עבר עריכה לאחרונה בתאריך 04.04.21 בשעה 05:31 על-ידי גבעתי (מפקח)
חשבתי לנסות לקדם את הרעיון הבא: להביא את ההגדה של פסח לפורום, וליצור יחד עם אחרים הגדה עשירה, מטובלת בפשט, דרש וסיפור, כדלקמן:-
בהמשך אביא בתגובות נפרדות קטעים שונים של ההגדה. כל מי שיש לו סיפור / ביאור / פירוש יפה שהוא רוצה לשתף את החברים בו, הרלוונטי למקטע כלשהו של ההגדה - יוכל לעשות בתגובה לתגובה המתייחסת לאותו מקטע; וכך עשוי להתפתח גם שיח יפה על פירושים שונים, וגם חומר שאולי החברים יוכלו לשתף בו את בני משפחותיהם בליל הסדר עצמו.
למשל: תהא תגובה של קטע ההגדה 'הא-לחמא עניא', ומי שיש לו הסבר יפה על כך - יוכל לשתף בתגובה לאותה התגובה; התגובה אחרי זה תהא של 'מה נשתנה' - וכל ביאור לקטע זה בהגדה יובא בתגובה לתגובה זו... וכן הלאה.
הפירושים וההתייחסויות לא חייבים להיות דווקא 'מלומדים' מהספרות הרבנית - גם אלה יתקבלו בברכה כמובן - אלא כל דבר וענין קשור; וכך אולי נמצא גם חיבורים מעניינים.
זהו... העלאתי הכל (עד נרצה), והתגובות, אני מקווה - ירבו (התחלתי קצת אני - אם תהא הענות אמשיך להוסיף בהמשך...). אני גם מקווה שיצא משהו מענין לכולם.
על הבסיס הזה, כאשר ישראל אלדד ז"ל ערך את הסדר בשנת 1945, במחנה המעצר בלטרון, הוא עשה התאמה: הוא אמר לעצמו, שמצווה עלינו לשתות ארבע כוסות שיכוונו ללשון גאולה עכשווית. הוא בחר, כיאה לזמנים ההם: - כוס לאחינו הלומים והנופלים בחוצות הארץ, במלחמת המצווה בבריטים; - כוס למען האחים שרידי ופליטי ההשמדה, המעפילים המשוטטים ברחבי העולם, בנסיון להגיע לארץ; - כוס למען משפחות העצורים המבלים את הסדר בלעדיהם; - וכוס לנצחון ישראל הלוחם לחירות.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל היה מסביר, שנטילת הידיים מיד בפתיחת הסדר - ויש שהוסיפו לכך גם את אכילת הכרפס הטרי - מסמלת לנו את האביב. טריות, רעננות, חידוש. על רקע זה מובן הציווי של ה' לישראל לראות בחודש היציאה ממצרים - חודש החירות - כחודש הראשון בשנה (שמות, יב, א-ב): וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
מוטיב האביב בסדר הפסח היה חזק במיוחד בקיבוצים של פעם, לפני קום המדינה וקצת לאחר מכן. למשל, בהגדה של הקיבוץ הארצי מלפני 50 או 60 שנה נכתב, על כוס ראשונה - "כוס של ברכה נשא, לבשורת האביב, להנץ הניצנים, לתבואה חדשה, לטל ולשובע".
ונראה שיותר משיפה פירוש זה לגופו - יפה העובדה, כיצד מסורת (הראי"ה) ומרד במסורת (השומר הצעיר) - מגיעים לאותו המקום עצמו.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
15.04.1911:57
86. ''ורחץ'' זה הסימן היחיד עם ואו החיבור, 3 סיבותבתגובה להודעה מספר 2
טכנית, הלכה, קבלה.
"למען שיהיו כל התיבות שבסימן זה בשתי תנועות. עוד יש להסביר תוספת הו' – להדגיש שצריך להיות קדש ואחר-כך רחץ, אף למי שאין נוהג כן בשאר ימות השנה (וכדעת הט"ז וח"י ריש סימן תע"ג), או שאף מי שרוחץ קודם קדש (כדעת הב"ח שם) חוזר ורוחץ. מאבא מורי שמעתי על-דרך הסוד לבאר דיוק הו', כי קדש ורחץ רומזים על ג' ראשונות דחכמה (קדושה) וד' ראשונות דבינה (טהרה, רחיצה) שלא היה בהם פירור ושבירה, כי לקחם עתיק לחלקו. מה-שאין-כן י"ג בחינות הנשארות (כנגד שאר י"ג סימני הסדר). וזהו אשר קדש ורחץ בא בו' החיבור" (הגדת הרבי).
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1918:45
3. כַּרְפַּסבתגובה להודעה מספר 0
לוקח מן הכרפס פחות מכזית - כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה - טובל במי מלח, מברך "בורא פרי האדמה", ומכווין לפטור בברכה גם את המרור. אוכל בלא הסבה.
בגמרא במסכת פסחים (קט ע"א) נאמר "תניא, רבי אליעזר אומר חוטפים מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו". בדברי הראשונים מצינו פירושים שונים לדברי רבי אליעזר. רש"י שם והראב"ד (הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ג) מפרשים שאוכלים את המצה בחטיפה, כלומה ממהרים לאכול אותה לפני שהתינוקות [הילדים] ירדמו. הרשב"ם מפרש שחוטפים את המצות מיד התינוקות אחרי שאכלו מעט, כדי שלא יאכלו כדי שבעם ויירדמו. ואז יבחינו התינוקות בשינויים שאנו עושים בלילה זה, ויתעוררו לשאול שאלות. עוד מפרשים רש"י והרשב"ם שצריך לחטוף את המצה מעל השולחן, כלומר לסלק את הקערה עם המצות אחר התחלת הסדר, לפני שאלת מה נשתנה, כדי לעורר את הילדים לשאול מדוע הסירו את הקערה לפני שאכלו ממנה. לביאורים אלו אין מקור למנהג גניבת האפיקומן.
המנהג הקדום חטיפת המצות של האנשים הגדולים האחד מחברו כדי שהתינוקות לא יירדמו
ביאור נוסף לדברי רבי אליעזר הובא ברמב"ם והוא המקור למנהג גניבת האפיקומן. הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ג) מפרש שרבי אליעזר סובר שהאנשים היושבים בסדר הפסח צריכם לחטוף מצות זה מזה, כדי לעורר את תמיהתם של הילדים. וכעין זה כתב המאירי (פסחים שם) שיש להתעסק במצות בדרך המייה וחטיפה זה מזה כדי שישתעשעו התינוקות בכך, ולא יבאו לידי שינה, ויתעוררו למה שרואים וישאלו ויחקרו מה נשתנה וכו' עד שנבוא לספר בענין מצוות ליל הסדר. ורבנו יהונתן מלוניל (שם) פירש שאנו חוטפים מצות זה מזה בדרך שחוק, ויש בכך קצת חיבוב מצוה בעבור התינוקות שלא ישנו וישאלו בלילה ההוא. והמהר"ם חלאווה (פסחים שם) פירש "גוזלים זה מיד זה לשמחה, כדי שישאלו התינוקות ולא ישנו", וזהו המקור למנהג המקובל של חטיפת האפיקומן.
מנהג קדום נוסף הגדולים חוטפים את המצות מהתינוקות
מנהג מחודש שהגדולים יחטפו את המצות מידיהם של הקונים, הובאו בחידושי רבנו יהונתן מלוניל (שם) שפירש בגמרא (שם) שהגדולים 'חוטפים את המצות מיד התינוקות לשחק בהם'. מנהג זה הובא בספרו של רבי שלום מנוישטט רבו של המהרי"ל שכתב (מנהגי מהר"ש מנוישטט סימן נ אות א) "דרש מורינו ה"ר שלום מה שיכול לעשות שינוי לתינוקות כדי שישאלו כזה הוא משובח, כגון לחטוף מהן מה שיש לפניהן, וכיוצא בזה, מפני שהקטן מתאוה לזה". והובאו הדברים בשינוי לשון בספר מנהגי המהרי"ל (סדר ההגדה אות לז) "מהר"ש דרש דכל שנויים שיוכל לעשות כדי שישאלו התינוקות יעשה ומשובח הוא, כגון לחטוף מה שבידו וכהאי גוונא, דהקב"ה מתאוה ליה".
המנהג החדש הנוהג במאות השנים האחרונות חטיפת המצות ע"י הילדים הקטנים
ברבות השנים המנהג השתנה המנהג במקצת, ובמקום הנוהג הקדום שהאנשים המבוגרים חוטפים את המצות האחד מחבירו, החלו לנהוג שהילדים והתינוקות גונבים את המצות מהמבוגרים, וכך כותב בעל החק יעקב על השו"ע (סי' תע"ב סק"ב) 'נתפשט המנהג שהתינוקות חוטפין האפיקומן על פי הגמרא (פסחים ק"ט ע"א) חוטפים אפיקומן בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא ישנו', וכ"כ בהוספות מכתב יד המחבר לסידור רבי יעקב מעמדין -היעב"ץ (שער המפקד, שער שני, שער השיר –סדר הגדה, נתיב ה') "מה שנוהגין אצלנו האשכנזים שהילדים גונבים האפיקומן יש לו סמך בגמרא (פסחים קט ע"א) חוטפין מצה בלילי פסחים". המנהג הובא בבאר היטב על השו"ע (שם סקי"ט). ובספר נוהג כצאן יוסף (דיני ליל פסח אות ד') כתב "אין לבטל המנהג שנערים גונבים אפיקומן".
טעם נוסף למנהג זה הובא בספר ויגד משה (סי' יח אות ט') שהדבר מסייע למסובים לזכור לאכול אפיקומן בגמר הסעודה כי התינוקות מצפים שיפדו מהם ועל ידי כך יזכירו למסובים לאכול. ובספר מכתב סופר (בהקדמה) כתב בדרך רמז, על פי מה שנאמר על שעת יציאת בני ישראל ממצרים (שמות יא ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", וידוע שבעיר שאין הכלבים נובחים מצויים בו הגנבים, לפי שהכלבים שומרים מפני הגנבים, כמו שאמרו בגמרא (פסחים קיג ע"א) שאין לגור בעיר שאיו בו כלבים שנובחים ומבריחים גנבים, לכן בליל פסח נוהגים לחטוף האפיקומן זכר לגנבים שהיו במצרים, כשלא נבחו הכלבים. ובספר מילי דאבות (ח"ג סי' יג) כתב שיש כוונה עמוקה בכל ענין אפיקומן וגניבתה.
המתנגדים למנהג הנוהג כיום
יש שהתנגדו למנהג זה. בספר מקור חיים (סי' תעז סק"א) לרבינו בעל ה'חוות יאיר' כתב "מנהג שהתינוקות גונבים האפיקומן, הוא לחבב המצוה, ומ"מ יש פנים למחות ולבטל המנהג". וכך משמע קצת מכך שהמשנה ברורה לא הביא את המנהג לחטוף את האפיקומן. ובספר מאורי אור[1] כתב "מה שגונבים התינוקות האפיקומן הוא בדוי והבל, ובגויים נשמע שהיהודים מלמדים ילדיהם לגנוב, זכר ליציאת מצרים, וינצלו, על כן המונע משובח", והובאו הדברים באורחות חיים להרב ממונקאטש (סי' תע"ב סקי"ט) בשם הספר מאורי אור.
ואף למעשה, מצינו גדולי ישראל שנמנעו מלנהוג במנהג זה. בבית הגר"ח מבריסק (ראה הגדת בית הלוי) לא נהגו לגנוב את האפיקומן, וכך גם בבית מרן ה'חזון איש' ובבית מרן בעל ה'קהילות יעקב' נהגו שלא לגנוב את האפיקומן כמו שכתב מרן רבי חיים קנייבסקי, שזה מרגיל לגניבה[2]. גם הספרדים לא נהגו במנהג זה של גניבת האפיקומן. על הנמנעים מלנהוג במנהג זה נמנים גם אדמור"י ליובאויטש, וחסידויות נוספות שהקפידו שלא לגנוב את האפיקומן.
41. מה הקשר בין 'כל דיכפין' לבין 'לשנה הבאה בני חורין'?בתגובה להודעה מספר 6
על כך משיב ר' יהודה שאמר (בבא בתרא, י, ע"א): גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיה נו, א) - 'כֹּה אָמַר ה', שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא'.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1919:44
42. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חורִין - דברים שכתב ברל כצנלסון, להגדת גבעת ברנר, 1955:בתגובה להודעה מספר 6
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.04.19 בשעה 09:04 בברכה, ירושלמי ציוני
עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים. ודרך כל מחילות השעבוד, האינקוויזיציה, השמד והפרעת - נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש בזיכרון עתיק, אשר כולו מופנה לקראת העתיד. מאבות אל בנים, דרך כל הדורות, נמסר דבר יציאת מצרים כזיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דוהה. איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם, שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה כזאת, ולמסור אותה מדור לדור.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
17.04.1909:07
100. יוני נתניהו כתב דברים ברוח דומה, במכתב לחברתו קצת יותר משנה לפני נפילתו במבצע יונתן:בתגובה להודעה מספר 42
מחר חג הפסח. תמיד ראיתי בו את חגנו המופלא מכולם. זה חג חירות עתיק יומין - חירות בת אלפי שנים. כשאני מפליג לאחור בנבכי ההיסטוריה, אני עובר דרך שנים ארוכות של סבל, של דיכוי, של שחיטה, של גטאות, של נידוי של השפלה. שנים רבות שבפרספקטיבה היסטורית אין בהן אף קרן אור - ולא כך הדבר. כי העובדה שהרעיון נשאר, שהתקווה התקיימה, שהאידיאה של חירות המשיכה לבעור דרך קיום מסורת זאת של חג עתיק יומין - היא בשבילי עדות לנצחיות שאיפת החופש בישראל ולהמשכיות רעיון החירות. בחיפוש זה בעברנו אנחנו נתקלים בתקופות אחרות - של שקט, של חופש, של עם עובד אדמתו, של עם הספר. גם אז חגגנו את הפסח באותו להט, כי החופש יקר וזכרוננו ארוך.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
17.04.1909:13
101. ואלה דברי דוד בן גוריון, בדבריו לפני וועדת החקירה של האו''ם שהגיעה לארץ לקראת החלטת החלוקה:בתגובה להודעה מספר 100
לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה; ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם. והנה יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: 'השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין'; 'השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים'.
אפשרויות ניהול
מזל דלי
14.04.1921:49
56. למה מסדר ההגדה פותח בלשון ארמית ומסיים בלשון הקודשבתגובה להודעה מספר 6
הא לחמא עניא ( ארמית ) כי זו הלשון שהורגלו בה בהיותם בבבל , ולכן פותח בלשון שיבין התינוק , ולכן מובן למה מסיים בלשון הקדש לשנה הבאה בני חורין , כי גם התינוקות המדברים בלשון ארמית רגילים לומר לשנה הבאה בירושלים ובני חורין בלשון הקודש ( רשב"ץ)
אפשרויות ניהול
מזל דלי
14.04.1921:57
57. למה אומרים הא לחמא עניא שאכלו אבותינו בארץ מצרים הרי את המצות אכלו ביציאתם ממצרים שלא יכלובתגובה להודעה מספר 6
להתמהמה ויצאו בחיפזון , ולא בארץ מצרים ? החכם אבן עזרא נע ונד בעולם כמו שכתב על עצמו ואברהם זקן נודד מקן , הגיע עד הודו ושם הושם בטעות במחבוש ( בית האסורים ) ונתנו לאסירים לאכול מצות , כי טבע המצה שהיא מתעכלת לאט ולכן זה היה המזון של האסירים כי במזון מועט היו שבעים לזמן מרובה , כעת הבין החכם למה בהגדה כתוב די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים שכידוע בנ"י היו עבדים וזה המזון שאכלו העבדים , אכילה מועטת שנותנת תחושת שובע לזמן מרובה .
אפשרויות ניהול
שכוי מנקר
20.04.1920:25
124. לחם העוני שנזכר ב''הא לחמא עניא'' אינו סותר את הסבר אכילת המצה כתזכורת לאכילה החפוזה כי''לחמא עניא''מתאר ההרעהבתגובה להודעה מספר 57
המלה "עוני" – הוראתה היסודית היא צער או ענוי "רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם" "הנה צרפתיך, ולא בכסף; בחרתיך, בכור עני" "ישבי, חשך וצלמות; אסירי עני וברזל" "ואם-אסורים בזקים ילכדון, בחבלי-עני". לפיכך נראה לי שלחם העוני שנזכר ב"הא לחמא עניא" אינו סותר את הסבר אכילת המצה כתזכורת לאכילה החפוזה כי "לחמא עניא" מתאר את השנוי לרעה במזון של גאולי מצרים עקב היציאה משם. היא גרמה להם צער כי נאלצו להפסיק את ההנאה מ"סיר הבשר" - "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. את...ואת..."
מחזיר את הקערה אל השולחן. הַמַצות תִּהְיֶינָה מְגלות בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָדָה.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
12.04.1907:40
48. על הנוסחים השונים של השאלותבתגובה להודעה מספר 7
'מה נשתנה' הוא חלק מרכזי בסדר, כי הוא מעצב את הציווי "והגדת לבנך"; ובאמצעות זה את הזיכרון הקולקטיבי שלנו, העובר מדור לדור. המשנה (פסחים, י, ד) אף מדגישה, כי "לפי דעתו של בן, אביו מלמדו" - כדי להצביע שהדבר המרכזי הוא הבנת הבן.
בהתאם, אם אני לא טועה, ניתן למצוא גרסאות שונות לשאלות - יותר מלכל ענין אחר. אפילו בדפוסים שונים של המשנה (שם) יש הבדלי גרסאות, כאשר בחלקן אין את השאלה על 'שאר ירקות', ובכולן אין את השאלה על 'יושבין ומסובין', אך יש שאלה - זכר לימים בהם המקדש היה קיים - "שבכל הלילות, אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל; והלילה הזה, כולו צלי".
בירושלמי, (פסחים, ע, א) השאלה על ה'מטבילין' מופיעה בנוסח שונה מזה המקובל בהגדה: "שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים" - עדות למנהגי האכילה בארץ ישראל באותה העת, שכללה טיבול אחד בארוחה. ובבלי עצמו (פסחים קטז א) ניתן לראות עדות למנהגים השונים - בסוגריים: "שבכל הלילות (אין) אנו (חייבים לטבל אפילו) פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים".
הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ח) כולל את כל חמש השאלות בנוסח הבא: "שבכל הלילות, אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת; והלילה הזה, שתי פעמים. שבכל הלילות, אנו אוכלין חמץ ומצה; והלילה הזה, כולו מצה. שבכל הלילות, אנו אוכלין שאר ירקות; והלילה הזה, מרורים. שבכל הלילות, אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל; והלילה הזה, כולו צלי. שבכל הלילות, אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין; והלילה הזה, כולנו מסובין."
וניתן עוד להרחיב בדבר... אך כאן השורות קצרות
אפשרויות ניהול
מזל דלי
14.04.1922:12
60. יפה הבאת , רק הערה הנוסח של השינוי שהלילה הזה כולו צלי אומרים אותו רק בזמן הביתבתגובה להודעה מספר 48
מה שמעניין שבעצם יש 5 קושיות וכולנו רגלים ל4 קושיות
אפשרויות ניהול
ישראל77741
15.03.2109:57
138. שמעתי וורט יפה על מה נשתנהבתגובה להודעה מספר 48
למה רק בפסח שואלים מה נשתנה ואילו בסוכות שיוצאים מהבית לשבעה ימים לא שואלים? ומבארים שזה שיהודי יוצא מהבית שלו זה לא שינוי כי אנחנו בגלות ורגילים לנדוד ממקום למקום אבל לשבת בבית מדושן עונג בהסיבה כבן חורין על זה צריך לשאול מה נשתנה.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1922:28
61. הט''ז: טבילת המרור וטבילת הכורך נחשב אחד, וטבילת המי מלח השניבתגובה להודעה מספר 7
אפשרויות ניהול
רנדומלי
18.04.1919:09
106. כאן הבן שואלבתגובה להודעה מספר 7
על פי ספרי חסידות, כאן המקום לבקש בתחינה מאבא שבשמים על הגאולה הפרטית . וכמובן על הגאולה הכללית. הלילה הזה, הגלות הזאת.
אפשרויות ניהול
ftgnb
18.04.1921:17
110. ובעייין הזה, יש הסבר חסידי על נושא הגלויותבתגובה להודעה מספר 106
השאלה המרכזית נכללת רק במשפט המרכזי:
"מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות":
במה נשתנתה הגלות (ה"לילה") הזו מהגלויות שקדמו לה והסתיימו זה מכבר ואילו הגלות הנוכחית ארוכה כל כך, מתמשכת קשה ואינה מסתיימת? מדוע הגאולה מהגלות הנוכחית מתעכבת ו עדיין לא מגיעה?
וארבעת השאלות הן בעצם התשובות, הנושאים בהם עלינו להתחזק כדי לקרב את הגאולה ואת האור:
1, 2.4. נושא האוכל והמותרות (- הלילה הזה כולו "מצה"..., כולנו מסובין... שאר ירקות....) 3. נושא ה"התבכיינות" (כולו "מרור", מרירות...)
כמובן בספרות הנרחבת על ההגדה של פסח ( הספר (היהודי) שנדפס ב הכי הרבה מהדורות ) ניתן למצוא הרחבה של כיוון חשיבה זה בניואנסים שונים.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1918:50
8. עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִםבתגובה להודעה מספר 0
מצווה עלינו לספר וכו' - ההוכחה לזה היא הפסקה הבאה.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
15.04.1912:18
91. ''מצווה עלינו לספר''בתגובה להודעה מספר 8
למה לא מברכים על מצווה זו?
1. כבר אמר "זכר ליציאת מצרים" בברכת הקידוש. 2. יוצא י"ח בקריאת שמע עם ברכותיה. 3. אין שיעור למצווה זו. 4. כולה ברכה ושבח (וכוללת את ברכת אשר גאלנו), ולא מתקנים ברכה לברכה. (וכמו שהתבטא בעל התניא: "על ברכת המזון (שהיא מצווה) לא מברכים ברכת "לברך ברכת המזון"). 5. עושים את המצווה בהפסק (אוכלים ושותים וכו'). ועוד טעמים, ובכל אחד מהם יש מה להרחיב מבחינה הלכתית.
מה ההבדל בין מצוות זכירת יציאת מצרים היומית לבין מצוות סיפור יציאת מצרים בפסח?
1. בכל יום גם זכירה בלב מספיקה מדאורייתא, בפסח צריך בדיבור. 2. בכל יום מספיק אזכור העניין, בפסח צריך "סיפור". 3. (לפי חלק מהדעות) בפסח צריך להיות כתשובה לשאלת הבן בדווקא. 4. הזכירה היומית לא מופיעה לכולם במניין 613, ויש השלכות הלכתיות לכך. 5. לחלק מהדעות, הזכירה היומית לא תהיה בימות המשיח. ועוד טעמים.
50. ממתי התלמידים אומרים לרבותיהם מה לעשות?בתגובה להודעה מספר 9
תשובה: רק בבני ברק
(אימרה שהסתובבה בימים הקשים של הקרב בין חסידים לליטאים)
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1922:34
63. סדר איזכור החכמים (אחד הפירושים)בתגובה להודעה מספר 9
רבי עקיבא היה רבה של בני ברק, אבל רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו של רבי עקיבא ולכן מוזכרים לפניו. רבי אלעזר בן עזריה גם הוא מוזכר לפניו כי היה נשיא ישראל. רבי טרפון מוזכר אחריו. אמנם גם הוא היה בשלב מסויים רבו של רבי עקיבא, אבל אחר כך נעשה "חבירו".
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
14.04.1923:44
70. כפי שכתבת ב- 62# ההגדה מראה כי אפילו כולנו חכמים מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים; אך לא רק זאת-בתגובה להודעה מספר 63
החכמים המובאים במדרש הם ממסורות שונות מאוד זה מזו:
זה "בור סוד שאינו מאבד אף טיפה" (רבי אליעזר בן הורקנוס), וזה "קושר כתרים לאותיות תורה" (רבי עקיבא) זה בא ממסורת קפדנית (רבי אליעזר בן הורקנוס), וזה ממסורת מתונה (רבי יהושע) זה צאצא למשפחת גרים (רבי עקיבא), וזה ממשפחת כהנים (רבי טרפון)
-- כולם, מכל מעמד או מסורת או שיטה, חייבים בסיפור יציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1922:36
64. כבן שבעים שנהבתגובה להודעה מספר 9
ולא שבעים באמת. כי היה בן 18, ומינוהו לנשיא, ובאה עליו שיבה (גמרא).
אפשרויות ניהול
שכוי מנקר
20.04.1920:54
128. שיטת ר''ע בב''ב היא לא היחידה.על שיטות שונות בשאלה מה צריך להיות תכן ספור יציאת מצרים,והאם עד חצות או השחרבתגובה להודעה מספר 9
שיטת ר"ע בב"ב היא לא השיטה היחידה. על שיטות שונות מאד בשאלה מה צריך להיות תכן ספור יציאת מצרים, והאם עד חצות או עד השחר : שיטת ר' עקיבא, שיטת רבן גמליאל ושיטת ר' אלעזר בן עזריה. | ר' הרב בני לאו ב"כיפה" 20.03.07 " חצות – חפזון - גאולה: בהלכה ובאגדה" ר' טובה בירנבאום ב"בעניינים" 22.04.16 "סדר פסח בני-ברק סטייל או לוד סטייל? הסיפור המפתיע על שני הסדרים שהתחרו על הכניסה להגדה"
וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
אפשרויות ניהול
אלי סקופר
09.04.1923:55
43. שאלה ידועה מה ההבדל בין החכם לרשע ?בתגובה להודעה מספר 11
הרי גם החכם לכאורה מוציא עצמו מהכלל שאומר אתכם ? אביא כמה תירוצים.
1. האבודרהם: כיון שהחכם אומר "אלקינו" סימן שלא מוציא עצמו מהכלל, ומה שאמר "אתכם" זה משום שהם יצאו ממצרים ולא הוא אישית היה שם. 2. הירושלמי: כיון שהרשע אומר "עבודה" סימן שרואה בזה טורח. 3. שיבולי הלקט: הרשע לא מזכיר שם ה', שזה מראה את רשעותו.
נ.ב. תודה רבה על המיזם.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
10.04.1914:44
44. 4. הבן הרשע לא באמת שואל, אלא מתריס. החכם - שאלתו מלמדת על רצון ללמוד ולהבין,בתגובה להודעה מספר 43
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.04.19 בשעה 15:17 בברכה, ירושלמי ציוני
ולכן גם מצביעה על נכונות לקיים (את העדות והחוקים) (אני לא זוכר אם זה של המגיד ממזריטש או של תלמידו החוזה מלובלין)
אפשרויות ניהול
אליצור
19.04.1901:35
113. הרשע רוצה רק להקשות ולא לשמוע תשובה, ולכן תשובתו מנוסחת בלשון נסתר 'אילו היה שם'.. כי הרשע בורח לפני התשובה..בתגובה להודעה מספר 44
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1922:38
65. להעיר שבירושלמי ובכמה מקומות הגרסא היא לא ''אתכם'' אלא ''אותנו''בתגובה להודעה מספר 43
והרבי מליובאוויטש כותב שכך זה גם בהגדה הראשונה שהודפסה בדפוס.
72. מעניין. במרכז חב''ד יש ספריית ענק שאספו הרבי וקודמו,בתגובה להודעה מספר 71
אולי שם יש עותק מההוצאה עליה דיבר הרבי ויהיה ניתן לבדוק על מה מדובר
אפשרויות ניהול
תודה רבה
15.04.1914:34
92. מצאתי משהובתגובה להודעה מספר 71
יש שם הגדה שנדפסה בשנת 1526 בערך, בפראג. מצד שני בתוך הסריקה נראה שמשום מה הכניסו בהתחלה דף שדווקא מזכיר את ההגדה שאתה הבאת, וכן דף בבליוגרפיה קצר על עוד הגדות ישנות, ואם אני מבין נכון ההגדה מ1526 מצויינת כהגדה השביעית שנדפסה. אולי אתה תבין מזה יותר פרטים.
ראו הגדת ספראי עמ' 211. הנה קטעים משתי הגדות של פסח בכתב יד, מהמאות י"ד ו-ט"ו, שבהן הגרסה היא "אותנו".
אפשרויות ניהול
תודה רבה
18.04.1919:00
104. אז מה שהבאת יותר מוקדם, אבל לא דפוסבתגובה להודעה מספר 103
אפשרויות ניהול
אלי סקופר
18.04.1919:02
105. זה לא מתאים למהלך הרגיל של בעל ההגדהבתגובה להודעה מספר 103
שהרי הוא מדבר על הארבעה בנים שדיברה התורה "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אז בלשון הפסוק כתוב אתכם.
אפשרויות ניהול
רפאל זר
18.04.1919:14
108. תוכל לקרוא מה שכתב גולדשמידט, במאמר שם, לקראת הסוף.בתגובה להודעה מספר 105
אפשרויות ניהול
עבד לעם קדוש
14.04.2001:18
135. אבל זה פסוק?בתגובה להודעה מספר 65
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1908:34
51. כמה דבריםבתגובה להודעה מספר 11
- למה יש ואו החיבור לפני כל אחד? כי בעם ישראל כל הסוגים מחוברים.
- למה הרשע ליד החכם? על מנת שיקרבו (חכם ביהדות הכוונה לאדם הבטל לבורא, ואכ"מ להאריך בזה)
- חכם, מה הוא? אומר. אמירתו של האדם היא המלמדת מהו ומיהו.
- הקשר בין שאלת החכם לתשובה: החכם (הבטל לבורא) שואל מדוע יש צורך בכל סוגי המצוות, גם אלו שיש בהן טעם וסיבה (משפטים), הרי מספיק לקיימן רק בגלל הציווי (חוקים). התשובה היא שאין מפטירין וגו' (על מנת שיישאר הטעם), כי עבודת ה' צריכה להיות עם כל הכוחות, גם הלב והמוח, לא רק הידיים.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1922:06
58. אילו היה *שם* לא היה נגאלבתגובה להודעה מספר 11
אבל בגאולה השלימה הוא ייגאל. כי יציאת מצרים היתה לפני מתן תורה, וההקדמה בה נבחר עם ישראל על ידי הבורא.
אפשרויות ניהול
שכוי מנקר
20.04.1920:37
125. ''רשע''- למניעת טעות בהבנת המשמעות הנכונה-ותיקה של מלה זאת, יש חשיבות צבוריתבתגובה להודעה מספר 11
"רשע"- למניעת טעות בהבנת המשמעות הנכונה-ותיקה של מלה זאת, יש חשיבות צבורית, עבורה כדאי לנצל את ההזדמנות שבהגדה. | יש התמרמרות על כך שמי שהוציא עצמו מכלל מקימי המצוה הוגדר "רשע" ובכך יש הסתה כלפיו, כביכול. אפשר ששוב, כבעבר, רבנים יכנו קבוצות מסוימות כ"רשעים", ואז שוב כל מי שיסרב לגנות את אותם רבנים יוקע כשותף ב"הסתה". | שרשה של אי ההבנה הממאירה הוא שבעברית המודרנית המלה "רשע" נתפסת כהגדרת אפיו של אדם, בעוד שמשמעותה הותיקה היא "מפר נורמה" ותו לא, כמשמעותה אף בעברית המודרנית בתוך המלה "הרשעה" שאין בה חיווי דעה על אפיו של המורשע. | ראיות: - מלבי"ם (משלי ד יד): "מילת רשע ורשעה שלא בא רק [=אלא] על המעשים" + "ויש הבדל בין רשעים ובין רעים, שהרשעים הם במעשה שעושים מעשה רשע, והרע כולל מי שעצמותו רע". - אינני מכיר במקורותינו "רשע" כמתארת אפי, הגם שלפעמים היא מתארת הפרה עקבית של נורמות מסוג מסוים, ולמרות שנזכר ("הרשעים הם ברשות ליבם") קשר סבתי (אבל לא כהגדרה, ולא כתנאי מספיק) של שליטה עצמית לקויה כסבה לרשעות. נראה לי שטרם התפשטות השפעת הפסיכולוגיה שאלת אפיו של אדם לא היתה חשובה ולא דובר בה. - רשעותו של ה"רשע" בהגדה מתמצית בהפרת נורמה ("הוציא את עצמו מן הכלל" לענין שמירת הנורמה של ספור יציאת מצרים לבנים או נורמות רבות).
126. בהעדר ההבנה הזאת רבים אינם מבינים איך '' בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך '' שולל אכילה ''מבעוד יום''בתגובה להודעה מספר 12
ה"מובן מאליו" חסר מהטקסט- לא מפורש ש"מצה ומרור מונחים לפניך" רק בזמן שנועד לאכילת הקרבן. בהעדר ההבנה הזאת רבים אינם מבינים איך " בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך " שולל אכילה "מבעוד יום".
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1918:54
13. מִתְּחִלָּה עובְדֵי עֲבודָה זָרָה הָיוּ אֲבותֵינוּ,בתגובה להודעה מספר 0
המובאה כאן היא מתוך הברית בשכם (יהושע כד). והתיאור - לא ממש מחמיא ליעקב: הוא ירד למצרים, כאשר עשו דבק בארץ.
התורה מנסה לסנגר על יעקב. קודם היא מסבירה את הנימוק האישי הכואב - רצונו לראות את בנו האהוב יוסף לפני מותו (בראשית מה, כח: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת); אחר כך היא מספרת שה' ממש שידל את יעקב (בראשית מו, ג: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם).
ההגדה עושה עוד צעד, ומסבירה בהמשך, שיעקב היה אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר; זה נגזר עליו, כאמור בברית בין הבתרים בה נעסוק מיד בהמשך. למה? כי העבדות במצרים היתה שלב הכרחי בתהליך יצירתנו כעם בעל הערכים שההגדה רוצה לחנך עליהם: השאיפה לחירות (אולי לאומית אפילו יותר מאישית), וערבות ועזרה הדדית זה לזה.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1918:55
14. בָּרוּךְ שׁומֵר הַבְטָחָתו לְיִשְׂרָאֵלבתגובה להודעה מספר 0
חלות כשאופים אותם עושים בלישה עדינה, נותנים לו זמן לתפוח ומטפלים בזה בעדינות, אבל אחרי שאופים את זה, זה מתעפש מהר. מצות לעומת זאת, בזמן האפייה חובטים אותה שוב ושוב שלא יתחמץ ועושים אותו במהירות גדולה, אבל אחרי האפייה זה יכול להחזיק שנים רבות.
וזה מרומז כאן בפסוק (בדרך מליצה), שבכל דור ודור עומדים עלינו 'לכלותנו' הגויים רוצים לעשות מאיתנו 'חלות', לקרב אותנו אבל שנתקלקל מהר ולא נהיה יותר יהודים, והקב"ה 'מצילנו' מידם, עושה מאיתנו 'מצות', שאמנם נחבטים ונטרדים, אבל שומרים על עצמנו לאורך זמן.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1922:40
66. הרבה שואלים מהי ה''היא'' שעמדהבתגובה להודעה מספר 14
והתשובה היא כמובן - ההבטחה מהפסקה הקודמת.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
14.04.1923:58
73. גם ההבטחה שבברית בין הבתרים (פיסקה קודמת) וגם פורענויות הגויים (הפיסקה הבאה)בתגובה להודעה מספר 66
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.04.19 בשעה 00:10 בברכה, ירושלמי ציוני
גם זו וגם אלה עמדו לנו לשמירה על עצמנו באחדות כעם (הקומץ מנחה)
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1923:59
74. צדקה עשה שפיזרן בין האומות...בתגובה להודעה מספר 73
אפשרויות ניהול
תודה רבה
18.04.1920:30
109. ויש שאומרים כבדיחהבתגובה להודעה מספר 73
כוס היין (מרימים את הכוס בטקסט הזה) עמדה לנו בכל הצרות בגלויות השונות...
אפשרויות ניהול
raceway
19.04.1901:21
112. הסיבה ששמעתי שאומרים זאת היא :בתגובה להודעה מספר 14
כי הברית שנכרתה עם אברהם היתה על בסיס זה שהיהודים ישמרו על היהדות,ברית מילה/ואי עבודה זרה,ורק שבט לוי עשה זאת,לכן הקדוש ברוך הוא לא היה מחוייב למי שלא מילה את חלקו בהסכם, אבל הקדוש ברוך הוא הוציא את הרוב בתנאי שיעשו ברית מילה וישחטו את קורבן הפסח (כבש ששימש כאל אצל המצרים) ואלו שהסכימו לזה (הרוב) ובעצם חרפו נפשם כי אחרי ברית מילה אתה חלש ואין לך כוח להתגונן במקרה והמצרים יתקפו אותך על זה שאתה הולך לשחוט את האל שלהם, ולכן מודים לקדוש ברוך הוא ששמר הבטחתו למרות שבני ישראל לא,
52. בלב ההגדה נמצאת הדרשה של 'ארמי עובד אבי' וכל הפסוקים הבאים (כאן חולקו לכמה קטעים, למעשה מדוברבתגובה להודעה מספר 16
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.04.19 בשעה 09:29 בברכה, סתם עוד אחד
בקטע אחד ארוך).
בפסוקים מתוארת הירידה למצרים והעליה ממנה - שאך טבעי להזכיר בליל הסדר, אך מדוע מכל האזכרות בתורה נבחרה דווקא פרשיה זו, ולא פרשיה אחרת?
כמדומני שהמיוחד בפרשיה זו היא שהיא נאמרת בעתיד - הפרשיה פותחת בתיאור של ההגעה לארץ והעליה לבית המקדש עם הביכורים, וכל הפרשיה נאמרת ע"י אותו אדם עתידי שמביא את הביכורים. אף על פי כן, האדם מצליח לדבר על אירועי יציאת מצרים בגוף ראשון - 'ונצעק', 'ויוציאנו' וכו' - ואם כן הוא מקיים את ציווי חז"ל שסביבו כל ליל הסדר בנוי - בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. בחירת בעל ההגדה בדרשת פסוקים אלו מורה לנו מה אמורה להיות החוויה שלנו בליל הסדר.
חג כשר ושמח!
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
14.04.1909:11
53. ועוד משהו: בכך ההגדה גם מקשרת אותנו למצוות ההתיישבות בא''י, שהחקלאי היהודי הוא סימלובתגובה להודעה מספר 52
75. מספרים על הדברי חיים (ר' חיים מצאנז) שבעת קריאת קטע זה בהגדה הוא פרץ בבכיבתגובה להודעה מספר 16
??
והוא הסביר:
"ותרבי ותגדלי": אדם לומד, כל חייו, ורואה עצמו רב גדול; "עדיי עדיים": מדמה שהוא מלא מצוות ומעשים טובים; "שדיים נכונו" - תלמידים שותים בצמא דבריו... אבל הוא באמת "ערום ועריה"; ולכן "בדמיך חיי" - רק מסירות הנפש למען הזולת היא החיים עצמם.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
15.04.1900:07
76. אהבתי. זכורני שכתבת שאתה יליד הסביבה שםבתגובה להודעה מספר 75
אפשרויות ניהול
תודה רבה
15.04.1912:08
90. היו בני ישראל מצוייניםבתגובה להודעה מספר 16
הכוונה מסומנים. כי לא שינו את שמם וכו'.
אפשרויות ניהול
שכוי מנקר
20.04.1920:52
127. למלה ''רב'' הועדף פה הסבר כ''מבוגר'' בגלל הדמוי של עם ישראל כנשוי לקב''הבתגובה להודעה מספר 16
" וָרָב - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי " המשמעות היסודית של המלה "רב" היא "גדול" (כ"רבא" בארמית) וממנה מתפצלות משמעויות של: גדול במספרו ("עם רב"), גדול פיסית ("תהום רבה", "אות רבתי" ), גדול בחשיבותו ("רב העדה", "רב טוראי" "מתרברב"), וגדול בגילו, מבוגר ("ורב יעבוד צעיר"). הפסוק "וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוי גָּדול עָצוּם וָרָב " היה יכול להיות מוסבר כפסוק שבו שלש מלים נרדפות (גָּדול עָצוּם וָרָב) שמתארות עם גדול במספרו, או בחשיבותו, אבל למלה "רב" הועדף פה הסבר אחר: גדול בגילו, מבוגר, זאת בגלל הדמוי הידוע (בעקר משיר השירים) של עם ישראל כנשוי לקב"ה. לכן הובאו בהגדה הפסוקים מיחזקאל שמתארים את בחירת הקב"ה בעם ישראל להיות כאילו אשתו, בחירה שנעשתה בשעת הלידה ("ואראך מתבוססת בדמיך") אבל המתינה להתממש אחרי גדילתה של הנבחרת והגעתה לבגרות שמאפשרת נשואין, בגרות שסימניה מתוארים בפרוטרוט בפסוקים אלה מיחזקאל. ההתבגרות היא משמעות "וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי", גם כהסבר של "גוי... ורב", ומן הסתם גם משמעות "רבבה" קשורה בתהליך הגדילה של הצמחים לשלב בוגר.
"כחי וראשית אוני" - "איזה הן מעשי ידיו של האדם, הוי אומר בניו ובנותיו".
זאת בנוסף לפשט: גזירת כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
19.04.1913:50
122. החת''ם סופר מסביר בזכות מה היינו ראויים להיגאל ממצרים:בתגובה להודעה מספר 18
הפסוק מההגדה המוכיח את וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ הוא מספר שמות, פרק ב': וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם.
אך החת"ם סופר התבונן על פסוק דומה (שמות ו, ה), בו נכתב - וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם; והוא שם דגש על ה- וְגַם: "וגם" - משמע, לא רק ה' שמע את הנאקה, אלא גם איש את אחיו שמעו. כלומר, למרות המצב הקשה של כל אחד ואחד מבני ישראל - הוא היה גם רגיש מספיק על מנת לשמוע את זעקת חברו. התייחסות זו לכאב של הזולת, גם מתוך מצוקה אישית קשה - בזכותה היינו ראויים להגאל מארץ מצרים.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1919:00
19. וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים בְּיָד חֲזָקָהבתגובה להודעה מספר 0
זה כולל את "כולו": כבודו הוא מלכותו, הוא החלק ה"תחתון", הקשור לברואים, ו"עצמו" הוא עצמותו, שגבוה מהקשר לברואים.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
15.04.1900:16
78. ומכאן הקושיה:בתגובה להודעה מספר 68
אם הקב"ה בכבודו ובעצמו עבר במצרים והרג את הבכורות, מדוע נדרשו בני ישראל לשחוט כבש ולמרוח את דמו על המשקוף? וכי לא יכל הקב"ה להכות רק את בתי המצרים גם בלי הסימון הזה?
תשובה: הקב"ה דורש מעם ישראל מעורבות בתהליך הגאולה שלו. הוא רוצה ללמד את עם ישראל שגאולתו דורשת גם מעשים מצידו, ואפילו מעשים שגובלים בסכנת חיים, שהרי הכבש היה אחד מאלילי המצרים, ובני ישראל נצטוו לשחטו. הקב"ה רצה לבחון את מוכנותו של עם ישראל לסכן אפילו את חייו - למען חירותו. כי החירות - זה הלקח - דורשת נכונות להקרבה.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
15.04.1900:18
79. אפשר לקשר גם לכך שבתגובה להודעה מספר 78
בני ישראל היו ערומים מן המצוות וניתנו להם דם מילה ודם פסח כדי שיבואו לגאולה "לבושים".
אפשרויות ניהול
כח המלך
19.04.1905:20
115. יישר כח לכולכם על היוזמה הנהדרת וההרחבה הנפלאה! אכן מכת הבכורות לא הייתה תלוי'ה רק בדם שעל הפתחבתגובה להודעה מספר 78
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.04.19 בשעה 05:31 בברכה, כח המלך
הרבי מליובאויטש מלך המשיח מביא מהמדרשים שהיו כאלו שניסו להציל חלק מבכורי מצרים, על ידי הכנסתם לביתם שהי'ה מסומן בדם כמובן, הדבר לא עזר להם ובכורי המצרים נהרגו. ויותר מכך מובא שם גם על בכורים מבני ישראל בעלי עזות וחוצפה שהלכו לישון בבתי המצרים הלא מסומנים כדי "לבלבל" את הקב"ה וגם זה לא עזר והם נותרו בחיים בשונה מבכורי המצרים שמתו באותם הבתים!
בזמן התגלות הקב"ה בכל תוקפו יש את העניין של "נושא הפכים" - "נוגף למצרים ומרפא לישראל" כפי שהי'ה בכל עשר המכות.
זה דבר שתלוי גם במהות עצם הנשמה של עם ישראל לעומת שאר אומות העולם.
"ובנו בחרת"...
אפשרויות ניהול
כח המלך
19.04.1905:44
116. אגב סיפור זה של סימון דלתות ישראל בדם על המזוזות והמשקופים נזכרתי בביאור נפלא של הרבי שליט''א בנושאבתגובה להודעה מספר 78
רואים בהתחלת פרשת בא את ציווי הקב"ה למשה בנושא הזה ושם ההוראה היא לתת את הדם על המזוזות ואח"כ על המשקוף. לאחר מכן כשרואים את ציווי העניין ממשה אל העם רואים שהוא שינה - הוא אמר להם לשים קודם כל על המשקוף ורק אחר כך על המזוזות.
בעל הטורים מסביר שזה כדי ללמד שזה לא מעכב ובין אם עשו כך או כך זה בסדר.
הרבי לא מסתפק בכך ומסביר לעומק את העניין שמלמד אותנו את ההנהגה הראוי'ה בכל הדורות: שתי המזוזות רומזות על הצדיקים מנהיגי העם - משה ואהרן. המשקוף רומז על הקב"ה. הוראת הבורא היא שמי שרוצה להתחבר עליו צריך להתחיל בהתקשרות לצדיקים! כמאמר חז"ל על העניין של "הדבק בדרכיו" - הדבק בתלמידי חכמים.
משה רבינו לא מסוגל לומר דבר כזה "רדיקלי" על עצמו ולכן הוא מורה להם להדבק בקב"ה וזה יצריך כמובן קשר עם הצדיקים וכו'.
מפליא לראות שבסיום העניין מודיעה לנו התורה: "ויעשו העם כדבר השם"... ידעו והבינו את העניין לאשורו! ;)
אפשרויות ניהול
raceway
19.04.1907:39
118. הדם על המשקוף סימל את הברית מילה,ואת שחיטת הכבש שהיה אלוהי המצריםבתגובה להודעה מספר 78
זכור לי שמי שלא עשה זאת, לא יכל לצאת ממצרים,משה בישל את הקורבן עם ריח מגן עדן,שלא יכלו לעמוד בו,וכל מי שרצה לאכול היה חייב לעשות את שתי המיצוות,ללא המיצוות לא יכלו לקבל את התורה בהר סיני
אפשרויות ניהול
אלי סקופר
19.04.1910:09
119. כמו שכתב תודה רבה בתגובה למעלהבתגובה להודעה מספר 118
למעשה עם ישראל לא היו ראויים לגאולה מצד מעשיהם, כי היו שקועים במ"ט שערי טומאה. לכן נצרכו לשתי המצוות שיהיו ראויים ליציאת מצרים. כמו שנאמר בפסוק ואת ערום ועריה (ערומים בלא מצוות) ועבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך (2 הדמים, דם מילה ודם פסח) ואומר לך בדמייך חיי.
אפשרויות ניהול
אלי סקופר
19.04.1910:12
120. אם תדייק לא היה להם חלק בגאולה עצמובתגובה להודעה מספר 78
רק בקיום המצוות שנצטוו בכדי שיזכו לזה. שהרי לא עשו איזה מלחמה על מנת לצאת. אלא אכן קיום מצוות במסירות נפש (מצוות שאינן קשורות בדווקא לעצם היציאה מעבדות). ובזכות זה נגאלו בצורה ניסית ע"י הקב"ה. בלי שיהיה להם שום צורך להתערב בהליך הגאולה הממשי. אלא בצורה של ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. וזה מה שצריך גם היום. כי אין חפץ לקב"ה לחירות גרידא, בלי שמירת תורה ומצוות.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
19.04.1913:45
121. רבש''ע הפך אותנו לעם לפני מתן תורה; הוא נתן לנו את חירותנו לפני שקיבלנו את התורהבתגובה להודעה מספר 120
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.04.19 בשעה 13:59 בברכה, ירושלמי ציוני
וכפי שמסופר בהגדה, בברית שבין הבתרים הוא הבטיח שיעשה זאת - no strings attached. אז המסקנה ש"אין חפץ לקב"ה לחירות (עמו) גרידא" היא מרחיקת לכת בעיני.
אבל הזכרת לי פירושים יפים נוספים בזכת מה היינו ראויים להגאל - מיד אביאם: ראה 122# ו- 123#.
אפשרויות ניהול
אלי סקופר
21.04.1908:27
129. ברית בין הבתרים זה גם כתוצאה מקיום אברהם את המצוותבתגובה להודעה מספר 121
ובדרך אגב, יש שאלה מעניינת, למה במכת חושך לא הרגו בני ישראל את המצרים ויצאו ? רק שכיוון שעוד לא הגיע זמן הגאולה ובאופן שנאמר להם שיהיה (שהמצרים יוציאו אותם בעצמם), הם לא יצאו לבד. ובני אפרים שיצאו שלא ברשות לפני הזמן אכן נענשו על זה.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
22.04.1901:18
130. זאת היתה הכנה למטרה. ''בהוציאך - תעבדון''בתגובה להודעה מספר 121
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1919:01
20. דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרות עָשָׁןבתגובה להודעה מספר 0
שאומר דם ואש ותימרות עשן, עשר המכות ודצ"ך עד"ש באח"ב - ישפוך מן הכוס מעט יין:
80. המדרשים מביאים הרבה טעמים למכות מצריםבתגובה להודעה מספר 20
ופעמים רבות - כדי להראות שמדובר במידה כנגד מידה. למשל: למה דם? -- מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים... לפיכך דן את המים אשר ביאור (משנת ר' אליעזר)
אבל תוך פזילה למציאות של ימינו אנו ניתן להקשות: למה צריך הסברים למכות? למה להצטדק? לא מספיק שהם מסוכנים והורגים אתנו? והתשובה היא - ככה זה יהודים... גם כשהם צודקים ב- 100% הם מרגישים צורך להסביר שימוש כוח....
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1919:01
21. רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר:בתגובה להודעה מספר 0
123. לפני מכת בכורות אלוהים בחן את נכונות עם ישראל להסתכן (תגובה 78#); כך גם כאןבתגובה להודעה מספר 81
המדרש במסכת סוטה מספר, שהים לא בקע, עד אשר נחשון בן עמינדב לא הסכים לקפוץ לתוך המים עצמם:
"אמר לו לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה"
כלומר, גם כאן, הנס נעשה לאחר שבני ישראל - לפחות מי מישראל - נטל על עצמו סיכון גדול; ואולי משום שהסיכון היה גדול ומוחשי יותר, גם הנס שנעשה - ובעקבותיו גם המכות שספגו המצרים - נעשו גדולים הרבה יותר, כמפורט במדרש שבהגדה.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
15.04.1909:57
82. זהו המקום היחיד שנזכר משה בהגדה. למה זה כך?בתגובה להודעה מספר 21
כדי להדגיש שהניסים הם של של רבש"ע ולא של משה.
גם בהקשר של הנס על ים סוף בו עוסק הקטע הנ"ל הדבר מובהר במכילתא דרשב"י (בשלח, יד, כא):
"ויט משה ידו על הים? - כשבא משה ועמד על הים, אמר לו: 'בשם הקדוש', ולא קיבל עליו; והראהו המטה, ולא קיבל עליו. כיוון שנראה עליו הקב"ה - הים ראה וינס. אמר לו משה: 'הייתי אומר לך בשם הקדוש ולא היית מקבל עליך. הראיתיך את המטה ולא קיבלת עליך. עכשיו - מה לך הים כי תנוס?' אמר לו: 'לא מפניך בן עמרם, אלא מלפני אדון חולי ארץ' ".
אפשרויות ניהול
כח המלך
19.04.1905:52
117. אכן כן - אך מנגד במכילתא מבארים על הפסוק ''ויאמינו בהשם ובמשה עבדו'': מי שמאמין בהשם מאמין במשהבתגובה להודעה מספר 82
ומי שמאמין במשה מאמין בהשם.
מקביל להסבר הקבלה והחסידות על 'דעת עליון' ו'דעת תחתון' ונשיא כל דור (כמאמר הזוהר שיש "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא) שהוא המתקרא כנסת ישראל הדבוקה וחבוקה בשכינה...
פסח כשר ושמח בהתגלות נשמת משה רבינו ("גואל ראשון שהוא גואל אחרון") במשיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומי"ד ממ"ש!
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1919:02
22. כַּמָה מַעֲלות טובות לַמָּקום עָלֵינוּ!בתגובה להודעה מספר 0
- אילו קרע את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה. למה העובדה שהיה יבש ראויה לציון גדול? כי הים רומז על העולמות המכוסים (הרוחניים), שבזמן קריעת ים סוף נבקעו (ראתה שפחה על הים וגו'), והחרבה רומז לכך שלא נותר אף רטיבות (כיסוי) קטנה, אלא הכל היה מגולה.
- אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה. אז מה המטרה? אלא שמול הר סיני התאחד עם ישראל, "וייחן" (לשון יחיד) - כאיש אחד בלב אחד, הישג חשוב בפני עצמו.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
15.04.1900:09
77. וגם מקרא מפורש הוא: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו ...בתגובה להודעה מספר 59
- אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה. אז מה המטרה? אלא שמול הר סיני התאחד עם ישראל, "וייחן" (לשון יחיד) - כאיש אחד בלב אחד, הישג חשוב בפני עצמו. ציטוט מאת: תודה רבה
אפשרויות ניהול
אליצור
19.04.1901:45
114. אילו קרבנו לפני הר סיני, כי אז הם זכו לשלימות של 'פסקה זוהמתם' וכולם נרפאו, עוד לפני קבלת התורה.בתגובה להודעה מספר 59
אפשרויות ניהול
תודה רבה
14.04.1922:52
69. עודבתגובה להודעה מספר 22
-ולא קרע לנו את הים. אלא שלא היה מחזק את לב פרעה ולא היה יוצא אחריהם.
-ולא סיפק צרכנו במדבר. אלא שהיינו צריכים לרכוש מסוחרי אומות העולם.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1919:03
23. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אומֵר:בתגובה להודעה מספר 0
84. מתוך נאומו של נשיא מדינת ישראל, עזר ויצמן, פעם ראשנה בפני בתי הנבחרים בגרמניה:בתגובה להודעה מספר 27
הגורל הוליד אותי ואת אחי בני דורי בימים הגדולים בהם שבו היהודים לארצם והקימוה מחדש. שוב אינני היהודי הנודד בדרכי העולם, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל כל יהודי, בכל דור ודור, חייב לראות עצמו כאילו היה שם, בדורות ובמקומות ובאירועים שקדמו לו. לפיכך עודני נודד, אבל לא בדרכים הנידחות של העולם. עתה אני נודד במרחבי הזמן, נע מדור לדור, נוסע בנתיבי הזיכרונות.
הזיכרון מצמצם את המרחקים. 200 דור עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיניי כימים אחדים. רק 200 דור עברו מאז קם אדם אחד ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק 200 דור עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק 150 דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם - הייתי בכולם:
הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן. נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב ה' את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצא, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב. ... אנחנו ושפתינו חיים. אנחנו, שהתנערנו מן האפר, והשפה - שהמתינה בתכריכים של מגילות תורה ובין הדפים של סידורי התפילות - חיים...
נע ונד אנוכי, הולך בעקבי אבותי. וכשם שאני מלווה אותם שם ובימים ההם, כך אבותי מלווים אותי ועומדים אתי כאן ובזמן הזה.
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1919:07
28. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהודותבתגובה להודעה מספר 0
102. למרות שאני אשליך את זה על הגאולה האמיתית... הנה תוספת:בתגובה להודעה מספר 99
"אז ישיר (לשון עתיד) משה", רומז על הגאולה האחרונה. ואכן בחג האחרון של פסח (הזמן של קריעת ים סוף) מציינים דברים שקשורים למשיח: 1. הבעל שם טוב תיקן לערוך סעודת משיח 2. בעדות המזרח, לפי אחת הדעות מימונה קשורה לאמונה בגאולה 3. ההפטרה ביום האחרון של פסח בחו"ל היא "עוד היום בנוב".
יִקַח הַמַּצּות בְּסֵדֶר שֶהניחן, הפרוסה בין שתי השלמות, יאחז שלשתן בידו ויברך "המוציא" בכוונה עַל העליונה, ו"על אכילת מַצָּה" בכוונה על הפרוסה. אחר כך יבצע כזית מן העליונה השלמה וכזית שני מן הפרוסה, ויטבלם במלח, ויאכל בהסבה שני הזיתים:
במשנה (פסחים, י, ג) יש מחלוקת, האם אכילת חרוסת היא מצווה? - "... הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת, אף על פי שאין חרוסת מצוה; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, מצוה".
הדיון בנושא נמשך בגמרא (פסחים, קטז ע"א), שם לאחר הציטוט נשאלת השאלה - מה הטעם של המצווה?, ומבאות שתי אפשרויות: "מאי מצוה? רבי לוי אומר זכר לתפוח; ור' יוחנן אומר זכר לטיט".
הסבר של הטיט - אני מניח שכולנו מכירים. אך מה ההסבר של התפוח? על בסיס הפסוק בשיר השירים (ח, ה), תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, הר סיני מומשל לתפוח, ונראה לכך כיוון רבי לוי.
אפשרויות ניהול
אלי סקופר
16.04.1918:15
96. בגמ' סוטה (יא ב) מוסבר בהרחבהבתגובה להודעה מספר 95
דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר (תהלים סח, יד) אם תשכבון בין שפתים וגו' בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר (תהלים סח, יד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שיר השירים ח, ה) תחת התפוח עוררתיך וגו' והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל טז, ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו' ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר (דברים לב, יג) ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו' וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר (תהלים קכט, ג) על גבי חרשו חורשים וגו לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר (יחזקאל טז, ז) ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו (שמות א, טו)
"אוכל די צרכו" או "כל צרכו", וניתן ללמוד לשני הכיוונים: לאכול מספיק כדי שהאפיקומן ייאכל על השובע, ומצד שני גם לא *יותר* מצורכו, שיהיה ניתן לאכול את האפיקומן...
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
08.04.1919:13
34. צָפוּןבתגובה להודעה מספר 0
אחר גמר הסעודה לוקח כל אחד מהמסבים כזית מהמַצָּה שהייתה צפונה לאפיקומן ואוכל ממנה כזית בהסבה. וצריך לאוכלה קודם חצות הלילה. לפני אכילת האפיקומן יאמר: זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
15.04.1912:03
88. שתי דעותבתגובה להודעה מספר 34
אם האפיקומן הוא זכר לקרבן הפסח, או זכר למצה הנאכלת עם הקורבן. ולכן יש האוכלים פעמיים "כזית".
אפשרויות ניהול
אלי סקופר
17.04.1901:58
98. כאן נוהגים לבקש מהילדים את האפיקומן והם מבקשים תמורת זה פרסבתגובה להודעה מספר 34
מסופר על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא כשהיה ילד, שנה אחת הוא חטף את האפיקומן, וכשהגיעו לצפון ביקש פרס יקר ערך מאד תמורת האפיקומן, אביו (הר"ר ישכר דוב מבעלזא) הסכים, אך לאחר שהחזיר לו את האפיקומן, אמר לו כעת אתה לא תקבל מהאפיקומן עד שאתה מוותר על הפרס. הוצי הילד חתיכת מצה מהכיס, ואמר הכנתי את עצמי לזה, שמרתי חלק...
45. יישר כח גדול על הבאת החומרבתגובה להודעה מספר 0
יותר מאוחר אעבור על החומר ואדפיס
אפשרויות ניהול
מזל דלי
14.04.1921:43
55. ישר כח על היוזמה תבורך .בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
30.03.2000:54
131. השנה ליל הסדר יהיה קטן ואינטימי; ועדיין חשוב לספר ביציאת מצריםבתגובה להודעה מספר 0
אז אני מקפיץ את האשכול, למקרה שחברים שונים יבקשו לתרום עוד להגדה.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
30.03.2000:58
132. נזכרתי בזה לאחרונה. איך הלך עם זה שנה שעברה?בתגובה להודעה מספר 131
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
30.03.2011:38
133. נראה לי שהצליח - במידה רבה בזכותך - לא כן?בתגובה להודעה מספר 132
אם שאלת האם לקחת דברים עימי לסדר עצמו, ושיתפתי את הנוכחים, אז התשובה היא כן; ואני מניח שכך יהיה גם בהמשך.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
30.03.2012:38
134. אכן התכוונתי איך הלך בליל הסדר...בתגובה להודעה מספר 133
אפשרויות ניהול
ירושלמי ציוני
16.04.2417:04
139. לקראת החג - בודק אם ניתן להקפיץ, למקרה שמישהו ירצה לתרום משהו חדשבתגובה להודעה מספר 0
חג לא פשוט השנה
אפשרויות ניהול
תודה רבה
17.04.2414:59
140. אחד הדברים המשותפים לכל התנאים שישבו וסיפרו בבני ברקבתגובה להודעה מספר 139
היה שאבותיהם לא היו משועבדים במצרים. חלק כהנים, חלק לווים, ואחד בן גרים. אף על פי כן מדייקים לספר לנו דווקא עליהם, והמסר מכך הולך לכיוונים שונים כל אחד כפי ראות עיניו.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
17.04.2415:02
142. ומילתא דבדיחותאבתגובה להודעה מספר 140
שבבני ברק נהוג לשבת ולספר מה עשינו הישראלים לאויבינו, גם אלו שלא עשו זאת ואף אבותיהם לא.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
17.04.2415:01
141. משהו שאולי מתאים להשנה:בתגובה להודעה מספר 139
למה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", והלוא יצאנו ביום אחד, ולא בימים הרבה?
אלא שמה שנחשב היה כגאולה אתמול - ייחשב היום למצרים, "מיצר", ממנו גם צריך לצאת. וכך בכל יום ויום יוצאים ממיצר נוסף ומתקדמים למטרה. החירות לא מגיעה ביום אחד.
גם את זה כמובן אפשר לקחת לכיוונים שונים ואף מנוגדים.
אפשרויות ניהול
תודה רבה
17.04.2415:14
143. לשאלה שהובאה לעיל לגבי מכת בכורות,בתגובה להודעה מספר 139
אם הקב"ה בעצמו בא, למה בנ"י היו צריכים פעולה כדי שיפסח עליהם. לדברי הפחד יצחק, זוהי דווקא הסיבה והתוצאה: כשמדובר על שליחיו של הבורא, עם ישראל חסין מפניהם כי הוא "מעליהם", אך כשמדובר על הבורא, כביכול כולם שווים בפניו ואיש לא חסין, וצריכה פעולה מיוחדת.
והפעולה מורכבת משניים: דם מילה - רומז על קבלת מלכות שמים, הפיכת האדם לעבד הבורא, "העבד יוצא בחותם". דם פסח - רומז על תחילת העבודה בפועל, עול מצוות, בהיות קרבן פסח המצוה המכונה "עבודה" בתורה מספר פעמים, מסיבות שונות.
אשכול 23696
בתגובה להודעה מספר 3
