70 שנים לרצח 2 תושבי עפולה, עובדי חברת החשמל שיצאו לוואדי עארה לתקן חבלה ברשת החשמל
לויקה נהרג במקום, זלוטניצקי נפצע והוכרע לאחר מספר ימים
ערבים פורעים מואדי עארה טמנו מלכודת לעובדי חברת החשמל: לויקה, לוי ישראל וחברו אברהם זלוטניצקי, שהגיעו לתקן ונפלו קורבן למארב המחבלים, שגנבו את אקדחיהם וירו בהם למוות. לפי עדות זלוטניצקי המחבלים ירו בלויקה שהיה פצוע והרגוהו.
בדיוק לפני 70 שנים, 1948, ביצעו מחבלי התקופה ההיא מארב מתוכנן לשני עובדי חברת חשמל, לויקה, ישראל לוי ואברהם זלוטניצקי, הלכו מבלי שוב. וכך תועדו בספר הזיכרון. ביום ה’, ב-09:30 לפני הצהריים יצאו מעפולה עובדי ההשגחה של הרשת ובתוכם ישראל לוי ואברהם זלוטניצקי, לתקן הפרעה בקו מתח גבוה, 66 ק”ו ירדן-שרון. הם נסעו במכונית משוריינת של חברת החשמל נהוגה בידי קלמן גלר. כ-6 ק”מ מעפולה נפגשו עם משמר האבטחה שהיה מורכב מארבעה שוטרים בריטיים ושני שוטרים ערביים עם מכונית משוריינת של המשטרה. ההפרעה נמצאה על ידי העמוד 1191 באדמות כפר המרצחים אום אל פחם שליד ודי ערה. כל ששת שרשרות המבדדים של העמוד היו שבורים. בסביבה לא נראה כל דבר חשוד, שקט שרר בכל. העובדים הוציאו ממכוניתם ציוד וכלים והביאום אל העמוד הנפגע שהיה במרחק 20 מ’ בערך מהכביש, קלמן גלר נשלח עם המכונית חזרה לעפולה, בלוית אחד השוטרים, כדי הביא מבדדים נוספים. לא עברו רגעים רבים ושוטר הצביע על ערבים ששוטטו בגבעות מסביב בתנועה חשודה. בהתייעצות עם הסרג’נט האחראי הוחלט לחזור מיד לעפולה, אך החלו העובדים לאסוף את הכלים, ניתך עליהם מטר יריות. ישראל לוי ואברהם זלוטניצקי נפגעו. שני העובדים האחרים הצליחו להגיע למכונית המשוריינת של המשטרה בה מצאו מחסה, גם נהג המכונית המשוריינת של המשטרה נפגע קל, ואחד השוטרים השיב אש במקלע. ישראל לוי, שכדור פלח את חזהו, נהרג במקום. זלוטניצקי היה פצוע קשה. המכונית המשוריינת ניסתה להתקרב לזלוטניצקי אך לא הייתה כל אפשרות לצאת ולהגיש לו עזרה כי האש שניתכה מן הגבעות נמשכה בכל תוקפה ללא הפסק. ”זמן קצר לפני שהחלו היריות עבר בכביש משמר צבאי. משמר זה הודבק כ-4 ק”מ מהמקום ולבקשת סרג’נט המשטרה חזרו החיילים ונכנסו בקרב עם הכנופיה. תחת חפוי אש כבדה העבירו את זלוטניצקי למכונית המשוריינת ולאחר נסיעה של 2 ק”מ העבירוהו לאמבולנס שהביאו לבית החולים צבאי בדרום הארץ.” משם הועבר לבית חולים בתל אביב. זלוטניצקי סיפר כי שעה שהלכו לבקש את עזרת הצבא עטו הערבים מן הגבעות, שדדו את אקדחו וגם את אקדחו של לוי. לפני שהסתלקו, נורה זלוטניצקי שנית, בידו. גווייתו של לוי נמסרה לנו במשטרת לג’ון. זלטניצקי נאבק עם המוות ולאחר ימים אחדים יצאה נשמתו. הנהג קלמן גלר נרצח כעבור חודש ימים בעכו ביחד עם שלושת חבריו בדרכם לחדש את אספקת החשמל לנהריה. הנרצח הראשון ישראל היה בן למשפחה מטופלת בילדים. בעודו ילד בן 9 נתייתם מאביו שנספה בתאונת עבודה בחיפה. המשפחה נאבקה קשה על קיומה, אולם ישראל הספיק בכל זאת לגמור את חוק לימודיו בבית הספר של כי”ח. הוא יצא לעבודה בעודנו נער צעיר ונשא בעול הבית, ובמרוצת הזמן היה למפרנסה העיקרי של המשפחה. מי שהכירו בבגרותו לא יכול לשער כלל כי שנות ילדותו ונערותו עברו עליו בתנאי חיים שלא היה בהם שפע. הוא היה תמיר, רחב כתפיים וחסון בגופו, בעל ידיעות, ער במחשבתו, נעים בהליכותיו, עליז ושופע חיים, ודוגמא ל”נפש בריאה בגוף בריא”. כבן 18 היה בהיכנסו לשרות חברת החשמל. הוא נקלט בעבודה במהרה, ללא חבלי הסתגלות, ונמנה עם הפועלים הטובים ביותר. כעבור שלוש שנות ניסיון בעבודות רשת שונות, נשלח לעפולה להשגחה על הרשת. לא עבר זמן רב וישראל התערה בעפולה והכה בה שורשים עמוקים, בעבודה, בחייו הפרטיים ובחיי הציבור. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשעובדים ותיקים של החברה בעפולה התגייסו לצבא, גדל חלקו של ישראל בנטל העבודה והאחריות. כה חיוני היה בהשגחה על הרשת בעמק יזרעאל ובגליל התחתון, שחברת חשמל סירבה להרשות לו להתגייס. הוא הקים לו משפחה ובית בעיר יזרעאל, וטיפחם באהבה ובמסירות. הרבה מזמנו הפנוי הקדיש ל ”הגנה” ול ”הפועל”. איש רעים היה, הרוח החיה בכל חברה, חבר טוב ואיש טוב, תמיד נכון לעזור לזולתו. לעבודתו ולתפקידו היה מסור ונאמן עד הסוף. ארבע עשרה שנים מחייו הקצרים הספיק לתת למפעל החשמל בארץ, שנים של עמל ויצירה ושל עמידה מתמדת על משמר אספקה תקינה של חשמל בימי פורענות כבימי שלום. בפברואר 1948, כשהמוות ארב בכל הדרכים וחיי אדם היו הפקר בכל אתר ואתר, יצא ישראל עם חבריו לאחד המקומות המסוכנים ביותר, לואדי ערה, כפר המרצחים הנודע לשמצה אום אל פחם, כדי לתקן את הקו ירדן-שרון שאותו זמן היה אחד העורקים העיקריים של אספקת החשמל בארץ. ובשליחות זו נפל. חברו הקשיש ממנו, אברהם זלוטניצקי, שנפצע אותה שעה, מת כעבור 8 ימים מפצעיו. רק בן שלושים ושתיים היה ישראל לוי במותו. שכלוהו אמו ואחיותיו, נתאלמנה אשתו הצעירה, נתייתמו שתי בנותיו. ביתו וגינתו בעפולה נדמו. לציבור העובדים בחברת החשמל אבד אחד מטובי חבריו ולישוב בארץ אחד מטובי בניו. על הרצח השני זלוטניצקי אברהם סיפר חברו: ”הכרתי לראשונה בזמן בניין מפעל נהריים. אחרי תקופה ארוכה נפגשנו שנית בעפולה שם עבדנו יחד משך שנים. כאן נודעו לי כמה פרקים מפרשת חייו, הוא התחיל לעבוד בנערותו, למד את מקצוע הפחחות אצל בעל מלאכה שניצל אותו כשוליה לכל מיני עבודות ומלאכות שאינן קשורות דווקא במקצוע. כאשר בא ארצה והוא בן 31, השתקע בעפולה שהייתה אז בראשית בנייתה. הוא קיווה למצוא פרנסתו במקצועו, אך לרגל המשבר הכלכלי משנת 1926 היה מחוסר עבודה זמן רב. היה מכתת רגליו לכפרים ולקיבוצים בסביבת עפולה כדי למצוא עבודה. בשנת 1928 נתקבל לעבודות שונות במפעל נהריים. היה פועל מוכשר והסתגל במהרה לכל עבודה, גם אם חרגה ממקצועו. בשנת 1933 חזר לעפולה לעבוד בסניף חברת החשמל שנפתח אז במקום. המשפחה השתקעה בעיר יזרעאל וחייו נהיו מסודרים יותר ותקינים. הוא עבד בהתקנת חיבורים חשמליים לבתים וחיש מהר למד את העבודה שלפני כן לא ידע דבר על אודותיה. מרבית זמן עבודתו עשה בנצרת, בעיר שכולה ערבית והתחבב על כל הצרכנים שבאו איתו במגע לרגל עבודתו. למד במהרה את הלשון הערבית ואת נימוסי החברה הערבית. בכל שנות המאורעות, 1936-1939 היה מבקר את נצרת לרגל עבודתו בלי חשש כלשהו לחייו. אהוב היה על תושבי העיר שכינוהו בשם ”חוג’ה איברהים”. היה חבר טוב לכל. לערבי כליהודי, אדם ישר, טוב לב ומלא חיים. כחבר ההגנה נענה לכל קריאה לאומית. בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי והוא אז כבן 48, בעל לאישה ואב לשתי בנות מתבגרות. במשך שנות שרותו בצבא נפגשו כמה פעמים. תמיד היה מדגיש את סיפוקו מהתנדבותו לצבא וממילוי חובתו כיהודי וכאדם. משהשתחרר מהצבא חזר לעבודתו באותה מסירות ונאמנות שהיו אופייניות לאישיותו. בראשית המערכה לשחרור הארץ נתמנה מטעם ”ההגנה” כמפקד קטע בעפולה. בשעת תיקון קו החשמל הראשי ירדן-שרון שסיפק אור וכוח ליישוב הנאבק על חייו, נפל עם ישראל לוי ז”ל מידי מרצחים ערביים. אברהם זלוטניצקי היה אחד החלוצים האלמונים שמעטים ידעו עליהם. יהי זכרו ברוך” בהספדים לזכרו נכתב באותם הימים. זלוטניצקי היה אחד מתושבי עפולה הותיקים, מבוניה הראשונים, עלה לארץ לפני 25 שנה מעיירתו איזביצה, פלך קאליש, התיישב בעיר יזרעאל ופתח לו בית מלאכה. בעל מרץ היה האיש ועסקן ציבורי. בעירו בגולה היה אחד הפעילים ב ”צעירי ציון” ולכן קשתה עליו הישיבה בעפולה השקטה, באין כר לפעולות. עמד והעתיק את בית המלאכה לנהריים שם הוחל בבניין מפעל החשמל. שם הכירו מיד שאדם בעל מרץ ורב פעלים לפניהם. עמדו וצרפוהו לעובדי המפעל ומאז עבד כחשמלאי. וכשהכניסו חשמל בעפולה, חזר לעפולה ונעשה לרוח החיה בין עובדי החשמל והיה מסדר את כל ענייני החברה עם הערבים. בנצרת היה זלוטניצקי האדם הפופולארי ביותר וכל נכבדי נצרת ידידיו. בשנת 1929, בעצם ימי המהומות, כשאימת התנפלות הייתה צפויה לעפולה ובידי תושביה אין מאומה במה להתגונן, הלך זלוטניצקי בלי לחשוב על הסכנה שבדבר ונסע למקום שנסע והביא כלי מגן. באחת התחנות של מסילת הברזל התנפלו עליו ערבים ואמרו לרצחו, אולם בעזרת הכרטיסן שהיה ידידו ניצל ממוות ואת המטען שלו הביא לעפולה בשלמות. במאורעות 1936-1939 הקדיש להגנה את חופשתו הממושכת בת 50 יום שצבר במשך שנים, הוא התנדב לנוטרות ושרת בתפקיד קופורל בין נוטרי חברת החשמל עד גמר המאורעות. פרצה מלחמת העולם השנייה. המוסדות הכריזו על גיוס לצבא. מי היה הראשון להתגייסות בעפולה? אברהם זלוטניצקי והוא אז קרוב לחמישים. בשובו מן המלחמה חזר לעבודתו בחברת החשמל והתמסר לביתו ולגינתו. שכה אהב ושהוזנחו במשך שנות היעדרו. לא הספיק לנוח והנה התחילה המלחמה שכפו עלינו הערבים. ושוב מזניח זלוטניצקי את ענייניו הפרטיים ומתמסר בכל מרצו ופעולתו לענייני ההתגוננות. וכשהיה צורך לתקן את קווי החשמל שנותקו על ידי הערבים, נוסע זלוטניצקי עם קבוצת ההשגחה על הרשת לתקן, שם חיכו להם הערבים, אך ירדו מהמכונית הומטר עליהם ברד כדורים וזלטניצקי נפל פצוע לתוך התעלה. הצבא אסף אותו והביאו לבאר יעקב ומשם לבית החולים ”הדסה” בתל אביב וכעבור 8 ימים מת מפצעיו. הניח אחריו אישה ושתי בנות. במותו אבד לעפולה אחד מאזרחיה הוותיקים והמסורים ביותר.
בתו הבכורה של לוינקה ז”ל: ראוי להנציחו בעפולה
כוכבה ברייט, 78, בתו הבכורה של ישראל לוי, לויקה ז”ל שנרצח בפיגוע, כיום תושבת רמת השרון התרגשה מאוד כשפנינו אליה. כוכבה נושאת את שם אמו, סבתה, אחותה הצעירה יותר אורה, 75, נפטרה. בסיועו של ההיסטוריון, חוקר תולדות העיר עפולה, עו”ד אמיר אברהם התחקינו אחר עקבותיה של כוכבה. ”הייתי בת 6 כשאבי נרצח, אני זוכרת שאבא הושיב אותי על הברכיים ולימד אותי את השיר: ”מסבלות גורל פרוע מצוקות חיי רזון, מלוכד לעמל אחד”, במשך שנים שרתי את השיר. אבי גידל שובך יונים ופעם הבאתי בסל הביכורים לגן יונה שאבא גידל, אני לא זוכרת הרבה, הרוב זה מהסיפורים. אבא שלי היה ספורטאי מצוין. אני חושבת שראוי שהעיר עפולה שהוא כל כך אהב תנציח אותו ברחובותיה או בכיכרותיה” אמרה כוכבה.
אשכול 19670