רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
כינוי סבא קדישא, מירקאדו אלפנדרי
תאריך לידה ה'תקפ"ו או ה'תק"ץ
תאריך פטירה כ"ב באייר ה'תר"צ
תאריך פטירה לועזי 20 במאי 1930
מקום פעילות דמשק, וירושלים
נושאים בהם עסק קבלה, הלכה
תפקידים נוספים החכם באשי של דמשק, ורבה של צפת
תלמידיו הרב חיים שאול הכהן דוויק, הרב יעקב חיים סופר, הרב מנחם מנשה
חיבוריו שו"ת הסבא קדישא, אדעתא דרבנן
הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, ידוע בכינוי "הסבא קדישא", (תקפ"ו או תק"ץ - כ"ב באייר תר"צ, 20 במאי 1930) היה פוסק ומקובל, החכם באשי של דמשק ולאחר מכן של צפת.
תולדותיו
נולד באיסטנבול, אז בירת האימפריה העות'מאנית, לרבי יעקב ולחוה, כנצר למשפחת רבנים המיוחסת עד לבצלאל בן אורי משבט יהודה. מספר שנים לאחר נישואיו החל רבי שלמה אליעזר לאסוף אל ביתו יתומים צעירים ושימש להם כאומן.
בשנת ה'תרי"ב לערך, החל לשמש כר"מ בישיבת הנגיד פואה בקושטא, אך הוא סירב לקבל משכורת גבוהה יותר מהמלגה שניתנה לאברכי הישיבה. בשנת ה'תרנ"ז נבחר על ידי קהילת דמשק ובהסכמת הפחה כחכם באשי של דמשק, משרה שבה נשא במשך עשרים שנה, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.
בשנת ה'תרס"ח פנו חכמי ורבני העיר צפת במכתב ובו פניה לבוא לכהן כרב עיר ולהשכין שלום עקב מחלוקת שפרצה בקהילה היהודית בצפת, ואכן בשנת ה'תרע"ז, בא הרב אלפנדרי לצפת. מאחר שעלה לארץ ישראל החליט שלא לצאת יותר מגבולותיה. בעקבות זאת התבקש על ידי הקהילה הצפתית ליטול את שרביט הרבנות, תפקיד בו שימש במשך שנים ספורות ובתחילת שנות ה-20 עלה להתיישב בירושלים, שם ישב בביתו בעיר החדשה ברחוב הקרוי כיום על שמו, עד לפטירתו.
הנהגתו
ה"סבא קדישא" נודע בחריפותו. דרכו בפסיקה היא לשלב את דברי הראשונים עם הכרעותיהם של בעלי הקבלה מבית מדרשם של האר"י והרש"ש. הוא לא היסס לחדש פסקים גם כנגד פסיקות הלכתיות של פוסקים שקדמו לו בשנים. בעת מגוריו בירושלים הייתה הכניסה לביתו מיועדת רק לקבוצה קטנה של תלמידי חכמים שנבחרו על ידו בקפידה[דרוש מקור].
בחג הסוכות, נהגו רבים מבני ירושלים לעלות לרגל לביתו. הדבר ביטלו מלימודו ולכן קבע שעה מסוימת בכל יום מימי חול המועד לקבל קהל, ומשהסתיימה נעל את דלת סוכתו והמשיך בלימודו. במקרה אחד הגיע הרב יוסף חיים זוננפלד לאחר שתמה שעת קבלת הקהל. הוא דפק על הדלת כמה פעמים, אך הרב אלפנדרי לא שמע את הדפיקות מאחר שהיה שקוע בלימוד. למחרת הגיע הרב זוננפלד בשעה היעודה, ושאל את הרב אלפנדרי: "מדוע לא ענה כבודו לדפיקותי על דלת סוכתו?" - נענה ה"סבא קדישא" בתקיפות: "הלוא גם אני דופק ודופק לפעמים בכותל למען חולי ישראל ולא עונים לי!".
בליל פסח שינה ה"סבא קדישא" ממנהגו. הוא החל מוקדם בעריכת ליל הסדר וסיים אותו בזריזות, לאחר מכן הורה לפתוח את דלתות ביתו, על מנת שכל המעוניין לשאול שאלה הלכתית, יוכל להיכנס ללא חשש, ורק בשעת ליל מאוחרת המשיך לשבת ולעסוק בסיפור יציאת מצרים עד התפילה. הוא הסביר את מנהגו זה בכך, שרבים נמנעים מלשאול שאלות הלכתיות המתעוררות במהלך הלילה, מאחר שמורי ההוראה והרבנים טרודים במצוות החג, או נמנעים מלפסוק הלכה כיון ששתו יין, "לכן, פותח אני את דלתות ביתי בלילה זה, על מנת שכל מי שרוצה לשאול דבר הלכה יוכל לעשות זאת".
בהזדמנות כאשר שהה ה"סבא קדישא" בבית החולים שערי צדק, נכנס הרב חיים זוננפלד כדי לבקרו. בתום הביקור התיישב הרב זוננפלד על הרצפה על מנת שהרב אלפנדרי יוכל להניח את ידיו על ראשו ולברכו.
אף על פי שזכה לזקנה מופלגת, כושרו הגופני היה מצוין והוא צעד על רגליו ללא סיוע, עד זמן קצר לפני פטירתו. כמו כן מעולם לא נזקק למשקפי קריאה, אף על פי שלמד מספרים ישנים המודפסים בכתב קטן וכתב פסקי הלכות וחידושים עד יומו האחרון.
השקפתו
הרב אלפנדרי התנגד לציונות, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל. הוא כתב מספר מכתבים כנגד התנועה הציונית וחתם על אגרות ומנשרים כנגד הועד הלאומי וכנגד חילולי שבת ותחומים נוספים שבהם נוצרו פרצות בהלכה בארץ ישראל.
עם זאת, הוא העריך את הרב קוק כאחד מגדולי דורו והיה בידידות רבה עם תלמידו המובהק וממשיך דרכו של הרב קוק, הרב יעקב משה חרל"פ, ועם הרב צבי פסח פרנק, מתומכיו של הרב קוק וממייסדי הרבנות הראשית. במכתב מתרפ"ד כינה את הרב קוק "הרב הגאון הגדול, חריף ובקי" ובמכתב אחר באותה שנה שמוען לרב חרל"פ כתב על הרב קוק "הכהן הגדול מוהרא"י קוק" והביע את מחאתו החריפה נגד מי שפגע בכבודו של הרב קוק.
אחרית ימיו
את ליל הסדר האחרון של חייו, ניהל ה"סבא קדישא" עד לתפילת "ותיקין", ואף קיבל קהל לשאלות הלכתיות כמנהגו כל השנים. ימים ספורים לאחר חג הפסח, החלו מקורביו להבחין בחולשתו, אולם הוא המשיך בסדר יומו הקבוע שכלל תיקון חצות, תפילת "ותיקין", לימוד יומי, מסירת שיעורים לתלמידיו בהלכה ובתורת הנסתר, וכתיבת תשובות להלכה לשואלים מרחבי העולם.
בליל כ"ב באייר ה'תר"ץ, לאחר אמירת "תיקון חצות", כתב את תשובתו ההלכתית האחרונה ואחת מהארוכות שבין תשובותיו. בבוקרו של יום, לאחר עלות השחר הניח הרב אלפנדרי תפילין וקרא קריאת שמע ומיד בסיומה, עוד בטרם הספיק להתחיל בתפילת שחרית, נפטר על כסאו.
חלק מפסיקותיו ההלכתיות בארבעת חלקי השולחן ערוך, נדפסו לאחר פטירתו בשו"ת מהרש"א אליפנדרי, המכונה גם שו"ת "הסבא קדישא". כתביו האחרים בקבלה ובסוגיות הש"ס, נותרו בכתב יד.
מתלמידיו ומקורביו
הרב דוד ציון לניאדו
הרב חיים חזקיהו מדיני מחבר הספר "שדי חמד"
הרב חיים שאול הכהן דוויק
הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה של העדה החרדית
האדמו"ר ממונקאטש הרב חיים אלעזר שפירא בעל "מנחת אלעזר", שבא לארץ ישראל כדי לפגוש בו בשנת ה'תר"ץ
הרב יצחק נסים
הרב ישעיהו אשר זעליג מרגליות, ממקובלי ירושלים
הרב חיים אליאשוילי, מרבני יהדות גאורגיה
הרב מנחם מנשה
אשכול 20133
