חיזוק יומי... כא' אב
באחד השבועות התענה רבי דוד מלעלוב "תענית הפסקה" - תענית למשך שבעה ימים - ממוצאי שבת עד כניסת שבת, ללא אכילה ושתייה.
ביום שישי, שעות ספורות לפני סיום התענית הרגיש הרבי מלעלוב צמא גדול. בדרכו לביתו עבר ליד מעיין מים חיים וזכים. צימאונו התגבר יותר, עד שרצה לשבור את תעניתו, אלא שהוא התגבר על תאוותו והמשיך בדרכו מבלי לשתות כלל.
לאחר שהתרחק מהמעיין התעוררה בליבו שמחה גדולה על שעלה בידו לכבוש את יצרו. עמד רבי דוד, התבונן בעצמו, והגיע למסקנה ששמחתו נובעת מכוחו של היצר הרע שרוצה להכשילו בגאווה.
חזר הוא אל המעיין ושתה ממי המעיין לרוויה, וכך ביטל את תעניתו הארוכה כדי שלא להיכשל חלילה בגאווה וגאות הלב...
תענית הפסקה קשה היא מאד, שבוע שלם ללא אוכל ושתייה, מעטים האנשים המסוגלים לכך, והשכר לעושה אותה שקול לאלפי תעניות בודדות.
רבי דוד מלעלוב היה מוכן לוותר על השכר העצום הזה רק שלא יכנס בו אפילו רבב אחד של גאווה.
תענית הפסקה יכולה לקדש את האדם, להביא אותו למקומות עליונים, אך הצניעות יכולה להביא אותו גבוה יותר.
אמר דוד המלך: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהילים צא', א')
אדם שיושב בסתר, שלא מתגאה במעשיו, מסתיר אותם, צנוע בהליכותיו, הוא נקרא עליון.
דווקא כשאתה מסיר את "האני" שלך, את האגו שלך, את הגאווה, והופך עצמך מאני לאין, מכניע עצמך כלפני הבורא, משליך עליו את מצוקותיך, מנטרל את "כוחי ועוצם ידי", אתה נמצא הכי קרוב אל הבורא, תפילתך נשמעת וקרוב לוודאי שאף תניב פירות טובים.
בכוח שלך להיות עליון, דווקא בכוח הצניעות "האין", ולא בכוח הגאות "האני" שלך...
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!
אשכול 25178