*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
המצורע שרוי במצב רוחני ירוד מאוד, הוא סכסך בין יהודים באמצעות לשון הרע ומקומו הוא מחוץ לכל מחנות הקדושה. בפרשתנו מסופר על הסוף הטוב של הסיפור – טהרת המצורע. המצורע שב בתשובה שלמה ונטהר גם מטומאתו הרוחנית ומהפך אותה לאור מיוחד.
הפיכת החושך לאור בשלמות תהיה רק לעתיד-לבוא. או-אז, המצורע יהפוך לחיובי במיוחד.
כל-זה מרומז בהתחלת הפרשה "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע": "זֹאת תִּהְיֶה" ב'לשון עתיד' מרמז על הפיכת המצורע בעתיד ל'תורה' ולקדושה.
על-פי-זה יובנו השינויים שנעשו בשם הפרשה:
בדורות הראשונים נמנעו מלקוראה בשם ה'בלתי-סימפטי' 'מצורע', וקראו לה בשם "זֹאת תִּהְיֶה" שמרמז על השינוי החיובי שיהיה לעתיד.
לעומת-זאת, בדורות האחרונים שסמוכים לגאולה, קוראים לפרשה בשם מצורע, כי חשים כבר את מציאותו של המשיח ולכן, 'עושים' מהמצורע עניין חיובי – 'פרשה בתורה', כי בתורה מאיר כבר אור הגאולה.
מקור: ע"פ לקוטי שיחות ח"ז ע' 101 ואילך
אשכול 31802