.רָצוּי שֶׁיָּנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם .מָה נַעֲשֶׂה בְּכָל זִכְרוֹנוֹתֵינוּ
לְטוֹבָתֵנוּ.
כך פותח חיים גורי את השיר "ההתכנסות ההיא" ( "אני מלחמת אזרחים",
.(15
בוקר אחד במרס 2020 הלכנו לישון בעולם אחד, וקמנו אל עולם אחר.
קשה לנו היום לעכל שהעולם הישן שהיה נח בשלום על משכבו, לא ישוב
יותר. הכללים השתנו, התדרים השתנו, העולם השתנה.
אנחנו חיים בעולם החדש שנתיים. החיים עברו תמורה ברגע אחד שבו
התפרץ נגיף הקורונה ( 19 covid ( לחיינו והוא כנראה, לא יעזוב אותנו
לעולם. הכללים בעולם השתנו בבת אחת, ולא קיבלנו על כך אתראה
מוקדמת.
לפני חודשיים, נדמה היה לנו שהקורונה חלפה בזכות שני החיסונים. הייתה
תחושה שהכוכבים חזרו למסלולם. התחלנו לחגוג במסיבות. כמהנו לחזור
לְמה שהיכרנו. אולמות בתי הקולנוע והתיאטראות נפתחו, אבל במהירות
גילינו שהחיים אינם כמו שקיווינו שיהיו. חשבנו שהמסכות מאחורינו, אך
התברר שהעבר מאחורינו, ועלינו לחפש לנו עתיד חדש: החופש שהיינו
רגילים אליו לשבת פשוט באולם ללא מסכה לא יהיה, כנראה, נחלתנו
בשנים הקרובות. הכוכבים אינם חוזרים לסדר הקודם.
מדוע זה קרה לנו? כיצד הגענו למצב הזה? האם צריך לחפש אשמים כמו
שמנסים כעת לפחות בהצהרת כוונות מנהיגי העולם לגלות מי הוביל
לקטסטרופה העולמית הזאת.
מומחי אקלים הזהירו במשך שנים מפני תרחישים קיצוניים של ההתחממות
הגלובאלית. בהדרגה חלחלה בנו חומרתו של משבר האקלים, ואז לאחר כל
ההפחדות הללו, מתחת לרדאר של כל הקטסטרופות הצפויות הופיע לפתע
הוירוס קוביד 19 .
ברגע שהחלו גלי התמותה, כולנו התפכחנו: זוהי קטסטרופה בינלאומית:
אובדן של מיליוני אזרחים ברחבי העולם, שנספו במגיפה. המגיפה תקפה
מדינות בכל רחבי העולם ללא רחמים, ועדיין קיימים מחוזות רבים בעיקר
באזורים נידחים ונחשלים שלא חזרו לחיים של שגרה, כי המגיפה עדיין
מכלה באוכלוסייה המקומית, למשל בהודו, בברזיל, במקסיקו, וכן גם
.רָצוּי שֶׁיָּנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם .מָה נַעֲשֶׂה בְּכָל זִכְרוֹנוֹתֵינוּ
לְטוֹבָתֵנוּ.
כך פותח חיים גורי את השיר "ההתכנסות ההיא" ( "אני מלחמת אזרחים",
.(15
בוקר אחד במרס 2020 הלכנו לישון בעולם אחד, וקמנו אל עולם אחר.
קשה לנו היום לעכל שהעולם הישן שהיה נח בשלום על משכבו, לא ישוב
יותר. הכללים השתנו, התדרים השתנו, העולם השתנה.
אנחנו חיים בעולם החדש שנתיים. החיים עברו תמורה ברגע אחד שבו
התפרץ נגיף הקורונה ( 19 covid ( לחיינו והוא כנראה, לא יעזוב אותנו
לעולם. הכללים בעולם השתנו בבת אחת, ולא קיבלנו על כך אתראה
מוקדמת.
לפני חודשיים, נדמה היה לנו שהקורונה חלפה בזכות שני החיסונים. הייתה
תחושה שהכוכבים חזרו למסלולם. התחלנו לחגוג במסיבות. כמהנו לחזור
לְמה שהיכרנו. אולמות בתי הקולנוע והתיאטראות נפתחו, אבל במהירות
גילינו שהחיים אינם כמו שקיווינו שיהיו. חשבנו שהמסכות מאחורינו, אך
התברר שהעבר מאחורינו, ועלינו לחפש לנו עתיד חדש: החופש שהיינו
רגילים אליו לשבת פשוט באולם ללא מסכה לא יהיה, כנראה, נחלתנו
בשנים הקרובות. הכוכבים אינם חוזרים לסדר הקודם.
מדוע זה קרה לנו? כיצד הגענו למצב הזה? האם צריך לחפש אשמים כמו
שמנסים כעת לפחות בהצהרת כוונות מנהיגי העולם לגלות מי הוביל
לקטסטרופה העולמית הזאת.
מומחי אקלים הזהירו במשך שנים מפני תרחישים קיצוניים של ההתחממות
הגלובאלית. בהדרגה חלחלה בנו חומרתו של משבר האקלים, ואז לאחר כל
ההפחדות הללו, מתחת לרדאר של כל הקטסטרופות הצפויות הופיע לפתע
הוירוס קוביד 19 .
ברגע שהחלו גלי התמותה, כולנו התפכחנו: זוהי קטסטרופה בינלאומית:
אובדן של מיליוני אזרחים ברחבי העולם, שנספו במגיפה. המגיפה תקפה
מדינות בכל רחבי העולם ללא רחמים, ועדיין קיימים מחוזות רבים בעיקר
באזורים נידחים ונחשלים שלא חזרו לחיים של שגרה, כי המגיפה עדיין
מכלה באוכלוסייה המקומית, למשל בהודו, בברזיל, במקסיקו, וכן גםבארצות הברית המגיפה בשיאה. האם ככל שהתקדמנו טכנולוגית, פגענו
בחוקים של היקום והובלנו לקטסטרופה הזאת?
התפשטות המגיפה וגם היעדר היכולות לחזות מה יקרה, מובילים אותנו
להרהורים על החיים שהשתנו ולא ישובו בקרוב למה שהיכרנו. ילדינו אולי
לא יזכו להכיר באמת ובתמים את העולם הישן שאנחנו היכרנו.
במקום להגיש תביעת נזיקין נגד העבר, בואו נחשוב איך לתקן את העתיד.
והפעם מדובר בתיקון אישי, אך גם בתיקון חברתי. אפשר להפליג ולומר,
שעלינו לחתור לקראת תיקון עולם.
-
ננסה להיות אופטימיים ונחשוב כיצד להשתנות בעקבות השינוי. עלינו
לשאול את עצמנו: האם אנחנו צריכים להישאר מקובעים בחשיבה שלנו על
כל מה שידענו והכרנו. אולי עלינו לשנות את הכול וגם את עצמנו.
למשל, בית הספר. מבנה בית הספר הקלאסי שצמח לממדים עצומים צריך
להשתנות לחטיבות קטנות אזוריות. כיתות קטנות במרכזים שכונתיים.
המונח "קפסולה" שנכנס לעולמנו צריך להיות קבוע ולא זמני. חלוקה קבועה
לקבוצות קטנות, כדי להקטין נזקים. זה יקל על המורים, אך גם על
התלמידים: קשר אישי עם קבוצה קטנה של ילדים וטיפוחם יעצים אותם,
וגם הקשרים החברתיים יזכו להעצמה.
בתחום התיירות, ניכר שתיירות הפְּנים צריכה להיות בעדיפות עליונה. צריך
לעודד ולתת מענקים ולהרבות בה. בשנות השישים הייתה הסיסמה "סנוב,
באילת כבר היית?", היום אפשר לגוון ולשאול: " בטבריה, בנתניה, כבר
היית?" המדינה שופעת ערים ואתרים שמייחלים לבילוי ולהיכרות. כך נפנים
כולנו את ערך הטיולים הללו בסביבה המקומית.
התיקון הגדול ביותר שאנו מייחלים לו הוא התיקון בתחום הדו –שיח בין
תרבויות, בין בני אדם ברחבי היקום. התרגלנו לקיים את המפגשים בשיח
בין יוצרים ואנשי מדע וטכנולוגיה, כדי לקרב בין תרבויות, בין שפות, ובין
דתות ועמים. היום, בעידן שעלינו להסתגר יותר בגבולות של לאומים
ומדינות, יהיו פחות פגישות פנים אל פנים. היום יש נסיגה בחזון של
גלובאליזציה ושל תרבות גלובאלית. במובן מסוים, יש לכך גם יתרון: נקיים
את הקשר ברשתות החברתיות ובאינטרנט, ונשמור על הידברות מתמדת.
המגפה גרמה לעמים ומדינות לשמור על המסגרת של לאומים. גם אנו
כיהודים בישראל, שהוטרדנו לא פעם שתיפגע זהותנו הייחודית, בעקבות
המגפה אנו שומרים על הבית הלאומי ועל התרבות המקורית שלנו. איננו
נבלעים עתה בתוך הכפר הגלובאלי. בעקבות המגפה, הגבולות חזרו,
הזהויות המבדילות נראות ברורות יותר, ועתה ננהל את הדו שיח עם
העולם כולו, אך נדע לשמור על זהותנו היהודית והישראלית.
צורם ואפילו מעורר סלידה הפער שנוצר בין המעמד של טייקונים שהם
נפילים, ובין המין האנושי בכללותו. ראו למשל, את הדגשת הפערים של
עשירי העולם שממריאים לחלל בסך הכול לעשר דקות בעלות של מיליוני
דולרים בפרויקטים שאפתניים שהם יוצרים לעצמם. הקיטוב בין עשירי
העולם לעניי העולם הולך ומתחדד בימים אלה. התחרות מי יהיה הראשון
בחלל זועקת לשמים עד כמה העיוורון וחטא הגאווה ("היבריס") עלה
למדרגה גבוהה.
מה הקשר בין ההמראה לשחקים של סר ריצ‘רד ברנסון מורג׳ין, ג'ף בזוס
ואילון מאסק?. שלושתם מנציחים את הפערים החדים של העולם הזה.
בכוחנו ליצור את השינוי ולהיות רגישים לחברה שלנו. האם בעולם החדש
תהיה אטימות למצוקות החלשים והעניים בעולם. מה לרעבים ולנרדפים
במדינות העולם השלישי ולתחרויות הללו?
הרגישות לשינויים מותנית ברצון שלנו ליצור עולם טוב יותר. אנו אלה
שצריכים לקבוע אם הקיטוב הזה מתאים לנו כבני אדם, אם הרגישות
החברתית שלנו יכולה לשאת פערים כה גדולים.
האם נדע להפוך את העולם שלנו לעולם טוב יותר, או שהגיעה השעה
לאחר שהרסנו את חוקיו ואת משאביו של העולם, להיפרד ממנו? קיבלנו
עולם מתוקן וטוב שהורישו לנו הדורות הקודמים לנו. נחשב את דרכנו: האם
שמרנו עליו? קיבלנו אתראות רבות מגיאוגרפים, ומומחי אקלים והתעלמנו
מהן.
האם נחפש לנו נחלה אחרת בחלל, או שנתקן את היקום הקיים? למדנו מן
הדור שקדם לנו, שאם משהו מתקלקל מתקנים אותו ולא נוטשים אותו.
כנראה שזו השעה.
כשאלוהים ברא את העולם הוא הנחיל לאדם מסר ברור וחד:
"בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון
נְטלו והחזירוֹ לפני כל אילנֵי גן עדן-
ואמר לו: ראה מעשַׂיי, כמה משובּחים הֵמָה!
וכל מה שבּראתי, בשביל בּראתי.
תֵן דעת,
שלא תקלקל ותחריב את עולָמי,
שאם קלקלתָ, אין מי שיתקן אחרֶי." (קוהלת רבה ט)
אשכול 21023