*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
בפרשתנו (יב, ח) מובאת המצווה לאכול את קרבן הפסח יחד עם מצה ומרור.
המרור לא בא, אז, כמצווה בפני עצמה, אלא הוא היה חלק ממצוות אכילת הפסח ושימש כ'תבלין', שתפקידו לתבל את המאכל.
והלימוד מזה לחיינו: 'מרור' הוא מלשון 'מרירות' והוא מסמל את המניעות והקשיים שיש לנו בעבודת השם.
לשם מה נועדו הקשיים והמרירות? לשם קרבן הפסח!
'פסח' הוא מלשון 'פסיחה' ודילוג והוא מסמל את עידן הגאולה, כאשר נדלג מעל כל המגבלות והקשיים של העולם ונחיה חיי גאולה. והמרור נועד 'לתבל' ולהכשיר אותה.
ביאור הדברים: האדם, מטבעו, מחבב הישגים שהשיג באמצעות עבודתו, הרבה יותר מ'מתנות' שהוענקו לו בחינם ומתנות-חינם אף גורמות לו לרגשי בושה.
ולכן, הגאולה באה רק לאחר עבודתנו הקשה והמייגעת שבזמן הגלות, כדי שנחוש ראויים לאותה מתנה ונייקר אותה במיוחד.
מקור: ע"פ תורת מנחם חכ"ח ע' 57-8
אשכול 29088