גדולי ישראל - הרב רפאל אהרן בן שמעון  

הרב רפאל אהרן בן שמעון

תאריך לידה 1848 ה'תר"ז רבאט, מרוקו
תאריך פטירה 1928 (בגיל 80 בערך) ה'תרפ"ט תל אביב
מקום קבורה הר הזיתים, ירושלים
מקום פעילות ארץ ישראל, מצרים
תקופת הפעילות ?–1928
תחומי עיסוק תלמיד חכם ומנהיג ציבור רב
בת זוג אסתר

הרב רפאל אהרן בן שמעון (כ' תמוז ה'תר"ז, 4 ביולי 1847, רבאט, מרוקו – י' חשוון ה'תרפ"ט, 24 באוקטובר 1928, תל אביב, ארץ ישראל) היה פוסק הלכה חשוב ששימש כרבה הראשי של קהיר וכנשיא בית הדין הרבני בעיר למשך כ-30 שנים. מחבר הספר נהר מצרים על מנהגי קהילת היהודים במצרים, וספרים נוספים.

קורות חייו
נולד ברבאט שבמרוקו, לאביו הרב דוד בן שמעון ולאמו הרבנית רחל. בשנת 1854 עלה לארץ ישראל ביחד עם אביו. בילדותו קיבל חינוך מסורתי והצטיין בידיעותיו בתלמוד ופוסקים. בירושלים שימש כמזכיר בבית דינו של אביו הרב דוד בן שמעון, וכבר בגיל צעיר מונה לראש ישיבת "מגן דוד". בשעות הפנאי למד שפות: צרפתית, איטלקית, ספרדית וערבית. בצעירותו נחשף גם לטקסטים עבריים של הוגים בני תנועת ההשכלה. בשנת 1860 (תר"ך) נשא לאישה את אסתר, בת למשפחת הרבנים בן-וואליד ממרוקו.

בשנת תרל"ח 1878 יצא בשליחות בית המדרש 'דורש ציון' בירושלים לצרפת ולגרמניה, לאסוף תרומות לתיקון בית המדרש. בפנקס השליחות קיבל את הסכמתם של חכמי ירושלים, ובצרפת את הסכמתם של הרבנים הראשיים הרב צדוק הכהן והרב אליעזר איזידור. בשנת 1879 הפסיק את שליחותו וחזר לארץ עקב מות אביו. היה פעיל בוועד העדה המערבית, וקיבל כתב שליחות לערי המגרב באלול שנת תרמ"ה 1885. בשנים 1888-1890 פעל במרוקו כשד"ר לגיוס כספים ותרומות לוועד העדה המערבית בירושלים. בשנים אלה ייסד את אגודת "דובב שפתי ישנים" ששמה לה למטרה לאסוף ספרים בכתבי יד מרחבי מרוקו ולהוציא אותם לאור בדפוס. כחלק מפעילות האגודה היא הדפיסה ספריהם של כמה מהרבנים החשובים שפעלו במרוקו לאורך השנים.

חכם באשי בקהיר
עם חזרתו ממרוקו, הוזמן לכהן כרב הראשי (חכם באשי) של קהילת יהודי קהיר, תפקיד בו כיהן שלושה עשורים (1891-1921). במהלך תקופה זאת התמודד ביצירתיות עם אתגרי המודרניות וקירב בין העדות היהודיות השונות במצרים. במהלך שנותיו כרב הראשי של קהיר, זכה לאותות כבוד מהשלטון העות'מאני והשלטון המקומי המצרי, בהם אות מסדר המג'ידיה (1896) ואות מסדר אוסמאני (1906).

הרב בן שמעון ניצל את מעמדו כרב הראשי ואת קשריו עם הממשל המצרי כדי להילחם בהסתה אנטי-יהודית ואנטי-ציונית בעיתונות המצרית. בשנת 1914 קיבל הרב בקשה מד"ר נסים מלול לפעול כנגד הסתה בעיתון מצרי בשם "אלאקדם". ד"ר מלול ניהל באותה תקופה קמפיין רחב היקף כנגד הסתה אנטי-יהודית או אנטי-ציונית בעיתונות הערבית, ונחל מספר הצלחות במצרים, אך העורך של עיתון "אלאקדם" היה עוין במיוחד ליהודים ולא הסכים להפסיק את ההסתה בעיתונו. בתגובה לבקשה, הרב בן שמעון שלח מכתב לנסיכה אלכסנדרה, בתו של מלך מצרים, שהייתה בעלת העיתון. במכתב לנסיכה התלונן על ההסתה בעיתון "אלאקדם" וסיים באמירה: "מקוה אני שתתקני את הדבר בחכמתך הידועה". הנסיכה השיבה לרב באומרה "תודה שעוררתם אותנו על השגיאות והפשעים שיצאו מהעיתון נגד האומה שאני מכבדת ומברכת." הנסיכה דרשה מעורך העיתון להפסיק לפרסם פרסומים בגנות היהודים והציונות, אך העורך סירב. היא ניסתה למצוא עילה לפטר אותו, ולבסוף פיטרה אותו לאחר שנמצאו ראיות שהוא מעל בכספי העיתון.

בתל אביב
בשנת תרפ"א (1921) עלה עם משפחתו לארץ ישראל. הוא קנה בית בתל אביב הצעירה והתיישב בה עם בני משפחתו. בדירתו בתל אביב ניהל בית כנסת והרבנים הראשיים לת"א-יפו נהגו להתייעץ עמו בענייני שיפוט והלכה. הוא נפטר בתל אביב ביום י' בחשוון תרפ"ט (24 באוקטובר 1928) והובא לקבורה בהר הזיתים בירושלים בהלוויה רבת משתתפים, בה הספידוהו הראי"ה קוק, הרב אברהם פילוסוף, הרב יוסף מרדכי הלוי ועוד. כחודשיים לאחר מכן נפטרה אשתו ונטמנה לצידו.

בתו שמחה נישאה לאחיו, הרב מסעוד חי בן שמעון, שכיהן אחריו כרב ראשי במצרים.

דרכו ההלכתית
בדרכו ההלכתית גילה פתיחות ואדפטציה לחידושי העת המודרנית. חוקרים עכשוויים כגון פרופ' נורמן סטילמן ופרופ' צבי זוהר שחקרו את משנתו, מאזכרים אותו כאחת הדוגמאות לפתיחות היחסית שגילתה ההנהגה הרבנית של היהדות הספרדית במחצית הראשונה של המאה ה-20 לאתגרי העת המודרנית.