להורדת אפליקציה:
כשרון קובי הגיע לעורר פרובוקציות בחוף הנפרד
ראש עיריית טבריה רון קובי מנצל את רגעיו האחרונים בעיר כדי לקדם את קמפיין הבחירות של מפלגתו 'הימין החילוני' והגיע לעורר פרובוקציות בחוף הנפרד בעיר ביום שישי - בשעה שהחוף עמוס במתרחצים חרדים • צפו בתיעוד הסוער
אל תירא ישראל כי גור אריה הלא אתה ואריה אם ישאג מי לא ירא" כך נפתח השידור הפרובוקטיבי שהעביר היום (שישי) ראש עיריית טבריה רון קובי מחוף הים הנפרד בעירו.
קובי הגיע למקום בכדי להכריז שהחוף הנפרד יהיה פתוח לציבור הרחב בעיצומה של שבת קודש ובאופן טבעי עורר את זעמם של המוני החרדים ששהו בשעת צהריים של יום שישי בחוף.
בשבועות האחרונים, כשקובי הבין שעתידו כראש עיריית טבריה נחתם, הוא החל במסע אנטי חרדי שמסלים מיום ליום ובדרך הוא שובר את שיאו שלו עצמו.
"תראו את השנאה בעיניים שלהם" הכריז קובי כשברקע נשמעת שירה אדירה של שירי שבת. קובי נראה זחוח במהלך השידור שהעביר ונראה שידע מראש כיצד זה יראה.
הגענו לכאן לחוף הנפרד של טבריה להודיע שמחר זה יהיה פתוח לחילונים - אחרי שהיה סגור בשבת במשך שנים" אמר קובי למצלמה כשברקע נשמעת שירה אדירה של "עוצו עצה ותופר".
בהמשך לעגו לו המתרחצים ושרו לו "הביתה בשמחה רבה" ולאחר מכן "איפה אריה איפה אריה" כשהכוונה כמובן לאריה דרעי יו"ר ש"ס ומי שקובי הכריז עליו מלחמה בחודשים האחרונים.
"מה שלא מבינים החבר'ה האלה, שזה נגמר והחוף יפתח כל שבת" אומר קובי ואחרי מילותיו חוזר הגולם המגודל שצמוד אליו באופן תדיר.
"כמה תשומת לב קיבלת?" שואל אותו בחור ישיבה לקראת סיום השידור. קובי אינו משיב ומתרחק מהמקום כשחיוך מרוח על פניו, הפרובוקציה הצליחה.
בצמוד לשידור הפרובוקטיבי כתב רון קובי בחשבון הפייסבוק שלו: "תראו את השנאה בעיניים, תראו את ההסתה והגידופים, השבאבניקים של אריה דרעי! באנו לחוף הנפרד בטבריה ותראו מה קורה פה.... לא יאומן.החל ממחר החוף הנפרד פתוח חינם לכולם בשבת! כל תושבי הקריות וחיפה בורחים מהמדוזות ובאים לטבריה. רק רון קובי והימין החילוני יעצרו את הכפייה החרדית בכנסת ובמדינה. אנחנו זקוקים ל 1000 שיתופים כדי שכל המדינה תראה".
https://www.bhol.co.il/news/1017850
הפייסבוק של רון קובי
תראו את השנאה בעיניים, תראו את ההסתה והגידופים, השבאבניקים של אריה דרעי! באנו לחוף הנפרד בטבריה ותראו מה קורה פה.... לא יאומן.
החל ממחר החוף הנפרד פתוח חינם לכולם בשבת!
כל תושבי הקריות וחיפה בורחים מהמדוזות ובאים לטבריה.
רק רון קובי והימין החילוני יעצרו את הכפייה החרדית בכנסת ובמדינה.
אנחנו זקוקים ל 1000 שיתופים כדי שכל המדינה תראה.
https://m.facebook.com/story.php?st...
ראש עיריית טבריה רון קובי מנצל את רגעיו האחרונים בעיר כדי לקדם את קמפיין הבחירות של מפלגתו 'הימין החילוני' והגיע לעורר פרובוקציות בחוף הנפרד בעיר ביום שישי - בשעה שהחוף עמוס במתרחצים חרדים • צפו בתיעוד הסוער
אל תירא ישראל כי גור אריה הלא אתה ואריה אם ישאג מי לא ירא" כך נפתח השידור הפרובוקטיבי שהעביר היום (שישי) ראש עיריית טבריה רון קובי מחוף הים הנפרד בעירו.
קובי הגיע למקום בכדי להכריז שהחוף הנפרד יהיה פתוח לציבור הרחב בעיצומה של שבת קודש ובאופן טבעי עורר את זעמם של המוני החרדים ששהו בשעת צהריים של יום שישי בחוף.
בשבועות האחרונים, כשקובי הבין שעתידו כראש עיריית טבריה נחתם, הוא החל במסע אנטי חרדי שמסלים מיום ליום ובדרך הוא שובר את שיאו שלו עצמו.
"תראו את השנאה בעיניים שלהם" הכריז קובי כשברקע נשמעת שירה אדירה של שירי שבת. קובי נראה זחוח במהלך השידור שהעביר ונראה שידע מראש כיצד זה יראה.
הגענו לכאן לחוף הנפרד של טבריה להודיע שמחר זה יהיה פתוח לחילונים - אחרי שהיה סגור בשבת במשך שנים" אמר קובי למצלמה כשברקע נשמעת שירה אדירה של "עוצו עצה ותופר".
בהמשך לעגו לו המתרחצים ושרו לו "הביתה בשמחה רבה" ולאחר מכן "איפה אריה איפה אריה" כשהכוונה כמובן לאריה דרעי יו"ר ש"ס ומי שקובי הכריז עליו מלחמה בחודשים האחרונים.
"מה שלא מבינים החבר'ה האלה, שזה נגמר והחוף יפתח כל שבת" אומר קובי ואחרי מילותיו חוזר הגולם המגודל שצמוד אליו באופן תדיר.
"כמה תשומת לב קיבלת?" שואל אותו בחור ישיבה לקראת סיום השידור. קובי אינו משיב ומתרחק מהמקום כשחיוך מרוח על פניו, הפרובוקציה הצליחה.
בצמוד לשידור הפרובוקטיבי כתב רון קובי בחשבון הפייסבוק שלו: "תראו את השנאה בעיניים, תראו את ההסתה והגידופים, השבאבניקים של אריה דרעי! באנו לחוף הנפרד בטבריה ותראו מה קורה פה.... לא יאומן.החל ממחר החוף הנפרד פתוח חינם לכולם בשבת! כל תושבי הקריות וחיפה בורחים מהמדוזות ובאים לטבריה. רק רון קובי והימין החילוני יעצרו את הכפייה החרדית בכנסת ובמדינה. אנחנו זקוקים ל 1000 שיתופים כדי שכל המדינה תראה".
https://www.bhol.co.il/news/1017850
הפייסבוק של רון קובי
תראו את השנאה בעיניים, תראו את ההסתה והגידופים, השבאבניקים של אריה דרעי! באנו לחוף הנפרד בטבריה ותראו מה קורה פה.... לא יאומן.
החל ממחר החוף הנפרד פתוח חינם לכולם בשבת!
כל תושבי הקריות וחיפה בורחים מהמדוזות ובאים לטבריה.
רק רון קובי והימין החילוני יעצרו את הכפייה החרדית בכנסת ובמדינה.
אנחנו זקוקים ל 1000 שיתופים כדי שכל המדינה תראה.
https://m.facebook.com/story.php?st...
https://t.co/0MTprC7WWL?fbclid=IwAR...
תוספת הסבר:
לפי דיווחים בכלי תקשורת בארה"ב, חברת הקונגרס הצעירה ממוצא סומלי, שהתפרסמה בשל התבטאויות אנטישמיות, נישאה לאזרח בריטי בשם אחמד נור סעיד עלמי בשנת 2009 והתגרשה ממנו בשנת 2017. לטענת עומאר, היחסים בין השניים הסתיימו למעשה כבר בשנת 2011, אך רישום הנישואים נשאר עד לפתיחת הליך הגירושים ב-2017.
לפי דיווחים שונים בלוגים שמרניים באינטרנט מאז שנת 2016, אחמד נור סעדי עלמי הוא למעשה אחיה של עומאר, והנישואים ביניהם שימשו לביצוע הונאת הגירה, שכן לבני זוג קל יותר להשיג רישיון עבודה, ואף אזרחות אמריקנית, מאשר לאחים. סוכנות הידיעות AP ערכה תחקיר בנושא, אך לא הצליחה לחלץ מעומאר תשובות ברורות.
בתגובה לבקשת חופש מידע, סיפרה עומאר כי נישואיה עם עלמי הסתיימו למעשה בשנת 2011, ומאז לא התראו. היא התבקשה להציג את תעודת הלידה שלה, או לספק רשימה של כל האחים במשפחתה, אך היא טענה כי תעודות אלו אבדו במהלך מלחמת האזרחים בסומליה. עומאר סיפרה בהתייחסות לכך כי היא הצעירה מבין שבעה ילדים במשפחתה. לפי תאריך הלידה של עלמי, כפי שהיא מופיעה בתעודת הנישואים שלהם, הוא צעיר ממנה בשלוש שנים.
אף שעומאר מסרה לבית המשפט תצהיר תחת שבועה שלפיו ניתק הקשר בינה לבעלה לשעבר עלמי בשנת 2011, הצליחו בלוגרים לאתר תמונות שלה ושל עלמי יחד בלונדון, בשנת 2014, שבהן נראים השניים מחויכים וביחסים טובים. לכאורה, גם התצהיר השקרי מהווה עבירה פלילית, ללא קשר לשאלה אם ביצעה הונאה של שלטונות ההגירה. עומאר התייחסה לטענות על הונאת ההגירה, ואמרה כי "רמיזות שאחמד נור סעיד אלמי הוא אחי הן מגוחכות ופוגעות".
למרות הסתירות במידע והחשד שמדובר בנישואים פיקטיביים לאחיה על מנת לבצע הונאת הגירה נגד הרשויות בארה"ב, פרקליטי ממשל אובאמה סירבו לפתוח בחקירה בנושא, למרות בקשות רבות שהגיעו אליהם בנושא. גם בממשל טראמפ לא התייחסו לנושא עד כה.
מקורות רבים. הנ"ל אחד מהם:
https://www.israelhayom.co.il/artic...
המשך עדכונים המגיעים מעיראק
בהמשך למנהרות חיכיתי למספר מקורות שיאשרו את זה ואני מעדכן כאן
מסתבר שעניין המנהרות זה לא סוד ובעיראק כולם מכירים אותן,מדובר במנהרות הברחה גדולות שלממשלת עיראק לא מפקחת עליהן ודרכן עוברים כל יום כל העולה על רוחכם,החל מתרופות מוצרי צריכה שונים והכי חשוב נשק והרבה,מאירן המשאיות מגיעות בכיסוי של מאיות המובילות סחורה רגילה כשאר כולם יודעים בעצם שמדובר בנשק וזה כולל טילים ארוכי טווח.
ישנן לפחות 3 מנהרות כאלה שפעילות על בסיס יומי.
דיווח ממספר מקורות עיראקים אומר כי לפני חודש הגיע משלוח גדול מאוד של "מוצרי צריכה" מאירן
כשבעצם אלה היו טילים איראנים אשר עברו דרך מנהרות (לא ברור איזה מנהרות אלה) ופוזרו בבסיסים ידועים המשויכים למשמרות המהפכה ולחיזבאללה.
התקיפה החלה בשעה 0200 לפנות בוקר,מקום התקיפה בסיס אל שוהדא במחוז צאלח אל דין עיראק.
בעת התקיפה התקיימה (על פי מקור עיראקי)פגישה של בכירי משמרות המהפכה,
היתה יותר מתקיפה אחת,כנראה בעקבות עוצמת הפיצוץ נוצרו פיצוצי משנה מה שגרם לפיצוץ מחסן הטילים.
עד שעה חמש בבוקר פונו מספר רב של נפגעים לבתי החולים באזור.
מספר מקורות עיראקים מציינים כי יומיים לפני טסו כטב"מים מעל האזור המותקף.
ממשיך לעקוב ולעדכן.
בהמשך למנהרות חיכיתי למספר מקורות שיאשרו את זה ואני מעדכן כאן
מסתבר שעניין המנהרות זה לא סוד ובעיראק כולם מכירים אותן,מדובר במנהרות הברחה גדולות שלממשלת עיראק לא מפקחת עליהן ודרכן עוברים כל יום כל העולה על רוחכם,החל מתרופות מוצרי צריכה שונים והכי חשוב נשק והרבה,מאירן המשאיות מגיעות בכיסוי של מאיות המובילות סחורה רגילה כשאר כולם יודעים בעצם שמדובר בנשק וזה כולל טילים ארוכי טווח.
ישנן לפחות 3 מנהרות כאלה שפעילות על בסיס יומי.
דיווח ממספר מקורות עיראקים אומר כי לפני חודש הגיע משלוח גדול מאוד של "מוצרי צריכה" מאירן
כשבעצם אלה היו טילים איראנים אשר עברו דרך מנהרות (לא ברור איזה מנהרות אלה) ופוזרו בבסיסים ידועים המשויכים למשמרות המהפכה ולחיזבאללה.
התקיפה החלה בשעה 0200 לפנות בוקר,מקום התקיפה בסיס אל שוהדא במחוז צאלח אל דין עיראק.
בעת התקיפה התקיימה (על פי מקור עיראקי)פגישה של בכירי משמרות המהפכה,
היתה יותר מתקיפה אחת,כנראה בעקבות עוצמת הפיצוץ נוצרו פיצוצי משנה מה שגרם לפיצוץ מחסן הטילים.
עד שעה חמש בבוקר פונו מספר רב של נפגעים לבתי החולים באזור.
מספר מקורות עיראקים מציינים כי יומיים לפני טסו כטב"מים מעל האזור המותקף.
ממשיך לעקוב ולעדכן.
מליציות ההגנה הכורדית שומעים ורואים את המהלכים הטורקיים לקראת המערכה הקרבה ופועלים בהתאם.
מחשש מפני הבאות החלו המליציות הכורדיות להערך מחדש בגזרה הצפונית לאורך הגבול הסורי טורקי,הם השתלטו ומשתלטים על בתים של אזרחים וגם מגייסים בכוח אנשים.
לפי הדיווח הכורדים השתלטו על עשרות בתים באזור
" ראס אל עין " צפונית לאל חסכה והפכה את אותם בתים למרכזי פיקוד בנוסף לתגבור כוחות נוספים.
רוב הבתים שנתפסו על ידי הכורדים היו נטושים מאדם.
הפעולות האלה היו בכפרים,
אל צפר
אל דווירה
אל נאצריה
ותל חלפ אשר נמצאים במחוז אל חסכה הצפוני.
לאורך כל המקומות האלה הקימו הכורדים מכשולים ותלוליות עפר.
שני הצדדים הטורקי וכורדי נערכים כל אחד בצד שלו לקראת המערכה העקובה מדם שעוד מחכה להם.
![]()
מחשש מפני הבאות החלו המליציות הכורדיות להערך מחדש בגזרה הצפונית לאורך הגבול הסורי טורקי,הם השתלטו ומשתלטים על בתים של אזרחים וגם מגייסים בכוח אנשים.
לפי הדיווח הכורדים השתלטו על עשרות בתים באזור
" ראס אל עין " צפונית לאל חסכה והפכה את אותם בתים למרכזי פיקוד בנוסף לתגבור כוחות נוספים.
רוב הבתים שנתפסו על ידי הכורדים היו נטושים מאדם.
הפעולות האלה היו בכפרים,
אל צפר
אל דווירה
אל נאצריה
ותל חלפ אשר נמצאים במחוז אל חסכה הצפוני.
לאורך כל המקומות האלה הקימו הכורדים מכשולים ותלוליות עפר.
שני הצדדים הטורקי וכורדי נערכים כל אחד בצד שלו לקראת המערכה העקובה מדם שעוד מחכה להם.
מזון מהדרין במילואים? רק קופסאות טונה
לוחם צה״ל שהגיע למילואים בגבול מצרים התאכזב שלא יוכל לאכול בכשרות מהודרת על אף שביקש מראש. בנוסף, במטבח התגלו זבובים על הביצים.
ערוץ 7 , ט"ז בתמוז תשע"ט 19/07/19 15:31
Video Player
00:00 | 00:25
זבובים על הביצים וערבוב כלים בשריים וחלביים
לוחם צה״ל במילואים שהגיע בימים האחרונים לשירות פעיל במוצב בדרום הארץ, הופתע לגלות שצה״ל לא דאג למזון בכשרות מהדרין, על אף שביקש זאת מיד כשקיבל את הזימון למילואים.
עוד לפני שיצא למילואים ביקש הלוחם לקבל מזון בכשרות מהודרת. הוא הגיש את הבקשה באמצעות אתר המילואים.
עם התייצבותו ביחידה, פנה הלוחם למטבח במוצב אך נענה כי אין בנמצא מזון מהדרין ואף נחשף לבעיות כשרות: מזון שמוגש בארוחה חלבית מחומם בתנורים בשריים. בנוסף, זבובים רבים ״התיישבו״ על תבנית הביצים הקשות.
הלוחם נאלץ להסתפק בלחם וירקות, לצד פעילותו המבצעית בגדוד בגבול ישראל-מצרים. לאחר מספר ימים הודיעו ללוחם כי אמנם בשר מהדרין אין עבורו אך הוא יוכל לקבל קופסאות שימורים של טונה.
לרב הצבאי של החטיבה המרחבית ולרב הגדוד של הלוחם לא היו מסרים מעודדים. רב החטיבה הסביר ללוחם כי כלל לא ידע על בקשתו ועל בקשות דומות של לוחמים נוספים לקבח מזון בהכשר מהודר.
יצויין כי באתר המילואים ניתן לסמן את הבקשה למזון בכשרות מהודרת אשר נמצא במרכזי המזון של צה''ל. היחידות הצבאיות אחראיות ״למשוך״ את המזון אותו הן מזמינות לטובת המשרתים בסדיר ובמילואים.
נציין כי הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף דרש השבוע מבכירי הרבנות הצבאית אשר ביקרו בלשכתו: "אסור לעשות שום פשרות לחיילים שרוצים לשמור כשרות ברמה הכי גבוהה, ובשאר ענייני היהדות - החיילים צריכים לקבל מענה".
מארגון ״צו 1״ נמסר בתגובה: "פנינו לרבנים הראשיים ולרבצ"ר בבקשה לטפל בדחיפות בנושא זה, אשר חוזר לפתחנו שוב ושוב. יש מחסור גדול בצה"ל במשגיחי כשרות ולכן לחיילים הדתיים אין תמיד מענה בנושא הכשרות. למרות שמזון מהדרין מופיע באתר המילואים, הוא אינו זמין בשטח. בניגוד למזון צמחוני, למשל. אנו מצפים שהרבנות הצבאית ואכ"א ישלימו את הפערים במשגיחי כשרות״.
https://www.inn.co.il/News/News.asp...
לוחם צה״ל שהגיע למילואים בגבול מצרים התאכזב שלא יוכל לאכול בכשרות מהודרת על אף שביקש מראש. בנוסף, במטבח התגלו זבובים על הביצים.
ערוץ 7 , ט"ז בתמוז תשע"ט 19/07/19 15:31
Video Player
00:00 | 00:25
זבובים על הביצים וערבוב כלים בשריים וחלביים
לוחם צה״ל במילואים שהגיע בימים האחרונים לשירות פעיל במוצב בדרום הארץ, הופתע לגלות שצה״ל לא דאג למזון בכשרות מהדרין, על אף שביקש זאת מיד כשקיבל את הזימון למילואים.
עוד לפני שיצא למילואים ביקש הלוחם לקבל מזון בכשרות מהודרת. הוא הגיש את הבקשה באמצעות אתר המילואים.
עם התייצבותו ביחידה, פנה הלוחם למטבח במוצב אך נענה כי אין בנמצא מזון מהדרין ואף נחשף לבעיות כשרות: מזון שמוגש בארוחה חלבית מחומם בתנורים בשריים. בנוסף, זבובים רבים ״התיישבו״ על תבנית הביצים הקשות.
הלוחם נאלץ להסתפק בלחם וירקות, לצד פעילותו המבצעית בגדוד בגבול ישראל-מצרים. לאחר מספר ימים הודיעו ללוחם כי אמנם בשר מהדרין אין עבורו אך הוא יוכל לקבל קופסאות שימורים של טונה.
לרב הצבאי של החטיבה המרחבית ולרב הגדוד של הלוחם לא היו מסרים מעודדים. רב החטיבה הסביר ללוחם כי כלל לא ידע על בקשתו ועל בקשות דומות של לוחמים נוספים לקבח מזון בהכשר מהודר.
יצויין כי באתר המילואים ניתן לסמן את הבקשה למזון בכשרות מהודרת אשר נמצא במרכזי המזון של צה''ל. היחידות הצבאיות אחראיות ״למשוך״ את המזון אותו הן מזמינות לטובת המשרתים בסדיר ובמילואים.
נציין כי הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף דרש השבוע מבכירי הרבנות הצבאית אשר ביקרו בלשכתו: "אסור לעשות שום פשרות לחיילים שרוצים לשמור כשרות ברמה הכי גבוהה, ובשאר ענייני היהדות - החיילים צריכים לקבל מענה".
מארגון ״צו 1״ נמסר בתגובה: "פנינו לרבנים הראשיים ולרבצ"ר בבקשה לטפל בדחיפות בנושא זה, אשר חוזר לפתחנו שוב ושוב. יש מחסור גדול בצה"ל במשגיחי כשרות ולכן לחיילים הדתיים אין תמיד מענה בנושא הכשרות. למרות שמזון מהדרין מופיע באתר המילואים, הוא אינו זמין בשטח. בניגוד למזון צמחוני, למשל. אנו מצפים שהרבנות הצבאית ואכ"א ישלימו את הפערים במשגיחי כשרות״.
https://www.inn.co.il/News/News.asp...
הטרנד שבמסגרתו תוכלו ולגלות כיצד תיראו (אולי) בעוד כמה עשורים, סוחף את העולם וגם את ישראל. האפליקציה עלתה לאוויר כבר לפני שנתיים, אבל פיצ'רים חדשים שהמפתחים הוסיפו לגרסה הנוכחית, בסיוע טכנולוגיות של בינה מלאכותית וזיהוי פנים, מאפשרים למשתמשים "להיראות" צעירים או זקנים יותר מהיום. פיצ׳ר זה עורר את סקרנותם של רבים והרשתות החברתיות מלאות בדוגמאות.
![]()
ברוח קונספירציות האביב, בנתיים עלו מגוון של טענות כנגד האפליקציה שמפותחת ברוסיה, בין היתר בכך שמפתחיה גונבים את כל התמונות של המשתמשים ויבוא יום ורוסיה תכבוש את העולם באמצעותן.
אז מה הבעיה בעצם?
הבעייתיות לכאורה נובעת מכך שמדובר ביישום שפועל בענן, כלומר בשרתים שככל הנראה ממוקמים ברוסיה, ואין שום אינדיקציה לדעת מה אותם מפתחים ״מסוכנים״, עושים עם כל התמונות מגן אסתר ששמורות אצלם. זאת בפרט לאור העובדה שחלק לא מבוטל מהמשתמשים ה"תמימים" בטוחים שעיבוד התמונה נעשה בפועל על גבי המכשיר שלהם.
מומחי אבטחת מידע טוענים כי בהתאם להרשאות שניתנות בעת ההתקנה, בעל האפליקציה יכול למעשה לעשות שימוש בתמונות כמאגר שיהווה בסיס לשכלול מערכות לזיהוי פנים או לבצע סחר בנתונים הנשמרים אצלו. הדבר עלול להיות בעייתי פי כמה בשל גישה למידע רפואי, חשבונות בנק ופרטים אישיים נוספים שנשמרים כצילומי מסך בספריית המכשיר.
מקרים קודמים
יש לציין ש-NBC דיווחה מוקדם יותר השנה שאפליקציית אחסון התמונות הפופולרית Ever השתמשה בתמונות שהועלו אליה כדי לאמן את תוכנת זיהוי הפנים שלה, שאותה היא מכרה אחר כך בין היתר לכוחות אכיפת החוק בארצות הברית. עוד דווח כי יבמ השתמשה בתוכנת זיהוי הפנים שלה על גבי תמונות שהעלו משתמשים לפליקר, וזאת מבלי לשאול אותם.
מה המסקנות בנתיים?
במדיניות הפרטיות של FaceApp עצמה נכתב שמלבד התמונות שמועלות לאפליקציה, היא משתמשת בנתונים כגון מיקום המשתמש והיסטוריית הגלישה שלו, אולם "לא משכירה או מוכרת אותם לצדדים שלישיים". עם זאת, היא מחריגה וכותבת שהיא כן מעבירה פרטים על המשתמשים לצדדי ג' לצרכים פרסומיים. לאחר הרעש הגדול בנתיים נעשו מספר בדיקות שטוענות שאין באמת בעיה אבל התשובה עדיין לא חד משמעית.
במסגרת הרעש מסביב, עוד בטרם פרסמו הקולות המרגיעים, מספר פוליטיקאים נרעשו מהתחזית השחורה ואחד מהם אפילו ביקש מה-FBI לטפל בדחיפות בנושא. עדיין לא פורסם האם אכן נמצא משהו במסגרת זו.
פיטר חפרת, מה עם התחזית?
בכדי לראות עד כמה האפליקציה מדוייקת, ביביסי העבירו בה תמונות ישנות של סלבריטאים והשוו לתמונות היום. הנה התוצאות:
סר איאן מקלן (שר הטבעות)
התמונה המקורית משמאל צולמה שאיאן היה בסביבות גיל 20. האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והתמונה הימנית מגיל 75. ביצוע מרשים. תחזית מדויקת.
ציון 10/10
סר דיוויד אטנברו
התמונה השמאלית נלקחה בגיל 39, האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והימנית היא מגיל 93. דומה אבל יש מקום לשיפור.
ציון 7/10
דולי פרטון
בתמונה משמאל דולי בשנות ה-30 לחייה, האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והימנית מגיל 73. במקרה הזה דולי הזדקנה פחות (האפליקציה לא מתחשבת בניתוחים בדרך). כמעט שלא דומה בכלל.
ציון 2/10
מורגן פרימן
בתמונה השמאלית דוגמן הבית של תדיראן, מורגן כבן 50, האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והימנית מהשנה. די דומה אם כי במקרה הזה האפליקציה גורמת למורגן להיות קצת עצוב.
ציון 6/10
ארנולד שוונצינגר
התמונה משמאל מציגה את ארנולד משנת 1976, האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והימנית הוא בגיל 74 מהשנה. בסך הכל די דומה.
ציון 8/10
ולשם האיזון כמה דוגמאות מקומיות - האמצעית המקור, הימנית הדמייה של העתיד והשמאלית הדמייה של העבר
https://www.bbc.com/news/newsbeat-4...
ברוח קונספירציות האביב, בנתיים עלו מגוון של טענות כנגד האפליקציה שמפותחת ברוסיה, בין היתר בכך שמפתחיה גונבים את כל התמונות של המשתמשים ויבוא יום ורוסיה תכבוש את העולם באמצעותן.
אז מה הבעיה בעצם?
הבעייתיות לכאורה נובעת מכך שמדובר ביישום שפועל בענן, כלומר בשרתים שככל הנראה ממוקמים ברוסיה, ואין שום אינדיקציה לדעת מה אותם מפתחים ״מסוכנים״, עושים עם כל התמונות מגן אסתר ששמורות אצלם. זאת בפרט לאור העובדה שחלק לא מבוטל מהמשתמשים ה"תמימים" בטוחים שעיבוד התמונה נעשה בפועל על גבי המכשיר שלהם.
מומחי אבטחת מידע טוענים כי בהתאם להרשאות שניתנות בעת ההתקנה, בעל האפליקציה יכול למעשה לעשות שימוש בתמונות כמאגר שיהווה בסיס לשכלול מערכות לזיהוי פנים או לבצע סחר בנתונים הנשמרים אצלו. הדבר עלול להיות בעייתי פי כמה בשל גישה למידע רפואי, חשבונות בנק ופרטים אישיים נוספים שנשמרים כצילומי מסך בספריית המכשיר.
מקרים קודמים
יש לציין ש-NBC דיווחה מוקדם יותר השנה שאפליקציית אחסון התמונות הפופולרית Ever השתמשה בתמונות שהועלו אליה כדי לאמן את תוכנת זיהוי הפנים שלה, שאותה היא מכרה אחר כך בין היתר לכוחות אכיפת החוק בארצות הברית. עוד דווח כי יבמ השתמשה בתוכנת זיהוי הפנים שלה על גבי תמונות שהעלו משתמשים לפליקר, וזאת מבלי לשאול אותם.
מה המסקנות בנתיים?
במדיניות הפרטיות של FaceApp עצמה נכתב שמלבד התמונות שמועלות לאפליקציה, היא משתמשת בנתונים כגון מיקום המשתמש והיסטוריית הגלישה שלו, אולם "לא משכירה או מוכרת אותם לצדדים שלישיים". עם זאת, היא מחריגה וכותבת שהיא כן מעבירה פרטים על המשתמשים לצדדי ג' לצרכים פרסומיים. לאחר הרעש הגדול בנתיים נעשו מספר בדיקות שטוענות שאין באמת בעיה אבל התשובה עדיין לא חד משמעית.
במסגרת הרעש מסביב, עוד בטרם פרסמו הקולות המרגיעים, מספר פוליטיקאים נרעשו מהתחזית השחורה ואחד מהם אפילו ביקש מה-FBI לטפל בדחיפות בנושא. עדיין לא פורסם האם אכן נמצא משהו במסגרת זו.
פיטר חפרת, מה עם התחזית?
בכדי לראות עד כמה האפליקציה מדוייקת, ביביסי העבירו בה תמונות ישנות של סלבריטאים והשוו לתמונות היום. הנה התוצאות:
סר איאן מקלן (שר הטבעות)
התמונה המקורית משמאל צולמה שאיאן היה בסביבות גיל 20. האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והתמונה הימנית מגיל 75. ביצוע מרשים. תחזית מדויקת.
ציון 10/10
סר דיוויד אטנברו
התמונה השמאלית נלקחה בגיל 39, האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והימנית היא מגיל 93. דומה אבל יש מקום לשיפור.
ציון 7/10
דולי פרטון
בתמונה משמאל דולי בשנות ה-30 לחייה, האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והימנית מגיל 73. במקרה הזה דולי הזדקנה פחות (האפליקציה לא מתחשבת בניתוחים בדרך). כמעט שלא דומה בכלל.
ציון 2/10
מורגן פרימן
בתמונה השמאלית דוגמן הבית של תדיראן, מורגן כבן 50, האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והימנית מהשנה. די דומה אם כי במקרה הזה האפליקציה גורמת למורגן להיות קצת עצוב.
ציון 6/10
ארנולד שוונצינגר
התמונה משמאל מציגה את ארנולד משנת 1976, האמצעית הופקה באמצעות האפליקציה והימנית הוא בגיל 74 מהשנה. בסך הכל די דומה.
ציון 8/10
ולשם האיזון כמה דוגמאות מקומיות - האמצעית המקור, הימנית הדמייה של העתיד והשמאלית הדמייה של העבר
https://www.bbc.com/news/newsbeat-4...
נזירות טיבטיות שגורשו על ידי השלטונות הסיניים ממרכז מחקר בודהיסטי בסיצ'ואן, זכו לטיפול קשוח בידי סוהרים לאחר שהראו סימני מצוקה במהלך מפגשי חינוך מחדש, כך על פי מקורות טיבטים.
הנזירות, חלק מקבוצה גדולה של יותר מ-3,000 נזירים ונזירות שהורחקו השנה ממרכז "יאכן גאר" הבודהיסטי שבמחוז פאליול של סיצ'ואן, מוחזקות כיום במחוז ג'ומדה, אומרים מקורות.
הן אולצו להסיר את החלוקים הדתיים שלהן, ונאלצות ללבוש בגדי שינה, סיפר גולה טיבטי. "בשעות הבוקר והצהריים בזמן השיעורים הפוליטיים החינוכיים שלהם, נכפה עליהן לשיר שירים פטריוטיים סיניים וללמוד ריקוד", פירט עוד.
לאחר שבמהלך אחד המפגשים לחינוך מחדש הנזירות נשברו ובכו, הן קיבלו כעונש על החטא החמור מכות על ידי הסוהרים. הדמעות מהוות לדעת הסינים סימן לכך שהנזירות אינן נאמנות למדינה.
יצוין כי באופן לא מפתיע, סין חברה במועצת זכויות האדם של האו"ם.
להמשך:
https://twitter.com/UNWatch/status/...
הנזירות, חלק מקבוצה גדולה של יותר מ-3,000 נזירים ונזירות שהורחקו השנה ממרכז "יאכן גאר" הבודהיסטי שבמחוז פאליול של סיצ'ואן, מוחזקות כיום במחוז ג'ומדה, אומרים מקורות.
הן אולצו להסיר את החלוקים הדתיים שלהן, ונאלצות ללבוש בגדי שינה, סיפר גולה טיבטי. "בשעות הבוקר והצהריים בזמן השיעורים הפוליטיים החינוכיים שלהם, נכפה עליהן לשיר שירים פטריוטיים סיניים וללמוד ריקוד", פירט עוד.
לאחר שבמהלך אחד המפגשים לחינוך מחדש הנזירות נשברו ובכו, הן קיבלו כעונש על החטא החמור מכות על ידי הסוהרים. הדמעות מהוות לדעת הסינים סימן לכך שהנזירות אינן נאמנות למדינה.
יצוין כי באופן לא מפתיע, סין חברה במועצת זכויות האדם של האו"ם.
להמשך:
https://twitter.com/UNWatch/status/...
יש כנראה איזה באג באפליקציה הכחולה, כאשר עוברים בין הפורומים יותר מדי הוא פותח לך הודעה בפורום אחר. או שאני פתחתי בטעות בסקופים, למרות שלא נראה לי. בכל אופן נחסמתי בסקופים, אבל אני עדיין יכול לפתוח את ההודעה כאן. אז ננסה מחדש.
אזרחים נאמנים וקטינות יהודיות. בבקשה:
לקוח מאשכול אפסים אבל ראוי לאשכול נפרד.
https://rotter.net/forum/scoops1/48...
https://rotter.net/forum/scoops1/48...
https://rotter.net/forum/scoops1/48...
https://rotter.net/forum/scoops1/49...
https://rotter.net/forum/scoops1/49...
https://rotter.net/forum/scoops1/46...
אזרחים נאמנים וקטינות יהודיות. בבקשה:
לקוח מאשכול אפסים אבל ראוי לאשכול נפרד.
https://rotter.net/forum/scoops1/48...
https://rotter.net/forum/scoops1/48...
https://rotter.net/forum/scoops1/48...
https://rotter.net/forum/scoops1/49...
https://rotter.net/forum/scoops1/49...
https://rotter.net/forum/scoops1/46...
הפוסט שפירסם סגן ראש העיר בו הוא קורא לאנשים לשמור את ילדיהם מקהילת הלהט"ב מכה גלים בראש העין. התושבים דורשים את פיטוריו.
בסרטון הזה שצולם לאחרונה בהר הבית קורא השייח 'אבו חניפה עודה' לכבוש לא רק את מדינת ישראל, אלא את כל העולם
https://www.facebook.com/2257667978...
https://www.facebook.com/2257667978...
https://youtu.be/o8FvNm5XpMM.youtub...
לרגל ציון 50 שנה לנחיתה על הירח, אמן הקרקע האיטלקי דאריו גמבארין, יצר בשדה חיטה בצפון איטליה דיוקן ענק של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שהציג את כף רגלו על אדמת הירח.
באמצעות טרקטור פשוט, עיבד האמן המפורסם חלקת אדמה בת 26 אלף מ"ר בקסטגנרו, שעל יד ורונה, כדי ליצור את המחווה הענקית.
![]()
https://www.irishexaminer.com/break...
לרגל ציון 50 שנה לנחיתה על הירח, אמן הקרקע האיטלקי דאריו גמבארין, יצר בשדה חיטה בצפון איטליה דיוקן ענק של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שהציג את כף רגלו על אדמת הירח.
באמצעות טרקטור פשוט, עיבד האמן המפורסם חלקת אדמה בת 26 אלף מ"ר בקסטגנרו, שעל יד ורונה, כדי ליצור את המחווה הענקית.
https://www.irishexaminer.com/break...
לאחר שהרכב התהפך, הנהג ונוסע נוסף נמלטו מהמקום ברגל. בעל הרכב התייצב בתחנת המשטרה וטען שרכבו נגנב, אולם נעצר לחקירה עקב סתירות בגרסתו
תושבת הקריות בת 25 נהרגה הבוקר (שישי) בהתהפכות מכונית שנמלטה מהמשטרה ליד צומת המוביל שבגליל התחתון. לפי הודעת המשטרה, קודם לתאונה סימנה ניידת לנהג הרכב לעצור, אולם הנהג נמלט כשהוא נוסע בצורה מסוכנת וחוצה צמתים באור אדום.
לאחר שהרכב התהפך, הנהג ונוסע נוסף שהיה בו נמלטו מהמקום ברגל. בעל הרכב, תושב כפר מנדא, התייצב אחרי זמן קצר בתחנת המשטרה ודיווח כי רכבו נגנב מוקדם יותר היום. השוטרים עצרו אותו לחקירה עקב סתירות בגרסתו וסימני חבלה על גופו ובודקים חשד כי הוא שנהג במכונית. המשטרה מחפשת אחר האדם הנוסף שנמלט עם הנהג.
בשבוע שעבר נהרגו אם ובנה התינוק בתאונה בכביש 7, ונהג המשאית שפגע בהם נעצר בחשד לגרימת מוות ברשלנות. בתאונה נפצעו גם אב המשפחה באורח בינוני-קשה ופעוטה כבת שנתיים וחצי באורח קל. הנהג, יוסף כהן בן 31 מאשקלון, חשוד גם בנהיגה בחוסר זהירות. רישיונו נשלל ל-90 יום.
https://www.haaretz.co.il/news/law/...
תושבת הקריות בת 25 נהרגה הבוקר (שישי) בהתהפכות מכונית שנמלטה מהמשטרה ליד צומת המוביל שבגליל התחתון. לפי הודעת המשטרה, קודם לתאונה סימנה ניידת לנהג הרכב לעצור, אולם הנהג נמלט כשהוא נוסע בצורה מסוכנת וחוצה צמתים באור אדום.
לאחר שהרכב התהפך, הנהג ונוסע נוסף שהיה בו נמלטו מהמקום ברגל. בעל הרכב, תושב כפר מנדא, התייצב אחרי זמן קצר בתחנת המשטרה ודיווח כי רכבו נגנב מוקדם יותר היום. השוטרים עצרו אותו לחקירה עקב סתירות בגרסתו וסימני חבלה על גופו ובודקים חשד כי הוא שנהג במכונית. המשטרה מחפשת אחר האדם הנוסף שנמלט עם הנהג.
בשבוע שעבר נהרגו אם ובנה התינוק בתאונה בכביש 7, ונהג המשאית שפגע בהם נעצר בחשד לגרימת מוות ברשלנות. בתאונה נפצעו גם אב המשפחה באורח בינוני-קשה ופעוטה כבת שנתיים וחצי באורח קל. הנהג, יוסף כהן בן 31 מאשקלון, חשוד גם בנהיגה בחוסר זהירות. רישיונו נשלל ל-90 יום.
https://www.haaretz.co.il/news/law/...
החשד לאונס קבוצתי בקפריסין: הצעירה הבריטית שטוענת כי נאנסה על ידי 12 הנערים הישראלים, אמרה לחוקרי המשטרה בעדותה: "אחד החזיק אותי, ואז ראיתי לפחות 12 פרצופים... במשך שעה פחות או יותר, אחד אחרי השני. הם צילמו חלק ממה שקרה. השתחררתי בשלב מסוים אחרי שנרמדתי או התעלפתי, וברחתי החוצה מהחדר. פגשתי חברים והם לקחו אותי חצי עירומה למרפאה".
בתוך כך, עורך דינם של ארבעה מהחשודים באונס התיירת במלון באייה נאפה, ניר יסלוביץ', אמר הבוקר כי הוא מעריך שחלק מהם ישוחרר בקרוב, ויחזור לישראל. הדברים נאמרו בריאיון ל"כאן ב'". "אני סמוך ובטוח שכבר בימים הקרובים חלק לא מבוטל ישוחרר ארצה", אמר. "לחלקם יש טענות אליבי. דיברתי אתמול עם מי שעומד בראש החקירה בקפריסין והוא הבטיח לי שכבר בימים הקרובים, לאחר שטענות האליבי ייבדקו, חלקם של הנערים יושב ארצה".
"לגבי הנערים שקיימו יחסי מין, פה יש סיטואציה יותר מורכבת, כי צריך להוכיח את יסוד ההסכמה - וזה אולי ייקח יותר זמן", הוסיף עורך הדין, שהכחיש פעם נוספת את הדיווח כי החשוד המרכזי, אותו הוא מייצג, הפליל את חבריו.
https://13news.co.il/item/news/abro...
בתוך כך, עורך דינם של ארבעה מהחשודים באונס התיירת במלון באייה נאפה, ניר יסלוביץ', אמר הבוקר כי הוא מעריך שחלק מהם ישוחרר בקרוב, ויחזור לישראל. הדברים נאמרו בריאיון ל"כאן ב'". "אני סמוך ובטוח שכבר בימים הקרובים חלק לא מבוטל ישוחרר ארצה", אמר. "לחלקם יש טענות אליבי. דיברתי אתמול עם מי שעומד בראש החקירה בקפריסין והוא הבטיח לי שכבר בימים הקרובים, לאחר שטענות האליבי ייבדקו, חלקם של הנערים יושב ארצה".
"לגבי הנערים שקיימו יחסי מין, פה יש סיטואציה יותר מורכבת, כי צריך להוכיח את יסוד ההסכמה - וזה אולי ייקח יותר זמן", הוסיף עורך הדין, שהכחיש פעם נוספת את הדיווח כי החשוד המרכזי, אותו הוא מייצג, הפליל את חבריו.
https://13news.co.il/item/news/abro...
אולי נשתף גם אתכם בשיקולים שגרמו לי להגיע למסקנה הזו.
נפתח בכיבוש הסיני.
https://rotter.net/forum/scoops1/52...
ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון כיהן בכהונתו הראשונה 2084 ימים (14 במאי 1948 – 26 בינואר 1954) ובכהונה השנייה 2793 יום (3 בנובמבר 1955 – 26 ביוני 1963). בכך הגיע לסך הכל של 4,877 ימים בשלטון.
ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו כיהן בכהונתו הראשונה 1114 יום (18 ביוני 1996 – 6 ביולי 1999) ובכהונתו הנוכחית 3763 ימים נוספים (31 במרץ 2009 – מכהן) - שיא בפני עצמו של הרצף הארוך ביותר כראש ממשלה - סך הכל של 4,877 יום אף הוא. בכך הוא השווה היום (שישי) את שיאו של בן גוריון ומחר (שבת) השיא יישבר.
ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו כיהן בכהונתו הראשונה 1114 יום (18 ביוני 1996 – 6 ביולי 1999) ובכהונתו הנוכחית 3763 ימים נוספים (31 במרץ 2009 – מכהן) - שיא בפני עצמו של הרצף הארוך ביותר כראש ממשלה - סך הכל של 4,877 יום אף הוא. בכך הוא השווה היום (שישי) את שיאו של בן גוריון ומחר (שבת) השיא יישבר.
סקר רדיו 103FM: איחודים לא יוסיפו מנדטים לגוש השמאל
על פי סקר של מכון סמית, איחוד בין העבודה למרצ היה בא על חשבון מפלגת כחול לבן בראשות גנץ - ולא היה מביא לגוש המרכז־שמאל קולות מהימין
אריק בנדר 19/07/2019 06:15
איחודים במפלגות השמאל והמרכז לא צפויים להוסיף אפילו מנדט אחד לגוש. כך עולה מסקר שבוצע אתמול עבור תוכניתו של ניסים משעל ברדיו 103FM, שתשודר היום (שישי), ועבור “מעריב־סופהשבוע”.
מהסקר, שנערך על ידי מכון סמית לפני ההודעה על הצטרפותה של אורלי לוי־אבקסיס למפלגת העבודה, עולה כי אילו הייתה העבודה בראשות פרץ מתאחדת עם מרצ לקראת הבחירות לכנסת ה־22, היה האיחוד ביניהן מוביל ל־13 מנדטים. ישראל דמוקרטית, מפלגתו החדשה של אהוד ברק, הייתה מקבלת בתרחיש זה 4 מנדטים, כך שהאיחוד היה מניב 17 מנדטים - יותר מהתרחיש שבו כל מפלגה מתמודד לחוד.
אולם אליה וקוץ בה: הגידול הזה היה בא, על פי הסקר, על חשבון מפלגת כחול לבן בראשות גנץ - ואינו מביא לגוש המרכז־שמאל קולות מהימין. בתרחיש הרגיל, שבו העבודה, מרצ ומפלגת ברק מתמודדות לחוד, אלו התוצאות הצפויות: הליכוד בראשות נתניהו - 32, הימין החדש בראשות שקד ובנט - 6, איחוד מפלגות הימין בראשות הרב פרץ וסמוטריץ’ - 4, ש”ס בראשות דרעי - 8, יהדות התורה בראשות ליצמן - 7, ישראל ביתנו בראשות ליברמן - 9, כחול לבן - 29 מנדטים, העבודה - 6, מרצ בראשות הורוביץ - 5, ישראל דמוקרטית - 4 והרשימה המשותפת - 10. בחלוקה לגושים: הימין - 57, מרכז־שמאל־המשותפת - 54, ליברמן - 9.
במקרה שהעבודה ומרצ היו מתאחדות, עדיין יהיו כל התוצאות זהות, למעט מפלגה מאוחדת של העבודה ומרצ - 13 מנדטים (לעומת 11 כשהן רצות בנפרד). כחול לבן תרד במקרה זה ב־2 מנדטים, כלומר תמונת הגושים לא משתנה גם אז.
https://m.maariv.co.il/elections201...
על פי סקר של מכון סמית, איחוד בין העבודה למרצ היה בא על חשבון מפלגת כחול לבן בראשות גנץ - ולא היה מביא לגוש המרכז־שמאל קולות מהימין
אריק בנדר 19/07/2019 06:15
איחודים במפלגות השמאל והמרכז לא צפויים להוסיף אפילו מנדט אחד לגוש. כך עולה מסקר שבוצע אתמול עבור תוכניתו של ניסים משעל ברדיו 103FM, שתשודר היום (שישי), ועבור “מעריב־סופהשבוע”.
מהסקר, שנערך על ידי מכון סמית לפני ההודעה על הצטרפותה של אורלי לוי־אבקסיס למפלגת העבודה, עולה כי אילו הייתה העבודה בראשות פרץ מתאחדת עם מרצ לקראת הבחירות לכנסת ה־22, היה האיחוד ביניהן מוביל ל־13 מנדטים. ישראל דמוקרטית, מפלגתו החדשה של אהוד ברק, הייתה מקבלת בתרחיש זה 4 מנדטים, כך שהאיחוד היה מניב 17 מנדטים - יותר מהתרחיש שבו כל מפלגה מתמודד לחוד.
אולם אליה וקוץ בה: הגידול הזה היה בא, על פי הסקר, על חשבון מפלגת כחול לבן בראשות גנץ - ואינו מביא לגוש המרכז־שמאל קולות מהימין. בתרחיש הרגיל, שבו העבודה, מרצ ומפלגת ברק מתמודדות לחוד, אלו התוצאות הצפויות: הליכוד בראשות נתניהו - 32, הימין החדש בראשות שקד ובנט - 6, איחוד מפלגות הימין בראשות הרב פרץ וסמוטריץ’ - 4, ש”ס בראשות דרעי - 8, יהדות התורה בראשות ליצמן - 7, ישראל ביתנו בראשות ליברמן - 9, כחול לבן - 29 מנדטים, העבודה - 6, מרצ בראשות הורוביץ - 5, ישראל דמוקרטית - 4 והרשימה המשותפת - 10. בחלוקה לגושים: הימין - 57, מרכז־שמאל־המשותפת - 54, ליברמן - 9.
במקרה שהעבודה ומרצ היו מתאחדות, עדיין יהיו כל התוצאות זהות, למעט מפלגה מאוחדת של העבודה ומרצ - 13 מנדטים (לעומת 11 כשהן רצות בנפרד). כחול לבן תרד במקרה זה ב־2 מנדטים, כלומר תמונת הגושים לא משתנה גם אז.
https://m.maariv.co.il/elections201...
המפגינים מוחים על ביטולי הפסטיבלים ברחבי הארץ, ועל הגבלות שמטילות הרשויות על מפיקי הפסטיבלים
https://twitter.com/kann_news/statu...
במהלך האירוע "תנו לרקוד בשקט" בכיכר רבין מופיעים שורה של אמני מוזיקה אלקטרונית, במחאה על התנהלות המשטרה וסגירת שורה של פסטיבלי טראנס ברחבי הארץ. המפיקים מבטיחים להיאבק על הסדרת התחום. "אנחנו נתונים לגחמות השוטר ולאופן שבו הוא קם בבוקר", אמרו
עשרות אלפים מפגינים בכיכר רבין בתל אביב באירוע "תנו לרקוד בשקט", שנולד כמחאה על ביטולם של שורת פסטיבלי טראנס על ידי המשטרה. במהלך האירוע מופיעים שורה של אמנים כמחאה על התנהלות המשטרה, בהם אסף אמדורסקי, ארקדי דוכין, אסטרל פרוג'קשן, VINI VICI ועוד שורת אמני מוזיקה אלקטרונית.
https://news.walla.co.il/item/32483...
https://www.haaretz.co.il/news/educ...
חמישים אלף מפגינים מחו הערב נגד הדיכוי של תרבות הטראנס ופסטיבלי המוזיקה בהפגנת #תנו_לרקוד_בשקט. בתום האירוע המארגנים ביקשו יפה מהקהל ללכת הביתה, לא לפני שרבים מהנוכחים עצרו לנקות את כיכר רבין מאשפה.
https://twitter.com/YoavUnger/statu...
https://twitter.com/kann_news/statu...
במהלך האירוע "תנו לרקוד בשקט" בכיכר רבין מופיעים שורה של אמני מוזיקה אלקטרונית, במחאה על התנהלות המשטרה וסגירת שורה של פסטיבלי טראנס ברחבי הארץ. המפיקים מבטיחים להיאבק על הסדרת התחום. "אנחנו נתונים לגחמות השוטר ולאופן שבו הוא קם בבוקר", אמרו
עשרות אלפים מפגינים בכיכר רבין בתל אביב באירוע "תנו לרקוד בשקט", שנולד כמחאה על ביטולם של שורת פסטיבלי טראנס על ידי המשטרה. במהלך האירוע מופיעים שורה של אמנים כמחאה על התנהלות המשטרה, בהם אסף אמדורסקי, ארקדי דוכין, אסטרל פרוג'קשן, VINI VICI ועוד שורת אמני מוזיקה אלקטרונית.
https://news.walla.co.il/item/32483...
https://www.haaretz.co.il/news/educ...
חמישים אלף מפגינים מחו הערב נגד הדיכוי של תרבות הטראנס ופסטיבלי המוזיקה בהפגנת #תנו_לרקוד_בשקט. בתום האירוע המארגנים ביקשו יפה מהקהל ללכת הביתה, לא לפני שרבים מהנוכחים עצרו לנקות את כיכר רבין מאשפה.
https://twitter.com/YoavUnger/statu...
בדו"ח פיננסי חדש בן 67 עמודים, בנק ההשקעות השיווצרי UBS חוזה כי שווי תעשיית הבשר מבוסס-צמחים יאמיר ל-85 מיליארד דולר עד 2030. כמו-כן חוזה הבנק, שלו דירוג אשראי +A של S&P, כי עד 2025 תעשיית תחליפי החלב המבוססת-צמחים תגדל לכדי 37.5 מיליארד דולר עד 2025.
בצל תחזית זו - זינוק מניית Beyond Meat ב-150% מאז הנפקת החברה בחודש מאי 2019, וכן שיתוף הפעולה בין בורגר קינג לחברת Impossible Meat.
https://markets.businessinsider.com...
https://business.financialpost.com/...
https://vancouversun.com/commoditie...
בצל תחזית זו - זינוק מניית Beyond Meat ב-150% מאז הנפקת החברה בחודש מאי 2019, וכן שיתוף הפעולה בין בורגר קינג לחברת Impossible Meat.
https://markets.businessinsider.com...
https://business.financialpost.com/...
https://vancouversun.com/commoditie...
*דוברות מד"א :* בשעה 15:48 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב ירקון על פצוע מירי בטירה. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח מאיר גבר בן 23 במצב קשה. נדב
המנהיגה הגרמנית הגיבה לתיעודים שבהם נראתה רועדת בחוזקה במהלך טקסים רשמיים, והבהירה כי מצבה הבריאותי טוב. "ב-2021 יסתיימו חיי הפוליטיים, אבל אני מקווה שישנם חיים גם אחר כך".
קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, התייחסה היום (שישי) להתקפי הרעידות שחוותה בשבועות האחרונים במהלך אירועים רשמיים, ושתועדו על ידי כלי תקשורת, ואמרה כי "אני יכולה לעשות את עבודתי כקצנלרית".
"מצבי הבריאותי טוב, יש לי מודעות גדולה לבריאות שלי", הוסיפה מרקל. "ב-2021 יסתיימו חיי הפוליטיים, אבל אני מקווה שישנם חיים גם אחר כך".
בחודש האחרון, מרקל בת ה-64, תועדה שלוש פעמים בהתקף רעידות במהלך טקס רשמי, בפעם השלישית הייתה בקבלת פנים לראש ממשלת פינלנד, אנטי רינה, שנערך בברלין וכלל צפייה בתרגילים צבאיים. בפעם השלישית, נראה היה כי התקף הרעידות היה חמור פחות מאשר בפעמים הקודמות: בטקס חילופי שרים לפני כשבוע ובטקס קבלת הפנים לנשיא אוקראינה לפני כחודש.
דובר מטעם ממשלת גרמניה אמר כי מצבה של מרקל בסדר גמור. מאוחר יותר, מסרה מרקל במסיבת עיתונאים בתגובה לספקולציות על מצבה הבריאותי כי אין צורך בדאגה וכי "העובדה שאני אומרת שאני בסדר צריכה להספיק". היא הוסיפה כי "אני בטוחה שאני כשירה לעבודה".
בפעמיים הראשונות שבהן תועדה מרקל בהתקף רעידות הובהר מטעמה כי מצבה השתפר "לאחר ששתתה כמה כוסות מים", ועד כה טענו בגרמניה כי בריאותה של הקנצלרית היא עניין אישי.
https://13news.co.il/item/news/abro...
קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, התייחסה היום (שישי) להתקפי הרעידות שחוותה בשבועות האחרונים במהלך אירועים רשמיים, ושתועדו על ידי כלי תקשורת, ואמרה כי "אני יכולה לעשות את עבודתי כקצנלרית".
"מצבי הבריאותי טוב, יש לי מודעות גדולה לבריאות שלי", הוסיפה מרקל. "ב-2021 יסתיימו חיי הפוליטיים, אבל אני מקווה שישנם חיים גם אחר כך".
בחודש האחרון, מרקל בת ה-64, תועדה שלוש פעמים בהתקף רעידות במהלך טקס רשמי, בפעם השלישית הייתה בקבלת פנים לראש ממשלת פינלנד, אנטי רינה, שנערך בברלין וכלל צפייה בתרגילים צבאיים. בפעם השלישית, נראה היה כי התקף הרעידות היה חמור פחות מאשר בפעמים הקודמות: בטקס חילופי שרים לפני כשבוע ובטקס קבלת הפנים לנשיא אוקראינה לפני כחודש.
דובר מטעם ממשלת גרמניה אמר כי מצבה של מרקל בסדר גמור. מאוחר יותר, מסרה מרקל במסיבת עיתונאים בתגובה לספקולציות על מצבה הבריאותי כי אין צורך בדאגה וכי "העובדה שאני אומרת שאני בסדר צריכה להספיק". היא הוסיפה כי "אני בטוחה שאני כשירה לעבודה".
בפעמיים הראשונות שבהן תועדה מרקל בהתקף רעידות הובהר מטעמה כי מצבה השתפר "לאחר ששתתה כמה כוסות מים", ועד כה טענו בגרמניה כי בריאותה של הקנצלרית היא עניין אישי.
https://13news.co.il/item/news/abro...
*דוברות המשטרה (מרחב דן):*
*משטרת ישראל עצרה חשוד בביצוע מעשה אונס*
אמש( 18.7) התקבלה במשטרת ישראל תלונה של בגין אונס בפארק ברמת גן.
ע"פ החשד, החשוד נפגש עם המתלוננת, עימה יש לו הכרות מוקדמת, הוביל אותה לחניון סמוך ואנס אותה.
חוקרי המשטרה פתחו בחקירה מאומצת שהובילה כעבור זמן קצר למעצרו של החשוד.
החשוד( 20, אום אל פחם) נעצר והובא לחקירה בתחנת המשטרה. בתום החקירה נכלא.
היום יובא לבית משפט שלום בת"א והמשטרה תבקש להאריך את מעצרו.
*משטרת ישראל עצרה חשוד בביצוע מעשה אונס*
אמש( 18.7) התקבלה במשטרת ישראל תלונה של בגין אונס בפארק ברמת גן.
ע"פ החשד, החשוד נפגש עם המתלוננת, עימה יש לו הכרות מוקדמת, הוביל אותה לחניון סמוך ואנס אותה.
חוקרי המשטרה פתחו בחקירה מאומצת שהובילה כעבור זמן קצר למעצרו של החשוד.
החשוד( 20, אום אל פחם) נעצר והובא לחקירה בתחנת המשטרה. בתום החקירה נכלא.
היום יובא לבית משפט שלום בת"א והמשטרה תבקש להאריך את מעצרו.
גם היום, כמידי שישי, צפויים להגיע אלפי פלסטינים אחרי תפילת אחה"צ לגדר המערכת בגבול הרצועה ולהתעמת מול כוחות צה"ל. השישי של צעדות השיבה ה-67 בעזה נבחר תחת הכותרת- "שריפת הדגל הציוני".
https://twitter.com/PalinfoAr/statu...
---
![]()
נא להשאיר לדיווחים בלבד
https://twitter.com/PalinfoAr/statu...
---
נא להשאיר לדיווחים בלבד
מוצטפא סיגרי בכיר בצבא החופשי הסורי אומר כי וושינגטון ואנקרה עברו כברת דרך בנוגע להקמתה של רצועת ביטחון בין סוריה וטורקיה, ולדבריו ההקמה של הרצועה הזו קרובה מתמיד ולרוסיה אין שום השפעה או קשר למהלך הזה.
סיגרי מוסיף ופונה לקבוצות הטרור ובמיוחד ל PKK
אני אומר תעזבו את האזור.
(משא ומתן או מלחמה)
הדלת למשא ומתן פתוחה עם ארגוני הטרור באזור.
עוד מציין סיגרי כי רצועת הביטחון תאפשר חזרה של יותר ממליון פליטים אשר נעקרו מבתיהם בעקבות המלחמה, ואנחנו כצבא חופשי נשמש כמגן באזור.
ועוד מדגיש סיגרי כי "רוסיה אינה צד בהבנות הטורקיות-אמריקניות בכל הנוגע לרצועת הביטחון ואין לה השפעה חיובית או שלילית בנושא הזה.
התבטאות זו מצטרפת לרצף מהלכים שקרו וקורים ממש עכשיו בגבול הצפוני הסורי טורקי לקראת המהלך הבא.
הקדמה, טורקיה מזה חודשיים ימים מזרימה על בסיס יומי כוחות שיריון, ארטילריה, חי"ר ממוכן,שיירות טורקיות נצפות ומדווחות על ידי אזרחים ממקומות שונים לכל אורך הגבול הסורי טורקי בצפון סוריה.
מה היא מטרת הזרמת הכוחות??
יצירת רצועת ביטחון מהגבול הטורקי אל תוך סוריה בעומק של 30-40 ק"מ במקביל ליצירת רצועת הביטחון תקיפה קרקעית מסיבית של הכוחות הכורדים וניקוי השטח של הרצועה הזו, אבל לא רק הכורדים בתמונה אלא גם הסורים, ארדואן לא סופר את הסורים וככזה הוא מרשה לעצמו לעשות כבשלו בצפון סוריה, מספר תקריות" קטנות" שהיו בין כוחות סורים לטורקים בחודש האחרון נענו בירי ארטילרי כבד מהצד הטורקי לעבר עמדות סוריות.
אז מה קורה עכשיו...
אמש שר ההגנה הטורקי, ח'לוסי אכאר, סקר את היחידות הצבאיות של ארצו בסמוך לגבול עם סוריה.
שעון החול התהפך ומחכים לפקודה אש והאש תגיע בכל העצומה, הצבא הטורקי חזק ומתבסס על טכנולוגיה מתקדמת יחד עם יצור עצמי של כלי משחית.
ממשיך ולעדכן כמובן.
![]()
מה היא מטרת הזרמת הכוחות??
יצירת רצועת ביטחון מהגבול הטורקי אל תוך סוריה בעומק של 30-40 ק"מ במקביל ליצירת רצועת הביטחון תקיפה קרקעית מסיבית של הכוחות הכורדים וניקוי השטח של הרצועה הזו, אבל לא רק הכורדים בתמונה אלא גם הסורים, ארדואן לא סופר את הסורים וככזה הוא מרשה לעצמו לעשות כבשלו בצפון סוריה, מספר תקריות" קטנות" שהיו בין כוחות סורים לטורקים בחודש האחרון נענו בירי ארטילרי כבד מהצד הטורקי לעבר עמדות סוריות.
אז מה קורה עכשיו...
אמש שר ההגנה הטורקי, ח'לוסי אכאר, סקר את היחידות הצבאיות של ארצו בסמוך לגבול עם סוריה.
שעון החול התהפך ומחכים לפקודה אש והאש תגיע בכל העצומה, הצבא הטורקי חזק ומתבסס על טכנולוגיה מתקדמת יחד עם יצור עצמי של כלי משחית.
ממשיך ולעדכן כמובן.
ב- 16 ליולי 1969 המריאה חללית אפולו 11 על גבי הטיל הגדול ביותר שנבנה אי-פעם, סטרון 5, לכיוון הירח; כעבור ארבע ימים, ב- 20 ליולי, צעד האדם הראשון על הירח. הישג מדעי והנדסי כביר, שהוא תוצאה של כמעט עשור של מאמצים ופריצות דרך טכנולוגיות שונות.
הפרויקט החל על רקע המלחמה הקרה, והישגי הסובייטים בתחום החלל. אלה תמרצו את נשיא ארה"ב דאז, ג'ון פ' קנדי, להחליט להשקיע את המשאבים הדרושים בפרויקט האדיר - מיליארדים של דולרים. במונחים של היום מדובר על תקציב השקול לכארבע פעמים התקציב השנתי של מדינת ישראל לפרויקט יחיד זה.
הדרך היתה רצופה קשיים, ואף גבתה חיי אדם. הטיל הראשון שארה"ב ניסתה לשלוח התפוצץ והרג את האסטרונאוטים שהיו עליו. היה צורך להתגבר על אתגרים הנדסיים שהאדם מעולם לא התקרב אליהם, כמו מפגש וחיבור של חלליות בחלל. תקלות קרו עד לרגע הנחיתה עצמה; כאשר מחשב הנחתת 'איגל' (Eagle - אמיתית זהו עיט, אך מקובל לתרגם זאת כ'נשר') כשל, וניל ארמסטרונג נאלץ להנחית אותה ידנית.
אך בשעה 16:18 לפי שעון מזרח ארה"ב ביום 20.7.69 ארמסטורנג דיווח - "יוסטון, כאן בסיס שלווה; הנשר נחת"; וכמה שעות לאחר מכן, בשעה 22:56, האדם דרך לראשונה על הירח, כאשר ארמסטורנג ירד לפני הירח, ואמר את המשפט שהפך נצחי - "זהו צעד קטן לאדם, אך קפיצה אדירה לאנושות".
מעט לאחר מכן הצטרף לארמסטורנג חברו 'באז' אולדרין. הם הסתובבו על הירח, אספו מאבניו כדי להחזיר לכדור הארץ, וגם הציבו עליו לוחית עליה נכתב-
"כאן דרכו לראשונה בני אדם מכוכב הלכת ארץ על הירח, יולי 1969 לספירה.
באנו לשלום בשם כל המין האנושי".
גם הדרך חזרה היתה מסובכת. ה'איגל' היה צריך להמריא, לחבור לרכב הפיקוד שחיכה להם מקיף את הירח, ולעשות את הדרך חזרה עד לנחיתה במימי האוקינוס השקט. הנה סרטון מהרכז את אירועי אותם הימים לשתיים וחצי דקות:
https://www.youtube.com/watch?v=-r-...
הסיפור עצמו כנראה ידוע, ודברי הם יותר מחווה להישג מחידוש כלשהו; אבל הנה כמה נקודות שהן כנראה פחות ידועות:
* יש לפרויקט נקודה ישראלית, כאשר נאס"א בחרה בשיטה של חוקר ממכון ויצמן, ד"ר עמנואל גיל-אב, לצורך גילוי, האם יש חומר חי על דוגמיות האבנים שהאסטרונאוטים החזירו לארץ.
* נשיא ארה"ב אז, ניקסון, הכין גם נאום למקרה של כשלון המשימה, ומספרים שהוא התאמן עליו - יותר מאשר על נאום ההישג...
* כאשר הם חזרו לנחתת, ארמסטרונג ואולדרין הריחו ריח גופריתי שרוף, וחששו שמא פרצה שריפה בתא. לקח להם כמה שניות להבין, שהריח מגיע מהאבק הירחי ומהמגע שלו עם החמצן שבתא.
* ההליכה על הירח עוררה גם שאלה הלכתית, לגבי נוסח ברכת הלבנה: היו שתהו, האם צריך לשנות את נוסח התוספת השגורה ממסכת סופרים - כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי נוֹגֵעַ בָּךְ... היום כאשר נגענו בה.
לכבוד האירוע נאס"א הכינה ופרסמה בפליקר צילומים פנורמיים של הירח; הנה כאן -
https://www.flickr.com/photos/nasa2...
התרגיל שנערך באוגדה 162 נועד לדמות את תרחישי המלחמה הבאה ברצועה, ברקע האתגרים שמציבה הגזרה, דרישת הרמטכ"ל להגברת הדיוק והפקת הלקחים ממבצע "צוק איתן". "אנחנו רוצים לדעת שהטיל של צה"ל פוגע במבנה בזמן שיושבים לוחמי חמאס - ולא כשהוא ריק"
באוהלים במרכז לאימוני יבשה בצאלים, במתחם סגור, הצטופפו זה לצד זה מפקדים ומאות חיילים מאוגדה 162 בפיקודו של תת-אלוף סער צור כדי להתאמן על תרחישי המלחמה הבאה ברצועת עזה.
אחדים מהמפקדים התגאו באותו הלילה כי לא ישנו שלושה לילות ברציפות מרוב עומס שמדמה מלחמה בחזית הדרומית - מלחמה שתיראה אחרת לגמרי ממבצע "צוק איתן" בהרבה פרמטרים, עם תמרון קרקעי שיגיע בפעם הבאה לעומק השטח הפלסטיני.
הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי סימן שלוש מטרות עיקריות: להרוג כמה שיותר מחבלים, בדגש על כוחות עלית של חמאס, בפרקי זמן קצרים ובמספרים שצה"ל לא הכיר עד היום; לבצע הרס עצום של תשתיות טרור; וכדי להגדיל ולהרחיב את הספקי התקיפה מהאוויר, מהקרקע ומהים - דורש כוכבי דיוק שיבטיח שכוחות צה"ל יהלמו בדיוק במטרה ולא באוויר. די ברור שכל מי שרוצה לקצר מערכות - בטח אחרי 51 ימי הלחימה במבצע "צוק איתן" - יידרש להתחיל את המערכה הבאה חזק ככל הניתן בהתקפות רחבות על האויב.
![]()
חמאס הציב לצה"ל שני אתגרים משמעותיים. הראשון שבהם הוא הניידות. ממש כמו חיזבאללה (כפי שניתן לראות בלחימה בסוריה), חמאס מתאמץ לנייד את כלל המערכים שלו ובכך למנוע את השמדתם. התנועה המהירה, שמזכירה בהכרח ארגון גרילה, מאתגרת מאוד את המודיעין ואת יכולות האש, שנדרשים להיות מדויקים.
האתגר השני הוא העולם התת-קרקעי. הכוונה אינה בהכרח לאותן מנהרות שחוצות את גדר המערכת בדרך לישראל - לכך נתן צה"ל פתרון הנדסי וטכנולוגי שמתקדם בהתאם לתכניות ומסכל את פעילות הזרוע האסטרטגית של חמאס - אלא למנהרות בעומק השטח הפלסטיני, אלו שנועדו לנייד חוליות ממקום למקום, להסתיר מטעני חבלה רבי עוצמה ומשגרי רקטות, לשמש כמקומות למפקדות וחמ"לים ועוד.
מרדף מתמיד אחרי מיקום האויב
באוגדה 162 אמרו במהלך התרגיל כי התכניות היצירתיות של צה"ל לקראת המערכה האפשרית הבאה ברצועת עזה יביאו למדינת ישראל הישגים צבאיים גדולים. צוות הקרב החטיבתי בתרגיל, בפיקודו של מפקד עוצבת עקבות הברזל (401) אל"מ דודו סונגו, כלל פלוגות שריון, גדוד מחטיבת גבעתי, גדוד מחטיבת הנח"ל, כוחות הנדסה וכוחות ארטילריה.
"כבר בהתחלה ברור לכולם שמה שהיה בצוק איתן הוא לא מה שיהיה במערכה הבאה. התמרון לא יהיה אותו הדבר בכלל", אמר אל"מ סונגו והוסיף: "האיום על התמרון הפך להיות רב-ממדי. מהאוויר (רחפנים ומזל"טים, אוספי מודיעין וחמושים, פצצות מרגמה שיתקפו לא רק את קו הגבול או את שטחי הכינוס אלא את התמרון על שלביו, א"ב), מעל הקרקע (ירי נ"ט, צליפה, מטעני חבלה וכוחות עלית) ותת-קרקע (מנהרות מסוגים שונים)".
כדי להתמודד עם האתגרים נדרש צה"ל לשלב את כוחות האוויר, היבשה, הים והמודיעין ובכך לגבות את התמרון היבשתי במודיעין איכותי, מדויק ובזמן אמת - ובאש מדויקת. לדברי קצין בכיר באוגדת 162, כוחות האוגדה מצוידים כבר היום באמצעי זיהוי וגילוי של רחפנים, ולחלק מהם יש אף את היכולת ליירט רחפן (שאר היחידות נמצאות בתוך תהליך רכש של אמצעי יירוט פעילות רחפנים, א"ב). עוד אמר הקצין הבכיר כי היו לא מעט מערכות מתקדמות שלא נעשה בהן שימוש במהלך מבצע "צוק איתן" ועשויות להפתיע את האויב במערכה הבאה.
מודיעין? לפי המפקדים בתרגיל - הוא ראשית הצירים. במבצע "צוק איתן" היה מודיעין איכותי - שסבל מכמה חולשות, ובראשן: הצפה של מודיעין, שלא בהכרח ידעו מה לעשות אתו, ומנגד מודיעין חשוב שנעצר בצווארי בקבוק ולא הגיע בזמן הנכון. השלב הקריטי היה המימוש: היה מודיעין, הוא הוטמע במפקדות ובחדרי הפיקוד הקדמיים - אך עד שהשתמשו בו הוא הפך לחסר משמעות.
לאחר שהופנמו הלקחים ממבצע "צוק איתן" ונעשה ארגון מחדש בצוות הקרב החטיבתי, הוחלט בין היתר להתמקד ברמת הגדוד: לתת לו יותר יכולות, סמכויות ולבסוף גם תקנים שיעמדו בעומס המשימות והאתגרים. "האויב הנעלם" זהו מושג שחוק אבל הוא מקבל משמעויות חדשות כשהתמרון הופך להיות עמוק ורחב ולכן מפקדת הגדוד שכוללת את קציני המודיעין (קמ"ן א' וקמ"ן ב') ומפקד המכלול המבצעי (שמנהל את הלחימה הגדודית מול מסכי המחשב ומאגרי המידע הממוחשבים), נדרשת לתכנון מדויק של מסלול התמרון ודרכי הטיפול המקדימים, תמיכה בו בזמן אמת באמצעות מודיעין רלוונטי שכל הזמן מוזרם לחמ"ל ומשתנה בהתאם לתנועות האויב.
"אנחנו רוצים לדעת שהטיל של צה"ל פוגע במבנה בזמן שבו יושבים לוחמי חמאס ולא כשהוא ריק, שהפגז פוגע במשאית המשגרים לפני שהיא נעלמה", הסביר אחד הקצינים, "אנחנו נהיה במרדף מתמיד אחרי מיקום האויב. לכן המכלולים וקציני המודיעין יצטרכו לדרוש מודיעין מהשטח והיחידות השונות כולל מהמ"פים ומפקדי הצוותים שמנהלים חיכוך עם האויב. כל מידע שעולה בזמן אמת בשטח יכול לתרום לנו. אנחנו רוצים לסגור עליהם מעגלי אש לפני שהם נעלמים. אנחנו רוצים תמיד לראות את התמונה המלאה".
ליצור סדר בבלאגן
התכנון המוקדם הוא סוגיה רגישה וחשובה שלרוב הופכת לנקודת תורפה. היצירתיות נפגעת בגלל השינויים התכופים בתכניות לקראת אישור סופי של התמרון היבשתי. אך גם במבצע "צוק איתן" הוכח שאפשר ליצור סדר בבלאגן. בחיל האוויר יודעים לספר כי לפי תכנון ודרישה של מפקדת חטיבה 401 במבצע "צוק איתן" תקפו מטוסי הקרב יותר מ-40 מטרות בשכונת אל-עטטרה, שכונה פלסטינית בצפון רצועת עזה, ובכך השמידו תשתיות, הרגו אויבים והבריחו את האזרחים לפני כניסת הטנקים לאזורים הבנויים.
את המטרות שהציב הרמטכ"ל כוכבי לכוחות המתמרנים תתמוך מערכת הצי"ד (מערכת שליטה ובקרה שנקראת: צבא יבשה דיגיטלי). "הקדמית", אותו חמ"ל שאמור להתיך את כל המידע ולנהל את המערכה באש נראה בתרגיל כמעשה קסם. צפיפות בלתי הגיונית, עשרות מסכי מחשב, פקודות שעוברות באמצעי הקשר והטלפונים המוצפנים - אך לפי הדריכות שמתחלפת מעת לעת בחיוכים, אתה מבין שזה עובד יפה למרות הלחץ והעייפות.
מערכת הצי"ד של חטיבת התקשוב בחברת אלביט מערכות, שפועלת מרמת המפקדה ועד מפקד המחלקה, מגבירה את יכולות הלחימה של צבא היבשה במיוחד בשטחים צפופים וסגורים ובעיקר על רקע הניידות של האויב. צי"ד גדעון, השלב החדש של המערכת שייכנס לפעילות מבצעית כבר בחודשים הקרובים, מהווה קפיצת מדרגה משמעותית בחיבורים בין הכוחות והמפקדות: יותר מידע; ניתוח רחב; תכנון עצמאי שחלקו מבוסס בינה מלאכותית; מיצוי של המודיעין ליצירת מטרות בזמן אמת; וסגירת מעגלים מהירה לתקיפת מטרות מרגע זיהוי האויב ועד הפגיעה בו על ידי כוחות שונים, ממפקד המחלקה ועד מטוס הקרב. בשונה ממבצע "צוק איתן" המערכת יודעת לשלב מודיעין גם על המרחב התת-קרקעי ועל זה האווירי. "ברגע שייכנס רחפן לזירה וגורמי האיסוף יזהו אותו, כולם יידעו עליו כי הוא יסומן", אמר קצין בכיר באוגדה 162.
לא מעט מערכות מתקדמות שלא נעשה בהן שימוש ב"צוק איתן" עשויות להפתיע את האויב (צילום: יח"צ)
ההתפתחות המשמעותית הנוספת באוגדה היא שילוב של יותר נגמ"שי הנמר, תוספת המהווה קפיצת מדרגה לתמרון; טנק "ברק" שמחכה לטבילת האש הראשונה שלו; וחימושים מדויקים וחדשים נוספים.
אך ישנם גם אתגרים: הרמטכ"ל הקודם הגה ודחף את גרף האימונים הטוב ביותר שבוצע בצה"ל בעשורים האחרונים, הכולל 17 שבועות אימון ו-17 שבועות תעסוקה מבצעית. צריך להקפיד על הגרף ולראות שכלל החטיבות מתאמנות באותו קצב והיקף
אתגר מבצעי נוסף הוא ההתמודדות עם האוכלוסייה הפלסטינית. אם צה"ל רוצה לתמרן בעומק השטח הפלסטיני עליו להתמודד עם הבעיות שאוכלוסייה מייצרת, ובשלב זה קיים פער בהבנה, בתרגול, ובתפיסות שבשטח.מתאם פעולות הממשלה בשטחים בכלל ומפקד התיאום והקישור של של צה"ל ברצועת עזה צריכים ליזום ולקדם נוכחות של קצינים ומפקדים בתרגילי האוגדות, החטיבות והגדודים כבר בשלבי התכנון, להטמיע את הפנמת הבעיות ולהציג דרכי התמודדות. אם יהיו מכשולים לתמרון שבו חמאס עשוי להשתמש אלה יהיו האזרחים הפלסטינים והניסיון לייצר משברים הומניטריים כדי לפגוע בלגיטימיות של התמרון.
https://news.walla.co.il/item/32482...
באוהלים במרכז לאימוני יבשה בצאלים, במתחם סגור, הצטופפו זה לצד זה מפקדים ומאות חיילים מאוגדה 162 בפיקודו של תת-אלוף סער צור כדי להתאמן על תרחישי המלחמה הבאה ברצועת עזה.
אחדים מהמפקדים התגאו באותו הלילה כי לא ישנו שלושה לילות ברציפות מרוב עומס שמדמה מלחמה בחזית הדרומית - מלחמה שתיראה אחרת לגמרי ממבצע "צוק איתן" בהרבה פרמטרים, עם תמרון קרקעי שיגיע בפעם הבאה לעומק השטח הפלסטיני.
הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי סימן שלוש מטרות עיקריות: להרוג כמה שיותר מחבלים, בדגש על כוחות עלית של חמאס, בפרקי זמן קצרים ובמספרים שצה"ל לא הכיר עד היום; לבצע הרס עצום של תשתיות טרור; וכדי להגדיל ולהרחיב את הספקי התקיפה מהאוויר, מהקרקע ומהים - דורש כוכבי דיוק שיבטיח שכוחות צה"ל יהלמו בדיוק במטרה ולא באוויר. די ברור שכל מי שרוצה לקצר מערכות - בטח אחרי 51 ימי הלחימה במבצע "צוק איתן" - יידרש להתחיל את המערכה הבאה חזק ככל הניתן בהתקפות רחבות על האויב.
חמאס הציב לצה"ל שני אתגרים משמעותיים. הראשון שבהם הוא הניידות. ממש כמו חיזבאללה (כפי שניתן לראות בלחימה בסוריה), חמאס מתאמץ לנייד את כלל המערכים שלו ובכך למנוע את השמדתם. התנועה המהירה, שמזכירה בהכרח ארגון גרילה, מאתגרת מאוד את המודיעין ואת יכולות האש, שנדרשים להיות מדויקים.
האתגר השני הוא העולם התת-קרקעי. הכוונה אינה בהכרח לאותן מנהרות שחוצות את גדר המערכת בדרך לישראל - לכך נתן צה"ל פתרון הנדסי וטכנולוגי שמתקדם בהתאם לתכניות ומסכל את פעילות הזרוע האסטרטגית של חמאס - אלא למנהרות בעומק השטח הפלסטיני, אלו שנועדו לנייד חוליות ממקום למקום, להסתיר מטעני חבלה רבי עוצמה ומשגרי רקטות, לשמש כמקומות למפקדות וחמ"לים ועוד.
מרדף מתמיד אחרי מיקום האויב
באוגדה 162 אמרו במהלך התרגיל כי התכניות היצירתיות של צה"ל לקראת המערכה האפשרית הבאה ברצועת עזה יביאו למדינת ישראל הישגים צבאיים גדולים. צוות הקרב החטיבתי בתרגיל, בפיקודו של מפקד עוצבת עקבות הברזל (401) אל"מ דודו סונגו, כלל פלוגות שריון, גדוד מחטיבת גבעתי, גדוד מחטיבת הנח"ל, כוחות הנדסה וכוחות ארטילריה.
"כבר בהתחלה ברור לכולם שמה שהיה בצוק איתן הוא לא מה שיהיה במערכה הבאה. התמרון לא יהיה אותו הדבר בכלל", אמר אל"מ סונגו והוסיף: "האיום על התמרון הפך להיות רב-ממדי. מהאוויר (רחפנים ומזל"טים, אוספי מודיעין וחמושים, פצצות מרגמה שיתקפו לא רק את קו הגבול או את שטחי הכינוס אלא את התמרון על שלביו, א"ב), מעל הקרקע (ירי נ"ט, צליפה, מטעני חבלה וכוחות עלית) ותת-קרקע (מנהרות מסוגים שונים)".
כדי להתמודד עם האתגרים נדרש צה"ל לשלב את כוחות האוויר, היבשה, הים והמודיעין ובכך לגבות את התמרון היבשתי במודיעין איכותי, מדויק ובזמן אמת - ובאש מדויקת. לדברי קצין בכיר באוגדת 162, כוחות האוגדה מצוידים כבר היום באמצעי זיהוי וגילוי של רחפנים, ולחלק מהם יש אף את היכולת ליירט רחפן (שאר היחידות נמצאות בתוך תהליך רכש של אמצעי יירוט פעילות רחפנים, א"ב). עוד אמר הקצין הבכיר כי היו לא מעט מערכות מתקדמות שלא נעשה בהן שימוש במהלך מבצע "צוק איתן" ועשויות להפתיע את האויב במערכה הבאה.
מודיעין? לפי המפקדים בתרגיל - הוא ראשית הצירים. במבצע "צוק איתן" היה מודיעין איכותי - שסבל מכמה חולשות, ובראשן: הצפה של מודיעין, שלא בהכרח ידעו מה לעשות אתו, ומנגד מודיעין חשוב שנעצר בצווארי בקבוק ולא הגיע בזמן הנכון. השלב הקריטי היה המימוש: היה מודיעין, הוא הוטמע במפקדות ובחדרי הפיקוד הקדמיים - אך עד שהשתמשו בו הוא הפך לחסר משמעות.
לאחר שהופנמו הלקחים ממבצע "צוק איתן" ונעשה ארגון מחדש בצוות הקרב החטיבתי, הוחלט בין היתר להתמקד ברמת הגדוד: לתת לו יותר יכולות, סמכויות ולבסוף גם תקנים שיעמדו בעומס המשימות והאתגרים. "האויב הנעלם" זהו מושג שחוק אבל הוא מקבל משמעויות חדשות כשהתמרון הופך להיות עמוק ורחב ולכן מפקדת הגדוד שכוללת את קציני המודיעין (קמ"ן א' וקמ"ן ב') ומפקד המכלול המבצעי (שמנהל את הלחימה הגדודית מול מסכי המחשב ומאגרי המידע הממוחשבים), נדרשת לתכנון מדויק של מסלול התמרון ודרכי הטיפול המקדימים, תמיכה בו בזמן אמת באמצעות מודיעין רלוונטי שכל הזמן מוזרם לחמ"ל ומשתנה בהתאם לתנועות האויב.
"אנחנו רוצים לדעת שהטיל של צה"ל פוגע במבנה בזמן שבו יושבים לוחמי חמאס ולא כשהוא ריק, שהפגז פוגע במשאית המשגרים לפני שהיא נעלמה", הסביר אחד הקצינים, "אנחנו נהיה במרדף מתמיד אחרי מיקום האויב. לכן המכלולים וקציני המודיעין יצטרכו לדרוש מודיעין מהשטח והיחידות השונות כולל מהמ"פים ומפקדי הצוותים שמנהלים חיכוך עם האויב. כל מידע שעולה בזמן אמת בשטח יכול לתרום לנו. אנחנו רוצים לסגור עליהם מעגלי אש לפני שהם נעלמים. אנחנו רוצים תמיד לראות את התמונה המלאה".
ליצור סדר בבלאגן
התכנון המוקדם הוא סוגיה רגישה וחשובה שלרוב הופכת לנקודת תורפה. היצירתיות נפגעת בגלל השינויים התכופים בתכניות לקראת אישור סופי של התמרון היבשתי. אך גם במבצע "צוק איתן" הוכח שאפשר ליצור סדר בבלאגן. בחיל האוויר יודעים לספר כי לפי תכנון ודרישה של מפקדת חטיבה 401 במבצע "צוק איתן" תקפו מטוסי הקרב יותר מ-40 מטרות בשכונת אל-עטטרה, שכונה פלסטינית בצפון רצועת עזה, ובכך השמידו תשתיות, הרגו אויבים והבריחו את האזרחים לפני כניסת הטנקים לאזורים הבנויים.
את המטרות שהציב הרמטכ"ל כוכבי לכוחות המתמרנים תתמוך מערכת הצי"ד (מערכת שליטה ובקרה שנקראת: צבא יבשה דיגיטלי). "הקדמית", אותו חמ"ל שאמור להתיך את כל המידע ולנהל את המערכה באש נראה בתרגיל כמעשה קסם. צפיפות בלתי הגיונית, עשרות מסכי מחשב, פקודות שעוברות באמצעי הקשר והטלפונים המוצפנים - אך לפי הדריכות שמתחלפת מעת לעת בחיוכים, אתה מבין שזה עובד יפה למרות הלחץ והעייפות.
מערכת הצי"ד של חטיבת התקשוב בחברת אלביט מערכות, שפועלת מרמת המפקדה ועד מפקד המחלקה, מגבירה את יכולות הלחימה של צבא היבשה במיוחד בשטחים צפופים וסגורים ובעיקר על רקע הניידות של האויב. צי"ד גדעון, השלב החדש של המערכת שייכנס לפעילות מבצעית כבר בחודשים הקרובים, מהווה קפיצת מדרגה משמעותית בחיבורים בין הכוחות והמפקדות: יותר מידע; ניתוח רחב; תכנון עצמאי שחלקו מבוסס בינה מלאכותית; מיצוי של המודיעין ליצירת מטרות בזמן אמת; וסגירת מעגלים מהירה לתקיפת מטרות מרגע זיהוי האויב ועד הפגיעה בו על ידי כוחות שונים, ממפקד המחלקה ועד מטוס הקרב. בשונה ממבצע "צוק איתן" המערכת יודעת לשלב מודיעין גם על המרחב התת-קרקעי ועל זה האווירי. "ברגע שייכנס רחפן לזירה וגורמי האיסוף יזהו אותו, כולם יידעו עליו כי הוא יסומן", אמר קצין בכיר באוגדה 162.
לא מעט מערכות מתקדמות שלא נעשה בהן שימוש ב"צוק איתן" עשויות להפתיע את האויב (צילום: יח"צ)
ההתפתחות המשמעותית הנוספת באוגדה היא שילוב של יותר נגמ"שי הנמר, תוספת המהווה קפיצת מדרגה לתמרון; טנק "ברק" שמחכה לטבילת האש הראשונה שלו; וחימושים מדויקים וחדשים נוספים.
אך ישנם גם אתגרים: הרמטכ"ל הקודם הגה ודחף את גרף האימונים הטוב ביותר שבוצע בצה"ל בעשורים האחרונים, הכולל 17 שבועות אימון ו-17 שבועות תעסוקה מבצעית. צריך להקפיד על הגרף ולראות שכלל החטיבות מתאמנות באותו קצב והיקף
אתגר מבצעי נוסף הוא ההתמודדות עם האוכלוסייה הפלסטינית. אם צה"ל רוצה לתמרן בעומק השטח הפלסטיני עליו להתמודד עם הבעיות שאוכלוסייה מייצרת, ובשלב זה קיים פער בהבנה, בתרגול, ובתפיסות שבשטח.מתאם פעולות הממשלה בשטחים בכלל ומפקד התיאום והקישור של של צה"ל ברצועת עזה צריכים ליזום ולקדם נוכחות של קצינים ומפקדים בתרגילי האוגדות, החטיבות והגדודים כבר בשלבי התכנון, להטמיע את הפנמת הבעיות ולהציג דרכי התמודדות. אם יהיו מכשולים לתמרון שבו חמאס עשוי להשתמש אלה יהיו האזרחים הפלסטינים והניסיון לייצר משברים הומניטריים כדי לפגוע בלגיטימיות של התמרון.
https://news.walla.co.il/item/32482...
עדכון: עשרה פצועים מזרחית לחאן יונס
https://twitter.com/paltoday_tv/sta...
# דחוף
תושבי עזה הפונים לחמשת מחנות הפליטים שממזרח לרצועת עזה כדי להשתתף בשבת "שריפת הדגל הציוני"
https://twitter.com/AlMayadeenLive/...
https://twitter.com/paltoday_tv/sta...
# דחוף
תושבי עזה הפונים לחמשת מחנות הפליטים שממזרח לרצועת עזה כדי להשתתף בשבת "שריפת הדגל הציוני"
https://twitter.com/AlMayadeenLive/...
*- צבא מצרים משתלט על נמל אל־עריש – פרק 40
Nziv.Net
באתר האינטרנט נציב נט פורסמה לאחרונה כתבה בנושא "נשיא מצרים העביר את האחריות על נמל אל־עריש לצבא. משמעויות". [1] בכתבה מופיע צו נשיאותי של נשיא מצרים המפקיע את הנמל לטובת צבא מצרים, ויש גם ניתוח של משמעויות העולות מצעד זה.
המאמר שלהלן סוקר את התפתחות נמל אל־עריש מאז ימי הנשיא מוחמד מורסי. החידוש במאמר זה הוא שצבא מצרים סילק את הדייגים מהנמל.
התפתחות נמל אל־עריש
בינואר 2012, אחרי הפלת שלטונו של הנשיא מובארכ, עלה לשלטון הנשיא מוחמד מורסי. זמן קצר אחרי היבחרו הוא יצא בתוכנית פיתוח מקיפה שכללה, בין היתר, את פיתוח נמל אל־עריש. הנשיא מורסי זכה כבר באוקטובר 2012 לראות את ראשית עבודות הפיתוח בנמל.
בשנת 2015, לאחר שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים, הוא יצא בתכנית מקיפה לפיתוח מצרים ובמסגרתה הכוללת גם פיתוח חמישה נמלים אזרחיים. ברשימת הנמלים מופיע גם נמל אל־עריש. נשיא מצרים לא טרח לפרסם שנוסף על פיתוח חמשת הנמלים האזרחיים, בדעתו לפתח גם חמישה נמלים צבאיים. לפרטים על תכנית זו ראו סקירה שלי בנושא. [2] בסקירה זו ובמאמר נוסף שפרסמתי, [3] הערכתי כי אין כדאיות כלכלית להרחבת נמל אל־עריש ולכן סביר להניח כי הנמל המורחב ישמש גם את הצי המצרי.
הנשיא הפעלתן של מצרים החל לבצע את תכנית ההרחבה של הנמל, ונכון ליולי 2018 נראה כי שובר הגלים שהיה באורך 200 מטר הוארך ב־1,150 מטרים נוספים. כמו כן מבוצעות עבודות עפר לייבוש הים ולבניית מזח שאורכו היום מגיע ל־420 מטרים. העבודות לבניית המזח נמשכות בקצב איטי ויתכן שבעתיד יהיה המזח גדול יותר.
סעיף 1 בהחלטה קובע כי "נמל אל־עריש שבצפון סיני וכל המתקנים שלו, וכן כל קרקע או מתקנים אחרים הנדרשים על ידו, ייחשבו ככלי עזר ציבורי, למעט אתרים צבאיים המנוצלים להגנת המדינה".
סעיף 2 מציין את "העברת התלות (?) בנמל אל־עריש, והקצאה מחדש של כל האדמות הסובבות את הנמל עבור עבודות הפיתוח של הכוחות המזוינים, בשטח של 371.46 דונם.
הצו קובע כי הרשות הכללית של האזור הכלכלי של תעלת סואץ (הממשלה) תממן ותנהל את הפיתוח, הניהול וההפעלה של נמל אל־עריש, ומשרד הביטחון ימלא את חובותיו של אזור הנמל.
בדברי הפרשנות בכתבה נאמר כי עקירה זו של תושבי סיני מאדמתם היא חלק ממהלך כולל שבו צבא מצרים מנשל את התושבים מאדמתם. בין היתר נושלו תושבי פתחת רפיח ותושבי סובב שדה התעופה באל־עריש [5] שבתיהם נהרסו עד היסוד ללא תמורה.
סיכום
השתלטות צבא מצרים על נמל אל־עריש נועדה לזרז את בניית הנמל במקום, "בלי בג"ץ ובלי בצלם". גירוש הדייגים מהנמל, כמו גם הריסת כפרים ברפיח וסביב שדה התעופה באל־עריש, מראה כי השלטון המצרי נוהג בתושבי סיני בנחישות וללא טיפת רגישות.
בסיני, לעת הזו, אין צורך בנמל גדול באל עריש ולכן אני מעריך שהשימוש העיקרי בנמל יהיה לצרכים צבאיים.
הצבא המצרי מאז ומעולם תפס מקום מרכזי בהנהגת מצרים. עתה, בשורה של צעדים, הוא הולך ומשתלט גם על הכלכלה המצרית. למשל, חלקו הפעיל של הצבא בכריית "תעלת סואץ החדשה" (תעלה חדשה באורך 35 ק"מ), או במיזם ענק לבניית חממות בניהול הצבא [6] ובחלקו הפעיל מאוד של הצבא בבניית עיר הבירה החדשה. צעדים אלה מוליכים לכיוון של צבא שיש לו מדינה, על כל המשתמע מכך.
הערות שוליים
[1] 17.07.2019 https://nziv.net/26434/
[2] דקל אלי, "פיתוח עשרה נמלים – צבאיים ואזרחיים – במצרים". 22.05.2019
[3] דקל אלי, פרק 36 – בניית נמל חדש לצי המצרי בים התיכון 29.03.2019 https://nziv.net/21282/
[4] 16.07.2019 http://mubasher.aljazeera.net/news/...
[5] דקל אלי, "חצי האי סיני: מחיקת כפרים סביב שדה תעופה אל־עריש" 14.05.2019
https://nziv.net/23633/
[6] דקל אלי, "צבא מצרים בונה חממות ענק". אפריל 2019
קרדיט: סא"ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב
פרקים קודמים:
מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה.
מצרים: סלילת אוטוסטרדות בסיני. פרק 2 בסדרה.
מצרים:גשר ומנהרות חדשות בתעלת סואץ.פרק 3.
מצרים:מערך הביצורים בפתחת רפידים מתפורר. פרק 4.
מצרים: הרחבת שדות צבאיים בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. פרק 5
מצרים: לכל חייל מצרי בסיני – נבנה מחסן תחמושת בגודל 3 מ"ר. פרק 6.
מצרים: הצבא המצרי אוגר דלק בסיני.פרק 7.
מצרים: הכפלת סד"כ מובילי הטנקים.פרק 8.
מצרים: כוחות היבשה בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות הרכש. פרק 9 .
מצרים:זרוע ההגנה האווירית.סקירה כללית וסיכום תכניות רכש.פרק 10.
מצרים: זרוע הים בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 13.
מצרים: זרוע האוויר-סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 14.
מצרים: גשרים חדשים על תעלת סואץ. פרק 15
מצרים: מה מסתירה מצרים בנושא ההתעצמות הצבאית – פרק 16
מצרים אוגרת דלק ליום סגריר – פרק 17
מצרים: מערך הגישור הצבאי בתעלת סואץ – פרק 18
מצרים: בניית אתרי אחסון גדולים לנשק וציוד צבאי – פרק 19
מה עומד מאחורי ההתעצמות של צבא מצרים – פרק 20
התעצמות צבא מצרים אינה בגלל בניית הסכר באתיופיה – פרק 21
התעצמות צבא מצרים אינה קשורה לבניית הסכר באתיופיה, חלק שני – פרק 22
האם מצרים הענייה לא תוכל ליזום מלחמה? פרק 23
הסד"כ של צבא מצרים אינו נובע מהצורך לפתור את בעיית האבטלה – פרק 24
פיתוח שדות תעופה המשותפים לצבא ולתעופה האזרחית במצרים – פרק 25
סלילת כביש מהיר ממרחב קהיר לתעלת סואץ – פרק 26
מחנות צבא חדשים בצבא מצרים – פרק 27
נתוני יסוד על צבאות במזרח התיכון – פרק 28
גשרים חדשים והכשרות קרקעיות לצליחת תעלת סואץ – פרק 29
כמה עוּבדוֹת על ההתנהלות המצרית בעת מימוש "הסכם השלום" – פרק 31
Nziv.Net
באתר האינטרנט נציב נט פורסמה לאחרונה כתבה בנושא "נשיא מצרים העביר את האחריות על נמל אל־עריש לצבא. משמעויות". [1] בכתבה מופיע צו נשיאותי של נשיא מצרים המפקיע את הנמל לטובת צבא מצרים, ויש גם ניתוח של משמעויות העולות מצעד זה.
המאמר שלהלן סוקר את התפתחות נמל אל־עריש מאז ימי הנשיא מוחמד מורסי. החידוש במאמר זה הוא שצבא מצרים סילק את הדייגים מהנמל.
התפתחות נמל אל־עריש
בינואר 2012, אחרי הפלת שלטונו של הנשיא מובארכ, עלה לשלטון הנשיא מוחמד מורסי. זמן קצר אחרי היבחרו הוא יצא בתוכנית פיתוח מקיפה שכללה, בין היתר, את פיתוח נמל אל־עריש. הנשיא מורסי זכה כבר באוקטובר 2012 לראות את ראשית עבודות הפיתוח בנמל.
בשנת 2015, לאחר שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים, הוא יצא בתכנית מקיפה לפיתוח מצרים ובמסגרתה הכוללת גם פיתוח חמישה נמלים אזרחיים. ברשימת הנמלים מופיע גם נמל אל־עריש. נשיא מצרים לא טרח לפרסם שנוסף על פיתוח חמשת הנמלים האזרחיים, בדעתו לפתח גם חמישה נמלים צבאיים. לפרטים על תכנית זו ראו סקירה שלי בנושא. [2] בסקירה זו ובמאמר נוסף שפרסמתי, [3] הערכתי כי אין כדאיות כלכלית להרחבת נמל אל־עריש ולכן סביר להניח כי הנמל המורחב ישמש גם את הצי המצרי.
הנשיא הפעלתן של מצרים החל לבצע את תכנית ההרחבה של הנמל, ונכון ליולי 2018 נראה כי שובר הגלים שהיה באורך 200 מטר הוארך ב־1,150 מטרים נוספים. כמו כן מבוצעות עבודות עפר לייבוש הים ולבניית מזח שאורכו היום מגיע ל־420 מטרים. העבודות לבניית המזח נמשכות בקצב איטי ויתכן שבעתיד יהיה המזח גדול יותר.
סעיף 1 בהחלטה קובע כי "נמל אל־עריש שבצפון סיני וכל המתקנים שלו, וכן כל קרקע או מתקנים אחרים הנדרשים על ידו, ייחשבו ככלי עזר ציבורי, למעט אתרים צבאיים המנוצלים להגנת המדינה".
סעיף 2 מציין את "העברת התלות (?) בנמל אל־עריש, והקצאה מחדש של כל האדמות הסובבות את הנמל עבור עבודות הפיתוח של הכוחות המזוינים, בשטח של 371.46 דונם.
הצו קובע כי הרשות הכללית של האזור הכלכלי של תעלת סואץ (הממשלה) תממן ותנהל את הפיתוח, הניהול וההפעלה של נמל אל־עריש, ומשרד הביטחון ימלא את חובותיו של אזור הנמל.
בדברי הפרשנות בכתבה נאמר כי עקירה זו של תושבי סיני מאדמתם היא חלק ממהלך כולל שבו צבא מצרים מנשל את התושבים מאדמתם. בין היתר נושלו תושבי פתחת רפיח ותושבי סובב שדה התעופה באל־עריש [5] שבתיהם נהרסו עד היסוד ללא תמורה.
סיכום
השתלטות צבא מצרים על נמל אל־עריש נועדה לזרז את בניית הנמל במקום, "בלי בג"ץ ובלי בצלם". גירוש הדייגים מהנמל, כמו גם הריסת כפרים ברפיח וסביב שדה התעופה באל־עריש, מראה כי השלטון המצרי נוהג בתושבי סיני בנחישות וללא טיפת רגישות.
בסיני, לעת הזו, אין צורך בנמל גדול באל עריש ולכן אני מעריך שהשימוש העיקרי בנמל יהיה לצרכים צבאיים.
הצבא המצרי מאז ומעולם תפס מקום מרכזי בהנהגת מצרים. עתה, בשורה של צעדים, הוא הולך ומשתלט גם על הכלכלה המצרית. למשל, חלקו הפעיל של הצבא בכריית "תעלת סואץ החדשה" (תעלה חדשה באורך 35 ק"מ), או במיזם ענק לבניית חממות בניהול הצבא [6] ובחלקו הפעיל מאוד של הצבא בבניית עיר הבירה החדשה. צעדים אלה מוליכים לכיוון של צבא שיש לו מדינה, על כל המשתמע מכך.
הערות שוליים
[1] 17.07.2019 https://nziv.net/26434/
[2] דקל אלי, "פיתוח עשרה נמלים – צבאיים ואזרחיים – במצרים". 22.05.2019
[3] דקל אלי, פרק 36 – בניית נמל חדש לצי המצרי בים התיכון 29.03.2019 https://nziv.net/21282/
[4] 16.07.2019 http://mubasher.aljazeera.net/news/...
[5] דקל אלי, "חצי האי סיני: מחיקת כפרים סביב שדה תעופה אל־עריש" 14.05.2019
https://nziv.net/23633/
[6] דקל אלי, "צבא מצרים בונה חממות ענק". אפריל 2019
קרדיט: סא"ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב
פרקים קודמים:
מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה.
מצרים: סלילת אוטוסטרדות בסיני. פרק 2 בסדרה.
מצרים:גשר ומנהרות חדשות בתעלת סואץ.פרק 3.
מצרים:מערך הביצורים בפתחת רפידים מתפורר. פרק 4.
מצרים: הרחבת שדות צבאיים בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. פרק 5
מצרים: לכל חייל מצרי בסיני – נבנה מחסן תחמושת בגודל 3 מ"ר. פרק 6.
מצרים: הצבא המצרי אוגר דלק בסיני.פרק 7.
מצרים: הכפלת סד"כ מובילי הטנקים.פרק 8.
מצרים: כוחות היבשה בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות הרכש. פרק 9 .
מצרים:זרוע ההגנה האווירית.סקירה כללית וסיכום תכניות רכש.פרק 10.
מצרים: זרוע הים בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 13.
מצרים: זרוע האוויר-סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 14.
מצרים: גשרים חדשים על תעלת סואץ. פרק 15
מצרים: מה מסתירה מצרים בנושא ההתעצמות הצבאית – פרק 16
מצרים אוגרת דלק ליום סגריר – פרק 17
מצרים: מערך הגישור הצבאי בתעלת סואץ – פרק 18
מצרים: בניית אתרי אחסון גדולים לנשק וציוד צבאי – פרק 19
מה עומד מאחורי ההתעצמות של צבא מצרים – פרק 20
התעצמות צבא מצרים אינה בגלל בניית הסכר באתיופיה – פרק 21
התעצמות צבא מצרים אינה קשורה לבניית הסכר באתיופיה, חלק שני – פרק 22
האם מצרים הענייה לא תוכל ליזום מלחמה? פרק 23
הסד"כ של צבא מצרים אינו נובע מהצורך לפתור את בעיית האבטלה – פרק 24
פיתוח שדות תעופה המשותפים לצבא ולתעופה האזרחית במצרים – פרק 25
סלילת כביש מהיר ממרחב קהיר לתעלת סואץ – פרק 26
מחנות צבא חדשים בצבא מצרים – פרק 27
נתוני יסוד על צבאות במזרח התיכון – פרק 28
גשרים חדשים והכשרות קרקעיות לצליחת תעלת סואץ – פרק 29
כמה עוּבדוֹת על ההתנהלות המצרית בעת מימוש "הסכם השלום" – פרק 31
אגם מאג'ורה
כפר ציורי בשווייץ, העונה לשם מונטי סקיאגה, הממוקם במחוז ההררי של טיצ'ינו ונושק לגבול האיטלקי, מציע למכירה תשעה בתים בתחומו, שימכרו כל אחד בתמורה לפרנק שוויצרי בודד.
העיירה דוברת האיטלקית, מבקשת לשקם את בתי האבן הנטושים שלה הנראים יותר כחורבות, אחרי שננטשו ב-1970. על פי ההצעה, התושבים החדשים יצטרכו לשאת בעלות שיפוץ הבתים המכונים בשפת המקום "רוסטיצ'י", בכפוף לתנאי האדריכלות המקומיים.
עם זאת הרוכשים יוכלו ליהנות מהתשתיות הקיימות, כאשר מועצת הכפר תדאג לפיתוח הסביבתי כמו גם להקמת נקודות עניין שיהפכו את המקום לנגיש ותיירותי.
בשל מיקומו האטרקטיבי של הכפר, סמוך לאגם מאג'ורה, לא הרחק מאגם קומו ו-115 ק"מ מצפון למילאנו, ראשי הכפר משוכנעים שתכניתם תצליח ובתוך זמן קצר יגיעו הרוכשים הפוטנציאליים.
https://www.independent.co.uk/life-...
במלון "פאמבוס נאפה רוקס" באיה נאפה ביקשו לשכן בחדר 723, שבו אירע לפי החשד אונס הצעירה הבריטית, תיירות שהגיעו מישראל. בחדר נותרו קונדומים משומשים ובקבוקי אלכוהול של החשודים ולא ברור אם כל הממצאים נאספו מהזירה.
בחדר 723 במלון "פאמבוס נאפה רוקס" באיה נאפה, שבו לפי החשד נאנסה התיירת הבריטית על ידי 12 נערים ישראלים, נותרו קונדומים משומשים, בקבוקי אלכוהול של החשודים וציוד נוסף - לאחר שהמשטרה בדקה את החדר. אף שהחדר לא נוקה, במלון ביקשו לשכן בו תיירות שהגיעו מישראל.
התיירות הישראליות, נועה טלר ועדי אבנרי, סיפרו שהן מזועזעות. "אנחנו לא רוצות להיות בחדר הזה. זה מפחיד להיות כאן. למה אנחנו צריכות להיות בחדר שהיה בו אונס ועוד לא ניקו ואספו את הממצאים", הן אמרו. לטענתן, "מתייחסים אלינו מגעיל כי אנחנו ישראליות. למה אנחנו צריכות לשלם את המחיר של חבורה שעשתה מעשה דוחה ולא ראוי? מרגישות פה לא רצויות".
בעקבות הפרסום ב-ynet, הנהלת המלון החליטה להחליף לצעירות הישראליות את החדר ולסגור אותו עד להודעה חדשה.
כתב החשדות שהוגש אתמול לבית המשפט בקפריסין מצייר תמונה קשה על הזוועה שעברה התיירת הבריטית בת ה-19. לפי החשד, הצעירה הוזמנה בליל 17 ביולי (בין שלישי לרביעי) לחדרו של אחד החשודים שאותו הכירה ועמו קיימה יחסי מין בימים שקדמו לאונס הקבוצתי. לאחר שיחה קצרה, נהג כלפיה באלימות, אנס אותה תוך שהוא מתעלם מבכייה - והזמין את 11 חבריו שאנסו אותה בזה אחר זה
הצעירה סיפרה לשוטרים שחלק מהחשודים אף צילמו את האונס הקבוצתי בטלפונים הניידים שלהם. 11 טלפונים נלקחו לבדיקה - אך המשטרה טרם פרסמה את ממצאיה. עד כה, תשעה חשודים הודו שהיו בחדר בזמן האונס, ושלושה נוספים מתעקשים שלא היו במקום.
התיירת העידה שהכירה שניים מהחשודים שלושה ימים קודם לאונס הקבוצתי - וכי קיימה יחסי מין עם אחד מהם (המוגדר "חשוד מספר 1") לפחות פעמיים בזמן החופשה. בליל האונס לדבריה, לאחר ששוחחו שוב, הוזמנה לחדרו של אחד מהם למפגש אינטימי נוסף - אך הוא נהג בה באלימות. היא ביקשה ממנו לחדול ופרצה בבכי. הצעירה סיפרה כי הצעיר הישראלי התעלם מתחינותיה והמשיך את מעשיו בניגוד לרצונה.
תוך כדי שהצעיר ממשיך לכפות את עצמו על התיירת - הוא הזמין 11 מחבריו לחדר, ששהו לאורך כל הזמן סביב המיטה. לפי החשד, הצעיר ביצע בצעירה מעשה סדום בזמן שחבריו אנסו אותה בזה אחר זה. לפי כתב החשדות, רק חלק מהם השתמשו באמצעי מניעה.
החוקר הקפריסאי מציין בכתב החשדות כי בשלב מסוים הצעיר שהזמין את חבריו ניסה לאחוז ברגליה של על-מנת שלא תוכל להתנגד לחבריו. לאחר שניסתה להשתחרר מאחיזתם - הצליחה הצעירה להימלט מהחדר כשהיא עירומה. הצעיר שיזם את האונס, לפי המשטרה המקומית, החל לעקוב אחריה יחד עם כמה מחבריו.
לפי כתב החשדות, הצעירה הבריטית פגשה את חבריה לאחר שנמלטה מהחדר ותיארה בפניהם את הזוועות. החברים לקחו אותה למרפאת המלון, ומשם הזעיקו את המשטרה המקומית למקום. התיירת פונתה לבית החולים, שם עברה בדיקת אונס שבמהלכה גם אובחנו שריטות ברגליה.
כתב החשדות מעלה כי הצעיר שינה את גרסתו והודה שקיים יחסי מין עם בריטית יחד עם חבר נוסף, אך התעקש שלא היה שם אף אחד מלבדם. בהמשך החקירה שוב שינה החשוד את גרסתו, והודה בפני החוקרים שחברים נוספים נכחו בחדר.
חוקרי המשטרה הגיעו לחדרו של החשוד, שהכחיש תחילה כל קשר לצעירה הבריטית, ואספו מהזירה 18 קונדומים, בהם חמישה משומשים, ארבעה סדינים וממצאים מהשטיח שבחדר. בכתב החשדות נכתב כי המשטרה תשווה את דגימות ה-DNA שנלקחו מכל החשודים לממצאים שאותרו בחדר המלון.
![]()
https://m.ynet.co.il/Articles/55536...
בחדר 723 במלון "פאמבוס נאפה רוקס" באיה נאפה, שבו לפי החשד נאנסה התיירת הבריטית על ידי 12 נערים ישראלים, נותרו קונדומים משומשים, בקבוקי אלכוהול של החשודים וציוד נוסף - לאחר שהמשטרה בדקה את החדר. אף שהחדר לא נוקה, במלון ביקשו לשכן בו תיירות שהגיעו מישראל.
התיירות הישראליות, נועה טלר ועדי אבנרי, סיפרו שהן מזועזעות. "אנחנו לא רוצות להיות בחדר הזה. זה מפחיד להיות כאן. למה אנחנו צריכות להיות בחדר שהיה בו אונס ועוד לא ניקו ואספו את הממצאים", הן אמרו. לטענתן, "מתייחסים אלינו מגעיל כי אנחנו ישראליות. למה אנחנו צריכות לשלם את המחיר של חבורה שעשתה מעשה דוחה ולא ראוי? מרגישות פה לא רצויות".
בעקבות הפרסום ב-ynet, הנהלת המלון החליטה להחליף לצעירות הישראליות את החדר ולסגור אותו עד להודעה חדשה.
כתב החשדות שהוגש אתמול לבית המשפט בקפריסין מצייר תמונה קשה על הזוועה שעברה התיירת הבריטית בת ה-19. לפי החשד, הצעירה הוזמנה בליל 17 ביולי (בין שלישי לרביעי) לחדרו של אחד החשודים שאותו הכירה ועמו קיימה יחסי מין בימים שקדמו לאונס הקבוצתי. לאחר שיחה קצרה, נהג כלפיה באלימות, אנס אותה תוך שהוא מתעלם מבכייה - והזמין את 11 חבריו שאנסו אותה בזה אחר זה
הצעירה סיפרה לשוטרים שחלק מהחשודים אף צילמו את האונס הקבוצתי בטלפונים הניידים שלהם. 11 טלפונים נלקחו לבדיקה - אך המשטרה טרם פרסמה את ממצאיה. עד כה, תשעה חשודים הודו שהיו בחדר בזמן האונס, ושלושה נוספים מתעקשים שלא היו במקום.
התיירת העידה שהכירה שניים מהחשודים שלושה ימים קודם לאונס הקבוצתי - וכי קיימה יחסי מין עם אחד מהם (המוגדר "חשוד מספר 1") לפחות פעמיים בזמן החופשה. בליל האונס לדבריה, לאחר ששוחחו שוב, הוזמנה לחדרו של אחד מהם למפגש אינטימי נוסף - אך הוא נהג בה באלימות. היא ביקשה ממנו לחדול ופרצה בבכי. הצעירה סיפרה כי הצעיר הישראלי התעלם מתחינותיה והמשיך את מעשיו בניגוד לרצונה.
תוך כדי שהצעיר ממשיך לכפות את עצמו על התיירת - הוא הזמין 11 מחבריו לחדר, ששהו לאורך כל הזמן סביב המיטה. לפי החשד, הצעיר ביצע בצעירה מעשה סדום בזמן שחבריו אנסו אותה בזה אחר זה. לפי כתב החשדות, רק חלק מהם השתמשו באמצעי מניעה.
החוקר הקפריסאי מציין בכתב החשדות כי בשלב מסוים הצעיר שהזמין את חבריו ניסה לאחוז ברגליה של על-מנת שלא תוכל להתנגד לחבריו. לאחר שניסתה להשתחרר מאחיזתם - הצליחה הצעירה להימלט מהחדר כשהיא עירומה. הצעיר שיזם את האונס, לפי המשטרה המקומית, החל לעקוב אחריה יחד עם כמה מחבריו.
לפי כתב החשדות, הצעירה הבריטית פגשה את חבריה לאחר שנמלטה מהחדר ותיארה בפניהם את הזוועות. החברים לקחו אותה למרפאת המלון, ומשם הזעיקו את המשטרה המקומית למקום. התיירת פונתה לבית החולים, שם עברה בדיקת אונס שבמהלכה גם אובחנו שריטות ברגליה.
כתב החשדות מעלה כי הצעיר שינה את גרסתו והודה שקיים יחסי מין עם בריטית יחד עם חבר נוסף, אך התעקש שלא היה שם אף אחד מלבדם. בהמשך החקירה שוב שינה החשוד את גרסתו, והודה בפני החוקרים שחברים נוספים נכחו בחדר.
חוקרי המשטרה הגיעו לחדרו של החשוד, שהכחיש תחילה כל קשר לצעירה הבריטית, ואספו מהזירה 18 קונדומים, בהם חמישה משומשים, ארבעה סדינים וממצאים מהשטיח שבחדר. בכתב החשדות נכתב כי המשטרה תשווה את דגימות ה-DNA שנלקחו מכל החשודים לממצאים שאותרו בחדר המלון.
https://m.ynet.co.il/Articles/55536...
אשכול מתעדכן 24 שעות ביממה
![]()
כאן בונים את עונת 2019/2020: כל החדשות והעדכונים משוק ההעברות ובניית העונה הקרובה בכדורסל ובכדורגל הישראלי והעולמי
הודעות רשמיות:
ישראל:
* הפועל פתח-תקווה: החלוץ עוז פרץ חתם בקבוצה לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת.
* מכבי נתניה: המגן בורכה הררה סיכם את תנאיו במועדון.
אירופה:
* אתלטיקו מדריד: הבלם מריו הרמוסו חתם במועדון.
שמועות:
* יובנטוס מציעה למנצ'סטר יונייטד שלושה שחקנים עבור פול פוגבה.
* * * *
צוות הספורט של רוטר
כאן בונים את עונת 2019/2020: כל החדשות והעדכונים משוק ההעברות ובניית העונה הקרובה בכדורסל ובכדורגל הישראלי והעולמי
הודעות רשמיות:
ישראל:
* הפועל פתח-תקווה: החלוץ עוז פרץ חתם בקבוצה לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת.
* מכבי נתניה: המגן בורכה הררה סיכם את תנאיו במועדון.
אירופה:
* אתלטיקו מדריד: הבלם מריו הרמוסו חתם במועדון.
שמועות:
* יובנטוס מציעה למנצ'סטר יונייטד שלושה שחקנים עבור פול פוגבה.
* * * *
צוות הספורט של רוטר
הבחירות השניות בשנת 2019 מתקרבות ובאות והסקרים לעת עתה לא מראים על שינוי משמעותי במפת המנדטים מה שיחזיר את ליברמן שוב לעמדת זה שיקבע מה יקרה. בסיטואציה העכשווית המפסידים הראשיים הם החרדים שגם אם ישחזרו את מספר המנדטים שלהם עדיין יוותרו מאוימים על ידי ליברמן ועמדותיו המפתיעות כנגד החרדים.
הפרשן הפוליטי עמית סגל, טוען בטורו ב'ידיעות אחרונות' כי גורמים ב'כחול לבן' הבינו את זה והגיעו בהצעה מפתיעה במיוחד למפלגות החרדיות לפיה, אחרי הבחירות יתפצל גנץ מלפיד, ויודיע לליברמן שישכח מחלומו להקים ממשלת אחדות חילונית. החרדים, יגמלו לו בהסכמה לרוטציה עם הליכוד שבה גנץ מכהן ראשון כראש הממשלה.
מדובר בבגידה של ממש של גנץ בלפיד שיוותר במצב בעייתי במיוחד, שכן החרדים יסרבו בכל מקרה לצירופו לממשלה בשל עמדותיו ובעיקר אמירותיו כנגד הציבור החרדי.
סגל טוען כי האופציה היחידה הנוספת העומדת על השולחן היא החלפת נתניהו בראשות הליכוד והליכה עם ליברמן וכחול לבן, מהלך שכרגע נראה חסר כל סיכוי הן בשל הסיכוי שהליכוד יוותר על הדמות הכי נוצצת ומצליחה שלו והן בשל חוסר הסיכוי שהליכוד יבגוד בצורה גסה כל כך בחרדים ובדתיים לאומיים - השותפים הטבעיים של הליכוד להקמת ממשלה.
כרגע, אין שום אישור רשמי או שלא רשמי לטענות של סגל, אך ייתכן שעצם פירסומן לצד הדיווחים על מתיחות בצמרת כחול לבן בשל כישלונה של ח"כ עומר ינקלביץ' בפוליגרף והטענה שהיא זו שמדליפה לתקשורת יביאו בסופו של דבר לקריסת הברית בין גנץ ללפיד.
https://www.kikar.co.il/324477.html
הפרשן הפוליטי עמית סגל, טוען בטורו ב'ידיעות אחרונות' כי גורמים ב'כחול לבן' הבינו את זה והגיעו בהצעה מפתיעה במיוחד למפלגות החרדיות לפיה, אחרי הבחירות יתפצל גנץ מלפיד, ויודיע לליברמן שישכח מחלומו להקים ממשלת אחדות חילונית. החרדים, יגמלו לו בהסכמה לרוטציה עם הליכוד שבה גנץ מכהן ראשון כראש הממשלה.
מדובר בבגידה של ממש של גנץ בלפיד שיוותר במצב בעייתי במיוחד, שכן החרדים יסרבו בכל מקרה לצירופו לממשלה בשל עמדותיו ובעיקר אמירותיו כנגד הציבור החרדי.
סגל טוען כי האופציה היחידה הנוספת העומדת על השולחן היא החלפת נתניהו בראשות הליכוד והליכה עם ליברמן וכחול לבן, מהלך שכרגע נראה חסר כל סיכוי הן בשל הסיכוי שהליכוד יוותר על הדמות הכי נוצצת ומצליחה שלו והן בשל חוסר הסיכוי שהליכוד יבגוד בצורה גסה כל כך בחרדים ובדתיים לאומיים - השותפים הטבעיים של הליכוד להקמת ממשלה.
כרגע, אין שום אישור רשמי או שלא רשמי לטענות של סגל, אך ייתכן שעצם פירסומן לצד הדיווחים על מתיחות בצמרת כחול לבן בשל כישלונה של ח"כ עומר ינקלביץ' בפוליגרף והטענה שהיא זו שמדליפה לתקשורת יביאו בסופו של דבר לקריסת הברית בין גנץ ללפיד.
https://www.kikar.co.il/324477.html
BoomBoX: הקפצתי אל ראש הפורום בשעה 14:49
סדר המשחקים המלא של מכבי ת"א:3.10, חמישי: חימקי מוסקבה (חוץ)
10.10, חמישי: ריאל מדריד (חוץ)
17.10, חמישי: הכוכב האדום בלגרד (בית)
24.10, חמישי: ולנסיה (בית)
30.10, רביעי: פנרבחצ'ה (בית) - מחזור כפול
1.11, שישי: אולימפיאקוס (חוץ)
7.11, חמישי: אלבא ברלין (בית)
15.11, שישי: בסקוניה (חוץ)
20.11, רביעי: ארמאני מילאנו (חוץ) - מחזור כפול
22.11, שישי: ברצלונה (חוץ)
28.11, חמישי: וילרבאן (בית)
5.12, חמישי: באיירן מינכן (בית)
12.12, חמישי: צסק"א מוסקבה (בית)
17.12, שלישי: זניט סנט פטרסבורג (חוץ) - מחזור כפול
19.12, חמישי: פנאתינייקוס (בית)
26.12, חמישי: אנאדולו אפס (חוץ)
2.1, חמישי: ז'לגיריס קובנה (חוץ)
9.1, חמישי: אלבא ברלין (חוץ)
14.1, שלישי: ברצלונה (בית) - מחזור כפול
16.1, חמישי: ארמאני מילאנו (בית)
23.1, חמישי: באיירן מינכן (חוץ)
30.1, חמישי: ריאל מדריד (בית)
5.2, רביעי: חימקי מוסקבה (בית) - מחזור כפול
7.2, שישי: פנרבחצ'ה (חוץ)
21.2, שישי: ולנסיה (חוץ)
27.2, חמישי: אולימפיאקוס (בית)
4.3, רביעי: אנאדולו אפס (בית) - מחזור כפול
6.3, שישי: הכוכב האדום בלגרד (חוץ)
12.3, חמישי: בסקוניה (בית)
19.3, חמישי: זניט סנט פטרסבורג (בית)
24.3, שלישי: צסק"א מוסקבה (חוץ) - מחזור כפול
26.3, חמישי: ז'לגיריס קובנה (בית)
3.4, שישי: פנאתינייקוס (חוץ)
9.4, חמישי: וילרבאן (חוץ)
משחקים מעניינים נוספים:
שחזור הגמר מעונת 18/19 צסק"א נגד אנדולו אפס במחזור 23.
הקלאסיקו בין ריאל לברצלונה במחזור 8.
הדרבי היווני בין פנאתינייקוס לאולימפיאקוס במחזור 12.
קרב המאמנים בין אוברדוביץ' (פנרבחצ'ה) לאטורה מסינה (מילאנו) במחזור 21.
הקרב בין אלופת היורוקאפ (ולנסיה) לאלופת היורוליג (צסק"א) במחזור ה-1.
סדרות רבע הגמר ייערכו בשיטת הטוב מחמישה משחקים והמנצחות בהן יעפילו לפיינל פור בקלן ב-22 וב-24 במאי.
לוז המשחקים המלא של כל הקבוצות בהודעה מספר 1.
* * * *
צוות הספורט של רוטר
אביגדור ליברמן, כתב כעת בחשבון הפייסבוק שלו: הלחץ בקהילה החרד''לית גבוה מאד, אחרת לא ניתן להבין כיצד
*יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, כתב כעת בחשבון הפייסבוק שלו:*
הלחץ בקהילה החרד"לית גבוה מאד, אחרת לא ניתן להבין כיצד הרב צבי ישראל טאו - נשיא ישיבת "הר המור", שבמשך שנים שמר על עמימות בכל הנוגע להתבטאויות פוליטיות, חרג אתמול ממנהגו ויצא לברך את מפלגת "נעם", שהוקמה על פי הנחייתו, בדרכה החדשה.
זה אותו רב שבחוברת שהוציא תחת הכותרת "שעשני כרצונו", קבע שיא חדש בפורענות כלפי נשים לצד אטימות חברתית.
"...השכלה לנשים תפגע באיכות החיים של האומה...", טוען הרב טאו וממשיך "...הבית הוא המקום של האישה - ולא המרחב החברתי".
מנגד, דווקא על רקע התבטאויות כאלה כדאי לזכור שלא כל הרבנים חשוכים. אחד הרבנים החשובים - הרב יצחק הרצוג עודד את רעייתו הרבנית שרה הרצוג, לצאת מד' אמות ולהפוך למנהיגה פמיניסטית דתית־לאומית. היא זכתה להקים את תנועת "אמונה", שהפכה לפאר מוסדות החינוך והרווחה, והנהיגה ביד רמה את בית החולים בכניסה לירושלים שנושא כיום את שמה.
שבת שלום
https://m.facebook.com/story.php?st...
הלחץ בקהילה החרד"לית גבוה מאד, אחרת לא ניתן להבין כיצד הרב צבי ישראל טאו - נשיא ישיבת "הר המור", שבמשך שנים שמר על עמימות בכל הנוגע להתבטאויות פוליטיות, חרג אתמול ממנהגו ויצא לברך את מפלגת "נעם", שהוקמה על פי הנחייתו, בדרכה החדשה.
זה אותו רב שבחוברת שהוציא תחת הכותרת "שעשני כרצונו", קבע שיא חדש בפורענות כלפי נשים לצד אטימות חברתית.
"...השכלה לנשים תפגע באיכות החיים של האומה...", טוען הרב טאו וממשיך "...הבית הוא המקום של האישה - ולא המרחב החברתי".
מנגד, דווקא על רקע התבטאויות כאלה כדאי לזכור שלא כל הרבנים חשוכים. אחד הרבנים החשובים - הרב יצחק הרצוג עודד את רעייתו הרבנית שרה הרצוג, לצאת מד' אמות ולהפוך למנהיגה פמיניסטית דתית־לאומית. היא זכתה להקים את תנועת "אמונה", שהפכה לפאר מוסדות החינוך והרווחה, והנהיגה ביד רמה את בית החולים בכניסה לירושלים שנושא כיום את שמה.
שבת שלום
https://m.facebook.com/story.php?st...
ירושלים : כונני הצלה ללא גבולות מד"א מסניף הרובע היהודי טיפלו בגבר שנפצע קשה מנפילה מגובה לתוך מתחם מגדל דוד בעיר העתיקה מפונה לשערי צדק במצב קשה מורדם מונשם
פרסום ראשון: מטפל בבית החולים השיקומי רעות בת"א הושעה בחשד שהכה קשיש בן 88 שמת יממה לאחר מכן. אחות במחלקה סיפרה לכאן חדשות שראתה את המטפל מרביץ לו בכל חלקי גופו. הוגשה נגדו תלונה במשטרה.
https://t.co/XZwoqNuI8D
https://twitter.com/kann_news/statu...
https://t.co/XZwoqNuI8D
https://twitter.com/kann_news/statu...
מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה: ארצות הברית אינה מסוגלת לכפות מלחמה נגד איראן. כל האזור יהיה מעורב במלחמה מהסוג הזה, וארצות הברית לא זו שתגיד את המילה האחרונה
https://twitter.com/kann_news/statu...
https://twitter.com/kann_news/statu...
הצלה ללא גבולות יו"ש: בשעה האחרונה ז"א בחוצה יהודה סמוך לגשר חלחול א.נ נזק שימשה
בשבוע שבו הפך בנימין נתניהו לרה"מ עם הכהונה הארוכה ביותר, הוא מביט לאחור על כמה מהאירועים המשמעותיים בתקופתו, ובראשם הטלת הסנקציות על איראן: "הקהילה הבינלאומית הבינה שזו הדרך למנוע מאיתנו לפעול" • לאלו החוששים מהשתלטות הדת על המדינה, יש לו מסר מרגיע
בנימין נתניהו סוגר השבוע את הכהונה הארוכה ביותר כראש ממשלה ישראלי, כשמוסיפים לעשור וחצי האחרונים את שלוש השנים הראשונות שלו אחרי בחירות 96'. ומכיוון שבין 1996 ל־2019 מפריד עולם שלם, שאלנו אותו איך הוא מביט על סוף העידן הזה מגבוה.
סטפן צוויג כתב על סוף העידן, 'העולם של אתמול', העולם שקרס", אומר נתניהו, "אצלנו זה סיפור אחר. מה שכבר קרה - הפכנו את ישראל לכוח עולמי עולה. גילינו שאנחנו יכולים למנף את תכונות היסוד של העם הזה לכדי עוצמות בלתי רגילות בכלכלה, בביטחון, במדינאות. הוכחנו שאפשר להפוך את ישראל ממדינה קטנה שנמצאת בפינה של המזרח התיכון לכוח מרכזי בעולם".
בעבר אמרו שישראל היא מדינה שמערערת את היציבות במזרח התיכון.
"פעם גם אמרו שכל הבעיות של המזרח התיכון הן תוצר של הבעיה הפלשתינית".
ומה המצב היום?
"כבר אין מי שיטען את זה ברצינות. אפילו אויבינו המושבעים מתביישים להגיד את זה, מפני שברור שחוסר היציבות כאן היא תוצאה של המאבק בין טרום ימי הביניים למודרניזם - בין העריצות של האסלאם הקיצוני לבין כוחות החופש. זה המאבק הכי חשוב. זה מה שמערער את הכל. לעמוד מול הפנדמנטליזם האסלאמי שרוצה להשתלט קודם על המזרח התיכון ואחר כך על העולם כולו. אם יש גורם אחד שמייצב את המזרח התיכון ונאבק באסלאם הקיצוני כאן זה ישראל. צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם שנלחם בצבא האיראני, וזה אומר הכל. מי שאומר את זה יותר מכולם - אלו מדינות ערב. ההערכה שלהם כלפינו רק ממריאה שחקים. הקשרים בינם לבינינו הולכים ומתהדקים. אפילו באירופה מבינים את זה".
ארה"ב: לבנות מערך תמיכה רחב
נתניהו מגיע לראיון איתנו צרוד, אולי משום שאנחנו נפגשים איתו בסוף יום עבודה בלשכה כשהוא מוקף באנשי צוות צעירים. האריתמטיקה הסבוכה של הבחירות הקרובות נמוגה לרגע מול המבט מגבוה של ראש הממשלה על הדרך שעבר. דוד בן־גוריון מככב אצלו עכשיו יותר מצ'רצ'יל, והוא מזכיר יותר מבעבר את שירותו בסיירת מטכ"ל. בין שאר הנושאים שהנחנו על השולחן, הוא דאג גם להזכיר "אני רוצה עוד להכשיר את דור העתיד של ההנהגה", במבט ליום שאחריו.
היו בעבר מצבים, כולל בימי בן־גוריון, שמנהיגים זרים היו נוזפים במנהיג ישראלי.
"אני לא ננזף כל כך, כמי שעומד בראש מדינתו של עם ששבר את חוקי ההיסטוריה, קם מהאפר ויצר לו מדינה עם צבא חזק. אף פעם לא הרגשתי שאני בא לפגישות מעמדת נחיתות. אני בא עם עמדה מפוכחת, ריאלית, מתוך ביטחון עמוק במה שאני מייצג. לכן צריך לדבר בכל הכבוד הראוי, וכשצריך להתעמת אני לא חושש, כשהאינטרס של ישראל מחייב זאת".
![]()
העימות שלך בזמנו מול הנשיא אובאמה, מול המצלמות. זה היה דבר שתכננת אותו?
"אני לא קורא לזה עימות, אני קורא לזה אמת. אמרתי את האמת של עמנו. את האמת על המזרח התיכון. על הסכסוך הישראלי־פלשתיני. אמרתי שמקור הסכסוך נעוץ בזה שהם מסרבים להכיר במדינה יהודית. אחר כך שמעתי שזה תואר כהתרסה. אני לא ראיתי את זה ככה. זה נכון שזה בא בעקבות אמירה של הנשיא אובאמה על כך שישראל צריכה לחזור לקווי 67'. כיבדתי את אובאמה אבל לא חששתי להביע את עמדתי בפניו והוא לא חשש להביע את עמדתו בפניי. מה שלא היה מובן מאליו זה שאני כראש ממשלת ישראל לא מרכין ראש. גם בחוסר ההסכמה שלנו על איראן, זה לא מנע מאיתנו להגיע להסכם רב־משמעות שתרם מאוד לביטחון שלנו, סיוע של 38 מיליארד דולר בעשור הקרוב. אני מאוד מעריך את זה".
נטען אז, ואומרים גם היום, שאנחנו מאבדים את אמריקה.
"אמריקה היא בעלת הברית החשובה ביותר, אבל לא היחידה. לא ניתן להפריז בחשיבותה. אבל אני מאמין שצריך גם לייצר בריתות עם מדינות אחרות, לא משום שהן תחלפנה את ארה"ב אלא משום שהעצמת כוחנו נעשית על ידי קשירת קשרים עם עוד מדינות. אני משקיע קרוב לארבעים שנה בטיפוח היסוד החשוב ביותר בקשר עם אמריקה, שזה דעת הקהל בארה"ב. בעוד היחסים עם מדינות אחרות מבוססים בעיקר על אינטרסים, הברית עם ארה"ב מבוססת בעיקרה על שיתוף בערכים. הזדהות ערכית. בסופו של דבר, בדמוקרטיה כמו בארה"ב, המדיניות כלפי ישראל נגזרת לא רק מהאדם היושב בבית הלבן אלא מהמכלול של הגורמים הללו: דעת הקהל והשתקפותה בקונגרס - והבית הלבן. בדרך כלל אזרחי ישראל נוטים לחשוב שהשאלה היא רק מיהו היושב בבית הלבן. אני גרסתי שחובה לבנות מערך של תמיכה רחבה - בכל מקרה, בכל מצב. לא משנה מי הנשיא".
יש טענה שהתמיכה היום בישראל הפכה לחד־מפלגתית.
"בעבר היא היתה חד־מפלגתית. כשאני למדתי בארה"ב אחרי שהשתחררתי מהצבא, התמיכה רובה ככולה היתה מהמפלגה הדמוקרטית. לא מצאת הרבה תומכי ישראל נלהבים בין הרפובליקנים. זה השתנה כי אמריקה השתנתה. מרכז הכובד של התמיכה השתנה. אני גם לא מתעלם מהקולות המתנגדים לנו. אנחנו לא יכולים לשנות בני אדם ולא יכולים לשלוט בשינויים הפנימיים שמתחוללים במדינות אחרות. אנו יכולים להשפיע בגבול מצומצם. צריכים למקסם את האחיזה בעמדות התמיכה ולבלום ככל האפשר בנקודות ההתנגדות".
רוסיה: לא רק אינטרסים
איך היית מגדיר את היחסים שלנו היום עם רוסיה? היחסים האלה מנעו מלחמה בצפון?
"התשובה היא כן. לפחות כך אמר פוטין, ואני מצטט אותו. כשביקשו ממני לחזור להתמודד בשנת 2000, פגשתי את פוטין לראשונה בבית חב"ד במוסקבה. הוא ביקש מאשתי רשות לגנוב אותי לכמה זמן. כעבור שלוש שעות לא נשאר בבית הכנסת איש ויצאנו. מאז נפגשנו כמה וכמה פעמים. כשהוא הכניס את הכוחות שלו לסוריה אני מייד טסתי אליו ודיברתי איתו. היו שתי אפשרויות. אני זוכר כחייל צעיר על גדות תעלת סואץ כיצד צה"ל נלחם ברוסים. הפלנו מטוסים והם הפילו לנו באש קרקעית מטוסים. ברור שאנחנו לא רוצים להתנגש. אמרתי לו ביושר שמאפיין את היחסים שלנו - יש בינינו כבוד הדדי ואנו משוחחים בדרך ישירה ועניינית - שאהיה מוכרח לפעול בסוריה, אינני מוכן לתת לאיראן להביא את צבאה לגבולנו. הרי הם מכריזים על כוונתם להשמיד אותנו. מה אתה היית עושה, שאלתי אותו. אמרתי לו שאני בטוח שהיה נוהג כמונו ולכן אנחנו נמשיך לפעול. זה הציב את השאלה כיצד נפעל במרחב כל כך צפוף אם לא נתאם בינינו. מאותו רגע התחלנו בתיאום.
מה שגורם לנו להתקבל בעולם זה העוצמות שלנו". רה"מ נתניהו // צילום: אריק סולטן
"מאז היו לנו 12 פגישות. דאגנו לקו אדום בין צה"ל לצבא הרוסי ומעת לעת הייתי מביא את הרמטכ"ל או את ראש אמ"ן או מפקד חיל האוויר למוסקבה לפגישות האלה כדי להדק את הברגים סביב התיאום הזה. זה מנע מלחמה ושימר את חופש הפעולה החיוני לנו. זה הושג בעזרת קשר ישיר בין המנהיגים ויכולת שכנוע. דבר שני, הנחישות של הפעולה. דבר שלישי, יצירת אינטרסים נוספים עם רוסיה".
אבל מולם זה רק אינטרסים. איפה השיתוף הערכי?
"קודם כל, יש פה כמיליון דוברי רוסית. הם גשר תרבותי, גשר אנושי".
הם חשובים לפוטין?
"אני חושב שזה יוצר מייד קשר. הגשר יוצר קשר. שנית - הוא מעריך את העובדה שאני מעריך את חלקה ותרומתה של רוסיה וסבלה של רוסיה בניצחון על הנאצים. לא תמיד הוא שומע את זה, אבל ממני הוא שומע את זה. לא משום שאני רוצה למצוא חן בעיניו, אלא כי אני חושב שחייבים להביא בחשבון את מה שעשה הצבא האדום למיגור הנאצים. ותמיד צריך לזכור שהיו כחצי מיליון חיילים יהודים שנלחמו בשורות הצבא האדום. לצעוד בכיכר האדומה, לשמוע שם את התקווה, זה מרטיט את נימי הנפש. זה מראה לך איפה היינו. הם מציינים שם את ניצחונה של רוסיה על הנאצים אבל רוסיה לא היתה נכחדת גם אם היתה נכבשת. אנחנו יודעים שאנחנו כמעט נכחדנו. היינו שברי עם - עפר ואפר. והנה, 74 שנה לניצחון, עומד ראש ממשלת ישראל ומכונן קשר חם, והוא אחד משני המנהיגים הזרים שהוזמנו למצעד".
יש לנו אינטרסים משותפים איתם?
"במפגש המשולש עם ארה"ב שהתקיים כאן, הגענו להסכמה על יעד של הוצאת איראן מסוריה. היעד הזה אומר לך הרבה מאוד".
אחד מעולי רוסיה מאשים אותך שאתה רוצה להקים פה מדינת הלכה.
"זאת בדיחה לא טובה. לא אתן להקים כאן מדינת הלכה והודעתי על כך. היתה כאן שאלה עם הקמת המדינה, כיצד נטפל בשאלת דת ומדינה. אנחנו העם היחיד השזור משני חוטים - חוט הלאום וחוט הדת. יש מדינות עם הרבה דתות ויש דת עם הרבה עמים. אנחנו עם ייחודי בגלל שאיבדנו את ארצנו ושזרנו את היסודות הלאומיים בתוך הדת שלנו עד שיכולנו להקים מחדש את המדינה. מישהו אומר בשנה הבאה בוותיקן? בן־גוריון עמד מול הדילמה הזאת של דת ומדינה. מצד אחד המיעוט הדתי שרצה מדינת הלכה, ומצד שני הרוב החילוני שהתנגד לזה. כיצד פתר את זה? בדרך שאנחנו מנסים לפתור את זה: על ידי פשרות אד הוק. ביישוב מסוים אין תחבורה ציבורית בשבת, ובמקום אחר דווקא יש. או שהסינמטק פתוח. זה תלוי ביישוב".
נשיא איראן, רוחאני. "לא אבכה אם המשטר יתחלף" // צילום: רויטרס
אתה מדבר על בן־גוריון שדיבר על איזונים וסטטוס קוו. אבל בציטוטים שלו מצאנו שהוא אמר - התנ"ך הוא המנדט שלנו. היום היו מוקיעים את הדברים האלה כהדתה.
"לא. התנ"ך הוא לא נחלתו של הציבור הדתי. הוא של עם ישראל. אנחנו פה לא במקרה. באלפיים השנים האלה היתה ההתהוות הגדולה שבמסגרתה נכתב התנ"ך. זה הספר הפופולרי שלנו, שקובע את הזהות שלנו. יש דברים אוניברסליים בתנ"ך, של כלל האנושות. אין מקום שיש בו ביטוי אחד עוצמתי יותר. יסוד הקיום שלנו הוא התנ"ך. אבי לימד אותי כך. הוא היה אדם לאומי שתפיסתו מבוססת על התנ"ך. נשאתי לאישה את בתו של חתן תנ"ך. וחידשתי את חוג התנ"ך בבית רה"מ. אני רוצה להגביר את למידת התנ"ך. שאלו מהי הליבה - מתמטיקה ואנגלית ומדעים. זה נכון גם בקוריאה. אני יהודי שמכבד את מסורת ישראל. כשאני נפגש עם חברי כנסת חרדים ואנחנו מדברים על פרשת השבוע, אני תמיד אומר להם: 'למה אתם לא לומדים תנ"ך?'. אתה ידעת שהם לא לומדים תנ"ך?".
איראן: הייתי הראשון לזהות
המפלגה היריבה שלך היא מפלגת הצבא.
"הצבא? אתה כנראה הרבה זמן לא היית בתוך הצבא".
מפלגת הרמטכ"לים. זה נראה שהיה לך עימות מתמשך עם הממסד הביטחוני על רקע הנושא של איראן. מה היה שם? יאיר גולן האשים אותך שאתה מנפח את האיום האיראני.
"תנאי הכרחי זה לזהות את הסכנה בזמן. אם יש משהו שמאפיין את עמנו זה שלא זיהינו סכנות בזמן. אבי כתב ספר על מנהיג יהודי ספרד שהיה גאון גדול וגם שר האוצר שם, דון יצחק אברבנאל. והנה הוא כותב ב־1492 זמן קצר לפני הגירוש - מצבה של יהדות ספרד מעולם לא היה טוב יותר. זמן קצר אחר כך קרה לנו אחד האסונות הגדולים, ואני יכול לתת לך עוד דוגמאות: חוסר היכולת של יהודים לחזות את סכנת השואה, והוויכוחים סביב ז'בוטינסקי שטענו שהוא אלרמיסט והסכנה באירופה איננה סכנה קיומית. תנאי הכרחי הוא לזהות. אני ראיתי באיראן סכנה איומה וכתבתי על כך ב־79'. ראיתי את האיום באסלאם הקיצוני. היה ברור לי שהאסלאמיזם מחליף את הפאן־ערביות של נאצר. הם פשוט היו עסוקים במלחמה עם השכנים שלהם, עיראק. מהרגע שהתפנו, המשיכו את המהפכה שנועדה לקדם את האידיאולוגיה הרצחנית והקנאית. והתחמשות גרעינית של משטר כזה היא איום קיומי.
כשנבחרתי בפעם הראשונה לראשות הממשלה, ראיתי שההנושא עוד לא חדר. לא היתה תמימות דעים, בלשון המעטה. התעסקו בפלשתינים. ואיש לא נתן את דעתו לנושא גם אם היתה הבנה. יצחק רבין דווקא כן חשב על כך. דיברנו כמה פעמים. אבל המערכות שלנו לא היו מוכוונות להתמודדות. לא הדיפלומטית. לא המודיעינית. לא הצבא. היה צורך לסובב את הספינה. כשעזבתי את משרד רה"מ עשיתי כל מה שאני יכול להביא לסנקציות על איראן. אמרתי לאולמרט, שהיה אז רה"מ, שאני רוצה לפעול ברמה המדינית בארה"ב כדי שהמדינות יטילו סנקציות. לא הייתי עושה זאת בלי אישורו. כרה"מ פעלתי בכל הכוח פעם נוספת כדי להביא לסנקציות אמריקניות וגם להכין את כוחותינו לקדם את הסכנה. אני חושב שהקהילה הבינלאומית, שהעריכה שנפעל צבאית, החליטה בין השאר שהדרך למנוע מאיתנו זאת היא להטיל סנקציות".
היינו מאוד קרובים לפעול צבאית?
"היינו מאוד רציניים. זה לא היה בלוף. ממשל אובאמה העריך ככה. בכל אופן, כתוצאה ממגוון של שיקולים - ואלי זה היה השיקול העיקרי - הטילו סנקציות. איראן קרסה תחת הלחץ. היא התחילה להרגיש את הלחץ. ואז בא הסכם הגרעין שבעצם שחרר את כל הלחצים. נתן להם נתיב, בעצם אוטוסטרדה, להתגרען בתוך כמה שנים. זה לא מותנה בשינוי בהתנהגות שלהם. הטענה היתה שאם איראן תקבל את המיליארדים כתוצאה מהסרת הסנקציות, היא תהפוך למדינה מתונה. היום אנחנו יכולים לשפוט. אני טענתי ההפך. לשמחתי, הנשיא טראמפ יצא מההסכם ולוחץ מחדש על איראן. התשובה היא לחץ, לחץ ועוד לחץ".
אתה תומך בניסיון למוטט את המשטר שם, או במשא ומתן שיביא להסכם טוב יותר?
"אני תומך בלחץ שיעשה אחת מהשתיים, זה לא כל כך משנה, אבל זה יכול לבוא באחד משני המקרים. לא אבכה אם המשטר יתחלף, אבל יכול לבוא שינוי גם בתוך המשטר, שינוי במדיניות. כרגע המדיניות שלהם היא לחתור לגרעין בשקט, ומנגד לכבוש את המזרח התיכון עם הכסף שההקלות בסנקציות הזרימו לקופות באיראן".
בספר של אילן כפיר שיצא לאחרונה, נאמר שבספטמבר 2012 נפרדו הדרכים של ברק ושלך בנושא הגרעין האיראני. מה קרה שם שברק, שתמך במדיניות שלך, כאילו ירד מהספינה?
"תשאל אותו".
כלכלה: הבסיס לעוצמה צבאית
בן־גוריון אמר שגורל ישראל תלוי בשני מרכיבים: כוחה וצדקתה. מה קשה יותר לתחזק היום מבין השניים?
"אתה צריך להעצים את הכוח, לא לתחזק אותו. התפיסה שלי בנויה על טיפוח של העוצמות. בלי עוצמה לא נשרוד. החלש לא שורד. עם החזק עושים בריתות. ולכן השאלה המרכזית לקיומה של ישראל היתה מהרגע הראשון האם נוכל לטפח את העוצמות, כדי שנוכל להתמודד לא רק עם אויבינו אלא גם להתקבל על ידי העולם. העובדה הפשוטה היא שמה שגורם לעולם לקבל אותך זה קודם העוצמה שלך. אתה חושב שמקבלים את המעצמות השונות של אסיה בגלל..."
הצטיינותן במדיטציה?
"או בגלל הערכיות המוסרית והליברליזם? ברור שאנחנו רוצים לזכות גם בתמיכת דעת הקהל והמדינות החופשיות באמת שלנו ובצדקת דרכנו בהווה. זה מה שעשיתי בארה"ב. אין ישראלי שפעל יותר ממני בשכנוע דעת הקהל האמריקנית. אני מדבר שם על צדק, על הזכות שלנו. אומרים מדינה חשוכה, מדינת אפרטהייד. מתעמרת בנשים. במיעוטים. השקרים נגדנו הם אבסורדיים. ואני מנפץ אותם בנפש חפצה. לוחמת. במקביל טרחתי לבצר ולהכפיל את עוצמת ישראל. הנחיתי לייצר אלפי מיירטים. לכל כלי הנשק האלה יש תכונה אחת רעה: הם עולים הרבה כסף. מאין יבוא הכסף, עשרות מיליארדים בשנה? הוא יבוא על ידי טיפוח העוצמה הכלכלית, על ידי טיפוח כלכלה צומחת ועל ידי מס יחסית נמוך כדי לקבל הרבה יותר הכנסות.
"למדתי שאתה צריך לטפח את היתרון היחסי, וזה אפשרי רק בכלכלה חופשית. ולכן הקדשתי חלק ניכר מחיי הציבוריים לשחרר את הכלכלה הישראלית שהיתה ריכוזית ואפילו חצי סוציאליסטית, עם סקטור ציבורי ענק שישב על הכתפיים של הסקטור הפרטי. השמן על הכתפיים של הרזה. כשאני נכנסתי לתפקיד רה"מ, אזרח ישראלי לא היה יכול לצאת עם יותר מאלף או אלפיים דולר, היו צריכים אישור מיוחד מבנק ישראל. מדינת הסטארט־אפ היתה יכולה לעבוד כך? שחררתי את המטבע. גם טיפלתי בגירעונות, ולא על ידי הדפסת כסף אלא על ידי סדר עדיפויות. זה היה כרוך בדברים קשים ביותר כמו הורדת קצבאות ילדים. כל ההחלטות האלה הביאו לצמיחה.
יש הבדל בין לחשוב ללעשות. אתה צריך לדמם פוליטית, ושילמתי על כך מחיר יקר בטווח הקצר. עוצמה כלכלית קובעת עוצמה צבאית. קבעתי יעד לפני שבע שנים שנהיה בין חמש מעצמות הסייבר. אני יכול להגיד שבזכות זה מנענו 50 פיגועי טרור מז'וריים. כשבעולם רואים את האיכות הטכנולוגית - כולם רוצים ליהנות מזה. הטענה של אנשי הצונאמי המדיני היתה שהדרך אל העולם מובילה דרך ויתורים מפליגים ומסוכנים, משם נקבל את העולם הערבי. אני טענתי שהדרך הפוכה: נגיע לעולם, ממנו אל העולם הערבי. היחסים עם הערבים חזקים מאי פעם. ומשם אולי נגיע להסכם שאפשר לחיות איתו עם הפלשתינים. הכיוון בדיוק הפוך. אני מאמין בעוצמה. היריבים שלי מאמינים בוויתורים שיגרמו לחולשה".
העתיד: לא לפחד ללכת נגד הזרם
יש סיכוי שהליכוד בכל זאת יצרף את איילת שקד?
"דבר אחד אני יכול להגיד - צברתי קצת ניסיון, מדיני, ביטחוני וכלכלי. וגם ניסיון בחיבור בין כל הדברים האלה. וכמו כן צברתי גם ניסיון פוליטי. הניסיון הפוליטי אומר לי שלא צריך לענות על השאלה הזאת".
אמרת ב־1996 שתכהן לא יותר משתי קדנציות.
"אמרתי שאם יש בחירה ישירה, אם יהיה משטר נשיאותי שאני תומך בו, אז אתמוך גם בכל מה שכרוך בזה, כולל הגבלת כהונה. אבל אין דבר כזה במשטר פרלמנטרי - בכל העולם - שמגבילים את מספר הקדנציות. אני בעד משטר נשיאותי".
מה הדרייב שלך אחרי כל השנים בשלטון?
"תחושת השליחות, לבסס את עוצמתה של ישראל. הציבור קובע את הזמן העומד לרשותי, לא אני. גם רעייתי ובניי היו רוצים לראות אותי כבר בבית, לבלות יחד. אבל הם מבינים את האחריות ואת הצורך להמשיך. הפרשנים אומרים את דברם עד כדי כך שגרמו למיאוס. השליחות היא קודם כל לעצור את הסכנות, להשלים את שחרור הכלכלה של ישראל, להפחית רגולציה. לפי מדד ה־OECD, היינו במקום אחד לפני אחרון. קפצנו ב־15 מקומות. אני רוצה להגיע לחמישייה הפותחת. אין לך מושג כמה אזרחי ישראל ישמחו על כך. בעלי העסקים הקטנים שאנחנו מאמללים אותם עם תקנות ומשפטיזציה קשה - חייבים לשחרר אותם
מה שעוד מניע אותי הוא הצורך למנוע איום נוסף שיש לפנינו - הטילים. אנחנו במידה רבה בדרך לפתור אותו, להביא להמשך הנורמליזציה ביחסי השלום עם העולם הערבי, ואולי לפתור דרך זה את הסכסוך עם שכנינו הפלשתינים. הבחירה היא או אני, עם הניסיון והתוצאות שאני מביא, או בני גנץ - שהוא חסר ניסיון. איני חושב שהוא יוכל לפעול בזירות השונות שתיארתי. הוא לא שותף לתפיסות שתיארתי. כדי להיות מנהיג של מדינת ישראל אתה חייב להיות מסוגל לשחק במגרש העולמי. אתה חייב.
"אם ראש ממשלת ישראל לא יכול לפעול ישירות מול דעת הקהל בארה"ב, לא יכול לפעול כשווה בין שווים, לא יכול להניע תהליכים כלכליים ובינלאומיים שקשורים לישראל - מדינת ישראל לא תמשיך בנתיב הזה. אני רוצה להמשיך לחזק אותה, ובמידה רבה להכשיר את ההנהגה שתבוא בהמשך".
בסיום שיחתנו מספר נתניהו על הקשר של משפחתו עם אברהם ארנן, ממייסדי סיירת מטכ"ל. "התיידדנו מאוד כשהיה חולה. הוא שהה בבית הוריי ואמר לי, 'אני רוצה שתישאר בצבא, שתהיה מפקד סיירת מטכ"ל, ואחרי זה תעלה מעלה'. אמרתי לו שהשתתפתי בהרבה פעולות. נפצעתי במבצע לשחרור חטופי סבנה. איבדתי חברים בפעולות. נתתי עכשיו חמש שנים אבל אני מרגיש שבסופו של דבר העתיד יוכרע בידי מדינאים. מה שמדינאי כושל אחד יעשה, לא בטוח שמאה סיירות מטכ"ל יוכלו לתקן.
"מכאן תחשוב, מה היה קורה אם היינו מרכינים ראש ומקבלים את הסכם הגרעין. כפי שבני גנץ וגבי אשכנזי אמרו, אין מה לעשות. או לפיד שאמר שזה לא כל כך נורא, שצריך לקבל את זה. אם לא הייתי מופיע בקונגרס, ההתנגדות בציבוריות האמריקנית להסכם היתה מתמוטטת. אם היתה מתמוטטת פירושו שאיראן היתה הולכת בנתיב הזה ללא הפרעה, ללא לחצים, ללא סנקציות. ללא בקרה. אני הייתי צריך ללכת הפוך - הרבה פעמים נגד האנשים האלה וגם נגד אחרים שהיו בתפקידי מפתח במערכת. גם בן־גוריון היה צריך לפעמים ללכת נגד הצבא. אז הלכתי נגד הצבא. כמו שהלכתי נגד הרמטכ"ל אשכנזי כשכפיתי עליו את הגדר בדרום. הגדר הזאת הצילה את מדינת ישראל.
"בתקשורת התפיסה היא 'לא פינית - לא עשית'", מסכם נתניהו, "אם לא עשית נסיגות, לא עשית שום דבר, שום דבר אחר לא חשוב. ואני לא מתכוון לסגת. אני מתכוון להמשיך לעשות - בגדול".
https://www.israelhayom.co.il/artic...
בנימין נתניהו סוגר השבוע את הכהונה הארוכה ביותר כראש ממשלה ישראלי, כשמוסיפים לעשור וחצי האחרונים את שלוש השנים הראשונות שלו אחרי בחירות 96'. ומכיוון שבין 1996 ל־2019 מפריד עולם שלם, שאלנו אותו איך הוא מביט על סוף העידן הזה מגבוה.
סטפן צוויג כתב על סוף העידן, 'העולם של אתמול', העולם שקרס", אומר נתניהו, "אצלנו זה סיפור אחר. מה שכבר קרה - הפכנו את ישראל לכוח עולמי עולה. גילינו שאנחנו יכולים למנף את תכונות היסוד של העם הזה לכדי עוצמות בלתי רגילות בכלכלה, בביטחון, במדינאות. הוכחנו שאפשר להפוך את ישראל ממדינה קטנה שנמצאת בפינה של המזרח התיכון לכוח מרכזי בעולם".
בעבר אמרו שישראל היא מדינה שמערערת את היציבות במזרח התיכון.
"פעם גם אמרו שכל הבעיות של המזרח התיכון הן תוצר של הבעיה הפלשתינית".
ומה המצב היום?
"כבר אין מי שיטען את זה ברצינות. אפילו אויבינו המושבעים מתביישים להגיד את זה, מפני שברור שחוסר היציבות כאן היא תוצאה של המאבק בין טרום ימי הביניים למודרניזם - בין העריצות של האסלאם הקיצוני לבין כוחות החופש. זה המאבק הכי חשוב. זה מה שמערער את הכל. לעמוד מול הפנדמנטליזם האסלאמי שרוצה להשתלט קודם על המזרח התיכון ואחר כך על העולם כולו. אם יש גורם אחד שמייצב את המזרח התיכון ונאבק באסלאם הקיצוני כאן זה ישראל. צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם שנלחם בצבא האיראני, וזה אומר הכל. מי שאומר את זה יותר מכולם - אלו מדינות ערב. ההערכה שלהם כלפינו רק ממריאה שחקים. הקשרים בינם לבינינו הולכים ומתהדקים. אפילו באירופה מבינים את זה".
ארה"ב: לבנות מערך תמיכה רחב
נתניהו מגיע לראיון איתנו צרוד, אולי משום שאנחנו נפגשים איתו בסוף יום עבודה בלשכה כשהוא מוקף באנשי צוות צעירים. האריתמטיקה הסבוכה של הבחירות הקרובות נמוגה לרגע מול המבט מגבוה של ראש הממשלה על הדרך שעבר. דוד בן־גוריון מככב אצלו עכשיו יותר מצ'רצ'יל, והוא מזכיר יותר מבעבר את שירותו בסיירת מטכ"ל. בין שאר הנושאים שהנחנו על השולחן, הוא דאג גם להזכיר "אני רוצה עוד להכשיר את דור העתיד של ההנהגה", במבט ליום שאחריו.
היו בעבר מצבים, כולל בימי בן־גוריון, שמנהיגים זרים היו נוזפים במנהיג ישראלי.
"אני לא ננזף כל כך, כמי שעומד בראש מדינתו של עם ששבר את חוקי ההיסטוריה, קם מהאפר ויצר לו מדינה עם צבא חזק. אף פעם לא הרגשתי שאני בא לפגישות מעמדת נחיתות. אני בא עם עמדה מפוכחת, ריאלית, מתוך ביטחון עמוק במה שאני מייצג. לכן צריך לדבר בכל הכבוד הראוי, וכשצריך להתעמת אני לא חושש, כשהאינטרס של ישראל מחייב זאת".
העימות שלך בזמנו מול הנשיא אובאמה, מול המצלמות. זה היה דבר שתכננת אותו?
"אני לא קורא לזה עימות, אני קורא לזה אמת. אמרתי את האמת של עמנו. את האמת על המזרח התיכון. על הסכסוך הישראלי־פלשתיני. אמרתי שמקור הסכסוך נעוץ בזה שהם מסרבים להכיר במדינה יהודית. אחר כך שמעתי שזה תואר כהתרסה. אני לא ראיתי את זה ככה. זה נכון שזה בא בעקבות אמירה של הנשיא אובאמה על כך שישראל צריכה לחזור לקווי 67'. כיבדתי את אובאמה אבל לא חששתי להביע את עמדתי בפניו והוא לא חשש להביע את עמדתו בפניי. מה שלא היה מובן מאליו זה שאני כראש ממשלת ישראל לא מרכין ראש. גם בחוסר ההסכמה שלנו על איראן, זה לא מנע מאיתנו להגיע להסכם רב־משמעות שתרם מאוד לביטחון שלנו, סיוע של 38 מיליארד דולר בעשור הקרוב. אני מאוד מעריך את זה".
נטען אז, ואומרים גם היום, שאנחנו מאבדים את אמריקה.
"אמריקה היא בעלת הברית החשובה ביותר, אבל לא היחידה. לא ניתן להפריז בחשיבותה. אבל אני מאמין שצריך גם לייצר בריתות עם מדינות אחרות, לא משום שהן תחלפנה את ארה"ב אלא משום שהעצמת כוחנו נעשית על ידי קשירת קשרים עם עוד מדינות. אני משקיע קרוב לארבעים שנה בטיפוח היסוד החשוב ביותר בקשר עם אמריקה, שזה דעת הקהל בארה"ב. בעוד היחסים עם מדינות אחרות מבוססים בעיקר על אינטרסים, הברית עם ארה"ב מבוססת בעיקרה על שיתוף בערכים. הזדהות ערכית. בסופו של דבר, בדמוקרטיה כמו בארה"ב, המדיניות כלפי ישראל נגזרת לא רק מהאדם היושב בבית הלבן אלא מהמכלול של הגורמים הללו: דעת הקהל והשתקפותה בקונגרס - והבית הלבן. בדרך כלל אזרחי ישראל נוטים לחשוב שהשאלה היא רק מיהו היושב בבית הלבן. אני גרסתי שחובה לבנות מערך של תמיכה רחבה - בכל מקרה, בכל מצב. לא משנה מי הנשיא".
יש טענה שהתמיכה היום בישראל הפכה לחד־מפלגתית.
"בעבר היא היתה חד־מפלגתית. כשאני למדתי בארה"ב אחרי שהשתחררתי מהצבא, התמיכה רובה ככולה היתה מהמפלגה הדמוקרטית. לא מצאת הרבה תומכי ישראל נלהבים בין הרפובליקנים. זה השתנה כי אמריקה השתנתה. מרכז הכובד של התמיכה השתנה. אני גם לא מתעלם מהקולות המתנגדים לנו. אנחנו לא יכולים לשנות בני אדם ולא יכולים לשלוט בשינויים הפנימיים שמתחוללים במדינות אחרות. אנו יכולים להשפיע בגבול מצומצם. צריכים למקסם את האחיזה בעמדות התמיכה ולבלום ככל האפשר בנקודות ההתנגדות".
רוסיה: לא רק אינטרסים
איך היית מגדיר את היחסים שלנו היום עם רוסיה? היחסים האלה מנעו מלחמה בצפון?
"התשובה היא כן. לפחות כך אמר פוטין, ואני מצטט אותו. כשביקשו ממני לחזור להתמודד בשנת 2000, פגשתי את פוטין לראשונה בבית חב"ד במוסקבה. הוא ביקש מאשתי רשות לגנוב אותי לכמה זמן. כעבור שלוש שעות לא נשאר בבית הכנסת איש ויצאנו. מאז נפגשנו כמה וכמה פעמים. כשהוא הכניס את הכוחות שלו לסוריה אני מייד טסתי אליו ודיברתי איתו. היו שתי אפשרויות. אני זוכר כחייל צעיר על גדות תעלת סואץ כיצד צה"ל נלחם ברוסים. הפלנו מטוסים והם הפילו לנו באש קרקעית מטוסים. ברור שאנחנו לא רוצים להתנגש. אמרתי לו ביושר שמאפיין את היחסים שלנו - יש בינינו כבוד הדדי ואנו משוחחים בדרך ישירה ועניינית - שאהיה מוכרח לפעול בסוריה, אינני מוכן לתת לאיראן להביא את צבאה לגבולנו. הרי הם מכריזים על כוונתם להשמיד אותנו. מה אתה היית עושה, שאלתי אותו. אמרתי לו שאני בטוח שהיה נוהג כמונו ולכן אנחנו נמשיך לפעול. זה הציב את השאלה כיצד נפעל במרחב כל כך צפוף אם לא נתאם בינינו. מאותו רגע התחלנו בתיאום.
מה שגורם לנו להתקבל בעולם זה העוצמות שלנו". רה"מ נתניהו // צילום: אריק סולטן
"מאז היו לנו 12 פגישות. דאגנו לקו אדום בין צה"ל לצבא הרוסי ומעת לעת הייתי מביא את הרמטכ"ל או את ראש אמ"ן או מפקד חיל האוויר למוסקבה לפגישות האלה כדי להדק את הברגים סביב התיאום הזה. זה מנע מלחמה ושימר את חופש הפעולה החיוני לנו. זה הושג בעזרת קשר ישיר בין המנהיגים ויכולת שכנוע. דבר שני, הנחישות של הפעולה. דבר שלישי, יצירת אינטרסים נוספים עם רוסיה".
אבל מולם זה רק אינטרסים. איפה השיתוף הערכי?
"קודם כל, יש פה כמיליון דוברי רוסית. הם גשר תרבותי, גשר אנושי".
הם חשובים לפוטין?
"אני חושב שזה יוצר מייד קשר. הגשר יוצר קשר. שנית - הוא מעריך את העובדה שאני מעריך את חלקה ותרומתה של רוסיה וסבלה של רוסיה בניצחון על הנאצים. לא תמיד הוא שומע את זה, אבל ממני הוא שומע את זה. לא משום שאני רוצה למצוא חן בעיניו, אלא כי אני חושב שחייבים להביא בחשבון את מה שעשה הצבא האדום למיגור הנאצים. ותמיד צריך לזכור שהיו כחצי מיליון חיילים יהודים שנלחמו בשורות הצבא האדום. לצעוד בכיכר האדומה, לשמוע שם את התקווה, זה מרטיט את נימי הנפש. זה מראה לך איפה היינו. הם מציינים שם את ניצחונה של רוסיה על הנאצים אבל רוסיה לא היתה נכחדת גם אם היתה נכבשת. אנחנו יודעים שאנחנו כמעט נכחדנו. היינו שברי עם - עפר ואפר. והנה, 74 שנה לניצחון, עומד ראש ממשלת ישראל ומכונן קשר חם, והוא אחד משני המנהיגים הזרים שהוזמנו למצעד".
יש לנו אינטרסים משותפים איתם?
"במפגש המשולש עם ארה"ב שהתקיים כאן, הגענו להסכמה על יעד של הוצאת איראן מסוריה. היעד הזה אומר לך הרבה מאוד".
אחד מעולי רוסיה מאשים אותך שאתה רוצה להקים פה מדינת הלכה.
"זאת בדיחה לא טובה. לא אתן להקים כאן מדינת הלכה והודעתי על כך. היתה כאן שאלה עם הקמת המדינה, כיצד נטפל בשאלת דת ומדינה. אנחנו העם היחיד השזור משני חוטים - חוט הלאום וחוט הדת. יש מדינות עם הרבה דתות ויש דת עם הרבה עמים. אנחנו עם ייחודי בגלל שאיבדנו את ארצנו ושזרנו את היסודות הלאומיים בתוך הדת שלנו עד שיכולנו להקים מחדש את המדינה. מישהו אומר בשנה הבאה בוותיקן? בן־גוריון עמד מול הדילמה הזאת של דת ומדינה. מצד אחד המיעוט הדתי שרצה מדינת הלכה, ומצד שני הרוב החילוני שהתנגד לזה. כיצד פתר את זה? בדרך שאנחנו מנסים לפתור את זה: על ידי פשרות אד הוק. ביישוב מסוים אין תחבורה ציבורית בשבת, ובמקום אחר דווקא יש. או שהסינמטק פתוח. זה תלוי ביישוב".
נשיא איראן, רוחאני. "לא אבכה אם המשטר יתחלף" // צילום: רויטרס
אתה מדבר על בן־גוריון שדיבר על איזונים וסטטוס קוו. אבל בציטוטים שלו מצאנו שהוא אמר - התנ"ך הוא המנדט שלנו. היום היו מוקיעים את הדברים האלה כהדתה.
"לא. התנ"ך הוא לא נחלתו של הציבור הדתי. הוא של עם ישראל. אנחנו פה לא במקרה. באלפיים השנים האלה היתה ההתהוות הגדולה שבמסגרתה נכתב התנ"ך. זה הספר הפופולרי שלנו, שקובע את הזהות שלנו. יש דברים אוניברסליים בתנ"ך, של כלל האנושות. אין מקום שיש בו ביטוי אחד עוצמתי יותר. יסוד הקיום שלנו הוא התנ"ך. אבי לימד אותי כך. הוא היה אדם לאומי שתפיסתו מבוססת על התנ"ך. נשאתי לאישה את בתו של חתן תנ"ך. וחידשתי את חוג התנ"ך בבית רה"מ. אני רוצה להגביר את למידת התנ"ך. שאלו מהי הליבה - מתמטיקה ואנגלית ומדעים. זה נכון גם בקוריאה. אני יהודי שמכבד את מסורת ישראל. כשאני נפגש עם חברי כנסת חרדים ואנחנו מדברים על פרשת השבוע, אני תמיד אומר להם: 'למה אתם לא לומדים תנ"ך?'. אתה ידעת שהם לא לומדים תנ"ך?".
איראן: הייתי הראשון לזהות
המפלגה היריבה שלך היא מפלגת הצבא.
"הצבא? אתה כנראה הרבה זמן לא היית בתוך הצבא".
מפלגת הרמטכ"לים. זה נראה שהיה לך עימות מתמשך עם הממסד הביטחוני על רקע הנושא של איראן. מה היה שם? יאיר גולן האשים אותך שאתה מנפח את האיום האיראני.
"תנאי הכרחי זה לזהות את הסכנה בזמן. אם יש משהו שמאפיין את עמנו זה שלא זיהינו סכנות בזמן. אבי כתב ספר על מנהיג יהודי ספרד שהיה גאון גדול וגם שר האוצר שם, דון יצחק אברבנאל. והנה הוא כותב ב־1492 זמן קצר לפני הגירוש - מצבה של יהדות ספרד מעולם לא היה טוב יותר. זמן קצר אחר כך קרה לנו אחד האסונות הגדולים, ואני יכול לתת לך עוד דוגמאות: חוסר היכולת של יהודים לחזות את סכנת השואה, והוויכוחים סביב ז'בוטינסקי שטענו שהוא אלרמיסט והסכנה באירופה איננה סכנה קיומית. תנאי הכרחי הוא לזהות. אני ראיתי באיראן סכנה איומה וכתבתי על כך ב־79'. ראיתי את האיום באסלאם הקיצוני. היה ברור לי שהאסלאמיזם מחליף את הפאן־ערביות של נאצר. הם פשוט היו עסוקים במלחמה עם השכנים שלהם, עיראק. מהרגע שהתפנו, המשיכו את המהפכה שנועדה לקדם את האידיאולוגיה הרצחנית והקנאית. והתחמשות גרעינית של משטר כזה היא איום קיומי.
כשנבחרתי בפעם הראשונה לראשות הממשלה, ראיתי שההנושא עוד לא חדר. לא היתה תמימות דעים, בלשון המעטה. התעסקו בפלשתינים. ואיש לא נתן את דעתו לנושא גם אם היתה הבנה. יצחק רבין דווקא כן חשב על כך. דיברנו כמה פעמים. אבל המערכות שלנו לא היו מוכוונות להתמודדות. לא הדיפלומטית. לא המודיעינית. לא הצבא. היה צורך לסובב את הספינה. כשעזבתי את משרד רה"מ עשיתי כל מה שאני יכול להביא לסנקציות על איראן. אמרתי לאולמרט, שהיה אז רה"מ, שאני רוצה לפעול ברמה המדינית בארה"ב כדי שהמדינות יטילו סנקציות. לא הייתי עושה זאת בלי אישורו. כרה"מ פעלתי בכל הכוח פעם נוספת כדי להביא לסנקציות אמריקניות וגם להכין את כוחותינו לקדם את הסכנה. אני חושב שהקהילה הבינלאומית, שהעריכה שנפעל צבאית, החליטה בין השאר שהדרך למנוע מאיתנו זאת היא להטיל סנקציות".
היינו מאוד קרובים לפעול צבאית?
"היינו מאוד רציניים. זה לא היה בלוף. ממשל אובאמה העריך ככה. בכל אופן, כתוצאה ממגוון של שיקולים - ואלי זה היה השיקול העיקרי - הטילו סנקציות. איראן קרסה תחת הלחץ. היא התחילה להרגיש את הלחץ. ואז בא הסכם הגרעין שבעצם שחרר את כל הלחצים. נתן להם נתיב, בעצם אוטוסטרדה, להתגרען בתוך כמה שנים. זה לא מותנה בשינוי בהתנהגות שלהם. הטענה היתה שאם איראן תקבל את המיליארדים כתוצאה מהסרת הסנקציות, היא תהפוך למדינה מתונה. היום אנחנו יכולים לשפוט. אני טענתי ההפך. לשמחתי, הנשיא טראמפ יצא מההסכם ולוחץ מחדש על איראן. התשובה היא לחץ, לחץ ועוד לחץ".
אתה תומך בניסיון למוטט את המשטר שם, או במשא ומתן שיביא להסכם טוב יותר?
"אני תומך בלחץ שיעשה אחת מהשתיים, זה לא כל כך משנה, אבל זה יכול לבוא באחד משני המקרים. לא אבכה אם המשטר יתחלף, אבל יכול לבוא שינוי גם בתוך המשטר, שינוי במדיניות. כרגע המדיניות שלהם היא לחתור לגרעין בשקט, ומנגד לכבוש את המזרח התיכון עם הכסף שההקלות בסנקציות הזרימו לקופות באיראן".
בספר של אילן כפיר שיצא לאחרונה, נאמר שבספטמבר 2012 נפרדו הדרכים של ברק ושלך בנושא הגרעין האיראני. מה קרה שם שברק, שתמך במדיניות שלך, כאילו ירד מהספינה?
"תשאל אותו".
כלכלה: הבסיס לעוצמה צבאית
בן־גוריון אמר שגורל ישראל תלוי בשני מרכיבים: כוחה וצדקתה. מה קשה יותר לתחזק היום מבין השניים?
"אתה צריך להעצים את הכוח, לא לתחזק אותו. התפיסה שלי בנויה על טיפוח של העוצמות. בלי עוצמה לא נשרוד. החלש לא שורד. עם החזק עושים בריתות. ולכן השאלה המרכזית לקיומה של ישראל היתה מהרגע הראשון האם נוכל לטפח את העוצמות, כדי שנוכל להתמודד לא רק עם אויבינו אלא גם להתקבל על ידי העולם. העובדה הפשוטה היא שמה שגורם לעולם לקבל אותך זה קודם העוצמה שלך. אתה חושב שמקבלים את המעצמות השונות של אסיה בגלל..."
הצטיינותן במדיטציה?
"או בגלל הערכיות המוסרית והליברליזם? ברור שאנחנו רוצים לזכות גם בתמיכת דעת הקהל והמדינות החופשיות באמת שלנו ובצדקת דרכנו בהווה. זה מה שעשיתי בארה"ב. אין ישראלי שפעל יותר ממני בשכנוע דעת הקהל האמריקנית. אני מדבר שם על צדק, על הזכות שלנו. אומרים מדינה חשוכה, מדינת אפרטהייד. מתעמרת בנשים. במיעוטים. השקרים נגדנו הם אבסורדיים. ואני מנפץ אותם בנפש חפצה. לוחמת. במקביל טרחתי לבצר ולהכפיל את עוצמת ישראל. הנחיתי לייצר אלפי מיירטים. לכל כלי הנשק האלה יש תכונה אחת רעה: הם עולים הרבה כסף. מאין יבוא הכסף, עשרות מיליארדים בשנה? הוא יבוא על ידי טיפוח העוצמה הכלכלית, על ידי טיפוח כלכלה צומחת ועל ידי מס יחסית נמוך כדי לקבל הרבה יותר הכנסות.
"למדתי שאתה צריך לטפח את היתרון היחסי, וזה אפשרי רק בכלכלה חופשית. ולכן הקדשתי חלק ניכר מחיי הציבוריים לשחרר את הכלכלה הישראלית שהיתה ריכוזית ואפילו חצי סוציאליסטית, עם סקטור ציבורי ענק שישב על הכתפיים של הסקטור הפרטי. השמן על הכתפיים של הרזה. כשאני נכנסתי לתפקיד רה"מ, אזרח ישראלי לא היה יכול לצאת עם יותר מאלף או אלפיים דולר, היו צריכים אישור מיוחד מבנק ישראל. מדינת הסטארט־אפ היתה יכולה לעבוד כך? שחררתי את המטבע. גם טיפלתי בגירעונות, ולא על ידי הדפסת כסף אלא על ידי סדר עדיפויות. זה היה כרוך בדברים קשים ביותר כמו הורדת קצבאות ילדים. כל ההחלטות האלה הביאו לצמיחה.
יש הבדל בין לחשוב ללעשות. אתה צריך לדמם פוליטית, ושילמתי על כך מחיר יקר בטווח הקצר. עוצמה כלכלית קובעת עוצמה צבאית. קבעתי יעד לפני שבע שנים שנהיה בין חמש מעצמות הסייבר. אני יכול להגיד שבזכות זה מנענו 50 פיגועי טרור מז'וריים. כשבעולם רואים את האיכות הטכנולוגית - כולם רוצים ליהנות מזה. הטענה של אנשי הצונאמי המדיני היתה שהדרך אל העולם מובילה דרך ויתורים מפליגים ומסוכנים, משם נקבל את העולם הערבי. אני טענתי שהדרך הפוכה: נגיע לעולם, ממנו אל העולם הערבי. היחסים עם הערבים חזקים מאי פעם. ומשם אולי נגיע להסכם שאפשר לחיות איתו עם הפלשתינים. הכיוון בדיוק הפוך. אני מאמין בעוצמה. היריבים שלי מאמינים בוויתורים שיגרמו לחולשה".
העתיד: לא לפחד ללכת נגד הזרם
יש סיכוי שהליכוד בכל זאת יצרף את איילת שקד?
"דבר אחד אני יכול להגיד - צברתי קצת ניסיון, מדיני, ביטחוני וכלכלי. וגם ניסיון בחיבור בין כל הדברים האלה. וכמו כן צברתי גם ניסיון פוליטי. הניסיון הפוליטי אומר לי שלא צריך לענות על השאלה הזאת".
אמרת ב־1996 שתכהן לא יותר משתי קדנציות.
"אמרתי שאם יש בחירה ישירה, אם יהיה משטר נשיאותי שאני תומך בו, אז אתמוך גם בכל מה שכרוך בזה, כולל הגבלת כהונה. אבל אין דבר כזה במשטר פרלמנטרי - בכל העולם - שמגבילים את מספר הקדנציות. אני בעד משטר נשיאותי".
מה הדרייב שלך אחרי כל השנים בשלטון?
"תחושת השליחות, לבסס את עוצמתה של ישראל. הציבור קובע את הזמן העומד לרשותי, לא אני. גם רעייתי ובניי היו רוצים לראות אותי כבר בבית, לבלות יחד. אבל הם מבינים את האחריות ואת הצורך להמשיך. הפרשנים אומרים את דברם עד כדי כך שגרמו למיאוס. השליחות היא קודם כל לעצור את הסכנות, להשלים את שחרור הכלכלה של ישראל, להפחית רגולציה. לפי מדד ה־OECD, היינו במקום אחד לפני אחרון. קפצנו ב־15 מקומות. אני רוצה להגיע לחמישייה הפותחת. אין לך מושג כמה אזרחי ישראל ישמחו על כך. בעלי העסקים הקטנים שאנחנו מאמללים אותם עם תקנות ומשפטיזציה קשה - חייבים לשחרר אותם
מה שעוד מניע אותי הוא הצורך למנוע איום נוסף שיש לפנינו - הטילים. אנחנו במידה רבה בדרך לפתור אותו, להביא להמשך הנורמליזציה ביחסי השלום עם העולם הערבי, ואולי לפתור דרך זה את הסכסוך עם שכנינו הפלשתינים. הבחירה היא או אני, עם הניסיון והתוצאות שאני מביא, או בני גנץ - שהוא חסר ניסיון. איני חושב שהוא יוכל לפעול בזירות השונות שתיארתי. הוא לא שותף לתפיסות שתיארתי. כדי להיות מנהיג של מדינת ישראל אתה חייב להיות מסוגל לשחק במגרש העולמי. אתה חייב.
"אם ראש ממשלת ישראל לא יכול לפעול ישירות מול דעת הקהל בארה"ב, לא יכול לפעול כשווה בין שווים, לא יכול להניע תהליכים כלכליים ובינלאומיים שקשורים לישראל - מדינת ישראל לא תמשיך בנתיב הזה. אני רוצה להמשיך לחזק אותה, ובמידה רבה להכשיר את ההנהגה שתבוא בהמשך".
בסיום שיחתנו מספר נתניהו על הקשר של משפחתו עם אברהם ארנן, ממייסדי סיירת מטכ"ל. "התיידדנו מאוד כשהיה חולה. הוא שהה בבית הוריי ואמר לי, 'אני רוצה שתישאר בצבא, שתהיה מפקד סיירת מטכ"ל, ואחרי זה תעלה מעלה'. אמרתי לו שהשתתפתי בהרבה פעולות. נפצעתי במבצע לשחרור חטופי סבנה. איבדתי חברים בפעולות. נתתי עכשיו חמש שנים אבל אני מרגיש שבסופו של דבר העתיד יוכרע בידי מדינאים. מה שמדינאי כושל אחד יעשה, לא בטוח שמאה סיירות מטכ"ל יוכלו לתקן.
"מכאן תחשוב, מה היה קורה אם היינו מרכינים ראש ומקבלים את הסכם הגרעין. כפי שבני גנץ וגבי אשכנזי אמרו, אין מה לעשות. או לפיד שאמר שזה לא כל כך נורא, שצריך לקבל את זה. אם לא הייתי מופיע בקונגרס, ההתנגדות בציבוריות האמריקנית להסכם היתה מתמוטטת. אם היתה מתמוטטת פירושו שאיראן היתה הולכת בנתיב הזה ללא הפרעה, ללא לחצים, ללא סנקציות. ללא בקרה. אני הייתי צריך ללכת הפוך - הרבה פעמים נגד האנשים האלה וגם נגד אחרים שהיו בתפקידי מפתח במערכת. גם בן־גוריון היה צריך לפעמים ללכת נגד הצבא. אז הלכתי נגד הצבא. כמו שהלכתי נגד הרמטכ"ל אשכנזי כשכפיתי עליו את הגדר בדרום. הגדר הזאת הצילה את מדינת ישראל.
"בתקשורת התפיסה היא 'לא פינית - לא עשית'", מסכם נתניהו, "אם לא עשית נסיגות, לא עשית שום דבר, שום דבר אחר לא חשוב. ואני לא מתכוון לסגת. אני מתכוון להמשיך לעשות - בגדול".
https://www.israelhayom.co.il/artic...
אף אחד לא חשב שהמשימה תסתיים ללא אסון, ואפילו נשיא ארה"ב התאמן על נאום נכאים בו הוא מספיד את ניל ארמסטרונג ואדווין אולדרין. ואולם, טיסת אפולו 11 הושלמה ללא תקלות קיצוניות; "הקברניט" מספר על אלו שבכל זאת התרחשו
שלום, כאן הקברניט; "האנשים האמיצים האלה, ניל ארמסטרונג ואדווין אולדרין, ידעו שאין סיכוי שישובו, אבל הם גם ידעו שההקרבה שלהם תעניק תקווה למין האנושי" - כך נכתב בנאומו של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון אי שם ב-1969, אותו תכנן לשאת במקרה בו משימת הנחיתה הראשונה על הירח תשתבש.
הטמעה ציונית כשרה
https://www.youtube.com/watch?v=nhk...
לטורים הקודמים:
https://rotter.net/forum/scoops1/56... target="_blank"> הטייסים של צ'רנוביל: האם קרינה יכולה להפיל מסוק?
https://rotter.net/forum/scoops1/56... target="_blank"> מלאך האש: כך הפך ההרקולס ממטוס תובלה לספינת תותחים מעופפת
https://rotter.net/forum/scoops1/56... target="_blank"> ה-F המקולל: מטוס הקרב שהרג מאה מהטייסים שלו
https://www.calcalist.co.il/interne... target="_blank"> הג'קוזי המעופף והדרקון הקפוא: 100 שנה לטיסה הטרנס-אטלנטית
בסופו של דבר, שרדו האסטרונאוטים של חללית אפולו 11, והשבוע אנו מציינים חמישים שנה להישג המיוחד שלהם - הגעת האנושות אל שכנינו השמיימי ב-20 ביולי 1969. לכבוד המאורע, אספר לכם כמה דברים פחות ידועים על אותה משימה.
אדווין "באז" אולדרין מצדיע לדגל על הירח צילום: נאס"א
למשל, שאף אחד - לא הממשלה, לא נאס"א, ולא האסטרונאוטים עצמם - חשב שיש להם סיכוי לחזור הביתה. רבים ראו בה משימת התאבדות, מוות ברור וידוע עוד משלב שולחן השרטוט.
כל הרכיבים במשימה הזו היו קריטיים: רקטת סאטורן 5 העצומה שגובהה יותר ממאה מ', החללית קולומביה שנשאה את הצוות אל הירח, והנחתת עיט (Eagle) שהורידה אותו לפני השטח. ובאורך פלא, אף אחד מהם לא כשל. לא יותר מדי, לפחות. חיגרו חגורות; אנו ממריאים לטיול לא שגרתי - בו נחגוג 50 שנה לנס שהוא נחיתת אדם על הירח.
רקטת סאטורן 5 מועברת ממבנה ההרכבה לאתר השיגור, כשחללית אפולו 11 בראשה צילום: NASA
משימה אבודה מראש
לא סתם הכינו לנשיא כזה מין נאום נכאים; טכנית, לא היתה כל ערובה שהמשימה תסתיים בשלום - ובצדק; על הנייר, היתה אמורה המשימה להתגלגל כשורה עד לקטע שבו מגיע זוג הגיבורים לפני הירח; ארצות הברית כבר הצליחה לשלוח חלליות שיקיפו את הירח קודם לכן. אבל לנאס"א לא היה רבע מושג האם הנחתת תצליח בכלל להמריא חזרה. פשוט לא היה איפה לתרגל דבר כזה על פני כדור הארץ, ומשימות הירח הקודמות כללו כלים הרבה יותר קטנים וקלים.
תוכנית הטיסה של אפולו 11 (לחצו להגדלה) צילום: NASA
כל הנדסה נשענת על חוקיות; כדי להרים באוויר גרם של חומר בתנאי כבידה נמוכה צריך X כוח, וככה אפשר לבנות מודל פצפון, ללמוד ממנו ולבנות חללית שלמה. אבל הנדסה מוצלחת תלויה בהשפעות שידענו לקחת בחשבון; קחו למשל את אסון אפולו 1 שהתרחש רק שנתיים קודם, בינואר 1967: דלת תא הצוות לא תוכננה כמו שצריך, וכשפרצה בו שריפה במהלך ניסוי, נספו שלושה אסטרונאוטים כי לא הצליחו לפתוח ולצאת.
תא הפיקוד של אפולו 11 בעת בנייתו צילום: NASA
משימת אפולו 11 יכלה לכלול עוד מאה דלתות שכאלה, באגים לא צפויים. ולכן נערכו כל הנוגעים בדבר לאסון: האסטרונאוטים עצמם חששו ממבנה תוכנית ביטוח החיים של נאס"א, והחליטו לפתוח פוליסה מיוחדת משלהם.
מפלטי השלב הראשון של רקטת סאטורן 5 צילום: NASA
אף חברת ביטוח לא יכלה לבטח אותם ללא תשלום פרמיה אסטרונומית, והם פחדו שבמקרה אסון המשפחות שלהם יקבלו בעיקר, פרחים. במקרה של ניל ארמסטרונג, הפוליסה היתה קריטית, בשל בעיות פיננסיות.
צוות אפולו 11: ניל ארמסטרונג, מייקל קולינס ובאז אולדרין צילום: NASA
מה עשו האסטרונאוטים? השתמשו בכלי הכי חזק שלהם לייצור הכנסות: השמות שלהם. שלושת הגיבורים הכינו מאגר עצום של גלויות וחתמו עליהן, במחשבה שיהפכו ליקרות ערך אם יאבדו את חייהם במשימה.
גלויה חתומה, אחת מהרבות שהכינו האסטרונאוטים מראש צילום: wikimedia
מספרים שנשיא ארה"ב ניקסון התאמן על נאום ההספד שלו הרבה יותר משהתאמן על נאום הנחיתה המוצלחת. יכול להיות שזה בגלל שקשה יותר להציג דרמה מלהציג שמחה וחגיגה, ויכול להיות שמישהו פשוט אמר למנהיג העולם החופשי שסביר יותר שאפולו 11 היא גיחה בכיוון אחד. אגב, טייס המקפת מייקל קולינס אמר בראיון שאם היו מתים חבריו, לא היה מסוגל לחיות עם האשמה והאחריות ושולח יד בנפשו.
מחשב מסלול מחדש
מבנה המשימה נשען על מקפת (חללית שחגה סביב פלנטה או ירח) שנושאת נחתת, מביאה אותה לנקודת השחרור, ומשגרת אותה אל השטח. לאחר השלמת המשימה על פני הירח, השתגר תא הצוות של הנחתת והתחבר בחזרה למקפת שיצאה בחזרה לכדור הארץ.
הנחתת עיט, מתוך המקפת קולומביה צילום: NASA
בעוד מדענים לא היו בטוחים שזה יעבוד, הופתעו כולם בבקרה הקרקעית של נאס"א ("יוסטון, יש לנו בעיה") לגלות שזה עבד טוב מדי: כשהתנתקה הנחתת דיווח צוות הנחתת על צליל פקיקה חזק, כאילו מישהו חלץ פקק שמפניה.
יוסטון, הכל דווקא בסדר. מרכז הבקרה הקרקעית של נאס"א צילום: NASA
מסתבר שהנחתת לא השלימה את תהליך דיחוס האוויר שבתוכה. הפרשי הלחץ הללו גרמו לנחתת לעוף קצת יותר מהר משתוכנן, וצוותה נאלץ לאלתר ולהאט יותר מבלי לבזבז דלק ברמה שלא תאפשר טיסה חזרה. התוצאה: עיט נחתה 6.437 ק"מ מאזור הנחיתה המיועד.
צעד קטן לאד...ם
הצעד ההיסטורי של ארמסטרונג אמנם תואר כ"צעד קטן", אך בעצם היה ענקי, ואני מתכוון מילולית: אולדרין הטיס את הנחתת בזהירות יתר, אפילו יותר בעדינות ממה שנעשה בסימולציות. התוכנית המקורית היתה להתקדם לאט-לאט אל פני הירח ואת המטרים האחרונים לעשות בנפילה, כשכוח המשיכה הנמוך של הירח יבטיח שהנחתת לא תינזק. אבל כפי שסיפרתי לכם, הנחתת החטיאה את נקודת הנחיתה, והגיעה לאזור עם תוואי שטח מעט שונה.
צעד קטן צילום: vintage news
אולדרין הפליא בעדינותו והנחתת הזדחלה מטה כחשופית, ונחתה כל כך בעדינות שבולמי הזעזועים ברגליים שלה - בוכנות גדולות - כלל לא נעו. התוצאה: החללית עמדה גבוה יותר ממה שחשבו האסטרונאוטים.
אפילו לא התכופפה. רגל הנחתת עיט צילום: NASA
ומר ארמסטרונג? הצעד הראשון שלו היה נפילה של מטר וחצי מסולם הנחתת; ההתרגשות, האבק הירחי והקסדה הפריעו לו לראות את הגובה מעל לפני השטח. הרבה מזל היה שם; באותה מידה, הדבר הראשון שנאמר על הירח יכל להיות "אמאל'ה" או "שיט".
איפה המפתחות של החללית?
בכל פעם שיצאו האסטרונאוטים לשוטט על פני הירח, היה עליהם לזכור שלא לסגור לחלוטין את דלת פתח היציאה. למה? משום שאם הדלת נסגרה לחלוטין, היה מתבצע דיחוס אוטומטי של תא הצוות - והפרשי הלחץ לא היו מאפשרים לפתוח את הדלת. עוד אחת מההברקות ההנדסיות עליהן דיברנו.
ארמסטרונג מתהלך על הירח צילום: NASA
ארמסטרונג ואולדרין מצאו את זה דווקא משעשע, בעודם מזכירים אחד לשני לא "לנעול את הדלת", כדי שלא להיתקע בחוץ. אגב, לחללית היתה מערכת בריחים מתוחכמת, אבל לא מפתח משתי סיבות טובות מאוד: א. כי אי אפשר לתפעל מפתח עם כפפות עצומות של חליפת חלל וב. כי מי בדיוק אמור לגנוב להם את הנחתת שם למעלה?
איזה ריח יש לירח?
כשנכנסו האסטרונאוטים בחזרה לנחתת עיט, דיחסו את התא והסירו את הקסדות, שמו לה לריח מאוד חריג שהתפשט ברחבי תא הצוות: ריח גופריתי שרוף. שני האסטרונאוטים היו אנשי צבא בעברם וזיהו מייד את הניחוח (שמוכר היטב לכל מי שירה פעם).
ארמסטרונג בתוך הנחתת ארמסטרונג בתוך הנחתת צילום: NASA
בתחילה נבהלו נורא וחשבו שמשהו בחללית התלקח, ומיהרו לבדוק נתיך-נתיך ומעגל-מעגל. לקח להם קצת זמן להבין שהריח מגיע מהאבק הירחי ומהמגע שלו עם החמצן שבתא.
ריחות, דרך אגב, נובעים מהרכבים כימיים של חומרים, ועד היום לא ברור במאה אחוז למה לירח יש ניחוח שכזה; כימית, אין בו שום דבר שאמור להריח ככה. יתכן שזהו ריחם של אינספור שנות סופרנובות ופיצוצים קוסמיים אחרים. ושבעצם, כל היקום מריח כמו מטווח בטירונות.
חלוצי החלל של אפולו 11 התוו לאנושות את הדרך למשימות מאוישות רבות אחרות. אמנם אנשים כבר לא נוחתים על הירח [https://www.calcalist.co.il/interne... לכך סיבות טובות] , אך מסעו של המין האנושי בחלל אך החל. כבר בעשור הקרוב צפויות משימות מאוישות חדשות אל שכננו השמיימי, וצעדים גדולים נוספים אל עבר עתיד בו מוצאת האנושות את גורלה בין הכוכבים. טיסה נעימה!
https://www.calcalist.co.il/interne...
לכל הטורים של הקברניט:
https://www.calcalist.co.il/home/0,...
ערוץ האינסטגרם:
https://www.instagram.com/hakabarni...
נציגי המוסד מעלים הילוך בניסיון לגייס לוחמים חרדים לשירותם. אחרי תקדימים בודדים שבמסגרתם גויסו חרדים לתפקידים ספציפיים בארגון, החלו במוסד בגיוס רשמי של לוחמים.
ביום רביעי האחרון השתתפו מאות מבוגרי מסלולי הצבא החרדים, שצפויים להשתחרר בקרוב, בכנס תעסוקה ראשון מסוגו, יוזמה של עמותת נצח יהודה. במסגרת הכנס הופיעו גם נציגים של ארגון הביון המסווג. בכנס "מקצוע לחיים", שנערך בשיתוף עם מנהלת החרדים הצבאית והאגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון, הציגו מעסיקים רבים אפשרויות תעסוקה ללוחמים, ובהן גם שירות בתי הסוהר. כמו כן, נערכו במקום הכשרות מקצועיות וסדנאות בנוגע לזכויות חיילים.
בעמותה ציינו כי מדובר בפעם הראשונה שבה אנשי מוסד מגיעים באופן רשמי לכנס תעסוקה שמופנה ישירות לציבור החרדי. בארגון החשאי הביעו התפעלות מתוצאות הכנס. "זה היריד הכי גדול מבחינה כמותית והכי מרשים שהיה לנו", אמר איש המוסד שהוביל את המהלך. "אנחנו שמחים שהגענו", הוסיף.
ראש מנהלת החרדים הצבאיים, סגן אלוף תלם חזן, בירך את הלוחמים הרבים שהגיעו לכנס התעסוקה: "הרמנו את היום הזה עבורכם על מנת שתוכלו להמשיך בתהליך שאותו התחלתם בשירותכם הצבאי. הצלחתכם היא הצלחת כולנו".
מנכ"ל עמותת נצח יהודה יוסי לוי בירך גם הוא את החיילים: "כל שנותר לברך אתכם בו הוא שחבריכם, שלא לומדים בישיבה ולא ממצים את יכולותיהם, יהיו כמותכם - שומרים על המסורת היהודית וגם תורמים ומקריבים למען עם ישראל".
לפני כשנה פורסם ב"ישראל היום" כי מ', צעיר חרדי, גויס לארגון במסגרת השירות הלאומי, והוא משמש בתפקיד סודי. אז מדובר היה בפעם הראשונה שהמוסד פתח את שעריו למגזר. בתחילת החודש נאם ראש המוסד יוסי כהן בכנס הרצליה והבהיר כי לא מדובר במקרה חד־פעמי: "הכוונה היא לשלב חרדים בכל תחומי הפעילות של הארגון".
https://www.israelhayom.co.il/artic...
ביום רביעי האחרון השתתפו מאות מבוגרי מסלולי הצבא החרדים, שצפויים להשתחרר בקרוב, בכנס תעסוקה ראשון מסוגו, יוזמה של עמותת נצח יהודה. במסגרת הכנס הופיעו גם נציגים של ארגון הביון המסווג. בכנס "מקצוע לחיים", שנערך בשיתוף עם מנהלת החרדים הצבאית והאגף הביטחוני־חברתי במשרד הביטחון, הציגו מעסיקים רבים אפשרויות תעסוקה ללוחמים, ובהן גם שירות בתי הסוהר. כמו כן, נערכו במקום הכשרות מקצועיות וסדנאות בנוגע לזכויות חיילים.
בעמותה ציינו כי מדובר בפעם הראשונה שבה אנשי מוסד מגיעים באופן רשמי לכנס תעסוקה שמופנה ישירות לציבור החרדי. בארגון החשאי הביעו התפעלות מתוצאות הכנס. "זה היריד הכי גדול מבחינה כמותית והכי מרשים שהיה לנו", אמר איש המוסד שהוביל את המהלך. "אנחנו שמחים שהגענו", הוסיף.
ראש מנהלת החרדים הצבאיים, סגן אלוף תלם חזן, בירך את הלוחמים הרבים שהגיעו לכנס התעסוקה: "הרמנו את היום הזה עבורכם על מנת שתוכלו להמשיך בתהליך שאותו התחלתם בשירותכם הצבאי. הצלחתכם היא הצלחת כולנו".
מנכ"ל עמותת נצח יהודה יוסי לוי בירך גם הוא את החיילים: "כל שנותר לברך אתכם בו הוא שחבריכם, שלא לומדים בישיבה ולא ממצים את יכולותיהם, יהיו כמותכם - שומרים על המסורת היהודית וגם תורמים ומקריבים למען עם ישראל".
לפני כשנה פורסם ב"ישראל היום" כי מ', צעיר חרדי, גויס לארגון במסגרת השירות הלאומי, והוא משמש בתפקיד סודי. אז מדובר היה בפעם הראשונה שהמוסד פתח את שעריו למגזר. בתחילת החודש נאם ראש המוסד יוסי כהן בכנס הרצליה והבהיר כי לא מדובר במקרה חד־פעמי: "הכוונה היא לשלב חרדים בכל תחומי הפעילות של הארגון".
https://www.israelhayom.co.il/artic...
כביש 6 מחלף באקה לצפון התהפכות משאית המובילה רכבים. עומסי תנועה כבדים במקום. אשר צפויים להמשיך עד לפינוי הרכבים
הדלפה חדשה מציגה לראשונה, את מערכת האנדרואיד (Android) הרצה על גבי מכשיר פשוט של נוקיה, מה שמסמן תחום חדש עבור גוגל להיכנס אליו.
עד כה, מכשירי נוקיה הבסיסיים פעלו על מערכת KaiOS, שהיא מעין תוצר לוואי ל-FirefoxOS מבית מוזילה (Mozilla), שפיתוחה בוטל ב-2016.
מאז חזרתה של נוקיה לתחום הסלולר תחת הניהול של HMD Mobile, הצליחה החברה למכור מיליוני מכשירים ולהפוך את KaiOS למתחרה לא קטנה בשוק מערכות הפעלה עם מעל 100 מיליון משתמשים.
![]()
התמונה שדלפה, מציגה מכשיר המזכיר את Nokia 220 הבסיסי הכולל מקשי ספרות פיזיים, כשעליו מורצת מערכת האנדרואיד המותאמת.
מדובר בשינוי מרחיק לכת עבור המערכת, הדורשת מסך מגע וכן משאבים לא מועטים יחסית.
בתמונה אפשר להבחין בתמונה בשורת האפליקציות עם האייקונים המוכרים של גוגל כמו כרום, YouTube והמצלמה.
מלבד זאת, בחלק העליון נמצאת שורת ההתראות העליונה, המזכירה מאוד את המראה של מערכת האנדרואיד.
טרם ברור האם מערכת האנדרואיד המותאמת אכן מיועדת לצאת לשוק בקרוב, או שמא מדובר בניסוי כלים.
בעבר הרחוק היו מספר מכשירי אנדרואיד המשלבים מקלדות פיזיות, כמו Galaxy Pro, אולם אלה נחשבו למכשירים יקרים הרבה יותר.
https://www.tgspot.co.il/first-look...
עד כה, מכשירי נוקיה הבסיסיים פעלו על מערכת KaiOS, שהיא מעין תוצר לוואי ל-FirefoxOS מבית מוזילה (Mozilla), שפיתוחה בוטל ב-2016.
מאז חזרתה של נוקיה לתחום הסלולר תחת הניהול של HMD Mobile, הצליחה החברה למכור מיליוני מכשירים ולהפוך את KaiOS למתחרה לא קטנה בשוק מערכות הפעלה עם מעל 100 מיליון משתמשים.
התמונה שדלפה, מציגה מכשיר המזכיר את Nokia 220 הבסיסי הכולל מקשי ספרות פיזיים, כשעליו מורצת מערכת האנדרואיד המותאמת.
מדובר בשינוי מרחיק לכת עבור המערכת, הדורשת מסך מגע וכן משאבים לא מועטים יחסית.
בתמונה אפשר להבחין בתמונה בשורת האפליקציות עם האייקונים המוכרים של גוגל כמו כרום, YouTube והמצלמה.
מלבד זאת, בחלק העליון נמצאת שורת ההתראות העליונה, המזכירה מאוד את המראה של מערכת האנדרואיד.
טרם ברור האם מערכת האנדרואיד המותאמת אכן מיועדת לצאת לשוק בקרוב, או שמא מדובר בניסוי כלים.
בעבר הרחוק היו מספר מכשירי אנדרואיד המשלבים מקלדות פיזיות, כמו Galaxy Pro, אולם אלה נחשבו למכשירים יקרים הרבה יותר.
https://www.tgspot.co.il/first-look...
1 \ העיצומים המשרד החוץ: עצומה של שגרירים ונציגים דיפלומטים של ישראל בעולם המאיימים לסגור את הנציגויות עקב המשבר התקציבי במשרד החוץ >>
2 \ המכתב נשלח אל יו"ר ועד העובדים של המשרד, דנה בנבנישתי-גבאי, ובו הם מבקשים ממנה לנקוט בכל הצעדים האפשריים - אפילו סגירת נציגויות - אם משרד האוצר לא יחזור בו מהקיצוצים המתוכננים בתקציבי המשרד, ותקציבי ההוצאות של הנציגים. רשימת החתומים
https://mobile.twitter.com/AmichaiS...
https://mobile.twitter.com/AmichaiS...
![]()
2 \ המכתב נשלח אל יו"ר ועד העובדים של המשרד, דנה בנבנישתי-גבאי, ובו הם מבקשים ממנה לנקוט בכל הצעדים האפשריים - אפילו סגירת נציגויות - אם משרד האוצר לא יחזור בו מהקיצוצים המתוכננים בתקציבי המשרד, ותקציבי ההוצאות של הנציגים. רשימת החתומים
https://mobile.twitter.com/AmichaiS...
https://mobile.twitter.com/AmichaiS...
יו"ר הימין החדש אמר כי לא יתן יד לבחירות נוספות, גם אם המשמעות היא שימליץ על מועמד אחר לראשות הממשלה: "יש הרבה שמתאימים לתפקיד". המסר לשקד: "לא מחכה לה". הריאיון המלא ב"פגוש את העיתונות" בשבת
רינה מצליח | החדשות | פורסם 18/07/19 21:54 | עודכן 18/07/19 22:00
https://twitter.com/ZioNLight1/stat...
רגע לפני ההכרעה, יו"ר הימין החדש נפתלי בנט מספר בריאיון לרינה מצליח איך הוא מתכוון לרוץ בבחירות הקרובות: "גוש ליברלי או גוש דתי-חרד"לי", וגם שולח מסר לא כל כך נעים לרה"מ נתניהו: "לכל אדם יש תחליף, יש 5-6 אנשים בפוליטיקה הישראלית כיום שיכולים להיות ראשי ממשלה".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בריאיון שישודר במלואו בתוכנית "פגוש את העיתונות" בשבת הקרובה, בנט מביע את הערכתו הרבה כלפי שותפתו לשעבר שקד, אך מבהיר שירוץ גם בלעדיה: "אני לא מחכה. הימין החדש רץ קדימה עם או בלי איילת שקד. התנועה גדולה מבן אדם". לדבריו, אם שקד תחליט להצטרף "אני אניח את האגו בצד ואנחנו נעשה את מה שנכון".
כאשר נשאל על מי ימליץ לראשות הממשלה אחרי הבחירות הקרובות, השיב בנט: "אמליץ על מועמד ימני, עם הסיכויים הגדולים ביותר להקים ממשלה. אצלי לא יהיו בחירות שלישיות, זה אומר שאם תעלה הצעה לפיזור הכנסת כמו שהיה הפעם, אני לא אצביע בעד, אני אצביע נגד. לא מתזזים מדינה פעם שלישית לבחירות, זה לא יקרה".
לדברי בנט, "הרבה אנשים יכולים להיות ראשי ממשלה, יש 5-6 אנשים בפוליטיקה שיכולים לעשות את זה. מדינת ישראל התקיימה לפני נתניהו והיא תמשיך להתקיים גם אחריו. נתניהו עשה דברים גדולים כראש ממשלה, אבל בוודאי לכל בן אדם יש תחליף".
מהליכוד נמסר בתגובה לדבריו של בנט: "בנט הוא האחראי המרכזי לכך שגוש הימין איבד 4 מנדטים, מוטב שישקיע את מאמציו בתיקון נזקיו ולא יתקוף את ראש הממשלה נתניהו".
https://www.mako.co.il/news-israel-...
https://twitter.com/Kachollavan19/s...
רינה מצליח | החדשות | פורסם 18/07/19 21:54 | עודכן 18/07/19 22:00
https://twitter.com/ZioNLight1/stat...
רגע לפני ההכרעה, יו"ר הימין החדש נפתלי בנט מספר בריאיון לרינה מצליח איך הוא מתכוון לרוץ בבחירות הקרובות: "גוש ליברלי או גוש דתי-חרד"לי", וגם שולח מסר לא כל כך נעים לרה"מ נתניהו: "לכל אדם יש תחליף, יש 5-6 אנשים בפוליטיקה הישראלית כיום שיכולים להיות ראשי ממשלה".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בריאיון שישודר במלואו בתוכנית "פגוש את העיתונות" בשבת הקרובה, בנט מביע את הערכתו הרבה כלפי שותפתו לשעבר שקד, אך מבהיר שירוץ גם בלעדיה: "אני לא מחכה. הימין החדש רץ קדימה עם או בלי איילת שקד. התנועה גדולה מבן אדם". לדבריו, אם שקד תחליט להצטרף "אני אניח את האגו בצד ואנחנו נעשה את מה שנכון".
כאשר נשאל על מי ימליץ לראשות הממשלה אחרי הבחירות הקרובות, השיב בנט: "אמליץ על מועמד ימני, עם הסיכויים הגדולים ביותר להקים ממשלה. אצלי לא יהיו בחירות שלישיות, זה אומר שאם תעלה הצעה לפיזור הכנסת כמו שהיה הפעם, אני לא אצביע בעד, אני אצביע נגד. לא מתזזים מדינה פעם שלישית לבחירות, זה לא יקרה".
לדברי בנט, "הרבה אנשים יכולים להיות ראשי ממשלה, יש 5-6 אנשים בפוליטיקה שיכולים לעשות את זה. מדינת ישראל התקיימה לפני נתניהו והיא תמשיך להתקיים גם אחריו. נתניהו עשה דברים גדולים כראש ממשלה, אבל בוודאי לכל בן אדם יש תחליף".
מהליכוד נמסר בתגובה לדבריו של בנט: "בנט הוא האחראי המרכזי לכך שגוש הימין איבד 4 מנדטים, מוטב שישקיע את מאמציו בתיקון נזקיו ולא יתקוף את ראש הממשלה נתניהו".
https://www.mako.co.il/news-israel-...
https://twitter.com/Kachollavan19/s...
לדברי המקורב, במסגרת ה"דיל" שמתכנן פרץ, ישוריינו לעבודה שני תיקים בכירים בממשלתו של נתניהו לצד תמיכת הקואליציה במועמדותו של פרץ עצמו לנשיאות. פרץ הכחיש: "לא נשב בממשלה של נתניהו תחת כתב אישום, אינני רץ לנשיאות"
https://www.ynet.co.il/articles/0,7...
https://www.ynet.co.il/articles/0,7...
אפילו את משה דיין ה..., ושמעון פרס שהיתה לו מ... בפריז,
לא העז איש לכנות בשם ז... כפי שברק כינה את ביבי ובנו.
שפת הגוף במסיבת העיתונאים, בה כינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת בנו יאיר
בשם - ז..., ושכללה הבעת פנים מתוחה ולסת קפוצה, מעידה על לחץ נפשי קשה.
נראה שכתוצאה מפרסום התמונות מביקורו של אהוד ברק בבית עבריין המין אפשטיין,
הוא נכנס למצב פסיכוטי המכונה "התקף זעם נרקיסיסטי", שאיננו מאפשר שיקול דעת ענייני וריסון עצמי.
תופעות נוספת שנצפו במסיבת העתונאים - נרקיסיזם מגלומניה והתנשאות, שבאו לידי
ביטוי בהתרברבות בחמשת העיטורים שלו.
כזכור העיטור השישי שלא היה, התחלף בחמישה לוחמי סיירת מטכ"ל הרוגים, במה שכונה לימים
אסון צאלים ב'. להלן ציטוט חלקי מ NEWS1:
ברק, "יה בן זונה, תעשה משהו!"
התפוצצות הטיל הראשון בקרב אנשי ביום-האויב הפתיעו את ברק והקצינים הבכירים, שסברו בתחילה כי מדובר בפירוטכניקה מתוחכמת, כדי להרשים אותם. דורון קמפל הבין מיד כי מדובר בתאונה, ומיהר לזירת האירוע. הוא התקשר ל-ד' שיבוא במהירות למקום עם הצוות הרפואי שלו, והזמין במכשיר קשר מסוק בית-חולים ומסוקי פינוי. גם האח"מים הבינו מה אירע ורצו ברגל למקום. ראשונים הגיעו לוין ושגיא והחלו לטפל בפצועים.
יעקב דולב (בליזדל) סיים, חודשיים לפני כן, מסלול אימונים, והשתייך באותה תקופה לפלוגה ייעודית. הוא נפצע בצאלים. הרי סיפורו:
"הכל פתאום היה שקט, רק צלצולים באוזניים. שכבתי על האדמה. בתוך כמה שניות הופיעו קצינים. הגיע הרמטכ"ל אהוד ברק. בשבילנו הוא היה אלוהים - גם בוגר היחידה, גם פיקד עליה וגם רמטכ"ל. הוא נעמד בשילוב ידיים על כרסו והתבונן. אמרתי לו: 'למה אתה עומד שם? תעזור לחברים שלי!' הוא אפילו לא יישר מבט לכיווני, בהה ולא הסתכל. השטח שבו שכבו הנפגעים היה עשרה על עשרה מטר. היינו צפופים אחד ליד השני. עברתי לקללות: 'יה בן זונה, תעשה משהו! עזור לחברים. למה אתה עומד ולא עושה כלום?!'
"ב-1999 ברק נאבק במערכת בחירות מול נתניהו. ביום השנה לאסון צאלים הוא הגיע לעלייה לקבר בבית העלמין בקיבוץ נצר סירני. עד אז אף פעם לא ראיתי אותו שם. אחרי הטקס הוא הסתובב בכוונה לצאת מבית העלמין. חתכתי לכיוון שלו, לחצתי לו את היד ואמרתי לו שחשוב שהוא הגיע. הוא לא זיהה אותי ושאל מי אני. אחד מעוזריו לקח אותו הצידה ואמר לו שאני י. מצאלים. הוא ניתק את היד במהירות, לחץ בשתי אצבעות על החזה שלי ואמר 'חשוב טוב מה היה שם בצאלים!' ופנה לצאת. חבריי היו בהלם. רעייתו ניגשה אלי, לחצה לי את היד ואמרה: 'אתה יעקב, כל כך הרבה שנים אנחנו רוצים לפגוש אותך'. השבתי: 'גם אני הייתי שמח לשמוע את הצד שלו. היום אני מבוגר יותר, מבין, אולי היה בהלם. אירוע קשה'. נאווה אמרה: 'אנחנו נזמין אותך ונדבר'. עד היום אני מחכה לפגישה איתו. שום טלפון. זה הבן אדם, תופעת טבע: חרא של בן אדם".
עמירם לוין: "אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש. היו שני פצועים שזה הרתיח אותם. אני לא הסתכלתי עליו. לא יודע מה הוא עשה. אולי דיבר בפלאפון, אבל לא ניגש. אולי היה בהלם".
כשיעקב דולב הפצוע צעק לברק "בן זונה", טילפן ברק לראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, ואמר לו: "קרה אסון שמחייב התרחקות מהיעדים". שעה אחרי התאונה הוא נפגש עם רבין ודיווח לו ביתר פירוט. לפי מפקד סיירת מטכ"ל אז, סגן אלוף (במיל.), חבר הכנסת ד"ר דורון אביטל, "זאת לא הייתה רק תאונת אימונים, אלא זעזוע פוליטי: איום על המשך כהונתו של ברק כרמטכ"ל ועל הקריירה הפוליטית שלו, כמי שנועד לרשת את רבין במנהיגות על השמאל ועל המדינה, ומכאן שהיה זה גם איום על השמאל בכלל ועל תפיסת השלום עם הפלשתינים. מנהיגי מפלגת העבודה התייחסו אז אל אהוד ברק כאיש החשוב ביותר בשמאל וכמי שיביא את השלום". מכאן שאיתרוגו של אהוד ברק הייתה משימה לאומית בעיני ראשי מפלגת העבודה ואהוד ברק ניצל זאת היטב.
ניתן היה לצפות שראש הממשלה ושר הביטחון ינהל את משבר צאלים ב' שזעזע את המדינה. רבין ברח מאחריות ומטיפול במשבר. באין לו חסות של פטרונו, ניהל ברק את המשבר בעיקר כדי לנטרל איומים עליו, תוך הקרבת אינטרסים של מדינת ישראל ושל צה"ל, תוך הקרבת כל פקודיו - מראש אמ"ן אורי שגיא, דרך חברו עד אז עמירם לוין, ועד דורון קמפל ו-ד' אז. ברק נקט בטקטיקה של בריחה מאחריות, הקרבת פקודיו ועדויות שקריות שסתרו זו את זו.
לא העז איש לכנות בשם ז... כפי שברק כינה את ביבי ובנו.
שפת הגוף במסיבת העיתונאים, בה כינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת בנו יאיר
בשם - ז..., ושכללה הבעת פנים מתוחה ולסת קפוצה, מעידה על לחץ נפשי קשה.
נראה שכתוצאה מפרסום התמונות מביקורו של אהוד ברק בבית עבריין המין אפשטיין,
הוא נכנס למצב פסיכוטי המכונה "התקף זעם נרקיסיסטי", שאיננו מאפשר שיקול דעת ענייני וריסון עצמי.
תופעות נוספת שנצפו במסיבת העתונאים - נרקיסיזם מגלומניה והתנשאות, שבאו לידי
ביטוי בהתרברבות בחמשת העיטורים שלו.
כזכור העיטור השישי שלא היה, התחלף בחמישה לוחמי סיירת מטכ"ל הרוגים, במה שכונה לימים
אסון צאלים ב'. להלן ציטוט חלקי מ NEWS1:
ברק, "יה בן זונה, תעשה משהו!"
התפוצצות הטיל הראשון בקרב אנשי ביום-האויב הפתיעו את ברק והקצינים הבכירים, שסברו בתחילה כי מדובר בפירוטכניקה מתוחכמת, כדי להרשים אותם. דורון קמפל הבין מיד כי מדובר בתאונה, ומיהר לזירת האירוע. הוא התקשר ל-ד' שיבוא במהירות למקום עם הצוות הרפואי שלו, והזמין במכשיר קשר מסוק בית-חולים ומסוקי פינוי. גם האח"מים הבינו מה אירע ורצו ברגל למקום. ראשונים הגיעו לוין ושגיא והחלו לטפל בפצועים.
יעקב דולב (בליזדל) סיים, חודשיים לפני כן, מסלול אימונים, והשתייך באותה תקופה לפלוגה ייעודית. הוא נפצע בצאלים. הרי סיפורו:
"הכל פתאום היה שקט, רק צלצולים באוזניים. שכבתי על האדמה. בתוך כמה שניות הופיעו קצינים. הגיע הרמטכ"ל אהוד ברק. בשבילנו הוא היה אלוהים - גם בוגר היחידה, גם פיקד עליה וגם רמטכ"ל. הוא נעמד בשילוב ידיים על כרסו והתבונן. אמרתי לו: 'למה אתה עומד שם? תעזור לחברים שלי!' הוא אפילו לא יישר מבט לכיווני, בהה ולא הסתכל. השטח שבו שכבו הנפגעים היה עשרה על עשרה מטר. היינו צפופים אחד ליד השני. עברתי לקללות: 'יה בן זונה, תעשה משהו! עזור לחברים. למה אתה עומד ולא עושה כלום?!'
"ב-1999 ברק נאבק במערכת בחירות מול נתניהו. ביום השנה לאסון צאלים הוא הגיע לעלייה לקבר בבית העלמין בקיבוץ נצר סירני. עד אז אף פעם לא ראיתי אותו שם. אחרי הטקס הוא הסתובב בכוונה לצאת מבית העלמין. חתכתי לכיוון שלו, לחצתי לו את היד ואמרתי לו שחשוב שהוא הגיע. הוא לא זיהה אותי ושאל מי אני. אחד מעוזריו לקח אותו הצידה ואמר לו שאני י. מצאלים. הוא ניתק את היד במהירות, לחץ בשתי אצבעות על החזה שלי ואמר 'חשוב טוב מה היה שם בצאלים!' ופנה לצאת. חבריי היו בהלם. רעייתו ניגשה אלי, לחצה לי את היד ואמרה: 'אתה יעקב, כל כך הרבה שנים אנחנו רוצים לפגוש אותך'. השבתי: 'גם אני הייתי שמח לשמוע את הצד שלו. היום אני מבוגר יותר, מבין, אולי היה בהלם. אירוע קשה'. נאווה אמרה: 'אנחנו נזמין אותך ונדבר'. עד היום אני מחכה לפגישה איתו. שום טלפון. זה הבן אדם, תופעת טבע: חרא של בן אדם".
עמירם לוין: "אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש. היו שני פצועים שזה הרתיח אותם. אני לא הסתכלתי עליו. לא יודע מה הוא עשה. אולי דיבר בפלאפון, אבל לא ניגש. אולי היה בהלם".
כשיעקב דולב הפצוע צעק לברק "בן זונה", טילפן ברק לראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, ואמר לו: "קרה אסון שמחייב התרחקות מהיעדים". שעה אחרי התאונה הוא נפגש עם רבין ודיווח לו ביתר פירוט. לפי מפקד סיירת מטכ"ל אז, סגן אלוף (במיל.), חבר הכנסת ד"ר דורון אביטל, "זאת לא הייתה רק תאונת אימונים, אלא זעזוע פוליטי: איום על המשך כהונתו של ברק כרמטכ"ל ועל הקריירה הפוליטית שלו, כמי שנועד לרשת את רבין במנהיגות על השמאל ועל המדינה, ומכאן שהיה זה גם איום על השמאל בכלל ועל תפיסת השלום עם הפלשתינים. מנהיגי מפלגת העבודה התייחסו אז אל אהוד ברק כאיש החשוב ביותר בשמאל וכמי שיביא את השלום". מכאן שאיתרוגו של אהוד ברק הייתה משימה לאומית בעיני ראשי מפלגת העבודה ואהוד ברק ניצל זאת היטב.
ניתן היה לצפות שראש הממשלה ושר הביטחון ינהל את משבר צאלים ב' שזעזע את המדינה. רבין ברח מאחריות ומטיפול במשבר. באין לו חסות של פטרונו, ניהל ברק את המשבר בעיקר כדי לנטרל איומים עליו, תוך הקרבת אינטרסים של מדינת ישראל ושל צה"ל, תוך הקרבת כל פקודיו - מראש אמ"ן אורי שגיא, דרך חברו עד אז עמירם לוין, ועד דורון קמפל ו-ד' אז. ברק נקט בטקטיקה של בריחה מאחריות, הקרבת פקודיו ועדויות שקריות שסתרו זו את זו.
האם יש סוד למיגור הנגע הנורא של תאונות הדרכים? מהו הסוד? במילה אחת: סעו. בשתי מילים: פשוט סעו. לאחר שנים של נהיגה וחשיבה, אני שמח סוף סוף להגיש את המדריך המלא.
לא אבזבז זמן, אפתח את המדריך מיד בקמפיין פרסומות המיועד לציבור הרחב, אבל גם אתם תוכלו ללמוד ממנו: נהגים יקרים, רוצים לדעת מהו הסוד לנהיגה ללא תאונות? במילה אחת: "סעו". בשתי מילים: "פשוט סעו". בינתיים, עד לפעם הבאה נסו לפענח מה מסתתר מאחורי המילה.
לאחר יומיים מגיעה הפרסומת הבאה: נהגים יקרים, אם ניחשתם שמה שמסתתר מאחורי המילה "סעו" הוא לנסוע ללא תוספות, צדקתם. מהן התוספות שאנו מוסיפים לנהיגה, שמביאות לנו את התאונות? תחשבו.
לאחר יומיים נוספים מגיעה הפרסומת השלישית: נהגים יקרים, אם ניחשתם שמדובר ברגשות, צדקתם. הסיבה לתאונות הדרכים היא רגשות. סעו ללא רגשות – אין תאונות. באלו רגשות מדובר? תחשבו.
לאחר יומיים נוספים מגיעה הפרסומת הרביעית: נהגים יקרים, הרגשות העיקריים הגורמים לתאונות הם: חיפזון, לחץ, תחרות, כעס. הסוד הגדול למניעת תאונות דרכים הוא: סעו. סעו רגוע, סעו בכיף, סעו בנחת, סעו בסבבה. סעו בלי תוספות, בלי רגשות. פשוט סעו. איך משיגים את זה? תחשבו.
לאחר יומיים נוספים מגיעה הפרסומת החמישית: נהגים יקרים, הסוד הגדול לנהיגת רוגע נטולת רגשות ובכך לבטל את תאונות הדרכים הוא... היא... לצאת 5 דקות יותר מוקדם. מדוע? תחשבו.
לאחר יומיים נוספים מגיעה הפרסומת השישית: נהגים יקרים, לא תאמינו איזה יתרון נותנים לכם 5 דקות. ראובן יוצא 5 דקות אחרי שמעון. כדי לסגור את הפער עליו לנסוע כמו מטורף במשך חצי שעה אם הוא נוסע 10 קמ"ש יותר מכולם, או רבע שעה אם הוא מצליח לנסוע 20 קמ"ש יותר. החישוב עקרוני לפי 60 קמ"ש בממוצע שזה קילומטר לדקה, כלומר פער של 5 קילומטר. תגידו אתם, מה עדיף: לזגזג ולהשתולל במשך חצי שעה או לצאת 5 דקות קודם?
הפרסומת השביעית: נהגים יקרים, החיפזון, הלחץ, התחרותיות, התשוקה הבלתי ניתנת לכיבוש לא לצאת פראייר ולהגיע כמה שיותר מהר, הם לא יותר מאשר אשליה רגשית. היא נובעת ממלחמת הקיום ולחץ השגרה, ומגיעה גם לכביש. בחוץ זה קפיטליזם חזירי, בכביש קפיטליזם דורסני. תירגעו, איזי בוי, מה קרה? ראית אספלט? יופי. תירגע מותק, אין מה להתלהב.
הפרסומת השמינית: נהגים יקרים, יש לי מתנה נפלאה עבורכם: החיים. אני יכול לגלות לכם את הסוד הנפלא לנהיגה ללא תאונות. האם עליכם לנהוג בלחץ ובפחד? נהפוך הוא, פשוט תנהגו. סעו בכיף. שבו בכיסא הנהג ותנהגו בהתאם למצב. אם הכביש פתוח סעו בהתאם. כשאפשר מותר לנסוע מהר אבל בנחת. לאשתי הרבה פחות ניסיון נהיגה ממני, אבל אני סומך עליה כי היא נוהגת רגוע. לא תאמינו מהו הסוד הגדול: פשוט סעו. תקלטו את זה: הסוד הגדול לנהיגה ללא תאונות פשוט וזמין לכולם בחינם.
פרסומת תשיעית: כפי שהבנו, יציאה 5 דקות קודם מאפשרת לנו לנהוג רגוע. הפקק גדול יותר היום, האדום ארוך יותר, עוברת רכבת, משאית זבל חוסמת, מישהו נדחף? לא נורא, הקדמנו בדקה. הייתי מציע להקדים אפילו בעשר דקות כי לא תמיד אנחנו מדייקים. אפשר להיות גמישים, האווירה נינוחה. האשליה שחבל על כל דקה, היא לא יותר משטיפת מוח רגשית. אז תגיע הביתה דקה קודם מה תעשה? הדקה הזו תעשה את החיים יותר איכותיים? תתפלאו, אבל אם כיצור תבוני נצליח להשתמש בשכל כדי להתגבר על הרגש, בסופו של דבר לא נרוויח רק חיים, נרוויח גם זמן, כי התאונות אחראיות להמון המון פקקים.
פרסומת עשירית: סע רגוע, תגיע מהר יותר. למה? קודם כל כי פחות תאונות זה פחות פקקים, תכלס. שנית, לא תרגיש סחוט, הנסיעה לא תהיה קרב. תגיע בנחת, תרגיש רענן. שלישית, זמן הנסיעה לא חייב להיות זמן מבוזבז. אפשר לנצלו להאזנה לרדיו, למוזיקה או לשמע אחר שארגנת מראש. נסיעת לחץ היא נסיעת סבל. למה להתעלל בעצמך? כאשר אתה חושש לאחר אתה על קוצים, כל הנסיעה אתה בפחד. תירגע, צא כמה דקות קודם והרווחת שפע הטבות.
אתם חייבים להבין שיצר הלחץ, החיפזון, התחרותיות וכדומה איננו לוגי, רציונאלי אלא רגשי, עדרי. אם בעזרת השכל תצליחו להתגבר על היצר, תעניקו לעצמכם מתנה נפלאה. ואם לא תצליחו, אנחנו נצוד אתכם ונוריד אתכם מהכביש. חזירות כביש – היא הסיבה לתאונות! המשטרה תעבור לציד חזירים. חוסר התחשבות והפרעה לתנועה יהפכו לעבירות חמורות ביותר עם קנסות גבוהים בתחילה, עד לשלילת רישיון בהמשך. המשטרה תאפשר לכל נהג לשלוח סרטוני דרך, הכוכבים שיזכו להכי הרבה סרטים הם הנהגים המועדים והם יחטפו. שם השיטה: "מדינת משטרה". אתם תהיו השוטרים. לא צריך לכעוס יותר, רק לצלם.
אסור לכעוס בכביש, אסור להתרגז, אסור להתעצבן, אסור לחנך. גם אם אתה צודק, כעסת? צעקת? אתה גם אשם. שליטה ברגשות – גם בכביש. במקום להתעצבן, תצלם. מישהו חתך אותך? צלם ושלח למשטרה. אולי בהמשך חלק מהקנסות יגיעו אל שולחי הסרטונים. אסור למהר, אסור להיחפז. מותר רק לנסוע בכיף. לא מתאים לך? אין בעיה, סע באוטובוס ותגיע בנוחות. התאונות – היסטוריה.
בנוסף לפרויקט הענק של הוצאת הרגשות מחוץ לחוק בכביש, ולפרויקט הצילום "מדינת משטרה", נמליץ גם על אימון בסימולטורים, וגם על רכישת הרגלי נהיגה יעילים. רק נהגים חדשים נוהגים על פי השכל, מהר מאוד הנהיגה הופכת לאוטומטית ומי שבעצם נוהג במקומנו אלו הרגלי הנהיגה שלנו. כדאי לכל נהג לרכוש הרגלי נהיגה טובים, שיהיו אצלו במוח וינהגו במקומו. כל "כמעט תאונה" היא תמרור אזהרה. כל נהג ישאל את עצמו: איזה הרגל נהיגה עלי לאמץ כך שבפעם הבאה "לי זה לא יקרה"?
יהיו תכניות קבועות בשם "תאונה בחקירה" בהן ינותחו תאונות שונות ויושם הדגש על ההיבט הפסיכולוגי שהוביל אליהן. למשל, התאונה הנוראה בה נשרפה משפחה. צריך להבין שעקיפה בכביש בו בכל צד נוסעים 100 קמ"ש, המהירות היחסית היא 200 קמ"ש!!! מכונית רחוקה מגיעה אליך תוך שניות. לא יוצאים לעקיפה אם אין שדה ראיה לטווח רחוק מאוד. אסור למהר, אסור להיחפז, אין תחרות, אין לחץ. אם אי אפשר לעקוף, נוסעים אחרי המשאית עד שהעקיפה מתאפשרת. מי שבכל זאת חסר סבלנות, שישלם 8 מיליון שקל פיצויים, אפשר לפרוס ל 50 שנה. מטף חובה בכל רכב.
למניעת הירדמות כמובן שינה טובה. אבל במקרה חירום להיות מצוידים במסטיק. אם זה לא עוזר, פיצוח גרעינים תוך כדי נהיגה מונע הירדמות! אם אין, נוסעים עד למקום שאפשר לנוח בו עם יד אחת באוויר כדי שאם היא תיפול תתעורר. לא מהססים, עושים זאת מיד ברגע הראשון שמרגישים צורך לנקר.
בנהיגה אף פעם לא לוקחים סיכון. מאלתרים נתיב רק אחרי שמוודאים שהשטח המת פנוי. כשלא ממהרים אין בעיה להקדיש רבע שניה לעוד חצי מבט. החמצת הזדמנות? תירגע, קח את זה בחשבון כחלק טבעי ובלתי נפרד מחסרונות הנהיגה, כמו הפקקים והרמזורים. יש לך פתיל קצר? אינך ראוי לרישיון.
יש "מתלהבים" המגיחים לפתע, אותם צריך להוריד מהכביש, ויש זחלנים הפותחים מרחק גדול מדי. מי שזוחל בנתיב עקיפה (כל נתיב חוץ מהימני) הוא חזיר כביש בלתי מתחשב והוא צריך להיקנס. אבל גם בנתיב הימני אין צורך לפתוח מרחקים מיותרים. השתדלו להשתלב בתנועה. אם נאמץ תרבות נהיגה מתחשבת זה יוריד את הלחץ והמתח בכבישים ויקל על הרוגע החיוני למניעת תאונות.
הנה שורה נחמדה של פיצקוש: תבין. אם תכוון לך זמנים מראש, ואז תתארגן רבע שעה קודם, ותצא חמש דקות קודם, אז תקדים בלי תאונות ותהייה מאושר. אני חוזר ואומר: אין חיפזון, יש זהירון!
סיסמאות: קו עצירה הוא לא קו זינוק. התמרורים והרמזורים נועדו לעזור לנו, לא לחשוב במקומנו. באדום עוצרים, בירוק... מסתכלים. רמזור אדום הוא לא מטדור, ואתה לא שור. אין מספיק נתונים לנסוע מהר. הדבר הכי חשוב בנהיגה: לשכוח אותה. אסור לנהוג תחת השפעה: סמים, אלכוהול, עייפות, רגשות.
לסיכום:
הסיבה העיקרית לתאונות הדרכים היא: רגשות. בעיקר חיפזון. הפתרון למיגור התאונות: סע רגוע. השיטה: לצאת 5 דקות קודם. האכיפה באמצעות פרויקט מצלמה לכל נהג בשם "מדינת משטרה" לצורך איתור חזירי הכביש. האכיפה סטטיסטית רק על הנהגים המועדים. בנוסף אימוני סימולטורים. סדרת תכניות בשם "תאונה בחקירה" בהן יהיה ניתוח פסיכולוגי כדי להבין מה עבר בראשו של הנהג לפני התאונה, לצורך זיהוי הסכנה מראש.
המכוניות האוטונומיות מתעכבות? יש מה לעשות בינתיים. אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול, דבר נפלא. שמור עליו. איך? פשוט תהיה נינוח. תירגע, הכביש זה לא מסלול מרוצים. פשוט סע בכיף, דרך צלחה.
צריך לפתוח לכך אשכול נפרד.
בואו נפתח עם כוסית שמפניה מבעבעת.
https://rotter.net/forum/scoops1/52...
לחיים.
הבנתי את הרמז, משטרת ישראל ראויה לכבוד של אשכול פירגון שלם לכבודה. יפתח את האשכול אחר כבוד...
https://rotter.net/forum/scoops1/47...
https://rotter.net/forum/scoops1/47...
איך / מתי ולמה החלו מנהגי העדות בישראל ?
מדוע השונות בנוסחי התפילה ?
מתי נזכה לאחדות ולאיחוד של סידור התפילה ?
מדוע קיימת השונות במנהגים בין העדות בכל דבר השייך ליהדות ?
מדוע השונות בנוסחי התפילה ?
מתי נזכה לאחדות ולאיחוד של סידור התפילה ?
מדוע קיימת השונות במנהגים בין העדות בכל דבר השייך ליהדות ?
מישהו הציע לי לקנא במצליחים.
אז את האשכול הזה נקדיש לפרגון למצליחנים ולקנאה בהם.
יפתח אחר כבוד את הרשימה מר שטיינמץ
www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3706104,00.html
אז את האשכול הזה נקדיש לפרגון למצליחנים ולקנאה בהם.
יפתח אחר כבוד את הרשימה מר שטיינמץ
www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3706104,00.html
יוסף יצחק שניאורסון - מתוך ויקיפדיה
האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר השישי מחב"ד ליובאוויטש
תאריך לידה י"ב בתמוז ה'תר"ם תאריך לידה לועזי 9 ביוני 1880 מקום לידה האימפריה הרוסית (1858-1883) לובביץ'
תאריך פטירה י' בשבט ה'תש"י (בגיל 69)תאריך פטירה לועזי 28 בינואר 1950 מקום פטירה ארצות הברית ניו יורק
מקום קבורה ארצות הברית ניו יורק
חסידות חב"ד ליובאוויטש
מקום מגורים העיירה לובביץ', העיר רוסטוב, לנינגרד ברוסיה, ריגה, ורשה,
שכונת קראון הייטס בניו יורק.
מספר בשושלת שישי
הקודם רבי שלום דובער שניאורסון
הבא חתנו רבי מנחם מנדל שניאורסון
תחילת כהונה ה'תר"פ
סיום כהונה י' בשבט ה'תש"י
אב רבי שלום דובער שניאורסון
אם שטערנא שרה שניאורסון
בת זוג נחמה דינה שניאורסון
ילדים חנה גור-ארי
חיה מושקא שניאורסון
שיינא הורנשטיין
רבי יוסף יצחק שניאורסון (מכונה בחב"ד אדמו"ר הריי"צ; י"ב בתמוז ה'תר"ם 1880 - י' בשבט ה'תש"י 1950) היה האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד ליובאוויטש, שבראשה עמד משנת ה'תר"פ (1920) ועד לפטירתו.
קורות חייו
תחילת דרכו
נולד בי"ב בתמוז ה'תר"ם (1880) לרבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד, ולשטערנא שרה. הוא נקרא על שם אבי אמו, רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש, בן הצמח צדק.
בגיל 15 החל להצטרף לאביו לאספות רבנים ברוסיה ואירופה. בי"ג באלול ה'תרנ"ז (1897), בגיל 17, נישא לנחמה דינה, בת הרב אברהם שניאורסון. לאחר חתונתו מינה אותו אביו למנהל בפועל של ישיבת חב"ד "תומכי תמימים" שנוסדה באותה שנה. בשנת ה'תרע"ג (1913) היה שותף לוועד הרבנים שסייע להגנה המשפטית במשפט עלילת הדם של מנחם בייליס.
בשנת ה'תר"פ (1920), זמן קצר לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית, נפטר אביו והוא התמנה למנהיגה של חסידות חב"ד ליובאוויטש. בעקבות רדיפות הקומוניסטים את היהדות, הוא הקים בברית המועצות רשת חשאית של "תלמודי תורה" וישיבות. רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בפעילות יהודית של סיפוק צורכי דת וחינוך יהודי, דבר שהיה אסור על פי חוק בברית המועצות.
במאסר, בגלות ועזיבתו את ברית המועצות
בשל מעשים אלו הוא נאסר בט"ו בסיוון ה'תרפ"ז (1927) על ידי הג.פ.או. וללא משפט נגזר דינו למוות. הוא מספר כי במהלך אחת מחקירותיו איים עליו החוקר באקדח באומרו: "הצעצוע הזה שינה את דעתם של רבים". השיב לו הרבי, "הצעצוע הזה יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלילים רבים, אבל מי שיש לו אל אחד ושני עולמות - אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל". אמרה זו זכתה לפרסום רב. הרבי אף נפצע בזמן מאסרו, כשהושלך על ידי סוהר בגרם מדרגות תלול, לאחר שהניח תפילין בחטף - בניגוד להוראותיו.
לאחר לחצים בינלאומיים - בהם התניית חידוש חוזה הסחר עם לטביה (מאחורי פעולה זו עמד חבר הפרלמנט היהודי בלטביה מרדכי דובין) - בוטל עונש המוות והומר לעונש גלות. הוא שוחרר מהכלא ונשלח לגלות בעיר קוסטרומה ביום ג' בתמוז (19 ביוני). לפני שעלה לרכבת שלקחה אותו למקום גלותו, נאם אל החסידים שנאספו להפרד ממנו ומהות דבריו הייתה: "רק הגוף היהודי נמצא בגלות אך הנשמה היא חופשית". דברים אלו זכו לתפוצה רחבה וצוטטו על ידי רבנים בתקופת השואה כמקור השראה ועידוד.
הלחץ הבינלאומי על השלטון הסובייטי לשחרור מלא נמשך גם ממנהיגים יהודיים ולא יהודיים בארצות הברית שראו בו לוחם חופש דת, ובתאריך י"ב בתמוז (28 ביוני) הותר לו לשוב לביתו. אולם עקב חג מקומי התבצע השחרור הרשמי רק ביום שלמחרת, י"ג בתמוז. במכתב שכתב לחסידיו לקראת יום השנה לשחרורו הוסיף את השורות הבאות: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". מאז מציינים חסידי חב"ד את ימי י"ב-י"ג בתמוז כ"חג הגאולה".
עם ביטול עונש הגלות חזר הריי"צ לביתו בלנינגרד, אך מחשש שייעצר שוב עבר להתגורר בעיירה מלחובקה בפרברי מוסקבה. חסידיו חששו שהסובייטים יאסרו אותו שוב, דובין סידר מועד הקהילה היהודית בריגה כתב מינוי לריי"צ כ"רב הכולל", "לעיין ולפקח בכל אנשי היהדות דעירנו ריגא", ובזכותו קיבל הריי"צ היתר יציאה מרוסיה ללטביה. בשמחת תורה תרפ"ח התקיימה הפרידה הרשמית מהחסידים ברוסיה.
בלטביה
ביום חמישי, כ"ד תשרי ה'תרפ"ח (שלהי 1927) יצא הריי"צ ברכבת מרוסיה, והגיע למחרת לריגה, לטביה יחד עם משפחתו המצומצמת, כשהוא סובל מחבלות שחבלו בו צוות בית הסוהר הסובייטי, אך ללא מזכיריו הרב חיים ליברמן שעדיין היה בגלות, והרב יחזקאל פייגין שנותר ברוסיה. הוא ראה את מושבו בריגה כזמני אך הוא גר בה כשש שנים עד שלהי ה'תרצ"ג (1933).
בחודשים שבט-אדר תרפ"ח נסע לבקר את קהילות החסידים בווילנה, ובפולין בוורשה ובאוטבוצק. בביקורים אלו נאם בציבור וקיבל את החסידים לשיחות אישיות ("יחידות"). בתקופה זו עסק גם בעזרה ליהודי רוסיה, בהשגת תקציב לשם כך מארגון הג'וינט, ומיהודים ברחבי העולם, ולקראת פסח ה'תרפ"ט הצליח לשלוח 28 קרונות רכבת מלאות מצות כשרות לפסח באישור השלטון הסובייטי.
מסעו לארץ ישראל
בחודש אב ה'תרפ"ט (1929) ערך מסע לארץ ישראל לבקר במקומות הקדושים, ולבדוק את האפשרות להשתקע בארץ. הוא יצא מריגא בכ"ב תמוז, ברכבת דרך ברלין ווינה לאיטליה, באניה לאלכסנדריה, מצרים, וממנה הגיע ברכבת לארץ ישראל בב' מנחם-אב. תחילה ביקר בירושלים ונפגש עם הרבנים הראשיים, רבני העדה החרדית, והעסקנים הדתיים. לאחר מכן נסע לצפון למירון, צפת וטבריה. לאחר מכן ביקר בקהילה היהודית בחברון, בה הייתה קהילה של חסידי חב"ד ואף זכה באישור מיוחד להיכנס למערת המכפלה בהשתדלותו של הרב ישראל זיסל דבורץ. מחברון הוא שב לירושלים ונפגש עם שופט בית המשפט העליון גד פרומקין ונסע איתו לביקור במושבות החדשות: מקוה ישראל, תל אביב, פתח תקווה ובני ברק. בכל מקום שביקר נערכה לו קבלת פנים המונית, הוא נשא דברים לפני הקהל ובכמה מקומות מסר דרשה ("מאמר") מתורת חב"ד. לאחר מכן נפגש עם משלחות מקומיות ואף קיבל אנשים לשיחות אישיות.
ביקורו בארץ ארך כשבועיים ובט"ז מנחם-אב יצא לאלכסנדריה, ממנה המשיך באניה לבאדן, גרמניה בה שהה כעשרה ימים, ממנה נסע לפריז ליום אחד ומצרפת יצא בו' אלול למסע בן כשנה בארצות הברית.
מסעו הראשון לארצות הברית
בי"ב אלול ה'תרפ"ט הגיע הריי"צ לארצות הברית. מטרת מסעו לארצות הברית שארך כשנה הייתה כפולה: לגייס כספים ליהודי רוסיה ולעורר את יהודי ארצות הברית ללמוד תורה ולקיים מצוות. הוא ביקר בקהילות יהודיות בתשע מדינות. בחודש תשרי שהה בברוקלין וביקר בברונקס.
בי"ג בכסלו נסע לפילדלפיה ושהה שם חודש. בבואו לפידלפיה ערכו לכבודו טקס בהיכל העצמאות של ארצות הברית, הושיבו אותו על הכיסא שעליו ישב הנשיא הראשון ג'ורג' וושינגטון והוא נשא שם נאום קצר בשבח ארצות הברית וחיזוק היהדות. הוא הובל במכונית בתהלוכה לפעמון הדרור שעליו הוא הניח זר כשהוא מכריז כי "חופש המבוסס על דת הוא החופש הכי חזק". במשך החודש הוא נסע פעמיים ליום לניו יורק להשתתף באסיפה שארגנו לכבודו ובוועידת רבנים.
בי"ב בטבת נסע מפילדלפיה לבולטימור, מרילנד לשלושה שבועות. בכ"ז בטבת נסע לימים אחדים לעיר הבירה וושינגטון, ובה' בשבט חזר למנהטן שבניו-יורק לשבועיים. בי"א בשבט הגיע ברכבת לשיקגו לחודש. משיקגו נסע לכמה ימים (ט'-י"ב אדר) למילווקי, וויסקונסין.
עקב חולשתו שב לניו יורק למספר שבועות, ומשם יצא בכ"ט בניסן לדטרויט. בו' באייר נסע לסנט לואיס עד לט"ו באייר. בי"ט בסיון נסע לבוסטון והסביבה עד ג' בתמוז. בדרך חזרה לניו יורק עצר בווסטר, מסצ'וצצס לשעה קלה ונאם לפני קהל יהודי שבא לקבל את פניו, ובהמשך בתחנת הרכבת בספרינגפילד באו רבני העיר לקבל את פניו, ובאותו ערב ערכו אירוע בעיר בהשתתפותו.
את מסעו בארצות הברית סיים בביקור בבית הלבן בפגישה עם הנשיא הרברט הובר בי"ד בתמוז, ובפגישה הודה הרבי לנשיא על מתן חופש דת ליהודי ארצות הברית.
במקומות ביקורו נפגש הריי"צ עם הקהילה היהודית ועם אנשי ציבור וממשל, חברי קונגרס, שופטים וראשי ערים. השתתף במגביות לעזרת יהודי רוסיה, בהם הצלחתו הייתה מוגבלת בגלל השפל הכלכלי ששרר באותה תקופה בארצות הברית. בנאומיו בציבור ובשיחות אישיות עורר על הקמת שיעורי תורה, קיום המצוות ושמירת שבת. כמו כן הקים אגודות נשים שומרות טהרת המשפחה וסניפים של "אגודת חב"ד". במשך הביקור בחן את האפשרות להתיישב בארצות הברית, אך בסופו של דבר נמנע מכך. לאחר ששב לריגה ערך אספה כללית של רבני לטביה לדיון בשיפור מצב היהדות במדינה.
בראש חודש אדר תרצ"א נסע לביקור בן תשעה ימים לרקשיק שבליטא. בכל יום קיבל קהל לשיחות אישיות משעות הצהריים עד שעות הלילה המאוחרות. מלבד חסידי חב"ד בעיר באו יהודים מכל החוגים מהעיר עצמה כמו הנהלת ותלמידי ארגון יבנה בליטא, אנשים רבים מעשרות עיירות הסביבה כגון קובנה, תלמידי ישיבות מהערים פוניבז' וטלז. לקבוצת נשים שדרשה שיחה לנשים בלבד מסר הריי"צ נאום מיוחד, שבעקבותיו יסד בעיר ארגון נשים לשמירת טהרת המשפחה.
באותה תקופה סבל הריי"צ מאובדן תחושה ברגלו, ובקיץ תרצ"א נסע להתרפאות במרחצאות מרינבד, כשבדרכו ביקר בישיבות חב"ד בפולין - בוורשה ובאוטבוצק.
בתחילת שנת תרצ"ב הקים סניף של ישיבת "תומכי תמימים" בריגה, והביא מליטא את הרב מרדכי פוגרמנסקי, תלמיד ישיבת טלז לעמוד בראשה. הישיבה התקיימה כשנה בלבד.
תקופת פולין
באלול ה'תרצ"ג עבר לוורשה ושנתיים מאוחר יותר עבר לעיירה הסמוכה אוטבוצק.
בשנת ה'תרצ"ט (1939) ייסד את אגודת חסידי חב"ד.
בדצמבר 1939 חולץ מוורשה הכבושה בידי חבורת קצינים מהאבווהר (שירות הביון הגרמני) שמונו למבצע זה על ידי אדמירל וילהלם קנריס, והיגר לארצות הברית בתאריך 18 בפברואר 1940.
תקופת ארצות הברית
בט' באדר ה'ת"ש הגיע הריי"צ באניה מסטוקהולם לניו יורק, ארצות הברית. תקופה קצרה לאחר הגעתו לארצות הברית רכש את בנין 770 המפורסם, שם התגורר בשנותיו האחרונות. המקום הפך למרכז העולמי של חב"ד.
עם בואו יסד שלשה מוסדות מרכזיים: מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש בארצות הברית וקנדה בניהול חתנו הרב שמריהו גוראריה, מרכז לענייני חינוך, ומחנה ישראל בניהול חתנו רבי מנחם מענדל שניאורסון. מרכז הישיבות הקים 13 סניפים ברחבי ארצות הברית וסניף במונטריאול, קנדה. בנוסף יסד את הוצאת הספרים קה"ת, את ארגון של"ה ופעילות "מסיבות שבת". מאז פעל רבות לחיזוק יהדות ארצות הברית, עורר את התודעה לציפייה לביאת המשיח כשטבע את הססמה "לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה" (מיד לתשובה - מיד לגאולה).
בתש"ט הקים את היישוב כפר חב"ד בארץ ישראל.
בשבת פרשת בא, י' בשבט ה'תש"י (1950) נפטר בבית אגודת חסיד חב"ד, ונקבר בחלקת חב"ד בבית הקברות מונטיפיורי בקווינס שבניו יורק. על קברו הוקם אוהל מיוחד. את מקומו בנשיאות חב"ד ליובאוויטש, ירש חתנו, רבי מנחם מנדל שניאורסון.
משפחתו
נישא לבת דודתו נחמה דינה. לבני הזוג נולדו שלוש בנות: חנה, שנישאה לרב שמריהו גוראריה. חיה מושקא, שנישאה לרבי מנחם מנדל שניאורסון (לימים - האדמו"ר השביעי מחב"ד, 'הרבי מליובאוויטש'). ושיינא, שנישאה למנחם מנדל הורנשטיין, שניהם ניספו בשואה, שיינא בתאריך ב' בתשרי ה'תש"ג ומנחם מנדל בכ"ה בחשוון ה'תש"ג.
היסטוריוגרפיה
רבי יוסף יצחק הרבה לעסוק בהיסטוריה של חסידות חב"ד. כבר מילדות רשם בהוראת אביו את הסיפורים ששמע ממנו, מסבתו הרבנית רבקה, אשת אדמו"ר המהר"ש, וחסידים זקנים נוספים. בשיחות שנשא ובאיגרותיו הוא מרבה לתאר את הדורות הקודמים של החסידות ואת מנהגי אבותיו. חלק הארי ממנהגי חב"ד כיום מבוסס על עובדות שסיפר. שלא כמקובל בקרב אדמו"רים, הוא חיבר ספר העוסק בתולדות החסידות, בשם "ספר הזיכרונות". על חלק מן ההיסטוריוגרפיה שלו חלקו חוקרים.
חיבוריו
מאמרים - דרושי חסידות חב"ד
כחמשת אדמו"רי חב"ד שלפניו נהג הריי"צ לומר, דרושי חסידות בשבתות, חגים, ומועדי חב"ד. הדרושים, או "מאמרים", מבוססים על דרושים שאמרו האדמו"רים שלפניו. חלקם אף רשם בכוונה למסור לדפוס. מאמרים אלו נאספו בסדרת ספרי המאמרים לפי סדר אמירתם, ונסדרו לדפוס במהדורות מוערות.
ספר המאמרים - סדרה המונה כ-18 כרכים. מסודרת על פי סדר השנה (זאת אומרת, על פי זמני אמירתם, כל כרך לערך שנה או שנתיים).
ספר הקיצורים, קיצורי הספר שערי אורה, קה"ת, ברוקלין ה'תש"ח
שיחות
הריי"צ אמר את שיחותיו ביידיש ובשפה זו גם נרשמו על ידי החסידים ונדפסו. רק חלק קטן מהשיחות הוגה על ידו. חלק מהשיחות יצאו לאור בשעתן בסמיכות לזמן אמירתם בקופיר או בדפוס, בסדרת חוברות שנקראה "לקוטי דיבורים" שנלקטה לאחר מכן בשני כרכים. לאחר מכן נאספו השיחות ונערכו לדפוס על סדר השנים במהדורות מוערות ומתוקנות. חלק מהספרים אף תורגם ללשון הקודש ויצא לאור בספרים בפני עצמם.
לקוטי דיבורים - שיחותיו ברבים שהוגהו על ידו. שני כרכים (באידיש). (בתרגום לעברית הם שלשה כרכים).
ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, הוצאה שנייה ומתוקנת, ברוקלין ה'תשס"ד. בתחילת הספר מבוא: "סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת תר"פ-תרפ"ז".
ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, הוצאה שנייה ומתוקנת, ברוקלין ה'תשס"ב. בתחילת הספר מבוא: "סקירה קצרה מדברי ימי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בתקופת תרפ"ח-תרצ"א".
ספר השיחות תרצ"ו-חורף ת"ש, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ט.
ספר השיחות קיץ ת"ש-תש"ב, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ו.
ספר השיחות תש"ג-תש"ה, קה"ת, ברוקלין ה'תשמ"ו.
ספר השיחות תש"ו-תש"י, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"א.
מכתבים
אגרות קודש - סדרה של 17 כרכים ממכתביו.
יומנים, וקונטרסים
ספר הזכרונות - שני כרכים תיעודיים הכתובים בסגנון פרוזה המתארים את הרקע לצמיחת תנועת החסידות באירופה. גיבור הספר הוא רבי ברוך אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד.
קונטרס לימוד החסידות - אודות חובת הלימוד והפצת החסידות בדורנו.
קונטרס תורת החסידות - מכתב המסביר את התפתחות תנועת החסידות ומהות תורתה.
קונטרס כללי החינוך וההדרכה - פרקים בחינוך והדרכה אתר hebrewbooks קובץ PDF.
קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה - מתאר את מלחמתו של זקנו אדמו"ר הצמח צדק נגד תנועת ההשכלה.
ועוד חיבורים שונים שלא נדפסו בחייו ונמצאו רק שנים רבות לאחר פטירתו מהם:
קונטרס דברי ימי החוזרים - חלק ממכתב המתאר את דברי ימי ה'חוזרים' בתנועת חב"ד, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ו.
קונטרס התייסדות אגודת ישראל - חיבור המתאר את הרקע להקמתה של אגודת ישראל ויחס אדמו"רי חב"ד לתנועה.
רשימות
תשרי-טבת תרנ"ב. שבט - ניסן תרנ"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ז.
ערב חנוכה תרנ"ג. עשרה בטבת תרנ"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ז.
י"א י"ג ניסן תרנ"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשע"א.
טבת-שבט תרנ"ו, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ח.
תשרי-חשון תרס"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, (בסוף קונטרס "מאמרי י"ט כסלו תרפ"ב") קה"ת, ברוקלין ה'תשס"ח.
ויכוח הגדול במינסק תקמ"ג, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשס"ט.
אופן ההשתלשלות בהתיסדות חסידות חב"ד, דור ראשון, דור שני, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשס"ט.
החסיד ר' שמעון רופא, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תש"ע.
דברי חיי אדמו"ר הזקן, בעריכת הרב אהרון לייב רסקין, קה"ת ברוקלין ה'תשע"א.
ספר היום יום
לוח היום יום - ליקט וערך מכתביו חתנו רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.
*פטירת רבי חיים בן עטר - הכרת הטוב*
כשהגיעה מלכת שבא אל ארמונו של שלמה המלך, ראתה את אחת מסעודותיו, ככתוב: "וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא, אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה: וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה' וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּח" (מלכים א', י' ד'-ה')
אולם פליאתה לא הייתה מהשפע הגדול, אלא מדבר אחר...
מלכת שבא ראתה אדם לבוש בגדי איכרים ומראה פניו כשל איש פשוט והוא יושב לימינו של שלמה המלך. התפלאה המלכה מדוע לא נהג שלמה בגינוני מלכות, והושיב איש פשוט כזה לימינו.
לפליאתה, השיב שלמה המלך ואמר: "איכר זה הוא ברזילי הגלעדי, והסיבה שהושבתי אותו לימיני, היא משום מידת הכרת הטוב של דוד אבי - ברזילי הגלעדי גמל חסד עם אבי בזמן שברח מפני אבשלום בנו, ומצא מקלט של חסד בביתו של ברזילי.
לפני פטירתו ציווני אבי לגמול חסד ולהכיר טובה עם האיכר ברזילי..." (מדרש)
דוד המלך הכיר טובה לברזילי הגלעדי, לא טובה של פעם אחת, אלא ציווה את בנו שימשיך להכיר לו טובה ולתת לו להיות מאוכלי שולחנו אף לאחר מותו, כי הכרת הטוב היא מידה שהאדם צריך לחיות איתה יום יום, להרגיש אותה, לזכור את הטובה שעשו לו, גם אם לעיתים הדבר יוצר עבורו קושי...
לא רק לאדם, אלא, ובעיקר, למי שמחייה אותך רגע רגע...
בכניסתו לבית הכנסת לתפילת שחרית, היה רבי חיים בן עטר זצ"ל, עומד בפתח בית הכנסת ומונה את כל הטובות אשר עשה עימו הקב"ה, "כך עשית עימי וכך עשית עימי, הן בהליכתי, הן במשכבי והן בקומי..."
לאחר מכן היה נכנס להתפלל... כך, על ידי שהוקיר ושיבח את הקב"ה, גם תפילתו לא נאמרה מהשפה ולחוץ, שהתפילה היא עבודת הלב, ונובעת מעמקי הלב.
כשתפנים שבורא עולם משפיע עליך שפע גדול בכל השנה - בריאות, פרנסה ובעיקר חיים, תוכל בנקל לתת לו הודיה ולהכיר בטובה שלו.
כשאתה מכיר טובה למקור השפע שלך, אתה מרחיב לך את צינורות השפע, אתה גורם לבעל השפע לתת לך ולהמשיך לתת לך עוד ועוד... (רונן קרתא)
אתה רק תבקש... תאמר תודה, תכיר טובה... ותיראה פירות טובים בעמלך...
שבת שלום ומבורכת
ספר ''היום יום'' הוא לוח לימוד יומי שבו פתגמי חסידות המסודרים לפי לוח השנה. בכל יום יש פתגם יומי שליקט רבי מנחם מענדל שניאורסון מתוך שיחות ואגרות של חתנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש. זהו הספר הראשון שערך והוציא לאור.
באמצעות היישומון ''תפילולרי''
http://imagizer.imageshack.com/img9...
שבת טז סיון ה'תש"ג
שיעורים:
חומש: בהעלותך, שביעי עם פירש"י.
תהלים: עט-פב.
תניא: פרק ה. והנה ... פרק ג].
כבר החליטו הראשונים כמלאכים זי"ע [זכותם יגן עלינו], אשר רפואת הנפש היא כרפואת הגוף.
לכל לראש צריך לסמן מקום החולי: אם הוא מצד שחומר גופו עב גס ומושחת, או שהחסרון הוא בכחות נפשו, שיש לה נטיות לענינים רעים כמו גאוה, שקר וכדומה, או שמקור החולי הוא בהרגילות, שמפני רוע החינוך או רוע הסביבה בא לרגילות רעות.
עד אשר לא יתבררו פרטי מקום החולי וסיבת אחיזת המחלה אי אפשר להתחיל ברפואתו, כי אם לסדר אופן הנהגה ישרה בכל הדברים במה שיעשה ובמה שימנע את עצמו מהם: בועשה טוב בקיום המצות קביעות עתים לתורה קנין מדות טובות, ובסור מרע. אמנם מה שנחוץ ביותר הוא שיעורר החולה בעצמו שני ענינים: א) לידע שהוא חולה ויכסוף וישתוקק להתרפאות מחליו. ב) הידיעה שיכול להתרפאות, והתקוה ובטחון גמור כי בעזה"י [בעזרת השם יתברך] יתרפא מחליו.
באמצעות היישומון ''תפילולרי''
http://imagizer.imageshack.com/img9...
שבת טז סיון ה'תש"ג
שיעורים:
חומש: בהעלותך, שביעי עם פירש"י.
תהלים: עט-פב.
תניא: פרק ה. והנה ... פרק ג].
כבר החליטו הראשונים כמלאכים זי"ע [זכותם יגן עלינו], אשר רפואת הנפש היא כרפואת הגוף.
לכל לראש צריך לסמן מקום החולי: אם הוא מצד שחומר גופו עב גס ומושחת, או שהחסרון הוא בכחות נפשו, שיש לה נטיות לענינים רעים כמו גאוה, שקר וכדומה, או שמקור החולי הוא בהרגילות, שמפני רוע החינוך או רוע הסביבה בא לרגילות רעות.
עד אשר לא יתבררו פרטי מקום החולי וסיבת אחיזת המחלה אי אפשר להתחיל ברפואתו, כי אם לסדר אופן הנהגה ישרה בכל הדברים במה שיעשה ובמה שימנע את עצמו מהם: בועשה טוב בקיום המצות קביעות עתים לתורה קנין מדות טובות, ובסור מרע. אמנם מה שנחוץ ביותר הוא שיעורר החולה בעצמו שני ענינים: א) לידע שהוא חולה ויכסוף וישתוקק להתרפאות מחליו. ב) הידיעה שיכול להתרפאות, והתקוה ובטחון גמור כי בעזה"י [בעזרת השם יתברך] יתרפא מחליו.
באמצעות היישומון 'תפילולרי' ותחנת הרדיו 'מבשר טוב'
תניא ליום י"א תמוז ה'תשע"ט
אגרת התשובה
פרק א
תניא בסוף יומא שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד. עבר על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו עבר על מל"ת ושב תשובה תולה ויוה"כ מכפר. (פי' דאע"ג דלענין קיום מ"ע גדולה שדוחה את ל"ת. היינו משום שע"י קיום מ"ע ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור א"ס ב"ה (כמ"ש בזהר דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא) וגם על נפשו האלקית כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. אבל לענין תשובה אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו ית' ולא עשה מאמר המלך. מ"מ האור נעדר וכו' וכמארז"ל ע"פ מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל ק"ש של ערבית או וכו'. דאף שנזהר מעתה לקרות ק"ש של ערבית ושחרית לעולם אין תשובתו מועלת לתקן מה שביטל פ"א. והעובר על מל"ת ע"י שנדבק הרע בנפשו עושה פגם למעלה בשרשה ומקור חוצבה (בלבושי' די"ס דעשי' כמ"ש בת"ז לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לב"נ וכו') לכך אין כפרה לנפשו ולא למעלה עד יוה"כ כמ"ש וכפר על הקדש מטומאות בנ"י ומפשעיהם וכו' לפני ה' תטהרו לפני ה' דייקא ולכן אין ללמוד מכאן שום קולא ח"ו במ"ע ובפרט בת"ת. ואדרבה ארז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז וכו' אף שהן כריתות ומיתות ב"ד ולא ויתר על ביטול ת"ת). עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין (פי' גומרין הכפרה והוא מלשון מריקה ושטיפה לצחצח הנפש. כי כפרה היא לשון קינוח שמקנח לכלוך החטא) שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. עכ"ל הברייתא:
https://youtu.be/hYqoN_a-yDE.youtub...
מקור ולהאזנה בשידור חי http://www.770tv.org/donate.php
צלפחד יצא לקושש עצים בשבת, בפרהסיה, בסמוך לאחר מתן תורה.
הרבה הסברים נכתבו, וראוי להזכיר את העובדה שמשה רבינו לא ידע מה לעשות איתו - כתוב שהוא צריך למות, כי חילל שבת בפרהסיה, אך לא כתוב *איך* יש להרגו.
כמובן, שהדברים אינם רלוונטיים לימינו כעת - הרי אז זו היתה ממש התרסה, העם כולו התחזק מאד בשמירת השבת, והנה, בא אחד ולכאורה אומר "אני עושה מה שאני רוצה ואני יוצא נגד השם יתברך". צריך להבין, שאז זו היתה ממש פגיעה חמורה בנפש עם ישראל, זלזול במי שהוציאם ממצרים ועשה להם כהנה והנה נסים במדבר, מי שמחייה אותם, מהווה אותם, מקיים אותם ומבטיח להם עולם הבא - והנה בא אחד, שמנסה לקרר אותם.
והשם שותק. מחכה לראות מה יעשה עם ישראל. ישתקו לו? ירחמו, ובכך ימחלו על כבודו של בורא עולם, מי שהיה נגלה להם השכם והערב בעמוד ענן, מציל אותם ושומר עליהם באהבה כה רבה? קשה להלום מצב כזה. הפגיעה של עם ישראל לא היתה בהם עצמם - שהרי, השבת שלהם לא יכולה להיפגע. המסכן זה הוא, המקושש. אך מה שפגע בהם אנושות היה חילול השם - עלבון כלפי אבא שבשמים, דבר שציער אותם קשות. על כבודו הם לא קיבלו רשות למחול. להבדיל אלף אלפי הבדלות,כולנו מכירים טיפוסים כאלו, שכשקיללו אותם הם יפטרו את המקלל בהינף יד, אך אם יאמרו משהו על האמא או האבא - עד כאן.
משה רבינו עמד, ושמע הלכה - כיצד יש להרגו. הלכה זו התחדשה, וכעת התורה לכאורה היתה "שלמה" - ממש ממש בזכותו של צלפחד.
רבינו האר"י והרמ"ע מפאנו: היה חסיד אחד בגמרא, שיצא בשבת לטייל והנה ראה שהגדר של שדהו, מקור פרנסתו היחיד, נפרצה. משמע, בכל רגע יכולים להגיע גנבים, או בהמות מרעה, ופשוט לשבור את מטה לחמו. אותו חסיד הרהר בלבו, כיצד לסגור את הפרצה בגדר - ונבהל:
"אני *מהרהר* מחשבות חול בשבת?!". מצידו, לא רק שאסור הדיבור בדברי חול, או בוודאי המעשה - אלא גם, הרהור חול בשבת אסור.
נזדרז וגמר בליבו - "מאחר שמעשה שנעשה תוך חילול שבת אסור על אותו מחלל לעולם - מבחינתי, כך גם מחשבה! אני מקבל עלי *לעולם* שלא לתקן את הפרצה בגדר, בשום יום שהוא".
השם יתברך חייך באותו רגע. רק הוא, הרי, יודע נסתרות. הוא יודע מי הוא אותו חסיד כיום - וגם מי הוא היה, לפני הרבה מאות שנים.
מייד בתחילת השבוע, צמח וגדל לו בפתע פתאום שיח קוצני באותה פרצה, כשהוא סותם אותה כליל. מה גם, שלשיח היו פירות מתוקים ובשפע, מהם התפרנס אותו חסיד מאז והלאה.
שם השיח היה צלף. ורבינו הוסיף ואמר - דע לך, שחסיד זה היה בגלגולו הקודם צלפחד בן חפר. הוא חילל שבת במעשה - ותיקן אותה אפילו במחשבה בגלגולו הנוכחי, ואז זכה צלפחד וקיבל - שיח צלף. אחד.
צלפחד, שתיקונו נשלם.
שבת שלום.
הרבה הסברים נכתבו, וראוי להזכיר את העובדה שמשה רבינו לא ידע מה לעשות איתו - כתוב שהוא צריך למות, כי חילל שבת בפרהסיה, אך לא כתוב *איך* יש להרגו.
כמובן, שהדברים אינם רלוונטיים לימינו כעת - הרי אז זו היתה ממש התרסה, העם כולו התחזק מאד בשמירת השבת, והנה, בא אחד ולכאורה אומר "אני עושה מה שאני רוצה ואני יוצא נגד השם יתברך". צריך להבין, שאז זו היתה ממש פגיעה חמורה בנפש עם ישראל, זלזול במי שהוציאם ממצרים ועשה להם כהנה והנה נסים במדבר, מי שמחייה אותם, מהווה אותם, מקיים אותם ומבטיח להם עולם הבא - והנה בא אחד, שמנסה לקרר אותם.
והשם שותק. מחכה לראות מה יעשה עם ישראל. ישתקו לו? ירחמו, ובכך ימחלו על כבודו של בורא עולם, מי שהיה נגלה להם השכם והערב בעמוד ענן, מציל אותם ושומר עליהם באהבה כה רבה? קשה להלום מצב כזה. הפגיעה של עם ישראל לא היתה בהם עצמם - שהרי, השבת שלהם לא יכולה להיפגע. המסכן זה הוא, המקושש. אך מה שפגע בהם אנושות היה חילול השם - עלבון כלפי אבא שבשמים, דבר שציער אותם קשות. על כבודו הם לא קיבלו רשות למחול. להבדיל אלף אלפי הבדלות,כולנו מכירים טיפוסים כאלו, שכשקיללו אותם הם יפטרו את המקלל בהינף יד, אך אם יאמרו משהו על האמא או האבא - עד כאן.
משה רבינו עמד, ושמע הלכה - כיצד יש להרגו. הלכה זו התחדשה, וכעת התורה לכאורה היתה "שלמה" - ממש ממש בזכותו של צלפחד.
רבינו האר"י והרמ"ע מפאנו: היה חסיד אחד בגמרא, שיצא בשבת לטייל והנה ראה שהגדר של שדהו, מקור פרנסתו היחיד, נפרצה. משמע, בכל רגע יכולים להגיע גנבים, או בהמות מרעה, ופשוט לשבור את מטה לחמו. אותו חסיד הרהר בלבו, כיצד לסגור את הפרצה בגדר - ונבהל:
"אני *מהרהר* מחשבות חול בשבת?!". מצידו, לא רק שאסור הדיבור בדברי חול, או בוודאי המעשה - אלא גם, הרהור חול בשבת אסור.
נזדרז וגמר בליבו - "מאחר שמעשה שנעשה תוך חילול שבת אסור על אותו מחלל לעולם - מבחינתי, כך גם מחשבה! אני מקבל עלי *לעולם* שלא לתקן את הפרצה בגדר, בשום יום שהוא".
השם יתברך חייך באותו רגע. רק הוא, הרי, יודע נסתרות. הוא יודע מי הוא אותו חסיד כיום - וגם מי הוא היה, לפני הרבה מאות שנים.
מייד בתחילת השבוע, צמח וגדל לו בפתע פתאום שיח קוצני באותה פרצה, כשהוא סותם אותה כליל. מה גם, שלשיח היו פירות מתוקים ובשפע, מהם התפרנס אותו חסיד מאז והלאה.
שם השיח היה צלף. ורבינו הוסיף ואמר - דע לך, שחסיד זה היה בגלגולו הקודם צלפחד בן חפר. הוא חילל שבת במעשה - ותיקן אותה אפילו במחשבה בגלגולו הנוכחי, ואז זכה צלפחד וקיבל - שיח צלף. אחד.
צלפחד, שתיקונו נשלם.
שבת שלום.
מה הסיבה שהשמות שלהן מוזכרים בתורה?
איך זה שהן נישאו לבהי דודיהן פתר את הבעיה?
מה קרה לאמא שלהן?
למה שם אביהן מוזכר כאן ולא מוזכר בפרשת מקושש עצים?
איך זה שהן נישאו לבהי דודיהן פתר את הבעיה?
מה קרה לאמא שלהן?
למה שם אביהן מוזכר כאן ולא מוזכר בפרשת מקושש עצים?
ב"ה
פרשת פינחס - פרשת המקדש
פינחס – משוח מלחמה ומצביא במלחמת מדין
הרב ישראל אריאל שליט"א
ראש ישיבת המקדש
וראש ומייסד מכון המקדש
הפרשה מכילה תמיהה גדולה, שכן, משה נצטוה 'צרור את המדינים' פעמיים, פעם בפרשתנו, ככתוב (במדבר פרק כה, יז) : 'צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם, כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר…' ובשנית בפרשת מטות, וזאת למה?
כך גם הפסוק 'ויהי אחרי המגפה', נקטע ומתחיל מיד מפקד בני ישראל, כמו כן, סידרת פרשיות בנושאים שונים, כגון, פרשת בנות צלפחד, מינוי יהושע, פרשת המועדות, פרשת נדרים, ורק לאחר מכן חוזרת התורה לציווי לצרור את מדין, והדברים צריכים הסבר.
במיוחד עולה השאלה באשר למינויו של פינחס כמצביא במלחמה, ככתוב (במדבר פרק לא, ו): 'וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס', הרי זה עתה נתמנה יהושע כממשיכו של משה וכמפקד הצבא, שכן, בעת מינויו נאמר: (במדבר כז, טז): 'יִפְקֹד ה'… אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם', כלומר, איש אשר יצא לפניהם בקרב, והנה, משהגיעה השעה שיהושע יעשה את תפקידו כמצביא, נשלח דוקא פנחס ולא יהושע?
ודומה, שמסיבה זו נאמר למשה מיד לאחר מינויו של פינחס לכהן הצו: 'צרור את המדינים והכיתם אותם', כלומר, מיד עם מינויו לכהן נתמנה פינחס גם למפקד הצבא בקרב העתיד להיות עם המדינים. שכן, האיש פינחס הוא המתאים לצאת לקרב הזה, בהיותו בעל הזכות הגדולה, כמי שהכה ראשון בחוטאים, והרי הוא בבחינת 'המתחיל במצוה אומרים לו גמור' (ראה ירושלמי פסחים י, ה). לפיכך, עוד בטרם נתמנה יהושע לממשיכו של משה, כבר נקבע פינחס כאחראי למלחמה זו. במינוי זה נמנעה הפגיעה ביהושע, שכן הציווי על יציאתו של פינחס למלחמה זו קדם למינויו של יהושע למצביא.
אכן, ראה ב'ספרי' על הפסוק – 'אשר יצא לפניהם… ואשר יוציאם ואשר יביאם', שם מובא: 'לא כדרך שאחרים עושים שהם [המפקדים] משלחים חיילות והם באים לבסוף, אלא כשם שעשה משה… וכשם שעשה יהושע… וכשם שעשה פנחס, שנאמר: וישלח אותם משה אלף למטה לצבא – אותם ואת פינחס'. מתברר, אפוא, שפינחס נשלח כמפקד היוצא בראש חייליו למלחמה. אמנם בסוטה (מג, א) מובא, שפינחס יצא למלחמה זו ככהן משוח מלחמה, אך דומה, שאין סתירה בדבר, אלא זה המיוחד במלחמה זו – שהיא מלחמת נקמה וביעור הרע - שהמפקד היה גם כהן משוח מלחמה וגם המצביא.
וראה שם בספרי, שחז"ל מונים שם כמה משימות המוטלות על מפקד הצבא: א. הליכה בראש חייליו. ב. שבזכויותיו יגן על הלוחמים. ג. שיחזיר את כולם בשלום מן הקרב. שלשת הסגולות האלה נמצאו בפינחס - האיש אשר קינא לאלוקיו - ולפיכך הוא שנבחר לצאת למלחמה זו. זה לשון המדרש שם: "'אשר יצא לפניהם' - בראש. 'ואשר יבוא לפניהם' - בראש… 'אשר יוציאם' - בזכיות. 'ואשר יביאם - בזכיותיו. 'אשר יוציאם' – במנין, 'ואשר יביאם' - במנין, שנאמר (במדבר לא): 'ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה ולא נפקד ממנו איש'. הווה אומר, לניהול מלחמה זו, אין כפינחס, איש הראוי בזכויותיו ובמעשיו, כדי להוליך את ישראל לקרב ולהחזיר את כולם בשלום, ולפיכך הוטלה עליו המשימה ולא על יהושע.
שבת שלום
פרשת פינחס - פרשת המקדש
פינחס – משוח מלחמה ומצביא במלחמת מדין
הרב ישראל אריאל שליט"א
ראש ישיבת המקדש
וראש ומייסד מכון המקדש
הפרשה מכילה תמיהה גדולה, שכן, משה נצטוה 'צרור את המדינים' פעמיים, פעם בפרשתנו, ככתוב (במדבר פרק כה, יז) : 'צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם, כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר…' ובשנית בפרשת מטות, וזאת למה?
כך גם הפסוק 'ויהי אחרי המגפה', נקטע ומתחיל מיד מפקד בני ישראל, כמו כן, סידרת פרשיות בנושאים שונים, כגון, פרשת בנות צלפחד, מינוי יהושע, פרשת המועדות, פרשת נדרים, ורק לאחר מכן חוזרת התורה לציווי לצרור את מדין, והדברים צריכים הסבר.
במיוחד עולה השאלה באשר למינויו של פינחס כמצביא במלחמה, ככתוב (במדבר פרק לא, ו): 'וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס', הרי זה עתה נתמנה יהושע כממשיכו של משה וכמפקד הצבא, שכן, בעת מינויו נאמר: (במדבר כז, טז): 'יִפְקֹד ה'… אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם', כלומר, איש אשר יצא לפניהם בקרב, והנה, משהגיעה השעה שיהושע יעשה את תפקידו כמצביא, נשלח דוקא פנחס ולא יהושע?
ודומה, שמסיבה זו נאמר למשה מיד לאחר מינויו של פינחס לכהן הצו: 'צרור את המדינים והכיתם אותם', כלומר, מיד עם מינויו לכהן נתמנה פינחס גם למפקד הצבא בקרב העתיד להיות עם המדינים. שכן, האיש פינחס הוא המתאים לצאת לקרב הזה, בהיותו בעל הזכות הגדולה, כמי שהכה ראשון בחוטאים, והרי הוא בבחינת 'המתחיל במצוה אומרים לו גמור' (ראה ירושלמי פסחים י, ה). לפיכך, עוד בטרם נתמנה יהושע לממשיכו של משה, כבר נקבע פינחס כאחראי למלחמה זו. במינוי זה נמנעה הפגיעה ביהושע, שכן הציווי על יציאתו של פינחס למלחמה זו קדם למינויו של יהושע למצביא.
אכן, ראה ב'ספרי' על הפסוק – 'אשר יצא לפניהם… ואשר יוציאם ואשר יביאם', שם מובא: 'לא כדרך שאחרים עושים שהם [המפקדים] משלחים חיילות והם באים לבסוף, אלא כשם שעשה משה… וכשם שעשה יהושע… וכשם שעשה פנחס, שנאמר: וישלח אותם משה אלף למטה לצבא – אותם ואת פינחס'. מתברר, אפוא, שפינחס נשלח כמפקד היוצא בראש חייליו למלחמה. אמנם בסוטה (מג, א) מובא, שפינחס יצא למלחמה זו ככהן משוח מלחמה, אך דומה, שאין סתירה בדבר, אלא זה המיוחד במלחמה זו – שהיא מלחמת נקמה וביעור הרע - שהמפקד היה גם כהן משוח מלחמה וגם המצביא.
וראה שם בספרי, שחז"ל מונים שם כמה משימות המוטלות על מפקד הצבא: א. הליכה בראש חייליו. ב. שבזכויותיו יגן על הלוחמים. ג. שיחזיר את כולם בשלום מן הקרב. שלשת הסגולות האלה נמצאו בפינחס - האיש אשר קינא לאלוקיו - ולפיכך הוא שנבחר לצאת למלחמה זו. זה לשון המדרש שם: "'אשר יצא לפניהם' - בראש. 'ואשר יבוא לפניהם' - בראש… 'אשר יוציאם' - בזכיות. 'ואשר יביאם - בזכיותיו. 'אשר יוציאם' – במנין, 'ואשר יביאם' - במנין, שנאמר (במדבר לא): 'ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה ולא נפקד ממנו איש'. הווה אומר, לניהול מלחמה זו, אין כפינחס, איש הראוי בזכויותיו ובמעשיו, כדי להוליך את ישראל לקרב ולהחזיר את כולם בשלום, ולפיכך הוטלה עליו המשימה ולא על יהושע.
שבת שלום
שיעור יומי מתוך ספר" החפץ חיים"
אילו תכשיטים שווים יותר?!
סיפור אמיתי עם מסר חזק ביותר!!! מצווה גדולה לשתף!
מעשה היה באישה אחת אשר בעלה היה מעניק לה לעיתים תכופות מיני תכשיטים יפים ותמיד הייתה מתהדרת בהם לפני שכנתה, אשתו של רבנו לאפיאן זצ"ל: "תראי איזה עגילים מזהב קנה לי בעלי! תראי איזה צמיד! איזה שעון יד! איזה גורמט מוזהב! הייתי מעוניינת לראות אילו תכשיטים בעלך קונה לך?"
ענתה לה השכנה: "אני מוכנה להראות לך את התכשיטים שלי, אבל לא עכשיו, אלא רק בעוד חצי שעה!".
עברה חצי שעה והאישה הסקרנית נכנסה שוב לשכנתה ושאלה אותה: "היכן התכשיטים שדיברת עליהם?".
והנה נשמע פתאום נקישה על הדלת ו"התכשיטים" שלה חזרו מהתלמוד תורה! הצביעה עליהם האימא ואמרה מתוך חיוך של אושר: "הנה, אלו ’התכשיטים‘ שלי! לך יש תכשיטים שתלויים ועומדים על הגוף ולי יש תכשיטים – נשמות מהלכות!".
אשרי האימא שאכן זוכה לתכשיטים כגון אלו, היא זאת המאושרת האמיתית! והיא זאת שזוכה לרוות נחת מילדיה הן בעולם הזה והן בעולם הבא שהרי יש לה "השקעה מכניסה", שדואגת לחשבון הזכויות שלה בעוה"ב!, אך כל זאת בתנאי שדואגים לחינוך נכון כבר מהגיל הרך בעודם תינוקות.
שלום וברכה!
כפי רצונו של הרבי ללמוד סדר רמב"ם יומי, ובנידון דידן, 3 פרקים ביום, מתחילים היום ללמוד הלכות סנהדרין.
כדי לנו לרענן מה זה להיות שופט, מי יכול להיות שופט ואיך צריכה להיות מערכת המשפט באמת.
אשתדל בע"ה להביא כל יום פרק אחד.
ושנזכה כבר ל"והושיבה שופטך כבראשונה" בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!
כפי רצונו של הרבי ללמוד סדר רמב"ם יומי, ובנידון דידן, 3 פרקים ביום, מתחילים היום ללמוד הלכות סנהדרין.
כדי לנו לרענן מה זה להיות שופט, מי יכול להיות שופט ואיך צריכה להיות מערכת המשפט באמת.
אשתדל בע"ה להביא כל יום פרק אחד.
ושנזכה כבר ל"והושיבה שופטך כבראשונה" בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!
בהתאם להוראת הרבי שלימוד בענייני גאולה ומשיח הוא הדרך הישרה המהירה והקלה מבין כל דרכי התורה להביא את המשיח בפועל ממש.
באדיבות בית חב''ד - מערב ראשון לציון
ב"ה - יום יום משיח וגאולה
יום ראשון - יא' תמוז
*משיח בא בהיסח הדעת - ע"י למוד עניני משיח*
"אף שאמרו חז"ל (סנהדרין צז, א) שמשיח בא "בהיסח הדעת",
אין זה בסתירה חס-ושלום למחשבה והתבוננות באופן של "דעת" ("שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק") בעניני משיח וגאולה,
ולכל לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח, "הנה זה בא", כיון שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, וסיימו כל עניני העבודה בשלימות-
כי "היסח הדעת" פירושו "למעלה מן הדעת" (תניא אגה"ק קה, ב)".
(משיחת הרבי שליט"א מליובאוויטש מה''מ - פרשת בלק התנש"א)
להצטרפות לתפוצה ולתרומות - שלחו הודעת וואטסאפ ל - 972.50.7108770
לתכנים ולמגזין: https://www.chabadwest.co.il/he/135...
(המשך בשרשור)
לזכות מרת גרציה בת אברהם – נלב"ע ג תשרי תשעט
ד”ר מרדכי ניסן בוחן בספר חדש את תהליכי ההקצנה שעברו על חלקים בשמאל הישראלי. “נסיגה משטחים היא חזות הכל, עם שמתנכר למולדת זו תופעה שלא קיימת בהיסטוריה”
רבות דובר בשנים האחרונות על דעיכתו המתמשכת של השמאל הישראלי, הן מבחינה רעיונות והן מבחינה אלקטורלית, ועל ההקצנה שעברו חלקים ממנו, לעיתים עד כדי קידום רעיונות ופעילות נגד מדינת ישראל. ישנן לא מעט דוגמאות לכך, ואחת בולטת כזו מהשבועות האחרונים הייתה ההתגייסות הנרחבת של אקדמאים ישראלים שבחרו דווקא לגנות את החלטת הפרלמנט הגרמני על הגדרת חרם נגד ישראל כסוג של אנטישמיות, מחאה שזכתה לרוח גבית נחושה במספר רב של מאמרים בעיתון ‘הארץ’.
מי שעקב מקרוב אחר התפתחות התופעה במשך עשורים הוא ד”ר מרדכי ניסן, חוקר מדעי המדינה ומרצה בענייני ישראל והמזרח התיכון, שספרו החדש “The Crack-Up of the Israeli Left” בוחן ומנתח לעומק את התהליכים התרבותיים והפוליטיים שעברו על השמאל הישראלי, החל מהקמת המדינה ועד ימינו. הביטוי “crack-up” אותו בחר ניסן לכותרת הספר ניתן לפירוש מילולי כ”התמוטטות” או “מפלה”, אך לדבריו במקרה של השמאל הישראלי מדובר במשהו חמור הרבה יותר. “בחרתי בביטוי הזה כי נותן אסוציאציה של שיגעון”, הוא אומר בשיחה עם ‘מידה’ ומוסיף: “זו תופעה מנטלית של אדם שלא מסוגל יותר לחשוב בצורה רציונלית ומאבד קשר עם המציאות”.
מתי התחיל השיגעון הזה?
“כבר לפני קום המדינה, מחנה השמאל בארץ-ישראל גיבש לעצמו תפיסת עולם שפוגעת בשכל הישר ובטבע האדם. השמאל דיבר על לגדל ילדים בקיבוץ על ידי קולקטיב, להלאים את כל הקרקעות ומשאבי החברה בידי המדינה: אידיאולוגיה קומוניסטית-מרקסיסטית מראשיתה. הייתה בהמשך אף שנאה שהתגבשה בצד השמאלני נגד הימין: שנאה לז’בוטינסקי ורדיפה גם בימים לאחר קום המדינה עם כינויי גנאי שהוטחו בבגין. השנאה שאנחנו רואים כיום לנתניהו היא המשך של זה והיא מעבירה חלק מהשונאים על דעתם”.
אתה טוען בספר שהשמאל הישראלי מנותק מהמציאות
“מיד עם הניצחון במלחמת ששת הימים ראינו תופעה הולכת ומתחזקת שבה השמאל מתנכר לארץ-ישראל. זו תופעה שאנחנו היום מקבלים כמובנת מאליה, אבל צריך לחשוב איך קרה שחלקים בציבור היהודי אחרי 1967 היו מוכנים להתנכר למולדת. במשך אלפי שנים עם ישראל דבק בארצו, חזר אליה מהגלות, הקים מדינה ונלחם עליה, ואז ברגע הוא מוכן לוותר על חלקים ממנה? זה דבר שלא נתפס, עם שמתנכר למולדתו זו תופעה שלא קיימת בהיסטוריה”.
איך אתה מסביר אותה?
“קשה מאוד להבין איך אדם עושה דבר כזה, זה כמו שמישהו יסכים לוותר על הבית או על המשפחה שלו. אני לא מקבל את הטענה שמדובר בתולדה של השקפה פוליטית או שיקול אסטרטגי, או את כל התירוצים על אוכלוסייה ערבית, לחץ בינלאומי או הסכם שלום. יש פה יסוד נפשי שהוא עמוק יותר מזה”.
גם היום חלק ממנהיגי השמאל מדברים על “הפרדות” מהפלסטינים
“זה עוד ביטוי של מחשבה מדינית קלוקלת לפיה צריך לפנות עוד שטחים ולהרוס עוד ישובים למרות הניסיון האומלל של ההתנתקות מעזה והסכמי אוסלו, וזה תמוה עוד יותר כשזה מגיע מאנשים בעלי ניסיון ועשייה. ומה יקרה אחרי שניסוג שוב? הפלסטינים פתאום יגלו אחריות ואמינות וישמרו על הסכמים? לא יהיו תאי טרור? זה ייתן יותר ביטחון ויציבות? הנסיגה הפכה להיות חזות הכל, כאילו לא למדנו שום דבר מתוצאות העבר. זה כבר לא סיפור של שיקול דעת מדיני, זו פשוט אובססיה”.
הדרה באקדמיה
נושא נוסף עליו כותב מניסיון ד”ר ניסן בספרו הוא היחס של עולם האקדמיה לישראל, ובעיקר השאלה מדוע אנשי אקדמיה מכל התחומים והמוסדות עוסקים בכזו אובססיביות דווקא במדינה קטנה וצעירה במזרח התיכון. לדבריו, “באקדמיה יש סוג של התנשאות וניתוק מהחברה. אקדמאים בדרך כלל לא מתחככים כל יום עם ההמון אלא עם ספרים ותיאוריות. אלה אנשים שמחפשים לעצמם תהילה וישראל היא נושא שחם שקל לעשות איתו רעש”.
להציג עמדה נגד ישראל זה דבר שמשתלם בקריירה של אקדמאי?
“פרופ’ רוברט וויסטריך אמר פעם שמי שרוצה להתקדם באקדמיה לא כדאי לו להיות בעד ישראל. עמדה מתריסה לישראל זה בהחלט דבר שיכול לעזור בקריירה, ובטח לא מזיק. אני יכול לאשר את המצב הזה כמי שהיה שנים רבות באוניברסיטה”.
איך זה קורה בפועל?
“המוסדות והחוקרים בישראל מאוד מחוברים לעמיתים בעולם. אקדמאים נוסעים ללמוד ולהרצות בכל מיני מקומות, מזמינים לארץ אנשים בתחומים שלהם והדעה של עמיתים זרים מאוד חשובה לישראלי שרוצה להתקדם. נכון שלא כולם ככה, אבל אם נבדוק את הפרופסורים שחתמו על עצומות שמבקרות את ישראל על הכיבוש ונושאים דומים, נמצא שהם בטח לא סבלו מנקיטת עמדה כזו. פרופסור שחתם על עצומה כזו לא נענש, והוא יכול להרגיש בבית ולהתקדם בכל אוניברסיטה”.
חווית דברים כאלה באופן אישי כמרצה באוניברסיטה?
“אני מעריך מאוד את האוניברסיטה העברית שעבדתי בה שנים רבות ונהניתי מעבודה פוריה. חוויתי הרבה דברים יפים, אבל גם דברים לא יפים. ברור שהאקדמיה צבועה בגוון שמאלני, ולמרות שהקפדתי לא להביע את דעתי האישית בכיתה, בכל זאת אתה מסומן כמי שמחזיק בדעות לאומיות וכותב עליהן מחוץ לאוניברסיטה, ואפילו גר בהתנחלות. האם זה פגע בי מבחינת אפשרויות של קידום? אני מאמין שכן, אבל תמיד שמרתי על יושרה אישית ומעולם לא חשפתי את דעותיי בשיעורים, גם כשלימדתי קורסים בנושאים הכי רגישים של הסכסוך והמזרח התיכון”.
אירוע נוסף בו נתקל ניסן בהדרה על רקע פוליטי, היה כאשר הציע את ספרו החדש להוצאות ספרים ברחבי העולם. לדבריו, “הייתה לי תקווה שספר חדשני כזה שנוגע בסוגיות שנמצאות על סדר היום של הפוליטיקה העולמית דווקא יעניין מוציאים לאור, אבל לא היה קל למצוא מישהו שיסכים לפרסם אותו”.
הוא מספר על מקרה בו סוכן ספרות אמריקני שעוסק בחיבור בין סופרים למוציאים לאור בארה”ב אמר לו כי “את כל בתי ההוצאה לאור הגדולים בניו-יורק מנהלים יהודים ליברליים”, ולכן “הספר שלך לא יכול להתקבל אצלם”. לבסוף חבר ניסן להוצאת הספרים הקנדית Mantua, אשר לדבריו מגדירה את עצמה כ”שמרנית ופרו-ישראלית”, ופרסמה את ספרו לאחרונה בצפון אמריקה.
מערכה נגדית
למרות הפער האידאולוגי המשמעותי המתואר בספר, ניסן מציע בסיומו גם תקווה לפיוס והתקרבות בין הצדדים היריבים. “העוול הגדול הוא שלא התפתח בישראל שיח מכיל ומחבר של אחים, אחים שנמצאים ביחד במדינה היהודית ומחויבים לשמור עליה”, הוא אומר.
על פי ניסן, “היום יש שיח פגום של פילוג ושנאה, ולשם תיקון המצב ופיוס בין ימין ושמאל צריך קול אחר. זה צריך להגיע בעיקר ממי שעומד בראש הפירמידה, שיפנה בלב שלם אל כל אזרחי המדינה וכל המחנות וניסה לפתח שיח אחר. צריך מנהיג בעל התעלות נפש ואהבת ישראל שיראה את המצב וינסה להתגבר על המריבה”.
בהקשר הזה, ד”ר ניסן מביע ביקורת גם הימין אשר לדבריו לא ממלא את תפקידו הציבורי באופן מספק. “השמאל השתלט על השיח ועל מוקדי ההשפעה, וזה סוג של מחדל של הימין שלא רואה את התמונה הגדולה. יש פה מערכה שלמה שמטרתה למוטט את היסודות של עם ישראל, והמאבק מתנהל בכל המקומות שהימין חלש בהם – בכיתות הלימוד, בתקשורת ובבתי המשפט. הימין צריך לעשות בדק בית ולצאת במערכה נגדית כדי לעצור את הסחף ולהציג אלטרנטיבה”.
מקור: https://mida.org.il/2019/07/18/%d7%...
רבות דובר בשנים האחרונות על דעיכתו המתמשכת של השמאל הישראלי, הן מבחינה רעיונות והן מבחינה אלקטורלית, ועל ההקצנה שעברו חלקים ממנו, לעיתים עד כדי קידום רעיונות ופעילות נגד מדינת ישראל. ישנן לא מעט דוגמאות לכך, ואחת בולטת כזו מהשבועות האחרונים הייתה ההתגייסות הנרחבת של אקדמאים ישראלים שבחרו דווקא לגנות את החלטת הפרלמנט הגרמני על הגדרת חרם נגד ישראל כסוג של אנטישמיות, מחאה שזכתה לרוח גבית נחושה במספר רב של מאמרים בעיתון ‘הארץ’.
מי שעקב מקרוב אחר התפתחות התופעה במשך עשורים הוא ד”ר מרדכי ניסן, חוקר מדעי המדינה ומרצה בענייני ישראל והמזרח התיכון, שספרו החדש “The Crack-Up of the Israeli Left” בוחן ומנתח לעומק את התהליכים התרבותיים והפוליטיים שעברו על השמאל הישראלי, החל מהקמת המדינה ועד ימינו. הביטוי “crack-up” אותו בחר ניסן לכותרת הספר ניתן לפירוש מילולי כ”התמוטטות” או “מפלה”, אך לדבריו במקרה של השמאל הישראלי מדובר במשהו חמור הרבה יותר. “בחרתי בביטוי הזה כי נותן אסוציאציה של שיגעון”, הוא אומר בשיחה עם ‘מידה’ ומוסיף: “זו תופעה מנטלית של אדם שלא מסוגל יותר לחשוב בצורה רציונלית ומאבד קשר עם המציאות”.
מתי התחיל השיגעון הזה?
“כבר לפני קום המדינה, מחנה השמאל בארץ-ישראל גיבש לעצמו תפיסת עולם שפוגעת בשכל הישר ובטבע האדם. השמאל דיבר על לגדל ילדים בקיבוץ על ידי קולקטיב, להלאים את כל הקרקעות ומשאבי החברה בידי המדינה: אידיאולוגיה קומוניסטית-מרקסיסטית מראשיתה. הייתה בהמשך אף שנאה שהתגבשה בצד השמאלני נגד הימין: שנאה לז’בוטינסקי ורדיפה גם בימים לאחר קום המדינה עם כינויי גנאי שהוטחו בבגין. השנאה שאנחנו רואים כיום לנתניהו היא המשך של זה והיא מעבירה חלק מהשונאים על דעתם”.
אתה טוען בספר שהשמאל הישראלי מנותק מהמציאות
“מיד עם הניצחון במלחמת ששת הימים ראינו תופעה הולכת ומתחזקת שבה השמאל מתנכר לארץ-ישראל. זו תופעה שאנחנו היום מקבלים כמובנת מאליה, אבל צריך לחשוב איך קרה שחלקים בציבור היהודי אחרי 1967 היו מוכנים להתנכר למולדת. במשך אלפי שנים עם ישראל דבק בארצו, חזר אליה מהגלות, הקים מדינה ונלחם עליה, ואז ברגע הוא מוכן לוותר על חלקים ממנה? זה דבר שלא נתפס, עם שמתנכר למולדתו זו תופעה שלא קיימת בהיסטוריה”.
איך אתה מסביר אותה?
“קשה מאוד להבין איך אדם עושה דבר כזה, זה כמו שמישהו יסכים לוותר על הבית או על המשפחה שלו. אני לא מקבל את הטענה שמדובר בתולדה של השקפה פוליטית או שיקול אסטרטגי, או את כל התירוצים על אוכלוסייה ערבית, לחץ בינלאומי או הסכם שלום. יש פה יסוד נפשי שהוא עמוק יותר מזה”.
גם היום חלק ממנהיגי השמאל מדברים על “הפרדות” מהפלסטינים
“זה עוד ביטוי של מחשבה מדינית קלוקלת לפיה צריך לפנות עוד שטחים ולהרוס עוד ישובים למרות הניסיון האומלל של ההתנתקות מעזה והסכמי אוסלו, וזה תמוה עוד יותר כשזה מגיע מאנשים בעלי ניסיון ועשייה. ומה יקרה אחרי שניסוג שוב? הפלסטינים פתאום יגלו אחריות ואמינות וישמרו על הסכמים? לא יהיו תאי טרור? זה ייתן יותר ביטחון ויציבות? הנסיגה הפכה להיות חזות הכל, כאילו לא למדנו שום דבר מתוצאות העבר. זה כבר לא סיפור של שיקול דעת מדיני, זו פשוט אובססיה”.
הדרה באקדמיה
נושא נוסף עליו כותב מניסיון ד”ר ניסן בספרו הוא היחס של עולם האקדמיה לישראל, ובעיקר השאלה מדוע אנשי אקדמיה מכל התחומים והמוסדות עוסקים בכזו אובססיביות דווקא במדינה קטנה וצעירה במזרח התיכון. לדבריו, “באקדמיה יש סוג של התנשאות וניתוק מהחברה. אקדמאים בדרך כלל לא מתחככים כל יום עם ההמון אלא עם ספרים ותיאוריות. אלה אנשים שמחפשים לעצמם תהילה וישראל היא נושא שחם שקל לעשות איתו רעש”.
להציג עמדה נגד ישראל זה דבר שמשתלם בקריירה של אקדמאי?
“פרופ’ רוברט וויסטריך אמר פעם שמי שרוצה להתקדם באקדמיה לא כדאי לו להיות בעד ישראל. עמדה מתריסה לישראל זה בהחלט דבר שיכול לעזור בקריירה, ובטח לא מזיק. אני יכול לאשר את המצב הזה כמי שהיה שנים רבות באוניברסיטה”.
איך זה קורה בפועל?
“המוסדות והחוקרים בישראל מאוד מחוברים לעמיתים בעולם. אקדמאים נוסעים ללמוד ולהרצות בכל מיני מקומות, מזמינים לארץ אנשים בתחומים שלהם והדעה של עמיתים זרים מאוד חשובה לישראלי שרוצה להתקדם. נכון שלא כולם ככה, אבל אם נבדוק את הפרופסורים שחתמו על עצומות שמבקרות את ישראל על הכיבוש ונושאים דומים, נמצא שהם בטח לא סבלו מנקיטת עמדה כזו. פרופסור שחתם על עצומה כזו לא נענש, והוא יכול להרגיש בבית ולהתקדם בכל אוניברסיטה”.
חווית דברים כאלה באופן אישי כמרצה באוניברסיטה?
“אני מעריך מאוד את האוניברסיטה העברית שעבדתי בה שנים רבות ונהניתי מעבודה פוריה. חוויתי הרבה דברים יפים, אבל גם דברים לא יפים. ברור שהאקדמיה צבועה בגוון שמאלני, ולמרות שהקפדתי לא להביע את דעתי האישית בכיתה, בכל זאת אתה מסומן כמי שמחזיק בדעות לאומיות וכותב עליהן מחוץ לאוניברסיטה, ואפילו גר בהתנחלות. האם זה פגע בי מבחינת אפשרויות של קידום? אני מאמין שכן, אבל תמיד שמרתי על יושרה אישית ומעולם לא חשפתי את דעותיי בשיעורים, גם כשלימדתי קורסים בנושאים הכי רגישים של הסכסוך והמזרח התיכון”.
אירוע נוסף בו נתקל ניסן בהדרה על רקע פוליטי, היה כאשר הציע את ספרו החדש להוצאות ספרים ברחבי העולם. לדבריו, “הייתה לי תקווה שספר חדשני כזה שנוגע בסוגיות שנמצאות על סדר היום של הפוליטיקה העולמית דווקא יעניין מוציאים לאור, אבל לא היה קל למצוא מישהו שיסכים לפרסם אותו”.
הוא מספר על מקרה בו סוכן ספרות אמריקני שעוסק בחיבור בין סופרים למוציאים לאור בארה”ב אמר לו כי “את כל בתי ההוצאה לאור הגדולים בניו-יורק מנהלים יהודים ליברליים”, ולכן “הספר שלך לא יכול להתקבל אצלם”. לבסוף חבר ניסן להוצאת הספרים הקנדית Mantua, אשר לדבריו מגדירה את עצמה כ”שמרנית ופרו-ישראלית”, ופרסמה את ספרו לאחרונה בצפון אמריקה.
מערכה נגדית
למרות הפער האידאולוגי המשמעותי המתואר בספר, ניסן מציע בסיומו גם תקווה לפיוס והתקרבות בין הצדדים היריבים. “העוול הגדול הוא שלא התפתח בישראל שיח מכיל ומחבר של אחים, אחים שנמצאים ביחד במדינה היהודית ומחויבים לשמור עליה”, הוא אומר.
על פי ניסן, “היום יש שיח פגום של פילוג ושנאה, ולשם תיקון המצב ופיוס בין ימין ושמאל צריך קול אחר. זה צריך להגיע בעיקר ממי שעומד בראש הפירמידה, שיפנה בלב שלם אל כל אזרחי המדינה וכל המחנות וניסה לפתח שיח אחר. צריך מנהיג בעל התעלות נפש ואהבת ישראל שיראה את המצב וינסה להתגבר על המריבה”.
בהקשר הזה, ד”ר ניסן מביע ביקורת גם הימין אשר לדבריו לא ממלא את תפקידו הציבורי באופן מספק. “השמאל השתלט על השיח ועל מוקדי ההשפעה, וזה סוג של מחדל של הימין שלא רואה את התמונה הגדולה. יש פה מערכה שלמה שמטרתה למוטט את היסודות של עם ישראל, והמאבק מתנהל בכל המקומות שהימין חלש בהם – בכיתות הלימוד, בתקשורת ובבתי המשפט. הימין צריך לעשות בדק בית ולצאת במערכה נגדית כדי לעצור את הסחף ולהציג אלטרנטיבה”.
מקור: https://mida.org.il/2019/07/18/%d7%...
למרבה הצער, היכן שתבדקו תמצאו שחיתות, נפוטיזם סיאוב והמון צביעות וחוסר יושרה.
מערכת המשפט - רקובה.
מערכת הביטחון - מסואבת ומסורסת.
עיתונות - בדיחה טובה.
אין אמת בפרסום, אין תמורה לאגרה, חברת חשמל בגירעון של 100 מיליארד!
שביתות בנמלים וברכבת ובמשרדי ממשלה כל כמה חודשים, חברת דואר בקריסה ממש, מערכת רפואה קורסת שבנויה על קומבינות מושחתות, פרופסורים שלוקחים שוחד כדי לנתח תיירים על חשבון אזרחי ישראל בבית חולים ציבורי, שופט מחוזי בדימוס שלוקח שוחד ובורח כעבריין למדינה ללא הסכם הסגרה, שופטים שרומסים את החוק ומכריעים בניגוד לדין, מכירים פנים ועושים איפא ואיפא ועוד איך.
שרים ומשרדי ממשלה מלאים בשחיתות חמורה, ראש ממשלה מורשע בקבלת שוחד, נשיא בכלא, שרים בכלא, שר ביטחון ורמטכ"ל בדימוס בחקירת משטרה, תפירת תיקים פליליים על רקע התמודדויות על שררה וחברת סלולר שמפרסמת שירות 4G בקרוב, למרות שהוא פשוט לא קיים. בתאילנד כבר יש רשת 4G, יש מערכת רכבות ותחבורה ציבורית מהטובות בעולם.
ועוד לא דיברנו על שוד הטריליונים של הקיבוצים, או על הפקרת הביטחון.
חיזרו לישון כי המדינה המתקדמת נמצאת רק בחלומותיכם.
בכך יעסוק האשכול.
לעיון נוסף האשכול:
השאלה היא: האם מדינת ישראל היהודית תצליח לשרוד?
https://rotter.net/forum/gil/24215....
![]()
מערכת המשפט - רקובה.
מערכת הביטחון - מסואבת ומסורסת.
עיתונות - בדיחה טובה.
אין אמת בפרסום, אין תמורה לאגרה, חברת חשמל בגירעון של 100 מיליארד!
שביתות בנמלים וברכבת ובמשרדי ממשלה כל כמה חודשים, חברת דואר בקריסה ממש, מערכת רפואה קורסת שבנויה על קומבינות מושחתות, פרופסורים שלוקחים שוחד כדי לנתח תיירים על חשבון אזרחי ישראל בבית חולים ציבורי, שופט מחוזי בדימוס שלוקח שוחד ובורח כעבריין למדינה ללא הסכם הסגרה, שופטים שרומסים את החוק ומכריעים בניגוד לדין, מכירים פנים ועושים איפא ואיפא ועוד איך.
שרים ומשרדי ממשלה מלאים בשחיתות חמורה, ראש ממשלה מורשע בקבלת שוחד, נשיא בכלא, שרים בכלא, שר ביטחון ורמטכ"ל בדימוס בחקירת משטרה, תפירת תיקים פליליים על רקע התמודדויות על שררה וחברת סלולר שמפרסמת שירות 4G בקרוב, למרות שהוא פשוט לא קיים. בתאילנד כבר יש רשת 4G, יש מערכת רכבות ותחבורה ציבורית מהטובות בעולם.
ועוד לא דיברנו על שוד הטריליונים של הקיבוצים, או על הפקרת הביטחון.
חיזרו לישון כי המדינה המתקדמת נמצאת רק בחלומותיכם.
בכך יעסוק האשכול.
לעיון נוסף האשכול:
השאלה היא: האם מדינת ישראל היהודית תצליח לשרוד?
https://rotter.net/forum/gil/24215....
הדברים נכתבים מתוך זעזוע ממקרה האונס בקפריסין.
נערים לקראת גיוס, חלקם ליחידות נבחרות, מוצאים עצמם בסיטואציה איומה בה חלקם איבדו צלם אנוש (לכאורה כמובן).
זה אינו מקרה ראשון, אבל אפשר לראות מגמה. קיץ, בני נוער, הרגשת חופש שמביאה לידי ביטוי יצרים נמוכים עד כדי הגררות לאיבוד שליטה.
זה לא קורה במקרה. זה לא קורה במנותק מהחברה שבנינו עבורם.
חברה שמקדשת את החופש לבטא את עצמך, החופש לעשות כעל העולה על רוחך כל עוד לא פגעת באחר. חברה שבא הליבליזם בשילוב קפיטליזם מוחקים ערכים חברתיים של משפחה, קהילה, חברה ולאום.
על הרקע זה החברה בכללה לוקחת צעד לאחור ומתירה את הרסן מבני הנוער. מי אני כאבא/אמא/מחנך/איש ציבור יכול לבוא לנער ולומר לו מה מותר ומה אסור.
איבדנו, כחברה, את האחריות הציבורית בכל הרמות.
תמיד ראינו כשליחות את הצורך בחינוך, בתמיכה ובאחריות לילדינו.
משהו השתנה, ולא מהיום.
אנחנו, הציבור ונציגי הציבור (לא המשטרה, שבאה בשם החוק כגוף קר ותוקפני ששומר על הסדר) צריכים לקחת אחריות ולשים גבולות לילדים ולבני הנוער. גבולות ברורים ומוחלטים. לא כאכיפת חוק, אלא כאבא/אמא/מחנך/איש ציבור. גבולות מוסריים שבאים לעזור ולשמור מכל משמר על היקר לנו מכל.
חייבים לברר לעצמנו כיצד הגענו למקום הנורא הזה בו בני נוער טובים יורדים לשפל המדרגה.
נערים לקראת גיוס, חלקם ליחידות נבחרות, מוצאים עצמם בסיטואציה איומה בה חלקם איבדו צלם אנוש (לכאורה כמובן).
זה אינו מקרה ראשון, אבל אפשר לראות מגמה. קיץ, בני נוער, הרגשת חופש שמביאה לידי ביטוי יצרים נמוכים עד כדי הגררות לאיבוד שליטה.
זה לא קורה במקרה. זה לא קורה במנותק מהחברה שבנינו עבורם.
חברה שמקדשת את החופש לבטא את עצמך, החופש לעשות כעל העולה על רוחך כל עוד לא פגעת באחר. חברה שבא הליבליזם בשילוב קפיטליזם מוחקים ערכים חברתיים של משפחה, קהילה, חברה ולאום.
על הרקע זה החברה בכללה לוקחת צעד לאחור ומתירה את הרסן מבני הנוער. מי אני כאבא/אמא/מחנך/איש ציבור יכול לבוא לנער ולומר לו מה מותר ומה אסור.
איבדנו, כחברה, את האחריות הציבורית בכל הרמות.
תמיד ראינו כשליחות את הצורך בחינוך, בתמיכה ובאחריות לילדינו.
משהו השתנה, ולא מהיום.
אנחנו, הציבור ונציגי הציבור (לא המשטרה, שבאה בשם החוק כגוף קר ותוקפני ששומר על הסדר) צריכים לקחת אחריות ולשים גבולות לילדים ולבני הנוער. גבולות ברורים ומוחלטים. לא כאכיפת חוק, אלא כאבא/אמא/מחנך/איש ציבור. גבולות מוסריים שבאים לעזור ולשמור מכל משמר על היקר לנו מכל.
חייבים לברר לעצמנו כיצד הגענו למקום הנורא הזה בו בני נוער טובים יורדים לשפל המדרגה.
הערה : לאור הסערה שקמה סביב התבטאות הרב רפי פרץ בנוגע ל'טיפולי ההמרה', מצאתי לנכון להביא לפני הפורום את כתבתו של ארנון סגל , שהתפרסמה בעלון 'עולם קטן' לפני כשנתיים וחצי. למרות הזמן שחלף, אקטואלי מתמיד.
סיפוריהם של ארבעה גברים שהצליחו לטפל בנטיות ההפוכות שלהם /ארנון סגל
חלק שני
יציאת מצרים תשע"ז
המרואיין הבא הוא אלמוני בן 33. בעיקר ממנו אבל גם מחבריו לסדרת הראיונות למדנו שהנטייה ההפוכה איננה תמונה ראי של יצר המים הרגיל בגרסה גברית, אלא מעין התקף רב- עוצמה, מופע אימים של היצר שקה מאוד לעמוד בפניו- מה שמעלה מטבע הדברים את רמה הערכה למי שעברו את דרך הייסורים הארוכה בניסיון להימלט ממנו, בהצלחה וגם שלא בהצלחה.
"מגיל 12 בערך שמתי לב שבנים מושכים אותי", הוא מספר. "הייתי שוגה במחשבות ולא חשבתי יותר מדי מזה אומר עליי. לא הגדרתי את עצמי כבעל נטיות הפוכות. בעיקר בזה בא לידי ביטוי בנפילות בשמירת הברית ובמחשבות על בנים. סיימתי שמינית והלכתי ללמוד בישיבת הסדר. התחזקתי בלימוד תורה והעניין פחות הטריד אותי. אפילו קצת דעך. עבדתי על שמירת הברית. אחרי הצבא נוצר קשר ביני לבין אחד מהחבר'ה מהשיעור שהתברר שגם הוא היה כזה, קשר שהיה יותר מסתם חברי.
"בשלב מסוים כל החברים התחילו לצאת עם בנות לקראת נישואין. לי לא הייתה כלל משיכה לנשים, אבל גלל שכולם יצאו, גם אני יצאתי. חשבתי שכאשר אתחתן הכל יסתדר. כמובן וכצפוי, שום דבר לא הסתדר אחרי החתונה. מצאתי את עצמי מצב נורא מבחינה רגשית ונפשית, כשאשתי לא יודעת מכלום והראש שלי נמצא במקום אחר לחלוטין ממה שהיא מדמיינת. היו לנו כמה משברים שכביכול לא קשורים לזה, אבל בתכל'ס ברור שהם קשורים. הייתי קרוע בין שני עולמות. הגענו למצב מאוד לא טוב מבחינה זוגית. הרבה מאוד מתח, הרבה מריבות על דברים שכל זוג יכול לריב עליהם אבל כשאין אהבה ואין קשר פנימי זה מצב ביש.
"הרגשתי נורא. רציתי למות. לא ידעתי איך לצאת מהסחרור הזה. לא רק שיש לי מחשבות על גברים ונפילות בשמירת הברית, לא רק שאני חי עם הידיעה הזו ומרגיש דפוק ואשם, אני גם הורס חיים של אישה. הייתי ממש בודד. ואז, דרך אחד העלונים נחשפתי לארגון 'עצת נפש'. זו הפעם הראשונה שנתקלתי בגוף שמתייחס לעניין ומזמין לדבר על זה. אני עצמי לא שיתפתי בכך אף אחד מעולם. זה היה בגיל 21. לקח זמן עד שאזרתי אומץ, והתקשרתי ל'עצת נפש' . לא אשכח את השיחה הזן. בפעם הראשונה הרגשתי תחושה של חיים. מישהו מקשיב ושומע ותומך ומבין. פתאום אמרתי 'וואלה, אני בסדר. אני יכול לצאת מהסיפור הזה. זה בר שינוי'. עד אז לא חשבתי שיש סיכוי לצאת מזה, שקיימת אפשרות של חיים אחרים.
"היו לי כמה שיחות טלפוניות אתם ואז לבקשתי הופניתי למטפל והתחלתי טיפול. במבט לאחור מדובר בתהליך מדהים, ממש לא קל, שבנה אותי מאפס. הפכתי לאיש אחר. הזהות העצמית שלי היתה ממש מבולבלת: מי אני ומה אני כלפי המשפחה וכלפי גברים ובכלל. חשתי כמו אדם שטובע בים. הכל היה שחור. התחלתי לעבוד על הבניין העצמי. התחברתי לעצמי מחדש וחזרתי לקשרים שלי מהעבר עם ההורים והאחים והאחיות, כל המסגרת הסביבתית שכנראה יצרה את הסיפור הזה. אין לי ספק שלא נולדתי כך. אני לא פסיכולוג ולא יכול להצביע במדויק על ההסבר לנטייה הזו אצלי, אבל ככלל המשיכה לגברים היא סימפטום, חלון הראווה שמאחוריו מסתתר חור גדול של מערבולת רגשית ונפשית ובלבול וקושי ואי- סדר בזהות, מי אני ומה אני.
"זה דחף חזק מאוד ועצמתי מאוד באופן שקשה לתאר. רק מי שהיה בפנים יכול להבין את זה. באמת היו זמנים שלא יכולתי לשלוט בו. הכול הרבה יותר עצמתי מאשר יחסים עם אישה, שאחרי הכול הם עדינים, רגשיים ונפשיים ומביאים להתעלות. בין גברים זה גס, מספק איזה דחף עצום של פורקן שאחריו כלום, ריקנות גדולה מאוד. היום אני יכול להבין את זה, כי קשר כזה אף פעם לא נותן את המענה. הרי יש פה חוסר. אני מחפש את הגבריות שלי אצל גבר אחר. בגברים שאני נמשכתי אליהם היו התכונות שחסרות בי. בעיניי הם היו יפים, חטובים, רזים, החתיכים האידיאליים. חיפשתי דמות שרציתי להיות היא.
"אחרי שהתחלתי בטיפול, כשהתחברתי יותר לעצמי והתחלתי לבנות את האישיות שלי, פתאום כל השד הגדול והעצמה היו כמו בלון שדוקרים אותו במחט ומפוצצים. ככל שהתקדמתי בתהליך הרגשתי שאני מתחיל להימשך לאשתי וזה היה מדהים. נס. אני רואה בזה מתנה. עכשיו, כשאני במקום אחר, אני רואה שהטיפול פשוט בנה אותי ונתן לי כוחות חיים, גם ברמה הזוגית. בשלב הזה שיתפתי את אשתי בעניין. זה היה חלק קשה מאוד והכרחי. לקחתי סיכון שהיא תזרוק אותי, ומשמיים זכיתי באישה טובה שתמכה בי. ביחד עברנו את התהליך הזה".
טבעי זה לא
" היתרון במפגש עם 'עצת נפש' היה שסוף סוף מישהו אומר שאפשר להתמודד אחרת , לא כמו רוב הקולות שאומרים שאין דרך להתמודד עם הנטייה. התהליך שעברתי, החיבור לעצמי, כשהתחלתי להכיר מי אני באמת- פתח לי את כל הצדדים הפצועים בי כילד וכנער. עמדתי מול כל דבר כזה, פתחתי בכול ועבדתי קשה. הייתי צריך לעמוד מול כל הקשיים ולראות מה עושים בהם, וגיליתי את הכוחות שלי. וכן זה פשוט קרה. המשיכה לגברים נעלמה. אין ספק שזו סייעתא דשמיא שבאה מתפילות ומהרבה רצון. היו כמה נקודות שבירה, אבל היה הקו החם של 'עצת נפש' וגם קבוצות התמיכה של הארון הזה וסדנה טובה מטעמו שהשתתפתי בה".
-קיימות טענות שאי אפשר להתמודד עם נטיות הפוכות ואפילו שלא לגיטימי לטפל בזה בכלל. מה דעתך?
" אני אומר הפוך- זה לגיטימי מאוד, כי גבר מטבעו נמשך לאישה. אם יש לנער או למתגבר או למבוגר משיכה לבנים, זה לא באמת טבעי למרות העצמה האדירה של החוויה, והיא עצמתית מאוד באופן שקשה לתפוס. מניסיון, זה בר שינוי ואפשרי. אין סיבה שבעולם שאדם יהיה ממורמר ויצטרך לחיות עם גבר עד 120 או בליפול במחשבות על גברים, כשאדם יכול להיות טבעי, לחזור לטבע שלו, לחיות עם אישה ולהקים בית. אין סיבה לחיות בקושי, בצער ובעצבות כל החיים. בשביל מה?
" אני מבין את הצד המתנגד לתהליך כי אני מבין את העצמה שבנטייה. הייתי שם, אבל דווקא כי אני נמצא במקום אחר אני אומר שחבל לא לנסות. הרבה הצליחו. צריך לנסות פעם ועוד פעם ובעזרת ה' מצליחים. אני מכיר עוד רבים שעברו ב'עצת נפש' ודרך מסייעים נוספים, וזה אפשרי. ואפילו אם אין הצלחה מלאה, כל התקדמות קטנה כבר מחוללת שינוי. גם אם אדם לא מגיע מיד לשינוי של 180 מעלות, כל דבר שאדם עושה בתהליך הזה חשוב ונותן לו כוחות חיים".
-יכול להיות מישהו בעל נטיות הפוכות ששמח בהן?
"אינני יודע אם קיים אדם כזה. אני בוודאי לא הייתי שמח. גם בשנים שלפני החתונה ניסיתי לפתור את הבעיה בכל מיני דרכים. אף פעם לא הייתי שמח באמת. חשוב שאנשים ידעו כבר מגיל צעיר שאפשר לטפל בזה. חבל לחכות. מובן שאינני ממליץ להתחתן לפני טיפול, אין סיבה לשמור את העניין בבטן. זה לא משהו רע ולא אומר שום דבר לא טוב על האדם הסובל מכך".
-היום זה נפתר לגמרי?
"זה מדהים. אני יכול לעבור ליד גברים שפעם המחשבה הראשונה בקשר אליהם הייתה מינית- והיום אני כבר לא מרגיש כלפיהם שום משיכה".
-מה דעתך על מצעד הגאווה?
" אין מה להתגאות בעובדה שאני נמשך לגברים וחי עם גבר. מי שיש לו במה להתגאות הוא מי שהיה שם והצליח להשתנות. זו מציאות שמייצרים יש מאין כדי להפוך את הנטייה הזו ללגיטימית, כי 'אין בררה' וכי 'זה המצב ו'אי אפשר לשנות אותו', אבל זה לא נכון. אפשר לשנות. אין מקום למצעד הזה. אני לא חושב שזה קשור בהכרח לעובדה שאני דתי, פגשתי גם לא דתיים שפנו ל'עצת נפש', אבל בלי קשר לכך הנפש הבריאה של הגבר נמשכת לאישה".
"הגעתי עד הסוף והחוסר לא התמלא"
וישנו גם עידן (35), היום אבא לשישה שצלח את המסע. "נולדתי כבת", הוא פותח. " אהבתי את הבנים בכיתה. היה לי קול של בת. הייתי מתלבש כמו בת. היה לי רצון להיות בת. הייתי מתקשט בפייטים. זה היה מורגש בכל דבר. בכיתה ז' רציתי להתחתן עם הבנים בכיתה. חשבתי על כל מי שמסתובב סביבי. כל מי שרק עבר לידי. עברתי ישיבה בגלל שצחקו עליי. שיניתי את הקול, אבל בפנים עדיין הייתי בת. אף פעם לא היתה לי משיכה לנשים. התחלתי להתמודד עם ענייני שמירת הברית. התלבטתי אם זה עובר. קראתי מגזינים שדיברו על כך שמדובר בבעיה תקופתית אבל מעולם לא חשתי כל משיכה לנשים.
"בנות היו מתחילות אתי אבל לי היו רק גברים בראש. בסוף ימי הישיבה התיכונית הייתי נתון במשבר גדול. הגעתי לקו שממנו והלאה אי אפשר עוד לרקוד על שתי החתונות. הרגשתי שכולי שקוע בזה. הביטויים הבסיסיים בים אדם לאדם התפרשו אצלי כמיניים. הרגשתי חוטא ולא טוב ולפעמים נפלתי וראיתי דברים לא טובים. אף אחד לא ידע מכלום. זה העסיק אותי כל היום. זה לא כמו משיכה רגילה לבנות. כאן הצורך הזה נכח כל הזמן סביבי. זה היה צורך להשתייך, לגעת, להתבטל. כל פרט ביב מעורר אותי מינית, אפילו מבט על היד של אחד החברים.
"המשיכה לגברים נובעת מחוסר, מצורך, וזה שונה מאשר משיכה לבנות. הייתי צריך את הגבה הזה כדי ש'יאשר' אותי, שיגיד שאני בסדר, אבל זה צורך וחוסר שאי אפשר למלא. בגלל זה הוא צעד אתי יום יום, רגע רגע. זה לא כמו משיכה לנשים, זה משהו שלא מרפה.
" הרגשתי עם זה לא טוב. פעם אחת הגיע לידי עלון של 'באהבה ובאמונה' שעסק בזה, ובעקבותיו התקשרתי לרב אבינר שאני לא מכיר אבל הוא אדם מקסים. הוא ענה לי בסבלנות רבה כל כך ועזר לי מאוד. הוא הפנה אותי לארגון 'עצת נפש' וכל החלטתי לנסות לעבור טיפול. היה לי חשוב להקים משפחה. רציתי ילדים. עברים טיפולים אצל שלושה מטפלים, והם לא היו קלים. אני שני המטפלים הראשונים עזבתי, אבל נתתי הכול למען הטיפול. זה היה טיפול יקר ולא היה לי כסף, גם לא מההורים שלי כי לא סיפרתי לאף אחד. הייתי צריך לעבוד בעבודות לא עבודות כדי לממן זאת.
"המטפל הראשון היה ביהביוריסט. הוא עבד על הדחף ההתנהגותי ורצה לעבד אצלי את ההתנהגויות השונות ודרכן לטפל בבעיה. אולי אצל חלק מהמטופלים זה עובד, אצלי זה לא עבד. בסופו של דבר הגעתי למטפל שעבד בשיטה דינאמית בשילוב גישה רפרטיבית. זו שיטה שאומרת שהמשיכה המינית היא קצה הקרחון, וצריך לטפל בקרחון עצמו. הוא לא דיבר אתי כלל על הנטייה. זה דיבר אליי מאוד כי ידעתי שיש משהו שמסתתר מאחורי המשיכה הזו אצלי, משהו שאני מרגיש שאני לא יכול לשלוט בו ולט בחרתי בו. הבנתי שאני רוצה להשיג משהו באמצעות העניין המיני. שאני מבקש ש'יאשרו' אותי כדי שארגיש טוב. המחשבה שאם אהיה עם מישהו יפה מאוד, שאם אתבטל אליו, אולי גם אני אהיה יפה. אולי אתו ארגיש שווה. בשביל האישור הזה הייתי מוכן לעשות הכול.
"הטיפול היה ארוך ונמשך שנתיים ויותר. דיברנו על המקום שלי במשפחה, על ההורים שלי ועל הקשר עם אבא שלי. על הצורך להיות כמו כולם מתוך ניסיון להבים למה הגעתי עד לסוף ועדיין הצורך הזה לא התמלא. על דפוסי מחשבה וכל מיני מנגנונים שפעילים אצלי, כאשר המנגנון קופץ באופן אוטומטי בתגובה למשהו. נתבקשתי להפעיל במקומו מנגנון אחר באמצעות המחשבה. עשיתי פעולות שעד אז התביישתי לעשות. להיות אמתי עם עצמי ועם הרגשות שלי. גם עם רגשות לא טובים כמו פחדים ועצב. למדתי לעמוד על שלי ולדעת לומר לא.
"הרגשתי שנפתח לי אפיק חדש וככל שחיזקתי אותו חשתי טוב יותר עם עצמי. פתאום חשתי שכבר אינני זקוק למה שגברים נותנים לי. שאני לא צריך לחפש את זה שם ולא למכור את עצמי לשם כך. הכרתי את מי שבהמשך הפכה לאשתי ואפילו נמשכתי אליה ורציתי בה. זה לקח זמן, אבל ככל שהנטייה נחלשה כך גברה המשיכה אל אשתי לעתיד, כמו יצירה חדשה שעובדת בראש.
"במהלך הטיפול היו עוד קשרים, מקומות שהייתי בהם פעם והבזקי זיכרונות מפעם. נזכרתי, אבל הפעם כבר ידעתי להפריד, מה אני צריך ומה לא. בהתחלה עוד נמשכתי לגבר ואחר כך לגברים מסוימים מאוד. אחר כך רק לגברים שהיה לי אתם קשר בעבר ואחר גם זה כבר לא הופיע. למדתי להתמודד עם הנטייה ולחיות אתה. זה לא שחור- לבן, אבל אני אוהב את אשתי ונמשך אליה, הרמתי משפחה ואני כבר לא נמשך לגברים שעוברים לידי. יש לי שישה ילדים מקסימים שהם האושר שלי בחיים, ובאופן כללי אני מצוי בתהליך של תיקון וחזרה בתשובה".
"זה לא המרה, זה להיוולד מחדש"
"היו לי משברים. הרגשתי שאני לא מצליח להשתנות. אחרי שנתיים רציתי לעזוב הכול, ואז עוד פעם אספתי את הרסיסים והחלטתי שזה אפשרי. היו הרבה נקודות שאור ה' האיר לי בדרך, והיה הרב אבינר שהוא נקודת אור עצומה. שלושה חודשים אחרי שהכרתי את אשתי לעתיד סיפרתי לה על כך, והיא תמכה בי לאורך כל הדרך. נכון, בהתחלה היא נרתעה והתקשרה לכל מיני אנשים שהיא מכירה להתייעץ. היו כאלו שאמרו לה שלא בטוח שאפשר לצאת מזה ושהיא לא יודעת לאן היא נכנסת, ביניהם גם רבנים גדולים. ברוך ה', היא הלכה גם לרבנים אחרים שתמכו בה ואמרו לה שזה אפשרי ושיש דרך לצאת מזה. נכון, לא הכל ורוד, אבל היא בחרה ללכת על זה. ברוך ה' שהיא הקשיבה לרבנים הטובים.
"היום הכל תקין ברוך ה' ואני כבר אחרי הטיפול. התהליך שעברתי היה מורכב- הוא התקדם באופן הדרגתי ולא מהיר כפי שציפיתי. לאורן הטיפול התמודדתי גם עם זיכרונות העבר ורגשות למקומות שהייתי בהם, וגם מולם התמודדתי עם הזמן. למדתי להבין את עצמי ואת מה שמתחולל בתוכי. הכלים שרחשתי בטיפול מלווים אותי גם בהתמודדויות אחרות בחיים. זה מסע חיים".
-קיימת התנגדות עצומה לטיפולי המרה. אתה מבין למה?
"'עצת נפש' אינה עוסקת בטיפולי המרה. טיפולי המרה זה באמת נשמע מאיים. לא באים להמיר אותנו. זו א המרה אלא להיוולד מחדש. להכיר צדדים שמעולם לא סופקו או מולאו. לא אמרתי שהסיפור שלי מתאים לכולם אבל אני יודע בוודאות שקיים כאן צורך שגורם לדחף, ואפשר בהחלט לפתור אותו. יש סיבה מאחורי המשיכה. למה זה כל כך מאיים על המתנגדים? ממה הם מפחדים? אם הם לא רוצים, שיבחרו בדרך שלהם, שיחיו עם מישהו בתל אביב וייהנו, אבל יש אנשים שרוצים ללכת למסע אחר. אפשר להשתנות. למה זה מאיים אם מישהו בחר בדרך אחרת מהם? אולי כי זה משדר להם שהם עצמם לא טובים? מה אכפת להם אם מישהו בוחר בדרך אחרת?"
-למה בכלל רצית לשנות את הנטייה ? בגלל האיסור ההלכתי?
"לא. ידעתי שלא טוב לי עם עצמי. זו היתה משיכה, אבל הרגשתי שאני מתבטל כלפי אנשים. זה לא בא ממקום בריא. רציתי ילדים. רציתי מאוד להקים משפחה. בכלל לא הייתי גבר. לא היה לי כלום. שלא תבין אותי לא נכון, הייתי ילד מקובל מאוד. בישיבה אמנם צחקו עליי אבל ברגע שעברתי לישיבה אחרת זה נגמר. הייתי ספורטאי טוב ונראה טוב. אף אחד לא ידע מכלום, אבל לא הייתה לי עצמיות".
-מה אומר לך היום מצעד הגאווה?
." אני מזדהה עם האנשים שצועדים שם וכואב את כאבם, ומצד שני אני מרחם עליהם, כי אני מרגיש שזו לא הדרך. למה אדם צריך להחצין את הנטייה שלו ולהבליט אותה? זה בא מאותו מקום שאנשי הקהילה חשים מאוימים מכך שקיימת דרך אחרת. אם נאמר להם שלגיטימי להיות בעל נטיות הפוכות אבל גם לגיטימי לבחור אחרת, האם הם יסכימו לכך? לא. למה? כדאי ששם ישאלו את עצמם ממה הם חשים מאוימים כל כך. אין גאווה במצעד הגאווה. אני מודה שגם הדרך החלופית שהלכתי בה איננה פשוטה. אבל אלו שרוצים לבחור בדרך אחרת, יצליחו. זה ייקח זמן וידרוש כוחות, אבל זה יסתדר. בהרבה הכנעה אני מאמין שאפשר למצוא את הדרך החוצה".
https://www.olam-katan.co.il/%D7%92...
סיפוריהם של ארבעה גברים שהצליחו לטפל בנטיות ההפוכות שלהם /ארנון סגל
חלק שני
יציאת מצרים תשע"ז
המרואיין הבא הוא אלמוני בן 33. בעיקר ממנו אבל גם מחבריו לסדרת הראיונות למדנו שהנטייה ההפוכה איננה תמונה ראי של יצר המים הרגיל בגרסה גברית, אלא מעין התקף רב- עוצמה, מופע אימים של היצר שקה מאוד לעמוד בפניו- מה שמעלה מטבע הדברים את רמה הערכה למי שעברו את דרך הייסורים הארוכה בניסיון להימלט ממנו, בהצלחה וגם שלא בהצלחה.
"מגיל 12 בערך שמתי לב שבנים מושכים אותי", הוא מספר. "הייתי שוגה במחשבות ולא חשבתי יותר מדי מזה אומר עליי. לא הגדרתי את עצמי כבעל נטיות הפוכות. בעיקר בזה בא לידי ביטוי בנפילות בשמירת הברית ובמחשבות על בנים. סיימתי שמינית והלכתי ללמוד בישיבת הסדר. התחזקתי בלימוד תורה והעניין פחות הטריד אותי. אפילו קצת דעך. עבדתי על שמירת הברית. אחרי הצבא נוצר קשר ביני לבין אחד מהחבר'ה מהשיעור שהתברר שגם הוא היה כזה, קשר שהיה יותר מסתם חברי.
"בשלב מסוים כל החברים התחילו לצאת עם בנות לקראת נישואין. לי לא הייתה כלל משיכה לנשים, אבל גלל שכולם יצאו, גם אני יצאתי. חשבתי שכאשר אתחתן הכל יסתדר. כמובן וכצפוי, שום דבר לא הסתדר אחרי החתונה. מצאתי את עצמי מצב נורא מבחינה רגשית ונפשית, כשאשתי לא יודעת מכלום והראש שלי נמצא במקום אחר לחלוטין ממה שהיא מדמיינת. היו לנו כמה משברים שכביכול לא קשורים לזה, אבל בתכל'ס ברור שהם קשורים. הייתי קרוע בין שני עולמות. הגענו למצב מאוד לא טוב מבחינה זוגית. הרבה מאוד מתח, הרבה מריבות על דברים שכל זוג יכול לריב עליהם אבל כשאין אהבה ואין קשר פנימי זה מצב ביש.
"הרגשתי נורא. רציתי למות. לא ידעתי איך לצאת מהסחרור הזה. לא רק שיש לי מחשבות על גברים ונפילות בשמירת הברית, לא רק שאני חי עם הידיעה הזו ומרגיש דפוק ואשם, אני גם הורס חיים של אישה. הייתי ממש בודד. ואז, דרך אחד העלונים נחשפתי לארגון 'עצת נפש'. זו הפעם הראשונה שנתקלתי בגוף שמתייחס לעניין ומזמין לדבר על זה. אני עצמי לא שיתפתי בכך אף אחד מעולם. זה היה בגיל 21. לקח זמן עד שאזרתי אומץ, והתקשרתי ל'עצת נפש' . לא אשכח את השיחה הזן. בפעם הראשונה הרגשתי תחושה של חיים. מישהו מקשיב ושומע ותומך ומבין. פתאום אמרתי 'וואלה, אני בסדר. אני יכול לצאת מהסיפור הזה. זה בר שינוי'. עד אז לא חשבתי שיש סיכוי לצאת מזה, שקיימת אפשרות של חיים אחרים.
"היו לי כמה שיחות טלפוניות אתם ואז לבקשתי הופניתי למטפל והתחלתי טיפול. במבט לאחור מדובר בתהליך מדהים, ממש לא קל, שבנה אותי מאפס. הפכתי לאיש אחר. הזהות העצמית שלי היתה ממש מבולבלת: מי אני ומה אני כלפי המשפחה וכלפי גברים ובכלל. חשתי כמו אדם שטובע בים. הכל היה שחור. התחלתי לעבוד על הבניין העצמי. התחברתי לעצמי מחדש וחזרתי לקשרים שלי מהעבר עם ההורים והאחים והאחיות, כל המסגרת הסביבתית שכנראה יצרה את הסיפור הזה. אין לי ספק שלא נולדתי כך. אני לא פסיכולוג ולא יכול להצביע במדויק על ההסבר לנטייה הזו אצלי, אבל ככלל המשיכה לגברים היא סימפטום, חלון הראווה שמאחוריו מסתתר חור גדול של מערבולת רגשית ונפשית ובלבול וקושי ואי- סדר בזהות, מי אני ומה אני.
"זה דחף חזק מאוד ועצמתי מאוד באופן שקשה לתאר. רק מי שהיה בפנים יכול להבין את זה. באמת היו זמנים שלא יכולתי לשלוט בו. הכול הרבה יותר עצמתי מאשר יחסים עם אישה, שאחרי הכול הם עדינים, רגשיים ונפשיים ומביאים להתעלות. בין גברים זה גס, מספק איזה דחף עצום של פורקן שאחריו כלום, ריקנות גדולה מאוד. היום אני יכול להבין את זה, כי קשר כזה אף פעם לא נותן את המענה. הרי יש פה חוסר. אני מחפש את הגבריות שלי אצל גבר אחר. בגברים שאני נמשכתי אליהם היו התכונות שחסרות בי. בעיניי הם היו יפים, חטובים, רזים, החתיכים האידיאליים. חיפשתי דמות שרציתי להיות היא.
"אחרי שהתחלתי בטיפול, כשהתחברתי יותר לעצמי והתחלתי לבנות את האישיות שלי, פתאום כל השד הגדול והעצמה היו כמו בלון שדוקרים אותו במחט ומפוצצים. ככל שהתקדמתי בתהליך הרגשתי שאני מתחיל להימשך לאשתי וזה היה מדהים. נס. אני רואה בזה מתנה. עכשיו, כשאני במקום אחר, אני רואה שהטיפול פשוט בנה אותי ונתן לי כוחות חיים, גם ברמה הזוגית. בשלב הזה שיתפתי את אשתי בעניין. זה היה חלק קשה מאוד והכרחי. לקחתי סיכון שהיא תזרוק אותי, ומשמיים זכיתי באישה טובה שתמכה בי. ביחד עברנו את התהליך הזה".
טבעי זה לא
" היתרון במפגש עם 'עצת נפש' היה שסוף סוף מישהו אומר שאפשר להתמודד אחרת , לא כמו רוב הקולות שאומרים שאין דרך להתמודד עם הנטייה. התהליך שעברתי, החיבור לעצמי, כשהתחלתי להכיר מי אני באמת- פתח לי את כל הצדדים הפצועים בי כילד וכנער. עמדתי מול כל דבר כזה, פתחתי בכול ועבדתי קשה. הייתי צריך לעמוד מול כל הקשיים ולראות מה עושים בהם, וגיליתי את הכוחות שלי. וכן זה פשוט קרה. המשיכה לגברים נעלמה. אין ספק שזו סייעתא דשמיא שבאה מתפילות ומהרבה רצון. היו כמה נקודות שבירה, אבל היה הקו החם של 'עצת נפש' וגם קבוצות התמיכה של הארון הזה וסדנה טובה מטעמו שהשתתפתי בה".
-קיימות טענות שאי אפשר להתמודד עם נטיות הפוכות ואפילו שלא לגיטימי לטפל בזה בכלל. מה דעתך?
" אני אומר הפוך- זה לגיטימי מאוד, כי גבר מטבעו נמשך לאישה. אם יש לנער או למתגבר או למבוגר משיכה לבנים, זה לא באמת טבעי למרות העצמה האדירה של החוויה, והיא עצמתית מאוד באופן שקשה לתפוס. מניסיון, זה בר שינוי ואפשרי. אין סיבה שבעולם שאדם יהיה ממורמר ויצטרך לחיות עם גבר עד 120 או בליפול במחשבות על גברים, כשאדם יכול להיות טבעי, לחזור לטבע שלו, לחיות עם אישה ולהקים בית. אין סיבה לחיות בקושי, בצער ובעצבות כל החיים. בשביל מה?
" אני מבין את הצד המתנגד לתהליך כי אני מבין את העצמה שבנטייה. הייתי שם, אבל דווקא כי אני נמצא במקום אחר אני אומר שחבל לא לנסות. הרבה הצליחו. צריך לנסות פעם ועוד פעם ובעזרת ה' מצליחים. אני מכיר עוד רבים שעברו ב'עצת נפש' ודרך מסייעים נוספים, וזה אפשרי. ואפילו אם אין הצלחה מלאה, כל התקדמות קטנה כבר מחוללת שינוי. גם אם אדם לא מגיע מיד לשינוי של 180 מעלות, כל דבר שאדם עושה בתהליך הזה חשוב ונותן לו כוחות חיים".
-יכול להיות מישהו בעל נטיות הפוכות ששמח בהן?
"אינני יודע אם קיים אדם כזה. אני בוודאי לא הייתי שמח. גם בשנים שלפני החתונה ניסיתי לפתור את הבעיה בכל מיני דרכים. אף פעם לא הייתי שמח באמת. חשוב שאנשים ידעו כבר מגיל צעיר שאפשר לטפל בזה. חבל לחכות. מובן שאינני ממליץ להתחתן לפני טיפול, אין סיבה לשמור את העניין בבטן. זה לא משהו רע ולא אומר שום דבר לא טוב על האדם הסובל מכך".
-היום זה נפתר לגמרי?
"זה מדהים. אני יכול לעבור ליד גברים שפעם המחשבה הראשונה בקשר אליהם הייתה מינית- והיום אני כבר לא מרגיש כלפיהם שום משיכה".
-מה דעתך על מצעד הגאווה?
" אין מה להתגאות בעובדה שאני נמשך לגברים וחי עם גבר. מי שיש לו במה להתגאות הוא מי שהיה שם והצליח להשתנות. זו מציאות שמייצרים יש מאין כדי להפוך את הנטייה הזו ללגיטימית, כי 'אין בררה' וכי 'זה המצב ו'אי אפשר לשנות אותו', אבל זה לא נכון. אפשר לשנות. אין מקום למצעד הזה. אני לא חושב שזה קשור בהכרח לעובדה שאני דתי, פגשתי גם לא דתיים שפנו ל'עצת נפש', אבל בלי קשר לכך הנפש הבריאה של הגבר נמשכת לאישה".
"הגעתי עד הסוף והחוסר לא התמלא"
וישנו גם עידן (35), היום אבא לשישה שצלח את המסע. "נולדתי כבת", הוא פותח. " אהבתי את הבנים בכיתה. היה לי קול של בת. הייתי מתלבש כמו בת. היה לי רצון להיות בת. הייתי מתקשט בפייטים. זה היה מורגש בכל דבר. בכיתה ז' רציתי להתחתן עם הבנים בכיתה. חשבתי על כל מי שמסתובב סביבי. כל מי שרק עבר לידי. עברתי ישיבה בגלל שצחקו עליי. שיניתי את הקול, אבל בפנים עדיין הייתי בת. אף פעם לא היתה לי משיכה לנשים. התחלתי להתמודד עם ענייני שמירת הברית. התלבטתי אם זה עובר. קראתי מגזינים שדיברו על כך שמדובר בבעיה תקופתית אבל מעולם לא חשתי כל משיכה לנשים.
"בנות היו מתחילות אתי אבל לי היו רק גברים בראש. בסוף ימי הישיבה התיכונית הייתי נתון במשבר גדול. הגעתי לקו שממנו והלאה אי אפשר עוד לרקוד על שתי החתונות. הרגשתי שכולי שקוע בזה. הביטויים הבסיסיים בים אדם לאדם התפרשו אצלי כמיניים. הרגשתי חוטא ולא טוב ולפעמים נפלתי וראיתי דברים לא טובים. אף אחד לא ידע מכלום. זה העסיק אותי כל היום. זה לא כמו משיכה רגילה לבנות. כאן הצורך הזה נכח כל הזמן סביבי. זה היה צורך להשתייך, לגעת, להתבטל. כל פרט ביב מעורר אותי מינית, אפילו מבט על היד של אחד החברים.
"המשיכה לגברים נובעת מחוסר, מצורך, וזה שונה מאשר משיכה לבנות. הייתי צריך את הגבה הזה כדי ש'יאשר' אותי, שיגיד שאני בסדר, אבל זה צורך וחוסר שאי אפשר למלא. בגלל זה הוא צעד אתי יום יום, רגע רגע. זה לא כמו משיכה לנשים, זה משהו שלא מרפה.
" הרגשתי עם זה לא טוב. פעם אחת הגיע לידי עלון של 'באהבה ובאמונה' שעסק בזה, ובעקבותיו התקשרתי לרב אבינר שאני לא מכיר אבל הוא אדם מקסים. הוא ענה לי בסבלנות רבה כל כך ועזר לי מאוד. הוא הפנה אותי לארגון 'עצת נפש' וכל החלטתי לנסות לעבור טיפול. היה לי חשוב להקים משפחה. רציתי ילדים. עברים טיפולים אצל שלושה מטפלים, והם לא היו קלים. אני שני המטפלים הראשונים עזבתי, אבל נתתי הכול למען הטיפול. זה היה טיפול יקר ולא היה לי כסף, גם לא מההורים שלי כי לא סיפרתי לאף אחד. הייתי צריך לעבוד בעבודות לא עבודות כדי לממן זאת.
"המטפל הראשון היה ביהביוריסט. הוא עבד על הדחף ההתנהגותי ורצה לעבד אצלי את ההתנהגויות השונות ודרכן לטפל בבעיה. אולי אצל חלק מהמטופלים זה עובד, אצלי זה לא עבד. בסופו של דבר הגעתי למטפל שעבד בשיטה דינאמית בשילוב גישה רפרטיבית. זו שיטה שאומרת שהמשיכה המינית היא קצה הקרחון, וצריך לטפל בקרחון עצמו. הוא לא דיבר אתי כלל על הנטייה. זה דיבר אליי מאוד כי ידעתי שיש משהו שמסתתר מאחורי המשיכה הזו אצלי, משהו שאני מרגיש שאני לא יכול לשלוט בו ולט בחרתי בו. הבנתי שאני רוצה להשיג משהו באמצעות העניין המיני. שאני מבקש ש'יאשרו' אותי כדי שארגיש טוב. המחשבה שאם אהיה עם מישהו יפה מאוד, שאם אתבטל אליו, אולי גם אני אהיה יפה. אולי אתו ארגיש שווה. בשביל האישור הזה הייתי מוכן לעשות הכול.
"הטיפול היה ארוך ונמשך שנתיים ויותר. דיברנו על המקום שלי במשפחה, על ההורים שלי ועל הקשר עם אבא שלי. על הצורך להיות כמו כולם מתוך ניסיון להבים למה הגעתי עד לסוף ועדיין הצורך הזה לא התמלא. על דפוסי מחשבה וכל מיני מנגנונים שפעילים אצלי, כאשר המנגנון קופץ באופן אוטומטי בתגובה למשהו. נתבקשתי להפעיל במקומו מנגנון אחר באמצעות המחשבה. עשיתי פעולות שעד אז התביישתי לעשות. להיות אמתי עם עצמי ועם הרגשות שלי. גם עם רגשות לא טובים כמו פחדים ועצב. למדתי לעמוד על שלי ולדעת לומר לא.
"הרגשתי שנפתח לי אפיק חדש וככל שחיזקתי אותו חשתי טוב יותר עם עצמי. פתאום חשתי שכבר אינני זקוק למה שגברים נותנים לי. שאני לא צריך לחפש את זה שם ולא למכור את עצמי לשם כך. הכרתי את מי שבהמשך הפכה לאשתי ואפילו נמשכתי אליה ורציתי בה. זה לקח זמן, אבל ככל שהנטייה נחלשה כך גברה המשיכה אל אשתי לעתיד, כמו יצירה חדשה שעובדת בראש.
"במהלך הטיפול היו עוד קשרים, מקומות שהייתי בהם פעם והבזקי זיכרונות מפעם. נזכרתי, אבל הפעם כבר ידעתי להפריד, מה אני צריך ומה לא. בהתחלה עוד נמשכתי לגבר ואחר כך לגברים מסוימים מאוד. אחר כך רק לגברים שהיה לי אתם קשר בעבר ואחר גם זה כבר לא הופיע. למדתי להתמודד עם הנטייה ולחיות אתה. זה לא שחור- לבן, אבל אני אוהב את אשתי ונמשך אליה, הרמתי משפחה ואני כבר לא נמשך לגברים שעוברים לידי. יש לי שישה ילדים מקסימים שהם האושר שלי בחיים, ובאופן כללי אני מצוי בתהליך של תיקון וחזרה בתשובה".
"זה לא המרה, זה להיוולד מחדש"
"היו לי משברים. הרגשתי שאני לא מצליח להשתנות. אחרי שנתיים רציתי לעזוב הכול, ואז עוד פעם אספתי את הרסיסים והחלטתי שזה אפשרי. היו הרבה נקודות שאור ה' האיר לי בדרך, והיה הרב אבינר שהוא נקודת אור עצומה. שלושה חודשים אחרי שהכרתי את אשתי לעתיד סיפרתי לה על כך, והיא תמכה בי לאורך כל הדרך. נכון, בהתחלה היא נרתעה והתקשרה לכל מיני אנשים שהיא מכירה להתייעץ. היו כאלו שאמרו לה שלא בטוח שאפשר לצאת מזה ושהיא לא יודעת לאן היא נכנסת, ביניהם גם רבנים גדולים. ברוך ה', היא הלכה גם לרבנים אחרים שתמכו בה ואמרו לה שזה אפשרי ושיש דרך לצאת מזה. נכון, לא הכל ורוד, אבל היא בחרה ללכת על זה. ברוך ה' שהיא הקשיבה לרבנים הטובים.
"היום הכל תקין ברוך ה' ואני כבר אחרי הטיפול. התהליך שעברתי היה מורכב- הוא התקדם באופן הדרגתי ולא מהיר כפי שציפיתי. לאורן הטיפול התמודדתי גם עם זיכרונות העבר ורגשות למקומות שהייתי בהם, וגם מולם התמודדתי עם הזמן. למדתי להבין את עצמי ואת מה שמתחולל בתוכי. הכלים שרחשתי בטיפול מלווים אותי גם בהתמודדויות אחרות בחיים. זה מסע חיים".
-קיימת התנגדות עצומה לטיפולי המרה. אתה מבין למה?
"'עצת נפש' אינה עוסקת בטיפולי המרה. טיפולי המרה זה באמת נשמע מאיים. לא באים להמיר אותנו. זו א המרה אלא להיוולד מחדש. להכיר צדדים שמעולם לא סופקו או מולאו. לא אמרתי שהסיפור שלי מתאים לכולם אבל אני יודע בוודאות שקיים כאן צורך שגורם לדחף, ואפשר בהחלט לפתור אותו. יש סיבה מאחורי המשיכה. למה זה כל כך מאיים על המתנגדים? ממה הם מפחדים? אם הם לא רוצים, שיבחרו בדרך שלהם, שיחיו עם מישהו בתל אביב וייהנו, אבל יש אנשים שרוצים ללכת למסע אחר. אפשר להשתנות. למה זה מאיים אם מישהו בחר בדרך אחרת מהם? אולי כי זה משדר להם שהם עצמם לא טובים? מה אכפת להם אם מישהו בוחר בדרך אחרת?"
-למה בכלל רצית לשנות את הנטייה ? בגלל האיסור ההלכתי?
"לא. ידעתי שלא טוב לי עם עצמי. זו היתה משיכה, אבל הרגשתי שאני מתבטל כלפי אנשים. זה לא בא ממקום בריא. רציתי ילדים. רציתי מאוד להקים משפחה. בכלל לא הייתי גבר. לא היה לי כלום. שלא תבין אותי לא נכון, הייתי ילד מקובל מאוד. בישיבה אמנם צחקו עליי אבל ברגע שעברתי לישיבה אחרת זה נגמר. הייתי ספורטאי טוב ונראה טוב. אף אחד לא ידע מכלום, אבל לא הייתה לי עצמיות".
-מה אומר לך היום מצעד הגאווה?
." אני מזדהה עם האנשים שצועדים שם וכואב את כאבם, ומצד שני אני מרחם עליהם, כי אני מרגיש שזו לא הדרך. למה אדם צריך להחצין את הנטייה שלו ולהבליט אותה? זה בא מאותו מקום שאנשי הקהילה חשים מאוימים מכך שקיימת דרך אחרת. אם נאמר להם שלגיטימי להיות בעל נטיות הפוכות אבל גם לגיטימי לבחור אחרת, האם הם יסכימו לכך? לא. למה? כדאי ששם ישאלו את עצמם ממה הם חשים מאוימים כל כך. אין גאווה במצעד הגאווה. אני מודה שגם הדרך החלופית שהלכתי בה איננה פשוטה. אבל אלו שרוצים לבחור בדרך אחרת, יצליחו. זה ייקח זמן וידרוש כוחות, אבל זה יסתדר. בהרבה הכנעה אני מאמין שאפשר למצוא את הדרך החוצה".
https://www.olam-katan.co.il/%D7%92...
בנוסף לתגובת השבוע הייתי מבקש לציין גם תגובות נוספות ללא ההגבלות של חוקי תגובת השבוע. כרגע למשל אי אפשר להציע תגובה. אז ההצעה הראשונה שלי היא שיר נפלא של בז נודד
https://rotter.net/forum/scoops1/49...
ברחוב בלפור הצר גר ראש ממשלה מוזר.
https://rotter.net/forum/scoops1/49...
ברחוב בלפור הצר גר ראש ממשלה מוזר.
חיזוק יומי... טו' תמוז
*פטירת רבי חיים בן עטר - הכרת הטוב*
כשהגיעה מלכת שבא אל ארמונו של שלמה המלך, ראתה את אחת מסעודותיו, ככתוב: "וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא, אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה: וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה' וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּח" (מלכים א', י' ד'-ה')
אולם פליאתה לא הייתה מהשפע הגדול, אלא מדבר אחר...
מלכת שבא ראתה אדם לבוש בגדי איכרים ומראה פניו כשל איש פשוט והוא יושב לימינו של שלמה המלך. התפלאה המלכה מדוע לא נהג שלמה בגינוני מלכות, והושיב איש פשוט כזה לימינו.
לפליאתה, השיב שלמה המלך ואמר: "איכר זה הוא ברזילי הגלעדי, והסיבה שהושבתי אותו לימיני, היא משום מידת הכרת הטוב של דוד אבי - ברזילי הגלעדי גמל חסד עם אבי בזמן שברח מפני אבשלום בנו, ומצא מקלט של חסד בביתו של ברזילי.
לפני פטירתו ציווני אבי לגמול חסד ולהכיר טובה עם האיכר ברזילי..." (מדרש)
דוד המלך הכיר טובה לברזילי הגלעדי, לא טובה של פעם אחת, אלא ציווה את בנו שימשיך להכיר לו טובה ולתת לו להיות מאוכלי שולחנו אף לאחר מותו, כי הכרת הטוב היא מידה שהאדם צריך לחיות איתה יום יום, להרגיש אותה, לזכור את הטובה שעשו לו, גם אם לעיתים הדבר יוצר עבורו קושי...
לא רק לאדם, אלא, ובעיקר, למי שמחייה אותך רגע רגע...
בכניסתו לבית הכנסת לתפילת שחרית, היה רבי חיים בן עטר זצ"ל, עומד בפתח בית הכנסת ומונה את כל הטובות אשר עשה עימו הקב"ה, "כך עשית עימי וכך עשית עימי, הן בהליכתי, הן במשכבי והן בקומי..."
לאחר מכן היה נכנס להתפלל... כך, על ידי שהוקיר ושיבח את הקב"ה, גם תפילתו לא נאמרה מהשפה ולחוץ, שהתפילה היא עבודת הלב, ונובעת מעמקי הלב.
כשתפנים שבורא עולם משפיע עליך שפע גדול בכל השנה - בריאות, פרנסה ובעיקר חיים, תוכל בנקל לתת לו הודיה ולהכיר בטובה שלו.
כשאתה מכיר טובה למקור השפע שלך, אתה מרחיב לך את צינורות השפע, אתה גורם לבעל השפע לתת לך ולהמשיך לתת לך עוד ועוד... (רונן קרתא)
אתה רק תבקש... תאמר תודה, תכיר טובה... ותיראה פירות טובים בעמלך...
*יום טוב ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!*
*פטירת רבי חיים בן עטר - הכרת הטוב*
כשהגיעה מלכת שבא אל ארמונו של שלמה המלך, ראתה את אחת מסעודותיו, ככתוב: "וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא, אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה: וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה' וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּח" (מלכים א', י' ד'-ה')
אולם פליאתה לא הייתה מהשפע הגדול, אלא מדבר אחר...
מלכת שבא ראתה אדם לבוש בגדי איכרים ומראה פניו כשל איש פשוט והוא יושב לימינו של שלמה המלך. התפלאה המלכה מדוע לא נהג שלמה בגינוני מלכות, והושיב איש פשוט כזה לימינו.
לפליאתה, השיב שלמה המלך ואמר: "איכר זה הוא ברזילי הגלעדי, והסיבה שהושבתי אותו לימיני, היא משום מידת הכרת הטוב של דוד אבי - ברזילי הגלעדי גמל חסד עם אבי בזמן שברח מפני אבשלום בנו, ומצא מקלט של חסד בביתו של ברזילי.
לפני פטירתו ציווני אבי לגמול חסד ולהכיר טובה עם האיכר ברזילי..." (מדרש)
דוד המלך הכיר טובה לברזילי הגלעדי, לא טובה של פעם אחת, אלא ציווה את בנו שימשיך להכיר לו טובה ולתת לו להיות מאוכלי שולחנו אף לאחר מותו, כי הכרת הטוב היא מידה שהאדם צריך לחיות איתה יום יום, להרגיש אותה, לזכור את הטובה שעשו לו, גם אם לעיתים הדבר יוצר עבורו קושי...
לא רק לאדם, אלא, ובעיקר, למי שמחייה אותך רגע רגע...
בכניסתו לבית הכנסת לתפילת שחרית, היה רבי חיים בן עטר זצ"ל, עומד בפתח בית הכנסת ומונה את כל הטובות אשר עשה עימו הקב"ה, "כך עשית עימי וכך עשית עימי, הן בהליכתי, הן במשכבי והן בקומי..."
לאחר מכן היה נכנס להתפלל... כך, על ידי שהוקיר ושיבח את הקב"ה, גם תפילתו לא נאמרה מהשפה ולחוץ, שהתפילה היא עבודת הלב, ונובעת מעמקי הלב.
כשתפנים שבורא עולם משפיע עליך שפע גדול בכל השנה - בריאות, פרנסה ובעיקר חיים, תוכל בנקל לתת לו הודיה ולהכיר בטובה שלו.
כשאתה מכיר טובה למקור השפע שלך, אתה מרחיב לך את צינורות השפע, אתה גורם לבעל השפע לתת לך ולהמשיך לתת לך עוד ועוד... (רונן קרתא)
אתה רק תבקש... תאמר תודה, תכיר טובה... ותיראה פירות טובים בעמלך...
*יום טוב ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!*
בואו נסתכל לרגע על המערכות בארץ ישראל בעין פקוחה כדי ללמוד ולהסיק מסקנות. בעיקר מסקנות אישיות.
משטרת ישראל לא מתפקדת וגיבורה על נערים ואנשים חפים מפשע, מול הפשע של ערביי ישראל המשטרה נותרת כאילם ולא פועלת נגדם מספיק.
ראשי המשטרה שייכים לשמאל הקיצוני.
בתי המשפט אינם עושים צדק והאזרח המצוי מבין שהם לא יעזרו, ראשי בתי המשפט שייכים לשמאל הקיצוני.
ארגון השב"כ רודף יהודים ומענה ילדים במרתפי השב"כ, מעצרים מנהלים לתקופות של עד שנתיים אפילו ללא משפט.
שוב ראשי השב"כ שייכים לשמאל הקיצוני.
מערכת החינוך החל מכיתה א ועד אוניברסיטאות נשלטים על ידי אנשי הקרן לישראל החדשה אשר מחנכים את הדור הצעיר לאהוב את האויב, דבר שפעם אחר פעם מתפוצץ לנו בפנים.
מתוך האתר של קרן תלי:
"קרן תל"י שמה לעצמה למטרה לפתח, לקדם ולהעשיר את החינוך היהודי - ציוני
במערכת החינוך הממלכתית בישראל ברוח פתוחה סובלנית ופלורליסטית."
https://tali.org.il
צבא ההגנה לישראל שפעם היה האיום על כל מחבל ומחבל הפך בשנים האחרונות לצבא לא מתפקד עם פיקוד עליון כנוע שלא רוצה להכריע מערכות.
צה"ל של היום לא מוכן למלחמה ולצערי הצבא הרים את ידיו במלחמה נגד הטרור.
כן, גם ראשי הצבא לצערי שייכים לשמאל הקיצוני.
תראו לבד, גנץ, בוגי, אשכנזי, אהוד ברק, יאיר גולן, איפה כולם במפה הפוליטית.
מדינה שגירוש תושביה עוברת לסדר היום, כאילו כלום לא קרה זאת מדינה שאיבדה את ערכיה.
מדינה שהאויב משתלט על אדמות בצורה לא חוקית ואף אחד לא מדבר וזועק זאת מדינה שאיבדה את האמון בעצמה.
28 אלף יחידות דיור רק ביו"ש נבנו בשנים האחרונות בצורה לא חוקית ובעצם כבר היום הממשלה במו ידיה הקימה לנו מדינת טרור ביהודה ושומרון.
ובטחון היהודים ביו"ש?
שואף לאפס.
הנגב נכבש על ידי הבדואים. כל העסקים בדרום משלמים להם פרוטקשן ושוב משטרת ישראל כאילו לא קיימת.
בגליל המצב לא פחות מזהיר והיהודים עוזבים מכמה סיבות
חוסר תעסוקה
האיסלם כובש ערים שלמות
האוכלוסיה שנותרת בעיקר קשישים.
גם על איבוד הנגב והגליל אין פוצה פה מכיוון בכנסת.
אין אידיאולוגיה בכנסת ישראל, כשאין אידיאולוגיה ההפקרות חוגגת בכל הארץ.
אחד הדברים היותר מסוכנים לשלטון דמוקרטי זאת השחיתות הרבה בכל המערכות.
החל מפקידים זעירים ועד הראשים הגבוהים.
השחיתות גורמת למערכות להירקב מבפנים ולשים את האזרח הפשוט הרחק מאחור ואז אנחנו מתפלאים למה יש כל כך הרבה בירוקרטיה נגד אזרחי המדינה.
אני לא נביא ולא מתיימר להיות נביא.
אבל בקצב הזה עם ישראל בקרוב מאוד יחזור שוב לגלות.
חייבים לאחד כוחות ולצאת למלחמה (חוקית) על הבית של עם ישראל.
בהערכה רבה
עופר גולן
נלחמים בשקר "הפלסטיני"
עוצמה יהודית.
משטרת ישראל לא מתפקדת וגיבורה על נערים ואנשים חפים מפשע, מול הפשע של ערביי ישראל המשטרה נותרת כאילם ולא פועלת נגדם מספיק.
ראשי המשטרה שייכים לשמאל הקיצוני.
בתי המשפט אינם עושים צדק והאזרח המצוי מבין שהם לא יעזרו, ראשי בתי המשפט שייכים לשמאל הקיצוני.
ארגון השב"כ רודף יהודים ומענה ילדים במרתפי השב"כ, מעצרים מנהלים לתקופות של עד שנתיים אפילו ללא משפט.
שוב ראשי השב"כ שייכים לשמאל הקיצוני.
מערכת החינוך החל מכיתה א ועד אוניברסיטאות נשלטים על ידי אנשי הקרן לישראל החדשה אשר מחנכים את הדור הצעיר לאהוב את האויב, דבר שפעם אחר פעם מתפוצץ לנו בפנים.
מתוך האתר של קרן תלי:
"קרן תל"י שמה לעצמה למטרה לפתח, לקדם ולהעשיר את החינוך היהודי - ציוני
במערכת החינוך הממלכתית בישראל ברוח פתוחה סובלנית ופלורליסטית."
https://tali.org.il
צבא ההגנה לישראל שפעם היה האיום על כל מחבל ומחבל הפך בשנים האחרונות לצבא לא מתפקד עם פיקוד עליון כנוע שלא רוצה להכריע מערכות.
צה"ל של היום לא מוכן למלחמה ולצערי הצבא הרים את ידיו במלחמה נגד הטרור.
כן, גם ראשי הצבא לצערי שייכים לשמאל הקיצוני.
תראו לבד, גנץ, בוגי, אשכנזי, אהוד ברק, יאיר גולן, איפה כולם במפה הפוליטית.
מדינה שגירוש תושביה עוברת לסדר היום, כאילו כלום לא קרה זאת מדינה שאיבדה את ערכיה.
מדינה שהאויב משתלט על אדמות בצורה לא חוקית ואף אחד לא מדבר וזועק זאת מדינה שאיבדה את האמון בעצמה.
28 אלף יחידות דיור רק ביו"ש נבנו בשנים האחרונות בצורה לא חוקית ובעצם כבר היום הממשלה במו ידיה הקימה לנו מדינת טרור ביהודה ושומרון.
ובטחון היהודים ביו"ש?
שואף לאפס.
הנגב נכבש על ידי הבדואים. כל העסקים בדרום משלמים להם פרוטקשן ושוב משטרת ישראל כאילו לא קיימת.
בגליל המצב לא פחות מזהיר והיהודים עוזבים מכמה סיבות
חוסר תעסוקה
האיסלם כובש ערים שלמות
האוכלוסיה שנותרת בעיקר קשישים.
גם על איבוד הנגב והגליל אין פוצה פה מכיוון בכנסת.
אין אידיאולוגיה בכנסת ישראל, כשאין אידיאולוגיה ההפקרות חוגגת בכל הארץ.
אחד הדברים היותר מסוכנים לשלטון דמוקרטי זאת השחיתות הרבה בכל המערכות.
החל מפקידים זעירים ועד הראשים הגבוהים.
השחיתות גורמת למערכות להירקב מבפנים ולשים את האזרח הפשוט הרחק מאחור ואז אנחנו מתפלאים למה יש כל כך הרבה בירוקרטיה נגד אזרחי המדינה.
אני לא נביא ולא מתיימר להיות נביא.
אבל בקצב הזה עם ישראל בקרוב מאוד יחזור שוב לגלות.
חייבים לאחד כוחות ולצאת למלחמה (חוקית) על הבית של עם ישראל.
בהערכה רבה
עופר גולן
נלחמים בשקר "הפלסטיני"
עוצמה יהודית.
חיים בן עטר
כינוי אור החיים (הקדוש)
תאריך לידה ה'תנ"ו
מקום לידה Flag of Morocco 1666 1915.svg סלא, מרוקו
תאריך פטירה ט"ו בתמוז ה'תק"ג (בגיל 47 בערך)
מקום פטירה האימפריה העות'מאנית (1453-1844) ירושלים
מקום קבורה ישראל בית הקברות בהר הזיתים
תאריך לידה לועזי 1696
תאריך פטירה לועזי 7 ביולי 1743
מקום פעילות מרוקו, איטליה, ארץ ישראל
השתייכות רבני וחכמי מרוקו
נושאים בהם עסק פרשנות המקרא, ש"ס, הלכה, קבלה
רבותיו רבי חיים בן עטר הזקן
תלמידיו רבי חיים יוסף דוד אזולאי רבי יונה נבון
חיבוריו אור החיים; חפץ ה'; פרי תואר
רבי חיים בן עֲטַר (או אִבְּן עטר; נודע בכינוי אור החיים או אור החיים הקדוש, על שם ספרו; 1696, ה'תנ"ו; סלא, מרוקו – 7 ביולי 1743, ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" פירושו על התורה.
את מרבית שנותיו, כארבעים שנה, חי רבי חיים בן עטר במרוקו. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו. בהיותו בן ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשותיו וחבורת תלמידים שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים שפגש בדרכו להצטרף לעלייתם. במסעו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף בזו האירופית. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". נפטר כשנה לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג (1743), בהיותו בן 47.
ביוגרפיה
במרוקו
יהדות מרוקו בתקופת פעילותו
כשישים שנה לפני הולדת רבי חיים בן עטר (1631) נוסדה במרוקו שושלת המלוכה העלאווית (השולטת במרוקו גם כיום). המיתוס המכונן של המשפחה המלכותית העלאווית הוא שהם צאצאי משפחת הנביא מוחמד, ובהתאם הם תופסים את עצמם כממונים על הגנת האסלאם. היחס ליהודים במסגרת "הגנה על האסלאם" נתון לפרשנות ולרחשי לב, ולכן הלכה למעשה לא היה עקיב במהלך תקופתה של השושלת העלאווית, והיה תלוי במדיניותו של הסולטן בכל תקופה.
מייסד השושלת העלאווית, מולאי א-רשיד, הצליח במהלך מסע כיבושים לאחד את מרבית שטחה של מרוקו המודרנית תחת שליטתו. במהלך מסע הכיבושים הוא התאכזר ליהודים בערים השונות שעליהן הצליח להשתלט. במרקש הוא הורה על שריפתה הפומבית של משפחתו של היועץ היהודי לשליט הקודם של העיר, והרס בתי כנסת. לאחר שכבש את אזור סוס בדרום מרוקו, גירש משם יהודים רבים והתייחס אליהם ברודנות.
תחת מולאי רשיד עלה לשלטון בנו ויורשו, מולאי איסמעיל (מלך בשנים 1672–1727). מולאי איסמעיל נודע באכזריותו כלפי נוצרים, אך היה דווקא אדיש ביחסו ליהודים. מסיבה זו מצד אחד לא מנע מיהודים להגיע לתפקידים בכירים כגון וזירים או שגרירים, אך מצד שני גם לא מנע את ההשפלות והפוגרומים נגד יהודים שהתרחשו בדרום מרוקו בתקופת שלטונו, והטיל על הקהילות היהודיות מסים רבים. מולאי אסמאעיל הפך את העיר מקנס לבירתו, וכנהוג, בנה מלאח ("רובע יהודי") ליהודים קרוב לארמון המלוכה. תחת שלטונו התחדשה היציבות במרבית שטחי מרוקו, ולקהילה היהודית ניתן אישור לשקם כמה מבתי הכנסת שנהרסו בימי אביו.
עשרים שנותיו הראשונות של מולאי איסמעיל בשלטון התאפיינו באי-שקט בין השבטים ברחבי מרוקו והוקדשו על ידו לביסוס שלטונו. לאחר התייצבות הממלכה מינה מושלים מקרב משפחתו ומקורביו לאזורי מרוקו השונים והתערב בעצמו רק במקרים של מרד. תקיפות ופוגרומים נגד יהודים אירעו מעת לעת, בעיקר בדרום המדינה, וכאמור, השלטון המרכזי בדרך כלל לא התערב ולא מנע את התקיפות. על רקע אירועים אלו התרחשה הגירה פנימית של יהודים בתוך מרוקו, לפי הנסיבות שהשתנו בהתמדה. משפחתו של בן עטר קיימה קשרים עם השלטונות, ומצבה הכלכלי הושפע ישירות מיחסם המשתנה ליהודים.
לאחר מותו של איסמעיל לא שרדה האחדות שכונן במרוקו, השלטון המרכזי נחלש בשל מלחמות ירושה שפרצו בין יורשיו, ושבטים מקומיים הצליחו לצבור כוח צבאי ופוליטי על חשבון העלאווים.
חייו במרוקו
חיים בן עטר נולד בשנת ה'תנ"ו (1696) בסלא (המוכרת בפי יהודי מרוקו בשם סאלי) שבמרוקו. אביו, רבי משה עטר (נפטר בתק"א), נודע כדרשן ובעל ידע בתחום האגדה, והיה בנו של רבי חיים בן עטר "הזקן", מחכמי מרוקו (ה'ת' - ה'ת"פ בערך). מוצאה של משפחת בן עטר הוא מספרד, ואבות המשפחה היו בין מגורשי ספרד והשתקעו במרוקו לאחר נדודים. פירוש השם 'עטר' הוא בושם או בַּשָּׂם (רוכל בשמים).
בגיל צעיר, עוד בטרם מלאו לו תשע שנים, החל ללמוד תורה מפי סבו, רבי חיים הזקן, שעל שמו הוא נקרא. בילדותו נדדה המשפחה פעמיים למקנס, פעם אחת במסגרת ניהול עסקי המסחר של המשפחה, ופעם אחרת בעקבות מצב ביטחון הפנים המעורער. בשנת תס"ה (1705), בעקבות שורה של אירועים על רקע לאומני במרוקו שתחת שלטונו של המלך אסמעיל, וירידה במצבם הכלכלי של יהודים רבים בסביבתם, עקרה משפחת בן עטר באופן זמני מסלא למקנס, שבה היה מצב היהודים יציב יותר. במקנס התארחו בביתו של הרב משה די אבילה, ויצרו היכרות עם משפחתו. בתקופה זו נישאה אחותו של חיים בן עטר לשמואל די אבילה, לימים רב מפורסם, דיין ומחבר ספרים.
בשנת תס"ח (1708) שבו בני משפחת בן עטר לעיר סלא. בסלא נישא לפאצוניה, בת קרובו העסקן העשיר רבי משה בן עטר. בשנים שאחרי נישואיו למד בבית חמיו ועמד בראש ישיבה מקומית. בישיבה זו למדו תלמידים רבים והיא התקיימה עד עזיבתו את העיר בערך בשנת תצ"ו. יש הסבורים כי בתקופת ישיבתו בסלא לא היה רבי חיים בן עטר מוכר בקרב אליטת החכמים המקומית ונחשב לאיש פשוט. מנגד מצוטטת התבטאות חריגה של רבני העיר, בהסכמתם לספרו הראשון: "איש אלוקים קדוש הוא בדורנו", תיאור לא שכיח לתלמיד חכם מן הממוצע; וקיימת סברה כי כבר בתקופה זו התפרסם שמו בכל עריה המרכזיות של מרוקו. לימודיו בישיבה זו היוו כנראה בסיס לחידושיו בספרו "חפץ ה'" על מסכת ברכות, שבת, חולין והוריות, שאותו הדפיס באמסטרדם בשנת תצ"ב (1732).
רבי חיים בן עטר התפרסם בסלא גם כדרשן; הוא נהג לשאת שתי דרשות יומיות באחד מבתי הכנסת בעיר ונחשב לדרשן מוצלח. בנוסף, שימש כגבאי צדקה, וטרח רבות לדאוג שכל עשירי העיר יתרמו למגביות שערך עבור העניים. אגדה רווחת הכרוכה בעיסוקו זה מספרת כי פעם בימי רעב השיג כמות קטנה של בשר לחלוקה לחכמים צעירים, וסירב למכור מהבשר לאדם אמיד שלא מצא בשר למכירה. הלה גידף את אחד החכמים הצעירים; לאחר שמת באופן פתאומי סמוך לזמן זה, תלה רבי חיים בן עטר את מותו בו, וגזר על עצמו גלות. יש המסבירים לאור אגדה זו עדויות להימצאו בערים שונות במרוקו בתקופה זו בה היו ביתו ומשפחתו בסלא.
מאחר שלא נולדו לו ילדים, נשא רבי חיים בן עטר בשלב מסוים אישה נוספת בשם אסתר בת מאיר ביבאס. סביר להניח שהיה זה כעשר שנים לאחר נישואיו הראשונים. פאצוניה ואסתר חיו עמו עד פטירתו בירושלים.
בשנת ה'ת"פ (1720) בערך נפטר אבי המשפחה רבי חיים בן עטר הזקן, שהיה עד פטירתו רבו הקרוב של נכדו. בשנים שלאחר פטירתו הורע גם מצבה הכלכלי של המשפחה; בשנים 1721–1723 שררה בצורת בכל רחבי מרוקו, ויוקר המחיה עלה, מה שהוסיף לערער את פרנסת המשפחה. משה בן עטר, חמיו של רבי חיים בן עטר, היה אדם עשיר ומוכר, וקיים קשרים עם בית המלוכה. מולאי איסמעיל, מלך מרוקו באותה עת, נודע באכזריותו כנגד נוצרים, אך כלפי היהודים גילה אדישות. אף שלא רדף בפועל את היהודים, לא מנע השפלות ופוגרומים עממיים שהתרחשו נגדם בדרום מרוקו בתקופת שלטונו, ואף הטיל על הקהילות היהודיות, ואף על מקורביו מקרב היהודים, מסים רבים. בשנת 1722 הושלך משה בן עטר לכלא בשל הלשנה, ושוחרר תמורת תשלום כופר כספי גבוה. בראשית 1723 נפטר נגיד יהדות מרוקו, רבי אברהם מאימראן, שהיה מקורב למלך ושימש כמתווך בינו לבין קהילות יהודי מרוקו. לאחר פטירת אחיו משה מאימראן באותה שנה (תשרי תפ"ד), התמנה בן עטר לנגיד. בחודש אדר ה'תפ"ד (1724) חרץ המלך את דינו של משה בן עטר לשריפה, והמיר את העונש בקנס כספי. זמן קצר לאחר מכן לקה בלבו ומת. למעשה, עם מותו של חמיו איבד רבי חיים בן עטר את מקור הכנסתו היחיד.
גם מירושת חמיו לא נותר בידיו דבר. שורה של סכסוכים משפטיים קשים עם מוסלמים שעמדו בקשרי מסחר עם חמיו ולאחר מותו באו בתביעות שונות, ועם אנשים מהקהילה היהודית, כילו את כל הכסף שהשאיר אחריו. בעטיו של אחד הסכסוכים הלשין עליו פלוני לשלטונות, והוא ישב במאסר תקופה קצרה. במקביל המשיכו אנשי המלך לדרוש ממנו מסים לפי אומדן הרכוש המקורי של חמיו, אף שכבר לא היה בידו. מחלוקת כספית נוספת נוצרה בין רבי חיים ואביו רבי משה בן עטר לבין בני משפחת ביבאס: מחסן שהיה שייך לאדם בשם שמואל כהן נרכש בשותפות על ידי משה בן חיים בן עטר, ובן דודו משה בן שם טוב בן עטר. הם הפכו אותו לבית כנסת שנקרא "צלאת בן עטר", ומינו את הרב יעקב ביבאס לחזן קבוע ולדרשן. בתמורה נקבע כי הכנסות בית הכנסת מתרומות וכדומה יהיו של ביבאס. לאחר פטירתו המשיכו את ההסדר בניו, רבי חיים ורבי יוסף ביבאס. לאחר פטירת משה בן שם טוב בן עטר והתערערות מצבה הכלכלי של המשפחה, ביקשו רבי חיים בן עטר ואביו להפסיק את ההסדר. בני ביבאס סירבו, והסכסוך שהתפתח הגיע לבוררות בפני דיינים שונים מחכמי פס ומקנס. בני משפחת ביבאס הצליחו להשיג את תמיכתו של רבי יהודה בן עטר, מגדולי חכמי יהדות מרוקו, אך לא הצליחו לגייס את תמיכתם של רבי משה בירדוגו (המשבי"ר) ורבי יעקב אבן צור (יעב"ץ), שתמכו בבני משפחת בן עטר. בני ביבאס טענו שכוונתו של רבי חיים בן עטר אינה לשם שמים, שהוא רודף כבוד ואוהב לדרוש ברבים, ולכן מנסה לנשלם מתפקיד הדרשן המקומי. אף שמאבקם כפי הנראה לא צלח, נראה שרוב רבני פס תמכו בבני ביבאס, ושנים רבות לאחר מכן עוד נותרו בידי בני פס אגדות מזלזלות על אודות רבי חיים בן עטר. רבי חיים בן עטר התייחס לפרשת ביבאס ברמיזה בהקדמת ספרו "חפץ ה'": "שללו ממני כל אשר חנני ה', כוחי והוני, מעת פטירת אדוני חמי... הנגיד רבי משה בן עטר... וכמה הרפתקי עדו [=הרפתקאות עברו] עלי מהם ומהמוניהם, בני ברית [=יהודים] ושאינם בני ברית". רבי חיים בן עטר איבד למעשה את מקור פרנסתו, ובמשך תקופה מסוימת פִּרנס אותו אביו.
בשנים תפ"ז-תפ"ט (1727–1728) התנהלה ברחבי מרוקו מלחמת ירושה בין יורשי איסמעיל מלך מרוקו, שמת בסוף חורף תפ"ז (מרץ 1727), והיהודים סבלו ממצבו הרעוע של ביטחון הפנים; באחת ההתנפלויות על המלאח במקנס נהרגו 180 יהודים. גם במהלך המהומות עדיין מצא רבי חיים בן עטר זמן לעסוק בכתיבת חידושיו, ולמעשה רוב החומר לספרו "חפץ ה'" הוכן בימים אלו. בהקדמתו לספר הוא מסביר את חוסר הסימטריה הסגנונית בספר – קטעים ארוכים מובהרים היטב, לצד קטעים קצרים מאוד בכתיבה תמציתית – בכך שלפעמים בשל המהומות ידע שזמנו קצר, או שלא היה מרוכז כל הצורך כדי להסביר את עצמו באריכות.
לקראת סוף ימיו בסלא יצא להגנת רבני העיר, בפרשה שבה פסקו רבני פס שלא כדעתם תוך מתיחת ביקורת עליהם. בפסק דינו גונן על רבני עירו ונזף ברבני פס על התנהלותם.
בשנת תצ"א, בהיותו בן 35, סיים לסדר לדפוס את ספרו הראשון "חפץ ה'", ויצא למסע קצר בערי מרוקו כדי לקבל הסכמות לספרו לקראת הדפסתו המתוכננת. מלבד רבני סאלי, הוא קיבל את הסכמותיהם של גדולי מרוקו, רבי יהודה בן עטר ורבי יעקב אבן צור. הסכמות אלו היו נחוצות להדפסת ספרו, כמקובל באותם ימים, ועם השגתן הפליג מאחד מנמלי מרוקו בדרכו לאירופה. משם המשיך במסע יבשתי צפונה אל אמסטרדם, שבה היה הדפוס העברי של שלמה פרופס, ובה התעתד להדפיס את ספרו. באמסטרדם ביקש וקיבל את הסכמותיהם של רבני שני בתי הדין המקומיים: חברי בית הדין של הקהילה האשכנזית, הרבנים יוסף בער ומשה פרנקפורט, וחברי בית הדין של הקהילה הספרדית, הרבנים דוד ישראל עטיאש ויצחק חיים אבן דנא די בריטון. עם סיום תהליך ההדפסה, שב רבי חיים בן עטר למרוקו.
לאחר שובו מאמסטרדם לסלא שבמרוקו, גילה שבהיעדרו ניצלו יריביו את ההזדמנות לתפוס את השליטה ב"צלאת בן עטר" ונעלו את המקום. הוא החליט לעזוב את עיר מולדתו. מכתביו עולה כי כבר בשלב זה קיבל את ההחלטה לעזוב את מרוקו ולעלות לארץ ישראל. כפי הנראה לא הייתה התוכנית בת-ביצוע בשלב זה, ולכן נדד מזרחה אל פנים היבשת קרוב ל-200 קילומטר, והתיישב זמנית בפס. בפס חבר אל ראש הישיבה המקומית רבי שמואל אבן אלבאז, ולימד תורה לתלמידים ביחד עמו.
בשנת תצ"ח (1738) שרר רעב כבד במרוקו, ואזור פס ננטש על ידי כל מי שיכול היה לעזוב. רבי חיים בן עטר היה בין הבורחים לעיר הנמל הצפונית טטואן, ובה קיבל את ההחלטה לעלות לארץ ישראל (בשלב זה כפי הנראה עדיין לא החליט להקים ישיבה ובית מדרש בארץ ישראל). בחודש אייר תצ"ט (אביב 1739) יצא לאלג'יר, ומשם לאיטליה.
בערי איטליה
רבי חיים בן עטר הגיע לליבורנו, אז תחת שלטון בית מדיצ'י, בערב חג השבועות ה'תצ"ט (1739), כשעמו שתי נשותיו ושני תלמידים שבאו עמו ממרוקו. בחג השבועות עצמו שוחררו ממחנה ההסגר שבו הוחזקו, כמקובל, לצורך בדיקות רפואיות, ונכנסו אל העיר. בליבורנו תמכו בו כלכלית כמה מנכבדי קהילת ליבורנו, ובהם משה בן שלמה פרנקו, שעלה עמו מאוחר יותר לארץ ישראל. הוא המשיך בה בהרצאת שיעורים לתלמידיו ולבני הקהילה, ואף העביר הרצאות לנשות הקהילה. "אחר הלימוד פתח פיהו לדרוש... כל העם היו באים בעוד היום גדול למצוא מקום לישב עד שכמעט לא היה מקום ליכנס מרוב העם. ולא די שיבואו אנשים וקטנים, אלא אף הנשים של הגבירים באות לחדר נשי הרב לשמוע מפיו דבר תורה, וכך עשה כל הימים אשר ישב כאן".
לפני עלייתו לארץ ישראל שהה בן עטר ברחבי חצי האי האפניני, במרחב האיטלקי שעמד אז תחת ריבונות מפוצלת, כשנתיים בסך הכול; אך לדברי אלעזר טויטו, לאחר שהגיע לאיטליה שב בשנית לאלג'יר לצורך עשיית נפשות לקראת עלייתו לארץ ישראל ותוכניתו לכונן בה בית מדרש גדול. מסע זה התרחש בנקודת זמן כלשהי בין חודש אב תצ"ט לחודש חשוון ה'תק"א[30]. בתקופה זו הדפיס בליבורנו את ספריו "אור החיים" ו"פרי תואר".
במהלך חורף ה'ת"ק (1740) נפוצו ברחבי העולם היהודי ידיעות על כוונותיו של רבי חיים אבולעפיה לחזור ולעלות מאיזמיר לארץ ישראל, באשר שליט הגליל עצמו, דאהר אל-עומר, הזמינו לבוא ולחדש את היישוב היהודי בטבריה ובגליל. בשלב זה החליט רבי חיים בן עטר להצטרף למגמת העלייה לארץ ישראל שהחלה מתפתחת בקהילות שונות באותה תקופה. הוא החל לתכנן את עלייתו לארץ ישראל בראש תנועת עלייה עצמאית שגיבש סביבו, והחל לארגן תוכניות להקמת ישיבה בארץ ישראל. בפנותו לקהל שומעי שיעוריו מקרב תושבי ליבורנו, גייס כמה מנכבדי הקהילה כגבאים לאיסוף כספים למטרות העלייה. נכבדים אלו התחייבו לדאוג לתקציב חודשי שוטף לישיבה לכשתקום בארץ ישראל. "ועד נאמנים" זה היה המממן העיקרי של הישיבה בכל שנות פעילותה בירושלים, גם לאחר פטירתו. ידוע כי באותו מקום התקיימה ישיבה לפחות עד לשנת 1866.
רבי חיים בן עטר הבין כי את עיקר העולים לארץ ישראל יהיה עליו לגייס מקרב יהודי מרוקו, לנוכח מצב החיים הסבוך בה, ושמיהודי איטליה יוכל לגייס בעיקר תמיכה כלכלית, שתגיע רק לאחר שירכז מספר בחורים ניכר; הוא יצר, לפיכך, קשר עם חבריו ותלמידיו במרוקו, ועודד אותם להצטרף לקבוצת העלייה שיזם. אלו שהשתכנעו ורצו להצטרף התארגנו ליציאה משותפת ממרוקו והגיעו בחודשי האביב של שנת 1740 לאלג'יר. לפי טויטו, בשלב זה בא רבי חיים בן עטר בעצמו לאלג'יר ושהה בה עם תלמידיו מספר שבועות.
בשלב זה הצטרפו תלמידיו מאלג'יר והקבוצה כולה התרכזה בליבורנו. עם גיבוש תשתית הבחורים לישיבתו, יכול היה לפתוח במסע התרמה לכינון הישיבה, ואכן בחורף ה'תק"א (1740–1741) נסע ברחבי איטליה, וגייס בעיקר כספים, אך גם אנשים נוספים שהשתכנעו להצטרף עמו למסע העלייה. בין היתר ביקר במנטובה ובמודינה ושכנע קבוצת תלמידי חכמים לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לתלמידי הישיבה. הוא תכנן לנסוע שוב לאמסטרדם, הפעם לצורך הדפסת ספרו "פרי תואר", אולם לא ידוע אם תוכנית זו אכן יצאה אל הפועל, או שכתב היד נשלח בידי שלמה אלוף, מיהודי ליבורנו, שטיפל בהדפסת ספרו זה.
בארץ ישראל
המסע מאיטליה למזרח התיכון העות'מאני
בערב ראש חודש אב תק"א (1741) יצא רבי חיים בן עטר עם שלושים מתלמידיו ובני ביתם במטרה לעלות לארץ ישראל דרך אלכסנדריה. בי' באב הגיעה החבורה למסינה שבסיציליה, שהייתה אז חלק מממלכת נאפולי שתחת שלטונו של קרלוס "הדוכס מפארמה" (לימים מלך ספרד); בשל המצב הכלכלי הקשה במסינה של אותם ימים, ורצונם של שלטונות האי לעודד הגירת סוחרים יהודים לתחומה, זכתה החבורה ליחס מקל בהסגר שהיה נהוג אז לבאים מחוץ לאי, וזמן ההסגר קוצר משבעה לשלושה ימים.
שבוע לאחר בואם למסינה הפליגו בני החבורה לאלכסנדריה והגיעו אליה בתום הפלגה של שלושה ימים. עם הגיעם לאלכסנדריה הגיעה אליהם הידיעה על מגפה שפרצה בירושלים, והם התעכבו במצרים שבועיים נוספים. בתקופה זו היה שלטון האימפריה העות'מאנית מבוזר ומחולק למחוזות (איילט). השלטון במצרים היה כפוף ל"שער הנשגב" באיסטנבול כאיילט בפני עצמו, שטחי ארץ ישראל השתייכו ל"איילט סוריה (דמשק)", ואילו שטחי הגליל ועמק יזרעאל השתייכו לאיילט צידון. מעורבות השלטונות בימים אלו בחיי התושבים הייתה מזערית והתבטאה כמעט באופן בלעדי בגביית מסים ושלמונים עבור השלטון המרכזי. עם היחלשות השלטון המרכזי באיסטנבול, עלה כוחם של המושלים המקומיים בכל אזור, שאף ששאבו את כוחם הרשמי מכוח הדרגים שמעליהם, לא תמיד היו ממושמעים לשלטון המרכזי, ולעתים קרובות התלקחו מלחמות בין צבאות הפאשה (המושל האזורי ששאב את סמכותו ישירות מהשלטון המרכזי) לבין המושלים האמורים להיות כפופים לו. בתקופת עלייתם של בני החבורה לארץ ישראל שרר שקט ברחבי הארץ, אך כחודשים ספורים לאחר עלייתם ועזיבתם את הגליל, התפתחה מלחמה בשטחי הגליל כאשר סולימאן אל-עדאם, פאשה דמשק, החליט להיעתר לקריאת ראשי שבטים מאזור שכם ולהטיל מצור על טבריה, שהייתה כפופה באופן רשמי לאיילט צידון.
לאחר שבועיים של שהייה באלכסנדריה עלו על סיפונה של אונייה שהייתה אמורה להפליג ליפו, וממנה תכננו להמשיך בדרך קצרה יחסית לירושלים. הם גם שמעו שבדרך הארוכה יותר מעכו לירושלים, מסתובבים שומרים חמושים ("גאפירים") התובעים דמי מעבר. למעשה, רב-החובל הפר את התחייבותו בעל פה, וסירב לעגון ביפו, אף על פי שנאלץ לפצותם על כך. לאחר מספר ימי הפלגה הגיעו לעכו. בדיעבד התברר כי המגפה בירושלים התחדשה והכתה גם בתושבי יפו. נסיעה מתוכננת לחלופה התיישבותית בצפת נדחתה בשל חשש מחמושים ערבים ודרוזים שהטילו את חיתתם על היישוב היהודי בצפת, זאת על-פי דבריהם של "ראשי ישיבות" שנמלטו מצפת לעכו, ושל קבוצה מפולין שהתעתדה אף היא להגיע לצפת ונשארה זמנית להתגורר בעכו. לבסוף החליטה הקבוצה להישאר בעכו עד תום חגי תשרי.
בחיפה ובגליל
לאחר ראש השנה, ערך רבי חיים בן עטר עם תלמידיו ביקורים בקברי קדושים בגליל התחתון והגיעו גם לטבריה. בערב יום כיפור נסעו לחיפה. את תפילות יום הכיפורים ערכו במערת אליהו שעל צלע הר הכרמל. למחרת יום כיפור עלו להתפלל באתר שאותו זיהו כקברו של אלישע בן שפט, ליד מבנה מנזר סטלה מאריס כיום. הם שבו לעכו, ואחרי חג הסוכות החליטו להקים את ישיבתם באופן זמני בעכו. הלימודים נפתחו רשמית בראש חודש חשוון תק"ב (חורף 1741), ואל תלמידיו הבאים עמו מאיטליה הצטרפו מספר תלמידים מצפת. תוכנית הלימודים בישיבה כללה לימוד סוגיות מן התלמוד הבבלי בהשוואה למסקנות הרמב"ם בספרו "משנה תורה" בהלכות המקבילות. במקביל המשיכו מדי ראש חודש לערוך "זייארות" – עלייה והשתטחות על קברי קדושים.
בתקופת שהותו בעכו הוצע לרבי חיים בן עטר להשתקע בטבריה ולהקים בה את ישיבתו המתוכננת. המציע, רבי חיים אבולעפיה, שהיה ממחדשי היישוב היהודי בטבריה, רצה לחזק את ההשפעה התורנית ביישוב, בהגדלת מצבת תלמידי החכמים בה והוספת ישיבה. בעת ביקורו של בן עטר ב-27 במרץ 1742 בטבריה אירח אותו הרב אבולעפיה וניסה לשכנע אותו בעדיפותה של טבריה על פני ירושלים. הוא הציע שבן עטר ייסע בעצמו לירושלים כדי להתרשם מהתנאים הכלכליים הקשים ששררו בה לטעמו, ואחר כך ישוב לטבריה, שבה שררה רווחה מסוימת לקהילה היהודית בשל קשריו ההדוקים של אבולעפיה עם דאהר אל-עומר שליט הגליל. רבי חיים בן עטר שקל להיענות בחיוב להצעה זו, אך התנה את הסכמתו באישורם של חברי ועד "כנסת ישראל" בליבורנו, שסיפקו את הגב הכלכלי למסע ולישיבה שבדרך. הוא שלח מכתב ברוח זו, תוך המלצה אישית שלו על אפשרות זו; במכתבו רמז כי הוא תומך בהקמת הישיבה בטבריה מאחר שלדעתו נרמז במקורות שהגאולה אמורה להתחיל ב"התנערותה של טבריה מן העפר". בהמשך קיץ 1742, לאחר שבני החבורה חזרו לעכו, נפטר אחד האברכים בהותירו אחריו אישה וילד, וזמן קצר אחר כך נפטר אחד הבחורים שהצטרפו לעלייה זו. החבורה עזבה את עכו ובחודשים סיוון ותמוז התגוררו בפקיעין.
בירושלים
בסוף חודש תמוז ה'תק"ב (1742) נודע לבני החבורה שהמגפה בירושלים פסקה, והם החליטו לעלות לירושלים, בשלב ראשוני למטרת בדיקת היתכנות הקמת הישיבה בה, בהתאם להצעתו של רבי חיים אבולעפיה ותוך תיאום עם אנשי "כנסת ישראל" בליבורנו (למעשה, בן עטר דרש מהם במכתב אחר להותיר בידיו את ההכרעה אם להקים את המוסד בירושלים או בטבריה). לקראת תחילת חודש אלול הגיעה החבורה לירושלים והקימו את "ישיבת כנסת ישראל" בחצר רבי עמנואל חי ריקי. הם התקבלו בירושלים בכבוד רב, ותרמה לקבלת פנים זו העובדה שהיה להם מימון עצמאי שהתקבל מליבורנו, כך שלא נפלו לנטל על שאר התושבים ולא התחלקו עמם בכספי "החלוקה". ישיבת כנסת ישראל כללה למעשה שתי ישיבות, אחת לתורת הנגלה ואחת לנסתר. בעוד שהקהילה הגרעינית של העולים עם רבי חיים בן עטר מנתה רק שלושים נפשות, שמתוכם רק מעט יותר מעשרה "חכמים", התגבשה סביבו קהילה למדנית רחבה יותר מבני המקום. הוא שאב מכך סיפוק רב והתבטא במכתב מאותם ימים: "המעיינים של ירושלים באים תמיד ולומדים לפני בכל דבר הקשה ובכבוד גדול ועצום יותר ממה שאני ראוי. ה' ישלם להם".
עם תלמידיו ממרוקו שהיו בין מייסדי "כנסת ישראל" בירושלים נמנו בין היתר רבי דוד חיים חסן, רבי שם טוב גבאי, רבי חיים יאודה אמזלג ורבי יוסף אמזלג, רבי יאודה די אבילה, רבי אברהם ישמעאל חי סנגויניטי, רבי חיים דוד עמר ורבי משה נג'ארה. תלמידו המפורסם ביותר מתקופת ירושלים היה רבי חיים יוסף דוד אזולאי (חיד"א). בתנועה החסידית, שהקפידה להתייחס אל רבי חיים בן עטר בכינוי "הקדוש", הועברה מסורת לפיה גיסו של הבעש"ט, רבי גרשון מקוטוב, ביקר בירושלים והחליף דברים עם ה"אור החיים". ואולם הביסוס העיקרי של מסורת זו נמצא בגניזת חרסון, מה שגרם לאישים חסידיים מרכזיים, כמו הרב מאיר דן פלוצקי, לחשוד בנכונותה. לדברי המבקרים, הרב מקוטוב הגיע לארץ ישראל כמה שנים לאחר פטירת רבי חיים בן עטר, כך שהסיפור לא יכול היה להתרחש. מאידך, המצדדים באמיתות המפגש מצביעים על מקורות קדומים לגניזת חרסון שמספרים עליו; כדי ליישב את הסתירות בסיפור נאלצים מצדדיו להניח כי הרב מקוטוב עלה פעמיים לארץ ישראל או שפגישתם נערכה באופן אחר.
בתקופת ירושלים מילא רבי חיים בן עטר תפקיד מרכזי בחיים הציבוריים של היישוב הקטן בעיר, ומלבד התחום התורני, שבו השפיע רבות, היה שותף לפעילות הציבורית, הן זו הפנים-קהילתית והן זו החיצונית, כמו פעילות שתדלנית מול מושלה העות'מאני של ירושלים. הוא עסק בצורכי ציבור ודאג לפרנסתם של תלמידי חכמים, נושא שעסק בו עוד בהיותו בחוץ לארץ. בקשריו עם יהודי ליבורנו תרם להרחבת היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-18.
שתי אגדות מפורסמות נכרכו בתקופת שהותו בעיר:
לפי אחת מהן, כשזומן רבי חיים בן עטר לישיבה משותפת עם נציגי העדה הקראית, שהייתה הקהילה הגדולה בעיר, לדיון על דרך ההתמודדות עם מס כבד שהוטל אז על יהודי ירושלים, התעלף בעת שירד במדרגות בית הכנסת הקראי. לפי האגדה, בן עטר הורה אז לחפור תחת המדרגות והתברר שהושלכו תחת המדרגות ספרי משנה תורה לרמב"ם במטרה לבזות את מי שהיה מזוהה יותר מכל עם התורה שבעל פה והיהדות הרבנית. בכעסו על הפגיעה החמורה קילל רבי חיים בן עטר את בני הקהילה הקראית כי לא תוסיף להתקיים בתחומי העיר.
אגדה נוספת מספרת כי בחצר הישיבה גדל עץ תאנה גדול, ולאחר ניסיונות חוזרים וכושלים להסדיר את שעות אריית התאנים, והרעש הרב שנגרם ממנה שהפריע את לימודי הישיבה, קילל רבי חיים בן עטר את העץ שיוציא פירות שאינם ראויים למאכל. לפי דיווח של יעקב גולדמן, סופר האלמנך הספרותי "האסיף" בארץ ישראל, משנת ה'תרמ"ז, העץ שאליו יוחסה אגדה זו נכרת רק בשנת ה'תרכ"ז (1867).
פטירתו
רבי חיים בן עטר השתקע בירושלים וביסס את מקומו. בראשית קיץ תק"ג, בחג השבועות, החל לדבר עם תלמידיו על הגאולה המתקרבת ולהכינם לקבלת פני משיח; ואולם מיד לאחר החג חלה נסיגה פתאומית בתוכניות ההכנה לקראת התגלות המשיח, ורבי חיים הסביר לתלמידיו שהייתה שעת כושר לגאולה אך היא הוחמצה. הלימודים בישיבה חזרו למסלולם הרגיל, ולאחר חודש הוא חלה במחלתו האחרונה. הוא השאיר הנחיות מפורטות לתלמידיו באשר ליורשו בהנהגת סדרי הישיבה ובאשר לחפצי הקודש שלו. הוא נפטר במוצאי שבת ליל ט"ו בתמוז ה'תק"ג, 6 ביולי 1743, פחות משנה לאחר עלייתו לירושלים, והוא בן 47 שנה.
הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על מצבת קברו נחרת בין השאר: "...שיחה קלה שלו אלקים חשבה לטובה, והארץ האירה מכבודו כאשר יאירו שבעת הנרות, הוא זיוה הוא הדרה, ה"ה המופלא וכבוד ה' מלא, המקובל אלקי חסידא קדישא כמוהר"ר חיים ן' [=אִבְּן] עטר ז"ל. נתבקש בישיבה של מעלה יום ט"ו לחודש תמוז שנת ה'תק"ג ליהנות מזיו השכינה". את נוסח המצבה כתב תלמידו החיד"א. הייתה בכך חריגה מן הנהוג באותה תקופה בירושלים שלא לכתוב תארים ושבחים על גבי המצבות אלא את שמות הנפטרים בלבד, מחשש שמצבות האבן הכבדות שמאפשרות טכנית את ביצוע החריתה, ימשכו את תשומת לבם של גנבים שעשו בהן שימוש לצורכי בניין. בצמוד למצבה נבנה עמוד ובתוכו גומחה שבה ניתן היה להדליק נרות.
הידיעה על פטירתו הפתאומית התפשטה במהירות ברחבי העולם היהודי, ונישאו עליו הספדים מפי גדולי הרבנים: רבי ישראל יעקב אלגאזי בירושלים, ורבי יצחק בכר דוד בקושטא. רב העיר ליבורנו, רבי מלאכי הכהן, מחבר ספר הכללים "יד מלאכי", חיבר קינה מיוחדת על לכתו; בין שורותיה שזורים שמות כל ספריו של רבי חיים בן עטר:
אוֹי כִּי שְׂשׂוֹן כָּל לֵב וָגִיל נֶאֶסָפוּ / הָה כִּי כְּהַיוֹם מַעֲנִי לִי סָפוּ
הַמְקוֹנְנִים הַמְיַלְלִים הַמְיַבְּבִים / הִתְקַבְּצוּ עָדַי וְהִתְאַסָפוּ
כִּי בָא זְמַן לִסְפוֹד לְקוֹנֵן גַם נְהִי / בְּעֵת בַּמָרוֹם נָגְהוּ קָצָפוּ
כָּל כּוֹכְבֵי שַׁחַק בְּקַדְרוּת לֻבָּשׁוּ / אֶגְלֵי דְמָעוֹת מִזְבוּל יִרְעָפוּ
יוֹם הִשְׂרָפִים לִמְצוּקִים נִצָּחוּ / וּשְׁבִי צְבִי צַדִיק הַלֹא חָטָפוּ
אֵשֶׁל וְעֵץ חַיִים לְפִרְיָם חָמָדוּ / עוֹדָם בְּאִבָּם יָבָשׁוּ נִשְׁדָפוּ
אֶבֶן מְאִירָה וַעֲטֶרֶת דָת וְזִיו / עוֹלָם מְאוֹרוֹת זָהֳרָם אֳסָפוּ
זַיִת רַעֲנָן וִיְפֵה פְרִי תֹאַר, בְּצִּ- / לָם יֶחֱסוּ הָעָם וְיִסְתּוֹפָפוּ
עַתָּה כְמוֹ צִיץ נָבָלוּ גַם נִגְדָעוּ / גַם נִכְרָתוּ גַם אוּמְלָלוּ נִקְטָפוּ
מִדְרַשׁ כְּנֶסֶת עַם וְיִשְׂרָאֵל אֲהָה / כִּי בֶּעָוֹן דוֹר מוּסָרָיו רוֹפָפוּ
אֵין עוֹד מְאוֹר שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר בָּם יַאֲהִיל / חֹשֶׁךְ וְעָנָן כִּמְעִיל עָטָפוּ
לֹא יִלְקֹּטוּ עוֹד מִפְּרִי דַעַת וְלֹא / יִשְׁתוּ לְמֵימָיו כַּאֲשֶׁר יִשְׁאָפוּ
אֶשׁוֹם וְאֶשְׁאָף אֵיךְ תְּהוֹמוֹת הַתְּבוּ- / נוֹת חָסְרוּ חָסוֹר וְלֹא עָדָפוּ
פַּטִישׁ יְפוֹצֵץ הַסְלָעִים אֵיךְ יְהִי / נִגְדָע וְאוֹתוֹ מָחָצוּ יֶחְלָפוּ
עַמוּד יְמָנִי רֹאשׁ לְפִנָה אֵיךְ כְּמוֹ / קָנֶה וָסוּף רֹאשָׁם הֲכִי כָפָפוּ
הָה כִּי גְאוֹן הַדוֹר הַלֹא נֶעְדָר וָרָב / כִּי מַאֲמְרוֹת פִּיו כְּפָז צוֹרָפוּ
מִיוֹם הֶיוֹתוֹ סָר לְמִשְׁמַע אֵל וְכָל / יָמָיו קְרָבָיו הֵם כְּצוֹם סוּגָפוּ
וּבְתוֹכֵחוֹת מוּסָר לְרַבִּים מֵחֲטֹא / הֶחֱדָל וְצֶדֶק וְאֶמֶת נִכְסָפוּ
שְׁפַר חֲסִידִים אַחֲרָיו הֵם יֵלֵכוּ / תַּחַת כְּנָפָיו יֶחֱסוּ נִכְנָפוּ
דָרַשׁ לְעַמוֹ טוֹב כְּמוֹ פַרְדֵס בְּיוֹם / וָלֵיל וְשִׂפְתוֹתָיו דְבַשׁ נָטָפוּ
עָנָיו כָּאִישׁ מֹשֶׁה כְּהִלֵל מַעֲשָׂיו / מוּל הָאֶלֹהִים עַד מְאֹד יָפְיָפוּ
אַבִּיט תְּהִלוֹתָיו וּמֵחוֹל יִרְבָּיוּן / כָּל פֶּה וְלָשׁוֹן מִסְפוֹר יִיעָפוּ
מִי יַעֲלֶה לָנוּ וְעַל מִי נִסְמָכָה / וּפְנֵי יְדִיד אֵל בַּחַרוּלִים חָפוּ
עַל כֵּן שְׁעוּ מֶנִי אֲמָרֵר בְּבֶכִי / כִּי קָצְרָה רוּחִי וְיָדַי רָפוּ
אֶצְעַק בְּקוֹל מַר עַל תְּמִימֵי עָם אֲשֶׁר / בְּבַחַרוּת הֵם עוֹפָפוּ רָחָפוּ
אֶזְכּוֹר בְּעֵת נַפְשִׁי בְנַפְשׁוֹ נִקְשָׁרָה / לוֹ יֶהֶמוּ מֵעָי וְיִתְעַלָפוּ
אִלוּ לְפִי אֵדִי דְמָעַי יִזָּלוּ / הֵמָּה כְמַבּוּל הַיְקוּם שָׁטָפוּ
חֵפֶץ ה' בּוֹ לְהָאִיר לוֹ בְּאוֹר / חַיִּים בַּגָן שָׁם הַיְשָׁרִים עָפוּ
לֹא מֵת נְשִׂיאֵנוּ אֲבָל חַי יָעֳמָד / כִּי יֶהֶגוּ דָתוֹ אֲשֶׁר אֻלָפוּ
הוּא שָׂר יְחַלֶה אֵל עֲלֵי עַמוֹ בְּעִיר / קֹדֶשׁ בִּשְׂשׂוֹן לֵב וָגִיל נֶאֶסָפוּ
— משירי ישראל באיטליה, שיר קז
נברשתא דדהבא
ההר חמד אלקים
אבן יקרה, ושיחה קלה
שלו אלקים חשבה לטובה
והארץ האירה מכבודו
כאשר יאירו שבעת הנרות
ירכה וקנה היא העולה
עמו וקרא שמה חפצי בה
מוציא לאור כל תעלומה
הוא זיוה הוא הדרה
ה"ה הרב המופלא וכבוד
ה' מלא המקובל האלוקי
חסידא קדישא כמוהר"ר
חיים ן' עטר ז"ל נתבקש
בישיבה של מעלה, יום
ט"ו לח[ודש] תמוז ש[נת] התק"ג
ליהנות מזיו
השכינה
הוא המחבר ספר חפץ ה'
וספר פרי תיאר וספר אור
החיים וס[פר] ראשון לציון
כיתוב המצבה
קבר אור החיים בשיפולי הר הזיתים הפך ברבות הימים לאתר עלייה לרגל, בעיקר ביום השנה לפטירתו. אנשי היישוב הישן בירושלים נהגו לעלות לתפילה לצד קברו בכל עת צרה; תפילה מרכזית ידועה נערכה בעת מלחמת העולם השנייה כשעלתה האפשרות שהצבא הגרמני יפלוש מצפון אפריקה לארץ ישראל.
ישיבת אור החיים המשיכה להתקיים אחרי מותו, ובראשה עמד זמנית תלמידו רבי יוסף אמזלג, שסירב ליטול את התפקיד באופן רשמי. בשנים הבאות עשה ועד הישיבה בליבורנו מאמצים להציב בראשה דמות תורנית חשובה, ולשם כך באו במגעים עם רבי יעקב שאול רבה של איזמיר ולחלופין עם רבי שלמה אלגאזי רבה של קהיר. לאחר שניסיונות אלו כשלו, התמנה לתפקיד רבי יונה נבון ואחריו מחותנו רבי חיים מונדובי ורבי יהודה עייאש. כשבעים שנה מאוחר יותר, לאחר עליית תלמידי הגר"א וכינון הקהילה האשכנזית בירושלים עם מעברם של רבים מתלמידי הגר"א אליה מצפת בעקבות המגפה של 1802, נרכש בית המדרש עבור הקהילה, שערכה בו תפילות בימות החול. ממתפללי בית המדרש, שנקרא "אור החיים" על שם מייסד הישיבה בו, היה רבי מנחם מנדל משקלוב.
בית המדרש "אור החיים", שבו התקיימה ישיבת "מדרש כנסת ישראל", נמצא בעיר העתיקה בירושלים ונכלל לאחר מלחמת ששת הימים כחלק ממוזיאון חצר היישוב הישן.
דרך לימודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי חיים בן עטר נחשב כבר במרוקו ל"מעיין" ו"עוקר הרים", כלומר: דרך לימודו התאפיינה בהתמקדות מקומית בסוגיה שעל הפרק ופירוק כל הגורמים והמוקשים לצורך הבנתה. מלבד עדותם של חכמים ממרוקו בני זמנו שנחשבו ל"מעיינים", דוגמת רבי חנניה בן זכרי, שכתב עליו בהסכמתו כי הוא עוקר הרים; וחברותו הקרובה עם "מעיינים" נוספים כמו רבי שם טוב בן אמוזג, ורבי יהודה ברדוגו, בעל "מים עמוקים"; מעיד על סגנון לימודו, ספרו "חפץ ה'", שחידושיו מתאפיינים בסגנון זה. עצם הדפסת ספר חידושים על הש"ס הייתה תופעה לא נפוצה בקרב חכמי מרוקו באותה עת, והייתה בה מן ההעזה.
לימוד בסגנון זה מכתיב בדרך כלל קצב לימודים איטי. ולמרות זאת, רחב"ע כתב במכתבו לוועד מדרש כנסת ישראל בליבורנו בדיווח על סדרי הלימוד בישיבה הזמנית שהקים בעכו, לאחר חודשיים של פעילות בלבד: "ולקחנו סדר זה לפרש כל התלמוד לשיטת הרמב"ם כדי שלא תִּשאר שום קושיא עליו מכל התלמוד בסייעתא דשמיא, וכבר עלה בידנו קרוב לשני מסכתות"; ובמכתב שאחריו המסכם את תקופת הלימודים של קיץ ה'תק"ב בעכו הוא כבר כותב: "במעט זמן למדנו קרוב לד' מסכתות של גמרא ופירשנו כל המסכתות על פי שיטת הרמב"ם". חידושים אלו היוו את התשתית לספרו "ראשון לציון" (קושטא ה'תק"י) והם מלמדים שלמרות סגנון לימודו המעמיק שמר על קצב לימודים מהיר. תלמידו חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), כתב על כישרונו זה בספרו "שם הגדולים": "ולפי דורנו, היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעיין המתגבר".
משפחתו
רבי חיים בן עטר היה נשוי במקביל לשתי נשים: פאצוניה בת קרובו העסקן העשיר רבי משה בן עטר, ואסתר לבית ביבאס. פאצוניה ואסתר עלו עמו לארץ ישראל והשתתפו בכל מסעותיה של החבורה המייסדת של "מדרש כנסת ישראל" וחיו עמו עד פטירתו בירושלים. לשתיהן לא היו ילדים עד יום מותן. שתיהן נפטרו בשנים הסמוכות לאחר פטירתו בסוף שנות ה-40 של המאה ה-18; השתמר תאריך פטירתה של אסתר: כ"ט באב ה'תק"ט, 13 באוגוסט 1749. שתיהן נקברו סמוך לקברו של בעלן בבית הקברות בהר הזיתים, ומצבותיהן שוקמו וחודשו לאחר מלחמת ששת הימים.
גיסו, בעל אחותו, היה רבי שמואל די אבילה שכיהן כרב ודיין, ובנו-אחיינו היה רבי אליעזר די אבילה, ראש ישיבה ברבאט שבמרוקו, דיין ופוסק.
ספרי
שער הספר אור החיים. דפוס ראשון, ונציה תק"ב (בשער בטעות "ארחות חיים")
חפץ ה'
חיבורו הראשון שנדפס. הספר כולל חידושים על כמה ממסכתות התלמוד הבבלי: מסכת ברכות, מסכת שבת, מסכת הוריות ועל חלקים ממסכת חולין. הספר מתמקד בפירוש שיטתי של הסוגיות, דף אחרי דף, ובדברי פרשני התלמוד בני תקופת הראשונים, בדגש על פירושי רש"י ובעלי התוספות, ואינו שם דגש על הסקת המסקנה ההלכתית המעשית מן הסוגיות. כפי הנראה רחב"ע כתב את חידושיו למסכת שבת לפני שכתב את חידושיו למסכת ברכות, אך שינה את הסדר בדפוס כדי להתאימו לסדר המסכתות בש"ס.
במקביל לעריכת ספרו זה, כבר התחיל לעסוק בספרו הבא, "פרי תואר". שיטת הלימוד שבה נקט בעת הכנת ספרו ההלכתי, מצאה חן בעיניו יותר, ולכן נטל פסק זמן מכתיבת חידושים על סדר התלמוד, והקדיש את זמנו לחקר ההלכתי בסוגיותיו.
פרי תואר
פרי תואר (פירות גנוסר), אמסטרדם: דפוס יוסף דיין, תק"ב[40]
ספר הלכה על שולחן ערוך חלק יורה דעה (סימנים א–קכב). ספר זה אף הוא עוסק בניתוח הסוגיות התלמודיות הרלוונטיות לפסיקת ההלכה, אבל בו מתמקד הדיון בהסקת המסקנה ההלכתית המעשית, בשונה מחיבורו הקודם "חפץ ה'".
הספר נדפס במקור בשם פירות גנוסר. בין חידושיו ההלכתיים הרבים כלולות השגות רבות על פסקיו של פוסק קודם, רבי חזקיה די סילוה, בספרו "פרי חדש". על כן בחר רבי חיים בן עטר להדפיס את הספר כשפסקי השולחן ערוך מופיעים במרכז העמוד, ובצדדיו שני ה"פירות": פרי חדש ופרי תואר. משערים כי כבר בעת הדפסת הספר ב-1742 היו בידי רבי חיים בן עטר חידושיו על סימנים נוספים ביורה דעה, אלו שנדפסו לאחר פטירתו בספר "ראשון לציון", אך בגלל הפלטפורמה של "פירות גנוסר", המציגה את חידושיו אל מול חידושי ה"פרי חדש", נמנע מלהדפיסם כבר אז, כי הספר פרי חדש מסתיים בסימן קכב.
בהדפסת ספר זה, וגם בהדפסת הספר "אור החיים", טיפל ידידו שלמה בן יצחק אלוף, מיהודי ליבורנו, שאף גייס את המימון הדרוש להדפסתם. כתבי היד של שני הספרים נמסרו להכנה להדפסה כמעט במקביל, אך בשל סחבת שנוצרה בהדפסת הספר "אור החיים" בשל תהליכי הרישיון המייגעים שנדרשו בוונציה, נשלח כתב היד של "פרי תואר" להדפסה באמסטרדם.
אור החיים
אור החיים (אורחות חיים) - חלק א, ונציה, תק"ב
אור החיים (אורחות חיים) - חלק ב, ונציה, תק"ב[40]
פירושו המפורסם על התורה. נתחבב על חוגי החסידים והרבה מהאדמו"רים העריצו ספר זה. ספר זה הודפס בחלק מהמהדורות של "מקראות גדולות" ומבוסס בחלקו על תורת הקבלה. מקובל לקרוא לספר "אור החיים הקדוש", ומפורסם שהוא בין שלושת הספרים שנתחברו בדורות האחרונים שזכו להיקרא בתוספת זו, לצד אלשיך הקדוש והשל"ה הקדוש. על ספרו זה נכתבו פירושים רבים במהלך הדורות, וישנם גם מורחבים המלקטים את פרשנות האור החיים ומודפסים בצמוד לטקסט הספר, בהוצאת מוסד הרב קוק ומכון עוז והדר.
ראשון לציון
ראשון לציון, קושטא, תק"י
חידושים על סוגיות נבחרות במספר מסכתות מן התלמוד הבבלי: על מסכת ברכות שחידושיו השיטתיים עליה כבר נדפסו בספרו "חפץ ה'", ועל מסכתות שבחציו השני של סדר מועד: מסכת סוכה, מסכת ביצה, והמסכתות תענית, מועד קטן, מגילה וחגיגה. חלק נפרד בספר עוסק בחידושים על התנ"ך. בנוסף נדפסו בסוף הספר השלמות לביאורו של המחבר על השולחן ערוך, חלק יורה דעה, אותו החל בספרו פרי תואר; בהשלמה זו נדפסו חידושיו לסימנים רמ–רצב, ונוסף קונטרס העוסק בכללי ספק ספיקא.
בשונה מספרו "חפץ ה'", ספר זה אינו מכיל פירוש שוטף על סדר דפי המסכת, אלא מתמקד בסוגיות נבחרות, ומסיבה זו הדיון מתרחב עד לפסיקת ההלכה המעשית. הדבר ניכר בעיקר בכך שהוא דן רבות בדברי הפוסקים ולא רק בדברי פרשני התלמוד הקלאסיים.
ליקוטים מכתביו
אגרות ותשובות רבינו חיים בן עטר (לקט), בני ברק: מכון אור החיים, תשע"ג
פרדס אור החיים: על שבת ומועדי השנה [מגילות, פרקי אבות] - לקט מכתביו לפי נושאים. ירושלים: הרב שמעון גוטמן, אוצר הפוסקים, תשע"ב.
שערי אור החיים - הקדמותיו וכללי לימודו.
מעמדו והשפעתו בתנועה החסידית
מעמדו האישי במסורת החסידית
לרבי חיים בן עטר התייחד במסורת תנועת החסידות מעמד מיוחד כאיש קדוש, בן עלייה ובעל רוח הקודש, ודמותו אומצה למעשה כחלק אינטגרלי מהתנועה החסידית בספרות הענפה של תנועה זו.
תופעה זו של הערצת החסידים בפולין ואוקראינה לחכם "ספרדי" לא הייתה שגרתית, והדים ממנה הגיעו גם למרחב שבו פעלו תלמידיו. חיד"א, תלמידו של ר"ח בן עטר מציין זאת בחיבורו הביבליוגרפי "שם הגדולים" בערך הספר "אור החיים": " ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".
הבעש"ט, מחולל תנועת החסידות, שיבח מאוד את רבי חיים בן עטר ואת תורתו. לפי אחת המסורות הרווחות אמר הבעש"ט על רחב"ע כי שמע תורה מדי לילה מפי הקדוש ברוך הוא, ואף היה סבור כי התקשרות בין נשמותיהם תביא בהכרח לגאולה. רעיונות בדבר סגולותיו המשיחיות של רחב"ע חלחלו למורשת החסידית, והיו מגדולי החסידות בדורות הבאים שהעידו על רבי חיים בן עטר שהוא היה ראוי להיות משיח בדורו.
לפי מסורת חסידית אחרת, הבעש"ט הרגיש ממקום מושבו בפודוליה בפטירתו של רחב"ע. רחב"ע נפטר בירושלים במוצאי שבת, ובאותה עת אכלו החסידים בפודוליה סעודה שלישית עם רבם; לפי אותה מסורת, בעת הסעודה פנה הבעש"ט לתלמידיו ואמר "כבה הנר המערבי" וסיפר להם שבעת שנטל ידיו לסעודה התגלתה לו כוונה מיוחדת שאינה מתגלה אלא ל"חד בדרא" [=יחיד בדורו], ומכך הסיק שנפטר בשעה זו אדם אחר שהחזיק בכוונה זו, שאינו יכול להיות אלא רבי חיים בן עטר. המסורת הזו טומנת בחובה את המסקנה לדעתם כי הבעל שם טוב הוא יורשו הרוחני של רבי חיים בן עטר.
מעמד הספר "אור החיים" בקרב החסידים
לצד הערצת אישיותו של רבי חיים בן עטר, באה גם הערצה לספרו "אור החיים", ודווקא לספרו זה מתוך שאר ספריו. חוקר החסידות אהרן מרקוס מכתיר ספר זה כ"ספר הספרים של החסידות", ומוסיף: "נס הדגל של החסידות, כמצפן שמראה את הכיוון על פני האוקיינוס, הוא המזון הרוחני הנבחר בשביל מנוחת השבת"[50]. ספריו של רחב"ע נחשבים בחוג החסידי לספרי קודש מן המעלה הראשונה, ומיוחסת להם גם השפעה של קדושה וטהרה בנפש הלומד. לרבי ישראל מרוז'ין מיוחסת האמרה שהספר "אור החיים" בזמן הזה מסוגל לטהר את הנשמה, כפי שהיה עושה זאת ספר הזוהר.
בשל תפיסת הספר כקדוש וכאמצעי להוספת קדושה וטהרה, קיימות "חבורות" - קבוצות לימוד מיוחדות שנפגשות בקביעות לעיסוק בתורתו של רבי חיים בן עטר, בדרך כלל בפירושיו לפרשת אותו שבוע. מנהג זה הנשמר גם במאה ה-21 בחצרות חסידיות רבות, העצים וקיבע גם בשכבות העממיות של התנועה את היחס המיוחד לפירוש זה לתורה. ברבות השנים הגיעו הדברים לכדי כך, שכאשר העז מישהו לפקפק בעובדה שהספר נכתב על ידי רוח הקודש וטען שמדובר ביצירה אנושית, נחשב לו הדבר במחוזות מסוימים ככפירה שיש לשרש אחריה. הדבר גם עורר פולמוס הלכתי, כאשר בקהילה אירופית אחת העיז מלמד תשב"ר לפקפק ברוח הקודש ששרתה על המחבר בעת הכתיבה, ובני הקהילה המזועזעים דרשו לפטרו. רבי חיים הלברשטאם מצאנז, שנדרש לסוגיה ההלכתית-ממונית אם מותר לבני הקהילה לפטר את המלמד שהועסק עד אז בקביעות, פסק כי "בעל אור החיים נבג"מ [=נשמתו בגנזי מרומים] בודאי חיבר ספרו ברוח הקודש ... ולכן המלמד המכחיש רוח קדשו של אוה"ח [=אור החיים] הוא אפיקורס שאינו מאמין בגדולי הדור שהעידו עליו שהיה ראוי לרוח הקודש ... ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם בידו ויישר כחם בזה" (עם זאת, במקורות שונים נטען כי היו סיבות אחרות שהביאו את פסק ההלכה הנחרץ הזה.
השפעתו של "אור החיים" על ההגות החסידית
להגותו של רבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים" נודעה השפעה על ספרות החסידות. השפעה זו לא נחקרה עדיין די הצורך, אולם ממחקרים השוואתיים שנערכו עולה שקיימת זיקה ביניהם ולעתים גם התבססות על רעיונותיו או הסתמכות עליהם: רעיונות בהגות החסידית שמבוססים על רעיונותיו והרחבתם או רעיונות חדשים שמסתמכים על הנחות מוקדמות שעולות מדבריו. לחקר השפעה זו השלכות מעניינות משום שרבי חיים בן עטר פעל בסביבה יהודית וגויית שונה לחלוטין מזו שבה פעלו צדיקי החסידות, ועל כן מחקרים שביססו את ניתוח ההגות החסידית על השפעות סביבתיות, כמו תנועות אידאולוגיות שפעלו באירופה בתקופת ההוגים החסידיים, נדרשים לבחינה מחודשת.
רעיונות בולטים בדמיונם בין הגותו של בן עטר להגות החסידית הם:
(א) מעמד הצדיק וכוחותיו המאגיים, ומקרה פרטי של נושא זה - מעמד "צדיק הדור".
(ב) מושג הדבקות באל, וניסוחו המדויק של הרעיון.
(ג) השגה אפשרית של האדם את האלוהות, וסוגי ההשגה השונים.
בשלושת נושאים אלו ישנה התאמה רבה בין ניסוחיו של ה"אור החיים" לניסוחי הוגים חסידיים כמו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ורבי משה חיים אפרים מסדילקוב בספרו "דגל מחנה אפרים".
הנצחתו
ברבות השנים הונצחה דמותו של רבי חיים בן עטר על עשרות מוסדות ומבנים בעולם היהודי. רבנים רבים במשך הדורות, ייחדו מוסדות על שמו וקבעו שיעורים בחיבוריו, ואף הקימו מכונים להפצת תורתו. בין היתר נקראת על שמו שכונת "אור החיים" בבני ברק, ומוסדות "אור החיים" בעיר. ישיבת אור החיים לבעלי תשובה העומדת בנשיאות הרב ראובן אלבז בירושלים. מוסדותיו של הרב שמעון בעדני, בית הכנסת וסמינר אור החיים. ערים רבות בישראל קראו רחובות על שמו ביישובם.
בראשית המאה ה-21 הוקם בישראל מפעל תורני העוסק בההדרת כתביו והפצת זכרו, ארגון "ובחרת בחיים" העומד בנשיאות הרב מנחם מנדל פומרנץ, שההדיר את ספריו ומתמחה בחקר תולדותיו. ראש הארגון מוסר שיעורים בתורתו בכל רחבי הארץ, ובמסגרתם יצאה לאור סדרת הספרים "ובחרת בחיים".
ספרות שבחים והגיוגרפיה
בדומה לצדיקי החסידות, ואפשר שבשל אהדתם את רבי חיים בן עטר, התפתחה ספרות ענפה של סיפורי מעשיות הגיוגרפיים אודותיו. סיפורים רבים פזורים בספרות החסידית ואחרים הועברו במסורת העממית מפה לאוזן. נדפסו מספר קבצים הכוללים סיפורים כאלו, ונוצרה גם ספרות יפה המבוססת על אגדת חייו.
נפלאות אור החיים : ...2 אינטערעסאנטע געשיכטעס וואס האט פאסירט מיט דעם גאון ר' חיים בן עטר מחבר פון ספר אור החיים. לודז', 1930 (בערך) (ביידיש) ("2 סיפורים מעניינים שקרו לגאון ר' חיים בן עטר מחבר הספר אור החיים")
ראובן נענה, אוצר המעשיות: ...מעשיות נפלאים מלוקטים מאת הגאונים ... רבי חיים בן עטר ... [ואחרים]. ירושלים, תשי"ח.
ישעיה חדד, תולדות רבנו חיים בן עטר: ...סיפור תולדות חייו ... של ... ר' חיים בן עטר. טבריה, תשמ"ג.
יצחק גורמזאנו גורן, שמש ממערב: אגדת חייו של ר' חיים בן עטר. רמת גן: מסדה, 1985. רומן ביוגרפי.
המאורות הגדולים: די גרויסע בעלייכטער פון פאלק: דאס לעבן און שאפן פון רבינו חיים בן עטר. ירושלים, תשמ"ה (ביידיש)
סדור לברכות: מוקדש לזכר הרב חיים בן עטר לרבנים ממשפחת בן עטר ולזכר מורשת אבותינו. כותרת משנה: מעשה ברבי חיים בן עטר ותלמידו. תל אביב: דפוס בן עטר, 1985[56].
נ. ספריאל, האור החיים הקדוש: מסכת חייו... נדודיו ומסעותיו ועלייתו לארץ הקודש, של רבי חיים בן עטר. ערוך ומסופר לנוער. ירושלים: המסורה, תשמ"ה.
רבי חיים בן עטר בעל "אור החיים", חייו ופעלו על רקע תקופתו. ירושלים, תשמ"ו.
האור שבחיים: 250 שנה לפטירת ... רבינו חיים בן עטר, ט"ו תמוז תק"ג-ט"ו תמוז תשנ"ג. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"ג.
שבחי רבי חיים בן עטר: לקראת הילולת הצדיק הקדוש רבנו חיים בן עטר. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"?.
נפלאות אור החיים הקדוש: לקראת הילולת ... רבינו חיים בן עטר. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"ו.
תולדות אור החיים: פרקים מתולדותיו של ... רבי חיים בן עטר. ירושלים: ת"ת חיי עולם, תשנ"ט.
הרב אשר מסעוד בן חמו, אשר בחר בחיים: מסעות חייו של ...רבנו חיים בן עטר ... כתבים וחידושים של המחבר. ירושלים: תשע"ג.
כינוי אור החיים (הקדוש)
תאריך לידה ה'תנ"ו
מקום לידה Flag of Morocco 1666 1915.svg סלא, מרוקו
תאריך פטירה ט"ו בתמוז ה'תק"ג (בגיל 47 בערך)
מקום פטירה האימפריה העות'מאנית (1453-1844) ירושלים
מקום קבורה ישראל בית הקברות בהר הזיתים
תאריך לידה לועזי 1696
תאריך פטירה לועזי 7 ביולי 1743
מקום פעילות מרוקו, איטליה, ארץ ישראל
השתייכות רבני וחכמי מרוקו
נושאים בהם עסק פרשנות המקרא, ש"ס, הלכה, קבלה
רבותיו רבי חיים בן עטר הזקן
תלמידיו רבי חיים יוסף דוד אזולאי רבי יונה נבון
חיבוריו אור החיים; חפץ ה'; פרי תואר
רבי חיים בן עֲטַר (או אִבְּן עטר; נודע בכינוי אור החיים או אור החיים הקדוש, על שם ספרו; 1696, ה'תנ"ו; סלא, מרוקו – 7 ביולי 1743, ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" פירושו על התורה.
את מרבית שנותיו, כארבעים שנה, חי רבי חיים בן עטר במרוקו. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו. בהיותו בן ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשותיו וחבורת תלמידים שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים שפגש בדרכו להצטרף לעלייתם. במסעו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף בזו האירופית. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". נפטר כשנה לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג (1743), בהיותו בן 47.
ביוגרפיה
במרוקו
יהדות מרוקו בתקופת פעילותו
כשישים שנה לפני הולדת רבי חיים בן עטר (1631) נוסדה במרוקו שושלת המלוכה העלאווית (השולטת במרוקו גם כיום). המיתוס המכונן של המשפחה המלכותית העלאווית הוא שהם צאצאי משפחת הנביא מוחמד, ובהתאם הם תופסים את עצמם כממונים על הגנת האסלאם. היחס ליהודים במסגרת "הגנה על האסלאם" נתון לפרשנות ולרחשי לב, ולכן הלכה למעשה לא היה עקיב במהלך תקופתה של השושלת העלאווית, והיה תלוי במדיניותו של הסולטן בכל תקופה.
מייסד השושלת העלאווית, מולאי א-רשיד, הצליח במהלך מסע כיבושים לאחד את מרבית שטחה של מרוקו המודרנית תחת שליטתו. במהלך מסע הכיבושים הוא התאכזר ליהודים בערים השונות שעליהן הצליח להשתלט. במרקש הוא הורה על שריפתה הפומבית של משפחתו של היועץ היהודי לשליט הקודם של העיר, והרס בתי כנסת. לאחר שכבש את אזור סוס בדרום מרוקו, גירש משם יהודים רבים והתייחס אליהם ברודנות.
תחת מולאי רשיד עלה לשלטון בנו ויורשו, מולאי איסמעיל (מלך בשנים 1672–1727). מולאי איסמעיל נודע באכזריותו כלפי נוצרים, אך היה דווקא אדיש ביחסו ליהודים. מסיבה זו מצד אחד לא מנע מיהודים להגיע לתפקידים בכירים כגון וזירים או שגרירים, אך מצד שני גם לא מנע את ההשפלות והפוגרומים נגד יהודים שהתרחשו בדרום מרוקו בתקופת שלטונו, והטיל על הקהילות היהודיות מסים רבים. מולאי אסמאעיל הפך את העיר מקנס לבירתו, וכנהוג, בנה מלאח ("רובע יהודי") ליהודים קרוב לארמון המלוכה. תחת שלטונו התחדשה היציבות במרבית שטחי מרוקו, ולקהילה היהודית ניתן אישור לשקם כמה מבתי הכנסת שנהרסו בימי אביו.
עשרים שנותיו הראשונות של מולאי איסמעיל בשלטון התאפיינו באי-שקט בין השבטים ברחבי מרוקו והוקדשו על ידו לביסוס שלטונו. לאחר התייצבות הממלכה מינה מושלים מקרב משפחתו ומקורביו לאזורי מרוקו השונים והתערב בעצמו רק במקרים של מרד. תקיפות ופוגרומים נגד יהודים אירעו מעת לעת, בעיקר בדרום המדינה, וכאמור, השלטון המרכזי בדרך כלל לא התערב ולא מנע את התקיפות. על רקע אירועים אלו התרחשה הגירה פנימית של יהודים בתוך מרוקו, לפי הנסיבות שהשתנו בהתמדה. משפחתו של בן עטר קיימה קשרים עם השלטונות, ומצבה הכלכלי הושפע ישירות מיחסם המשתנה ליהודים.
לאחר מותו של איסמעיל לא שרדה האחדות שכונן במרוקו, השלטון המרכזי נחלש בשל מלחמות ירושה שפרצו בין יורשיו, ושבטים מקומיים הצליחו לצבור כוח צבאי ופוליטי על חשבון העלאווים.
חייו במרוקו
חיים בן עטר נולד בשנת ה'תנ"ו (1696) בסלא (המוכרת בפי יהודי מרוקו בשם סאלי) שבמרוקו. אביו, רבי משה עטר (נפטר בתק"א), נודע כדרשן ובעל ידע בתחום האגדה, והיה בנו של רבי חיים בן עטר "הזקן", מחכמי מרוקו (ה'ת' - ה'ת"פ בערך). מוצאה של משפחת בן עטר הוא מספרד, ואבות המשפחה היו בין מגורשי ספרד והשתקעו במרוקו לאחר נדודים. פירוש השם 'עטר' הוא בושם או בַּשָּׂם (רוכל בשמים).
בגיל צעיר, עוד בטרם מלאו לו תשע שנים, החל ללמוד תורה מפי סבו, רבי חיים הזקן, שעל שמו הוא נקרא. בילדותו נדדה המשפחה פעמיים למקנס, פעם אחת במסגרת ניהול עסקי המסחר של המשפחה, ופעם אחרת בעקבות מצב ביטחון הפנים המעורער. בשנת תס"ה (1705), בעקבות שורה של אירועים על רקע לאומני במרוקו שתחת שלטונו של המלך אסמעיל, וירידה במצבם הכלכלי של יהודים רבים בסביבתם, עקרה משפחת בן עטר באופן זמני מסלא למקנס, שבה היה מצב היהודים יציב יותר. במקנס התארחו בביתו של הרב משה די אבילה, ויצרו היכרות עם משפחתו. בתקופה זו נישאה אחותו של חיים בן עטר לשמואל די אבילה, לימים רב מפורסם, דיין ומחבר ספרים.
בשנת תס"ח (1708) שבו בני משפחת בן עטר לעיר סלא. בסלא נישא לפאצוניה, בת קרובו העסקן העשיר רבי משה בן עטר. בשנים שאחרי נישואיו למד בבית חמיו ועמד בראש ישיבה מקומית. בישיבה זו למדו תלמידים רבים והיא התקיימה עד עזיבתו את העיר בערך בשנת תצ"ו. יש הסבורים כי בתקופת ישיבתו בסלא לא היה רבי חיים בן עטר מוכר בקרב אליטת החכמים המקומית ונחשב לאיש פשוט. מנגד מצוטטת התבטאות חריגה של רבני העיר, בהסכמתם לספרו הראשון: "איש אלוקים קדוש הוא בדורנו", תיאור לא שכיח לתלמיד חכם מן הממוצע; וקיימת סברה כי כבר בתקופה זו התפרסם שמו בכל עריה המרכזיות של מרוקו. לימודיו בישיבה זו היוו כנראה בסיס לחידושיו בספרו "חפץ ה'" על מסכת ברכות, שבת, חולין והוריות, שאותו הדפיס באמסטרדם בשנת תצ"ב (1732).
רבי חיים בן עטר התפרסם בסלא גם כדרשן; הוא נהג לשאת שתי דרשות יומיות באחד מבתי הכנסת בעיר ונחשב לדרשן מוצלח. בנוסף, שימש כגבאי צדקה, וטרח רבות לדאוג שכל עשירי העיר יתרמו למגביות שערך עבור העניים. אגדה רווחת הכרוכה בעיסוקו זה מספרת כי פעם בימי רעב השיג כמות קטנה של בשר לחלוקה לחכמים צעירים, וסירב למכור מהבשר לאדם אמיד שלא מצא בשר למכירה. הלה גידף את אחד החכמים הצעירים; לאחר שמת באופן פתאומי סמוך לזמן זה, תלה רבי חיים בן עטר את מותו בו, וגזר על עצמו גלות. יש המסבירים לאור אגדה זו עדויות להימצאו בערים שונות במרוקו בתקופה זו בה היו ביתו ומשפחתו בסלא.
מאחר שלא נולדו לו ילדים, נשא רבי חיים בן עטר בשלב מסוים אישה נוספת בשם אסתר בת מאיר ביבאס. סביר להניח שהיה זה כעשר שנים לאחר נישואיו הראשונים. פאצוניה ואסתר חיו עמו עד פטירתו בירושלים.
בשנת ה'ת"פ (1720) בערך נפטר אבי המשפחה רבי חיים בן עטר הזקן, שהיה עד פטירתו רבו הקרוב של נכדו. בשנים שלאחר פטירתו הורע גם מצבה הכלכלי של המשפחה; בשנים 1721–1723 שררה בצורת בכל רחבי מרוקו, ויוקר המחיה עלה, מה שהוסיף לערער את פרנסת המשפחה. משה בן עטר, חמיו של רבי חיים בן עטר, היה אדם עשיר ומוכר, וקיים קשרים עם בית המלוכה. מולאי איסמעיל, מלך מרוקו באותה עת, נודע באכזריותו כנגד נוצרים, אך כלפי היהודים גילה אדישות. אף שלא רדף בפועל את היהודים, לא מנע השפלות ופוגרומים עממיים שהתרחשו נגדם בדרום מרוקו בתקופת שלטונו, ואף הטיל על הקהילות היהודיות, ואף על מקורביו מקרב היהודים, מסים רבים. בשנת 1722 הושלך משה בן עטר לכלא בשל הלשנה, ושוחרר תמורת תשלום כופר כספי גבוה. בראשית 1723 נפטר נגיד יהדות מרוקו, רבי אברהם מאימראן, שהיה מקורב למלך ושימש כמתווך בינו לבין קהילות יהודי מרוקו. לאחר פטירת אחיו משה מאימראן באותה שנה (תשרי תפ"ד), התמנה בן עטר לנגיד. בחודש אדר ה'תפ"ד (1724) חרץ המלך את דינו של משה בן עטר לשריפה, והמיר את העונש בקנס כספי. זמן קצר לאחר מכן לקה בלבו ומת. למעשה, עם מותו של חמיו איבד רבי חיים בן עטר את מקור הכנסתו היחיד.
גם מירושת חמיו לא נותר בידיו דבר. שורה של סכסוכים משפטיים קשים עם מוסלמים שעמדו בקשרי מסחר עם חמיו ולאחר מותו באו בתביעות שונות, ועם אנשים מהקהילה היהודית, כילו את כל הכסף שהשאיר אחריו. בעטיו של אחד הסכסוכים הלשין עליו פלוני לשלטונות, והוא ישב במאסר תקופה קצרה. במקביל המשיכו אנשי המלך לדרוש ממנו מסים לפי אומדן הרכוש המקורי של חמיו, אף שכבר לא היה בידו. מחלוקת כספית נוספת נוצרה בין רבי חיים ואביו רבי משה בן עטר לבין בני משפחת ביבאס: מחסן שהיה שייך לאדם בשם שמואל כהן נרכש בשותפות על ידי משה בן חיים בן עטר, ובן דודו משה בן שם טוב בן עטר. הם הפכו אותו לבית כנסת שנקרא "צלאת בן עטר", ומינו את הרב יעקב ביבאס לחזן קבוע ולדרשן. בתמורה נקבע כי הכנסות בית הכנסת מתרומות וכדומה יהיו של ביבאס. לאחר פטירתו המשיכו את ההסדר בניו, רבי חיים ורבי יוסף ביבאס. לאחר פטירת משה בן שם טוב בן עטר והתערערות מצבה הכלכלי של המשפחה, ביקשו רבי חיים בן עטר ואביו להפסיק את ההסדר. בני ביבאס סירבו, והסכסוך שהתפתח הגיע לבוררות בפני דיינים שונים מחכמי פס ומקנס. בני משפחת ביבאס הצליחו להשיג את תמיכתו של רבי יהודה בן עטר, מגדולי חכמי יהדות מרוקו, אך לא הצליחו לגייס את תמיכתם של רבי משה בירדוגו (המשבי"ר) ורבי יעקב אבן צור (יעב"ץ), שתמכו בבני משפחת בן עטר. בני ביבאס טענו שכוונתו של רבי חיים בן עטר אינה לשם שמים, שהוא רודף כבוד ואוהב לדרוש ברבים, ולכן מנסה לנשלם מתפקיד הדרשן המקומי. אף שמאבקם כפי הנראה לא צלח, נראה שרוב רבני פס תמכו בבני ביבאס, ושנים רבות לאחר מכן עוד נותרו בידי בני פס אגדות מזלזלות על אודות רבי חיים בן עטר. רבי חיים בן עטר התייחס לפרשת ביבאס ברמיזה בהקדמת ספרו "חפץ ה'": "שללו ממני כל אשר חנני ה', כוחי והוני, מעת פטירת אדוני חמי... הנגיד רבי משה בן עטר... וכמה הרפתקי עדו [=הרפתקאות עברו] עלי מהם ומהמוניהם, בני ברית [=יהודים] ושאינם בני ברית". רבי חיים בן עטר איבד למעשה את מקור פרנסתו, ובמשך תקופה מסוימת פִּרנס אותו אביו.
בשנים תפ"ז-תפ"ט (1727–1728) התנהלה ברחבי מרוקו מלחמת ירושה בין יורשי איסמעיל מלך מרוקו, שמת בסוף חורף תפ"ז (מרץ 1727), והיהודים סבלו ממצבו הרעוע של ביטחון הפנים; באחת ההתנפלויות על המלאח במקנס נהרגו 180 יהודים. גם במהלך המהומות עדיין מצא רבי חיים בן עטר זמן לעסוק בכתיבת חידושיו, ולמעשה רוב החומר לספרו "חפץ ה'" הוכן בימים אלו. בהקדמתו לספר הוא מסביר את חוסר הסימטריה הסגנונית בספר – קטעים ארוכים מובהרים היטב, לצד קטעים קצרים מאוד בכתיבה תמציתית – בכך שלפעמים בשל המהומות ידע שזמנו קצר, או שלא היה מרוכז כל הצורך כדי להסביר את עצמו באריכות.
לקראת סוף ימיו בסלא יצא להגנת רבני העיר, בפרשה שבה פסקו רבני פס שלא כדעתם תוך מתיחת ביקורת עליהם. בפסק דינו גונן על רבני עירו ונזף ברבני פס על התנהלותם.
בשנת תצ"א, בהיותו בן 35, סיים לסדר לדפוס את ספרו הראשון "חפץ ה'", ויצא למסע קצר בערי מרוקו כדי לקבל הסכמות לספרו לקראת הדפסתו המתוכננת. מלבד רבני סאלי, הוא קיבל את הסכמותיהם של גדולי מרוקו, רבי יהודה בן עטר ורבי יעקב אבן צור. הסכמות אלו היו נחוצות להדפסת ספרו, כמקובל באותם ימים, ועם השגתן הפליג מאחד מנמלי מרוקו בדרכו לאירופה. משם המשיך במסע יבשתי צפונה אל אמסטרדם, שבה היה הדפוס העברי של שלמה פרופס, ובה התעתד להדפיס את ספרו. באמסטרדם ביקש וקיבל את הסכמותיהם של רבני שני בתי הדין המקומיים: חברי בית הדין של הקהילה האשכנזית, הרבנים יוסף בער ומשה פרנקפורט, וחברי בית הדין של הקהילה הספרדית, הרבנים דוד ישראל עטיאש ויצחק חיים אבן דנא די בריטון. עם סיום תהליך ההדפסה, שב רבי חיים בן עטר למרוקו.
לאחר שובו מאמסטרדם לסלא שבמרוקו, גילה שבהיעדרו ניצלו יריביו את ההזדמנות לתפוס את השליטה ב"צלאת בן עטר" ונעלו את המקום. הוא החליט לעזוב את עיר מולדתו. מכתביו עולה כי כבר בשלב זה קיבל את ההחלטה לעזוב את מרוקו ולעלות לארץ ישראל. כפי הנראה לא הייתה התוכנית בת-ביצוע בשלב זה, ולכן נדד מזרחה אל פנים היבשת קרוב ל-200 קילומטר, והתיישב זמנית בפס. בפס חבר אל ראש הישיבה המקומית רבי שמואל אבן אלבאז, ולימד תורה לתלמידים ביחד עמו.
בשנת תצ"ח (1738) שרר רעב כבד במרוקו, ואזור פס ננטש על ידי כל מי שיכול היה לעזוב. רבי חיים בן עטר היה בין הבורחים לעיר הנמל הצפונית טטואן, ובה קיבל את ההחלטה לעלות לארץ ישראל (בשלב זה כפי הנראה עדיין לא החליט להקים ישיבה ובית מדרש בארץ ישראל). בחודש אייר תצ"ט (אביב 1739) יצא לאלג'יר, ומשם לאיטליה.
בערי איטליה
רבי חיים בן עטר הגיע לליבורנו, אז תחת שלטון בית מדיצ'י, בערב חג השבועות ה'תצ"ט (1739), כשעמו שתי נשותיו ושני תלמידים שבאו עמו ממרוקו. בחג השבועות עצמו שוחררו ממחנה ההסגר שבו הוחזקו, כמקובל, לצורך בדיקות רפואיות, ונכנסו אל העיר. בליבורנו תמכו בו כלכלית כמה מנכבדי קהילת ליבורנו, ובהם משה בן שלמה פרנקו, שעלה עמו מאוחר יותר לארץ ישראל. הוא המשיך בה בהרצאת שיעורים לתלמידיו ולבני הקהילה, ואף העביר הרצאות לנשות הקהילה. "אחר הלימוד פתח פיהו לדרוש... כל העם היו באים בעוד היום גדול למצוא מקום לישב עד שכמעט לא היה מקום ליכנס מרוב העם. ולא די שיבואו אנשים וקטנים, אלא אף הנשים של הגבירים באות לחדר נשי הרב לשמוע מפיו דבר תורה, וכך עשה כל הימים אשר ישב כאן".
לפני עלייתו לארץ ישראל שהה בן עטר ברחבי חצי האי האפניני, במרחב האיטלקי שעמד אז תחת ריבונות מפוצלת, כשנתיים בסך הכול; אך לדברי אלעזר טויטו, לאחר שהגיע לאיטליה שב בשנית לאלג'יר לצורך עשיית נפשות לקראת עלייתו לארץ ישראל ותוכניתו לכונן בה בית מדרש גדול. מסע זה התרחש בנקודת זמן כלשהי בין חודש אב תצ"ט לחודש חשוון ה'תק"א[30]. בתקופה זו הדפיס בליבורנו את ספריו "אור החיים" ו"פרי תואר".
במהלך חורף ה'ת"ק (1740) נפוצו ברחבי העולם היהודי ידיעות על כוונותיו של רבי חיים אבולעפיה לחזור ולעלות מאיזמיר לארץ ישראל, באשר שליט הגליל עצמו, דאהר אל-עומר, הזמינו לבוא ולחדש את היישוב היהודי בטבריה ובגליל. בשלב זה החליט רבי חיים בן עטר להצטרף למגמת העלייה לארץ ישראל שהחלה מתפתחת בקהילות שונות באותה תקופה. הוא החל לתכנן את עלייתו לארץ ישראל בראש תנועת עלייה עצמאית שגיבש סביבו, והחל לארגן תוכניות להקמת ישיבה בארץ ישראל. בפנותו לקהל שומעי שיעוריו מקרב תושבי ליבורנו, גייס כמה מנכבדי הקהילה כגבאים לאיסוף כספים למטרות העלייה. נכבדים אלו התחייבו לדאוג לתקציב חודשי שוטף לישיבה לכשתקום בארץ ישראל. "ועד נאמנים" זה היה המממן העיקרי של הישיבה בכל שנות פעילותה בירושלים, גם לאחר פטירתו. ידוע כי באותו מקום התקיימה ישיבה לפחות עד לשנת 1866.
רבי חיים בן עטר הבין כי את עיקר העולים לארץ ישראל יהיה עליו לגייס מקרב יהודי מרוקו, לנוכח מצב החיים הסבוך בה, ושמיהודי איטליה יוכל לגייס בעיקר תמיכה כלכלית, שתגיע רק לאחר שירכז מספר בחורים ניכר; הוא יצר, לפיכך, קשר עם חבריו ותלמידיו במרוקו, ועודד אותם להצטרף לקבוצת העלייה שיזם. אלו שהשתכנעו ורצו להצטרף התארגנו ליציאה משותפת ממרוקו והגיעו בחודשי האביב של שנת 1740 לאלג'יר. לפי טויטו, בשלב זה בא רבי חיים בן עטר בעצמו לאלג'יר ושהה בה עם תלמידיו מספר שבועות.
בשלב זה הצטרפו תלמידיו מאלג'יר והקבוצה כולה התרכזה בליבורנו. עם גיבוש תשתית הבחורים לישיבתו, יכול היה לפתוח במסע התרמה לכינון הישיבה, ואכן בחורף ה'תק"א (1740–1741) נסע ברחבי איטליה, וגייס בעיקר כספים, אך גם אנשים נוספים שהשתכנעו להצטרף עמו למסע העלייה. בין היתר ביקר במנטובה ובמודינה ושכנע קבוצת תלמידי חכמים לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לתלמידי הישיבה. הוא תכנן לנסוע שוב לאמסטרדם, הפעם לצורך הדפסת ספרו "פרי תואר", אולם לא ידוע אם תוכנית זו אכן יצאה אל הפועל, או שכתב היד נשלח בידי שלמה אלוף, מיהודי ליבורנו, שטיפל בהדפסת ספרו זה.
בארץ ישראל
המסע מאיטליה למזרח התיכון העות'מאני
בערב ראש חודש אב תק"א (1741) יצא רבי חיים בן עטר עם שלושים מתלמידיו ובני ביתם במטרה לעלות לארץ ישראל דרך אלכסנדריה. בי' באב הגיעה החבורה למסינה שבסיציליה, שהייתה אז חלק מממלכת נאפולי שתחת שלטונו של קרלוס "הדוכס מפארמה" (לימים מלך ספרד); בשל המצב הכלכלי הקשה במסינה של אותם ימים, ורצונם של שלטונות האי לעודד הגירת סוחרים יהודים לתחומה, זכתה החבורה ליחס מקל בהסגר שהיה נהוג אז לבאים מחוץ לאי, וזמן ההסגר קוצר משבעה לשלושה ימים.
שבוע לאחר בואם למסינה הפליגו בני החבורה לאלכסנדריה והגיעו אליה בתום הפלגה של שלושה ימים. עם הגיעם לאלכסנדריה הגיעה אליהם הידיעה על מגפה שפרצה בירושלים, והם התעכבו במצרים שבועיים נוספים. בתקופה זו היה שלטון האימפריה העות'מאנית מבוזר ומחולק למחוזות (איילט). השלטון במצרים היה כפוף ל"שער הנשגב" באיסטנבול כאיילט בפני עצמו, שטחי ארץ ישראל השתייכו ל"איילט סוריה (דמשק)", ואילו שטחי הגליל ועמק יזרעאל השתייכו לאיילט צידון. מעורבות השלטונות בימים אלו בחיי התושבים הייתה מזערית והתבטאה כמעט באופן בלעדי בגביית מסים ושלמונים עבור השלטון המרכזי. עם היחלשות השלטון המרכזי באיסטנבול, עלה כוחם של המושלים המקומיים בכל אזור, שאף ששאבו את כוחם הרשמי מכוח הדרגים שמעליהם, לא תמיד היו ממושמעים לשלטון המרכזי, ולעתים קרובות התלקחו מלחמות בין צבאות הפאשה (המושל האזורי ששאב את סמכותו ישירות מהשלטון המרכזי) לבין המושלים האמורים להיות כפופים לו. בתקופת עלייתם של בני החבורה לארץ ישראל שרר שקט ברחבי הארץ, אך כחודשים ספורים לאחר עלייתם ועזיבתם את הגליל, התפתחה מלחמה בשטחי הגליל כאשר סולימאן אל-עדאם, פאשה דמשק, החליט להיעתר לקריאת ראשי שבטים מאזור שכם ולהטיל מצור על טבריה, שהייתה כפופה באופן רשמי לאיילט צידון.
לאחר שבועיים של שהייה באלכסנדריה עלו על סיפונה של אונייה שהייתה אמורה להפליג ליפו, וממנה תכננו להמשיך בדרך קצרה יחסית לירושלים. הם גם שמעו שבדרך הארוכה יותר מעכו לירושלים, מסתובבים שומרים חמושים ("גאפירים") התובעים דמי מעבר. למעשה, רב-החובל הפר את התחייבותו בעל פה, וסירב לעגון ביפו, אף על פי שנאלץ לפצותם על כך. לאחר מספר ימי הפלגה הגיעו לעכו. בדיעבד התברר כי המגפה בירושלים התחדשה והכתה גם בתושבי יפו. נסיעה מתוכננת לחלופה התיישבותית בצפת נדחתה בשל חשש מחמושים ערבים ודרוזים שהטילו את חיתתם על היישוב היהודי בצפת, זאת על-פי דבריהם של "ראשי ישיבות" שנמלטו מצפת לעכו, ושל קבוצה מפולין שהתעתדה אף היא להגיע לצפת ונשארה זמנית להתגורר בעכו. לבסוף החליטה הקבוצה להישאר בעכו עד תום חגי תשרי.
בחיפה ובגליל
לאחר ראש השנה, ערך רבי חיים בן עטר עם תלמידיו ביקורים בקברי קדושים בגליל התחתון והגיעו גם לטבריה. בערב יום כיפור נסעו לחיפה. את תפילות יום הכיפורים ערכו במערת אליהו שעל צלע הר הכרמל. למחרת יום כיפור עלו להתפלל באתר שאותו זיהו כקברו של אלישע בן שפט, ליד מבנה מנזר סטלה מאריס כיום. הם שבו לעכו, ואחרי חג הסוכות החליטו להקים את ישיבתם באופן זמני בעכו. הלימודים נפתחו רשמית בראש חודש חשוון תק"ב (חורף 1741), ואל תלמידיו הבאים עמו מאיטליה הצטרפו מספר תלמידים מצפת. תוכנית הלימודים בישיבה כללה לימוד סוגיות מן התלמוד הבבלי בהשוואה למסקנות הרמב"ם בספרו "משנה תורה" בהלכות המקבילות. במקביל המשיכו מדי ראש חודש לערוך "זייארות" – עלייה והשתטחות על קברי קדושים.
בתקופת שהותו בעכו הוצע לרבי חיים בן עטר להשתקע בטבריה ולהקים בה את ישיבתו המתוכננת. המציע, רבי חיים אבולעפיה, שהיה ממחדשי היישוב היהודי בטבריה, רצה לחזק את ההשפעה התורנית ביישוב, בהגדלת מצבת תלמידי החכמים בה והוספת ישיבה. בעת ביקורו של בן עטר ב-27 במרץ 1742 בטבריה אירח אותו הרב אבולעפיה וניסה לשכנע אותו בעדיפותה של טבריה על פני ירושלים. הוא הציע שבן עטר ייסע בעצמו לירושלים כדי להתרשם מהתנאים הכלכליים הקשים ששררו בה לטעמו, ואחר כך ישוב לטבריה, שבה שררה רווחה מסוימת לקהילה היהודית בשל קשריו ההדוקים של אבולעפיה עם דאהר אל-עומר שליט הגליל. רבי חיים בן עטר שקל להיענות בחיוב להצעה זו, אך התנה את הסכמתו באישורם של חברי ועד "כנסת ישראל" בליבורנו, שסיפקו את הגב הכלכלי למסע ולישיבה שבדרך. הוא שלח מכתב ברוח זו, תוך המלצה אישית שלו על אפשרות זו; במכתבו רמז כי הוא תומך בהקמת הישיבה בטבריה מאחר שלדעתו נרמז במקורות שהגאולה אמורה להתחיל ב"התנערותה של טבריה מן העפר". בהמשך קיץ 1742, לאחר שבני החבורה חזרו לעכו, נפטר אחד האברכים בהותירו אחריו אישה וילד, וזמן קצר אחר כך נפטר אחד הבחורים שהצטרפו לעלייה זו. החבורה עזבה את עכו ובחודשים סיוון ותמוז התגוררו בפקיעין.
בירושלים
בסוף חודש תמוז ה'תק"ב (1742) נודע לבני החבורה שהמגפה בירושלים פסקה, והם החליטו לעלות לירושלים, בשלב ראשוני למטרת בדיקת היתכנות הקמת הישיבה בה, בהתאם להצעתו של רבי חיים אבולעפיה ותוך תיאום עם אנשי "כנסת ישראל" בליבורנו (למעשה, בן עטר דרש מהם במכתב אחר להותיר בידיו את ההכרעה אם להקים את המוסד בירושלים או בטבריה). לקראת תחילת חודש אלול הגיעה החבורה לירושלים והקימו את "ישיבת כנסת ישראל" בחצר רבי עמנואל חי ריקי. הם התקבלו בירושלים בכבוד רב, ותרמה לקבלת פנים זו העובדה שהיה להם מימון עצמאי שהתקבל מליבורנו, כך שלא נפלו לנטל על שאר התושבים ולא התחלקו עמם בכספי "החלוקה". ישיבת כנסת ישראל כללה למעשה שתי ישיבות, אחת לתורת הנגלה ואחת לנסתר. בעוד שהקהילה הגרעינית של העולים עם רבי חיים בן עטר מנתה רק שלושים נפשות, שמתוכם רק מעט יותר מעשרה "חכמים", התגבשה סביבו קהילה למדנית רחבה יותר מבני המקום. הוא שאב מכך סיפוק רב והתבטא במכתב מאותם ימים: "המעיינים של ירושלים באים תמיד ולומדים לפני בכל דבר הקשה ובכבוד גדול ועצום יותר ממה שאני ראוי. ה' ישלם להם".
עם תלמידיו ממרוקו שהיו בין מייסדי "כנסת ישראל" בירושלים נמנו בין היתר רבי דוד חיים חסן, רבי שם טוב גבאי, רבי חיים יאודה אמזלג ורבי יוסף אמזלג, רבי יאודה די אבילה, רבי אברהם ישמעאל חי סנגויניטי, רבי חיים דוד עמר ורבי משה נג'ארה. תלמידו המפורסם ביותר מתקופת ירושלים היה רבי חיים יוסף דוד אזולאי (חיד"א). בתנועה החסידית, שהקפידה להתייחס אל רבי חיים בן עטר בכינוי "הקדוש", הועברה מסורת לפיה גיסו של הבעש"ט, רבי גרשון מקוטוב, ביקר בירושלים והחליף דברים עם ה"אור החיים". ואולם הביסוס העיקרי של מסורת זו נמצא בגניזת חרסון, מה שגרם לאישים חסידיים מרכזיים, כמו הרב מאיר דן פלוצקי, לחשוד בנכונותה. לדברי המבקרים, הרב מקוטוב הגיע לארץ ישראל כמה שנים לאחר פטירת רבי חיים בן עטר, כך שהסיפור לא יכול היה להתרחש. מאידך, המצדדים באמיתות המפגש מצביעים על מקורות קדומים לגניזת חרסון שמספרים עליו; כדי ליישב את הסתירות בסיפור נאלצים מצדדיו להניח כי הרב מקוטוב עלה פעמיים לארץ ישראל או שפגישתם נערכה באופן אחר.
בתקופת ירושלים מילא רבי חיים בן עטר תפקיד מרכזי בחיים הציבוריים של היישוב הקטן בעיר, ומלבד התחום התורני, שבו השפיע רבות, היה שותף לפעילות הציבורית, הן זו הפנים-קהילתית והן זו החיצונית, כמו פעילות שתדלנית מול מושלה העות'מאני של ירושלים. הוא עסק בצורכי ציבור ודאג לפרנסתם של תלמידי חכמים, נושא שעסק בו עוד בהיותו בחוץ לארץ. בקשריו עם יהודי ליבורנו תרם להרחבת היישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-18.
שתי אגדות מפורסמות נכרכו בתקופת שהותו בעיר:
לפי אחת מהן, כשזומן רבי חיים בן עטר לישיבה משותפת עם נציגי העדה הקראית, שהייתה הקהילה הגדולה בעיר, לדיון על דרך ההתמודדות עם מס כבד שהוטל אז על יהודי ירושלים, התעלף בעת שירד במדרגות בית הכנסת הקראי. לפי האגדה, בן עטר הורה אז לחפור תחת המדרגות והתברר שהושלכו תחת המדרגות ספרי משנה תורה לרמב"ם במטרה לבזות את מי שהיה מזוהה יותר מכל עם התורה שבעל פה והיהדות הרבנית. בכעסו על הפגיעה החמורה קילל רבי חיים בן עטר את בני הקהילה הקראית כי לא תוסיף להתקיים בתחומי העיר.
אגדה נוספת מספרת כי בחצר הישיבה גדל עץ תאנה גדול, ולאחר ניסיונות חוזרים וכושלים להסדיר את שעות אריית התאנים, והרעש הרב שנגרם ממנה שהפריע את לימודי הישיבה, קילל רבי חיים בן עטר את העץ שיוציא פירות שאינם ראויים למאכל. לפי דיווח של יעקב גולדמן, סופר האלמנך הספרותי "האסיף" בארץ ישראל, משנת ה'תרמ"ז, העץ שאליו יוחסה אגדה זו נכרת רק בשנת ה'תרכ"ז (1867).
פטירתו
רבי חיים בן עטר השתקע בירושלים וביסס את מקומו. בראשית קיץ תק"ג, בחג השבועות, החל לדבר עם תלמידיו על הגאולה המתקרבת ולהכינם לקבלת פני משיח; ואולם מיד לאחר החג חלה נסיגה פתאומית בתוכניות ההכנה לקראת התגלות המשיח, ורבי חיים הסביר לתלמידיו שהייתה שעת כושר לגאולה אך היא הוחמצה. הלימודים בישיבה חזרו למסלולם הרגיל, ולאחר חודש הוא חלה במחלתו האחרונה. הוא השאיר הנחיות מפורטות לתלמידיו באשר ליורשו בהנהגת סדרי הישיבה ובאשר לחפצי הקודש שלו. הוא נפטר במוצאי שבת ליל ט"ו בתמוז ה'תק"ג, 6 ביולי 1743, פחות משנה לאחר עלייתו לירושלים, והוא בן 47 שנה.
הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על מצבת קברו נחרת בין השאר: "...שיחה קלה שלו אלקים חשבה לטובה, והארץ האירה מכבודו כאשר יאירו שבעת הנרות, הוא זיוה הוא הדרה, ה"ה המופלא וכבוד ה' מלא, המקובל אלקי חסידא קדישא כמוהר"ר חיים ן' [=אִבְּן] עטר ז"ל. נתבקש בישיבה של מעלה יום ט"ו לחודש תמוז שנת ה'תק"ג ליהנות מזיו השכינה". את נוסח המצבה כתב תלמידו החיד"א. הייתה בכך חריגה מן הנהוג באותה תקופה בירושלים שלא לכתוב תארים ושבחים על גבי המצבות אלא את שמות הנפטרים בלבד, מחשש שמצבות האבן הכבדות שמאפשרות טכנית את ביצוע החריתה, ימשכו את תשומת לבם של גנבים שעשו בהן שימוש לצורכי בניין. בצמוד למצבה נבנה עמוד ובתוכו גומחה שבה ניתן היה להדליק נרות.
הידיעה על פטירתו הפתאומית התפשטה במהירות ברחבי העולם היהודי, ונישאו עליו הספדים מפי גדולי הרבנים: רבי ישראל יעקב אלגאזי בירושלים, ורבי יצחק בכר דוד בקושטא. רב העיר ליבורנו, רבי מלאכי הכהן, מחבר ספר הכללים "יד מלאכי", חיבר קינה מיוחדת על לכתו; בין שורותיה שזורים שמות כל ספריו של רבי חיים בן עטר:
אוֹי כִּי שְׂשׂוֹן כָּל לֵב וָגִיל נֶאֶסָפוּ / הָה כִּי כְּהַיוֹם מַעֲנִי לִי סָפוּ
הַמְקוֹנְנִים הַמְיַלְלִים הַמְיַבְּבִים / הִתְקַבְּצוּ עָדַי וְהִתְאַסָפוּ
כִּי בָא זְמַן לִסְפוֹד לְקוֹנֵן גַם נְהִי / בְּעֵת בַּמָרוֹם נָגְהוּ קָצָפוּ
כָּל כּוֹכְבֵי שַׁחַק בְּקַדְרוּת לֻבָּשׁוּ / אֶגְלֵי דְמָעוֹת מִזְבוּל יִרְעָפוּ
יוֹם הִשְׂרָפִים לִמְצוּקִים נִצָּחוּ / וּשְׁבִי צְבִי צַדִיק הַלֹא חָטָפוּ
אֵשֶׁל וְעֵץ חַיִים לְפִרְיָם חָמָדוּ / עוֹדָם בְּאִבָּם יָבָשׁוּ נִשְׁדָפוּ
אֶבֶן מְאִירָה וַעֲטֶרֶת דָת וְזִיו / עוֹלָם מְאוֹרוֹת זָהֳרָם אֳסָפוּ
זַיִת רַעֲנָן וִיְפֵה פְרִי תֹאַר, בְּצִּ- / לָם יֶחֱסוּ הָעָם וְיִסְתּוֹפָפוּ
עַתָּה כְמוֹ צִיץ נָבָלוּ גַם נִגְדָעוּ / גַם נִכְרָתוּ גַם אוּמְלָלוּ נִקְטָפוּ
מִדְרַשׁ כְּנֶסֶת עַם וְיִשְׂרָאֵל אֲהָה / כִּי בֶּעָוֹן דוֹר מוּסָרָיו רוֹפָפוּ
אֵין עוֹד מְאוֹר שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר בָּם יַאֲהִיל / חֹשֶׁךְ וְעָנָן כִּמְעִיל עָטָפוּ
לֹא יִלְקֹּטוּ עוֹד מִפְּרִי דַעַת וְלֹא / יִשְׁתוּ לְמֵימָיו כַּאֲשֶׁר יִשְׁאָפוּ
אֶשׁוֹם וְאֶשְׁאָף אֵיךְ תְּהוֹמוֹת הַתְּבוּ- / נוֹת חָסְרוּ חָסוֹר וְלֹא עָדָפוּ
פַּטִישׁ יְפוֹצֵץ הַסְלָעִים אֵיךְ יְהִי / נִגְדָע וְאוֹתוֹ מָחָצוּ יֶחְלָפוּ
עַמוּד יְמָנִי רֹאשׁ לְפִנָה אֵיךְ כְּמוֹ / קָנֶה וָסוּף רֹאשָׁם הֲכִי כָפָפוּ
הָה כִּי גְאוֹן הַדוֹר הַלֹא נֶעְדָר וָרָב / כִּי מַאֲמְרוֹת פִּיו כְּפָז צוֹרָפוּ
מִיוֹם הֶיוֹתוֹ סָר לְמִשְׁמַע אֵל וְכָל / יָמָיו קְרָבָיו הֵם כְּצוֹם סוּגָפוּ
וּבְתוֹכֵחוֹת מוּסָר לְרַבִּים מֵחֲטֹא / הֶחֱדָל וְצֶדֶק וְאֶמֶת נִכְסָפוּ
שְׁפַר חֲסִידִים אַחֲרָיו הֵם יֵלֵכוּ / תַּחַת כְּנָפָיו יֶחֱסוּ נִכְנָפוּ
דָרַשׁ לְעַמוֹ טוֹב כְּמוֹ פַרְדֵס בְּיוֹם / וָלֵיל וְשִׂפְתוֹתָיו דְבַשׁ נָטָפוּ
עָנָיו כָּאִישׁ מֹשֶׁה כְּהִלֵל מַעֲשָׂיו / מוּל הָאֶלֹהִים עַד מְאֹד יָפְיָפוּ
אַבִּיט תְּהִלוֹתָיו וּמֵחוֹל יִרְבָּיוּן / כָּל פֶּה וְלָשׁוֹן מִסְפוֹר יִיעָפוּ
מִי יַעֲלֶה לָנוּ וְעַל מִי נִסְמָכָה / וּפְנֵי יְדִיד אֵל בַּחַרוּלִים חָפוּ
עַל כֵּן שְׁעוּ מֶנִי אֲמָרֵר בְּבֶכִי / כִּי קָצְרָה רוּחִי וְיָדַי רָפוּ
אֶצְעַק בְּקוֹל מַר עַל תְּמִימֵי עָם אֲשֶׁר / בְּבַחַרוּת הֵם עוֹפָפוּ רָחָפוּ
אֶזְכּוֹר בְּעֵת נַפְשִׁי בְנַפְשׁוֹ נִקְשָׁרָה / לוֹ יֶהֶמוּ מֵעָי וְיִתְעַלָפוּ
אִלוּ לְפִי אֵדִי דְמָעַי יִזָּלוּ / הֵמָּה כְמַבּוּל הַיְקוּם שָׁטָפוּ
חֵפֶץ ה' בּוֹ לְהָאִיר לוֹ בְּאוֹר / חַיִּים בַּגָן שָׁם הַיְשָׁרִים עָפוּ
לֹא מֵת נְשִׂיאֵנוּ אֲבָל חַי יָעֳמָד / כִּי יֶהֶגוּ דָתוֹ אֲשֶׁר אֻלָפוּ
הוּא שָׂר יְחַלֶה אֵל עֲלֵי עַמוֹ בְּעִיר / קֹדֶשׁ בִּשְׂשׂוֹן לֵב וָגִיל נֶאֶסָפוּ
— משירי ישראל באיטליה, שיר קז
נברשתא דדהבא
ההר חמד אלקים
אבן יקרה, ושיחה קלה
שלו אלקים חשבה לטובה
והארץ האירה מכבודו
כאשר יאירו שבעת הנרות
ירכה וקנה היא העולה
עמו וקרא שמה חפצי בה
מוציא לאור כל תעלומה
הוא זיוה הוא הדרה
ה"ה הרב המופלא וכבוד
ה' מלא המקובל האלוקי
חסידא קדישא כמוהר"ר
חיים ן' עטר ז"ל נתבקש
בישיבה של מעלה, יום
ט"ו לח[ודש] תמוז ש[נת] התק"ג
ליהנות מזיו
השכינה
הוא המחבר ספר חפץ ה'
וספר פרי תיאר וספר אור
החיים וס[פר] ראשון לציון
כיתוב המצבה
קבר אור החיים בשיפולי הר הזיתים הפך ברבות הימים לאתר עלייה לרגל, בעיקר ביום השנה לפטירתו. אנשי היישוב הישן בירושלים נהגו לעלות לתפילה לצד קברו בכל עת צרה; תפילה מרכזית ידועה נערכה בעת מלחמת העולם השנייה כשעלתה האפשרות שהצבא הגרמני יפלוש מצפון אפריקה לארץ ישראל.
ישיבת אור החיים המשיכה להתקיים אחרי מותו, ובראשה עמד זמנית תלמידו רבי יוסף אמזלג, שסירב ליטול את התפקיד באופן רשמי. בשנים הבאות עשה ועד הישיבה בליבורנו מאמצים להציב בראשה דמות תורנית חשובה, ולשם כך באו במגעים עם רבי יעקב שאול רבה של איזמיר ולחלופין עם רבי שלמה אלגאזי רבה של קהיר. לאחר שניסיונות אלו כשלו, התמנה לתפקיד רבי יונה נבון ואחריו מחותנו רבי חיים מונדובי ורבי יהודה עייאש. כשבעים שנה מאוחר יותר, לאחר עליית תלמידי הגר"א וכינון הקהילה האשכנזית בירושלים עם מעברם של רבים מתלמידי הגר"א אליה מצפת בעקבות המגפה של 1802, נרכש בית המדרש עבור הקהילה, שערכה בו תפילות בימות החול. ממתפללי בית המדרש, שנקרא "אור החיים" על שם מייסד הישיבה בו, היה רבי מנחם מנדל משקלוב.
בית המדרש "אור החיים", שבו התקיימה ישיבת "מדרש כנסת ישראל", נמצא בעיר העתיקה בירושלים ונכלל לאחר מלחמת ששת הימים כחלק ממוזיאון חצר היישוב הישן.
דרך לימודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי חיים בן עטר נחשב כבר במרוקו ל"מעיין" ו"עוקר הרים", כלומר: דרך לימודו התאפיינה בהתמקדות מקומית בסוגיה שעל הפרק ופירוק כל הגורמים והמוקשים לצורך הבנתה. מלבד עדותם של חכמים ממרוקו בני זמנו שנחשבו ל"מעיינים", דוגמת רבי חנניה בן זכרי, שכתב עליו בהסכמתו כי הוא עוקר הרים; וחברותו הקרובה עם "מעיינים" נוספים כמו רבי שם טוב בן אמוזג, ורבי יהודה ברדוגו, בעל "מים עמוקים"; מעיד על סגנון לימודו, ספרו "חפץ ה'", שחידושיו מתאפיינים בסגנון זה. עצם הדפסת ספר חידושים על הש"ס הייתה תופעה לא נפוצה בקרב חכמי מרוקו באותה עת, והייתה בה מן ההעזה.
לימוד בסגנון זה מכתיב בדרך כלל קצב לימודים איטי. ולמרות זאת, רחב"ע כתב במכתבו לוועד מדרש כנסת ישראל בליבורנו בדיווח על סדרי הלימוד בישיבה הזמנית שהקים בעכו, לאחר חודשיים של פעילות בלבד: "ולקחנו סדר זה לפרש כל התלמוד לשיטת הרמב"ם כדי שלא תִּשאר שום קושיא עליו מכל התלמוד בסייעתא דשמיא, וכבר עלה בידנו קרוב לשני מסכתות"; ובמכתב שאחריו המסכם את תקופת הלימודים של קיץ ה'תק"ב בעכו הוא כבר כותב: "במעט זמן למדנו קרוב לד' מסכתות של גמרא ופירשנו כל המסכתות על פי שיטת הרמב"ם". חידושים אלו היוו את התשתית לספרו "ראשון לציון" (קושטא ה'תק"י) והם מלמדים שלמרות סגנון לימודו המעמיק שמר על קצב לימודים מהיר. תלמידו חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), כתב על כישרונו זה בספרו "שם הגדולים": "ולפי דורנו, היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעיין המתגבר".
משפחתו
רבי חיים בן עטר היה נשוי במקביל לשתי נשים: פאצוניה בת קרובו העסקן העשיר רבי משה בן עטר, ואסתר לבית ביבאס. פאצוניה ואסתר עלו עמו לארץ ישראל והשתתפו בכל מסעותיה של החבורה המייסדת של "מדרש כנסת ישראל" וחיו עמו עד פטירתו בירושלים. לשתיהן לא היו ילדים עד יום מותן. שתיהן נפטרו בשנים הסמוכות לאחר פטירתו בסוף שנות ה-40 של המאה ה-18; השתמר תאריך פטירתה של אסתר: כ"ט באב ה'תק"ט, 13 באוגוסט 1749. שתיהן נקברו סמוך לקברו של בעלן בבית הקברות בהר הזיתים, ומצבותיהן שוקמו וחודשו לאחר מלחמת ששת הימים.
גיסו, בעל אחותו, היה רבי שמואל די אבילה שכיהן כרב ודיין, ובנו-אחיינו היה רבי אליעזר די אבילה, ראש ישיבה ברבאט שבמרוקו, דיין ופוסק.
ספרי
שער הספר אור החיים. דפוס ראשון, ונציה תק"ב (בשער בטעות "ארחות חיים")
חפץ ה'
חיבורו הראשון שנדפס. הספר כולל חידושים על כמה ממסכתות התלמוד הבבלי: מסכת ברכות, מסכת שבת, מסכת הוריות ועל חלקים ממסכת חולין. הספר מתמקד בפירוש שיטתי של הסוגיות, דף אחרי דף, ובדברי פרשני התלמוד בני תקופת הראשונים, בדגש על פירושי רש"י ובעלי התוספות, ואינו שם דגש על הסקת המסקנה ההלכתית המעשית מן הסוגיות. כפי הנראה רחב"ע כתב את חידושיו למסכת שבת לפני שכתב את חידושיו למסכת ברכות, אך שינה את הסדר בדפוס כדי להתאימו לסדר המסכתות בש"ס.
במקביל לעריכת ספרו זה, כבר התחיל לעסוק בספרו הבא, "פרי תואר". שיטת הלימוד שבה נקט בעת הכנת ספרו ההלכתי, מצאה חן בעיניו יותר, ולכן נטל פסק זמן מכתיבת חידושים על סדר התלמוד, והקדיש את זמנו לחקר ההלכתי בסוגיותיו.
פרי תואר
פרי תואר (פירות גנוסר), אמסטרדם: דפוס יוסף דיין, תק"ב[40]
ספר הלכה על שולחן ערוך חלק יורה דעה (סימנים א–קכב). ספר זה אף הוא עוסק בניתוח הסוגיות התלמודיות הרלוונטיות לפסיקת ההלכה, אבל בו מתמקד הדיון בהסקת המסקנה ההלכתית המעשית, בשונה מחיבורו הקודם "חפץ ה'".
הספר נדפס במקור בשם פירות גנוסר. בין חידושיו ההלכתיים הרבים כלולות השגות רבות על פסקיו של פוסק קודם, רבי חזקיה די סילוה, בספרו "פרי חדש". על כן בחר רבי חיים בן עטר להדפיס את הספר כשפסקי השולחן ערוך מופיעים במרכז העמוד, ובצדדיו שני ה"פירות": פרי חדש ופרי תואר. משערים כי כבר בעת הדפסת הספר ב-1742 היו בידי רבי חיים בן עטר חידושיו על סימנים נוספים ביורה דעה, אלו שנדפסו לאחר פטירתו בספר "ראשון לציון", אך בגלל הפלטפורמה של "פירות גנוסר", המציגה את חידושיו אל מול חידושי ה"פרי חדש", נמנע מלהדפיסם כבר אז, כי הספר פרי חדש מסתיים בסימן קכב.
בהדפסת ספר זה, וגם בהדפסת הספר "אור החיים", טיפל ידידו שלמה בן יצחק אלוף, מיהודי ליבורנו, שאף גייס את המימון הדרוש להדפסתם. כתבי היד של שני הספרים נמסרו להכנה להדפסה כמעט במקביל, אך בשל סחבת שנוצרה בהדפסת הספר "אור החיים" בשל תהליכי הרישיון המייגעים שנדרשו בוונציה, נשלח כתב היד של "פרי תואר" להדפסה באמסטרדם.
אור החיים
אור החיים (אורחות חיים) - חלק א, ונציה, תק"ב
אור החיים (אורחות חיים) - חלק ב, ונציה, תק"ב[40]
פירושו המפורסם על התורה. נתחבב על חוגי החסידים והרבה מהאדמו"רים העריצו ספר זה. ספר זה הודפס בחלק מהמהדורות של "מקראות גדולות" ומבוסס בחלקו על תורת הקבלה. מקובל לקרוא לספר "אור החיים הקדוש", ומפורסם שהוא בין שלושת הספרים שנתחברו בדורות האחרונים שזכו להיקרא בתוספת זו, לצד אלשיך הקדוש והשל"ה הקדוש. על ספרו זה נכתבו פירושים רבים במהלך הדורות, וישנם גם מורחבים המלקטים את פרשנות האור החיים ומודפסים בצמוד לטקסט הספר, בהוצאת מוסד הרב קוק ומכון עוז והדר.
ראשון לציון
ראשון לציון, קושטא, תק"י
חידושים על סוגיות נבחרות במספר מסכתות מן התלמוד הבבלי: על מסכת ברכות שחידושיו השיטתיים עליה כבר נדפסו בספרו "חפץ ה'", ועל מסכתות שבחציו השני של סדר מועד: מסכת סוכה, מסכת ביצה, והמסכתות תענית, מועד קטן, מגילה וחגיגה. חלק נפרד בספר עוסק בחידושים על התנ"ך. בנוסף נדפסו בסוף הספר השלמות לביאורו של המחבר על השולחן ערוך, חלק יורה דעה, אותו החל בספרו פרי תואר; בהשלמה זו נדפסו חידושיו לסימנים רמ–רצב, ונוסף קונטרס העוסק בכללי ספק ספיקא.
בשונה מספרו "חפץ ה'", ספר זה אינו מכיל פירוש שוטף על סדר דפי המסכת, אלא מתמקד בסוגיות נבחרות, ומסיבה זו הדיון מתרחב עד לפסיקת ההלכה המעשית. הדבר ניכר בעיקר בכך שהוא דן רבות בדברי הפוסקים ולא רק בדברי פרשני התלמוד הקלאסיים.
ליקוטים מכתביו
אגרות ותשובות רבינו חיים בן עטר (לקט), בני ברק: מכון אור החיים, תשע"ג
פרדס אור החיים: על שבת ומועדי השנה [מגילות, פרקי אבות] - לקט מכתביו לפי נושאים. ירושלים: הרב שמעון גוטמן, אוצר הפוסקים, תשע"ב.
שערי אור החיים - הקדמותיו וכללי לימודו.
מעמדו והשפעתו בתנועה החסידית
מעמדו האישי במסורת החסידית
לרבי חיים בן עטר התייחד במסורת תנועת החסידות מעמד מיוחד כאיש קדוש, בן עלייה ובעל רוח הקודש, ודמותו אומצה למעשה כחלק אינטגרלי מהתנועה החסידית בספרות הענפה של תנועה זו.
תופעה זו של הערצת החסידים בפולין ואוקראינה לחכם "ספרדי" לא הייתה שגרתית, והדים ממנה הגיעו גם למרחב שבו פעלו תלמידיו. חיד"א, תלמידו של ר"ח בן עטר מציין זאת בחיבורו הביבליוגרפי "שם הגדולים" בערך הספר "אור החיים": " ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה ע"י שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".
הבעש"ט, מחולל תנועת החסידות, שיבח מאוד את רבי חיים בן עטר ואת תורתו. לפי אחת המסורות הרווחות אמר הבעש"ט על רחב"ע כי שמע תורה מדי לילה מפי הקדוש ברוך הוא, ואף היה סבור כי התקשרות בין נשמותיהם תביא בהכרח לגאולה. רעיונות בדבר סגולותיו המשיחיות של רחב"ע חלחלו למורשת החסידית, והיו מגדולי החסידות בדורות הבאים שהעידו על רבי חיים בן עטר שהוא היה ראוי להיות משיח בדורו.
לפי מסורת חסידית אחרת, הבעש"ט הרגיש ממקום מושבו בפודוליה בפטירתו של רחב"ע. רחב"ע נפטר בירושלים במוצאי שבת, ובאותה עת אכלו החסידים בפודוליה סעודה שלישית עם רבם; לפי אותה מסורת, בעת הסעודה פנה הבעש"ט לתלמידיו ואמר "כבה הנר המערבי" וסיפר להם שבעת שנטל ידיו לסעודה התגלתה לו כוונה מיוחדת שאינה מתגלה אלא ל"חד בדרא" [=יחיד בדורו], ומכך הסיק שנפטר בשעה זו אדם אחר שהחזיק בכוונה זו, שאינו יכול להיות אלא רבי חיים בן עטר. המסורת הזו טומנת בחובה את המסקנה לדעתם כי הבעל שם טוב הוא יורשו הרוחני של רבי חיים בן עטר.
מעמד הספר "אור החיים" בקרב החסידים
לצד הערצת אישיותו של רבי חיים בן עטר, באה גם הערצה לספרו "אור החיים", ודווקא לספרו זה מתוך שאר ספריו. חוקר החסידות אהרן מרקוס מכתיר ספר זה כ"ספר הספרים של החסידות", ומוסיף: "נס הדגל של החסידות, כמצפן שמראה את הכיוון על פני האוקיינוס, הוא המזון הרוחני הנבחר בשביל מנוחת השבת"[50]. ספריו של רחב"ע נחשבים בחוג החסידי לספרי קודש מן המעלה הראשונה, ומיוחסת להם גם השפעה של קדושה וטהרה בנפש הלומד. לרבי ישראל מרוז'ין מיוחסת האמרה שהספר "אור החיים" בזמן הזה מסוגל לטהר את הנשמה, כפי שהיה עושה זאת ספר הזוהר.
בשל תפיסת הספר כקדוש וכאמצעי להוספת קדושה וטהרה, קיימות "חבורות" - קבוצות לימוד מיוחדות שנפגשות בקביעות לעיסוק בתורתו של רבי חיים בן עטר, בדרך כלל בפירושיו לפרשת אותו שבוע. מנהג זה הנשמר גם במאה ה-21 בחצרות חסידיות רבות, העצים וקיבע גם בשכבות העממיות של התנועה את היחס המיוחד לפירוש זה לתורה. ברבות השנים הגיעו הדברים לכדי כך, שכאשר העז מישהו לפקפק בעובדה שהספר נכתב על ידי רוח הקודש וטען שמדובר ביצירה אנושית, נחשב לו הדבר במחוזות מסוימים ככפירה שיש לשרש אחריה. הדבר גם עורר פולמוס הלכתי, כאשר בקהילה אירופית אחת העיז מלמד תשב"ר לפקפק ברוח הקודש ששרתה על המחבר בעת הכתיבה, ובני הקהילה המזועזעים דרשו לפטרו. רבי חיים הלברשטאם מצאנז, שנדרש לסוגיה ההלכתית-ממונית אם מותר לבני הקהילה לפטר את המלמד שהועסק עד אז בקביעות, פסק כי "בעל אור החיים נבג"מ [=נשמתו בגנזי מרומים] בודאי חיבר ספרו ברוח הקודש ... ולכן המלמד המכחיש רוח קדשו של אוה"ח [=אור החיים] הוא אפיקורס שאינו מאמין בגדולי הדור שהעידו עליו שהיה ראוי לרוח הקודש ... ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם בידו ויישר כחם בזה" (עם זאת, במקורות שונים נטען כי היו סיבות אחרות שהביאו את פסק ההלכה הנחרץ הזה.
השפעתו של "אור החיים" על ההגות החסידית
להגותו של רבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים" נודעה השפעה על ספרות החסידות. השפעה זו לא נחקרה עדיין די הצורך, אולם ממחקרים השוואתיים שנערכו עולה שקיימת זיקה ביניהם ולעתים גם התבססות על רעיונותיו או הסתמכות עליהם: רעיונות בהגות החסידית שמבוססים על רעיונותיו והרחבתם או רעיונות חדשים שמסתמכים על הנחות מוקדמות שעולות מדבריו. לחקר השפעה זו השלכות מעניינות משום שרבי חיים בן עטר פעל בסביבה יהודית וגויית שונה לחלוטין מזו שבה פעלו צדיקי החסידות, ועל כן מחקרים שביססו את ניתוח ההגות החסידית על השפעות סביבתיות, כמו תנועות אידאולוגיות שפעלו באירופה בתקופת ההוגים החסידיים, נדרשים לבחינה מחודשת.
רעיונות בולטים בדמיונם בין הגותו של בן עטר להגות החסידית הם:
(א) מעמד הצדיק וכוחותיו המאגיים, ומקרה פרטי של נושא זה - מעמד "צדיק הדור".
(ב) מושג הדבקות באל, וניסוחו המדויק של הרעיון.
(ג) השגה אפשרית של האדם את האלוהות, וסוגי ההשגה השונים.
בשלושת נושאים אלו ישנה התאמה רבה בין ניסוחיו של ה"אור החיים" לניסוחי הוגים חסידיים כמו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ורבי משה חיים אפרים מסדילקוב בספרו "דגל מחנה אפרים".
הנצחתו
ברבות השנים הונצחה דמותו של רבי חיים בן עטר על עשרות מוסדות ומבנים בעולם היהודי. רבנים רבים במשך הדורות, ייחדו מוסדות על שמו וקבעו שיעורים בחיבוריו, ואף הקימו מכונים להפצת תורתו. בין היתר נקראת על שמו שכונת "אור החיים" בבני ברק, ומוסדות "אור החיים" בעיר. ישיבת אור החיים לבעלי תשובה העומדת בנשיאות הרב ראובן אלבז בירושלים. מוסדותיו של הרב שמעון בעדני, בית הכנסת וסמינר אור החיים. ערים רבות בישראל קראו רחובות על שמו ביישובם.
בראשית המאה ה-21 הוקם בישראל מפעל תורני העוסק בההדרת כתביו והפצת זכרו, ארגון "ובחרת בחיים" העומד בנשיאות הרב מנחם מנדל פומרנץ, שההדיר את ספריו ומתמחה בחקר תולדותיו. ראש הארגון מוסר שיעורים בתורתו בכל רחבי הארץ, ובמסגרתם יצאה לאור סדרת הספרים "ובחרת בחיים".
ספרות שבחים והגיוגרפיה
בדומה לצדיקי החסידות, ואפשר שבשל אהדתם את רבי חיים בן עטר, התפתחה ספרות ענפה של סיפורי מעשיות הגיוגרפיים אודותיו. סיפורים רבים פזורים בספרות החסידית ואחרים הועברו במסורת העממית מפה לאוזן. נדפסו מספר קבצים הכוללים סיפורים כאלו, ונוצרה גם ספרות יפה המבוססת על אגדת חייו.
נפלאות אור החיים : ...2 אינטערעסאנטע געשיכטעס וואס האט פאסירט מיט דעם גאון ר' חיים בן עטר מחבר פון ספר אור החיים. לודז', 1930 (בערך) (ביידיש) ("2 סיפורים מעניינים שקרו לגאון ר' חיים בן עטר מחבר הספר אור החיים")
ראובן נענה, אוצר המעשיות: ...מעשיות נפלאים מלוקטים מאת הגאונים ... רבי חיים בן עטר ... [ואחרים]. ירושלים, תשי"ח.
ישעיה חדד, תולדות רבנו חיים בן עטר: ...סיפור תולדות חייו ... של ... ר' חיים בן עטר. טבריה, תשמ"ג.
יצחק גורמזאנו גורן, שמש ממערב: אגדת חייו של ר' חיים בן עטר. רמת גן: מסדה, 1985. רומן ביוגרפי.
המאורות הגדולים: די גרויסע בעלייכטער פון פאלק: דאס לעבן און שאפן פון רבינו חיים בן עטר. ירושלים, תשמ"ה (ביידיש)
סדור לברכות: מוקדש לזכר הרב חיים בן עטר לרבנים ממשפחת בן עטר ולזכר מורשת אבותינו. כותרת משנה: מעשה ברבי חיים בן עטר ותלמידו. תל אביב: דפוס בן עטר, 1985[56].
נ. ספריאל, האור החיים הקדוש: מסכת חייו... נדודיו ומסעותיו ועלייתו לארץ הקודש, של רבי חיים בן עטר. ערוך ומסופר לנוער. ירושלים: המסורה, תשמ"ה.
רבי חיים בן עטר בעל "אור החיים", חייו ופעלו על רקע תקופתו. ירושלים, תשמ"ו.
האור שבחיים: 250 שנה לפטירת ... רבינו חיים בן עטר, ט"ו תמוז תק"ג-ט"ו תמוז תשנ"ג. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"ג.
שבחי רבי חיים בן עטר: לקראת הילולת הצדיק הקדוש רבנו חיים בן עטר. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"?.
נפלאות אור החיים הקדוש: לקראת הילולת ... רבינו חיים בן עטר. ירושלים: ישיבת אור החיים, תשנ"ו.
תולדות אור החיים: פרקים מתולדותיו של ... רבי חיים בן עטר. ירושלים: ת"ת חיי עולם, תשנ"ט.
הרב אשר מסעוד בן חמו, אשר בחר בחיים: מסעות חייו של ...רבנו חיים בן עטר ... כתבים וחידושים של המחבר. ירושלים: תשע"ג.
*הבעש"ט מכין את הסתלקותו*
כמה שבועות קודם חג שבועות תק"כ הרגיש הבעש"ט שכוחו הולך ודל ושיער בנפשו שהסתלקותו תהיה בשבועות. הוא ישב בחדרו בהתבודדות וציוה שלא יניחו לשום אדם לבוא אליו. הם עשו חבל וקשרו בו פעמון וכאשר נצרך למשרת משך בחבל לקרוא בו את המשרת.
תלמידיו ומקושריו הרבו בצעקות ותפלות כל הזמן ובפרט הרב הצדיק נאמן ביתו רבי נחמן מהורודנקה וגם הרב הצדיק רבי פנחס מקוריץ התעצמו בתפלות ובטבילת מקוואות מאד.
ויאמר הבעש"ט בחינם הם מתעצמים ומרעישים, אבל עתה אין הזמן לכך. גם אמר משפט שלי לא יהיה לשום בית דין ומלאך אלא לפני הקב"ה לבדו. ועוד מספרים שאמר כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ותכף אכנס בפתח אחר.
אז הגיע רופא גדול למעזבוז, רצו תלמידיו שיראה אותו ואפשר יהיה בידו לרפא אותו ולא העיזו לומר לבעש"ט. תלמידו הרב ר' דוד מאוסטריאה שהיה חשוב בעיני הבעש"ט אמר לחבריו שינסה הוא לדבר עם הבעש"ט שירשה לקרוא הרופא, ואפשר יתן לו רפואות לחזק בריאותו.
כשנכנס הרב ר' דוד לחדר הבעש"ט והציע לפניו שיתן רשות שיבוא הרופא אמר לו הבעש"ט : דוד, גם אתה טועה בדבר שאתה מחזיק אותי כאחד העם. מה לי ולרופא?
בליל שבועות האחרון לימי חיי הבעש"ט נאספו תלמידיו ומקורביו להיות נעורים כל הלילה כתיקון האריז"ל ואמר לפניהם הבעש"ט תורה מענין מתן תורה. באשמורת הבקר שלח לקרוא ולהודיעם שהיום הוא היום האחרון בחייו. וציוה לתלמידו הרב לייב פוסטינער ועוד אחד מתלמידיו שהם יתעסקו בטהרתו ובקבורתו. ולימד אותם על כל אבר מגופו איך לטהרו ונתן להם סימנים איך נפשו נשאלת להפטר מאבר זה, מפני שאלו השנים היו מחברה קדישא.
65 שנים למותו של אלן טיורינג, המתמטיקאי הבריטי שהניח את היסודות למחשוב ולבינה מלאכותית ופענח את הצפנים הגרמניים במלחמת העולם השנייה
ב-7 ביוני 1954 התגלגל תפוח עץ נגוס על רצפת חדר השינה בבית מגורים בווילמסלו שבאנגליה, לא הרחק ממנצ'סטר. על המיטה שמעל התפוח נשם את נשימתו האחרונה אלן טיורינג, שמת מהרעלת ציאניד כמה ימים לפני יום הולדתו ה-42. על אף גילו הצעיר, הספיק טיורינג לרשום על שמו פריצות דרך רבות במתמטיקה, במדעי המחשב ובתחומי מדע נוספים, והוא נחשב כיום לאחד המדענים הגדולים ביותר במאה ה-20.
אלן מת'יסון טיורינג (Turing) נולד בלונדון ב-23 ביוני 1912. אביו היה פקיד רם דרג בשלטון הבריטי בהודו, והמשפחה שבה לאנגליה לקראת לידתו. ההורים המשיכו לנהל את חייהם בבריטניה ובהודו לסירוגין, והשאירו את אלן ואת אחיו אצל משפחת מכרים במשך חודשים ארוכים בכל פעם. כבר בגיל צעיר בלט אלן בכישוריו בלימודים, בייחוד במתמטיקה. בגיל 13 נשלח לפנימייה, ואף שהיה נער מתבודד ומנוכר, קשר שם ידידות עמוקה עם חבר ללימודים, כריסטופר מורקום, ונראה שגם התאהב בו.
טיורינג הלך בעקבות מורקום והתקבל ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת קיימברידג'. אך זמן קצר לפני תחילת לימודיהם מת מורקום משחפת, וטיורינג היה נחוש עוד יותר להצטיין בלימודים, גם לזכר חברו. כבר בתואר הראשון נחשב טיורינג לגאון, ובסיומו קיבל בגיל 23 מעמד של עמית מחקר בקיימברידג'.
כעמית מחקר עשה טיורינג את אחת מפריצות הדרך הראשונות שלו. במאמר מהפכני, הגדיר את הרעיון שכל מספר הוא למעשה מכונה, היכולה לבצע פעולות שונות על מספרים אחרים. מכונה אוניברסלית, המורכבת מאוסף של כל המכונות, תוכל לפיכך לבצע כל אלגוריתם וכל חישוב בני פתרון. הרעיון של מכונה כזאת הניח למעשה את הבסיס לפיתוח המחשב המודרני, אבל הייתה לו גם משמעות מתמטית עמוקה של הבנת תכונותיהם של מספרים.
ב-1936 יצא טיורינג לאוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, שם עשה דוקטורט במתמטיקה בהנחיית אלונזו צ'רץ' (Church). בתוך שנתיים השלים טיורינג את הדוקטורט, כשהוא מתקדם ברעיון התיאורטי של פיתוח מחשב, לצד ניסוח תובנות פורצות דרך במתמטיקה. בגיל 26, כשהוא דוקטור למתמטיקה בעל שם עולמי, דחה טיורינג את ההצעה להישאר בפרינסטון ולבנות את המחשב שלו, והעדיף לשוב לבריטניה, נוכח רוחות המלחמה שהחלו מנשבות בכיוונה.
צופן האניגמה
עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, הצטרף טיורינג למערך פענוח הצפנים הצבאי והופקד על פענוח צפנים גרמניים. משימתו העיקרית הייתה למצוא דרך לפענח את ההצפנות של "אניגמה" – מכונת ההצפנה ששימשה את הצבא הגרמני. אניגמה הייתה מכשיר שערבל טקסטים כמה וכמה פעמים, כך שיהפכו לרצף אקראי של אותיות. מקבלי המסרים השתמשו במכונה דומה, והיו צריכים לכייל את כל מרכיביה על פי סידור שנקבע מראש לכל יום. לכל טקסט היו מיליארדי צירופי הצפנה אפשריים.
טיורינג הוביל את בנייתה של מכונה שכונתה "בומב" – פצצה – על שם תקתוקיה הנמרצים. זה היה למעשה חיבור של כ-30 מכונות דמויות אניגמה. כל אחת מהן כוילה באופן שונה, וצירופן אִפשר לסרוק במהירות הודעות רבות. הבומב הבריטי היה שכלול של מכונה שבנה הביון הפולני בניסיון לפענח את הגרסאות המוקדמות והפשוטות יותר של האניגמה. המכונה של טיורינג הייתה חזקה ומשוכללת יותר, וכללה עקרונות פענוח חדשים, על בסיס ניצול הסתברויות.
טיורינג ועמיתיו גם הצליחו לקצר מאוד את תהליך הפענוח, באמצעות זיהוי דפוסים שונים שחזרו על עצמם בכל הודעה, טעויות אופייניות של המצפינים ועוד. הגרמנים נהגו לשנות מדי יום את כיול מכונות ההצפנה, והפיתוחים של טיורינג אפשרו לבריטים לפצח את הקוד היומי ולהמשיך לקרוא את ההודעות המוצפנות.
טיורינג גם הניח את היסודות המתמטיים לדור הבא של מכונות הפענוח. ה"קולוסוס" (Colossus) היה למעשה המחשב הדיגיטלי האלקטרוני הראשון, והוא נבנה כדי לפענח צפנים גרמניים מוקדמים יותר, ואף שטיורינג לא היה מעורב בפיתוחו, המחשב נשען רבות על פיתוחיו במתמטיקה ובשיטות פענוח צפנים.
בהמשך המלחמה, בעקבות ביקור במעבדות Bell בארצות הברית, החל טיורינג לעסוק בפיתוח מכשיר להצפנה של תקשורת קולית, במסגרת עבודתו עם מערך הקשר של השירות החשאי. הוא הקדים בהרבה את עמיתיו מעבר לים, וב-1945 פיתח את המכשיר "דלילה", לתקשורת רדיו מוצפנת. המכשיר עבר היטב, אבל פיתוחו הגיע בסוף המלחמה, ובריטניה החליטה שלא להשקיע בו.
לטיורינג ולעמיתיו מפענחי הצפנים הייתה השפעה מכרעת על מהלך המלחמה. היסטוריונים מעריכים כי בלי המודיעין המשובח שהם סיפקו לבעלות הברית, הייתה המלחמה מתארכת עוד בשנתיים וגובה את חייהם של מיליונים נוספים. פיצוח האניגמה נשמר בסודיות גמורה במשך המלחמה וגם תקופה ארוכה אחריה, וחלקו החשוב של טיורינג בניצחון התגלה לציבור הרחב רק שנים אחרי מותו.
המכונות שהצילו חיים של מיליונים. דגם ה"בומב" שפענח את תשדורות האנגימה של הנאצים | מקור: Messybeast, ויקיפדיההמכונות שהצילו חיים של מיליונים. דגם ה"בומב" שפענח את תשדורות האנגימה של הנאצים | מקור: Messybeast, ויקיפדיה
בינה מלאכותית
לאחר המלחמה הצטרף טיורינג למעבדה הפיזיקלית הלאומית הבריטית, שעסקה בבניית מחשב על סמך רעיונותיו. ה-ACE (קיצור של Automatic Computing Engine, מנוע חישוב אוטומטי) היה אמור להיות משוכלל, חזק ומתוחכם יותר מהמחשבים שנבנו בתקופה, בראשם ה-ENIAC (קיצור של Electronic Numerical Integrator And Computer) ומיורשו המתקדם יותר, ה- EDVAC (קיצור של Electronic Discrete Variable Automatic Computer) שני המחשבים האמריקאים המובילים.
למרבה הצער, פיתוח ה-ACE התמהמה והתעכב, מחוסר תקציב ומחוסר אמונה של כמה מנהלים במיזם השאפתני. עבודותיו של טיורינג מתקופת המלחמה עדיין נשמרו בחשאיות מרבית. בגלל המידור הקפדני, מנהלי המעבדה לא היו מודעים לכך שחלק גדול מהעבודה כבר נעשה בפועל, ואין צורך לעשותו מחדש כדי לבנות את המחשב. טיורינג גם נקלע למחלוקת רבות עם מנהליו משום שביקש לבנות את המחשב במו ידיו, אך הם ציפו ממנו לעסוק רק במתמטיקה התיאורטית.
לאחר שהבין שפרויקט ה-ACE אינו מתקדם, נענה ב-1948 להצעה להצטרף לאוניברסיטת מנצ'סטר, שם הובטח לו שיוכל לעסוק בכל ההיבטים של פיתוח מחשב, וגם להמשיך במחקרים משלו.
במנצ'סטר החל טיורינג לעסוק בבניית המחשב לצד מחקרים תיאורטיים בכמה תחומים, והניח את היסודות לתחום חדש – בינה מלאכותית. במאמר מ-1950 הציג שאלה: האם מכונות יוכלו בעתיד לחשוב? בהמשך פיתח את "מבחן טיורינג" – אדם מראיין אדם אחר ומכונה הנמצאים בחדרים נפרדים, כך שאינו רואה מי משיב לו. אם לאחר פרק זמן מסוים אינו יכול לקבוע בהצלחה מיהו האדם ומיהי המכונה, אזי המחשב עבר את המבחן בהצלחה.
לצד עבודתו בתחומי המתמטיקה והמחשבים, עסק טיורינג גם במחקר ביולוגי, בעיקר מן ההיבט המתמטי. בין השאר הוא בחן דפוסים מתמטיים בצמחים ובעלי חיים, וניסה לפענח את הצדדים המתמטיים של התפתחות העובר כדי להבין כיצד תאים זהים יודעים במהלך ההתפתחות להפוך לרקמות ואיברים נפרדים. הוא גם סוקרן מאוד מהביולוגיה של מערכת העצבים והמוח, וניסה להבין את עקרונות פעולתם בניסיון להחילם על פיתוח מחשב, ולמעשה להפוך את המחשב, לפחות תיאורטית למעין "מוח מלאכותי". מחקריו פורצי הדרך הניחו את היסוד לתחום הנקרא כיום "ביולוגיה חישובית".
תפוח מורעל?
במהלך עבודתו ביחידת פענוח הצפנים, הציע טיורינג נישואים לחברתו הטובה ועמיתתו, המתמטיקאית ג'ואן קלארק (Clarke). היא נענתה, אך מצפונו של טיורינג לא הניח לו לרמותה; הוא התוודה בפניה על משיכתו לגברים, והם ביטלו את החתונה המתוכננת. בתקופות שונות של חייו קיים טיורינג קשרים מזדמנים עם גברים שונים, אך לא יצר זוגיות של ממש.
ב-1952 פגש טיורינג באקראי במנצ'סטר בחור מפוקפק למדי, ארנולד מארי, שהיה בן 19 בלבד, בעל עבר פלילי ובלי מקום לישון בו. טיורינג הכניס אותו לביתו וסייע לו, גם לאחר שחשדותיו התעוררו כשמדי פעם נעלמו מביתו סכומי כסף. כעבור כמה שבועות נפרץ הבית ונבזז. מארי אמר כי הפורצים הם חבריו, וטיורינג הגיש תלונה במשטרה. במהלך החקירה הודה שקיים קשר מיני עם הצעיר, והפך ממתלונן לחשוד – משום שהומוסקסואליות הייתה אז אסורה על פי החוק הבריטי.
טיורינג הועמד לדין, הורשע, ונאלץ לבחור בין שתי אפשרויות גרועות: מאסר או טיפול הורמונלי לדיכוי היצר המיני. הוא בחר בטיפול וקיבל זריקות של ההורמון הנשי אסטרוגן במשך שנה. בעקבות הטיפול התחיל להשמין ולגדל שדיים, דבר שפגע קשות באיש הרזה והמוצק, שתחביביו היו ריצה למרחקים ארוכים ורכיבה על אופניים. גם חדות מחשבתו נפגעה בשל הטיפול, וצירוף הדברים גרם לו לשקוע בדיכאון. אם אין די בכך, גם חייו המקצועיים נפגעו. אמנם הוא המשיך לעבוד באוניברסיטה, אך בשל הרשעתו נשלל ממנו הסיווג הביטחוני, ועמו תפקיד היועץ למודיעין הבריטי בתחומי התמחותו. אפילו אשרת הכניסה שלו לארצות הברית נשללה ממנו בשל העבר הפלילי.
ב-1953 סיים טיורינג את הטיפול ההורמונלי, ונראה היה כי חייו שבים למסלולם. עם זאת, הוא התנתק מהעבודה על המחשב באוניברסיטה, ותכופות העדיף להישאר בביתו ולעסוק במחקריו התאורטיים בביולוגיה ובחקר המוח. אבל ההתנהגות הזו לא הייתה חריגה אצל טיורינג, שפעמים רבות העדיף לעבוד לבדו. הוא השתתף מפעם לפעם בכנסים מקצועיים, ואיש ממכריו – כולל פסיכיאטר שטיפל בו והפך לידידו – לא חש בהתנהגות חריגה או הבחין בסימנים מקדימים לסוף המפתיע.
עוזרת הבית שהעסיק טיורינג מצאה את גופתו למחרת מותו, והפתולוג קבע כי מת מהרעלת ציאניד וכי מדובר בהתאבדות. ליד המיטה נמצא תפוח נגוס, אך המשטרה לא בדקה אם התפוח אכן היה ספוג ציאניד. ההנחה הרווחת הייתה שטיורינג אכן התאבד, תוצאת לוואי של הדיכאון בעקבות הטיפול ההורמונלי, והיו אף שטענו שהדרך שהחליט לעשות זאת הייתה מחווה לאחת האגדות האהובות עליו, שלגייה ושבעת הגמדים.
עם זאת, יש הסבורים כי מותו של טיורינג היה תאונה. נוסף על שאר תחומי עיסוקו הוא היה כימאי חובב, ובמעבדה המאולתרת בביתו היה ניסוי שעשה שימוש באשלגן ציאנידי לפירוק ציפוי זהב. יתכן – תיאורטית – שהוא מת משאיפת אדי ציאניד שנפלטו מהניסוי הזה. המצדדים בתיאוריית התאונה גם מציינים כי טיורינג נהג לאכול תפוח כל ערב לפני השינה, ופעמים רבות השליך אותו אכול למחצה.
צדק מאוחר
רק 13 שנים לאחר מותו של טיורינג, ב-1967, בוטל בבריטניה החוק האוסר על יחסים הומוסקסואליים. סמוך לתקופה זו זכה לפרסום חלקו בהישגי המלחמה. עם התפתחותם של המחשבים וכניסתם לכל תחומי החיים, התבררו בהדרגה לעולם כולו מידת גאוניותו של טיורינג וחשיבותה העצומה של תרומתו המדעית. האגודה האמריקאית למדעי המחשב מעניקה החל משנת 1966 את פרס טיורינג, הפרס החשוב ביותר בתחום, הנחשב מקביל לפרס נובל.
עם חלחול ההכרה בחשיבותם של טיורינג ועבודתו, התגברה בבריטניה הדרישה הציבורית לטהר את שמו. בשנת 2009 התנצל ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, על העוול שנעשה לטיורינג. "אני גאה לבקש סליחה מאלן ומרבים אחרים שסבלו גורל דומה בשל חוקים לא הוגנים," אמר. אך לא היה די בהתנצלות. רבבות בריטים חתמו על עצומה הקוראת לחון את טיורינג, ובסוף 2013 חתמה המלכה אליזבת השנייה על מסמך המזכה את טיורינג מהרשעתו. "חנינה מהמלכה היא מחווה הולמת לאדם כה ייחודי," אמר שר המשפטים כריס גריילינג. "מגיע לד"ר טיורינג לזכות בהכרה בשל תרומתו האדירה למאמץ המלחמתי ותרומתו המדעית".
https://davidson.weizmann.ac.il/onl...
ועוד על טיורינג:
https://he.m.wikipedia.org/wiki/א...
ב-7 ביוני 1954 התגלגל תפוח עץ נגוס על רצפת חדר השינה בבית מגורים בווילמסלו שבאנגליה, לא הרחק ממנצ'סטר. על המיטה שמעל התפוח נשם את נשימתו האחרונה אלן טיורינג, שמת מהרעלת ציאניד כמה ימים לפני יום הולדתו ה-42. על אף גילו הצעיר, הספיק טיורינג לרשום על שמו פריצות דרך רבות במתמטיקה, במדעי המחשב ובתחומי מדע נוספים, והוא נחשב כיום לאחד המדענים הגדולים ביותר במאה ה-20.
אלן מת'יסון טיורינג (Turing) נולד בלונדון ב-23 ביוני 1912. אביו היה פקיד רם דרג בשלטון הבריטי בהודו, והמשפחה שבה לאנגליה לקראת לידתו. ההורים המשיכו לנהל את חייהם בבריטניה ובהודו לסירוגין, והשאירו את אלן ואת אחיו אצל משפחת מכרים במשך חודשים ארוכים בכל פעם. כבר בגיל צעיר בלט אלן בכישוריו בלימודים, בייחוד במתמטיקה. בגיל 13 נשלח לפנימייה, ואף שהיה נער מתבודד ומנוכר, קשר שם ידידות עמוקה עם חבר ללימודים, כריסטופר מורקום, ונראה שגם התאהב בו.
טיורינג הלך בעקבות מורקום והתקבל ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת קיימברידג'. אך זמן קצר לפני תחילת לימודיהם מת מורקום משחפת, וטיורינג היה נחוש עוד יותר להצטיין בלימודים, גם לזכר חברו. כבר בתואר הראשון נחשב טיורינג לגאון, ובסיומו קיבל בגיל 23 מעמד של עמית מחקר בקיימברידג'.
כעמית מחקר עשה טיורינג את אחת מפריצות הדרך הראשונות שלו. במאמר מהפכני, הגדיר את הרעיון שכל מספר הוא למעשה מכונה, היכולה לבצע פעולות שונות על מספרים אחרים. מכונה אוניברסלית, המורכבת מאוסף של כל המכונות, תוכל לפיכך לבצע כל אלגוריתם וכל חישוב בני פתרון. הרעיון של מכונה כזאת הניח למעשה את הבסיס לפיתוח המחשב המודרני, אבל הייתה לו גם משמעות מתמטית עמוקה של הבנת תכונותיהם של מספרים.
ב-1936 יצא טיורינג לאוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, שם עשה דוקטורט במתמטיקה בהנחיית אלונזו צ'רץ' (Church). בתוך שנתיים השלים טיורינג את הדוקטורט, כשהוא מתקדם ברעיון התיאורטי של פיתוח מחשב, לצד ניסוח תובנות פורצות דרך במתמטיקה. בגיל 26, כשהוא דוקטור למתמטיקה בעל שם עולמי, דחה טיורינג את ההצעה להישאר בפרינסטון ולבנות את המחשב שלו, והעדיף לשוב לבריטניה, נוכח רוחות המלחמה שהחלו מנשבות בכיוונה.
צופן האניגמה
עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, הצטרף טיורינג למערך פענוח הצפנים הצבאי והופקד על פענוח צפנים גרמניים. משימתו העיקרית הייתה למצוא דרך לפענח את ההצפנות של "אניגמה" – מכונת ההצפנה ששימשה את הצבא הגרמני. אניגמה הייתה מכשיר שערבל טקסטים כמה וכמה פעמים, כך שיהפכו לרצף אקראי של אותיות. מקבלי המסרים השתמשו במכונה דומה, והיו צריכים לכייל את כל מרכיביה על פי סידור שנקבע מראש לכל יום. לכל טקסט היו מיליארדי צירופי הצפנה אפשריים.
טיורינג הוביל את בנייתה של מכונה שכונתה "בומב" – פצצה – על שם תקתוקיה הנמרצים. זה היה למעשה חיבור של כ-30 מכונות דמויות אניגמה. כל אחת מהן כוילה באופן שונה, וצירופן אִפשר לסרוק במהירות הודעות רבות. הבומב הבריטי היה שכלול של מכונה שבנה הביון הפולני בניסיון לפענח את הגרסאות המוקדמות והפשוטות יותר של האניגמה. המכונה של טיורינג הייתה חזקה ומשוכללת יותר, וכללה עקרונות פענוח חדשים, על בסיס ניצול הסתברויות.
טיורינג ועמיתיו גם הצליחו לקצר מאוד את תהליך הפענוח, באמצעות זיהוי דפוסים שונים שחזרו על עצמם בכל הודעה, טעויות אופייניות של המצפינים ועוד. הגרמנים נהגו לשנות מדי יום את כיול מכונות ההצפנה, והפיתוחים של טיורינג אפשרו לבריטים לפצח את הקוד היומי ולהמשיך לקרוא את ההודעות המוצפנות.
טיורינג גם הניח את היסודות המתמטיים לדור הבא של מכונות הפענוח. ה"קולוסוס" (Colossus) היה למעשה המחשב הדיגיטלי האלקטרוני הראשון, והוא נבנה כדי לפענח צפנים גרמניים מוקדמים יותר, ואף שטיורינג לא היה מעורב בפיתוחו, המחשב נשען רבות על פיתוחיו במתמטיקה ובשיטות פענוח צפנים.
בהמשך המלחמה, בעקבות ביקור במעבדות Bell בארצות הברית, החל טיורינג לעסוק בפיתוח מכשיר להצפנה של תקשורת קולית, במסגרת עבודתו עם מערך הקשר של השירות החשאי. הוא הקדים בהרבה את עמיתיו מעבר לים, וב-1945 פיתח את המכשיר "דלילה", לתקשורת רדיו מוצפנת. המכשיר עבר היטב, אבל פיתוחו הגיע בסוף המלחמה, ובריטניה החליטה שלא להשקיע בו.
לטיורינג ולעמיתיו מפענחי הצפנים הייתה השפעה מכרעת על מהלך המלחמה. היסטוריונים מעריכים כי בלי המודיעין המשובח שהם סיפקו לבעלות הברית, הייתה המלחמה מתארכת עוד בשנתיים וגובה את חייהם של מיליונים נוספים. פיצוח האניגמה נשמר בסודיות גמורה במשך המלחמה וגם תקופה ארוכה אחריה, וחלקו החשוב של טיורינג בניצחון התגלה לציבור הרחב רק שנים אחרי מותו.
המכונות שהצילו חיים של מיליונים. דגם ה"בומב" שפענח את תשדורות האנגימה של הנאצים | מקור: Messybeast, ויקיפדיההמכונות שהצילו חיים של מיליונים. דגם ה"בומב" שפענח את תשדורות האנגימה של הנאצים | מקור: Messybeast, ויקיפדיה
בינה מלאכותית
לאחר המלחמה הצטרף טיורינג למעבדה הפיזיקלית הלאומית הבריטית, שעסקה בבניית מחשב על סמך רעיונותיו. ה-ACE (קיצור של Automatic Computing Engine, מנוע חישוב אוטומטי) היה אמור להיות משוכלל, חזק ומתוחכם יותר מהמחשבים שנבנו בתקופה, בראשם ה-ENIAC (קיצור של Electronic Numerical Integrator And Computer) ומיורשו המתקדם יותר, ה- EDVAC (קיצור של Electronic Discrete Variable Automatic Computer) שני המחשבים האמריקאים המובילים.
למרבה הצער, פיתוח ה-ACE התמהמה והתעכב, מחוסר תקציב ומחוסר אמונה של כמה מנהלים במיזם השאפתני. עבודותיו של טיורינג מתקופת המלחמה עדיין נשמרו בחשאיות מרבית. בגלל המידור הקפדני, מנהלי המעבדה לא היו מודעים לכך שחלק גדול מהעבודה כבר נעשה בפועל, ואין צורך לעשותו מחדש כדי לבנות את המחשב. טיורינג גם נקלע למחלוקת רבות עם מנהליו משום שביקש לבנות את המחשב במו ידיו, אך הם ציפו ממנו לעסוק רק במתמטיקה התיאורטית.
לאחר שהבין שפרויקט ה-ACE אינו מתקדם, נענה ב-1948 להצעה להצטרף לאוניברסיטת מנצ'סטר, שם הובטח לו שיוכל לעסוק בכל ההיבטים של פיתוח מחשב, וגם להמשיך במחקרים משלו.
במנצ'סטר החל טיורינג לעסוק בבניית המחשב לצד מחקרים תיאורטיים בכמה תחומים, והניח את היסודות לתחום חדש – בינה מלאכותית. במאמר מ-1950 הציג שאלה: האם מכונות יוכלו בעתיד לחשוב? בהמשך פיתח את "מבחן טיורינג" – אדם מראיין אדם אחר ומכונה הנמצאים בחדרים נפרדים, כך שאינו רואה מי משיב לו. אם לאחר פרק זמן מסוים אינו יכול לקבוע בהצלחה מיהו האדם ומיהי המכונה, אזי המחשב עבר את המבחן בהצלחה.
לצד עבודתו בתחומי המתמטיקה והמחשבים, עסק טיורינג גם במחקר ביולוגי, בעיקר מן ההיבט המתמטי. בין השאר הוא בחן דפוסים מתמטיים בצמחים ובעלי חיים, וניסה לפענח את הצדדים המתמטיים של התפתחות העובר כדי להבין כיצד תאים זהים יודעים במהלך ההתפתחות להפוך לרקמות ואיברים נפרדים. הוא גם סוקרן מאוד מהביולוגיה של מערכת העצבים והמוח, וניסה להבין את עקרונות פעולתם בניסיון להחילם על פיתוח מחשב, ולמעשה להפוך את המחשב, לפחות תיאורטית למעין "מוח מלאכותי". מחקריו פורצי הדרך הניחו את היסוד לתחום הנקרא כיום "ביולוגיה חישובית".
תפוח מורעל?
במהלך עבודתו ביחידת פענוח הצפנים, הציע טיורינג נישואים לחברתו הטובה ועמיתתו, המתמטיקאית ג'ואן קלארק (Clarke). היא נענתה, אך מצפונו של טיורינג לא הניח לו לרמותה; הוא התוודה בפניה על משיכתו לגברים, והם ביטלו את החתונה המתוכננת. בתקופות שונות של חייו קיים טיורינג קשרים מזדמנים עם גברים שונים, אך לא יצר זוגיות של ממש.
ב-1952 פגש טיורינג באקראי במנצ'סטר בחור מפוקפק למדי, ארנולד מארי, שהיה בן 19 בלבד, בעל עבר פלילי ובלי מקום לישון בו. טיורינג הכניס אותו לביתו וסייע לו, גם לאחר שחשדותיו התעוררו כשמדי פעם נעלמו מביתו סכומי כסף. כעבור כמה שבועות נפרץ הבית ונבזז. מארי אמר כי הפורצים הם חבריו, וטיורינג הגיש תלונה במשטרה. במהלך החקירה הודה שקיים קשר מיני עם הצעיר, והפך ממתלונן לחשוד – משום שהומוסקסואליות הייתה אז אסורה על פי החוק הבריטי.
טיורינג הועמד לדין, הורשע, ונאלץ לבחור בין שתי אפשרויות גרועות: מאסר או טיפול הורמונלי לדיכוי היצר המיני. הוא בחר בטיפול וקיבל זריקות של ההורמון הנשי אסטרוגן במשך שנה. בעקבות הטיפול התחיל להשמין ולגדל שדיים, דבר שפגע קשות באיש הרזה והמוצק, שתחביביו היו ריצה למרחקים ארוכים ורכיבה על אופניים. גם חדות מחשבתו נפגעה בשל הטיפול, וצירוף הדברים גרם לו לשקוע בדיכאון. אם אין די בכך, גם חייו המקצועיים נפגעו. אמנם הוא המשיך לעבוד באוניברסיטה, אך בשל הרשעתו נשלל ממנו הסיווג הביטחוני, ועמו תפקיד היועץ למודיעין הבריטי בתחומי התמחותו. אפילו אשרת הכניסה שלו לארצות הברית נשללה ממנו בשל העבר הפלילי.
ב-1953 סיים טיורינג את הטיפול ההורמונלי, ונראה היה כי חייו שבים למסלולם. עם זאת, הוא התנתק מהעבודה על המחשב באוניברסיטה, ותכופות העדיף להישאר בביתו ולעסוק במחקריו התאורטיים בביולוגיה ובחקר המוח. אבל ההתנהגות הזו לא הייתה חריגה אצל טיורינג, שפעמים רבות העדיף לעבוד לבדו. הוא השתתף מפעם לפעם בכנסים מקצועיים, ואיש ממכריו – כולל פסיכיאטר שטיפל בו והפך לידידו – לא חש בהתנהגות חריגה או הבחין בסימנים מקדימים לסוף המפתיע.
עוזרת הבית שהעסיק טיורינג מצאה את גופתו למחרת מותו, והפתולוג קבע כי מת מהרעלת ציאניד וכי מדובר בהתאבדות. ליד המיטה נמצא תפוח נגוס, אך המשטרה לא בדקה אם התפוח אכן היה ספוג ציאניד. ההנחה הרווחת הייתה שטיורינג אכן התאבד, תוצאת לוואי של הדיכאון בעקבות הטיפול ההורמונלי, והיו אף שטענו שהדרך שהחליט לעשות זאת הייתה מחווה לאחת האגדות האהובות עליו, שלגייה ושבעת הגמדים.
עם זאת, יש הסבורים כי מותו של טיורינג היה תאונה. נוסף על שאר תחומי עיסוקו הוא היה כימאי חובב, ובמעבדה המאולתרת בביתו היה ניסוי שעשה שימוש באשלגן ציאנידי לפירוק ציפוי זהב. יתכן – תיאורטית – שהוא מת משאיפת אדי ציאניד שנפלטו מהניסוי הזה. המצדדים בתיאוריית התאונה גם מציינים כי טיורינג נהג לאכול תפוח כל ערב לפני השינה, ופעמים רבות השליך אותו אכול למחצה.
צדק מאוחר
רק 13 שנים לאחר מותו של טיורינג, ב-1967, בוטל בבריטניה החוק האוסר על יחסים הומוסקסואליים. סמוך לתקופה זו זכה לפרסום חלקו בהישגי המלחמה. עם התפתחותם של המחשבים וכניסתם לכל תחומי החיים, התבררו בהדרגה לעולם כולו מידת גאוניותו של טיורינג וחשיבותה העצומה של תרומתו המדעית. האגודה האמריקאית למדעי המחשב מעניקה החל משנת 1966 את פרס טיורינג, הפרס החשוב ביותר בתחום, הנחשב מקביל לפרס נובל.
עם חלחול ההכרה בחשיבותם של טיורינג ועבודתו, התגברה בבריטניה הדרישה הציבורית לטהר את שמו. בשנת 2009 התנצל ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, על העוול שנעשה לטיורינג. "אני גאה לבקש סליחה מאלן ומרבים אחרים שסבלו גורל דומה בשל חוקים לא הוגנים," אמר. אך לא היה די בהתנצלות. רבבות בריטים חתמו על עצומה הקוראת לחון את טיורינג, ובסוף 2013 חתמה המלכה אליזבת השנייה על מסמך המזכה את טיורינג מהרשעתו. "חנינה מהמלכה היא מחווה הולמת לאדם כה ייחודי," אמר שר המשפטים כריס גריילינג. "מגיע לד"ר טיורינג לזכות בהכרה בשל תרומתו האדירה למאמץ המלחמתי ותרומתו המדעית".
https://davidson.weizmann.ac.il/onl...
ועוד על טיורינג:
https://he.m.wikipedia.org/wiki/א...
על פי ההסדר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב היום (16.7.19) שני התיאטראות יחלקו יחד 2,450 כרטיסים להצגות מופעים ומחזות זמר לאנשים עם מוגבלות ויקצו מקום בחוברת המינויים השנתית לצורך הסברה על חשיבות הנגישות ושוויון הזכויות. עורכי הדין וויתרו על חלק משכרם ותרמו אותו לחברי הקבוצה.
תאטרון הצפון ותאטרון הבימה נתבעו בתביעה ייצוגית בחודש פברואר 2018 על כך שלטענת המבקש, מר איציק ארביב (אדם עם עיוורון) לא ניתן היה להשלים תהליכים באתר האינטרנט מכיוון שהאתר לא היה נגיש לאנשים עם מוגבלות בניגוד לתקנות נגישות השירות שנכנסו לתוקפן באוקטובר 2017.
לאחר דיון בבית המשפט ודין ודברים שארכו מספר חודשים הגיעו הצדדים להסכם, שהוגש כעת לאישורו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיו הבימה ותאטרון הצפון ינגישו את אתר האינטרנט באופן מלא ופונקציונלי וימנו רכז נגישות שמתפקידו יהיה לודא את נגישות האתר.
בנוסף, התחייבו הבימה ותאטרון הצפון לפצות את חברי הקבוצה (אנשים עם מוגבלות) ב- 2,450 כרטיסים בחינם (לאדם עם מוגבלות ולמלווה) ללא כל התנייה. התחייבות נוספת מצד המשיבות הייתה להקצות מקום בחוברת המינויים השנתית לצורך פרסום שנועד לקדם שוויון זכויות והעצמת אנשים עם מוגבלות. בהתאם לאמור בהסכם הפשרה, שיעור הפיצוי מגלם בתוכו את העובדה שהמשיבות פעילות בתחום התרבות, והאיזון הראוי בין פעילותן ומצבן הכלכלי לבין זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות מורה על שיעור הפיצוי האמור.
לצורך הבהרה, ההצגות תהיינה נגישות לאנשים עם מוגבלות.
ככל ולא ימצו חברי הקבוצה את זכותם לכרטיסים החינמיים בתוך שנה מורה ההסדר שהכרטיסים יתרמו כולם לעמותת "מרכז לעיוור" אשר לקחה על עצמה, באמצעות מנכ"ל העמותה נתי ביאליסטוק כהן, לטפל בכל הנושא הלוגיסטי הקשור לחלוקת הכרטיסים.
סעיף מעניין בהסדר הפשרה מלמד שעורכי הדין שייצגו את המבקש בתביעה, עורכי הדין אלי אליאס ויוסף-חי אביעזיז ממשרד עורכי הדין אליאס בן אריה, וויתרו על חלק משמעותי משכר הטרחה המגיע להם (כ-400 כרטיסים) ותרמו אותו לחברי הקבוצה.
מעורכי הדין אלי אליאס ויוסף-חי אביעזיז נמסר בתגובה: "אנו שמחים על התוצאה התקדימית שהושגה ועל הנכונות של המשיבות לקדם את עניינם של אנשים עם מוגבלות. זו התביעה הראשונה בנושא נגישות אתרי אינטרנט שנסגרת והיא מביאה עמה בשורה- אנשים עם מוגבלות זכאים, ככל האדם, לקבל שירות מלא ושוויני. מודים גם למרכז לעיוור שהיה מוכן לקחת על עצמו את העניין הלוגיסטי לטובת אנשים עם מוגבלות"
תאטרון הצפון ותאטרון הבימה נתבעו בתביעה ייצוגית בחודש פברואר 2018 על כך שלטענת המבקש, מר איציק ארביב (אדם עם עיוורון) לא ניתן היה להשלים תהליכים באתר האינטרנט מכיוון שהאתר לא היה נגיש לאנשים עם מוגבלות בניגוד לתקנות נגישות השירות שנכנסו לתוקפן באוקטובר 2017.
לאחר דיון בבית המשפט ודין ודברים שארכו מספר חודשים הגיעו הצדדים להסכם, שהוגש כעת לאישורו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיו הבימה ותאטרון הצפון ינגישו את אתר האינטרנט באופן מלא ופונקציונלי וימנו רכז נגישות שמתפקידו יהיה לודא את נגישות האתר.
בנוסף, התחייבו הבימה ותאטרון הצפון לפצות את חברי הקבוצה (אנשים עם מוגבלות) ב- 2,450 כרטיסים בחינם (לאדם עם מוגבלות ולמלווה) ללא כל התנייה. התחייבות נוספת מצד המשיבות הייתה להקצות מקום בחוברת המינויים השנתית לצורך פרסום שנועד לקדם שוויון זכויות והעצמת אנשים עם מוגבלות. בהתאם לאמור בהסכם הפשרה, שיעור הפיצוי מגלם בתוכו את העובדה שהמשיבות פעילות בתחום התרבות, והאיזון הראוי בין פעילותן ומצבן הכלכלי לבין זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות מורה על שיעור הפיצוי האמור.
לצורך הבהרה, ההצגות תהיינה נגישות לאנשים עם מוגבלות.
ככל ולא ימצו חברי הקבוצה את זכותם לכרטיסים החינמיים בתוך שנה מורה ההסדר שהכרטיסים יתרמו כולם לעמותת "מרכז לעיוור" אשר לקחה על עצמה, באמצעות מנכ"ל העמותה נתי ביאליסטוק כהן, לטפל בכל הנושא הלוגיסטי הקשור לחלוקת הכרטיסים.
סעיף מעניין בהסדר הפשרה מלמד שעורכי הדין שייצגו את המבקש בתביעה, עורכי הדין אלי אליאס ויוסף-חי אביעזיז ממשרד עורכי הדין אליאס בן אריה, וויתרו על חלק משמעותי משכר הטרחה המגיע להם (כ-400 כרטיסים) ותרמו אותו לחברי הקבוצה.
מעורכי הדין אלי אליאס ויוסף-חי אביעזיז נמסר בתגובה: "אנו שמחים על התוצאה התקדימית שהושגה ועל הנכונות של המשיבות לקדם את עניינם של אנשים עם מוגבלות. זו התביעה הראשונה בנושא נגישות אתרי אינטרנט שנסגרת והיא מביאה עמה בשורה- אנשים עם מוגבלות זכאים, ככל האדם, לקבל שירות מלא ושוויני. מודים גם למרכז לעיוור שהיה מוכן לקחת על עצמו את העניין הלוגיסטי לטובת אנשים עם מוגבלות"
. חיזוק יומי... יד' תמוז*
*הכל שליחי הבורא*
רבי יצחק בן אלעזר היה מטייל בשונית בקיסריה. בדרכו מצא עצם מושלכת בדרך.
ניסה רבי יצחק להזיזה ולהצניעה בצד הדרך, אך העצם שבה למקומה. ניסה שוב להזיזה לצד הדרך ושוב העצם התגלגה למקומה.
אמר לעצמו: "כמדומני, שהעצם הזו מתוקנת לעשות את שליחותה".
לאחר ימים מספר, עבר שליח של המלכות,
נתקל בה, נפל ומת. בדקו אחריו ומצאו בידו מכתבים ואיגרות מלאים בדברי השמצה על היהודים... (מדרש רבה)
כל אחד מאיתנו הוא שליח, כל בריה ומקום הם שליחי הבורא.
כל שפע, ברכה או קללה מנווטים למקום שלהם, לעשות את רצון יוצרם.
אם מגיע לך שפע גדול, ברכה במעשה ידיך הם יגיעו, גם אם ינסו לטרפד אותם, לשים לך רגליים, למנוע את הגעתם, הם יעשו סיבובים עד שיגיעו ליעדם.
שטר של מאה שקלים נפל ברחוב הומה אדם, עשרות אנשים עוברים עליו ולא רואים אותו, עד שמגיע האדם שלו הוא יועד, אוסף אותו ושם בחיקו.
רבים האנשים המחכים למשרה מכובדת, לבת של השכן, לדירת החלומות, ולעיתים נוחלים אכזבה, אדם אחר זכה במשרה, באישה ובדירה.
הדבר מכביד על היום, התקווה נגוזה, הייאוש מחלחל והורס כל חלקה טובה שהייתה לנו.
אם נזכור שמה שלא טוב לנו לא יגיע אלינו, ורק מה ש"תפור" עבורנו יבוא לנו, נוכל לשמוח גם באיבוד המשרה, באי הצלחת השידוך, וברכב שנקנה דקה לפנינו על ידי אדם אחר... כי פשוט הדבר לא היה טוב לנו.
כולנו שליחים, התפקיד שלנו להיות שליחים טובים, ולא חלילה להיפך, להיות צינור לאחר, תקווה ומרפא לחבר.
כשנזכור שאנו שליחי מצווה, וכל מה שסביבנו אף הם שליחים, גם אם לא שליחים טובים לנו, נוכל לזכות לנחת, לא נתייאש מההפסד, ולא נכעס מהשליח הלא ראוי, אלא נעמוד רגע עם עצמנו ונאמר: "תודה בורא עולם, הכל לטובתי, הטוב יגיע לי בזמן הטוב ביותר עבורי, המותאם ביותר בשבילי".
שליח נקרא גם מלאך, תהיה מלאך לחבר, וישלחו לך מלאכי רחמים להעניק לך את המגיע לך, בחן בחסד וברחמים.
*הכל שליחי הבורא*
רבי יצחק בן אלעזר היה מטייל בשונית בקיסריה. בדרכו מצא עצם מושלכת בדרך.
ניסה רבי יצחק להזיזה ולהצניעה בצד הדרך, אך העצם שבה למקומה. ניסה שוב להזיזה לצד הדרך ושוב העצם התגלגה למקומה.
אמר לעצמו: "כמדומני, שהעצם הזו מתוקנת לעשות את שליחותה".
לאחר ימים מספר, עבר שליח של המלכות,
נתקל בה, נפל ומת. בדקו אחריו ומצאו בידו מכתבים ואיגרות מלאים בדברי השמצה על היהודים... (מדרש רבה)
כל אחד מאיתנו הוא שליח, כל בריה ומקום הם שליחי הבורא.
כל שפע, ברכה או קללה מנווטים למקום שלהם, לעשות את רצון יוצרם.
אם מגיע לך שפע גדול, ברכה במעשה ידיך הם יגיעו, גם אם ינסו לטרפד אותם, לשים לך רגליים, למנוע את הגעתם, הם יעשו סיבובים עד שיגיעו ליעדם.
שטר של מאה שקלים נפל ברחוב הומה אדם, עשרות אנשים עוברים עליו ולא רואים אותו, עד שמגיע האדם שלו הוא יועד, אוסף אותו ושם בחיקו.
רבים האנשים המחכים למשרה מכובדת, לבת של השכן, לדירת החלומות, ולעיתים נוחלים אכזבה, אדם אחר זכה במשרה, באישה ובדירה.
הדבר מכביד על היום, התקווה נגוזה, הייאוש מחלחל והורס כל חלקה טובה שהייתה לנו.
אם נזכור שמה שלא טוב לנו לא יגיע אלינו, ורק מה ש"תפור" עבורנו יבוא לנו, נוכל לשמוח גם באיבוד המשרה, באי הצלחת השידוך, וברכב שנקנה דקה לפנינו על ידי אדם אחר... כי פשוט הדבר לא היה טוב לנו.
כולנו שליחים, התפקיד שלנו להיות שליחים טובים, ולא חלילה להיפך, להיות צינור לאחר, תקווה ומרפא לחבר.
כשנזכור שאנו שליחי מצווה, וכל מה שסביבנו אף הם שליחים, גם אם לא שליחים טובים לנו, נוכל לזכות לנחת, לא נתייאש מההפסד, ולא נכעס מהשליח הלא ראוי, אלא נעמוד רגע עם עצמנו ונאמר: "תודה בורא עולם, הכל לטובתי, הטוב יגיע לי בזמן הטוב ביותר עבורי, המותאם ביותר בשבילי".
שליח נקרא גם מלאך, תהיה מלאך לחבר, וישלחו לך מלאכי רחמים להעניק לך את המגיע לך, בחן בחסד וברחמים.
אני פותחת את האשכול בנושא המיסיון,היות וזה נושא כאוב שאינו מטופל כלל על ידי הכנסת,והממשלה בישראל.נסיון שנעשה בכנסת לפעול נתקל בחומה בצורה של התנגדות אותה הוביל שר החינוך גדעון סער.
מי שמכיר את הנתונים רואה שהמיסיון הנוצרי הצליח לשלוח גרורות סרטניות לכל עבר במדינת ישראל, בקרב האוכלוסיה היהודית,מבלי שתינתן למעשי המיסיונרים תשובה יהודית כלשהי.
דבר ידוע לכל הוא שהנוצרים רואים בניצור אחרים מצווה ראשונה במעלה שדתם מצווה אותם לבצע.
מה שמפליא אותי זו התנגדותו של גדעון סער ליצירת בלמים חוקיים להתפשטות התופעה המזעזעת הזו.
במהירות האור הולכת ונבנית בתוך מדינת ישראל מדינה נוצרית לכל דבר.מדינה נוצרית זו עדיין בבחינת תופעה סמוייה,אך ממדיה המפלצתיים הולכים ותופחים לממדים שלא ניתן יהיה להסתירם בקרוב.
אל מאות אלפי הנוצרים שהגיעו לכאן בשל חוק השבות המעוות שמעלה לארץ אנשים שאינם אמורים להימצא כאן כלל בשל אי השתייכותם לעם היהודי,נוספים מדי יום עוד ועוד יהודים שהמיסיון פיתה ושיכנע להתנצר.
אשכול זה יעסוק בנושא הפעילות המיסיונרית בישראל שאינה נבלמת על ידי מוסדות המדינה היהודית.
גדעון סער מנע בכל כוחו את החוק שאמור היה לפעול נגד פעילות המיסיון הנוצרי בקרב אוכלוסייה יהודית.
עלינו להתחיל לקיים דיון ציבורי בישראל על ממדי התופעה ועל הדרכים להפסיק אותה לחלוטין.נתון כמו זה המוצג בהמשך חייב להדליק נורות אזהרה ופעמוני אזעקה:
"במשך תשע עשרה השנים האחרונות התנצרו יותר יהודים מבאלף תשע מאות השנים האחרונות" .
http://ברשת האינטרנט /News/News.aspx/209231
מי שמכיר את הנתונים רואה שהמיסיון הנוצרי הצליח לשלוח גרורות סרטניות לכל עבר במדינת ישראל, בקרב האוכלוסיה היהודית,מבלי שתינתן למעשי המיסיונרים תשובה יהודית כלשהי.
דבר ידוע לכל הוא שהנוצרים רואים בניצור אחרים מצווה ראשונה במעלה שדתם מצווה אותם לבצע.
מה שמפליא אותי זו התנגדותו של גדעון סער ליצירת בלמים חוקיים להתפשטות התופעה המזעזעת הזו.
במהירות האור הולכת ונבנית בתוך מדינת ישראל מדינה נוצרית לכל דבר.מדינה נוצרית זו עדיין בבחינת תופעה סמוייה,אך ממדיה המפלצתיים הולכים ותופחים לממדים שלא ניתן יהיה להסתירם בקרוב.
אל מאות אלפי הנוצרים שהגיעו לכאן בשל חוק השבות המעוות שמעלה לארץ אנשים שאינם אמורים להימצא כאן כלל בשל אי השתייכותם לעם היהודי,נוספים מדי יום עוד ועוד יהודים שהמיסיון פיתה ושיכנע להתנצר.
אשכול זה יעסוק בנושא הפעילות המיסיונרית בישראל שאינה נבלמת על ידי מוסדות המדינה היהודית.
גדעון סער מנע בכל כוחו את החוק שאמור היה לפעול נגד פעילות המיסיון הנוצרי בקרב אוכלוסייה יהודית.
עלינו להתחיל לקיים דיון ציבורי בישראל על ממדי התופעה ועל הדרכים להפסיק אותה לחלוטין.נתון כמו זה המוצג בהמשך חייב להדליק נורות אזהרה ופעמוני אזעקה:
"במשך תשע עשרה השנים האחרונות התנצרו יותר יהודים מבאלף תשע מאות השנים האחרונות" .
http://ברשת האינטרנט /News/News.aspx/209231
הסיפור החסידי היומי
כמה צריך להיזהר מהרהור לא טוב על יהודי!
תפילת ראש השנה בבית מדרשו של רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א יחד עם תלמידיו הקדושים , וסתם יהודים שהגיעו מכל קצות מעז'יבוז וסביבותיה , עסוקים בעבודת יום הדין מפילים תחינתם ובקשתם לפני בורא כל העולמים שיזכה
אותם בשנה טובה . עומד הבעל שם טוב במזרח בית המדרש , ודומה שרק גופו נמצא שם ואילו רוחו מפליגה הרחק הרחק ,
פניו בוערות כלהבת אש והוא לא נע ולא ,זע שקוע בשרעפיו , מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין , אימת יום הדין ניכרת בכ ל המתפללים , גם פשוטי העם שבאו לחזות בבעל שם טוב ולהתבונן בתפילתו רועדים מאימת יום
הדין .
תלמידיו הגדולים של הבעל שם טוב שקועים בתפילתם ,
מתלהבים בהתלהבות יקוד קודש שהולכת וגוברת מרגע
לרגע , זה עומד סמוך לכותל, פניו שטופות באגלי דמע , זה עומד כשראשו טמון במחזור ומתייפח בבכי, ואחד מהם
מתנועע מעל גבי המחזור בהתלהבות רבה , לעתים סופק כף בהתלהבות , לעתים עוצר בעצמו תומך את ראשו בידו וממולל
את זקנו העבות , מכווץ עיניו בהתבוננות ומחשבה עמוקה , ומידי פעם מושיט את ידו לתוך הכיס , מוציא מבלי משים קופסה של טבק , נוטל קמצוץ ושואף את ניחוחו החריף עמוק
לריאותיו, ומיד ממשיך בהתלהבות כמקודם בעבודתו הקדושה , שקוע התלמיד הרחק הרחק בשרעפיו ולא שם לב
שקופסת הטבק נשמטה מכיסו ונפלה בנקישה חלשה על רצפת בית המדרש , זמן מה עבר והתלמיד הושיט את ידו כהרגלו פעם נוספת אל כיסו להוציא את קופסת הטבק, והנה הכיס ריק , השפיל התלמיד את מבטו לארץ והבחין בקופסת הטבק הזרוקה על הרצפה , התכופף והושיט את ידו , נטל את הקופסה והרימה מן הארץ , והוציא שוב קמצוץ טבק תחב באפו , ועד
מהרה המשיך בתפילתו כאילו מאום לא אירע, שב
להתבוננותו ברזי התפילה , אימת יום הדין חזרה ושרתה עליו ונראה היה כאילו מקרה זה נשכח .
אך לא כן היה, אחד היהודים תושב מעז'יבוז' שישב בבית
המדרש , הבחין כיצד תשומת לבו של החסיד ניתקה לרגע קצר מן התפילה אל קופסת הטבק וכעין תרעומת התגנבה
לליבו " : איך יכול להיות שבעיצומה של תפילת ראש השנה , ראשו של זה נתון בדברים פחותים מעין אלה , ביום כה נשגב חורג החסיד מכוונת התפילה בשל קמצוץ אבקת ריח , וכיוון שעלו הדברים בהרהור , עלו ועמדו לפני כיסא הכבוד בעת
שישב קודשא בריך הוא על כס משפט , כשקטגור וסנגור
עומדים זה מול זה מתנצחים ומתאבקים , צהל הקטגור ובא בטענה " ריבונו של עולם ראה כי גם חסיד גדול זה מתלמידי חביבך, אין ראשו נתון ביום הנורא לתפילת היום אלא
בקמצוץ טבק שגורם לו תענוג וקורת רוח גשמית , כיצד רוצה הנך לזכותו בדין ."? השפיל הסנגור ראשו בכאב ובמבוכה
והשתתק .
עומד רבנו הבעל שם טוב הקדוש בבית מדרשו , ראשו ולבו נתונים למאבק האיתנים המתחולל מול כיסא הכבוד , וליבו
דואב , מביט הוא בחרדה ורואה כיצד מידת הדין מקטרגת על תלמידו הגדול , מנסה הוא ללמד זכות להשיא עצה ואין שועה
לדבריו , הקטגור עומד בשלו ואף הולך ומתחזק בטענותיו , מוסיף הבעל שם טוב אומץ ומפציר למען נפש תלמידו , אך מידת הדין גברה והגזרה נגזרה, עיניו הטהורות מוצפות דמעות של רחמים על תלמידו , בוכה הבעל שם טוב ממעמקי לבו שמא ניתן בכל זאת למצוא לו פתח של זכות ולזכותו בשנה טובה , עומד הצדיק שעון על מרפקו , מפעם לפעם מנגב את זיעתו , מתאמץ לבטל את הגזרה הנוראה המרחפת על
תלמידו , לאחר מאמצים רבים מצליח הבעל שם טוב לפתוח סדק של רחמים במסך הדין הנורא , הנה הכרוז משמיע " באם
אותו יהודי שהרהר בלבו רעה על החסיד ידון ויפסוק את המעשה לכף זכות , תוסר ממנו הגזרה", נושא הבעל שם טוב את עיניו בתקווה , אנחה כבדה מתמלטת מפיו , והוא ממשיך בתפילתו , וכי מה בידו לעשות , מנוע הוא מלגלות ולספר על
המעשה שאירע , ורק אם אותו יהודי ימצא כף זכות מעצמו יציל את תלמידו החסיד ויוריד מעליו את הקטרוג .
ליל הושענא רבה , בית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש
הומה גם עכשיו , קהל רב בא לומר את ה "תיקון' במחיצת רבם הקדוש , האנשים יושבים סמוכים זה לזה בדיבוק חברים , שקועים בספר המונח לפניהם ואומרים ה את "תיקון .'
גם היהודי שקטרג בלבו על החסיד בראש השנה יושב
יחד עם הציבור , הוא מנסה לקרוא את הכתוב לפניו
ולשקוע בספר, אך ללא הצלחה, ראשו כאילו נתון
בערפל כבד , מחשבותיו רבות מתערבבות זו בזו ללא
סדר וראייתו מעורפלת , התאמץ האיש לנער את הערפל לצלל את מחשבותיו ולהתרכז באמירת ה'תיקון ,' וככל שהתאמץ והתכוון כן הלך הערפל והתפזר וכמו מאליה צפה ועולה תמונה בראשו , הוא רואה כיצד החסיד מתכופף ומרים את קופסת הטבק בתפילת ראש השנה ,ותמה מדוע נזכר במקרה ההוא שכמעט נשכח ממנו , אך התמונה לא הרפתה ממנו והמחשבות החלו לרדוף זו את
" ,זו מדוע חשבתי רעה על אותו חסיד מופלא "? הרהר
בצער " בוודאי עשה את מה שעשה בסיבה , וטעם הטבק
בוודאי החיה את נפשו בעת שמחשבותיו עסקו בספירות
ומדרגות עליונות, הוא עשה זאת לטובה ואני החשבתי
לו לרעה ," חשק היהודי את שפתיו בכאב ודוק של
דמעות הציף את עיניו , לבו התמלא רגשות חרטה ולאחר הרהורים רבים החליט בלבו " : אגש אל הבעל שם טוב הקדוש והוא בוודאי ידריכני בדרך ישרה לתקן את אשר עשיתי ".
עד מהרה מצא את עצמו עומד נבוך קמעה מול עיניו
הטהורות והאוהבות של הבעל שם טוב , הוא לא ידע
כיצד להתחיל בדבריו , עד שלפתע פרץ בבכי נורא תוך
כדי שהוא משיח את אשר אירע בראש השנה " , אנא
יורני רבנו דרך תשובה" סיים את דבריו בקול חנוק .
הביט בו הבעל שם טוב בחמלה וזיק של שמחה ריצד
בעיניו , הרהר מעט ואחר נשא מבטו והתחיל מספר
ליהודי את אשר התחולל בשמי רום, כיצד גרמה
מחשבתו לקטרוג וגזר דין נורא נגזר על אותו חסיד,
היהודי עמד עמידה אומללה כשהוא נחרד ורועד, כך
עמד כמה רגעים מבלי שהצליח לפצות את פיו, לפתע זעק בקול לא " ,לו האומנם עד כדי כך הזקתי לו? "" האין דרך תשובה ותקנה?" "עתה בני הוסר הקטרוג" אמר הבעל שם טוב בקול אוהב " , בזכות לימוד הזכות שלימדת על החסיד, אך להבא היזהר בני לנפשך מאוד, חשוב רק טוב על כל יהודי באשר הוא .
ראיון מיוחד עם מי שעמד בראש ארגון שעוזר למתמודדים מול סוגיות של ייעוץ לנטיות מיניות, וטיפול בנטיות הפוכות, ומי שמכיר מקורב את התהליך. "זה לא שונה מכל טיפול פסיכולוגי אחר. אין כדורים, אין מכות חשמל ואין מגע פיזי"
גלעד כהן, חדשות כיפה
הכתבה המלאה בכיפה https://g.kipa.co.il/943812/r/
הרב שלמה גולדרייך, לשעבר מנכ"ל מרכז הסיוע 'עצת נפש' אומר בראיון לכיפה כי טיפולי ההמרה הם לא יותר מטיפולים פסיכולוגיים. טיפולים ללא תרופות, וללא מגע גופני. הארגון שבראשו הרב גולדרייך עמד, נועד כדי להושיט יד למי שמתמודד מול סוגיות של ייעוץ לנטיות מיניות ועוד.
מה זה בעצם טיפולי המרה? איך זה מתבטא?
"זה פחות או יותר נראה כמו טיפולים פסיכולוגיים. כמו לדוגמה בן אדם שיש לו שליטה בכעס ומגיע לפסיכולוג כדי לעשות את החיים שלו טובים יותר. מדובר בטיפול סטנדרטי".
יש גם טיפולים פסיכיאטרים, כדורים?
"לא ידוע לי על תרופות שעוזרות לבעיה הזאת".
יש איזה אקט פיזי בטיפול?
"ממש לא. אולי לפני מאה שנה עשו דברים כאלה. זה טיפול פסיכולוגי רגיל".
כל מי שמדמיין שיש טיפול מימי הביניים זאת לא התמונה?
אני לא מכיר דבר כזה בכלל. זה טיפולים שמדברים בהם, מגיעים לילדות של הבן אדם, זה הכיוון. פחות או יותר. זה תלוי בבן אדם. יש כל מיני דרגות בדברים הללו, כמו בטיפולים אחרים. קשה לי להבין איך יורדים על הרב רפי פרץ, שר החינוך, דווקא על זה שהוא מחבק ומקבל. אני חושב שהיו צריכים לתת לו צל"ש על הדברים שהוא אמר. צריכים לתת חופשיות לאנשים, איך הם רוצים לטפל בדברים האלה. יש כאן התקפות של אנשים שלא מאמינים שיש זכות לבן אדם להביע דעה. גם לשר החינוך יש זכות להביע דעה.
מי שמתנגד להושטת יד לעזרה, הוא בן אדם חשוך
הרב גולדריך אומר כי הוא באופן אישי מכיר אנשים שנמשכו בעבר לבני מינם, וטיפלו בזה בטיפולים פסיכולוגים רגילים, והתחתנו ובנו משפחות והולידו ילדים. הרב גולדריך לא אוהב את המונח "טיפולי המרה", ואומר כי הוא לא יכול להבין איך אפשר להתנגד לבן אדם שמבקש עזרה. "לדעתי זה חשוך להביע דעות כאלו. הרי אנשים שמתנגדים לזה, אלו אנשים ש'רוממות החופש בגרונם'. אנשים שאומרים שמותר לעשות כל דבר מתחת לשמים, פתאום פה זה אסור. זה פנאטיות לאסור על בן אדם לקבל עזרה, אחרי שהוא עצמו מבקש אותה".
הם יגידו לך שזה טבעי להימשך לבני מינם
"אנחנו נותנים יד לאנשים שפונים אלינו. אם בן אדם לא פונה אלינו, אנחנו לא יוצרם קשר איתו. לפי דעתי יש איזה "המרופוביה". אני לא יודע למה".
קיים חושש שברגע שאומרים שיש טיפול, סימן שיש כאן פגם – ויש חשש שאנשים יפגעו בעצמם
"זאת אומרת שהם בעצם רוצים לעצור את הבן אדם הבא שרוצה לבקש עזרה. אם יש אנשים שיש להם מחשבות אובדניות, אז גם בזה צריך לטפל. לפי דעתי אין הבדל במספר ההתאבדויות במדינות שמקבלים את ההומוסקסואליות ובמדינות שלא מקבלים זאת".
בסופו של דבר אתם רואים בהומוסקסואליות כדבר לא טבעי
"אתה שואל רב בישראל אם זה בסדר? איך רב בישראל שמאמין בתורה ובמצוות יכול להגיד שזה בסדר? הרי כתוב שמשכב זכר זה דבר שהוא פסול. אם לבן אדם יש נטייה כזאת, והוא צדיק גמור, זה לא אומר שהוא עשה עבירה. אבל זה שהוא בעצמו ירצה לטפל ולשנות את זה, אז חלק מהחסד שאנחנו עושים בשביל כל אחד ואחת זה להושיט יד".
ח"כ אלעזר שטרן אמר לכיפה שהיהדות לא צריכה להיכנס לחדר המיטות של אף אחד
"אז הוא רוצה אולי למחוק את פרשת קדושים? אני מקווה שהוא לא אמר את זה בצורה כזאת. אני מקווה שהוא מאמין בכל הפסוקים בכתובים בתורה. אם בתורה יש איסור על משכב זכר, אז צריך לקיים את זה. הרי, אם בן אדם חומד באשת חברו, אז צריך לאפשר לו את זה, בגלל שיש לו נטייה כזאת? יש לנו הצלחות רבות, אז למה לא לתת לבן אדם את הסיכוי?"
ברגע שבן אדם חומד באשת רעהו, הוא פוגע ברעהו, כשהוא נמשך למין אחר, הוא לא פוגע באף אחד אחר
"אז אתה בעד רק מצוות שבין אדם לחברו? יש לנו מצוות בתורה. מי שיש לו נטיות, הוא מרגיש לא בסדר עם עצמו. אני לא נכנס לצדדים הפסיכולוגיים של זה. אני רק אומר שצריך לתת לבן אדם את הצ'אנס, את ההזדמנות אם הוא מבקש אותה. אני לא מבין מה רע בזה".
אולי אנחנו חיים בעידן שבו אסור לנו להתבטא בכל מה שקשור לקהילה הלהט"בית?
"אני מקווה שלא. אבל מהפרשה הזאת, נראה לי שכן. מאוד התפלאתי אחרי שראיתי את הכותרות נגד הרב רפי, ואז שמעתי את מה שהוא אמר, לא הצלחתי להבין אם זה אותו שר חינוך שמדברים עליו. אני חושב שתקפו בלי לחשוב".
הכתבה המלאה בכיפה https://g.kipa.co.il/943812/r/
שימו לב שהוא שכח (כנראה מרוב הקור)
לשים כובע צמר על הראש
שימו לב
שלצעירות שפקדו באותו יום
את אותו מקום שברק ביקר (בית הזימה של אפשטיין)
לא היה קר במיוחד
![]()
לשים כובע צמר על הראש
שימו לב
שלצעירות שפקדו באותו יום
את אותו מקום שברק ביקר (בית הזימה של אפשטיין)
לא היה קר במיוחד
חידון המקדש
מבית מכון המקדש
חידת השבוע – פרשת פינחס
מבצע מכפיל ממשיך !!!
כל מי שעונה נכון על 4 חידות
זוכה בפרס כפול
היכן מצאנו ענישה במקדש מתוך קנאות,
שלא על פי בית דין?
שלחו את התשובה ל: hidonHamikdash@gmail.com
פרס נאה מובטח מבית מכון המקדש
לראשונים שישלחו את התשובה הנכונה.
התשובה תפורסם ביום ראשון
והפרס לזוכים יישלח בדוא"ל
מבית מכון המקדש
חידת השבוע – פרשת פינחס
מבצע מכפיל ממשיך !!!
כל מי שעונה נכון על 4 חידות
זוכה בפרס כפול
היכן מצאנו ענישה במקדש מתוך קנאות,
שלא על פי בית דין?
שלחו את התשובה ל: hidonHamikdash@gmail.com
פרס נאה מובטח מבית מכון המקדש
לראשונים שישלחו את התשובה הנכונה.
התשובה תפורסם ביום ראשון
והפרס לזוכים יישלח בדוא"ל
חידון המקדש
מבית מכון המקדש
חידת השבוע – פרשת בלק
מבצע מכפיל ממשיך !!!
כל מי שעונה נכון על 4 חידות
זוכה בפרס כפול
מה דין לוי שנטל מתנות כהונה [זרוע לחיים וקיבה] לעצמו?
שלחו את התשובה ל: hidonHamikdash@gmail.com
פרס נאה מובטח מבית מכון המקדש
לראשונים שישלחו את התשובה הנכונה.
התשובה תפורסם ביום ראשון
והפרס לזוכים יישלח בדוא"ל
מבית מכון המקדש
חידת השבוע – פרשת בלק
מבצע מכפיל ממשיך !!!
כל מי שעונה נכון על 4 חידות
זוכה בפרס כפול
מה דין לוי שנטל מתנות כהונה [זרוע לחיים וקיבה] לעצמו?
שלחו את התשובה ל: hidonHamikdash@gmail.com
פרס נאה מובטח מבית מכון המקדש
לראשונים שישלחו את התשובה הנכונה.
התשובה תפורסם ביום ראשון
והפרס לזוכים יישלח בדוא"ל
אני רואה בסקופים ובקפה שיש עניין, והרבה שותפים לדרך.
חשבתי שטוב שיהיה לנו אשכול משותף שיכלול:
א. רשימת חברים שמוכנים לשתף, להעיד ולעזור לחדשים ולוותיקים המתעניינים.
ב. שרשור של מחקרים, ידיעות, ו/או אשכולות מפורומים אחרים שיעניינו את החברים המתעניינים.
אז התפקדו ושתפו!
חשבתי שטוב שיהיה לנו אשכול משותף שיכלול:
א. רשימת חברים שמוכנים לשתף, להעיד ולעזור לחדשים ולוותיקים המתעניינים.
ב. שרשור של מחקרים, ידיעות, ו/או אשכולות מפורומים אחרים שיעניינו את החברים המתעניינים.
אז התפקדו ושתפו!
ראוי ורצוי לרכז את השטויות שהנאורים משפריצים לכל עבר בלי למצמץ. איך אומרים בלאטמה: למה שתתעצבן לבד?...
נתחיל בכך שזורקי אבנים שוחררו בגלל שהייתה להם סיבה מצויינת:
https://rotter.net/forum/scoops1/39...
נתחיל בכך שזורקי אבנים שוחררו בגלל שהייתה להם סיבה מצויינת:
https://rotter.net/forum/scoops1/39...
http://imagizer.imageshack.com/img9...
ב"ה - יום יום משיח וגאולה
יום רביעי - כז אדר שני
*הדרך הישרה לפעול התגלות וביאת המשיח בפועל ממש*
"ההוספה בלימוד התורה בענייני משיח וגאולה היא "הדרך הישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש.
בתורה שבכתב (ובפרט "בדברי הנביאים… שכל הספרים מלאים בדבר זה") ובתורה שבעל פה, בגמרא ובמדרשים, וגם - ובמיוחד - בפנימיות התורה, החל מספר הזהר ובפרט בתורת החסידות בתורת רבותינו נשיאינו,
ובפרט בתורתו (מאמרים ולקוטי שיחות) של נשיא דורנו –
מעין ודוגמא והכנה ללימוד תורתו של משיח, "תורה חדשה מאתי תצא".
(משיחת הרבי שליט"א מליובאוויטש מה''מ פרשת תזריע - מצורע ה'תנש"א)
להצטרפות לתפוצה - שלחו הודעת וואטסאפ ל - 972.50.7108770
לתכנים ולמגזין: https://www.chabadwest.co.il/he/135...
לזכות מרת גרציה בת אברהם – נלב"ע ג תשרי תשע"ט
את השאלה על מי מגן צבא ההגנה לישראל בדורנו חובה לשאול נוכח מעשי צבא זה, המוכיחים בשנים האחרונות שהצבא הזה אינו רואה את מטרת קיומו כ"הגנה על ישראל והעם היהודי" אלא יותר כצבא נייטרלי שמשימתו להשתתף בשפיטת ישראל ויהודיה ולהחליט בעצמו וללא רשות חוקית כלשהי, מי צודק בכל שדה קרב מול העם היהודי - היהודים או הערבים ולפעול על פי החלטת הדרג המחליט שלו, שמתואם עם בג"צ וכבר מזמן לא עם דרישות הבטחון של מדינת ישראל.
דבר זה הוא חריגה חמורה מתפקיד הצבא ומייצר תחושה לאומית בקרב הציבור היהודי הלאומי הרחב בישראל, שכל פעולות הדרג הבכיר בצבא ובכל שדרת צמרת מערכות הבטחון של ישראל, אינן נטועות עוד בתחושת צידקת עמנו היהודי וצבאנו היהודי וכי הדרג הזה מייצג בחשיבתו ובמעשיו גורמים עוינים כמו אירגוני הקרן לישראל חדשה במימון זר ואנטישמי כ"שוברים שתיקה" ו"בצלם" ודומיהם - במקום את העם היהודי.
החשיבה המסוכנת לעמנו ולמדינת ישראל היהודית, המתבצרת כנגדנו במערכת הבטחון שלנו, הולכת ונחשפת עוד ועוד ומתגלה כגורם מרכזי בהחמרת המצב הבטחוני שלנו, כתוצאה מאוזלת יד וקשירת ידי חיילינו ופעולות המדינה היהודית אל מול האויב הערבי, בשטחה ומחוצה לו וכל זאת באשמת בג"צ וצמרת הבטחון של ישראל, שהפכו לשני מוסדות המאיישים בדיוק את אותו סוג של אנשים ועמדות פוליטיות, השואפות להחליש את ישראל ולאנוס אותה להתקפל אל מול האויבים הערבים.
לצמרות מוסדותינו הזדחלו גורמים אלה והשתלטו עליהם בעורמה בשלושת העשורים האחרונים ורק עכשיו מתגלה גודל השבר החמור הזה.
האנטישמיות המשתוללת ומתגברת בעולם אינה מיוצרת ע"י אויבינו. ממש לא. היא מיוצרת פה בישראל - ע"י משתתפי אירגוני הקרן הזרה והחתרנית וע"י פושטי מדי מערכת הבטחון שלנו, היושבים אחד אחרי השני ומשתלחים במדינה, בנבחרי הציבור, במטרות העם היהודי, ביהדות, בדת ובכל מה שמבצר את בטחון ישראל ומבטיח לנו עתיד בטוח. תוך השתלחותם הבזויה הם גם מגלים את כל סודותינו וחושפים שיקולים והחלטות סודיות שלנו בפני אויבינו.
והם פושטים את מדי הצבא והבטחון שלנו ויושבים מיד להתראיין אצל הגננת המניפולטיבית, הנמוכה והמרושעת - אילנה דיין - כשעיניהם תלויות בה כעיני עגל של ילדים קטנים והקצף על שיפתותיהם, בעודם משתלחים ומשמיצים את המדינה ואת פעולותיה השונות, חושפים ברבים וללא בושה את מבושיהם לעיני כל ויוצאים קטנים, עלובים, אפסיים, ממש טיפשים, עד שכל אחד בציבור, למראה הזוועה, שואל את עצמו האם באמת אנשים אלה היו ממונים על בטחוננו?! זה הרי לא יאומן.
תופעה מאוסה וחולנית.
ומכאן מובן מדוע בטחוננו הבינלאומי הולך ומתערער לנוכח מעשיהם השפלים המעידים על עליבותם.
שכן ברור לכל מי שעיניו בראשו, חוץ מלהם עצמם כנראה, שכל מילה שלהם ושל אירגוני הקרן לישראל חדשה במימון זר ואנטישמי, משמשת נשק יום הדין לגויי כל העולם, שמצטטים אותה והופכים אותה לחרב מלובנת, אותה הם תוקעים במעי המדינה היהודית ומסובבים ללא הפסקה.
הבוגדים מבפנים מצליחים לייצר אווירה בינלאומית שתוביל להחרבת המדינה, כי הדרך ממעשיהם אל הדה-לגיטימציה של קיומנו כאן קצרה, קצרה מאד.
ישראל כמדינה מתחילה להיות במצב של העם היהודי לפני השואה.
היתה לגיטימציה להגיד על היהודים הכל, להאשים אותם בשקרים ולא לשלם על כך דבר ולבסוף לשחוט אותם ולהרגיש שזה בסדר גמור וזה מעשה צודק, נוכח שיפלות ורשעות היהודים.
כך בדיוק מתפתחת בעולם התחושה הבינלאומית, שמותר להאשים את מדינת ישראל בכל מה שרוצים, כי הרי צמרת הבטחון שלה עצמה מאשימה את המדינה בכל מה שהגויים מצטטים והרי אין יותר צודק מלהתנפל ולהחרים ולהחריב אותה.
המצב של ישראל מסוכן ביותר.
הלגיטימציה שלה אבדה.
הזכות שלה להתגונן אבדה.
אם לא יחוסל בג"צ במתכונתו הנוכחית, ההרסנית והמסוכנת לבטחון המדינה ואם לא יושם רסן לפיות משתחררי מערכת הבטחון שלנו, ואם לא יושם קץ לזרימת המימון הזר, הפושע והאנטישמי מיידית ואם לא תסולק מישראל הקרן לישראל חדשה - הקרן הזרה הזו, העוסקת בחתרנות חמורה ועמוקה ואף מצליחה מעל המשוער בכך - העתיד אבוד.
גדלים כאן דורות של יהודים שונאי ישראל המחונכים על בירכי הקרן הזו ומטרותיה.
גדלים כאן דורות ששמו להם למטרה להחריב את המדינה.
גדלים כאן דורות של שונאי ישראל, שונאי התנ"ך, שונאי הדת, שונאי הצבא, שונאי העם היהודי, שונאי יהדות.
מוסדות המדינה מוצפים באנשים שעוסקים בהחרבת המדינה היהודית.
כל עוד בג"צ משמש מגן לפעילות המחרידה הזו, אי אפשר להתחיל לפעול נגדה ולנקות את האורוות במלוא מובן המילה.
צבא ההגנה לישראל כבר לא מגן על ישראל.
צבא ההגנה לישראל מגן על מטרות הקרן לישראל חדשה ונתון למרות בג"צ מסוכן, המסכן את עתיד המדינה והעם בישראל!!!
בכך יעסוק האשכול.
***
זהו אשכול מספר 2 תחת הכותרת "על מי מגן צבא ההגנה לישראל"
כשפתחתי את האשכול הראשון זה היה מתוך זעזוע עמוק וצרימה חמורה שחשתי כשהתגלו מעשי הצבא בימינו.
זה היה לפני מספר שנים לא קטן.
החשיפות הלכו והתרבו על הנעשה בצבא, במערכת הבטחון, במערכת האכיפה ובבג"צ והיום מתגלה לכולם השבר שנגרם למדינה ולזכות קיומה וללגיטימציה שלה בעולם ממעשי האנשים האלה, שמאיישים את צמרות מוסדות אלה.
מוסדות אלה הפכו לחרב המתהפכת כנגד העם בישראל וכנגד המדינה היהודית, בעודם נהנים ממתרס הגנה שנקרא בג"צ.
לא עזרו מחאות הציבור ומנהיגיו כנגד פסיקות בג"צ מחליאות, שיוצרו ע"י כנופיית בג"צ, שבחרה את עצמה בעצמה ומנהלת את המדינה כאילו אין לנו נבחרי ציבור וממשלה נבחרת, כאילו אין לנו כנסת שתפקידה לחוקק את הנדרש במדינה לצורך הגנתה מהאויב הערבי ומהסתננות פושעת מאפריקה (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה למדינה לא לו בניגוד לחוק).
כנופיה שהחליטה למנוע מהממשלות בישראל לסלק מפה פולשים אלה מאפריקה, שיש להם מדינות ענקיות משל עצמם וחובתם להילחם שם במה שלא מוצא חן בעיניהם ולא לפלוש למדינות אחרות.
כנופיה ששמה רגל גסה לממשלות שחוקקו חוק הגנת המדינה מפני הסתננות ופשוט ביטלו אותו ברוב חוצפתם ויהירותם שאין לה גבול שלוש פעמים בהפרשי שנים רבות עד לפרסום הפסקים הללו, כדי בכוונה רעה ומרושעת, לאפשר לפולשים להתרבות ולהשתרש פה וללדת עוד ועוד דורות של פולשים, דווקא בישראל הפצפונת, תוך שהם משאירים את המדינה ללא שום אמצעי הגנה מפני התופעה הפושעת הזו, כי כפי הנראה זה רצון בג"צ, שהמדינה תבוטל ותחוסל באופן טבעי כזה, באמצעות הצפתה בפולשים מוסלמים ונוצרים, שיש להם מדינות משל עצמם, כדי שייווצר מצב בו לעם היהודי - שאין לו ארץ אחרת - לא תהיה מדינה.
אלה נראה התקוות האפלות של מעשי בג"צ, שכן אחרת לא ניתן להסביר פסיקות וביטולי חוקים מהסוג שאנחנו חווים כבר עשורים רבים מבלי שלנבחרינו יש יכולת להתגונן ממעשי ההרס והחורבן האלה.
הטענה השיקרית של בג"צ ושל עדר מאמיניו האדוקים, שהמסתננים האלה באים לישראל כדי לקבל פה הגנה מפני סכנות במדינתם מבוססת הרי על השקר הגדול ביותר שיכול להיות.
ישראל היא המדינה המאויימת בתבל.
אף אחד לא בורח מסכנה אל סכנה גדולה יותר.
ישראל היא בסך הכל מכרה זהב לנוכלים האפריקנים האלה ובג"צ, הוא ולא אחר - כשכחלון הצבוע - מגן על אותו בג"צ ומעשיו - אשם בהפקרות המכוונת המיוצרת נגד המדינה היהודית וקיומה.
ישראל זקוקה לנס על מנת להינצל מגורל אפל שכבר אורב לפיתחה.
או להנהגה שתצליח לפרוץ את המצור הפנימי הזה לפני שיהיה מאוחר מדי.
על המחנה הלאומי בישראל להתאחד בבחירות ולאפשר למפלגת הימין הגדולה להיות גדולה באמת ולהילחם בהשמדת המדינה מבפנים!!!
הפיצול הפוליטי הימני הצדקני הוא הגורם לאי היכולת של מחנה הימין לפעול למיגור פעילות הבוגדים והבגידה מבפנים!
****
סימוכין:
יעלון תוקף: "'שוברים שתיקה' - בוגדים".
יעלון: שוברים שתיקה אוספים סודות מבצעיים – זו בגידה.
יעלון תקף את ארגון "שוברים שתיקה": "תופעה בלתי נסבלת".
יעלון: "שוברים שתיקה"- לא בצה"ל.
בדברים שכתב שר הביטחון בעמוד הפייסבוק שלו, הוא טען כי "מדובר בצביעות ובתעמולה שקרית נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל. זהו חלק ממסעות הדה-לגיטימציה נגדנו". הוא הורה לאסור את כניסתם של חברי הארגון לכל פעילות של צה"ל. "שוברים שתיקה", כמו גם ארגונים נוספים כדוגמתו, הם "תופעה מקוממת ובלתי נסבלת".
"מדובר בצביעות ובתעמולה שקרית נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל, וזהו חלק ממסעות הדה-לגיטימציה נגדנו".
"ככל שחלף הזמן התברר שמדובר בארגון הפועל ממניעים זדוניים".
שר הביטחון נגד ארגון השמאל: "הם מפיצים סודות מבצעיים, זה חמור".
המתקפה כנגד ארגון "שוברים שתיקה" נמשכת. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הגדיר את פעילות ארגון השמאל שוברים שתיקה שנחשפה לאחרונה בתקשורת כבגידה.
*
כך תומכת הקרן לישראל החדשה באנטישמיות
https://www.youtube.com/watch?v=-DQ...
![]()
*******
ד"ר גדי טאוב על הבעיות ביחס בין בג"צ לכנסת והממשלה
https://www.youtube.com/watch?time_...
*******
לעיון האשכול הראשון
על מי מגן צבא ההגנה לישראל:
https://rotter.net/forum/gil/20135....
דבר זה הוא חריגה חמורה מתפקיד הצבא ומייצר תחושה לאומית בקרב הציבור היהודי הלאומי הרחב בישראל, שכל פעולות הדרג הבכיר בצבא ובכל שדרת צמרת מערכות הבטחון של ישראל, אינן נטועות עוד בתחושת צידקת עמנו היהודי וצבאנו היהודי וכי הדרג הזה מייצג בחשיבתו ובמעשיו גורמים עוינים כמו אירגוני הקרן לישראל חדשה במימון זר ואנטישמי כ"שוברים שתיקה" ו"בצלם" ודומיהם - במקום את העם היהודי.
החשיבה המסוכנת לעמנו ולמדינת ישראל היהודית, המתבצרת כנגדנו במערכת הבטחון שלנו, הולכת ונחשפת עוד ועוד ומתגלה כגורם מרכזי בהחמרת המצב הבטחוני שלנו, כתוצאה מאוזלת יד וקשירת ידי חיילינו ופעולות המדינה היהודית אל מול האויב הערבי, בשטחה ומחוצה לו וכל זאת באשמת בג"צ וצמרת הבטחון של ישראל, שהפכו לשני מוסדות המאיישים בדיוק את אותו סוג של אנשים ועמדות פוליטיות, השואפות להחליש את ישראל ולאנוס אותה להתקפל אל מול האויבים הערבים.
לצמרות מוסדותינו הזדחלו גורמים אלה והשתלטו עליהם בעורמה בשלושת העשורים האחרונים ורק עכשיו מתגלה גודל השבר החמור הזה.
האנטישמיות המשתוללת ומתגברת בעולם אינה מיוצרת ע"י אויבינו. ממש לא. היא מיוצרת פה בישראל - ע"י משתתפי אירגוני הקרן הזרה והחתרנית וע"י פושטי מדי מערכת הבטחון שלנו, היושבים אחד אחרי השני ומשתלחים במדינה, בנבחרי הציבור, במטרות העם היהודי, ביהדות, בדת ובכל מה שמבצר את בטחון ישראל ומבטיח לנו עתיד בטוח. תוך השתלחותם הבזויה הם גם מגלים את כל סודותינו וחושפים שיקולים והחלטות סודיות שלנו בפני אויבינו.
והם פושטים את מדי הצבא והבטחון שלנו ויושבים מיד להתראיין אצל הגננת המניפולטיבית, הנמוכה והמרושעת - אילנה דיין - כשעיניהם תלויות בה כעיני עגל של ילדים קטנים והקצף על שיפתותיהם, בעודם משתלחים ומשמיצים את המדינה ואת פעולותיה השונות, חושפים ברבים וללא בושה את מבושיהם לעיני כל ויוצאים קטנים, עלובים, אפסיים, ממש טיפשים, עד שכל אחד בציבור, למראה הזוועה, שואל את עצמו האם באמת אנשים אלה היו ממונים על בטחוננו?! זה הרי לא יאומן.
תופעה מאוסה וחולנית.
ומכאן מובן מדוע בטחוננו הבינלאומי הולך ומתערער לנוכח מעשיהם השפלים המעידים על עליבותם.
שכן ברור לכל מי שעיניו בראשו, חוץ מלהם עצמם כנראה, שכל מילה שלהם ושל אירגוני הקרן לישראל חדשה במימון זר ואנטישמי, משמשת נשק יום הדין לגויי כל העולם, שמצטטים אותה והופכים אותה לחרב מלובנת, אותה הם תוקעים במעי המדינה היהודית ומסובבים ללא הפסקה.
הבוגדים מבפנים מצליחים לייצר אווירה בינלאומית שתוביל להחרבת המדינה, כי הדרך ממעשיהם אל הדה-לגיטימציה של קיומנו כאן קצרה, קצרה מאד.
ישראל כמדינה מתחילה להיות במצב של העם היהודי לפני השואה.
היתה לגיטימציה להגיד על היהודים הכל, להאשים אותם בשקרים ולא לשלם על כך דבר ולבסוף לשחוט אותם ולהרגיש שזה בסדר גמור וזה מעשה צודק, נוכח שיפלות ורשעות היהודים.
כך בדיוק מתפתחת בעולם התחושה הבינלאומית, שמותר להאשים את מדינת ישראל בכל מה שרוצים, כי הרי צמרת הבטחון שלה עצמה מאשימה את המדינה בכל מה שהגויים מצטטים והרי אין יותר צודק מלהתנפל ולהחרים ולהחריב אותה.
המצב של ישראל מסוכן ביותר.
הלגיטימציה שלה אבדה.
הזכות שלה להתגונן אבדה.
אם לא יחוסל בג"צ במתכונתו הנוכחית, ההרסנית והמסוכנת לבטחון המדינה ואם לא יושם רסן לפיות משתחררי מערכת הבטחון שלנו, ואם לא יושם קץ לזרימת המימון הזר, הפושע והאנטישמי מיידית ואם לא תסולק מישראל הקרן לישראל חדשה - הקרן הזרה הזו, העוסקת בחתרנות חמורה ועמוקה ואף מצליחה מעל המשוער בכך - העתיד אבוד.
גדלים כאן דורות של יהודים שונאי ישראל המחונכים על בירכי הקרן הזו ומטרותיה.
גדלים כאן דורות ששמו להם למטרה להחריב את המדינה.
גדלים כאן דורות של שונאי ישראל, שונאי התנ"ך, שונאי הדת, שונאי הצבא, שונאי העם היהודי, שונאי יהדות.
מוסדות המדינה מוצפים באנשים שעוסקים בהחרבת המדינה היהודית.
כל עוד בג"צ משמש מגן לפעילות המחרידה הזו, אי אפשר להתחיל לפעול נגדה ולנקות את האורוות במלוא מובן המילה.
צבא ההגנה לישראל כבר לא מגן על ישראל.
צבא ההגנה לישראל מגן על מטרות הקרן לישראל חדשה ונתון למרות בג"צ מסוכן, המסכן את עתיד המדינה והעם בישראל!!!
בכך יעסוק האשכול.
***
זהו אשכול מספר 2 תחת הכותרת "על מי מגן צבא ההגנה לישראל"
כשפתחתי את האשכול הראשון זה היה מתוך זעזוע עמוק וצרימה חמורה שחשתי כשהתגלו מעשי הצבא בימינו.
זה היה לפני מספר שנים לא קטן.
החשיפות הלכו והתרבו על הנעשה בצבא, במערכת הבטחון, במערכת האכיפה ובבג"צ והיום מתגלה לכולם השבר שנגרם למדינה ולזכות קיומה וללגיטימציה שלה בעולם ממעשי האנשים האלה, שמאיישים את צמרות מוסדות אלה.
מוסדות אלה הפכו לחרב המתהפכת כנגד העם בישראל וכנגד המדינה היהודית, בעודם נהנים ממתרס הגנה שנקרא בג"צ.
לא עזרו מחאות הציבור ומנהיגיו כנגד פסיקות בג"צ מחליאות, שיוצרו ע"י כנופיית בג"צ, שבחרה את עצמה בעצמה ומנהלת את המדינה כאילו אין לנו נבחרי ציבור וממשלה נבחרת, כאילו אין לנו כנסת שתפקידה לחוקק את הנדרש במדינה לצורך הגנתה מהאויב הערבי ומהסתננות פושעת מאפריקה (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה למדינה לא לו בניגוד לחוק).
כנופיה שהחליטה למנוע מהממשלות בישראל לסלק מפה פולשים אלה מאפריקה, שיש להם מדינות ענקיות משל עצמם וחובתם להילחם שם במה שלא מוצא חן בעיניהם ולא לפלוש למדינות אחרות.
כנופיה ששמה רגל גסה לממשלות שחוקקו חוק הגנת המדינה מפני הסתננות ופשוט ביטלו אותו ברוב חוצפתם ויהירותם שאין לה גבול שלוש פעמים בהפרשי שנים רבות עד לפרסום הפסקים הללו, כדי בכוונה רעה ומרושעת, לאפשר לפולשים להתרבות ולהשתרש פה וללדת עוד ועוד דורות של פולשים, דווקא בישראל הפצפונת, תוך שהם משאירים את המדינה ללא שום אמצעי הגנה מפני התופעה הפושעת הזו, כי כפי הנראה זה רצון בג"צ, שהמדינה תבוטל ותחוסל באופן טבעי כזה, באמצעות הצפתה בפולשים מוסלמים ונוצרים, שיש להם מדינות משל עצמם, כדי שייווצר מצב בו לעם היהודי - שאין לו ארץ אחרת - לא תהיה מדינה.
אלה נראה התקוות האפלות של מעשי בג"צ, שכן אחרת לא ניתן להסביר פסיקות וביטולי חוקים מהסוג שאנחנו חווים כבר עשורים רבים מבלי שלנבחרינו יש יכולת להתגונן ממעשי ההרס והחורבן האלה.
הטענה השיקרית של בג"צ ושל עדר מאמיניו האדוקים, שהמסתננים האלה באים לישראל כדי לקבל פה הגנה מפני סכנות במדינתם מבוססת הרי על השקר הגדול ביותר שיכול להיות.
ישראל היא המדינה המאויימת בתבל.
אף אחד לא בורח מסכנה אל סכנה גדולה יותר.
ישראל היא בסך הכל מכרה זהב לנוכלים האפריקנים האלה ובג"צ, הוא ולא אחר - כשכחלון הצבוע - מגן על אותו בג"צ ומעשיו - אשם בהפקרות המכוונת המיוצרת נגד המדינה היהודית וקיומה.
ישראל זקוקה לנס על מנת להינצל מגורל אפל שכבר אורב לפיתחה.
או להנהגה שתצליח לפרוץ את המצור הפנימי הזה לפני שיהיה מאוחר מדי.
על המחנה הלאומי בישראל להתאחד בבחירות ולאפשר למפלגת הימין הגדולה להיות גדולה באמת ולהילחם בהשמדת המדינה מבפנים!!!
הפיצול הפוליטי הימני הצדקני הוא הגורם לאי היכולת של מחנה הימין לפעול למיגור פעילות הבוגדים והבגידה מבפנים!
****
סימוכין:
יעלון תוקף: "'שוברים שתיקה' - בוגדים".
יעלון: שוברים שתיקה אוספים סודות מבצעיים – זו בגידה.
יעלון תקף את ארגון "שוברים שתיקה": "תופעה בלתי נסבלת".
יעלון: "שוברים שתיקה"- לא בצה"ל.
בדברים שכתב שר הביטחון בעמוד הפייסבוק שלו, הוא טען כי "מדובר בצביעות ובתעמולה שקרית נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל. זהו חלק ממסעות הדה-לגיטימציה נגדנו". הוא הורה לאסור את כניסתם של חברי הארגון לכל פעילות של צה"ל. "שוברים שתיקה", כמו גם ארגונים נוספים כדוגמתו, הם "תופעה מקוממת ובלתי נסבלת".
"מדובר בצביעות ובתעמולה שקרית נגד חיילי צה"ל ומדינת ישראל, וזהו חלק ממסעות הדה-לגיטימציה נגדנו".
"ככל שחלף הזמן התברר שמדובר בארגון הפועל ממניעים זדוניים".
שר הביטחון נגד ארגון השמאל: "הם מפיצים סודות מבצעיים, זה חמור".
המתקפה כנגד ארגון "שוברים שתיקה" נמשכת. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הגדיר את פעילות ארגון השמאל שוברים שתיקה שנחשפה לאחרונה בתקשורת כבגידה.
*
כך תומכת הקרן לישראל החדשה באנטישמיות
https://www.youtube.com/watch?v=-DQ...
*******
ד"ר גדי טאוב על הבעיות ביחס בין בג"צ לכנסת והממשלה
https://www.youtube.com/watch?time_...
*******
לעיון האשכול הראשון
על מי מגן צבא ההגנה לישראל:
https://rotter.net/forum/gil/20135....
חוק הטבע מספר 1: החזק מנצח!
חוק הטבע מספר 2: חוק העדר!
פרטים בערוץ הטלגרם:
https://t.me/realaharon5
כולכם מוזמנים.
נשמח לחוות דעתכם...
