גדולי ישראל - רבי אברהם אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא - מתוך ויקיפדיה

כינוי האבן עזרא, ראב"ע
תאריך לידה ד'תתמ"ט או ד'תתנ"ב תאריך לידה לועזי 1089 או 1092 מקום לידה טודלה
תאריך פטירה א' באדר ד'תתקכ"ד או ד'תתקכ"ז תאריך פטירה לועזי 1164 או 1167

מקום פעילות ספרד, איטליה, צרפת, אנגליה
השתייכות רבני ספרד, ראשונים
תחומי עיסוק תנ"ך, דקדוק עברי, פילוסופיה, שירה, מתמטיקה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה
חיבוריו פירוש קצר לתורה, פירוש ארוך לתורה (רק על בראשית ושמות), פירוש לנ"ך (כולל שני פירושים למגילות אסתר ושיר השירים ולדניאל - קצר וארוך), "מאזני לשון קודש", "שפה ברורה", "שפת יתר", "ספר צחות" (ארבעת האחרונים על דקדוק עברי), "ספר היסוד", "ספר העיבור", "ספר המספר", "ספר האחד" (שני האחרונים על מתמטיקה ואריתמטיקה), "יסוד מורא", "אגרת השבת", דיוואן שירים.

רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (מכונה ראב"ע; ד'תתמ"ט, 1089-א' באדר ד'תתקכ"ד, 23 בינואר 1164 או ד'תתנ"ב, 1092-ד'תתקכ"ז, 1167), משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד. הוגה יהודי בולט בימי הביניים. עסק גם באסטרולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה (על שמו קרוי מכתש בירח: "Abenezra"). נולד בטודלה שבספרד. רבים מספריו נכתבו בעברית.

תולדות חייו
אבן עזרא נולד בעיר טודלה שבספרד בשנת ד'תתמ"ט (1089) או בשנת ד'תתנ"ב (1092). בתאריך לא ידוע, כנראה בצעירותו, עזב את טודלה ונדד ברחבי ספרד, ועבר בערים טולדו, אליסנה וקורדובה. אבן עזרא שהה שהייה ממושכת בקורדובה, שהייתה מרכז השכלה וחכמה בתקופה זו. אבן עזרא עסק כנראה בעיקר בשירה באותה תקופה ונהנה מאוד משהייתו בספרד. ככל הנראה אבן עזרא לא הצליח כלכלית באותה תקופה, אף על פי שהוא ניסה למצוא מקצוע מכניס.

המעבר לארצות הנוצרים
בשנות הארבעים לחייו נאלץ אבן עזרא לעזוב את ספרד והתחיל במסע נדודים בקהילות היהודיות בדרום אירופה ובמערבה. השנה המדויקת בה יצא מספרד אינה ידועה, אך נראה שיצא לנדודיו סביב שנת ד'תתק"ה (1145) או אף קודם לכן בשנת ד'תת"ק (1140). ישנם אף תיאורים כי אבן עזרא יצא מספרד עוד בשנת ד'תתצ"ח (1138) וחזר אליה שוב מעט לאחר מכן, ויציאתו הידועה לנו היא היציאה השנייה, אך כמו פרטים רבים הנוגעים לחייו האישיים העובדות חסרות. הסיבה לנדודיו אינה ברורה, אך לפי דבריו "הוצאתני מארץ ספרד חמת המציקים", כמו גם בהתאמה למציאות השלטונית בחצי האי האיברי המתוארת היטב, סביר כי נאלץ להימלט מספרד עקב הרדיפות האנטי-יהודיות של השושלת המוסלמית אל-מוואחידון הקיצונית, שעלתה לשלטון במרוקו ובאנדלוסיה באותה עת.

במכתב שכתב אבן עזרא לרבי שמואל אבן ג'אמע: "...ואשמע את השם מדבר אליי, ביד הנדוד נפשך מסורה". ד"ר יוסף כהן העלה השערה כי אבן עזרא האמין שהכוכבים קבעו כי ייגזר עליו לנדוד. אין זה בלתי סביר להניח כי צירוף של גורמים הביאו לנדודיו, בהם גם תקוה לרווחה כלכלית, בהמשך לחיי דוחק למיטב המידע ההיסטורי.

בנדודיו הוא נשא בגאון את הכינוי "אברהם הספרדי", הקפיד לכתוב בעברית צחה ומדויקת, וכך הפיץ את חוכמת יהדות ספרד, אשר הייתה כתובה ברובה בערבית יהודית. כמעט כל ספריו נכתבו במהלך נדודיו.

באיטליה
בשנת ד'תתק"ד (1145) שהה אבן עזרא ברומא, בירת איטליה. מהעיר רומא נדד לעיר סלרנו, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. אבן עזרא לא התקבל בכבוד אצל יהודי סלרנו, שלא העריכו את ידיעתו בתנ"ך ובמדעים, ובאותו זמן קיבלו אדם אחר בכבוד גדול. רק עשיר אחד, בשם אליקים, תמך בו כלכלית. הוא העריך מאוד את אליקים וכתב עליו תשבחות רבות בשל היחס שהעניק לו. אבן עזרא התרעם מאוד על יחסם של יהודי סלרנו וכתב שבגלל כך לא יכתוב ספרים ולא יפרסם חוכמה בעירם. לאחר מכן נדד אבן עזרא ברחבי איטליה ועבר בערים לוקה ומנטובה. במנטובה חלה אבן עזרא במחלה קשה ואף נטה למות, אך לבסוף החלים. כשחלה נדר לפרש את התורה לפי הפשט. לאחר מכן המשיך בנדודיו לוורונה. בנדודיו ברחבי איטליה התחיל אבן עזרא לכתוב ספרים רבים.

בפרובנס ובצפון צרפת
לאחר שהותו באיטליה, עבר אבן עזרא לצרפת ולפרובנס, כנראה בשנת ד'תתק"ח (1148). בצרפת התגורר אבן עזרא בתחילה בעיר בדרש (כיום: בזייה), שם קיבלוהו יהודי המקום בכבוד גדול והוא אף חיבר לכבודם את "ספר השם". לאחר שהותו בבדרש המשיך לכיוון נרבונה שבחבל לנגדוק בדרום צרפת, ואחר כך לרואן שבחבל נורמנדי בצפון צרפת. בשהותו בצרפת התיידד אבן עזרא עם רבנו תם, והחליף עמו מכתבים.

באפריקה
מפירושו של אבן עזרא לתנ"ך ומקינה שחיבר על השמדת קהילות היהודים באפריקה על ידי האל-מוואחידון מסתבר כי שהה באפריקה. לא ברור מתי ביקר ביבשת זו, אך אפשר ששהה שם יותר מפעם אחת, על פי עדותו שהוא שהה רבות באוקיינוס. ביבשת זו שהה כנראה בתוניסיה (בעיר גאבס), באלג'יריה, במרוקו (כנראה בעיר סג'למסה), וייתכן שגם במצרים.

יש מסורת שאבן עזרא הגיע גם לארץ ישראל בנדודיו. אך מסורה זו חסרה מקורות.

סוף נדודיו ומותו
בשנת ד'תתקי"ח (1158) שהה אבן עזרא בלונדון שבאנגליה, אך מעט מאד ידוע על שהות זו. בשנת ד'תתקכ"א (1161) חזר אבן עזרא לנרבונה שבצרפת, ומאז קשה לשחזר את קורותיו.

ראב"ע נפטר בא' באדר א' ד'תתקכ"ד (27 בינואר 1164) או בד'תתקכ"ז (23 בינואר 1167), בשנת 75 לחייו. מקום פטירתו אינו ידוע. הייתה סברה כי הוא נפטר בקלהורה שבספרד, אך סברה זו הופרכה[12]. יש הטוענים כי הוא נפטר ברומא, על פי השיר לדור דורים, שבו כתב בפירוש כי שהה ברומי בשנתו האחרונה. בסוף השיר מופיעה רק השנה בה נפטר, וייתכן כי שם המקום בו נפטר לא נכתב מכיוון שהוא מוזכר בשיר.

יש הטוענים שנפטר בארץ ישראל, על פי דברי צפנת פענח לעיל ועל פי טקסט שכתב ממנו עולה כי שהה בארץ ישראל: "ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה ונשבעו חמישה עשר מזקניהם ששולש פעמים הסתכלו כל מילה וכל נקודה...". כמו כן אבן עזרא כתב בשיר אחר "...השואל לצאת אל אדמתך". לדעת נפתלי בן מנחם, "אדמתך" היא ארץ ישראל, וסביר כי הצליח להגיע לשם.

לפי דעה אחרת נפטר באנגליה, על פי דברי בן דורו רבי משה בן חסדאי שכתב: "...מבני אינגלאנט ששם מת בניהם". נראה שרבי משה קיבל את המידע מאותם אנשים שנתנו לו את כתביו של אבן עזרא והם אף פגשו אותו.

המקור הכתוב המקורב ביותר למותו שנמצא בידינו נמצא בכתב יד בספרייה הלאומית בווינה ושם הוסף בסוף פירושו לשמות:

"ביום שני בר"ח אדר ראשון שנת ד'תתקכ"ז נפטר אבן עזרא ז"ל והוא בן ע"ה וכתב סימן לעצמו בשנת פטירתו כתיבת ידו: ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרון אף. תנצב"ה".
נראה שכותב טקסט זה אכן הכיר את אבן עזרא, אך לא ידוע באיזה מקום נכתב.

רבי אברהם זכות בספר יוחסין כותב: "ואני שמעתי שהוא קבור בארץ ישראל בלי ספק ונפטר שנת תתקנ"ד."

עוד הוא מוסיף עדות לכך שמקום קבורתו בארץ ישראל:

"וכן שלחו לר' שלמה בן שמעון מארץ ישראל שראה בעיניו קבר ראב"ע שם"

ישנה מסורת כי אבן עזרא קבור ביישוב כאבול שבגליל ושם אף נמצא ציון קבר, אך אין כל עדות לכך שהוא קבור שם.

במרץ 2017 נמצא קבר בבית העלמין העתיק של צפת ועליו מצבה בה נכתב "הציון של הישיש, החכם הרופא אברהם אבן עזרא". אך ייתכן כי מדובר בקבר של אדם בעל שם זהה, רופא שחי בצפת בתקופת הבית יוסף המופיע בשו"ת הרלב"ח.

קשרים וידידים
אבן עזרא הכיר היכרות אישית והיה מיודד עם כמה מחכמי דורו. עוד בספרד הוא פגש את רבי יהודה הלוי, איתו הייתה לו ידידות עמוקה וקשרים לימודיים. יש טענה (אברבנאל בשמות לב, א) כי אבן עזרא וריה"ל היו מחותנים (בנו של ראב"ע התחתן עם בתו של ריה"ל), דבר זה נתון במחלוקת בין החוקרים. לאחר מותו של ריה"ל כתב עליו אבן עזרא שהוא נגלה לו בחלום והציע לו להצטרף אליו בעולם האמת.

מספרים כי אבן עזרא פגש את רבינו תם והדגים לו יצירת גולם על ידי צירוף אותיות.

אבן עזרא פגש בקורדובה גם את רבי יוסף אבן צדיק, שהיה רב, משורר ופילוסוף. בין שניהם שררה ידידות גדולה, עד כדי כך שרבי יוסף מכנה את אבן עזרא "אחי". נראה שההערכה של אבן עזרא לרבי יוסף לא נפלה מהערכתו של האחרון אליו לפי תשובותיו במכתבים ששלח לו, ובהם ביטויים כגון "אבי בשיר כליל החכמה". נראה שרבי יוסף אף תרם כסף לאבן עזרא. כהנא טוען, על סמך שיריו של אבן עזרא, כי יוסף אבן צדיק התרעם על ראב"ע בזמן מסוים, אך לא נמצא מקור שטוען כך במפורש ואף השירים שכהנא מביא כראיה לא ברורים כל צורכם בהקשר זה.

גם רבי משה אבן עזרא היה מידידיו של אבן עזרא (אין קרבה משפחתית), ואבן עזרא העריך אותו מאוד כחוקר וכמשורר.

לאבן עזרא כנראה היו חמישה ילדים, רק אחד מהם, יצחק, ידוע לנו בשמו. לא ידוע מה קרה לשאר ילדיו. בנו יצחק היה משורר בעצמו. יש אגדה שהוא היה נשוי לבתו של רבי יהודה הלוי, כאמור לעיל, ואף עלה עמו לארץ ישראל, אך מידת האמת שבאגדה זו קלושה. יצחק כנראה התאסלם בעקבות מורו ומיטיבו נתנאל מבגדד שהתאסלם אך לא ידוע בבירור אם התאסלם באמת או רק למראית עין. נראה שיצחק חזר לדת היהודית לאחר התאסלמותו, אך זמן קצר לאחר אירוע זה נפטר. אסון זה היה מכה קשה לאבן עזרא. הוא אף חיבר קינה על בנו.

פירושיו למקרא
הראב"ע הוא מגדולי מפרשי המקרא בכל הדורות, ופירושיו מצטייניים בנטייה חזקה לפשט. פירושיו מקוריים ומצטיינים בסגנונם הקצר והתמציתי, הקשה לעיתים להבנה. אבן עזרא שם דגש חזק על פירוש לפי כללי הדקדוק. פעמים רבות הוא מפרש על פי עקרונות האסטרולוגיה, בה ראה חכמה אמיתית וחשובה. הוא מרבה לעסוק בשאלות כרונולוגיות ובבירור המציאות הממשית המתוארת במקרא. הראב"ע מרבה להביא מפירושי הקדמונים - רבניים וקראים, פעמים שהוא מסכים עמם ופעמים שהוא חולק עליהם, לעיתים בעוקצנות.

יש בידינו פירושים של אבן עזרא לספרים: תורה, חמש מגילות, ישעיהו, תרי עשר, תהלים, איוב ודניאל. כנראה הפירושים למשלי ועזרא-נחמיה המיוחסים לו אינם שלו ומי שכתבם הוא רבי משה קמחי. אבן עזרא מזכיר את פירושיו לנביאים ראשונים ומשלי, אך הם לא הגיעו לידינו.

הקדמתו לפירוש התורה
אבן עזרא כתב הקדמה נרחבת לפירוש התורה ובה הוא מפרט חמש שיטות לפירוש התורה. לצורך הדגמה של השיטות אבן עזרא משתמש במשל מתחום המתמטיקה - נקודה בתוך עיגול, כשהנקודה היא הפירוש האמיתי ושאר הפירושים ממוקמים ביחס אליה.

חמש הגישות לפירוש התורה הן:
דרכם של כמה גאונים, המאריכים בפירושיהם ומכניסים את כל הידע האנושי לתוך פירושם לתורה. אבן עזרא יוצא נגד דרך זו ומחשיב אותה לעיגול המקיף את הנקודה. הוא אינו יוצא כנגד לימוד דברים שאינם כלולים בתורה, אלא טוען כי אין להכניס לתורה דברים שאינם נמצאים בה בפשט. כלשונו: "והרוצה לעמוד על חכמות החיצונות, ילמדם מספרי אנשי תבונות, אז יתבונן בראיותם אם הן נכונות."
דרכם של הפרשנים הקראים, המפרשים את המקרא ללא התחשבות במסורת ההלכה של חז"ל, במה שלטענתם הוא הפשט. אבן עזרא יוצא נגד דרך זו בחריפות ומביא דוגמאות רבות לכך שאי אפשר לפרש בצורה כזו מכיוון שפעמים רבות ניתן לפרש את התורה בכמה דרכים. במשל הנקודה הוא ממקם דרך זו כאנשים שחשבו שהם מצאו את הנקודה, אך בעצם הם רחוקים ממנה מאוד.
דרכם של הפרשנים הנוצרים, המפרשים את התורה כאלגוריה, ושוללים את פשט הכתובים. נגד דרך זו טוען אבן עזרא כי היא ממקומת מחוץ לעיגול ובדרך זו רק שוטים הולכים: "...ולא אאריך להשיב עליהם, כי עם תועי לבב הם, כי הדברים על צדק לא נחלקו."
דרכם של חכמי ישראל בארצות הנוצרים, שפירושיהם אינם אלא העתקה של מדרשי חז"ל על הכתובים. אבן עזרא טוען כי פירושים אלו מיותרים - מי שרוצה ללמוד את דברי חז"ל יכול פשוט לפתוח את מדרשי חז"ל. למרות זאת דרך זו היא קרובה לנקודה והיא הכי אמיתית עד עכשיו.
דרך זו היא דרך אבן עזרא והיא לשיטתו הנקודה עצמה. לפי דרך זו יש להתבונן היטב ב"דקדוק כל מילה" וצריך לפרשה לפי מיקומה בפירוש ולפי הפעמים האחרות בהם מופיעה מילה זו בתנ"ך, תוך התעלמות מדרשות שאינם לפי הפשט, מלבד בענייני הלכה, בהם יש ללכת אחרי "המעתיקים" - הלוא הם חז"ל, שקבלתם אמיתית. כלשונו: "אשר ממנו לבדו אירא, ולא אשא פנים בתורה, ואחפש היטב דקדוק כל מילה בכל מאודי, ואחר כן אפרשנה כפי אשר תשיג ידי, וכל מילה שתבקשנה - בפירוש המילה הראשונה תמצאנה..."
פירושו לתורה
אבן עזרא כתב את פירושו לתורה תמורת תשלום ומסיבה זו הוא כתב את הפירוש כמה פעמים, כל פעם מחדש לאדם ששילם לו.

שתי מערכות פירושים לחמשת חומשי תורה. אחת מכונה 'הפירוש הארוך', והשנייה 'הפירוש הקצר', וזאת בשל היותם של 'דיבורי המתחיל' בפירוש המכונה 'ארוך' ארוכים יותר, בדרך כלל, מאלה של הפירוש המכונה 'קצר'. הפירושים לפסוקים פעמים רבות דומים מאוד בין שתי מערכות הפירושים, אך לעיתים גם חלוקים.

כאמור, ר' אברהם מגדיר בהקדמתו הארוכה לפירושו לתורה את דרכו הייחודית בפירוש המקרא. חז"ל הבינו שישנם ארבעה רבדים מקבילים בפירוש פסוקי התורה: פשט, דרש, רמז וסוד. פרשנים רבים בני התקופה בללו בפירושיהם את רבדים אלו יחד. לעומתם, ר' אברהם שאף למצוא את הפשט הפשוט של כל פסוק ולהפריד בינו ובין דרשתו של הפסוק. מתוך שאיפה זו - לאורך פירושו לתורה מתעמת עם פירושיהם של פרשנים שונים מכלל קשת פרשני המקרא, החל מחז"ל במדרש ובתלמוד וכלה בפירושיהם של חכמי הקראים. לגבי חלקם טען שהם דרש ולא הפשט של הפסוק, ואילו כנגד חלקם טען שהם לא הפשט האמיתי של הפסוק. למרות זאת, קיבל ר' אברהם שהלכה למעשה נעשית ע"פ דרשתם של חז"ל.

את פירושו לתורה, כתב ר' אברהם בלשון קצרה, תמציתית ופיוטית, לכן נכתבו ספרים רבים כדי לפרש את כוונתו, כמו שניתן לראות בהרחבה בפרק הבא. הרבה 'דיבורי המתחיל' מכילים מילים בודדות ואף, לפעמים, מילה אחת. עם זאת, במקומות בהם הזכיר עניין עקרוני - הרחיב ר' אברהם אפילו מספר דפים רק על 'דיבור מתחיל' אחד. בנוסף ללשון הפיוטית והתמציתית, ביטא ר' אברהם את כשרונו בשירה בפירושו לתורה גם בדרך נוספת. בחלק מן הפרשות פתח ר' אברהם בכמה שורות של שירה, לדוגמה, את פרשת בשלח, פתח:

אויל מורד בעושהו היצלח, בשליתו כבדו חץ יפלח; ראה שובב ושים אל לבך, כל דבר פרעה בפרשת בשלח

דבר נוסף הבולט בפירושו, למעט השאיפה לרובד הפשט, היא בלשנות עברית. רבים מפירושיו של ר' אברהם בן עזרא עוסקים בעניינים לשוניים, בפירוש מילים וכללי דקדוק ייחודים בלשון המקרא. מהיקפם ותוכנם של אלה - משתקפת גאוניותו של ר' אברהם בן עזרא גם בתחום הבלשנות.

פירושים על פירושו
על פירושו לתורה נכתבו עשרות רבות של פירושים בגלל סגנונו הקשה להבנה, כתיבתו המלאה ברמזים ומעמדו החשוב. בין פירושים אלו ניתן למנות:

"צפנת פענח" (אוהל יוסף) מאת רבי יוסף טוב עלם הספרדי
פירוש "מקור חיים"
"מאמר יום טוב", לבעל התוספות יום טוב
"מחוקקי יהודה" מהרב יהודה ליב קרינסקי, וילנא תרס"ז - תרפ"ח
"באר יצחק"/"הדר עזר" לר' יצחק שרים מארם צובא, ליוורנו תרכ"ד
פירוש מאת אשר וייזר במהדורתו לפירוש ראב"ע לתורה, הוצאת מוסד הרב קוק
"אבי עזר" מאת הרב שלמה הכהן מליסא - בפירוש זה מופיעה טענה שדברים אחדים בפירוש ראב"ע כלל לא נכתבו על ידיו: "לכן האמנתי לדברי רבים וכן שלמים אשר גזרו אומר על כמה דברים הכתובים בספר (ש)אינם מפיו רק באו זרים וחללוהו ותלמידים טועים כתבו בשמו למען חלל את שם קדשו ... כי כל מגמת הלצים להראות סרה מאיש טוב למען יאמנו דבריהם אצל המון כי דברי הרב מלאים ביראה ובחכמה ומוסר השכל".
"דעת עזרא" מאת נחמיה שינפלד בהוצאת מוסד הרב קוק. הפירוש מקיף וכתוב בצורה קריאה ובעברית עכשווית. בשולי הדף הובאו שיטות הראשונים המסכימים או נחלקים על הראב"ע. כמו כן הובאו מקומות בהן עומדים דבריו בסתירה למדרשי חז"ל וההלכה הפסוקה. לעת עתה (2014) יצאו ארבעה חומשים. ספר שמות עדיין בעריכה.
היחס לכתיבת התורה
אבן עזרא מנה בפירושו לספר דברים שנים עשר פסוקים הנחזים ככאלו שנכתבו לאחר מותו של משה ובכך מהווים קושיה על האמונה שהתורה הוכתבה למשה על ידי הקב"ה. על פסוקים אלו כותב אבן עזרא: "ואם תבין סוד השנים עשר — גם "ויכתוב משה", "והכנעני אז בארץ", "בהר ה' יראה", גם "והנה ערשו ערש ברזל" — תכיר האמת." (פירושו לדברים א ב). ובפירושו על הפסוק "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (בראשית יב ו) כותב אבן עזרא: "ייתכן שארץ כנען - תפסה כנען מיד אחר. ואם אינו כן, יש לו סוד, והמשכיל ידום" (פירושו לבראשית יב ו). לעומת זאת, בהתייחס לפסוק "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלֹך מלך לבני ישראל" התייחס בחריפות רבה לפירושו של פרשן בשם יצחקי וכתב: "ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה, ... וחלילה חלילה שהדבר כמו שדבר על ימי יהושפט וספרו ראוי להשרף".
מפרשי אבן עזרא נחלקו בשאלה מה הוא אותו סוד. יוסף בן עלם הספרדי טען שהסוד הוא שפסוקים מסוימים הוספו לתורה לאחר מות משה, והתנגדותו של אבן עזרא לפירוש היצחקי נוגעת להוספת פרשה שלמה: "כי המוסיף מילה או פסוק לפרש מה שכתב משה להוסיף בו ביאור אין זה דומה למוסיף פרשה שלמה כי מילה או פסוק הוא פירוש אבל פרשה שלמה היא תוספת". לעומתו, שמואל הספרדי טען שהסוד הוא שהדברים נכתבו בנבואה על ידי משה רבנו.

עיסוקו בדקדוק
תחום עניין מרכזי בכתיבתו של אבן עזרא היה דקדוק ובלשנות. ניתן לחלק עיסוק זה לתרגומים (ספרי הדקדוק הערביים), לחיבורים, ולפירושי המקרא ושירתו. מחיבוריו שרדו את השנים שמונה ספרים:

מאזנים - מילון דקדוקי ובו פרק על תולדות תורת הלשון ורשימות חכמי הלשון
יסוד דקדוק (נ"א "בסוד דקדוק")
שפה ברורה - נכתב בערוב ימיו
ספר ההגנה על רס"ג - מוכר בכינוי "שפת יתר" ובו יוצא אבן עזרא נגד השגות דונש על רס"ג
ספר יסוד מספר - על שם המספר
ספר השם - חיבור על שם הויה
ספר יסוד מורא - בו פרק אחד עוסק בדקדוק
נוסף על אלה יש הסוברים כי ספר הדקדוק המקיף ביותר של אבן עזרא בשם "ספר היסוד" אבד, אחרים מזהים אותו כאחד החיבורים הנ"ל.

את חיבוריו כתב אבן עזרא בעברית, גם עבור בני קהילות שלא דיבר בלשונן. בכך תרם רבות להעברת הדקדוק הספרדי של חיוג' וממשיכי דרכו לבני ארצות אירופה הנוצרית אשר לא קראו ערבית.

מקובלת הדעה שעיקר פעילותו של אבן עזרא בתחום זה עסקה יותר בארגון מחדש של החומר שהניחו קודמיו לכדי מערכת מתודית, שיטתית ומסודרת אשר תהווה בסיס להוראת הדקדוק בקרב דוברי העברית - כפי שאכן קרה - ופחות בחלק המחקרי התאורטי. עם זאת, לא מהסס אבן עזרא לבקר את קודמיו, ללבן, לחלוק, להכריע, להוסיף ולפתח את דבריהם תוך כדי הרצאה עיונית, מדויקת ומסכמת של חידושיהם - ואף חידושים משלו לא חסרים בספריו. גישתו לוקחת מקשת רחבה של מדקדקים ובלשנים, שעל כל אחד מהם חלק בסוגיות אחרות.

בשני השערים הראשונים ב"ספר צחות" עוסק אבן עזרא באופן חדשני ומרחיב במהות התנועות והאותיות, צורתן ותכונותיהן. כך למשל מסביר שם אבן עזרא את שמו של החיריק בכך "שבהוצאתו מן הפה נראה הקורא כחורק שיניו".

דוגמה אופיינית לגישתו העצמאית והביקורתית של אבן עזרא היא התייחסותו המקורית לסוגיית השורש של בעלי ע"ו/י. בעוד חיוג' וממשיכיו התאמצו להחיל את עיקרון שלשיות השורש על הגזרות הנחשלות (חסרים, נחים וכפולים) ללא יוצא מן הכלל, לדעת אבן עזרא שורשי ע"ו/י, דוגמת הפעלים קם, שב, גר וכו', אינם אלא בעלי שתי אותיות שורש בלבד (ק"ם, ש"ב, ג"ר) ומכונים בכתביו "הפעלים השניים".

שלל ידיעות, עקרונות ומונחים מתחום הדקדוק שזורים בפירושיו למקרא ברוב חן, בקיצור נמרץ ובשפת רמזים פיוטית, אלו תורמים ללא ספק עוד לתדמיתם הגאונית והעמוקה של פירושיו ומהווים מן הסתם סיבה נוספת לריבוי המפרשים שקמו לפירושיו.

הגותו הפילוסופית
אבן עזרא מעולם לא כתב ספר פילוסופיה מסודר, אך בספריו הרבים מובאים קטעים פילוסופיים רבים. קטעים אלו מביא אבן עזרא פעמים רבות אגב אמירה פיוטית וכשהם מרומזים בלבד, ונאמרים כסודות. השאלה האם הייתה לאבן עזרא הגות פילוסופית מסודרת עומדת במחלוקת עזה, כאשר מצד אחד עומד רבי נחמן קרוכמל, הרואה באבן עזרא פילוסוף מעמיק בעל משנה סדרה ואף כותב עליו:

"שיטה אחת שלמה ומושכלת, מסכמת ונערכת עם עצמה".
מן העבר השני נמצא הרב אורבך שמוקיע מכל וכל את שיטת הרנ"ק וטוען שאבן עזרא היה לא יותר מפילוסוף חובב שלא בכך היה מקצועו:

"אין מחסור בסתירות אצל אבן עזרא, המערב תורות שונות ומרכיב מין בשאינו מינו, והכל נמסר אצלו במקוטעין ובצמצום רב"
נראה שאבן עזרא חילק את האדם, בהתאם לגישה ההנאופלטונית, לשלושה חלקים:

נפש - כוח החיות
רוח - כוח החישה וכן הרגשות.
נשמה - החוכמה העליונה.
שאלת המשפיעים על אבן עזרא במשנתו הפילוסופית (אם זו קיימת), נתונה במחלוקת. כאשר אבן עזרא מזכיר רק פילוסופים בודדים בספריו, בהם רבי יהודה הלוי, רבי סעדיה גאון ורבי שלמה אבן גבירול.

מרבית החוקרים מעריכים כי אבן עזרא היה פילוסוף ניאואפלטוני, אך דעה זו נתונה במחלוקת ויש חוקרים שמעריכים כי אבן עזרא יסד את תפיסתו על פי הגישה האריסטוטלית.

ספריו המתמטיים
חיבורו המתמטי המובהק של אבן עזרא הוא "ספר המספר", העוסק באריתמטיקה. הספר עוסק בהרחבה בשיטה העשרונית ובאופן השימוש בה, ובכך קדם אבן עזרא לפיבונאצ'י, התורם העיקרי להפצת שיטה זו בעולם המערבי. במקום הספרות ההודיות השתמש אבן עזרא באותיות העבריות א-ט, ואת האפס סימן בעיגול, וכינה אותו "גלגל". בספר שבעה שערים: שער הכפל, שער החילוק, שער החיבור, שער החיסור, שער השברים, שער הערכים ושער השורשים.

להלן דוגמה לתרגיל חיסור המופיע בספר. בצד ימין, בכתיב של אבן עזרא, ובצד שמאל, בספרות השיטה העשרונית

בגדה 5432
טזגב 2379
---- ----
גה0ג 3053
בנוסף לאריתמטיקה, עוסק הספר, בשער השורשים, במעגל ובתכונותיו.

ספר מתמטי נוסף של אבן עזרא הוא "ספר האחד"; הספר קצר מספריו האחרים ונחשב לפחות מוכר ומשפיע. הספר עוסק בתכונות המספרים השלמים 1 עד 9, מנקודת מבטן של האריתמטיקה, הגאומטריה, האסטרולוגיה והמיסטיקה.

שירת אברהם אבן עזרא
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: פיוטי ראב"ע
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אברהם אבן עזרא
אבן עזרא הרבה לכתוב שירה והיה מהמשוררים הפורים ביותר בתקופתו. שרדו לנו משיריו למעלה משלוש מאות שירים, ונראה ששירים רבים נוספים חוברו על ידיו ולא הגיעו לידינו.

שיריו הנם המקור העיקרי למידע על מהלך חייו ובין היתר מספקים מידע על המקומות בהם עבר ועל דברים שעשה אבן עזרא כתב בעיקר בסגנון השירה הערבי, רבי מאיר אבן עזרא אמר : "הם (ראב"ע וריה"ל) הגיעו למעלות השירה היותר רמה על פי דרך הערבים". שיריו מתפרשים על מגוון רחב של נושאים, חלק עיקרי בשירתו היא שירת קודש והגות ובה גם שירת געגועים לציון, חלק עיקרי לא פחות שירת החול שחיבר, כמקובל בשירת ספרד, מהם מכתבים שנכתבו לידידים, שירת שבח, קינות, שירת יין, אהבה וחשק. בין השירים המיוחדים לו, השירים שחיבר על חוסר המזל שלו בפרנסתו, דוגמת ההלצה "לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתִי לֹא יֶחֱשַׁךְ שֶׁמֶשׁ עֲדִי מוֹתִי". לעיתים שילב ממגוון הסוגות בשיר אחד.

נראה שאבן עזרא החל לחבר את שירתו כבר בזמן שהותו בטודילה ובקורדובה, ושם הרבה לחבר שירת חול. נראה שהשירה בתקופה זו הייתה עיקר עיסוקו. על פי עיסוקו וחיבתו לעיסוק זה כינה את עצמו "אברהם השׁר". באותן שנים חיבר את רוב שירי השבח והידידות שנכללו ב"דיוואן" (ספר שירה) שלו.

משיריו הידועים
אגדלך אלהי כל נשמה
אש תוקד בקרבי
כי אשמרה שבת
לך אלי תשוקתי
צמאה נפשי
ארץ ורום בהבראם
אליו מי הקשה וישלם
"אשורר שיר במלחמה ערוכה"
איגרת "חי בן מקיץ"
הקינה שחיבר על בנו יצחק "אבי הבן קרב לספד"
שנינותו של אבן עזרא
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: חידות ראב"ע
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אברהם אבן עזרא
ביצירותיו ניתן למצוא שנינות רבה והומור חריף. דוגמה לכך מופיעה בפירושו לפסוק "וכי יגוף שור איש את שור רעהו" (שמות כא,לה), שבו כתב: "אמר בן זוטא כי 'רעהו' - תואר לשור, ולא ראה כי 'שור איש' סמוך הוא, וכן הוא 'שור רעהו', ואין לשור רֵעַ רק בן זוטא לבדו" (בן זוטא היה קראי, ולכן זכה לתגובה כה חריפה). פרשן אחר כונה בידי אבן עזרא "היצחקי המהביל".

ראב"ע שלל את השימוש במילה "פתרון" לחידות וכדומה. הסיבה לכך היא כי הוא הקפיד מאוד על כללי העברית המקראית, שעל-פיה המילה פתרון קשורה אך ורק לחלומות: "ולא מצאנו מלת 'פתרון' כי אם על חלום" (פירושו לבר' מ,יב).

אבן עזרא עסק גם בחיבור חידות ובפתרון חידות. על-פי המסופר, ניצלו חייו וחיי תלמידיו בזכות פתרון שמצא לבעיית יוספוס הכללית.

דוגמה אופיינית לאחת מחידותיו, בה מסתתר שם אדם ובה נראית שליטתו בעברית:

עשירית הכף בראש השם
עשירית הכף באחריתו
והשנית בחשבון כף
בחסרון כף ומחציתו
והאות השלישי כף
ותבוא עד תכונתו.
הפתרון הוא - יעקב. 'עשירית הכף בראש השם' - המילה כף בגימטריה: 100. עשירית הכף: 100/10 שזה 10, שזה י' בגימטריה; 'עשירית הכף באחריתו' - המילה כף מסמלת את האות כ' שהיא בגימטריה: 20. עשירית הכף 20/10 שזה 2, שזה ב' בגימטריה; 'והשנית בחשבון כף בחסרון כף ומחציתו' - הכף הראשון הוא בגימטריה 100 פחות הכף השני שמסמל את האות כ': 100-20 שזה 80, פחות מחציתו שזה מחצית האות כ': 80-10 שזה 70, שזה האות ע' בגימטריה; 'והאות השלישית כף' - כף בגימטריה 100 היא האות ק'.

ראב"ע חיבב מאוד שחמט ואף כתב שיר חידה על משחק זה, שמסתיים במילים:

ארץ בלי אדמה
מלכיה ושריה הולכים בלי נשמה
אם המלך שממה
לא תחיה כל נשמה.
בנוסף לכל האמור לעיל כתב ראב"ע פלינדרומים מעניינים רבים. מהידועים שבהם:

"אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא ?"
"דעו מאביכם כי לא בוש אבוש, שוב אשוב אליכם כי בא מועד"
"פרשנו רעבתן שבדבש נתבער ונשרף" (המשמעות: לדבש יש תכונות שגורמות לו לעכל את מה ששוקע בתוכו (כמו הזבוב הרעבתן)). משפט זה הוא גם ריבוע קסם מסדר 5:

פ ר ש נ ו
ר ע ב ת נ
ש ב ד ב ש
נ ת ב ע ר
ו נ ש ר פ
ספריו
חוברו ברומא :

פירוש על חמש מגילות (פירושו לאיכה הסתיים בשבט ד'תתק"ב (1142).
מאזני לשון קודש

מאזנים): ספר דקדוק עברי.
פירוש לספר איוב (חיבר לכבוד תלמידו בנימין בנו של ר' יואב), ודניאל (הפירוש הקצר).
תרגם מערבית את שלושת ספרי הדקדוק של ר' יהודה אבן חיוג'.
חוברו בלוקה:

פירושו הקצר על התורה.
פירוש על נביאים ראשונים (אבד).
פירוש על ספר ישעיהו.
ספר היסוד (אבד).
"שפת יתר", ספר דקדוק בכתב יד (שנקרא בטעות "ספר היסוד").
ספר הגנה על רס"ג מפני תלמידו דונש בן לברט (שנקרא בטעות "שפת יתר").
במנטובה חיבר את "ספר צחות" (ד'תתק"ה), שהוא ספר דקדוק.

חוברו בוורונה:

"ספר העיבור": על לוח השנה.
"שפה ברורה": דקדוק עברי.
חוברו בצרפת:

"ספר הלוחות": לוחות אסטרונומיים.
"ספר השם".
פירושו הארוך על התורה, ממנו נותרו קטעים מספר בראשית וספר שמות בשלמותו (אפשר שגם אותו לא סיים).
פירוש על דניאל, תהילים, תרי עשר, פירוש שני על מגילת אסתר ופירוש שני על שיר השירים.
"יסוד מספר": ספר דקדוק העוסק בשמות המספר.
"ספר המספר": עוסק באריתמטיקה.
"ספר האחד": על המספרים 1–9.
ספריו האסטרולוגיים: ראשית חכמה, ספר הטעמים, משפטי המזלות, ספר המולדות, ספר המבחרים, ספר המאורות, ספר העולם, ספר מפתח שלמה (מהם נדפסו רק ראשית חכמה, ספר המבחרים, ספר המאורעות וספר העולם).
חוברו בלונדון:

יסוד מורא
אגרת השבת
אזכורים חיצוניים לדמותו וליצירותיו
המשורר והמחזאי הבריטי רוברט בראונינג, פרסם ב-1864 פואמה בשם 'Rabbi Ben Ezra'. הפואמה שואבת השראה מדמותו של רבי בן עזרא, מיצירותיו ומהגותו. יצירה זו של בראונינג זכתה לאזכורים, ושימשה השראה בפני עצמה, ביצירות מאוחרות יותר, ובכך הידהדה את דמותו של רבי אברהם אבן עזרא:

השורה השנייה בפואמה, "The Best Is Yet to Be", היא המוטו (סיסמה תמציתית) של בית הספר האנגלו-סיני בסינגפור ובג'קרטה.
סיפור קצר בשם "Grow Old with Me", של סופר המד"ב אייזק אסימוב, נקרא על פי השורה הראשונה בפואמה של בראונינג. מאוחר יותר הורחב הסיפור על ידי אסימוב לכדי נובלה בשם "Pebble in the Sky", שבה מצוטטת הפואמה.
היוצר ג'ון לנון עיבד ושילב חלק מהפואמה בשירו "Grow Old with Me".
הפואמה מצוטטת בפרק "The Tradeins", מתוך הסדרה "אזור הדמדומים".

גבעתי

12.02.1805:54

1. רבי אברהם אבן עזרא - מתוך אנציקלופדיה יהודית דעת בתגובה להודעה מספר 0

אבן עזרא אברהם

אברהם בן מאיר אבן עזרא. ראב"ע. מבאר ומבקר משורר ופילוסוף;1092/3 - 1167.

חיבר ספרים רבים, הידוע מכולם הוא פירושו לתורה ולנביאים. בפילוסופיה הלך בעקבות ר' שלמה בן גבירול ושניהם החזיקו בעקרי הפילוסופיה האפלטונית. א"ע הוסיף עליהם פרטים על טבע האלהות וסדרי העולם. נפש האדם מורכבת לפי ראב"ע משלושה חלקים: רוח נפש ונשמה. הנשמה היא החכמה העליונה נאצלת מעולם השכליים, הרוח היא כוח ההשגה החושית וההרגשית ומושבה בלב, והנפש היא כוח החיוני הנמצא בכל חי. לדעת ראב"ע הבחירה מוגבלת רק למשכילים היודעים דעת עליון ולא לאדם הפשוט שהוא "אסיר התאוה" ולא יצא מחוג מערכת הכוכבים המשפיעים עליו, כי תלוי בגזרה ולא בבחירה. חיבר שירים רבים ופיוטים שנכנסו לתפילה.

אברהם אבן עזרא - ראב"ע - מבאר ומבקר, משורר ופילוסוף; נולד בשנת ד"א תתנ"ב או נ"ג 1092 בעיר טולדו בספרד, ומת בר"ח אדר ראשון בשנת ד"א תתקכ"ז (1167) בקלהורה (Calahorra) בספרד. ויש דעות שונות לגבי פטירתו: יש אומרים שמת ברומא כמה שנים קודם או אח"כ. לא נודע אם היה נצר מגזע המשפחה הנכבדה "אבן עזרא" מגרנדה. ראב"ע בעצמו איננו מזכיר דבר על משפחתו. יש משערין כי היה נשוי והיו לו חמישה בנים ומביאים ראיה מפירוש לשמות ב' ב' ממה שכותב בדבר ידיעת עת ההריון, וז"ל:
"והיודע עת ההריון יכול לדעת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון. כי דבר מנוסה הוא לקדמונים, וחמש פעמים נסיתיו גם אני וכו'".
אמנם מלבד יצחק בנו (עי' תולדותיו להלן) לא נדע מהם דבר ואולי מתו בהיותם קטנים.

בהיותו בארץ מולדתו היו לו מהלכים בין חכמים ומשוררים גדולים כמו ר' יוסף אבן צדיק, ר' משה אבן עזרא ור' יהודה הלוי שהיה זקן ממנו בשנים אחדות.

בערך שנת 1138 יצא לנדוד במדינות שונות. היה בפרובנס בעיר נרבונא לפני שנת 1139, ובעיר רדוס (דרוסDreux

, ואח"כ הלך למצרים ולבבל. לפי האגדה היה גם בפרס ובהודו, ויש אומרים שהיה גם בא"י. כנראה שהיה בצפון אפריקא יחד עם יהודה הלוי, וכן משמע מדברי שלמה אבן פרחון בספרו "מחברת הערוך" (ד'

. במסעו אסף ידיעות רבות באסטרונומיה ואסטרולוגיה. אחרי שנים אחדות שב לספרד.

בעת ההיא התנפלו הערבים על יהודי ספרד, בזזו את רכושם, רצחו אותם, חיללו את קדשי בני ישראל, קרעו את התורה לגזרים, החריבו בתי כנסיות ובתי המדרש. פליטי היהודים ברחו על נפשם. ראב"ע הלך משם לרומא בשנת 1140, ומשנה זו מתחילה תקופת חייו השניה.

בעת ההיא חבר ספרים הרבה וכתב בהם שירי פתיחה, ובה התאונן על שהוכרח לעזוב את ארצו אשר אהב, ורק ספריו היו לו לשעשועים בימי גלותו.

תחילת פירושו למגילת איכה:
"ואני אברהם בר מאיר מארץ מרחקים,
הוציאתני מארץ ספרד חמת המצוקים,
וספרי אלו בגלותי היו בידי מחזיקים,
ויורוני לבאר ספרים בטעמים מנופת מתוקים".
בראש פירושו לקהלת כותב:
שמע אמרי שפר לאברהם סופר
כתבם על ספר לרוח משכלת:
בן מאיר נקרא מכונה בן-עזרא,
ומצורו עזרה כבודו שואלת
להגיה חשכו, להצליח דרכו
אשר נשאר עד כה כעלה נובלת,
ומארצו נפרד אשר היא בספרד
ואל רומי ירד בנפש נבהלת, וכו'.
לפי דעת גרץ יצא ראב"ע בשנת 1138 למסעותיו ושב לספרד, ובשנת 1140 יצא מספרד לרומי כאמור לעיל.
שטיינשניידער סבור כי יציאת ראב"ע מספרד לרומי בשנת 1140 הייתה נסיעתו הראשונה, ואח"כ נדד עד שנת 1145, אז שב לרומא. כנראה נסע מרומא לעיר סולירנו אשר הייתה בה קהילה יהודית הגדולה בכל ערי איטליה. היה בה בית ספר לרפואה, וכן ליתר המדעים. יהודי העיר לא קבלו את ראב"ע בכבוד כראוי לו, ורק עשיר אחד ספרדי ושמו אליקום, אסף אותו אל ביתו ונתן לו כל מחסורו. יושבי העיר נתנו כבוד ויקר לחכם תלמודי ומפרש המשנה, ר' יצחק בן מלכי צדק, שבא מיון מהעיר סיפונטה לגור בתוכם. הם חשבו את ידיעות ראב"ע בתנ"ך ובמדעים כאין נגד ידיעת התלמוד וספרי הרבנים, וגם חשדו את ראב"ע במינות.
א"ע התלונן על כך בשירו "נדוד הסיר אוני":
ובאדום אין הדר,
לכל חכם הוא דר,
באדמת בן נכר
ועלינו שורקים

ואלו בא חגב יוני
בם שגב ורכב
על כל גב
ונחשב כענקים...

וחרף בן תורה,
וכל יודעי מקרא,
לזאת אנשי מורא
מכוסים בשקים

ואיך יקרא מינים,
לבנים נאמנים,
חסידים וגאונים
וכל שומעיו שותקים
מהעיר סולירנו עבר בשנת 1145 לעיר לוקא (Lucca) ושם השלים פירושו על ישעיה. משם הלך למנטובה (1146) והשלים את ספר הצחות, כפי שנזכר בחרוז בסוף הספר.

בעיר זו חלה ראב"ע מחלה עזה וכמעט אמר נואש לחייו, ואיש אחד, משה בן מאיר, סעדהו על ערש דוי עד אשר שב לאיתנו. בעת ההיא נדר לפרש תורת משה ע"פ הפשט ובדרך אשר סלל לו. משם הלך לוירונא (1147). בשנת 1155 כאשר השלים פירושו לתורה הלך לפרובינציה בצרפת הדרומית.

ראשית מושבו היה בעיר בידרש, מקום מושב חכמים ובעלי תורה שקבלוהו בכבוד. ר' יצחק בן יהודה הנשיא ור' אברהם בן חיים, חסידים ואנשי מעשה, הללו אותו, והוא השיב להם תודה וברכה וכתב לכבודם את ספר השם, על סוד שם המפורש. ספר זה היה מורה דרך לבעלי הסודות, ורבים השתוממו על חכמתו הגדולה.

גם רבנו תם נכד רש"י שלח אליו שירי כבוד ותהילה, שירים שקולים ומחורזים במשקל הספרדי. ראב"ע השיב לו במכתם:
ומי הביא לצרפתי בבית שיר
ועבר זר מקום קדש ורמס
ולו שיר יעקב ימתק כמו מן
אני שמש וחם שמשי ונמס
על כך השיבו רבנו תם:
אבי עזרי ישיבוהו סעפיו,
אשר נתן ידידו בין אגפיו;
אני עבד לאברהם למקנה,
ואקדה ואשתחוה לאפיו.
ושוב השיבו ראב"ע:
הנכון על אביר עם אל ורועם
להשפיל ראש במכתב אל בזוי עם
וחלילה למלאך האלהים
אשר יקוד וישתחוה לבלעם.
בשנת 1158 נסע ראב"ע ללונדון ומצא שם איש חסדו וחבר לכבודו את "יסוד מורא" ואגרת השבת. באגרתו זאת יצא נגד אלה אשר חשבו כי יום השבת מתחיל בבוקר ולא בערב, והוא מקלל את המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ואומר, "זרועו יבוש תבוש, ועין ימינו כהה תכהה".

טקסט מלא של הספר יסוד מורא וסוד תורה
טקסט מלא של איגרת השבת

מלונדון שב לעיר נרבונא (1160) ומשם עוד הפעם לעיר דרום, ושמה עיבד מחדש את פירושו לתורה, וקיצר את דבריו הראשונים. שם חיבר את ספרו האחרון "שפה ברורה" על משפטי הלשון לבקשת אחד מתלמידיו, שלמה. בהקדמתו אמר כי ינחיל לתלמידו הספר לירושה למען יזכור שמו לדור אחרון.
ראב"ע לא השלים ספר זה, כי קפצה עליו זקנה, ובידעו כי אפסו כחותיו יצא לדרך לשוב לארץ מולדתו לספרד. בבואו לעיר קלהורה, בין מחוז נבארא ומחוז ארגוניא, קדמהו המות בשני בשבת אדר ראשון תתקכ"ז. לפני מותו קרא על נפשו "ואברהם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרון העולם".

ראב"ע השאיר אחריו הרבה תלמידים ובן אחד רב הכשרון שהיה חביב לו ושמו יצחק, שהמיר דתו בדת האיסלם, והראב"'ע התאבל עליו כעל מת. לדעת אחרים, בדו אויבי ראב"ע זאת מלבם, ובאמת התאבל על מות בנו (כהנא, תולדות ראב"ע, ע' 87), כאשר כתב עליו את השיר:
אבי הבן קרב לספוד, כי אל ממך רחק
את בנך יחידך אשר אהבת את יצחק...
כי חשבתי לעת זקנה היותו רוח והצלה,
אך לריק יגעתי וילדתי לבהלה...
רב גוני היה אבן עזרא: פה יתקוטט עם הקראים המכחישים בתורה המסורה, וישפוך עליהם כל חמתו, ושם יראה להם פנים שוחקות. פעם כתב ברמזים וסודות, שהיו לאבני נגף לבני הדורות האחרונים, והטילו מומים בקודשי שמים, ופעם מקנא קנאת דת ומתרעם על כל המתחקים על דברי התורה ברוח חקירה חופשית. גם את ר' יונה אבן ג'נאח ביקר, ואמר כי ספריו ראויים להשרף בגלל שכתב כי יש בספרי הקודש מלות אחדות אשר הסופרים לא כתבו אותן כדת הלשון וראוי להחליפן (בסוף ספר צחות ובפירוש לשמות י"ט י"ג).
כפי שהיו מקובל בדורו, האמין באסטרולוגיה, וחשב כי גורל האדם מסור בידי המזלות, ואין מנוס מגזירת המזל שבו נולד האדם. בשירו כתב:
לו יהיה נרות סחורתי. לא יאסף שמש עדי מותי;
לו אהיה סוחר בתכריכין, לא יגועו אישים בכל ימי.
יחיד במינו היה ראב"ע, ולא נמצא חכם נודד ללחם ממקום למקום כמוהו אשר העשיר את ספרות ישראל בספרים רבים יקרי הערך. בגלל נדודו העביר לארצות המערב חכמת ישראל מארצו.

שיטתו בפילוסופיה
ראב"ע לא חבר ספר מיוחד לבאר בו שיטתו הפילוסופית, מלבד ספרו יסוד מורא, וגם בו לא נמצא ציור שלם. שיטתו מבוארת ברמזים מפוזרים בספריו, ובפרט בפירושו לתורה.
א"ע הלך בעקבות ר' שלמה בן גבירול, ושניהם החזיקו בעקרי הפילוסופיה האפלטונית. ראב"ע הוסיף פרטים נכבדים על טבע האלהות וסדרי העולם. גם הלך בעקבות הפיתגורים בעניין חשבון המספר והגימטריאות בסודות ורמזים. ככל הפילוספים בני דורו למד מספרי אכואן אלצפה.

תמצית דעות ראב"ע היא להאמין בעילת העילות וסיבת הסיבות אשר ברא העולם; אבל ככל חכמי יון האמין בקדמות החומר, ועניין "ברא" הוא אצלו "חתוך וגזרה" והוא הכנסת צורה בחומר.

הוא האמין כי ה' ברא עולם הצורות מכחו ומעוצם מציאותו "והוא יוצר הכל והוא הכל" ומכוחו נאצלו כל הנמצאים השכליים וקבלו צורה ממנו במדרגות שונות. המדרגה הפחותה היא העולם השפל והוא עולם המוחשים. למעלה ממנה עולם הגלגלים אשר ישפיע מכוחו על עולם המוחשים בכוח המזלות.

נפש האדם היא מורכבת לפי ראב"ע משלושה חלקים:
רוח נפש ונשמה.

הנשמה היא החכמה העליונה נאצלת מעולם השכליים;
הרוח היא כוח ההשגה החושית וההרגשית ומושבה בלב;
והנפש היא כוח החיוני הנמצא בכל חי ויש בה כוחות שונים כמו הגידול והצמיחה וכו' (קרוב לדעת אריסטו).

לדעת ראב"ע הבחירה מוגבלת רק למשכילים היודעים דעת עליון ולא לאדם פשוט אשר הוא "אסיר התאוה", ולא יצא מחוג מערכת הכוכבים המשפיעים עליו, כי תלוי בגזרה ולא בבחירה (ע' יסוד מורא שער ז').

ראב"ע כמשורר
אבן עזרא כתב שירים, שירי התול ושנינה, מכתמים, חידות והלצות. חכמי דורו הללו אותו מאד והמשורר שלמה דיאפרה קראו:
"גדול עצה ובשיר רב פעלים...
אבי דעה גדול המעללים...
שר צבא חידות וגבור החילים" וכו'.
אלחריזי כותב עליו:
"שירי רבי אברהם בן עזרא מזוקקים בהירים בשחקים... (תחכמוני עמוד 89).
ושירי ראב"ע עזרה בצרות,
וגשמי נדבות בזמן בצרות,
וכל פיוטיו נוראים,
וענייניהם נפלאים,
כהם לא ראו הרואים" (שם 42).
צונץ אמר כי ראב"ע בנה את הגדר הפרוץ בין הפיוט ובין השיר.

ראב"ע חבר פיוטים סליחות ומזמורים הרבה. צונץ מונה כמאה וחמשים פיוטים המפוזרים במחזורים שונים, כולם כתובים בלשון קלה וצחה.

ראב"ע התנגד לפיוטים הקשים להבנה ושפך חמתו על פיוטי הקליר בפירושו לקהלת לפסוק "אל תבהל על פיך" במאמר ארוך:
ראה בערך "אלעזר הקליר" את ציטוט דברי אבן עזרא
וכלל אומר, יש בפיוטי ר"א הקליר ארבעה דברים קשים:
הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים כמו: לראי יקפיל, וחדשים יקפיל, ליום זה פור הפיל, ומציון ימלך"... ולמה רכב על פיל, ואותו לארץ יפיל, ואם ראה בחלום שיעשה חרוז על פיל והוצרך בהקיץ לפתור חלומו, יהיה אומר לוחץ יעפיל, להתנשא יפיל, ורמי לב ישפיל, ומציון ימלוך וכו'.
וכבר יצא וואלף היידענהיים בביאורו למחזור ליישב דברי הקליר.

דוגמאות משירי אבן עזרא

גדולת א"ע ניכרת ביותר בפירושיו לתנ"ך, והם היו יקרים מאד בעיני חכמי הדור. הרמב"ם ציווה לבנו שילמוד רק ספרי ראב"ע. כנראה שלא היה ראב"ע תלמודי גדול, ותשב"ץ (הגדול ח"ב סי' י"ז) כתב בדבר רגל הקו"ף שנפסקה, כי אין לסמוך בדין זה על ראב"ע יען כוחו לא היה גדול בפסקים.

ספריו
ראב"ע חבר כמאה ושמונים ספרים (כרם חמד ח"ז קל"ב) ונוכל לסדרם בשש קבוצות:
פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

1) פירושים לתנ"ך:
פירוש על התורה וחמש מגילות, ישעיה, תרי עשר, תהלים, איוב ודניאל. נראה מדבריו שכתב פירושים גם לספרים אחרים בתנ"ך. הפירוש המיוחס לו למשלי ועזרא ונחמיה חובר על ידי ר' משה קמחי. פירוש על חמש מגילות חיבר בראשונה ברומא. פירושו על התורה חבר בשתי מהדורות - ארוכה וקצרה, והפירוש הנמצא בידינו הוא לפעמים מעורב משתיהן, כי היה חוזר על ספריו לתקנם.

בפירושו לתורה הראה את גדולתו. במבוא לתורה מתח ביקורת עזה על מפרשי התורה שקדמוהו, וחלקם לארבע מחלקות ויאמר:
ר' שמואל בן חפני ור' יצחק הישראלי הכניסו בבאוריהם דעות פילוסופיות;
הקראים בחפצם להשליך הלאה הקבלה המסורה עוותו ויקלקלו את הכתובים;
בעלי הסוד העמיסו רמזים וסודות הרחוקים מדרך הפשט;
ובעלי האגדה שמו פניהם רק אל הדרשה.

ראב"ע החזיק בקבלת חז"ל והוכיח באמתת המסורה התלמודית. את ביאורי הקראים הרס ולא חמל. ובכל זאת מצאו החוקרים החדשים מקום להאחז בדברים שכתב ונראים כדבריהם. פירושו לתורה כולל רמזים הרבה, ולכן הוכרחו הבאים אחריו לעשות פירושים לפירושו. זו גם הסיבה שניתן היה לתלות בא"ע רעיונות רבים, שהיוו "פתרון" לחידות ולרמזים שכתב. ר' שמואל פרש את פירוש א"ע בשם "מגילת סתרים", ויניציא 1553.
אוסף של שלשה פירושים לביאורו לתורה יצא בשם "מרגליות טובה". הספר כולל את הפירושים: "מקור חיים" של רבי שמואל צרצ"ה הספרדי, "אהל יוסף" של רבי יוסף הספרדי, ו"מוטוט", [="מגילת סתרים"] של רבי שמואל הספרדי. הספר יצא באמסטרדם בשנת תפ"ב, ובדפוס צילום בירושלים תשל"ג.
פירוש נוסף לאבן עזרא לתורה, בשם חומש מחוקקי יהודה, מאת יהודה ליב קרינסקי, כולל שני פירושים: "יהל אור" על פתרון החידות והמליצות, ו"קרני אור", לזיהוי מקורות אבן עזרא בדברי חז"ל. החומש יצא לאור בדפוס צילום בבני ברק בשנת תשכ"א.
בהוצאת מוסד הרב קוק יצא לאור פירוש אבן עזרא עם הערות והסברים מאת אשר וייזר.

2) ספרי דקדוק:
א) מאזני לשון הקודש או מאזנים, על דקדוק הלשון.
ב) תרגום מספר דקדוק של ר' יהודה חיון.
ג) ספר היסוד, על דקדוק הלשון והמלות, מזכירו תמיד בפירושו לתורה.
ד) ספר צחות, על דקדוק לה"ק.
ה) שפה ברורה, דקדוק על האותיות, ובסופו חידה על אותיות מ"ן.

3) פילוסופיה דתית:
א) יסוד מורא, או יסוד מורא וסוד התורה, בסדר מחלקות מצוות התורה למערכתן ומיניהם, וחובת למוד המקרא והחכמות להבנת התלמוד, בי"ג שערים, ובשני שעריו האחרונים מדבר משם המפורש ואותיותיו.
טקסט מלא של הספר יסוד מורא וסוד תורה
ב) ערוגת החכמה [ופרדס המזמה] - שער השמים, מאמר מחקרי עמוק על מציאות השם וקדמותו, בראיות טבעיות בנויות על דעת גאלינוס (נדפס בכרם חמד ח"ד 1 - 5).

4) חשבון, תכונה ומערכת הכוכבים:
א) ספר האחד או ספר המספר, מאחד עד עשרה, ואולי הוא יסוד מספר, נדפס בישורון (חוברת א' 1856).
ב) ספר הלוחות, לוחות התכונה במחלוקת הגבולים בארץ לפי מעלות השמש, מובא בפירוש אהל יוסף על ראב"ע לתורה פעמים רבות, ובפ' וישלח על הפסוק "כראות פני אלוהים ותרצני" מביא שני מיני לוחות ממנו.
ג) ספר העבור על חכמת העבור וחשבון תקופות ומולדות, שער ראשון ושני הוצאת חברת מקיצי נרדמים עם מבוא מאת שזח"ה (ליק 1874).
ד) כלי נחשת, באור מלאכת כלי האסטרולב לבטלמיוס, לדעת על ידו תכונת השמים ומדידת הארץ. לפי דעת שטיינשניידער ב"אוצרות חיים" ע' שי"ז, הוא כעין הקדמה לחבורו "חקות שמים באיצטגנינות וחזיון". ובפירוש אהל משה יזכור עוד נוסח שני ממנו.
ה) שלוש שאלות.
ו) תרגום מספרי משל "שאלות וקדרות".

5) חבורים קטנים בעניינים שונים, ויש מהם בפירוש ודקדוק ביחד:
א) שפת יתר, להשיב על השגות דונש בן לברט על ר' סעדיה גאון, ובסופו ספר הצחוק, שירים על משחק השח. לפי דעת אחדים עבר פה ראב"ע חוק וחטא נגד הבקורת האמתית, ואיזה דברים אשר השיג על דונש היה הוא בעצמו מביאם בפירושיו מבלי להזכיר את שם אומרם; גם הצדיק את הרס"ג בדברים אשר הודה אח"כ בעצמו כי אינם נכונים.
ב) ספר השם, על אותיות שם המפורש ותכונתם ורמזיהם.
ג) אגרת השבת, להוכיח כי התחלת השבת היא בערב יום שלפניו, ונחלקה לשלושה שערים:
בראשית השנה, בראשית החודש ובראשית היום ע"פ התורה.
נכתבה בלונדון שנת תתקי"ט (1159), ונדפסה ראשונה בסוף ספר מבחר המאמרים (כרם חמד ח"ד 158 והלאה).
טקסט מלא של איגרת השבת
ד) יסוד מספר, דקדוק מלות המספר, ונחלק לחמש מעלות, אחת מהן נזכרת בפירוש אהל יוסף על ראב"ע עה"ח על פסוק "ואביכן התל בי", והוא הקטן.
ה) חידה על אותיות אהו"י עם פירוש ר' יעקב צויזמר בסוף ספרו טעמי מסורה.
ויש ספרים המיוחסים לראב"ע בטעות, כמו "ספר העצמים", "ניסיונות", "מדות", "ספר גורלות" ו"אלמואליד".

6) שירים ומכתמים:
הדיואן מכיל 260 שירים ומכתמים, מליצות וחידות של ראב"ע, ונערך ע"י איגר מכ"י יחידי הידוע בעולם, ויש בו שירו "חי בן מקיץ" שתוכנו לקוח מספר הערבי של אבן סינא. מלבד הקובץ הזה אסף ראזין שירי קודש ושירי חול של ראב"ע והדפיסם בספרי השנה של בית מדרש הרבנים בברעסלוי (1885 - 1895) וקובץ אחר נערך ע"י דוד כהנא בשני חלקים.

מבחר משירי אברהם אבן עזרא

ברשימת המחברים של הספרייה הוירטואלית "דעת" תמצא רשימה של ספרי רבי אברהם אבן עזרא שהועלו לאתר בטקסט מלא

373	12.02.1815:24

2. ישר כח בתגובה להודעה מספר 0

ירושלמי ציוני

13.02.1807:12

3. תודה רבה. אדם מרשים ברמות על. בתגובה להודעה מספר 0

מעבר למישורים הברורים - הידע, מגוון הנושאים, העומק - גם אומץ הלב.

גבעתי

06.02.1905:12

4. היום חל יום פטירתו

בתגובה להודעה מספר 0

כותרת:
תוכן:
סמיילים:	הצג

כותרת:
תוכן:
סמיילים:	הצג

העבר לפורום:
סיבה:

מזג עם פוסט מספר:
סיבה: