הסקופ הזה ננעל, לפני שהספקתי להגיב עם הפרכות הטענות, אז אני מביא פה את התגובה שלי, כדי שאנשים יהיו פחות תמימים, ולא ישר ישתחוו לתואר של "סגן ראש השבכ", ויבלעו כל מילה.
עתיד מתוק
22.05.1917:54
1. אני כבר אשים פה את הכתבה של סגן ראש השב''כ, כדי שיהיה יותר נוח לאנשים להשוות:בתגובה להודעה מספר 0
סגן ראש השב''כ לשעבר: ''שם את הקריירה שלי על זה שזדורוב לא רצח''
המכנסיים שנמצאו והושמדו, התרגום הרשלני מרוסית, הקלטות החקירה שנעלמו. יצחק אילן נבר בתיק הרצח של תאיר ראדה, והוא משוכנע: "ראיתי הרבה הודאות שווא בחיי, אבל כזאת קליר־קאט לא ראיתי" רויטל חובל, 05.04.2019, הארץ
יצחק אילן חשב שהוא ראה כבר הכל. ב–31 שנות קריירה בשב"כ הוא חקר מאות מחבלים וחילץ מהם הודאות. עוד בהיותו חוקר בתחילת דרכו הוא חקר את המרגל הרוסי שבתאי קלמנוביץ ובהמשך עמד בראש צוותי החקירה המיוחדים שחקרו את אלחנן טננבוים וג'ק טייטל. הוא ניהל חקירות רבות שלא ניתן לפרסמן, עד שב–2012 פרש מתפקידו כמספר 2 בארגון, סגן ראש השב"כ.
לפני כשנתיים, אחרי שצפה בסדרה הדוקומנטרית "צל של אמת", החל להתעניין בסיפורו של רומן זדורוב. הוא קיבל לידיו את כל חומרי החקירה, למד אותם, ובחן אותם מנקודת מבט של חוקר מנוסה. בסופו של התהליך, הגיע למסקנה שהרוצח אינו זדורוב, אותו הוא מכנה "מזלום" — חף מפשע בשב"כניקית מדוברת. "ראיתי הרבה הודאות שווא בחיי, אבל כזאת קליר קאט לא ראיתי", אומר אילן בראיון ל"הארץ", "אני שם את הקריירה שלי שזדורוב לא רצח את תאיר ראדה". מבלי שפגש אותו הפך אילן לסנגור נלהב של האסיר המרצה מאסר עולם, למוכיח בשער שזועק לחפותו.
בחודשים האחרונים התרוצץ אילן בין לשכותיהם של יושבי החלונות הגבוהים של מערכת המשפט: פרקליט המדינה שי ניצן, משנהו מומי למברגר, שרת המשפטים איילת שקד והמפכ"ל רוני אלשיך, שאותו הכיר מהשירות.
הוא הניח על שולחנם חוות דעת מקיפה המעוגנת בניסיונו רב השנים, הפורמת אחד לאחד את כנות הודאותיו של זדורוב, מלאה בזעם מוסרי נגד חוקרי המשטרה ורצון עמוק לגרום לקוראיה לתקן את הרשעתו ולעשות עמו צדק.
תקתי וחיכיתי שיהיה משפט חוזר. אחרי שהגיעו תוצאות הבדיקה של השערה (שיש בה כדי להפליל את א"ק, ר"ח), שמעתי את דובר משרד המשפטים אומר ברדיו שההודאה של זדורוב בפני המדובב היא הודאה פנומנלית. כעסתי מאוד". לפי אילן, מדובר בהודאת שווא. זדורוב אמנם הודה בפני המדובב, אך רק לאחר שהאחרון הציע לו להודות, והאשים אותו כי אינו סומך עליו. לדבריו, המדובב דרבן את זדורוב למסור הודעה מפורטת, כדי שתהיה אמינה — אחרת יישלח למאסר עולם. לפי אילן, הדיבור בלחש, שנראה לצופים כה מפליל, "נועד לשכנע את המדובב שזדורוב ממתיק לו סוד כמוס. כך בדיוק מתקבלות הודאות שווא. הן לא מתקבלות בצעקות רמות".
אילן נפגש עם ראשי הפרקליטות, אך הפגישה לא הניבה דבר. "כראש אגף החקירות בשב"כ הייתי כל שני וחמישי בצלאח א־דין (הכתובת של משרד המשפטים, ר"ח). אני מכיר אותם מצוין. לפגישה, שנקבעה לשעתיים ונמשכה שש שעות, הגיעה כל צמרת הפרקליטות". על תוכן הפגישה אילן מסרב להרחיב, אבל פניו המאוכזבים אומרים הכל. מאז אותה פגישה חלפו ארבעה חודשים, ובעמדת הפרקליטות לא חל שום שינוי.
קשה שלא להבחין במועקה שרובצת על נפשו של אילן, המתמודד בימים אלה במקום ה–39 ברשימת כחול לבן לכנסת. הוא מתוסכל מכך שאינו מצליח לשכנע את מי שהיו עד לאחרונה עמיתיו. "אני מכיר את פרשת דרייפוס על בוריה. זדורוב הוא לא דרייפוס ואני לא אמיל זולא. אבל זדורוב הוא חף מפשע כמו שדרייפוס היה, ואני אלחם על כך שהאמת תצא לאור כמו שאמיל זולא נלחם", הוא מתחייב. "אמיל זולא פרסם בעיתון את המאמר המפורסם שלו 'אני מאשים', כי שום דבר אחר לא הצליח. בתי המשפט היו שבויים בידי התביעה. מה שנשאר לי זאת העיתונות".
חוות דעתו לבקשה למשפט חוזר, שתוגש על ידי סנגורו ירום הלוי, כבר מוכנה והיא קטלנית למדי. "קחי למשל את העובדה שזדורוב השאיר את המכנסיים במקלט", הוא מסביר. "איש לא שאל למה שרוצח ישאיר את הבגדים שלו, המגואלים בדם כביכול, בזירת רצח למשך יומיים? הרי הוא היה צריך להניח שהמקלט ייסרק ובגדיו יימצאו. הרי הוא לא ידע ולא דמיין שאת זירת הרצח יסרקו בצורה כל כך שלומיאלית ולא מקצועית. חוץ מזה, הוא זרק שני זוגות מכנסיים ולא אחד. ההסבר שנתן, שהמכנסיים היו קטנים עליו, סביר בעיני, כי הוא השמין באותה תקופה ואפילו אולגה סיפרה שהוא השמין 10 ק"ג. הוא גם לא זרק פרטי לבוש אחרים. אם רצה להיפטר מפרטי לבוש מפלילים, מדוע לא זרק גם את החולצה ואת הנעליים?"
זדורוב השאיר את תיק העבודה שלו, לרבות הנעליים והמכנסיים המפורסמים, במקלט שבו עבד בבית הספר נופי גולן בקצרין, למשך יומיים שלמים אחרי הרצח הנורא של תאיר ראדה. במשך יומיים שלמים — ועל כך לא היתה מחלוקת — התיק כולו היה מתחת לאף של השוטרים. לפי גרסתו של זדורוב, שהתקבלה על ידי התביעה ובית המשפט, הוא החליט להשאיר את תיק העבודה הכבד שלו במקלט שבו עבד, לאחר שרעייתו אולגה בישרה לו כי לא תוכל לאסוף אותו בסוף יום העבודה. זדורוב חזר ברגל לביתו והשאיר מאחוריו את התיק. כשהגיע למחרת לאסוף את התיק שלו, בית הספר — שהפך בן לילה לזירת פשע — כבר היה חסום לכניסה. כעבור עוד יום, הכניסה לבית הספר היתה מותרת והוא חזר ואסף את תיקו, ללא הפרעה.
זדורוב הגיע לראשונה לחדר החקירות ארבעה ימים אחרי הרצח, ב–10 בדצמבר 2006, כחלק מחקירה שגרתית של עובדי בית הספר. התשאול, שלא הוקלט, היה קצר, ובו תיאר זדורוב את יום הרצח כיום עבודה שגרתי, האחרון מבחינתו בבית הספר. לדבריו, לא נתקל בשום דבר חריג באותו יום. אף שלא היה חשוד, ביקשו ממנו החוקרים למסור טביעות אצבע ודנ"א, ושאלו אותו אם הוא מסכים לעבור בדיקת פוליגרף. הוא הסכים, וכעבור 35 דקות שוחרר לביתו. למחרת זומן לעדות נוספת, כדי להעמיק את החקירה, שלא הניבה ממצאים. רק כשבועיים קודם לכן ספגה המשטרה ביקורת על כך שהאנס הסדרתי בני סלע הצליח להימלט משומריו. העדות השנייה לא תועדה, אך במהרה הפכה לחקירה באזהרה. היה זה לאחר שנשאל מה לבש ביום הרצח — מכנסי עבודה כחולים מכותנה, עם שני כיסים בצדדים, תפורים מעל המכנס, שהביא מרוסיה. הוא סיפר ביוזמתו כי זרק אותם יומיים קודם בפח זבל שליד ביתו, משום שעלה במשקל וגילה שהם קטנים עליו.
שלושה חוקרי משטרה יצאו לחפש אחר המכנסיים, אבל החיפושים לא העלו דבר. בתום חקירה שנמשכה שעתיים, שוחרר זדורוב למעצר בית למשך חמישה ימים. למחרת זומן לחקירה ונעצר, מאז ועד היום. בחקירותיו הבאות, נשאל שוב ושוב על המכנסיים שזרק, וחזר על תשובותיו. הוא התחנן שהחוקרים יילכו לחפש אותם בזבל והציע לעשות זאת בעצמו. כשחוקרי המשטרה אמרו לו שנמצא דם של ראדה על חפציו, התעקש כי לא ייתכן. ואכן בבדיקות שנערכו על כליו וחפציו של זדורוב לא נמצא לא דם, ולא דנ"א של ראדה. בני משפחתו לא הכירו את המכנסיים שתיאר, ועובדים בבית הספר סיפרו שראו אותו לובש ג'ינס ביום הרצח. אלה גרמו לשופטים לקבוע כי הוא שקרן, ולראות בהשלכת המכנסיים חיזוק להודאתו. גם השופט שזיכה את זדורוב בבית המשפט העליון, יורם דנציגר, כתב בפסק הדין כי "בחירת זדורוב לזרוק את המכנסיים שלבש ביום הרצח, בסמיכות זמנים כה קרובה למועד הרצח, וכן גרסתו השקרית באשר לסוג המכנסיים, יש בהן משום 'צירוף מקרים וזמנים האומר דרשני', והן משמשות חיזוק משמעותי וממשי להודאות". בפסק הדין צוין כי לא היתה מחלוקת כי המכנסיים שלבש ביום הרצח לא נמצאו. בגין השלכת המכנסיים, הורשע זדורוב גם בעבירה של שיבוש הליכי חקירה.
אלא שבעיון מעמיק בחומר החקירה, גילה סנגורו של זדורוב שכחודש אחרי הרצח, ואחרי שזדורוב חזר בו מהודאתו והפנה את חוקריו פעם אחר פעם לחפש את מכנסיו בפח הזבל, קיבלה המשטרה החלטה לערוך חיפוש יסודי במזבלה האזורית תאנים, אשר אליה מפונה האשפה של קצרין. בחיפוש נמצאו "שני זוגות מכנסיים כחולים, חלקם ג'ינס וחלקם מכנסי עבודה עם כתמי צבע" (כך לפי מסמך המשטרה). הם הועברו למכון לרפואה משפטית על מנת לבדוק אם יש עליהם דם. המכנסיים שנמצאו התיישבו עם עדות של עובדת במזנון בית הספר בשם ליזה טובי, שסיפרה שראתה את זדורוב ביום הרצח "לבוש מכנסי דגמ"ח בצבע או ירוק או כחול. המכנסיים היו מלוכלכים בצבע וסיד ובוץ". במכון לרפואה משפטית בדקו את המכנסיים ולא מצאו דם עליהם, מה שלכאורה מתיישב עם עדותו של זדורוב. כעבור שבועיים הורו להשמידם.
"מה שהם עשו זה פשע", אומר אילן. "מכיוון שהיעדר DNA של תאיר ראדה במכנסיים לא תרם כלום לתזה שזדורוב הוא הרוצח, אלא הפוך מזה, המשטרה החליטה להשמיד את המכנסיים וויתרה על הליך מתבקש והכרחי: הם היו צריכים לעשות מסדר מכנסיים לא רק לו, אלא לאשתו ולבוס שלו".
אילן לא חוסך במלים נגד המשטרה ולדבריו, זו תפרה לו תיק. לצד חוות הדעת המפורטת שהגיש, הוא הכין מצגת שמשחזרת את סדר האירועים שהוביל את זדורוב להודות. "חוקרי המשטרה דחפו לו פרטים מוכמנים לפה", אומר אילן בנחרצות. הוא מצביע על כך שזדורוב למד על כך שהרצח בוצע באמצעות סכין וששחטו את המנוחה בבדיקת פוליגרף — שלא תועדה. בשאלה הראשונה נשאל "האם רצח את הילדה תאיר ראדה בשירותים של בית הספר". בשאלה השניה נשאל "האם יש לו חלק (מעורבות) ברצח של תאיר ראדה בשירותי בית הספר". זדורוב ענה בשלילה לשתי השאלות. בשאלה הראשונה ציין הבודק המשטרתי כי לא ניתן להגיע לממצא כלשהו. בשאלה השנייה נמצא כי הוא דובר שקר. תוצאות הבדיקה היו גורם מרכזי בהחלטה לעצור אותו. בעיני אילן, "בדיקת הפוליגרף היתה לא מקצועית, ואף רשלנית ביותר. אני הייתי בודק פוליגרף בשב"כ וכראש אגף חקירות הייתי אחראי על כל הבדיקות. בתיקי רצח חייבים לבדוק בפוליגרף גם פרטים מוכמנים. פה היו מאה פרטים מוכמנים, והבודק לא בדק אפילו אחד". זדורוב ביקש אף הוא לעבור בדיקה נוספת, ונדחה.
לדברי אילן, "החוקרים הם אלה שמסרו לו שהרצח בוצע בקומה שנייה. באחת החקירות הראשונות אפשר לספור את אחד החוקרים אומר שבע פעמים 'קומה שנייה', ואז בשחזור, כשהוא עולה לקומה השנייה, התברר שלא מדובר בקומה שנייה אלא קומה אחד וחצי, אז הם מתערבים במהלך הטבעי של השחזור באופן בוטה. החוקרים הם שאומרים לו שהרצח בוצע בסכין יפנית, שתא השירותים היה נעול מבפנים. הם שמכוונים אותו למניע אפשרי לרצח, שהיא הקניטה אותו. עושים לו דמיון מודרך, וכשהוא אומר תשובה לא נכונה, מבקשים ממנו לחשוב שוב. כך לא נראית הודאת אמת. כששואלים אותו איפה עוד הוא פגע בה, הוא מצביע על הזרוע. אך חוקר המשטרה כותב את זה כאילו זדורוב אמר את זה בעצמו, ומחליף את המילה זרוע לשורש כף היד, איפה שבאמת נמצא חתך עמוק שנעשה לאחר מותה". זה אינו הנתון היחיד שסיפק זדורוב בחקירתו שאינו תואם את הזירה: הוא אמר שראדה לבשה חולצה בצבע ירוק, כשבפועל לבשה חולצה לבנה ומעיל בצבע שחור. הוא סיפר גם שנעל את דלת תא השירותים מבחוץ, אף שהיא ננעלת רק מבפנים. כמו כן, טען זדרורוב כי פצע את תאיר בבטן, אולם חתך שכזה לא נמצא.
"הם הכשילו את כל המערכת, זייפו מסמכים", קוצף אילן, "הפסיקו את ההקלטה של החקירות שלו במקומות הכי קריטיים. בבית משפט הם הסבירו שזו תקלה טכנית. אבל אני יודע איך מקליטים חקירות, לא נתקלתי בחיים בתקלה כזאת. לי לא יספרו סיפורים. אני חושד שהחוקרים מחקו את הסאונד באופן מכוון כדי להשמיד ראיות".
באחת ההקלטות, כשזדורוב מודה לראשונה בפני חוקריו, זדורוב נראה מדבר בוידאו אך פס הקול של דבריו נאלם. כשהסאונד חוזר נשמע ראש צוות החקירה אומר לו "אל תחזיר את עצמך לאיפה שהיית קודם", בהמשך זדורוב מדבר בעברית משובשת ומסכים לשחזר את הרצח, אך אומר במפורש: "אני לא רצחתי אותה". בתרגום המשטרה, נכתב: "אני לא יודע". בהמשך זדורוב ממשיך לדבר ואז שוב, בפעם השנייה, פס הקול נעלם והפעם למשך 34 שניות. בית המשפט קבע כי הדבר לא נעשה בזדון.
"זה קו 300 של המשטרה", מקשיח אילן את טון הדיבור. "מומחה המחשבים של המשטרה טען שארבעה ימים לפני הרצח, זדורוב קרא מאמר שמסביר כיצד להטיל מורא על אדם ולהכניע יריב באמצעות סכין, אבל זה לא נכון. קודם כל, זה לא מאמר, אלא בלוג ששמו 'נשק להגנה עצמית', שיש בו פורום תגובות. באחת התגובות הופיע לינק למאמר, שהמשטרה תרגמה אותו בצורה קלוקלת ומביכה". "האם ניתן לסבור שהנאשם עד כדי כך ביש מזל, שרק בצירוף מקרים מדובר?", נכתב בסיכומי הפרקליטות. בית המשפט המחוזי בנצרת אימץ את עמדת הפרקליטות וראה בממצא זה עוד חיזוק לאשמתו.
לפי התרגום שהוגש כראיה לבית המשפט, המאמר נפתח כך: "אז יש איזה שהוא אלמנט לומיפין (Lumpen) ברפיי שלצערי אוהב להטיל מורא על אזרחים תמימים ושומרי חוק". לא הפרקליטות, לא המשטרה וגם לא ההגנה, תהו לפשר המלים "לומיפין ברפיי". לפי אילן, דובר רוסית ברמת שפת אם, בתרגום המאמר נפלו טעויות רבות שמשנות את תוכנו מקצה לקצה. לדבריו, "לא מדובר במאמר על הטלת מורא אלא ההפך, בטקסט שמדריך כיצד להתגונן מפני בריונים ועבריינים שמטילים מורא". תוך שהוא מפנה להגדרות המושגים במילון, הוא מסביר ש"לומיפין" פירושו בריון, וברפיי מתייחס לפדרציה הרוסית. "זה מצביע על כך שאין שום בקרה על המשטרה. אני לא מבין איך מערכת המשפט מסתמכת על תרגום שמבוצע על ידי גורם אינטרסנטי של צוות החקירה", הוא אומר בזעם. "הדבר פותח פתח למה שקרה, שהם שיקרו בתרגום, והטעו את כל העולם. זה חוסר מקצועיות. הם לא מתורגמנים מקצועיים, הם שוטרים". מבדיקת "הארץ" עולה כי בית המשפט קבע בוודאות כי זדורוב נכנס לאתר ולמאמר האמור, אף שחוקר המשטרה לא אמר זאת.
אילן מצביע על מחדל נוסף של חוקר המשטרה, שבחר להתעלם מחתימתו של כותב המאמר, שבה המילה MotorolaC650. ואכן, היסטוריית החיפושים של זדורוב מלמדת על כך שהוא כלל לא חיפש מאמר על סכינים או על הטלת מורא — אלא הגיע במקרה לפורום כשחיפש מידע על דגם הטלפון הנייד שלו, מסוג מוטורולה.
לאחרונה פנה הסנגור הלוי ליואב זילברשטיין, מומחה מחשבים מנוסה, שהועסק פעמים רבות מטעם התביעה ואף זכה לצל"ש מהמשטרה רק לאחרונה, בתיק רצח שלי דדון. זילברשטיין מצא כשלים רבים בחוות הדעת של המשטרה. התברר גם שבניגוד לטענה, זדורוב לא חיפש את המילה סנאף, אלא להקת רוק בשם סקס פוליס והרכבים מוסיקליים אחרים. התמונות הפורנוגרפיות הפדופיליות שנמצאו במחשבו נשמרו בו הרבה לפני שרכש אותו, על ידי שם משתמש אחר. "השוטרים שיקרו בבית המשפט", קובע אילן בביטחון. "האם זה לא צריך להדאיג את הציבור? הם שיקרו כדי להרשיע את זדורוב ממש בכוח. ממש בכוח".
למעשה, חלק מהמידע הובא בפני השופטים כבר לפני שנים ארוכות. חוות דעתו של מומחה מחשבים מטעם ההגנה הוגשה ללא התנגדות התביעה, שטענה בשלב הסיכומים כי אין כל ערך לחוות הדעת משום שהוא לא בדק את הדיסק הקשיח של המחשב. השופטים אימצו את טענת התביעה. מתברר שסנגוריו הקודמים של זדורוב לא ביקשו את הדיסק הקשיח, אלא רק לאחרונה. עורכי דינו הקודמים ראו בפרטי המחשב שלו עניין שולי בתיק, אך בית המשפט העליון דווקא ראה בהם חיזוקים משמעותיים.
"השופט עמית כתב בפסק הדין גיבוב של מילים, שאין בינו לבין האמת ולא כלום", תוקף אילן בכאב. כך, זקף עמית לחובתו של זדורוב את העובדה שהוא מתעניין בסכינים: תמונות של סכינים נמצאו במחשבו, וזדורוב סיפר מיוזמתו לחוקרים על אוסף סכינים שנמצא על קירות ביתו. "איסוף סכינים זה תחביב נפוץ מאוד ברוסיה, ולא יכול להיות בכך חיזוק להיותו רוצח", אומר אילן. "אני מכיר אישית כמה ראשי ארגוני מודיעין לשעבר בישראל שתחביבם היה איסוף סכינים.
"עמית כותב שסוליות נעליו של זדורוב היו נקיות לחלוטין, באופן שיכול להתיישב עם שימוש בחומרי ניקוי. זה נימוק פשוט מקומם. הרי הוא יכול היה להעלים את הנעליים שלו יחד עם המכנסיים, אבל הוא לא עשה את זה והמשיך ללכת איתן לעבודה. אם הם טוענים שהוא סיכן את עצמו ובחר לבזבז שעות כדי לנקות את נעליו, אז לא הגיוני לצפות שכבר היה מנקה את מכנסיו? הנעליים נתפסו ולא נמצא עליהן ולו רסיס מיקרוסקופי של דם, אז גם משהו שהוא לטובתו הפכו לרעתו".
מהפרקליטות נמסר בתגובה, כי "יצחק אילן לא היה קשור לטיפול בתיק זדורוב. בעקבות בקשתו להציג בפני הפרקליטות את עמדתו, הוא הוזמן לשתי פגישות ארוכות בפרקליטות: הפגישה הראשונה התקיימה זמן קצר לאחר בקשתו ונערכה עם פרקליטים בכירים, והפגישה השנייה נערכה עם פרקליט המדינה בעצמו. יצחק אילן פירט בפגישות את עיקר טענותיו. הוא הציג קלטות מההודאה ומהשחזור, דקה אחר דקה, וטען מדוע הוא סבור שמדובר בהודאת שווא. אחרי הפגישות עמו, טענותיו נבדקו שוב ושוב, ביסודיות רבה. בהמשך הוא שלח מסמכים נוספים. יובהר כי מרבית הטענות נטענו כבר בבתי המשפט ונדחו בפסקי הדין. הטענות של יצחק אילן כמעט לא נותנות משקל להודאה האותנטית המלאה והמצולמת של זדורוב בפני המדובב, ומתעלמות גם מראיות משמעותיות רבות נוספות שבגללן הורשע זדורוב בשתי ערכאות".
מהמשטרה נמסר: "משטרת ישראל ניהלה את החקירה המורכבת של רצח תאיר ראדה ז"ל, במקצועיות וביסודיות, בהתאם לנהלים ולממצאים שנאספו. החקירה כללה מגוון פעולות ובוצעה בליווי הפרקליטות שהגישה בסיומה כתב אישום. תיק החקירה נדון והוכרע בבית המשפט במספר ערכאות, תוך שטענות ההגנה נטחנו 'עד דק' ונדחו. לצערנו, במשך השנים שחלפו מאז מושמעות טענות ממוחזרות חדשות לבקרים, באמצעות 'מומחים מטעם' ובעלי אינטרסים שונים, בניסיון פסול לנהל חקירה והליך משפטי אלטרנטיבי ברשת החברתית ולהשפיע על דעת הקהל בנושא זה".
2. אוקי, הנה התגובה שלי לטענותיו:בתגובה להודעה מספר 1
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.05.19 בשעה 18:11 בברכה, עתיד מתוק
זה אמיתי? נתנו לבנאדם גישה לכל חומר החקירה?
כלללל החומר? כולל המוצגים? גם אם כן, באיזו רשות?
(אגב, אזהרת עיתון הארץ)
2) "לפי אילן, הדיבור בלחש, שנראה לצופים כה מפליל, "נועד לשכנע את המדובב שזדורוב ממתיק לו סוד כמוס. כך בדיוק מתקבלות הודאות שווא. הן לא מתקבלות בצעקות רמות".
וואלה? הייתי בטוח כשבנאדם מוסר סוד שהוא אמת, אז הוא צועק זאת בקולי קולות. מעבר לכך, למה זדורוב בכלל טען בפני המדובב שלו בתא הכלא שהוא רצח את הילדה? מה, הוא פחד מהמדובב? זדורוב לא נראה כמו עצמות, אלא כמו אדם בריא וחזק, אז ממה הוא פחד?
3) לגבי פריטי הלבוש, (ושיהיה ברור, אני לא עברתי על פרטי חקירה, ולא על פסק הדין, אלא אני משתמש פה בהיגיון, אל מול הטענות של השבכניק), השבכניק שואל "אם רצה להיפטר מפרטי לבוש מפלילים, מדוע לא זרק גם את החולצה ואת הנעליים?"
לא יודע, אולי כי... לא היה עליהם דם? ועל המכנס אולי כן? ולא היה לו איפה להסתיר את המכנס?
ומה ההסבר שלו לזריקת המכנסיים? שהוא עלה במשקל? ב-10 קילו? המממ, באמת נשמע סביר שאדם עני משליך בגדים לפח, בגלל שעלה קצת במשקל.
4) ""חוקרי המשטרה דחפו לו פרטים מוכמנים לפה", ואז באותה פסקה, אחרי זה: "בתיקי רצח חייבים לבדוק בפוליגרף גם פרטים מוכמנים. פה היו מאה פרטים מוכמנים, והבודק לא בדק אפילו אחד".
5) השבכניק טוען שאם זדורוב אמר או עשה משהו לא נכון בשחזור, אז זה סימן שזדורוב חף מפשע. מעניין, הנה עוד אפשרות הגיונית: המואשם ברצח, שמן הסתם לא רוצה לשבת במאסר עולם, עדיין מנסה להיראות חף מפשע, גם בשלב השחזור, על-ידי שקרים לגבי אופן ביצוע הרצח, כי מה האינטרס שלו לשחזר באופן מדוייק?
6) לגבי הטענות על הצילום וההקלטות, נדמה לי שגם אני זוכר משהו כזה, אז אין לי טענה כנגד. אין שום סיבה מצד הפרקליטות וכו' לתאר זאת כתקלה טכנית, אלא אם כן במשטרה עובדים בשיטות האדם הקדמון.
7) "חוות דעתו של מומחה מחשבים מטעם ההגנה הוגשה ללא התנגדות התביעה, שטענה בשלב הסיכומים כי אין כל ערך לחוות הדעת משום שהוא לא בדק את הדיסק הקשיח של המחשב."
משמע כל מה שנאמר לפני, על עניין המחשב, הוא די חסר תועלת.
8) ""עמית כותב שסוליות נעליו של זדורוב היו נקיות לחלוטין, באופן שיכול להתיישב עם שימוש בחומרי ניקוי. זה נימוק פשוט מקומם. הרי הוא יכול היה להעלים את הנעליים שלו יחד עם המכנסיים, אבל הוא לא עשה את זה והמשיך ללכת איתן לעבודה. אם הם טוענים שהוא סיכן את עצמו ובחר לבזבז שעות כדי לנקות את נעליו, אז לא הגיוני לצפות שכבר היה מנקה את מכנסיו? הנעליים נתפסו ולא נמצא עליהן ולו רסיס מיקרוסקופי של דם, אז גם משהו שהוא לטובתו הפכו לרעתו"."
אז הנה עוד הסבר הגיוני: לנקות מכנסיים מדם או כל כתם נוזלי שמנוני, זה קשה עד בלתי אפשרי. לעומת זאת, לנקות נעליים (שאני משער שאלו נעלי עבודה? גומי קשיח?) זה הרבה יותר קל. בנוסף, אני משער שאדם עני יעדיף לשמור את הנעליים במקום להיפטר מהם, וזה יתן לו תמריץ לנקות אותם על-פני לזרוק אותם.
אפשרויות ניהול
עתיד מתוק
22.05.1918:08
3. לכל האנשים שתוהים אם זדורוב רצח או לא רצחבתגובה להודעה מספר 0
כדאי שתקחו בחשבון 3 דברים:
1) משפט על כדוה"א מנוהל על-ידי בני-אדם, ולא תמיד האמת מנצחת, אלא הרגש, ומי שמשכנע יותר, או האידיאולוגיה של השופט, ועד כמה השופט מושפע מלחץ של הציבור.
אז אחת המשמעויות של כך היא שלפעמים עורכי הדין, מנסים להשיג תוצאה במשפט על-ידי יצירת לחץ ציבורי, אפילו אם אין שום דבר להתבסס עליו.
כלומר משקרים, ממציאים, מבלבלים את המוח.
לפעמים זה מצליח להם, ונוצר הרבה רעש כאילו מפלילים מישהו חף מפשע, או גם הפוך: שמזכים אדם "שבטוח ביצע את הפשע!".
הרעש הזה יכול לסחוף אחריו עוד אנשים, בגלל אפקט העדר, ובגלל אפקט האמינות: "אם מלא אנשים מתעניינים במשהו או חושבים שמשהו הוא X, אז כנראה שיש סיבה טובה לכך.
גם אנשים חשובים יכולים להיסחף ברעש הזה, כמו למשל סגן-ראש השב"כ.
2) עוד סיבה לעורכי-דין לעשות רעש ציבורי היא: פרסום. כי בסופו של יום עורך-דין זה לא אימא תרזה, אלא ביזנס.
3) מדינות שעוינות את ישראל יכולות (ואכן גם עושות) לפעול ליצירת משבר אמון של אזרחי ישראל במערכותיה, כמו שרוסיה מנסה לעשות לארה"ב, מאז ימי רוסיה כברית-המועצות.
לרוב פעילים של מדינות כאלו לא יוצרים פעילות יש מאין, אלא רוכבים על פעילות קיימת, ועל כשלים קיימים במדינה, מהסיבה שזה הרבה יותר קל, וגם נראה הרבה יותר אמין (כי כבר יש אנשים מקומיים שהתחילו את הפעילות).
אז אני חייב לומר שהרעש סביב זדורוב מריח לי כמו עוד מקרה שבו גורמים עוינים רוכבים על הנושא, כדי להרוס את האמון של עם ישראל במשטרה ובפרקליטות.
כמובן שהעובדה שהמשטרה והפרקליטות שלנו אינם טלית שכולה תכלת, לא עוזרת בכלל למצב.
אפשרויות ניהול
Big Joe
23.05.1900:25
4. גיבור גדול. שם את הקריירה שלו אחרי שיצא לגימלאות...בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.05.19 בשעה 01:22 בברכה, Big Joe
אפשרויות ניהול
SpinozaB
25.05.1908:45
5. שים את הפנסיה שלך, ונתחיל לדברבתגובה להודעה מספר 0
אשכול 25638
