משבר הקורנה על פי המודל של קובלר-רוס:
בבואנו היום להבין מה קורה לנו בצל משבר הקורונה, אגייס את הפסיכיאטרית אילזבת קובלר-רוס אשר פיתחה מודל הידוע כיום כ"מודל שלבי האבל של קובל רוס" המודל מתאר חמישה שלבים אותם אנו חווים כאשר פוקד אותנו משבר של אובדן או שכול. בעבודתה התייחסה קובלר-רוס לאבל בעקבות מות אדם אהוב, אבל המודל שלה עם הזמן הורחב וכולל בימינו גם תהליכים אחרים כמו אבל, פרידה, גירושין או שינויי חיים דרמתיים.
לאותם שינויי חיים דרמתיים ברצוני להתייחס. תסכימו עמי כי משבר נרחב, כדוגמת הקורונה בהחלט פוגש אותנו עם שינוי דרמתי בחיי כולנו. מסתבר כי אותו מודל שלבי האבל של רוס, מופעל עלינו גם בעת משבר של מגיפה מתרחבת עולמית.
אנו מתאבלים על חלק נכבד שנלקח עלינו עם פרוץ המשבר שהשפיע על חיינו לא רק בהיבט הרפואי, אלא בהיבטים נוספים כמו כלכלה, נפש, חברה ועוד אותם אנסה להסביר בהמשך.
מודל חמשת שלבי האבל עפ"י אליזבת קובלר-רוס בצל משבר הקורונה:
1. הכחשה: בשעה שקיבלנו את המידע אודות התפשטות הנגיף עדיין לא הבנו את מלוא ההשלכות ואת המשמעויות הנגזרות מכך. בעצם טרם עמדנו על העובדה כי חיינו עומדים להשתנות ללא היכר. ההלם כה בסיסי כך שבראשית על מנת להתנהל, אנו בעצם מכחשים אירוע זה וזאת על מנת להמשיך ולתפקד. באופן הזה הנפש באה לעזרתנו ושולפת את צורת ההגנה הבסיסית הלוא היא ההכחשה.
"זה בסין ולא יגיע עד אלינו", "אוטוטו יגלו חיסון", "התקשורת סתם מחפשת ספינים תקשורתיים להעלאת הרייטינג", "סתם תחבולה של ראש הממשלה ואנשיו על מנת להפסיק את התיקים המשפטיים המתנהלים נגדו" וכיוצא בזה.
ההכחשה מסייעת בידנו למעין פסק זמן בו נוכל לאסוף כוחות, לארגן מחשבות, ובהמשך להחליף את מנגנון ההכחשה במנגנונים פחות קיצוניים, על מנת שנוכל לקבלן את המצב החדש באופן כלשהו.
2. כעס: בשלב זה אנו עדים לכעס מתפרץ. ההכחשה מפנה את מקומה לרגשות קשים של כעס, זעם ולעיתים אף שנאה. ביטויים רבים יהיו לרגשות הללו, ויבואו לביטוי שונה אצל כל אחד. הזעם יהיה מופנה כלפי כל גורם אפשרי בין אם בצדק ובין אם לא. נוכל לראות כעס שיבוטא כלפי הממשלה (איך בשעה שכזו הם לא מתאחדים לממשלת אחדות), כעס כלפי שלטונות המס (אבטלה שלא מתוך בחירה ואיך לא יוצאים במדיניות הקלה או מענים כלכליים למצב החדש), כעס כלפי מערכת החינוך (השאירה אותנו ההורים להתמודד עם הילדים לבד ועוד מכבידה בלמידה מרחוק), כעס שיבוטא כלפי החברה (התנפלות על רשתות המזון וקנייה לא מבוקרת מחשש שאי אפשר לסמוך וכנראה שלא יישאר, כעס מתריס כלפי האמונה (איפה האל שלנו בעיטות שכאלה, האם קיים) וכעס שיבוטא כלפי הסינים מפיצי הנגיף. בשלב זה גם הועלו השערות כגון קונספירציות, כדוגמת נשק ביולוגי שכשל בייצור, שבאו לתת תיקוף לאותו כעס וכעס או זעם רצחני כלפי האדם שהביא את הנגיף מחו"ל אלינו. בהמשך הכעס תורגם לכעס על אזרחים אשר אינם נשמעים להוראות.
חשוב מאוד כי בשלב זה נרשה לעצמינו לבטא את הכעס ולהיות עמו במגע מאחר שאם נפחד לבוא עם הכעס במגע, הרי שלא נוכל לקבל את המצב החדש. זהו תהליך הכרחי ומשמעותי. היכולת שלנו לבנות לנו שיגרה במציאות החדשה שנכפתה עלינו תלויה ונגזרת מן היכולת שלנו לעבד את הכעס על האובדן הגדול והמשמעותי. אובדן כלכלי, חברתי, נפשי ואולי אף קיומי.
לאחר ההכחשה הציפו תחושות בעוצמות גבוהות, אשר מוצאות להן פורקן בדרך זו של כעס.
3. מיקוח: כאשר שלב הכעס חולף, ניתן להתחיל לחשוב על דרכים לדחות את הבלתי נמנע ולנסות לברר מה הדבר הטוב ביותר שנותר במצב. זהו השלב בו יופיעו רגשות אשם. רגשות האשם שלנו וכן מחשבות מיקוח ("מה היה קורה אם הייתי מוצא את הכסף למימון חיסון או תרופה") או גם מחשבות מייסרות כמו "למה דווקא לנו זה קורה?". בשלב זה יש ניסיון כלשהו ברמות שונות למנוע את הבלתי נמנע.
בשלב זה אנו רוצים שהחיים יחזרו להיות מה שהיינו קודם, השיגרה שאפילו קיטרנו עליה, הופכת להיות חלום נכסף. אנו רוצים לחזור אחורה בזמן. להכין עצמינו לימים כאלה. להכיר באפשרות להתפרצות נגיף (פתאום מוצאים תיעודיים אסטרולוגיים על כך, סרטים שהקדימו את זמנם ודיברו כבר על תופעה שכזו). למצוא חיסון לפני, או כל דרך חשיבה שיכולנו לעשות אולי אחרת.
.4 דיכאון: זהו שלב של כאב שלעיתים קרובות מאוד מלווה בדיכאון. ההפנמה שחיינו השתנו כעת ואיננו יודעים מתי יחזרו להיות כפי שהיו, מכאיבה ומייסרת. תחושה חריפה של אובדן, מחשבות עגומות על העתיד, רגשות של אשמה ובושה, כשלון והחמצה בדרגות שונות אצל כל אדם יחליפו את הכעס, האשמה המיקוח וחוסר הקבלה. .
חוסר הוודאות המלווה את המשבר, על כל רבדיו (כלכלי, רפואי, חברתי, נפשי ) מעמיק את תחושת הדיכאון ומקשה על המעבר לשלב "ההשלמה". בתקופת הדיכאון נראה סביבנו ייאוש וחוסר אונים. בשלב זה אנשים מתחילים להטיל ספק במערכת הרפואית שלא מוכנה מספיק ואינה מוכשרת דיה להתמודדות עם הנגיף, בתקשורת שאולי מסתירה מידע, באנשים שבטוח מרמים ולא מספרים אם חולים, או היו בקרבת חולים. כל זה מוביל לחוסר אופטימיות וחוסר תקווה
5. קבלה: אם הסתייע בידו של האדם לעבור בתמיכת הסביבה את שלבי ההתמודדות הקודמים יופיע שלב של קבלה והשלמה. פה אנו פוגשים וויתור על המאבק נגד מה שנגזר עלינו וחשבונות עם העבר והסביבה. במידה ואכן עברנו את כל השלבים הקודמים, נוכל להתחיל לקבל את השינוי שארע בחיינו ולעבד את הטראומה שחווינו.
בשלב זה האדם יכול להרגיש תשוש וזקוק למנוחה רבה, ויעדיף שלא להטריד את עצמו בענייני העולם. בשלב זה נראה סוג של התכנסות.
אנשים יחלו להציב לעצמם מטרות ריאליות ליכולותיהם ומגבלותיהם ויגלו אף כיצד יכולים להיתרם מהמצב החדש. בשלב זה נמצא את אילו שמירו את הספורט בחדר הכושר לתרגילים אפשריים בבית ויהיו יצירתיים, נמצא את אלו שיקדישו את זמנם לתחביבים, קריאת ספרים, מאמרים, יקדישו זמן לציור, נגרות, פיסול וכיוצא בזה. יהיו שיתמודדו עם סדר וארגון של דברים שנדחקו מקוצר זמן. המטרה החדשה, האמצעים להשיגה וההכרה של האדם ביכולתו להשיג אותה - מעניקים לו את תחושת התקווה המאפשרת לו לצאת מן שלב הדיכאון ולעבור לשלב ההשלמה. זוהי נורמה חדשה איתה עלינו ללמוד לחיות.
בשלב זה נוכל לראות יותר אנשים הנענים להוראות משרד הבריאות והצוות הרפואי.
עם זאת, יש לציין כי לא כל אחד מגיע לשלב זה בקלות ולבד. חלקנו לא מצליחים להגיע לשם ולעיתים עלינו להסתייע בקהילה, משפחה וטיפול כדי להגיע אליו או כדי לקצר מעט את השלבים. לעיתים קורה שנתקע בשלבים מוקדמים (הכחשה, כעס, מיקוח או דיכאון) ונתקשה לצאת מהם. במקרים אלו מאוד מומלץ לבקש סיוע על ידי איש מקצוע.
לסיכום:
מאחר והמצב נתון בכל רגע לשינויים הנגזרים עלינו מכורח המציאות, ומכיון שהשינויים הינם תכופים, נוקשים יותר ומחמירים הם יוצרים גלים בתוך השלבים של המודל ואנו יכולים לראות כי אנו מקפצים משלב לשלב, לעיתים מדלגים ולעיתים חוזרים לאחור. בתוך כל הכאוס הזה יש משהו שאינו ליניארי אלא ספירלי ומשתלב אחד בשני.
נראה כי כל עוד המצב עדיין יתנהל בצל האיום נמשיך ונחווה את המודל לשלביו השונים בעוצמות, משך, קשת הרגשות והתפקוד באופן שונה מאחד לשני ובכל שלב ושלב.
ובנימה קצת אישית...
אין אצלה עיתוי מיוחד,
ואין הרבה או רק אחד.
אין מין מועדף על פני השני,
ואין רק אתה ולא אני.
אין בחירה של גיל למרות מה שחשבנו,
ואין הוראות ברורות כפי שכבר הכרנו.
אין אחד שלא מכיר אחר שכבר נדבק,
אין פטור לאף אמונה, דרך חיים או דת.
אין סטטוס או אליטה שעליהם פסחה,
אין מצב אקונומי שבו לא נגעה.
אין עיסוק שלא נפגש מנחת זרועה,
ואין אחד שלא פגש את האיום שבחובה.
קורונה יקירה הגעת,
בכולנו בחיצייך פגעת,
השארת צלקות וגבית גם מחיר
את בנינו בנשימת כל אויר
לימדת כל אחד מאיתנו שיעור או יותר
ועכשיו זה הזמן לשחרר...
בואי קורונה הגיעה שעת פרידה
לכתך לשלום, היי ברוכה.
.
רונית ברק-פסיכותרפיסטית (msw).
קריית אונו.
אשכול 20253