הרב שמחה בונים אלתר מגור - מתוך ויקיפדיה
תאריך לידה 6 באפריל 1898 כ"ד בניסן ה'תרנ"ח גורה קלוואריה
תאריך פטירה 7 ביולי 1992 (בגיל 94) ז' בתמוז ה'תשנ"ב ירושלים
מקום קבורה בית הקברות בהר הזיתים
מקום מגורים עיירת גור פולין, וורשה, ירושלים.
רבותיו אביו האדמו"ר האמרי אמת
חיבוריו לב שמחה
בת זוג יוטה הענא בת ר' נחמיה אלתר
אב הרב אברהם מרדכי אלתר
אם מרת חיה ראדא יהודית בת ר' נח שחור
צאצאים הרב יעקב אריה אלתר
רבקה פייגא לב
חיה ראדא יהודית אלתר
אדמו"ר מחסידות גור
רבי שמחה בונים (בונם) אלתר (מכונה על שם ספרו הלב שמחה; כ"ד בניסן ה'תרנ"ח, 6 באפריל 1898 – ז' בתמוז ה'תשנ"ב, 7 ביולי 1992) היה האדמו"ר של חסידות גור, בין השנים 1977–1992.
תולדות חייו
נולד בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, לבעל האמרי אמת. בל' באב תרע"ה (1915) נשא את יוטא הענא, בת דודו הרב נחמיה אלתר.
בחודש אלול תרצ"ד (1934) עלה לארץ ישראל והתגורר בה עד שנת תרצ"ח (1938) אז חזר לפולין על מנת לשכנע את אביו לעלות לישראל. נשאר בפולין ללידת בנו ובמלחמה, בשנת ת"ש, נמלט מפולין יחד עם אשתו ושני ילדיו.
לאחר פטירת אביו בשנת תש"ח - 1948, נבחר אחיו בעל הבית ישראל לאדמו"ר. ה'לב שמחה' יצא למשך תקופה עם משפחתו מארץ ישראל, לסן ז'רמן על יד פריז ואחר כך התיישב באנטוורפן שבבלגיה. עסק בתחום הנדל"ן בישראל ובין היתר רכש קרקעות שיועדו להקמת אזור קיט חרדי במקום שבו שוכן היום היישוב ארסוף.
בשנת תשל"ז - 1977, עם פטירתו של אחיו האדמו"ר, הוכתר על ידי חסידי גור כרבם, בגיל 79. בספטמבר 1985 חלה ואיבד את היכולת לתקשר עם הסובבים. לעיתים נדירות נלקח להופעות פומביות. בשנים אלה הובילו את החסידות מי שיועדו להיות יורשיו, אחיו מאב הרב פינחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", ובנו הרב יעקב אריה אלתר.
נפטר בז' בתמוז תשנ"ב - 1992 ונטמן ב"מערת גור" בבית הקברות בהר הזיתים. את מקומו מילא תחילה אחיו למחצה, הרב פינחס מנחם אלתר.
פועלו הציבורי
במשך השנים שבהן הנהיג את חסידי גור פרסם תקנות מחמירות לצמצום הוצאות על חתונות ושמחות משפחתיות בקרב חסידיו. בנוסף, פתח במלחמת חורמה בעישון הסיגריות, הפציר בחסידיו המבוגרים להפסיק לעשן ואסר על צעירים את העישון לחלוטין. הוא הביא להקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה (בחצור הגלילית, בערד ובאשדוד), על מנת להוזיל את עלויות הדיור. הרב אלתר הוביל את המאבק החרדי נגד הקמת האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים וכן המאבק נגד קבורתה של הנוצרייה תרזה אנגלביץ בבית הקברות היהודי בראשון לציון. נטל חלק גם במאבקים נגד אל על ובנק לאומי.
הלב שמחה הידק את הקשרים בין חסידותו וחסידות חב"ד, תוך הסתייגות פומבית והפגנת קו עצמאי ממנהיגותו של הרב שך. כן הוביל קו קרוב לזה של הימין הפוליטי בישראל, והביע חיבה ליישוב ארץ ישראל. החוקר בנימין בראון הגדיר את מנהיגותו: "תמהיל של רכות, שהתבטאה בדאגה אבהית לשלומם ולצורכיהם של חסידיו, עם נוקשות, שהתבטאה בעקשות ובעמידה על כבוד חצרו במאבקי הכוח הפוליטיים בתוך העולם החרדי ומחוצה לה".
הרב אלתר דרש כי תתקיים רוטציה בין נושאי המשרות הציבוריות באגודת ישראל. בזמנו נוצר פילוג בין האשכנזים החרדיים לעדות המזרח, מה שהביא להקמת תנועת ש"ס, וכן בין המגזר החסידי למגזר החרדי ליטאי, פילוג שהוביל להקמת מפלגת דגל התורה.
לקט מחידושיו בטישים שערך כונסו בספר לב שמחה.
הרב אלתר נודע בחיבתו לתלמוד הירושלמי, ובשנת תש"ם יזם את לימוד הדף היומי בתלמוד הירושלמי. שני מפעלים של פרשנות הירושלמי נקראו על שמו: פירושי "נטיעה של שמחה" ו"בנין של שמחה", ומפעל "דרכי שמחה", שפירושו קרוי "אור שמחה".
משפחתו
בנו היחיד, הרב יעקב אריה אלתר, הוא האדמו"ר מגור הנוכחי.
בתו הראשונה, חיה ראדא, נפטרה מספר חודשים אחר לידתה, בשנת תרפ"ה (1925).
בתו השנייה, רבקה פייגא, הייתה נשואה לרב מאיר מנדל, מחסידי גור בלונדון, והתגרשה ממנו, ואחריו נישאה לרב חזקיהו לב. נפטרה בי"א באב תשנ"ז (1997) והותירה בן יחיד, הרב נחמיה מַנדל, ראש כולל "בית ישראל" של חסידי גור באשדוד.
אשכול 25030