להורדת אפליקציה:
החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
פורום גילוי מסמכים אשכול 20132

ליה 26.09.1014:08

מימצאים ארכיאולוגיים מרגשים מארץ ישראל שלנו


אשכול זה יציג מימצאים ותגליות מעברנו בארצנו.כל העבר המדהים והמעניין של עם ישראל שקוע באדמת הארץ בהקבלה מעוררת השתאות להיותו שקוע בספרנו-ספר הספרים מתוצרתנו,התנ"ך.

מערים עתיקות,אבנים מסותתות,שערים ועמודים עם כותרות,אנו שואבים מידע ומקבלים דרישת שלום חמה ומרעידת לב מאבותינו שהילכו כאן,יצרו כאן,חיו כאן,נלחמו כאן,וכתבו את ספר ההיסטוריה המדהים ביותר שיצר האדם-התנ"ך ומסריו.

באשר נפנה נגלה טביעות רגלי קדמונינו.

אין דבר יותר מכאיב ומצער מהעובדה שהמופקדים על עתיקות ארץ ישראל במדינת ישראל, הם אנשים חסרי מוסר שמאפשרים לזדים לקיים חפירות לא חוקיות במקום המעניין ביותר מעברנו-הלא הוא הר הבית, מקום המקדש ומקום ארמונו הפרטי של שלמה המלך האדיר העשיר והחכם.

ערימות עצומות שהובלו במשאיות ענקיות שפכו את מימצאי הארכיאולוגיה מתקופת המקרא לנחל הקדרון,לגיא בן הינום,ולמזבלות שונות בירושלים.

הרשויות שהיו אמורות לפקח על כך,ולא לאפשר זאת,קיבלו משכורות מכספי הציבור,אך איפשרו בקול דממה דקה את ההרס והחורבן ללא הנד עפעף.

קריאות אזהרה והתרעות מכיוונים וגורמים שונים נתקלו באוזניים חרשות לחלוטין.

מתחת למסגד אל אקצה,נבנו מסגדי ענק שתפסו את מקום המימצאים והשכבות היקרות מפז מימי שלמה,והורדוס.מימי בית ראשון ובית שני.

על כך לא נסלח.

את זה לא נשכח.

כאן יוצג המצב בשטח כפי שאינו מוצג בתקשורת שאינה מקיימת ולו דיון קטן ביותר על הרס העתיקות המתבצע לאור היום במדינת ישראל,כאשר העתיקות הן התשתית ההיסטורית של ארץ ישראל שלנו.

חובה לקבוע שהערים והיישובים הערבים יושבים רובם ככולם על ערים ויישובים יהודיים עתיקים,שברוב המקרים מעידים שמותיהם המעוותים והמסורסים בערבית על השמות המקוריים של היישובים העבריים.

ליה
ליה 26.09.1015:37
1. כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ בתגובה להודעה מספר 0
האם יש עדויות ליציאת מצרים?


למה נבנו בארץ ישראל מתחמים בצורת כפות רגליים במאה ה-13 לפנה"ס, ואיך זה קשור ליציאת מצרים ול"גילגל" המקראי? תיאוריה ארכיאולוגית חדשה ומסעירה

"כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה" (דברים, י"א, כ"ד)

מדע הארכיאולוגיה עוסק במציאת עדויות חומריות, השופכות אור על אירועים מהעבר הרחוק. מטבע הדברים, קיים מתח תמידי בין ממצאי הארכיאולוגים לבין המיתוסים הרווחים בחברה, בנוגע לעברה. אחד המיתוסים המכוננים והחשובים של החברה הישראלית הוא היותנו צאצאיהם של בני ישראל המקראיים, שיצאו ממצרים והתיישבו בארץ כנען, היא ארץ ישראל.



מזה דורות קיימת מחלוקת בקרב הארכיאולוגים, בנוגע לאמת המדעית מאחורי סיפורי המקרא, המתארים את היציאה ממצרים וההתיישבות בארץ. לאורך השנים, טענו רוב הארכיאולוגים הישראלים כי אין ממצאים התומכים בסיפורים הללו והסיקו מכך שסיפורי המקרא הם מיתוסים ולא היסטוריה אובייקטיבית.




דווקא היום (ב'), בעיצומן של ההכנות לחג הפסח, המציין את יציאת מצרים, בחר הארכיאולוג הישראלי פרופ' אדם זרטל לצאת נגד תפישה זו. פרופ' זרטל, חבר קיבוץ עין שמר של תנועת השומר הצעיר, סבור שבידיו תיאוריה יציבה הנתמכת על ידי ממצאים בשטח, המוכיחה שבני ישראל נכנסו לארץ כנען במאה ה-12 לפנה"ס והביאו איתם השפעה אידיאולוגית שמקורה במצרים. מן המקורות

דברים, ב', ה'

"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר"







הוא מבסס את התיאוריה שלו על אתרי פולחן, שצורתם כצורת כף רגל, שאותם הוא מזהה עם המושג המקראי "גילגל". זרטל סבור, שאתרים אלה שימשו את העם כמרכז פולחני עד לבניית בית המקדש בירושלים. לטענתו, יתכן שבני ישראל היו עולים לאתרים אלה בחגים, ומכאן המושג "עלייה לרגל" והשימוש במילה רגל כמילה נרדפת לחג. בניית המתחמים בצורה זו, מסמלת את ההשפעה האידאולוגית שהייתה לתרבות המצרית על מי שבנה אותם. מפני שכף הרגל הייתה סמל מוכר במצרים לשררה וכוח. באמצעות מחקר נוסף, יתכן שבעתיד תוכל התיאוריה של זרטל לספק הסבר מקיף ומדעי למיתוס שנקרא "יציאת מצרים".





"כאדם שעוסק בארכיאולוגיה למעלה מ-30 שנה אני יכול בהחלט לטעון שמדובר בתגלית יוצאת דופן ואפילו מרגשת, על אף שכאיש מדע עליי להישאר קר", אומר זרטל. "מדובר בתגלית יחידאית, אפילו בקנה מידה בינלאומי".




מבט מהאוויר על אחד המתחמים. ממצא ייחודי לחלוטין (צילום: המרכז למיפוי ארץ ישראל)


מתחמים בצורת כף רגל

הממצאים עליהם מסתמך זרטל נתגלו ונחקרו בין השנים 2008-1990, בבקעת הירדן ובשומרון. מדובר במתחמים או אתרים, שנבנו בצורת כפות רגליים ענקיות. פרט לחמשת האתרים שנתגלו עד כה, לא נתגלה אף אתר בעולם שנבנה בצורה דומה ולכן מייחסים החוקרים חשיבות רבה לכל פרט ופרט.



מבדיקות תיארוך שערכו החוקרים לכלי חרס ועצמות בעלי חיים שנמצאו בשטח, ניתן להסיק שהמתחמים נבנו בסוף המאה ה-13 לפנה"ס וקיומם נמשך עד המאה ה-9 לפנה"ס בקירוב. האתר הראשון נמצא ליד מושב ארגמן שבבקעה. אורכו כ-200 מטרים, רוחבו כ-85 מטרים ושטחו כ-13 דונם. המתחם בנוי כחצר מוארכת המוקפת קיר נמוך, במרכזו במה עגולה שתכליתה לא ברורה עדיין לחוקרים. ליד הבמה נמצאו סירי בישול ועצמות בעלי חיים, מה שעשוי להעיד כי היא שימשה לפולחן. מן המקורות

מלכים ב', כ"א, ח'

"וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם רַק אִם-יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים"







המבנה המיוחד, בצורת כף רגל, מעיד שהאתר נבנה עם כוונה רעיונית. יש בו מסלול, מעין דרך תהלוכות, המקיפה את הבמה. "הקפה טקסית של אתרים באמצעות תהלוכות היא אלמנט חשוב במזרח הקדום", אומר פרופ' זרטל, שהוסיף כי מקור המונח 'חג' בלשונות השמיות הוא במילה 'חוג', שמשמעותה סיבוב או הקפת מקום. מכאן שהממצא החדש שופך אור על משמעות המושג 'חג' בעברית.



המתחם השני נתגלה ליד מושב יפית, השלישי ליד מושב משואה. עוד שני מתחמים שצורתם דומה אך לא זהה, נמצאו בנחל תרצה ובהר עיבל. זרטל סבור שמדובר בחמישה מתחמים שנבנו על ידי בני ישראל, זמן קצר לאחר כניסתם לארץ כנען. הוא מסתמך על העובדה שחמשת האתרים נבנו באותה תקופה, על כך שחמישתם פזורים על מסלול הכניסה לארץ ישראל, המתואר בספר יהושע, ועל העובדה שבמתחם בהר עיבל נמצא בעבר מזבח ולידו שרידים של בעלי חיים שנשחטו שחיטה כשרה.





המתחמים נבנו עם כוונה רעיונית עמוקה (צילום:רון גפני, Skypics)



למה כפות רגליים?
המילה גילגל מוזכרת במקרא 39 פעמים. גילגל הוא אתר או מחנה, שהקימו בני ישראל עם כניסתם לארץ כנען. על פי התיאור במקרא האתרים החדשים עשויים להיות גילגלים. אך העובדה שנבנו בצורת כף רגל, מרמזת על משמעות עמוקה ומרחיקת לכת מזו.



"הספרות במצרים העתיקה עוסקת הרבה בכפות רגליים", אומר פרופ' זרטל. "במצרים הפרעונית דריכה בכפות הרגליים מסמלת שליטה. הדריכה מסמלת את הכנעת האויב אך מעבר לכך, היא מסמלת את השליטה בארץ. במצרים של המאה ה-15 לפנה"ס, היה נהוג לצייר את אויבי הממלכה על הדום רגליים ולהביאו למלך. הפרעה היה יושב על כסאו כאשר כפות רגליו מונחות על אויבי האומה ודורכות עליהם. גם על סנדליו היה נהוג לצייר את אויבי מצרים".



פרופ' זרטל משער שלרעיון הזה הייתה השפעה ישירה על עיצוב המתחמים שנתגלו, וכי השפעה זו עשויה להעיד על כך שבני ישראל אכן נכנסו לארץ כנען ממצרים. על מנת לבסס את ההשערה הוא פונה למקרא. "המקרא מתייחס לכף הרגל מאות פעמים. כף הרגל מסמלת בעלות על טריטוריה, את הקשר בין העם לארץ ואת ההבטחה האלוהית לבעלות העם על הארץ. בנוסף, לא פעם מומשלת הכנעת האויב לדריכת רגל. שיאה של התפישה החדשה, שחדרה מהספרות המצרית אל המקרא, הוא בדימוי המקדש לרגל. המקדש מדומה למקום בו דורכת רגלו של האל". מן המקורות

ישעיהו, ס', י"ד

"וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל-כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל-מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהוָה צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל"







גילוי המתחמים, והתיאוריה הנלווית אליהם, מציעים מערכת חדשה להבנת מושגים המוכרים לנו. משמעות המושג 'רגל', למשל, מוכרת לנו כחג ('שלושת הרגלים'). עתה, ניתן לפרש אותה כרגל פיסית. יתכן שבדורות הראשונים לישיבתם של בני ישראל בארץ כנען, היה העם עולה למתחמים שנבנו בצורת כף רגל, על מנת לסמל את השליטה בארץ, ומכאן המושג "עלייה לרגל".



יתכן שרק לאחר הקמת המקדש בירושלים, כ-200 שנה לאחר בניית המתחמים, הפכה המילה רגל למילה נרדפת לחג. קיומם של מתחמי פולחן בהם נחגגו חגי ישראל לפני בניית המקדש, עשוי גם להסביר למה ירושלים לא נזכרת בספר דברים.



ארכיאולוג, לא פוליטיקאי

פרופ' זרטל מודע להשלכות הפוליטיות של התיאוריה שלו ונמנע במכוון מלצאת בהצהרות הנושאות גוון לאומי. "אני ארכיאולוג שעוסק רק בממצאים מדעיים ולכן איני נכנס למשמעויות הנוספות של הממצאים" הוא אומר. כאיש תנועת השומר הצעיר קשה לחשוד בזרטל שהוא מאוהדי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון או שהוא שייך לצד הימני של המפה הפוליטית, אך זרטל סבור שבמקרה הזה הממצאים המדעיים מחזקים את דברי הטקסט המסורתי ולא חותרים תחתיו.



"יש בקרב הארכיאולוגים כפירה יסודית באמינות ההיסטורית של המקרא. הויכוח הוא סביב השאלה האם אנו, היהודים, היינו כאן בתקופת המקרא או שהגענו בעידן המודרני. מהממצאים האלה אתה יכול להבין שמי שבנה את המתחמים האלה הביאו איתם לארץ אידיאולוגיה ממצרים, ולכן בהחלט סביר שהם באו משם".

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

תגוביות:

1.שווה לראות את הסרטון על האבנים שמספרות על קריעת ים סוף,מהסרט פענוח יציאת מצרים.

http://www.flix.co.il/tapuz/showVid...

2.בנוסף , BBC מוכיח קיומו של יוסף.

http://www.bbc.co.uk/religion/relig...

הסרט הוא סרט תיעודי מדעי.מה שהתקציר לא מספר , אך קיים בסרט בסופו , זו מציאת קבר יוסף במצרים : פירמידה קטנה, פסל דמות הקבור אינה מצרית ולבושה בכתונת צבעים , וארון הקבורה פתוח אך ללא עצמות המת ,שהשודדים היו משאירים , אולם משה העלה לא"י , עד שהצורר* אהוד ברק השמידן בקבר יוסף בארץ. * צורר, כן. מי שנתן לחמאס להשחית, ממש, בהר הבית (ואח"כ התחילו לטעון שהמקום איסלמי בלבד מתחילת הבריאה) מעשה ברברי בכל קנה מידה !

3.התנ"ך זהו ספר ההסטוריה לא רק שלנו אלא גם של האנושות כולה...
אני אדם חילוני לחלוטין,אבל עדיין ,כל פעם שאני קורא כתבות כאלה אני מתרגש מחדש .בעיני זה מדהים שלאחר כל כך הרבה זמן אנחנו כאן עוד פעם בארץ ישראל.לא יודע,זה פשוט מדהים....

4.כמו המזבח בהר עיבל-פרופסור זרטל הוא אדם מרתק ונדיר שחושף את עברו של עם ישראל ומוכיח רציפות עברית בארץ ישראל.לא פלא שכמה הסטוריונים וארכיאולוגים שמבלבלים בין משנתם השמאלנית הקיצונית ואמת ארכיאולוגית נוטים לשלול את ממצאיו.

5.הויכוח בין היסטוריונים ארכיאולוגים וסתם מאמינים מכל קצוות הקשת לא יסתיים מן הסתם אף פעם.לגופו של עניין זה בכלל לא חשוב אם יציאת מצרים ייתה או לא היתה.העובדה שהעם היהודי מציין מאורע זה כחג הפסח, ביחד עם כל הנלווה לכך,(40 שנה במידבר, מתן תורה וכיבוש הארץ) מספיק בשביל להבין שלגבי היהודים אירוע יציאת מצרים היה אירוע מכונן ראשון במעלה, ולכן האמת ההסטורית ממש לא חשובה.לגבי כל יהודי יציאת מצרים זה חלק משייכותו לעם היהודי והאמת ההיסטורית שתחכה לביאת המשיח.

6.לאף ארכיאולוג אין ספק שבני ישראל היו בתקופות קדומות עבדים במצרים, אחרת אף עם לא היה מוסיף עבדות כחלק משמעותי מהאגדות שלו.השאלה היא לא האם הישראלים הקדומים היו עבדים לשעבר במצרים ולא האם הגיעו ליהודה ושומרון בסביבות המאות 12-13 לפני הספירה, אלא האם רצף האירועים שמתואר בתנ"ך, כולל עשר המכות, קריעת ים הסוף ושהות של רק 40 שנה כנוודים במדבר ואז כיבוש הארץ באופן מסודר הוא נכון.סביר להניח שבני ישראל היו עבדים במצרים והשתחררו במרידה או באירוע אחר.התפוצצות הוולקנו בסנטוריני מסביר את רוב המכות ואת קריעת ים הסוף ואת סגירתו על המצרים (נסיגת הים וגל הצונמי שהגיע אחריו) וכן את עמוד האש והעשן.בכל מקרה יציאת מצרים התרחשה, איך/למה/כמה/מדוע/כיצד/מי/מה/ מתי/ איפה

זה כבר נושא אחר ומעניין מאוד...גם סנחריב היה סיפור מקראי ותו לא ... עד שנמצאו הוכחות הסטוריות.






ליה 17.10.1017:56
2. הוואקף הורס עתיקות הר הבית והיועץ המשפטי מאפשר זאת בתגובה להודעה מספר 1
בג"ץ: שורת הדין לא תוכל להאשים את הווקף

שופטי בג"ץ דחו את עתירת "שורת הדין" נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה לעכב קובלנה שהגישו נגד הווקף על הרס עתיקות הר הבית.

שופטי בג"ץ, אילה פרוקצ'יה, יורם דנציגר ומרים חיות, דחו את עתירת "שורת הדין" ו-159 עותרים נוספים, נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה לעכב הדיון בקובלנה פלילית פרטית שהגישו נגד הווקף על הרס עתיקות הר הבית.

השופטים קבעו, "מוסד הקובלנה הפרטית נועד לתת מענה לסוג מסוים ומוגדר של עניינים פליליים, הנוגע לתחום היחסים שבין אדם לחברו, והוא משיק למשפט האזרחי, אף שמתלווה לו יסוד פלילי נורמטיבי. בשל אופי זה של העבירות, וחרף סיווגן כעבירות פליליות, עשויה הרשות הציבורית שלא לראות ענין ציבורי מיוחד באכיפתן, או להעמידן בסדר עדיפות נמוך לענין אכיפה".

"היועץ המשפטי לממשלה, בתורת מי שנושא באחריות לניהול ההליך הפלילי במדינה, חייב לפקח על עשיית שימוש ראוי בהליך הקובלנה הפרטית למטרות לשמן הוא נועד, ולשמור מפני חריגה מעיקרי תכליותיו, העלולה להסב נזק לאינטרס הציבורי", הוסיפו השופטים.

לאור זאת קבעו השופטים, כי "הקובלנה הפרטית שהוגשה בידי העותרים עוסקת בענין בעל אופי ציבורי ייחודי, בעל מורכבות מיוחדת, ואין לו מימד של סכסוך פרטי בינם לבין הנאשמים, שהוא סימן היכר המאפיין חלק גדול מעבירות הקובלנות הפליליות הפרטיות. אף שהעותרים ניסו, באופן מלאכותי, לשבץ את עיקרי עובדות הקובלנה אל תוך הסד הטכני של סעיפי עבירות הקובלנה הפרטית על פי התוספת לחסד"פ, הרי במהותם של דברים, המעשים נשוא הקובלנה נוגעים לפגיעות נטענות בנכסי עתיקות שאינם מתאימים להידון במסגרת סעיפי האישום בהם עוסקת הקובלנה"
.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגובית:

כך היה עונה בית משפט בריטי מנדטורי.




ליה 04.11.1019:02
3. כתב העת 'עתיקות' עולה לרשת האינטרנט בתגובה להודעה מספר 2

כתב העת 'עתיקות' עולה לרשת האינטרנט

מעתה יהיה כתב העת הוותיק, הסוקר את תוצאות חפירות ההצלה של רשות העתיקות, נגיש לכולם בלחיצת כפתור וללא תשלום.

בימים אלו רואה אור המהדורה המקוונת של כתב-העת עתיקות, המופק מטעם רשות העתיקות (www.atiqot.org.il). עתיקות הוא כתב-עת דו-לשוני, המפרסם מאמרים בעברית ובאנגלית (למאמרים בעברית קיים תקציר באנגלית) על חפירות ההצלה הרבות הנערכות מדי שנה מטעם רשות העתיקות. המסקנות העולות מחפירות אלו מפתיעות לעתים בחשיבותן, בכך שהן ממלאות פערים במידע הקיים מפרסומי החפירות היזומות בתלים.

כתב-העת מציג את המחקר המקיף ביותר של האזור, ואת קשריו עם הארצות השכנות.

המהדורה המקוונת של עתיקות יוצאת לאור כדי להנגיש את המידע הרב והחשוב המגולם בה לכלל החוקרים והחובבים בארץ ומחוצה לה. אתר כתב-העת מוצג באנגלית בלבד, והוא כולל קישורים למאמרים בעברית ובאנגלית כאחד, לפי שפת הפרסום במהדורה המודפסת. קבלת המידע, ללא תשלום, כרוכה בהליך הרשמה פשוט.

בכל כרך המוצג באתר מפורט תוכן העניינים: בבחירת כותרת המאמר נפתח תקציר לאותו מאמר ובתחתיתו קישור לקובץ PDF של המאמר עם אפשרות להדפסה. יתרונו של האתר בכך שהוא משמש מאגר מידע חשוב לדוחות החפירה הרבים שמפרסמת רשות העתיקות מדי שנה, ובכך שבאמצעותו מתאפשר חיפוש מהיר ונוח של מאמרים לפי תקופות, נושאים, שמות אתרים, שמות חופרים, ועוד.

הכרך הראשון המתפרסם במהדורה המקוונת של עתיקות, כולל מאמרים מקיפים על מפעל הסקרים והחפירות לאורך תוואי כביש חוצה ישראל. ראשיתו של מפעל זה בשנת 1993 עם ביצוע הסקרים הראשונים, והמשכו בחפירות נרחבות וחשובות, שרובן התבצעו בתחומי המחלפים הגדולים שלאורך הכביש. הסקרים והחפירות על תוואי הכביש הניבו ידע רב על עשרות יישובים, כפרים, חוות חקלאיות, מתקנים חקלאיים ושדות קבורה, המסייעים לחוקרים בהבנת פריסת היישובים סביב הערים הגדולות שנחשפו עד אז בעיקר בתלים. כרך זה מציג את תוצאות הסקרים מול תוצאות החפירות, ולראשונה, מאפשר לעמת אותן זו מול זו, ולבחון את אופי הנתונים העולים משניהם.

רשות העתיקות מאמינה כי המהדורה המקוונת, לצד זו המודפסת, תהיה פריצת דרך במחקר הארכיאולוגי של ישראל, והיא תתפוס לה מקום של כבוד בין יתר כתבי-העת המקוונים בתחום הארכיאולוגיה והתחומים הקרובים לו, הרואים אור מטעם מוסדות מחקר אחרים בארץ ובעולם.

המהדורה המקוונת של עתיקות היא עוד נקודת ציון חשובה בתיעוד המחקר הארכיאולוגי בארץ, והיא מצטרפת לכתב-העת המקוון "חדשות ארכיאולוגיות – חפירות וסקרים בישראל" ולאתר "סקר ארכיאולוגי של ישראל", המתפרסמים אף הם מטעם רשות העתיקות.

http://www.atiqot.org.il/

ליה 26.11.1011:27
4. דמותן וסוד כוחן של 4 האמהות בתגובה להודעה מספר 3
דמותן וסוד כוחן של 4 האמהות

http://www.youtube.com/watch?v=1jRW...
ליה 26.11.1011:39
5. דמותו וסוד כוחו של אברהם אבינו בתגובה להודעה מספר 4

דמותו וסוד כוחו של אברהם אבינו

http://www.youtube.com/watch?v=G7dv...

http://g-dmovie.blogspot.com/2010_1...
ליה 26.11.1011:42
6. שבועות - Shavuot בתגובה להודעה מספר 5
ליה 26.11.1011:44
7. על היהדות מזוויות שונות בתגובה להודעה מספר 6

על היהדות מזוויות שונות

http://g-dmovie.blogspot.com/2010/0...
ליה 27.11.1019:31
8. היהודים קשורים גנטית בתגובה להודעה מספר 7

היהודים קשורים גנטית.

מחקר גנטי המפריך את השקר הערבי.

בשני מחקרים שנערכו על ידי גיל עצמון והרי אוסטרר מאוניברסיטת ניו יורק ("בני אברהם בעידן הגנומי") ,ועל ידי דורון בהר וריצ'רד ווילמס מבית החולים רמב"ם ,ומאוניברסיטת טרטו באסטוניה, ואשר פורסמו בשבוע שעבר, נחשפו מימצאים המעידים על זהות גנטית משותפת ליהודים ספרדים ואשכנזים, וזאת למרות הגלות הממושכת שהפרידה בין שתי הקהילות.

"לפי המימצאים שלנו רמת הקירבה הגנטית שבין שני יהודים גבוהה פי עשר מרמת הקרבה שבין שני אנשים שישלפו במקרה מרחובות ניו-יורק", אומר ד"ר גיל עצמון.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...

תגובית 627
ליה 11.12.1011:17
9. city of david g area g עיר דוד שטח בתגובה להודעה מספר 8

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.12.10 בשעה 12:32 בברכה, ליה


city of david g area g עיר דוד שטח

http://www.youtube.com/watch?v=pxu1...

City of David & Rockefeller Museum

http://www.youtube.com/watch?v=_HKb...

City of David Part-1 by Ilan Shchori

http://www.youtube.com/watch?v=T6Bo...

City of David Part-2 by Ilan Shchori

Archeologists Uncover 3,000-Year-Old Wall From Time of Solomon

http://www.youtube.com/watch?v=UEV-...


Biblical Sites Found in Jerusalem 2.24.10

http://www.youtube.com/watch?v=DhLv...

Biblical Sites Found in Jerusalem 2.24.10

http://www.youtube.com/watch?v=eZPC...



ליה 20.12.1015:52
10. מה מסתתר בדו''ח המבקר על הוואקף? בתגובה להודעה מספר 9

מה מסתתר בדו"ח המבקר על הוואקף?

דו"ח חמור הנפיק המבקר על אדישות ישראל לנוכח פגיעת חפירות הוואקף בעתיקות הר הבית. מדוע רובו יישאר חסוי?

לפני למעלה מחצי שנה השלים מבקר המדינה את כתיבתו של דו"ח מיוחד על אזלת היד השלטונית של ישראל לנוכח חפירות הוואקף בהר הבית, חפירות המבוצעות תוך פגיעה חמורה בעתיקות והרס ממצאים יהודיים. עד כה לא נודע דבר מתוכן הדו"ח הזה, אולם בקרוב נוכל לדעת, גם אם מעט מאוד, ממנו. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם חבר הכנסת עתניאל שנלר העומד בראש הוועדה המיוחדת בוועדה לביקורת המדינה, ועדה שבחנה את הדו"ח הזה ולאחר מספר דיונים הכריעה אילו חלקים ממנו יראו אור ואילו יישארו חסויים.

יצוין כי לבדיקתו נצרך המבקר בעקבות תלונה שנגעה לחפירות שביצע הוואקף בכדי להכניס כבלי חשמל בהר הבית, עבודות שבוצעו תוך הרס עתיקות. חבר הכנסת שנלר מציין שאין מדובר באירוע היחיד שהוביל לבדיקה אלא פעילות ארוכת שנים של אנשי הוואקף, בה בין השאר "נחפרו אורוות שלמה, הוציאו אדמה מבטן הקרקע והוקם במקום אחד המסגדים הגדולים ביותר תוך פגיעה בעתיקות יהודיות".

הדו"ח החמור של המבקר הוגש לוועדה בראשותו של שנלר, וזו בחנה את תכניו ואת האפשרות שחלקים ממנו יפגעו במעמדה המדיני של ישראל. "לפני שבוע אישרנו את אותם חלקים קטנים שיפורסמו. בין השאר יפורסם שהיו חפירות חמורות מאוד באורוות שלמה, נעשו שיפוצים מתחת לאל אקצה במסגד שערי חולדה ודברים נוספים".

שנלר מציין עוד שבדו"ח שלו קובע המבקר כיצד ישראל כמדינה ריבונית מממשת את ריבונותה על הר הבית. "הדו"ח בחן את הליקויים, מה צריך לשפר ואיך".

עם זאת מוסיף שנלר ומציין כי עוד קודם לפרסום הדו"ח כבר הוחל בשינוי דרמטי באשר לאכיפת החוק מול הוואקף. "נעשה שינוי מהותי עוד קודם מתן הדו"ח, וכעת כל דבר שמתבצע מתבצע בתיאום ובאישור ועדת השרים ועל פי היועץ המשפטי לממשלה תוך תיאום עם רשות העתיקות, עיריית ירושלים והגורמים הנוספים. אין קשר בין המציאות העכשווית לבין המציאות שאותה ביקר המבקר". שנלר רואה בכך הוכחה שניתן לפעול להפסקת ההרס גם מבלי לפרסם את רובו של הדו"ח, רוב שעשוי לגרור אחריו עימות וחיכוך עם מדינות נוספות הרואות בעצמן כבעלות זיקה למקום כדוגמת ירדן, מרוקו ואחרות. "אנחנו לא רוצים להיות גיבורים שאחר כך יפסידו בפועל".

וכיום, קובע שנלר "אין שום חפירה שנעשית בהר הבית. יש מספר עבודות תחזוקה מאושרות שלא חורגות ממה שסוכם. אין באורוות שלמה חפירות וכך גם במסגדים. העבודות שנעשות מבוצעות ללא נגיעה בעתיקות".

שנלר התייחס גם לשאלת המרצפות ששוגרו מטורקיה לחיפוי מבנה במתחם ההר, זאת כחלק מהשאיפה הטורקית להוכיח שגם להם אחיזה בהר. לדבריו המרצפות המדוברות הן חיפוי חיצוני שאינו פוגע במבנה הקיים ולכן במובן העתיקות הדבר אינו מוסיף ואינו גורע. הדברים נעשים באישור הממשלה ורשות העתיקות". באשר להשלכות המדיניות של מעורבות טורקית בהר הבית, על כך אין הדו"ח מתייחס ולכן שנלר מעדיף שלא להתייחס גם הוא.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...



ליה 21.12.1000:06
11. http://www.atzuma.co.il/lahar בתגובה להודעה מספר 10

לכבוד ראש הממשלה מר בנימין נתניהו:

אנא הוסף את הר הבית לרשימת אתרי המורשת.

אני כותב לך מתוך דאגה כנה אודות מצבו של הר הבית.

כידוע לך, הר הבית הינו האתר המקודש ביותר לעם היהודי.

למרות זאת הרי שהרשויות המוסלמיות בסיוע משטרת ישראל מונעים זכות לפולחן דתי כלשהו למי שאינו מוסלמי.

פעמים רבות קבע בית המשפט העליון כי זכותו של כל יהודי להתפלל בהר הבית, אך משטרת ישראל ממשיכה למנוע זאת.יתרה מכך, מבקרים יהודים מופלים ומושפלים בבואם להר הבית.

אפליה זו היא דריסה זדונית של זכויות אזרח בסיסיות.

אנשי הוואקף "מצפצפים" על החוק הישראלי.הם מרשים לעצמם לחפור באופן בלתי הפיך, ולהרוס שרידים היסטוריים וארכיאולוגיים מתולדותיה של העיר ירושלים.

אנא שים סוף לחרפה זו ואפשר ליהודים חופש ביטוי בהר הבית.

אנא הוסף את הר הבית לרשימת אתרי המורשת בעלי החשיבות לעם היהודי.

http://www.atzuma.co.il/lahar
ליה 21.12.1007:03
12. אתרי מורשת נוספים ישוקמו בתגובה להודעה מספר 11

אתרי מורשת נוספים ישוקמו

האתרים ישוקמו בעלות של 91.1 מיליון שקלים במסגרת התכנית הממשלתית לשיקום אתרי מורשת. נתניהו: "זה מה שמגדיר מי אנחנו".

ועדת השרים לתכנית מורשת, צפויה לאשר היום (ג') 16 אתרים נוספים לשיקום, בעלות 91.1 מיליון שקלים. הפרויקט, אותו יזם ראש הממשלה בנימין נתניהו, יכלול 150 אתרים במסגרת "תוכנית שיקום והעצמת אתרי ונכסי המורשת הלאומית", שישוקמו במהלך שש השנים הבאות בתקציב ממשלתי של 400 מיליון שקלים.

16 המיזמים, שתוקצבו לשנת 2010 קיבלו את הציונים המרביים בתבחינים שאושרו על ידי ועדת ההיגוי של התוכנית. הוועדה צפויה לאשר גם את המתווה האסטרטגי לביצוע התכנית.

אתרי המורשת שצפויים לקבל את האישור היום הם: הרודיון, תל לכיש, קשתות רחבעם, בית העצמאות, גמלא, מצודת כ"ח, מוזיאון לוחמי הגטאות, בית הכנסת עדס בתלפיות, תל ערד, בית כנסת וחצר הסניור בטבריה, תחנת הרכבת בצמח, חצר כינרת, הקמת פורטל מורשת לאומי לארכיוני ישראל, ארכיון מורשת המוסיקה הישראלית, הקמת מערך ניטור ציפורים במעגן מיכאל, פרויקט העיר הנגלית אל העין.

התכנית לשדרוג אתרי מורשת לאומיים התקבלה בהחלטת ממשלה בפברואר השנה. לאחר מכן, אושרו מספר פרויקטים בירושלים ובראשו שיפוץ הצריף של הנשיא יצחק בן צבי ובהמשך אישרה הממשלה את פיתוחם של שמונה אתרים של התנועה הקיבוצית. מחר תאשר ועדת השרים 16 פרוייקטים נוספים כאמור. בסך הכל מדובר על כשלושים אתרים שביצועם החל השנה.

"לחזק את החיבור לעם ולמדינה"

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר כי "בעידן שבו יש גלובליזציה גוברת ורדידות, אנו יוצרים מוקד משיכה להורים, לחבר אליהם את ילדיהם, ואת הילדים לעם, לארץ ולמורשת היהודית הציונית".

לדבריו, "במקביל לשימור הפתיחות בעולם, אנו צריכים לחזק את החיבור לעם ולמדינה. זה מה שמגדיר מי אנחנו. יש צורך לאומי בכך, ועכשיו גם יש אמצעים. אני חושב שהפרויקט הזה הוא בעל ערך לאומי ראשון במעלה, ולפחות לחלק מהאתרים שקשורים גם לנכס התרבות העולמי, בעל ערך בינלאומי ראשון במעלה".

מזכיר הממשלה צבי האוזר אמר: "ראש הממשלה מוביל פרוייקט שמשנה את המציאות במרחב הציבורי ומבטיח שהדורות הבאים יכירו וייהנו מנכסי מורשת לאומיים, ושאם לא יטופלו בעת הזאת, לא יישרדו".

שניים מבין אתרי המורשת שישודרגו בעתיד הם קבר רחל ומערת המכפלה שעוררו סערה בעולם בגלל מיקומם בשטחים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...



ליה 08.03.1114:40
13. ארדן: השטחים הכבושים? ''קבר יוסף נקנה בכסף מלא'' בתגובה להודעה מספר 12
ארדן: השטחים הכבושים? "קבר יוסף נקנה בכסף מלא"

אמש ביקרו שרים ואנשי ציבור בקבר יוסף. השר גלעד ארדן: "קבר יוסף הוא אחד מהמקומות שעליהם גם אומות העולם אינם יכולים לומר שגזולים הם בידכם, כי קנינו אותם בכסף מלא. אני מתפלל שהחזרה לכאן תהיה מלאה וכל יהודי יוכל להגיע כאן למקומות הקדושים ולהתפלל באופן חפשי".

שוב ביקור שרים ממלכתי של שלושה מחברי הממשלה הקוראים לחזור להתיישבות מלאה בקבר יוסף בשכם. כאלפיים אזרחים – דתיים, חילונים וחרדים, רבנים, מקובלים וחיילים התפללו אמש (ב) בקבר יוסף, בכניסה מיוחדת לרגל ראש חודש אדר, באבטחת צה"ל ובארגון המועצה האזורית שומרון ואגודת "שכם אחד".


בראש המבקרים עמדו השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, השר במשרד ראש הממשלה יוסי פלד, סגן השר לפיתוח הגליל והנגב איוב קרא, הרב האזורי בשומרון הרב אליקים לבנון, ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה ויו"ר ועד מתיישבי השומרון בני קצובר.

כזכור, לאחר שנותץ, הרס, נשרף וחולל בידי הרשות הפלשתינית לפני 10 שנים, שופץ הקבר ונבנתה המצבה מחדש במבצע הנדסי מורכב בחול המועד סוכות על ידי מועצה אזורית שומרון, אגודת "שכם אחד" וחיילי צה"ל והמנהל האזרחי.

השר להגנת הסביבה גלעד ארדן אמר: "אין כמו ביקור בקבר יוסף כדי להתחזק באמונה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. קבר יוסף הוא אחד מהמקומות שעליהם גם אומות העולם יכולים לומר שגזולים הם בידכם, כי קנינו אותם בכסף מלא. הביקורים במקומות הקדושים מרגשים ולצערנו איבדנו חלק מהם. עלינו להפיק לקחים מהעבר לאחר שהחולשה שגילינו הובילה אותנו לאבדן מקומות חשובים – שהם שורש קיומו של העם היהודי. אני מתפלל שהחזרה לכאן תהיה מלאה, כל יהודי יוכל להגיע כאן למקומות הקדושים ולהתפלל באופן חפשי, וכן גם במקומות האחרים שאיבדנו.

השר במשרד ראש המששלה יוסי פלד: "בשבילי זו שמחה והתרגשות מיוחדת להגיע לכאן. זה לא מקרי שיוסף התעקש להקבר כאן, זהו חלק מהקשר העתיק והבלתי נפסק לארץ שלנו. קבר יוסף הוא אחדש מהמקומות הבסיסיים בקשר שלנו לארץ".

עוד אמר פלד "הביקור כאן בקבר יוסף הוא מעשה חשוב מאוד. במסכת קידושין כתוב שבכל מה שהאדם עושה הוא צריך לראות את העולם שחציו זכאי וחציו חייב, אני מקוה שהמעשה החשוב הזה של הביקור כאן יטה את הכף לטובה".

סגן השר לפיתוח הגליל והנגב איוב קרא, מראשי העדה הדרוזית, הזכיר בדבריו את לוחם מג"ב מדחת יוסוף ואמר: "זו סגירת מעגל. אני מתרגש מאוד להיות פה, היתה לי הזכות לשרת כאן כמ"פ. אני שמח להיות עם תושבים מהשומרון – אנשים שהם הכי מלח הארץ. בתקופת יתרו ציוו עלינו בני העדה הדרוזית לשמור על ארץ ישראל לעם ישראל. באופן אישי איבדתי שני אחים במלחמות ישראל, ואני מגיע לכאן לקבר יוסף על מנת לחזק את ישיבתו של עם ישראל בארץ ישראל. הבאתי ברכה ממשפחת יוסוף לאנשים פה.

"כבן העדה הדרוזית, אנו שותפים מלאים בברית אחים, ותקוותנו כי מקום זה ישוב להיות שוקק חיים. אני קורא למשפחת ישראל לבדוק בקיום ההסכמים כי בהסכם אוסלו זה בשליטה ישראלית, ולהשיב מיד עטרה ליושנה בקבר יוסף, ואף להוסיף במקום אגף לזכר הלוחם מדחת יוסף. אני מקוה שכאן יבנה עוד ישוב ישראלי על שמו. הויכוח לא על ההתיישבות, אלא על הקיום. חייבים לבנות כמה שיותר, אני רוצה שהעם היהודי יהיה חזק יותר ולכן אני קורא לבנות יותר".

ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה, הודה לכוחות הבטחון ולחטיבת שומרון בראשות המח"ט אל"מ נמרוד אלוני וקצין ההגמ"ר רס"ן מקי סיבוני על אבטחת קהל האלפים, וקרא לממשלת ישראל לחזור בצורה מלאה לקבר יוסף:
"יוסף הצדיק הוא דמות של חיבור של כל חלקי עם ישראל. השמחה על השלמת שיפוץ הקבר איננה שלמה כלל ועיקר והיא מהולה בהרבה עצב על הביזיון בן 10 השנים בהן הקבר נטוש. אין אומה בעולם שהיתה מאפשרת למקום קדוש, סמלי ושורשי כל כך לעמה להיות מבוזה כמו קבר יוסף. אני קורא לממשלת ישראל לתקן את המעוות, לקבל החלטה רשמית ולחזור ולחדש את ההתיישבות והשהייה היהודית בקבר יוסף, דבר שעוגן אפילו בהסכמי אוסלו, שם נקבע שקבר יוסף ישאר בשליטה מלאה של מדינת ישראל".

הרב האזורי בשומרון הרב אליקים לבנון אמר: "באנו ליוסף הצדיק להתחזק מדמותו. אנו קוראים לממשלת ישראל להתחזק ולא לפלג את העם בתכניות פוגעות ומפלגות. אנו מתחזקים מיוסף, באחדות נבנה וניישב את ארץ ישראל".

יו"ר ועד מתיישבי השומרון בני קצובר סיים את הטקס: "קבר יוסף, הר הבית ומערכת המכפלה הם המקומות הבסיסיים של ארץ ישראל, ועם ישראל שואב את כוחותיו מהם. השיפוץ כאן הוא רק ההתחלה, בדרך לחזרה מלאה שלעם ישראל לקבר יוסף".

http://www.srugim.co.il/17100-%d7%9...

ליה 30.04.1121:20
14. ''כנס שומרון העתיקה'' - במדרשת השומרון בתגובה להודעה מספר 0
למעלה ממאה וחמישים חוקרים השתתפו השבוע ב"כנס שומרון העתיקה" הראשון, שאורגן ע"י מדרשת שומרון בשבי שומרון.

למעלה ממאה וחמישים חוקרים, גיאוגרפים, מורי דרך, סטודנטים ואזרחים חובבי תנ"ך וארכיאולוגיה מרחבי הארץ השתתפו השבוע ב"כנס שומרון העתיקה" הראשון, שאורגן ע"י מדרשת שומרון בשבי שומרון.

הכנס עסק בחידושים הארכיאולוגיים וההיסטוריים בתל הארכיאולוגי החשוב ביותר ביהודה ושומרון, שומרון העתיקה (סבסטיה) – בירת מלכות ישראל, בין שבי שומרון לחומש.

הכנס נחלק לשני מושבים, כשהחלק העיוני התקיים במתקני המדרשה בישוב שבי שומרון, ועמד סביב הרצאות עיוניות של מיטב המרצים בתחום, ביניהם ד"ר אריה בורנשטיין, זאב (ז'אבו) ארליך, דביר רביב וד"ר נורמה פרנקלין.

פתחו את המושב בדברי ברכה ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה ויו"ר מזכירות הישוב שבי שומרון אריה עופרי.

המושב השני התקיים בגן הלאומי שומרון - בעתיקות העיר העתיקה. משתתפי הכנס סיירו וקיבלו הסברים על הממצאים והחידושים בעתיקות העיר מימי עמרי ואחאב בתקופת בית המקדש הראשון, מימי הורדוס בתקופת בית המקדש השני ומתקופות הכיבוש הנכריות.

לאחר הסיור בתל שומרון ובגן הלאומי, ציפתה למשתתפים הפתעה כאשר בתחנת הרכבת העתיקה סבסטיה ("מסעודיה") שבסמוך, חיכה להם מקים ההתיישבות בשומרון ויו"ר ועד מתיישבי השומרון בני קצובר, אשר העביר למשתתפים סקירה והרצאה הסטורית מקיפות בשילוב זיכרונות אישיים על הקמת גרעין אלון מורה ותנועת "גוש אמונים", ועל העליות לתחנת הרכבת סבסטיה, שאחריתן תנופת ההתיישבות היהודית המתחדשת במרחבי יהודה ושומרון.

"בכנס שומרון העתיקה הראשון השתתפו השתתפו למעלה מ-150 איש מכל קשת הקצוות של החברה הישראלית, כשהמכנה המשותף לכולם היה הרצון להכיר וללמוד על עברה של אצנו ועמנו" – סיפר מנהל מדרשת שומרון יאיר אלמקייס – "הכנס הוא ראשון מסוגו ומיקומו, ואנו מתכננים להופכו למסורת של כינוס מקצועי שנתי לחקר השומרון".

מדרשת שומרון מוציאה סיורים כל חודש לגן הלאומי שומרון העתיקה, וכן סיורים שבועיים ברחבי השומרון.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.סוף סוף מתחילים להתחבר לכל רגב בארצנו.

2.השבוע השתלח הערבי פייאד ביהודים ודרש שנפסיק להשתמש בשמות יהודה שומרון בדברנו על חבלי ארצנו אלה. לערבים יש חוצפה!
ליה 24.05.1110:04
15. כנס: מי הם צאצאי הכוזרים? בתגובה להודעה מספר 0
כנס: מי הם צאצאי הכוזרים?

בשנים האחרונות פרצה אל השיח הציבורי בישראל שאלת זהות צאצאי הכוזרים. האם מדובר ביהודי מזרח אירופה? כנס מיוחד ינסה להציג פתרונות.

ממלכת הכוזרים (או ליתר דיוק, הח'זרים), שהיתה קיימת בין המאות השביעית והשתים-עשרה, הגיעה לשיא התפשטותה במחצית השניה של המאה השמינית, כאשר השתרעה מן החופים הצפוניים של הים השחור והים הכספי עד הרי האוראל ונהר הוולגה.

באותה תקופה לערך קיבל על עצמו המלך הכוזרי את הדת היהודית, ועמו כוזרים אחרים. סיפור התגיירותו של המלך ואנשיו זכה לתפוצה רבה בזכות ספר הכוזרי, חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי.

למן המאה התשע-עשרה ואילך העלו מספר היסטוריונים את ההשערה שיהודי מזרח אירופה, או חלק ניכר מתוכם, הם צאצאי הכוזרים שפנו צפונה בעקבות התמוטטות ממלכתם.

השערה זו אף עשתה דרכה אל השיח הציבורי.

היום (ג') יתקיים יום עיון מיוחד אודות תולדותיהם של הכוזרים ובין השאר תיבחן השערה זו בשני מישורים: היסטוריונים ידונו בעדויות על ממדי ההתגיירות הכוזרית, וגנטיקאים יציגו מחקרים השופכים אור על מוצאם של יהודי אירופה, וידונו באפשרות שחלק מהם הינם צאצאי הכוזרים.

פרופ' שאול שטמפפר, איש החוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, ידון בשאלת יהדותם של הכוזרים, ויספר על קושי לנוכח היעדר ממצאים ארכיאולוגיים שיכולים להעיד על אופי יהודי של הכוזרים, וכן היעדר התייחסות לכוזרים יהודים במקורות יהודיים במזרח התיכון, לבין מספר מקורות כתובים המתארים את התגיירותם של הכוזרים.

פרופ' שטמפפר סבור שאמנם קיימים מספר הסברים מאולצים לשאלות אלו "אבל אין צורך בהם. בדיקת המקורות הכתובים מראה שהם בחלקם דמיוניים (או מזויפים) והאחרים מתייחסים לשמועות ולא לעובדות".

לדבריו "למעשה, אין מקור אמין אחד לגיורם של הכוזרים, ויש לראות את הסיפור כאגדה הדומה לזו של עשרת השבטים או נהר סמבטיון – סיפורים שמלמדים הרבה על המסַפרים אבל לא הרבה על המציאות.

אם הכוזרים לא התגיירו, אין להניח שהשפיעו על מוצאם של יהודי מזרח אירופה".

כאמור, במהלך הכנס יציגו מומחי גנטיקה מחקרים העוסקים בסוגיה.

בין השאר תרצה פרופ' אריאלה אופנהיים מהמחלקה להמטולוגיה בבית החולים הדסה עין כרם, על העקבות הגנטיים של הכוזרים ביהודי אשכנז.

פרופ' אופנהיים מספרת כי "מחקרים גנטיים בכרומוזום Y הראו קירבה מרשימה בין יהודים ממוצא אירופי (אשכנזים) לבין יהודים מצפון אפריקה, ארצות הים התיכון, עיראק ופזורות אחרות.

היהודים, ככלל, קרובים מאד לפלסטינים ולאוכלוסיות מזרח תיכוניות אחרות, ושונים מתושבי הארצות מהן באו.

מימצאים אלו מוכיחים את מוצאם המזרח תיכוני של היהודים, ומצביעים על המשכיות גנטית בתפוצות, למרות הניתוק הגיאוגרפי הממושך".

לדבריה "על רקע זה נמצאה קבוצה גניאַלוגית, המהווה כעשירית מהיהודים האשכנזים, אשר קרובה גנטית לאוכלוסיות ממזרח אירופה והקווקז. מבחנים נוספים הראו ששורשיה של קבוצה זו במאות האחרונות של האלף הראשון לספירה. השערה אטרקטיבית היא כי אלה הם צאצאי הכוזרים".

דבריה אלה של פרופ' אופנהיים הם צד אחד של סוגיה זו שתוצג ממספר זוויות ופנים מחקריים.

יוצגו מחקרים נוספים המורים על קשר תורשתי בין יהודי עיראק ואשכנז.

"למעלה מ- 40 מחלות תורשתיות תוארו ואופיינו עד כה בעֵדות הספציפיות השונות של עם ישראל.

קיום אבות מייסדים שאצלם קרו המוּטַציות, בשל שיעור גבוה של נישואי קרובים, ו"צווארי בקבוק" דמוגרפיים האחראים לשכיחות הגבוהה של המחלות.

שתי מוטציות בגורם הקרישה XI אחראיות לנטיה שכיחה מאוד לדמם באשכנזים, ואחת מהן מצויה בשכיחות גבוהה גם ביהודים עיראקיים.

בדיקת האתרים הפולימורפיים ב-DNA של יהודים אשכנזים ועיראקיים, העלתה זהות מוחלטת, מה שמעיד באורח חד משמעי שהמוטציה קרתה באב קדמון משותף ליהודים העיראקיים והאשכנזים.

הערכת גיל המוטציה העלתה שהיא אירעה לפני כ- 2,500 שנה, והדבר מעיד על כך שמוצא האשכנזים הוא במאגר הגנים של העם היהודי במזרח התיכון", אומר פרופ' אורי זליגסון, מנהל מכון עמליה בירון, לחקר קרישת הדם בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב והמרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר. את הנתונים הללו ואחרים נוספים יציג גם הוא בהרצאתו.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 02.06.1100:42
16. תערוכה וירטואלית של רשות העתיקות בתגובה להודעה מספר 0
תערוכה וירטואלית של רשות העתיקות

לרגל יום ירושלים, העלתה רשות העתיקות באתר האינטרנט שלה תערוכה של ממצאים מרשימים מחפירות ארכיאולוגיות בירושלים.

עגיל זהב בן 1800 שנה משובץ אבנים יקרות, חותם עברי עתיק, עצמות דניס ונסיכת נילוס מתקופת הברזל וממצאים נוספים מאוצרות המדינה, מוצגים בתערוכה וירטואלית חדשה לרגל יום ירושלים באתר רשות העתיקות.

מאז ומעולם, היתה ההיסטוריה העשירה ורבת-התהפוכות של ירושלים נושא שעניין חוקרים רבים ברחבי העולם.

מחקר הארכיאולוגיה בעיר החל באמצע המאה ה-19, אז נערכו בה חפירות ארכיאולוגיות במטרה לחשוף את ממצאי העבר ולתעדם. היום, לאחר כ-150 שנות מחקר ארכיאולוגי בעיר, שבמהלכן נערכו מאות חפירות, יש בידי החוקרים מסד נתונים רחב ורשימת פרסומים מקיפה השופכים אור על עברה המפואר של ירושלים.

שרידיה הקדומים של ירושלים, מהתקופה הכנענית ועד לתקופה העות'מאנית, השתמרו מעל פני הקרקע ומתחתיה. ההתיישבות בעיר, המתקיימת ברציפות זה כ-5000 שנה, יצרה שכבות ארכיאולוגיות עשירות ומורכבות באזורים נרחבים. הממצאים הרבים שנחשפו בחפירות מאפשרים את שיחזור מראיה של ירושלים לאורך התקופות.

מאז איחוד העיר בשנת 1967 נערכות בעיר העתיקה חפירות ארכיאולוגיות בהיקף שלא נודע כמוהו. חלק מהחפירות ממשיכות חפירות קודמות מראשית המאה העשרים, וחלקן נערכות בשל פעולות בנייה ופיתוח בעיר. בעקבות חפירות אלו, והודות לשיטות מחקר חדשניות, זכה מחקרה של ירושלים לתנופה אדירה: תולדותיה של ירושלים הוארו מכיוונים חדשים ולעתים אף שוחזרו פרקים נעלמים בקורותיה.

בתערוכה הוירטואלית מגוון חפצים שנתגלו במשך השנים בחפירות בירושלים, אשר חלקם מוצגים במוזיאונים ברחבי הארץ.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.ממש יפה ומדהים, וחבל שאין פירסום של כל העתיקות הנמצאות בארץ.

2.מה עם כלי המקדש הנמצאים במרתפי הכנסיה המרכזית ברומא?
ליה 25.06.1100:58
17. ד''ר מזר: גיליתי את ממלכת דוד ושלמה - בחפירותי בירושלים בתגובה להודעה מספר 0
שיחה עם הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר שחפרה במשך שנים רבות את העיר העתיקה וגילתה ממצאים חד משמעיים לקיומה של אימפריה ישראלית בתקופת דוד ושלמה.

היא מציינת שממש התרגשה לגלות שהממצאים בשטח מאשרים את הכתוב בתנך.

ד"ר מזר מציינת שיוני מזרחי שתקף אותה על ממצאיה, היה תלמיד שלה שבקושי סיים את התואר הראשון שלו, ודבריו אינם ראויים לתגובה כלל.

לעומת זאת, פרופ' פינקלשטיין שטוען שהיא שוגה, הוא אכן ארכיאולוג בר סמכא, אך לא התעמק בעובדות ולא שמעה ממנו שום טענה עניינית לגבי מימצאיה.

וכידוע, טענות ללא ממצאים - אינן שוות במדע.

מבחינת מזר, השלמת החפירות בגן העופל והנגשתן לציבור הרחב הן שלב חשוב במאבק הארכיאולוגים על שאלת קיומה של הממלכה המאוחדת.

המתנגדים למזר ולגישת הארכיאולוגיה המקראית סבורים כי ירושלים,
כבירה גדולה ומפוארת במאה העשירית, היא המצאה של כותבי המקרא - מאות שנים לאחר מכן...

תארוך הממצאים למאה העשירית, וזיהויים כממצאים של ממלכה גדולה
וחזקה, שנוי מאוד במחלוקת.

"היה נורא קל להתעלם מהממצאים בגלל שהשטח היה מכוסה ואי אפשר היה לראות אותם", אומרת מזר, "המצב הזה עזר למי שרצה לטעון שאין שם שום דבר חשוב.

כשיש לנו ממצא כזה של קרמיקה שמתוארכת למאה העשירית או התשיעית, אז זה לא מסתדר עם כל אותם חוקרים שטענו שכל הפאר והגדולה של ירושלים זו בעצם המצאה של המאה השביעית.

מזר מפנה ישירות לטקסט המקראי ומקשרת בין הממצאים שלה לבין הכתוב.

את הביצורים בעופל היא מזהה עם פסוק מספר מלכים א',
שם נכתב: "לבנות את-ביתו ואת-בית האל, ואת-חומת ירושלם סביב".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

ד"ר אילת מזר - אני ארכיאולוגית ומחוייבת לממצאים בשטח

הספר של ד"ר מזר

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

תגוביות:

1.פרופ' פינקלשטיין צריך להחזיר את הפרס. פינקלשטיין הגה תיאוריה שאומרת, שלא הייתה ממלכה מאוחדת, ואמצעות נתונים לא מדוייקים (למשל מדידה משכבות לא נכונות, הסתמכות על איזור הצפון בלבד) קיבל את פרס דוד על סך מיליון דולר. המחקר שלו התרסק לחלוטין עם גילוי מבצר האלה בעמק האלה, שמוכיח בצורה חד משמעית שזו עיר בצורה מימי הממלכה המאוחדת. נמצאו שם חרסים יהודיים, כתובת יהודית על חרס, לא נמצאו שם עצמות חזיר, והמקום תוארך גם כן למאה העשירית לפני הספירה. העיר היא כנראה שעריים שמוזכרת בתנ"ך. אני ממליץ לכולם לקרוא על המקום. הארכיאולוגים שגילו הם גם מהאוניברסיטה העברית, לעומת פינקלשטיין שמוצאו מאוניברסיטת תל אביב.

2.צריך לפרק את כל המחלקה לארכישמאלוגיה באוניברסיטת שייח'-מוניס.

3.אין סיכוי שבעולם ! דוד ושלמה לא היו בונים במזרח ירושלים שהוא כידוע - שטח כבוש.

4.התיאוריה החלופית.במאה השביעית לפני ספירתם, הצליח סוף סוף דוד להעמיד מלך מבניו, למרות שהוא עצמו לא היה קיים. מלך זה מלך על 25 כפרים כשבכל אחד 25 משפחות.

צו מלכותי מיוחד חייב אותם להפסיק את עבודת השדה כל יום בשעה 3 אחה"צ ולהתכנס לסדנות של כתיבה יוצרת.

הצוות של הלכות שבת כתב רק תקציר.

הצוות של הלכות קרבנות היה חרוץ במיוחד.

הצוות של פיברוק שירה קדמונית השאיר כמה דברים יפים.

צוות הפיזיקאים השאיר הנחיות בלתי ניתנות לביצוע על איך בוראים עולם.

יש לי עותק מודפס של עבודתם.

5.כל ארכיאולוג שיגלה משהו יהודי - יוחרם באקדמיה!

https://rotter.net/forum/scoops1/19...








ליה 12.07.1111:31
18. בית הדין הרבני קבע: 20.000 אלף אנוסי מיורקה-יהודים! בתגובה להודעה מספר 0
בית הדין הרבני קבע: 20.000 אלף אנוסי מיורקה-יהודים!

האנוסים החתתנו בתוך הקהילה במשך 700 שנה, באי המבודד של פלמה דה-מיורקה.

כך בכתבה שפורסמה שלשום בניו-יורק טיימס:

Majorcan Descendants of Spanish Jews Who Converted Are Recognized as Jews

PARIS — Centuries after the Spanish Inquisition led to the forced conversion of Jews to Catholicism, an ultra-orthodox rabbinical court in Israel has issued a religious ruling that recognizes descendants from the insular island of Majorca as Jews.

The opinion focused narrowly on the Majorcan community of about 20,000 people known as chuetas and did not apply to descendants of Sephardic Jewish converts in mainland Spain or the broader diaspora of thousands of others who scattered to the Ottoman Empire and the Spanish colonies in South and North America.

The island, isolated until a tourist boom that began in the late 1960s, is a sociological preserve for descendants of Jews who formed an insular community of Catholic converts that intermarried through the centuries because of religious persecution and discrimination that barred them from holding certain positions in the Roman Catholic Church through the 20th century. Most carry the names of 15 families with ancestors who were tried and executed during the 17th century for practicing Judaism.

The religious court in Israel, led for more than 40 years by Rabbi Nissim Karelitz, sent another rabbi to the island in May to explore its warren of streets where a synagogue once stood and to examine the family trees of some of the chuetas who trace lineage back 500 years.

In a two-paragraph opinion — typical of the private rabbinical court that deals with matters of conversions, marriage conflicts and financial disputes — Rabbi Karelitz issued a statement that said because of the intermarriage patterns of the chuetas, “all those who are related to the former generations are Jews.”

“The decision is a headline ruling,” said Rabbi Israel Wiesel, a judge from Israel who explored the community in Palma, roaming the street where, for generations, many chueta families have operated jewelry stores. “Unlike other Marranos in Spain and Portugal, who lost their line of history,” he said, “this particular community is unique and kept the pure line of history for the last 700 years, which means they are Jewish.”

In May, the regional government of the Balearic Islands became the first to create a memorial ceremony for Jewish descendants, marking the deaths of 37 people who were executed in 1691 by the Inquisition, and expressing regrets for persecution that chueta families suffered through the centuries.

Bernat Aguiló Siquier, an amateur local historian who is descended from one of the 15 chueta families, said most of them stopped practicing Judaism altogether in the 18th century. But he said he still found the decision significant because it is “a recognition of a fact, as much as an act of justice.”

Shavei Israel, a private group that offers support and religious training for Jewish descendants in Spain and Portugal, had been pressing for the recognition for years. The result, according to its founder, Michael Freund, is that now “they no longer need to live in between worlds. We have succeeded in opening the door for them to come home.”

What that means in actual practice is still evolving. Mr. Aguiló said he hoped that it would inspire the state of Israel to grant citizenship to the chuetas.

For now, Rabbi Wiesel said, the next steps for the Spanish island were more modest.

“Rabbis will come and teach whoever is interested in learning,” he said, “and offer every assistance to those who want to come back to the Jewish fold.”

A version of this article appeared in print on July 11, 2011, in The International Herald Tribune with the headline: Majorcan Descendants of Spanish Jews Who Converted Are Recognized as Jews.

http://www.nytimes.com/2011/07/11/w...

https://rotter.net/forum/scoops1/23...


ליה 21.07.1123:41
19. נמצא פעמון הכהן הגדול בתגובה להודעה מספר 0
פריט ארכיאולוגי נדיר מתקופת בית המקדש השני נמצא בעיר דוד.

נודע כי אחד מפעמוני הזהב של הכהן הגדול מתקופת בית שני התגלה צמוד לכותל המערבי, בתוך תעלת ניקוז מים, שהיתה מתחת לרחוב הראשי של ירושלים וחיברה בין עיר דוד לבריכת השילוח.

הפעמון, העשוי זהב טהור, בעל קימורים עדינים ודפנות דקות וקוטרו כסנטימטר. הוא נמצא בשלמותו ללא פגע במהלך חפירות של רשות העתיקות בגן הלאומי עיר דוד במימון עמותת אלעד.

ברשות העתיקות הסבירו כי רק איש נכבד ורם מעלה במיוחד יכול היה לענוד תכשיט מסוג זה על דש מעילו. כמו כן, על מעילו של הכהן הגדול בימי הבית השני היו תלוים פעמון הזהב ותכשיט בצורת רימון. "ארכיאולוג יכול לחפור כל חייו ולא למצוא ממצא כזה", אמר בהתרגשות הארכיאולוג אלי שוקרון, "בחפירות שלנו מצאנו כדי חרס רבים, כלי עבודה ומטבעות, אבל פה מדובר בממצא נדיר ביותר, למיטב הבנתי מדובר בפריט ייחודי מסוגו בירושלים".

הוא סיפר: "ביום שני נמצא הפעמון מתחת לרחוב הראשי מתקופת בית שני בירושלים, מתחת לקשת רובינסון. מדובר בממצא נדיר ומיוחד, הפעמון נמצא בשלמותו ללא פגע עם לולאה מוכנה לתפירה על דש בגד".

בנוגע לשאלה אם ניתן לקבוע בוודאות שאכן מדובר בפעמון של הכהן הגדול, אמר שוקרון כי "אני ארכיאולוג וכאיש מקצוע עלי להיות זהיר, אך אם אנו מדברים על איש רם מעלה במקום ובזמן הזה בירושלים, אפשר להבין למה אני מתכוון".

"הפעמון נפל בלי ששם לב"

הוא הוסיף: "על בגד אותו אדם היו תלויים פעמונים רבים מבין אלה וכשהוא היה עובר ברחוב הפעמונים היו מצלצלים וכך אנשים היו יודעים שמגיע

אדם חשוב, מפנים לו את הדרך או קדים קידה. מדהים איך הפעמון הזה מצלצל באותם צלילים כמו לפני 2,000 שנה. כנראה שאחד הפעמונים על דש הבגד שלו נפל מבלי ששם לב לתעלת הניקוז וכך הוא השאיר לנו מזכרת ייחודית מהחיים במקום הזה לפני אלפי שנים".

כעת הפעמון נמצא באחסון במחסנים של רשות העתיקות. "אני מתאר לעצמי שעם הפרסום יפנו אלינו מוזיאונים רבים בבקשה לשים את הממצא בתצוגות שונות".

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

תגוביות:

1.ד"ש מהבית השני לקראת חודש אב.

2.אז מי היה פה קודם תזכירו לי?

3.רק לכהן הגדול היה מותר להיכנס לקודש הקודשים, ולרגליו שרשרת שמחוברת לדלת היציאה. כל עוד שמעו את הפעמונים ידעו שהוא חי. במקרה שהתעלף או חלילה מת, ניתן היה עם השרשרת למשוך ולהוציאו...








ליה 09.08.1111:05
20. הגשת תביעות על רכוש העם היהודי המוחזק בידי זרים בתגובה להודעה מספר 0
ויתרנו על הר הבית לטובת המוסלמים, אומר הרב דב שטיין, מזכיר הסנהדרין החדשה, בראיון מיוחד לקראת התשעה באב, שבו הוא מתייחס להשלכות הנוגעות להר הבית וגם, בין היתר, לרכוש העם היהודי המוחזק בידי זרים.

בראיון עם הרב דב שטיין מזכיר הסנהדרין החדשה ערב יום האבל ט' אב תשע"א אומר הרב, כי על הר הבית "ויתרנו לטובת האיסלם - מה שהוא ממש חילול השם". האיסלם השתלט על הר הבית בכוח החרב, שהוא היפוך של הדבר הנכון מבחינת הצדק, שכן היחס בין הצדק לכוח צריך להיות כזה שבו הכוח יונק את סמכותו מהצדק ולא להיפך, כפי שזה היום; האיסלם הקים את מסגדו על הר הבית לאחר שהשתלט עליו בכוח הזרוע ודבר זה הוא ביטוי של ההשקפה המוסלמית שהניחה בהר הבית את הכוח מעל לצדק. דבר זה מנוגד, כאמור, לסדר הראוי שבו אמור הכוח לינוק מהצדק.

לשאלה "מה היית ממליץ לממשלת ישראל לעשות בנושא?" משיב הרב שטיין כי היה מציע ליזום חפירות ארכיאולוגיות על ההר כדי לברר, לבדוק ולקבוע את מיקומם המדוייק של אתרי בית המקדש היהודי כמו קודש הקדשים וזאת כדי להכשיר את הקרקע לבניית המקדש. עם ישראל – אומר הרב – הוא אומה שתפקידה לשמש כלפיד צדק לעולם, כדי שכל העולם יוכל למצוא מקום להתייחס אליו מבחינה רוחנית. כל העולם הנוצרי יודע שזה מקום התפילה החשוב ביותר של העם היהודי וגם העולם המוסלמי יודע זאת.

המוסלמים הקימו את מסגדם על יסוד הבנתם שהיהודים סותרים באמונתם את האמונה המוסלמית ומה שעשו - הפיכת הר הבית למקום דתי חשוב שלהם – אינו אלא מעשה פוליטי שכוונתו לנשל את העם היהודי. בדיוק בשל כך, אם יוקם בית המקדש היהודי על הר הבית תהיה זו הכחשה שאין כמותה לשתי הדתות: לנצרות ולאיסלם.

למעשה, תהיה הקמתו של בית המקדש מחדש בגדר יתרון גדול לעם ישראל כי כל העמים יראו בו מוקד רוחני וזה יההי גם מה שיביא שלום לעולם.

לשאלה לגבי אפשרות הסנהדרין לפעול, כחלק מהתייחסותה למצב הכללי בעולם, לבירור גורלו, היום, של הרכוש היהודי שנגזל עוד בזמן ההרס הרומאי של בית המקדש בירושלים, מתייחס הרב שטיין באופן מיוחד; הוא רואה כמשמעותית את האפשרות לבסס חקירה ברומא לגבי שכיות חמדה שנותרו מחורבן הבית, שהרומאים הביאו בעת הרס המקדש.

הדברים לא מסתכמים רק בשוד המקדש – אומר הרב שטיין. מדובר בדורות רבים שבהם פגעו הנוצרים ברכושו של עם ישראל. למעשה, כל פעולות האינקוויזיציה והצלבנים שלפניה היו קשורות בהשמדה המונית של יהודים וגם בשוד וגזל של עם ישראל. שומה לראותם ככנופיה של גזלנים שאינם בוחלים גם במעשי רצח פוליטיים.

סביר להניח שמרתפי הותיקן מלאים בשכיות חמדה של העם היהודי – אומר הרב. זהו גזל גמור בסדר גודל של מיליארדים וכמובן שלא מדובר רק בערך חומרי אלא בדברים בעלי ערך של קדושה הנמצאים שלא במקומם הראוי. בהקשר זה יש מקום לשקול הגשת תביעה מהכנסיה הקתולית להחזיר את רכושו הגזול של העם היהודי.

אוהד קמין את הרב דב שטיין סנהדרין 0620.mp3

http://www.kr8.co.il/BRPortalStorag...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...



ליה 27.09.1107:33
21. המגילות הגנוזות שנמצאו בקומראן הועלו לרשת האינטרנט: בתגובה להודעה מספר 0
מגילות ים המלח

מגילות ים המלח, מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור, בחפירות שנערכו במקום בין השנים 1947 - 1956.

גילוי המגילות נחשב לאחד המימצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר מאז ומעולם.

למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה ולפיכך מלבד קטע בודד של בירכת כהנים מכסף, הן המקור המקראי העברי הקדום ביותר שנמצא.

למרות שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים היבש השורר באזור ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, ומיעוטן בארמית וביוונית.

בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני.

רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

כיום מוצגות חלק מהמגילות בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E...

The Digital Dead Sea Scrolls

http://dss.collections.imj.org.il/d...

http://dss.collections.imj.org.il/
ליה 09.10.1110:35
22. לראשונה בישראל: חומש לפי החלוקה היהודית לסדרים בתגובה להודעה מספר 0
בגלות, הנוצרים ערכו ויכוחים עם חכמי ישראל כדי לגרום ליהודים להמיר את דתם. הישג אחד חשוב ומשמעותי היה להם: הם הצליחו להחליף את החלוקה היהודית של התנ"ך בחלוקה נוצרית, המוכרת לכולנו כחלוקת הפרקים. אבל לחלוקה הנוצרית יש משמעותית תיאולוגית!

האם יש סיכוי לשנות הרגלים בני 500 שנה? בצלאל אריאל, עורך חומש "שיבה לביצרון" מאמין שכן.

כולם יודעים שבמהלך הגלות הארוכה, הגויים ערכו ויכוחים פומביים עם חכמי ישראל כדי לשכנע אותם בצדקתם ולגרום ליהודים להמיר את דתם. מתברר שהישג אחד חשוב ומשמעותי היה להם: הם הצליחו להחליף את החלוקה היהודית המקורית של התנ"ך בחלוקה חדשה, המוכרת לכולנו כחלוקת הפרקים.

כל אחד שמצטט פרק ופסוק משתמש ללא ידיעתו בחלוקה שהגויים הכניסו לתנ"ך. חלוקה זו נכנסה לתנ"ך עם המצאת הדפוס בעקבות העובדה שכל המדפיסים היו נוכרים. בחלוקת הפרקים יש שיבושים רבים- שיבושים שנובעים מטעות בהבנת הפסוקים ושיבושים שמטרתם להכניס רעיונות ודעות נוצריים, הדוגמאות רבות (פרקים א' וב' בספר בראשית, רוב פרקי ספר שופטים וספר הושע ועוד). מי שמתעניין בכך יכול לעיין בהקדמה לתנ"ך קורן.

אריאל מסביר ששלילת חלוקת הפרקים אינה העניין המרכזי: "הרעיון הוא לשוב להשתמש בחלוקה יהודית מקורית. חלוקה המבטאת את ערכי היהדות, חלוקה שלימודה הוא בעצמו לימוד תורה".

האם הייתה בשימוש חלוקה יהודית מקורית? אריאל מפתיע: "בהחלט כן. כיום אנו נוהגים לקרוא בתורה לפי מנהג בבל שמסיימים את התורה פעם בשנה, אך מנהג ארץ ישראל היה שונה ולפיו סיימו את הקריאה בתורה בשלוש שנים. חלוקה זו נמצאת בשולי תנ"ך קורן, תנ"ך מוסד הרב קוק ותנ"ך כתר ירושלים ובעוד הוצאות, אך היא החלוקה היחידה שמופיעה בכתבי היד היהודיים לפני המצאת הדפוס.

כאמור, חלוקה זו מלמדת אותנו ערכים והשקפת עולם יהודית. דוגמאות? בבקשה.

סדר א' של חומש בראשית כולל בתוכו את יום השבת, היום המסיים את השבוע, היום הקדוש ביותר בשבוע. סדר ב' מתחיל בתיאור המקביל של הבריאה. לעומת זאת, בחלוקה המופיעה כיום בתנ"כים פרק א' מסתיים בסוף יום שישי.

סדרי ארץ ישראל עוסקים בחיים ואינם מדגישים את המוות. ולכן מות שרה [ויהיו חיי שרה וכו] , מותו של יעקב אבינו [ויחי יעקב וכו] וגם מות משה [וילך משה וכו] אינם התחלת סדר אלא חלק מסדר גדול יותר.

סדרי ארץ ישראל מלמדים שהקורבנות הם צורכו של המקריב! בניגוד לתפיסה האלילית שהם צורכו של האל. כמו שירמיהו מדגיש [בהפטרת פרשת צו]: כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם. ולכן אין סדר הפותח בציווי להביא קורבן! למעט קורבן חטאת בו ברור לכל שהוא צורך המקריב ולא צורך גבוה.

ולסיום, פרשת ויצא היא פרשה [סתומה] ארוכה מאוד. יש בה 148 פסוקים! גם החלוקה הנוכרית וגם החלוקה היהודית חילקו אותה למספר חלקים. הפסוקים הפותחים את הסדרים שלנו הם פסוקי חמלה ורחמים, השגחת ה' והגנתו את החלשים! במה פותחים הפרקים? חפשו בעצמכם.

ומה משמעות השם 'שיבה לביצרון'? אריאל מצטט את דברי הנביא זכריה שאומר: "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ" ומסביר על פי רש"י שמדובר בפסוק שקורא לנו לחזור לכוחנו ולכבודנו, ולחדש את משנה התורה ששכחנו. לפי תפיסתו של אריאל קריאתו של הנביא אלינו מתממשת גם על ידי שנחזיר למקומה את החלוקה היהודית – חלוקת הסדרים.

ויש לו על מי לסמוך, הוא מציין כי "הרב יהודה קרויזר והרב זלמן מלמד אמרו לי שמדובר בנדבך נוסף בגאולת ישראל".

קיבלתם תיאבון? כנסו לאתר "שיבה לביצרון" ולדף הפייסבוק וגם אתם תוכלו לומר שהייתם בין הראשונים שהניעו את משק כנפי הפרפר.

בצלאל אריאל

beariel@gmail.com

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...




ליה 16.10.1121:34
23. מצגת: ההיסטוריה של המגן דוד בתגובה להודעה מספר 0
מצגת מושקעת של אסף פלר, 35 שקפים על תולדות מגן הדוד לאורך ההיסטוריה היהודית.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...
ליה 27.12.1110:08
24. נס חנוכה: נמצא חותם מעבודת בית המקדש השני בתגובה להודעה מספר 0
שיחה עם אודי רגונס מעיר דוד שמספר על החפירות של פרופ' רוני רייך וד"ר אלי שוקרון. לראשונה נמצא חותם השייך ממש לעבודת בית המקדש השני. ממצאים רבים נוספים נמצאו מתקופת בית שני ואף מתקופת בית המקדש הראשון.

ממצא ראשון מסוגו, המעיד על פעילות בבית המקדש, התגלה בימים האחרונים: חפץ קטנטן שנראה כי שימש "אישור" לשמירת חפץ או מזון בטהרה במתחם הר הבית ובית המקדש השני.

בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות מתחת לקשת רובינסון שבגן הארכיאולוגי של ירושלים, נחפרו שכבות העפר שכיסו את יסודות הכותל המערבי, כ-15 מ' מצפון לפינה הדרומית מערבית של הר הבית. שכבת עפר זו, שמעליה הונח ריצוף הרחוב ההרודיאני - הוא הרחוב הראשי של ירושלים בימי הבית השני - מתוארכת למאה הראשונה לספירה (שלהי ימי הבית השני).

כבר עם תחילת החפירות בשטח זה, החליטו הארכיאולוגים שכל העפר היוצא מהחפירה ינופה בצורה מדוקדקת (סינון רטוב עם מיון קפדני של שארית החומר שבנפה).

פעולת סינון העפר נעשית בשיתוף אלפי תלמידים מרחבי הארץ בגן הלאומי עמק צורים (במהלך החודשים האחרונים כ- 3500 תלמידים לקחו חלק בפרוייקט הסינון), וממומנת ע"י עמותת אלע"ד.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

הקשיבו לראיון:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

***************

חותם נדיר מתקופת בית שני התגלה ליד הר הבית

ארכיאולוגים מאמינים כי החותם שימש לסימון חפצים "טהורים שהובאו לבית המקדש". על פי הגמרא, חותם דומה נמצא גם על פך השמן שמצאו החשמונאים.

חפץ עתיק ונדיר, המעיד על פעילות בבית המקדש בתקופת בית שני, נמצא בחפירות שביצעה לאחרונה רשות העתיקות סמוך לכותל המערבי. ככל הנראה מדובר בחותם שהיה בשימוש בבית המקדש, וחקוקה עליו כתובת בארמית. ברשות העתיקות מייחסים חשיבות רבה לממצא והוא הוצג היום (ראשון) באירוע מיוחד, בהשתתפות שרת התרבות והספורט לימור לבנת ושר החינוך גדעון סער. לפי ארכיאולוגים, זו הפעם הראשונה שמתגלה חפץ מסוג זה.

החפץ התגלה בחפירות תחת קשת רובינסון שבגן הארכיאולוגי בירושלים. במהלך החפירות הוצאו שכבות עפר שכיסו את יסודות הכותל מערבי, 15 מטרים מצפון לפינה הדרומית-מערבית של הר הבית.

מעל שכבת העפר הונח ריצוף של רחוב מתקופת הורדוס, הרחוב הראשי של ירושלים בתקופת הבית השני. השכבה עצמה נוצרה במאה הראשונה לספירה, בשלהי תקופת בית המקדש השני, שנחרב בשנת 70.

במהלך הסינון – בו השתתפו אלפי תלמידים - התגלה חפץ זעיר בגודל של כפתור, שקוטרו כשני סנטימטרים. הוא עשוי טין, ועליו טבועה כתובת בארמית המורכבת משתי שורות. בשורה העליונה נכתב "דכא" ומתחתיה "ליה". פירושה בארמית של המילה דכא (או דכי) היא "טהור". ליה היא הצורה המקוצרת לשמו של אלוהי ישראל.

על פי מנהלי החפירות מטעם רשות העתיקות, אלי שוקרון מהרשות ופרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, משמעות הכתובת היא "טהור ל-ה'". החפץ שימש ככל הנראה לסימון מוצרים או חפצים שהובאו לבית המקדש והיו חייבים לקבל אישור שהם טהורים.

הארכיאולוגים מציינים שככל הידוע להם, זו הפעם הראשונה שחפץ כזה או דומה לו מתגלה בחפירות. לדבריהם, הוא מהווה עדות ארכיאולוגית ישירה לפעילות בהר הבית ולעבודת המקדש בתקופת הבית השני. הם מזכירים מסכת במשנה, בה הוזכר השימוש בחפץ: מדובר במסכת שקלים, בה נכתב שמי שמבקש נסכים (יין או סולת המשמשים לטקסי קורבן) הולך לאחראי על כך בבית המקדש, נותן לו כסף ומקבל חותם המאפשר את קבלת הנסכים.

ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות, ד"ר יובל ברוך, ציין שעל פי הגמרא, גם על פך השמן הטהור היחיד שהתגלה בבית המקדש לאחר ניצחון החשמונאים על היוונים, היה חותם של הכהן הגדול - דבר המהווה הוכחה לכך שהוא אכן טהור.

הארץ


ליה 10.01.1211:44
25. חותם עם מנורת בית המקדש נחשף בתגובה להודעה מספר 0
חותם עם מנורת בית המקדש נחשף בחפירות ארכיאולוגיות ליד עכו

החותם הזעיר שימש להחתמת מוצרי מאפה, ויתכן שהיה שייך למאפייה שסיפקה לחם כשר ליהודי עכו בתקופה הביזנטית
בחפירות שמנהלת רשות העתיקות בימים אלה בחורבת עוצה ממזרח לעכו לפני הנחת מסילת הברזל עכו- כרמיאל על ידי החברה הלאומית לדרכים, התגלה חותם עשוי חרס מהתקופה הביזנטית (המאה ה-6 לספירה), השייך לקבוצת חותמים המכונים 'חותמות לחם', שכן הם שימשו בדרך כלל להחתמת מיני מאפה.

לדברי גלעד יפה וד"ר דני שיאון, המנהלים את החפירה מטעם רשות העתיקות, "מספר חותמים נושאי מנורה היו ידועים מאוספים שונים. מנורת המקדש, כסמל יהודי מובהק, העידה כי החותמים השתייכו ליהודים, וזאת להבדיל מחותמי לחם נוצריים עם דגם הצלב, שהיו נפוצות מאוד בתקופה הביזנטית".

לדברי ד"ר שיאון, "זו הפעם הראשונה שמתגלה חותם כזה בחפירה ארכיאולוגית מבוקרת, כך שניתן לקבוע את מוצאו ותאריך ייצורו. חשיבותו של החותם היא בהוכחת קיומה של קהילה יהודית ביישוב עוצה בתקופה הביזנטית-הנוצרית. הימצאות יישוב יהודי כה קרוב לעכו - אזור שבתקופה זו היה נוצרי מובהק, מהווה חידוש במחקר".

החופרים מוסיפים, כי "בשל הקרבה הגיאוגרפית של חורבת עוצה לעכו, ניתן לשער שהיישוב סיפק דברי מאפה כשרים ליהודי עכו בתקופה הביזנטית".

על פני החותם חרוטה מנורת שבעת קנים על בסיס צר, ובראש הקנים קו אופקי. בקצה הידית חרוטות מספר אותיות יווניות, המקיפות עיגול ונקודה.

על פי הצעת ד"ר לאה די-סגני מהאוניברסיטה העברית ייתכן ומופיע בו השם לאונטיוס. שם זה היה נפוץ בין יהודים בתקופה זו, ומוכר גם מחותם לחם יהודי אחר שמוצאו אינו ידוע. לדברי ד"ר שיאון וגלעד יפה, "יתכן שזה שמו של הנחתום מחורבת עוצה".

חורבת עוצה הוא יישוב כפרי קטן, אשר בעבר כבר נמצאו בו רמזים להיותו יישוב יהודי, לאחר שהתגלו בו ארון קבורה מחרס, 'נר שבת' ודגמי מנורה צבועים על קנקנים.

ד"ר דוד עמית מרשות העתיקות, החוקר את נושא חותמות הלחם, מוסיף, כי "דמות המנורה נחרטה על פני החותם על ידי הקדר בבית היוצר, לפני צריפתו בתנור, ואילו שם הבעלים נחרט על פני הידית לאחר הצריפה. מכאן ניתן לשער, שחותמות נושאי סמל המנורה יוצרו בייצור סידרתי בעבור אופים יהודיים, וכל אחד מהאופים הללו חרט את שמו על פני הידית, שאף היא שימשה כחותם. כך ניתן היה להחתים על פני בצק המאפה, לפני אפייתו, חתימה כפולה: את המנורה - סמל הזהות היהודית הכללי של המאפיות היהודיות, ואת שמו הפרטי של האופה בכל אחת מהמאפיות הללו, מה שהוסיף ערובה ואמינות לכשרותו של המאפה.

http://www.local.co.il/akko/91348/a...
ליה 04.03.1208:03
26. פרופ' איוון פרידמן - ראש מועצת רשות העתיקות בתגובה להודעה מספר 0
פרופסור איוון פרידמן, חוקרת בעלת שם עולמי של תולדות הארץ בתקופה הצלבנית, תעמוד בראש מועצת רשות העתיקות.

פרופסור איוון פרידמן תעמוד בראש מועצת רשות העתיקות ותחליף בתפקיד זה פרופסור בנימין זאב קדר.

שרת התרבות והספורט לימור לבנת, הממונה על רשות העתיקות, קיבלה היום את פרופ' פרידמן, ראש המחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר אילן, הנחשבת לחוקרת בעלת שם עולמי בחקר תולדות הארץ בתקופה הצלבנית מנקודת מבט היסטורית וארכיאולוגית, בלשכתה והעניקה לה את כתב המינוי לתפקיד.

מינויה של פרופ' פרידמן התאפשר בעקבות תיקון חקיקה, שהובילה שרת התרבות ואושר על ידי הכנסת. השינוי הוביל לכך שבראש מועצת רשות העתיקות יוכלו לכהן אך ורק חוקרים ואקדמאים בכירים מתחום ההיסטוריה והארכיאולוגיה, ולא מתחומי מחקר שאין להם נגיעה לפעילות המועצה.

בנוסף, אפשר התיקון למנות חוקרים בכירים ובעלי שם שאינם חברים באקדמיה הלאומית למדעים. עם הסרת מגבלה זו התאפשרה בחירה מתוך מגוון רחב של מומחים בעלי שם וניסיון.

מבין שורה של מועמדים לתפקיד, החליטה השרה לבנת לבחור לתפקיד את בפרופסור איוון פרידמן : "אני מברכת פרופסור איוון פרידמן על המינוי ליו"ר מועצת רשות העתיקות. מדובר בחוקרת ומדענית מצוינת בתחומה בעלת רקע אקדמאי ומדעי מפואר הן בארץ והן בעולם. אני משוכנעת שניסיונה הרב והידע העשיר שלה יסייעו בידיה להוביל ולקדם את חקר הארכיאולוגיה בארץ ישראל בצורה הטובה ביותר. אם בהיסטוריה עסקינן, הרי שמינויה של פרופסור פרידמן לתפקיד הוא גם בבחינת נקודת ציון היסטורית, שכן זו הפעם הראשונה שמתמנה אישה לתפקיד החשוב הזה, ואני בהחלט גאה שהיה לי את הכבוד למנותה. אני רוצה להודות ליו"ר המועצה היוצא פרופסור בנימין זאב קדר על תרומתו והמסירות הרבה שבה מילא את תפקידו".

פרופסור איוון פרדימן, בת 66, נשואה ואם לשישה ילדים, הינה בעלת רקע מדעי ומחקרי של כ-40 שנה באקדמיה ומאז שנת 71 היא פרופסור ומרצה בכירה. היא נחשבת למרצה וחוקרת מובילה בארץ ובעולם בהיסטוריה ובלימודי ארץ ישראל.

כיום היא מכהנת כראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בר אילן וכמנהלת הקתדרה על שם לזרוס פיליפס להיסטוריה כללית. זוהי כהונתה השנייה כראש המחלקה לאחר שבעבר שימשה כראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה. במקביל פרידמן גם כיהנה כחברת המועצה הארכיאולוגית של רשות העתיקות, ערכה בכתב היוקרתי קתדרה, והיתה חברת מערכת הספרים של יד בן צבי.

מאמריה ופרסומיה של פרופ' פרידמן זכו להערכה רבה בקהילה המדעית הבינלאומית. היא כתבה וערכה לאורך השנים 6 ספרים וכ- 50 מאמרים מדעיים שהתפרסמו בהוצאות יוקרתיות ברחבי העולם. על ספרה Encounter between Enemies אשר יצא לאור בהוצאת ליידן היוקרתית זכתה פרידמן בשנת 2002 בפרס יד בן צבי.

לצד תפקידיה באוניברסיטה פרידמן גם ארגנה כנסים מדעיים רבים בארץ ובעולם ,הובילה והשתתפה בחפירות ארכיאולוגיות רבות וזכתה במענקי מחקר רבים בארץ ובעולם. פרידמן גם שמשה כמרצה אורחת באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה וכחוקרת בספריית Dumbarton library בוושינגטון.

בתגובה למינויה אמרה פרופ' פרידמן: "אני מודה על האמון שניתן בי בבחירתי לתפקיד החשוב של יו"ר רשות העתיקות. אני רואה חשיבות רבה בפעילות הרשות בחשיפת עברה של ארצנו ואפעל לפיתוח והרחבת פעילות זו".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

ליה 07.04.1222:46
27. ערב הפסח: חותם מימי יציאת מצרים אותר בי-ם בתגובה להודעה מספר 0
בחפירות שהתבצעו בעיר דוד נחשף לראשונה בבירה חותם מהמאה ה-13 לפני הספירה, שנושא את שם האל המצרי אמון רע בכתב הירוגליפי.

http://www.srugim.co.il/flash/30024...
ליה 08.04.1213:22
28. המקום שבו הפכו שבטי היהודים לעם לפני כ־3,200 שנה בתגובה להודעה מספר 0
המקום שבו התחיל הכל / דרור אידר

במקום שבו הפכו שבטי היהודים לעם לפני כ־3,200 שנה, הזמן עמד מלכת. פרופ' אדם זרטל שולף ראיות מפתיעות על מה שאירע בהר עיבל, ומצטער שהאתר אינו הופך לחומר לימודי קבוע.

על צלע ההר, בין מזבח יהושע לנוף המרהיב שעטף אותנו, קרב תייר מקנדה ושאל את אדם זרטל: לאור הממצאים המדהימים הללו שאיש לא סתר אותם - אבל רבים מוסיפים להתעלם מהם - מדוע מערכת החינוך הישראלית אינה הופכת את האתר לחומר לימודי קבוע ולמקור לימוד לראשית ישראל כעם? זרטל מביט בו בחיוך, שבע מאבקים אבל נינוח, ועונה: "שאלה טובה. לך לביבי ושאל אותו. לך לגדעון סער".

ואכן, 30 שנה מאז הגילוי המרעיש של "מזבח יהושע" וכ־20 שנה אחר פרסומו, עדיין שרוי האתר החשוב ביותר בעולם הארכיאולוגיה המקראית באפלה. כמה ישראלים יודעים עליו? כמה ביקרו בו? מדובר ב"גביע הקדוש" של הארכיאולוגיה המקראית זה מאות שנים. אבל לא רק מבחינה מדעית וארכיאולוגית; במקום הזה, טוען זרטל ומוכיח זאת בידענות, היינו לעם לפני 3,200 שנה, קצת אחרי הכניסה של שבטי ישראל לכנען.

וכך מספר התיאור המקראי:

וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר, שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם; וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד; וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ, לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ; וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל, וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד; וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל; אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ; וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם, וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ; וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב; וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל - הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ; וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם (דברים כ"ז, א'-י')..

כל קהל ישראל

עם הכניסה לעמק שבצלע המזרחית של הר עיבל, בגובה של כ־800 מטרים מעל פני הים, נפרש לעינינו ולמרחקים הנוף המרהיב של צפון ומזרח השומרון. ממזרח מתנשא הר כביר ועליו היישוב אלון מורה; למטה השתרע עמק המִכְמְתָת, גבולן המקראי של נחלות מנשה ואפרים (יהושע י"ז). ממול על הרכס רואים גבעה דמוית מצדה, היא חרבת עוריימה (אָרוּמָה), בירתו של אבימלך (שופטים ט').מתחת להר כביר נמצאת הבקעה הגדולה של נחל תרצה (ואדי פ'ארעָה), היא דרך מבוא השמש המובילה מהירדן אל הר עיבל (דברים י"א). שמות נוספים נזרקים לאוויר הדליל שאוזל עם כל אזכור תנ"כי נוסף: עמק טובאס היא תבץ (שופטים ט'), הר בזק ועוד. גג העולם.

ושכם, היכן היא? בדרומו של עיבל. היא אינה נראית מכאן, אבל נוכחת כל הזמן - מקראית, ארכיאולוגית, פוליטית וביטחונית. מיקומו של האתר בצד המזרחי של ההר אינה מקרית. היא קשורה לצורת ההגעה של השבטים הישראליים לאחר חצייתם את הירדן, לאורך נחל תרצה עד לעיבל. איננו יודעים היכן הר סיני וגם ירושלים שינתה פניה באלפי השנים שעברו. אבל כאן, על הר עיבל, ההיסטוריה קפאה מלכת. הכל נותר כפי שהיה לפני 3,200 שנה, מחכה לצאצאי בוני המזבח המקוריים. אם זה המקום שבו היינו לעם, הדבר משליך הן על המבנה והן על האתר כולו. ממצאי המחקר של זרטל מאפשרים לשחזר במידה רבה את טקס ייסודו של העם.

"במשך כעשר שנים שחפרנו פה", אומר זרטל, "התברר לי ששום דבר פה לא נעשה סתם. הושקעה המון מחשבה במיקום, בבנייה ובשאר הפרטים". ההוראה המקראית היתה לבנות את המזבח "בהר עיבל", לא "על" ולא "בתחתית" ההר. ואכן, המזבח נמצא במדרגה השלישית (כ־800 מטר) מהפיסגה (940 מטר). הוא הוקם בפינתו של עמק רחב ממדים, מעין אמפיתיאטרון טבעי שאפשר להעמיד בו המון רב, עשרות אלפים ויותר. זאת נקודה חשובה משום שהטקס בהר עיבל היה "דמוקרטיה ישירה" - נכחו בו כולם: "כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההולך בקרבָּם".

אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל; כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה - מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים; וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה', כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה; וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה; לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם (יהושע ח', ל'-ל"ה).

שבר פורה

ביצועו של הטקס בספר יהושע שונה במקצת מההוראות שניתנו בספר דברים. מסיבות שונות התלמיד (יהושע) חרג כנראה מהוראות רבו (משה). העם נחלק לשניים בעמק הזה - חציו הביט מערבה, אל פיסגת עיבל, וחציו הביט מזרחה, אל פיסגת הר כביר, שלפי שיטתו של זרטל, הוא הר גריזים המקראי. בכל מקרה, סביר להניח שהנוכחים הקפידו שלא להפנות את אחוריהם כלפי ארון הברית שעמד, על פי הכתוב, בצד המזבח.

היבט נוסף, חשוב לא פחות לטקס מעין זה: אקוסטיקה. העמק בנוי כך שמכל מקום בעמק אפשר לשמוע את הדוברים ליד המזבח. עמדנו כ־600 מטרים מהמזבח ושני חיילים עלו עליו וקראו בקול "עם ישראל חי". למרות המטוסים באוויר, המלמולים בקבוצה והניידים שציפצפו - שמענו היטב.

"בעשרות השנים האחרונות", אומר זרטל, "שבהן נתגלע ביתר שאת הוויכוח על אמינותו ההיסטורית של התנ"ך, אני יכול לומר בוודאות ובזקיפות קומה, שההליכה בשטח, הסקר הארכיאולוגי שביצענו ב־34 השנים האחרונות והחפירות גילו כי הנתונים ההיסטוריים המופיעים בתנ"ך בנוגע לראשית ישראל הם ברובם המכריע נכונים". זה כמובן מעמיד את האקדמיה בארץ ובעולם בדילמה גדולה. זרטל מדגיש שלפני הכל הוא חוקר, ומה שמעניין אותו הוא האמת המדעית וההיסטורית. הוא מספר שכקיבוצניק מעין שמר לא קיבל חינוך דתי. התנ"ך לא נתפס כספר היסטורי. "הנחת היסוד שלנו מתחילתה היתה שאין מזבח.

"כל הדבר הזה נחשב כלא קיים. ברוב ספרי המחקר נטען שכל הסיפור ב"דברים" וב"יהושע" הוא מיתולוגיה, המצאה מאוחרת שנועדה לייצר היסטוריה. אותה דעה תמצאו גם על יציאת מצרים. עכשיו פסח. דעו לכם שלפי ההשקפה האקדמית, לא יצאנו ממצרים". הוא מצטט את הארכיאולוג זאב הרצוג מאוניברסיטת ת"א שאומר כי לחוקרים ברור היום שכלל לא היינו במצרים, לא יצאנו ממצרים, לא היינו בסיני, לא נכנסנו לארץ והמונותיאיזם נוצר בסוף תקופת המלוכה, רק סמוך לחורבן ירושלים. כלומר, הדגיש, מאות רבות של שנים לאחר מה שהתנ"ך אומר.

במידה רבה זרטל היה שותף לדעות הללו. עד שבדרך של ניסיון וטעייה, סקר רגלי ארוך שנים וחפירות, הגיע למסקנות שהיום הוא מחזיק בהן בביטחון רב. אפשר לומר שהתגלית יצרה בעולמו הקודם שבר פורה.

קולגות העלו חרס

כשמסתכלים על המתחם רואים שהוא זרוע אבנים. כשזרטל וצוותו הגיעו לכאן לראשונה היה האתר מכוסה שכבת אבן, ובמקום המזבח שכנה ערימת אבנים ברוחב של כ־30X30 מטרים ובגובה 4 מטרים. כשהחלו לחפור והממצאים נערמו, הבינו ששכבת האבן שימשה לגניזה. האתר נגנז. גניזה היא מניעת חילול הקודש. במסורת היהודית גונזים אדם שמת, באמצעות הקבורה; גונזים ספר תורה (מה שהורחב לספרי קודש בכלל) וכלי קודש שנפסל, ועוד גונזים מקום מקודש שננטש. כמו המזבח. האתר נגנז אפוא כאשר הישראלים עזבו את המקום.

הם עברו 40 ק"מ דרומה לשילֹה, ששימשה בירת שבטי ישראל בתקופה הקדם מלוכנית. משם עברו כ־40 ק"מ נוספים דרומה לירושלים שנותרה הבירה הלאומית והדתית עד ימינו. מסתבר שהנדודים לא פסקו עם הכניסה לארץ, אלא ארכו כ־200 שנים נוספות - ממנשה לאפרים וממנו ליהודה - עד להתגבשות הסופית.כבר אז שמו לב שהאתר אינו מקום יישוב. במתחמים לא היו בתים, לא רחובות - רק מבנה אחד מוזר. זרטל חוזר ומדגיש שהגיע בלי קונספציה. יתרה מזו, בשל החינוך מבית והתפיסה האקדמית בנוגע לתנ"ך, הוא לא חשב על מזבח.
הפענוח נולד עם השנים מתוך חבלי לידה גדולים. נאספה פה כמות עצומה של חרסים, כמעט כולם מתקופת הברזל הראשונה, כלומר תקופת ההתנחלות של שבטי ישראל בכנען - המאה ה־13 עד המאה ה־11 לפנה"ס.

היכן שחיו אנשים, מוצאים כלי חרס. לפי כמות החרסים הענקית שנמצאה בכל העמק אפשר לקבוע כמה אנשים היו פה. הישראלים שעלו לרגל היו צריכים לאכול ולשתות במשך ימי (או שבועות) הטקס. לשם כך הביאו כלים ששבריהם נמצאו. החרס הישראלי הקדום גס יחסית ובתוכו עורבבו אבנים כתושות. הצריפה עבה ואינה מעודנת. הטכניקה לא היתה משוכללת. בתים אין, אבל שברי כלי חרס יש לאלפים - מה שמלמד על כך שאנשים הגיעו לכאן לשהייה קצרה לצורך הטקס. אחד המשתתפים בסיור שואל אם יש חוקרים - קולגות - שתומכים בו. זרטל מציין את פרופ' בנימין מזר ש"תמך יחסית, אבל היה לו קשה קצת כי הוא היה במיינסטרים. אם אתה תומך בדעה מהפכנית, אתה בעצם די מנתק את היחסים עם אנשים מסוימים במוקדי הכוח".

הוא שב ומצטט את לורנס סטייגר, מומחה לארכיאולוגיה מקראית מהרווארד שאמר בסוף שנות ה־80: "אם האתר בהר עיבל הוא מה שאדם זרטל אומר שהוא, ההשפעה על לימודי הארכיאולוגיה והמקרא תהיה מהפכנית; כולנו נצטרך לשוב לגן הילדים. אבל מדובר ב'אם' גדול..." הוא מזכיר מדענים שיצרו מהפכות שנתקלו בסירוב גדול מצד הממסד של תקופתם שנידה אותם - מגליליאו ועד דן שכטמן.

פתאום יש עובדות


"שים עצמך בנעלי הפרופסורים שעשרות שנים כותבים ספרים ופתאום מגיע איזה שמנדריק אחד מהשומר הצעיר ומגלה מזבח שמתאים אחד לאחד לכתוב בתנ"ך; מה היית עושה?", שואל זרטל ונותן דוגמה: "זאב הרצוג כותב מאמר בשם 'התנ"ך - אין ממצאים בשטח'. קריירה שלמה נבנתה על תיאוריית ה'אין נתונים'. ופתאום יש עובדות! אגב, חוקר אמריקני בשם וויליאם דיבר (Dever) אומר שהיו פה רק 'פרוטו ישראלים', שלא ממש ברור מה זה בכלל. אבל אנחנו מצאנו לא פחות מ־420 אתרים ישראליים עוד מתקופת ההתנחלות (תקופת הברזל הראשונה)".

לזרטל חשוב להדגיש, בתקווה שמישהו ירצה להבין שזאת לא חכמה לסתור דברים בלי ממצאים: "אם אתה מתנגד, אדרבה, כתוב מאמר רציני שיפריך את מה שגיליתי. איש לא עשה זאת עד כה. מצד שני, אם אתה בעד - אתה מסתכן בחיסול הקריירה המדעית שלך". תומס קון פירסם בשנות ה־60 את ספרו "המבנה של מהפכות מדעיות". כל מדע קשור בתיאוריה. לעובדה עצמה אין משמעות, אלא אם היא חלק מתיאוריה. שני תנאים לתקפותה של תיאוריה מדעית: האחד - שרוב הנתונים יתאימו לה, והאחר - שלא תהיה תיאוריה טובה יותר, כלומר כזאת שיש יותר נתונים המצייתים לה. "זה המקרה שלי", מסביר זרטל, "רוב מוחלט של הנתונים מתאים לתיאוריה וגם איש לא העמיד תיאוריה חלופית. במקרה של גלילאו, במקום תיאוריה חלופית שמו אותו בצינוק של האינקוויזיציה. היום אינקוויזיציה דתית אין, אבל הטקטיקה נותרה".

האינקוויזיציה מלווה את זרטל עוד מראשית הגילוי, בשל מיקומו בלב השומרון. לא רק באקדמיה. במאי 1986 פירסם נחום ברנע בעיתונו "כותרת ראשית" כתבה נגד הגילוי.

ברנע התמחה כבר אז בהדבקת תוויות "מסוכן" על אנשים או על תופעות שלא תאמו את השקפת עולמו הפוליטית. את הכתבה הכתיר בשם "הזבח והרווח" והוסיף לה כותרות משנה: "תמיד נמצאו ארכיאולוגים שהסכימו להיות עלה תאנה לכל עת. רק תן להם לחפור. כך סייעו לכל גניבות משה דיין. כך סייעו לשורה של פעולות התנחלות בשטחים, משילה עד תל רומיידה". ואז הוסיף ברנע: "עכשיו יש ארכיאולוג שחופר לגוש אמונים מזבח על הר עיבל, מול שכם. מאיפה יצא הארכיאולוג? הוא יצא מדפי שיח לוחמים".

היו בטוחים שברנע לא הכיר את הגילוי ולא את הנתונים הארכיאולוגיים העשירים, ממש כמו הארכיאולוג אהרן קמפינסקי, שהספיקה לו שעה אחת באתר בעונת החפירות הראשונה (מתוך כעשר!) כדי לבטל את הגילוי בטענה שמדובר במגדל שמירה. זרטל הפריך את טענתו בקלות משום שקמפינסקי כלל לא הכיר את האתר ולא התייחס לממצאיו הרבים. באותה שעה שקמפינסקי שהה בהר עיבל, הוא הביט אל נוף השומרון, פרש את ידיו וקרא: "מה יפית, פלשתין".

חותמת על הממצאים

ואז החלו החפירות ומיד נמצאה חרפושית מצרית. הפתעה גדולה. חותמת מצרית של רעמסס השני, מי שנחשב פרעה של יציאת מצרים. לאחר מכן נמצאה עוד אחת - שתיהן מהשליש האחרון של תקופתו, בין 1250 ל־1220 לפנה"ס. בשום מקום אחר באזור לא נמצאו חרפושיות כאלו, רק במזבח שהיה חתום מהתערבות חיצונית מאז גניזתו. האם זאת מזכרת מהמקום שממנו הגיעו הנוודים הללו אל ההר לטקס ייסוד העם?
כשהוסרה שכבת האבן המכסה, התגלה מבנה או במה, 9X7 מטרים, בגובה 4 מטרים. הגובה המקורי ידוע משום שהצד השני השתמר לגמרי. המבנה רוצף מלמעלה, ומשלושת צדדיו התחתונים היתה מרפסת בולטת בגודל של כ־2 מטרים.

המבנה לא היה מלא אלא חלול בתוכו ("נבוב לוחות") ובמרכזו שני קירות שלא התחברו. כשהסירו את השכבה העליונה ציפתה לחופרים הפתעה גדולה: שכבה בת מטר וחצי של אפר נקי ובתוכה כמעט 1,000 עצמות של חיות, כולן חרוכות מאש.

כשאוכלים תבשיל, לא חורכים עצמות. רק במקרה שהן עולות כליל לקורבן עולה, האש מגיעה גם לעצמות. העצמות נשלחו באותו ערב לירושלים, לזואו־ארכיאולוגית ליאורה הורביץ. תשובתה לא איחרה. אמרה שלא ראתה מקבץ כזה מיוחד של עצמות. כולן השתייכו לזכרים בני שנה לערך מארבעה סוגים: עיזים, צאן, בקר ויחמורים. אלה הם בהמות הקורבן הנזכרות בראשית ספר "ויקרא".

באתרים אחרים מוצאים בדרך כלל גם עצמות של סוסים, חמורים, כלבים וכו'. כאן היו רק בהמות להקרבה. באשר ליחמורים - האייל היפה בצבע אדמדם - מדובר בבהמה כשרה (דברים י"ד). כנראה מדובר בראשית התפתחות תורת הקורבנות, אז עוד לא הוטל איסור על הקרבת בהמות ציד.

פרט לארבעה סוגים אלה, לא נמצאו בעלי חיים נוספים. כלומר, עוד ב־1,200 לפנה"ס השתמשו לקורבנות בבעלי חיים התואמים את דיני התורה. ואם החוקרים אומרים שדיני הקורבנות והכשרות נוצרו רק לאחר כ־600 שנה, איך מסבירים את הממצאים? גם בדיקות הפחמן 14 הצביעו בדיוק די נדיר על 1,200 לפנה"ס.

בשלב זה היו ממצאים רבים, אולם הם לא התחברו לפתרון כולל. את התשובה הסופית תרם החלק הקדמי של המבנה. אל הבמה עולה כבש כפול. הכבש הראשי מגיע אל ראש הבמה ואילו המשני אל המרפסות. כשקוראים את תיאור המזבח של בית שני במסכת מידות במשנה, מקבלים תיאור דומה להפליא למבנה בעיבל שקדם לזה של המשנה בכ־1,200 שנה.

על הכבש הראשי העלה הכהן את הקורבן לאש שבמרכז המזבח. לאחר מכן עלה בכבש המשני אל הסובב ("המרפסת") להמשך העבודות (זריקת הדם ועוד). הכבש עצמו נבנה בשל האיסור המקראי על עשיית מדרגות ("מעלות") במזבחות עולה.

צורת המזבח בבית שני מוכיחה שהמזבח בעיבל הוא מזבח העולה הישראלי המקורי. זה מקרה נדיר יחסית בארכיאולוגיה: המזבחות של בית ראשון ובית שני אינם ברשותנו, אבל המקור נמצא ועימו נחשף לראשונה עולם שלם, דרישת שלום מאבותינו הקדמונים.

נוסף על נוף הקדומים שעטף מכל עבר וההיסטוריה שבערה תחתנו, חגו מעלינו כל זמן הסיור מטסים של F-16 ו־F-15. הסמליות היתה חריפה: מטס מחווה מהצבא העברי המודרני למצביא העברי הקדום, יהושע בן נון, שהקים פה מזבח וניצח על הטקס המכונן של ראשית היותנו לעם על האדמה הטובה הזאת.

http://news.walla.co.il/?w=/2680/25...

ליה 15.04.1217:46
29. פלשתינים בונים על אתר ארמונות החשמונאים בתגובה להודעה מספר 0
מבקרים שהגיעו לאתר ארמונות החשמונאים הסמוך ליריחו גילו בו בנייה פלשתינית בלתי חוקית העשויה למחוק ולהשכיח היסטוריה יהודית ארוכת שנים באזור.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ארנה קובוס, מראשי ההתארגנות לחזרה ליריחו, התארגנות הכוללת את הקמתו של הכולל בבית הכנסת 'שלום על ישראל', וסיורים.

קובוס מספרת על הסיור שהתקיים במהלך חול המועד ובו גילו המסיירים את הבנייה הפלשתינית על האתר עצמו. בדבריה היא מדגישה כי מדובר בשטח המוגדר על פי הסכמי אוסלו כשטח ישראלי לכל דבר, ולמעשה מדובר במובלעת ישראלית בתוך שטח יריחו. בשלב מסויים אסר צה"ל על כניסת יהודים למקום מחשש לביטחונם, ובהיעדר נוכחות יהודית במקום התייתרה הנוכחות הצה"לית בו.

במהלך חול המועד הגיעו המבקרים וגילו שבתים פלשתינים נהרסו על הנחייה קודמת שניתנה, אך במקביל הוקמו מבנים חדשים נוספים על האתר עצמו.

קובוס מדגישה כי מדובר בעדות יחידה מסוגה לנוכחות החשמונאים באזור זה. מדובר באתר שנחפר ונחקר על ידי פרופ' אהוד נצר ונמצאו בו גתות ליין, לשמן תמרים, תעלות ומבנים.

עוד היא מציינת כי במקום היו גם שדותיהם של אנשי ורד יריחו, אך הפלשתינים שרפו אותם ובנו עליהם בתים וגדרות.

לדבריה לבד מהבניה על האתר עצמו קיים גם בית קברות יהודי עתיק על ההר שבראשו ניצב בסיס 'דיה' של חיל האוויר, אתר שנחפר ונחקר בידי פרופ' חכלילי מאוניברסיטת חיפה. במקום נמצאו מצבות יהודיות שבחפירות הצלה הועברו לאוניברסיטה לאחר שנמצאו מצבות בשוק של יריחו. גם אתר זה נמצא בסכנה לנוכח בניה פלשתינית המתבצעת גם בו. "יש כאן סכנה של אבדן מסורת ישראל", היא אומרת.

בעקבות הביקור והגילויים העבירה קובוס תלונות למחלקת העתיקות במינהל האזרחי, לצה"ל ולאוניברסיטת חיפה. כעת היא מחכה למענה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...
ליה 29.04.1213:49
30. מקוואות מימי בית שני התגלו במערות במצוקי הארבל בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.04.12 בשעה 13:52 בברכה, ליה

ב-5 מתוך 500 המערות באזור המצוק מצאו חוקרים את אגני הטבילה הטקסית, שמיקומם החריג שם בין שמיים וארץ שופך אור על הצורך העמוק בהם.

מקוואות טהרה הוכשרו בתקופת בית המקדש השני גם במצוקים, במערות ובאתרים שונים שהגישה אליהם קשה והם אינם מותאמים למחייה. כך מגלה מחקר חדש שערך ד"ר ינון שבטיאל, מרצה במכללת האקדמית צפת ובמכללת אוהלו.

בארבע השנים האחרונות בחנו שבטיאל ושותפו, ולדימיר בוסלוב מהמרכז לחקר מערות, 500 מערות באזור הארבל כחלק מסקר שנערך בחסות רשות הטבע והגנים.

המחקר התמקד בחמישה מקוואות שאותרו בחמש מערות, כאשר שניים מהם התגלו כעת לראשונה. שבטיאל ביקש להבין מי היו התושבים היהודים שהשקיעו מאמץ רב ומשאבים יקרים בהקמת המקוואות, בעודם חיים במצוקה קשה.

"האנשים האלה ראו בבניית מקווה טהרה במערה על מצוק תלול חלק הכרחי בהצלת חייהם", הסביר.

לדבריו, הכשרת מקוואות באתרים קשים לגישה, המתאימים לרוב לעיתות מצוקה ולא לחיי שגרה, מלמדים על הצורך הדתי העמוק בהם.

"הכשרת מקוואות הטהרה במקומות האלה אינו תמוה רק בשל הקושי הפיזי הנדרש להכשרתם, אלא גם בגלל ההכרח להתמודד עם כל דקדוקי ההלכה המתחייבים ממקווה, ובראשם הצורך במים זורמים ובאגן טבילה בעל מידות נפח מוגדרות", הוסיף ד"ר שבטיאל.

לצורך המחקר נועץ שבטיאל עם רבנים.

לדבריו, מקווי המים שזיהה כמקוואות טהרה נבדלים בשלושה מאפיינים הכרחיים:

המדרגות לירידה, המים שחלקם זורמים, וכמות המים לטבילת כל הגוף.

המערות, שההגעה אליהן היתה קשה ומסוכנת, שימשו יהודים בימי בית שני, בתקופת השלטון הרומי ובעיקר במרד החורבן.

לפי המימצאים שהתגלו בארבל ניכר כי המסתתרים במערות חיו בצפיפות, כשברשותם אמצעי קיום מינימליים שכללו מים, מזון ותאורה.

במערות נמצאו מאגרי מים חצובים ומטויחים, נישות לנרות ושברי סירי בישול וקנקנים, המעידים על כך.

שבטיאל ציין כי כדי להתגבר על הקושי הרב בעניין הצורך במים שאינם שאובים פעלו מקימי המקוואות בשני אופנים:

שניים מהמקוואות נחצבו וטויחו מתחת לנטיפים פעילים במערה, ובשלושה מקוואות אחרים נחצבו תעלות אל מחוץ לקיר הסלע, כדי לאגור את מי הגשמים שירדו במקום.

שבטיאל יציג את הממצאים בכנס מחקרי הגליל, שייערך במכללה האקדמית תל חי בשבוע הבא.

להערכתו, הקבוצה היהודית שעשויה היתה לראות במקווה חלק בלתי נפרד מהצלת חייה השתייכה ככל הנראה למשמרות הכהונה, שחיו ביהודה ובגליל.

לדבריו, אנשי המשמרות שהתגוררו במצוק הארבל והקימו בו את המקוואות עברו לאזור לאחר חורבן בית המקדש.

"בעת ההכנות לימי מצוקה נוספים הם הכשירו במערות את המקוואות", הוסיף, "מציאת מקוואות בחפירות ארכיאולוגיות היתה תמיד סימן היכר לפעילותם של יהודים.

המשנה חיזקה את חשיבותו ונחיצותו של המתקן הזה, והקדישה למקווה ולהלכות הטבילה בו מסכת שלמה".

http://www.haaretz.co.il/news/scien...

תגוביות:

1.היהדות כ''כ חזקה ואיתנה שעד היום מקווה הוא חלק בלתי נפרד מחיינו.

ליה 08.05.1215:21
31. נמצאו כלי פולחן קדומים מתקופת דוד המלך בתגובה להודעה מספר 0
כלי פולחן קדומים מתקופת דוד המלך שמצא ארכיאולוג מהאוניברסיטה העברית שופכים אור על תקופת הבית הראשון.

משלחת חפירות מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בראשות פרופ' יוסי גרפינקל וסער גנור מרשות העתיקות השלימה באחרונה חשיפת עדויות מסעירות באזור עמק האלה אודות הפולחן הקדום של עם ישראל בתקופת דוד המלך. המימצאים גם שופכים אור חדש על פעילויות הבנייה של ארמון ומקדש שלמה המלך בירושלים.

נתונים אלו ואחרים מתפרסמים היום במסיבת עיתונאים שתיערך היום באוניברסיטה העברית. בנוסף, המימצאים מתפרסמים בספר חדש הנקרא: עקבות דוד המלך בעמק האלה.

באתר של חורבת קיאפה, המזוהה עם שעריים המקראית, כ-30 ק"מ דרום מערבית לירושלים, נחשף חלק גדול מעיר ששטחה היה 23 דונם. בניית העיר נעשתה על פי תוכנית מוגדרת ולה בתי מגורים, חומה מבוצרת הבנויה מאבני ענק שחלקן שוקל 8 טון, שני שערים, ושתי רחבות שער ששימשו כנראה להתכנסויות.

לאחרונה מצא צוות החפירות באתר שלושה חדרי פולחן ובהם מצבות, מזבחות בזלת, כלי נסך לנוזלים מחרס וגולת הכותרת – שני ארונות לשמירת סמלי האל. אלו העדויות הראשונות בתולדות המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל לפולחן הקדום ביהודה בימי דוד המלך.

חשוב לציין שלא נמצאו בשלושת חדרי הפולחן צלמיות אדם או בעלי חיים, הנפוצים במקומות פולחן כנעניים, פלישתיים או אדומיים. תושבי האתר שמרו על הדיבר השני: לא תעשה לך פסל וכל תמונה.

"הארונות שנמצאו, אחד עשוי חרס והשני מאבן, זהים לחפץ שכונה במקרא בתקופת דוד המלך 'ארון אלוהים'", מציין פרופ' גרפינקל ומוסיף: "אלה מתקנים בהם שמרו את סמל האל, בדומה לארונות הקודש המשמשים בבתי הכנסת לשמירת ספרי תורה".

שני הארונות מעוטרים בחזית בדגם של מקדשים מפוארים. הפריט מחרס עשיר בפרטים וכולל פתח מעוטר עליו שומרים שני אריות. בחזית נראים שני עמודים הדומים, לדברי פרופ' גרפינקל, לתיאור עמודי יכין ובועז במקדש שלמה. מעל הפתח נראות שלוש קורות ישרות ועליהן עיגולים מחורצים, תיאור לחלקו העליון של הבית. על קורות אלו נמצאת רצועת טין מגולגלת שמזכירה לפי פרופ' גרפינקל את הפרוכת על פתח הדביר בבית המקדש. על הגג שלוש ציפורים המשמשות כקישוט, אך גם עשויות לרמוז על הקרבת ציפורים כקורבנות הפולחן.

הארון השני מגולף מאבן גיר רכה, צבוע באדום, ולו חזית מפוארת הכוללת פתח מלבני שרוחבו 10 ס"מ וגובהו 20 ס"מ. מכאן שגובה הפתח כפול מרוחבו. מעניין לציין כי במסכת מידות מתוארים פתחים שונים בבית המקדש השני, ומידותיהם 10 על 20 אמה, או 20 על 40 אמה, כלומר גובה הפתח כפול מרוחבו. נראה שתפיסה אסטטית זאת הייתה משותפת לשני בתי המקדש.

הפתח מודגש על ידי משקופים הנסוגים כלפי פנים. מתחת לגג נראים שבעה מלבנים קטנים מחורצים בדגם היוצר שלושה קווים מקבילים המדמים קורות עץ לתמיכת הגג. "בעוד שבעבר נמצאו דוגמאות לארונות חרס, זוהי הפעם הראשונה שארון אבן מתגלה בחפירות בארץ" מציין פרופ' גרפינקל. "הפריט משקף סגנון בניה מפואר של מקדשים, ארמונות ואף קברים מלכותיים, סגנון המוכר במבנים או בתיאורים אמנותיים מתקופת המקרא המאוחרים לחורבת קיאפה במאות שנים. עתה מתברר כי סגנון בניה זה היה מקובל ביהודה כבר בתקופת דוד המלך".

לדברי פרופ' גרפינקל, "ארון האבן שהתגלה בחפירות פותר לראשונה את התעלומה בדבר משמעותם של כמה מתיאורי הבנייה של ארמון ומקדש שלמה. בתיאור הארמון מופיע הביטוי הקשה: ושקופים שלושה טורים ומחזה אל מחזה שלוש פעמים (מלכים א, פרק ז, פסוק ד). עתה ברור כי מתואר כאן פתח מפואר לארמון שבו שלוש מסגרות שנסוגו פנימה, שלושה משקופים מצד ימין, שלושה מצד שמאל ושלושה מעל הפתח. במסורת גם נאמר כי בבית המקדש פתחים הבנויים כ'רביעית' ו'חמישית'. כעת בעקבות גילוי הארון מתברר כי הכוונה לארבע וחמש מסגרות נסוגות סביב הפתח".

לדברי גרפינקל דגם האבן תורם גם להבנת גג הארמון וגג המקדש. "במקורות נכתב כי בגג ארמון שלמה היו צלעות המאורגנות בשלשות: 45 צלעות ב 15 טורים (מלכים א, פרק ז, פסוק ג). כך גם בתיאור מקדש אצל הנביא יחזקאל: והצלעות, צלע אל צלע שלוש, ושלושים פעמים באות בקיר אשר לבית סביב סביב (פרק מא, פסוק ג). כעת ברור שאותן צלעות הן קורות עץ לתמיכה בגג, המאורגנות בקבוצות של שלוש קורות הצמודות זו לזו. קורות כאלו מוכרות בארכיטקטורה היוונית הקלאסית, במבנים מפוארים ובמקדשים, ושם מקובל לכנותן טריגליפים". הופעת טריגליפים מסותתים בארון האבן של חורבת קיאפה היא ציון דרך חשוב בהתפתחות הארכיטקטורה העולמית.

גם בתיאור מקדש שלמה כתוב: ויעש צלעות סביב (מלכים א, פרק ו, פסוק ה). אמנם הכתוב אינו מרחיב אודות הצלעות בגג המקדש, אבל מהזכרת הצלעות במבנה הארמון, במקדש שמתאר יחזקאל, ובמימצא מחורבת קיאפה, מסתבר שלכך מתכוון הכתוב.

לסיכום מציין פרופ' גרפינקל כי "המימצאים מחורבת קיאפה הם העדות המוקדמת ביותר שנמצאה עד כה לפולחן הקדום בממלכת יהודה, ומאירים היבטים שונים הקשורים בצמיחת הדת הישראלית הקדומה, ופולחן ללא דמויות אדם או בעלי חיים.

ארון האבן מחורבת קיאפה הוא למעשה תמונה מוחשית המראה לנו כיום, אחרי 3,000 שנה, כיצד נראו חלקים במבנה הארמון והמקדש שמתארת המסורת המקראית בירושלים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.כל התנ"ך אמת לאמיתה!


ליה 21.05.1221:34
32. חוקרים גילו מטמון עתיק: ''ניקינו כד ונשפך ממנו זהב'' בתגובה להודעה מספר 0
חוקרים מאוניברסיטת ת"א גילו, כמעט במקרה, אוצר יקר ערך בתוך כד עתיק מתל מגידו. "אחד מהממצאים בעלי הערך הרב ביותר שנמצאו אי פעם בחפירות ארכיאולוגיות מתקופת התנ"ך"

לא רק באגדות: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב גילו לאחרונה מטמון תכשיטים יקר ונדיר בתל מגידו שבשולי עמק יזרעאל, שגילו המשוער הוא כ-3,100 שנים. המטמון, המתוארך לראשית תקופת הברזל, התגלה במהלך חפירה שנערכה באתר, שהיה אז עיר כנענית. החפירה באתר, שנערכה בראשות הפרופסורים אריה פינקלשטיין ודוד אוסישקין מאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף פעולה עם פרופ' אריק קליין מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בארצות הברית, מתנהלת מזה 20 שנה. בחודש יולי האחרון, רוקנה במעבדות הפקולטה לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב תכולתו של כלי חרס שנמצא שנה לפני כן.

בכלי החרס נמצאו תכשיטים ובימים האחרונים, עם תום עבודת ניתוח ואבחון התכשיטים, התברר לחוקרים כי מדובר בתכשיטים יקרי ערך. החוקרים הנדהמים אף טוענים כי מדובר באחד מהממצאים בעלי הערך הרב ביותר שנמצאו אי פעם בחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל מתקופת התנ"ך. בין היתר, נמצאו במטמון תשעה עגילים גדולים וטבעת חותם עם חריטה של דג, עשויים זהב, למעלה מאלף חרוזי זהב קטנים, מחרוזות ותכשיטים עשויים כסף שנשתמרו היטב למרבה הפלא. אחד התכשיטים הבולטים שנתגלו, הוא עגיל זהב דמוי סל שבו מעוצבת דמות חיה. החוקרים ימשיכו לעבוד ולאבחן את התכשיטים ואת מוצאם בעזרת חוקרים נוספים במכון ויצמן ומומחים ממוזיאון ישראל.

"זאת תגלית מעניינת ומיוחדת. המטמון החדש מכיל כמויות גדולות של זהב, בהם תכשיט יוצא דופן שלא נתגלה כמוהו עד היום", סיפר פרופ' פינקלשטיין בשיחה עם וואלה! חדשות, "המטמון מתוארך לראשית ימי תקופת הברזל". לצד זאת הסביר פינקלשטיין כי "התגלית הזאת תאפשר לנו לעמוד על ראשית השימוש בכסף באזורנו ועל היעלמותם הכמעט מוחלטת של חפצי זהב, שהתרחשה באותה התקופה, במקביל לנסיגת השלטון המצרי מכנען בסביבות השנה 1150 לפני הספירה".

לדבריו, המטמון היה בתוך כלי שהושם בפינה של חדר שתאריכו בערך 1100 לפני הספירה. "יש לנו עכשיו תאריכים מדויקים של חפצים אורגניים מהמקום הזה, בזמן שמגידו הייתה עיר כנענית. הבית היה באזור היותר אמיד של העיר, בקרבת הארמון של העיר, וחיו בו כנראה מי שהיה מקורב לשלטון", הסביר פרופ' פינקלשטיין, "הם הטמינו את המטמון הזה, לאחר מכן הבניין נשרף, ולא חזרו לקחת אותו. זה כנראה סיפור הרקע של מה שבעצם קרה".

שווי המטמון טרם ידוע

"מדובר במטמון מאופי העולם של התרבות החומרית של כנען מהאלף השני לפני הספירה בהשפעות מצריות", ציין פרופ' פינקלשטיין, וסיפר בהתרגשות כי "מה שמרגש פה מאוד ופיקנטי קצת, זה תהליך הגילוי. מצאנו את כד החרס בעונה הקודמת. היום יש שיטות מחקר שמאפשרות להתחקות אחר הטביעה המולקולרית של החומר שהיה בכלי חרס לפני 3,000 שנה, כל עוד לא מנקים את הכלים. הוא לא נוקה, נשאר עם העפר בתוכו ונבחן במכון ויצמן, ואחרי כמה חודשים לקחו ממנו דגימה והחזירו את הכלי אלינו. כשחזר אלינו, החלטנו לנקות אותו ואז נשפך עלינו המטמון של זהב וכסף", סיפר.

באשר למספרים, מסביר פרופ' פינקלשטיין כי עדיין אין הערכה לגבי שוויו המדויק של הממצא, וכי נושא זה נבחן ונחקר כעת. "תגלית כזאת לא נגמרת ביום – ברגע שזה התגלה ניקינו אותו בזהירות, שימרנו מה שצריך לשמר, לאחר מכן החלטנו לבצע עבודות מעבדה. אנו חוקרים את הכסף ואת מקורו", אמר, והוסיף: "נעשה גם הערכה לגבי המשמעות הכלכלית של מטמון מהסוג הזה. יש לנו דוקטורנט שעושה עבודה על הנושאים האלה ובמקרה גילינו את המטמון. אנחנו כרגע בלי תשובה".

http://news.walla.co.il/?w=/90/2535...
ליה 06.06.1212:21
33. נחשף מטמון זהב ממרד בר כוכבא בתגובה להודעה מספר 0
להערכת החוקרים: המטמון הוטמן ע"י יהודיה אמידה שביקשה להסתיר את רכושה בעת מצוקה

בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ליד קרית גת נחשף מטמון מרהיב של מטבעות ותכשיטים מכסף ומזהב טהור, מתקופת מרד בר כוכבא, במאה השניה לספירה.

ארכיאולוג רשות העתיקות סער גנור אמר כי להערכת החוקרים, את המטמון הטמינה אישה יהודיה אמידה, שביקשה להסתיר את רכושה בעת מצוקה.

בחפירות הצלה שנועדו לחשוף מבנה מהתקופה הרומית, קודם שייסלל באזור כביש, הבחינו ארכיאולוגים בבור בחצר המבנה. כשבחנו את הגומחה וחפרו בה לעומק של מטר גילו להפתעתם את המטמון כשהוא עטוף בשיירי בד.

במטמון כ-140 מטבעות מזהב וכסף ועליהן דיוקנאות של שלושה קיסרים רומיים וכן תכשיטי זהב ובהם עגיל וטבעת מזהב, מעוצבים ביד אומן. כמו כן נחשפו שני מקלוני כחל מכסף טהור, ששימשו ככל הנראה לאיפור.

http://www.iba.org.il/bet/?entity=8...

****


ליה 08.06.1209:26
34. האם עירו של סיסרא הנזכרת במקרא כ''חרושת הגויים'' נמצאה? בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 08.06.12 בשעה 09:29 בברכה, ליה

מלחמת ברק בן אבינעם ודבורה הנביאה בסיסרא מופיעה בספר שופטים ולכן מתוארכת בין יציאת מצרים לבין בניין בית המקדש הראשון 480 שנה אח"כ, ולכן הממצאים מתקופה זו נדירים ביותר.

וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל-מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי-חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד-אֶחָד.

(נביאים ראשונים, שופטים פרק ד' פסוק טז')

נפתרה תעלומה ארכיאולוגית: זוהה פין מעוטר מברונזה של גלגל מרכבה מאל-אחוואט

חוקרי מכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה פתרו את החידה:

"לוחית הברונזה המעוטרת מאל-אחוואט שליד קציר היא חלק של פין מגלגל של מרכבת קרב מצרית או כנענית"

*לדבריו של פרופ' אדם זרטל, זיהויו של חוקר המכון אורן כהן עשוי לסייע לדעה שהאתר הוא חרושת הגויים, עירו של סיסרא הנזכרת בספר שופטים*

לוחית ברונזה עגולה בת 3,200 שנים מהאתר "אל-אחוואט" עם תבליט פני אישה היא חלק מפין שהחזיק את גלגליה של מרכבת קרב, כך חשף החוקר אורן כהן ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה.

"פין הברונזה של מרכבת קרב מחזק את הטענה שבמקום ישב מושל מצרי רם דרג, ועשוי לתמוך בתיאוריה שהמקום הוא חרושת הגויים, עיר מושבו של סיסרא מסיפורי ספר שופטים ד'-ה'", אמר פרופ' זרטל.

האתר "אל-אחוואט" שליד נחל עירון נחשף על ידי משלחת מאוניברסיטת חיפה בראשותו של פרופ' זרטל בין השנים 1993 ל-2000.
העיר היא מסוף תקופת הברונזה המאוחרת וראשית תקופת הברזל – המאות 12-13 לפנה"ס. ייחודה של העיר הפך אותה זרה בנוף הכנעני: הביצורים, מסדרונות בחומה, בקתות עגולות ועוד. פרופ' זרטל הציע, על בסיס זה, כי מדובר אולי בעיר של שבט ה"שרדנה" מ"גויי הים".

אלה ישבו, לדעת אולברייט ורבים אחרים, בעיר "חרושת הגויים", בירתו של סיסרא.

העיר מופיעה בסיפורי ההתנחלות והשופטים בתנ"ך וממנה יצא צבא המרכבות להלחם בבני ישראל בראשותם של דבורה הנביאה וברק בן אבינועם.

החפירה המלאה ומסקנותיה סוכמו בספרו של פרופ' זרטל "סודו של סיסרא, מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה" בהוצאת דביר, 2010.

חפץ אחד מממצאי האתר בפרט, והתקופה הכנענית בארץ ישראל בכלל, המשיך להיות מוקף מסתורין. זוהי לוחית ברונזה עגולה, שנמצאה בבית שזוהה כ"בית המושל". קוטרה כשני ס"מ, עובייה כחמישה מ"מ ועליה תבליט פני אישה החובשת כיפה ועונדת עגילים דמויי גלגלי מרכבה. כבר עם גילויה ב-1997 היה ברור שמדובר בקצהו השבור של חפץ מוארך, אך כהן, שפרסם את הלוחית בדוח הסופי של החפירה, לא הצליח למצוא לו מקבילות בממצאים ארכיאולוגים אחרים.

כעת, לאחר 13 שנים, נמצא סוף-סוף הפתרון. במחקר מדוקדק של תבליטים מצריים עתיקים עם קרב מרכבות הבחין כהן בעיטור מיוחד: פיני הברונזה המחזיקים את גלגלי המרכבות עוטרו בראשי אדם, בעיקר שבויים, זרים ואויבי מצרים. עוד הבחין כהן כי עיטורים אלה איפיינו מרכבות של מלכים ואנשים רמי מעלה.

"הזיהוי הנוכחי מוסיף לערכו ההיסטורי והארכיאולוגי של האתר ומוכיח שהיו בו מרכבות בשימוש אישיות חשובה. יש תמיכה לאפשרות, שאינה ודאית עדיין, כי כאן היה מקום מושבו של סיסרא וממנו יצאו המרכבות בדרכן לקרב נגד ברית השבטים הישראלים", סיכם פרופ' זרטל.

http://www.lomdim.org.il/694.html







ליה 12.06.1219:14
35. פרופ' זרטל: אין מימצאים ארכיאולוגיים שסותרים את התנ''ך בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 12.06.12 בשעה 19:22 בברכה, ליה

שיחה עם הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל שמספר על חפירותיו ועבודותיו במשך 34 השנים האחרונות: מעולם לא מצאתי מה שיסתור את התיאוריה שלי בנוגע לראשית ישראל והכניסה לארץ כנען.

מעולם לא מצאתי ממצא שסתר את התנ"ך, ואלה המתנגדים לתיאוריה שלי, מעולם לא טענו שום טענה משמעותית נגד הפרשנות שלי, ובוודאי שלא הציגו שום ממצא.


שיחה עם פרופ' אדם זרטל - 34:00 דק'

להורדה: אדם זרטל מעולם לא מצאתי ממצא שסותר את התנך 3400.mp3

מתוך האתר של פרופ' זרטל וכל ספריו:

http://www.adamzertal.co.il/

אודותינו

הצוות של סקר הר מנשה, שאנשיו עובדים יחד בהתנדבות כבר שנים רבות (ראה הרחבה), מאגד בתוכו חילוניים ודתיים, גברים ונשים, צעירים וותיקים - מכל שכבות החברה. הצבנו לעצמנו את המטרה לסקור ולחקור ברזולוציה גבוהה את השומרון ובקעת הירדן מבחינה ארכיאולוגית והיסטורית.

קראנו לסקר הארכיאולוגי - "סקר הר מנשה" בשל זהותו הגיאוגרפית עם הנחלה המקראית של שבט מנשה בהר המרכזי. לשבט זה היו נחלות גם בעמקים וגם בעבר הירדן המזרחי.

הקבוצה, כ-15 איש מכל הגילים והמינים, עוסקת במשך 33 שנים ברציפות במחקר. נראה כי רק מחקר רב שנים וסבלני בשטח יכול לפענח ולתת תשובות לסוגיות השנויות במחלוקת: ראשית ישראל, האמינות ההיסטורית של התנ"ך, זיהויים גיאוגרפיים-היסטוריים ועוד.
בסיסנו היה ונשאר באוניברסיטת חיפה, ואליה אנו קשורים מבחינה אדמיניסטרטיבית. יש לנו בסיס ומחסנים גם בקיבוץ עין-שמר ומרכז במושב ארגמן, המשמש לנו בסיס יציאה לסקר השבועי.

נוסף לסקר, הנערך שבוע-שבוע בימי שישי, ביצענו במהלך השנים מספר מפעלי חפירה: עיר הקנאים ארובות-נרבתא במערב השומרון,המזבח הקדום בהר עיבל, העיר של גויי הים/השרדנה באל-אחוואט שהיא אולי חרושת הגוים המקראית, ה"גילגלים" בבקעת הירדן ועוד. נחפרו ונחפרים גם אתרים מתקופות אחרות – כלקולית וברונזה קדומה.

עד עתה יצאו לאור ארבעה כרכים בעברית עם פרסום הסקר של הר מנשה: ""קער שכם" (כרך א' - 1992), "העמקים המזרחיים וספר המדבר" (כרך ב' - 1996), "מנחל עירון ןנחל שכם" (כרך ג' - 2000) ו"מנחל בזק עד הסרטבה" (כרך ד' - 2005), וראה הרחבה להלן.

הופיעו גם שני פרסומים רחבי היקף של הסקר באנגלית – הכרכים הראשון והשני.

עוד יצאו לאור גם הספרים: "ארובות, חפר והנציבות השלישית של שלמה" (ספרית פועלים וספרית הקיבוץ המאוחד 1984), "עם נולד – מזבח הר עיבל וראשית ישראל" (הוצ' ידיעות אחרונות 2000) ו"סודו של סיסרא" (הוצ' דביר 2010); פרסומים מוקדמים של חפירות אל-אחוואט והר עיבל; שתי חוברות מקורות: "הר עיבל" ו"נחל עירון", ונוספו לאלה מאמרים רבים.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...


ליה 13.06.1215:56
36. תחנת הרכבת קמה לתחייה בתגובה להודעה מספר 0
תחנת הרכבת קמה לתחייה

http://www.youtube.com/watch?v=b4x9...

מצפון ליפו, בין חוף הים לשכונות נווה צדק ומנשיה, עמדה תחנת הרכבת הראשונה של יפו. סיפורה של התחנה שהיתה מקום מפגש הומה לעולים, צליינים וסוחרים, מתגולל לפניכם בסרטון זה.
ליה 08.07.1213:16
37. אוצר זהב, מהגדולים בישראל, התגלה במבצר אפולוניה בתגובה להודעה מספר 0
אוצר זהב, מהגדולים שנמצאו אי פעם בישראל, התגלה במבצר אפולוניה

המטמון ששוויו מוערך בכמאה אלף דולר, שופך אור על ימיו האחרונים של המבצר. לפי הערכה, הצלבנים במבצר ביקשו להטמין את הקופה המרכזית כדי שלא ייפול בידי הכובשים המוסלמים

מטמון זהב מהגדולים שנמצאו אי פעם בישראל התגלה לפני כשבועיים במהלך חפירה ארכיאולוגית במבצר אפולוניה, סמוך להרצליה. את המטמון, שמשקל הזהב בו מגיע ל- 400 גרם, חשפה משלחת חפירות משותפת לאוניברסיטת תל אביב ולרשות הטבע והגנים.

החפירה באפולוניה התחדשה לפני שלוש שנים כחלק מהמאמצים למנוע את קריסת המצוק עליו עומד המבצר. החפירות הניבו עד היום ממצאים רבים ששפכו אור על הצלבנים בכלל, ועל ימיו האחרונים של מבצר אפולוניה הצלבני במאה ה- 13 בפרט.

בין היתר התגלו במקום מאות ראשי חצים ואבני בליסטראות שהעידו על הקרב הקשה שאחריו נפל המבצר בידי הממלוכים, אויבי הצלבנים.

במקום נחפר גם בור אשפה בו כלי חרס שיובאו מאיטליה וכלי זכוכית נדירים. במהלך החפירות מצא אחד החופרים, מתי יוחננוף, סטודנט מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, את האוצר, חבוי בתוך כלי חרס שבור מתחת למרצפות אחד החדרים במבצר. להערכת פרופ' אורן טל, מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב וראש משלחת החפירות באפולוניה, הימצאות האוצר במקום קשורה באירועים הדרמטיים שהתרחשו במקום במרץ - אפריל 1265, לפני כמעט 800 שנה.

האוצר שהתגלה מוערך בכמאה אלף דולר

המבצר שעל קו החוף והעיר שלידו נשלטו אז בידי המסדר הנוצרי ההוספיטלרי, והיו אחד המאחזים החשובים של הצלבנים במרכז הארץ באותה התקופה.

ב- 1265 הסתיימה תקופה של מעין הפסקת אש בין המוסלמים לנוצרים בארץ, והסולטן הממלוכי ביברס הסתער על העיר. העילה לפרוץ המלחמה היתה טענתו של ביברס שהצלבנים הפרו הסכם וחיזקו את חומות המבצר.

עם נפילת העיר נאספו כל תושביה אל המבצר ולאחר 40 יום של מצור שכלל שימוש במכונות מצור משוכללות ובחפירות תת קרקעיות וירי מסיבי של חצים ובליסטראות, נכנעו מגיניו והמבצר נפל.

מאז ועד ימינו לא יושב המקום מחדש.

להערכת החוקרים, באותם ימים אחרונים של המבצר החליט, ככל הנראה, אחד ממפקדיו להטמין את הקופה המרכזית שלו, כדי למנוע את נפילת האוצר בידי הכובשים המוסלמים, וגם אולי בתקווה למצוא אותו ביום מן הימים.

"להערכתי המטמון נקבר בכוונה בתוך כלי שהיה שבור בחלקו, מולא בחול והונח מתחת לרצפות. זאת כדי שמישהו שיחפור לא יתייחס לכלי שבור, יש כאן כוונה", אומר פרופ' טל. "זה סכום די גדול", מוסיף חגי יוחנן, מנהל הגן הלאומי אפולוניה וסגן ראש משלחת החפירות, "זה לא סכום שאביר ממוצע מחזיק אצלו. לדעתי זה משהו שהוטמן בחיפזון ממש לקראת הנפילה, המטמון הזה מתחבר לכל הדברים האחרים שמצאנו, ראשי החצים, אבני הבליסטראות, כל זה מספר ביחד סיפור של מצור ממושך וקרב קשה".

לאחר החשיפה הועבר הכד עם המטמון שבתוכו למעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה כדי לבדוק אם נותרו שרידי בד בו היו צרורים המטבעות.

לאחר שלא נמצאו שרידים נוקה המטמון.

בסך הכל נמצאו 108 מטבעות זהב.

בהם 93 מטבעות בערך של דינר - כ- 4 גרם זהב ו- 15 מטבעות בערך של רבע דינר, קרי גרם זהב כל אחד.

חלק מהמטבעות הוטבעו במצרים כ- 250 שנה לפני שהוטמנו ברצפת המבצר.

טל מספק מדד להערכת שווי האוצר בתקופתו. לדבריו, שני דינר הספיקו לכלכלת משפחה שלמה במשך שנה. בשלב זה, קשה להעריך את שווי המטמון בימינו, אך הערכה זהירה מדברת על יותר ממאה אלף דולר.

http://www.haaretz.co.il/news/scien...


ליה 17.07.1219:54
38. נמל מלפני 2,300 שנה נחשף בקרקעית הים בעכו בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 17.07.12 בשעה 19:57 בברכה, ליה

בין הממצאים שהתגלו אבני קשירה גדולות, שהיו משולבות ברציף ושימשו לקשירת כלי שייט. יתכן שמדובר בנמל צבאי.

בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות למרגלות חומת הים הדרומית של עכו, נחשפו מתקנים השייכים לנמל שפעל בעיר כבר בתקופה ההלניסטית (מאה 2-3 לפני הספירה) – והיה החשוב ביותר בארץ ישראל בתקופה זו.

הממצאים התגלו במהלך חפירות ארכיאולוגיות המבוצעות כחלק מפרויקט שימור חומת הים של החברה לפיתוח עכו העתיקה, במימון מינהל מקרקעי ישראל.

עדויות ראשונות לאפשרות קיומו של רציף זה נתגלו לראשונה בשנת 2009, אז נחשף קטע רצפת אבן מאבני כורכר מסותתות וגדולות, בטכניקה המזכירה את סגנון הבנייה הפיניקי - האופייני למתקנים בסביבה ימית. רצפה זו, שנתגלתה מתחת לפני הים, עוררה שאלות רבות בקרב הארכיאולוגים; מחוץ להשערה שמדובר ברצפת רציף ימי, הועלתה האפשרות שמדובר ברצפת מבנה גדול.

לדברי קובי שרביט, מנהל היחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות, "בין הממצאים שגילינו כעת, היו אבני קשירה גדולות (300-250 ק"ג כל אחת), שהיו משולבות ברציף, ושימשו לקשירת כלי שייט שעגנו בנמל לפני כ-2,300 שנה. ממצא ייחודי וחשוב זה חותם את הגולל על השאלה האם מדובר במתקני נמל או ברצפת מבנה. כמו כן, נחשפו – לאורך עשרות מטרים, מפולות של אבנים מסותתות גדולות, שנראה שהשתייכו למבנים או למתקנים גדולים. מהממצאים עולה תמונה ברורה של הרס שיטתי ומכוון, שהתרחש בעת העתיקה במתקני הנמל".

שרביט מוסיף, כי "בימים האחרונים נחשף ממצא המעלה את הסברה שאנו חופרים חלק מהנמל הצבאי של עכו. המדובר בקטע רצפת אבן מרשימה שנחשף בחלקו, ומשתרע על כ- 8 מ' אורך וכ- 5 מ' רוחב. הרצפה תחומה משני צידיה בשני קירות אבן מרשימים - גם הם בסגנון פיניקי. נראה, כי הרצפה שבין הקירות נטויה מעט לכיוון דרום, ובמרכזה אבני מפולת אחדות. ניתן להניח שמדובר בממשה – מתקן המשמש להרמת ספינות אל החוף - כנראה ספינות מלחמה". לדברי שרביט, "רק המשך החפירות הארכיאולוגיות יאששו או יפסלו את האפשרות זו".

למרגלות המתקנים נחשפה קרקעית הנמל הקדום. שם, נמצאו אבני הקשירה, וכן אלפי שברים של כלי חרס, בהם עשרות כלים שלמים וחפצי מתכת. זיהוי ראשוני של כלי החרס מעיד כי רבים מהם מקורם באיים בים האגאי, ובהם: קנידוס, רודוס, קוס ואחרים, ובערי נמל אחרות השוכנות לחופי הים התיכון.

ממצאים אלה מהווים עדות ארכיאולוגית מוצקה למיקומו של הנמל ההלניסטי, ואולי הנמל הצבאי. לדברי שרביט, "יש להבין כי עד לחפירות אלה מיקומו של הנמל החשוב לא היה ברור. שרידים ממנו נמצאו בחפירות שנערכו בתחילת שנות ה- 80 על ידי דר' אלישע לינדר ז"ל ופרופ' אבנר רבן ז"ל, למרגלות אי הזבובים ובאזור המרינה החדשה. אולם כעת, לראשונה, מתגלים חלקי הנמל הנושקים לקו החוף הקדום ולעיר ההלניסטית. לדאבוננו, חלקי הרציף נמשכים מתחת לחומה העותמנית - חלקים שכנראה לא נוכל לחפור בעתיד. יחד עם זאת, בחלקי הנמל הנמשכים לכיוון הים והנמל, תמשך החפירה, בניסיון לברר את תפרושת הנמל, ובניסיון לברר אם קיימת זיקה בין ההרס בנמל לחורבן שנעשה על ידי תלמי בשנת 312 לפנה"ס, להרס שנגרם במרד החשמונאים בשנת 167 לפנה"ס, או לאירוע אחר".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 01.09.1206:39
39. אוצרות מלפני 2000 שנה יצולמו במצלמת וידיאו ויוצגו רק לחוקרים מוכרים בתגובה להודעה מספר 0
וידאו: אוצרות המדינה במקום סודי ומאובטח

לראשונה מכניסה רשות העתיקות מצלמת וידאו למחסני אוצרות המדינה בהרי ירושלים, שם מאופסנים עשרות אלפי מימצאים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות בישראל, הכוללים מטמוני זהב, זכוכית ומתכת. אלה אוצרות מלפני 2000 שנה שרק חוקרים מוכרים יזכו לראותם.

השאר יצטרכו להסתפק במה שמציגים במוזיאונים.

אוצרות המדינה

http://www.youtube.com/watch?v=MxYi...



ליה 01.09.1207:29
40. מטמון המטבעות הלאומי בתגובה להודעה מספר 0
מטמון המטבעות הלאומי = 800.000 מטבעות עתיקים, המטמון הגדול ביותר בעולם:

http://www.youtube.com/watch?v=99hS...




ליה 01.09.1208:52
41. עיר דוד - חשיפת הדרך לבית המקדש בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.09.12 בשעה 08:56 בברכה, ליה

עיר דוד - חשיפת הדרך לבית המקדש

התגלתה בריכת השילוח מימי הבית השני שהיתה קבורה עמוק עמוק תחת ערימות עפר והמפלס של ימינו, כמו גם הדרך עליה צעדו ועלו לבית המקדש אחרי היטהרות בבריכת השילוח.

http://www.youtube.com/watch?v=ZRIl...



ליה 01.09.1208:57
42. סיור מודרך בעיר דוד בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.09.12 בשעה 09:01 בברכה, ליה

סיור מודרך בעיר דוד

http://www.youtube.com/watch?v=gDqr...


ליה 02.09.1211:55
43. שרידי יישוב יהודי בן 1500 שנה נחשף בחפירות בבאר שבע בתגובה להודעה מספר 0
שרידי יישוב בעל מאפיינים יהודיים , נחשף לאחרונה במהלך חפירות לשם הרחבת כביש 6 בבאר שבע לכיוון דרום. במקום נחשפו שני מקוואות טהרה, מספר מרשים של מבני ציבור וממצאים נוספים המעידים על קיומו של יישוב יהודי במקום מלפני כ-1500 שנה.

http://www.mapah.co.il/wp-content/u...
שרידי היישוב היהודי שנחשפו בבאר שבע – צילום אויר של שטח החפירה: חברת Skyview


במהלך חפירות ארכיאולוגיות שביצעו צוותי רשות העתיקות לפני הנחת התשתיות לכביש חוצה ישראל (כביש 6) לכיוון דרום הארץ, נחשפו אחד אחר השני שני מקוואות טהרה ושרידי מבני ציבור רבים שמעידים על קיומו של יישוב יהודי במקום. בעת תחקיר מעמיק שבוצע מול הממצאים שנחשפו , תוארך היישוב לתקופה הבינזטית (המאה השישית לספירה). בחלק ממבני הציבור שנחשפו , אף אותרו סממנים ברורים לקיומם של בית כנסת ובית מדרש בעיר הקדומה.

השרידים שאותרו בנויים מאבני גזית מסותתות אשר בשניהם נחשפה מעין במה שכוונה לכיוון ירושלים.

ניר שמשון פארן – מנהל החפירה באתר מטעם רשות העתיקות מספר כי על פי כיוונם של בתי הציבור שנחשפו במתחם, אפשר להבין כי אכן מדובר בבית כנסת או בבתי מדרש שפעלו במקום. עוד ציין כי האתר המדובר שנחשף נמצא כשמונה קילומטרים בלבד מבית כנסת עתיק בחורבת רימון אשר תוארך לתקופה הביזנטית אף הוא.

במהלך החפירות במקום נמצאו ממצאים רבים המעידים כי היישוב היהודי העתיק ננטש באופן יזום ומסודר על ידי תושביו בסוף המאה השישית או תחילת המאה השביעית – נסיבות הנטישה טרם ברורות, אך לציין כי לאחר תחילת הכיבוש האיסלמי שהתחולל כמאה שנים לאחר מכן , יושבה מחדש העיר תוך שתושביה לא התייחסו לשרידים הקדומים ובנו את בתיהם ומבניהם על השרידים הקיימים. את ההבדלים ניתן לראות במפורש באופן בניית הרצפות שנחשפו במבני המקוואות.

בעקבות חשיפת הממצאים המדהימים, הוחלט בשיתוף עם הנהלת כביש חוצה ישראל , לשמר את הממצאים ואף להציגם בעתיד בפני קהל הציבור. לציין כי בעבר נחשפו לא מעט ממצאים ואתרים דומים במהלך סלילת כביש 6 ואף שם בוצעו עבודות שימור לאתרים ואף הוצגו בפני הרבים.

החפירות ביישוב היהודי בבאר שבע הסתיימו בימים האחרונים ובקרוב ייכנסו למתחם אנשי השימור של רשות העתיקות אשר ייחלו בפעולות השימור.

http://www.mapah.co.il/wp-content/u...
צילום החפירה הארכיאולוגית: ניר שמשון פארן, באדיבות רשות העתיקות


http://www.mapah.co.il/02/09/2012/%...






ליה 06.09.1222:06
44. התגלה: מאגר מים גדול מתקופת בית ראשון בתגובה להודעה מספר 0
מאגר מים מימי בית ראשון התגלה בבירה

במהלך החפירה נחשפה במלואה תעלת הניקוז של ירושלים מימי הבית השני • ארכיאולוג רשות הטבע והגנים: "ייתכן שהמאגר שימש לפעילויות היומיומיות של בית המקדש"

מאגר מים גדול ומרשים, החצוב בסלע ומתוארך לימי הבית הראשון, התגלה לאחרונה בחפירות הארכיאולוגיות, הנערכות בגן הארכיאולוגי של ירושלים למרגלות קשת רובינסון. את החפירות מנהלת רשות העתיקות במימון עמותת אלע"ד ובשיתוף רשות הטבע והגנים. בנפח מאגר המים שנחשף הוא כ-250 מ"ק, בו מספר שכבות של טיח ומתוארך ככל הנראה לימי הבית הראשון.

מדובר בתגלית משמעותית ונדירה ביותר מאחר ויש כאן עדות ראשונה למאגר מים גדול מימי הבית הראשון, שנראה כי היה בשימוש ציבורי.

החפירה, שבמהלכה התגלה מאגר המים, היא חלק ממפעל החפירות בו נחשפת במלואה תעלת הניקוז של ירושלים מימי הבית השני, בתוואי הנמשך מבריכת השילוח צפונה לאורך שלוחת עיר דוד עד מתחת לקשת רובינסון.

תוואי התעלה נקבע במרכזו של הגיא המרכזי, העובר לאורכה של העיר הקדומה מצפון לדרום, במקביל להר הבית.

אלי שוקרון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, ציין כי: "במהלך החפירה, מתחת לרצפת תעלת הניקוז, נחשפה פרצה קטנה בסלע, שהובילה אותנו אל מאגר המים הגדול. ככל הידוע, זו הפעם הראשונה שמאגר מים מסוג זה נחשף בחפירה ארכיאולוגית. חשיפתו של המאגר הנוכחי, כמו גם בורות מים קטנים יותר, מעידים בצורה ברורה כי תצרוכת המים בירושלים של תקופת הבית הראשון לא התבססה רק על תפוקת מעיין הגיחון ומפעליו אלא גם על מאגרי מים זמינים יותר, כגון זה שנחשף כעת".

ד"ר צביקה צוק, הארכיאולוג הראשי של רשות הטבע והגנים, החוקר מפעלי מים עתיקים, הדגיש כי: "המאגר הגדול שנחשף, כשלצדו שני בורות מים נוספים, דומה בצורתו הכללית ובסוג הטיח, לטיח בגוונים הצהבהבים, שאפיינו את תקופת בית ראשון, זאת בדומה למפעל המים העתיק, שנחשף בעבר בבית שמש. כמו כן, בעבודת הגימור הסופית של הטיח נראות טביעות ידיים, בדומה למאגרי המים של תל באר שבע, תל ערד ותל בית שמש, המתוארכים אף הם לתקופת בית ראשון".

ד"ר צוק הוסיף כי: "יתכן שמאגר המים הגדול, שנמצא בסמיכות להר הבית, שימש לפעילויות היומיומיות של בית המקדש עצמו וכן שירת את עולי הרגל, שעלו לבית המקדש ונזקקו למי רחצה ושתייה".

חשיפתו של מאגר המים המרשים, שמתחת לקשת רובינסון, מצטרפת לסדרה של ממצאים שנחשפו במהלך החפירות האחרונות באזור הזה בירושלים.

ממצאים אלו מלמדים על קיומו של אזור בנוי בצפיפות, שהשתרע באזור שממערב להר הבית ושקדם להרחבתו. נראה כי עם הרחבת המתחם למערב ובניית מבני הציבור והרחובות שמסביב להר הבית בסוף תקופת הבית השני, פורקו מבנים מימי הבית הראשון ומראשית ימי הבית השני, ששרדו באזור זה. מה שנותר מהם היא סדרה של מתקנים חצובים בסלע ובהם גם מאגר המים החצוב שהתגלה.

ד"ר יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, אמר כי: "עם השלמת החפירות בתוואי התעלה תבחן הרשות את האפשרויות לשלב את מאגר המים המרשים במסלול הביקור המתוכנן לאורכה".

http://www.israelhayom.co.il/site/n...


ליה 11.09.1200:41
45. תם פרוייקט שיפוץ שערי ירושלים בתגובה להודעה מספר 0
הושלמו עבודות השימור והייצוב של שער האריות שבמזרח חומת העיר העתיקה - האחרון מבין שבעת השערים שעברו שיקום.

שיפוץ שערי העיר העתיקה בירושלים הסתיים היום (שני) עם תום השיפוץ של שער האריות בחלקה המזרחי של החומה.

בשנים האחרונות טופלו השערים בקפדנות ובמקצועיות על ידי מנהל השימור של רשות העתיקות, ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים, זאת במסגרת פרויקט כולל לשימור ולשיקום חומות העיר העתיקה, במימון משרד ראש הממשלה.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

ליה 29.09.1212:38
46. הקאמבק של הבושם התנ''כי הודות לשני חוקרים ישראלים פרופ' זהר עמר וד''ר דוד אילוז בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.09.12 בשעה 13:50 בברכה, ליה

אחרי 1,500 שנה הצליחו שני חוקרים ישראלים להחזיר לעין גדי את צמח בושם האפרסמון שממנו הופקה הקטורת בבית המקדש

הבושם שבו השתמשו בבית המקדש חוזר ארצה: חוקרים ישראלים החזירו את צמח בושם האפרסמון, שנחשב ליקר ערך בעולם העתיק, לאזור גידולו המקורי, עין גדי, לאחר שנעדר מהארץ 1,500 שנה.

את "בושם האפרסמון" - הנטף המקראי הנזכר בתורה (ספר שמות ל') כאחד מסממני הקטורת - גידלו כגידול תרבותי בתקופת המשנה והתלמוד, אך ורק בנאות המדבר של יריחו ועין גדי.

לפי מסורת קדומה הצמח הובא לראשונה לארץ ישראל על ידי מלכת שבא (ככל הנראה מאתיופיה, שם הוא גדל בר עד היום). נדירותו של הצמח והעובדה שלא ניתן לגדלו בשום מקום אחר בעולם הפכו אותו ליקר ערך בעולם העתיק. הבושם הזה היה מוצר הייצוא היוקרתי ביותר של ממלכת יהודה בתקופת בית שני ונחשב לטוב וליקר שבבשמים בעת העתיקה.

מלכת מצרים קליאופטרה, שהייתה "מכורה" לבושם, ניצלה היטב את אהבתו אליה של קיסר רומי, אנטוניוס, וקיבלה ממנו טובות הנאה ומתנות לרוב. אחת מהן הייתה כל אזור יריחו וכל גני הבושם של עין גדי. הורדוס מלך יהודה לא אהב מחווה זו.

הוא היה מודע היטב לערך הכלכלי הרב של האזור שממנו הופק בושם האפרסמון וחכר ממלכת מצרים את האזור בכסף מלא.

בושם האפרסמון נמכר בשווקים של כל האימפריה הרומית, ובעיקר ברומא עצמה, שם שימש גם לצורכי מרפא, חיטוי והבערת קטורת.

את הצמח החזירו ארצה שני חוקרים מאוניברסיטת בר אילן, פרופ' זהר עמר וד"ר דוד אילוז, שיציגו את מחקרם לראשונה הערב בכנס ארכיאולוגיה בעיר דוד בירושלים, מטעם עמותת "אלעד".

שני החוקרים הישראלים נמצאים בקשר עם חברות בשמים בעולם שהביעו עניין בגידול ומיצוי השרף לצורך הפקת הבושם הקסום.

שיח האפרסמון של אז נעלם לגמרי מהאזור ואינו דומה לעץ האפרסמון המוכר לנו.

חידת השיח, קסמו, מראהו ומיקומו מעסיקה חוקרים רבים, בהם ארכיאולוגים, היסטוריונים ובוטנאים.

עתה נראה שפוענחה חידת הצמח, ובקרוב אולי נוכל להתבשם בבושם שבו השתמשה המלכה קליאופטרה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...



Commiphora gileadensis



***********

האפרסמון מעין גדי וסיפורה של מצדה

זהר עמר*

האפרסמון או הבלזם של יהודה נחשב לצמח הבושם המפורסם והיקר ביותר בעולם בתקופה הרומית ביזנטית. כך עולה מתוך מקורות כתובים רבים ומגוונים, החל מספרות חז"ל ועד למקורות הקלסיים. הצמח הצית את דמיונם של הקדמונים, ונופך של מסתורין
עדיין אפוף בו.

מקורות אפיגרפיים עתיקים שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות והמזכירים צמח זה, מאששים את המקורות ההיסטוריים ומעידים שמדובר בסיפור אמיתי ובעל חשיבות רבה לבני התקופה. צמח האפרסמון זכה לעשרות מחקרים מהיבטים שונים )למשל, פליקס,
תשנ"ז, עמ' 61-37; עמר, תשס"ב, עמ' 75–58; בן־יהושע ורוזן, תשס"ט; Hadas, 2007(, כמו גם אתר מצדה והמיתוס שנכרך בו, אך טרם מוקדה מספיק תשומת הלב המחקרית והציבורית לקשר האפשרי ביניהם )בעניין זה ראו Stiebel, 2006, p. 598(. במאמר זה
נצביע אפוא על הזיקה האפשרית בין האפרסמון לאתר מצדה, העשויה להאיר פן נוסף בהיסטוריה ההרואית של מלחמת היהודים ברומאים.

ייחודו של הצמח

יָקרתו של האפרסמון נבעה משום שהוא גודל כצמח תרבות בצורה אינטנסיבית ובשטחים מצומצמים אך ורק בארץ ישראל.

המקורות הקלאסיים מציינים גידול זה בנאות המדבר של אגן ים המלח, בעיקר ביריחו ועין גדי )כל המקורות הובאו בחיבורו של Stern, 1974-1984(.

איורים של הצמח הונצחו גם במפת מידבא, והם מופיעים שם בכמה אתרים צפונית ליריחו .)Hepper & Taylor, 2004(

המייחד את האפרסמון משאר צמחי הבושם האחרים כמו מור ולבונה, שהוא בדרך כלל אינו מפריש גושי שרף מוצקים, אלא מוהל נוזלי ריחני, כפי שגם רומזים כמה משמותיו הנרדפים )בעברית: נטף וביוונית ובלטינית Opobalsamum(, ובכמות יחסית קטנה אף
על פי שהוא טופח בתרבות.

דומה שיותר מריחו המיוחד של הבושם - נדירותו, הקושי
באיסופו גם בשל תכונות נדיפותו, הם שהפכוהו למבוקש מאוד.

המוהל הטהור של האפרסמון היה מוצר יקר ערך שנועד לבני המעמד הגבוה, ובשל מחירו הגבוה היו לו גם הרבה זיופים.

הוא נמכר לרוב כמרכיב שמומס לעִתים עם סממנים ריחניים אחרים כ'שמן אפרסמון', והמרכיב הזול ביותר היה 'עצת האפרסמון' )Xylobalsamum( שנאספה במהלך גיזום הצמח, ובתקופה הרומית היא למעשה הכניסה את מירב הרווח לאוצר השלטון )Pliny, 1989, XII 118(.

כמו כן נודע צמח זה כבעל סגולות רפואיות מופלגות למחלות
שונות )Iluz et al., 2010(. האפרסמון הוא למעשה שם קיבוצי למספר צמחים בעלי תכונות דומות הגדלים באותו בית גידול.

הזיהויים הסבירים ביותר, המתאימים ביותר למובא במקורות הכתובים מבחינת תיאור הצמח ותכונת המוהל הריחני שלו, הם:

Commiphora
gileadensis ו- Commiphora kataf.

צמחים אלה הושבו בשנים האחרונות לארץ ישראל
)עמר ואילוז, תש"ע(.זרקור למחקרים חדשים 228 זהר עמר

החשיבות הכלכלית של האפרסמון

האפרסמון נזכר במקורות היהודים גם בשם 'צרי' ו־'קטף', והוא נזכר בראש רשימת המרכיבים של סממני הקטורת שהוקטרו במקדש על מזבח הזהב פעמיים ביום )בבלי, כריתות ו, ע"א; ירושלמי, יומא, מא, ע"ד(.

מאחר שמדובר בצמח אנדמי הייחודי רק לארץ ישראל, סבר רב יהודה שיש לברך עליו "בורא שמן ארצנו" )בבלי, ברכות מג, ע"א(. תואר
זה מתאים לדברי אופיאן) סוף המאה השנייה לספירה ( שהזכיר את ה"בושם של פלסטינה")Stern, 1984, p. 335(

במידה רבה הפך אפוא האפרסמון סמלה של ארץ ישראל. יתרה
מזאת, מסתבר שגידול הצמח וסוד הפקתו היו נתונים בתקופות אחדות בידי היהודים, וגורמים זרים ביקשו לשלוט בו.

החשמונאים היו הראשונים שפיתחו מערכות השקיה משוכללות בבקעת יריחו ונראה שבתקופתם התרחב שטח מטעי האפרסמון. היה זה חלק ממדיניות מכוונת של החשמונאים - תחילה בימי שמעון ובאופן נרחב בימי יוחנן הורקנוס - שהרחיבו את שטחי העיבוד החקלאי והקימו אחוזות ממלכתיות רבות ביהודה ובכל שטחי כיבושיהם כאמצעי להגדלת
הקופה הממלכתית )אפלבאום, תשמ"ו, עמ' 79–75(.

עד לתקופה זו נוצל בעיקר מעיין אלישע, ובימיהם החלו לנצל את מעיינות וָאדי קלט לצורך השקיית חלקה חקלאית גדולה, המכונה האחוזה המלכותית, שבה גידלו את שיחי האפרסמון. כאשר התגבר קצב הפיתוח של בקעת יריחו, הוקמו מפעלי מים חדשים שהובילו מים ממעיינות הנערן ואלעוג'ה )נצר, תשס"ו, עמ' 78–74(.

מרקוס אנטוניוס הפקיע את השטחים האלה מהורדוס, והורדוס
העבירם לאהובתו של אנטוניוס, קליאופטרה, מלכת מצרים, בסביבות 36-37 לפסה"נ ) פלוטורכוס, חיי אנטוניוס, 3 ,36, מובא אצל Stern, 1974, pp. 9-568(,

וזו החכירה אותם להורדוס בשנת 34 לפסה"נ )בן מתתיהו, קדמוניות, תשכ"ג, טו, 96(.

לאחר שעלה אוגוסטוס לשלטון )שנת 31 לפסה"נ(, הוא העניקם להורדוס, וכך חזרו לזרום ההכנסות מהאפרסמון ושאר
מוצרי ים המלח ) תמרים, אספלט ומלח( ישירות לקופת ממלכת יהודה ) בן מתתיהו, קדמוניות, תשכ"ג, טו, 217(.

זה היה אחד ממקורות ההון העיקריים שאפשרו להורדוס לבנות בפאר את בית המקדש ולפתח את ירושלים )Goodman, 2007, p. 63(.

על רקע זה טרוגוס מציין שעושרה של האומה היהודית גדל כתוצאה מההכנסות של בושם האפרסמון )Stern, 1984, p. 338( המופק רק ביהודה.

האפרסמון במוקד המלחמה בין היהודים לרומאים

גידול האפרסמון והפקת הבושם ממנו היו כנראה בכל התקופות שייכים באופן בלעדי לישות השלטונית, ועם כינונה של המדינה החשמונאית הוא הפך לסממן מובהק לריבונות עצמאית יהודית. אמנם מבחינת כלכלית הוא לא תפס מעמד מרכזי כמו זה של ענף התמרים,
שהפך לסמל הפרובינקיה של יהודה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי המופיע במטבעות התקופה.

השליטה באפרסמון הייתה יותר עניין של יָוקרה, בעיני היהודים והרומים כאחד. כאמור, בשל ייחודיותו ובלעדיותו של האפרסמון ליהודה הוא נזכר ראשון ברשימת המוצרים של "זמרת הארץ" )בראשית, מג, יא(. כך לפחות ביארו הפרשנים היהודים את המונח המקראי "צרי" שיוצא מארץ ישראל לחו"ל בשם "קטף" בתקופה הרומית.

האפרסמון מעין גדי וסיפורה של מצדה

אחיזת היהודים במטעי האפרסמון ביטאה במידה רבה את כמיהתם לחירות ולעצמאות, וכאשר חרב המקדש ביקשו היהודים להשמיד את מטעי האפרסמון לבל יפלו בידי אויביהם, ולהותיר אדמה חרוכה. לפי תיאורו של פליניוס, מלחמה קשה ניטשה על כל שיח ושיח.
.)Pliny, 1989, XII 113(

השלטון הרומי מעולם לא ויתר על מאווייו להעביר את מטעי האפרסמון תחת חסותו, ודיכוי מרד היהודים היווה עילה והזדמנות מצדו לממש זאת.

הרומים שהכירו בחשיבותו של האפרסמון בעיני היהודים, ניצלו סמל זה לאורך כל תקופת מעורבותם ביהודה. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שכאשר פרצו מרידות היהודים ברומים, בתחילה בימי פומפיוס ומאוחר יותר בימי חורבן הבית
63 לפסה"נ( עם נפילתה של הממלכה החשמונאית אספסינוס וטיטוס)70 לספירה(, הוצגו צמחי אפרסמון ברומי בתהלוכות הניצחון עם
.)Pliny, 1989, XII 111( היהודים השבויים בסצנת הניצחון המפורסמת בשער טיטוס שברומא ) שנבנה כנראה בשנת 81
לסה"נ בימי שלטונו של דומיטיאנוס, אחיו של טיטוס.

נראים בתהלוכה חיילים רומיים עטורי זרי ניצחון לראשם ונושאים על כתפיהם את כלי המקדש. בתהלוכה ניתן לראות גם שלוש דמויות נשיות ) הניכרות בגלימותיהן הארוכות ( כנראה מטרוניתות רומיות, נושאות בידיהן אגודת ענפים. ייתכן שהכוונה היא לענפי האפרסמון, מעין מענק שלל שניתן לנשות רומא. הצמחים וידי הנשים האוחזות אותם, חסרים, כמו גם פרטים אחרים
שנפגעו וניטשטשו עם פגיעת שִיני הזמן, וכבר אינם נראים בתבליט האבן בימינו, אולם ניתן לראות פרטים אלה בהעתקות שונות, כמו זו שנערכה על ידי פיטרו ברטולי בשנת 1690
)Yarden, 1991, Fig. 3(. הצגת האפרסמון עם מנורת הזהב - סממן יהודי מובהק - לא הייתה כנראה מקרית, ובמידה מסוימת ניתן לומר שהרומאים הם שהפכו את האפרסמון לסמל של יהודה ותושביה היהודים.

באופן זה ביקשו הרומאים להמחיש את שליטתם ביהודים, בנכסיהם ובסמליהם.

מצדה

בחלק זה ברצוני להאיר פן נוסף בתולדותיה של מצדה, שאפשר וקשור לחלקו של האפרסמון במאבק הלאומי והכלכלי שהתקיים בין היהודים לרומאים.

תוצרת גידול האפרסמון בחוות החקלאיות ביריחו ובעין גדי על ידי החקלאים עד ראשיתו של המרד הגדול, אם היו עצמאיים או אריסים וחוכרים, מצאה בסופו של דבר את דרכה לשווקים שנשלטו על ידי הרומאים.

לשלטון הרומי היה אפוא אינטרס רב מעלה לשמר את מטעי האפרסמון, ולכן עם פרוץ המרד הרומאים מנהלים מלחמה עזה כדי להצילם מידי המורדים
1 למשל, תרגום אונקלוס לבראשית, לז, כה; מג, יא. בתלמוד מובא: "תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף ]הנוטף[ מעצי הקטף" )בבלי, כריתות ו, ע"א; ירושלמי, יומא ד, ה
]מא ע"ד[(.2 פלורוס )מחצית הראשונה של המאה השנייה לסה"נ( מתאר בחיבורו ההיסטורי כיצד פומפיוס במסעו בסוריה עבר דרך האזור שבו עצי הבלזם המפורסמים גדלו. ראו Stern, 1984, p. 133.230 זהר עמר
)Pliny, 1989, XII 113(.

תושבי יריחו נמלטו או שנפלו בחרב, והעיר נלכדה בידי הרומאים
ועִימה גם כל הפרדסים שמסביבה ובהם מטעי האפרסמון וכן התמרים ועצי הכופר )בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ד, ח, ב-ג(.

לפי יוסף בן מתתיהו, מבצר מצדה נבנה על ידי השולטים כדי להפקיד בו את אוצרותיהם בימי מלחמה )בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ד, ז, ב(.

ייתכן שכבר בימי הורדוס אוחסנה תוצרת האפרסמון היקרה שהופקה בעין גדי במחסנים שנמצאו בחפירות מצדה )Stiebel, 2006, p. 595(.

באביב שנת 68 מספר יוסף בן מתתיהו שהסיקריים תפסו את מצדה ומשם יצאו ופשטו על עין גדי: הם הפיצו )לכל עבר( את בעלי כושר הלחימה וגירשו אותם מן העיר עוד בטרם
יוכלו לאחוז בנשק ולהתלכד...אחר כך רוקנו את הבתים, שדדו את תנובת השדה שכבר הבשילה והעבירו את שללם למצדה. הם גם בזזו את כל הכפרים בקרבת המבצר והחריבו את כל הארץ מסביב )בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ד, ז, ב(.

ניתן להניח שבמהלך זה נפגעו גם מטעי האפרסמון שגודלו אם עדותו של יוספוס נאמנה, על ידי החקלאים שבתחום עין גדי ששימשה כבירת טופורכיה )פלך(, ותוצרת הנטף נבזזה.

שרידי הכפר החקלאי של עין גדי נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, והממצא מעיד על חורבנו ונטישתו בשנת 68-67 לספירה בקירוב )הדס, תשע"א, א, עמ' 44(.

כאמור, פגיעה במטעי האפרסמון נחשבה לפגיעה באינטרס הכללי של השלטון הרומי. לכן נראה שהמניע של הרומאים במצור העיקש על מצדה, שכלל הבאת כוח אדם עצום והשקעה בתשתיות כמו בניית שמונה מחנות צבא, היה בין היתר כלכלי, ולא רק כדי לדכא את המרידה. המאמץ של הרומאים נועד למנוע את חזרתם של מעשים אלה ואולי
להשתלט על הבושם היקר שנלקח כשלל. רמז לכך אולי ניתן למצוא בנאום אלעזר בן יאיר מנהיג המרד כפי שהושמו בפיו בידי יוספוס: "יודע אני היטב כי ייחר לרומאים אם לא יהיו
אדונים על גופנו ותיכזב תוחלתם לבצע" )בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ד, ח, ו, בתרגום של שמחוני: "למצוא שלל"(.

אולם גם אם הבושם היקר שהיה בידי מורדי מצדה הושחת ואבד, הרי כפי שידוע, הרומאים בסופו של דבר הצליחו להשתלט על רוב מטעי האפרסמון, וכנראה, תוך כחמש שנים להרחיב את שטחם ולהגדיל באופן משמעותי את הרווח שהפיקו .)Pliny, 1989, XII 118( מהם.

היישוב היהודי בעין גדי השתקם, ובכמה מהתעודות שהתגלו במדבר יהודה כמה שנים לפני מרד בר כוכבא, הוא מוזכר כ'כפר האדון הקיסר'. תעודה אחת משנת 128-127 לערך עוסקת בכריתה או באיסוף של עצים )או קורות?(. ייתכן שתוכנה קשור לטיפוח האפרסמון
שהיה נתון בידי האוצר הרומי )Cotton & Yareni, 1997, pp. 244-247(. תעודה אחרת שנכתבה בחודש מאי 124 לסה"נ, היא למעשה שטר חוב של יהודי תושב עין גדי שלווה 60 דינר מקנטריון רומי. הפרט החשוב לענייננו הוא שתחום החצר שהוא מישכן תמורת
ההלוואה היה מוקף משלושת צדדיו במחנה הצבא הרומי )Lewis, 1989, pp. 41-46(.

עדות נוספת לנוכחות זו היא חשיפתו של בית מרחץ רומי בעין גדי מתקופה זו. מכאן עדות נוספת להמשך הפיקוח והנוכחות של הרומאים על מטעי האפרסמון כחלק משמירה על האינטרסים הכלכליים שלהם.

פליניוס מציין שרוב ההכנסות של הפיסקוס)fiscus(
היה מבלזם ־עץ)xylobalsamum( שהכניס לאוצר הרומי 800,000 ססטרצות, עד כי היקף הרווחים עלה בהרבה מזה של הנטף הטהור)Pliny, 1989, XII 118(.

עדויות לשימוש בבלזם

השיקול הכלכלי מעניק הצדקה הגיונית להחלטת מפקדי הצבא הרומי ביהודה להמשיך לקיים פעילות מסוימת של חיל מצב ליד מצדה במשך כארבעים שנה לאחר חורבן הבית )111–73 לסה"נ(. הנוכחות במצדה, כעשרה קילומטרים מעין גדי, שימשה כגיבוי וככוח עזר מגן נוסף ליחידה הצבאית בעין גדי. מצדה שימשה גם כמקום אסטרטגי שחולש על הדרך בין צוער לעין גדי, שבו המשיכו לטפח את שיחי האפרסמון ומטעי התמרים המפורסמים - סמל חקלאי ייחודי נוסף של מדינת יהודה.

דגם פעולה דומה ניתן לראות ביישוב ארכילאיס. שם כנראה גם גידלו את שיחי האפרסמון, כפי שניתן לראות במפת מידבא. במפה ליד שם היישוב מופיע איור של שיח האפרסמון ומגדל ועליו סולם. שרידים של מבנה מונומנטלי חסר פתח כניסה שהתנשא
לגובה רב, נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו באתר ארכילאיס. המבנה מתוארך לראשית המאה הראשונה לפסה"נ ופעל עד לשלהי התקופה הביזנטית )היזמי, תשנ"ג, עמ'
.)213 ,210-209

נראה שמדובר במגדל שמירה שצפה על מטעי האפרסמון והתמרים שהיו באזור ואולם מסתבר שבעקבות ההרס שפקד את ארכילאיס בתקופת המרד הגדול שבו נטלו חלק מתושבי הישוב, הקימו הרומים שני מחנות
צבא על הרכס הצופה על היישוב. לאחר מכן שוקם היישוב והמשיך להתקיים גם בתקופה הביזנטית )היזמי, תשע"ב, עמ' 105(. מסתבר אפוא שהשלטון הרומי ביקש לשמור על שני הנכסים המפורסמים ביותר של יהודה: התמר והאפרסמון.

הממצא הארכיאולוגי

הפעילות הארכיאולוגית בעת החדשה, בעיקר סביב האגן המערבי של ים המלח, הניבה ממצאים רבים. כמעט בכל אתר היו שביקשו לקשור מתקני תעשייה מסוימים או מכלולי כלים מיוחדים להפקת בושם האפרסמון. ברוב המקרים אין בידינו לפי שעה עדות מוחלטת שתתמוך בהשערות
אלה, מהן בעלות סבירות גבוהה ומהן מסופקות יותר שנדחו על ידי החוקרים.

דוגמאות לכך הן, למשל, הפכית מקומראן )פטריך ואורבס, תשמ"ט, עמ' Feliks, 1995 ;147(, מתקני התעשייה בעין בוקק )אילוז ועמר, תשס"ט( ובעין פשחה )ברושי, תשס"ט, עמ' Netzer, 2005 ;34(.

חלק ממתקנים אלה שימשו כנראה כמתקנים לייצור דבש תמרים )הדס, תשע"א ב(. לעומת זאת, קיימות עדויות ארכיאולוגיות ברורות לזיקה בין האפרסמון למצדה, ולהלן נמנה אותן:

4 על תמרי עין גדי ראו למשל בן סירא, כד, יד) סגל, תשי"ט(; בן מתתיהו, קדמוניות, ט, 7; בראשית רבה, מב, ז. לכך יש לצרף את תעודות בר ־כוכבא המזכירות את עין גדי כמקור לולבים.
ראו ירדני, 2000, עמ' 177. על תמרי צוער ראו משנה, יבמות טז, ז; תוספתא, שביעית ז, טו. על מטעי התמרים שבתחום מחוזא שליד צוער בארכיון בבתא מראשית המאה השנייה, ראו ידין,
.248-247 ,235–234 'עמ ,א"תשל232 זהר עמר

שימוש בבלסם העץ נזכר בקובץ פפירוסים שנמצאו במחנה הלגיון הרומי העשירי במצדה.

על כך כותבת חנה כותן:

מציאותם של הפפירוסים הנ"ל בפסגת מצדה מעידה אולי, כי ההגנה על
מטעי האפרסמון שבעין גדי היתה מוטלת על הצבא ששם מצור על מצדה.

1.ושמא השתמש הצבא הרומי בקיסילובאלסאמום בשל סגולותיו הרפואיות?
)Cotton & Geiger, 1989, pp. 68-70, 98-99 ;58–57 'עמ ,ן"תש ,כותן(

2.על שבר קנקן שנתגלה באתר נמצאה כתובת ובה נזכר מיץ האפרסמון ),Yadin & Nave
)1989, p. 47

3.במצדה נמצא אוסטרקון ועליו רשום השם 'הקטפי') שטיבל ונצר, 2006, עמ' 27(,

כלומר, כינוי לאדם שכנראה עסק בגידול צמח ה'קטף' או בהפקת הבושם ממנו. האם מדובר באחד מאנשי עין גדי שמצא מפלט במצדה?

בקבוק בשמים קדום לבושם האפרסמון-צילום ותצוגה -מרפא הבושם בקיבוץ כברי

מסקנות

לאור המקורות ההיסטוריים שהבאנו לעיל, ניתן לדעתנו לייחס את העדויות הקשורות לאפרסמון כחלק מהמאבק בין היהודים לרומאים ערב חורבן הבית השני ולאחריו.

פרשנות זו מעמידה את חלקו של מבצר מצדה בתקופת המרד הגדול באופן מעט שונה מהידוע לנו עד כה. ייתכן שהעדויות הללו או חלקן משקפות את המשך הפעילות של גידול האפרסמון והפקת הבושם ממנו לאחר השתלטות הרומאים על המטעים של היהודים שהמשיכו לגדל
את האפרסמון בשירות הקיסר.

דבר זה בא לידי ביטוי בדרשה מאוחרת המשקפת את המציאות ההיסטורית מהתקופה הרומית המאוחרת:

"ּומִ ּדַ ּלֹות הָ ָארֶץ הִ ׁשְ אִ יר נְ בּוזַרְ אֲדָ ן רַ ב טַ ּבָ חִ ים לְ כֹרְ מִ ים ּולְ יֹגְ בִ ים" )ירמיה נב טז( -
כורמים - תני רב יוסף: "אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא" )בבלי, שבת כו ע"א(.

מכל השאלות הפתוחות הללו דבר אחד ברור: מצדה היא האתר היחיד בארץ שמספק עדויות ארכיאולוגיות רבות וברורות על השימוש בצמח זה ובבשמים אחרים כמו המור שמוזכר אף הוא במכתב על שבר כלי שנמצא באתר )Yadin & Naveh, 1989, p.51(.

כל העדויות הללו רומזות שבסיפורה של מצדה תפס האפרסמון תפקיד חשוב, והנסתר בו עדיין רב על הגלוי.

הערה:

הצמח בעל יכולת אדירה לריפוי נגיפים ובכלל דלקות . לצמח האפרסמון וגם למור, שאגב הם מאותה משפחה, יש תכונות רבות ובכלל זה תכונות ריפוי.

הצמח כל כך חזק פיזית שהוא גדל בכל סביבה.

רשימת מקורות

אילוז, ד' ועמר, ז' )תשס"ט(. מתקן התעשייה בעין־בוקק: מפעל להפקת אינדיגו מהצמח ניל?.
בתוך: י' אשל )עורך(. מחקרי יהודה ושומרון, קובץ יח )עמ' 230–223(. אריאל: המרכז האוניברסיטאי
אריאל בשומרון ומו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן.
אפלבאום, ש' )תשמ"ו(. מפעל ההתיישבות של בית חשמונאי: מניעיו ובעיותיו. בתוך: א' אופנהיימר,
א' כשר וא' רפפורט )עורכים(, אדם ואדמה בארץ־ישראל הקדומה )עמ' 79–75(. ירושלים: יד יצחק
בן־צבי.האפרסמון מעין גדי וסיפורה של מצדה 233
אשל, ח' )תשס"ט(. עין גדי. ירושלים: כרטא.
בן־יהושע, ש' ורוזן, ב' )תשס"ט(. הסוד של עין גדי, קתדרה, 100–77 ,132.
בן מתתיהו, י' ]יוספוס פלביוס( )תש"ע(. תולדות מלחמת היהודים ברומאים. )ל' אולמן, מתרגמת(,
ירושלים: כרמל.
בן מתתיהו, י' ]יוספוס פלביוס[ )תשכ"ג(. קדמוניות היהודים )א' שליט, מתרגם(. ירושלים־תל אביב:
מוסד ביאליק.
ברושי, מ' )תשס"ט(. אורחות חיים בקומראן. בתוך: מ' קיסטר )עורך(. מגילות קומראן: מבואות
ומחקרים, א )עמ' 48–25(. ירושלים: יד יצחק בן־צבי.
הדס, ג' )תשע"א, א.( הכפר מימי הבית השני בנווה עין גדי. קדמוניות, 44–40 ,141.
הדס, ג' )תשע"ב. ב.( מדבשות בבקעת ים המלח. קתדרה, 102–87 ,140.
היזמי, ח' )תשנ"ב(.. חר' אל ביודאת היא ארכלאיס - כפרו של ארכילאוס. בתוך: ז"ח ארליך וי' אשל
)עורכים(. מחקרי יהודה ושומרון, דברי הכנס השני )עמ' 214–185(. קדומים־אריאל: מכללת יהודה
ושומרון, מכון מחקר.
היזמי, ח' )תשע"ב(. הטופרכיה של שלומי, אחות המלך הורדוס, ויישוביה: ארכילאיס, פצאליס
וליוויאס". בתוך: א' טבגר, ז' עמר ומ' ביליק )עורכים(. במעבה ההר )עמ' 118–97(. בית אל.
ידין, י' )תשל"א(. החיפושים אחר בר־כוכבא. ירושלים: ספרית מעריב.
ירדני, ע' )2000(. אוסף תעודות ארמיות, עבריות ונבטיות ממדבר יהודה וחומר קרוב, כרך א. ירושלים:
האוניברסיטה העברית בירושלים, המרכז לחקר תולדות ישראל ע"ש בן ציון דינור.
כותן, ח"מ )תש"ן(. תעודות של הלגיון העשירי פרטנזיס שנתגלו במצדה. קדמוניות, 58–54 ,90–89.
נצר, א' )תשס"ו(. תרומתם של החשמונאים והורדוס לפיתוח בקעת יריחו. בתוך: י' אשל )עורך(,
מחקרי יהודה ושומרון, קובץ טו )עמ' 84–73(. אריאל: המכללה האקדמית יהודה ושומרון ומו"פ אזורי
השומרון ובקעת הירדן.
סגל, מ"צ )תשי"ט(. בן סירא השלם. ירושלים: מוסד ביאליק.
עמר, ז' )תשס"ב(. ספר הקטורת. תל אביב: הוצאת ארץ, אוניברסיטת תל אביב.
עמר, ז' ואילוז, ד' )תש"ע(. האפרסמון בארץ ישראל. בתוך: א' מירון )עורך(, מחקרי עיר דוד וירושלים
הקדומה, דברי הכנס האחד־עשרה )עמ' 73-61(. מכון מגלי"ם.
פטריך, י' וארובס, ב' )תשמ"ט(. פכית עם שמן )אפרסמון?( ממערה ליד קומראן. ארץ־ישראל, כ,
.329-321
פליקס, י' )תשנ"ז(. עצי בשמים יער ונוי. ירושלים: הוצאת ראובן מס.
שטיבל, ג' ונצר, א' )2006(. החפירות החדשות במצדה. אריאל, 4

http://essenesplant.blogspot.co.il/...


ליה 02.07.1309:27
47. אותרו מימצאי המשכן בשילה הקדומה? בתגובה להודעה מספר 0
בכנס שילה יוצגו מימצאים ארכיאולוגיים שנמצאו לאחרונה ומאששים את הערכות החוקרים באשר למיקומו של משכן שילה בתל שילה שבבנימין.

מימצאים שהתגלו באתר שילה הקדומה, מאששים את הערכות החוקרים באשר למיקומו של משכן שילה.

על פי דיווח ב'ישראל היום' איתרו הארכיאולוגים החוקרים את אתר שילה הקדומה ואת ההוכחות לקיומו של המשכן במקום.

הממצאים, שיוצגו בכנס של עמותת שילה שייערך השבוע באתר, כוללים בין היתר גילוי של מעין גומות חצובות, שבתוכן אפשר להציב קורות עץ כדי להעמיד מבנה ארעי.

גומות אלה היו הכרחיות על מנת לקבע בתוכן את הקורות מהן היו מורכבות דפנות המשכן.

עוד מדווח כי בסמוך לגומות, בחלקו הצפוני של תל שילה, נחשפו מבנים שתוארכו לתקופת ההתנחלות של יהושע בן נון ועד תקופת דוד וימי המלוכה.

באחד המבנים נמצאו כלים מקרמיקה ושלושה טאבונים גדולים שלהערכת החוקרים לא שימשו לבתים פרטיים, עובדה המחזקת את ההערכה לפיה במקום היה מבנה מרכזי שכינס אליו ציבור גדול.

עוד עולה מהדיווח כי במקום התגלו ראיות למה שנראה כפינה הדרום ־מערבית של החומה שהקיפה את העיר שילה. על בסיס מימצא זה יכולים החוקרים להעריך את המיקום המשוער של שער הכניסה לעיר ומתוך כך את מיקומו של אוהל מועד שהיה קרוב לשער העיר.

יצוין כי ממצאים שאותרו בעבר במקום העלו כי על הגבעות שסביב האתר נמצאו עצמות של קורבנות שנאכלו על ידי העם שהגיע לשילה. בדיקה של גיל בעלי החיים שנשחטו במקום הראה התאמה בין ההלכה התורנית לבין המימצאים בשטח.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 04.07.1307:33
48. ''מחנה הקריה'' של הלגיון הרומי בישראל התגלה במגידו בתגובה להודעה מספר 0
חפירות, צילומי לווין ומכ"ם חודר קרקע הביאו לפני כשבוע וחצי לחשיפת שרידיו של המחנה הצבאי של 3,500 חיילי לגיון "הברזל" השישי

שני טרקטורים שאליהם רתומות מזבלות דישנו שלשום (שני) במרץ את השדה הגדול שמצפון מערב לצומת מגידו, מכינים את הקרקע למחזור הגידול הבא. השדה התמים למראה נמצא בין שני אתרים היסטוריים רבי משמעות: בין תל-מגידו על חשיבותו הרבה, הממצאים הרבים שנחשפו בו לאורך השנים והסמליות שנקשרה למקום, לבין בית התפילה הנוצרי מהקדומים בעולם, שנמצא לפני שבע וחצי שנים כקילומטר מדרום לו.

כעת מתברר שמתחת לשטח החקלאי נמצא מרכיב חשוב נוסף אותו מגדיר חנן ארז, ראש המועצה האזורית מגידו, כ"אלמנט משמעותי שמרכיב מבחינתנו את הפאזל ההיסטורי של המקום המרתק הזה". לפני כשבוע וחצי נחשפו במקום ממצאים רבים המאששים את ההנחה של הארכיאולוג יותם טפר כי מדובר במחנה הצבאי של הלגיון ה-6 של רומי, הוא לגיון פראטה, המכונה גם "הברזל".

במשך השבוע החולף הספיקה כבר משלחת החפירות, בראשות טפר והארכיאולוג מת'יו אדמס, למצוא בסיס של סוללה או חומה, חפיר שהקיף את המחנה, צינורות מים, תעלת ביוב מכוסה, מטבעות ורעפים רבים. על אחד הרעפים שנמצא שבור הוטבע שם הלגיון.

"התרגשות מאד גדולה", מספר טפר על חשיפת הממצאים. מזה כ-15 שנה שהוא חוקר את מרחב לגיו-מגידו ובמהלך חפירות של רשות העתיקות בשנת 2005 אף חשף במתחם בית הסוהר מגידו את בית התפילה הנוצרי הקדום.

לאורך השנים ביקש טפר לגלות את מקום מושבו של הלגיון הרומי, שעל פי הערכות שונות ישב במקום בין השנים 120-300 בקירוב, והוא גם שנתן למקום את שמו "לגיו" ולאחר מכן בערבית "לג'ון", לפני שהציונות החזירה את השם "מגידו".

"מחנה הלגיון הוא מעין מחנה הקריה של היום", משווה טפר; "מקום שבו נמצאת מערכת ביורוקרטית-מנהלית שעסוקה בשלטון צבאי. מכאן כ-3,500 חיילים, במערכת היררכית, שלטו על הגליל ועל חלק מהשומרון".

חפירות וסקרים שנערכו לאורך השנים במרחב מצאו את מיקומם של הכפר היהודי עותנאי (במתחם כלא מגידו) והעיר הרומית-ביזנטית מאקסימיאנופוליס (באזור קיבוץ מגידו), אולם מיקומו המדויק של מחנה הלגיון לא היה ידוע.

טפר ערך מספר סקרי שדה והסתמך גם על סקרים וממצאים שנחשפו לאורך השנים. "בין השאר אף הגעתי לבתים של תושבי האזור. הם שפכו בפני מטבעות ישנים מתוך קופסאות פח ישנות. מצאתי בגינות ממצאים ארכיאולוגיים עם כתובות שונות". לאט לאט נאספו הפרטים הרבים כמו בפסיפס: אמות מים, הטופוגרפיה של הגבעה, שטחי קבורה ושרידי ישוב אזרחי שהתפתח בשולי המחנה, שרידי דרכים עתיקות, אבן מייל שסימנה את מרחק שני המייל מהמחנה - הצטברות הפרטים הביאה את טפר למסקנה כי מתחת לפני השטח של הגבעה הקירחת ימצאו שרידי מחנה הלגיון הרומי, אחד משני הלגיונות שישבו בארץ. הלגיון השני, הוא הלגיון ה-10, היה בירושלים.

"לא מדובר במקום בולט כמו קלעת נמרוד או מצדה, אלא סתם בשדה", מבהיר טפר את הקושי לשכנע כי דווקא שם יתגלה המחנה. ביחד עם אדמס, מפרויקט המחקר של עמק יזרעאל, ניתחו השניים צילום לוויין שנעשתה בו הצללה ושבו ניתן לראות בבירור ריבוע המסמן את גבולות המחנה, שההערכה כי אורך כל צלע שהקיפה אותו היא כ-250 מטרים. כמו כן הם נעזרו בממצאים של מכ"ם חודר קרקע שחיזק את ההשערה שלהם.

במשלחת החפירות סטודנטים מתנדבים מארה"ב, אירופה ואוסטרליה. לדברי אדמס, מטרת הפרויקט של המכון לחקר ארכיאולוגי של עמק יזרעאל היא לראות את התמונה הרחבה של האחיזה האנושית בעמק. חשיפת מחנה הלגיון היא אחת ממספר חפירות בהן הם משתתפים. בחשיפת מחנה הלגיון עובדים גם תלמידים ממושב יודפת שבגליל וכן קבוצה של בעלי צרכים מיוחדים שבשאר ימי השנה עובדים בחווה חקלאית אורגנית "תלמים מגידו". לדברי גלי עטר, מדריכת הקבוצה, "היציאה שלהם לחפירות מאד מרגשת אותם. הם מרגישים שותפים למשהו מיוחד. כשהם מוצאים חרס קטן עבורם זה עולם ומלואו וזה ממלא אותם לאורך זמן רב".

לדברי חנן ארז "הממצאים החדשים יצטרפו לתל-מגידו ולבית התפילה הנוצרי הקדום. זה מתחבר לתפישה שלנו של אתר אחד גדול ומפותח". לדבריו "במקום אמור לקום מתחם תיירות שהעוגן שלו יהיה בית התפילה הקדום ולצידו כמובן תל-מגידו, גם כן אתר משמעותי לעולם הנוצרי. לצידם יפותח הכפר היהודי הקדום, עותנאי ונפתח את נחל קיני על טחנות הקמח העתיקות שבו".

במסגרת הפרוייקט יוזז כלא מגידו כפי שפורסם בעבר ב"הארץ". לדברי ארז "הזזת הכלא נמצאת בעיצומו של תהליך. התוכנית כבר הופקדה ואושרה וכעת ממתינים להכרזה ולתכנית מפורטת".

בשבוע הבא יבקר בשרידי אולם התפילה אחד מבכירי הכנסיה הקתולית, ביקור שימחיש שוב את חשיבות המקום. הממצאים באולם התפילה סיפקו לפי טפר עדויות ארכיאולוגיות לקהילה נוצרית קדומה שבין חבריה גם קצינים בצבא הרומי, מהתקופה בה טרם הוכרה הנצרות כדת, ושנים לפני הפיכתה לדת רשמית. העדויות הארכיאולוגית מצאו עוד כי המקום ננטש בסוף המאה ה-3. הממצאים מצטלבים עם אלו שנחשפים כעת; לדברי טפר גם מחנה הלגיון ננטש באותה תקופה. "רואים שהמחנה לא נחרב ושהיתה כאן נטישה מסודרת. מכאן הם עברו מזרחה, לעבר הירדן".

http://www.haaretz.co.il/news/scien...


ליה 18.07.1308:39
49. חורבן הבית – שלב אחר שלב – כך זה היה / ד''ר גרשון בר כוכבא בתגובה להודעה מספר 0
ד"ר גרשון בר כוכבא מתאר שלב אחר שלב ובצבעים חיים את מהלכי החורבן. אתם מוזמנים למסע בזמן, כמעט אלפיים שנה אחורה.

חוקר ארץ ישראל, ד"ר גרשון בר כוכבא, מספר ביומן ערוץ 7 על מאבקי הרומאים בירושלים הנצורה, שלב אחר שלב ובצבעים חיים.

בשנים האחרונות מוזמן בר כוכבא לרחבי הארץ והרצאותיו סביב קרבות ההיסטוריה של עם ישראל בעולם העתיק גודשות אולמות בקהל רב בני כל הגילאים. בר כוכבא ממעט להתראיין לכלי התקשורת, אך עם זאת נענה לבקשתנו לתיאור הימים הקשים ההם, ימי החורבן והמאבק על עצמאותו וחירותו של עם ישראל מול השלטון הרומאי הנוגס.

בראשית דבריו מציין ד"ר בר כוכבא כי המקובל היה במשך אלפיים שנה ללמוד על קמצא ובר קמצא שהובילו לחורבן ובעקבות כך הושם דגש על שנאת החינם, עובדה חשובה כלשונו בהיותה מבטאת את החסר במנהיג מורם מעם שיוכל ללכד את הכוחות עם ישראל מול האיום הרומאי.

לעומת זאת בהרצאותיו פורט בר כוכבא את אירועי הקרבות לפרטים תוך ציון שמות, בעלי תפקידים כמו גם ציטטות ופעולות כאלה ואחרות. אלה גם אלה מחיים את האירועים באוזני ובעיני השומע המתוודע בין השאר גם לכלי נשק עתיקים, דרך השימוש בהם, יתרונותיהם וחסרונותיהם בשדה הקרב ועוד.

על המאבק על ירושלים מציין בר כוכבא כי מדובר בתקופה של התנכלות השלטון הרומי המציב נציב השולט בארץ. אין מדובר בתקופה של גזירות דתיות כפי שהיה בתקופת החשמונאים, אלא בהתנכלויות שלטוניות כדוגמת החלטתו של קליגולה להציב את פסלו בירושלים מבלי להתחשב ברגישותם של היהודים הרואים בכך מעבר של קו אדום.

מעשים מסוג זה נמשכו עד שליהודים נמאס והוחלט לצאת למרד עד להשגת עצמאות. לדבריו של בר כוכבא המצור הרומאי על ירושלים הוא המצור המתואר ומפורט ביותר מהעולם העתיק בזכות כתביו של יוסף בן מתתיהו. זאת על אף ההסתייגות מאמינותם המוחלטת, הסתייגות שמקורה בהיותו אחד מיושבי החפ"ק של טיטוס וקצינים רומאים נוספים, חפ"ק שבו ישבו גם יועצים יהודים נוספים כדוגמת אלכסנדר טיבריוס שהיה יועץ לענייני יהודים.

על טיבריוס מספר בר כוכבא כי מדובר בבנו של ראש הקהילה היהודית באלכסנדריה מי שתרם זהב לציפוי שערי בית המקדש והנה בנו הופך להיות חבר בחפ"ק של טיטוס. דוגמא נוספת למורכבות המציאות בין עם כבוש לעם כובש מציג בר כוכבא בדמותו של אגריפס בנו של אגריפס שהיה יועץ לטיטוס ואחותו של אגריפס, היא הברינקי, המאהבת של טיטוס שאלמלא המרד יתכן והייתה גם נישאת לו.

מוסיף בר כוכבא ומספר על הימים בהם בית המקדש היה מרכז רוחני, תרבותי, כלכלי, מדיני ולאומי עבור עם ישראל, מציאות שאיננו מסוגלים להפנים את עוצמתה כיום, ומתוך כך איננו מסוגלים להפנים את חסרונה. "הכול היה מסתובב סביב בית המקדש", הוא אומר וממשיך לתאר את אירועי המרד ומה שקדם לו:

הנציב הרומי האחרון לפני המרד, פלורוס, היה ככל הנראה רשע מכל קודמיו, והוא שהוביל למרד וככל הנראה גם רצה בו. במעשיו נגד היהודים הגדיש את הסאה בעיקר כאשר דרש מהם 17 ככרות כסף מאוצרות המקדש.

לכסף רב זה נזקק לקידומו האישי, על מנת שיוכל לשחד ולשלם לבכירי רומא כדי להבטיח את קידומו במעלות ההיררכיה הרומית. "אוגוסטוס אמר לנציבים תבזזו את הצאן אבל אל תפשטו את עורו. פלורוס גם פשט את העור".

עובדת היותו של עם ישראל שונה משאר העמים בהיותו עם המאמין באל אחד שאינו נראה בתוך אוקיינוס של עובדי אלילים גררה התמרמרות קשה מול מעשיו של פלורוס. לכך נוספה גם מצוקה כלכלית. שמונה עשר אלף יהודים מובטלים היו אז, ההתנכלויות בערים המעורבות נגד יהודים גברה, ולנוכח המציאות הקשה החליטו לעשות מעשה ולהתגרות בפלורוס.

יהודים נטלו קופות צדקה, הניחו בהן אבנים וקישקשו בהם ליד ארמונו כשהם עולבים בו וקוראים 'תרמו כסף לפלורוס המסכן'. המחאה המתגרה עוררה את חמתו והוא הורה לגדוד הרומי לצאת ולפגוע ביהודים, אלא שהיהודים היו מוכנים מבעוד מועד, ובתום קרב קשה הכניעו הלוחמים היהודים את הגדוד שהושמד ונמלט בעור שיניו כשהוא מבריח את פלורוס לקיסריה.

את הניצחון לא יודע עם ישראל כיצד לעכל. לא ברור לו אם הוא שמח בניצחון או לא. הקבוצה הצדוקית לא האמינה במרד והעריכה שלא ניתן לנצח את האימפריה הרומית. זאת בעיקר כשידעה שהיא, כבעלת תפקידים בממלכה ובמקדש, יכולה להפסיד מהמרד לא מעט. כיוון שכך ניסתה להרגיע את הרוחות. בקבוצה זאת יהושע בן גמלא, חנן בן חנן ואולי גם רבן שמעון בן גמליאל המבקשים להרגיע את הרוחות.

אל מול חששותיהם אלה של הצדוקים מחליט אלעזר בן חנניה, בנו של הכהן הגדול, לתת הוראה להפסיק ולהקריב את קרבנו של הקיסר, מעשה שיש בו הכרזה על התנתקות מהאימפריה, התגרות ברורה ברומא.

פלורוס מבין שיש לדכא את המרד ולשם כך הוא מביא את קסטיוס גאולוס מסוריה עם לגיונות רבים. הוא צר על ירושלים ומצליח לפרוץ את החומות, "ואז קורה דבר ששום היסטוריון, לא אז ולא כיום, יודע לתת לו הסבר משכנע – פתאום הנציב נותן פקודת נסיגה".

"קסיוס גאולוס עושה את שטות חייו ויורד במורד בית חורון. שמעון בר גיורא, ממנהיגי המורדים, עט עליו מלמעלה והופך את הלגיון ה-12 לאבק פורח. נס הלגיון, הסמל של רומא שהיה אחד כזה בכל לגיון, נופל בידי המורדים. הם חוזרים לירושלים ואומרים 'ה' שהיה עם יהושע בן נון ויהודה המכבי במורד בית חורון היה גם איתנו'".

ניצחון זה על כוח רומי עצום של שלושים וחמישה אלף לוחמים היטה את הכף לטובת המורדים. החזרה לירושלים הייתה ביום ח' בחשוון שנת 67'. נירון קיסר שומע על הדברים. הוא אינו יכול לספוג מפלה שכזו, ופוקד על אספסיאנוס בן השישים ועטור הניצחונות הרבים לקחת איתו את בנו טיטוס, שהיה אז עורך דין, ויחד עם חיל משלוח עצום של חמישים אלף לוחמים להכניע את המורדים היהודים. הכוח מגיע לארץ כחצי שנה לאחר הגעת המורדים לירושלים, אביב 67'.

אספסיאנוס אינו טועה כמו קודמו ואינו ממהר לירושלים אלא דואג לבודד את העיר. בגליל הוא מפיל את יודפת וגמלא, מבודד את עבר הירדן ואת מישור החוף. הלגיון החמישי כובש את חברון מדרום ומתקרב לירושלים, ואז מגיעה הידיעה שנרון קיסר מת ורומא מיטלטלת במלחמת אזרחים שנמשכת שנתיים בהם מוחלפים ארבעה קיסרים – אוטו, דלבה, ויליוס ואספסיאנוס.

שנתיים אלה היו הזדמנות להתאגד אבל זהו סיפור 'קמצא ובר קמצא', סיפור שנאת האחים, ובמקום להתאגד לחמו היהודים איש ברעהו. הקבוצה הצדוקית המתונה שלא האמינה במרד בקנאים שלימים יוחנן מגוש חלב היה מנהיגם, ובתווך הסיקריים שלימים יצאו למצדה בראשותו של אלעזר בן יאיר.

עיקר הלוחמים, כעשרים וחמישה אלף במספר, נוהים אחר שמעון בר גיורא, אדם מרשים במראהו, כריזמטי ביותר וגם הרומאים רואים בו מנהיג, ומשום כך לאחר המרד הוא שמובל בראש תהלוכת השבויים ברומא ומוצא להורג.

כאשר אספסיאנוס מוכתר לקיסר הוא מורה לבנו טיטוס לנהל את המצור על ירושלים. הוא זקוק לניצחון כדי להוכיח את יכולתו בפני העם הרומאי. המצור מתחיל בערב פסח שנת 70'. כארבעה חודשים נמשך המצור עד תשעה באב, ואז המקדש עולה בלהבות. אמנם יוסף בן מתתיהו אומר שמדובר בי' באב, אבל מסורת חז"ל חזקה יותר.

גם לאחר נפילת המקדש נמשכת הלחימה בעיר העליונה במשך חודש נוסף כאשר שמעון בר גיורא מנהל את הקרבות הקשים בהם הרומאים סופגים לא מעט מפלות עד כדי ייאוש. מנהיגי המורדים עושים כל תחבולה על מנת להניס את הרומאים והם אכן מצליחים לפגוע בהם. אם טיטוס חשב שיהיה זה טיול קצר בירושלים טעות הייתה בידו.

בעוד חורבן הבית הראשון הוביל לגלות, הרי שחורבן הבית השני אמנם הכה בעם ישראל, אך לא הוביל לגלות של ממש. כעשור לאחר מכן שבה הסנהדרין לירושלים עם סמכויות שניתנו לה, אך העם היהודי המוכה החל לעזוב את הארץ לאיטו ולעבור לגלות בבל.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.עם ישראל לא השתנה כהוא זה, כאילו לא עברו 2000 שנה. היום אנחנו לפחות מדברים על זה אך איננו מצליחים לנסח מטרה אחת ולמצוא את הדרכים להגיע ליעד משותף.


ליה 09.09.1320:54
50. אוצר זהב ודגם מנורת הזהב התגלה בחפירות בהר הבית בתגובה להודעה מספר 0
תגלית חסרת תקדים, ראשונה מסוגה בעולם, נחשפה בחפירות בעופל, מדרום להר הבית.

מדובר באוצר חפצי זהב וכסף ובו מדליון זהב עם דגם רקוע של מנורת שבעת הקנים, שופר ומגילת ספר תורה.

לדברי ד"ר אילת מזר, המנהלת את החפירות מטעם האוניברסיטה העברית, מדובר בתגלית עוצרת נשימה שרק פעם בחיים זוכים לה. "לא בכל יום מגלים למרגלות הר הבית מנורת שבעה קנים מזהב".

במסיבת עיתונאים הבוקר בירושלים חשפה הד"ר איילת מזר תגלית מדהימה שנמצאה לאחרונה בחפירות הארכאולוגיות בניהולה בדרום הר הבית באיזור העופל. בחפירות התגלה לראשונה אוצר חפצי זהב וכסף ובו מדליון זהב עם דגם רקוע של מנורת שבעת הקנים, שופר ומגילת ספר תורה.

האוצר התגלה כשהוא טמון ברצפת גיר של מבנה מן התקופה הביזנטית, הנמצא כחמישים מטרים בלבד מדרום לכותל הדרומי של הר הבית. האוצר היה ארוז בשני תיקי בד, האחד הכיל עשרות מטבעות זהב וחפצים נוספים והשני הכיל מדליון זהב ענק - בקוטר של כעשרה ס"מ, ששימש כנראה כקישוט לספר תורה.

זו הפעם הראשונה שבה מתגלים קישוטים לספר תורה מתקופה כה קדומה. עד כה נדמה היה שקישוטי ספר תורה הם נוהג מאוחר יחסית, מימי הביניים, אך כעת מתברר שזהו מנהג קדום שהיה נהוג כבר בתקופה הביזנטית. המטמון שופך אור על הנוכחות היהודית בעיר בתקופה הקצרה של השלטון הפרסי בירושלים במאה השביעית.

התיק שהכיל את הקישוטים הוטמן עמוק יותר ברצפה ונשמר ללא פגע, בעוד שתכולת התיק השני, שכל הנראה לא הספיקו להחביאו היטב, התפזרה בסמוך למטמון התיק הראשון.

לדברי ד"ר אילת מזר: "זוהי תגלית עוצרת נשימה שרק פעם בחיים זוכים לה. אחרי הכל לא בכל יום מגלים למרגלות הר הבית מנורת שבעה קנים מזהב".

ד"ר מזר מוסיפה כי מעולם לא התגלה בחפירות מדליון זהב כזה ומדהימה לא פחות הופעתו של ספר התורה כסמל לצד מנורת שבעת הקנים.

"בעשרות דוגמאות, ובכללן רצפות של בתי כנסת עתיקים מופיע דגם מנורת שבעת הקנים כשמשני צדדיו סמלי השופר, ארבעת המינים, או אמפורה (כלי חרס).

במדליון הזהב מהעופל מופיע באופן נדיר סמל ספר התורה, שככל הנראה מבטא את השימוש שנעשה במדליון הזהב לקישוט ספר תורה בבית כנסת".

האוצר מכיל בנוסף לקישוטי ספר התורה גם שלושים ושישה מטבעות זהב שזמנם משתרע על כ-250 שנה, מימי הקיסר קונסטנטיוס השני באמצע המאה הרביעית לספירה ועד ימי הקיסר מאוריציוס ששלט עד שנת 602 לספירה.

לדעת החוקרים, נראה שהאוצר הובא לירושלים על ידי שליחי קהילה יהודית, ככל הנראה מחוץ לישראל, שהגיעו אל העיר לאחר שנכבשה בידי הפרסים בשנת 614 לספירה.

הפרסים הבטיחו ליהודים שיוכלו לשוב ולבנות את ירושלים כעיר יהודית ובכך עוררו תקוות גדולות, במיוחד לאחר מאות השנים שבהן נאסר על היהודים להתיישב בעיר.

לאחר זמן קצר נחלש כוחם של הפרסים שהפרו את הבטחתם ואפשרו לנוצרים לרדוף ולגרש את היהודים מן העיר. סביר להניח שאוצר המנורה שהתגלה בחפירות ננטש על ידי אותם היהודים שהופתעו מבגידת הפרסים ונאלצו לברוח על נפשם מרדיפות הנוצרים.

לדברי ד"ר מזר, גילוי אוצר המנורה בחפירות העופל, במרחק של מטרים ספורים בלבד מדרום לשער המשולש שבכותל הדרומי של הר הבית, מבטא וממחיש את הכמיהה הבלתי פוסקת של העם היהודי לדורותיו לגאולה ולתחייה במולדתו.

"כארכיאולוגית ישראלית וכיהודיה אני חשה את העוצמה ומודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו לחשוף את האוצר הנדיר הזה".







http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...
ליה 10.09.1308:06
51. נתניהו על מציאת אוצר הזהב בירושלים: עדות לקשר של ישראל לירושלים בתגובה להודעה מספר 0
ראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר הערב לד"ר אילת מזר מהאוניברסיטה העברית בעקבות מציאת אוצר הזהב ובו דגם מנורת שבעת הקנים, שופר וספר תורה, שהתגלה בחפירות למרגלות הר הבית בירושלים.

ראש הממשלה אמר בעקבות גילוי המימצאים:

"מדובר בעדות היסטורית ראשונה במעלה, לקשר של עם ישראל לירושלים, לארצו ולמורשת שלו. זה מאוד מרגש.

המימצא הזה מתמצת את המורשת שלנו - מנורה, שופר, ספר תורה. זה לא יכול להיות יותר תמציתי ויותר בהיר מהמהות של עם ישראל".

http://www.inn.co.il/News/Flash.asp...


ליה 23.09.1308:47
52. שער המים בתגובה להודעה מספר 0
מימי החשמונאים ועד מלחמת ששת הימים סיפקה האמה הזו מים לירושלים ולהר הבית, אך הקרב האמיתי בעניינה פרץ רק בשנים האחרונות: האם מכאן הגיעו המים למקווה שבו טבל הכהן הגדול ביום הכיפורים? * היכן עין עיטם המיתולוגי, באיזה גובה ניצב שער המים ואיפה יש לחפש את חורבות המקדש? אמת המים תוכיח, ואולי לא

אבן השתיה בכיפת הסלע. מקום קודש הקודשים



כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, השרה את ים האוקיינוס סביב יישוב כל העולם, ויישוב כל שבעים האומות כולן סביב לירושלים, וירושלים שורה באמצע כל היישוב והיא מסובבת להר הבית, והר הבית סביב עזרות ישראל, ואותן עזרות סובבות ללשכת הגזית, ששם יושבת סנהדרין גדולה. ולשכת הגזית סביב המזבח, והמזבח סביב בית האולם, והאולם להיכל וההיכל לבית קודש הקדשים, ששם שורה השכינה וכפורת וכרובים וארון. וכאן הוא לב כל הארץ והעולם. זהו שכתוב: 'מכון לשבתך פעלת ה''.

לאורך למעלה מאלפיים שנה שימשה האמה שנמתחה מבריכות שלמה לירושלים מקור מים לעיר הקודש הצמאה. בימי הבית הראשון עוד היה די במקורות המים שבעיר עצמה, מעיין הגיחון ובורות מים פרטיים, בכדי לספק את מלוא התצרוכת. ואולם החל מהתקופה החשמונאית התרבו כנראה מאוד עולי הרגל וגם האוכלוסיה בעיר גדלה, והמים לא הספיקו.

נוצר צורך למצוא מעיין קרוב ככל האפשר לעיר הנצח, אך כזה שגם יהיה גבוה ממנה כך שהמים יוכלו לזרום אליה בשטף בכוח המשיכה. יותר מכל המעיינות האחרים נמצאה ראויה לכך קבוצת מעיינות מדרום לבית לחם, רק עשרה קילומטרים מירושלים בקו אווירי, באתר המכונה כיום 'בריכות שלמה'. הבריכות החשמונאיות מצויות בגובה 765 מטר מעל פני הים, ואילו נקודת הסיום של האמה בהר הבית עומדת כיום על גובה של 735 מטרים. פער של כ-30 מטרים על פני 21 ק"מ מצריך שיפוע עקבי זעיר ביותר. רק מעט יותר ממטר שיפוע על כל קילומטר.

המוצא האחרון של אמת המים בהר הבית כיום. הרבה מתחת למפלס העזרה



בתקופה החשמונאית די היה באמה הזו, שלימים כונתה 'האמה התחתונה', בכדי לספק את מלוא התצרוכת הירושלמית. ואולם אז הגיע הורדוס, וכדרכו לא הסתפק במועט. הוא הרחיב מאוד את מפעל האמה כך שהוזרמו אליה מים ממרחק גדול הרבה יותר, ממעיינות אל ערוב, כוזיבה ועין דילבה באמות המתמשכות לאורך 39 ק"מ. הורדוס יצר אמה נוספת וקצרה יותר, אמת הביאר היוצאת סמוך לאפרת של ימינו ומתנקזת גם היא, כמו אמת הערוב, לבריכות שלמה. אם בכך לא די בנה הורדוס גם את 'האמה העליונה' היוצאת מהבריכה העליונה בבריכות שלמה אל ירושלים העלית של הימים ההם. האמה העליונה עוברת בתוך בית לחם דהיום ואחר כך ממשיכה ברחוב דרך חברון בירושלים עד לבריכת ממילא (אף היא חלק ממפעל האמה), ומסתיימת בבריכת חזקיהו הסמוכה למגדל דוד.

ואמנם, יש לומר, חלק מהחוקרים נוטה לייחס את בניית אמות דווקא לקציני הלגיון העשירי הרומי, כלומר לאחר החורבן. בחלק מחוליות הצינור נמצאו חקוקים בלטינית שמות מפקדי הגדודים בלגיון העשירי, שככל הנראה פיקדו על בנייתם או שיפוצם של קטעי האמה הללו. על כל פנים, למעשה עד מלחמת ששת הימים עוד המשיך מפעל המים הכביר הזה לספק לאורך תקופות ארוכות מים לבירה.

האמה התחתונה עוברת מדרום להר חומה, מקיפה את רמת רחל, עוברת סמוך למלון דיפלומט ובמנהרה מתחת לארמון הנציב. היא ממשיכה לאבו-תור, לגיא בן הינום, עוברת במדרגות הרובע היהודי היורדות לרחבת הכותל ונכנסת להר הבית מכיוון שער השלשלת. עד היום ניתן לראות שרידים מהאמה סמוך לכניסה לרחבת הכותל מכיוון הרובע היהודי, וכן את סיומה בתוככי הר הבית.

ואולי אפשר למצוא את שרידי האמה החשמונאית גם בין דפי התלמוד. על הכיור שבבית המקדש, למשל, נכתב בתלמוד הירושלמי (יומא ג,ח) ש"אמת המים היתה מושכת לו מעיטם", ומטהרת את מימיו. היה זה אך טבעי לזהות את האמה המוכרת מהשטח עם האמה הנזכרת בתלמוד. באותה מידה הגיוני היה לזהות את אמת המים המגיעה מבריכות שלמה, עם זו שעל פי המקורות עברה בעזרה ושימשה לניקיונה. בערב הפסח, למשל, לאחר שקרבנות כל העם נשחטו, היו פוקקים את פתח יציאת מי האמה עד להצפת העזרה. לאחר מכן היו פותחים את הסתימה, וכל הדם והלכלוך היה יוצא לנחל קדרון עם זרם מי האמה. ואכן, הארכיאולוג עמיחי מזר זיהה את עין עיטם בעין עטן, אחד המעיינות שבסביבת בריכות שלמה.

אגב, לאותו עין עיטם מתייחס גם התלמוד הבבלי בהזכירו את המקווה שעל גבי שער המים, מקווה שבו טובל הכהן הגדול את טבילתו הראשונה במהלך עבודה יום הכיפורים. אביי, האמורא הבבלי בן הדור הרביעי, מסיק מכך שעין עיטם גבוה מקרקע העזרה לפחות 23 אמות, כ-11.5 מ', מפני שזהו בדיוק גובהו של המקווה שעל גבי שער המים מקרקע העזרה – שלהבנתו גם מקורו הוא בעין עיטם.

אייכה, עיטם?

מים להר הבית. ברכות שלמה בשנת 1890



אבל בדיוק כאן מתחילים גם הוויכוחים. לטענת האדריכל טוביה שגיב, המחזיק בשיטה (שאיננה מקובלת על רובם המוחלט של החוקרים) שלפיה אין לזהות את מקום המקדש בכיפת הסלע שבפסגת ההר, אלא דווקא במורדותיו הדרומיים מתחת למפלס ההר בימינו, גובה כניסת אמת המים התחתונה להר הבית (735.7 מ' מעל פני הים) מוכיח דווקא את צידקת שיטתו. הרי אם אמת המים שלפנינו היא זו הנזכרת במקורות, לא ייתכן שהיא תהיה נמוכה משער המים, מכיוון שאזי יהיה צורך לשאוב אותם אליו – מה שעל פי ההלכה פוסל את המים מלשמש כמי מקווה. לדברי שגיב, השיטה המקובלת הממקמת את המקדש בפסגת ההר לא תיתכן, מכיוון שאם כך "תהיה האמה נמוכה ממפלס המקווה בכ-15-20 מ'. גם שטיפת העזרה במי האמה לא תיתכן מכיוון שהאמה נמוכה בכ-2-8 מ' ממפלסי העזרה על-פי השיטות השונות". ומסקנתו: "כדי שניתן יהיה לשטוף את העזרה במי האמה יש להנמיך את מפלס הר הבית בכ-16-20 מ' ממפלס הרחבה הנוכחית".

ואולם כנגדו יוצא בשצף ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, הטוען שהנחותיו של שגיב שגויות מכל וכל. להבנת בן ארי במאמר שפירסם בקובץ 'תחומין' (טז), את עין עיטם המוכר ממקורות חז"ל אין למקם בבריכות שלמה. בן ארי מביא לעזרתו משנה (מידות ה,ד) המזכירה את 'לשכת הגוּלה' שבעזרה, שעל פיה "שם היה בור והגלגל נתון עליו ומשם מספקין מים לכל העזרה". "אם אכן מגיעה אמה לעזרה ומספקת בה מים", מקשה בן ארי, "מה צורך יש בבור ובגלגל על מנת לשאוב ממנו מים?".

ומלבד זאת, הוא מוסיף, על-פי מקורות תלמודיים אחרים עין עיטם סמוך מאוד להר הבית, ומצוי בתחומי נחלת שבט בנימין – מה שפוסל לגמרי את זיהוי עין עיטם בבריכות שלמה שבעומק נחלת יהודה. בן ארי מעלה גם את האפשרות שאביי שחי בדור הרביעי לאמוראי בבל, רחוק בזמן ובמקום מהמקדש ושרידיו, מעלה בסך הכל השערה היפותטית ולא מסקנה מחייבת. לדעתו ייתכן בהחלט שמקווה הכהן הגדול שעל שער המים התמלא בכלל ממי גשמים שנמשכו אליו ולא מאמה מסודרת. ככלות הכל, טען, המקווה המדובר שימש בפועל יום בודד בשנה: "האם בשביל מקווה שנעשה בו שימוש יום אחד בשנה, ושאפשר לספק את מימיו ממי גשמים, כדאי היה למשוך אמה ממרחק של קילומטרים רבים?", תוהה בן ארי.

ובכל זאת הוא ניסה – וגם הצליח – למצוא מעיין סמוך להר שעשוי להתאים לזיהוי כעין עיטם. ערבי מקומי סיפר לו שבמעלה רחוב חלדיה הסמוך להר הבית, קיימת נביעה ושמה 'עין אל אסמאר'. גובה הקרקע במקום, לדבריו, הוא 760 מ', ואם אכן זהו מקומו של עין עיטם, הרי שמשם זרמו המים במורד של כעשרה מטרים עד לעזרה במקדש. תמיכה משמעותית בהנחתו קיבל בן ארי מאיגרת שאיתר, אשר נכתבה במאה ה-13 בידי עולה רגל יהודי שהגיע לירושלים עם רבי יהונתן מלוניל: "באנו אל ירושלים ממערבה של עיר... אני והכהן הגדול מלוניל, ונכנסנו בשער עד לפני מגדל דוד וניפול על פנינו לפני שער שכנגדו מבחוץ, מרוח לעין עיטם, הוא בית טבילה לכהנים... ושם באים הכהנים במחילה לעין עיטם, והמקום ההוא היה בית הטבילה". מסלול דרכם של עולים אלו אכן עובר ליד רחוב אל חלדיה.

בדרך להר הבית. מסלול המים למקדש.



בן ארי מוסיף שהזיהוי של שגיב דווקא את האמה התחתונה כ'אמת המים מעיטם' הנזכרת בחז"ל עשוי להתגלות כמוטעה, מפני שייתכן מאוד שגם האמה ההרודיאנית העליונה, זו המסתיימת כיום באזור מגדל דוד, הוליכה בעבר הרחוק להר הבית – והיא דווקא עשויה להגיע לגובהו הנדרש של שער המים על פי זיהויו המסורתי של המקדש בפסגת ההר.

על פי אחד מבכירי חוקרי הר הבית בזמננו, הרב זלמן קורן, לשכת הגוּלה ניצבה בצפון מערב העזרה בדיוק במקום שכיום מצוי בו "ביר א-ג'ינה" – בור מים תת-קרקעי עצום שמימדיו 41X7 מטרים, ועומקו 12.5 מ'. לדבריו, "על פי ההנחה שהצאחרה [הסלע שמתחת לכיפת הסלע. א"ס] היא אבן השתיה – אין ספק שהבור שממנו נשאבו מים בלשכת הגולה אינו אלא ביר א-ג'ינה שמצפון לכיפת הסלע. קיימות דעות שבעבר קיבל בור זה מים מאמת המים שהגיעה מהר חברון ומאזור בית לחם". בינגו.

ובכן, עם כל הצער נאלץ כנראה להיפרד מההנחה שאמת המים המגיעה מבריכות שלמה סיפקה מים למקווה הכהן הגדול, וכלל לא בטוח שהיא 'אמת המים מעיטם' הנזכרת בחז"ל. ואם בכל זאת נתעקש לאתר במקורות את האמה שלפנינו, נראה שזו דווקא האמה שבעזרתה נשטפה העזרה מהליכלוך והדם בערב פסח ובשאר השנה, אך לא לפני שהזרימה את מימיה אל בור א-ג'ינה, בור הגוּלה החז"לי, ומשם נשאבה בעזרת שרירי ידיהם של כהנים זריזים אל מרומי העזרה.

http://the--temple.blogspot.co.il/2...


ליה 04.10.1312:01
53. הר הבית בידיה: הארכיאולוגית שריגשה את בנימין נתניהו בתגובה להודעה מספר 0
אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הצליח להסתיר את התלהבותו. זמן קצר אחרי שפורסם שהארכיאולוגית ד"ר אילת מזר מצאה בסמוך לכותל הדרומי של הר הבית אוצר בדמות חפצי זהב וכסף ומדליון עם ריקוע של מנורת שבעת הקנים, התקשר אליה נתניהו.

"זה ממצא כביר", הוא אמר למזר, "זו עדות כבירה לנוכחות היהודית ארוכת השנים בירושלים ולקדושה של המקום. מדובר בעדות היסטורית ראשונה במעלה לקשר של עם ישראל לירושלים".

הגילוי התפרסם לפני שלושה שבועות, כחמישה חודשים אחרי שמזר מצאה את המטמון בחפירה בהר הבית. מזר אומרת שזו תגלית ייחודית. "הגילוי של מנורת שבעת קנים למרגלות הר הבית היא תגלית עוצרת נשימה, שמוכיחה קשר יהודי מיידי, עמוק ומובנה אל המקום, אל ההיסטוריה.

"זה לא עוד סמל, זהו סמל רב משמעות וברגע שהוא נמצא בתוך מכלול של שופר וספר תורה הוא מדבר בקול רם, כמעט צועק, את השייכות שלנו למקום"...

מחפשות את המטמון

השיחה עם נתניהו תפסה את מזר בהפתעה. היא יצאה מהאולפן של לונדון וקירשנבאום בערוץ 10 אחרי ראיון על התגלית כשנתניהו התקשר. "הייתי במונית שלקחה אותי מהאולפן במרכז ירושלים לביתי בגבעה הצרפתית. חשבתי שהשיחה תימשך דקה, אבל ראש הממשלה דיבר איתי במשך שמונה דקות.

"הוא רצה לדעת פרטי פרטים ושאל אם באמת מצאתי את המטבע של מאוריציוס, שהוא אחד המטבעות שנמצאו במטמון. הוא רצה לדעת הכל ובירך אותי על התגלית. ההתעניינות שלו היתה עצומה. הייתי רוצה שהוא יהיה מעורב יותר בכל מה שקורה בתחום הארכיאולוגיה".

שתי חופרות צעירות היו הראשונות שראו את המטמון. "בחודש אפריל פתחנו עונת חפירות שלישית, בשטח חדש יחסית בעופל, מהתקופה הביזנטית", נזכרת מזר.

"חמישה ימים אחרי תחילת החפירה הגענו לשכבה נקייה, ואז התגלה האוצר. החופרות גילו עגיל גדול מזהב במצב השתמרות מצוין, ואז התגלה העגיל השני, ומיד אחר כך התחילו להתגלות המטבעות הביזנטיים מזהב. אז כבר היה ברור שיש כאן תגלית בעלת ערך".

התגלית עוררה התרגשות. מזר, שניהלה את החפירה, עדיין לא התקרבה לחופרות. "רציתי לא להפנות את תשומת הלב למקום הזה. חששתי ממהומה שתיווצר במהלך החפירה ותקלקל את החפירה, שרק הייתה בראשיתה. ביקשתי שכולם יורידו פרופיל וימשיכו לחפור בשקט.

מנהלי השטח המשיכו לחפור וגילו עוד ועוד מטבעות. כבר הגענו לספירה של עשרים מטבעות, וזה לא נגמר. עוד ועוד מטבעות המשיכו לצאת. בסך הכל מצאנו 36 מטבעות שהונפקו בתקופה של 250 שנה, ונזכרים בהם שמונה קיסרים ביזנטיים. בשלב מסוים אמרו לי שאני חייבת לגשת לחפירה. ניגשתי וראיתי מדליון זהב שקוע ברצפת הגיר. על המדליון רקועה מנורה של שבעה קנים, וליד המנורה שופר וסמל נוסף שעדיין היה מכוסה".

יום העבודה כמעט הגיע לקצו, אומרת מזר, אבל ההתרגשות היתה בשיאה. "צילמנו ותיעדנו והוצאנו את המדליון בשיא הזהירות וראינו שבצד המנורה רקוע סמל שנראה כמו ספר תורה. כולנו התרגשנו. המטמון נמצא חמישים מטרים מדרום לכותל הדרומי, כלומר, הקרבה לבית המקדש ולמתחם הר הבית איננה מקרית".

עבודת הבילוש היתה מרתקת. "התברר שהמטמון היה ארוז בשני תיקי בד. במארז הראשון היו קישוטים לספר תורה והמדליון עם ריקוע המנורה, ובמארז השני היו מטבעות ועגילים", מספרת מזר. "כפי הנראה, בני קהילה יהודית מחו"ל הגיעו לירושלים עם הארנק ועם חפצים שנועדו לקשט ספר תורה. אני מניחה שהם הגיעו אחרי שנת 602 לספירה, מפני שהמטבע האחרון הוא משנת 602.

"אנחנו מניחים שחברי הקהילה רצו לבנות בירושלים מבנה שיקבל את פניהם של חברי הקהילה כשהם מגיעים לירושלים. הם היו חלק מתנועת התעוררות ליישוב ירושלים בידי יהודים. הם ניסו להחביא את המטמון אבל לא עשו זאת בהצלחה רבה, מפני שהמטבעות התפזרו, אם כי לא למרחקים. בסופו של דבר הם לא חזרו לקחת את המטמון. כפי הנראה נמנע מהם לשוב אל האוצר".

למה?

"הפרסים כבשו את ירושלים ב-614 מהביזנטים. תחת השלטון הביזנטי היהודים נרדפו. הכיבוש הפרסי עורר תקוות אצל היהודים, אבל אחרי כמה שנים התקוות נמוגו כשהפרסים התכחשו להבטחותיהם ליהודים והביזנטים המשיכו לרדוף את היהודים. המהפך הזה של בוגדנות הפרסים קרה על חשבון היהודים, שלא קראו את המפה נכון ולא עיכלו את מה שקרה.

"הם כנראה קיוו לחזור לירושלים, אבל לא הצליחו לעשות את זה. אם הם היו חיים בעידן האינטרנט, אולי הם היו מבינים שהתקוות שלהם לגבי הפרסים אינן מציאותיות. אבל בלי מידע אינטרנטי הם כנראה הופתעו ולא היו מסוגלים לשוב למטמון. הוא נשאר טמון בעופל במשך יותר מאלף שנים".

הקשר הפוליטי

במשך חמישה חודשים נשמר הגילוי בסוד. "היתה לי תחושה של כובד ושל אחריות. הבנתי שיש לנו סיפור שצריך לבדוק בזהירות ולא לפספס שום פרט טכני שאחר כך אצטער עליו. ניסינו למצוא מקבילות לסמלים, בדקנו בספרייה מטבעות דומים ורק אחר חמישה חודשים, כשסיימנו את המחקר הבסיסי, יצאנו עם הגילוי".

גם את וגם ראש הממשלה הדגשתם את החשיבות בגילוי שקושר את היהודים לירושלים. האם לא ברור שיש לנו קשר לירושלים גם בלי ריקוע של מנורה ומטבעות ביזנטיים?

"אין ספק שכשמוצאים את העוצמה של הביטוי המוחשי, את הדבר עצמו ללא הזמנה, את מבינה שיש כאן רמות אחרות מאשר עוד תגלית ארכיאולוגית. הגילוי לא מחדש, אבל מצטרף לשורה ארוכה של הוכחות לקשר בין היהדות לבין הר הבית. מבחינתי היה לזה אפקט מצמרר.

"סבא שלי, פרופ' בנימין מזר, חפר בבית שערים במשך ארבע שנים, עד 1940 וגילה במערכות הקבורה עשרות מנורות של שבעה קנים. ב- 1941 סבא רבא שלי, חיים מייזלר, נפטר בירושלים ונקבר בהר הזיתים. על מצבת הקבר שלו חרותה מנורה דומה לזו שרקועה על המדליון. בעיניי ההמשכיות של מאות שנות תרבות היא פנטסטית. לגילוי הזה יש ערך מוסף של המשכיות".

חלק מהחפירות שלך נעשו במימון ארגונים ואנשים עם נטייה פוליטית - מרכז שלם, עמותת אלע"ד, בני הזוג דניאל מינץ ומרדית ברקמן שמימנו את החפירה הנוכחית. לא רצוי להרחיק את המדע מהפוליטיקה?

"חפירה ארכיאולוגית היא דבר יקר מאוד שלא נמצא בדרך כלל בסדר העדיפות הלאומי. המממנים לא יכולים להשפיע על מהלך החפירה, על תוכנה ופרסומה.

"הם רק תורמים ומאפשרים את החפירה, אבל אין להם נגיעה לעבודה המקצועית. אני אחראית מקצועית לחפירה ואני מביאה את הפירושים שלי לפי הבנתי. יש לי מקצועיות מוכחת וארוכת שנים".

משפחה חופרת

אילת מזר ידעה שתהיה ארכיאולוגית מאז שהיא זוכרת את עצמה. "קראתי כל מה שאפשר על ארכיאולוגיה וכמה ימים אחרי שהשתחררתי מהצבא כבר התחלתי ללמוד בחוג לארכיאולוגיה", היא מספרת.

סבה, פרופ' בנימין מזר, חתן פרס ישראל במדעי היהדות ונשיא האוניברסיטה העברית, נחשב לאבי ענף הארכיאולוגיה המקראית בישראל. הוא חפר ברמת רחל, בבית שערים ובעופל שמדרום להר הבית. קרוב משפחתה, פרופ' עמיחי מזר, הוא חתן פרס ישראל לארכיאולוגיה.

בעלה, יאיר שוהם ז"ל, חקר את עיר דוד. הם הכירו כשהיו סטודנטים בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. "כשיאיר יצא למילואים החלפתי אותו בחפירות בעיר דוד במשלחת של הארכיאולוג פרופ' יגאל שילה וכשהוא חזר מהמילואים ביקשתי שטח משל עצמי והמשכתי לעבוד שם חמש שנים".

בשנת הלימודים הראשונה נישאו. בשנת הלימודים השניה נולדה בתם הבכורה, מידבא. אחר כך נולדו שלושה בנים. שוהם נפטר לפני 16 שנים בפתאומיות ביום האחרון של השבעה על מות אביו. מזר, שנותרה אלמנה צעירה מטופלת בארבעה ילדים, אומרת שהיא מקדישה את כל זמנה לעבודתה כארכיאולוגית ולטיפול בילדיה. הפעם האחרונה שהיתה בחו"ל היתה לפני ארבע שנים, כשנסעה לניו יורק לפגוש את התורמים ברקמן ומינץ. "נסעתי ליומיים, נפגשתי איתם ומיד חזרתי לארץ".

הייחוס המשפחתי עורר עניין כמעט מימיה הראשונים כארכיאולוגית. ב- 1987 היא טענה שגילתה בעופל בניין ממלכתי, שמוכיח שהעופל היה רובע הארמון ותיארה את תגליתה כמיוחדת ומרעישה...

ב-2005 היא טענה שגילתה את הארמון שבנה המלך דוד בירושלים אחרי שכבש אותה מהיבוסים...

בשנים האחרונות היא חופרת בעופל ומרבה להתריע על פגיעה פלסטינית באתרים ארכיאולוגיים בהר הבית. ב-2004, לפי הוראת בג"ץ, נאסר על הווקף לפנות עפר מהר הבית בטרם עבר סינון. לפני שש שנים התריעה מזר שעבודות חפירה באורוות שלמה גרמו לנזק ארכיאולוגי.

ב-2011 קבע מבקר המדינה שבשש השנים בין 2001 ל- 2007 הווקף ביצע בהר הבית חפירות שגרמו נזק לעתיקות. מזר אומרת שההרס נמשך. "אין עם מי לעשות הסכמים. צריך למנוע מפורעי חוק לעבור על החוק. רשויות המדינה שותפות לפשע, מפני שכולם יודעים שזה קורה ולא עושים כלום".

הר הבית הוא מקום נפיץ. לא כדאי שכולם יורידו שם פרופיל, גם היהודים וגם המוסלמים?

"איך אפשר להגיד שלא נטפל בירושלים כמו שצריך מפני שהכל שם פוליטי? קל להדביק לעשייה בעיר תווית פוליטית וזה מצדיק חוסר עשייה או עשייה ללא בקרה. הם הורסים מבנים בתוך הקרביים של הר הבית. יש כאן אתר ארכיאולוגי חשוב, תיעדנו וצילמנו כל אבן בכותלי הר הבית אחרי שגילינו שחלק מהכותל הדרומי התנפח מרטיבות.

"כשהתרענו אמרו שזו פרובוקציה. במה אפשר להיות זהירים? בעצימת עין? אני לא מכירה שיטה שבה עידוד העבריין הוא פתרון לבעיה. נכון שהקורבן כאן הוא לא אדם אלא אתר ארכיאולוגי, אבל אסור ללטף את העבריינים".

אפשר להגיע למצב שהארכיאולוגיה תחיה בהרמוניה עם הפוליטיקה?

"זה באחריותנו, אבל אסור שהר הבית ייהרס - לא בשם השלום והשקט והשלווה ולא בשם שום דבר אחר. מה את מציעה, שנמכור את הארכיאולוגיה של הר הבית? אנחנו יכולים לוותר על זה? מכניסים למקום טרקטורים, זה הברבריזם בהתגלמותו, ואנחנו צריכים לשתוק"?

איך אפשר להגיע לסטטוס-קוו ארכיאולוגי בהר הבית?

"במשך הרבה שנים לא נערכו חפירות בהר הבית. הארכיאולוגיה ויתרה בזמן שהווקף המוסלמי הרס. אין פיקוח בהר הבית. יש הפקרה של הר הבית, מהאתרים החשובים בעולם, בשם 'אחריות מדינית'".

את יכולה להבין פוליטיקאים שמעדיפים להפקיר עתיקות כדי לא לעורר מהומות דמים?

"מה אני אמורה להבין? שהרס עתיקות יביא שלום עולמי? איך אפשר להשיג פשרה על חשבון הרס עתיקות? זה רע מאוד, מה שקורה שם וזה באחריותנו".

הרס העבר

במשטרת ירושלים דוחים את טענותיה של מזר על הסף: "במתחם הר הבית לא נעשות כל עבודות ארכיאולוגיות אלא עבודות תחזוקה שוטפת בלבד וכל העבודות האלו מפוקחות באופן הדוק על ידי כל גורמי האכיפה הרלוונטיים"...

מזר אומרת שהבעיה של הארכיאולוגיה אינה נעוצה רק בהרס בהר הבית. "יפה שנתניהו התעניין בתגלית האחרונה שלי, אני שמחה שהוא התקשר אליי, אבל זה לא פותר את המצב של הארכיאולוגיה. זה תחום שאין לו אבא ואמא, יש כמה 'משפחות אומנות' ממוסדות כאלה ואחרים, שחלקם עושים כל שביכולתם כדי לשמור על העתיקות וחלקם לא עושים הרבה. יש בארץ אלפי אתרים, כמה עשרות מהם בעלי חשיבות עצומה. רבים מהם מוזנחים, לא מטופלים. המערכת חולה מאוד-מאוד".

יש כמה חוקים שמטפלים בעתיקות, כמו חוק העתיקות וחוקים נוספים.
"החוקים האלה לא מקנים בקרת אמת ופיקוח ואינם מאפשרים התנהלות תקינה. יש ניגודי עניינים בין הרשויות והכאוס פוגע במצב של הארכיאולוגיה".

עם גירעון גדול כל כך בקופת המדינה קשה לצפות שיועברו תקציבים לשמירת אתרים ארכיאולוגיים.

"זו דווקא לא בעיה של כסף. יש תקציבים. תמיד דרוש יותר, אבל הבעיה היא של היעדר פיקוח ראוי".

...מזר עומדת מאחורי טענותיה, ואף שטחה אותן באזני ראש הממשלה. "במהלך השיחה עם נתניהו אמרתי לו שההתעניינות שלו מרגשת ותיתן רוח גבית לאתרי מורשת", היא אומרת.

"אם הייתי יכולה להרחיב קצת יותר, הייתי מבקשת ממנו שיקים ועדת מומחים שתבדוק את מצב האתרים הארכיאולוגיים. יש מוסדות שאמורים לטפל בתחום ואינם עושים את זה, אבל יש לא מעט אנשים מסורים לארכיאולוגיה שידעו איך לרומם את התחום, לתקן את הכאוס ולתת לארכיאולוגיה את המקום הראוי לה".

עיר האוצרות

בנוסף למטבע עם סמל המנורה שמצאה אילת מזר, בשנים האחרונות מניבות החפירות הארכיאולוגיות באזור שסביב הר הבית ממצאים מרתקים נוספים

ארמון בפסגה

שרידים של ארמון נמצאו בשנת 2008 בפסגת עיר דוד. השרידים הם חלק מארמון הנישא לגובה של עד 20 מטר ולדברי מזר מדובר בארמונו של דוד המלך. עובי הקירות עד שישה מטרים. יש ארכיאולוגים שחולקים על ייחוס הארמון לדוד המלך, אם כי הכל מסכימים שהממצא מרשים.

ביצורי שלמה

בשנים האחרונות נחשפים במתחם העופל ביצורים שמזר מייחסת לשלמה המלך. הביצורים מאופיינים בבנייה ממלכתית עצומה ומתוכננת היטב.

כתובת קדומה

כתובת בשפה הכנענית, מתקופת דוד ושלמה, התגלתה חרוטה על שפת קנקן חרס גדול בשנת 2012, בידי מזר. זו הכתובת הקדומה ביותר שהתגלתה בירושלים, והיא מקדימה בכ- 250 שנה את כתובת השילוח, הכתובת העברית הקדומה ביותר שנמצאה עד כה בירושלים, המתוארכת לימי חזקיהו המלך. כמו כן גילתה מזר את הכתובת הקדומה ביותר בעולם בכתב היתדות.

יהוכל וגדליהו

בשנים 2005 ו- 2007 התגלו שתי חותמות, "בולות", של שני סופרים ששמותיהם מוזכרים בתנ"ך: יהוכל בן שלמיהו וגדליהו בן פשחור. הבולות נמצאו בחפירה לצד עשרות בולות עם שמות לא מוכרים, אבל שני אלה נזכרים בספר ירמיהו ל"ח, זה לצד זה.

ביצורים ובריכה

ביצורי ענק ב"בית המעיין" מתקופת הברונזה התיכונה ליד מעיין השילוח. הביצורים מתוארכים לאלף השני לפני הספירה, פרק הזמן המיוחס לתקופת האבות. במקום נמצאה גם בריכה חצובה.

בית השואבה

בריכת השילוח והמדרגות המובילות אליה. בפעם הראשונה אפשר לזהות את בריכת השילוח מימי בית שני, שהכהן הגדול היה יורד אליה בשמחת בית השואבה כדי לקחת מים לנסוך בבית המקדש.

תעלת הניקוז

בשנת 2007 התגלתה תעלת הניקוז של ירושלים מתקופת הבית השני, המובילה מבריכת השילוח עד לכותל המערבי. אורכה כ-700 מטר . התעלה נפתחה לקהל הרחב לפני כשנה.

יסודות הכותל

בשנת 2011 התגלו אוצרות וממצאים ביסודות הכותל המערבי, המלמדים שהכותל לא נבנה בזמן הורדוס אלא 20 שנה מאוחר יותר, תחת שלטון נציבי רומא.

דיפלומטיה אכדית

לוח הטין המוקדם ביותר שנמצא בירושלים שנחרט עליו טקסט - ככל הנראה מכתב מנהלי - בכתב היתדות האכדי. הגילוי של אילת מזר בחפירות העופל מתוארך למאה ה- 14 לפני הספירה, מאות שנים לפני הכיבוש הישראלי.

פעמון וחרב

מתחת לתעלת הניקוז נמצא מאגר מים מתקופת הבית הראשון. "פעמון הזהב של הכהן הגדול" נמצא בחפירות בתעלה ליד הכותל המערבי. "כרטיס כניסה" עשוי חרס ועליו המילים "טהור לה'" נמצא בצמוד לכותל. חרב רומית עם נדן נמצאה בתעלת הניקוז, ומעידה על הקרבות שהיו בתעלה כשהמורדים יצאו דרכה במנוסתם מהרומאים.

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2...


ליה 14.01.1411:10
54. Probably one of the greatest finds of all time - 2,800-year-old inscription בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 14.01.14 בשעה 11:19 בברכה, ליה

It is probably one of the greatest finds of all time and, by the bizarre rules of biblical archeology, it’s also one of the least reported. Basically, in 1967, in Deir Alla, Jordan,

Dutch archeologists discovered some kind of pagan house of worship or seminary. On its walls, there was a 2,800-year-old inscription in black ink. Key phrases are highlighted in red ink and the whole writing is framed in red. First of all, this is the oldest Aramaic inscription every found. But if that’s not enough to make it a world-headline, the inscription is 600-800 years older than the Dead-Sea Scrolls. And if that’s not enough to merit international attention, the inscription mentions a prophet, or “seer”, named “Balaam son of Beor”. This is the exact name mentioned in the Torah/Bible (Numbers 22:2–24:25). This is the only instance where a specific individual mentioned in the story of the biblical Exodus can be pointed to in archeology. So who is Balaam, and where is this inscription now?

Balaam is the bad guy of the Torah. He is the Darth Vader of the biblical Exodus. According to the Talmud, Balaam had the potential to be Moses, but he turned to the dark side (Av. Zar. 4a–b; Sanh. 105b; Avot 5:19). In a famous incident, as the Israelites are about to enter the promised land, Balak King of Moab asks Balaam to curse the children of Israel. Balaam is unable to do so. The Talmud explains that he looked at the Israelite tents and saw an amazing thing. The tents were rotated so that people could not see into each other’s bedrooms, so to speak. At that point, Balaam realized that the only way to weaken Israel was to corrupt them through sex.

According to the biblical narrative, Balaam was in charge of sex priestesses made up of Moabite and Midianite women. These women successfully seduced the Israelites in an orgy of sex and idolatry (Numbers 31:8, 16). 24,000 Israelite men were punished by God with death. At one point, the Israelite prince, Zimri son of Salu, publically fornicated with a Midianite princess named Cozbi, daughter of Zur, in the name of some kind of fertility rite. Apparently, these rituals were drawing big crowds until Phinehas son of Eleazar, son of Aaron the High Priest (brother of Moses), picked up a spear and killed Zimri and Cozbi with one thrust while they were, so to speak, thrusting. This act ended Balaam’s attempt to subvert Israel through pagan sex (Numbers 25; 6-15). According to the book of Joshua, Joshua took revenge by killing Balaam during the Israelite conquest of Canaan (Joshua, 13:22).

So… back to the Deir Alla inscription. The amazing thing is that it is found on the border of ancient Israel, exactly where you would expect to find it given the biblical narrative. The people writing it are Balaam’s people. Meaning, for them he’s a hero, not a villain. So we’re getting the opposition point of view. They refer to him, just as in the Torah, as “Balaam Son of Beor”. Meaning, there is a letter-perfect synchronicity between the archeology and the Bible. But it gets better. According to the Torah, Balaam does have prophetic powers. According to the inscription, he is a prophet. According to the Torah, he gets his visions at night. According to the inscription, he gets his visions at night. According to the Torah, he worships false gods, but also dialogues with the God of Israel. According to the Deir Alla inscription, Balaam speaks to the “gods” and to “El” i.e., the God of Israel. But more than this, Balaam seems to be devoted to a goddess of fertility. Lest anyone think that the orgy episode in the Torah is exaggerated, the Deir Alla inscription refers to a “girl” or priestess who is “used” for the purpose of making one “saturated with love” (Combination 2, ii 4). It talks about God himself being “satisfied” with love making (Combination 2, ii 6).

So here you have a perfect synchronicity between the story in the Bible and the story that archeologists have discovered in a pagan temple in Jordan. But except for a few scholars, very few people have even heard of this discovery. More than this, the inscription has been removed from Deir Alla and put in drawers – I’m not kidding, drawers – in the Archeological Museum of Amman, capital of Jordan. Meaning, you could be standing right next to the greatest archeological match to the Bible and not know it


The Deir Alla Inscription: Drawers Removed

The ultimate irony: in the Archeological Museum of Amman, they have a fragment of the Dead-Sea Scrolls. It is a quote from the Bible – the story of Balaam! So the amazing thing is that about 20 feet from each other are the Deir Alla inscription and the Dead-Sea Scroll, both quoting the exact same story – and both matching the Bible perfectly.

Isn’t it incredible? You don’t have to go into the realm of “DaVinci Code” style fiction to discover biblical cover-ups. They’re happening as I write – and it’s not fiction, it’s all too real.

See my episode on Balaam as part of “The Naked Archeologist”, Season 2, Episode 24

http://www.apltd.ca/store/42

http://www.simchajtv.com/prophets-s...





תגוביות:

1.אכן זו תגלית מזהירה ואכן זה מדגיש את השאלה איך דבר כזה אינו ידוע לציבור? התשובה היא כנראה: הצורך העז של גורמים מובילים באקדמיה וקובעי 'דעת הקהל' להצניע מידע שמאשר את הרקע ההיסטורי של התנ"ך כדי שיוכלו לטעון שהתנ"ך אינו היסטורי. הנבואה של בלעם (בתנ"ך) מהממת ביופייה ובכוחה, וכנראה מעידה שחוברה (כנראה ע"י ישראלי או ישראלים, הרי אין אלה ממש המילים של בלעם, זו יצירה ספרותית על סמך נבואתו) בתקופה ובתוך ציבור שהיה משופע בכוחות נפשיים ויצירתיים מעל ומעבר.

כתובת בלעם

כתובת בלעם בן בעור היא כתובת עתיקה (840–760 לפנה"ס), שנמצאה בתל דיר עלא (Deir Alla) שבירדן, שיש המזהים אותו עם היישוב המקראי סוכות, צפונית-מזרחית למפגש נחל יבוק עם נהר הירדן.

בשנת 1967 חשף צוות חפירות הולנדי מבנה של מקדש בתל דיר עלא שבירדן, כשמונה קילומטרים מנהר הירדן, בקרבת נחל יבוק. על קירות המקדש נמצאו חרוטים על גבי סיד שטויח, מספר כתובות במצב השתמרות קשה ביותר, שעד היום פיענוחן שרוי במחלוקת. למרות קשיי הפיענוח, הצליחו החוקרים לפענח מספר שורות, שזיכו את אסופת הכתובות שנמצאו באתר בשם "כתובת בלעם". כתובת זו מזכירה אדם בשם "בלעם בר בער", וכוללת שני "צירופים" שמכילים נבואות אפוקליפטיות וסיפורי בלהות על השאול. הכתובת נכתבה בדיו שחורה ואדומה על קיר מטוייח, גובהה מטר, רוחבה 31 ס"מ והיא כוללת כ-55 שורות. מאחר שהיא נמצאה במצב קשה ביותר, היה צריך לשחזרה מחדש. רובה של הכתובת כתובה בלשון שירית.

החוקרים חלוקים באיזו שפה נכתבה הכתובת; חלקם טוענים כי היא נכתבה בענף של לשון כנענית עם ארמית, מספרת על החוזה בלעם בן בעור, נבואותיו וקללותיו. יש בה קרבה לשונית לסיפור המקראי בספר במדבר (כ"ב-כ"ד), ויש בה כדי לאשש את קיומו של הנביא המיתולוגי. הכתובת משמשת כמקור חשוב לחקר הבלשנות, המקרא והדתות. הכתובת מתוארכת באמצעות פחמן-14 לטווח זמן של 880–760 לפנה"ס, כלומר, לפני זמנם של נביאי ישראל, או לכל הפחות במקביל אליהם.[1] לטענת ויפרט, גילוֹ של הקיר שעליו נמצאה הכתובת עשוי להיות צעיר בהרבה מגילה של המסורת שנכתבה עליו, והתגלית בתל דיר עלא עשויה לפתוח צוהר אל מסורת עתיקה ביותר, שמקדימה את הספרות המקראית כפי שהיא מוכרת לנו כיום, במאות שנים.[2]

תמציתה של הכתובת היא נבואת פורענות וחורבן, במה שנראה כמשפט אחרית הימים. בכתובת מסופר על בלעם בן בעור, איש חוזה האלוהים ("איש חזה אלהן"), אשר באו אליו האלים בלילה, וסיפרו לו על פעולתו של בלע באחרית הימים. בתגובה צם בלעם ובכה בבוקר, וכאשר שאלו אותו בני עדתו למהות מעשיו, הוא מספר לשומעיו על החיזיון שראה. בחזיונו, נתאחדו שדים על האלה שגר, והורו לה לסגור ולתפור את השמים, דבר שגרם לחושך בעולם ולהשממתו. עופות השמים ידורו במקומות שהיו בהם בני אדם, ובני אדם יביאו מקוננות שיקוננו ויתאבלו על אשר נעשה, במקום לשתות יין. אף חירשים ישמעו מרחוק את מצוקת אלי הפִּריון שגר ועשתורת, לא יבואו אורחים ולא יתחתנו, הרימה תיווצר בקבר בשל תאוות בני האדם, ואף תהיה באופן מטאפורי כרית לראשו של המת, נשים רבות יאלצו לחלוק בבגד אחד לכולן, והמוות יפקוד תינוקות צעירים "עולי רחם". בחלקה השני של הכתובת מסופר על מותו של בלעם, ירידתו שאולה, ותיאור מפורט של הרפתקאותיו שם.

ברוך מרגלית משער כי הכתובת היא קללה או נבואת חורבן שנכתבה על ידי מתיישבים ממוצא ארמי נגד מתיישבים ממוצא ישראלי בעמק סוכות, בדומה לנבואות זעם אחרות המוכרות מהמקרא.[3]

ישנה סברה בקרב החוקרים כי בעל הסיפור המקראי כתב את אשר כתב כתגובה פולמוסית לכתובת בלעם.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B...
ליה 12.02.1409:15
55. מזרקה בת 2000 שנה נחשפת לציבור בקיסריה בתגובה להודעה מספר 0
הנימפאון, מזרקת מים ציבורית ששימשה בתקופה הרומית לנוי, לשתייה וכמקום מרכזי להתכנסויות, תיחשף לציבור 53 שנה לאחר שהתגלתה.

מעטות הן ערי הנמל הקדומות שלהן היסטוריה ומורשת תרבותית עשירה ומפוארת כמו קיסריה, שממשיכה להפתיע, לשמר ולחדש.

בימים אלה מובילה החברה לפיתוח קיסריה בשיתוף רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים פרויקט חדש שמטרתו חשיפה ושימור של אחד מהמונומנטים המיוחדים שהיו נחלתה של עיר רומית מרכזית - הנימפאון הרומי, אשר נבנה בנמל קיסריה לפני כ-2000 שנה.

מזרקת המים הציבורית שנחשפת בימים אלה, עמדה בטבורה של העיר קיסריה הקדומה ושימשה לנוי ולשתייה וכמקום התכנסויות מרכזי.

מבנה הנימפאון היה חלק מהפינה הצפון-מערבית של במת המקדש, מסד בנוי מפואר וגדול ממדים, עליו עמדו המקדש המרכזי בתקופה הרומית הקדומה והכנסייה הביזנטית לאחר מכן.

הנימפאון נחפר לראשונה לפני 53 שנים על ידי הארכיאולוג פרופ' אברהם נגב ובשנות ה-90 הושלמה חפירתו על ידי הארכיאולוג ד"ר יוסף פורת. לאחר מכן כוסה על מנת לשמור עליו.

כעת החליטו החברה לפיתוח קיסריה ורשות העתיקות בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, לחשוף מחדש את הממצא המרשים ולהציג אותו, לרווחת הציבור. החשיפה מתבצעת על ידי הארכיאולוג ד"ר פיטר גנדלמן, והתכנון - על ידי אדריכלית מיכל רטנר מרשות העתיקות.

החפירה הארכיאולוגית ירדה לעומק של כ- 3 מ'. במסגרת הפרויקט יתבצעו, בין היתר, עבודות שחזור תעלה סביב הבריכה, כולל הזרמת המים. השחזור יאפשר קיום פעילות במפלס העתיקות ויהווה נקודת ציון נוספת חשובה בגן הלאומי קיסריה.

מיכאל כרסנטי, מנכ"ל החברה לפיתוח קיסריה, אומר כי "עתיקות קיסריה ממשיכות לרתק ולהציג בפני המבקר מורשת תרבותית בעלת חשיבות ברמה בינלאומית. פרויקט הקמת ושיחזור הנימפאון הינו חלק מתוך תוכנית פיתוח הכוללת פרויקטים נוספים באתר כגון: טיילת החומות, שיחזור בית הכנסת ועוד והוא מצטרף למרכז המבקרים ולתצוגת "מסע בזמן" שאנו מקיימים בנמל. מטרת התוכנית היא להמשיך ולפתח מוקדי תוכן נוספין וחדשים במרחב ההיסטורי. בזכות עושר הממצאים, ניתן להעצים את חוויית הביקור ולגרום למבקרים רבים נוספים לאלה שכבר מגיעים לבקר בנמל קיסריה, ליהנות וללמוד את סיפורה ההיסטורי הנפלא של העיר, המתמשך לאורך אלפי שנים".

רענן כסלו, ראש מינהל שימור ברשות העתיקות, מוסיף כי "זהו פרויקט חשוב נוסף, החושף את אחד ממכמניה של קיסריה העתיקה. תחת הקרקע ומעליה טמונים שרידים רבים וייחודיים, כולל רקמה עירונית שלמה, אשר טרם נחשפה. שיתוף הפעולה החשוב בין החברה לפיתוח קיסריה, רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות ימשך, כך אני מקווה, בשימורם, חשיפתם ופיתוחם של אוצרות מורשת נוספים מהעיר הקדומה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 18.02.1417:17
56. תגלית: המגילה המוצפנת מקומראן - פירוש ראשון לתנ''ך בתגובה להודעה מספר 0
טכנולוגיה חדשה הביאה לפריצת דרך במחקר, שגילה כי מגילת "ספר משה", שנמצאה בכתב מוצפן, נכתבה במאה הראשונה לפני הספירה

59 שנים לאחר שישראל השלימה את רכישת המגילות שנמצאו בקומראן מידי הבדואים שהחזיקו בהן ומידי הכנסייה הנוצרית שהכתבים התגלגלו לידיה, טכנולוגיה חדישה חושפת את סודו של "ספר משה" - אחת המגילות הגנוזות שנכתבו בכתב מוצפן. בין היתר הצליחו חוקרים לגלות באמצעות הטכנולוגיה החדשה כי הכותרת שונתה וכי שני אנשים שונים נתנו כותרת אחרת לאותה מגילה.

מגילות קומראן התגלו בשנים 1956-1947, במערות ליד קומראן שבמדבר יהודה, והן כוללות כמעט אלף ספרים של "עדת היחד" - אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. המגילות נחשבות עד היום לאחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות בישראל, שכן מדובר בספרי התנ"ך הקדומים ביותר שנמצאו עד כה. בין המגילות נמצאו כתבים של ספרים מהתנ"ך, ספרים חיצוניים לתנ"ך וגם טקסטים שלא היו מוכרים כלל.

חלק מהמגילות נשמרו היטב בזכות מזג האוויר היבש והצחיח במדבר יהודה, אולם היו לא מעט מהן שהיה קשה עד בלתי אפשרי לקרוא אותן. ב-13 בפברואר 1955 רכשה מדינת ישראל, באמצעות פרופ' יגאל ידין ובסיוע מתווכים, ארבע מגילות גדולות ממערה 1 שליד קומראן, והשלימה בכך את רכישת שבע המגילות שיוצגו לימים ב"היכל הספר" בירושלים. הממצאים ממערות אחרות, שהתגלו בשנות ה-50 וה-60, נשמרים כעת ברשות העתיקות ומוצגים באתר הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה על שם ליאון לוי.

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה בשיתוף המכון ללימודים מתקדמים בסורבון שבפריז מציע קריאה חדשה לאחת ממגילות קומראן, הנקראות גם "מגילות מדבר יהודה". הקריאה שופכת אור על תחילת הכתיבה הפרשנית על המקרא. מקורה של הטכנולוגיה החדשה במיזם המתנהל ברשות העתיקות בסיוע "גוגל", שבמסגרתו רשות העתיקות מצלמת מחדש את כל המגילות באיכות גבוהה ומעלה אותן לרשת בפורמט זמין ובחינם.

על התקופה שבה נכתבו המגילות קיים מעט מאוד מידע. סיפורי התנ"ך מסתיימים בתקופה הפרסית, וספרות חז"ל מתחילה רק 500 שנים מאוחר יותר. מן הזמן שבין תקופות אלו אין למעשה טקסטים קנוניים יהודיים. מצד שני, זוהי תקופה חשובה מאוד בתולדות היהדות, שבה התגבשו כל המושגים של היהדות הקלאסית כמו המדרש, התפילה וההלכה. כך לדוגמה, עד לגילוי המגילות היה ידוע מעט מאוד על הוויכוחים וחוסר ההסכמות שקדמו לכתיבת המשנה. "חקר המגילות מאפשר לנו להבין מה היו הנושאים והעמדות השונות שהביאו לכתיבת המשנה", מסביר ד"ר יונתן בן-דב מהחוג למקרא באוניברסיטת חיפה את חשיבות המגילות.

בלשים היסטוריים

ד"ר בן-דב הוא אחד מקבוצת חוקרים באוניברסיטה שחוקרים את המגילות ואף מוציאים כתב עת שנתי בשם "מגילות", המאגד את מיטב המחקרים בנושא. מחקר המגילות ממשיך להעסיק עד היום את החוקרים בארץ ובעולם, ומספר החוקרים שעוסקים בתחום רק הולך וגדל עם השנים. למרות שהמגילות עצמן פוענחו כבר, העבודה עליהן עדיין רבה, בעיקר במתן פרשנות ובמיקום של הכתבים ביחס לטקסטים יהודיים אחרים דוגמת המשנה, כתבי יוסף בן מתתיהו, ספרי המכבים, תפילות והלכות קדומות ועוד. כפי שמעיד המחקר הנוכחי, שיופיע בקרוב בכתב העת Sea Discoveries Dead, שינוי של כמה שורות או אפילו נקודות בודדות עשוי לשנות את ההבנה של טקסט כזה או אחר.

במחקר הנוכחי ביקשו ד"ר בן-דב ופרופ' דניאל שטוקל בן-עזרא מהסורבון להתחקות אחר מגילה שכותרתה היתה "מדרש ספר משה" העוסקת בדיני מחלת הצרעת לפי ספר ויקרא פרק י"ד. מגילה זו היא אחת מתוך כ-12 מגילות (הכוללות מאות קטעי פפירוס קטנים) שנכתבו באלף-בית מוצפן. המגילות פוענחו בשנת 1999 על ידי החוקר סטיבן פפאן, שגם תhארך בעזרת מגילה זו את המגילות המוצפנות לתחילת המאה השנייה לפני הספירה.

הכותרת "מדרש ספר משה" מופיעה על דף הכריכה של המגילה בכתב לא מוצפן. הכותרת נכתבה על ידי הספרן כדי לדעת היכן להניח את המגילה וכיצד לשלוף אותה בקלות, אולם כבר במבט ראשוני הכתובת נראתה לד"ר בן-דב ולפרופ' בן-עזרא חשודה. "ניתן היה לראות שיש הבדל בכתב היד בין המילים 'מדרש' למילים 'ספר משה' אולם לכך יכולות להיות סיבות רבות. גם כיום אותו אדם יכול לכתוב בכתב מעט שונה אם הוא נאלץ להפסיק לכתוב מסיבה כלשהי וחוזר לכתוב לאחר זמן מה", אומר ד"ר בן-דב.

אולם בשלב זה הגיעו לעזרת החוקרים הטכנולוגיות החדישות, שלא היו בנמצא לפני 15 שנים. בעזרתן אפשר היה לראות למשל שהמילים נכתבו בדיו שונה.

הטכנולוגיות אף חידדו את ההבדלים בין אותיות שהופיעו פעמיים, כמו מ"ם או ר"ש, וגם הצביעו על הבדלים נוספים - כמו הרווחים בין האותיות, הזוויות שבהן נכתבו האותיות, גודלן ועוד. שורת הבדלים זו הטתה את הכף לכיוון הסברה של שני כותבים שונים.

עבודה בלשית זו, כפי שמגדיר אותה ד"ר בן-דב, היא מה שמפריד בין העבודה השגרתית של ההיסטוריונים או של חוקרי המקרא המודרניים, שרגילים לקרוא טקסטים בדרך כלל מול המחשב, לבין חקר המגילות.

"העבודה הזו כוללת שעות על גבי שעות במעבדה ברשות העתיקות, שבה יושבים על פירורי הקלף האלה - כשכל פיסת קלף היא באורך 2.5 ס"מ - ועובדים על השחזור. בעבודה הנוכחית, אחרי שעות של עבודה צץ לנו פתאום קו נוסף שנראה כמו האות וי'ו - ואם אכן היה מדובר באות זה יכול לשנות את כל מה שחשבנו עד כה. בסוף התברר שזה הגיע בכלל מקטע של מגילה אחרת".

החוקרים מצאו גם עדויות נוספות, שלא רק חיזקו את הסברה שלהם אלא אף הסבירו מדוע היו שני כותבים שונים ומה משמעות הדבר. הטכנולוגיה החדשה אפשרה להבחין בקלות בכמה נקודות מעל המילה "ספר" מעל האות סמ'ך ומעל האות רי'ש, שנראו אך בקושי לפני כן. היא גם אפשרה לראות שתי נקודות דומות מתחת לפ'א ומתחת לרי'ש, שאותן לא ניתן היה כלל לראות לפני כן. המשמעות של נקודות אלה היא שהמילה "ספר" נמחקה.

"באותה תקופה לא נהגו למחוק דיו שנכתב על קלף. היו מסמנים נקודה מעל ומתחת לאות, וזה היה סימן לכך שהמילה נמחקה. הסיפור שלנו עוסק בספרן שראה את הכותרת 'ספר משה', מחק את המילה 'ספר' והחליף אותה ב'מדרש'", מסביר ד"ר בן-דב. "זו היתה מבחינתו הכותרת הנכונה".

ההופעה הראשונה של מדרש

ומה המשמעות של "הכותרת הנכונה"? ד"ר בן-דב מסביר כי ככל הנראה מי שכתב "ספר משה" לא הכיר מספיק טוב את הצופן שמאחורי הטקסט, ומהמעט שידע הבין כי מדובר בקטעים מן התורה. בהתאם לכך הוא החליט שמדובר ב"ספר משה" - כלומר, ספר התורה. אולם מי שמחק את המילה הכיר טוב יותר את הטקסט והבין שמדובר בפרשנות מרחיבה על התורה, שראוי לקרוא לה "מדרש" - ולא בספר התורה עצמו.

"מדובר באחד המופעים הקדומים ביותר של המילה 'מדרש' במשמעות של פרשנות לטקסט תנ"כי", אומר ד"ר בן-דב. "בתקופה קדומה זו, מאות שנים לפני ימי חז"ל והמשנה, נוצרה כבר הקטגוריה של 'מדרש' והתבססה ההבחנה בין הרחבות של התנ"ך, שהיו מקובלות באותה תקופה, לבין חיבורים דרשניים העומדים מחוץ לו.
במגילות אנחנו מוצאים את העדויות הקדומות ביותר לסוגה הספרותית החדשה הזו - פרשנות על התנ"ך.

במגילה הנוכחית אנחנו רואים באופן מוחשי איך המושג הזה קורם עור וגידים, כשאדם אחד עוד לא מכיר כלל בקיומה של אפשרות כזו ואדם אחר כבר מכיר את המושג ומתקן את קודמו".

מקורה של תגלית אחרת שאליה הגיעו החוקרים היא בבחינת צורת הכתב במגילה. בסיומה הגיעו החוקרים למסקנה כי יש לתארך את המגילה, כמו גם את כל קורפוס 12 המגילות המוצפנות, לכמאה שנים מאוחר יותר מהתאריך שהוצע במחקרים הקודמים. כלומר, התגלית האחרונה של המשלחת היא שהמגילות הללו נכתבו במאה הראשונה לפני הספירה, ולא בשניה, כפי שחשבו עד כה.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART2...


ליה 26.03.1415:10
57. המחקר שישחזר את יינות בית המקדש בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 26.03.14 בשעה 15:28 בברכה, ליה

מחקר חדש איתר זנים עתיקים של ענבים ארצישראליים ובהליך מורכב מבקש לשחזר את יינות תקופת בית המקדש. היקבים כבר מתעניינים.

במסגרת אירועי יום המדע הישראלי יוצג היום (רביעי) באוניברסיטת אריאל מחקר המבקש להתחקות אחר זני הענבים הארצישראליים שמהם הופק יין בתקופת בית המקדש.

בשיחה עם ערוץ 7 מספר ד"ר שיבי דרורי, איש האוניברסיטה וממובילי המחקר הממומן על ידי הקק"ל, על ראשיתו של המחקר וההישגים שהניב עד כה. מסתבר שהמחקר כולו החל בשאלה פשוטה לכאורה: לאן נעלמו זני הענבים של ארץ ישראל?

לדבריו בעוד היינות הישראליים זוכים לכבוד רב בעולם הרי שזנים אלה מיובאים לישראל ממדינות אירופה ואמריקה ואינם זנים ישראליים מקוריים. מהנתונים ההיסטוריים עלה כי החל מהמאה השביעית השמידה האוכלוסיה המוסלמית את גידולי הענבים מטעמים דתיים ועל מנת לנסות ולמצוא בכל זאת את הזנים המקוריים העריכו מובילי המחקר כי בשולי החקלאות העתיקה נותרו שאריות של הזנים ההם.

על מנת לאתר אותם יצאו חוקרים לחיפוש גידולים מקוריים בנחלים, במדבריות ובכפרים נטושים ואכן נמצאו 150 זנים שונים. ניתוח גנטי של הזנים חשף את קיומם של 70 זנים אותנטיים וחמישה מתוכם התאימו לייצור יין.

"מדובר בהישג משמעותי", אומר דרורי המציין כי המחקר עודו באמצעיתו אך כבר כעת הוא מעורר עניין בתעשיית היינות הישראלית. יקבים מבקשים לקבל לידיהם דגימות של הממצאים על מנת לטעת את הזנים העתיקים ולייצר יין בארומת תקופת בית המקדש.

עוד מוסיף דרורי ומציין ממצאים ארכיאולוגיים הנחקרים גם הם ובתוכם ממצאיה של ד"ר אילת מזר שגילתה בעופל שבפינת הר הבית סל של ענבים מתחת כיתוב עתיק, הכיתוב העברי העתיק ביותר, ובו נכתב 'יין חלק'. דרורי מתאר את הממצא כענבים מפוייחים שנשרפו כליל אך נותרו בצורתם הכדורית כענבים לכל דבר.

לדבריו בענבים אמנם לא נותרה כל לחלוחית של חיים בשל השריפה שעברו אך ניתן לבודד מהם רסיסי DNA שיסייעו למחקר להתקרב בתוצאותיו ליינות העתיקים של פעם.


ליה 31.03.1411:23
58. נמצאו ארונות קבורה עתיקים שנשדדו לאחרונה בתגובה להודעה מספר 0
ארונות קבורה עתיקים מתקופת בית המקדש השני, נתפסו בסוף השבוע בירושלים לאחר שנבזזו ממערת קבורה עתיקה מפוארת באזור ירושלים.

רשות העתיקות והמשטרה עצרו בסוף השבוע חשודים ששדדו על פי החשד 11 גלוסקמאות אבן מעוטרות, ארונות קבורה עתיקים, אשר שימשו את האוכלוסייה היהודית לקבורה בתקופת בית המקדש השני (לפני 2000 שנה). בחלק מארונות הקבורה נמצאו עדין שלדי הנפטרים.

החשודים, תושבי ירושלים, תל אביב ועבדיה שבאזור בית לחם, נתפסו 'על חם' על ידי צוות סיור ובילוש מתחנת משטרת שפט בירושלים, בעת שביצעו עסקה לממכר ארונות הקבורה לסוחר יהודי, בסמוך למחסום חיזמא בצפון ירושלים.

אנשי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות זיהו מיד שמדובר בגלוסקמאות עתיקות בעלות ייחוד רב . על פי החשד, הגלוסקמאות נבזזו לאחרונה ממערת קבורה עתיקה באזור ירושלים.

החשודים נעצרו בשטח, נלקחו לחקירה ונחקרו באזהרה על ידי חוקרי רשות העתיקות חוקרי תחנת שפט. ביום שישי הוארך מעצרם בבית המשפט השלום בירושלים.

גלוסקמאות האבן שימשו את האוכלוסייה היהודית לקבורה משנית בתקופת בית שני, והיו נפוצות בשימוש החל מהמאה השנייה לפנה"ס ועד למאה הראשונה לספירה. הגלוסקמאות מעוטרות בסמלים יהודיים אופייניים, בהם פרח השושן, הרוזטה בעלת שש עלי הכותרת, וסמלים נוספים. עיטורי ארונות הקבורה היו חלק מרכזי באומנות היהודית של התקופה.

על גבי דפנות שתיים מהגלוסקמאות שנתפסו נמצאו חריתות רדודות, שנחרתו בעבר באמצעות כלי חד, וציינו את שמות הנפטרים שעצמותיהם נאספו בגלוסקמאות. על גבי גלוסקמה אחת נמצאה חרותת הנושאת את השם "רלפין" הכתובה בכתב עברי מרובע, האופייני לשלהי ימי הבית השני. כפי הנראה, שם זה הינו צורה עברית לשם רומי שאינו נפוץ.

ד"ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד עתיקות שבדק את הגלוסקמאות, ציין כי "שם זה מופיע בפעם הראשונה על גבי גלוסקמה מארץ ישראל". על גבי הגלוסקמה השנייה מופיעה כתובת ביוונית שלא ניתן היה לפענחה, ומתחתיה השם 'יועזר' בכתב עברי מרובע. השם יועזר הינו שם יהודי נפוץ בימי הבית השני, והוא מופיע בשם זה במקורות כתובים בני התקופה, כגון כתבי יוסף בן מתתיהו. השם מופיע בצורה זו ובצורה מעט שונה - "יהועזר", על גבי גלוסקמאות יהודיות רבות מתקופה זו.

על חלק מארונות הקבורה נמצאו כתובות חרוטות בכתב עברי מרובע, האופייני לשלהי ימי הבית השני ובכתב היווני, בהם שמות הנקברים.

לדברי ד"ר קליין, "מדובר בממצא ייחודי. הכתובות שעל גבי ארונות הקבורה יאפשרו להכיר דמויות ושמות נוספים מקרב האוכלוסייה היהודית בתקופת הבית השני, והדגמים על גבי הארונות יוסיפו מידע חדש על עולם האומנות היהודית של התקופה. לדברי ד"ר קליין, "אין ספק שהארונות נבזזו לאחרונה ממערת קבורה מפוארת בירושלים. על גבי הארונות נותרו שיירי צבע, והגלוסקמאות עצמם שייכות לקבוצת הגלוסקמאות "הירושלמיות המפוארות" שיוצרו בירושלים בעת העתיקה".

מרשות העתיקות נמסר כי העצמות שנמצאו בתוך הארונות יועברו לידי משרד הדתות לקבורה.

ברשות העתיקות מדגישים כי "שוד עתיקות הינה עבירה חמורה שהעונש בגינה הוא חמש שנות מאסר ואילו עבירה של סחר בעתיקות ללא רישיון הינה עבירה פלילית שהעונש הקבוע בחוק בגינה הוא שלוש שנות מאסר".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...



ליה 24.04.1410:10
59. כלי נדיר נחשף למרגלות הכותל המערבי בתגובה להודעה מספר 0
אזמל ששימש ככל הנראה את בוני הכותל נמצא בחפירה ארכיאולוגית. "בפעם הראשונה אחרי 2000 שנה יש לנו כלי עבודה של בוני הכותל".

תגלית ארכיאולוגית למרגלות הר הבית: אזמל סיתות עתיק ששימש ככל הנראה את בוני הכותל המערבי נמצא בחפירות במקום.

הארכיאולוג אלי שוקרון שניהל את החפירה ומצא את הכלי הנדיר אמר לערוץ 7 כי מדובר בממצא מרגש, כלשונו. "זה אזמל עתיק באורך של כ-15 ס''מ. בפעם הראשונה, אחרי אלפיים שנה, יש לנו כלי עבודה של הבנאים שבנו את הכותל".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...




ליה 02.05.1413:15
60. האיש שרוצה להשיב למדבר את ריח האפרסמון בתגובה להודעה מספר 0
גיא ארליך מכר את כל מה שהיה לו ועבר להתגורר עם משפחתו ליד יריחו. המטרה: לגדל את צמח האפרסמון המקראי שנעלם מהארץ לפני 1,500 שנה

קשה לתאר את המשיכה של גיא ארליך לצמחי מרפא ובושם מקראיים.

ארליך (43) נטש עבודה קבועה, מכר את ביתו בירושלים ושרף את ירושת אמו ואת חסכונותיו כדי לגדל ב"חוות האפרסמון" בקיבוץ אלמוג שליד יריחו מינים של צמחים שמוזכרים במקרא, חלקם לא בוית מעולם.

בראש ובראשונה, הוא פיתח אובססיה למה שחוקרים רבים מזהים כאפרסמון המקראי, השונה מהפרי הכתום המוכר לנו.

האפרסמון המקראי שגדל באזור עין גדי שימש כאחד מצמחי הבושם והמרפא החשובים בעולם העתיק, והיה אחד ממוצרי היצוא המובילים של ממלכת יהודה, שמחירו כמשקלו בזהב.

לפני שבע שנים נקלע ארליך להרצאה בעין פשחה, שם שמע לראשונה על...

http://www.haaretz.co.il/news/scien...


ליה 28.05.1417:29
61. הוותיקן: 'כלי המקדש אצלנו? תוכיחו' בתגובה להודעה מספר 0
שגריר הוותיקן השיב לדרישתו של הרב שטנצל למידע על כלי המקדש וטען 'תוכיח שקיימים כלים כאלה'. הרב שטנצל: זו התחמקות בעלמא.

פנייתו של הרב יונתן שטנצל ללשכת האפיפיור לקבלת מידע אודות כלי המקדש המוחזקים במרתפי הוותיקן נענתה בדחייה מנומסת.

בראיון לערוץ 7 הוא מספר על הפנייה ועל הדחייה שאותה הוא מגדיר כהתחמקות דיפלומטית.

בראשית דבריו מזכיר הרב שטנצל את המקורות ולפיהם כלי המקדש אכן הגיעו לרומא כפי שמעיד רבי אלעזר בן רבי יוסי בתלמוד שראה בגנזכי מלך רומא את המכתש של בית אבטינס, את השולחן, את המנורה את הציץ וכלים נוספים.

עוד הוא מוסיף ומציין כי לא מדובר רק בעדות רחוקה של מי שהיה חי לפני 1800 שנים אלא קיימות עדויות מאוחרות הרבה יותר.

בין השאר הוא מזכיר את עדותו של האדמו"ר מרדזין שביקר בוותיקן כחלק ממחקרו אודות התכלת והעיד כי ראה שם את כלי המקדש.

כך גם עדותו המפורסמת של הרב בוקובזה מלפני כמה עשרות שנים ולפיה מלך איטליה שהיה מקורב אליו מאוד שאל מה יוכל לעשות למענו והרב ביקש לראות את הכלים שבמרתפי הוותיקן ולאחר דין ודברים מסויים נראו לו הכלים.

עוד מספר הרב שטנצל על עדותו של הרב ישראל מילר, חסיד סאטמר מירושלים שביקר בותיקן והעיד שראה חלק מכלי המקדש ואת עדותו מסר בנו.

כמו כן מציין הרב שטנצל כי גם שר הדתות לשעבר, פרופ' שמעון שטרית, סיפר על עדות שקיבל מפרופסור איטלקי שהעיד על קיומם של כלי המקדש במרתפים ששם ועם המידע הזה הגיע לפגישה עם האפיפיור דאז יוחנן פאולוס השני, אך הוותיקן המשיך להתחמק מהדרישה הישראלית יהודית.

לדבריו ממשלת ישראל עוסקת במסירה וויתור במקום בדרישה של זכויותיה ונכסיה.

הרב שטנצל מזכיר כי אמנם מפגש עם האפיפיור ופנייה אליו כמייצג עבודה זרה הוא בעייתי מאוד ואמנם לא ניתן לשכוח את הפוגרומים והרדיפות של יהודים על ידי הנצרות והנוצרים, אך עם זאת הנושא חשוב מכדי לוותר בו ומשום כך הוא פנה ובמכתב מנומק וארוך הציג את הטענות והדרישות, אך נענה על ידי שגריר הוותיקן שאין הוכחה לקיומם של הכלים הללו ואם יצליח הרב שטנצל להוכיח זאת הרי שהעניין יוכל להתקדם באפיק משמעותי יותר.

להערכתו של הרב שטנצל מדובר בלא יותר מאשר התחמקות. להערכתו לו יינתן לו אישור חופשי להיכנס למרתפי הוותיקן ללא הגבלה יוכל בנקל למצוא את הכלים הגזולים. "זו התחמקות דיפלומטית", הוא אומר ומעריך כי האפיפיור מכיר היטב את הראיות והעדויות שנמצאות הן בעם היהודי והן בעולם הנצרות, אך הוא כמו ראשי הכנסייה לדורותיהם מעדיפים להותיר את המציאות כפי שהיא.

הרב שטנצל מעלה בדבריו סברה שמא הכנסייה מוטרדת מאפשרות שבה במידה ויתברר שאכן קיימים הכלים בידיה הדברים יגיעו עד לכדי תביעה בינלאומית בהאג.

לדברים אלה מוסיף הרב שטנצל ומציין כי לא רק כלי המקדש מצויים במרתפי הוותיקן, אלא גם כתבי יד יהודיים עתיקים מתקופת הראשונים ופריטים רבים אחרים המוסתרים מעין כל.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.מהות הנצרות זה שקר, כזב, רמייה, רצח והיעלמות היהדות ואידך זיל גמור...


ליה 12.06.1409:08
62. חומה מימות יהושע בן נון נחשפה בחברון בתגובה להודעה מספר 0
חפירות ארכיאולוגיות חדשות נחשפו בקרית ארבע חברון, במהלך כנס מחקרי שהתקיים בפעם הרביעית בהיכל התרבות בקרית ארבע.

כ- 350 איש השתתפו השבוע בכנס מחקרי של מדרשת חברון שבקרית ארבע חברון. בכנס התקיימו הרצאות, פאנלים וסיור מודרך באתר חפירות חדש שנחשף לראשונה באזור תל חברון.

באירוע השתתפו, ארכיאולוג רשות העתיקות, עמנואל אייזנברג. איש מכללת אורות ישראל, ד"ר יצחק ספיר. ד"ר ישי נצר מו"פ שומרון אוניברסיטת אריאל. ד"ר גרשון בר כוכבא מרצה ומדריך בכיר במדרשת חברון. דוד בן עוזיאל (טרזן), לוחם יחידת 101. נציג המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן, משה אוריאל.

רכז תחום מחקר במדרשת חברון, יורם אלמכיאס, ממארגני האירוע, ציין כי: "ההרצאות בכנס היו מרתקות ומחדשות, שמחתנו לראות היענות יפה לאירוע החשיפה הראשון של העתיקות. בנוסף, חזרנו בזמן אל ראשוני החוקרים באזור לאחר שהוצגו ראיונות נדירים עם ותיקי קהילת חברון, אשר עדויותיהם סייעו במחקר ואיתור בתים יהודיים בעיר במהלך השנים האחרונות".

במהלך הכנס התקיים סיור בתל חברון, בו חשף לראשונה ארכיאולוג רשות העתיקות עמנואל אייזנברג, את תגליותיו מהחפירות החדשות בתל חברון. בין התגליות נחשפה חומה באורך של כ-50 מטרים מימות יהושע בן נון וממצאים מרתקים מתקופת חורבן הבית השני, ביניהם מטבעות וכדים בני מעל 2000 שנים.

ראש מועצת קרית ארבע חברון, מלאכי לוינגר אמר בכנס כי, "קרית ארבע חברון היא העיר העתיקה ביותר בארץ, ומשכך, האלמנטים ההיסטוריים השייכים לתחילתו של העם היהודי ולחייהם של אבות ואימהות האומה נמצאים כאן בחברון והם הוכחו בעזרת הממצאים הארכאולוגים הרבים שנמצאו באזור בשנים האחרונות".

"עם ישראל חוזר לארצו, למולדתו ולכור מחצבתו וכנס חברון המתקיים זוהי שנתו הרביעית, מספק את המידע לקהל שמספרו הולך ומתגבר משנה לשנה". ציין לוינגר והוסיף: "על כך אני שמח וקורא לכל השותפים בעשייה, שימשיכו בפועלם לחיזוק התפיסה והמודעות ההיסטורית והארכאולוגית אודות עיר האבות".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 13.06.1413:07
63. קוביית הגורל שנמצאה במזבח יהושע שבהר עיבל בתגובה להודעה מספר 0
בכנס מחקרי שיתקיים היום יוצגו מחקרים סביב יהודה ושומרון ובהם גם על ממצא נדיר: קוביית גורל שאותרה במזבח יהושע שבהר עיבל.

בכנס מחקרי יהודה ושומרון שיתקיים היום (חמישי) באוניברסיטת אריאל תוצג שורת מחקרים סביב עברם של יהודה ושומרון לאורך התקופות השונות, בין השאר בהתבסס על ממצאים ארכיאולוגיים נדירים שנחשפו במהלך חפירות ארכיאולוגיות באזורים הללו.

בין המחקרים שיוצגו בכנס גם מחקר המתמקד בקוביית גורל ומשחק שהתגלתה בחפירות הר עיבל. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר דרור בן יוסף, איש רשות הטבע והגנים, שחקר את הקוביה והממצאים שסביבה ויציג את הממצאים בפני באי הכנס.

הקוביה המדוברת הינה קוביית אבן לבנה, יחידה במינה, שנמצאה בחפירות בהר עיבל. הקובייה נמצאה בפביסה על רצפת הסלע של מבנה שפורש כמזבח על ידי חופר האתר, אדם זרטל.

סמוך לקובייה נמצאו קובעת מסקוריה (Scoria), גביע מחרס וחלק תחתון של קדרה מחרס שבבסיסה נקדח חור אליפטי. מידותיו של החור הותאמו למידות הקובייה. החוקרים משערים כי הגביע שימש להטלת הקובייה אל תוך הקדרה.

ד"ר בן יוסף מזכיר כי במזרח הקדום שימשו קוביות לגורל ולמשחק כפי שהדברים ידועים גם מהאמור בתנ"ך, המפורסם שבהם הוא הפור של המן אך גם הגורלות שהפיל יהושע כאשר איתר את עכן ושהפיל שאול כשאיתר את יהונתן כמי שהמרה את הוראתו שלא לאכול עד תום הקרב, גם גורלות אלה בוצעו להערכת החוקרים בקוביה מתוך אמונה שהגורל מבטא את רצון האל והקוביה אינה מורה על התוצאות באופן אקראי.

גורל דומה בוצע גם בעת חלוקת נחלות הארץ על ידי יהושע.

בן יוסף מספר כי בתא השטח המדובר שבו אותרה הקוביה נמצאה גם חרפושית המשוייכת לרעמסס, פריט שמעניק אינדיקציה באשר לתיארוך הממצאים מהמקום.

ד"ר בן יוסף נשאל אם ניתן להתקדם מעט בדמיון ולהרהר באפשרות שבקוביית גורל זו עשה יהושע בן נון עצמו את הגורל על חלוקת הארץ, שהרי המקום בו אותרה הקוביה הוא אתר מזבח יהושע שנחשף על ידי הפרופ' זרטל. לדבריו הוא עצמו נצמד לנתונים ואינו מעוניין להפליג בהשערות מעבר לנתונים שלפניו.

יצוין כי בטקסט נאו-אשורי מהמאה השביעית לפסה"נ (LKA 137) נזכר מפורשות הנוהג להטיל גורל באמצעות שתי קוביות: האחת קרויה "aban erši" - "הקוביה הנחשקת/הרצויה", והשניה קרויה "aban la erši" - "הקוביה שאינה נחשקת/רצויה". לפי הכותב האשורי, הקוביות שאחת מהן היתה שחורה והשנייה לבנה, נועדו לחזות את העתיד. ניתן אפוא להציע שהפביסה שנתגלתה בהר עיבל, נועדה לשמש למטרה זו.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

פביסה: בור הטמנה לחפצים מקודשים. הפביסה האדומית בחצבה. הפביסה הפלישתית ביבנה.

http://dannythedigger.com/wp-conten...



ליה 01.09.1410:27
64. מאגר המים מתקופת בית שני נחשף בשלמותו בתגובה להודעה מספר 0
"מערת הסליק" הסודית של ההגנה בבית שערים התגלתה כמאגר מים ענק וייחודי. המאגר נחשף בסיום החפירות שביצעה רשות הטבע

על קיומו של מאגר מים בבית שערים היה ידוע, אך לא על היקפו. בינואר האחרון נערכה בדיקה לחקר ההיקף והמנהרה שהובילה אליו. לאור תוצאות הבדיקה שהצביעו על מאגר מים ענקי, הוחלט על חפירה מלאה שלו. עתה, עם סיומה, נחשף בשלמותו מאגר מים תת-קרקעי ענק ומדהים ביופיו. החפירה נערכה על ידי רשות הטבע והגנים בשיתוף עם רשות העתיקות ובסיוע של אגף מורשת של משרד ראש הממשלה.

החפירות האינטנסיביות של מערות הקבורה בבית שערים פסחו על מפעל מים מרשים הנמצא סמוך למערות המנורה שבגן לאומי בבית שערים. מקום זה נודע בשם "מערת הסליק", אשר הוכשר בתקופת המנדט הבריטי למחסן ומטווח נשק סודיים של ההגנה. ההכשרה הרסה את פתח הכניסה וחלק ממערכת הובלת המים פנימה. רצפת בטון שימשה את תחתית הסליק והיתה בגובה של 4 מטר מעל הרצפה המקורית של המאגר. עם זאת נשתמר השם הערבי הקדום של המקום מע'רת א-סיח'.

מידות המאגר: 26 מטר אורך, 19-5 מטר רוחב, 8 מטר גובה מהם 6 מטר עומק מילוי המים. המאגר כולל שלושה תאים גדולים ל-3 כיוונים. צורה זו היא הצלחה טכנולוגית גדולה שנועדה לאפשר מקסימום נפח במינימום מיפתח. עם זאת במקום אחד נבנה קיר תמך בגלל חשש מהתמוטטות הדופן. נפח המים שניתן היה לאגור במאגר הוא כ-1,300 מ"ק.

מקום כניסת המים למאגר נהרס בעת הכשרת הסליק אך במרחק של כ-14 מטר מערבה ממנו נמצא מתקן מטויח ומדורג ששימש בור שיקוע לאמת מים מרשימה המגיעה מצפון. אמת המים שנחשפה לאורך של כ-18 מטר נמצאת בתוך מנהרה שנחצבה כתעלה פתוחה ונסגרה אחר-כך בגג עשוי לוחות אבן תוך שילוב בנייה בדפנות החצובות. חתך המנהרה טרפזי: 34 ס"מ למטה, 64 ס"מ למעלה וגובהה כ-1.6 מטר. אמת המים הובילה מי נגר ממדרונות גבעת העיר בית שערים ומהנחל הסמוך אל מאגר המים.

בצד הדרומי של הכניסה המודרנית שרד גרם מדרגות עתיק, מרשים ומטויח כאשר בצדו האחד דופן המאגר ובצדו השני מעקה מטויח. המדרגות שמספרן 16, נוחות מאוד לירידה ועלייה ורוחבן כ-1.3 מטר איפשר תנועה דו–סטרית של שואבי מים. גרמי מדרגות כאלו, בעלי מעקה, הם נדירים בישראל ודוגמאות לכך מצויות בבורות המים של מרשה ההלניסטית ובירידה למאגר המים של תל באר-שבע של תקופת המקרא.

הטיח על קירות המאגר עשוי שכבה אחת עבה (כדי 6 ס"מ) בגוון לבן על אפור האופייני למאה ה-1 לספירה. החרסים שנמצאו על רצפת המאגר זמנם מהמאות ה-5-4 לספירה והם מציינים את סיום השימוש במאגר.

העיירה בית שערים השתרעה על שטח של 100 דונם מנתה כ-3,000 נפש. כמות המים שנדרשה היתה (לפי 7 מ"ק לנפש לשנה) 21,000 מ"ק. נפח מאגרי המים שנמצאו באזור בית הקברות הוא כ-2,500 מ"ק ולכן עדיין חסרים כ-18,500 מ"ק. מכאן נראה, שסביב העיירה ובתוכה היו מאגרי מים גדולים נוספים שטרם נמצאו.

לדברי ד"ר צביקה צוק, ארכיאולוג ראשי ברשות הטבע והגנים, מדובר בממצא חשוב ומשמח השופך אור וחושף את שלהי תקופת הבית השני בבית שערים - פרק קדום ובלתי מוכר בתולדות האתר, כבר במאה ה-1 לספירה. גולת הכותרת של בית שערים הוא קברו של רבי יהודה הנשיא. לאחר מותו הפך המקום במאות ה-3 וה-4 לספירה לבית הקברות הראשי של ארץ ישראל ואף משך אליו נקברים מהתפוצות. האמונה כי קבורה בסמיכות לרבי תאפשר לנקבר חיים טובים לאחר המוות הביאה ליצירת אתר מיוחד זה. בעתיד ייפתח המאגר לביקורים לציבור הרחב.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...


ליה 14.09.1408:19
65. בקרוב תוכלו לשתות יין ישראלי בן 2000 שנה בתגובה להודעה מספר 0
אוניברסיטת אריאל נטעה כרם ראשון מסוגו על טהרת זני הגפן הארצישראליים. החוקרים מקווים כי מהענבים ניתן יהיה לייצר יין שמתאים לתקופת בית המקדש

בשורה לשוחרי תרבות היין: בקרוב ניתן יהיה – כך מקווים - ללגום ולברך על יין מזנים ישראליים מקוריים. בהם קידשו בבית המקדש. בחודש שעבר ניטע כרם ראשון מסוגו – על טהרת זני הגפן הארצישראליים.

את הכרם נטעו באוניברסיטת אריאל, במסגרת מחקר באוניברסיטה זו בשיתוף המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן. המחקר, שממומן ע"י הקק"ל, מתחקה אחר זני הענבים הארץ-ישראליים המקורים מהם הופק יין בתקופות קדומות.

ראש המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, פרופ' אהוד ויס סיפר, כי את המחקר החל ד"ר שיבי דרור ממו"פ האזורי באוניברסיטת אריאל, אגרונום ויינן מצטיין. הוא שאל את עצמו היכן הזנים המקוריים של ארץ ישראל. "בתנ"ך, במשנה ובתלמוד מוזכרים יינות שונים. אבותינו השתמשו במגוון רחב של גפנים. איפה הם?"

במשך 2000 שנים גלה עם ישראל מארצו ונדד ברחבי העולם. כשחזר אליה, מצא רק את החקלאות הערבית המסורתית, שהייתה בשפל, במיוחד לאחר השנים הארוכות של שלטון האימפריה העותומנית שהכחיד את הצומח בארץ. הדבר נכון במיוחד לגבי כרמי היין, שגידולם נאסר על ידי השלטונות, החל מהממלוכים ועד לעותמנים, בשל איסורים דתיים מוסלמיים.

יהודים אוהבים יין והקידוש על היין הוא חלק מרכזי בטקסים דתיים רבים, כך שעם תחילת שיבת ציון לפני כ-200 שנה והחזרה לעיסוק בחקלאות כחלק מהאידיאולוגיה של המתיישבים החדשים, שבו לארץ עם העולים גם כרמי היין. אלא שמתקופת הברון דה-רוטשילד ועד ימינו הובאו לארץ מאירופה ומארה"ב זני גפן רבים על ידי ייננים שונים. קברנה סוביניון, שירז, מוסקט, מרלו, פינו-נואר, שרדונה, ריזלינג וגוורצטרמינר – כל אלה הם זנים אירופאיים, רובם צרפתיים. אלה היינות שאנו שתים היום ואלה היינות שיקבי הבוטיק שלנו מציגים בתחרויות טעימות יין בינלאומיות. וגם משיגים בהן כוכבי זהב.

אז איפה היין של אבותינו?

בשלב זה החל ד"ר שיבי דרורי את עבודת הנמלים שלו. הוא הסתובב בוואדיות, נחלים וכפרים נטושים ואסף דגימות של גפנים שניתן למצוא בטבע, שיש סיכוי שהן מקומיות. דרורי ותלמידיו מצאו כ- 150 זנים שונים. ואז ערך להם ניתוח גנטי במעבדה, כדי לשלול אפשרות שהם שייכים לזנים מיובאים. כך הוא חשף כ-70 זנים מקומיים שמבחינה גנטית הם אותנטיים. חלק מתוכם נמצאו מתאימים לייצור יין. איכותי ומודרני.

"אם אנו טוענים שזו גפן מקורית – נשאלת השאלה מאיזו תקופה היא גדלה באותו מקום. האם מתקופת אברהם אבינו, דוד המלך או הורדוס. או אולי לאחר מכן אלו בעיקר הדברים שמעניינים אותנו בשלב זה של המחקר. בית ראשון ובית שני – אלו הן שתי התקופות הגדולות שיהודים גרו בארץ ישראל, ואת היין ששתו אז אנו מחפשים. יהיה מעניין גם לדעת אם היה להם יין אדום או לבן או אולי גם וגם" אומר פרופ' ויס.

באוניברסיטאות בר אילן ואריאל נמצאים בעיצומו של מחקר למציאת המאפיינים המורפולוגיים – הצורניים – של חרצני הענבים. בתחילה – למצוא מהי הצורה האופיינית לחרצנים של הזנים שנאספו בטבע, ולהבחין בינם לבין הזנים המודרניים. ובמקביל לאסוף חרצני ענבים מחפירות ארכיאולוגיות מרחבי הארץ ומתקופות שונות. "שרידי צמחים נמצאים כמעט בכל חפירה ארכיאולוגית ויש אפשרות להשתמש בהם כדי לשחזר את מזונם של אבותינו. את הכלכלה והמסחר, ואפילו את הקשרים הבין-לאומיים שלהם.אנחנו אוספים כעת חרצני ענבים מחפירות רבות, שנערכו בעבר ושמורים במעבדה וגם משתפים פעולה עם ארכיאולוגים שחופרים בימים אלה. יש באוספי המעבדה כיום חרצני גפן ממספר רב של אתרים ממגוון תקופות: מהפרה-היסטוריה ועד לתקופה המוסלמית".

השלב הבא יהיה להשוות בין הזנים השונים שנאספו בטבע לבין חרצנים שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות. בדרך זו ניתן יהיה לדעת איזה מהזנים שנאספו בטבע שימש באיזו תקופה ובאיזה אזור בארץ. "זוהי תרומה בוטנית ארכיאולוגית משמעותית לידע שלנו. חייב להיות קישור בין הגפנים שנאספו בטבע לבין הממצאים הארכיאולוגיים, כדי ליצור את חיבור הזמן. המחקר הבוטני ארכיאולוגי הוא היחיד שיכול ליצור את החיבור בין שניהם. זו דוגמא מצוינת למחקר בין תחומי שמדובר בו רבות".

במקביל למחקר זה, נערך בחודש שעבר – בעיצומה של המלחמה בדרום – טקס של שתילת כרם עם הזנים שאותרו על ידי ד"ר דרורי, ואשר נמצאו אותנטיים לישראל. החוקרים מקווים שעם צמיחתם של הגפנים ניתן יהיה לייצר מהם יין שאופייני לתקופת בית המקדש "ואז נוכל לעשות קידוש על יין בטעם של פעם".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...





ליה 13.10.1410:54
66. נחבאים אל הכלים: מסע בעקבות כלי המקדש האבודים בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.10.14 בשעה 10:58 בברכה, ליה

אברך ירושלמי משוכנע שהפתרון נמצא במרתפי הוותיקן. הרפתקן בריטי היה מוכן לסכן את חייו ולחפור בהר הבית. ומגילה מסתורית עשויה נחושת בכלל שולחת את המחפשים לעשרות נקודות שונות ברחבי יהודה. גורלם של כלי בית המקדש נחשב לתעלומה היהודית הגדולה מכולן, אבל דווקא בקרב שוחרי המקדש יש מי שטוענים שזה לא באמת משנה

ברצפת המערה שמתחת לכיפת הסלע בהר הבית, מצוי לוח שיש המכסה על בור – בור הרוחות. האחרון שפתח אותו היה קפטן מונטגיו בראונלו פארקר הבריטי, באביב 1911. קפטן פארקר, בוגר מלחמת הבּוּרים ושוחר הרפתקאות, גמר אומר למצוא את אוצרות המקדש האבודים. אחרי כמה עונות חפירה עקרות מחוץ להר הבית, הוא החליט להסתכן ולחפור במקום שבו עמד המקדש. כאשר הר הבית התרוקן בשל חגיגות נבי מוסא, שבהן נהגו המוסלמים לנהור למדבר יהודה, שיחד פארקר את השייח‘ הממונה מטעם הוואקף על מסגדי הר הבית. בתמורה דאג השייח‘ ששומרי המקום יקבלו משכורת משודרגת ויישלחו לחופשה לרגל החג.

הקפטן ואחדים מאנשיו, כך נטען אחר כך, נכנסו באישון לילה למתחם הר הבית ושבו לשם במשך תשעה לילות רצופים. החפירות שלהם התמקדו במתחם אורוות שלמה ובבור הרוחות. על פי גרסה מסוימת, אחד משומרי המסגד גילה את העניין במקרה וחש להזעיק תגבורת, בעוד החופרים נמלטים על נפשם. העיתון ‘החרות‘, שדיווח בהרחבה על הפרשה, מסר גרסה שונה: רק עשרה ימים לאחר שפארקר ואנשיו עזבו את המקום, “בא מושֹלמי אחד אצל המופתי ויספר לו כי הוא ראה בעיניו בלילה אנשים יוצאים ממסגד עומר נושאים שקים“.

עוד סופר שבין החפצים שנטלה המשלחת היו מטהו של משה רבנו, ארון הברית, המנורה, כלי המקדש, כתרו של שלמה המלך, טבעתו וחרבו, ועוד כהנה וכהנה. לפי השמועות עזבה המשלחת את העיר כשבאמתחתה עשר תיבות מלאות באוצרות. הארץ כולה סערה, אולם פארקר ואנשיו הצליחו לעלות בזריזות על סיפון יאכטה ביפו, והפליגו לאנגליה.

אם אכן נטל עמו קפטן פארקר אוצרות יהודיים עתיקים, הרי שאלו מעולם לא נמסרו למוזיאון או הוצגו לציבור. וחבל, כי חשיפה שלהם הייתה מונעת, או לפחות מצמצמת, את התסביך היהודי שקושר את כלי המקדש ישירות עם הוותיקן. אנשים רציונליסטים לגמרי נתפסים בעניין הזה עד היום לאיזו אקסטזה בלתי מוסברת. “החזירו לנו את מה שלקחתם“, הם מסננים בזעם כלפי ראשי הכנסייה הקתולית בתבל, “את המנורה ואת הציץ שעל מצח הכהן הגדול ואת בגדי הכהונה ואת שולחן לחם הפנים“. גם בחלוף אלפיים שנה, הנפש היהודית עדיין נסערת מהעניין; אך האמת היא שאין ראיה ממשית לכך שכלי המקדש ממתינים בוותיקן. המידע הקושר אותם לשם מעומעם למדי, מסתמך לא פעם על ראיות נסיבתיות, ומגיע מכלי שני או שלישי.

לא כל הדרכים מובילות לרומא, וגם אין טעם לעסוק בשתדלנות מול צלבנים מודרנים. מי שמעוניין באמת במציאת הכלים העתיקים, אמור ללכת קודם כול בעקבות פארקר ולחפש מתחת לפנס – כלומר בירושלים. מצד שני, כנראה קל יותר לתקוף את הוותיקן מאשר ללחוץ על הגורמים המקומיים בישראל לאפשר חיפושים במעמקי הר המוריה.

קיר באמצע המערה

אז מה אירע במפץ הגדול, הגרסה היהודית? מה קרה ברגע שבו המקדש וכליו נפוצו לכל עבר? האמת היא שזה לא קרה בבת אחת. ארון הברית, למשל, נעלם מכאן עוד בסוף ימי הבית הראשון. במסכת יומא (דף נ“ג עמ‘ ב) קיימת דעה האומרת שהוא גלה לבבל, ולעומתה דעה אחרת שלפיה הארון נגנז במקומו בידי המלך יאשיהו, שנים ספורות לפני החורבן. הרמב“ם, בהלכות בית הבחירה שבספר ‘משנה תורה‘, מכריע כגרסה השנייה: “ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך ציווה וגנזו במקום שבנה שלמה (...) ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה“ (פרק ד‘, הלכה א‘).

המקום המזוהה כיום כאתר קודש הקדשים הוא כיפת הסלע, שבמרכזה אבן השתייה - המקום שממנו על פי המדרש נברא (הושתת) העולם. בתחתית הסלע מצויה כאמור מערה עתיקה. אמנם לא ניתן לראות שם כיום את ארון הברית, אך קיימים בה חללים שטרם נחקרו. בחלק מצדיה חסומה המערה בקירות לא טבעיים, מה שמוכיח שבעבר הייתה גדולה יותר. האם ייתכן שמעברם השני של הקירות הללו מתחבא הארון?

דעה נוספת המובאת במשנה (מסכת שקלים, פרק ו‘) ממקמת את אתר גניזת ארון הברית כמה עשרות מטרים מאבן השתייה, בדיר העצים ששכן בצפון־מזרח עזרת הנשים שבמקדש. המשנה אף מספרת על כוהן שעסק בסך הכול בברירת גזרי עצים לשם הבערתם על גבי המזבח בבית המקדש השני, אך שילם בחייו מכיוון שגילה את מקומו של הארון. “של בית רבי חנניא סגן הכוהנים היו משתחווין... כנגד דיר העצים, שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז. מעשה בכוהן אחד שהיה מתעסק, וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה. בא ואמר לחברו. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו בייחוד ששם הארון נגנז“. בנקודה שבה שכנה בעבר לשכת העצים, נטועים כיום עצי זית. גם כאן טרם מוצו החיפושים אחרי הארון.

יש לציין כי קיים הבדל גדול בין ארון הברית לבין שאר כלי המקדש. בניגוד אליהם, את תוכנו של הארון - לוחות הברית המונחים בו - אין אפשרות לשחזר וליצור מחדש. ארון הברית, כאמור, גם לא היה כאן כבר בימי הבית השני, ולמען האמת הסתדרו לא רע בלעדיו. כך למשל ניתן לפרש את דברי ירמיהו הנביא בעניין: “והיה כי תרבּו ופריתם בארץ בימים ההמה נאום ה‘ לֹא יאמרו עוד ארון ברית ה‘ ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקודו ולא ייעשה עוד“.

בכל הקשור לכלים החשובים האחרים של בית המקדש, אין ספק שלאחר חורבן הבית השני הם הגיעו לרומא, כמתועד בשער טיטוס המפורסם. “ובימים ההם יצא אחד הכוהנים ושמו יהושע בן תבותי אשר נשבע לו הקיסר להציל את נפשו אם ימסור בידו חלק מכלי הקודש, והוציא אליו מקיר ההיכל שתי מנורות זהב כתבנית מנורות ההיכל“, מספר יוסף בן מתתיהו ב‘מלחמת היהודים‘. “גם שומר אוצר המקדש ושמו פנחס נפל בידי הרומאים וגילה להם את מקום כותנות הכוהנים ואבנטיהם, גם הרבה ארגמן ותולעת שני אשר נצבר שם לצורכי הפרוכת“.

שער טיטוס

במקורות היהודיים מופיעות עדויות לכך שכלי המקדש הוחזקו לאורך זמן בידי מחריביו. רבי אלעזר בן רבי יוסי, תנא בן המאה השנייה לספירה, מעיד במסכת יומא (דף נ“ז עמ‘ א‘) כי ראה ברומא את הפרוכת שהבדילה בין ההיכל לבין קודש הקדשים, ואף הבחין בטיפות דם הקורבנות שהותזו עליה במקדש מדי יום כיפור. רש“י מציין שם, על סמך תיאור תלמודי במקום אחר, כיצד זכה רבי אלעזר בהזדמנות לחזות בפרוכת: היה זה לאחר “שריפא את בת מלך רומי שנכנס שד בגופה, והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה, ושם ראה כלי בית המקדש באוצר“. במקום אחר מציין רבי אלעזר בן רבי יוסי שראה ברומא גם את ציץ הזהב, ומעיד שהמילים “קודש לה‘“ נכתבו עליו בשורה אחת, סוגיה שנחלקו בה התנאים.

גם מדרש אבות דרבי נתן, המאוחר יותר, מונה לצד רשימת האוצרות שנגנזו את אלה שיצאו לגלות. “חמשה דברים העשויין וגנוזין“, נכתב שם. “אלו הן: אוהל מועד וכלים שבו, ארון ושברי לוחות שבו, צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה, והמטה, ומקלו של אהרן, שקדיה ופרחיה, ובגדי כהונה ובגדי כוהן משיח. אבל מכתשת של בית אבטינס (הממונה על הכנת הקטורת - א“ס), שולחן ומנורה ופרוכת וציץ (טס זהב שנשא הכוהן הגדול על מצחו) עדיין מונחין ברומי“. משלוש המילים האחרונות אפשר להסיק שבמאות השמינית עד העשירית, זמן כתיבתו המשוער של המדרש הזה, עדיין לא נחשבו מנורת המקדש, שולחן לחם הפנים, הפרוכת והציץ בחזקת נעדרים.

פרופ‘ סטיבן פיין מה‘ישיבה אוניברסיטה‘ בניו־יורק טוען במאמר שפרסם שלאחר תהלוכת הניצחון שערך טיטוס, הוצגו כלי המקדש לראווה ב‘מקדש השלום‘ האלילי ברומא, שהושלם ממש באותה עת (שנת 75 לספירה). פליניוס הזקן, היסטוריון רומי בן התקופה, מתאר את המקדש הזה כ“אחד המבנים היפים ביותר שהעולם ראה אי פעם“. בין היתר הוא הכיל אוצרות שנלקחו שלל מהארצות שכבשו הרומאים בכל רחבי העולם העתיק, ולכלי בית המקדש היהודי היה שם כנראה מקום של כבוד. לימים נהרס מקדש השלום ברעידת אדמה שפקדה את רומא ובשרפה שפרצה שם, אך את שרידיו ניתן לראות גם היום.

פרופ‘ פיין מניח שיהודים רבים נהרו למקדש האלילי הזה בימיו הגדולים כדי לחזות בכלים שהובאו מירושלים החרבה, ובפרט במנורת הזהב. למקום הגיעו גם כמה מחכמי המשנה, שהרבו לפקוד את רומא במסעות שתדלנות, וביניהם רבי אלעזר בן רבי יוסי הנזכר לעיל. רבי שמעון בר יוחאי אף מעיד שראה ברומא את המנורה בכבודה ובעצמה.

מאז עברה בירת האימפריה כיבושים ופלישות, וכמו שאר אוצרותיה גם כלי המקדש נעלמו. ואולם, בקרב יהודי העיר סבבה עוד במשך שנים רבות שמועה עיקשת על נוכחותם שם. בנימין מטודלה, שביקר ברומא במאה ה־12, מציין שבעיר קיימת “מערה שבה החביא טיטוס את כלי המקדש שהביא מירושלים“. בנוסף הוא כותב שראה “במה“ - ככל הנראה כנסייה - ובה שני עמודי נחושת שמקורם בבית המקדש הראשון, מקדש שלמה, כפי שמעידה הכתובת “שלמה בן דוד“ שעליהם. לדבריו, בכל שנה בתשעה באב נטפו העמודים מים.

נציגי הוותיקן שתקו

כלים מבית המקדש נלקחו אם כן מירושלים לרומא, אך ייתכן שעשו גם מסע בכיוון ההפוך. תיאור דרמטי בעניין הזה מספק פרוקופיוס, ההיסטוריון הביזנטי שחי במאה השישית. הוא מספר שהקיסר בליזריוס, בן תקופתו, לחם בוונדלים והצליח להוציא מידם את אוצרות בית המקדש – שאותם נטלו הוונדלים מרומא כשבעים שנה קודם לכן. לאחר ניצחונו שלח הקיסר את חפצי הקודש לירושלים, שם הם נשמרו בכנסיית הניאה – כנסייה עצומה שנבנתה בידי הקיסר יוסטיניאנוס במקום שבו ניצבת כיום ישיבת הכותל. כאשר גברה הסכנה מצד צבאות זרים, הועברו האוצרות למנזר המצלבה ונקברו במקום מסתור, שעם הזמן אבד זכרו. אם לקבל את הגרסה הזו, שם, כלומר כאן, קבורים כלי המקדש עד עצם היום הזה.

הגורם הישראלי הראשון שהעז לפנות בנושא כלי המקדש לבכירי הוותיקן שברומא של ימינו, היה פרופ‘ שמעון שטרית, שר הדתות בשנים 95‘־96‘. “במסגרת ההבנות ההדדיות שנוצרו בין נציגי הוותיקן לנציגינו, חשבתי שנכון לבדוק האם חלק מכלי המקדש, ובפרט המנורה שמונצחת בשער הניצחון ברומא, נמצאים במרתפי הוותיקן“, אומר לנו שטרית. “לא היה לי מידע ודאי שזה אכן כך, אבל החלטתי להתחיל בבדיקה ידידותית בעניין הזה. בכל אופן, נציגי הוותיקן שתקו ולא הגיבו לבקשתי“.

זה היה שקט מתוח?

“לא. שקט נייטרלי. זה היה רק נושא אחד מתוך סדרת נושאים שבהם דנו“.

בקשה דומה הפנו גם הרבנים הראשיים לישראל, כשביקרו בוותיקן בשנת 2004. הנשיא דאז משה קצב העלה אף הוא בפני בכירי הכנסיה את הנושא. שנתיים מאוחר יותר חשף ביטאון ש“ס ‘יום ליום‘ כי הוותיקן נעתר לבקשת קצב ואפשר לנציגות של רשות העתיקות הישראלית לחפש אוצרות יהודיים אבודים במחסניו. המשלחת שהתה במרתפי הוותיקן שלושה ימים, אך לא איתרה שום ממצא משמעותי. “גילינו שיש מעט מאוד עתיקות במחסני הוותיקן“, סיפרה אז ל‘מעריב‘ מנהלת תחום אוצרות המדינה, חוה כץ. “הדברים שהיו שם הגיעו ממקור לא ידוע. אין להם שום ערך בעל משמעות והם לא חשובים מדעית“.

מצד שני, ייתכן שאנשי הוותיקן לא הראו לקבוצה את כל מה שניתן להראות. בכתבה שהתפרסמה לפני שבועות אחדים באתר ערוץ 7 באנגלית, סיפר ד“ר יוסף פרגר, פעיל אמריקני פרו־ישראלי, כי בעבר ראיין יהודי בשם אוסקר גולדמן, שבשנת 1962 נכנס למרתפי הוותיקן בהזמנת האפיפיור יוחנן ה־23. על פי פרגר, גולדמן ראה שם “אוצר בלום של חפצים מימי הבית השני“ וכן “מנורת זהב חסרת בסיס“, אך לא יכול היה לקבוע אם היא אכן מנורת הבית השני.

לדבר עם האפיפיור בשפתו

הנציגים הישראלים הרשמיים אולי החליטו זה מכבר שהכיוון הרומאי מוצה, אך יונתן שטנצל, חרדי בן 38 מירושלים המשתייך לחסידות רדומסק, עדיין פועל במרץ למען הוצאת כלי המקדש מידי הוותיקן. לדבריו, הוא משוכנע “ב־99 אחוזים“ שהאוצרות עדיין שם. לאחרונה שיגר שטנצל מכתב לאפיפיור פרנציסקוס בכבודו ובעצמו, ובאופן מפתיע קיבל תשובה מהירה מבכירי הכנסייה בארץ הקודש. הארכיבישוף גיספ לזרוטו, נציג האפיפיור בישראל, הודיע במכתב לשטנצל כי עניינו נדון ברמות הגבוהות ביותר ואף בפני “האב הקדוש“. יחד עם זאת, לזרוטו בישר שאין לוותיקן כל מידע באשר לכלי המקדש. “לו היו הכלים הקדושים שמורים במקום כלשהו בוותיקן, יוחנן ה־23, יוחנן פאולוס השני, בנדיקטוס ה־16 או פרנציסקוס היו דואגים שהללו יוחזרו לבעליהם הלגיטימיים“, כתב. הארכיבישוף הוסיף והבטיח שאם תימצא בידי שטנצל הוכחה לכך שבמקום כלשהו בוותיקן שמורים כלי הקודש, היא תועבר לידי הממונה על הארכיונים ולידי האפיפיור בכבודו ובעצמו.

שטנצל לא מתרשם מההבטחות. לטענתו, בידיו הוכחות למכביר לקיומם של הכלים במרתפי הוותיקן, ואין בכוונתו להרפות מהנושא. לפני כחודשיים פתח האברך החרדי בקמפיין יוטיוב שפונה לאפיפיור ישירות בשפת האם שלו, ספרדית, ומסביר לו ברחל בתך הקטנה מה עליו לחפש בדיוטות התחתונות של מקום עבודתו. מכתבים ישירים ששיגר שטנצל אל הכס שברומא, נותרו בינתיים ללא מענה. הוא גם פנה לנשיא היוצא שמעון פרס וביקש ממנו להשתדל בעניין בביקורו בוותיקן בשלהי כהונתו, אולם הביקור חלף ופרס לא חזר ארצה עם הפרוכת או עם המכתשת של בית אבטינס.

שטנצל מביא ראיות רבות, לא כולן כה חזקות. למשל, עדות מכלי שלישי של איש עסקים חרדי בשם ישראל מילר, שאביו המנוח נהג לשחזר באוזניו מפגש עם מכר שסיפר לו כי ראה את כלי המקדש בוותיקן. אותו מכר טען כי עם תום מלחמת העולם השנייה נכנס למרתפים ברומא בעזרת פספורט איטלקי, וראה שם קלשונים עשויים זהב, כלי לאסיפת גחלים, מחבתות ואפילו את הפרוכת המקורית מהמקדש. את המנורה הוא דווקא לא ראה.

ראיה אחרת שעליה מצביע שטנצל היא מטבע שהונפק בשנת 1590 לרגל מינוי האפיפיור אורבנוס השביעי, ששימש בתפקיד 13 יום בלבד. על המטבע המיוחד מופיעה מנורה זהה לזו שהייתה במקדש. “הוותיקן“, אומר שטנצל, “נהג להנפיק מטבעות שבהם הופיעו כלים יקרי ערך הנמצאים ברשותו“, וממילא ברור לו שהמנורה מצויה אי שם בסביבתו של האפיפיור.

עוד עדות שמצטט שטנצל, גם היא בגדר מסורת לא כתובה, מגיעה מהרב גרשון חנוך ליינר, מנהיג הקהילה החסידית בראדזין. בשנת 1882 הגיע הרב ליינר לאיטליה במטרה להתחקות אחר תהליך הפקת צבע התכלת ולחדש את מצוות פתיל התכלת שבציצית. לפי מסורת חסידי ראדזין, ביקר הרב בוותיקן וראה שם צמר צבוע בתכלת שנותר מימי הבית השני, וגם את כלי המקדש. בנוסף מסתמך שטנצל על עדות רבם של יהודי לוב, הרב יצחק בוקובזה, שבשנת 1929 ביקר בוותיקן בהזמנת מלך איטליה ויטוריו עמנואל השלישי. דא עקא, הרב בוקובזה לא העיד שראה במדינה הקתולית את אוצרות המקדש או משהו דומה להם.

עוד לפני שמרחיקים נדוד עד לוותיקן, לא עדיף למצות את החיפוש כאן, בירושלים?

“אומר לך את האמת“, משיב שטנצל, “הסיכויים שהוותיקן ישיב את הכלים הם נמוכים מאוד. ועם זאת, מעצם העלאת הנושא התעורר בציבור החרדי גל עצום של התעניינות, וזה מה שאני רוצה. החלו לדון עמי האם מותר בכלל לקבל את הכלים לאחר שהיו בידי גויים, או היכן הם ישוכנו לאחר שיושבו ארצה. מישהו אפילו אמר לי שאם כל המאמץ יוביל לכך שהמדינה הציונית תקבל את כלי המקדש, כבר עדיף שיישארו בידי הקתולים. בכל מקרה, דיון כזה הופך את המקדש לעניין חי ועכשווי, ומעורר געגוע אליו. הוא כבר איננו רק פרט היסטורי יבש“.

למה בעצם חשוב כל כך למצוא את כלי המקדש המקוריים, כשב‘מכון המקדש‘ בירושלים יש מי שטורח לייצר אותם מחדש?

“הכלים של מכון המקדש לא תמיד תואמים את ההלכה. הרבה מהכלים פשוט איננו יודעים איך ליצור, ולגבי כל פרט קיימות השערות, הערכות ומחלוקות. אם נקבל את כלי המקדש בחזרה מהוותיקן, בוודאי יתווסף לנו מידע בעניין הזה. שנית, חלק מהכלים המקוריים נמשחו בשמן המשחה שהיה עוד במשכן, ויש להם קדושה מיוחדת. שלישית, זהו רכוש העם היהודי שנשדד, ומגיע לנו לקבל אותו בחזרה“.

מטמון כסף מתחת החרוב

ויש גם אפשרות אחרת, מרתקת, באשר למקום הימצאם של רבים מכלי המקדש. המפתח הזה לתעלומה נמצא ב‘מגילת הנחושת‘ – טס נחושת שהתגלה בשנת 1952 בין המגילות הגנוזות בקומראן. שישים שנה לאחר שנמצאה, פשר המגילה הזו הוא עדיין בגדר מסתורין, והיא נחשבת למוזרה ביותר מכל 800 מגילות מדבר יהודה. הטקסט המופיע בה מספר על אוצר מסתורי שפוזר במקומות שונים: 3,282 כיכרות כסף, 1,280 כיכרות זהב, 65 מטילי זהב, 609 כלים עשויים מתכת ועוד - ובסך הכול מאה טונות של כסף, זהב וחומרים יקרים אחרים, שהוסתרו לפי המגילה הזו ב־64 נקודות שונות.

הנה שורה מדגמית מתוך מגילת הנחושת: “בחרובהא שבעמק עכור תחת המעלות הבואת למזרח אמות אריה ארבעין שִדת הכסף וכליה משקל ככרין שבעשרה“. 17 כיכרי כסף מוטמנים אם כן בחרוב שבעמק עכור, ובתרגום למידות של ימינו מדובר ב־370 ק“ג מהמתכת היקרה.

בין החוקרים קיים כמעט קונסנזוס על כך שהאוצר המוזכר במגילה מקורו במקדש. תיארוך טס הנחושת ואופי הכתב מתאימים למאה הראשונה או השנייה לספירה – סביב חורבן הבית השני ומרד בר כוכבא. במגילה אף נזכרים שמות כלי מקדש המוכרים לנו ממקורות חז“ל ומהתורה. כאלה למשל הן “קסאות“, המזוהות עם “הקשוות“, כלי יקר במיוחד שבמשנה נאמר שמי שיעז לגנוב אותו יסתכן בכך שקנאים יפגעו בו. בנוסף מופיעות במגילה ה“מנקיאות“, הלא הן המְנקיות המוזכרות בספר שמות ככלי נלווה לשולחן לחם הפנים; ה“מזרקות“ ששימשו לזריקת הדם על גבי המזבח; וכן “כלי מעשר שני“ ו“לבושין“, ביניהם כאלו השזורים חוטי זהב – חיזוק נוסף לזיהוי האוצר עם בית המקדש.

ככל הנראה בשנות המרד הגדול (67־73 לספירה), כשהאנשים המופקדים על אוצרות המקדש חזו בבעתה בחילות אספסיינוס ההולכים ומתקרבים אל ירושלים, הם החליטו לעשות מעשה ולהחביא את מה שאפשר. את המנורה ושאר הכלים המיועדים לשימוש יומיומי הם הותירו בלית ברירה במקדש עד לרגע החורבן, אך עיקר האוצר נלקח בעוד מועד למקומות מבטחים. שם, ייתכן מאוד, הוא ממתין עד היום. נראה שמגילת הנחושת לא נועדה בשביל הדורות הבאים; כל מטרתה הייתה לשמש תזכורת מוצפנת ומקודדת למטמינים, כך שאחרי שהכוחות הרומאיים יסתלקו, יוכלו אנשי בית המקדש לזכור היכן הטמינו את האוצר. אך כשהסופה הזו אכן חלפה סוף־סוף, הם כבר לא היו שם כדי להיזכר.

מעת גילוי המגילה ועד ימינו ניסו שמונה משלחות לפענח את הקוד הקומראני ולאתר לפחות חלק מהמטמון. בין אלה היה גם הארכיאולוג האמריקני ונדיל ג‘ונס, כומר שהתאהב ביהודים והחליט ללמוד בישיבה. ג‘ונס, מי שכנראה שימש השראה לדמותו של אינדיאנה ג‘ונס ההוליוודי, חיפש במשך למעלה מארבעים שנה את אוצרות המקדש על פי ההוראות שבמגילת הנחושת. לפני שלוש שנים הוא נפטר, ונטמן בארץ הקודש. את אוצרות בית הבחירה לא זכה ג‘ונס לראות, אבל בדרך היה שותף לגילוי היסטורי חשוב: באחת המערות שבהן חפר הוא איתר כד קטן ובו שמן האפרסמון היוקרתי, שהכול חשבו כי נכחד עם החורבן. אגב, בתו של הארכיאולוג, שרה ריצ‘רדסון, התגיירה ומתגוררת כיום במעלה־לבונה. היא ממשיכה בדרכו של אביה ומחפשת אחר כלי המקדש.

המנורה כמעט דולקת

בזאת לא תמו כל פלאי מגילת הנחושת. עם פענוח הטקסט שבה, התגלה דמיון בלתי מוסבר בינו לבין חיבור בן 350 שנה ממקום אחר לגמרי. מדובר בקונטרס קצר בשם ‘מסכת כלים‘, שהמקובל רבי נפתלי הירץ בכרך מפרנקפורט צירף לספרו. את המסכת הזאת הוא

הביא עמו ככל הנראה מעיר המקובלים צפת, שבה שהה זמן רב. וכך נכתב שם: “אלו המשניות כתבו חמישה צדיקים גדולים, והם שימור הלוי וחזקיה וצדקיה וחגי הנביא וזכריה בן עדו הנביא. והם גנזו הכלים של בית המקדש ועושר האוצרות שהיו בירושלים, ולא יתגלו עד יום בוא משיח בן דוד במהרה בימינו, אמן ואמן כן יהי רצון“. באופן מעורר תימהון, הן במגילת הנחושת והן באותה מסכת כלים מוזכר אתר הטמנה בשם ‘תל כחלת‘, או ‘כחל‘ או כוחלית‘. על פי מגילת הנחושת הוחבאו בסביבת מקום זה אוצרות רבים, וכן העתק המגילה.

חשוב להבהיר: את מגילת הנחושת, שנתגלתה כאמור רק במאה ה־20, לא היה למחבר המסכת כל סיכוי להכיר, אלא אם המידע שבה עבר במסורת מדור לדור. ואם לא די בכך, המסכת מעידה על עצמה כי כותביה רשמו את העותק הראשון שלה על לוח נחושת.

בעוד שטנצל דולק אחרי מנורות בוותיקן, וארכיאולוגים מנסים לפענח את צפונות המגילה, מנורה חדשה ולא פחות מרשימה מזו המקורית כבר ממתינה מוכנה ברובע היהודי, רחוקה 300 מטרים בלבד ממשכן הקבע שאליו מקווים יוצריה להביא אותה. הרב חיים ריצ‘מן, ראש מחלקת חו“ל במכון המקדש, משוכנע כי צריך להשקיע מאמצים בייצור כלים חדשים נוספים, ולא להיתקע בעבר: “גם אם יש כלים בוותיקן, זה לא פוטר אותנו מהמצווה העכשווית להכין את כלי המקדש. אפילו אם נוכל לבדוק ולהשוות את כלי המקדש שאנחנו יוצרים במכון לכלים העתיקים, ואפילו אם יתאפשר לנו להשתמש בפועל במקדש בחלק מהכלים המקוריים אם וכאשר ישובו, אנחנו מעדיפים לפעול בינתיים בדרכים המסורות בידינו ולהמשיך עד מקום שידנו מגעת“.

מכיוון שיש כל כך הרבה מחלוקות הלכתיות, מנין לכם שהכלים שייצרתם תואמים את המודל הנכון?

“מכון המקדש מעולם לא אמר שהכלים שהוא יוצר הם היחידים הנעשים באופן נכון, ושלא ניתן לערער עליהם; אדרבה, אנחנו מזמינים את כולם לנסות לעשות כלים טובים יותר מאלו שלנו“.

http://www.nrg.co.il/online/11/ART2...

תגוביות:

1.מה שבטוח שעם ישראל איבד בגלל ההיסטוריה העגומה שלו עולם ומלואו.

2.נעשתה בעבר פניה מהותיקן לקיבוץ גינוסר בזו הלשון: תנו לנו את סירת ישו וקבלו את כל כלי המקדש חזרה.

הקיבוץ פנה למשרד הדתות ושאל:

במידה ונעשה החלפה היכן יוצגו הכלים?

משרד הדתות ענה שבמוזיאון ישראל שבירושלים.

הקיבוץ הודיע לותיקן שהוא לא מעוניין לבצע החלפה.

תיירות וכסף שבא איתה היו הסיבה שהם סירבו.

3.כלי המקדש אם הם בותיקן ואפשר לשכוח מהם. הותיקן יגן עליהם בכל מחיר. יש לותיקן אינטרס להחזיק את כל כלי המקדש ולא לתת אותם ליהודים. לפי האמונה הנוצרית ישו חזה את חורבן המקדש ולכן אסור שהמקדש יוקם שוב כי אז היהדות תחזור להיות עליונה על הנצרות.

4.משה דיין התנדב למסור את הר הבית לערבים כיוון שהתכוון לחפור בו כארכיאולוג וחשב שאם יתן את מפתחות ההר למשרד הדתות, הרבנים לא יאפשרו לו לחפור שם ללא פיקוח הדוק וגם לגנוב משם עתיקות. זו הסיבה שהר הבית לא בידינו. למרות המעשה שלו, לא איפשר הוואקף לדיין לחפור שם. גם גורשנו מהעיר וגם אוכלים דגים מסריחים. את אותו דבר הוא התכוון לבצע גם במערת המכפלה, אך הרב גורן לא איפשר לו זאת ולכן יש בית כנסת במערת המכפלה וכניסה חופשית של יהודים.

5.להעיף מפה את מסגד אל אקצה ולהחזיר את הר הבית ליהודים. 2000 שנות כיבוש וגזל היו צריכות להסתיים מזמן.

6.יהודים מעוותי נפש הפקירו לכובש ערבי מובס את הסמל של זכותנו על הארץ.
הנצרות בנוייה על תפיסת מקום היהדות - הם לא יתנדבו.


ליה 06.11.1408:49
67. חברון: נחשפה עיר יהודית מתקופת בית שני בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 06.11.14 בשעה 09:24 בברכה, ליה

בחפירות בתל חברון התגלה יישוב יהודי מתוכנן היטב, ובו מקוואות, אזור תעשייה לייצור כלי חרס, יין ושמן. במקום נמצאו גם ממצאים נדירים מתקופת אברהם אבינו ודוד המלך, וחומת הביצורים הארוכה בישראל

חברון מאז ולתמיד - שלב ההוכחות: הוכחה היסטורית מרעישה לקיומו של יישוב עירוני יהודי בחברון בתקופת בית שני נחשפה לאחרונה בתל חברון, בנוסף לממצאים מרשימים מחברון של תקופת האבות – 1,700 שנה קודם לכן.

מדובר בחשיפה של עיר יהודית מהמאה הראשונה לספירה המתוכננת היטב, ובה מבני מגורים צפופים וגרם מדרגות. הממצא המרשים ביותר מיישוב קדום זה הוא שני מקוואות ציבוריים – עדות לאופייה היהודי של אוכלוסיית חברון ולמנהגי טהרה מיוחדים לאזור. כמו כן התגלו מערכת ניקוז עירונית ואזור תעשייה מפותח לייצור כלי חרס, יין ושמן זית.

הממצאים הנדירים נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במהלך השנה האחרונה בתל חברון המוכר בשם תל רומיידה. עבודות החפירה, שהתבצעו בשטח בן דונם לערך, הן מיזם של המכון ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל, בשיתוף עם רשות העתיקות ובניהולם של ד"ר דוד בן-שלמה ועמנואל אייזנברג.

המיזם הארכיאולוגי, שנדחה במשך שנים, יצא לפועל בעקבות מאבק עיקש של ח"כ אורית סטרוק מול שר הביטחון, ובסיועו של שר השיכון אורי אריאל.

הממצאים הקדומים יותר מתוארכים לתקופת חייו של אברהם אבינו, לפני 3,800 שנים, ולתקופת דוד המלך, לפני 3,000 שנה. מתקופת האבות נחשף ביצור ברוחב 3.5 מטרים, אשר חוזק אלף שנה מאוחר יותר בתקופת דוד המלך, שאף הוא חי בחברון.

ד"ר דוד בן-שלמה, עמית מחקר באוניברסיטת אריאל, מסר כי דבר קיומו של ביצור רחב היקף היה ידוע, משום שקטע קטן שלו נחשף בעבר. עם זאת, בחפירות הנוכחיות נחשף חלק גדול מתוואי החומה באזור הדרום-מזרחי של התל, והשטחים שנחפרו בעבר חוברו לכדי שישים מטרים רצופים של קו החומה. יש מקטעים שהחומה נשמרה בהם עד לגובה של ארבעה מטרים, שבמקור נישאה לגובה רם יותר. החומה מתוארכת לתקופה הכנענית התיכונה, בשנים 1750-1550 לפני הספירה. היא בנויה מאבני גוויל המונחות זו על זו, וביניהן מילוי של אבנים קטנות.

שמעיהו בתוך המפולת

קיים דמיון רב בין חברון הקדומה לבין עיר דוד. שני האתרים ממוקמים במקום הנמוך ביותר בסביבה, ובסמוך למעיין. דמיון נוסף בין שתי הערים הוא בשיטת הביצור שלהן ובשימוש המחודש שנעשה בחומה הזו בתקופת המלוכה הישראלית.

ד"ר דוד בן-שלמה מסביר כי אלף שנה מאוחר יותר, ב-700-600 לפני הספירה, בסוף תקופת המלוכה, עמדה החומה עדיין על תילה אלא שהיא חוזקה בקיר תמך חיצוני נוסף, שאף הוא נבנה מאבני גוויל. רוחבו הוא 1.60 מטרים, והוא מתארך על פני כל 60 המטרים של החומה המקורית. "החומה שימשה את העיר בכל אותה תקופה – במשך כאלף שנים. אנחנו רואים גם את השלב האחרון לאחר תקופת בית שני, כשלא השתמשו בה עוד והיא החלה להתמוטט, ואבניה נגנבו לשימוש חוזר. למרות זאת, היא נשתמרה בחלקה הגדול".

למה חיזקו את חומת העיר הדרומית של חברון?

אולי בעקבות מסע סנחריב, אולי בשל חשש ממתקפות מהדרום, מצד אדום או מצרים. לדברי בן-שלמה, אף שהארכיאולוגים ידעו שבתקופת המלוכה הישראלית חברון היתה מבוצרת, לא היתה הוכחה לכך. "עכשיו מצאנו הוכחה ברורה עם תִארוּך על ידי חרסים, צלמיות וטביעות חותם למלך, כך שברור לנו מי בנו אותה ומתי", אמר מנהל המיזם.

אחד הממצאים המרגשים הוא טביעת חותם למלך עם תבליט של דו-כנפית (ציפור - ד.מ.). על החותם מתנוסס כיתוב עברי עתיק שנמצא בתוך המפולת של החומה. האותיות שמופיעות בו הן "לשמ-יהו בן מכ-", והכוונה היא אולי לשמעיהו בן מכר.

ממצאים מרשימים נוספים שנחשפו לראשונה בחפירה זו קשורים לסוף תקופת בית שני במאה הראשונה לספירה. השכונה העירונית הצפופה שנחשפה כאמור בתל חברון היא חלק מעיר גדולה יותר – מהתקופה הרומית הקדומה – ששכנה על גבי התל המקראי. הממצא המרשים ביותר מאותה תקופה הוא שני מקוואות טהרה גדולי ממדים בתוך אותו רובע. גרם מדרגות רחב הוביל מפנים התל, שהיה מרכז היישוב, אל ברכת מקווה גדולה.

המקווה הראשון נחשף בסוף גרם המדרגות, 14 במספר, שחלקן כוסו על ידי המים. זוהי ברכה גדולה באורך שישה מטרים, ברוחב 4.5 מטרים ועומק 3.2 מטרים, החצובה בסלע. בשל גודלה, ברור כי מדובר במקווה ציבורי. הקירות בנויים מיציקה של אבנים ושכבות טיח לבן, בדומה למקוואות באזור הר הבית. המדרגות חולקו לשלושה נתיבים באמצעות שני מעקים – ייתכן כדי שתהיה הפרדה בין הכוהן הטמא היורד לבין הכוהן הטהור העולה. המקווה הדומה היחידי המחולק לשלושה נתיבים נתגלה באזור קומרן.

גם המקווה השני שנחשף בתל חברון, גדול ומרשים כקודמו, מחולק לשלושה נתיבים, וד"ר בן-שלמה מציין כי העובדה שיש שני מקווים דומים מצביעה על כך שמדובר במנהג מקומי. לצד המקווה השני התגלתה ברכה או מאגר מים הקשור אליו.

בחפירות נחשפו גם שני מבני מגורים ובהם שרידי שרפה: קנקנים עם חרצני זיתים שרופים, כלים נוספים ומפתח ארכובה מברזל, שנמצא בסמוך לפתח יחד עם מסמרי הברזל. סירי בישול הרודיאניים וכלי אבן – ספלים וקדרות, שאינם סופגים טומאה – מצביעים גם הם על אופיו היהודי המובהק של היישוב.

בסמוך לעיר התגלה כאמור אזור תעשייה שהיה מופרד משטח המגורים, ובו כבשן תנור לכלי חמר, וכן מערכת ברכות רדודות, ריבועיות ומטויחות לניפוי וטיוב טין. מתקנים דומים מאותה תקופה נמצאו בירושלים. ממצא מרשים נוסף הוא מערכת ניקוז בתעלות לאורך היישוב. באזור התעשייה נמצאו גם משטחי דריכה – גתות ליין ובתי בד. תעשיית הקרמיקה, השמן והיין מצביעה על אופיו העירוני של היישוב.

החפירות הסתיימו החודש, ובהמשך מתוכננת עונת חפירות נוספת שמטרתה לסיים את חשיפת החומה בכל האזורים האפשריים, ולהשלים חפירה של כמה בריכות ומתקנים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...


ליה 20.11.1410:54
68. פרופ' גולדשטיין נחוש לחפור ולחשוף את ההיסטוריה ביהודה ושומרון בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.11.14 בשעה 11:00 בברכה, ליה

השמאלן בדרך לכבוש את סבסטיה

פרופ' גולדשטיין, נחוש לחפור ולחשוף את ההיסטוריה ביהודה ושומרון, למרות הצהרותיו שאין לו שום סנטימנטים לא"י

כשהרדיו סגור והדעת מתרחקת ממאורעות הפוליטיקה והביטחון, נדמה שאין נפלאים כהרי השומרון בעולם כולו. גבעות רכות, מערסלות יישובים בהירים שמאירים על ראשיהן. בתי יהודים בין כרמי הזית, מטעי השקד וכרמי הגפן שבהם הילכו אבותינו.

העיר אריאל מתנשאת על רכס שאלפי עצי זית מתרפקים על צלעותיו, וגשמי חורף ראשונים מרטיבים את הקרקע, מעלים ניחוחות אדמה עמוקים. הלב מתמלא ואפשר לשכוח שעם ישראל טרם החליט שהוא כאן באמת, הפעם כדי להישאר לתמיד. המציאות הלאומית והנפשית הזאת משתקפת בצורות שונות בהתנהלות מדינת ישראל בכל הקשור ליהודה ושומרון. אחת מהן היא שבניגוד לשנים עברו, הפסיקו מוסדות המחקר האוניברסיטאי בישראל לבצע מחקרים ארכיאולוגיים במקומות שבהם התגלו שרידיהם המרגשים של לוחמי בר כוכבא, מגילות קומראן, מקום המשכן בשילה, מזבח יהושע (לדעתו של פרופ' אדם זרטל), בירת ממלכתו של אחאב בן עמרי ועוד.

במקום שבו הלכו חוקרים בריטיים ברגש במאה ה‑19 וחיפשו עדויות לימות התנ"ך, שבו קיוו חוקרים ישראלים במאה הקודמת למצוא עדות לממלכת דוד ושלמה, באתרים שבהם ניסו חוקרים מאוחרים יותר להוכיח שממלכת דוד לא הייתה ולא נבראה אלא חניון גמלים של שייח' מקומי הייתה – כל אלה ננטשו בשנים האחרונות, הפקר לשודדי העתיקות.

אך לא אלמן ישראל, ודמות חדשה הופיעה בשמי האקדמיה כדי לפקוד מחדש את קברות אבותינו – וכמובן, גם את קברות צוררינו - בלא משוא פנים: פרופ' יוסי גולדשטיין. גולדשטיין הוא היסטוריון שחיבר יותר מ‑40 ספרים בנושאי תולדות היהודים בעת החדשה והציונות, ולא פחות משבע ביוגרפיות על מנהיגים ציוניים וישראלים.

"כמו שיש באריאל מכולת, צריכה להיות אוניברסיטה"

גולדשטיין מונה על ידי אוניברסיטת אריאל לעמוד בראש החוג החדש ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה שהוקם באוניברסיטה. לשאלה מדוע מינתה האוניברסיטה לתפקיד זה דווקא איש שמאל שהכריז שהוא מוכן להחזיר את אריאל תמורת שלום, אין אנו נדרשים. גולדשטיין הוא חוקר פורה, מרצה ומנחה סטודנטים מבוקש, ויש לציין שגם מרואיין מרתק וחביב. אך חשוב מכול: למרות עמדותיו הפוליטיות, הוא חוקר ציונות נמרץ ומתעקש שגם המחקר הארכיאולוגי של מחלקתו החדשה יהיה כזה. יתר על כן: הוא רוצה לקחת על עצמו – כלומר, על הארכיאולוגים שעובדים במחלקתו – את המשימה לחזור ולחפור את ההיסטוריה של יהודה ושומרון.

פרופ' יוסי גולדשטיין ספג ביקורת מעמיתיו משמאל כשהגיע ללמד באוניברסיטת אריאל ה"כובשת" וה"פוליטית". גולדשטיין מצדו מגיב על כך בביטול, כמו שהוא מגיב בביטול לכל דבר שאיננו עצם המחקר. מבעד לשפעת שיער אפור ופרוע של פרופסור אמיתי וזוג עיני ילד כחולות, הוא לא מהסס לירות למוות בכל פרה קדושה, אף בטרם הספיקה לגעות ולו געייה קלושה.

"אין לי שום סנטימנט לא ליהודים ולא ליהדות ולא לארץ ישראל", מרסס הפרופסור, "רק למדע. אני בכלל רוצה להקים פה מדינה פלשתינית". הקדמה מעניינת, אך גולדשטיין מסתייג מדברי עצמו: "סליחה, תיקון: זה לא שאני רוצה, אלא שצריך להקים פה מדינה פלשתינית, אם כי אני אשמח ששטחי אריאל יצורפו במסגרת ההסכם למדינת ישראל. האם אני רוצה שלום מסיבה אידיאולוגית? לא, אני רק רוצה שחמשת ילדיי וששת נכדיי יחיו בשקט, וזה לא יקרה בלי הסכם כזה או אחר".

מה זאת אומרת "שום סנטימנט"?

גולדשטיין מושך בכתפיו. "שום סנטימנט, רגש, זיקה. כלום. אני מתעניין ביהודים כמושא מחקר, אבל לא כי יש לי איזו תחושת שייכות או קרבה מיוחדת".

ובכל זאת אתה כותב עכשיו על בן גוריון, ולא על אידי אמין דדה.

"זה רק מקרה. אני איש מדע, לא אידיאולוג ואני מלמד רק מהצד המדעי של הנושא. כל המסטרנטים והדוקטורנטים שלי מגיעים אליי מהגבעות, ואני מלמד אותם ציונות ופוסט-ציונות, הם יודעים מי אני. הידיעה הזאת לא הופכת אותי לאויב העם אלא מאתגרת אותם. בכלל, אין לי - כלומר אני מנסה שלא תהיה לי - עמדה פוליטית, אלא מנסה להסביר אקדמית מה הרצל אמר ומה פרופ' פלד אומר על הציונות, שמבחינתו זה דבר מיותר במזרח התיכון. הכול באופן רציונלי מדעי. אני אדם נטול סנטימנטים, אין לי מהם שום דבר".

אז מה, במחילה, אתה עושה במדינת ישראל?

"אני פה רק כי 106 מבני משפחתי נרצחו בשואה יחד עם עוד שישה מיליון יהודים. זה הכול".

וילדיך ונכדיך לא יוכלו לחיות במנהטן?

"לא. העובדות ההיסטוריות מדברות בעד עצמן: ישנה תופעה היסטורית ששמה אנטישמיות. 106 מבני משפחתי נרצחו בשואה יחד עם עוד שישה מיליון יהודים מכיוון שהיו יהודים. לכן המסקנה שהסקתי היא שללהיות יהודי יש משמעות קטסטרופלית, וכדי להגן על עצמי אני חי פה".

נו, אפשר לוותר על היהדות.

"אי אפשר לוותר על היהדות, הנאצים הוכיחו את זה. תבין, זו בעיניי עובדה, חוק טבע בלי כל משמעות. השמש זורחת ושוקעת ואני יהודי. אי אפשר לשנות את זה. בגלל זה נגזר עליי להיות רדוף בפולין ובניו יורק ובברלין. המדינה מגינה עלי פיזית, ולא מעבר לזה. אמנם הייתי צנחן חמש שנים משום מה, כי זה חלק מהצרכים של החיים. כמו שאוכלים ושותים אז הולכים לצנחנים".

עם יד על הלב, כשעמדת בתל שילה, למשל, זה לא עשה לך כלום?

"לא. רק כשאני נוסע לתל אביב זה עושה לי משהו, כי זו עיר שאני אוהב, העיר היחידה בעולם, עיר שאין כמותה בעולם כולו! היופי שלה, האווירה שלה, הצעירים, התרבות, אנרגיית החיים. רק שם הייתי רוצה לגור, ואם לא שם אז במנהטן. אבל אשתי לא מרשה, אז אני גר במוצא מעל מערת קבורה מימי בית שני. משהו מדהים".

טוב, אז נשים בצד את כל הסנטימנטים, הציונות, האמונה והרגשות שאין לך לארץ ישראל. מה מניע אותך לקחת על עצמך את המחלקה הזאת ולהחליט לחקור את הארכיאולוגיה של יהודה ושומרון?

"הרצון לחקור את ארץ ישראל. תאמין לי שלא מעניין אותי שסבסטיה הייתה בירת ממלכת ישראל. מה שמעניין אותי הוא חקירת הארץ וזה נעשה על ידי מדע הארכיאולוגיה, ולכן זו חובה מקצועית ומחקרית לחפור בסבסטיה וגם באריאל, בתל שילה ובחברון".

שאר האוניברסיטאות לא חופרות?

"המדינה הקציבה שני מיליון שקלים למימון חפירות בחברון – מטעמים פוליטיים כמובן – אבל אף אוניברסיטה לא הסכימה לקחת את זה על עצמה. והאמת, אם הייתי באוניברסיטת תל אביב גם אני הייתי חושש. הם תלויים בכסף של השוק האירופי המשותף, שברוב טמטומם רואים בחפירות האלה אקט פוליטי ומאיימים בהטלת סנקציות על מי שיעשה את זה. זה כנראה מה שהנחה את בר-אילן ותל אביב שמשכו את ידיהן מחפירות ביו"ש, למרות שבעבר החפירות הכי חשובות בגדה המערבית נעשו על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב. אז הם מעדיפים לחפור בבית שמש ולא בחברון. אני מבין את המניעים הכלכליים והפוליטיים, אבל מקצועית – זה חטא למדע".

אתה לא חושש שיבודדו אתכם המחרימים למיניהם?

"בסופו של דבר למצוא שיתוף פעולה בינלאומי זו לא הבעיה. החוקרים המובילים שלנו, ד"ר איציק שי וד"ר יונתן אדלר, הם חוקרים ברמה עולמית ובדרך כלל אין להם בעיה של שיתוף פעולה עם חוקרים בחו"ל, ממש מאותה הסיבה שאני לא מקבל את החרם של חברים בשמאל על אריאל: כמו שיש באריאל חנות מכולת ובית ספר תיכון, כך צריכה להיות אוניברסיטה. מה יש להחרים במדע? בכלל, אני הייתי פותח את האפשרות ללמוד באריאל גם בפני פלשתינים. הם היו באים בהמוניהם, אין לי ספק, וליחסי הציבור של המתנחלים זה היה רק טוב. זה היה מוכיח את הטענות שלהם שיש סיכוי לדו קיום עם הפלשתינים וההתנחלויות גם יחד".

דין סבסטיה כדין קיסריה

מה המטרות שלכם מבחינה מדעית?

"מהבחינה המחקרית מה שאני רוצה לעשות זה לכבוש את סבסטיה", מכריז גולדשטיין, "זו חפירה בקנה מידה גדול, וראוי שאוניברסיטת אריאל תחפור במקום עם כל כך הרבה ארכיאולוגיה. זו עיר שנבנתה בתקופות רבות מאוד עד לימות הורדוס - זו עיר שחוקר העת העתיקה או ארכיאולוג יכול למצוא בה מזון מדעי לכל ימי חייו. התחילו לחפור שם לפני מאה שנים ואני חושב שגם בעוד מאה שנים לא יסיימו. לא בסדר גודל של ירושלים, אבל בהחלט כמו קיסריה. גם בחברון יש מה לחפור, אם כי לא בסדר גודל כזה.

"עוד דבר שאני רוצה לעשות זה להקים כאן מכון ארכיאולוגי רציני, מקום שיוכל לשמור ממצאי חפירות ולקלף אותם בנחת".

גולדשטיין הוא היסטוריון ולא ארכיאולוג, על כן מי שאחראי על התוכנית הארכיאולוגית בפועל הוא ד"ר איציק שי. שי צמח במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ולאחר מכן עשה פוסט-דוקטורט בהרווארד והיה עמית מחקר באוניברסיטה העברית. הוא זכה להיות ממקימי המכון הארכיאולוגי החדש באוניברסיטת אריאל.

"זה אתגר עצום להקים משהו מאפס", הוא אומר, "כל משרה אחרת מחייבת להשתלב במסגרת קיימת, במקום שכבר נקבעה בו דרך וגישה, אבל כשאתה מקים מקום חדש – אתה יכול להטביע חותם באמת. בארץ לא הוקמה מחלקה ללימודי ארכיאולוגיה כבר עשרות שנים, ואילו הארכיאולוגיה כל הזמן מתקדמת – מדעי הטבע והשימור כל הזמן מתפתחים. זה להיות שותף בהקמת תוכנית חדשה וחדשנית, זו זכות גדולה. לא כל אחד זוכה לאתגר שכזה".

והצעד הראשון יהיה בגבעות יהודה ושומרון?

"עם השנים החפירות ביו"ש כמעט נפסקו לחלוטין, וכיום כמעט כל החפירות הן חפירות הצלה המחויבות לפי חוק, ולא חפירות יזומות של חוקרים. אנחנו כבר הולכים על זה, לצד מקומות נוספים בארץ".

איך בכלל אפשר ללמד ארכיאולוגיה של ארץ ישראל בלי לחפור ביהודה ושומרון?

"קיים מידע שנאסף עם השנים. אין ספק שחפירות חדשות יוסיפו עוד, אבל עובדה שהיום הן בודדות. כוונתנו לשנות את הגישה הזאת. לא שנתמקד אך ורק ביו"ש, אבל אנחנו רואים חשיבות ללמוד את אזור ההר המרכזי, שהוא חלק חשוב ומהותי בהתפתחות ההיסטוריה ועשיר באתרים ארכיאולוגיים".

ומה עם ירושלים המזרחית?

"בירושלים המצב יותר טוב. אוניברסיטת תל אביב מבצעת חפירות בעיר דוד, וגם אילת מזר מהאוניברסיטה העברית. העניין הוא שלאתרים הגדולים והמפורסמים ימצאו חוקרים בסוף, השאלה היא מה עם השאר. ארכיאולוגיה היא מדע שמורכב כפאזל רב ממדי, ודווקא האתרים הקטנים הם שמסייעים להשלים את הפאזל. לכן יש לנו דוקטורנט – אהרון טבגר - שעושה סקר ארכיאולוגי בדרום הר חברון. כל אתר שהוא מגלה, נותן לנו תמונה יותר כוללת וכך נוכל להבין טוב יותר תהליכים בהיסטוריה של ארץ ישראל".

אילו חפירות עומדות על הפרק?

"אנשי המכון הארכיאולוגי שלנו מבצעים ועומדים לבצע חפירות בתל רומידה בחברון, בתל בורנה שבשפלה, באזור בית גוברין. באריאל אנחנו מתכננים חפירה קהילתית בשיתוף תלמידים ותושבים מאריאל באחד האתרים המעומדים שמצאנו בתוך השטח המוניציפלי של העיר. יש אתר מימי המקרא, יש מימי בית שני. באיזה מהם נחפור? תלוי בכל מיני היבטים. צריך לדאוג לשינוע נוח וזול של תלמידים, לכך שהאתר לא ימשוך שודדי עתיקות ועוד. אני מאוד מקווה שנלמד לעשות זאת בהצלחה. בנצרת, ד"ר יונתן אדלר, שמומחה לענייני טומאה וטהרה, עומד לחפור מערה ששימשה לייצור כלי אבן במאה הראשונה לפני הספירה. וכפי שאמרתי, אנחנו מנהלים סקר בדרום הר חברון. אלה הפרויקטים כעת. אנחנו רק בהתחלה, כמות החוקרים מוגבלת, אבל תוכנית יש".

אתה לא חושש שהצלחתך עכשיו באריאל תפגע בך בטווח הארוך?

"חששות תמיד קיימים. יש קרנות מחקר בינלאומיות שאנחנו לא יכולים להגיש להן בקשות בגלל המיקום שלנו והחפירות שאנחנו מתכננים. מהקרנות האלה מגיע הכסף למחקר, ופעמים רבות על הכסף יקום או ייפול פרויקט. יש גם בעיה בפרסומים: חפירה ביו"ש לא תפורסם ברוב כתבי העת. סיפרו לי על ארכיאולוג מנוח מתל אביב שהרצה פעם באיטליה על חפירה שעשה בתל הדר ברמת הגולן. באמצע ההרצאה קמו נגדו ותקפו אותו מי נתן לו רישיון לחפור שם. דברים כגון אלה בוודאי לא נעימים לאף אחד".

"גם הקמת הטכניון הייתה צעד פוליטי"

הימנעות מחפירות היא בוודאי חטא למדע, אבל לדברי יגאל כהן אורגד, נגיד אוניברסיטת אריאל, מאחורי ההחלטה של האוניברסיטה לקחת על עצמה את החפירות היתומות ביהודה ושומרון עומד הד.נ.א הייחודי של המוסד: "אנחנו חופרים כבר ברגע זה בשני אתרים, אחד בתל חברון והשני בתל-בורנה, בגבול בין גבעות יהודה והשפלה, ויש לנו תוכניות לחפור באתרים נוספים בשומרון ובגליל. התחלנו ביו"ש כי בעבר אוניברסיטאות חפרו בחברון, למשל, ועכשיו הן לא מוכנות בגלל החשש ממה יגידו העמיתים שלהם בחו"ל. רשות העתיקות ביקשה שניקח את האתגר על עצמנו – והסכמנו. אין שום ספק שמלבד הרמה האקדמית הגבוהה, אנחנו אוניברסיטה ציונית, אף פעם לא הסתרנו זאת. מורשת ותרבות ישראל היא הבסיס שלנו, ואם יש בזה משהו פוליטי, הרי שזה פוליטי כשם שהקמת האוניברסיטה בהר הצופים והטכניון בחיפה במאה הקודמת היו אמירה פוליטית וציונית, וכך ראו אותה גם מקימיה".

ובזווית אחרת: אינך חושש מהשקעה במדעי הרוח בימים של מיתון עמוק במקצועות הללו?

"בעבר לא אושר לנו לפתח חוגים במדעי הרוח, מכיוון שההנחה הייתה שאין לכך ביקוש. עם התפתחות האוניברסיטה וצבירת היוקרה אנחנו פותחים בהצלחה מחלקות אלה, וכבר עכשיו יש עשרות סטודנטים שעושים תואר שני בנושאי תרבות ומורשת ישראל. זה חלק ממהלך אסטרטגי של אוניברסיטת אריאל, להקים פקולטה למדעי הרוח שתכלול בשלב הראשון לימודי תואר שני במורשת ישראל, לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה לתואר ראשון, ספרות עברית, תולדות עם ישראל בעת החדשה ולימודי חינוך. בנוסף לכך, כל סטודנט באריאל – בין אם הוא לומד הנדסה או כלכלה או קרימינולוגיה – צריך להשלים 12 נקודות זכות או שישה קורסים בנושאי ציונות, יהדות וארץ ישראל. מכיר את המדרש בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים? כי לא שינו את שפתם. זה הכול חלק מאמת אחת שלנו. אנחנו לא מסתירים את זה".

פרופ' גולדשטיין, אגב, לא מצליח למצוא כל סברה מדוע כדאי לטרוח ולהגיע ללימודים אצלו במחלקה. "לא יודע למה ללמוד מדעי הרוח היום. זה באמת לא הגיוני, ואני מבין את כל הסטודנטים שמדירים את רגליהם ממדעי הרוח. אולי כמה בעלי עניין יגיעו בסוף ללמוד למרות הכול. לימדתי שנים בחיפה, אז זה היה חוג דינמי וצעיר, אבל באותם ימים כ‑40‑50 אחוזים מכלל הסטודנטים למדו במדעי הרוח והיום רק שבעה אחוזים... טוב, זה טבעי, אני לא מתווכח. גם הילדים שלי לא לומדים מדעי הרוח. בעצם הם כן!" הוא נזכר, "אבל אני באמת לא מתלונן". לגולדשטיין יש חמישה ילדים ושישה נכדים. לילדים, באופן מפתיע, יש לו סנטימנטים. "מה יותר נפלא בעולם מילדים? הלוואי שהיו לי עשרה"!

בר אילן: "אידיאולוגיה לחוד ומציאות לחוד"

פרופ' בועז זיסו הוא ארכיאולוג, חוקר ארץ יהודה בימי בית שני ומרד בר כוכבא, וראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. הוא מסביר ל'בשבע' מדוע המחלקה בראשותו לא נעתרה להצעה הממשלתית לחפור בתל רומידה שבחברון: "אני לא חושב שמדובר באמת על המדיניות אלא על מציאות שנוצרה, על כן ראוי לדבר על חוקרים ולא על מוסדות. המציאות היא שהחוקרים מעטים, התקציבים מעטים, ובדרך כלל החוקרים המעטים עסוקים בפרויקטים במשך שנים ולא קופצים לכל קריאה לחפירה חדשה, גם לא לכאלה ביו"ש. למשל, במחלקתנו יש שני חוקרים בודדים של תקופת המקרא והם שנים חוקרים בתחומי הקו הירוק. הם לא יעזבו לפתע ויעברו לחפור ביו"ש.

"אנחנו, בבר-אילן, לא הלכנו על ההצעה לחפור בחברון מכל מיני סיבות, רובן קשורות ליכולת שלנו לקחת על עצמנו פרויקט שכזה למול המחויבויות המחקריות, הלימודיות והאחרות שיש לכולנו. לעומת זאת, אם תעקוב אחר המחקר שלי תגלה שאני כחוקר פועל ביהודה ושומרון מאז 1991, ורק ב‑2009 קיימתי סקר ארכיאולוגי ביהודה ושומרון. כחוקר מערות מימי בית שני ומרד בר כוכבא אני לא רואה את הקו הירוק. אני מגלה ממצאים משני הצדדים וגם כותב ומפרסם אותם. אני מדיר רגליי מפוליטיקה, אבל כמי שעוסק בארכיאולוגיה בארץ יהודה, אני חש דאגה עמוקה מהנזק שנגרם באתרים ביו"ש, וכל מה שמנחה אותי הוא הצלת הידע ושימור האתרים ככל האפשר.

"לחוקרים מהמכון הארכיאולוגי באריאל, כמוסד חדש, יש אג'נדה להוכיח את עצמם ואפשר להבין אותם. יכול להיות שאם היה בא תורם ואומר לנו: קחו תקציב ותעסיקו חוקר צעיר ומבטיח שפנוי מכל חובותיו ומחקריו הקודמים תמורת חפירה באתר זה או אחר ביו"ש - היינו הולכים על זה. אבל אנחנו מעטים, ההתחייבויות שלנו רבות, וכולנו עסוקים בפרויקטים ארוכים ומורכבים. לכן, רומנטיקה ואידיאולוגיה לחוד ומציאות, לפעמים, לחוד".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 09.12.1409:03
69. הספרייה הלאומית בקרב על ''כתרי דמשק'' בתגובה להודעה מספר 0
תשעת כתבי היד העתיקים הועלו לארץ בשנות ה-90 במבצע סודי של המוסד שפרטיו לא נחשפו. כעת רוצה הספרייה הלאומית להפוך לנאמן הרשמי שלהם. אך האדם שהבריח את אחד מהכתרים טוען: מדובר בנכס של יהודי סוריה

כשני עשורים לאחר שסוכני מוסד סייעו ליהודים סורים להעביר במבצע חשאי ספרי תנ"ך עתיקים מסוריה לישראל, ביקשה אתמול (יום ב') הספרייה הלאומית מבית המשפט המחוזי בירושלים להצהיר על "כתרי דמשק" כעל הקדש ציבורי שהנאמן שלו יהיה הספרייה הלאומית. אך הספרייה עלולה להיתקל בהתנגדות מצד ראש קהילת יהודי דמשק לשעבר.

בנוסף, התבקש בית המשפט לקבוע את כללי ההקדש, שלפיהם יוחזקו הכתבים, תשעה כתבי יד עתיקים המכילים את התנ"ך בשלמותו או חלקים ממנו, במשכן הספרייה בירושלים ללא הגבלת זמן לטובת הציבור ולפי התנאים שיקבע בית המשפט.

מי הבעלים? יהודי סוריה או הספרייה הלאומית?

בעתירה צוין כי מדובר "בנכסים בני מאות שנים, ספרי תנ"ך עתיקים ומהודרים של העם היהודי שהתגלגלו בקהילות יהודיות במשך מאות שנים והגיעו לקהילת דמשק", ושנכסים אלה ימשיכו לעמוד לטובת העם הציבור היהודי בארץ ובעולם וכן לטובת מחקר. עוד נכתב כי ישנה פסיקה לפיה כאשר בעל נכס העמיד לרשות הציבור את הנכס, המשמש את הציבור במשך שנים רבות, הדבר מעיד על קיומו של הקדש ומקנה לבית המשפט את הסמכות להצהיר על הקדש.

הכתבים ידועים כאמור בשם "כתרי דמשק", תשעה כתבים בעטיפת עור המכילים קליגרפיה מיקרוסקופית ומעוטרים בעלי זית, נכתבו ברובם בספרד ובאיטליה לפני 700 או 1,000 שנים. במשך מאות שנים, הם נשמרו בתוך בתי כנסת בבירה הסורית, והוצגו לציבור רק באירועים מיוחדים. יהודי דמשק התייחסו אליהם בכבוד ובהערכה וייחסו להם כוחות לתפילות ולמשאלות.

במשך הדורות הפך השם "כתר" לכינוי כללי לספר כרוך של מקרא שלם, או של אחת מחטיבותיו, ובו ניקוד וטעמים, והערות מסורה. הכתרים שנכתבו בימי הביניים ביד נחשבו לספרים מדויקים מאוד ומקור מוסמך להעתיק ממנו ספרים נוספים. כתב היד העתיק ביותר ואחד העתיקים ביותר הקיימים בעולם נכתב כנראה בארץ ישראל במאה העשירית, ומכיל את חמשת חומשי התורה.

המוסד חילץ שמונה כתבי יד מדמשק

בשנות ה-90 הורע מאוד מצבה של יהדות סוריה והוגדר על ידי גורמים ממשלתיים בישראל כקהילה במצוקה. סוריה הסירה הגבלות מסע על יהודים ורבים מהם היגרו, אך נאסר עליהם לקחת עמם את כתבי היד הקדושים או לעלות לישראל. לכן, במבצע סודי שנוהל על ידי המוסד, שמונה כתבים הועברו לישראל בין השנים 1993 ל-1995. כתב היד התשיעי הוברח מסוריה בעזרת פעיל יהודי-קנדי ב-1993.

כשהגיעו לישראל, כתבי היד הופקדו בספרייה הלאומית למטרות שחזור ואחסון. במשך עשור עצם קיומם נשמר בסוד, ככל הנראה כדי לא להרגיז את הסורים. בספרייה כבר היו שני ספרי תנ"ך כחלק מהאוסף שלה, שנרכשו בשנות ה-60 וה-70 במכירות פרטיות.

הפרטים על מבצע המוסד להעברת הספרים נותרו סודיים, אולם האיש שעזר לארגן את הברחתם היה הרב אברהם חמרה, מי שהיה אז ראש הקהילה היהודית בדמשק וכעת מתגורר בישראל. שבתאי שביט, ראש המוסד באותה תקופה, אישר את מעורבותו של חמרה במבצע אך לא מסר פרטים נוספים. עצם קיומם של הכתבים בישראל נחשף בשנת 2000, אז הם הוצגו בתערוכה בבית הנשיא שבירושלים.

"הספרייה הבטיחה הכתרים למרכז יהודי סוריה"

כעת, מבקשת הספרייה הלאומית וכן רבים מיוצאי סוריה בישראל שהצטרפו לבקשת הספרייה להסדיר את מעמדם המשפטי של אותם ספרים. לפי בקשת הספרייה, כתבי היד יישארו בספרייה ותוקם ועדה שתפקח עליהם ויכהנו בה בין היתר יהודים שעלו מסוריה. ארגון יהודי דמשק, הארגון המרכזי המייצג את היהודים שהיגרו מסוריה, תומך בהצעת הספרייה.

אך חמרה, שאינו חבר בארגון, מתנגד להצעה וטוען כי הוא עשוי לערער עליה בבית המשפט. לטענתו, הכתבים הם רכושה של התרבות היהודית-הסורית, ושהספרייה הבטיחה להעביר אותם למרכז ליהדות סוריה שהוא מתכנן לבנות. הבטחה זו, לדברי חמרה, כתובה בקטלוג התערוכה משנת 2000 שמומן בחלקו על ידי הספרייה.

אך חמרה עדיין לא בנה את המרכז, והספרייה מכחישה כי הבטיחה לו את הכתבים. חמרה גם נשאל אם הוא מעוניין להשתתף בוועדה המפקחת אך הוא דחה את ההצעה. "זה לא הרכוש שלי, זה הרכוש של הקהילה שלי", אמר חמרה לסוכנות AP.

מנגד הספרייה טוענת כי בשל היותה בית לכתבי יד יהודיים עתיקים רבים יש לעובדיה את המומחיות לשימור הכתבים העדינים. "הכתבים יהפכו להקדש ציבורי בבעלות העם היהודי", אמר חגי בן שמאי, המנהל האקדמי של הספרייה. "לא ניתן להעבירם לאף גורם".

בן שמאי אמר כי הוא לא מודאג מהדרישות הסוריות להחזרת הכתבים לדמשק, משום שהם מעולם לא היו רכושה של ממשלת אסד אלא היו שייכים לקהילה היהודית בסוריה. בכל מקרה מלחמת האזרחים המשתוללת בסוריה הפכה את המדינה לאזור לא בטוח עבור הכתבים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

תגוביות:

1.נחלת הכלל!!! בלי כספי משלם המיסים הישראלי שמממן את פעילויות המוסד הכתרים הללו היו מזמן מושמדים או בבעלותם של אספנים פרטיים.

2.כתרי דמשק יקרים מאוד לעם היהודי בכללו. העלות של האחסנה והביטוח על ספרים אלה מחייב אותנו לתת לספריה הלאומית לשמור עליהם עבור כולנו.

3.ללא הספריה הלאומית וללא המוסד הספרים היו מושמדים כבר מזמן על ידי דאעש או קודמיהם. זה היה שייך ליהודי סוריה ותמיד יהיה מקור גאוותם, אבל אנו במדינה יהודית ויהיה זה טוב שכל העם יהנה מהם כמו שנהנים מאוצרות של יהודים ממדינות אחרות.

4.צריך לחפש את הדפים החסרים מכתר ארם צובה אצל משפחת מאיר בניהו.

5.כינוסם של כתבים אלה בספרייה הלאומית, שימורם, הנגשתם ותיעודם הם ברכה לחוקרים ותעודת כבוד לתרבות היהודית.

6.רק בספריה הלאומית. זה של כל העם היהודי.



ליה 03.06.1508:20
70. מטמון הזהב הגדול ביותר בישראל מוצג לציבור בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 03.06.15 בשעה 08:30 בברכה, ליה

החל מהשבוע יוצג במוזיאון ישראל אוצר הזהב הגדול ביותר שנמצא אי פעם בישראל. 2,600 המטבעות התגלו במקרה על ידי צוללים בקיסריה והשתמרו במצב מצוין למרות ששכנו אלפי שנים בקרקעית הים

החל מהשבוע ולמשך שלושה חודשים בלבד - מוצג במוזיאון אוצר הזהב הגדול ביותר שנמצא אי פעם בישראל.

האוצר מכיל כ-2,600 מטבעות זהב טהור (24 קראט), והתגלה במקרה על ידי קבוצת צוללנים בקרקעית נמל קיסריה ונחשף במלואו על-ידי היחידה לארכיאולוגיה ימית של רשות העתיקות.

המטבע העתיק ביותר שנחשף באוצר הוא של רבע דינר והוא הוטבע במטבעת פלרמו שבסיציליה.

לאחר סערת החורף האחרונה יצאה קבוצת צוללים לצלילה באזור קיסריה. הם הבחינו במטבע נוצץ, אשר בתחילה חשבו כי זהו מטבע של משחק צעצוע. אולם לאחר שהבינו כי מדובר באוצר אמתי, אספו עימם כמה מטבעות, חזרו במהירות אל החוף והזעיקו את נציגי רשות העתיקות. לאחר בדיקת האזור עם מגלה מתכות, וחפירות נוספות, נחשפו כ-2,600 מטבעות זהב במידות, בגדלים ומשקל שונים. ערך האוצר שקול ל-100 שנות משכורת של פועל באותם ימים.

עדיין לא ברור כיצד הגיעו המטבעות לקרקעית הים. מה שברור הוא, שלמרות שהם היו מונחים אלף שנים מתחת למים, הם נשתמרו במצב מעולה. רובם כלל לא נזקקו לטיפול במעבדה ולניקיון. בזכות העובדה שהם עשויים מזהב טהור הם עדיין נוצצים. על חלק מהמטבעות מופיעים סימני שיניים המעידים כי סוחרים ניסו לבדוק את אמתותם.

זוהי הפעם הראשונה שהאוצר נחשף במלואו לציבור כחלק משיתוף פעולה מיוחד עם רשות העתיקות והחברה לפיתוח קיסריה ובעוד שלושה חודשים הוא ישוב לרשות העתיקות להמשך המחקר. התצוגה במוזיאון מתאפשרת תודות לשיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל לבין רשות העתיקות והרשות לפיתוח קיסריה. התצוגה תלווה בסרטים המתעדים את גילוי האוצר בים.

עבור העדה הדרוזית היתה מציאת האוצר דרמטית במיוחד – רוב המטבעות שנחשפו נושאים את שמו של הח'ליף הפאטימי עבדל אל חאכם באמר אללה, (996-1021), מי שנחשב למייסד הדת הדרוזית ב-1017 לספירה. סביב שמו קיימת הילה של קדושה, כבוד ומסתורין. בין השאר קיימת שאלה סביב היעלמותו המסתורית לפני כ-1,000 שנה, במצרים.

בעבר נמצאו מטבעות הנושאים את שמו של אל חאכם, אך ריכוז מטבעות הזהב הנושאים את שמו הפעם, מעיד על עוצמת שלטונו של הח'ליף. רבים מהמטבעות באוצר נטבעו בתקופה שבה הופצה בקהיר האמונה הדרוזית "מד'הב אל-תווחיד"– כלומר" כת הייחוד הדוגלת במונותאיזם מוחלט".

תיאורים בכתבי "הגניזה הקהירית" מהמאה ה- 11- וה-12 לספירה, מספרים, בין השאר, על פדיון שבויים, בהם שבויים יהודיים מאשקלון שהועברו למצרים. על פי הכתוב, הקהילה היהודית שילמה כ- 500 דינרי זהב לפדיונם והחזרתם לארץ, ועוד נותר חוב של מאתיים דינר. עבור אנשים רמי מעלה שולם סכום גבוה במיוחד. כך נזכר מקרה בו ביקשו סכום של 80 דינר לפדיון שבוי אחד.

הציבור יוכל לחזות באוצר בזכות האזרחות הטובה שגילו הצוללים צביקה פייר, קובי טוינה, אביבית פישלר, שי מילנר, יואב לביא ויואל מילר שדיווחו לרשות העתיקות על מציאת המטבעות.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...







ליה 17.06.1510:43
71. כתובת נדירה מימי דוד המלך התגלתה בעמק האלה. מי אתה, אשבעל בן בדע? בתגובה להודעה מספר 0
כתובת נדירה מימי דוד המלך התגלתה בעמק האלה. מדובר בכתובת הרביעית שנחשפה עד כה מממלכת יהודה.

כתובת נדירה מימי דוד המלך התגלתה בחורבת קיאפה שבעמק האלה.

בחפירות שנערכו במקום על ידי פרופ' יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית וסער גנור מרשות העתיקות, התגלה בשנת 2012 קנקן חרס בן כ-3,000 שנה, כשהוא שבור לרסיסים. על כמה שברים אפשר היה לזהות אותיות בכתב כנעני עתיק, דבר שהצית את סקרנותם של החוקרים.

עבודת רפאות מאומצת במעבדות הטיפול בממצאים של רשות העתיקות, במהלכה הודבקו מאות שברי חרס לכדי קנקן שלם, פתרה את החידה - על הקנקן נחרטה הכתובת: אשבעל בן בדע. בצוות החוקרים שפענח את הכתובת היו גם ד"ר מיתקה גולוב וד"ר חגי משגב.

לדברי פרופ' גרפינקל וסער גנור מרשות העתיקות, זו הפעם הראשונה שהשם אשבעל מופיע על כתובת עתיקה בארץ. ''במקרא מוכר אשבעל בן שאול, שמלך על ישראל במקביל לדוד. אשבעל נרצח בידי מתנקשים, ראשו נכרת והובא לדוד בחברון (שמואל ב' פרקים ג-ד). מעניין לציין כי השם אשבעל מופיע במקרא, וכעת גם בממצא הארכיאולוגי, רק בימי דוד המלך .

''שם זה לא היה בשימוש בתקופות מאוחרות יותר של ימי הבית הראשון. ההתאמה בין המסורת המקראית והממצא הארכיאולוגי מעידה ששם זה היה מקובל רק בתקופה זו. השם בדע ייחודי, וטרם נתגלה שם כזה בכתובות עתיקות או במסורת המקראית".

לדברי החוקרים, העובדה ששמו של אשבעל נחרט על קנקן מרמזת על כך שהוא היה אדם חשוב. כנראה היתה בבעלותו אחוזה חקלאית גדולה, והתוצרת החקלאית שנאספה בה, נארזה ונשלחה בקנקנים שנשאו את שמו. יש כאן עדות לריבוד חברתי וליצירת מעמד כלכלי מבוסס, עם התגבשות ממלכת יהודה.

החוקרים מוסיפים, כי "בספר שמואל ב' לא אהבו את השם אשבעל, המזכיר את אל הסערה הכנעני בעל, ולכן שינו את השם המקורי לאיש-בשת, אבל בספר דברי הימים השתמר השם המקורי אשבעל. כך, לדוגמה, שונה גם שמו של המצביא גדעון בן יואש מירבעל לירבשת".

חורבת קיאפה מזוהה עם העיר המקראית שעריים. במספר עונות חפירה במקום, נחשפה בה עיר מבוצרת, שני שערים, ארמון ומבנה מחסנים, מבני מגורים וחדרי פולחן.

העיר מתוארכת לימי דוד: סוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10. באתר התגלו ממצאים ייחודיים שלא היו מוכרים עד כה. כך למשל, בשנת 2008 נחשפה שם הכתובת העברית הקדומה בעולם. עתה מתפרסמת מאתר זה כתובת נוספת, מאותה התקופה.

לדברי פרופ' גרפינקל וגנור, "עד לפני כחמש שנים לא היו מוכרות בכלל כתובות בממלכת יהודה מהמאה ה-10 לפנה"ס. בשנים האחרונות פורסמו ארבע כתובות: שתיים מחורבת קיאפה, אחת מירושלים ואחת מבית שמש. מצב זה משנה לחלוטין את הבנת תפוצת הכתב בממלכת יהודה, ועתה מסתבר כי הכתב היה יותר נפוץ ממה שחשבו עד כה. נראה כי ארגון הממלכה חייב מערך של פקידים וסופרים, ופעילות זו באה לידי ביטוי גם בהופעת כתובות".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...






ליה 08.07.1500:27
72. לוחות יהודיים בני 2500 שנה התגלו בעירק בתגובה להודעה מספר 0
בזמן שאנו רואים את התמונות המחרידות של עריפות הראשים מהמדינה שנקראה בעבר עירק - מדינה שמתפוררת לנחלות שבטיות שונות מול עינינו - קל לשכוח שפעם היא היתה ערש התרבות.

למעשה, הערבים הם מצטרפים מאוחרים לאזור. הם מוזכרים לראשונה באמצע המאה ה-9 לספירה כשבט תחת שליטה אשורית. הרבה לפני כן, האזור היה ביתם של הבבלים.

מקורות מוקדמים מראים שבבל נוסדה כעיר סביב המאה ה-23 לפני הספירה. מיקומה היה בערך 80 ק"מ דרומית לבגדאד המודרנית. העיר מוזכרת בספר בראשית (יא, ט) כביתו של המגדל מבבל הידוע לשמצה.

בשנת 587 לפני הספירה, היו אלה הבבלים ובראשם המלך נבוכדנצאר ה-2 שהחריבו את ירושלים בירת ממלכת יהודה. הם גם החריבו את בית המקדש - "בית האלוהים" - אשר נבנה ע"י שלמה כמרכז הדת היהודית. הוא עמד על הר ציון בירושלים במשך קרוב ל-400 שנה.

אחרי החורבן, ארון הברית האגדי, שפעם איכסן את לוחות הברית, נעלם. לפי המסורת היהודית, הוא הוחבא ע"י הנביא ירמיהו. הוא לא התגלה מעולם.

הספרים התנ"כיים, מלכים ב' ודברי הימים ב', מתארים כיצד הבבלים לקחו את העילית היהודית בשבי. תהילים קלז, א' מתאר את יגון השבויים "עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן". אחרי שהבבלים הובסו על ידי הפרסים, הנביאים עזרא ונחמיה הובילו מיעוט של גולים יהודים חזרה לירושלים, מונעים ע"י גרסה קדומה של ציונות.

כעת, בפעם הראשונה, 110 לוחות בבליים בני 2500 שנה התגלו בעירק ומספקים הצצה לחיי היהודים הגולים בבבל.

בפשטות, הלוחות תומכים בסיפור התנ"כי. הם מתארים עיר שנראית אל-יאהודו (Al-Yahudu) "כפר היהודים", ליד נהר כבר (Chebar) שמוזכר ביחזקאל א', א'.(וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, וַאֲנִי בְתוֹךְ-הַגּוֹלָה, עַל-נְהַר-כְּבָר).

הם גם מזכירים שמות יהודיים כמו "גדליהו", "חנן", "דנה", "שאלתיאל" ואיש ששמו כשם ראש ממשלת ישראל "נתניהו". סיומת ה"יהו" נקראת "תיאופורית". הכוונה היא שהיא מעידה על אמונה באלוהי התורה, ע"י הכללת חלק משם ה' בשמו הפרטי של אדם.

כמו כן מתארים הלוחות עסקאות כלכליות יומיומיות כמו גם תיאור חזרת היהודים לירושלים (נחמיה ו', טו'-טז') המונצחת בשמות פרטיים כגון "ישוב צדיק" שמשמעו "הצדיק יחזור" (לציון).

התגלית הזו היא אישוש יוצא דופן לאמינות ההיסטורית של הטקסט התנ"כי.

זה גם מזכיר לנו שעמים רבים חיו פעם בעירק. כיום, ישנם שם עדיין שרידים של עמים אלה: יהודים, נוצרים, מנדיים (Mandeans) שהם אחרוני החסידים של יוחנן המטביל ויזידים, עם עתיק שאמונתם ממזגת אלמנטים זורואסטריים (האמונה הפרה-איסלאמית של פרס), נצרות מוקדמת ויהדות. כל הניצולים האתניים האלה עומדים כעת בפני טבח, אונס, צליבות ועריפות.

האם נעז לתת להם להיעלם?

http://www.simchajtv.com/2500-year-...

****

לוחות בכתב יתדות מלפני 2,500 שנה מלמדים על חיי היומיום של גולי בבל

מה אפשר היה לקבל תמורת אתון וכמה עלה לשכור בית בכפר אל־יהודו? אוסף לוחות הטין שכתובים באכדית, מלמד שהיהודים לא רק בכו בגלות

אוסף לא מוכר של יותר ממאה לוחות טין כתובים בכתב יתדות מתקופת גלות בבל מלפני 2,500 שנה, שתורגם ופורסם השבוע, מלמד על חיי היומיום של גולי בבל. לדברי אחד החוקרים, פרופ' וואין הורוביץ, זהו הארכיון היהודי העתיק החשוב ביותר מאז גילוי מגילות מדבר יהודה.

האוסף מכיל בעיקר תעודות מינהליות - שטרי חוב וחוזים - חרוטות על לוחות טין (בוץ שיובש בשמש או בתנור) וכתובות בכתב יתדות אכדי.

בזכות המסורת הבבלית לציין בכל מסמך את התאריך על פי שנות שלטונו של המלך, יכלו החוקרים לתארך את הלוחות במדויק לשנים 572 ועד 477 לפני הספירה. המשמעות היא שהתעודה הקדומה ביותר נכתבה כ-15 שנים לאחר חורבן הבית הראשון וגירוש היהודים מהארץ לבבל, והתעודה המאוחרת ביותר נכתבה כ-60 שנה אחרי שיבת ציון (שהתאפשרה בזכות הצהרתו של כורש מלך פרס בשנת 538 לפני הספירה), כך שהארכיון מתעד את חייהם של מי שגורשו מן הארץ על ידי נבוכדנצר, חיו בגלות ובחרו להישאר בה למרות האפשרות לשוב לארץ.

לחוקרים ידוע מעט מאוד על מוצאו של האוסף.

הוא כנראה נחפר החל משנות ה-70 בדרום עיראק והחל להתגלגל בשוק העתיקות הבינלאומי. האוסף חולק לשלושה חלקים. האספן דוד סופר רכש 110 לוחות, שהם כמחצית מהאוסף, שעוסק בעיקר בקהילה היהודית. סופר השאיל את הלוחות לתצוגה בתערוכה שנפתחה השבוע במוזיאון ארצות המקרא שבירושלים.

במקביל לתערוכה יצאו שני ספרים שעוסקים באוסף - ספר מחקרי של פרופ' לורי פירס שתרגמה את הלוחות לאנגלית וספר פופולרי יותר ששמו כשם התערוכה: "על נהרות בבל" שבו מופיע תרגום הלוחות לעברית. את הספר ערכו הורוביץ, שמשמש חוקר במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ויועץ מדעי למוזיאון, יהושע גרינברג ופיטר זילברג. הספר יצא לאור על ידי מוזיאון ארצות המקרא והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.

החיים שמשתקפים מתוך המסמכים הם של גוש התיישבות בין הנהרות הפרת והחידקל, שבו התקיימו כמה כפרים. אחד הכפרים מזוהה בתעודות כאל־יהודו. מקורות בבליים משתמשים בשם אל־יהודו כדי לתאר את ירושלים. "זוהי בעצם 'ירושלים של בבל', כמו שניו יורק היא יורק החדשה", מסביר הורוביץ.

תושבי אל־יהודו שבבבל הם יהודים, כפי שעולה מהשמות שלהם, שחלקם המשיכו להתגלגל עד לימינו: גדליהו, חנן, דנה, שלתיאל וגם נתניהו. בין השמות מזהה הורוביץ שמות בעלי קונוטציה של עלייה לארץ, שניתנו ככל הנראה ברוח הכרזת כורש ושיבת ציון. כמו למשל ישוב־צדיק או יעליהו, אך גם שמות בעלי קונוטציה הפוכה לחלוטין כמו גליהו (גלה האלוהים). במקרה אחד הצליחו החוקרים לשרטט מתוך התעודות עץ משפחתי של ארבעה דורות. הדור הראשון נולד בארץ וגורש ממנה וצאצאיו נולדו בבבל.

עד כה היה ידוע מעט מאוד על חיי הקהילה היהודאית שנעקרה מירושלים בזמן החורבן והוגלתה לבבל. הארכיון הקרוב ביותר שנתגלה ידוע בשם ארכיון מורשו ומכיל תעודות החל משנת 450 לפני הספירה, 27 שנים מאוחר יותר מהארכיון הנוכחי. בנוסף, בארכיון מורשו מוזכרים שמות יהודיים רק לעתים נדירות (כ-3% מן השמות), ואילו בארכיון החדש כרבע מהשמות הם יהודיים ובתעודות שמקורן באל־יהודו רוב השמות הם ממקור יהודי.

הארכיון גם משתלב היטב עם הטקסט המקראי.

כך למשל, בפסוק הראשון בספר יחזקאל כותב הנביא: "וַאֲנִי בְתוֹךְ־הַגּוֹלָה, עַל־נְהַר־כְּבָר". הצירוף, "נהר כבר" או "כפר נהר כבר" מופיע כמה פעמים בלוחות.

המסמכים עוסקים בחיי היומיום: שטרי חוב וערבויות, עסקאות מכירה, השכרת בתים ושדות, כתובות וירושות וכיוצא באלו.

תעודה 31 למשל היא של עסקה בין ירפה בן דוחח לאחיקם בן רפאיהו. על פי ההסכם הכתוב מעניק בן דוחח "שור מאומן בן 5 שנים" בתמורה ל"אתון אחת אפורה".

בתעודה 52 מוכר אדם בשם איקישה את שפחתו תמורת "שלוש מנה כסף". בתעודה אחרת שוכר נריהו בן אחיקם בית תמורת "10 שקל כסף (...) נתן חצי הכסף בראשית השנה ויתרת הכסף באמצע השנה". השוכר נריהו מתחייב בהסכם לשאת בנזקים אם יהיו מהיסודות ועד לגג הבית.

המסמכים כאמור כתובים באכדית בכתב יתדות, אולם על חלק מהלוחות מופיעות בצד אותיות בכתב עברי קדום.

ניתן להעריך שהלוחות עמדו על מדף והכתב בצד נועד למטרות קטלוג ואיתור מהיר. בלוח 10 למשל, המכיל שטר חוב על שעורה, נכתב בצדו השם שלמיהו בעברית קדומה. "אלו הן האותיות העבריות הקדומות ביותר מגלות בבל", אומר הורוביץ.

היהודים שנותרו בבבל אחרי שיבת ציון התגלגלו והיו לקהילה היהודית של עיראק - מקהילות הגולים העתיקות בעולם שהתקיימה כ-2,500 שנה ברציפות עד 1948. "אני לא יכול אפילו לדמיין את כל מה שנלמד בסופו של דבר מהחומר הזה. ללא ספק יהיו עוד הרבה הפתעות", אומר הורוביץ. לדבריו, "זה כל כך מתאים שהאוסף הזה מוצג לראשונה בירושלים. אני לא חושב שמישהו מהאנשים שמוזכרים היה מאמין שהתעודות העסקיות שלהם יתורגמו לעברית בחלוף 2,500 שנה על ידי יהודים שחיים במדינה יהודית. זו סגירה של מעגל".

http://www.haaretz.co.il/news/scien...





ליה 09.07.1508:09
73. נחשף מחנה קבע של לגיון רומאי מהמאה השנייה ליד קיבוץ מגידו בתגובה להודעה מספר 0
לפני שנתיים, זה עדיין לא היה נראה מוחשי לגמרי: צילומי לווין ומכ"ם חודר קרקע, סימנו לארכיאולוגים את המיקום של מחנה הקבע של לגיון רומאי ששלט על כל צפון הארץ. המחנה אותר בשדה החקלאי רחב ידיים - בין האתר הארכאולוגי תל מגידו, בו נמצאות 24 שכבות יישוב, לבין הכפר עותנאי שהתגלה בכלא מגידו - וקיים באזור מהמאה הראשונה עד הרביעית.

הגשם בחורף האחרון כבר חשף חלקים מהמחנה, וכיום ניתן לזהות חלק מהרחובות שעברו בתוכו, כמו גם מבנה מסודר של תעלת ביוב במרכז הרחוב וצינורות מים משני צדיו. בחפירה ניתן לראות את חדר המרחץ רחב הידיים בבית מפקד המחנה, שרוצף במרצפות חתומות על ידי בית המלאכה של הלגיון ששכן לא רחוק מהמחנה.

לדברי הארכיאולוג יותם טפר הממצאים הללו מעיד בבירור על חשיבותו ועושרו של המפקד. טפר, שמנהל את החפירה מטעם מכון אולברייט בירושלים, יחד עם ג'ונתן דויוד ומת'יו אדאמס, מספר שבמאה השנייה הגיע הליגיון השני "טריאנה", על שם הקיסר טריאנוס לשטח. הליגיון הקים מחנה קבע, ולאחר 20 שנה הוחלף על ידי הליגיון השישי "פראטה", ששהה שם כמאתיים שנים במגורי קבע שהתפרשו על פני 150 דונם. טפר מספר, כי בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא היה רק רע בשליטה הצבאית באזור. "החיילים של הליגיון הרומי לא רק אנסו ובזזו אלא גם בנו וסללו".

לדבריו, ללגיון היו יחידות הנדסה וטכנולוגיות חדשות שפיתחו את הארץ. "הם היו אלופי העולם במים ובביוב. הצבא הרומי, כמו הצבא האמריקאי היום, הביא איתו טכנולוגיות חדשות. כמו שאומרים דברים רעים על המנדט הבריטי, אבל הם עשו גם דברים טובים כמו ייעור. האנשים בכפר עותנאי היו הולכים בדרכים עקלקלות שנחסמו בחורף, והרומאים סידרו להם דרכים ברוחב שמונה מטרים לכל ימות השנה".

גם בשטח ניתן לראות בבירור את ההקפדה עליה מספר טפר, במערכת צינורות המים שנשתמרה ומבנה הרחובות. החיילים הרומים בנו דרכים עמידות לתושבי הסביבה. המקום היה תחנת דרכים על הדרך שבין בית שאן לקיסריה, וצומת מגידו המקורי למעשה ישב במרכזו, לא רחוק מהיכן שהצומת ממוקם היום.

בין המחנה לבין הכפר העותנאי היה קשר הדוק, ומשפחות של חיילים נוצרים התגוררו בכפר לצד תושבים יהודים ושומרונים, ששמרו כל אחד על מנהגיו הוא. הקמתו של אולם תפילה בכפר, שרוצף בפסיפס, מומן על ידי אחד מהקצינים במחנה. החפירה היא חלק מפרויקט גדול של מחקר בעמק יזרעאל, שנועד לחקור את האתרים והתרבויות בעמק.

לדברי טפר, המחנה דומה בצורתו למחנות שהיו במערב האימפריה הרומית, ומחפירות קודמות שנעשו במקומות אחרים בעולם העתיקו את המודל שעזר לארכאולוגים לזהות היכן כדאי לחפור. "כשבאים לחופי ארץ ישראל, אין מחנות דומים שאפשר להשוות", אומר טפר, ומספר כי בירושלים קיים גם מחנה רומי, אולם שם הוא קבור תחת שבעה מטרים של שכבות ארכאולוגיות משנים אחרות.

היתרון במחנה הזה, לדבריו, שעל חורבותיו לא הוקם אף מבנה אחר, מה שהפך את החפירה להרבה יותר פשוטה. גם העיר הרומית-ביזנטית שהוקמה לאחר מכן, התפזרה על הגבעות ולא על המיקום של המחנה.

מאידך – המחנה ננטש על ידי הלגיון בצורה מסודרת, כך שממצאים "קטנים" כמעט ולא נמצאו בשטח. עם זאת, במקום אותרו מנורות שמן, מטבעות כסף, כלי מתכת, רגלי שולחן מאבן מסותתות בצורת ראשים של פנתרים וקשקשים של שריון רומי. "הממצא הכי חשוב בחפירה זה להבין את המחנה עצמו" אומר טפר.

http://www.haaretz.co.il/news/scien...


ליה 20.07.1514:44
74. ארכיאולוגים פיענחו כתב יד במגילת קלף בת 1500 שנה ובה קטע מספר ויקרא בתגובה להודעה מספר 0
המגילה:


ארכיאולוגים פיענחו באמצעות טכנולוגיה מתקדמת כתב יד במגילת קלף בת 1500 שנה ובה קטע מספר ויקרא.

https://twitter.com/GilLitman/statu...



ליה 23.08.1508:07
75. תגלית מרגשת בירושלים: מקווה מימי בית שני וכתובות גרפיטי מבוץ שציירו הטובלים בתגובה להודעה מספר 0
יומן עם אילה חסון - תגלית מרגשת בירושלים: מקווה מימי בית שני וכתובת בוץ

מה ניסו לומר לנו לני 2000 שנה?

https://www.youtube.com/watch?v=5XP...


ליה 31.08.1511:00
76. למה שימש המבנה המסתורי לפני 2000 שנה? בתגובה להודעה מספר 0
גרם מדרגות מסתורי, בצורת פירמידה, המתוארך ללפני כ-2,000 שנה, נחשף לאחרונה בחפירות הארכיאולוגיות עיר דוד.

בחפירה ארכיאולוגית שמנהלת בימים אלה רשות העתיקות בגן הלאומי סובב חומות ירושלים בעיר דוד, נחשף מימצא מסקרן.

מדובר בגרם מדרגות מרשים בעל צורת פירמידה, אשר נבנה מאבני גזית (אבן בניין מנוסרת ומסותתת, לרוב מלבנית) גדולות.

מבנה זה, ממוקם בצידו של רחוב מימי הבית השני אשר שימש את עולי הרגל בדרכם מבריכת השילוח אל בית המקדש.

הרחוב, אשר חלק ממנו נחשף בעבר, השתמר בצורה מרשימה ונבנה מלוחות אבן עצומים, ועובר, ככל הנראה, מעל תעלת הניקוז העתיקה, אשר ניקזה את מימי הגשמים לפני 2000 שנה ונחפרה במלואה לפני מספר שנים.

הרחוב נבנה בשנות ה-30 של המאה ה-1 לספירה, והיה אחד ממפעלי הבנייה הגדולים שנבנו בירושלים בימי הבית השני. למרגלות גרם המדרגות נמצאו עשרות כלי חרס שלמים, כלי אבן וכלי זכוכית.

לדברי הארכיאולוגים נחשון זנטון וד"ר ג'ו עוזיאל, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "המבנה המדורג שנחשף הוא ייחודי. טרם נמצא כדוגמתו בחפירות הרבות שהתקיימו עד כה בירושלים ולמיטב ידיעתנו אף מחוצה לה, ומסיבה זו קשה לקבוע בוודאות למה שימש. המבנה מוקם לאורך הרחוב, באזור הצופה והנצפה ממרחק על ידי העוברים והשבים, שבהמשך דרכם אף חלפו לצידו בדרכם למקדש.

להערכתנו המבנה שימש במת כרוז מפוארת, שמשכה את תשומת לב הקהל שעבר ברחוב המרכזי של העיר. מעניין מאוד לדעת מה נאמר במקום זה לפני 2000 שנה. האם נמסרו כאן הודעות מטעם השלטון, אולי חדשות ורכילות עסיסית, או לחלופין תוכחות ושיעורי רחוב - לצערנו איננו יודעים. זוג הארכיאולוגים הבריטיים בליס ודיקי, שגילו חלק קטן ממבנה זה לפני כ-100 שנה, טעו לחשוב כי מדובר במדרגות כניסה לבית שחרב. הם ודאי היו נרגשים לשוב היום ולראותו שלם".

ממקורות חז"ל אנו למדים על כך שבימי הבית השני התקיימו "אבנים" ששימשו לצרכי הציבור. לדוגמה, מקור אחד מציין את 'אבן המקח' בזיקה לרחוב: "לא ימכרו ממכרת עבד - שלא ימכרם בסמטא ויעמידם על אבן המקח" (ספרא, בהר ו). במשנה ובגמרא מציינים את 'אבן הטוען' כמקום שהיה קיים בירושלים בימי הבית השני: "תנו רבנן, אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם, זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה, וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחת אבן הטוען" (בבא מציעא כח: ב).

בכנס מחקרי עיר דוד, שיתקיים ביום חמישי הקרוב ויהיה פתוח לציבור, יציגו זנטון ועוזיאל את ממצאי החפירה ופרשנויות שונות למהותו של הפודיום. לדבריהם, "לאור העדר מקבילה ארכיאולוגית ברורה למבנה המדורג, נראה כי גרם המדרגות נשאר עדיין בגדר תעלומה. בהחלט אפשרי כי מקורות חז"ל מוסרים מידע רב ערך על אודות מבנים כדוגמתו, אם כי לפי שעה אין לכך הוכחה ברורה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...



ליה 12.10.1513:21
77. האם סוף-סוף התגלתה העיר סדום בבקעת הירדן? בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 12.10.15 בשעה 13:35 בברכה, ליה

ממצאים שנחשפו לאחרונה בדרום ירדן, על ידי ארכיאולוגים אמריקאים שחופרים בתל אל-חמאם, עשויים להעיד על כך שהעיר הידועה לשמצה ככל הנראה לא נחרבה לחלוטין. "מצאנו מבנים עתיקים וחפצים החושפים עיר-מדינה ענקית מתקופת הברונזה", אומר ראש צוות החפירה. לוט בהלם

אחת הערים המקראיות המפורסמות ביותר, סדום, מוזכרת בספר בראשית כזו שנחרבה לחלוטין בידי אלוהים בעקבות תרבות החטאים שרווחה בה ובעיר אחרת - עמורה. אנשי מקצוע חלוקים בדעתם עד היום האם מדובר היה בעיר של ממש או שמא באגדה, ואם אכן הייתה קיימת - איפה בדיוק שכנה, ומה הסיבה המדעית לכך שהעיר נמחקה ברגע אחד מעל פני האדמה.

אולם ממצאים שנחשפו לאחרונה בדרום ירדן על ידי ארכיאולוגים אמריקאים, אחרי עשור של חפירות, עשוים להעיד על כך שהעיר הידועה לשמצה ככל הנראה לא נחרבה לחלוטין.

סדום נחשבת ל"עיר אבודה", והיא אמורה להוות דוגמא ומופת לעיר בתקופת הברונזה (האלף השלישי לפנה"ס). הממצאים, אם אכן יאושרו כחלק מהעיר הקדומה, הם בעלי חשיבות עליונה לעולם הארכיאולוגיה. סדום אמורה להוות אוצר של ממש בכל הנוגע לידע הארכיאולוגי על האופן שבו נוצרו ותפקדו ערי מדינה בתקופה שבין 3,500 ל-1,540 לפני הספירה.

צוות בראשות פרופסור סטיב קולינס מאוניברסיטת דרום-מערב טריניטי בניו מקסיקו, חשף הריסות שאותן הוא מאמין שניתן לשייך לסדום, זאת אחרי עשר שנים של חפירות באזור תל אל-חמאם הנמצא בבקעת הירדן. "צוות החפירות חשף מכרה זהב של מבנים מונומנטליים עתיקים וחפצים החושפים עיר-מדינה ענקית מתקופת הברונזה ששלטה בכל אזור דרום בקעת הירדן, אפילו בתקופה שבה ערים רבות גדולות אחרות בארץ הקודש ננטשו או שכוחן נפגע באופן משמעותי", אמר קולינס. החפירה האחרונה הייתה העשירית שנעשתה במקום, וקולינס עובד באזור מאז שנת 2005.

"מעט מאוד היה ידוע על תקופת הברונזה באזור דרום בקעת הירדן לפני שהתחלנו בחפירות שם לפני עשר שנים", הוא מוסיף. "רוב המפות הארכיאולוגיות של האזור היו ריקות לגמרי, או כמעט לגמרי. מה שיש לנו כעת בידיים זו עיר-מדינה גדולה שלא הייתה מוכרת למדע כלל לפני שהפרויקט שלנו החל".

הממצאים מעידים: החיים בעיר הגיעו לסיום פתאומי

אך האם אכן מדובר בעיר החטאים המקראית? לאחר שערך השוואה של הממצאים שהתגלו בחפירה האחרונה לאלה שנמצאו בערים עתיקות סמוכות, קולינס בטוח שהוא מצא את המקום הנכון. "תל אל-חמאם נראה כמתאים לכל קריטריון של העיר סדום כפי שאלה מופיעים במקרא", הוא אומר. "התיאוריה, בהתבסס של הטקסטים המקראיים, היא שסדום היתה העיר הגדולה ביותר מבין מה שמכונה בתנ"ך 'ערי הכיכר' ששכנו ממזרח לנהר הירדן. לכן האמנו שמי שרוצה למצוא אותה - צריך לחפש את העיר הגדולה ביותר באזור שהייתה קיימת בתקופת הברונזה, בזמנם של אברהם ולוט". הוא מוסיף כי "לא הייתה שאלה בכלל שאזור תל אל-חמאם הוא המתאים לכך, שכן הוא גדול פי חמישה עד עשרה מכל אתר אחר באזור מאותה התקופה".

האתר שנחפר בנוי מעיר עילית ועיר תחתית. נחשף בו קיר בעובי של 5.2 מטר וגובה של 10 מטרים העשוי לבני בוץ. בין יתר הממצאים נמצאו שערים, אזור פולחן, מגדלים וכיכר מרכזית. אזור מסוים אף מוקף בסוללת מיגון ענקית. "ההקמה דרשה מיליוני לבנים ומספר גדול של עובדים", הוא אומר. "המבנה מיתמר מעל העיר התחתית, והוא נועד להגן על האליטות העשירות של העיר מאיומים חיצוניים".

הממצאים גם מעידים על כך שהחיים בעיר הגיעו לסיום פתאומי מתישהו בסביבות סוף תקופת הברונזה התיכונה. קולינס אמר כי הוא מקווה שמחקר נוסף והמשך החפירות יחשפו את המסתורין שאופף את העיר, אשר החיים בה נפסקו ברגע אחד.

http://travel.walla.co.il/item/2896...

תגוביות:

1.תל אל-חמאם נמצא בדרום בקעת הירדן, כלומר באזור צפון ים המלח.

2.ושוב המדע מגלה את האמת של התנ"ך.




ליה 07.11.1508:39
78. התגלתה מצודת החקרא - שממנה שלטו היוונים בירושלים לפני יותר מ-2,000 שנה בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 07.11.15 בשעה 09:02 בברכה, ליה

לפי חוקרי רשות העתיקות נמצאה המצודה בירושלים שממנה שלטו היוונים על בית המקדש לפני יותר מ-2,000 שנה, בימי אנטיוכוס אפיפנס. מדובר באחת התגליות החשובות ביותר של השנים האחרונות בבירה.

הערכה: מצודת אנטיוכוס אותרה בי-ם

ארכיאולוגים ישראלים מעריכים שלאחר עשור של חפירות בחניון גבעתי שבעיר דוד בירושלים, הם הצליחו לאתר את המצודה שבאמצעותה שלטו היוונים על בית המקדש לפני יותר מ-2,000 שנה.

בתזמון לא מקרי ייפתח האתר לקהל הרחב בחג החנוכה. "זו תגלית מרעישה", אמרו מנהלי החפירה הנרגשים

התרגשות גדולה בקרב הארכיאולוגים הישראלים: חוקרי רשות העתיקות מעריכים היום (שלישי) כי הם הצליחו למצוא את שרידי החקרא - המצודה שבאמצעותה שלטו היוונים על בית המקדש לפני יותר מ-2,000 שנה.

להערכת הארכיאולוגים, קטעי ביצור שהתגלו באחרונה בחפירות חניון גבעתי שבעיר דוד שימשו חלק ממערך הביצור שהוקם בראש גבעת עיר דוד בימיו של אנטיוכוס אפיפנס. בנוסף לקטעי הביצור, נחשפו גם אבני קלע, ראשי חצים ואבני בליסטראות - עדויות לניסיונות החשמונאים לכבוש את המבצר.

האתר ייפתח בחנוכה הקרוב לציבור הרחב שיוכל להתרשם מהממצאים באופן בלתי אמצעי. ברשות העתיקות מסבירים את ההתרגשות בכך שמדובר באחת החידות הארכיאולוגיות הגדולות ביותר בהיסטוריה של ירושלים - שאלת מקומו של המבצר הנודע שהקים אנטיוכוס הרביעי שהוכנע לבסוף על ידי החשמונאים. הפתרון מגיע אחרי עשור של חפירות בחניון גבעתי.

"תגלית מרעישה זו מאפשרת לראשונה לשחזר את המציאות היישובית ומראה העיר, ערב פרוץ מרד החשמונאים", אמרו הד"ר דורון בן עמי, יאנה צ'חנוביץ ושלומה כהן, מנהלי החפירה

http://www.mako.co.il/news-israel/h...

*********

נחשף מבצר בעיר דוד: כך פיקח אנטיוכוס על בית המקדש

התגלתה המצודה שממנה שלטו היוונים על בית המקדש לפני יותר מ-2,000 שנה. אבני קלע מעופרת, ראשי חצים מברונזה ואבני בליסטראות מעידים על הקרבות בימי החשמונאים, שניסו לכבוש את המבצר מידי אנטיוכוס

תגלית מרעישה בבירה: חלקי מבצר שהתגלו לאחרונה בחפירת רשות העתיקות בחניון גבעתי בעיר דוד, מהווים עדות לחלקים ממערך ההגנה שהוקם בראש גבעת עיר דוד בימיו של המלך היווני אנטיוכוס (הרביעי) אפיפנס, שגזר גזירות שמד על היהודים.

מדובר באחת התגליות החשובות ביותר של השנים האחרונות בירושלים. היא מאירה מחדש את שאלת מקומה של ה"חקרא היוונית", המבצר הנודע שהקים אנטיוכוס, במטרה לפקח ממנו על הפעילות בעיר ובבית המקדש.

חניון גבעתי שייך לגן לאומי סובב חומות ירושלים. כבר מאה שנים עסוקים חוקרים וארכיאולוגים בשאלת מיקומה של ה"חקרא", המוזכרת בספרי המכבים ובתיאוריו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו. מקורה של האי-ודאות טמון במיעוט השרידים האדריכליים שניתן לשייך לזמן נוכחותם של היוונים בירושלים.

בחודשים האחרונים נחשפו בגבעת עיר דוד עדויות לשרידיה של המצודה: קטע של חומה מסיבית, בסיס מגדל שמידותיו מרשימות (רוחב של ארבעה מטרים ואורך של 20 מטרים) ואלמנט הגנתי משופע, בשם "חלקלקה", שנבנה בסמוך לחומה ועשוי משכבות עפר, אבנים וטיח שנועד להרחיק את התוקפים מבסיס החומה. שיפוע זה הגיע עד לערוץ הטירופיאון, העמק שחצה את העיר בעת העתיקה, במטרה להוות מכשול נוסף במערכת שהגנה על המבצר.

בנוסף נמצאו באזור החפירות אבני קלע מעופרת, ראשי חצים מברונזה ואבני בליסטראות, המהווים הוכחה לקרבות הקשים שהתנהלו במקום בימי החשמונאים בנסותם לכבוש את המבצר, שניצב כ"עצם בגרונה של העיר". על פי המקורות, אנשי ירושלים סבלו קשות מיושבי המבצר שבו שכנו אנשי צבא שכירים ויהודים מתייוונים. מערכת הביצורים האיתנה עמדה בפני כל ניסיונות הכיבוש, ורק ב-141 לפני הספירה, בתום מצור ממושך והרעבתם של אנשי חיל המצב היווני, עלה בידי שמעון החשמונאי להכניעם.

"תגלית מרעישה זו מאפשרת לראשונה לשחזר את המציאות היישובית ואת מראה העיר, ערב פרוץ מרד החשמונאים. הממצאים הארכיאולוגיים החדשים מעידים על הקמת מצודה מבוצרת כהלכה, שנבנתה על מצוק הסלע הגבוה ושולטת על מדרונותיה התלולים של גבעת עיר דוד", אמרו הארכיאולוגים ד"ר דורון בן עמי, יאנה צ'חנוביץ ושֹלומה כהן, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות.

"מצודה זו חלשה מקרוב על כל דרכי הגישה אל המקדש, וניתקה אותו מחלקיה הדרומיים של העיר. המטבעות הרבים מימי המלכים אנטיוכוס הרביעי ועד ימי אנטיוכוס השביעי, והמספר הרב של קנקני יין שיובאו מהמערב לירושלים והתגלו באתר מספקים עדות לזמן שבו חיו במצודה, וכן לזהות הנוכרית של יושביה".

את חפירות המצודה שהחלו בגן לאומי עיר דוד כבר לפני עשור מממנת עמותת אלע"ד שמתפעלת את הפעילות בגן הלאומי. בחג חנוכה הקרוב ייפתח האתר לציבור הרחב, והעמותה תקיים סיורים מודרכים שבמהלכם ניתן יהיה להתרשם מהממצאים החדשים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

תגוביות:

1.אנטיוכוס אפיפנס (הידוע בכינויו "הרשע") מת כמה שנים לאחר שהשתלט על יהודה, והמכבים ניצלו את מלחמות הירושה בין בניו ואחייניו. הם כרתו ברית עם אחד ואחר כך זיגזגו לשני ומצאו בני ברית אצל הרומאים וכך הצליחו לשרוד.

החשמונאים לא היו עצמאיים. הם שלטו בממלכת יהודה ברשות השלטון ההלניסטי שמינה את שמעון לכהן גדול ונשיא על ישראל, אבל העלו מס לאימפריה השלטת. הם ניצלו היטב את הקונפליקט בין בית תלמי ממצרים לבית סלווקוס מאנטיוכיה והחליפו נאמנויות בהתאם.

עוד כדאי לדעת שבני הברית הכי טובים שלהם היו הרומאים והספרטנים ובזכותם הם שלטו תקופה ארוכה יחסית, עד אשר מלחמת אחים בין הורקנוס ואריסטובולוס (אחים מבית חשמונאי) פוררה את הממלכה והרומאים שכרתו ברית עם אחד מהאחים הללו - השתלטו על המדינה סופית ובכך החלה התקופה הרומית בארץ (שנת 63 לפני הספירה).

2.מצודת החקרא (ביוונית - Aκρα, אקרא) - היתה מצודה בירושלים שנבנתה על ידי אנטיוכוס אפיפנס בתקופת החשמונאים. המצודה נחרבה בידי שמעון בן מתתיהו.

מקור השם "חקרא" במילה היוונית "אַקְרָא" שפירושה מצודה (בארמית: "חקרא"). מצודת החקרא נבנתה בירושלים על ידי אנטיוכוס אפיפנס בסמוך לשנת 169 לפנה"ס, במקום גבוה השולט על בית המקדש ועל סביבתו. המצודה שימשה את אנטיוכוס להצבת חיל מצב סלאוקי בירושלים ולשליטה במקדש.

גם לאחר ניצחונותיו של יהודה המכבי במרד החשמונאים, וטיהורו של בית המקדש, נותרה החקרא בידי הסלאוקים ותומכיהם המתיוונים. יהודה צר על החקרא בשנת 164 לפנה"ס אך נאלץ לסגת על מנת לצאת לעזרתה של בית צור עליה צר צבאו של אנטיוכוס החמישי. בעיר נוצר מעין "מאזן אימה" בו שלטו היהודים באזור הר הבית, בעוד שהסלאוקים ותומכיהם שלטו במצודת החקרא, וכל צד משתמש בשטח שבשליטתו על מנת לפגוע בצד השני.

בשנת 153 לפנה"ס ניסה יונתן החשמונאי לצור על החקרא, זאת לאחר שבמסעות כיבושיו שחרר את הארץ מן הסלאוקים והמתיוונים, ושרידיהם של המתיוונים התבצרו בחקרא ועמם חיל מצב סלאוקי. יונתן נכשל בכך, והחקרא (וכן הביצורים בבית צור) המשיכה להיות מעוזם האחרון של המתיוונים.

אחיו של יונתן ויורשו, שמעון החשמונאי הצליח לכבוש את החקרא ביום כ"ג באייר שנת 141 לפנה"ס. נפילת החקרא סימנה את סופו של השלטון הסלאוקי בארץ, ואת סופם של המתיוונים.

3.וכך כתוב על החקרא (המצודה) בספר מכבים א':

כך ראשיתה, בפרק א'

(לה) ויבצר (אנטיוכוס) את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה. (לו) וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה. (לז) ויארבו מעל המצודה למקדש ה', וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים. (לח) וינוס כל אזרח בישראל מירושלים, וזרים ישבו תחתם. ותהי העיר זרה לזרעה, ותקיא את בניה. (לט) מקדשה היה לשמה, ומועדיה נהפכו לאבל. (מ) שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין, ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדריה.

וכך אחריתה, בפרק יג'

(נ) ויושבי המצודה אשר בירושלים מסוגרים בתוכה, אין יוצא ואין בא לקנות או למכור. (נא) ויהי כי נשבר להם מטה לחם וימותו רבים מרעב ומחוסר כל. (נב) ויצעקו אל שמעון לתת להם את ימינו, וייתן להם את ימינו ויגרשם מעל המצודה, ויחטא אותה ויסר כל שקוץ מקרבה. (נג) ויהי בשנת מאה ושבעים ואחת בחודש השני בשלושה ועשרים יום בו, ויבואו אל המצודה בזמירות ובכפות תמרים בכינורות ובעוגבים ובנבלים, ויהללו את ה' אשר פדם מיד הצר הצורר אותם. (נד) ויצווה שמעון לחוג את היום הזה שנה בשנה. (נה) ויקם חומות על הר הבית אשר על יד המצודה, וישב שם הוא וכל האנשים אשר אתו.

4.תוספת לממצאים שנמצאו בעבר - מטמון ובו מאות מטבעות זהב נחשף בחפירות של רשות העתיקות בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים. "זהו אחד ממטמוני המטבעות הגדולים והמרשימים שנתגלו בירושלים - לבטח הגדול והחשוב לתקופתו"

http://www.antiquities.org.il/artic...

http://www.mynet.co.il/articles/0,7...

5.בג"ץ דחה שורת עתירות שהוגשו על ידי ארגוני שמאל וקומץ תושבים ערבים במטרה לעצור את החפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד ואת עבודות הפיתוח שנערכות במקום. בית המשפט קבע כי "חשיפת צפונות העבר שהיו טמונות מאות ואלפים בשנים בבטן האדמה היא נדבך מרכזי של המחקר הארכיאולוגי" והוסיף "כי יש לעבודות אלה חיוניות עבור המחקר, הציבור והעם היהודי".

*********

אנטיוכוס זה כאן! נמצאה בירושלים מצודת החקרא החשמונאית

https://www.youtube.com/watch?v=pHs...

************







ליה 07.11.1509:04
79. בית כנסת החורבה בירושלים בתגובה להודעה מספר 0
ליה 04.12.1514:47
80. ''חותם חזקיהו משיב לחיים את סיפורי התנ''ך'' בתגובה להודעה מספר 0
לדברי ד"ר אילת מזר, הכתובת והסמלים על ה"בולה" המלכותית מעידים שהיא משלהי שלטונו של אחד מהמוערכים במלכי יהודה וי-ם

"כשהבנו מה יש לנו בידיים – זה היה רגע משתק. היינו בהלם", שחזרה הארכיאולוגית ד"ר אֵילַת מזר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים את תחושתה ותחושת צוותה עם גילוי טביעת החותם, "בולה", של המלך חזקיהו בכבודו ובעצמו. אחרי שקראו את הכתובת על הבולה, לדברי מזר, "היה צריך קצת להירגע ולשבת למחקר. אבל אני מודה שבלילה הראשון היה לי קשה עם זה, זה היה כבד. לא ידעתי למה, אבל היתה לי הרגשה שזה דבר גדול".

הדבר הראשון שעשתה למחרת היה לקרוא מה שכתבו חוקרים אחרים על בולות מאותה תקופה.

"מישהו סיפר על פגישה שהיתה דווקא בבית של סבא שלי, הארכיאולוג פרופ' בנימין מזר, שבה פרופ' נחמן אביגד – שהיה אז די זקן - אמר לאבי שלפני מותו הוא היה רוצה לזכות לראות חותם או טביעת חותם של אחד ממלכי ישראל או יהודה", סיפרה מזר ל'מקור ראשון', "אז נפל לי האסימון. אם זה מה שהבן אדם הזה, שהיה המדריך שלי בעבודת המאסטר, מבקש ומייחל לו – ההרגשה שלי מוצדקת. באמת יש בידי משהו ענק".

מזר וצוותה מנהלים חפירה ארכיאולוגית מדוקדקת בת שנים רבות באזור המכונה 'העופל', השוכן במורדות העיר העתיקה בירושלים, באזור עיר דוד והכפר סילוואן.

טביעת החותם התגלתה בינות לאשפה שהושלכה בימי חזקיהו מתוך בניין ממלכתי ששימש לאחסון מוצרי מזון. הבניין עצמו הוא חלק ממערך מבנים, ובכללם בית שער ומגדלים, שהקמתם מתוארכת למחצית השניה של המאה העשירית לפני הספירה - לפני כ-3,000 שנה, בימי שלמה המלך. אלו הם "ביצורי העופל", קריית השלטון שבנו מלכי יהודה הראשונים בשטח המחבר בין עיר דוד להר הבית.

יחד עם הבולה הזו נמצאו עוד 33 בולות שהוטבעו בחותמות של אחרים, חלקם נושאים שמות עבריים.

על פיסת החימר שהוטבעה בחותמו של המלך מופיעים הכתובת "לחזקיה (בן) אחז מלך יהדה" (בעברית עתיקה), סמל שמש עם כנפיים נטויות מטה ושני סמלי ענח' – "מפתח החיים", הירוגליף מצרי המסמל חיי נצח. סביב הכיתוב והסמלים יש שקע מעוגל שהותירה מסגרת הטבעת שבתוכה שובץ החותם.

טביעת החותם של המלך חזקיהו אינה מרשימה בגודלה. "זה משהו קטנצ'יק", תיארה מזר, "פחות מגודלה של ציפורן האצבע הקטנה, אבל המשמעות שלה חשובה - ענקית. זו עדות כתובה בלתי רגילה שמתייחסת למלך עצמו, וההקשר הארכיאולוגי המובהק שלה הוא למבנים הממלכתיים שנמצאים בעופל, הרובע המלכותי של ירושלים בתקופת בית ראשון. בשוק העתיקות מסתובבים כל מיני בולות כאלה ואחרות המיוחסות למלך חזקיהו, אבל זו הפעם הראשונה שהחותם נמצא בהקשר ארכיאולוגי ובחפירות מדעיות", הדגישה ד"ר מזר.

תגלית מתקופת בית ראשון

חמש שנים עברו מאז שהתגלתה טביעת החותם בעופל ועד שהממצא פורסם לציבור השבוע. "החלטנו לשלוח לסינון רטוב חלק מהאדמה שחשפנו בחפירות - כך יש סיכוי לגלות ממצאים קטנים שבדרך כלל הולכים לאיבוד בסינון יבש", הסבירה מזר את תהליך הגילוי, "את האדמה שלחנו למתקן הסינון בעמק צורים למשך כמה חודשים, ואת הממצאים קיבלנו חזרה ב-2010. עשינו רישום ראשוני מסודר בכל בולה, קראנו את הדברים הכי ראשוניים ואת המילים הכי ברורות, ואז ראינו בבולה שלנו שמדובר כביכול בחזקיהו ומלכיהו. אחר כך המילים היו משובשות, עזבנו אותן עד לקריאה נוספת ובינתיים עסקנו בפרסום ממצאים אחרים.

"כשחזרנו אל החותם הבחינה רעות בן-אריה, השותפה לפענוח החומר האפיגרפי (הכתוב – ד"מ) הקדום, שיש נקודות בין המילים, ולא יכול להיות שמדובר במלכיהו - זה חייב להיות 'מלך' ונקודה אחריו. כתבו נקודה אחרי כל מילה, כדי להבהיר שאלו שתי מילים נפרדות. מאותו רגע העסק התבהר לחלוטין". כל זה קרה ביולי השנה, והמחקר המחודש על טביעת החותם ארך חודשיים ופורסם בכרך הראשון של דו"ח החפירות בעופל.

לדברי החוקרים, הסימנים על החותם מעידים שהוא נעשה בערוב ימיו של חזקיהו.

בראשית שלטונו התבססו סמלי הממלכה והמנהל וסמלו האישי של המלך על דגם החרפושית - החיפושית זבלית פרעה, שהיתה סמל מצרי לעוצמה ושלטון.

בהמשך הסמלים הללו השתנו לדגם השמש המכונפת, המדגיש את החסות הא-לוהית המקנה לשלטון את עוצמתו. השערתה של מזר היא שחזקיהו שינה את הסמלים בעקבות השפעה אשורית, או בשל הכרתו הגוברת במשמעותה של חסות א-לוהי ישראל על שלטונו. בקצה כל כנף מוטבע סמל חיי נצח, שנוסף כנראה לאחר שחזקיהו הבריא ממחלת השחין שאיימה על חייו בסביבות 704 לפני הספירה.

חזקיהו עלה לשלטון בשנת 725 לפני הספירה, ושנות מלכותו ביהודה היו כ-35 שנה. הוא היה בנו של המלך אחז ואביו של מנשה. הוא נחשב במסורת כצדיק ומחולל רפורמות, כולל בתחום הפולחן. הוא הגן על ירושלים מסנחריב כשצר על העיר, ואף שממלכתו סבלה מהתנכלויות האימפריה האשורית היא השתרעה מדרום השומרון ועד בקעת באר-שבע. הבירה ירושלים היתה בתקופתו עיר גדולה, מוגנת וחזקה.

מי שרוצה לצעוק, שיצעק

טביעת החותם קשורה לבולות אחרות שהתגלו בעיר דוד: אלה של יהוכל בן שלמיה וגדליהו בן פשחור שנמצאו לפני שבע שנים, וזו של גמריהו בן שפן הסופר שגילה פרופ' יגאל שילה לפני 33 שנה. "השנים הראשונים היו שרים בממלכת צדקיהו, ומוזכרים בספר ירמיהו. עד היום הם היו הפקידים הבכירים ביותר שבולות בשמותיהם התגלו בעיר דוד", הסבירה מזר, "היום עלינו מדרגה: יש בידינו חותם של המלך".

הגילוי מתקשר גם לחשיפות אחרות הנוגעות לתקופת בית ראשון, כמו המבנה שנטען כי הוא ארמון המלך דוד שחשפה מזר עצמה, ותגליות ליד מעיין השילוח המיוחסות לתקופה קדומה אף יותר - אלף שנה לפני הקמת הבית הראשון – ומציגות היטב את עומק ההיסטוריה הירושלמית. "כל אחד יודע את עברו ברמה האישית, התרבותית וגם הלאומית", הבהירה מזר את חשיבות החפירות בעומק העבר הירושלמי, "ההיסטוריה של ירושלים מגוונת. כאן נחשפים שרידים שמעידים על כך שיש הרבה מאוד ריאליה בסיפור המקראי. ירושלים אכן היתה בירת הממלכה היהודית, ובמקום הזה אכן התקיימה פעילות ממלכתית ענפה כפי שהתנ"ך מספר לנו. ומי שרוצים לצעוק אחרת – שיצעקו".

מזר הצרה על כך שאין באפשרותה לערוך חפירות בהר הבית. "לו היינו חופרים שם היינו מגלים שרידים של אותה פעילות, כולל בית המקדש וחורבותיו והמבנים הנלווים מתקופת בית ראשון", אמרה הארכיאולוגית, "אך לצערי זה בלתי אפשרי. כבר עשרות שנים לא נותנים לקיים חפירות ארכיאולוגיות במתחם הר הבית. זה חבל מאוד, בפרט כי לא שומרים על הסטטוס-קוו ויש בהר פעילות של בנייה ושל הרס עתיקות ללא פיקוח וללא חפירות מסודרות. זה הרס חד-כיווני מצער מאוד, כי הוא לא ניתן לתיקון".

מזר סיכמה את משמעות החותם לארכיאולוגיה הישראלית: "גילוי החותם המלכותי מחייה באופן בלתי אמצעי את סיפורי התנ"ך על המלך חזקיהו ועל הפעילות הממלכתית שהתקיימה כאן בירושלים. ההיסטוריה שלנו מושרשת כאן היטב, ואלה עובדות. ידיעת ההיסטוריה מפרה וחשובה לכל הווה, ובוודאי לעתיד, וטוב שיש ממצאים שמזכירים לנו את ההיסטוריה שלנו".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...




ליה 08.12.1509:41
81. בעקבות הכתר האבוד - המסע אחר ספר התנ''ך היקר והעתיק בעולם בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 08.12.15 בשעה 09:47 בברכה, ליה

סרט תיעודי חדש מבקש להתחקות אחר עקבותיו של ספר התנ"ך העתיק ´כתר ארם צובא´ שחלק ממנו נעלם וכנראה נגנב

כתר ארם צובא, ספר התנ"ך העתיק בעולם, יעמוד במרכזו של סרט תיעודי חדש חדש. קמפיין למימון המונים לצורך הפקת הסרט יצא לדרך ובקרוב יופק הסרט שיגולל את סיפורו של ספר התנ"ך העתיק והיקר בעולם – 'כתר ארם צובא' ושל קהילת יהודי חאלב.

הסרט "בעקבות הכתר האבוד" הינו סרט דוקומנטרי המבוסס על עדויות שטרם נשמעו בעניין הברחתו של כתר ארם צובא, הכינוי שניתן לספר התנ"ך העתיק והמיוחד, ששליש ממנו נעלם וכנראה נגנב. הסרט ימחיש את העדויות ויפתח אותן בצורה קולנועית מיוחדת, תוך שימור מסמכים נדירים ושחזור מנהגים האופייניים לקהילת יוצאי חלב.

יוצרי הסרט מספרים כי הסרט יווצר במטרה לחשוף ולספר את האמת מאחורי היעלמותו של הכתר וניכוסו בידי הממסד. "כשהתחלתי לחקור מחדש את סיפור הכתר גיליתי שמה שמוכר בתור הגרסה הרשמית, אינו בהכרח האמת ובוודאי שלא כל האמת" מספר במאי הסרט אבי דבאח. "כנכדו של עזרא דבאח, שהיה שמש בית הכנסת הגדול בחלב, החלטתי לפתוח מחדש את סיפור היעלמותו של כתר ארם צובא ואת השיח הציבורי סביבו. בימים אלה, כשהעיר חאלב בוערת, וזקני העדה החאלבית הולכים ומתמעטים, אני רוצה לפתוח מחדש את הפצע והשאלה הבלתי פתורה של הקהילה החאלבית בפרט, וקהילות המזרח בכלל, שאוצרות התרבות שלהם נוכסו בידי הממסד. הקהילה החאלבית היא כנראה היחידה ש"הרימה ראש" כנגד הממסד ופתחה במאבק משפטי, שהוסתר מעין הציבור. אנחנו מחזירים את המשפט אל הציבור, במטרה לפצות על העוול ולאחות את הקרע", טוען דאבח.

כתר ארם צובא הוא כתב היד העברי העתיק ביותר של התנ"ך שנחתם במאה התשיעית בטבריה.

הרמב"ם סמך את ידו עליו כעותק המדויק והחשוב ביותר שקיים.

הוא נשמר במשך מאות שנים בבית הכנסת הגדול בחאלב שבסוריה.

הקהילה האמינה כי הכתר שומר עליה, ושמרה עליו בקפדנות ונחישות בעולם מוסלמי עויין.

הכתר העסיק חוקרי תנ"ך והיסטוריונים, ובהם קאסוטו ובן צבי, שביקשו להביאו ארצה ונתקלו בהתנגדותם של זקני העדה.

בשנות ה-50, לאחר פרעות ביהודי חאלב הוברח הכתר לישראל דרך טורקיה.

בהגיעו לארץ התברר כי שליש מדפיו נעלמו. קיימות לא מעט גרסאות סותרות לגבי היעלמותם של הדפים החסרים, שערכם מוערך במיליוני דולרים ומתנהל סביבם דיון ער בקרב אספני עתיקות בינלאומיים.

הסרט ישחזר התרחשויות הנוגעות להברחת הספר ויתמקד בעדויות שטרם נשמעו לגבי היעלמות הדפים החסרים.

עם הגעתו לישראל נלקח הכתר מרשות קהילת יהודי חאלב, שחלק ניכר ממנה כבר עלה ארצה. ראשי הקהילה לא יכלו לשתוק על גזלת הסמל הרוחני החשוב ביותר שלהם ותבעו את נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, שהכתר הגיע אליו בדרך שעדיין לא נחשפה.

המשפט התנהל בדלתיים סגורות ובסיומו הוחלט כי הכתר יישאר בשליטת מכון בן צבי ולא בידי הקהילה.

בעליו החדשים של ספר התורה במכון בן צבי, לא דאגו לו לתנאי שימור נאותים ולמעשה במשך כ-25 שנה אחסנו אותו בארון פשוט בתנאים לקויים.

הכתר החל להתפורר.

רק בהתערבותם של אנשי הקהילה החאלבית ובראשם הסופר אמנון שמוש, שוחזרו דפי הקלף והועברו לשמירה בתנאים הולמים.

הסרט "הכתר האבוד" מעוניין לעורר דיון ציבורי רחב בדבר החלטת בית המשפט דאז, החלטה שמשמעותה ניכוס סמלים וסממנים תרבותיים בידי הממסד ולתת מקום גם להקשר הרחב יותר של הסיפור, כפי שמשתקף בפרשת ניכוסם והעלמתם של מאות כתבי יד עתיקים וספרי תורה של יהדות תימן.

יוצרי הסרט פונים כעת למימון המונים באתר הדסטרט והם מקווים לאסוף את הסכום הנדרש כדי לקדם את הפרויקט המרתק.

http://www.kipa.co.il/tarbut/65542....


ליה 27.02.1611:11
82. דבש בלי עוקץ: ממצא חסר תקדים בעמק בית שאן. שורות של כוורות שלא היו כמותן בעולם העתיק בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 27.02.16 בשעה 12:32 בברכה, ליה

מדוע התגוררו בעיר ישראלית עתיקה, לצד 2,500 התושבים, גם יותר ממיליון דבורים? מי היה מסוגל לאכול כל כך הרבה דבש, וכיצד הצליחו הדבורים לשרוד? תערוכה חדשה מציגה ממצאים מפתיעים ותעלומה גדולה: שורות של כוורות שלא היו כמותן בעולם העתיק

סוף הקיץ סימן את דמדומי עוד עונת חפירה בגדול התלים בעמק בית־שאן. אחרי תשע עונות הצטיידו המתנדבים מבית ומחו"ל בעוד מנת אורך נשימה השמור לארכיאולוגים, ועמלו על חשיפת ריבועי חפירה אחרונים בתל־רחוב.

בשנים האחרונות ראו את העיר הכנענית קורמת לה עור וגידים לנגד עיניהם: מבנים בעלי ארכיטקטורה ייחודית צצו ממעבה האדמה, רחובות ורחבות פנימיות הדגימו תכנון עירוני מוקפד, והמון כלי קרמיקה ופולחן לימדו על עיר גדולה ומשגשגת שהתקיימה בימי ראשית המלוכה בישראל.

זמן קצר לפני אריזת הפקלאות הבחין מנהל החפירה, פרופ' עמיחי מזר, במראה לא שגרתי שמגיח בינות למבנים, ממש בלב מתחם בתי המגורים: פדחת ראשו של גליל גדול וחלול. אורך החפץ שנחשף היה 80 ס"מ וקוטרו 40, והוא עשוי בוץ לא צרוף.

סקרנותם של חברי המשלחת התעוררה. הם המשיכו במלאכת ההברשה, וראו כיצד לצדו של הגליל מתגלה אחד נוסף, בקוטר ובאורך דומים. את הגליל השני סתמה דופן מבוץ, ובאמצעה חור. משמאלו החל להיחשף גליל נוסף, שנראה שכוח הרסני גרם לו לקרוס לתוך עצמו.

"אני מסתכל על שלושת הגלילים הללו, ופשוט לא מבין מה אני רואה", אומר לנו מזר, חתן פרס ישראל לחקר הארכיאולוגיה לשנת 2009. "מסביב הכול מפויח, רובד שלם של חורבן ואפר, ואני מוצא את עצמי בוהה במשך שעות בממצאים. פתאום באה לי הברקה: אני עומד מול כוורות. כנראה אי־שם בתת־המודע שלי ישבו תמונות של כוורות מסורתיות שראיתי במוזיאון או בשטח, והן שנתנו לי את הרעיון".

השנה הייתה 2005. זמן קצר קודם לגילוי ההוא, שקדה במכון וייצמן דבורי נמדר על הישורת האחרונה בעבודת הדוקטורט שלה, שבמסגרתה עבדה על זיהוי מולקולות של דונג דבורים בכלי חרס עתיקים ממדבר יהודה. בעקבות התגלית הנדירה בעיר רחוב נקראה נמדר לדגל, ויחד עם צוות חוקרים משולב שקדה על אנליזה כימית של דפנות שניים מהגלילים. כעבור שבועיים היא כבר חזרה עם תשובה. ההרכב הכימי שמוצה לא הותיר ספק באשר לטיב הממצאים - אלה אכן כוורות.

התגלית הממה את החוקרים. עדויות כתובות ומצוירות באשר לתעשיית דבש במזרח הקדום כבר היו מוכרות, אבל לא נמצאה ולו עדות ארכיאולוגית אחת למכוורת בעולם העתיק. אחרי שסיומה של עונת החפירה קטע את חשיפת הממצאים והשאיר את המשלחת כשחצי תאוותה בידה, העונה הבאה השיבה את החופרים מלאי העזוז אל סנסציה נוספת.

אט־אט הם חשפו שלושה טורים מקבילים של כוורות, כל אחד מהם בעל שלוש קומות לפחות. על סמך הממצאים העריכו החוקרים כי במקום היו בין מאה למאתיים כוורות, רובן ככולן בעלות אותה צורה: גלילים ארוכים בעלי מידות זהות, חתומים מצדם האחד בכיסוי בוץ שבאמצעו חור המאפשר לדבורים להיכנס ולצאת, ובצדם השני - מכסה נפתח בעל ידית, שבאמצעותו רדו את הדבש.

הפתעה גדולה נוספת בעונה זו של החפירות – שימשיכו עד 2012 - הייתה חומר שחור שנמצא בשתיים מהכוורות. "נאוה פניץ־כהן, מנהלת החפירות בשטח המכוורת, העלתה את האפשרות שמדובר בחלות דבש שרופות", משחזר מזר. "ואז היא אומרת: 'אני רואה כאן שרידי דבורים'. אלה היו גושים גדולים יחסית ומבריקים. על מנת לגלות במה מדובר תרתי אחר כתובת מתאימה, וכך שמעתי על פרופ' גיא בלוך, חוקר מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, שעוסק במנגנון הזמן במוח הדבורים.

"לקח לנו זמן לשכנע אותו לגעת בזה בכלל, כי לכאורה מה לו ולזה. בסוף הוא נעתר לנו, הכניס את הממצא למיקרוסקופ אלקטרוני, ונדהם – מתחת לעדשה נגלו אליו שרירים, כנפיים, רגליים ועיניים של דבורים מלפני קרוב ל־3,000 שנה. השרידים היחידים של דבורים מהעולם העתיק. הוא אמר לי 'שמע, אני חייב לראות את הממצא בשטח', הגיע למקום, וגם הוא השתכנע שיש לנו פה מכוורת. מהרגע הזה התחילה סאגה ארוכה של מחקר".

להמתיק את העונש

"כמו שמשאת נפשו של הארכיאולוג היא לחשוף ממצא שכמותו עדיין לא נודע בארכיאולוגיה, ויזרע אור חדש על היבטים רבים בחיי העבר, כך אוות נפשו של האוצֵר במוזיאון היא להיות הראשון להציג את הממצא המרעיש ברבים. אין ספק שתל־רחוב מגשים את מאווייהם של הארכיאולוג והאוצר כאחד", אומרת לי האוצרת ד"ר עירית ציפר בכניסה לתערוכה החדשה במוזיאון ארץ ישראל - "דבש מלכים".

חלת הדבש המפוחמת, צילומי המיקרוסקופ, כתובות הרות משמעות ועוד שרידים רבים וחשובים מהחפירות בתל, מוצגים בתערוכה ומלמדים על עיר שהייתה חלוצת גידול הדבורים במזרח התיכון הקדום.

בשיתוף עם מכוורת יד־מרדכי תשוחזר בקרוב בשטח המוזיאון כוורת שתדגים את עקרונות פעולתה של המכוורת שהייתה בתל־רחוב. מי שסבלנותו פוקעת, יכול בינתיים לחזות בתיעוד של מכוורות כאלה גם מכפרים ערביים־ישראליים.

על קיר המוזיאון מוצגות תמונות שצולמו בח'רבת אלקום ובנחף, ומגלות דמיון מפליא לממצאי תל־רחוב. גם בתמונה שצולמה בשנות השבעים באלמיניא שבמצרים נראות שורות של כוורות עשויות טין בלתי צרוף, ערומות זו על זו. כוורות כאלה ניתן לראות גם בכרתים, ירדן, קפריסין, טורקיה, איראן, מדינות במזרח אפריקה ועוד.

העדויות האתנוגרפיות שיש בידי החוקרים מאפשרות להעריך את תפוקת הדבש בתל־רחוב. מכל כוורת בודדת ניתן היה לרדות בממוצע 5־3 ק"ג דבש בכל שנה, וכן 0.5־0.7 ק"ג דונג - כמויות שעלו בהרבה על הצריכה הפרטית של בני המקום, ומעידות על מכוורת תעשייתית גדולה שערכה הכלכלי רב.

התגלית של מזר ואנשיו סוקרה בהרחבה בעולם, ועשתה דרכה לכל ספר שעוסק בתולדות המזון או במסורת הדבוראות. "תביני, מכוורת תל־רחוב היא לא רק יחידה מסוגה, היא המכוורת היחידה שהתגלתה אי־פעם בארכיאולוגיה", אומר מזר. "בדקתי את כל ארצות המזרח הקדום - מצרים, אנטוליה, מסופוטמיה וסוריה, בדקתי גם בעולם האגאי, ואין כל ממצא כזה. אפילו בתקופה היוונית־רומית, למשל בערים ידועות כמו פומפיי, לא גילו מכוורות תעשייתיות. יש לנו מהתקופה הזו כלי חרס ששימשו ככוורות בודדות, אבל זאת המכוורת היחידה שידועה לנו מהעולם העתיק, וכאן החידוש".

אז מה כן היה לנו? עדויות כתובות. למשל של תחותמס השלישי, ממלכי מצרים הבולטים, שכבש את ארץ ישראל וסוריה במאה ה־15 לפנה"ס. רק לפני כשבועיים מצא מטייל בקרני־חיטין חותם בצורת חיפושית, ששמו של המלך מופיע עליו. באחת התעודות מספר לנו תחותמס כי נשא עמו מהאזור שלל של 430 כדי דבש. בתעודה אחרת ציין תשלום מס שכלל 264 כדי דבש.

חמישה תיאורי כוורות וייצור דבש מופיעים בציורי קיר ובתבליטים מצריים, החל מהאלף השלישי לפנה"ס ועד לאמצע האלף הראשון. בכולם מופיעות שורות הקנלוני עשויות הטין. אחד מהם, מעניין במיוחד, מגיע מקברו של הפקיד המצרי הנודע רח'מירע. 600 שנה קודם לימי פעילותה של המכוורת בתל־רחוב, התמלא הקבר בציורי קיר המציגים סצנות יומיומיות, ואלה הפכו ברבות הזמן למקור חשוב להבנת חיי המצרים באותה תקופה.

באחד הציורים נראות שלוש כוורות גליליות מונחות זו על זו. למולן מצויר דבוראי שלא שכח להתאפר בבוקר, והוא שעון על ברכיו ואוסף את חלות הדבש בקערות. רעהו בעל החצאית עומד מעליו ומחזיק קערה שממנה מזדקרות להבות אש.

כאן מתוארת למעשה טכניקת העישון המוכרת בתעשיית הדבש גם היום: רדיית הדבש גורמת לדבורים לחוש מאוימות והן מתחילות לתקוף, וכדי להרגיע אותן מחדירים עשן לכוורת. הדבורים חשות בסכנה המוכרת להן עוד מימי שבתן בעצים, כששרפות יער היו עניין של שגרה, והן זוללות דבש כדי להתמלא במצבורים לשעת חירום. אז, על בטן מלאה הן פורשות לסייסטה, וכך יכול הדבוראי המצרי לעבוד בשקט ולשוב לתמרוקיו.

בטקסטים מצריים נזכר הדבש כממתיק מזונות, כחומר גלם בייצור משחות ותרופות, וכבסיס למתנות מלכותיות. הדבורה, אומרת ציפר, מופיעה גם במיתוס החתי, שמייחס לה מעמד חשוב. החוק החתי קובע עונש מיוחד לגנבי כוורות מאוכלסות או נחילי דבורים: "באחד החוקים נאמר שפעם העונש על גנבה כזו היה חשיפת הגנב לעקיצות דבורים, אבל העונש הומתק בקנס כספי", מציינת ציפר.

עבודה איטלקית

בטקסים פולחניים קדומים שימש הדבש כאחד המוצרים שהוקרבו לאלים. לא בכדי מופיע בתורה איסור מפורש להעלותו על המזבח - "כי כל שאור וכל דבש לֹא תקטירו ממנו אִשֶׁה לַה'" (ויקרא ב', י"א). ריבוי כלים פולחניים באזור המכוורת בתל־רחוב, מעלים את האפשרות שפולחן דבש התקיים גם כאן.

55 פעמים נזכר הדבש בתנ"ך, פעם אחת בלבד נזכרות הדבורים - ולא כענף ייצור חקלאי. בדרכו אל האישה הפלשתית שלקח מהעיר תמנה למורת רוחם של הוריו, פגש שמשון בכפיר אריות "וישסעהו כשסע הגדי".

נחיל דבורים התנחל אז בגוויית האריה, ושמשון רדה ממנה את הדבש. האנקדוטה גם מצאה דרכה אל החידון שחד שמשון במשתה חתונתו, והפך למרחץ דמים בסופו. התנ"כי השני שאכל דבש דבורים היה יהונתן, כשפספס את השבועה שהשביע אביו את העם לפני מלחמת מכמש. שאול דרש שלא לאכול דבר עד הערב, יהונתן מצדו אסף במקלו מיערת הדבש וטעם.

16 פעמים מופיע הצירוף "ארץ זבת חלב ודבש", והשאלה הנשאלת היא באיזה דבש מדובר. הדעה הנפוצה, המקבלת חיזוק ברוב הלקסיקונים עד היום, אומרת שהכוונה לדבש המופק מפירות - דבש תמרים או תאנים, או אולי הדיבס, דבש הענבים.

מחקר טקסטואלי מעניין טוען כי חלק ניכר ממופעי הדבש בתנ"ך מתייחס דווקא לתוצרתן של הדבורים. "בשנת 2006, בין גילוי שלוש הכוורות הראשונות לחשיפת המכוורת הגדולה, חוקרת תנ"ך בשם ד"ר טובה פורטי מאוניברסיטת בן־גוריון פרסמה מאמר באנגלית שעסק במונח דבש במקרא", מספר מזר. "מטעמים פילולוגיים לחלוטין היא הגיעה למסקנה שברוב המקרים, הכתוב מתייחס לדבש דבורים. אחרי שנים, כשהממצאים מתל־רחוב הגיעו לידיעתה, היא פרסמה מאמר נוסף בעברית שבו היא שילבה את התגלית שלנו".

אגב, לא רק הדבורים נעדרות מהתנ"ך, אלא גם העיר רחוב עצמה. לו היה מדובר בעיר קטנה וזניחה - ניחא, אבל הכרך האמור ישב על 100 דונם ומנה 2,500 נפשות לערך, עיר מפוארת במונחי הזמן העתיק. "השטח שלה דומה לגן ציבורי בינוני של תקופתנו, אבל אז סדרי הגודל היו אחרים לגמרי", מחדד מזר את הקושי. "בתקופה העתיקה אוכלוסיית הערים הייתה הרבה יותר קטנה. ירושלים בימי דוד הייתה בת 50 דונם, מגידו - 80 דונם. כלומר, רחוב היא עיר גדולה בהשוואה לערי התקופה".

כיאה לאחת מעשרים ערי מדינה גדולות שיושבות תחת ריבונות האימפריה המצרית, העיר מופיעה בכמה מקורות כתובים מצריים ואכדיים. היא מוזכרת גם בכתובת מאוחרת יותר (והיחידה מתקופת הברזל), על קיר מקדש אמון בכרנך שבמצרים, שם מנציח פרעה שושנק הראשון - המוכר יותר בשמו התנ"כי השיקי שישק - את מסעו לארץ ישראל.

כלומר, יש לנו כאן עיר מרכזית מתקופת המקרא, עם מכוורת תעשייתית אדירה – ובתנ"ך היא לא נזכרת, וגם לא ענף הגידול.

מזר: "התנ"ך לא חתם איתנו חוזה שהוא יספר לנו הכול. יש בו הרבה סיפורים על ממלכת ישראל הצפונית, אז לכאורה הייתי מצפה שהעיר רחוב, שהתקיימה כל תקופת המלוכה ועד המאה השמינית לפנה"ס, תופיע בו. אבל מה לעשות - היא לא, ואין לי דרך להסביר זאת. כך גם לגבי תעשיית הדבש, והמקרא הרי נותן די הרבה מידע חקלאי. אם טובה פורטי צודקת במאמר המרתק שלה, אז יש אזכור יפה לדבש דבורים".

אם הדבורים נזכרות במקרא ואם לאו, בתל עצמו הן נוכחות בהחלט. רצה החוקר בלוך לתת בהן סימנים. אחרי שביקר בשטח, מיהר ליזום קשר עם שני חוקרי סיסטמטיקה של דבורים (כלומר, המיון שלהן לזנים ותתי־זנים): סטפן פוקס מאוניברסיטת גתה שבגרמניה, וטיאגו פרנקוי מאוניברסיטת סן־פאולו בברזיל.

על סמך מדידות של עורקי הכנפיים הגיעו השניים למסקנה ששרידי הדבורים שנמצאו בתל־רחוב אינם תואמים את תכונות המבנה של הדבורה הסורית, אלא את אלה של הדבורה האנטולית. זו האחרונה עומדת גם היום בבסיס תעשיית הדבש הטורקית, שהיא השנייה בגודלה בעולם.

דבוראים ישראלים קשישים עוד זוכרים היטב את הדבורה הסורית ומעלליה. לעומת הדבורים האיטלקיות, שיובאו ארצה מאז שנות השישים, הדבורה הסורית ניחנה במזג ים־תיכוני אופייני: אלימה, עוקצנית, קשה לגידול ובעלת תנובת דבש נמוכה. הדבורים האירופיות הביאו איתן מזג נעים ותנובה יפה, והשתדלו להשאיר את העוקץ בבית.

"דיברתי לאחרונה עם מגדל דבורים שהיה מדריך בשנות החמישים, ומתגורר היום בבית אבות בשורש", מספר מזר. "הוא אמר לי - 'הדבורה הסורית הזאת היא קטסטרופה'. הוא עוד זוכר איך הביאו לכאן את הדבורה האיטלקית השקטה, ואפשר היה להרים חלת דבש עם מיליון דבורים עליה בידיים לא מוגנות, ושום דבר לא קרה.

"לפני כמה שנים נכחתי בכנס דבוראים ברחובות, והגיעו עשרות מגדלי דבורים מטורקיה. הם דיברו על הדבורה האנטולית, ומתברר שהיא נהדרת מבחינת התפוקה ונוחות הגידול. זה אולי גם מסביר מדוע באימפריה החתית, שמרכזה היה באנטוליה במאה ה־14 וה־13 לפנה"ס, גידול דבורים נזכר בחוקים ובמיתוסים. העובדה שגילינו את הדבורה האנטולית כאן היא מדהימה, כי היא מראה שאנשי תל־רחוב כנראה ייבאו נחילי דבורים מטורקיה.

"הנתון הזה מעורר קשיים חדשים במחקר, הפעם בחזית הביולוגית: מלכת הכוורת מזדווגת עם זכרים, שמתים זמן קצר אחרי לידתם. הדבורים הפועלות חיות שלושה חודשים. בנחיל מיובא כזה, המלכה תחזיק מעמד שלוש שנים, אבל כל היתר ייעלמו. עם מי היא תזדווג בהמשך חייה? עם זכרים מקומיים, סוריים. אז מה עשינו? כלומר, יש לנו בעיה להבין איך עבד המנגנון של הייבוא ומה הוא דרש. אנחנו כן סוברים שעמד מאחוריו גוף שלטוני רציני, שניהל קשרים כלכליים בין־לאומיים".

תרגיל עוקץ

שאלה נוספת שנותרה פתוחה היא מדוע יושבי העיר רחוב ראו צורך למקם כוורות בין בתי המגורים. אם אכן – בהסתמך על מחקרים אתנוגרפיים - היו בעיר בין מאה למאתיים כוורות, וכל כוורת הכילה 12 אלף דבורים, מדובר על כ־1.5 מיליון דבורים שחיות בתוך עיר צפופה מאוד. מדוע לא להציב את הכוורות בשדות העמק? עם כל הכבוד לחברות האנטוליות הנוחות, סביר להניח שגם להן מדי פעם משתחרר העוקץ. כאן, מתוודה מזר, אנחנו נכנסים לשלב האהוב על הארכיאולוגים, ופחות על מבקרי התחום: השלב הספקולטיבי.

"בסוגיה הזאת אין לי תשובה טובה. העליתי כאן סברת כרס, שגורסת שכנראה הייתה למכוורת חשיבות מעבר לדבש, ואני מכוון כמובן לעניין שעוות הדבורים, הדונג. השעווה הייתה חשובה מאוד לתעשייה אחרת, ואני מנסה לקשור אותה עם ממצא ארכיאולוגי שהתגלה לפני למעלה מעשור ופורסם לאחרונה. בחפירות בח'רבת אלנחס באזור פינאן שבירדן, מול עין־יהב, נתגלה מכרה נחושת אדיר־ממדים שאין לו מקבילים במזרח התיכון הקדום.

כידוע, גם בבקעת תמנע ישנו מכרה נחושת, ושניהם תוארכו בעזרת פחמן 14 למאה ה־9־10 לפנה"ס - מקביל לתקופת המכוורת. המכרה מלמד שבתקופה זו הייתה תעשיית נחושת חשובה מאוד בערבה. לצורך מלאכת יציקת הנחושת נדרשה שעוות דבורים, ואני שואל את עצמי האם ייתכן כי נחושת מהערבה ודונג מהמכוורת בתל־רחוב שימשו יחד את ממלכת ישראל.

"בספר מלכים מוזכר ששלמה יוצק כלי נחושת עצומים למקדש במעבה האדמה בין סוכות ובין צרתן. סוכות וצרתן נמצאות בבקעת הירדן, 35־15 ק"מ דרומית לתל־רחוב. אני טוען שסיפורים כאלה לא סתם נכתבים בתנ"ך, הם משקפים איזושהי מציאות גם אם לא חייבים לקרוא אותם כפשט. ייתכן שהסיפור של שלמה משקף קיום של תעשיית מתכת גדולה מאוד. ייתכן שהיו גם מכוורות נוספות שטרם מצאנו".

הזיקה בין שעוות דבורים לתעשיית המתכת עוברת בטכניקת יציקה הנהוגה גם היום, והייתה בשימוש כבר בתקופה הכלקוליתית, 6,000 שנה אחורנית - "שיטת השעווה האבודה" (lost wax). על מנת לצקת פסל או אובייקט מתכת אחר, יוצרים את צורתו בדונג, ועוטפים את הדונג בטין.

אחר כך מחממים את הטין, וכך הדונג נמס ונשארת תבנית, שאליה יוצקים את המתכת. לא רחוק ממקום מושבנו, בביתו של מזר שבשכונת רמות הירושלמית, ניצבת אנדרטת מגילת האש המפוארת, מעשה ידיו של נתן רפפורט. גלילי הברונזה האימתניים נוצקו בשיטה זו, כשאת הטין מחליף גבס.

הילולת רחוב

את המכוורת המקורית של תל־רחוב כבר אי אפשר לראות בשטח. במשך כמה שנים ניסו מזר ושותפיו לשמר אותה, אבל ללא הועיל. במאמץ אדיר העבירו את אחת מהכוורות להר הצופים עם העפר שבתוכה, ושם היא שוכבת עד היום, גוססת לאטה. שחזור הוא בלתי אפשרי מכיוון שהחומר מתפורר, ומה שנותר להתרפק עליו הם הצילומים והציורים. למעשה, כבר כשנחשפה המכוורת היא הייתה מחוצה תחת מפולת, כתוצאה ממה שנראה כשרפה אדירה וחורבן.

הכוורות, כאמור, הן לא המידע היחיד שמספק לנו תל־רחוב על העבר. העיר רחוב התקיימה כבר מהמאה ה־15 לפנה"ס, ושרדה את המאות ה־12 וה־11, כשערים רבות בארץ נכחדו. במאות 9־10, תקופת המכוורת, הפכה העיר לחלק מממלכת ישראל, ובשלהי התקופה חוותה הרס אלים.

האחראי הוא כנראה חזאל מלך ארם, מי שהפך את ארם־דמשק לאימפריה החולשת על חלקים נרחבים מארץ ישראל. כתובת תל־דן - מצבת הניצחון שלו והראיה הארכיאולוגית המובהקת היחידה שמזכירה את בית דוד - מלמדת על פועלו המדמם של חזאל בארץ.

בקרב רמות גלעד, אחת המלחמות הרבות בין ארם לישראל, נפצע יורם מלך ישראל. יהוא בן נמשי, אחד משרי צבאו, נמשח באותם ימים למלך על ידי שליחו של אלישע הנביא. יהוא הגיע אל יורם לביקור חולים, והחליט לחסוך ממנו את הכאבים: הוא הרג אותו ואת אחזיה מלך יהודה. לא סתם הפך גיבור ראשי בהצגה שעולה בשנית בימים אלה בתיאטרון הבימה.

נראה שהגילויים בתל־רחוב עזרו למלא כמה משבצות בעבודת השורשים של יהוא. "תל־רחוב מצטיין בכך שנמצאה בו קבוצת הכתובות הגדולה ביותר באתר אחד מאותה תקופה. רובן כתובות על גבי קנקנים, שמגלות לנו כמה משמותיהם של אנשי העיר", מסבירה ציפר.

בכניסה לתערוכה מוצגים הקנקנים הכתובים. ניכר שעברו תהליך רפאות ארוך, עליו הייתה אמונה בין השאר רעייתו של מזר, אורה. על שניים מהם מוזכר השם נמשי. האחד התגלה בשטח המכוורת, עם הכתובת "לנמשי". על השני, שנמצא במבנה בתל, כתוב "לשקי נמשי". "נמשי במקרא הוא אביו או סבו של יהוא, או שם משפחתו", אומרת ציפר. "ל' היא ציון שייכות - 'של'. 'שקי' הוא כמו שר משקים. כלומר, הכתובת מתייחסת לפקיד גבוה ממשפחת נמשי, או למי שעבד בשירותה".

"אני סבור שיהוא יצא מהעיר הזאת", טוען מזר. "שם משפחתו מופיע פעמיים בתל־רחוב, ופעם נוספת בתל־עמל הקרוב".

אם יהוא הגיע מכאן, זה מצביע על כך שבמאה התשיעית לפנה"ס התגוררו כאן ישראלים?

"במאה התשיעית כן. התל נמצא אז תחת שלטונו של אחאב מלך ישראל, וכנראה בתקופה זו חיה משפחת נמשי. אני לא יודע בוודאות, אבל ייתכן בהחלט שמוצאה הוא מהאוכלוסייה הכנענית המקומית. אם קוראים את תחילת ספר שופטים, מבחינים שכל אזור עמק בית־שאן, עמק יזרעאל והחוף באזור דור המשיך להיות כנעני, והישראלים סיפחו אותו מאוחר יותר, כאשר הממלכה התחילה להתפתח.

"הכנענים המשיכו להתקיים, ולאט־לאט הם נספחו לממלכת ישראל ועברו תהליך של ישראליזציה. כמו כן היו משפחות ישראליות שהתמקמו בתל. כלומר, ישנה אפשרות שמשפחת נמשי היא משפחה מקומית שמקבלת את הזהות הישראלית, וליהוא כבר יש שם עם המרכיב התיאופורי 'יהו'. כך או כך, כנראה מדובר במשפחה חשובה מאוד, משפחת עילית, שכן מסתמן שהיא הייתה בעלת הכוורת".

נחזור לשלב ההשערות, אבל הפעם נעוף איתן רחוק. הפעם הן נוגעות בבית מעניין ביותר שנמצא בתל ואין לו כל מקבילה מבחינת המבנה שלו. הבית הזה כולל שמונה חדרים, המחולקים בין שני אגפים. לכל אגף כניסה נפרדת, אבל חדר קטן אחד מחבר בין השניים ומאפשר תנועה ביניהם.

הבית עשיר בממצאים: ספסלים שנמתחו לאורך הקירות, שני מזבחות בכניסה לחדר הקטן, למעלה מ־220 כלי חרס שרבים מהם קשורים בסעודה ומזון, כלי פולחן ייחודיים, ממגורה יחידה במינה, ותבנית ליציקת פסלונים וצלמיות ששימשו לחזית המזבח. התגלית החשובה ביותר היא כתובת בדיו אדומה ובאותיות גדולות - "אלישע", כשהאות א' משוחזרת.

"אפשר לטעון בהחלט שזה שם של מישהו אקראי, אבל אני התפתיתי לומר - ושוב אני מודה שאני חוטא בסופר־ספקולטיביות - שאולי צריך לקשור את המקום לפעילותו של הנביא אלישע בן שפט", אומר מזר. "הוא אמנם נולד באבל־מחולה, כעשרה ק"מ מדרום־מזרח לעיר רחוב, אבל הוא התייחד במעשי נסים שעשה כשהוא נע ונד ברחבי ממלכת ישראל. הוא גם זה שיוזם את המלכת יהוא בן נמשי, כלומר יש קשר ישיר בן אלישע לבין יהוא.

אם נכונה הסברה הקודמת שלי, שמוצאו של יהוא מרחוב, ואם הכתובת 'אלישע' מופיעה כאן בסמיכות לממצאים כל כך מיוחדים, מדוע לא לומר שאלישע היה פעיל ברחוב לתקופה מסוימת? אני מציע שהבניין המיוחד הזה שימש לטקסים ופעילות פולחנית, וארחיק ואומר שאולי כאן אלישע קיבל פני אנשים ונערכו סעודות לכבודו ובחברתו. העובדה שישנם שני מזבחות בכניסה לחדר, והעובדה שמצאנו כל כך הרבה כלים שקשורים בסעודות, מזכירות לי את מה שקורה היום בנתיבות. ייתכן שגם כאן היו מעין חגיגות או טקסים שקשורים לאדם קדוש.

"תמיד אני נזכר בביתו של הרבי מלובביץ' - היה תור ארוך של אנשים שעמדו שעות כדי להגיע אליו, ואז התחילה מין סירקולציה: מקבלים אוכל, מתפללים, כל אחד מקבל דולר, ויוצאים החוצה. בדמיון הפרוע שלי אני רואה משהו כזה כאן, עם האיש יוצא הדופן הזה".

מישהו כבר כעס על הפרשנות שנתת למבנה?

"לעת עתה לא. דווקא חשבתי שיהרגו אותי. כתבתי את ההשערה בכתב־עת שוויצרי יוקרתי העוסק בחקר ביקורתי של המקרא, ועד כה איש לא הגיב, כולל העורכים. תראי, לזהות אנשים מהתנ"ך בממצאים ארכיאולוגיים, זה כמעט תמיד בעייתי ומעורר חשדות שהאדם רודף פרסום. הייתי רוצה מאוד לראיין את אחד מתושבי תל־רחוב, אבל זה ככל הנראה כבר לא יקרה. כארכיאולוג, אני צריך לדבר במקומו. מבחינה זאת ארכיאולוגיה היא תחום מחקר מפונק: אף אחד לא יכול לקום, לערער ולהגיד 'מה פתאום, אני זוכר שזה היה אחרת'".

http://www.nrg.co.il/online/55/ART2...




ליה 11.04.1617:18
83. מרכז עולמי לייצור זכוכית נחשף. זו עדות לכך שארץ ישראל היוותה מרכז ייצור בקנה מידה עולמי בתגובה להודעה מספר 0
במהלך חפירה שנערכה באתר העבודות של פרויקט הקמת המסילה, בין צומת העמקים וצומת יגור, נתגלו שרידי הכבשנים הקדומים בארץ.

תגלית ארכיאולוגית עולמית נחשפה לאחרונה בחפירה של רשות העתיקות במסגרת פרויקט הקמת רכבת העמק של חברת נתיבי ישראל.

במהלך חפירה שנערכה באתר העבודות של פרויקט הקמת המסילה, בין צומת העמקים וצומת יגור, נתגלו שרידי הכבשנים הקדומים בארץ, שייצרו זכוכית גולמית בכמויות מסחריות. כבשנים אלה, בני כ-1600 שנה לערך (משלהי התקופה הרומית), מעידים על כך שארץ ישראל הייתה אחד ממרכזי ייצור הזכוכית החשובים ביותר של העולם העתיק.

לדברי יעל גורין-רוזן, ראש מדור זכוכית ברשות העתיקות, "מדובר בתגלית חשובה מאוד לתולדות תעשיית הזכוכית בארץ ישראל ובעולם כולו. העדויות ההיסטוריות מהתקופה הרומית מספרות שאזור עמק עכו היה ידוע בחול המשובח שנמצא בו, שהתאים ביותר לייצור זכוכית. בדיקות כימיות שנעשו לכלי זכוכית מתקופה זו, שנתגלו עד כה באתרים באירופה ובספינות טרופות באגן הים התיכון, העידו על כך שמקור הזכוכית באזורנו. כעת, לראשונה, נמצאו הכבשנים שבהם יוצר חומר הגלם שמהם הופקו כלים אלו".

חפירת הכבשנים עוררה בשבועות האחרונים התרגשות רבה בקרב חוקרי זכוכית בכל העולם, אשר הגיעו במיוחד לארץ כדי להתרשם מהתגלית.

לדברי פרופ' איאן פריסטון מיוניברסיטי קולג' בלונדון, המתמחה בזיהוי המרכיבים הכימיים של הזכוכית, "זו תגלית מרעישה, שיש לה משמעות רבה להבנה של כל מערכות הסחר הבינלאומי בזכוכית בעת העתיקה. זו עדות לכך שארץ ישראל היוותה מרכז ייצור בקנה מידה עולמי, ומכאן נפוצה לכל רחבי הים התיכון ואירופה".

האתר בעל החשיבות העולמית התגלה במקרה בקיץ האחרון בתוואי רכבת העמק החדשה, ע"י מפקח רשות העתיקות הארכיאולוג עבד אל-סלאם סעיד. במהלך עבודות תשתית להקמת המסילה בקו שמחיפה מזרחה, ראה לפתע בחתך גושי זכוכית, רצפה ושכבת אפר. הוא עצר את העבודה במקום, והחל בחפירה ארכיאולוגית, שתוצאותיה החשובות מתבררות היום.

לדברי עבד אלסלאם סעיד, מנהל החפירה הארכיאולוגית, "חשפנו שברי רצפות, שברי לבנים מזוגגות מקירות ומתקרת הכבשנים, ושבבי זכוכית גולמית נקייה. ההתרגשות שאחזה בנו כשהבנו את חשיבות הממצאים היתה גדולה ביותר".

ניסים פרץ, מנכ"ל חברת נתיבי ישראל אמר: "מסילת העמק היא פרויקט תחבורתי חשוב ואסטרטגי הצופה פני עתיד תוך שמירה על העבר ומורשת "רכבת העמק" ההיסטורית. התגלית הארכאולוגית החשובה הזאת שבה ומזכירה לנו את השליחות הציונית שבה אנו עוסקים - פיתוח מדינת ישראל ותשתיות התחבורה שלה".

הכבשנים שנחשפו היו בנויים משני תאים: תא אחד אשר אליו הוכנסו חומרי בעירה ליצירת חום גבוה מאוד, ותא התכה - אליו הוכנסו חומרי הגלם של הזכוכית (חול ים נקי ומלח הנתרן), שהותכו יחד בטמפרטורה של כ-1200 מעלות, במשך שבוע-שבועיים, עד ליצירת גושי ענק של זכוכית גולמית שמשקלם הגיע ל-10 טונות ואף יותר. בסוף התהליך הכבשנים קוררו, גושי הזכוכית הגדולים שנוצרו שוברו לגושים קטנים יותר, ונמכרו לבתי מלאכה לצורך התכה חוזרת ליצירת כלים.

בתקופה הרומית הקדומה התרחב מאוד השימוש בזכוכית בשל תכונותיה: שקיפותה, יופייה, עדינות הכלים ומהירות הכנת הכלים בשיטת הניפוח, שנכנסה לשימוש באותו זמן והוזילה את ייצור הכלים. מהתקופה הרומית ואילך היתה הזכוכית בשימוש כמעט בכל משקי הבית, והיא נכנסה לשימוש גם בבנייה הציבורית: לחלונות, פסיפסים וכלי מאור. כתוצאה מכך נדרשו כמויות גדולות של זכוכית גולמית והחלו לייצר זכוכית במרכזים מיוחדים בכמויות גדולות מאוד. המפעל שנמצא בחפירה הוא דוגמא לאחד ממרכזי הייצור הקדומים האלה.

בלוח תעריפים שהפיץ הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס בראשית המאה ה-4 לספירה נכתב שישנם שני סוגי זכוכית: הראשון מכונה זכוכית יהודאית (מארץ ישראל) והשני - זכוכית אלכסנדרונית (מאלכסנדריה שבמצרים). הזכוכית היהודאית היתה ירקרקה וזולה יותר מזו המצרית.

השאלה היתה היכן המפעלים שייצרו את אותה זכוכית יהודאית שנודעה כמותג ברחבי האימפריה הרומית ומחירה נכתב על גבי לוחות אבן למען הגינות הסחר. התגלית הנוכחית משלימה את החוליה החסרה במחקר, ומצביעה על מקום ייצורה של הזכוכית היהודאית המפורסמת.

בעוד מספר חודשים יוכל הציבור כולו להתרשם מהתגלית, שתוצג לראווה בבית חינוך כרמל זבולון שבתחום המועצה האזורית זבולון.

נציין שבעבר נמצאו כבשנים לייצור זכוכית באפולוניה בהרצליה מהמאה ה- 6 או ראשית המאה ה-7 לסה"נ, כ-200 שנה מאוחר יותר מהתגלית הנוכחית. המפעל הגדול ביותר הידוע עד כה מהעת העתיקה נחשף בשכונת בית אליעזר בחדרה ותוארך למאות 8-7 לסה"נ, והעדות המאוחרת ביותר לייצור זכוכית בארץ נמצאה בבית שערים (הסמוכה לח' עסאפנה) תוארכה לשלהי המאה ה-8 וראשית המאה ה-9 לסה"נ.

אולם, הכבשנים שנמצאו כעת הם הקדומים ביותר שנמצאו עד כה בארץ. מצב השתמרותם הטוב יחסית מאפשר הבנה טובה יותר של תהליך הייצור. כעת מקווים החוקרים להתחקות, באמצעות ההרכב הכימי של הזכוכית, אחר דרך יצוא הזכוכית לכל רחבי האימפריה הרומית.

תעשיית הזכוכית הגולמית בח' עסאפנה היתה חלק מאזור תעשייתי נרחב שבו היו בתי בד, גתות, ובית מלאכה לייצור כלי זכוכית שנחפר בשנות ה-60 על ידי משלחת אמריקאית.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...






ליה 08.06.1613:14
84. מטמון מטבעות כסף נדיר מהתקופה החשמונאית התגלה במודיעין בתגובה להודעה מספר 0
מטמון מטבעות כסף נדיר מהתקופה החשמונאית התגלה במודיעין

מטמון מטבעות כסף מהתקופה החשמונאית (126 לפני הספירה) נחשף בחודש אפריל בחפירה ארכיאולוגית בהשתתפות בני נוער שמנהלת רשות העתיקות לפני הקמת שכונה חדשה בסמוך למודיעין, ביוזמת עיריית מודיעין-מכבים-רעות. המטמון הוחבא בנקיק סלע, בצמוד לקיר של אחוזה חקלאית מרשימה שהתגלתה במהלך החפירה במקום.

לדברי אברהם טנדלר, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "מדובר במטמון מטבעות כסף נדיר מסוף התקופה ההלניסטית, ובו שקלים וחצאי שקלים (טטרדכמות ודידרכמות), שנטבעו בעיר צור, והנושאים את דמותם של המלך אנטיוכוס ה-7 ושל אחיו - דמטריוס השני.

המטמון שמצאנו הוא עדות מרתקת לכך שאחד מבני האחוזה, שחסך מהכנסותיו במשך חודשים, והיה צריך לעזוב את הבית מסיבה לא ידועה, הטמין את כספו בתקווה לשוב ולאסוף אותו, אך נראה שמזלו לא שפר עליו והוא לא חזר. מרגש לחשוב שמטמון המטבעות חיכה כאן 2,140 שנה עד שחשפנו אותו".

שרת התרבות והספורט ח"כ מירי רגב ברכה על הגילוי החשוב.

לדבריה, "המטמון והאחוזה בני האלפיים מעניקים לנו, פעם נוספת, עדות ארכיאולוגית בלתי אמצעית להתישבות יהודית רצופה במשך מאות שנים באזור ירושלים ויהודה. מדובר בעוד עדות מרגשת לקשר של העם היהודי לארצו ולמולדתו".

לדברי ד"ר דונלד צבי אריאל, ראש ענף מטבעת ברשות העתיקות, "המטמון, הכולל 16 מטבעות בסה"כ, מכיל מטבע אחד או שניים מכל שנה בין השנים 135–126 לפני הספירה, וסה"כ יש בו ייצוג ל-9 שנים עוקבות. נראה שבאיסוף המטבעות הושקעה מחשבה, ולא מן הנמנע שהאדם שהטמין את המטמון היה אספן מטבעות; הוא פעל ממש כפי שבולאים ואספני מטבעות מנהלים אוספים היום".

לדברי אברהם טנדלר, "מממצאי החפירה שלנו עולה, שבמהלך התקופה החשמונאית, הקימה משפחה יהודית אמידה על הגבעה הזו אחוזה חקלאית. בני המשפחה נטעו על הגבעות הסמוכות עצי זית וגפנים, והם גידלו דגנים בעמקים.

בסמוך לאחוזה הולך ונחשף בחפירה אזור תעשיה של האחוזה, ובו בית בד ששימש להפקת שמן זית ומחסנים לאחסון השמן. בחלקות החקלאיות הסמוכות לאחוזה נחשפו עשרות גתות חצובות בסלע, המלמדות על גידול הגפן ותעשיית היין במקום. בית האחוזה נבנה מקירות איתנים, כדי לספק ביטחון מפני מסעות כיבוש ושודדים".

בחפירה נמצאו מטבעות ברונזה רבים שטבעו השליטים החשמונאים, ועליהם שמות אחד השליטים, כגון יהוחנן, יהודה, יהונתן או מתתיה ותוארו: כהן גדול וראש חבר היהודים. הממצאים מעידים כי האחוזה המשיכה לפעול לאורך התקופה הרומית הקדומה. תושבי האחוזה היהודים הקפידו על דיני טומאה וטהרה: הם התקינו ביישובם מקוואות טהרה והשתמשו בכלים מאבן קירטון, שלפי ההלכה, אינם מקבלים טומאה.

בחפירה נמצא רמז לכך שתושבי האחוזה השתתפו גם במרד הראשון נגד הרומאים, שפרץ בשנת 66 לספירה: על גבי מטבעות מתקופה זו שנחשפו באחוזה, מצוין התאריך "שנת שתים" למרד, וכן הסיסמה "חרות ציון".

האחוזה המשיכה לפעול גם לאחר חורבן בית המקדש, בשנת 70 לספירה. "נראה, כי תושבי המקום לא התייאשו מהתקווה לעצמאות מרומא, והם התכוננו היטב ללחימה במסגרת מרד בר כוכבא", אומר טנדלר. "במהלך חפירת האחוזה ראינו איך לקראת המרד, מילאו תושבי האחוזה את שורת חדרי המגורים הצמודה לקיר החיצוני של המבנה באבנים גדולות, וכך יצרו חומה מבוצרת. כמו כן, גילינו מערכות מסתור שנחצבו בסלע - מתחת לרצפות בית האחוזה. מערכות אלו חיברו בעזרת מחילות בין בורות מים, בורות אחסון וחדרי מסתור. באחד משטחי החפירה הסמוכים נחשף מקווה טהרה מרשים ביופיו; כאשר העמקנו בחפירת המקווה, התגלה בפנינו פתח למערכת מסתור מסועפת, שבתוכה נמצאו ממצאים רבים מזמן מרד בר כוכבא".

הממצאים הייחודיים ישומרו כפארק ארכיאולוגי בלב השכונה העתידית החדשה של מכבים-מודיעין-רעות.

https://www.0404.co.il/#/post/57566...


ליה 15.06.1611:06
85. עתיקות בנות אלפי שנים נתפסו בחנות בירושלים בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 15.06.16 בשעה 11:17 בברכה, ליה

מאות ממצאים עתיקים בהם מטבעות הנושאים את שמות החשמונאים, כדים מיוחדים לאחסון בשמים, נתפסו במהלך פשיטה על חנות מזכרות בירושלים.

ברשות העתיקות אומרים כי החנות סחרה בהם ללא רשיון ובקרוב יוגשו כתבי אישום נגד בעליה.

ראשי חץ מברונזה, מטבעות הנושאים את שמות החשמונאים, כדים מיוחדים לאחסון בשמים ועוד מאות פריטים בני אלפי שנים שהוצעו למכירה בחנות בירושלים נתפסו אתמול (ג') במהלך פעולה מבצעית של היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות. הפשיטה התבצעה לאחר קיום פעילות סמויה בחנות, שבה נמכרו לבלשי רשות העתיקות פריטים עתיקים.

ד"ר איתן קליין על המבצע:

החל מחודש מרס נכנסו לתוקף תקנות חדשות, המחייבות את סוחרי העתיקות בישראל לנהל את המלאי המסחרי שברשותם, באמצעות מערכת ממוחשבת שפותחה על ידי רשות העתיקות.

המהלך, שיאפשר מעקב אחר הפריטים, נועד למנוע מסוחרי עתיקות "להלבין" עתיקות בלתי חוקיות, שמקורן בשוד עתיקות וחפירה בלתי חוקית באתרים ארכיאולוגים, תוך מחיקת הידע על המורשת התרבותית מהארץ ומהעולם, תמורת בצע כסף. חנות המזכרות סחרה בעתיקות בקניון היוקרתי, על אף שלא קיבלה רשיון לכך.

המפקח על המסחר בעתיקות ברשות העתיקות, ד"ר איתן קליין, אמר: "עד שהותקנו התקנות היה בשוק העתיקות מצב פלאי, שבו הממצאים תמיד היו בשפע על המדפים, זאת למרות שהסוחרים דיווחו על מכירות חלשות ביותר.

דיווחים אלה מעלים תהיות בדבר יכולת ההישרדות המרשימה של החנויות הללו לאורך עשרות שנים.

בפועל, ברור כשמש שעל מנת לספק את הסחורה, נשדדו אתרי עתיקות בישראל ובעולם, וההיסטוריה נמכרה למרבה במחיר.

הפעילות שביצענו בחנות בממילא הינה חלק מפעילות נרחבת שמתבצעת בשוק העתיקות, שמטרתה שמירה על נכסי התרבות של מדינת ישראל, השייכים לכל אזרחיה ומניעת 'הלבנת' העתיקות הגנובות באמצעות המלאי המסחרי של סוחרי העתיקות המורשים".

ברשות העתיקות אמרו כי בימים הקרובים יוגש כתב אישום כנגד בעל החנות, החשוד בסחר בלתי חוקי בעתיקות. את תגובת בעל החנות לא היה ניתן להשיג.

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...








ליה 03.07.1610:07
86. בית הכנסת הנמוך בעולם בתגובה להודעה מספר 0
"מעמקים", העתק של בית הכנסת העתיק שהתגלה סמוך לעין גדי לפני כיובל שנים, יוקם בקרוב בתחום הקיבוץ • אם הבולענים, שכבר פגעו קשות באזור ים המלח, יאיימו גם על הפסיפס בן 1,600 השנה באתר העתיקות - יועתק גם הוא • חשיפה ראשונה של התוכנית

לפני כ־1,600 שנה רשמו אנשי הקהילה היהודית בנווה המדבר עין גדי לצד רצפת הפסיפס המרהיב של בית הכנסת שלהם את המילים המסתוריות הבאות: "כל מי שגורם מחלוקת בין איש לחברו, או אומר לשון הרע על חברו לגויים, או גונב את חפצי חברו, או מי שמגלה את סוד העיירה לגויים - זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות - הוא ייתן את פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים. ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה".

המילים הקשות הללו, שלימים זכו לכינוי "קללת עין גדי", נתגלו מחדש באופן אקראי לפני כיובל שנים. זה קרה בשעת חריש בשדה; תחילה התגלו סימנים להימצאותו של בית כנסת עתיק וייחודי. אחר כך נחשפה רצפת הפסיפס. הכתובת עצמה פוענחה שנים אחדות לאחר מכן.

"סוד העיירה", כך משערים החוקרים בני זמננו, טמון בנוסחה הסודית של תהליך הפקת שמן האפרסמון וגידולו, שיהודי עין גדי שמרו עליה מכל משמר. האפרסמון נחשב לטוב שבבשמים בעת העתיקה; מוצר הייצוא היוקרתי ביותר של ממלכת יהודה בתקופת בית שני ואף לאחר מכן. הארכיאולוג פרופ' יזהר הירשפלד שנפטר לפני כעשור, הספיק לפני מותו לחשוף חלקים מהסוד השמור הזה: שלושה מתקנים, לא הרחק מאתר בית הכנסת העתיק של עין גדי, שאותם זיהה כמתקנים להפקת תמציות בושם מצמח האפרסמון (הבלזם).



•••

עכשיו, שנים רבות אחרי שנכתבה הקללה, הביאה הפגיעה הכלכלית המתמשכת שמכת הבולענים מנחיתה על אזור עין גדי ותושביו, להחלטה יוצאת דופן: "העתק" של בית הכנסת העתיק יוקם כאטרקציה תיירותית־דתית בתחום קיבוץ עין גדי, על צלע ההר המובילה ליישוב.

כיאה לבית הכנסת הנמוך בעולם הוא ייקרא "מעמקים". בית הכנסת החדש יוקם על פי הדגם והקונספט של בית הכנסת העתיק, אבל אין מדובר בשחזור של אחד לאחד.



הדמיה של "מעמקים", בית הכנסת שיוקם בקיבוץ // צילומים: באדיבות רשות הטבע והגנים, באדיבות צבי פסטרנק, אורית בורטניק

חלק מהממצאים ומהכתובות שהוצאו לאורך השנים מבית הכנסת העתיק של עין גדי ומוצגים כיום במוזיאון רוקפלר ובמוזיאון הכט בחיפה, יועברו אל מרכז המבקרים החדש שיוקם לצד בית הכנסת "מעמקים". גם "כתובת הקללה" תשוכן שם. רק אם יתקרבו הבולענים גם אל הפסיפס הנדיר - שמצבו האובייקטיבי אינו מזהיר - ויאיימו גם עליו, יועתק גם הוא אל בית הכנסת החדש.

כ־1,400 יהודים חיים בששת יישובי המועצה האזורית תמר, אוכלוסייה שאינה דתית. היוזמה להקמת בית הכנסת הראשון באזור זה מאות בשנים לא באה מהם. חלק מהם, כנראה מיעוט, אף מתנגד לה. מאחורי הפרויקט החדש עומדים ראש המועצה האזורית תמר, דב ליטבינוף, והאדריכל צבי פסטרנק, שעוסק כבר שנים בהפיכת יישובים "רגילים" ליישובים תיירותיים.

"מעמקים" נולד כ"מענה כלכלי־תרבותי" לפגיעת הבולענים הקשה באזור, כאלטרנטיבה יהודית תיירותית יציבה יותר, מול הנזק העצום שהבולענים מביאים על אזור עין גדי. ליטבינוף מדבר על "מוקד חדש של עלייה לרגל עבור תיירים מכל העולם". ההתרגשות שנלווית לשחזור בית כנסת כה עתיק חורגת מהפן הכלכלי.



500 בולענים בשנה

הבולענים שעליהם נכתב לא מעט, פגעו, פוגעים ומאיימים להמשיך לפגוע באזור עין גדי ובאזורים סמוכים לו לאורך החוף המערבי של ים המלח. מעט רקע על תופעת הטבע המפורסמת הזאת הכרחי להבנת העלילה:

לפני 40 שנה, בשנת 1976, עמד מפלס ים המלח על מינוס 398 מטרים מתחת לפני הים. בראשית 2016 הגיע מפלס הים למינוס 430 מטרים, ובעוד כ־20 שנה הוא עתיד, על פי התחזיות, לרדת בעוד כ־25 מטרים.



צילומים: באדיבות רשות הטבע והגנים, באדיבות צבי פסטרנק, אורית בורטניק

קצב הירידה גובר עם השנים. אם בעבר המפלס ירד בכשישה מטרים בכל עשור, בעשור האחרון הוא איבד כבר 11 מטרים. הגורם העיקרי להתייבשות המואצת של ים המלח הוא תפיסת המים הזורמים אליו על ידי ישראל, ירדן וסוריה. ככל שהים בורח פנימה, קצב היפערות הבולענים גדל. ב־1996 נספרו כ־200 בולענים. ב־2006 נמנו כ־1,800, ובשנה שעברה הגיע מספרם לכ־5,500. מדי שנה נפערים 500 נוספים.

ישראל נעזרת כיום בלוויין של סוכנות החלל האיטלקית שמפיק הדמיית רדאר של האזור, כדי לצפות מראש את מיקום היווצרות הבולענים. אזורים רבים לאורך ים המלח כבר נפגעו. אזור עין גדי ספג מכה קשה במיוחד. ב־1998 נסגר חניון הקמפינג שלו. אחר כך ננטשו חלק ממטעי התמרים וצמרותיהם נכרתו. תחנת דלק סמוכה פונתה אף היא. קטע מכביש 90 הסמוך נסגר בשל סכנת קריסה והוסדר מעקף דרך המטעים החקלאיים של עין גדי. המראות אינם מלבבים, בלשון המעטה: סוכות מציל וחופים נטושים, מדרגות ירידה לים ורציפי עץ שנותרו הרחק מאחור בלב המדבר, כבלים וצינורות שנותרו תלויים באוויר ומבנים שקרסו אל תוך בולענים.

בבית הכנסת העתיק, הסמוך עתה ל"כביש המטעים", שעוקף את כביש 90 (ובאטרקציות אחרות באזור), עדיין מבקרים כ־400 אלף תיירים מדי שנה. הסכנה עדיין לא הגיעה אל האתר העתיק, אבל בקצב הזה - אין לדעת מה יילד יום.

בניית בית הכנסת החדש "מעמקים", במתכונת בית הכנסת העתיק על צלע ההר, נועדה בראש ובראשונה להזריק דם חדש לוורידים המסתיידים של התיירות באזור, לייצר אטרקציה תיירותית משמעותית ולמשוך לאזור קהלים רחבים מהארץ ומחו"ל. ראש המועצה האזורית תמר, ליטבינוף, הטיל את מלאכת התכנון המחודש על האדריכל פסטרנק, יליד דימונה, שמוביל כבר שנים פרויקטים לעידוד תיירות מקומית בפריפריה מטעם משרדי הממשלה. פסטרנק תיכנן בעבר פרויקטים ביישובי הצ'רקסים והדרוזים בצפון. הוא פיתח מודל להפיכת יישובים רגילים ליישובים תיירותיים ופעל ברוח זאת במקומות כערד, בית אשל שליד באר שבע ונאות הכיכר.



דב ליטבינוף, ראש המועצה תמר. "הפסיפס יישאר במקומו" // צילום: ליאור מזרחי

את "מעמקים" החדש פסטרנק ומועצת תמר מבקשים להפוך למרכז תרבות דתית, מורשת והיסטוריה של עין גדי בפרט ואזור ים המלח בכלל. בניית המתחם מתוכננת להימשך כשנתיים. העבודות צפויות להתחיל בראשית 2017. התקציב - 6 מיליון שקלים - עדיין לא גויס במלואו. משרד הדתות, כך נראה, ישתתף גם הוא.

"מעמקים" טרם אושר פורמלית על ידי ועדת התכנון המקומית. ליטבינוף, שעומד בראשה, משוכנע שיזכה לברכת הדרך. התוכנית משתרעת על פני כ־600 מ"ר. היא כוללת אולם תפילה בשטח של כ־300 מ"ר שיכיל כ־150 איש, מקווה ואולם אירועים. לצד "מעמקים" וכחלק ממנו יוקם מרכז מבקרים ובו תצוגה של ממצאים ארכיאולוגיים שונים מבית הכנסת העתיק, שכיום מפוזרים במוזיאונים ברחבי הארץ.

ליטבינוף יודע שהוא יצטרך להתגבר על התנגדות חלק מהחברים בקיבוץ עין גדי לבניית בית כנסת של ממש ביישובם, אבל מאמין שהתוכנית תעבור. "מעמקים", הוא אומר, "יהיה עוגן תיירותי מחודש לאזור שלנו שסבל לא מעט בשנים האחרונות. עיקר המשתמשים שיתפללו בפועל בבית הכנסת יבואו מבחוץ, ומרכז המבקרים ישלים אותו". ליטבינוף מבהיר כי "כרגע, הפסיפס יישאר במקומו בבית הכנסת העתיק, אבל אם תיווצר סכנה, נבדוק אפשרות להעביר אותו ל'מעמקים' החדש; הכל כמובן בתיאום עם רשות העתיקות. מבחינתי", הוא אומר, "מדובר בעשייה מרגשת, בפרויקט לדורות".

האדריכל פסטרנק עיצב את חזיתות בית הכנסת החדש "כשכבות של אדמה ואבן מקומית, שכאילו נחשפו במקומן. מי שייכנס אל תוך חלל בית הכנסת", מתאר פסטרנק, "יגלה את אולם התפילה העתיק; אולם תפילה בעל דמיון וזהות לרבים מהמוטיבים כפי שהתגלו בחפירה הארכיאולוגית בבית הכנסת העתיק בעין גדי. מפלס אולם התפילה", הוא מסביר, "יהיה נמוך ממפלס הכניסה למבנה. למבקרים באולם יהיה נדמה כאילו בית הכנסת נבנה מסביב לממצא הארכיאולוגי שחפור באדמה. גם מושבי המתפללים עוצבו כאבן מקומית מקדמת דנא".



המגילה נסרקה בסי.טי

התוכנית לבנות את "מעמקים", שיהיה כנראה בית הכנסת הנמוך ביותר בארץ והנמוך ביותר בעולם, בדמות או בדמיון לבית הכנסת העתיק בעין גדי, מספקת הזדמנות נוספת להיזכר באחד המונומנטים הארכיאולוגיים הנדירים שהתגלו בארץ בעשור השני למדינה. באופן מפתיע, גם שנים כה רבות אחרי חשיפתו, הוא עדיין מספק ממצאים חדשים.

בשנת 1965, במהלך עבודות חקלאיות, נחשפו הממצאים הראשונים שהעידו על הימצאותו של בית כנסת עתיק באזור עין גדי. חמש שנים אחר כך החלו הארכיאולוגים דן בר"ג, יוסף פורת ואהוד נצר לחפור במקום. הממצאים העידו על בית כנסת שהתקיים במקום כ־400 שנה. חלקו מהמאה השלישית לספירה וציר האורך שלו הוא מדרום לצפון-צפון־מערב, לכיוון ירושלים. חלקו האחר מהמאה השישית, אז הורחב ונוספו לו עוד חדרים, פרוזדור ופתחים.

לצד הפסיפס נתגלה מאגר ובו יותר מ־4,000 מטבעות, כנראה תוכן קופת הצדקה של בית הכנסת; גביע מברונזה; קישוטי פרוכת רקומה חוטי ועלי זהב ומנורת שבעת קנים זעירה עשויה מכסף. באתר התגלה עוד ממצא מיוחד: מנורת ברונזה קטנה ויצוקה, בעלת שבעה קנים, שהיתה חלק מקישוט שנתלה על ארון הקודש.

חלק מהממצאים הוצגו בעבר במוזיאון הכט, בתערוכת "עין גדי - כפר גדול מאוד של יהודים". שם התערוכה ניתן לה בזמנו בהשראת אבסיביוס, מאבות הכנסייה הנוצרית, שכתב במאה הרביעית לספירה על עין גדי, בחיבורו "האונומסטיקון": "והיום הוא, עין גדי, כפר גדול מאוד של יהודים, נמצא אצל ים המוות", עדות המלמדת על שגשוגו של היישוב היהודי במקום בראשית התקופה הביזנטית.



צילומים: באדיבות רשות הטבע והגנים, באדיבות צבי פסטרנק, אורית בורטניק

לצד הפסיפס שמקושט בדמויות עופות ובעיטורים שונים ולצד גומחת ארון הקודש, התגלו בסיטרה המערבית של בית הכנסת ארבע כתובות מסקרנות, שונות זו מזו. האחת, היא "כתובת הקללה", שתמצא כנראה את מקומה בתוך "מעמקים" החדש. בכתובת אחרת נמנים י"ג אבות העולם: מאדם, שת ואנוש ועד - שם, חם ויפת. בכתובת נוספת נמנים 12 המזלות ו־12 החודשים. אחר כך מובאים שמות שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, ושלושת רעי דניאל: חנניה, מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש. השורה הראשונה בכתובת השלישית מציינת שלושה אחים: יוסה, עזרין וחזקין, בניו של חלפי שתרמו לעשיית הרצפה במקום, ואחר כך מובאת "כתובת הקללה".

רק לפני שנה קיבל הציבור בישראל תזכורת מרעישה מבית הכנסת העתיק בעין גדי, כאשר חוקרי רשות העתיקות הצליחו לפענח באמצעות טכנולוגיות מתקדמות את הטקסט ממגילה שרופה שנמצאה בבית הכנסת העתיק בעין גדי לפני 46 שנה! המגילה תוארכה למאה השישית לספירה והמילים שפוענחו הן המילים הראשונות מספר ויקרא.

שרידי הקלף המפוחמים של המגילה השרופה נמצאו, כאמור, לפני כמעט יובל שנים באזור גומחת ארון הקדוש באתר בית הכנסת העתיק בעין גדי. הארכיאולוגים העבירו את הממצא המפוחם למעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה, אך שם לא הצליחו לפענח ממנו דבר. הגליל הוחזר אפוא למעבדות של רשות העתיקות במוזיאון ישראל, ואוחסן שם לאורך ארבעה עשורים.

רק בשנים האחרונות פותחה שיטה שאיפשרה בפעם הראשונה לפענח טקסט מתוך הקלף המפוחם. החוקרים השתמשו בסריקת סי.טי מהסוג שמשמש בדרך כלל לסריקת גופם של עכברי מעבדה. התוצאות נשלחו לאוניברסיטת קנטקי בארה"ב, ובאמצעות תוכנת הדמיה דיגיטלית נמצאו ב"מגילה" הזעירה שבעה פסוקים מתחילת פרק א' של ספר ויקרא.

פענוח המגילה הפך אותה לחלק מספר התורה הקדום הראשון, שמתגלה כממצא ארכיאולוגי בבית כנסת עתיק, וגם לספר התורה הקדום ביותר שהתגלה, אחרי המגילות הגנוזות ממדבר יהודה. אלה מתוארכות למאה הראשונה לספירה, כ־500 שנה לפני המגילה השרופה מעין גדי.

ד"ר יוסף פורת, מהחופרים הראשונים בעין גדי לפני כ־47 שנה, מגלה ל"ישראל השבוע" כי במהלך השנה האחרונה נמשכה במעבדות רשות העתיקות עבודת הפענוח של הטקסט השרוף במטרה לפענח שכבות נוספות של המגילה, וכי החוקרים נחלו הצלחה. הטכנולוגיות המתקדמות הביאו לפענוח פסוקים רבים נוספים, והפעם מפרק ב' של ספר ויקרא. פרטים ראשונים על כך יופיעו בפרסום מדעי שד"ר פורת עומד להוציא לאור בקרוב.

http://www.israelhayom.co.il/articl...




ליה 09.09.1608:37
87. זרעי ענבים שנמצאו בחפירות האורווה בעבדת יאפשרו לזהות זנים שונים שגדלו באזור בתגובה להודעה מספר 0
גם אז דאגו לחיות: אורווה בת 1,500 שנה נחשפה בעֹבדת

בחפירה בגן לאומי עבדת שבנגב נחשף מבנה לחיות משק בתקופה הביזנטית ובו נמצאה שכבה עבה בגובה כמטר, שלא הותירה מקום לספק לגבי שהותם של חמורים וצאן במקום בעת העתיקה

מבנה ששימש ככל הנראה כאורווה לחיות משק בתקופה הביזנטית, נחשף לאחרונה בחפירה שקיימה רשות העתיקות בגן לאומי עֹבדת. את החפירה, בהשתתפות חניכי בית ספר שדה הר הנגב, ניהלו פרופ' סקוט באקינג מאוניברסיטת דה-פול מארה"ב וד"ר טלי אריקסון-גיני מרשות העתיקות, ובמימון מלגת פולברייט.

האורווה, שנבנתה בפתח אחת המערות החצובות בשיפולי ההר, שימשה מבנה עזר לתושבי המקום, שהיו, ככל הנראה, נזירים. היא חולקה למספר חדרים בנויים אבן, שעל קירותיהם צוירו בצבע עיטורי צלבים. כן נמצאו אגני אבן ששימשו, כנראה, לאגירת מזון ומים לבעלי החיים.

לדברי פרופ' סקוט באקינג מאוניברסיטת דה-פול מארה"ב וד"ר טלי אריקסון-גיני מרשות העתיקות, "את הזיהוי לאורווה סיפקה שכבה עבה של חומר אורגני (גללי חמורים וצאן) בגובה של כמעט מטר מעל רצפת המבנה. נראה שהמקום נהרס ברעש האדמה שהחריב את העיר עבדת בראשית המאה השביעית לספירה".

זרעי ענבים שנמצאו יאפשרו לזהות זנים שונים שגדלו באזור

בחפירה הועסקו בני נוער חניכי בית הספר שדה הר הנגב. אלה, ביצעו סינון וניפוי של מאות רבות של דליי חומר אורגני שנחפרו באורווה, בהדרכתו של דניאל פוקס, ארכיאו-בוטנאי מטעם אוניברסיטת בר אילן.

הם אספו מהם זרעים ושרידים אורגניים קטנים שונים, שיוכלו בעתיד לשפוך אור נוסף על שימושו של המבנה, ועל שאלות נוספות, כגון מה אכלו יושבי המקום והסביבה בימי קדם.

החוקרים מקווים שזרעי ענבים שנמצאו, שהשתמרו היטב בשל היובש השורר באזור, יאפשרו להפיק DNA של הצמח הקדום ולזהות זנים שונים שגדלו באזור.

לדברי ד"ר אריקסון-גיני, "בני הנוער ביצעו את העבודה בצורה מעולה. הם קיבלו הסברים כיצד נעשית עבודת הארכיאולוג, עברו סיור מודרך באתר והראו עניין רב במחקר ובפרויקט. נהנינו לעבוד איתם, ואני יודעת שגם הם נהנו".

http://travel.walla.co.il/item/2995...





































































































































ליה 04.10.1612:03
88. Ruins of Sodom and Gomorrah Found בתגובה להודעה מספר 0
האם סדום ועמורה נמצאו?

https://www.youtube.com/watch?v=Y2x...


ליה 04.10.1612:43
89. מלחמות היהודים ברומאים: הפרק האפל על הארבל בתגובה להודעה מספר 0
חוקרים סבורים שמערות ארבל בגליל התחתון שימשו למסתור בתקופת המרד הגדול. בורות מים שנחצבו בסלעים, גומחות שהוכנו בקירות, מקוואות ומרפסות מעידים שהמערות הוכנו לשהייה ארוכה

מדענים שחקרו את מערות ארבל בגליל אומרים כי יהודים הסתתרו בהן מפני הרומאים לפני 2,000 שנה, בתקופת המרד הגדול (66–70 לספירה).

ד"ר ינון שבטיאל, מהמכללה האקדמית צפת, והחוקר ולדימיר בוסלוב, מהמרכז הישראלי לחקר מערות, מעריכים שהמערות נוצרו באופן טבעי, אך הורחבו והוכנו לשהייה ארוכה.

החוקרים מצאו בורות מים שנחצבו בסלעים, כדי לאגור בהם מים ש"זרמו" על קירות המערה התלולים.

עוד אותרו גומחות שהוכנו בקירות, ועדיין ניתן למצוא בדופנותיהן שרידי אפר מנורות. נמצאו גם מטבעות, כדים וסירי בישול. כל החרסים והמטבעות היו מהמאה הראשונה לספירה. אחדות מהמערות היו ענקיות וגובהן הגיע לגובה ארבע קומות, ומנהרות נחצבו בסלע ואפשרו להגיע למערות אחרות. התגלו אפילו מרפסות, שאפשרו לדרי המערות להתבונן בסביבה כדי להישמר מאויבים.

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) כתב בהרחבה על מלחמות היהודים ברומאים. היו היסטוריונים שתהו שמא הגזים בתיאור חלקו במרד היהודי, אך גילוי המערות, שנמשך שנים אחדות, מוסיף לו אמינות.

לפחות בתחילת המרד הגדול, האיש שנולד כיוסף בן מתתיהו נלחם לצד היהודים ופיקד על כוחות המורדים בגליל. המורדים, שהיו בנחיתות מספרית, נאלצו להילחם בכל עוצמת הצבא הרומאי.

הגנת תושבי הגליל היתה משימה כמעט בלתי אפשרית, משום שהחיילים היהודים שעליהם פיקד לא היו מצוידים כיאות וחסר להם ניסיון קרבי. האסטרטגיה ההגנתית של בן מתתיהו כללה הוספת חומות וביצור ערים ומערות בסביבה.

מבין הישובים שביצר זוהו טבריה, ארבל, עכברה ומירון.

"במשך המחקר התברר לי שהיישובים שהוזכרו בכתבים של יוסף בן מתתיהו היו קרובים לצוקים תלולים שבהם היו מערות טבעיות", אמר שבטיאל ל"הארץ".

תגלית נוספת היתה שישה מקוואות, האחד בעכברה וחמישה בארבל, שקיבלו לפחות חלק מהמים מנטיפים. תעלות נחצבו אל דופן הסלע החיצוני, כדי שאפשר יהיה לאגור את מי הגשמים, ומדרגות נחצבו בסלע כדי להגיע למקוואות. יצירת המקוואות מוכיחה שההכנות כללו לא רק מה שהיה נחוץ לקיום בסיסי, וכן שבמערות הסתתרו גם כהנים.

לאחר שקרא את כתבי בן מתתיהו, שבטיאל השתכנע שהיהודים הסתתרו במערות טבעיות בין הצוקים כשנמלטו מהרומאים שהתקרבו לכפריהם. מקום המסתור הזה היה מסוכן למדי, כי ניתן להגיע למערות רק על ידי ירידה בחבל מראש הצוק או בטיפוס בעזרת חבלים או סולמות גבוהים. מי שמבקש מקלט במקומות שכה קשה להגיע אליהם, היה ללא ספק נואש.

לחלופין, אחד הקטעים ב"מלחמות היהודים" רומז על ערמומיותו של המלך הורדוס וכן שהיו דרכי כניסה אחרות למערות. כמאה שנים לפני כן, כשתושבי הגליל התקוממו נגד שלטונו של המלך הרודן, הוא הגיב בהתקפת נגד, וכשהמורדים הסתתרו במערות שהיו חצובות בהר ארבל, הורה לבנות ארונות עץ שבהם הושיב את חייליו. הארונות הורדו עד לפתחי המערות מראשי הצוקים, והחיילים ירו חיצים בוערים על היהודים. רוב האנשים שהיו במערות נרצחו על ידי חיילי הורדוס. שבטיאל סבור שייתכן כי כך הגיעו קשישים, נשים וילדים אל המערות בימיו של יוספוס. ייתכן גם שיוספוס קיבל השראה מהסיפור הזה והסתיר את היהודים במערות הטבעיות בגליל.

גם יוספוס וגם יהודי הגליל לא יכלו לעמוד בפני מכונת המלחמה הרומאית, ששברה את כל ההתנגדות בגליל.

החוקרים גילו עשרות חצים רומיים שנורו לתוך המערות, חלקם פגעו בצוקים ונותרו תקועים בקירות, ממצאים שמקשרים את המערות למלחמה עם הרומאים. עם זאת, שבטיאל מניח כי רוב האזרחים שמצאו מקלט במערות נותרו בחיים, וטוען שבגליל לא יכלו לשגשג קהילות יהודיות במאות השניה והשלישית לספירה אילו כל האוכלוסייה היתה נטבחת.

http://www.haaretz.co.il/news/scien...


ליה 24.11.1716:35
90. השלדים של קומראן נחשפים: מי באמת כתב את מגילות ים המלח? בתגובה להודעה מספר 0
33 שלדי אדם שנמצאו בקומראן שבמדבר יהודה יסייעו אולי לפתרון אחת התעלומות החשובות בהיסטוריה המקומית: מי באמת התגוררו במקום שבו נמצאו המגילות הגנוזות, והאם היו אלו בני כת האיסיים או אולי נוודים, רועים ואף חיילים רומאים?

מזה עשורים רבים מתנהלים ויכוחים ממושכים באשר לזהותם של תושבי קומראן, השוכן בצפון ים המלח, בסמוך למערות שבהן התגלו המגילות הגנוזות.

כעת נראה כי מתחוללת תפנית קלה בעלילה: אתר המגזין האמריקני News Science מדווח כי בדיקה מעמיקה של 33 שלדים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות באזור, תומכת בסברה שהמקום אויש על ידי גברים שפרשו מהחברה וניהלו חיי נזירות.

האנתרופולוג ד"ר יוסי נגר מרשות העתיקות הציג את הממצאים בסוף השבוע שעבר בכנס השנתי של בית הספר האמריקני לחקר המזרח (ASOR), שמקום מושבו בבוסטון.

באמצעות שיטת תארוך רדיומטרי (פחמן 14) נקבע כי גילן של עצמות האדם שנמצאו עומד על כ-2,200 שנים. זהו גם הזמן שבו נכתבו מגילות מדבר יהודה (המגילות הגנוזות): בין שנת 150 לפנה"ס לשנת 70 לספירה.

שלדי הנשים התבררו כשלדי גברים

נוסף על כך, נגר ציין כי בחינה מחודשת של 53 שלדי אדם שנחשפו בחפירות שנערכו בעבר בבית הקברות העתיק של קומראן, ומצויים כעת בצרפת, העלתה כי 6 או 7 שלדים שאליהם התייחסו בעבר כשלדי נשים, הם למעשה שלדים של גברים. יצוין כי באתר התגלה גם מספר קטן של שלדי ילדים.

האנתרופולוגים חנניה היזמי ויבגני אהרונוביץ, מהמנהל האזרחי ביהודה ושומרון, ביצעו בשנה שעברה את החפירות האחרונות בקומראן.

הם נעזרו בנגר בכדי לבחון את השלדים באופן יסודי. ממצאים העלו כי 30 מהשלדים שייכים לגברים, במידת ודאות גבוהה. זאת על סמך גודלם וצורת אגן הירכיים שלהם. את שאר שלושת השלדים היה קושי לבחון, בשל מצבם. עוד העריך נגר כי הגברים הללו מתו בגילאי 50-20 או יותר. "אינני יודע האם מדובר באותם אנשים שכתבו את מגילות מדבר יהודה", אמר נגר למגזין האמריקני, "אך הריכוז הגבוה של גברים בגילאים שונים הקבורים בקומראן דומה לממצאים שהתגלו בבתי קברות הקשורים למנזרים ביזנטיים.

על פי סקירות מוקדמות יותר שנערכו בקומראן, היישוב הוקם לפני למעלה מ-2,700 שנים. קרבות שהתחוללו באזור גרמו לנטישתו, והוא נושב מחדש למשך כ-200 שנים, עד לשנת 68 לספירה בקירוב.

ביתם של כותבי ושומרי המגילות?

כידוע, גילוי המגילות הגנוזות ב-11 המערות סמוכות בשנים 1956-1947, הגביר במידה רבה את העניין המחקרי באשר לזהותם של תושבי קומראן.

בפברואר 2017, אף גילו חוקרים מערה נוספת באזור, שבה הוטמנו ככל הנראה מגילות או יריעות עור שנועדו לכתיבה.

תיאוריה מוקדמת טוענת כי התושבים היו בני כת האיסיים, יהודים סגפנים שפעלו בימי בית שני.

לפי תיאוריה זו, הם היו גם מי שכתבו את המגילות ומי ששמרו עליהן מכל משמר. המגילות הללו הכילו חלקים מהמקרא, ועסקו בדת, בחוק ובהגות.

עם זאת, במרוצת 30 השנים האחרונות, הועלו רעיונות נוספים באשר לזהותם של תושבי קומראן. בין השאר, דובר על נוודים ורועים, בעלי מלאכה שונים ואף חיילים רומאיים.

על פי ד"ר נגר, בחינת השלדים העלתה כי אין כל עדות לפציעות כתוצאה מלוחמה או עדות לגיל צעיר באופן גורף - מה שמאפיין בתי קברות של חללי מלחמה. לדבריו, אי אפשר לקבוע בוודאות כי שלדי קומראן שייכים לאיסיים, אך עם זאת הרמזים בהחלט מעידים על קהילה של גברים שבחרו בחיי פרישות.

"בדיקת הדי.אן.איי של השלדים בקומראן תסייע לקבוע כי מדובר בגברים", אומר פרופ' ג'ונתן רוזנבאום, מומחה ללימודים יהודיים בגראץ קולג' (Gratz College) שבפנסילבניה, ארה"ב.

לצורך כך, הסירו החוקרים דגימות זעירות מהעצמות שהתגלו לאחרונה, לפני שאלו נקברו מחדש. עם זאת, עדיין לא נמסר אם דגימות אלו יימסרו לבדיקות די.אן.איי.

https://travel.walla.co.il/item/311...

תגוביות:

1.ה"היסטוריונים" החדשים האנטי ציוניים יושבים להם באקדמיה וממציאים תיאוריות מופרכות על כך שהעם היהודי לא היה קיים לפני אלפי שנים. באות העובדות וטופחות על פרצופם האנטישמי.

2.חפירות ארכיאולוגיות מוכיחות את עצם קיומנו פה בעבר הרחוק. חזרנו הביתה.



ליה 31.01.1816:42
91. תגליות ארכיאולוגיות בעין חניה בתגובה להודעה מספר 0
במהלך עבודות פיתוח בעין חניה שבהרי ירושלים, נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות בריכות מים, מזרקה ומטבע כסף נדיר. האתר ייפתח בקרוב לציבור

לאחר כארבע שנים של עבודות ארכיאולוגיה, שימור ופיתוח וחודשים ספורים לפני פתיחתו לקהל הרחב - התקיים הבוקר (רביעי) טקס נטיעות חגיגי בעין חניה.

בטקס השתתפו השר להגנת הסביבה ירושלים ומורשת, ראש העיר ירושלים, סגן הפטריארך הארמני בירושלים, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, מנכ"ל רשות הטבע והגנים ומנהל רשות העתיקות.

כחלק מפיתוח מוקדי הפנאי והבילוי בגן הלאומי עמק רפאים ביצעה רשות העתיקות באתר עבודות ארכיאולוגיה, שימור ושדרוג, בניהול הרשות  לפיתוח ירושלים, בשיתוף רשות הטבע והגנים ובתמיכת משרד ירושלים ומורשת ועיריית ירושלים. האתר פותח בהסכמה ובשיתוף פעולה עם הפטריארכיה הארמנית, בעלת הקרקע.

הגן הלאומי עמק רפאים הוא פארק המעיינות של ירושלים, בשטחו קיימים אתר עין לבן, עינות וולאג'ה ועין חניה שבקרוב כאמור ייפתחו  לציבור הרחב למטרות פנאי ובילוי. 

עין חניה הוא מעיין בהרי ירושלים והינו חלק מהגן הלאומי הרי יהודה, הנובע מעל אפיק נחל רפאים למרגלות  הכפר אל-וולאג'ה ורכס הר גילה.

הימצאותן של בריכות האגירה הפכה את עין חניה לנקודת מפגש לכלל  תושבי האזור והתקיימו בו מגוון של טקסים ואירועים: תשליך, חגיגות עיד אל פיטר וכן טקסים נוספים. 

עבודות הפיתוח והשיקום נמשכות כבר ארבע שנים בעלות כוללת של כ- 14  מיליון שקלים ומתבססות על העיקרון  התכנוני של שחזור נופי במינימום התערבות תוך הקפדה יתרה על שחזור מראה העבר.

בחפירות הארכיאולוגיות של רשות העתיקות, בניהולם של  אירנה זילברבוד ויעקב ביליג ובהנחיתו של ארכיאולוג מרחב ירושלים  ד"ר יובל ברוך, נחשפו  מערכת מים מהמרשימות שנמצאו בארץ ובריכת אגירה ומזרקת מים (נימפאון) מהתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה), שבר כותרת עמוד בסגנון אופייני למבנים ולנחלות של מלכי הבית הראשון, ומטבע כסף נדיר מהמאה ה-4 לפני הספירה.

פעולות השימור והפיתוח כוללות: שחזור של מערכת המים  מניקבת המעיין לנימפאון, שחזור מערכת השקיה גרוויטציונית שמתבססת על מי האתר, שיקום טרסות ושחזור  חקלאות שלחין בטרסות תחתונות (בוסתנים, עשבוניים), שחזור חקלאות בעל בטרסות (מטעי זיתים), כניסה  חדשה לאתר והתוויית גישה לרכבים, מעגל תנועה חדש בכביש וולאג'ה, הסדרת חניות לרכבים; התווית גישה  נגישה להולכי רגל מהחניה למבני הכניסה, לנימפאון ולבריכות,  עבודת שתילה ונטיעות צמחיה ועצים ברחבי האתר.

לדברי שר ירושלים ומורשת אלקין: "אתר עין חניה הוא עוד דוגמה נפלאה לפעילות ולפרויקטים הרבים שאנו עושים במשרד ירושלים ומורשת. מדובר באתר שיאפשר לתיירים ותושבים מירושלים ומחוצה לה ליהנות מפינת חמד בעלת נוף מיוחד במינו של הרי ירושלים ללא כל עלות. אנחנו ממשיכים לפתח את עיר הבירה כדי לחזק אותה גם ברמה המקומית וגם ברמה הלאומית-אסטרטגית, אנחנו מפתחים פארקים מטרופולינים בכל עוטף העיר ירושלים לדוגמה בפארק הארזים, גן  הסנהדרין וכו' ומשלבים את העבר המרתק של ירושלים, תוך התאמה לימינו אנו".

ראש העיר ירושלים אמר בטקס כי "ירושלים מתחדשת ושומרת על העבר שלה. נטענו היום בט"ו בשבט עצים המסמלים התחדשות באתר עין חניה המחודש ובו שרידים לעברנו עוד מימי בית ראשון. זוהי ירושלים, עבר מפואר ועתיד מבטיח. נמשיך לפתח את אתרי המורשת של העיר ולחדשם לפתח את השטחים הירוקים והפארקים למען הדורות הבאים".

אייל חימובסקי, מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים ציין כי עין חניה היא נקודת מפגש של בילוי ופנאי למשפחות ולצעירים, סביבה ירוקה ושופעת מים והיסטוריה מרתקת. "על מנת לפתח, לשמר ולהנגיש את כל אלה לציבור הרחב נדרש היה שילוב כוחות ושיתוף פעולה ראויים להערכה מצד כל הגורמים המקצועיים, הממשלתיים והעירוניים."

שאול גולדשטיין אמר כי האתר ייפתח לקהל בחודשים הקרובים "ארץ ישראל מתהדרת בפנינות ארכיאולוגיה ונוף ייחודיות ומרהיבות ואתר עין חניה בהרי ירושלים הוא ללא ספק אחת מהן. שיתוף הפעולה בין כלל המעורבים בפרויקט, שכלל חפירות ארכיאולוגיות, שימור וטיפוח האתר יעצים את חווית הביקור של המטיילים באתר וצפוי להפוך אותו לאחד האתרים הבולטים והיפים שבהרי ירושלים ובכלל. בימים אלו אנו בסוף שלבי הכשרת האתר לכניסת מטיילים ואנו מעריכים כי ייפתח לקהל הרחב ללא תשלום כבר בחודשים הקרובים.

מנהל רשות העתיקות ציין כי פרויקט החפירות והשימור בעין חניה נעשה כחלק מתפיסת עולמה של רשות העתיקות בירושלים, לפיתוח אתרים ארכיאולוגים גם במרחבים הפתוחים ובשכונות. "לתפיסתנו, פיתוחם של אתרי מורשת בשכונות ובפרקים העירוניים תורם לחיזוק הזהות של הקהילה ולתחושת השייכות של התושבים למקום, הן ברמה לאומית, והן ברמה מקומית. מקומות מסוג זה שעברו שימור מעניקים למבקרים בהם תחושה של קשר לעבר ושל המשכיות בין העבר לעתיד".

https://www.inn.co.il/News/News.asp...




ליה 02.04.1808:20
92. כאלפיים שנה לאחר שנבנתה על ידי הורדוס, זכתה מצדה לכבוד עולמי בתגובה להודעה מספר 0
ב-2001 נכנסה ישראל לראשונה לאתרי המורשת העולמית של אונסקו, בזכות מצדה (ועכו העתיקה). אסתי בן חיים, שהגישה את המועמדות, מסבירה את חשיבות התואר • פרויקט 70/70

ב-31 בדצמבר 2001 הוכרז לראשונה בישראל אתר מורשת עולמית על ידי אונסקו. למעשה, הוכרזו אז שני אתרים – מצדה ועכו העתיקה, אך למצדה הייתה הבכורה.

היה זה כשנה אחת בלבד אחרי שמדינת ישראל חתמה על "האמנה להגנה על המורשת התרבותית והטבעית של העולם", חתימה המחייבת את המדינה להגן על האתר המוכרז ולשמרו למעננו ולמען הדורות הבאים. מאז נוספו במדינה עוד 7 אתרים (חלקם אתרים סדרתיים) המוכרזים כאתרי מורשת עולמית, וכיום ישנם 10 אתרים מוכרזים, ובהם ירושלים העתיקה שהוגשה ע"י ירדן והוכרזה בשנת 1981.

אתר המוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית חייב לעמוד בכמה תנאים, ובראשם היותו בעל "ערך אוניברסלי יוצא מן הכלל" (OUV – Outstanding Universal Value). אונסקו קבע קריטריונים להערכת הערך העולמי היוצא מן הכלל; ישנם ששה קריטריונים למורשת תרבות וארבעה קריטריונים למורשת טבע. די לעמוד בקריטריון אחד על מנת להירשם ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסקו.

מצדה עונה על שלושה קריטריונים של אונסקו להכרזת אתר כמורשת תרבות עולמית, שהם:

קריטריון 3 – על האתר להוות עדות ייחודית למסורת של התפתחות תרבותית או לציוויליזציה חיה או נכחדת; אונסקו קובע כי מצדה היא סמל לממלכת ישראל הקדומה, חורבנה האלים והגלות שבאה בעקבותיה.

קריטריון 4 – על האתר להוות דוגמא יוצאת מן הכלל של סוג בנייה, מכלול אדריכלי או טכנולוגי או נוף, שמייצגים שלב משמעותי בהיסטוריה של האנושות; אונסקו קובע כי הארמון הצפוני שבנה הורדוס מהווה דוגמא יוצאת מן הכלל לווילה מהתקופה הרומית הקדומה, ואילו מערכת המצור המקיפה את האתר מהווה את הדוגמא הטובה והשלמה ביותר של מערכת מצור רומית ששרדה עד ימינו.

הכללת מצדה ברשימת אונסקו גרמה לכך שהעולם רואה את ישראל לא רק בהיבטים המדיניים והסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא גם כחלק מהעולם הנאור והתרבותי

קריטריון 6 – קריטריון לא מוחשי הקשור לאירועים או למסורות חיות, לרעיונות או לאמונות בעלי משמעות אוניברסלית. אונסקו מוצא כי האירועים הטרגיים בימיהם האחרונים של הפליטים היהודים ששהו במצדה עושים את מצדה לסמל הן של הזהות התרבותית היהודית, הן, ובאופן יותר אוניברסלי, לסמל המאבק האנושי המתמיד בין דיכוי לחירות.

בנוסף לערך האוניברסלי היוצא מן הכלל על האתר לעמוד בתנאים נוספים של אותנטיות - מקוריות ומיעוט שחזורים, ואינטגריטי - שניתן יהיה להבין את מהות האתר ורוחו על פי הממצאים שישנם בו. כמו כן, האתר חייב להיות בעל תוכנית ניהול מסודרת ומיושמת על מנת שיישמר במצבו בעת ההכרזה לאורך זמן.

בו זמנית, עם ההכרזה של מצדה כאתר מורשת עולמית, נשלם במצדה פרויקט פיתוח גדול שניזום על ידי משרד התיירות ורשות הגנים הלאומיים כהיערכות לקליטת המוני התיירים שצפו כי יגיעו לישראל בשנת 2000, שנת המילניום. הפרויקט שהחל בשנת 2000 הביא ל"מתיחת פנים" של האתר, ובמסגרתו שופרה חוויית הביקור בשרידים העתיקים של מצדה ההיסטורית בבמת ההר, הוקמה מבואת כניסה חדשה ומשוכללת ומרכז מבקרים, והוחלף הרכבל הישן - שפעל משנת 1971 והיה הרכבל הראשון בישראל - ברכבל גדול וחדיש מקודמו. כעבור שנים ספורות נוסף, בשנת 2007, מוזיאון המציג את הממצאים מחפירות מצדה.

מאז חפירות יגאל ידין במצדה בשנות ה-60 ופתיחתה לקהל כגן לאומי בשנת 1966, הייתה מצדה אבן שואבת למבקרים מהארץ ומרחבי העולם. פיתוח האתר והתאמתו לסטנדרטים מתקדמים של תיירות, ולאחר מכן ההכרזה של אונסקו, שימרו ואף הגבירו במידת מה את תנועת המבקרים באתר. אתר מצדה עונה על צורכי ביקור של קהלים מגוונים והוא מתופעל במיומנות על ידי רשות הטבע והגנים. חווית הביקור הייחודית והאירועים המתקיימים באתר זוכים להדים רבים - השם מצדה מוכר ברחבי העולם והיא כלולה בתוכניות הביקור בישראל של קבוצות מאורגנות ושל משפחות ויחידים.

הכללת מצדה ברשימת המורשת העולמית של אונסקו גרמה לכך שהעולם רואה את ישראל לא רק בהיבטים המדיניים והסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא גם כחלק מהעולם הנאור והתרבותי. יש חשיבות רבה בחשיפת פנים חיוביות כאלה של המדינה ברחבי העולם.

* הכותבת עבדה ברשות שמורות הטבע והגנים, בין היתר בפרויקט הפיתוח הגדול במצדה ובהקמת המוזיאון - והיתה אחראית על כתיבת תיק מצדה לארגון אונסקו

https://www.10.tv/news/159209


ליה 02.04.1808:28
93. כששמורת החולה נפתחה, נפתח גם עידן חדש בין הישראלי לטבע בתגובה להודעה מספר 0
ב-1964 הוכרזו שמורות הטבע הראשונות בישראל, שנים ספורות לאחר שהפרויקט הציוני הגדול - ייבוש החולה - התברר כטעות שעלולה להוביל לאסון אקולוגי • 70/70, פרויקט מיוחד

כיום ישראל מלאה שמורות טבע, מתל דן ועד חוף האלמוגים באילת, מים המלח ועד חוף אשקלון, אבל בספטמבר 1964, פורסם כי שמורת החולה וחוף דור יהיו הראשונות שיזכו לכבוד.

שבע שנים קודם, הושלם ייבושו של אגם החולה - ואז, התברר שהמשימה אמנם הושלמה בהצלחה, אבל זו לא היתה המשימה הנכונה אלא טעות כמעט פטאלית. פרופ' גונן שרון, מהתוכנית לתואר שני בלימודי גליל במכללה האקדמית תל-חי, מסביר לחדשות עשר במאמר מיוחד מה השתבש.

"ניסיונות לייבוש אגם החולה התחילו כבר במחצית המאה ה-19. טורקים, לבנונים, גרמנים, ויהודים הציעו תוכניות שונות וניסו להניע את פרויקט הייבוש אבל לא הגיעו לידי ביצוע. הקמת המדינה הביאה משבר ברעיון הציוני, ככל אידיאל שמתגשם. משבר חמור עוד יותר העיב על הקרן הקיימת לישראל, שמטרתה הרשמית והמוגדרת, רכישת אדמה לעם היהודי בארצו, הפכה למיותרת. הקק"ל הייתה זקוקה אם כן לצידוק לעצם קיומה וייבוש החולה הוכרז כתכנית החגיגית ליובלה.

"המטרות המוגדרות של התכנית לייבוש החולה היו מניעת מלריה, תוספת קרקע לחקלאות, סילוק מכשול לתחבורה, הגדלת פוטנציאל המים של המדינה על ידי הפחתת ההתאיידות, וניצול אדמת הכבול, שבקרקעית האגם והביצות, לדישון, לתעשייה ולאנרגיה. בהקשר למניעת המלריה, חשוב לציין שהמלריה הודברה בעמק החולה עוד לפני שהחל מפעל הייבוש, בעקבות השימוש ב-DDT להדברתה.

"היום יודעים כי הייבוש היה טעות. המלריה הוכחדה עוד לפניו. אדמות הכבול לא היו פוריות ומתאימות לחקלאות ונוצרו בהן בולענים. האגם תפקד כפילטר, והחומרים המזיקים הגיעו לכנרת והזיקו משמעותית לאיכות המים

"עבודות הייבוש החלו בחודש מארס 1951. יקשה כיום להבין את ההרגשה החגיגית וההתלהבות הציבורית העצומה שליוותה את העבודות באותם ימים.

מדינת ישראל הצעירה ראתה בייבוש החולה אידאולוגיה ומבצע של יוקרה. פעולות ייבוש החולה כונו 'פרויקט' והיוו את פסגת המאמץ הציוני באותם ימים. הצגת פרויקט ייבוש החולה כסמל לאידאולוגית כיבוש השממה נעשתה באמצעות תערוכות, ספרי לימוד, סרטים, מפות, ביקורים וטקסים. גם בפרסומות הישראליות למרבית החברות במשק העברי של אותם ימים, כמו תנובה, אסם, אגד ואחרות, תמונות ואיורים על ייבוש החולה וכיבוש השממה הופיע על מוצרי צריכה יומיומיים לא מעטים. בין המבקרים הרבים בפרויקט היה גם נשיא המדינה, מר יצחק בן-צבי, אשר בדבריו ברך את הקרן הקיימת על הישגה האדיר במפעל ייבוש החולה, 'ההופך 60,000 דונם אדמה של ביצות קדחת, לאזור חקלאי פורה ומשגשג'.

"הפרויקט בוצע על ידי קק"ל שגייסה לעבודה תושבים מעמק החולה, מהקיבוצים ומעיירות הפיתוח. הייבוש התבצע על ידי מכונות חפירה צפות על אסדות שהובאו מארה"ב. הוקם סכר בגשר הפקק, הועמק ערוץ הירדן ונחפרו תעלות ניקוז בשטח האגם והביצות. הידיעה על סיום העבודות ופתיחת הסכר על האגם, ביום חמישי ה-31.10.1957, הופיעה בעמודם הראשון של כל העיתונים, ברובם ככותרת הראשית. ביום זה נפתח גשר הפקק בטקס חגיגי ומי האגם זרמו לכנרת והאגם יבש.

"היום אנחנו יודעים כי הייבוש היה טעות, לא הגשים את המטרות שלשמן בוצע וגרם לאסון אקולוגי למקורות המים בצפון. המלריה הוכחדה עוד לפני הייבוש. אדמות הכבול לא היו פוריות ומתאימות לחקלאות וסבלו מבעירה פנימית שיצרה סופות אבק בקיץ ועשן בחורף ונוצרו בולענים. התברר כי האגם תפקד כפילטר שסינן את החומרים המזיקים שאחרי הייבוש הגיעו לכנרת וגרמו נזקים משמעותיים לאיכות המים. והנזק לסביבה תוקן במידת מה רק עם הצפת אגמון החולה בשנות התשעים.

"ייבוש החולה הביא גם להקמתה של החברה להגנת הטבע ולהקמתה של שמורת הטבע הראשונה בארץ. יחידים שהבינו את הנזקים ואת הצורך לשימור ולהגנה על נכסי טבע ונוף לחמו כדי שחלק קטן מהאגם יישמר למען הדורות הבאים, ובזכותם נשמר חלק קטן מהמגוון הביולוגי העצום ששכן באגם החולה ובביצות".

https://www.10.tv/news/155926


ליה 16.04.1811:08
94. כאן ניצבו מדרגות: התגלית שנחשפה בחפירות הווקף בהר הבית בתגובה להודעה מספר 0
המעט שתועד מחפירה פרועה של הווקף בשנת 1975 בכיפת השלשלת – המקום שבו ניצב בימי קדם פתח אולם המקדש – מאשש נתונים שמוסרים מקורות חז"ל על נקודה זו

החפירות הפראיות שחופר הווקף בהר הבית, כך מתברר, הן עניין ותיק – וגם בעבר הרחוק הן עברו בלא מחאה ניכרת מצד הרשויות.

בנובמבר 1975, למשל – לפני 42 שנה – החל הווקף בעבודות חפירה בכיפת השלשלת שמטרתן לחזק את יסודות עמודי הכיפה. כיפת השלשלת צמודה לכיפת הסלע ממזרח, ומצויה ככל הנראה בנקודה שבה ניצב בימי קדם פתח אולם המקדש. בחפירה הזאת, שעליה כתב הארכיאולוג צחי דבירה במאמר שמסכם את כלל החפירות בהר במאה השנים האחרונות, העז הווקף לחפור עד לעומק של לא פחות משני מטרים.

יש לזכור כי זו נקודה רגישה ביותר מבחינה ארכיאולוגית, אפילו במונחים של הר הבית שכל נקודה שתיחפר בו מסוגלת לספק הצצה אלפי שנים לאחור.

דבירה ציין כי לאחר שדבר החפירה פורסם בעיתון 'מעריב', נשלח למקום בתאריך 26.11.1975 מפקח אגף העתיקות יוסף גת. אולם גם נציג מדינת ישראל, כך עולה מסיפור הדברים, לא הורשה להיכנס לאתר החפירות, ונאלץ לחדור למתחם העבודות דרך פירצה בגדר הפח שהקיפה את כיפת השלשלת.

התיעוד של החפירה היה לפיכך מוגבל ביותר, ואיכות התצלומים ירודה. מהדיווח ומהתמונות של גת התברר שיסודות העמודים התומכים את המבנה נחשפו בחפירה, ריצוף האבן הוסר והחפירה חדרה לכמה שכבות של ריצופים קדומים מתקופות עלומות בעבר.


כיפת הסלע וכיפת השלשלת. צילום: AF

החפירה נוהלה בידי הישאם עווד, אדריכל הווקף באותה עת, שהתאמץ למנוע פיקוח ותיעוד של העבודות.

הדבר המשמעותי ביותר שאפשר ללמוד מהחפירה ההיא, לדעת דבירה, הוא העובדה שבנקודה כה סמוכה לכיפת הסלע מפלס סלע האם מצוי בעומק של יותר משני מטרים. זהו נתון שמתיישב היטב עם תיאורי מסכת מידות על המקום הזה.

בהנחה ששיעור האמה הוא כחצי מטר פחות או יותר, ובהתבסס על מסורת ישראל וזו המוסלמית הממקמות את קודש־הקודשים במרכז כיפת הסלע, אפשר להסיק שכיפת השלשלת עומדת בערך במקום שבו ניצב בימי הבית פתח אולם המקדש. אל האולם, כך נכתב במשנה במסכת מידות (ג, ו), עלו 12 מעלות שרום כל אחת מהן חצי אמה. בהכרח נובע מכאן שהיכל המקדש ניצב בגובה של כשלושה מטרים מעל סביבתו, אולם כיפת הסלע של ימינו מצויה באותו גובה של הרחבה שסביבה.

מנגד, אבן השתייה – הסלע שמעליו נמתחת כיפת הסלע – בולט וגבוה היום לאין שיעור יותר מאבן השתייה בזמן הבית. אז, כפי שנכתב במשנה במסכת יומא (ה, ב), היה גובה האבן שלוש אצבעות בלבד – כלומר כשישה סנטימטרים. אולם כיום בולטת פסגת הסלע מעט יותר ממטר מעל רצפת כיפת הסלע.


החפירה בכיפת השלשלת כפי שתועדו בשנת 1975. צילום: יוסף גת, רשות העתיקות


החפירה בכיפת השלשלת כפי שתועדו בשנת 1975. צילום: יוסף גת, רשות העתיקות

ובקיצור, אם לדבר ברורות, רחבת כיפת הסלע בימינו היא מישור אחד גדול ללא שינויי מפלס משמעותיים, אולם בימי הבית המציאות במקום היתה שונה לחלוטין.

ריצפת היכל הבית השני היתה גבוהה בכמטר מריצפת כיפת הסלע והרחבה שסביבה, ואילו ריצפת העזרה היתה נמוכה ממפלס רחבת כיפת הסלע הנוכחית לפחות בכשני מטרים. ככל שפונים מזרחה, המפלס הקדום אף נעשה נמוך יותר. ממילא העובדה שגובה הסלע הטבעי נמצא הרחק מתחת לרחבה הנוכחית מסתדרת היטב עם המתואר במשנה.

"נראה שבחפירה זו היתה הזדמנות פז לחשוף שרידים קדומים ביותר מעברו של הר הבית, מהמקום שבו עמד המקדש", כתב דבירה.

ההזדמנות הזו הוחמצה, כמובן.

בכל זאת הצליח דבירה להסיק מהחפירה ההיא שהריצוף הנוכחי של הרחבה מאוחר לבניית כיפת הסלע. כיפת הסלע וכיפת השלשלת נבנו די במקביל, בשלהי המאה השביעית לספירה. מהעובדה שבסיס עמודי הכיפה התגלה כשהוא שקוע מעט מתחת לריצוף הנוכחי שיער דבירה שהריצוף העכשווי של הרחבה בוצע רק לאחר השלמת בניית כיפת הסלע וכיפת השלשלת.

אף על פי כן, דבירה הניח שהגיל של רוב הריצפה הנוכחית ברחבת כיפת הסלע, מלבד השטח הצמוד לכיפה שרוצף מחדש בשנות השמונים של המאה העשרים, עולה על אלף שנים. פה ושם, בכמה הזדמנויות שבהן חפרו המוסלמים ברחבת הכיפה כדי להחליף צינור מים או כבל חשמלי וחשפו את מה שתחתיה, בצבצה בחפירה אדמה בצבעה הטבעי, אדום או צהבהב.

דבירה הסביר שצבע האדמה הרגיל בירושלים העתיקה ובפרט בהר הבית הוא אפור, בשל האפר הרב שהתערב באדמה וצבע אותה בשני החורבנות הגדולים שידע המקום הקדוש. במקום שבו מבצבצת אדמה שאיננה אפורה, עשוי הדבר להעיד על שכבת עתיקות מהימים שקדמו לחורבן הבית הראשון.


כיפת הסלע וכיפת השלשלת. צילום: AFP

מכל מקום, גם כיום יש מי שדואג לתחזק בהר את החורבן, ומקיים מדי פעם חפירות מעין אלו בנקודות כאלו ואחרות. החפירות פוצעות עוד את העבר המפואר ואת הלב היהודי, ומטשטשות את המעט ששרד מתחת לריצוף האבן במשך אלפי שנים. ובכל זאת, מעט־מעט, בין שברי מרצפות וערמות עפר אינסופיות, מבליחים לעיתים מהאופל גם שרידים מוכרים.

הר הבית הוא המעיין הנובע, הבאר הנפשית והרוחנית של עם ישראל זה אלפי שנים. ההזדהות המוחלטת שלנו כיהודים עם גורלו של הר הבית לאורך שרשרת הדורות זיכתה אותנו להקים את הבית היהודי במדינת ישראל, ולקבוע את בירתה בירושלים.

הבית הלאומי היהודי הוא המעון הרוחני והפיזי לכל יהודי באשר הוא.

הכמיהה לירושלים וההזדהות עם ערכי היהדות הן אקסיומות בלתי ניתנות לערעור במסורת היהודית ובתרבות הישראלית.

שחרור העיר העתיקה והר הבית לפני חמישים שנה הוכיחו היטב כי לעם ישראל, לעם היהודי ולמדינת ישראל יש אחיזה של ממש בארצם.

היטיבה לבטא תפיסה זאת סבתי, ח"כ אסתר רזיאל־נאור, מעל דוכן הכנסת ביוני 1967: "לא רק באותה כברת ארץ שעליה בנה את חייו היומיומיים, אלא שארצו משתרעת לפניו 'מים ישימונה והירדן באמצע'".

בלי להיכנס לנושא הגדה המזרחית, שבה נמצאת היום ממלכת ירדן, ובהתמקד על הגדה המערבית מהירדן ועד הים התיכון, אין ספק כי הר הבית הוא הגורם המאחד והמחבר לקשרים ההיסטוריים והעמוקים שלנו אל מערת המכפלה, קברות האבות, אל קבר רחל אמנו, אל רמת הגולן, אל הר עיבל והר גריזים בשומרון.

אם מדינה חפצת חיים אנו, עלינו לשמר את האמונה ולהפיץ את המימצאים הארכיאולוגיים הנדירים והמרשימים הקשורים להר הבית, לכותל ולעיר דוד. מימצאים אלו מעידים באופן פיזי ומוחשי כי אותה האמונה בצידקת הדרך מבוססת על אמת מוכחת – לא השערות וסיפורים, אלא הוכחות מדעיות ואקדמיות.

ההכרה בצדקתנו ובזכותנו המוחלטת על מולדתנו אינה ניתנת לערעור, ומקבלת משנה תוקף מטבורה של ירושלים, הר הבית.

שלמות הארץ ובמרכזה הר הבית אינה לדתיים או לחילונים בלבד. שלמות הארץ ובניינה הם ערך אידיאולוגי חוצה מגזרים להגשמת זכותנו הטבעית בארץ מולדתנו.

לפיכך לא נותר אלא להתנגד לתוכניתו של השר לענייני ירושלים ליצירת יישובים ערביים חדשים בצפון ירושלים. תוכנית זו יוצרת הלכה למעשה רצף טריטוריאלי של יישובים ערביים מרמאללה ועד הר הבית. לאחיזה המוניציפלית בשכונות הערביות בצפון העיר יש משמעות לאומית ממדרגה ראשונה, והיא אינה עולה בקנה אחד עם עקרון שלמות הארץ.

כידוע לכל, הר הבית הוא המקום הנפיץ בעולם. כל להבה קטנה יכולה להצית שם אש בלתי נשלטת. השליטה בגובה הלהבות במסגרת הסכסוך שלנו עם שכנינו המוסלמים היא אחת המשימות המורכבות בעולם. ראש הממשלה ורשויות המדינה נאלצים לתמרן בין הרצון לשמר שקט יחסי לבין הרצון לאפשר את חופש הפולחן. לא אחת התלבטו הרשויות בשאלה מה גובר על מה: האם חופש הפולחן גובר על הסדר הציבורי שלעיתים מופר במקום, או שהסדר הציבורי והשקט גוברים על חופש הפולחן?

מאז 1967 ניסו הערבים למצוא בכל פעם מחדש אמתלות שונות ומשונות להבעיר את השטח. כך קרה לאחר עליית אריק שרון להר הבית ופרוץ העימותים האלימים, כך קרה לאחר שהחלו החפירות במנהרות הכותל, וכך קרה גם לאחרונה בפיגועי הירי והדקירות בהר הבית עצמו ובדרך אליו.

לטעמי אין אמת אחת שנכונה לכל עת בסוגיית חופש הפולחן בהר. חופש הפולחן הוא משימה של רשויות המדינה. על המדינה לאפשר לכל יהודי וגם לכל מוסלמי להתפלל בהר. עם זה, לעיתים יש מקום להגבלות. כך למשל רשויות המדינה מגבילות לא אחת את גיל המתפללים המוסלמים בהתאם להערכות המצב, ובמסגרת הערכות אלה מוגבלת לעיתים גם עליית יהודים להתפלל בהר.

בעיני, מילת המפתח היא איזון. היכולת של מדינת ישראל לשמר את האיזון מעניקה לה בכל פעם מחדש את הלגיטימציה בפוליטיקה הבינלאומית לשמר ולחזק את האחיזה בהר.

להר הבית יש משמעויות רבות – לאומיות, רוחניות, היסטוריות, אידיאולוגיות, חוקתיות ומבצעיות.

הר הבית הוא הסמל הלאומי המאחד את שבטי ישראל בימינו.

https://www.makorrishon.co.il/judai...
ליה 09.06.1813:30
95. תעלומה בת 3000 שנה: פסל של מלך מתקופת התנ''ך נמצא באזור מטולה בתגובה להודעה מספר 0
פסל מסתורי בן כ-3,000 שנה בדמות ראש של מלך נמצא באתר ארכיאולוגי באזור מטולה. הפסל קטן הממדים הוא דוגמה נדירה ביותר של אמנות פיגורטיבית מישראל מהמאה התשיעית לפני הספירה – תקופה שנהוג לייחס למלכים עליהם נכתב בתנ"ך. מומחים אמנם בטוחים שהכתר בראש הפסל מעיד על כך שמדובר במלך, אבל לא יודעים באיזה מלך מדובר, או מאיזו ממלכה. הפסל הייחודי נשמר היטב, ומלבד חלק קטן מהזקן של הדמות המפוסלת, הוא שלם לחלוטין.

ארכיאולוגים מצאו את הפסל ב-2017 בחפירות באתר אבל בית מעכה, הממוקם קרוב לגבול עם לבנון. האתר התגלה במאה ה-19 בכפר שנקרא בזמנו אבל אל-קמח – שם שמוזכר בספר מלכים א'. במאה התשיעית לפני הספירה, כפר זה היה ממוקם בין שלוש ממלכות: הממלכה הארמית שבסיסה דמשק ממזרח, העיר הפיניקית צור (היום לבנון) ממערב, והממלכה הישראלית שבירתה בשומרון מדרום. בספר מלכים א' פרק ט"ו מוזכר הכפר אבל אל-קמח כאחד מכמה יישובים שהמלך הארמי בן הדד תקף במהלך קמפיין נגד הממלכה הישראלית. "המקום הזה חשוב מאוד, כי ייתכן שהשליטה בו עברה בין הכוחות הללו, וככל הנראה בין הארמים וישראל", אמרה הארכיאולוגית שהובילה את החפירות מאז 2013, נעמה יהלום-מאק מהאוניברסיטה העברית.

באופן חריג, האוצרים של מוזיאון ישראל החליטו להציג את הפסל בהקדם האפשרי. ערן אריה, האוצר לתקופת הברזל וארכיאולוגיה פרסית, אמר שהגילוי הוא יחיד במינו. הפסל עשוי מפיאנס, חומר הדומה לזכוכית ושהיה פופולרי מאוד להכנת תכשיטים ופסלונים קטנים בדמות אדם או חיות במצרים ובמזרח הקרוב. "האמנות הפיגורטיבית מתקופת הברזל, אם בגלל קיימת, היא מאיכות נמוכה", הסביר. "והפסל הזה הוא מאיכות יוצאת דופן".

לדברי יהלום-מאק, ניתן לזהות שהפסל הוא מהמזרח הקרוב בגלל "התסרוקת המעניינת שלו". השיער של המלך עלום השם מכסה את האוזניים ומסורק לאחור בצמות קטנות, שמוחזקות בנזר מפוספס מזהב. סגנון התסרוקת מזכיר את האופן שבו אמנים מצריים תיארו את שכניהם מהמזרח הקרוב. "הדמות בפסל מייצגת את האופן הגנרי שבו תיארו את בני העמים השמיים".

תיארוך פחמן 14 לא מאפשר לארכיאולוגים לדעת מה התאריך המדויק בו הפסל נוצר, אלא רק שפוסל מתישהו במאה התשיעית לפני הספירה. לאור זאת, הרבה מועמדים יכולים להיות המלך המתואר. יהלום-מאק מעריכה שהמלך יכול להיות בן הדד או חזאל מדמשק, אחאב או יהוא מישראל, או אתבעל מלך צידונים - שכולם מופיעים בתנ"ך.

"אנחנו רק מנחשים, זה כמו משחק", היא מסבירה. "זה כמו דרישת שלום מהעבר, אבל אנחנו לא יודעים להגיד עליו שום דבר נוסף". בעוד המומחים דנים באפשרות שהראש הוא רק חלק מפסל גדול יותר, האוניברסיטה העברית החליטה להתחיל לחפור שוב החודש, באותו מקום בו הפסל נמצא.

https://www.haaretz.co.il/news/scie...


ליה 30.06.1819:03
96. החורבן המתמשך בתגובה להודעה מספר 0
אנו עומדים היום ערב פתחם של ימי "בין המצרים" הימים בין י"ז בתמוז לתשעה באב, ימים בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש.

רבים מתייחסים לחורבן כאירוע חד פעמי שארע אי אז לפני 2000 שנה, אבל האמת היא שחורבן בית המקדש מתרחש גם בימינו, חז"ל כבר אמרו "דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו הוא החריבו" מעבר לכך. והחורבן של בית המקדש נמשך גם בתקופתנו לאחר מלחמת ששת הימים בו שחררנו את הר הבית וירושלים מהכיבוש הירדני.

אספר כאן על שני אירועים נשכחים, שאולי יש מי שמעדיפים להדחיק ולשכוח:

בתמוז תשמ"א, במהלך עבודות במנהרות הכותל, התגלה שער תת קרקעי סתום מול בית קודשי הקודשים, הרב גץ זצ"ל העריך שדרך שער זה נכנסו הכוהנים להר הבית. במהלך העבודות נתגלה פתח בשער הסתום אשר הוביל למנהרה רחבת מיימדים 28 מ' אורך על 16 מ' רוחב מתחת להר הבית. הרב גץ, הנרגש מהתגלית שקיווה שתוביל אותו למנהרות אשר תחת להר הבית, מקום אשר לפי המסורת הוסתר בו ארון הברית, מיהר לקרוא לרבנים הראשים הרב עובדיה והרב גורן, אשר הורו לו להמשיך בעבודות ולנקות את המנהרה.

אחרי כחודש נודע הדבר לערבים אשר פרצו למנהרה מתוך הר הבית ותקפו את העובדים. בלחץ הערבים סתמו עובדי עיריית ירושלים את השער העתיק. באישור השר לביטחון פנים יוסף בורג יצקו הערבים בפתח השער הסתום מתוך הר הבית קיר בטון מזויין בעובי של מטר וחצי!

הרב גץ כתב ביומנו: "חצות לילה, הרגשתי בעת 'תיקון חצות' קרובה לזו של אבותי בראותם במו עיניהם את הלהבות העולות מבית אלוקינו בשעת החרבן..."

בשנת תשס"ו קיבל הוואקף הירדני אישור לפרוץ פתח חרום למסגד "אל-מראווני" אשר הוקם ב"אורוות שלמה" באישורו של ראש הממשלה דאז. הוואקף הירדני הכניס להר הבית כלים כבדים ובמספר ימים פרץ בור אדיר בדרום הבית הוציא מהם באמצעות 400 משאיות 12,000 טון של עפר מלא בשרידי המקדש, עפר זה העמוס בשרידים ארכאולוגיים נשפך במספר מזבלות במזרח ירושלים. הארוע החמור זכה לפרסום נרחב רק שלוש שנים אחרי הארוע.

אין וואקום. כאשר עם ישראל מדיר את רגליו מהר הבית, הר הבית לא נשאר שומם. אם לא יהיו יהודים בהר הבית לא תהיה ריבונות ישראלית בהר הבית. וכפי שהיה בעבר אם לא נהיה בהר הבית הערבים ידאגו שלא ישאר הר הבית.

היום בניגוד לעבר, העליה להר הבית הפכה להיות קלה ונעימה. כל יום עולות להר מספר חבורות של יהודים שאפשר בשמחה להצטרף אליהם וכך גם לדעת את הגבולות המותרים לכניסה לטמאי מת. עם הרחקת מחבלי הוואקף מקבוצות היהודים התנאים בתוך ההר לנעימים ורגועים הרבה יותר.

אם בעבר המשטרה עשתה הכל כדי למרר את חיי העולים, רק היום התראיין השר לבטחון פנים בעיתון "בשבע" והתגאה בצדק במהפכה שביצעה המשטרה בהר הבית, מהפכה שהפכה כל יהודי לרצוי בהר קודשנו.

זה הזמן לעלות להר הבית. למנוע את החורבן ולעשות את הצעד הראשון לבניין. יש לטבול במקווה כשר ולחלוץ נעלי עור. קומו עלו.

https://www.inn.co.il/Articles/Arti...


ליה 30.06.1819:19
97. ניסיון של המוסלמים לפגוע בממצאים ארכיאולוגיים בהר הבית הביאה להקמת תצפית משטרתית חדשה בתגובה להודעה מספר 0
הר תחת השגחה

המשבר התורן בהר הבית • בחסות הרמדאן ניסו המוסלמים לפגוע בשפכי עפר רוויים בממצאים ארכיאולוגיים, שבג"צ אסר להוציאם מהמתחם • בתגובה, הקימה המשטרה תצפית על גג שער הרחמים - והפלשתינים רואים בה הפרת הסטטוס קוו

בקיץ 2004 נרשמה בבית המשפט העליון בירושלים היסטוריה קטנה, כשבפעם הראשונה והיחידה עד כה נחלץ בג"צ להגנה על עתיקות הר הבית ונענה לעתירה של גורם יהודי בעניין.

ערב פרישתו לגמלאות, באחד התיקים האחרונים שבהם טיפל, אימץ למעשה השופט יעקב טירקל את עתירת הוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית והכריח את הממשלה לפעול בניגוד לנטייתה הכמעט טבעית באותם ימים - להיכנע לוואקף המוסלמי ולרצות אותו.

לבקשת הוועד, שאליו חברו אז דמויות כמאיר שמגר, א.ב. יהושע וטדי קולק, אסר טירקל על הממשלה ועל רשות העתיקות להוציא ממזרח הר הבית כ־3,000 טונות עפר, עתיר ממצאים ארכיאולוגיים, שהוואקף ביקש להעמיס על משאיות ולהוציאם מההר.

שלושה ארכיאולוגים בכירים, כולם פרופסורים - אפרים שטרן, עמי מזר ורוני רייך - שכנעו את טירקל ש"אין להוציא את ערימות העפר אל מחוץ לכותלי הר הבית, לפני שעברו סינון בפיקוח ארכיאולוגי מקצועי, במקום שבו הן נמצאות", משמע בהר הבית עצמו, וכי "עצם ההעמסה והשפיכה המחודשת יכולות להרוס לחלוטין חלק מן הממצאים ולגרום נזק בלתי הפיך לממצאים רבים אחרים".

הפסיקה התקדימית ההיא, שהדהימה בזמנו את אנשי הפרקליטות, הושפעה מהעובדה שבזיכרון הציבורי עדיין היה צרוב "הפשע הארכיאולוגי" הגדול ביותר בכל הזמנים, כפי שכינה אותו רק שנים מעטות קודם לכן מנכ"ל רשות העתיקות אמיר דרורי, או בלשונו של היועמ"ש לממשלה באותם ימים, אליקים רובינשטיין: "הבעיטה בהיסטוריה של העם היהודי".

זה קרה בסוף שנות ה־90 של המאה הקודמת, כשהתנועה האסלאמית הישראלית החלה לשפץ את המבנה התת־קרקעי של אורוות שלמה בפינה הדרום־מזרחית של הר הבית והפכה אותו למסגד.

במהלך העבודות נכרה בור עצום ממדים לצורך בניית גרמי מדרגות שירדו אל שורת הקשתות הצפוניות של האורוות מתחת לפני הקרקע. שתיים מהקשתות הללו הפכו כתוצאה מכך לשער הכניסה הראשי של מסגד אל־מרוואני, שהוקם באורוות שלמה. העבודות נעשו ללא כל פיקוח ארכיאולוגי או תיעוד של רשות העתיקות, ובאמצעות כלים כבדים. העפר שנחפר מהבור פונה באישון לילה באמצעות 400 משאיות. הוא הובל ונשפך לאפיק נחל קדרון ולמזבלת אל־עזריה.

מאחורי הגב

"הטראומה" הארכיאולוגית הזאת היתה עדיין טרייה, הן בזיכרונם של העותרים וכנראה גם בזיכרונו של טירקל, שבאורח חסר תקדים נענה כאמור לעתירה. הטראומה הזאת היא שעומדת עתה ביסוד הפרשה החדשה, שאיימה לפני כשבוע "להדליק" שוב את הר הבית:

בחסות ימי הרמדאן האחרון פעלו בהר מאות מוסלמים. הם עלו על ערימות העפר שפונו לפני 20 שנה מאורוות שלמה, אלה שבג"צ אסר להוציא מההר, והחלו לסקל מהן אבנים ולהקים מהן טרסות. על פי אחת העדויות, ייתכן שאף ניסו להוציא מההר חלק מהעפר באמצעות משאית. רק ערנותם של אנשי הוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית ושל הארכיאולוג צחי דבירה בלמה את ניסיון הוואקף בעודו באיבו.

דבירה, והארכיאולוג ד"ר גבי ברקאי, חתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה, מבינים אולי טוב יותר מכל אחד אחר את החשיבות העצומה של ערימות העפר הללו.

בין השנים 2004 ל־2017 הם סיננו בעמק צורים שבירושלים, בעזרת אלפי מתנדבים, את העפר שהוואקף הוציא מההר ב־1999.

בעבודת הנמלים הזאת התגלו כחצי מיליון ממצאים זעירים מימי בית ראשון ושני ואף מתקופות מאוחרות יותר: עשרות אלפי חרסים, אלפי מטבעות עתיקים, תכשיטים ממגוון סוגים וחומרים, מגוון עשיר של חרוזים, ראשי חיצים, אבני קלע, תליונים, קמעות, חותמות וטביעות חותם.

אחד הממצאים הבולטים היה חתיכות של ריצוף מסוג אופוס סקטילה, שאיפשר לחוקרים בפעם הראשונה לשחזר את הריצוף של הר הבית בתקופת הורדוס. כ־20 אחוזים מהממצא היה מימי בית ראשון, ובתוכו נמצאה בין היתר טביעת חותם מלכותית אחת מימי חזקיהו מלך יהודה.

בהר נותרו כאמור כ־3,000 טונות עפר, אך הוואקף וירדן הטילו וטו על כל עבודה ארכיאולוגית במתחם המקודש, והמשטרה והמדינה קיבלו זאת. אילו היה ניתן לארכיאולוגים לגשת לערימות העפר שנותרו בהר ולסננן במקום, המידע הארכיאולוגי היה יוצא נשכר. אין דומה סינון ומחקר במקום שממנו נחפר החומר, לסינון ומחקר במקום המרוחק ממקום החפירה.

אלא שלאורך שני העשורים האחרונים הפסיקה של טירקל והתחייבות המדינה שבאה בעקבותיה שלא להוציא את העפר מההר, אלא בהתראה של חודש מראש, נותרו בבחינת "לא לבלוע ולא להקיא".

מעת לעת ניסו המוסלמים לפגוע בערימות הללו. ניסיון הפגיעה האחרון היה רחב יותר, אך גם הוא נכשל. גבי ברקאי אומר ש־97 אחוזים מהחומר בערימות לא נפגעו. "הנזק האמיתי הוא בעצם הפעולה, בניסיון של הוואקף לבצע מחטף ולהוכיח שהוא בעל הבית במקום, בעוד בכל מה שקשור לעתיקות ולארכיאולוגיה - מי שחייבת להיות בעלת הבית היא רשות העתיקות".

להוריד את גובה הלהבות

בפועל, בעלת הבית האמיתית בהר היא המשטרה. אנשיה הם שמחליטים אם ומתי להזעיק את אנשי רשות העתיקות. הפיקוח בהר, על פי ההגדרה, אינו חופשי.

שוקה דורפמן, שכיהן כמנכ"ל הרשות לאורך 14 שנה, עד שנפטר ב־2014, הודה בספר שכתב ("מתחת לפני השטח") כי ידיה של רשות העתיקות כבולות במידה רבה בכל הנוגע לפיקוח על חוק העתיקות בהר הבית, ומי שכובל את ידיה הוא הדרג המדיני.

גם מבקר המדינה שבחן את התנהלות הרשויות הישראליות בהר בסוגיית הפיקוח על העתיקות, מתח על המדינה ביקורת קשה, שמשום מה עדיין אסורה לפרסום.

הפעם, מכל מקום, המשטרה הגיבה מהר. היא הודתה שמדובר בחריגה והקימה עמדת תצפית על גג שער הרחמים, שמשקיפה אל ערימות העפר. הוואקף מיהר לפנות לפטרוניתו ירדן, בדרישה שהעמדה תוסר. הוא טען שמדובר בהפרת הסטטוס קוו. בפגישה האחרונה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למלך ירדן עבדאללה עלה גם עניין זה. עתיד התצפית החדשה עדיין לא ברור. כרגע היא עדיין שם, אבל ב"רשתות" המוסלמיות הרוחות סוערות, וגם השטח אינו רגוע. המוסלמים, כאמור, רואים אפילו בתצפית הזאת "איום" על הסטטוס קוו בהר.

בשבוע שחלף נרשמו שוב הפרעות לביקורי יהודים בהר הבית ובוצעו מעצרים. למודת ניסיון מהקיץ שעבר וממשבר המגנומטרים (בעקבות הפיגוע בהר), המשטרה אינה מזלזלת לרגע גם במשברון הלכאורה קטן הזה, ומאחורי הקלעים נמשכים המגעים בין ישראל, ירדן והוואקף, כדי שהנעשה בהר לא יביא להתפרצות נוספת.

http://www.israelhayom.co.il/articl...


בול טרייר 13.02.2004:14
105. מתצפית משטרתית למסגד בשער הרחמים בתגובה להודעה מספר 97

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.03.20 בשעה 00:45 בברכה, בול טרייר

כן כן,
עמדת תצפית על גג שער הרחמים, שמשקיפה אל ערימות עפר מלבינה מסגד פעיל
לפי הסרטון במקור מדובר במקום די גדול
אי אפשר לעשות שם בית כנסת
כמה מסגדים הערבים צריכים באותו מקום
ומה בדיוק חל על המקום הזה עד אותה תצפית . . . הס.
למטרקיס הפתרונים.





בג"צ פסק: מסגד בשער הרחמים

אחרי שנה של מאבק משפטי, בג"ץ דחה את עתירת תנועת רגבים נגד השתלטות הוואקף על מבנה "שער הרחמים בהר הבית" והפיכתו למסגד

יאיר אוריאל 12/01/20 20:50

המסגד שהקים הוואקף המוסלמי במבנה "שער הרחמים" בהר הבית, יציין בעוד חודש שנה להקמתו. בסוף השבוע האחרון דחו הנשיאה אסתר חיות, השופט מני מזוז והשופטת ענת ברון עתירה שהגישה תנועת רגבים נגד השתלטות הוואקף המוסלמי על המבנה העתיק והקמת מסגד נוסף בהר הבית, באופן בלתי חוקי ותוך פגיעה בסטטוס קוו ובזכויות היהודים במקום.

בחודש פברואר האחרון פלשו אנשי הוואקף המוסלמי למבנה העתיק שהיה סגור במשך שנים ארוכות בשל פעילות תומכת טרור שהתקיימה בו, והחלו בעבודות להפיכת המבנה למסגד. תנועת רגבים עתרה לבג"ץ בדרישה למנוע את הפעלת המסגד במקום, תוך הדגשה כי המדינה עצמה ביקשה צו שיפוטי לסגירת המתחם, אך לא טרחה ליישם אותו.

בעתירה הודגש כי הוואקף השתלט בעבר על מתחמים עתיקים בתוך מתחם הר הבית, ובהם מתחם "אורוות שלמה" ומתחם "שערי חולדה", שהינם בעלי ערך היסטורי וארכיאולוגי שלא יסולא בפז, באמצעות הקמה של מסגדים במקומות אלו – ובכך הודרו משם רגלי הלא-מוסלמים, והכל תוך פגיעה אנושה בעתיקות ושרידים מתקופות קדומות, כולל מבית המקדש השני.

המדינה אישרה בתגובתה לעתירה, כי מועצת הוואקף וגורמים הקשורים לחמאס פרצו למתחם בניגוד לחוק, ומקיימים בו פעילות עויינת, ואף הכניסו ציוד דתי הנדרש לפעילות המסגד במבנה – רמקול למואזין, שטיחי תפילה חדשים, נברשות, מחיצות וספרי קוראן – והודתה כי משטרת ישראל אינה סוגרת באופן הרמטי את המתחם אלא מסתפקת ב"שליטה, כנדרש על פי הנסיבות, על הבאים בשעריו" ופיקוח מתמיד במקום.

המדינה הוסיפה כי משטרת ישראל הרחיקה לאורך השנה עשרות פעילים איסלאמיים שהפרו את הסדר הציבורי בסמוך למתחם.

השופטים חיות, מזוז וברון קיבלו את עמדת המדינה ודחו את העתירה. "בית משפט זה פסק לא אחת כי נסיבותיו הייחודיות של הר הבית והרגישות היתרה של המקום מחייבות משנה זהירות בכל הנוגע לביקורת השיפוטית על הנעשה בו", כתבו השופטים. "ההלכה הנוהגת עמנו בהקשר זה היא כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות אלו אלא במקרים חריגים ביותר, בהם ההחלטה לוקה בעיוות מהותי, או בחוסר סבירות קיצוני".

"מטענות משיבי המדינה עולה כי הגורמים בשטח פועלים בהנחיית הדרג המדיני הבכיר ביותר בליווי ועדכון של היועץ המשפטי לממשלה", הוסיפו השופטים. "אנו סבורים כי אין מקום להתערב בשיקולי המדיניות ובצעדים שננקטו על ידי המדינה. התרשמנו כי קיים פיקוח צמוד ורצוף בשטח הנדון ונאמנים עלינו דבריהם של משיבי המדינה כי ימשיכו בפיקוח הדוק על הנעשה במקום תוך נקיטת צעדים מתאימים, ככל שהדבר יידרש".

בתנועת רגבים הגיבו בחריפות על דחיית העתירה: "מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בג"צ ביטל חוקים של הכנסת, ביטל את וועדות הקבלה, והרס יישובים פורחים, בגלל שאין אפשרות שתתקיים אפליה במדינת ישראל, אבל כשיש אפליה על בסיס גזע ורמיסת כבוד אדם יום יומית של יהודים בהר הבית- זה כנראה נחשב סביר", אומרים ברגבים. "הפעם בג"ץ בחר לא להיות אקטיביסט, ולהפקיר את חופש הפולחן של העם היהודי, במקום הקדוש לו ביותר. מי שאחראי לביזיון הזה, הוא "הדרג המדיני הבכיר ביותר", שבסופו של דבר מאפשר הקמת מסגד שלישי בעשרים שנים האחרונות ומרסק את הסטטוס קוו בהר הבית, כרגיל לטובת המוסלמים"



מקור:
https://www.20il.co.il/%D7%91%D7%92...



ליה 18.03.1909:28
98. גת מעוטרת ברצפת פסיפס מפוארת מתקופת התלמוד התגלתה בחפירות בגן הלאומי כורזים בתגובה להודעה מספר 0

ליה 25.08.1908:06
99. דיווחים על הרס ארמונות החשמונאים בידי הרשות הפלשתינית בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.08.19 בשעה 08:25 בברכה, ליה

דרישה: לעצור את פגיעת הערבים בשטח ההיסטורי

פעילי ארגון "שומרים על הנצח" חושפים פגיעה חמורה של ערבים באתר ארמונות החשמונאים הסמוך ליריחו, בידיעת הרשות הפלסטינית.

הפעילים שיגרו מכתב למפקד פיקוד מרכז האלוף נדב פדן, ראש המינהל האזרחי תא"ל רסאן עליאן ומתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף כמיל אבו רוקון, בו הם דורשים את התערבותם הדחופה ונקיטת "כל פעולה נדרשת להפסקת העבודות לאלתר".

"הועברו אלינו דיווחי מטיילים על פעולות פיתוח ושפיכת פסולת מאסיביות שמבצעים גורמים פלסטיניים באישור ובידיעת הרשות הפלסטינית בערוץ נחל פרת (ואדי קלט) בצמוד לאתר ארמונות החשמונאים", נכתב.

"העבודות שתועדו עד כה כוללות שפיכת פסולת ועפר על ידי משאיות לערוץ הנחל, פעולות הגורמות לפגיעה בזרימת המים ופגיעה באתר הארכיאולוגי והעתיקות ארמונות החשמונאים הייחודי. כמו כן, אזור שפיכת הפסולת מאופיין בעשרות מערות קבורה המצויות בסכנת הרס מיידית. האזור נסקר כמכלול הגדול ביותר של מערות קבורה מהתקופה החשמונאית. חלק מן האתר נמצא בשטחי A וחלקו בשטח C".

במכתב הובאו סעיפים מהסכמי אוסלו הקובעים כי "על הצד הפלסטיני לשמור ולהגן על כל האתרים הארכיאולוגיים, וכן באחריותו למנוע נזק לאתרים בכל השטח" וכן, "חלה חובה על הצד הפלסטיני לאפשר גישה חופשית לאתר, ולשמור על אתרי המורשת והארכיאולוגיה".

"מוטלת עליכם החובה ההיסטורית למנוע פגיעה במורשת התרבות העולמית, זאת מלבד החובה בה חב המפקד הצבאי שהוא חליף הריבון וחבה מדינת ישראל מכח אמנות בין לאומיות שהיא חתומה עליהן, המהוות מוסכמות בינ"ל ואשר הן מחייבות, בשינויים המחוייבים את נציגיה באזור מכוח המשפט המנהלי הישראלי החל עליהם".

"לאור האמור, ולאור המשמעויות הקשות הנובעות מהמשך העבודות, ובין השאר הפגיעה הקשה באתר ארכיאולוגי מהחשובים באזור, נבקשכם כי תפעלו בהקדם בהתאם לאחריות המוטלת על מדינת ישראל לשטחי A/B/C ולאתרי הארכיאולוגיה הקיימים בהם, ותנקטו כל פעולה נדרשת להפסקת העבודות לאלתר", דרשו הפעילים.

https://www.inn.co.il/News/News.asp...

תגוביות:

1.הורסים כל חלקה טובה, לאף אחד לא אכפת.

2.אחרי שהר הבית בידיהם, קבר יוסף בידיהם, מערת המכפלה בידיהם, ממשלת ישראל לא תעשה סיפור גדול מכמה חשמונאים.

3.מי שמוסר את הארץ לערבים יודע שהוא משחית את ההיסטוריה שלה, את הטבע שלה, את האקולוגיה וכו'. ישראל כולה היתה חרבה כמו כל שכנותיה אילו לא היינו מיישבים אותה. כל חבל ארץ שאנחנו מעבירים לידיהם מושחת לגמרי.

4.גם בעיראק דאע''ש החריבו את קבר יונה הנביא.

5.אריק שרון נתן אור ירוק להרס עתיקות ממוקד ומתוכנן, במקום בו היה הארמון המפואר ביותר של העם הישראלי במשך למעלה מ-800 שנה. ביבי ממשיך דרכו, נותן לירדנים ולוואקף שליטה מלאה על הר הקודש ועל הדביר, ורק בזכות קומץ מצומצם ביותר של אנשים הוא לאט לאט מנמיך את התמיכה שלו באיסלאם הקיצוני. לא מספיק. העתיקות של יריחו? ביבי האחרון שיטפל. כל פוליטיקאי נבחן במבחן התוצאה ביחסו להר בית ה'.

6.יש כאלה שלא איכפת להם מקיומנו, מעברנו ועתידנו ועוסקים, במימון הקרן החדשה, רק בגינוי ביבי והחלפתו בטיבי.

7.מצפים ממחבלים לקיים הסכמים. אנחנו שומרים ומקיימים את כל ההסכמים שחתמנו עליהם והרשעות הטרוריסטית לא מקיימת כמעט שום דבר.


ליה 02.12.1916:21
100. נחשף פסיפס נדיר מהמאה ה-3 בחפירות של בית כנסת בגולן בתגובה להודעה מספר 0
קטעי הפסיפס הנדירים שהתגלו באתר הארכיאולוגי, המכילים ציורי רגליים של בעלי חיים, מלמדים כי גם אחרי חורבן בית שני המשיך היישוב היהודי להתקיים באזור

קטעי פסיפס ייחודיים שהתגלו בחפירות של בית כנסת עתיק בגולן שופכים אור על התפתחות החיים היהודיים לאורך השנים בתקופה הרומית. בתוך בית הכנסת שביישוב העתיק מג'דוליה, הצליחו החוקרים לחשוף מקטעי פסיפס צבעוניים מהמאה השלישית לספירה, המכילים ציורי רגליים של בעלי חיים.

לדברי מנהל החפירה, ד"ר מיכאל אזבנד מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, הממצא מלמד על השינוי שחל בקהילה היהודית במהלך התקופה. "זו העדות הקדומה לפסיפס צבעוני ומעוטר בבית כנסת בגולן והוא מתוארך למאה השלישית לספירה, תקופה שכמעט ואין לגביה ידיעות אודות היישוב היהודי בגולן בפרט ושרידים מועטים מבתי כנסת בארץ בכלל", אמר ד"ר אזבנד.

"במאה השלישית לספירה אנו רואים שילוב מעניין של המשך מסורת של בתי כנסת מימי בית שני, לדוגמה בצורת הישיבה והמסורת האדריכלית היחסית לא מעוטרת, עם תוספת של אלמנטים חדשים שעם הזמן יהפכו לנפוצים בבתי כנסת, כמו פסיפס צבעוני הכולל בעלי חיים".

האתר מתוארך בעיקרו לתקופה הרומית, מאמצע המאה הראשונה לספירה ועד לנטישת היישוב, ככל הנראה, בסוף המאה השלישית. למציאת שרידי בית הכנסת הייתה חשיבות עצומה: עד לפני מספר שנים התפיסה השלטת במחקר גרסה כי היישוב היהודי בגולן חדל להתקיים לאחר המרד הגדול, עם חורבן גמלא בשנת 67 לספירה. מציאת בית הכנסת יחד עם עדויות ספורות דומות מחפירות נוספות וסקרים בשנים האחרונות חיזקה את ההבנה כי היישוב היהודי המשיך להתקיים.

הפסיפס באולם המרכזי, התברר כמורכב ועשיר יותר ועל אף מצב השתמרותו הדל ניתן לזהות רגליים של בעלי חיים – רגלי ציפור ורגלי חיות לא מזוהות. לדברי החוקרים, לעושר העיצובי של הפסיפס ובעיקר לעובדה שהוא עוטר בדמויות של בעלי חיים יש משמעות חשובה: על פי ההשערה, זוהי עדות לכך שבית הכנסת הפך ממקום שמוקדש כמעט אך ורק למטרת לימוד למקום שהופך למרכז התפילה של הקהילה.

"אנחנו יודעים שבתי כנסת בסוף ימי בית שני שמשו בעיקר כמקום של לימוד תורה. בתי כנסת בסוף התקופה הרומית ובעיקר בתקופה הביזנטית משמשים כמקום לתפילה, סוג של 'מקדש מעט' ולכן הם מפוארים הרבה יותר ואין זה נדיר שהם כוללים גם פסיפסים מהודרים. הממצאים שלנו הם מן הקדומים ביותר שנמצאו עד כה שמעידים שכבר במאה השלישית בבתי הכנסת מתחילים לעבור את השינוי התודעתי החשוב הזה", סיכם ד"ר אזבנד.

https://13news.co.il/item/news/dome...


בול טרייר 16.12.1916:25
101. התגלית המרעישה על הר הבית שמוסתרת מהציבור הישראלי בתגובה להודעה מספר 0


התגלית המרעישה על הר הבית שמוסתרת מהציבור הישראלי

כתב ערוץ 9 ברוסית, סרגיי גרנקין, חדר לבור בעומק הר הבית באמצעות מנהרה מצפון, ממש בנתיב שבו חדרו הרומאים אל ההר בשנת 70. הוא אפילו הפיק על כך סרט, אבל אף כלי תקשורת ישראלי לא הסכים להקרין אותו

מאת ארנון סגל כ"ח בתשרי ה׳תש"ף (27/10/2019)



"המקדש האבוד", סרט שיצא לאקרנים בשנת 2010 והופק בידי כתב ערוץ 9 סרגיי גרנקין, כולל תגלית מרעישה שחמקה משום מה ממסכי המכ"ם הציבוריים כאן.

במהלך הסרט משתחלים הבמאי וצוותו עם ציוד צלילה בעקבות שרטוטיו של קצין חיל ההנדסה המלכותי הבריטי במאה ה־19, צ'רלס וילסון, במחילה מלאה מים שאורכה כמאתיים מטרים המוליכה מצפון להר הבית אל בור בעומק שטח ההר.

וילסון בן ה־28 הגיע לעיר הקודש לפני 155 שנים, באוקטובר 1864. הוא נשלח בראש צוות הנדסה בריטי שהתבקש לייעץ לשלטונות העות'מניים כיצד לשפר את מערכת הביוב בעיר הנצח – וכך למנוע את התחלואה והמוות שהיכו באוכלוסיית העיר הדלה עקב תנאי התברואה האיומים. הנימוק הבלתי רשמי לשיגורו לכאן היה מיפוי השטח והכרתו, מתוך שאיפה עזה של המעצמה הבריטית להדק את אחיזתה בארץ המובטחת ולהשתלט עליה.


וילסון סיפק מפות יפהפיות ומפורטות של ירושלים דאז ותיעד בייחוד את הר הבית. בניגוד למדיניות הרשויות בעידן הנוכחי, וילסון הצליח לקבל אז את רשות השלטונות הנואשים לגישה חופשית לבורות ולמנהרות בהר ובסביבותיו, ומיפה אף אותם.



וילסון היה הראשון שזכה לתעד את רוב חמישים חלליו התת־קרקעיים של המתחם המקודש, ובמספר בלתי מבוטל של מקרים הוא גם האחרון שזכה לעשות זאת עד היום.

בין השאר שרטט וילסון במפות מנהרה ארוכה המוליכה מאזור ברכות בית חסדא – ברכות קדומות המתוארכות לימי הבית הראשון והשני, ששרידיהן מצויים כיום בחצר כנסיית סנטה אנה ליד שער האריות.

המנהרה הזאת מסתיימת בבור גדול במרכז הר הבית – בור מספר 37, כפי שמספרו אותו באמצע המאה ה־19 צ'רלס וילסון וצ'רלס וורן. זהו חלל תת־קרקעי חצוב בעומק שמונה מטרים ובאורך 23 מטרים, הגובל ברחבת כיפת הסלע מכיוון צפון־מזרח.

ייתכן שגרנקין ואנשיו עלו בסרט הזה על נתיב מעבר המים אל ההר עוד מימי הבית הראשון, מים שהוזרמו לטובת צורכי המקדש המרובים. ייתכן שאפשר לקשור אל המנהרה הזאת גם עובדה נוספת שהזכיר יוסף בן מתתיהו ב"מלחמות היהודים" – שעם דמדומי מרד החורבן פלשו הרומאים אל הר הבית מצפון, ובין השאר עשו זאת דרך מחילות תת־קרקעיות. בתוכן אף נערכו קרבות עקובים מדם בין היהודים המתבצרים ובין אויביהם. מי יודע מה התרחש במנהרה המסוימת הזאת? היא שומרת על זכות השתיקה.

בשיחה עמי השבוע ציין גרנקין שאף שהסרט הוקרן בפסטיבלים בערים בגרמניה, כמו גם במוסקבה ובניו־יורק, כל גופי הקולנוע בארץ סירבו להקרין את הסרט משום שיוצריו הפרו למעשה את הסטטוס־קוו הנוהג בהר כשחדרו אליו שלא בדרך המקובלת ובלי הסכמת הווקף.

ממפיקי פסטיבל ירושלים קיבל הבימאי מכתב המודיע לו שבשל רגישות הדברים שהסרט עוסק בהם אין אפשרות לכלול אותו בפסטיבל. גם בערוץ 2 סירבו להקרינו. התקשורת הישראלית, שאינה ממהרת להיבהל מצווי איסור פרסום ומווטו של הצנזורה, שיתפה פעולה במקרה הזה עם קשר השתיקה שגזרו הרשויות.



מיד לאחר פרסום הסרט מיהרה המשטרה לאטום את פתח המנהרה כדי שרבים אחרים לא ישאבו השראה מההפקה של גרנקין וישובו לצלול אל מסתרי ההר בדרך הבלתי־לגאלית הזאת. בכך היא הצטרפה למחילות רבות נוספות סביב ההר שנעולות בסורג ובריח ומוגנות באמצעות חיישנים, מפחד הכמיהה היהודית למקום הזה ולסודותיו.

מקור:
https://www.makorrishon.co.il/judai...

לצפיה בסרט "המקדש האבוד" 01:10:02






ליה 26.12.1917:20
102. מחקר חדש מגלה את כל צמחי הרפואה של התנ''ך בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 26.12.19 בשעה 17:50 בברכה, ליה

במחקר חדש הורכב מחדש פסיפס צמחי הרפואה בתנ"ך ונמצא כי ישנם ארבעים ושניים מינים המוגדרים כ"צמחי רפואה של התנ"ך".

"כל 42 מיני הצמחים המרכיבים את הפסיפס נמצאים בשימוש רפואי כלשהו ברחבי המזרח התיכון מימי התנ"ך' ברצף היסטורי' כולל את ימינו אנו." אמר פרופ' אמוץ דפני מהמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה ביחד עם שהיה בין מרכבי הפסיפס.

מחקרים רבים עסקו ברשימת הצמחים שמופיעים במקרא וקיים פולמוס רחב בין החוקרים לגבי זיהוי מיני הצמחים. עיקר המחלוקת המחקרית נובעת כתוצאה מתרגום לקוי של הטקסט העברי, ביצוע מחקרים שנעשו ע"י חוקרים ללא רקע בוטני והתעלמות מהטבע הארץ ישראלי ומחוקרים ישראליים.

במחקר הנוכחי ביקשו פרופ' דפני וד"ר ברברה בק אשורולוגית מהמכון לשפות ולתרבויות של הים התיכון והמזרח הקרוב מהמועצה הלאומית הספרדית למחקר, להרכיב מחדש את רשימת צמחי הרפואה בתקופת התנ"ך.

ראשית הרכבת הפסיפס החדשה התבססה על ספרו של פרופ' זהר עמר "צמחי המקרא" המהווה את המקור העדכני ביותר בנושא.

בשלב השני בדקו החוקרים מחדש את הגדרות הצמחים ושימושיהם הרפואיים באשור ובמצרים (המחקרים המרכזיים הקודמים נעשו לפני כמאה שנים והתיישנו במידה רבה).

"ההנחה המקובלת היא שצמח או מוצרים המופקים ממנו כמו תבלין או קטורת שהיו בתקופת המקרא באזורי מצרים ומסופוטמיה ידועים גם כצמחי רפואה, היו בשימוש זהה גם בארץ ישראל", הסביר פרופ' דפני.

בשלב השלישי בחנו החוקרים נתונים אתנובוטניים וארכאובוטניים שנעשו בארץ על ידי חוקרים שונים, בתקופות המקבילות או קדומות לתנ"ך, כעדות מחזקת לשימושים רפואיים באותם מיני צמחים.

דוגמאות בולטות לכך: שאריות כימיות של קינמון זוהו בכדי יין מדור ומכברי. לפי עדויות ממצרים העתיקה תוספת קינמון ליין נעשתה הן למטרות רפואיות והן לשימורו לשימוש רפואי.

בתום תהליך ממושך, הרכיבו החוקרים את פסיפס צמחי הרפואה של תקופת התנ"ך:

ראשית, ארבעה מינים המוזכרים באופן מפורש בתנ"ך בהקשרים רפואיים: תאנה, אזוב, צורי (גלעד) ודודא רפואי.

"וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם, אִישׁ טָהוֹר, וְהִזָּה עַל-הָאֹהֶל וְעַל-כָּל-הַכֵּלִים, וְעַל-הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ-שָׁם; וְעַל-הַנֹּגֵעַ, בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל, אוֹ בַמֵּת, אוֹ בַקָּבֶר". (במדבר י"ח, י"ט)

הקבוצה השניה כוללת 25 מיני צמחים המוזכרים בתנ"ך לא בהקשר רפואי, אך ידועים ששימשו צמחי רפואה באשור ובמצרים כמו: בצל, לענה, לבונה, צלף, קינמון, הדס, קצח ורימון.

"גרגרי אבקה של הדס נמצאו בחפירות במגידו הן במכתש כתישה והן בצואה מאובנת של אדם ומאחר ועיקר שימושו של הצמח הוא לרפואה, יש בממצאים אלו עדות עקיפה לשימוש רפואי", אמר פרופ' דפני.

שישה מיני צמחים שאינם מוזכרים בתנ"ך אך מצוינים כצמחי רפואה בתלמוד במצרים ובמסופוטמיה: כפר לבן ("חינה"), אלוי, קורטם הצבעים (חריע) פלפל שחור, שחליים תרבותיים.

שבעה מיני צמחים שאינם מוזכרים בתנ"ך אך נחשבים כצמחי רפואה בתלמוד ו/או במצרים ובמסופוטמיה ו/או בממצאים ארכאובוטניים: חרוב, בן-חרדל מצוי (ארוגולה), שומר פשוט, ער אציל (עלי דפנה), אלת המסטיק, שומשום, גרגרנית יוונית (חילבה).

"חוקרים קודמים הציעו לא פחות מ- 55 ועד 176 מיני צמחים כ'צמחי רפואה תנ"כיים'. חלקם היו ידועים כצמחי רפואה באזור כמו: הרדוף הנחלים או כלנית מצויה, אך אין להם למעשה שום אזכור, לא בתנ"ך, לא בתלמוד ולא בטקסטים מצריים או אשוריים. לגבי אחרים כמו המרווה, סרפד או נורית, לא מצאנו שום עדות לכך שהשתמשו בהם לצרכי רפואה או שהם נסחרו אי פעם בארץ ולעומת זאת, כל מיני הצמחים שנכללו ברשימה החדשה היו בשימוש רפואי מאז ימי התנ"ך באזורנו והם משמשים לצרכי רפואה גם כיום.

כל הצמחים האלה, בלי יוצא מהכלל, נחקרו לאחרונה אודות תכונותיהם הרפואיות, מנגנוני פעולתם ותכולתם הכימית". סיכם פרופ' דפני.

וכבר אמר החכם מכל אדם:

מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא: כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. (קהלת א':ט').

קישורית למאמר המדעי:

https://ethnobiomed.biomedcentral.c...

מקור: עמוד הפייסבוק של פרופ' דפני

https://www.facebook.com/permalink....


ליה 02.02.2009:40
103. חומה גדולה מימי רחבעם התגלתה בחפירות לכיש בתגובה להודעה מספר 0
חוקרים מהאוניברסיטה העברית תיארכו את החומה לימי רחבעם, ולדבריהם הגילוי מוכיח כי ממלכת יהודה התפשטה והפכה משמעותית מוקדם משחשבו...

בכנס ארכיאולוגי באוניברסיטה העברית לפני שבועיים חשף פרופ' יוסי גרפינקל, ראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה ומי שעמד בראש משלחת החפירה ללכיש, את דבר קיומה של חומה שלא היתה מוכרת.

באמצעות גלעיני זיתים עתיקים, מתוארכת החומה לימיו של רחבעם.

"גילינו שלכיש היתה עיר מבוצרת", אומר גרפינקל, "ושהתאריך להקמתה היה בסביבות שנת 920 לפני הספירה"...

בהמשך, הצליחה המשלחת להגיע לרצפה שניגשת לחומה ולתארך אותה באמצעות שיטת תיארוך פחמן-14 לגלעיני זיתים שהתגלו מתחת לרצפות. דגימות הגלעינים נשלחו למאיץ חלקיקים באוקספורד והתוצאות הראו שהחומה הוקמה בסביבות שנת 920 לפני הספירה, תקופת שלטונו של רחבעם, בנו של שלמה ונכדו של דוד...

איתור החומה ותיארוכה מאפשרים לטענתו לשרטט באופן מדויק את שלבי ההתפתחות של הממלכה הירושלמית...

https://www.haaretz.co.il/1.7156381

תגוביות:

1.ביצור העיר לכיש והקמת החומה בתקופת רחבעם מתועדת בטקסט התנ''כי

דברי הימים ב, יא, ה-יב:

וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. ווַיִּבֶן אֶת-בֵּית-לֶחֶם וְאֶת-עֵיטָם, וְאֶת-תְּקוֹעַ. ז וְאֶת-בֵּית-צוּר וְאֶת-שׂוֹכוֹ, וְאֶת-עֲדֻלָּם. ח וְאֶת-גַּת וְאֶת-מָרֵשָׁה, וְאֶת-זִיף. ט וְאֶת-אֲדוֹרַיִם וְאֶת-לָכִישׁ, וְאֶת-עֲזֵקָה. י וְאֶת-צָרְעָה, וְאֶת-אַיָּלוֹן, וְאֶת-חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן: עָרֵי, מְצֻרוֹת. יא וַיְחַזֵּק, אֶת-הַמְּצוּרוֹת; וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן. יב וּבְכָל-עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן.


ליה 03.02.2013:05
104. ארכיאולוגים מאוניברסיטת ת''א טוענים: ממצאים בתל מוצא הסמוך לירושלים מעידים על מקדש מימי בית המקדש הראשון בתגובה להודעה מספר 0
ארכיאולוגים מאוניברסיטת ת"א טוענים: "ממצאים בתל מוצא הסמוך לירושלים מעידים על מקדש מימי בית המקדש הראשון שדומה מאוד למקדש שלמה המתואר במקרא.

החפירה עשויה לתת מענה לשאלות רבות אודות ממלכת יהודה בימי בית המקדש הראשון, ועל ההתאמה בין הממצאים הארכיאולוגיים לטקסט המקראי".

https://twitter.com/newsisrael13/st...


ליה 22.07.2021:56
106. ''ארכיון המס'' של מלכי יהודה נתגלה בי-ם בתגובה להודעה מספר 0
ארכיאולוגים חשפו אתר עצום בשכונת ארנונה ובו לא פחות מ-120 חותמות מימי בית ראשון • "מדובר באחת התגליות המשמעותיות ביותר מתקופת המלכים"

מס הכנסה גרסת ממלכת יהודה: אתר מתקופת מלכי יהודה, בית ראשון, מלפני כ-2,700 שנה ובו מבנה עצום ולמעלה מ-120 טביעות חותם על קנקנים, התגלה בשכונת ארנונה בירושלים. החפירה, בסמוך למשכן השגרירות האמריקנית, מנוהלת על ידי רשות העתיקות במימון רשות מקרקעי ישראל באמצעות חברת מוריה.

מדובר באחד ממכלולי הטביעות הגדולים והחשובים שהתגלו בארכיאולוגיה של ישראל, ובו "טביעות למלך" עם שמות ערים קדומות מממלכת יהודה, וטביעות חותם פרטיות הנושאות שמות של בכירי הפקידות ובעלי ההון של ממלכת יהודה בכתב עברי קדום.

לקראת איזה אתגר נערכה לפני כ-2,700 שנה ממלכת יהודה בשכונת ארנונה בירושלים, והאם הדבר קשור לאירוע היסטורי דרמטי?

מרכז אחסון ממלכתי משמעותי מימי המלכים חזקיהו ומנשה מסוף המאה ה-8 עד אמצע המאה ה-7 לפנה"ס נחשף בימים אלה בחפירות ארכיאולוגיות בשכונת ארנונה בירושלים לקראת הקמת שכונה חדשה.

באתר נחשף מבנה יוצא דופן בגודלו ובאופיו לתקופה, בנוי מאבני גזית ענקיות, ובעל קירות כפולים ומשולשים.

כמו כן, נחשפו על ידיות של קנקני אגירה יותר מ-120 טביעות, שרבות מהן נושאות את הכיתוב 'למלכ (למלך)', שמות ערים, ושמות של מי שהיו, ככל הנראה, בכירי הפקידות ובעלי ההון של בית ראשון, בכתב עברי קדום. מדובר באחד ממכלולי הטביעות הגדולים והחשובים שהתגלו בארכיאולוגיה של ישראל.

נריה ספיר ונתן בן-ארי, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, ציינו כי: "מדובר באחת התגליות המשמעותיות ביותר מתקופת המלכים בירושלים בשנים האחרונות. באתר שחפרנו התקיימה פעילות שלטונית, אשר ניהלה את ריכוז מלאי המזון וכיוונה אותו, אולי גם כאגירה לימי מחסור.

נראה שלאתר הזה נאספו מיסים באופן ממלכתי מסודר: ניכרת כאן פעילות של איסוף תוצרת חקלאית, וכן ייצור של יין ושמן זית. האתר חולש על שטח חקלאי נרחב, שבו זיתים וגפנים, ונחשפו בו גתות להכנת יין ומתקני תעשייה חקלאית".

"האתר מתוארך לתקופה רבת תהפוכות ואירועים המוכרים מהמקרא, בהן מסע הכיבוש האשורי בפיקודו של המלך סנחריב ובימיו של המלך חזקיהו. לא מן הנמנע שההיערכות הכלכלית קשורה באירועים אלה. עם זאת, החפירה מעלה כי האתר המשיך להתקיים גם לאחר הכיבוש האשורי.

מעניין לדעת, שעל ידיות קנקני האגירה מופיעים כמה משמותיהם של בכירי הפקידים ובעלי ההון של ממלכת יהודה, המופיעים על ידיות קנקני אגירה באתרים שונים בכל רחבי ממלכת יהודה, דבר המעיד על מעמדם של בעלי הטביעות.

לפי הסברה, מדובר בבכירי הפקידות, שהיו ממונים על תחומים מסוימים בכלכלת התקופה, או אולי בעלי ההון של פעם, מי שהחזיקו שטחים חקלאיים גדולים והניעו את כלכלת האחוזות, ושהחזיקו בטביעת חותם פרטית".

מרכז מנהלי מדרום לירושלים

נריה ספיר ונתן בן-ארי הדגישו כי טביעות החותם הרבות מעידות באופן ישיר ומעל לכל ספק כי בשלהי ימי ממלכת יהודה התקיימה באזור זה, שמדרום לעיר דוד, פעילות שלטונית. יתכן אף שהפעילות המנהלית הזו קשורה לאתר שנחשף בעבר ברמת רחל הסמוכה, אשר זוהה, במידה רבה של ודאות, כארמון מלכי יהודה ו/או כמרכז מנהלי.

בין טביעות החותם התגלו טביעות המכונות בשם "למלך". טביעה זו מאופיינת בסמל של גלגל חמה, שמצדדיו פרושות כנפיים. מעל לגלגל החמה מופיעה המילה 'למלך' בכתב עברי קדום, ומתחתיו שמה של אחת מארבע ערים בממלכת יהודה: 'חברון', 'שוכה', 'זיף' ו'ממשת'.

לדברי ספיר ובן-ארי: "את חברון, זיף ושוכה ניתן לזהות במידה רבה של ודאות עם ערים קדומות ביהודה, ששכנו באזור הר חברון, בעוד שזיהויה של ממשת שנוי במחלוקת".

בשלב מסוים, מסיבות שאינן מובנות, כוסו המבנים בערימה עצומה של אבני צור - כמעין גבעה מלאכותית המתנשאת לגובה של כ-20 מטר מפני השטח, וגודלה משתרע על שטח רחב שגודלו כשבעה דונם. גם בימינו, ערמת אבנים עצומה זו ניכרת למרחוק ובולטת בנוף הגבעות שמסביב. החוקרים הוסיפו כי: "גבעות אבנים מלכותיות מוכרות ממספר אתרים בירושלים מסוף תקופת בית המקדש הראשון, ולכן הן גם ריתקו וסקרנו את חוקרי ירושלים מאז ראשיתו של המחקר הארכיאולוגי באזור. ובכל זאת, הסיבה להשקעת המאמץ האדיר בערימתן על פני דונמים רבים, נותרה בגדר חידה ארכיאולוגית לא פתורה".

ממצא נוסף שנתגלה ושופך אור על אופייה של התקופה, הוא אוסף של צלמיות - פסלונים עשויי חרס. הארכיאולוגים ספיר ובן-ארי: "חלק מהצלמיות מעוצב בדמות נשים ופרשים, וחלק בדמויות של בעלי חיים. חפצים אלה מפורשים בדרך כלל כחפצים ששימשו לפולחן אלילי ולעבודה זרה - תופעה שלפי המקרא, רווחה בממלכת יהודה.

מתברר שתקופה קצרה לאחר סופו של האתר, עם חורבנה של ממלכת יהודה בשנת 586 לפני הספירה, שהיא שנת היציאה לגלות בבל, המקום יושב מחדש, ונמשכה בו הפעילות האדמיניסטרטיבית".

ד"ר יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות: "התגליות הארכיאולוגיות בארנונה הן שמעמידות את האתר כאתר מפתח חשוב ביותר בתולדות ממלכת יהודה בתקופה מסוף ממלכת יהודה ומימי שיבת ציון, עשורים ספורים לאחר חורבן הממלכה. אתר זה מצטרף לשורה של אתרי מפתח אחרים שנחשפו בסביבות ירושלים והיו קשורים למערכת הניהולית הריכוזית של ממלכת יהודה, בשיאה ולפחות עד לחורבנה.

ברשות העתיקות, ביחד עם רשות מקרקעי ישראל, מכירים בחשיבות יוצאת הדופן של האתר ובייחודיותו, ולכן פועלים יחד לשמר חלקים ממנו ולשלב אותם בתכנית השכונה החדשה. זאת, כחלק מהמגמה שאותה מובילה רשות העתיקות לפיתוח בר-קיימא, שרואה בארכיאולוגיה משאב שיש לשמר ולהציג לציבור כחלק מערכי המקום, ולא רק כתחום מחקרי-אקדמי".

https://www.israelhayom.co.il/artic...

תגוביות:

1.מדהים. מדהים. מדהים. איזו זכות נפלה בחלקנו לחיות בארץ התנ''ך. אבותינו חלמו אלפיים שנה ואנחנו מגשימי החלומות שלהם. מקסים.

2.לא יירחק היום וגם ארון הקודש יימצא על אפם וחמתם של מספר היסטוריונים.

3.העם המומצא עוד לא דרש את האתר? אירופה עוד לא סיפחה אותו לערבים? לא הכניסו אותו לאתר מורשת של הבלשתינים?

https://www.inn.co.il/News/News.asp...


העבר לפורום אחר
העבר לפורום:
סיבה:
תגובה חדשה
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג
עריכת אשכול
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג