מדי שנה בחודש מרס מתכנסת ועידת הנשים של האו"ם, וכל המדינות החברות בארגון מיוצגות בה. הרשות לקידום מעמד האישה ומשרד החוץ קובעים בשיתוף את הרכב המשלחת הישראלית לוועידה זו, בהתאם לנושאים שצפוי כי יעלו לדיון. החברות במשלחת ישראל באו"ם מקיימות גם כנסים ואירועים עם נשים יהודיות ועם נציגות של ארגוני נשים יהודיים בתפוצות. קשר זה נועד לעודד שיתוף פעולה וייזום פרויקטים ייחודיים עם נשי התפוצות ולחזק את השפעת הלובי היהודי על הממשל.
בישראל מציינים את יום האישה הבין-לאומי בעצרות, בהפגנות ובדיונים על מצב הנשים בתחומים כגון שוויון בשכר, שוויון הזדמנויות בעבודה, המאבק באלימות במשפחה ועוד.
יום האישה הבינלאומי, שנקרא במקור "יום הפועלות הבינלאומי", מצוין ב-8 במרץ בכל שנה מוקד החגיגות נע בין ציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים לבין ציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים.
האירוע, שהחל כאירוע פוליטי סוציאליסטי, השתלב בתרבות של מדינות רבות, בעיקר במזרח אירופה, משום שנקבע על ידי ברית המועצות כחג קומוניסטי. באזורים רבים האירוע איבד את גונו הפוליטי, והפך לאירוע שבו גברים מביעים את אהבתם לנשים באופן הדומה במקצת לשילוב בין יום האם לבין יום ולנטיין. באזורים אחרים, לעומת זאת, הגוון הפוליטי שנקבע על ידי האו"ם הוא הנותן את הטון, ומאבקי נשים ברחבי העולם נסקרים ונבחנים במטרה להעלות מודעות פוליטית וחברתית לזכויותיהן. לעתים מציינים את היום על ידי ענידת סרט מודעות סגול.
יום האישה הבינלאומי עורר אלימות בטהרן, עיר הבירה של איראן, ב-4 במרץ 2007, כאשר השוטרים הכו מאות גברים ונשים שתכננו עצרת. המשטרה עצרה עשרות נשים וחלקן שוחררו לאחר כמה ימים של ריתוק וחקירה. הפעילה האיראנית שאדי סאדר וכמה פעילים קהילתיים נוספים שוחררו ב-19 במרץ 2007, לאחר שביתת רעב בת 15 יום.
חמאס אסר לחגוג את החג הפוך להחלטת הרשות:
בעוד שברמאללה קבעה הרשות שהיום יצוין כחג לאומי והתלמידים יצאו לחופש, הארגון האסלאמיסטי בעזה הודיע שיום העבודה והלימודים יתנהל כסדרו.
רוב הביקורת הנמתחת על יום האשה היא אנטיפמיניסטית ובכלל זה האשמה שמטרתו של היום היא חתירה לזכויות יתר, או שציונו מעודד תודעה קורבנית בקרב נשים.
נמתחת ביקורת על יום האישה גם על רקע מקורותיו הסוביטיים כאירוע אנטי מערבי במהותו, או אירוע שנוסד כחלק מהמדיניות שהופעלה ברוסיה בעידן הקומוניסטי, שנועדה לפגוע בליכוד התא המשפחתי.