כך כתבה חברה טובה אחרת
יש בהחלט על מה לבכות.
שושי עטר האמא( ממשפחת זרחי) . זכינו להכיר אותה מקרוב.
שושי עבדה עם אשתי בקרן אור, מוסד לילדים עיוורים עם מגבלה נוספת (נכות, פיגור, cp)
הוריה של שושי וארבעת ילדיהם ברחו מאירן. סיפור עלייתם לארץ כלל תלאות רבות שיכול לפרנס סידרת ספרים.
הם ברחו ברגל, במעברי הרים, תוך סכנת חיים.
והם הצליחו ועלו לארץ.
אך שמחת משפחת זרחי לא ארכה זמן רב.
אם המשפחה נהרגה בתאונת דרכים.
האבא לא עמד באסון שפקד אותו ונפטר משברון לב חודשים ספורים לאחר מכן.
וכך נשארו לבדם בעולם ארבעת האחים,
בן ו3 אחיות, יתומים מאב ומאם בארץ חדשה, עם שפה שאינה שגורה על פיהם. ללא משען ופרנסה .
אך הם לא נפלו. הם תמכו איש ברעהו וממש גידלו אחד את השני.
לאחים לא היה קל.
ועם כל האסונות שפקדו אותם הם לא עזבו את אמונתם.
הם המשיכו לחנך את עצמם במוסדות של יראת שמיים.
את שושי הכרנו לפני כ15 שנה.
שושי עבדה עם אשתי באותה הכיתה, מורה אחת עם 2 סייעות. ל6 ילדים עיוורים ומוגבלים.
היא עבדה בשמחה, בעדינות מידותיה, נתנה את ליבה בנתינה אין סופית למען ילדים אלו.
שושי עבדה בעבודתה זו עד יומה האחרון.
יום יום של חסד בלי גבולות.
לא היה להם קל גם בשידוכים. לא לה ולא לאחיה ואחיותה.
הימים חלפו, ושושי הפכה להיות בת בית אצלנו, הרבה שבתות זכינו להיות במחיצתה, ולאחר שנים מספר זכינו לראות בשמחתה עם יריב בעלה, ענבי הגפן בענבי הגפן, יריב היה בעל תשובה, מידותיו היו תואמות להפליא לאלו של שושי אף הוא התברך בעדינות, בהארת פנים, בדבקות באמת, והבית שכל כך ציפתה לו קם ונבנה. כמה שמחנו אז איתה, זכינו לערוך להם שמחת שבע ברכות אצלנו בבית, ואפילו את שמחת הברית יצחק של הבן הגדול ערכנו כאן בברכפלד.
לאורך כל חייה, הקשיים, והכאב, למרות הכל שושי הייתה דבוקה באמונה, כששמחה אצילית נסוכה בה, וצניעותה נר לרגליה.
הם זכו לשישה ילדים, איך שהיא כל כך שמחה בכל אחד מהם. היא ראתה בכל אחד מהם נחמה מתוקה שה' שולח לה על כל ימי היסורים שהיא חוותה.
אני כותב מתהומות של כאב,
ליבי מסרב להאמין, אני לא יודע חשבונות שמים, עם ישראל הקריב היום עולות תמימות. הלוואי ונפיק לקחים.
אינני יודע דעת עליון.
אבל עלה בדעתי שכבר היו בעם ישראל 250 איש שנשרפו באש המחלוקת.
היום היו בחירות. שם יפה בשביל מחלוקת בטהרתה,
במה בחרנו באחדות או במחלוקת?
האם מחלוקת היא המצווה החדשה?
אל נא אחיי תרעו בנפשכם, לא בני ברק בסכנה ולא מודיעין עילית, אחדותינו היא שנתונה בסכנה בגלל כמה פולטיקאים.
אל תתכסו במעטפת של צדקות.
יאמר נא ברורות-
צדקות אין כאן.
לעומת זאת שנאת חינם, פלגנות, מחנאות, פסילת ציבורים שלמים יש ויש.
וליבי אומר לי ששילמנו על זה היום בדם- ואש. של משפחה שלימה שעלתה בלהבות השנאה.
הניחו לפלגנות, כל איש ילך בדעת רבותיו.
אבל האם במזה מתחילה ונגמרת כל התורה?
האור החיים הקדוש מפרש "ואהבת לרעך כמוך, אני ה' " איך יתכן? לאהוב אחר, איש זר, כמוני?
"נתן טעם לדבר אני ה'... שבאמצעות יחוד הלבבות מתיחד שמו יתברך, להיות שכל ישראל הם ענפי שם הויה ברוך הוא"
אנו כולנו קומה אחת,כל נשמות ישראל סבוכים זה בזה, כל אחד מאתנו הוא משלים לגילוי שמו יתברך, ליחוד שמו. ואם אשנא אותך אני פוגם בנפשי, ושלימות נפשי תלויה בך חברי. אין אני יכול להשיג שלימות נפשי בלי חברי, אם כן אני תלוי בחברי להשלים את עצמי ואת ה' בעולם.
והפירוד גורם להפרדה בשם כביכול.
אין שלימות לנפשך בלי חברך !!!
אז איך אפשר לא לאהוב אותו כמוני?
תאהבו זה לזה.
וה' ירפא משובתינו, ומכותינו. אמן.
אשכול 19559
