רבי נחמן מברסלב - מתוך ויקיפדיה
תאריך לידה א' בניסן ה'תקל"ב
מקום לידה מז'יבוז', פודוליה, האיחוד הפולני-ליטאי
תאריך פטירה י"ח בתשרי ה'תקע"א (בגיל 38)
סיבת הפטירה מחלת השחפת
מקום פטירה אומן, גוברניית קייב, האימפריה הרוסית
תאריך לידה לועזי 4 באפריל 1772
תאריך פטירה לועזי 16 באוקטובר 1810
חסידות חסידות ברסלב
תחילת כהונה תק"ן
סיום כהונה תקע"א
חיבוריו ליקוטי מוהר"ן, שיחות הר"ן, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות
אב שמחה בן נחמן
אם פייגא בת אדל
בת זוג סשיה
ילדים אדל, מרים, חיה, שלמה אפרים, יעקב, שרה, פייגא
רבי נחמן מברסלב (א' בניסן ה'תקל"ב, 4 באפריל 1772 – י"ח בתשרי ה'תקע"א, 16 באוקטובר 1810) היה אדמו"ר בדור הרביעי של תנועת החסידות ומייסד חסידות ברסלב. הוא היה מורה רוחני מקורי שהדגיש את המכשלות הרבות בדרך לדעת האל ואת חשיבות השמחה, הפשטות והתמימות. הרבה למחות על מה שראה כהתמסדות ואובדן הדרך של החסידות ונקלע למחלוקות קשות עם אדמו"רים אחרים, כשהוא טוען שהוא לבדו "צדיק האמת".
תלמידו הבולט ביותר, רבי נתן מנמירוב, חיבר על פי דברי תורתו את ליקוטי מוהר"ן, וספרי יסוד אחרים של חסידות ברסלב. רבי נחמן לא מינה לו יורש, וחסידות ברסלב הוסיפה לתפקד כתנועה עם מורים הבקיאים בתורתו ולא כחצר בראשות שושלת אדמו"רים. בימי חייו עורר סערה והתנגדות עזות, וחסידות ברסלב הייתה קבוצה קטנה ונרדפת עד שזכתה להתעניינות ותחייה במחצית השנייה של המאה ה-20. חסידיה מונים כיום עשרות אלפים, החלוקים לקהילות רבות, ורבים מהם חוזרים בתשובה.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות וצעירותו
נולד בעיירה מז'יבוז' שבפלך פודוליה, באיחוד הפולני-ליטאי (כיום באוקראינה). בימיו התחוללה חלוקת פולין, והשטחים הסובבים נמסרו לרוסיה הקיסרית. אמו של רבי נחמן, פייגה, הייתה בתה של אדל בת הבעל שם טוב. אביו של רבי נחמן, שמחה, היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא, אחד מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט, וקרא לבנו על שמו.
ר' נחמן גדל באווירה חסידית-קבלית. מנעוריו התחיל להתבלט בכישרונותיו. הרבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. התחתן מיד אחרי בר המצווה שלו עם סשיה, בתו של ר' אפרים, חוכר שהתגורר בכפר אוסאטין (כיום סטרה אוסוטה) סמוך לסמילה. אחרי חתונתו עבר להתגורר בבית חותנו, והתחיל למשוך אליו את חסידיו הראשונים, אשר נמשכו אחרי אישיותו המיוחדת. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון ומשמשו.
ב-1790, לאחר מות חותנו (לפי גרסה אחרת - לאחר מות חותנתו) עבר למדבדיבקה (Medvedivka) שבפלך קייב, שם קיבל על עצמו להיות רב לחסידיו ושם התפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה, והחלו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו"רים אחרים. טיעונו המרכזי של ר' נחמן כנגדם היה , שבעוד שהבעל שם טוב ביקש לחולל מהפכה רוחנית דרך ייסוד החסידות, הרי שזו הייתה אמורה להיות מהפכה בכל מהלך החיים היהודיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. תפיסה זו לא באה לידי ביטוי, לטעמו, בקרב אדמו"רים רבים שבנו להם את קהילתם, קיבלו בה מעמד של כבוד והנהגה, החזיקו את חצרם מכספי חסידיהם, ובכך תמה השפעתם על דורם. ר' נחמן טען שיש להשפיע על העולם כולו, להביאו אל תיקונו ולהחזיר את עטרת החסידות ליושנה. במדוודיווקה חי עד ה'תקנ"ח (1798).
הביקור בארץ ישראל והשפעתו על רבי נחמן
באותה שנה החליט ר' נחמן לפתע לנסוע לארץ ישראל, כדי להשיג שם התעלות והשתלמות נפשית. הוא התעכב זמן מה בקושטא, והגיע בספינה לחיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ"ט, 1798 ושם גם עשה את החג, מסורת מקומית מספרת שהמקום בו התפלל וטבל בחיפה היה השטח עליו הוקם לימים בית הכנסת הדרת קודש. לאחר מכן הלך לטבריה, בה היה כבר מרכז לחסידי הבעל שם טוב. כמו כן ביקר בצפת ובבית הכנסת העתיק במירון, אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל. לאחר הרפתקאות רבות עלה על אניית קרב טורקית, שהשיבה אותו לארצו בתקופת פסח. הוא שהה בארץ כחצי שנה.
הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אמרותיו מהתקופה שקודם הביקור בארץ. נהג לומר מאז: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל". וכן: "כל העניין שלי זה ארץ ישראל"; "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל".
מחלוקתו עם הסבא משפולי
בחזרתו מארץ ישראל אמר לתלמידיו "הבאתי לכם מתנה - מחלוקת". עם שובו העתיק את מגוריו לעיר זלטופול, ושהה בה כשנתיים. כפי שצפה מראש דרכו החדשה הביאה עליו מספר מבקרים, הבולט שבהם רבי אריה לייב משפולי, "הסבא משפולי". רבי נחמן התבטא נגדו בחריפות: "תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה, זקן - זה קנה חכמה, דברים של עתיק יומין והוא זקן שבטומאה, שהוא זקן שבסיטרא אחרא, היינו אבי אבות הטומאה". מפאת המחלוקת נאלץ רבני נחמן לנדוד. בעוברו בעיר אוּמן נודע לו סיפור הטבח שערכו שם ההיידמקים כשלושים שנה קודם לכן, ובו נהרגו כ-30,000 יהודים. והוא הורה לתלמידיו ולמשפחתו שכאשר יגיע קצו יקברוהו שם. בהסכמת דודו ר' ברוך ממז'יבוז' התקבל בשנת 1802 כאדמו"ר בברסלב, שם הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים, בהם רבי נתן שטרנהרץ מנמירוב, שהפך ליד ימינו. שמה של העיר ברסלב הונצח בשמה של החסידות מאז.
שנותיו האחרונות
בשנותיו האחרונות סבל ממחלת השחפת ובשנת 1808 הגיע עד העיר לבוב כדי למצוא לה תרופה, אך הרופאים לא יכלו לעזור לו. בשנת 1810 פקד אותו אסון נוסף: ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרף כליל, ובאותו זמן הגיעה הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר לאומן. הוא נפטר שם ממחלת השחפת כעבור חצי שנה, ב-16 באוקטובר, בגיל 38. בניו של ר' נחמן נפטרו בחייו, ובנותיו שרה, חיה, אדל ומרים היו עדין צעירות, וכשנישאו לא נישאו לחסידי ברסלב.
לאחר מותו לא מונה לו יורש, לכן בפי העם חסידיו נקראו "החסידים המתים". בברסלב נהגו לומר שהם עם אדמו"ר חי לא במובן הפיזי, אלא שעל ידי ספריו הוא מדריך אותם ועוזר להם גם לאחר פטירתו לעבוד את אלוהים ולהתקרב אליו.
לפי בקשתו שיבואו אליו לראש השנה גם לאחר מותו[3] מקפידים חסידיו לבוא מדי ראש השנה, לקברו בעיר אומן שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה).
מדרכיו והנהגתו
רבי נחמן סלל דרכים חדשות בחסידות. הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית, על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. הוא הדגיש גם את הצורך להשתוקק לאלוהים, ואמר שלפי גדולתו אין מי שיכול לומר שהוא עובד את האל, אלא העיקר הוא כיסופים וגעגועים. להשתוקקות זו אפשר לזכות בעיקר בעזרת אמונה פשוטה.
לצד הדרשות שנשא בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, סיפר גם מעשיות, המתפרשות כאלגוריות ומשלים לתורותיו. לדבריו, "משיח יאמר עליהם פירוש".
הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה, וההתנגדות לייאוש ולעצב אפיינה את תורתו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:
"ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן מח)
"מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כד)
"אין ייאוש בעולם כלל" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן עח)
"כשאדם יודע שכל מאֹרעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא." (ליקוטי מוהר"ן ד', א)
אמרתו "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר - לא להתפחד כלל!" הולחנה על ידי הרב ברוך חייט לשיר "כל העולם כולו", שבוצע על ידי זמרים רבים.
עוד הדגיש את חשיבות ההתקרבות לצדיקים ואמר שאי אפשר לזכות לאמונה אלא על ידי התקרבות אליהם ושהם כלליות הקדושה.
את מרבית הכתבים המיוחסים לו כתב תלמידו הבכיר רבי נתן מנמירוב, מתוך שיחותיו שנאמרו בעל פה. עם חיבוריו העיקריים נמנים ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, שיחות הר"ן, ועוד.
רבי נחמן הדגיש גם את גודל חשיבות הנסיעה אליו בראש השנה: "הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה". ועוד הוסיף, "לא מבעיא אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי". הוא לקח שניים מתלמידיו כעדים שימסרו שכל מי שיבוא לקברו, ייתן שם פרוטה לצדקה לטובת נשמתו, ויאמר שם את עשרת המזמורים של התיקון הכללי - מובטח לו שיזכה לתקן במהלך חייו את כל הדרוש תיקון, וייפטר מן העולם בעתו, בלא חטא ומתוך תשובה שלמה, כך שלא יצטרך לראות פני גיהנום.
חסידיו
מדי שנה, בעיקר בראש השנה, אך גם בשאר ימות השנה, עולים חסידיו לקברו שבאומן שבאוקראינה. בשנים האחרונות ישנה נהירה בולטת של ישראלים רבים שאינם מחסידי ברסלב, ולעתים אף שאינם דתיים, למקום. בימי חייו נהגו החסידים להתקהל אצל רבי נחמן בשלושה מועדים: ראש השנה, שבת חנוכה וחג השבועות.
ספריו וליקוטים מתורותיו או אודותיו
"ספורי מעשיות לרבי נחמן מברצלב", ברלין ה'תרפ"ב.
שער הספר ליקוטי מוהר"ן, דפוס ראשון
ליקוטי מוהר"ן - נכתב על ידי רבי נתן וחלקו הראשון יצא בחיי רבי נחמן.
ספורי מעשיות
ספר המידות
שני ספרים נוספים נכתבו על ידי רבי נחמן: "ספר הנשרף", שרבי נחמן הורה לשרפו, ו"ספר הגנוז". רבי נחמן תיקן גם את אמירת תיקון הכללי.
ספרים נוספים ליקטו מתורתו או נכתבו אודותיו. הבולטים שבהם:
חיי מוהר"ן
שבחי הר"ן - נכתב על ידי רבי נתן תלמידו ובו נכתב בשבחו של רבי נחמן וכן תיאור השתלשלות נסיעתו לארץ ישראל בזמן מלחמת נפוליאון
שיחות הר"ן - קובץ שיחות, שנאמרו על-ידו בהזדמנויות שונות. בספר 308 שיחות ומאמרים, קצרים ברובם, המהווים מעין השלמה לעיקרי תורתו, המובאת בליקוטי מוהר"ן. הספר, בגרסתו המצויה בידינו, נכתב ונערך על ידי תלמידו רבי נתן מנמירוב.
ליקוטי עצות
אשכול 21258
