רוצה לשתף אותכם ברגע מרגש במיוחד. אני עובד במד"א כ 12 שנים כחובש בכיר/נהג אמבולנס. בתאריך 03.05.20 יום א'. אני בעיצומה של משמרת לילה בניידת טיפול נמרץ בתחנה בדרום הארץ. השעה 04:00 לפנות בוקר. איתי בצוות: פראמדיק וחובשת. מתקבלת קריאה במוקד מד"א נגב על מבוגר שמתלונן על קוצר נשימה ברחוב. בקריאה שהתקבלה ניתנה הנחייה להתמגנות מאחר שיש חשד שמדובר בחולה עם סבירות גבוהה לקורונה. (כדי שתבינו, לעובד עם ניסיון נדרשות בין 5 ל 8 דקות כדי להתמגן. זהו פרק זמן ארוך מאד. במקרים שבהם כל דקה היא קריטית לחיי המטופל.) אנחנו עולים לניידת, קוראים את ההודעה. מביטים אחד על השני ומחליטים שאנחנו לא מבזבזים זמן יקר. סיכמנו, כי מאחר והמקרה נמצא ברחוב. קודם נגיע למקום האירוע ואז נחליט אם זה מקרה שדורש התמגנות או לא. עטינו מסיכה כירורגית וכפפות ויצאנו מיד. כשהגענו למקום. ניגש אלינו אדם, מלווה בבת זוגו. כבר ממבט ראשון הבנו שהוא במצב חירום רפואי אקוטי. הוא בקושי עמד. נראה חיוור, מזיע, חלש ומתלונן על כאב בחזה. (למי שמתמצא, אלו סימנים להתקף לב). לא היינו צריכים לשאול יותר שאלות. קפצנו כולנו מהרכב והכנסנו אותו לניידת . תוך כדי חיבור של המטופל לחמצן ומכשירים שבעזרתם אפשר לאבחן את מצבו. המטופל התמוטט. איבד את הדופק ואת הנשימה .למעשה, הוא מת לנו מול העיניים. התחלנו מיד בפעולות החייאה מתקדמות כשבת הזוג נמצאת איתנו בניידת. לאחר מספר דקות הצלחנו להחזיר דופק. דיווחנו לבית החולים שאנחנו בדרך אליהם ופתחתנו בנסיעה מהירה לבית החולים כשהוא מורדם ומונשם. במצב קשה אך יציב. היום . לאחר כשבועיים. קיבלנו מהמשפחה שיחת טלפון מרגשת. "אבא שוחרר מבית החולים כשהוא בהכרה מלאה ועומד על הרגליים". בצירוף של קערת פירות יפה וכתב תודה מרגש במיוחד. אין ריגוש ותחושת סיפוק גדולה מזו. אלו רגעים שנותנים מרץ להמשיך בעבודה שוחקת זו.
משלי
19.05.2005:52
1. וואו איזה יופי!בתגובה להודעה מספר 0
כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא! למה שלא תכתוב בקפה? אני מאמין שתהיה לך במה טובה שם.
אשכול 20327
