להורדת אפליקציה:
החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
פורום גילוי מסמכים אשכול 19982

ליה 11.09.1016:55

אירגונים לא ממשלתיים ונזקם לישראל

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.09.10 בשעה 17:03 בברכה, ליה

אשכול זה יוקדש להצגת האירגונים הלא ממשלתיים ונזקם העצום למדינה היהודית ולעם היהודי.

לפני שהתגלו מעשי הקרן לישראל החדשה תהו אנשים רבים מבלי להבין, כיצד זה אנו שומעים ללא הרף התבטאויות חורגות וחריגות,עד כדי חריקה מזעזעת באוזני ליבנו הלאומיות.

בשלושים השנים האחרונות מאז 1983 צצו אירגונים קטנטנים ששופרם החריש את אוזני האומה מבלי שהבנו מנין בוקע קול השופר הזה.

כאשר התפוצצה פרשת גולדסטון התבהרה לפתע תמונה מזעזעת לציבור הציוני יהודי בישראל.

לתוך עמדות השליטה והמפתח הזדחלו בשקט בשקט כוחות אופל איומים ושטניים שהחלו בחתירה שיטתית להחרבת הבסיס עליו מושתתת המדינה היהודית.

כל הגורמים המחריבים הללו,הסתבר מקבלים מימון אגדי מגורמים עויינים ערבים וזרים, מהעולם כולו.

החתרנות המבהילה הזו הולכת ונחשפת מדי יום יותר ויותר לעיני הציבור הנדהם.

כאשר תהיתי לפני התפוצצות פרשת גולדסטון על העובדה שהמדינה מתירה לאירגונים מזיקים לפעול בה בחופשיות נגד עצמה,ונגד האינטרסים שלה,הייתי סקרנית לדעת כיצד פועלת גדולת הדמוקרטיות ביחס לאירגונים לא ממשלתיים בתחומה.

להפתעתי הרבה גיליתי שארה"ב אוסרת בחוק קיומם של אירגונים כלשהם שיש בקיומם או במעשיהם איום כלשהו על בטחונה ובטחון אזרחיה.

מאותו רגע לא מצאתי מנוחה בליבי.

השאלה המרכזית שהטרידה אותי היתה,מדוע מדינת ישראל הנתונה במצור ובמלחמת הישרדות בלתי פוסקת נוהגת בצורה חסרת אחריות כזו ביחסה לבטחונה ולבטחון אזרחיה המאויים מבית גם על ידי מבול של אירגונים לא ממשלתיים המנהלים נגדה מלחמת חורמה אגרסיבית וחתרנית ללא תקדים?

מדוע אין המדינה הקטנה הזו נוקטת ראשית לכל באותו אמצעי בטחוני בו נוקטת ארה"ב הענקית והעוצמתית?

האם מנהיגינו אינם מודעים לאיום הקיומי שמהווים האירגונים הלא ממשלתיים על קיום מדינת יהודים קטנה אחת בעולם?

ואם הם אינם מודעים,מדוע אינם מודעים?

ואם הם מודעים,מדוע אינם פועלים במלוא הכוח לחסל את הלגיטימיות של אירגונים ממומני חו"ל,וממומני גורמים עויינים באופן מיידי?

איך זה שלא מתקיים שום דיון ציבורי על זרימת הכספים האדירה הנשפכת על מערך אירגונים הפועל לחיסול המדינה היהודית?

איך זה שהכנסת לא מעלה דיון כולל על ממדי התופעה ועל נזקיה הבלתי הפיכים לעם ולמדינה ולדור הבא ולעתיד כולו?

עלינו לשמוח מאד מבחינה לאומית על פרשת גולדסטון, שהיוותה קו פרשת מים בנוגע לקיומם של האירגונים העויינים הללו ולפעולתם הלא לגיטימית בעליל המתבצעת תחת הסוואה שיקרית של פעולות הומניות לשיפור החברה ולטובת העם היהודי כביכול.

מזלנו הוא רב מאד על שהתפוצצה לפתע פרשת גולדסטון וחשפה את התמנון המפלצתי הנקרא אירגונים לא ממשלתיים בישראל ומעשיהם המחרידים.

הסתבר שבמסווה של אירגוני זכויות למיניהן, פעלו כוחות שחור ושינאה אנטישמית בשלווה מתחת לאפנו מבלי שראינו את גודל התופעה.

ישבנו ממש על חבית אבק שריפה בלי מודעות כלשהי לסכנה.

עתה משהתגלה לנו המתרחש, לא נוכל להתעלם מגודל הסכנה,וחובתנו הראשונה במעלה והמוסרית ביותר היא לפעול למען בטחון ועתיד ישראל, ונגד כל הגורמים שהתאגדו לפעול לחיסולנו.

עלינו לפעול בכל דרך על מנת לחוקק בישראל את החוקים הנדרשים על מנת למנוע כליל אפשרות של הזרמה חופשית של ממון לגורמים המתארגנים באירגונים לא ממשלתיים ומשתמשים בהזרמות לפעולה נגד בטחון המדינה ונגד והציבור היהודי בישראל.

החוק האמריקני האוסר הזרמות מחו"ל לאירגונים לא ממשלתיים שם, חייב להיווצר גם פה.

בארה"ב כל גורם המעוניין להקים אירגון לא ממשלתי אינו יכול לקבל הזרמה מבחוץ ,רק מתוך ארה"ב.

כל ארגון המקבל כסף מארצות אחרות מוגדר בארה"ב-"סוכן זר"
(FOREIGN AGENT) ,וככזה עליו לדווח כל 6 חודשים בדייקנות ובפרטי פרטים למה שימש הכסף,כל פעולה שנקט האירגון ומחירה,ומיהם הגורמים מזרימי הכספים ,כולל הסכומים המדוייקים.

על הציבור בישראל לדרוש מהכנסת באופן מיידי לחוקק את החוקים הנדרשים, על מנת לייצר מצב מקביל גם בישראל.

לא נסבול עוד את המשך ההזרמות הפרועות מגורמים עויינים בחו"ל לצורך פעילות חתרנית נגדנו בארצנו.

העובדה שחברי הכנסת הנוכחית מנעו ומונעים עד לרגע זה את הקמת ועדת החקירה הממלכתית לחקירת מעשיה של הקרן לישראל החדשה ומעורבות אירגוניה בדו"ח גולדסטון זה מצב שלא ייתכן בשום מדינה דמוקרטית מתוקנת.

אנו דורשים שקריאתו של שנלר מקדימה ביום שהתגלה לו גודל השבר הנוראי שגורמים אירגונים לא ממשלתיים למדינה ולעתידה,בה הבטיח לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית,תתבצע מיידית.

כל הציבור מחכה!

זה צריך להיות גם האינטרס העליון שלו עצמו!

עלינו להילחם למען העם היהודי וארצו כאן ועכשיו!כולנו יחד.וכך אכן נעשה!

ליה 11.09.1017:28
1. פרופ' ג'ראלד שטיינברג - נאום בכנסת בתגובה להודעה מספר 0
פרופ' ג'ראלד שטיינברג - נאום בכנסת

תודה לשר איתן ולחבר-הכנסת אלקין שארגנו את הכנס הציבורי הזה, אשר עוסק בנושא מאוד מרכזי לחיים הפוליטיים בישראל. דהיינו, ממשלות אירופיות אשר מספקות סכומי כסף גדולים בכל שנה למספר ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים.

כאזרחי ישראל, אנו לא משערים מהי כמות הכסף שזורמת בתהליך זה – מדובר בעשרות מיליוני יורו לפחות – ואנו לא מכירים את שמות כל ארגוני האופוזיציה שמקבלים את הכספים הללו.

במרבית המקרים, אנו גם לא מודעים למימון הממשלתי האירופי שעומד מאחורי ההפגנות שתומכות במדיניות כזאת או אחרת.

אותו הדבר נכון גם לגבי מודעות בעיתונים; עשרות עתירות בבית המשפט העליון; תצהירים שמוגשים לועדות האו"ם ואשר מגנים את ישראל; וגם בסוגיות מכריעות רבות אחרות.

האופי וההיקף של מניפולציה זו הינם חסרי-תקדים ביחסים שבין מדינות דמוקרטיות – אין שום מקרה ידוע אחר, בו מסגרות ממשלתיות מנצלות את כספי משלם המיסים כדי לתמוך בקבוצות אופוזיציה של מדינה דמוקרטית אחרת.

תארו את התגובה של ממשלת צרפת לתוכנית אמריקאית אשר תעביר באופן חשאי מיליארד דולר לקמפיינים נגד הפלות בפריז.

ומה תהיה תגובת ספרד לכספי ממשלות זרות שמקדמות את הבדלנות הבאסקית? למרות שמענקים אלו ניתנים תחת הכותרת של "סיוע לחברה האזרחית", הגדרה זו הופכת ללא-הגיונית כאשר התהליך נשלט במלואו על ידי ממשלות זרות.

ארגונים כמו רופאים למען זכויות האדם, בצלם, והמוקד להגנת הפרט אינם יכולים לטעון שהם צומחים מתוך החברה האזרחית בזמן שהם נהנים ממימון של הממשלה השוודית.

תהליך כזה מתבצע באותו האופן על ידי 20 ממשלות (ביניהן נורווגיה ושוויץ), כמו גם בידי האיחוד האירופי עצמו.

עבור אזרחי ישראל, ההשפעה של פעילות זו היא גם פנימית וגם חיצונית.

כלפי פנים, כמות סכומי הכספים שמספקות הממשלות הזרות לקבוצת ארגונים ואנשים (שלא נבחרו בתהליך דמוקרטי), מעניקה להם יתרון עצום בהפצת האידיאולוגיה הפרטית שלהם.

כלפי חוץ, זהו יתרון שלא מתיישב עם הדמוקרטיה, הציונות או עם הריבונות היהודית בארץ.

אכן כך, המניפולציה הזרה של הפוליטיקה והחברה האזרחית בישראל היא קולוניאלית ואימפריאליסטית – המסר הוא שהגורמים הזרים יודעים מה הכי טוב עבור מדינת ישראל.

האנשים אשר מנהלים את ארגוני ה"חברה האזרחית", נואמים בפני ישיבות האו"ם על זכויות האדם, וגם בכנסיות ובקמפוסים בעולם, שם הם מגָנים את ישראל בטענות שהמדינה היא גזענית, מבצעת "טיהור אתני", "ג'נוסייד", אפלייה, ופשעי מלחמה.

ארגונים רבים מובילים את קמפיין החרם נגד ישראל (BDS) – אשר מבוסס על אסטרטגיית ועידת דרבן, משנת 2001.

איזה תירוץ מצדיק את השימוש בכספי משלם המיסים האירופי לכיסוי המלחמה הפוליטית שמנוהלת נגד ישראל?

מטרתנו המרכזית בכנס זה, היא לספק את המידע לציבור הרחב ולנבחריו – על גודל המימון הממשלתי הזר לארגונים פוליטיים בישראל, והשימוש שהארגונים עושים בו.

אנו מציגים את דו"ח המחקר המקיף הראשון שמתעד את הנתונים בנושא זה, אולם פרטים רבים עדיין חסרים.

ממשלות אירופיות, תוך התעלמות מחוקי השקיפות שלהן עצמן, אינן מפרסמות את כל המידע על המימון שניתן לארגונים פוליטיים בישראל.

אנו מצפים שנוהג זה יתוקן, כך שישראלים יוכלו לפחות לדעת, באופן ברור, מי או מה זוכים למימון, וכיצד החלטות אלו מוחלטות.

מהו האופן שבו ממשלות אירופה מחליטות לממן קומץ קטן של בקשות מתוך עשרות שהוא מקבל במסגרת תוכניות שונות?

אם הבכירים האירופים מתביישים מגילויים אלו, עליהם לחדול ממימוש מדיניות כזאת, ואם אין להם שום דבר להסתיר, מדוע הבקשות שהוגשו כדי להשיג מידע זה נדחות פעם אחר פעם?

אני מחזיק ביד פרוטוקולים של ישיבה של מוסדות האיחוד מ-99' שמחליטה על מימון לארגונים ישראליים כמו ארגון "ארבע אמהות", בהיקף 250,000 אירו, ושלום עכשיו עבור פרוייקט שעוסק "בהעברת מצביעים מסורתיים של הליכוד למחנה השלום".

מדוע האיחוד מסתיר מסמכים כאלה מאז שנת 1999, בטענה שמדובר בחומר "סודי ביותר"?

האם אין לציבור זכות לדעת?

בעזרת המסמכים האלה, היינו יכולים להבין את תהליך קבלת ההחלטות שאיפשר ל"עיר עמים", לקבל שני שליש מתקציבו בשנת 2007 מממשלות אירופיות.

זהו ארגון שמנהל קמפיינים לטובת הנרטיב הפלסטיני על ירושלים, ומכוון את התעמולה הזאת על מנת להשפיע על עיתונאים, דיפלומטים, ומקבלי החלטות.

הבוקר פורסם בעיתון "הארץ" שהאיחוד האירופי תומך בהכרזת ירושלים כבירת פלסטין - אולי יש קשר בין המימון לעיר עמים והכותרת.

אם הם מתנגדים למדיניות ישראל בירושלים או בכל נושא אחר, על הממשלות האירופיות להגיד זאת באופן ישיר וברור, ולא דרך מימון לקבוצות אופוזיציה ישראליות.

כמו כן, אירופה מממנת קמפיין לשנות את הגדרת מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי: ה"חוקה הדמוקרטית" של עדאלה משנת 2007 מבקשת להגביל את העלייה היהודית, ולבטל את סמלי העם היהודי במדינה;

"הצהרת חיפה" של מרכז מדה אלכרמל (Mada Al-Carmel), אשר נושאת את סמל האיחוד האירופי, קוראת ל"שינוי בהגדרה של מדינת ישראל ממדינה יהודית" למדינה אזרחית, ומאשימה את ישראל ב"ניצול" של השואה "על חשבון העם הפלסטיני".

קואליציית הנשים למען השלום מפעילה את האתר "מי מרוויח מהכיבוש?" שהוביל את קמפיין החרם האנטי-ישראלי בנורווגיה, והוא פועל באופן דומה גם בבריטניה.

המימון האירופי גם תומך בהליכים משפטיים נגד קציני צה"ל ומאפשר לארגונים להפעיל את ה"סמכות האוניברסאלית" המשפטית במדינות שונות בחו"ל.

המסקנה העיקרית של המחקר מדגישה את החשיבות של שקיפות מלאה לכל המימון הממשלתי הזר.

מידע זה צריך להיות זמין ברשת האינטרנט.

יתרה מכך, יש לפרסמו כבר בזמן התרומה, ולא שנה או שנתיים מאוחר יותר, בדו"ח מעורפל שבחלק מהמקרים בלבד ניתן למצוא בתיקי רשם העמותות.

דין חברות בע"מ כמו: "יוזמת ז'נבה", מחסום WATCH או "שוברים שתיקה", צריך להיות כדין העמותות.

על בסיס זה, מנהיגי ישראל, ואולי גם מקביליהם באירופה, יוכלו לשקול ולחשוב על הדרך הראויה ביותר להתמודד עם הסוגיה.

אני מאמין שבאמצעות שקיפות, הממשלות האירופיות שמנצלות את מסווה החברה האזרחית יגיעו להבנה שמעשה זה אינו נכון ואפילו לא חכם.

בחלק מהתגובות לכנס ולמחקר, אנו שומעים גינויים נגד המלצותינו ונגד הדרישות לשקיפות, מטעם אלו שממומנים על ידי אירופה.

אחרים מתלוננים על "אג'נדה ימנית" ואפילו דוחים ביקורת ציבורית תחת הסיסמא המוטעית של "מקארתיזם".

לצערנו הרב, נציגי הארגונים השונים כמו "בצלם", "הקרן החדשה לישראל", ו"עדאלה", סירבו להשתתף בדיון הציבורי החשוב הזה.

במקום להתייחס למהות ולהצדיק את התופעה, הם מנסים לתקוף את המחקר, ולהשתיק את הביקורת.

אף אחד לא טוען שהמחקר אינו נכון או לא מדויק. חופש הביטוי הוא לא הנושא, ואידיאולוגיה שמייצגת את הקוטב הימני או השמאלי, בכלל לא רלוונטית.

בכירים בקבוצות אופוזיציה ימשיכו להציג את השקפותיהם, בישראל ומחוצה לה.

אבל אנו דואגים מהדחיפה שמקבלים הארגונים, ואשר מבוססת על כספן של הממשלות האירופיות, שמגבירה את השפעתן של קבוצות שוליים אלו.

כל הנושאים הללו חשובים, והכנסת, כמייצג של הריבונות והדמוקרטיה הישראלית, הינה הפורום הנכון לדיון ציבורי.

אם פרסום הדו"ח הזה, והכנס היום, יפתחו בדיון לאומי זה - הדמוקרטיה וחופש הביטוי רק ירוויחו.

http://www.ngo-monitor.org/article/...
ליה 11.09.1021:00
2. “לוחמה משפטית” המיועדת להעניש את ישראל בתגובה להודעה מספר 1

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.09.10 בשעה 21:07 בברכה, ליה

לוחמה משפטית": ארגונים לא ממשלתיים והניצול לרעה של בתי-המשפט בסכסוך הערבי-ישראלי

תקציר מנהלים

השימוש בליטיגציה ובבתי משפט בעילות של פגיעה בזכויות אדם התרחב מאוד מאז שנות התשעים. התרחבות זו באה במקביל להתחזקותם רחבת ההיקף של הארגונים הלא ממשלתיים (NGOs – להלן “ארגונים”) והרחבת מושג “סמכות השיפוט האוניברסאלית”. ארגונים הטוענים כי הם מקדמים זכויות אדם, בעצם עוסקים בשתדלנות בינלאומית ובהגשת תביעות אזרחיות ופליליות נגד פקידי ציבור ישראלים בעילות כגון “פשעי מלחמה” או “פשעים נגד האנושות”. תביעות כגון אלה הוגשו בבלגיה, אנגליה, ספרד, שווייץ, ארצות הברית ובמקומות אחרים.

פעולות משפטיות אלה, שמטרתן, כביכול, להביא צדק לקרבנות, הן צורה של “לוחמה משפטית” המיועדת להעניש את ישראל על פעולותיה כנגד ארגוני הטרור ולמנוע פעולות צבאיות ישראליות עתידיות. אסטרטגיה המשתמשת בכלים משפטיים כתחליף לאמצעים צבאיים מסורתיים על מנת להשיג מטרות צבאיות נקראת “לוחמה משפטית”.1 בנוסף לכך, הפעולות המשפטיות הן גם אמצעי בידי הארגונים, שאינם נותנים דין וחשבון בפני שום משטר דמוקרטי, לחתור תחת מדיניות החוץ של מדינה עצמאית ולהתערב בקשריה הדיפלומטיים. בעוד שישראל אינה המדינה היחידה שהפכה למטרה ל”לוחמה משפטית” מצד ארגונים לא ממשלתיים (מספר ארגונים בולטים הגישו בצרפת ובגרמניה תביעות דומות נגד גורמים אמריקאים בכירים), היא בהחלט מהווה יעד מרכזי לפעולות שכאלה. על אף טענותיהם כי הם מקדמים זכויות אדם אוניברסליות, ארגונים אלה לא יזמו הליכים כנגד גורמים המעורבים בטרור מהצד הפלסטיני, מחיזבאללה, מהצד הסורי או האירני.

אסטרטגיה זו של יצירת דה-לגיטימציה לישראל על ידי שימוש במסגרות משפטיות, אומצה בפורום הארגונים של הועידה הבינלאומית נגד גזענות שנערכה ב-2001 בדרבן שבדרום אפריקה (“WCAR”, או “ועידת דרבן”). פורום הארגונים הלא-ממשלתיים גיבש תוכנית לפיה ישראל תסומן כמדינה “גזענית” וכמדינת “אפרטהייד” ותבודד מבחינה בינלאומית באמצעות מסע של הפסקת השקעות, חרמות וסנקציות, ואימץ, באופן מפורש, אסטרטגיה של לוחמה משפטית ככלי לקידום המערכה הפוליטית כנגד ישראל.2 הצהרת פורום הארגונים הלא ממשלתיים קראה לשימוש בכל האמצעים הדרושים כדי להבטיח את אכיפת המשפט ההומניטרי הבינלאומי על ישראל. בין השאר הצהרת הפורום קוראת לייסוד “טריבונל לפשעי מלחמה” שיחקור וישפוט את כל מי “שעלולים להיות אשמים בפשעי מלחמה, ג’נוסייד, טיהור אתני ופשע האפרטהייד... המבוצעים בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים.”

תנועה זו מונהגת על ידי ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים כגון אל-חאק, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR) ובאדיל (Badil), ובסיועם של ארגונים בינלאומיים כמו: Human Rights Watch, אמנסטי אינטרנשיונל, הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם - FIDH (צרפת), והמרכז לזכויות חוקתיות – CCR (ניו יורק). ארגונים אלה נתמכים בעיקר על ידי ממשלות אירופאיות ועל ידי האיחוד האירופי ומקבלים מימון ממוסדות בולטים ונחשבים כמו המכון לחברה פתוחה (OSI) של ג’ורג’ סורוס וקרן פורד.

מאמר זה מציג מספר מקרי מבחן המנתחים את תפקידם המרכזי של ארגונים לא ממשלתיים באסטרטגית הלוחמה המשפטית, ואת השימוש שנעשה בה לצורך קידום מסע התעמולה הפוליטי כנגד ישראל. ראשית, המחקר יפתח בדיון על מעורבותם של ארגונים לא ממשלתיים בתנועה לקידום ולהרחבת מושג סמכות השיפוט האוניברסאלית ובהקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). ללא התפתחויות משפטיות אלו, אסטרטגיית הלוחמה המשפטית של הארגונים הללו לא הייתה מתאפשרת.

שנית, המאמר יציג דוגמאות ללוחמה המשפטית האנטי-ישראלית המתרחשת ברמה הבינלאומית. המחקר יבחן את התגבשות הטקטיקה בפורום הארגונים בועידת דרבן ב-2001, את האסטרטגיות האלטרנטיביות שאומצו על ידי רשת הארגונים כתחליף לתביעות פליליות נגד ישראלים ב-ICC, ואת התיק שנפתח בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) כנגד גדר ההפרדה של ישראל. כבמסעות התעמולה הפוליטיים האחרים של הארגונים גם פעולות הלוחמה המשפטית כנגד ישראל מנסות לצמצם או להשמיט את העובדה שפעולות ישראל באות מתוך הקשר של טרור, לנצל לרעה את הטרמינולוגיה והרטוריקה המשפטית הבינלאומית כדי “לייצר” הרשעות מבלי לספק בסיס איתן או ראיות מהימנות תוך שימוש בהגדרות משפטיות חלקיות, מסולפות או בלתי עקביות.

שלישית, המונוגרפיה דנה בליטיגציה שמובילים הארגונים נגד ישראל בבתי-המשפט הלאומיים באירופה ובארה”ב. מכיוון שישראל לא אישרה את השתתפותה בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), בשל חששות פוליטיים ומשפטיים, הלוחמה המשפטית של הארגונים הלא ממשלתיים מתרחשת בעיקר בבתי-משפט מקומייים במדינות בהן נחקקו חוקים בעניין פשעי מלחמה או חוקים אחרים המקנים סמכות אוניברסלית. התביעות המפורטות במחקר כוללות את התיק נגד אריאל שרון בבלגיה על אחריותו, כביכול, לטבח בסברה ושתילה; צו המעצר שהוצא נגד דורון אלמוג בבריטניה בשל הפרות חמורות, כביכול, של אמנת ג’נבה; תביעות אזרחיות בארה”ב נגד אבי דיכטר בשל תפקידו בחיסול הממוקד של מייסד הזרוע הצבאי של החמאס ונגד משה יעלון בשל השתתפותו במבצע צה”ל בקנא שבלבנון ב-1996. בנוסף המחקר מפרט שלל תביעות שהוגשו בארה”ב ובבריטניה במטרה לחסום סחר עם ישראל.

כפי שהבהיר בית המשפט האמריקאי לערעורים, תיקים אלה שואפים לערב את בתי המשפט “בניהול הפרטני של קביעת מטרות צבאיות” ואינם תביעות נגד דמויות כגון “אידי אמין או מאו דזה-דונג.”3 התובעים בתיקים הללו לא הצליחו להצביע על תקדימים שבהם קבע בית המשפט ש”החלטות דומות של הדרגים הגבוהים בקביעת טקטיקות ואסטרטגיות תוך כדי מבצעים צבאיים מודרניים, היוו מעשי עינוי או הרג לא חוקיים על-פי המשפט הבינלאומי”.4 בעוד תיקים אלה נמחקו כולם בשלבים מוקדמים, הכיסוי התקשורתי להן זכו היווה אחת ממטרותיהם המרכזיות. במימד זה, הנזק שנגרם לישראל היה משמעותי, בדיוק כפי שהתכוונו הארגונים שהגישו את התביעות.

כתוצאה מתביעות אלה, מספר מדינות, ביניהן בלגיה ובריטניה, תיקנו את חוקיהם על מנת למנוע בעתיד מקרים דומים של ניצול לרעה. תיקונים אלה כוללים, לדוגמה, איסור על הארגונים לפנות לבית המשפט ישירות בדרישה להוציא צו מעצר מבלי להתייעץ קודם בגורמים ממשלתיים. עם זאת, לתביעות הללו ממשיכות להיות השלכות פוליטיות ודיפלומטיות חמורות, ביניהן הגבלה משמעותית ביכולתם של גורמים ישראלים בכירים ישראליים לנסוע לחו”ל וההד התקשורתי שמהווה מרכיב חשוב בדימוניזציה של ישראל.

דו”ח זה מדגיש גם את היעדר השקיפות והאחריות הציבורית של הארגונים הלא ממשלתיים ותרומתם למתח הדיפלומטי והפוליטי ולהחרפת הסכסוך הישראלי-ערבי. אנליסטים ציינו שההתמקדות של ארגונים רבים הטוענים כי הם מקדמים זכויות אדם דווקא בהפרות לכאורה של ישראל, גורמת להם להתעלם “מאיזון האינטרסים הנדרש ממובילי מדיניות.”5 גורמים מקרב הארגונים משתמשים בתביעות משפטיות כדי לקדם את האידיאולוגיות שלהם ואת מטרותיהם בענייני מדיניות חוץ בלי שהם חייבים ליתן דין וחשבון ציבורי ודמוקרטי וללא אחריות על ההשלכות מרחיקות הלכת של מעשיהם. כל זאת במקום להתמקד בהחלטות הקשות שמדינות לאום צריכות לקבל בבואן לשקול שיקולי ריבונות וביטחון מול זכויות אדם. התמקדות שכזו באינטרס הצר והאישי בלב סביבה גיאו-פוליטית מורכבת, כמו זו של הסכסוך הישראלי-ערבי, מובילה להתמשכות הסכסוך, ובאופן פרדוקסאלי, לדילול הפן האוניברסאלי של זכויות אדם.

http://www.ngo-monitor.org/article/...

ליה 11.09.1021:10
3. הוקם בישראל ארגון למעקב אחר מעשי האירגונים הלא ממשלתיים בתגובה להודעה מספר 2

NGO Monitor- אודות העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים


קהילת הארגונים הלא ממשלתיים non-governmental organizations-NGOs) ) צוברת בשנים האחרונות כח והשפעה רבים, בייחוד בכל הנוגע לסוגיות הקשורות בסכסוך הישראלי- ערבי. לפעילותם הענפה של אותם ארגונים הכוללת פרסום דוחות, ארגון מחאות המוניות ושתדלנות פוליטית נודעת השפעה עצומה על האו"ם ועל קובעי מדיניות ברחבי העולם.

עד לאחרונה, אותם ארגונים הנתמכים על ידי תורמים נדיבים, מוסדות פילנטרופים ותקציבי ממשלה, לא היו נתונים לבדיקה עצמאית וביקורתית מכל סוג. ארגון NGO Monitor הוקם במטרה לעודד אחריות מצד אותם ארגונים ובכדי לקדם דיון ערני בסוגית מעורבותם של הארגונים הלא ממשלתיים בסכסוך הישראלי-ערבי.

ארגונים אלה שונים ומגוונים לא רק בסוגיהם וברמתם אלא גם במניעיהם הגלויים. כשם שיש ביכולתם לפעול למען מטרות טובות, כך הם יכולים להציג את עצמם ואת המטרות בשמן הם פועלים שלא כהלכה. שלא כמו ממשלות דמוקרטיות וחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, לארגונים הלא ממשלתיים אין מסגרת קבועה המאלצת אותם לקחת אחריות על הפרסומים והדוחות אותם הם מפרסמים ועל אמינותם. במקרים רבים, ארגוני זכויות אדם מוכרים ומבוססים העוסקים בפעילות הומאניטרית זוכים ל"הילת צדקנות" האופפת אותם, מעניקה להם חסינות אוטומטית ומגנה עליהם מפני בדיקות ובקורות קפדניות מידי. במקרים אחרים, ההנחה שהמניעים של אותם ארגונים מכובדים, טהורים וחפים מהטייה פוליטית או אידאולוגית, מונעת בחינה ביקורתית.

האמצעים העצומים העומדים לרשותם של ארגוני זכויות האדם, מאפשרים להם להפעיל צוותים גדולים המסוגלים לפרסם כמויות גדולות של כתבות, הודעות לעיתונים וראיונות, ההופכים אותם למקור מידע מדרגה ראשונה לעיתונאים, חוקרים ומדינאים. ההד המוגבר של הפרסומים קובע את התנאים בהם מתקיים הדיון הציבורי ויש ביכולתו להשפיע על עיצוב המדיניות של שחקנים גדולים וחשובים בזירות השונות. ביכולתם של ארגונים אלה לספק את הצורך הגובר במידע זמין וממוקד בנושאים שכבר כונו על ידי פרופסור אירווין קוטלר "הדת החילונית החדשה של זכויות האדם."

עם זאת, כפי שהוכיח ה ,NGO Monitor במקרים רבים, פרסומים ופעילויות של ארגונים הומניטרים רבים ביניהם כאלה המבוססים היטב, עומדים בניגוד חריף למטרות ולהצהרת המשימות כפי שנוסחו על ידיהם עצמם – חיזק מעמדן של זכויות האדם האוניברסאליות ברחבי העולם. סטנדרט מוסרי כפול ודיווחים מוטעים וחסרי הקשר גרמו לעיוות גס של המימד ההומניטרי של הסכסוך הישראלי-ערבי.

המטרה של NGO Monitor היא לספק מידע וכלים לניתוח, המערערים את אותן תפיסות ופרשנויות על ידי קידום דיון ציבורי נוקב בנושאים חשובים אלו.

מי אנחנו?

NGO Monitor הוא הפרויקט המרכזי של הארגון לאחריות ארגונים לא ממשלתיים, שהוא עמותה עצמאית הרשומה בישראל, בהנהגת פרופ' ג'ראלד (גרשון) שטיינברג.

הצוות שלנו

המטרות

מטרתו המוצהרת של NGO Monitor היא להכין ולספק מחקרים ביקורתיים על פרסומיהם השונים של הארגונים הלא ממשלתיים לשימושם של עיתונאים, מוסדות פילנתרופיים, מדינאים, חוקרים, והציבור כולו.

בכוונתנו לחשוף מקרים בהם זכו נושאי זכויות האדם במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי לטיפול מעוות, ולספק מידע ותוכן לתועלת ארגונים העובדים במזרח התיכון. הניתוחים של NGO-MONITOR כבר תרמו לדיון הציבורי בשאלת תפקידם ומעמדם של ארגוני זכויות האדם בזירה הישראלית- פלשתינאית. בנוסף, הולכת וגוברת הדרישה לשים קץ ל עיוותים של ארגונים שונים המנצלים "ערכי זכויות אדם אוניברסאליות" על מנת לקדם מטרות צרות ואידיאולוגיות.

ליצירת קשר:

אי-מייל: mail@ngo-monitor.org
פקס: 02-561-9112
טלפון: 02-566-1020
משרד: רחוב תל חי 13,
92107 ירושלים

ליה 11.09.1021:16
4. קמפיין האירגון:לוגו של תפוז נוטף דם בתגובה להודעה מספר 3
מחוץ לגדר

בשקט בשקט נכנעים מפעלים ללחץ שמופעל עליהם באירופה ומפסיקים את פעילותם בשטחים. מולטילוק, יוניליוור וסודה קלאב כבר התנתקו, והם לא לבד. המטרה הבאה: הרכבת הקלה בירושלים.

מיל דאוד עוצר את המרצדס השחורה סמוך לשער מפעל מולטילוק באזור התעשייה ברקן. הוא יוצא מהרכב, מתקרב ומתבונן בשטח, שלטענתו נשדד ממשפחתו. "האדמה הזו שלנו כבר יותר ממאה שנה", הוא טוען, "זה מהסבא של הסבא. עד הדקה האחרונה זרענו כאן, עיבדנו את האדמה. זה בסדר גמור להקים מפעלים - אבל למה על אדמות של אחרים?"
דאוד אינו הפלסטיני היחיד שאוחז בטענות דומות בנוגע לאדמות שהפקיעה המדינה (לפירוט ראו מסגרת), אולם מה שהביאו לפתוח את הפצע המשפחתי הנושן הוא ביקור שערכו ביוני נציגי ארגונים אזרחיים משוודיה. מטרתם הייתה לחקור את פעילות מפעל מולטילוק, שבבעלות ענקית המנעולים השוודית אסא אבלוי. באוקטובר הם פרסמו את ממצאיהם, שלפיהם החברה מפרה את החוק הבינלאומי, וקראו לה לצאת מהשקעתה ב"כיבוש". המטרה הושגה: כעבור ימים אחדים בישרה החברה כי המפעל ייסגר.

אסא אבלוי לא לבד. בחודשים האחרונים הודיעו חברות בולטות נוספות על יציאה מהשטחים: ענקית הצריכה יוניליבר החליטה למכור את חלקה במפעל בייגל-בייגל שבברקן, וסודה קלאב הודיעה שתפסיק לשלוח לסקנדינביה סחורה שיוצרה באזור התעשייה מישור אדומים. בשנים האחרונות התנתקה חברת יקבי ברקן מאזור התעשייה שעל שמו היא נקראת. לפני שנתיים נעתר בנק הולנדי לדרישה למשוך את השקעותיו מפרויקט הרכבת הקלה בירושלים, ושר החוץ ההולנדי דרש מחברת ריוול להפסיק להשתתף בבניית גדר ההפרדה. מבחינת ארגונים הפועלים בתחום, אזורי התעשייה ברמת הגולן פסולים באותה מידה (בסקוטלנד מתנהל בשל כך קמפיין נגד מי-עדן), והקיצוניים שבהם קוראים לחרם מוחלט על התעשייה הישראלית - אולם הדגש שמניחים רובם הוא על הגדה המערבית.

ההתפתחויות האלה, כמו גם התפתחויות בזירה הדיפלומטית, הביאו את ארגון גוש-שלום להכריז ש"התעשייה בהתנחלויות מתפוררת". בהתנחלויות, מנגד, טוענים שהעזיבות זניחות ושהמצב נפלא. שני התיאורים הללו מופרזים; לא מעט תעשיינים מעדיפים עדיין לעבוד בשטחים, אולם קשה להתעלם מנטישת מותגים חזקים והתהליך הזה עשוי להחריף בשנים הקרובות. סיבה לדאגה לתעשייה הישראלית? "בהחלט", משיב דניאל בירנבאום, מנכ"ל סודה קלאב, "התעשייה צריכה להתארגן כדי לתת פתרון. לממשלה, לצערי, אין מענה הולם".


מה צריך לעשות?
"להכין אלטרנטיבות לתעשייה בשטחים. אני לא רואה פתרון אחר. לי יש שבעה מפעלים, אז לא קשה לי לספק לסקנדינבים מוצרים ממקום אחר - אבל להרבה חברות אין אפשרות כזו. לא הייתי משקיע במניות שלהן".

אולמרט והקונטיינר

במהלך השנים הוקמו בשטחים לא מעט אזורי תעשייה (ראו מפה). חלקם מתקשים להתרומם, בעיקר אלה הממוקמים יחסית בעומק הגדה. אלה הקרובים לקו הירוק הם המשגשגים ביותר: ברקן במרכז ומישור אדומים ליד ירושלים. כל האזורים, קרובים כרחוקים, נחשבים ל"אזור פיתוח לאומי א'". גורם נוסף שהופך אותם לקורצים לתעשיינים, שמצטרף לארנונה זולה, הוא עלות כוח העבודה: רק לפני כשנה פסק העליון כי יש לשלם לפלסטינים בהתאם לחוק הישראלי, ולא הירדני. קרוב לבית, רחוק מהחוק.

אזור התעשייה ברקן, למשל, ממוקם כחצי שעה מתל אביב. בין מפעליו נכללים מותגים מוכרים כסלטי שמיר, ביתילי וכתר פלסטיק, וגם מפעל החוטים איילת ברקן של נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. במפעלים מסבירים שהם "לא מתעסקים בפוליטיקה", אולם הכול באזור טעון פוליטית: כביש חוצה שומרון, שבכניסה אליו מחסום צה"לי, הקרבה לגוש דן שממחישה את בטנו הרכה, החיילים בכניסה לאזור התעשייה, הטענות הפלסטיניות לאדמות ש"נשדדו" וההגבלות הכבדות על תנועתם. בדוח "מחסום ווטץ'" מספטמבר, למשל, מספרות הפעילות על עובד ותיק בבייגל-בייגל (פרטיו לא נמסרו), שמשמרותיו מסתיימות בעשר בלילה - שעת סגירת המחסום. "לפעמים החיילים טובים ומאפשרים לו לעבור", הן כותבות, "אבל לא פעם קורה שהוא נשאר מחוץ לגדר כל הלילה וישן תחת כיפת השמים". יוניליבר מסרה ש"המקרה אינו מוכר", ולא השיבה לשאלה אם בדקה את הנושא.

הצלחת האזור חשובה למועצה לא רק בשל ההכנסות הכספיות, אלא גם כחיזוק לאג'נדה הפוליטית שלה בדעת הקהל הישראלית. עבור המפעלים, ש-70%-80% מסחורתם מיוצאת, דעת הקהל העולמית חשובה לא פחות, ומפרסום מיקומם הם עלולים בעיקר להפסיד. ישנם יוצאי דופן: מפעל החטיפים אחווה, למשל, הודיע לאחרונה שיעבור מברקן לאריאל. לדברי המנכ"ל יעקב מלאך, "יש עלייה במכירות לאירופה למרות שכתוב במפורש גם על המוצר שהוא מברקן".

רוב המפעלים מעדיפים להימנע ככל האפשר מחשיפה. המקום הראשון שבו מתבטאת הבעיה הוא המכס: מפעלים מהשטחים אמורים לשלם על יצוא לאירופה מכס, שממנו פטורים מפעלים בישראל. "לא נמצאו יצואנים שהצהירו הצהרות כוזבות", אומר דוד חורי, בכיר במכס. אסא אבלוי, למשל, גילתה בתגובתה לדוח הארגונים שמוצרי מולטילוק שיוצאו לאירופה נהנו מהטבות במכס המגיעות למפעלים בישראל, למרות הייצור בשטחים. החברה המעיטה שם בחשיבות המפעל בברקן, וטענה ש"המפעל העיקרי של מולטילוק ממוקם ביבנה. במפעל בברקן נעשה שימוש לייצור רכיבים מסוימים בלבד". האומנם? שמעון שקל, מנכ"ל מולטילוק: "ברקן הוא מפעל הייצור, מפעל עתיר השקעה. ביבנה יש רק הרכבה ומשרדים, זה לא מפעל עתיר השקעה".

"הסחורה שלנו", מגלה בעל מפעל, "מגיעה עם טופס שנלווה לתוצרת ישראל שפטורה ממכס. על זה אנחנו מסמנים 'ברקן'. לרוב לא שמים לב, וזה עובר. פעם אחת מנהל מכס ממוצא ערבי באירופה דרש שנכתוב שהסחורה מ'השטחים הפלסטיניים הכבושים'. עניתי שלא אעשה זאת אפילו אם אפסיד את הקונטיינר".

ומה קרה בסוף?

"עירבתי את שר התמ"ת אולמרט, ונוצרה תקרית דיפלומטית. נציג המכס בבריסל והשגרירות התערבו, עד שבסוף זה עבר ולא שילמנו מכס. אולמרט התקשר ואמר, 'שחררתי לך את הקונטיינר'".

בהתחלה נפנפו, בסוף נכנעו

בכניסה למועצה האזורית שומרון נתקל המבקר בתמונות מחומש ומשא-נור, ההתנחלויות שפונו לפני כשלוש שנים, בלוויית הכיתוב "לא נשכח ולא נסלח". לפני כשבועיים ביקרו במועצה נוצרים אוונגליסטים אוהבי ישראל. לפי ראש המועצה גרשון מסיקה, הם הבטיחו: "על כל מפעל שיעזוב, נביא שניים". לדבריו, "הנוצרים באמריקה הרבה יותר אוהדים. באירופה תמיד שחטו את היהודים".

אתה לא מודאג מהפעילות נגדכם?

"בכלל לא. אני מודה להם שהם מביאים פרסום, ותורמים לחיזוק התעשייה. כל מי שזקוק לעבודת פלסטינים יעדיף להיות פה. עומדים אצלנו בתור".

מנהלת אזור התעשייה, אתי אלוש, מספרת שהאזור מצוי בהרחבה, ומוסיפה ש"יש שלושים מפעלים ברשימת המתנה". באתר המועצה, יצוין, נכתב שיש באזור 120 מפעלים - בעוד שכיום המספר נמוך יותר.

אלוש מקרינה לנו סרט המציג תמונה אידילית של האזור: בעלי המפעלים מרוצים, המועצה מטפחת גינון, ויש אפילו פלסטיני שמספר שבמפעל מציינים את חגי היהודים, הערבים והרוסים כאחד. המצלמה משייטת מעל המותגים הבולטים, ביניהם מולטילוק ובייגל-בייגל. אלוש: "אנחנו מודל לדו-קיום. אם לא היינו פה, הפלסטינים היו רעבים ללחם, ואנחנו יודעים מה ההשלכות כשהבטן ריקה. זה בדיוק המודל של סטף ורטהיימר - להקים אזורי תעשייה משותפים".

לא בדיוק: ורטהיימר מדבר על אזורים של מפעלים יהודיים לצד ערביים, ואילו בברקן יש רק פועלים פלסטינים. בנוסף, הנוהג עד לא מזמן בחלק מהמפעלים, היה להעסיק את הפלסטינים בתנאים נחותים לעומת הישראלים (לפירוט ראו מסגרת בעמוד הבא).

פרנסת הפלסטינים משמשת כטיעון העיקרי נגד פעילות הארגונים (שאגב, חלקם ממומנים על-ידי ממשלות אירופיות). מסיקה: "הם באים בשם העזרה למסכנים הפלסטינים, ומושכים את מטה לחמם. זה לא אנושי".

בדוח על מולטילוק מצוטטות פועלות בברקן, ללא פרטים מזהים, הטוענות שהן עובדות שם מחוסר ברירה לאחר שאדמות משפחותיהן נלקחו ובשל הסגרים. "בעבר", מצוטט בדוח ראש הכפר ח'ריס, "יכולנו למכור את מוצרינו בשכם, בירושלים ואפילו בירדן. בגלל הסגרים סביב הכפר, איננו מסוגלים לשווק את המוצרים בהיקף גדול יותר. זה הופך את עיבוד האדמה לפחות משמעותי, וכפריים רבים נאלצים לעבוד בתעשיות שממוקמות על האדמה שפעם נגנבה מאיתנו".

במולטילוק, אגב, הוויכוח לא היה רלבנטי: במפעל עובד פלסטיני אחד - השרת. בניגוד ליוזמות אחרות, הארגונים השוודיים לא קראו לחרם צרכני. עצם פרסום העובדה שאסא אבלוי משקיעה בשטחים הספיק כדי לייצר דעת קהל ששכנעה להתקפל. "העובדה שלא קראנו לחרם", אומר יואקים וולפיל, ממחברי הדוח, "אלא הדגשנו את הדילמה הפוליטית מפרספקטיבה שוודית - היא שעשתה את ההבדל".

הדילמה נוגעת לקונפליקט, לטענתו, בין השקעה שוודית בשטחים לבין מדיניות החוץ השוודית השוללת את ההתנחלויות והמזרימה מיליוני אירו לפלסטינים - סיוע שהצורך בו קיים, לטענתו, גם בשל ההתנחלויות. האסטרטגיה הזו איחדה נגד החברה פוליטיקאים מכל קצות הקשת: בשמאל לא זקוקים להרבה כדי לצאת נגד ישראל, ואלה שבימין הזדהו עם סוגיית סיוע החוץ.

שקל: "באסא נפנפו אותם בהתחלה. הם ניסו לא להתייחס לארגונים. אסא עמדה כצוק איתן נגד העברת המפעל, הם התנהגו כמו גברים, אבל ברגע שאמרו, 'אתם חברה ציבורית ולפי ממשלת שוודיה זו פעילות בלתי חוקית' - לא נשארה ברירה".

אבל הם ידעו את זה מזמן.

"ידעו, אבל כשזה לא היה בכותרות ואף אחד לא הטריד אותם והציק להם, הם חיו עם זה".

משרד החוץ לא עוזר

העובדה שאבלוי היא חברה בורסאית שעם בעלי מניותיה נמנות קרנות פנסיה הקשתה עליה במיוחד בהתמודדות עם הלחץ הציבורי. אלא שגם חברות פרטיות נכנעו לבליץ תקשורתי, כפי שמלמד מקרה סודה קלאב.

פרשת אבלוי הביאה עיתונאים שוודים לבדוק קשרים נוספים בין חברות שוודיות להתנחלויות, ואחד מהם הגיע לחברה המפיצה את מוצרי סודה קלאב ממישור אדומים. הסערה הייתה עצומה: הסיפור פתח מהדורות חדשות, וחושף הסיפור קרא בתוכנית הרדיו שלו לחרם. בירנבאום ניסה להסתייע במשרד החוץ: "ביקשתי את עצתם כיצד להתמודד. אמרו לי שיחזרו אליי למחרת. אני עדיין מחכה לטלפון" (משרד החוץ: "אין לנו אמצעים חוקיים לפעול נגד פעילות המתבצעת במסגרת החוק המקומי. אנו מנהלים פעילות הסברה שנועדה לתמוך, בין היתר, בתוצרת ישראלית").

לבסוף נכנע בירנבאום והודיע שהמוצרים לסקנדינביה יישלחו ממפעלים אחרים. המשמעות: קיצוץ עשרות אחוזים במפעל באדומים, ופיטורי כחמישית מהעובדים - זאת בשל הפופולריות הרבה של מוצרי החברה דווקא בסקנדינביה. החברה שקלה להעתיק את המפעל למיקום אחר, אבל בדיקה שקבעה שהמהלך יעלה 25 מיליון אירו גנזה את הרעיון.

אם יהיה סיפור דומה במדינה אחרת - מה תעשה?

"אם ירצו לראות על האריזה 'מייד אין אשקלון', אעביר את הייצור לאשקלון".

בירנבאום הוביל בחברה מהלך לקליטת עובדים פלסטינים. בשוודיה פורסם שהוא מעסיקם בתנאים מחפירים. בירנבאום טוען שמדובר ב"שקר ואנטישמיות", אך מודה שהיו בעיות עם קבלני כוח אדם. הוא חשב להביא עובדים פלסטינים להתראיין על רצונם לשמור על פרנסתם, אולם לבסוף הבין ש"לא אמצא אף פלסטיני שעובד אצלי שילך ויגן על תעשייה בשטחים. הם צריכים לחזור הביתה בחיים כשכל הגפיים מחוברות לגוף".

צירוף מקרים מופלא

בעוד אסא אבלוי וסודה קלאב מודות שנכנעו ללחצים, המקרה של יוניליבר מורכב יותר. לפני כחודש הודיעה החברה שברצונה למכור את חלקה (51%) במפעל בייגל-בייגל. המהלך הוסבר בשיקולים כלכליים, אבל אין ספק שמדובר בצירוף מקרים מעניין: ההודעה נמסרה יום לפני פגישה שנקבעה בין יוניליוור הולנד לארגון UCP, שבה הציג הארגון את הדוח שעמד לפרסם על מעורבות יוניליבר בהתנחלויות.

הארגון ייצר ליוניליבר כותרות שליליות ב-2006, אז פרסם דוח על מעורבות חברות הולנדיות בשטחים. גם כאן לא הייתה קריאה לחרם, אלא הסתמכות על ההד הציבורי, ויוניליבר, ענק בינלאומי, עמד במרכז ההתעניינות. מאז קיימה יוניליבר מגעים שוטפים עם הארגון. בנובמבר התפרסם הדוח המדובר, שכלל טענות של פלסטיני מהאזור כי חלק מהמפעל נבנה על אדמתו. "יוניליבר כארגון עסקי לא צריכה ולא יכולה להיות בעלת עמדה בעניין", נמסר מהחברה. בדוח צוין כי יוניליבר מסרבת להשיב לשאלה מי בעל הקרקע.

בספטמבר נפגשה הילה דיין מהארגון עם מנכ"ל יוניליבר ישראל, מוטי קרן. "התגובה הלא רשמית של יוניליבר ישראל לדוח הייתה עלבון לאינטילגנציה", כתבה לקולגות, "התייחסות בוטה ולא רצינית (...) שעיקרה הכחשה מוחלטת ואי-לקיחת אחריות (...) יוניליבר הולנד, לעומת זאת, הבטיחו לנו שראשו של מר מוטי קרן יונח על הגיליוטינה אם יימצא שהוא משקר, במיוחד לגבי תנאי ההעסקה של עובדים פלסטינים במפעל".

בשיחה עם G הבהירה דיין שבהולנד לא הזכירו גיליוטינות, "אבל הבהירו לנו שכל מנהל שלהם אחראי לחתום על מסמך שלפיו כל האלמנטים של אחריות חברתית של החברה מכוסים - ובשנה שעברה הם פיטרו עשרות מנהלים על הרקע הזה".

ראדה זיידאן, חברת הארגון שנכחה במגעים עם ההולנדים, ניסתה לשכנע שם שהצהרה גלויה על מכירה בשל סוגיית השטחים תיטיב עם תדמית יוניליבר באירופה - אולם בחברה חשבו אחרת. אחת ההשערות היא שהחברה חששה מפגיעה תדמיתית בישראל.

יוניליבר בתגובה: "החברה עוסקת מ-2001 בהתמקדות בעסקי הליבה, וכתוצאה מכך מכרה עסקים. ההחלטה בעניין בייגל הינה נדבך נוסף בתהליך אסטרטגי ארוך טווח. למרות סמיכות האירועים בין ההודעה לפרסום דוח UCP, נציין שהדיונים בעניין המכירה החלו זמן רב לפני פניית הארגון". בחברה הוסיפו ש"תנאי ההעסקה של כל העובדים עומדים בדרישות החוק במלואן" וגם ש"אין חרם או סנקציות בינלאומיות של האו"ם או ארגון אחר על השקעות בשטחים" והשקעות כאלה אינן נוגדות את הקוד האתי של החברה.

חברה אחרת שהושפעה מדעת הקהל היא יקבי ברקן. באוגוסט פרסם גוש-שלום הודעה שרמזה שעזיבת החברה את אזור ברקן מגיעה בזכות התנועה, שנהגה לקרוא לציבור להחרימה. בערוץ 7, מנגד, פרסמו ציטוטים אנונימיים מפי גורמים במפעל, שלפיהם העזיבה נובעת מ"שיקולים כלכליים".

האמת, כנראה מורכבת. החברה החליטה להעביר את פעילותה לקיבוץ חולדה לפני מספר שנים, לפי דוחותיה לבורסה בשל התייעלות כלכלית. אולם אותם דוחות מציינים שהיקב בחולדה הוקם גם "עקב בעיות הכרוכות בהפעלת יקב מעבר לקו הירוק" - מבלי לפרטן. בדוח ל-2006 נכתב ש"בעבר, הימצאות יקב החברה באזור ברקן יצרה תדמית שלילית והקשתה על יצוא לחו"ל. החברה פועלת במטרה לשנות תדמית זו, במיוחד לאור העברת פעילות הייצור לאתר בחולדה".

כך או כך, גם המקרה של יקבי ברקן מעודד את הארגונים הפועלים נגד התעשייה בהתנחלויות, ומהווה נשק תעמולתי - עם או בלי קשר לעובדות. הארגון הפלסטיני אל-חאק, שבעבר קרא לחרם על ישראל והממומן על-ידי ממשלות כקנדה וכאירלנד, שלח לאחרונה להנהלת הייניקן בהולנד, המחזיקה בחלק מהחברה, מכתב ברכה. "אנחנו אוספים מידע על חברות אחרות", אומר המנכ"ל, שוואן ג'בארין, "אנחנו מקווים להשיג תוצאות בשבועות הקרובים".

על הכוונת: הרכבת הקלה

אז מי על כוונת הארגונים? חלקם, כגון "פאלסטיין סולידריטי קמפיין" מבריטניה קוראים לחרם כללי על מוצרים ישראליים. בספטמבר חידש הארגון קמפיין, תחת לוגו של תפוז נוטף דם. אחרים, אומר ד"ר ג'ונתן ריינהולד מאוניברסיטת בר-אילן, "משתמשים במתקפה על המוצרים מהשטחים כבסיס לשלילת זכות הקיום של ישראל. זו אסטרטגיה נוחה כי כך עוקפים התנגדות שנוצרת כשמדברים ישירות נגד ישראל".

פרופ' ג'ראלד שטיינברג, ראש החוג למדע המדינה בבר-אילן, שמייעץ למשרד החוץ ושהקים ארגון מעקב אחרי הארגונים: "לארגונים יש המון השפעה, עוצמה וכסף - שאין עליהם פיקוח. המידע שהם מספקים לא מחויב לעבור שום בדיקה".

ישראלים מסייעים לאירופים להשיג מידע שנגיש רק בעברית. לאחרונה, למשל, שמעו ארגונים בלגיים על מעורבות של בנק דקסיה, שרכש לפני כשנתיים את בנק אוצר השלטון המקומי בהתנחלויות. הם פנו לארגון "קואליציית נשים לשלום", ושם איתרו פרוטוקולים מהכנסת שבהם סיפר מנכ"ל הבנק על הפעילות בהתנחלויות. הארגון הקים בחודשים האחרונים מאגר מידע, על בסיס סיורי שטח, על חברות שפעילות בהתנחלויות. ההתייחסות בארגון מרחיקת לכת מעבר למפעלים, וכוללת ספקי שירותים להתנחלויות וחברות שמרוויחות בדרכים מגוונות מהשליטה בשטחים.

הקמפיין הבולט ביותר כעת מתנהל נגד ואוליה, ענקית האנרגיה הצרפתית שבה שותף עידן עופר, ונגד חברת אלסטום , בשל השתתפותן בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים - המיועדת לעבור במזרח ירושלים. מאחר שהחברות דוחות את הלחצים, מפעילים הארגונים אסטרטגיה אחרת: לחץ על בנקים לבטל את השקעותיהם בחברות. ארגונים פלסטיניים אף תבעו את החברות בצרפת, בטענה שמעורבותן בפרויקט סותרת את החוק המקומי.

לפני שנתיים הביאו ארגונים את בנק ASN, מהגדולים בהולנד, לסגת מהשקעותיו בוואוליה. כעת הם מנסים להביא את בנק SNS ההולנדי לצעוד בעקבותיו. הבנק, בעל המוטו "המשקיע האחראי", הועמד בדילמה תדמיתית קשה. באוגוסט נפגשו נציגיו עם הארגונים, ביניהם ארגון יהודי בשם "א דיפרנט ג'ואיש וויס". "הבנק אמר שהם פועלים במדיניות השקעות אחראית, שלפיה הם לא משקיעים בחברות שמפרות זכויות אדם", מספר יו"ר הארגון, יאפ המבורגר. "אנחנו טוענים שהכיבוש לכשעצמו מביא בדיוק להפרה כזו של זכויות אדם, בכל רגע נתון".

SNS טרם מסר תשובה סופית. לדברי הפעילים, הבנק ביקש מוואוליה תשובות בנוגע לפרויקט. הפעיל ג'ף הנדמייקר, שנכח בפגישות עם הבנק, מאמין שלא תהיה לו ברירה אלא להיענות לדרישותיהם. "הבנק לוקח את הסוגיה מאוד ברצינות", הוא אומר. "אם מסיבה יוצאת דופן הוא לא יבטל את ההשקעה בוואוליה, הבנק יעמוד בפני פוטנציאל ממשי לפעולה משפטית, שלא לדבר על הנזק למוניטין שלו כ'משקיע האחראי'. אני לא מסוגל לדמיין מצב שהם ייקחו כזה סיכון".**

http://www.globes.co.il/news/articl...

ליה 11.09.1021:19
5. תמיכתה של דנמרק בפעילותם הפוליטית של הארגונים בתגובה להודעה מספר 4
תמיכתה של דנמרק בפעילותם הפוליטית של הארגונים הלא ממשלתיים

דנמרק היא אחת התורמות הגדולות ביותר לפעילותם של ארגונים לא ממשלתיים המקדמים קמפיינים פוליטיים אינטנסיביים נגד ישראל. מחקר מפורט שערך NGO-Monitor מגלה כי המימון עומד בניגוד ליעדיה המוצהרים של דנמרק בדבר "חיזוק הדמוקרטיה, השלטון התקין וזכויות האדם".

לקריאת המאמר המלא: Danish Funds for Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) Campaigns and Politicized NGOs: Government Funding & Support Analysis

דנמרק היא אחת התורמות הגדולות ביותר לפעילותם של ארגונים לא ממשלתיים המקדמים קמפיינים פוליטיים אינטנסיביים נגד ישראל. רבים מאותם ארגונים לא ממשלתיים תומכים בהטלת חרמות וסנקציות על ישראל ומנצלים את רטוריקת זכויות האדם, החוק הבינלאומי והאפרטהייד כדי לעשות דה-לגיטימציה לישראל ולבודד אותה בזירה הבינלאומית. מחקר מפורט שערך NGO-Monitor מגלה שרבים מאותם ארגונים לא ממשלתיים מרוויחים מהמימון הדני, אשר אינו תואם ליעדיה המוצהרים של דנמרק בדבר "חיזוק הדמוקרטיה, השלטון התקין וזכויות האדם".

כך, למשל, הארגון DCA, אשר קיבל למעלה מ- 30 מיליון דולר מהממשלה הדנית, תומך ומקורב לארגונים לא ממשלתיים שהשתתפו בוועידת דרבן, בה גובשה אסטרטגיה לבידודה והחרמתה של ישראל. DCA הביע הזדהות עמוקה עם הארגון BADIL, המקדם את זכות השיבה של הפלסטינים וארגן קמפיין ממושך להעלאת המודעות הציבורית בנושאים כמו הנכבה או "המשטר הישראלי דמוי האפרטהייד על העם הפלסטיני".

במסגרת אחריותה על 'מואססאת' ('מוסדות'), גוף התומך בארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים וישראליים, דנמרק מממנת 24 ארגונים בישראל וברשות הפלסטינית. בין אותם ארגונים ניתן למנות כאלה המקדמים הטלת חרמות וסנקציות על ישראל, המנצלים לרעה את החוק הבינלאומי ואת רטוריקת זכויות האדם כדי לגנות את ישראל ואף מאשימים אותה בתקיפה מכוונת וב"טבח" של פלסטינים.

קרנות המימון הדניים מנוהלים על ידי משרד החוץ הדני והסוכנות הדנית לפיתוח בינלאומי (Danida). בהתאם לאתר הרשמי של ממשלת דנמרק, הסיוע הדני לפיתוח בינלאומי מהווה 0.8% לפחות מהתוצר הלאומי הגולמי, מה שהופך את דנמרק לאחת התורמות הגדולות ביותר בעולם. אפריקה היא עדיין יעד הסיוע העיקרי, אך גם עזה והגדה המערבית מצוינות כיעדים מרכזיים, אשר קיבלו למעלה מ- 73 מיליון קרונות דניות (כ- 15.5 מיליון דולר) בשנת 2007. 13% מהסכום הזה, המיועד להקמת פרויקטים ולסיוע הומניטארי, מועבר דרך ארגונים לא ממשלתיים דניים.

יש לציין כי הדו"ח שערך NGO-Monitor נשלח אל נציגות ממשלת דנמרק ברמאללה, אך לא זכה לתגובה.

http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Temp...
ליה 11.09.1022:53
6. רטוריקת זכויות האדם והמהלכים המשפטיים נגד ישראל בתגובה להודעה מספר 5

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.09.10 בשעה 23:01 בברכה, ליה

התערבותו המסוכנת של אובאמה בוועידת דרבן השניה

ג'ראלד שטיינברג


לקריאת המאמר באנגלית: Obama´s high-risk engagement at the Durban Review Conference

החלטתו של ממשל אובאמה לקחת חלק בהכנות לוועידת "דרבן 2", המיועדת להיערך בז'נבה באפריל 2009, היא החלטה נועזת אך גם בעלת סיכון. גורמים אסלאמיים וארגוני זכויות אדם כבר השתמשו במסגרת זו כדי להביע אנטישמיות, לעשות דמוניזציה של ישראל, להכחיש את השואה ולשים ללעג את זכויות האדם. קנדה וישראל כבר הודיעו כי לא ישתתפו בוועידה בז'נבה וגורמים אירופיים רשמיים שוקלים גם הם את השתתפותם, אך עדיין ממתינים לראות את תוצאות המדיניות האמריקאית.

אם האמריקאים יצליחו לשנות את האג'נדה של הוועידה בפרק הזמן המועט העומד לרשותם, הדבר ייחשב להצלחה כבירה ויעיד על עוצמת השפעתה המתחדשת של ארה"ב. אלו התומכים במעורבות האמריקאית בוועידה טוענים שממשל אובאמה יכול לנווט את מהלכיה כך שתתמקד באפליה נגד מיעוטים ברחבי העולם ולא תהפוך שוב לבמה עבור אובססיה אנטי-ישראלית.

מצד שני, במידה והאסטרטגיה האמריקאית תיכשל ורוח הועידה תישאר ארסית, עזיבה המונית של 27 המדינות החברות באיחוד האירופי בראשות ארה"ב תיצור דה-לגיטימציה לתהליך דרבן.

עם זאת, אם וושינגטון תהסס ותתפשר, ותאפשר לארגון המדינות האסלאמיות ולארגונים הלא-ממשלתיים לשלוט בסדר יומה של ועידת ז'נבה, השתתפות המדינות הדמוקרטיות בוועידה תגרום נזק עצום. הדבר ידגיש את השפעתה המתמשכת של ועידת דרבן הראשונה ב- 2001, בה נעשה שימוש בביטויים כ"אפרטהייד" ו"גזענות" על מנת להביא לבידודה של ישראל.

תוך ניצול האסטרטגיה שהותוותה בדרבן, הפלסטינים ביצעו פיגועי טרור נגד ישראל, ביודעם שתגובה ישראלית תגונה בתור "פשע מלחמה" ותצדיק חרמות נגדה. במקום לנהל דיונים על קבלתה של ישראל, ועידת דרבן התמקדה בעיקר ביעד השמדתה. במקביל, הוועידה קידמה את מצע האסלאם הרדיקלי על ידי הצדקת התקפות אלימות וצמצום חופש הביטוי, כולל באירופה. בחינת ההכנות לקראת הוועידה הקרובה באפריל, מראה כי גם היא תתנהל על פי מתווה דומה.

השימוש ברטוריקת זכויות האדם והמהלכים המשפטיים נגד ישראל בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" מדגישים את המכשולים העומדים בפני התקווה לראות ועידה ברוח אחרת. ארגונים לא-ממשלתיים רבי עוצמה כאמנסטי אינטרנשיונל ואחרים כבר נאבקים בזירת ההסברה נגד ישראל ועתידים להיות פעילים מאד גם בז'נבה.

כישלון לשנות את אסטרטגיית דרבן יביא להתגברות השנאה כלפי ישראל ויגבה מחיר כבד ממדיניות הדיאלוג שמנסה לקדם ממשל אובאמה. ב- 2001, המשלחות הישראלית והאמריקאית הגיעו לדרבן בציפייה שההיגיון וההגינות ינצחו בסופו של דבר. לקח להן זמן להבין שתקוותן כוזבת, והן נטשו את הוועידה בשלב מאוחר מדי. על מנת להימנע מחזרה על הטעות הזו, ארה"ב צריכה להפגין מנהיגות מוסרית ואף להודות, אם יהיה צורך בכך, שהדיאלוג נכשל.

ג'ראלד שטיינברג הוא מנהל החוג למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן ועומד בראש ארגון NGO Monitor.


http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Temp...

ליה 11.09.1023:14
7. ''בצלם'',''אמנסטי'',ו-Human Rights Watch -בארה''ב לא! בתגובה להודעה מספר 6

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.09.10 בשעה 23:17 בברכה, ליה

קבוצות מסוג זה כלל לא יכולות לקבל אישור לפעול בארה"ב נגד ארה"ב ובטחונה ובטחון אזרחיה.כיצד זה שישראל המאויימת הרבה יותר מאפשרת את פעילות האירגונים הקיקיוניים האלה שאינם מייצגים איש חוץ מאת עצמם ואת שולחיהם העויינים את ישראל?האם ישראל לוקה בעיוורון?מה ההבדל בין ארה"ב לבין ישראל ששם חל איסור מוחלט חוקי נגד אירגונים הפוגעים במדינה בדרך כלשהי,ופה הכל מותר?מנין התרת הדם הזאת?

****************

אמינות בצלם ואמנסטי במבחן העובדות/יהונתן דחוח-הלוי

ארגון בצלם וארגון אמנסטי מאשימים את צה"ל בירי מכוון של פגז טנק לעבר העיתונאי הפלשתיני בסביבה צפופת אוכלוסין סרטוני הוידיאו של הצלם עצמו ואחרים שתיעדו את הזירה מפריכים את עיקרי טענותיהם שוב כשלו ארגונים אלה בפזיזות בהטחת האשמות חמורות נגד צה"ל.

ארגון בצלם פרסם (יום ה', 17.4.08) הודעה בה נאמר, כי מתחקיר בצלם ומתוצאות נתיחת גופתו של צלם סוכנות הידיעות רויטרס, פאדל שנאעה, עולה כי הלה נהרג מפגיעת פגז פלאשט. לאור זאת, דורש ארגון בצלם להפסיק את השימוש בפגזים מסוג זה ברצועה ולפתוח בחקירה פלילית של נסיבות האירוע.

בהודעת ארגון בצלם נכתב עוד כדלהלן: "הנסיבות השוררות ברצועת עזה עושות את השימוש בפגזי פלאשט לבלתי חוקי. זאת משום שטווח הפיזור הנרחב של החיצים הנורים מפגז הפלאשט הופך את השימוש בו באזורים המאוכלסים בצפיפות לסוג של ירי ללא הבחנה, המסכן אזרחים חפים מפשע, ומנוגד לסייגים שמציב המשפט ההומניטארי הבינלאומי".

ארגון אמנסטי פרסם (18.4.08) אף הוא הודעה הקוראת לחקור את הריגת העיתונאי הפלשתיני. וכך נאמר בה:


"אלה (כוחות צה"ל) הרגו את העיתונאי של רויטרס פדל שנאעה, אשר נפגע מאש שנורתה מטנק ישראלי. הוא נסע לזירת האירוע במכונית שסומנה בברור בכיתוב: "TV-Press". הוא נהרג כאשר הוא התחיל לצלם את הטנק".


"ארגון אמנסטי סבור, כי אסור לעשות שימוש בפגזי פלאשט... באזורים מאוכלסים".


"נראה, כי פדל שנאעה נהרג במכוון, על אף שהוא לא נטל חלק בהתקפות על הכוחות הישראלים".

במאמרים קודמים פרי עטי שפרסמתי באתר Nfc ניתחתי את הודעות בצלם ואמנסטי. הראיתי עד כמה רשלנית עבודת המחקר של ארגונים אלה ועד כמה הם נוטים לגישה חד-צדדית בהתייחסותם לישראל. לא אחת, הם גילו פזיזות בהטחת האשמות חמורות בישראל מבלי שטרחו לבדוק היטב את הנתונים. אף במקרה זה, ראוי לעמת את בצלם ואמנסטי מול העובדות.

ארגון בצלם טוען, כי פגז הטנק נורה לעבר "אזור מאוכלס בצפיפות" ולכן יש להתייחס אליו כירי "המנוגד לסייגים שמציב המשפט ההומניטארי הבינלאומי" ולפתוח בחקירה פלילית. קביעה זו תמוהה ביותר, שכן סרט הוידיאו שצילם פדל שנאעה מלמד יותר מכל, כי האזור לא היה מיושב בצפיפות וכי ברקע נראה רק בית אחד בודד ולצידו מה שנראה כחממה. אם כך, פני הדברים הרי שאף לפי הכלל אליו נצמד ארגון בצלם, ירי פגז הפלאשט בוצע בהתאם לסייגים שמציב המשפט ההומניטארי הבינלאומי, וממילא הדבר שומט את היסוד מדרישת ארגון בצלם לפתוח בחקירה פלילית.

ארגון אמנסטי (וכן ארגון Human Rights Watch) חוזר על טענה זו של בצלם ומוסיף, האשמה חמורה כלפי צה"ל ולפיה "פדל שנאעה נהרג במכוון" תוך שהוא מדגיש, כי הוא נסע לזירת האירוע במכונית שסומנה בברור בכיתוב: "TV-Press". בחינת סרטון הוידיאו המתעד את הרכב בו נסע שנאעה מגלה על מכסה המנוע ריבוע קטן ועליו הכיתוב TV. מעבר לכך, טענת אמנסטי על ירי מכוון לעבר עיתונאי תמוהה אף היא ביותר.

מניתוח זירת האירוע, כפי שתועדה זמן קצר לאחר ההתרחשות, ניתן ללמוד כי רכבו של פצל שנאעה היה מוסתר לחלוטין משדה הראייה של צוות הטנק והם לא יכלו לראות את הריבוע הקטן עליו כתוב TV. פדל שנאעה צילם את הטנק מאחורי מחסה של תלולית שעליה שיחי סברס ועצים.גם צידו השני הרכב היה מוסתר באופן דומה.

החיילים ככל הנראה הבחינו בדמות המציצה מן השיחים. ואולם, אין להוציא מכלל אפשרות, כי בזוית הראייה שלהם המצלמה שבידי פדל שנאעה הצטיירה בעיניהם כמטול נ"ט (לשיגור טילים נגד טנקים) וכאיום מוחשי ומיידי לחיי הצוות ולשרידות הטנק. מצלמת הטלוויזיה מהסוג שהחזיק פדל שנאעה מוחזקת על הכתף בדומה למטולי הנ"ט וממרחק היא נראית דומה למטול ובפרט מסוג "אל-בתאר" המיוצר בתעשיה הצבאית המקומית של חמאס. הנחה זו עשויה סבירה בהחלט נוכח איום הנ"ט החמור הקיים ברצועת עזה שהינו אחד הסיכונים המשמעותיים לטנקים בנוסף למטענים. תחקיר צה"ל עדיין לא הסתיים והוא עשוי לשפוך אור על נסיבות האירוע.

בסיכומו של דבר, הפזיזות של ארגון בצלם וארגון אמנסטי להטיח האשמות כה חמורות בצה"ל מבלי לבדוק לאשורן את העבודות מטילה צל כבד על מהימנות ההודעות של ארגונים אלה ומלמדות שוב, כי אין לקבל את ההודעות שהם מפיצים לתקשורת כתורה מסיני אלא לנהוג בהן במידה רבה של ספקנות.

עידכון

ב-20 באפריל 2008 הפניתי את השאילתה הבאה לשרית מיכאלי, ראש אגף ההסברה של ארגון בצלם ולמנכ"ל בצלם ג'סיקה מונטל (Jessica Montell):

"בהתייחס להודעת בצלם שפורסמה בכלי התקשורת ולפיה טוען ארגון בצלם כי פגז הטנק שהרג את פדל שנאעה נורה לעבר סביבה צפופת אוכלוסין.

השאילתה:

בתמונות שצילם עיתונאי רויטרס פדל שנאעה נראה בית אחד בלבד ובמרחק ממנו מה שנראה כחממה. האזור כולו נראה כשטח חקלאי.

על סמך מה קבע ארגון בצלם, כי מדובר בסביבה צפופת אוכלוסין?"

ארגון בצלם בחר שלא להגיב לשאילתה זו וטעמיו עימו.


שדה הראייה של פדל שנאעה מול הבזק הטנק. התמונה מוכיחה שאין מדובר בשטח צפוף אוכלוסייה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-...








ליה 11.09.1023:24
8. מדיניות מוטה נגד צה''ל וישראל.סיפור צלם רויטרס. בתגובה להודעה מספר 7

ארגוני זכויות האדם ופרשת מותו של צלם רויטרס

NGO-Monitor


ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ממשיכים להגדיר את מותו של צלם רויטרס באפריל מאש טנק צה"ל כהפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. הדבר מהווה המשך מדיניות מוטה נגד צה"ל וישראל.
לקריאת המאמר באנגלית: HRW, Amnesty, and the Reuters Cameraman Incident
ב- 16 באפריל, 2008, במסגרת הלחימה המתמשכת בעזה, ארבעה אנשים בלתי חמושים, בהם צלם רשת הידיעות "רויטרס", נהרגו מפגז שנורה מטנק צה"ל. בהודעה שהוציא לתקשורת, האשים ארגון זכויות האדם Human Rights Watch את החיילים הישראלים בירי "מכוון ונמהר לעבר צוותו של העיתונאי". בהודעה גם צוטטו טענותיהם של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR), גוף לא ממשלתי פוליטי שידוע באמינות המפוקפקת שלו, ושל "עדי ראייה".

ג'ו סטורק, מנהל מחלקת המזרח התיכון ב- HRW, טען כי "חיילי צה"ל לא וידאו שהם מכוונים לעבר מטרה צבאית בטרם פתחו באש".

במכתב נפרד ששלח HRW לפרקליט הצבאי הראשי בצה"ל, הוא דרש שתתבצע חקירה "מעמיקה" ו"הוגנת" יותר מאשר "החקירה בשטח" שביצע צה"ל. אמנסטי אינטרנשיונל, ארגון זכויות אדם נוסף, קרא גם הוא לפתוח בחקירת מותו של הצלם והגדיר את התקרית כ"מכוונת" וכחלק מ"תרבות של פטור מעונש שמטפחים כוחות הביטחון הישראליים אשר תורמת לשימוש השגרתי בכוח מופרז וחסר אבחנה".

בפועל, צה"ל אכן ערך חקירה מדוקדקת של האירוע ודו"ח מפורט בן 17 עמודים אף הוצג בפני רויטרס. ב- 13 באוגוסט, 2008, רויטרס פרסמה קטעים מן הדו"ח, ובכללם את מסקנתו כי ההחלטה לפתוח באש לעבר העיתונאים הייתה "ברורה". להלן כמה מעיקרי הדו"ח:

•בשטח בו שהו הטנק והעיתונאים נורתה מוקדם יותר במהלך אותו היום אש כבדה של מקלעים ופצצות מרגמה. כתוצאה מהאש, נהרגו שלושה חיילי צה"ל.
•העיתונאים עטו על גופם שכפ"צים, כפי שנוהגים לעשות מחבלים פלסטיניים.
•הצלם שנפגע הציב את מצלמתו על חצובה וכיוון אותה לעבר הטנק. מהמרחק המשמעותי בו ניצבו, אנשי צוות הטנק סברו כי זהו כלי נשק ולא יכלו לזהות שמדובר בחפץ פשוט.
•לטענת משרד דובר צה"ל, החלטת צוות הטנק והקצינים שאישרו את הירי הייתה "הגיונית" וזאת משום שהדמויות החשודות והחשש שמדובר בטיל "הציבו איום מוחשי ומיידי על חייהם של חיילי צה"ל".
למרות הדברים, רויטרס לא קיבלה את מסקנות הפרקליט הצבאי הראשי והמשיכה לטעון כי ישראל "הפרה באופן בוטה את חובתה מתוקף החוק הבינלאומי להימנע מפגיעה באזרחים". אמנסטי, בעקבותיה, גינה את צה"ל על "החקירה לכאורה" שערך וטען כי היא "נעדרה כל מראית-עין של הגינות". דונטלה ריברה, "חוקרת" אמנסטי לענייני המזרח התיכון, דחתה את הראיות כי החיילים לא יכלו לזהות כהלכה את הצלם וטענה כי ברשותה מידע מדויק על "המערכות האופטיות המתוחכמות" שברשות הטנקים הישראליים.

תגובת אמנסטי הוכיחה כי הוא לא בחן את דו"ח צה"ל בנוגע לאירוע ובחר שוב להסתמך על מקורות משניים. יתרה מזאת, טענות אמנסטי נגד צה"ל בפרשה זו הן חלק מגינוי נרחב יותר של ישראל שמנהל הארגון זה זמן רב. בשבוע בו התנהלה מלחמת רוסיה-גיאורגיה, אמנסטי העדיף לבקר את ישראל בשלושה מסמכים שונים, לעומת הצהרות ניטרליות שהשמיע ביחס למלחמה בקווקז.

http://www.jcpa.org.il/Templates/sh...
ליה 11.09.1023:48
9. מדוע מסכימה ישראל לבחישה האירופית בעינייניה הפנימיים? בתגובה להודעה מספר 8
חשיפה: כיצד בוחש האיחוד האירופי
בעניינים פוליטיים במדינת ישראל

יואב יצחק

האיחוד האירופי החליט על מתן תמיכות לשורה של עמותות בישראל, במטרה מוצהרת (אך מוצנעת) לגרום למעבר מצביעים ממחנה הימין למחנה השמאל; עם העמותות בהן מדובר נמנות: עמותה בראשה ח"כ רומן ברונפמן, שלום עכשיו, ארבע אמהות, ושתי עמותות הפועלות לטירפוד בניה במזרח ירושלים.

מדיניות האיחוד



מדינות אירופה, ככלל, נושפות בעורפה של ישראל. במאבק המדיני-ביטחוני ישראל-פלשתינים, הן תומכות במאבק הפלשתינים. זה אינו סוד גדול.

על-פי שיקוף מדיניותם, דמם של הפלשתינים סמוק יותר. די היה השבוע לבחון את התנהגות תחנת הטלוויזיה של ה-B.B.C, בתחקיר שערכה ופירסמה, שבו הוצג ראש הממשלה אריאל שרון - "כנאשם", וכאיש האחראי לטבח הנורא בסברא ושתילה, כדי להבין את האופן המגמתי שבה מטופלת מדינת ישראל הן על-ידי ממשלות במדינות אירופה עצמן, והן באמצעות ארגונים שונים של מדינות אירופה.

לו היה מדובר "רק" בתמיכה ובהסתה כנגד מדינת ישראל ומנהיגיה, היה ניתן להדוף זת בקלות יחסית. אך לא. הסיפור שלנו כאן נוגע למעורבות עמוקה עוד יותר מצד מדינות אירופה, התערבות גסה לכאורה - ממש בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. בכסף גדול יחסית.

המעורבות נעשית בגלוי, כביכול, באמצעות עמותות ישראליות וגופים ציבוריים. אלא שהדברים אינם כפי שהם נראים: הפעילות נסתרת מעיני הציבור. ההחלטות מתקבלות במרכז האיחוד האירופי בבריסל. מקבלי ההחלטות אינם ישראלים, ועל כן פעילותם פנימה - אל תוך ישראל, אינה מבוקרת כדבעי. יתירה מכך: אותם גורמים המקבלים מהם תמיכות, בהיקף של מאות אלפי דולרים, אינם ממהרים לחשוף זאת ברבים. מכל מני סיבות.

יאמר כבר כאן: האיחוד האירופי מקיים, תומך ומממן פעילות עניפה וברוכה בישראל. הוא תומך, בין היתר, בפרויקטים הומניים, וכן בפעילות שיש בה כדי לקרב בין ישראלים לערבים. עשרות מיליוני דולרים תורם האיחוד למטרות טובות וראויות.

יחד עם זאת, חלק מהתמיכות/תרומות שהוא מעביר כסיוע, ניתנות - כך לפחות על-פי ניירות העבודה של האיחוד האירופי עצמו - להשגת מטרות פוליטיות. לעיתים נעשה הדבר תוך שיתוף פעולה מצד מקבל הסיוע, שנהנה לקבל את הכספים ולפעול ליישום מטרות האיחוד האירופי. במקרים אחרים נעשה הדבר תוך מה שנראה כעצימת עיניים, היינו: מקבל הכספים לא בוחל בקבלתם, גם אם נראה, על פניו, כי לנותנם יש כוונות פוליטיות העלולות לפגוע במרקם החברתי בישראל ולהטות מצביעים מצד לצד. נציג כאן כמה מהן, וזאת מתוך מידע בלעדי שהובא לידיעתי על אודות פעילות האיחוד, ולאחר בירור שערכתי עם הנוגעים בדבר.


הניסיון להעביר קולות
רוסים מהימין לשמאל



ביום 29.9.99 קיימה ועדת התמיכות של האיחוד האירופי ישיבה. על סדר היום: מתן תמיכה לעמותה חדשה - "מכון לדמוקרטיה ומנהיגות לעולים" (מד"ע), בראשו עומד חבר הכנסת רומן ברונפמן. בפני האיחוד הונחה הצעה לאשר סכום של 400 אלף יורו (כ-320 אלף דולר), סכום השווה ל-%40 מסך הפרויקט ששמו כונה: "אימפקט". על-פי הפרוטוקול, מטרת היזמים ובהם ח"כ רומן ברונפמן, היא לטפח מנהיגות ומעורבות חברתית מצד עולי מדינות חבר העמים.

אלא שלאיחוד האירופי היתה מטרה נוספת, חשובה לאיחוד עוד יותר: להשפיע על המהלכים בישראל, ולגרום למעבר של אזרחים בעלי זכות בחירה, מתמיכה במחנה הימין - שבראשו עמד אז בנימין נתניהו, למחנה השמאל, בראשו עמד אז אהוד ברק.

בפרוטוקול הישיבה נאמר, בין היתר: דה אוג'דה הציג את הפרויקט באומרו שמטרתו להביא את המהגרים הרוסים בישראל לתוך מחנה השלום. הוא הסביר שאין חפיפה או כפל בין פעילות עמותת שלום עכשיו לבין עמותה זו, שנועדה לעולים מברית המועצות. פרויקט אימפקט מובל על-ידי עולה חדש מרוסיה, ח"כ רומן ברונפמן, חבר מפלגת המרכז הרוסית "ישראל בעליה", שמהווה חלק מקואליציית ממשלת ברק. זה מבטיח משקל פוליטי מספק, וגישה שונה. הפעילויות יכילו קמפיין למודעות ציבורית ושלום, וסימינרים חינוכיים בקהילה הרוסית. הקהילה הרוסית הצביעה באופן גורף לנתניהו ב-1996, ונעו לעבר ברק ב-1999. לאור הרקע הזה, מר דופלה הוסיף שתמיכת האיחוד האירופי בחינוך לשלום בקבוצות ציבוריות חשובות כאלו בישראל תהיה השקעה טובה.

כך, כאמור, נכתב בפרוטוקול.

במסמך נלווה צויינו אנשי הקשר, וכן מספר החשבון של העמותה (בנק הפועלים, סניף אסיה תל אביב, ח-ן 294110). הכסף הועבר בסופו של דבר רק בדצמבר 2000, בשל בעיות פנימיות בתוך מד"ע, שבאו לידי ביטוי בעיכוב הקמת אורגניה, לרבות מינוי מנכ"ל.

מהדברים שלעיל נראה בבירור, כי האיחוד האירופי ביקש לתמוך במגמה של מעבר מצביעים, ממחנה השמאל לימין. ההחלטה התקבלה בעיתוי רגיש: באותה עת ישב אהוד ברק בכסאו כחודשיים (הממשלה הושבעה בספטמבר 1999). מדינות אירופה היו מרוצות: נתניהו סולק מהשלטון. ישראל בעליה השתתפה בקואליציה שהקים ברק. ישראל בעליה, בראשה עמד השר נתן שרנסקי, נחשבה למרכיב חשוב ביותר בקואליציית השלום של ברק. רומן ברונפמן אומנם עזב את ישראל בעליה כמה חודשים קודם לכן (ביוני 1999). אלא שלמרות זאת, ברונפמן היה מזוהה עם הזרם אותו הוביל שרנסקי - חיזוק העולים החדשים, וגיבושם לכוח פוליטי מכריע בישראל.

הטיפול בברונפמן מצד האיחוד האירופי נראה כמתן תרומה/תמיכה למכון שהוא עומד בראשו. דבר זה עלול לעורר שאלות, במיוחד אם בוחנים זאת לאור חוק מימון מפלגות - האוסר על חברי כנסת קבלת תרומות/תמיכות באופן הנוגד חוק זה. וכאן מדובר הרי מפורשות בסיוע כספי למטרות פוליטיות, לפחות מצד נותן התמיכה/תרומה.

ביום ד' השבוע (20.6.01) שאלתי את ברונפמן, האם קיבל "מכון לדמוקרטיה ומנהיגות לעולם" (מד"ע) 400 אלף יורו מהאיחוד האירופי; ואם כן - מתי; הוא השיב בחיוב, ואמר כי הסכום ניתן בדצמבר 2000.

ברונפמן ביקש להדגיש, כי לתמיכה שניתנה אין קשר לפעילות פוליטית, וכי הכספים לא מיועדים למטרות פוליטיות. הוא ציין, כי המכון הוא א-פוליטי, וכי עד עתה לא הוצא אפילו שקל אחד מסכום זה - וזאת בשל עיכובים אצלם בהקמת אורגני המכון. שאלתי עוד, האם נוכח זאת אין לראות בכספים שהועברו כסיוע, כתרומה לכל דבר ועניין, דבר העומד לכאורה בסתירה לחוק מימון מפלגות. ברונפמן נבעת משאלה זו: אין מדובר בתרומה, חזר והדגיש ואף קבל על עצם השאלה. המדובר, אמר, במתן סיוע לפרויקט חברתי א-פוליטי, שעם מטרותיו יכול כל אחד להזדהות. "המטרות של המכון הן טהורות", אמר. ברונפמן אמר עוד, כי לצורך קבלת הסיוע הוא עמד בקשר עם נציגי האיחוד בבריסל, בתיווך השגרירות. פרט נוסף חשוב שביקש ברונפמן להדגיש: "אני אחראי למה שאני כתבתי. לא למה שכתבו באיחוד. אני לא היית חלק מהקואליציה של ברק. החל מ-1999 הייתי באופוזיציה לברק ולשרון. עזבתי את ישראל בעליה ביוני 1999. יצאתי משם. אני וחבר הכנסת אלכסנדר צינקר, והקמנו את סיעת "הבחירה הדמוקרטית". אנחנו אופוזיציה. אנחנו לא חלק מהקואליציה הנוכחית, וגם לא הקודמת". ברונפמן אמר, כי ביוני 1999 (ערב כינון ממשלתו של ברק) הוא פרש מישראל בעליה, "לאחר שהייתי חלוק בגישה של שרנסקי בהסכמים הקואליציוניים, וגם ברצונו להנהיג הסדרים מסוימים בסיעה. ולכן פרשתי.

בתגובתו לשאלות שהוצגו בפנו בכתב, השיב ברונפמן במכתב, כי: כספי התמיכה ניתנו לעמותה לצורך קידום תוכניות קהילתיות ותוכניות לעידוד מנהיגות צעירה בקרב העולים, וזאת במסגרת מטרותיה של העמותה, שעיקרן פעילות בקרב עולים חדשים בארבעה תחומים: דמוקרטיה, מנהיגות, שלום ותקשורת.
"העמותה מעולם לא נימקה בקשת תמיכה כלשהי מהאיחוד האירופי, או מכל גורם אחר, בצורך פוליטי, כאמור במכתבך. למעשה, בתקופת מערכת הבחירות בשנת 1999, העמותה כלל לא היתה פעילה ולא הוציאה כספים כלשהם. יתירה מכך, העמותה גם מעולם לא עסקה בפעילות כלשהי שענייניה תמיכה במועמד פוליטי זה או אחר, ולא הוציאה כספים בקשר לפעילות כאמור".



ארבע אמהות



גם לארגון ארבע אמהות - שפעל ליציאת צה"ל מלבנון למרות המחלוקת הקשה בציבור - אושרה תמיכה. בישיבה מיום 29.9.99 הוקצבו 250 אלף יורו לארגון ארבע אמהות. גם כאן חזר על עצמו אותו סיפור: נטיית האיחוד לטפח קבוצות בישראל, המבקשות להשיג יעדים פוליטיים השנויים במחלוקת. איש הקשר בעמותה זו היתה רונית נחמיאס, הידועה בפעלתנותה הרבה לפינוי צה"ל מלבנון.

בפרוטוקול הישיבה הסביר דה אוג'דה את החשיבות והייחודיות של הפרויקט. מטרתו, אמר, היא לאתחל לראשונה דיאלוג בין נשים ישראליות ולבנוניות, כדי לבנות בסיס לקשר רב יותר כאשר ישראל תיסוג מדרום לבנון. לפרויקט, אמר, "יש את תמיכתו של יוסי ביילין, שר המשפטים הישראלי ודמות מרכזית בתהליך השלום". הפעילות תכלול מסע לחינוך ציבורי וסמינרי לימוד בנהיגות נשים. נאמר עוד, כי האיחוד האירופי יהיה התורם היחיד כרגע, אבל כשהפרויקט ייצא לדרך, תורמים נוספים צפויים לתמוך בו.

רונית נחמיאס אישרה את הדברים. היא ציינה, כי אכן עמותת ארבע אמהות ביקשה סיוע. הסיוע אומנם אושר, אך בסופו של דבר לא ניתן נוכח פינוי לבנון והתפרקות ארגון ארבע אמהות.



כסף עכשיו, שלום אחר-כך.



ארגון שלום עכשיו נחשב קליינט ותיק של האיחוד האירופי. הארגון מפעיל בו-זמנית כמה פרויקטים, וגם בגין הפרויקט שלהלן ביקש סיוע מהאיחוד האירופי.

ואכן, ועדת התמיכות של האיחוד אישרה ביום 29.9.99 לעמותה זו תמיכה בסך 400 אלף יורו. בפרוטוקול נאמר, כי סיוע זה נועד לממן פרויקט לצדק סוציאלי, שעיקרו חינוך ציבורי לשלום. הפעילות תתמקד, נאמר בפרוטוקול, בקבוצה חברתית שבאופן מסורתי מחזיקה בדעות אנטי שלום ואשר הצביעו ליכוד. יהיה זה חשוב להציג בפניהם את ההטבות של השלום.

אכן, מהנוסח שלעיל ניתן ללמוד בנקל: האיחוד מבקש לייצור סחף מימין לשמאל.

ז'נט אביעד, האחראית על פרויקט זה במסגרת שלום עכשיו, אמרה לי בתגובה כבר לפני מסר שבועות, כי אכן - הפרויקט אושר על-ידי האיחוד האירופי. אך כסף עדיין לא ניתן. היא ציינה, כי מדובר בפרויקט שנועד לסייע לישראלים ולפלשתינים, וכי שלום עכשיו מצפים לקבל בקרוב את הכסף. אביעד לא ראתה בכך כל פסול.



טירפוד בניה בירושלים



האיחוד האירופי פועל כבר שנים רבות, ובנחישות, לטירפוד בניה יהודית בירושלים. מדיניות החוץ של אירופה הינה גלויה בנושא זה. אך הנה מתברר, כי האיחוד פועל גם מאחורי הקלעים, מעודד ומממן ישראלים-יהודים - כדי שיפעלו לסיכול בניה בירושלים, במקומות בהם קיימת התנגדות פלשתינית עזה.

במסגרת זו אישרה ועדת התמיכות של האיחוד
ביום 29.9.99 תמיכות בסכום של 0.5 מיליון יורו, לפחות: 250 אלף יורו ל"ועדה נגד הריסת בתים"; ועוד 250 אלף יורו לעמותת "עיר שלם" - שעם ראשיה נימנית כיום ז'נט אביעד (הפעילה גם בשלום עכשיו).

בדיון שהתקיים בנושא זה בפני ועדת התמיכות נאמר, כי יש לפעול להגברת מודעות חברתית ופעילות קונקרטית כנגד המנהג של הפקעת אדמה והשמדת בתים על-ידי צבא הישראלי בגדה המערבית.

באשר לפעילותה של עיר שלם נאמרו דברים נחרצים עוד יותר: מנהל המרכז, נאמר בפרוטוקול, עו"ד דני זיידמן (היה האיש שהפעיל את עמותת עיר שלם), בעזרת כמה מומחים, הוא מהפעילים המשפטיים המוערכים והמצליחים ביותר בנושא ירושלים. במאי 1999 הוא השיג צו ביניים מבית המשפט העליון, שקבע שהחלטת ממשלת נתניהו לפנות את האוריינט האוס במזרח ירושלים היא בטלה מעיקרה, ובכך חסך משבר מסוכן שיכול היה להסתיים במאבק פיזי בין הישראלים לפלשתינים.

ובהמשך מוצע לייעד חלק מהכספים ל"שרות משפטי": רישום והגשת בקשות, הכנות כתבים ופרשנות להצעות ופתרונות מעשיים לחלק מהבעיות שמגיעות לבתי המשפט - כולל הר חומה, ראס אל-עמוד, סילואן, פיתוח יהודי של אתרים ברובע המוסלמי של העיר העתירה, האוריינט האוס".



ההחלטות הנ"ל מדברות בעדן. נראה מהן בבירור: האיחוד האירופי מתערב בענייניה הפנימיים של ישראל. השאלה היא מי מפקח על זרימת הכספים בארץ לגורמים השונים, ומדוע פותחת מדינה דמוקרטית את שעריה לבחישות בצד מדינות אחרות, גם אם הן נחשבות ידידותיות.

http://www.news1.co.il/archive/002-...


ליה 12.09.1007:55
10. יהודי אמריקני שלא חי פה כלל יצר את מבול האירגונים הללו בתגובה להודעה מספר 9
הרמן שווארץ שותל זרעי הפורענות

בשנת 1983 ביקר בישראל פרופ' יהודי בשם הרמן שווארץ.היהודי הזה חי בארה"ב,וכשהגיע לישראל התעניין האם קיימים בישראל אירגונים לא ממשלתיים הפועלים ליצירת שינויים פוליטיים ואחרים מבפנים.
כאשר נודע לו שאין תופעה רחבת היקף כזו,החליט ליצור תופעה כזו.פנייתו לאהרון ברק נענתה בהתלהבות אין גבול,ומיד נוצר הקשר עם הקרן לישראל החדשה שהתנדבה בשמחה לתרום את עלות השתלמות עורכי דין ישראלים בארה"ב,אצלו באוניברסיטה במחלקה המשפטית.
התוכנית היתה שעורכי דין משתלמים אלה יהוו בישראל את התשתית עליה יוקם מערך אירגונים לא ממשלתיים שיילחם בממשלה בתחומים שונים.
בראיון שנערך עם הרמן שוואץ הוא מודה בפה מלא שתופעה כזו לא יכולה להתקיים בארה"ב.


שימו לב:הרמן שווארץ מגדיר את מטרת הקמת האירגונים:"מטרות ציבוריות", ונמנע מלהגדירה-"מטרות פוליטיות".זו הגדרה מטעה.

מה זו מטרה ציבורית?ומי רשאי להגדיר מטרה כמטרה ציבורית?כיצד ניתן לבדוק זאת?

להלן הראיון:


"יש כל כך הרבה סבל אנושי בעולם.
עורכי–דין בעולם כולו חייבים לקחת חלק בניסיון
להתמודד עם הבעיות הללו"

ריאיון של ד"ר נטע זיו עם פרופ' הרמן שוורץ,
מייסד התכנית להכשרת מנהיגות משפטית בתחום זכויות האדם
והאזרח של הקרן החדשה לישראל*
תרגום: זהר כוכבי

את הרמן שוורץ פגשתי לראשונה בשנת 1985 ,
כשהגעתי לארצות-הברית כמלגאית השנייה של “תכנית
המשפטנים" של הקרן החדשה לישראל.

עבדתי עד אז
כעורכת-דין, צעירה ומתחילה, באגודה לזכויות האזרח.

בארץ לא היו אז כמעט עורכי-דין “כאלו", שעבדו
במשרה מלאה עבור ארגונים. הרגשתי די בודדה. הייתי
צריכה להסביר לסובבים אותי איזו קריירה בחרתי
לעצמי, להצטדק ולענות על שאלות כמו “למה בחרת
עבודה כל כך לא יוקרתית, הרי סיימת בהצטיינות את
לימודי המשפטים" ודומותיה.

לא היה לי עם מי להתייעץ
או את מי לשתף, והייתי צריכה להסביר לעצמי ולעולם
מה זה " public interest lawyer “. למען האמת, בעצמי
לא ממש הבנתי את הבחירה שעשיתי.

הרמן, והתכנית,
פתחו בפניי עולם חדש. השנה שהעברתי בוושינגטון —
הלימודים, ובמיוחד ההתמחות בארגוני זכויות — שינו
את חיי.

הרגשתי שאני חלק מקהילה מקצועית-משפטית
חזקה, גאה ובעלת מחויבות ברורה. נשביתי. לא היה לי ספק שמצאתי את מקומי, ובאמת אני שםעד היום. עם הרבה יותר ניסיון, ועם 25 שנים נוספות בגיל, אבל עדיין שבויה: מתרגשת, מתרגזת,מלמדת, מתדיינת, כותבת; גאה להיות חלק מהקבוצה המקצועית שהחלה להירקם בישראל לפני
25 שנה וממשיכה עד היום לשנות את פני החברה.

תודתי להרמן שוורץ, לקרן החדשה לישראל ול- American University שנתנו לי ולרבים ;אחרים את ההזדמנות הנפלאה להשתתף ב"תכנית המשפטנים".
נטע זיו
***

* הריאיון עם פרופ' שוורץ נערך טלפונית, בעת ששהה בוושינגטון, ב 26.11.2008- .

מעשי משפט ן כרך ב ן 2009
פרופ' הרמן שוורץ - ריאיון

הרמן שוורץ ) Schwartz ( הוא פרופסור למשפטים ב- American University בוושינגטון. הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת הרוורד, בה גם הגיש בשנת 1956 את עבודת הדוקטור שלו. פרסם מאמרים וספרים רבים; האחרון שבהם — Right-Wing Justice: The Conservative
Campaign to Take over the Courts — יצא לאור בשנת 2004 .


***
התכנית להכשרת מנהיגות משפטית בתחום זכויות האדם והאזרח


הרמן, האם תוכל לסקור את ההיסטוריה של “התכנית להכשרת מנהיגות משפטית בתחום זכויות האדם", ובמיוחד כיצד נולד הרעיון? האם כבר היו בנמצא מודלים דומים לתכנית מסוג זה?

הרעיון לייסד את התכנית עלה בדעתי כשביקרתי בישראל לראשונה ב 1983- , בסיור לימודי של “בני ברית". רציתי להחליף דעות עם אנשים שעשו עבודה דומה לזו שעשיתי בארצות-הברית,אנשים הלוקחים חלק בהגנה על זכויות האזרח וחירויותיו. לתדהמתי גיליתי שרק אחדים עסקו בכך: רות גביזון וקנת מן, וגם האגודה לזכויות האזרח שעורך-הדין שלה עבד במשרה חלקית בלבד — וזה הכול, פחות או יותר.

כך עלה בדעתי ליזום פרויקט שייצור תשתית לעריכת-דין לקידום מטרות ציבוריות בנושא חירויות האזרח בישראל. חשבתי שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת תהיה להביא לארצות-הברית מדי שנה שניים או שלושה עורכי-דין כדי שילמדו את היסודות של עריכת-דין למטרה ציבורית,ולאחר מכן יחזרו לישראל לשנה נוספת שבה יעבדו בארגון זכויות אדם ישראלי ויישמו את הידע
שרכשו בארצות-הברית. המחשבה הייתה לכלול בתכנית גם לימודים אקדמיים, אבל בעיקר שהתכנית תתמקד בפרקטיקה של עריכת-דין באמצעות התמחות בכמה מהארגונים הציבוריים באזור וושינגטון הבירה.

מה היו הצעדים הראשונים בהקמת התכנית? האם היה קל לשכנע את השותפים הנוספים —הקרן החדשה לישראל ובית הספר למשפטים באוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון הבירה?מה הייתה תגובתם הראשונית לרעיון?

אחרי הביקור בישראל חזרתי לארצות-הברית ושוחחתי על הרעיון עם הדיקן של בית הספרלמשפטים דאז, תומאס בורגנטל ,כיום חבר בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.(עוד יהודי.ליה) תומאס קידם את הרעיון בברכה והסכים להעניק בכל שנה מלגת לימודים אחת בגובה שכר הלימוד. גם כמה שופטים ועורכי-דין ישראלים שעמם שוחחתי על הרעיון — כמו חיים כהן, יצחק זמיר וגדעון
האוזנר — הביעו את תמיכתם.


מאיפה הגיע המימון? איך נוצרה ההתקשרות עם הקרן החדשה לישראל?

גיוס הכספים עבור התכנית היה משימה קשה. הקשר עם הקרן החדשה לישראל החל כשנפגשתי עם מנכ"ל הקרן דאז, ג'ונתן ג'קובי, והוא קישר אותי עם פיליפ וורבורג, אז סטודנט בהרוורד.וורבורג הסכים לתרום לתכנית עשרים אלף דולר. המימון הראשוני הזה, עם הפטור משכר לימוד לאחד העמיתים, העלה אותנו על דרך המלך, וכך יכולנו לשלוח לוושינגטון את העמית הראשון,
יהושע שופמן, המכהן כיום כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. באותה תקופה שימש יהושע כיועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח.

למעשה שיתוף הפעולה בין הקרן החדשה לישראל לבין בית הספר למשפטים באוניברסיטה האמריקנית בוושינגטון החל כבר בראשית הדרך. הסכמנו על כך שהישראלים יהיו אחראים לבחירת העמיתים ולניהול החלק הישראלי של התכנית, ושהשנה בוושינגטון תהיה תחת אחריותם של השותפים האמריקנים. עם זאת, היה תנאי אחד שהצבתי מראש: שבכל שנה תהיה בתכנית לפחות עמיתה אחת. תנאי זה בוטל לפני שנים אחדות כשהיה ברור שאין מחסור בעורכות-דין.

כן, אני יודעת. אני הייתי האשה הראשונה שזכתה ליהנות מהתנאי הנפלא הזה.
למען האמת, חשבתי שהתכנית לא תחזיק מעמד יותר מחמש שנים, עשר שנים לכל היותר.מהם, לדעתך, הישגיה העיקריים של התכנית?

באופן כללי התכנית יצרה קבוצה גדולה של עורכי-דין מקצועיים המתמחים בעריכת-דין לשינוי חברתי בישראל, דבר שלא היה קודם לכן, וגם הניחה תשתית לפרקטיקה חדשה במקצוע ולהזדמנויות עבודה חדשות. עריכת-הדין למטרה ציבורית שינתה את השיח המקצועי בישראל על ידי כך שהפיחה בו מחויבות אידאולוגית. כמו כן הוקמו בישראל ארגונים חדשים לקידום מטרות
ציבוריות — רבים מהם על ידי בוגרי התכנית.

יש כמה ארגונים שאני גאה בהם במיוחד. בראש ובראשונה — “עדאלה", הארגון המשפטי הראשון בישראל לזכויות המיעוט הערבי. רבים מהבוגרים הערביים שלנו עשו את שנתם השנייה ב"עדאלה", ולא מעט מהם נשארו בארגון במשך שנים אחדות ואף יותר. בין אלה ניתן למנות לא רק את חסן ג'בארין, מייסד הארגון, אלא גם את יוסף ג'בארין, מוראד אל-סאנע, סאוסן זהר,
ג'מיל דקואר, גדיר ניקולא ואחרים.

השופט העליון אהרן ברק אמר לי בזמנו כי לדעתו “עדאלה" שיפר באופן משמעותי את איכות הייצוג המשפטי של המיעוט הערבי בישראל. אני חושב שזה לא יהיה מוגזם לומר שהתכנית יצרה קבוצה משמעותית ומיומנת של עורכי-דין ישראלים-פלסטינים לזכויות אדם. עורכי-הדין של “עדאלה" עושים עבודה יוצאת-דופן באיכותה, ולדעתי ארגון זה מהווה את אחד מהישגיה הבולטים ביותר של התכנית.

אני גם שמח מאוד על כך שהתכנית נתנה דחיפה לייסודן של רשתות נשים לקידום מטרות ציבוריות ולעריכת-דין בעלת סדר יום פמיניסטי. כפי שציינתי, התנינו את התכנית בכך שבכל שנה תהיה לפחות אשה אחת בקרב העמיתים, והתוצאות לפנינו. את, נטע, מובילה את עריכת- הדין הפמיניסטית בישראל; תמר מורג היא כיום מעורכות-הדין המובילות בישראל לזכויות
ילדים, וכך גם טלי גל; סוהאד חמוד מובילה במאבק לזכויות האשה הערבית, וכך גם סאוסן זהר;דנה מירטנבאום, מומחית בסחר עולמי בבני אדם ובמיוחד בסחר בנשים, יצרה תכנית הכשרה
חדשנית למנהיגוּת לנשים ערביות ויהודיות; קארין אלהרר היא אחת ממובילות המאבקים של התנועה למען זכויות של אנשים עם מוגבלויות, ומנהלת קליניקה משפטית באוניברסיטת בר-אילן התומכת בנשים בעלות מוגבלויות נפשיות. הרשימה עוד ארוכה.

תוצאה חשובה נוספת של התכנית היא ייסודה של הסנגוריה הציבורית בישראל. אחד מבוגריהמ הראשונים של התכנית, משה הכהן — כיום הסנגור הציבורי המחוזי בירושלים — היה כוח מניע בהקמתו של גוף זה בישראל, יחד עם פרופ' קנת מן ושופטת השלום דנה מרשק-מרום, שגם היא בוגרת התכנית. פעילויות אחרות הראויות לציון הן הפעילות המשפטית בנושא של הומואים ולסביות, שחוד החנית שלה הוא דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח; ההגנה על זכויות הקשישים שמוביל ישראל דורון, וכמובן המחלקה המשפטית של האגודה לזכויות האזרח, שהתרחבותה נשענת במידה רבה על עמיתים החוזרים מוושינגטון כדי לעבוד בה, לרבות אדם פיש, גילה שטופלר, אילן סבן, מוחמד דחלה ורבים אחרים.

האם היה פרק זמן קשה במיוחד בתכנית?

לא ממש. עד כמה שהדבר נוגע לי, כלל לא היו זמנים קשים בתכנית. כמובן, הקרן החדשה לישראל הייתה צריכה לגייס את הכסף לתכנית, ולעיתים זה לא היה פשוט, אך ברבות השנים החלו לתמוך בתכנית קרנות נוספות. מאמצע שנות השמונים, בית הספר למשפטים החל לממן שכר לימוד גם לעמית שני, כך שהשתתפותו של בית הספר מוערכת כיום בכמעט חמישים אלף דולר לשנה. מלבד זאת, לפני שנים אחדות הסכים המכון לחברה פתוחה Open Society Institute
לממן עמית ישראלי-פלסטינאי.

איך אתה רואה את עתידה של התכנית, בהינתן הצלחותיה המרשימות ביצירת התחום של עריכת-דין ציבורית-חברתית כפרקטיקה מובילה ובת-קיימא בישראל של היום?

זה נכון שבימינו הפרקטיקה של קידום מטרות ציבוריות בישראל היא מבוססת למדי, ושהערך המוסף של בוגרי התכנית כבר אינו גדול כפי שהיה בשנותיה הראשונות. עם זאת, הקרן החדשה לישראל ובית הספר למשפטים באוניברסיטה האמריקנית אינם מעוניינים לבטל את התכנית מאחר שהיא עדיין טומנת בחובה את פוטנציאל התרומה לפרקטיקה המשפטית למען מטרות ציבוריות בישראל. ייתכן שעלינו לנווט את התכנית לאופקים חדשים. עד כה, למשל, זכויות כלכליות- חברתיות ועיסוק משפטי בעוני לא היו בעדיפות גבוהה ברשימת תחומי העניין של העמיתים,ואני מקווה שהמצב הזה ישתנה משום שיש בכך צורך. בשנה האחרונה היה איציק דסה, שייסד את ארגון “טבקה", עורך-הדין האתיופי הראשון שהצטרף לתכנית. עם זאת, עדיין אין לנו ייצוג משביע רצון של קהילות מהגרים אחרות.

האם, להשקפתך, היו לתכנית תוצאות שלא צפיתם מראש?

בהחלט. לא דמיינתי שבוגרים רבים כל כך יפנו להרחבת תחום הפעילות המשפטית לקידום מטרות ציבוריות ושינוי חברתי, פעילות שבחלקה התבצעה באמצעות הקמת ארגונים חדשים על ידי הבוגרים. חשבתי שהמירב שניתן לצפות לו הוא שהם ימשיכו לעסוק במקצועם לצד פעילויות פרו-בונו שיעניקו במסגרת הפרקטיקה הפרטית. זה אכן קרה במידת מה, אך רבים ייסדו ארגונים
ופרויקטים חדשים וחדשניים. מספר לא קטן מקרב בוגרי התכנית נהפכו למרצים, וכמו במקרה שלך הם מלמדים וממשיכים בעבודתם בנושאים הנוגעים לקידום מטרות ציבוריות. המסקנה שלי ברורה: אם מספקים לאנשים מבריקים ואנרגטיים את ההזדמנות הנכונה לפרוש את כנפיהם, הם יעשו זאת. והם אכן עשו זאת — זה קרה.

האם אתה חש אכזבות כלשהן?

ובכן, קיוויתי שעורכי-דין ערבים ויהודים יקימו בבוא הזמן ארגון משותף לזכויות אדם, שיקרב בין שתי הקהילות המשפטיות. זה עוד לא קרה ואני עדיין מקווה. קיוויתי גם שבוגרי התכנית יכוננו רשת מקצועית חזקה, מעין ארגון של בוגרי התכנית. גם זה עדיין לא קרה. יתכן שבשלב הנוכחי
עמיתי התכנית הם רק חלק מהיריעה של הפרקטיקה המשפטית לקידום מטרות ציבוריות בישראל, ושהם מזהים את עצמם כחלק מקהילה מקצועית רחבה יותר ולאו דווקא כקבוצת בוגרי התכנית.

משפט ושינוי חברתי

הכרך הזה של “מעשי משפט" כולל סקירה ביקורתית של רות גביזון על המהדורה החדשה של התקווה החלולה The Hollow Hope , ספרו החשוב של ג'רלד רוזנברג, שבו הוא מעלה ספקות לגבי מידת השפעתם של בתי המשפט ככלי מרכזי להשגת שינוי חברתי. היכן היית ממקם את עצמך בדיון הזה, ומהי הרגשתך לגבי שיח “ביקורת הזכויות" באופן כללי?

אלה הם נושאים מורכבים מכדי שאוכל לספק להם תשובה הולמת במסגרת שיחה זו, אבל אעיר כמה הערות בנדון. דומני שרוזנברג מפרש את תפקידו של בית המשפט שלא כהלכה. איש מעולם לא חשב שבתי משפט והתדיינות משפטית הם הדרכים היחידות — ואפילו לא העיקריות — להשגת שינוי חברתי משמעותי. ניתן להשתמש בהתדיינות כדי להסיר מכשולים מסוימים, לכפות אי-אלו שינויים, להעלות נושאים לדיון ציבורי, להשיג חשיפה ולגרום לאנשים להתגייס למען מטרה. כל מי שעסק בליטיגציה למען שינוי חברתי — ואני עצמי עסקתי במשך שנים רבות בליטיגציה בנושאים של רפורמה בבתי הסוהר וביטול ההפרדה הבין-גזעית בבתי ספר — יודע עד כמה קשה לפלס אפילו התקדמות קטנה שבקטנות. אתה עשוי להשיג ניצחון משפטי נקודתי אבל העניין העיקרי הוא הסעד, וזה נתקל לעתים קרובות בהפרעה שיטתית ועיקשת ובעיכובים.
מלבד זאת, רוב השופטים לא אוהבים את התיקים הללו. הם לא מעוניינים לנהל בתי ספר ובתי סוהר, הם לא רוצים שהפקיד שמינה בית המשפט יחזור אליהם וידווח שההחלטה שהם פסקו אינה מיושמת, והם לא מעוניינים להסתכן בהתקפה מצד חברי קהילתם. כאשר זכינו בתיקים כאלה, לעתים קרובות זה קרה באמצעות גישות עקיפות כמו מידע שמצאנו באמצעות בקשות לגילוי מסמכים, ואז השתמשנו בעיתונות כדי להפיץ את הסיפור שלא סופר. זוהי דרך אחת שבה פועלת
הליטיגציה. רבים מניצחונותינו כן יצרו שינויים גדולים, כגון בתחומים של זכות ההצבעה, זכויות האסירים ואפליה בתעסוקה, אף על פי שחלק מהניצחונות נמוגו מאז כתוצאה מהמגמה השמרנית שפשתה בבתי המשפט בארצות-הברית בשנים האחרונות. זה עשוי להשתנות בתקופתו של ברק אובמה. אי-אפשר אפוא למדוד את ערכה של הליטיגציה רק ביחס להצלחה המיידית והישירה, משום שאחרי ההחלטה של בית המשפט תמיד מופיעה התנגדות. אנחנו לא באמת מאמינים שביכולתנו לשנות את החברה רק באמצעות בתי המשפט, אבל אפשר לבצע שינויים משמעותיים באמצעות ליטיגציה. ההחלטה ההיסטורית בפרשת בראון Brown מ 1954- , למשל, לגבי ביטול ההפרדה הבין-גזעית בבתי הספר, יצרה תהודה הרבה מעבר לנושא הפרדה הבין-גזעית בבתי הספר, למרות שבפועל — בשל גורמים משפטיים, כלכליים, חברתיים ואחרים — היא לא נחלה הצלחה גדולה.
אף על פי כן, תוך כמה שנים מיום קבלת ההחלטה בוטלה ההפרדה הבין-גזעית בפארקים ובבריכות השחייה הציבוריות, ואנשים כבר לא היו צריכים לשבת במושב האחורי של האוטובוס. במילים אחרות, פרשת בראון — בדיוק כמו ליטיגציות אחרות מסוג זה — אִפשרה את השינויים הללו. זה סיפק לאנשים אמונה, מרץ ואומץ להמשיך במאבקיהם. זה יצר גם כמה
שינויים קונקרטיים והעניק את התנופה הדרושה לחקיקה שיוצרת מפנה. זו הסיבה שתפקידה של הליטיגציה נותר חיוני אף על פי שלא תמיד ניתן לראות את השפעתה בפועל.

עריכת-דין ציבורית-חברתית היום

כיצד אתה מעריך את מצבה של עריכת-הדין לקידום מטרה ציבורית בארצות-הברית
כיום, עם סיום כהונתו של ממשל בוש? מהם הקשיים והדילמות העיקריים שעמם נדרשים להתמודד עורכי-הדין העוסקים בשינוי חברתי בארצות-הברית בימים אלה?

המצב מורכב למדי. מצד אחד יש מספר עצום של עורכי-דין המחויבים לזכויות אדם, הפועלים כנגד התקנות הנוקשות שהטיל הממשל אחרי ה 11- בספטמבר. ראינו עורכי-דין מגיעים לגואנטנמו, לעתים תכופות על חשבונם הם, כדי לייצג לקוחות. הם עושים זאת חרף קשיים רבים: הם צריכים לשלם כדי להגיע לשם, עליהם לקבל סיווג ביטחוני, פעמים רבות הם מעוכבים על ידי הממשל
שמנסה להכשילם, רבים מהם נתקלו בחוסר-אמון מצד לקוחותיהם המוסלמים וחלקם אפילו פוטרו על ידי לקוחותיהם. נראה שיש מודעות בקרב עורכי-הדין האמריקנים כיום, שיש להם מחויבות להילחם למען המטרה — לממשל האמריקני אסור להתייחס לאנשים בצורה מזעזעת. מצד שני, עורכי-דין עדיין מתמודדים עם קשיים רבים בפרקטיקה המשפטית המנסה לקדם מטרות ציבוריות. לדוגמה, ישנן מגבלות מחמירות על עורכי-דין הפועלים עבור תאגיד הסיוע
המשפטי Legal Services Corporation — המקבילה של הסיוע המשפטי המדינתי —אפילו אם הם אינם עושים שימוש בכספיו לפעילויות המוגבלות. מלבד זאת, סטודנטים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לעבוד כעורכי-דין למען מטרות ציבוריות משום שהם מסיימים את לימודיהם עם חובות עצומים. אני מקווה שחלק מהמגבלות הללו ישתנה עם חילופי הממשל.

על כל פנים, בארצות רבות מחוץ לארצות-הברית המצב ממשיך להיות קשה מאוד. יש כל כך הרבה סבל אנושי בעולם — רצח עם, רעב ואדישות לסבלם של אנשים. עורכי-דין בעולם כולו חייבים לקחת חלק בניסיון להתמודד עם הבעיות הללו.

מהי עמדתך לגבי עורכי-דין העוסקים בשינוי חברתי ובקידום מטרות ציבוריות הפונים לבתי דין בינלאומיים לזכויות אדם כזירות להגנה משפטית? מהם האתגרים הכרוכים בגלובליזציה וב"ייצוא" אסטרטגיות של עורכי-דין לקידום מטרות ציבוריות אל מחוץ לארצות-הברית?

ראינו ניסיונות להחדיר שימוש באסטרטגיות אמריקניות ובידע מקצועי בתחום זה לארצות אחרות.עורכי-דין אמריקנים מנסים לייצר תהליך הפוך, אך עד כה ללא הצלחה רבה. השימוש בבתי דין בינלאומיים הוא דוגמה טובה. הגיעה השעה להכניס למשפט האמריקני את אמות-המידה הבינלאומיות של זכויות אדם, כמו גם שימוש בטריבונלים ובבתי משפט בינלאומיים לזכויות אדם. למרבה הצער, ארצות-הברית מאמינה שהיא אמת-המידה הפרדיגמטית בשמירה על זכויות
אדם, ומפגינה יחס מסויג ועוין כלפי רעיון אימוצן של אסטרטגיות שבהן משתמשים בארצות אחרות. אחדים אפילו ניסו לאסור על שופטים לבחון מה נעשה במדינות אחרות, אף על פי שבנושאים מסוימים חלק מזכויות האדם נהנות מהגנה רבה יותר מחוץ לארצות-הברית. כמו בהקשרים אחרים, יותר קל לנו לייצא את ערכינו מאשר לייבא לתוכנו ערכים של אחרים. אני מקווה שזה ישתנה אבל אני לא מאוד אופטימי.

http://www.law.tau.ac.il/Heb/_Uploa...
ליה 12.09.1008:37
11. נזקם של האירגונים הלא ממשלתיים לעם בישראל בתגובה להודעה מספר 10

"שבוע האפרטהייד הישראלי" יצויין ברחבי העולם

החל ממחר, אוניברסיטאות ביותר מ-40 ערים יקיימו הרצאות ומופעים כדי "לחזק את התמיכה במסע ההחרמות, השלילה והסנקציות נגד ישראל".

אוניברסיטאות ביותר מ-40 ערים ברחבי העולם יציינו החל ממחר (שני) את "שבוע האפרטהייד הישראלי הבינלאומי" (Israli Apartheid Week - IAW) בהרצאות, סרטים, אירועי מולטימדיה, מופעים תרבותיים והפגנות.

מאז השקתו ב-2005 הפך "שבוע האפרטהייד הישראלי", לדברי מארגניו, לאחד האירועים הכלל-עולמיים החשובים ביותר בלוח הסולידריות עם הפלסטינים. לדבריהם, מטרתו "לתרום למקהלת ההתנגדות הבינלאומית לאפרטהייד הישראלי, ולחזק את התמיכה במסע ההחרמות, השלילה והסנקציות נגדה".

אחדים מהאירועים הרשומים לשנת 2010 מבוצעים על ידי אזרחים ישראלים - החל משיר חבר, חוקר כלכלי מהמרכז למידע אלטרנטיבי בירושלים, שאמור לתת סדרת הרצאות באוניברסיטת אמסטרדם בנושא "האם ניתן לחשוב את מדיניותה הכלכלית של ישראל לצורה של אפרטהייד?" וכלה בפעיל ובמאי הסרטים שי פולק, המציג באוניברסיטאות בבוסטון את סרטו התיעודי "בלעין חיתי" על אלימות צה"ל. ג'ף הלפר, פרופסור לאנתרופולוגיה ואחד ממייסדי הוועד הישראלי נגד הריסת בתים אמור לנאום באוניברסיטת גלזגו על "האפרטהייד הישראלי: סיבה להחרמות, שלילה וסנקציות".

"השוואת ישראל למשטר האפרטהייד - מפלצתית"

דוד כץ, חבר "ועד הצירים היהודים בבריטניה" ויו"ר אגודת הרופאים היהודים, שגדל בדרום אפריקה ונלחם זה זמן רב נגד תנועת "ישראל היא מדינת אפרטהייד", אומר כי השתתפותם של ישראלים כה רבים באירועי השבוע היא "מפלצתית". "הם רשאים לעשות כרצונם, אבל זה מפלצתי. אני חושב שהם לא מבינים איזו השוואה הם עושים. המעשים שלהם הם עלבון לאלה שסבלו תחת שלטון האפרטהייד", אומר כץ. "זה דומה להגדרת דברים שאינם שייכים לשואה כ'שואה' או לכנות 'רצח עם' מה שאיננו רצח עם".

כחלק מהפעולות נגד "שבוע האפרטהייד הישראלי", אחד הארגונים היהודיים הביא
לבריטניה את בנימין פוגרונד, לשעבר סגן עורך ה"ראנד דיילי מייל" ביוהנסבורג,
המתגורר היום בירושלים, כדי שיסייר באוניברסיטאות בריטיות וידבר על הנושא.
"היזהרו, אל תאמרו את המילה 'אפרטהייד'. זו עצלנות ובערות. ישראל איננה מדינת אפרטהייד", שאג פוגרונד באוניברסיטאות בלידס, בירמינגהם, מנצ'סטר, לונדון ואוקספורד. "אלה השואפים להשמיד את ישראל מתאמצים להשוות אותנו לדרום אפריקה, להפוך אותנו למדינה מצורעת שמוטלות עליה סנקציות בינלאומיות. ישראלים, שבאים לקחת חלק בשבוע הזה, ודאי יודעים שישראל איננה מדינה כזו".

בית הנבחרים של אונטריו, קנדה, גינה את "שבוע האפרטהייד הישראלי" והצביע בעד
החלטה המגנה את האירועים בקמפוסים. "אם אתם מתייגים את ישראל כמדינת אפרטהייד, אתם תוקפים גם את הערכים הקנדיים", אמר חבר בית הנבחרים פיטר שורמן ל"שלום לייף", אתר אינטרנט יהודי בטורונטו. "השימוש במשפט 'שבוע האפרטהייד הישראלי' מתקרב ככל האפשר לדברי שטנה בלי להישלח לכלא, ואני לא בטוח שהוא לא חוצה את הקו הזה".

כמו כן, יערך החל ממחר בברצלונה "טריבונל (בית הדין) ראסל על פלסטין", אירוע שבו ישתתפו אקדמאים ואנשי משפט בכירים שמתחו בעבר ביקורת על ישראל ואשר יחקרו "הפרות של החוק הבינלאומי המבוצעות נגד העם הפלסטיני". ארגון וואץ', שמשרדו הראשי בז'נווה, קרא למזכ"ל האו"ם באן קי-מון למנוע מפרנצ'סקה מארוטה, ראש צוות האו"ם שאסף את נתוני דו"ח גולדסטון, להשתתף ב"טריבונל ראסל". ב"טריבונל" ישתתף גם דזמונד טראוורס, שהיה חבר בוועדת גולדסטון, שישא דברים על הסגר על עזה.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spa...

תגוביות:

-בתערוכה בלונדון מארגנים מרצים מאוניברסיטת ת"א כנסים שישראל היא מדינת אפרטהייד.ואחר כך מקבלים משכורת מההאוניברסיטה.טמטום ולא חופש דיבור.

-לכל אלה אין שום בעייה עם הדיקטטורות הערביות, עם הטרור הערבי...

-הערבים בישראל נהנים מרמת חיים, זכויות אדם, זכויות אזרח, וזכויות מיעוט, יותר מבכל מקום אחר בעולם (למעט 2-3 מדינות נפט קטנות בעניין רמת החיים... בנושא זכויות האדם האזרח והמיעוט - הערבים במדינות ערב נפגעים מבחינת זכויות אדם בהרבה, ולערבים במדינות אירופה כלל אין זכויות. אירופה [בישראל יש להם מערכת חינוך נבדלת, שפה רישמית הכרה במוסדות דת וכו` וכו`]) שלא רק שמלכתחילה זה שולל כל טענה על אפרטהייד, אלא זה גם מגחיך אותה. מה שמגוחך זה שבאמת יש מדינות אפרטהייד מצפונה וממזרחה של ישראל. ירדן וסוריה, 2 מדינות בהן אליטות של מהגרים (בירדן לפחות, האשמים מהגרים שהיגרו מסעודיה) שולטות על רוב ממוצא אחר באופן דיקטטורי ועם דיכוי אכזרי. כאשר הרוב מנסה להרים את ראשו (בירדן - 20 אלף פלסטינים נטבחו בספטבר השחור.. יותר הרוגים מאשר מספר כל הפלסטינים שנהרגו על ידי ישראל מאז ומעולם בכל 80 שנות הסכסוך.. ובסוריה טבח חאמה ב30 אלף סונים) אבל מעניין שעליהם הם בחיים לא יאמרו מילה.. לא....... מה פתאום... תיעובם לישראל לא נובע מאנטישמיות... חס וחלילה.....

- לאסור עליהם לחזור לישראל ויפה שעה אחת קודם. זו לא סתימת פיות, השקרים שלהם והמציאות המעוותת מחייבים להעמיד אותם לדין.יש נבלות בעם ישראל.

- עדיף להעיף את הפלסטינים לירדן כבר עכשיו. העולם יצעק ויצעק ואח"כ יתרגל. כמו שהתרגלו לשאר תזוזות האוכלוסיה במלחמות שונות לאורך ההיסטוריה.

- הערבים לא קיבלו את החלטת האו"ם מ- 1947 ,התחילו במלחמה והפסידו אותה פעמיים. פעם ב 1948 ופעם שניה ב 1967. כל הגדה היא שטח הפקר שנותר ללא בעלים אחרי עזיבת האנגלים ומי שכבש אותה היא שלו לפי החוק הבינלאומי.

- עם קטן נלחם כבר 2000 שנה על "חפותו"....עד שהצלחנו להבהיר שישו לא נרצח על ידינו ,הגיעה חבורת הבנדיטים הפלסטינים עם עלילות דם משל עצמה ומזינה את האנטישמיות מחדש ... לא משנה מה התירוץ , לא משנה מה הסיבה : תמיד ירדפו את היהודים ( גם אם הם במאבק לגיטימי לגמרי על האדמה שלהם מול מאות מיליוני ערבים עוינים המקיפים אותם ) : זו המציאות ואין בלתה. וזה רק מוכיח שוב לכל השמאלנים ששכחו שאנחנו חייבים להיות חזקים , ולא רק צודקים , כדי לשרוד. מוזר ,אבל דווקא המאבק שלהם רק מוכיח שמדינת ישראל היא הכרח ושהחזרה לכאן היתה מוצדקת לגמרי.

- אין פה כיבוש ולא חצי כיבוש. זו מדינה שלנו - כולה. יש כאן כשני מיליון ערבים שהתנחלו לנו באזורים שהם נחלת אבות ורוצים לגזול מאיתנו את המעט שיש לנו על פני האדמה. מה לא ברור פה ? למה התיאור שלי פחות "נוגע ללב" או פחות מוסרי מזה של ההזוים שכל כך נוגע לליבם מצב הפלסטינים - גנבי האדמה ? הרי יש כבר מדינה בשם ירדן שרוב אוכלוסיתה פלסטינית : בשביל מה עוד אחת ? בקיצור...מי שמחפש דם יהודים תמיד ימצא אותו. ומי שחושב שפשרות יתנו לו ולעמו שקט פשוט טועה - הם רק מחמירות את המצב.

- לשלול לאלתר אזרחותם של כל אלה הפוגעים במדינה.

- ואני לא ידעתי שגם במדינת אפרטהייד אפשר שיהיה שופט עליון ערבי ועשרות רבות של שופטים ערבים בכל בתי המשפט בארץ, שלא לדבר על אלפי עורכי דין ערבים הטוענים יום יום בערכאות המשפט למיניהן, וכיוצא באלה- רופאים ערבים, חברי כנסת ערבים ( וביניהם אחמד טיבי עם הפה הגדול שלו שבמדינת אפרטהייד לא היה מעיז לפתוח אותו) ועוד, ועוד...

-ושנאה עצמית פתולוגית . לפני ה``כיבוש`` הערבים שירושלים היתה בשליטתם עשו הכל כדי לקעקע את זכר הזיקה היהודית למקום. החריבו קברים והשתמשו במצבות לרצף בתי שימוש ציבוריים. את בית הכנסת הקרוי ``החורבה`` הם הרימו עם חומר נפץ וביזו את כתבי הקודש שהיו שם. היום כשרוצים לשמר את האתרים היהודים זה נתפס כזלזול בקודשי האיסלאם ואי כיבוד דתם של המסכנים. האם אתם יודעים שגם הנוצרים לא נמלטו מנחת זרועם ורצונם להשליט טרור דתי? לא את זה אתם מעדיפים לא לדעת. אנריקה צימרמן הראה באחת הפעמים שהופיע בטלביזיה איך בעזה הנוצרים חיים תחת איום של החמאס. הם נאלצים להסתתר ולהימלט אל הגדה. ובגדה חייהם יחסית טובים יותר. גם שם מתנכלים להם ועוד עושים זאת בבית לחם. בירדן עד לפני 5 שנים חיו נוצרים, אבל גם אלה נרדפו ולמעשה נאלצו לעזוב. איך אני יודעת? קראתי מאמר מתורגם של עיתונאי ירדני שמצר על כך שאין יותר נוצרים בירדן. אף אחת ממדינות ערב (כולל לבנון) לא מאפשרת פיתחון פה למיעוטים שאינם מוסלמים, וביננו גם למוסלמים שאינם מתיישרים עם הקו הרשמי.

- זה האוייב האמיתי שלנו - צלמו אותם ודעו מי האוייב האמיתי. לא הגוי ולא האחמידיני אלא המומרים והמשומדים. כך היה תמיד.

- מצבנו משתפר.פעם אמרו שאנו גרועים מהנאצים. היום רק שאנו גרועים ממשטר האפרטהייד. גם זה משהו.

- שוכחים למה אנו בגדה.בקשר לאיומים על ישראל - תמיד השתיקה שלטה.

- יש לטפל ביד קשה בכל בוגד מקרבנו- להקיאו ולהוקיעו בכל פורום אפשרי.

- זו האנטישמיות החדשה כמו וירוס בכל פעם תחפושת אחרת לאנטישמיות.

- בעזה רוצחים נוצרים, בית לחם מגרשים אותם- ואנחנו אפרטהייד?

- האפרטהייד=שטיפת מוח שמאלנית ליברלית. הליברלים הצבועים שכל עניינם יצירת דמורליזציה וצבירת כח פוליטי ע"י הסתת קבוצות באוכלוסיה זו נגד זו.

- בחסות ג`י סטריט והשמאל הישראלי.

- רק יהודים מסוגלים להילחם כך נגד יהודים.זו תכונה ספציפית לאשכנזים.

- ותודה לכם בוגדים קטנים. אתם הטרמיטים בגוף האומה. אתם התאים הממאירים "הפרטיים" שלנו כעת תוכלו להשיש ולשמוח יחד עם אוייבינו. הרי אין טעם להגיע עמכם לויכוח ולנסות להאיר את עיניכם מהקטרקט הקשה שתקף אותכם. משנתכם סדורה מראש ולא תניחו כניראה לעולם לבלבל אתכם עם עובדות ומציאות.

- יש להתייחס לישראלים שתורמים לזה כמו למחבלים ...

- כסף ערבי מאחורי כל זה. מלחמה בישראל.

- עלילות דם כמו בשטירמר.זו חזית נגדנו .

- איך נילחם בעלילת דם? זו מלחמת השמד נגדנו.ההיסטוריה חוזרת.

- Judenrat!!!נמאסתם.

- המרכז למידע אלטרנטיבי בי-ם =חזית דמוקרטית לשחרור פלסטין?

- יש מה לעשות! מסתובב מייל באינטרנט המבקש מהגולשים הישראלים לשלוח מכתב מחאה (שמצורף למייל באנגלית), לבכירים באוניברסיטאות שמארחות את שבוע האפרטהייד. להלן לינק לאתר המכיל את המכתב: http://sites.google.com/site/stopis...

-אותם ישראלים "נעלים" מכרו למעשה את נשמתם לשטן. בעבור בצע "תהילה" שמטו כל בסיס לפעולתם. ארורים הם ולפעולתם אל תהי תקווה!





ליה 12.09.1014:21
12. להלן המטרות הסמויות של האירגונים הלא ממשלתיים בישראל בתגובה להודעה מספר 11
ריבונות על תנאי:

היקף התמיכה של ממשלות זרות באירגונים פוליטיים בישראל

ארגונים לא ממשלתיים ) NGOs ( מחזיקים בעצמה
פוליטית ומשפטית משמעותית בישראל, בייחוד
באמצעות השימוש שהם עושים בשפה ובמסגרת
הערכים של זכויות אדם וסיוע הומניטארי לפלסטינים.
ארגונים אלו הינם גם נתיב מרכזי, ולעיתים קרובות
חבוי, להשפעה חיצונית על מדיניות החוץ והביטחון
הישראלית.
חלק גדול מהמימון לשדולות הפוליטיות שטוענות
שהן ממוקמות בלב "החברה האזרחית" מגיע
ממקורות זרים – בייחוד ממשלות אירופיות, כולל
הנציבות האירופית – כמו גם קרנות ביניהן הקרן
החדשה לישראל ) NIF (, קרן פורד, ומכון החברה
הפתוחה ) OSI (. המשאבים הנדיבים שמספקים
תורמים חיצוניים אלו, מאפשרים לרשת הארגונים
הלא ממשלתיים בישראל לקדם אידיאולוגיה פוליטית
מסוימת, ולהתנגד למדיניות הממשלה שנבחרה באופן
דמוקרטי בשלל נושאים.
הארגונים שנידונים בניתוח זה פעילים במיוחד והינם
משתתפים בולטים, הן בדיונים המקומיים והן בדיונים
הבינלאומיים, בנושאים כמו מעמדה של ירושלים
ועתידה, השטחים בגדה המערבית אשר נתונים
במחלוקת, ופעילויות צה"ל. ארגונים לא ממשלתיים
אלו מפרסמים הצהרות ודו"חות בעלי חשיפה גבוהה,
מחוללים הד תקשורתי, מארגנים הפגנות, מרצים בפני
קבוצות סטודנטים ויחידות צבאיות, ועותרים לבתי
המשפט בשביל לקדם את האג׳נדה הפוליטית שלהם.
בזירה הבינלאומית, אותם הארגונים מגישים הצהרות
למסגרות עבודה של האו"ם כמו מועצת זכויות האדם,
מריצים קמפיינים תקשורתיים עצומים, והם מהווים
את חוד החנית של תביעות משפטיות נגד ישראל במספר
מדינות. עשרות מיליוני השקלים, היורו והדולרים
שהם מקבלים כל שנה מממשלות זרות, הופכים את
רשת הארגונים הלא ממשלתיים לעוצמתית בהרבה
מארגונים ישראליים אחרים, אשר לא נהנים מתמיכה
דומה של ממשלות זרות.
לדוגמא, כפי שדו"ח זה מציג, ארגונים מקומיים
שממומנים בידי ממשלות זרות אחראים לכמות
ניכרת של עתירות שמובאות בפני בית המשפט העליון
בישראל. אזרחים, תושבים, ואפילו אלו שאינם תושבים
מחזיקים בזכות העמידה בפני שיפוטו של בית המשפט
העליון, מבלי שיצטרכו לספק ראיות על פגיעה אפשרית
או ממשית. באופן זה, אדם בודד או ארגון שמתנגדים
למדיניות, לחוק, או לפעולה מנהלתית יכולים ליזום
הליכים משפטיים, גם אם האדם או הארגון לא
מושפעים מהם ישירות. יתרה מכך, בתי המשפט
הישראליים משחקים תפקיד מרכזי בקביעת המדיניות
הציבורית, בייחוד בנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי, ובשל
כך הם מגבירים את השפעתם של הארגונים שפועלים
בשטח זה.
בתי המשפט בישראל הפכו לזירה מרכזית להתמודדות
עם סוגיות חברתיות ופוליטיות מתמשכות, בה ישנו
יתרון מכריע לקבוצות שמחזיקות במשאבים שאותם
הם מסוגלות להקדיש לפעילות זו. תמיכה נרחבת
מממשלות אירופיות וקרנות פרטיות מעניקות לארגוני
אופוזיציה לא ממשלתיים פוליטיים בישראל את היכולת
לעמוד בנטל הכספי של כתיבת והגשת עתירות רבות
לבתי המשפט. מימון חיצוני זה מאפשר לארגונים אלו
להפוך ל"שחקנים חוזרים" בתהליך המשפטי בישראל,
ובכך להחזיק בהשפעה רבה על עיצוב המדיניות.
כמדינה דמוקרטית בעלת מערכת פוליטית פתוחה
וסובלנית, אשר ניצבת מול חזית חיצונית שרובה
עוינת, החברה הישראלית פגיעה במיוחד למניפולציות
של ארגונים לא ממשלתיים הזוכים למימון חיצוני.
השפעה פוליטית זרה מסוג זה מהדהדת ברחבי החברה
האזרחית. התערבות זרה חבויה זו מפרה את ריבונות
ישראל ועצמאותה בכך שהיא פוגעת באיזון התהליך
הפוליטי, ומשבשת את מדיניות הממשלה הנבחרת
והזרם המרכזי של הרוב הציוני בארץ.
ברחבי העולם, ארגונים לא ממשלתיים שממומנים
בידי ממשלות זרות ניכרים בהתנגדותם למדיניות
הממשלה הדמוקרטית ולהשקפות אחרות של גורמי
החברה האזרחית. באמצעות הצהרות תכופות לגופי
האו"ם והופעה בפניהם, בנוסף לגישתם למסגרות
העבודה של התקשורת וגופים דיפלומטיים, ארגונים
אלו הפכו להיות משפיעים ביותר. גורם משמעותי
בנושא הוא זהותם הישראלית, אשר מספקת לארגונים
לא ממשלתיים אלו את האמינות והמסווה של נכונות
מטרותיהם. מספר ארגונים פוליטיים ישראליים אשר
ממומנים בידי ממשלות אירופיות מחזיקים משרדים
ונוכחות פעילה בוושינגטון, ניו-יורק, לונדון, בריסל
וערים אחרות.

www.ngo-monitor.org/trojan_horse.pdf -

ליה 12.09.1014:32
13. מטרת האירגונים-לבודד ולהשמיץ את ישראל כפושעת מלחמה בתגובה להודעה מספר 12
לארגונים לא ממשלתיים אשר עושים שימוש בשפה
ובמסגרת הערכים של זכויות האדם וסיוע הומניטארי
יש השפעה פוליטית ומשפטית עצומה בישראל, והשפעה
דומה ניכרת בזירה הבינלאומית. חלק מקבוצות
אלו נהנות ממימון נדיב של מקורות זרים – בייחוד
ממשלות אירופיות
והאיחוד האירופי,
וקרנות בינלאומיות
כמו הקרן החדשה
לישראל וקרן פורד.
באמצעות המשאבים
הגדולים של תומכים
אלו, רשת הארגונים
הלא ממשלתיים
מסוגלת לקדם אידיאולוגיה פוליטית והיא פועלת
לשינוי מדיניות הממשלה בישראל בשלל נושאים.
מטרת מחקר זה היא להציג ניתוח של פעילותם של
למעלה מ 20- ארגונים לא ממשלתיים מרכזיים בישראל
הממומנים גם בידי ממשלות זרות, ואשר מייצגים
דוגמית קטנה ממאות ארגונים. אנו נבחן את התערבותם
בקביעת המדיניות, והשימוש בעתירות לבג"ץ בשביל
להשפיע על מערכת המשפט והחוק; את הפעילות
ההסברתית, באמצעות ניתוח של פרסומים, הודעות
לעיתונות, וראיונות המציגים את אג׳נדות הארגונים;
ואת הפעילות הפוליטית באמצעות שתדלנות בכנסת,
בשביל לשקף את האינטרסים הצרים והאידיאולוגיה של
אותם ארגונים לא ממשלתיים, מנהיגיהם, ומממניהם.
בניתוח ובמחקר אלו, אנו גם נדגיש את בעיית
האחריותיות (ובעיקר את היעדרה), ואת ה"גירעון
הדמוקרטי" והמחסור באיזונים ובלמים, כפי שהם
מצטיירים בספרות האקדמית. מימדים אלו מגבילים
מיסודם את הלגיטימיות של ארגונים לא ממשלתיים
עצמתיים וארגוני ה"חברה האזרחית", ואת יכולת
ההשפעה המכרעת שארגונים אלו מחזיקים, בשמם של
מממנים חיצוניים.
החברה הישראלית רגישה ופגיעה במיוחד נוכח
מניפולציות של ארגונים לא ממשלתיים הממומנים
בידי גורמים זרים. ישראל, שהינה מדינה חלשה יחסית
ובעלת מערכת פוליטית פתוחה וסובלנית, ואשר ניצבת
מול חזית חיצונית עוינת הכוללת גם ממשלות זרות, היא
מטרה נוחה למניפולציות פוליטיות חיצוניות באמצעות
ארגוני החברה האזרחית. במקרים אחדים, מועמדים
ומפלגות מסוימים הרוויחו ישירות מהשפעת המימון
הזר שנותב לארגונים על ידי ממשלות וקרנות זרות.
כפי שמחקר זה מדגים, ישנם ארגונים לא ממשלתיים
מסוימים שתומכים במדיניות ובאינטרסים של אלו
המממנים אותם, ובכך הם מביאים לעיוות מהותי
של סחר הרעיונות והדיון הפנימי בנושאים מרכזיים
וחשובים. בדרך זו, שאלות הקשורות במשא ומתן
לשלום, בביטחון, בתגובות ישראל לפעולות טרור,
בהתנחלויות, במעמדם של פלסטינים אשר מהגרים
לישראל באמצעות נישואים עם ערבים-ישראליים
("חוק האזרחות"), ומספר נושאים מרכזיים אחרים
נחשפים ללחץ חיצוני מכריע בתהליך זה. אחוז ניכר
של העתירות לבג"ץ בשלל נושאים אלו מוגש בידי
ארגונים לא ממשלתיים אשר נתמכים בכספי ממשלות
זרות. תמיכה זו מאפשרת לארגונים לעמוד בעלויות
הכרוכות בפנייה לבג"ץ, ובכך מעניקה להם יתרון על
פני ארגונים שאינם נהנים מסוג זה של מימון, והוא
מאפשר את אפקט ה"שחקנים החוזרים" – שחקנים
בעלי אינטרסים ומשאבים ניכרים מסוגלים להשפיע
מהותית על מדיניות המדינה באמצעות היכולת לעתור
לבית המשפט פעמים רבות.
הזרימה של כמויות גדולות של מימון ממשלתי זר
לארגונים לא ממשלתיים פוליטיים מספקת לקבוצות
אלו עורף כלכלי עצום אשר חלקן משתמש בו בשביל
לקדם תעמולה אנטי-ישראלית במסגרות בינלאומיות.
מימון ממשלתי זר (בעיקר אירופי) לארגונים ישראליים
אשר פעילים בקמפיינים המכוונים נגד ישראל מעניק
לפעילותם חשיפה והשפעה גדולות בהרבה, דווקא בגלל
העובדה שמעורבים בה ישראלים, ופעמים רבות הם אף
מובילים אותה.
ההפגנות, הפרסומים, ההצהרות לעיתונות ופעילויות
אחרות של ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים אלו,
אשר תומכים בצורה מתמשכת בנרטיב הפלסטיני של
הסכסוך ואשר מגנים את מדיניות הממשלה הישראלית
הקשורה ב"כיבוש", זכויות
האדם, במשפט הבינלאומי
ובנושאים דומים אחרים – כל
אלו תומכים ומקדמים, בין
אם במתכוון ובין אם לאו, את
אסטרטגיית דרבן. המטרה
של אסטרטגיה זו היא לבודד
ולהשמיץ את ישראל, ולעשות
שימוש במודל של דרום
אפריקה בשביל לתייג את
בכירי המדינה כ"פושעי מלחמה", תוך הפעלת "לוחמה
משפטית" ומערכות הסברה בינלאומיות, וקידום
חרמים נגד ישראל.

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...
ליה 12.09.1014:37
14. בארה''ב אירגון הממומן ע''י ממשלה זרה הוא ''סוכן זר'' בתגובה להודעה מספר 13
כתגובה לאסטרטגיית ה"עצמה הרכה" שממומנת
בידי גורמים זרים, יש לבדוק אפשרויות שונות לגבי
שינוי ההליך החוקי ברישום ובהפעלת ארגונים לא
ממשלתיים פוליטיים, ובייחוד אלו הממומנים בידי
ממשלות זרות – במישרין ובעקיפין. מעבר לדרישות
הדיווח הרגילות לפי חוק העמותות, אשר קיימות
במדינות דמוקרטיות רבות וביניהן ישראל, מדינות
מסוימות אימצו דרישות חוקיות נוספות.


בארצות הברית למשל, פרטים וארגונים הממומנים בידי
ממשלות זרות נדרשים על פי חוק להירשם כ"סוכנים
זרים".

בישראל, בה המדינה נתונה למתקפת העצמה הרכה
של ארגונים פוליטיים, יש לשקול הגברה נוספת של
השקיפות אשר ארגונים לא ממשלתיים מחויבים
בה - בנושא המימון הזר לעמותות פוליטיות.

עלינו לבחון את היישום של פיקוח רשם העמותות, שהינו
גוף בעל מחויבויות רבות ומורכבות ואשר מתקשה
לפקח על העברת הכסף לארגונים, ולדאוג לכך
שמדינות זרות לא יתערבו בענינייה הפנימיים של
ישראל באמצעות הפעלת מערך מימון מסיבי לשלל
גורמים במדינה.


http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...



ליה 12.09.1015:01
15. האירגונים הורסים את המדינה מבפנים בעזרת מימון זר בתגובה להודעה מספר 14
ארגונים פוליטיים, ריבונות, ומימון זר בישראל


ארגונים לא ממשלתיים רבים שלטענתם מקדמים
זכויות אדם בישראל הם קבוצות בעלות אינטרס
כיתתי - בשונה מאינטרס ממשלתי ומדינתי –
שמתאגדים בגופים משפטיים אשר בישראל נרשמים
כעמותות וחברות. הארגונים חופשיים לעסוק, בכפוף
לחוק, בנושאים אשר ברצונם להדגיש, ולקדם את
האג׳נדות שבהן הם מאמינים. פעילות הארגונים נעשית
בנפרד מפעילות הממשלה, ולכן הם חייבים לגייס
כספים ממקור חיצוני למימון פעילותם השוטפת. מספר
ארגונים שלטענתם פועלים למען קידום זכויות האדם
אינם מסתפקים בפעילות בסקטור האזרחי, ופעמים
רבות הם עוסקים בנושאים פוליטיים, מתוך רצון
לקדם את האג׳נדה הפוליטית הפרטית שלהם. ארגונים
לא ממשלתיים הפכו להיות שחקנים פוליטיים חשובים
ברחבי העולם, והם מנצלים את הקהילות הבינלאומיות
ואת הקבלה הגוברת של שחקנים לא מדינתיים וטרנס-
מדינתיים. באמצעות "עצמה רכה" 1 - בצורה של
תקציבים עצומים הממומנים בידי ממשלות ומקורות
פרטיים, אותם ארגונים מפרסמים הצהרות ודו"חות,
אשר לעתים קרובות קובעים את האג׳נדה הציבורית
ומשפיעים על מדיניותה של הממשלה.

התנועה הציונית הקימה את מדינת ישראל כמדינה
עצמאית וריבונית. משמעות הריבונות היא שמדינה
הינה גוף משפטי שווה ערך לכל מדינה אחרת, והחוק
מטיל סמכויות וחובות בשטח הטריטוריאלי של
המדינה, חובות אשר "שייכות" רק לאותה מדינה, ללא
קשר לעצמתה המעשית של המדינה מבחינת שטח,
אוכלוסייה ועוד.

ריבונות המדינה בשטחה מסמלת את
עצמאותה בתוך המערכת הבינלאומית,ואפילו אמנת
האו"ם משנת 1948 מגבילה את עצמה מ"להתערב
בעניינים שהם חיוניים בשיפוט הפנימי של כל מדינה".

הפרה של ריבונות המדינה מתבצעת באמצעות פעולה
התערבותית ביחסים השלטוניים במדינה, וניסיון
חיצוני להשפיע על מדיניות הממשלה. התערבות זו
יכולה להתבטא באמצעות סיוע כלכלי או תמיכה
באג׳נדה פוליטית של האופוזציה במדינה, או בגופים
השייכים לאופוזיציה.

בישראל, קבוצות רבות מחזיקות בדעה שונה
מהממשלה לגבי המדיניות שיש לנקוט בנושאים רבים.

מדינות זרות הבינו כי "כסף הוא כוח" וכי הכוונה
והפעלה של ארגונים מקומיים יכולה ליצור לחץ פנימי
על מדיניות הממשלה, ושתמיכה כספית יכולה לשמש
כאמצעי יעיל לאותה הכוונה, ולעתים אף הכתבה, של
פעילותם. לכן המדינות חברו לקבוצות אלו, ובאמצעות
מימון פעולותיהן - כ"יד נעלמה" - הן פועלות בהצלחה
לא מבוטלת ליישום המדיניות הרצויה להן.

דוגמא למחלוקת בין האיחוד האירופי וישראל מתגלמת
בדו"ח הסודי שכתבו פקידי האיחוד בנוגע לירושלים,
ואשר הודלף בתחילת מרץ 2009 .הדו"ח, שמכיל חומר
רב שנלקח מארגונים הממומנים בידי האיחוד, פותח
בתיאור פעולותיה ה"בלתי-חוקיות" של ישראל, מצהיר
שאינו מקבל את "חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל",
כמו-גם את חוסר הסכמתו לגדר ההפרדה, והוא אף
מתייחס בפירוש לשכונות בעיר כהתנחלויות.

הדו"ח מפרט שורה של נושאים שבהם הוא אינו מסכים עם
עמדות ישראל ואף מגנה אותן. במקביל, ניתן לראות
שהאיחוד עצמו ומדינות רבות החברות בו מזרימות
כספים - במסלולים עוקפים ונפרדים - לארגונים רבים
אשר מקדמים את הנרטיב ואת המטרות שעמן האיחוד
מזדהה: עיר עמים, יוזמת ז׳נבה, בצלם, במקום, וכו׳.

הבעייתיות בהתערבותן זו של הממשלות האירופיות
מתחדדת לאור החד-צדדיות הפוליטית שבה – ארגונים
ממרכז המפה הפוליטית הישראלית ומימינה אינם
זוכים לתמיכה כלכלית שכזו או לתמיכה ממשלתית
זרה כלשהיא, ככל הידוע לעורכי המחקר, שכן אינם
חולקים עם המדינות המממנות את השקפת עולמן
ואינם פועלים לקידומה.

נוסף על המימון שמגיע ממדינות שונות, עמותות רבות
בישראל מתקיימות באמצעות מימון נדיב מקרנות
פרטיות ענקיות, או מקרנות שבבעלות או בשליטה
ממשלתית זרה – גופים שפעמים רבות האינטרסים
שלהם לא עולים בקנה אחד עם אלה של ממשלותיה
הנבחרות של ישראל.

בין הקרנות הבולטות נמצאות קרן
פורד האמריקנית, קרן פרידריך אברט מגרמניה, הקרן
החדשה לישראל ועוד.

הקרן החדשה לישראל, למשל,
העבירה מאז ייסודה ב 1979- למעלה מ 200- מיליון דולר
לעמותות בישראל, שליש מהן לקבוצות בעלות אג׳נדה
פוליטית מובהקת, תחת האצטלה של זכויות אדם.

הקרן מימנה את פעילותם של ארגונים כמו עדאלה,
אתג׳אה, בצלם, יש דין, הועד הישראלי נגד הריסת
בתים, האגודה הערבית לזכויות האדם ועמותות רבות
אחרות.

הקרן אף פעילה בצורה עצמאית או באמצעות
שתי"ל – ארגון מטעם הקרן שתפקידו לייעץ לארגונים
לא ממשלתיים – וכך לדוגמא פעלה לייסד את ארגון
מוסאוא. ב 2006- , האיחוד האירופי העביר לקרן
החדשה לישראל סכום של $716,316 עובדה המעידה על
שיתוף הפעולה בין המממנים הזרים.

שיטות הפעולה של ארגונים לא ממשלתיים ואסטרטגיית דרבן

באמצעות המימון הזר, ארגונים לא ממשלתיים
הטוענים לקידום זכויות אדם מפעילים מערך מחקר
ופרסום עצמאיים, מחלקות משפטיות וסוללות עורכי
דין. כל אלו נועדו לקדם את שיח "זכויות האדם", אך
גם ’לחנך‘ את ישראל, ו"להעמידה על חובתה לשמור
את זכויות האדם ולקיים בקפדנות את הוראות
המשפט הבינלאומי".

ארגונים אלו משמשים מעין באי כוח של תפיסת עולמן של
הממשלות הזרות המממנות את פעילותם - וכך, באמצעות המימון
הזר - מנסים הארגונים להשפיע על מדיניות ממשלת
ישראל: "... מייחד בצלם את עיקר מאמציו לשנות את
מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים שכבשה", או
"פעילות מול גורמי ממשל וגופים מקצועיים אחרים
בארץ ובעולם, במטרה להשפיע על מדיניות בנושא
ירושלים".

דוגמאות:

חזית הארגונים הלא ממשלתיים במלחמת עזה: אסטרטגיית דרבן נמשכת, תקציר מנהלים, פברואר 2009 . ניתן לצפות באינטרנט: ,NGO Monitor 17
[ 12 ביולי, 2009 ] http://www.ngo-monitor.org/data/ima...


עדאלה: הפרקליטות לא מבינה את מהותן של זכויות אדם

במסגרת פעילותם, ארגונים המציגים את עצמם כמי
שפועלים למען זכויות אדם בישראל עושים שימוש
במתודולוגיית מחקר הכוללת ציטוטים של "עדי
ראייה", אשר עדותם לעתים אינה ניתנת לאימות. בזמן
מלחמת לבנון השנייה, ארגונים לא ממשלתיים הצליחו
לשנות את מדיניות ישראל באמצעות טענה שישראל
כביכול ביצעה טבח בעיירה קאנה. טענה זו גרמה
להחלטת ראש-הממשלה לעצור את הלחימה למשך
48 שעות, אך בהמשך התבררה כלא-מדויקת בעליל.

ארגונים לא ממשלתיים מאשימים ומגנים את ישראל
בלבד תוך שימוש בסטנדרטים כפולים – במהלך מבצע
"עופרת יצוקה" בעזה, למעלה מ 50- ארגוני זכויות אדם
פרסמו כ 500- הצהרות בנוגע ללחימה, רובן המכריע
תקף את ישראל, בעוד נגד פשעי החמאס נשמע קול
ענות חלושה בלבד.

ארגונים רבים משתמשים בשפה פסיאודו-משפטית,
ומציגים תמונה מעוותת של המשפט הבינלאומי
בכדי "להוכיח" את פשעיה של ישראל, ובכך
לנסות להשפיע עליה לשנות את דרכה.

מאז הקמת גדר ההפרדה, רבים מארגונים אלו פעלו
כנגדה מתוך טענה שהיא מנוגדת למשפט הבינלאומי,
זאת על אף שהגדר הוכיחה את עצמה כמצילת חיים.
לא רק שלארגונים אלו אין צורך להוכיח את אמינותם או אמיתות את
ה"ראיות" שעליהן הם מתבססים, אלא ש"אפקט
ההילה" גם מעניק להם חסינות מפני כל ביקורת שהיא.

לדוגמא, עורכי דין מפרקליטות המדינה מתחו ביקורת
על האגודה לזכויות האזרח ועל עדאלה וטענו שעמדתם
מנוגדת לרעיונות החירות וזכויות האדם, וכי היא יכולה
לסכן את ביטחון ישראל ואזרחיה. ארגונים אלו שלחו
מכתב תוקפני ליועץ המשפטי לממשלה וביקשו לנקוט
בהליך משפטי מול הפרקליטים, ואף באו בביקורת קשה
על התנהלותה של הפרקליטות – מכתב שבעקבותיו
היועץ המשפטי לממשלה שיגר התנצלות אשר בה
הבהיר כי עמדת הפרקליטים אינה מקובלת עליו ועל
המדינה.אפקט ההילה מסייע לממשלות הזרות,
המממנות ומפעילות את הארגונים, לצבור השפעה,
ולעתים לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל, וזאת
כביכול "מבפנים" ובשמם של גורמים מקומיים.
*************

מה פירוש "עצמה רכה" ?


"עצמה רכה“, בניגוד לעצמה הקשה של מדינה המהווה את כלל עוצמתה הצבאית, הכלכלית והמדינית. מושג שתבע החוקר ג׳וזף ניי ומתייחס
למשיכה התרבותית, המוסרית והאידיאלית של המדינה. לדוגמא, הפצת רשת המזון המהיר בעולם או מוזיקה מערבית היא אינטרס אמריקני שבאמצעותו יכולה
ארצות הברית להרחיב את האהדה אליה וההזדהות עמה ברחבי העולם.

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...



ליה 12.09.1015:08
16. ''לוחמה משפטית'', מסעות חרם, סנקציות, ודמוניזציה בתגובה להודעה מספר 15
ביקורת זו על מערכת המשפט מצטרפת למלחמה
המשפטית שמנהלים הארגונים בישראל, שמטרתה
היא שינוי המדיניות של ישראל באמצעות בתי-המשפט.
ארגונים רבים, חמושים בכספי ממשלות זרות, פונים
לבג"ץ ולערכאות נמוכות יותר בתביעות לשינוי מדיניות
ישראל.

ארגונים אלו אינם טורחים לבוא בשמה
של ישראל ולהילחם לטובתה ברחבי העולם, לעתור
לבית המשפט בשם נפגעי טרור פלסטיני או לטובת
זכויות האדם של ישראלים שזכויותיהם נפגעו בידי
הפלסטינים.

להפך, עצם היותם ארגונים ישראליים
המעלים ביקורת חריפה כנגד מדיניות הממשלה מקנה
אמינות לטענותיהן ולגינוייהן של ממשלות זרות כנגד
אותה מדיניות – ממשלות זרות שלא פעם עומדות
מאחורי מימונם של הארגונים שהעלו את הביקורת
הפנימית-לכאורה.

ארגונים לא ממשלתיים מפרסמים "מחקרים"
שבאמצעותם הם מנסים להכפיש את שמה של ישראל,
לתקוף אותה בזירה הבינלאומית, ולהשפיע עליה לשנות
את עמדותיה.

בעוד רבים מן הארגונים הישראליים
אינם רואים את עצמם בהכרח כאויביה של המדינה
או כנציגי ממשלות זרות, פעילותם מנוצלת על ידי
גורמים חיצוניים, ומהווה חלק נכבד מאסטרטגיית
דרבן, שמטרתה העיקרית להילחם בישראל באמצעות
"עצמה רכה".

אסטרטגיה זו גובשה בפורום הארגונים
הלא ממשלתיים בועידת דרבן של האו"ם נגד גזענות
שהתקיימה בשנת 2001 , ועידה אשר הפכה להיות
במה מרכזית לאנטישמיות שבאה לידי ביטוי בניגוח
ובדמוניזציה של ישראל.

1500 הארגונים שהשתתפו בפורום הגו אסטרטגיה אשר
באמצעותה יוכלו להיאבק לטובת האינטרסים הפלסטיניים
בזירה הבינלאומית באמצעות השימוש בכלים האימתניים
של "לוחמה משפטית", מסעות חרם, סנקציות, ודמוניזציה נגד
ישראל.

ה"לוחמה המשפטית" שארגונים אלו
מפעילים מתבססת בין השאר על דו"חותיהם, עבודתם
ותמיכתם של ארגונים לא ממשלתיים בישראל, אף
שלא כל הארגונים שאותם סוקר הדו"ח השתתפו
בועידה, וחלקם אף קמו לאחר הועידה.

ארגונים פלסטיניים ובינלאומיים כאל-חק, המרכז הפלסטיני
לזכויות האדם ואמנסטי מציגים דו"חות אלו כאשר
הם קוראים להעמיד לדין בכירים מישראל במדינות
העולם – תוך ניצול של סמכות השיפוט האוניברסאלית
במדינות אלו – בשל "פשעי
מלחמה", לכאורה.

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...



ליה 12.09.1015:10
17. מהי מטרת ה''לוחמה המשפטית''? בתגובה להודעה מספר 16
באמצעות ה"לוחמה המשפטית", מקווים
הארגונים שיוכלו להרתיע את ישראל במלחמתה בטרור,
כמו גם להטריד את הבכירים
הישראלים, לקעקע את כוח
עמידתם, ולשבש את יחסיה
הדיפלומטיים של ישראל.

לאחר תום מבצע "עופרת
יצוקה", ארגונים אלו שוקדים
על הכנת תביעות נוספות ברחבי
העולם, והם אף הצליחו להביא
לפתיחת משפט נוסף (פברואר
2009 ) נגד בכירים ישראלים
בספרד, בגין אשמת הריגתם
של פלסטינים בחיסולו של
בכיר החמאס, צלאח שחאדה, בשנת 22.2002

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...

ליה 12.09.1015:24
18. בית המשפט המחוזי יכול להחליט על פירוק עמותה בתגובה להודעה מספר 17
המעמד המשפטי של עמותות בישראל

בישראל, מעמדן המשפטי של עמותות מעוגן בחוק
משנת 1980 .

בשנת 2007 התקבלה בחוק הגדרה
חדשה של "חברות לתועלת הציבור" (חל"צ) - חברות
ללא כוונת רווח אשר אותן ניתן לרשום, בין השאר,
לטובת נושא זכויות האדם.

על פי חוק העמותות, ישנם מספר סייגים האוסרים
רישום של עמותה אשר "שוללת את קיומה של מדינת ישראל או את
אופייה הדמוקרטי, או אם יש יסוד סביר למסקנה כי העמותה
תשמש מסווה לפעולות בלתי-חוקיות". בנוסף, החוק
קובע כי תקינות פעולות העמותה כוללת את "התאמת
פעולות העמותה למטרותיה".

בית-המשפט המחוזי
יכול להחליט על פירוק עמותה במידה והיא פועלת
בניגוד לחוק או בניגוד למטרותיה או לשלילת קיומה
של ישראל ואופייה הדמוקרטי.

פירוק העמותה יתבצע
בעקבות בקשה של היועץ המשפטי לממשלה או של רשם
העמותות, לאחר שרשם העמותות התרה בעמותה בכתב
לתקן את המעוות והיא לא עשתה זאת בזמן סביר.

בשנת 2008 התקבל תיקון לחוק העמותות, הקובע כי
"עמותה חייבת לנהל פנקסי חשבונות שישקפו בשלמות
ובנאמנות את עסקותיה ומצבה הכספי", והתוספת
מתייחסת לשקיפות שבה עמותות מחויבות לנהל את
כספיהן כאשר מדובר בתרומות ממשלתיות זרות.

כל
עמותה שמחזורה השנתי עולה על 300,000 שקלים
ומקבלת תרומה מישות מדינית זרה מחויבת בדיווח על
סכום התרומה, זהות נותן התרומה, מטרת התרומה
ותנאיה.

המונח "ישות מדינית זרה" כולל מדינות
זרות, איחודים של מדינות, גופים ורשויות של מדינות
ורשויות מקומיות של מדינות, תרומות מהרשות
הפלסטינית, או מתאגידים שהשליטה בהם מצויה בידי
אחד מהנ"ל.

החוק מצהיר שהעמותה מחויבת "לעשות
כל שביכולתה" כדי לדעת האם התרומה הגיעה מישות
מדינית זרה, ואת הדיווח העמותה מחוייבת להציג גם
באתר האינטרנט הרשמי שלה, ובמידה שאין לה - באתר
משרד המשפטים.

תיקון נוסף לחוק קובע כי עמותה
שמחזורה השנתי גדול יותר ועומד על 750,000 שקלים,
תהיה מחויבת בכתיבת ספרי חשבונות ובהם תקבולים
ותשלומים הכוללים סעיפים נפרדים לתרומות מישות
מדינית זרה.

התיקון האמור התקבל לאחר הצעת חוק בכנסת משנת
2003 של חברי הכנסת אורי אריאל, מיכאל נודלמן
ויורי שטרן. הצעת החוק ביקשה לחוקק תקנות לפיהן
אדם לא יקבל תרומה מישות מדינית זרה אלא על פי
היתר מראש ובכתב מרשם העמותות.

היתר שכזה יינתן
רק אם קבלת התרומה לא תעלה חשש להתערבות של
מדינה זרה בעניין מפלגתי, פוליטי או מדיני, או בנושא
פנימי אחר של מדינת ישראל, או חשש של ניסיון מצד
מדינה זרה להשפיע על אחד מאלה. דברי ההסבר
לחוק גורסים כי מתן כספים בידי גורמים מדיניים
זרים בשביל להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל
הינו ניגוד של "כללי היסוד המקובלים של המשפט
הבינלאומי הפומבי, האוסרים על מדינה אחת להתערב
בענייניה הפנימיים של רעותה .

עיקרון יסוד חשוב
זה של המשפט הבינלאומי נכון במיוחד לגבי כל ניסיון
של מדינה זרה להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה
דמוקרטית כמדינת ישראל".

יישומה של הצעת החוק התבטא בשינוי החוק הקיים
ובהגברת דרישות השקיפות מעמותות אשר זוכות
למימון ממשלתי זר, אך התופעה והשלכותיה לא מוגרו
כלל.

יש לבחון היטב נושא זה ולהגיע למסקנות ראויות
לגבי הצורה שבה אפשר לפעול בשביל להגיע למצב
אופטימלי, תוך דאגה לשמירה על עצמאותה וריבונותה
של ישראל, אך גם על חופש הדיבור, חופש ההתארגנות,
וזכויות האדם - בצורה המאוזנת והטובה ביותר.

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...

.
ליה 14.09.1016:59
19. ניגוחה של ישראל בעזרת מימון זר ובג''ץ בתגובה להודעה מספר 18

כסף אירופי, ארגונים לא ממשלתיים ובג"ץ

להלן יוצגו דוגמאות של ארגונים לא ממשלתיים בולטים
לזכויות אדם, כולם זכייני תרומות זרות. המימון
של ממשלות זרות לטובת פעילויות הקשורות בענייניה
הפנימיים של ישראל מהווה התערבות בוטה בתהליכים
פוליטים פנימיים ובריבונות ישראל. מעבר לכך, הדו"ח
יציג מקרים שבהם השימוש שהעמותות עושות בכסף
זה איננו מנוצל למטרת הגנה על זכויות אדם באשר הן,
אלא לניגוחה של ישראל באמצעות הדגשת היבטים
סובייקטיביים של זכויות אדם, ניצול של המשפט
הבינלאומי, שימוש שיטתי ב"ראיות" לא-מהימנות,
והתעלמות מצרכי הביטחון הלגיטימיים של ישראל.
נדון בפירוט יתר בנושא הארגונים הלא ממשלתיים
ובג"ץ, והשימוש שעושים הארגונים בכסף הממשלתי
הזר על מנת להעצים את מתקפתם על בתי המשפט
בישראל ובשביל לקדם את אג׳נדת המממנים הזרים גם
באמצעות הכלים המשפטיים.
כסף אירופי, ארגונים לא ממשלתיים ובג"ץ
מקומו של בג"ץ בזירה הפוליטית הישראלית
בשונה ממדינות דמוקרטיות אחרות, ישראל מאפשרת
לאזרחיה, לתושביה, ואפילו למי שאינם כאלו, גישה
ישירה לקביעת מדיניות באמצעות בית המשפט העליון
של המדינה (אשר יושב בדין גם כבית הדין הגבוה
לצדק). יתרה על כך, אין צורך שהעותר לבית המשפט
ייפגע בידי המדיניות או המצב שבגללם הוא פונה לבית
המשפט. באופן זה, אדם מסוגל לעתור לבית המשפט
נגד מדיניות, חוק או פעולה אדמיניסטרטיבית שהוא
טוען שהם לא צודקים או שגויים – אפילו אם אדם זה
או הארגון כלל אינם מושפעים ישירות מכך. לבסוף,
התפיסה המקובלת היא שבית המשפט העליון רואה
כמעט כל נושא כשפיט, וכך אין טענות שהינן מעבר
לסמכות התיקון של בית המשפט, כפי שהוא רואה
לנכון.
בשל כך, רבים, ויש שיטענו שמרבית, מהסיעות
ומהזרמים בחברה הישראלית מעורבים במערכת
המשפטית ומתמודדים בה, ובעיקר בבית המשפט
העליון.
משאבים כלכליים מקנים יתרון למחזיקים בהם בכל
הקשור לנגישות למערכת המשפטית ולמימון מערכה
משפטית. ארגונים כגון עדאלה, האגודה לזכויות האזרח,
שלום עכשיו ועיר עמים, אשר מגישים עתירות לבג"ץ נגד
החקיקה והמדיניות הישראליים, משתמשים למעשה
בכספים שהתקבלו מממשלות זרות בכדי להשיג הכרעה
בפולמוסים פוליטיים. בנוגע למימון ממשלתי זר זה,
למרות שניתן להסכים או לא להסכים עם עתירה או
מטרה ספציפיות, לא ניתן להכחיש את ההתערבות הזרה
של האיחוד האירופי או המדינות החברות בו בעניינים
פנימיים של מדינתנו. ייתכן שמדינות האיחוד האירופי
ירצו לשכנע את ממשלת ישראל להימנע מפעולה צבאית
נגד ירי הרקטות מעזה, אך עליהן לעשות זאת באמצעות
דיאלוג עם הממשלה – לא באמצעות מימון עתירות
המוגשות לבתי המשפט בישראל מטעם תנועת שלום
עכשיו, תוך ניסיון להשיג התערבות שיפוטית מקומית.
אם האיחוד האירופי והמדינות החברות בו סבורים כי
ירושלים צריכה להיות מחולקת או שליהודים יהיה
אסור להתגורר במזרח העיר, הם חופשיים ליידע את
הממשלה הישראלית בכך, אבל אין זה לגיטימי לשלם
לעיר עמים עבור עתירות לבתי המשפט בישראל לטובת
התערבותם ותמיכתם במדיניות זו.
המימון של האיחוד האירופי מאפשר לארגונים
שדבקים בהעדפות מדיניות החוץ של האיחוד לשגשג
בעוד לארגונים אחרים אין את האמצעים להשתתף
במאבק. "שחקנים חוזרים" אשר מציפים בעתירות
את בתי המשפט ומחזיקים במשאבים עצומים לצורך
כך, מסוגלים להשפיע על התהליך השיפוטי והריבוני
בישראל. התערבות זו הינה כה מרכזית עד שניתן
להמשיל אותה לתמיכה ממשלתית זרה במערכת בחירות
או מתן תשלום לבוחרים עבור הסעות לקלפיות.
אפשר לדמיין בקלות כיצד צרפת תחוש בקשר למימון
סעודי עבור קבוצה של מוסלמים שמטרתו לתמוך
בעתירות שהיא תגיש לבתי המשפט הצרפתיים בדרישה
לבטל את החוק הממשלתי בצרפת האוסר על תלמידים
בבתי הספר לעשות שימוש בסמלים דתיים או להציגם.
האיחוד האירופי וחלק מהמדינות שחברות בו מנסים
לעקוף את הנתיבים המקובלים של שיח בין ממשלות,
באמצעות תשלום לארגונים מקומיים שיקדמו חקיקה
שתומכת במדיניותם בבית המשפט העליון בישראל.
שום מדינה ריבונית אינה יכולה להשלים עם התנהלות
כזו.

המתקפה על בתי המשפט

במסגרת המחקר, נעשתה בדיקה של רשימת הארגונים
נשואי המחקר אשר פנו לבית המשפט העליון ולערכאות
נמוכות יותר בישראל, בשביל לבדוק את היקף המגמה
ותדירותה. המחקר מבוסס על בדיקה שנעשתה באמצעות
,(www.takdin.co.il) " בסיס הנתונים של "תקדין
והתוצאות שהתקבלו הינן ככל-הנראה חלקיות בלבד,
ובין השאר לא כוללות תיקים אשר מתנהלים עדיין
בבית המשפט. בשביל להשלים את החסר, נעשה ניסיון
של פנייה לבתי המשפט בשביל לבדוק את התיקים
בצורה ידנית, ללא הצלחה.
על פי נתוני המחקר, שיאן העתירות ב 10- השנים
האחרונות הוא ארגון המוקד להגנת הפרט אשר הגיש
כ 215- עתירות בשלל נושאים, רובן לבג"ץ. אחריו, בסדר
יורד הם ארגון רופאים לזכויות אדם עם כ 90- עתירות,
עדאלה עם למעלה מ 60- עתירות, הוועד הציבורי נגד
עינויים בישראל עם כ 50- עתירות וארגון "גישה" שהגיש
כ 30- עתירות ב 4- שנות קיומו. המחקר שביצענו העלה
כי 23 הארגונים אשר עליהם נערך המחקר עתרו לבתי
המשפט כ 440- פעמים במהלך 10 השנים האחרונות,
ושכ 85%- מהעתירות הללו הוגשו לבג"ץ. המחקר מצא
שהארגונים השונים השתתפו בלמעלה משבע מאות
פניות לבתי המשפט השונים, בין אם כעותרים יחידים
או כארגון מתוך קבוצות עותרים.
מרבית העתירות עסקו בנושאים פוליטיים הקשורים
לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ביניהם פעילות צה"ל,
הכנסת סחורות ואספקת חשמל לעזה, הגבלות תנועה,
איחוד משפחות, עתירות של אסירים וחקירות השב"כ,
הריסות בתים, גירוש פעילי טרור, עתירות בנושא
קרקעות המדינה וקק"ל וגדר ההפרדה. עתירות רבות
אלו מדגישות את הניסיון של ארגונים פוליטיים להפוך
את בג"ץ לכלי פוליטי שבאמצעותו הם יכולים להשפיע
על מדיניות המדינה ולשנותה.
המימון הזר שניתן לארגונים לא ממשלתיים בישראל
מאפשר להם להפוך ל"שחקנים חוזרים": לפי מחקר
שנערך על קבוצות אינטרס שפנו לבית המשפט מתברר
שפעמים רבות קבוצות אלו נחלו הצלחה בשיעור עולה
באופן משמעותי, הן עם השנים והן ביחס ליחידים שפנו
לבית המשפט. ארגונים אשר פנו לבית המשפט יותר
מעשר פעמים בין השנים 1990-1994 נחלו הצלחה בשיעור
כפול מארגונים אחרים שעתרו לבית המשפט. המחקר
מדגיש ששתי משמעויות עולות מעתירות הארגונים:
מחד, אם הם מצליחים בפנייה המשפטית, בייחוד
אם מדובר ב"משחק חוזר" של העתירה, הארגונים
מצליחים "לעקוף" את החקיקה או המדיניות הקיימת
של המדינה באמצעות פניות חוזרות לבית המשפט.
מאידך, גם במקרה של כשלון – הם זוכים לפרסום
ולהגברת התמיכה הציבורית באג׳נדה המבוקשת,
באמצעות מסיבות עיתונאים והצהרות רבות לאמצעי
התקשורת. 34 גורמי ההצלחה של הארגונים הם היכולת
להגיע למומחיות משפטית בנושא, המיומנות לגייס
ולצבור מקורות מקצועיים במטרה לקבל ייעוץ, צבירת
הניסיון של קבוצות הפונות לבית המשפט ורכישת
היכולת להעריך את סיכוי הזכייה בתום ההליך המשפטי
ולהגבירם. במקביל לתוצאות המחקר, הסתמן כי מגמת
הצלחת הארגונים גרמה להאשמות נגד בית המשפט
בדבר חריגה מגבולות סמכותו והתערבות בתחומים
שעד אז היו שמורים לגופים פוליטיים.
חסם מעניין של הסתערות הארגונים על בתי המשפט
יכול להתרחש בעקבות הוראה חדשה של ועדת האתיקה
של לשכת עורכי-הדין, כפי שפורסם לאחרונה. 35 ההוראה
גורסת שאסור לארגונים לקבל תמורה בגין השירותים
המשפטיים שאותם הם נותנים, ואוסרת על מתן ייעוץ
משפטי על ידי פעילי ארגון שאינם רשומים כעורכי דין.
משמעות ההוראה היא שארגונים שאינם מחזיקים עורכי
דין בפני עצמם יצטרכו לעמוד בהוצאות ניהול המשפט
ושכר טירחת עורכי הדין בעצמם ולא יוכלו להטיל אותם
על הגורמים שפונים אליהם, בעוד ארגונים המחזיקים
עורכי דין יצטרכו לממן את העתירות מכיסם. מכאן
נובע שכל פניות עתידיות של ארגונים לבג"ץ נובעת
למעשה מכספי התרומות השוטפות שאותן הן מקבלים,
ובפועל נוצר מצב שבו פעילותן המשפטית של אותן
עמותות ממומנת בצורה כמעט בלעדית בידי ממשלות
וקרנות זרות, וארגונים אלו למעשה פונים לבתי המשפט
בשמם של אותם גורמים זרים ותוך ייצוג האינטרס של
הגורמים הזרים בענייניה הפנימיים של ישראל.
גישה נוספת שיכולה להסביר את ריבוי הפניות של
ארגונים לא ממשלתיים לבתי המשפט בישראל מקורה
בבית-מדרשו של אחד מעורכי הדין המזוהים ביותר
עם ארגונים אלו בארץ, עו"ד מיכאל ספרד. ספרד טוען
ש"עורכי דין של זכויות אדם אינם עורכי דין רגילים.
במובן מסוים, הם שחקנים פוליטיים עצמאיים". 36
אליבא דספרד, מטרתה העיקרית של המלחמה לשמירה
על זכויות האדם בהקשר הישראלי היא "לסיים את
הכיבוש. משום שהכיבוש הוא, בפני עצמו, הפרה של
הדמוקרטיה". מעבר לכך שספרד קושר בבירור את
זכויות האדם לפוליטיקה, הוא גם טוען שהלחימה על
כך מתבצעת בבתי המשפט, וכי "ההשלכות של הליכי
המשפט בתיקים הקשורים לכיבוש – בבית המשפט של
הכובש – מתקדמות בהרבה. התדיינות של זכויות אדם
בבית המשפט של המנצל [של זכויות האדם] היא סוג של
אופוזיציה פנימית. היא פנימית משום שהיא מלחמה
(חוקית) שלוחמים אותה בתוך מוסדות המנצל". ספרד
מסביר את כמות העתירות הרבה בנושא זכויות האדם
בבתי המשפט בכך שמעבר למאבק המשפטי הרגיל,
הצלחתם של עורכי דין בנושאי זכויות אדם נמדדת גם
ביכולתם לשנות את החלטת המפקד הצבאי (כלומר,
מקבל ההחלטות) אפילו ללא פסיקה של בית המשפט,
אלא רק בזכות העתירה עצמה. 37 ספרד טוען שלפי
סטטיסטיקות שנאספו בידי ארגון "המוקד לזכויות
הפרט" (גם הוא ממומן בידי האיחוד האירופי), " 75
אחוזים מהתביעות שמוגשות לבית המשפט בשמם של
פלסטינים שמנועים מלקבל אישור בשביל לצאת מהגדה
המערבית, הסתיימו בכך שהממשל הנפיק אישור ללא
צורך בפסיקת בית המשפט". יוצא מכאן שבנוסף
למטרות הארגונים בעתירה לבית המשפט, ישנו יתרון
נוסף – עצם העתירה מפעילה לחץ על מקבל ההחלטות
לשנות את ההחלטה מתוך פחד שמא יפסיד במשפט, או
שמא יווצר תקדים משפטי שיקשה על תיפקודו בעתיד.

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...
ליה 14.09.1017:21
20. הארגון הלא ממשלתי ''בצלם'' - סוס טרויאני : בתגובה להודעה מספר 19
בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים.

http://www.btselem.org/Hebrew/Index... : כתובת אינטרנט

מנכ“לית – ג‘סיקה מונטל.

מטרות מוצהרות: "מטרותיו העיקריות של בצלם
הן להיאבק נגד הפרות זכויות האדם בשטחים,
באמצעות תיעודן והבאתן לידיעת הציבור הרחב וקובעי
המדיניות". בצלם לא מסתפק בתיעוד, ובאמצעות
מימון זר הוא שואף לקבוע את מדיניות הממשלה -
"כארגון ישראלי, מייחד בצלם את עיקר מאמציו לשנות
את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים שכבשה,
להעמידה על חובתה לשמור על זכויות האדם
של כל תושביהם, ולקיים בקפדנות את הוראות
המשפט הבינלאומי". 38 בפרויקט בשם "נלחמים
בעינוי פלסטינים" של הארגון ביחד עם "המוקד
להגנת הפרט" – פרויקט שזכה לסיוע אירופי
בסכום של €745,000 מיולי 2003 עד יולי
2006 – המטרה המוצהרת היא "לשנות מדיניות
בנוגע לעינויים". פרויקט אחר בשם "קידום
גישה", זכה למימון אירופי בסך €100,000 מיולי 2006
עד יולי 2007 , בשביל ששני הארגונים "יפתחו ביזמה
לשנות את מדיניות ממשלת ישראל שמגבילה את חופש
התנועה של פלסטינים בגדה המערבית". 39
ארגון בצלם פתח משרד חדש בוושינגטון אשר משמש
"מקור מרכזי למידע על מצב זכויות האדם בשטחים
עבור חברי קונגרס, מחלקת המדינה האמריקאית,
וקובעי מדיניות אמריקאים אחרים". 40 מטרת המשרד
היא לדאוג ש"נוכחותו במדינה תסייע לקידום הדיון
הציבורי והפוליטי המושכל אודות זכויות האדם
בשטחים, ותבטיח כי נושא זכויות האדם יעמוד תמיד
על הפרק ביחסיה של ארה"ב עם ישראל, ובכל פעילות
דיפלומטית". 41 חברת הנהלת הארגון אמרה ש"אם תלך
לגבעת הקפיטול, תראה את הדו"חות והחוברות של
"בצלם" על שולחנו של כל אחד ואחד. אם אתה שואל
אותי האם זה יעשה שינוי פוליטי – אני חושבת שזו הדרך
היחידה להגיע לאנשים מסוימים". 42 מיטשל פליטניק,
נציג בצלם בוושינגטון, צירף להודעת דוא"ל טופס אשר
מאפשר קבלת מידע תקופתי על פעולות שבאמצעותן
אפשר לדחוק בנבחרים אמריקנים "לתמוך
בחברה האזרחית הישראלית, בזכויות האדם
ובשלטון החוק בשטחים הכבושים". 43
בין התורמים לארגון בשנת 442007-2006
ניתן למצוא את קרן פורד שתרמה סכום של
חצי מיליון שקלים, משרד החוץ השוויצרי
שתרם 350 אלף שקלים, משרד החוץ הנורבגי
אשר תרם כ 200- אלף שקלים, האיחוד האירופי שתרם
למעלה ממיליון שקלים, 23 אלף שקל מהקרן החדשה
לישראל ( 2006 ) ועוד. בשנת 2008 קיבל הארגון סכום
במימון ממשלות שבדיה, NDC של $450,000 מקרן
דנמרק, שוויץ והולנד. 45 נוסף על כך, בצלם זוכה למימון
Trocaire , השבדית Diakonia- של קרנות נוצריות כ
מדנמרק - קרנות שזוכות DanChurchAid- האירית ו
למימון ממשלתי מקומי - ובכך הופכות לנתיב נוסף
שבאמצעותו הממשלות מעבירות כספים לארגון. באשר
למידע הכספי שמספק הארגון קיימת אי-בהירות, משום
שבעוד שהוא מצהיר שקיבל $5,000 מהקרן החדשה
לישראל בתקציב 46,2006 הקרן עצמה טוענת שהעבירה
47 במקרה נוסף, . לארגון בשנת 2006 סכום של $185,000
סכום של DanChurchAid בצלם טען שקיבל מקרן
$115,783 בשנת 48,2006 אך ממכתב שנתקבל מהקרן
נראה שלידי בצלם הועבר סכום של 693,822 קרונות
49. דניות שהן כ- $140,000
שיטת "המחקר" של הארגון זכתה לביקורת לא פעם,
וכדוגמא ניתן להביא את הדו"ח הקרוי "כלא עזה" 50
אשר הואשם בסטנדרטים כפולים. הדו"ח, שפורסם
ביחד עם "המוקד להגנת הפרט", מטיל על ישראל את
האחריות למשבר ההומניטארי ברצועת עזה אך מזניח
את אחריותו של ארגון החמאס:
הוא לא מזכיר מקרים בהם החמאס
החרים משאיות סיוע, והוא מבקר
את ישראל על הרס תחנת הכוח
בעזה ועל שיבוש החשמל ללא אזכור
נסיבות חטיפת גלעד שליט והריגתם
של מספר חיילים נוספים שהובילו
להפצצה זו. 51
בנוסף, בצלם מפרסם רשימת
שמות מתעדכנת של "פלסטינים
שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים" 52 – רשימה
שנמצאה לא אמינה במספר צורות: 53 הגדרת הארגון
לגבי פלסטינים שנהרגו "לא בזמן לחימה" רחבה
מאוד, ולדוגמא - פעילי טרור שלא ירו על חיילים ברגע
מותם אינם נחשבים כ"הרוגים בזמן לחימה". רשימת
השמות מכילה אי-דיוקים וטעויות, היא מסתמכת על
עדויות לא מהימנות ומחסירה פרטים חשובים – כולם
לטובת קידום האג׳נדה הפוליטית של הארגון. יהונתן
דחוח-הלוי מציין במחקר שערך על הרשימה ב 2007-
כי בצלם מפרסם מספר הרוגים מסוים, אך בפועל
מתוך ספירת השמות ברשימה עולה שהמספר הוא
למעשה אחר, ובנוסף ישנם הרוגים שכלל לא נכתבו
ברשימה. עיקר הביקורת של דחוח-הלוי נובעת מכך
שרשימות אלו מחסירות פרטים חשובים ובכך מציגות
את הנתונים באור אחר. לדוגמא, אחמד יאסין, עבד-
אלעזיז רנטיסי וצלאח שחאדה, כולם מנהיגים צבאיים
של החמאס, מוצגים ברשימה כ"תושבי עזה" אשר
היוו "יעד להתנקשות", והקשרם לחמאס לא מוזכר.
ברשימות אלו מופיע גם שמו של הילד מחמד אלדורה, 54
הנער שהפך להיות סמלה של האינתיפאדה, זאת על אף
שמספר חקירות ודיווחים
מטילים ספק בגירסה
המקובלת. 55
במחקר שנערך על רשימת
ההרוגים של הארגון ונכתב
לפני מבצע "עופרת יצוקה",
מועלה ספק רציני על הגדרות
ההרוגים של בצלם, ובדבר
נכונות אבחנתם בין אלו
שנהרגו בזמן הלחימה, ואלו
שלא. 59% מרשימת השמות של בצלם מוגדרים כאנשים
שלא נהרגו בזמן לחימה, ו 95%- הם גברים בגילאים
35-15 . המחקר טוען שבהתחשב בטבע הסכסוך ובטענת
בצלם שלפיה ישראל עושה שימוש בנשק לא-מבחין בין
אזרחים ללוחמים, צירוף זה הינו כמעט בלתי-אפשרי.
המחקר מציין שבסכסוכים אחרים שבהם נעשה שימוש
בנשק לא-מבחין, זהויות ההרוגים התחלקו בקירוב
לפי התפלגות האוכלוסייה על-פי מינים וגילים. מכיוון
שהסתברות סטטיסטית כמו זו שברשימות בצלם הינה
כמעט בלתי-אפשרית, ככל-הנראה סיווגו של בצלם לגבי
"אזרחים" לעומת "לוחמים" איננה הגיונית, וכמעט
איננה אפשרית מבחינה סטטיסטית. 56
ככלל, הארגון נוטה להפנות ביקורת בעיקר כלפי
ישראל, ובנייר עמדה כתב ש"כארגון ישראלי, מתמקד
בצלם במעשיה של ישראל ובאחריות שלה לפגיעות
בזכויות האדם
ולכן מסמך
זה אינו עוסק
בדרכי הפעולה
של הצד
הפלסטיני". 57
ב ט ע נ ה
זו מאשר
הארגון את
חד-צדדיותו,
משום שבעוד
שכך הוא פועל
" ל מ ע ש ה " ,
ב"תיאוריה"
הארגון מצהיר
ש " כ א ר ג ו ן
לזכויות אדם, בצלם אינו מבחין בין קורבנות פלסטינים
לבין קורבנות ישראלים, כל עוד ההפרה מבוצעת
בשטחים או מופנית כלפי תושב השטחים [..] בצלם איננו
מבחין בין הפרות שמבוצעות בידי הרשויות הישראליות
לבין אלו שמבוצעות בידי הרשות הפלסטינית". 58
האינטרסים הצרים של הארגון באים לידי ביטוי
בפעילויות שונות של הארגון. לדוגמא, הארגון מפעיל
פרויקט הקרוי "חמושים במצלמות" (במימון הארגון
אשר "מספק מצלמות וידאו לפלסטינים (Oxfam הבריטי
החיים באזורים מועדים לעימותים בשטחים" במטרה
"לחשוף את הפרת זכויותיהם". הארגון לא מספק
מצלמות לאזרחי ישראל החיים בשטחים בשביל לתעד
את ההפרות שאותן מבצעים הפלסטינים והוא לא מנסה
לתמוך בזכויותיהם. בדף העדויות שהארגון מפרסם אין
אזכור לעדויות ישראליות על מעשי הטרור הפלסטיניים,
אלא רק לעדויות של פלסטינים נגד כוחות הצבא,
המשטרה והמתנחלים. 59 בצורה דומה, בעוד הארגון
מקדיש משאבים רבים לנושא העצירים הפלסטינים
בישראל, 60 תשומת לב מועטה, אם בכלל, הוקדשה
לנושא החייל החטוף גלעד שליט והפרת זכויותיו, כפי
61.NGO Monitor שמודגם בדו"ח של
פעילותו של הארגון מקדמת את הנרטיב הפלסטיני לגבי
הסכסוך, ופעמים רבות חוסר-האיזון ניכר בפרסומיו.
לדוגמא, בדו"ח השנתי של 62,2008 המילה "טרור" לא
מוזכרת ולו פעם אחת. הדו"ח טוען שישראל "מטילה
מצור" על עזה, והוא אף מספר על אירועים שהופרכו 63
בדבר החשכת עזה בשל קיצוץ החשמל שכפתה ישראל.
הדו"ח דן באלימות המתנחלים ובאלימות של כוחות
הביטחון כלפי מפגינים ופלסטינים, אך אין הוא מזכיר
את אלימות הפלסטינים, או אלימות של מתפרעים
במהלך ההפגנות נגד בניית גדר ההפרדה. דוגמא נוספת
הינה שני מקרים לפחות, שבהם הארגון מנסה להקביל
את פעולותיה של ישראל בשטחים לאפרטהייד בדרום
אפריקה – במקרה הראשון הארגון דן בכבישים שנסגרו
לתנועת פלסטינים מסיבות ביטחוניות 64 ובמקרה השני
מדובר על מערכת המשפט בשטחים, שלגביה טוען
הארגון כי "ישראל יצרה בשטחים משטר של הפרדה-
תוך-אפליה, במסגרתו קיימות שתי מערכות משפט
נפרדות באותו שטח, כאשר זכויותיו של אדם נקבעות
לפי השתייכותו הלאומית. משטר זה הוא היום דוגמא
יחידה במינה בעולם ומזכיר במהותו משטרים אפלים
מן העבר, כגון משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה". 65
בדוגמא נוספת, מכנה הארגון את מדיניות הריסת
הבתים של משפחות מחבלים כ"ענישה קולקטיבית"
וכ"פשע מלחמה". 66

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...


ליה 14.09.1017:43
21. שוברים שתיקה-סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 20
שוברים שתיקה

מנהל - יהודה שאול. ראש הארגון – מיכאל מנקין.

http://www.shovrimshtika.org : אתר

מטרות מוצהרות: "שוברים שתיקה הינו ארגון של
חיילים משוחררים האוספים עדויות של חיילים אשר
שירתו ביחידות צה"ל השונות במהלך האינתיפאדה
השנייה [..] מן העדויות עולה תמונה חמורה של אופי
הפקודות בכלל ואופי הוראות הפתיחה באש בפרט.
אלו האחרונות ממחישות את עומק השחיתות שפשטה
במערכת הצבאית. בעוד מציאות זו, המוכרת לחיילי
ומפקדי צה"ל, מתנהלת בחצר האחורית של מדינת
ישראל, החברה הישראלית ממשיכה לשתוק ולהכחיש
את הנעשה בשמה [..] שוברים שתיקה משמיעים את
קולם של חיילים אלו כדי להביא את החברה הישראלית
להכיר במציאות שהיא יצרה". 67
ארגון שוברים שתיקה רשום כחברה פרטית
לא ממשלתית 68 ולא כעמותה, ונגישות
המידע הכספי של הארגון לטובת הציבור
הינה מוגבלת. ביולי 2009 , לאחר שבעיתונות התפרסמה
שקיפותה הלקויה של החברה, חשף הארגון כי בשנת
2008 קיבל תרומות בסך 226,589 שקלים מהשגרירות
הבריטית, €19,999 מהשגרירות ההולנדית, €43,514
מהאיחוד האירופי, ו 229,949- שקלים מהקרן החדשה
לישראל. סך התקציב של החברה בשנת 2008 עמד על
מיליון וחצי שקלים. 69 במקביל לפרסום זה, הארגון
הוסיף רשימת תורמים לאתר האינטרנט שלו ופרסם
,ICCO- דו"חות כספיים: הארגון קיבל €25,100 מ
$19,500 ממכון החברה הפתוחה בארצות הברית,
70 החברה גם מצהירה כי היא .SIVMO- ו €5000- מ
זוכה לתרומות של קרן מוריה, הסוכנות הספרדית
Christian וקרן ,OXFAM , לשיתוף פעולה בינלאומי
71 אף על פי כן, לכתבת טלוויזיה הודלף כי ארגון .Aid
שוברים שתיקה מבטיח לתורמיו כי "אנו מתחייבים
לשמור בכל מחיר על פרטיותך. פרטי התרומה נשמרים
בספרי החשבונות שלנו, אך בשום מקרה לא יפורסמו
ברבים" 72 – הבטחה זו מתאפשרת רק באמצעות רישום
כחברה פרטית.
שוברים שתיקה פרסם חוברת עדויות בעקבות מבצע
"עופרת יצוקה" בעזה, אשר באמצעותה ביקש "להעלות
שאלות קשות לגבי אמינות הגרסאות הצה"ליות
הרשמיות" הנוגעות לכשלים מוסריים במהלך המבצע. 73
ביקורת רבה נמתחה על עדויות אלו ונטען כי העדויות
מבוססות על שמועות ועדויות שמיעה, ומפקד חטיבת
גולני אף סיפר כי אחד החיילים, איש מילואים שסיפר
על שימוש בנוהל "מגן אנושי", כלל לא היה בשירות
פעיל באותה התקופה. נוסף על כך, העדויות נמסרו
בצורה אנונימית מבלי יכולת לוודא, לבסס או לחקור
את הטענות העולות מהן, והן נבנו באמצעות ראיונות
עם 30 חיילים בלבד מתוך אלפי חיילים שהשתתפו
בלחימה בעזה. העדויות מציגות תמונה חד-צדדית
המחסירה את ההשתדלות העצומה שערך צה"ל במהלך
כל המבצע להימנע מפגיעה בחפים מפשע, ואת הסביבה
הקשה והמורכבת שנכפתה עליו בשל בחירת החמאס
להילחם משטחי אוכלוסיה אזרחית. 74
למרות ששוברים שתיקה פועל לכאורה "להביא את
החברה הישראלית להכיר במציאות שהיא יצרה",
פעילות רבה של הארגון מתמקדת דווקא בהרצאות
וכנסים בחו"ל, ודיווחי הארגון מופצים לכלי תקשורת
רבים בעולם. 75 כאשר יהודה שאול נשאל מדוע הוא
מרצה על כך בחו"ל, השיב כי "לפעמים כדי להכניס
מסרים פנימה, צריך לצאת החוצה". 76
סיורי הארגון לחברון, אשר "כוללים היכרות בלתי
אמצעית עם המציאות הקשה בדרום ההר, וכן מפגש עם
משפחה פלסטינית בכפר סוסיה", לא עונים על מטרות
הארגון כ"ארגון של חיילים משוחררים האוספים
עדויות של חיילים". 77 סיורים אלו, אשר מתבצעים
בחברון שבה לטענת הארגון "מתקיימת מציאות של
אפרטהייד ומעין "טיהור אתני"", 78 הוגבלו בידי בית
המשפט והותנו ב"התנהגות העותרים 79 ובגישה מרוסנת
מצידם", 80 לאחר שהתגלעו עימותים בין אנשי הארגון
לתושביה הישראלים של חברון.
חברי שוברים שתיקה פועלים בצורה הדוקה עם ארגון
"יש דין", ובין השאר נסמכים על שירותיו של עו"ד
מיכאל ספרד כבא-כוחם, והם אף הקימו יחדיו "קו חם"
ל"חיילים ושוטרים שהיו עדים לתקיפות מתנחלים נגד
פלסטינים". 81

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...
ליה 15.09.1008:06
22. הקרן החדשה מקימה עוד תוכנית לימודים באונ' העברית בתגובה להודעה מספר 21
מאת: צ_כתמר_יפרח

הקרן החדשה מקימה עוד תוכנית לימודים באונ' העברית


עוד תוכנית שבה ילמדו איך לדפוק את האויב הציוני. והכל על חשבוננו:


על שותפי "מרכז גילה" באוניברסיטה העברית:

http://gilocenter.huji.ac.il/center...

הקרן החדשה מצוינת שם כתומכת "בעבר" - אבל כל מי שתומכים ב"מרכז" הזה
הם מאותה קבוצה ומאותו "מילייה". לא מפורט שם מתי היה ה"עבר" הזה אך יש
להניח שהוא ממש לא עבר רחוק. ויש גם להניח שהקרן עצמה תמשיך להעביר
כספים למרכז הזה אם היא תרד קצת מעל סדר היום. יש גופים שמעדיפים לא
לקבל כעת כסף מארגונים כמו הקרן החדשה, קרן סאקט"א-רש"י, הקרן הנורווגית
או האיחוד האירופי. עד יעבור זעם.

זאת לא הפעם הראשונה שתוכניות לימוד באוניברסיטה העברית ממומנות חלקית
ע"י הקרן החדשה. יש עוד כמה מקרים כאלה. כמובן שאת יתרת המימון (שהוא
הרוב) אנחנו משלמים מכיסינו - כי האוניברסיטאות בארץ אינן עצמאיות אלא
סמוכות על שולחן הממשלה. יוצא שכולנו מממנים את התעמולה הבוגדנית של
הקרן החדשה.

https://rotter.net/forum/scoops1/26...
ליה 15.09.1008:32
23. לסגור מיד את הקרן לישראל חדשה.להקים ועדת חקירה ממלכתית בתגובה להודעה מספר 22
להוציאם אל מחוץ לחוק.לסגור מיד את הקרן לישראל חדשה.

להקים ועדת חקירה ממלכתית עכשיו.לא נסכים לחתירה תחת זכויותינו ומדינתנו

להוציאם אל מחוץ לחוק.לסגור מיד את הקרן לישראל חדשה.להקים ועדת חקירה ממלכתית עכשיו.לא נסכים לחתירה תחת זכויותינו ומדינתנו.מי שאינו ציוני שיקום וילך.זו מדינה ציונית יהודית.לא יעזור לא לנעמי חזן ולא לאירגוני הקרן ולא של הקרן.חתרנות כזו אינה יכולה להתקיים בגדולת הדמוקרטיות.זה נגד החוק.אירגונים כאלה נכנסים שם תחת קטגוריית "סוכן זר".כל דולר שנכנס נבדק במיקרוסקופ,כולל זהות התורמים,ולמה בדיוק שימש.אנו דורשים שבישראל יתחילו לנהל את העניין בדיוק לפי הדגם האמריקני האוסר בתכלית האיסור כל פעילות הטפה ואחרת הפוגעת בבטחון המדינה ואזרחיה.האירגונים הלא ממשלתיים בישראל פוגעים בבטחון ישראל,תושביה,וזכות הקיום שלה כמדינה יהודית.
ליה 15.09.1011:13
24. ח''כ אלקין: התוכנית לעצירת המימון לסוכנים זרים בתגובה להודעה מספר 23
יוטוב, ח"כ אלקין: התוכנית לעצירת המימון לסוכנים זרים
בראיון עם ח"כ זאב אלקין, מסביר את המאבק נגד המימון של עמותות הפועלות לחיסול מדינת ישראל כדוגמת הקרן לישראל חדשה - NIF. אלקין מסביר את תהליכי החקיקה, אילו חברי כנסת תומכים במהלך שלו ומיהם חברי הכנסת התומכים בסוכנים הזרים ומגינים עליהם.

6.5 דקות הקלטה


Kr8: ח"כ אלקין: התוכנית לעצירת המימון לסוכנים זרים - NIF

http://www.youtube.com/watch?v=Ewai...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...


ליה 15.09.1020:55
25. האיחוד האירופי מונע שלום במזרח התיכון בתגובה להודעה מספר 24
מאת קרולינה הנריקס/דנמרק

האיחוד האירופי כולל דנמרק מספק סכומי כסף עצומים לאירגונים לא ממשלתיים בישראל וברשות הפלשתינית.הכסף מיועד לפרוייקטים שתכליתם
לקדם שלום וזכויות אדם.

הבעיה היא שההיפך הגמור מתבצע בשטח.הכספים משמשים להחרפת העימות.

מאבקי זכויות האדם הם דוגמה אקטואלית לאופנה חדשה במדיניות החוץ הדנית והאירופאית.

בין השנים 2007-2013 הקדיש האיחוד האירופי סך של מיליארד ומאה וארבעה מיליוני יורו למכון האירופי לדמוקרטיה וזכויות אדם (EIDHR).

מכון EIDHR (איידהר) מממן שורה ארוכה של פרוייקטים,המייצגים את החזון
של האיחוד האירופי לעולם טוב יותר.

אך התמיכה הכספית עצומת הממדים הזו מולידה במקרים רבים,מכשולים חמורים בדרך להשגת שלום.

במזרח התיכון מוענקים סכומים גדולים במיוחד לאירגונים לא ממשלתיים (NGO) שפועלים בצורה מקומית תוך חופש פעולה מוחלט.

האיחוד האירופי עובד בנושא זכויות האדם תוך הפעלת אירגונים לא ממשלתיים,עבודה הנחשבת לעבודה מרכזית ולחלק מרכזי מהחתירה למימוש מפת הדרכים לשלום.

בעשור האחרון השקיע האיחוד האירופי באמצעות תוכניות של מכון הדמוקרטיה וזכויות האדם שלו
European Institute for Democracy & Human Rights (EIDHR)
והמכון האירופי לשכנות ולשותפות -
European Neighbourhood and Partnership Instrument
(ENPI)
מעל 10 מיליון יורו באירגונים לא ממשלתיים בישראל וברשות הפלשתינית.

הכסף הזה היה מיועד לפרוייקטים שיקדמו את זכויות האדם וישפרו את התנאים הנחוצים להסכם שלום.

אך למעשה משמשים הכספים של האיחוד האירופי ושל מדינות אירופאיות שתורמות מעבר לסכומי האיחוד עוד כספים באופן עצמאי,בדיוק למטרה ההפוכה.

הם מממנים אירגונים ופעילויות שגורמים באופן ישיר להעצמת העימות.

לדוגמה:מאז שנת 2005 ועד היום מימן האיחוד האירופי 11 אירגונים לא ממשלתיים בישראל וברשות הפלסטינית,שכולם פעילים בפעולות החרמה נגד ישראל.
הם מהווים חלק מפעילי BDS דהיינו - Boycotts, Divestment, Sanctions

אירגונים ממומנים אלה, מרכזים את מאמציהם אך ורק ביצירת מחאות המופנות נגד ישראל ,בצורת החרמת סחורות ישראליות,מכוני מחקר ישראליים,משיכת השקעות מישראל,וביטול סחר עימה תוך הטלת סנקציות כנגדה.

אך לא בדנמרק ולא באיחוד האירופי הוחלט בדרך דמוקרטית לתמוך בהפעלת חרמות נגד ישראל.לא נערך כלל דיון כזה,ולא הוחלטה אף החלטה לפעול כך נגד ישראל.

האירגונים הלא ממשלתיים הללו מחבלים בתהליך השלום על ידי קידום המטרות הפוליטיות של עצמם תוך התעלמות מהחלטותיהן הרשמיות של מדינות אירופה.

בשעה שדנמרק ואירופה עובדות ומנסות לקדם פתרון שתי מדינות לשני עמים,
ופתרון באמצעות דיאלוג,מושכים האירגונים הלא ממשלתיים לכיוון ההפוך.

הם פוסלים את הרעיון שישראל תמשיך להיות מדינה יהודית,ועושים כל שביכולתם על מנת להסית את הערבים לא להתפשר עם מדינת ישראל.

למרות שחוקי האיחוד האירופי מחייבים את האיחוד לנקוט בשקיפות מלאה ולדווח למדינות החברות באיחוד דיווח פרטני לגבי השימוש שעושה האיחוד בכספים המיועדים לתרומות,לא ניתן לאזרח האיחוד האירופי לקבל דיווח כיצד ומדוע בוחר האיחוד האירופי לתמוך באירגונים לא ממשלתיים סכסכניים,ורדיקליים קיצוניים.

כמו כן לא מתפרסמות הערכות כלשהן של האיחוד בנוגע לפרוייקטים
הנתמכים כספית,ולכן לא ניתן לוודא שאכן האירגונים הללו פועלים בהתאם להבטחותיהם.

אם בחירת הפרוייקטים שנתמכים באמצעות האיחוד האירופי הם מקצועיים,ואינם סותרים את הנחיות האיחוד האירופי,אין שום סיבה שלא לפרסם פרטים אודותם.

NGO Monitor חקר ובדק במשך 8 השנים האחרונות אינספור פרוייקטים ואירגונים לא ממשלתיים,והמסקנה הברורה היא שחקירות כאלה מחוייבות המציאות.

דוגמא לפרוייקטים שפועלים בניגוד מוחלט למדיניות החוץ של האיחוד האירופי
הוא למשל האירגון הלא ממשלתי הפלסטיני הנקרא:
Conflict Resolution and Reconciliation
(קונפליקט,החלטה והתפייסות)

אחת מפעילויותיו המרכזיות היא ניהול מסע חרמות נגד אקדמאים ישראלים,
ואוניברסיטאות ישראליות.ארגון זה הוא אחד מהאירגונים המרכזיים הנכללים
בפרוייקטים שזוכים לכספי האיחוד האירופי.

דוגמה מקבילה לכך הוא האירגון הישראלי הנקרא מדא-אל-כרמל מחיפה.האירגון הזה כתב בשנת 2007 בניירות העמדה שלו שהוא פועל על מנת לבטל את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

למרות זאת זכה מדא-אל-כרמל בשנת 2008 בתרומה כספית מהאיחוד האירופי של למעלה מ-500.000 כתרים דניים.(כ-100.000 דולר).

זה לא רק האיחוד האירופי שמזרים סכומי ענק לאירגונים לא ממשלתיים שבאופן שיטתי עורכים דה לגיטימציה למדינת ישראל בהקשר הבינלאומי,דוחים את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית,ונוטלים חלק בפעילות שמטרתה היחידה להחרים את ישראל,את מוצריה,ואת האקדמאים שלה.

אותו דפוס בדיוק מתגלה כאשר בודקים את התמיכה הכספית הדנית באירגונים לא ממשלתיים בישראל.

דנמרק תומכת בפעילות האירגונים הלא ממשלתיים במזרח התיכון גם דרך האיחוד האירופי,וגם באופן עצמאי.

התרומה הלאומית הדנית לאירגונים הלא ממשלתיים הללו,מועברת באמצעות ארגון (DANIDA )ו- Folkekirkens Nødhjælp שמשתפים פעולה עם אירגונים לא ממשלתיים.

נבחרות תוכניות פעילות שונות,וממומנות בתהליך מוסתר הנשמר בסודיות,ובדרך כלל נתרמים הכספים בדיוק לאותם אירגונים לא ממשלתיים
בעלי אג'נדה ועמדות אנטי ישראליות מובהקות.

כדוגמה לתופעה השיטתית והנפוצה אפשר להציג את התמיכה שנותנת דנמרק באמצעות Folkekirkens Nødhjælp (הכנסייה הדנית) לאירגון הלא ממשלתי שנקרא NGO Development Center in Ramallah (ארגון מרכז הפיתוח מרמאללה)ברשות הפלסטינית.

האיגון מרכז הפיתוח מרמאללה ,הוא הבוחר לעצמו את הפרוייקטים בהם הוא משקיע את התרומה של הכנסיה הדנית,וכפי שזה נראה ללא שום דיווח לדנמרק.

אך למי מאפשרת דנמרק להחליט את ההחלטה לגבי חלוקת הכספים?

הארגון "מרכז פיתוח " - Development Center - מאגד בתוכו אירגונים קיצוניים רבים ועומד מאחורי המסמך The Palestinian NGO Code of Conduct (קוד ההתנהגות של אירגונים לא ממשלתיים פלסטינים).

על המסמך חתומים אירגונים רבים שארגון הגג שלהם הוא ארגון "מרכז הפיתוח" מרמאללה שזוכה לתמיכה הכספית הדנית.

במסמך עליהם הם חתומים נקבע שהם דוחים כל נורמליזציה של הפעילויות
עם כוח הכיבוש(מדינת ישראל) ברמה הפוליטית בטחונית,ובנושאי פיתוח ותרבות.מצוטט מתוך :»Palestinian Code of Conduct« NDC 2008: 11 .

זוהי אם כן העמדה של אלה הנחשבים למומחים המחלקים את התרומות הדניות לפעילויות השונות:דחייה של דיאלוג ושיתוף פעולה עם ישראל ארוז ברטוריקה לוחמנית.

אפשר לטעון שזו זכותם של האירגונים הלא ממשלתיים להזדהות עם הישראלים או עם הפלסטינים,ואפשר גם לטעון שיש להם זכות לאפשר לתרומתם לייצר פעולות פוליטיות המופנות נגד ישראל.

אבל לא נוכל להתחמק מהעובדה שהם קיבלו את הכסף מדנמרק ומהאיחוד האירופי למטרה שונה לחלוטין.בפועל זכויות האדם נעלמות ואת מקומן תופסות האג'נדות הפרטיות של האירגונים הלא ממשלתיים הללו,מבלי שגורם כלשהו מתערב או קורא אותם לסדר על כך.

קיימים כמובן אירגונים לא ממשלתיים שמשתמשים ברטוריקת שלום,פיוס ודו קיום של ישראלים ופלסטינים,שפעולותיהם תואמות את עמדותינו.

לדוגמה פרוייקטים כמו הפרוייקט הפופולרי "משחקים למען השלום,»Playing for Peace - Strengthening Community Relations through Football«.
בפרוייקט זה משמשים כספי האיחוד להביא ילדים ערבים ויהודים לשחק ביחד,ודרך הפעילות הזו לבסס הבנה אנושית לצד השני,שהיא חלק בלתי נפרד מהשלום העתידי.אם כן זה לא כי אין אלטרנטיבות לפרוייקטים של האירגונים הפוליטיים הקיצוניים.יש ועוד איך.

לסיום יש שלוש שאלות המחייבות תשובות מהנאמר :

1.כיצד יכול להיות שלדנמרק יש עניין לממן אירגונים כמו אלה הנזכרים כאן,שמפיחים חיים בסכסוך היהודי ערבי על ידי הפיכת מדינת ישראל למצורעת?

2.מדוע מתקיימת הסתרה כה גדולה באיחוד האירופי של מסמכים הנוגעים לתרומות לאירגונים הלא ממשלתיים בישראל וברשות הפלסטינית?

3.כאשר האיחוד האירופי ודנמרק מעניקות תמיכה כספית לאירגונים לא ממשלתיים קיצוניים במזרח התיכון,האם הן עושות דבר דומה גם באיזורי סכסוך אחרים בעולם?

לא קשה למצוא אירגונים בעלי אג'נדת שינאה בלתי מתפייסת מול מי שלדעתם הם אויביהם.אבל מדוע לתמוך בהם ולממן אותם בכתרים דניים של משלם המיסים הדני,ובכספים של האיחוד האירופי?
ולעומת זאת,למרבה המזל, קיימים עדיין אירגונים לא ממשלתיים שפועלים ברוח מדיניות החוץ הדנית ומדיניות החוץ של האיחוד האירופי.חובה לעזור להם.יש צורך בכך.

http://www.berlingske.dk/kronikker/...
ליה 16.09.1019:20
26. הכסף היהודי והאזרח הערבי בתגובה להודעה מספר 25
הכסף היהודי והאזרח הערבי

מאת שמואל רוזנר


ואשינגטון

לארי גרבר איננו מנסה להסתיר את ההתלבטות. נוח יותר היה לי, הוא אומר, בלי "העניין הזה". אך לא תמיד החיים מזמנים החלטות קלות בלבד. צריך להסביר לתורמים, לנהל דיונים, לשמוע קובלנות. הוא מנהלה של "הקרן החדשה לישראל", סניף אמריקה, ו"העניין" הוא התרומות שמעבירה הקרן לארגונים ערביים-ישראליים. 30% מהכספים שמחלקת הקרן בישראל מופנים לפעילות המיועדת לקדם את ערביי ישראל, להשוות את מעמדם. זה חלק מרכזי מהיעד החשוב של "מדינה יהודית ודמוקרטית". זה גם עניין מהותי לקהילה יהודית שהיא עצמה מיעוט.

גם התורמים היהודים לקרן חשבו כך, אך לאחרונה נבעו סדקים בהתלהבות של כמה מהם. מסמך "החזון העתידי של הערבים הפלשתינאים בישראל", התובע זכות וטו על החלטות לאומיות ואוטונומיה תרבותית, עורר הרהורי כפירה. לפני כמה שבועות ישבו גרבר וחבריו במשרד בוואשינגטון לשיחה ארוכה, נוקבת, עם שאוקי חטיב, יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל ואחד מאנשי המפתח מאחורי המסמך. הוא לא התנצל ולא התפתל, רק הסביר.

בקרן קיבלו שתי החלטות: האחת - לא מפסיקים את התמיכה. השנייה - ייפתח הליך של ליבון יעדי התמיכה בארגונים ערביים ישראליים. לפני שבועיים, באטלנטה, נפגש גרבר עם כמה מהאישים שיממנו את ההליך הזה.

זו לא הפעם הראשונה ששאלת התרומות של יהודים אמריקאים למגזר הערבי עולה לדיון. במלחמת לבנון גייסו "הפדרציות היהודיות" מאות מיליוני דולרים כדי לסייע לתושבי הצפון המופגז. הן סייעו ליהודים וגם לערבים - וכמה מארגוני הימין היהודיים באמריקה לא אהבו את ההחלטה הזאת.

לא, אמרו המבקרים, הם אינם סבורים שיש להפקיר את הערבים בצפון. ממשלת ישראל ודאי צריכה לדאוג להם. אבל, הסבירו, זה איננו תפקידנו. יהודי ארצות הברית תורמים כסף לישראל כדי לעזור ליהודים. "תרמנו כסף ליהודים ברוסיה, אבל לא לכל הרוסים", הזכיר אחד מהם לפני כמה חודשים, "ואנחנו תורמים לטיפול ביהודי אתיופיה, אבל לא בכל האתיופים. למי שרוצה לתמוך במטרות נאצלות כלליות, יש די דרכים שבהן הוא יכול לעשות זאת".

הפדרציות - גם הסוכנות היהודית - הגנו בלהט על החלטתן. היה להן קייס קל יחסית, פינוי וסיוע לאזרחים מותקפים בשעת מלחמה. ובכל זאת, בנימוקים שגייסו אפשר היה לשמוע נימה של התנצלות. יש ערבים המשרתים בצבא הגנה לישראל, הזכיר ג'ון רוסקיי, ראש הפדרציה של ניו יורק. והווארד ריגר, נשיא ארגון הפדרציות, הבהיר כי מדובר, בסך הכל, ב-3% מהכסף.

וממילא, כל זה קרה לפני שמניפסט האוטונומיה נחת על מנהיגי יהדות אמריקה המאורגנת כטיל מונחה. הקרן החדשה נותנת כסף רב לארגונים כמו עדאלה, שמילאו תפקיד מרכזי בחיבור הפרובוקטיווי, והעובדה הזאת כפתה על גרבר אקרובטיות מילולית: הם מילאו תפקיד, הוא אומר, אבל לא זה העניין המרכזי שלשמו הם קיימים. אם ייהפכו לארגון שיעדו העיקרי הוא מימוש המניפסט, תצטרך הקרן לשקול מחדש.

אחד מתורמי הקרן, שהתלבט כיצד לנהוג, התקשר ל"הארץ" כדי לשטוח את תלונתו. "יש כאן שאלה גדולה", אמר, "אנחנו תומכים בישראל יהודית ודמוקרטית, וברור ששוויון לערבים הוא יעד ראוי. הבעיה שלי היא שהמניפסט יצר פתאום קונפליקט. אם הסיוע לארגונים ערביים שמקדמים דמוקרטיה פירושו שחיקה של העניין היהודי, אולי צריך לחפש דרכים אחרות".

חודש אחר כך, בבדיקה חוזרת, התורם נרגע קצת. זה מה שקרה לרוב התורמים מסוגו. הפסקת התמיכה, אמר, רק תחריף את המצב, תעמיק את הקרע. והוא, כמו גרבר, כמו אנשי פדרציות שנפגשו באטלנטה באותו עניין, לא הגיעו למסקנה שצריך לשבור את הכלים. הנה כי כן, המשבר חלף, לכאורה. אבל בשקט הודו כמה מהם שזהו רק פסק זמן. המסמך הבא, שבוא יבוא, יציף מחדש את שאלת הכסף היהודי והאזרח הערבי.

תגוביות:

1.They are helping to realize the vision of the founders of the state of Israel who sought to build a state in which all citizens - Jewish and non-Jewish alike - were treated equally and fully respected by the law.

2.מהכספים שמחלקת הקרן בישראל מופנים לארגונים ערביים כעדאלה לצורך קידומם של ערביי ישראל [1]. ארגונים אחרים המקבלים מימון מהקרן הם בצלם, האגודה לזכויות האזרח בישראל, שדולת הנשים, אדם טבע ודין וקו לעובד. בין הפעילים בקרן נמנים אליעזר יערי, נטע זיו, רחל ליאל, עדנה אולמן-מרגלית ואליס שלוי.
על פי דוח הקרן מ-2006, מאז היווסדה ב-1979 היא העניקה יותר מ-200- מיליון דולר לכ-800 ארגונים שונים [15].
ליה 17.09.1005:59
27. זוהי פניה לארגון ''אם תרצו''- בתגובה להודעה מספר 26
זוהי פניה לארגון "אם תרצו"-

מלחמתכם בקרן להרס מדינת היהודים,וליצירת מדינה חדשה על פי חזונם של אהרון ברק שמעון פרס ונעמי חזן צודקת ונכונה.אך חסרים בה היבטים נוספים אותם עליכם להכניס למשוואה.

הקרן לישראל החדשה אינה נלחמת רק בצה"ל ובלוחמינו.מלחמתה מתפרשת על פני כל רובדי החיים במדינה והקרן חדרה והחדירה את מסריה המוסווים לכל פינה.

אתם היחידים בשטח שיכולים להרים את המאבק נגד ההרס השיטתי של הקרן הזאת,ושל קרן פורד ואירגוני הג'יסטריט למיניהם.

לכולם אותה אג'נדה וכולם חיילים באותו צבא צללים אנרכיסטי המציג עצמו בדמות אירגוני חסד,עזרה,ומלחמת חופש.

כולם צריכים להתפכח מהר מאד ולהבין עד היכן הגיעה ידה הארוכה של הקרן הזאת.

כפי שכתבתי בעבר מתקיימת במדינת ישראל,מדינה סמוייה על כל מרכיביה.על מנת להבהיר את כוונתי אחזור על דברי מההודעה על השרשור.

בראשה של מדינת השרשור עומד נשיאה,שמעון פרס שמשמש גם נשיא מדינת ישראל הפונדקאית.הוא משמש בשני תפקידים.

ניתן לומר שפרס משמש גם כראש ממשלת המדינה הרשמית בכך שהוא המפעיל האמיתי מאחורי מעשיו של ביבי נתניהו.

יום יום אנחנו שומעים על עוד ועוד עמדות חדשות של נתניהו שלא היו עולות על דעתו לעולם ,ומוכיחות שפרס שיכנע אותו לשנות עמדה.

הדוגמה המזעזעת האחרונה היא כמובן הסכמתו של ביבי לארח את חברי הג'יסטריט שהם חלק מהקרן לישראל החדשה,ולתת להם לגיטימציה בכך.

יש לזכור שרק לפני כשנה,ובמשך כל הזמן מאז, נלחמה ממשלת ישראל נגד האירגון האהרון ברקי,בייליני,ביינישי,אנרכיסטי הזה בכל הכוח.

והנה אנו מקבלים בתדהמה ועימנו לבטח אירגון אייפאק את הידיעה, שביבי הסכים להכניס אותם לחיק הקונצנזוס,ולתת להם לגיטימציה יהודית להילחם במדינה תוך הכרה בזכותם לעשות זאת.

מביבי כבר התייאשתי לחלוטין מאז התכופפותו ההרסנית בפני הצורר אובמה,ומאז שהכריז על שתי המדינות שלו בשטח שבקושי מספיק למדינה אחת.

מדינאי שחושב שבמרמה ובכחש יגיע להישגים טועה ומטעה.

הערצתי הגדולה לצ'רצ'יל נובעת מעמדתו מלאת האמת תמיד.

גם כשידע שהוא מוציא את עמו להילחם במפלצת רצחנית, לא היסס לבשר להם את בשורת האיוב הזו.הוא לא ניסה לרמות איש,ולא ניסה להתחכם בשום דרך.להיפך,כשמנהיג מציג את האמת לאמיתה,הוא מגייס את כל כוחות עמו לצורך הנצחון.

נתניהו התגלה כאנטי מנהיג שבראותו את גודל הסכנה העומדת לפתחנו, בחר בדרך התיחמון,ההטעייה של כולם,גם של העם שלו,וגם של האוייב הכולל את הצוררים כולם-אובמה,רם עימנואל,ג'יסטריט,מדינת השרשור,הקרן לישראל החדשה ואירגוניה.

עכשיו אנחנו מסובכים לגמרי, היות ולא הכרזנו על מלחמה כוללת, ולא הבהרנו מי לנו ומי לצרינו.

זה היה תפקידו של נתניהו.אך הוא בחר בדרך של התחמקות וזריית חול.

דבר זה לא ישרת את ישראל.

ביבי יפול בפח היקוש שמצפה לו ולכל מי שאינו מציג את המצב לאשורו -בהיר ומובן.

איש לא יודע האם ביבי השיג הסכמות סודיות עם אובמה, והצהרותיו אינן אלא הטעייה והרדמת הציבור.

איש אינו יודע האם ביבי מתכוון לחלק את ירושלים או לא.

איש אינו יודע האם ביבי מתאר לעצמו שניתן כמו שהצורר אובמה דורש, להקים בין הים לירדן,ברוחב של 50 ק"מ ממערב למזרח,מדינה נוספת שתשב על שרשרת ההרים החולשת על החוף הצר והמאוכלס.

איש בישראל אינו מבין מה עושה ביבי.אולי גם הוא לא מבין בעצמו מה רב הנזק שהוא עושה.

אין לו ראייה של מי שיוצא מהמצב ומציץ עליו מלמעלה.הוא לא קר רוח מספיק.כולו רעד ובלבול.בקלות מאבד שיווי משקל.

לא יכול היה ליפול בגורלנו מנהיג יותר לא מנהיגי ויותר גרוע.

לא כיוון שזו כוונתו חלילה.אני בטוחה שהוא חושב רק להציל אותנו.אבל הדרך.הדרך רעה והרסנית ,ולא תציל לא אותנו ולא את בטחוננו,ולא את עתידנו.להיפך.

ללא הגדרה ברורה של האוייב,אין הצלה.

ביבי עוסק בזריית חול,ופיצוץ רימוני עשן ובלבול האוייב.

האוייב אינו חלש,אינו טפש,וישתמש בכל מעשה של נתניהו, על מנת להפשיט את ישראל מזכויותיה ונכסיה,עד להצגתה עירום ועריה.

לזה מובילה התחמנות כביכול של ביבי.זו אינה תחמנות,זה לא תיחכום,זו הטיפשות והפשטנות בהתגלמותה.

ביבי ישלם את מלוא התשלום בסופו של יום,בגלל בחירתו השגוייה בעמדה לאומית מוטעית.

אילו היה לנו מנהיג מהזן של צ'רצ'יל אין לי ספק שזה מה שהוא היה עושה:

היה עליו להקים מיידית ועדת חקירה ממלכתית למעשיה של הקרן לישראל החדשה,וכל מאות ואלפי האירגונים שלה.

על הועדה היתה מוטלת החובה לבדוק מעשיהם של כל אירגון ואירגון עד הפרט האחרון,לבדוק את הכנסותיהם והזרמותיהם,כאשר המטרה היא לחסום את ההזרמות האלה,ולהוציא אל מחוץ לחוק את כל האירגונים העויינים והחתרניים בכל היבטי חיי המדינה,לא רק הצבאיים בטחוניים.

בו זמנית היה עליו לדאוג לחוקק מיידית חוקים דרקוניים נגד פעילותם של כל האירגונים הללו.כולם!

היה עליו לדאוג שהכנסת תבטל מיידית את החוק שחוקק גדעון סער בסיום הקדנציה הקודמת של הכנסת,שהשאיר על כנו את המצב בו שופטי הבג"צ הם המחליטים והם הבוחרים את שופטי הבג"צ החדשים.רק הם.מדוע הוא עשה זאת?הרי זו פעולה אנטי הימין בישראל.

היה עליו לערוך בירור לאומי נוקב ופומבי עם גדעון סער על המניעים שגרמו לו לחוקק חוק זה,שמונע את המצב בו לימין היתה יכולה כרגע להיות השפעה על הנבחרים לשמש שופטי בג"צ.

המעשה של סער עובר בשתיקה והתעלמות ימנית מוחלטת.איך זה?

מדוע איש לא בא איתו חשבון,עם האיש הזה?הוא מעמיד פנים מס' 1 בישראל!

ולא רק על העברת החוק הזהיש לערוך איתו בירור לאומי,כי אם על אי עשייה מוחלטת במשרד החינוך.

האיש הזה לקח את שושני ששימש מיליון שנה לפני סער בתפקיד הזה,ולא עשה שם כלום כפי שידוע לנו,והחזירו לתפקידו.

מה הסיבה לכך?

האם בגלל הצלחתו המסחררת ומצב החינוך המזהיר תחת שרביטו החזירו גדעון סער לעמדת השפעה כה גדולה?שיסביר בטובו.שמישהו ישאל את סער סוף סוף מה פשר מעשיו התמוהים?

סער נוהג באופן יותר מתמוה בכל הנוגע לחומר הלימוד האנטישמי אנטי ישראלי ואנטי ציוני שהוכנס על ידי אירגוני הקרן לישראל החדשה לתוך ספר הלימוד באזרחות ובהיסטוריה.

מילים נשפכו על כך כמים,סער עצמו הבטיח להחזיר את הציונות ללימודי ילדינו,דיבר על כך גבוהה גבוהה ומה אנו רואים שקורה בפועל?

שהוא מאשר לפני כמה חודשים ספר היסטוריה אנטי ציוני שנכתב על ידי אדם אנרכיסטי שמלמד את הדור הבא שאנו ערכנו טיהור אתני ואנו מדינה קולוניאליסטית,והשר הזה מאשר את הספר לשימוש

גדעון סער חייב להסביר לכל דורשי ההסברים מה מניע אותו ?מה או מי מפריע לו להחזיר את ספרי ההיסטוריה והאזרחות ששימשו את מערכת החינוך לפני השינויים מתוצרת אנשי ואירגוני הקרן לישראל החדשה?

מדוע צריך סער לאפשר למטה קרמניצר השמאלן האנרכיסט להיות מסונף למשרד החינוך?מה הסיבה לכך?למה דווקא קרמניצר? אין עוד אנשים בישראל חוץ מהאיש הזה?

ידוע שהוא והמטה שלו מחלקים ערכת חינם מתוצרת הקרן לישראל החדשה ועמותת זוכרות וקרן אברהם העויינים אותנו ומייחלים לחיסולנו כמדינה יהודית,ולא רק מחלקים ערכת נכבה בחינם,כי אם עורכים קורסים ללימוד עבור מורי מערכת החינוך הישראלית כיצד ללמד את סיפור הנכבה בעזרת הערכה הזו.

גדעון סער מתייחס בשיויון נפש לכל מעשי הבגידה האלה?תומך בהם?יודע בכלל מהם? מדוע הוא לא מחזיר מיידית את הספרים הציוניים שהיו בשימוש לפני שני הספרים הנוכחיים?מדוע אינו אוסר שימוש בערכות נכבה,ולימוד נכבה בכלל?

מה לנו ולנכבות?

אנחנו רוצים שילדינו ילמדו על יום העצמאות,על מלחמות ישראל,על ארץ ישראל,על זכותנו בלבד,בלי להתייחס לאומה הערבית ששטחיה מתפרשים על ארצות ויבשות.

האם גדעון סער לוקה בתסמונת שטוקהולם?מזדהה עם האוייב?ומדוע ביבי ומפלגתו של סער עוצמת עין לנוכח מעשיו אלה של סער?ומדוע מעמיד סער פנים שהוא כזה ציוני גדול וימני גדול אם אלה הם מעשיו?

מנהיג ראוי לשמו היה בודק לעומק את כל מה שנעשה במשרד החינוך וקורא לשינוי עמוק ואמיתי.

ועכשיו אני פונה לכל מנהיגי המפלגות הדתיות בישראל,ומעירה את תשומת ליבם לעובדה הנסתרת מעין,שהקרן לישראל החדשה באמצעות זרוע הביצוע שלה-אירגון שתי"ל,הקימה איוגונים רבים מספור העוסקים כולם בדרך זו או אחרת באג'נדה אחת ויחידה:הפיכת מדינת ישראל למדינה עם יהדות רפורמית שתקל את חיסול המדינה היהודית כפי שהיא עכשיו,ותאפשר מעבר מהיר וקל יותר למדינת כל אזרחיה בהמשך.

בידקו את מעשיהם של הקרן הזאת ואירגוניה ותגלו שבכל פעילות מוזכרת המילה פלורליזם.

זוהי מילת קוד לרפורמיות.

הקרן שואפת להחדיר רפורמים לכל מוסדות המדינה,לצמתים קריטיים על מנת לחסום את היהדות האורתודוקסית על פיה מתנהלת המדינה,כאשר מטרתה הראשונה במעלה היא קיעקוע מוחלט של מה שמכונה הסטאטוס קוו בישראל.

עלינו להילחם במגמה הזאת בכל הכוח ועכשיו לפני שתפרוץ האש המאכלת כל.

את המטרה הזו הם שואפים להשיג על ידי שטיפת מוח רחבת היקף שכבר מתנהלת בכל הקורסים,האגודות,האירגונים העמותות והפעילויות הממומנות על ידי הקרן לישראל החדשה.

כאשר יהיו להם מספיק נציגים בעמדות מפתח,ומספיק אנשים תלויים בהם ובהזרמת הכספים שלהם,הם מתכננים לבוא בדרישות לביטול ההעדפה שיש בישראל לעמדות היהדות האורתודוקסית.

כאשר זה יקרה בתמיכת מדינת השרשור כמובן,וכל נציגיה בכל מקום לאורך תוואי השלטון וההחלטות ,יגיע קיצה של המדינה היהודית.

על כולנו להבין זאת,ולהבין באיזה מאבק אנחנו שקועים.

נדמה שאיש לא מבין זאת עדיין וזה חמור ביותר.

כולם עסוקים רק ברובד הראשון של החתירה תחת אושיות המדינה המתבצע נגד הלגיטימיות של צה"ל ונגד זכות ההגנה העצמית השמורה למדינת היהודים.גולדסטון וכל זה.זה כלום.זה רק קצה הקרחון.

אבל המלחמה נגדנו היא רבת זרועות ומתקיימת ברובדים רבים וסמויים.
מישהו חייב להרים את פעולת הנגד.מהר.

מהן הצלחותיה של הקרן לישראל החדשה והאג'נדה שלה נכון לרגע זה?

ספירת מלאי.

הקרן החדירה לתודעה הישראלית באמצעות אירגוניה החתרניים מכל הסוגים את ההתעסקות של ילדי בתי ספר יהודיים בלימוד הנכבה במקום ללמוד יהדות,ציונות,שמחת יום העצמאות שלנו,וזכותנו הנצחית על ארצנו.

הקרן החדירה לכל מהלכי החיים בישראל,בכל האירגונים והפעילויות מכל הסוגים את "שיח זכויות האדם " -שמבטל העדפה כלשהי לזכויות היהודים בארץ.השיח גובר על המדינה היהודית,והופך אותה לנטל מרושע וחסר זכויות אדם .יש לחסל את התהליך הזה לחלוטין.מהר.

הקרן ואירגוניה החדירו את מסריהם הרפורמיים בתחפושת אטרקטיבית של "פלורליזם" כביכול,על מנת לשבור את המונופול הנחוץ לצורך שרידותנו, של היהדות האורתודוקסית.

אין לפצל את העם,והרפורמיות רחוקה מדת משה כרחוק השמש מן הירח.

הכל מוחדר בצורה מתוחכמת וערמומית מאד בעזרת שטיפות מוח לתלמידי מערכת החינוך במסווה של לימודים על זכויות אדם,בעזרת התניית עזרה כספית מאירגוניה למי שיאמץ את הדוקטרינות הזכויות אדמיות האלה,בעזרת לחץ חברתי,בעזרת העיתונות המפגיזה את הציבור בשינאה אנטי חרדית ודתית בכלל,על ידי הכפשת הציבור הזה,והעלאת קרנה של הרפורמיות הנקראית בתקשורת בכנוי ההסוואה-פלורליזם.

המטרה מקדשת את כל האמצעים בחוגי האנרכיסטים וחברי הקרן לישראל החדשה ומדינת השרשור.

מבחינה פוליטית מוחדרים המסרים האנרכיסטיים לשדה הרעיונות על ידי שמעון פרס וצבא הפסיכולוגים שעובדים יום וליל על מנת להציף את חיילי צה"ל בעמדות אנרכיסטיות, ולהרוס את יכולתו לפעול כפי שצריך.

הצבא מותקף חדשות לבקרים על ידי אירגונים ופרטים שונים על כך שירה פה,זרק שם,נהג בצורה איומה כלפי נשים במחסום,זקנים במטע ועוד.

הכל מתוזמר לבית המשפט לגברת הראשונה של מדינת השרשור,שם היא עוטה גלימה ולוקחת לעצמה חופש פעולה בלתי מוגבל להחדיר את מסריה ומסריו של מחנה הקרן לישראל החדשה.

המסרים שוטפי המוח המוחדרים לצורך החלשת הלאומיות והיהדות מול אויביה:שחייבים להיות מידתיים.

מידתי פירושו,עו"ד על הכתף של כל חייל,ומיקרוסקופ על כל כדור שיורים,רק אחרי שבג"צ נותן אישור.אבאלה' מרשה לילדים לפעול,כך זה מתקבל במוחו של הציבור.

מסתמן מכך כאילו לצבא אין כבר מנהיגים בוגרים ומפעילי שיקול דעת, על פי הדוקטרינה הבג"צית שרשורית הזאת.זו החלשה תודעתית.

ניתן לומר שהקרן החדירה את המסרים גם לצבא במובן שהוגשו כל כך הרבה בג"צים בעזרת כספי קרן פורד וסעודיה שהצליחו לכבול את ידי צה"ל וישראל לחלוטין על מנת להבטיח אי נצחון מכריע בצורה נצחית.

שלא לדבר על ההפגנות השלום עכשיויות והאנרכיסטיות הנצחיות הרומסות את זכויות העם היהודי בארצו באין מפריע.

אני קוראת ל"אם תרצו" ולכל העיתונאים הישרים בישראל ,להתחיל לדרוש ללא פשרות כלשהן הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחסל את הקרן לישראל החדשה ואת כל התופעה המסוכנת שהיא מובילה בתוך ישראל.אין לשתף פעולה עם אירגון ג'יסטריט,בשום מקרה.

חייבים להוביל מאבק נחוש על ידי כתבות יומיומיות הדורשות לסלק מפה את כל הזרים עם ילדיהם ולעצור מיידית את הפלישה של מהגרים בהסוואה של פליטים כביכול מיידית.

חייבים להקים ועדת חקירה שתבדוק את מי מעלה שרנסקי עם הסוכנות שלו לארץ.ומדוע הוא מציף אותנו בנוצרים אדוקים שמגדלים את ילדיהם פה בישראל כנוצרים אדוקים בעצמם.הולכת ומוקמת פה מדינה נוצרית צלבנית על ידי מדינת היהודים.זה מזעזע.

חייבים מיידית להעלות את נושא חוק השבות לבדיקה מהירה ולשינוי דחוף.החוק אנכרוניסטי ומציף את ישראל בציבור ענק של מאות אלפי גויים.יש לעצור את זה.

יש לחוקק חוק מתאים למניעת עריכת מיסיון על ילדינו ועל הציבור היהודי בארץ.

גם את התוכנית "תגלית" צריכה לבדוק ועדת חקירה ממלכתית.

בתוכנית הזו שוב מעורבת הקרן ואירגוניה-שתי"ל.המסרים המועברים תוך כדי הביקור בישראל צריכים להיבדק.יש ביקורים בכל מיני מקומות שם מעלים כרגיל את הנושאים הקרובים לעמותת זוכרות ודומותיה.

צריך לבדוק מאלף עד תוו מה עושים בסיורים שלהם.צריך לבדוק גם מיהו ציבור הנערים והנערות אותם מצרפים לטיולי תגלית בישראל.גם שם יש עדיפות לרפורמים,דהיינו ל"פלורליזם".

לבדוק על ידי תחקירים,על ידי צילום במצלמות נסתרות,ועוד.

אנא הרימו את המאבק נגד הפיכתנו למדינת כל אזרחיה מאחורי גבנו,תוך חתירה נפשעת, ותוך כדי העמדת פנים ושימוש במילים ובהגדרות מטעות,והרחיבו אותו על ידי חקירת אספקטים נוספים בפעילותה של הקרן לישראל החדשה.

כולנו נשכרים ממאבקכם וכולנו עימכם ולצידכם.

ליה 17.09.1008:29
28. פנייה לשר הפנים אלי ישי:הקליניקה לעובדים זרים בתגובה להודעה מספר 27
עיר הכנסיות תל אביב.

50 כנסיות בעיר העברית הראשונה בעת החדשה,הלא היא תל אביב, שקיבלו "הכרה" בינלאומית ממוסדות הכנסיה.

פנייה לשר הפנים אלי ישי:

ההכרעה בנוגע לילדי הזרים, והזרים מכל הסוגים, שפולשים לתוככי ישראל בצניחה חופשית וללא הפרעה, מתקרבת.

אני פונה אליך ורוצה להציג בפניך מספר נקודות שחשוב שתחשוב עליהן היטב,ותיקח אותן בחשבון כהיבטים כבדי משקל ביותר.

אם יוחלט לאפשר לילדי הזרים והוריהם,סך של כ - 6000 איש נוספים להתאזרח בישראל (בנוסף ל 4000 הקודמים שאיזרח הפופוליסט רוני בר און מקדימה ) ולהכות פה שורשים, אנו צפויים ליצירת אנומליה בתוך ערינו היהודיות.

מעתה יידע כל העולם, שבסוף ממשלת ישראל מתכופפת תמיד ,למרות הצהרותיה,ולמרות שההתכופפות היא מול עוברים על החוק.

לחוק אם כך אין משמעות אמיתית ובלתי מתפשרת בישראל.

כבר עכשיו מתקיימות 50 כנסיות בליבה של תל אביב, העיר העברית המודרנית שמסמלת את חזרת עם ישראל לארצו.(כך גם בערד ובאילת ובמקומות נוספים,זו רק דוגמה).

בכתבות על נושא הכנסיות המאולתרות האלה, באולמות שמחה שהושכרו לידיהם של מהגרים ופולשים מכל ארצות העולם,כבר ניכרת התנגדותם העזה לסילוקם משם.

לטענתם שלא תאומן, גורמים נוצריים בכירים בכנסיה מכירים בהם כבבתי תפילה רשמיים.

המסר שאתה ומשרדך ויתר המוסדות שולחים, מזיק ביותר למדינה.

ילדי הזרים יהפכו כהרף עין למבוגרים,ומה עליהם לעשות בישראל?ומדוע?

מדוע אינם מוחזרים מיידית לארצותיהם? הרי יש להם מדינות ענקיות.יתכבדו וילכו הביתה.שם ילחמו על שינויים שהם רוצים לבצע בארצם.זוהי חובתם.

זרים ישארו תמיד זרים.

אחת הטענות ,בה הם והאירגונים של הקרן לישראל החדשה משתמשים,היא שעד עכשיו ישראל לא פעלה לסילוקם,ועכשיו הם ילדו ילדים פה ואנו נדרשים להשאירם פה.כלומר,מדוע לא פעלתם עד היום.

מכאן שאין להתמהמה אפילו יום אחד.

התעלמות מהבעיה מאפשרת להם להשתרש פה ביתר שאת, בעזרת הקליניקה לעובדים זרים באוניברסיטת תל אביב, שמנהלת את המלחמה על השארתם ,ומשם יוצאות הוראות הפעולה לכל האירגונים.

הילדים והוריהם הם מוסלמים ונוצרים.

הם לומדים עם ילדים יהודיים.

הערבים אינם מתירים להם ללמוד בבתי הספר שלהם,ועל כן הם נשלחים לבתי ספר יהודיים.

התוצאה ממצב זה הוא שלא ירחק היום ונידרש להקים מסגדים וכנסיות בכל ערינו היהודיות.

הדבר הזה מקומם מאד.

אני רוצה לפרט מהי דרך הפעולה של האירגונים הלא ממשלתיים של הקרן לישראל החדשה כמו קו לעובד,רופאים ללא גבולות,בצלם ודומיהם.

לאירגונים אלה יש כמויות כסף אדירות לצורך ניהול המאבק נגד החזרתם לביתם וארצם.

החמ"ל שלהם נמצא באוניברסיטת תל אביב.מדובר במעט מאד אנשים,אבל דרך הפעולה שלהם היא המקנה לפעולותיהם עוצמה לא מידתית ומסוכנת ביותר.

צריך ללמוד את שמות מנהלי המאבק הזה שכאמור מנוהל מהחמ"ל באוניברסיטת תל אביב מהקליניקה לעובדים זרים.

המאבק מנוהל תוך שימוש ביעילות של צבא.האירגונים הלא ממשלתיים משתמשים באותן שיטות עבודה,כיוון שאף הם פועלים כצבא לכל דבר.

יושבים והוגים תוכניות מפורטות,כל אירגון וכל חבר בכל אירגון מקבל אחריות להוצאה לפועל של חלק מהפעילות הכוללת,לאחר מכן מוזרמים התקציבים-תקציבי ענק,לצורך שכירת רכבים להובלת המפגינים למקומות עליהם הוחלט שישמשו להפגנות.כולם מודעים למטרת הפעילות ולאופייה,כולם מדקלמים את אותה מנטרה בתקשורת,כולם מגוייסים לחלוטין.כולם מתייצבים ביום פקודה.

שלטים ענקיים נקנים ומיוצרים.מוקדש לכך כל הזמן שבעולם,וכל החומרים הנחוצים.הקלטות,צבעים,פלאקאטים,ציוד של הגברה וצילום.לא חוסכים פרוטה ולהיפך.

כמו שהצבא אמור לנהל מלחמה לפי תוכנית מוקפדת,כאשר על כל מבצע מופקד מפקד עליון שמנחה את הכוחות ללא הרף,ומשיג את הנצחון על מנת להמשיך לכיוון היעד הבא,כך פועלים כל האירגונים הלא ממשלתיים בישראל .

לנגד עיניהם האג'נדה שלהם,והיא ברורה וכתובה בעיני רוחם בכתובת של אש.

יש לזכור שעל האירגונים הלא ממשלתיים המאורגנים למופת לצורך מלחמתם והשגת מטרתם, יש מטריית הגנה עצומת ממדים של שופטי הבג"צ הנוכחיים שבכל מאבק,יוציאו את המדינה ואינטרסיה היהודיים ,כשידם על התחתונה.

בכל מאבק בו יעורב בג"צ, ינצחו את המדינה היהודית,השופטים והפרקליטות המאופיינים בהשתייכות לאותו זרם רעיוני, אליו שייכים אירגוניה של הקרן לישראל החדשה וזרוע הביצוע שלה שתי"ל.

לכן הדרך היחידה שבה תוכל המדינה לנצח במלחמה הזאת היא על ידי אירגון נגד יעיל במיוחד, שיפעל אף הוא על פי אותו דגם של חשיבה לעומק,ניתוח כל האפשרויות,סיעור מוחות גדול ממדים ורב היקף,הכנת תוכניות מפורטות עד לפרט הפעולה האחרון,וגיוס קבוצה לא גדולה,אך מרוכזת במשימתה,ומיודעת לדרך פעולתה בצורה מוחלטת.

יש לדאוג שתתקיים רשת קשר מושלמת בין כל פעילי הקבוצה האמונה על פעולת הגירוש,ועל חיסול מצב הפלישה וההשתרשות בישראל, ללא תגובה ממשלתית.

האירגון הוא המפתח להצלחת פעולת המדינה ומוסדותיה ,נגד פעולת ההשרשה שמנהיגים ומייצרים אירגוני הקרן לישראל החדשה,בהנחיית והנהגת אוניברסיטת תל אביב.
ליה 04.10.1009:34
48. מדינה מטורפת מנדבת קייטנה חינמית לכל פולשי העולם בתגובה להודעה מספר 21
סוף סוף מצאתי דו"ח פרטני.

אחרי קריאתו נעשה לי רע.

מסתבר שמדינת היהודים במצב נואש הרבה יותר ממה שחשבתי בכל הנוגע לעובדים הזרים ולפלישות ההמוניות שאיש אינו טורח לעצור.

המדינה מביאה עובדים זולים וזרים,וכתוצאה מיבוא זה יש למדינה הוצאות של מיליארדים על טיפול בהם בצרכיהם בילדיהם במחלותיהם,ומיליארדים אלה כפי שתגלו נחשבים על ידי המדינה עצמה לחובות אבודים -הכל תמורת טיפול בבתי חולים בבתי ספר,בצרכים חברתיים,בתיגבורים ובלימוד מעבר למוענק להם חינם במערכת החינוך,בטיפול בנכיהם ובחוליהם במחלות סופניות יקרות ומידבקות ויקרות כמו איידס,שחפת,ועוד ועוד.

המדינה חוטאת חטא ענק לאזרחיה היהודיים ומערבבת את ילדי האזרחים היהודיים,בכפייה יש לציין,עם ילדים בני דתות אחרות.מוסלמים ונוצרים באותן כיתות וגנים.

המדינה גם שמחה כאשר מסתמנת אינטגרציה בין הזרים לילדי ישראל.

אחרי קריאה זו,אני שואלת את עצמי לשם מה הקמנו מדינה יהודית אם היא כל כך מיותרת עבור העושים במלאכת "הקודש" של הצפת המדינה בגויים,והשקעה של מיליארדי שקלים בהשרשתם,וגידולם בתוך המדינה היהודית הקטנה.

לשם מה אנו פה?

אבקש את כל המעוניינים להעדיף ולהיכנס לתוך הקישורית ולעיין בדו"ח המלא.

אני הצגתי רק חלקים מעטים ממנו,מחשש שיוסר מהאינטרנט.הדו"ח גדול ממצה ומכיל נתונים מבהילים מאד.(אכן הוסר.זה העתק ישן שלו).

על הקוראים לזכור שכל המספרים המופיעים בדו"ח הם קטנטנים ביחס לנתונים המספריים העדכניים, היות והדו"ח נערך לפני שנים מספר ,ומאז גבר הזרם והפך לשיטפון של ממש.

כיום שוהים במערכות ומנצלים אותן מספרים עצומים יחסית למספרים המופיעים בדו"ח.הדו"ח יוצר על ידי תחקירני מרכז המחקר של הכנסת אולם אינו ניתן לפתיחה כיום.הוא חסום.

ילדי העובדים הזרים

תמונת מצב ודרכים להתמודדות עתידית

1. המדיניות כלפי העובדים הזרים בישראל הלכה למעשה

חוקרים העוסקים בסוגיית העובדים הזרים חלוקים בדעותיהם בדבר מידת גיבושה של מדיניות הגירת עבודה בישראל. יש הטוענים שקיימת מדיניות חד- משמעית של הגירת עבודה, ובכללה קביעת מכסות והסדרי כבילה, פיקוח על הכניסה לארץ ואכיפת מדיניות הגירוש. 4 לדעתם, מדיניות זו מבטאת רצון לפקח על הגירת העבודה אך נמנעת במכוון מלעסוק בדרכי שילובם של מהגרי
העבודה בחברה הישראלית. 5

לעומת זאת, יש הטוענים שלא נקבעה בישראל מדיניות ברמה של אסטרטגיה לאומית, וההחלטות בתחום זה הן ברמת הטקטיקה – הסדרים ונהלים שעוסקים בהליכי ההרחקה מהארץ יותר משהם עוסקים בהיבטים אחרים של התופעה: הכניסה לארץ, השהות בה ותנאי החיים של העובדים הזרים.

ואומנם, מן המצב בשטח מתעורר הרושם שלא התקבלה החלטה על מדיניות עקבית וכוללת, שכן מחד גיסא מתקבלות החלטות על המשך העסקת זרים והנפקת אשרות עבודה, ומאידך גיסא מתקבלות החלטות על צמצום מספרם של הזרים והרחקתם מהארץ. גם סוגיית ילדיהם של העובדים הזרים לא הועלתה לדיון בממשלה אלא בתגובה לבעיות שעל סדר- היום, כגון ביטוח בריאות, רישום במשרד החינוך, ולאחרונה – בעקבות פניות ילדי עובדים זרים לבית-המשפט.

מהאמור לעיל מסתבר שיש הימנעות מכוונת מקביעת מדיניות כוללת בסוגיית העובדים הזרים בישראל בכלל ובסוגיית ילדי העובדים הזרים בפרט.

הסברים אפשריים לגישה זו:
1
. מתן זכויות לילדיהם של עובדים שהם ברובם שוהים לא-חוקיים בישראל כמוהו כמתן לגיטימציה ומעמד אזרחי כלשהו לקבוצה זו, אף שהם מפרים את חוקי המדינה בעצם שהותם בה.

3 ר' בר-צורי ( 2003 ), עובדים זרים שגורשו מישראל 2002 , דפי מידע בנושאי שוק העבודה, הרשות לתכנון כוח אדם; ר'
בר-צורי ( 2003 ), בית-דין לביקורת ומשמורת של שוהים שלא כדין – ניתוח פרוטוקולים של ישיבות בית-הדין, מאמר
לדיון מס' 14.03 , הרשות לתכנון כוח אדם.

4 א' קמפ ור' רייכמן (יוני 2003 ), "עובדים זרים בישראל", מידע על שוויון, "מרכז אדוה".

5 במחקר הנוכחי הוחלט להשתמש במונח "עובדים זרים" ולא במונח "מהגרי עבודה" משום שזה המונח המשמש במסמכים הרשמיים במדינת ישראל, וכן משום שבארץ הם נחשבים ל"עובדים" מתוקף תפקידם ול"זרים" עקב העדר מעמד המקנה שייכות כלשהי לישראל.

2 .מתן זכויות לילדים של שוהים לא-חוקיים תהווה תמריץ להמשך הכניסה הלא-חוקית לארץ ולהקמת משפחות של שוהים לא-חוקיים, ותְקַבֵּע תהליכים אלו בישראל. ואכן, כך קרה בבריטניה: רמתם הגבוהה של שירותי הבריאות שניתנו בה חינם היתה מניע ל"תיירות בריאות" של מהגרים חולים שנכנסו כדי לקבל טיפול רפואי. כך, מתן שירותי חינוך שרמתם גבוהה לעומת מדינות המקור הוא תמריץ להישארות משפחות הזרים בישראל (אחד המניעים החשובים לכניסת הזרים לארץ הוא הצורך לחסוך כסף כדי להבטיח רכישת שירותי חינוך לילדיהם).
לפיכך, שילוב הילדים במסגרות החינוך המקומיות מעודד השתקעות בארץ.

3. לנוכח המשאבים המוגבלים של ישראל, יש לנקוט סדר עדיפויות של "עניי עירך קודמים", ולכן יש לספק קודם כל את צורכי הילדים המקומיים, אחריהם את צורכיהם של בוגרים מקומיים ורק אחר כך את צורכי הילדים הזרים.

אומנם אין בישראל מדיניות כוללת מוצהרת כלפי ילדי עובדים זרים, אך בפועל "אילוצי שטח" מכתיבים למשרדי הממשלה ולגורמים הקשורים בהם לתת את דעתם על התופעה. התייחסותם באה לידי ביטוי בחקיקה עיקרית (חוקים), בחקיקת משנה (תקנות השר הממונה), ובנהלים, הוראות והנחיות של מנכ"לים במשרדי ממשלה.

אין לראות בכל אלה משום מדיניות מוצהרת הנובעת מדיון מעמיק בנושא אלא פתרונות נקודתיים לבעיות פרטניות.

למשרדי הממשלה אין מדיניות אחידה, וכל משרד פועל בדרכו. בהעדר ראייה מערכתית, בעיות אפשריות של ילדי הזרים אינן נצפות מלכתחילה אלא מטופלות אד הוק. יתר על כן, עצם מתן הטיפול ואיכותו תלויים במידת דחיפותו, בלחצים של גורמי השטח למילוי הצורך – העובדים הזרים וילדיהם וארגוני זכויות אדם – וממידת הפתיחות והרגישות לבעיה מצד ספקי השירותים
עצמם.

א. שירותי בריאות

אומנם למשרד הבריאות אין מדיניות מוצהרת בעניין מתן שירותי בריאות לילדי העובדים הזרים,אך "גישת האוכלוסייה", שלפיה יש לספק שירותי בריאות לכל מי ששוהה בתחומה של מדינה נתונה (שכן מחלות אינן יודעות גבולות, ואם קבוצות מסוימות אינן מקבלות טיפול הן עלולות
להוות איום על קבוצות האחרות), עומדת ביסוד התפיסה של "בריאות הציבור", ומחייבת אספקת שירותי בריאות לכל מי ששוהה במדינה, יהיה מעמדו החוקי אשר יהיה.

לפי גישה זו יש לתת שירותים רפואיים לכל ילדי הזרים.

שירותי הבריאות הניתנים לילדי הזרים תלויים בגילם: הצעירים ביותר – בני 0-5 – מקבלים היום טיפול רפואי מלא בתחנות לאם ולילד (טיפות- חלב). חשוב לציין שאומנם שירותי טיפת-חלב הםבמקורם שירותי רפואה מונעת, אך לילדי הזרים הם מספקים גם שירותי רפואה ראשונית. הדבר מתאפשר בזכות פריסתן הרחבה של התחנות, העושה אותן זמינות, ובזכות נכונותם של ספקי
השירות – רופאים, אחיות והמחלקות לבריאות של העיריות (בעיקר של עיריית תל-אביב–יפו) –לספק את צורכיהם המיוחדים של ילדי הזרים. הטיפול אינו כרוך בתשלום דמי ביטוח אלא בתשלום חד-פעמי. ילדים גדולים יותר מקבלים טיפול רפואי במסגרת ביטוח בריאות שההורים אמורים לשלם, אך רבים מהם נמנעים מרכישת ביטוח בריאות מחשש שייחשפו ויגורשו, וגם מי שרכש את הביטוח המוצע, היקף שירותי הבריאות שהוא זכאי לו קטן מהנהוג בארץ.

במצבי סיכון רפואי ילדי הזרים מקבלים טיפול, אך הטיפול במחלות כרוניות אינו מכוסה (לפירוט ראה פרק 4

ב. שירותי חינוך

כיום חוק לימוד חובה, התש"ט 1949- , חל על כל ילדי העובדים הזרים בגיל חינוך חובה – 5-16
(בשכונות מצוקה החוק חל גם על בני 3-5 ).לפירוט ראה פרק 5.

ג. שירותי רווחה ושירותים חברתיים נוספים

יש פער בין צורכי הקבוצה לבין היקף השירותים שהיא מקבלת. אפשר שהפער נובע בין השאר מכך שגם הטיפול בילדים המקומיים לוקה בחסר: דוח האגודה הבין-לאומית לזכויות הילד בישראל (מאי 2002 ) מציין שבישראל יש חקיקה מתקדמת בעניין ילדים, אך אכיפת החוקים לקויה (לפירוט.( ראה פרק 6

ד. מעמד אזרחי

משרד הפנים הוא שמופקד על קביעת המעמד האזרחי של ילדי העובדים הזרים. הנושא עומד לדיון בבית- המשפט המחוזי בתל-אביב בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח ובוועדת שרים לענייני אוכלוסין, אך טרם התקבלה הכרעה.

בשל העדר מדיניות רשמית בעניין מעמדם של ילדי העובדים הזרים, צרכים רבים שלהם אינם מתמלאים, וגופים חוץ- ממשלתיים ממלאים חלקית את החסר.

ראוי לתת את הדעת על שאלה עקרונית: האם מדינת ישראל רשאית לגלגל את האחריות לטיפול בסוגיה סבוכה זו לידי הדרג המקומי – מועצות, עיריות, שירותי רווחה עירוניים ומתנדבים? נראה שבעיה לאומית מחייבת פעולה ברמה הלאומית ולא ברמה המקומית (תהיה יעילה ככל שתהיה),.( שכן למדינה יש אחריות להיווצרות התופעה, ויש לה כלים מהותיים לפתרונה (לפירוט ראה פרק 7).

ה. השלטון המקומי

שהותם של העובדים הזרים ובני משפחותיהם בתחום הרשויות המקומיות אילצה את הרשויות להתמודד עם הבעיה ולקבוע נהלים לטיפול בה. עיריית תל- אביב–יפו, שבתחומה שוהים רוב העובדים הזרים בעלי המשפחות, התוותה מדיניות מושכלת ורב- תחומית, ואגפי הרווחה, החינוך, הבריאות והשירותים העירוניים מוציאים אותה אל הפועל. 6

במחצית השנייה של 1999 , בזמן כהונתו הראשונה של ראש העירייה רון חולדאי, הוקמו שני גופים לטיפול בצורכיה של האוכלוסייה הזרה בעיר: "הפורום לעובדים זרים" בראשות מנכ"ל העירייה, המייעץ לראש העירייה בענייני העובדים הזרים, ומסיל"ה – מרכז סיוע לעובדים זרים, הפועל בכמה תחומים: הפצת מידע, התארגנות קהילתית וטיפול בבעיות הפרט. 7

2. ארגונים חוץ- ממשלתיים

א. ארגוני מתנדבים

ארגונים אלו נאבקים על מימוש זכויותיהם של זרים, ילדים ובגירים כאחת. הארגונים פועלים בשני ערוצים במקביל: הם מסייעים לזרים במתן שירות רפואי, בייעוץ משפטי ועוד, ופועלים לעורר מודעות בקרב מקבלי החלטות ובציבור הרחב לסוגיה ולאחריות המוטלת על המדינה לטיפול בה.

ארגונים המטפלים בלעדית בעובדים זרים – קו לעובד ומוקד הסיוע לעובדים זרים;

ארגונים המטפלים בעובדים זרים בכלל פעילותם לקידום זכויות אדם:

האגודה לזכויות האזרח,

עמותת "רופאים לזכויות אדם".

כמו כן יש ארגונים פנים-קהילתיים הפועלים בקהילה הדרום-אמריקנית,
בקהילה האפריקנית ובקהילה הפיליפינית.

בספרות ההגירה מוכרים שני דפוסים עיקריים של הקמת משפחות אצל מהגרי עבודה:

המהגר הראשון הוא החוליה הראשונה בשרשרת.

1. "הגירת שרשרת" -Chain Migration

אחרי שבא הראשון לארץ העבודה, באים אחריו בני משפחתו, בעיקר בני המשפחה הגרעינית.
2
. יצירת משפחות חדשות בארץ העבודה עם בני- זוג מארץ המוצא, מארץ זרה אחרת או מהאוכלוסייה המקומית.

מחקרים מלמדים כי לעתים מהגרים מקימים משפחות חדשות נוספות בארץ העבודה, אף שכבר יש להם משפחות משלהם בארץ המקור.

דפוס הקמת המשפחה משפיע על מספר הילדים בה ועל גילם.

לכל קהילה של עובדים זרים בארץ יש דפוס הקמת משפחה האופייני לה, והוא משפיע על אוכלוסיית הילדים ועל התפלגות הגילים בה.

כך, בקהילת העובדים מדרום אמריקה שיעור הילדים המתבגרים והבוגרים גדול למדי משום שרבים מהם נולדו בחו"ל ובאו ארצה עם הוריהם. בקהילה זו גם נולדו ילדים רבים בארץ, וכך מספר הילדים בה רב למדי. לעומת זאת, כמעט כל ילדי העובדים מאסיה נולדו בארץ, ולכן הם צעירים למדי.

ניתוח מגמות והעדפות בבחירת מדינת הגידול והחינוך של ילדי העובדים הזרים מלמד על שתי גישות מנוגדות:

( 1) החזרת הילדים לארץ המקור בשלב מוקדם למדי של חייהם כדי שיקבלו חינוךבמשפחה המורחבת;

( 2) השארת הילדים בארץ העבודה וכן הבאת הילדים שנולדו בארץ המקור
לארץ העבודה כדי שיגדלו במשפחה הגרעינית. גישות אלו משפיעות על גודלה של אוכלוסיית הילדים ועל הרכבה האתני.

בישראל קהילות עובדים שונות נוקטות גישות שונות: עובדים ממזרח אירופה אינם נוטים להביא את משפחותיהם לישראל או להקים כאן משפחות חדשות.

עובדים מאפריקה, ולאחרונה גם מאסיה, נוטים ליצור משפחות חדשות בישראל, אך נוהגים לשלוח את הילדים לארץ המקור בגיל צעיר למדי.

עובדים מדרום אמריקה מתאפיינים ב"הגירת שרשרת", ונוהגים להשאיר את ילדיהם הנולדים בארץ עמם ולהביא את בני המשפחה מארץ המקור לישראל.

גורמים הקשורים בילדי העובדים הזרים במערכת חינוך ובמערכת הבריאות וכן חוקרים מציינים שחל שינוי בהרגלי גידול ילדים בקרב הורים מקהילות אסיה ואפריקה: מסתמנת מגמה של דחיית גיל השיבה הביתה של הנולדים בישראל.

בעבר ילדים להורים מאסיה שנולדו בישראל נשלחו חזרה במהלך שנת חייהם הראשונה, ואילו כיום הנטייה היא להשאירם בישראל עד הגיעם לגיל חמש –
גיל חינוך חובה.

בקרב הורים מאפריקה ניכרת מגמה של דחיית השיבה הביתה מגיל חמש לגיל
שמונה ואף יותר. לפיכך, מספרם של הילדים מאסיה ומאפריקה נתון במגמת עלייה. מגמה זו משפיעה על השירותים הנדרשים לילדי הזרים.

לעומת זאת, נראה שאין שינוי של ממש בדפוסי הגידול של ילדי הזרים מדרום אמריקה.

2. ילדי העובדים הזרים בישראל – נתונים מספריים
אומדן של צוות המחקר – אומדן מסכם עדכני

מכיוון שעד למחצית הראשונה של 2004 לא פורסם אומדן רשמי של מספר ילדי העובדים הזרים בישראל, נדרש צוות המחקר להכין אומדן עדכני של מספרם.

אומדן כזה חיוני לדיון בסוגיית ילדי העובדים הזרים בארץ.

לפי אומדן שעשה צוות המחקר מתוך מקורות מינהליים זמינים, ביוני 2004 היה מספר ילדי העובדים הזרים בישראל 2,021 . אומדן זה מסתמך על מקורות מידע ביישובים שבהם יש ריכוז גבוה של עובדים זרים, בהנחה שביישובים אלו מתקיימים חיי קהילה וחיי משפחה של עובדים זרים.

בהמשך פנה הצוות אל ספקי השירותים העיקריים של ילדים ובהם ילדי העובדים הזרים:

מערכת החינוך (מחלקות החינוך בעיריות) ומערכת הבריאות (התחנות לבריאות המשפחה).

מכיוון שלא כל ילדי הזרים רשומים ברישום נפרד המזהה אותם כזרים במערכת החינוך ובמערכת הבריאות, הנחנו את נותני המידע כיצד להבחין בינם לבין ילדים אזרחי ישראל.

הנתונים נאספו מארבעה יישובים שבהם מתגוררות רוב משפחות העובדים הזרים בישראל (ראה פרק 2, סעיף 6 ).

להלן סיכום הנתונים:

לוח 1: התפלגות ילדי העובדים הזרים לפי גיל ועיר מגורים, פברואר 2004
תל-אביב וסביבתה ירושלים חיפה אילת סך הכול
1,595 104 55 95 1,341 0-5
318 2 7 9 300 6-11
79 1 2 1 75 12-14
29 1 4 0 24 15-18
2,021 108 68 105

סך הכול 1,740

מקורות: בני 0-5 – התחנות לאם ולילד; בני 6 ומעלה – מחלקות החינוך בעיריות.

הערות וסייגים לאומדן

התחנות לאם ולילד (טיפות- חלב) ובתי-הספר נחשבים למקורות מהימנים לאיסוף נתונים על 􀂃ילדי העובדים הזרים מסיבות אלו: ( 1) העובדים הזרים רוחשים אמון רב כלפי המטפלים בתחנות ולכן אינם חוששים לבוא אליהן לקבל טיפול; ( 2) בזכות חוק לימוד חובה ובשל החשיבות הרבה שההורים מייחסים לחינוך ילדיהם, רוב הילדים בגיל בית- הספר שוהים במסגרות חינוך.

הנתונים על ילדים שגילם שש ומעלה נאספו מרשימות שהתקבלו ממחלקות החינוך בעיריות 􀂃 שאליהן פנינו. כאשר היה הדבר אפשרי, פנינו לבית- הספר כדי לוודא שהילד שמצוין באמצעות מספר דרכון הוא ילד של עובד זר. פעמים הזיהוי לא היה ודאי, ולכן תיתכן סטייה של כ 10- ילדים בכל עיר בכל שכבת גיל.מינהלת החינוך בעיריית אילת אינה ממוחשבת, ולכן יצרנו קשר ישיר עם בתי- הספר ומהם 􀂃 קיבלנו את הנתונים. בירושלים ובחיפה מחלקות החינוך בעיריות מסרו את הנתונים.( בשל מדיניות הגירוש, מספר ילדי הזרים הרשומים במסגרות החינוך נתון במגמת ירידה: ( 1 􀂃 יש ילדים שהיו רשומים בבתי-הספר ובתחנות לאם ולילד בראשית השנה ועזבו עם משפחתם לטיפת- חלב; ( 3) רוב המתבגרים נפלטים מבית- הספר בגיל 16 , כאשר חוק לימוד חובה אינו חל עליהם עוד. יש בהם שהוריהם גורשו והם נשארו בארץ לבד ונאלצים לעבוד לפרנסתם. כל אלה אינם רשומים במערכת החינוך.

על- פי דיווחי שירותי הרווחה של עיריית ירושלים, שירותי בריאות וחינוך לילדי העובדים 􀂃 הזרים ניתנים בעיקר במזרח העיר. על אלה אין נתונים, ולכן קשה לאמוד את מספר הילדים.

לפי הערכות של העירייה ושל צוות המחקר יש בירושלים כ 105- ילדי עובדים זרים, רובם עד גיל 6 .

האומדן של צוות המחקר – 2,021 ילדים ביוני 2004 – קרוב מאוד לאומדני מסיל"ה האחרונים, הנשענים על נתוני מחקר על ילדי עובדים זרים בתל- אביב שעשו מסיל"ה ומכון ברוקדייל במחצית השנייה של 13.2003 המחקר התבסס על סקר בקרב משפחות עובדים זרים מאפריקה, מדרום אמריקה ומאסיה החיים בתל-אביב–יפו.

לפי המחקר היו בתל-אביב–יפו 2,500 ילדי זרים. בשנת
2004 ירד מספרם ל 2,000- בשל מדיניות הגירוש של העובדים הלא- חוקיים, שהביאה לעזיבתם של עובדים זרים בלא היתר ושל בני משפחותיהם.

לפי אומדני קופת-החולים "מאוחדת" על ילדי זרים המבוטחים בביטוח הבריאות שלה, בראשית שנת 2004 היו רשומים בקופה כ 1,400- ילדים בני 0-18 בכל הארץ. להערכת משרד הבריאות ומסיל"ה הצטרפו לביטוח כ- 67% מכלל ילדי העובדים הזרים בארץ. אם כן, גם אומדן זה קרוב לאומדן של צוות המחקר.

אומדני הלמ"ס למספר ילדי עובדים זרים בישראל טרם פורסמו רשמית, אולם האומדן שהציגה בדיוני ועדת השרים ביוני 2004 גבוה מהאומדנים שלעיל:

להערכתה היו בישראל ביוני 2004 כ-4,000 ילדי זרים. אומדן הלמ"ס הופק מקובץ מרשם התושבים בניכוי טעות מערכת (על מגבלותיהם של אומדנים אלו ראה דיון בהמשך).

כאמור, הכרת גודל אוכלוסיית ילדי עובדים זרים בישראל היא תנאי הכרחי לדיון בסוגיה. הנתונים שלעיל הופקו רק ב- 2004 . קדם לכך תהליך ממושך של איסוף נתונים קיימים וניתוחם וזיהוי מקורות מידע אפשריים – מינהליים ומחקריים – להפקת מידע על האוכלוסייה הנסקרת.

הערכות נוספות

א. מחלקת הרווחה בעיריית תל-אביב–יפו
לפי הערכת מחלקת הרווחה בעיריית תל-אביב–יפו, הנשענת על ההערכות של מסיל"ה, בראשית שנת 2003 התגוררו בישראל 3,000-5,000 ילדי עובדים זרים.

ב. קו לעובד
לפי "קו לעובד", בראשית שנת 2003 התגוררו בישראל כ 6,000- ילדי עובדים זרים. להערכתנו אומדן זה הוא אומדן יתר.

מקורות מידע שאפשר להפיק מהם נתונים

כאמור, צוות המחקר בחן גם מקורות מידע קיימים שמהם אפשר להפיק נתונים עדכניים על אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים:

א. רישומי ביקורת הגבולות של כניסות לישראל
הלמ"ס מפיקה נתונים מרישומי ביקורת הגבולות של כניסות לישראל. היא פרסמה לראשונה ב- 2001 14 נתונים על מספר הכניסות של ילדי עובדים זרים לישראל בשנים 1991-1999 . לפי נתונים אלו מספרם הכולל של הנכנסים היה כ 2,000- לפי רישומים אלו, מוצאם של רוב הילדים בדרום אמריקה ובמזרח אירופה, ושל מקצתם מאפריקה ומאסיה. יש אי-התאמה בין רישומים אלו לבין התרשמות גורמים העומדים בקשר עם ילדי הזרים (אחיות בתחנות טיפת- חלב), שכן בפועל כמעט לא נצפו ילדים ממזרח אירופה, ורוב הילדים הם
מאפריקה.

נוסף על כך הועלו ההערות והסייגים שלהלן:

הנתונים חלקיים, שכן הם מציגים את מספר הנכנסים לארץ (בניכוי טעות מערכת), אך לא 􀂃 את מספר הילדים שנולדו בארץ;
; נתוני הלמ"ס חלים על ילדים בני 0-14 , וחסרים נתונים על ילדים בני 14-18 􀂃 לדעת עורכי נתונים בלמ"ס הנתונים מוטים כלפי מעלה שכן הם כוללים גם כניסות של ילדים 􀂃 שאינם ילדי עובדים זרים (למשל תיירים ממדינות הגירה שנמנו בטעות עם ילדי הזרים),ומספרם של ילדי העובדים הזרים הנכנסים נמוך יותר; הנתונים מעודכנים עד סוף שנת 1999 , ואין נתונים מעודכנים לשנים שאחריה. 􀂃 בהעדר הערכות אחרות, נתונים אלו שימשו בשנים קודמות מסגרת להתייחסות, אך כאמור בשל מגבלותיהם התחייבו הערכות מדויקות יותר.

ב. רישום לידות במינהל האוכלוסין במשרד הפנים

בעקבות דיונים של צוות המחקר עם נציגי הלמ"ס התקבלה בלמ"ס החלטה ליצור סדרה חדשה של נתונים דמוגרפיים על ילדי עובדים זרים שנולדו בארץ. הסדרה נבנתה על- סמך נתוני מינהל האוכלוסין במשרד הפנים משנת 2000 ואילך (הם נשענים על חובת הדיווח למשרד הפנים של כל מוסד שמתקיימות בו לידות על- פי החוק).הנתונים מאפשרים להבחין בין יילודים של עובדים זרים לבין כלל היילודים, וכן להפיק מידע נוסף על המצב המשפחתי של האם ועל מקום הלידה. פרטים אלו מצוינים בתעודת היילוד שהמשרד מנפיק.עוד הוחלט בעקבות הדיונים עם צוות ההיגוי להקצות משאבים לשלמת הסדרה בנתונים משנת
1993 ואילך באמצעות תעודות היילוד של יילודים זרים השמורות בגנזך מינהל האוכלוסין. עד כה טרם הושלם הטיפול בנושא.

ג. נתוני משרד הפנים על לידות לפי ארץ המוצא של האם

משרד הפנים מנפיק תעודות יילוד חי בבתי-חולים ישראליים בעבור כל התינוקות הנולדים בארץ, ובכללם ילדים של נשים לא ישראליות. מספרי זהות ניתנים לאזרחי ישראל בלבד. אפשר ללמוד על מספר הלידות של עובדות זרות מן ההפרש בין מספר תעודות יילוד חי ובין מספר מספרי הזהות
שניתנים לכל בית-חולים. בבתי- החולים נשמר מידע משנת 2000 ואילך, אך עד כה הוא לא עובד ולא פורסם.

ד. נתונים ממחלקות היולדות ומבתי-החולים ליולדות בארץ

במאגרי המידע של בתי- החולים יש נתונים על מספר הלידות של נשים לא ישראליות ועל מספר היילודים. נתונים אלו לא פורסמו עד כה.

צוות המחקר פנה לבתי- חולים בתל-אביב–יפו ובאילת בבקשה להיעזר במידע בנושא, אך פניותיו לא נענו.

ה. נתוני המוסד לביטוח לאומי

במוסד לביטוח לאומי נצבר מידע על לידות של ילדי עובדים זרים בכלל המידע על לידות בבתי- חולים ישראליים. המידע המפורט על היולדות שמור ב 26- סניפי המוסד לביטוח לאומי, אולם מידע זה אינו זמין ואינו ממוחשב (הוא ניתן לעיבוד ידני בכל סניף). במוסד לביטוח לאומי אין כיום מידע
על היקף הלידות לפי גמלאות ומענקים של הביטוח הלאומי. גם מידע על מספר הלידות של עובדות זרות לפי גמלאות ומענקים של הביטוח הלאומי אינו זמין(ראה להלן דיון בשירותי הרווחה שהמוסד לביטוח לאומי מספק לעובדים הזרים).

גם אם יופק מידע ממקורות אלו הוא יהיה חלקי בלבד, מסיבות אלו:

1. לא כל הלידות נעשות בבתי- חולים ישראליים, שכן נשים זרות רבות יולדות בבתי-חולים בשטחים או בבתי- חולים של המיסיון, הן בשל העלות הנמוכה הן משום שכך הן אינן מסתכנות במסירת פרטים ובחשיפה וזיהוי בפני הרשויות.

2. האפשרות לאמוד את מספר הלידות באמצעות נתונים על דמי הלידה המשולמים ליולדות מוגבלת, מאחר שדמי הלידה ניתנים ליולדות שיש בידן או בידי בן-זוגן אישורי מעסיקים או הוכחות לתשלומים רצופים למוסד לביטוח לאומי במהלך חצי השנה שקדמה ללידה, ועובדים זרים במהלך השנה; ( 2) הורים רבים יותר משאירים את ילדיהם הקטנים בבית ואף נמנעים מלבוא. רבים אינם עומדים בתנאים הללו. בגלל השינויים התכופים בהתנהלות המוסד לביטוח לאומי, מדיניות תשלום דמי הלידה אינה עקבית. 15

גם המחקרים שעסקו בעובדים זרים בישראל לא סיפקו נתונים מלאים על מספרם הכולל של ילדי העובדים הזרים בישראל.

רק סקרי הרשות לתכנון כוח-אדם במשרד העבודה והרווחה עסקו בהיבטים מספריים של אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים. הם מספקים נתונים לא מדגמיים לשנים 1998-2002 על אוכלוסייה זו, המלמדים על מגמת גידול במספרם בתקופה הנדונה. 16

3. מודלים לניבוי שינויים בגודלה של אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים בישראל

היות שסקירת מקורות המידע שהיו זמינים בעת כתיבת הדוח לא סיפקה תשובות מלאות בדבר היקף האוכלוסייה ומגמות גידולה, פנינו למקורות בספרות ההגירה הרלוונטית לצורך הכרת המשתנים הרלוונטיים הנדרשים לחיזוי שינויים דמוגרפיים באוכלוסייה נתונה.

הגורמים המשפיעים על גודלה של אוכלוסיית ילדי הזרים בארץ העבודה

בספרות ההגירה 17 מוצגים כמה גורמים העשויים לסייע בניבוי הגידול באוכלוסיית ילדי העובדים הזרים בישראל.

יש שתי גישות אפשריות של הורים שהם מהגרי עבודה לבחירת ארץ הגידול של ילדים שנולדו 􀂃 בארץ העבודה. האחת – השארת הילדים בארץ העבודה עם הוריהם; השנייה: החזרתם לארץ המוצא וחינוכם שם במשפחה המורחבת.

יש מתאם חיובי בין הוותק בארץ העבודה לבין הנטייה להקים בה משפחה. ככל שהמשפחות 􀂃ותיקות יותר, כך גדלה ההסתברות להולדת ילדים נוספים במשפחה.
מהגרים המתערים בארץ העבודה נוטים לחקות את דפוסי הקמת המשפחה הטיפוסיים 􀂃 למשפחות בארץ העבודה.

קהילות הזרים נבדלות אלה מאלה בדפוסי הפריון. 􀂃

שקלול מאפיינים אלו והצבת ערכים מתאימים למציאות בישראל עשויים לסייע בניבוי מגמות הגידול של אוכלוסיית ילדי עובדים זרים בארץ.

א. מודל לחיזוי הגידול במספרם של ילדי העובדים הזרים (להלן – המודל הגיאוגרפי-עירוני המקורי)

באוניברסיטת תל-אביב פיתח צוות מחקר בראשות פרופ' שנל מודל חיזוי גידול אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים החיים בישראל. מודל זה התפרסם ב 2001- , והוא מודל נורמטיבי הנסמך על הנחות 15 משוק העבודה בדבר הביקוש לעובדים זרים בישראל. מודל זה הוא המודל הראשון שפותח בארץ לאומדן מספרם של ילדי העובדים הזרים.

הנחות המודל:

בעשור הקרוב יתמיד הביקוש לעובדים זרים ויהיה 90,000 עובדים בשנה. 􀂃
מחזור שהות של עובד זר בארץ הוא שלוש שנים. 􀂃 כשליש מן העובדים הזרים בכל מחזור שהות מאריכים את שהותם בארץ בשלוש שנים, 􀂃 וכשליש – בשלוש שנים נוספות. משקי בית שנשארו בארץ שלושה מחזורי שהות (מעל תשע
שנים), עתידים להשתקע בארץ ההגירה.

כל הנשארים בארץ נישאים ומולידים בכל מחזור שהות ילד אחד, ועד לשלושה ילדים בכל 􀂃משק בית.

מי שנשאר בארץ יותר משלושה מחזורי שהות עוזב את שוק העבודה המשני ומצטרף לשוק 􀂃 העבודה העיקרי, וכך מפנה מקום לעובדים זרים חדשים.

על- פי המודל זה, צפוי שבתוך עשר שנים – בשנת 2011 – יגיע מספרם של ילדי העובדים הזרים בישראל לכ- 20,000 : כ 10,000- ילדים בני 1-3 , כ 5,000- ילדים בני 4-6 וכ 5,000- ילדים בני 7-9 .

4. השפעת הפעילות של מינהלת ההגירה על מספר ילדי העובדים הזרים

בספטמבר 2002 התקבלה החלטת ממשלה בדבר הגברת קצב הגירוש של עובדים זרים השוהים בארץ בלא היתר. בין השאר הוחלט לייעל את הליכי הגירוש ולהפעיל "מינהלת ההגירה". בעקבות פעילותה גדל מספר המגורשים מהארץ במידה ניכרת. 20

עד אוגוסט 2003 לא עמד גירוש ילדים על הפרק, והורים וילדים האמינו שלהיות ילד או הורה פירושו חסינות מפני גירוש, גם אם הוא שוהה בישראל שלא כחוק.

3. מוצא ההורים

פילוח אוכלוסיית הילדים על-פי מוצאם מלמד על הבדלים בולטים בינה לבין האוכלוסייה הבוגרת של העובדים הזרים בישראל: רוב הילדים הוריהם מאפריקה, מאסיה ומדרום אמריקה, ואילו באוכלוסייה הבוגרת בולט משקלם של העובדים ממזרח אירופה.

רוב הילדים שנולדו בישראל שייכים לקהילת יוצאי אפריקה, שהיא הקהילה הזרה הוותיקה ביותר בישראל. 23 בקרב הילדים מאפריקה בולט משקלם היחסי של יוצאי גאנה. קבוצה נוספת בולטת בגודלה היא של ילדים שהוריהם יוצאי דרום אמריקה, ובהם בולטת קבוצת הילדים שהוריהם מקולומביה.

לאחרונה ניכרת מגמת גידול במספר הילדים מאסיה. בקבוצה זו בולט משקלם הגדל והולך של ילדים שאמהותיהם מהפיליפינים והן מועסקות כמטפלות סיעודיות.

על- פי האומדנים, חיים בישראל רק ילדים מעטים של עובדים זרים ממזרח אירופה.22

4. דת -

המחקר הזה נערך לפני הפלישה ההמונית מאפריקה שרובה מוסלמית.

רב העובדים הבוגרים – כ- 93% – רואים בעצמם נוצרים, ואפשר להניח שילדיהם מתחנכים על- פי עקרונות דת זו. לארגוני הדת יש תפקיד חברתי חשוב בקהילות הזרים. ההתכנסויות הדתיות בימי שבת וראשון הן מסגרת חברתית ומקור לעדכון ולהעברת מידע בין חברי הקהילה. ארגוני הדת
פעילים בעיקר בקהילת העובדים הזרים מאפריקה, 25 אך הם פועלים גם בקהילה הלטינית ובקהילה הפיליפינית. טקסי הדת שהקהילה מקיימת בשיתוף הילדים או בעבורם – הטבילה, אכילת לחם הקודש וטקסי מעבר (קומוניון) – עושים אותם לחלק מהקהילה, תורמים לעיצוב זהותם ונותנים להם מסגרת השתייכות המאפשרת להם להגדיר את עצמם מול הסביבה היהודית שבה הם גדלים.

5. רשתות חברתיות

בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל- אביב נערך מחקר לא מדגמי על כ- 200משפחות של עובדים זרים, רובם שוהים בארץ בלא היתר ומתגוררים בתל-אביב–יפו. מדובר במחקר על רשתות חברתיות שהוא חלק ממחקר משווה דו-לאומי ישראלי- גרמני. המחקר מספק מידע על תהליכי ההיקבעות של קהילת הזרים מאפריקה, ובעיקר על דפוסי צריכה, תרבות פנאי ותנאי דיור. 26
הרשתות החברתיות הפורמליות והלא- פורמליות שהעובדים הזרים יוצרים במדינות העבודה ממלאות תפקיד חשוב בקליטתם בה. הן מסייעות להתאקלמות בסביבה החדשה, מתווכות בין הקהילה בארץ המקור לקהילה בארץ העבודה ומסייעות בשמירה על מורשתם הלשונית והתרבותית של בני הקהילה.

עם הזמן נוצרת בארץ העבודה קהילה מקומית בעלת אופי מיוחד, שמספקת שירותים מיוחדים לחבריה. אף- על- פי שהפרטים בקהילה מתחלפים, הקהילה נעשית אבן שואבת למצטרפים חדשים מאותה ארץ מקור. בישראל התהוו רוב הקהילות האתניות המקומיות בתל-אביב–יפו.

נוסף על כנסיות, הממלאות תפקיד מרכזי בחיי הקהילות הזרות (ראה לעיל), יש ארגונים כגון
African Union ) AUw- של הקהילה הפיליפינית ו (Union of Philippines Workers) UPIMA של הקהילה האפריקנית, שמנסים לנהל את חיי החברה של קהילותיהם, לספק לחברים בהן מידע על זכויותיהם ועל השירותים העומדים לרשותם ולייצג אותם מול הרשויות.

לקהילות אחרות אין ארגונים ממוסדים, אך הן מתארגנות בשעת הצורך באירועים הקשורים בחיי התרבות שלהם או לטיפול במי שנתון במצוקה, כגון איסוף כספים בעבור חבר קהילה הנזקק לטיפול רפואי או לכרטיס טיסה עקב גירוש או מסיבה אחרת.

חשוב לציין את תרומתה של העיתונות הכתובה והעיתון של קהילת הסינים שיצא בתל- אביב לגיבוש הקהילה, למשל העיתון Manila-Tel Aviv

הרשתות החברתיות פגיעות מאוד, ורמת הפומביות של פעילותן תלויה במדיניות הממשלתית. בתקופת הגירושים הנרחבים, למשל בשנת 2003 , נרתעו העובדים מלהיפגש מחשש שימשכו את תשומת לבה של המשטרה ושל משטרת ההגירה, ייעצרו ויגורשו, והרשתות החברתיות הצטמצמו מאוד או הפסיקו לפעול.

אשר לילדים, הרשתות החברתיות הן בעלות השפעה מכרעת, משום שהן מעניקות חינוך לילדי הגיל הרך (עד גיל שלוש), הן במסגרת משפחתונים פרטיים בדירות מגורים של נשים מהקהילה (ראה פרק 5), הן בגנים קהילתיים בחסות הכנסייה, כגון זה שהוקם בדרום תל-אביב לקהילה האפריקנית.

נוסף על כך, הקהילות הקימו מוסדות ללימוד שפה ותרבות בעבור ילדי הקהילה. הבולט בהם הוא בית- ספר קטן"( La Escuelita
– בית- הספר לשפה ולתרבות לטינו- אמריקנית שהקימה הקהילה
בתל-אביב. בית- הספר שימש מודל חיקוי לקהילות אחרות בעיר (ראה פרק 5).

הקהילות נוהגות לקיים אירועים חברתיים מיוחדים נוסף על ההתכנסויות הדתיות, כגון טקס בחירת מלכת היופי הפיליפינית שנערך אחת לשנה ומשחקי כדורגל בקהילה הלטינו-אמריקנית. לאירועים אלו יש השפעה מעצבת על השאיפות התעסוקתיות של הילדים, והדבר בא לידי ביטוי בשיחות שניהלנו
אתם בקבוצות המיקוד.

להערכת מסיל"ה, בשנת 2003 חלה שחיקה ניכרת ביכולתן של קהילות הזרים לסייע לפרטים החיים בתוכן: מקהילות איתנות המורכבות מפרטים חזקים בעלי השכלה וכוח נפשי, שהשכילו עם השנים להקים מוסדות לתמיכה ולעזרה הדדית ולהפנות משאבים להתארגנות חברתית, תרבותית
ודתית, הן הפכו לקהילות מדולדלות ונרדפות, ומוסדותיהן אינם מסוגלים עוד לסייע לחבריהן. 27

6. פריסה גיאוגרפית ותנאי דיור

א. מגמות פריסה של ריכוזי מהגרים בעולם

רוב העובדים הזרים מרוכזים בערים הגדולות. הערים הן אבן שואבת לעובדים זרים מכמה סיבות:

1. אפשרויות התעסוקה בעיר רבות, ואפשר לעבוד בכמה מקומות עבודה בו-בזמן.

2. החיים בעיר מאפשרים לעובדים הזרים להשתלב באוכלוסייה העירונית, וכך מפחיתים אתסכנת החשיפה בפני הרשויות ואת איום הגירוש מהארץ. שיקולים אלו הם בעלי משקל בעיקר בעבור העובדים הלא- חוקיים.

3. שכונות המאוכלסות בזרים הן מוקד משיכה לזרים אחרים בני קהילתם. זו סביבה תומכת,ופועלים בה ארגונים מקומיים שעשויים לסייע לעובדים בעתות מצוקה.עם זה, יש גורמים הפועלים נגד נטייה זו:

1. עלות הדיור בערים גבוהה יותר מבפריפריה.

2. ריכוז עובדים זרים בשכונות מוכרות חושף אותם ואת בני משפחותיהם לגורמים עוינים, כגון קבוצות לאומניות המתנכלות לזרים 28 ועבריינים, וכן לגורמי האכיפה.

ב. ריכוזי עובדים זרים בארץ

נראה שבישראל גורמי המשיכה לעיר חזקים מגורמי הדחייה, ולכן רוב העובדים בעלי המשפחות מרוכזים בעיר הגדולה – תל-אביב–יפו וסביבתה. גם רוב ילדי הזרים מתגוררים בתל- אביב–יפו וסביבתה. 29 פעמים רבות ההורים עובדים במשקי בית בערי הלוויין של תל- אביב (הרצליה, גבעתיים) ומתגוררים בהן במהלך השבוע. הם מתראים עם ילדיהם בסופי שבוע, ובמהלך השבוע
הילדים שוהים אצל מטפלות.

אוכלוסיית העובדים הזרים הלא- חוקיים, שאליה שייכות רוב המשפחות, נוטה מלכתחילה להתרכז בתל-אביב–יפו ובסביבתה, או לעבור אליה כאשר שהייתה בארץ מתמשכת. גם מי שבאים בהיתר אך נוטשים את המעסיק החוקי (כדי לשהות זמן רב יותר בארץ ולעבוד בה) נוטים לעבור מהפריפריה למרכז. בשל הסדרי הכבילה הקיימים בישראל, נטישת המעסיק הופכת אותם לשוהים
בלתי חוקיים. עליהם להימנע מלהתבלט בסביבתם, והעיר הגדולה היא מקום מתאים לצורך זה.

כאמור, מתוך ניתוח המידע על ריכוזי עובדים זרים במדינות מערביות בערים גדולות, אפשר לצפות לקיומן של קהילות כאלה גם בירושלים ובחיפה, לצד הקהילות המוכרות הקיימות בתל- אביב–
יפו. 30 עיר נוספת שבה היה אפשר לצפות לריכוז של ילדי עובדים זרים היא אילת, שכן היא עיר תיירות ומספקת תעסוקה בענף המלונאות (בעיקר לעובדים מאפריקה, הנוטים להקים משפחות בישראל). נראה שגם ביישובים אחרים בישראל מתגוררות משפחות של עובדים זרים, אולם מדובר
במשפחות מעטות, ואין עליהן מידע.

לוח 4: ריכוזים של ילדי עובדים זרים בארץ 31
תל-אביב וסביבתה ירושלים חיפה אילת סך הכול
2,021 108 68 105 1,740

ג. ריכוזי עובדים זרים בתל-אביב–יפו
כאמור, רוב ילדי עובדים זרים בישראל מתגוררים בתל-אביב–יפו, ובשנת 2003 נאמד מספרם בכ- 2,100 . מספרם הצטמצם בכמה מאות בשנה האחרונה עקב יציאת משפחות של עובדים זרים בשל גירוש אחד ההורים אחד או בשל עזיבה מרצון. 32
משפחות העובדים הזרים בתל-אביב–יפו מרוכזות בשכונות הדרומיות של העיר, שהן שכונות מצוקה: אזור התחנה המרכזית הישנה והחדשה, שכונת פלורנטין, שכונת התקווה, קריית-שלום, שכונת שפירא ושכונת הארגזים. גם בערים אחרות העובדים הזרים נוטים להתגורר בשכונת מצוקה, שבהן הדיור זול יותר.

ד. תנאי דיור

בשכונות שבדרום תל-אביב רמת השירותים הכללית נופלת מזו המאפיינת את השכונות החזקות שבצפון העיר. רוב תושביהן הוותיקים של שכונות אלו מבוגרים, ועל כן הן אינן ערוכות לספק שירותים למשפחות צעירות שיש בהן ילדים (בעיקר בתחום החינוך והבריאות).

בשכונות אלו התפתחו שירותים המכוונים לגברים זרים יחידים – מכוני ליווי ומועדוני מין –ונפוצות תופעות של שכרות וקטטות; דיירי המקום, בעיקר עובדים זרים וילדיהם, חשופים להן בקביעות.

עובדים זרים מתגוררים בישראל בדירות שכורות. בחינת תנאי הדיור של משפחות העובדים הזרים מלמדת על צפיפות דיור ממוצעת של 2-2.5 נפשות בחדר, בדירות שגדלן הממוצע 2.5 חדרים. 33 רוב הדירות מצוידות במתקני בישול וקירור של מזון, במים חמים ובשירותים. תנאים אלו טובים
יחסית לתנאי הדיור של עובדים זרים בהיתר השוהים בישראל בלא משפחה, שעל-פי רוב מתגוררים בצפיפות גבוהה ובתנאי דיור ירודים. ואולם, תנאי הדיור של משפחות הזרים נחותים לעומת תנאי דיור של משפחות בישראל בכלל, שצפיפות הדיור שלהן היא 0.94 נפשות לחדר, ובתל-אביב–יפו
בפרט, שבה הצפיפות נמוכה עוד יותר – 0.77 נפשות בחדר. 34 עם זה, על- פי רוב הדירות שבהן מתגוררים העובדים הזרים מרווחות למדי, בשל סטנדרט הבנייה באזורי מגוריהם. 35

השכרת דירות לעובדים זרים ולמשפחותיהם משפיעה על ערך הדירה, על מעמד השכונה ועל המרקם העירוני. השפעה זו בולטת בעיקר בתל-אביב, שבה כאמור יש ריכוזים של משפחות זרים.

השפעתה המיידית של כניסת משפחות זרים לשכונה היא ירידת ערך הדירות בה.

יש הטוענים שסוחרי נדל"ן מנצלים תופעה זו לצורך רכישת הדירות מהתושבים הוותיקים בשכונה במחיר נמוך, שכן התושבים רוצים לעזוב את סביבתם בשל כניסת הזרים. הרוכשים החדשים מנסים לשנות את ייעוד הקרקע לבנייה לגובה או ליעדים אחרים.

בכך הזרים מסייעים שלא מדעת להפחתת ערך הדירות ולזירוז עזיבת תושבים ותיקים את האזור.

שירותי הבריאות לילדי העובדים הזרים בישראל

שירותי הבריאות המסופקים לילדי העובדים הזרים בישראל מקיפים שלושה מארבעת הרבדים הנזכרים – רפואה מונעת, רפואה ראשונית ורפואה שניונית – גם אם לא כולם מעוגנים בחקיקה ובהסדרים פורמליים.

ספקי השירותים החיוניים הללו פועלים כך מתוך אמונה שאסור למנוע את
שירותי בריאות מילדים, יהיה אשר יהיה מעמדם האזרחי.

העובדים הזרים נבדלים מאזרחי ישראל בדפוסי הצריכה של שירותי רפואה. אצל תושבים מקומיים, פעמים רבות קבלת טיפול ברובד רפואי מסוים עוברת דרך הרובד הרפואי שלפניו. למשל רופא המשפחה, השייך לרובד הראשוני, מפנה לרופא מקצועי, השייך לרובד השניוני, אולם בתחומים רבים אפשר לפנות לרופאים מקצועיים במישרין.

העובדים הזרים, לעומת זאת, פונים כמעט בכל בעיה לטיפת חלב או למרפאה של "רופאים לזכויות אדם", ומשם מנותבים בשעת הצורך לטיפול רפואי ברובד גבוה יותר.

טיפות- החלב מספקות לילדי הזרים הן שירותי רפואה מונעת הן
שירותי רפואה ראשונית, להבדיל מילדים ישראלים, שמקבלים בהם שירותי רפואה מונעת בלבד.

מנגד, בקרב הזרים ניכרת מגמה של פנייה לחדר מיון בשל בעיות השייכות לרובד הרפואה הראשונית.

לפיכך, ומשום שנותני השירותים מספקים לעובדים הזרים שירותים בכמה רובדי רפואה, בדיון בשירותי הבריאות הניתנים לעובדים זרים בחרנו שלא לסווג את השירותים לפי רובדי הרפואה אלא לפי מקור השירות.

הפריסה של השירותים הרפואיים ומידת השימוש בהם באוכלוסיית הילדים הזרים נבחנה בעיקר בתל-אביב.

אומנם רוב ילדי העובדים הזרים מתגוררים בתל-אביב, אך הנעשה בה אינו משקף את הנעשה בשאר הארץ, שכן היא מעין "מדינה בתוך מדינה", ופיתחה לעצמה מערכת משלה למתן שירותים לילדי הזרים.

לכן נסקרו בקצרה שירותי הבריאות לילדים גם בירושלים ובאילת.

א. ביטוח בריאות לילדי העובדים הזרים

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד 1994- , אינו חל על העובדים הזרים וילדיהם. לפי סעיף 56 (א) 1)(ד) לחוק, שר הבריאות רשאי לקבוע הסדרים מיוחדים למי שנמצא בישראל ואינו מבוטח לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בהיקף ובתנאים שיקבע.

סעיף 1ד לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א 1991- , חל כל עוד לא קבע שר הבריאות הסדרים מיוחדים לפי סעיף 56 (א)( 1)(ד) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

לפי סעיף זה, על המעביד להסדיר לעובד הזר שהוא מעסיק ביטוח בריאות לפי סל שיקבע שר הבריאות בצו. בצו עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (סל שירותי בריאות לעובד), התשס"א- 2001 , מוצג סל שירותי הבריאות לביטוח בריאות של עובדים זרים.

החוק והצו אינם חלים על ילדי העובדים הזרים.

ההסדר למתן שירותי בריאות לילדי עובדים זרים באמצעות ביטוח בריאות מופעל בישראל מאז פברואר 2001 מתוקף חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מס' 5/2001 , "הספקת שירותי בריאות לקטינים הנמצאים בישראל ואינם מבוטחים על- פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי".

זה הסדר מינהלי לתקופת ניסיון של שנתיים למתן שירותי בריאות לקטינים השוהים בישראל ואינם מבוטחים על-פי חוק בריאות ממלכתי, והוא מיושם באמצעות קופת-חולים "מאוחדת". להסדר זה קדם מאבק ציבורי ער, בעיקר של ארגוני זכויות אדם (ובראשם עמותת "רופאים לזכויות אדם").

חוקיות השהייה אינה תנאי לזכאות: ההסדר חל על כל ילדי הזרים המתגוררים בישראל, יהיה אשר יהיה מעמד הוריהם.

עד שנקבע ההסדר, לא היתה כל נגיעה בחוק או בנוהל ממשלתי בצורכי הבריאות של ילדי הזרים. 46

כמה תנאים לקבלת השירות:

הסדרת הרישום; תשלום דמי ביטוח חודשיים בסכום של 185 ₪ לילד
ועד לגג של 370 ₪ למשפחה (מי שאינו משלם את דמי החבר שישה חודשים, יבוטל הביטוח שלו 30 יום לאחר משלוח התראה אם לא הסדיר את התשלום עד אז); תקופת אכשרה – לקטין שלא נולד בישראל, זמן המתנה בין הרישום לבין מועד התחלת הזכאות לשירות הוא שישה חודשים.

במהלך ששת החודשים הללו יוכל לקבל את שירותי המרפאה הבסיסיים בקופת- החולים. על-פי סוג הטיפול הנדרש. ילדים המבוטחים לפי הסדר זה זכאים לקבל שירותי בריאות הכלולים בסל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, למעט שירותי בריאות הניתנים בחו"ל.

ילדי זרים שנולדו בישראל זכאים לשירות מייד עם לידתם, ובלבד שהוריהם שהו בישראל שישה חודשים ברציפות לפחות. שירותי חירום ניתנים לילדים בתוך שבוע ממועד רישומם בקופה. נוסף על כך הפונה לרופא חייב בתשלום השתתפות עצמית, כפי שמשלמים כל המבוטחים בקופת-חולים "מאוחדת".

הפעלת הסדר זה פוגעת לכאורה בערך השוויון והיא מנוגדת להנחה הבסיסית של האמנה שלפיה מעמד הילד אינו תלוי במעמד הוריו, שכן ההסדר מנציח הבדלים בקבלת טיפול בין כלל הילדים בישראל, המבוטחים לפי חוק ביטוח בריאות, לבין ילדי עובדים זרים, המקבלים שירותים רפואיים מכוח ההסדר.

מגבלות ההסדר בהתחשב בעקרונות השוויון בפני החוק:

1. ההסדר ניסיוני ומקורו מינהלי – חקיקת משנה – ואילו החוק ממלכתי וקבוע.

2. מדובר בהסדר לביטוח מרצון, והפעלתו כרוכה בפעולת רישום שעושים הורי הילד, ואילו ביטוח הבריאות מכוח חוק בריאות ממלכתי מחייב את הכול, וכל הילדים בישראל מבוטחים מתוקף היותם ילדי תושבים מקומיים. ואכן, רק 67% מילדי העובדים הזרים הצטרפו להסדר. 47

3. בישראל כל מבוטח זכאי לבחור בקופת-החולים שבה יטופל, אך ההסדר של ילדי העובדים הזרים כובל אותם לקופת- חולים "מאוחדת".

4. לילדי הזרים יש תקופת אכשרה לפני קבלת מלוא השירות (כאמור, יילודים זרים שנרשמו עם לידתם זכאים לטיפול מיום הרישום, ולאחרים השירות מותנה בשהות של שישה חודשים בארץ טרם התחלת הזכאות לשירות). ילדים ישראלים לעומת זאת מקבלים את השירות מייד.

5. הזכאות אינה כוללת שירותים שהקטין נזקק להם טרם בואו לארץ, כלומר ילד שחולה במחלה כרונית, מחלתו לא תטופל. מגבלה זו פותחת פתח לגורם המבטח להתחמק ממתן טיפול במחלות שהתגלו בזמן השהות בארץ, שכן היא מאפשרת לו לטעון שהילד סבל מהן גם לפניבואו.

6. קבלת שירות רפואי מותנית בתשלום של סכום כסף לא מבוטל (כאמור 185 ₪ בעבור ילד אחד ועד 370 ₪ בעבור שני ילדים או יותר). לעומת זאת ילדים ישראלים מקבלים שירות רפואי מתוקף דמי הביטוח שהוריהם משלמים למוסד לביטוח לאומי, וגובה התשלום מותנה בהכנסת ההורים.

7. ההסדר חל על ילדים בלבד, ולא על הוריהם.

8. שלא כנשים הרות אזרחיות ישראל, עובדות זרות הרות זכאיות רק למעקב רפואי בטיפת-חלב, אך לא לבדיקות גנטיות, לבדיקות אולטרסאונד ולבדיקת מי שפיר.

הערכת מימוש ההסדר כאמור, רק 67% מילדי העובדים הזרים מבוטחים בהסדר, רובם תינוקות המתגוררים בתל-אביב שנרשמו באמצעות מסיל"ה. בשאר הארץ רשומים כ 100- ילדים נוספים. עוד נמצא כי רוב הילדים המבוטחים הם ילדי עובדים מדרום אמריקה, ואילו קהילות אחרות נוטות פחות לנצל את
האפשרות להצטרף להסדר הביטוח.

אפשר לייחס את ההיענות המוגבלת של העובדים הזרים להסדר הביטוח לגורמים האלה:

1. גובה דמי הביטוח;
2. העדר מידע על הסדרי הביטוח בקרב העובדים הזרים;
3. החשש שמעורר הצורך ברישום ובמסירת פרטים מזהים;
4. בשעת הצורך אפשר לקבל טיפול רפואי גם בלי ביטוח רפואי בתחנות לאם ולילד ובמרפאת "רופאים לזכויות אדם".

יש כמה דרכים להגדיל את שיעור המבוטחים באוכלוסיית ילדי העובדים הזרים:

1. הקלות בתשלום לנזקקים וקביעת תעריף נמוך יותר;
2. הפצת מידע בשפות המקור של הזרים בריכוזי מגורים ובמסגרות לימוד של ילדי העובדים הזרים;
3. בניית אמינות של נותן השירות כדי להפחית את החשש מפני חשיפה וגירוש בעקבות הרישום הפורמלי;
4. אפיון המבוטחים לעומת הלא-מבוטחים על- פי ארץ מוצא ומאפיינים דמוגרפיים אחרים לצורך איתור לא מבוטחים;
5. בניית סל בריאות המותאם לצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זו.
ב. התחנות לאם ולילד כאמור, התחנות לאם ולילד מספקות שירותי רפואה מונעת לכלל הילדים, ואילו לילדי עובדים זרים הן מספקות גם שירותי רפואה ראשונית. להערכת גורמים הנוגעים בדבר, כ- 95% מילדי העובדים
הזרים בני ה 0-5- מקבלים שירותי בריאות בתחנות לאם ולילד – השיעור הקיים באוכלוסייה הכללית. לפי החלטת ממשלה, שירותים אלו אמורים לעבור בהדרגה לאחריות קופות-החולים.

הדבר עלול לפגוע בילדי העובדים הזרים, שכן כאמור לא כולם מבוטחים בביטוח בריאות, והטיפול עלול להישלל מהם משום שהם אינם חברים בקופת-חולים.

התחנות לאם ולילד בתל-אביב

באמצע שנות ה 90- הוחלט באגף לשירותי רווחה בעיריית תל-אביב–יפו לספק לילדי הזרים סל שירותי רפואה מונעת באמצעות טיפת- חלב כפי שמקבלים כל הילדים. ואכן, כמעט כל ילדי הזרים מקבלים שירותי בריאות בתחנות: במאי 2003 היה מספר ילדי העובדים הזרים המטופלים בתחנות בתל-אביב 1,309 ; בראשית שנת 2004 היה מספרם 1,236 .

כ- 50% מהזרים הפונים לתחנות העירוניות הם ממוצא אפריקני (מהם כרבע מגאנה), כ 35%- מאסיה ( 31% מהפיליפינים) וכ 15%- מדרום אמריקה (כ 7%- מקולומביה).

להלכה התחנות לאם ולילד אינן יוזמות טיפול רפואי, אך למעשה, באופן לא פורמלי הן מאתרות מיוזמתן משפחות זרים ומעודדות אותן להיעזר בשירותיהן. בין השאר הן מעודדות נשים הרות לפנות לייעוץ טרום-לידה. 48

את המדיניות הזאת של עידוד צריכת שירותי בריאות בקרב הזרים ומשפחותיהם הנהיגה המחלקה לרפואה ציבורית של עיריית תל-אביב–יפו. העירייה מכסה
מתקציבה את הוצאות הטיפול בבריאות תינוקות, פעוטות ואף מתבגרים זרים.

כיום אין סעיף תקציבי המיועד לטיפול בילדי הזרים. לפי ההסדר הפורמלי משרד הבריאות אמור לממן 75% מעלות הטיפול, והעירייה – את כל היתר.

למעשה, העירייה נושאת כיום ברוב נטל המימון של השירות. ההקצאה לטיפול באוכלוסייה זו היא כארבע משרות של אחיות בריאות הציבור. לפי
אומדן גס, עלות הטיפול בילדי הזרים בתחנות לאם ולילד בתל- אביב היא 1.4 מיליון ₪ (במחירי2001).

להערכת גורמי שטח, הזמן הנדרש לטיפול בילדים אלו רב מהזמן הנדרש לטיפול בתינוקות מקומיים, בשל קשיי שפה ובשל חוסר התמצאות של ההורים בדרכי טיפול הנהוגות במערב.

השירות הוא שירות משולב, המשותף לכל הילדים בתל-אביב, ואין מסגרות נפרדות לזרים. התחנות לטיפול באם ובילד הן שירות מוצלח שקנה את אמונם של הזרים. לא ידוע על מקרים של הפרת אמון, מסירת מידע רפואי או מסירת פרטים מזהים של המטופלים ומשפחותיהם לגורמים מחוץ למערכת.

סקר ברוקדייל-מסיל"ה מלמד כי יותר מ 90%- מהאמהות משתמשות בשירותי ההדרכה הניתנים בתחנות. עם זאת, יותר ממחצית האמהות חשו שהן זקוקות לתמיכה נוספת בגידול הילדים, ובעיקר אמהות חד- הוריות. 49

בשנים 1996-2001 גדל מספר ילדי הזרים המטופלים בתחנות לאם ולילד פי- 1.7 (עלייה של 73% )רוב הגידול התרחש בין 1996 ל- 1998 , ואילו בשנים 1998-2001 היה הגידול בקצב הפונים מתון.

נראה שהתחנות לאם ולילד הן הספקיות העיקריות של שירותי בריאות לילדי העובדים הזרים בתל- אביב–יפו. ואומנם, בדוח מסיל"ה מאוגוסט 2001 דיווחו כ 70%- מההורים הפונים לקבלת שירות שהם מקבלים סיוע בתחנות לאם ולילד. למרות זאת, סקר ברוקדייל- מסיל"ה מלמד כי כ 10%-המהילדים אינם מחוסנים כדרוש. 50

ה. בתי-החולים

כאמור, לפי חוק זכויות החולה, חדר מיון של בית-חולים בישראל חייב לקבל את כל הפונים אליו במקרה חירום, לאבחן אותם ולטפל בהם: " 1. הזכות לטיפול רפואי: (א) כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות
בישראל; (ב) במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה. 2. איסור הפליה: מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא או מטעם אחר כיוצא באלה."

מימון הטיפול בילדי העובדים הזרים בבתי-החולים

התשלום עבור פנייה אל חדר המיון בבית-החולים מחושב לפי תעריפון משרד הבריאות, המבוסס על מרכיבים מקובלים: אגרת מיון, בדיקת רופא ותשלום בעבור שירותים מיוחדים כגון בדיקות מעבדה וייעוץ. עלות האשפוז מחושבת לפי תעריפון ימי אשפוז של בית-החולים, בפיקוח משרד הבריאות.

כאמור, כיסוי הביטוח לילדי הזרים במסגרת קופת-חולים "מאוחדת" (וכן בחברות הביטוח הפרטיות) אינו מלא, לכן לא כל הוצאות הטיפול בילדי הזרים בבית-החולים מכוסות.

יתר על כן, ילדים רבים אינם מבוטחים כלל.

בתי-החולים ומשרד הבריאות רואים בחלק גדול מעלויות הטיפול בילדי הזרים "חובות אבודים" – הוצאות שאין ממי לגבות אותם.

החובות האבודים בשל טיפול בילדי הזרים בשנים 1997-2001 בבית החולים ע"ש סוראסקי בתל-אביב מסתכמים כמעט בחצי מיליון ₪ – קרוב לרבע מסך ההוצאה לקבוצה זו.

הדבר הוא נטל מתמשך על תקציבי בית- החולים.

ו. צורכי בריאות מיוחדים של ילדי העובדים הזרים בישראל


לילדי העובדים הזרים יש צרכים מיוחדים בתחום הבריאות, שכן יש פער לא מבוטל בתחלואה בין ארצות מפותחות ללא מפותחות, ובעיות הבריאות המאפיינות את ארצות מוצאם של הזרים (כגון מחלות גנטיות) מלוות אותם לארץ.

מחלות ריאה

בדצמבר 2001 היו בישראל 73 חולי שחפת, ומהם 18 עובדים זרים; כלומר, כ 20%- מהחולים בשחפת בארץ הם עובדים זרים – שיעור גבוה הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה. התחלואה הרבה בקרב הזרים מקורה בתחלואה הגבוהה בארצות המוצא שלהם.

למשל בפיליפינים 5% מהאוכלוסייה הבוגרת נגועים בשחפת פעילה, ואפשר להניח ששיעור החולים בקרב העובדים הזרים שבאו מהפיליפינים דומה.

מכיוון שרוב ילדי הזרים נולדו בישראל ומקבלים טיפול שוטף בתחנות העירוניות, אפשר לאתר ילדים חולים כבר בשלב מוקדם של המחלה או כשמתעורר חשד לנשאות או לחשיפה לבני משפחה חולים, ולתת להם את הטיפול הנדרש.

בנושא זה עוסקת "הליגה למניעת מחלות ריאה ושחפת בישראל" (ע"ר). הליגה מדווחת על גידול בשיעור הגילוי של מחלות ריאה ושחפת מאז שנות ה 90-

בתחילת שנת 2002 טיפל המרכז למניעת מחלות ריאה שבבית-החולים ע"ש סוראסקי טיפולאקטיבי רק בילד אחד – תינוק בן ארבעה חודשים, בן לעובדים זרים. נוסף על כך טופלו כמה ילדים בטיפול מונע בשל חשד שבאו במגע עם חולי שחפת.

לא רק ילדי העובדים הזרים בסכנת הידבקות מהוריהם החולים, אלא כלל האוכלוסייה, ובייחודהקשישים הסיעודיים והילדים שבהם מטפלים הפיליפינים, שהם פגיעים יותר ממבוגרים שאינם חולים.

העלות המלאה של טיפול בחולה שחפת מגיעה ל 33,000- ₪ (במחירי 2001 ). תושב מקומי זכאי למימון מלא של הטיפול בו באמצעות קופת-החולים שהוא מבוטח בה. לאחרים, ובהם עובדים זרים, משרד הבריאות מכסה את הטיפול על בסיס פנייה לאדם.

כדי למנוע כניסת עובדים חולי שחפת לישראל, החוק קובע חובת עמידה בבדיקות סריקה לעובדים בוגרים כתנאי לקבלת היתרי עבודה. ואולם, עובדים שנכנסים לישראל באשרות תייר (ולא באשרות עובד) אינם עושים בדיקות
אלו.

כמו כן, הבדיקות נעשות בארצות המוצא, ואין עליהן פיקוח מטעם גורמי הבריאות בארץ. לכן אין לדעת מה טיבם של אישורי הבדיקה שהונפקו שם. 57

איידס

החוק בארץ אינו עוסק בנושא, והוא אינו מעוגן גם בהסדרי ביטוח הבריאות לילדי העובדים הזרים במסגרת קופת- חולים "מאוחדת". לא ידוע על יישום חוק לגילוי נגיפי איידס בקטנים, התשנ"ו- 1996 , בנוגע לילדי עובדים זרים, להבדיל מילדים מקומיים.

ואולם, בהקשר זה יש התפתחות מסוימת: בסוף 2002 התקבלה במחלקה לשחפת ולאיידס של משרד הבריאות החלטה על "הספקת טיפול תרופתי נגד נגיף ה-HIV
לנשים הרות הנמצאות בישראל ואינן מבוטחות על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי".

לפי החלטה זו, נשים הרות שהן עובדות בלא היתרי עבודה ושהן נשאיות נגיף האיידס זכאיות לקבל טיפול אנטי-ויראלי במרכז לטיפול איידס. 58


עד שנת 2002 לא נרשמו פניות במרכזי "הוועד למלחמה באיידס" לקבלת סיוע, טיפול או ייעוץ בעבור ילדי עובדים זרים חולים או נשאים, אף שסביר שבעיות כאלה קיימות בקרבם. אשר לעובדים מבוגרים, מדובר בכ 60- פונים בשנה, והוועד עומד בקשר רציף עם עוד עשרות עובדים.

כמו כן, במרכזים מקומיים אחרים יש חולים או נשאים שאינם מופיעים ברישומי המשרד המרכזי של הוועד.

מנגד, שיטת הרישום מאפשרת רישום כפול של עובדים הפונים לסיוע, ולכן אין נתונים מדויקים על מספר המטופלים. הערכת גורמי השטח היא שמספר הנזקקים לטיפול גדול ממספר הפונים.

יש נשאים שאינם יודעים שהם נשאים, ויש שיודעים ואינם מדווחים בשל חשש מנידוי חברתי בגין מחלתם ואיום הגירוש.

גם בתי-החולים אינם אינם יכולים לשמש מקור מידע, שכן יש חיסיון על נתונים בדבר מספר המטופלים ועל פרטיהם האישיים.

כיום, רוב העובדים הזרים הפונים למרפאות האיידס הם גברים מרומניה, מאוקראינה, מאפריקה ומדרום אמריקה.

הנשים הפונות הן יוצאות אפריקה, ורובן נשים הרות. יש להניח ששיעור החולים בארצות המוצא שלהם דומה לשיעור החולים בקרבם. במרפאות לא נרשמו פניות של עובדים מאסיה (מהפיליפינים ומתאילנד), אך סביר להניח שיש בקרבם חולים ונשאים.

30% מחולי האיידס החדשים בישראל הם עובדים זרים, ומספרם עולה עם הזמן, אולם כאמור אין נתונים מעודכניםזמינים. 59

נשאיות וחולות איידס הרות נתונות במעקב בשליש האחרון של הריונן, ויולדות בניתוח קיסרי כדי למנוע הדבקה של היילודים. יש טיפול תרופתי מיוחד להרות וליילוד. אין נתונים מעודכנים על שיעורי התחלואה של היילודים שכן אפשר לדעת בביטחון אם הילד נדבק או לא נדבק רק שנה
אחרי הלידה. יש נתונים המעידים על מניעה יעילה למדי של הידבקות יילודים כשהאמהות מטופלות כראוי, ואפשר לשער שמצב כזה אפשרי גם בקרב אמהות שהן עובדות זרות, בתנאי שהן מקבלות את הטיפול ברציפות.

במהלך שהותם של העובדים הזרים בארץ הם מפתחים מודעות לבעיה ומבינים שהטיפול הניתן בארץ עשוי להועיל, ועל כן יש לצפות לעלייה במספר הפונים בנושא.

למרות הייצוג החסר של הנשאים, בכל שבוע נרשמות חמש- שבע פניות חדשות.

הנושא נדון בקהילות הזרים באספות ובכנסיות. הגורמים העוסקים בנושא מנסים לבוא בדברים עם מנהיגות הקהילה בפעילות הסברה ומעודדים את העובדים לבוא ולהיבדק.

5. שירותי החינוך לילדי העובדים הזרים בישראל

א. המסגרת החוקית

חוק לימוד חובה אמור לחול גם על ילדי עובדים זרים, אך האי- בהירות בטיפול בהם גרמה לכך שבשנת 2000 נכתב חוזר מנכ"ל ברוח החוק העוסק במפורש בילדי הזרים.

בחוזר נקבע: "הוראת החוק חלה גם על ילדי עובדים זרים בגיל חינוך חובה השוהים בישראל, ללא קשר למעמד הפורמלי של הוריהם. משרד החינוך, הרשויות המקומיות ומנהלי בתי-הספר יעניקו לתלמידים אלה את מלוא חינוכם על- פי צורכיהם;
לדוגמה, שירותים פסיכולוגיים, מסגרות המשך, ביקור סדיר, חינוך חינם לגילאים 3-4 ויום חינוך ארוך במקומות שחוקים חלים בהם ועוד.

מנהל בית-הספר ידווח למשרד החינוך על תלמידים אלה ב'מצבת התלמידים' בהתאם להנחיות המתפרסמות מדי שנה על-ידי משרד החינוך".

ההנחיה האחרונה של מחלקת הרישום של משרד החינוך (ספטמבר תשנ"ג) היתה לרשום בסעיף ארץ המוצא של הילדים את ארץ המוצא של אחד מהוריהם, גם אם הילד נולד בישראל.

רישום זה מאפשר לזהות אותם כזרים ביתר קלות.

בבחינת שירותי החינוך הניתנים לילדי העובדים הזרים הבחנו בין שלוש קבוצות גיל:

; 1. טרום- חובה, עד גיל 3 או עד גיל 5
; 2. גיל חינוך חובה, מ 3- או 5 עד 16
. 3. גיל 16-18

בסקירה מוצגים שירותי החינוך המוצעים לילדי הזרים בתל- אביב, בירושלים, בחיפה ובאילת.

מטבע הדברים, הדיון ייסב בעיקר על תל-אביב.

ב. שירותי החינוך בתל-אביב–יפו

1. פעוטות בני 0-3

ילדים בגיל זה שוהים במסגרות חינוך קהילתיות. נשים בנות הקהילות (בעיקר מגאנה ומקולומביה) פותחות בביתן "גנים פרטיים", אף שבדרך כלל אין להן הסמכה לעבוד כגננות. לפעמים גנים אלו נפתחים בחסות הכנסייה, בעיקר בקהילה האפריקנית.

עד הקמת מסיל"ה ביולי 1999 לא היה כל פיקוח על הגנים מטעם הרשויות.

פעמים רבות גנים אלו פועלים במבנים שאינם בטיחותיים ואינם מתאימים לצרכים ההתפתחותיים של הילדים. רוב הגננות הן שוהות לא-חוקיות, ומכיוון שהן חוששות מחשיפה ומגירוש, הגנים פועלים במקומות סגורים, לא מוארים ולא מאווררים. לעתים קרובות הילדים שוהים רוב שעות היום בתוך לולים, בגלל המרחב המצומצם ובגלל מספרם הרב של הילדים ביחס למספר הגננות.

מסיל"ה, אגף החינוך של עיריית תל- אביב ומוסדות נוספים מנהלים מעקב סדיר אחר הנעשה בגנים אלו. ננקטו כמה צעדים לשיפור המצב:

1. עבודת מתנדבים לשיפור התנאים הפיזיים בגני הילדים – צבע, תיקונים, קניית צעצועים ומתקנים.

2. משנת 2001 מופעלות סדנאות לשיפור המיומנויות הדידקטיות והפדגוגיות של הגננות בשיתוף מסיל"ה, רשת ח.מ.ה. (העמותה לקידום חינוך הומניסטי בישראל) וסמינר הקיבוצים.

הסדנאות מתנהלות בבית- הספר "ביאליק". הגננות מקבלות הדרכה במגוון נושאים:

ניהול הגן, התפתחות הילד, פיתוח מיומנויות למידה ועוד.

3. ביקורים של מתנדבים בגנים לשם איתור צרכים ועזרה לגננות.

4. פעילות למען פתיחת גני ילדים לילדי עובדים הזרים כבר בגיל 3. בשנת 2002 נפתחו בבית-הספר "ביאליק" שני גני ילדים כאלה, ושוהים בהם ילדי עובדים זרים לצד ילדים מקומיים.

הגננות מנסות להתאים את תוכנית הלימודים לצורכי הילדים, אך הן חשות תסכול מסוים, משום שהן נאלצות לייחד זמן רב ללימוד השפה. כדי לספק צורך זה, מועסקות גם גננות שיח (גננות שקיבלו הכשרה לטפל בבעיות שפה ותקשורת) וקלינאיות תקשורת.

הגננות מדווחות על אינטגרציה בין הילדים הזרים לילדים הישראלים, ועם זאת מתגלה עוינות מסוימת מצד הורים ישראלים כלפי הזרים.

יש המסרבים לשלוח את ילדיהם לגן "מעורב" שיש בו רוב של ילדי זרים, והם מעדיפים להקים גנים נפרדים לישראלים בלבד, למשל "גן האיכות" שהוקם בשכונת שפירא.

מספרם של ילדי זרים בני 3-5 הלומדים במסגרות חינוך חובה של עיריית תל-אביב הולך וגדל, שכן בעירייה החליטו לנהוג בהם כבני שכונות מצוקה, ולכן הם זכאים ללימוד חינם כבר מגיל 3

2. גיל 3-5 : גני ילדים

בשנים האחרונות עלה מספרם של ילדי העובדים הזרים הפונים למערכת החינוך הרגילה. השינוי נובע בעיקר מהמאמץ של עיריית תל-אביב להפנות את הילדים מהמסגרות הפרטיות למסגרת הציבוריות, הנתונות בפיקוח ומותאמות לצורכיהם.

פעולות העירייה באות לידי ביטוי בעיקר בעידוד רישום בגנים העירוניים, בפתיחת שני גנים חדשים בבית- הספר "ביאליק" (ראה לעיל),
ובניסיון לספק את הצרכים הייחודיים של הילדים הזרים באמצעות גננות וסייעות הדוברות את שפתם, חלוקת חומר הסברה להורים בשפתם, מתן תשומת לב לשונות ולרב-תרבותיות בתוכניות הלימוד והפעלות מועדוניות שהילדים שוהים בהן עד השעה 18:00 .

לעתים גננות בגנים הפרטיים אוספות את הילדים בצהריים ומטפלות בהם עד שובם של הוריהם בשעות הערב.

3. גיל 6-16

בתי-ספר יסודיים

בתל-אביב נהוגה שיטת רישום אזורית לבתי-הספר היסודיים. לכן, רוב ילדי הזרים הולכים לבתי-הספר שבקרבת התחנה המרכזית החדשה, הסמוכים למקומות מגוריהם.

בבית- הספר "ביאליק", הסמוך לתחנה המרכזית, לשכונת שפירא ולשכונת פלורנטין, יותר מ- 50% מהתלמידים הם ילדי עובדים זרים – כ- 150 תלמידים.

בבתי-הספר "הירדן" ו"הגליל", הסמוכים לשכונת התקווה, לומדים 10-15 ילדי עובדים זרים.

בבתי-הספר "רמז" ו"גבעת השלום", הסמוכים לשכונת קריית- שלום, לומדים 25-35 ילדי עובדים זרים.

בבתי- ספר "בלפור" ו"תל נורדוי", הסמוכים ללב תל-אביב, לומדים 10-20 ילדי עובדים זרים.

ילדי עובדים זרים לומדים גם בבתי-ספר בצפון העיר ובכל רחבי גוש דן, ובכלל זה כפר-סבא, רעננה, רמת- גן ופרדס כץ, אולם מספרם בבתי-ספר אלו קטן.

כמו כן, כ 60- תלמידים ילדי עובדים זרים לומדים בבתי-ספר פרטיים השייכים לכנסיות ולמוסדות דת, בעיקר ביפו.

כאמור, יותר מ- 50% התלמידים בבית-הספר "ביאליק" הם ילדי עובדים זרים. בבית- הספר יש תחלופת תלמידים מתמדת. בית- ספר זה הוא היחיד בארץ שנערך לקליטה של ילדי עובדים זרים מבחינת התכנים כדי לשמור על תרבותם ולשונם של הילדים.

בשל כך, הוא מקבל תמיכה מאסיבית וחריגה ממינהל החינוך בעיריית תל-אביב וממשרד החינוך.

בבית-הספר פועל במתכונת של יום לימודים ארוך, ובשעות אחר הצהריים ניתן לילדים תגבור בשפת האם שלהם, ובלבד שנמצא מורה דובר השפה.

חטיבות הביניים ובתי-הספר התיכוניים

מערכת החינוך העירונית בתל-אביב פתוחה לכול. התלמידים יכולים לבחור היכן ילמדו בתיכון מתוך היצע של שישה- שבעה בתי- ספר תיכוניים הפתוחים לכל תלמיד המסיים כיתה ו' בבית- הספר היסודי.

חופש הבחירה נתון גם לילדי העובדים הזרים. חלקם בוחרים בבית- הספר על-פי הסמיכות למקום מגוריהם, כלומר בשכונות הדרומיות: בית-הספר עירוני ו' ("רוגוזין"), בית-הספר "שבח מופת" ובית-הספר עירוני ז' ביפו.

אחרים בוחרים בבתי-ספר בלב העיר ובצפון העיר, כגון בית- הספר עירוני א', בית- הספר עירוני ד' וגימנסיה "הרצליה".

בשנת הלימודים תשס"ד רוב ילדי הזרים לומדים בבית-הספר העירוני ו': 47 בחטיבת הביניים ו 19- בתיכון. בעת האחרונה, בשל המצוקה שהילדים האלה מתמודדים עמה עקב הגברת פעולות הגירוש, הוקמה בבית-הספר ועדה ובה עשרה
תלמידים וארבעה מורים, והיא נפגשת בקביעות כדי לדון בנושא.

הוועדה שואפת להפוך לוועד פעולה ולתת הכוונה והדרכה לתלמידים ומשפחותיהם בנושאים כגון פנייה לרשויות המדינה ויצירתקשר עם ארגונים חברתיים. 72

רוב ילדי העובדים הזרים הלומדים בחטיבה ובתיכון נחשבים "תלמידים טובים", אחראים, ממושמעים ומקובלים בחברת הילדים. חלקם נפלטים ממערכת החינוך בסיום כיתה י' או י"א.

מנהלי בתי-הספר עושים כל שביכולתם למנוע נשירה, ולעתים נוקטים יוזמות פרטיות כדי לעזור לתלמידים האלה לסיים את הלימודים התיכוניים, למשל שיחות עידוד ושימוש במשאבים של בית- הספר כדי לסייע להם לרכוש מקצוע.

אומנם הם אינם מקבלים תקציבים עבור התלמידים הזרים אחרי שמלאו להם 16 שנים, ובכל זאת הם מעודדים אותם להיבחן בבחינות הבגרות. 73

אין נתונים על בתי- ספר תיכוניים אחרים בארץ שבהם לומדים ילדי עובדים זרים.

4. ילדים שגילם מעל 16

חוק לימוד חובה אינו חל על ילדים מגיל 16 ומעלה, ולכן הם קבוצה בעייתית. חלקם עובדים ומממנים בכספם את הלימודים בבתי-ספר אקסטרניים לקראת בחינות הבגרות, וחלקם נושרים ממערכת החינוך ביודעם שהעדר מעמד אזרחי משמעותו בסופו של דבר להיות "עובד זר בלתי חוקי", וממילא הלימודים העל-תיכוניים והכניסה לשוק העבודה חסומים בפניהם.

הדבר פוגע במוטיבציה שלהם ללמוד לבחינות הבגרות ומזרז את נשירתם מהלימודים.

בתל-אביב יש כ 50- בני נוער זרים שהרשויות מגדירות "נוער מנותק", רובם ממדינות אמריקה הלטינית ומקצתם ממדינות מזרח אירופה ומהפיליפינים. רובם נשרו ממערכת החינוך ולא נקלטו בשוק העבודה משום שהם זרים. לפיכך הם אינם מקבלים שירותים מהמערכות הרשמיות האמורות לטפל בבני גילם. מצב זה מעמיד אותם בפני סכנות רבות: ניצול, הידרדרות לפשע ועוד.

בני הנוער האלה מגלים בגיל 16 שדלתות רבות סגורות לפניהם. יתר על כן, מתברר להם שבהגיעם לגיל 18 ייחשבו לעובדים זרים לא-חוקיים ויהיו בני גירוש;

הם עשויים למצוא את עצמם בארץ המוצא של הוריהם, שהיא זרה להם לחלוטין (ראה דיון מפורט בפרק 7).

בשנים 2001-2002 הוקמו במסיל"ה בשיתוף מציל"ה (מועצה ציבורית למניעת אלימות בקרב בני נוער) שתי קבוצות של בני נוער. הקבוצות נפגשות פעם בשבוע למשך שעתיים בניסיון להעניק לבני הנוער מסגרת השתייכות.

רוב המשתתפים הם ממדינות אמריקה הלטינית, לכן מנהלים את הפעילות שני מדריכים דוברי ספרדית.

בסוף שנת 2002 החלו הקבוצות לפעול בסניף של תנועת הצופים בשכונת שפירא בהדרכת מדריך מקהילת הזרים.. שירותי חינוך נוספים בתל-אביב לימודי שפה ותרבות במסגרות קהילתיות בית-ספר קטן") הוא מרכז חינוכי-תרבותי לילדי העובדים הזרים ממדינות אמריקה ") La Escuelita
, הלטינית. הוא הוקם ביוזמת הקהילה הזרה הלטינו-אמריקנית. במרכז 40-60 ילדים בני 5-14 המחולקים לארבע קבוצות על-פי גילם ועל- פי ידיעת השפה הספרדית שלהם.

הילדים רוכשים מיומנויות בסיסיות בשפה הספרדית ועורכים היכרות עם התרבות הלטינו- אמריקנית. המרכז הציב לעצמו מטרות רבות, והעיקרית בהן היא לחזק את הקשר של הילדים החיים בישראל לארץ המקור של הוריהם, להקל עליהם את התקשורת עם בני משפחתם ולאפשר להם לרכוש ידע העשוי לעזור
להם כשיחזרו לארץ המקור של הוריהם.

בית- הספר פועל כשלוש שנים בשעות אחר הצהריים בחסות מסיל"ה, ומשכנו הקבוע בבית-הספר "ביאליק".

בשנת הלימודים תשס"ד הועתקה הפעילות לבית-הספר "רוגוזין" עקב שיפוצים (ראה לעיל). ילדים דוברי טורקית מקבלים בבית- ספר "ביאליק" שיעורים בשפה הטורקית. את השיעורים נותן פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים סטודנט טורקי השוהה בישראל במסגרת חילופי סטודנטים.

ילדים דוברי רוסית מקבלים שיעורים בבית- הספר "שבח מופת" בשעות אחר הצהריים ממורי בית- הספר.

חוגי העשרה

חוגים העשרה מתקיימים במתנ"סים ובמועדוניות בבתי-הספר. ילדי העובדים הזרים משתתפים בחוגים אלו בלי אפליה ומתוקצבים לפי צורכיהם, ככל הילדים האחרים.

בשנת הלימודים תשס"ד נפתחה בשיתוף פעולה של מסיל"ה ושל עמותת "קדימה" מועדונית לילדי זרים בדרום תל-אביב. למועדונית באים כ 40- ילדי זרים מכיתות א'-ד' בתום הלימודים בבית- הספר בליווי מדריכות. המועדונית פועלת בין 13:00 ל 19:00- , והילדים מקבלים בה חינם ארוחות חמות
ועזרה בהכנת שיעורי בית ומשתתפים בפעילויות העשרה מגוונות.

יש תוכנית להרחיב את פעילות המועדונית בשנה הבאה. 75

קייטנות

בפסח ובקיץ הילדים יכולים להשתתף חינם בקייטנות שמנהלים ארגון מסיל"ה ותנועת הצופים בשיתוף כמה קיבוצים.

תנועות נוער

תנועות נוער חילוניות בתל-אביב מצרפות לשורותיהן ילדי עובדים זרים בלי אפליה. הם גם משתתפים במחנות הקיץ ככל החניכים האחרים. בשבט הצופים שבשכונת שפירא 50% מהחניכים הם ילדי עובדים זרים, וגם בהנהלת השבט יש פעיל מהקהילה הזרה.

ג. שירותי חינוך בירושלים

לפי נתוני מחלקת החינוך בעיריית ירושלים, במערכת החינוך בעיר רשומים 10 תלמידים ילדי עובדים זרים בלבד – תשעה בבית- ספר יסודי ואחד בתיכון. 76

****

ההמשך חסר ולא ניתן לפתוח את הדו"ח הזה שהועלם לצער כולנו.

הדו"ח אמור להימצא בכתובת שלהלן:

מרכז מחקר ומידע/נוסח לא סופי/3603
File Format: Microsoft Word
לא כל הלידות נעשות בבתי-חולים ישראליים, שכן נשים זרות רבות יולדות בבתי-חולים .... מהגרות עבודה לא-חוקיות נוטות שלא ללדת בשנים הראשונות לשהותן בארץ העבודה; ...
פילוביץ שחף 18.09.1010:46
29. מתאים ליום כיפור. תזכורת מדהימה מיהו היהודי הארור סורוס בתגובה להודעה מספר 0
עמוסכ
חבר מתאריך 11.4.04
40828 הודעות, 104 מדרגים, 164 נקודות. ראה משוב שבת קודש י' בתשרי תשע''א 04:47 18.09.10


מתאים ליום כיפור. תזכורת מדהימה מיהו היהודי הארור סורוס

כיצד שרד גורג' סורוס את השואה?
בהתחזות לנוצרי והתלוות לסוכן שהפקיע רכוש יהודים שהלכו לטבח
ראיון ב 60 דקות מ 1998
על קיומו או אי קיומו של המצפון האנושי.


Here is a partial transcript from an interview done by Steve Kroft for CBS' 60 Minutes George Soros on December 20, 1998:
http://www.sorosmonitor.com/absolut...

George Soros Interview On 60 Minutes




When the Nazis occupied Budapest in 1944, George Soros' father was a successful lawyer. He lived on an island in the Danube and liked to commute to work in a rowboat. But knowing there were problems ahead for the Jews, he decided to split his family up. He bought them forged papers and he bribed a government official to take 14-year-old George Soros in and swear that he was his Christian godson. But survival carried a heavy price tag. While hundreds of thousands of Hungarian Jews were being shipped off to the death camps, George Soros accompanied his phony godfather on his appointed rounds, confiscating property from the Jews.

(Vintage footage of Jews walking in line; man dragging little boy in line)

KROFT: (Voiceover) These are pictures from 1944 of what happened to George Soros' friends and neighbors.

(Vintage footage of women and men with bags over their shoulders walking; crowd by a train)

KROFT: (Voiceover) You're a Hungarian Jew…

Mr. SOROS: (Voiceover) Mm-hmm.

KROFT: (Voiceover) …who escaped the Holocaust…

(Vintage footage of women walking by train)

Mr. SOROS: (Voiceover) Mm-hmm.

(Vintage footage of people getting on train)

KROFT: (Voiceover) …by–by posing as a Christian.

Mr. SOROS: (Voiceover) Right.

(Vintage footage of women helping each other get on train; train door closing with people in boxcar)

KROFT: (Voiceover) And you watched lots of people get shipped off to the death camps.

Mr. SOROS: Right. I was 14 years old. And I would say that that's when my character was made.

KROFT: In what way?

Mr. SOROS: That one should think ahead. One should understand and–and anticipate events and when–when one is threatened. It was a tremendous threat of evil. I mean, it was a–a very personal experience of evil.

KROFT: My understanding is that you went out with this protector of yours who swore that you were his adopted godson.

Mr. SOROS: Yes. Yes.

KROFT: Went out, in fact, and helped in the confiscation of property from the Jews.

Mr. SOROS: Yes. That's right. Yes.

KROFT: I mean, that's–that sounds like an experience that would send lots of people to the psychiatric couch for many, many years. Was it difficult?

Mr. SOROS: Not–not at all. Not at all. Maybe as a child you don't–you don't see the connection. But it was–it created no–no problem at all.

KROFT: No feeling of guilt?

Mr. SOROS: No.

KROFT: For example that, 'I'm Jewish and here I am, watching these people go. I could just as easily be there. I should be there.' None of that?

Mr. SOROS: Well, of course I c–I could be on the other side or I could be the one from whom the thing is being taken away. But there was no sense that I shouldn't be there, because that was–well, actually, in a funny way, it's just like in markets–that if I weren't there–of course, I wasn't doing it, but somebody else would–would–would be taking it away anyhow. And it was the–whether I was there or not, I was only a spectator, the property was being taken away. So the–I had no role in taking away that property. So I had no sense of guilt.

Of course most of us here are already aware of Mr. Soros' highly questionable actions during the Nazi occupation. (Though the public at large undoubtedly has a different perspective, if they know anything about his earlier days at all.)

But the statements he made in this interview to my mind are quite chilling. He forgives himself everything. He says that if he hadn't done it somebody else would have.

All of which would seem to indicate that Mr. Soros has no conscience. A lack of conscience is said to be a common symptom of sociopaths.

http://sweetness-light.com/archive/...
.
.
ובתרגום לעברית כרומניקית:
.
.
סורוס עזר הנאצים במהלך השואה

http://www.sorosmonitor.com/absolut...

הנה תמליל חלקי מתוך ראיון שנעשה על ידי סטיב Kroft עבור '60 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דקות ג' ורג 'סורוס ב -20 בדצמבר 1998:

ג 'ורג' סורוס ראיון ב 60 דקות

כאשר הנאצים כבשו את בודפשט ב -1944, סורוס אבא 'ג' ורג 'היה עורך דין מצליח. הוא חי על אי הדנובה אהב ניידות לעבודה בסירת משוטים. אבל לדעת שיש בעיות קדימה עבור היהודים, החליט לפצל את משפחתו. הוא קנה אותם זייף מסמכים והוא לשחד פקיד ממשלתי לקחת 14 בן ג 'ורג' סורוס ב ו נשבע שהוא סנדקות נוצרי שלו. אבל הישרדות נשאו תג מחיר כבד. בעוד מאות אלפי יהודי הונגריה היו נשלחים אל מחנות המוות, ג 'ורג' סורוס מלווה הסנדק המזויף שלו על הסיבוב שלו מונה, הפקעת רכוש היהודים.

(קטעי וינטג 'של היהודים ללכת בקו; האיש גורר את הילד הקטן בתור)

KROFT: (קריינות) אלו תמונות משנת 1944 של מה שקרה חברים ג 'ורג' סורוס השכנים.

(קטעי וינטג 'של נשים וגברים עם התיקים על כתפיהם הליכה; הקהל ברכבת)

KROFT: (קריינות) אתה יהודי הונגריה ...

מר סורוס: (קריינות) מ"מ הממ.

KROFT: (קריינות) ... שנמלטו השואה ...

(קטעי וינטג 'של הנשים ללכת ברכבת)

מר סורוס: (קריינות) מ"מ הממ.

(קטעי וינטג אנשים לרכבת)

KROFT: (קריינות) ... על ידי על ידי מתחזה נוצרי.

מר סורוס: (קריינות) נכון.

(קטעי וינטג 'של הנשים עוזרים אחד לקבל אחרים ברכבת: סגירת דלת הרכבת עם האנשים בקרון)

KROFT: (קריינות) ואתה התבונן המון אנשים מקבלים נשלחו אל מחנות המוות.

מר סורוס: נכון. אני בת 14. ואני הייתי אומר כי זה האופי שלי כאשר התקבלה.

KROFT: באיזה מובן?

מר סורוס: אחד זה צריך לחשוב קדימה. אחד צריך להבין, ולצפות אירועים וכאשר, כאשר אחד הוא איים. זה היה איום עצום של הרוע. אני מתכוון, זה היה, חוויה אישית מאוד של הרוע.

KROFT: ההבנה שלי היא כי יצאת עם המגן הזה שלך שנשבע שאת סנדקות המאומץ.

מר סורוס: כן. כן.

KROFT: בחוץ הלך, למעשה, ועזר החרמת הרכוש של היהודים.

מר סורוס: כן. זה נכון. כן.

KROFT: אני מתכוון, that's, זה נשמע כמו חוויה שישלח המון אנשים לספה פסיכיאטרי שנים רבות. האם זה קשה?

מר סורוס: לא, בכלל לא. בכלל לא. אולי בתור ילד אתה לא מבינים, אתה לא רואה את הקשר. אבל זה היה, זה נוצר ללא שום בעיה בכלל.

KROFT: אין תחושה של אשמה?

מר סורוס: לא.

KROFT: לדוגמה, כי, "אני יהודי אני כאן, צופה האנשים האלה הולכים. אני יכול בקלות להיות שם. אני צריך להיות שם. " שום דבר מזה לא?

מר סורוס: ובכן, כמובן, אני ג 'אני יכול להיות על הצד השני, או שאני יכול להיות אחד שממנו העניין הוא נלקח. אבל לא היה טעם כי אני לא צריך להיות שם, כי זה היה טוב, למעשה, ב מצחיק במובן מסוים, זה בדיוק כמו בשווקים, כי אם לא היו שם, כמובן, לא הייתי עושה את זה, אבל מישהו אחר היה, היה, יהיה לקחת אותו בכלל. וזה היה, אם הייתי שם או לא, אני רק צופה, הרכוש נלקח משם. לכן, לא היה לי שום תפקיד לוקח משם את הרכוש. אז לא היתה לי תחושת אשמה.

מובן שרובנו כאן כבר מודע פעולות בספק רב מר 'סורוס בתקופת הכיבוש הנאצי. (אם כי הציבור הרחב ללא ספק יש נקודת מבט שונה, אם הם יודעים משהו על ימים קודם לכן שלו בכלל.)

אבל הצהרות שהשמיע בראיון הזה לדעתי הם מצמרר למדי. הוא סולח לעצמו הכל. הוא אומר שאם הוא לא עשה את זה מישהו אחר היה.

כל אשר היה נראה כי מר סורוס אין מצפון. חוסר המצפון הוא אמר להיות סימפטום נפוץ של sociopaths.

מאמרים קשורים:

החזית סורוס לא יכול לאמת עצומה נגד המלחמה
הצבעה עבור המפלגה הדמוקרטית, הצבעה בעד הדחה
סורוס ששולם עבור ההגנה של עורך דין טרור
הצוות של סורוס אילו הודעות דוא"ל פולי באפריל
כיצד אמריקה שונאי שמאל זוכר 9 / 11
מי יפעל אם הקונגרס הדמוקרטים לנצח
הווארד דין עכשיו הוא רוצה כסף ופוליטיקה
MoveOn מחאה כתב / חתכים חברים


מאמר זה נכתב על ידי סטיב גילברט על יום שני 30 אוקטובר 2006 בשעה 07:29
.
.


תזכורת ליהודון שממשיך את מורשת הקסטנריזם עד עצם היום
בכלל ובאמצעות חסידיו מבית עמלק במדינת ארץ ישראל בפרט:

אירגון ג'יי סטריט/ביילין תוקף את ס. שר החוץ דני איילון
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


ג'ורג' סורוס מממן את ג'יי סטריט שמתחזה כלובי פרו ישראלי ופעלה
נמרצות לחסום את הסנקציות נגד איראן



סורוס הוא יו"ר הנהלת קרן ההון "סורוס" וראש "מכון החברה הפתוחה" (Open Society Institute). הוא גם חבר לשעבר במועצת המנהלים של המועצה האמריקנית ליחסי חוץ.
סורוס גם ידוע כאחד ממתנגדיו הגדולים של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש ותרם כסף רב לקמפיינים של מתחריו.

27. האם אירגון ג'יי סטריט יש לו יד ורגל בהנושא שלעיל??
האם יש הקשר ביניהם לבין איראן??!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...



"שלום עכשיו = סוכני ממשלות זרות"
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


5. עו''ד/ח''כ לשעבר אלייקים העצני: נאומו הגדול של נתניהו xu;;
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...



''מסלול עוקף דמוקרטיה''
https://rotter.net/forum/gil/16511....
מקור:
34. אהרון רול: ''מסלול עוקף דמוקרטיה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


"אם זה נשמע כאילו אני ממליץ את גורל אושוויץ לאבנרי ובורג חובש הכיפה,
זו אינה כוונתי. איני מאחל עונש גופני לשום יהודי אפילו שיתף פעולה עם
הנאצים כמו סורוס, המממן של אובמה ו-MOVE ON. מותר לי מכל מקום, בהיותי
מוזיל שואה כרוני, לומר שמבחינת הצדק, כעיקרון, זה מה שמגיע להם".
מקור:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


33. הקרן החדשה מקבלת גמ מאנטישמימ ידועים ומובהקימ כגון: xu;;
ג'ורג' סורוס ימח שםו, קרן פורד, קרן פרידריך אברט.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


13. לא רק. גם ג'ורג' סורוס, קרן פורד ונוספים
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


"מסתבר שהאנטישמים צודקים חלקית. כל העולם מונהג ע"י יהודים מבלי שיש תיאום
ותמימות דעים ביניהם. תופעה ומסקנה בה אני מאמין לחלוטין מתוך התבוננות
גרידא, ללא הוכחות קבילות מבחינה מדעית או משפטית. איפה היה היום אובמה
ללא סורוס ועמנואל? איפה היו הפלסטינאים ללא פרס? ולמה שוואז הוונצואלי
צריך את חומסקי? ככה זה, תופעת טבע שתשאר אניגמה עד לתיק"ו למרות שאמונתי
בתופעות אלוקיות לוקה למדי, אני תקוע אם תחושה של קיום יד מכוונת לקראת קאוס".

מקור:
16. אל תנסה לצמצם את התופעה לארה''ב
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


10. לגבי CIA יתכן. אבל לגבי סורוס זה בטוח
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...




"ישנם עוד כמה עשרות של תורמים בסכומים של עשרות ומאות בודדות של
אלפי דולרים. המעניינים מביניהם הם: הסוכנות היהודית לישראל, קרן משפחת שוקן(הארץ) והמכון לחברה פתוחה"סןףף (ג'ורג' סורוס).
מקור:
מי הם התורמים הגדולים לקרן לישראל חדשה וכתובותיהם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


"התארגנה קבוצת השמאל האנטי ציונית מבית מדרשם של הקרן החדשה לישראל והמכון לחברה פתוחה של ג'ורג' סורוס לארגן מכתב נגדי שיובל ע"י Bill Delahunt , Ron Kind , David Price , Vic Snyder (שנמצאים, ככל הנראה, ברשימת מקבלי השוחד מטעם JstreetPac). במכתב יקראו חברי הקונגרס לנשיא ארה"ב לקדם את פתרון 2 המדינות. מצוטטים בו 2 גנרלים , דויד פטראוס ואהוד ברק. הארגון פונה לתומכיו על מנת שיפעילו לחץ על חברי קונגרס להצטרף לחותמים".
מקור:
יהודוני J street מארגנים מכתב תמיכה בחוסיין ברק אובמה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


מי מממן את מכון רוקווד שערך, מטעם שתי"ל, את סמינר המנהיגות?
קרן Tides הנה אחת מהמממנים העיקריים של מכון רוקווד למנהיגות
חברתית, בנוסף למכון לחברה פתוחה של ג'ורג' סורוס ולקרן פורד הידועה לשמצה.
מקור:
לידיעת NIF: מי מממן את מכון Rockwood למנהיגות חברתית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


13. ברחובות ארה''ב מתבצעת פעולה דומה, ''שינוי חברתי'' ע''י
ארגונים כמו ה NIF. לדעתי ימצא קשר בין ה NIF לאותם ארגונים וגם לג'ורג' סורוס בפרט".

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


"תנועה זו מונהגת על ידי ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים כגון אל-חאק, המרכז הפלסטיני לזכויות אדם (PCHR) ובאדיל (Badil), ובסיועם של ארגונים בינלאומיים כמו: Human Rights Watch, אמנסטי אינטרנשיונל, הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם - FIDH (צרפת), והמרכז לזכויות חוקתיות – CCR (ניו יורק). ארגונים אלה נתמכים בעיקר על ידי ממשלות אירופאיות ועל ידי האיחוד האירופי ומקבלים מימון ממוסדות בולטים ונחשבים כמו המכון לחברה פתוחה (OSI) של ג’ורג’ סורוס וקרן פורד".
מקור:
2. “לוחמה משפטית” המיועדת להעניש את ישראל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...

.
.

תזכורת = מורשת הקסטנריזם - חיה, נושמת ובועטת:


תמליל/ראיון עם סוזי קסטנר/ז'וז'י קסטנר, בתו של קסטנר!!
https://rotter.net/forum/gil/15917....
עו''ד דר: ישראל קסטנר - הגילוי הלא נאות של מרב מיכאלי
https://rotter.net/forum/gil/15919....
(*) ''ראש הממשלה שחשש ובחש במשפט קסטנר'' (*)
https://rotter.net/forum/gil/15921....
פרשת קסטנר – איך נפל יואל בראנד קורבן למבצע הונאה וזיוף
https://rotter.net/forum/gil/15921....
.
.

תזכורת לכל התזכורות לעיל:

מתחילים להפנים ולכתוב מה שאני זועק כל הזמן שהאנרכיסטים הם חוד החנית של הקרן לישראל חדשה.....


.
.


.
.

תזכורת לתזכורת:

הטיל האיראני לא מפחיד כמו הטיל הקרן לישראל חדשה


.
.
ובחסות מערכת האכיפה והמשפט של מדינת ארץ ישראל:
.
.


(*) להיות מודע = לשרוד (*)


אהרון רול: מחקרי 'אנרכיסטים עליך ישראל' מיום 6 מרץ 2010
https://rotter.net/forum/gil/18606....
תחקיר: ''הכירו את מנהיג האנרכיסטים רוני ערמון''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF)
https://rotter.net/forum/gil/18350....






כתב אישום נ' פושעי/אדריכלי אוסלו.
191. אמנון לורד: ''מעשה הבגידה של ביילין שהסגיר לידי מחלקת המדינה את
תוכניתו של פיקוד דרום לחסל במבצע צבאי את קברניטי הטרור של החמאס בקיץ 2003

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


תמליל דבריו של העבריין/הבוגד חיים רמון ברשת ב' (*)
https://rotter.net/forum/politics/1...
81. מחר יום שני, 9.8.2010 דיון מיוחד בכנסת על הבוגד חיים רמון +תמליל העד (*)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...


==


https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...










































































ליה 20.09.1006:06
30. פיטר ביינרט יהיה גאה בנו רק כאשר נהיה קרבנות בתגובה להודעה מספר 29
"פיטר ביינרט, יהודי אמריקה מתביישים בישראל?"
פורסם ב - 04:05 30/05/10
מאת נטשה מוזגוביה , כתבת "הארץ" בארה"ב


פיטר ביינרט (39) הוא מרצה, סופר ועיתונאי יהודי שכתב מאמר מעורר הדים המוקיע את הממסד היהודי האמריקאי כמפקיר את הערכים הליברלים למען הצדקת ישראל בכל מחיר, גישה שתוביל לניתוק הצעירים היהודים הליברלים מישראל ומהארגונים היהודיים המרכזיים.

פיטר ביינרט, האם היהודים האמריקאים הליברלים מתביישים בישראל של היום?

"אני לא חושב שפגשתי אנשים שמתביישים בישראל. אני גאה בישראל כי זו דמוקרטיה, ובאופן מסוים יש בה תרבות ביקורת תוססת יותר מאשר בארה"ב. אנחנו גם לא מאוימים כמו ישראל. אבל בדיוק בגלל הגאווה הזאת היהודים האמריקאים צריכים להגן על הדברים האלה כשהם מאוימים. נראה לי שבישראל יש מאבק בין בעלי הערכים הליברליים שמאמינים שזה חשוב למתוח ביקורת ולהגן על זכויות האזרחים הערבים, לבין אלה שלא".

ארגוני המיינסטרים היהודיים לא אהבו את המאמר שלך.

"באתרים שלהם הם לא כותבים שהם אוהבים את ישראל רק משום שזו מדינה יהודית, אלא בגלל הערכים המשותפים שהם גם יהודיים וגם אמריקאיים: חופש הדיבור, זכויות האדם, רדיפת השלום. אמרתי שאם הם מאמינים בזה, צריכים לבקר את ממשלת ישראל כשהיא עושה דברים שלא עולים בקנה אחד עם ערכים אלה.

אבל אתה טוען שהם אוהבים מדינה שכבר אינה קיימת.

"יש מגמות מנוגדות בישראל: מצד אחד יש ישראל של ש"ס וממשיכי גוש אמונים, ומצד שני יש מגמה מאוד ליברלית. אני רוצה שהיהודים האמריקאים יעמדו לצד הכוחות הליברליים בישראל נגד הכוחות האנטי-ליברליים. בדיוק כפי שהליגה נגד השמצה יוצאת נגד חוק ההגירה באריזונה, אלה צריכים להיות אותם הערכים".

האם אנחנו נראים כל כך רע מהצד?

"המטרה שלי היתה בעיקר לתאר את המצב שקיים בקהילה היהודית האמריקאית, שאולי מנהיגיה כלל לא מודעים לו. עד כמה הצעירים מוטרדים לגבי המדיניות של ישראל היום, וכמה זה התעצם מאז בחירת נתניהו.

אובססיה לגבי ישראל לא מביאה לישראל שום רווח.

"ליהודים האמריקאים אכפת מישראל כי זה הפך לחלק חשוב מזהותם. רוב היהודים האמריקאים לא דתיים, החיבור שלהם להלכה צנוע מאוד, אז היהדות שלהם מתבססת על זכרון השואה והחיבור לישראל. בהשוואה לקהילה היהודית ההיסטורית זו לא קהילה מחונכת מדי בדרך היהודית. וגם 60 שנה אחרי הקמתה, מדינת ישראל לאור ההיסטוריה היהודית היא עדיין דבר מדהים.

מן הימין היו תגובות קשות, נניח שהיהודים הליברלים "גאים באחים שלהם רק כשהם קרבנות וצועדים לתאי הגזים".

כמעט אין אנשים שטוענים שלא צריכה להיות מדינה פלסטינית. היה מישהו כתב ש"ביינרט צריך לתמוך במדינה אחת לשני עמים", והעמדה הזאת הופכת ליותר מקובלת, ואם הפלסטינים היו מאמצים אותה היא היתה הופכת עוד יותר למיינסטרים".

מה השתנה בתקופת אובמה?

"ממשל אובמה די מאולף בהשוואה לחלק מממשלי העבר, ואני חושב שהישראלים והיהודים האמריקאים לא מודעים לכך שיש היסטוריה ארוכה של נשיאים שאומרים לראשי ממשלת ישראל מה דורש האינטרס האמריקאי. זה מצער שיש כלפי אובמה כל כך הרבה עוינות בישראל כשלהערכתי הוא תומך ישראל ועושה את מה שבאינטרס של ישראל. אולי הם לא עשו עבודה טובה בדיאלוג עם הציבור הישראלי".

מה זאת ציונות מבחינתך?

"בשבילי זה מתחיל מהאמונה שהישג של ישראל זה לא רק יצירת מדינה יהודית אלא יצירת מדינה יהודית דמוקרטית ליברלית. אם אתה לא מודאג לגבי זכויות הערבים, זכויות של היהודים גם לא בטוחות.

האם ישראל לא מושכת מספיק בעיני אנשים כמוך, או שהחיים פה נוחים מדי?

"אני הולך לבית כנסת אורתודוקסי כל שבת, הבית שלנו כשר, הילדים שלנו הולכים לבית ספר יהודי. זה חלק חשוב מחיינו, אבל אני אמריקאי. זה חלק חשוב ממה שאני".

אז איך תציג את ישראל לילדים שלך אחרי עוד דיווח מעזה בטלוויזיה?

"שהם יכולים להיות ציונים אך גם לדבר בגלוי נגד מדיניות ישראל אם הם לא אוהבים אותה, וזה לא אומר שהם יהודים אכולי שנאה עצמית או אנטי-ישראלים. אני רוצה שיהיה המרחב הזה להתבטא".

יש חשש שברגע שמתחילה הביקורת, זה די מהר הופך לדה לגיטימציה.

"הצעירים היום מאוד מתוחכמים. אם אתה מספר להם סיפור על ישראל שלא עולה בקנה אחד עם מה שהם רואים, הם יבטלו את דבריך. כדי לעודד את הציונות שבהם צריך לספק להם תמונה אמיתית יותר של ישראל ולא תמונה מעוקרת. זה די מצער שבקהילה האורתודוקסית יש אנשים שיגידו: "אנחנו לא צריכים יהודים כאלה".

ואולי הניכור גובר בגלל ההתבוללות, ולא בגלל מה שישראל עושה?

"זה חלק מהסיפור. אבל יש גם קבוצה שלא תתבולל לגמרי, אבל לפי הסקרים הם כבר מרגישים ריחוק מישראל, והם יהיו המנהיגים הבאים. אז או שהם יהיו ליברלים שאכפת להם מישראל, או ליברלים שלא אכפת להם מישראל. זו הדרך היחידה לחבר אותם לציונות דרך הליברליזם שלהם. אי אפשר לבקש מהם להתחבר לציונות במסגרתה הם מתבקשים לא להיות מוטרדים מההתנחלויות. אני יכול להבין למה המנהיגות מגנה על ישראל בכל מחיר. ליהודים האמריקאים יש רגשי אשמה: הילדים שלהם לא משרתים בצבא ולא פוחדים לנסוע באוטובוסים, והם רוצים גם חיבוק חם של אנשים בשלטון בישראל, נגישות ויחסים טובים, כדי שכשהם מביאים את התורמים לביקור בישראל, שהם יוכלו להיפגש שם עם אנשים חשובים. אני מבין את זה, אבל זו בעיניי לא סיבה טובה להפקיר את הערכים".

https://rotter.net/forum/scoops1/36...

התגודדות מחבלים
ליה 20.09.1006:13
31. ארגון סמול קיצוני יהודי תואם ג'יסטריט בשם ג'יקול JCALL בתגובה להודעה מספר 30
גם יהודי אירופה הקימו עכשיו ארגון סמול קיצוני יהודי תואם ג'יסטריט בשם ג'יקול.

הסמול מבפנים ומבחוץ =תמיכה בתורת השלבים של אש"ף.זאב בעור כבש.

על ימין ועל שמאל

בראשית השבוע נערך בבריסל, בירת בלגיה, כינוס היסוד של ארגון יהודי חדש ושמו גֵ'יי-קוֹל (J Call). עד כה הביעו את תמיכתם בארגון כחמשת אלפים איש מרביתם ממדינות אירופה, מקצתם מישראל ומארצות-הברית.

הבולטים בתומכי הארגון הם אנשי-הרוח הצרפתיים - ברנאר אנרי-לוי, אלן פִינְקֶלקְרָאוּט; ודניאל כהן בֶּנֶדִיט ("דני האדום"), שהיה מראשי מרד הסטודנטים בצרפת במאי 1968 וכיום הוא חבר הפרלמנט האירופי.

במנשר שניסחו, הציגו עצמם, חברי גֵ'יי-קוֹל (J Call) כאירופאים הֶחשים נאמנות לעתידה של ישראל.

לדידם, ישראל נתונה ל"איום-קיומי" לא רק מֵאויביה החיצוניים. האיום, קבע הארגון, מקורו בהמשך "הכיבוש" ובהמשך בניית התנחלויות בגדה-המערבית ובירושלים.

בפנייתם לאיחוד האירופי קראו החברים לשתף פעולה עם ארצות-הברית ללחוץ על ישראל למציאת פתרון מהיר והוגן לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

"תמיכה שיטתית" ואוטומטית במדיניות ממשלת ישראל מסוכנת ואיננה משרתת את האינטרסים האמיתיים של המדינה. פסק הארגון.

זהו ארגון יהודי שני, לאחר הג'יי-סטריט (J-Street) האמריקני, הקובע כי מדיניות ממשלת ישראל היא שגויה הן מוסרית, הן פוליטית והיא מזינה מגמה של דה-לגיטימציה שישראל נתונה בה.

פעילותם של ארגונים יהודיים אלה באירופה ובארצות-הברית, הגם שהיא ראויה לברכה על תרומתה לשיח הבין-לאומי ומהווה הוכחה למעורבותם של יהודים בנעשה במדינת ישראל ולאי-כניעתו של הציבור היהודי לרעיון יחיד, מעלה את השאלה האם יוזמות המכוונות לפגוע במדיניותה של ממשלה ישראלית נבחרת אינן פוגעות גם במדינת ישראל על אזרָחיה משמאל ומימין?

והאם הדרך לשנות את מדיניות הממשלה אינה עוברת בקלפּיות בישראל, בכנסת ובכלים שחוקי המדינה מספקים ולא בִּפניה לַפָּרִיץ באירופה, או בארצות-הברית?

אמנם, כל העולם הוא כפר-גלובלי אחד ותזרימי רעיונות מיבשת ליבשת וממדינה למדינה עשויים רק להעשיר את השיח-הפוליטי, אך עדיין לא נפלו חומות הפוליטיקה הפנימית.

יותר ויותר יהודים ועוד ועוד ישראלים מבדלים עצמם מממשלת ישראל באומרם: זו לא ממשלתי, זו לא ממשלתנו.

הם אינם בוחלים להבאיש את ריחה תחת כל עץ רענן, מבלי להכיר בכך שזו חרב פיפיות שעלולה להינעץ גם בלב אזרחים שלווים בישראל, שמקבלים את חוקי-המשחק הדמוקרטי גם כאשר הם אינם נוחים להם ואין הם נתלים בוקר וערב בטיעון המקובל שלקח השואה הוא שגם ממשלה נבחרת עלולה להפוך לרייך-השלישי.

מן-הסתם לא שבעו הללו נחת מתוצאות הבחירות לכנסת השמונה-עשרה ומן הממשלה שהורכבה לאחריהן. עתה יוצאים הם לרעות בשדות זרים, מגייסים בעלי אינטרסים באירופה ובארה"ב ומבקשים בעזרתם לשנות את תוצאות ההליך הדמוקרטי ב-2009.

גם ב-1993 לאחר הסכמי-אוסלו, היו מי שהצהירו "זו לא ממשלתנו" והטיחו בפני יצחק רבין: "אין לך מנדט!".

יתכבדו אותם יהודים טובים, יעלו לישראל, ישלמו את מיסיה, ישרתו בצבא-ההגנה לישראל וביום פקודה - בבחירות - יטילו את הפתק שליבם ופיהם יחפּצו בו.

פוליטיקה בְּשַלַט-רַחַק מעלה תהיות באשר לתוקפּה המוסרי והדמוקרטי.

נדיר צור
עורך "הערכת מצב" ו"על ימין ועל שמאל" ברשת ב'
דוקטור למדע-המדינה, המתמחה בין-השאר, בפסיכולוגיה פוליטית.

http://www.iba.org.il/bet/?entity=6...

ליה 21.09.1010:53
32. ועדת טירקל לאירגוני שמאל: ספרו על המצב בעזה בתגובה להודעה מספר 31
ועדת טירקל לאירגוני שמאל: ספרו על המצב בעזה

הוועדה מנסה כנראה לבדוק אמינות אלוף דנגוט שאמר בעדותו כי "המשט לא הגיע בשל בעיות רעב או משבר הומניטארי".

פרסום ראשון: 20/09/10

ללא שיניים אבל עם אמירה. ועדת טירקל

עו"ד הושע גוטליב, המרכז את ועדת טירקל, פנה היום למגוון רחב של ארגונים לזכויות אדם ואירגונים נוספים אשר יש ברשותם מידע היכול להצביע על המצב ההומנטרי בעזה.

מכתבים זהים נשלחו למספר רב של ארגונים, רובם ככולם מזוהים עם השמאל הישראלי או שהם תומכים בגלוי בפלשתינים, כמו בצלם, רופאים לזכויות אדם, המרכז הפלשתיני לזכויות אדם, אל חק, המוקד להגנת הפרט.

במכתב שנשלח לאירגונים אלו נכתב כי "ככל הידוע עוסק ארגונכם במצב ההומניטארי בעזה ואנו שוקלים הזמנתכם להעיד לפני הוועדה. נודה לכם, אפוא, אם תואילו לשלוח אלינו בהקדם סקירה קצרה (בעמוד אחד ככל האפשר) של המידע שברשותכם על המצב ההומניטארי שם על מנת שהוועדה תוכל לשקול את האפשרות לזמן אתכם לעדות".

כזכור, אמר מתאם הפעולות בשטחים האלוף איתן דנגוט, בעדותו בפני ועדת טירקל לפני 3 שבועות, ב-31 באוגוסט, כי "המשט לא הגיע בשל בעיות של רעב או משבר הומניטארי. לא הייתה קיימת בעזה בעיה מבחינת האוכלוסייה אלא אך ורק בזיקה לרצון לשפר את הלגיטימיות של שלטון החמאס שנקלע למצוקה".

כמו כן הדגיש האלוף דנגוט שעל אוניית ה"מרמרה" לא היה ציוד הומניטארי כלל ועיקר, וכי בשאר האוניות היה ציוד שנכנס לעזה באופן שוטף ויומיומי לרצועת עזה.

מתאם פעולות הממשלה בשטחים ציין בפני הוועדה את ארבעת הנדבכים העיקריים שעל בסיסם מושתת מערך הסיוע ההומניטארי בשגרה ובחירום: "התרגום של המושג הגבלות תוך שמירת קיום חיים הומניטאריים ומניעת משבר הומניטארי", אמר האלוף דנגוט, "תורגם על ידינו לאפשר את אורח קיום של חיים שיש מזון לכולם, וכן הצרכים לתמוך את החיים: בריאות, ביוב וחשמל".

"חלק מתפקידינו הוא בהבנה של מה שקורה ברצועה, בהתייחסות לאוכלוסייה ולאזרח כדי להיות מוקד שמעלה את הצורך", אמר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף דנגוט. הוא הוסיף וסקר בפני הוועדה את הכלים ואת האמצעים הקיימים ביחידה למעקב אחר משמעויות אופן מימוש המדיניות ולצורך גיבוש תמונת מצב אזרחית שוטפת ומתמשכת התומכת בקבלת החלטות ובמתן מענה לצרכים הומניטאריים של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה. האלוף איתן דנגוט ציין את הכלים שבהם משתמשת היחידה, הכוללים את הקשר והשיח עם הקהילייה הבינלאומית, את המעקב אחר דיווחים גלויים בתקשורת הפלסטינית וכן מפגשים עם בני שיח פלסטינים. בהמשך אף הרחיב האלוף דנגוט על אופן השימוש במודל "אומדן המלאים", המשמש לצורך מעקב אחר מלאי מוצרי הצריכה הבסיסיים ברצועת עזה. לדברי האלוף דנגוט, הערכות מצב אלו משמשים את הדרג המדיני והצבאי להבנת המצב בעזה.

האלוף דנגוט סקר לקראת סיום עדותו בפני הוועדה את פעילות המתפ"ש להכנסת הציוד אשר הגיע במשט וכן פירט את היערכות היחידה טרם הגעתו, בדגש על מפגשים עם בכירי הקהילה הבינלאומית, הן למניעת הגעתו והן לתיאום הכנסת הציוד לרצועת עזה.

http://ברשת האינטרנט              /News/News.aspx/209397


ליה 24.09.1008:11
33. אנטישמיות מכובסת בשפת זכויות האזרח בתגובה להודעה מספר 32
אנטישמיות מכובסת בשפת זכויות האזרח
הז‘רגון של שפת זכויות האזרח הפך מכשיר לדה-לגיטימציה של זכותם של היהודים להגדרה עצמית.

במה שנקרא השמאל הקיצוני פורחים ארגונים שדוברים בשפת זכויות האזרח ומבקשים, לפי עדותם על עצמם, לדאוג לזכויות הפלשתינים. אחד מהארגונים האלה הוא עמותה בשם זוכרות. יש לשער שהשם בנקבה אף הוא מחאה בשם זכויות המדוכאות, נגד ההטיה העברית הזכרית הנהוגה. כך מסבירה העמותה את שליחותה: "עמותת זוכרות פועלת להעלאת המודעות של הציבור בישראל לנכבה, אסון החרבת היישובים הפלשתיניים וגירוש תושביהם ב-1948 אשר מושתק ואינו נוכח בנוף הפיסי והתרבותי של ישראל".

העמותה מאמינה שהנכחת הנקבה בשיח הישראלי "תאפשר התקדמות לקראת פתרון פוליטי צודק". מהו הפתרון הצודק הזה לשיטת העמותה, וזה המאפיין של החוגים האופנתיים המכונים "שמאל רדיקלי" ? ביטול המדינה היהודית הוא חלק הכרחי מפתרון צודק. במקרה של "זוכרות", שיבת פליטי 1948 וצאצאיהם לתוך גבולות הקו הירוק הוא שלב הכרחי בדרך לצדק הזה.

אי לכך ובהתאם לזאת ארגנו אנשי/אנשות זוכרות ותומכיהם/ן באחרונה כנס, שכותרתו לקראת שיבת הפליטים הפלשתינים. הכנס התמקם לו, ברוב אירוניה מודעת לעצמה, בבית ציוני אמריקה בתל אביב. וזאת אירוניה כפולה. משום שיהדות אמריקה - לאו דווקא ארגון ציוני אמריקה, שהוא אחד הגופים היותר ימניים במפה הפוליטית היהודית אמריקנית - מממנת חלק ניכר מהעמותות האלה וסבורה, לתומה, שהיא מקדמת את חזון השלום והדו קיום ( זוכרות ממומן על ידי אירופים דווקא). פילנטרופים בכל העולם קונים את המילים המכובסות, שמאחוריהן אג נדה שאינה משתמעת לשתי פנים: חיסול המדינה היהודית.

כמו אחיותיה בשמאל הרדיקלי, גם זוכרות היא מפגן של נרקיסיזם ואטימות מוסרית: גם מי שאינו ציוני יכול לשער ששיבת מיליוני פליטים לתוך ישראל תסתום את הגולל על חלוקת הארץ, ותוביל אותנו לנהר של דם נוסח בוסניה. בצד האדישות המוסרית המסווה כרגישות, ובצד האג'נדה מחרחרת המלחמה המתכבסת בלשון זכויות האדם, יש כאן גם מאמץ עצום המושקע באי ראיית האחר, מאמץ המוסווה כקשב לאחר, כמובן.

דמוקרטיה ישראלית היא שיא הרוע
האחר של השמאל הרדיקלי מופשט מפניו הממשיים ועליו מציירים לו אינטלקטואלים ישראלים את דיוקן עצמם: הוא רגיש מאין כמוהו לזכויות אדם, דמוקרט בכל נימי נפשו, שוחר שוויון שלום ואחווה. או במילים אחרות הוא השמאל הרדיקלי במערב. צריך לעצום עין, אם לא את שתיהן, כדי לומר לעצמך שהדמוקרטיה הישראלית היא שיא הרוע, ואם רק יהיו כאן 14 מיליון פלשתינים עם מיעוט יהודי בתוכם, ישכנו השלום, השוויון והצדק.

מיעוטים בעולם הערבי, גם כשאינם נתפסים כאויב, גורלם רע ומר פי כמה מזה של ערביי ישראל. אם יש משהו שכל זה לא יקדם, הרי זה זכויות אדם. שפע מחכמי השמאל הרדיקלי

באו ללטף את עצמם ולשאת דברים בכנס: חיים דעואל לוסקי מרצה, אוצר ופילוסוף, בני ציפר, עורך מדור תרבות וספרות בהארץ, עדי אופיר מאוניברסיטת תל אביב, ועוד.

כל זה לא חדש, וכנסים כאלה יש אינסוף. זה הבון טון. אבל הפעם התוכניה צדה את עיני מפני שנתקלתי בכותרת הרצאתה של אריאלה אזולאי מרצה, תיאורטיקנית, אוצרת, לדברי התוכנייה, וכותרת הרצאתה שברה את שיאי הקיטש המוסרי אפילו בקנה המידה של הנרקיסיסטים הרדיקלים. היא קראה להרצאתה: "האם תסכימו לשוב? " אני מקווה שזה בא עם דמעה, פרח, קצת אפר על הראש, והציור ההוא של הילד הבוכה, שמוכרים בתחנה המרכזית.

http://www.gaditaub.com/hblog/?page...


ליה 24.09.1018:29
34. הארגון הלא ממשלתי -''בצלם'' - סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 33

בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים.
http://www.btselem.org/Hebrew/Index... : כתובת אינטרנט
מנכ“לית – ג‘סיקה מונטל.

מטרות מוצהרות: "מטרותיו העיקריות של בצלם
הן להיאבק נגד הפרות זכויות האדם בשטחים,
באמצעות תיעודן והבאתן לידיעת הציבור הרחב וקובעי
המדיניות". בצלם לא מסתפק בתיעוד, ובאמצעות
מימון זר הוא שואף לקבוע את מדיניות הממשלה -
"כארגון ישראלי, מייחד בצלם את עיקר מאמציו לשנות
את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים שכבשה,
להעמידה על חובתה לשמור על זכויות האדם
של כל תושביהם, ולקיים בקפדנות את הוראות
המשפט הבינלאומי". 38 בפרויקט בשם "נלחמים
בעינוי פלסטינים" של הארגון ביחד עם "המוקד
להגנת הפרט" – פרויקט שזכה לסיוע אירופי
בסכום של €745,000 מיולי 2003 עד יולי 2006
– המטרה המוצהרת היא "לשנות מדיניות בנוגע
לעינויים". פרויקט אחר בשם "קידום גישה",
זכה למימון אירופי בסך €100,000 מיולי 2006 עד יולי
2007 , בשביל ששני הארגונים "יפתחו ביזמה לשנות את
מדיניות ממשלת ישראל שמגבילה את חופש התנועה
של פלסטינים בגדה המערבית". 39
ארגון בצלם פתח משרד חדש בוושינגטון אשר משמש
"מקור מרכזי למידע על מצב זכויות האדם בשטחים
עבור חברי קונגרס, מחלקת המדינה האמריקאית,
וקובעי מדיניות אמריקאים אחרים". 40 מטרת המשרד
היא לדאוג ש"נוכחותו במדינה תסייע לקידום הדיון
הציבורי והפוליטי המושכל אודות זכויות האדם
בשטחים, ותבטיח כי נושא זכויות האדם יעמוד תמיד
על הפרק ביחסיה של ארה"ב עם ישראל, ובכל פעילות
דיפלומטית". 41 חברת הנהלת הארגון אמרה ש"אם תלך
לגבעת הקפיטול, תראה את הדו"חות והחוברות של
"בצלם" על שולחנו של כל אחד ואחד. אם אתה שואל
אותי האם זה יעשה שינוי פוליטי – אני חושבת שזו הדרך
היחידה להגיע לאנשים מסוימים". 42 מיטשל פליטניק,
נציג בצלם בוושינגטון צירף להודעת דוא"ל טופס אשר
מאפשר קבלת מידע תקופתי על פעולות שבאמצעותן
אפשר לדחוק בנבחרים אמריקנים "לתמוך
בחברה האזרחית הישראלית, בזכויות האדם
ובשלטון החוק בשטחים הכבושים". 43
בין התורמים לארגון בשנת 442007-2006 ניתן
למצוא את קרן פורד שתרמה סכום של חצי
מיליון שקלים, משרד החוץ השוויצרי שתרם
350 אלף שקלים, משרד החוץ הנורבגי אשר
תרם כ 200- אלף שקלים, האיחוד האירופי שתרם
למעלה ממיליון שקלים, 23 אלף שקל מהקרן החדשה
לישראל ( 2006 ) ועוד. בשנת 2008 קיבל הארגון סכום
במימון ממשלות שבדיה, NDC של $450,000 מקרן
דנמרק, שוויץ והולנד. 45 נוסף על כך, בצלם זוכה למימון של קרנות נוצריות כ- Diakonia השבדית ,Trocaire האירית ו-
DanChurchAid מדנמרק.קרנות שזוכות למימון ממשלתי מקומי-
ובכך הופכות לנתיב נוסף
שבאמצעותו הממשלות מעבירות כספים לארגון. באשר
למידע הכספי שמספק הארגון קיימת אי-בהירות, משום
שבעוד שהוא מצהיר שקיבל $5,000 מהקרן החדשה
לישראל בתקציב 46,2006 הקרן עצמה טוענת שהעבירה
לארגון בשנת 2006 סכום של $185,000
47 במקרה נוסף,בצלם טען שקיבל מקרן DanChurchAid
$115,783 בשנת 48,2006 אך ממכתב שנתקבל מהקרן
נראה שלידי בצלם הועבר סכום של 693,822 קרונות
49. דניות שהן כ- $140,000
שיטת "המחקר" של הארגון זכתה לביקורת לא פעם,
וכדוגמא ניתן להביא את הדו"ח הקרוי "כלא עזה" 50
אשר הואשם בסטנדרטים כפולים. הדו"ח, שפורסם
ביחד עם "המוקד להגנת הפרט", מטיל על ישראל את
האחריות למשבר ההומניטארי ברצועת עזה אך מזניח
את אחריותו של ארגון החמאס:
הוא לא מזכיר מקרים בהם החמאס
החרים משאיות סיוע, והוא מבקר את
ישראל על הרס תחנת הכוח בעזה ועל
שיבוש החשמל ללא אזכור נסיבות
חטיפת גלעד שליט והריגתם של מספר
חיילים נוספים שהובילו להפצצה זו. 51
בנוסף, בצלם מפרסם רשימת שמות
מתעדכנת של "פלסטינים שנהרגו
בידי כוחות הביטחון הישראליים" 52
–רשימה שנמצאה לא אמינה במספר צורות: 53 הגדרת
הארגון לגבי פלסטינים שנהרגו "לא בזמן לחימה" רחבה
מאוד, ולדוגמא - פעילי טרור שלא ירו על חיילים ברגע
מותם אינם נחשבים כ"הרוגים בזמן לחימה". רשימת
השמות מכילה אי-דיוקים וטעויות, היא מסתמכת על
עדויות לא מהימנות ומחסירה פרטים חשובים – כולם
לטובת קידום האג׳נדה הפוליטית של הארגון. יהונתן
דחוח-הלוי מציין במחקר שערך על הרשימה ב 2007-
כי בצלם מפרסם מספר הרוגים מסוים, אך בפועל
מתוך ספירת השמות ברשימה עולה שהמספר הוא
למעשה אחר, ובנוסף ישנם הרוגים שכלל לא נכתבו
ברשימה. עיקר הביקורת של דחוח-הלוי נובעת מכך
שרשימות אלו מחסירות פרטים חשובים ובכך מציגות
את הנתונים באור אחר. לדוגמא, אחמד יאסין, עבד-
אלעזיז רנטיסי וצלאח שחאדה, כולם מנהיגים צבאיים
של החמאס מוצגים ברשימה כ"תושבי עזה" אשר
היוו "יעד להתנקשות", והקשרם לחמאס לא מוזכר.
ברשימות אלו מופיע גם שמו של הילד מחמד אלדורה, 54
הנער שהפך להיות סמלה של האינתיפאדה, זאת על
אף שמספר חקירות ודיווחים מטילים ספק בגירסה
המקובלת. 55
במחקר שנערך על
רשימת ההרוגים של
הארגון ונכתב לפני מבצע
"עופרת יצוקה", מועלה
ספק רציני על הגדרות
ההרוגים של בצלם, ובדבר
נכונות אבחנתם בין אלו
שנהרגו בזמן הלחימה
שלא. 59% מרשימת
השמות של בצלם מוגדרים כאנשים שלא נהרגו בזמן
לחימה, ו 95%- הם גברים בגילאים 35-15 . המחקר טוען
שבהתחשב בטבע הסכסוך ובטענת בצלם שלפיה ישראל
עושה שימוש בנשק לא-מבחין בין אזרחים ללוחמים,
צירוף זה הינו כמעט בלתי-אפשרי. המחקר מציין
שבסכסוכים אחרים שבהם נעשה שימוש בנשק לא-
מבחין, זהויות ההרוגים התחלקו בקירוב לפי התפלגות
האוכלוסייה על-פי מינים וגילים. מכיוון שהסתברות
סטטיסטית כמו זו שברשימות בצלם הינה כמעט בלתי-
אפשרית, ככל-הנראה סיווגו של בצלם לגבי "אזרחים"
לעומת "לוחמים" איננה הגיונית, וכמעט איננה אפשרית
מבחינה סטטיסטית. 56
ככלל, הארגון נוטה להפנות ביקורת בעיקר כלפי
ישראל, ובנייר עמדה כתב ש"כארגון ישראלי, מתמקד
בצלם במעשיה של ישראל ובאחריות שלה לפגיעות
בזכויות האדם
ולכן מסמך
זה אינו עוסק
בדרכי הפעולה
של הצד
הפלסטיני". 57
ב ט ע נ ה
זו מאשר
הארגון את
חד-צדדיותו,
משום שבעוד
שכך הוא פועל
" ל מ ע ש ה " ,
ב"תיאוריה"
הארגון מצהיר
ש " כ א ר ג ו ן
לזכויות אדם, בצלם אינו מבחין בין קורבנות פלסטינים
לבין קורבנות ישראלים, כל עוד ההפרה מבוצעת
בשטחים או מופנית כלפי תושב השטחים [..] בצלם איננו
מבחין בין הפרות שמבוצעות בידי הרשויות הישראליות
לבין אלו שמבוצעות בידי הרשות הפלסטינית". 58
האינטרסים הצרים של הארגון באים לידי ביטוי
בפעילויות שונות של הארגון. לדוגמא, הארגון מפעיל
פרויקט הקרוי "חמושים במצלמות" (במימון הארגון
אשר "מספק מצלמות וידאו לפלסטינים (Oxfam הבריטי
החיים באזורים מועדים לעימותים בשטחים" במטרה
"לחשוף את הפרת זכויותיהם". הארגון לא מספק
מצלמות לאזרחי ישראל החיים בשטחים בשביל לתעד
את ההפרות שאותן מבצעים הפלסטינים והוא לא מנסה
לתמוך בזכויותיהם. בדף העדויות שהארגון מפרסם אין
אזכור לעדויות ישראליות על מעשי הטרור הפלסטיניים,
אלא רק לעדויות של פלסטינים נגד כוחות הצבא,
המשטרה והמתנחלים. 59 בצורה דומה, בעוד הארגון
מקדיש משאבים רבים לנושא העצירים הפלסטינים
בישראל, 60 תשומת לב מועטה, אם בכלל, הוקדשה
לנושא החייל החטוף גלעד שליט והפרת זכויותיו, כפי
61.NGO Monitor שמודגם בדו"ח של
פעילותו של הארגון מקדמת את הנרטיב הפלסטיני לגבי
הסכסוך, ופעמים רבות חוסר-האיזון ניכר בפרסומיו.
לדוגמא, בדו"ח השנתי של 62,2008 המילה "טרור" לא
מוזכרת ולו פעם אחת. הדו"ח טוען שישראל "מטילה
מצור" על עזה, והוא אף מספר על אירועים שהופרכו 63
בדבר החשכת עזה בשל קיצוץ החשמל שכפתה
ישראל. הדו"ח דן באלימות המתנחלים ובאלימות
של כוחות הביטחון כלפי מפגינים ופלסטינים, אך אין
הוא מזכיר את אלימות הפלסטינים, או אלימות של
מתפרעים במהלך ההפגנות נגד בניית גדר ההפרדה.
דוגמא נוספת הינה שני מקרים לפחות, שבהם
הארגון מנסה, הארגון מנסה להקביל את פעולותיה
של ישראל בשטחים לאפרטהייד בדרום אפריקה –
במקרה הראשון הארגון דן בכבישים שנסגרו לתנועת
פלסטינים מסיבות ביטחוניות 64 ובמקרה השני מדובר
על מערכת המשפט בשטחים, שלגביה טוען הארגון כי
"ישראל יצרה בשטחים משטר של הפרדה-תוך-אפליה,
במסגרתו קיימות שתי מערכות משפט נפרדות באותו
שטח, כאשר זכויותיו של אדם נקבעות לפי השתייכותו
הלאומית. משטר זה הוא היום דוגמא יחידה במינה
בעולם ומזכיר במהותו משטרים אפלים מן העבר, כגון
משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה". 65 בדוגמא נוספת,
מכנה הארגון את מדיניות הריסת הבתים של משפחות
מחבלים כ"ענישה קולקטיבית" וכ"פשע מלחמה". 66

http://izsvideo.org/papers/Trojan_H...
ליה 24.09.1018:44
35. הארגון הלא ממשלתי ''שוברים שתיקה'' - סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 34
שוברים שתיקה

מנהל - יהודה שאול. ראש הארגון – מיכאל מנקין.
http://www.shovrimshtika.org : אתר
מטרות מוצהרות: "שוברים שתיקה הינו ארגון של
חיילים משוחררים האוספים עדויות של חיילים אשר
שירתו ביחידות צה"ל השונות במהלך האינתיפאדה
השנייה [..] מן העדויות עולה תמונה חמורה של אופי
הפקודות בכלל ואופי הוראות הפתיחה באש בפרט.
אלו האחרונות ממחישות את עומק השחיתות שפשטה
במערכת הצבאית. בעוד מציאות זו, המוכרת לחיילי
ומפקדי צה"ל, מתנהלת בחצר האחורית של מדינת
ישראל, החברה הישראלית ממשיכה לשתוק ולהכחיש
את הנעשה בשמה [..] שוברים שתיקה משמיעים את
קולם של חיילים אלו כדי להביא את החברה הישראלית
להכיר במציאות שהיא יצרה". 67
ארגון שוברים שתיקה רשום כחברה פרטית
לא ממשלתית 68 ולא כעמותה, ונגישות
המידע הכספי של הארגון לטובת הציבור
הינה מוגבלת. ביולי 2009 , לאחר שבעיתונות התפרסמה
שקיפותה הלקויה של החברה, חשף הארגון כי בשנת
2008 קיבל תרומות בסך 226,589 שקלים מהשגרירות
הבריטית, €19,999 מהשגרירות ההולנדית, €43,514
מהאיחוד האירופי, ו 229,949- שקלים מהקרן החדשה
לישראל. סך התקציב של החברה בשנת 2008 עמד על
מיליון וחצי שקלים. 69 במקביל לפרסום זה, הארגון
הוסיף רשימת תורמים לאתר האירנטנט שלו ופרסם
,ICCO- דו"חות כספיים: הארגון קיבל €25,100 מ
$19,500 ממכון החברה הפתוחה בארצות הברית,
70 החברה גם מצהירה כי היא .SIVMO- ו €5000- מ
זוכה לתרומות של קרן מוריה, הסוכנות הספרדית
Christian וקרן ,OXFAM , לשיתוף פעולה בינלאומי
71 אף על פי כן, לכתבת טלוויזיה הודלף כי ארגון .Aid
שוברים שתיקה מבטיח לתורמיו כי "אנו מתחייבים
לשמור בכל מחיר על פרטיותך. פרטי התרומה נשמרים
בספרי החשבונות שלנו, אך בשום מקרה לא יפורסמו
ברבים" 72 – הבטחה זו מתאפשרת רק באמצעות רישום
כחברה פרטית.
שוברים שתיקה פרסם חוברת עדויות בעקבות מבצע
"עופרת יצוקה" בעזה, אשר באמצעותה ביקש "להעלות
שאלות קשות לגבי אמינות הגרסאות הצה"ליות
הרשמיות" הנוגעות לכשלים מוסריים במהלך המבצע. 73
ביקורת רבה נמתחה על עדויות אלו ונטען כי העדויות
מבוססות על שמועות ועדויות שמיעה, ומפקד חטיבת
גולני אף סיפר כי אחד החיילים, איש מילואים שסיפר
על שימוש בנוהל "מגן אנושי", כלל לא היה בשירות
פעיל באותה התקופה. נוסף על כך, העדויות נמסרו
בצורה אנונימית מבלי יכולת לוודא, לבסס או לחקור
את הטענות העולות מהן, והן נבנו באמצעות ראיונות
עם 30 חיילים בלבד מתוך אלפי חיילים שהשתתפו
בלחימה בעזה. העדויות מציגות תמונה חד-צדדית
המחסירה את ההשתדלות העצומה שערך צה"ל במהלך
כל המבצע להימנע מפגיעה בחפים מפשע, ואת הסביבה
הקשה והמורכבת שנכפתה עליו בשל בחירת החמאס
להילחם משטחי אוכלוסיה אזרחית. 74
למרות ששוברים שתיקה פועל לכאורה "להביא את
החברה הישראלית להכיר במציאות שהיא יצרה",
פעילות רבה של הארגון מתמקדת דווקא בהרצאות
[
וכנסים בחו"ל, ודיווחי הארגון מופצים לכלי תקשורת
רבים בעולם. 75 כאשר יהודה שאול נשאל מדוע הוא
מרצה על כך בחו"ל, השיב כי "לפעמים כדי להכניס
מסרים פנימה, צריך לצאת החוצה". 76
סיורי הארגון לחברון, אשר "כוללים היכרות בלתי
אמצעית עם המציאות הקשה בדרום ההר, וכן מפגש עם
משפחה פלסטינית בכפר סוסיה", לא עונים על מטרות
הארגון כ"ארגון של חיילים משוחררים האוספים
עדויות של חיילים". 77 סיורים אלו, אשר מתבצעים
בחברון שבה לטענת הארגון "מתקיימת מציאות של
אפרטהייד ומעין "טיהור אתני"", 78 הוגבלו בידי בית
המשפט והותנו ב"התנהגות העותרים 79 ובגישה מרוסנת
מצידם", 80 לאחר שהתגלעו עימותים בין אנשי הארגון
לתושביה הישראלים של חברון.
שוברים שתיקה פועלים בצורה הדוקה עם ארגון "יש
דין", ובין השאר נסמכים על שירותיו של עו"ד מיכאל
ספרד כבא-כוחם, והם אף הקימו יחדיו "קו חם"
ל"חיילים ושוטרים שהיו עדים לתקיפות מתנחלים נגד
פלסטינים". 81

http://izsvideo.org/papers/Trojan_H...
ליה 24.09.1018:56
36. הארגון הלא ממשלתי ''אתג׳אה'' - סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 35
אתג׳אה
http://www.ittijah.org : כתובת אינטרנט
מנכ"ל: אמיר מח‘ול.
אתג׳אה נוסד בשנת 1995 , והוא מצהיר על עצמו
כארגון פלסטיני וכ"אגודה המייצגת של הארגונים
הלא ממשלתיים הפלסטיניים בישראל". 82 החל משנת
2004 , הארגון מחזיק במעמד ייעוץ מיוחד באו"ם
83 אתג׳אה הינו ארגון גג המאגד ארגונים .(ECOSOC)
רבים, ביניהם עדאלה, עמותת הגליל,
מרכז אעלאם, והעמותה הערבית
לזכויות האדם – ארגונים שנהנים
מתמיכה כספית של האיחוד האירופי.
ארגונים אחרים הם אלאהלי, אלאנואר,
אלסיואר ואחרים - ארגונים אשר זוכים
למימון הקרן החדשה לישראל. 84
מטרות מוצהרות: "לשמש פורום בעל השפעה
בציבור ובתקשורת ובעיקר בקרב קובעי המדיניות
ומקבלי ההחלטות ברמות השונות כדי לחזק את
מעמדן ופעילותן של העמותות הערביות הפועלות
בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל [..] הידוק הקשר
בין העמותות ויצירת קשר בינן לבין
הארגונים הבינלאומיים העוסקים בתחום
הפיתוח והחברה האזרחית. ייצוג חברות
אתג׳אה בפני הרשויות והפורומים השונים
בעניינים המשותפים בלבד [..] אתג׳אה
תפעל כהתארגנות פעילה כחלק מהתנועה
העולמית הנאבקת למען חלוקה צודקת של
משאבי העולם לטובת כל העמים ולמען שוויון וצדק
חברתי". 85
המידע הכספי המופיע ברשם העמותות לגבי אתג׳אה
אינו מעודכן, משום שהארגון לא הגיש דו"חות כספיים
מאז 2004 , והוא לא זכאי כיום למעמד של "ניהול
תקין". על פי דו"ח רואה חשבון שבדק את העמותה יש
לעמותה סטטוס ליקוי מהותי באופן ניהולה. בשנים
2004-2003 , הארגון זכה לתרומות מהאיחוד האירופי
בפרויקט הנקרא תואסל, מקרן פרידריך ניומן (גרמניה),
אנגליה), מהארגון הבין-כנסייתי ) Christian Aid מקרן
EuroMed ומימון אירופי נוסף דרך תכנית (ICCO)
בשנת 2004 , מתוך מחזור פעילות של כ 567- .(EMP)
אלף שקלים, 490 אלף שקלים התקבלו מתרומות. 86
פעילויות הארגון כוללות הפצת כרוזים, ארגון כנסים
בינלאומיים וניהולם, ופעילויות חרם על ישראל במסגרת
ארגון שמטרתו היא קידום חרם נגד – BDS ארגון
ישראל. אתג׳אה היה משתתף פעיל בפורום הארגונים
הלא ממשלתיים של ועידת דרבן בשנת 2001 , והוא גם
אירגן את החברה האזרחית הפלסטינית לקראת ועידת
דרבן השנייה בז׳נבה, באפריל 2009 . הארגון מחזיק
המקנה לו השתתפות אוטומטית ECOSOC במעמד
בועידת דרבן, זכות להופיע בפני ועדות ועצרות האו"ם,
, והכרה בחברות בקהילה הבינלאומית. בשנת 2001
הארגון בלט בין הארגונים הלא ממשלתיים שניהלו
תעמולה נגד ישראל, והוא העיד על עצמו שבועידה
"אסף, פישט, וכיוון את החזון והעמדה של הארגונים
הלא-ממשלתיים הפלסטינים בתוך ישראל בנושא
הגזענות, בייחוד הגזענות של מדינת ישראל כנגד
האזרחים הפלסטינים, ואת האפרטהייד שהמדינה
מפעילה בגדה המערבית וברצועת עזה". 87 בכרוז שכתב
הארגון לאחר ששרת החוץ לבני הודיעה שישראל לא
משתתפת בועידת דרבן 2, כתב הארגון ש"איחוד
העמותות הערביות (אתג׳אה) [..] ממלא תפקיד פעיל
בהקמת ברית פלסטינית-ערבית איזורית ועולמית של
ארגונים לא ממשלתיים להשפעה על מהלכי הועידה
ותביעות לצעדים של סנקציות כנגד ישראל". בהמשך
הכרוז כותב הארגון שפעילותו בועידה היא "בנוגע
לחרם ישראל והגשת תביעות נגדה והוקעתה כישות
קולוניאלית וגזענית והוקעת הציונות כגזענית. זוהי
קריאת המלחמה שצפה ועלתה על גדותיה בועידת דרבן
הראשונה – "ציונות גזענות – ישראל אפרטהייד". 88
הארגון מקדם פעילות משפטית נגד ישראל ונגד מוסדות
, ציוניים, והוא אף ארגן כנס בקפריסין בשנת 2007
שבהצהרת הסיכום שלו נכתב שיש לאמץ אסטרטגיות
כגון: "התעסקות ברדיפה פלילית ומשפטית ואחריותיות
נגד, והפעלת לחץ להסרת מעמד (עמותת) צדקה והטבות
מס מהארגונים הציוניים ברחבי העולם, הכוללים את
הארגון הציוני העולמי, הסוכנות היהודית והמגבית
היהודית הלאומית, והתייחסות אליהם מבחינה חוקית
כמוסדות גזעניים וקולוניאלים". כנס זה מצהיר בפירוש
שהוא תומך במטרה הפלסטינית וקורא לחזק את תנועת
הסולידאריות העולמית למטרה זו. 89 עם פתיחת מבצע
"עופרת יצוקה" בעזה הכריז אמיר מח׳ול בעיתון כי הוא
מתכוון "לפנות לממשלה המצרית והירדנית ולבקש
להוציא מישראל את השגרירים הנמצאים כאן". 90
הארגון מקדם נרטיב של 60 שנה של כיבוש ישראלי,
ובצורה דומה, אתג׳אה היה בין מייסדי תת-הועדה
של ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי לזיכרון
הנכבה. 91 במסגרת פעילות זו אתג׳אה הפיץ וחתם על
כרוז הקורא להחרים את חברת התמרוקים הבינלאומית
משום שבנתה מפעל ב"עיירה הישראלית מגדל ,L’Oreal
העמק בגליל התחתון. התנחלות מגדל העמק הוקמה
בשנת 1952 על אדמות ששייכות לכפר הפלסטיני שטוהר
אתנית". 92 הארגון חבר לועדה הלאומית הפלסטינית
לחרם, סנקציות ומשיכת השקעות, 93 פורום המעודד
חרם כלכלי, ספורטיבי 94 ואקדמי 95 נגד ישראל.
בכרוזים שהארגון מפיץ, הוא כותב שישראל עושה
"ניסיון סרסור באנטישמיות לטובת השתקת דעת
הקהל העולמית המגנה על הזכות הפלסטינית ואשר
מתנגדת לפשעיה (של ישראל) נגד האנושות [..] ישראל
נחשבת כחלוצת המדינות אשר מבקשות את ההסלמה
התמשכת של הגזענות הטבועה בה, הקולוניאליות
הרשמית והלאומיות החוקתית". 96 בכרוז על מבצע
"עופרת יצוקה" בעזה נכתב ש"ישראל נחשבת כמדינה
פושעת בכל הנהגתה המדינית והביטחונית והיא
מבצעת מעשי רצח-עם, ופשעי מלחמה ופשעים נגד
האנושות נגד עמנו ברצועת עזה". הכרוז לא מזכיר את
הטרור הפלסטיני או את ירי הטילים הפלסטיני לעבר
אוכלוסייה ישראלית. 97 בתיאור אחר של הלחימה
בעזה, כתב הארגון כי "הפיכת עזה על ידי צה"ל למעין
מחנה השמדה במלוא מובן המילה ובמלוא הייחוס
ההסטורי של הדבר", תוך ניצול מכוון של רטוריקה
הקשורה לשואה, מתוך ניסיון להשוות את מעשי צה"ל
למעשי הנאצים. 98 באותו המכתב, הארגון מצהיר שכבר
פתח בקשר עם ארגונים משפטיים בעולם במטרה
להעמיד לדין את ראשי צה"ל ואת מנהיגי ישראל בשל
אשמות לכאורה של פשעי מלחמה. גם לאחר המלחמה,
ב 30- למרץ 2009 , הארגון פרסם כרוז שקרא "להטיל
סנקציות וחרם ולחייב את ישראל לשאת באחריות
על פשעי המלחמה אשר ביצעה בעזה [..] הקריאה אף
מתבססת על תנועת החרם והסנקציות שהופעלו בזמנו
כנגד משטר ההפרדה הגזעית בדרום אפריקה. הקמפיין
מתיימר להביא לבידודה של ישראל כל עוד במהותה
גזענית קולוניאלית". 99
בכרוז שנכתב על החלטת המשטרה לאשר את מינויו
של ברוך מרזל כיושב ראש קלפי באום-אל-פחם טוען
הארגון כי מדובר ב"התגרות גזענית תחת המטריה של
כביכול שלטון החוק", ומצהיר כי "מדינה שלמה על כל
מוסדותיה תשא במלוא האחריות להשלכות ההתפרצות
הנכפית על האוכלוסייה הערבית". 100 בכרוז נוסף שנשלח
בדוא"ל, הארגון יוצא נגד החלטת המשטרה לסגור את
העצרת לזכרו של ג׳ורג׳ חבש, מייסד החזית העממית.
באותו המכתב, אתג׳אה מכנה את חבש בתור "המפקד
ג׳ורג חבש", טוען שהחלטת המשטרה היא "טרור
מדינתי", ובסוף המכתב הוא קורא לכנס דחוף של
חברי תנועת "בני הכפר" בשביל לבדוק באילו אמצעים
יוכלו לתמוך בזיכרון המפקד ג׳ורג׳ חבש, 101 זאת על אף
החלטת המשטרה.

http://izsvideo.org/papers/Trojan_H...
ליה 24.09.1019:10
37. הארגון הלא ממשלתי ''עיר עמים'' - סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 36
עיר עמים

http://www.ir-amim.org.il : אתר

מנכל“ית – יהודית אופנהיימר. מייסד הארגון ויועץ להנהלה: עו“ד דניאל זיידמן.

מטרות מוצהרות: בתקנון כתוב ש"העמותה הוקמה
במטרה לקדם את ענייניה של ירושלים ולטפחה,
לפעול ליצירת יחסי גומלין בין מגזריה של
העיר המושתתים על כבוד הדדי ולפעול
ליצירת מערכות שלטוניות המעוגנות בקיומם
של שני קולקטיביים לאומיים בעיר, יהודית
ופלשתינית". 102 פרופיל העמותה, על פי אתר
האינטרנט שלה, מציין שהארגון מפעיל "פעילות
משפטית שנועדה לעכב ולמנוע צעדים חד צדדיים
הפוגעים במרקם החיים בעיר ובאפשרות להגיע להסדר
מוסכם לגבי עתיד העיר", וגם "פעילות מול גורמי
ממשל וגופים מקצועיים אחרים בארץ ובעולם, במטרה
להשפיע על מדיניות בנושא ירושלים". 103
הארגון נתמך על ידי האיחוד האירופי, השגרירות
הנורווגית בישראל, משרד החוץ של הרפובליקה
הצ׳כית, השגרירות הבריטית, והשגרירות
הגרמנית. בנוסף, הארגון מצויד בכספים ממספר
קרנות בולטות, ביניהן קרן פורד, הקרן החדשה
לישראל ועוד. 104 בשנת 2007 , מתוך תקציב כולל
של כ 4- מיליון שקלים, הקצה האיחוד האירופי לתנועה
קרוב ל 1.7- מיליון שקלים שהם כ 40%- מסך התקציב
של העמותה באותה השנה. סך כל המימון הממשלתי
הזר (שכולל את האיחוד האירופי, השגרירות הנורווגית,
השגרירות הגרמנית וממשלת בריטניה באמצעות קרן
מניעת סכסוכים ששייכת לממשלה) עלה לסך של 67%
מהתקציב של עיר עמים בשנת 105.2007
עיר עמים אימץ אג׳נדה המקדמת את הנרטיב הפלסטיני
בירושלים, תוך הדגשת הטענה שירושלים המזרחית
איננה בריבונות ישראל, אשר כבשה את העיר בצורה לא
חוקית. במסגרת זו, הארגון מפרסם מפות אשר מציינות
מבנים ברובע היהודי כהתנחלויות. 106 בנוסף, הוא
מפרסם מפות של ירושלים, ובהן שכונות כגילה, רמות,
פסגת זאב, הר חומה, תלפיות מזרח, נווה יעקב, הגבעה
הצרפתית – כולן מסומנות באופן דומה כהתנחלויות. 107
הארגון גם מקדם את הנרטיב הפלסטיני שטוען שעמותות
כ"עטרת כהנים" או "אלע"ד" אשר רוכשות נכסים בעיר-
דוד ובעיר העתיקה הינן "עמותות מתנחלים", 108 אשר
פעילותן באגן העיר העתיקה מאופיינת כמהלך "חסר
תקדים, גס ודווקני לנכס איזורים אלה לריבונותה של
ישראל". 109 עיר עמים מכנה את פרוייקט פיתוח עיר דוד
כ"מיזם ממשלתי/התנחלותי [הלובש] סממנים של גן
שעשועים אוונגליסטי של הימין הדתי-לאומי". 110
הארגון מסביר כי הוא מקדם נרטיב זה מכיוון ש"העולם
המערבי, שלא לומר העולם הערבי, לא הכירו בסיפוח
שטחים אלה של הגדה המערבית לירושלים הישראלית,
ומעולם לא ניתנה הכרה פורמאלית להחלטה זו של
ממשלת ישראל". 111 כאמור, האיחוד האירופי חזר על
עמדה זו של עיר עמים בדו"ח סודי בשנת 2009 , ולכן
אין זה פלא שהאיחוד מממן כמעט מחצית מפעילותו
של ארגון המקדם נרטיב זה. נוסף על כך, הארגון לא
נמנע בהצגת עמדותיו ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני
(ולאו דווקא בנושא ירושלים) והוא מקדם אפיק אחר
שבו תומך האיחוד האירופי, 112 כאשר הוא קורא לאימוץ
יוזמת השלום של הליגה הערבית. 113
עיר עמים מציג תמונה הממעיטה בערך הביטחון
של ישראל ותושביה, ובהתייחסו למחנה הפליטים
שועפאת, כותב הארגון כי "באשר לביטחון, מחנה
הפליטים שועפאט הוא ’גטו‘ פלסטיני צפוף ועני בלב
ירושלים, שתושביו מתנגדים לשליטה ישראלית ולפיכך
הוא נתפס על ידי הרשויות הישראליות כאיום בטחוני
פוטנציאלי (למרות העובדה כי המחנה מעולם לא היה
מקור לבעיות ביטחון משמעותיות)". 114 במקום אחר,
מתייחס הארגון לגדר ההפרדה סביב מחנה הפליטים
כ"חומה דמוגרפית". 115 ברי כי הארגון ממעיט בחשיבות
הביטחון של אזרחי ישראל - חוליות מחבלים נתפסו לא
פעם אחת פועלות במחנה הפליטים שעפאת, ובינואר
2008 אף נהרגו שני שוטרי מג"ב בפיגוע ירי במחסום
בכניסה למחנה הפליטים. 116 יצוין כי למרות ההתייחסות
לגדר ההפרדה כ"חומה דמוגרפית", הארגון מודע
לחשיבותה הביטחונית של הגדר, ובדו"ח תמונת המצב
בירושלים בשנת 2008 נכתב כי "לית מאן דפליג כי גדר
ההפרדה מקשה מאוד על חדירת מפגעים משטחי הגדה
המערבית לשטח ישראל, והיא תרמה תרומה מסוימת
בהורדת רמת האלימות ביחס לשנות האינתיפאדה
הראשונות". 117
הארגון נוקט בפעילות משפטית במטרה להשפיע על
מדיניות ישראל במזרח ירושלים. בין העתירות שהגיש
הארגון ישנן כאלו העוסקות בנושאי בתי-ספר במזרח
העיר, בחפירות ארכיאולוגיות יהודיות, עתירות נגד
קניית בתים ונגד בנייה בלתי-חוקית של יהודים ועוד. 118
הארגון לא עותר לבית המשפט בנוגע לחפירות פלסטיניות
במזרח העיר או בנוגע לבנייה בלתי-חוקית של פלסטינים
במזרח העיר, למרות שפעילותו המשפטית נועדה "לעכב
ולמנוע צעדים חד צדדיים". 119 ממילא, הארגון מצדיק
את הבנייה הבלתי חוקית של הפלסטינים למרות
שהיא מנוגדת לחוק, זאת משום ש"לאור האילוצים
הדמוגרפיים החמורים [..] וההגבלות שהטילה ישראל
על בניה פלסטינית במזרח ירושלים, שורות של בתים
פלסטינים נבנו ללא היתרי בניה". 120 אין גינוי לתופעה,
והדבר מוצג כמהלך הנובע מחוסר ברירה משום ש"אין
כל אפשרות חוקית שתענה על צרכי הדיור שלהם". 121
הארגון לא מצדיק בנייה לא-חוקית ישראלית בשל
מגבלות מיקום דמוגרפיות בשכונות חרדיות, ומתעלם
מכך שאין שום חוק המחייב את המדינה להכשיר בנייה
בלתי חוקית בשל צפיפות דמוגרפית.

http://izsvideo.org/papers/Trojan_H...
ליה 24.09.1019:29
38. הארגון הלא ממשלתי ''שלום עכשיו'' - סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 37
שלום עכשיו

http://www.peacenow.org.il : אתר

מזכ"ל - יריב אופנהיימר.

שלום עכשיו מציגה את עצמה כתנועה החוץ-פרלמנטרית
הגדולה והוותיקה בישראל. התנועה הוקמה בשנת
1978 כהתארגנות ספונטנית לתמיכה בהסכם שלום עם
מצרים והמשיכה לפעול מאז כקבוצת-לחץ שמטרתה
סיום הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון ופנייה
למשא מתן לשלום. 122
התנועה השכילה "להמציא
את עצמה מחדש" כתנועת
מחאה נגד מלחמת לבנון
הראשונה, ומתגאה בארגון "הגדולה בהפגנות ישראל",
שהביאה להקמת ועדת החקירה לאירועי סברה ושתילה
ולהדחתו של אריאל שרון מתפקיד שר הביטחון. 123
הארגון הפוליטי "שלום עכשיו" איננו עמותה רשומה,
אלא היא רשומה תחת השם "ש.ע.ל – שלום עכשיו
לישראל מפעלים חינוכיים", אשר הינה העמותה
המממנת חלק מפעילויות שלום עכשיו. 124 לאחר עתירה
נגד הארגון, הקשר בין השניים נבדק, ובימים אלו
עמותה בשם "שלום עכשיו" נמצאת בתהליך רישום.
מטרות מוצהרות: "העקרונות הבסיסיים של התנועה
היו זכותה של ישראל לגבולות בטוחים וכן, זכותם
של שכנינו לכך, כולל זכותם של הפלסטינים להגדרה
עצמית". שלום עכשיו מציגה את עצמה כתנועה
ש"תמיד לחצה על כל המפלגות שהיו בשלטון לאורך
השנים ליזום צעדים לסיום הכיבוש ולכניסה למשא
ומתן לשלום". בנוסף, "אחת ממטרות שלום עכשיו
היא להעלות את המודעות לנזק הנגרם לישראל בשל
הכיבוש המתמשך, לא רק
במישורים הכלכלי והמדיני,
אלא גם הנזק המוסרי
הנגרם לערכים ולמרקם
פעילותה הנוכחית של התנועה מתמקדת בעיקר
בהתנגדות להתנחלויות ובניסיונות שונים להשפיע
על מדיניות ישראל בנושא. במסגרת זו מפעילה שלום
עכשיו את "פרויקט מעקב ההתנחלויות" המתמשך,
לטענת יוזמיו, כבר משנת 127.1990 פרויקט מעקב
ההתנחלויות עוקב אחר בניית התנחלויות ומאחזים,
הפקעת אדמות, בניית גדר ההפרדה וכד׳. 128 הפרוייקט
מפיק מפות של התנחלויות, 129 ועורך סקרים בקרב
הציבור הרחב ובקרב המתנחלים בנוגע לעמדותיהם
בדבר ההתנחלויות ואפשרות פינוין. 130
מלבד איסוף והצגת מידע דרך פרויקט מעקב
ההתנחלויות, שלום עכשיו פועלת כנגד התנחלויות גם
במישור המשפטי, ובאתר התנועה מוצגת רשימה של
עתירות שהיא הגישה בנושא לבג"ץ בעשור האחרון. 131
הבג"ץ הראשון בנושא הוגש כבר ב 1991- , סמוך לתקופת
תחילת פעילותו של צוות מעקב ההתנחלויות. 132 בבג"ץ
זה טענו העותרים כי: "עניינה של העתירה בהקמת
יישובים אזרחיים והתנחלויות בשטחים המוחזקים על
ידי צה"ל בתפיסה לוחמתית. לטענת העותרים, נעשות
ההתנחלויות ללא כפיפות לטעמי ביטחון, אלא למטרות
יישוב קבוע של אזרחים במקום. פעילותה של המשיבה
ושל רשויות אחרות בקשר להתנחלויות הנעשות שלא
מטעמי ביטחון, סותרת את מחויבות המדינה, על פי
המשפט הבינלאומי הפומבי, שלא להפעיל ריבונותה
בשטחים המוחזקים, לשמור על המצב הקיים ולהחזיר
את הסדר והחיים הציבוריים, כפי שהיו קיימים ערב
הכיבוש. לפי הטענה, העובדות הנוצרות בשטחים, מכוח
ההתנחלויות, הן קבועות ובלתי תלויות בכל הסדר מדיני
שיתקיים לאחר שיסתיים הממשל הצבאי. עוד נטען, בין
היתר, כנגד ההוצאות הכספיות הכרוכות בהתיישבות
בשטחים המוחזקים, כנגד כינון מערכת משפט ייחודית
לתושבים וכנגד פעילותן של רשויות בעלות השקפת
עולם יהודית, הפוגעת באוכלוסיה הערבית המקומית".
עתירה זו נדחתה ע"י בית המשפט העליון בטענה כי
מטרתה של העתירה אינה אלא תקיפתה
של מדיניות ממשלתית, ללא התייחסות
לפעולות או להימנעות מפעולות
קונקרטיות, וכי אין זה מתפקידו של
בית המשפט לדון בעניינים מדיניים
מופשטים או במדיניות חוץ וביטחון
כאשר אין מחלוקת מוגדרת וספציפית. 133
מבין רשימת הבג"צים המופיעה באתר
התנועה ובמאגרים המשפטיים השונים,
רק בג"ץ אחד עוסק בנושא שאינו
התנגדות להתנחלויות, והוא בג"ץ בדבר
עתירת חופש ההפגנה, בנוגע להעברת
עלויות עריכת הפגנת תמיכה בהתנתקות
למשטרה. 134
תנועת שלום עכשיו עוסקת בנושאים פוליטיים
מובהקים, וגם גיבתה סרבנים כ"תגובה ישירה ומובנת
למדיניות ממשלת שרון", וקובעת כי "החיסולים הינם
בלתי מוסריים, מביאים להרג חפים מפשע". התנועה
אף קוראת לישראל לקדם משא ומתן מול אסד נשיא
סוריה, ומביעה את תמיכתה ביוזמת ז׳נבה ובפינוי
התנחלויות. 135
תנועת שלום עכשיו "מתנגדת להתנחלויות" משום ש"הן
מונעות את הקמתה של מדינה פלסטינית רציפה ובת
קיימא", ומשום שהן "מסכנות את בטחון ישראל". אך
עמדתה של התנועה לא זהה בנושא בנייה בלתי חוקית
ערבית, משום שלפי דעתה "בניה בלתי חוקית של
פלסטינים בגדה המערבית או במזרח ירושלים [..] אינה
מרכיב משמעותי באשר לעתידו של הסכם שלום בין
ישראל לפלסטינים", כל זאת מבלי לפרט את הסיבות
לקביעה זו. 136 גם גדר ההפרדה זוכה ליחס דומה,
משום ש"יעודה המוצהר הוא הגנה על אזרחי ישראל",
אך לדעת הארגון למעשה "מטרתה לכלוא מיליוני
פלסטינים בתוך מובלעות, כדי שיהיו חסרי יכולת קיום
ותנועה חופשית וכדי לדחוף אותם לטרנספר". 137

http://izsvideo.org/papers/Trojan_H...
ליה 24.09.1019:38
39. האגודה לזכויות האזרח בישראל - סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 38
האגודה לזכויות האזרח נגד מדינה יהודית.זה נגע מוסרי לטענתה.

האם ידעתם שהאגודה לזכויות האזרח פועלת לחיסול המדינה היהודית?

האגודה לזכויות האזרח בישראל - סוס טרויאני

אתר: http://www.acri.org.il

נשיא האגודה סמי מיכאל, עדי ספיבק

האגודה מציגה את עצמה כגוף בלתי
מפלגתי ובלתי תלוי, שהוקם בשנת
1972 כדי "[..] להגן על זכויות האדם
בישראל, בשטחים הנתונים בפועל
לשליטתה, ובכל מקום שבו הפגיעה
בזכויות נעשית על-ידי רשויות
ישראליות". 138
מטרות מוצהרות: האגודה מפעילה
פעילות חינוכית אשר "מתמקדת
בבעלי תפקידים הנתפסים כסוכני
שינוי חברתי". נוסף על כך,
"במישור המשפטי פועלת האגודה
לשנות מדיניות ולקבע נורמות של
כיבוד זכויות האדם בקרב הגופים
השלטוניים בישראל. האגודה מביאה
מקרים עקרוניים של הפרת זכויות
בפני הערכאות השיפוטיות השונות,
רובם בפני בית המשפט העליון. 139 האגודה יוזמת
הצעות חוק שתכליתן להגן על זכויות האדם והאזרח
ולקדמן, ופועלת בקרב קובעי מדיניות כדי להביא לשינוי
האגודה טוענת שהיא ממומנת
באמצעות דמי חבר ותרומות מחו"ל.
עמדתה הרשמית של האגודה היא שלא
לבקש ולא לקבל מענקים ממקורות
ממשלתיים או מפלגתיים בישראל
וזאת כדי לשמור על עצמאותה.
בהתאם לדו"חות הפעילות על מאזני
האגודה, 141 תקציבה לשנת 2007 עמד
על 9,958,467 שקלים, כאשר מתוך
זה 2,835,953 שקלים הגיעו מתרומות
וממענקים מחו"ל. התרומה הגדולה
ביותר לשנה זו הגיעה מטעמה של הקרן
החדשה לישראל על סך 1,907,846
שקלים ונועדה לממן פעילות כללית,
אך התקבלו גם תרומות מממשלות
זרות: ממשלת בלגיה תרמה 277,740
שקלים ששימושם העיקרי היה
פעילות משפטית בישראל, הקהילה
האירופית תרמה 90,571 שקלים לפעילות בנושא זכויות
התכנון בירושלים המזרחית, ושגרירות בריטניה אשר
270,316 שקלים מטעמה שימשו למימון פעולות תחת
הכותרת "זכויות האדם בשטחים". תרומות ממשלתיות
אלו הן כ 6.5%- מכלל תקציב האגודה, וכ 22.5%- מכלל
הכנסותיה מתרומות מחו"ל לשנת 2007 . פעילותה
המשפטית של האגודה, כאמור, נועדה במוצהר להשפיע
על המדיניות בישראל.
האגודה עוסקת במספר רב של נושאים, אך בכל הקשור
לסכסוך הישראלי-פלסטיני היא נוקטת בעמדה מוטה.
כך למשל בדו"ח השנתי לשנת 2008 שבו מוצגות הפרות
שונות של זכויות אדם, מוקדשים פרקים מיוחדים
לפלסטינים שבשטחי יהודה ושומרון, מוצגת תמונה
חד-צדדית המעלימה את הקשר הטרור, 142 ומדיניות
ישראל מוצגת כ"אפרטהייד", 143 אם כי שלא על בסיס
גזעי אלא על פי "קריטריון [ה] אתני-לאומי המשמש
בשטחים."
דוגמא בולטת ומוקצנת לנקודת המבט של האגודה ניתן
למצוא בפנייה ליועמ"ש שנשלחה יחד עם ארגוני זכויות
אדם נוספים ב 28- בינואר 144.2009 פנייה זו התבססה
על עדויותיהם של "פלסטינים שנעצרו במהלך הלחימה
ברצועת עזה" על התנאים המחפירים שבהם הוחזקו
לכאורה. ההגדרה "פלסטינים שנעצרו במהלך הלחימה
ברצועת עזה" לא מתייחסת כלל לנסיבות שבהן
נעצרו פלסטינים אלו, ולמרות ששמותיהם מצוינים
בפניה ליועץ המשפטי לממשלה, לא ברור האם מדובר
במחבלים חמושים או באזרחים. מהימנותם של העדים
איננה ברורה, ולא ברור האם ניתן לשחזר את עדותם
בצורה ברורה, כמקובל בעדות משפטית מקובלת.
על עמדתה הכללית של האגודה בנוגע לאופייה של
מדינת ישראל, ניתן להתרשם מנייר העמדה שהוגש
ע"י האגודה ב 19- במרץ 2007 לועדת החוקה של
הכנסת. 145 נייר זה קרוי "עמדת האגודה בעניין הגדרת
אופי המדינה בחוקה "יהודית ודמוקרטית"", והוא
עוסק בהגדרת אופי המדינה, לאור הדיונים שנערכו
בועדת החוקה של הכנסת. הסעיף כבר נדון בועדה
בעת שהאגודה שלחה את הנייר, אך האגודה הסבירה
שהנושא מספיק חשוב בכדי לשלוח את דעתה, למרות
האיחור. האגודה ציינה שאי אפשר להגדיר את המדינה
כך שתסתור את אחד מיסודות הדמוקרטיה הבאים:
"שוויון בין כל אזרחי המדינה, ללא הבדלי לאום, דת
או מוצא אתני, בהשתייכותם למדינה ובזכויותיהם",
ולפיכך "ההצעה להגדיר את מדינת ישראל כ"מדינה
יהודית" בסעיף מחייב בחוקה היא "בעייתית". האגודה
מקדמת טיעון שלפיו מדינה יהודית הינה מדינה גזענית,
וש"עצם הגדרת המדינה בחוקה כמדינה יהודית [..]
מדירה את האוכלוסייה הלא-יהודית ומפלה אותה
לרעה". שינוי החוקה ייצור, אליבא דהאגודה, "פתח
רחב ומסוכן להצדקת מדיניות מפלה וגזענית כלפי מי
שאינם יהודים."
האגודה פעלה באופן דומה גם בנוגע ל"חוק האזרחות",
וקבעה כי יש להחיל את האזרחות גם על פלסטינים
תושבי השטחים המתחתנים עם ישראלים. לטענת
האגודה, החוק המוצע, המבקש לעגן את זהותה היהודית
של ישראל, "הוא חוק גזעני ונגע מוסרי". האגודה עתרה
לבג4ץ ביחד עם עדאלה והמוקד להגנת הפרט, תוך טענה
שהחוק הינו "ענישה קולקטיבית". 146 האגודה דוחה
טיעונים של משפטנים מכובדים כאמנון רובינשטיין
(לשעבר יו4ר ועדת חוקה ומשפט בכנסת) ורות גביזון
(מייסדת האגודה לזכויות האזרח ונשיאתה לשעבר),
אשר קובעים כי "אין שום דבר האוסר על דמוקרטיה
בעת מלחמה להגן על עצמה מפני כניסת נתינים מאזור
שבו נתונה נאמנותם לשלטון עוין הנלחם בישראל,
ואין שום כלל במשפט הבינלאומי - ולו גם בהיעדר
מצב מלחמה - המקנה לזרים זכות להגירה לצורכי
נישואין." 147 רות גביזון מוסיפה כי "הזכות לקיים חיי
משפחה, עם כל חשיבותה, אינה עושה כאן את העבודה.
אזרח מדינה אחת הבוחר לקשור את חייו עם חיי אדם
שאינו זכאי להתגורר במדינה זו צריך להביא בחשבון
שמימוש החיים המשותפים יוכל להיעשות רק בארץ
אחרת. נכון שרוב המדינות, וישראל בכללן, מקלות
על אזרחיהן להעניק תושבות ואזרחות לבני המשפחה
הקרובים שאינם אזרחים מלכתחילה, אבל הזכות שיש
לאזרח בהקשר זה היא רק לכך שהטיפול בבקשתו
לא יהיה נגוע באפליה פסולה או בשיקולים זרים". 148
מדברים אלו נראה כי אין מדובר ב"ענישה קולקטיבית"
או ב"נגע מוסרי".

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...
ליה 24.09.1019:42
40. מרכז מוסאווא לזכויות האזרחים הערבים בישראל-סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 39
מוסוואה היהלום שבכתר על ראשו של אהרון ברק.

האם התקשורת ה"ישראלית" יידעה אתכם על מטרות מוסוואה?

מוסאוא מקדם ביודעין את אסטרטגיית דרבן,
***********

מרכז מוסאווא לזכויות האזרחים הערבים בישראל

סוס טרויאני


www.mossawacenter.org : אתר


מנהל העמותה: ג'עפר פרח. יו"ר ההנהלה: נבילה אספניולי, ממייסדות קואליציית הנשים למען השלום. 281
מטרות מוצהרות: "השגת זכויות כלכליות, חברתיות,
תרבותיות ופוליטיות לערבים הפלסטינים אזרחי
ישראל, תוך הכרה בייחודם הלאומי, תרבותי והיסטורי
כמיעוט יליד". 282
הארגון נהנה מתמיכה של האיחוד האירופי, הקרן
של הכנסייה הגרמנית, EED החדשה לישראל, קרן
קרן פרידריך אברט וקרן היינריך בל הגרמניות, קרן
של הכנסייה הפרוטסטנטית בהולנד, הקרן Krekinactie
וקרן הדמוקרטיה של ,Oxfam החדשה לישראל, קרן
האו"ם. 283 בשנת 2007 , הארגון קיבל $164,872 מהקרן
החדשה לישראל, ובשנת 2005 קיבל %u20AC298,660 מהאיחוד
האירופי, בתשלום שנפרס עד סוף שנת 284.2007
מוסאוא מקדם ביודעין את אסטרטגיית דרבן,
והוא מצהיר שאחת ממטרות התכנית נגד גזענות
היא "להעלות מודעות בישראל בקשר למכשירים
בינלאומיים חיוניים, כמו תוכנית הפעולה של ועידת דרבן
העולמית". 285 הארגון מבקש לקדם את האסטרטגיה
באמצעות הפעלת לחץ בינלאומי והשפעה על קבלת
החלטות בישראל. הארגון עושה זאת תוך שהוא
"פועל לפתח קשרים עם ארגונים בינלאומיים [..] (ש)
עוסקים בזכויות אדם ומיצגים את החברה האזרחית".
העבודה מול האיחוד האירופי, לדוגמא, נועדה לגרום
ל"חברי הפרלמנט האירופי לפעול נגד אפליית האזרחים
הערבים במסגרת מגעיהם עם עמיתיהם הישראלים". 286
הארגון עובד עם ארגונים בינלאומיים כאמנסטי
ו ,Human Rights Watch-אשר פועלים בזירה
הבינלאומית תוך הטיה וקידום הנרטיב הפלסטיני. 288
הארגון ערך מסע הסברה בארצות-הברית, שבמסגרתו
נפגשו מנהל הארגון וחברי הועד המנהל עם חברי
קונגרס וממשל אמריקנים בשביל "להעלות מודעות
בקשר לאזרחים הפלסטינים-ערבים בישראל".

http://www.ngo-monitor.org/trojan_h...

ליה 24.09.1019:45
41. הארגון הלא ממשלתי ''אגודת הגליל'' - סוס טרויאני בתגובה להודעה מספר 40
אגודת הגליל

www.gal-soc.org/en/index.php : אתר

מנכ"ל: מחמד ח׳טיב. יו"ר הועד המנהל – ואא׳ל עמרי.

אגודת הגליל נמנית על קואליציית הארגונים המרכיבים
את אתג׳אה, 164 ובעבר אף העבירה כספים לאתג׳אה. 165
מטרות מוצהרות: "לשאוף להשגת שוויון בבריאות,
בסביבה ובתנאים הסוציו-אקונומיים לערבים
הפלסטינים בישראל [..] באמצעות סינגור, מתן שירותים
ובניית יכולות, אגודת הגליל מקלה על העצמתם של
האזרחים הפלסטינים ומחזקת את החברה האזרחית
בישראל". 166 משנת 2004 , העמותה פיתחה דרך פעולה
חדשה אשר נועדה לקדם את זכויות האדם של הערבים
בישראל. 167
בשנת 2007 , נהנתה העמותה ממימון של משרד
הבריאות הישראלי, האיחוד האירופי (מענק של
€188,735 משנת 2006 , הנמשך שנתיים), 168 קרן פורד
והכנסייה הסקוטית. 169 בשנים קודמות, זכתה העמותה
ושל אגודת הסולידאריות Christian Aid למימון של
הפלסטינית. 170 בנוסף, העמותה קיבלה $115,000 מהקרן
החדשה לישראל ב 171.2007-
האגודה מקדמת נרטיב פלסטיני של הסכסוך, ומסמך
של האגודה להגנה על זכויות העקורים בישראל מציג
ככתובתו את הכתובת של אגודת הגליל בשפרעם ואת
מספרי הטלפון שלה. מסמך זה מקדם את זכות השיבה
וטוען שמאז 48 ‘, גירשה ישראל את הפלסטינים שהינם
"קרבנות של מדיניות ישראל", וכי מאז ישראל לא
עומדת בהתחייבויותיה הבינלאומיות כלפי החלטה 194
של האו"ם. 172 המסמך טוען שמאז קום המדינה התבססו
"התנחלויות יהודיות" לאחר "הנכבה", ב"מדיניות של
כיבוש, אלימות ופינוי צבאי", בנוסף לשיטות פעולה של
"חקיקה אתנית" ו"טרנספר", כולם ביטויים שהמסמך
עושה בהם שימוש. 173
במסגרת פרוייקט "מרכז צדק חברתי", האגודה מכריזה
ש"המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל גם מחזיק
בזכות להיאבק נגד הנכור הקיים מאדמתו ומורשתו,
כתוצאה מהמדיניות המפלה והלא-צודקת של המדינה
הישראלית, כמו גם מהזנחת המורשת בתוך הקהילה
עצמה". 174
האגודה מפעילה מאגר נתונים בשם ריכאז, הממומן
בידי האיחוד האירופי, שהוקם על סמך ההנחה
ש"הפלסטינים בישראל סובלים, כפרטים וכקבוצה,
מאפליה גזענית ברוב תחומי החיים בישראל". מאגר
המידע משמש גורמים פלסטיניים שבאמצעותו "הם
יכולים להציג את הבעיות שלהם בפומבי, בשתי הזירות
המקומית והבינלאומית", 175 משום שהוא "מספק מידע
מדויק וכולל לקמפיינים של סינגור ויוזמות לטובת
הקהילה הפלסטינית". 176 המאגר טוען ש"בעקבות
ה-נכּבה נשאר מיעוט קטן [..] בעוד 82% גורשו מהארץ
לעבר הגדה המערבית, רצועת עזה ומדינות ערב השכנות
[..] מיד לאחר הקמת מדינת ישראל הוטל על המיעוט
הערבי ממשל צבאי – מערכת ביורוקרטית צבאית בעלת
סמכויות בלתי מוגבלות - לביצוע מדיניות הממשלה
כלפי התושבים הערבים". 177

http://izsvideo.org/papers/Trojan_H...

ליה 25.09.1010:43
42. רשת אדירה של גופים שמתנגדים להסדר שלום/בן דרור ימיני בתגובה להודעה מספר 41
אויבי השלום /בן דרור ימיני

העולם החופשי תומך ברשת אדירה של גופים שמתנגדים להסדר שלום ותומכים בסרבנות הפלסטינית. אם וכאשר יהיה סיכוי להסדר, ינהלו העמותות הללו קמפיין בינלאומי ויציגו את אבו-מאזן כ"בוגד". כך מממן העולם החופשי את הכשלת הסיכוי לשלום

האיחוד האירופי כגוף, ומדינות אירופה בנפרד, מממנות שורה אדירה של עמותות שעוסקות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. רבים מהגופים הללו אינם "ארגוני שלום", כפי שהם מכונים בטעות. מדובר גם בגופים שהם חלק מקרטל ענק שעוסק בהנצחת הסכסוך. השיח השתנה. חלף זמנו של עידן "ארגוני שלום". אנחנו בעידן של "ארגוני זכויות". באופן ישיר ועקיף, חלק ניכר מהגופים הללו עוסקים בהגנה על זכויות הפלסטינים. חלקן זכויות שראויות להגנה. חלקן זכויות שווא. בראשן, כמובן, "זכות השיבה". אין כזאת זכות. היא לא יושמה ולא ממושה ולא הוכרה, ברמה הפוליטית, כמעט בשום מקום, בוודאי לא כמכשיר לחיסול מדינת לאום קיימת. רק השנה החליט ביהמ"ש האירופי לזכויות אדם, בעקבות תביעה של יוונים ל"זכות שיבה" לחלק התורכי של קפריסין, ש"אין זכות שיבה מוחלטת". אבל זה לא מפריע לגופים הללו לעסוק בטיפוח הפנטזיה הזאת.

קמפיין הסרבנים
נניח שמשהו, למרות ולמרות, הולך לצאת מהשיחות בין נתניהו לאבו-מאזן. נניח שהתהליך מתקדם, הלחץ האמריקני נושא פירות, וידיעות על ההסכם המתגבש מתחילות לדלוף החוצה. אנחנו יכולים להניח שגם נתניהו המתון והיצירתי ביותר לא ילך רחוק יותר ממתווה קלינטון (כ-95% מהשטחים יוחזרו לפלסטינים, ירושלים תחולק על בסיס דמוגרפי, לא תהיה שיבת פליטים, והבעיה תיפתר במאמץ בינלאומי); או מהצעות אולמרט (שאינן שונות בהרבה); או אפילו הסכם ז'נבה, שמי שלא שם לב - כולל הכרה במדינת ישראל כבית לאומי של העם היהודי.
מה יקרה אז? ובכן, רשת אדירה של ארגוני זכויות יעשו בדיוק מה שהם עושים בשנים האחרונות: הם ינהלו קמפיין בינלאומי נגד ההסדר המתגבש, משום שהוא "רומס את הזכויות הבסיסיות של העם הפלסטיני", ובראשן, כמובן, הזכות לחסל את מדינת ישראל, באמצעות זכות השיבה. צריך לשים לב לעוד נתון חשוב: מכל הגופים הפעילים היום בישראל בתחום הסכסוך, נותרו בודדים, אולי שניים בלבד, שעוסקים בצד הפוליטי של הסכסוך: שלום עכשיו ויוזמת ז'נבה. הגופים הללו, למרות כל הביקורת נגדם - מוגזמת ומופרכת בחלקה - תומכים בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לא צריך להסכים עם כל פעולה, יוזמה או אמירה של הגופים הללו או מי שעומד בראשם כדי לדעת שהגופים הללו מציעים שתי מדינות, ולא לעם אחד בלבד, אלא לשני עמים. רבים מהגופים האחרים, ככל שהם עוסקים בכלל בהסדר פוליטי, וככל שהם תומכים בהסדר של שתי מדינות, אינם מכירים גם בהמשך - לשני עמים, או שראשי. הם, או אלה שעומדים בראשם, בעד מדינה פלסטינית, בתוספת מדינת כל אזרחיה, שתיכפה עליה זכות השיבה. כלומר, שתי מדינות פלסטיניות, בנוסף לישות החמאסית, ובנוסף לירדן, שכבר ממילא יש בה רוב פלסטיני.
הגופים הללו הם חלק מהאימפריה החדשה - זו האימפריה שמורכבת מגופים בינלאומיים רשמיים, כמו מועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה, כמו העצרת הכללית של האו"ם וכמו אינספור גופי "זכויות אדם", שמציגים עמדה דומה או זהה. ככל שמדובר ברוב האוטומטי שיש למדינות לא דמוקרטיות בגופים בינלאומיים - זה סיפור עצוב מבחינת העולם החופשי. ככל שמדובר בגופי זכויות אדם, הזהות עם הרוב החשוך זה היא טרגדיה לזכויות האדם בעולם. משום שאכן, יש חשיפה של פגיעה בזכויות אדם בסוריה או בלוב. אבל בהתייחס לפרופורציות - מדובר במס שפתיים עלוב. ישראל היא המדינה שעל המוקד. במובן הזה, גופי זכויות האדם במערב הפכו לזרוע הארוכה של גופים בינלאומיים שבהם יש רוב חשוך.

הטליבאן והשאלה הפלסטינית
איך זה קורה? ובכן, המערב עצמו מממן רשת אדירה של ארגונים לא ממשלתיים. המימון, בדרך כלל, הוא לפרוייקטים שמתחזים להגנה על זכויות אדם. בפועל, לרוב מוחלט של הגופים הללו יש אג'נדה פוליטית רדיקלית, לפעמים לא רק אנטי-ישראלית ואנטי-ציונית, אלא גם אנטי-מערבית. מצד אחד, רבים במערב מצויים באשליה שפתרון הסכסוך במזרח התיכון יביא מזור לקונפליקט שבין המערב למזרח. זו כמובן אשליה. משום שהטליבאן האפגני או הפקיסטני בקושי יודע היכן ישראל על המפה. השנאה שם היא לעצם קיומו של עולם חופשי או ליברלי. אין לזה שום קשר לישראל או לציונות. אבל נניח שהגישה הזאת צודקת. אם כן, המטרה היא לפתור את הסכסוך. אלא שאותו מערב מממן שורה ארוכה של גופים, שמעורבים היום בפעילות שתמנע כל הסדר שפוי.
ניקח לדוגמה גוף כמו "אל-חאק" (Al-Haq), עמותה פלסטינית, שבסיסה ברמאלה, ואמורה לעסוק בזכויות אדם. הגוף הזה נתמך הן על ידי שבדיה, הולנד וקנדה. העניין הוא שהגוף הזה תומך בזכות השיבה. האיחוד האירופי עצמו תומך, למשל, בעדאלה ומוסאווה. שני הגופים הללו מצהירים בראש חוצות הן על התנגדותם לישראל כמדינה יהודית, והן על תמיכתם בזכות השיבה. כך שצריך לשאול: האם טיפוח אשליית השיבה מסייע לשלום או מרחיק אותו? האם הגופים הללו יגייסו את דעת הקהל בעד הסכם שלום, או שמא נגדו?

המזימה הסעודית-ציונית
למעשה, האיחוד תומך בעשרות עמותות ישראליות שעוסקות בסכסוך, ביניהן גופים כמו "הוועד נגד הריסת בתים", שבראשו עומד ג'ף הלפר. הלפר מסתובב בעולם ומפיץ דברי בלע מדהימים לא רק נגד ישראל, אלא נגד הקפיטליזם הגלובלי. אפילו את יוזמת השלום הסעודית רואה הלפר כ"ניסיון לשכך את ההמון הערבי". ולדעתו, המנהיגים המערביים ממש מתחננים לישראל להפוך לכוח אזורי, כדי להעמיק את השליטה שלהם בהמונים הערביים המדוכאים. ובנוסף, הגוף שהלפר עומד בראשו תומך באופן פובמי וגלוי ב-BDS (חרם על ישראל) ובזכות השיבה. ולמרות זאת, הגוף הרדיקלי הזה, שהוא חלק מהקואליציה האדומה חומה (שמאל רדיקלי ואיסלאם פוליטי) זוכה לתמיכת האיחוד, בסכום של 169,661 יורו.
אפשר להמשיך. הרשימה ארוכה. עוד גוף ועוד ארגון - המצטרפים לקרטל המטפח אשליות שווא, ומעודד את הפלסטינים, ברמה זו או אחרת, להתעקש על "זכות השיבה", או להעמקת החרם, או נגד כל פשרה פלסטינית בעניין הכרה בישראל. במילים אחרות - אלה לא ארגוני שלום, אלא ארגוני סרבנות לשלום. וגופים כאלה, שהם אויבי השלום, נתמכים על ידי האיחוד האירופי ו/או על ידי מדינות מערביות.

המטרה היא סוף ישראל
מדובר ברשת אדירה וסבוכה של ארגונים. לא תמיד יש ביניהם קשר. לא תמיד כל המטרות זהות לחלוטין. אבל יש מכנה משותף: התנגדות אידיאולוגית עקרונית להסדר המבוסס על שתי מדינות לשני עמים. אחד הגופים הגדולים ביותר הוא ה-BDS. מדובר, למעשה, בתמנון רב זרועות, שנתמך על ידי עשרות ארגונים אחרים. האיחוד האירופי, או מדינות המערב, אינם מממנים באופן ישיר את ה-BDS. אלא שזו אשליה. משום שהם כן מממנים גופים רבים שתומכים ב-BDS. וחמור מכך, המטרה של ה-BDS איננה סוף הכיבוש. המטרה היא סוף ישראל. ראשי ופעילי ה-BDS מסתובבים בעולם ומדברים על סוף הכיבוש, על זכויות אדם, על דמוקרטיה ושוויון. אלא שזו אחת התרמיות הגדולות של העשור האחרון. הם מדברים אנגלית מצוינת, בשפה משכנעת. אלא שלמעשה, הם מתנגדים לפתרון של שתי מדינות. כל מה שאל-קעידה, החמאס ואחמדינג'אד אומרים בשפת ביבים, הם אומרים בלשון מצוחצחת. הם מבהירים, באופן חד משמעי, שהם נגד "משתפי פעולה", שיגיעו להסדר שלום. זה מה שאומר החמאס. זה מה שאומרים ראשי ה-BDS. "סוף הכיבוש לא יהיה סוף המאבק שלנו", מכריז עומאר ברגותי, מראשי התנועה. באופן פרדוכסלי, ברגותי הוא סטודנט באוניברסיטת ת"א, שאותה הוא כמובן דורש להחרים.

בחזית אחת עם אחמדינג'אד
נחזור לתקווה. משהו, למרות כל הקשיים, יתגבש בשיחות המתקיימות בימים אלה. לא רק החמאס ינסה לפגוע בהסכם, על ידי רקטות, פרובוקציות, ערעור המשטרים הערביים. לא רק אחמדינג'אד והחמאס יהיו שם. גם מאות ארגוני סרבנות, המתחזים ל"ארגוני זכויות", יעמדו על שתי הרגליים, כדי להפוך את ההסכם "לכניעה" וכדי לטעון שאבו-מאזן הוא "משתף פעולה" או "בוגד". הם לא ייתנו לשום הסכם כזה לצאת לפועל. הם לא ייתנו לשום הסכם שיש בו הכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי להתממש. אל נא נקל ראש בגופים הללו. השפעתם אינה שולית. מדובר ברשת אדירה של ארגונים, עם כוח לוגיסטי אדיר. רק לאחרונה הם הצליחו להעביר החלטה באיגודים המקצועיים של בריטניה.
מדינות המערב, ובעיקר מדינות אירופה והאיחוד האירופי, מממנים את קמפיין הסרבנות למען הנצחת הסכסוך. החמאס ואחמדינג'אד לא חלמו שהמערב יממן את מסע התעמולה שלהם. זה עוד פרק באיוולת של העולם החופשי. העולם החופשי גם משלם את המחיר. תרתי משמע.

תגובת נציגות האיחוד האירופי בישראל:
מימון מטעם הנציבות האירופית תומך בפרויקטים ספציפיים בנושאים ספציפיים (כגון תמיכה בזכויות אדם או בגורמים מן החברה האזרחית הפועלים לקידום תהליך השלום). מדובר בפרויקטים המוגדרים לפי קווים מנחים שנקבעים בהתאם למדיניות סיוע החוץ של הנציבות. הפרויקטים והפעולות הללו נותנים מענה ליעדים ברורים שנקבעו בקולות קוראים. הנציבות האירופית אינה מעניקה תמיכה כספית לארגונים בתור שכאלה, אלא לפרויקטים מסוימים ומוגדרים היטב. הקולות הקוראים של האיחוד האירופי נשענים על קריטריונים ציבוריים מבוססים, והקצאת המענקים של האיחוד האירופי נקבעת אך ורק על סמך קריטריונים אלה.

ארגונים לא-ממשלתיים שהפרויקטים שלהם נתמכים על ידי הנציבות האירופית חייבים לעמוד בכל הכללים והנהלים של הנציבות, ובדרך כלל פועלים באופן העולה בקנה אחד עם הערכים הדמוקרטיים של האיחוד האירופי. לא משתמע מכך שמדיניות האיחוד האירופי צריכה לבוא לידי ביטוי עקבי בכל הצהרותיהם, הסמינרים שהם מארגנים או פרסומיהם. למעשה, הנציבות דורשת הכנסת דיסקליימר לכל פרסום במסגרת הפרויקטים השונים, המצהיר מפורשות שתכני אותו פרסום אינם יכולים בשום מצב להתפרש כמשקפים את עמדת האיחוד האירופי. יתר על כן, האיחוד האירופי תומך תמיכה מלאה בריבוי דעות ובזכות הביטוי כל עוד הדבר תואם את עקרונות היסוד הדמוקרטיים שלו. מידע לגבי מימון ניתן למצוא בקלות באתרי האינטרנט של הנציבות".

עד כאן לשון התגובה. מצער שאין בה התמודדות עם הטענות שהועלה בכתבה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...

תגוביות:

1.בן דרור יקר.תודה לך.ושוב:לא מתאים לאדם חכם כמותך,להמשיך
ולהאמין שיכול להתקיים הסכם כלשהו עם האיסלם.גם לו לא היו מכשולים מסוגים אחרים.איך ייתכן שאתה מסוגל להאמין ולהטיף לדבר כזה?עמדתך זו אינה ריאליסטית,ומתוכה אתה שואב אמירות כמו זו שהצגת במאמרך הקודם ש 90% מהערבים בישראל הם אזרחים שומרי חוק.אתה שחי פה יודע היטב שהערבים בונים ווילות ענקיות,ללא אישורים,שהם גונבים אדמות בשיטה אלימה,שהם משתלטים על הנגב והגליל בשיטות העתיקות שלהם שכן עיסוקם של הבדואים לאורך ההיסטוריה(הבדואי הוא הערבי המקורי) היה תמיד שוד,גזל,רצח,וגניבה.
האם אתה באמת מאמין במה שאתה כותב כשאתה מציין את היותם אזרחים נאמנים שומרי חוק,או שאתה כותב זאת לצורך מניפולציה של ציבור הקוראים שהודות לעמדתך יחשבו כמוך,שרוב עצום של הערבים בעלי האזרחות הישראלית הם שומרי חוק ונאמנים?זה נשגב מבינתי.כל מי שהתעמק באידיאולוגיית הרצח לה מטיף הקוראן לא יכול להסיק שום מסקנה אחרת,למעט המסקנה שהסיק חירט ווילדרס והיא שיש לאסור את השימוש בקוראן היות והוא לא שונה
ממיי-ן ק-א-מ-פ-ף,והוא מטיף לרצח ולהשמדת כל מי שלא ישפיל גוו ויוותר על החופש ויתאסלם.מצד אחד אתה כל כך חריף,ומצד שני עדיין לא סיימת את תהליך פקיחת העיניים.יישר קו עם האמת האבסולוטית.המלחמה היא על הישרדותנו-לא פחות.וכמו שאמר צ'רצ'יל:אנו מכוונים לנצחון.נצחון טוטאלי,שכן אם לא ננצח נושמד.די לנסיונות הפשרה שלעולם לא ייתכנו.די להזיות.מלחמתך חייבת לשנות כיוון.אתה אמנם מזכיר את העובדה שירדן היא מדינה פלשתינית אך לא ממשיך את הטענה ולא קובע שהיא המדינה הפלשתינית.מדוע אינך עושה זאת?הם לדעתך צריכה המדינה הערבית בפלשתינה להתפרש על יותר מ 80% השטח ?והיהודית על פחות מ 20 % השטח?האם עמאן אינה טובה בתור עיר הבירה הערבית?מדוע ירושלים שלנו צריכה לשמש אותם?
ולסיכום:ארץ ישראל בעיני משולה לכרם נחשקת המוקפת בחומה בצורה.כל האומות,כל 70 הזאבים מסתובבים ללא הרף ומחפשים את הסדק בחומה על מנת לחדור ולגנוב את הענבים הטובים,אך איכשהו,בדרך נס,מוצבים באופן תמידי מכשולים בלתי עבירים בדרך לתוכה ולענביה.משל היו מלאכי שרת ניצבים סביב החומה הבצורה בחרבות שלופות ובאבוקות אש שאינן נראות לבני האדם,אך אינן עבירות בשום מצב.וכבר אמר בן גוריון את המשפט המופלא ביותר ששמעו אוזני:מי שלא מאמין בניסים בארץ ישראל,אינו ריאליסט.כל האירגונים המשונים,הם הם המלאכים בחרבות ובאבוקות הבוערות השומרים על החומה הבצורה.הענבים נועדו אך ורק לעם ישראל,ואך ורק ליהודים שבקרבו.

2.אם רק הייתם יודעים איזה אינטרסים מנהלים את האיזור הייתם בורחים מחר לאלסקה.מדובר כאן בעיקר על עיסקאות נשק ענקיות,שליטה על מאגרי אנרגיה ויכולת גרעינית. האמריקאים והאירופים נהנים מכל רגע.כל השיחות וההצהרות שמתנהלות לא קשורות למציאות.

3.לא להתרגש מנכבות.יש לאויבינו הרבה נכבות.כן תרבינה הנכבות
שלהם והנצחונות שלנו.כל מלחמות ישראל הן נכבות של אויבינו.אללה הוא טרוריסט כפי שאמר בן החמאס יוסוף,ולערבים המוכים יש נכבות.עוד מעט תהיה להם נכבה חדשה וטריה גם באירופה.כך הם יוכלו לחגוג עוד נכבה ולהכין עוד ערכת נכבה,ולהקים עוד עמותת זוכרות.זה קרוב.יש ויתווספו הרבה נכבות לערבים ולמוסלמים בכלל.מי שמטיף אידיאולוגיית רצח כמו שעושה הקוראן קוצר נכבות מידי המותקפים.

4.דם היהודים הוא דלק לתעשיות ענק ברחבי העולם.יצרני הטילים המטוסים והנשק לסוגיו יעשו כל מאמץ ,ישיר או עקיף, על מנת לטרפד הסכם שלום באזורנו,כי השלום באזורנו יהיה אסונם.הדיבורים על השלום דרך "תנועות השלום" הממומנות במיוחד על ידי אותן מדינות המייצרות את רוב הנשק, אירופאים, אמריקאים, רוסים, ועוד, הם מס שפתיים הזוי ומגוחך, התקשטויות מילוליות אשר נועדו בסך הכל לכסות על שפיכת הדלק למדורה.על מנת להציל ילדה חולה בת שנה יש לפתוח בהתרמה מתישה, לרכישת מטוס קרב אחד בלבד במאתיים מיליון דולר יש לפתוח בהתרמה ?יש לפתוח בדיון ציבורי :האם ארה"ב עומדת מאחורי המלחמות שיוזמים הערבים על ישראל.ארה"ב היא הכוח המונע מישראל לנצח.מי ינסה את הנשק שלה אם יהיה נצחון ישראלי?ומי יקנה את הנשק שלה אם יהיה נצחון ישראלי.ארה"ב מחרחרת מלחמות ומונעת מישראל לנצח.היא הגורם ההרסני ביותר לבטחון מדינת ישראל.

5.חג הפסח הוא הנכבה של המצרים.

6.אורוול אמר משפט אחד קולע: הדרך המהירה להפסיק מלחמה זה להפסיד בה
ולצערי, אנו בשלים כעת "להפסיק את המלחמה" ב"דרך המהירה".

7.השמאל הפשיסטי מרעיל את מערכת החינוך ונשמות ילדינו.

8.מה נלין אם בקירבנו יש מושחתים המונעים ע"י כסף באיצטלת אידאולוגיה ? הקרן הישנה והטובה,ואל נשכח את קרן פרס ל"שלום" ושלום עכשיו סוכני האיחוד האירופי.

9.אין מילה אחרת מאשר בוגדים למי שמקבלים כסף ממדינות זרות כדי לבגוד בעמם.שלום עכשיו סוכני האיחוד האירופי.

10.מעניין למה ימיני מוציא טוב את שלום עכשיו ויוזמת ז'נבה.

11.מי שפועל למען אינטרסים זרים הריהו בוגד- וזה שלום עכשיו.- שלום עכשיו סוכנים זרים ובוגדים.

12.מערכת החינוך ברוסיה מחנכת לפטריוטיזם ואהבת המולדת- זה מפריע לקלינטון.קלינטון הבונה החופשי האנטישמי נגד הרוסים.

13.אובמה בדרך החוצה- וזועבי בדרך לעזה.

14.שהאיחוד האירופי יואיל בטובו לטפל בבעיות ההגירה והגזענות באירופה במקום לממן מחרחרי מלחמה אצלנו.

15.אחמדינג'אד צודק, צודקים גם הוזי האקדמיה ו"האומנים" המחרימים, צודקת גם בייניש מבג"ץ .ישראל אשמה בכל. צריך לשפוט את שרי ממשלת ישראל באנגליה כמו שאומרת הקרן, צריך להחרים את המוסדות האקדמיים בישראל, כמו שאומרים האקדמאים באוניברסיטת בן גוריון ושאר המוסדות. צריך להושיב בכלא שוטרים שמגנים על הישראלי הפשוט ,כמו שאומרת בייניש. צריך גם לתת צל"ש לגולדסטון שחשף את העובדה ,שיהודים משתמשים בדם ילדים נוצריים לאפיית מצות.מה שצריך להבין שכולם רוצים אותו דבר למרות שהסיבות שונות.

16.לאן חותרת ארה"ב? ארה"ב לא הפציצה למרות בקשות מנהיגי היהודים את אושוויץ- לא היה לנו זמן.ארה"ב לא סיפקה רובה אחד למדינה היהודית עד 1968.ה CIA התנגד להקמת המדינה היהודית כבר ב- 47-8 וטען שזה מנוגד לאינטרסים האמריקאיים במזה"ת.ה CIA, (וימיני עדיין לא טיפל בנושא, מעניין למה)- מממן את קרן פורד שמממנת את הקרן החדשה שמממנת ארגוני שמאל וערבים החותרים תחת קיומה של ישראל.

17.מרכז פרס, הקרן החדשה ושלום עכשיו פועלים להקמת שתי מדינות לעם אחד - הפלסטינים, מדינה נקיה מיהודים ביהודה ושומרון ומדינה דו-לאומית בישראל.

18.שלום עכשיו ויוזמת ז'נבה מקבלים כספים מהאיחוד האירופי- הם סוכנים זרים למעשה בקרבנו. יש לאסור על פעילות גופים חתרניים כאלה בישראל.

19.הסכסוך הוא עסק כלכלי המגלגל מיליונים. לאף עמותה המקבלת מימון מחו"ל.אין אינטרס שהוא יסתיים ולכן הן תמיד תפעלנה להנצחתו ויהי מה.

20.להדגיש כל העת שהערבים הם כובשים זה מקרוב באו.אסור לשכוח שהערבים פלשו מהחג'אז שבערב הסעודית לארץ ישראל בערך במאה השביעית לספירה דהיינו כאלף שנה לאחר ייסוד מלכות ישראל בארץ ישראל.
הטעות החמורה היא שבן גוריון לא גרש את כל הערבים עד אחד במלחמת השחרור והנה הם מתרבים כמו חולדות.

21.ברברה טוכמן:"לאורך ההיסטוריה כולה ללא הבדלי מקום ותקופה,אפשר
להבחין בתופעה בה ממשלות נוקטות מדיניות המנוגדת לאינטרס שלהן עצמן.אטימות מוחין זו נובעת מהרצון לייצר הטעייה עצמית,ולהתעקש לא ללמוד מהנסיון".

22.ימומש העקרון של "סופיות תוצאות מלחמות ישראל".אין שיבה למצב שקדם להתקפות ולמלחמות.תוצאות המלחמות הן סופיות ולא ניתן להתמקח עליהן בשום דרך.

23.סיפרו כמה פעמים מופיעים בתגובת האיחוד האירופי הביטויים הבאים: זכויות אדם! האיחוד האירופי! הנציבות האירופית! דמוקרטיה! ערכים דמוקרטים! פרוייקט! פרוייקטים! קריטוריון! קריטוריונים! ספציפיים! מבוססים!עד שכבר לא נשאר מקום לתגובה עניינית.ונאמר שאך לפני 70 שנה, עקרונות היסוד "הדמוקרטיים" האלה של אירופה, הובילו לרציחתם של 6 מיליון יהודים. שינאתם ליהודים קיימת, חיה ובועטת, והיא רק מחליפה פנים, ומנסה עכשיו לרתום את הערבים לתועלתם על מנת להשלים את עבודתם מאז.

24.במה אתה עוסק? ישראל מוצפת בזרים ובפולשים מאפריקה,שיולדים פה "דור חדש".ממשלת ישראל מבצעת פשע נגד ההיסטוריה היהודית.ממשלת ישראל מבצעת פשע נגד ההיסטוריה היהודית. ממשלת ישראל מרחפת בבועה: רבבות זרים וצאצאיהם משתקעים דה-פקטו בישראל, ללא אזרחות פורמלית. שכונות בדרום תל אביב, באילת, באשדוד, בערד ועוד נראות כסלאמס אפריקני פיליפיני. קהילות זרים, שהם לא אזרחים, לא יהודים, לא ישראלים ולא ציונים, הולכות ומתגבשות בסיוע ארגוני "זכויות אדם" וכסף זר: מועדונים, עיתונים, 'ארגוני' עובדים, פעילות משפטית ועוד. הקהילות האלה יקראו בעתיד תיגר על המדינה היהודית. ככה בדיוק זה התחיל עם הערבים לפני 120 שנים.הם באו לעבוד בחקלאות ,בנו אוהל בקצה השדה שהפך לאוהלים, שהפכו לפחונים, שהפכו לכפרים שהפכו לערים שהפכו להיות עצם בגרון.ראו ערך טייבה, קלנסוואה, כל ישובי ואדי ערה ,רוב ישובי הגליל המערבי והגליל העליון.ככלל, הטורקים ששלטו אז בארץ לא העסיקו את הערבים . רק החקלאים היהודים תמיד העדיפו לחסוך לירה בעבודה זולה לייבא ערבים (עובדים זרים) מסוריה, לבנון ומצרים ולמשכן את העתיד של המדינה. עובדה!

25.אל תחששו מהערבים אלא מהשמאלנים ה"יהודים" החותרים תחתנו.20 אלף אשכנזים הצביעו למפלגות ערביות, רובם לחד"ש.מיעוט אשכנזי קטנטן (אך הולך וגדל) גזען ורווי שנאה למדינה היהודית בשל איבוד ההגמוניה האשכנזית, שם לו כיעד לחסל את המדינה היהודית השנואה עליו.הידעתם כי על צוות "עדאללה" נמנים 2 "יהודים"? עו"ד ארנה כהן ורן שפירא. אל תחששו מהערבים אלא מהשמאלנים האשכנזים.

26.המלך חוסיין מתגלגל מצחוק בקברו איך דפק את ישראל עם הסכם השלום .רבין = טיפש .גם הכרנו במדינה המלאכותית הזו, וגם כבלנו את ידינו בצורך הדחוף ביותר להפוך אותה לפלשתינית.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...


ליה 25.09.1012:19
43. מה שימיני שכח לספר על יוזמת ז'נבה בתגובה להודעה מספר 42

מה שימיני שכח לספר על יוזמת ז'נבה

1.יוזמת ז'נבה כוללת הכרה ב"זכות השיבה" ונכונות לקליטת מאות אלפי פליטים לתוך ישראל של הקו הירוק.

2.בהתאם ליוזמת ז'נבה,יושת על היהודים קנס של עשרות מיליארדי דולארים כפיצוי לפליטים.פתרון מלא לבעיית הפליטים. בהתבסס על מעבר למדינת פלסטין ופיצויים.

3.המעבר הבטוח יהיה טריטוריה פלשתינית אשר תחלק את ישראל לשניים בקו עזה-חברון.פרוזדור עזה-גדה מערבית.יוקם פרוזדור בין עזה לגדה המערבית אשר יהיה בריבונות ישראלית אך בשליטה פלסטינית מלאה. אליו ניתן להיכנס ולצאת רק משני פתחיו בעזה ובגדה המערבית, למעט במקרי חירום. יהיה נמוך מגובה הקרקע, רחב וגבוה מספיק כדי לאפשר מעבר כלי רכב, רכבת ותשתיות. כוחות הביטחון הפלסטיניים יהיו הגורם האחראי על אכיפת החוק בתוך המסדרון. במקביל, יותקנו במסדרון מצלמות טלוויזיה במעגל סגור וציוד מעקב אלקטרוני אחר, יוקם מחסום מחוץ לפרוזדור לאורך כל אורכו וכוח ביטחון ישראלי יוצב בסמוך לו.


4.על פי ההסכם, תיסוג ישראל לקווי 67 - גבולות אושוויץ.כבישים ייעודיים.
יוותרו שלושה כבישים אשר יהיו בריבונות פלסטינית מלאה אך ישראלים יורשו לנוע בהם ברכביהם ללא צורך בהליכים הרגילים הנדרשים לחציית גבול: כביש 443, כביש 90 בחלק שבין עין גדי ולבית שאן, כביש ירושלים - יריחו עד לצומת בית הערבה. כדי לנסוע בכביש ייעודי, יצטרך נהג רכב ישראלי לעצור בעמדת בקרה ישראלית שם יירשמו כל נוסעי הרכב ויותקן ברכבו התקן מעקב (דומה ל-GPS). התקן המעקב יאפשר לבדוק בכל רגע נתון שהרכב הישראלי אינו סוטה מהמסלול המותר בכביש הייעודי בלבד. בתום נסיעתו בכביש, יעצור הרכב בעמדת בקרה ישראלית נוספת לוודא שכל נוסעי הרכב שנכנסו לכביש גם יצאו ממנו. רכב ישראלי לא יהיה רשאי להיכנס או לצאת מפלסטין דרך כביש ייעודי. רכב אשר יסטה מהכביש ייעצר על ידי רשויות החוק הפלסטיניות ויועבר לישראל להמשך שיפוט. הנוכחות של הכוח הבינלאומי אשר תוצב בכבישים הייעודיים תדאג לכך שלא יווצרו עימותים בין נהגים ישראלים לפלסטינים, ותהיה נוכחת בכל אינטראקציה בין פלסטינים לישראלים בכבישים אלה (במקרים של תאונות, עצירת רכב ישראלי שסטה מהמסלול המותר וכדומה).


5.על פי הסכם ז'נבה, צה"ל ינוטרל ,ועל הגבולות המצומקים יופקדו כוחות זרים. המרחב האווירי של יהודה ושומרון ייסגר למטוסי חיל האויר.כוח בינלאומי יוצב בפלסטין כדי לעזור לצדדים ביישום ההסכם, לגשר בין הצדדים וכדי להגן על המדינה הפלסטינית אשר תהיה מדינה ללא צבא.תתי-יחידות של הגדודים הבינלאומיים יוצבו במקומות בהם מתקיימת אינטראקציה ישראלית-פלסטינית קבועה, כמו בכבישים הייעודיים ובמקומות בעלי חשיבות דתית עליהם הצדדים הסכימו כי תותר כניסה ישראלית בליווי כוח בינלאומי.כוח בינלאומי נוסף שיוצב באזור ימוקם בהר הבית.כוח זה יורכב מנציגי המדינות והארגונים החברים בארגון המדינות האסלאמיות (Organization of the Islamic Conference).ביטחון.פלסטין תהיה מדינה ללא צבא אך עם כוחות ביטחון חזקים. הנספח מפרט, בין השאר את שלבי הנסיגה הישראלית, כלי הנשק האסורים והמותרים, משימות כוחות הביטחון הפלסטינים, פעילות של תחנות ההתראה המוקדמת הישראליות שיוותרו בהר עיבל ובבעל חצור, אופי וסדר הכוחות הישראליים שיוותרו באופן זמני במעברי הגבול הבינלאומיים וכן הלאה.


6.ירושלים:העברת הריבונות בעיר העתיקה והר הבית לידי הפלסטינים, למעט הרובע היהודי.בצומת הגבעה הצרפתית יוקם טרמינל גדול אשר יאפשר מעבר בין ירושלים לאל-קודס. הטרמינל יכול להוות גם מעין מרכז מסחרי עבור כל אחד מן הצדדים. כביש 60 יהפוך לכביש דו-לאומי שבכל אחד מצידיו מתנהלת תנועה. באמצעו יוקם מכשול שיהווה את הגבול. בצומת של אמריקן קולוני יוקם מעבר גבול להולכי רגל בין הצדדים. העיר העתיקה על-פי יוזמת ז'נבה תישאר פתוחה אך הריבונות עליה תחולק בין פלסטין לישראל כך שהכותל והרובע היהודי יישארו בידיי ישראל. לא תותר כניסה לעיר העתיקה עם כלי נשק. כמו כן מודגם כיצד ניתן להעביר את קו הגבול בגיא בן-הנום ובאבו תור.תוקם מועצה דתית מייעצת. המועצה הדתית המייעצת תפעל בירושלים ותכלול 21 חברים – 10 מישראל, 10 מפלסטין וחבר נוסף אשר ימונה על ידי אונסק"ו. המועצה תפעל מירושלים ותייעץ לצדדים בנושאים הקשורים בדת, חופש פולחן, המקומות הקדושים וכדומה.



כל מי שעיניו בראשו מבין כי עמידה בתנאים אלו פירושה אחד - חיסולה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית.

צריך רק עוד קצת דימיון כדי לתאר מה יהיה גורלם של שישה מיליון היהודים ללא מעטה המגן של מדינת הלאום וצבאה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...

תגובית 94

ומידע מויקיפדיה :יוזמת ז'נבה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99...

נב.

עונשה של בריטניה שקיבלה מנדט לעזור ליהודים לבנות את מדינתם
בכל שטחה של פלשתינה,והם קרעו 80% ממנה על מנת ללקק לנסיך סעודי , ויצרו את ירדן על השטח שהיה מיועד למדינה היהודית,הוא שעתה נמסרת בריטניה לערבים.זאת על מנת שיוכלו הבריטים לחוש בדיוק כיצד חשים היהודים הנגזלים.כך מתבצע הצדק ההיסטורי ולא בידי אדם.
סניגור 28.09.1005:52
44. אחרי הברכה על הצטרפותך! מתבקשת השאלה, מי מממן את JCALL? בתגובה להודעה מספר 31
.

כח חיובי חדש בפורום!
יכולת ארגון והשקעה שכזאת
ברכות ברכות ברכות! משמח מאוד!
.

תודה רבה!


ליה 30.09.1009:24
45. סניגור תודה - דבריך מחזקים את ידי -וארגון ה - JCALL בתגובה להודעה מספר 44

ערכתי לאחרונה בתאריך 30.09.10 בשעה 09:29 בברכה, ליה

New Initiative: European Jews Want Pressure on Israel

05/05/2010 A new movement of Jewish European organizations, which
seek to emulate the success of the US-based J Street, is taking shape at this time.

The J Call movement was launched in a meeting held Monday at the European Parliament in Brussels. The movement urges the European Union to press Israel to end the occupation in Judea and Samaria and sign a peace treaty with the Palestinians in line with the two-state doctrine.

The initiative, a first of its kind, drew Jewish intellectuals and public figures from across Europe and from the Zionist entity as well.
Speakers at the meeting included French philosopher and writer Bernard Henry Levy, as well as politicians and Jewish community leaders from Europe. Israel's leftist camp was represented by Professor Zeev Sternhell, former ambassador to France Eli Bar-Navi, and former envoy to Germany Avi Primor.

The head of France's Peace Now branch, David Chemla, said the new movement's call is only directed at Israelis,

Professor Sternhell said that J Street's distinction is in showing US Jews that supporting Israel doesn't automatically suggest endorsing any policy adopted by Israeli governments.

"The Israeli government should be pressured from three directions: The US administration, European governments and the Jewish communities," he said. "They must have a voice in the matter."

J Call is blatantly coming out against other organizations which represent European Jewish communities. Criticism of the new initiative was promptly raised by leading European Jewish figures claiming J Call was a danger to Israel, catering to its enemies. They argued that the new leftist initiative does not make equal demands of the Palestinian leadership and effectively blames Israel for the political stagnation



http://www.almanar.com.lb/newssite/...

תגוביות:








The JCall ignoramuses do not realise that the only people who can end the conflict are the "Palestinians" themselves.They have been repeatedly offered all sorts of concessions and refused them .Typically it is impossible to close a deal with them because they always want more,however much they are offered.The only way forward is for Israel to annex the territories and deport the palis to Jordan.



One more fool hoping to cash in on the anti semitism that masquerades as "Israeli criticism". Why not ask the Saudi's for a contribution? Bow real good like Obama and they might throw you a bone.

*****

בג'רוזלם פוסט:

JCall voices new distrust of Israel



“Right now it’s just a call [to action],” founder David Chemla told The Jerusalem Post on Monday, “but we hope to turn it into a movement.”

Yet the comparison is already being made, in part because JCall has billed itself as the European version of J Street – not the organization, but the zeitgeist. It is a group of Jews, some of them prominent, who, while supporting the existence of Israel, don’t trust the intentions of its government and seek to bring foreign pressure to bear in changing its behavior.

Drawn largely from the French-speaking world, it has faced criticism from many Francophone Jewish groups, including the French and Belgian communal umbrella organizations, the CRIF and the CCOJB.

Worse, it has faced “praise” from some of Israel’s avowed enemies, such as the Iranian regime’s Press TV Web site’s glowing report about the group’s “stand against Israel.”

Since its message is similar to J Street’s, the criticism has also been roughly the same: the group besmirches Israel by placing the onus for the failure of peace talks on the Jewish state


http://www.jpost.com/JewishWorld/Je...

לסיכום: אירגון זה הוא ארגון עם אג'נדת שלום עכשיו כמו ארגון ג'יסטריט בארה"ב.מטרתו הפעלת מכבש לחצים חיצוני על ישראל.

משלא עזר המכבש של הקרן לישראל החדשה ובג"צ בתוך מדינת ישראל,מוקמות זרועות חיצוניות הקוראות לגויים ללחוץ על ישראל ,מתוך כוונת 3% השמאל הקיצוני בארץ,לאלץ את הציבור הרחב ומנהיגיו לפעול על מנת לממש את חזונם של זאב שטרנהל ,ניב גורדון,נעמי חזן ואהרון ברק .
ליה 30.09.1009:58
46. בג''ץ משתף פעולה עם פעילי הטרור העולמי בתגובה להודעה מספר 45

פעילת זכויות האדם מיירד מקגוויר השתתפה בחודש יוני במשט שניסה להגיע לחופי עזה. עכשיו היא מבקשת לאפשר לה להיכנס לישראל.

שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות הוציאה אמש (ג') צו ארעי האוסר להרחיק מישראל את כלת פרס נובל לשלום, מיירד מקגוויר, אשר נעצרה בנמל התעופה בן-גוריון עם כניסתה לישראל ועמדה להיות מגורשת. היום האריך בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים במחוז המרכז את הצו האוסר על גירושה מהארץ עד ליום שישי הקרוב, אז תתקבל החלטה לגבי המשך השהות שלה בישראל.


מקגוויר היא אזרחית אירלנד ופעילת זכויות אדם מפורסמת. בחודש יוני האחרון היא השתתפה במשט הסיוע לעזה על ספינת "רייצ'ל קורי". היא נעצרה אז על ידי חיל הים, הובאה לישראל וגורשה מכאן.

בעתירתה, טענה מקגוויר כי לאחר שגורשה מהארץ נאמר לה ולנוסעים אחרים כי "לא תימנע בעתיד כניסתה לישראל בשל השתתפותה במשט". מקגוויר טוענת כי בזמן שהדברים נאמרו לה נכח במקום גם נציג מטעם שגרירות אירלנד בישראל.

למרות הסירוב - החליטה להגיע

לאחרונה פנה ארגון "נשים זוכות פרס נובל לשלום" באונטריו לשגרירות ישראל בקנדה בבקשה לאפשר למקגוויר להיכנס לתחומי מדינת ישראל. לאחר בחינה של הבקשה, החליטו בשגרירות לסרב לאפשר לה להיכנס בשל השתתפותה במשט לעזה. השגרירות ציינה כי בעוד היא אינה מטילה ספק בתום ליבה של מקגוויר כאקטיביסטית המחויבת לשלום ולצדק, וגם אינה מטילה ספק במניעיה באשר להשתתפותה במשט, הרי היא סבורה שמקגוויר הולכה שולל על ידי מארגני המשט.

"גב' מקגוויר מצאה עצמה מעורבת במארב פרובוקטיבי המכוון לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, אשר באופן מוחלט סייע לחזק את החמאס וארגוני הטרור האחרים ברצועת עזה", הבהיר

סגן ראש המשלחת בשגרירות ישראל בקנדה, אליעז לוף. "גורמים אלה הופכים את מעמדה המשפטי בעיני החוק הישראלי לברור...ובלתי ניתן לשינוי".

למרות הסירוב הברור לאפשר לה להיכנס, החליטה מקגוויר להגיע שוב לארץ. אתמול בלילה היא נחתה בנתב"ג, כחלק ממשלחת של "יוזמת נשות נובל" - נשים זוכות פרס נובל לשלום, כולן פעילות זכויות אדם - המבקרת בישראל ובתחומי הרשות הפלסטינית. עם נחיתתה בארץ סירב משרד הפנים לתת לה אשרת כניסה ונאמר לה כי תגורש מישראל בטיסה החוזרת לצפון אירלנד. היא מוחזקת עדיין במתקן מסורבי הכניסה לישראל בנתב"ג והכוונה הייתה לגרשה בטיסה שיצאה מישראל לפנות בוקר.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

תגוביות:

1.שופטי ישראל כרגיל מכישים את ישראל.הם בית הדין ל"צדק" בהאג ולא בירושלים.

2.פרס נובל. אלי ישי, מזל שיש לנו אותך. אל תוותר!

3.לכי הביתה.גם יאסר ערפאת קיבל פרס נובל לשלום .

4.מדינת ישראבלוף.שורש הבעיה הוא ההונאה הגדולה שהונו אותנו אלה שבחרנו להנהגת המדינה.כל מה שהובטח לא קויים.היושבים על כס השלטון כלל אינם דואגים למדינה ולתושבים כי אם לרווחתם האישית ולסיפוק יצר הנהנתנות שלהם.''אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה''.ר' את ההשתוללות של השופטים.והממשלה האימפוטנטית מחרישה ברוב חולשתה.

5.לסלק אותה מכאן,ומיד.

6.עד מתי נסבול ממערכת משפט מטומטמת שמנסה להנהיג את המדינה .והרי זה תפקיד הממשלה, שנבחרה ע''י העם, ולא השופטים.

7.שוב פעם, בתי המשפט עויינים את המדינה.לא מספיק לנו שבתי המשפט פוסקים פסקי דין המטיבים עם הפושעים והחולירות למיניהם, עכשיו הם פוסקים גם נגד האינטרסים של המדינה.

8.אם בכל זאת זכויות אדם חשובות לך,לידיעתך הבדואים עדיין כורתים דגדגנים באפריקה למשל.

9.בג''ץ משתף פעולה עם פעילי הטרור העולמי.

10.כך נראית מדינת ישראל .ראשויות שמאלניות שלא מייצגות את העם היהודי.מדינת פליטים יהודים.

11.פעילת זכויות? זכויות של מי?

12.שוב רואים פעילות אנטי-ממלכתית מצד ביהמ''ש העליון,זוהי קליקה שנוצרה ע''י הנשיא הקודם ברק, וכך אנו עדים לירידת קרנו של בית המשפט העליון בקרב העם, כולם שם אנשי שמאל....

13.באירלנד היא כבר עשתה שלום?

14.ישראל- מדינה בלי עתיד. חבל.

15.אין מדינת ישראל יש פלסטין .גם אין דבר כזה איסלאם-יש רצח וטבח אז בעולם יש 1.5 מיליארד רוצחים .

16.אסור לביהמ''ש להתערב בשיקולים המקצועיים של הממשלה. הממשלה מושלת ולא אסתר חיות !

17.יש למנוע את כניסת כל האנרכיסטים השמאלנים לארץ. הם תומכי טרור.

18.ושוב בג''ץ בשירות אוייבי המדינה. אין חדש תחת השמש.ומה בדיוק סמכותו של בית המשפט לשנות צו שהוצא כדין ע''י רשות מוסמכת?
האם לבית המשפט העליון סמכויות בלתי מוגבלות בכל דבר ועניין ?
האם אני יכול למשל להגיש עתירה שהבוס שלי יעלה לי משכורת?

19.צריך להגיד חד וחלק=יש לנו די והותר=צוררים משלנו=אין צורך ביבוא כדוגמתה.שתסתלק לדרך ללא חזרה=ישי=תעשה את מלאכת הקודש.






ליה 02.10.1006:49
47. ''זכויות אדם'' . שם קוד לחיסול מדינת היהודים בתגובה להודעה מספר 46
כל האנשים הצבועים שמדברים על זכויות אדם יש להם מטרה אחת :לחסל את המדינה היהודית ולמוסרה לגויים.

אהרון ברק שודד הים הוא דוגמה קלאסית למוציא לפועל של מטרה זו.קרא את דבריו של פרופ' פוזנר המשווה את אהרון ברק לשודד ים, ולנפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניחו על ראשו תוך הכתרת עצמו לאפיפיור.

"זכויות אדם" אינה אלא תעשייה של חוקים לצורך ביטול הזכות של העם היהודי לבית משלו בארצו,וזו רק ארצו.

הערבים הם בבחינת שוכרי דירה בבית שלנו.אנו ורק אנו בעלי הבית.

הקליניקה המשפטית באוניברסיטת ת"א היא החמ"ל של האירגונים הלא ממשלתיים מתוצרת הקרן לישראל החדשה המובילה ומתכננת את חיסול המדינה בעזרת הסיסמא:זכויות אדם.

זה מעשה אנטישמי תחת איצטלה של זכויות אדם.

הערבים אותם ערבים והים אותו הים.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...
ליה 04.10.1016:55
49. נותר לומר לערבים :ברוכים הבאים למועדון הנכבות... בתגובה להודעה מספר 47

הנכבה אינה רק ההיסטוריה והזיכרון של הפלסטינים, אלא אירוע שהוא חלק מהזהות והזיכרון האישי והקולקטיבי שלי, כישראלית

"איפה את בחג? אתם הולכים לכיכר? תצטרפי השנה לפיקניק ביערות הכרמל? זה מקום ממש יפה! תבואי? כולם באים". עד לפני כמה שנים עוד הייתי מצטרפת, פיקניק בטבע – באמת מה רע? אבל משהו השתנה. מסביבי חוגגים ואני אינני ביניהם.

פעם, באחד הפיקניקים, נתקלתי בשרידי בית עתיק עם כיפה כחולה. חיפשתי ומצאתי שהיה שייך לכפר עין ע'זאל. את תושביו הפלסטינים גרשו חיילי צה"ל ב-26 ביולי 1948. ישראל מנעה את חזרתם ועל חורבות הבתים שהרסה, נטעה את יער חוף הכרמל. קשה היה לראות את השרידים המעטים, אבל ברגע שהבחנתי בכך, לא יכולתי עוד להתעלם משרידי הכפרים, משרידי בתים של אנשים שגרו בהם עד 1948.

הנכבה (שבערבית משמעותה אסון גדול) החלה באות שנה, כשחלוצי הציונות החלו בגירוש מרבית התושבים הפלסטינים, בהרס בתיהם ובמחיקת התרבות הפלסטינית העשירה. הנכבה נמשכת גם היום בהרס מבנים, מסגדים ובתי קברות פלסטינים, בהפקעת אדמות לצרכי היהודים בישראל, באפליה ממוסדת, במניעה מפליטים פלסטינים לשוב לבתיהם, בכיבוש צבאי של שטחי הגדה המערבית ועזה, בהרג השיטתי ברצועה שמרבית תושביה הם פליטים. את כל אלו אין אנו רוצים לראות ולשמוע, ודאי שלא ביום העצמאות.

דיבור ולמידה על הנכבה העלו בי הרבה שאלות וחששות. הן יצרו סדק לגבי הידע שהיה לי ולגבי הזהות שלי. סדק שלא איפשר לי להפסיק לשאול שאלות. תהליך הלמידה הזה מאפשר לחשוב מחדש על החיים כאן. הנכבה אינה רק ההיסטוריה והזיכרון של הפלסטינים. זהו גם אירוע שהוא חלק מהזהות והזיכרון האישי והקולקטיבי שלי, כישראלית.


הזיכרון הקולקטיבי הישראלי מדגיש את ההיסטוריה הלאומית-יהודית של הארץ, ומתכחש במידה רבה לעבר הפלסטיני שלה. אנו, כחברה וכפרטים, מתנערים מהאחריות לעוול שנעשה לפלסטינים, כדי שנוכל להמשיך ולחיות כאן. אך מי קבע שזו הדרך היחידה שבה נוכל לחיות כאן? החברה שאנו יוצרים רוויה באלימות וגזענות. האם זו החברה שבה אנו רוצים לחיות? במה ההימנעות מאחריות עוזרת לנו? מה היא מונעת מאיתנו?

למידה על הנכבה היא החזרה של חלק מרכזי ממי שאני – חלק שנמחק מהזהות הישראלית, מהמרחב, מהחינוך ומהזיכרון הישראלי . למידה על הנכבה פותחת עבורי אפשרויות לחיות כאן בעיניים פקוחות ולפתח עתיד אחר של יחסים בארץ הזו – עתיד של פיוס והכרה בין כל מי שקשורים למקום הזה.

קבלת אחריות על הנכבה ותוצאותיה המתמשכות, מחייבת אותי לשאול שאלות קשות אודות כינונה של החברה הישראלית ובעיקר על האופן שבו אנו חיים היום. יש בי רצון לפעול לשינוי ותיקון מציאות זו. לא להגיד: "אין ברירה. כך שרדנו 61 שנה, וכך נמשיך". אני לא רוצה רק לשרוד. אני רוצה לחיות בחברה שמכירה בעברה, ומתוכו בונה עתיד שיוכל לכלול את כל תושבי הארץ ופליטיה.

הכרה בזכות השיבה ומימושה הם תנאי הכרחי לעתיד זה. זו זכות אישית וקולקטיבית של הפליטים, ואין משמעה יצירת עוול נוסף תוך גירוש תושביה היהודים של הארץ. כמו במקומות אחרים בעולם, ניתן למצוא דרכים בהן מימוש שיבת הפליטים ייעשה ללא גירוש התושבים העכשוויים. כך ראוי ואפשרי שיקרה גם כאן. מימוש זכות השיבה יאפשר לנו, היהודים-הישראלים, לצאת מהתפקיד הטראגי של כובשי הארץ.

החיים אינם חייבים להיות משחק סכום אפס. קיימות גם אפשרויות אחרות. אפשרי שפלסטינים ויהודים יבנו יחדיו חברה שוויונית וצודקת. יחיו כאן חיים שפויים, חיים שאינם של חרדה ומלחמה מתמדת. ואז? אז באמת יהיה לנו חג שמח.

עמיה גלילי, עמותת "זוכרות"

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

תגוביות:

1.יום הנכבה צריך להיות חג לאומי של כולנו.משמעות החג הזה הוא ש-8 מדינות ערביות והפלסטינאים יצאו בשנת 1948 להשמיד אותנו. אנחנו עמדנו נגדם בגבורה והחזרנו להם מכה אחת אפיים. לכן זה לא יום אסון אלא חג שמחה ליהודים, כי לולא הם יצאו להשמיד אותנו היינו כיום ספח זוטא של מדינה פלסטינאית גדולה, ולעומת זאת היום אנחנו גורם שראוי כי כל מדינות ערב יראו מפנינו. לסיכום, הבה נעשה לנו חג...

2.בשביל שנכבוש את הארץ מהפלסטינים הארץ צריכה להיות שלהם.והיא מעולם לא היתה. הגיע הזמן שנכיר בזכותנו ההיסטורית על הארץ,הרבה לפני שהיתה דת כזאת בכלל "אסלאם".

3. "התרבות הפלסטינית העשירה" - גברת גלילי. תראי לי דבר אחד שהפיקציה הפלסטינית תרמה לאנושות (פרט לשכלול שיטות טרור) . אין ומעולם לא היתה תרבות פלסטינית ובטח שלא עשירה. הגידול שנעשה באוכלוסיה הערבית בארץ היה בעיקר בימי המנדט הבריטי שנתן לכל ערבי מהאזור לבוא ולהשתלט על שטחי אדמה פה, בעוד שליהודים שיש להם זכות היסטורית על האדמה פה נתנו אישורים במשורה.שרידי הכפר עין ע'זאל שאת כל כך מיצרה עליו בנוי על חורבות הישוב היהודי עין עוזיאל . אין שום מדינה בעולם שמסוגלת לסבול שלילת קיומה בפומבי ועוד מתוך אזרחיה . ישנם מקומות בעולם שיורים באנשים על פחות מזה (ראי דוגמת הנאורות האיראנית) .אני לא רוצה לירות באף אחד, אני רק חושב שקיומו של גוף שהמדינה מסבסדת, אשר שולל את עצם קיומה של המדינה הוא בגדר אבסורד.

4.אם את רוצה לתת לערבים "זכות שיבה", כדאי שתתחילי ללמוד לשחות.
אם ראוי בעיניך לציין את "הנכבה" אז צריך להיות ראוי בעיניך להתאבל על מותו של סדאם חוסיין. אין מה לעשות, כשיש מלחמה, הצלחה עבור צד אחד היא תבוסה עבור צד אחר.

5.למרות שאני מה שמכונה "שמאלני" אני מרגיש צורך לתפוס מרחק מהגברת.
1) אפילו אם אחרים נאלצים לשלם מחיר כלשהו על מה שנדרש ממני לעשות על מנת לשרוד- זה לא אומר שאני צריך להתבייש בעצם קיומי וביום העצמאות שלי.
2)ההיסטוריה קצת מורכבת יותר מהציור האינפנטילי המוצג במאמר. לא היתה ממש "תרבות פלסטינית עשירה" אלא ערב רב של אנשים שהיגרו לארץ הזאת פחות או יותר במקביל לציונות. עד להופעתו של אש"ף לא רק שלא היתה "תרבות פלסטינית"- לא היתה אפילו מודעות לאומית כזאת.
3)"נכבה" כמושג הוא נסיון להציג שואה כמקבילה לשואה היהודית. מספרית או איכותית- אין מקום להשוואה. נסיונות להציג "טבח" יהודי הם מגוחכים.
4) כל עוד אין בצד הפלשתיני הכרה בעובדה שכל הסיטואציה שכתוצאה ממנה הם הגיעו לקונפליקט כל כך חריף עם היהודים חייבת להכיל הכרה בקיצוניות הדרישות שלהם אז ועכשיו, כל נסיון שלנו "לחגוג" עמם את הנכבה פוגע בהם יותר משהוא עוזר להם. אם אנחנו כיהודים לא נסביר שוב ושוב באזניהם שלו תביעותיהם היו פחות קיצוניות היה טעם לדבר על פשרה- אין סיכוי שאי אילו מתביעותיהן יוכרו ויתקבלו.כל עצמאות היא על חשבונו של משהו אחר (נגזרת לוגית למעשה). אדם בוגר יודע לחגוג גם דברים שיש להם מחיר לא סימפטי. למרות המחיר, העצמאות היא משהו שראוי לחגוג.

6.לידה של מדינה הוא סופה של דרישה אחרת, למשל של מדינות ערב שחושבות שהאיפריאליזם המוסלמי יש לו לגיטימיות יותר גדולה מאימפריות שקדמו לו. לא עלה על דעתו של איש להתאבל לאחר שלמעלה משבעה עשר מיליוני פליטים גרמנים, פולנים, רוסים, אוקראינים ואחרים נזרקו מבתיהם. יש רק דוגמה אחת של מצב שבו יש ניצול ציני כזה בפליטים, כשבע מאות אלפים. הסיבה ידועה,המטרה - חיסול מדינת היהודים. כיוון שכיבוש מוסלמי הוא משהו `קדוש`. קשה לי להבין את השינאה העצמית של הגברת. מה היא רוצה שנבקש סליחה שנולדנו, אולי היא רוצה שנתאבד.

7.הרוב המכריע של ערביי ארץ ישראל על שתי גדותיה הגיע לכאן בעקבות השיבה של היהודים לחפש עבודה מסוריה, מצרים ואפילו ממרוקו הרחוקה.אין ולא כלום בין אום אל פאחם לשכם או לחברון ובטח לעזה.ערביי ארץ ישראל הפכו את התעמולה השיקרית ללחם חוקם והעולם מאמץ שקר גס זה עקב האנטישמיות ותו לא.מצער שגם יהודים גלותיים בארץ ישראל(דהיינו שמאלנים "נאורים") מאמצים שקר גס זה.אם ב 48 הסכסוך היה לאומני, היום הוא דתי ולכן לא יימצא לו פתרון.

8.רק בישראל מותר לציבור להתאבל על הקמת המדינה ממנה הם דורשים זכויות.
ובכן הערבי ישראלי הוא המוסלמי היחידי במזרח התיכון שזכאי להגר לכל מדינה או מקום בעולם שבו הוא יכול לבחור לחיות את חייו ללא שום "אפרטהייד" דמיוני.כרטיסים על חשבון ממשלת ישראל.

9.זה מה שקורה כאשר לא מבצעים את העבודה עד תום, וכאשר הביצוע מרושל (דהיינו: עבודה ערבית). ב-1948 היו צריכים לגרש את כולכם אך בשל ליקוי מאורות השאירו ספיחים פה ושם. עכשיו הגיעה העת להשלים את העבודה ולהחזיר את כולכם לכור מחצבתכם במדבר הסעודי. דרושה נכבה שניה ולאלתר ! והיא אכן תבוא !!! במחשבה שניה, אולי נסכים להשאיר כמה מאות בשביל הפולקלור והחוויה האנתרופולוגית; למען יראו כיצד נראית חברה פרימיטיבית.

10.ארוע הנכבה האמיתי הוא הקמת הפיקציה ששמה ירדן.אילו האנגלים לא היו קורעים 80% מפלסטינה לטובת שייח' מסעודיה, היתה פלסטינה מחולקת היטב בין יהודים וערבים.

11.הראש היהודי בארץ ישראל הוא המקבילה לנפט הערבי בארצות ערב.

12.בשנת 48 אכן קרה אסון. האסון היה שהערבים במדינת ישראל בשיתוף עם מספר מדינת ערביות ניסו להשמיד אותנו.

13.השמאלנים ושטיפת המוח של הוריהם:הרי אמא לימדה אותם בבית שהאנשים הם תמיד טובים, ושאם נדבר יפה ובנימוס אז הכל יסתדר....ובסרט בילבי תפסו את הגנבים בסוף...וגם בכיפה אדומה הזאב המרושע מת בסוף...וגם בהיידי בת ההרים.

14.למה אתם קוראים ''פעילת זכויות אדם''?האם היא נסעה להפגין בסודן נגד רצח העם שמתחולל שם? האם היא נסעה לאיראן להפגין נגד פיזור ההפגנות האלים על ידי הממשל האיראני? האם היא היתה ברואנדה כשנרצחו שם למעלה ממליון בני אדם??? אם רשמתם שלושה לוואים, כנראה שהפעילות שלה מסתכמת בהצקות בלתי פוסקות לישראל ובעידוד המאבק האלים הפלסטיני...

15.עיו עזאל היה כפר פורעים שניסה לנתק את ת"א מחיפה: "-15.4.1948 הגיע לארץ ומיד התנדב לצבא ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". כשלושה חודשים השתתף בקרבות וכשקיבל חופשה ליומים נדרש להפסיקה ולהצטרף לתגבורת ב"מבצע שוטר" נגד כפר הפורעים עין ע'זאל שב"משולש הקטן" ליד חיפה, שחסם את הדרך בין תל-אביב-חיפה. הוא נפל בקרב ביום ח' בתמוז תש"ח (25.7.1948) - חודש ימים לפני המועד שנקבע לנישואיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. אחיו שמעון נפל ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948) בקרב ברמלה.הכפר היה ידוע ברצחנות של תושביו ועל מנת שלא להצית את תבערת הרצח והפיגועים לא נקבל את הסכסכנות של עמיה גלילי. היא הראשונה שתברח כאשר בני טיפוחיה יתחילו בפרעות.היא הרי פציפיסטית ומעודדת את הפושעים. לעולם לא תלחם נגד רוצחי עמה .

16.הערבים הם קבוצת פליטים שהפסידה במלחמה ב48.מלחמה שהם פתחו בה.לבוא אלינו בטענות שגנבנו להם אדמות, זה כמו שהיטלר יבוא היום בטענות לעולם המערבי,ויבקש שיספחו לגרמניה את כל המדינות שהוא כבש במלחמת העולם השניה.

17.כתבה זו מוכיחה כי עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל!!!

18.אני בצד של היהודים.ואת?

19.עמותת זוכרות היא ארגון קיצוני ששם לו למטרה את "זכות השיבה" שמשמעותו מחיקת ישראל הדמוקרטית של היום והפיכתה למדינה ערבית מוסלמית. העמותה מנצלת לרעה את חופש הביטוי וחותרת תחת יסודות המדינה כדי להשמידה, והכל באיצטלה של מוסריות והומאניות.ולסיום, "תרבות עשירה" לא היתה ולא תהיה. אלו בני נוודים שבאו הנה עקב התהוותה של כלכלה שהחלה להיווצר כאן ב 150 השנה האחרונות עקב גלי העלייה של יהודים לארץ ישראל.
חג עצמאות שמח!

20.חלה חובה על כולם לקרוא את FROM TIME IMMEMORIAL של JOAN PETERS.זהו מחקר שמתפרש על פני 600 עמודים,שעשתה עיתונאית שמונתה על ידי הבית הלבן לברר מהו המקור לסיכסוך היהודי פלסטיני.בתחילת עבודת המחקר שלה היא היתה בעלת עמדה אנטי ישראלית, ונדהמה תוך חיפוש ומציאת המסמכים והעובדות ההיסטוריות לגלות, שהסיפור הפלסטיני מבוסס על תעמולה ותעשיית שקרים חסרת תקדים היסטורי,ושכל מנהיגי העולם, כולל מנהיגי ישראל, כלל אינם מודעים לעובדות ההיסטוריות המפריכות את כל טענות הערבים. היא הורשתה להוציא מסמכים מסווגים ולהגיע לארכיונים בארצות ערב רק כיוון שהערבים ידעו שהיא תומכת בעמדה הערבית,וראו בה מי שעובדת למען המטרות שלהם. היא נדהמה כשגילתה את האמת לאמיתה.כל המידע הזה והמסמכים שנאספו מוצגים בביליוגרפיה שמצורפת לספרה.זו שערורייה שאף חוקר, פרופסור באוניברסיטאותינו, או פוליטיקאי ישראלי לא מזכיר את המחקר ומסקנותיו . הספר קיבל הערה מאת זוכה פרס נובל לספרות סול בלו saul bellow ,בה ציין שכל ה"מומחים" המדברים על העניין הפלסטיני מדברים מתוך בורות לגבי האמת והעובדות. כל ישראלי חייב לקרוא את הספר.התרגום לעברית נעשה על ידי אהרון אמיר ז"ל והוא גרוע ביותר.זה ספר של מסמכים,והמתרגם נהג לתרגם ספרות יפה.אין לו מושג איך מתרגמים חומר רשמי ומסמכים מהסוג הזה,ועל כן מי שיכול לקרוא את המקור חייב להעדיף זאת.יש לתרגם את הספר המחקרי הזה מחדש על ידי אנשי מקצוע מתאימים ולהשתמש בו לצורך כתיבת ספר היסטוריה וספר אזרחות חדש עבור ילדי ישראל היהודים.
21.הערבים (כן, ערבים,-במלחמת השחרור עדיין לא הומצא הבלוף "פלשטינים")הערבים שבאו מכל המרחב הערבי כדי להינות מהשגשוג שהבאנו-ניסו להשמידנו וכשלא הצליחו ברחו, חזרו, לבתיהם ולמולדתם.זה שאחיהם כלאו אותם במחנות פליטים זו בעיה שלהם.

22.מי שטוען שיהודים יוכלו לחיות בקרב רוב ערבי וינסו ליצור רוב כזה בישראל, ובאותה עת שלא דורש קיום מכובד של יהודים ברחבי ערב ואפילו לא ברחבי פלסטינה ההיסטורית, לא פועל בתום לב. הוא עוכר ישראל.
23.האם את מבכה גם את הכפרים עליהם בנויים או היו בנויים הכפרים הללו??
האם בכית על אותם כפרים יהודיים שנבנו בין השנים 1880 ועד 1940 ונהרסו בידי הערבים במלחמת ה"נכבה"???

24.מוטלת על העם הערבי אחריות כבדה לתוצאות השואה בסירובם לאפשר למשפחות של 'זוכרות' להימלט לביתם הלאומי בתק' שזה היה בהחלט ניתן. לפחות עד יולי 1938 (ועידת אוויאן) הנאצים לא העזו לתכנן רצח טוטלי של היהודים מחשש, שהתבדה לאסוננו, שהעולם יתנגד לרציחתם, ושאפו רק לגרשם, אך לא היה לאן. בוועידת אוויאן (שכונסה ע"י נשיא ארה"ב לבדוק לאן לשלוח את היהודים היות והנאצים מעוניינים לגרשם), הנאצים הבינו לראשונה שיוכלו לרוצחם טוטלית ללא התנגדות העולם, אם גם בביתם הלאומי אין להם מקום- בגלל התנגדות העולם הערבי לה נענו הבריטים על רקע חששם מתמיכת הערבים בנאצים לקראת פרוץ מלחמת העולם, ונסיונם לרצות את הערבים. זוועות השואה יכלו להימנע אלולא ההתנהגות הערבית. הגברת מ 'זוכרות' בוכה על הערבים הצוחקים עליה, ומפיצה את שקרי הערבים על 'גירושם' ע"י צה"ל כביכול. התקשורת אחראית לקיום התופעה 'זוכרות', התקשורת עושה בהן שימוש לצורך 'סנסציה' בלי לב, ומקדמת באמצעותן את אינטרסי המחבלים, כ'סנסציה'.

25. 61 מדינות מוסלמיות יש בעולמנו. שטחן 50 מיליון קמ"ר (שליש מאדמות כדור הארץ).
61 מדינות מוסלמיות עם שלטון מוסלמי, אזרחים מוסלמים, תרבות מוסלמית, סמלים מוסלמים. נטו מוסלמים. רק מוסלמים.
ובתוכן, 21 מדינות ערביות יש בעולמנו. שטחן 12.5 מיליון קמ"ר (גודלה של יבשת אירופה).
21 מדינות ערביות עם שלטון ערבי, אזרחים ערבים, תרבות ערבית, סמלים ערבים. נטו ערבים. רק ערבים.
אז 24,000 קמ"ר יהודים, של שלטון יהודי, אזרחים יהודים, תרבות יהודית וסמלים יהודים מונעים מאיזה מוסלמי או ערבי לחיות?
הכיצד?

26.המנהיגים הפלסתינאים לדורותיהם במשך 100 שנה.מעולם לא לקחו אחריות על תוצאות מעשיהם והחלטותיהם לרבות סרובם להצעת החלוקה.
לכל מעשה אלימות יש מחיר.
לכל מלחמה יש מחיר.
לכל פעולת טרור יש מחי.ר
האם החמאס לקח אחריות על תוצאות שליחת אלפי רקטות על אזרחי ישראל?
האם הרשות הפלסטינאית לקחה אחריות על תוצאות אינתיפדת אל אקצה וכל תוצאות המחבלים המתאבדים?
האם ההנהגה הפלסתינאית לקחה אחריות על תוצאות מעשיו של המופתי החלטותיו?
האם ההנהגה הפלסתינאית לקחה אחריות על סרובו של ערפאת להסכם קמפ דיוויד?
האם ההנהגה הפלסתינאית לקחה אחריות על כל מעשי האלימות שביצעו בזמן המנדט הבריטי?
האם ההנהגה הפלסתינאית לקחה אחריות על תוצאות החלטתה לדחות את הסכם החלוקה שבן גוריון הסכים לו?
האם ההנהגה הערבית לקחה אחריות להחלטתה לפתוח במלחמה לאחר סיום המנדט הבריטי?
יידע כל תוקפן אלים בין אם הוא בעל ,גבר ,או קולקטיב, או עם, או מדינה,
שלכל תוקפנות יש תוצאות ולכל מלחמה יש תוצאות.
היהודים לא צריכים להתנצל שהם נצחו במלחמות ושהם מצליחים להכות בתשתיות הטרור.
היהודים לא צריכים להתנצל שניצחו במלחמת העצמאות!
היהודים לא צריכים להתנצל שנצחו במלחמת 1967 !
היהודים לא צריכים להתנצל שהיכו בחיזבאללה!
היהודים לא צריכים להתנצל שהיכו בחמאס!
נכון יום העצמאות שלנו הוא הנכבה של הפלשתינאים.אז מה?
זה היה יכול להיות אחרת.

27.חג פורים הוא יום הנכבה של המן עשרת בניו ותומכיו.חגי ישראל הם נכבות.רוב חגי ישראל הם ימי נכבה של אויבינו.חג פורים הוא יום הנכבה של המן, עשרת בניו ותומכיו.פסח הוא יום הנכבה של פרעה וצבאו שטבעו בים.
חנוכה הוא יום הנכבה של אנטיוכוס.יום ה-9 למאי (היום בו נכנעה גרמניה הנאצית) הנחוג כיום הניצחון באירופה - הוא יום הנכבה של הנאצים שספגו מפלה.ויום העצמאות הוא יום הנכבה של הערבים, שקמו להשמידנו וקיבלו בראש.
אז...כל שנותר לומר לערבים הוא - ברוכים הבאים למועדון הנכבות...
ליה 04.10.1016:58
50. 48.מדינה מטורפת מנדבת קייטנה חינמית לכל פולשי העולם בתגובה להודעה מספר 49
48. מדינה מטורפת מנדבת קייטנה חינמית לכל פולשי העולם


סוף סוף מצאתי דו"ח פרטני.

אחרי קריאתו נעשה לי רע.

מסתבר שמדינת היהודים במצב נואש הרבה יותר ממה שחשבתי בכל הנוגע לעובדים הזרים ולפלישות ההמוניות שאיש אינו טורח לעצור.

המדינה מביאה עובדים זולים וזרים,וכתוצאה מיבוא זה יש למדינה הוצאות של מיליארדים על טיפול בהם בצרכיהם בילדיהם במחלותיהם,ומיליארדים אלה כפי שתגלו נחשבים על ידי המדינה עצמה לחובות אבודים -הכל תמורת טיפול בבתי חולים בבתי ספר,בצרכים חברתיים,בתיגבורים ובלימוד מעבר למוענק להם חינם במערכת החינוך,בטיפול בנכיהם ובחוליהם במחלות סופניות יקרות ומידבקות ויקרות כמו איידס,שחפת,ועוד ועוד.

המדינה חוטאת חטא ענק לאזרחיה היהודיים ומערבבת את ילדי האזרחים היהודיים,בכפייה יש לציין,עם ילדים בני דתות אחרות.מוסלמים ונוצרים באותן כיתות וגנים.

המדינה גם שמחה כאשר מסתמנת אינטגרציה בין הזרים לילדי ישראל.

אחרי קריאה זו,אני שואלת את עצמי לשם מה הקמנו מדינה יהודית אם היא כל כך מיותרת עבור העושים במלאכת "הקודש" של הצפת המדינה בגויים,והשקעה של מיליארדי שקלים בהשרשתם,וגידולם בתוך המדינה היהודית הקטנה.

לשם מה אנו פה?

אבקש את כל המעוניינים להעדיף ולהיכנס לתוך הקישורית ולעיין בדו"ח המלא.

אני הצגתי רק חלקים מעטים ממנו,מחשש שיוסר מהאינטרנט.הדו"ח גדול ממצה ומכיל נתונים מבהילים מאד.(אכן הוסר.זה העתק ישן שלו).

על הקוראים לזכור שכל המספרים המופיעים בדו"ח הם קטנטנים ביחס לנתונים המספריים העדכניים, היות והדו"ח נערך לפני שנים מספר ,ומאז גבר הזרם והפך לשיטפון של ממש.

כיום שוהים במערכות ומנצלים אותן מספרים עצומים יחסית למספרים המופיעים בדו"ח.הדו"ח יוצר על ידי תחקירני מרכז המחקר של הכנסת אולם אינו ניתן לפתיחה כיום.הוא חסום.

ילדי העובדים הזרים

תמונת מצב ודרכים להתמודדות עתידית

1. המדיניות כלפי העובדים הזרים בישראל הלכה למעשה

חוקרים העוסקים בסוגיית העובדים הזרים חלוקים בדעותיהם בדבר מידת גיבושה של מדיניות הגירת עבודה בישראל. יש הטוענים שקיימת מדיניות חד- משמעית של הגירת עבודה, ובכללה קביעת מכסות והסדרי כבילה, פיקוח על הכניסה לארץ ואכיפת מדיניות הגירוש. 4 לדעתם, מדיניות זו מבטאת רצון לפקח על הגירת העבודה אך נמנעת במכוון מלעסוק בדרכי שילובם של מהגרי
העבודה בחברה הישראלית. 5

לעומת זאת, יש הטוענים שלא נקבעה בישראל מדיניות ברמה של אסטרטגיה לאומית, וההחלטות בתחום זה הן ברמת הטקטיקה – הסדרים ונהלים שעוסקים בהליכי ההרחקה מהארץ יותר משהם עוסקים בהיבטים אחרים של התופעה: הכניסה לארץ, השהות בה ותנאי החיים של העובדים הזרים.

ואומנם, מן המצב בשטח מתעורר הרושם שלא התקבלה החלטה על מדיניות עקבית וכוללת, שכן מחד גיסא מתקבלות החלטות על המשך העסקת זרים והנפקת אשרות עבודה, ומאידך גיסא מתקבלות החלטות על צמצום מספרם של הזרים והרחקתם מהארץ. גם סוגיית ילדיהם של העובדים הזרים לא הועלתה לדיון בממשלה אלא בתגובה לבעיות שעל סדר- היום, כגון ביטוח בריאות, רישום במשרד החינוך, ולאחרונה – בעקבות פניות ילדי עובדים זרים לבית-המשפט.

מהאמור לעיל מסתבר שיש הימנעות מכוונת מקביעת מדיניות כוללת בסוגיית העובדים הזרים בישראל בכלל ובסוגיית ילדי העובדים הזרים בפרט.

הסברים אפשריים לגישה זו:
1
. מתן זכויות לילדיהם של עובדים שהם ברובם שוהים לא-חוקיים בישראל כמוהו כמתן לגיטימציה ומעמד אזרחי כלשהו לקבוצה זו, אף שהם מפרים את חוקי המדינה בעצם שהותם בה.

3 ר' בר-צורי ( 2003 ), עובדים זרים שגורשו מישראל 2002 , דפי מידע בנושאי שוק העבודה, הרשות לתכנון כוח אדם; ר'
בר-צורי ( 2003 ), בית-דין לביקורת ומשמורת של שוהים שלא כדין – ניתוח פרוטוקולים של ישיבות בית-הדין, מאמר
לדיון מס' 14.03 , הרשות לתכנון כוח אדם.

4 א' קמפ ור' רייכמן (יוני 2003 ), "עובדים זרים בישראל", מידע על שוויון, "מרכז אדוה".

5 במחקר הנוכחי הוחלט להשתמש במונח "עובדים זרים" ולא במונח "מהגרי עבודה" משום שזה המונח המשמש במסמכים הרשמיים במדינת ישראל, וכן משום שבארץ הם נחשבים ל"עובדים" מתוקף תפקידם ול"זרים" עקב העדר מעמד המקנה שייכות כלשהי לישראל.

2 .מתן זכויות לילדים של שוהים לא-חוקיים תהווה תמריץ להמשך הכניסה הלא-חוקית לארץ ולהקמת משפחות של שוהים לא-חוקיים, ותְקַבֵּע תהליכים אלו בישראל. ואכן, כך קרה בבריטניה: רמתם הגבוהה של שירותי הבריאות שניתנו בה חינם היתה מניע ל"תיירות בריאות" של מהגרים חולים שנכנסו כדי לקבל טיפול רפואי. כך, מתן שירותי חינוך שרמתם גבוהה לעומת מדינות המקור הוא תמריץ להישארות משפחות הזרים בישראל (אחד המניעים החשובים לכניסת הזרים לארץ הוא הצורך לחסוך כסף כדי להבטיח רכישת שירותי חינוך לילדיהם).
לפיכך, שילוב הילדים במסגרות החינוך המקומיות מעודד השתקעות בארץ.

3. לנוכח המשאבים המוגבלים של ישראל, יש לנקוט סדר עדיפויות של "עניי עירך קודמים", ולכן יש לספק קודם כל את צורכי הילדים המקומיים, אחריהם את צורכיהם של בוגרים מקומיים ורק אחר כך את צורכי הילדים הזרים.

אומנם אין בישראל מדיניות כוללת מוצהרת כלפי ילדי עובדים זרים, אך בפועל "אילוצי שטח" מכתיבים למשרדי הממשלה ולגורמים הקשורים בהם לתת את דעתם על התופעה. התייחסותם באה לידי ביטוי בחקיקה עיקרית (חוקים), בחקיקת משנה (תקנות השר הממונה), ובנהלים, הוראות והנחיות של מנכ"לים במשרדי ממשלה.

אין לראות בכל אלה משום מדיניות מוצהרת הנובעת מדיון מעמיק בנושא אלא פתרונות נקודתיים לבעיות פרטניות.

למשרדי הממשלה אין מדיניות אחידה, וכל משרד פועל בדרכו. בהעדר ראייה מערכתית, בעיות אפשריות של ילדי הזרים אינן נצפות מלכתחילה אלא מטופלות אד הוק. יתר על כן, עצם מתן הטיפול ואיכותו תלויים במידת דחיפותו, בלחצים של גורמי השטח למילוי הצורך – העובדים הזרים וילדיהם וארגוני זכויות אדם – וממידת הפתיחות והרגישות לבעיה מצד ספקי השירותים
עצמם.

א. שירותי בריאות

אומנם למשרד הבריאות אין מדיניות מוצהרת בעניין מתן שירותי בריאות לילדי העובדים הזרים,אך "גישת האוכלוסייה", שלפיה יש לספק שירותי בריאות לכל מי ששוהה בתחומה של מדינה נתונה (שכן מחלות אינן יודעות גבולות, ואם קבוצות מסוימות אינן מקבלות טיפול הן עלולות
להוות איום על קבוצות האחרות), עומדת ביסוד התפיסה של "בריאות הציבור", ומחייבת אספקת שירותי בריאות לכל מי ששוהה במדינה, יהיה מעמדו החוקי אשר יהיה.

לפי גישה זו יש לתת שירותים רפואיים לכל ילדי הזרים.

שירותי הבריאות הניתנים לילדי הזרים תלויים בגילם: הצעירים ביותר – בני 0-5 – מקבלים היום טיפול רפואי מלא בתחנות לאם ולילד (טיפות- חלב). חשוב לציין שאומנם שירותי טיפת-חלב הםבמקורם שירותי רפואה מונעת, אך לילדי הזרים הם מספקים גם שירותי רפואה ראשונית. הדבר מתאפשר בזכות פריסתן הרחבה של התחנות, העושה אותן זמינות, ובזכות נכונותם של ספקי
השירות – רופאים, אחיות והמחלקות לבריאות של העיריות (בעיקר של עיריית תל-אביב–יפו) –לספק את צורכיהם המיוחדים של ילדי הזרים. הטיפול אינו כרוך בתשלום דמי ביטוח אלא בתשלום חד-פעמי. ילדים גדולים יותר מקבלים טיפול רפואי במסגרת ביטוח בריאות שההורים אמורים לשלם, אך רבים מהם נמנעים מרכישת ביטוח בריאות מחשש שייחשפו ויגורשו, וגם מי שרכש את הביטוח המוצע, היקף שירותי הבריאות שהוא זכאי לו קטן מהנהוג בארץ.

במצבי סיכון רפואי ילדי הזרים מקבלים טיפול, אך הטיפול במחלות כרוניות אינו מכוסה (לפירוט ראה פרק 4

ב. שירותי חינוך

כיום חוק לימוד חובה, התש"ט 1949- , חל על כל ילדי העובדים הזרים בגיל חינוך חובה – 5-16
(בשכונות מצוקה החוק חל גם על בני 3-5 ).לפירוט ראה פרק 5.

ג. שירותי רווחה ושירותים חברתיים נוספים

יש פער בין צורכי הקבוצה לבין היקף השירותים שהיא מקבלת. אפשר שהפער נובע בין השאר מכך שגם הטיפול בילדים המקומיים לוקה בחסר: דוח האגודה הבין-לאומית לזכויות הילד בישראל (מאי 2002 ) מציין שבישראל יש חקיקה מתקדמת בעניין ילדים, אך אכיפת החוקים לקויה (לפירוט.( ראה פרק 6

ד. מעמד אזרחי

משרד הפנים הוא שמופקד על קביעת המעמד האזרחי של ילדי העובדים הזרים. הנושא עומד לדיון בבית- המשפט המחוזי בתל-אביב בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח ובוועדת שרים לענייני אוכלוסין, אך טרם התקבלה הכרעה.

בשל העדר מדיניות רשמית בעניין מעמדם של ילדי העובדים הזרים, צרכים רבים שלהם אינם מתמלאים, וגופים חוץ- ממשלתיים ממלאים חלקית את החסר.

ראוי לתת את הדעת על שאלה עקרונית: האם מדינת ישראל רשאית לגלגל את האחריות לטיפול בסוגיה סבוכה זו לידי הדרג המקומי – מועצות, עיריות, שירותי רווחה עירוניים ומתנדבים? נראה שבעיה לאומית מחייבת פעולה ברמה הלאומית ולא ברמה המקומית (תהיה יעילה ככל שתהיה),.( שכן למדינה יש אחריות להיווצרות התופעה, ויש לה כלים מהותיים לפתרונה (לפירוט ראה פרק 7).

ה. השלטון המקומי

שהותם של העובדים הזרים ובני משפחותיהם בתחום הרשויות המקומיות אילצה את הרשויות להתמודד עם הבעיה ולקבוע נהלים לטיפול בה. עיריית תל- אביב–יפו, שבתחומה שוהים רוב העובדים הזרים בעלי המשפחות, התוותה מדיניות מושכלת ורב- תחומית, ואגפי הרווחה, החינוך, הבריאות והשירותים העירוניים מוציאים אותה אל הפועל. 6

במחצית השנייה של 1999 , בזמן כהונתו הראשונה של ראש העירייה רון חולדאי, הוקמו שני גופים לטיפול בצורכיה של האוכלוסייה הזרה בעיר: "הפורום לעובדים זרים" בראשות מנכ"ל העירייה, המייעץ לראש העירייה בענייני העובדים הזרים, ומסיל"ה – מרכז סיוע לעובדים זרים, הפועל בכמה תחומים: הפצת מידע, התארגנות קהילתית וטיפול בבעיות הפרט. 7

2. ארגונים חוץ- ממשלתיים

א. ארגוני מתנדבים

ארגונים אלו נאבקים על מימוש זכויותיהם של זרים, ילדים ובגירים כאחת. הארגונים פועלים בשני ערוצים במקביל: הם מסייעים לזרים במתן שירות רפואי, בייעוץ משפטי ועוד, ופועלים לעורר מודעות בקרב מקבלי החלטות ובציבור הרחב לסוגיה ולאחריות המוטלת על המדינה לטיפול בה.

ארגונים המטפלים בלעדית בעובדים זרים – קו לעובד ומוקד הסיוע לעובדים זרים;

ארגונים המטפלים בעובדים זרים בכלל פעילותם לקידום זכויות אדם:

האגודה לזכויות האזרח,

עמותת "רופאים לזכויות אדם".

כמו כן יש ארגונים פנים-קהילתיים הפועלים בקהילה הדרום-אמריקנית,
בקהילה האפריקנית ובקהילה הפיליפינית.

בספרות ההגירה מוכרים שני דפוסים עיקריים של הקמת משפחות אצל מהגרי עבודה:

המהגר הראשון הוא החוליה הראשונה בשרשרת.

1. "הגירת שרשרת" -Chain Migration

אחרי שבא הראשון לארץ העבודה, באים אחריו בני משפחתו, בעיקר בני המשפחה הגרעינית.
2
. יצירת משפחות חדשות בארץ העבודה עם בני- זוג מארץ המוצא, מארץ זרה אחרת או מהאוכלוסייה המקומית.

מחקרים מלמדים כי לעתים מהגרים מקימים משפחות חדשות נוספות בארץ העבודה, אף שכבר יש להם משפחות משלהם בארץ המקור.

דפוס הקמת המשפחה משפיע על מספר הילדים בה ועל גילם.

לכל קהילה של עובדים זרים בארץ יש דפוס הקמת משפחה האופייני לה, והוא משפיע על אוכלוסיית הילדים ועל התפלגות הגילים בה.

כך, בקהילת העובדים מדרום אמריקה שיעור הילדים המתבגרים והבוגרים גדול למדי משום שרבים מהם נולדו בחו"ל ובאו ארצה עם הוריהם. בקהילה זו גם נולדו ילדים רבים בארץ, וכך מספר הילדים בה רב למדי. לעומת זאת, כמעט כל ילדי העובדים מאסיה נולדו בארץ, ולכן הם צעירים למדי.

ניתוח מגמות והעדפות בבחירת מדינת הגידול והחינוך של ילדי העובדים הזרים מלמד על שתי גישות מנוגדות:

( 1) החזרת הילדים לארץ המקור בשלב מוקדם למדי של חייהם כדי שיקבלו חינוךבמשפחה המורחבת;

( 2) השארת הילדים בארץ העבודה וכן הבאת הילדים שנולדו בארץ המקור
לארץ העבודה כדי שיגדלו במשפחה הגרעינית. גישות אלו משפיעות על גודלה של אוכלוסיית הילדים ועל הרכבה האתני.

בישראל קהילות עובדים שונות נוקטות גישות שונות: עובדים ממזרח אירופה אינם נוטים להביא את משפחותיהם לישראל או להקים כאן משפחות חדשות.

עובדים מאפריקה, ולאחרונה גם מאסיה, נוטים ליצור משפחות חדשות בישראל, אך נוהגים לשלוח את הילדים לארץ המקור בגיל צעיר למדי.

עובדים מדרום אמריקה מתאפיינים ב"הגירת שרשרת", ונוהגים להשאיר את ילדיהם הנולדים בארץ עמם ולהביא את בני המשפחה מארץ המקור לישראל.

גורמים הקשורים בילדי העובדים הזרים במערכת חינוך ובמערכת הבריאות וכן חוקרים מציינים שחל שינוי בהרגלי גידול ילדים בקרב הורים מקהילות אסיה ואפריקה: מסתמנת מגמה של דחיית גיל השיבה הביתה של הנולדים בישראל.

בעבר ילדים להורים מאסיה שנולדו בישראל נשלחו חזרה במהלך שנת חייהם הראשונה, ואילו כיום הנטייה היא להשאירם בישראל עד הגיעם לגיל חמש –
גיל חינוך חובה.

בקרב הורים מאפריקה ניכרת מגמה של דחיית השיבה הביתה מגיל חמש לגיל
שמונה ואף יותר. לפיכך, מספרם של הילדים מאסיה ומאפריקה נתון במגמת עלייה. מגמה זו משפיעה על השירותים הנדרשים לילדי הזרים.

לעומת זאת, נראה שאין שינוי של ממש בדפוסי הגידול של ילדי הזרים מדרום אמריקה.

2. ילדי העובדים הזרים בישראל – נתונים מספריים
אומדן של צוות המחקר – אומדן מסכם עדכני

מכיוון שעד למחצית הראשונה של 2004 לא פורסם אומדן רשמי של מספר ילדי העובדים הזרים בישראל, נדרש צוות המחקר להכין אומדן עדכני של מספרם.

אומדן כזה חיוני לדיון בסוגיית ילדי העובדים הזרים בארץ.

לפי אומדן שעשה צוות המחקר מתוך מקורות מינהליים זמינים, ביוני 2004 היה מספר ילדי העובדים הזרים בישראל 2,021 . אומדן זה מסתמך על מקורות מידע ביישובים שבהם יש ריכוז גבוה של עובדים זרים, בהנחה שביישובים אלו מתקיימים חיי קהילה וחיי משפחה של עובדים זרים.

בהמשך פנה הצוות אל ספקי השירותים העיקריים של ילדים ובהם ילדי העובדים הזרים:

מערכת החינוך (מחלקות החינוך בעיריות) ומערכת הבריאות (התחנות לבריאות המשפחה).

מכיוון שלא כל ילדי הזרים רשומים ברישום נפרד המזהה אותם כזרים במערכת החינוך ובמערכת הבריאות, הנחנו את נותני המידע כיצד להבחין בינם לבין ילדים אזרחי ישראל.

הנתונים נאספו מארבעה יישובים שבהם מתגוררות רוב משפחות העובדים הזרים בישראל (ראה פרק 2, סעיף 6 ).

להלן סיכום הנתונים:

לוח 1: התפלגות ילדי העובדים הזרים לפי גיל ועיר מגורים, פברואר 2004
תל-אביב וסביבתה ירושלים חיפה אילת סך הכול
1,595 104 55 95 1,341 0-5
318 2 7 9 300 6-11
79 1 2 1 75 12-14
29 1 4 0 24 15-18
2,021 108 68 105

סך הכול 1,740

מקורות: בני 0-5 – התחנות לאם ולילד; בני 6 ומעלה – מחלקות החינוך בעיריות.

הערות וסייגים לאומדן

התחנות לאם ולילד (טיפות- חלב) ובתי-הספר נחשבים למקורות מהימנים לאיסוף נתונים על 􀂃ילדי העובדים הזרים מסיבות אלו: ( 1) העובדים הזרים רוחשים אמון רב כלפי המטפלים בתחנות ולכן אינם חוששים לבוא אליהן לקבל טיפול; ( 2) בזכות חוק לימוד חובה ובשל החשיבות הרבה שההורים מייחסים לחינוך ילדיהם, רוב הילדים בגיל בית- הספר שוהים במסגרות חינוך.

הנתונים על ילדים שגילם שש ומעלה נאספו מרשימות שהתקבלו ממחלקות החינוך בעיריות 􀂃 שאליהן פנינו. כאשר היה הדבר אפשרי, פנינו לבית- הספר כדי לוודא שהילד שמצוין באמצעות מספר דרכון הוא ילד של עובד זר. פעמים הזיהוי לא היה ודאי, ולכן תיתכן סטייה של כ 10- ילדים בכל עיר בכל שכבת גיל.מינהלת החינוך בעיריית אילת אינה ממוחשבת, ולכן יצרנו קשר ישיר עם בתי- הספר ומהם 􀂃 קיבלנו את הנתונים. בירושלים ובחיפה מחלקות החינוך בעיריות מסרו את הנתונים.( בשל מדיניות הגירוש, מספר ילדי הזרים הרשומים במסגרות החינוך נתון במגמת ירידה: ( 1 􀂃 יש ילדים שהיו רשומים בבתי-הספר ובתחנות לאם ולילד בראשית השנה ועזבו עם משפחתם לטיפת- חלב; ( 3) רוב המתבגרים נפלטים מבית- הספר בגיל 16 , כאשר חוק לימוד חובה אינו חל עליהם עוד. יש בהם שהוריהם גורשו והם נשארו בארץ לבד ונאלצים לעבוד לפרנסתם. כל אלה אינם רשומים במערכת החינוך.

על- פי דיווחי שירותי הרווחה של עיריית ירושלים, שירותי בריאות וחינוך לילדי העובדים 􀂃 הזרים ניתנים בעיקר במזרח העיר. על אלה אין נתונים, ולכן קשה לאמוד את מספר הילדים.

לפי הערכות של העירייה ושל צוות המחקר יש בירושלים כ 105- ילדי עובדים זרים, רובם עד גיל 6 .

האומדן של צוות המחקר – 2,021 ילדים ביוני 2004 – קרוב מאוד לאומדני מסיל"ה האחרונים, הנשענים על נתוני מחקר על ילדי עובדים זרים בתל- אביב שעשו מסיל"ה ומכון ברוקדייל במחצית השנייה של 13.2003 המחקר התבסס על סקר בקרב משפחות עובדים זרים מאפריקה, מדרום אמריקה ומאסיה החיים בתל-אביב–יפו.

לפי המחקר היו בתל-אביב–יפו 2,500 ילדי זרים. בשנת
2004 ירד מספרם ל 2,000- בשל מדיניות הגירוש של העובדים הלא- חוקיים, שהביאה לעזיבתם של עובדים זרים בלא היתר ושל בני משפחותיהם.

לפי אומדני קופת-החולים "מאוחדת" על ילדי זרים המבוטחים בביטוח הבריאות שלה, בראשית שנת 2004 היו רשומים בקופה כ 1,400- ילדים בני 0-18 בכל הארץ. להערכת משרד הבריאות ומסיל"ה הצטרפו לביטוח כ- 67% מכלל ילדי העובדים הזרים בארץ. אם כן, גם אומדן זה קרוב לאומדן של צוות המחקר.

אומדני הלמ"ס למספר ילדי עובדים זרים בישראל טרם פורסמו רשמית, אולם האומדן שהציגה בדיוני ועדת השרים ביוני 2004 גבוה מהאומדנים שלעיל:

להערכתה היו בישראל ביוני 2004 כ-4,000 ילדי זרים. אומדן הלמ"ס הופק מקובץ מרשם התושבים בניכוי טעות מערכת (על מגבלותיהם של אומדנים אלו ראה דיון בהמשך).

כאמור, הכרת גודל אוכלוסיית ילדי עובדים זרים בישראל היא תנאי הכרחי לדיון בסוגיה. הנתונים שלעיל הופקו רק ב- 2004 . קדם לכך תהליך ממושך של איסוף נתונים קיימים וניתוחם וזיהוי מקורות מידע אפשריים – מינהליים ומחקריים – להפקת מידע על האוכלוסייה הנסקרת.

הערכות נוספות

א. מחלקת הרווחה בעיריית תל-אביב–יפו
לפי הערכת מחלקת הרווחה בעיריית תל-אביב–יפו, הנשענת על ההערכות של מסיל"ה, בראשית שנת 2003 התגוררו בישראל 3,000-5,000 ילדי עובדים זרים.

ב. קו לעובד
לפי "קו לעובד", בראשית שנת 2003 התגוררו בישראל כ 6,000- ילדי עובדים זרים. להערכתנו אומדן זה הוא אומדן יתר.

מקורות מידע שאפשר להפיק מהם נתונים

כאמור, צוות המחקר בחן גם מקורות מידע קיימים שמהם אפשר להפיק נתונים עדכניים על אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים:

א. רישומי ביקורת הגבולות של כניסות לישראל
הלמ"ס מפיקה נתונים מרישומי ביקורת הגבולות של כניסות לישראל. היא פרסמה לראשונה ב- 2001 14 נתונים על מספר הכניסות של ילדי עובדים זרים לישראל בשנים 1991-1999 . לפי נתונים אלו מספרם הכולל של הנכנסים היה כ 2,000- לפי רישומים אלו, מוצאם של רוב הילדים בדרום אמריקה ובמזרח אירופה, ושל מקצתם מאפריקה ומאסיה. יש אי-התאמה בין רישומים אלו לבין התרשמות גורמים העומדים בקשר עם ילדי הזרים (אחיות בתחנות טיפת- חלב), שכן בפועל כמעט לא נצפו ילדים ממזרח אירופה, ורוב הילדים הם
מאפריקה.

נוסף על כך הועלו ההערות והסייגים שלהלן:

הנתונים חלקיים, שכן הם מציגים את מספר הנכנסים לארץ (בניכוי טעות מערכת), אך לא 􀂃 את מספר הילדים שנולדו בארץ;
; נתוני הלמ"ס חלים על ילדים בני 0-14 , וחסרים נתונים על ילדים בני 14-18 􀂃 לדעת עורכי נתונים בלמ"ס הנתונים מוטים כלפי מעלה שכן הם כוללים גם כניסות של ילדים 􀂃 שאינם ילדי עובדים זרים (למשל תיירים ממדינות הגירה שנמנו בטעות עם ילדי הזרים),ומספרם של ילדי העובדים הזרים הנכנסים נמוך יותר; הנתונים מעודכנים עד סוף שנת 1999 , ואין נתונים מעודכנים לשנים שאחריה. 􀂃 בהעדר הערכות אחרות, נתונים אלו שימשו בשנים קודמות מסגרת להתייחסות, אך כאמור בשל מגבלותיהם התחייבו הערכות מדויקות יותר.

ב. רישום לידות במינהל האוכלוסין במשרד הפנים

בעקבות דיונים של צוות המחקר עם נציגי הלמ"ס התקבלה בלמ"ס החלטה ליצור סדרה חדשה של נתונים דמוגרפיים על ילדי עובדים זרים שנולדו בארץ. הסדרה נבנתה על- סמך נתוני מינהל האוכלוסין במשרד הפנים משנת 2000 ואילך (הם נשענים על חובת הדיווח למשרד הפנים של כל מוסד שמתקיימות בו לידות על- פי החוק).הנתונים מאפשרים להבחין בין יילודים של עובדים זרים לבין כלל היילודים, וכן להפיק מידע נוסף על המצב המשפחתי של האם ועל מקום הלידה. פרטים אלו מצוינים בתעודת היילוד שהמשרד מנפיק.עוד הוחלט בעקבות הדיונים עם צוות ההיגוי להקצות משאבים לשלמת הסדרה בנתונים משנת
1993 ואילך באמצעות תעודות היילוד של יילודים זרים השמורות בגנזך מינהל האוכלוסין. עד כה טרם הושלם הטיפול בנושא.

ג. נתוני משרד הפנים על לידות לפי ארץ המוצא של האם

משרד הפנים מנפיק תעודות יילוד חי בבתי-חולים ישראליים בעבור כל התינוקות הנולדים בארץ, ובכללם ילדים של נשים לא ישראליות. מספרי זהות ניתנים לאזרחי ישראל בלבד. אפשר ללמוד על מספר הלידות של עובדות זרות מן ההפרש בין מספר תעודות יילוד חי ובין מספר מספרי הזהות
שניתנים לכל בית-חולים. בבתי- החולים נשמר מידע משנת 2000 ואילך, אך עד כה הוא לא עובד ולא פורסם.

ד. נתונים ממחלקות היולדות ומבתי-החולים ליולדות בארץ

במאגרי המידע של בתי- החולים יש נתונים על מספר הלידות של נשים לא ישראליות ועל מספר היילודים. נתונים אלו לא פורסמו עד כה.

צוות המחקר פנה לבתי- חולים בתל-אביב–יפו ובאילת בבקשה להיעזר במידע בנושא, אך פניותיו לא נענו.

ה. נתוני המוסד לביטוח לאומי

במוסד לביטוח לאומי נצבר מידע על לידות של ילדי עובדים זרים בכלל המידע על לידות בבתי- חולים ישראליים. המידע המפורט על היולדות שמור ב 26- סניפי המוסד לביטוח לאומי, אולם מידע זה אינו זמין ואינו ממוחשב (הוא ניתן לעיבוד ידני בכל סניף). במוסד לביטוח לאומי אין כיום מידע
על היקף הלידות לפי גמלאות ומענקים של הביטוח הלאומי. גם מידע על מספר הלידות של עובדות זרות לפי גמלאות ומענקים של הביטוח הלאומי אינו זמין(ראה להלן דיון בשירותי הרווחה שהמוסד לביטוח לאומי מספק לעובדים הזרים).

גם אם יופק מידע ממקורות אלו הוא יהיה חלקי בלבד, מסיבות אלו:

1. לא כל הלידות נעשות בבתי- חולים ישראליים, שכן נשים זרות רבות יולדות בבתי-חולים בשטחים או בבתי- חולים של המיסיון, הן בשל העלות הנמוכה הן משום שכך הן אינן מסתכנות במסירת פרטים ובחשיפה וזיהוי בפני הרשויות.

2. האפשרות לאמוד את מספר הלידות באמצעות נתונים על דמי הלידה המשולמים ליולדות מוגבלת, מאחר שדמי הלידה ניתנים ליולדות שיש בידן או בידי בן-זוגן אישורי מעסיקים או הוכחות לתשלומים רצופים למוסד לביטוח לאומי במהלך חצי השנה שקדמה ללידה, ועובדים זרים במהלך השנה; ( 2) הורים רבים יותר משאירים את ילדיהם הקטנים בבית ואף נמנעים מלבוא. רבים אינם עומדים בתנאים הללו. בגלל השינויים התכופים בהתנהלות המוסד לביטוח לאומי, מדיניות תשלום דמי הלידה אינה עקבית. 15

גם המחקרים שעסקו בעובדים זרים בישראל לא סיפקו נתונים מלאים על מספרם הכולל של ילדי העובדים הזרים בישראל.

רק סקרי הרשות לתכנון כוח-אדם במשרד העבודה והרווחה עסקו בהיבטים מספריים של אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים. הם מספקים נתונים לא מדגמיים לשנים 1998-2002 על אוכלוסייה זו, המלמדים על מגמת גידול במספרם בתקופה הנדונה. 16

3. מודלים לניבוי שינויים בגודלה של אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים בישראל

היות שסקירת מקורות המידע שהיו זמינים בעת כתיבת הדוח לא סיפקה תשובות מלאות בדבר היקף האוכלוסייה ומגמות גידולה, פנינו למקורות בספרות ההגירה הרלוונטית לצורך הכרת המשתנים הרלוונטיים הנדרשים לחיזוי שינויים דמוגרפיים באוכלוסייה נתונה.

הגורמים המשפיעים על גודלה של אוכלוסיית ילדי הזרים בארץ העבודה

בספרות ההגירה 17 מוצגים כמה גורמים העשויים לסייע בניבוי הגידול באוכלוסיית ילדי העובדים הזרים בישראל.

יש שתי גישות אפשריות של הורים שהם מהגרי עבודה לבחירת ארץ הגידול של ילדים שנולדו 􀂃 בארץ העבודה. האחת – השארת הילדים בארץ העבודה עם הוריהם; השנייה: החזרתם לארץ המוצא וחינוכם שם במשפחה המורחבת.

יש מתאם חיובי בין הוותק בארץ העבודה לבין הנטייה להקים בה משפחה. ככל שהמשפחות 􀂃ותיקות יותר, כך גדלה ההסתברות להולדת ילדים נוספים במשפחה.
מהגרים המתערים בארץ העבודה נוטים לחקות את דפוסי הקמת המשפחה הטיפוסיים 􀂃 למשפחות בארץ העבודה.

קהילות הזרים נבדלות אלה מאלה בדפוסי הפריון. 􀂃

שקלול מאפיינים אלו והצבת ערכים מתאימים למציאות בישראל עשויים לסייע בניבוי מגמות הגידול של אוכלוסיית ילדי עובדים זרים בארץ.

א. מודל לחיזוי הגידול במספרם של ילדי העובדים הזרים (להלן – המודל הגיאוגרפי-עירוני המקורי)

באוניברסיטת תל-אביב פיתח צוות מחקר בראשות פרופ' שנל מודל חיזוי גידול אוכלוסיית ילדי העובדים הזרים החיים בישראל. מודל זה התפרסם ב 2001- , והוא מודל נורמטיבי הנסמך על הנחות 15 משוק העבודה בדבר הביקוש לעובדים זרים בישראל. מודל זה הוא המודל הראשון שפותח בארץ לאומדן מספרם של ילדי העובדים הזרים.

הנחות המודל:

בעשור הקרוב יתמיד הביקוש לעובדים זרים ויהיה 90,000 עובדים בשנה. 􀂃
מחזור שהות של עובד זר בארץ הוא שלוש שנים. 􀂃 כשליש מן העובדים הזרים בכל מחזור שהות מאריכים את שהותם בארץ בשלוש שנים, 􀂃 וכשליש – בשלוש שנים נוספות. משקי בית שנשארו בארץ שלושה מחזורי שהות (מעל תשע
שנים), עתידים להשתקע בארץ ההגירה.

כל הנשארים בארץ נישאים ומולידים בכל מחזור שהות ילד אחד, ועד לשלושה ילדים בכל 􀂃משק בית.

מי שנשאר בארץ יותר משלושה מחזורי שהות עוזב את שוק העבודה המשני ומצטרף לשוק 􀂃 העבודה העיקרי, וכך מפנה מקום לעובדים זרים חדשים.

על- פי המודל זה, צפוי שבתוך עשר שנים – בשנת 2011 – יגיע מספרם של ילדי העובדים הזרים בישראל לכ- 20,000 : כ 10,000- ילדים בני 1-3 , כ 5,000- ילדים בני 4-6 וכ 5,000- ילדים בני 7-9 .

4. השפעת הפעילות של מינהלת ההגירה על מספר ילדי העובדים הזרים

בספטמבר 2002 התקבלה החלטת ממשלה בדבר הגברת קצב הגירוש של עובדים זרים השוהים בארץ בלא היתר. בין השאר הוחלט לייעל את הליכי הגירוש ולהפעיל "מינהלת ההגירה". בעקבות פעילותה גדל מספר המגורשים מהארץ במידה ניכרת. 20

עד אוגוסט 2003 לא עמד גירוש ילדים על הפרק, והורים וילדים האמינו שלהיות ילד או הורה פירושו חסינות מפני גירוש, גם אם הוא שוהה בישראל שלא כחוק.

3. מוצא ההורים

פילוח אוכלוסיית הילדים על-פי מוצאם מלמד על הבדלים בולטים בינה לבין האוכלוסייה הבוגרת של העובדים הזרים בישראל: רוב הילדים הוריהם מאפריקה, מאסיה ומדרום אמריקה, ואילו באוכלוסייה הבוגרת בולט משקלם של העובדים ממזרח אירופה.

רוב הילדים שנולדו בישראל שייכים לקהילת יוצאי אפריקה, שהיא הקהילה הזרה הוותיקה ביותר בישראל. 23 בקרב הילדים מאפריקה בולט משקלם היחסי של יוצאי גאנה. קבוצה נוספת בולטת בגודלה היא של ילדים שהוריהם יוצאי דרום אמריקה, ובהם בולטת קבוצת הילדים שהוריהם מקולומביה.

לאחרונה ניכרת מגמת גידול במספר הילדים מאסיה. בקבוצה זו בולט משקלם הגדל והולך של ילדים שאמהותיהם מהפיליפינים והן מועסקות כמטפלות סיעודיות.

על- פי האומדנים, חיים בישראל רק ילדים מעטים של עובדים זרים ממזרח אירופה.22

4. דת -

המחקר הזה נערך לפני הפלישה ההמונית מאפריקה שרובה מוסלמית.

רב העובדים הבוגרים – כ- 93% – רואים בעצמם נוצרים, ואפשר להניח שילדיהם מתחנכים על- פי עקרונות דת זו. לארגוני הדת יש תפקיד חברתי חשוב בקהילות הזרים. ההתכנסויות הדתיות בימי שבת וראשון הן מסגרת חברתית ומקור לעדכון ולהעברת מידע בין חברי הקהילה. ארגוני הדת
פעילים בעיקר בקהילת העובדים הזרים מאפריקה, 25 אך הם פועלים גם בקהילה הלטינית ובקהילה הפיליפינית. טקסי הדת שהקהילה מקיימת בשיתוף הילדים או בעבורם – הטבילה, אכילת לחם הקודש וטקסי מעבר (קומוניון) – עושים אותם לחלק מהקהילה, תורמים לעיצוב זהותם ונותנים להם מסגרת השתייכות המאפשרת להם להגדיר את עצמם מול הסביבה היהודית שבה הם גדלים.

5. רשתות חברתיות

בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל- אביב נערך מחקר לא מדגמי על כ- 200משפחות של עובדים זרים, רובם שוהים בארץ בלא היתר ומתגוררים בתל-אביב–יפו. מדובר במחקר על רשתות חברתיות שהוא חלק ממחקר משווה דו-לאומי ישראלי- גרמני. המחקר מספק מידע על תהליכי ההיקבעות של קהילת הזרים מאפריקה, ובעיקר על דפוסי צריכה, תרבות פנאי ותנאי דיור. 26
הרשתות החברתיות הפורמליות והלא- פורמליות שהעובדים הזרים יוצרים במדינות העבודה ממלאות תפקיד חשוב בקליטתם בה. הן מסייעות להתאקלמות בסביבה החדשה, מתווכות בין הקהילה בארץ המקור לקהילה בארץ העבודה ומסייעות בשמירה על מורשתם הלשונית והתרבותית של בני הקהילה.

עם הזמן נוצרת בארץ העבודה קהילה מקומית בעלת אופי מיוחד, שמספקת שירותים מיוחדים לחבריה. אף- על- פי שהפרטים בקהילה מתחלפים, הקהילה נעשית אבן שואבת למצטרפים חדשים מאותה ארץ מקור. בישראל התהוו רוב הקהילות האתניות המקומיות בתל-אביב–יפו.

נוסף על כנסיות, הממלאות תפקיד מרכזי בחיי הקהילות הזרות (ראה לעיל), יש ארגונים כגון
African Union ) AUw- של הקהילה הפיליפינית ו (Union of Philippines Workers) UPIMA של הקהילה האפריקנית, שמנסים לנהל את חיי החברה של קהילותיהם, לספק לחברים בהן מידע על זכויותיהם ועל השירותים העומדים לרשותם ולייצג אותם מול הרשויות.

לקהילות אחרות אין ארגונים ממוסדים, אך הן מתארגנות בשעת הצורך באירועים הקשורים בחיי התרבות שלהם או לטיפול במי שנתון במצוקה, כגון איסוף כספים בעבור חבר קהילה הנזקק לטיפול רפואי או לכרטיס טיסה עקב גירוש או מסיבה אחרת.

חשוב לציין את תרומתה של העיתונות הכתובה והעיתון של קהילת הסינים שיצא בתל- אביב לגיבוש הקהילה, למשל העיתון Manila-Tel Aviv

הרשתות החברתיות פגיעות מאוד, ורמת הפומביות של פעילותן תלויה במדיניות הממשלתית. בתקופת הגירושים הנרחבים, למשל בשנת 2003 , נרתעו העובדים מלהיפגש מחשש שימשכו את תשומת לבה של המשטרה ושל משטרת ההגירה, ייעצרו ויגורשו, והרשתות החברתיות הצטמצמו מאוד או הפסיקו לפעול.

אשר לילדים, הרשתות החברתיות הן בעלות השפעה מכרעת, משום שהן מעניקות חינוך לילדי הגיל הרך (עד גיל שלוש), הן במסגרת משפחתונים פרטיים בדירות מגורים של נשים מהקהילה (ראה פרק 5), הן בגנים קהילתיים בחסות הכנסייה, כגון זה שהוקם בדרום תל-אביב לקהילה האפריקנית.

נוסף על כך, הקהילות הקימו מוסדות ללימוד שפה ותרבות בעבור ילדי הקהילה. הבולט בהם הוא בית- ספר קטן"( La Escuelita
– בית- הספר לשפה ולתרבות לטינו- אמריקנית שהקימה הקהילה
בתל-אביב. בית- הספר שימש מודל חיקוי לקהילות אחרות בעיר (ראה פרק 5).

הקהילות נוהגות לקיים אירועים חברתיים מיוחדים נוסף על ההתכנסויות הדתיות, כגון טקס בחירת מלכת היופי הפיליפינית שנערך אחת לשנה ומשחקי כדורגל בקהילה הלטינו-אמריקנית. לאירועים אלו יש השפעה מעצבת על השאיפות התעסוקתיות של הילדים, והדבר בא לידי ביטוי בשיחות שניהלנו
אתם בקבוצות המיקוד.

להערכת מסיל"ה, בשנת 2003 חלה שחיקה ניכרת ביכולתן של קהילות הזרים לסייע לפרטים החיים בתוכן: מקהילות איתנות המורכבות מפרטים חזקים בעלי השכלה וכוח נפשי, שהשכילו עם השנים להקים מוסדות לתמיכה ולעזרה הדדית ולהפנות משאבים להתארגנות חברתית, תרבותית
ודתית, הן הפכו לקהילות מדולדלות ונרדפות, ומוסדותיהן אינם מסוגלים עוד לסייע לחבריהן. 27

6. פריסה גיאוגרפית ותנאי דיור

א. מגמות פריסה של ריכוזי מהגרים בעולם

רוב העובדים הזרים מרוכזים בערים הגדולות. הערים הן אבן שואבת לעובדים זרים מכמה סיבות:

1. אפשרויות התעסוקה בעיר רבות, ואפשר לעבוד בכמה מקומות עבודה בו-בזמן.

2. החיים בעיר מאפשרים לעובדים הזרים להשתלב באוכלוסייה העירונית, וכך מפחיתים אתסכנת החשיפה בפני הרשויות ואת איום הגירוש מהארץ. שיקולים אלו הם בעלי משקל בעיקר בעבור העובדים הלא- חוקיים.

3. שכונות המאוכלסות בזרים הן מוקד משיכה לזרים אחרים בני קהילתם. זו סביבה תומכת,ופועלים בה ארגונים מקומיים שעשויים לסייע לעובדים בעתות מצוקה.עם זה, יש גורמים הפועלים נגד נטייה זו:

1. עלות הדיור בערים גבוהה יותר מבפריפריה.

2. ריכוז עובדים זרים בשכונות מוכרות חושף אותם ואת בני משפחותיהם לגורמים עוינים, כגון קבוצות לאומניות המתנכלות לזרים 28 ועבריינים, וכן לגורמי האכיפה.

ב. ריכוזי עובדים זרים בארץ

נראה שבישראל גורמי המשיכה לעיר חזקים מגורמי הדחייה, ולכן רוב העובדים בעלי המשפחות מרוכזים בעיר הגדולה – תל-אביב–יפו וסביבתה. גם רוב ילדי הזרים מתגוררים בתל- אביב–יפו וסביבתה. 29 פעמים רבות ההורים עובדים במשקי בית בערי הלוויין של תל- אביב (הרצליה, גבעתיים) ומתגוררים בהן במהלך השבוע. הם מתראים עם ילדיהם בסופי שבוע, ובמהלך השבוע
הילדים שוהים אצל מטפלות.

אוכלוסיית העובדים הזרים הלא- חוקיים, שאליה שייכות רוב המשפחות, נוטה מלכתחילה להתרכז בתל-אביב–יפו ובסביבתה, או לעבור אליה כאשר שהייתה בארץ מתמשכת. גם מי שבאים בהיתר אך נוטשים את המעסיק החוקי (כדי לשהות זמן רב יותר בארץ ולעבוד בה) נוטים לעבור מהפריפריה למרכז. בשל הסדרי הכבילה הקיימים בישראל, נטישת המעסיק הופכת אותם לשוהים
בלתי חוקיים. עליהם להימנע מלהתבלט בסביבתם, והעיר הגדולה היא מקום מתאים לצורך זה.

כאמור, מתוך ניתוח המידע על ריכוזי עובדים זרים במדינות מערביות בערים גדולות, אפשר לצפות לקיומן של קהילות כאלה גם בירושלים ובחיפה, לצד הקהילות המוכרות הקיימות בתל- אביב–
יפו. 30 עיר נוספת שבה היה אפשר לצפות לריכוז של ילדי עובדים זרים היא אילת, שכן היא עיר תיירות ומספקת תעסוקה בענף המלונאות (בעיקר לעובדים מאפריקה, הנוטים להקים משפחות בישראל). נראה שגם ביישובים אחרים בישראל מתגוררות משפחות של עובדים זרים, אולם מדובר
במשפחות מעטות, ואין עליהן מידע.

לוח 4: ריכוזים של ילדי עובדים זרים בארץ 31
תל-אביב וסביבתה ירושלים חיפה אילת סך הכול
2,021 108 68 105 1,740

ג. ריכוזי עובדים זרים בתל-אביב–יפו
כאמור, רוב ילדי עובדים זרים בישראל מתגוררים בתל-אביב–יפו, ובשנת 2003 נאמד מספרם בכ- 2,100 . מספרם הצטמצם בכמה מאות בשנה האחרונה עקב יציאת משפחות של עובדים זרים בשל גירוש אחד ההורים אחד או בשל עזיבה מרצון. 32
משפחות העובדים הזרים בתל-אביב–יפו מרוכזות בשכונות הדרומיות של העיר, שהן שכונות מצוקה: אזור התחנה המרכזית הישנה והחדשה, שכונת פלורנטין, שכונת התקווה, קריית-שלום, שכונת שפירא ושכונת הארגזים. גם בערים אחרות העובדים הזרים נוטים להתגורר בשכונת מצוקה, שבהן הדיור זול יותר.

ד. תנאי דיור

בשכונות שבדרום תל-אביב רמת השירותים הכללית נופלת מזו המאפיינת את השכונות החזקות שבצפון העיר. רוב תושביהן הוותיקים של שכונות אלו מבוגרים, ועל כן הן אינן ערוכות לספק שירותים למשפחות צעירות שיש בהן ילדים (בעיקר בתחום החינוך והבריאות).

בשכונות אלו התפתחו שירותים המכוונים לגברים זרים יחידים – מכוני ליווי ומועדוני מין –ונפוצות תופעות של שכרות וקטטות; דיירי המקום, בעיקר עובדים זרים וילדיהם, חשופים להן בקביעות.

עובדים זרים מתגוררים בישראל בדירות שכורות. בחינת תנאי הדיור של משפחות העובדים הזרים מלמדת על צפיפות דיור ממוצעת של 2-2.5 נפשות בחדר, בדירות שגדלן הממוצע 2.5 חדרים. 33 רוב הדירות מצוידות במתקני בישול וקירור של מזון, במים חמים ובשירותים. תנאים אלו טובים
יחסית לתנאי הדיור של עובדים זרים בהיתר השוהים בישראל בלא משפחה, שעל-פי רוב מתגוררים בצפיפות גבוהה ובתנאי דיור ירודים. ואולם, תנאי הדיור של משפחות הזרים נחותים לעומת תנאי דיור של משפחות בישראל בכלל, שצפיפות הדיור שלהן היא 0.94 נפשות לחדר, ובתל-אביב–יפו
בפרט, שבה הצפיפות נמוכה עוד יותר – 0.77 נפשות בחדר. 34 עם זה, על- פי רוב הדירות שבהן מתגוררים העובדים הזרים מרווחות למדי, בשל סטנדרט הבנייה באזורי מגוריהם. 35

השכרת דירות לעובדים זרים ולמשפחותיהם משפיעה על ערך הדירה, על מעמד השכונה ועל המרקם העירוני. השפעה זו בולטת בעיקר בתל-אביב, שבה כאמור יש ריכוזים של משפחות זרים.

השפעתה המיידית של כניסת משפחות זרים לשכונה היא ירידת ערך הדירות בה.

יש הטוענים שסוחרי נדל"ן מנצלים תופעה זו לצורך רכישת הדירות מהתושבים הוותיקים בשכונה במחיר נמוך, שכן התושבים רוצים לעזוב את סביבתם בשל כניסת הזרים. הרוכשים החדשים מנסים לשנות את ייעוד הקרקע לבנייה לגובה או ליעדים אחרים.

בכך הזרים מסייעים שלא מדעת להפחתת ערך הדירות ולזירוז עזיבת תושבים ותיקים את האזור.

שירותי הבריאות לילדי העובדים הזרים בישראל

שירותי הבריאות המסופקים לילדי העובדים הזרים בישראל מקיפים שלושה מארבעת הרבדים הנזכרים – רפואה מונעת, רפואה ראשונית ורפואה שניונית – גם אם לא כולם מעוגנים בחקיקה ובהסדרים פורמליים.

ספקי השירותים החיוניים הללו פועלים כך מתוך אמונה שאסור למנוע את
שירותי בריאות מילדים, יהיה אשר יהיה מעמדם האזרחי.

העובדים הזרים נבדלים מאזרחי ישראל בדפוסי הצריכה של שירותי רפואה. אצל תושבים מקומיים, פעמים רבות קבלת טיפול ברובד רפואי מסוים עוברת דרך הרובד הרפואי שלפניו. למשל רופא המשפחה, השייך לרובד הראשוני, מפנה לרופא מקצועי, השייך לרובד השניוני, אולם בתחומים רבים אפשר לפנות לרופאים מקצועיים במישרין.

העובדים הזרים, לעומת זאת, פונים כמעט בכל בעיה לטיפת חלב או למרפאה של "רופאים לזכויות אדם", ומשם מנותבים בשעת הצורך לטיפול רפואי ברובד גבוה יותר.

טיפות- החלב מספקות לילדי הזרים הן שירותי רפואה מונעת הן
שירותי רפואה ראשונית, להבדיל מילדים ישראלים, שמקבלים בהם שירותי רפואה מונעת בלבד.

מנגד, בקרב הזרים ניכרת מגמה של פנייה לחדר מיון בשל בעיות השייכות לרובד הרפואה הראשונית.

לפיכך, ומשום שנותני השירותים מספקים לעובדים הזרים שירותים בכמה רובדי רפואה, בדיון בשירותי הבריאות הניתנים לעובדים זרים בחרנו שלא לסווג את השירותים לפי רובדי הרפואה אלא לפי מקור השירות.

הפריסה של השירותים הרפואיים ומידת השימוש בהם באוכלוסיית הילדים הזרים נבחנה בעיקר בתל-אביב.

אומנם רוב ילדי העובדים הזרים מתגוררים בתל-אביב, אך הנעשה בה אינו משקף את הנעשה בשאר הארץ, שכן היא מעין "מדינה בתוך מדינה", ופיתחה לעצמה מערכת משלה למתן שירותים לילדי הזרים.

לכן נסקרו בקצרה שירותי הבריאות לילדים גם בירושלים ובאילת.

א. ביטוח בריאות לילדי העובדים הזרים

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד 1994- , אינו חל על העובדים הזרים וילדיהם. לפי סעיף 56 (א) 1)(ד) לחוק, שר הבריאות רשאי לקבוע הסדרים מיוחדים למי שנמצא בישראל ואינו מבוטח לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בהיקף ובתנאים שיקבע.

סעיף 1ד לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א 1991- , חל כל עוד לא קבע שר הבריאות הסדרים מיוחדים לפי סעיף 56 (א)( 1)(ד) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

לפי סעיף זה, על המעביד להסדיר לעובד הזר שהוא מעסיק ביטוח בריאות לפי סל שיקבע שר הבריאות בצו. בצו עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (סל שירותי בריאות לעובד), התשס"א- 2001 , מוצג סל שירותי הבריאות לביטוח בריאות של עובדים זרים.

החוק והצו אינם חלים על ילדי העובדים הזרים.

ההסדר למתן שירותי בריאות לילדי עובדים זרים באמצעות ביטוח בריאות מופעל בישראל מאז פברואר 2001 מתוקף חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מס' 5/2001 , "הספקת שירותי בריאות לקטינים הנמצאים בישראל ואינם מבוטחים על- פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי".

זה הסדר מינהלי לתקופת ניסיון של שנתיים למתן שירותי בריאות לקטינים השוהים בישראל ואינם מבוטחים על-פי חוק בריאות ממלכתי, והוא מיושם באמצעות קופת-חולים "מאוחדת". להסדר זה קדם מאבק ציבורי ער, בעיקר של ארגוני זכויות אדם (ובראשם עמותת "רופאים לזכויות אדם").

חוקיות השהייה אינה תנאי לזכאות: ההסדר חל על כל ילדי הזרים המתגוררים בישראל, יהיה אשר יהיה מעמד הוריהם.

עד שנקבע ההסדר, לא היתה כל נגיעה בחוק או בנוהל ממשלתי בצורכי הבריאות של ילדי הזרים. 46

כמה תנאים לקבלת השירות:

הסדרת הרישום; תשלום דמי ביטוח חודשיים בסכום של 185 ₪ לילד
ועד לגג של 370 ₪ למשפחה (מי שאינו משלם את דמי החבר שישה חודשים, יבוטל הביטוח שלו 30 יום לאחר משלוח התראה אם לא הסדיר את התשלום עד אז); תקופת אכשרה – לקטין שלא נולד בישראל, זמן המתנה בין הרישום לבין מועד התחלת הזכאות לשירות הוא שישה חודשים.

במהלך ששת החודשים הללו יוכל לקבל את שירותי המרפאה הבסיסיים בקופת- החולים. על-פי סוג הטיפול הנדרש. ילדים המבוטחים לפי הסדר זה זכאים לקבל שירותי בריאות הכלולים בסל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, למעט שירותי בריאות הניתנים בחו"ל.

ילדי זרים שנולדו בישראל זכאים לשירות מייד עם לידתם, ובלבד שהוריהם שהו בישראל שישה חודשים ברציפות לפחות. שירותי חירום ניתנים לילדים בתוך שבוע ממועד רישומם בקופה. נוסף על כך הפונה לרופא חייב בתשלום השתתפות עצמית, כפי שמשלמים כל המבוטחים בקופת-חולים "מאוחדת".

הפעלת הסדר זה פוגעת לכאורה בערך השוויון והיא מנוגדת להנחה הבסיסית של האמנה שלפיה מעמד הילד אינו תלוי במעמד הוריו, שכן ההסדר מנציח הבדלים בקבלת טיפול בין כלל הילדים בישראל, המבוטחים לפי חוק ביטוח בריאות, לבין ילדי עובדים זרים, המקבלים שירותים רפואיים מכוח ההסדר.

מגבלות ההסדר בהתחשב בעקרונות השוויון בפני החוק:

1. ההסדר ניסיוני ומקורו מינהלי – חקיקת משנה – ואילו החוק ממלכתי וקבוע.

2. מדובר בהסדר לביטוח מרצון, והפעלתו כרוכה בפעולת רישום שעושים הורי הילד, ואילו ביטוח הבריאות מכוח חוק בריאות ממלכתי מחייב את הכול, וכל הילדים בישראל מבוטחים מתוקף היותם ילדי תושבים מקומיים. ואכן, רק 67% מילדי העובדים הזרים הצטרפו להסדר. 47

3. בישראל כל מבוטח זכאי לבחור בקופת-החולים שבה יטופל, אך ההסדר של ילדי העובדים הזרים כובל אותם לקופת- חולים "מאוחדת".

4. לילדי הזרים יש תקופת אכשרה לפני קבלת מלוא השירות (כאמור, יילודים זרים שנרשמו עם לידתם זכאים לטיפול מיום הרישום, ולאחרים השירות מותנה בשהות של שישה חודשים בארץ טרם התחלת הזכאות לשירות). ילדים ישראלים לעומת זאת מקבלים את השירות מייד.

5. הזכאות אינה כוללת שירותים שהקטין נזקק להם טרם בואו לארץ, כלומר ילד שחולה במחלה כרונית, מחלתו לא תטופל. מגבלה זו פותחת פתח לגורם המבטח להתחמק ממתן טיפול במחלות שהתגלו בזמן השהות בארץ, שכן היא מאפשרת לו לטעון שהילד סבל מהן גם לפניבואו.

6. קבלת שירות רפואי מותנית בתשלום של סכום כסף לא מבוטל (כאמור 185 ₪ בעבור ילד אחד ועד 370 ₪ בעבור שני ילדים או יותר). לעומת זאת ילדים ישראלים מקבלים שירות רפואי מתוקף דמי הביטוח שהוריהם משלמים למוסד לביטוח לאומי, וגובה התשלום מותנה בהכנסת ההורים.

7. ההסדר חל על ילדים בלבד, ולא על הוריהם.

8. שלא כנשים הרות אזרחיות ישראל, עובדות זרות הרות זכאיות רק למעקב רפואי בטיפת-חלב, אך לא לבדיקות גנטיות, לבדיקות אולטרסאונד ולבדיקת מי שפיר.

הערכת מימוש ההסדר כאמור, רק 67% מילדי העובדים הזרים מבוטחים בהסדר, רובם תינוקות המתגוררים בתל-אביב שנרשמו באמצעות מסיל"ה. בשאר הארץ רשומים כ 100- ילדים נוספים. עוד נמצא כי רוב הילדים המבוטחים הם ילדי עובדים מדרום אמריקה, ואילו קהילות אחרות נוטות פחות לנצל את
האפשרות להצטרף להסדר הביטוח.

אפשר לייחס את ההיענות המוגבלת של העובדים הזרים להסדר הביטוח לגורמים האלה:

1. גובה דמי הביטוח;
2. העדר מידע על הסדרי הביטוח בקרב העובדים הזרים;
3. החשש שמעורר הצורך ברישום ובמסירת פרטים מזהים;
4. בשעת הצורך אפשר לקבל טיפול רפואי גם בלי ביטוח רפואי בתחנות לאם ולילד ובמרפאת "רופאים לזכויות אדם".

יש כמה דרכים להגדיל את שיעור המבוטחים באוכלוסיית ילדי העובדים הזרים:

1. הקלות בתשלום לנזקקים וקביעת תעריף נמוך יותר;
2. הפצת מידע בשפות המקור של הזרים בריכוזי מגורים ובמסגרות לימוד של ילדי העובדים הזרים;
3. בניית אמינות של נותן השירות כדי להפחית את החשש מפני חשיפה וגירוש בעקבות הרישום הפורמלי;
4. אפיון המבוטחים לעומת הלא-מבוטחים על- פי ארץ מוצא ומאפיינים דמוגרפיים אחרים לצורך איתור לא מבוטחים;
5. בניית סל בריאות המותאם לצרכים המיוחדים של אוכלוסייה זו.
ב. התחנות לאם ולילד כאמור, התחנות לאם ולילד מספקות שירותי רפואה מונעת לכלל הילדים, ואילו לילדי עובדים זרים הן מספקות גם שירותי רפואה ראשונית. להערכת גורמים הנוגעים בדבר, כ- 95% מילדי העובדים
הזרים בני ה 0-5- מקבלים שירותי בריאות בתחנות לאם ולילד – השיעור הקיים באוכלוסייה הכללית. לפי החלטת ממשלה, שירותים אלו אמורים לעבור בהדרגה לאחריות קופות-החולים.

הדבר עלול לפגוע בילדי העובדים הזרים, שכן כאמור לא כולם מבוטחים בביטוח בריאות, והטיפול עלול להישלל מהם משום שהם אינם חברים בקופת-חולים.

התחנות לאם ולילד בתל-אביב

באמצע שנות ה 90- הוחלט באגף לשירותי רווחה בעיריית תל-אביב–יפו לספק לילדי הזרים סל שירותי רפואה מונעת באמצעות טיפת- חלב כפי שמקבלים כל הילדים. ואכן, כמעט כל ילדי הזרים מקבלים שירותי בריאות בתחנות: במאי 2003 היה מספר ילדי העובדים הזרים המטופלים בתחנות בתל-אביב 1,309 ; בראשית שנת 2004 היה מספרם 1,236 .

כ- 50% מהזרים הפונים לתחנות העירוניות הם ממוצא אפריקני (מהם כרבע מגאנה), כ 35%- מאסיה ( 31% מהפיליפינים) וכ 15%- מדרום אמריקה (כ 7%- מקולומביה).

להלכה התחנות לאם ולילד אינן יוזמות טיפול רפואי, אך למעשה, באופן לא פורמלי הן מאתרות מיוזמתן משפחות זרים ומעודדות אותן להיעזר בשירותיהן. בין השאר הן מעודדות נשים הרות לפנות לייעוץ טרום-לידה. 48

את המדיניות הזאת של עידוד צריכת שירותי בריאות בקרב הזרים ומשפחותיהם הנהיגה המחלקה לרפואה ציבורית של עיריית תל-אביב–יפו. העירייה מכסה
מתקציבה את הוצאות הטיפול בבריאות תינוקות, פעוטות ואף מתבגרים זרים.

כיום אין סעיף תקציבי המיועד לטיפול בילדי הזרים. לפי ההסדר הפורמלי משרד הבריאות אמור לממן 75% מעלות הטיפול, והעירייה – את כל היתר.

למעשה, העירייה נושאת כיום ברוב נטל המימון של השירות. ההקצאה לטיפול באוכלוסייה זו היא כארבע משרות של אחיות בריאות הציבור. לפי
אומדן גס, עלות הטיפול בילדי הזרים בתחנות לאם ולילד בתל- אביב היא 1.4 מיליון ₪ (במחירי2001).

להערכת גורמי שטח, הזמן הנדרש לטיפול בילדים אלו רב מהזמן הנדרש לטיפול בתינוקות מקומיים, בשל קשיי שפה ובשל חוסר התמצאות של ההורים בדרכי טיפול הנהוגות במערב.

השירות הוא שירות משולב, המשותף לכל הילדים בתל-אביב, ואין מסגרות נפרדות לזרים. התחנות לטיפול באם ובילד הן שירות מוצלח שקנה את אמונם של הזרים. לא ידוע על מקרים של הפרת אמון, מסירת מידע רפואי או מסירת פרטים מזהים של המטופלים ומשפחותיהם לגורמים מחוץ למערכת.

סקר ברוקדייל-מסיל"ה מלמד כי יותר מ 90%- מהאמהות משתמשות בשירותי ההדרכה הניתנים בתחנות. עם זאת, יותר ממחצית האמהות חשו שהן זקוקות לתמיכה נוספת בגידול הילדים, ובעיקר אמהות חד- הוריות. 49

בשנים 1996-2001 גדל מספר ילדי הזרים המטופלים בתחנות לאם ולילד פי- 1.7 (עלייה של 73% )רוב הגידול התרחש בין 1996 ל- 1998 , ואילו בשנים 1998-2001 היה הגידול בקצב הפונים מתון.

נראה שהתחנות לאם ולילד הן הספקיות העיקריות של שירותי בריאות לילדי העובדים הזרים בתל- אביב–יפו. ואומנם, בדוח מסיל"ה מאוגוסט 2001 דיווחו כ 70%- מההורים הפונים לקבלת שירות שהם מקבלים סיוע בתחנות לאם ולילד. למרות זאת, סקר ברוקדייל- מסיל"ה מלמד כי כ 10%-המהילדים אינם מחוסנים כדרוש. 50

ה. בתי-החולים

כאמור, לפי חוק זכויות החולה, חדר מיון של בית-חולים בישראל חייב לקבל את כל הפונים אליו במקרה חירום, לאבחן אותם ולטפל בהם: " 1. הזכות לטיפול רפואי: (א) כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות
בישראל; (ב) במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה. 2. איסור הפליה: מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא או מטעם אחר כיוצא באלה."

מימון הטיפול בילדי העובדים הזרים בבתי-החולים

התשלום עבור פנייה אל חדר המיון בבית-החולים מחושב לפי תעריפון משרד הבריאות, המבוסס על מרכיבים מקובלים: אגרת מיון, בדיקת רופא ותשלום בעבור שירותים מיוחדים כגון בדיקות מעבדה וייעוץ. עלות האשפוז מחושבת לפי תעריפון ימי אשפוז של בית-החולים, בפיקוח משרד הבריאות.

כאמור, כיסוי הביטוח לילדי הזרים במסגרת קופת-חולים "מאוחדת" (וכן בחברות הביטוח הפרטיות) אינו מלא, לכן לא כל הוצאות הטיפול בילדי הזרים בבית-החולים מכוסות.

יתר על כן, ילדים רבים אינם מבוטחים כלל.

בתי-החולים ומשרד הבריאות רואים בחלק גדול מעלויות הטיפול בילדי הזרים "חובות אבודים" – הוצאות שאין ממי לגבות אותם.

החובות האבודים בשל טיפול בילדי הזרים בשנים 1997-2001 בבית החולים ע"ש סוראסקי בתל-אביב מסתכמים כמעט בחצי מיליון ₪ – קרוב לרבע מסך ההוצאה לקבוצה זו.

הדבר הוא נטל מתמשך על תקציבי בית- החולים.

ו. צורכי בריאות מיוחדים של ילדי העובדים הזרים בישראל


לילדי העובדים הזרים יש צרכים מיוחדים בתחום הבריאות, שכן יש פער לא מבוטל בתחלואה בין ארצות מפותחות ללא מפותחות, ובעיות הבריאות המאפיינות את ארצות מוצאם של הזרים (כגון מחלות גנטיות) מלוות אותם לארץ.

מחלות ריאה

בדצמבר 2001 היו בישראל 73 חולי שחפת, ומהם 18 עובדים זרים; כלומר, כ 20%- מהחולים בשחפת בארץ הם עובדים זרים – שיעור גבוה הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה. התחלואה הרבה בקרב הזרים מקורה בתחלואה הגבוהה בארצות המוצא שלהם.

למשל בפיליפינים 5% מהאוכלוסייה הבוגרת נגועים בשחפת פעילה, ואפשר להניח ששיעור החולים בקרב העובדים הזרים שבאו מהפיליפינים דומה.

מכיוון שרוב ילדי הזרים נולדו בישראל ומקבלים טיפול שוטף בתחנות העירוניות, אפשר לאתר ילדים חולים כבר בשלב מוקדם של המחלה או כשמתעורר חשד לנשאות או לחשיפה לבני משפחה חולים, ולתת להם את הטיפול הנדרש.

בנושא זה עוסקת "הליגה למניעת מחלות ריאה ושחפת בישראל" (ע"ר). הליגה מדווחת על גידול בשיעור הגילוי של מחלות ריאה ושחפת מאז שנות ה 90-

בתחילת שנת 2002 טיפל המרכז למניעת מחלות ריאה שבבית-החולים ע"ש סוראסקי טיפולאקטיבי רק בילד אחד – תינוק בן ארבעה חודשים, בן לעובדים זרים. נוסף על כך טופלו כמה ילדים בטיפול מונע בשל חשד שבאו במגע עם חולי שחפת.

לא רק ילדי העובדים הזרים בסכנת הידבקות מהוריהם החולים, אלא כלל האוכלוסייה, ובייחודהקשישים הסיעודיים והילדים שבהם מטפלים הפיליפינים, שהם פגיעים יותר ממבוגרים שאינם חולים.

העלות המלאה של טיפול בחולה שחפת מגיעה ל 33,000- ₪ (במחירי 2001 ). תושב מקומי זכאי למימון מלא של הטיפול בו באמצעות קופת-החולים שהוא מבוטח בה. לאחרים, ובהם עובדים זרים, משרד הבריאות מכסה את הטיפול על בסיס פנייה לאדם.

כדי למנוע כניסת עובדים חולי שחפת לישראל, החוק קובע חובת עמידה בבדיקות סריקה לעובדים בוגרים כתנאי לקבלת היתרי עבודה. ואולם, עובדים שנכנסים לישראל באשרות תייר (ולא באשרות עובד) אינם עושים בדיקות
אלו.

כמו כן, הבדיקות נעשות בארצות המוצא, ואין עליהן פיקוח מטעם גורמי הבריאות בארץ. לכן אין לדעת מה טיבם של אישורי הבדיקה שהונפקו שם. 57

איידס

החוק בארץ אינו עוסק בנושא, והוא אינו מעוגן גם בהסדרי ביטוח הבריאות לילדי העובדים הזרים במסגרת קופת- חולים "מאוחדת". לא ידוע על יישום חוק לגילוי נגיפי איידס בקטנים, התשנ"ו- 1996 , בנוגע לילדי עובדים זרים, להבדיל מילדים מקומיים.

ואולם, בהקשר זה יש התפתחות מסוימת: בסוף 2002 התקבלה במחלקה לשחפת ולאיידס של משרד הבריאות החלטה על "הספקת טיפול תרופתי נגד נגיף ה-HIV
לנשים הרות הנמצאות בישראל ואינן מבוטחות על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי".

לפי החלטה זו, נשים הרות שהן עובדות בלא היתרי עבודה ושהן נשאיות נגיף האיידס זכאיות לקבל טיפול אנטי-ויראלי במרכז לטיפול איידס. 58


עד שנת 2002 לא נרשמו פניות במרכזי "הוועד למלחמה באיידס" לקבלת סיוע, טיפול או ייעוץ בעבור ילדי עובדים זרים חולים או נשאים, אף שסביר שבעיות כאלה קיימות בקרבם. אשר לעובדים מבוגרים, מדובר בכ 60- פונים בשנה, והוועד עומד בקשר רציף עם עוד עשרות עובדים.

כמו כן, במרכזים מקומיים אחרים יש חולים או נשאים שאינם מופיעים ברישומי המשרד המרכזי של הוועד.

מנגד, שיטת הרישום מאפשרת רישום כפול של עובדים הפונים לסיוע, ולכן אין נתונים מדויקים על מספר המטופלים. הערכת גורמי השטח היא שמספר הנזקקים לטיפול גדול ממספר הפונים.

יש נשאים שאינם יודעים שהם נשאים, ויש שיודעים ואינם מדווחים בשל חשש מנידוי חברתי בגין מחלתם ואיום הגירוש.

גם בתי-החולים אינם אינם יכולים לשמש מקור מידע, שכן יש חיסיון על נתונים בדבר מספר המטופלים ועל פרטיהם האישיים.

כיום, רוב העובדים הזרים הפונים למרפאות האיידס הם גברים מרומניה, מאוקראינה, מאפריקה ומדרום אמריקה.

הנשים הפונות הן יוצאות אפריקה, ורובן נשים הרות. יש להניח ששיעור החולים בארצות המוצא שלהם דומה לשיעור החולים בקרבם. במרפאות לא נרשמו פניות של עובדים מאסיה (מהפיליפינים ומתאילנד), אך סביר להניח שיש בקרבם חולים ונשאים.

30% מחולי האיידס החדשים בישראל הם עובדים זרים, ומספרם עולה עם הזמן, אולם כאמור אין נתונים מעודכניםזמינים. 59

נשאיות וחולות איידס הרות נתונות במעקב בשליש האחרון של הריונן, ויולדות בניתוח קיסרי כדי למנוע הדבקה של היילודים. יש טיפול תרופתי מיוחד להרות וליילוד. אין נתונים מעודכנים על שיעורי התחלואה של היילודים שכן אפשר לדעת בביטחון אם הילד נדבק או לא נדבק רק שנה
אחרי הלידה. יש נתונים המעידים על מניעה יעילה למדי של הידבקות יילודים כשהאמהות מטופלות כראוי, ואפשר לשער שמצב כזה אפשרי גם בקרב אמהות שהן עובדות זרות, בתנאי שהן מקבלות את הטיפול ברציפות.

במהלך שהותם של העובדים הזרים בארץ הם מפתחים מודעות לבעיה ומבינים שהטיפול הניתן בארץ עשוי להועיל, ועל כן יש לצפות לעלייה במספר הפונים בנושא.

למרות הייצוג החסר של הנשאים, בכל שבוע נרשמות חמש- שבע פניות חדשות.

הנושא נדון בקהילות הזרים באספות ובכנסיות. הגורמים העוסקים בנושא מנסים לבוא בדברים עם מנהיגות הקהילה בפעילות הסברה ומעודדים את העובדים לבוא ולהיבדק.

5. שירותי החינוך לילדי העובדים הזרים בישראל

א. המסגרת החוקית

חוק לימוד חובה אמור לחול גם על ילדי עובדים זרים, אך האי- בהירות בטיפול בהם גרמה לכך שבשנת 2000 נכתב חוזר מנכ"ל ברוח החוק העוסק במפורש בילדי הזרים.

בחוזר נקבע: "הוראת החוק חלה גם על ילדי עובדים זרים בגיל חינוך חובה השוהים בישראל, ללא קשר למעמד הפורמלי של הוריהם. משרד החינוך, הרשויות המקומיות ומנהלי בתי-הספר יעניקו לתלמידים אלה את מלוא חינוכם על- פי צורכיהם;
לדוגמה, שירותים פסיכולוגיים, מסגרות המשך, ביקור סדיר, חינוך חינם לגילאים 3-4 ויום חינוך ארוך במקומות שחוקים חלים בהם ועוד.

מנהל בית-הספר ידווח למשרד החינוך על תלמידים אלה ב'מצבת התלמידים' בהתאם להנחיות המתפרסמות מדי שנה על-ידי משרד החינוך".

ההנחיה האחרונה של מחלקת הרישום של משרד החינוך (ספטמבר תשנ"ג) היתה לרשום בסעיף ארץ המוצא של הילדים את ארץ המוצא של אחד מהוריהם, גם אם הילד נולד בישראל.

רישום זה מאפשר לזהות אותם כזרים ביתר קלות.

בבחינת שירותי החינוך הניתנים לילדי העובדים הזרים הבחנו בין שלוש קבוצות גיל:

; 1. טרום- חובה, עד גיל 3 או עד גיל 5
; 2. גיל חינוך חובה, מ 3- או 5 עד 16
. 3. גיל 16-18

בסקירה מוצגים שירותי החינוך המוצעים לילדי הזרים בתל- אביב, בירושלים, בחיפה ובאילת.

מטבע הדברים, הדיון ייסב בעיקר על תל-אביב.

ב. שירותי החינוך בתל-אביב–יפו

1. פעוטות בני 0-3

ילדים בגיל זה שוהים במסגרות חינוך קהילתיות. נשים בנות הקהילות (בעיקר מגאנה ומקולומביה) פותחות בביתן "גנים פרטיים", אף שבדרך כלל אין להן הסמכה לעבוד כגננות. לפעמים גנים אלו נפתחים בחסות הכנסייה, בעיקר בקהילה האפריקנית.

עד הקמת מסיל"ה ביולי 1999 לא היה כל פיקוח על הגנים מטעם הרשויות.

פעמים רבות גנים אלו פועלים במבנים שאינם בטיחותיים ואינם מתאימים לצרכים ההתפתחותיים של הילדים. רוב הגננות הן שוהות לא-חוקיות, ומכיוון שהן חוששות מחשיפה ומגירוש, הגנים פועלים במקומות סגורים, לא מוארים ולא מאווררים. לעתים קרובות הילדים שוהים רוב שעות היום בתוך לולים, בגלל המרחב המצומצם ובגלל מספרם הרב של הילדים ביחס למספר הגננות.

מסיל"ה, אגף החינוך של עיריית תל- אביב ומוסדות נוספים מנהלים מעקב סדיר אחר הנעשה בגנים אלו. ננקטו כמה צעדים לשיפור המצב:

1. עבודת מתנדבים לשיפור התנאים הפיזיים בגני הילדים – צבע, תיקונים, קניית צעצועים ומתקנים.

2. משנת 2001 מופעלות סדנאות לשיפור המיומנויות הדידקטיות והפדגוגיות של הגננות בשיתוף מסיל"ה, רשת ח.מ.ה. (העמותה לקידום חינוך הומניסטי בישראל) וסמינר הקיבוצים.

הסדנאות מתנהלות בבית- הספר "ביאליק". הגננות מקבלות הדרכה במגוון נושאים:

ניהול הגן, התפתחות הילד, פיתוח מיומנויות למידה ועוד.

3. ביקורים של מתנדבים בגנים לשם איתור צרכים ועזרה לגננות.

4. פעילות למען פתיחת גני ילדים לילדי עובדים הזרים כבר בגיל 3. בשנת 2002 נפתחו בבית-הספר "ביאליק" שני גני ילדים כאלה, ושוהים בהם ילדי עובדים זרים לצד ילדים מקומיים.

הגננות מנסות להתאים את תוכנית הלימודים לצורכי הילדים, אך הן חשות תסכול מסוים, משום שהן נאלצות לייחד זמן רב ללימוד השפה. כדי לספק צורך זה, מועסקות גם גננות שיח (גננות שקיבלו הכשרה לטפל בבעיות שפה ותקשורת) וקלינאיות תקשורת.

הגננות מדווחות על אינטגרציה בין הילדים הזרים לילדים הישראלים, ועם זאת מתגלה עוינות מסוימת מצד הורים ישראלים כלפי הזרים.

יש המסרבים לשלוח את ילדיהם לגן "מעורב" שיש בו רוב של ילדי זרים, והם מעדיפים להקים גנים נפרדים לישראלים בלבד, למשל "גן האיכות" שהוקם בשכונת שפירא.

מספרם של ילדי זרים בני 3-5 הלומדים במסגרות חינוך חובה של עיריית תל-אביב הולך וגדל, שכן בעירייה החליטו לנהוג בהם כבני שכונות מצוקה, ולכן הם זכאים ללימוד חינם כבר מגיל 3

2. גיל 3-5 : גני ילדים

בשנים האחרונות עלה מספרם של ילדי העובדים הזרים הפונים למערכת החינוך הרגילה. השינוי נובע בעיקר מהמאמץ של עיריית תל-אביב להפנות את הילדים מהמסגרות הפרטיות למסגרת הציבוריות, הנתונות בפיקוח ומותאמות לצורכיהם.

פעולות העירייה באות לידי ביטוי בעיקר בעידוד רישום בגנים העירוניים, בפתיחת שני גנים חדשים בבית- הספר "ביאליק" (ראה לעיל),
ובניסיון לספק את הצרכים הייחודיים של הילדים הזרים באמצעות גננות וסייעות הדוברות את שפתם, חלוקת חומר הסברה להורים בשפתם, מתן תשומת לב לשונות ולרב-תרבותיות בתוכניות הלימוד והפעלות מועדוניות שהילדים שוהים בהן עד השעה 18:00 .

לעתים גננות בגנים הפרטיים אוספות את הילדים בצהריים ומטפלות בהם עד שובם של הוריהם בשעות הערב.

3. גיל 6-16

בתי-ספר יסודיים

בתל-אביב נהוגה שיטת רישום אזורית לבתי-הספר היסודיים. לכן, רוב ילדי הזרים הולכים לבתי-הספר שבקרבת התחנה המרכזית החדשה, הסמוכים למקומות מגוריהם.

בבית- הספר "ביאליק", הסמוך לתחנה המרכזית, לשכונת שפירא ולשכונת פלורנטין, יותר מ- 50% מהתלמידים הם ילדי עובדים זרים – כ- 150 תלמידים.

בבתי-הספר "הירדן" ו"הגליל", הסמוכים לשכונת התקווה, לומדים 10-15 ילדי עובדים זרים.

בבתי-הספר "רמז" ו"גבעת השלום", הסמוכים לשכונת קריית- שלום, לומדים 25-35 ילדי עובדים זרים.

בבתי- ספר "בלפור" ו"תל נורדוי", הסמוכים ללב תל-אביב, לומדים 10-20 ילדי עובדים זרים.

ילדי עובדים זרים לומדים גם בבתי-ספר בצפון העיר ובכל רחבי גוש דן, ובכלל זה כפר-סבא, רעננה, רמת- גן ופרדס כץ, אולם מספרם בבתי-ספר אלו קטן.

כמו כן, כ 60- תלמידים ילדי עובדים זרים לומדים בבתי-ספר פרטיים השייכים לכנסיות ולמוסדות דת, בעיקר ביפו.

כאמור, יותר מ- 50% התלמידים בבית-הספר "ביאליק" הם ילדי עובדים זרים. בבית- הספר יש תחלופת תלמידים מתמדת. בית- ספר זה הוא היחיד בארץ שנערך לקליטה של ילדי עובדים זרים מבחינת התכנים כדי לשמור על תרבותם ולשונם של הילדים.

בשל כך, הוא מקבל תמיכה מאסיבית וחריגה ממינהל החינוך בעיריית תל-אביב וממשרד החינוך.

בבית-הספר פועל במתכונת של יום לימודים ארוך, ובשעות אחר הצהריים ניתן לילדים תגבור בשפת האם שלהם, ובלבד שנמצא מורה דובר השפה.

חטיבות הביניים ובתי-הספר התיכוניים

מערכת החינוך העירונית בתל-אביב פתוחה לכול. התלמידים יכולים לבחור היכן ילמדו בתיכון מתוך היצע של שישה- שבעה בתי- ספר תיכוניים הפתוחים לכל תלמיד המסיים כיתה ו' בבית- הספר היסודי.

חופש הבחירה נתון גם לילדי העובדים הזרים. חלקם בוחרים בבית- הספר על-פי הסמיכות למקום מגוריהם, כלומר בשכונות הדרומיות: בית-הספר עירוני ו' ("רוגוזין"), בית-הספר "שבח מופת" ובית-הספר עירוני ז' ביפו.

אחרים בוחרים בבתי-ספר בלב העיר ובצפון העיר, כגון בית- הספר עירוני א', בית- הספר עירוני ד' וגימנסיה "הרצליה".

בשנת הלימודים תשס"ד רוב ילדי הזרים לומדים בבית-הספר העירוני ו': 47 בחטיבת הביניים ו 19- בתיכון. בעת האחרונה, בשל המצוקה שהילדים האלה מתמודדים עמה עקב הגברת פעולות הגירוש, הוקמה בבית-הספר ועדה ובה עשרה
תלמידים וארבעה מורים, והיא נפגשת בקביעות כדי לדון בנושא.

הוועדה שואפת להפוך לוועד פעולה ולתת הכוונה והדרכה לתלמידים ומשפחותיהם בנושאים כגון פנייה לרשויות המדינה ויצירתקשר עם ארגונים חברתיים. 72

רוב ילדי העובדים הזרים הלומדים בחטיבה ובתיכון נחשבים "תלמידים טובים", אחראים, ממושמעים ומקובלים בחברת הילדים. חלקם נפלטים ממערכת החינוך בסיום כיתה י' או י"א.

מנהלי בתי-הספר עושים כל שביכולתם למנוע נשירה, ולעתים נוקטים יוזמות פרטיות כדי לעזור לתלמידים האלה לסיים את הלימודים התיכוניים, למשל שיחות עידוד ושימוש במשאבים של בית- הספר כדי לסייע להם לרכוש מקצוע.

אומנם הם אינם מקבלים תקציבים עבור התלמידים הזרים אחרי שמלאו להם 16 שנים, ובכל זאת הם מעודדים אותם להיבחן בבחינות הבגרות. 73

אין נתונים על בתי- ספר תיכוניים אחרים בארץ שבהם לומדים ילדי עובדים זרים.

4. ילדים שגילם מעל 16

חוק לימוד חובה אינו חל על ילדים מגיל 16 ומעלה, ולכן הם קבוצה בעייתית. חלקם עובדים ומממנים בכספם את הלימודים בבתי-ספר אקסטרניים לקראת בחינות הבגרות, וחלקם נושרים ממערכת החינוך ביודעם שהעדר מעמד אזרחי משמעותו בסופו של דבר להיות "עובד זר בלתי חוקי", וממילא הלימודים העל-תיכוניים והכניסה לשוק העבודה חסומים בפניהם.

הדבר פוגע במוטיבציה שלהם ללמוד לבחינות הבגרות ומזרז את נשירתם מהלימודים.

בתל-אביב יש כ 50- בני נוער זרים שהרשויות מגדירות "נוער מנותק", רובם ממדינות אמריקה הלטינית ומקצתם ממדינות מזרח אירופה ומהפיליפינים. רובם נשרו ממערכת החינוך ולא נקלטו בשוק העבודה משום שהם זרים. לפיכך הם אינם מקבלים שירותים מהמערכות הרשמיות האמורות לטפל בבני גילם. מצב זה מעמיד אותם בפני סכנות רבות: ניצול, הידרדרות לפשע ועוד.

בני הנוער האלה מגלים בגיל 16 שדלתות רבות סגורות לפניהם. יתר על כן, מתברר להם שבהגיעם לגיל 18 ייחשבו לעובדים זרים לא-חוקיים ויהיו בני גירוש;

הם עשויים למצוא את עצמם בארץ המוצא של הוריהם, שהיא זרה להם לחלוטין (ראה דיון מפורט בפרק 7).

בשנים 2001-2002 הוקמו במסיל"ה בשיתוף מציל"ה (מועצה ציבורית למניעת אלימות בקרב בני נוער) שתי קבוצות של בני נוער. הקבוצות נפגשות פעם בשבוע למשך שעתיים בניסיון להעניק לבני הנוער מסגרת השתייכות.

רוב המשתתפים הם ממדינות אמריקה הלטינית, לכן מנהלים את הפעילות שני מדריכים דוברי ספרדית.

בסוף שנת 2002 החלו הקבוצות לפעול בסניף של תנועת הצופים בשכונת שפירא בהדרכת מדריך מקהילת הזרים.. שירותי חינוך נוספים בתל-אביב לימודי שפה ותרבות במסגרות קהילתיות בית-ספר קטן") הוא מרכז חינוכי-תרבותי לילדי העובדים הזרים ממדינות אמריקה ") La Escuelita
, הלטינית. הוא הוקם ביוזמת הקהילה הזרה הלטינו-אמריקנית. במרכז 40-60 ילדים בני 5-14 המחולקים לארבע קבוצות על-פי גילם ועל- פי ידיעת השפה הספרדית שלהם.

הילדים רוכשים מיומנויות בסיסיות בשפה הספרדית ועורכים היכרות עם התרבות הלטינו- אמריקנית. המרכז הציב לעצמו מטרות רבות, והעיקרית בהן היא לחזק את הקשר של הילדים החיים בישראל לארץ המקור של הוריהם, להקל עליהם את התקשורת עם בני משפחתם ולאפשר להם לרכוש ידע העשוי לעזור
להם כשיחזרו לארץ המקור של הוריהם.

בית- הספר פועל כשלוש שנים בשעות אחר הצהריים בחסות מסיל"ה, ומשכנו הקבוע בבית-הספר "ביאליק".

בשנת הלימודים תשס"ד הועתקה הפעילות לבית-הספר "רוגוזין" עקב שיפוצים (ראה לעיל). ילדים דוברי טורקית מקבלים בבית- ספר "ביאליק" שיעורים בשפה הטורקית. את השיעורים נותן פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים סטודנט טורקי השוהה בישראל במסגרת חילופי סטודנטים.

ילדים דוברי רוסית מקבלים שיעורים בבית- הספר "שבח מופת" בשעות אחר הצהריים ממורי בית- הספר.

חוגי העשרה

חוגים העשרה מתקיימים במתנ"סים ובמועדוניות בבתי-הספר. ילדי העובדים הזרים משתתפים בחוגים אלו בלי אפליה ומתוקצבים לפי צורכיהם, ככל הילדים האחרים.

בשנת הלימודים תשס"ד נפתחה בשיתוף פעולה של מסיל"ה ושל עמותת "קדימה" מועדונית לילדי זרים בדרום תל-אביב. למועדונית באים כ 40- ילדי זרים מכיתות א'-ד' בתום הלימודים בבית- הספר בליווי מדריכות. המועדונית פועלת בין 13:00 ל 19:00- , והילדים מקבלים בה חינם ארוחות חמות
ועזרה בהכנת שיעורי בית ומשתתפים בפעילויות העשרה מגוונות.

יש תוכנית להרחיב את פעילות המועדונית בשנה הבאה. 75

קייטנות

בפסח ובקיץ הילדים יכולים להשתתף חינם בקייטנות שמנהלים ארגון מסיל"ה ותנועת הצופים בשיתוף כמה קיבוצים.

תנועות נוער

תנועות נוער חילוניות בתל-אביב מצרפות לשורותיהן ילדי עובדים זרים בלי אפליה. הם גם משתתפים במחנות הקיץ ככל החניכים האחרים. בשבט הצופים שבשכונת שפירא 50% מהחניכים הם ילדי עובדים זרים, וגם בהנהלת השבט יש פעיל מהקהילה הזרה.

ג. שירותי חינוך בירושלים

לפי נתוני מחלקת החינוך בעיריית ירושלים, במערכת החינוך בעיר רשומים 10 תלמידים ילדי עובדים זרים בלבד – תשעה בבית- ספר יסודי ואחד בתיכון. 76

****

ההמשך חסר ולא ניתן לפתוח את הדו"ח הזה שהועלם לצער כולנו.

הדו"ח אמור להימצא בכתובת שלהלן:

מרכז מחקר ומידע/נוסח לא סופי/3603
File Format: Microsoft Word
לא כל הלידות נעשות בבתי-חולים ישראליים, שכן נשים זרות רבות יולדות בבתי-חולים .... מהגרות עבודה לא-חוקיות נוטות שלא ללדת בשנים הראשונות לשהותן בארץ העבודה; ...



סניגור 04.10.1018:50
51. השקעתך בפורום, עבודת קודש תיעודית חשובה! בתגובה להודעה מספר 50
.


איברים זרים - עוד על האנטומיה של המפלצת החתרנית, הפירוט חשוב! תודה!
.

ציפיות בישראל להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחתרנות חב' הקרן לישראל-חדשה!
בולמים את וועדות הכנסת, לוחצים, מפזרים הון על יחסי ציבור - עודם מחריפים מאבק וישראל עוד מתפכחת
.

הידעת?
ישראל מעוניינת באבידות אזרחיות יותר מן החמאס!
דברי ראש הסניף, חב' הקרן לישראל-חדשה, ניו יורק

אובאמה כותב יותר מכתבי ניחומים מנתניהו...
דברי בכיר ג'יי סטריט וחב' הקרן לישראל-חדשה

במקום ישראל - קרן לישראל-חדשה?
רק הישראלים מתנגדים
.


עסקי דם שלום
NIF - JStreet
Peace Blood Bussiness

נעמי חזן: רק המציאות בוטה יותר!
קרן לישראל-חדשה
NIF - JStreet
.

'וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ'!
תודה לאם תרצו על המסר החזותי החודר שהועתק ועְבַּד כאן.
תודה גם ל-Mifune, אצלו ראיתי את ההגדרה החדה 'עסקי דם שלום'.
נשיאת החברה חזן ודגל הפת"ח - שכונת שמעון הצדיק, 6.3.10, פרט מתוך תצלום.
.


.

תודה!






















ליה 05.10.1012:15
52. סניגור.תודה לך.מה זוכרת עמותת ''זוכרות'' ? בתגובה להודעה מספר 51

ערכתי לאחרונה בתאריך 05.10.10 בשעה 12:22 בברכה, ליה

בתגובה למאמר מטעם עמיה גלילי, עמותת "זוכרות"

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

לעמיה-העיוורת מהעמותה הממומנת והעויינת:

1.תסמונת שטוקהולם בהתגלמותה .מה שמפתיע אותי בך ובכאלה שחושבים כמוך, היא העובדה שההיסטוריה בשבילם מתחילה ב-48. היקום לא היה קיים כנראה לפני זה ,והמפץ הגדול ברא את הנכבה ואת מדינת ישראל גם יחד.במקום שבו גם בני מוריס (היסטוריון ישראלי, שמאלני מאוד בדיעותיו, שפירסם כמה ספרים אודות תחילת הסכסוך הישראלי-פלסטיני) רואה את צידקת ישראל (וזה לא קורה הרבה), את ושכמותך עוצמים עיניים וממשיכים לדקלם את המנטרה:"נכבה".אז תני לי לרענן את זכרונך. ב-1948 תקפו את היישוב היהודי (לא יודע אם את מודעת, אבל מצבנו היה קצת קצת שונה אז. טיפה. למשל, את מכירה את המילה "דוידקה" ?) צבאות סדירים של 5 המדינות הערביות המקיפות אותנו. הם לא באו לעשות פיקניק.אם תעייני בעיתונות הערבית של אותה תקופה (ולא רק בהריסות כפר נטוש) תופתעי לגלות עד כמה היו שכנינו רציניים כשאמרו "לא" לוועדת החלוקה. הם רצו אותנו בתוך הים, צפים כלומר מתים.בקיצור ולענין, כשהוצעה תוכנית החלוקה ב-47, היתה הארץ רחוקה פלאים מכמות האנשים הגרים בה היום. אך הערבים דחו אותה ופתחו במלחמה במטרה להחזיר את כל היהודים לארץ מוצאם. בארונות. הם לא נרגעו גם אחרי שהפסידו. בקיצור, כמי שהפסיד בכל מלחמה תוקפנית בה התחיל, כמי שצידד בכל צד שהפסיד במאה ה-20, מסאדם חוסיין עד אדולף היטלר (ע"ע פלוגות ה-SS של המופתי) הפלסטינים אוכלים את מה שבישלו. צר לי על האנשים שאיבדו את בתיהם. בעולם האמיתי אנשים משלמים על הבחירות שהם עושים ועל המנהיגים שהם מנהיגיהם.

2.בואי נתחיל בעובדות (לא שזה משנה לך) .נתקלת בקבר שייח', והסיפור של הכפר מייצג את הסיפור של מלחמת העצמאות (סופר לך ע"י נכדו של השייח' שמתחזק את הקבר). ערבים הרגו יהודים ויהודים הרגו ערבים. שמועה הופצה בקרב הכפריים על הגעת הצבא ומנהיגיהם ייעצו להם לעזוב זמנית וכך הם עשו. רובם עזבו לעיראק וחלק קטן מהם נשאר בפורידיס. את והחברות ההזויות שלך רוצות להאמין באוטופיה שבה חיים "הערבי המבין" "והיהודי המוסרי והמתחשב". אין חיות כאלה, כי אין אנשים כאלה. אני יודע שבחוגים שבהם את מסתובבת זה נורא "IN" להבין את סבל הזולת, ולהיות "נאור" ומתחשב, אבל מה לעשות שהחיים האמיתיים והאנשים האמיתיים שונים מהאידיליה.

3.למה לא להוסיף אותך לרשימת : "משנאיך ומחרביך ממך יצאו"? הרי ליהודים יש שואה שנרצחו בה מיליוני יהודים,והערבים היו שותפים לחלקה במזרח התיכון, כולל אלה המכונים בפיך פלשתינים ,אולם הם עשו זאת באופן חלקי ,(למה השמאל אף פעם לא מציין זאת) כי לא היתה בידיהם הטכנולוגיה הדרושה לכך,והנה קם העם היהודי ונלחם על חייו והצליח להקים מדינה .זאת נכבה. ואל תשכחי זאת בבקשה את וחבריך בכל מאמר נוסף.

4.כשאת כותבת: "בהרג השיטתי ברצועה" - זו הוצאת דיבה! במדינה מתוקנת היו תובעים אותך על הוצאת דיבה.במדינה מתוקנת היית לומדת היסטוריה, ואולי היית גם לומדת על מלחמת העצמאות. במדינה מתוקנת לא היה ניתן עונש מוות על מכירת קרקעות ליהודים. במדינה מתוקנת החוק היה חל על כולם.לצערי, אנחנו לא במדינה מתוקנת.

5.מה עם זכות השיבה לגוש קטיף? ולמי אפשר לקרוא כובש? למוסלמים ליהודים או לנוצרים, שכל אחד בשעתו עסק במסעות כיבוש כאלה ואחרים? מה שבטוח זה שהערבים לא רוצים שבאיזור הזה יהיו יהודים.

6.כשאת הולכת בעיר העתיקה גם אז את בוכה על המקומות מהם סולקו יהודים לפני מאה שנה? על השטחים מתחת להר הבית שהיו שלנו וכעת אני לא יכול להיכנס אליהם? כל מקום בו ישבו ערבים ב- 48 הם ישבו על אדמות שאבותיהם גזלו מיהודים.

7., לגבי תרומת דת השלום בעולם, ראו גם:

http://www.thereligionofpeace.com/

להעשרה, ראו גם האתרים:

http://www.americancongressfortruth...
באתר האחרון תוכלו לשמוע מאת ערביה-נוצריה על הפלסטינים היקרים.

ראו גם את האתרים:

http://www.arabsforisrael.com/

http://www.memri.org.il/

http://www.jcpa.org.il/

http://www.ec4i.org/

http://mideasttruth.com/

http://www.il-israel.org/english.ht...

http://www.imti.org.il/

http://www.zionismontheweb.org/

ויש עוד אתרים רבים. . . .

8."זוכרות" לא זוכרות את מה שהערבים עשו לנו במשך 100 שנות המאבק. אזכיר להן רק חלק מהדברים: "פרעות 1917, 1929, 1932, 1936, 1943, 1944, טבח השיירה להר הצופים, רצח הל"ה שיצאו לעזרת יהודי גוש עציון הנצורים, מתקפת 5 צבאות ערב על מדינת היהודים שקמה בה' באייר תש"ח עפ"י החלטת החלוקה של האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת שתי מדינות בארץ-ישראל, יהודית וערבית, איומיהם להשמידנו וקריאת מנהיגיהם לערביי ישראל לעזוב את בתיהם זמנית "כדי לא להפריע להרוג את כל היהודים", קריאת ראש העיר חיפה לערביי העיר לא לעזוב אותה והבטחתו כי לא יאונה להם כל רע, ועוד ועוד. נכון, במלחמה כמו במלחמה, נופלים קורבנות משני הצדדים, אבל לזכור רק את הקורבנות של צד אחד הוא עיוות נפשע ובוגדני. -- אילו באמת רצית לקדם את השלום בינינו, היית לפחות תומכת בפתרון שתי המדינות עפ"י העקרונות שנקבעו בהחלטת החלוקה של האו"ם, שעליה מבוססת הקמת מדינתנו, עפ"י מגילת הכרזת העצמאות שלנו. מותר לערבים לציין את ה"נכבה" שלהם, אך עליהם לזכור גם את העובדה שהחלטת החלוקה עושה צדק עם שני העמים, אשר שניהם מגדירים את אותה הארץ כמולדתם. אצטט מתוך החלטת החלוקה את סעיף 3, שבו נאמר: "בשתי המדינות שיקומו בארץ-ישראל, המדינה היהודית והמדינה הערבית, כל אחד השייך למיעוט בכל מדינה יוכל לבחור באיזו אזרחות הוא רוצה: של המדינה שבה הוא יושב, או של המדינה השכנה." מוצע כי מדינת ישראל תיישם את האמור כאן באמצעות חקיקה מתאימה, ואז כל אחד ואחד מערביי ישראל יוכל להחליט לאן הוא שייך: למדינת ישראל או למדינת פלסטין. אם הוא יחליט להיות שייך למדינת ישראל – עליו יהיה לקבלה כמדינה יהודית, לקיים את כל חוקיה, להניף את הדגל הלאומי הישראלי, לשיר את ההמנון הישראלי, לחגוג את יום העצמאות הישראלי (ולא את "יום הנכבה") ולשרת שירות לאומי, ואז יוכל ליהנות גם מזכויותיו הדמוקרטיות, כגון: יצביע וייבחר לכנסת ולממשלה. אם הוא יעדיף להשתייך למדינה הפלסטינית – הוא יהיה פטור מלקיים את סממני המדינה היהודיים (יניף את הדגל הפלסטיני וישיר את ההמנון הפלסטיני וכו'), אך ייהנה רק מזכויות סוציאליות שהמדינה תקבע, וכמובן שהוא יצביע וייבחר לפרלמנט הפלסטיני ולא לכנסת. -- גם במדינת פלסטין לכשתקום ניתן יהיה לחוקק חוקים מקבילים לאלה, ואז ניתן יהיה להציע למתנחלים אשר גרים בשטחי יו"ש שיוחלט להעבירם לפלסטינים לבחור בין שתי החלופות הבאות: אם ירצו להישאר לגור בבתיהם, עליהם יהיה להסכים לחיות כמיעוט ישראלי תחת השלטון הפלסטיני (לבחור ולהיבחר לכנסת וכו'), והחלופה השניה היא שיתפנו ויחזרו לישראל תוך קבלת פיצוי כספי הולם. -- הפתרון הזה טוב הן לבעיית הפינוי הבלתי אפשרי של מאות אלפי המתנחלים משטחי יו"ש שנאלץ למסור לפלסטינים, והן לבעיית קליטה בישראל של מספר סמלי של פליטים פלסטיניים בהתאם לתנאי הסכם הקבע שייחתם עם הרשות הפלסטינית. אשר על כן, אין כל פסול בכך שגם ישראל וגם המדינה הפלסטינית יחוקקו חוקים המבטיחים שהמיעוט מהעם השני המתגורר בכל אחת מהן לא יסכן את לאומיותה כפי שנקבעה, ואין להגדיר חוקים אלה כ"גזעניים", כביכול.

9.לאן נעלמה האמת : אמת 1 = העולם צריך נפט. חייב נפט. מכור לנפט, יעשה הכל, כולל מלחמת עולם בשביל נפט.

אמת 2 = לערבים ולמוסלמים יש הרבה מאוד נפט. אם אינני טועה קרוב ל-50% מהנפט העולמי מצוי אצלם. כולם מחזרים אחריהם, האמריקאים, הרוסים, הסינים..

אמת 3 = בשביל בצע כסף גם האדם הנאור ביותר מסוגל להתכופף.

אמת 4 = שאני אמשיך ואתאר איך תעמולה ערבית מוסלמית מלאה בשקרים וסילוף ההיסטוריה באיכות ז' מסוגלת "לשכנע" אפילו את המשכילים ביותר? בגלל שאם חוזרים על שקר מספיק פעמים בכל מקום ובכל מצב אז הוא יכול להפוך ל"אמת" (או לפחות לנארטיב..) וכמובן שהפטרו-דולרים של הערבים מאוד עוזרים להחליק את השקרים שלהם.

הבעיות העיקריות שלנו ה:
ההידרדרות העצומה בידיעת ההיסטוריה בקרב עם ישראל.
אי-ההבנה שלנו שאנחנו חייבים לחסוך כל שקל ולעשות הכל כדי להיות מעצמה.
ואנחנו חייבים למצוא תחליפים יעילים לנפט בתחום האנרגיה (עיקר המכירות של הנפט) ואז הערבים יאבדו מנוף לחץ עיקרי על העולם.

סה"כ אני לא דואג, שלא ישקרו לכם שאנחנו כלום בלי אמריקה, שאנחנו לא יכולים לעמוד במצור, אלו אנשים שאין להם מושג מהחיים וקרוב לוודאי שגם יש להם אינטרס סמוי.

אנחנו נשרוד, אבל אני פשוט מנסה לצמצם את המחיר, כי זה נראה שעם ישראל מתעקש לעשות הכל בדרך הקשה.

אה, ועוד משהו, לבעלת המאמר.
רק תסבירי לי משהו? מאיפה בא עם ישראל? מכוכב פלוטו?
את מבינה שאם את מכירה בקיומו של עם "פלסטיני" (אם תלמדי היסטוריה, תביני למה בלי מרכאות הביטוי הוא מגוחך), את בעצם מכחישה את קיומו של עם ישראל. ממש כך.

ואגב, האם בהסכמי השלום שאת מציעה, כתוב שם שעם ישראל הוא הבעלים על הארץ, או שאנחנו קולוניה או שאנחנו כאן כי האו"ם עשה לנו טובה?
כי אם לא תכתבי שאנחנו הבעלים על הארץ אז את נותנת הצדקה לערבים להמשיך להילחם בנו למרות הסכם השלום. הם פשוט יקימו חמאס ב' וחמאס ג' וחמאס ד', כדי שתתפשרי עם כל אחד.

10.לזכור עוזר מאוד נגד אלצהיימר ולתפקוד היומי חשוב מאוד לעשות תרגילי זכרון בעזרת למשל כרטיסיות זכרון. במקרה הקשה שלך תוכלי להשתמש בתמונות חירבות ערביות, לפזרן על השולחן ,להפוך, ולנסות לנחש איזה כרטיסיה של איזה כפר.המשחק ייתן לך המון סיפוק שחסר לך.בהצלחה וחג עצמאות שמח.

11.פרטים על עמותת זוכרות: מדובר בעמותה שהוועד המייצג שלה לא מורכב מנשים ש"זוכרות". 60% מהוועד המנהל של העמותה הם ערבים, מה שהופך אותה לעמותה לאומנית ערבית ולא לעמותת "נשים ישראליות שזוכרות". השם מטעה (כמעשה הישראליות שמעשיהן נובע מרצון לחיסול מדינת ישראל).חברי העמותה מקבלים משכורות. הם לא מתנדבים! זו הפרנסה שלהם!ומי מממן להם את משכורות העתק שבגינן הם יוצאים בהצהרות לחיסול מדינת ישראל?? איזו מדינות אירופאיות תומכות בארגון הקורא להשמדת ישראל(ומאיזה מקום בעולם הגיעו ה"ישראלים" בעמותה לישראל?).

12.בהחלטות מועצת האו"ם לפני 1967 אין איזכור ליצור הנקרא "עם פלשתיני".

13.ב 1948 הערבים תושבי ישראל פתחו במערכה בניצוחו של ה גרופנפיהרר חג' אמין אל חוסייני, שמטרתה היתה השמדה מוחלטת של היישוב היהודי על כל יושביו. ההשראה למערכה זו היתה כפולה. גם השלמת המלאכה שהתחילה באירופה 3 שנים קודם לכן, וגם הטיהור האתני המוצלח והיסודי שביצעו התורכים העותומנים בנוצרים בארצם (הארמנים האשורים המארונים והיוונים).
כל מי שמכיר את הרטוריקה הערבית באותה תקופה יודע שאכן זו היתה הכוונה.
לאחר מלחמת השחרור,הסכימה מדינת ישראל לחזרת הפליטים, אבל החלטה זו נגנזה אחרי הגירוש ההמוני של יהודי מדינות ערב לתוך מדינת ישראל הצעירה. המערכה שמנהלים הערבים נגד מדינת ישראל מקורה הוא בחוסר סובלנות מוחלט שהאיסלם מגלה כלפי מיעוטים לא ערביים או לא מוסלמים, ולהתרוקנות המרחב המוסלמי ממיעוטים אלו (חוץ מישראל). כנגד זה המוסלמים דורשים כבוד וסובלנות כאשר הם מהגרים בעשרות מליונים למדינות לא מוסלמיות.

14.נאחל לך שתשבי בבית ותשתתפי בצערם של אויבייך עוד הרבה הרבה שנים.ואנחנו בינתיים נמשיך ונחגוג כי לנו אין ארץ אחרת.

15.אבות אבותייך מתהפכים בקברם ביודעם שצאצאית שלהם מלמדת את השקר הערבי ומכה על סנטרה הרופס, עד זוב דם, כאותו מוסלמי שיעי ביום העאשורה.
את התרבות הנאורה של עמי ערב אני מכיר טוב מידי ! ראיתי את התרבות הערבית בסוריה של חאפז אל אסד ולאחר מכן של בנו ה"דוקטור" לרפואת שיניים שהתשקורת שזרה זרים לראשו שהוא צעיר וקיבל חינוך אירופי ויהיה לבטח שונה מאביו......... כמה תמימים או מטומטמים אתם ! ראיתי את התרבות הנאורה של המצרים ואת תרבותם של מחבלים ערבים שיובאו ע"י אנשים הזויים כפרס ורבין לקול מצהלותייך שהנה פעמי השלום הגיעו.
ראיתי חברה שיכורה בעת שיובאו לכאן כנופיות המחבלים של עארפת מחו"ל.
אילו היית יודעת כמה ישובים יהודים נהרסו ע"י הפולשים הערבים בעת שהרגו ,אנסו ובזזו את רכושם של היהודים שחיו בציפורי, בפקיעין,בשפרעם ובסכנין.אבל מי שאינו מכבד את עצמו-עמו-תורתו, סופו שנבגד ע"י אלה שהוא לוחם עבורם, היות והם בזים ושונאים בוגדים, ולשיטתם את בוגדת שעושה כעת את עבודתם נאמנה אך יגיע הזמן שבו יבעטו בך במקרה הטו.תשאלי את חברייך לפוליטיקה ממר"צ שמבחירות לבחירות מתכווצת וערבים ברחו ממנה היות ואת ודומייך לימדתם אותם מה שמם =פלסטינים ? !

16. "הכרה"? "שותפות"? "הבנה"? נשמותיהם של נרצחי הלינץ' ברמאללה
זועקות אליכם, שמלנים,אבל אתם בשלכם...

17.לא ייאמן שהאידיאולוגיה האוטופיסטית מחלחלת בעם.ראשיתה של תפיסה זו היא באמונות המושפעות מתפיסות פציפיסטיות וקוסמופוליטיות-גלובליסטיות שרווחו במערב אחרי מלחמת העולם הראשונה,ושהיו אחראיות לתבוסת המדינות הדמוקרטיות בפרוץ מלחמת העולם השנייה, וממילא לשואה. תפיסות אלה התערבבו אצלם עם הרטוריקה המרכסיסטית-בולשביסטית שבה דגלו. תפיסות אלה טופחו ב"אסכולת טלביה" – חבורת פרופסורים שעלו מגרמניה,ועבדו ברובם באוניברסיטה העברית. מנהיג האסכולה היה הפילוסוף הפציפיסט מרטין בובר, שאף הסתייג מהקמתה של מדינת ישראל,אם תהליך ההקמה כרוך במלחמה. רעיונות אסכולת טלביה היו לתשתית אידיאולוגית של מדעי הרוח באוניברסיטה העברית וממנה הם התפשטו והשתלטו על כל האוניברסיטאות בישראל. מן האוניברסיטאות הן עברו לאמצעי התקשורת ולאנשי התרבות והאמנות.

18.על פי הגדרת האו"ם פליט הוא מי שחי במקום מסויים מקדמת דנא. כלומר מזמן שאי אפשר עוד לזוכרו. עבור "פליטי" פלסטינה יצר האו"ם הגדרה נפרדת על פיה ייחשב לפליט מפלסטינה כל מי שחי בה שנתיים לפני 1948 . אם תחקרו את שמות המשפחה של כל המוגדרים פליטים ומקבלים תלושי מזון על חשבון העולם כבר שישים שנה, תגלו שארצות מוצאם במדינות הסובבות את ישראל. ולטענה שהם חיו פה כאלף שנה לפני חזרתנו ועובדה זו מקנה להם זכויות בעלות אני טוענת שיהודים חיו במדינות ערב מעל אלפיים שנה. אם כך מגיע לנו לקבל בעלות על חלק מהשטחים שלהן.ולסיכום הערבים מוצאם מסעודיה ועליהם לשוב לשם. יש שם מקום,נפט ואת המרכז הקדוש שלהם.

19.מדוע לא מקימה עמותת זוכרות סניף בת בגרמניה? כך תיראה התעמולה של עמותת הבת:אוי כמה סבלו הגרמנים במלחמת העולם השניה.בניהם נפלו בארצות רחוקות,עריהם הגדולות הופצצו ונשחקו לאבק.הם סבלו רעב.מיליוני אזרחים וחיילים גרמנים נהרגו,שמונה מיליון גורשו בסוף המלחמה באכזריות אל תוך גרמניה המצומקת.גם הגרמנים זקוקים לשרותים המצויינים של נשות הזכרון שליבן הטוב רגיש לכל סבל, ואטום לכל שיפוט אמיתי.

20.למצער ברור שלשני עמים לא יהיה אפשר לחיות על כברת חבל ארץ קטן וטעון כארץ ישראל.

21.הזמנה לקבוצת למידה על הנכבה
משרדי "זוכרות", רח' אבן גבירול 61/2, תל אביב (כניסה מרחוב מאנה 13).
להרשמה ופרטים נוספים נא ליצור קשר עם עמיה גלילי, בטלפון 03-6953155, או במייל amaya.galili@gmail.com

22.ציירי את מפת העולם. עכשיו סמני באדום את כל האזורים בהם יש מלחמות וקונפליקטים. מה קיבלת? את גבולות התפשטותו של האיסלאם.

23.תשכני בבית שלך משפחה פלסטינית ואת תעברי חזרה לאיפה שבאת
אם זה מרוקו ואם זה פולין לא משנה.

24.אני מקבל אחריות על הנכבה!!!! ומצטער שהיא חלקית.

25.כתבה זו מדגימה היטב את התופעה החולנית של השינאה העצמית שלקו בה חלקים שוליים וסהרוריים בחברה היהודית ישראלית. הכותבת מעידה על עצמה כי יום העצמאות של מדינת ישראל אינה חג עבורה. לא פחות! באומרה כך הוציאה את עצמה אל מחוץ לגדר ושייכה את עצמה עם שונאי ישראל, אלה שהקמת המדינה וקיומה מהווה עבורם אסון, אלה השואפים לראות בכליונה של המדינה היהודית.הכותבת מזדהה לחלוטין עם הנרטיב הערבי הרואה במפעל הציוניכגורם הרסני ואסוני לערבים שחיו כאן במועד הקמת המדינה. הכותבת אינה מתעכבת ולו לשניה על הגורמים האמיתיים שהביאו ל"נכבה", הווה אומר, התנגדותם הנחרצת של הערבים לחלוקת הארץ והתוקפנות האלימה שנקטו בה כלפי היהודים והמפעל הציוני. הכותבת אינה באה חשבון עם האלימות הערבית שהיא הסיבה האמיתית ל"נכבה". עיניה של הכותבת טחו מראות את המציאות נכוחה והיא ממאנת לראות כי הערבים לא יסתפקו בפחות מאיונה של המדינה היהודית. הכותבת ואנשים כמותה משתפים פעולה עם האויב בזמן מלחמה.

26.הפלסטינים (יחד עם כל מדינות ערב ומדינות האסלאם) דחו בצורה נחרצת את החלטת החלוקה, מעולם לא הכריזו על הקמת מדינתם בגבולותיה שנקבעו ע"י האו"ם, ולחמו שכם אל שכם עם צבאות ערב שפלשו למדינה היהודית למחרת הקמתה. די לשקרים ולעיוות ההיסטוריה!

27.גם לנו היהודים היו ח'ירבות ברחבי הארץ. גוש עציון שחרב ב-48, הרובע היהודי בי-ם שפונה מיהודים בפעם הראשונה מאז התקופה הביזנטית, חברון היהודית שחרבה ב-29, כפר דרום שפונה כתוצאה מהכיבוש המצרי. הבעיה של היהודים היא שאנחנו בונים מחדש במקום ליצור מצבות כמו הסורים לדוגמא, שמונעים עד היום מתושבי הגולן הסורי ליישב מחדש את קונייטרה.

28.אם אי השמדת ישראל זו נכבה, אז לערבים היתה נכבה.

29.העם הפלשתיני היחידי בעולם הוא העם היהודי.כל האחרים מתחזים.

30.קל לדבר מבנימינה המטופחת. בואי לגור בצפון בשכנות לכפר בדואי, תקומי כל בוקר בשעה 04:00 לצלילי המואזין, בערב תשמעי את היריות האינסופיות שלא נפסקות כי המשטרה לא רוצה להתערב, פה ושם תשמעי על צעירה שנרצחה בגלל כבוד המשפחה ובני משפחתה סיפרו בבית החולים שהיא בטעות שתתה רעל,והמשטרה סוגרת את התיק כי אין לה חשק להתעסק בזה. תראי את הרס הטבע כתוצאה מקטיפה פרועה של צמחי תבלין .ואת הבנייה הפרועה של בתים ענקיים על אדמות המדינה, בלי תשלום אגרות וארנונה.כך נראית המדינה הערבית שאת מנסה להקים פה על חורבות ישראל.

31.הרע במיעוטו:אנחנו ניצחנו הם פליטים, אילו הם ניצחו אנחנו שלדים.

32.מדינת ישראל אינה מלמדת את ההיסטוריה של עם ישראל.כך צומחים עשבים שוטים אלה :בהגדה של פסח מעמידים כסמל לדורות, ארבעה בנים - החכם הוא הדור הותיק ביותר, הם היו שם ויודעים. הרשע, הוא הדור השני, הבנים, והם מתכחשים לכל דבר שקשור בדור החכמים. התם הם הדור השלישי, הנכדים, וכשהם רואים מה שעושה החכם הם שואלים "מה זה" - יש להשיב להם... הנינים, הדור הרביעי, אינם יודעים מה לשאול - כתוב "ואת פתח לו".

33.בכתבה הבאה עמבה גלילי תדרוש פיצויים לחיילים הגרמנים שנהרגו במרד גטו וארשה.

34.חשוב לציין שהכפר עין ע'זאל המוזכר בכתבה, היה קן צרעות אמיתי.השבאב שם השיג נשק מאנשי קאוקג'י.אפילו בעדויות המאד לא אובייקטיביות של אתר עמותת "זוכרות", קוראים בעדות של עלי חמודי, כיום תושב פורדיס:"הפציצו את המרכז של עין ע'זאל, שהיו שם חנויות ובית קפה. הצעירים לקחו נשק ושמרו בלילה. היה רמאדאן. כל יום אחרי הצהריים התחילו להפציץ אותנו, כשאנשים רוצים כבר לאכול. ואיזה נשק היה לנו? חנטריש. יורה אולי 6 מטר לגובה. כמה היו רובים פה להגנה? אולי 25 רובים. לא התכוננו בכלל למלחמה. באו כמה אַבַּדָאִים מאיגזים ומחיפה ואמרו "בואו נילחם" אבל מה היה להם? כלום.הפציצו אותנו כל יום, איזה שבוע. למטה נהרגו איזה 15 איש שלנו. כולם צעירים."

אכן, העין דומעת והלב דואב. הכיצד העיזו קלגסי ה"הגנה" שכמובן, היו להם תותחים, טנקים ומטוסים, לכבוש את המקום ולהשמידו כאשר כ-ו-ל-ה היו למגיניו הנועזים 25 רובים ואיזה תותח נ"מ קטן? פחח.. 25 רובים ותותח 80 מ"מ, זה בערך כל מה שהיה, לגדוד שלם "בהגנה". מן הסתם, איבדנו לא מעט אנשים על כיבוש הכפר הזה.

אהה.. ודרך אגב, אנקדוטה משעשעת היא ש"הבית העתיק עם הגג הכחול" המוזכר בכתבה, הוא קבר השייח' שהינו, ממש במקרה, סבו של אותו עלי חמודי - כאשר בכל שנה, אברך חדש מגלה את המקום ומנסה לשייך אותו לאחד מאבותינו, כלומר להפוך אותו לקבר להשתטחות, כאשר בכל שנה מנסים לשייך את קבר השייך של עין ע'זאל, למישהו *אחר* מאבותינו. הסוף יהיה, שמשפחת חמודי תגלה את הפוטנציאל העסקי של העניין ובעצמה תזהה את קבר השייח' עם חבקוק הכהן או מישהו אחר..מכל מקום, זה שגב' עמיה אינה מסוגלת לזהות קבר שייח' כאשר היא רואה אחד, רק מעיד כמה היא מנותקת מהמציאות וכתוצאה ישירה, כמה קל לעבוד עליה.

35.כתבה ב"הארץ", על הקרב לכיבוש עין ע'זאל.קישורית בתוכן.סה"כ, היו לתושבי עין ע'זאל ה"נחמדים" "רק" 800 רובים ו-20 מקלעים. והם ברחו רק אחרי שהגיעו ה-B-25 הראשונים לחיל האוויר שלנו אחרי סוף המלחמה והפציצו אותם. עד אז, הם הספיקו לגרום לנו לאבידות רבות ואפילו לקחו שבויים, מהנוסעים בכביש ת"א-חיפה. עכשיו, מצוייד בעובדות אלו, אקפיד בפעמים הבאות שאבוא לעשות פיקניק במקום, לגשת לבית הנחמד עם הכיפה הכחולה - ולהשתין עליו היטב.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spa...

36.משמאל ציוני לסמול אנטי ציוני...וכי מה חשבתם??? שכאשר דור ההורים בשמאל מוכן להתפשר על המולדת ההיסטורית שלנו,דור הבנים עדיין יכיר בזכותנו עליה?!!ברור שלא! עם השמאל הציוני של דור ההורים ניהלתי ויכוחים רבים(עוד מהתקופה באוניברסיטה,לפני 35 שנה...מזדקנים...),עם הסמול האנטי ציוני של דור הבנים אינני יכול אפילו למצוא שפה משותפת. על מה יש להתווכח? הרי הסמול האנטי ציוני מערער על עצם זכותנו על הארץ הזו.גם על הזכות של הוריו מהשמאל הציוני.אבל זה בדיוק הדיסוננס שעל השמאל הציוני לפתור בינו לבין עצמו:האם ארץ ישראל ,על כל חלקיה,היא שלנו מתוקף זכותנו ההיסטורית עליה.זכות שנובעת מהתנ"ך(שבו כידוע,הקו הירוק לא מופיע...) ולכן קודמת אלפי שנים "לזכותם" של כמה אלפי פליטים נודדים שרובם הגיעו לכאן מהפזורה הערבית רק בתחילת המאה ה-20 ועד שנות ה-60 לא הוגדרו בכלל כעם.
מצד שני,אם הזכות שלנו על א"י לא נובעת מהתנ"ך אז מאיפה היא כן נובעת?

37.המוסלמים שחטו יהודים בא"י מאז כיבוש הארץ על ידם, ממש כמו שכתוב בקוראן "בחרב". כמובן שעתיקות קבר יוסף בשכם, עתיקות העיר חברון, ושאר האתרים היהודיים לא מחממים לגברת את הלב !!רק קבר השייח' המדומה עושים לה את זה.

38.נכבה לא מילה בעברית בכלל.בעברית אין כזאת מילה. רוצה לדבר ערבית? כתבי מאמר באל-אהרם. לחליפין, תרגמי מערבית ("אסון", "שואה"). וכעת ספרי לי שביום העצמאות את חוגגת את השואה.

39.בסך הכל, לפני למעלה מ-3000 שנה קרה האסון הראשון של עם ישראל, כשלשרה אימנו לא היתה סבלנות לחכות לגיל 90 ,והיא ביקשה מאברהם אבינו, ללכת להגר ולהיבנות ממנה ! וכל ההמשך ידוע לצערנו !

40.שלום? אחרי הנכבה הבאה ...








ליה 05.10.1022:31
53. קואליציית הנשים לשלום מתגייסת לימין טרוריסטיות בתגובה להודעה מספר 52
קואליציית הנשים לשלום מתגייסת לימין טרוריסטיות

פעילות ב"קואליציית הנשים לשלום" הפגינו לרגל יום האישה הבינלאומי בקריאה לשחרור כל האסירות הפלשתיניות. לדידן, אין מדובר בטרוריסטיות, אלא ב"לוחמות חופש" שישראל חייבת לשחררן למרות הפיגועים שביצעו.


מאות נשים יהודיות ופלשתיניות הפגינו (9.3.10) מול כלא השרון (תל מונד) בקריאה לשחרור כל "האסירות הפוליטיות" הפלשתיניות. את ההפגנה יזמה "קואליציית נשים לשלום", לרגל יום האישה הבינלאומי, אשר פרסמה הודעה לתקשורת ערב ההפגנה בה נאמר, כי "כ-34 אסירות פוליטיות מוחזקות עתה בבתי הכלא הישראלים. אסירות אלה סובלות מאלימות פיזית, מינית ומילולית מצד כוחות הביטחון הישראלים, ובמקרים רבים כלואות תחת צו מעצר מנהלי כללי ועמום, שאינו מאפשר להן להגן על עצמן בבית המשפט".

לנא חאסקיה, רכזת "קואליציית נשים לשלום", ציינה בהקשר הזה, כי "אנו מפגינות כדי להזכיר לציבור בישראל שיום האישה אינו חג, אלא יום המציין את הדיכוי המתמשך של נשים. בעוד נשים יהודיות חוגגות את יום האישה ומסמנות את התקדמותן לשוויון, סובלות נשים פלשתיניות מאחורי גדרות של כלא. אפשר לראות בדיכוי הפוליטי, בפגיעה בגוף ובהשפלות שחוות הנשים הפלשתיניות בבתי הכלא מטאפורה לכיבוש הישראלי כולו - דכאני, אלים, ופולש לגוף ולמרחב. לכן, המאבק בכיבוש הוא גם מאבק למען חירות לנשים ולמען זכותן של נשים על גופן".

מיד עם סיום ההפגנה שוחחתי עם אילת מעוז, פעילה בכירה ב"קואליציית נשים לשלום", שסיפרה על מטרות ההפגנה ועמדתה בנוגע לאסירות הפלשתיניות ולדרך ליישוב הסכסוך עם הפלשתינים. להלן הראיון הטלפוני שנערך עימה:

האם תוכלי למסור לי פרטים על ההפגנה?

בהפגנה השתתפו כמה עשרות פעילים שהתאספו מול כלא השרון תחת כוחות כבדים של משטרה שנערכה בכוחות מתוגברים לאירוע וגם אילצה את המפגינים להתפזר למרות שההפגנה הייתה חוקית ולא נדרשה לאישור משטרתי. המפגינים קראו לשחרור כל האסירות הפוליטיות הכלואות בישראל מתוך חיבור ליום האישה הבינלאומי ולדרישה לחופש ולשוויון לנשים.

כשאת מדברת על האסירות הפוליטיות את מתכוונת לאסירות הפוליטיות הפלשתיניות ולא הישראליות.

יש רק אסירות פוליטיות פלשתיניות בישראל.

אתן ציינתן 34 אסירות פוליטיות, האם מדובר בכל האסירות הפלשתיניות?

אלה הן כל האסירות הפלשתיניות שנמצאות בבתי הכלא הישראלים. 34 אסירות.

מדוע אתן מכנות אותן אסירות פוליטיות? על-פי ההגדרות של ממשלת ישראל מדובר באסירות שהן מחבלות.

אנו בדיוק יוצאות תיגר נגד ההגדרות של ממשלת ישראל מכיוון שהאסירות האלה אינן אזרחיות המדינה. הן נתינות כבושות. הן נעצרו בשל מאבקן בכיבוש, ולכן הן אסירות פוליטיות. כל מעצר של פלשתיני בידי ישראל הוא מעצר פוליטי, מכיוון שהוא לא נעשה במסגרת של משפט הוגן או במסגרת של מערכת חוקית אחת, אלא במסגרת של שלטון כיבוש.

איך את מסבירה את המקרה של אחת האסירות המפורסמות ביותר בין ה-34, וופא אל-בס, שניסתה להתפוצץ בבית חולים סורוקה עם חגורת נפץ והיא נתפסה במחסום ארז. האם גם היא מוגדרת על ידכן כאסירה פוליטית?

לישראל אין שום לגיטימציה לאסור אסירות. אם פלשתין הייתה מדינה, אז פלשתין הייתה יכולה לשפוט את אזרחיה על התנהגויות כאלה ואחרות. כרגע לישראל אין זכות לעשות את זה.

מתוך דברייך עולה שמחבלת יכולה להגיע למסעדה בירושלים, לירות וישראל צריכה לשלוח מונית להחזיר אותה הביתה?

ישראל צריכה לסיים את הכיבוש. זה מה שישראל צריכה לעשות. סיום הכיבוש כולל כל מיני דברים. הוא כולל שחרור אסירים, הוא כולל לאפשר לפלשתינים להקים מנגנונים של מדינה עצמאית שיוכלו גם לייצר מערכת חוק ומשפט. מערכת המשפט שלנו על נתינים שאין להם שום זכויות - זה דבר מופרך מיסודו.

עד שתקום המדינה הפלשתינית, האם מבחינת זכויות אדם אין דין ואין דיין לאדם שרוצח? אדם שהוא בהגדרה שלך נתין שהוא תחת כיבוש, האם יש לו היתר לרצוח ישראלים ולהיות משוחרר לחופשי?

אין שום היתר לרצוח אף אחד, אני מתנגדת באופן נחרץ לכל צורות האלימות המופנית כלפי בני אדם. זה ברור מאליו. העניין הוא, שצריך למצוא מנגנונים שבהם המעמד החוקי של אנשים יהיה מוסדר. הן אסירות פוליטיות מכיוון שגם בקריטריונים בינלאומיים מקובלים הן לוחמות חופש.

עד שתקום המדינה הפלשתינית ויהיה סדר כפי שאת רואה אותו בין מדינה ריבונית למדינה ריבונית, עד אז למעשה, לוחמות חופש פלשתיניות, כפי שאת מגדירה אותן, יכולות לבוא לרצוח בישראל וישראל צריכה להחזיר אותן לרמאללה או לעזה מיד לאחר שהן מבצעות את הרצח?

לוח הזמנים שאתה מציג מאוד משונה בעיניי, כי הקריאה לשחרור אסירות היא חלק מקריאה כוללת לסיום הכיבוש, כלומר הדברים הם שלובים זה בזה.

אבל כל עוד אין סיום כיבוש, כיצד ישראל צריכה לנהוג במקרה כזה?

ישראל מחזיקה בכיבוש, היא יכולה לסיים אותו בכל יום, היא יכולה לסיים אותו מחר בבוקר. כלומר, הבחירה של ישראל להמשיך את הכיבוש היא בחירה מכוונת ופוליטית, זה לא מקרי, זה לא משהו שישראל אינה יכולה לעשות. ישראל היא הצד החזק ואין שום בעיה מבחינתה לסיים את הכיבוש מחר בבוקר או אפילו עוד חמש דקות. היא יכולה לעשות זאת. זה בכוחה, ושחרור אסירות הוא חלק מהמהלך הזה של סיום הכיבוש ויצירה של פיוס היסטורי בין העמים. זה לא עניין של לוח זמנים של מה יקרה עד סיום הכיבוש. הכיבוש צריך להסתיים לאלתר.

בנוגע לרצח שיקרה מחר בירושלים, מה צריך לעשות עם אותה מחבלת שתיתפס? האם על ישראל להכניס אותה לרשימת ה-35 שצריך לשחרר אותן או שצריך לשפוט אותה?

ישראל לא יכולה לשפוט את הנשים האלה. לישראל אין זכות לשפוט אותן. היא יכולה ליצור הסדרים ומנגנונים ביחד עם המדינה הפלשתינית שתוקם. מה צריך לעשות עם חייל שבמסגרת הסכסוך רוצח ילדים בעזה? האם הוא בא על עונשו? כל הדיון הזה כאילו יש צד אחד של מחבלות ואפשר לכלוא אותן הוא כל-כך מופרך מיסודו בתוך סיטואציה שבה הצד שמפעיל את האלימות המרכזית היא מדינת ישראל.

איך אתן רואות בקואליציית נשים לשלום את פתרון הסכסוך ברמה האסטרטגית, אם הוא בכלל אפשרי?

יישוב הסכסוך צריך להיות על בסיס של עקרונות צודקים שיאפשרו שוויון בין שני העמים, לא רק הסדר מדיני גרידא שיצור הפרדה בין שתי הקבוצות הלאומיות, שחיות בו הפרדה שהיא לא כך-כך אפשרית כיוון שגם בתוך ישראל יש אזרחים פלשתינים. אבל ברור לנו מעל לכל ספק, ששלום אמיתי יהיה כאן רק על בסיס הסכם שלום צודק, שזה אומר שיבת הפליטים הפלשתינים, פינוי של התנחלויות, אפשור של חופש תנועה, אפשור של חיים אמיתיים בכבוד לאנשים שחיים כאן, גם יהודים וגם פלשתינים. הפתרון צריך להיות פתרון כולל.

אתן מדברות על מדינה אחת בכל שטח פלשתין או על שתי מדינות?

אין לנו עמדה בנושא הזה. מבחינתנו, אם העקרונות של צדק ושוויון בין העמים יכולים מיושמים - הם יכולים להיות מיושמים במדינה אחת, בשתי מדינות או בעשר מדינות. מבחינתנו, זה לא רלוונטי. מה שחשוב הוא שבאמת העקרונות הבסיסיים יישמרו.

דיברת על שיבת הפליטים וצאצאיהם המונים על-פי הנתונים הפלשתינים בערך 4.5 - 5 מיליון נפש, האם את מדברת על שיבה של כל חמשת המיליונים לשטח ישראל?

לפי החלטת האו"ם וגם לפי כל אמנות זכויות הפליטים שיש בעולם, הפליטים צריכים לקבל את הזכות לשוב לבתיהם. בהחלט. מי מהם יבחר לעשות את זה ומי מהם יבחר לא לעשות את זה, זו שאלה אישית של הפליטים עצמם, אבל את הזכות הם חייבים לקבל. זה לא משהו שישראל יכולה להחליט אם בא לה לתת או לא.

האם גם הצאצאים של ניצולי פרעות תרפ"ט זכאים לשוב לבתיהם בחברון?

הם לא מוגדרים כפליטים. לפליט יש הגדרה מאוד ברורה והם לא עומדים בקריטריונים האלה. אם יהיה הסכם שלום בין העמים - אין מניעה שאנשים יחיו במקום שהם מעוניינים לחיות.

http://www.news1.co.il/Archive/001-...
ליה 05.10.1023:14
54. הטלוויזיה החברתית נתמכת ע''י הקרן החדשה לישראל בתגובה להודעה מספר 53
http://www.tv.social.org.il/profile...

הטלוויזיה החברתית היא מיזם תקשורת עצמאי הפועל כדי לסדוק את השיח ההגמוני, שיח בו האזרחי והחברתי כפופים לביטחוני ולכלכלי.הטלוויזיה החברתית הנתמכת ע"י הקרן החדשה לישראל.

http://www.news1.co.il/Archive/003-...
ליה 05.10.1023:18
55. מהדורת החדשות האלטרנטיבית של הירקון 70 בתגובה להודעה מספר 54
מהדורת החדשות האלטרנטיבית של הירקון 70 תשודר בטלוויזיה


מאת: ענת רוזיליו | | pov-pr


- הודעה מטעם הירקון 70



▪ ▪ ▪
תגיות: ציפי לבני (שפיצר) קרן נויבך


מהדורת החדשות העצמאית של קבוצת "הירקון 70" תשודר בימי חמישי, כחלק מרצועת האג'נדה של ערוץ 98 (בכבלים ובלווין), המשודרת מידי ערב ב-22:30 ובה מגזינים כמו "יומן אזרחי", "הטלוויזיה החברתית" ו"סביב הטבע".

מהדורת החדשות של קבוצת "הירקון 70" היא מהדורה אלטרנטיבית העוסקת בנושאים של זכויות אדם, זכויות עובדים, בעיות הפליטים, הפרטה, מאבקים אקולוגיים ועוד. המהדורה מופקת בהתנדבות על ידי פעילים חברתיים, אמנים ואנשי תקשורת רבים. בין היתר מייעצות למהדורה, קרן נויבך ונסלי ברדה.

קבוצת הירקון 70 החלה את פעילותה בג'אם-סשאנים של מוסיקאים בימי שבת, אך מהר מאוד החלו להתרחש בדירה בירקון הרצאות בנושאים חברתיים וכלכליים של עיתונאים ואנשי ציבור מוכרים. בין היתר הרצתה בירקון 70, המועמדת לראשות הממשלה, ציפי לבני בתקופת הבחירות. בהמשך נותבה הפעילות החברתית למהדורת חדשות אינטרנטית.

בין מקימי קבוצת "הירקון 70": רנן מוסינזון, אורי גולטליב ומעוז דגני.

רונית סלניקיו, יועצת התוכן של הערוץ: "החיבור בין ערוץ 98 לצוות הירקון 70, הוא חיבור טבעי בעיני. כערוץ הנותן במה לכל אזרח לשדר את המסר שלו על המרקע, אנו רואים בירקון 70 קבוצה של אמנים ופעילים חברתיים היוצרים מהדורת חדשות שמצליחה להביא לצופים את הסיפורים החברתיים שנותרו בשולי החדשות המרכזיות ושההתייחסות אליהם היא לרוב קלישאתית ופלקטית ואינה מעודדת כל דיון מהותי. "

עד כה שודרה המהדורה באתר האינטרנט של הירקון 70 ובסינמטק תל אביב, לפני הקרנות. החל מה 16בספטמבר המהדורה תשודר גם בטלוויזיה.

למהדורות של הירקון 70: [קישור]/

http://www.news1.co.il/Archive/0020...
ליה 06.10.1017:44
56. רכז ''אל על'' הוא פעיל אירגון שמאלני קיצוני בתגובה להודעה מספר 55
דרישה משקדי: התנתק מתנועת השמאל

רכז צעירי המפד"ל תובע ממנכ"ל 'אל על' לחדול מפעילותו בתנועת שמאל הדוגלת בפינוי ישובים. זאת עקב היות 'אל על' חברת סמל ישראלית.

במכתב ששיגר למנכ"ל אל על, האלוף במיל', אליעזר שקדי, תובע גלעד ברגיל, רכז צעירי מפלגת הבית היהודי את הפסקת חברותו של שקדי בארגון השמאל 'עתיד כחול לבן' הדוגל בפינוי ישובים ומגדיר מהלך זה כאינטרס ישראלי ראשון במעלה. את דרישתו מבסס ברגיל בהיות שקדי מנכ"ל חברה לאומית, החברה הרשמית של ישראל, על אף שהיא פרטית, חברת 'אל על'.

במכתבו מספר ברגיל: "שמעתי לפני מספר ימים את עו"ד גלעד שר מתבטא מעל גלי האתר בזכות גוף שמאל קיצוני הקורא לעצמו "עתיד כחול לבן" - תנועה הגורסת כי "ההכרח בפינוי מתיישבים יהודיים נובע מאינטרס ישראלי עליון, הכרה בקורבן הגדול הנדרש מאלה שייאלצו לעקור מבתיהם, ושיתוף פעולה בהתמודדות עם כורח העקירה ועם קליטת מתיישבי יהודה ושומרון" (ציטוט מאתר התנועה)".

"עו"ד שר ציין כי מלבדו ישנם עוד אנשי ציבור הנמנים על הנהגת אותה תנועה שקוראת לעקירת מתיישבים ופינוי יישובים באורך חד צדדי וללא כל הסכם. לתדהמתי ולדאבוני, גם שמך, מר שקדי, הוזכר שם בגאווה, כמו גם באתר הרשמי של התנועה".

ממשיך ברגיל וכותב לשקדי: "הינך מועסק כמנכ"ל חברת אל-על, חברה ציונית ישראלית שדגל ישראל מתנוסס על כנפי מטוסיה. חברה שעליה גדלנו כאתוס לאומי שהטיסה את עולי תימן במבצע "מרבד הקסמים" ו"עזרא ונחמיה" ואת יהודי אתיופיה ב"מבצע שלמה". אף שהחברה היא כיום פרטית עדיין היא משמשת בפועל כחברת התעופה הרשמית של ישראל שבה מקפידים אזרחיה, ובמיוחד אנו ציבור המתיישבים ונאמני ארץ ישראל, לטוס דרך קבע ואף מוכנים לשלם יותר כדי לטוס באחד מסמלי המדינה ולא בחברה זרה".

ברגיל מגדיר את מעורבותו של שקדי כחבר בתנועה כ"פעילות פוליטית בוטה", וקובע כי פעילות זו "בשילוב עם השאיפות הפוליטיות שלך במפלגת קדימה (ידיעות אחרונות 07.09.2010), פוגעת באחד ממותגי הלאום הבולטים ומאלצת אותנו, ציבור המתיישבים ונאמני ארץ ישראל, לדרוש ממך לגלות יושר ציבורי ועסקי ולהתפטר ממועצת "עתיד כחול לבן" או לחילופין מחברת אל-על". את דבריו הוא חותם בנימת אזהרה מסוימת ולפיה על שקדי לבחור באחת האפשרויות הללו "על מנת שלא נאלץ לפתוח בצעדים אקטיביים שיגרמו לציבור המתיישבים ונאמני ארץ ישראל להבין את משמעות מעשיך".

http://ברשת האינטרנט              /News/News.aspx/209884

תגוביות:

1.מדוע השמאל ההזוי והמצומצם תמיד יושב על השאלטרים, היכן אנו?

2.עכשיו הכל ברור! עכשיו ברור מהיכן שאבו טייסי חיל האויר בתקופת פיקודו על החיל את המוסר המעווות של העדפת מות ילדים יהודיים ע"י מרצחים ערבים והימנעות מפיצוצם על פני מות ילדים ערבים.וגם בשלום הגליל 2 העדפת מותם של אזרחים ישראליים באשר הם, על פני פיצוץ משגרי קטיושות שבמרחק 300 מ' מהם, נראים תושבים מקומיים.

3.תודה על הגילוי - לתומי....ידעתי על שירותו החיובי של שקדי - כמפקד חיל-האויר בישראל, חיל בו שרתתי גם אני מעט לפניו - - - הבחור בן של ניצולי שואה - - - -כמה חבל שדוקא בן של ניצולי שואה - הינו בבחינת ..."מהרסייך ומחריבייך...ממך
ייצאו ..." אוי כמה נורא!

4.חבל על דאבדין.אדם יקר ויקיר כמו האלוף שקדי , אשר גדל על ערכי ציונות טהורים , מאב נפלא שבעוז רוח קפץ מרכבת בדרך למחנות בשואה , וגידל בן לתפארת ואף תמך בו על מנת שימשיך בחיל האויר ולא יפרוש מסיבות כלכליות (על פי מאמרו של האלוף שקדי בעצמו) ,מוכן הבן עכשיו למסור חבלי מולדת בשל גחמות פוליטיות של פוליטיקאים המסתתרים תחת מעטה של תנועות חברתיות.פלא שאנשים נבונים שכמותו לא רואים את ההיסטוריה , מתפוצצת לנו בפנים , אולי משום שבערכים עליהם הוא גדל ,חסרים מסורת ותורה המבטאים את קישרנו לארץ, ולא רק מטעמי מפלט ומקלט מדיני.
ליה 07.10.1011:08
57. צביעות דנית המזיקה לישראל בתגובה להודעה מספר 56
צביעות דנית המזיקה לישראל.

בדנמרק חיים כיום כרבע מיליון מוסלמים,שהם כ -5% מן האוכלוסיה,ועליהם מבזבזת המדינה כ-40% מתקציב הרווחה שלה.

יש בה חבורות רחוב אלימות שהפכו את השימוש בנשק חם,לדבר שבשגרה בחוצות העיר קופנהגן.

המוסלמים הם אלה שמהווים רוב מכריע בין האנסים הפושעים,הגנבים,והנשפטים בבתי המשפט שלה.

על דנמרק שמענו באינטנסיביות לפני מספר שנים כאשר עיתונאי דני תיאר בציוריו את המוסלמים כאנשי טרור ורצח,ואת האיסלאם כדת המטיפה
לרצח לדיכוי השפלת וניצול נשים ,ולאונס ילדות קטנות,כמו הפדופיל מוחמד כפי שהדנים מכנים אותו על שנשא לאשה את עיישה בת ה-9.

הדנים נמצאים היום עמוק בתוך תהליך התפכחות מהחברה הרב תרבותית שבה הם האמינו בעבר.זאת בעקבות ההרס שהם רואים שהכנסת זרים מוסלמים גרמה להומוגניות של החברה והעם הדני,ומתחילים להבין שמה שעומד בפתח זו מלחמה אזרחית בין שתי האוכלוסיות כלומר הדנים,והמוסלמים,שתסתיים בחלוקת השטח לאיזורי שליטה נפרדים הנלחמים זה בזה.

כאשר פורסמו הקריקטורות של מוחמד,עברה דנמרק טראומה שלא חוותה כמותה מעולם.

דנים דיברו בזעזוע כשראו לראשונה את דגלם מועלה באש כמו שהם רגילים לראות רק את דגל ישראל נשרף בהפגנות מוסלמיות.

המממשלה הדנית הנוכחית היא ממשלת ימין,שהחלה לנקוט בפעולות שונות על מנת למנוע כניסה של מוסלמים נוספים לשטחה,מתוך הכרה שהם נזק עתידי בלתי הפיך,ואין בהם שום תועלת למדינה הדנית.

ולמרות כל זאת,מה שמפליא אותי היא העובדה שדנמרק ממשיכה לתרום סכומי עתק,לאירגונים הלא ממשלתיים בישראל,שפועלים נגד המדינה היהודית בכל דרך,ומנסים לקעקע את זכותה להתקיים.

להלן הרשימה של האירגונים הלא ממשלתיים בישראל,לפי א"ב פנימי :

במקום ,בצלם , גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע , האגודה לזכויות האזרח בישראל , הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ,המוקד להגנת הפרט ,יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם ,מוקד סיוע לעובדים זרים ,מחסום Watch ,מרכז אדוה ,מרכז מוסאווא ,עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל , עיר עמים,קו לעובד ,רופאים לזכויות אדם , שורת הדין .שלום עכשיו.

אירגונים אלה הוקמו בברכתו של אהרון ברק והקרן לישראל חדשה.

אירגונים מזיקים אלה ממומנים על ידי מדינות אירופה ובראשם דנמרק כתורמת סכומים גדולים מאד.

מטרתה של דנמרק היא שימוש הומניטרי בכספים שהיא מעניקה,אולם האירגונים הללו מארגנים חרמות בינלאומיות נגד ישראל,פעילות משפטית נגד ישראלים,
סגירת עסקים ובתי חרושת ביהודה ושומרון,בשל איומים של אירגונים בחו"ל המקבלים אינפורמציה מהאירגונים הלא ממשלתיים בישראל.

איך אפשר להבין את המעשה של ממשלת דנמרק,שלמרות פניה ישראלית אליה,עד לרגע זה לא התקבלה תגובה או תשובה שתבהיר מהי מטרתה של ממשלת דנמרק כאשר היא מזרימה כמויות עצומות כאלה של כספים המשמשות לצורך ניגוח ישראל והחרמתה.

איך אפשר להבין מדינה המתמודדת עם טרור הולך וגובר,והרס פנימי המתגבר מדי יום,שלמרות הכרותה האינטימית עם האיסלאם והמוסלמים,
ממשיכה לממן את האירגונים הישראליים התומכים במפעילי הטרור הכלל עולמי הזה?

עד כאן על דנמרק.ועכשיו על האירגונים הלא ממשלתיים בישראל.

אנחנו שומעים בזמן האחרון יותר ויותר על האירגונים הלא ממשלתיים ונזקיהם למדינת ישראל ולעמדתה הציונית .כל מיני אירגונים צצים חדשות לבקרים בשמות בעלי אופי הומניטרי וחיובי כביכול, שאינם מחשידים אותם בעיני הציבור הרחב.

אפשר לומר בבטחון שכמעט כל הציבור אינו יודע דבר על מהותם האמיתית של האירגונים הללו, מעשיהם, מטרותיהם, מקור המימון שלהם,ואנשיהם.

רובנו שומעים בחדשות מדי פעם על קיומו של ארגון זה או אחר, ומיד שוכחים את העניין.

ציינתי מספר פעמים שכאשר התגלו לי עובדות על מעשיהם של הארגונים הללו ומהותם הייתי בהלם מוחלט. על מנת להרחיב את כמות המידע הזמינה בקלות לחפצים בכך, אני פותחת אשכול זה בו בכוונתי לאסוף כל מה שזמין ולקרוא לציבור להוסיף מידע.

ראשית התגלה לי שהוקם כבר מוניטור ( גוף שלוקח על עצמו להאזין, להקשיב, להשגיח,להתרות ולהזהיר ) -שמאגד בתוכו מידע רב ומפורט הנוגע לאגודות השונות ופעילותן הכמעט נסתרת בארץ.

בין האגודות האלה נמצאית הקרן לישראל חדשה ( NIF ) ,ארגון בצלם, עדאלה, ארגון זכויות האדם ,ועוד.

מה שזיעזע אותי היו הנתונים על תרומות ממדינות כמו קנדה דנמרק,אנגליה ועוד , שניתנות על ידי ממשלותיהן. אם הפעילות שנעשית מובילה לאנטישמיות גוברת והולכת כלפי מדינת ישראל , אני חושבת שממשלת ישראל נדרשת לבדוק את הנתונים הללו ולפנות אל אותם מממנים במדינות השונות ולדרוש את עצירת המימון הזאת.

אני סבורה שהגיע הזמן לחוקק חוק שיוציא מחוץ לחוק כל אירגון או גוף שמעשיו מזיקים לכולנו.
****

תמיכתה של דנמרק בפעילותם הפוליטית של הארגונים הלא ממשלתיים

המערכת

14/09/2008


דנמרק היא אחת התורמות הגדולות ביותר לפעילותם של ארגונים לא ממשלתיים המקדמים קמפיינים פוליטיים אינטנסיביים נגד ישראל. מחקר מפורט שערך NGO-Monitor מגלה כי המימון עומד בניגוד ליעדיה המוצהרים של דנמרק בדבר "חיזוק הדמוקרטיה, השלטון התקין וזכויות האדם".

לקריאת המאמר המלא: Danish Funds for Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) Campaigns and Politicized NGOs: Government Funding & Support Analysis

דנמרק היא אחת התורמות הגדולות ביותר לפעילותם של ארגונים לא ממשלתיים המקדמים קמפיינים פוליטיים אינטנסיביים נגד ישראל. רבים מאותם ארגונים לא ממשלתיים תומכים בהטלת חרמות וסנקציות על ישראל ומנצלים את רטוריקת זכויות האדם, החוק הבינלאומי והאפרטהייד כדי לעשות דה-לגיטימציה לישראל ולבודד אותה בזירה הבינלאומית. מחקר מפורט שערך NGO-Monitor מגלה שרבים מאותם ארגונים לא ממשלתיים מרוויחים מהמימון הדני, אשר אינו תואם ליעדיה המוצהרים של דנמרק בדבר "חיזוק הדמוקרטיה, השלטון התקין וזכויות האדם".

כך, למשל, הארגון DCA, אשר קיבל למעלה מ- 30 מיליון דולר מהממשלה הדנית, תומך ומקורב לארגונים לא ממשלתיים שהשתתפו בוועידת דרבן, בה גובשה אסטרטגיה לבידודה והחרמתה של ישראל. DCA הביע הזדהות עמוקה עם הארגון BADIL, המקדם את זכות השיבה של הפלסטינים וארגן קמפיין ממושך להעלאת המודעות הציבורית בנושאים כמו הנכבה או "המשטר הישראלי דמוי האפרטהייד על העם הפלסטיני".

במסגרת אחריותה על 'מואססאת' ('מוסדות'), גוף התומך בארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים וישראליים, דנמרק מממנת 24 ארגונים בישראל וברשות הפלסטינית. בין אותם ארגונים ניתן למנות כאלה המקדמים הטלת חרמות וסנקציות על ישראל, המנצלים לרעה את החוק הבינלאומי ואת רטוריקת זכויות האדם כדי לגנות את ישראל ואף מאשימים אותה בתקיפה מכוונת וב"טבח" של פלסטינים.

קרנות המימון הדניים מנוהלים על ידי משרד החוץ הדני והסוכנות הדנית לפיתוח בינלאומי (Danida). בהתאם לאתר הרשמי של ממשלת דנמרק, הסיוע הדני לפיתוח בינלאומי מהווה 0.8% לפחות מהתוצר הלאומי הגולמי, מה שהופך את דנמרק לאחת התורמות הגדולות ביותר בעולם. אפריקה היא עדיין יעד הסיוע העיקרי, אך גם עזה והגדה המערבית מצוינות כיעדים מרכזיים, אשר קיבלו למעלה מ- 73 מיליון קרונות דניות (כ- 15.5 מיליון דולר) בשנת 2007. 13% מהסכום הזה, המיועד להקמת פרויקטים ולסיוע הומניטארי, מועבר דרך ארגונים לא ממשלתיים דניים.

יש לציין כי הדו"ח שערך NGO-Monitor נשלח אל נציגות ממשלת דנמרק ברמאללה, אך לא זכה לתגובה.

*****


NGO Monitor -אודות העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים


קהילת הארגונים הלא ממשלתיים non-governmental organizations-NGOs) ) צוברת בשנים האחרונות כח והשפעה רבים, בייחוד בכל הנוגע לסוגיות הקשורות בסכסוך הישראלי- ערבי. לפעילותם הענפה של אותם ארגונים הכוללת פרסום דוחות, ארגון מחאות המוניות ושתדלנות פוליטית נודעת השפעה עצומה על האו"ם ועל קובעי מדיניות ברחבי העולם.

עד לאחרונה, אותם ארגונים הנתמכים על ידי תורמים נדיבים, מוסדות פילנטרופים ותקציבי ממשלה, לא היו נתונים לבדיקה עצמאית וביקורתית מכל סוג. ארגון NGO Monitor הוקם במטרה לעודד אחריות מצד אותם ארגונים ובכדי לקדם דיון ערני בסוגית מעורבותם של הארגונים הלא ממשלתיים בסכסוך הישראלי-ערבי.

ארגונים אלה שונים ומגוונים לא רק בסוגיהם וברמתם אלא גם במניעיהם הגלויים. כשם שיש ביכולתם לפעול למען מטרות טובות, כך הם יכולים להציג את עצמם ואת המטרות בשמן הם פועלים שלא כהלכה. שלא כמו ממשלות דמוקרטיות וחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, לארגונים הלא ממשלתיים אין מסגרת קבועה המאלצת אותם לקחת אחריות על הפרסומים והדוחות אותם הם מפרסמים ועל אמינותם. במקרים רבים, ארגוני זכויות אדם מוכרים ומבוססים העוסקים בפעילות הומאניטרית זוכים ל"הילת צדקנות" האופפת אותם, מעניקה להם חסינות אוטומטית ומגנה עליהם מפני בדיקות ובקורות קפדניות מידי. במקרים אחרים, ההנחה שהמניעים של אותם ארגונים מכובדים, טהורים וחפים מהטייה פוליטית או אידאולוגית, מונעת בחינה ביקורתית.

האמצעים העצומים העומדים לרשותם של ארגוני זכויות האדם, מאפשרים להם להפעיל צוותים גדולים המסוגלים לפרסם כמויות גדולות של כתבות, הודעות לעיתונים וראיונות, ההופכים אותם למקור מידע מדרגה ראשונה לעיתונאים, חוקרים ומדינאים. ההד המוגבר של הפרסומים קובע את התנאים בהם מתקיים הדיון הציבורי ויש ביכולתו להשפיע על עיצוב המדיניות של שחקנים גדולים וחשובים בזירות השונות. ביכולתם של ארגונים אלה לספק את הצורך הגובר במידע זמין וממוקד בנושאים שכבר כונו על ידי פרופסור אירווין קוטלר "הדת החילונית החדשה של זכויות האדם."

עם זאת, כפי שהוכיח ה ,NGO Monitor במקרים רבים, פרסומים ופעילויות של ארגונים הומניטרים רבים ביניהם כאלה המבוססים היטב, עומדים בניגוד חריף למטרות ולהצהרת המשימות כפי שנוסחו על ידיהם עצמם – חיזוק מעמדן של זכויות האדם האוניברסאליות ברחבי העולם. סטנדרט מוסרי כפול ודיווחים מוטעים וחסרי הקשר גרמו לעיוות גס של המימד ההומניטרי של הסכסוך הישראלי-ערבי.

המטרה של NGO Monitor היא לספק מידע וכלים לניתוח, המערערים את אותן תפיסות ופרשנויות על ידי קידום דיון ציבורי נוקב בנושאים חשובים אלו.

מי אנחנו?

NGO Monitor הוא הפרויקט המרכזי של הארגון לאחריות ארגונים לא ממשלתיים, שהוא עמותה עצמאית הרשומה בישראל, בהנהגת פרופ' ג'ראלד (גרשון) שטיינברג.

הצוות שלנו

המטרות

מטרתו המוצהרת של NGO Monitor היא להכין ולספק מחקרים ביקורתיים על פרסומיהם השונים של הארגונים הלא ממשלתיים לשימושם של עיתונאים, מוסדות פילנתרופיים, מדינאים, חוקרים, והציבור כולו.

בכוונתנו לחשוף מקרים בהם זכו נושאי זכויות האדם במסגרת הסכסוך הישראלי-ערבי לטיפול מעוות, ולספק מידע ותוכן לתועלת ארגונים העובדים במזרח התיכון. הניתוחים של NGO-MONITOR כבר תרמו לדיון הציבורי בשאלת תפקידם ומעמדם של ארגוני זכויות האדם בזירה הישראלית- פלשתינאית. בנוסף, הולכת וגוברת הדרישה לשים קץ ל עיוותים של ארגונים שונים המנצלים "ערכי זכויות אדם אוניברסאליות" על מנת לקדם מטרות צרות ואידיאולוגיות.

ליצירת קשר:

אי-מייל: mail@ngo-monitor.org
פקס: 02-561-9112
טלפון: 02-566-1020
משרד: רחוב תל חי 13,
92107 ירושלים

ליה 07.10.1023:06
58. עדאלה כארגון לאומני גזעני בתגובה להודעה מספר 57

עדאלה כארגון לאומני גזעני

לאומנות ערבית

מאת: ד"ר יוחאי סלע

לאחרונה התבשרנו כי ארגון עדאלה (عدالة) החליט להגיש מסמך ובו עיקרי "החוקה הדמוקרטית" במטרה לשנות את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. לכאורה, המסמך אינו מדבר על ביטול אופייה היהודי של מדינת ישראל, אלא, המסמך "מנסה" להציב אתגר - מתוך כוונת מכוון - בעזרת הטענה כי מדינת-ישראל אינה דמוקרטית מספיק, לטעמו של הציבור הערבי.

ראוי להזכיר, שארגון עדאלה (عدالة) ניסה את כוחו לפני זמן מה במוסדות האו"ם - שם הוא ביקש להציג הוכחות שמדינת-ישראל "נגועה" בגזענות בשל יחסה כלפי המיעוט המוסלמי. לאחר דיון בוועדת האו"ם בסוף פברואר 2007, התקבלה החלטה מטעם קבוצת המדינות שדנו בעניין, שקבעה כי מדינת ישראל נקייה מגזענות כלפי המיעוט המוסלמי.

חיסול המדינה במתק שפתיים
לאחר הכישלון הזה, לארגון עדאלה (عدالة) היתה עוד תחמושת בארסנל האידיאולוגי שלו. מה הן עיקרי הדרישות של ארגון עדאלה כפי שהן באו לידי ביטוי בעיתון הארץ ב-28 בפברואר 2007?

1. ישראל תיהפך למדינה דו-לשונית ורב תרבותית.

2. סמלי המדינה ייקבעו במשותף ע"י יהודים וערבים.

3. לנבחרי ציבור ערבים תהיה מעין זכות וטו על חוקים פוגעים.

4. חוק השבות יבוטל וחוק האזרחות ישונה.

5. כל מיעוט לאומי במדינה יוכל להקים גוף מייצג וליהנות מאוטונומיה תרבותית.

6. גבולות המדינה יהיו גבולות 1967.

7. ערביים-ישראלים יוכלו לשוב לכפרים שנטשו ב-1948.

8. הישובים הלא מוכרים יזכו להכרה.

במילים אחרות, ארגון עדאלה, באצטלה "דמוקרטית" אינו רק רוצה שכולנו נכיר בלגיטימיות של הכיבוש הערבי על ארץ-ישראל, אלא הוא גם רוצה שנתאבד כקולקטיב לאומי במדינתנו היחידה עלי-אדמות. לא רק שלארגון עדאלה יש עוד 22 מדינות ערביות ברחבי העולם, אלא הוא גם רוצה לחמוס את כבשת הרש הקטנה שלנו, וזאת במטרה לתחזק את השאיפות האימפריאליות של הלאומיות הערבית הגזענית שגירשה, סילקה, החרימה, עינתה ורצחה את היהודים שהתגוררו במדינות-ערב במשך שנים רבות.

כמה יהודים יש במדינות ערב?
עד סוף שנות ה-40 של המאה הקודמת, התגוררו במדינות-ערב כמיליון יהודים. כל יהודי שהתגורר במדינה ערבית כלשהי רכש לה כבוד, פעל על-פי חוקי המדינה, לא חתר נגדה ולא רצה להפוך אותה למדינה יהודית למרות שהיהדות היתה קיימת במקום עוד הרבה לפני בוא האסלאם. רבים מהם סולקו וגורשו בחוסר-כל במשך תקופה קצרה מאוד - מסוף שנות ה-40 ועד לתחילת שנות ה-50. האם היה עולה בדעתם של הלאומנים הערבים להתחשב בצורה כלשהי בדרישות לאומיות של היהודים אילוּ הם היו מרהיבים עוז להעלות דרישות שכאלה בפרהסיה? ברור לכל אחד מאיתנו, מה היה עולה בגורלם אילוּ היהודים היו פועלים באותה דרך בה נוהגים הארגונים הערביים בישראל. מתוך מיליון יהודים שחיו במדינות-ערב עד לסוף שנות ה-40, כמה נותרו כיום?

במצרים חיים כיום רק כ-300 יהודים.
בסוריה נותרו לכל היותר כ-200 יהודים.
בלבנון נותרו לכל היותר כ-100 יהודים.
בתימן נותרו לכל היותר כ-300 יהודים.
בלוב נותרו לכל היותר עשרות יהודים בלבד.
באלג'יריה נותרו לכל היותר כ-200 יהודים.
במרוקו נותרו כ-5,000 יהודים.
בטוניסיה נותרו כ-3,000 יהודים.
בעיראק כמעט ולא נותרו יהודים.

ללא כל ספק, הליגה הערבית יכולה לציין בסיפוק שהעולם-הערבי נקי מיהודים והטיהור האתני בוצע כהלכה (ועל כך, באחד מהמאמרים הבאים). לא רק שמדינות-ערב המוסלמיות ניקו את ארצותיהם מיהודים, הם גם רוצים לחמוס את ביתם הלאומי היחיד של הישראלים. תיאבון בלתי-נדלה יש לארגון עדאלה שלקח על עצמו להיות חוד-החנית של הלאומיות הערבית הגזענית. המקרה של ח"כ עזמי בשארה, לאור הפרסומים האחרונים, אינו מקרה בודד. ח"כ בשארה משמש כ-חלון הראווה של הלאומנות הערבית הגזענית שאליה מצטרף ארגון עדאלה כחלק ממטרה ברורה וידועה לכל, שכן, אידיאולוגיה רדיקלית מחייבת ברוב המקרים גם מעשים רדיקליים אופרטיביים המתחייבים מכך. מרגע שארגון עדאלה ניסח את הפרופיל הפוליטי שלו, תהליך ההידרדרות בין המיעוט המוסלמי לבין מדינת-ישראל הוא בלתי נמנע.

קולוניאליזם ערבי בדרכי נועם
מדינת-ישראל פועלת מתוך עיוורון דמוקרטי מוחלט. כך למשל, רשויות המדינה לא הבינו לאשורו את הדרישה של ערביי-ישראל להוסיף כיתוב בערבית לשמות הרחובות והמוסדות הרשמיים ברחבי ישראל. לכל דבר ועניין יש מטרה ותכלית ברורה ויודעה לכל. זהו נשק פוליטי כפי שהפניות לבג"צ ולאו"ם על עניינים שוליים הם נשק פולטי שמטרתו לקעקע את הלגיטימציה של התרבות והשפה הישראלית. אך אנו בעיוורוננו מוּבָלִים, עָקֵב בצד אגודל, לעבר הפיכתה של ישראל לעוד מדינה ערבית במרחב. שימו לב לסעיף 1 בדרישות של עדאלה, המובאים בתחילת המאמר, הדן בשפה הערבית ותבינו מאין החל הכל. מדינה שמכבדת את עצמה, את תרבותה ואת ריבונותה, אינה נכנעת בקלות שכזו לגחמות לאומניות של אלה השואפים לחסלה. דוגמא נוספת תבהיר את העניין מעט יותר טוב:

במרס 2007, העיתון אל-חיאת, היוצא לאור בלונדון בשפה הערבית, פרסם כתבה על ערבי-ישראלי המתגורר בישוב קלנסווה שבמשולש. האיש, בשם עראר שחאדה, בן 63, נשוי ל-8 נשים והוא אב ל-65 ילדים. חמש מנשותיו הן פלסטיניות ו-3 הנוספות הן ערביות ישראליות. ובכן, מדוע בחר העיתון להקדיש לעראר שחאדה כתבה נרחבת? וזאת משום שבימים אלה הוא מחפש את האישה ה-9, שכן "עלינו להילחם בכיבוש באמצעות ילדים וצאצאים" (באדיבות האתר ערב-אינסיידר).

הלוגיקה ההיסטורית של ארגון עדאלה
בפרק המבוא של ה"החוקה הדמוקרטית" שפרסם ארגון עדאלה בפברואר 2007, בסעיף 5 נאמרו הדברים האלה:

"הערבים-הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל חיים במולדתם מימים ימימה. כאן נולדו ופה צמחו שורשיהם ההיסטוריים, התפתחו ושגשגו חייהם הלאומיים והתרבותיים כתורמים פעילים בתרבות האנושית - הן כחלק מהאומה הערבית והאסלאמית והן כחלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני".

הטיעונים האלה מופרכים לחלוטין, כפי שהם הוסברו בהרחבה במאמר על ח"כ ג'מאל זחאלקה והאימפריאליזם הערבי. יתרה מזאת, דווקא בעזרת הסעיף הנ"ל, ארגון עדאלה עוזר לקָבֵּע - בקרב הציבור הישראלי - את הדעה שהוא פועל כחלק בלתי-נפרד מהתנועה האימפריאלית הערבית שיש לה פנים רבות ומגוונות. רק תתארו לעצמכם מה היה קורה אילו יהודי עיראק היו מעלים טענות שכאלה, למרות שלטענותיהם יש ביסוס חזק הרבה יותר מטענותיהם המופרכות של "הערבים-הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל", בניסוחו של ארגון עדאלה.

אולם אני מעוניין להתעכב על המושג "מימים ימימה", החושף שוב את ה"לוגיקה ההיסטורית" של המיעוט המוסלמי החי בישראל ושל הערבים-המוסלמים החיים במרחב המזרח-תיכוני. המושג "מימים ימימה" הוא ביטוי מקראי המופיע בספר שמואל א', במילים האלה: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה". זהו פסוק המתייחס לאירועים שתרחשו בארץ-ישראל לפני כ-3,000 שנה. אז מבחינה היסטורית-ישראלית יש לנו מושג מה המשמעות האמיתית של הביטוי "מימים ימימה". אך, מה המשמעות ההיסטורית של הביטוי בראייתה של התעמולה הערבית? ובכן, זה הכל עניין של נוחות היסטוריוגרפית היכולה להתחיל גם בעוד שעה או לפני שנה או לפני עשור בודד.

מנסחי ה"חוקה הדמוקרטית" דימו בליבם שמעצם השימוש בביטוי הישראלי הזה, די בכוחו להוות גשר בין העובדות ההיסטוריות לבין הרטוריקה הערבית - ולא כך הוא. שכן, במעשה זה נהג ארגון עדאלה (عدالة), פעם נוספת, במנהג של חקיינות הנכנסת להגדרה של גניבה היסטורית לצד אידיאולוגיה הערבית הקולוניאליסטית שצריך לשים לה סוף - במוקדם או במאוחר.

http://www.mideast.co.il/p-2_a-105/



ליה 08.10.1014:11
59. שלום עכשיו אינו ארגון שמאל. הוא יחידה מובחרת בצבאות ערב בתגובה להודעה מספר 58
"שלום עכשיו" נתפסה "על חם"

כך תדרכה תנועת "שלום עכשיו" בכירים בקונסוליה האמריקנית אודות הבניה בשומרון. ראש המועצה ליועמ"ש: פתח בחקירה פלילית.

רבות נכתב בשנים האחרונות על ארגוני שמאל קיצוני בישראל, המתמחים בפרסום דו"חות בכלי התקשורת על בניה, פגיעת צה"ל באזרחים ערבים ונושאים נוספים בעיתוי העלול ליצור מבוכה לממשלת ישראל.

מנהל יחידת קשרי החוץ שליד המועצה האזורית שומרון, דוד העברי, נסע במכוניתו השבוע בין הישובים ברקן ורבבה. בצד הדרך חנו שני ג'יפים חדישים ולצידם עמדו מספר אנשים עם מצלמה וצפו לעבר בתי הישוב רבבה, תוך כדי שאחד מהם מצלם וחברתו מצביעה לכיוון השכונה החדשה הנבנית בישוב ומסבירה לו דברים בלהט.

כשהתקרב העברי, שמכיר מתוקף תפקידו שגרירים, חברי פרלמנט ופקידי ממשל רבים ממדינות שונות אל הקבוצה ,נדהם לגלות שהאדם החמוש במצלמה הוא ג'ונתן קולן המזכיר המדיני של הקונסוליה האמריקנית במזרח ירושלים ואילו המדריכה המסורה המרצה לו בלהט ומצביעה על בתי הישוב היא לטענתו, חגית עפרן מנהלת "פרוייקט המעקב" אחר ישובי יו"ש של ארגון השמאל הקיצוני "שלום עכשיו".

העברי ניגש אל הקבוצה וברך לשלום את חגית עפרן, אשר הגיבה במבוכה רבה ונמלטה אל הג'יפ שלה. לאחר מכן פנה העברי אל מזכיר הקונסוליה קולן, אותו הוא מכיר היטב, אמר לו שהוא מתפלא על התנהלותו ושאלו האם הוא מרגל אחרי ההתיישבות.

קולן הגיב במבוכה אף הוא ולאחר מספר "גמגומים" התנצל שעליו לנסוע ועלה אף הוא לג'יפ הקונסוליה יחד עם איש צוות נוסף שהיה עימו. לפני כן סיירה ה"משלחת" גם בקדומים ובקרית נטפים.

ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, הגיב בזעם למקרה "שלום עכשיו הוא ארגון שמאל קיצוני הפוגע בצורה חמורה וקשה במדינת ישראל. חלק מאנשי 'שלום עכשיו' פועלים כשטינקרים בזויים בתשלום, מדובר במעשה שלא יעשה שחוצה את כל הקוים האדומים שלנו כעם וכמדינה. קשה להמנע מהרהורים נוגים ומזכרונות מהעבר על יהודים בדורות עברו שהלשינו על אחיהם לגויים. מסתבר שלארגוני השמאל הקיצוני אין שום קו אדום".

בעקבות המקרה פנה גרשון מסיקה אמש (ה) במכתב דחוף ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית כנגד ארגון השמאל הקיצוני "שלום עכשיו" וחגית עפרן בחשד לריגול, מגע עם סוכן זר וכן עברה על חוק הגנת הפרטיות.

במכתבו התייחס מסיקה למקרה חמור זה וכן לתופעת ה"הלשנות" בכללותה וציין כי "עולה החשד שלכאורה ארגונים אלו מופעלים למעשה ע"י מדינות זרות אלו ע"מ לפגוע באושיות המדינה. אני פונה אליך בבקשה לפתוח בחקירה בסעיפים אלו ולעצור פעילות חתרנית העלולה לפגוע במדינת ישראל ובמקרים מסויימים ייתכן שאף לסכן את בטחונה".

במכתבו, התייחס מסיקה במכתבו גם לפרובוקציות רבות מול מתיישבים, המתבצעות בשומרון ע"י ארגוני שמאל קיצוני כנגד המתיישבים, "חייב אני לומר כי ישנו מכנה משותף חמור ביותר בין מעשי הלשנה למדינות זרות על בניה ביהודה ושומרון ע"י ארגוני שמאל קיצוני לא מעטים לבין יצירת פרובוקציות והסתה של ערבים לתקוף אזרחים יהודיים בישובים ובמאחזים בשומרון ע"י ארגוני שמאל קיצוני בשנים האחרונות ע"מ להגיע לתמונות מכפישות כנגד ההתיישבות היהודית ביו"ש".

עוד הוא ציין, "גם תושבי השומרון סובלים רבות בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופת המסיק, מפרובוקציות נגד חקלאים יהודים למטרות תקשורתיות של הצגת מצגי שווא היוצרים גם כן נזק חמור ביותר למדינת ישראל ואשר חלקם מסכנים אף הם את בטחון המדינה".

גם ב"ארגון ציוני אמריקה" מהארגונים היהודיים הותיקים והמרכזיים בארצות הברית, הפעיל המסדרונות השלטון בארה"ב וכן במדינת ישראל, הופתעו מהמקרה והצהירו אמש כי יפעלו לבירור העניין בקונגרס בארה"ב.

http://ברשת האינטרנט              /News/News.aspx/209951

תגוביות:

1.על כזה דבר הושיבו האמריקאים את יונתן פולארד בכלא....

2.זה בדיוק מה שנקרא "ריגול".

3.איפה המחלקה היהודית בשב"כ כשצריך אותה...?

4.לראש המועצה, חבל על מאמציך, אין כל סכוי שהיועץ המשפטי יפעל בענין מאחר והישראלי המצוי אמנם אינו נמצא בגלות, אולם הגלות מושרשת עמוק עמוק בתוך נשמתו.אשר לפעילי שלום אך שוא, קשה להניח שישנו עוד עם בעולם בו התפתח סרטן ממאיר שכזה ואילו היה לנו עסק עם יועץ משפטי הגון, הוא היה צריך לפעול לכריתה מוחלטת של גידול ממאיר זה.

5.במקום להסתתר מאחורי הביטוי האלגנטי - שמאל קיצוני -הסוטה, עופרן, היא נכדתו של ישעיהו ליבוביץ. העופרן בא מן השם ה"נחות", זעפראני. ואכן, זה עוף רן ומזמר, בסלנג - שטינקר, בעברית צחה - מלשינה, מוסרת, רודפת, מהרסת ומחריבה. תארו לעצמכם אדם הקם בבוקר למטרה אחת בלבד - לקדם את טיהור ארץ ישראל מיהודיה, בעליה, בועליה. אברהם, בנים גידלת ורוממת, עם גנים של ישעיהו ליבוביץ, חשבת שזה כבוד ענק להתחתן בו. עכשיו עם ישראל משלם את התמורה. חשבת על העובדה, שעל כמה מילדיך חל דין רודף? אכן, כל הכבוד!

6.דברים של המשורר יצחק כצנלסון שעלה בעשן המשרפות השמימה.
"... אלה, מחוללי תנועת השמד הרוחני במיטב עמנו, בהמונינו, בעניינו, במסכנינו, שהשניאו את עצמם עליהם! את עמם! אלה השרצים, שמצצו בעצמם בבית-מדרשם מן היהודי את חוט שדרתו, נהנו, שמנו, שבעו ובעטו בו, במאכל נביאים, מרוב טובה, מרוב עושר רוחני, שלא עיכלוהו, שאינם ראויים וכדאים לו... ש. סיבר עלי בהתמרמרות מזוייפת: מה הם רוצים, הציונים, מן הערבים העניים, איזה תואנות הם מבקשים עליהם, באיזו אכזריות הם מנשלים אותם מעל אדמתם... זה הבור, המומר-להכעיס, זולל החֵלב הזה, זה הלץ השטחי בטבעו – הוא אוהב... את הערבים! שמלוא כל הארצות, ארצות המזרח, הנם, ובכבוד ובהוקרה. ההסיתו בם האנגלים את מישהו, ע"י לוקים, צ'נסלרים וסמואלים שונים (סמואלים! אוי לנו!), לעשות בהם פרעות, כמו שהם מסיתים מזמן לזמן בנו?


מה לבני הבליעל, ראשי הבוּנד שלנו, לאותו "מושל פלשתינאי" המדברים בלשון אחת, במה שנוגע לעם ישראל? מושל א"י השואל את אחד היהודים, את ז'וכוביצקי על גג בית במגדיאל: "הנה אני מתבונן אל סביבי ורואה את העובדים בשדות ובכרמים כאן – יהודים! יהודים! רק יהודים!.... לערבים אין אתם נותנים דריסת הרגל אצלכם? הכרזתם עליהם חרם...". כך שואל גוי לא תם, רק מתמם. – אדוני המושל, ענה לו היהודי ממגדיאל, את אשר ידע הגוי לכתחילה: פיסת ארץ זעומה במידה, קצרה, צרה, קטנה ישנה בעולם הגדול, על פני הארץ הרחבה, על פני אדמת ה' הגדולה, שאנו נרדפים עליה באכזריות כה נוראה על ידי כל הגויים, פיסת ארץ קטנה שאנו יכולים לעבדה, כדי להסיר חרפה מעלינו, חרפת בלבולים ועלילות דם ממש – ועינכם צרה בנו גם בפיסת ארץ זו? ולערבים – כל ארצות המזרח להם הן... המושל שמע את אשר ידע והחריש... ואולי התבייש קצת באותו רגע בפני עצמו....
אלה ה...... מצח נחושת להם, מצח זונות! מי כמוהם יודע את עני המונינו, מי כמוהם ראה אותם בסבלותיהם, בכלימתם בין זרים עוינים ומתנכלים לחייהם. זה, האחרון, ראה את עמו-לא-עמו בראשית כליונו החרוץ – אשריהו שברח בעוד זמן, שאילו נשאר, לא יכלתי לקללו כמו שאני מקללו ויורק בפניו עכשו... את הבוגד שהומת עם קדושים, איני מקלל ואיני יורק... איני יורק בפני המת. איני יורק בפני עוכרי ישראל, משרתי הגסטאפו במחיר, שהשיאו מוות על אלפי יהודים... אותם אהרוג, אם אך יהיה לאל ידי...."

7.שלום עכשיו אינו ארגון שמאל..... הוא יחידה מובחרת בצבאות ערב!

8.אילו פלילים ואילו נעליים. בוגדים של ממש וכך יש להתיחס עליהם.

9.אנשי שלום עכשיו הם הסרטן של מדינת ישראל.

10.לא לדאוג, היוע"מ לא יעשה כלום, ואם יעשה - בג"ץ יגן עליה...

11. יש לבדוק קשרים בין שלום עכשיו לחיזבללה בעיקר בזמן המלחמות. ייתכן
שהכווינו טילים להתנחלויות.

12.שיעצרו את הנציג האמריקאי באשמת ריגול וישוחרר תמורת פולארד.

13.ל"שלום=אסון עכשיו" אין כל קשר לשלום. זה פשוט ארגון בוגדים
וכך צריך להתייחס ולשפוט אותם. מקומם בערב הסעודית!!

14.שלום עכשיו = סוכנים בתשלום מארגונים ניאו-נאצים.

15.גם ענת קם נתפשה על חם בפשע נורא והיא בחופשה בבית!

16.די לשקרים, די לצביעות, די לבוגדים. הגיע הזמן לגרש את המהרסים והמחריבים,מהרסייך ומחריבייך ממך יגורשו לאלתר.

17.שלום עכשיו כבר מוזכרים בתורה.בתורה כתוב על דור המבול ( בראשית ו-יג ) כי מלאה הארץ חמס מפניהם.בתקוה שבמהרה בימינו גם נזכה לראות בקיום והנני משחיתם את הארץ.

18.כל הכבוד לדוד העברי וגרשון מסיקה כתושבי שומרון אנחנו מודים לכם על ערנותכם ופועלכם.חזקו ואמצו.

19.המזכ"ל אופנהיימר חבר מפלגת "העבודה"! אהוד ברק בוודאי יודע זאת.
שלום עכשיו על גרורותיו הם חלק מהשלטון !

20.החלום האמריקאי של אנשי "שלום עכשיו" .במקום לעשות כמו ישראלים חלוצים צעירים ונמרצים שזה עתה השתחררו מצה"ל ונסעו לאמריקה בשביל להרוויח הרבה דולרים אמריקאים ובכך להגשים את החלום האמריקאי, אז אנשי שלום עכשיו החליטו להגשים את החלום האמריקאי על חשבון המתנחלים בישראל.

21.למינים ולמלשינים אל תהי תקווה וכל הזדים כרגע ..


ליה 13.10.1016:33
60. טירקל לא קונה את שקרי ''בצלם'' בתגובה להודעה מספר 59

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.10.10 בשעה 16:46 בברכה, ליה

ביקורת בועדת טירקל על 'בצלם'

ועדת טירקל מבקרת את 'בצלם': אתם מנתקים את הטרור מהתגובה הישראלית, אין מצור ואין מצוקה ברצועת עזה.

בפני ועדת טירקל לבחינת אירועי משט הטרור הטורקי הופיעה היום מנכ"לית תנועת השמאל הקיצונית 'בצלם', ג'סיקה מונטל, שביקשה להציג נתונים קשים לכאורה על המציאות ההומאניטארית ברצועת עזה. בתגובה זכתה מונטל לביקורת קשה מצידם של חברי הועדה.

מונטל הקפידה להגדיר את המציאות ברצועה כמצור ובשל כך שמעה את חבר הוועדה האלוף במיל' עמוס חורב תוקף אותה על כינוי זה "למה את מכנה זאת מצור? זה סגר ולא מצור", אמר לה והבהיר לה שהמינוח כאן משמעותי, שכן משמעות המונח מצור היא כדוגמת המצור הרומי על ירושלים, מצור שמוביל למוות, ובניגוד לכך המציאות האמיתית היא סגר שמשמעותו פיקוח ביטחוני ולא מעבר לכך. מונטל מצידה טענה שהיא אינה מתעקשת על הסמנטיקה, כהגדרתה, אלא על המציאות המשפטית בה ישראל אחראית למתרחש ברצועת עזה.

מונטל שמעה ביקורת גם לגבי אמינות הנתונים אותם הציגה בפני חברי הועדה. כמו כן הזכירו חברי הועדה למונטל שהסיבה שהובילה להצבת הסגר על הרצועה היא הטרור הפלשתיני. "אנחנו לא באיי סיישל", הזכיר למונטל חבר הוועדה ראובן מרחב. מונטל מצידה הבהירה שאינה מתכחשת למציאות הביטחונית הקשה ברצועה, אך היא מתמקדת במחיר ההומאניטארי שמשלמת האוכלוסייה האזרחית ברצועה.

האלוף במיל' עמוס חורב קבע באוזני מונטל כי בידי הוועדה נתונים ומהם עולה שאין בעיה הומאניטרית ברצועת עזה, אמרה שקוממה את מונטל.

יו"ר הווועדה, השופט טירקל עצמו, טען ש'בצלם' מנתקים את האירועים מההקשר הביטחוני שלהם "אני מקווה שתסכימי איתי שאם היו ההפגזות נפסקות, סביר שגם פעולות הנגד של ישראל היו נפסקות", אמר טירקל ותהה מדוע מופעל לחץ רק כלפי ישראל וקבע כי מדובר לטעמו בחוסר הגינות בסיסית.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.ארגון בצלם הוא גיס חמישי שמשתף פעולה עם אוייבי ישראל.
יש להוציא אותו אל מחוץ לחוק.

2.צריך לבדוק מהיכן התקציבים שלהם.כיצד יתכן שבצלם (שלא נחשב לעסק רווחי), מחזיק משרד מפואר בגבעת שאול (בצמוד למכון אורה של מכון מאיר) עם למעלה מעשרה עובדים, טלפונים, כלי רכב, וכ"ו.מי מממן את פעילות הריגול הזו נגד ישראל ? מדוע הדבר לא נבדק על ידי גופי המדינה עד היום ?
וגם לא ע"י עיתונאים ? את מי מייצג ארגון הריגול הזה נגד ישראל ?

3.בצלם, גוש שלום, שלום עכשיו, מוסאווי, עדאלה, כל אלה ארגונים
אנטישמיים, ששמו להם למטרה לפגוע בכל דרך אפשרית ביהודים בישראל. לצערי הם מקבלים אוזן קשבת ועזרה מהמאפיה השמאלנית קיצונית ששולטת בכל מוקדי הכח במדינה - פרקליטות, בג"ץ, תקשורת, שלא ניתנים לבחירת הציבור. בלי עזרה של המאפיה השמאלנית, החלאות שמרכיבים את הארגונים האלה במקרה הטוב היו בכלא ובמקרה היותר טוב היו מוצאים את מותם בדרך זו או אחרת.

4.בצלם איבדו מזמן צלם! כנופיה של שקרנים הפועלת מתוך מניע אחד-
שינאת ישראל !

ליה 13.10.1020:00
61. ''מקור הסמכות'' של 'בצלם' - מ (ה) צ ל ב . בתגובה להודעה מספר 60

גילוי 'צפונות' בצלם .

"מקור הסמכות" של 'בצלם' - מ (ה) צ ל ב .

> > > אלה - אלופי אֱ-ד-ו-ם. צאצאי עשיו,

שלקח לאשה את בָּשמת בת ישמעאל ....

"ב צ ל ם " - תולדותם לבית אבותם, לעיל ייחוסם.


http://www.inn.co.il/News/News.aspx...
פילוביץ שחף 14.10.1016:48
62. אנשי רוח לאירופה: העניקו פרס ל''שוברים שתיקה'' (*) בתגובה להודעה מספר 0
אנשי רוח לאירופה: העניקו פרס ל"שוברים שתיקה"
מאת: גלעד גרוסמן, מערכת וואלה! חדשות | יום חמישי, 14 באוקטובר 2010, 12:48


"הדבר גם עשוי לסייע בהגברת הדיון ההכרחי בתוך ישראל על מציאות הכיבוש ". שריד, מחותמי המכתב (ניר לנדאו)

במכתב לחברי הפרלמנט האירופי המליצו שורה ארוכה של פוליטקאים ואנשי רוח להעניק את פרס סחרוב היוקרתי לארגון 'שוברים שתיקה'
"הדבר יסייע בהגברת הדיון על הכיבוש".

פוליטקאים לשעבר, אנשי רוח, אמנים ואקדמאים מישראל שלחו היום (חמישי) מכתב לכלל חברי הפרלמנט האירופי בקריאה לתמוך בהענקת פרס "סחרוב" לזכויות אדם לארגון "שוברים שתיקה" הישראלי. לדברי החותמים, הענקת הפרס תסייע במאבק נגד תהליך הדה-לגיטימציה שעובר על ארגוני זכויות האדם בישראל.

במכתב, עליו חתומים בין השאר יוסי שריד, שולמית אלוני, יוסי ביילין, אברהם בורג, אורי אבנרי, נעמי חזן, זהבה גלאון, יהושע סובול, דוד טרקטובר, פרופ' זאב שטרנהל והצלם אלכס ליבק, נכתב כי "בתור ישראלים שהחברה שלנו חשובה להם, אנחנו חשים שראוי ביותר להעניק את הפרס לארגון, והדבר גם עשוי לסייע בהגברת הדיון ההכרחי בתוך ישראל על מציאות הכיבוש ובמבקיל לחזק את החברה האזרחית בישראל".

עוד נכתב, כי "למרבה הצער, אנחנו עדים לתופעה מסוכנת בישראל, של ניהול מתקפה על עצם הלגיטימיות של ארגונים כמו 'שוברים שתיקה', על ידי ארגונים ויחידים התומכים בכיבוש, ועל ידי כמה גורמים בממשלה עצמה. אנו סבורים שיש להשיב להתפתחות זו באופן רם ונחרץ".

פרס סחרוב, מוענק מדי שנה על ידי הפרלמנט האירופי מאז שנת 1988 לאנשים או ארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו. הפרס, בגובה 50 אלף אירו, נקרא על שמו של זוכה פרס נובל לשלום, הפיזיקאי הרוסי אנדריי סחרוב. בין זוכי העבר נמנים נלסון מנדלה, ארגון "האמהות של כיכר דה מאיו", ד"ר נורית פלד-אלחנן וקופי ענאן. בתחילת השבוע הבא יבחרו שלושת המועמדים הסופיים לפרס, כאשר הזוכה יוכרז בעוד שבוע.
מקור:
http://news.walla.co.il/?w=/22/1743...
.
.
תזכורת ליהודונים הבוגדים במידנת ארץ ישראל:
.
.
וידאו, כתבה שהיתה הערב במבט מי מממן את ''שוברים שתיקה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...

אירגונים לא ממשלתיים ונזקם לישראל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...

ח''כ בן סימון: מזועזע מההתקפה המקארתיסטית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...

אלוף במיל' עמידרור : הקרן לישראל חדשה מבצעת מעשי בגידה!!! (וידיאו)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...

האם משרד החוץ הישראלי דוגל במדיניות של אפליה?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...

איש הקרן החדשה בניו יורק, מכנה את ישראל 'טרוריסטית'
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...

הקרן לישראל חדשה: מגישי גל''צ הסיתו לרצח
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...




מה אומר החוק במדינת ישראל על...´´בגידה´´???
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
















ליה 20.10.1009:20
63. לחקור את הקשר בין רבני צוהר והקרן לישראל החדשה! בתגובה להודעה מספר 62
לחקור את הקשר בין רבני צוהר והקרן החדשה !

ארגונים קשורים לרבני צוהר כמו "קולך" ו"נאמני תורה ועבודה" מקבלים מימון מהקרן לישראל החדשה.

פרופ' ידידיה שטרן שייך ל"נאמני תורה ועבודה", והוא גם סגן של "המכון הישראלי לדמוקרטיה", שחברי הדירקטוריון שלו כוללים את הנרי קיסינג'ר,את ג'ורג' שולץ ואת ג'יימס ווולפנסון.

בארגון "קדם" (קשור לארגון icci) יש רבנים של "מימד" ושל "ישיבת מעלה
גלבוע".

"קדם" מקבל מימון מממשלות ארה''ב וגרמניה.

למה לא חוקרים את זה ?

http://www.inn.co.il/Articles/Artic...

תגובית 2
ליה 22.10.1007:01
64. הקרן החדשה לישראל בתגובה להודעה מספר 63

הקרן החדשה לישראל (באנגלית: New Israel Fund) היא מוסד ללא כוונת רווח שמרכזו בוושינגטון[1], העוסק בהעברת תרומות לארגונים ישראלים העוסקים בזכויות אדם, בפלורליזם דתי, בדו-קיום בין יהודים לערבים ובקידום נושאים סביבתיים.

הקרן החדשה לישראל מפעילה סניפים בארצות הברית, ישראל, בקנדה, בבריטניה ובשווייץ. החברה רשומה כמלכ"ר בארצות הברית, בקנדה ובבריטניה. בישראל, היא רשומה כחברת חו"ל בשם "ניו ישראל פונד".

נשיאת הקרן היא נעמי חזן. מנכ"ל הקרן הוא דניאל סוקאץ' ומנכ"לית הסניף בישראל היא רחל ליאל, שהחליפה את אליעזר יערי, שמילא את התפקיד במשך שנים רבות עד לפרישתו בשנת 2009.

הקרן הוקמה בקליפורניה ב-1979 על ידי בני-הזוג ג'ונתן כהן ואלנור פרידמן [2] מגייסי-תרומות מקצועיים. לזוג היו קרובים בישראל. כהן, פעיל ציבור שנולד וגדל בדרום-אפריקה, אף התגורר בישראל בשלהי שנות השישים, ובמסגרת תפקידו כמגייס תרומות מקצועי ערך ביקורים רבים בישראל בשנות השבעים.

בריאיון לכבוד שנת העשרים ליסוד הקרן אמר כהן: "היה מספר נכבד של תורמים בגילנו שהרגישו מנוכרים מתמיכה בישראל, ולא התייחסו בחיוב למגבית היהודית המאוחדת כהוריהם וסביהם". הקמת הקרן הייתה "הרעיון שלנו לדרך לעירוב אנשים בפילנתרופיה יהודית. ... על בסיס הניסיון (הפילנתרופי) שלנו, הבנו שכמויות קטנות של כסף יכולות להביא לשינויים גדולים."[3]

יחד עם אלווין באום, ראש ברית הלהט"ב בפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו, ונעמי לאוטר, מנהלת אזורית של איפא"ק,[4] הם יצאו לישראל במטרה לבחון את הצורך בהקמת קרן חדשה. [3] בעקבות השתתפותם במשלחת, באום ולאוטר נעשו לחברים-מייסדים בחברה.

הסניף הישראלי נרשם ב-1980 לפי פקודת החברות כחברה מסוג "חברת חו"ל" תחת השם "ניו ישראל פונד"[5][6]. מטהו ממוקם בירושלים, והוא מפעיל סניפי-משנה בבאר-שבע, בחיפה, בלוד ובבאקה אל-גרביה.

בשלוש השנים הראשונות הסכומים שעמדו לרשות הקרן היו מצומצמים יחסית, והקרן מימנה בהם בין השאר את האגודה לזכויות האזרח. ב-1982 הגיעה הנהלת הקרן למסקנה שדרוש שינוי יסודי בדרכי פעולתה. לאחר קיום דו-שיח עם הארגונים הממומנים על ידיה, החליטה הנהלת הקרן שהשינוי הדרוש הוא מעבר מסיוע מימוני בלבד למודל משולב של מימון, ייעוץ והכוונה, ולשם כך הוקם האגף המבצעי של הקרן, "שתיל - שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי"[7] על ידי שרה קרניאל, שעמדה בראשו בשנים 1983-1982.

הארגונים הראשונים שקיבלו ייעוץ מ"שתיל" היו הכפר הערבי-יהודי נווה שלום, אנוש - העמותה הישראלית לבריאות הנפש, והאגודה לזכויות האזרח.

ב-1983, לאחר עזיבת קרניאל, מונתה שרי ריבקין למנהלת "שתיל", וכיהנה בתפקיד זה עד 1998.[8]

"שתיל" מייעץ לארגונים בפיתוח וניהול הארגון, פיתוח משאבים ומידע על מקורות מימון, שדלנות, תקשורת ומאבק ציבורי, אינטרנט וטכנולוגיה, ניהול כספים וניהול עמותות. הייעוץ ניתן ב-6 סניפים, הפרושים מבאר שבע ועד ראש פינה, ושבהם מועסקים כמאה עובדים. כמו כן מפעיל "שתיל" אתר אינטרנט בארבע שפות (ערבית, רוסית, אנגלית ועברית) המספק מידע לארגונים לשינוי חברתי, ובין היתר רשימות ארגונים, פירוט אירועים, לוח דרושים ועוד.

בשנת 1985 גדל תקציב סניף הקרן בישראל ל-25,000 דולר, וריבקין עברה למשרה מלאה. פעילות "שתיל" הייתה עוד מינורית למדי, ובין הפעילויות אפשר לציין סדנה למתנדבות במקלטים לנשים מוכות. ב-1986 גדלה מצבת העובדים לשלושה, והקרן החלה להכשיר אנשי דוברות ויחצ"נות בקרב הארגונים להם סייעה, בהם "האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדווים בישראל" של נורי עוקבי וניצניה של "אגודת הארבעים" (כפרים בלתי מוכרים) בעין חוד.

מאז אמצע שנות ה-80 מפעילה הקרן תוכנית במסגרתה מעניקה הקרן מלגת לימודים למשפטנים ישראלים היוצאים ללימודי תואר שני במשפטים בארצות הברית, תוך התמחות בזכויות האדם. עם משתתפי התוכנית נמנים עורכי הדין אביגדור פלדמן, חסן ג'בארין, דן יקיר וד"ר נטע זיו.[9][10]

ב-1987 נפתח סניף הקרן בחיפה ומיד החל לייעץ לארגונים כמו "אישה לאישה" ו"שותפות" - ארגון יהודי-ערבי. באותה השנה, לראשונה השתתף ראש הממשלה, יצחק שמיר, בפעילות הקרן: כנס של התאחדות עולי אתיופיה בדרישה להעלאת בני משפחה נוספים ארצה.

הקרן מממנת את פרויקט "אוהדים למניעת אלימות בספורט", המופעל בשיתוף מינהל הספורט של משרד התרבות והספורט, אגף מצילה [11] של המשרד לביטחון הפנים, וההתאחדות לכדורגל בישראל. הפרויקט [12] הוא תוכנית מניעתית והסברתית כוללת בליגת-העל שמטרתה להפחית את האלימות בספורט.

הקרן שותפה עם פרויקט תגלית בארגון מסלול סיורים מיוחד במסגרת הפרויקט, בשם: "גלו את ישראל: שלום, פלורליזם וצדק חברתי".[13]

הקרן החדשה לישראל יצרה שותפות עם קרן פורד ומנהלת עבורה את קרן פורד ישראל החל משנת 2003. במסגרת שיתוף הפעולה בין הקרנות העבירה קרן פורד מענקים בסך 40 מיליון דולר דרך הקרן החדשה לישראל.‏[14]

על פי דוח הקרן מ-2006, מאז היווסדה ב-1979 היא העניקה יותר מ-200 מיליון דולר לכ-800 ארגונים שונים.[15] 30% מהכספים שמחלקת הקרן בישראל מופנים לפעילות המיועדת לקדם את ערביי ישראל ולהשוואת מעמדם לזה של היהודים בישראל [16]. בארגונים המקבלים מימון מהקרן נמצאים מרכז מוסאוא, עדאלה, אתג׳אה, אעלאם, האגודה הערבית לזכויות האדם, בצלם, האגודה לזכויות האזרח בישראל, המועצה לשלום ולביטחון, שדולת הנשים בישראל, אדם טבע ודין, יש דין, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, קו לעובד, נוער כהלכה ורבים אחרים.

פולמוס סביב פעולת הקרןבתחילת 2010 יצאה תנועת "אם תרצו" במסע פרסום, שכוון נגד הקרן החדשה לישראל ונגד נשיאתה, נעמי חזן. "אם תרצו" האשימה את הקרן בתמיכה בארגונים שסיפקו נתונים לוועדת גולדסטון, וטענה כי ללא נתוני ארגונים אלה נראה שלא היה לגולדסטון ביסוס לרוב טענותיו.[17] בנוסף טענו שהקרן תומכת בארגונים המגישים תביעות נגד קציני צה"ל מחוץ לישראל בהאשמה של פשעי מלחמה. בקמפיין כונתה חזן בשם "נעמי גולדסטון-חזן", והוצגה כבעלת קרן, המנגחת את דגל ישראל. "מעריב" דיווח בהבלטה על טענות "אם תרצו", ואישים שונים הצטרפו לביקורת זו.[18] חזן כינתה את מסע הפרסום: "הפצת שקרים מקארתיסטית",[19] והקרן פרסמה מסמך תגובה לטענות "אם תרצו", ובו טענה שהמסמך של "אם תרצו" הוא מניפולציה שקרית.[20] גם עמותת "קשב", הנתמכת על ידי הקרן, פרסמה מסמך תגובה בו אמרה כי המסמך של "אם תרצו" מגמתי ורצוף עיוותים[21]. הפרשה נידונה גם בדיון סוער במליאת הכנסת.[22] לדברי הקרן, הקמפיין של "אם תרצו" הביא לגידול ניכר במספר התורמים ובהיקף התרומות לקרן.[23]

לביקורת של "אם תרצו" הצטרפו גורמים אחרים, בהם NGO Monitor ובן-דרור ימיני, שהאשימו את הקרן בתמיכה בארגונים השוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל, העוסקים בדמוניזציה שלה ורוצים להפכה למדינה דו-לאומית.[24] ימיני ציטט במאמרו מכתב של אלמונית המספרת כי שמעה אמירות כאלה בסמינר של הקרן. הקרן הגיבה לטענות אלה בפרסום מודעות ענק בעיתונות (בפרט במעריב) ובאינטרנט, שבהן אמרה כי דברי ימיני ודברי הבחורה אותה הוא מצטט "מלאי שקרים ועיוותים".[25]

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94...


ליה 22.10.1007:59
65. הנדיב לא ידוע בתגובה להודעה מספר 64

הנדיב לא ידוע

מאת שרה ליבוביץ דר

אלפי קרנות זרות מעבירות בכל שנה כמיליארד דולר תרומות לעמותות ולארגונים שונים בישראל. רובן לא מעוניינות לחשוף את פעילותן, אינן רשומות כלל בישראל ואפילו לא מחזיקות כאן נציגים. הקריטריונים לחלוקת התרומות לא ידועים, רשימת הנהנים לא מפורסמת. יש מי שסבור שזה בדיוק המצב הרצוי

10 הקרנות הגדולות בישראל

בחמשת החודשים הראשונים של 2003 העבירה הקרן לידידות לעיריית באר שבע יותר מחצי מיליון שקלים. את הכסף אסף הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן, מרבע מיליון נוצרים אוונגליסטים בארצות הברית. זהותם ומניעיהם של התורמים אינם ידועים, אבל ראש עיריית באר שבע, יעקב טרנר, לא מוטרד מכך. "אנחנו יודעים לזהות ידידים גם אם הם נוצרים", הוא אומר.

לעיריית מגדל העמק העבירה הקרן לידידות 300 אלף שקלים. ראש העיר, אלי ברדה, מקבל את הכסף בברכה. "לי באופן אישי זה לא מפריע שהם נוצרים אוונגליסטים. התרומה לא מותנית בשום דבר ואין קשר בין מקבל התרומה לבין הנוצרים שתרמו".

הקרן לידידות פועלת בישראל שלוש שנים, והיא אחת הקרנות הגדולות כאן: בשנה האחרונה היא תרמה 20 מיליון דולר. הסכומים שעמותות ורשויות מקומיות שונות קיבלו מהקרן משמעותיים: ארגון "אשל" שמסייע לקשישים קיבל 300 אלף דולר, רשת שמפעילה בתי תמחוי קיבלה 665 אלף דולר, עיריית עכו קיבלה 600 אלף שקל. לבקשתו של ראש הממשלה תרמה הקרן לפני פתיחת שנת הלימודים 650 אלף דולר לקניית ילקוטים לתלמידים נזקקים. לפני שבועיים היא חנכה מוקדי חירום בשביל זק"א. הקרן היא כיום המממנת העיקרית של הארגון.

בארצות הברית יש מי שמאשים את הרב אקשטיין בשיתוף פעולה עם מיסיונרים אוונגליסטים ימנים שמניעיהם מפוקפקים. "הוא מוכר את כבוד היהודים ואת כבודה של מדינת ישראל", אמר אייב פוקסמן, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, בראיון עיתונאי ב-2001. "מה שהוא עושה זה סטייה".

אקשטיין מגן כבר שנים בעיתונות האמריקאית על כבודם של האוונגליסטים. ב-97' הוא אמר ל"שיקגו סאן טיימס" שהוא מאפשר להם להיות האוסקר שינדלרים של ימינו. "על היהודים להבין שנוצרים תמיד ינסו להעביר אחרים על דתם", הוא הסביר לעיתון היהודי "פורוורד" בדצמבר 99'. ל"וושינגטון טיימס" הוא אמר ביולי 2001 שהוא מתקשה לעבוד עם פרוטסטנטים מהזרם המרכזי, משום שהם מסרבים למתוח ביקורת על אש"ף.

"הכסף שלנו לא הולך למטרות מיסיונריות ולא לעניינים פוליטיים, אלא רק לאנשים במצוקה", הוא אומר. "הכסף מגיע מנוצרים טובים שמאמינים בתנ"ך, ובתנ"ך כתוב שהעם היהודי הוא עם סגולה - הם לוקחים את זה ברצינות. לתורמים אין קשר ישיר עם מי שמקבלים את הכסף. אנחנו מצידנו משתדלים שמי שמקבל את הכסף יבין שהכסף בא מלא-יהודים. זה קשה בעיקר לחרדים, אבל רובם לוקחים. יש ביקורת ויש כמה שמסרבים. בשנה שעברה חילקנו מעילים לילדים במאה רשויות מקומיות. חמש רשויות סירבו לקבל את המעילים בגלל שהכסף בא מלא-יהודים. הרוב מקבלים את זה ברצון. בזמן האחרון אנחנו משקיעים בנושא של תיירות והסברה, בני אלון עובד בזה מצוין".

הימין הקיצוני האמריקאי מסייע לימין הקיצוני הישראלי?

"אני עובד עם כולם. האוונגליסטים ימנים, אבל האם בגלל זה הם לוקחים כסף מהכיס שלהם ותורמים לעניים? אלפיים שנה נוצרים לא עזרו ליהודים. עכשיו הם עוזרים. אני מתייחס לזה ביחס רוחני. זה בא מאלוהים".

איך מגייסים תרומה

רוב הכסף שזורם לישראל לא בא מאלוהים. אלפי קרנות מארצות רבות מעבירות מאות מיליוני דולרים לעמותות ולארגונים שונים בישראל. על פי נתוני בנק ישראל, ב-2002 הועברו לישראל תרומות בסך 972 מיליון דולר. הקרנות מדווחות לבנק ישראל על תרומות בסכומים שעולים על חמישה מיליון דולר. אין דיווח על עשרות מיליוני דולרים מתרומות של קרנות קטנות יותר. מארק צ'רנדוף מה"ג'ואיש פאנדרס נטוורק" בניו יורק מעריך שבארצות הברית לבדה פועלות 8,000 קרנות משפחתיות של יהודים. לא ידוע כמה מהן תורמות לישראל, כנראה יותר משליש. מתוך 800 הקרנות החברות ברשת הניו יורקית, 322 ציינו בסעיף המשימות תרומה לישראל.

הכסף מוזרם לכל תחום שאפשר להעלות על הדעת, אם כי גם בתרומות יש אופנות, אומרת ג'ני כהן, המסייעת לעמותות להשיג כספים מקרנות. "שיא האופנה עכשיו הוא תרומות לנפגעי טרור ולרעבים. תחומים חדשים נוספים הם העצמת החלשים ודו קיום בין קטבים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, עשירים ועניים".

בשנתיים האחרונות מוצפים נציגי הקרנות באלפי פניות מסוגים שלא הורגלו להם בעבר. "מגיעות אלי לפחות חמש בקשות בודש למימון אוכל לילדים, הורים מבקשים עזרה ומדברים על רעב אצל הילדים", אומרת ז'נט אביעד, מנהלת קרן קרב של משפחת ברונפמן. "אנשים חושפים לפני את עצמם ואת הצרות שלהם, נכים כל הזמן מתקשרים ומבקשים עזרה ואין לי מה לעשות. אנחנו מממנים פרויקטים ארוכי טווח. קשה לדחות מישהו שמבקש אוכל, אבל אין לי לתת, לפעמים אני מצליחה לקשר בין הפונים לבין ארגונים שעוסקים בתחומים האלה. אני מרגישה כעס עצום על המדינה שהגענו למצב הזה".

שולמית נבון, מנהלת הקרן של משפחת שטיינהארט, מחלקת מיליון דולר בשנה לעזרת ילדים בסיכון. היא מקבלת כמאה פניות בשנה ומממנת כ-25 פרויקטים. "בשנתיים האחרונות יש יותר צרכים, יש מעגל של אבטלה, שתייה ואלימות במשפחה. פרויקטים ממשלתיים נחתכים, יש יותר ויותר עמותות שעוסקות במה שנקרא אי ביטחון תזונתי - זה לא פוליטיקלי קורקט לדבר על רעב. בשנים הראשונות, המקסימום של הסכום שנתנו היה 40 אלף דולר, כדי להכניס עוד פרויקטים למעגל הורדנו את הסכום ל-15 אלף דולר ועדיין אני נאלצת לדחות רבים".

איך מגיבים הדחויים?

"כשאני צריכה לדחות פנייה אני לא יודעת מה גרוע יותר, אלה שצועקים עלי או אלה שבוכים. ההחלטות יושבות לי כל הזמן על הכתפיים. זה מפחיד ונורא קשה כשאת צריכה להגיד לא".

באני בוקסר, הנציגה של קרן גולדמן, קרן משפחתית אמריקאית גדולה, מקבלת כל שנה מאות פניות ותורמת לשבעים עמותות. היא מחליטה מהר מה לא מתאים, היא אומרת, ואחר כך בודקת בצורה יסודית יותר מה כן מתאים. "כמובן שיש פספוסים, מענק שלא עבד או שלא עשה מספיק, אבל זה לא קורה הרבה". הדחיות כבר לא מעיקות עליה. "אי אפשר להתרגש ולבכות כל פעם. צריך לאחל בהצלחה ולהמשיך הלאה".

בעמותות מכירים היטב את הדחיות. "זה לא שהכסף מתגלגל וצריך רק להרים אותו", אומר אריק אשרמן מארגון רבנים למען זכויות אדם. "יש תחושה שיש הרבה קרנות עם הרבה כסף אבל עד שמוצאים את הקרנות שמתאימות לך זה מצריך זמן ומיומנות. הרבה פעמים זה הרבה פוליטיקה, מי מכיר את מי. זה המון עבודה לשלוח בקשה ולמלא טפסים, אבל אם מקבלים זה יכול להיות המון כסף וזה מאוד מפתה".

אם אתה ארגון שונה ולא מוגדר קשה לך למצוא סיוע, אומרת נורית חג'ג' מהקשת הדמוקרטית המזרחית. "אנחנו משהו אחר, אנחנו לא מבקשים עזרה לילדים ולכן לא כל כך הצלחנו לגייס כספים. רוב הקרנות רוצות לראות משהו שמנוסח עם מדדים שניתנים למדידה, הן מעדיפות לממן פרויקט, ואנחנו לא פרויקט. רוב הקרנות אפילו לא עונות לנו".

אם ליהודים קשה, לערבים קשה פי שניים, חושב ג'עפר פרח מארגון מוסאווה (שוויון) בחיפה. "הרבה קרנות תומכות רק ביהודים, קרנות ערביות לא ממהרות לתרום לארגונים ערביים בישראל, כל גיוס של כספים מהעולם הערבי נתקל בחשדנות של רשם העמותות הישראלי. יש עמותות ישראליות שמצליחות להשיג מאות אלפי דולרים בתוך כמה חודשים, מבחינתנו זה תהליך ארוך שיכול להימשך שנה או שנתיים והוא בנוי בעיקרו על הניסיון ליצור אמון".

"הכלל הראשון במציאת קרן", אומרת ג'ני כהן, "הוא לזכור שהתורם הוא אדם שעבד קשה מאוד עבור הכסף שלו והוא לא רוצה לזרוק אותו. יש אנשים שחושבים שמי שיש לו כסף רק יחתום על הצ'ק. אנשים כאלה מתאכזבים די מהר. כדי להשיג כסף צריך להשקיע הרבה אנרגיה ביצירת קשרים והבנות אמיתיים. בלי זה אף אחד לא יתן כסף. התורם רוצה סיפוק, הוקרה וגם כבוד. עובדי הקרנות הם לא כספומטים שמחלקים כסף. רוב הקרנות בודקות את העמותות בצורה יסודית מאוד, כל קרן רוצה לדעת בדיוק לאן ילך הכסף. הן לא יתנו לעמותה שמבקשת יותר מדי בשביל פעילות שאפשר לבצע בפחות כסף, או שתיאור הפעילות שלה נראה לא רציני".

כהן אומרת שעמותות שרוצות לקבל תרומות לאורך זמן, צריכות להשקיע בטיפוח היחסים עם הקרן. "מי שיודע לעבוד שומר על קשר גם אחרי שהוא קיבל את הכסף. צריך להזמין את התורמים לראות את הפעילות ולשמור על קשר חם גם כדי לקבל עוד כסף. הקשר צריך לספק את הצרכים של שני הצדדים. מי שלא מוכן לתת גם לא יקבל".

לא תמיד זה תלוי בעמותות. בסוף השנה תופסק פעילותה של קרן אריסון, אחת התורמות הגדולות, שתרמה 23 מיליון דולר בשנה לבית הספר לאמנויות בתל אביב, ללהקת בת שבע, לתיאטראות ולמוזיאונים. "רוב התמיכות של קרן אריסון היו בבנייה", אומר זק הריס, יו"ר פורום הקרנות. "בתחומים אחרים, כמו רווחה ואמנויות, זה בעיה כשקרן נעלמת. המסקנה היא שלא כדאי להסתמך על קרן אחת. בדרך כלל העמותות מקבלות תמיכות מקרנות, ארגונים ואנשים פרטיים רבים, ולא רק מקרן אחת".

לא רואים שקוף

אלפים רבים פונים לקרנות מדי שנה, רק כחמישית נענים בחיוב. למרות הדרישה הגדולה לתרומות, אין רשימה מסודרת של הקרנות הזרות. רובן שומרות על חשאיות ואינן מעוניינות לחשוף את פעילותן. "עשרים שנה אני נלחם כדי שהקרנות יהיו שקופות", אומר פרופ' אליעזר יפה מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. "עד היום לא הצלחתי בזה".

אין גם פיקוח על הכספים ואף לא קני-מידה ברורים ושקופים לחלוקתם. "אני נוטל כאן מחויבות להביא זאת בפני הממשלה", הכריז ח"כ יוסף פריצקי בכנסת במאי 2001. מאז לא קרה דבר. "למרות שישראל היא המדינה שהכי פונקה על ידי קרנות, זה תחום לא מסודר, בלי חוק ברור שיסדיר את הפעילות", אומר אלי אללוף, מנכ"ל קרן סקט"א רש"י, שהיא הקרן הגדולה ביותר הפועלת בישראל.

לא פשוט לפקח על הקרנות הזרות, בעיקר משום שמדובר בתורמים פרטיים שזכותם לעשות בכספם ככל העולה על רוחם. רבות מהקרנות אינן רשומות בישראל, לרובן אין נציגים כאן. חיים סבן, איש העסקים שבבעלותו חברה להשקעות בתעשיית התקשורת והבידור, מארגן עכשיו קרן שתעביר מיליוני דולרים לפרויקטים שונים בנגב. הנציגה שלו יושבת בלוס אנג'לס. גם הקרנות שמחזיקות נציגים בישראל מקבלות את ההחלטות החשובות במקום שבו יושבות ההנהלות. לקרן גולדמן, אחת הקרנות המשפחתיות היהודיות הגדולות ביותר בארצות הברית, יש נציגה בירושלים אבל את ההחלטות מקבלת המשפחה בסן פרנסיסקו בראשות התורם ריצ'רד גולדמן, שעל פיו יישק דבר. "הנציגה ממליצה", הוא אומר בשיחת טלפון ממשרדו. "מאז 48' ביקרתי בישראל 35 פעמים, אני מכיר את המדינה ואת הבעיות ואני נהנה לחלק את הכסף".

ככל שניתן לברר, רוב התורמים הם אנשים נדיבים שעתידה של מדינת ישראל קרוב ללבם. עובדה שהם מוכנים לתרום מזמנם ובעיקר מהונם כדי לסייע לה. אבל אחדים מהתורמים הם אנשים שנויים במחלוקת. יש בהם שהואשמו בארצותיהם בפלילים. פיקוח הדוק מדי עלול למנוע מהם לפעול בישראל, ועלול להקשות על ארגונים כמו אוניברסיטאות ליהנות מכספם, ועל כן הוא אינו רצוי למי שמעוניין בהמשך הזרימה החופשית של התרומות לישראל.

קרן פורטר ממחישה את הבעייתיות הזאת. הקרן הוקמה באנגליה לפני 25 שנים על ידי משפחת פורטר. הרוח החיה בקרן היא שירלי פורטר, יהודייה חמה ויורשת עשירה. אביה היה בעלים של רשת החנויות טסקו. הקרן תורמת מדי שנה כשני מיליון דולר לאוניברסיטת תל אביב ולארגונים שעוסקים בשמירה על איכות הסביבה כ"אדם טבע ודין" והחברה להגנת הטבע.

בדצמבר 2001 קבע הרכב שיפוטי של בית הלורדים האנגלי ששירלי פורטר אשמה ב"ניצול בוטה, מכוון ולא הוגן של סמכות ציבורית", והטיל עליה קנס של 26.5 מיליון לירות שטרלינג. "אני פשוט שעיר לעזאזל", היא אמרה בראיון ל"מעריב" במארס 2002. "קשה לומר למה מחפשים אותי, אולי כי נחשבתי לסמל של תקופת תאצ'ר, אולי כי אני אשה, אולי כי אני עשירה, אולי כי אני יהודייה".

הפרשה התחילה ב-90'. פורטר היתה ראש מועצת וסטמינסטר מטעם המפלגה השמרנית. היא חששה שמספר חברי המועצה השמרנים עלול להצטמק עוד יותר אחרי שב-87' ירד הייצוג של המפלגה מ-26 לארבעה חברי מועצה בלבד. יחד עם סגנה, דייוויד ויקס, היא הגתה תוכנית שנקראה "בתים תמורת קולות": באזורי הבחירה הבעייתיים הוצאו הדיירים העניים, שבדרך כלל מצביעים ללייבור, מבתים שהיו שייכים למועצה, והבתים הוצעו למכירה בתקווה שירכשו אותם בעלי אמצעים, כלומר תומכי השמרנים.

התוכנית נחשפה בבי-בי-סי, פורטר פרשה מהמועצה, מבקר חיצוני קבע שהיא ואחרים עשו מניפולציות פוליטיות והטיל עליהם קנס בגובה 21 מיליון לירות שטרלינג. הפרשה התגלגלה מאז בכמה ערכאות משפטיות, פורטר זוכתה ב-99' אבל נקנסה שוב ב-2001.

נציג הקרן בישראל הוא ד"ר אריה נשר, אדריכל בהכשרתו. "הקרן היא ישות נפרדת לגמרי", הוא אומר, "אין קשר בין הקרן לבין הקייס של פורטר. לסיפור שלה יש אלמנט אנטישמי ברור ביותר: אם היא הועמדה לדין, כל שר וכל פוליטיקאי ישראלי עושה אותו דבר וגם אותם צריך להעמיד לדין. לי אין שום בעיה אישית עם זה".

גם פול ויליאמס, אחד הדירקטורים האנגלים בקרן, חושב שאין קשר בין בעיותיה המשפטיות של פורטר לבין הקרן. "מעולם לא קרה שארגונים דחו את הכסף שרצינו לתרום להם בגלל מה שקרה עם פורטר. להיפך, כולם מאוד אסירי תודה על זה", הוא אומר בשיחת טלפון מאנגליה.

דורכים על יבלות

אלון שוורץ, מנכ"ל בית השל בתל אביב, אכן אסיר תודה. הוא קיבל מקרן פורטר תרומה של כמה עשרות אלפי דולרים. "לכל כסף יש היסטוריה ואני לא עוקב אחרי ההיסטוריה הספציפית של הקרן הזאת. שירלי פורטר הסתבכה מבחינה אישית, אבל זה לא ענייני. הקרן מסודרת וחוקית".

זה גם מה שאומר אבנר אזולאי, מנהל קרן ריץ. הקרן משקיעה כשישה מיליון דולר בשנה בישראל, ביותר ממאה פרויקטים. בין השאר תרמה למרכז הבינתחומי בהרצליה, לבית ברל, למוזיאון תל אביב ולמוזיאון ישראל ולרוב התיאטראות. מארק ריץ, התורם, הואשם בארצות הברית ב-83' בכך שעקף את תקנות הנפט, רימה את רשויות המס בסכום של 48 מיליון דולר וסחר עם איראן אחרי שהוטל עליה אמברגו.

ריץ ברח מארצות הברית לפני תחילת המשפט. ב-2001 הוא קיבל חנינה מהנשיא ביל קלינטון. "הוא מעולם לא הורשע", אומר אזולאי. "יש לו בעיה כמו שלכולנו יש בעיות. כשאתה מגיע להיקף עסקי גדול אתה דורך על יבלות".

עד 2001 פעלה הקרן בישראל כמעט ללא פרסום. החנינה של קלינטון והעובדה שראש הממשלה אהוד ברק התערב למען ריץ, חשפו גם את הקרן. "אני לא מכיר אחד שנמנע לקבל מאיתנו כסף בעקבות זה", אומר אזולאי. "דווקא אחרי הפרסומים בעקבות החנינה קיבלנו מבול של פניות מאנשים שלא ידעו קודם לכן על קיומנו".

תורם אחר שנוי במחלוקת הוא היהודי האמריקאי ארווינג מוסקוביץ, התורם כל שנה כמה מיליוני דולרים למטרות יהודיות וישראליות, בעיקר בשטחים. מוסקוביץ מימן את פתיחת מנהרת הכותל, את ישיבת עטרת כהנים, את הבנייה של בתים ליהודים בראס אל עמוד ובאבו דיס. הוא גם תרם לנתניהו ולאביגדור קהלני. ב-2000 פורסם דו"ח של ועדת הביקורת של בית הנבחרים במדינת קליפורניה, שמצא ששיקום העיירה הוואיאן גרדנס במחוז לוס אנג'לס "נוהל באופן מניפולטיווי לטובת פרט אחד, מוסקוביץ, ולא לרווחת הקהילה כולה".

העיירה הקטנה, רק 15 אלף תושבים, רובם היספאנים, סבלה מהזנחה קשה. ב-83' רצתה סוכנות השיקום לפתח אזור בעיירה ולהפוך אותו למרכז מסחרי. מוסקוביץ היה אחד מהבעלים של השטח. הוא סירב להתפנות ורצה לבנות במקום תשלובת של הימורים. בסיוע סוכנות השיקום הוא הגדיל את חלקו בקרקע והקים בעיירה קזינו, בנוסף לאולם בינגו. בכתבת תחקיר גדולה בעיתון "ניו טיימס לוס אנג'לס" אמר חבר המועצה לופה קבררה שמה שטוב להוואיאן גרדנס לא בהכרח טוב למוסקוביץ: "הוא שולט עלינו". ראש המועצה הקודמת, קתי נבחאס, אמרה שמוסקוביץ "עושה בעיר הזאת כל מה שהוא רוצה".

בעוד שבועיים יתנהל בנציבות ההימורים בלוס אנג'לס דיון נוסף על רשיון הקזינו של מוסקוביץ. הרב חיים דב בליאק, מהקואליציה לצדק בהוואיאן גרדנס ובירושלים, הלוחם העיקרי במוסקוביץ, ישתתף בדיון. "מה שמרגיז אותי זו העובדה שעם רווחי הקזינו, כשלושים מיליון דולר בשנה, הוא מסייע למתנחלים הקיצונים וגורם לבעיות", אומר הרב בליאק בשיחת טלפון מלוס אנג'לס. "זה פברוק, הכל שטויות", אומר עורך הדין של מוסקוביץ, ברל ויינר, בשיחת טלפון מלוס אנג'לס על דבריו של הרב בליאק.

"ידיעות אחרונות" פירסם כבר ב-98' תחקיר על פעילותו של מוסקוביץ בהוואיאן גרדנס. תגובתו של המיליונר התפרסמה ב"מעריב": "פרויקט הפיתוח המסחרי נועד בתחילה לבנות סופרמרקט, אך הסופרמרקט נסוג מהפרויקט ואילץ את העירייה ואותי לחפש פרויקט חלופי. ב-95' ביקשו ממני לבנות מועדון קלפים באתר, לדבריהם מועדון קלפים הוא סוג הפרויקט היחיד שיציל את העירייה מהגירעון התקציבי הגדול שלה".

מוסקוביץ מתראיין לעתים רחוקות. ל"אינדפנדנט" הבריטי הוא אמר בספטמבר 97' שהתנגדות למגורים של יהודים בין ערבים היא גזענות מהסוג הגרוע ביותר. "אעשה כל מה שביכולתי כדי להשיב את ירושלים לתושביה היהודים". ל"ג'רוזלם פוסט" הוא אמר ב-99' ש"מעשים מדברים יותר מאשר מלים. יותר מדי אנשים מדברים ולא עושים. זו אחת הבעיות של ישראל".

פעילות חשאית

הבעיה העיקרית באיתור ובחשיפה של תורמים כמוסקוביץ וריץ היא החשאיות המוחלטת של פעילות הקרנות הזרות. רובן אף אינן מפרסמות את מספרי הטלפון שלהן בישראל, אחדות מסרבות למסור כל מידע על פעילותן ועל סך התרומות שהן מעבירות לישראל. "אני מנועה מלמסור כמה אנחנו תורמים", אומרת ארנה אלשיך, מנהלת קרן גלנקור, קרן גדולה של חברת מוצרי הדלק גלנקור שרשומה באנגליה.

גם מרטין וייל, מנכ"ל קרן ברכה, מסרב למסור פרטים על סך התרומות, "כי מה היה קורה אם כן היינו מפרסמים? היו אומרים, למה זה מקבל ככה וזה מקבל ככה". קיי ויינברגר, נציגת קרן קלור שתורמת כל שנה כשבעה מיליון דולר, מסויגת מאוד מחשיפה. "אנחנו זהירים. אין לנו צורך לפרסם כל תרומה, זה האופי האנגלי שלא כל כך רוצה להיחשף".

קרן כהנוב, שתורמת כשני מיליון דולר בשנה לפרויקט החינוכי של הפועל תל אביב וממומנת מעזבונם של בני הזוג הקנדים סידני ופרן כהנוב, מבקשת ממקבלי הכסף שלא יחשפו את גובה התרומה ואת שם התורם. גם בקרן מנדל, קרן אמריקאית גדולה שפועלת בישראל בתחום החינוך, מסרבים למסור נתונים על היקפי הפעילות, למרות שבארצות הברית הנתונים הללו גלויים.

אחת הקרנות החשאיות ביותר היא קרן יד הנדיב של משפחת רוטשילד. מקבלי תרומה מהקרן חייבים להבטיח שלא יתנו פרסום לתרומה. "זה לא הוגן לומר שאנחנו מתעקשים על חשאיות", כותב בדוא"ל לורד ג'ייקוב רוטשילד, שאחראי מטעם המשפחה על הפעילות הפילנתרופית בישראל. "אנחנו קרן פרטית ובאופן מסורתי אנחנו לא שמים את שמנו על בניינים ופרויקטים שאנחנו תומכים בהם, אבל אנחנו לא שומרים בסוד את פעילויותינו והתרומות שלנו. כמעט כל מי שאני פוגש בישראל מכיר את מעורבותנו בבניית משכן הכנסת, בית המשפט העליון, האוניברסיטה הפתוחה והבניין החדש של האוניברסיטה, שנבנה עכשיו ברעננה".

אריאל וייס, מנכ"ל הקרן בישראל, אומר ש"יש לנו מסורת של מתן בסתר. זו מסורת של שנים מאז הנדיב הידוע".

אבל אנחנו כבר לא במאה ה-19 ואתם לא פקידי הברון.

"אנחנו מנסים לא להיות פקידי הברון. גם אנחנו מתחבטים בשאלה של שקיפות. אנחנו הולכים לכיוון הזה, אם כי השינויים אצלנו כנראה אטיים. חוסר השקיפות מאפשר לנו לקחת סיכונים ולחשב לטווח ארוך. כשבאים למשרד ממשלתי עם רעיון חדש הם חוששים, מפני שאם הם ייכשלו הם יהיו חשופים לביקורת. לנו אין חשש כזה".

החשש מחשיפה מונע מהקרנות להתאגד. בפורום הקרנות חברות רק 50 קרנות מתוך אלפי הקרנות הפועלות בישראל. "אנחנו מאגדים את הקרנות הפעילות ביותר, רוב הקרנות לא רוצות להיחשף", מסביר זק הריס, יו"ר הפורום. פרופ' יפה, שערך את המחקר המקיף ביותר על עמותות וקרנות, שלח 2,500 שאלונים לקרנות שונות, רק 155 ענו. "השקיפות היא עניין בוער", הוא אומר. "המדינה חייבת לפרסם את הדוחות המלאים של הקרנות, מפני שבסופו של דבר מי שיכול לפקח על הקרנות זה האזרח ולא הרשויות. הם לא מבינים שאלף פקחים לא ישיגו את מה שאזרחים יכולים לעשות אם יש להם גישה למידע".

גם פרופ' בני גדרון מאוניברסיטת בן גוריון חושב שחוסר השקיפות הוא בעיה. בעזרת צוות של חוקרים הוא התחיל לאחרונה למפות את הקרנות. לא ראוי, לדעתו, להתייחס לכספי התרומות כאל כסף פרטי. "היה נוח בהיסטוריה שיהיו פה כספים חופשיים, התקופה הזאת נגמרה. הקרנות חייבות להיות שקופות".

זיכוי ממס

אחת הקרנות השקופות ביותר היא הקרן החדשה לישראל, התורמת בעיקר לעמותות הפועלות למען דמוקרטיה, זכויות האדם ושוויון חברתי. הדו"ח השנתי שלה מפרט את כל התרומות ואת שמות התורמים לקרן על פי סכומים. גם קרן אבי חי ישראל, אחת הקרנות הגדולות, שומרת על שקיפות דומה. הקרנות האמריקאיות שקופות, אומרת נירית רוטלר מארגון שתי"ל, שמטרתו לסייע לעמותות המקבלות תמיכה מהקרן החדשה לישראל. "זה דבר מובן מאליו בתרבות הפילנתרופית האמריקאית".

הקרנות האמריקאיות מדווחות לרשויות המס על כל תרומה. הדוחות מתפרסמים בכמה אתרי אינטרנט. באתר של מס ההכנסה האמריקאי אפשר לראות כמה אחוזי זיכוי ממס הכנסה מקבלת כל קרן. הקרן של מוסקוביץ, על פי האתר, מקבלת 50% זיכוי. במס הכנסה בישראל טוענים שחלה על האגף חובת סודיות, ולכן אין עובדיו רשאים לפרסם נתונים דומים. ממילא לא כל הקרנות רשומות במרשם אחד. רבות מהקרנות הזרות, כקרן גולדמן, כלל אינן רשומות בישראל. אחרות רשומות כעמותות ישראליות וכפופות לרשם העמותות, כקרן לידידות וקרן קלור.

קרנות רבות לא רק שאינן רשומות בישראל, אלא שבניסיון להימנע מכל מגע רשמי עם ישראל אף אינן תורמות לעמותות ישראליות, אלא מעבירות את כספי התרומות לעמותות אמריקאיות שמעבירות את התרומה הלאה לעמותה ישראלית. זה נעשה מטעמי מיסוי, אומרת סוזן פייט, מנהלת קרן מוריה, אחת המממנות העיקריות של שלום עכשיו, שתרמה בשנה האחרונה 2.8 מיליון דולר דרך ארגונים אמריקאיים.

על פי הדיווח של מוסקוביץ למס ההכנסה האמריקאי הוא תרם בשנת 2002 לקרן אוורסט שפועלת בישראל 700 אלף דולר, 135 אלף דולר לקרן חברון, ו-5,000 דולר לקרן הגולן. התרומות מועברות לישראל באמצעות ארגונים אמריקאים. קרנות רבות מעבירות לישראל כספים דרך ארגון פי-אי-אף האמריקאי. הריסון פרנקל, נשיא פי-אי-אף בניו יורק, אומר שב-2002 העבירו דרכו 1,400 קרנות 45 מיליון דולר לישראל (הקרן של מוסקוביץ, למשל, העבירה בשנה שעברה 52 אלף דולר דרך פי-אי-אף).

"אנשים תורמים לנו כסף וממליצים לאן הם רוצים שנעביר אותו בארץ", אומר פרנקל. "אם אנחנו לא מקבלים המלצה אנחנו מחליטים לאן להעביר את הכסף. רוב הכסף מגיע אלינו עם המלצות". גם הקרן החדשה לישראל מעבירה כספים בשביל קרנות שונות. בשנה האחרונה היא העבירה בצורה כזאת 10 מיליון דולר.

הקרנות הישראליות שרשומות כעמותות מבקשות בדרך כלל ממס הכנסה זיכוי במס. הזיכוי הישראלי על תרומות נמוך למדי. על פי מחקר שנערך במשרדו של ד"ר אברהם אלתר, מומחה למסים, קרנות הרשומות כעמותות יכולות לקבל 35% זיכוי במס עד תקרה של שני מיליון שקל. בארצות הברית הזיכוי מגיע עד 50% בלי תקרה. את הזיכוי מאשרת ועדת הכספים של הכנסת. דיוניה פומביים, אולם מי שמצפה לגלות בדיונים האלה מידע על היקף פעילותן של הקרנות יתבדה. למרות שסך הזיכויים הגיע ב-2001 למאה מיליון שקל, הדיונים באישורים קצרים מאוד ואינם מגלים דבר.

ב-22 בספטמבר נערך דיון כזה. על פי הפרוטוקול הוא נמשך דקות ספורות. "האם היתה ועדת משנה של ועדת הכספים שעברה על זה?" התעניין ח"כ אבשלום וילן. "לא", השיב היו"ר אברהם הירשזון. זה לא מנע מחברי הכנסת לאשר כעבור דקות ספורות זיכוי ל-24 עמותות. ב-21 באוקטובר התבקשו חברי הוועדה לאשר זיכוי ל-31 עמותות. הם לא גילו עניין מיוחד בפעילותן של העמותות הללו. ליועצת הכלכלית של הוועדה היתה רק שאלת הבהרה קטנה: "שם אחת העמותות שברשימה הוא אלטרנטיבה לבורל. האם זה אכן השם או שזו טעות דפוס?" רחל נוימן ממס הכנסה אישרה שזה השם. כל העמותות אושרו מיד אחר כך.

אחד הדיונים העקרוניים היחידים בזיכויים נערך במאי 2001. "מה אמצעי הפיקוח שלכם?" שאל ח"כ יוסף פריצקי את נציג מס הכנסה. "אני אקים עמותה ששמה ציץ ופרח, יהיו בה שבעה חברים, היא תקבל אישור, כל השבעה יתפטרו, ייכנסו שבעה אחרים ועמותת ציץ ופרח תתמוך בחמאס. אז מה עשינו, מישהו מפקח על זה?"

"אני מודה שאמצעי הפיקוח שלנו מאוד מוגבלים, דלים מאוד והיום כמעט אין אפשרות לבדוק ולאמת את הדברים האלה", השיב נציג מס הכנסה.

מחליטים בחו"ל

ההחלטות על חלוקת הכספים של הקרנות זמינות עוד פחות. רוב ההחלטות לא מתקבלות כאן. לקרן החדשה לישראל יש 21 חברי מועצת מנהלים, רק שבעה מתוכם ישראלים. "חלק מהעניין הוא שותפות בין יהודי ארצות הברית לישראל", מסביר אליעזר יערי, מנכ"ל הקרן. פיטר אדלמן, נשיא הקרן, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, אומר שעבודת השטח הקשה נעשית בישראל, הצוות שממליץ לוועדת המענקים הוא ישראלי, הוועדה מורכבת בחציה מישראלים. "כמעט אף פעם לא קורה שמועצת המנהלים לא מקבלת את ההמלצות של הצוות ושל הוועדה".

פרופ' פרנקלין פישר ממסצ'וסטס, ותיק חברי מועצת המנהלים של הקרן, אומר שהמועצה נפגשת פעמיים בשנה, פעם אחת בישראל ופעם אחת בארצות הברית וההחלטות שמתקבלות אינן תכתיב אמריקאי.

את ההחלטות בקרן קלור מקבלת דיים ויויאן דאפילד, אחרי התייעצות עם הנציגה שלה בישראל, יחד עם עוד שני חברי מועצת המנהלים, עו"ד קרוליין דלטרה מז'נווה ועו"ד אלן סאקס מישראל. את הקרן הקים סר צ'רלס קלור, הבעלים של רשת חנויות סירס בבריטניה. מאז מותו ב-79' מנהלת בתו, דיים ויויאן, כפי שהיא נקראת בפי מכריה, את הקרן. את מועצת המנהלים היא נוהגת לכנות "שני כלבים ואני", לתרומות היא מתייחסת כאל עסק מסחרי לכל דבר. "אין פה רגשות אישיים", היא אומרת. "אם את רוצה להיות עסקית את צריכה להסתכל על זה בעין קרה".

איך יודעת דיים אנגלייה לחלק את הכסף כך שיגיע למי שזקוק לו באמת? "אני מבקרת חמש פעמים בשנה בישראל, הייתי במקומות שישראלים לא מגיעים אליהם, יישובי בדווים וכפרים ערביים".

"את יכולה לגור במדינה א' אבל שיהיה לך מידע על מדינה ב'", אומרת עו"ד דלטרה בשיחת טלפון מז'נווה. "את לא צריכה להיות ממוקמת במדינה שבה את מחלקת את הכסף. אפשר לקבל עצות מאנשים מקומיים. איך הצלב האדום מחלק כספים?"

את ההחלטות בקרן פראת, הקרן האוסטרלית היחידה הפעילה כאן, מקבלים במלבורן בני משפחת פראת על פי המלצת הנציג הישראלי של הקרן, פיטר אדלר, ומנהל הקרן במלבורן, סם ליפסקי. הקרן תורמת 2.5 מיליון דולר בשנה בתחומי רווחה ואיכות סביבה. ליפסקי היה בעבר עיתונאי של ב"אוסטרליאן", ב"ג'רוזלם פוסט" וב"על המשמר". "אני מכיר את ישראל", הוא אומר בשיחת טלפון ממלבורן, "יש לי חברים וקשרים בישראל".

נציג הקרן בישראל, פיטר אדלר, הוא עובד סוציאלי בהכשרתו. "פונים אלי מאות בשנה, אני ממליץ על עשרות ואחרי שאני ממליץ אני די בדאון, אני חושב לעצמי, מי אני בעצם שאמליץ על פרויקט מסוים? מאין יש לי את התבונה הזאת?"

לחמש הקרנות הגרמניות הפעילות כאן יש אמנם נציגים בישראל, אולם הם גרמנים, רובם אינם דוברים עברית או ערבית. הקרנות מייצגות את המפלגות בגרמניה, שעל פי החוק מקבלות הקצבה ממשלתית לתרומות, ותורמות ביחד כארבעה מיליון דולר בשנה. "אני אלמד עברית", מבטיח הרמן בונז, מנהל קרן פרידריך אברט, שמייצגת את המפלגה הסוציאל דמוקרטית.

לרוב הקרנות אין כלל נציגים בארץ. קרן פורד האמריקאית מעבירה כמיליון דולרים בשנה לישראל. היא תרמה, בין השאר, לארגון בצלם ולרבנים למען זכויות אדם. לקרן אין נציג בישראל. אהרון בק, שמטפל בענייניה הישראליים, אומר בשיחת טלפון מניו יורק ש"המשרד האזורי של הקרן נמצא בקהיר, קשה לעשות משם תוכניות לגבי ישראל. אנחנו אמנם יושבים בניו יורק, אבל אני נוסע לישראל כל הזמן, אני קורא עיתונות ישראלית ונפגש עם ישראלים שבאים למשרד שלי".

שרלוט תלברט מנהלת קרן משפחתית קטנה בסנטה פה שבניו מקסיקו. את הקרן הקימו בפילדלפיה סבה וסבתה, מקס ואנה לוינסון, והיא ממשיכה את פעילותם. אין לה נציג בישראל, את כל הפעילות היא מנהלת מסנטה פה. היא תורמת 200 אלף דולר בשנה, בין השאר לקואליציית נשים לשלום, לארגון מגמה ירוקה שעוסק באיכות סביבה ולפרויקט סיוע לתלמידים אתיופים.

"אנחנו קרן אופיינית לקרנות משפחתיות קטנות, המבוגרים יסדו את הקרן, הדור הצעיר מעוניין להמשיך, אבל רוצה לתרום לתחומים שמעניינים אותו", אומרת תלברט בשיחת טלפון מסנטה פה. איך היא מחליטה למי לתרום? "אני מכירה את הארץ, גרתי בישראל בתחילת שנות השישים כשאבי עבד במכון ויצמן, אחד מבני משפחתי נפגש בישראל עם נציגי שלום עכשיו ומאז אנחנו תורמים לקידום שלום. אני גם גולשת באינטרנט לאתרים של ארגונים שונים".

המידע על פעילות הקרן, היא אומרת, עובר מפה לאוזן, "עמותות שתרמנו להן מספרות עלינו לאחרות, אנחנו מפרסמים את עצמנו במדריכים שונים". היא מקבלת כארבעים פניות בשנה מארגונים ישראליים ונענית רק לעשירית. "בכל זאת אני מרגישה שאני עושה משהו טוב לעולם וגם מקבלת זיכוי ממס".

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...


ליה 22.10.1009:15
66. השקיפות נדחקת לקרן זווית בתגובה להודעה מספר 65

במסגרת סדרת הכתבות הבוחנת את שקיפותם של ארגונים ללא מטרת רווח, פנינו לשמונה קרנות התומכות בעמותות ובפרויקטים חברתיים בישראל באמצעות תרומות המגויסות ברחבי העולם. שאלון חקרני הועבר אליהן - והאכזבה לא איחרה להגיע: חמש קרנות שאינן מהססות לשדל תורמים לפתוח את לבם וכיסם למען העם היושב בציון סירבו להשתתף, ורק "הקרן החדשה לישראל" חשפה את התנהלותה הכספית במלואה.

התחקיר השמיני בסדרת הכתבות הבוחנת את מידת שקיפותם של עמותות וארגונים ללא מטרת רווח, נערך בהשראת גולש מסור. "למה שלא תלכו על הגדולים באמת", הוא הקשה באימייל ששיגר למערכת. אנחנו החלטנו להרים את הכפפה - ופנינו לקרנות סיוע המגייסות חלק משמעותי מתקציבן השנתי מעבר לים, ובישראל תומכות בגופים המפעילים מאות פרויקטים במגוון תחומים רחב: מחינוך ועד בריאות, מעזרה לאוכלוסיות נצרכות ועד תרבות וספורט, מקירוב לבבות ועד העמקת הקשר בין יהודים לערבים.

חלק מן הקרנות הפועלות בארץ, דוגמת הקרן המשפחתית על-שם תד אריסון, הינן קרנות משפחתיות ופרטיות לחלוטין, כאלה שתקציבן נשאב מעזבונם או הכנסותיהם של המייסדים. בניגוד לקרנות המגייסות תרומות מהציבור, אלה אינן מחויבות בשקיפות. קרנות אחרות משמשות כמעין גוף מתווך, ובאמצעות קמפייני ואירועי התרמה גדולים בארץ ובעולם אוספות מאות מיליוני שקלים המועברים לישראל.

הארגון הידוע מכולם מביניהן הוא ה"UJC" (איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה המפעיל את "המגבית היהודית"), שעלה לכותרות במלחמה האחרונה כשגייס במהירות מאות מיליוני שקלים לטובת אנשי הצפון, אך הוא אינו היחיד.

כיוון שקרנות מסוג זה ניזונות מתרומותיהם של אנשים טובים ראוי, להבנתנו, כי תתנהלנה בשקיפות מירבית. שהרי מה ההבדל בין עמותות ישראליות לקרנות סיוע? אלה וגם אלה מתבססות על נדיבותם לבו של הציבור, וראוי שאלה וגם אלה ידעו להגיש חשבון מפורט המבהיר מה נעשה בכספי התרומות.

שאלון שקיפות הועבר לידי נציגי שמונה קרנות בולטות, "UJC", "הקרן החדשה לישראל", "אבי חי", "סאקט"א-רש"י", "הקרן לירושלים", "הקרן לידידות", "אייסף" ו"יוזמות קרן אברהם", והאכזבה לא איחרה להגיע: שש מהן סירבו לשתף פעולה. עד-כדי-כך סירבו, שלא הסכימו להשיב על שאלות מתבקשות אודות תחומי פעילותן, מספר העובדים בהן, תקציבן השנתי, אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות והשאלה המהותית ביותר - כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה. ראוי לציין כי אין מדובר בנתונים חסויים שעין לא שוזפת, אלא בנתונים המפורטים בדוחות השנתיים אותם מחויבת להגיש כל-אחת מהן.

במקביל בדקנו גם את אתרי האינטרנט של הקרנות, מתוך תקווה שאולי מהם תבוא ישועת השקיפות. כאן דווקא הופתענו לטובה, שכן מתברר שחלק נכבד מהן דואגות לפרסם תמצית של דוחותיהן הכספיים, וכל דיכפין יכול לעיין בהם. אל מול הסרבנים שמחנו לפגוש בשלוש קרנות שאין להן מה להסתיר מגולשי ynet: "אייסף", "יוזמות אברהם" ו"הקרן החדשה לישראל", שמילאו את השאלון בלא הנד עפעף. עם זאת, רק האחרונה הוכיחה שקיפות מלאה.

הטבלה לא משקרת: קרנות סיוע

מחזור כספי שנתי מספר העובדים בשכר מספר המתנדבים המשכורת הגבוהה ביותר
הקרן לידידות 120 מיליון שקל בשנת 2005 לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת
הקרן החדשה לישראל 81 מיליון שקל ב-2005 (ישראל בלבד) 103 איש בהיקף של 84.8 משרות מלאות הקרן אינה מפעילה מתנדבים 29,219 שקל ברוטו בחודש
קרן אבי חי כ-56 מיליון שקל הועברו לישראל ב-2005
לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת
קרן אייסף כ-13 מיליון שקל בשנה 15 עובדים במשרה מלאה וכ-35 במשרות חלקיות הסטודנטים בהם הקרן תומכת מחויבים בהתנדבות לא הועבר למערכת
יוזמות קרן אברהם 9.9 מיליון שקל בשנה
21 עובדים בהיקף של 12 משרות מלאות כ-80 חברי ההנהלה הציבורית וחברי ועדות המענקים לא הועבר למערכת
UJC והמגבית היהודית כמיליארד דולר בשנה לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת
הקרן לירושלים
לא הועבר למערכת
לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת
קרן סאקט"א-רש"י לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת לא הועבר למערכת

* יש לציין כי המידע באחריות הארגונים בלבד.

הקרן לידידות

אנשי "הקרן לידידות" , שבראשה עומד הרב יחיאל אקשטיין, לא הסכימו בשום אופן להשיב על השאלון - אך שלחו למערכת ספר מהודר המשמש כדוח פעילות לשנת 2005. מהספר למדנו כי מטרת הקרן, שהחלה לפעול לפני כשש שנים, הן "לקדם הבנה, ידידות ושיתוף פעולה בינלאומי בין יהודים ונוצריים, ולבנות תמיכה רחבה לישראל ברחבי העולם בתחום הפוליטי, התיירותי וההסברתי".

הקרן עוסקת בהתרמת אוהבי ישראל שאינם יהודים, בעיקר נוצרים-אוונגליסטים אמריקנים המתגוררים באזור המכונה "רצועת התנ"ך". על-פי הדוח הכספי המפורסם באתרה דובר האנגלית והספרדית, בשנת 2005 היא גלגלה 50 מיליון דולר, מקורם של כ-48 מיליון דולר מתוכם בתרומות. עוד מוסיף הדוח האינטרנטי כי 40 מיליון דולר חולקו, 2 מיליון נוספים שימשו להוצאות אדמיניסטרטיבית ו-8 מיליון דולר - כ-12.5% מהתקציב - שולמו עבור גיוס הכספים. מן הנתונים עולה כי רק 80 אגורות מכל שקל תרומה אכן מגיע ליעדה.

לעומת זאת הדוח המפורט בספר שנשלח למערכת, מעיד כי לישראל הועבר ב-2005 סכום של 120 מיליון שקל: 60 מיליון שקל ניתנו ל"ג'וינט" ול"סוכנות היהודית" במטרה לסייע לקליטת עולים חדשים; 35 מיליון שקל מימנו סיוע ליהודי התפוצות; כ-13 מיליון שקל תמכו במיגון ואבטחת מוסדות; כחמישה מיליון שקל נתרמו לקרן לסיוע לחיילים בודדים ומעוטי יכולת; שלושה מיליון שקל הושקעו בטיפולי שיניים לילדים נצרכים; ומאות אלפי שקלים חולקו לכ-100 רשויות מקומיות.

המספרים והפעילויות מחממים את הלב, אך הפער בין סכום התרומות שניגבו בארצות-הברית, 40 מיליון דולר, לעומת הסכום שהועבר לישראל, 120 מיליון שקל, תמוה. למרות פניות חוזרות ונשנות, הנסיונות להבין את מקור הפער באמצעות נציגי הקרן בישראל עלו בתוהו.

הקרן החדשה לישראל

"הקרן החדשה לישראל" נוסדה בשנת 1979 בקליפורניה בידי ג'ונתן כהן ואלנור פרידמן, והיא חברה שהתאגדה בארצות-הברית ואת סניפה בישראל רשמה לפי פקודת החברות בשנת 1980. הקרן מגייסת כספים ברחבי העולם ופועלת באמצעות סניפה בארץ לחיזוק הדמוקרטיה בתחומי זכויות אדם ואזרח, סובלנות ופלורליזם דתי וחברתי, גישור על פערים חברתיים וכלכליים, דו-קיום יהודי-ערבי, קידום מעמד האשה, צדק סביבתי, קליטת והעצמת עולים חדשים. מדי שנה הקרן מחלקת מענקים ומספקת שירותי ייעוץ למאות ארגונים חברתיים בכל רחבי הארץ, ומפעילה פרויקטים ישירות ובאמצעות ארגון "שתיל" שהקימה. משרדיה הראשיים ממוקמים בירושלים, והיא מפעילה משרדים בחיפה, באר-שבע, רמלה ובקה אל-גרביה. נתוני התקציב שלהלן מתייחסים לעלות הפעלת סניף הקרן בישראל בלבד, אלא אם כן צוין אחרת.

למרות שמדובר בחברה זרה הרשומה בארצות-הברית, ניאותה הקרן להשיב על כל השאלות. חלק נכבד מן התשובות מופיע גם באופן בהיר לחלוטין באתרה, והקרן גאה מאוד בשקיפות שחרטה על דגלה. שני גופים אמריקנים העוסקים בבקרת ארגונים ומלכ"רים "The Better Business Bureau", ו"AIP" (המכון האמריקני לפילנתרופיה), העניקו לקרן ציונים גבוהים על אחריות כספית כלפי תורמיה ועל יעילות ארגונית.

מספר העובדים בשכר: במשרדי הקרן בישראל ובארגון "שתיל" מועסקים 103 עובדים בהיקף כולל של 84.8 משרות מלאות.

מספר המתנדבים: הקרן כמעט ואינה מפעילה מתנדבים באופן ישיר.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: הכנסות הסניף בישראל מתקבלות ברובן מהחברה בארצות-הברית, ומקורן בתרומות מכל העולם. בשנת 2005 תקציב הסניף עמד על 81 מיליון שקל שמקורם בתרומות פרטיות (כ-73% מהתקציב), תמיכת קרנות (כ-26% מהתקציב) ותמיכה ממשלתית (1% מהתקציב).

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: 29,219 שקל ברוטו בחודש (מנכ"ל הקרן); 27,330 שקל ברוטו בחודש (מנכ"לית "שתיל"); 22,127 שקל ברוטו בחודש (סמנכ"ל); 21,900 שקל ברוטו בחודש (סמנכ"ל); ו-21,624 שקל ברוטו בחודש (סמנכ"ל).

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 7.8%.

גיוס תרומות: התרומות נאספות על-ידי צוות הקרן ברחבי העולם. עלותם השנתית של המגייסים הוא כ-2.7 מיליון דולר, סכום המהווה 9.43% ממחזור הפעילות הכולל של הקרן בארצות-הברית.

שקיפות: הדוח השנתי של הקרן, התקציב ושמות חברי הוועד המנהל מפורסמים באתר האינטרנט שלה וכן בדוח השנתי המופיע אף הוא באתר. את התקנון ופרוטוקולי הישיבות ניתן לקבל על-פי דרישה ממשרדי הקרן בארצות הברית.

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? 83.48 אגורות.

קרן אבי חי(רפורמים)

אנשי קרן "אבי חי" , שהפרויקט המתוקשר והבולט אותו היא מפעילה הוא עמותת "צו פיוס" , סירבו בתוקף לענות על השאלון והפנו אותנו לדוח הכספי המופיע באתרה - לצד תיאור מפורט של הפרויקטים הרבים בהם היא תומכת. האתר מדווח כי הקרן, מייסודו של זלמן ח' ברנסטין, "מחויבת להמשכיותם של עם ישראל והיהדות, ולמרכזיותה של מדינת ישראל בחיי העם היהודי, ויעדיה הם עידוד וטיפוח יחסי הבנה בין יהודים מכל הזרמים, וטיפוח הזיקה למסורת בקרב כל חלקי העם".

על-פי הדוח מחזיקה הקרן בנכסים בשווי 649 מיליון שקל, אותם יעניקו נאמניה עד שנת 2020. מהדוח עולה כי הקרן תורמת לאוכלוסייה היהודית בישראל, לקהילה היהודית בארצות-הברית וכן לקהילות יהודיות בברית-המועצות לשעבר. אולם למרות חיטוט באתר לא ברור מי הקים את הקרן ומה מקור נכסיה הרבים.

הכנסותיה בשנת 2005 עמדו על 45 מיליון דולר, מקור 7 מיליון דולר מתוכם בתרומות והיתר ברווחי הון ומימוש נכסים. לשם השוואה, בשנת 2004 גלגלה הקרן 146 מיליון דולר, מקורם של 86 מיליון דולר מתוכם בתרומות. ב-2005 העניקה הקרן כ-18 מיליון דולר לפעילות בארצות-הברית, כ-13 מיליון דולר למיזמים בישראל וכמיליון וחצי דולר לפרויקטים בברית-המועצות לשעבר. הוצאותיה האדמיניסטרטיביות, אגב, עומדות על כ-15% מתקציבה.

קרן אייסף

קרן "אייסף" החוגגת 30 שנות פעילות, נוסדה בשנת 1977 בידי אדמונד ספרא ז"ל, רעייתו לילי ונינה אבידר ווינר - המשמשת גם כנשיאת הקרן. יו"ר הוועד המנהל של הקרן הוא פרופ' דוד מנשרי ומנכ"לה הוא ציון רגב. מטרת הקרן היא צמצום פערים חברתיים בישראל באמצעות הגברת הנגישות להשכלה גבוהה. מדי שנה הקרן תומכת בכ-750 סטודנטים, תלמידי כל האוניברסיטאות ומרבית המכללות האקדמיות, על-ידי מתן מלגות העומדות על 10,000 עד 20,000 שקל לשנה. הסטודנטים לוקחים חלק בחניכה לימודית-חברתית של למעלה מ-3,000 תלמידים מהפריפריה מידי שנה וכן עוברים הכשרה בתוכנית לפיתוח מנהיגות.

הקרן הקטנה יחסית מגלגלת כשלושה מיליון דולר (או 14 מיליון שקל לערך) בשנה. נכונותה להשיב על השאלון המלא משמחת מאוד, אך אתר האינטרנט שלה הפתוח לקהל הרחב מאכזב. הוא אמנם מספר בהרחבה על הארגון, מנהליו ובעיקר הפרויקטים היפים בהם הוא תומך, אך חף מכל דוח כספי.

מספר העובדים בשכר: 15 עובדים במשרה מלאה וכ-35 במשרות חלקיות, כולם, למעט שלושה, הם בוגרי הפרויקטים של הקרן או סטודנטים הפעילים בה ומקבלים שכר עבור ריכוז פרויקטים שונים.

מספר המתנדבים: הקרן אינה מפעילה מתנדבים, אולם כל הסטודנטים הלוקחים חלק בפרויקטים השונים מחויבים בפעילות חינוכית-חברתית בהיקף של ארבע שעות שבועיות.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: המחזור הכספי עומד על כשלושה מיליון דולר בשנה, שמקורם בתרומות אנשים פרטיים בחו"ל (60% מהתקציב), תמיכת מוסדות אקדמיים בישראל ופרויקט "פר"ח" (30% מהתקציב) ותרומות קרנות וכן חברות בישראל (10% מהתקציב).

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: 20,000 שקל ברוטו בחודש (מנכ"ל); 14,000 שקל ברוטו בחודש (מנהלת ארגון הבוגרים); ו-7,500 שקל ברוטו בחודש (שלושת מנהלי המחוזות).

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 9.5%.

גיוס תרומות: מרבית התרומות מגויסות ברחבי העולם על-ידי נשיאת הקרן ואנשי צוותה, ואילו בישראל עושים זאת מנכ"ל הקרן וצוות המשרד כחלק ממטלות הניהול שלהם.

שקיפות: הדוח השנתי מועבר לרשם העמותות ומופץ לכל התורמים, נתוני התקציב, התקנון ופרוטוקולי הישיבות מועברים לרשם העמותות, ואילו שמות חברי הוועד המנהל מופיעים באתר הקרן.

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? 90 אגורות ויותר, שכן מחלוקת המלגות נהנים ישירות לא רק המקבלים, אלא גם אלפי תלמידים הלוקחים חלק בפרויקטים השונים.

יוזמות קרן אברהם

"יוזמות קרן אברהם" , הפועלת מניו-יורק ומירושלים, הוקמה בשנת 1989 בידי פרופ' יוג'ין ווינר ואלאן סליפקא המשמש גם כיו"ר, ובראשה עומד המנכ"ל אמנון בארי-סוליציאנו. מאז הקמתה הקרן מובילה בישראל פעילות למען דו-קיום, חיים משותפים ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי המדינה. במטרה לחולל מפנה חברתי מהותי, היא עוסקת בשלושה תחומים מרכזיים: פיתוח מנהיגות יהודית-ערבית לחברה משותפת; קידום שוויון ושוויון הזדמנויות למיעוט הערבי; וחינוך לדו-קיום וסובלנות. הקרן פועלת הן באמצעות חלוקת מענקי שותפות והן בהפעלת מיזמים שונים בשיתוף עם גופים ממשלתיים, ארגוני שטח, רשויות מקומיות וגורמי אקדמיה. מאז הקמתה הקרן חילקה מאות מענקים ותמכה בעשרות ארגונים מקומיים.

לעומת קרנות אחרות, מרשימה נכונותם של אנשי "יוזמות קרן אברהם" לחשוף את התנהלותה הכספית, אולם את חמשת המשכורות הגבוהות המשולמות לשכיריה הם לא הסכימו לחלוק עמנו. אתר האינטרנט שלה מסביר פנים, אך נטול דוחות כספיים כלשהם ואינו מוכיח שקיפות ציבורית כלל.

מספר העובדים בשכר: 21 עובדים המשמשים בסך של 12 משרות מלאות.

מספר המתנדבים: כ-80 חברי ההנהלה הציבורית וחברי ועדות המענקים בישראל ובארצות-הברית פועלים כולם בהתנדבות ומעורבים במתרחש בקרן לכל אורך השנה.

מחזור כספי שנתי ומקורות הכנסה: 9.9 מיליון שקל בשנה שמקורם בתרומות גורמים פרטיים בארצות-הברית, אירופה וישראל (70% מהתקציב) ותמיכת ארגונים דוגמת הפדרציות היהודיות, "הסוכנות היהודית" והאיחוד האירופאי (30% מהתקציב).

חמש המשכורות הגבוהות ביותר: המידע לא נמסר, אולם אנשי הקרן ציינו כי "פירוט המשכורות מועבר לרשם העמותות כחוק ופתוח לציבור".

אחוז ההוצאות האדמיניסטרטיביות מסך התקציב השנתי: 15%.

גיוס תרומות: התרומות נאספות באמצעות גייס כספים שכיר.

שקיפות: הדוח השנתי, התקציב, התקנון ופרוטוקולי הישיבות מועברים לרשם העמותות, ואילו שמות חברי הוועד המנהל מפורסמים באתר האינטרנט של הקרן.

כמה אגורות מכל שקל שנתרם מגיעות ליעד התרומה? 85 אגורות.

UJC והמגבית היהודית

גם מנציגי ה"UJC" (איחוד הקהילות היהודיות המפעיל את "המגבית היהודית"), לא הצלחנו לקבל תשובות לשאלון השקיפות. בשיחה בעל-פה נמסר לנו כי הארגון מגלגל סכום עתק של כ-850 מיליון דולר בשנה, כ-200 מיליון דולר מתוכם מועברים לישראל. אולם אתר האינטרנט העמוס לעייפה של האיחוד מדווח שמדי שנה מגויסים מ-155 הפדרציות היהודיות ברחבי צפון אמריקה מיליארד דולר המופנים לקידום פרויקטים מקומיים, וכן פרויקטים בישראל וב-60 מדינות נוספות ברחבי העולם. מידע למכביר יש בו, אך דוחות כספיים הקשורים לניהול מאות מיליוני הדולרים הזורמים דרך הארגון העצום הזה - אין.

הקרן לירושלים

את "הקרן לירושלים" הקים טדי קולק לאחר ב-1965 שנבחר לראשות עיריית הבירה, והבין כי רק תרומות אנשים טובים מחו"ל יסייעו לו בהקמת פרויקטים בנושאי חינוך, תרבות ודו-קיום בעיר. שמקץ ארבעה עשורי פעילות אנשיה הודיעה לנו לקונית כי "אנחנו לא מעונינים להשתתף". גם אתרה הצבעוני של הקרן, שדובר אנגלית בלבד כמובן, אינו מספק כל נתון מספרי. שקיפות ציבורית לא מעניינת את הירושלמים, כך מתברר.

קרן סאקט"א-רש"י

אנשי קרן "סאקט"א-רש"י" , שהוקמה בשנת 1984, הודיעו חגיגית כי לא ישיבו על השאלון. לנו לא נותר לנו אלא לפנות לאתר האינטרנט שלה ולקוות כי משם תגיע ישועת השקיפות. באתר גילינו כי מדובר בקרן הרשומה כתאגיד, והוקמה על-ידי "משפחת תורמים ותורמים פרטיים אחרים הרואים עצמם בעלי מחויבות עמוקה למדינת ישראל".

אלא שהאתר עצמו, המדווח כי "אחד מעיקרי המדיניות של הקרן הוא שיתוף פעולה עם שותפים שונים, ובכלל זה קרנות פילנתרופיות, תורמים פרטיים, קהילות וחברות עסקיות בארץ ומחוצה לה", ומציע לתווך בין תורמים פוטנציאליים ליוזמות מקומיות, מעידים כי אין מדובר בקרן פרטית אלא בכזו המגייסת תרומות. לכן סירובם של אנשיה לשתף עמנו פעולה מקומם.

תחומי הפעילות של הקרן נוגעים בסיוע לאוכלוסיות חלשות, תוך התמקדות בילדים ובעלי צרכים מיוחדים באזורי פריפרייה, והיא מפעילה בישראל שלוש עמותות-בנות. לאחרונה היא תרמה למעלה משישה מיליון דולר למכללות בצפון ובאתר מפורטים לא מעט מן הפרויקטים בהם היא משתתפת, אך לא הצלחנו לאתר כל נתון מספרי אחר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

תגוביות:

1.הכל שקרים.ממידע אישי, הדו"חות של הקרן שווים ל---. אם תרמו כסף לאבטחת מוסד חינוכי בעיר מסויימת, הסכום יופיע בדו"ח פעמיים: תחת "ערים" ותחת "אבטחה"... כך שאפשר להפחית לפחות מחצית מהסכומים המדווחים. אגב, המנכ"לית משתכרת כ- 50,000 ש"ח בחודש ומקבלת סידור ציפורניים על חשבון הקרן מעבר לכך...

2.כל קרן אמריקאית כמו הקרן החדשה,קרן אבי חי,קרן הידידות,קרן יוזמות אברהם,קרן UJC ועוד הרבה, חייבת בדיווח כספי מאד מפורט.הדיווח כולל השקעות פיננסיות, פירוט כל המענקים בארה"ב ו/או בכל מקום אחר ובכלל. הדבר מחייב אגב, הן קרנות שהן פרטיות ומשפחתיות והן כאלו העוסקות בגיוס כספים מהציבור. בכך התפיסה האמריקאית שונה מזו בישראל.הבעיה היא בחוקי מדינת ישראל - שעל מנת למשוך כספים מהעולם, שיחליפו כפילנתרופיה את המקום שהיא עצמה מתחמקת מלמלא, פוטרת את הקרנות מדיווח כלשהו על פעילותן או על מקור הכסף - כולל כסף שמקורו ביצור או סחר בלתי חוקי בנשק, יצור אלכוהול או כל עשיה מפוקפקת אחרת. כאן הכסף יענה ה-כ-ל ולכן ההתנפלות על גאידמק פשוט צבועה (גם אם מוצדקת בעיני). חלק מהקרנות הכי גדולות כאן עושות בדיוק אותו דבר - הלבנת הון ורכישת איצטלה מכובדת של פילנטרופים, למי שעושה זאת משלל מניעים שונים ומשונים.

3.אחת מהמטרות החשובות ביותר של גופי ביון היא לייצר תשתית אוהדת. באמצעות תשתית כזאת ניתן לייצר תסיסה פנימית, לגייס משתפי פעולה (או סוכנים) ולייצר מנופים פנימיים להטייה פוליטית או כלכלית. את זה עושים ע"י שימוש במיעוטים פנימיים, שימוש בארגונים עם פוטנציאל מתסיס (ראה מקרה המפלגה הקומוניסטית במערב אירופה עד לפני עשור, או שלח את עמי מהצד השני). בקיצור אף אחד לא אומר ששתי"ל הם כאלו. אבל גם אף אחד לא אמר שלא... אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

4.קרנות שמתנהלות ומנהלות כאירגונים כוחניים.ללא שקיפות.

5.ממשלת ישראל מתבקשת להתחיל לתפקד ולעצור את השתלטות הקרנות והגבירים וכל צבא משרתיהם על העשייה החברתית בארץ.

6.הייתי במאי בפילדלפיה אצל קרובי משפחה שלי,והם סיפרו שבאים אליהם אהוד ברק ועוד, ומתרימים אותם בסכומים לא מבוטלים בבית הכנסת שהם חברים ובו הם מתפללים, לפי בקשת הרב, עבור מדינת ישראל, לקניית מטוסי קרב וכדומה, אני מקווה שזה אכן עובר למדינה, ולא לכיסו של ברק שאמר שהוא בנסיעות העסקים שלו "עושה לביתו".

7.הממשלה עוקפת את חובת המכרזים באמצעות הקרנות היקרות האלה, תרתי משמע.

8.אז למה בכתבה שלכם לפני כמה חודשים שתיל סירבו למסור מידע? בכתבה על עמותות שעשיתם בסביבות מאי, שתי"ל הסתירו מידע בצורה מכוערת. אני מסרב להתרשם מהתפנית הפתאומית... יפי נפש.

9.שימו לב לקרן לידידות - מתרימים 40 מליון דולר(!) ומעבירים 12 ! מליון שקל...לאן הולך השאר, והאם התורמים הנדיבים יודעים את הנתון הזה???

10.הכספים שניתנים כתרומה אינם מגיעים למטרה האמיתית, לאוכלוסיה החלשה, ולילדים במצוקה. חלק מהכספים הנתרמים נשארים בחשבון הבנק של המתרים.

11.בארץ אין חובה לשקיפות מלאה כמו בארה"ב.בגלל זה ניתן לראות איפה אנחנו ואיפה הם...זה הכל במנטליות הדפוקה, של שמים פס על הממשלה.

12.רגע, אם ל-"שתיל" אין מתנדבים אז ויקי קנפו קיבלה כסף מהם? או שהם סתם מצאו פוסטמה פראיירית שתעבוד בחינם בשבילם.

13.רק חוק קר ויבש, יכריח אותם להציג עובדות קיימות.

14.דברו עם הבונים החופשיים.

15.ואולי כמה מילים על הסוכנות???

16.כשהארגון שלנו פונה לקרנות כמו אלה שהוזכרו בכתבה ומנסה לגייס משאבים כדי לסייע לאוכלוסיה נזקקת, לעתים קרובות אנו נתקלים בהתנהלות לא-שקופה מבחינת הקריטוריונים למתן תמיכה, דרך קבלת ההחלטות, וכו'.

17.רק 20% ממה שמגוייס, באמת הולך לאלו שזקוקים לעזרה, בכל שאר הכסף היהודים "הטובים" משמינים.

18.עוד יתברר שמנהלי הקרנות שמסרבות ל"שקיפות" מעלו בכספי תרומות ו"התרימו" לכיסם הפרטי ולכיסי המקורבים. עלול להתגלות גם שהקרנות מימנו מערכות בחירות במקום להשתמש בכספים למטרות שלשמן נתרמו.

19.הקרנות קיימות למען מתן משכורות לעובדים בהן. אחוז קטן -אם בכלל-מגיע למדינה, ואפס גמור למשהו קונסטרוקטיבי.

20.הקרן החדשה - דברים שלא פרסמתם.עם כל הכבוד לשקיפות לכאורה ב"קרן החדשה לישראל". תחת המשפט "הכנסות הסניף בישראל מתקבלות ברובן מהחברה בארצות-הברית, ומקורן בתרומות מכל העולם" המופעי בכתבה , חשוב מאד לדעת כי מדובר בתרומות המגיעות מהאיחוד האירופי, בעיקר ממקורות פרו-פלסטיניים. מטרתם להשפיע על דעת הקהל בישראל ולסייע בעיקר למגזר הערבי ולפלסטינים בתוך ומחוץ לקו הירוק. מי שעוקב אחרי הפרסומים של ארגון "שתיל" שהוא הגוף המרכזי המתוחזק על ידי הקרן ,לא יכול להתעלם מהעובדה כי מדובר בגוף פרו ערבי מובהק, המנסה לקעקע באופן מתמיד היבטים ציוניים ולאומיים במדינת ישראל. הארגון מתכסה באיצטלה של ארגון הומניטרי לזכויות אדם. מתברר כי רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור למטרות הקרן הזו.


ליה 23.10.1023:45
67. חשיפה ברוטר : הקשר בין הקרן החדשה לישראל לבין בית המשפט בתגובה להודעה מספר 66

למי הקדישה הקרן לישראל חדשה את הדיווח השנתי ב 2002?

מי כתב את הקטע הזה ובאיזו מסגרת?

"..אין מוסד בישראל המגן על ליבה ונשמתה של מדינתנו יותר מבית
המשפט העליון. בזכות פסיקת בית המשפט העליון בעתירות שהגישו
ארגונים שהקרן תומכת בהם פוליטיקאים ערבים לא נפסלו בבחירות
האחרונות.

בית המשפט פסק כי על המדינה להכיר ביהדותו של מי שהתגייר
באמצעות רבנים קונסרבטיביים ורפורמים ולרשמו כיהודי במרשם
האוכלוסין. הוא גם הגביל את השימוש באזרחים פלסטינים
כמגינים אנושיים.."

רצ"ב תמונת השער ועמוד הפתיחה של הדו"ח השנתי של
הקרן לחיסול ישראל (הקרן החדשה לישראל) משנת 2002.




דברי ברכה, שבח וחנופה לסייען הראשי של הקרן לחיסול ישראל - בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.



דברי תודה והודאה בשתוף הפעולה ההדוק, בין ארגוני השטנה של
הקרן החדשה לישראל ובית המשפט העליון – השופט בדימוס יצחק זמיר

תצלום הקטע בו מודים ראשי הקרן לישראל חדשה לבית המשפט העליון
ומפרטים את ההשגים שלהם:

השארת בוגדי מפלגת בל"ד בכנסת.
הכרה בגיור רפורמי.
פגיעה חמורה ביכולת המגן של חיילי צה"ל (נוהל שכן)





לא נותר אלא להזכר באימרה זו מהתלמוד:

"זונות מפרכסות זו את זו"

(שבת ל"ד ע"א)


נשיאת בית המשפט העליון בפגישה עם חברים מקרן פורד והקרן לישראל חדשה

תיעוד דברי החנופה וההודאה בקשר השנאה למדינה היהודית, תוך קידום "מדינת כל אזרחיה",
בשותפות - בין בית המשפט העליון לקרן החדשה לישראל



NIF Salutes Israel’s Supreme Court

Out of deep respect and gratitude for the work of
the Supreme Court, the New Israel Fund honors
the Court in this year’s annual report. In 2002, our
grantees looked to the Court, as they consistently
have in the past, to protect basic civil and human
rights, to help civil authority reduce religious control
over everyday life and to preserve the integrity
of Israel’s democratic process.
The building itself — featured on the cover and on
this page — brings to life Psalm 85:12, which served
as one of many inspirations to the architects who
designed it.
We salute the Court’s ongoing commitment to
Israel’s democracy.



I am very pleased by the New Israel Fund’s recognition
of the Israeli Supreme Court’s role in advancing human
rights, equality before the law, and principles of fair
government in Israel.

Over the past several years, the Court has been subject
to severe criticism, aimed primarily at weakening its
authority and damaging its credibility. The critics are
trying to make it difficult for — or even to prevent —
the Court from effectively critiquing the Knesset, the
government and other public bodies. Addressing this
danger requires presenting the public with a true picture
of the Court, its role and contribution to Israeli society
— as the New Israel Fund seeks to do.

As one deeply familiar with the Court, both as a former
justice and a law professor, I can say that the Court is a
remarkable institution, compared not only to other public
bodies in Israel, but to its peers in other countries.

As the final line of defense for human and civil rights
in Israel, the Supreme Court decided, some twenty
years ago, to open its doors to every individual and
organization presenting a claim in the name of the rule
of law. Through its gates have entered many of the
country’s leading public interest organizations in their
quest to protect human rights and ensure the fairness
of government. These organizations have made an
important contribution to the rule of law in Israel,
with their petitions driving many of the Court’s most
significant rulings in the field of human rights.
As you salute the Court, you and the organizations you
support deserve recognition and praise as well for
advancing the values of the strong democratic society
we all envision Israel to be — now and in the future.


Sincerely,
Itzhak Zamir
Retired Supreme Court Justice

https://rotter.net/forum/scoops1/34...

תגוביות:

1.תודה לורקר, לא מפתיע, בג''צ לשירות הערבים.פסיקות סותרות, איפה ואיפה, ורחוק מאוד ממאזני הצדק.בצלם, שלום עכשיו, עדאלה וכל שאר מרעין בישין הם בני בית בבית המשפט העליון.

2.עכשיו נשאר לחפש מה אומרים בבג''ץ על הקרן לחיסול ישראל.

3.הבעיה בבית המשפט העליון והמערכת הפוליטית.ההודאה הגלויה, כפי שנחשפה כאן היום, בקשר שבין כל האסונות שהביאו עלינו ארגוני השנאה של הקרן
לישראל חדשה, לבין בית המשפט העליון - מחייבת אותנו לחשבון נפש.ובעיקר את כל חברי הכנסת שיזמו ודחפו את חקיקת חוקי היסוד, שבאמצעותם השתלט אהרון ברק, נביא "מדינת כל אזרחיה" על המדינה, השתלטות עוינת.כל עוד לא יאזרו, חברי כנסת מהימין, עוז - לבחון מחדש את חוקי היסוד ולהגביל בחוק את האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון, אין טעם לקרוא להעמיד לדין את חבר הבוגדים מהשמאל שיושבים בארגונים כגון : מחסום ווטש,יש דין, קואליציית נשים לשלום, רופאים לזכויות אדם ודומיהם..יש להם אבא - והיום זה ברור לכול.לאבא הזה קוראים בית המשפט העליון והכנסת האימפוטנטית.






ליה 27.10.1011:07
68. ? Breaking What Silence בתגובה להודעה מספר 67

ערכתי לאחרונה בתאריך 27.10.10 בשעה 11:14 בברכה, ליה

Breaking What Silence?

Wall Street Journal

October 20, 2010


By short-listing Israeli activists for the Sakharov Prize, Europe's law makers discredit themselves while trying to delegitimize the Jewish state

Andrei Sakharov must be spinning in his grave. The European Parliament's prestigious human rights award, named after the great Soviet dissident, is now being used to stigmatize the Jewish state. Among the three nominees short-listed for this year's Sakharov Prize, the winner of which will be named tomorrow, is the Israeli group "Breaking the Silence," which purports to uncover abuses by the military in Palestinian territories.

The problem is not so much the organization's work, which makes sweeping accusations against Israeli soldiers. The real insult is that an award meant to honor those who fight "intolerance, fanaticism and oppression" is being considered for activists operating in one of the world's most vibrant democracies. By putting Israel in the same category with oppressive countries such as Ethiopia and Cuba, from which the other two short-listed nominees come, Europe's law makers have again discredited themselves while trying to delegitimize Israel.

View Full Image

Associated Press

Soviet physicist Andrei Sakharov in 1974.
."Like Andrei Sakharov himself," the European Parliament's website explains, all the [past] winners of the prize have shown how much courage it takes to defend human rights and freedom of expression." But the biggest threat Israeli activists face is a sunburn from those long meetings at Tel Aviv cafes. Despite its name, there is no "silence" to break. Israel is a noisy liberal democracy in which sitting prime ministers are investigated on corruption charges, a supreme court rules on behalf of Palestinian petitioners against the Israeli government, and a strong press routinely criticizes the government and military.

Europe's obsession with Israel's shortcomings, real or imagined, does not only damage Israel. This preoccupation also comes at the expense of those really risking life and liberty opposing genuinely oppressive regimes. Among the nine nominees the Israeli group beat to the short-list are real freedom fighters who sorely need Western attention and support. Among them is Haytham Al-Maleh, the 80-year-old human rights lawyer, whom the Syrian regime recently sentenced to three years imprisonment for "transferring false and exaggerated news that weakens national sentiment." Also no longer in the running is Nguyën Van Ly, the Vietnamese Roman-Catholic priest who has spent more than 20 years in prison or under house arrest for his peaceful advocacy of human dignity and democracy.

Last year, Sakharov's widow, Yelena Bonner, spoke at the Oslo Forum about her late husband's affection for Israel. "All wars that Israel has waged have been just, forced upon it by the irresponsibility of Arab leaders," she quoted him as saying. Mrs. Bonner expressed her "alarm because of the anti-Semitism and anti-Israeli sentiment growing throughout Europe." Let's hope the European Parliament won't add to that alarm.

Printed in The Wall Street Journal, page 13

http://online.wsj.com/article/SB100...
ליה 27.10.1011:22
69. Sakharov Prize Exploited to Attack Israel בתגובה להודעה מספר 68

Sakharov Prize Exploited to Attack Israel

NGO Monitor

October 19, 2010

Finalists for Award in Memory of Nobel Laureate Wrongly Include Breaking the Silence
Jerusalem - Continuing the exploitation of “human rights” rhetoric, Breaking the Silence (BtS) has been selected by the European Parliament as a finalist for the 2010 Sakharov Prize for Freedom of Thought – awarded to defenders of human rights and other freedoms. This blatantly political act debases the memory of Nobel Laureate Andre Sakharov, a courageous and unfaltering human rights defender, notes Jerusalem based research organization NGO Monitor.

“BtS is a fringe Israeli political group funded by European governments, and this nomination is immoral and a gross abuse of the principles of human rights and freedom of expression,” says Prof. Gerald Steinberg, president of NGO Monitor. “Israel has one of the most open and vibrant democratic societies in the world – the members of this group do not promote human rights among Israelis; their audience is the international chorus seeking to demonize Israel and its defense against terror.”

“This is another sad day for those that care about human rights – this nomination is a major mistake,” Steinberg continues. “Real human rights defenders who have bravely challenged the dark regimes in Iran and Syria were passed over for this award so that BtS could be included. This is also an insult to the two nominees who truly meet the standards of fighting for human rights and freedom of expression – Guillermo Farinas of Cuba has conducted 23 hunger strikes over many years to protest repressive elements of the regime and censorship. Birtukan Mideksa is an Ethiopian politician and lawyer, currently in prison, who has fought for years for democratic principles and freedom of speech.”

BtS officials have been widely criticized for joining the demonization campaign against Israel via anonymous allegations of “war crimes” in Gaza. Their allegations strip away the context of Palestinian terror and were based on hearsay and incomplete knowledge of the events. Statements included the disclaimer that “I can say I heard but didn’t actually see anything. I can’t really prove anything...Most of the commanding ranks wanted to maintain moral values ...Again, I wasn’t witness to such cases but I heard people talking, that soldiers shot at people here and there.”

“Unfortunately, this is yet another example of European manipulation of Israeli political advocacy NGOs through secret funding. Last month the EU Parliament held a debate regarding a bill in the Israeli Knesset that would require NGO funding transparency. European officials should support transparency, rather than promoting anti-democratic processes.”

BtS’s campaign to win the award has included a letter of support from various NGO officials and political figures. The winner will be announced October 21.

Adds Steinberg, “The ability of BtS to mount a major campaign in this competition is the best evidence of the vibrancy of Israeli democracy. In contrast, Mrs. Mideksa’s jail cell in Ethiopia is less conducive to such cynical manipulation of human rights rhetoric.”

http://www.ngo-monitor.org/article/...



ליה 27.10.1011:25
70. Human Rights Council Has Failed to Protect Human Rights בתגובה להודעה מספר 69

Human Rights Council Has Failed to Protect Human Rights
NGO Monitor

October 26, 2010




NGOs Continue to Overlook Problematic Nature and Biases of HRC
Jerusalem – As the United Nations Human Rights Council (HRC) begins its review process in Geneva, NGO Monitor calls on international human rights non-governmental organizations (NGOs) to hold the Council responsible for its failure to properly protect universal human rights.

The HRC was established in March 2006 (resolution 60/251) after the Human Rights Commission was deemed ineffective due to its failure to address human rights abuses and obsessive focus on Israel. At that time, the UN General Assembly decided that the Council would review its work and functioning five years after it has come into existence. That review process currently is underway, but unfortunately, little has changed.

“The most powerful NGOs are offering critiques of the HRC as the review process begins, but there are some glaring omissions and inconsistencies regarding the countries and issues they address,” says Prof. Gerald Steinberg, president of Jerusalem-based NGO Monitor. “Human Rights Watch (HRW) issued a report on the HRC that does not condemn the fact that China, Saudi Arabia, and Russia are on the Council and repeatedly overlooks widespread and systematic abuses in those countries. For an organization claiming to uphold universal human rights, such bias is particularly unacceptable.”

A joint NGO proposal regarding the HRC review, signed by HRW, International Federation for Human Rights (FIDH), and Amnesty International, encourages transparency and a “shift away from selectivity.” However, the proposal fails to mention the HRC's constant focus on Israel, at the expense of addressing human rights abuses around the world.

In addition, HRW and FIDH serve as leaders of the NGOs for an Effective Human Rights Council, which has a wide NGO membership. That coalition has expressed concern over countries with poor human rights records gaining admission to the council. The group highlights Angola, Thailand, and Uganda, which are HRC members but have failed to live up to the “highest standards” of human rights. However, both as a leader of this coalition, and through its own report Curing the Selectivity Syndrome, HRW appears to have a conflict of interest.

“Last year, HRW went to Saudi Arabia to seek funding by selling its role in the anti-Israel bias of the HRC, and the claim to counter ‘pro-Israel pressure groups,’” Steinberg continues. “Aside from the obvious hypocrisy of HRW fundraising in Saudi Arabia, this activity clearly has had a tangible impact on HRW’s claim of objective analysis of human rights developments in general, and on the HRC in particular. Any credible report on the HRC must condemn the fact that some of the world’s most egregious human rights abusers are members of the Council. Many NGOs use moral rhetoric, but are concerned only with their own political agendas.”

NGO Monitor also notes that Israel is the only country that appears as a permanent agenda item for the HRC. HRW consistently fails to condemn this moral failure.

“Israel again is held to a double standard by both the Council and the NGOs that lead de-legitimization campaigns against Israel,” Steinberg adds. “This obsession continues to distract from real human rights abuses throughout the world and is indicative of larger problems with NGOs and their activities.”

In December, NGO Monitor will release an updated version of its “Lawfare” monograph, which details European funding for NGOs to be used specifically for strategizing “war crimes” cases against Israeli officials. Courts throughout the world have been exploited by the NGO activities.

“If the European countries would stop funding these NGOs, these international venues might become real vehicles for protecting human rights. Instead, they push their own agendas and the goal of universal human rights falls by the wayside,” Steinberg adds.

http://www.ngo-monitor.org/article/...

ליה 27.10.1011:31
71. International Criminal Court בתגובה להודעה מספר 70

International Criminal Court Overreaching with "NGO Roundtable"
NGO Monitor

October 20, 2010




NGOs Lobbied for Roundtable on “Situation in Palestine,”
Israeli War Crime Charges May Follow


The Hague – The Office of the Prosecutor (OTP) of the International Court (ICC) is holding an “NGO Roundtable” on October 20 on the “Situation in Palestine” – where the attempt by the Palestinian Authority to accept the Court's jurisdiction will be debated. After this meeting, the Prosecutor is expected to decide whether to open proceedings against Israeli officials for alleged crimes committed during the Gaza War, notes NGO Monitor, a Jerusalem-based research institution.



“The Palestinian Authority (PA) purported to accept the jurisdiction of the ICC in order to press the “lawfare” campaign, focusing on labeling Israeli officials as ‘war criminals,’” says Anne Herzberg, legal advisor for NGO Monitor. “This was a clear and transparent political decision by the PA, and contrasts with the spirit and substance of peace negotiations. ‘Palestine’ is not yet a state and as such, is unable to accept the jurisdiction of the ICC. Several non-governmental organizations (NGOs) have intensively lobbied the OTP as part of their campaign to attack the legitimacy of the State of Israel. The OTP has greatly overstepped its authority by conducting its own highly public campaign for almost two years on this issue. We strongly reject the exploitation of the OTP and the ICC for these political ends.”

The ICC’s jurisdiction is defined by the Rome Statute, which makes clear that only states can accept the Court’s jurisdiction. The Statute was crafted after years of careful diplomatic negotiations – allowing the PA to fall under the Courts’ jurisdiction would essentially amount to a re-writing of the Statute.

Despite this clear legal overreaching, the case has been pushed forward by NGOs that lead the de-legitimization and demonization campaigns against Israel. Al Haq, an NGO active in the region, claims that the Israeli government and military have allegedly made statements “to the effect that they will not be carrying out thorough investigations” regarding the Gaza War. Similarly, NGOs Palestinian Center for Human Rights (PCHR) and Federation Internationale des Ligues des Droits de l´Homme (FIDH) have claimed that there is a “zone of impunity” in Israel and that “not only is Israel unwilling, Israel’s judicial system is unable to investigate senior government and military officials.”

“The power of externally funded NGOs to distort the realities of the Israeli judicial system cannot be denied,” adds Herzberg. “These claims are false and highly offensive. There clearly is no ‘zone of impunity’ in Israel. Quite the opposite, commitment to the rule of law is deeply engrained in the Israeli justice system. The ICC will hopefully recognize the political agenda behind these campaigns and will not play into the hands of a group of NGOs whose goal is to isolate Israel from the international community.”

http://www.ngo-monitor.org/article/...

ליה 27.10.1011:43
72. ''שוברים שתיקה'' אירגון שהוקם ע''י ממשלות אירופאיות בתגובה להודעה מספר 71

Jerusalem-based research centre denounces choice by EU Parliament of Israeli NGO Sakharov Prize finalist


JERUSALEM (EJP)--- A Jerusalem-based research organization denounced as "a major mistake" the choice of Israeli NGO ‘Breaking the Silence' (BtS) as one of the three finalists for the European Parliament 2010 Sakharov Prize for Freedom of Thought awarded to defenders of human rights and other freedoms.



"This blatantly political act debases the memory of Nobel Laureate Andre Sakharov, a courageous and unfaltering human rights defender," said NGO Monitor.

"BtS is a fringe Israeli political group funded by European governments, and this nomination is immoral and a gross abuse of the principles of human rights and freedom of expression," according to Prof. Gerald Steinberg, president of NGO Monitor.


"Israel has one of the most open and vibrant democratic societies in the world. The members of this group do not promote human rights among Israelis and their audience is the international chorus seeking to demonize Israel and its defense against terror," he said.

Related story
Israeli NGO among finalists of EU Parliament Sakharov Prize

He continued: "Unfortunately, this is yet another example of European manipulation of Israeli political advocacy NGOs through secret funding. Last month the EU Parliament held a debate regarding a bill in the Israeli Knesset that would require NGO funding transparency. European officials should support transparency, rather than promoting anti-democratic processes."

The Prize winner will be announced on Thursday in Strasbourg, France, by the President of the European Parliament, Jerzy Buzek.

The two other finalists are Cuban dissident Guillermo Farinas and Ethiopian opposition leader Birtukan Mideksa.

http://www.ejpress.org/article/4671...
ליה 27.10.1017:30
73. פנייה של המוניטור הישראלי NGO לתורמים הדנים בתגובה להודעה מספר 72

BADIL´s Antisemitic Cartoon: Questions for DanChurchAid, Trocaire
and Funders


NGO Monitor

October 11, 2010




On May 5, 2010, the Palestinian NGO BADIL awarded a prize to a blatantly antisemitic cartoon, featuring a grotesque caricature of a Jewish man standing over a dead Arab child and holding a pitchfork dripping with blood.
The image was featured on its website until NGO Monitor contacted DanChurchAid, a BADIL partner, and its officials intervened.
BADIL’s funding is entirely non-transparent. NGO Monitor research reveals that BADIL’s funders include a number of European governments and church groups, including Trócaire and DanChurchAid.
BADIL is a leader in anti-Israeli demonization, including the global BDS (boycotts, divestment, and sanctions) campaign, lawfare attempts targeting Israeli officials in international and European courts, and tendentious written and oral statements to the UN Human Rights Council. These activities are inconsistent with peace efforts.
In correspondence with NGO Monitor a representative from DanChurchAid agreed that the cartoon was antisemitic, attributing “this unfortunate incident” to “a misjudgment or error on behalf of Badil management.”
In response to NGO Monitor's analysis, BADIL Director Ingrid Jaradat Gassner reiterated the emphasis on demonization. She called on Europeans to support the BDS campaign, and repeated anti-peace propaganda, alleging “Israel has stolen and colonized Palestinian land, displaced millions of our people and imprisoned, tortured, wounded, maimed and killed hundreds of thousands of Palestinians.”

Introduction
On May 5, 2010, the Palestinian “right of return” NGO known as BADIL announced the winners of its 2010 “Al-Awda Awards” at ceremonies in Ramallah and Gaza. Second place in the “Best Caricature” category and $600 were awarded to a blatantly antisemitic cartoon, featuring a grotesque caricature of a Jewish man standing over a dead Arab child and holding a pitchfork dripping with blood.

BADIL’s funders include a number of European governments and church groups, including Trócaire and DanChurchAid (DCA), even though this type of incitement violates the European Union Agency for Fundamental Rights’ antisemitism guidelines. The guidelines explicitly refer to the employment of “sinister stereotypes and negative character traits,” as well as the use of “the symbols and images associated with classic antisemitism (e.g., claims of Jews killing Jesus or blood libel) to characterize Israel or Israelis.”

BADIL’s caricature features a stereotypical representation of a Jewish man in traditional Hasidic attire, with sidelocks and a hooked nose. Reflecting blood libel accusations, he has a menacing grin, and is surrounded by dead and dying Arab children and skulls. He is standing on a platform with “1948” on it, and the symbol of the State of Israel (Star of David), labeling the establishment of Israel as murderous and evil.

The offensive cartoon was displayed at an exhibition in Ramallah, and then published on BADIL’s website. In August, NGO Monitor included reference to this cartoon in correspondence with DCA, one of BADIL’s partners, and the image was removed from parts of the website; following further correspondence on this matter, by October it had been completely removed and was replaced with a disclaimer: “This cartoon does not meet BADIL standards, and measures have been taken in order to ensure that future winning entries to the Awda-Award will comply with these standards.” There is no indication that the award was withdrawn from the producer of the cartoon.

BADIL's Wider Agenda
BADIL’s funding is entirely non-transparent. Independent research reveals that BADIL received $100,000 via the NDC (joint funding of Switzerland, Sweden, Denmark, Netherlands) in 2008-9. BADIL has also received funding from DanChurchAid (DCA) and Trócaire (the Irish Catholic Church’s humanitarian aid organization that receives most of its funding from the Irish government).

(NGO Monitor requested information from DCA and Swiss Aid regarding their funding for BADIL, but did not receive a response at publication time.)

The larger framework of BADIL’s ideology is premised on promoting a so-called Palestinian “right of return,” and rejecting Israel as a Jewish state. BADIL’s website describes the establishment of the State of Israel as follows: “Forced displacement which created the refugee issue, has been yet another dimension of the Zionist project to establish the state of Israel as a racist colonial entity” (emphasis added). Like the cartoon, this rhetoric is a political variant of antisemitism, as defined by the EU Agency for Fundamental Rights: “Denying the Jewish people their right to self-determination, e.g., by claiming that the existence of a State of Israel is a racist endeavor.”

BADIL is a leader in the global BDS (boycotts, divestment, and sanctions) campaign, featuring a “BDS campaign update” on its website. In 2007, BADIL published a strategy document aimed at antagonizing Jews, advocating efforts to “[e]nlist journalists to organize a targeted campaign to expose the lies of AIPAC and the Anti-Defamation League and to expose the Jewish and Zionist community's double standards regarding Nakba & Occupation.”

BADIL is similarly involved in lawfare attempts to prosecute Israeli military officials in international and European courts, and has accused Israel of “genocide” and “slow genocide.” Another focus is submitting condemnatory written and oral statements to the UN Human Rights Council.

Funder Response: DanChurchAid
One of BADIL’s most prominent supporters and funders is DanChurchAid (DCA), a major Danish “faith-based and ecumenical, non-missionary organisation rooted in the Danish National Evangelical Lutheran Church.” In a 2006 evaluation of BADIL, conducted by DCA and Trócaire, BADIL was praised for its “important role in the coordination and launching of the BDS campaign.”

On August 25, 2010 NGO Monitor wrote to DCA officials, asking whether they were familiar with the cartoon and whether DCA had funded the contest. DCA claimed that they did not fund the Al-Awda Awards, and were unaware of the cartoon. The regional DCA representative, however, agreed that the cartoon was antisemitic, but attributed “this unfortunate incident” to “a misjudgment or error on behalf of Badil management.”(Click here to read the full correspondence.)

NGO Monitor also raised the problem of DCA support for radical NGOs that obstruct peace efforts and reject a “two-state” solution, such as BADIL, in a September 14, 2010 op-ed in the Danish-language Berlingske Tidende.. In a follow-up article (September 23), NGO Monitor showed how BADIL’s antisemitic cartoon was an example of the immorality of some of DanChurchAid’s partnerships.

BADIL Director Ingrid Jaradat Gassner responded (September 25) by calling on “the populations and governments in Europe” to “support the BDS Campaign because it advocates a just peace” (translation by NGO Monitor). She also alleged that “For decades, Israel has stolen and colonized Palestinian land, displaced millions of our people and imprisoned, tortured, wounded , maimed and killed hundreds of thousands of Palestinians.” Gassner completely ignored the cartoon and did not deny that it was antisemitic.

DCA General Director Henrik Stubjkaer also replied to NGO Monitor’s analysis. He affirmed that BADIL’s cartoon is antisemetic, but also reiterated that DCA considers the partnership with BADIL “important” because DCA was able to “call BADIL and criticize the poster, which was then removed. In our opinion, such a dialogue also contributes to peace” (translation by NGO Monitor).

Conclusion
In contrast to peace and compromise, BADIL’s political agenda focuses on extensive advocacy for a Palestinian “right of return,” rejection of normalization with Israel, and demonization of Israel as a “racist state.” As demonstrated by the highly offensive cartoon, which won an award as part of a “mobilization” campaign for commemorating the “Nakba” (catastrophe) of 1948, this agenda is rooted in an antisemitic ideology, manifested in classic and modern forms, that precludes and vilifies Israel and Jews.

By funding and supporting BADIL’s activities, NGOs such as DanChurchAid and Trocaire are facilitating incitement, including classic antisemitic themes. It is immoral to partner with an organization that rewards blatant antisemitism and uses highly offensive images as part of its anti-Israel campaigns.

The governments and taxpayers of Denmark and Ireland, respectively, which heavily fund these organizations, are also implicated. This example further highlights the need for an independent and systematic examination of all funding for political advocacy NGOs active in the Palestinian-Israeli conflict.

http://www.ngo-monitor.org/article/...


ליה 28.10.1016:09
74. יצחק הרצוג והקרן האמריקאית לישראל חדשה בתגובה להודעה מספר 73
יצחק הרצוג הנו אחד מהשרים הקולניים ביותר בתמיכתו בקרן לישראל
חדשה (הקרן החדשה לישראל)

זה מה שאמר, במצוות שולחיו, מייד לאחר שנחשף הסיפור המדהים אודות
שיתוף הפעולה של 16 מארגוני הקרן החדשה לישראל, עם וועדת גולדסטון
והדו"ח האנטישמי והאנטי ציוני שהכינה.

"..ההתנפלות על הקרן החדשה לישראל מזכירה מקרתיזם..

... הניסיון להשתיק קולות, למנוע מחאה, ולכפות הגדרה ללאומיות ופטריוטיות הנדרשים, הוא מדרון חלקלק שמסוכן לנו.."

יצחק הרצוג גם התנגד בתקיפות להקמת ועדת חקירה לבדיקת מעורבותם
של ארגוני הקרן בפעילות העוינת למדינה ולצה"ל.




שימו לב שהוא היה הראשון מהפוליטיקאים להשתמש בביטוי מקרתיזם,
שטבעו יחצ"ני הקרן לחיסול ישראל, כבר אז, והראשון והיחיד שהשתמש
במונח פאשיזם, לאחרונה, לפני כשבוע.

מי שעומד לצידו של יצחק הרצוג בתמונה - הנו מנכ"ל הקרן
החדשה לישראל, דניאל סוקאץ'. אותו אחד שהזדרז וחשף
לאחרונה את אחת המטרות המרכזיות של אנשי הקרן - "מדינת כל
אזרחיה", במכתב רשמי שהוציא בתפוצת ענק.

מה עוד אנו צריכים לדעת על יצחק הרצוג?

יצחק (בוז'י) הרצוג מוכר לציבור בישראל בעיקר כמר "זכות השתיקה".
בהיותו אחד מהצירים המרכזיים בפרשת עמותות אהוד ברק, בחר לשמור
על זכות השתיקה בחקירות מבקר המדינה והמשטרה.

מתוך דו"ח מבקר המדינה:

(א) בנובמבר 1998 התפרסמו שמונה מודעות בשפות העברית והרוסית שהיוו תעמולה לטובת מר אהוד ברק ובהן הסיסמאות: "עראפת סובב את ביבי על האצבע הקטנה"; "ישראל ראוייה למנהיג שיודע להלחם, אהוד ברק." המודעות היו חתומות על-ידי "פרופ' עמירם כרמון, לשעבר חבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי". הסיעה לא שיקפה בחשבונותיה את ההוצאות בגין מודעות אלה.

בתשובה לשאלת משרד מבקר המדינה, ביולי 1999, לגבי מימון מודעות אלה – שההוצאה וההכנסה בגינן לא השתקפה, כאמור, בחשבונות הסיעה, ניתן למשרדי תצהיר של מנהל מטה ארגון של הסיעה, בו נטען, בין היתר, כי לסיעה לא היתה זיקה לפרופ' כרמון, וכי המודעות מומנו על ידי אנשים פרטיים.

הבדיקה העלתה, כי פרופ' כרמון שילם מכיסו 500 ש"ח בלבד, והיתרה, בסך 69,000 ש"ח, שולמה באמצעות המחאה בנקאית שנרכשה בפקודת עו"ד יצחק הרצוג, שהיה חבר בצוותו של מר אהוד ברק, מחשבונה של קרן קמליה, שנוהלה על-ידיו בנאמנות. בכך קיבלה הסיעה תרומה בניגוד להוראות סעיף 8 לחוק המימון. כמו כן, מערכת החשבונות של הסיעה לא היתה שלמה בניגוד להנחיות מבקר המדינה, באשר לא שיקפה את ההוצאה ואת המקור למימונה.

(ב) בחודשים אפריל עד יולי 1998 פירסמה העמותה "אזרחים מימין ומשמאל" מודעות בעיתונים בנוסח: "ביבי נתניהו – אסון לאומי". המודעות נשאו חתימה של עמותה בשם "אזרחים מימין ומשמאל" וצויין עליהן, כי "מודעה זו מומנה מכיסם הפרטי של אזרחים כועסים ומודאגים". יש לציין, כי גם בתקופת הבחירות לכנסת ה15- פירסמה העמותה מודעות בסגנון דומה.

הבדיקה העלתה, כי עלות המודעות, שפורסמו בשנת 1998, הסתכמה ב1,190,560- ש"ח. עוד העלתה הבדיקה, כי המודעות מומנו באמצעות שתי תרומות: האחת, בסך 180,000$, באמצעות משרד עורכי דין בלונדון והשניה, בסך 100,000$, הועברה מג'נבה.

עו"ד אהוד שגב, שהינו חבר פעיל בסיעת העבודה, והיה כהגדרתו בעדות שנתן: "הרוח החיה מאחורי הקמת העמותה" העיד, כי אינו יודע מי התורם שהעביר כסף באמצעות משרד עורכי הדין בלונדון. החקירה שערכתי העלתה, כי עו"ד יצחק הרצוג, תיווך בינו ובין תורמים לעמותה.

ומה אומר רשם העמותות?

קטע מתוך ישיבת ועדת ביקורת המדינה:

מדובר בקטע מתוך הישיבה בו עוסקים באחת העמותות של ברק בשם "רובד".

עמירם בוגט (רשם העמותות)

...מתוך דוח החוקר עולה השתלשלות העניינים כדלהלן: העמותה נרשמה כאמור ב‎1- ביולי ‎1997 כאשר מטרותיה בתחום החברתי כמפורט לעיל. חברי ועד העמותה בעת הקמתה דורון כהן ולוני רפאלי. הייתה אחר-כך השתלשלות עניינים של חברי ועד שאני לא אכנס לזה כי זה עניין משפטי. העמותה פנתה למספר גורמים בחו"ל לשם קבלת תרומות כאשר הגורם העיקרי היה מר צ'רלס ברונפמן אשר תרם סך של כ‎560- אלף דולר.

מיכאל איתן: אישית או מתאגידים שברשותו?

עמירם בוגט: אני קורא מהדוח הכספי של העמותה, שמדובר
בצ'רלס ברונפמן באופן אישי. כך לפחות דווח. בנוסף, מר יונתן קולבר אשר תרם ‎22 אלף דולר, וקרן כהנוב הישראלית - להבדיל מקרן כהנוב הקנדית - סכום של ‎373 אלף שקלים. כך לפחות אני הבנתי את הדוח הכספי.."


צ'רלס ברונפמן שתרם לעמותת ברק למעלה מחצי מיליון
דולר, הנו מגדולי התורמים של הקרן לישראל חדשה.

ומי היתה אז, מנכ"לית העמותה של ברק? - ג'נט אביעד.

ומה עושה היום אותה גברת? מנהלת את "קרן קרב" שהנה הקרן
המשפחתית של צ'רלס ואנדריאה ברונפמן.

ומי היא "קרן כהנוב"

כתבה בגלובס מ- 1997 - שירה הרצוג ועו"ד יצחק הרצוג בראש פרוייקט
"ישראל 2000 - לחברה ישראלית טובה יותר"




קרן כהנוב הנה קרן פילנטרופית קנדית שפעילה רבות בישראל ובראשה
עומדת, היום, לא אחרת מאשר בת דודו של יצחק הרצוג. שירה הרצוג
הנה בתו של יעקב הרצוג מי שהיה שגריר ישראל בקנדה בשנות ה-60.
פרטים על שושלת משפחת הרצוג – כאן.


כאשר אהוד ברק ויצחק הרצוג קבלו כסף אסור מקרן כהנוב, שירה הרצוג
כהנה כחברת הנהלה בקרן. כיום היא הנשיאה ומנכ"לית הקרן.

שירה הרצוג חיה בקנדה והנה גם עיתונאית ובעלת טור בעיתונים שונים.
מתמחה בארגונים פילנטרופיים.



בעבר הוכתרה בפרס מטעם אגודת ידידי "שלום עכשיו" בקנדה.


בשנת 2002, שירה הרצוג היתה גם חברת מועצת מנהלים בקרן
לישראל חדשה (שימו לב לחבר נוסף בשם יורם פרי).
סביר להניח שקבלה תפקיד זה עוד קודם לכן.



נכון למחצית שנת 2008, שירה הרצוג עדיין חברה במועצה
הבינלאומית של הקרן לחיסול ישראל (הקרן החדשה לישראל)
בראשות אברום בורג ומרטין אינדיק.





מתאמת הפעילות של קרן כהנוב בישראל, דליה מגנט, הנה חברת הנהלה ב"אג'נדה - מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית"
שהנו מיזם משותף של שתי"ל(הקרן לישראל חדשה) ומשרד "בן אור תקשורת" (בבעלות אשתו של ח"כ דניאל בן סימון).
משרד זה הנו יועץ התקשורת של הקרן החדשה לישראל ורבים מארגוניו, ביניהם האגודה לזכויות האזרח, אמנסטי
אינטרנשיונל, רופאים לזכויות אדם ואחרים.

חברות הנהלה נוספות ב"אג'נדה" הנן רחל ליאל ואוריאלה בן צבי (אשתו של).



מנכ"לית "אג'נדה" הנה ענת סרגוסטי (זו שבקרה יחד עם אורי אבנרי אצל ידיד נפשו, יאסר
עראפת, כשהיה נצור בביירות) וזו שחתמה יחד עם נעמי חזן על מכתב "השחיטה" שמבצעת
מדינת ישראל בעזה, כבר ביומה השני של מבצע "עופרת יצוקה".

קרן קהנוף (כהנוב) מופיעה גם ברשימת התורמים, לארגון "רופאים לזכויות אדם" - 2008.

ומי אמר שהעולם אינו קטן?

אחד היעדים העיקריים של הכסף הלא חוקי, שהגיע לעמותת
"רובד" של ברק, היה לממן סקרים וניירות עמדה. מי שהכינם
וקבל את מירב הכסף, היה ד"ר אלון ליאל, שמונה לאחר מכן
כמנכ"ל משרד החוץ.
אלון ליאל הנו בעלה של רחל ליאל שבאותה תקופה מונתה כמנכ"לית
שתי"ל, זרוע הביצוע של הקרן לישראל חדשה.

קטע נוסף מתוך ישיבת ועדת ביקורת המדינה :

...הוכנו גם מספר