הרב יחיאל אקשטיין - מתוך ויקיפדיה
הרב אקשטיין אינו מתאים להגדרה של " גדולי ישראל " - אך עקב פעלו החלטתי לתת בפורום פינה לזכרו.
תאריך לידה 11 ביולי 1951 מנהטן, ארצות הברית
תאריך פטירה 6 בפברואר 2019 (בגיל 67) ישראל ישראל
השתייכות ציונות דתית, יהדות אורתודוקסית בארצות הברית
תחומי עיסוק פילנתרופיה באמצעות "הקרן לידידות" שהקים
יחיאל צבי אקשטיין (באנגלית: Yechiel Z. Eckstein; 11 ביולי 1951 - 6 בפברואר 2019) היה רב, סופר ופעיל ציבור אמריקאי-ישראלי. הקים בשנת 1983 את הקרן לידידות וכיהן מאז כנשיאה. היקף הכספים שהקרן בנשיאותו מגייסת למען מדינת ישראל ומטרות יהודיות שונות הגיע לכחצי מיליארד ש"ח לשנה, נכון לשנת 2013[דרוש מקור].
אקשטיין היה חבר בחבר הנאמנים של הג'וינט, של קרן היסוד ושל הסוכנות היהודית. כתב שבעה ספרים, בעיקר בנושאי יחסי נוצרים-יהודים.
קורות חיים
אקשטיין נולד ב-1951 באוטווה, קנדה, אחד מארבעת ילדיהם של בל והרב ד"ר סיימון לייבלה אקשטיין. האב היה רב קהילה, אשר נולד בארץ ישראל המנדטורית ומשפחתו היגרה לקנדה לאחר פרעות תרפ"ט. הוריו של אקשטיין עלו מפלורידה לישראל ב-2011.
בגיל 13 נשלח אקשטיין על ידי הוריו לניו-יורק, ללמוד ב-MTA, הישיבה התיכונית של "ישיבה יוניברסיטי". לאחר מכן למד בישיבת ההסדר "כרם ביבנה". הוא חזר לישיבה יוניברסיטי, שם הוסמך לרבנות בידי הרב יוסף דב סולובייצ‘יק והשלים תואר ראשון ושני. קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה של הדת באוניברסיטת קולומביה. הוא שימש מרצה באוניברסיטת קולומביה.
במקביל הצטרף אל הליגה נגד השמצה. ב-1976 ארגן את הכנס האוונגליסטי-יהודי הראשון. ב-1977, כשנאו-נאצים ארגנו הפגנה בפרבר יהודי של שיקגו, סקוקי, שלחה אותו הליגה לגייס תמיכה נוצרית כנגדם ומאז הוא נשאר בשיקגו.
ב-1980 הכריז אחד מראשי הכנסייה הבפטיסטית הדרומית בארצות הברית (הגוף הפרוטסטנטי הגדול ביותר במדינה זו), ביילי סמית' (כיהן כנשיא הקהילה בשנים 1981–1982) ש"אלוהים איננו שומע לתפילותיהם של היהודים". הליגה נגד השמצה שלחה את אקשטיין אל סמית'. הוא שכנע אותו לבוא עמו לישראל והפגיש אותו עם ראש הממשלה מנחם בגין. כשחזר סמית' לארצות הברית, הוא היה לתומך ישראל.
אקשטיין עזב בהמשך את הליגה נגד השמצה והיה למרצה בשני גופים נוצריים, "הסמינר התאולוגי של שיקגו" (Chicago Theological Seminary) ו"הסמינר הצפון בפטיסטי" (Northern Baptist Theological Seminary). ב-1983 הקים את הקרן לידידות, שהיא עיקר עיסוקו מאז.
אקשטיין היה חבר בכמה להקות חסידיות והוציא שלושה תקליטים עם שירים בביצועו. ב-1973 שהה כמה חודשים לישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים, והופיע כזמר בפני חיילי צה"ל. בהזדמנות אחת הוא שר בבנייני האומה בירושלים לפני הופעה של שלמה קרליבך, זמר שהשפיע עליו רבות.
ב-2002 נפרד מאשתו הראשונה, בוני, אם שלוש בנותיו, עלה לישראל וקיבל אזרחות ישראלית, בנוסף לאזרחותו האמריקאית. ב-2004 התגרש רשמית וב-2007 נישא בשנית. אשתו השנייה, ג'ואל, נולדה בברצלונה, עלתה לבדה לישראל בגיל 17 ונישואיה לאקשטיין היו גם הם נישואין שניים. יש לה שני ילדים מנישואיה הראשונים. הזוג התגורר בירושלים.
לאקשטיין הייתה תוכנית רדיו יומית הקרויה "שאל את הרב" המשודרת בספרדית באמריקה הלטינית ובארצות הברית. הוא ענה לשאלות מאזינים באמצעות קריין דובר ספרדית.
אקשטיין זכה בפרסים בגין פעילותו, בהם פרס הג'וינט על שם ראול ולנברג, ב-20 במאי 2014, כחלק מציון 100 שנים להיווסדו של הג'וינט.
נפטר ב-6 בפברואר 2019 מדום לב בביתו ונקבר למחרת.
הקרן לידידות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרן לידידות
אקשטיין הקים את הקרן לידידות ב-1983 וזמן רב הייתה זו קרן קטנה יחסית שהתמקדה בעיקר בהסברה לטובת ישראל ובעידוד תיירות אוונגלית בישראל. נקודת מפנה אירעה ב-1993, כשהקרן הקרינה לראשונה תשדיר פרסומת בטלוויזיה האמריקאית, אשר קרא לתרומות לעזרה ליהודי ברית המועצות לשעבר, המבקשים להגר לישראל. הקריין (פרו בונו) בתשדיר זה היה פאט בון והתשדיר הניב תרומות רבות של אוונגליסטים. עם זאת, בסביבות 2000 בערך, היו בקרן לידידות שלושה עובדים בלבד, כולל אקשטיין עצמו.
אקשטיין והאוונגליסטים מימנו בין השאר את עמותת הצדקה "יהודה יעלה" של יפה דרעי, את מוסדות "מגדל אור" של הרב יצחק דוד גרוסמן, את בתי התמחוי של דודי זילברשלג ועוד. זילברשלג נזקק לפסק הלכה שהתיר את שיתוף הפעולה החרדי-נוצרי לצורכי סעד וסיוע לנזקקים, אך לא לצורך בתי מדרש, לימוד ותפילה.
נכון ל-2014, הקרן לידידות מעסיקה מעל 100 עובדים, רובם במשרדה בשיקגו ומיעוטם בישראל, והיקף התרומות שהיא מגייסת מגיע לכחצי מיליארד ש"ח בשנה, רובן מנוצרים אוונגליסטים בארצות הברית ובקנדה. הכסף נתרם ברובו הגדול למטרות סעד, בריאות, רווחה, עלייה וקליטה וביטחון, בישראל ובחלקו הקטן למטרות דומות בקהילות יהודיות ברחבי העולם. הקרן טוענת שיש לה מעל למיליון תורמים רשומים בארצות הברית לבדה.
ביקורת
מאז נכנסה הקרן לידידות לפעולה נרחבת בישראל החל משנת 2000, נשמעו טענות על ידי גורמים דתיים שונים, בנוגע לכוונותיו האמיתיות של הרב אקשטיין בפועלו לקרב בין היהדות והנצרות ולהדגיש את המשותף בין הדתות. חלק מהרבנים האשימו אותו בהשתייכות לתנועת "יהודים למען ישוע", ואף נטען שהוא מקדם "מיסיון כפוי" דרך יצירת תלות ומחויבות של יהודים בנוצרים. כדי להוכיח זאת נעשה שימוש בציטוטים של אקשטיין אודות מקומה של הנצרות ביחס ליהדות, על מקומו החיובי של ישו בעולם כמי שקירב אחוזים נכבדים מאוכלוסיית העולם למונותיאיזם ועל הדרך שבה יש להפיץ את האמת הנוצרית. ב-2011 סיפר אקשטיין כי העדה החרדית תלתה פשקווילים על דלת ביתו המודיעים לו כי ירדפו אותו עד חורמה.
לדברי אקשטיין, הטענות הללו אינן נכונות "רוב האוונגליסטים, ורוב הנוצרים כנראה, אכן מאמינים שבאחרית הימים כולם יתנצרו. ההבדל הוא, שיש כאלו שחוצים את הגבול ובאמת מנסים לגרום לאנשים להתנצר עוד בחייהם. עם כאלו אני לא עובד ולא לוקח מהם כסף. אני לא מתקרב לאוונגליסטים אקטיביים כאלו". עוד אמר "אני מתנגד נחרצות לכל סוג של מיסיון, גלוי או סמוי, ישיר או עקיף...זהו הקו שלי בכל משך 36 שנות פעילותי ופעילות הקרן לידידות בסיוע למדינת ישראל" וכן "אני יודע שזה לא המסלול הטבעי, אבל אנחנו עומדים לבד נגד כל העולם. באים עשרות מיליוני נוצרים שרוצים לעמוד לצידנו. אז מה? נדחה אותם? זה פשוט לא הגיוני, לא מוסרי ומאוד מסוכן ... לא נעבוד איתם רק מכיוון שישו יבוא פעם בחזרה, וכל העולם יקבל אותו?".
עם השנים, הוצאו פסקי הלכה האוסרים לקבל את תרומות הקרן לידידות, על ידי רבנים כמו אברהם שפירא, שהיה הראשון שפסק איסור בשנת תשס"א, בנו יעקב שפירא, שמחה הכהן קוק, דב ליאור, צפניה דרורי, שמואל אוירבך, שלמה אבינר וניסים קרליץ. זאת בשל האיסור לקחת כסף מנוצרים, שכן מדובר ב"סיוע לעובדי אלילים" ובחילול ה'. חלקם הביעו את חששם כי בעתיד הקרן תעשה שימוש בקרבה שנוצרה בין יהודים ונוצרים כדי להעבירם על דתם ולנצרם.
אורי לופוליאנסקי ראש עיריית ירושלים לשעבר, סירב בשל כך, לקבל סיוע מהקרן לידידות במהלך כהונתו כראש עיר. לעומתו, אהוד אולמרט וניר ברקת שיתפו פעולה באופן נרחב עם הקרן לידידות אלי ישי סירב לתרומה של כבאיות אש מהקרן לידידות בתקופת היותו שר הפנים.
ביקורת מסוג אחר טוענת כי בפרסומיו בעולם הנוצרי מראה אקשטיין תמונה מעוותת ומציג את ישראל כמדינה מסכנה ומוכת עוני, שיש לעזור לה. אברהם פוקסמן, נשיא הליגה נגד השמצה בארצות הברית, האשים את אקשטיין בכך שהוא "מוכר את כבוד היהודים ואת כבודה של מדינת ישראל". אקשטיין בתגובה טען כי גיוס התרומות מעצם טבען מצריך להציג את מי שחסר לו, שהרי זו בדיוק המטרה: לעזור למי שנזקק לעזרה. עוד טען כי "הבושה והחרפה - שהממשלה לא מספקת צרכים בסיסיים" והוסיף "מי שמתבייש במצב הנשקף מהן רצוי שיפעל לטיפול במצב הקשה ולא יעסוק בטיוח".
ארגונים נוצריים מתחו ביקורת על התנגדותו של אקשטיין ליהדות משיחית ולהפצת הבשורה הנוצרית, בעוד שזו לטענתם מטרת התורמים. בנוסף, הם ביקרו את עלות שכרו של אקשטיין, שלפי הצהרות המיסים לשנת 2013, כפי שפורסמו באתר "משמר הצדקה" (Charity Watch) הגיעה ל-1.2 מיליון דולר (כמחציתם הפרשה למענק פרישה עתידי). בשנת 2014 הסכום ירד ל-1.13 מיליון דולר. לפי ארגון "משמר הכמורה" (Ministry Watch) יותר מ-40% מהתרומות לקרן מופנים לגיוס כספים ולשכר. לעומת זאת, לפי אתר "הקרן לידידות" עצמה, רק 12% מהתרומות משמשים לגיוס כספים, ועוד 11% מושקעים בניהול הקרן ומנגנונה.
תמיכה
הרב עובדיה יוסף פסק שמותר לקבל כספים מהקרן לידידות, דבר שבא לידי ביטוי במוסדות ההשכלה הגבוהה שהקימה בתו, עדינה בר-שלום גם אקשטיין עצמו טען שהרב עובדיה יוסף תמך בו עם זאת, בעקבות לחצים שהופעלו עליו, הורה הרב יוסף למקורביו ב-2006, להשעות את קבלת תרומות הקרן לידידות עד לבירור הדברים. שאלת ההסתייגות של הרב יוסף שלום אלישיב מקבלת ושימוש בתרומות הקרן לידידות עומדת במחלוקת גרסאות. עמדה מעורפלת הציג גם הרב מרדכי אליהו: בתחילה התיר ליהנות מתרומות הקרן, אך שנתיים מאוחר יותר חתם על איסור לקיחת כספים מהקרן. עם זאת, הוא פסק לכל מי ששאל אותו באופן אישי, כי מותר ליהנות מכספי הקרן, כפי שאכן עושים מוסדות חסד רבים שהוא עמד בראשם. בנו של מרדכי אליהו, שמואל אליהו פסק כי מותר לעשות שימוש בכספי הקרן. את השינוי בעמדותיהם של הרבנים יוסף, אלישיב ואליהו, הסביר אקשטיין במהלך של "רדיפה אישית" שהנחיתו עליו מינה פנטון, לשעבר חברת מועצת העיר ירושלים, והרב שמחה הכהן קוק, רבה של רחובות: "הם הלכו מרב לרב, ואמרו שאקשטיין הוא טְרֵייף, לא כשר, הוא מיסיונר. אמרו שכל הקטע מאחורי הקרן הוא שנוצרים רוצים להמיר את דתם של יהודים. הם הלכו לרב אברהם שפירא, נתנו לו הצהרה, והוא חתם על זה".
מכל מקום, מול הרבנים שהתנגדו לשימוש בתרומות שגייס אקשטיין, ומול אלה שהדעות לגבי פסיקתם בעניין, חלוקות, קמו רבנים אחרים שפסקו בגלוי כי מותר לפי ההלכה לקבל כספים מהקרן לידידות. בין השאר מדובר ברבנים נחום אליעזר רבינוביץ', דוד סתיו, ישראל רוזן, אמנון בזק, שמואל אליהו,חיים אמסלם, שאר-ישוב הכהן ואליעזר מלמד. אלו קבעו כי מדובר "בתנועה התומכת בעם היהודי ומאמינה שעם ישראל צריך לשמור על דתו שלו, ושיבתו לארץ ישראל היא חלק מהגשמת היעוד היהודי, ולפיכך תומכת בישראל ובציונות". עוד גרסו כי "אין לחשוש להשפעה של התורמים בשל העובדה שאין קשר ישיר עם המקבלים ולכן אין להם השפעה גם על התכנים". בנוסף נטען כי "במישור הלאומי בעצם קבלת הכסף יש הזדמנות לחיזוק השלום בין ישראל לעמים, ובמישור האישי כלפי אזרחי המדינה הכסף מסייע לציבור גדול להקל מעליו את העול הכלכלי". הרב רבינוביץ אף טען כי "אין לחשוש לביזיון הואיל ואדרבה סיבת הנתינה היא משום הערכתם הגבוהה לעם ישראל".
ספריו
What You Should Know About Jews and Judaism, Word Pub Group, 1984
Ask the Rabbi: Selected Transcripts from Rabbi Yechiel Eckstein's Radio Program, Fellowship of Christians and Jews, 1990
Five Questions Most Frequently Asked About Jews and Judaism, Fellowship of Christians and Jews, 1990 (ספרון)
Understanding Evangelicals: A Guide for the Jewish Community, International Fellowship of Christians and Jews, 1992 (ספרון)
How Firm a Foundation: A Gift of Jewish Wisdom For Christians and Jews, Paraclete Press, 1997
Joodse wijsheden ,BZZTôH, 1998 (מחבר שותף)
The Journey Home, Shavti House, 2001
Holy Days of Israel: Your Inspirational Guide, International Fellowship of Christians & Jews, 2011
Holy Songs of Israel: Inspirational Worship from the Psalms, International Fellowship of Christians & Jews, 2012
Jesus of History: Who He Was, what He Taught, where He Walked, how He Became the Most Influential Figure of All Time, Weider History Group, 2013 (ספרון) (מחבר שותף)
The One Year Holy Land Moments Devotional, ISBN 978-1414370217, Tyndale House Publishers, 2013 (יחד עם טרמפר לונגמן)
אשכול 23568