הנשיא היהודי הראשון יושב בבית הלבן. יום לפני חנוכה מצלצת אמו.
מנדל, מחר חנוכה, אני רוצה שתבוא הביתה לבלות עם המשפחה.
אבל אמא, אני נשיא ארה"ב, אני לא יכול לבוא, יש לי המון דברים על הראש, למה שלא תבואי את אלי?
לא, זה יותר מדי, אני כבר לא כל כך צעירה, אני אצטרך לנקות את הדירה, להפסיק את המנוי לעיתון, לארוז...
אמא, אני נשיא ארה"ב, אשלח כמה משרתים והם יעשו את העבודה, לא תצטרכי לנקוף אצבע!
בסדר, אבל אז אצטרך לדאוג לכרטסי טיסה, מקום במטוס ואני בטוחה שלפני חנוכה לא יהיה מקום.
אבל אמא, אני נשיא ארה"ב, אשלח לך את המטוס האישי שלי שיקח אותך, תקסלי שרות טוב יותר מאשר במחלקה הראשונה.
בסדר, אבל אז אצטרך להסחב מהשדה תעופה לעיר. שירות המוניות בוושינגטון הוא קטסטרופה ואני פוחדת מהרכבת התחתית.
אמא, אמא, אני נשיא ארה"ב, המסוק האישי שלי יביא אותך ישר אל העיר.
בסדר, בסדר, אבל אז אצטרך לדאוג למקום בבית מלון, שהם נורא יקראים ואני שונאת אותם!
אמא, באמת, את תהי האורחת האישית של נשיא ארה"ב, תקבלי את החדר הכי מפואר בבית הלבן!
טוב, בסדר, אני אבוא.
הענין סוכם ואמו של הנשיא היתה אמורה לצאת לוושינגטון למחרת בבוקר, לחגוג את חג החנוכה עם בנה. כמה דקות אחרי השיחה הזאת מצלצלת האם אל חברתה הטובה מיני.
"אז איפה את בחנוכה?"
אצל הבן שלי.
איזה בן? הרופא?
לא, השני.
אשכול 5716
