*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
לגבי מלאכת 'הוצאה מרשות לרשות' בשבת, אומרת ההלכה שמתי מתחייבים בקרבן חטאת, רק כאשר החפץ המועבר הינו בעל חשיבות מספיקה.
במקרה שאדם הוציא כלי שמכיל אוכלים או משקים במידה מועטה (פחות מהשיעור המינימאלי ההלכתי) – הריהו פטור גם על הוצאת הכלי (רמב"ם הל' שבת ספי"ח), כי מציאות הכלי ה'אמיתית' היא התכולה שבתוכו ואין לו ערך עצמי.
וכך הדבר בנושא גלות וגאולה. ידועים דברי הרבי הריי"ץ (סה"ש תרפ"ז ע' 169. וש"נ), שרק הגוף נמצא בגלות, אבל הנשמה לא נמסרה לגלות ולשעבוד מלכויות ולכן, הננו חופשיים לקיים את התורה והמצוות.
והגם, שקיום התורה והמצוות נעשה באמצעות הגוף שנמסר לגלות ואם-כן, מה יועיל שהנשמה אינה בגלות? – אך, כאשר האדם מבטל את גופו כלפי נשמתו, ככלי אל תכולתו – הגוף מצטרף לחירות הנשמה. ומצירוף ה'גאולות הפרטיות' הנ"ל אצל כמה וכמה מבני-ישראל, נעשית הגאולה הכללית.
מקור: ע"פ תורת מנחם חל"א ע' 151 הע' 5; חל"ט ע' 172 ואילך
אשכול 31552