החפץ חיים הוזמן ע"י ראשי הקהילה לשאת דרשה ציבור הגדול והרחב ששמע הודותיו
ועל ספריו.
כל הקהילה ציפתה לצדיק הגאון הגדול בכיליון עינים.
בתקופה זו עדיין לא היו מצלמות שצילמו את
החפץ חיים זצוק"ל..
הרב התכונן לנסיעה,בבא העת עלה על הרכבת והתיישב ליד יהודי שנסע במיוחד לשמוע את דרשתו של החפץ חיים.
אמר הנוסע לרב
"אני נוסע רחוק לשמוע את
מר"ן הגאון והצדיק הגדול
החפץ חיים שליט"א".
אמר לו החפץ חיים "אין מה להתפעל החפץ חיים הינו אדם פשוט" הנוסע התרגז וסתר על פניו של החפץ חיים וצעק איך אתה מדבר
על גדול הדור".
אמר לו החפץ חיים " אני פשוט מכיר אותו כאדם פשוט ואז סתר לו הנוסע בפעם השניה.
הגיעו העירה והנה כל המוני העיר מחכים ובהגיע החפץ חיים כולם מנשקים את ידו
ומבקשים את ברכתו.
אותו נוסע נדהם איך נתן שתי סתירות לחפץ חיים.
פנה הנוסע בבושת פנים לבקש סליחה אז אמר לו החפץ חיים.
"חיברתי ספר בהלכות לשון הרע על אחרים
עכשיו אוסיף עוד סעיף בהלכה, שאין לספר לשון הרע, אדם על עצמו.
אשכול 26647