*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
חז"ל במסכת מגילה (י, ב) פירשו את המילים "*'וַיְהִי בִּימֵי'* [אחשוורוש]" שהם מהווים *"לְשׁוֹן צַעַר"*... כלומר, הימצאותנו בגלות אצל אחשוורוש היא צרה צרורה, הגם שהכול מתנהל על מי מנוחות בגשמיות וברוחניות.
הסבר הדברים:
בתפילת מוסף של יום-טוב, כתובה הסיבה האמיתית לגלות – "*מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ* גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ". החטאים אינם רק מחוללי הגלות, אלא הם מהווים 'צינור החמצן' של הגלות וברגע שיסתלקו החטאים, תתבטל הגלות מאליה.
עצם הימצאותנו בגלות מהווה הוכחה, שעדיין לא שבנו בתשובה ונשאר לנו מה לתקן...
המגילה לא באה חלילה וחס, להעציב אותנו ולהסביר לנו עד כמה אנחנו לא בסדר... אלא להיפך: היא מאמינה ביכולתנו להשתנות ולשוב בתשובה שלמה ולכן, היא 'מעמידה לנגדנו מַרְאָה', כדי שנדע את מצבנו ונשוב בתשובה ועל-ידי-זה, 'נדלג' ממלכותו של אחשוורוש ומחליפיו הישֵר אל מלכותו של משיח צדקנו...
מקור: ע"פ תורת מנחם חנ"ה ע' 301 ואילך
אשכול 31677