ערכתי לאחרונה בתאריך 19.07.19 בשעה 11:28 בברכה, טוביה
צלפחד יצא לקושש עצים בשבת, בפרהסיה, בסמוך לאחר מתן תורה.
הרבה הסברים נכתבו, וראוי להזכיר את העובדה שמשה רבינו לא ידע מה לעשות איתו - כתוב שהוא צריך למות, כי חילל שבת בפרהסיה, אך לא כתוב *איך* יש להרגו.
כמובן, שהדברים אינם רלוונטיים לימינו כעת - הרי אז זו היתה ממש התרסה, העם כולו התחזק מאד בשמירת השבת, והנה, בא אחד ולכאורה אומר "אני עושה מה שאני רוצה ואני יוצא נגד השם יתברך". צריך להבין, שאז זו היתה ממש פגיעה חמורה בנפש עם ישראל, זלזול במי שהוציאם ממצרים ועשה להם כהנה והנה נסים במדבר, מי שמחייה אותם, מהווה אותם, מקיים אותם ומבטיח להם עולם הבא - והנה בא אחד, שמנסה לקרר אותם.
והשם שותק. מחכה לראות מה יעשה עם ישראל. ישתקו לו? ירחמו, ובכך ימחלו על כבודו של בורא עולם, מי שהיה נגלה להם השכם והערב בעמוד ענן, מציל אותם ושומר עליהם באהבה כה רבה? קשה להלום מצב כזה. הפגיעה של עם ישראל לא היתה בהם עצמם - שהרי, השבת שלהם לא יכולה להיפגע. המסכן זה הוא, המקושש. אך מה שפגע בהם אנושות היה חילול השם - עלבון כלפי אבא שבשמים, דבר שציער אותם קשות. על כבודו הם לא קיבלו רשות למחול. להבדיל אלף אלפי הבדלות,כולנו מכירים טיפוסים כאלו, שכשקיללו אותם הם יפטרו את המקלל בהינף יד, אך אם יאמרו משהו על האמא או האבא - עד כאן.
משה רבינו עמד, ושמע הלכה - כיצד יש להרגו. הלכה זו התחדשה, וכעת התורה לכאורה היתה "שלמה" - ממש ממש בזכותו של צלפחד.
רבינו האר"י והרמ"ע מפאנו: היה חסיד אחד בגמרא, שיצא בשבת לטייל והנה ראה שהגדר של שדהו, מקור פרנסתו היחיד, נפרצה. משמע, בכל רגע יכולים להגיע גנבים, או בהמות מרעה, ופשוט לשבור את מטה לחמו. אותו חסיד הרהר בלבו, כיצד לסגור את הפרצה בגדר - ונבהל:
"אני *מהרהר* מחשבות חול בשבת?!". מצידו, לא רק שאסור הדיבור בדברי חול, או בוודאי המעשה - אלא גם, הרהור חול בשבת אסור.
נזדרז וגמר בליבו - "מאחר שמעשה שנעשה תוך חילול שבת אסור על אותו מחלל לעולם - מבחינתי, כך גם מחשבה! אני מקבל עלי *לעולם* שלא לתקן את הפרצה בגדר, בשום יום שהוא".
השם יתברך חייך באותו רגע. רק הוא, הרי, יודע נסתרות. הוא יודע מי הוא אותו חסיד כיום - וגם מי הוא היה, לפני הרבה מאות שנים.
מייד בתחילת השבוע, צמח וגדל לו בפתע פתאום שיח קוצני באותה פרצה, כשהוא סותם אותה כליל. מה גם, שלשיח היו פירות מתוקים ובשפע, מהם התפרנס אותו חסיד מאז והלאה.
שם השיח היה צלף. ורבינו הוסיף ואמר - דע לך, שחסיד זה היה בגלגולו הקודם צלפחד בן חפר. הוא חילל שבת במעשה - ותיקן אותה אפילו במחשבה בגלגולו הנוכחי, ואז זכה צלפחד וקיבל - שיח צלף. אחד.
צלפחד, שתיקונו נשלם.
שבת שלום.
אשכול 23948