*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
על ה'מן' מספר המדרש (שמו"ר כה, ג), שהיו מרגישים בו כל טעם שרצו ואפילו כשלא הביע האוכֵל את רצונו בדיבור אלא רק *חשב* על זה –היה משתנה הטעם.
אמנם המן לא יורד היום, אך מציאותו קיימת, שהרי הקדוש-ברוך-הוא ציווה שיניחו ממנו בצנצנת "לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם" (פרשתנו טז, לב).
לשם מה הונח המן 'למשמרת'? – כדי 'להנציח' את פעולתו.
כלומר, גם כיום, כשאין מן שיורד מהשמים, פרנסתנו באה מלמעלה, ומה שנדרש מהיהודי הוא רק *הרצון*, שירצה לקבל את השפע שבא מלמעלה.
מהו רצונו הפנימי והאמיתי של כל יהודי? לבצע את רצון השם. ומכיוון שרצון השם הוא שתהיה גאולה, לכן גם היהודי חפץ בכך. מה שנשאר הוא רק *לחשוב* על-זה ו'לצחצח את הכפתורים' (לעשות הכנות אחרונות) לקראת ביאתו והקב"ה כבר ימלא את משאלתו ויביא גאולה ואז נזכה לראות בעינינו את הצנצנת המיוחדת.
מקור: ע"פ תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ו חלק ג' ע' 378 ואילך
אשכול 29145