*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן* הרמב"ם (הל' מילה ספ"א) פוסק להלכה שאסור למול תינוק בעל חולי, כדי לא לסכן את חייו. ומבאר הרמב"ם בטעם הדבר, שסכנת נפשות דוחה את הכול. וגם, שאת המילה אפשר לדחות לזמן אחר, אבל חיים אי-אפשר להחזיר...
ביאור ההלכה ברובד הרוחני:
המילה היא אות הברית שבין הקדוש-ברוך-הוא לבני-ישראל והיא מסמלת את התורה והמצוות, שמחברים אותנו להקדוש-ברוך-הוא.
וההלכה האמורה מופנית כלפי הקדוש-ברוך-הוא:
מתפקידו של הקדוש-ברוך-הוא לוודא שבני-ישראל יישארו שלמים בגשמיות ולהביא את הגאולה השלמה, שאז, נגיע לשיא השלמות הרוחנית והגשמית. והתפקיד שלנו הוא לקרב את כל בני-ישראל לחיי תורה ומצוות ('מילה').
פוסק הרמב"ם להלכה, שבד בבד עם עבודתנו לקרב את בני-ישראל ומבלי הבט על קצב ההתקדמות שלנו, צריך הקדוש-ברוך-הוא לגאול אותנו תיכף ומיד, כי חיי היהודי הגשמיים קודמים למצבו הרוחני.
מקור: ע"פ תורת מנחם חי"ט ע' 326 ואילך