סיפר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו:
יהודי אחד, בן משפחה חסידית שורשית ולמדן גדול בעצמו, חווה משבר אישי ו"שנה ופירש" מדרכי אבותיו. בהזדמנות אחת, שלח לו הרבי הריי"צ מליובאוויטש מכתב, ובפתיחתו כינה אותו בתארים נכבדים: "ותיק וחסיד. איש ירא אלקים, נחמד ונעים".
שאלו את הרבי, כיצד הוא כותב תארים כאלו על אדם שמצבו הרוחני רחוק מכך כרחוק מזרח ממערב? ענה הרבי: מה אעשה, הרי זו הלכה מפורשת! הרמב"ם פוסק (משנה תורה, הלכות גירושין סוף פרק ב), שרצונו של כל יהודי לקיים את כל המצוות. וגם כאשר הוא טוען בתוקף שאינו רוצה לשמוע לדברי חכמים - אין זה ביטוי רצונו האמיתי אלא רק 'יצרו אנסו'. ולאחר שקיים פסק הלכה שכל יהודי רוצה לקיים את המצוות, כיצד אוכל לחלק בין יהודים וליהודי אחד לכתוב תארים נכבדים אלו ואילו מיהודי שני להשמיט אותם?...
(תורת מנחם תשד"מ, חלק ג)
~מוגש ע"י 'מעגל הסיפור החסידי',
אשכול 26660