*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן* מכתב מהרבי מליובאוויטש ליהודי שעסק בהפצת יהדות וקשה היה עליו לציית לרופא שהורה לו לטפל בעצמו:
במענה למכתבו . . בו כותב אודות מצב בריאותו ועצת הרופא הפרופסור לנסוע למשך זמן מסויים על חוף הים וכו'.
ונכון הדבר והרי, התורה נתנה רשות לרופא לרפאות ומובן שצריך לעשות זה בשמחה ובטוב לבב ובפרט על פי מה שכתוב *"מה'* מצעדי גבר כוננו" (וכביאור כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר - השגחה העליונה מוליכה את האדם, אלא שצריך להיות) "ודרכו יחפץ", שהוא יעשה שליחותו שם בחפץ וכמבואר בדא״ח ש'חפץ' הוא 'פנימיות הרצון' והרי, אין אתנו יודע עד מה ובודאי במקום שם נוסע, יוכל לתקן בעניני יהדות בכלל ובהפצת המעינות ביחוד.
אבל מובן כנ"ל, שצריך להעשות הדבר בשמחה ובטוב לבב, שעל ידי זה, יתוסף גם בבריאות הגוף ותתוסף ההצלחה בשליחותו במקום.
ובודאי למותר להדגיש עוד הפעם ץ, ששליחותו צריכה להעשות ביחד עם שמירת הוראת הרופא, זאת אומרת - מבלי לנגוע כבריאות הגוף כפשוטו כלל וכלל וכיון ששני הענינים מצוה הם (שהרי היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא), בודאי שיכול לעשות שניהם גם יחד ואדרבה "מצוה גוררת מצוה".
כבקשתו, נשלח המענה מבלי לחכות על התור.
מקור: אגרות קודש חי"ז ע' שה
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
חבר מתאריך 29.3.18
37511 הודעות, 321 מדרגים, 621 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד