יעקב יצחק הורוביץ - החוזה מלובלין - מתוך ויקיפדיה
תאריך לידה 1745 ה'תק"ה יוזפוב, האיחוד הפולני-ליטאי
תאריך פטירה 3 באוגוסט 1815 (יוליאני) (בגיל 70 בערך) ט' באב ה'תקע"ה לובלין, פולין הקונגרסאית
מקום קבורה בית העלמין היהודי הישן בלובלין
תחילת כהונה תקמ"ה
סיום כהונה כ"א בתשרי תקע"ה
רבותיו המגיד ממזריטש, רבי אלימלך מליז'נסק
אב רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ משברשין
ילדים רבי יוסף מטורטשין, רבי ישראל (מתוך ארבעה)
רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, המכונה החוזה מלובלין (תק"ה, 1745 – ט' באב תקע"ה, 9 באוגוסט 1815) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין בשלהי המאה ה-18. נודע כבעל ראיה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה".
ביוגרפיה
החוזה נולד ביוזפוב (אנ'), 25 ק"מ ממזרח לבילגוריי (לפי גרסה אחרת, בלוקאוו), למשפחה מיוחסת: אביו אברהם אליעזר היה אב בית-הדין המקומי, ואמו הייתה בתו של רבי יעקב קופל מהעיר לוקאוו. הוא גדל בטרנוגרוד ולמד מפי הרב משה צבי מייזלס בז'ולקיב. אז נעשה תלמידו של רבי שמעלקה מניקלשבורג ועבר לישיבתו בשיניאווה. בהמשך שהה גם בחצר המגיד ממעזריטש, והיו לו קשרים אף עם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. עם פטירת המגיד ב-1772 חזר אל רבי שמעלקא ושהה עמו עד פטירתו ב-1778. אז נעשה תלמידו הקרוב של רבי אלימלך מליז'נסק.
בסביבות 1780, עבר ללנצוט ונשא את הרבנית תהלה שפרינצא בת רבי צבי הירש (מאשתו הראשונה, ששמה לא ידוע, נפרד כמעט מיד). הוא הנהיג בעיר עדת חסידים. צעד זה נעשה כשרבו עוד היה בחיים: לפי עדויות שונות, הלך רבי אלימלך ונעשה מסוגר ופרוש מן הציבור, ועוד קודם העדיף להפקיד את המגע היום-יומי עם הקהל בידי תלמידו הצעיר יחסית, שהקים חצר משלו בברכתו. רשימות אחרות מדווחות על מתח ביניהם. עם מות אשתו שפרינצא, נשא לאישה בשלישית את בילה מימעלס.
לאחר פטירת רבי אלימלך הוא נעשה לבכיר מנהיגי החסידות בגליציה ופולין, עמדה בה החזיק עד מותו שלושים שנה אחר כך. הוא מיקד את תורתו – שהדגישה את מחויבות הצדיק לסייע לחסידיו במישור החומרי והיום-יומי – בשכבות הנמוכות, אך צבר הצלחה גם עם צעירים למדנים ומיוחסים שהסתופפו בצלו; הידועים מביניהם היו רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), רבי ישראל יצחק קאליש ורבי שמחה בונים מפשיסחה. אלה הובאו על ידי תלמידו רבי דוד בידרמן מלעלוב.
הוא עזב את לאנצוט וחצרו נדדה לרוזבדוב, וייניאבה ולבסוף לצ'כוב הסמוכה ללובלין, ממנה התכוון לבסס את השפעתו בתוך העיר הגדולה עצמה, שהייתה בה נוכחות מתנגדית חזקה בראשות האב"ד עזריאל הורוביץ. ב-1794 הקים בית מדרש בלובלין, ברחוב הראשי מול הטירה, שהיה יכול להכיל 180 איש, ונתקל בקשיים רבים שהערימו עליו ראשי הקהל. ב-1803 הגיע לבסוף לפשרה עמם, והמוסד הוכר רשמית: הפרנסים הצהירו כי ניתן לקיים תפילות בנוסח האר"י, וכי המניין לא יסבול עוד הצקות מהם ומהדורות הבאים. הסיבה שניתנה לכך בפנקס הקהילה היא קריסת קיר בבית-המדרש הישן, שהצריכה מבני תפילה אחרים בדחיפות, אך ההיסטוריון גלן דיינר שיער כי עוצמתו הגוברת של החוזה ושגשוגו הכלכלי, בתקופה בה היה הקהל שרוי בקשיים כספיים, הניעו את הפרנסים לקבל אותו.
חתימתו
בראשית המאה ה-19, הפך את לובלין למוקד חסידות חשוב, יחד עם רבי ישראל הופשטין – המגיד מקוז'ניץ, קיבל על עצמו תקופה ארוכה ללכת עם כיסוי סביב עיניו כדי להישמר ממראות אסורים, ונודע אחר כך כבעל ראיה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה". הוא גם סמך אדמו"רים וראשי שושלות חסידיות אחרות ברחבי פולין כולה, ופעל להפצת החסידות בפולין. בנוסף, עסק בלימוד תלמידים רבים, אשר חלק נכבד מהם היו לרבני ערים בפולין.
ב-1812 פרש מעליו תלמידו הבכיר, "היהודי הקדוש" רבי יעקב יצחק מפשיסחה, שהיה למדן אליטיסט והתנגד לשיטת רבו, שהתמקדה בחשיבות עשיית המופתים עבור פשוטי העם. ניצתה ביניהם מחלוקת קשה, וחסידי השניים הרבו להתעמת.
בערב שמחת תורה תקע"ה נפל מחלון ביתו בנסיבות שלא הובררו מעולם. תלמידיו הפיצו את הטענה כי ניסה לקרב את הגאולה ונאבק עם מלאכים, בעוד שהן המתנגדים והן המשכילים, לעגו לתקרית והיו משוכנעים כי השתכר. חוקרים מודרניים העלו השערה כי היה זה ניסיון התאבדות. השערה זו מקבלת אישוש מנטיתו לאובדנות וכן מניסיון התאבדות קודם שלו, שבו ניצל בידי תלמידו. החוזה שרד את הנפילה, אך גופו שותק, והוא נפטר כעבור עשרה חודשים בתשעה באב. עם פטירתו, ירדה לובלין ממעמדה כמרכז חסידי. הוא נקבר בבית העלמין בלובלין, על הר הארמון.
משפחתו
היו לו ארבעה בנים ובת, כולם מזוגתו השנייה, שפרינצא: רבי ישראל, ששימש מעט באדמו"רות; רבי יוסף מטורטשין; אברהם, שנפטר בחיי אביו בט' בתשרי ה'תק"ע; בנו רבי צבי ובתו מרת שרה צירל, נישאה לרבי שמואל מקוריץ.
שיטתו
החוזה מלובלין גיבש שיטה עיונית מקורית סביב תורת הצדיק, אותה למד ממוריו המגיד ר' דב בער ממזריטש ור' אלימלך מליז'נסק, אך הוסיף עליה ממדים חדשים והעמיק בה מניסיונו המעשי בהנהגת עדה בגליציה מאז שנות השמונים של המאה השמונה עשרה. בספריו "זאת זיכרון", "זיכרון זאת", ו"דברי אמת", הכתובים בחלקם כאוטוביוגרפיה, פרש את לבטיו בהנהגת הציבור ואת מחשבותיו אודות יסודות המחשבה המיסטית, שההנהגה הצדיקית נשענת עליה.
דרכו בחסידות פנתה בעיקר אל השכבות העממיות. הוא הדגיש כי על ההמון להיות נאמן ודבוק בצדיקיו, לציית להם ולתמוך בהם. במקביל, תפקידו של האדמו"ר כמשפיע רווחה חומרית היה מרכזי בראיית עולם זו, עד כדי כך שעוני נחשב כסימן לאי-נחת מהבורא, והחסידים יכלו להגיע לתכליתם הרוחנית כמעט רק על ידי דבקות בצדיק. דרכו זו קוממה עליו מבקרים, כולל נאמנו "היהודי הקדוש", שייצג לבסוף גישה הפוכה בתכלית.
שמו וזכרו נערצים בעיקר בחסידויות פולין וגליציה שיצאו בעיקר מתלמידיו, ומכונה בהן: "הרבי מלובלין".
היחס אליו מצד תלמידיו
ההמון האמין כי בכוחו של "החוזה" לנבא עתיד, לחזות בעבר, לגלות את שושלת היוחסין של נשמת האדם ואת תיקונה מגלגול לגלגול, וכל זאת יכול היה לקרוא מעל מצחו של אדם או מעל פתק שהוגש לו. לפי מעשיות החסידים נקרא ה"חוזה" על שם שיכל לראות למרחקים עצומים בראייה טבעית, בזכות שמירת העיניים שנהג בצעירותו. על נפילתו ופטירתו (ופטירת חבריו המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב באותה שנה) מסופר בפי החסידים שזה היה עקב ניסיונם להביא את המשיח, והתערבותם השמימית במלחמת נפוליאון ברוסיה ברצונם להופכה לגוג ומגוג. גם זכרונו הפך לאגדה ידועה. על "החוזה" נאמר מפי רבי אורי מסטרליסק (השרף), שלובלין היא ארץ ישראל, חצר בית המדרש שלו היא ירושלים, בית המדרש עצמו הוא הר הבית, דירת "החוזה" - אולם העזרה וההיכל, חדר "החוזה" – הינו קודש הקודשים ושכינה מדברת מתוך גרונו של "החוזה מלובלין".
היהודי הקדוש, תלמידו של החוזה, הוא גיבור הרומן ההיסטורי של מרטין בובר גוג ומגוג, והרומן מתמקד ביחסיו הנפתלים עם רבו.
מתלמידיו
רבי יעקב יצחק מפשיסחה מכונה "היהודי הקדוש"
רבי שמחה בונים מפשיסחה
רבי גדליה מלבוב
רבי אורי מסטרליסק ("השרף מסטרליסק")
רבי שלום רוקח מבעלז
לתקופה קצרה אף רבי מנחם מנדל מקוצק
רבי נפתלי צבי מרופשיץ
רבי ישראל יצחק קאליש
רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, ה"בני יששכר", מייסד שושלות דינוב ומונקאטש.
רבי יחזקאל מקוזמיר מייסד שושלת מודז'יץ
רבי ישכר בר מרדושיץ
רבי צבי הירש מזידיטשוב
רבי אברהם מקונסקוולה
רבי דוד מללוב מייסד שושלת לעלוב
רבי דב בעריש מאושפיצין
רבי שמואל מקארוב
רבי מאיר מאפטא מחבר הספר "אור לשמים", שרבו הסמיכו לממלא מקומו, אבי שושלת אפטא.
רבי ישעיה מפשדבורז'
רבי קלונימוס קלמן הלוי מקרקא מחבר הספר "מאור ושמש"
רבי מרדכי דוד אונגר מדומברובה
מחותנו רבי ראובן הלוי הורוביץ מדרזנובצה (זרניווצא). בעל הספר דודאים בשדה. חמיו של רבי אריה לייבוש מאוז'רוב. היה תלמידם של רבי אלימלך מליז'נסק ושל רבי שמעלקה מניקלשבורג. כיהן בגוטמן הגרמנית אך עזבה עם בא ההשכלה וכיהן בנאויפלה ובדרזנובצה.
רבי מאיר הלוי הורוביץ אחיו של רבי ראובן. כיהן כאדמו"ר בשֶפס (בהשפעת רבי לוי יצחק מברדיצ'ב) ובד בבד נסע לחוזה.
רבי איתמר וולגלרנטר מקונסקוולה, מחבר הספר "משמרת איתמר".
רבי יהודה לייב מזקליקוב (היה עוד אצל רבי אלימלך מליז'נסק)
רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ
ספריו
דברי אמת
זיכרון זאת
זאת זיכרון
ניגון המלאכים
בחצרות בית רופשיץ-צאנז ישנו ניגון שלימדו החוזה מלובלין, המכונה "ניגון המלאכים". הניגון מושר בטיש בליל שבת על הפיוט (מתוך זמירות השבת) "לאל אשר שבת". לניגון שתי נוסחאות, אחת מהירה וקלילה המושרת ברוב החצרות, ושנייה איטית יותר ובעלת קישוטים המושרת בחצרות דז'יקוב באבוב ווויז'ניץ, בשינויים קלים בין החצרות וכן בשינויים קלים במנגינה לצורך התאמתה למילים. בנוסף ירמיה דמן, שר ניגון זה בגרסה שונה, כפי שקיבלו מאביו ממסורת חסידות רוזבדוב.
אשכול 24108