החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
פורום גילוי מסמכים אשכול 22658

ליה 07.09.1108:34

בישראל אין קפיטליזם חזירי אלא קרטליזם חזירי של השמאל

ערכתי לאחרונה בתאריך 07.09.11 בשעה 08:45 בברכה, ליה

באשכול זה ירוכז חומר המציג את הקרטליזם הנוהג בישראל כבתוך שלו, ואת דרכי ההטעייה והולכת השולל של אנשי השמאל הקוראים לחיסול הקפיטליזם החזירי בשעה שבישראל אין ולא היה מעולם קפיטליזם.

ישראל נאנקת תחת יצול קרטליזם חזירי ביותר של השמאל, שאינו מאפשר תחרות חופשית כנהוג בשיטה הקפיטליסטית התחרותית האמיתית.

אנו חיים בעולם של סילוף מונחים והטעייה מכוונת בסיסמאות המכוונות רק להפלת ממשלת הימין, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות לגיטימיות, ולא לחיסול הקרטליזם החזירי.

ליה 07.09.1108:37
1. בישראל אין קפיטליזם חזירי אלא קרטליזם חזירי של השמאל בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 07.09.11 בשעה 08:48 בברכה, ליה

בישראל אין קפיטליזם חזירי אלא קרטליזם חזירי של השמאל שהתעשר על חשבוננו

אותם אלה ששדדו את הקופה הציבורית כשישבו בשלטון, והתעשרו בצורה אגדית הודות לשוד ,הם הם בעלי המפעלים וקווי הייצור שפועלים כקרטלים כוחניים, שממשיכים לשדוד את הציבור עד היום. בניהם האנרכיסטים שטופי המוח צווחים קפיטליזם קפיטליזם - אבל מדובר בהמשך הבולשביזם החזירי!!!

במשך עשרות השנים בהם שלט השמאל בארץ חלבו אנשיו את הקופה הציבורית בלי חשבון.

מיליונים זרמו לכיסיהם הפרטיים תוך שימוש בשיטות הונאה חסרות בושה.

הקיבוצים נהגו להכריז על גירעונות תמידיים בסכומי עתק אשר כוסו תמיד ללא השתהות על ידי קופת המדינה.

המיליונרים עם בריכות השחיה ידעו איך חולבים את כספי כולנו ומתעשרים ומתעשרים ומתעשרים.

כל המשפחה קיבלה הטבות, דירות, קרקעות, זכויות, ומה לא - והכל בקריצות עין ובקצב מסחרר.

כך קמה לה לפתע שיכבה של עשירון עליון שכסף נוזל לו מהאוזניים.

הגנבים העשירים החלו להשקיע בכל מה שניתן להשקיע. הם צברו הון, קרקעות, תפקידים, והתברגו לכל עמדות המפתח, כשהם משדרים לאומה כולה: לשלטון בחרתנו.

איש לא ביקש מהם דין וחשבון, איש לא ידע מה נעשה מאחורי הקלעים, ואיש לא יכול היה לעצור את ההשתלטות הכוללת שלהם על המשק הישראלי.

היום יש לנו אותם מאחורי כל ייצור וכל מוצר.

בקריצת עין ממשיכה השיטה לעבוד.

כל קופסאות הקוטג' נמכרות במחיר אחיד.

כל מוצרי הצריכה יקרים.

פירות וירקות במדינה שמגדלת אותם, יקרים יותר מאשר במדינות הרוכשות את אותם מוצרים מאיתנו.

הריכוזיות מאפשרת להם להמשיך ולחלוב את כולנו.

לא!

אין בישראל קפיטליזם - ומעולם עדיין לא היה פה קפיטליזם.

אחד מחוקי הבסיס של קפיטליזם, זו תחרות חופשית ואמיתית על כיסו של הצרכן באמצעות שירות טוב יותר, ומחיר זול יותר.

אז איפה הקפיטליזם החזירי הזה?

יש לנו עדיין שוק בולשביקי חזירי ביותר, הנמצא לפות בידי כמה משפחות עשירות כקורח, שעושרן נצבר הודות לקירבת אבותיהם לצלחת של מפלגת העבודה לדורותיה, ולקופת אוצר העם והמדינה.

בנימין נתניהו!

נצל את המחאה המאורגנת של הקרן החדשה ופרק עד היסוד את הקרטליזם, באמצעות חקיקה בלתי מתפשרת שתבטיח שוק חופשי ותחרות אמיתית על ליבנו וכיסנו.

גם לישראל מגיע סוף סוף, אחרי עשרות שנים של קרטליזם בולשביקי, קפיטליזם אמיתי עם תחרות חופשית על כיסנו!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...



A380 19.05.1922:12
44. למחוק בתגובה להודעה מספר 1

ערכתי לאחרונה בתאריך 19.05.19 בשעה 22:44 בברכה, A380

ליה 07.09.1108:38
2. קרטליזם - קריאה למבקר המדינה בתגובה להודעה מספר 0
לחקור את הקרטליזם בענף המזון.

אנו: קבוצת המחאה "קונים פחות, שוברים מחיר"


טוענים שהקרטליזם בענף המזון גרם בצורה ישירה נזקים קשים וגדולים לציבור הצרכנים בישראל כתוצאה ממחדל כשל השוק שנגרם בענף המזון.

מחדל כשל ריכוזיות השוק בענף המזון והמכולת בישראל, כשל שנוצר זה למעלה מעשור שנים וגרם עד כה לדעתנו, לנזקים כבדים ומצטברים, של למעלה מ - 100 מיליארד ש''ח לציבור הצרכנים ולעשרות אלפי עסקים קטנים ובינוניים.

לדעתנו כתוצאה ממחדלי הכשל בענף המזון שנולד בעקבות שאיפתם העסקית הדורסנית והקפיטליסטית של בעלי הון בחסות הרגולציה, בעלי הון עוצמתיים דומיננטיים הקיימים בענף שפעלו להגיע לנקודת שליטה ריכוזית על כמעט כל יכולת כושר התחרות של מרכיבי ענף המזון, הכוללים את הרשתות הציבוריות, רשתות השיווק הפרטיות, מינימרקטים והמכולות במגזר הקמעונאי בישראל

הכשל בענף המזון ובניית הקרטל בענף היא תוצאה של קבלת אשורים למיזוגים עסקיים ואנטי תחרותיים בעליל, אשר גרמו במבחן ראיית טובת כלל ציבור לפגיעה ברמות המחירים ולשחיקה משמעותית ביותר ביכולת כושר התחרות של כלל ענפי המגזר הקמעונאי והיצרני, תחרות שאמורה להיטיב עם הצרכני ופעילות הקרטל מונעת אותה.

הנתונים בענף המזון בישראל מלמדים אותנו:

א. רמת הריכוזיות בענף המזון בישראל הכוללת את ספקי המזון והסקטור הקמעונאי בו , היא גבוהה מאוד יחסית למדינות העולם המערבי.

ב. הריכוזיות בישראל נשלטת ע"י שישה ספקים דומיננטיים, ששולטים ללא עוררין בשוק ואף מכתיבים ואחראים על כ-60% אחוז מנפח המוצרים המסופקים לענף.

ג. נתוני הריכוזיות והקרטל מאפשרים להבחין שישנם שני רשתות שיווק קמעונאיות גדולות השולטות בכוחניות אגרסיבית על מעל כ- 60% מנפח המכירות בענף המזון.

ד. ישנם עשרות מפעלים יצרניים קטנים, חלקם אף בפריפריה שהריכוזיות בענף אינה מאפשרת להם תחרות הוגנת על כיסו של הצרכן הישראלי, ותוצרתם לא מוצגת בפני קהל הצרכנים, יצרניים מסיימים נאלצים במקרה הטוב לייצא את תוצרתם, במקרה הגרוע לסגור את המפעל.

לדעתנו רמת הריכוזיות בישראל שהיא בין הגבוהות בעולם, היא הגורם המרכזי שמשפיע על אי שיווי משקל תחרותי בענף, פוגעת בשוויון התחרות, פוגעת בצרכני ענף המזון, והיא מהווה את המרכיב הגבוה של רמת מחירים הגבוהה יחסית, לשאר שווקי העולם. הריכוזיות פוגעת בראש ובראשונה בנו הצרכנים שנאלצים לקבל מוצרים ומחירים מוכתבים ע"י הריכוזיות שבונה קרטליזם.

אנו כקבוצת מחאה צרכנית החלטנו לנקוט עמדה ולפעול למען שינויים מבניים בענף המזון, אנו כקבוצה חשופים לקרטליזם, להשפעותיו ובפרט לעוצמתו האדירה בקשרי הון-תקשורת-שלטון, לקבוצת המחאה יש "עד מדינה" פוטנציאלי שיכול לסייע למבקר המדינה לפרק את הקרטליזם בענף המזון.

מעבר למחאתנו הציבורית אנו רואים אף חובה לציין בפני מבקר המדינה את הנושא החברתי הבא שישפיע על כל החברה הישראלית מעבר לרמות המחירים בענף המזון:

א. סל קניות המזון הממוצע של משפחה ישראלית עומד כיום על כ- 3,500 שקלים בחודש.

ב. פעילות מבקר המדינה לשבירת הקרטליזם יכולה לסייע בהורדת המחירים לצרכן עד 20% מסך עלות סל מוצרי המזון.

ג. ירידה זו בסל המזון אמורה להשפיע באופן מידי על עצירת העמקת העוני בישראל ואף הוצאתם של רבבות משפחות מקו העוני, הורדת המחירים תשפיע מיידית ותצמצם פערים חברתיים, ההורדה תאפשר מיידית את העמקת חינוך הילדים במשפחות המוחלשות במדינה.

אנו כחברי הקבוצה ואזרחי מדינת ישראל מאמינים שעל מבקר המדינה מוטלת החובה לבדוק ולחקור היטב את הקרטליזם בענף המזון, ואף להסיק את המסקנות הנכונות וזאת לאור דרישתם הצודקת של נפגעי קרטל המזון הדורסני, אנו גם מאמינים שמבקר המדינה לאחר שיסיים את חקירתו ידרוש לקיים וליישם את מסקנות החקירה, לתועלת כלל הציבור בישראל.

אנו גם מודעים לכך שרק ממשלת ישראל יכולה להקים וועדת חקירה ממלכתית, אנו מאמינים שמסקנות חקירת מבקר המדינה יובילו את ממשלת ישראל להקים וועדת חקירה ממלכתית לקרטליזם בענף המזון.

בכבוד רב למבקר המדינה ושלוחותיו המקצועיות

קבוצה – קונים פחות, שוברים מחיר

אנו מצרפים את חתימתנו לבקשה שמוביל חברנו אלי סתוי יו"ר פורום מזון ומכולות.

אתר מבקר המדינה - צרפו את בקשתכם לחקירת הקרטליזם בענף המזון.

http://www.atzuma.co.il/mazon 1

WB 25.07.1511:07
36. כך זה התחיל... בתגובה להודעה מספר 2

איך הגענו למצב שהשופטת ורדה אלשיך פעלה כזרוע של חברת אסם לחיסול פיקנטי תוך הסתרת קשריה עם מנהלים באסם כמו כן היא שיקרה בעניין זה את נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרןפ' אהרון ברק ונשאלת השאלה איך אהרון ברק שופט מנוסה נופל בפח של ורדה אלשיך?!!!! אלשיך קבלה שרות יח"צ ממשה תאומים יחצ"ן חברת אסם! ובהסדרי החוב של תשובה, לבייב ואחרים שאישרה להם הסדר מפליג ומחיקות/תספורות במיליארדים רבים האם זו דרך להעביר כסף לשופטת? איך לא נחקרו העלמות עשרות מיליארדי שקלים מהפנסיות...
אנחנו עלי התאנה של השחיתות...אנחנו שותקים כשהעוול נעשה, אנחנו שתקנו כש- משה בדש פיקנטי צעקו השופטת אלשיך מושחתת ומוכרת משפט בכסף כאשר היא פועלת בשרות אסם לחיסול תשלובת המזון פיקנטי על 1064 עובדיה ו משה בדש, ראה נכונה את מעשיה המושחתים של מלכת השחיתות במשפט הישראלי ורדה אלשיך שהשקר הפך אצלה לאומנות כאשר היא משקרת ומזייפת פרוטוקולים מבצעת פשעים נגד תשלובת המזון פיקנטי ופועלת בכל דרך לחיסולה, אנחנו שתקנו כאשר ורדה אלשיך שופטת מושחתת שקובעת גורלות של רבים מהעסקים מי לשבט ומי לחסד - נתפסה שוב מזייפת פרוטוקול של משפט שנעשה בפניה במטרה לחסל עו"ד. אנחנו שתקנו כאשר שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן (חבר של אלשיך כ-30שנה) בעליו של משרד עורכי דין מהגדולים במדינה - שעורכי דינו מופיעים ויופיעו לפני השופטת אלשיך, זה אותו נאמן שאיים על עורך הדין שהתלונן על הזיוף, ולא פיטר אותה וממשרדו המשיכו להופיע לפני אלשיך!.
אנחנו שתקנו כשורדה אלשיך VARDA ALSHECH הובילה לסגירת תשלובת המזון פיקנטי, בשמם של בעלי ההון, יצרני המזון ורשתות השיווק שהקימו קרטל לחיסולה של פיקנטי, כאשר בראש הובילה אסם, שחששה כי חטיף הבוטנים במבה, בסלי, והקטשופ' של פיקנטי עומדים לעשות מהפך ולנצח עסקית את הבמבה והביסלי של אסם. ללא קניית השופטת אלשיך ומעשיה המושחתים של ורדה אלשיך תשלובת המזון פיקנטי הייתה פעילה עד היום ואנחנו הינו משלמים שליש על מזון כמו בכל העולם. אנחנו שתקנו כאשר פרופ, ברק תמך באלשיך כמו ילד טיפש וכך בסוף הוכח
אנחנו שתקנו כשהשופטת ורדה אלשיך VARDA ALSHECH הודתה בכתב ידה שקיבלה תדרוך מחוץ לדיון שמקורו בהאזנת סתר לא חוקית שנעשה ע"י בעל דין/מתחרה וסירבה לומר איך הגיע אליה אותו מידע מהאזנת הסתר. את התמורה קיבלה משפחת אלשיך בהמשך ובעלה יוסף בן ה-77 מונה לדירקטור באסם, בשכר שמן. ועוד דירקטוריונים שהמכנה המשותף להם תשלום לשופטת באמצעות בעלה יוסף אלשיך.
בעקבות הפתרון הסופי שבוצע לתשלובת המזון פיקנטי - יצרני המזון העלו את מחירי המזון - אנחנו שותקים ומשלמים את המחיר!. כ25,000₪ לשנה יותר על מזון, פי שניים/שלושה מהעולם בגלל קנייה בכסף של השופטת השנויה במחלוקת ורדה אלשיך VARDA ALSHECH ונשאלת השאלה איך חבריה השופטים נותנים לה גיבוי? אנחנו שותקים כאשר השופטת אלשיך מקבלת כסף מצד לדיון. ומוכרת משפט בכסף ומשטרת ישראל לא חוקרת, אנחנו שתקנו כשאלשיך גרמה להרס פיקנטי ולמעלה מ-1000 עובדי פיקנטי פוטרו ואנחנו המשכנו לשתוק, היום כולנו משלמים מחיר כבד מאוד! בגללה יותר ויותר משפחות נכנסות למעגל העוני מאות מתאבדים מדי שנה בגלל המצב הכלכלי. משפחות נהרסות ונשים יורדות לזנות להביא אוכל לילדים אנחנו שתקנו שאלשיך מחקה סכומי עתק מהפנסיה שלנו ללא הסבר ומסכנת את קיומנו בכבוד כאשר בעלה מקבל כסף מחברת אסם !!! ומחברות נוספות רבות, מעשיה המושחתים של ורדה אלשיך מסכנים את קיום העם היהודי!!! היא הצליחה במקום בו נכשלו ארגוני החבלה-להבריח יהודים מישראל! להוריד נשים לזנות, להרוס משפחות ולגרום מוות בייסורים לאלפי אזרחים. צריך להעמיד אותה לדין בפני הרכב של הציבור שתינתן לו סמכות לשגר אותה לכלא או פסק דין מוות על כיסא חשמלי! כמו כן לחלט את רכושה ורכוש כל מי ששילם לה שוחד כמו חברת אסם...

בשתקתנו אנחנו עלי התאנה של השיטה, חובה לקרוא את שירו של נימלר:
שיר מחאה ידוע של נימלר כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם הינו:

"לא הרמתי את קולי
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."
אצטט את דברי אוטו קוונגל – דמותו הספרותית של אוטו המפל כפי שהונצחה בספרו המדהים של הנס פאלאדה “לבד בברלין” “לא, את זה לא תבין. לא משנה אם אחד נלחם או עשרת אלפים, כאשר האחד מבין שעליו להילחם, הוא נלחם, בין אם יש לוחמים נוספים לצדו ובין אם לאו. אני הייתי חייב להילחם והייתי ממשיך ועושה זאת.”

https://consumercartelnews.wordpres...
https://www.youtube.com/watch?v=E3C...
https://www.youtube.com/watch?v=E3C...

https://www.youtube.com/watch?v=ZgX...

ליה 07.09.1108:50
3. ישראל - קרטליזם ולא קפיטליזם כי בישראל אין שוק חופשי בתגובה להודעה מספר 0
הדעה הרווחת בציבור הישראלי היא שהחל משנות ה-80, המדינה הישראלית עברה שינויים כלכליים מעמיקים ועברה ממודל סוציאליסטי למודל קפיטליסטי ניאו-ליברלי.

תוכנית הייצוב של מודעי משנות ה-80, ההיתר להחזיק מטבע זר, הפרטה הדרגתית אך קונסיסטנטית של נכסים לאומיים, קיצוץ בקצבאות ובתשלומי ההעברה, הורדת המיסוי על חברות עסקיות ופתיחות הבורסה והשווקים לכניסתם של שחקנים זרים, קיצוץ נמשך בהוצאות הממשלתיות וייבוא של טכנולוגיות, מוצרים ואף כוח עבודה אנושי זר, כולם מהווים ביטוי מובהק לכך.

שינויים אלו במשק הישראלי מביאים להיווצרתן של רעות חולות ברורות, כמו הפיכתו של חלק גדול משוק העבודה לעובדי קבלן ללא זכויות סוציאליות, ליצירת פערים מפחידים ובלתי נתפשים בין המעמד הכלכלי הגבוה לבין המעמד הנמוך תוך חיסול מעמד הביניים, שמצטמצם בהדרגה, ולצמיחה של משפחות הון ששולטות במשק כבתוך שלהם.

הולכות ונוצרות כמה קבוצות הון ריכוזיות שידן בכל ויד כל בן.

בענפים חשובים ומשמעותיים בשוק הישראלי הצרכן הישראלי "נהנה" מתיאום מחירים, שהינם תמיד גבוהים ודומים להפליא, ומשירות גרוע.

רמת השחיתות עולה פלאים, כשבכירים במגזר הציבורי פוליטי מקושרים לעסקות מפוקפקות עם המגזר העסקי. פרי הבאושים של עסקאות מפוקפקות אלו מגיע לדרגים הגבוהים ביותר של הפוליטיקה הישראלית, כפי שזה בא לידי ביטוי בחשדות הנדונים בבתי המשפט במסגרת כתב אישום חמור נגד ראש ממשלת ישראל בעבר, אדון אהוד אולמרט.

לכאורה, צודקים הארגונים החברתיים שגורסים כי ישראל מתרחקת ממצב של סוציאליזם טהור, וכי ההתרחקות מהסוציאליזם דרדרה את ישראל לתהום משפחת מדינות העולם השלישי.

אף על פי כן, ארגונים אלו טועים כאשר הם מוצאים את האשם בשיטה הקפיטליסטית, שהיא בעיניהם אם כל חטא ופשע.

ובכן הכצעקתה?

עיון בהגות קפיטליסטית מלמד שישראל רחוקה מלהיות מדינה קפיטליסטית כמו המרחק בין הסוציאל דמוקרטיה השבדית לדיקטטורה בברית המועצות.

קפיטליזם משמעו שוק חופשי בו המדינה לא נותנת הטבות כספיות למקורבים במכרזים, אלא תחרות כלכלית שמשמעותה היא יצירת חברות רבות שצריכות לתת לצרכן את התמורה הטובה ביותר במחיר הנמוך ביותר.

מכירה של נכסים לאומיים בנזיד עדשים למקורבים פוליטיים וכלכליים לא נכללת בקטגוריה של קפיטליזם, כמו שמדינה שרומסת כל סממן של חירות אישית ותחרות כלכלית פרטית איננה נופלת לקטגוריה של סוציאל-דמוקרטיה.

במדינה קפיטליסטית אמיתית לא ייווצר מצב בו 10 משפחות שולטות בעשרות אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי.

בארצות הברית חברות ענק כמו וול-מרט אינן שולטות באחוזים ניכרים מהתוצר הלאומי הגולמי האמריקאי, ואין מצב בו קבוצות עסקיות ענקיות מחלקות בניהן שוק מסויים ומונעות את עצם קיום התחרות בו. בשוק קפיטליסטי אמיתי לא היו מחלקים מענקים בשווי מיליארדי שקלים למקורבים, ללא אמות מידה וקריטריונים ברורים לחלוקה, שסופה היא שהכסף מגיע לקבוצות הכלכליות החזקות במשק. נכסים לאומיים לא היו מופרטים בהערכת שווי נמוכה במיוחד, ולא היו צצים חקירות ודיונים משפטיים של פעולות אלו, כפטריות אחרי הגשם.

מצב בו נכסי המדינה נמכרים בפרוטות לקבוצה של מספר משפחות הון כל יכולות איננו קפיטליזם והוא נוגד במובהק את התיאוריה הקפיטליסטית שמדברת על "היד הנעלמה" שבה יש תחרות חופשית ללא התערבות ממשלתית לטובת הקבוצות החזקות במשק, התערבות שהינה בגדר "יד רוחצת יד".

התיאוריה הקפיטליסטית איננה מדברת על תיאום מחירי עמלות הבנקים והסלולאר על ידי שלוש קבוצות חזקות, אלא עוסקת בפתיחת השוק למתחרים רבים ככל האפשר, ללא העדפה רגולטורית של מתחרה אחד על משנהו.

לכן, המאבקים של הארגונים החברתיים הינם צודקים, אך עליהם לדייק במינוחים – הם לא נלחמים נגד הקפיטליזם, הם נלחמים נגד קרטליזם, סיאוב ושחיתות שמייצגות מדינות עולם שלישי מנוונות ולא קפיטליזם שעדיין מושל בכיפה בכל העולם המערבי המתועש והעשיר. אותו קפיטליזם מצא גרסא מרוככת בדמות הסוציאל דמוקרטיה, שמכירה בחשיבות התחרות וקיומו של השוק החופשי, אבל מווסתת ומחלקת את תוצריו לטובת כלל רבדי האוכלוסייה.

למדינת ישראל אין שוק כלכלי ענק כמו השוק האמריקאי, ולכן לא הגיוני לקיים בה שוק חופשי לחלוטין, החף מהתערבות ממשלתית לטובת כלל שדרות האוכלוסייה. במדינה שנמצאת תחת איום קיומי ומותקפת חדשות לבקרים על ידי ארגוני טרור כאלו ואחרים, במדינה שהאתוס המכונן שלה הוא הסולידריות החברתית ושותפות הגורל הקיומית, במדינה שמיטב בניה מוותרים על השנים היפות ביותר שלהם לטובת הגנה על המולדת והשתתפות בנטל, אין מקום לקיומו של שוק חופשי מוחלט בו אדם לאדם זאב והמדינה מפקירה את אזרחיה לגורלם. שוק חופשי אמיתי לא אפשרי במדינה קטנה כמו ישראל, ולכן החלופה היא שוק חופשי במסגרת קורפורטיסטית שתבטיח צמיחה כלכלית מחד גיסא, ואת האפשרות לקיום ברווחה לכלל אזרחי המדינה, מאידך גיסא.

אם הממשלה באמת רוצה שיהיה שוק חופשי בישראל, שתוריד את המיסים המטורפים שמוטלים על המעמד הבינוני במדינה. אם היא מתכוונת להמשיך למסות את אזרחי מדינת ישראל כמו בשבדיה, אז שתתאים את עצמה למודל השבדי ממסד ועד טפחות.

בינתיים, חשוב שנדע נגד מי מתנהל המאבק החברתי במדינה – הקרטליזם, לא הקפיטליזם!!!

http://forum.bgu.co.il/index.php?sh...

Tomerke
ליה 07.09.1108:53
4. קוטג' בלונדון - 3 שקלים בלבד בתגובה להודעה מספר 0
איך נמגר את הקרטליזם?

הלאה "הרשות למען הקרטל"!

בעקבות חרם הצרכנים על הקוטג' הודיעה תנובה כי היא מורידה את מחירו של הקוטג' ל- 5.90 ש"ח. מיד באו שטראוס וטרה והתיישרו עם תנובה על האגורה...

"המתחרים" לא העזו לעקוף את תנובה בסיבוב!

מה זה אומר?

לי זה אומר שיש פיקוח על מוצרי המזון! - נכון?

הם מפקחים האחד על השני.

הם לא מעזים להתחרות האחד בשני.

למה הם צריכים את זה?

הרי יש להם קרטל והקרטל שלהם מכתיב לנפשות הפועלות, מה מותר ומה אסור ולעזאזל הרגולטור.
רגולטור? איזה רגולטור? היכן מדינת ישראל בכל הסיפור הזה?

אז, זהו חברים. לא צריך את רשויות השלטון. הן אינן עושות את מלאכתן נאמנה.

הן אינן דואגות לאזרח הקטן ולכן כעת, שרוליק הקטן לוקח על עצמו להמשיך במאבק.

מה עושים? ראו בהמשך.
_____ ____

כיצד זה התחיל?

הפרסום הראשון היה בגלובס:

מוצרי מזון ישראליים זולים יותר בארה"ב

פורסם בתאריך 13/06/11 - מחירי מוצרי מזון המיוצרים בישראל נמכרים בחוץ לארץ (ארה"ב אנגליה וכו') במחירים הנמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים בישראל - כך עולה מבדיקת "גלובס". מדובר במוצרים של החברות ויסוצקי, אסם, מטרנה, עלית, יד מרדכי, יכין וקבוצת יבנה. * בישראל אין לחברות הוצאות שינוע - ובכל זאת כאן יותר יקר * בכיר לשעבר בתעשייה: "ספקים מעטים שולטים כאן בשוק".

מיד עם הפרסום בגלובס החלה מחאת הקוטג' בפייסבוק.

הפרסום הבא היה בערוץ 2: קוטג' בלונדון - 3 שקלים בלבד

בישראל משלמים יותר על מוצרי מזון בהשוואה לעולם - אפילו אם מדובר במותגים ישראליים כמו במבה ושקדי מרק.

דווקא בלונדון הידועה במחיריה הגבוהים, קוטג' של תנובה באותה אריזה עולה פחות ממחצית מחירו בישראל. דוגמאות של מחירים בש"ח בלונדון, לעומת מחירים בש"ח בישראל של מותגים ישראלים:

במבה 1.39 בלונדון לעומת 2.79 בישראל

קוטג' 3.33 בלונדון לעומת 7.45 בישראל

ביצים 5.50 בלונדון לעומת 12.99 בישראל

דגנים 11.12 בלונדון לעומת 21.49 בישראל

מעתה רק אנחנו מפקחים על עצמנו! הלאה "הרשות למען הקרטל"!

מדובר על מחירי אותם מוצרי מזון ישראלים, שנמכרים בחו"ל במחיר מופחת בהרבה ממחיר של אותם המוצרים בארץ.

http://cafe.themarker.com/post/2246...



WB 25.07.1511:08
37. השופטת ורדה אלשיך פעלה בשרות אסם לחיסול תשלובת המזון פיקנטי וקיבלה תמורה! בתגובה להודעה מספר 4
עלות ייצור המזון בישראל זולה מארה"ב ומאירופה. בישראל עלות שכר העבודה פחות מחצית ממדינות אלו כמו כן בישראל מחיר החשמל זול יותר . מאזני חברות המזון בישראל מראות רווחים בדומה לעולם . אך בישראל מחירי המזון לצרכן פי שניים עד שלושה מאירופה וארה"ב בהתאמה. אזי ברור שחלק ניכר מהרווח נשאר בחו"ל ככספי תיווך והעברה לחברות על ייבוא וחברות משמשות כמקלטי מס. שוק המזון בישראל למעלה מ-60 מיליארד מה שאומר שלפחות 20 מיליארד ₪ כל שנה מועלמים ממס הכנסה בשיטות אלו ונשארים בחו"ל ובכך פוגעים בכלכלה בארץ.

הפשע הקשה והמזיק ביותר במדינה נחשב כאשר שופט מקבל כסף מבעל דין!!! וקשה שבעתים שכסף זה ניתן על מנת לחסל מתחרה עסקי!!!וקשה שבעתים ברבוע כאשר הכסף מוביל לפגיעה בכלל הציבור!!! וחמור יותר כאשר כל מערכת המשפט המשטרה יודעים על תשלום הכסף וכולם שותקים!!!האם מדינה יכולה להמשיך ולהתקיים כאשר שופט משמש זרוע של פושעים!??? זה קרה בישראל, החומר גלוי וכל מה שנקרא מערכת הצדק שותקת!!!


ככה חיסלו את פיקנטי והמערכת המשפטית שיתפה פעולה עם הקרטל כשפיקנטי ומשה בדש ייצרו מוצרים זולים יותר ומכרו לציבור בזול יצרה חברת אסם קרטל של יצרנים/פושעים לחיסולה של פיקנטי באמצעות "קרטל". ובהפעלת השופטת ורדה אלשיך VARDA ALSHECH נגד פיקנטי ומניעת חקירה שפיקנטי דרשה , אלשיך קיבלה תדרוכים מאנשי אסם וכך בשילוב הזוג אלשיך חוסלה פיקנטי. אחר כך המחירים בשוק המזון דאו לשחקים. מה שלא פחות מושחת שהממונה על ההגבלים העסקיים אז דר' דוד תדמור ייצג קודם את דן פרופר-אסם, עצם את עיניו לפעולות החיסול ולא חקר את תלונות פיקנטי המלוות בהקלטות/תצהירים שמפלילות את אסם וחברי הקרטל, וקשר האליטות המשפטיות והעסקיות הגנו על זה. אחר כך מתפלאים שיש ריכוזיות ושהמחירים עולים. בעלה של אלשיך מונה למנהל בחברת אסם בגיל 77 וכן בקואופ הרבוע הכחול . מעשיה החמורים של אלשיך אפשרו בדרך זו לאסם להרוויח מיליארדים, והיא מרוויחה מאות אלפים דרך בעלה לכן :
"חובה להקים ועדת חקירה ממלכתית(שתורכב שלא על ידי נשיא בית המשפט העליון) שתבדוק את הטענות של פיקנטי ו משה בדש על חלקה של השופטת ורדה אלשיך VARDA ALSHECH ביצירת הריכוזיות בשוק המזון ובדאית מחירי המזון כמו כן את ניגוד העניינים של אלשיך בתיק פיקנטי ובתיק קלאבמרקט כאשר בראשון נטען שיש לה קשר לחברת אסם ולאחרונה נודע שבעלה מקבל כסף רב מאסם והחמור הסתרת קשריה, בעלה יוסף מכהן במספר רב של חברות ובין היתר גם בנכסים והשקעות בע"מ ברשת הרבוע הכחול שגם הם מרוויחים מחיסול שתי החברות קלאב מרקט ופיקנטי ובשני המקרים חובה היה על השופטת ורדה אלשיך להודיע לצדדים ולפסול את עצמה אך היא בחרה להסתיר. חקירה קצרה לסיבות ריכוזיות המזון ולמחירים הגבוהים בארץ תוביל למסקנה הברורה שהשופטת ורדה אלשיך אשמה בכשל שוק זה במזיד ,פעם אחת כשחיסלה את חברת פיקנטי ,בשרות חברת אסם ופעם שנייה בחיסול קלאב-מרקט וכך חוסלו גם ספקיה הקטנים, פעולות אלו ששרתו את חברת אסם. ופעולותיה ההרסניות הועילו לרוחי חברת אסם במיליארדי שקלים מאז ההחלטות. לא צריך להיות משפטן ו/או כלכלן דגול מספיק מוח בריא להבין שהגברת ורדה אלשיך פועלת בניגוד לחוק ומסכנת את המשך קיום העם היהודי כאשר בפועל היא גורמת לריכוזיות מטורפת המעלה את מחירי המזון למשפחה ב2400 ₪ בקרוב לחודש, בהשוואה למדינות בעולם. כמו כן היא מסכנת את חסכונות הציבור ע"י אישור תספורות באג"ח כאשר היא באמצעות היחצ"ן משה תאומים יוצרים מצגים כוזבים כאילו היא שומרת על המשקיע הקטן בעוד היא פוגעת בחסכונות הציבור מחד וגורמת להפקרות מחירים , במעשים אלו הצליחה השופטת ורדה אלשיך במקומות בהם נכשלו ארגוני החבלה-להבריח צעירים מהארץ - בעלה בן ה-77 דירקטור בחברת אסם בשכר שמן." http://www.youtube.com/watch?v=E3Cv...
https://www.facebook.com/photo.php?...
https://www.facebook.com/groups/Isr...

http://www.news1.co.il/Archive/001-...
ליה 07.09.1108:57
5. אזרח, דופקים אותך בתגובה להודעה מספר 0
סיורים וירטואליים בסופרמקטים באנגליה ובארה"ב

עכשו זה רישמי: בבדיקה שערך איגוד לשכות המסחר, נמצא כי סל המזון הישראלי - על בסיס התוצר לנפש - הוא הגבוה ביותר בעולם, ועולה לישראלי האומלל בסביבות פי 2 ויותר מאשר לאזרח ברוב ארצות המערב.

http://www.news1.co.il/archive/001-...

אנו מדברים גבוהה גבוהה על המצב הביטחוני ועל אסטרטגייה ופוליטיקה גלובלית, ונשמט מתשומת ליבנו המצב בסופר-מרקט ובתחנות הדלק.

בארה"ב, על העלאה של 2% במחיר הדלק קמה צעקה גדולה, כמעט מרי אזרחי, ונשיא ארה"ב וסנטורים רבים מוצפים ברבבות מכתבי מחאה. באלג'יר על העלאה זעירה במחיר החומוס יוצאים המונים חמושים וזועמים לרחובות ומאיימים להפיל את המשטר. וכאן, העלאה של 5 עד 10 אחוז מידי פעם בפעם היא עניין של יום ביומו.

הישראלי משלם עבור דירתו פי 4 בערך מאזרח אירופי, ומשועבד רוב חייו לנכס הנדלני שברשותו. האם שעבוד זה, כמו גם המתח הרב שבמצב הביטחוני והעצבים המותשים בפקקי התנועה הענקיים (פרי הביאושים של אי השקעת מיסיו בבניית תשתית כבישים ראוייה) מונעים ממנו להבחין כי לבשר הקפוא מוזרקים מים - לעיתים עד 60% ממשקלו? וכי הפסטרמה והנקניק מוצפים בכימיקלים רבים דבר הקרוי בלהטוטנות מילולית נוכלית "בשר מעובד"...

האם הנוכלים הקוראים לעצמם "מוסכניקים" המטפלים במכוניתו ודורשים מחירים משונים עבור תיקונים לא ברורים, וצערו על החור שנפער בכיסו בעקבות התיקון התורן - מונעים מהאזרח המצוי להבחין כי החומוס טפל ברוב חדוות העמילן שהתווסף לו, וכי חלק ניכר מהקמח בלחם הוחלף במספוא לבהמות?

בשוק הפירות היבשים שולטת המאפייה המקפיצה את המחירים. הפאלפל - המאכל הלאומי הישראלי - עשוי ברובו מקמח ופיתות טחונות, ולשמן הממוחזר עשוי להתווסף גם שמן מנועים. הגלידה הישראלית הינה כמעט תמיד על בסיס שומן צימחי מבחיל ולא חלב ושמנת, כמקובל במערב. ועוד "מנמקים" לו את העניין בשקרים במצח נחושה על כך "שכך היא הגלידה בכל מקום בעולמנו".

והאזרח הישראלי הסבלן נושא הכל בדממה. רק שידפקו את הערבים, או את החרדים, או את הימניים הקיצוניים הללו, ומה עם הקיבוצניקים המתנשאים - בקיצור, שיכניסו לכל מה שזז - איש איש ונטיותיו הפוליטיות.

ועבדכם הנאמן מתריע על כך זמן רב:
קראו את כתבת התחקיר המאלפת וניספחיה, בלווי סיורים וירטואליים בסופרמקטים באנגליה ובארה"ב -

"בני המעיים והעבודה בעיניים"

http://www.news1.co.il/archive/003-...

http://www.news1.co.il/archive/003-...




ליה 07.09.1109:01
6. שלום לאלתר וחונטות ההון הקרטליסטי בתגובה להודעה מספר 0
תנופת הפרע של חונטת ההון הקרטליסטי

הנה לפנינו מר איקס. שופע נופת צופים של הזדהות עם העניין הפלשתיני והכורח לעשות שלום בכל מחיר, תמורת ויתורים מפליגים לאויב. לועט דברי נאצה צדקתניים כלפי ה"פשיזם" הישראלי, החל בשרון וכלה באפי איתם ושאול יהלום. סגנונו הצדקני ושופע הדוגמטיות והמליצות הריקות באיצטלה של ליברליות, המגנה ובולם בלגלוג ושיסוי כל מחשבה רעננה מאחורי חזות נינוחה של נבערות צדקתנית, דומה שהולם את הופעתו ההדורה.

בפרט כשהוא מצית סיגר האבאנה משובח, תוך אמירה ברוח צינית משהו על "האומללים הללו שלא ידעו להסתדר כראוי". הוא ששרת 25 שנה בצה"ל, ואחר השתלב בחוגי אליטות ההון הקרטליסטי הגדולות, אלה כשכמה מידידיו הפחות מצליחנים שרויים בפריפריה שלהם מבחינת הרטוריקה והגינונים הצדקתניים/נחרצים. כמעט שאין הוא נוהג להתרועע עם עמך, פרט ליציאות סדירות עם שני כלבי טרף ענקיים אפופי נביחות פרע לסיבוב ברחוב לייד וילת הפאר שלו. הוא בא ממשפחת אפרטצ'יקים מפא"יניקית נישאה ונחשב לשמנה וסלטה.

בזמנו נהג אף להפגין אנוכיות קרירה המתנערת מכל אחריות אישית בטון נחרץ המהדהד "צודק" תוך חקיינות מבולבלת, בהתאמה לגחמותיו המזדמנות, חקיינות רטורית לפילוסוף המנוח ד"ר משה קרוי אבי ה"אגואיזם הרציונלי" במקומותינו.

אתחיל בשאלה האם מר איקס הוא איש שמאל? האם הוא מבין דבר או חצי דבר בכלכלה מדינית, במדיניות רווחה סוציאליסטית, האם הוא אמון על רגשות חמלה? או סולידריות חברתית?

התשובה ברורה למדי.

אז למה בכל זאת הדבר מכונה במקומותינו "שמאל" בניגוד לשימוש המקובל בעולם במושג?. כי כאן נהוג לקרוא "שמאל" לכל המשים עצמו בעל ברית עם העניין הפלשתיני.

למה?

ככה.

האם ביילין הוא איש שמאל?

רן כהן, שהציע אג'נדה חברתית, הוא שמאל, זה אני מבין. אך האיש נדחה בבחירות במפלגתו, ובמקומו עלה ה"במקום שמאל", second-hand Beilin - האם ביילין היציע אג'נדה חברתית או כלכלית? לא. רק עניין הקונפליקט הישראלי פלשתיני.

האם איש הבלייזר ההדור, כמוהו כמר איקס, האם יש לו דבר וחצי דבר עם השמאל? לא כלום. אבל "לא כלום" זהו ביטוי ממעיט. מדובר בחוגים חברתיים, שלא רק שאין להם דבר עם שמאל וחמלה אנושית פשוטה. אלא, ההיפך מזה - הם הגרעין הראקציוני, הגזעני, והדכאני ביותר באוכלוסיה.

יוצאי חוגים המקורבים לעשירון העליון, זה שברובו אינם אנשי כלכלה חופשית, אלא אנשי הון קרטליסטי שנעשה בחסות המדינה. וחלקם יוצאי מערכת הביטחון שהשתלבו במערכות ההון הקרטליסטי, וכל הוויתם היא גזענות, צדקתנות רטורית ובוטחת בעצמה או יותר נכון, בריקנותה הקשה. כזאת המסווה את טבעה הדוגמטי והנחשל במצג של מעין יושרה ועקרונות; חוסר סובלנות נוראה, וחוסר רגישות אנושית מדהימה, אטימות מחרידה לכל מה שחי - ולעיתים כה קרובות.

מה פשר חבירת אנשי החונטות של ההון הקרטליסטי ומסתודדי הגנרלים עם הנושא הפלשתיני?

ההסבר פשוט.

הסכסוך הינו גורם מתסיס בחברתנו. תכופות, מלחמה מעוררת דחפי חיוניות אנושית ובסיסי סולידריות חברתית.

אבל אנשים כמו מר איקס רוצים "שקט ושלום" ומוכנים לשלם על זה כל מחיר, אף ששיקול דעת סביר מראה שבשלב זה היתכנותו וסיכוייו של שלום כזה נמוכים עד שואפים לאפס.

מה פשר הכמיהה האובססיבית הזאת?

שקט ל- מה?

החונטות שונאות את רוח התסיסה והחיוניות האנושית. שאיפתם - אוכלוסיה כנועה, לה הם בזים מלכתחילה. לא בכדי מלאו את הטלויזיה הישראלית בטלנובלות ברוח לטינו אמריקנית (שגיבוריהם עוטי החליפות ההדורות והברלנטין דומים כשתי טיפות מים להדר הבלייזר של הביילין למינהו) על-מנת לסמם ולשתק את החשיבה של עמך. שכן, שאיפתם חופש לקרטליזם כלכלי בחסות הממסד תוך הזרמת כספי מדינה ומיסוי כבד למטרה זאת. הדבר מנוגד לכל רוח של כלכלה ותחרות חופשית. לשם כך יש להשליט צפידות ודיכוי ולנטרל את המחשבה החופשית. המשך הקונפליקט ניתפס על-ידם אינסטינקטיבית כמדרבן את ניגודה של הצפידות הכנועה - רוח חופשית ותוססת.

לכן הם שואפים "לסגור את הסכסוך" תוך "עסקה עם הפלשתינים". אחר כך יפנו לדכא את שאר ביטויי הרוח האנושית החיה המאטה את תנופת הפרע של חונטת ההון הקרטליסטי.

http://www.news1.co.il/archive/003-...























































ליה 07.09.1109:02
7. קרטליזם: בתגובה להודעה מספר 0
קרטליזם (מדיניות של קרטלים, יצירת מונופול כלכלי)

cartelism

קרטליסט, דוגל בקרטליזם (מדיניות של קרטלים, יצירת מונופול כלכלי)

ליה 07.09.1109:03
8. מונופול בתגובה להודעה מספר 0
מונופול אינו נוצר בפועל במצב של תחרות חופשית

מונופול (מיוונית: μόνος, "מוֹנוֹס" - אחד ו-πωλεῖν, "פּ‏וֹלָיֶן" - למכור) הוא מונח המגדיר בעלות או שליטה בלעדית של גורם מסוים בתחום חיים כלשהו. בתחום הכלכלה מגדיר המונח מצב בו בשוק של מוצר (או שירות) מסוים קיים מוכר אחד בלבד (מה שמקנה לאותו גורם, הקרוי בעל המונופול או מונופוליסט, שליטה בתחום פעילות בשוק, לרוב תוך הגבלה של התחרות בו). דוגמאות למונופולים יכולים להוות הכנסייה הקתולית בימי הביניים באירופה, ובישראל: חברת החשמל, רשות הנמלים (בטרם הפרטת הנמלים) חברת "אגד" בישראל בתחום תעבורת הנוסעים בישראל, בטרם הותרה פעילות גורמים נוספים.

ראוי להבחין מונח זה ממונחים מקורבים כמו מונופסון, המייצג מצב שבו יש רק קונה אחד למוצר או שירות או אוליגופסון, שבו יש מספר בודד של קונים למוצר או שירות; קרטל, שהיא תופעה דומה ומקושרת של שליטת מספר חברות שביניהן יש הסכמה חלקית; ואוליגופול, שבו יש מספר קטן של מוכרים בשוק, עם או בלי התארגנות קרטלית.

מאפייני מונופול

למונופול מספר מאפיינים מובהקים, אותם ניתן למצוא בכל מונופול אמיתי, כזה הנהנה מיציבות בשוק (בניגוד למונופול זמני או חולף):
•מוכר בודד: מונופול טהור קיים בתעשייה שבה גורם אחד הוא היצרן של מוצר או ספק שירות מסוים. גורם או חברה עשויים להיחשב מונופול גם אם נתח השוק של כל המתחרים גם יחד זניח (פחות מאחוז או שניים).

•היעדר חלופות קרובות: השירות ייחודי ואינו ניתן להחלפה על נקלה. לדוגמה, יצרן חומוס השולט ברוב השוק אינו יכול להיחשב מונופול לעולם, שכן למוצר שהוא מציע יש חלופות דומות.

•שליטה במחירים: לחברה או גורם בודד שליטה מוחלטת או קרובה למוחלטת בהיצע התעשייתי כולו במוצר או שירות מסוים, ויש להם השפעה ניכרת על גובה המחיר בו מוצע השירות או המוצר.

•חסם כניסה: במצב של מונופול טהור, אסורה ההתחרות בבעל המונופול. במצב של מונופול שאינו טהור מוצבים חסמי כניסה משמעותיים, המונעים למעשה, גם אם לא להלכה, כניסה של גורמים אחרים.

סוגי מונופולים

ניתן להבחין בין סוגי מונופולים על–פי נסיבות היווצרותם ועל–פי אופן התנהגותם בשוק. על–פי גישה זו, ניתן להבחין בין מונופול באישור ממשלתי ומונופול על פי חוק, המבוססים על מדיניות ממשלתית או חקיקה ונהנים ממעמד מונופוליסטי בזכות קביעה בחוק; מונופול טבעי, שהוא תוצר של מבנה העלויות בשוק (היינו, שרק גורם אחד מסוגל להתחרות בשוק); ומונופול תחרותי, שהוא מונופול שנוצר בעקבות תחרות חופשית. על–פי גישה אחרת, המקובלת בעיקר על בעלי גישה התומכת בקפיטליזם ובליברליזם, מונופול טבעי אינו נוצר בפועל במצב של תחרות חופשית ואילו מונופול תחרותי אינו ראוי להיקרא מונופול, כיוון שמעמד השליטה שלו בשוק אינו יציב, כנדרש ממונופול ולכן עשוי להשתנות באופן טבעי בכל זמן נתון.

הבחנה אחרת בין סוגי מונופולים נוגעת לאופן בו מוצע השירות או המוצר. בתחום זה, ישנם מונופולים אנכיים, השולטים באספקת שירות או מוצר לכל אורך הדרך, מחומר גלם ועד למוצר הצריכה המוצע לצרכן. דוגמה טיפוסית לכך יכולות להוות חברות לאספקת חשמל, השולטות לרוב גם בהפקת החשמל, גם בהולכתו וגם באספקה ובטיפול בצרכן. מונופול מסוג שני הוא אופקי: שליטה בגזרה רחבה של שירותים או מוצרים מסוג מסוים. לדוגמה, חברה המוציאה לאור את רוב המגזינים הנמכרים במדינה מסוימת עשויה להיחשב בעלת מונופול אופקי.

הבחנה נוספת בין סוגי מונופולים נוגעת לאופן בו נקבע המחיר כלפי פלחי אוכלוסיה שונים. בתחום זה ישנו המונופול הפשוט, בו למעשה נקבע מחיר אחד עבור כל השוק, ומונופול מפלה מושלם שהינו מונופול אשר קובע רמה שונה של מחירים לפלחי שוק שונים לפי רצונו. דוגמה למונופול הפשוט הוא דוכן הפופקורן בקולנוע בו המחירים גבוהים (ללא אלטרנטיבה) אך אחידים. דוגמה למונופול מפלה מושלם היא רופא מומחה או עו"ד הגובים שכר דיפרנציאלי (שונה) מכל לקוח ולקוח לפי בחירתם וע"י כך להשיא למקסימום האבסולוטי את הפדיון.

מונופול על פי חוק

מונופול על–פי חוק הוא מונופול שבו ישנו איסור מפורש בחוק, תקנה או נוהל, על תחרות באספקת מוצר או שירות, כשהשליטה באספקת מוצר או שירות זה מוענקת לגורם אחד. מונופול על–פי חוק עשוי להיות על מוצר או שירות מקומי או כלל-ארצי ויכול לגעת בכל סוג של שירות או מוצר. מונופול על–פי חוק, באישור ממשלתי או בגיבוי ממשלתי מכונה לעתים גם מונופול כופה.

לדוגמה, רשות השידור בישראל נהנתה ממונופול על–פי חוק בתחום שידורי הטלוויזיה הארציים למן תחילת שידורים אלו ועד שנת 1992. מונופולים דומים היו לחברת "בזק" על שיחות טלפון מקומיות, לחברת "פלאפון" על שירותי טלפון סלולרי, לחברת החשמל על אספקת חשמל או לחברות הכבלים על שידורי הכבלים באזורי הארץ השונים. מנקודת מבט זו, ניתן לראות גם בבלעדיות המוענקת לגופים כמו "ביטוח לאומי" או משרד החינוך על שירותים מסוימים מונופול.

לרוב, נהוג להבחין בין מונופולים ממשלתיים או בבעלות ממשלתית, כמו משרדי ממשלה או חברות ממשלתיות; ומונופולים בבעלות פרטית, הנהנים מבלעדיות על מתן השירות או המוצר שבמונופול. מונופולים מן הסוג השני מכונים גם מונופולים באישור ממשלתי. ההבדל העיקרי בין שני סוגי הגופים הוא שעל גופים פרטיים בעלי מונופול מוטל לרוב פיקוח באמצעות רשויות פיקוח, בעוד שעל חלק ניכר מהמונופולים הממשלתיים אין פיקוח כלל או שהפיקוח הוא מנהלי ולא רגולטיבי. לדוגמה, חברות פרטיות מפוקחות על–ידי רשות ההגבלים העסקיים ואילו גופים ממשלתיים מפוקחים על–ידי מבקר המדינה.

ויקיפדיה
ליה 07.09.1109:05
9. רשות ההגבלים העסקיים בתגובה להודעה מספר 0
האם מונופול ניצל לרעה את מעמדו

רשות ההגבלים העסקיים הינה רשות ממשלתית אשר הוקמה בשנת 1994 מתוקף חוק ההגבלים העסקיים, והיא אמונה על שמירת עקרונות התחרותיות במשק במדינת ישראל.

בראש הרשות עומד הממונה על ההגבלים העסקיים, אשר ממונה על אכיפת דיני ההגבלים העסקיים, הן באמצעות כלים אזרחיים, הן באמצעות כלים פליליים והן באמצעות כלים כלכליים. הממונה על ההגבלים העסקיים היום הוא פרופ' דיויד גילה. קדמו לו בתפקיד רונית קן, עו"ד דרור שטרום, ד"ר דוד תדמור וד"ר יורם טורבוביץ'. הרשות הוקמה בתקופת כהונתו בתפקיד של טורבוביץ', והממונה שקדם לו, זאב גלמור, היה פקיד במשרד התעשייה והמסחר.

תפקידי הרשות מתחלקים לשלושה תחומים:

•תחום ההסדרים הכובלים: תחום זה אוסר על אנשי עסקים וגופים עסקיים לתאם פעולות באופן הפוגע בצרכן, כמו למשל יצירת קרטלים ותיאום והסכמה על מדיניות דומה בנושאי מחירים, אזורי מכירה או איכות מוצר.

•תחום המונופולין: תחום זה אוסר על חברה המחזיקה בלמעלה מ־50% מנתח השוק (בתחומה), לנצל לרעה את מעמדה בצורה שתביא לפגיעה בציבור או תמנע תחרותיות.

•תחום המיזוגים: תחום זה נותן את הסמכות לממונה על ההגבלים העסקיים לאשר או לא לאשר איחוד בין חברות שונות, במקרה שהאיחוד עלול לפגוע בתחרות. אמות המידה שעל הרשות להפעיל באישור מיזוגים נתונה במחלוקת. בית הדין להגבלים עסקיים קבע:

"על המתנגד למיזוג הנטל להוכיח כי המיזוג פוגע באופן משמעותי בתחרות, כנובע מכך שהתערבות בזכות להתקשר על דרך מיזוג היא בגדר הגבלה ופגיעה בזכויות יסוד. לא ניתן לפגוע בזכויות יסוד ללא ראיות של ממש לפיהן הפגיעה הכרחית.

לעומת זאת, בלא לקבוע עמדה חד משמעית בנושא כתבה השופטת אילה פרוקצ'יה שהחקיקה בנושא מרמזת לכאורה על "נקודת מוצא של החוק לפיה חברות שחל עליהן פרק המיזוג לא תתמזגנה אלא אם כן הוכח כי למיזוג זה לא תהיה השפעה מהותית שלילית על התחרות"‏[1]

כל התאגידים הגדולים במשק, כגון הבנקים, חברות הביטוח, חברת החשמל, בזק, מקורות וכו', נתונים לפיקוח שוטף על ידי הרשות.

סעיף 43(ה) לחוק ההגבלים העסקיים קובע שקביעה של הרשות להגבלים עסקיים מהווה במסגרת כל הליך משפטי, ראייה לכאורה לנקבע בה. בית המשפט העליון קבע שהקביעה היא ראיה לכאורית בעלת משקל ממשי‏[2].

ערעורים על החלטות הרשות להגבלים עסקיים מוגשים לבית הדין להגבלים עסקיים.

רשות ההגבלים העסקיים מבצעת אכיפה מנהלית, בהתאם לסמכויותיה על פי חוק ההגבלים העסקיים. כך לדוגמא, הממונה על ההגבלים העסקיים מוסמך על פי חוק לקבוע שפעילותו של גוף עסקי מסוים מהווה מונופול, קרי חברה בעלת נתח שוק מרכזי בשוק הרלוונטי. הממונה גם רשאי לקבוע ששיתוף פעולה בין שני גופים עסקיים או יותר מהווה הסדר כובל אשר מטרתו היא למעשה ליצור קרטל, שהוא הסכם בין שיתוף פעולה בין שתי חברות אשר פוגע בתחרות בענף. למשל, במצב בו שתי חברות מסכימות ביניהן שימכרו מוצר מסוים באותו מחיר. כמו כן, הממונה רשאי לאשר או שלא לאשר מיזוג בין חברות ורשאי לקבוע האם מונופול ניצל לרעה את מעמדו.

ויקיפדיה

ליה 07.09.1113:17
10. ''נמאס לי מהסוציאליזם החזירי'' בתגובה להודעה מספר 0
...הגיע הזמן להגיד את האמת: נמאס לי, אין בי כח יותר. פשוט נמאס לי.

נמאס לי מהסוציאליזם החזירי של אנשים שרוצים לחיות על חשבון אנשים אחרים.

נמאס לי משטיפת המוח התקשורתית נגד הליברליזם, הקפיטליזם, החופש.

נמאס לי לראות כמות עצומה של בורים ועמי ארצות חסרי השכלה כלכלית בסיסית שדורשים "צדק חברתי", מונח ללא כל משמעות אמיתית או תוכן ברור, כאשר הם בסך הכל רוצים לחזור לימים העליזים של הכלכלה המתוכננת על ידי המפא"י וההסתדרות.

נמאס לי מכך שרוצים לחזור למציאות של ישראל ענייה, דפוקה, בה הדרך היחידה להתפרנס היתה הפנקס האדום וקשרים עם הכנופייה המפא"יניקית.

נכון, ישראל היתה יותר שוויונית ממה שהיא עכשיו, משום שכולם היו עניים. משפחות שלמות התגוררו בדירה קטנה של 50 או 60 מטרים מרובעים. לאנשים לא היו כל המכשירים שהופכים את חיינו לנוחים וטובים יותר, למרות שאותם מכשירים כבר היו קיימים בחו"ל. איכות החיים היתה על הפנים. גם תוחלת החיים היתה הרבה יותר קצרה ממה שהיא היום.

נמאס לי שאין פה שוק חופשי אמיתי.

הפרוטקציוניזם הישראלי, בשם "ההגנה" על התעשייה המקומית, לא נתן לייבא לארץ שום דבר. זוכרים כאשר "קריסטל" היתה הברירה היחידה במכונות כביסה? ככה זה היה בכל ענפי המשק.

גם היום דופקים אותנו בכל מיני צורות. שוק החלב, ה"קוטג'", או שוק הדבש, לדוגמה. דרך אגב, על הדבש ומחירו המופקע תשמעו בימים הקרובים. אבל כמעט בכל דבר. מכס, מיסים, מרעין בישין שונים ומשונים.

נמאס לי, אמרתי לכם.

מה היה פה שהיה כל כך טוב בעבר? הרוח, אולי. אולי. נגיד. אבל החומר?

באיזה סוג של מדינה דמיונית ה"חברתיים" הסוציאליסטים האלה חיו?

אנשים פה היו יותר עשירים בשנות ה-50? ה-60? ה-70? ה-80? ה-90? לפני 5 או 10 שנים? על מה בדיוק הם מדברים?

אולי היו יותר תמיכות סוציאליות פה? לא בטוח, אבל נגיד. אז מה? ממתי תמיכות באנשים שלא עובדים הם דבר חיובי?

באירופה, ברוב המדינות אנחנו בעיצומה של התמוטטות מדינת הרווחה, שקורסת תחת עולה הכספי, וההפקרות המתמשכת שהיא גורמת. לזה אנחנו נושאים את עינינו? ליוון? לפורטוגל? לאיטליה? לצרפת? לאנגליה?

מישהו רוצה כרגע להתחלף עם ארה"ב עם למעלה מ-9% אבטלה מוחלטת ו- 16.2% אבטלה חלקית? להזכירכם, בישראל יש "רק" 5.5%. 5.5% יותר מדי שניתן לוותר עליהם אם נמשיך בתהליך הליברליזציה של המשק הישראלי.

מדינת הרווחה בזבזנית, יוצרת תלות, מקטינה תעסוקה ועולה הון תועפות. מישהו צריך לשלם עבור זה. או שאולי מישהו באמת חושב שכסף גדל על העצים שישנם במשרד ראש הממשלה?

גם רמת המיסוי היתה מטורפת לגמרי בארץ בימים הטובים ההם. מס הכנסה של 60%, 70%, ועוד מס חברות של כמעט 40%. השוק השחור חגג פי עשר מהיום, כמעט בכל תחום. לא דיברו על טייקונים אז, משום שכמעט אף אחד, למעט מקורבי שלטון המפא"י המושחת, היה יכול להתעשר בארץ. אף אחד.

יזמים? ירדו לחו"ל. הייטק? הצחקתם אותי. המוצר היחיד, כמעט, שמדינת ישראל ייצאה באותם ימים טובים היה תפוזים. לא, לא שבבים. תפוזים.

נמאס לי, אני אומר לכם.

הממשלה, בדמות הפקידים והפוליטיקאים, שלטה על הכלכלה הישראלית ועל החיים של האנשים. רוצים לחזור לזה?

בואו לא ניפול במלכודת הנוסטלגיה. מדינת ישראל היתה מדינה הרבה פחות עשירה ומוצלחת ממה שהיא היום, לא מעט בזכות הרפורמות הכלכליות הליברליות, הקפיטליסטיות, שנעשו פה בשלושת העשורים האחרונים. אין לנו במה להתבייש. הפוך, זה מקור לגאווה!

אבל איבדנו את הדרך. תחת לחץ התקשורת והשמאל, אנחנו היום מתביישים מהמילה "קפיטליזם".

הבולשביסטים המציאו צמד מילים חדש: "קפיטליזם חזירי". איזו שטות. על אותו משקל אפשר גם להגיד יהדות חזירית. למה לא? במושגים האורווליאנים של הסוציאליסטים, ממילא, למילים אין שום משמעות.

אנחנו מתביישים להשתמש במילה "חופש". כאילו שהקפיטליזם אינו השיטה הכלכלית הטובה ביותר, ולמעשה היחידה שמסוגלת ליצור עושר. כאילו שהקפיטליזם, שהיא מערכת של עסקאות רצוניות בה אנשים מפיקים רווח מזה שהם מרצים אנשים אחרים על ידי מכירה חופשית של מוצרים או שירותים, אינו גם השיטה המוסרית ביותר, בוודאי לעומת הסוציאליזם, המבוסס על שוד הקופה הציבורית לטובת אינטרסים של כנופיות וקבוצות לחץ.

רק שוק חופשי מסוגל ליצור עושר ואך ורק הוא מוסרי, יהודי וצודק. בוודאי לא המערכת הדפוקה של הסוציאליסטיים.

החלטתי להתקומם. נמאס לי.

ביחד עם עוד אנשים טובים וחשובים, אנחנו פותחים את התנועה הליברלית החדשה. התנועה איננה מפלגתית. אנחנו רוצים לקדם את רעיונות הליברליזם, הקפיטליזם והחופש במדינת ישראל.

יש הרבה מאוד אנשים בישראל שמזדהים עם רעיון החופש ואנחנו רוצים אותם איתנו.

אז אם גם לכם נמאס, היכנסו לאתר שלנו

http://www.liberal.co.il

והצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו

http://www.facebook.com/groups/1742...

יש לנו השבוע, ביום חמישי, ט' באלול (ה-8 לספטמבר), בשעה 19:30, בבית הסופר בתל-אביב, רחוב קפלן 6, כנס הקמה.

בואו לשמוע ולהשמיע ולהיות חלק מהמהפכה הליברלית.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.כל הכבוד, סוף סוף מישהו מדבר לענין.

2.נכון מאוד. לא עליתי ארצה כדי לחיות שוב במדינה קומוניסטית.

3.בגלל הוועדים החזיריים של "הסוציאליזם" חצי מהעובדים היום הם
"עבדי קבלן".



ליה 09.09.1111:18
11. נמאס מהסוציאליזם החזירי - כנס יסוד ל''ליברלית החדשה'' בתגובה להודעה מספר 0
שיחה עם בועז ארד, דובר התנועה הליברלית החדשה. אמיר וייטמן:

"נמאס לי מהסוציאליזם החזירי של אנשים שרוצים לחיות על חשבון אנשים אחרים.

נמאס לי משטיפת המוח התקשורתית נגד הליברליזם, הקפיטליזם, החופש".

היום, ט' באלול (ה-8 לספטמבר למנינם), בשעה 19:30, בבית הסופר בתל-אביב, רחוב קפלן 6, כנס הקמה. בואו לשמוע ולהשמיע ולהיות חלק מהמהפכה הליברלית.

שיחה עם בועז ארד, דובר התנועה הליברלית החדשה - 04:10 דק'

נמאס לי לראות כמות עצומה של בורים ועמי ארצות חסרי השכלה כלכלית בסיסית שדורשים "צדק חברתי", מונח ללא כל משמעות אמיתית או תוכן ברור, כאשר הם בסך הכל רוצים לחזור לימים העליזים של הכלכלה המתוכננת על ידי מפא"י וההסתדרות...

Kr8 - כנס היסוד: נמאס מהסוציאליזם החזירי

http://www.youtube.com/watch?v=yZJ9...

שיחה עם בועז ארד, דובר התנועה הליברלית החדשה - 04:10 דק'


להורדה: בועז ארד התנועה הליברלית החדשה 0410.mp3

להטמעה: http://www.kr8.co.il/BRPortalStorag...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
ליה 21.09.1117:13
12. העם דורש צדק חברתי, פירושו שהעם רוצה לשלם יותר מיסים בתגובה להודעה מספר 0
שיחה עם בועז ארד דובר התנועה הליברלית החדשה לגבי פרסום מדד החופש הכלכלי של ישראל שהוא נמוך מאוד, כלומר במקום ה- 80 מתוך 140 מדינות. הדרישה שהממשלה תחלק יותר כסף ליותר אנשים פירושו שעליה לגבות יותר מיסים מאלו שעובדים יותר, כדי שתתן אותו לאלה שעובדים פחות או בכלל לא.

שיחה עם בועז ארד דובר התנועה הליברלית החדשה - 11:00 דק'

שיחה עם בועז ארד דובר התנועה הליברלית החדשה - 11:00 דק'

להורדה: בעז ארד הדרישה לצדק חברתי כמוה לקחו מאיתנו עוד מיסים 1100.mp3
להטמעה: http://www.kr8.co.il/BRPortalStorag...

בועז ארד משמש כדובר התנועה הליברלית החדשה ומנהל תקשורת שיווקית עבור חברות תוכנה וטכנולוגיה. בעבר שימש בתפקיד עמית מחקר ודובר במכון ירושלים לחקר שווקים. כמו"כ היה חבר בצוות המערכת של המהדורה העברית של "ביזנסוויק" וכתב טור קבוע במוסף הכלכלי של מקור ראשון.

בועז הוציא לאור ועורך מאז שנת 1987 את כתב העת "אנכי" המוקדש לפילוסופיה של איין ראנד (www.anochi.com ( וכן ייסד ושותף לכתיבת "הבלוג הירוק" העוסק בנושאי סביבה. מאמריו וניירות עמדה אותם כתב בנושאי צבא מקצועי, זכויות ניצולי השואה, חינוך סביבתי, ונושאים נוספים העוסקים בקידום חופש אישי וכלכלי מופיעים בתדירות רבה במדייה הישראלית.

לתנועה הליברלית החדשה אתר חדש: http://liberal.co.il/

מדד החופש הכלכלי: ישראל מדורגת במקום ה-83 מן 141 מדינות

ירידה של שני מקומות משנה שעברה. מאז 2005 נפל הדירוג של ישראל ב-35 מקומות. ישראל דורגה במקום ה-53 על המערכת המשפטית והגנה על זכויות קניין, לעומת זאת המדינות הסקנדינביות מדורגות ב-5 מתוך 7 המקומות הראשונים.

ישראל מדורגת במקום ה-83 בעולם מבחינת חופש כלכלי, כך עולה מהדו"ח השנתי של החופש הכלכלי העולמי, שפורסם היום (ג'). מאז 2005 הדירוג של ישראל נפל ב-35 מקומות, על פי מכון ירושלים לחקר השווקים (JIMS), שפרסם את הדו"ח בארץ. בשנה שעברה ישראל דורגה במקום ה-81.

"הדו"ח מכניס לקונטקסט את מחאות מעמד הביניים על יוקר המחיה", אומרת קורין סאור, מנהלת מכון ירושלים. "רמת החופש הכלכלי בישראל היא בירידה. עליית יוקר המחייה מקושרת ישירות להיעדר חופש כלכלי ותחרותיות".

שוק הרכב – בתת קטגוריה המודדת את תשלומי המכס על מוצרים מסוימים ישראל מדורגת במקום ה-121. סאור מציינת כי העדר החופש הכלכלי מורגש במקרה זה על ידי כל ישראלי הרוכש מכונית. מיסים על רכבים מיובאים בישראל גבוהים פי 5 מאשר ברוב המדינות באירופה. המיסים הגבוהים ומגבלות הייבוא פירושם שכמעט ואין תחרות בשוק הרכב, כך שהישראלים משלמים יותר ונהנים מפחות אפשרויות מאשר בשוק תחרותי.

סקטור הבנקאות – "מגבלות כניסה לבנקים חדשים, בין אם מקומיים או בינלאומיים, והנטל הרגולטורי המוטל על הבנקים, מובילים ליצירת קרטלים ומחירים גבוהים", אומרת סאור. סקטורים שבהם הצרכנים נהנים מחופש הבחירה, הם אלה שבהם הם גם נהנים ממחירים נמוכים. הצרכן הישראלי גילה זאת לפני כמה שנים, כאשר מחירי השיחות הבינלאומיות נפלו ברגע שהתאפשרה תחרות לבזק.

גודל הממשלה – התחום שבו החופש הכלכלי של ישראל הוא הנמוך ביותר הוא גודל הממשלה, עליו קיבלה ניקוד של 4.6 מתוך 10 (מדורגת במקום ה-127). הניקוד בקטגוריה הזו מבוסס על אחוז מס שולי, שיעור תשלומי העברה ביחס לתמ"ג ובעלות ממשלתית על חברות והשקעות.

השוואה למדינות סוציאל–דמוקרטיות –

אולם גם ביחס למדינות סוציאל דמוקרטיות בעלות ממשלות גדולות ישראל מפגרת בתחומים רבים. ישראל קיבלה ציון של 6.0 (דירוג במקום 53) על המערכת המשפטית והגנה על זכויות קניין, לעומת זאת המדינות הסקנדינביות מדורגות ב-5 מתוך 7המקומות הראשונים.

רגולציה ובירוקרטיה –

ישראל מדורגת במקום ה-107 מבחינת רגולציה, הרבה מאחורי מדינות כמו איסלנד, דנמרק, שבדיה והולנד. ישראל קיבלה ציון נמוך במיוחד בתחום עלויות הבירוקרטיה (4.2). עבור תחרות מבנקים זרים, קיבלה ישראל ניקוד של 6 (דירוג במקום ה-94).

"לישראל דרך ארוכה"

"אחת הדרישות של המפגינים היא לאמץ את מודל מדינת הרווחה הסקנדינבי", מסבירה סאור. "אך כשמשווים את הכלכלה הישראלית לכלכלות הסקנדינביות, מגלים שלישראל דרך ארוכה עד שתשנה את הכלכלה שלה בהתאם, והיא כוללת ביצוע רפורמות לשיפור היעילות של המערכת המשפטית, הורדת הבירוקרטיה וסקטור בנקאות תחרותי".

ישראל קיבלה את הציונים הגבוהים ביותר בתחומי יציבות המטבע (8.8, מקום 55) וחופש המסחר הבינלאומי (7.1, מקום 45). המיסוי הגבוה על מוצרי יבוא מסוימים כמו רכבים, וגודלו הקטן יחסית של סקטור המסחר מנעו מישראל לקבל ציונים גבוהים יותר.

הדו"ח מבוסס על נתונים מ-2009, ובמקום הראשון מדורגת הונג קונג, לפני סינגפור, ניו זילנד ושוויץ. ואילו במקום האחרון דורגה זימבבוואה, ולפניה מינאמר, וונצואלה ואנגולה.

ארצות הברית ירדה שלושה מקומות למקום העשירי, בשל עליית ההוצאות והגברת הרגולציה כתגובה להאטה הכלכלית.

מדד החופש הכלכלי נוצר על ידי חתן פרס נובל מילטון פרידמן ופרופ' פול ווקר בשנות ה-70. מכון פרייזר הקנדי בשיתוף עם מוסדות עצמאיים ב-85 מדינות (כולל מכון ירושליים) מחברים את הדו"ח.

לאורך השנים, המחקר הראה כי אנשים המתגוררים במדינות עם חופש כלכלי גבוה, נהנים מרמות גבוהות יותר של שגשוג, חירות אישית גבוהה יותר ותוחלת חיים ארוכה.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

תגוביות:

1.במקום לדרוש חופש כלכלי המפגינים דורשים עוד "ערבות הדדית"...
כלומר עוד מיסים ועוד בירוקרטיה ממשלתית.
ליה 01.10.1109:41
13. פרופ' מואב: אסור לתת לסוציאליסטים להפוך את ישראל ליוון בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.10.11 בשעה 10:00 בברכה, ליה

פרופ' עומר מואב, יועצו הפורש של שר האוצר, טוען כי המחאה מחטיאה את האשמים האמיתיים; המגזר הציבורי שחייב להיות חופשי יותר; השתמטות החרדים ושלטון הוועדים; ובעיקר, אסור לתת לסוציאליסטים להפוך את ישראל ליוון.

אז אתה מתגעגע?

פרופ' עומר מואב מהאוניברסיטה העברית, היועץ לשעבר שר האוצר שטייניץ, שוב איננו מתמהמה עם התשובה. גם על רקע התמורות המשמעותיות המתחוללות במדיניות הכלכליות על רקע מחאת האוהלים, הוא איננו מצטער ורומז: להיות באוצר בימים אלו זה אפילו יותר מתסכל.

"לפעמים זה טיפה חסר", אומר מואב, המתמחה בצמיחה כלכלית, "אבל נראה שממילא נתניהו הקים ועדה עוקפת משרד אוצר, ככה שנראה לי שלהיות שם זה לא כיף גדול. ההתערבות הזאת בנושא של קביעת המדיניות הכלכלית היא דבר מטריד, כיוון שבסופו של דבר יש פה פגיעה ביכולתו של האוצר להנהיג את המדיניות הכלכלית. היה פה משרד ממשלתי ששימש עד עכשיו כשומר החותם של המשמעת התקציבית. היחלשות שלו עשויה לסמן את ההתרופפות שלה. העזיבה של בכירים רבים את האוצר קשורה ללא ספק לקיטון שחל בכוחו".

כמו בסקנדינביה

מואב היה הסנונית הראשונה בגל התפטרויות של בכירים שמינה שטייניץ. היא כללה בין השאר את מנכ"ל המשרד חיים שני, ראש אגף התקציבים אודי ניסן ויועץ שר האוצר אביעד שי, שעזב כדי להפוך ליועץ של זהבית כהן המנהלת את פעילותה של קרן אייפקס בישראל. כמשקיף מהצד על התמורות והשינויים במדיניות ובשיח הכלכלי מציין מואב כי ממשלת ישראל נמנעת מלהילחם בחזקים באמת, החרדים וועדי העובדים, וכי מעמד הביניים המוחה מפספס את הסיבה האמיתית ליוקר המחיה. "יש פה פחות מדי קפיטליזם, לא יותר מדי", הוא אומר.

מואב, הנחשב כאחד מהאינטלקטואלים הציבוריים התומכים בצורה התקיפה ביותר בכלכלה חופשית, מצא את עצמו בשנה האחרונה באותו צד של המתרס עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. הוא , יחד עם שורה ארוכה של כלכלנים ופעילים חברתיים, הרכיבו קונצנזוס נדיר של תמיכה במסקנות ועדת ששינסקי. כעת, על רקע המחאה החברתית, הוא מפתיע פחות - מצד אחד הוא תוקף את הדרישות של אלו המכנים את עצמם מנהיגי המחאה, ומאידך הוא מזדהה עם התסכול שדחף את המעמד הבינוני לרחוב.

"אני תומך במחאה, לא כי אני תומך במסרים של חלק ממנהיגי המחאה. המעמד הבינוני משלם מסים כאילו היה חי במדינה סקנדינבית ומקבל תמורה מאוד נמוכה מהממשלה. בתחומים כמו איכות החינוך, איכות הסביבה ותחבורה ציבורית למשל, אנחנו מקבלים תמורה מאוד נמוכה לכסף שאנו משלמים", הוא אומר, ומוסיף על הטענות כלפי השירותים החברתיים עוד שלושה סעיפים כואבים. "תקציב הביטחון גדול ומופרז, חוסר היעילות של המשק הציבורי וסדר עדיפויות קלוקל. בסיכומו של דבר התוצר בישראל לעובד הוא שני שלישים מזה של האמריקאי, והסיבה העיקרית לזה היא חוסר יעילות של הכלכלה הישראלית".

" המחאה שהתחילה כמחאה על יוקר המחיה בקוטג' ואחר כך בדיור היא מחאה מאוד מוצדקת", אומר מואב. "אחרי הכל העובדות הן די ברורות: ישראל היא מדינה מאוד יקרה, ממגוון רב של סיבות, בעיקר היעדר תחרות, הנובע גם מקבוצות ריכוז וגם מרגולציה. מכון התקנים הוא אחד מהאשמים העיקריים וכן כל מיני מכסים ומכסות המסייעים בעיקר לסקטור החקלאי".

מדוע האוצר לא מטפל בזה?

"קשה מאוד לטפל בבעיות האלו כיוון שמדובר בסבך מורכב מאוד של אינטרסים. עם זאת, המוחים טועים כאשר הם צועקים לנתניהו ואנשיו שהם הלכו יותר מדי לכיוון של קפיטליזם וכלכלת שוק. מדובר בסופו של דבר בטענה שנובעת מחוסר הבנה. הבעיה היא לא שהלכו יותר מדי לכיוון של כלכלת שוק, אלא שלא הלכו מספיק ".

יודעים להתחמק

על רקע סיומה של מחאת האוהלים ופעולתן הקדחתנית של ועדות יונה-ספיבק וטרכטנברג, האמורות להציע סדר יום חדש שיהווה תשובה ללקחי המהפכה, התעורר הדיון הציבורי בתפקידה של המדינה וכן בגבולות הגזרה הראויים לשיח החברתי כלכלי. בעוד הממשלה, טרכטנברג ושר האוצר מצהירים כי השינויים העיקריים בתקציב המדינה יתקיימו בתוך המסגרת הקיימת, מצהירים אחרים - דפני ליף וחלק ממנהיגי המחאה, פעילים חברתיים ופוליטיים המשתייכים לשמאל הסוציאליסטי - כי כדי לשנות את סדרי העדיפויות של המדינה יש להגדיל באופן משמעותי את ההוצאה הממשלתית גם במחיר של שבירת מסגרת התקציב.

לטוענים בעד פריצת מסגרת התקציב והגדלת הגירעון הצטרף גם שר הביטחון אהוד ברק, אשר כינה את המחאה "מרגשת", וטען כי אין שום סיבה לקדש את תוואי הגירעון הקיים. אלא שברק, שצידד בהגדלת ההוצאה הממשלתית גם לנוכח המשבר העולמי האחרון, לא הסתפק בכך ואף תקף את שטייניץ ופקידי האוצר בצעד אותו מכנה מואב "שיא הצביעות".

מואב : "מצד אחד הוא מדבר על מחאה חברתית, ומצד שני הוא מתנגד לקיצוצים במערכת הביטחון. הרי בסופו של דבר הגדלה משמעותית של תקציב הממשלה תבוא ממסים שיוטלו על הציבור הרחב ולא על העשירים. זה לא כי ככה אני רוצה שיקרה, אלא כי כך זה קורה. העשירים יודעים להתחמק בצורה יותר יעילה מתשלום מסים, ובסופו של דבר כשמנסים להכביד עליהם את עול המסים מגלים שלהון יש רגליים, ושהוא יכול לעזוב את המדינה שלך אם אתה ממסה אותו יותר מדי".

יש לך דוגמאות?

"בוודאי. בישראל היה מס ירושה, אבל הוא בוטל כי היה קשה לגבות את הכסף. אני רוצה לציין כי אני לא מתנגד מבחינה ערכית-אידיאולוגית למס כזה, אלא מבחינה פרקטית בלבד. שרי אריסון וההון של אבא שלה נמצא ככל הנראה בישראל כי פה אין מס ירושה ובארצות הברית כן. אנשים, בעיקר עשירים, עושים מה שהם יכולים בשביל להתחמק מתשלום מיסים, קשה לגבות מעשירים מסים".

בצעדים אחרים שמטרתם לגבות מסים גבוהים יותר מבעלי ההכנסות הגבוהות או להצר את צעדיהם הוא דווקא תומך. דוגמה ראשונה: יישום מסקנות ועדת ששינסקי. דוגמא שנייה: עמדת הממונה על ההגבלים העסקיים המבקש לגרום לכך שדלק ונובל המחזיקים כיום בשדה לוויתן, ייאלצו למכור את חלקם כדי לעודד את התחרות במשק. "עכשיו שאין את הגז מהמצרים, יש חשש שגם הם יכולים להתחיל לעשוק אותנו", מסביר מואב, וחוזר למחאה החברתית: "על המגמה של הרחבה תקציבית לקחו טרמפ, גם הצוות של ספיבק ויונה שטענו שיש להגדיל את הגירעון של הממשלה ולפיכך להעלות את המיסוי. זו תפיסה לגיטימית, אבל בסופו של דבר להציג אותם כצוות חסר פניות זה פשוט לא נכון".

"אני מוריד את הכובע בפני מי שמוכן לתת מכיסו כדי לעזור לחרדים", אומר מואב. "הרי העלאת מסים לצורך הורדת גיל הזכאות לחוק חינוך חובה חינם תסייע בסופו של דבר לחרדים, כיוון שיש להם מספר ילדים גבוה יותר. אני לא נגד הרחבת גיל חינוך החובה, אלא שאנחנו צריכים להיות מודעים לכך שאופן השימוש בתקציב ותכני הלימוד לא ייקבעו על ידי המוחים - ובסופו של דבר כל הקצאה של כסף לחינוך היא כסף למשפחות מרובות ילדים שמרוכזות במגזר מאוד מסוים".

אני מבין שאתה מאוד מוטרד מהתנהלות החרדים?

"אני חושב שהבעיה הכי אקוטית שיש כאן היא הבעיה החרדית. בין השאר כי האוכלוסייה שלהם גדלה בצורה כה משמעותית. כל עוד הוויכוח המרכזי בישראל הוא בנוגע לעתיד השטחים, אז מפלגות סקטוריאליות כמו אלו החרדיות יוכלו להמשיך לקבע את העוני של הציבור שלהן. בסופו של דבר אל מול הסוגיות המדיניות לאף אחד לא אכפת, המפלגות הגדולות מוכנות לוותר להן על משהו כדי לשמור את השלטון אצלן ולהשפיע בעניינים שכאלה".

אז יש לך ביקורת גם על המחאה?

"כן. בסופו של דבר אם הקריאות להרחבת התקציב ייענו, השימוש בכסף הזה לא יופנה בדיוק למטרות להן המוחים פונים. הלחץ להגדיל מימון למערכות סקטוריאליות עולה, ובסופו של דבר לא יהיה לחץ לרפורמות חיוניות. בסופו של דבר הפתרון הזה - הפתרון הקל - רק יחריף את מצבו של המעמד הבינוני, הפתרונות הקשים הם הנכונים גם פה: הגדלת התחרותיות, ייעול המגזר הציבורי והסרת חסמים".

חוסר יעילות קיצוני

עוד לפני שעולה השאלה הוא יורה את התשובה - אלא שבמקום לטעון כמו רבים אחרים, כי ישראל איננה יכולה להיות שוודיה, נורווגיה או דנמרק, הידועות כמדינות שהצליחו לחבר כביכול בין שגשוג כלכלי למערכת ביטחון סוציאלי, הוא טוען דווקא את ההפך: יש לנו הרבה מה ללמוד, אלא שאנחנו צריכים ללמוד מהם את הדברים הנכונים.

"אנחנו רואים כי חברת הכנסת שלי יחימוביץ' זוכה לפופולריות רבה, על רקע עליית הסיסמה הקוראת לסדר יום סוציאל-דמוקרטיות, אבל מדובר בלא יותר מסיסמא ריקה", הוא אומר, "אחרי הכל גם יוון הכושלת וגם דנמרק המשגשגת הן מדינות סוציאל - דמוקרטיות, ויחי מוביץ' רוצה לדחוף אותנו לכיוון של יוון. אם אנחנו רוצים להצטרף דווקא למדינות היותר מצליחות במועדון הסוציאל-דמוקרטיות, אנחנו צריכים ללמוד מה הן יודעות לעשות נכון.

"בדנמרק יש גמישות בשוק העבודה, כך למשל אפילו במגזר הציבורי שלהם אין קביעות. זאת בעוד יחימוביץ' וחבריה מקדשים את הקביעות במגזר הציבורי שלנו, ורוצים אפילו להעתיק אותה כמה שיותר למגזר הפרטי. העובדה כי בדנמרק מעניקים גמישות למעסיקים רק מגדילה את הביטחון התעסוקתי בה, כי היא הופכת את כלכלת המדינה כולה למשגשגת יותר ומגדילה את היצע המשרות. כך, מדי יום עוברים את הגשר ממאלמו שבשוודיה לקופנהגן שבדנמרק עובדים רבים שנהנים מהשגשוג של שוק עבודה גמיש ופורח".

אז אתה בעד החיקוי של המודל הזה?

"התפיסה הסוציאל-דמוקרטית המודרנית המאפיינת את מדינות סקנדינביה היא של שוק חופשי, קפיטליסטי, תחרותי שבו הפרטה היא לא מילת גנאי. למעשה מפריטים כל דבר שהגיוני להפריט. הרציונל של התפיסה הזאת הוא כי ניתן להשתמש בעוגה הגדולה שמייצר השוק הפרטי, כדי לייצר מגוון רחב של שירותים".

לצד החרדים, הנתפסים אצל מואב כאחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר לכלכלה הישראלית בטווח הבינוני והארוך, הוא גם מוטרד לדבריו מוועדי העובדים החזקים.

הוא טוען כי כוחם הרב איננו הופך למטרה ציבורית ופוליטית דווקא משום שעוצמתם הרבה מרפה ככל הנראה את ידיהם של הפוליטיקאים הנבחרים.

"לצערי אני לא רואה שממשלת ישראל משתמשת במשבר כדי לטפל באחת מהרעות החולות של המשק - ארגוני העובדים הגדולים השולטים בין השאר במונופולים הגדולים.

כולם מכירים את החשודים הרגילים: נמלי הים והאוויר, חברת חשמל, רכבת ישראל ומקורות. גופים שלמעשה הופרטו בפועל כיוון שעברו לשליטה מלאה של אנשים פרטיים - מנהיגי העובדים המנהלים אותם בחוסר יעילות קיצוני".

אז מדוע לא מטפלים בהם?

"לא מסוגלים לטפל בהם כיוון שהם יושבים לך על השאלטר.

התפיסה הסוציאליסטית הישנה יצרה פה מפלצת, אשר בסופו של דבר כדי לטפל בזה יצטרכו לשלוח את צה"ל לכבוש את חברת החשמל ואת הנמלים".

אתה מתנגד למושג "קפיטליזם חזירי".

"בישראל יש את המשפט קפיטליזם חזירי, זה לא הקפיטליזם שחזירי אלא בני האדם. אני חושב למשל שההתנהלות של ועדי העובדים בישראל, אין דומה לה בעולם המערבי מבחינת הברוטליות והחזיריות.

בסופו של דבר המצוקה של הציבור בישראל נובעת מזה שיש פה יותר מדי מערכות, גופים ואנשים שעושים קופה על הגב שלנו - פשוט צריכים להוריד אותם מאיתנו".

http://www.nrg.co.il/online/16/ART2...

תגוביות:

1.אם הוא היה בשמאל היה מקבל כותרת ראשית והיו קוראים לו ''איש רוח''.

2.כל הכבוד לפרופ' מואב. הלוואי ואנשים כמוך היו מרכיבים את ועדת טרכטנברג ומנהלים את כלכלת ישראל. העצוב הוא שבכל הסיקור הטלוויזיוני של המחאה וההפגנות, לאף ערוץ לא היה האומץ להזמין אותך בכדי להציג את האמת בפני קהל רחב של צופים.

3.כל מילה חכמה כל משפט יהלום.

4.מזמן לא נתקלתי במישהו שהוא גם פרופסור וגם חכם.

5.הקומוניסטים באים-האנרכיסטים באים / אהרון רול

האם אי פעם התעכבנו לחשוב אודות חלקם של בני עמנו באסון הנורא, ברצח הסיטונאי הקומוניסטי-בולשביקי כנגד מתנגדים פוליטים שלא נפל מרצח העמים אותו ביצעה המפלצת הנאצית? שהרי מרבית חברי הפוליטבירו של ברית המועצות והמוציאים לפועל של רצח העם הרוסי לפני, תוך ולאחר מלחמת העולם השניה' היו יהודים (גם מרבית הגנרלים הרוסים של אותה התקופה היו יהודים).
אנו מדחיקים באדיקות ולא בכדי, כי משך תקופה זו נערכו טיהורים באוכלוסיה הרוסית והיהודית אשר הגיעו במצטבר לכלל 25,000,000 נירצחים בשיטחי רוסיה הסובייטית.

בני עמנו, ממנהיגי רוסיה הסובייטית של התקופה, הם מהאחראים הראשיים, המוציאים לפועל, לרציחות הסיטונאיות של רוסים ובני עמים אחרים (כולל מבני עמם היהודים).

ההבדל העקרוני בין הבולשביקים לנאצים הוא זניח ואינו מהותי. הנאצים רצחו בעיקר את השונים גזעית, בעוד שהבולשביקים רצחו בעיקר את השונים אידיאולוגית. הנאצים שחששו מהתקשורת העלימו פשעיהם (דרך הארובות המעשנות ואמצעים אחרים) בעוד שהבולשביקים אשר שלטו ללא מיצרים במדיה לא טרחו להעלים עקבות פשעיהם ובפשטות טייבו שדות סיביר במליוני גוויות קורבנותיהם.

וכעת, עדיין קיימים בינינו אנשים השבויים בחלומות הגדולה של הימים הרצחנים ההם.

הם הוזים כיצד באיבחת כדור קלצ'ניקוב יישרו את ההדורים (ראה מאות התבטאויות מתועדות ברוח זו של אנשי "רוח" בינינו כנגד מתנגדים אידיאולוגים), יכניסו מתנגדים פוליטים למחנות הסגר לעבודה בכפיה ולמוות ברעב ומחלות.

אין המדובר ברוסיה שחדלה להיות בולשביקית מזה שני עשורים, אלא בישראל של שנת 2011.

נשמע מופרך?

אנא עיינו בהסתה לרצח ושמד של אנשי אקדמיה ורוח כנגד אחיהם היהודים בארץ ישראל משך העשורים החולפים. אנשים אלה מתעבים דמוקרטיה. לטעמם הדמוקרטיה הינה אך מכשול העומד בפניהם למילוי תאוותיהם האידיאולוגיות המתמקמקות.

אלה אנשים המתעבים את זכויות האזרח אשר הדמוקרטיה מעניקה, אך משתמשים בתרוץ "זכויות האזרח" על מנת לקעקע את הדמוקרטיה ולהעלות תחתה משטר קומוניסטי.

לא משטר קומוניסטי כלכלי בלבד, באשר המשטר הקומוניסטי אינו יכול להתקיים ולו יום אחד תחת הדמוקרטיה, ולכן מכוונים הם להשלטת משטר טוטליטרי על ראשינו.

עלינו להפנים כי אנו נמצאים במלחמה בת שתי חזיתות. האחת למול האיסלאם הרדיקלי המקדם מלחמת תרבויות ודתות נגדנו, והשניה גם היא מלחמת דת, דת הקומוניזם הרדיקלי, דת בני החושך הבולשביקי במלחמתם בבני האור הדמוקרטי.

הללו מבינים היטב כי הציבור בארצות המערב שבע רצון למדי מהשיטה הדמוקרטית (עם יוצאים מהכלל זניחים) ולכן הדרך היחידה להטות לב ההמון מהדמוקרטיה ושיטתה הכלכלית הקפיטל-סוציאלית היא ביצירת אנרכיה, בייזום מצב אשר ההמון יחוש כה רע עם מצבו (עקב האנרכיה שהם יצרו) עד כי יכרע על ברכיו ויתחנן לדמות חזקה, משופמת, איש פלדה...משובט דג'וגשווילי, שקם מקיברו וצץ בישראל.

די להאזין למובילי המחאה החברתית מבין אנשים המתוייגים משום מה בכינוי הנלעג "אנשי רוח", על מנת להשתכנע כי לא מחאה חברתית היא שעל דעתם אלא מהפך כולל בשיטה החברתית והשלטונית, דהיינו, השלטת הקומוניזם הבולשביקי על מדינת ישראל, חד וחלק.

אם ניזכר, הרי שמובילי המחאה כבר פסלו את וועדת טרכטנברג עוד לפני שהתיישבה בכיסאותיה, ובוודאי לפני שהחלה בדיוניה. תגובות אותם אנשים שמבינים בנושאים כלכליים כחמורים במרק פירות (סליחה עם החמורים. הם עליונים על מספר מובילי מחאה). ברור כשמש כי מובילי המחאה לא קראו כלל את דו"ח טרכטנברג, ואם קראו הרי שלא הבינו את שעיניהם רואות.

הללו אינם רוצים בשינוי, אינם רוצים בשיפור תנאי חייהם של הניזקקים, לגביהם הללו הנצרכים הינם "האידיוטים השימושיים" אשר יש לנצל תמימותם באורח בזוי למטרותיהם, הללו לטעמם אך דומן החוצות הבא לשמן את גלגלי "המהפכה" הקומוניסטית-אנרכיסטית שלהם.

ממש כ"אחינו" היהודים הקומוניסטים בברה"מ אשר ניצלו את ההמון הרוסי לשם מילוי תאוותיהם האידיאולוגיות בזמנים עברו. הללו רוצים במהפכה, ובאנרכיה שתבוא בעיקבותיה, כך שיוכלו לתפוס השילטון בהינף יד.

הרעיון כי נפלים חסרי כישורים מינימליים כחברי "הוועדה האלטרנטיבית", ומובילי מחאה כספיבק ויונה מעזים להזות כי בידם לשלוט באורח מושכל ורציונלי במדינה תחת איום קיומי כישראל, חייב להעביר צמרמורת קרה של דחייה ותיעוב בלב כל שומע.

תומכיהם מקרב אזרחים מהשורה, אשר כוונותיהם ראויות אך מוחם סתום, אינם מבינים כי הם מובלים בידי בניהם, נכדיהם וניניהם של הרוצחים היהודים מהנוראים בהסטוריה האנושית, אלו הם הערפדים מגואלי הדם, היהודים של המהפכה הסובייטית הקומוניסטית, אשר מצאו מקלט בישראל עם החל מסע הטיהורים הסובייטי כנגדם בתום מלחמת העולם השניה.

הם אינם משיגים כי הם יהיו הראשונים להיות מושלכים ל"גולאגים" בנגב (כמטפורה) אם אנשים כפרופ' יונה ומשובטיו הבזויים, יעלו כאן לשלטון.

כל יפיופי הנפש המגלגלים עיניהם לשמים, ובעינים סומות תומכים בהמשך המהפכה הבולשביקית הנירקמת ממש לנגד עינינו בארצנו, נותנים ידם בתמיכתם זו, להרס מבפנים של המדינה היהודית היחידה בחלד.

המחאה החברתית לא סיימה תפקידה (במידה ותשכיל לבדל עצמה מהשרלטנים הפוליטים והקומוניסטים הזוחלים במחילות תת קרקעיות מתחת לרגליה).

המחאה וכוונותיה היו ועדיין ראויות בהחלט, אך יש להבין כי עברנו מהשלב הראשון ההכרחי, שלב יצירת המחאה, לשלב הבא (אשר אינו בהכרח האחרון), שלב מילוי דרישות המחאה.

לכל המעיין ברצינות ובהתעמקות בדו"ח טרכטנברג, יתבהר שהוועדה עשתה עבודתה ברצינות, בלב שלם, בתחושת שליחות ובהבנה עמוקה, לצרכי החברה בישראל לנוכח היעדים הלאומים הניצבים בפנינו, ואשר לא פסו עם מחאת האוהלים, תוך הכרת המגבלות והמטלות הלאומיות הנוכחיות והעתידיות הניצבות בפנינו.

הדו"ח הינו מאוזן, הוא אינו שובר את הכלים אלא משכללם, ובכך יתרונו וערכו הרב עבור כולנו.

הדו"ח אינו נותן תשובות לכל עוול, עוולה וקילקול בחברה הישראלית ואל לנו לצפות לכך.

אין סיכוי כי ניתן ליישר ההדורים באיבחת דו"ח.

עיוותים של עשרות בשנים לא יתקונו תוך שבוע. הדו"ח מכיר בכך כי הינו אך הצעד הראשון במסע בן אלף מילין אשר סופו הינו האור בקצה המנהרה. הדו"ח נותן משקל להנחה כי שינוי חברתי יסודי אינו ענין לשנה או שנתיים אלא אפשר ויחלפו דורות, אם בכלל, במידה ונהיה נחרצים דיינו לתמוך בשינויים המוצעים.

ניכר הוא כי מסקנות וועדת טכטנבג הן הדבר הטוב ביותר לעת הזו אשר קרה למחאה. ביצוען יאפשר להתניע תהליך ארוך טווח, אשר בהמשכו ניתן יהיה לזהות ניצני שינוי חברתי. התעלמות או קריעת הדו"ח תבטל את כל ההישגים עד עתה של המחאה, ותעמיד את המוחים במחנה נגדי לכלל הציבור.

קבל עם ועדה יושב מושב הליצים לשם הטחת אלות, אלה שלשת הזחוחים ומדושני העונג מעצמם, יצירי כפיה התפלצתיים של התקשורת: קונטס, דפני ושפיר, כאשר ברי לכל צופה ומאזין כי אין להם מושג כלכלי ירוק באשר פיהם שח, ומנסים לסובב באצבע צרדה את עם ישראל בתמיכת תקשורת אווילית, תוך קטילת דו"ח טרכטנברג שאין כל ביטחון (לאור עלגותם הבולטת לעין כל) כי מסוגלים הם להבין, או הבינו את הכתוב בו.

מהצד השני של המצלמות ניצבים עילגי תקשורת לא פחותים מהם, אשר עניני רייטינג וקומוניזם משמשים אצלם בהמולה קקופונית, בתזזית ובערבוביה גדולה, תוך שנותנים פיתחון פה לאלה הנלעגים המרצדים לפנינו על המסך.

לאלה מהקוראים אשר יטענו כי השלשה הללו הם שיצרו את המחאה נרגיע.

זו אגדה אורבנית מקודמת-תקשורת מתאנפת. הם לא יצרו את המחאה.

המחאה נהגתה, נוצקה, מומנה ונוצרה עבורם מבעוד חודשים ארוכים (במחצית 2010 לערך) ולא בישראל אלא מעבר לים (ראה הערכים: "אוטפור", "הקרן לישראל חדשה", ארגון ג'יי-סטריט",ג'ורג' סורוס).

הנהלת המוחים נבחרה לתפקידה כבובות על חוט, כמריונטות, מפאת היותם חלושי דעת, סרבני שרות, משתמטי שרות, אנרכיסטים וקומוניסטים, דהיינו, ההרכב המנצח לצורך זה.

המחאה נוצרה על מנת לטלטל את מדינת ישראל לתוך מצב של אנרכיה, חדלות-שלטון והחלפת שלטון, לשם חיסולה של המדינה היהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה (הפלשתינים).

המחאה נשענה על אי נחת מבחינה חברתית ומצוקות אמיתיות, על מנת להשיג מטרות שכלל אינן קשורות עם צדק ורווחה חברתית.

מזלנו שהציבור בישראל, בחושים בריאים וביצר קיום יוצא דופן, השכיל להפריד מיד בין המטרות המנוגדות, אימץ את מטרות השינוי החברתי המוצדק, ודחה נמרצות את האנרכיה המתוכננת.

היוזמים רצו לקלל ויצאו מברכים.

אל לקורא להסיק כי לאור האמור לעיל עבר זמנה של המחאה הצודקת בבסיסה, אלא שהכיוון חייב להשתנות. דו"ח טרכטנברג, גם אם אינו נוגע ומכסה כל פינה, שהרי אינו מסוגל לכך אובייקטיבית, הרי שהוא התחלה הולמת מאוזנת והגיונית.

על המחאה לחדול מסיסמאות ריקות מבית היוצר של הקרן לישראל חדשה, "קדימה" ו"השמאל הלאומי", אשר בכוונת מכוון היו אטומות, ולא נטו לפתרונות הולמים, כמצוות "אוטפור" מלומדה, לשם שימור המחאה, על מנת להחריב את העולם העכשווי, תוך חזרה לעולם קודם, חשוך, שעבר זמנו ואבד עליו הכלח, זה העולם הבולשביקי-קומוניסטי.

באורח מעוות קושרים מובילי המחאה את עניינו של גלעד שליט בענייני "צדק חברתי". צריך להיות לוליין מילים ועמום שכל, על מנת לכרוך שני הנושאים הללו יחדיו.

מה צפוי לנו כעת? חפירות "צדק חברתי" בין "כתמי השמש"?

הללו שם התבלבלו, שיר האינטרנציונל האדום בדבר "עולם ישן עדי היסוד נחריבה..." הוא-הוא כיום העולם הישן הקומוניסטי הרצחני אשר עלינו להחריבו. העולם החדש הוא עולמנו הדמוקרטי, הנאור, החופשי, הפתוח והמתקדם שלא כעולם הישן החשוך, המפגר הקומוניסטי אשר צלל לתהום הנשיה.

על המחאה לעבור כעת מהכיכרות ותחת הנהגה ראויה יותר לעבר "המסדרונות", ולפקח על ביצועו של דו"ח טרכטנברג.

כמובן שצפויים שינויים אי-פה אי שם מהנאמר בדו"ח, כי עלינו לזכור שהוועדה סיימה דיוניה בזמן שיא, ואפשר שהשתרבבו טעויות להנחותיה ומסקנותיה.

על המוחים לכוון כעת את המערכת הפוליטית באמצעות שדולות בכנסת, ולהקים צוותי מעקב יעודיים, למעקב אחר קיום המלצות הדו"ח.

המחאה אמורה כעת ללחוץ על הממשלה ועל חברי הכנסת למלא רובם ככולם את המלצות דו"ח טרכטנברג, ורק אם זה לא יסתייע, לצאת שוב לכיכרות, אך הפעם בעבור מטרה ראוייה וממוקדת.

יש להניח לממשלה ומוסדותיה לפעול בהתאם לדו"ח לפחות במשך השנה-שנתיים הקרובות, ללא הפרעה משמעותית, למעט תיקונים עקב סטייה בולטת או אי ביצוע המלצות הדו"ח.

אזי, ייאספו מנהיגי המחאה (והפעם אנשים ראויים, בוגרים יותר בבקשה), למרתון דיונים מסכם אשר יבחן את שנעשה, את שהצליח ואת שכשל ואת הכיוון להמשך.

אפשר ויתברר כי לזמן ההוא יהיה צורך בהקמת וועדה נוספת אשר תעביר את הדיונים הילוך, לקראת השיפורים הנוספים הנידרשים.

במידה ויתנהלו המוחים בשום שכל, בקידום מטרות המחאה החברתית הפנים ישראלית ולא הלעומתיות הפוליטית מוכוונת מדינות הים, רובן ורובם אנטישמים בעליל, הרי שעלינו לתמוך בה בכל לב. במידה ויעמדו מובילי המחאה במריים באורח לעומתי אנטי-ישראלי, אנטי-רווחה ואנטי צדק חברתי הרי שאל לנו להושיט ידנו לעברם. ירצדו להם הללו על המסך ואנו נפנה לעניינינו.

אהרון רול

[email protected]

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...




ליה 30.10.1114:37
14. הסיוט הסוציאליסטי ב''מדינת הרווחה'' שהיתה כאן פעם בתגובה להודעה מספר 0
מטרתה המוצהרת של "מחאת האוהלים" היתה לתקן את העיוותים המטילים עול בלתי שוויוני על מעמד הביניים, ובמיוחד את מחירי הדיור שהרחיקו כל כך הרבה ישראלים שאינם עניים מדירה משלהם.

הרוח האדירה שהרימה את המאבק להצלחות חסרות תקדים הבהילה את הממשלה, את בעלי ההון ואת ראשי המשק והם הבינו מהר שעליהם לנקוט בצעדים אמיתיים ובלתי פשוטים מבחינתם כדי להרגיע את המחאה שהפכה לקונצנזוס וחצתה את כל המחנות המסורתיים.

המבחן לכוונות האמיתיות של מובילי המחאה החל לאחר גל ההצלחה הראשון.

לו באמת היו מעוניינים בשינויים חברתיים אמיתיים היה עליהם לדרוש כמה נקודות מוגדרות.

בראש ובראשונה פעולה יעילה שתוביל להורדת מחירי הדיור. יצירת היצע של קרקעות הורדת מיסוי על קרקעות, בניה וחומרי בנין.

בנוסף היה עליהם להתרכז בדרישות נקודתיות כגון טיפול בעמלות העושק בבנקים, הפחתת הריכוזיות במשק, אילוץ יצרני המזון להפחתת מחיר אמיתית וקבועה של כמה מוצרים בסיסיים, הורדת מיסי דלק המובילים להתייקרות בכל דבר, חינוך וכו'.

אך לא כך הם נהגו.

מדינת ישראל היא באמת ובתמים אי של יציבות בעולם העובר משבר כלכלי אדיר. בשעה שאירופה, ארה"ב ויפן ניצבות בפני בעיות בלתי פתירות, אצלנו התעסוקה היא בשיא חיובי של כל הזמנים, רזרבות מטבע החוץ מרקיעות שחקים, הפעילות העסקית והצמיחה מפתיעות לטובה.

ההברקה של שר האוצר, שטייניץ, להגדיר תקציב דו שנתי, העניקה למשק את המתנה היקרה ביותר שכלכלה יכולה לבקש – יציבות.

הבעיות במשק, כולל אלה הפוגעות במעמד הביניים אינן אלא עיוותים שניתן וצריך לתקן.

אבל מהפכה???

לקלקל את היציבות הזו, להרוס את המצב הפנטסטי של הכלכלה הישראלית, שהוא כמעט על טבעי? יצאתם מדעתכם?

ה"מומחים" של המחאה חזרו ודיברו על "מדינת רווחה", תוך התקפה מרה על התהליכים שהתרחשו במדינה ב- 30 השנה האחרונות.

לצעירים שבינינו נזכיר איך נראה הסיוט הסוציאליסטי ב"מדינת הרווחה" שהיתה כאן עד שנות ה-80.

קרוב משפחה שלי, קצין בכיר במודיעין, היה מוזעק לבסיס בתל אביב ע"י שליח שבא ברכב לביתו בפתח תקווה, כי לא נמצאו קווי טלפון פנויים באיזור מגוריו.

לאחר שהטלפוניה יצאה מידי פקידי "משרד הדואר" והפכה לחברת בזק שחייבת להרוויח, החדיר המנכ"ל, יצחק קאול, לעובדים את התובנה כי ככל שיהיו בידי האזרחים יותר קווים, כך יתנהלו יותר שיחות והחברה תרוויח יותר כסף.

מאותה סיבה נוצרה פתאום מוטיבציה למהר ולתקן קווי טלפון שהתקלקלו.

התוצאה היתה שכעבור זמן קצר קיבל האזרח הקטן, שבינתיים הפך ללקוח הנכבד, קו טלפון תוך שבוע, במקום תוך כמה שנים, והקו הזה כשהתקלקל, תוקן תוך יום במקום תוך שבועיים. כשקמו לבזק מתחרות, חלה הפחתה נוספת במחירים.

עוד דוגמה חביבה מהימים הנפלאים של "מדינת הרווחה":

עמדנו, אשתי ואני בתור ב"לשכת המס", כך הרשתה לעצמה קופת חולים לכנות את משרדיה הראשיים בירושלים.

השעה היתה 9 בבוקר, שני פקידים אדישים מול שני תורי ענק.

הפקיד בתור שלנו מפסיק את הפעילות, שולף סנדוויץ' ואוכל בנחת מול שורת האנשים העומדת מולו חסרת אונים.

זה לא בריא לאכול מהר.

כשהגיע, לבסוף, תורנו, התברר שצריך לצלם מסמך. מה עושים? אשתי ממתינה ואני רץ למרכז העיר לצלם, כי בקופ"ח לא היה, כמובן, מכשיר צילום. כשחזרתי לאחר רבע שעה התברר שהפקיד המתין בנחת ולא ביקש מאשתי לזוז כדי לטפל בהמשך תור עד שאחזור. היא דווקא הציעה לו לקבל אחרים בינתיים, אך הוא הרגיע אותה – "זה בסדר".

איך השתנה שלטון הפרזיטים הללו?

ביום שהופרטו קופות החולים וכל לקוח יכול לקום ולעבור לקופה המתחרה.

למעשה, הגופים שהופרטו הם הגופים שמתפקדים במדינה.

פעם הכל תיפקד כאן כמו חברת החשמל, שרותי הכבאות או המשטרה.

מאז ההפרטה והתחרות כל השרותים הפכו ליעילים, זולים ומתפקדים, בעוד כל מה שבידי הפקידים והמדינה נראה כפי שנראה.

תודעת השרות, המילים האדיבות "אנא המתן ותיענה לפי התור" – זה חידוש של 30 השנה האחרונות, מאלה שה"מומחים" מבקשים למחוק ולרכז מחדש את הכל בידי המדינה, ולהחזיר אותנו ללא בושה, לגהינום ההוא.

מובילי המחאה המסוחררים מהצלחתם איבדו את המעצורים והם דורשים את פתיחת התקציב, קיצוץ אדיר בתקציב הביטחון, "מדינת רווחה", ואפילו "מהפכה"- העם! דורש! כל מיני דברים!

אחת הדרישות בדו"ח "המומחים" היתה לעשות שלום וכך לייתר את תקציב הביטחון.

איזה רעיון! כמה פשוט! איך לא חשבו על זה קודם?

אם כך, גם אני "מומחה".

אני מציע להפסיק את הפשע ולקצץ בתקציב המשטרה, הרי המון כסף יתפנה כשייעלם הפשע. גאונים.

המרכיבים הסוציאליסטיים, האנרכיסטים והקומוניסטיים אצל חלק מפעילי המחאה, הפכו להיות בולטים ומאיימים, ו"ועדת המומחים" שלהם התבררה כאנשי שמאל מהשוליים הרדיקליים, חלקם קומוניסטים, סרבני שרות ותמהוניים.

כל ההצעות הממשלתיות, כולל הצעות מרחיקות לכת, נדחות על הסף.

התקשורת שניפחה את דפני ליף לכוכבת המרכזית, עודדה אצלה את השחצנות, החוצפה והדיבור הגנגסטרי שלה כלפי ראש הממשלה:

"זו גם הפעם האחרונה שאני פונה ישירות לראש הממשלה. הזמן שלך, ביבי, הולך ואוזל", "אנחנו הופכים לאזרחים ענקיים ממש, שלידם נראים כל ראשי הממשלה, השרים והנגידים כננסים מפוחדים".

דפני, וכל המחאה, יצאו מאיזון ומתגלים כעזי מצח, לא חכמים, מגלומנים, לא ענייניים ואף תוקפנים.

הציבור התחיל להבין עם מי יש לו עסק.

כ-20,000 איש בלבד הגיעו לכיכר רבין למרות פרסום החינם מרחיק הלכת מצד התקשורת להפגנה ולהופעות החינם של שלום חנוך והחמישיה הקאמרית, זהו כישלון צורב לדפני ליף וחבריה, ואגב, גם לאמנים שהופיעו.

השורה התחתונה היא שחבורה רדיקלית ובלתי הגונה ניסתה להשתמש במעמד הביניים לעורר מהפכה סוציאליסטית קיצונית ולפחות להפיל את הממשלה, תוך העמדת פנים כאילו צרותיו של מעמד הביניים בראש מעייניה.

הבעיה הגדולה שנוצרת היא שהמטרות החשובות, המוצדקות, אלו המטרידות את הציבור נפגעות כעת כתוצאה מההתנהלות הצינית של מובילי המחאה.

הניסיון לרכב על מסרים המקובלים על הרוב להשגת מטרות פוליטיות הזרות לרוב הציבור, מטרפד את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה לתקן עיוותים כלכליים וחברתיים גדולים שחיוני היה לטפל בהם עם אחריות ציבורית הולמת.

מכאן שדפני ליף וחבריה דווקא הם שהעניקו למעמד הביניים מכה שממנה יקשה להתאושש במהרה. לא פשוט להרים מחדש מאבק לאחר האכזבה מהסיבוב הקודם.

"הגיע הזמן שהמפתחות למדינה יהיו בידיים שלנו" היא הצהירה לאחרונה.

רק זה עוד חסר לנו.

https://rotter.net/blogs/boaz/

ליה 30.10.1114:47
15. דפני ליף - את שפת הבהמות שלך כדאי שתבדקי מיד! בתגובה להודעה מספר 0


דפני ליף - אנחנו בחרנו בנתניהו ולא בך. את שפת הבהמות שלך כדאי שתבדקי מיד!

את הבולשביזם והקומוניזם שאת חושבת שתצליחי לכפות על מדינת ישראל באמצעות החוצפה והגסות שלך כדאי שתשכחי. אנחנו כבר שכחנו ולא רוצים להיזכר בהם. את מגוחכת.

שמעתי את צווחותיך הגסות בפנייתך החצופה אל הממשלה הנבחרת בישראל לה את מודיעה מה את דורשת.

מי את בכלל ללא המימון הזר מאחוריך?

ההיסטריה בקולך היא תוצאה של המציאות הטופחת על פרצופך ועל פרצופה של נעמי חזן.

העם לא סובל את האג'נדה הפוסט ציונית של הקרן עבורה עבדת, ולא חשוב כמה פעמים תגידי "העם שלי" זה לא ישנה דבר.

לא תנכסי אותנו!

העם שלך?

אנחנו לא העם שלך!

אנחנו עם ישראל - זה שאירגון שתי"ל של הקרן החדשה הזרה מנסה לחסל את זכותו למדינה יהודית בארץ ישראל.

סיפרת לנו בתקשורת שלא התגייסת לצה"ל כי את סובלת מאפילפסיה, לא?

זה כולל גם בעיות בזיכרון?

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

ליה 03.11.1109:59
16. ''המצב בדרום אינו דוחה הדרישה לצדק חברתי'' בתגובה להודעה מספר 0
מדינת תל אביב – עובדה מוגמרת

הבסיס העקרוני הבולט ביותר ל"צדק חברתי" היא הערבות ההדדית בין חלקי העם.

זו האחריות הקולקטיבית שאנו חשים כלפי האחר בימי שמש כמו גם בימי סגריר. רק הערבות ההדדית תביא ציבורים בעלי הכנסה סבירה ומעלה לתמוך בחלוקת עוגת התקציב כך שתרומם שכבות עניות ונחשלות בנינו.

לכן נראית הפגנת העשרים אלף במוצאי שבת בכיכר רבין כה נלעגת ותלושה. הכיצד הצפונבונים התל-אביבים יכולים לחצרץ "צדק חברתי", בעודם מקעקעים בעצם נוכחותם בכיכר ביום המסוים ההוא את הערבות הההדדית החייבת לשרור בנינו.

באותו העת בה זימרו רקדו ושמחו שמחה ריקנית אלו המפגינים בכיכר,הומטרו על ראש כמיליון אזרחי ישראל בדרום הארץ גשמי רקטות ארוכות טווח.

אנשים נהרגו ונפצעו, רכוש אבד, כל אזור הדרום היה בכוננות ספיגה הנמשכת עד היום, ילדים הרטיבו במיטותיהם מרוב פחד, רבים היו ניפגעי חרדה והמבוגרים חשו אין אונים לנוכח הרעה המתרגשת על ראשם מהרקיע, ואילו הנלעגים המשיכו בנאומיהם, מחולותיהם, שיריהם והצגותיהם, כאילו ואין מחר, כאילו והם מנותקים מההוויה הישראלית, כאילו שייכים לעם אחר.

אכן בועת תל אביב קיבעה עצמה ברגליהם של המפגינים, כתזכורת עלובה ניבזית ומקעקעת האחריות ההדדית בעם.

בהפגנת העשרים אלף חווינו את הקלוקל הנחות והבזוי בעם ישראל.

העמומים הללו דורשים את חלוקת העוגה התקציבית הלאומית שתיטה לכיוונם, ואם כך, מדוע זה כה רבים מהם משתמטים מנשיאה לאומית בעול?

הללו אינם רואים פסול בדרישתם כי הלאום, אנו כולנו, ייענה לגחמותיהם, אך באותה הנשימה משתמטים מתרומה לאותו לאום.

עולם הפוך, עולם מבהיל, עולם אשר האבות המייסדים לא חלמו כי אי פעם יתגשם בארץ ישראל זה מקרוב נוסדה. זה העולם ממנו ברחו אבותינו ממזרח וממערב והתכנסו ליצירת עולם טוב יותר בארץ ישראל. הם קיוו לענבים וקיבלו באושים לאחר שחלפו שניים עד שלשה דורות בלבד.

אל ההפגנה לא הגיעו אנשי הפריפריה, לא החלכאים והנדכאים העניים והחלשים. בהפגנה זו השתתפו באורח בלעדי שלשה עשירונים עליונים של החברה הישראלית, דהיינו העשירונים השביעי, השמיני והתשיעי המאכלסים את צפון תל-אביב ובנותיה.

זו אוכלוסיה שבעה, אשר הפרוטה מצויה בכיסה, אשר חיה מעבר לאמצעיה כאילו אין מחר, ודורשת מכלל הציבור לממן את חוסר אחריותה. בטלנותה ורדיפתה את החיים "הטובים והיפים" דוחפת אותה להשיג הטבות אשר אינן מגיעות לה.

זו אוכלוסיה של דור אבוד, פוסט ציוני, פוסט יהודי ופוסט דמוקרטי, דור של משתמטים משרות קהילתי צבא או שרות לאומי, אשר אינה רואה פסול בכך, אלא מקור לגאווה.

זה הינו דור מתיוון, דור של עובדי כוכבים ומזלות, דור של מחוללות הבעל ועשתורת.

זו אוכלוסיית שמאל קיצוני קיקיוני, חבורות של אנרכיסטים ומשועממים, המכלים ימיהם בברים רוויי אלכוהול וסמים בלילות, וחלקם משליכים אבנים ומיצרים פרובוקציות כנגד חיילי צה"ל בימים בזירות בילעין ושכונת שמעון הצדיק.

הללו מחפשים את המחר שלעולם לא יגיע באשר אינם מוכנים לעשות מאמצים כי יגיע וכל ענינם הוא בסחיטת התקציב הציבורי למענם בלבד, ליטרת הבשר שלהם היא בראש מעייניהם ותו לא, רק לשם כך מוכנים הם לצאת ולהפגין.

העשירונים התחתונים, אלה הנזקקים, אינם כלל מעיניינם. מנוחתם אינה נטרדת בכך כי מילוי דרישותיהם / גחמותיהם, תותיר את חמשת העשירונים התחתונים ללא פתרון הולם למצוקתם, מפאת מוגבלותו המדודה והקשוחה ובדין, של התקציב הלאומי.

נזכיר לקורא את מטרות מארגני המחאה, אלה המממנים האנטישמים מארצות הים ועוזריהם האוטו-אנטישמים בתוככי מדינת ישראל כדלקמן:

1. הפלת ממשלת הימין והמלכת ממשלת שמאל רדיקלי וערבים, לשם יצירת מדינת כל אזרחיה אשר ברבות הזמן תהפוך למדינה פלשתינית נקיה מיהודים (היכן יהיו היהודים נשאיר לדמיון הפרוע של כל קורא).

2. פגיעה אנושה בתקציב הביטחון אשר תפגע אנושות ביכולת הלחימה הצה"לית ותחייבו לכניעה לסחטנות ערבית, ובעקבותיה את ממשלת ישראל ליצירת"מדינת כל אזרחיה הפלשתינים.

אכן, קיימים במוחים גם אנשים מן היישוב העמלים כאחד האדם לפרנסתם ומתקשים לשרוד בחיי היום יום. אך אלה בטלים בשישים לעומת הרוב המכריע של ראשים חלולים, חסרי מחשבה והגיון ישר, השטופים בחלומות ליברליזם אוניברסלי פוסט יהודי וציוני ואנרכיזם הרסני, אשר נכחו בהפגנת העשרים אלף.

נבצר מהעמומים הללו להבין כי על מנת לקיים צדק חברתי חייבים אנו בראש ובראשונה בקיום לאומי פיזי וכלכלי.

ללא אבטחת קיומנו, מה בצע לנו ב"מדינת רווחה", ב"צדק חברתי"?

האנוכיות המעוותת והמרושעת של מארגני ההפגנה ומשתתפיה הביאה אותם לברוש בזלזול את הלחץ והדחק שתושבי הדרום עומדים בו, להפוך את הערבות ההדדית למושג תלוש ומרוחק שאינו מעניינם כלל וכלל.

אין דבר המעניין אותם למעט ליטרת הבשר שלהם, תוך יצירת אנרכיה בתוככי מדינת ישראל.

"המצב בדרום אינו דוחה הדרישה לצדק חברתי" זעקו המטורללים בכיכר בגרון ניחר. אכן, הם שילמו מס שפתים לאזרחי הדרום – כן, וודאי איכפת להם – כשלג ד'אשתקד, שאם לא כן לא היו מקיימים את ההפגנה הנלעגת הזו במועד בה התקיימה. מעולם לא נראה הניתוק של בועת תל-אביב כה נילעג.

הנזקקים לאשורם, אלה מדירים רגליהם ממושב הליצים הבועתי התל-אביבי, מקומם לא יכירם בכיכר רבין אשר ההפגנה מליל שבת שם ביזתה אותו ואת זיכרו.

הנצרכים אינם רואים עצמם חלק ממוחי השמנת הצעירים המשועממים, אשר חלקם הניכר בא עם כפית הכסף מבית אבא בפיו, חלקם בטלנים שאינם מוכנים לעבוד לפרנסתם ומייחלים לחיי בטלה על חשבון המדינה, חלקם הניכר משתמטים באמתלות שיקריות משרות צבאי, חלקם מסוממים, וכולם מעולפים עד דלא ידע מהאלכוהול הניגר כמים בכל אתר ואתר.

בכיכר רבין נכחו אך כ- 20,000 איש, דהיינו, המיץ של הזבל התל-אביבי.

כבר כעת ברור כי המחאה שוקעת.

התקשורת טרטרה באוזנינו שבועות לפני ההפגנה ובדמעות שליש, הפצרות, בקשות ותחנונים לבוא להפגנה במוצאי שבת ו....עם ישראל הפנה להם את גבו. העם בבירור תומך ברעיונות המחאה אך מתעב את ראשיה ומארגניה ובדין.

המחאה הגיעה לשלב בו נדרש מנהיג, ואין כל ספק כי "דפנה ליפשיץ" אינה מסוגלת להנהיג דבר, אינה מוכשרת דיה, עילגת, אינפנטילית, שיטחית באורח מביך,בעלת אגו נפוליאונצ'יקי נלעג ומטורלל, תלושה מהמציאות, יציבותה בספק רב, הינה בית חרושת לסיסמאות ריקות ונבובות בהכוונת "צוות המומחים" בעיני עצמם בלבד, וניכר כי מרבית הציבור מאס בה ובחבריה להנהגה לחלוטין.

עמיתה להנהגת המחאה שמולי יו"ר התאחדות הסטודנטים, כבר עידכן את הציבור בטיבם האנטי יהודי וציוני של "דפנה ליפשיץ" וחבריה להנהגה. לדבריו חייב היה לשקוע בוויכוחים מרתונים לפני כל הפגנה בדרישתו, אשר נדחתה מכל וכל על ידי דפנה ליפשיץ, סתיו שפיר וקונטס, כי יונפו דיגלי ישראל משך ההפגנה (במקביל לדיגלי אש"ף) ויושר ההמנון הלאומי "התקווה" בסיום כל הפגנה.

עוד מפניני גסת הרוח ליף: " אנחנו הופכים לאזרחים ענקיים ממש, שלידם נראים כל ראשי הממשלה, השרים והנגידים כננסים מפוחדים", ואיך נישכח את:האולטימטום האווילי "ביבי זו הפעם האחרונה שאני פונה אליך באופן ישיר", והרי כבר ציינו את המגלומניה הנפוליאונצ'יקית בה שרויה האשה המוזרה והנוורוטית הזו.

המוחים חייבים להצמיח מנהיג אשר ידע לשמש דוגמא לציבור עבור כל ציבור המוחים והרוב הישראלי הדומם, זה אשר ידע לפעול באורח פרגמטי ולהשיג הישגים, צעד צעד עבור השכבות החלשות בעם.

המחאה נצרכת למבוגר אחראי. (ליפשיץ לא שרתה, השתמטה משרות צבאי ובמיוחד משרות לאומי, הסיתה להשתמטות של אחרים, פעילת הקרן לישראל חדשה הבזויה, כינתה את חיילי צה"ל רוצחים ופושעי מלחמה, חברה באירגונים אנרכיסטים – אכן רזומה שכולו שלילה מנהיגותית).

ולכל האמנים המגיעים להפגנות המחאה.

זה היה נראה נחמד בתחילה אך הפך למאוס. האמנים שהופיעו לשעשע את הקהל, בעוד דרום הארץ מתפוצץ מהפגזות, קיוו לעשות קופה, לחלוב אהדה ציבורית אשר תתבטא בנקודות מכירת הכרטיסים להופעותיהם, אך ההיפך קורה.

הללו יחלו להרגיש את נחת זרועו (וכספו) של הציבור, אשר מאס בהצגה הסחרירית בהם לקחו חלק. אין ספק כי שלמה ארצי כבר חש זאת בחשבון הבנק שלו ועל הויכברגר המטורלל ושלום חנוך שימיו הטובים מאחוריו, חבל להכביר מילים.

המחאה הפכה להיות מחאה לשם מחאה, הנשענת למצער בלבדית על תושבי בועת-מדינת תל-אביב המתיוונת, לפי כל כללי האנרכיזם הבינלאומי אשר אין לו דבר וחצי דבר עם ההוויה היהודית והישראלית.

אל לו לציבור להיגרר אחר הפרובוקציות האינפנטיליות הללו.

אם ימשיכו המוחים בכך, אם ימשיכו לברוש בבוז את צרור הצעדים הנכונים הננקטים בידי הממשלה עקב דרישות המוחים עצמם, עלינו כולנו, כל הציבור השפוי, להתנער מהם, שילכו באשר ילכו אך חלקנו לא יהיה עמם.

סימוכין:

המאמר של"דפנה ליפשיץ" בידיעות 28 אוקטובר 2011 יום לפני ההפגנה הכושלת. יש לשים לב למירב התגוביות למאמר המבטאות חוסר נחת,תעוב, ומיאוס כנגד ליפשיץ. מתוך למעלה מ-1000 מגיבים, כ- 85%מאסו בה ובדין, חלקם אף באורח קיצוני.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P7...

האזרח הגדול / דפנא ליפשיץ

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

גם בוואלה הביעו מירב המגיבים בתגובות התעוב והמיאוס מליפשיץ והמחאה בכלל:

עשרות אלפים הפגינו בכיכר: העם דורש העם מקבל

http://news.walla.co.il/?w=/90/1872...

אהרון רול

[email protected]
ליה 01.03.1209:24
17. סוציאליזם חזירי בהוראת הקרן הזרה האמריקנית החדשה בתגובה להודעה מספר 0
אנו שומעים רבות במקומותינו ומחוצה להם אודות "הקפיטליזם החזירי", אלא שבאורח פלא נעדר מהשיח נושא "הסוציאליזם החזירי".

מדוע?

האם הסוציאליזם כה מושלם וחסר פגמים שאינו עומד לשאלה ולביקורת?

ברי כי אין סיכוי שבעולם כי הסוציאליזם מושלם שהרי אם כך היה, היה כל העולם נתון תחת צורת החיים הסוציאליסטית. ובאשר; ברי כי אין הסוציאליזם מהווה את צורת החיים הבלעדית המועדפת על מרבית בני האנוש חייבים אנו לתמוה, הכיצד אין רבים המעזים לבקרו כיאות?

יש להודות ביושר, לאחר ניכוי התקינות הפוליטית הנפוצה במנות גדושות במקומותינו, כי הסוציאליזם הישראלי הוא חזירי.

אנו נעסוק בהיבט אחד בסוגיה, והוא נושא יחסי העבודה במדינת ישראל ומדוע נראה כי החברה הישראלית מקרטעת, ולא בכדי, כתוצאה ישירה של עירעור האיזון ביחסי העבודה במשק.

על מנת להסיר ספק, אין כותב המאמר בא לערער על זכותו של העובד להתאגד באירגון הבא ליצגו ביחסי העבודה למול הנהלת החברה. כמו כן, אין כל צל של עירעור באשר לזכותו של העובד באמצעות הוועד אליו הינו מסונף לשבות כל אימת שזכויותיו הלגיטימיות והחוקיות עומדות בסכנה.

אלא שבין ההצהרה לעיל לנעשה בתחום יחסי העבודה במקומותינו קיים פער ניכר.

כבר ציינו רבות בעבר את נושא עירעור האיזון שבין זכויות הפרט לזכויות הכלל במדינת ישראל כאשר המטוטלת נעה באורח חד מדי לעבר זכויות הפרט וכנגד זכויות הציבור. שביתה הבאה להעניק הטבות מפליגות לעובדים שלא כדין על חשבון כלל האזרחים, אשר יקבלום לא מפאת הצדקה ברורה, אלא אך משום שהינם משביתים שרות חיוני לציבור וידם קלה לכן על המפסק של המשק הישראלי, אינה שביתה לגיטימית ויש למנעה.

הדוגמא הנאותה הינה חופש הביטוי במדינת ישראל אשר הינו חיוני מאין כמוהו לתקינות המשטר הדמוקרטי. אך כאשר חופש הביטוי חצה קו אדום (והוא חצה, הו כמה שהוא חצה) הרי מעתה ואילך, חציית הקו האדום אינה לגיטימית ויש לקעקע ביד ברזל את סרח העודף אשר גלש לרשות להסתה, לשקר והכפשה, עם כל הזהירות, המדתיות והרגישות המתבקשות, למען רווחת כלל האזרחים (הכוללים, הפלא ופלא, את כלל הפרטים).

גם לא ניעף ונזכיר חזור והזכר כי האחריות הכוללת לכאוס ביחסי העבודה נופלת בראש הפירמידה על "בית המשפט העליון הישראלי" אשר קיעקע ברגל גסה, את האיזון העדין שבין שלושת הרשויות השלטוניות, חמס את השלטון לעצמו (דרך "המהפכה השיפוטית" והלכת "הכל שפיט") והפר בטיפשות אין קץ אך בכוונת מכוון, בהיותו שלוחם שלא בטובתו של כוחות אופל אנטישמים, חיצונים למדינת ישראל, את האיזון שבין זכויות הפרט לזכויות הציבור ולטובת זכויות הפרט (ראה ערכים "הקרן לישראל חדשה" ו"הסדר העולמי החדש").

בית המשפט העליון הוא שאחראי למשפטיזציה הארורה המקעקעת כל פינה דמוקרטית חיובית בחיינו וקורעת את מרקם חברתנו, והוא האחראי העליון לסוציאליזם החזירי אשר פושה במדינת ישראל בשנים החולפות.

פחד בית המשפט העליון נפל כה קשה על רשויות השלטון עד כי גם כאשר ברי כי השביתה אינה לגיטימית כולה או חלקה, אין פוצה פה ומצפצף כנגדה מאחר כי ברי שבית המשפט העליון יקפוץ כנשוך נחש להגן על זכות השביתה "המקודשת" (כפי שקופץ להגן על זכות הביטוי אשר חצתה בעליל כל קו אדום אפשרי), גם אם נסובה היא סביב סרוב ההנהלה לרכוש ערכת לכה לציפורניים ליושבת ראש הוועד.

נעיר גם כי כותב טורים אלה מאמין כי קפיטליזם "טהור" יכול לנזק ממש כמו הקומוניזם, ולכן אנו מקדמים בשנים האחרונות את תיזת השילוב המידתי שבין הקפיטליזם לסוציאליזם כשיטת ה-"קפיטל-סוציאליזם" כשיטה השלטונית כלכלית המועדפת והמתאימה ביותר לצורת החיים הדמוקרטית.

בשנתים החולפות התנסה המשק הישראלי בשרשרת שביתות אינסופית ועוד יד השביתות נטויה. דומה ומיד כאשר תמה שביתה בסקטור מסוים מיד פרצה שביתה אחרת בסקטור אחר.

שרשרת שביתות בלתי פוסקת לאורך שנים, חלקן הניכר פראיות, אשר גורמות למשק הישראלי נזקים אדירים. שרשרת שביתות אין סופית זו אינה אקראית, קיימת יד מכוונת בוטה הנשלחת מעבר לים ממשרדי "הקרן לישראל חדשה" הישר לאושיות קיומנו הכלכלי, החברתי ובעקבותיהם הקיומי.

ניתן בנקל לשער כי ללא שרשרת השביתות שאנו חווים וללא הנזקים הפיננסיים למשק, הרי כל השובתים המוחים וצווחני הכיכרות באשר לצדק חברתי, היו בחלקם מתייתרים, מאחר שקופת המדינה היתה מכילה את הממון הדרוש לרווחת האזרחים, ממון שעתה פרח ונעלם כתוצאה ישירה של לחצי וועדי העובדים הגדולים וההסתדרות, דהיינו, חוסר אחריות כולל ביחסי העבודה, שיפוי חזירי, בלתי מוצדק של עובדים מעטים במשק, גורם לאזרחים רבים להמשיך ולסבול חרפת רעב, חוסר טיפול רפואי הולם, חוסר טיפול גריאטרי נכון, וכן הלאה.

אנו בעיוורוננו מתלוננים אודות העשירון העליון "השודד" אותנו. הטענות בחלקן מוצדקות וחלקן קנטרניות וצרות עין.

אך יתרה מכך, איננו שתים ליבנו כי מיליארדי שקלים משולמים לשיכבת אוליגרכים כמלגזנים ומנופאים בנמלים, נהגי מכוניות כיבוי אש ברשויות הכיבוי, עובדי גריז ומחליפי שמנים במערכת הרכבות שלנו, וכדומה.

זה הינו הסוציאליזם החזירי המשלם משכורות עתק בקנה מידה עולמי לעובדים הראויים לשכר סביר, אך לא לשכר בקנה מידה אוליגרכי אשר בסופו של יום מוטל כולו על כתפי אלו אשר הכוח התאגידי אינו בידיהם.

רק ראו את הנעשה בחברת החשמל כדוגמא. המשכורות הדמיוניות וההטבות המפליגות גרמו לחובות עתק של מאות מליארדי שקלים בחברת החשמל, חובות שנופלים על כתפי כלל הציבור הנאלץ לשלם משוגות העובדים וההסתדרות בה מאוגדים העובדים והתומכת בהם בפעולות הסחיטה כנגד הממשלה, המקעקעת את האושיות הכלכליות של מדינת ישראל ורווחת אזרחיה.

מצב דומה קיים בנמלים. אנו מתלוננים על מחירים גבוהים של מוצרים מבלי להבין שמשכורותיהם הטייקוניות של עובדי הנמלים מייקרות משמעותית את היבוא לישראל, והשחיתות "הסוציאלית" של העובדים נופלת בסופו של יום על כיתפי כולנו.

למעמיקים נעיר שמאבקה של ההסתדרות למען עובדי הקבלן, מטרה ראויה ללא ספק, נוהלה כולה כקרדום לחפור בו על מנת לתעתע מוחות נילושים בינינו להאמין שההסתדרות פועלת לרווחת העובדים, בעוד שההסתדרות היא בעייתו הגדולה של המשק.

"בזכותה", בהתיצבותה למען משכורות אוליגרכיות לעשרות אלפי עובדים בוועדים הגדולים, קיים במדינת ישראל עוני, ומסכנות בשולי החברה.

אין אפשרות שלא להזכיר כי הקריסה הכלכלית של מדינות אירופה הגיעה בדיוק מסיבות אלה, דהיינו, פוליטיקאים רכרוכים ותקינים פוליטית אשר קנו שקט תעשיתי דרך "סוציאליזם" מזוייף באמצעות הוספת עוד ועוד שכר והטבות לעובדים, אשר יצרנותם העלובה ותרומתם בכך למשק אינה מצדיקה משכורות בקנה מידה אוליגרכי והתוצאה כמובן לא יכלה להיות שונה מאשר קריסה כלכלית ומובן כי גם חברתית בעקבותיה.

במידה ועלינו להניח ברמה גבוהה של וודאות כי שרשרת השביתות הנוכחית העוברת עלינו נדחפת בראש הפירמידה (תוך הפיכת העובדים לאידיוטים מועילים) על ידי גורמי חוץ אנטישמים-פוליטים בארצות הים, כדוגמת אירגוני "הסדר העולמי החדש" דרך זרועם הביצועית האמריקנית היא "הקרן לישראל חדשה", הבוטשת בשלט - רחוק בקירבנו באמצעות אירגון החזית שלה בישראל "שתי"ל", המדרבנים את הנהלות הוועדים "הסוציאליסטים" של החברות לשרותים אסטרטגים במשק (כגון חשמל, תחבורה, נמלים וכדומה), להגביר אי סדרים, יגון ואנחה על מנת להמאיס את ממשלת הימין על האזרחים.

כל זאת נעשה לשם שיכנוע האזרחים להצביע בקלפי כנגדה על מנת להפילה, וכך אנו חווים את ניסור הענף שעליו שוכנים כולנו מפאת צבר הכוונות הרעות ביותר בעולמנו עימו אנו משתפים פעולה ללא ידיעתנו וכלל ללא הסכמתנו.

שהרי, ברי לכל בר-בי-רב כי רווחת עובדי ואזרחי ישראל אינה כלל מעניינם של "החוצנים" הללו, כמוה כקליפת השום עבורם.

לקעקע את משטרנו הדמוקרטי היהודי והלאומי הם חותרים ותו לא, בעוד אנו האזרחים משמשים ככלי משחק פיוני במשחק "הסוציאליסטי" המתעתע הלזה.

וכיוון שמטרת יצירת אי השקט הכרוני והמתמשך ביחסי העבודה והחלפת ממשלת הימין בממשלת כניעה של שמאל רדיקלי על מנת להביא את ישראל על ברכיה ובכך לאפשר יצירת מדינת כל אזרחיה הפלשתינים בארץ ישראל, הרי שהממד המתואר כאן מקבל גוון מקיאוולי-שטני.

נוצר כעת מצב גרוטסקי, נלעג. בכך שאנו האזרחים משתפים פעולה אם במעשה ואם במחדל עם המתרחש סביבנו, אנו אחראים, חלקנו במודע ורובנו מבלי משים אך מתוך חוסר מעש ואזלת יד, לערעור המרקם החברתי הישראלי ובעקבותיו כמובן בערעור אפשרי של יכולת הקיום הלאומי שלנו

השאלה האם מודעים ועדי העובדים המדוברים שהם אך פיונים, בובות סמרטוטים עלובות בידי כוחות חיצוניים לישראל, אינה רלוונטית לענייננו.

די בידיעת העובדה שמדינת ישראל אינה נשלטת בפועל על ידי הריבון בה, הוא העם היהודי בארץ ישראל, אלא בידי כוחות-חוץ אנטישמים חורשי רעתנו מובהקים, כדי לאלצנו לעצור היכן שאנו נמצאים לשם חשבון נפש והחלפת דיסקט.

יש לקבוע כללים לשביתה לגיטימית במשק על ידי הטלת החובה באמצעות חקיקה, על הצדדים לסכסוך העבודה לעבור דרך תהליך של בוררות (בורר יחיד או צוות בוררות, הכל לפי הענין), אשר יקבע ראש וראשון אם ישנה עילה מוצקה ולגיטימית לשביתה והיא אינה שביתה פוליטית, לעומתית, סחטנית, שרלטנית וכדומה. משניתן פסק דינו של הבורר, או צוות בוררות יוגש זה לבית המשפט לשם אישור סופי.

אהרון רול

[email protected]

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

**********

בנושא זה הקשיבו להרצאתו המאלפת של יורם שפטל:

עבודה מאורגנת - זכות השביתה - בוררות חובה

עו"ד יורם שפטל על המהפכה וגם על השביתות הכלליות והפראיות במשק אותן מייצרת ההסתדרות. על מעשי המחבלים המישקיים הנקראים ועדי עובדים, ועל החובה לעבור לבוררות חובה בישראל.

http://www.103.fm/programs/Media.as...
ליה 05.03.1211:04
18. ההסתדרות והמונופולים הגדולים שלה עם היד על השאלטר בתגובה להודעה מספר 0
על הדבש ועל העוקץ

למרות הביקורת הנוקבת על הצעותיה של ועדת טרכטנברג, אחת ההצעות המבורכות של הוועדה כללה הקטנה ואף ביטול של המכסים שמטילה מדינת ישראל בתחום היבוא, הגורמים להעלאה ישירה של יוקר המחיה לכלל הצרכנים במדינה.

התועלת לציבור הנובעת מביטול המכסים נראית ברורה וישירה: ככל שתקטין מדינת ישראל את נטל המס על היבואנים, יזכה ציבור הצרכנים לרווח בשני היבטים: ראשית, בתחומים שבהם יש יבוא, הורדת המכס תביא לירידת מחירים ולהוזלת העלות לצרכן. שנית, הורדת המכסים תאפשר יבוא של מוצרים שטרם יובאו, שנטל המס עליהם העלה את מחירם לרמה שלא הייתה תחרותית בהשוואה למוצרים המקומיים.

ירי מכסים לכל עבר

דוגמה מייצגת היא שוק הדבש. כיום, ק"ג דבש נמכר בארה"ב במחיר של כ-16 ₪ לק"ג, בעוד שבישראל מחירו הוא כ-40 ₪ לק"ג. בשוק חופשי לחלוטין היינו מצפים מיבואנים לנצל את פערי המחירים העצומים, לייבא דבש לישראל ולמוכרו במחירים נמוכים יותר מן המחירים שבהם הוא נמכר כיום. בפועל, הדבר אינו מתאפשר, כיוון שמדינת ישראל מטילה מס של 255 אחוז על יבוא דבש, שאינו מאפשר ליבואן כזה להתחרות ביצרן המקומי.

הנזק לכל צרכן הוא ברור: הטלת המכס מעלה ישירות את מחיר הדבש לצרכן בכ-20 ש"ח לק"ג, ומחמירה את בעיית יוקר המחיה. למעשה, גם התועלת האפשרית מהטלת המכס – הכנסות לקופת מדינה, אינה מתקיימת כאן, שכן המס הוא כה גבוה, ששום יבוא אינו יכול להתבצע בתעריפים אלה.

לצד ענף הדבש, אשר נתח השוק שלו קטן ושולי, החלב הוא ענף נרחב הרבה יותר הסובל מתחלואים דומים. בענף זה יש מוצרים רבים שעליהם מוטל איסור יבוא, ועל מוצרים אחרים יש מס יבוא גבוה, שהופך את היבוא לבלתי משתלם. התוצאה הישירה של המגבלות הללו מורגשת בכל קנייה: לדוגמה, המגבלות האמורות מונעות מיזמים לייבא מגרמניה קוטג', אשר נמכר שם בפחות מ-3 ש"ח ליחידה. היוקר מורגש במוצרים נוספים: חלב, גבינות וכל מזון שמרכיבו העיקרי הוא חלב. התוצאה היא יצירת שוק מקומי בלתי תחרותי, שבין היתר איפשר לתנובה ולמחלבות הנוספות להעלות משמעותית את מחיר הקוטג'. היעדר התחרות ומגבלות היבוא מונעים מיזמים לייבא מוצר מתחרה זול יותר מחו"ל. בשוק חופשי המנגנון המונע מחברות להעלות את מחירי המוצרים והשירותים כרצונן הוא הידיעה כי יש חברות מתחרות אשר יספקו את אותו מוצר במחיר זול יותר. מגבלות היבוא הן מנגנון ההגנה על המחלבות, היודעות כי המדינה תספק להן הגנה מפני תחרות מחו"ל.

דוגמה נוספת שעלתה לאחרונה על סדר היום הציבורי היא ענף הטונה. בישראל, נכון להיום, אין דיג של טונה. כלל שימורי הטונה הנמכרים בארץ מורכב מקופסאות שימורים "מוכנות", ומקופסאות שימורים שיצרנים מקומיים, הקונים בנפרד דגי טונה, אורזים אותם בארץ. כיום, מוטל מס יבוא על שימורי טונה, המאפשר לאורזים המקומיים למכור את הטונה במחיר נמוך יותר ממחירי השימורים המוכנים.

כצרכן וכאזרח, ציפיתי למצוא הסכמה עם רבים מן המוחים בנוגע לנקודה זו, הפוגעת יותר מכל בעשירונים הנמוכים, המוציאים אחוז גבוה במיוחד מהכנסתם הפנויה על מזון וסובלים יותר מכל מן היד הקלה של המדינה על ההדק בירי מכסים לכל הכיוונים. אך דווקא עופר עיני ושלי יחימוביץ, מהלוחמים הגדולים למען זכויות ה"חלשים", הביעו התנגדות חריפה להמלצות בנוגע להורדת המכס.

טיעוניהם של יחימוביץ' ושל עיני מתמקדים כמובן בחשש מתוצאותיה של פתיחת השוק לתחרות – פיטורי עובדים וסגירה של מפעלים ותעשיות. לדברי יחימוביץ: "התעשיינים שעושים תעשיית אמת ולא כלכלה ספקולטיבית והעובדים במפעלים אינם ציבור? הכל זה צרכנות? אז הצרכן יקנה טונה בשקל פחות, אבל פיטורי עובדים יפגעו יותר בחברה". עיני הוסיף: "זוהי פגיעה אנושה בפרנסתם של עובדים מוחלשים ממילא מהפריפריה, שנזקה גדול לאין-שיעור מהתועלת בדמות הפחתה של כמה עשרות אגורות במחיר המוצר, אם בכלל".

מנפצי החלונות של צ'רלי צ'פלין

הנמקותיהם של יחימוביץ' ועיני אומנם הגיוניים בהיבט של סיבה ותוצאה. אך התבססות על מבחנים אלה להטלת מכסים מובילה למסקנות מגוחכות ומופרכות, כמו למשל שראוי כי נכפיל את המס על יבוא מכוניות כדי לעורר את תעשיית הרכב הישראלית; או כי כדאי להטיל מס של 400 אחוז על יבוא "סמארטפונים", על מנת להצמיח בישראל תעשיה בתחום, או כי ראוי שנטיל מס מיוחד על יבוא טלוויזיות שלמות ומורכבות, על מנת שתקום תעשייה שלמה שתייבא חלקי טלוויזיות ותרכיב אותן במפעלים מקומיים. אולי בכלל כדאי שנדחה את הסיוע הבטחוני של האמריקנים החצופים, שבאמתלה של סיוע, מעניקים לנו כלי נשק מתקדמים ובכך הם מונעים מאיתנו לייצר אותם בעצמנו.

גם שאר הציטוטים של עיני מעידים על חוסר הבנה: "הממשלה מנצלת באופן ציני את הזעקה שעלתה במחאה החברתית להוזלת מחירים, כדי להגשים את החלומות מבית אגף התקציבים של שוק חופשי בלתי מרוסן שבו שולטת תחרות בלתי מבוקרת". עיני, שאגב מרוויח כ35 אלף ₪ בחודש, אולי שוכח כי המחאה קמה בשל יוקר המחיה בישראל, שנובע בראש ובראשונה מהיעדרה של תחרות בלתי מבוקרת שתביא להוזלת מחירים. המכס המוטל על יבואני מוצרים הוא מס המוטל ישירות על הצרכנים, וגורם לכך שכולנו סובלים ממחירים גבוהים יותר בכל אותם תחומים, כמו דבש, טונה, חלב וירקות.

עיני ממשיך: "מדובר באבסורד של ממש. מחיר הטונה בארץ נמוך בהשוואה לממוצע העולמי. יש חמישה מפעלים בענף שכולם מייצרים באזורי פריפריה ומעסיקים כ-600 עובדים. עוד 1,600 עובדים מועסקים בעקיפין בייצור קופסאות, שמן וכדומה". האם זהו האבסורד, או שהאבסורד נעוץ בעובדה שהטלת המכס יוצרת שוק שלם של עובדים המועסקים באורח בלתי יצרני, ובכך נמנעת העסקתם בתחומים אחרים, יצרניים? האם איננו חיים את סיפורו של צ'רלי צ'פלין בסרט "הנער", שבו ניפץ אחד הנערים חלונות על מנת לספק לצ'פלין פרנסה? לפי התיאוריה של עופר עיני, על הממשלה לעודד שוק של זורקי אבנים וזגגים, שכן הפסקתה של פעילות זו תיצור אבטלה ותפגע בעובדים. נכון שבמבט נקודתי, העובדים הללו אינם עובדים לחינם, שכן הם אורזים דגי טונה בקופסאות, אך בראייה המערכתית, עבודתם חסרת תועלת למשק, שכן ניתן לקבל את אותו מוצר ארוז במחיר זה בלי להזדקק למשאב העבודה של המועסקים בתחום.

בטווח הארוך, טענתם של עיני ויחימוביץ, שפתיחת השוק ליבוא תיצור אבטלה, היא כמובן מופרכת לחלוטין. לידיעת הנכבדים, הנמלים (שבהם, אגב, מועסקים חבריו של עופר עיני, באמצעות ועד עובדים שדאג לכך שנתב ירוויח 80 אלף ₪ בחודש, ומנהל מוזיאון שאינו קיים ירוויח 60 אלף ₪ בחודש) מלאים בסחורה מיובאת: ממכוניות, דרך מוצרי חשמל ועד בגדים. עם זאת, נתוני הממשלה מדווחים על אבטלה של פחות מ-6 אחוזים, שהיא נמוכה יותר מבכל מדינות מערב אירופה וארה"ב. אם אכן כל אותו יבוא נורא יוצר אבטלה, היכן כל המובטלים? אם עיני צודק, האם לא היינו אמורים לשמוע על עשרות אלפי המפוטרים ב"מדינה שנוטשת את עובדיה בשטח ההפקר של התחרות החופשית"?

אומנם בטווח הקצר ייתכן כי פתיחת השוק ליבוא יגרום לפיטורי עובדים, ואף ייתכן כי תעשיות שלמות יימחקו לעד בישראל. אז מה? הרי איננו בדיוק סובלים מכך שאין יצור מקומי של טלוויזיות, או מכך שאין יצרן טלפונים סלולריים ישראלי. האם על מדינת ישראל לייצר את כל מוצרי הצריכה של אזרחיה? למדינות שונות יש מאפיינים ייחודיים, ולפיכך לכל מדינה יש יתרונות תחרותיים בתחומים אחרים. ובדיוק כשם שאיני מגדל בעצמי ביצים אלא רוכש אותם, כך גם על מדינת ישראל להתמקד בתחומי ייצור שבהם יש לה יתרונות, וליהנות מן המחירים הזולים שבהם ניתן לייבא מוצרים שבייצורם יש למדינות אחרות יתרון.

לא לשם שמיים

מובן שאין זו הפעם הראשונה שהיגיון דומה פוגע בכולנו. כבר בדיון על מכסי המלט, שהפכו את מפעל "נשר" המקומי למונופול, הבהירה לנו ח"כ יחימוביץ היכן היא עומדת: "גם אם תוכיחו לי שדירה לזוג צעיר תרד ב- ‎20 אלף דולר, אני עדיין חושבת שההסתכלות שלנו צריכה להיות לא תמיד דרך העיניים של הצרכן", וקינחה ב"לנוחי דנקנר יש מפעל והוא מספק מקומות עבודה לישראלים. וזה בעינַי כרגע ערך עליון יותר מהוזלת דירה בסכום כזה או אחר". כלומר, המסקנה היא שעדיף שכל הציבור ישלם יותר בעד דירות חדשות, ובעקבות כך יתמודד גם עם עלייה במחירי הדירות הקיימות, ולו רק כדי למנוע סגירת מפעל.

המצב בתחום הטונה דומה מאוד. פתיחת שימורי הטונה לתחרות חופשית אומנם עלולה להביא לפיטוריהם של העובדים הללו, אך היא תאפשר להם להתפנות ולעסוק בתחומים שבהם יצרנותם רבה יותר, ובכך יוכלו לתרום יותר לעצמם ולמשק. הותרת מכסי המגן על כנם אכן מונעת את פיטוריהם בטווח הקצר, אך מותירה אותם בתפקיד שבו תרומתם למשק נמוכה, ומונעת מהם לפתח כישורים בתחומים פרודוקטיביים יותר, שיאפשרו להם לשפר את כושר השתכרותם.

התנגדותה של ההסתדרות לפתיחת השוק ליבוא משרתת את האינטרסים שלה: ההסתדרות נשענת על בסיס רחב מאוד של עובדים "חלשים", המהווים חלק משמעותי מכוח העבודה בישראל, ומנצלת אותם ככלי מיקוח להגנה על המונופולים הגדולים והבזבזניים שלה: ועד חברת החשמל, ועד הנמלים, ועד רכבת ישראל וכיוצא באלה. כשההסתדרות מאגדת כמות כה גדולה של עובדים, היד האוחזת בשאלטר השביתה מאיימת יותר ומקשה על המדינה להיפטר מן המונופולים הללו העושקים את הכספים של הציבור בחוסר יעילותם. לכן, שמירה על כוחה של ההסתדרות להשבית את המשק מחייבת את עיני להחזיק כמות גדולה מאוד של עובדים "חלשים" במשק, כדי שיוכל לטעון שהוא הגיבור המציל אותם מידיהם של המעסיקים תאבי הבצע.

ההסתדרות משיגה מטרה "נעלה" זו במספר דרכים:

* במניעת היבוא, היא יוצרת מגזרים של עובדים שאינם יצרניים למשק, ומונעת מהם לרכוש מקצוע חלופי בעל פוטנציאל לקידומם הכלכלי.

* מכסי המגן שעליהם מגינה ההסתדרות בחירוף נפש, מעלים את המחירים לצרכן, ומנציחים את מצבם הכלכלי הירוד של אותם עובדים "חלשים", היות שהם אלה המוציאים אחוז ניכר מהכנסתם על צריכה של אותם מוצרי הבסיס היקרים.

* קביעת מגבלות חוקיות על המעסיקים – באמצעות איסור פיטורין, מתן קביעות, והטלת תשלומים נוספים על המעסיקים – משפרת קבוצה קטנה של ועדים הנהנים מחסינות, ולצידם יוצרת שוק של עובדי קבלן שאינם זוכים ליהנות מפריבילגיות אלה.

היום, כשהמדינה נוקטת מהלך בכיוון הנכון ומבקשת להפסיק את העיוות הזה, מתנגדים הסוציאליסטים לצעדים אלה באמתלה של שמירה על זכויות העובדים. ייתכן שהם באמת ובתמים חוששים מכך שעובדים אלה יאבדו את משרתם ולא יוכלו להתפרנס. עם זאת, אין ספק שהם חוששים הרבה יותר מכך שאותם עובדים יתעוררו ויגלו כי ההסתדרות משתמשת בהם ככלי משחק להשגת מטרותיה הפוליטיות, ולשימור כוחם של הוועדים הגדולים והמסואבים. כל זאת, על חשבון אותם עובדים שאינם סמוכים על שולחנה של ההסתדרות, וסופגים את עלויות המכסים, הפוגעים קשות ברמת חייהם ובכוח הקנייה של כספם. בינתיים, את החשבון מגישים לנו בכל ביקור במכולת וההפסד כולו שלנו.

אומנם בטווח הקצר ייתכן כי פתיחת השוק ליבוא יביא לפיטורי עובדים, ואף ייתכן כי תעשיות שלמות יימחקו לעד בישראל. אז מה?

http://www.maraah-magazine.co.il/sh...

ליה 15.04.1210:22
19. עומרי פדן, הזכיין הישראלי של מקדונלדס ממקימי שלום עכשיו בתגובה להודעה מספר 0
תגובית:

עומרי פדן, הזכיין הישראלי של מקדונלדס, למי ששכח, הוא ממקימי "שלום עכשיו". אחד השותפים לתמיכה באסון אוסלו ובמותם של אלפי יהודים.

כשיש היום נשק וטילים בידי אויבינו, יש לייחס זאת גם לטייקון השולט ב"מקדונלדס".

משפחת שטראוס, משפחת חרל"פ (יבואני מרצדס), משפחת פרופר, גיל שווייד, ארנון מוזס, כולם...כולם' שמאלנים קיצוניים וטייקונים, ששודדים את העם מצד אחד, ומצד שני מביאים עליו מוות, דם והרס ע"י עידוד פרטנרים ל"שלום".

https://rotter.net/forum/scoops1/20...

מאת עימנואל

עמנו א-ל

רשת מקדונלדס מורידה מחירים. משווה מחירים לארוחה בפריז

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...
ליה 05.05.1212:43
20. האיש שהתמודד עם הסוציאליזם, וניצח בתגובה להודעה מספר 0
לפני שבועות אחדים, נאספו בבית כנסת בלונדון, חברים, קולגות לשעבר ומעריצים, כדי להזכיר את אחד האנשים הגדולים באמת של מחצית המאה הקודמת: ארתור סלדון.

סלדון נפטר בסתיו האחרון, 48 שנים לאחר שרלף האריס, אנתוני פישר והוא עצמו הקימו את ה-IEA (המכון לענייני כלכלה - Institute of Economic Affairs), כתגובה לאקלים הסוציאליסטי ולמדיניות הרווחה ששלטו בפוליטיקה הבריטית. סלדון ולורד האריס, כמו גם הכלכלנים התיאורטיקנים, פעלו באותה התקופה, כמעט יותר מכל אדם אחר, כדי לחלץ את בריטניה מן השקיעה בכלכלתה, בתקופה של אחרי המלחמה.

הם עודדו קיומו של דיון לגבי שוק פתוח ופתרונות ליברלים לבעיות כלכליות, בדרך שלא נראתה בבריטניה מאז המאה ה-19. הם פעלו להאיר את עיניהם של הוגי דעות וממשלות ברחבי העולם לדרך בה אפשר להבטיח חופש ושגשוג, יותר מכל אדם בריטי אחר מאז אדם סמית'. אופייני ומצער שרבים - אפילו במעמד השולט האוהב לזקוף לזכותו הצלחה כזו מהותית שהמדינה הזו זוכה לה - הינם בורים בכל הנודע להישגים האדירים הללו או שהם לוקחים אותם כמובנים מאליהם.

בשנת 1957 בריטניה שקעה לקונצנזוס הקֵינסיאני של התקופה שאחרי המלחמה, עם עסקה שנרקמה, פרמננטית, בין ממשלה מתערבת ורשלנית, הנהלה חלשה ופחדנית, ואיגודים מקצועיים אגרסיביים ומניפולטיביים. ככלכלה לאומית, נשארנו במרחק רב מאחורי מדינות אותן ניצחנו במלחמה והרחק מאחורי אמריקה.

סלדון ולורד האריס פעלו, כמעט יותר מכל אדם אחר, כדי לחלץ את בריטניה מן השקיעה בכלכלתה, בתקופה של אחרי המלחמה

סלדון, האריס ופישר הביטו אל מעבר לחומות המגן של התאגידים. הם טענו, לראשונה מאז ימי השגשוג הליברליים של העולם שלפני שנת 1914, שתפקידה של המדינה בחייהם של הפרטים צריך להיות מוגבל למה שהכרחי בלבד. צמיחה תושג בצורה הטובה ביותר על ידי עידוד השקעות בענפים היצרניים בכלכלה, דבר שיחידים נוטים לעשות כאשר מאפשרים להם חופש פעולה, מאשר בענפים לא-יצרניים המועדפים על ידי המדינה כאשר היא משתמשת, למעשה משתמשת לרעה, בכספי ציבור. על הענפים היצרניים, טענו, להיות כפופים לכמה שפחות כללים, ככל שמתאפשר, בכדי לעזור למקסם את הרווחים ולעודד תחרות. חיוני לכך הוא משטר של מיסים נמוכים וכפועל יוצא - הוצאות מדינה נמוכות.

האמונה היתה קפיטליזם, הרעיון עליו כתב סלדון את ספרו המפורסם בשנת 1990, ואשר היה מושא למתקפה מתמשכת, במרבית המאה ה-20.

משנתו של סלדון פותחת באמירה הבלתי מתנצלת והאופיינית: "לא צריך להגן על הקפיטליזם אלא לחגוג אותו. הצלחתו ביצירת תנאי מחיה גבוהים ומתפתחים להמונים מבלי להקריב חירות אישית מדברת בעד עצמה. רק החירש לא ישמע והעיוור לא יראה".

ניתן אפילו לומר כי סלדון אמר את דברו באנדר-סטייטמנט. לא רק שהקפיטליזם העלה את תנאי המחיה מבלי הקרבת החופש האישי, הוא אף הבטיח אותם. אין שום קשר בין קפיטליזם והדימוי של עובדים מדוכאים המשועבדים למנהלים גדולים, והמנוצלים על ידם. שווקים, שהינם ה"מִקדשים" לעקרונות אלה, מפגישים רוכשים ומוכרים של סחורה ועבודה, ומאפשרים להם חופש להפעיל את רצונם מה כן ומה לא, לקנות ולמכור.

אם הנקודה עדיין איננה ברורה, אז תחשבו על הדרך בה פועלת המערכת האלטרנטיבית: מניעת הזכות לקנות, להיות בעליו של רכוש פרטי, עבודה הקשורה באדיקות למדינה, ומדינה אשר מתיימרת לדעת את תפקידו את היחיד ומשפחתו ולפני הכל, הגבולות הסגורים של מדינות כדוגמת אלו החוסמים כניסתם של כוחות החופש פנימה ומונעים מהאנשים המשועבדים באמת מלצאת החוצה. ייתכן כי דיוויד קמרון אשר החליט לפני 10 ימים לקטלג את כל סיומות ה"יזם" למיניהם (בהתייחסות ספציפית לקפיטליזם וקומוניזם) כקיצוניים באותה מידה, מבין כעת כמה הוא היה טיפשי ופוגע.

בפתח ספרו, ציטט סלדון את מורו הרוחני וחברו פרידריך פון האייק : "אם נשאל מהו הדבר שאנשים חייבים יותר מכל לפרקטיקות המוסריות של אלו הנקראים קפיטליסטים התשובה תהא: את עצם חייהם..., "

סלדון נולד ב-1916 למשפחה יהודית ענייה במזרח לונדון. הוא היה ליברל כל חייו, כהמשך ישיר לג'והן ברייט, ולגלאדסטון. הליברלים-דמוקטים הנאו-סוציאליסטים גרמו לו ייאוש, ואין ספק שהיה רואה בתחרות מצידם, על המנהיגות, הזדמנות נדירה להחזיר למפלגתו את אופייה הכלכלי-ליברלי האטאביסטי, אשר נעלם.

הוא נטש את פעילותו האקטיבית במפלגה רק כאשר הקים את ה-IEA – אשר בשל היותו מוסד צדקה, היה עליו להיות מנותק מהפוליטיקה. משנתו הכלכלית לא היתה אפוא הצהרה הנאמרת מִמָרום (a de haut en bas) על ידי אדם עטוף בשפע ורווחה, הבטוח כי הוא יודע מה ייטיב עם אלה שהינם פחות ברי מזל ממנו. היא היתה מבוססת על הבנה אישית, עמוקה, שהדרך היחידה, בסופו של דבר, שבה אנשים משגשגים ומתפתחים היא כאשר מעודדים אותם לפתח את כישרונותיהם ויכולותיהם בעודם חופשיים מידיה הכובלות של מדיניות הרווחה.

ברוח זו, ובפתח ספרו, סלדון ציטט את מורו הרוחני וחברו פרידריך פון האייק: "אם נשאל מהו הדבר שאנשים חייבים יותר מכל לפרקטיקות המוסריות של אלו הנקראים קפיטליסטים התשובה תהא: את עצם חייהם..., רוב הפרולטריון המערבי, ורוב המיליונים של העולם המערבי, חייבם את קיומם להזדמנויות שמדינות מפותחות יצרו בשבילם. מדינות קומוניסטיות כגון רוסיה היו רעבות היום אלמלא הוחזקו אוכלוסיותיהם חיים בידי העולם המערבי".

כשסלדון וחבריו אמרו זאת בשנת 1957 הם לא רק היו היחידים שדגלו בפילוסופיה שכזו בבריטניה - הם היו די בודדים בכך בעולם כולו. מילטון פרידמן עדיין לא הגיח באופק. האייק, בעוד שהוערך מאוד ע"י החוג הליברלי-כלכלי, הגלה עצמו, מרצונו, מן הזרם המרכזי של תחומו.

האויב של האמונה הסלדונית היה תמיד החשיבה המוטעית או סנטימנטליות

בבריטניה רק פוליטיקאי רציני אחד – שר האוצר, אנוך פאוול – חלק הלך מחשבה זה. פאוול לימד עצמו תיאוריה כלכלית ע"י חזרה לאדם סמית', הייאק ועל ידי יישום ההיגיון הפשוט. לא היה זה מקרי שהוא התפטר מתפקידו כשר האוצר חודשים לאחר שה-IEA הוקם בנימוק, שנחשב אז משונה, שהגדלת היצע הכסף, כפי שראש הממשלה הארולד מקמילן ביקש לעשות, תגרום לאינפלציה.

פאוול החייה את הדוקטרינה הליברלית הישנה על פיה כל השחתה של המטבע נגרמה על ידי הממשלה, מכיוון שהאוצר שלט בסופו של דבר באספקת הכסף. עוד מימים שלפני קיינס, אף פוליטיקאי לא רצה להודות בכך, ופאוול הוחרם אינטלקטואלית מכיוון שעשה זאת; אולם לא ע"י סלדון והאריס, כמובן, אשר אימצו אותו אל ליבם. במשך שנות ה-60 של המאה ה-20 בעוד פואוול התרחק מהמפלגה השמרנית הם גם טיפחו את קית' ג'וזף, אשר הביא עימו לווסטמינסטר את רעיונותיהם ואת רעיונותיו של פאוול.

הוא פיתח אותם לא רק כביקורת על שליטתה של המדינה על המיסוי וההוצאות אלא, כתוצאה לוגית מכך, למגבלות על גודלה ופעולותיה, ועודד, במקום זאת, צמיחה מתוך אחריות אישית ועצמאות כלכלי. כך שסלדון הינו אחד מאותם אלה אשר השפיעו הכי הרבה על מה שהפך להיות ידוע כמהפכת תאצ'ר, ובכך עזר להפוך את בריטניה והעולם למודרניים יותר – ואני משתמש במילה זו ברצינות ולא כלאחר יד.

עדיין נותרו התפרצויות ביחס לקונספט המדומה, המכונה "כשל שוק", או מחאות הטוענות שהמדינה יודעת מה הכי טוב. אך אלה רק כִּחְכּוחים טרגיים מסוג אלה שהובסו. סלדון ניצח.

האויב של האמונה הסלדונית היה תמיד החשיבה המוטעית או סנטימנטליות. הארולד מקמילן נקט מדיניות פופוליסטית כשהתעקש להגדיל את ההוצאה הציבורית בסכום (שנראה יום טריביאלי) של עוד 50₤ מליון מכספי הציבור. התוצאות האינפלציוניות של הוצאה זו לא היו רלוונטיות מבחינתו. כל מה שראה לנגד עיניו היה הצורך שלו להתמודד בבחירות, בתוך מספר שנים, והוא לא רצה לחזור בו מקצבאות רווחה מסוימות ולגרום לאי נחת בקרב אלה שאותם ראה כמעמדות נמוכים יותר.

טד הית' היה בדעה דומה בקנה מידה גדול יותר, והוא המיט אסון כלכלי בשנת 1974. ב-1997, עם עלייתו של ראש ממשלה מטעם הלייבור אשר הודיע בפומבי על דבקותו ביעדים קשיחים להיקף ההיצע הכספי, ואשר מיהר להבטיח שלא להעלות מסים – מה שסלדון כינה "הקפיטליזם הבלתי נמנע" ניצח.

כעת, כשכלכלות ענק כגון סין והודו לומדות את הלקח הסלדוני, יכולתן לבחור לעצמן מנות, א'לה-כארט, מתוך התפריט של הקפיטליזם, הולכות ונעשות מוגבלות יותר.

עדיין נותרו התפרצויות ביחס לקונספט המדומה, המכונה "כשל שוק", ומחאות הטוענות כי מדיניות רווחה משחררת את האנשים מעוני ולא כולאת אותם בתוכה, או שהמדינה בהכרח יודעת מה הכי טוב. אך אלו רק כחכוחים טרגיים מסוג אלה שהובסו. סלדון ניצח.

קישורית למקור:

http://www.telegraph.co.uk/opinion/...

המקור: דיילי טלגרף, 11 בינואר 2006

תרגום: קרן נייזר

http://www.kivunim.org.il/article.a...

* הערה:

ב-1968, המדינאי הבריטי אנוך פאוול נשא את נאום "נחלי הדם" המפורסם שלו, שבו הזהיר כי בהתירה הגירת-יתר, הממלכה המאוחדת "בונה לעצמה מדורת שריפת גופות" (מילים אלה קטעו קריירה שנראתה מבטיחה עד אז).

במאמר: המסגדים מתקרבים לאירופה / דניאל פייפס

http://he.danielpipes.org/article/1...
ליה 05.05.1213:08
21. האם יש צורך באיגודי עובדים / ג'ון גודמן בתגובה להודעה מספר 0
ההגיון הכלכלי של איגודי העובדים הוא פשוט.

כמו בגילדות של ימי הביניים, מטרתו של ארגון עובדים היא להחזיק במונופול על אספקת עובדים לשוק.

באמצעות הכוח הזה, מגביל הארגון את אספקת העובדים ומבטיח לחבריו שכר גבוה מהממוצע.

מדוע איגודי עובדים מבקשים העלאות שכר והטבות אפילו במחיר חוסר תעסוקה של עובדים אחרים? משום שכל המונופולים מבקשים בסופו של דבר להקטין את התוצרת (עובדים במקרה שלנו) ולהעלות את המחירים.

נהוג לחשוב שיש הכרח בארגוני עובדים כדי לאזן את כוחם העדיף של המעסיקים. אך זה היגיון כלכלי מעוות.

האם נדרשת התארגנות של קונים כדי להתמקח עם רשת וול-מארט למשל? בוודאי שלא. המחירים בוול-מארט נמוכים לא בגלל התמקחות, אלא משום שיש לרשת מתחרים.

בצורה דומה, במשק משגשג תחרות בין מעבידים על העסקת עובדים היא המעלה את שכרם.

נהוג גם לחשוב שיש צורך בארגוני עובדים כדי להעלות אנשים מעל קו העוני. אך זה היגיון כלכלי מעוות עוד יותר.

ארגוני עובדים חזקים מסוגלים להבטיח שכר מעל הממוצע רק אם עובדים אחרים, שאינם מאוגדים או שמאוגדים בארגונים חלשים, נשארים מחוץ למשחק.

בנוסף, בדיוק כמו בגילדות של ימי הביניים, הרוב הברור של העובדים המאוגדים משתכרים משכורות מעל הממוצע.

הם נמצאים בעשירונים העליונים מבחינת התפלגות השכר, לא בעשירונים התחתונים (ראה מקרה עובדי מקורות, חברת החשמל והבנקים אצלנו – העורך).

ומי הם אלה שנותרים מחוץ לאיגוד?

בחינה היסטורית מראה כי בארה"ב מדובר בשחורים, בנשים ובמיעוטים אחרים.

או שנמנעת מהם ההצטרפות לאיגוד או שהם האחרונים לקבל עבודה במסגרת האיגוד.

אפליה על רקע גזעי ומיני (ופרוטקציה) באיגודי עובדים היא קשה ושכיחה הרבה יותר מאשר אצל מעסיקים. אך משום מה, מעולם לא שמענו על תביעה אזרחית נגד איגודי עובדים בעניין זה.

מדוע כל כך הרבה אנשים תומכים באיגודי עובדים?

משום שהם אינם מבינים דבר בכלכלה.

השאלה המתמיהה יותר היא מדוע כל כך הרבה כלכלנים תומכים באיגודי עובדים?

איני מצליח לחשוב על שום טיעון כלכלי שצריך לגרום לממשלות לעודד, או אף להסכים, ליצירתם של מונופולים שרירותיים בתחום התעסוקה, בייחוד מכיוון שבסופו של דבר המונופולים האלה מזיקים לא רק למשק אלא גם, ובעיקר, לעובדים מוחלשים פוליטית.

המקור: Health Policy Blog

http://www.kivunim.org.il/article.a...
ליה 22.07.1215:56
22. אבירי ה''צדק החברתי'' רוצים הרבה הרבה פריירים. הם רוצים את כולנו - משה סילמן בתגובה להודעה מספר 0
משה סילמן הוא קרבן של מערכת הגבייה האימתנית של מפלצת הצדק החברתי - הביטוח הלאומי, שהפך חוב בן 5000 ש"ח בשנת 2003 לחוב בן 6 ספרות בשנת 2010.

משה סילמן שנטל את נפשו במו ידיו לא היה שכיר.

מערכת השוד והגבייה של הביטוח הלאומי לא גובה כסף משכירים, אלא רק מעצמאים קטנים שאין ביכולתם לממן עורך דין צמוד.

משה סילמן לא היה מובטל, לא היה חד הורית, לא היה בטלן, לא היה נכה.

משה סילמן היה עצמאי קטן, כמו מאות אלפי עצמאים קטנים, שרברבים, בנאים, קבלנים, שיפוצניקים, בעלי מקצועות חפשים, מסגרים וגננים.

וכמו כל אותם מאות אלפי עצמאים קטנים הוא שילם מיסים וכספי ביטוח לאומי כדי לפרנס מאות אלפי פרזיטים כדוגמת דפני ליף וחבריה שרוצים בתים ברוטשילד, ארוחות חינם בגן העיר, וגני ילדים חינם מגיל שלוש בשינקין.

מאות אלפי עצמאים קטנים נתונים בצבת גבייה אימתנית ומפיונרית כדי לפרנס את החד הוריות, המובטלים, החותמים על "כאילו אבטלה" והולכים אחר כך לעסקיהם.

וכשמשה סילמן לא שילם פעם אחת את חובו, הסתערו עליו אבירי ה"צדק החברתי" ומחוב של חמשת אלפים שקלים הפכו את חובו לחוב בן 6 ספרות, עד שאיבד את הרצון לחיות ושלח ידו בנפשו.

ולאנשי הצדק החברתי, לאנשי הקרן החדשה זה לא מספיק, הם רוצים את כולנו -משה סילמנים.

שנעבוד ונעבוד עד כלות נשמותינו, שיגבו מאיתנו את לשדנו, רק שנשלם להם שיוכלו לקנות בתים ברוטשילד בכספינו, כספים שאנחנו העצמאים הקטנים והעוסקים הזעירים הרווחנו בזיעת אפנו...

וחס וחלילה שלא נשלם ביטוח לאומי. הם ימררו לנו את החיים, עד שנמאס בהם.

אפילו מותו של משה סילמן הוא חומר בעירה לתעמולת הכזב והצביעות של הקרן החדשה לישראל. פתאום הפך להיות סלבריטי אחרי מותו...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...


ליה 22.09.1208:35
23. אולפן שישי: יחימוביץ ההמומה, תוקפת את שטרסלר שהביך אותה בשידור בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 22.09.12 בשעה 09:04 בברכה, ליה

אולפן שישי ערוץ 2

שטרסלר: יחימוביץ תומכת בועדים החזקים. עפ"י יחימוביץ המלגזן בנמל שמרוויח כדברי שטרסלר 50.000 ש"ח, הוא מסכן!

צפו:

http://www.youtube.com/watch?v=Ful0...



https://rotter.net/forum/scoops1/22...

תגוביות:

1.מה יהיה, היא תתקוף כל מראיין במקום לענות על שאלות קשות?

2.אחרי שצפיתי בסרטון מספר פעמים הגעתי למסקנה, חסר לנו וזאת תהיה ראש ממשלה.

3.הגיע לידי סרטון מן העתיד: שלי יחימוביץ מסבירה לוועדת השופט גרוניס (ועדת החקירה שהוקמה כזכור ב- 2014 לחקר המלחמה בה הובסה ישראל בידי איראן וחיזבאללה, הותקפה באלפי טילים על תל אביב, סבלה עשרות אלפי הרוגים ופצועים, המשק נהרס, ואולצה במועה"ב של האו"ם לקבל תנאי כניעה משפילים, תחת מטרייה גרעינית איראנית, מלחמה שפרצה כזכור אחרי שסיור חיילים ישראלי חצה בטעות את הגבול ללבנון לעומק של 42 ס"מ).

רוה"מ יחימוביץ שלי מסבירה לשופט גרוניס, יו"ר הועדה ונשיא בית המשפט העליון, מה שגרם להחלטתה לא לתקוף באיראן:

כולם טועים ורק אני צודקת (קטע מפורסם מתוך שתיקת הצופרים - מצגת על גולדה מאיר אחרי המלחמה)

http://www.youtube.com/watch?v=iZXq...

(אה...רק תחליפו את השם של גולדה בשלי - קיבלתם בדיוק אותו דבר).

זאת אזהרה לאמהות השכולות של העתיד: אין פתרונות קסם, ומעמד האישה יכול לחכות.

שלי יחימוביץ לא יכולה להיות ראש ממשלה מהסיבה הפשוטה שהיא מעולם לא ניהלה או הקימה או פיקדה על כלום.

היא אישה של מילים.

וראש ממשלה הוא אדם של החלטות. קבלת החלטות במצבי אי ודאות וקיצון.

שום דבר בחיים של יחימוביץ לא הכין אותה לזה, והיא כבר אמרה שבהחלטות בטחוניות, מדיניות וכו' יש לה מבחר יועצים.

אוי לנו מאותם יועצים.

ראינו איך ראש המוסד תיפקד אחרי שקיבל ידיעה על מלחמה - חזר לישון.

וראש אמ"ן? טמן ראשו בחול.

ואלוף פיקוד הדרום? במקום להיות בדרום, בסיני, בשטח, עם חייליו, היה במלון בתל אביב כשהראש שלו בתוך חיילות.

ושר הבטחון? היה עסוק עם חיילות אחרות ועם גניבת עתיקות.

אלו היועצים שיהיו לשלי יחימוביץ. זה החומר שמסתובב פה.
וכו' וכד'.

אסור לסמוך על יועצים.

ראש ממשלה שאין לו שיקול דעת עצמאי משלו/ה - אסור שיהיה בתפקיד.

ראש ממשלה שלא יכול/ה ולא יודע/ת ולא מסוגל/ת להכריע בין עמדות סותרות של ראשי המוסדות הממלכתיים - אמ"ן, מוסד, צה"ל, מל"ל, וכו'- ולאזן בין השיקולים השונים וכו'- לא מתאימ/ה לתפקידה.

זה הלקח האמיתי של מלחמת יום הכיפורים.

4.במקום להגיב לנושא היא בחרה להתעסק במשכורתו של האיש. לכולנו ברור שמה שמתרחש בחברת החשמל או בנמלים או ברשות שדות התעופה עם הועדים הגדולים והחזקים זו קטסטרופה, והיא הסוציאליסטית שמנסה להיות פופוליסטית, חושבת שנקנה את בליל השטויות שלה. ממתי היא מבינה בכלכלה? אגב, שימו לב לקטע בו שטרסלר מדבר עליה בתחילת הוידאו. היא מרוב לחץ ממצמצת כמו פלורסנט בזמן הדלקה.

5.בקיצור שלי יחימוביץ הולכת על הוועדים הגדולים על מנת להיבחר לרה''מ.

6.זה בכלל לא משנה כמה שטרסלר מרויח. הוא לא פוליטיקאי והוא גם לא רץ לראשות הממשלה. יחימוביץ' תקפה את שטרסלר אישית כי לא היתה לה תשובה לדבריו.


ליה 23.09.1220:26
24. יחימוביץ הצבועה תקפה את שטרסלר למרות שהרוויחה פי 9 מעובדים זוטרים בתגובה להודעה מספר 0
יחימוביץ: בערוץ 2 הרווחתי 54,000 ש"ח לחודש

התקפה חריפה נגד יחימוביץ שהודתה שהרוויחה פי 9 מעובדים זוטרים, לאחר שתקפה את נחמיה שטרסלר על משכורתו השמנה. תגובת יחימוביץ: מה אני יכולה לעשות? זה מה ששילמו לי...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...


ליה 18.10.1212:36
25. העובדות מדברות בעד עצמן: ישראל מדינה שוויונית יותר משבדיה בתגובה להודעה מספר 0
בשבוע שעבר התפרסמו נתוני סקר ההוצאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והתברר - שומו שמיים - כי החמישונים העליונים, מוציאים יותר כסף מאשר התחתונים.

למעשה השוואה בינלאומית קצרה מלמדת כי מצב השוויון לא גרוע כלל, למעשה, נראה כי הפערים בישראל נמוכים יותר מאשר באלו של גן העדן הסקנדינבי שמתקני החברה שלנו נושאים אליה עיניים.

הסיבה שאנו לא מכירים בשוויון היחסי ממנו אנו נהנים היא כי אנו מסתכלים בנתון הלא נכון. (כתב רותם סלע)

על פי סקר ההוצאות ל-2011 הפער בין החמישון העליון לזה התחתון עומד על פי 2.5 - בעוד 20% העליונים בסולם ההכנסה הישראלי מוציאים 20,865 ₪ בחודש, הרי שבחמישון התחתון ההוצאה עומדת על 8,484 ₪. הפער הזה עשוי להיראות גבוה, אלא שלמעשה הוא קטן יותר מהפער בשוודיה שסקר ההוצאות שלה מלמד כי הפערים בין החמישונים בשני הקצוות מגיעים לפי 3.1 - כ-11,342 דולר בחודש לחמישון העליון אל מול 3,642 דולר לחמישון התחתון.

השוואה של הנתונים העדכניים ביותר שבידינו בפינלנד, בנורווגיה ובדנמרק (לא בכולן נערכים סקרי משקי בית מדי שנה) מעלה כי הפערים וההתפלגות בין החמישונים לפי הוצאות זהים לאלו שבישראל.

במציאות כזו, בה הפערים ברמת ההוצאות בין החמישון העליון והתחתון זהים או קטנים מאלו של מדינות סקנדינביה, המוצגות לעתים קרובות כדגם שאליו עלינו לחתור, עולה השאלה:

מה גורם לרעש, להמולה ובעיקר לפרסומים המציגים שנה אחרי שנה את ישראל כאחת מהמדינות הפחות שוויוניות בעולם? מה קורה פה?

התשובה היא ההתמקדות המוטעית בסקר הכנסות מפוקפק במקום בסקר ההוצאות המדויק יותר. בעוד פערי ההוצאות אצלנו עומדים כאמור על פי 2.5 בלבד, הרי שפער ההכנסות בין החמישון העליון לתחתון הוא פי 5.8, ובמספרים: החמישון התחתון מכניס לכיסו 4,900 ₪ בממוצע לחודש, אך מוציא 73 אחוז יותר מהכנסתו. כיוון שלבנקים בישראל אין יצר התאבדות מפותח הגורם להם לממן את הפער, הזה, הרי שההסבר לפער נעוץ במקום אחר.

הפער העצום בין הכנסות להוצאות נובע מכך שהחמישון התחתון בישראל המורכב ברובו מערבים וחרדים, נמנע בחלקו הגדול מדיווח על הכנסות ועובד ב'שחור'.

נסו לדמיין את המצב: על דלתכם מקיש סוקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ותובע מכם לדווח על כל הכנסותיכם. מצד אחד סירוב לשתף פעולה משמעו עבירה על החוק. מן העבר השני, ייתכן מאוד כי אותו משק בית תלוי בקצבאות להם הוא זוכה בשל אישור "אובדן כושר עבודה" של אב הבית ו/או דיווח לקוי על מצבת נכסים ומצב סוציו-אקונומי. הפתרון אותו הייתם מוצאים, מתוך דאגה לאפיק הפרנסה הקצבתי היה עשוי להיות פשוט מאוד לשקר.

אלא שהשקרים של החמישון התחתון, לא רק מעבירים במרמה כספים לקבוצות אוכלוסיה עצומות, אלא גם הופכים את תוצאות סקר ההוצאות לאבסורד, ומוציאים את דיבתה של ישראל בעולם.

כדי ללמוד על מצבה האמיתי של החברה הישראלית יש להתמקד בסקר ההוצאות, המודד את ההוצאות האמיתיות המרכיבות בסופו של דבר את המלבוש, המזון וקורת הגג מהם נהנים האזרחים, ולא את ההכנסות הפיקטיביות. מי יודע, אולי אפילו נגלה שאנחנו לא כל כך גרועים.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...


ליה 28.04.1307:43
26. לפיד ידרוש לאסור השבתת נמלי התעופה והים? בתגובה להודעה מספר 0
לפי דיווח ב"לילה כלכלי" בערוץ 10, חוק ההסדרים החדש יכלול סעיף שיאסור גם שביתה בחברת החשמל. כדי לפתור סכסוכים ייאלצו המבקשים לעבור בוררות, מלבד במקרים כמו הלנת שכר.

ניסיון לצמצם את כוחם של ועדי העובדים: שר האוצר, יאיר לפיד, צפוי להכניס לחוק ההסדרים איסור על השבתת נמלי הים, נמל התעופה בן גוריון וחברת החשמל, כך דווח אמש (חמישי) בתכנית "לילה כלכלי" בערוץ 10. הסעיף שהוכנס לחוברת השלישית של חוק ההסדרים יקשה על השבתה של המקומות הללו, המכונים לפי חוק "שירותים חיוניים".

לפי הדיווח בערוץ 10, כדי להגיע לפתרון סכסוכים באותם גופים, ייאלצו המבקשים לשבות לעבור להליך שנקרא "בוררות חובה", במסגרתו שופט או עורך דין בכיר ידון בתביעות שכרם. לבורר תהיה אפשרות להחליט אם לאנשי ההסתדרות מגיעה תוספת שכר או לא. עם זאת, במקרים של הלנת שכר או חוסר טיפול מתמשך בעובדים, יורשו העובדים לשבות.

כוחו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שמשתמש בנשק השביתה הכללית ושיתוק הנמלים כדי לקדם גם מאבקים אחרים במשק, דוגמת מאבק עובדי הקבלן, צפוי להיחלש בצורה בלתי מבוטלת אם החוק יעבור.

ביום שני האחרון לאחר יומיים של שיבושים בטיסות בעקבות רפורמת השמיים הפתוחים, הושג הסכם בין משרד האוצר לחברות התעופה הישראליות, אל-על, ישראייר וארקיע. מהסתדרות העובדים נמסר כי האוצר הסכים לממן 97.5% מהוצאות הביטחון של חברות התעופה, צעד שיאפשר לחברות לקבל תנאי תחרות הוגנים בענף התחבורה. "חבל שנדרשו יומיים של שביתה ופגיעה במאות אלפי אזרחים כדי להגיע לסיכום שניתן היה לקבל כבר ביום שישי", נמסר מההסתדרות.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אמר לאחר חתימת ההסכם כי "בסופו של המשבר, הממשלה התעשתה והבינה שדרישת העובדים לאפשר לחברות לשרוד ולקבל תנאי תחרות הוגנים מהווה אינטרס לאומי. חבל שנדרשנו להגיע לשביתה ולהפגנות והכנסה של אלפי משפחות לחרדה כדי להגיע לסיכום שיכולנו להגיע אליו במשא ומתן ענייני".

חוק ההסדרים: לימודי ליבה וקידום הפרטות

משרד האוצר הניח ביום שלישי האחרון טיוטה ראשונה של חוק ההסדרים לשנים 2013- 2014, וטביעות אצבעותיו של שר האוצר החדש ניכרות בה היטב. בין הסעיפים המוצעים: על שני בני הזוג לעבוד כדי לקבל הנחה בארנונה, לימודי ליבה כתנאי לתקצוב מוסדות חינוך, העלאת הגבייה ממסים וקידום הפרטות. עם זאת, יישום חוק הדיור הציבורי, שמופיע דרך קבע בחוק ההסדרים, נעדר מהטיוטה שהופצה, ולא ברור אם יצורף לחוק בהמשך. העלאת גיל הפנסיה לא מופיעה אף היא, אך לא מן הנמנע שתצורף בגרסה מתקדמת יותר של החוק.

חוק ההסדרים הוא קובץ של עשרות חוקים שונים המכילים רפורמות תקציביות ומבניות במשק, העוברות יחד כחוק אחד, במקביל להעברת התקציב. ברמה הרעיונית, מטרת החוק הייתה לאפשר העברת רפורמות הכרחיות הדרושות ליישום התקציב. עם זאת, במהלך השנים הלך החוק ותפח, ונוספו לו אלפי סעיפים שאינם רלוונטיים כלל לעניין תקציב המדינה. הטיוטה שהגיש לפיד הפעם נחשבת "רזה" והכרחית באופן יחסי, ואם לא יתווספו לה סעיפים נוספים בטרם תאושר בכנסת, ייחשב הדבר להפתעה של ממש.

http://news.walla.co.il/?w=/2686/26...

תגוביות:

1.מדינת ישראל נמצאת כבת ערובה משנת 48. מספיק עם זה!

2.רעיון השביתה הוא ישן ופס מהעולם - יש דרכים אחרות.

3.לפיד - תמשיך עם רשות השידור. הגוף הכי מושחת שיש. גנבים.

4.מצפים שתרוצץ את הועדים. לפזר אותם. הם חושבים שהחברות שלהם ואנו עובדים אצלם, רק שכחו שזה להיפך.

5.קדימה לעבודה לפיד. אל תרחם.

6.צריך לחייב את הועד בנזקים שגרמה השביתה.

7.בארה"ב אסור לאף איגוד של חברה ממשלתית לשבות. מה תגידו על זה?

8.בהסתדרות לא עוסקים בהגנה על זכויות העובדים אלא בסחיטה וניפוח אותן הזכויות עוד ועוד.


WB 04.05.1310:16
27. זו השופטת שיצרה את החזירות הריכוזיות ועושק האזרח! בתגובה להודעה מספר 0
עלות ייצור המזון בישראל זולה מארה"ב ומאירופה. בישראל עלות שכר העבודה מחצית ממדינות אלו כמו כן בישראל מחיר החשמל זול יותר . מאזני חברות המזון בישראל מראות רווחים בדומה לעולם . אך בישראל מחירי המזון לצרכן פי שניים עד שלוש מאירופה וארה"ב בהתאמה. אזי ברור שחלק ניכר מהרווח נשאר בחו"ל ככספי תיווך והעברה לחברות על ייבוא וחברות משמשות כמקלטי מס. שוק המזון בישראל למעלה מ-60 מיליארד מה שאומר שלפחות 20 מיליארד ₪ כל שנה מועלמים ממס הכנסה בשיטות אלו ונשארים בחו"ל.
ככה חיסלו את פיקנטי והמערכת המשפטית שיתפה פעולה עם הקרטל כשפיקנטי ייצרו מוצרים זולים יותר ומכרו לציבור בזול יצרה חברת אסם קרטל של יצרנים פושעים ופשוט חיסלה את פיקנטי באמצעות "קרטל".ובהפעלת השופטת ורדה אלשיך VARDA ALSHECH נגד פיקנטי.אחר כך המחירים בשוק המזון דאו לשחקים. מה שיותר גרוע שהממונה על ההגבלים העסקיים אז דר' דוד תדמור ייצג קודם את דן פרופר-אסם, עצם את עיניו לפעולות החיסול, וקשר האליטות המשפטיות והעסקיות הגנו על זה. אחר כך מתפלאים שיש ריכוזיות ושהמחירים עולים. כעת בעלה מונה למנהל בחברת אסם בגיל 77 וכן בקואופ הרבוע הכחול . אלשיך אפשרה בדרך זו לאסם להרוויח מיליארדים, לכן :
"חובה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את הטענות על חלקה של ורדה אלשיך VARDA ALSHECH בריכוזיות בשוק המזון ובדאית מחירי המזון כמו כן את ניגוד העניינים של אלשיך בתיק פיקנטי ובתיק קלאבמרקט כאשר בראשון נטען שיש לה קשר לחברת אסם ולאחרונה נודע שבעלה החל לכהן כדירקטור באסם והחמור הסתרת קשריה, בעלה יוסף מכהן במספר רב של חברות ובין היתר גם בנכסים והשקעות בע"מ ברשת הרבוע הכחול שגם הם מרוויחים מחיסול שתי החברות קלאב מרקט ופיקנטי ובשני המקרים חובה היה על השופטת ורדה אלשיך להודיע לצדדים ולפסול את עצמה אך היא בחרה להסתיר. חקירה קצרה לסיבות ריכוזיות המזון ולמחירים הגבוהים בארץ תוביל למסקנה הברורה שהשופטת ורדה אלשיך אשמה בכשל שוק זה במזיד ,פעם אחת כשחיסלה את חברת פיקנטי ,בשרות חברת אסם ופעם שנייה בחיסול קלאב-מרקט וספקיה הקטנים, פעולות אלו ששרתו את חברת אסם. ופעולותיה ההרסניות הועילו לרוחי חברת אסם במיליארדי שקלים מאז ההחלטות.. לא צריך להיות משפטן ו/או כלכלן דגול מספיק מוח בריא להבין שהגברת ורדה אלשיך פועלת בניגוד ליסודות החוק ומסכנת את חוסן הציבור כאשר בפועל היא גורמת לריכוזיות מטורפת המעלה את מחירי המזון למשפחה ב2000 ₪ בקרוב לחודש, בהשוואה למדינות בעולם. כמו כן היא מסכנת את חסכונות הציבור ע"י אישור תספורות באג"ח כאשר היא באמצעות היחצ"ן משה תאומים יוצרים מצגים כוזבים כאילו היא שומרת על המשקיע הקטן בעוד היא פוגעת בחסכונות הציבור מחד וגורמת להפקרות מחירים .לאחרונה בעלה בן ה-77 מונה לדירקטור בחברת אסם."ורדה אלשיך VARDA ALSHECH
http://www.youtube.com/watch?v=YQCt...
ורדה אלשיך VARDA ALSHECH
ורדה אלשיך VARDA ALSHECH

ורדה אלשיך VARDA ALSHECH
ליה 08.06.1316:01
28. כך הפך קואופרטיב התחבורה הגדול בישראל ללשכת העבודה של בכירי האוצר בתגובה להודעה מספר 0
בוגרי אגף התקציבים "נוחתים" ב-20 השנים האחרונות בעמדות ניהול בכירות באגד, שמגלגלת מיליארדים בלי שקיפות ■‎‏ ומי אחראי על הסכמי הסובסידיות עם אגד? בדיוק, האוצר ■

ארבעה סיפורים באמתחתנו לסוף השבוע, אחד גדול ושלושה קטנים. לכאורה, אין ממש קשר ביניהם אבל יש בכל זאת חוט מקשר ונגיע אליו לקראת סוף המאמר.

מחובריזם וחבריזם, גרסת אגד ואגף התקציבים

מה אתם יודעים על אגד, תאגיד התחבורה הגדול בישראל?

כנראה לא הרבה. לבד מהסמל, אוטובוסים ירקרקים, אגד הוא קופסא די שחורה.

מדובר בישות משפטית ארכאית, קואופרטיב, שיש לו כ-2,000 חברים והוא מתנהל הרחק מאוד מהעין הציבורית, על אף שהוא מגלגל כמה מיליארדי שקלים בשנה, מחזיק כמה חברות בנות בתחומי תחבורה מגוונים, גם בחו"ל ומעסיק כ-7,000 עובדים (ראו תרשים).

אין שקיפות, אין שום מידע פיננסי גלוי, אבל יש חיכוך גדול מאוד עם המדינה. מדי כמה שנים עורך משרד האוצר הסכם עם אגד על היקף הסובסידיות שמגיעות מדי שנה למאות מיליוני שקלים. הכסף, אם כן, גדול, המידע לא קיים, והחיכוך לא מסתיים רק בסובסידיות. איפה שיש כסף גדול, יש הרי גם ג'ובים גדולים מאוד. ותראו מי זוכה בהם...

גל הרשקוביץ, הממונה על התקציבים הפורש, הגיע לתפקיד באמצע 2011 אחרי ששימש כמה שנים כמנכ"ל חברת אגד אירופה מקבוצת אגד (מ-2006). הרשקוביץ סגר מעגל, לאחר ששימש בין 1996 ל-2002 כרכז בריאות באגף התקציבים ועם פרישתו ועד לתפקידו באגד שימש כסמנכ"ל הכספים ומנכ"ל בפועל של חברת הגיחון, תאגיד המים והביוב של ירושלים. הרשקוביץ הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים. את הרשקוביץ באגד אירופה החליף אפי ארבל, לשעבר סמנכ"ל בשתי חברות ממשלתיות, נמל אשדוד ועשות אשקלון. ארבל, ראו זה פלא, הוא בוגר האוניברסיטה העברית ובוגר אגף התקציבים באוצר ושימש כ... ראש תחום הבריאות באגף.

חיים פלץ משמש כיום כמנהל הכספים של אגד. פלץ הוא בוגר האוניברסיטה העברית, יוצא משרד האוצר, שירת את המדינה במשך כ-14 שנה והגיע לתפקיד הרם של... סגן הממונה על התקציבים באוצר. בשנת 2000 החליט קצת לעשות לביתו, כמו שנהוג לומר. הוא שימש כסמנכ"ל הכספים של חברת ממן, המפעילה את מסוף המטענים בנתב"ג ונותנת שירותי קרקע ולוגיסטיקה בשדות תעופה, עבר לשמש תקופה קצרה כמנכ"ל מועצת הצמחים (ממן מעניקה, בין היתר, שירותים לוגיסטיים ליצואנים חקלאיים) עד שנחת בסביבות 2007 בכיסא מנהל הכספים של אגד. ממן, המעסיק הקודם של פלץ, נמצאת בשליטת קבוצת תעבורה של משפחת לבנת, ששותפה, ראו זה פלא, בחברת "אגד תעבורה" יחד עם אגד.

חיים פלץ החליף בתפקיד מנהל הכספים של אגד את עופר לינצ'בסקי, אף הוא, איך לא, בוגר אגף התקציבים באוצר ובוגר האוניברסיטה העברית, שהתקדם שם עד לתפקיד בכיר, האחראי, בין היתר, על תחום התחבורה, כלומר גם על אגד. לינצ'בסקי פרש מהאוצר ב-2001 ומצא את עצמו בהמשך כמנכ"ל אגד החזקות ומנהל הכספים של אגד עד סוף 2006. אחרי הסטאז' שלו באגד בילה לינצ'בסקי שנתיים כמנכ"ל הרכבת (לא קדנציה נעימה במיוחד: תאונה קטלנית בבית יהושע, כתב אישום והסדר טיעון) וכשלוש שנים כמנכ"ל אפי אירופה של לב לבייב עד שנחת בשלהי 2010 בכיסא המנכ"ל של... חברת ממן, זו מהקטע הקודם, זו שבשליטת תעבורה של משפחת לבנת, ששותפה עם אגד בחברת "אגד תעבורה". לינצ'בסקי סוגר מעגל.

עופר לינצ'בסקי החליף בתפקיד את יוני שקד, אף הוא, כמובן, בוגר אגף התקציבים באוצר ובוגר האוניברסיטה העברית, שהמשיך "להתבגר" כ-10 שנים באגד, מתוכן זמן "התבגרות" בסטאז' של החיים כמנהל הכספים של אגד.

שקד פרש מאגד בסוף שנת 2000, אחרי שדילג מכיסא מנהל הכספים לכיסא מנכ"ל אגד תיור לתקופה קצרה מאוד של כארבעה חודשים. הוא פנה לעסקים פרטיים והקים את חברת הייעוץ הכלכלי המשגשגת "עדליא ייעוץ כלכלי", ומשמש כבר למעלה מ-10 שנים כמנכ"ל החברה וכבעליה. עדליא מציעה את שירותיה המצוינים בין היתר למשרדי הממשלה, שביניהם גם... משרד התחבורה. היא זכתה במכרז של שירותי ניהול וייעוץ על-ידי מינהלת התחרות בתחבורה הציבורית עבור משרד התחבורה. המינהלת הזו אמורה לסייע לאגף התחבורה בכמה מפעילויותיו כמו הוצאת אשכולות קווים למכרז, פרויקטים בתחבורה ציבורית, בקרה פיננסית, התחשבנות ותעריפים. מי מפעיל אשכולות קווים? אגד ודן כמובן. ולמה בכלל צריך מיקור חוץ לענייני מינהלות בתחום התחבורה? מה, אין מספיק עובדים במשרד התחבורה שיעשו את זה?

יוני שקד החליף בתפקיד את עופר ארדמן, אף הוא, איך לא, בוגר אגף התקציבים באוצר ובוגר האוניברסיטה העברית, וגם הוא בילה קדנציה יפה כמנהל הכספים של אגד. ארדמן החל לעבוד כרפרנט במשרד האוצר בתחילת שנות ה-80, התקדם עד לתפקיד של סגן הממונה על התקציבים ולקראת סוף שנות ה-90 מצא את עצמו במשרה הנחשקת באגד.

רגע, רגע, הקשר של ארדמן עם אגד לא הסתיים לאחר שסיים את תפקידו בקונצרן התחבורה בסביבות 1995. אז הוא דילג למשרה עוד יותר נחשקת: מנכ"ל נצבא אחזקות, אז חברה פרטית שהוקמה על-ידי חברי וגמלאי אגד, שיש לה שורה של נכסי מקרקעין המושכרים לאגד. ארדמן הוביל את נצבא להנפקה בבורסה בת"א בשנת 97' וגזר קופון מאוד יפה של לפחות כמה מיליוני שקלים (ואז זה נחשב הרבה מאוד). ארדמן סיים את "הסטאז'" בקבוצת אגד לאחר כ-10 שנים (גם באגד עצמה וגם בנצבא) ובשנת 2000 פנה לעסקים פרטיים. השליטה בנצבא, אגב, נמכרה ב-2006 לאירפורט סיטי של קובי מימון. ארדמן היה מעורב מאז בחברת נדל"ן ציבורית קטנה (גיא ייזום) והיום משמש כיו"ר אתגר, חברת ניהול תיקי ההשקעות של בנק מזרחי טפחות.

סיכום מנהרת הזמן, קרוב ל-30 שנה אחורה, בתחנות הנסיעה של החבורה המכובדת שהוזכרה כאן:

תחנת האוניברסיטה העברית מסיעה את האנשים לאגף התקציבים באוצר.

התחנה באגף התקציבים מסיעה אותם לתפקידים מגוונים כמו רפרנטים, רכזים וסגני ממונה.

משם הם נוסעים לקדנציה של כמה שנים טובות באגד, שהסכמיו עם המדינה (סובסידיות) עוברים כמובן דרך האוצר.

התחנה באגד מסיעה אותם הלאה, בין היתר, למשרות בגופים שהם שותפים של אגד וחוזר חלילה.

בקיצור, אגד הפכה ללשכת העבודה של אנשי אגף התקציבים באוצר.

סיכום העובדות, בשפה קצת יותר קלילה:

איך נוהגים לכנות את התופעה הזו היום?

נפוטיזם?

מקורביזם?

מסודריזם? מחובריזם? חבריזם?

והאם אלה לא בדיוק מילות הגנאי שבהן משתמשים אנשי האוצר, ובמיוחד אנשי אגף התקציבים באוצר, כדי להסית באמצעות הפראבדה שלהם והעיתונאים המחוברים אליהם, נגד חלקים אחרים במשק הישראלי?

ועוד עניין: האם אלה לא אותם אנשים שמדברים גבוהה-גבוהה על תחרותיות, שקיפות ואי-מעורבות ממשלתית? אכן, להטיף זה דבר אחד אבל לנחות בתאגידים שמייצגים בדיוק את ההיפך זה דבר אחר.

כמעט מיותר לציין שכל החבורה המכובדת הזו צברה זכויות בפנסיה תקציבית.

אין ספק, יש בישראל אנשים שיכולים לקבל את פרס ישראל על צביעות, צדקנות והתחסדות.

את מי משרתת העמותה בניהולו של דרור שטרום

"המכון הישראלי לתכנון כלכלי" הוא השם המפוצץ שמלווה את מנכ"ל המכון, דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. שטרום, כפי שאתם כבר בוודאי יודעים, הוא "חביב" הטור הזה, ותמיד לא בהקשרים חיוביים. אנחנו לא רוצים להיחשד באובססיביות, אבל שטרום הוא דוגמא מצוינת לפער העצום בין המציאות למראית העין, שעליה דיברנו בטור הקודם.

הוא היה אחד מאדריכלי ועדת בכר הכושלת שהובילה לריכוזיות העצומה בשוק ההון, להסדרי החוב, לשפע של ניגודי עניינים וגרוע מכול - לניפוח דמי הניהול לצרכנים; תקופת כהונתו כממונה על ההגבלים העסקיים לא זכורה במיוחד כיוצאת דופן ומרשימה, ובכל זאת שטרום זוכה לבמה תקשורתית חסרת תקדים ומוצג כבר-סמכא לכל עניין ודבר, מיצוא גז, דרך ריכוזיות ועד בכלל - במיוחד כמובן אצל העיתונאים המחוברים אליו שדבריו של שטרום נעימים מאוד לאוזניהם (או ההפך, כי השיטה ברורה: ספק לנו את הכותרת המתאימה, אנחנו נספק לך את הפלטפורמה ואת הפרגון).

השם שהודבק למכון של שטרום, "המכון הישראלי לתכנון כלכלי", הוא מטעה למדי, כאילו שטרום תפס בעלות על הישראליות ועל התכנון הכלכלי של ישראל. ובכן, לא היא. מתברר שמדובר בכלל בעמותה שמאחוריה עומד יוסי הולנדר, איש היי-טק (עשה אקזיט אדיר בחברת המימד החדיש), שמבלה את רוב זמנו דווקא בקליפורניה ולא בישראל (שיקולי מס? מקווים שלא).

שטרום, אם כן, הוא שכיר של העמותה, או "המכון הישראלי לתכנון כלכלי", בשמה המפוצץ. כמה עובדים מעסיק מכון המחקר הזה בעל השם המפוצץ? לא להאמין, ארבעה בקושי בלבד! שטרום, המנכ"ל, המכהן כבר 7 שנים בתפקיד, יועצת משפטית, יועצת במשרה מלאה ועוד יועצת במשרה חלקית בלבד. ועל התשתית הדקיקה הזו של "המכון הישראלי לתכנון כלכלי" (משרה וחצי למחקר) מופקות תלי-תילים של מסקנות ומילים ויחסי ציבור בלי פרופורציה. שטרום, מתברר, יודע לספק לנו דברים כה מוחלטים וכה מדויקים על בסיס עבודת מחקר דלילה יחסית.

אין ספק, הוא עושה למכון ולעצמו יחסי ציבור נפלאים, בניגוד מוחלט למציאות, ובא על שכרו באופן יוצא דופן. עלות שכרו של שטרום במכון מגיעה ל-45 אלף שקל בחודש, לא רע בשביל עבודה צדדית, ובסך הכול מהווה שכרו של שטרום מרכיב מהותי מהוצאותיה הכוללות של העמותה (משהו כמו רבע).

להולנדר, הרוח החיה מאחורי העמותה, יש דעות מוצקות מאוד בתחומי האנרגיה (אפרופו הוויכוח על יצוא גז). זו זכותו, כמובן, אבל זכותנו לדעת גם מה האינטרסים שלו, במיוחד כשמדובר באיש עסקים פרטי שמבלה רק זמן קצר מחייו בישראל. יותר שקיפות לא היתה מזיקה כאן. הרי בזכות השם היומרני של המכון ובזכות הקשרים של שטרום, הן בתקשורת והן במסדרונות המימשל, מצליחים השניים להסתובב במשרדים ממשלתיים ולהשתתף בדיונים בכנסת ובדיונים אחרים.

שטרום מייצג, אם כן, את העמותה, את מקימיה וכמובן את עצמו ובשום אופן לא את האינטרס הישראלי והציבורי, כפי שהוא רוצה שנחשוב. יותר מכול הוא מייצג את הולנדר ומקבל בשביל זה לא מעט כסף.

ובכלל, "עבודת מחקר" היא לעתים ישות דומה ל"הערכת שווי". אנשים סופר-מקצועיים, סופר-נחשבים וסופר-מפורסמים (בעיקר בעיני עצמם) עשויים לספק כל הערכה וכל עבודה כשבמסדרונות מוחם מרחף משהו שולי וזניח עד מאוד: השכר שהם מקבלים ממזמיני המחקר או הערכת השווי.

העמותה של הרב שי פירון: קיבל שכר חינוכי?

תכירו את עמותת "הכל חינוך"; בוועד המנהל של העמותה: דב לאוטמן, שלמה דוברת ואבי נאור; המטרה: קידום, שיפור והתחדשות מערכת החינוך בישראל; המנכ"ל ב-5 שנים האחרונות: הרב שי פירון, היום שר החינוך; מספר העובדים בעמותה: חמישה בלבד, ביניהם פירון המנכ"ל; עלות השכר של פירון היתה: כ-50 אלף שקל בחודש.

ייתכן שאנחנו סתם קטנוניים? האם יש מנכ"ל בסקטור הפרטי שמעסיק ארבעה עובדים ומקבל 50 אלף שקל בחודש?

השרלטנים של העמותות: הכסף הציבורי מגיע לכיס האישי

33,000 עמותות יש בישראל, 15,000 מהן פעילות שמגלגלות מיליארדים. חלקן עושות עבודות קודש בשביל הציבור, זו הרי המטרה של העמותות: מוסדות שפועלים לטובת הציבור ללא כוונת רווח. חלקן מוציאות שם רע מאוד לכל העניין הזה של עמותות ועושות עבודות קודש בעיקר ל"יזמים" שלהן ולכל אלה שקוראים לעצמם "מייסדים" של משהו. ה"יזמים" מקימים עמותות שמשפטית הן ללא כל כוונת רווח אבל בפועל הן מוקמות בשביל להפיק רווח בעיקר ל"יזמים".

הפיקוח על העמותות די רופף, תביא פתק מרואה חשבון על ניהול תקין וזה הכול.

יש כאלה שמנצלים זאת לרעה, מאוד לרעה (לא, לא מדובר כלל בשטרום ובפירון אלא בסוג אחר לחלוטין של אנשים). הם מתחברים לכסף הנכון ולאנשים הנכונים, בעיקר לפוליטיקאים הנכונים, ובעזרת מאכערים, מקורביהם בתקשורת, מגייסים תרומות לרעיון כלשהו, ליוזמה כלשהי, הזויה וגרנדיוזית ככל שתהיה. עם הכסף הזה הם חוגגים, חגיגת בזבוזים באמצעות כספם של אחרים. הם מתחברים לעטין הציבורי אבל מתרחקים מהעין הציבורית. הפוזה טהרנית, המעשים שרלטניים, לעתים על גבול השחיתות. פה מיליון, שם כמה מאות אלפים או עשרות אלפים, מהעמותה היישר לכיסם, לטובתם ולהנאותיהם האישיות. יש לא מעט טיפוסים כאלה בישראל - על רובם לא תשמעו לעולם.

מי יעצור את החגיגה השקטה של החזרזירים הקטנים

"חזירים גדולים - אוכלים אותם, חזירים קטנים - אוכלים הרבה", זה משפט יפה שלמדנו מאחד הקוראים שלנו והוא בסך הכול משקף את המוטו של המאמר הזה.

השיח הציבורי מתמקד כל העת בדברים המוכרים והגלויים (בעיקר כתוצאה מהשקיפות דרך חברות שנסחרות בבורסה): תאגידי ענק, תספורות, הסדרי חוב, חברות ציבוריות, שכר מנהלים בחברות הציבוריות, מונופולים, קרטלים, ועדים חזקים וכדומה.

הכול חשוב, אבל מרוב שזה כביכול עד כדי כך חשוב, כל הדברים המעוותים האחרים, שנמצאים עמוק-עמוק מתחת לרדאר והרחק-הרחק מהעין ציבורית ממשיכים בחגיגה הגדולה: השרלטנים של העמותות, המנהלים של הקואופרטיבים, להקות היועצים שחגים סביב משרדי הממשלה (זו מגיפה!) וסוחטים מהם סכומים אדירים, חוגגי הכסף השחור בישראל (לפחות רבע מהכלכלה הרשמית ואף יותר), מבעלי מקצוע חופשיים ועד משכירי דירות ועד בכלל, עשרות המיליארדים של השחור שמוחבאים על-ידי ישראלים בחו"ל וכדומה.

השופט איתן אורנשטיין, היושב בתיק אי.די.בי, התפלא לפני זמן קצר על הגידול העצום במספר האנשים שפונים לבית המשפט כדי להכריז על עצמם כפושטי רגל ("אנשים עומדים בתור"). ובכן, לא צריך להתפלא, וגם לא צריך להתרשם כאילו זה חלק מהמצב הכלכלי הלא נוח יחסי. זה פשוט משום שחלק לא קטן מ"פושטי הרגל" עושים תרגיל עוקץ: מסלקים הצידה כספים, מכריזים על עצמם בבתי משפט כעניים מרודים שלא מסוגלים לשלם את חובם, וממשיכים בחיי הראווה שלהם.

זוהי כלכלת הצללים של ישראל, הכלכלה הסמויה והלא-חשופה, והיא מפלצתית: שחור, מזומן, חשבוניות פיקטיביות, תלושי שכר פיקטיביים, הברחות לחו"ל, תרגילי עוקץ ועוד ועוד ועוד.

החזרזירים הקטנים ימשיכו לאכול הרבה, הרבה מאוד, כי הטייקון הגדול ביותר במשק, ממשלת ישראל, לא ממש רוצה לטפל בהם, אולי כי הממשלות לדורותיהן, כוללות לא מעט חזרזירים מהסוג הזה.

http://www.globes.co.il/news/articl...

תגוביות:

1.האוליגרכיה הישראלית בתפארתה ובגדולתה. אם מישהו חשב שמדינת ישראל היא דמוקרטיה הרי הוא טעה. מדינת ישראל היא אוליגרכיה קלאסית שנשלטת על ידי כמה אלפי משפחות ו"אנשי שלומם" שהפכו את המדינה למכרה הזהב שלהם ושחיים כאן כמו בגן עדן עלי אדמות בארמונות מלאים כל טוב ובנסיעות עתירות מנעמים לחו"ל. הם, ילדיהם, נכדיהם וניניהם מסודרים היטב גם במדינות המערב השונות.

2.לכן המדינה לא תחזיק מעמד. תמיד יקומו בסוף על הנוכלים וכך תיחרב הארץ...לא מגיעה לנו מדינה...

3.להטיל מס על הפנסיות החזיריות (למקבלי מעל 10,000 ש"ח נטו פנסיה בחודש) - לוקח בדיוק חודש.

4.כל מילה במאמר שווה זהב. הדגל שעליו מושתת השלטון במדינה הוא עושק, שחיתות ודאגה לחזקים על חשבון המוני העם. את הקומבינות של הון שלטון אפשר לראות בעין בלתי מזוינת . אנו רואים את נושאי המשרה המשתפכים ממשרדי הממשלה הישר לתאגידי הקפיטליזם החזירי תמורת משכורות עתק וזאת לאחר שצברו פנסיות לא מבוטלות בממשלה. בתוך שרשרת המזון הזו האזרח הקטן נטחן עד דק ואין מושיע. בכדי לצאת ממעגל השחיתות על הציבור לבער את החמץ באופן מוחלט ולהתחיל הכל מבראשית ולהנהגה המושחתת הייתי אומר: לא לעולם חוסן. הציבור מאס בשיטתכם ויום דינכם יגיע.

5.איך כל חבורת ה"מחוברים" הללו שמופיעים בכתבה, מעיזה לנהל לנו את החיים, לגזור עלינו גזירות ולקצץ לנו בשכר בזמן שהם גונבים את המדינה.

6.מהיום? איפה הייתם מיום הקמת אגד? גם איפה או מהיכן כל מנהלי חברות הענק? בנקים וכו`...או אולי כל המדינה בנויה כך?

7.אלי ציפורי תבורך. שוחט פרות קדושות מהימין ומהשמאל. חושף את פרצופם האמיתי של כל המקורבים להון ולשלטון. שחיתויות אמיתיות "שעיתונאים" מקורבים לא נגעו בהן נחשפות במערומיהן. מי האמין על הרב שי פירון בחור נחמד = נגוע.

8.עד שלא יתלו כמה אנשים בכיכר...לא יהיה סדר במדינה. השחיתות תמוטט את כולנו.

9.פירון לא קיבל רק מהעמותה. פירון קיבל תקופות ארוכות בחייו 2-3משכורות במקביל. מהעמותה של אולפנת ישורון ובמקביל מעירית פ"ת. ואולי קצת גם בתפקידו כרב בישוב?

10.הטירוף שמכונה "מפלגת העבודה" על קבוצות הבריונים החזיריים שלה מחריב את חיינו.

11."קואופרטיב" עוד ירושה ממורשת רבין הסוציאליסטית הרעה ויורשיה הבריונים יחימוביץ' ועיני.

12.צריך רק לבחון היסטורית כמה מראשי אג"ד הורשעו בפלילים. הרי החברה הזאת שולטת באמצעות מנהלים שהיסטורית, רובם הורשעו בפלילים וזה אומר הכל.

החברה הזאת אחראית מאז קום המדינה לניוון מכוון של התחבורה הציבורית האיטגרטיבית (רכבות, רכבות תחתיות, קישוריות עם תחנות רכבת, ייבוא אוטובוסים ועוד) כל זאת תוך מלחמות מלוכלכות עם ענף המוניות, עם מסיעים פרטיים ובעיקר עם ציבור המשתמשים בדרך (תאונות מחרידות).

לא צריך להיות כתב בכיר בגלובס להבחין כיצד גוף ששולט (בדרכים עקלקלות) במשרד התחבורה "מוותר" על קו תחבורה ציבורית, תמורת פיצויים, ממשיך לקבל עבור הקוים שנשארים בתיפעולו סובסידיות ואילו המפעילים החדשים לא מקבלים סובסידיות ואצלם המחירים אף ירדו (בהשוואה לעבר ה"אג"די".

13.הצביעות של אגף תקציבים נחשפת. השחיתות הרסה כל חלקה טובה במדינה הזאת.


ליה 15.06.1321:41
29. השר כץ: ועד נמל אשדוד סוחט את המדינה בתגובה להודעה מספר 0
"ראיתי כמוכם את הדיווחים על מעללי יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. ועד נמל אשדוד סוחט את המדינה ואלון חסן סוחט את הנמל".

שר התחבורה ישראל כץ תקף הערב בחריפות את נמל אשדוד בעקבות תחקיר ערוץ 2 שדיווח על התנהלות קלוקלת לכאורה של יו"ר הוועד אלון חסן.

"ראיתי כמוכם את הדיווחים בערוץ 2 על מעללי יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. ועד נמל אשדוד סוחט את המדינה ואלון חסן סוחט את הנמל. פניתי אל שר האוצר שיורה לרשות החברות הממשלתיות לבדוק לעומק את הדברים ולהסיק את המסקנות הנדרשות.

רק במציאות של מונופולים שמחזיקים את המשק הישראלי כבן ערובה יכולות להתפתח תופעות מסוג זה".

"אבל הפתרון הוא הרפורמה בנמלים שתצא בקרוב לדרך. בניית נמלים פרטיים מתחרים גם בחיפה וגם באשדוד תייצר אלטרנטיבה תחרותית ותיאלץ את הנמלים הקיימים להשתנות ולהתייעל.

אני פונה לשלי יחימוביץ' ואומר לה: שלי היקרה לא מספיק לגנות את אלון חסן, צריך לתמוך ברפורמות שיפסיקו את שלטון המונופולים ויגבירו את התחרות".

"וליו"ר ההסתדרות עופר עיני אני אומר: עופר ידידי, תפגין מנהיגות, תסלק את אלון חסן ותתמוך ברפורמות. אל תיתן לאלון חסן וחבריו להרוס את המשק הישראלי. כל נמל חדש יוסיף מאות מקומות עבודה ויגדיל את התחרות שתיטיב עם כל אזרח ואזרח במדינת ישראל".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...



****

קרב קשה בין יחימוביץ' ליו"ר ועד הנמל

בעקבות התחקיר בערוץ 2, יו"ר העבודה תקפה בחריפות את אלון חסן, "שליט ברפובליקת בננות", כתבה והוא ענה: "לא יודעת כלום".

כתבת תחקיר בערוץ 2 נגד יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד אלון חסן הביאה עליו מתקפה מצד יו"ר האופוזיציה ח"כ שלי יחימוביץ'.

"אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, לך הביתה", כך נפתח הפוסט של יחימוביץ'. "בית מפואר, בריכת שחיה בחצר, רכבי יוקרה, שלל עסקים פרטיים - חלקם באורח מסתורי עושים עסקים עם הנמל, העדפה של קרובי משפחה במכרזים, אווירת פחד וחשבון, סגירת הנמל לרגל אירועים פרטיים - ככה מתנהג שליט ברפובליקת בננות, לא יו"ר ועד".

"מנהיגי עובדים אמיתיים חיים בתוך עמם, לא מעליו", כתבה. "הם עסוקים יום ולילה בטובתם של מי שבחרו בהם, לא באיך לנצל את כוחם ולעשות הרבה כסף על הדרך".

"חסן מספק תחמושת קטלנית בידי מי שחלומם הוא שלא יהיו ועדי עובדים בכלל", התריעה. "אלה שהיו רוצים שכל העובדים בלי יוצא מן הכלל יהיו עובדי קבלן נטולי זכויות. אלון חסן, אתה לא מייצג עובדים באמת. אתה גורם נזק".

חסן הגיב לדברי יחימוביץ' בפוסט משלו בפייסבוק שבו כתב: "גברת יחימוביץ אני רוצה להגיד לך שחוץ מלדבר יפה, להתראיין וללכלך על כל העולם את לא יודעת כלום".

"עוד אני רוצה להזכיר לך שאותו אלון שאת מדברת עליו, לפני שהיית חברת כנסת ידעת לחבק ולנשק ולהתחנף רק בכדי שנעזור לך להיבחר בפעם הראשונה לכנסת. להזכירך גם בתקופה ההיא היו לי עסקים בבעלותי ועד כמה שאני זוכר פירגנת ואמרת שאני כישרוני".

הוא אמר כי ליו"ר העבודה הייתה אפשרות להשפיע מתוך הממשלה, אך היא דחתה אותה. "את יודעת רק להעביר ביקורת. חוץ מלדבר ולתת לציבור לשמוע מה שהוא רוצה את לא יודעת, לא מבינה ומפחדת", הבהיר חסן. "כן שלי את פחדנית וצריכים להחליף אותך כמה שיותר מהר".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 15.07.1307:02
30. שר התחבורה לנמלים: עוד תתחננו להפרטה בתגובה להודעה מספר 0
שר התחבורה הבהיר ליו"ר ההסתדרות כי הוא לא מתכוון להיכנע לאיומי השביתה, "לא תתיישרו, לא תדברו - לא תקבלו".

שר התחבורה, ישראל כץ, לא מתרגש מסכסוך העבודה בנמלים, עליו צפויה ההסתדרות להכריז ועל איומי השביתה.

"אני רוצה לומר לעופר עיני וראשי הוועדים בנמלים שהולכים להכריז על סכסוך עבודה ושביתות – תשכחו מזה!".

"השיטות הישנות לא יעבדו", הדגיש כץ והוסיף כי, "מאסנו בבריונות, באיומים ובמונופולים שסוחטים את המשק על חשבון הציבור. לא ניכנע לאיומים ולשביתות".

שר התחבורה הבהיר לעיני, "לא תתיישרו, לא תדברו - לא תקבלו. הנמלים החדשים ייבנו ואתם תישארו עם נמלים מיושנים, בלתי יעילים, שאף ספינה לא תעגון בהם. בסוף עוד תתחננו להפרטה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.כץ ממנה רק שמאלנים במשרד התחבורה. ישראל כץ ממנה רק שמאלנים במשרד התחבורה: דן הראל - מגרש גוש קטיף הוא המנכ"ל, אילן לייזרוביץ - הכתב לענייני שטחים של ערוץ 2 הוא הדובר, יעקב גנות - נציג הערבים במשטרה - מנכ''ל רשות שדות התעופה, גדעון סיטרמן ממפלגת קדימה - ראש הדירקטוריון של נמל אשדוד, אמיר זיו-אב ממפלגת העבודה - מדען ראשי, דורון וייס מקורב של אהוד ברק - יו"ר דיריקטוריון הרכבת.


ליה 20.11.1313:10
31. קיבוצים מספסרים באדמות מדינה בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.11.13 בשעה 13:37 בברכה, ליה

למה לעבד את השדה ביזע, דם ודמעות אם אפשר פשוט לבנות עליה אולם אירועים? בקיבוצים חוגגים על קרקעות הציבור שקיבלו מהמדינה

צבי גוטליב ממושב עין הבשור יצא מבית המשפט המחוזי בתל אביב מאוכזב למדי. ערעורו נגד הפקעת חלקה שהוא מחזיק במושב עין הבשור נדחה, והוא חויב בהוצאות משפט בגובה 30,000 שקל. לכאורה, מדובר במקרה אפרורי למדי של ענייני מקרקעין ונדל"ן, אך למעשה סיפורו של גוטליב טומן בחובו סיפור מרתק על חוק בעל מאפיינים מיוחדים שנשכח ללא שימוש והעלה אבק, ועל הניסיון לחדש את השימוש בו, בינתיים ללא הצלחה משמעותית.

המקרה של גוטליב הוא קצה קרחון לתופעה נרחבת הרבה יותר. למי מאיתנו לא הזדמן פעם להיות אורח בגן אירועים כזה או אחר בצל עצי פרדס בשרון או בצפון הארץ? רבים מאוד מאותם גנים פעלו ופועלים גם היום ללא היתר, תוך הפרה בוטה של חוק ההתיישבות החקלאית. הביקוש למיקום ציורי לחתונות והקושי התמידי שבהחזקת שטח חקלאי הובילו רבים מן החקלאים למסקנה שיהיה זה רווחי יותר להקים בחלקותיהם אולמות אירועים. כך נולד לו ענף 'חקלאי' חדש שמגלגל מאות מיליוני שקלים בשנה.

מבקר המדינה הקודם, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, התייחס אל הסוגיה בדו"ח שפרסם בשנת 2005: "גני אירועים רבים הוקמו והופעלו בשטחים הפתוחים שבאזור השרון במהלך יותר מעשר השנים האחרונות, בהפרה בוטה של הוראות חוק התכנון והבנייה וחוק רישוי עסקים. מציאות זו משקפת אזלת יד של רשויות האכיפה שנים רבות ויש בה כדי לעודד הפרת חוק". אזלת היד הזאת נגרמה, בין השאר, בשל רצונן של רשויות מקומיות להמשיך ולחלוב את תשלומי הארנונה שהניבו להן אותם גני אירועים.

חוק עם שיניים

נפתח בחוק ההתיישבות החקלאית. ראשית הסיפור בשנת 1966. ממשלת ישראל הגישה באמצעות שר החקלאות דאז, חיים גבתי, הצעת חוק שנועדה להבטיח שמירה על החקלאות בישראל ועל אדמות הלאום שהוקצו לפיתוח החקלאות, והועברו לשם כך לידי גורמים פרטיים. חוק ההתיישבות החקלאית נועד, למעשה, למנוע את התופעה שבה חקלאים, שקיבלו מן המִנהל רשות להשתמש באדמת הלאום לצורך עיבוד עצמי, יעבירו זכויות על הקרקע לצד שלישי בכל צורה שהיא.

"בזמן האחרון נמצא שחקלאים שקיבלו ממנהל מקרקעי ישראל נחלות על קרקע לאומית, במסגרת ההתיישבות המאורגנת, מזניחים את נחלתם כליל או מעבירים על דעת עצמם את זכות העיבוד לאחרים. מעשים אלה משבשים את התכנון החקלאי וסכנה מהם לכל מטרתה ודרכה של ההתיישבות החקלאית.

"בידוע שהקרקע נמסרת למתיישב לשם עיבוד עצמי, ולשם זה בלבד, והעברתה לאחר היא הפרת התנאים שלפיהם קיבל המתיישב את הקרקע", נכתב בדברי ההסבר שצורפו להצעת החוק.
השר גבתי הסביר אז בפני מליאת הכנסת כי הצורך בחקיקה זו נוצר לאחר שהתברר כי לא היה די בסעיפים הקיימים בחוזי החכירה של הקרן הקיימת לישראל ושל מנהל מקרקעי ישראל על מנת להתמודד עם התופעה המאוד לא רצויה הזאת. בשל כך, נקבע בסעיף 2 לחוק, שעבר סופית בשנת 1967, איסור הקובע כי "המחזיק או הזכאי להחזיק קרקע חקלאית ממקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל – על פי הסכם חכירה או על פי רשות, לא ינהג בקרקע שימוש חורג אלא על פי היתר בכתב".

לסעיף 2 המדובר נוסף סעיף המתייחס לסנקציה שעשויה להינקט נגד מפר החוק: "שר החקלאות, או מי שהשר הסמיכו לכך בהודעה ברשומות, רשאי לתבוע בוועדה הפקעת זכותו (של מפר החוק, א"ו) לגבי אותה קרקע חקלאית ולמכסה האישית שניתנה לגבי אותה קרקע". אותו שימוש חורג שהוזכר בלשון החוק הוגדר כהעברה או הקניה של כל זכות שיש למחזיק בקרקע, ואפילו רק בחלק ממנה, או שעבוד הזכות בקרקע לגורם שלישי. העברה זו כוללת הקניית זכות מגורים בקרקע החקלאית, הקניית זכות אריסות בקרקע או ביבול, הקניית זכות רכישת היבול בשדה, שעבוד היבול החקלאי ויצירת שותפות בקרקע או ביבול – במקרים שבהם השותפים אינם בני אותו יישוב ובמקרים שבהם השותפים אינם עובדים באופן שווה. מקרים שבהם שכר המחזיק בקרקע פועלים על מנת שיעבדו את הקרקע על חשבונו – לא נחשבים על פי החוק כשימוש חריג.

ללא ספק, ההגדרה שניתנה בחוק לשימוש חריג היא רחבה למדי. אך הסנקציות לא מסתיימות בכך. סעיף 11 לחוק ההתיישבות החקלאית קובע: "הוכח בוועדה (שבה נדונה על פי החוק הבקשה להפקעת זכות המחזיק על הקרקע, א"ו) שאדם זולת המחזיק או שכיריו עשה בקרקע החקלאית פעולות הקשורות בהכשרת הקרקע, בעיבודה, בזריעתה, בשתילתה, בטיפול בצומח הקשור בעיבודה, באיסוף יבולה או בשימוש במים לעיבודה, או נהג בה באופן אחר מנהג בעלים – תהא חובת הראיה על המחזיק שלא נהג בקרקע שימוש חורג".

מדובר בסעיף דרקוני, שכן הוא מנוגד לכלל העקרוני מהמשפט העברי, "המוציא מחברו עליו הראיה", לפיו נטל הבאת הראיות במשפט אזרחי מוטל על התובע. אלא שככל הנראה היה זה נוהל נצרך, לנוכח מצבים שבהם זהותו המדויקת ומעמדו המשפטי של הצד השלישי המשתמש בקרקע לא היו ידועים למדינה אך, מטבע הדברים, ידועים למחזיק בקרקע.

שר החקלאות דאז, גבתי, ציין בפני הכנסת כי הוא מודע ומסכים לכך שסעיף 11 המדובר הוא "סעיף קשה מאוד", אך הבהיר שחוק ללא אפשרות ביצוע וללא סנקציות – מוטב שלא ייחקק. "הניסיון מראה שבלי הסנקציה הזאת לא תהיה לעולם כל אפשרות להפעיל את החוק הזה בשום דרך מכיוון שתמיד האדם יוכל לומר: זה פועל שכיר, לא אריס, לא שותף, לא חוכר משנה וכיוצא בזה. אני מודה שהחוק הוא קשה, ובוודאי קשה לביצוע, אבל הוא חוק חשוב. ואם אנחנו מחשיבים אותו, אנו צריכים לנסח אותו כך שתהיה אפשרות להשתמש בו כמכשיר ושלא ישמש לנוי בלבד. על כן אין ברירה אלא לקבוע שחובת הראיה על המתיישב שלא נהג בקרקע שימוש חורג".

דבריו של גבתי על אודות הקושי בביצוע את החוק התגלו כמעין נבואה שהגשימה את עצמה. למרות תופעת הספסור בקרקעות חקלאיות, שניצניה נראו כבר בשנת 1967 ומאז היא רק הלכה וגברה, הרי שעד לשנת 2006 לא התנהל מאבק משפטי מסודר לאכיפת החוק.

שימוש רב שנים

המקרה של צבי גוטליב הוא אחד האחרונים, ולמעשה אחד הבודדים, שהגיעו עד לשלב פסק הדין. במקרה הזה, מדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שישב בדין בסוגיה כערכאת ערעור בעקבות ההחלטה להפקיע מגוטליב את הקרקע שבחזקתו. סקירת האירועים שקדמו לפסק הדין ולהפקעת הקרקע עשויה ללמד בקליפת אגוז על הבעיה שאותה חוק ההתיישבות החקלאית היה אמור לפתור.

הפרשה החלה בסיור שערך פקח של הסיירת הירוקה במושב עין הבשור בשנת 2007. באוגוסט באותה השנה גילה הפקח כי גוטליב משתמש בחלקת האדמה שנמסרה לחזקתו לצורך שימוש חקלאי באופן אחר לחלוטין. הפקח מצא במקום מתחם מגודר ושמור שבו החזיק גורם שלישי כלים הנדסיים, על אף שהחוק אוסר על כך באופן מפורש.

חצי שנה מאוחר יותר, בפברואר 2008, עדיין נמצאו במתחם טרקטורים שהיו שייכים לאותו גורם שלישי. בפגישה שנערכה אז טען גוטליב כי יעשה כל מאמץ לפנות את אותו גורם שלישי מן החלקה בתוך שבועיים. אותם שבועיים חלפו, וכן שבועות רבים אחריהם, וביוני 2008 צילם הפקח במתחם שלושה טרקטורים ומלגזה שאינם שייכים לגוטליב. כמה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 2008, ביקש הפקח למסור לגוטליב כתב תביעה מטעם המדינה, אך הלה סירב לקבלו.

כתב התביעה כלל לא השפיע על התנהלותו של גוטליב, ובשנים 2009 ו-2010 עדיין נמצאו במקום כלים הנדסיים של גורם שלישי. במרס 2010 פגש הפקח עובד תאילנדי בחלקתו של גוטליב, והוא הוקלט כמי שטוען כי הקרקע היא בכלל בחזקתו של אותו מתקשר, גורם שלישי, שבבעלותו הטרקטורים. בשלב זה גם התברר כי גוטליב מלין בחלקתו עובדים זרים, ויחידת "עוז" של משטרת ההגירה נשלחה על מנת לבדוק את זהותם. בבדיקה התגלה כי כמה מהעובדים הזרים היו רשומים כעובדים של מעסיקים אחרים שאינם קשורים לגוטליב.

כאשר התכנסה ועדת הכרעה מכוח חוק ההתיישבות החקלאית לדון בנושא, טען בפניה גוטליב כי מעולם לא העניק לאיש זכות מגורים או זכות שימוש בקרקע. לטענתו, הכלים ההנדסיים שצולמו על ידי הפקח היו כלים שנשכרו על ידו לצורך העבודה החקלאית. אולם טענותיו לא עמדו לו. "לאחר ששמענו את העדים מטעם התובע ואת הנתבע... אנו נותנים אמון מלא בעדויות התובע ואיננו נותנים אמון בעדות הנתבע", קבעו חברי הוועדה. לדבריהם, אין במקרה זה מנוס מהפקעת המקרקעין מידיו של גוטליב. עוד הוסיפו בוועדה כי גוטליב לא ביקש להמיר את הפקעת המקרקעין בכופר, אך גם אם יבקש – אין לאפשר לו את הנתיב הזה, משום שהפרת החוק שביצע התבצעה באופן שיטתי לאורך שנים.

צבי גוטליב ערער על החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך זה דחה את כל טענותיו, ובהן טענתו כי הפרקליטות לא הצליחה להביא את המתקשר, אותו גורם שלישי שפעל במקרקעין, או להוכיח את זהותו. "די להוכיח כי אדם כלשהו עשה בקרקע אחת מן הפעולות הנ"ל, ואין כל הכרח לציין בנוסף את זהותו המדויקת של אותו אדם. מטבע הדברים זהותו של הצד השלישי ידועה היטב למחזיק בקרקע, שהתיר לו את השימוש בה, ואין היא ידועה למשיבה", כתב השופט חגי ברנר בפסק הדין. לדבריו, "לנוכח התנהלותו של גוטליב, שהתמיד בעשיית השימוש החורג לאורך זמן, כולל במהלך ניהול המשפט נגדו, תוך התעלמות מהתראות חוזרות ונשנות שקיבל עוד קודם להגשת התביעה, לא היה מנוס להמיר את ההפקעה בכופר, אף אם גוטליב היה מבקש זאת".

אולם אירועים נעם וינד

פסק הדין, שניתן לאחרונה, מדגיש במסגרת דחיית טענותיו של גוטליב על אודות הצורך להוכיח את זהות הגורם השלישי, פן עקרוני נוסף בחוק ההתיישבות החקלאית, אשר אמור להקל על כל אותם גורמים שלישיים שמתקשרים עסקית בתום לב עם בעלי קרקעות חקלאיות, ואשר נאלצים לספוג מכה כלכלית בעקבות אכיפת החוק.

השופט ברנר ציין כי סעיף 12 לחוק ההתיישבות החקלאית קובע כי המתקשר יהיה זכאי לפיצויים או לכל תמורה מן המחזיק בקרקע על פי קביעת הוועדה. מטרת סעיף זה לתת הגנה למי שפעל כאריס או כמעבד של הקרקע, על פי ההנחה כי גם אם התקשר עם בעל הקרקע שלא כדין ושלא בזכות, הרי שהאשמה אינה תלויה בו. בשל כך הוצע מעין הליך פיצוי אזרחי מקוצר שימנע הזדקקות של המתקשרים הנפגעים לתביעות משפטיות נפרדות. "את הפיצויים זכאי המעבד לתבוע בפני אותה ועדת ערר, אשר לא תיתן כל אפשרות של סידור סופי עם מחזיק הקרקע", קבע החוק שצוטט על ידי השופט.

סכנת סגירה

נתונים רשמיים שמספק משרד החקלאות מעלים כי בין השנים 2006 ל-2013 נפתחו בפרקליטות מחוז תל אביב 172 תיקי תביעה נגד מפרי החוק. כאמור, לא קיימים נתונים על אודות תיקי תביעה קדומים יותר – מסוף שנות השישים ועד לשנת 2006.

במסגרת הניסיון של אנשי הפרקליטות לנסות ולהגיע למצב שבו מפרי החוק שבים לשמור על כל הוראותיו, הסתיימו 115 תיקים בהסכמי פשרה עם הצד שהפר לכאורה את הוראות חוק ההתיישבות. פשרה זו כללה, בדרך כלל, סילוק המשתמשים הלא מורשים מן הקרקע ותשלום קנס כספי. 21 תיקים נסגרו עוד בטרם הוגשה במסגרתם תביעה משפטית, ו-31 תיקים מצויים בשלבי טרום תביעה או שהוגשו לגביהם תביעות שעדיין תלויות ועומדות בפני ועדות הכרעה. רק חמישה תיקים שנדונו בפני ועדות ההערכה, ובהם תיקו של גוטליב, הגיעו לכדי פסק דין.

משמעות הדברים היא שהמקרים שבהם מצליחים לטפל אנשי פרקליטות המדינה – אותו צוות קטן מאוד שעליו הוטלה המשימה – הם טיפה בים. אם בשנת 1967 דובר על תופעה של חקלאים המזניחים את נחלתם כליל או שמעבירים על דעת עצמם את זכות העיבוד לאחרים באופן המשבש את התכנון החקלאי ומסכן את ההתיישבות החקלאית, הרי שברבות השנים הפכה התופעה למכת מדינה.
ייתכן שלאותו דו"ח של מבקר המדינה שהוזכר לעיל היה משקל מכריע בהתחלת מסע האכיפה הפעילה של חוק ההתיישבות החקלאית. אך לאיחור בן 40 השנים יש מחיר כבד.

למרות אותו דו"ח של מבקר המדינה, פועלים גם כיום עשרות רבות של גני אירועים ללא היתרי בנייה או שימוש. רשימה מפורטת של הגנים הפועלים ללא היתר מופיעה באתר משרד הפנים. ברשימה הנוכחית, העדכנית ל-10 בנובמבר 2013, ניתן למצוא 66 גני אירועים, ובהם גנים ידועים כמו יער הפקאן, מלון רמת רחל ונאות קדומים.

"בישראל פועלים עשרות גני אירועים, ללא היתר בנייה ו/או שימוש, וחלקם אף קיבלו מבתי המשפט צווי הריסה או סגירה. סיבות אלו אינן מונעות מבעלי הגנים להמשיך לקיים בהם אירועים מדי ערב, להציע אותם ללקוחות חדשים, ואף לחתום חוזה עם זוגות העומדים להינשא ולדרוש מהם תשלום ראשוני לפני תאריך האירוע", נכתב בהודעת משרד הפנים המתריעה בפני העומדים לשכור גן אירועים.

אמנם בהחלט ייתכן כי על פי סעיף 12 בחוק ההתיישבות החקלאית, יוכלו מזמיני האירוע לדרוש פיצוי מן המחזיק בקרקע במקרה שיינקטו נגדו צעדי אכיפה באופן שיביא לסגירת הגן ולביטול אירועים מתוכננים, אולם לא ברור אם הפיצוי שיקבלו ישפה אותם גם על נזקים שייגרמו להם מביטול הזמנות של נותני שירותים הקשורים לחתונה או לאירוע, כמו צלמים, תזמורת או די ג'יי ושירותי הסעדה.

הכשרה מלמעלה

סכנה נוספת שאורבת למאמצים הרבים שמשקיע אותו צוות קטן בפרקליטות המדינה המטפל בהפרות חוק ההתיישבות החקלאית, מגיעה מכיוונו של בית המחוקקים, שם התקיים רק לאחרונה דיון על אודות הכשרת הפעולה של גני האירועים. ב-11 באוגוסט קיימה ועדת הפנים של הכנסת בראשות חברת הכנסת מירי רגב (הליכוד) ישיבה, ובה הושוו אולמות אירועים למקורות האנרגיה החלופיים של ישראל.

"אולמות אירועים הם מנוע צמיחה למשק ומקור פרנסה נרחב", אמרה רגב בהקדמה לדיון, במה שנראה כסימון המטרה מסביב לחץ שכבר נורה. במהלך הדיון העלו נציגי גני אירועים טענות מתחום תכנון הבנייה, והתעלמו מן השאלה המהותית של השימוש הפסול בקרקע שנועדה לצרכים חקלאיים. לטענת משתתפים אחרים בדיון, מנהל מקרקעי ישראל מסרב להיענות לבקשות לשינוי ייעוד הקרקע במקומות שבהם פועלים גני אירועים.

סגן מנהל חטיבת השמירה על הקרקע במנהל מקרקעי ישראל, שי קרפ, ניסה במהלך הדיון להבהיר את עמדת המשרד: "קרקעות לייעוד מסוים צריכות להיקנות במכרז, כך גם גני אירועים. מדובר באנשים
שקנו קרקעות ללא מכרז לצרכים מסוימים, ומי שחורג ממטרת ההקצאה, ההסכם עמו מבוטל".

ח"כ רגב הביעה תרעומת על הדברים ואמרה כי בסופו של דבר, הקרקע תוקצה מחדש לבניית גן אירועים ולא לצרכים המקוריים. לדבריה, לאורך השנים הוקמו גני אירועים ואולמות, חלקם באישור וחלקם לא, אך כולם הוקמו בעידוד הרשויות המקומיות. "יש לראות איך כרגע מגיעים להסדר בנוגע לאולמות הקיימים, ומכאן והלאה איך יוצרים מדיניות אחידה וברורה. אני מבקשת להוציא מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, לשר הפנים ולשר השיכון והבינוי, הקורא לאשר מתן שימוש חורג ושינוי ייעוד באותם אולמות.

כמו כן, אני קוראת למשרדים לשבת וליצור עבודת מטה ברורה שתנחה מדיניות הסדרה של כל אותם אולמות. אני מבקשת לקיים דיון נוסף בתחילת המושב, ובו אני מעוניינת לשמוע איך המשרדים מתכוונים להסדיר את האולמות הקיימים. אני מציעה שיעשו זאת באמצעות שמאי שיאמוד את הערך של המקומות, ובעלי האולמות ישלמו את ההפרש. עד לאותו דיון, אני קוראת להקפאת ההריסות. לא ניתן להקל ראש בפרנסתם של אנשים", ציינה.

דיון כמו זה שהתנהל בוועדת הפנים של הכנסת אינו מפתיע. כמו מקרים אחרים שבהם מעורב כסף גדול, גם לענף אולמות האירועים, ובתוכם גני האירועים הפועלים על שטחים חקלאיים, יש שתדלנים שמקדמים את האינטרסים הכלכליים של בעלי האולמות. בדומה למקרים אחרים, האינטרסים הללו אינם זהים בהכרח לאינטרס הציבורי המגולם בחוק שנחקק בשנת 1967. אם כך הם פני הדברים, הרי שבהחלט אין זה מפתיע שלאחר ארבעים שנות הזנחת האכיפה של חוק ההתיישבות החקלאית, נאלץ הצוות הקטן מאוד שהופקד על הטיפול בתיקים מעין אלה לטפל במקרים נקודתיים במושב כזה ובנחלה אחרת, ואינו מסוגל לסתום את הפרצה הרחבה בציות לחוק.

עם זאת, יש גם מקום לאופטימיות זהירה, לפחות ברמה המקומית הנוגעת למקרים שכן טופלו, ובוודאי במקרים שבהם הסתיימה האכיפה בהפקעת הקרקע מידי המחזיק בה. כך קרה בעין הבשור ובמקרה של צבי גוטליב. מאז ניתן פסק הדין, וככל שההליך המשפטי בעניינו של גוטליב התקדם, הסתיימו הפרות חוק ההתיישבות החקלאית במושב. אפקט ה'למען יראו וייראו' עוד עשוי להשפיע באדוות מתרחבות, אם רק לא יפריעו לתהליך גורמים אינטרסנטים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

תגוביות:

1.קיבוץ להב מספסר במים. הקיבוץ מקבל הקצבת מים מסובסדת ומוכר את המים לערבים בדרום הר חברון.

2.צריך לבודד את גן השחיתות של הבררה ממזרח אירופה כדי לטפל בתופעה.

3.מס של 180% על יבוא בשר רק כדי להגן על הקיבוצים הפרזיטים.

4.על הקיבוצים להחזיר את האדמות שגנבו.

5.מה עם הקניונים ופארקי מים, כמו אלו שבונים בגעש? אבל את המזרחיים מפנים אפילו מעמידר.

6.רק לערבי מותר לבנות איפה שבא לו ורק לקיבוצים מותר לסחור בקרקע שלא שייכת להם. כיהודי אזרח ישראל ששירת בצבא מגיע לי ולכל חייל משוחרר להקים בית בישראל ואת זה מונעים מאיתנו ואחר כך צועקים שהצעירים עוזבים.
איך לא יעזבו אם אתם לא מותירים לנו ברירה ובצורה הזאת אתם מחסלים את העם היהודי. תנו לחיילים משוחררים קרקעות לבניה. מדוע הקיבוצים זקוקים לאדמות? תנו ליהודים לבנות לפני שימכרו קרקעות למחבלים הערבים כי אין אמונה בקיבוצים תמורת כסף הם ימכרו את הלב והמדינה.

7.לשנות את הסעיף ל"להתפרנס בכבוד מאדמתו" לגבי כל חקלאי או חקלאי לשעבר ורק למנוע העברת הקרקע לערבים.

8.הקיבוצים, במשך שנים עושקים את המדינה!!!

9.להחזיר את עבודת האדמה לקיבוצים או שיוותרו על האדמות לחקלאים אמיתים.
יש קיבוצים עם אלפי דונמים שאין שם אפילו טרקטור.

10.אף אחד בממשלה לא יעז להתעסק עם הגנבים הכי גדולים במדינה.

11.גבעת השלושה: קאנטרי קלאב והשכרת שטחים למסחר. קיבוץ עינת - שטחי מסחר, בריכה לתושבי האיזור ואולם אירועים.

12.תחשיב המס לקיבוצים עדיין נעשה באופן קולקטיבי ולכן ההכנסות של המנהלים והבכירים מתחלקות לכוח העבודה הפוטנציאלי בקיבוץ - כולל כולם, והמס משולם לפי ממוצע ההכנסות המתקבל. כך הקיבוץ חוסך בין 2 ל-2.5 מיליון ש"ח בשנה בתשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי.

תכפילו את זה במספר הקיבוצים ותקבלו מושג מה לא מגיע לקופת המדינה.

קיבוצים המוגדרים מופרטים נהנים ממדיניות שנוצרה בתקופה אחרת - סוציאליסטית ותמימה, שהפכה בינתיים לכלי קפיטליסטי למהדרין; תכנון מס אגרסיבי בחסות חוק מיושן המאפשר לקיבוצים ללכת בלי ולהרגיש עם. גם לאמץ את כלליו של השוק החופשי, התחרותי והלא-שוויוני וגם לקטוף מיליוני שקלים כפירות של חלום שהיה ואיננו.

13.ומה עם מרכזי הקניות הענקיים שהוקמו על אדמה חקלאית? הקיבוצים מצפצפים על החוק ומקבלים גיבוי מלמעלה.



ליה 13.09.1417:41
32. פנים אמיתיות: מי אחראי לקיפוח בפריפריה? בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.09.14 בשעה 17:52 בברכה, ליה

בפרק המיוחד ששודר אמש, אמנון לוי אכן עלה על בעיה חמורה במדינת ישראל, אך במקום להתמקד בבעיה ובשורשיה, הוא פספס את האמת העצובה שהסתתרה בין שורותיו שלו עצמו. קל להאשים את "מדינת תל אביב", אבל מקבלי ההחלטות שלנו יושבים בירושלים

אף פעם לא הייתי בירוחם. גם לא באפיקים. לכן, כשאמנון לוי חקר אמש בתוכניתו "פנים אמיתיות" את הקיפוח שחווים תושבי הפריפריות, נחשפתי לעולם חדש שלא נחשפתי אליו לפני כן ולסביבת חיים עצובה שקיימת לה בשקט בצדי המדינה, עליה אף אחד לא טורח להסתכל...

התמונה שצייר לוי בתחקירו עגמומית. המצב בערי הפריפריה הולך ומתדרדר, כולם מיואשים וחסרי אמונה, מצב התברואה גרוע, אחוז האבטלה גדול וגם מי שמועסק, לרוב עובד כמו חמור במשמרות לילה ומגרד בקושי 5,000 שקלים חודש. המעטים שיש להם סיכוי להצליח בורחים למרכז ולעולם לא חוזרים הביתה, כך שערי הפריפריה הופכים לקרקע פורה של בינוניות. מי גרם למעגל הבינוניות הזה? מי מרוויח ממנו? איך אפשר לעצור אותו?...

לוי אכן עלה על בעיה חמורה במדינת ישראל, בעיה שעלולה גם לקבור את מדינתנו ב-20 השנים הקרובות...

http://www.nrg.co.il/online/47/ART2...

לצפיה:

הפנים האמיתיות של הפריפריה

http://10tv.nana10.co.il/Article/?A...



****

עיוות הקרקעות: 600 אלף איש על 86% מהארץ

8% מתושבי ישראל, רובם במושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים, גרים במועצות אזוריות שחולשות על רוב הקרקע. היתר, 92%, מתגוררים ברשויות שתופסות רק 14% מהשטח. העיוות, שהדהד ב"נאום הלבנים" של שלמה מעוז, הוא מקור לסכסוכים על משאבי טבע והכנסות תעשיה. קווים לדמותו של הקרב על שטחי המדינה.

כ-600 אלף איש - 8% מאזרחי המדינה, רובם תושבי מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים - מתגוררים במועצות אזוריות שחולשות על 86% משטח הארץ. כל השאר - 92% - מתגוררים ברשויות מקומיות ומועצות מקומיות שתופסות יחד 14% מהשטח.

הקרקעות חולקו בשנות ה-50

רוב שטחן של המועצות האזוריות חולש על שטחים חקלאיים, שטחי אש ומחנות צה"ל, שמורות טבע ופארקים. אבל בין לבין, צצו אלפי מפעלים, קניונים, מרכזים מסחריים ובתי מלון - פרות חולבות כסף. רוב העובדים גרים בערים הסמוכות והצפופות, אבל הארנונה שהמפעלים משלמים נכנסת לקופת המועצות האזוריות. נוצר המצב שבו עיריות בערי פיתוח ורשויות ערביות קורסות, והמועצות שלידן שוחות בכסף.

בנתניה, לדוגמא, מצטופפים כ-190 אלף תושבים על כ-29 אלף דונם. לידה, במועצה האזורית חוף השרון ודרום השרון, חולשים 38 אלף תושבי המועצות האזוריות דרום השרון וחוף השרון על כ-150 אלף דונם, שכוללים מאות מפעלים ואת כל מרכזי הבילוי והקניות הנוצצים שלאורך כביש החוף. ב-9,800 הדונמים של הכפר סחנין גרים 27 אלף תושבים; לידם, ב-180 אלף הדונמים של המועצה האזורית הסמוכה, משגב, שחלקם הגדול הופקעו מסחנין, גרים 23 אלף תושבים. משגב כוללת גם את אזור התעשייה תרודיון הסמוך לסחנין, שגם הוא הוקם על אדמותיה.

בדימונה מתגוררים 40 אלף תושבים על 172 אלף דונם, ובערד - 23 אלף תושבים על 93 אלף דונם. ממזרח לשתי הערים, על שטח של 1.65 מיליון דונם, משתרעת המועצה האזורית תמר, ובה שישה יישובים - עין גדי, עין תמר, נווה זוהר, הר עמשא, חצבה ונאות הכיכר - המונים יחד 1,300 איש. רוב שטח המועצה הוא מדבר, אך הוא כולל את מפעלי ים המלח, כימיקלים לישראל ובתי המלון, המשלמים ארנונה של 65 מיליון שקל בשנה, כשליש מתקציבה של דימונה וכמחצית מתקציב ערד.

עיוותים דומים התקיימו עשרות שנים בין קריית שמונה לקיבוצים ולמושבים בעמק החולה, שדרות ויישובי עוטף עזה, בית שמש ויישובי עמק האלה, וכך הלאה לכל אורך הארץ. הם נוצרו בשנות ה-50', כשהמדינה חילקה את קרקעות הערבים הנטושות בין הקיבוצים והמושבים שהיו בשיא עוצמתם לעיירות הפיתוח שרק קמו ואוכלסו בעולים לא מאורגנים וחסרי כל. הם הזינו רגשות עזים של קיפוח ותסכול מצד תושבי העיירות שעוררו תנועות מחאה רבות. הדים לעוול הזה נשמעו גם בדבריו של הכלכלן שלמה מעוז בשבוע שעבר שאמר ש"הקיבוצים והמושבים שדדו קרקעות".

בג"ץ שמג"ץ: "אף מושב לא ויתר על מטר"

"המצב הקיים הוא עיוות שלא מתקבל על הדעת", אומר ראש עיריית דימונה, מאיר כהן, "מישהו החליט ב-1953 לקרוא לעין גדי ולכל המדבר שמסביב לים המלח, עד אמצע הערבה, 'תמר', כולל כל משאבי הטבע של המדינה. כמעט כל העובדים בבתי המלון והמפעלים גרים בדימונה ובערד, או ביישובים הבדואיים, אבל כל הארנונה הולכת לתמר. זה העיוות הכי גדול במדינה, ועיוותים כאלה קיימים מקריית שמונה ועד אילת".

כהן מדגיש: "אני לא מזדהה עם דברי מעוז נגד הקיבוצניקים והמושבניקים. אין לנו סכסוך אתם. הם מלח הארץ, אנשים עובדים שנתנו את הנשמה למדינה וקיומם באזור חיוני. אבל המצב, שבו כל ההכנסות הולכות אליהם ואנחנו נשארים בלי כלום, חייב להשתנות".

בשני העשורים האחרונים נעשו נסיונות רבים לצמצם את העיוות. הקשת הדמוקרטית המזרחית עתרה לבג"ץ וביקשה לאסור על המושבים והקיבוצים להקים וילות ומרכזי קניות בשטחים שקיבלו מהמדינה ומקק"ל לצרכים חקלאיים. אחרי מאבק ארוך ומתוקשר, קבע בג"ץ ב-2003 ששטחים כאלה צריכים לחזור לידי המדינה.

מינהל מקרקעי ישראל אימץ את החלטת בג"ץ, אבל עד היום היא לא התבצעה בשטח: חלק מהפרוייקטים "הולבנו" בצורה יצירתית בידי היישובים והרשויות באופן שאיפשר למושבים ולקיבוצים להמשיך ולהחזיק בהם, וחלקם נשארו בידיהם באופן בלתי חוקי. "מאז החלטת בג"ץ הגשנו המון תביעות קרקע נגד מושבים וקיבוצים שמתגלגלות בבתי משפט", אומר גורם במינהל, "דברים כאלה נמשכים שנים. בפועל, לא עולה לי לראש אפילו מושב אחד שלקחנו לו אפילו מטר".

בנוסף לשטחים הבנויים, דורשים ראשי הערים לספח שטחים בשולי הערים שמיועדים לבנייה, ששייכים כיום למועצות האזוריות. כדי להעביר שטח מתחום השיפוט של יישוב אחד ליישוב אחר צריך לפנות לשר הפנים, שמקים ועדת חקירה, וזאת דנה בנושא במשך כשנה, שומעת את הצדדים ואחר כך ממליצה לשר אם לקבל את הבקשה או לדחות אותה. בקשות כאלה מלוות בהפגנות, בלחצים של לוביסטים ובקמפיינים תקשורתיים ויחצ"ניים משני הצדדים.

הסכסוכים הללו, שהחריפו בשנים האחרונות ככל שבועת הנדל"ן התנפחה, יצרו סחבת בירוקרטית שעיכבה את בנייתן של עשרות אלפי יחידות דיור - מה שגרם לדירות המתוכננות להתייקר עוד יותר.

שר הפנים, אלי ישי, אישר בשנים 2011-2010 להעביר אלפי דונמים של אזורי תעשייה וקרקע לבנייה מקיבוץ רמת רחל לירושלים; מהמועצה האזורית מטה אשר לנהרייה ולעכו; מהמועצה האזורית גזר למודיעין; ממועצת מרחבים לאופקים; מעמק לוד לאור יהודה; מבנימינה וגבעת עדה לאור עקיבא; מדרום השרון לאלעד; ממטה יהודה לבית שמש; מזבולון לנשר; מדרום השרון לטירה במשולש, וגם מצפת לראש פינה ומערד לשבט בסמה הבדואי, במסגרת הסדר קרקעות הבדואים.

"חושבים שאנחנו גרים בבתים מזהב"

אבל העיוותים הגדולים ביותר עדיין לא תוקנו. בקשות חוזרות ונשנות של ערד ודימונה להתחלק עם מועצת תמר בנכסי ים המלח נדחו במשך שנים, בטענה המוזרה שהממשלה אינה רוצה להטיל על העיריות את עלויות הטיפול הסביבתי בים המלח. הטיעון הזה הפך עוד יותר תמוה כעת, כשהמדינה הצליחה לגלגל את הוצאות העתק של קציר ים המלח על החברה לישראל. ואכן, עיריית דימונה החליטה השבוע לחדש את המאבק ואת הלחצים על ראש מועצת תמר, דב ליטבינוף.

"דב וסוללת עורכי הדין שלו הצליחו למסמס את כל הבקשות שלנו", אומר כהן, "אני מבין אותו: הוא צמוד לפרה עם עטינים שמניבים זהב. הוא אומר לי: 'אני אעשה מה שהממשלה תחליט'. לפני חמש שנים היתה ועדת גבולות שקבעה שהם צריכים לחלוק אתנו לפחות במפעלים במישור רותם, וגם זה עדיין לא קרה".

ליטבינוף רואה את הדברים אחרת. "השיח בנושא הזה שטוף בבכיינות, דיסאינפורמציה ודמגוגיה", הוא אומר, "העברנו לדימונה, בהסכמה, את הקרייה למחקר גרעיני (הכור האטומי, ת.ג) שמשלמת מיליון שקל ארנונה בשנה ועכשיו, אחרי הסדרי הארנונה החדשים, יכולה להתחיל לשלם 15 מיליון. יש המון גופים שלא משלמים ארנונה, לפני שמדברים אתנו על מפעלי ים המלח. אף אחד לא מדבר עם צה"ל על כך שמחנה נבטים, שיכול לשלם 40 מיליון שקל בשנה לכסייפה ולערערה, לא משלם גרוש. כולם מדברים עלינו ועל מפעלי ים המלח כי זה הכי קל".

למה זה צודק שמפעלי ים המלח ישלמו ארנונה לך ולא לערד ולדימונה?

"אנחנו לא מרוויחים מזה כלום. כל הארנונה חוזרת להוצאות האחזקה שלנו. אנחנו מחזיקים על חשבוננו 15 חופים פתוחים ולא גובים עליהם כסף ומארחים אלפי תושבים. אין לנו חדר מיון כמו לדימונה, אנחנו מחזיקים את הרופאים בכוננות ומשלמים 2 מיליון שקל בשנה למד"א כדי שיהיו רופאים שיטפלו בתיירים ובתושבים.

"קל לשבת בתל אביב ולהתקיף אותנו. מי שחושב שאנחנו גרים בבתים מזהב ומחלקים לפטופ לכל ילד שיבוא לכאן לראות איך אנחנו חיים. ילדים כאן נוסעים שעה וחצי לבית הספר. בדימונה מקבלים 100% הקלות מס, אנחנו משלמים מלא. אנחנו חיים בחום של 45 מעלות והם חיים במזג אוויר נוח. אם הם כל כך רוצים לעבור לגור אצלנו, הם מוזמנים, אבל הם לא באים כי החיים כאן בכלל לא קלים".

עיוות נוסף שטרם תוקן הוא קיומה של מגדל תפן - מועצה בלי תושבים בשטח של 7,000 דונם הכולל את אזור התעשייה שבו שוכנים מפעלי ישקר. תפן, והיישוב היוקרתי כפר ורדים, הוקמו בשנות ה-80' בידי מייסד ישקר, סטף ורטהיימר.

ורטהיימר נקלע למלחמת עולם עם ראש עיריית מעלות-תרשיחא, שלמה בוחבוט, שדרש שהכפר והמפעלים יהיו חלק ממעלות, או יחולקו בינה לכרמיאל וליישובים הערביים הסמוכים. המאבק בין השניים, שהגיע לפסים אישיים ועדתיים, נגמר לפתע ב-2003 בסולחה, שבמסגרתה הועבר למעלות אזור תעשייה קטנטן בכפר ורדים, ומאז הם חברים טובים.

"לא כל המאבקים נגמרים בניצחון", מסביר אחד ממקורביו של בוחבוט בגליל, "בוחבוט עדיין לא היה ראש מרכז השלטון המקומי, אף אחד לא ספר אותו, וסטף היה מלך העולם. בוחבוט הבין שהוא לא יצליח לספח את תפן והחליט לעשות פשרה שתשיג משהו ותאפשר שכנות טובה. מפעלי תפן מפרנסים את אוכלוסיית מעלות".

"במקום לקנא ולריב, תעבירו את גביית הארנונה לממשלה"

אחד הגורמים לאי העברת עתודות קרקע לערים הוא שארגוני הסביבה מתנגדים לכך, בטענה שהיא תעודד ערים להתרחב בצורה פרועה על חשבון שטחים חקלאיים ופתוחים ולבנות בתים צמודי קרקע בפרברים במקום לגובה. "למועצות אזוריות יש לרוב מחוייבות גדולה יותר לשמור על שטחים פתוחים מאשר לרשויות המקומיות", אומרים בחברה להגנת הטבע.

טיעון נפוץ נוסף שנשמע בוועדות נגד הרחבת ערים הוא שלעיריות אין כסף להשקיע בהקמת אזורי תעשייה. "זה קל להתבכיין ולתקוף אותנו שאנחנו יושבים על קרקעות ואזורי תעשייה", אומר יו"ר מרכז המועצות האזוריות, שמוליק ריפמן, "אבל לבנות תשתית עולה המון כסף. אני לא נגד להעביר קרקעות לערים, אבל רובן לא יבנו מפעלים שיעסיקו עובדים ויכניסו ארנונה אלא בתים, על חשבון השטחים הפתוחים. אף אחד לא היה רוצה שאנחנו נעלם ושכל הארץ תתכסה בטון ומלט".

טיעון משכנע נוסף נגד הרחבת ערים היא שהמצב הקיים בארץ - ערים צפופות מול מועצות כפריות על שטח ענק - מקובל בכל העולם. "המגזר הכפרי בישראל יושב על שטח קטן יחסית לחוות החקלאיות בארצות הברית ולכפרים באירופה ובמקומות אחרים", אומרת פרופסור רחל אלתרמן מהטכניון, מומחית בעלת שם עולמי במחקר השוואתי של תכנון ובנייה, "נטפלים לקיבוצים ולמושבים מתוך קינאה ובורות. החקלאים כאן הם מהיעילים בעולם ומפיקים המון תוצרת לכל דונם שהם מחזיקים. מה גם שחקלאות נועדה כיום לא רק לעשות כסף: שטח חקלאי הוא שטח ירוק"...

את מדברת על חקלאות, אבל ראשי הערים טוענים שהם מפסידים ארנונה על שטחי המסחר והתעשייה.

"זה משהו אחר. חלק מאזורי התעשייה מחוץ לערים לא היו צריכים לקום בכלל. את המפעלים היה צריך להקים בתוך הערים. המועצות המקומיות מקימות יותר מדי תעשייה רק בשביל לגבות ארנונה".

אלתרמן מציעה פיתרון משלה לבעיית הארנונה, שגם הוא מקובל בחו"ל: "במקום למדוד כמה מטרים יש לכל אחד ולהעביר שטחים מפה לשם ומשם לפה, צריך פשוט להעביר את גביית הארנונה לממשלה. זה יפתור המון בעיות: לא יהיו רשויות שלא מתפקדות בגלל היעדר ארנונה ולא רשויות שבונות אזורי תעשייה שהופכים למפגעים סביבתיים. אבל כנראה שאת חברי הכנסת העצלנים זה בכלל לא מעניין ושר הפנים אפילו לא טורח לנסות לעניין אותם".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "מדיניות השר היא לאפשר התפתחות של יישובים וערים תוך העברת שטחים מהמועצות האזוריות לרשויות המקומיות בהתאם לצרכים הנדרשים".

http://www.ynet.co.il/articles/0,73...

תגוביות:

1.בושה וחרפה. אמרות הסוציאליסטים בפיהם וגזל החזירות בכיסם.
עד מתי, רשעים יעלוזו? הציבור הקטן במדינה ששולט בתקשורת, בפרקליטות ובבג"צ ומנכס לעצמו את חלק הארי מתקציבי ומשאבי המדינה. הרי ה"שמאל" בארצנו הוא לפני הכל נציג נאמן של תנועת הקיבוצים והמושבים המושחתת. של אלו שעלו לנו הון עתק בכל צורה ושם שניתן להעלות על הדעת - ועדיין עולים!
של אלו שאמרות הסוציאליסטים בפיהם וגזל החזירות בכיסם, של שודדי הקרקעות, הסובסידיות, ההלוואות, המענקים, ביטולי החובות והמיסים, המכסות, המים, ההקצאות, ומה לא...של אלו שאינם משלמים מיסים ומשתמטים משירות צבאי. של אלו המגדלים תוצרת מסובסדת(!) מכספי המיסים שלנו ומוכרים 33% ממנה לפלשתינים. מייצאים את המים שלנו ואת המיסים שלנו...
של אלו המרעילים תנים, מזהמים שוניות, ויורים בשקנאים. של אלו הבונים בנייה לא חוקית בכל מגרש וצומת וקוראים לפנות ולהרוס בתי יהודים.
של אלו שקראו לא להוציא שקל על המתנחלים ועכשיו זועקים ומקבלים מיגונים במיליארדים. של אלו שקראו לפנות את המתנחלים מרצועת עזה ועכשיו מתגעגעים לימים השקטים שהיו להם כשהמתנחלים חצצו בינם לטרור. של אלו שסופגים עכשיו פצמ"רים מחבריהם למסיק ומשתמשים בכספי המיסים של אחיהם שגירשו למגן את עצמם. של אלו שהלכות הדמוקרטיה הן עלה תאנה לדיקטטורת בג"צ, האפרטהייד, והגזענות שהם כופים על רצון הבוחר וקולו בקלפי. של אלו שלא הפרישו לפנסיה ועכשיו מטילים את זקניהם על כתפי כולנו. של אלו ששעתם היפה ביותר רחוקה בעבר.

2.התקשורת יודעת על שוד אדמות אבל שומרת על שתיקה.

3.חלוקת השלל של אדמות המדינה בוצעה בחסות ממשלות מפא"י ושאר מפלגות השמאל. משנות השמונים המשיכו לתת אדמות במחירים מגוחכים בדרך מתוחכמת לגופים שהתארגנו כישובים קהילתיים עם וועדות קבלה שלחבריהן היתה הומוגניות אידיאולוגית ונעשתה בהם סלקציה מוסווית, כמו מצפה הילה
ואחרים.

3.אנחנו דורשים ליישם את החוק עד הסוף! "כל מה שלא חוקי יעוף"! נראה אותכם. ביחד נהרוס כל מבנה לא חוקי ובכלל לא משנה אם הוא של ערבי או יהודי, חקלאי או עירוני, קיבוצניק או תל-אביבי.

אולי נתחיל בצומת געש?

נעבור לסיבוב קצר (או ארוך) בנגב? קצת במושבים? קיבוצים?

נקפוץ לסיבוב של כיף במשולש,

ואחר כך נטפל טיפול יסודי בשני הצריפים האלו של המתנחלים החצופים.

אה?!

שלום ל-500,000 מבנים לא חוקיים של "ערביי ישראל"!

יאללה, "שומרי חוק" שכמותכם, בואו "דמוקרטים"! ביחד!

4.עתה תוציאו צו הריסה ולפני הכל לצומת געש! בוא ואראה לך לדוגמא בקיבוץ געש איך ביקשו וקיבלו אדמות ל"דור המשך" מול הים ומכרו אותן בהון עתק לייזמי נדל"ן...בוא ואראה לך את צומת געש, מרכז מסחרי ענק, שנבנה כולו באופן לא חוקי על אדמת מדינה על ידי קיבוץ כמובן. בוא ואראה לך את כל "שכונות ההרחבה" שבונים הקיבוצים, ומגרשי ההשכרה והאיחסון שפתחו המושבניקים. בוא ואראה לך המון מיליונרים ועוד כאלו שחולמים להיות, על חשבון האדמות של כולנו. לא שמעת על הדרישות שלכם להפוך את האדמה החקלאית שחכרתם בפרוטות לנכסי נדל"ן שתוכלו למכור במקום להחזירן למדינה לפי חוזה החכירה?

5.ייפסק שוד הקרקעות הלאומי. להחזיר הכל למדינה!

6.המדינה צריכה להלאים את כל איזורי התעשייה בערים הגדולות ולקבוע מס ארנונה שיועבר לאוצר שיקבע כיצד לחלק את הכסף בשיוויוניות.

7.ישנם עשרות משקים לא בנויים שבעלי הזכות כבר 30 שנה נטשו את המקום ועדיין מקבלים שכירות על השטחים החקלאיים על נחלות בנות 40 דונם שקיבלו חינם אין כסף. שחיתות.

8.מי שקיבל קרקע לחקלאות שישתמש בה לחקלאות. אין לי שום בעיה עם קיבוץ שמעבד אלפי דונמים. אבל על הקרקע למגורים צריך לחול אותו חוק בקיבוץ ובעיר. כל דונם שעובר מחקלאות למגורים צריך לחול עליו תשלום השבחה ענק למדינה ולא לרשות המקומית.



השמאל בקיבוצים ובמושבים קיבל אדמות מדינה וארנונה אדירה בעוד עיירות הפיתוח קופחו ודוכאו

שנים רבות אנחנו שומעים על עיירות הפיתוח שאינן מתקדמות לשום מקום. תחקיר ערוץ 10 חשף את הסיבה למצב הפושע הזה. השמאל ניכס לעצמו את כל אדמות המדינה תוך חליבת ארנונה שסיפקה לו משאבי פיתוח, עושר לעצמו ולילדיו תוך קיפוח מזעזע של אנשי וילדי עיירות הפיתוח.

עיירות הפיתוח עניות כי השמאל בקיבוצים ובמושבים לקח לעצמו את כל האדמות ומקבל ארנונה מהן!

כך עלה השמאל ופרח וגרם למצב שכל יישובי הפריפריה חיו מארנונה עלובה בגללו בעוד הוא שאב לעצמו את כל המשאבים מילדי ודיירי העיירות. זו הסיבה לעוניין של עיירות הפיתוח. השמאל שניכס לעצמו הכל התעשר על גבם! (תחקיר ערוץ 10).

זו ורק זו הסיבה לעוני ולנחשלות של עיירות הפיתוח - חוסר המשאבים הכלכליים שלהן שזורמים כולם לכיסי הקיבוצים והמושבים.

לרשות ילדי עיירות הפיתוח עומדים משאבים עלובים, אם בכלל, ללימודים,להשכלה, לחוגים, לגינות נוי ולהתפתחות בתוך העיירות ושל העיירות.

העיירות נמצאות כל הזמן על סף קריסה כספית כיוון שכל הארנונה מהשטחים העצומים סביבן שנוכסו על ידי השמאלנים לעצמם, נכנסת לכיסיהם של יישובי השמאל המדושן, העשיר, המתפוצץ מכסף ומשאבים, המשתכשך בבריכות השחיה שלו והבונה עוד ועוד מפעלים ומרכזי קניות על האדמות הללו שניכס לעצמו בעצמו.

כמו במערכת המשפט שם השופטים השמאלנים ממנים את עצמם בעצמם, כך גם בתחום ההתיישבות לקח השמאל לעצמו את כל ההכנסות והותיר את האחרים, שהם הרוב העצום, בעצם בלי כלום. זו הסיבה למצב ערי הפיתוח שלא מתפתחות.

העיירות מקבלות הכנסות כספיות עלובות מארנונה ואין להן איך לפתח את עצמן ואת יושביהן, זאת כיוון שהמיליארדים של כספי הארנונה העצומים מתנקזים בשלמותם ובזרם בלתי פוסק ובאי צדק - למיעוט קטן של אנשים בהתיישבות שמאלנית קיבוצית-מושבית מסביבן!

לעיירות אין אדמות לפיתוח עצמי אפילו. כספי בסיסים צבאיים שמזרימים עשרות מיליונים בשנה זורמים לשמאל ולא לעיירות שנמצאות בשכנותם. מדהים איך השמאל השתלט על המדינה ועל כל משאביה ומזרים הכל רק לעצמו תוך קיפוח הרוב העצום במדינת ישראל! מתגלה תמונה מפחידה ככל שאנו נחשפים למתרחש. היא גם מספקת לנו הסברים על עוני היישובים ועושר הקיבוצים והשמאל.

זו שערורייה.

יש להקים גוף שיאסוף את כל הארנונה הארצית ויחלק אותה לכל יישוב על פי מספר תושביו!

****

צפו בכתבה:




http://news.nana10.co.il/Article/?A...

היישובים מטופחים על חשבון עיירות הפיתוח: "חלוקה עושקת"

בפתח של קרית מלאכי קיים אזור תעשייה שמניב כ-37 מיליון שקלים, אבל את הכסף מקבלות דווקא המועצות שמסביב. מסביב לירוחם קיים מחנה צבאי, אבל היא לא זוכה להנות מהארנונה. האם המדינה מעדיפה לטפח יישובים חזקים על חשבון עיירות הפיתוח? "החלוקות האלה אינן טבעיות"

לצומת מלאכי, פעם "קסטינה", הגענו לא כדי לדבר על ההיסטוריה. אבל אי אפשר שלא להזכיר אותה. "מעברת קסטינה" קראו למקום הזה לפני שהפך לקרית מלאכי, נטועה בין מושבי הסביבה, מוקפת מכל עבריה ע"י המועצה האזורית באר טוביה ושדותיה.

מאז חלפו יותר מ-50 שנה, והמפה לא השתנתה. קרית מלאכי היא אי מוניציפלי נכשל, כשבינתיים הכל מסביבה מתפתח. "פעם היו פה שטחים חקלאיים", מסביר אלי ג'רבי, פעיל חברתי מהעיר. לדבריו, "קרית מלאכי הוקמה מראש כמחנה עובדים. אזור התעשיה הזה קובע את הציביון של קרית מלאכי ותושביה".

וזו אולי הבעיה הגדולה של עיירות הפיתוח. מה שפעם היה שדות שהניבו פרי, הפך לנדל"ן שמניב הרבה מאוד כסף וארנונה - אבל השטח שייך דווקא למועצות האזוריות, ולא אליהן. אזור התעשייה מלאכי, למשל, שלא שייך לקרית מלאכי למרות שהוא נמצא בפתחה, מניב כ-37 מיליון שקלים מארנונה, שלא מגיעים אל העיר שכה זקוקה להם.

ולא רק קרית מלאכי. מדרום ועד צפון מוצאות את עצמן עיירות הפיתוח, אלה שנדחקות תמיד לשוליים, מתמודדת עם אותה הבעיה. "החלוקות כל כך לא טבעיות", אומרת הפעילה החברתית, עורך הדין יפעת ביטון. "אלה הבניות של עושק, פשוט ככה".

עוד כתבות במדור סדרות הכתבות של חדשות 10

http://news.nana10.co.il/Article/?A...

******

שר הפנים הקים 3 ועדות חקירה לבדיקת גבולות ולחלוקת הכנסות בדרום הארץ

בהנחיית שר הפנים, גדעון סער, מינה מנכ"ל משרד הפנים, יגאל צרפתי, 3 ועדות חקירה בדבר שינוי גבולות וחלוקת הכנסות בדרום הארץ, שנועדו לבחון את גבולות הרשויות השונות ואת ההכנסות מאזורים שונים מניבי הכנסות ואופן חלוקתן בין הרשויות באותו אזור.

וועדות החקירה ייבחנו במהלך עבודתן את זהותן של הרשויות המקומיות שיכללו בהסדר חלוקת ההכנסות ביחס לכל אזור, את שיעור ההכנסות לו תהיה זכאית כל רשות מקומית הכלולה בהסדר ביחס לכל אזור, את גבולות הרשויות ביחס לאזורים אלה וסוגיות נוספות הנדרשות ליישום שינוי הגבולות והסדר חלוקת ההכנסות ביחס לכל אזור.

המהלך הנוכחי להקמת ועדות חקירה שינוי גבולות ולחלוקת הכנסות הוא בהתאם למדיניות שר הפנים עליה הצהיר עם כניסתו לתפקידו, כי בכוונתו לפעול לצמצום פערים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות, בין היתר על ידי בחינת מרכיבי ההכנסות והקרקע.

שר הפנים, גדעון סער: " צמצום פערים אמיתי בין רשויות חזקות לרשויות חלשות יוכל להתבצע רק על ידי שימוש במשאבי קרקע ואזורים מניבי הכנסות. המפה צריכה להשתנות ולהפוך להיות מפה צודקת יותר שתביא לחיזוק הרשויות החלשות".

וועדות החקירה שהוקמו, האזורים מניבי ההכנסות שייבחנו, אופן חלוקתן בין הרשויות ובחינת הגבולות בין הרשויות:

1.ועדת חקירה לשינוי גבולות וחלוקת הכנסות ברמת הנגב- ועדה זו תבחן את שינוי הגבולות וחלוקת ההכנסות מהאזורים הבאים:

האזורים מניבי ההכנסות: בי"ס למכים הר צבוע, גדוד 906, בסיס תחמושת חתירה, עיר הבהדי"ם, כלא נפחא, בסיס רמון של חיל האוויר, שדה ניסויים "שדמה" של רפאל, מפעל הפוספטים "אורון" לרבות שטחי הכרייה.

בחינת הגבולות וחלוקת ההכנסות תתבצע בין הרשויות: מצפה רמון, ירוחם, שגב שלום והמועצות האזוריות רמת נגב, הערבה התיכונה ונווה מדבר.

הרכב וועדת החקירה: יו"ר הוועדה- פרופ' ערן רזין וחבריה: גב' מיכל בר גיורא, מר משה שמעון, גב טלי וינטר, גב דיאנה קורץ, גב' עטרה מרכוס, גב' שלומית מצליח.

2.ועדת חקירה לשינוי גבולות וחלוקת הכנסות באזור הדרום שתבחן את הגבולות וחלוקת ההכנסות מאזורים מניבי הכנסות ואופן חלוקתן על פי הרשויות באופן הבא:

הרשויות שתיערך לגביהן חקירה בעניין גבולות והכנסות אזור התעשייה מישור רותם- דימונה, ערד, תמר, הערבה התיכונה, כסייפה, ערערה בנגב, אל קסום.

הרשויות שתיערך לגביהן חקירה בעניין גבולות והכנסות ממתקני תיירות המצויים בתחום השיפוט של מועצה אזורית תמר וגובלים בתחום שיפוט עיריית ערד- תמר וערד.

הרשויות שתיערך לגביהן חקירה בעניין גבולות והכנסות ממתקנים בגבול הערבה התיכונה וחבל איילות- ערבה תיכונה וחבל איילות.

הרכב וועדת החקירה: יו"ר הוועדה- פנחס ולרשטיין וחבריה: גב נועה אתגר, מר אלכס אלתר, גב סופיה אלדור, גב מרגלית אשכנזי, מר טל פודים, מר גנאדי קמנצקי.

3.ועדת חקירה לבחינת הגבולות וחלוקת הכנסות באזור הדרום שתבחן את הגבולות וחלוקת ההכנסות מאזורים מניבי הכנסות ואופן חלוקתן על פי הרשויות באופן הבא:

האזורים מניבי ההכנסות- בסיס נבטים, חברת החשמל- רמת חובב, רמת בקע, מתקן לאחסנת דלק- גבעת שמן.

בחינת חלוקת הגבולות וההכנסות תתבצע לגבי הרשויות- דימונה, המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום, המועצות המקומיות כסייפה, ערערה בנגב, שגב שלום והמועצה המקומית התעשייתית רמת חובב.

הרכב וועדת החקירה: יו"ר הוועדה- מר יהודה פתאל וחבריה: גב' טלי וינטר, גב צופיה סנטו, גב עטרה מרכוס, גב אריאלה חדד, מר משה שמעון, מר איתי קורן.

http://www.moin.gov.il/Publications...




לעיון האשכול:




הציונות האדומה וחטאיה




https://rotter.net/forum/gil/22721....

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...



ליה 07.12.1423:11
33. אנשי האתמול: הבגידה במעמד הביניים עולה ליאיר לפיד ביוקר / הקפיטליסט היומי בתגובה להודעה מספר 0
חבורת יש עתיד אורזת את הפקלאות, מפנה את המשרדים, ומשחררת את החברה הישראלית והבוחרים שלה מתוכניותיה להשיב את ישראל לתקופת הצנע. יאיר לפיד, שביקש להשתמש במנדט שניתן לו מהציבור הליברלי כדי להוציא לפועל תוכנית חומש סוציאליסטית, בגד בבוחריו, ולא צפוי כי יזכה שוב באמון הציבור. (כתב רותם סלע)

ההתפוטרות הקולקטיבית של שרי יש עתיד היא חדשות טובות לכל מי שאינו חפץ לשוב לשנות החמישים העגומות, והזדמנות לסכם את התופעה המשונה, המפתיעה והעצובה, הקרויה תפישת העולם של מפלגת יש עתיד.

ממש לא טומי

יאיר לפיד הגיע לפוליטיקה כבן של אבא שלו. הוא התיישב על אותו מקטע משובלל של הקשת הפוליטית, ביקש לייצג את אותו ציבור בוחרים, דיבר באותה לשון ועורר ציפיות כי יקדם את השקפת העולם של אביו.

במה האמין טומי לפיד? אדם נבחן במעשיו, ולפיד האב נתן גיבוי מלא לתוכניותיו של שר האוצר בנימין נתניהו בתחילת העשור הקודם. על סדר היום באותה תקופה עמדו קיצוצים חדים בתקציב והגבלת הגידול בהוצאה הממשלתית ל-1.9% בשנה; הפחתה דרמטית בקצבאות הילדים; העלאת גיל הפרישה לפנסיה ומלחמת חורמה בהסתדרות העובדים, אותה כינה לפיד האב "פשע מאורגן".

זה היה הגיוני. מתבקש. הכרחי כמעט. אחרי הכל, האנשים ששלחו את לפיד האב לכנסת (ושלחו אחריו את בנו) השתייכו (ומשתייכים) ברובם למעמד העצמאים, בעלי המקצועות החופשיים ושכירי המגזר הפרטי המשלמים את חשבונות השכר של עובדי המגזר הציבורי. לפיכך, היה זה מתבקש והגיוני, שלפיד הבן, בעקבות אביו, יבקש לזקוף את קומתם של בוחריו ולהכניס מעט הגיון, קיצוץ וסדר בחגיגת הוצאות השכר הציבורי המגיעה ללמעלה מ-100 מיליארד שקלים המחולקים ללא בקרה.

זה לא מה שקרה.

במקום לחתור למודל העסקה גמיש, שיקשור הטבות שכר לתפוקה ויאפשר פיטורים במגזר הציבורי או לפחות לדרוש נשיאה משותפת בנטל הקיצוצים, בחר לפיד להרים לפיד דגל לבן וגם לנופף בו. במסיבת עיתונאים משותפת לו ולעופר עיני, שהתקיימה ב-8 במאי 2013, התחוור לציבור הישראלי כי שר האוצר התחייב שלא לגעת בשכרם ותנאיהם של עובדי המדינה. עייני, ציין בסרקזם מושחז — שקוף לעיניו הבלתי מיומנות של שר האוצר — כי "זה היה אחד מהמשאים ומתנים הקשים ביותר שניהלתי בחיי".

מסכת השגיאות הייתה יכולה להסתיים שם. לפיד היה יכול להתעשת. אלא שמה שנראה כמו טעות נקודתית התגלה כשיטה. בהחלטה אחר החלטה נחשפו לפיד ושרי מפלגתו ככנופייה תאבת התערבות, שליטה, הוצאה ורגולציה ממשלתית וכאויבי המגזר הפרטי. במבט לאחור הייתה הכניעה לעיני צעד ראשון במסע טיפשי, יקר ומסוכן בו ניסתה "יש עתיד" להצעיד את מדינת ישראל ברוורס לשנות החמישים של המאה העשרים: עידן הצנע, מדינת מפא"י הגדולה, ההסתדרות ושלטון הפקידים.

דוגמאות לא חסרות אך מתוך רחמים וחסד על הקורא הסביר, שלא ישחית את זמנו בקריאת אלפי מילים, נתמקד בשרים וברפורמות החשובות.

חינוך: השר שי פירון ניסה להפוך את מערכת החינוך לקייטנה. הצעד המשמעותי ביותר בכיוון היה ביטול בחינות המיצ"ב, שאפשרו להורים, מורים, מנהלים וראשי ערים ומועצות למדוד ולהשוות את טיב שירותי החינוך שמספקים להם בתי הספר. פירון ראה במדדים מספריים ומוחלטים חטא וביקש לקדש את חוסר השקיפות, כדי לאפשר לבתי הספר להתמקד "בערכים" כלומר, לעשות מה-בראש-שלהם.

בריאות: השרה יעל גרמן ביקשה לחסל את יכולתו של צרכן הבריאות הישראלי להתאים את רמת השירותים שהוא מקבל להעדפותיו ולכיסו, ולהשיב את מערכת הבריאות לעידן הפתקים, הקומבינות, הסמוך והתשלומים מתחת לשולחן. המלצות ועדת גרמן, שכבר נכנסו לחוק ההסדרים, היו אמורות לאסור על שירותי רפואה פרטיים בבתי החולים הציבוריים, להטיל מיסוי דרקוני (עד 67%) על גידול בהיקף הפעילות של בתי החולים הפרטיים ולהוסיף מע"מ וקנס של 15% על תיירות מרפא רפואית - כדי שגם לרופאים לא תהיה חלילה יכולת בחירה.

אוצר: את הפארסה המכונה "תכנית מע"מ אפס" סיכם באוזניי פקיד בכיר באוצר בלשון זו: "איסוף ערימת שטרות בגובה 3 מיליארד שקלים, שריפתם וזריית האפר לרוח", לא פחות. אלא שהרפורמות המעניינות ביותר מבית מדרשו של לפיד אינן אלו הנובעות מטיפשות טהורה, אלא כאמור, מההנחה המובלעת של שרי יש עתיד כי הכבדת עול מיסים ובעיקר הגברת הרגולציה היא הדרך לפתור בעיות ולתקן עיוותים.

הדוגמא הראשונה היא ועדת ששינסקי 2, ששדרגה כלפי מעלה את רמות המיסוי בהן מחייבת המדינה חברות על כריית משאבי הטבע. במסגרת מסקנות הוועדה נקבע "מס רווחי היתר" של עד 42%, ותמלוגים של 5%. המשמעויות של משטר המס הדרקוני שקידם לפיד הן בעיקר פגיעה ברמת הרווחיות של כימיקלים לישראל, מה שעשוי להוביל בטווח הבינוני והארוך לפגיעה חמורה בתעסוקה בדרום הארץ. את הפוספסטים בנגב אי אפשר להעביר למדינה אחרת, אבל ברמת המיסוי הנוכחית, אף אחד לא יכרה אותם.

דוגמא נוספת ומובהקת מהעת האחרונה, היא חוק השכירות ההוגנת. כאן, ביקש לפיד להגביל את יכולתו של בעל דירה להעלות את דמי השכירות לפעם בשלוש שנים, וכן לקבוע תקנים מינימליים לדירה הכוללים שטח של לא פחות מ-26 מטר מרובע. החלת החוק הייתה מקטינה כמובן את כמות דירות הסטודיו, מובילה לזינוק מיידי במחירי השכירות וכותשת את מה שלא נשאר מהמוניטין של שר האוצר.

לחדשות הטובות!

הבחירות הקרובות הן ההשקעה הטובה ביותר לה יכול היה לייחל הציבור הישראלי. תמורת מיליארד וחצי שקלים בלוגיסטיקה, קלפיות, מימון מפלגות ויום שבתון יישלחו הביתה שר אוצר כושל וחבר מרעיו, שבגדו בציבור בוחריהם וביקשו להחזיר את הכלכלה והחברה הישראלית לשנות החמישים.

הקריסה במספר המנדטים הצפוי ליש עתיד היא תוצר של הבגידה שלה בבוחריה. שרי ונבחרי המפלגה ביכרו את הפתרונות והאינטרסים של הפקידים, הוועדים והרגולטורים על פתרונות ליברלים המעניקים חירות וחופש פעולה לצרכן, לאזרח ולעצמאי.

למה שיישאר ממפלגתו של יאיר לפיד, ובעיקר לכחלון - הטוען לכתר ממלכת המרכז הפוליטי - כדאי להפיק לקחים וללמוד מהטעויות של יש עתיד. בישראל יש ציבור ליברלי שלא זכה בכנסת האחרונה לייצוג פוליטי. על הציבור הזה אפשר לעבוד רק פעם אחת.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...

תגוביות:

1.בגרמניה ושוויץ אין שכר מינימום כלל, ובשוויץ כמעט אין עובדים מאוגדים. שוויץ, אחת המדינות המערביות עם שיעור העובדים המאוגדים הנמוך ביותר, ועם זאת רמות השכר מהגבוהות בעולם. ההוכחה הקלאסית לכך ששוק חופשי הוא הדרך לדאוג לעובדים, ולא חוקים סוציאליסטיים.

2.זוהי המדינה היחידה שבה העשירים הם בשמאל הסוציאליסטי, העניים בימין הקפיטליסטי, והמעמד הבינוני משלם הכל.



ליה 15.06.1507:10
34. השמאל הכלכלי יותר מסוכן מה-BDS בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 15.06.15 בשעה 07:22 בברכה, ליה

הפופוליזם של השמאל ממשיך לשלוט בכלכלה הישראלית גם כשהימין בשלטון.
בממשלה לא מבינים שהברחת משקיעים מטעמים "חברתיים" היא הסכנה האמיתית

תארו לעצמכם את התסריט הבא: קבוצה של חברות חיפושי גז מהארץ ומחו"ל מגלה מול חופי ישראל מרבצים גדולים של גז טבעי. בעקבות התגלית, המוני יזמי קידוחים מכל העולם מתחילים להתעניין בזכיונות לחיפוש גז בים של ישראל. ממשלת ישראל כבר מתכננת את הפיכתה למעצמת אנרגיה ואת המעבר לעצמאות האנרגטית הנכספת.

אבל אז מתחילים קמפיינים אדירים של ארגונים פרו-פלסטיניים, שלוחצים על חברות חיפושי הגז לא להשקיע אף שקל בישראל. לבסוף, כל החברות מכריזות שהן מושכות את ידיהן מהחיפושים בישראל, עד שישראל לא תפסיק את הכיבוש. בנוסף, גם החברות שכבר מצאו גז בישראל משהות את המשך פיתוח השדות שנמצאו. חברה נורבגית, העוסקת בייעוץ למחפשי נפט, אף הגדירה את ישראל כפחות אטרקטיבית להשקעה ממוזמביק, בגלל היותה מדינה שמפרה זכויות אדם.

תסריט בלהות, נכון? ובכן, הוא מתרחש ברגעים אלה. בהבדל אחד: שום ארגונים פרו-פלסטיניים לא היו מעורבים פה, או לפחות לא שיחקו תפקיד מרכזי. מיד כשהתגלו שדות הגז, שטף את ארצנו, במסגרת הגל האדיר של שנאה לעשירים, גל של מחאות נגד התנאים הטובים שקיבלו יזמי הגז. את אותם תנאים הם קיבלו יחד עם הרישיונות לחיפוש, בגלל הסיכון הגבוה שבאובדן ההשקעה, ומתוך הבנה של המדינה שהם לא ישקיעו בחיפוש אם לא תובטח להם תשואה גבוהה במקרה של הצלחה. אבל ברגע שנמצא הגז, החלו הדרישות לגבות יותר על הזכות להפיק את הגז "של עם ישראל".

זה התחיל בוועדת ששינסקי, ששינתה רטרואקטיבית את תנאי התמלוגים. זה המשיך בוועדת צמח, שדנה בהיקף הגז שיותר לייצא. והמסמר האחרון: הפארסה סביב הממונה על ההגבלים העסקיים, שהחליט לבטל רטרואקטיבית את ההסכם שנחתם מול חברות הגז. וכל זה, תוך כדי לחץ בלתי פוסק משפע של כוחות "חברתיים", שדרשו לקחת מיזמי הגז עוד ועוד, כולל דרישות להלאמת המאגרים, אם החברות יתעקשו.

כתוצאה מכל הטרטורים האלה, אף אחד כבר לא משקיע בעוד חיפושים בישראל, וגם המאגרים הקיימים מפותחים באיטיות. החברה הנורבגית, אגב, אכן דירגה את ישראל מתחת למוזמביק, אבל לא בגלל זכויות אדם, אלא בגלל חוסר אמינות של הממשלה.

תארו לעצמכם עוד תסריט: חברת אינטל מתלבטת אם להקים את המפעל הגדול הבא שלה בישראל או באירלנד. תחת לחץ של ארגוני BDS היא מחליטה להקים אותו באירלנד, ובנוסף מעבירה לשם כמה עשרות מהנדסים ישראלים. גם כאן, התסריט הזה הוא אמת לאמיתה. רק שלא היה פה שום BDS. הממשלה פשוט הציעה לאינטל תנאים פחות טובים מאלו של ממשלת אירלנד, ברוח המאבק בטייקונים ששררה בארץ לפני ארבע שנים.

הדוגמאות המצערות האלה הן רק טיפות בים, והן מוכיחות נקודה אחת פשוטה: בעולם העסקים הבינלאומי מה שחשוב באמת זה הכדאיות הכלכלית, לא פוליטיקה ולא זכויות אדם. המשקיעים הולכים למקומות שבהם כדאי להם להשקיע.

יש לנו עוד לאן להידרדר

הנתונים לא משקרים: לפי דוח ה-OECD, ישראל היא שיאנית הארגון ברגולציה והתערבות המדינה בכלכלה. לפי מדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי, ישראל נמצאת בעשירייה הרביעית בין מדינות העולם, הרבה אחרי רובו המוחלט של העולם המערבי.

אנחנו בין שיאני העולם המערבי בהגבלות ממשלתיות על מסחר, בחסמים ביורוקרטיים על עסקים ובנייה, בשוק עבודה לא גמיש, בכוח מופרז של ארגוני עובדים.

הנמלים שלנו ידועים לשמצה בכל העולם בחוסר האמינות וחוסר היעילות שלהם.

בנתוני החופש הכלכלי אנחנו תקועים אי שם ליד איטליה, ספרד וצרפת, שכולנו יודעים מה מתחולל בכלכלות שלהן.

ההשוואה למדינות האלה מוכיחה עד לאן אנו יכולים להידרדר ולמה. שימו לב לדבר מעניין: אין שום תנועה בינלאומית שדורשת להטיל חרם על צרפת או ספרד. היזמים והמשקיעים בורחים משם אך ורק בגלל המדיניות הכלכלית של המדינות האלה. וזה מוכיח שגם בארץ, רק אנחנו, במדיניות הכלכלית שלנו, יכולים לעשות לעצמנו מה ששום BDS לא חולם אפילו.

קחו את אינטל, מיקרוסופט, או אפל. מדובר בענקיות עולמיות. אין שום כוח אזרחי בעולם, שיכול להפעיל לחץ על אחת מהן להוציא את מרכזי הפיתוח שלה מישראל, כל עוד הן חושבות שזה כדאי להן.

אבל מספיק שנעלה את מיסי החברות, או נקשיח את חוקי העבודה, או נוסיף עוד מגבלות ביורוקרטיות מעיקות על פעילות החברות האלה, והן בקלות יכולות להחליט לעזוב את ישראל. הן אפילו לא תצטרכנה לוותר על המהנדסים הישראלים: את הטובים שבהם הן פשוט תיקחנה איתן, כמו שאינטל לקחה אותם לאירלנד, להקים שם את המפעל שלה.

מה שמדהים הוא חוסר המודעות של רוב הישראלים לעובדות הפשוטות האלה.

אנשי השמאל צורחים בכל פינה שחייבים מיד לסגת מכל מקום שרק אפשר, ולוותר על כל מה שרק אפשר ואי אפשר, אחרת יוטל עלינו חרם כלכלי, לא יהיו השקעות, ואנחנו נחזור לתקופת האבן.

אבל אותם אנשי שמאל תומכים בכל אותם צעדים כלכליים, שהוכח חד משמעית שהם מבריחים משקיעים. חמור מזה: חלק גדול מהם לא רואים בזה בעיה. כך ירון זליכה, אחד הגורואים הכלכליים של מפלגת העבודה, תומך בחום בביטול הטבות מס לחברות בינלאומיות. בריאיונות איתו הוא הודה, שהוא מודע לכך שזה יגרום לחברות לצאת מהארץ, ואין לו בעיה עם תסריט כזה.

כאיש ימין הרבה יותר מעציב אותי יחסם של אנשי הימין לסוגיה.

אותם אנשי ימין שיילחמו עד טיפת דמם האחרונה בכל שמאלן בעולם, שיעז ללחוץ על תאגיד חיפושי גז בינלאומי להחרים את ישראל. אבל ראינו שחלק גדול מהם תומכים בחום בכל ועדות ששינסקי וצמח למיניהן. והעצוב מכל: הם משוכנעים לחלוטין שמה שהם עושים זו הציונות בהתגלמותה. הימין מלא באנשים כאלה, שרק מתחרים ביניהם מי יהיה יותר "חברתי" (כמובן, במושגים שהשמאל קבע) והם הסיבה לכך שגם כשהימין בשלטון, בכלכלה ממשיך לשלוט הפופוליזם של השמאל.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...



ליה 18.07.1506:54
35. יורם שפטל: גורלה המר של יוון- מסר ליחימוביץ' בתגובה להודעה מספר 0
עו"ד שפטל תוקף את האסכולה הסוציאליסטית, כלשונו, שהביאה לקריסתה של יון. "אי אפשר לחלק כספים לעם בלי חשבון".

עו"ד יורם שפטל מתייחס בפינתו השבועית בערוץ 7 למשבר שפקד את יוון וטוען כי מדובר במסר לחברת הכנסת שלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני שפועלת בקביעות מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית.

"ראש ממשלת יון ציפרס, הוא בדיוק התאום הסיאמי של הסוציאליסטית הפרימיטיבית שלי יחימוביץ'", אומר שפטל. "אם אתם רוצים לדעת כיצד הייתה נראית היום הכלכלה של מדינת ישראל לו חלילה יחימוביץ' היתה מנהלת את הכלכלה שלנו, תסכלו על יוון ועל דבריו של הדמגוג ציפרס".

לדבריו ראש ממשלת יון חשב שאפשר להמשיך לבזבז כספים ושאחרים יממנו אותו. "ציפרס שיחק פוקר על גורלה של יוון בלי אף קלף ביד. הוא נבחר בזכות מצע שהבטיח לעמו שמדיניות בזבוז הכספים תימשך למרות שאין כסף, והאירופאים בלית ברירה יממנו את זה.

"הוא הלך לנהל משא ומתן עם ראשי גוש האירו, שהציעו לו הצעה לנהל משטר צנע וקיצוצים אך הוא דחה אותה, והוא גם הלך למשאל עם וניצח, העם אמר 'לא לצנע', אבל כל זה חזר אליו כמו בומרנג".

שפטל שמח שהאמת התפוצצה לציפרס בפרצוף, "אחרי שהוא חזר לראשי גוש האירו כמנצח במשאל העם, הוא גילה שהפעם הוא מקבל מהם הצעה גרועה ונוקשה יותר, ואז גם התגלה הבלוף הגדול שמדובר בשחקן פוקר שאין לו שום קלף ביד.

"הוא חזר בבושת פנים לאתונה ונאלץ להתקפל ולקבל את משטר הצנע והדרישות של אירופה, ברוב ניכר בפרלמנט. סוף סוף הוא הבין שאי אפשר לבזבז בלי סוף, כסף בלי שהוא קיים. וזה המסר לתאומה שלו, שלי יחימוביץ".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1."סוציאליסטים פרימיטיבים" זוהי הגדרה נכונה. אבל מעבר לזה הם גם חזירים. לא מסוגלים לראות מישהו מרוויח כסף וגם נהנה ממנו. קומוניזם בהתגלמותו. גם לקומוניסטים היתה שנאה עיוורת לכל מי שהצליח להרוויח כסף שכונו "קולאקים". אלה היו אנשים שצריך להלאים את כספם ולהרוג אותם, או במקרה הטוב לכלוא אותם במחנות כפיה. כולנו ראינו לאן הגיעה רוסיה הקומוניסטית בהמשך דרכה. אולי זה מה שרוצים גב' יחימוביץ וחבריה ההזויים.



ליה 25.08.1510:50
38. תנובה מנסה לסכל את מכירות הבשר הטרי של שופרסל בתגובה להודעה מספר 0
כניסתה של שופרסל לשוק הבשר הטרי בישראל היא לא פחות מהכרזת מלחמה על תנובה ■ תנובה, בתגובה, הודיעה כי תייבא בשר טרי מפולין ■ כיצד תוכל כעת תנובה להצדיק את מחירי 'אדום אדום' הגבוהים? ■ ניתוח 'גלובס'

בחודשים האחרונים פמפמו גורמים בשוק הבשר את התקשורת כי מחירי הבשר חייבים לעלות. והם אכן עלו. קמעונאים אומרים ל'גלובס' כי מתחילת השנה עלו מחירי הבשר הקפוא בעשרות אחוזים.

וזה לא שהתחילו להאכיל את העגלים גורמה. המזון שלהם נותר כשהיה, וגם מחירו בעולם לא עלה. אז מה קרה? ההיצע ירד, והביקוש נשאר - הנוסחה שמבטיחה תמיד עליית מחירים.

זו הסיבה לכך שבחודשים האחרונים יצאו נציגיה של קבוצת תנובה לחפש עגלים בארץ. כאן נכונה להם הפתעה. בכל פעם שהם פנו למגדל, שעימו הם לא היו קשורים בהסכם, גילו אנשי תנובה כי דודי עזרא, הבעלים של קבוצת נטו, היה שם לפניהם. חברת 'לגדול בבית ישראלי' גילתה שכשאתה מעדיף את חו'ל על פני הבית - הבית לא תמיד מחכה לך.

תנובה, נזכיר, מייבאת מאוסטרליה את העגלים שהיא שוחטת במפעל 'אדום אדום'. תנובה יצאה אם כך לחפש עגלים, אבל גילתה שהמלוכה ניתנה לעזרא. המגדלים הקטנים לחצו ידיים עם השליט הבלתי מעורער של הבשר הקפוא והמיושן בארץ. ועכשיו הוא מתחיל להיות שחקן משמעותי גם בבשר הטרי, כשהוא חתום על יבוא הבשר הטרי למותג הפרטי של שופרסל.

כניסתה של שופרסל לשוק הבשר הטרי של שופרסל לבשר הטרי הבהירה כי התחרות מאפילה גם על מאמץ מיוחד של מכירת סיפורי עליות מחירים, ואלה יכולים אפילו לרדת. עובדה.

שופרסל הכריזה על מחירים הנמוכים ב-10%-15%, ובמקרה אחד ב-41%, ממחירי הבשר הטרי שנמכר בארץ, והקימה עליה את כולם. העובדה שהרווחים בבשר הם גבוהים הייתה בגדר סוד שמור. עכשיו נפרץ הסכר.

המסרים של תנובה

השקת מותג הבשר של שופרסל 'אנגוס' התרחשה לפני שבוע בדיוק. שופרסל לא רק בחרה במיתוג מוצלח, אלא גיבתה אותו באיכות הבשר המיובא, שמקורו בעגלים מסוג 'אנגוס', הידועים כזן משובח במיוחד של בשר.

שופרסל ליוותה את ההשקה בקמפיין, ומי שביקר בקצביות הרשת, גילה כי הביקוש ל'אנגוס' גבוה במיוחד. בצפייה מהצד בעבודת אחת מקצביות הרשת, במשך כחצי שעה, לא נשמע ולו לקוח אחד שביקש את המותג 'אדום אדום'. שופרסל, מיותר לציין, גם לא קידמה אותו.

גם בתנובה צפו במתרחש. אם עד השבוע הצליחו שם, במידה מסוימת, לשדר עסקים כרגיל - הרי אז תנובה הסגירה את הלחץ שבו היא מצויה. המילה 'לחץ' לא נאמרה, אבל כל מה שתנובה עשתה, שידר אותו באופן שלא מותיר מקום לספק.

זה התחיל בהדלפה היזומה לתקשורת.

תנובה, שמוכרת את בשר 'אדום אדום' במחירים הגבוהים ביותר בארץ, מסרה כי לא רק שהיא תייבא בשר טרי מוכן מפולין, אלא גם שמחיריו יהיו זולים מהבשר הטרי של שופרסל. ואם לא די בכך, המחירים, כך נאמר, יהיו דומים למחירי הבשר המיושן או גבוהים ממנו רק במעט.

כל צרכן בשר ישראלי יודע שהפער בין מחירי הבשר המיושן לבשר הטרי הוא עשרות אחוזים. באופן זה תנובה העבירה מסר, שמחירי הבשר הטרי מפולין יהיו נמוכים בלפחות 30% ממחירי הבשר הטרי של שופרסל.

באמצעות ההדלפה הזאת תנובה ביקשה להעביר כמה מסרים בו-זמנית: המסר הראשון - לצרכן הישראלי, שאוהב לקנות בזול. תנובה אמרה לו השבוע: רגע, אל תמהר. אל תרוץ להצטייד בסניפי שופרסל, כי אוטוטו, תוך יום-יומיים, תהיה לך כאן אלטרנטיבה זולה יותר של בשר טרי.

העובדה שהבשר שתנובה תייבא מפולין לא ינחת כאן לפני ראש השנה, וגם אם כן - אז בכמות מינימלית, מבהירה כי בתנובה ביקשו לתת לשופרסל מכה מתחת לחגורה. זהו ניסיון בוטה לסכל את המהלך של שופרסל ולפגוע בתקשורת שלה מול הצרכן.

את המסר השני תנובה העבירה לשופרסל - לאמור: המהלכים שלך, שפוגעים בכוחנו, לא יעברו לך בשקט. תחשבי היטב לפני שאת ממשיכה הלאה.

תנובה, ראוי להזכיר, היא הנפגעת העיקרית מהשקת המותג הפרטי של שופרסל בחלב. אלא שבתנובה מבינים שהפגיעה הישירה היא רק נקודת-ציון בדרך לפגיעה רחבה יותר.

אם שופרסל משיקה מותג פרטי בחלב, לא ירחק היום שהרשתות האחרות ילכו בעקבותיה. אז נכון שכרגע יש בעיית קיבולת למחלבות רמת הגולן, המייצרת את המותג הפרטי עבור שופרסל - אבל מי אמר שבמדינה שבה יוקר המחיה נמצא קבוע על סדר היום, הממשלה לא תתמוך מחר בהקמת מחלבה חדשה שתוכל לנגוס בתנובה? בתנובה מסתכלים שנים קדימה ומבינים את הסיכונים.

המסר השלישי, והחשוב לא פחות, הוא לעזרא, הבעלים של קבוצת נטו - לאמור: אם אתה יכול, גם אנחנו יכולים; ואם אתה נוגס לנו בליטרת הבשר (תרתי משמע), אנחנו ננגוס לך בבשר 'המיושן' ובבשר הקפוא.

דרך אחת היא לייבא בשר טרי מוזל, שיתחרה גם בבשר המיושן. דרך שניה היא להתחיל לשווק בשר קפוא. ל'גלובס' נודע כי 'אדום אדום' תייצר עבור רשת רמי לוי שיווק השקמה בשר קפוא, שימותג תחת 'תנובה'. המטרה היא להרחיב את השיווק שלו לכל השוק.

הניסיון של טרה

בכל מקרה, זו אינה הפעם הראשונה שתנובה מעבירה מסרים מעין אלה.

שימו לב מה קרה כאן ב-2010, מתחת לרדאר של הצרכן הישראלי ושנה-שנתיים לפני פרוץ חרם הקוטג'. חברת טרה החליטה לתת גז ולהגדיל את המכירות. הדרך שבה בחרה היתה הוזלת מוצרי החלב לצרכן במבצעים אגרסיביים ברשתות השיווק.

טרה הוזילה, ולתנובה לא נותרה ברירה אלא ללכת בעקבותיה. עד אותו היום מקרר החלב בישראל לא ידע ימים כאלה. אבל בתנובה לא אהבו את המהלך של טרה, שהחל לפגוע ברווחיהם, והחליטו להעתיק את הקרב מול טרה לזירה אחרת: זירת השוק המוסדי.

תנובה פנתה לרשתות קפה, מסעדות ולקוחות אחרים, שטרה סיפקה להם סחורה, והציעה להם הצעה שהם לא יכלו לסרב לה: מחירים נמוכים במיוחד של אותם המוצרים. בתוך חודשים ספורים איבדה טרה לא מעט לקוחות בשוק המוסדי, והמסר שתנובה ביקשה להעביר הגיע למקרר: המבצעים של טרה בחלב נפסקו כליל.

לימים, אגב, אחרי פרוץ חרם הקוטג' תנובה לא היססה לעשות שימוש ציני בתחרות שכביכול היתה לה מול טרה, ולהציג אותה בפני הרגולטור כעדות לכך שבשוק בישראל מתקיימת תחרות בריאה. את מה שקרה בשוק המוסדי והסיבות לכך שהתחרות במקרר החלב הופסקה, היא כמובן לא הזכירה.

'הם יכולים להגיד לי לא?'

לפי נתונים שהציגה שופרסל, עד להשקת 'אנגוס', המותג 'אדום אדום' של תנובה היה אחראי ל-58% ממכירות הבשר הטרי ברשת שופרסל.

בהתייחס לשאלתנו מי הנפגע העיקרי מהשקת 'אנגוס', אמר אתמול (ב') מנכ'ל שופרסל, איציק אברכהן: 'ההשקה היתה מוצלחת מאד, וכל הקטגוריה עלתה בשבוע ההשקה. השחקנים האחרים נפגעו, גם אם לא באופן קיצוני. שופרסל תוכיח שהיא יודעת להיכנס לתחומים רגישים כמו חלב ובשר - בהצלחה רבה'.

- מטרת ההדלפה שיצאה מתנובה על יבוא הבשר מפולין היתה לפגוע במהלך שלכם?

'אני מקווה ששוק המזון למד מהעבר ויתנהל בתחרות הוגנת. כל מהלכי חסימה כאלה ואחרים בעולם חדש כבר לא רלוונטיים, והציבור לא יקבל את זה'.

- אתם תקנו בשר שתנובה תייבא מפולין?

'אני לא יודע, כי עוד לא דנו בזה. אם ארצה - הם יכולים להגיד לי לא?'.

- אז למה להחזיק את כל מוצרי 'אדום אדום' ולא רק את החלקים האחוריים שאין במותגים האחרים?

'נכון. צריך להחליט מה יישאר בוויטרינה ומה לא. הבאנו מוצר איכותי, ואנחנו נמכור את החלק שלנו. אני שמח שהולכים בעקבותינו. לנו אין לנו בעיה לייבא את כל הכמות שאנחנו צריכים, ונגיע לנתח של 40% מהמכירות'.

- האם ההטסה של הבשר לארץ לא עולה לכם כמו הבשר עצמו?

'מחיר ההטסה לא רלוונטי, כי אנחנו בוחנים זאת מול מחירי הקנייה בארץ, וזה עדיין יותר זול לנו מהם'.

- מה זה אומר, אם כך, על מחירי 'אדום אדום'?

'תסיקי לבד'.

לך תסביר לצרכן

תנובה רוצה ללכת עם ולהרגיש בלי. גם למכור בשר טרי מוזל - וגם לא לפגוע במיתוג של 'אדום אדום' המצדיק לכאורה את מחיריו הגבוהים. פגיעה כזאת עלולה לאלץ את 'אדום אדום' להוריד מחירים. לא בטוח שבתנובה מבינים את גודל הפלונטר השיווקי שהם נכנסו אליו.

גם האופן שבו תנובה מתכננת לפתור את הפלונטר, לא למתג את הבשר הטרי מפולין - לא כ'אדום אדום' ולא במיתוג של 'תנובה' - הוא נאיבי. לדברי גורם בתנובה, 'כל אחד שימכור אותו, שיעשה מה שהוא רוצה. אפשר לקרוא לזה אפילו מותג פרטי'. בפועל, יש להניח כי כל רשת שתמכור את הבשר, תודיע ללקוח בנקודת המכירה שזה הבשר של תנובה.

בתנובה אומרים כי הבשר שיגיע מפולין הוא פחות איכותי מהבשר של 'אדום אדום', שאותו קונה החברה בעיקר מאוסטרליה, מיעוטו נרכש באירופה, וחלק קטן מקורו בשוק בישראל בעגלים זכרים.

בזמן שבשופרסל מצהירים על זן עגלים משובח, 'אנגוס' - ב'אדום אדום' יש הרבה זנים של עגלים, עגלים מעורבים, ובהם גם 'אנגוס'.

עכשיו לך תסביר לצרכן שיש הבדל. בתנובה עושים הקבלה לעוף. עוף הוא מוצר קומודיטי, ורוב הצרכנים בישראל לא מבחינים בכל הבדל. הם נוהרים בהמוניהם לקצביות ובוחרים את העוף לפי המחיר. דין הבשר צפוי להיות דומה.

כשהפגיעה העתידית ב'אדום אדום' נראית ודאית, לא יהיה מפתיע אם תנובה תנסה 'להתלבש' על מכסות יבוא הבשר הפטור ממכס, ובאופן זה לפגוע בשופרסל.

נזכיר כי כיום ניתן לייבא, בכפוף לאישור רגולטורי, בשר טרי פטור ממכס עד ל-5,000 טון. זה שנים שהמכסה הזאת, וגם קודמתה המצומצמת יותר, לא מנוצלת. שופרסל (באמצעות נטו) היא הראשונה לעשות בה שימוש רציני. תנובה תביא את העגלים מפולין באונייה; זה זול בהרבה מהטסת בשר מארגנטינה. אם היא תצליח לפגוע לשופרסל גם במכסות - היא עשויה לנצח את הקרב במערכה שלא תסתיים כל-כך מהר.

http://www.globes.co.il/news/articl...


ליה 31.08.1514:15
39. יחימוביץ': ''עדיף שהגז בלוויתן ישאר באדמה. יש מספיק בתמר'' בתגובה להודעה מספר 0
חברת הכנסת שלי יחימוביץ' התייחסה היום, בראיון לרינו צרור בגלי צה"ל, למתווה הגז ולתגלית הענק האחרונה במצרים.
- אז מה נעשה עם לוויתן?

"הטיעון המרכזי שבגללו צריך לאפשר מונופול, היחסים עם מצרים, נפל כאן. צריך להבין את זה".

- אז מחר יהיה טיעון אחר..

"אני מסכימה. הממשלה משתמשת בטיעונים שקריים ואני חייבת להגיד את זה. אם באמת יש שם מאגר גז ענקי אז בוודאי שתהיה תחרות אזורית והמחירים יצנחו. אז נראה לך שאנחנו צריכים לכלוא את עצמנו במתווה הזוי עם מחירים גבוהים בשעה שכל העולם יהנה ממחירים זולים? זה הזוי לחלוטין".

"הם לא קיימו את ההתחייבויות שלהם והמדינה צריכה להפעיל עליהם סנקציות ולא להשתחוות להם. במאגר תמר יש מספיק גז ל-15 שנה ולכן עדיף שהגז של לוויתן ישאר באדמה".

- מה צריך לעשות מחר בבוקר?

"לא צריך להביא את המתווה. זה ריאלי וברור לגמרי. נובל אנרג'י לא תברח מהארץ, הצפי של הרווחים הוא ענקי. אולי היא תרוויח פחות אבל עדיין הרבה מאוד. אני מעריכה שראש הממשלה ינסה להעביר בכוח את המתווה בכנסת ואנחנו ננסה למנוע את זה".

- זה יעבור בכנסת ביום רביעי?

"זו שאלה פוליטית. אני מצפה מכל המפלגות החברתיות כולל ש"ס לנהוג באומץ לב ולקיים את ההבטחות שלהם לבוחרים".

http://www.globes.co.il/news/articl...

תגוביות:

1.חששתם שהמתווה יעשוק אותנו. אז הנה בבקשה. אם יעשקו אותנו נקנה מהפלאחים מצד שמאל במפה. מה מסובך?

2.כל מה שיש לה בראש זה להפיל את הקואליציה ולהיות בשלטון.

3.שלי יחימוביץ מחבלת כלכלית מתוך שנאה לעשירים.

4.לו הדבר היה תלוי בשלי כולכם הייתם משתכרים 5000 ₪.

5.עדיף שתסתמי את הפה.

6.איזה פופוליזם. אין לך מושג על מה את מדברת.

7.את אישה רעה ומקומך באדמה. אני בחיים יותר לא אבחר בעבודה בגלל אישה רעה שכמותך.

8.כמו כל השמאלנים שונאת את ישראל. אין גז, אין חשמל. שהאישה תשב בחושך בעלטה. האישה הזאת אסון למפלגה, אסון לכלכלה ואינה שונה משונאי ישראל. כעת ישראל תלויה בצינור גז אחד ונובל אינה מתעתדת לבנות שני. הלך הצינור.

9.פופוליזם והתחזות למבינה בכלכלה מעל הכל.

10.במדינה מתוקנת, אחת כזאת מזמן היו מעיפים...

11.את טועה. כל אזרחי המדינה, אלה שאת טוענת שהגז שלהם, הפסידו ויפסידו.

12.עדיף שתישארי באופוזיציה.

13.האשה הזו השתגעה כבר לגמרי.

14.כמה טיפשות באדם אחד? שוברת שיאים העיתונאית. איזה חוסר הבנה בסיסי.

15.כמה רוע, שנאה ונזק באדם אחד?

16.יש לה השכלה כלכלית? היא בכלל מבינה משהו בכלכלה? היא פיתחה אי פעם עסק? זו צורת תגובה של קומוניסטית טיפוסית. העיקר שלא יהיו עשירים, שלא ירוויחו כסף, שהמדינה תפסיד. הליך החשיבה של המהפכה הקומוניסטית בברית המועצות 1917 וראינו לאן הגיעה ברית המועצות.


ליה 19.05.1811:59
40. מדהים: התגובות החריפות שקיבל פרופ' מואב כשביטא דעה חריגה מהקונצנזוס באקדמיה בתגובה להודעה מספר 0
הפרופסורים מצטרפים לפוליטיקאים ולאנשי התקשורת בהטעיית הציבור בנושאים הכלכליים.

עסקתי בזה בעבר (לאחרונה כשפרופסור איתי סנד טען שיש בישראל 40% מתחת לקו העוני ואנשי המעמד הבינוני סובלים מרעב).

בימים האחרונים רשת המייל "אקדמיה" סיפקה לי דוגמאות נוספות:

בעקבות ההודעה על המעבר של אוניברסיטת חיפה להעסקה ישירה של עובדי הניקיון במקום בהעסקה דרך קבלן, ארגון הסגל הבכיר מצטרף לברכות וקורא לאוניברסיטאות שעדיין לא עשו את המעבר להצטרף במהרה. האקדמאים ברשת, ללא יוצא מן הכלל, מצטרפים לברכות.

אז לא יכולתי להתאפק מול הרדידות והאחידות וכתבתי:

איזה כיף לעקוב אחרי הדיון האינטלקטואלי ברשת "אקדמיה" סביב המעבר להעסקה ישירה של עובדי הניקיון. כל כך מעשיר את המחשבה. מגוון הדעות, הטיעונים המורכבים לכאן ולכאן, הנכונות לצאת נגד הקונצנזוס, ההבנה שגם מה שנראה נכון וראוי (העסקה ישירה של עובדי ניקיון) אולי אינו באמת כך. הירידה לעומק הגורמים שמניעים חלק מהמוסדות להמשיך בכל זאת בהעסקה דרך קבלן. הביקורת על הגורמים הללו, והצעות לשיפור המצב מהשורש. פשוט קריאה מרתקת כפי שאדם מצפה מאוסף תובנות של חוקרים וחוקרות באקדמיה הישראלית…

שתי תגובות שקיבלתי, פרופסור ארנון אברון כתב:

פרופסור מואב הנכבד, יש דברים שאינם זקוקים לשום דיון "אינטלקטואלי", אלא אך ורק להבנה בסיסית של מושגים מיושנים כמו מוסר וצדק. ואת העומק האינטלקטואלי של אנשי אסכולת שיקגו למיניהם, שגרמו לכך שילדינו ונכדינו גדלים בעולם הרבה פחות טוב משהורינו הנחילו לנו, ראינו בכל ערוותו לפני עשר שנים. השקפות כשלהם הביאו כבר לשתי מלחמות עולם נוראות במאה הקודמת, ואני מפחד לחשוב בדרך לאן הם מובילות אותנו עכשיו.

ופרופסור אוריאל פרוקצ'יה כתב:

גם לעבדות השחורה בארצות הברית היה שפע של יתרונות. חיסכון בעלויות, צמיחה מהירה, ביטחון סוציאלי לעבדים שקשה להם להסתדר בכלכלת השוק, והשד יודע מה עוד, ואולי, בצד כל אלה, אי אילו חסרונות שגם אותם צריך לשקול בכובד ראש. לכן מן הראוי היה לצפות, ברוח מחאתך, כי אנשי האקדמיה האמריקאית שדגלו במיגור העבדות לא היו צריכים להסתפק בסיסמאות בלתי מנומקות אלא לערוך דיון אקדמי מנומס המספק, כדבריך, "קריאה מרתקת כפי שאדם מצפה מאוסף תובנות של חוקרים וחוקרות באקדמיה "…או שפספסתי משהו?

וכך עניתי:

אוריאל, ארנון ואחרים. המחשבה שאנחנו האקדמאים יכולים לתרום לשיח הציבורי בזכות המוסר הנעלה שההשכלה העניקה לנו היא גם שטות וגם מעילה בתפקיד שלנו בתחום השיח הציבורי.

היא שטות משום שהעובדה שאדם מומחה ברזי המתמטיקה, הכלכלה, הסוציולוגיה, או הפיזיקה, ואפילו העבודה הסוציאלית והמשפטים, אינה הופכת אותו למורה דרך מוסרי.

אני מכיר אקדמאים רבים שמוסריותם נופלת מאוד מזו של אנשים חסרי השכלה רחבה.

היא מעילה בתפקיד משום שיש לנו ידע ויכולת ניתוח בתחום ההתמחות שלנו, והיה רצוי שבידע הזה נעשה שימוש בשביל לתרום לדיון הציבורי.

בצד המוסר, יכולתם, פרופסורים נכבדים במערכת ההשכלה הציבורית, להציע מקורות מימון להעסקה ישירה שהיא כפי הנראה יקרה יותר (אחרת אני מנחש שהאוניברסיטאות היו שמחות לבחור בה), למשל לוותר מעט על שכרכם. זה צעד מוסרי. אבל המוסר שלכם בדרך כלל בא על סיפוקו בכתיבה, ובדרישה שהציבור בישראל יגדיל עוד מעט את המימון לאוניברסיטאות.

ברגעי האמת, למשל במאבקי שכר, נציגיכם במו"מ התנהגו בדיוק כמו נציגי נמלי הים האוויר וחברת חשמל. סחטנות שכל מטרתה הגדלת שכר גם על חשבון האיכות האקדמית.

ויותר מזה, במאבק השכר האחרון (לפני כעשור), למרות הדיבורים על בריחת מוחות בסופו של יום תוספות השכר הנכבדות ביותר (באחוזים!) ניתנו (בניגוד לעמדת האוצר) לפרופסורים בשיא הוותק, ואילו חברי הסגל הבכיר הצעירים, שמראש שכרם היה מאוד נמוך נאלצו להסתפק בתוספת נמוכה יותר (שוב, באחוזים). ברור שבסופו של דבר התוספות הנכבדות ביותר הגיעו למי שהמוח שלו לא בורח לשום מקום.

בקיצור, אתם לא בעמדה של להטיף לי או לאחרים מוסר.

ולעניין המעילה שלכם בתפקידכם: הנה תופעה מעניינת – האוניברסיטאות בחלקן, ולא רק הן, מעדיפות להעסיק עובדים דרך קבלן. זה מעורר תהייה, משום שנראה על פניו שניתן היה לוותר על הקבלן, לשלם לעובדים שכר גבוה יותר, ואף לחסוך בעלויות.

האם לא היה מוטב לרדת לעומק העניין – מדוע האוניברסיטאות בכל זאת מעסיקות עובדי קבלן – במקום להסתפק בהטפות וברכות?

הרי אם אתם סבורים שמדובר בתופעה פסולה, בוודאי מוטב היה לרדת לחקר מקורותיה ולהצביע על דרכים לחסל את המניעים לה, נכון?

הבעיה היא, אני מניח, שזה דורש קצת יותר מאמץ, ואולי גם להתמודד עם ממצאים שאתם לא כל כך אוהבים: הנזק של הקביעות, הנזק של חקיקה מופרזת שמטרתה להגן על עובדים ובסופו של דבר היא פוגעת בחלשים שבהם, והנזק של ארגוני העובדים.

ואחרון, אי אפשר שלא להשתומם על הדמגוגיה והאד הומינם שלכם, אוריאל וארנון. לשיטתו של אוריאל, אם אני מבקר את רמת השיח ברשת, וטוען שהסיפור של העסקה דרך קבלן הוא מורכב יותר, אז הנה אני כבר תומך בעבדות.

ההשוואה של עובד קבלן לעבד היא מעשה נבלה.

לא חלילה כלפי, אלא כלפי מי שסבל מעבדות.

לשיטתו של ארנון, הביקורת שלי על רמת הדיון אינה לגיטימית כי אני כלכלן, ואם אני כלכלן הרי שאני תומך בקפיטליזם באסכולת שיקגו, שהביא לכך "שילדינו ונכדינו גדלים בעולם הרבה פחות טוב משהורינו הנחילו לנו".

וחמור מזה הקפיטליזם כבר הביא לשתי מלחמות עולם.

בקיצור, אני אחראי על השואה, לא פחות.

ראשית אני מתקשה לראות כיצד האד הומינם הזה רלוונטי. שנית, הטענות עצמן מופרכות. נניח לטענה המאוד תמוהה לגבי מלחמות העולם, ורק אציין שבזכות כלכלת השוק (הידועה בכינוי קפיטליזם) אנחנו חיים היום בעולם הרבה יותר טוב מזה שחיו בו הורינו והורי הורינו והוריהם.

בעולם לפני 200 שנה חיו מעל 90% מבני האדם בעוני מחפיר (פחות מ-2 דולר ליום במחירי 2011 לנפש), היום פחות מ-10%. זה קרה בזכות הקפיטליזם.

18 במאי 2018 עומר מואב

בברכה

עומר

http://omermoav.com/%D7%94%D7%A4%D7...

תגוביות:

1.קיבלנו הצצה למנגנוני הדריסה, ההשתקה והאלימות המילולית באקדמיה כנגד מי שמעז לחרוג מהמסר הבולשוויקי המיין סטרימי ומי שמעז לבטא דעה אחרת מדעות ה"קליקה".

2.מואב כרגיל חד, מדוייק וחושף את ערוות המגיבים.


ליה 29.04.1909:10
41. עובדי הרכבת העבירו מיליוני שקלים להסתדרות: ''הנתונים חושפים את הסחטנות ההסתדרותית'' בתגובה להודעה מספר 0
במשך שלוש שנים וחצי שילמו עובדי הרכבת כ־14 מיליון שקלים לארגוני עובדים • הסיבה: חוק "השליש היציג" שכופה על עובדים רבים להצטרף לארגונים יציגים • "הנתונים חושפים את הסחטנות ההסתדרותית"

מינואר 2015 ועד יוני 2018 העבירו עובדי הרכבת קרוב ל־6 מיליון שקלים כתשלומים לוועד שבראשו עומדת גילה אדרעי. באותה תקופה העבירו עובדי הרכבת 13.8 מיליון שקלים להסתדרות הכללית, שהם 93% מסך דמי הייצוג ששילמו באותה תקופה. כ־360 אלף שקלים נוספים הוזרמו לארגון "כוח לעובדים" וכ־64 אלף שקלים הועברו להסתדרות הלאומית. בסך הכל העבירו העובדים למעלה מ־14 מיליון שקלים לארגונים היציגים השונים.

רק 3.3% מעובדי הרכבת - 110 אנשים נכון ליוני האחרון - אינם מאוגדים כלל, בעוד בתחילת 2015 רק עובד אחד ברכבת ישראל לא היה חבר בארגון עובדים.

שיעור ההתארגנות הגבוה בקרב עובדי הרכבת מוסבר במידה רבה באמצעות חוק "השליש היציג", שלפיו די בהסכמת שליש מהעובדים להצטרף להסתדרות או לארגון עובדים אחר, כדי שניתן יהיה לכפות גם על שני השלישים הנותרים להפריש 0.8% משכרם לארגון היציג (דמי טיפול). חברי הסתדרות באותו מקום עבודה אמנם ישלמו מסי חבר בגובה 0.95% משכרם, אך בתמורה יזכו להטבות דוגמת שי לחג.

מקור: ישראל היום

https://rotter.net/forum/scoops1/54...

תגוביות:

1.העובדים משלמים את שכר המקורבים של ניסנקורן

https://www.themarker.com/career/1....

2.מי יתערב לטובת 2/3 מהעובדים אשר נכפה עליהם לשלם להסתדרות רק כי מיעוט מהעובדים בחרו בכך?

3.העובדים הסחטנים פוגעים במדינה ובאזרחיה.

4.ההסתדרות המנוהלת על ידי השמאל חייבת לעבור פירוק.

5.אתמול בית המשפט דחה על הסף תביעה נגד ההסתדרות בדיוק בנושא של דמי חברות.


ליה 29.04.1909:31
42. ניסנקורן מתגמל את התומכים בהסתדרות: מינה ראשי סיעות לאגפים חדשים שהקים במיליוני שקלים בתגובה להודעה מספר 0
המינויים בוצעו ללוא מכרז ובהיעדר שקיפות ■ כל ראש אגף חדש משתכר כ-30 אלף שקל ברוטו

עם שקיעת האבק לאחר מסע הבחירות שהוביל להמשך כהונתו של ניסנקורן כיו"ר ההסתדרות, מגיע זמן התשלום. שני אגפים חדשים הוקמו באחרונה בהסתדרות, וראשי הסיעות שתמכו בניסנקורן - ליאון בן לולו וגיסו של אמיר פרץ סמי שושן, מונו לעמוד בראשם.

בין היתר נחתם גם הסכם עם סיעת הבית החברתי של איתן כבל, שבראשה עמד ליאון בן לולו, שסירב להחזיר את הסיעה לידיו של כבל לאחר שזה החליט להעבירה לשלי יחימוביץ'. כזכור, אחד מרגעי השיא של המרוץ הטעון, היה פרסומה של הקלטה שביצע בן לולו, ושבה תיעד שיחה קשה שכללה מילים בוטות מצדו של כבל, ושממנה התברר כי לכבל יש דיל דווקא עם יחימוביץ' - למרות הכחשות נמרצות מצד שניהם. בסופו של דבר אכן עברה הסיעה של כבל לידי יחימוביץ' - שהפסידה בבחירות. עוד קודם לכן עמד בן לולו בראש סיעת אופק - שהתמזגה עם הבית החברתי וכשזו יצאה לדרך עצמאית נותרה נאמנה לניסנקורן ולקואליציית עוגנים שהוביל.

במחנה בן לולו היו שותפים גם שני ראשי סיעות נוספים – סמי שושן, גיסו של עמיר פרץ שהקים את סיעת עוצמה והעמיד את פרץ בראשה, ואיציק ג'רופי, שהקים את סיעת תמורה ואף עמד בראשה. השלושה חתמו על הסכמים קואליציוניים שעל פיהם, במידה שניסנקורן יבחר, יהפכו לראשי אגפים בהסתדרות.

באחרונה, כאמור, הגיע זמן התשלום, ולצורך כך אף הוקמו שני אגפים חדשים בהסתדרות. ליאון בן לולו מונה לראש ה"אגף לצמצום האבטלה ופתרונות משברי האבטלה". זאת בשעה שעל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיעור האבטלה בישראל נמצא בשפל היסטורי - 4.1% - ולא ברור באילו משברים בדיוק יטפל בן לולו. בנוסף לא ברור כלל מה הם הכישורים שהופכים אותו למתאים לתפקיד החדש.

האגף השני שהוקם, ושבראשו הוצב גיסו של עמיר פרץ סמי שושן, הוא "האגף לקידום הפריפריה והמגזר השלישי". גם במקרה זה לא ברור בדיוק מה פשר התפקיד ומה הכשיר דווקא את שושן לעמוד בראש האגף שהוקם.

במקביל, ראש סיעת תמורה איציק ג'רופי ימשיך לעמוד בראש ה"אגף לקידום מורשת ההסתדרות".

לעומד בראש אגף בהסתדרות משולמת משכורת של 30 אלף שקל ברוטו בחודש, וכן מוענק לו רכב צמוד, מזכיר או מזכירה ולאגף מוקצה כמובן תקציב מתוך מתקציבה השנתי של ההסתדרות. העלות המשוערת של שלושת האגפים עומדת על מליוני שקלים בשנה.

למותר לציין שהמינויים החדשים נערכו ללא מכרז, ותהליך הבחירה נעדר שקיפות. ביצועם נעשה על ידי יו"ר ההסתדרות לצרכיו הפוליטיים, באישור בית נבחרי ההסתדרות - המהווה חותמת גומי מכיוון שהרוב המכריע של חבריו הם חברי קואליציית עוגנים.

חנוך ליבנה, ראש סיעת האופוזיציה בית חברתי, אמר כי: זוהי שערוריית גזל. אבי ניסנקורן ממנה ראשי אגפים לענייני 'שום וכלום'. קניית רשימות חד וחלק. הדוגמה של בן לולו - זהו 'האגף לצמצום האבטלה של לאון בן לולו'. ועל זה יש להוסיף את האגף של קיבל פיני קבלו ממפלגת העבודה - 'אגף לתפקידים מיוחדים'. אין ספק שאבי ניסנקורן איבד את הבושה, וכל זה נעשה במימון מיסי הסתדרות שמאות אלפים מהם מקבלים שכר מינימום".

מהסתדרות נמסר בתגובה: "כארגון החברתי הגדול בישראל שצומח בשנים האחרונות באופן חסר תקדים, הן בתחומי הפעילות והן בהתאגדויות הרבות, מתרבים תחומי האחריות שההסתדרות מחוייבת לספק להן מענה.

"מר בן לולו, במסגרת תפקידו כראש אגף, ימלא תפקיד חשוב שבמסגרתו ישמש כנציג ההסתדרות בוועדה למקצועות שוחקים ובקרן למפעלים במצוקה תנופה וצמיחה. בנוסף הוא ישתתף בצוות בנושא חוק הפירוק ויטפל בבעיות רוחביות הנוגעות לתעסוקה והכשרה, כולל טיפול בבעיה למציאת תעסוקה לציבור העובדים מעל גיל 45.

"מר סמי שושן יהיה אחראי על הקשר עם הפריפריה והקשרים עם גופי ngo (חברתיים). כך לדוגמה, בשבוע שעבר לקח מר שושן חלק, ביחד עם יו"ר ההסתדרות, בישיבות עם ארגוני הנכים".

https://www.themarker.com/career/1....

תגוביות:

1.מושחתיסנקורן, נמאסת! איזה טיפוסים מתיימרים לייצג את העבודה המאורגנת בישראל.

2.והפראיירים ממשיכים לשלם להם...

3.לפעמים נגמרות המילים ונשארים בפה פעור...

4.מורשת ההסתדרות היא שחיתות ונפוטיזם.

5.שודדים אותנו לאור יום.


ליה 30.04.1910:34
43. הקפיטליזם השבור שמאפשר את מדינת הרווחה / פרופ' עומר מואב בתגובה להודעה מספר 0
הטינה לקפיטליזם, בצד החיבה לסוציאליזם, יוצרת בעיה אצל דב חנין, יוסי דהאן ואחרים. בכל מקום שהסוציאליזם נוסה, הוא נכשל אז מה עושים? מספרים לנו ששוודיה סוציאליסטית

▪ ▪ ▪

אנדרו רוס סורקין, ניו-יורק טיימס, "הקפיטליזם שבור": הכלכלן ג'וזף שטיגליץ מסביר מהו סוציאליזם", באתר דהמרקר, 28 לאפריל 2019

פרופסור ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל בכלכלה, המזוהה עם הצד הפרוגרסיבי (מיסוי גבוה, וממשלה גדולה שדואגת לסיוע לחלשים), מצטרף (כפי הנראה בלי ידיעתו) לוויכוח "האם שוודיה סוציאליסטית"? ומכריע לטובת נחמיה שטרסלר ועבדכם הנאמן, ונגד דוב חנין ומרקסיסטים אחרים, שטוענים ששוודיה דווקא מוכיחה שהמודל הסוציאליסטי מוצלח.

שטיגליץ מסביר את עמדתו בראיון עם אנדרו רוס סורקין, ניו-יורק טיימס, שתורגם לעברית ופורסם בדהמרקר. את גישתו הוא מכנה "קפיטליזם פרוגרסיבי" ומבהיר שאפילו ברני סנדרס, "שמעיד על עצמו כי הוא סוציאליסט דמוקרטי, אינו סוציאליסט אמיתי, לפחות על-פי ההגדרה המסורתית". אומנם העיסוק בהגדרות הוא מעט תפל, אבל חשוב לחשוף את ההטעיות של המרקסיסטים בישראל, שמכנים את עצמם "סוציאל דמוקרטים", לגבי המדיניות הרצויה לשיפור רווחת הציבור.

אני מסביר את הדברים במאמר שפרסמתי לא מזמן בהארץ:

המדינות הסוציאל-דמוקרטיות המוצלחות, כמו שוודיה ודנמרק, מצליחות לקיים כלכלה משגשגת ומדינת רווחה נדיבה. עובדה זו מעוררת ויכוח מעל דפי עיתון זה, בין נחמיה שטרסלר, שטוען כי סוד ההצלחה של שוודיה הוא הבחירה בקפיטליזם, לבין דב חנין ואחרים, שממעיטים בערך הקשר שבין שוודיה לקפיטליזם.

כלכלה קפיטליסטית, או בשמה העדיף "כלכלת שוק תחרותית", היא כלכלה המבוססת על קניין פרטי, יוזמה פרטית, שוק תחרותי המנוהל לפי מחירים הנקבעים על סמך הביקוש וההיצע, ולרוב גם יבוא ויצוא חופשיים.

כמובן, אין סתירה בין ממשלה, שממסה את הפעילות הכלכלית ומספקת מוצרים ציבוריים, לבין קפיטליזם.

למעשה אין אפשרות שכלכלה תחרותית תתקיים ללא ממשלה, שאוכפת את החוק, מגינה על הקניין (בעזרת צבא, משטרה ובתי משפט), ובעזרת רגולציה גם מונעת התארגנות מונופוליסטית.

כלכלה סוציאליסטית, לעומת זאת, היא כלכלה שאינה מבוססת על קניין פרטי, יוזמה פרטית או שוק תחרותי. על-פי המודל הסוציאליסטי, הממשלה מתכננת את הכלכלה ושולטת בה.

אם כן, באיזו נקודה על ציר הקפיטליזם-סוציאליזם ניצבות מדינות הרווחה שוודיה, דנמרק ויתר הסוציאל-דמוקרטיות המצליחות?

בבסיס מדינת הרווחה נמצאת כלכלה חזקה, המייצרת עוגת תוצר גבוהה. את עוגת התוצר הזאת ניתן למסות, ולהשתמש בתקבולי המס לצורך אספקת שירותים שונים לציבור, כמו חינוך ובריאות, וגם לסייע לחלשים בחברה.

כיצד מייצרים תוצר גבוה?

יש רק דרך אחת שהצליחה עד היום במשימה: כלכלת השוק התחרותית — קפיטליזם. לא מדובר כאן על תיאוריה כלכלית, אלא על המציאות. אין דוגמה אחרת של כלכלה, שגם אינה מבוססת על יוזמה פרטית ושוק תחרותי, ושגם הצליחה לספק תוצר גבוה לנפש. לכן המדינות הסוציאל-דמוקרטיות המצליחות בחרו במודל הקפיטליסטי. כלומר, לא רק שאין סתירה בין קפיטליזם למדינת רווחה, אלא שקפיטליזם הוא תנאי הכרחי (מובן שלא יחיד) למדינת רווחה.

הטינה לקפיטליזם, בצד החיבה לסוציאליזם, יוצרת בעיה אצל דב חנין, יוסי דהאן ואחרים.

בכל מקום שהסוציאליזם נוסה, הוא נכשל.

אז מה עושים?

מספרים לנו ששוודיה סוציאליסטית.

הפרופסור למדע המדינה, אבנר דה-שליט מהאוניברסיטה העברית, גם הוא עוין את הקפיטליזם, אבל שלא כמו חנין הוא אינו מתכחש לעובדות. לאחרונה הוא טען, במסגרת כנס על "קץ הקפיטליזם", שהמדינות הסוציאל-דמוקרטיות המצליחות בחרו בקפיטליזם, וכי הדבר מצער אותו מאוד. את השוודים והדנים זה לא מצער. הם שמחים על הרווחה שהקפיטליזם מאפשר.

חנין, דהאן ואחרים, לעומת זאת, ממשיכים להתעקש ולטעון שסוציאל-דמוקרטיה אינה מודל קפיטליסטי. שיהיה. העיסוק בהגדרות משעמם בלאו-הכי. הפרטים, לעומת זאת, כן חשובים. אנשים רבים בישראל, שמגדירים עצמם כסוציאל-דמוקרטים, באמת מתנגדים לקפיטליזם. אבל האם המדיניות שהם מקדמים היא המדיניות שאימצו השוודים והדנים, או שמא היא דומה יותר למדיניות של ונצואלה?

חנין, למשל, מתנגד להפרטות, ואף טען, כי "צ'אבס עושה מעשה אמיתי כדי להחזיר את הנכסים והעושר של ונצואלה לעם. זה מורגש בחיי האזרחים כאשר הוא מעביר רווחים של אמת לטובת בריאות וחינוך".

השוודים, לעומת זאת, מעוניינים בכלכלה הנשענת על מגזר פרטי, ובשנות ה-90, בעקבות משבר כלכלי ארוך, הם ביצעו שורה של רפורמות. אלה כללו בין היתר הפרטות בהיקף נרחב — של הרכבת, הדואר, החשמל, בתי ספר, תקשורת ועוד. הרפורמה כללה גם קיצוץ מסיבי בשיעור המיסוי ובגודל הממשלה. השוודים הבינו שגם למדינת הרווחה יש מגבלות.

בקרב הסוציאל-דמוקרטים הישראלים, שהדמות הבולטת בהם היא חברת הכנסת שלי יחימוביץ', קיימת גם התנגדות ליבוא חופשי, שיוריד את יוקר המחיה, מחשש שהדבר יפגע בתעסוקה בישראל. תקצר היריעה מלהסביר מדוע יבוא אינו מוביל לאבטלה, ולכן אסתפק בציון העובדה, שהשוודים מתנגדים לחסימת יבוא. כך למשל, טוען כלכלן של איגוד עובדים בשוודיה על השפעת היבוא והתחרות: "בעבר הייתה לנו תעשיית טקסטיל, והיא נעלמה לחלוטין. היו לנו מספנות, ואין לנו כאלה עוד... זה לא הוביל לגידול באבטלה, אלא לגידול ביעילות ובפריון".

המודל שבחרו השוודים אינו דומה כלל למודל הסוציאליסטי של חנין, או זה הסוציאל-דמוקרטי של דהאן, יחימוביץ' ורבים אחרים.

כשנושאי הדגל הסוציאל-דמוקרטי בישראל מדברים על מדיניות כלכלית, הם מדברים על המודל של ונצואלה, לא על זה של שוודיה. השוודים בחרו בדרך שונה לחלוטין ממה שהם מציעים. שם, שלושה עקרונות הם שמנחים את הוועדים, הממשלה והמעסיקים: פריון, יעילות ותחרותיות. הם בחרו בקפיטליזם בדעה צלולה כדי להשיג עוגת תוצר גבוהה, והיא זו שמאפשרת להם מדינת רווחה.

https://www.news1.co.il/Archive/002...


ליה 08.07.1910:14
45. חוקים עלייך ישראל: די למגפת החקקת / מידה בתגובה להודעה מספר 0
כדי לשמור על שלטון חוק יציב וברור שמגן על האינטרס הציבורי, עלינו לעצור את התופעה בה חברי כנסת מגישים אלפי הצעות חוק מיותרות בשנה

5,997 הצעות חוק פרטיות הוגשו בכנסת הקודמת, נתון שהופך את בית הנבחרים הישראלי לפרלמנט שמציע הכי הרבה חוקים בעולם. לצורך השוואה, בין 1999 ל-2016 הוגשו בכנסת 23,819 הצעות חוק פרטיות, בזמן שבתקופה המקבילה הוגשו בקנדה 3,438 ובהולנד רק 189.

המגמה הזו לא צפויה להיעצר, כאשר רק ביום העבודה הראשון של הכנסת הנוכחית חבריה הגישו מעל 900 חוקים. במהלך כהונת כנסות קודמות, חזינו בהצעות חוק שנעו מאיסור על פתיחת דלת בזמן שהמזגן פועל (דב חנין) ועד לאיסור על בניית בתים בלי שעון שבת למים (בצלאל סמוטריץ’). כל אחד מהחוקים הללו נובע במקרה הטוב מתוך ניסיון לשפר את החברה באמצעות חקיקה או במקרה הרע ניסיון להגיע לכותרות, אך מה שבטוח – ביחד הם יוצרים השפעה הרסנית על הדמוקרטיה והכלכלה שלנו.

החוקים שלא עוברים, המהווים 96% מהצעות החוק הפרטיות בישראל, הם למעשה “הצהרות חוק” שנועדו יותר לאותת על הכוונה הטובה של המחוקק מאשר על איזושהי הצעת מדיניות רצינית.

כך למשל, מוצעים השכם וערב הצעות להעלות באופן משמעותי את קצבת הזקנה, למרות שהעלות התקציבית של מהלך כזה נמדדת בעשרות מיליארדים. כלומר, בלי קיצוץ אדיר במשרדי הממשלה או העלאת מיסים משמעותית לכולם (כולל לעניים ביותר), מדובר בסיפור שהוא פשוט בלתי אפשרי למימון. זה כמובן לא מפריע לחברי האופוזיציה להעלות את ההצעה שוב ושוב, ולו רק כדי להראות כמה לממשלה לא אכפת מקשישים ולהם דווקא כן. חברי הכנסת משגרים מטח ארטילרי של יותר מארבע הצעות חוק ביום בממוצע, מה שגוזל את החלק הארי של עבודת הכנסת.

תחרות פופוליזם

ברוב מדינות המערב, הפרלמנט אינו עסוק רק בהצעות חוק אלא ממלא מגוון תפקידים קריטיים לשמירה על דמוקרטיה מתפקדת. בחלקן הפרלמנט משמש כמנגנון איזון וביקורת על הממשלה כמו בבריטניה ובקנדה שם מקובל המודל של “ממשלת צללים“, בה חברי פרלמנט בכירים מהאופוזיציה ממונים כ”שרי צללים” תחת יו”ר האופוזיציה. הם מתמחים בעבודה של אחד ממשרדי הממשלה ומפקחים עליו, מעלים לדיון ומצביעים על הכשלים בעבודת הממשלה ומה הם היו עושים אחרת.

השיטה הזאת נותנת לציבור את היכולת לשפוט את הקואליציה ואת האופוזיציה על מגרשים דומים. במקום זאת, מתרחשת היום בישראל בין חברי הכנסת תחרות פופוליזם על מי מגיש יותר הצעות חוק ומתברג במדדים של התקשורת כ“חברתי” ביותר, במקום לעשות את העבודה האמיתית שלו – לשבת בוועדות ולפקח על עבודת הממשלה, ומבחינת האופוזיציה: להציע אלטרנטיבה. בשל התרבות הפוליטית המחרידה שהולידה את מחלת החקקת, אנחנו זוכים לדמוקרטיה חלשה יותר וממשלה עם פחות פיקוח פרלמנטרי.

הבעיה השנייה היא החוקים שכן עוברים, בקצב הזוי של 156 חוקים חדשים בשנה, וחלקים ניכרים מהם הן מיקרו-רגולציות שהופכות הקמה וניהול של עסק בישראל לבלתי אפשריים. במדד קלות העסקים של הבנק העולמי המודד את יעילות הרגולציה במדינות שונות, נמצאת ישראל במקום ה-45 בקלות פתיחת עסק, במקום ה-89 ברישום נכסים ובמקום ה-90 באכיפת חוזים ובקלות תשלום המיסים – הרבה מתחת למדינות עולם שלישי.

המשמעות של עודף הבירוקרטיה הזאת היא שפחות עסקים נפתחים, ורבים אחרים פועלים בלי כל הרישיונות המתאימים. זה כמובן משמש כמקור הכנסה לא קטן בכלל לעיריות ולגופי המדינה, אך זה גורם למרבית העסקים החדשים להיסגר במהירות, מעלה את הריכוזיות ואת הכוח של הרשתות הגדולות, מחסל מקומות תעסוקה ומונע מוביליות חברתית של עניים שרוצים לשפר את מצבם הכלכלי באמצעות יוזמה ועבודה.

פתח לשחיתות

השפעה נוספת של כמות החוקים חסרת הפרופורציות שעוברת את הכנסת, היא שאי אפשר לאכוף את הכל בצורה אפקטיבית. חוקים רבים בישראל הם למעשה “אותיות מתות”, כלומר חוקים כתובים שלא באמת נאכפים או גרוע מכך – נאכפים באופן בררני.

העובדה שיש כל כך הרבה חוקים ורגולציות בישראל נותנת גם כוח אדיר לקשרי הון-שלטון וליכולת של פוליטיקאים, פקחים ופקידים מקומיים לכפות סגירה על עסקים מסוימים ולהיות רחומים כלפי אחרים. אפשרויות השחיתות כאן הן אדירות, וסביר להניח שמתממשות מדי פעם.

לא כל החוקים שעוברים בכנסת הם בהכרח עוד רגולציה חדשה, וחלקם הם פשוט שינויים ותיקונים לחוקים קיימים. זה כמובן מבורך, אך בקצב הזה של הצעות מערכת החוק של ישראל נהפכת למסובכת ובלתי צפויה. המצב הזה מספק פרנסה רבה לרואי חשבון ולעורכי דין, אך הופך את המשימה להיות אזרח או בעל עסק שומר חוק במדינת ישראל לכמעט בלתי אפשרית. כאשר כל כך הרבה אנשים עוברים על החוק כי למעשה בלתי אפשרי אחרת, גם הכבוד כלפי החוק עצמו נסדק.

חברי הכנסת המציעים אלפי הצעות חוק בשנה מתנהגים כמו ממשלה שמחליטה להדפיס כסף כדי לכסות על הוצאותיה. ההוצאות לא מתכסות – והכסף מאבד את ערכו. אם אנחנו רוצים לשמור על שלטון חוק בריא ויציב, עם חוקים מעטים ופשוטים שמגינים על האינטרס הציבורי ולא על תעשיית ההתמודדות עם הרגולציה, אנחנו חייבים לעצור את מגפת החקקת.

https://mida.org.il/2019/05/06/%D7%...

תגוביות:

1.החקקת האידיוטית הזו הורסת כל יוזמה וכל רצון לפתוח עסק או בכלל לחיות בארץ. מספיק עם כל האסדרות המטומטמות של כל מיני הזויים שבמקום לדאוג לעם ולבטל אסדרות וביורוקרטיות מטופשות – רק מחבלים בחיינו ובנוחותנו וביכולותינו. צאו לנו מהוריד.


ליה 05.12.1916:21
46. איילת שקד: ''ההסתדרות גורמת נזק למשק'' בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 05.12.19 בשעה 17:16 בברכה, ליה

הכוח של ההסתדרות הוא חסר היגיון; החקיקה שמסדירה את פעולתה היא קיצונית ויוצאת דופן בהשוואה לעולם בכוח הלא פרופורציונאלי שמקבלת ההסתדרות לעומת הכוח שמקבלים שאר השחקנים במשק

המשק הישראלי הפסיק לצמוח. אמנם אנחנו מתקדמים ומשתפרים מעט כל שנה מבחינה כלכלית, אבל המיקום שלנו ביחס לשאר המדינות המתקדמות נשאר כשהיה. לא נעים להודות, אבל האמת היא שאנחנו דורכים במקום כבר הרבה מאוד זמן. זו אמת מאוד עצובה, אבל זו האמת.

לא מדובר בבעיה חדשה. הבעיה הזאת קיימת זה כשלושה עשורים, אך בזכות הגלובליזציה אנחנו מרגישים אותה יותר בימים אלה. מודעים אליה יותר. אנחנו מודדים את עצמנו ביחס למדינות אחרות; אנחנו מטיילים בעולם ורואים שאצלנו זה אחרת. אנחנו מגלים פעם אחר פעם שאנחנו לא באותה רמת חיים. כשמשווים בין שני עובדי הייטק או בין שני רופאים, בעלי אותם כישורים והשכלה, אנחנו מגלים שרמת החיים של העובד בישראל נמוכה יותר. וזה לא שאנחנו פחות מוצלחים.

המדד העיקרי שמצביע על כך הוא מדד "התוצר המקומי הגולמי" לנפש (התמ"ג), שהוא מדד משמעותי בקביעת רמת החיים. אמנם בשנת 2018 ישראל צמחה, אבל ב-1.3% בלבד. במקביל, צמח מדד זה ב-2.2% בארצות-הברית, וב-1.7% בממוצע במדינות ה-OECD. כלומר, יש שיפור מסוים, אך לא יחסית למדינות המפותחות. כך שלמעשה, אנחנו נסוגים אחורה.

השאלה היא כמובן: למה? הרי שיעורי האבטלה נמוכים, יש לנו הייטק איכותי והון אנושי מעולה; אנחנו חדשניים, אנחנו משכילים - אז מה הבעיה? מדוע אנחנו מתקשים להגיע לרמת החיים של המדינות המתקדמות? התשובה היא חד-משמעית: פריון עבודה נמוך.

הנזק בא לידי ביטוי במיוחד במקומות שבהם אין תחרות
הפריון לעובד בישראל גדל בשנים 2018-1995 ב-28%, לעומת גידול ממוצע של 31% במדינות ה-OECD ושל 41% בארצות הברית. הנסיגה היחסית שלנו לעומת מדינות אחרות היא תוצר של כללי העסקה קשיחים במיוחד במשק. חוקי העבודה בישראל מקשים על ביצוע רפורמות והסדרים שעשויים להעלות את רמת הפריון של העובדים. לכל הצעה לייעול ולשינוי, מצמידה ההסתדרות תג מחיר גבוה. או שתשלמו, או שההסתדרות תתנגד. כך ההסתדרות מיירטת כמעט כל הצעה כזו, ומכאן מתחילות הבעיות.

הכוח של ההסתדרות הוא פראי; החקיקה שמסדירה את פעולת ההסתדרות היא קיצונית ויוצאת דופן בהשוואה לעולם, בכוח הלא-פרופורציונלי שהיא מקבלת לעומת הכוח שמקבלים שאר השחקנים במשק. היא שהביאה לריכוז הכוח אצל ארגון עובדים גדול אחד. הכוח המופרז הזה מונע התייעלות במשק, ומוביל להיעדר גמישות תעסוקתית, לעודף ניכר של כוח-אדם, במקומות רבים, ולתשלומי שכר עודפים.

הנזק שגורמת ההסתדרות בא לידי ביטוי במיוחד במקומות שבהם אין תחרות. בשווקים תחרותיים, כמו שוק ההייטק, העובדים מבינים שעיצומים ישיתו על החברה עלויות שיפגעו בתחרות של החברה מול חברות אחרות. הם יודעים שהפגיעה הזו עלולה להוביל לקריסת החברה ולפגיעה בהם עצמם. לכן, בשווקים תחרותיים ועדי העובדים נושאים באחריות הולמת לתוצאות של השביתות והעיצומים שלהם; ובהתאם לכך - הדרישות אינן מוגזמות והן מותאמות למצב הכלכלי בשוק.

אבל במגזרים שבהם אין תחרות, בדגש על המגזר הציבורי (ובמיוחד חברת החשמל, רכבת ישראל, הנמלים), המצב שונה. שם העובדים לא רואים את העלות של הדרישות שלהם. אין חשש שהמדינה תפשוט רגל ושהם יאבדו את מקום עבודתם - המדינה פשוט תטיל מעמסה כבדה יותר על כלל הציבור. לכן, ההסתדרות לא נושאת במקומות האלה באחריות ביחס לנזק שנוצר כתוצאה מהעיצומים ומהשביתות שלה. כך יוצא שאנשיה משיגים כמעט תמיד את רצונם על חשבון הציבור.

שם המשחק הוא מידת הנזק. תנאי ההעסקה של עובדים אלה לא נקבעים לפי היצע וביקוש; הם לא קשורים להשכלה, ניסיון או לכישרון - מה שקובע זה היכולת לגרום לנזק. זהו קלף המיקוח החזק ביותר, ולרוב ההסתדרות לא מהססת לשלוף אותו.

מספיק להסתכל ב"דוח הממונה על השכר" כדי לראות את פערי השכר של עובדי רשות המסים מול השכר של שאר עובדי שירות המדינה. וכדאי שתחזיקו חזק, כי הפערים משמעותיים. אקדמאי בשירות המסים מקבל 30% יותר מאקדמאי בשאר שירותי המדינה. עובדים מינהליים ברשות המסים מקבלים 40% יותר(!) מאשר עובדים מינהליים אחרים בשאר משרדי הממשלה. זו לא השוואה בין רופא לאחות, וגם לא בין שופט לפרקליט. זו השוואה בין שני אנשים באותו המקצוע, עם אותן הכשרה ורמת השכלה.

הפתרון הוא בשינוי חקיקה

ההסבר לפער האדיר הזה הוא פשוט. פעם אחר פעם, בכל סכסוך בין רשות המסים למדינה, ההסתדרות שמייצגת את הרשות יודעת למקסם את הכוח שלה, ולסחוט יותר מהמדינה. והיא לא חוששת להשבית לשם כך את שירותי הרשות - הפגיעה בהכנסות המדינה דרך גביית מסים היא פגיעה קשה מדי, ולכן המדינה נאלצת להסכים לסחיטה.

בחברות שמספקות שירותים חיוניים, המצב טוב בהרבה. "טוב" במובן הרע של המילה. הוא טוב לוועדי העובדים. אבל רע מאוד לכלל הציבור. בחברות אלו העובדים לא צריכים לשבות בכלל. האיום בשביתה מספיק בהחלט. אלה המקומות שפריון העבודה בהם הוא הנמוך ביותר, ויש אפילו תמריץ לכך: כשארגון מתנהל בצורה לא יעילה, המדינה תרצה לבצע רפורמה לשיפור הפריון בארגון; רפורמה שדורשת הסכמה של ועד העובדים. הסכמה כזו עוברת, איך לא, דרך שיפוץ תלוש השכר ושיפור תנאי ההעסקה של כלל העובדים. שיטת הסחיטה הזו הוטמעה במשך השנים ושוכללה עד כדי אומנות. ככה זה כשיש לך כוח.

הפתרון לבעיית ההסתדרות הוא בשינוי חקיקה. שינוי חקיקה שיסדיר ויאזן את מערכת יחסי העבודה בישראל, את אופן ההתאגדות והפעולה של ההסתדרות, ואת סמכויות מערכת בתי הדין לעבודה. הסדרה כזו תוביל לעלייה בפריון העבודה, לגידול בתוצר הגולמי לנפש, ולשיפור ברמת החיים של כלל אזרחי ישראל.

שיפור קצב הצמיחה הוא אחד האתגרים הכלכליים המרכזיים בישראל. זו סוגיה לא פשוטה. מעורבים בה מאבקי כוח רבים וגורמים שלא יוותרו בקלות על קלפי המיקוח שלהם. אך כדי להביא למפנה אמיתי שיגרום למימוש פוטנציאל הצמיחה שלנו, נדרשת עמידה איתנה. נדרש רצון לשינוי ואמונה בצדקת הדרך. ואני מאמינה.

https://www.globes.co.il/news/artic...

תגוביות:

1.יו"ר ההסתדרות מגיב למאמר של שקד ב"גלובס": "אנחנו לא אויבי האומה"

בר-דוד כיוון את דבריו כתגובה למאמר שפרסמה אתמול ב"גלובס" יו"ר מפלגת הימין החדש ושרת המשפטים לשעבר ח"כ איילת שקד: "אם מישהו חושב להשית את הגרעון מתקציב המדינה על העובדים – אנחנו נעמוד כחומה בצורה ונצא לרחובות"

"אם מישהו חושב להשית את הגרעון מתקציב המדינה על העובדים - אנחנו נעמוד כחומה בצורה ונצא לרחובות", כך אמר הבוקר (ה') יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד בוועידת ישראל למלונאות ותיירות. לדבריו "לא ניתן שבתקציב 2020 או 2021 ינסו להשית את הגירעון על העובדים".

בר-דוד כיוון את דבריו כתגובה למאמר שפרסמה אתמול ב"גלובס" יו"ר מפלגת הימין החדש ושרת המשפטים לשעבר ח"כ איילת שקד. שקד טענה בין היתר כי "כוחה המופרז של ההסתדרות מונע התייעלות במשק, ומוביל להיעדר גמישות תעסוקתית, לעודף ניכר של כוח-אדם, במקומות רבים, ולתשלומי שכר עודפים". שקד ציינה במיוחד "מגזרים בהם אין תחרות כמו חברת החשמל, רכבת ישראל, הנמלים" וכתבה כי "ההסתדרות לא נושאת במקומות האלה באחריות ביחס לנזק שנוצר כתוצאה מהעיצומים ומהשביתות שלה. כך יוצא שאנשיה משיגים כמעט תמיד את רצונם על חשבון הציבור".

בהתייחס לכך אמר יו"ר ההסתדרות "אנחנו לא אויבי האומה, כמו שמנסים הגברת שקד וחבריה לצייר אותנו. אנחנו גלגלי השיניים שמניעים את התעשייה הישראלית. מנהיגת הימין הסהרורי והקיצוני דואגת להעביר את המסים המגיעים מכלל העובדים במשק למדינת הלכה שהיא וחבריה הקיצוניים מנסים להביא על החברה הישראלית. היום ההסתדרות היא אחראית, אני מוביל תהליכים במקומות הכי בעייתיים בישראל, אם זה ברכבת ואם זה בנמלים, על מנת להוביל את המדינה לשנים טובות יותר".

באשר להעלאת שכר המינימום במשק אמר בר-דוד: "אני דואג לילדים של כל עם ישראל, ביניהם המלצרים שעובדים לפי שעות ומקבלים 29 שקלים לשעה. במדינה שיוקר המחייה שלה הוא מטורף, והוא עולה כל הזמן, צריך להעלות את שכר המינימום".

בנאומו קרא בר-דוד לפתוח מחדש את שדה דב. "אני חושב שזאת בכייה לדורות" אמר יו"ר ההסתדרות בהתייחסו לסגירת שדה התעופה "היום לטוס לאילת ולחזור באותו יום הפך למשימה כמעט בלתי אפשרית. שאלתי את ראש הממשלה נתניהו מה יקרה אם כל התחזיות שלנו יתממשו? למה הוא מחכה, שלבתי המלון לא יגיעו אנשים? שיהיו הפסדים? אולי אם הוא יחשוב שיש קטסטרופה אז הוא יתקן. אני פונה עכשיו לכל מקבלי ההחלטות: זה לא מאוחר, אפשר להחזיר את שדה דב לשמישות ולהגדיל את רמת התיירות למדינת ישראל. ארקיע, חברה שהייתה פאר התעשייה הישראלית, קורסת. אנחנו בהסתדרות נמשיך את שיתוף הפעולה, נביא את העובדים בכל הדרכים שאנחנו יודעים בכדי לסייע".

יו"ר ההסתדרות קרא לחיזוק והידוק שיתוף הפעולה בין התעשיינים להסתדרות ובהתייחסו לענפי התיירות והמלונאות אמר למשתתפי הכנס: "יש בענף שלכם עודף רגולציה. אתם מתמודדים עם זה כמעט לבד, ואנחנו נעזור לכם. התיירות היא העתיד של המדינה. החלום שלי הוא לראות עשרות מיליוני תיירים נוספים שייכנסו לישראל. ואת זה אנחנו צריכים לעשות ביחד".

https://www.globes.co.il/news/artic...

תגוביות:

1.אדון ארנון תן לי להסביר לך מושג פשוט בכלכלה: ככל שתעלה את שכר המינימום, כך יוקר המחיה יעלה מכיוון שעסקים יהיו חייבים להעלות מחירים כדי לשרוד שלא נדבר על כל המגזר הציבורי ששכרו צמוד ומטפס גם הוא. ככה ששנינו יודעים שחוץ מדמגוגיה לא אמרת כלום.

2.אתם כן אויב האומה.

3.ארגון עובדים זה חשוב! ארגון עובדים שמבקר המדינה לא יכול לבקר אותו ושמכריח עובדים להיות חברים בו - זו שחיתות פסולה. בר דוד - למה אתם מונעים ממבקר המדינה לבקר אתכם?
מה אתם מחביאים? בר דוד - אם אתם כל-כך טובים, למה אתם מכריחים עובדים להיות חברי הסתדרות? תהיו טובים ואנשים יבקשו להצטרף. למה אתם מכריחים?

4.אתה עוזר ברכבת ובנמלים?! הטלתם מצור ימי על ישראל. תקעתם מאות אלפי נוסעים בדרכם הביתה. אין לך בושה, דיקטטור.

5.בוא ספר לי עוד למה אתם טובים למשק, ואז תצא לשביתה מיותרת שתעלה מיליארדים. כל זה בגלל פנסיות תקציביות שאיכשהו התנפחו להן ב-3 חודשים אחרונים של עבודה. בוא ספר לנו איך רק שבריר אחוז מהמורים מפוטרים למרות שעשרות אחוזים מהם שחוקים או שמתלוננים עליהם. בוא ספר לנו איך יתכן שאנשים בלי שום הכשרה אקדמית מרוויחים כמו מתכנתי על ודוקטורים, אם לא בזכות האלימות שמפעילה ההסתדרות כלפי המשק? בוא תספר, כי אולי יש אנשים שעוד מאמינים לזה, אבל שוק פרטי שלם מסתדר מצוין בלעדיכם, באמת הפתעה. בוא ספר לנו איך משפחות קורסות מנטל שכר מינימום לעובדים זרים בעבור טיפול בהוריהם, מתנה ממך. זו הסיבה שאתם אויבי העם. לו הייתם שותפים, הייתם מאפשרים פיטורים ודואגים להכשרה ולא להחיות מפעלים ועסקים כושלים עם פריון נמוך על חשבון כל האזרחים.

6.ההסתדרות עושקת את המדינה כי היא מייצגת בעיקר את האירגונים החזקים.

7.גוף מיותר, מושחת ומסואב. תתביישו לכם, מגינים על החזקים והוועדים הגדולים ואת החלשים מזמן זרקתם והפקרתם בצד הדרך. הלוואי ויום אחד לא תהיו קיימים.

8.שקרן בזוי. כשמפעלים נסגרים הבזוי לא מצייץ בכלל...כשהבימה שחלק ממקבלי השכר שלה נמצאים במאיון העליון פתאום ההסתדרות נותנת כסף שבכלל שייך לכלל העובדים. ההסתדרות זה הגוף הכי בזוי במדינה ואם ההסתדרות הצמיחה אדם כמו ניסנקורן זה רק מראה עד כמה הגועל שם עולה לשמיים.

9."אני דואג לילדים של כל עם ישראל".אתה דואג לילדים של בעלי העסקים הקטנים שהם המעסיק הגדול במשק? הרי את ההורים שלהם אתה סוחט כמו לימון, למען כותרות חברתיות ומילוי קופת ההסתדרות.

10.אין לכם שכל בגרוש. חבורה של טמבלים. אני מעסיק הודי לאבא שלי הסיעודי.
הוא עולה לי 8500 בחודש כי אתם החלטתם כך. שכר מינימום 5300 + 4 סופי שבוע 1470 + 400 דמי כיס 😷 .חופשה שנתית. דמי הבראה. ביטוח רפואי ופיצויים לפי צו ההרחבה במשק ואוכל כמו חזיר. גאונים. פשוט גאונים. בהודו 100 דולר!

11.שקד כתבה דוגמאות מדויקות. בר דור "אנחנו לא הקוסמוס, דמוקרטיה זה לא רק תה ירוק" ועוד סיסמאות. הייתי רוצה לראות דיון ציבורי בתפקיד ההסתדרות במשק, אך זה לא אפשרי, כאשר פוליטרוקי ההסתדרות הודפים כל ביקורת ב"אנחנו לא רצחנו את ארלוזורוב ודובי הקוטב נכחדים לא בגללנו.

12.ההסתדרות - גוף מאוס שממן בשכר מופקע את מנהליו.



ליה 30.06.2009:27
47. ההסתדרות מעולם לא נזקקה לצידוקים מוסריים לפעילויותיה. יש לנטרל את הכוח ההרסני של ההסתדרות בתגובה להודעה מספר 0
זהירות, סכסוכים לפניך

שוב נראה ששיטת השוק היא שמאותגרת: הבנק המרכזי בארה"ב קונה אג"ח קונצרני • והאם בישראל נשיג את הגמישות המתבקשת, או במילים אחרות - מי ינצח במאבק עם ההסתדרות

השבוע (שלישי) הבנק המרכזי בארה"ב (ה"פד") הודיע על הרחבה משמעותית של הרכישות שלו בשוק המשני של איגרות חוב קונצרניות (אג"ח של חברות הנסחרות בבורסה). לפי ההצהרה, מדובר בסכום בהיקף אדיר של חצי טריליון דולר, אולם בשלב זה הוקצה לרכישות בפועל כמחצית מהסכום הזה. המהלך הזה בא לצד תוכניות הקצאה של כ־57 מיליארד דולר להלוואות לטווח ארוך לעסקים קטנים, והשבוע הוקצו עוד 32 מיליארד דולר להלוואות ארוכות לעסקים גדולים (Main Street).

זוהי בהחלט שעת מבחן של הבנק המרכזי בארה"ב, ואולי של הבנקים המרכזיים בכלל. באופן רגיל, שלא בעת משבר, אנחנו לא חושבים על האפשרות שבנק מרכזי יתערב ישירות בפעילות הריאלית במשק - בפעילות החברות. יתרה מכך, זה נראה לגמרי לא נכון ולא קשור לתפיסת השוק - הקצה השני של הקומוניזם.

בנק מרכזי הוא אמנם לא הממשלה, אבל הוא כן חלק מהשלטון והוא בוודאי לא שחקן פרטי. אם הוא יממש את מלוא תוכניתו הוא עשוי להחזיק ב־6% מכלל השוק, ולפי ההערכות הוא יחזיק בכ־3% ממנו בתקופה הקרובה - מהשוק הפרטי.

הצידוק לכך הוא כמובן שמירה על יציבות הבנקים, מכיוון שאם חברות רבות ייקלעו למשבר, וזה נראה כיוון אפשרי לגמרי כעת, הרי הבעיה תהיה של הבנקים ושל הכלכלה האמריקנית. מדובר בצעד קיצוני החורג מאוד מהכלים המוניטריים הרגילים שאנחנו מכירים - שינוי גובה הריבית, כמות הכסף.

כ־170 שנה אחרי שמארקס כתב את המניפסט הקומוניסטי הוא לכאורה יכול לחייך בקברו ולומר: אמרתי לכם! השוק הפרטי לא מסתדר, ובסוף השלטון המרכזי ייאלץ להשתלט עליו ולנהל אותו. אלא שכנראה אפילו הוא היה מתייאש מהתקווה הזו אחרי המשברים של 1929 והאחרון ב־2008. בשונה מהמשבר הפיננסי הגדול של ראשית המאה הקודמת, הבנק המרכזי מגיב בעצימות גבוהה מאוד בתקווה שהממשל לא יעשה זאת.
באותו המשבר הבנק המרכזי לא תפקד, והדברים הגיעו לידי כך שהממשלה אימצה את תוכניתו של ג'ון מיינרד קיינס ("הניו דיל"), שהזניקה את ההתערבות הממשלתית השוטפת, העלתה מסים, הגדילה את המנגנון הציבורי וצמצמה את רמת החופש של השוק הפרטי עד היום.

הבנקים המרכזיים למדו לא מעט שיעורים מאז אותו משבר פיננסי עגום. הצעדים הקיצוניים של הבנק המרכזי בארה"ב הם בהחלט מסוכנים. למעשה, הפד קובע קריטריונים לרכישת אג"ח קונצרני וכל חברה כזו שהוא ירכוש תקבל למעשה מעין תו תקן, שכן הוא לא ירכוש חברות שנראה שאין להן סיכוי לשרוד. כך שלא רק הביקוש ישפיע על השוק, אלא זהות המבקש.

המשימה הראשונה של האוצר

השבוע הכריזה ההסתדרות על "סכסוך עבודה כללי בשירות המדינה". לפי הודעתה, מדובר ב־70 אלף עובדים שהסתכסכו על רקע הכוונה לצמצם בשכרם ובמספרם, כחלק מההתמודדות הקשה עם משבר הקורונה.

אבל מדובר בסכסוכים נוספים: בשירות התעסוקה, במשרד הבריאות, ב"עובדי המעבדות במגזר הציבורי", העובדים הסוציאליים במגזר הציבורי והפסיכולוגים ברשויות. כל אלו נובעים מעומסים ותנאי עבודה שנוצרו מהקורונה, ולא מכוונה לקצץ בשכר או בתקנים.

לפני עשור אחד בלבד עבדו בשירות המדינה פחות מ־56,500 עובדים - גידול של 25% בעשור. הגידול בכוח העבודה בשירות המדינה עולה על הגידול באוכלוסייה, ובוודאי שעל הגידול במגזר הפרטי.

מעניין לגלות שהגידול בשכר בשירות המדינה זינק בשיעור דומה למדי לשיעור הגידול במספר העובדים - גם שכרם זינק ב־25% בעשור האחרון - יותר מכפול מהגידול בשכר במגזר הפרטי.

במערכת הבריאות, אגב, השכר הממוצע זינק בין 2007 ל־2017 ביותר מ־30% ובעשור האחרון ב־33%.

בתחילת העשור הקודם, בשנת 2003, בנימין נתניהו הסביר בדימוי האלמותי את בעיית "האיש השמן", המגזר הציבורי, הרוכב על "האיש הרזה", המגזר הפרטי. הוא הראה שמדובר במגמה מתמשכת שלפיה השמן משמין והמרזה מכחיש.

הבעיה היא שהמגמה נמשכה מאז, והסיבה היחידה שהרזה הזה עדיין מסוגל איכשהו לשאת את השמן - היא שהרזה החכים וגייס לעזרתו את כוחות הטכנולוגיה העילית.

הרזה השכיל לגייס מהעולם מאות מיליארדי דולרים, להזניק את הפריון האנושי לרמות חדשות בהיסטוריה ולהעשיר את קופת המדינה. אבל מבחינה מבנית, דבר לא השתנה.

אנחנו פשוט עדים למופע מטורף שבו המתאגרף במשקל קל מניף מתאגרף סומו וזה זועק: תנו עוד לאכול והכל יהיה טוב.

ההסתדרות מעולם לא נזקקה לצידוקים מוסריים לפעילויותיה...זה כמובן מעולם לא היה שיקול רלוונטי בשבילם.

וכך גם כיום: המדינה צפויה להגיע לגירעון של הרבה יותר מ־100 מיליארד שקלים - סכום אדיר שלא הכרנו גם במלחמות. אבל ההסתדרות רואה בכוונה לצמצם את הוצאות הממשלה כצעד לא לגיטימי ומאיימת בשביתה.

לאחרונה עקבנו אחר מאבק ההסתדרות להתמודד עם הגירעונות שיצרה לעצמה ולצרף מקומות עבודה חדשים תחת חסותה.

השיטה: להיכנס לחברה מצליחה וגדולה, כמו "ביטוח ישיר", לזהות עובדי מפתח ולהציע להם תפקידים בכירים בוועד העובדים העתידי - בתנאי, כמובן, שיחתימו עובדים על הסכמה להצטרפות; וכשמשיגים שליש מהעובדים, החוק השערורייתי מחשיב זאת כרוב וכך נכפה על כלל העובדים להפקיר את ייצוגם, ולשלם דמי חבר לארגון שלא מפרסם דו"חותיו הכספיים.

הממשלה הזו, כמו קודמותיה, לא תוכל להתמודד עם המשבר הזה ללא נטרול הכוח ההרסני של ההסתדרות: ביטול אפשרות "שביתות ההזדהות"; ביטול הפטור לאוגדות עות'מאניות מפרסום דו"חות כספיים וביטול "השליש היציג".

יש בהחלט מקום לארגוני עובדים ולייצוג עובדים. אין מקום למונופול בתחום, לחוסר שקיפות ולכפיית הייצוג.

הכפפת חוקי המשחק הדמוקרטי לטובת ההסתדרות יצרה מפלצת שלא תאפשר לכלכלת ישראל להתגבר על המשבר הזה.

אנחנו עדיין לא יודעים כיצד יסתיים משבר הקורונה, אך כבר עכשיו ברור שמדובר במשבר שיזעזע את מבנה הכלכלה - עובדה שיכולה להתברר כטובה. אלא שזעזועים ניתן לשרוד רק בעזרת גמישות - בכוח העבודה, בשכר ובאופי העבודה.

ההסתדרות עוסקת בהקשחת המשק ובמניעת אפשרות לניוד עובדים וביצוע רפורמות מבניות. זהו מתכון התאבדות, בוודאי למשק במשבר מסדר גודל זה, וגם האתגר הראשון בחשיבותו לשר האוצר ולממשלה.

https://www.israelhayom.co.il/opini...

תגוביות:

1.הכפפת חוקי המשחק הדמוקרטי לטובת ההסתדרות יצרה מפלצת.


ליה 31.08.2014:00
48. האוצר: למעלה מ-135 אלף במגזר הציבורי בפנסיה התקציבית - ועוד מאות אלפים יקבלו אותה למרות שלא נספרו בתגובה להודעה מספר 0
פנסיה תקציבית

לבקשת "גלובס" נחשפים ההיקפים העצומים של הפנסיה התקציבית בישראל

135 אלף איש עדיין עובדים בשירות המדינה ויהיו זכאים לפנסיה תקציבית עם פרישתם • המספר גבוה יחסית לאור העובדה שהאפשרות להצטרף למודל החיסכון התקציבי נסגרה כבר לפני למעלה מ-15 שנה • בעבר העריכו גורמים ממשלתיים כי מספר מקבלי הפנסיה התקציבית נמוך בהרבה

למעלה מ-135 אלף שכירים במגזר הציבורי מבוטחים בפנסיה תקציבית, כך עולה מבדיקה שערך האוצר לבקשת "גלובס". המספר אינו כולל את עובדי מערכת הבריאות, החברות הממשלתיות, המורים המועסקים באמצעות השלטון המקומי (בעיקר בחינוך העל-יסודי), את עובדי התאגידים הסטוטוטוריים, האוניברסיטאות והמכללות ואת המשרתים במערכת הביטחון. ובכל מקרה מדובר במספר גבוה יחסית. בעבר העריכו גורמים ממשלתיים כי מספר מקבלי הפנסיה התקציבית נמוך בהרבה.

פניית "גלובס" לאוצר באה על רקע הדרישה שהעלה שר האוצר ישראל כ"ץ להשוות את ההפרשה לפנסיה של עובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית לזו של מבוטחי הפנסיה הצוברת.

עובדים בפנסיה תקציבית מפרישים מדי חודש 2% משכרם בעוד שהעובדים המבוטחים בפנסיה צוברת מפרישים 6%-7% משכרם החודשי. מדובר בהפרש הנאמד במאות שקלים בחודש ואף יותר. הבדל משמעותי נוסף לטובת הפנסיה התקציבית הוא שהיא נקבעת בהתאם לשכר האחרון (השכר במגזר הציבורי עולה אוטומטית עם הוותק עד לפרישה), בעוד שהפנסיה הצוברת משקפת את השכר הממוצע על פני כל שנות העבודה של המבוטח.

בהסתדרות לא הגיבו על ההצעה, אך בעבר נשמעו אמירות מצד בכירים בארגון שלא שללו מהלכים שיביאו לצמצום האפלייה לרעה של המבוטחים בפנסיה צוברת. דרישה נוספת שהעלה כ"ץ, להפחתה של 10% בשכרם של שכירים המשתכרים מעל 20 אלף שקלים לחודש, נוגעת, על-פי נתוני האוצר ל-105 אלף עובדים במגזר הציבורי.

בצה"ל עדיין נהנים מפנסיה תקציבית

האפשרות להצטרף לפנסיה תקציבית החלה להיסגר כבר ב-1998 ונחסמה סופית ב-2004. כמו בהרבה מקרים אחרים, גם לכלל זה יש יוצא מהכלל ענקי: צה"ל. אנשי הקבע בצבא עברו למעשה מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, אולם בתקופה שבין הפרישה מהצבא ועד לתחילת תשלומי הפנסיה הם זכאים למה שמכונה "פנסיית גישור".

במלים אחרות אלפי משרתי הקבע בצה"ל ימשיכו לקבל פנסיה תקציבית מגיל הפרישה מהצבא (43 לקצינים 56 לנגדים) ועד לגיל תחילת תשלומי הפנסיה הצוברת. אך נראה כי לא יידרשו להפריש עבור פנסיה זו, משום שהם כבר מפרישים לפנסיה צוברת, שגם בה הם נהנים מתנאים טובים ומשיעורי הפרשה גבוהים.

באוצר מעריכים כי המהלך יחסוך למדינה מאות מיליוני שקלים בשנה. החברות האקטוארית או היקף התשלומים העתידי בגין פנסיה תקציבית עומד נכון לסוף 2017 על 761 מיליארד שקל. מתוך הסכום הזה, 334 מיליארד (44%) מיועדים לעובדים פעילים במדינה ובמערכת הביטחון.

התחשיב של האוצר הוא חלקי בלבד משום שאינו מביא בחשבון מאות אלפי עובדים שמבוטחים עדיין בפנסיה תקציבית. מדובר, בין היתר, בעובדי השלטון המקומי והמועצות הדתיות וכן את עובדי התאגידים הסטוטוטוריים אוניברסיטאות, שמנהלים את הסדרי הפנסייה התקציבית שלהם בנפרד.

https://www.globes.co.il/news/artic...

תגוביות:

1.יש למסות את הפנסיה התקציבית מעל תקרת השכר הממוצע במשק. השכר הממוצע זאת פנסיה מספיק יפה לכל עובד ציבור. לא יתכן להמשיך עם החגיגה הזאת שעבורה מעלים לנו כל שנה ארנונה, מיסים והיטלים. מספיק. גב הציבור נשבר והגיע הזמן להפסיק את החגיגה במגזר הציבורי.

2.שודדים עליך ישראל!

3.לבטל מיידית את הפנסיה התקציבית.

4.צריך מרד מיסים קשוח כדי להפסיק את השטות הזאת של פנסיה תקציבית.

5.מדינה עשירה רק לעובדי המדינה. כל השאר הם בכאילו אזרחים.

6.גועל נפש חוקי. שחיתות כחוק ובחוק. כל אוכל חינם כזה זה פי 5 ממה שמילצ'ן מכיסו הפרטי נתן לביבי. מעל טריליון ש''ח החוב הציבורי למושחתים בעוצמות ובשל תרמית ופשע לאומי כדת וכדין.



העבר לפורום אחר
העבר לפורום:
סיבה:
מזג אשכול
מזג עם פוסט מספר:
סיבה:
תגובה חדשה
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג
עריכת אשכול
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג