חיזוק יומי... יז' אב
באחד הימים ניגש ראובן אל שכנו להשאיל ממנו כף, נתן לו שכנו כף וזה הודה לו. למחרת החזיר ראובן לשכנו שתי כפות. תמה השכן, "הרי לא השאלתי לך אלא כף אחת בלבד, מדוע החזרת לי שתיים? הרי זו ריבית".
השיב לו ראובן: "הכף שלך הייתה מעוברת וילדה כף אחת נוספת".
ראה השכן שיש לו עסק עם אדם שוטה, ממתי כף יולדת?, נטל ממנו את הכפות ונכנס לביתו.
בחלוף יומיים ניגש ראובן שוב אל שכנו וביקש ממנו סיר, וזה השאיל לו סיר.
למחרת החזיר לו ראובן שני סירים בטענה דומה "הסיר היה בהריון והוליד סיר נוסף".
בחלוף שבוע ניגש ראובן אל שכנו וביקש ממנו אם יוכל להשאילו את השטיח הגדול שבסלון שלו, נענה השכן ונתן לו את השטיח.
למחרת חזר ראובן ונתן לו שני שטיחים, השטיח הוליד שטיח קטן.
בחלוף שבוע נגיש ראובן ואמר: "זקוק אני למנורת הזהב המוצבת בפינת האוכל".
חשב השכן בליבו: "ודאי למחרת יחזיר לי שתי מנורות זהב, ואתעשר" נתן לו שכנו את מנורת הזהב.
חלף יום, חלפו יומיים, וראובן לא החזיר את המנורה. חשב שכנו בליבו אולי הוא זקוק לה עדיין. המתין עוד שבוע, אך ראובן לא החזיר את המנורה.
ניגש השכן ושאלו: "לפני עשרה ימים השאלתי לך מנורת זהב, ועדיין לא החזרת לי אותה".
ראובן הוריד את פניו ואמר נאנח: "המנורה נפטרה, ברוך דיין האמת".
רתח שכנו מזעם וצעק: "חסר דעת שכמותך, וכי שמעת מימיך שמנורה יכולה למות?"
השיב לו ראובן: "בדיוק כמו שהכף יולדת, הסיר, והשטיח. כשזה קרה לא אמרת דבר, נטלת את השלל ברצון, אם כך, גם תקבל את מות המנורה..."
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים" (דברים יא', א')
משה רבינו מצווה את ישראל לאהוב את בורא עולם, לשמור מצוותיו כל ימי חייהם.
יבוא אדם ויאמר: "חפץ אני לקיים את כל המצוות, ולא די בכך, אלא אוסיף עליהן, אהדר יותר".
אומר לו משה רבינו: ""לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ..." (דברים ד',ב')
כשם שאני מצווה אתכם לא להוסיף על מצוותיי, כך מצווה אני אתכם לא לגרוע מהן - לא להוסיף עוד פרשה בתפילין, לא להוסיף עוד מין בארבעת המינים או ציצית נוספת בבגד.
אם חושב האדם שבכך הוא מהדר, שהוא משובח יותר, התשובה היא - לא תוסיפו.
ואם גורע, באומרו שכבד לא ליטול ארבעה מינים, אלא די לו בשלוש - לא קיים בכך חצי מצווה.
התורה היא סם חיים, כדי ליטול תרופה יש לקחת אותה לפי מידה מדודה כפי שנרשמה, מידה קטנה אינה מועילה ומידה גדולה יותר מזיקה ולכן אדם שחושב שהוא צדיק יתר על המידה ומוסיף יותר ממה שהכתוב אומר או גורע לא עשה ולא כלום.
בכל דרך בחייך תצעד בדרך המדויקת, אל תתחכם לעשות יותר, כי הדבר יבוא בסופו של יום לרעתך, ואם תגרע ייתכן ולא תרוויח מאומה.
אדם ההולך בדרך האמצע, המדודה והנכונה, יגיע בסוף אל היעד, ללא עיכובים ומכשולים, ללא צער ועצבים, כי הוא סולל לו את הדרך הבטוחה והטובה... (רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים. אמן!
אשכול 25168