ערכתי לאחרונה בתאריך 18.07.19 בשעה 04:12 בברכה, AVNER
אפילו את משה דיין ה..., ושמעון פרס שהיתה לו מ... בפריז,
לא העז איש לכנות בשם ז... כפי שברק כינה את ביבי ובנו.
שפת הגוף במסיבת העיתונאים, בה כינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת בנו יאיר
בשם - ז..., ושכללה הבעת פנים מתוחה ולסת קפוצה, מעידה על לחץ נפשי קשה.
נראה שכתוצאה מפרסום התמונות מביקורו של אהוד ברק בבית עבריין המין אפשטיין,
הוא נכנס למצב פסיכוטי המכונה "התקף זעם נרקיסיסטי", שאיננו מאפשר שיקול דעת ענייני וריסון עצמי.
תופעות נוספת שנצפו במסיבת העתונאים - נרקיסיזם מגלומניה והתנשאות, שבאו לידי
ביטוי בהתרברבות בחמשת העיטורים שלו.
כזכור העיטור השישי שלא היה, התחלף בחמישה לוחמי סיירת מטכ"ל הרוגים, במה שכונה לימים
אסון צאלים ב'. להלן ציטוט חלקי מ NEWS1:
ברק, "יה בן זונה, תעשה משהו!"
התפוצצות הטיל הראשון בקרב אנשי ביום-האויב הפתיעו את ברק והקצינים הבכירים, שסברו בתחילה כי מדובר בפירוטכניקה מתוחכמת, כדי להרשים אותם. דורון קמפל הבין מיד כי מדובר בתאונה, ומיהר לזירת האירוע. הוא התקשר ל-ד' שיבוא במהירות למקום עם הצוות הרפואי שלו, והזמין במכשיר קשר מסוק בית-חולים ומסוקי פינוי. גם האח"מים הבינו מה אירע ורצו ברגל למקום. ראשונים הגיעו לוין ושגיא והחלו לטפל בפצועים.
יעקב דולב (בליזדל) סיים, חודשיים לפני כן, מסלול אימונים, והשתייך באותה תקופה לפלוגה ייעודית. הוא נפצע בצאלים. הרי סיפורו:
"הכל פתאום היה שקט, רק צלצולים באוזניים. שכבתי על האדמה. בתוך כמה שניות הופיעו קצינים. הגיע הרמטכ"ל אהוד ברק. בשבילנו הוא היה אלוהים - גם בוגר היחידה, גם פיקד עליה וגם רמטכ"ל. הוא נעמד בשילוב ידיים על כרסו והתבונן. אמרתי לו: 'למה אתה עומד שם? תעזור לחברים שלי!' הוא אפילו לא יישר מבט לכיווני, בהה ולא הסתכל. השטח שבו שכבו הנפגעים היה עשרה על עשרה מטר. היינו צפופים אחד ליד השני. עברתי לקללות: 'יה בן זונה, תעשה משהו! עזור לחברים. למה אתה עומד ולא עושה כלום?!'
"ב-1999 ברק נאבק במערכת בחירות מול נתניהו. ביום השנה לאסון צאלים הוא הגיע לעלייה לקבר בבית העלמין בקיבוץ נצר סירני. עד אז אף פעם לא ראיתי אותו שם. אחרי הטקס הוא הסתובב בכוונה לצאת מבית העלמין. חתכתי לכיוון שלו, לחצתי לו את היד ואמרתי לו שחשוב שהוא הגיע. הוא לא זיהה אותי ושאל מי אני. אחד מעוזריו לקח אותו הצידה ואמר לו שאני י. מצאלים. הוא ניתק את היד במהירות, לחץ בשתי אצבעות על החזה שלי ואמר 'חשוב טוב מה היה שם בצאלים!' ופנה לצאת. חבריי היו בהלם. רעייתו ניגשה אלי, לחצה לי את היד ואמרה: 'אתה יעקב, כל כך הרבה שנים אנחנו רוצים לפגוש אותך'. השבתי: 'גם אני הייתי שמח לשמוע את הצד שלו. היום אני מבוגר יותר, מבין, אולי היה בהלם. אירוע קשה'. נאווה אמרה: 'אנחנו נזמין אותך ונדבר'. עד היום אני מחכה לפגישה איתו. שום טלפון. זה הבן אדם, תופעת טבע: חרא של בן אדם".
עמירם לוין: "אני רצתי לפצועים. אהוד לא ניגש. היו שני פצועים שזה הרתיח אותם. אני לא הסתכלתי עליו. לא יודע מה הוא עשה. אולי דיבר בפלאפון, אבל לא ניגש. אולי היה בהלם".
כשיעקב דולב הפצוע צעק לברק "בן זונה", טילפן ברק לראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, ואמר לו: "קרה אסון שמחייב התרחקות מהיעדים". שעה אחרי התאונה הוא נפגש עם רבין ודיווח לו ביתר פירוט. לפי מפקד סיירת מטכ"ל אז, סגן אלוף (במיל.), חבר הכנסת ד"ר דורון אביטל, "זאת לא הייתה רק תאונת אימונים, אלא זעזוע פוליטי: איום על המשך כהונתו של ברק כרמטכ"ל ועל הקריירה הפוליטית שלו, כמי שנועד לרשת את רבין במנהיגות על השמאל ועל המדינה, ומכאן שהיה זה גם איום על השמאל בכלל ועל תפיסת השלום עם הפלשתינים. מנהיגי מפלגת העבודה התייחסו אז אל אהוד ברק כאיש החשוב ביותר בשמאל וכמי שיביא את השלום". מכאן שאיתרוגו של אהוד ברק הייתה משימה לאומית בעיני ראשי מפלגת העבודה ואהוד ברק ניצל זאת היטב.
ניתן היה לצפות שראש הממשלה ושר הביטחון ינהל את משבר צאלים ב' שזעזע את המדינה. רבין ברח מאחריות ומטיפול במשבר. באין לו חסות של פטרונו, ניהל ברק את המשבר בעיקר כדי לנטרל איומים עליו, תוך הקרבת אינטרסים של מדינת ישראל ושל צה"ל, תוך הקרבת כל פקודיו - מראש אמ"ן אורי שגיא, דרך חברו עד אז עמירם לוין, ועד דורון קמפל ו-ד' אז. ברק נקט בטקטיקה של בריחה מאחריות, הקרבת פקודיו ועדויות שקריות שסתרו זו את זו. 
אשכול 25735