גדולי עולם - הגר''א - הגאון מוילנא

גדולי עולם - הגר''א - הגאון מוילנא - מתוך ויקיפדיה

תאריך לידה ט"ו בניסן ה'ת"פ
תאריך פטירה י"ט בתשרי ה'תקנ"ח (בגיל 77)

תאריך לידה לועזי 23 באפריל 1720
תאריך פטירה לועזי 9 באוקטובר 1797

תלמידיו
הרב חיים מוולוז'ין
רבי שלמה זלמן מוולוז'ין
רבי מנחם מנדל משקלוב
רבי מנשה מאיליה
רבי ישראל משקלוב
רבי הלל ריבלין

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון רבינו אליהו, הגאון מווילנה, הגאון החסיד[1] ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א, היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות נודע ביותר, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה שאת כל זמנו הקדיש ללימוד.

הגר"א סירב לשמש במשרת רבנות רשמית של וילנה או בכל משרה אחרת, כנראה בשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. הוא היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות, שפעלה נגד תנועת החסידות במזרח אירופה.

הגר"א נולד בט"ו בניסן ה'ת"פ[2] (23 באפריל 1720). לפי המסורת הוא נולד בכפר סלץ שליד בריסק שבליטא (שהייתה אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי), אולם יש סברה שנולד בווילנה. נולד לטריינא ולרבי שלמה זלמן. היה נכדם של רבי משה קרמר, רבה של וילנה, ושל רבי משה רבקש, מחבר הספר "באר הגולה", ספר מקורות וציונים לשלחן ערוך.

בגיל 6 דרש בבית הכנסת הגדול בווילנה דרוש ופלפול עמוק ששמע מאביו, וכן פלפול שהכין בעצמו. גם בספרו שנות אליהו מובא חידוש שאמר בהיותו בן שבע שנים. למד מספר חודשים בעיירה קיידאן אצל הרב משה מרגלית (הידוע בכינויו ה"פני משה" על שם ספרו פני משה, שהוא אחד הביאורים היחידים לתלמוד ירושלמי). בגיל תשע החל ללמוד גם קבלה. בגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים.

בהיותו צעיר לימים נשא את חנה בת יהודה לייב מקיידאן (1724–1772). אשתו דאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימודיו. לאחר מותה בשנת תקמ"ג נשא את גיטל בת מאיר לונץ מחלם, שהייתה גם היא אלמנה.

בגיל צעיר יצא הגר"א ל"גלות" לפולין ולגרמניה, עבר בליסא וברלין ואולי אף באמסטרדם. על פי עדותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, חתימתו של הגר"א נמצאה בספרייה הבודליאנית באוקספורד שבבריטניה, אולם כיום לא ידוע על כך.[דרוש מקור] במשך השנים התגורר הגר"א בווילנה, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית שתפריע לו בלימודיו. למרות זאת, קהילת וילנה, שראתה כבוד לעצמה במגוריו בעיר, נתנה לו הקצבה חודשית קטנה לפרנסתו.

הגר"א התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה. בניו מספרים כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה, בארבעה חצאי שעות, כשכל עתותיו מסורות אך ורק ללימוד תורה. תלמידו רבי חיים מוולוז'ין תיאר, כי כאשר העסיקה אותו קושיה בלימודו לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו.

מעמדו
הגאון מווילנה זכה כבר בחייו למעמד אוטוריטרי בלתי מעורער ולסמכות יוצאת דופן, גם בקרב מנהיגי תנועת החסידות שנרדפו על ידו ומכוחו, היו שכינו אותו "יחיד בדורו". בקרב הקהל הכללי הלא-חסידי נאמד מעמדו בסדרי גודל היסטוריים, דימוייו נעים בין בן-דרגתם של התנאים והאמוראים חכמי התלמוד ובין זו של גאוני בבל.

רבי אברהם ישעיה קרליץ (החזון איש) כתב עליו כך: "אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו, עזרא, רבנו הקדוש, רב אשי והרמב"ם. הגר"א שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב אחד מהראשונים, מדרגתו ברוח הקודש, ביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם".
בשל הערצה זו, כונה בפי יהדות ליטא בתואר "הגאון" בלבד.

הגר"א דגל בלימוד על דרך הפשט והיה בעצמו בעל בקיאות וידענות רחבת היקף.
התנגד ללימוד בסגנון פלפולי חריף, כשם שהתנגדו לו הרמב"ם, המהר"ל וחכמי ישראל נוספים. בבית מדרשו הקטן למדו תלמוד עם הפרשנים רש"י, רא"ש ורי"ף בלימוד ישר המכוון להכרעה ופסיקת ההלכה. הגאון היה מקורי מאוד בפסיקת ההלכה, ופעמים רבות פסק על פי הבנתו בתלמוד גם נגד הראשונים והשולחן ערוך או המנהג המקובל.

לימודו מבוסס על חתירה לעומק הפשט מהמקורות, אך גם על שינויי גרסאות בפרט בספרים הפחות שכיחים כמו התלמוד ירושלמי והתוספתא וספרי הזוהר, ועל אף היותו אבי הזרם הליטאי, שיטת הלימוד המקובלת בישיבות הליטאיות כיום שונה במידת מה מדרכו. את מרבית שינויי הגרסאות ביצע שלא על פי כתבי יד שהיו בידו אלא בהתבסס על בקיאותו המופלגת בספרות התלמודית והרבנית. בדיעבד, רבות מהגהותיו נמצאות כקולעות לגרסאות הקיימות בעדי נוסח מדויקים.

במוצאי יום כיפור היה הגר"א ממשיך לצום עוד כמה שעות תוך כדי לימוד תורה. זאת על פי מאמר חז"ל: "מאי דכתיב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". כלומר קיומו של העולם תלוי בלימוד תורה בלתי פוסק. רעיון זה עמד גם בבסיסה של ישיבת וולוז'ין שהקים תלמידו, ר' חיים.

על פי עדותו של רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א ל"ספרא דצניעותא", עוד לפני הגיעו לגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא גולם אבל פסק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים.

הגר"א כתב פירושים לספרא דצניעותא אותו ראה כספר היסוד של הקבלה, וכן לתיקוני זוהר ולתיקוני זוהר חדש, ולשאר חלקי ספר הזוהר, וכן לספר יצירה.

עם זאת, בניגוד למקובלים אחרים, התנגד הגר"א בנחרצות לתופעת המגידים, וגילויים מעולמות עליונים, ולתפיסתו על האדם להשיג הכל בכוחו הוא, הוא גם שלח את תלמידו רבי חיים מוולוז'ין להזהיר את אחיו רבי שלמה זלמן מוולוז'ין שלא יפנה למגידים.

תורת הגר"א בקבלה, נחשבת לזרם בפני עצמו, (אם כי היא משולבת לעתים עם תורת הרמח"ל) ורבים מן המקובלים עסקו בה ופירשו אותה, כמו תלמידיו רבי חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים, רבי משה מטולשין, רבי מנחם מנדל משקלוב, ותלמידי תלמידיו רבי יצחק אייזיק חבר, רבי דוד לוריא, רבי אברהם שמחה מאמצ'יסלב, רבי אליהו מקאליש, וכן רבי שלמה אלישיב בספרו "לשם שבו ואחלמה", ורבי נפתלי הרץ הלוי מיפו, ואחרים. בדורנו עסקו בכתביו רבי יצחק שלמה זילברמן, רבי שריה דבליצקי, רבי ישראל אליהו וינטרוב, רבי יעקב עדס, והרב יוסף אביבי שאף כתב ספר מיוחד לבאר את ייחודיות קבלת הגר"א וההבדלים בינה לבין קבלת האריז"ל.

במסגרת המאבק בין החסידים למתנגדים, הפיצו החסידים שמועה לפיה הגר"א לא מאמין בתורת הקבלה ואינו עוסק בזוהר ובכתבי האריז"ל, ובכך ביקשו ליטול את עוקצה של התנגדות הגר"א לחסידות. כמו כן, היו שטענו כי הגר"א לא ייחס את כל דברי האר"י להתגלות אליהו, אלא חלקם הבין מדעתו הרחבה, ולכן הרשה לעצמו לחלוק עליו.

תלמידו של הגר"א רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא תוקף את מפיצי השמועה במילים חריפות:

ומדי דברי בגדולות ונפלאות קדושת תורתו של רבינו הגדול נ"ע, זכור אזכרנו אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת. אשר לקחה אזני דבת רבים בורים ריקים בפלכים הרחוקים. אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם. אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להפיל מום בקדשי שמים. זבובי מות להבאיש ולהביע שמן רקח משחת קדש רבינו הגדול נ"ע. באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין ביה האריז"ל לא היה נחשב בעיניו ח"ו. זאת ועוד אחרת. מהם אשר מעמיקים יותר לדבר סרה לומר שגם הזוה"ק לא הוכשר בעיניו ח"ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו. תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם. יתפרכון. יתחרשון. ישתתקון. לא תהא כזאת בישראל.
עם זאת, בדברי רבי חיים מוולוז'ין נראה כי הגר"א אכן תפס כי חלק מדברי האר"י הוא הבין מדעתו.

תורת הגאולה במשנתו
לפי המסופר בספר קול התור, בראש השנה שנת הת"ק (1739) החל הגאון בעיסוק גלוי בתורת הנסתר. הוא חשף את שיטתו בעניין הגאולה על פיה בשנה זו מתחיל בוקרו של ה"יום הששי" של העולם, בו יש להתחיל את ההכנות לקראת השבת בה תהיה הגאולה השלמה. חשבון זה מסתמך על דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף לח, עמוד ב) על פיה סך כל ימי העולם עד לגאולה השלמה ששת אלפים שנה. הגאון החשיב כל אלף שנים כיום אחד, על פי הפסוק "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" (תהלים צ', ד'), ומכאן ששנת חמשת אלפים וחמש מאות לבריאת העולם היא בוקרו של היום השישי. כשם שההלכה קובעת שיש להשכים ביום שישי ולהכין את צורכי השבת, כך על פי דברי הגאון יש להתכונן ל"שבת" של העולם באופן מעשי החל מ"בוקרו של היום הששי". (הספר קול התור, שנכתב על ידי תלמידו הרב ריבלין, נמצא במחלוקת אם נכתב מפיו).

שלחן ערוך חדש
מן הדברים שכתב בנו של הגר"א, אנו למדים שבכוונתו של אביו היה לחבר מעין "שולחן ערוך חדש"
שתיים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור שלא הסכימה עימו דעת קונו, ולא עשה. לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו, בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב עליהן – הקדמת בני הגר"א לשולחן ערוך - אורח חיים, שקלוב, תקס"ג .
בשאיפתו של הגר"א לחבר ספר הלכה מקיף משתקף דפוס הפעילות שאפיין גם את מפעלו ההלכתי הגדול של רבי יוסף קארו בכתיבת השולחן ערוך יותר ממאתיים שנה לפני כן.

יחסו ללימודי חול ולפילוסופיה

ספר אוקלידוס (יסודות) שתורגם בעידוד הגר"א
הגר"א תמך בלימוד חלק מהמדעים, בעיקר המדעים הריאליים. בהקדמה לספר "אוקלידוס" (בתרגום לעברית שנעשה על ידי הרב ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם - 1780; צוטט בשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן") מובא בשמו:

כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה... וציוה לי

הגאון) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל.

דבריו של הרב ברוך שיק מקבלים חיזוק מתרגום שהפיק בנו של הגר"א, אברהם וילנר לחלקים מתוך ה"היסטוריה של הטבע" של החוקר הצרפתי הרדיקלי, בופון.

על פי עדות של תלמידיו והספרים שנכתבו מפיו, הגר"א היה בעל ידע במתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, בלשנות ומוזיקה, אך נמנע מלעסוק ברוקחות לפי הוראת אביו. הוא החכים גם בהגות האנושית, ועם זאת התנגד ללימודי מדעי הרוח הכלליים, משום שלא ראה בהם תועלת אמיתית לחיי האדם היהודי. הגר"א נהג להבדיל בין לימודי מדעי הרוח לבין לימודי מדעי הטבע בהם ראה "רקחות וטבחות" המסייעות להבנת התורה.

וכך סיפר על הגר"א רבי ישראל משקלוב:

כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו… וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם: חכמת אלגעברע ומשולשים והנדסה וחכמת מוזיקא… וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם, רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדם מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה. וכן חכמת הכישוף… וידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה, מפני שהם ביד הגויים הכופרים לא היה יכול ללמוד גמר מעשיה מרוב מפנקותו

פאת השולחן, הקדמה, ד"ה ומצידה ביאור ארוך
בניגוד ליחסו למדעי הטבע, יצא בחריפות נגד הפילוסופיה ולומדיה כמובא בספר אבן שלמה (שהוא ליקוט מכתביו) , פרק יא, סי' ד וכך אמר:

בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיא אלהית, לימודית וטבעיות. יזכו לעתיד לבא לאור ד' (ישעיה ב' ו')

ושם מובא עוד בהערת שוליים, על פיסקה זו:

עי' יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג. שכתב ג"כ לגנות את הפילוסופיא הכוזבה ועי' בס' עליות אליהו י"ז ב'. ודלא כיש אומרים שמ"ש ביו"ד בסי' הנ"ל אינו מהגר"א. כי שמעתי מאיש אמונים שכן נמצא בכי"ק ממש וכמו שמוכח כאן. ועי' יו"ד סי' רמ"ו ס"ק י"ח

ביאור הגר"א ישעיה פרק ב' פסוק ו':

כי נטשת עמך וגו' פירוש, בשביל הזכות שנטשת עמך, כמ"ש ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך: כי מלאו מקדם וגו' פירוש, בשביל שעמך מלאו מקדם לכן נטשת עמך וזכית לאור ה'. ואמר מקדם. ועוננים ובילדי נכרים המה פלסופיא אלהות ולמודית וטבעית. ומקדם הוא אלהית כמ"ש מעונה אלהי קדם. ועוננים היינו יודעי לכוון השעות כמו הוברי השמם. וילדי נכרים הוא טבעיות.

ביאור הגר"א על יו"ד סי' קעט סע' ו ס"ק י"ג

הרמב"ם ... נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' על פי שמות וכשפים ... והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת

היו שראו ביחסו האוהד כלפי לימודי חול את הסיבה להתפשטות תנועת ההשכלה בליטא יותר מבפולין החסידית. טענה זו הופרכה במחקרים מקיפים שנערכו בשנים האחרונות.

ניסיון עלייתו לארץ ישראל
ידוע כי הגאון ניסה בעצמו לעלות לארץ ישראל, ואף כתב לבני משפחתו אגרת מהדרך, שהתפרסמה אחר כך בשם "עלים לתרופה", ובה כתב בין היתר שהוא הולך ל"ארץ חמדת ישראל וחמדת ה', שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה". אולם, ניסיונו זה לא צלח והוא החליט לחזור באמרו שאין לו רשות משמים לעלות לארץ ישראל ושב על עקבותיו לאחר שהגיע להולנד.

קיימת אי-הסכמה לגבי השנה בה ניסה הגר"א לעלות לארץ. דב אליאך, בספרו "הגאון", טורח להוכיח מדקדוקים בלשון האיגרת כי ניסיון זה היה כאשר הגאון היה בסביבות גיל ארבעים, לדבריו כנראה בחורף תק"כ (1760-1759). בספר 'קול התור' מופיע כי הוא ניסה לעלות לארץ בשנת תקמ"ב (1782). לעומתם, ד"ר אריה מורגנשטרן טוען כי הניסיון היה בסביבות שנת תקל"ח (1778), על פי מסמכים של הקהילה היהודית בהולנד המזכירים אדם בשם "ר' אליהו מווילנא", אולם לא ברור האם הכוונה במסמכים לגאון.

כפי המסופר ב'קול התור', הוא ביקש לחדש את היישוב היהודי בארץ, להפריח את שממותיה של ארץ ישראל, וליצור בה זן של אנשים חכמים ומוסריים שקרא לו "אנשי אמנה", ולסלול בזאת את בואו של המשיח שהאמין כי אמור להופיע בשנת הת"ר (1840) כאשר הוא הכריז "קול התור נשמע בארצינו" (על פי שיר השירים).

לשם כך שידל את תלמידיו לעלות לארץ שהייתה בחורבנה, ומינה לעמוד בראשם את תלמידו הרב הלל משקלוב, ואכן 14 מתלמידיו עלו בראש שיירה לצפת ולירושלים בתחילת המאה ה-19, 11 שנה לאחר מותו, ומצאו בה כשלושים יהודים. בעקבותיהם עלו קבוצות נוספות בעשרות השנים שלאחר מכן.

מאבקו בתנועת החסידות
הגר"א התנגד לתנועת החסידות בשל עיוותים שונים שראה בה, שגרמו לו לסווגה כמינות וכתנועה שיונקת מהטומאה. כבר בשנת תקל"ב (1772) מופיעה חתימתו של הגר"א על חרם קהילת וילנה נגד החסידות. בשנת תקמ"א (1781) הטיל עליה שוב חרם. במסגרת החרם סירב לפגוש את האדמו"ר המייסד של חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, והורה לשרוף בפומבי את הספר "צוואת הריב"ש".

יש דעות שונות לגבי העיוותים שהגר"א ראה בחסידות. שמעון דובנוב טען שהיא איימה על התשתית הקהילתית של דת הספר הרבנית בהעמידה את הרגש לפני השכל, בנוסף לחשש שמדובר בתנועה משיחית פרנקיסטית חדשה שקמה על היהדות (ראו להלן). אחרים טענו שהיא נתפסה כתנועה ליצנית שזלזלה בתלמידי חכמים שהתנגדו לה, בצירוף מעשים שנתפסים כקלות ראש, כגון זילזול בזמני התפילות, עמידה על הראש ועוד. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון מוסיף כי הגר"א ראה כי החסידות מתפשטת במהירות רבה, וזה גרם לו לחשוש שמדובר ב"מעשה שטן", כי קדושה כובשת ומתפשטת לאט.

יש הטוענים שההתנגדות נבעה בשל מרכזיותו של המנהיג הרוחני, כ"צדיק יסוד עולם" שבשבילו נברא העולם וכצינור בלעדי שרק דרכו אפשר להתקשר אל האלוהות, והחשש שהדבר יביא לפולחן אישיות של אדם, כפי שקרה בנצרות, דבר שמבחינתו נחשב לקו אדום. באגרת מפורשת של הגר"א עצמו, הוא מכנה את החסידות כעבודת עץ ואבן, התבטאות המלמדת על הפן התאולוגי של התנגדותו לחסידות, המזהה אותה כסוטה מעיקרי האמונה היהודית. ייתכן והתכוון לוולגריזציה פשטנית של רעיונות קבליים מורכבים, כמו נוכחותו של האל בעולם הפיזי, והימצאותם של "ניצוצות קדושה" בעולם, גם בדברים פשוטים כמו עצים ואבנים, לצורך "בירור הניצוצות", שהוא אחד המרכיבים היסודיים בהגות החסידית. ייתכן ויש כאן רמז לחשדותיו כי החסידות ממשיכה או דומה למגמות אפיקורסיות ואנטינומיות מסוכנות כפי שנתגלעו בתנועות השבתאות והפרנקיזם.

גם באיגרת של רבי שניאור זלמן מלאדי לחסידיו בווילנה הוא מציין כי התנגדותו של הגר"א כלפיו נובעת ממחלוקת על הגדרת נוכחות האל בעולם הפיזי.

מתלמידיו
להגר"א לא היו תלמידים במובן הרגיל של המילה, והוא לא כיהן בראשות ישיבה. עם זאת הקים בית מדרש בצמוד לביתו שם היה מוסר שיעורים מפעם לפעם בעיקר בצעירותו ושם היו לומדים תלמידי חכמים מובחרים, שהיו מביאים לפניו את קושיותיהם וספיקותיהם. אמנם תלמידיו חשו את הפער העצום שביניהם ולא אבו להיקרא "תלמידיו".
בני הגר"א בהקדמת ביאור הגר"א לשלחן ערוך ערכו רשימה של כמה מבחירי תלמידיו:

הרב חיים מוולוז'ין, נחשב לגדול תלמידיו, הקים את ישיבת וולוז'ין, שהייתה הישיבה המרכזית באירופה, וכתב את הספר נפש החיים בין היתר כפולמוס נגד תנועת החסידות.
רבי שלמה אב"ד וילקומיר
רבי שלמה זלמן מוולוז'ין - אחיו של רבי חיים.
רבי שלמה מטולוצין - מראשוני תלמידיו שעלו לארץ ישראל עוד בחיי הגר"א.
רבי סעדיה - גיסו של רבי שלמה זלמן מוולוז'ין, מראשי עליית תלמידי הגר"א. שימש את הגר"א, וכתב את הנהגותיו שנדפסו לימים בספר מעשה רב, וכן היה שליחו במאבק נגד כת החסידים.
רבי משה שלמה מטולטשין - מגיד בקהילת וילנא, תלמיד מובהק של הגר"א בקבלה, וערך חלק מכתביו.
רבי צבי הירש מסמיאטיץ.
רבי שלמה ממוהילוב.
רבי בנימין ריבלין משקלוב - מחבר הספר גביעי גביע הכסף, נפטר בתקע"ב בדרכו לארץ ישראל.
כמו כן מזכירים בני הגר"א כי בסוף ימיו התקרבו אל הגר"א שני האחים בני שקלוב, רבי בונים ואחיו רבי מנחם מנדל.

רבי מנחם מנדל משקלוב שימש את הגר"א בשתי שנותיו האחרונות, והיה מראשי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, ומייסד היישוב בירושלים.
עוד נודעו מתלמידיו:

רבי מנשה מאיליה - מחבר ספר "אלפי מנשה". נודע בעיסוקו במדעים ובתפיסותיו המקוריות.
רבי יעקב כהנא - מחבר הספר גאון יעקב על מסכת עירובין והשתתף בעריכת פירוש הגר"א למשניות טהרות אליהו רבא.
רבי פנחס מפלאצק - מגיד מישרים, מחבר כתר תורה - על חשיבות לימוד התורה, שבט יהודה על משלי, דרך המלך על שיר השירים, דרך החיים על קהלת, גבעת פנחס על איוב, מדרש חכמים על תהילים, וצוואה בשם ראש הגבעה.
רבי מנחם מנדל - מחבר הספר תמים יחדיו מגיד מישרים בקהילת פוניבז'.
רבי ישראל משקלוב - ששימש את הגר"א בחצי שנה האחרונה לחייו, מראשי עליית תלמידי הגר"א, מחבר הספר פאת השלחן בנושא מצוות התלויות בארץ, ופירוש למסכת שקלים, וכן ערך כמה מספרי הגר"א.
רבי הלל ריבלין משקלוב בן רבי בנימין - מהעולים בעליית תלמידי הגר"א בשנת תקצ"ב. צאצאיו היו מייסדי השכונות הראשונות בירושלים מחוץ לחומות. ספר קול התור מיוחס אליו. אך יש הטוענים שאינו תלמידו של הגר"א.
רבי יהודה ליב הלוי עד"ל מסלונים, מומחה לדקדוק עברי ועזר לגר"א בכתיבת ספריו.

כתביו
הגר"א כתב ספרים רבים העוסקים בכל חלקי התורה ומכמניה. ביאורים לתורה לנביאים, למגילות, לספר דברי הימים. ביאורים למשניות זרעים וטהרות. פירושים לתלמוד ירושלמי לתוספתא, למסכתות קטנות, לתורת כהנים ועוד.

גם בחכמת הקבלה כתב חיבורים רבים, ביניהם פירושים לחלקי הזוהר, ספרא דצניעותא, היכלות ושאר חלקי הזוהר. וכן לספר יצירה, ועוד. גם את אגדות חז"ל הגר"א מבאר פעמים רבות על דרך הקבלה.

הביבליוגרף ישעיהו וינוגרד ערך ספר שלם אוצר ספרי הגר"א בו אסף את כל ספרי הגר"א למהדורותיהם, כפי שנדפסו עד שנת תשנ"ח.

את עיקרי חיבוריו כתב עד גיל 40. ומאז מיעט בכתיבה.

תלמידו רבי חיים מוולוז'ין כותב כי "אף גם אם יזכו הדור שיתפשטו כל חיבוריו הקדושים, אפס, מקצת מן המקצת מקצה תורתו וחכמתו תראו, וכולם לא תראו ולא תוכלו לשערו, אך תדעו ותאמינו כי אין חקר לתבונתו וחכמתו ודעתו הרחבה מני ים, וכערך טיפה נגד הים הגדול, כך ערך חיבוריו נגד חכמתו המרובה".

חלק מספריו נערכו בשנים האחרונות בצורה מוארת ומוערת על ידי הרב שלמה ליב ברעוודה.

משפחתו
אחיו הצעיר של הגר"א היה רבי אברהם.

כל שמונת ילדיו של הגאון מווילנה נולדו מאשתו הראשונה, חנה, והם:

בת (שמה לא ידוע) (1741–1756), נפטרה בנעוריה.
חינה (1748–1806), שנישאה לרבי זלמן זליג חיניץ מפינסק ואחרי מותו לרבי משה מפינסק.
פסיה בתיה (נולדה ב-1750) שנישאה לצבי הירש דונחין מדיסנה.
בת (שמה לא ידוע) (נולדה ב-1752) נישאה ליחזקאל הלוי.
שלמה זלמן וילנר (1758–1780).
יהודה לייב וילנר (1764–1816).
רבי אברהם וילנר (1765–1808).
טאובה (1768–1812), נישאה לרבי אורי שרגא פייבוש מדוברובנו.

הנצחתו
על שמו של הגר"א הוקמו בתי כנסת בתל אביב ובשכונות שערי חסד ובית וגן בירושלים. כמו כן הוקמה על שמו ישיבת הגר"א (כיום כולל אברכים) בחיפה, ישיבת אדרת אליהו וקהילת אדרת אליהו בעיר העתיקה בירושלים.

גבעתי

09.10.1705:50

1. היום חל יום פטירתו

בתגובה להודעה מספר 0

גבעתי

28.09.1805:44

2. היום חל יום פטירתו

בתגובה להודעה מספר 0

יוסף	28.09.1812:52

3. תודה על הבאת הדברים (כדרכך בקודש). בתגובה להודעה מספר 0

אוסיף סיפור קטן.
הגר"א באגרתו כותב כי ספר משלי (שזיכה את עם ישראל בפירוש עליו) הוא ספר המוסר הטוב ביותר.
בבחרותי למדתי מוסר בספר משלי.
באחת הפעמים, חלף לידי הרב יצחק יוסף שליט"א (לימים-הראשון לציון) ושאל אותי על בחירתי בספר זה.
ציטטתי לו את דברי הגר"א.
סבר וקיבל.
שבת שלום ושוב תודה.

משלי	30.09.2105:53

8. וזו הסיבה שבחרתי במשלי בתור הניק שלי… בתגובה להודעה מספר 3

וגם אני למדתי משלי עם פירוש הגר״א לסדר מוסר.
שמח לראות שיש בינינו עוד מן המשותף!

גבעתי

18.10.1905:56

4. היום חל יום פטירתו בתגובה להודעה מספר 0

גבעתי

07.10.2006:16

5. היום חל יום פטירתו בתגובה להודעה מספר 0

גבעתי

25.09.2123:37

6. היום חל יום פטירתו בתגובה להודעה מספר 0

ואהבת את השם

28.09.2123:51

7. יפה , מרתק מספר סיפורים ששמעתי עליו בתגובה להודעה מספר 0

הרי ידוע שהיה בקי בכל התורה כולה, שאלו את אחד מתלמידיו הגדולים מה ההבדל בינך לבין הגר"א שניכם מכירים את כל התורה, ענה התלמיד ההבדל בינינו שהוא מכיר אותה הפוך(לצורך ההבדל המהותי אפשר לנסות לקחת פסוק ומזיכרון לקרוא אותו הפוך)

מספרים שבא אליו תלמידו ר' חיים לאחר שנפלה לו ירושה גדולה בהתלהבות וסיפר לו על רצונו להקים עולם ישיבות, אמר לו שלא יפתח(למרות שכתוצאה מכך יהיה ביטול תורה עצום וידוע חשיבות כל שניה של תורה לגר"א)
לאחר זמן פנה הגרא לר' חיים ואמר לו שעכשיו יפתח, שאל אותו למה בהתחלה דחית אותי ועכשיו לא?
אמר לו בהתחלה באת בהתלהבות גדולה, זה לא היה מצד הקדושה אם באת עם כל כך הרבה חשק אז גם היצר הרע מעורב.....

ויש סיפור על משכיל שבא אליו אינני זוכר את הסיפור בדיוק והציג לו רשימה שאלות שעבד עליה רבות ולאחר שהגרא ענה על כולן(לא לפני שבעל פה הצליח להגיד את השאלות שיש בהם כפילות לגבי התשובות) לקחו אותו היהודים והכו אותו כי הוא היה מוסר יהודים, ואמר אותו משכיל כל זה היה כדאי רק לראות את הגרא

גבעתי

14.10.2215:25

9. היום חל יום פטירתו בתגובה להודעה מספר 0

כותרת:
תוכן:
סמיילים:	הצג

כותרת:
תוכן:
סמיילים:	הצג

העבר לפורום:
סיבה:

מזג עם פוסט מספר:
סיבה: