החיזוק היומי של רונן קרתא  

חיזוק יומי - ז' מרחשוון

פרשת - "לך לך" - בידך לבחור להיות כחיית השדה או כמלאך אלוקים

אדם אחד הלך ביער ואיבד את דרכו. בעודו תועה בין עצי היער, הוא הבחין בקוף גדול. באותו הרגע הבזיק במוחו רעיון...

הוא קרא לקוף ואמר: "אתה יודע, יש בינינו איזשהו דימיון".
"לא שמעתי על כך מעולם" השיב הקוף, "האם אתה צריך עזרה?" שאל הקוף.

"האמת שכן, הסתבכתי ביער, אולי תוכל להראות לי את הדרך החוצה?" הסכים הקוף, והשניים החלו ללכת בסבך העצים.

בחלוף רגעים מספר נשמעה שאגה חזקה של אריה שהחל לרוץ לכיוונם. האיש החוויר כסיד, אולם הקוף לא איבד את עשתונותיו. הוא עזר לאדם לטפס על העץ הקרוב שהיה שם ואמר לו: "אל דאגה, לכאן הוא לא יגיע".

עמד האריה, התנפל על הגזע ואיים בקול מבשר רעות: "אני רעב, לא אזוז מפה עד שאחד מכם ירד".
הזמן חלף באיטיות, שעה ועוד שעה... הלילה ירד, והקוף פנה אל האדם: "כעת לילה, עלינו לערוך תורנות שינה, מי יהיה הראשון שיישן?"

"לך לישון" אמר האיש, "אני אשאר לשמור, בין כה וכה לא אצליח להירדם מרוב פחד". הקוף נתלה בזנבו על אחד העצים ונרדם.

נותר האיש לבדו עם האריה שמתחתיו, "מי יודע עד מתי אהיה תקוע כאן?" הרהר בתסכול.

לפתע עלתה בו מחשבה: "אני אדם, והוא בסך הכל קוף... האריה אמר שהוא רוצה אחד משנינו, אם כן, מי חשוב יותר?" נתן האיש מכה לקוף והעיף אותו מהעץ...

התעורר הקוף בבת אחת, וברגע האחרון נתפס באחד הענפים וניצל מלועו הפעור של האריה.

התבייש האיש במעשיו, הוריד את עיניו, וחשב כיצד השיב לקוף רעה תחת טובה. חיבק את הענף שעליו ישב ונרדם.

שעות אחדות לאחר מכן, העיר אותו הקוף ואמר לו: "קום, האריה הלך". הקוף עזר לו לרדת למטה, והראה לו את דרך היציאה מהיער. כשהסתובב ללכת טפח הקוף על שכמו ואמר: "עשה לי טובה ידידי כשאתה מגיע לעירך, אל תספר לאף אחד שיש
בינינו דמיון..."

*"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א)*

בורא עולם מבקש מאברהם אבינו לעזוב את חרן ולהגיע אל ארץ כנען. אולם בקשתו היא משולשת, גם לעזוב את ארצו, את מולדתו ובית אביו. והרי לכאורה הדברים הם זהים.

אומרים חז"ל: בורא עולם מבקש מאברהם שיהיה האדם שממנו הוא מתחיל את עם ישראל, לשם כך הוא צריך לעזוב את ארצו - את רצונותיו.
את מולדתו - את הטבעים שאיתם נולד.
את בית אביו - את מה שלמד בבית אביו.
לאן? אל הארץ אשר אראך - כלומר אל הרצון שלי, אל המקום שאני אוביל אותך.

אומר הקב"ה לאברהם אני רוצה שתסלול את הדרך לשאר ילדיך, להיות אנשים, להיות בני אדם שעליהם ובגללם בראתי את העולם.

האדם הוא נזר הבריאה, כל העולם נברא לכבודו, הוא אמור ליצג את העולם, וכולם אמורים ללמוד ממנו.

אולם לעיתים, במעשיו, במידותיו, הוא יכול להיות הגרוע מכל החיות.

אנו בנים של מלך, צריכים אנו לנהוג במלכות, ולהתנהג בהתאם לכך, אך המשימה לא פשוטה, עיניים רבות צופות בנו, מבקשות ללמוד ממעשינו, לחקות אותנו, ואנו בעלי היצרים נופלים לעיתים, מתנהגים שלא בדרך ארץ, מתמגנטים למידות הפחות טובות והופכים בלי לשים לב לאחת מחיות השדה.

מידי יום צריך האדם לשאול את עצמו כיצד הוא יכול להיות טוב יותר? כיצד יתקן מידה אחת שלו? כיצד הוא יהיה באמת נזר הבריאה?

יש לנו בחירה, להיות טובים או פחות, לראות מעשה אצל האחר ולשפוט אותו לרעה, או פשוט לדון לזכות, לשמוע שמועה על אדם ולהמשיך ללבות את האש, או פשוט להרגיע את הרוחות, לרכל על החבר או לשבחו.

יש בידך בחירה וכוח האם להשפיע על הסביבה טוב או חלילה להיפך.

אם יזכור האדם שהוא רק אדם, שיש לו מגרעות ויש לו מעלות, שהוא לא כל יכול, יוכל מעט להוריד מכבודו וגאוותו, יפחית את כעסו, יתן לאחרים במה, יכבד, יחזיר טובה תחת טובה, הוא יוכל להיות באמת בן של מלך, יוכל להיות אדם, יוכל להוות דוגמא לאחרים.

אתה אבן יקרה בכתרו של בורא עולם, אתה יכול להיות אבן מנצנצת המקרינה אור לעולם, ואתה יכול להיות חלילה אבן בזלת שחורה וקשה, הבחירה שלך, והבחירה כל כך פשוטה... רק צריך לבחור נכון... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)