רבי יצחק בן שלמה לוריא המכונה האר"י הקדוש הוא גדול מקובלי צפת במאה ה־16, והגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו "קבלת האר"י".
האר"י נפטר במגפה הגדולה שפקדה אז את הגליל, והוא בן 38.
הבעל שם טוב הקדוש דרש פעם בפני תלמידיו בעניין כוונות המקווה.
שאלוהו תלמידיו, שהיו גדולים בנגלה ובנסתר
'הלא בכתבי האר"י הקדוש ז"ל כתוב עניין זה באופן אחר'?
כששמע הבעש"ט את שאלתם, היטה ראשו לאחוריו, ופניו נעשו להבים, כדרכו בשעת עליית נשמה.
פחד גדול נפל על התלמידים, בקצה השולחן ישב רבי נחמן מהורודנקה, (סבו של רבי נחמן מברסלב, נאמן ביתו ומחותנו של הבעש"ט, שיום ההילולא שלו ב' תמוז), שתרדמה עזה נפלה עליו.
והנה, בשנתו, חולם רבי נחמן, שהוא הולך בחוץ ורואה המון אנשים רצים.
רץ גם הוא עימהם ושאלם לסיבת ריצתם.
השיבו לו שרבם הקדוש עומד לדרוש, אך לא אמרו לו את שם רבם.
הלך אחריהם, ובא לבית גדול ומהודר מאד, שהיה מלא באנשים חשובים מאד.
והנה, בא לשם הבעש"ט ודרש בפניהם בעניין כוונת המקווה, ואיש צעיר עמד נגדו וסתר דבריו.
לשאלתו, הסבירו לו שהאיש הצעיר הוא האר"י הקדוש ז"ל. נמשך הוויכוח בין האריז"ל והבעש"ט זמן רב, עד שהאריז"ל הודה לבעש"ט.
הקיץ רבי נחמן משנתו, ותיכף ישב הבעש"ט ואמר:
"נחמן! לקחתי אותך לעד, ותעיד עם מי הצדק"...
(לפי סיפורי חסידים, תורה, מס' 334).
אשכול 25195