החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
בואו נדבר על סיפוח
30.12.2016 02:00
אלוף בן
http://www.haaretz.co.il/opinions/....
שרת המשפטים איילת שקד אמרה בעקבות החלטת מועצת הביטחון, שצריך לדבר על סיפוח, אז בואו נדבר על סיפוח. ננסה לזהות את הרגע שבו ויתרה ישראל בפועל על פתרון שתי המדינות, והניחה את היסודות למדינה האחת מהים עד הירדן. הרגע שבו הוחלט לצרף לישראל את רוב שטחי הגדה, ולהשאיר את הפלסטינים במובלעות מתוחמות, מוקפות במתנחלים וחיילים ישראלים.
אני זוכר את הרגע הזה היטב. זה היה ב–25 ביולי 2000, בסיום ועידת קמפ־דייוויד, שבה דחה המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת את הצעת ההסדר של ראש הממשלה אהוד ברק. "אין לנו פרטנר לעת הזאת", סיכם ברק את הפסגה שנכשלה. בטיסה חזרה לארץ שאלתי אותו, ומה עם הפעימה השלישית? "היא מתה מוות טבעי", אמר ברק, וחזר לפמלייתו בקידמת המטוס.
"הפעימה השלישית" נועדה להיות השלב הסופי של הסכמי אוסלו, שבו תיסוג ישראל מהשטחים שנותרו בידיה, למעט ההתנחלויות ו"מיקומים צבאיים ספציפיים". הפלסטינים דימיינו לעצמם נסיגה מרחיקת לכת מ-90 אחוזים של הגדה המערבית, כשרק ההתנחלויות, שהיו אז הרבה יותר קטנות מעכשיו, ומחנות הצבא נשארים בידי ישראל עד להסדר הקבע. ישראל ראתה את הדברים אחרת לגמרי. ראשי הממשלה בנימין נתניהו וברק, שכיהנו בתקופת הסכמי אוסלו, מיקדו את מדיניותם במיסמוס ודחיית הפעימה השלישית. נתניהו התנגד (ומתנגד) לפינוי שטחים כלשהם, וברק רצה לשמור את "הנכסים הטריטוריאליים" בידי ישראל עד להסדר הקבע, בהנחה שתמורתם תקבל ישראל ויתורים מהפלסטינים.
כל אחד מהם פעל בדרך שונה, בהתאם לאופיו ולאילוציו הפוליטיים: נתניהו בסרבנות וחיכוכים עם הממשל האמריקאי, וברק בהצעות "נדיבות" שלא נראו קבילות לפלסטינים, אבל נהנו מתמיכה אמריקאית. התוצאה היתה זהה. הפעימה השלישית הוסרה סופית מסדר היום, וכל שינוי טריטוריאלי בגדה המערבית נדחה "להסדר הקבע", כלומר לימות המשיח.
כשאריאל שרון פינה את המתנחלים מעזה ב–2005, הציע היועץ המשפטי של משרד החוץ, אלן בייקר, שישראל תכריז על ההתנתקות כביצוע חלקי של הפעימה השלישית, וכך תראה שהיא פועלת בהתאם להסכם אוסלו ולא חד־צדדית. שרון דחה את הרעיון, אבל ההיגיון של בייקר עומד בתוקפו. ישראל יכולה גם היום לפנות כל שטח שתרצה בגדה המערבית בהתאם להסכמים הקיימים, בלי לחפש פרטנר ולנהל מו"מ מחדש.
חיסול הפעימה השלישית הותיר את אזור סי (60% מהגדה) ואת מזרח ירושלים בשליטה ישראלית מלאה, ביטחונית ואזרחית, ועם השליטה בא התיאבון. ההתנחלויות הלכו ותפחו ועמן המאמצים לסילוק הפלסטינים מאזור סי. הכיבוש איננו בחינם: רוב סדר הכוחות של צה"ל (55%) פרוס כיום באיזור סי. עכשיו דורש נפתלי בנט לספח פורמלית את השטח הזה לישראל, ולתת חיזוק חוקי למצב ששורר בפועל.
נתניהו מרוצה בדיעבד מהתוצאה: ישראל שולטת בשטחים אפילו בלי סיפוח פורמלי, במחיר נסבל של גינוי בינלאומי, כמו החלטת מועצת הביטחון שההתנחלויות לא חוקיות. הוא מקווה, שגם הגינויים האלה ידעכו בעידן דונלד טראמפ. אבל ברק, שמוביל כיום בציבור את הקריאה להחלפת נתניהו, מזהיר עכשיו, שהחזקת השטחים תהפוך את ישראל למדינה דו־לאומית, שתשקע במלחמת אזרחים בין רוב ערבי חסר זכויות למיעוט יהודי שיתעקש על מעמדו העליון. "הנכסים הטריטוריאליים", שרצה לשמור בהיותו בשלטון, נהפכו לנטל מעיק, לחבל התלייה שישראל כרכה סביב עצמה. הפעימה השלישית אולי מתה מוות טבעי, כפי שאמר ברק בשובו מקמפ־דייוויד, אבל במותה קברה תחתיה גם את "המדינה היהודית הדמוקרטית"
אשכול 23378