בס"ד
חיזוק יומי - כד' אדר א
היכן שלא תהיה, אתה חלק מהעם הנבחר
יהודי, עולה חדש מרוסיה נכנס בהתרגשות גדולה למשרדי חברת קדישא, התיישב והחל לספר לסובבים: "יותר משנתיים הייתי אסיר בסיביר, עבדתי עבודות פרך וברוך ה' לפני שבוע השתחררתי וקיבלתי אישור לעלות לארץ.
לפני שחרורי ממחנה העבודה קראה לי הרופאה של המחנה אל המרפאה, נכנסתי והיא החלה לבכות בכי חרישי ואמרה: 'אני שמחה בשבילך שאתה זוכה לצאת מכור ההיתוך הזה ובטוחה אני שפניך נשואות אל ארץ הקודש, אתה יודע שגם אני יהודיה וכנראה אצטרך להישאר כאן עד סוף ימיי ולא אזכה לקבורה בארץ הקודש אלא כאן, עם שאר האסירים. יש לי בקשה אליך...'
היא נגשה לחדר הסמוך, חתכה אצבע מיָדָה השמאלית והגישה לי. 'אנא ממך, כשתגיע לארץ תקבור את האצבע הזו בהר הזיתים, לפחות חלק ממני יהיה קבור בארץ הקודש...'"
פתח היהודי את תיקו והוציא משם קופסה קטנה שעליה כתוב את שם האישה ושם אימה, ובתוכה חתיכת בד העוטפת את האצבע והגישה לאנשי החברה קדישא שלא נותרו אדישים ופרצו בבכי... ('להגיד')
כשנבחרנו לעם, איגד אותנו אליו בורא עולם, כך שאף הרחוקים ממנו עדיין קשורים אליו ואל תורתו. בכולנו יש נר קטן הרוצה תמיד להגיע אל האמת.
מהיכן שאבה אותה רופאה יהודיה את הכוחות למעשיה אף שהייתה במקום מרוחק כל-כך מיהדות? - "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" - ממתן התורה והחיבור לבורא!
בכל אחד מאיתנו יש את אותו נר קטן המנצנץ ומחפש להגיע אל בורא עולם, אך לעיתים השגרה היומיומית, מיאוס החברה בתלמידי החכמים ובתורת משה, היצר הממאן לשחרר, גורמים לנו לרופף את הקשר עם הבורא. הרי אז נופלים בעבירות, מרגישים אבודים ורחוקים מהעם הקדוש.
אם נזכור שאנו מאוגדים חזק עם הבורא ותורתו נוכל תמיד לעלות מעלה ולהבעיר את הנר הקטן שבתוכנו, אין אדם האובד מהעם הנבחר, אולי הקשר רופף אך תמיד הוא קיים.
וכבר הבטיח הנביא ישעיה: "...וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם..." (כז', יג') - כל האובדים יגיעו אל המקור האמיתי, אל בורא עולם.
גם אתה, היכן שלא תהיה, הנך חלק מהעם הנבחר... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!
אשכול 31525