החיזוק היומי של רונן קרתא  

חיזוק יומי - ד' תשרי

לבכות מעט היום כדי לא לבכות הרבה מחר

מנהג היה לתלמידי "החוזה" מלובלין להיכנס בכל שנה ושנה במוצאי יום הכיפורים לחדרו של הצדיק ולשאול אותו כיצד הייתה ה"חתימה" שנקבעה להם בשמיים. לא לכולם השיב הצדיק, אך היו מביניהם שנענו.

באחת השנים נכנס אל "החוזה" תלמידו רבי בונים, שְלֶיָמים התפרסם כרבי מפשיסחה, ושאל על "חתימתו".
שקע הרבי בהרהור קל ואמר: "רואה אני כי גזירה קשה מרחפת על ראשך, השנה תפסיד את כל כספך ותהפוך לעני מרוד".

נבהל רבי בונם והיה בצער גדול. אולם קיבל את הגזירה בתום לב. במהלך החודשים הראשונים של השנה אט אט התדרדר מצבו עד שהגיע לפת לחם, חזונו של ה"חוזה" מלובלין התקיים.

הרי אז בכה והתחנן לבורא שיפרנסו בכבוד ויבטל את הגזירה. דמעותיו הרטיבו את פניו וזעקתו הגיעה עד כיסא הכבוד.

במהלך השנה הזדמנו לרבי בונים מספר עסקאות שהניבו לו רווחים נאים ובאותה שנה הוא התעשר.

כשהגיע ראש השנה נסע שוב אל רבו, אל ה"חוזה" מלובלין כדי להתברך לשנה החדשה.

כשראהו ה"חוזה" בפתח הדלת אמר לו: "כפי שאמרתי לך במוצאי יום-הכיפורים, נגזר עליך לאבד את כל כספך, וכפי שנגזר כן היה. אולם באותו יום לא דיברנו כלל על בכיות שתבכה ועל דמעות שתשפוך, אותן דמעות קרעו את רוע הגזירה..."

אם היו מגלים לנו בתחילת השנה איך תֵרָאה השנה שלנו, לבטח היינו נראים אחרת בעשרת ימי התשובה ובמהלך השנה.

אם היו מגלים לנו שהשנה חלילה נפוטר מעבודתנו, ננחל הפסדים, נזדקק לרופאים היינו לבטח עושים הכל בימים הללו כדי לבטל את הגזירות.

ודאי כולנו נחתמנו לחיים טובים ומתוקנים, אולם לא נעלים עינינו מהמציאות וננצל את הימים הללו, לא נעביר את המתנה הגדולה שנתן לנו הבורא כעוד ימים רגילים בשנה, בכל יום נעלה את פסגת היכולת שלנו, נקפיד על מעשינו, על דיבורנו, נשלוט בכעסנו, נרבה באהבה והארת פנים לאחר, נבכה מעט היום כדי שלא נבכה חלילה הרבה מחר...

"אף על פי שהתשובה והצעקה יפות בכל זמן, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים הן יפות ביותר ומתקבלות..." (הרמב"ם הלכות תשובה ב')

שבוע ימים של השתדלות שווים שנה שלמה של בכי ודמעות... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)