הרב יוסף משאש - מתוך ויקיפדיה
תאריך לידה ה'תרנ"ב
תאריך פטירה ב' בשבט ה'תשל"ד (בגיל 82 בערך)
מקום פעילות מקנס, חיפה
נושאים בהם עסק תלמוד, הלכה
תפקידים נוספים רב העיר חיפה
רבותיו הרב יוסף אלקובי, הרב רפאל אלקובי
חיבוריו שו"ת מים חיים, אוצר המכתבים
הרב יוסף משאש (ה'תרנ"ב, (1892) - ב' בשבט ה'תשל"ד, (25 בינואר 1974)) היה דיין, פוסק, משורר ואיש ציבור. כיהן כרבה הראשי הספרדי של העיר חיפה.
תולדותיו
הרב יוסף משאש נולד בעיר מקנס שבמרוקו. בצעירותו למד בישיבה שהקים הרב הלפרין במקנס, וכן בישיבה בראשות האחים הרב יוסף והרב רפאל אלקובי. מכתבים ששלח בגיל 16 (1907) התפרסמו מאוחר יותר באוצר המכתבים (בחתימתו היו"ם, הצעיר יוסף משאש). בגיל 31 (1924) נבחר לכהן כרבה הראשי של העיר תלמסאן שבאלג'יר; תפקיד אותו ביצע במשך 17 שנה. בהמשך, לאחר פטירת הרב משה טולידאנו, חזר לעיר מקנס כדי לשמש כדיין. הרב יוסף משאש היה בעל מהלכים במסדרונות השלטון, תוך שהוא זוכה לכבוד ממלך מרוקו. הוא זכה לאות כבוד מהמלך ומשר החינוך. קשריו אלו הועילו לו לצורך פעילות לטובת היהודים.
בשנת תשכ"ד עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר חיפה. בתחילה סירב לכהן כרב בחיפה, למרות מעמדו הרם במרוקו; אך לחץ של ראש העיר (אבא חושי) וההסכמה שהוא ייבחר ללא התנגדות, הובילו להסכמתו והוא מונה לתפקידו בשנת תשכ"ח והחזיק בו עד לפטירתו.
היה דודנו של אביו של הרב שלום משאש, רבה של ירושלים.
לרב משאש היה חוש אמנותי רב, וביטוי לזה ניתן לראות בעיטורים הגרפיים שעל שערי ספריו, אותם צייר בעצמו. כמו כן בספריו השונים, ובעיקר בספרו "נר מצווה", פזורים שיריו השונים; כגון שירו לכבוד חג העצמאות (נר מצווה, עמ' קעו) ושירו לכבוד הרמב"ם (נר מצווה, עמ' רד).
גישתו ההלכתית
ייחודו של הרב יוסף משאש הוא בנטייתו למנהג הנוהג בימיו, כשעל פיו ניסח הלכות שונות. כך הצדיק את המנהג לאחר את תפילת שחרית כדי לקיים חגיגת בר מצווה (שו"ת מים חיים, סימן כב). בדרכו זו לעתים נקלע למצב בו דעתו היא דעת יחיד. כך לעניין כיסוי ראש לנשים, פסק שבמקום שנשים נשואות אינן רגילות לכסות את ראשן אין חובה הלכתית לעשות זאת[1]. כמו כן פסק שכיום מכיוון שחילול שבת הפך להיות דבר רגיל (לעומת מכירת בשר טרף), הרי גם מחללי שבת באיסורי תורה ובציבור נאמנים על כשרות (שו"ת מים חיים, סימן קמג). בנוסף ייחודו נובע לעתים גם מן העובדה שהוא לא חשש לערער על דברים המקובלים בשאר עולם הפסיקה. כך לדוגמה יש לו תשובה ארוכה היוצאת נגד חזרת הש"ץ (שו"ת מים חיים, סימן מא, עמ' מז).
בנוסף ניתן להצביע על מקוריות בסברות אותם מעלה הרב משאש, ובעקבות כך יוצאות פסיקות ייחודיות. כך בספרו נר מצווה (עמוד טו) משער הרב יוסף משאש שבעתיד יש להדליק את המנורה בבית המקדש בעזרת חשמל, וכך הוא גם מתיר בפשיטות שימוש בחשמל לצורך הדלקת נר בחנוכה. [פסיקה זו מבוססת אף על תפיסתו לעניין חשמל, המתבטאת בהיתר להשתמש בחשמל בהבדלה, ובאיסור בפעולת חשמל בשבת מהתורה; אף שהוא התיר לדבר בטלפון ביום טוב למרות איסורו בשבת (שם, קלד, עמ' קיד)]. המקוריות בסברות של הרב יוסף משאש, נובעת אף מתוך העובדה שהרב יוסף משאש לעתים מוכיח עניין הלכתי מתוך לשון המקרא. כך לדוגמה לעניין כיסוי ראש לגבר, כותב הרב יוסף משאש (שו"ת מים חיים, סוף סימן כג) "ועוד מקרא מפורש.. 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' [בראשית ג] ואלו מגבעות לא עשה להם, כי אינם צריכים לכסות ראשן כלל..".
יחד עם אלו הונחו פסיקותיו אף מהחשש שפסיקה מחמירה תגרום שהחוטא יחוש שהוא נדחק מחוץ למחנה, ולכן שאף לשמור על קשר בין האדם אשר לא מקפיד על סדר יומו מבחינה הלכתית כשם שהקפידו הוריו, לבין היהדות. זאת כפי שכותב הרב מאיר אביטבול, מייסד ומנהל 'אוצרות המגרב-קרן חכמי מרוקו' (דבר המוציא לאור, שו"ת מים חיים, ירושלים תש"ס) "בתקופת ההשכלה במרוקו, לא נתנו רבותינו לאף אחד מישראל להרגיש כרשע בפני עצמו... אלא להפך ניסו לתת להם הרגשה שהדבר לא כ"כ נורא ומצאו להם היתרים וסמך לקולות בהלכה על מנת שלא יבעטו בתורה וממילא לא יהיה להם חלק ונחלה בה...".
יחסו למדינת ישראל ולציונות היה חיובי, ויתר על כן התנגד לתוכנית החלוקה ותבע לא לוותר על אף שעל מאדמת ארץ ישראל. בהתאם לתפיסתו זו פסק לאחד מתלמידיו שיש לחגוג את יום העצמאות בהלל והודאה (אוצר המכתבים חלק ח"ג אגרת אלף תשס"ט).
יצירתו התורנית
הרב יוסף משאש חיבר 48 ספרים, ביניהם:
שו"ת מים חיים, שני חלקים.
החלק הראשון, העוסק בדיני אורח חיים, נדפס לראשונה בשנת תרצ"ד (1934) במרוקו (פאס), ולאחריו נדפס בירושלים תשכ"ז (1967). לספר צורפו הסכמות של הרב רפאל אנקאווה והרב יצחק מרעלי. בפתיחת הספר מובאים שתי הקדמות, בהן בין השאר דיון על מוצא השם 'משאש'.
שער ספרו - שו"ת מים חיים, שנדפס בפאס, תרצ"ד
אוצר המכתבים - מכתבים שכתב הרב יוסף משאש, אותם הוא איגד לספר. בין המכתבים דיונים בפרשנות המקרא והתלמוד, הלכה, מכתבי נחמה, תיאורים היסטוריים, דיון בנושא הקרבנות לעתיד, סליחות ושירים ומאמרים שונים. הספר יצא לאור בחיפה, בין השנים: תשכ"ח-תשל"ה, בשלושה חלקים; בחלק הראשון עד מכתב תק, בשני עד אלף שח, ובשלישי עד אלף תתקמו.
נר מצווה - הספר מחולק לשמונה חלקים. בין השאר הספר עוסק בחג החנוכה מבחינה הלכתית ומחשבתית, ובאירועים יוצאי דופן, מבחינתו של הרב יוסף משאש, כגון מעשה יהודית ואירוע שהתרחש על יהודי מעגאז בשנת 1862. הספר הודפס לראשונה במרוקו (פאס) בשנת תרצ"ט (1939), בשנת תשכ"ט הודפס שנית בירושלים עם כמה תוספות, ולאחרונה יצא על ידי קרן אוצרות המגרב בשנת תש"ס.
זבח תודה (חיפה, תשל"ח).
ויזכור יוסף (חיפה, תשל"ט)
גרש ירחים (ירושלים, תשמ"ט)
בגדי ישע (ירושלים, תש"ן)
נחלת אבות, על פרקי אבות.
הגדה של פסח, הכוללת ציורים של הרב יוסף משאש.
הוד יוסף חי, לקט פסקיו בארבעה חלקי השולחן ערוך, בעריכת הרב זכריה זרמתי (ראש מכון אמת, ירושלים), [הוצאת ארז, ירושלים, תשס"ח]
מורשתו
בנו הרב אליהו משאש, השקיע רבות בהוצאת ספריו, תוך שהוא חובר לאוצרות המגרב קרן חכמי מרוקו (של הרב מאיר אביטבול); הקרן מוציאה חלק ניכר מספריו של הרב יוסף משאש. על שמו רחוב בחיפה ובאשדוד.
אודותיו
דוד ביטון, "הדין, השכל והזמן: הרב יוסף משאש פוסק בעידן של תמורות", עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ב.
זכריה זרמתי, "הוד יוסף חי: אוצר פסקי הרב יוסף משאש", הוצאות מכון תורת אמ"ת (ניסן תשס"ח), 310 עמ'.
צבי זוהר, כל העוסקת בתורה זוכה לדברים הרבה - הרב יוסף משאש על זכות האשה להתמסר לתלמוד תורה, פעמים 82, חורף תש"ס
אלעד פורטל, "זה היו"ם" משנתו הציונית של הרב יוסף משאש, הוצאת הדסים, תשע"א.
אשכול 19296
