המשטרה עצרה חשוד באיומים כלפי מארגני מצעד הגאווה במצפה רמון. מדובר באדם עם בעיה נפשית
David Sword
30.06.2222:12
1. את הסוטים שמאיימים על הרב קוסטינר הם משום מה לא תפסו (אם בכלל חיפשו) אבל מי שמאיים על הסוטים הם מהר תופסים.בתגובה להודעה מספר 0
לבסוף מתברר שגם הוא חולה נפש.
אפשרויות ניהול
Cat Catul
30.06.2223:37
10. כיוון שלא הצליח להוכיח עדיין שהתקבלו איומים על חייו בזמן שכאן זה היה מאוד חשוףבתגובה להודעה מספר 1
זה כבר עניין משטרתי אבל לא יזיק להתמסכן על צד
אפשרויות ניהול
David Sword
01.07.2205:19
14. מהיכן אתה יודע שלא הצליח להוכיח ?בתגובה להודעה מספר 10
אם האיומים היו טלפוניים ואין לו הקלטת שיחות מה אז ?
אפשרויות ניהול
חלוץ שפוי
30.06.2222:14
2. ואם הוא פוסטטראומתי הוא לא סכנה?בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
אילנד
30.06.2222:18
5. ברור שכןבתגובה להודעה מספר 2
אבל שיציינו את זה. ולא יתנו תחושה כאילו תלמידי הישיבה אלימים.
אפשרויות ניהול
מוישי
30.06.2222:17
3. מה עם הצועדים? הם בריאים בנפשם???בתגובה להודעה מספר 0
מדובר באדם עם בעיה נפשית
אפשרויות ניהול
בן של מלך
30.06.2222:20
6. סוטים , מסיתים ופרובקטוריםבתגובה להודעה מספר 3
לא כל ההומאים (חוץ מעניין הסטיה), רק אלה שבעד המצעד המיותר
אפשרויות ניהול
Deadlocked
30.06.2222:20
7. תלוי את מי אתה שואל.בתגובה להודעה מספר 3
עד לא מזמן הDSM ראה בהומוסקסואלים חולי נפש - הגדרה שלא היטיבה עימם ואף הרעה להם בחלק מהמקרים. יש עם ההגדרה הזו הרבה בעיות מבניות, קצרה היריעה מלהתחיל לפרט.
אפשרויות ניהול
שמאלני גאה
30.06.2222:18
4. בטח שבדיבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
הדבר תלוי בי
30.06.2222:21
8. משהו שקיבלתי ואהבתיבתגובה להודעה מספר 0
ב"ה ערב שבת פרשת חקת תשפ"ב
75 דרישת שלום חינוכית - על הגאווה. יקרים ואהובים שלום רב.
אני מרגיש הכרח חזק לא לשתוק ולכתוב משהו על ההתמודדות התרבותית שאנו נמצאים בה בשנים האחרונות ובמיוחד בימים שגאווה, לצערנו, מגיעה לרחובות. לא בטוח שיש לי מה לחדש, וגם אם יהיה חידוש בדבריי, הוא נאמר כצופה מהספסלים האחוריים ולא כבר סמכא. אהבת ישראל התורה מצווה אותנו על אהבת ישראל. בשנים האחרונות לפני הסתלקותו מאיתנו, הרב צבי יהודה חזר ולימד פעמים רבות את תלמידיו על אהבת ישראל. הרב ראה צורך לחזור על הדברים מתוך הבנת החשיבות שלהם וראיית הקשיים הצפויים לנו. כשתלמידיו שאלו אותו מדוע הוא חוזר על זה כל כך הרבה פעמים, הוא ענה להם: הלוואי שייכנס בכם משהו (תוך שהוא מדגיש את המילה משהו) ממה שאני אומר. הרב המשיך ואמר שצפויות לנו הרבה התמודדויות קשות, ומה שצריך לעשות במצבים אלה הוא לפתוח את מחסני החירום. מה הם מחסני החירום? שאל הרב צבי יהודה, וענה: אהבת ישראל. בכל שעת חירום של בירור תרבותי, מצוות הרב צבי יהודה עומדת כנגד עינינו, לפתוח את מחסני החירום: אהבת ישראל. לפני תפילת שחרית אנו אומרים: הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך והריני אוהב כל אחד מבני ישראל כנפשי וכמאודי. ובעת בירורים תרבותיים בתוך עמנו הקדוש, אנו מצווים לומר זאת בלב בכל רגע. מה פירוש אהבת ישראל? את מי אנו אוהבים? את נשמת ישראל! היא מקור חיותנו כעם והיא תוכן חיינו כעם – גם חיותנו וגם תוכן חיינו. משמעות הדברים מרחיקת לכת, אין אפשרות להתמסר למען נשמת ישראל בלי להתמסר לחיותנו ולתוכן חיינו יחד ממש! בלי שום סתירה. קדושת נשמת ישראל נמצאת בכל אדם מישראל, גם אם הוא חוטא וגם אם הוא עומד לנו לרועץ בבירור תוכן חיינו הלאומיים.
נאמנות לישראל – נשמת ישראל כשאנו יוצאים למאבק על בירור תוכן נשמתנו, תוכן חיינו הלאומיים – אנו נאבקים על נשמתנו, על הנשמה שנמצאת בכל אחד ואחד מישראל. לכן אנו חייבים לבוא למאבק זה מתוך בירור נאמנותנו לנשמתנו בכל פרט ופרט במצוותיה ובכל פרט ופרט במידותיה, ובוודאי לאהוב אותה ואת הופעתה בכל פרט ופרט מישראל. בלי זה אנו עצמנו מחבלים במאבק החשוב הזה. אם יורשה לי להסביר את ראש הישיבה הרב צבי שליט"א, כצופה הנמצא בספסלים האחוריים, כאמור, בדיוק על זה הוא מדבר איתנו בתקיפות כל כך: היו נאמנים! עוד הרבה לפני שהגאווה גלשה לרחובות, היו נאמנים לישראל, לנשמת ישראל, לתורת ישראל ולמצוותיה! הוא מבקש מאיתנו לא לזייף, "לא לרקוד על שתי החתונות" – לא להיות במצב שבו גם נאבקים על התרבות הישראלית וגם קצת מוותרים עליה. לא לחפף! הוא דורש מאיתנו ובזה הוא מגדל אותנו.
לא סתם רבש"ע גלגל את המאבק הזה דוקא לפתחו של ראש הישיבה הרב צבי שליט"א, כי הנאמנות שלו והאהבה שלו לנשמת ישראל היא פלא ועמוד אש לפני המחנה, ומתוך כך מגיעה מסירות הנפש הפלאית שלו על נשמת ישראל בתורה ובכל אות ואות שבה, ומסירות נפש על כל אחד ואחד מעם ישראל. זוהי אהבה שבאה מעומק האמונה, זו האהבה האמיתית! לכן הרב צבי הוא זה שיכול לומר את הדברים בתקיפות הראויה להם, ואנחנו לא ראויים לכך, כי יש בנו קצת (הלוואי רק קצת) גאווה. לא זכיתי להיות תלמיד מן המניין בישיבתנו, ובכל זאת אי אפשר לפספס את הענווה שהרב מנהיג בה את תלמידיו, הוא פשוט חבר שלהם. תלמיד חכם בסדר גודל ארצי, מתקרב לגיל 70, שכל רגע בחייו מוקדש לגמרי למען כלל ישראל, רואה עצמו חבר של תלמידים אפילו בשיעור א', מספר להם סיפורים אישיים, מדבר איתם ב'סלנג' ובגובה העיניים. לא פלא שלישיבה במצפה רמון הרחוקה, באים תלמידים מכל הארץ. כמה פעמים שמעתי מאנשים מכל רחבי הארץ: "הבן שלי הולך שנה הבאה לישיבה שלכם", ואחרי כמה שניות מגיע משפט המשך: "הוא נדלק על הרב צבי". וכולם אומרים זאת באותה לשון פחות או יותר. לפי הבנתי הדלה, הוא בעצם אומר לנו: אם לא תהיו נאמנים ואוהבים עד הסוף את נשמת ישראל-תרבות ישראל-תורת ישראל, מהמצוות החמורות ביותר עד למצוות שהאדם דש בעקביו, לא ננצח במאבק זה, לא נוכל לעזור לאחינו היקרים שהרימו את דגל הגאווה. לא נוכל לומר את האמת באמת, לא נוכל להסביר בסבר פנים יפות, כי אנו 'מתפדחים', חוששים, מתביישים בָנאמנות לנשמתנו ובאהבה לבן השיח. הגאווה כידוע, מידת הגאווה כוללת את כל המידות הרעות. לא מקרי שמצעד זה נקראה גאווה, הכל מאת ד' יתברך. מה היא גאווה? זה מצב שאדם חושב שערכו האמיתי נובע ממה שהוא עשה ולא ממה שד' עשה אותו. אדם גאה דואג "לחלון הראוה" שלו, בו הוא רואה את ערכו. ולמה? כי הוא שוכח את אישיותו, את נפשו, את זהותו, את מינו, את כישרונותיו שניתנו לו במתנה עם בריאתו. חוץ מיחידי סגולה, צדיקים טהורים וקדושים, כולנו נגועים בגאווה, כל אחד לפי מידתו. אם כך, כיצד אנו יכולים לצאת למאבק כנגד הגאווה? באיזו זכות? האם זו לא צביעות? זו לא צביעות אם אנו יוצאים כדי לסלק את הגאווה מתוכנו, את הגאוה המשכיחה מאיתנו את ערכנו האמיתי, את אישיותנו, את נשמתנו שקיבלנו במתנה בלא שעשינו כלום לשם כך. וגם את הגאווה של שכלנו אנו רוצים לסלק, שכלנו כשהוא חושב שהוא יכול להיות 'מאן דאמר' לאחר שרבש"ע אמר את דברו. זה המאבק של כל אחד מאיתנו, ומתוך כך יש לנו את האפשרות לשתף את אחינו במאבק זה, את אחינו שכנגדם אנו מפגינים ואומרים את מחאתנו, כי גם אותם אנו אוהבים כמו שאנו אוהבים את עצמנו. כמו שאנו רוצים לחזור לטבענו האמיתי, לטבענו המוסתר ע"י הגאווה שלנו, כך אנו רוצים גם בטובתם של אחינו, לומר בקול גדול שקט ובענווה: אנא אחים אהובים, הבה נשלב ידיים יחד לשוב לעצמנו, לעצם מי שאנחנו.
נסיים בסיפור: סיפר תלמיד חכם על הרב זולדן משכונת שערי חסד בירושלים: "הרב היה עולה בכל שבת אחה"צ לרחוב אוסישקין ששם הגבול העליון של השכונה הקטנה, (שערי חסד) והסגורה בשבת. היה עומד עם ספר כשעתיים ולומד, וכשעבר רכב היה מסמן עם האצבע בעדינות כמזכיר להם (נו, נו,נו) וממלמל תוך כדי בשקט "שאבעס", "שאבעס", כששאלתי מה הוא עושה? ענה שיהודים נוסעים בשבת וצריך למחות, וכששאלתיו מדוע אינו צועק "שאבעס"(כפי שיש העושים..) ענה: "לצעוק על יהודי?!, ח"ו". נבוא בע"ה בטהרה ובנקיות, באהבת ישראל אמיתית, ומתוך שאנו רוצים באמת לחזור בתשובה ולסלק את הגאווה שבליבנו ומתוך כך שברחובותינו. לבוא לעצרת, פירושו של דבר זה לרצות לסלק את הגאווה מתוכנו ומתוך כך מרחובותינו. כלל: חילוקי דעות ולא חילוקי לבבות
בברכה ובאהבה שבת שלום ומבורך
אפשרויות ניהול
אברהם בראל
30.06.2223:29
9. יפה מאודבתגובה להודעה מספר 8
אפשרויות ניהול
הדבר תלוי בי
01.07.2200:41
11. מסכים לגמרי. מברר את הסוגיה ומהוא המאבקבתגובה להודעה מספר 9
אפשרויות ניהול
פתשגן
01.07.2200:53
13. כמי שזכה ללמוד במצפה אני חותם על כל מילה, מעניין מי כתב את זהבתגובה להודעה מספר 11
אפשרויות ניהול
Foxy
01.07.2200:45
12. משטרה סופר אפקטיבית. שאפו.בתגובה להודעה מספר 0
עכשיו מה עם שאר המדינה? או שמפקירים אותנו לשבאב הערבי.
אשכול 750563
