בימים האחרונים קיבלתי בפרטי פניה / שאלה מאחד הגולשים החלטתי להעלות את השאלה לפורום - ככתבה ללא כל שינוי ולתת לחברים כאן אפשרות לענות ולהתייחס לשאלה
אני עצמי מתחזק לאחרונה,חזרתי להניח תפילין ולקחתי על עצמי קריאת תהילים בכול יום,משתדל גם ללכת לבית הכנסת לתפילות כשאני לא בעבודה,כשרות וברכות על מזון וכו.. יש לי שאלה שמסקרנת אותי על ניגודים.. אולי אני לא מפרש את זה נכון בגלל זה רציתי לדבר עם משהו שמבין בהלכה ובדת...
נהוג לומר אצלנו ביהדות שהכול ביידי שמיים והקדוש ברוך הוא לא סתם עושה דברים לכול יהודי בחייו.. אם זה צרות כמו חולי,מצב כלכלי או חלילה גרוע מכך.. אם כך מדוע יש לנו האפשרות להתפלל לבריאות פרנסה או זיווג אם הכול בידי שמיים? אם הקדוש ברוך הוא החליט ש- x יהודי צריך לעבור מחלה או כול קושי,למה לו לקרוא תהילים אול להתפלל לרפואתו? אם נגזר על משהו לא להתחתן (לא יודע אם זה נכון אך יש יהודים שלא הצליחו להשיג זיווג או להתחתן) אז מדוע יש תפילה לזיווג? זה לא סוג של ניגוד?
שליטא
14.05.1918:03
1. בפשטות כתוב 'תמים תהיה עם השם אלוקיך'בתגובה להודעה מספר 0
ושיש לקבל כל דבר בשמחה כי מהשם יצא הדבר ולטובה כי ''אין רע יורד מלמעלה'' מכיון שהקב''ה הוא ''טבע הטוב להטיב'' , ומצד שני אנו מחוייבים להתפלל לקב''ה לפחות תפילה אחת ביום וכידוע שתפילה (ביחד עם תשובה וצדקה) בכוחה לבטל את רוע הגזירה.
בברכת הצלחה רבה.
אפשרויות ניהול
כח המלך
16.05.1902:40
2. שאלה עמוקה ויפה - צריך לדעת באופן עקרוני שהקב''ה הוא נושא הפכים ובשל כך זה המצב גם כשקשה להבין זאתבתגובה להודעה מספר 0
בדיוק כפי שמצד אחד לא ניתן לשנות את דברי הקב"ה ומצד שני כחלק מדבריו הוא נתן לנו את הכוח לפסוק אפילו נגד דעתו לעיתים (כשזה בית דין מיוחד שדן כראוי ועל פי כללי התורה שהקב"ה עצמו נתן כמסופר בגמרא ואכמ"ל). או כמו העובדה שגם כשהוא כביכול כועס על יהודי הוא אוהב אותו באותו הזמן באהבה אין סופית!
הקדוש ברוך הוא הוא הטוב המוחלט ללא כל רע ומכיוון שכך ועל פי הכלל ש"טבע הטוב להיטיב" תמיד הוא נותן רק טוב אך בזה עצמו יש שני מימדים השזורים זה בזה ונדרשים זה לזה:
המימד הגלוי שבו נראים הדברים כטובים או הפוך ח"ו. והמימד הנסתר שבו ברור שהכל טוב מוחלט אך לא רואים זאת בדרך כלל.
תפילות הן חיבור (כמובן מפירוש המילים במשנה "התופל כלי חרס" = שמחבר כלי חרס) ואנו מתפללים כדי להתחבר לקב"ה ולראות את פנימיות הדברים. כמובן שזו משימה קשה ביותר המצריכה הכנות ומאמץ רב ולא סתם קובעים חז"ל "איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה", אך זו המהות הפנימית של התפילה.
מלבד זאת יש את הבקשה שגם אם הקב"ה החליט משהו שנראה לא טוב בגלוי אז שישנה את החלטתו ועל פי ההלכה זה אפשרי כשחוזרים בתשובה דהיינו כשמתחברים לקב"ה ושבים אליו ולהוראותיו (גם לצדיקים יש צורך בתשובה עד כדי כך שמובא שמשיח מגיע כדי להשיב את הצדיקים בתשובה).
כאן מגיעים לאחת השאלות העמוקות ביהדות על העניין שמצד אחד הכל צפוי מראש אך מצד שני הרשות נתונה לשנות זאת ולבחור בדרך זו או אחרת... לשאלה זו יש ריבוי תשובות בסגנונות שונים החל מזו שלמרות שהקב"ה יודע מה יהי'ה, אנחנו לא יודעים ובשל כך הבחירה שלנו היא נקי'ה וחופשית ועד לתשובה שהיעד הסופי הוא זהה בכל מצב אך את הדרך לשם אנו בוחרים בעצמנו בבחירה חופשית מוחלטת (שגם אותה הקב"ה יודע מכיוון שאינו מוגבל בהגבלותינו וביניהם במגבלת הזמן).
אז בעצם כל הטוב קיים ורק מחכה שנוריד אותו בבחירות ומעשים טובים ולעיתים נדרשת התעוררות מיוחדת ולא שגרתית עבור כך ואם נחזור לעניין עצמו נראה שחילוק הדברים מתגלה בהבדל שבין ברכה לאמירת יהי רצון: הפירוש של המילה 'ברכה' הוא הורדה של משהו מסויים שקיים כבר (כמו שכתוב המבריך את הגמלים = שמוריד אותם על ברכיהם) ורק צריך להוריד אותו למושגים שלנו ולראות את הטוב שבכך בגלוי.
מנגד כשאומרים 'יהי רצון' אנו מתכוונים שגם אם לא הי'ה רצון גלוי כזה עד עתה, יהי'ה רצון חדש וגלוי אצל הקב"ה לעשות את זה עבור בניו וניתן לפעול זאת על ידי תפילות, בקשות ומעשים מסויימים כי כך הקב"ה עצמו קבע...
אנסה לתמצת שני סיפורים שיבהירו את שתי הקצוות הללו: באחד הימים נסע הבעש"ט עם תלמידיו להתארח אצל אחד מחסידיו שהי'ה עני מרוד, כדי לארח אותם בימי שהותם מישכן החסיד את כל חפצי הערך שנותרו בביתו וכשיצאו הבעש"ט ותלמידיו לא נותר לו מאום ועל כן יצא מביתו והתפלל במר נפשו להשם שירחם עליו ואכן הוא נושע ובאופן ניסי העשיר מאוד! לאחר שנים הגיע אליו שוב הבעש"ט ואמר לו שכל מטרת בואו בפעם שעברה הייתה כדי שהוא ייאלץ להתפלל ולקבל את מה שהי'ה מוכן לו כבר מן השמיים אך הוא לא ביקש עד אז...
עוד מסופר על הבעל שם טוב שהרבה להעתיר בתפילה על זוג ללא ילדים ובכוונותיו הצליח לפעול שיוולדו להם ילדים, יצאה בת קול משמיים ואמרה שהבעל שם טוב לא יזכה לחיי העולם הבא בגלל שעשה נגד רצון הקב"ה כביכול. שמח מאוד הבעל שם טוב כששמע את בת הקול באומרו שעכשיו יוכל לעבוד את השם רק כי צריך ללא שום פני'ה או אינטרס אפילו לחיי עולם הבא ויצאה שוב בת קול שאמרה שכעת וודאי שהוא מזומן לעולם הבא.
סיפור זה מסכם בעצם את כל העניין המסובך של מסירות הנפש הנדרשת לעיתים כדי לגלות את רצונו האמיתי של הקב"ה - להיטיב עם כל יהודי בגלוי!
מקווה שעזרתי מעט או שלפחות לא סיבכתי עוד יותר ;) הצלחה רבה והמשך פעולות טובות כפי הרצון העליון במדוייק!
אשכול 23765