ביוגרפיה
ראשית דרכו
נולד בעיר העתיקה בירושלים לרב סלמאן אליהו, מקובל שעלה מבגדד לפי הוראת רבו יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי"), ולמזל לבית צדקה, אחותו של הרב יהודה צדקה ונכדת אחותו של ה"בן איש חי"[2]. העוני בביתם היה רב, ובגיל אחת עשרה נפטר אביו. בשל המצב הכלכלי ניאלץ לעבוד בגיל צעיר כמוכר חומוס מבושל בשוק הירושלמי. מאוחר יותר היה מתייג מזוזות שכתב אחיו הרב נעים בן אליהו.
מילדותו התבלט בכישרונו. כיוון שבבית משפחתו לא היו מצויים ספרים רבים, קיבל מהרב בן ציון חזן מפתח להיכל ישיבת פורת יוסף ושם היה לומד מדי ערב. בצעירותו למד אצל הרב עזרא עטיה בישיבת פורת יוסף ואצל הרב צדקה חוצין. במלחמת העצמאות, השתתף בהקמת ביצורים שסייעו לכוחות המגן של הרובע היהודי.
באפריל 1950 נמנה עם חברי "ברית הקנאים"[3]. הייתה זו מחתרת שמטרתה הייתה כפיית חוקי הדת היהודית במדינת ישראל והקמת מדינת הלכה. אליהו, שכּונה "יאיר", עסק בקבלת חברים לקבוצה, בגיוס הון לפעולתה ובאיתור מקומות מחבוא לנשק[4]. במאי 1951 נעצר עם עוד 40 מחברי הארגון. במשפטו הודה ב־24 סעיפי אישום, בהם גרימת נזק לאטליז, הטפה להשמדת תיקי יוצאי צבא, החזקת מכשיר מסוכן, החזקת נשק, גרימת נזק למכוניות שנסעו בשבת ושליחת מכתב איום בחבלה לנהגי מוניות שייסעו בשבת[5]. הוא נדון לעשרה חודשי מאסר[6]. במשפטו אמר: "הרגשתי כי ליהודים יש הרגשת נחיתות הגורמת ליחס של זלזול אליהם מצד הזולת, דבר המשפיע גם על המנהיגות. בח' בניסן תש"י נפגשנו בפנימיית ישיבת 'פורת יוסף' שבירושלים, והחלטנו על ייסוד ארגון שמטרתו החדרת גאווה יהודית. [...] האמנתי כי באמצעות המחתרת נוכל להשליט חיי תורה במדינה"[7].
לימים אמר: "אני מודה שהדרך שבה הלכתי בעבר אינה מתאימה לדורנו, לא שהתורה השתנתה חס־וחלילה אלא שהדרך להחדירה לעם השתנתה"[8].
הרב אליהו שימש רבנים אחדים, בהם הרב אברהם ישעיה קרליץ (ה"חזון איש")[9] והרב יצחק נסים[10], והיה מקורב לרב מרדכי שרעבי[11] ולרב ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי)[12].
בכ' באייר ה'תש"ך (17 במאי 1960) הועלו עצמותיו של החיד"א מליבורנו שבאיטליה לישראל. הרב יצחק נסים מינה את הרב מרדכי אליהו לטפל בקבורתו בהר המנוחות בירושלים[13].
כדיין וכרב ראשי לישראל
בראשית שנת ה'תש"ך (1960) השלים את לימודיו בבית המדרש לרבנים ולדיינים של הרב יצחק נסים וקיבל כושר דיינות ממועצת הרבנות הראשית[14]. הוא התמנה לדיין הצעיר ביותר בארץ, בבית הדין הרבני בבאר שבע. לאחר ארבע שנים עבר לבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובשנת תש"ל התמנה כחבר בית הדין הרבני הגדול[15].
בד' בניסן ה'תשמ"ג נבחר לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל במקומו של הרב עובדיה יוסף, כאשר קיבל 87 קולות וגבר על הרב אליהו בקשי דורון, שזכה ב־49 קולות[16]. הכתרתו התקיימה בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי שבעיר העתיקה בירושלים[17]. לצדו כיהן הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא[18]. כרב ראשי הרבה לבקר ביישובים ובבתי ספר חילוניים, וכן בקהילות יהודיות בעולם.
בשנת ה'תשס"ט (2009) החל להוציא סדרת ספרים בשם שו"ת הרב הראשי המבוססים על שאלות שהופנו אליו כאשר כיהן כרב הראשי לישראל. התשובות בספר קצרות, בניגוד לדיון הלמדני המאפיין את סדרת ספריו שו"ת מאמר מרדכי[19].
הרב מרדכי אליהו בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב אברהם שפירא
מנהיג ציבור
גם לאחר שסיים את כהונתו כרב ראשי, היה הרב אליהו המנהיג הרוחני של רבים בציבור הדתי לאומי, אך גם של מי שאינם ציוניים. היה ידוע כמקובל וכ'עושה נסים'.[20] הוא קיבל קהל וחילק ברכות ועצות למבקשים.
רבים מחוגי ישיבת מרכז הרב עמדו איתו בקשר קרוב[21], במשך תקופה מסוימת הוא מסר שיעור יומי קבוע לקבוצה של תלמידים מהישיבה, בהם בנו הרב שמואל[22].
הרב אליהו שימש נשיא "קרן מורשת", רשת הגרעינים התורניים הגדולה ביותר בזמנה, שנסגרה ב־2005. פרסם מדי שבוע מאמר קצר בעלון פרשת השבוע של "תנועת מעייני הישועה".
הרב אליהו היה נשיא של הכולל "דרכי הוראה" בירושלים, שבראשות בנו הרב יוסף אליהו. כולל זה מכשיר אברכים לרבנות ודיינות ולהנהגת קהילות בישראל ומחוצה לה. ברחבי העולם ישנם למעלה מ־60 שליחים של הרב במדינות שונות ועוד שליחים נוספים בארץ.
הרב אליהו העביר שיעור שבועי בהלכה ואגדה בכל יום שני בערב בבית הכנסת שלו בשכונת קריית משה בירושלים. שיעורים אלו היו מועברים באמצעות לווין לאלפי אנשים מהארץ ומהעולם הצופים בהם. לאחר מכן היו השיעורים משוכתבים ומופצים בבתי כנסת רבים באלפי עותקים באמצעות עלון פרשת שבוע שנקרא "קול צופיך".
הרב אליהו היה רבו של המרגל האמריקאי־ישראלי יונתן פולארד, השתתף במאבק לשחרורו, ואף ביקר אותו בכלאו שבארצות הברית תשע פעמים[23].
לקראת שנת השמיטה ה'תשס"א, פעל יחד עם עמיתו הרב אברהם שפירא, הרב יעקב אריאל והרב דב ליאור, להקמת מיזם "אוצר הארץ", המעודד ומספק גידולי חקלאות יהודית כשרה, כדי לתמוך בחקלאות היהודית ולחזק את שמירת השמיטה וקדושת שביעית.[24]
פטירתו וקבורתו
הרב אליהו נפטר בכ"ה בסיוון ה'תש"ע, 7 ביוני 2010 בגיל 81, לאחר תקופה של כשנתיים שבה חלה הידרדרות במצב בריאותו. כמאה אלף אנשים השתתפו בהלווייתו[25], הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים באוהל שבו קבור החיד"א, שאת עצמותיו העלה לארץ חמישים שנה קודם לכן.
המצבה שעל קברו נבנתה בעבודה עברית בחוות גבעות עולם באיתמר. המצבה נבנתה מאבנים מארבע ערי הקודש וכן מקבר יוסף שבשכם. הוגה רעיון המצבה ויוצרה הוא האמן אסף קדרון. מאות מבוגרים ובני נוער הגיעו מישראל ומחוצה לה כדי לקחת חלק בהקמת המצבה. על מצבתו נחקק: "אהבת עולם נפשו בערה, מזבח תוקד סתר עליון סתרה. עוצם עיונו חוט השערה, לפני קודשו זרחה נהרה, מעפעפי שחר רוחו שוררה, יושב על מדין באמונה ויושרה. פסקיו קבע באהבת תורה, מאמר מרדכי דרכי טהרה. אשכולות מידותיו על תלמידיו השרה, ברגבי ארצינו דבק בגבורה. אומה שלמה באהבתו קשורה, טוהר עיניו אלה אזכרה. הרי בתורה עלה בסערה, בחיי עולם נפשו תהיה צרורה. נלב"ע כ"ה סיוון תש"ע".
על קברו הוקמה מחיצת הפרדה בין גברים לנשים. המקום בו נקבר בהר המנוחות שופץ, והפך למוקד עליה לרגל. האזכרות השנתיות מתקיימות ליד מתחם זה בהר המנוחות.
הנצחתו
לאחר פטירתו הוקמו ישיבות ותלמודי תורה על שמו. רחובות על שמו נקראו בצפת[26], לוד[27], בית שמש ועוד. בשנת 2017 הכריזה עיריית ירושלים על הקמת שכונה על שמו[28].
גישתו ההלכתית והשקפת עולמו
הרב מרדכי אליהו
פסיקה על פי הקבלה
כמקובל בקרב הספרדים, גם הרב מרדכי אליהו קיבל את העיקרון שיש לנהוג על פי פסקי הרב יוסף קארו. עם זאת, פעמים רבות הכריע שלא כדעתו[29]. דרכו להתחשב בפסיקת ההלכה בדעות ספר הזוהר והמקובלים ובפסקיו הוא משלב מפסקי האר"י ורבי שלום שרעבי (הרש"ש), לעיתים גם כאשר הם מנוגדים לדעת השולחן ערוך והאחרונים. בשיטה זו הוא ממשיך את דרכם של בן איש חי וכף החיים[30].
במבוא לספרו שו"ת מאמר מרדכי, הרב אליהו הסביר את שיטת פסיקתו ומהם כללי הפסיקה על פי הקבלה.
הרב אליהו טען כי על האשכנזים לשמור על מנהגי אבותם ודרך פסיקתם. בשנת תשל"ח כתב בהקדמת ספרו "ספר הלכה": "אין ספר זה מתיימר להורות הלכה לבני עדות אשכנז, ולא יפסקו ממנו הלכה למעשה עד שישאלו רב מומחה, כי ספרי הלכה לנוהגים כמנהג אשכנז יש רבים...". אמנם מאוחר יותר כאשר פרסם את ספרו "דרכי טהרה" הוא ייעד אותו לספרדים ואשכנזים כאחד.
הספר 'דרכי הלכה' כולל את הערותיו על קיצור שולחן ערוך של הרב שלמה גנצפריד. בהקדמה כתב: "היום ב"ה שזכינו לקיבוץ גלויות, ובכל קהילה יש אנשים מעדות שונות הלומדים ומתפללים יחד וחיים כאחד, והמלמד כקהילה כזו לא יכול ללמד מספרי ההלכה הרגילים בסתם, כי אז עלול הוא ללמד הלכה הנכונה לבני עדה אחת ובני העדה אחרת צריכים לנהוג אחרת, על כן צריך ספר אחד שילקט בתוכו את פסקי ההלכה לעדות הספרדים והאשכנזים גם יחד."[31]. הרב שמואל זעפרני, אומר כי הסיבה שבחר דווקא בספר אשכנזי כדי לכתוב עליו את הערותיו נובעת ממגמתו הכללית בפסיקותיו לאחד בין העדות. ספרו 'הלכות חגים' היה מיועד לספרדים בלבד. אולם בעקבות בקשת רבנים אשכנזים שיכתוב את מנהגיהם בספר, נענה להם הרב אליהו והוסיף את מנהגיהם[32].
רב מקל או מחמיר
פסיקותיו של הרב אליהו נחשבות מחמירות באופן יחסי לעומת הרב עובדיה יוסף[33]. בנו, הרב שמואל, טען כי אביו החמיר על עצמו בנושאים רבים, אולם בפסיקתו הציבורית לעיתים היה מחמיר ולעיתים מקל מאוד, לפי הנסיבות[34]. הרב יהודה עמיחי אמר כי בהלכות שבת הרב אליהו החמיר, אולם בענייני מראות הדמים בהלכות נידה היה דווקא מקל: "אני חושב שהכוונה שלו לא הייתה להחמיר אלא להיות אדם שלם, אדם מהודר. אם אפשר לצאת ידי כל השיטות בלי שיווצר הפסד – מדוע לא לעשות זאת?"[32].
בעניין החלוקה בין הרבנים מחמירים ומקילים התבטא הרב אליהו עצמו: "אני דוחה מכל וכל את החלוקה הזו. אין מושג בתורת ישראל של רב מחמיר ורב מקל. טעות היא לומר שנטייתו של רב מסויים להקל או להחמיר. אלא שניהם צריכים לדון לגופו של ענין. באותה של בשר וחלב פעם יפסוק הרב לאיסור ובאותו מקרה בשינוי נסיבות יפסוק להיתר. לא שהוא החמיר אז ולא שהוא הקל עתה. אלא בשני המקרים פסק לפי ההלכה בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה לגופו"[35].
קיצור במקורות ההלכה
הרב אליהו כתב כי קיצר בהבאת המקורות: "כל הלכה והלכה אפשר היה לכתוב לה מקורות ענפים ורחבים, ולעיתים עשרות שו"תים דברו באותו נושא. הלכה שראינו שנמצאת בספר כף החיים שהוא ספר נפלא האוסף הלכות במקורם – לא רצינו להעתיק את כל הספרים המוזכרים שם. וכן בפוסקים המוזכרים במשנה ברורה... ולקיצור המקור עשינו כן"[36]. וכך נהג בספריו שיצאו לאור בחייו. לאחר פטירתו החליטו חכמי מכון דרכי הוראה לרבנים המוציא לאור את כתביו כי בספרים החדשים שיצאו לאור (כדוגמת מאמר מרדכי - הלכות שבת), ההלכה הפסוקה תובא למעלה, ולמטה יצוינו המקורות בהרחבה (על פי דברים שהרב עצמו כתב במקומות שונים)[37].
פסקי הלכה
דוגמאות לפסיקותיו הידועות:
תמיכה בהיתר מכירה בשנת השמיטה[38], בעקבות מסורת פסיקה ספרדית בנושא זה.
יש לומר הלל בלא ברכה ביום העצמאות, ואין לומר תחנון[39], אך אין לבטל את מנהגי ספירת העומר, ובהם איסור גילוח ואיסור ניגון בכלי נגינה.
קריאה שלא לחתום על "כרטיס אדי" לתרומת איברים, על אף שהיה שותף להחלטה של מועצת הרבנות הראשית[40], המתירה עקרונית השתלת לב ממי שמת מוות מוחי. הוא המליץ להעדיף להשאיר את ההחלטה לשעת הצורך, ולא לתת היתר מראש[41], ואכן, בשאלה מעשית שהובאה לפניו התיר את תרומת האיברים[42]
הסתייג משימוש רחב בבדיקת רקמות לצורך קביעת אבהות, משום שתוצאותיה עלולות להטיל כתם של ממזרות[43].
איסור לאכול מצה עשירה (הנעשית באופן תעשייתי) לספרדים בחג הפסח, כדומה למנהג האשכנזים, מכיוון שיש חשש למים, זאת בניגוד לדעתו של הרב עובדיה יוסף.
איסור אכילת טחינה וחומוס שהוכנו על ידי נוכרים[44] מפני שלשיטתו גם בשומשום, ממנו מוכנים מוצרים אלו, יש איסור בישולי נוכרים. העובדה כי בזמן פרסום דעה זו לא הייתה חברה בארץ אשר הטחינה מיוצרת בה על ידי יהודים, הובילה למעשה למניעה כללית משימוש במוצרים אלו, על פי דעה זו. בעקבות הפסיקה, מספר חברות החלו לייצר ולהשתמש בטחינה גולמית ללא חשש בישול עכו"ם.
איסור לבנות לשרת בשירות לאומי[45]. בנו, הרב שמואל אליהו, נשאל ישירות לדעתו של אביו, והוא השיב כי אביו אינו מתנגד לשירות לאומי באופן גורף, אלא כל מקרה נידון לגופו, וכי יש פעמים שאביו התיר, ויש פעמים שאביו אסר[46].
התנגד לעלייה להר הבית[47].
הרב מרדכי אליהו עם הרב נתן בוקובזה (נראה מגבו) בישיבתו בנתיבות
מפסקיו כדיין בבית הדין הרבני הגדול
בתי הדין הרבניים הממונים מטעם המדינה והתקבלו על ידי הציבור, וכל שכן בית הדין הרבני הגדול, רשאים להכריע בדין על פי אומדן הדעת והוכחות נסיבתיות חזקות גם ללא עדות ברורה[48].
ראוי לכנס פורום מתאים של רבנים גדולים שיתקנו תקנה המחייבת את הצד המפסיד בדינו בהוצאות המשפט[49].
לבן יש זכות קדימה לרשת משרת רבנות של אביו, אם הוא ראוי לכך. למרות זאת, רשאים מנהיגי הציבור להחליט מראש כתקנה קבועה בעיר שהמינויים הם אישיים בלבד[50].
אדם שהתחייב לשלם סכום מסוים בהצמדה למדד – חייב בהצמדה גם אם הייתה אינפלציה גבוהה באופן בלתי צפוי, כי הכל יודעים שזוהי אפשרות קיימת, ועל דעת כך מתחייבים[51].
יחסו למדינת ישראל
בנוגע למדינת ישראל אמר:
אינני רוצה לראות צללים. אני רואה במדינה אור גדול. לא הייתה מעולם תקופה רבת אור כמו תקופתנו אנו במדינתנו. במדינה כיום מרכז תורני חשוב. ב"ה ישנן ישיבות רבות לסוגיהן, ישיבות רגילות, ישיבות הסדר, נוער נפלא, רבנים גדולי תורה. גם ההשפעה החינוכית של מדינת ישראל טובה, אם כי יש תופעות הטעונות טיפול ותיקון. תקוותי היא שאווירה של ארץ ישראל תשפיע לטובה.
— יונה כהן, אינני רוצה לראות צללים - אני רואה במדינת ישראל אור גדול - ריאיון חג עם הרב מרדכי אליהו, הצופה, יום העצמאות תשמ"ז
בפסיקה בנוגע לאמירת הלל ביום העצמאות כתב: "הרבנות הראשית תיקנה לומר הלל ביום העצמאות, מהסיבות הבאות: יצאנו מעבדות לחירות, משלטון זרים לשלטון עצמאי שלנו, שערי הארץ פתוחים לכל יהודי וריבוי מוסדות התורה בארץ, עד שאפשר לומר שלא היה כדורנו בו יש כל כך הרבה ישיבות ומוסדות תורה וכו' – אלו הם סימני גאולה וודאיים."[52]. ובמקום אחר: "לגבי חגיגת יום העצמאות ויום ירושלים – אין כל ספק שבימים אלו נעשו לאבותינו ולנו ניסים ונפלאות, ואפשר לומר אפילו פלאי פלאות, שהרי רבים עמדו לכלותינו, ובאמצעים דלים הקב"ה סייע שניצלנו מהם, וידינו גברה על אויבינו. ברור הוא שניסים אלו שנעשו לנו, לא בזכותנו נעשו, אלא בזכות אבותינו ואבות אבותינו שצורפו כולם יחדיו." לכן פסק שלא לומר וידוי ביום זה. עם זאת, פסק שם לומר הלל בלא ברכה לאחר קדיש תתקבל[53].
בני ישיבות וחיילי צה"ל
הרב אליהו סבור שלמלחמות ישראל בעת הזו יש תוקף של "מלחמת מצווה"[54]. עם זאת, הוא סבור שבחורי ישיבה שיכולים להמשיך בלימודם בישיבה יעשו כן, ומי שאינו מצליח לעשות כך ילמד בישיבת הסדר[55].
בפתיחת ההיכל הורה לומר תפילה לשלום חיילי צה"ל. הוא חיבר תפילת לשם ייחוד עבור חיילים ובה כתב כי מי שמשרת בצה"ל מקיים בכל יום שלוש מצוות עשה[56].
במענה הלכתי שנשאל על התנהגות חיילי צה"ל בעת מהומות ביהודה ושומרון כתב: "לפי הדין חיילי צה"ל חייבים לשלוט ביד רמה ולהשליט חוק וסדר במקום בו הם נמצאים. אם תוך כדי שליטתם הם נאלצים לפעול בכוח להכות וכו' כיון שאין להם דרך אחרת לפעול זוהי חובתם לפעול כך. כמובן שאין להכות שום אדם סתם אך ורק משום שהוא ערבי, אין זו דרכם של ישראל ולא דרכה של תורה. לאחרונה אנו עדים להתאפקות מירבית של חיילי צה"ל. כמובן שזה נעשה עפ"י הוראות שהוטלו עליהם על ידי מפקדיהם ואף זה הוא חלק מהשלטת חוק וסדר כדי שלא יהיה שלטון איש בידו."[57].
יחסו לחילונים
כשנשאל בעניין היחס לחילונים השיב:
אין בלבי שום מחשבת ייאוש. אני מעודד מכל סוג של ציבור. אני רואה גם ב"חילוניים" אלה צמא וחיפוש מה שהוא חיובי. גם זה שמחלל שבת או חלילה, אוכל טריפה, הוא בעד זה שיהיה אוכל כשר ותהיה גם שבת. ...תודה לאל, אין כיום אפיקורסים...הכל הם עושים מתוך בורות וחוסר ידע. פשוט, לא למדו ואינם יודעים יהדות אמת מהי ליחיד ולכלל היהודי. לכן, אני חוזר ומבקש משר החינוך והתרבות, שבכל בית ספר ממלכתי יוכנסו שיעורי תורה, יהדות והלכה על ידי רב בישראל. שלא יימצא יהודי שלא יידע מהי שבת, מה טלית ותפילין, מהות החגים ומועדי ישראל.
— יונה כהן, אינני רוצה לראות צללים - אני רואה במדינת ישראל אור גדול
לאחר נאום השפנים והחזירים של הרב אלעזר מנחם מן שך, אמר הרב אליהו כי גם אוכלי חזיר ושפנים הם יהודים, ואפילו אם כל הרבנים יחליטו כמו הרב שך, הם לא יכולים להפקיע את השם "יהודי" מאף אדם[58].
יחסו לערבים
באשר ליחס לאוכלוסייה הערבית טען הרב אליהו כי אסור לפגוע באף ערבי, אלא אם כן מדובר של בדין אדם שבא להרוג אותך ואז אתה מחויב ב"השכם להורגו" (וחיוב זה מוטל על מוסדות המדינה). הוא אמר: "ערבי שמתנהג יפה, צריך להתנהג איתו יפה, ערבי שמרים אבן או יורה הוא אויב. ארץ ישראל שייכת לנו והערבים הם כאן בבחינת גר תושב. כעת, מאחר שכבר הוקמה הרשות הפלסטינית אני מציע לערבים אוטונומיה עירונית."[59]
יחסו למערכת החוק
בדומה לרבנים אחרים, הרב אליהו התנגד להליכה לבתי המשפט הישראלים, כדין ערכאות של גויים מאחר שאינם דנים על פי דין תורה. מאידך ציין כי יש מקרים שבהם מותר ללכת לדון שם, כגון אם הנתבע הוא אדם אלים שאינו רוצה להגיע לדיון בבית דין רבני, היתר המבוסס על דברי השולחן ערוך[60][61].
הרב אליהו נמנה בקרב המחנה הרבני המתון בהחילו על המקרה הישראלי את הכלל דינא דמלכותא דינא. לדעתו חוקי השלטון וסדריו מחייבים במה שנוגע לניהול ענייני המדינה, כל עוד אינו נוגד את חוקי התורה[62].
תוכנית ההתנתקות
לאחר ההחלטה על תוכנית ההתנתקות אמר פעמים רבות, במהלכן של הפגנות ועצרות התנגדות לתוכנית, שההתנתקות לא תתגשם – "היֹה לא תהיה", וכשהעלו תמיהות בקשר לכך הוסיף: "זו גם תפילה וגם בעז"ה קביעת מציאות". בנוגע לחיילים האמורים לבצע את הפינוי, הביע את דעתו כי יש להיזהר שלא לפרק את הצבא ולכן אין להכריז על סירוב פקודה, אולם מאידך ביצוע התוכנית הוא איסור תורה ולכן על החייל לבקש ממפקדיו שלא לבצע את הפינוי, משום שהוא אינו מסוגל לבצעו, ואם אף על פי כן פוקדים עליו - שלא יכריז סירוב פקודה, אך יימנע מלבצעה. עוזרו, הרב שמואל זעפרני, התבטא בשמו: "אם יש כאלה חיילים שאונסים אותם לבצע אז שיגשו לתוך הבית ישבו עם המשפחות שם, ויבכו איתם"[63][64].
ספריו
הרב מרדכי אליהו עם האדמו"ר מצאנז
הלכה למעשה
"דרכי הלכה" – הערות והארות לפי מנהג הספרדים ובני עדות המזרח על הספר קיצור שולחן ערוך לרב שלמה גאנצפריד
דרכי טהרה – הלכות נידה וטהרת המשפחה, והלכות צניעות. יצא גם במהדורה מקוצרת הנקראת "קיצור דרכי טהרה".
מאמר מרדכי – לימות החול – פסקי הלכה והנהגות בענייני אורח חיים (מקביל לשולחן ערוך סימנים א'–ר"מ), ירושלים ה'תשע"ג. בעבר יצא בשם "ספר הלכה (חלקים א'-ב')".
מאמר מרדכי – שבת – פסקי הלכה והנהגות בענייני שבת בתוספת הערות וביאורים. לספרדים ואשכנזים, חמישה כרכים
מאמר מרדכי – למועדים ולימים – ספר הלכות בנושאי החגים שבמעגל השנה היהודי לספרדים ואשכנזים (מקביל לשולחן ערוך סימנים תכ"ט–תרצ"ז). בעבר יצא ספר זה בשם "הלכות חגים".
מאמר מרדכי – ושבתה הארץ – פסקי הלכה בדיני שמיטת הארץ ושמיטת כספים. בעבר יצא בשם זה גם כרך הכולל שו"ת ומאמרים בנושא. כיום כרך זה נדפס גם בשו"ת מאמר מרדכי חלק ה'.
מאמר מרדכי – צרור החיים – שאלות ותשובות קצרות בהלכות אבילות. נכתב על ידי תלמידו, הרב מישאל רובין, חברון תשס"ג (במהדורה ראשונה "צרור החיים" בלבד).
מן המותר בפיך – חוברת ובה הוראות מעשיות לבדיקת מזון מתולעים, בעריכת הרב מאיר לובין
קיצור דרכי טהרה – קיצור של ספרו "דרכי טהרה" על הלכות נידה וטהרת המשפחה
שאלות ותשובות ומאמרי הלכה
אמרי מרדכי – מאמרי הלכה וחידודים על שולחן ערוך אורח חיים. נערך על ידי הרב שמואל זעפרני והרב דוד פתחי, ירושלים ה'תשס"ז.
מאמר מרדכי – שיעורי י"ג אלול – דברי תורה שנאמרו ביום הילולת הבן איש חי על ידי הרב.
שו"ת הרב הראשי – שאלות ותשובות שהופנו אליו בעת כהונתו כרב ראשי לישראל, שלושה כרכים לפי סדר כרונולגי.
שו"ת מאמר מרדכי – סדרה הכוללת תשובות ארוכות. שני הכרכים הראשונים עוסקים בארבעת חלקי השולחן ערוך. הכרך השלישי עוסק בארבעת חלקי השולחן ערוך, קדושת ירושלים ובנית בית המקדש. הכרך הרביעי עוסק בהלכות שבת והכרך החמישי בענייני שמיטה.
שו"ת דברי מרדכי – חוברת שאלות ותשובות בהלכות נידה, עם ביאור "באר מרדכי" מתלמידו הרב מרדכי זרניקיאן.
שו"ת קול אליהו – שבת – שאלות ותשובות ופסקי הלכה בענייני שמירת שבת שהופנו לרב ברדיו מורשת וקול האמת, בתוספת מקורות והערות, ירושלים תשע"ה.
דרשות, הגות ומחשבה
דברי מרדכי – דברי זיכרון והספד – דברי זיכרון והספד על גדולי תורה, מקובלים ועוד. ערוך מכתבי יד ומהקלטות, מכון דרכי הוראה.
דברי מרדכי – ירח האיתנים – דרשות, שיחות ומכתבי חיזוק לימים נוראים וחגי תשרי (בעבר יצא ספר זה בשם "אמרי אליהו" וכן כחוברת בשם "מאמר מרדכי – ירח האיתנים").
דברי מרדכי – על התורה – דרשות, מאמרים והלכות על התורה, חמישה כרכים.
ויאמר מרדכי – דרשות לרגל מועדי השנה (כולל יום העצמאות ויום ירושלים), דברי זיכרון ושיחות לנשים, בעריכת הרב מאיר טויזר.
מפי אליהו – אוצר דברי תורה וחכמת חיים משולבים עם סיפורים ומעשיות, בעריכת הרב יוסף אלנקווה, תשע"א. רוב הסיפורים פורסמו בסדרת הספרים "אביהם של ישראל – על התורה" שערך בנו הרב שמואל אליהו.
"אביהם של ישראל – הגדה של פסח" – הלכות, ביאורים ופירושים על ההגדה של פסח, לאשכנזים ולספרדים, נערך מתוך ספריו. בהוצאת דרכי הוראה, מהדורה שנייה ה'תשע"ד.
סידורים ומחזורים עם פסקי הלכה על פי פסקיו
בשער המלך – חוברת תפילות וסגולות בתוספת סיפורים עליו, הוצאה פרטית, תשע"א.
גאולת אליהו – סדר תפילות ליום העצמאות ויום ירושלים בתוספת הלכות ומאמרים מהרב. נערך בהנחיית ראש לשכתו, הרב שמואל זעפרני, הוצאת עמותת "להאיר בלבבות", ירושלים תשע"ה.
ישועות מרדכי – תפילות וסגולות בכתב ידו, נלקט ונערך על ידי עוזרו אסף אהרוני, תשע"א
סדר הסליחות השלם – כולל הלכות לחודש אלול וערב ראש השנה. דרכי הוראה לרבנים.
סדר הלימוד לליל שביעי של פסח, הוצאת גרף מוד, תש"פ.
קול אליהו – סידור לשבת וימי חול עם הלכות. כמו כן יצאו בנפרד: סידור מנחה וערבית, סידור לשבת קודש. נערך על ידי בנו הרב שמואל אליהו. דרכי הוראה לרבנים. יצא במהדורות שונות.
קול אליהו – לתשעה באב, עם הלכות. נערך על ידי בנו הרב שמואל אליהו.
קריאי מועד – קול אליהו – תיקון ליל שבועות והלכותיו עם הלכות ברכות הנהנין. נערך על ידי בנו הרב שמואל אליהו.
קריאי מועד – קול אליהו – ליל הושענא רבה והלכותיו עם הלכות ברכת הנהנין.
קול יעקב – מחזורים לימים טובים (ראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח, שבועות), בתוספת הלכות. רוב ההלכות התפרסמו מאוחר יותר בספר "מאמר מרדכי – למועדים וימים". נערך על ידי בנו הרב שמואל.
שפתי תפתח – סידור קול אליהו – סידור לתלמידים עם הלכות, בתוספת פירוש רעיוני מהרב שמואל אליהו. לספרדים ואשכנזים. ירושלים ה'תשע"א.
תהילים כינור דוד – כולל הלכות, תפילות, בקשות וסדר לימוד ותפילה על קברי צדיקים.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...