סיפרה הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה על בעלה, הגה"ח המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן זצ"ל: בא' מערבי השבתות, בשנות גלותו של רבי לוי יצחק, לא היה בבית מאומה, פשוטו כמשמעו, לא לחם ולא יין לקידוש, לא פרי ולא ירק.
לא היתה שום אפשרות לעשות קידוש ולטעום משהו במשך השבת.
בליל שבת היתה הרבנית בצער גדול. היא ידעה שגם בעלה יודע מהמצב, ולא היה לאל ידה להושיע.
הרב סיים את תפילת קבלת שבת וערבית, השולחן היה ריק והרבנית לא ידעה את נפשה.
אך כשהרימה את עינה, נדהמה לראות את בעלה מתהלך בחדר, שקוע בשרעפיו, כולו קורן מאושר ומפזם בלשון חז"ל: "תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו" (שבת קיט, א)
אשכול 26683