כותב רבינו בביאורו הזך בריש פרשת בשלח: ויהי בשלח וגו'. צריך לדעת למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן. ומבאר שם במתק לשונו כמה ביאורים. ולכאורה, הרי בגמרא במגילה י: כותבת בהוה אמינא "ויהי אינו אלא לשון צער ". אך למסקנה מביאה את דברי רב אשי: "אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער". וא"כ לכאורה, מה מקום לשאלת רבינו הקדוש?
כח המלך
28.01.2103:30
1. שאלה יפה ומתאימה לשבוע זה בהחלט (מצאתי במסגרת חיפוש משהו אחר) - ידוע שגם להווה אמינא של גמרא יש חשיבותבתגובה להודעה מספר 0
ובפרט במקום שהמסקנה לא מבטלת זאת לגמרי. יוצא מכך שבמצב רגיל אמנם יש אפשרות שזה כך ואפשרות שזה כך, אז זה מוכרע ככל הנראה על פי הקשר הכתוב לפני והכתוב בהמשך.
אכן בהתחלת הפרשה נראה שיצאו בחשש מסויים ובפחד (גם של העם וגם של הקב"ה שלא ינחמו על כך) ואור החיים הקדוש מבאר את הפנימיות שאינה כך אלא שמחה למרות ההקשר הנראה בתחילה. כך או כך אי"ה אשמח להביט בפירושיו על כך, תודה על ההפניי'ה ויש לעיין עוד כמובן.
אפשרויות ניהול
שלדג
28.01.2120:44
2. כמו שאמר רבינו היקר כח המלךבתגובה להודעה מספר 0
ויהי , משמש גם בלשון צער וגם בלשון שמחה . ושמעתי מהרה"ג חיים יעקב סופר שליט"א שמסביר על צד הצער , ואומר , בגלל שכתוב בשלח "פרעה" את העם , כביכול העם טעו וחשבו שפרעה שלח אותם , ולא הבינו שהשם יתברך הוציא אותם , לכן זה לשון צער .
אשכול 23498