נולדתי מחדש
כך כתב בחודש כסלו תשנ"ב, הגה"ח הרב זושא הורביץ שליט"א, רב קהילת החסידים באלעד:
"בשנת תשמ"ג בשבת-קודש פרשת שמות זכיתי להיות אצל כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, ואז אורו עייניי, נפתחו אוזניי וליבי ניעור. יכול אני לומר בבירור, כי זכיתי להיוולד מחדש.
זכיתי להשתתף בהתוועדות, אשר בא ביאר כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה עניינים, ובינהם ביאר את שאלת משה: "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם". בין הדברים אמר, שהשאלה "מה שמו", מבטאת את תמיהתם של בני ישראל על כללות המצב שבו הם נמצאים, דהיינו משה אמר להם:
"אלוקי אבותיכם שלחני אליכם", שהשי"ת מתייחס אליכם בתור אלוקים של אבותיכם, שאתם בניהם. שואלים בני ישראל: אם הוא אלוקינו ואלוקי אבותינו, איך הניח כביכול שהמצרים
ישעבדו את בני ישראל ויעבידו אותם בפרך מאתיים ועשר שנים, ורק לאחר שפרעה היה רוחץ בדמם של תינוקות ישראל (וכלשונו הקדוש: "טויזנטער אידישע קינדער זיינען אומגעקומן"), שולח הקב"ה שליח לבשר את הגאולה?!
איך יכול להיות שהוא אבינו, והאבא ראה מה שמעוללים לבניו ונמנע מלעזור להם, אחרי שעברו עליהם כל כך הרבה צרות איומות רח"ל?!
"מה שמו? שואלים בני ישראל. איזו הנהגה היא זו מצד הקב"ה(כידוע, השמות מורים על אופני ההנהגה). והקב"ה השיב: "אהיה אשר אהיה"- שכאשר בני ישראל נמצאים במצב של בעי על קושי הגלות, גם אני במצב של בכי.
והרבי שליט"א, בדברו דברים קדושים אלו, בכה בדמעות שליש, עד שהיה לו צורך להפסיק לדבר, והוציא מטפחת והמשיך לדבר בבכייה בהסתרת דמעותיו. אין לתאר איזו הרגשה זה פעל בי, ובוודאי בכל השומעים. ואמרתי לעצמי: יושב כאן יהודי ובא לפרש פשט בפסוק בחומש, ותוך כדי הפירוש בוכה מתוך צער ובכי על מצב הגלות, על דבר שהיה לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה. ראיתי בפשטות מה זה לחיות עם הפרשה.
הייתי כל כך נסער מההתוועדות הזאת, עד שבאחת ההזדמנויות תיארתע זאת לאחד מראשי הישיבות הליטאיות. הוא התרשם מזה מאד ואמר, שעד כה היה מונח אצלו, שהרבי מליובאוויטש מדבר בנושא המשיח כמו שראש ישיבה אומר שיעור, בהנאה ובתענוג ובקרירות. כשם שיש ראש ישיבה שאהובה עליו סוגיא מסויימת, ובה הוא אוהב לחדש ולדבר, כן הרבי מיליובאוויטש אוהב לחדש בסוגיית ביאת המשיח. אבל, סיים אותו ראש ישיבה, לאחר שאתה מתאר לי באיזה כאב ובאיזה דמעות דיבר על כך, אני באמת רוצה לעיין בדבריו אלה, ובעקשני לשלוח לו את השיחות הללו ומאז השתנה לחלוטין כל יחסו לחסידות ולרבי...
מתוך הספר: מעשה ברבי
אשכול 25012