פרשת וארא
כאשר בא משה רבנו בפעם הראשונה אל בני-ישראל ומסר להם את הבשורה "פקוד פקדתי" – האמינו לו ואף קדו והשתחוו לה' מתוך רגשי תודה ושמחה. לאחר מכן הכביד פרעה את עולו עליהם, ואז, כאשר בא משה רבנו שוב אל בני-ישראל, ודיבר אליהם דברי תנחומים, שהקב"ה עתיד להוציאם מהגלות – התורה מספרת ש"לא שמעו אל משה".
התורה מלמדת עליהם זכות ומציינת את הסיבה לכך: "מקוצר רוח ומעבודה קשה". המצרים הכבידו את עולם על בני-ישראל בעבודת פרך קשה כל-כך, עד ש"וימררו את חייהם" – הם מיררו לא רק את חייהם הגשמיים של בני-ישראל, אלא אף את חייהם הרוחניים.
גם כיום עלולים קשיי הגלות לגרום ליהודי שיהיה במצב של "לא שמעו אל משה". אין מקשיבים לכתוב בתורת משה, ואפילו לא לדברי התנחומים שבתורה. התורה מבטיחה: "אם יהיה נידחך בקצה השמים – משם יקבצך... ומשם ייקחך". יש כאן הבטחה מפורשת שגם אם יימצא יהודי בפינה הנידחת ביותר, הן במובן גשמי הן במובן רוחני – יגאל אותו הקב"ה.
כשאדם מתבונן עד כמה הוא רחוק מדבקות בקב"ה, הוא עלול ליפול ברוחו ולתהות כיצד יוכל להיחלץ ולהגיע למצב של גאולה. על כך באה התשובה, שדבר כזה כבר היה לעולמים – אף במצרים הייתה הגלות קשה מאוד, עד ש"לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה", ולא הקשיבו אפילו לדברי התנחומים שלו, ובכל-זאת הוציאם הקב"ה ממצרים.
שבת שלום!
אשכול 23477
