לא ניתן לקיים דיון של ממש, בלי שיש מושג משמעותי על מה למעשה מדברים.
זהו החיסרון הגדול של ניהול דיון רוחני בסגנון פוליטי.
כשאומרים "משפט התורה" יש צורך להגדיר על מה מדברים:
האם על השבת דין סקילה למחללי שבת, או על סגנון אחר של שיח, כגון החתירה המתמדת להכנסת שיקולי לשון הרע ואיסור הלבנת פנים, המהותיים כל כך במשפט התורה, למערכת האיזונים ההלכתית העדינה מול חופש הדיבור וזכות הציבור לדעת?
האם על כך שנשים לא תירשנה, גרמא בנזיקין יהיה פטור, היזק שאינו ניכר לא יהא היזק, או על אימוץ יסודות מהותיים ממקורות שאינם משפט התורה, כמו איזון המשאבים בין בעל ואישה, ואז גם יהיה צורך לענות על שאלות יסוד בדבר תקנות חדשות והדרמות שהן מציבות ?
האם הלכות מדינה יאומצו בה בהקשרים רבים ומגוונים, או שלא תהיה התייחסות משמעותית לשאלה זו?
מי יהיה מייצג "משפט התורה" ומי יהיה הפוסק בו?
האם הכנסת תחוקק והיא תהיה מקור הסמכות למשפט התורה (ח"ו)?
האם תוקם סנהדרין שהיא תהיה תחליף לבחירות?
האם היא תייצג את העמדות השונות ואז מדוע זה בכלל ייקרא משפט התורה ? האם נשים תהיינה חלק מכך? ועוד ועוד.
אלו לא שאלות משניות. הן העיקר.
לא טוב להצית אש תבערה. זה מה שמתחולל בדיון פוליטי. מוטב קודם כל לנסח משנה סדורה לפחות באופן יחסי. לפחות קווים כלליים. לפחות לומר על המצפן. לפחות …
ואז לומר בקול גדול: "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" ולפעול כדי שאכן מדינת ישראל תאמץ עוד ועוד את הייחודיות בעולם הרוחני וההלכתי של התורה.
אשכול 23828