*פרשת - "דברים" - שופט צדק*
בערב פסח הסבו לחגוג סביב שולחן אחד, זוג שזה עשה התחתן, בבית הורי הכלה.
צלחות מרק הוגשו לכולם. התבונן החתן במרק, והנה צפה על פני המרק חיטה. "חמץ" זעק החתן הירא והמדקדק במצוות "איני יכול לאכול כאן, המטבח טרף" אמר בקול.
פנה הוא אל אשתו החדשה, ופקד עליה נחרצות "בואי, אסור לאכול כאן, 'בל יראה ובל ימצא', נלך לאכול אצל הורי".
המבוכה הייתה רבה, החותנת התנצלה, הרעיה בכתה והחותן ניסה לפייס את דעתו של החתן, אך זה מאן לשמוע ורק הגדיל את הלהבה.
לאחר הפצרות רבות, הואיל בטובו החתן לגשת לרבה הנערץ של ירושלים בעת ההיא, הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, ולשמוע ממנו את חוות דעתו. לבטח יצדיק הרב את נטישת הבית שמתבשלות בו חיטים בפסח.
התייצב החתן לפני רבי שמואל, וסיפר לו את אשר ארע. הרב הקשיב בנחת ובמלא תשומת הלב לטענות הניתכות בפניו.
"מתי נישאת?" שאל רבי שמואל. "לפני שבוע ימים" השיב החתן. הושיט רבי שמואל ידו ואמר: "תן בבקשה לי את השטריימל שלראשך".
תמה החתן לבקשתו המוזרה של הרב, והוריד את השטריימל מראשו. נענע רבי שמואל את השטריימל בחזקה, וגרגרי החיטה שנוהגים לזרוק על ראש החתן לסימן ברכה ביום החתונה, החלו לנשור משערותיו של השטריימל.
"הרי לך מקור החיטה" הפטיר רבי שמואל, ופני החתן חפו... ('איש לרעהו')
"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם" (דברים א',יג')
משה רבינו מורה לישראל לבחור להם אנשים חכמים ונבונים שיהיו להם לראשי שבטים, שופטים ושרים, כדי שיסמכו על משפטם, יכבדום ויוכיחו אותם על מעשיהם.
אחד הדברים המבדילים בין אדם חכם לרעהו, הוא היכולת לא לשפוט מהרה את העומד מולו, לא לחרוץ דין בטרם יבדוק את כל הפרטים, ואף שהדברים ברורים כשמש, לא ישפיל, יעליב וירמוס חצרות כדי להוכיח את צדקתו.
לא לכולם נתנת הזכות לחבוש את כובע השופט, אם החלטת לחבוש את הכובע, ולשפוט את מעשיו של האחר, תבדוק קודם שאתה לא נגוע באותו הדבר, שאם כן, שפוט ותקן את עצמך, בטרם תנחית הערות לאחר...
אם חשקה נפשך להיות דיין ולדון אחרים, תתחיל לדון אותם ראשית... לכף זכות... (רונן קרתא)
*יום טוב, שבת שלום ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים. אמן!*
אשכול 26620