לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.06.14 בשעה 11:42 בברכה, ליה
המינהל האזרחי החל במסע-צלב בלתי נגמר כנגד המתיישבים היהודים וראש החץ החקלאי שלהם. העיקרון המנחה של אנשי המינהל ופקחיו הסהרוריים.
פירוק המינהל האזרחי והעברת סמכויותיו לגוף אחר, עדיף בהחלט ממשלתי, אבל אפשר גם צבאי, גוף אחר כלשהו שיוטל עליו לנהל את החיים האזרחיים ביהודה ושומרון, זו חייבת להיות היום אחת ממשימותיה של ממשלת ישראל לנוכח התנהלותו השערורייתית בשטח של המינהל האזרחי בעשר השנים האחרונות לערך.
כידוע, המינהל האזרחי הוקם בשנת 1981 ע"י שר הביטחון אריאל שרון מתוך כוונה לשחרר את צה"ל מניהול החיים האזרחיים ביש"ע באמצעות הממשל הצבאי שלמעשה שלט בשטח החל מתום מלחמת ששת הימים (1967).
במשך כעשרים שנה עשה המינהל את מלאכתו נאמנה וניהל את החיים האזרחיים השוטפים באופן ענייני וכמעט בלא דופי. ואולם לפני כעשור, אם כתוצאה מהנחיה פוליטית, אם כהמשך למספר חוות-דעת משפטיות מוטות פוליטית, לצד שמאל כמובן, ואם סתם כך מתוך רצון להתיישר לפי 'רוח המפקד' הרעה, החל אט-אט המינהל לנטות לכיוון האויב הערבי ותחת לנהל גרידא את החיים האזרחיים בשטח, המינהל 'תפס צד' והחל לשרת את זה הערבי, משמע לשרת את הטרוריסטים עצמם ואת בני משפחותיהם במלחמתם נגד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
יותר מכל, בולטת התגייסותו מרצון של המינהל לטובת הצד הערבי במאבק העיקש על הקרקעות, במרחב הפתוח שבין הישובים היהודיים לבין הכפרים הערביים, הוא המרחב החקלאי בעיקרו, שבין ההתנחלויות לבין מאורות החבלה והטרור.
הכיוון הראוי והנכון שתפסו המתיישבים היהודים, דהיינו יציאה אל מחוץ לשטחי הישובים, ביסוס ופיתוח מאסיבי של חקלאות לתפארת, תוך כדי יצירת חזקה לאורך שנים על אלפי דונמים שלא עובדו כלל ע"י הערבים, או ננטשו לפני שנים רבות מסיבה זו או אחרת, לאללה הפתרונים, כיוון זה 'מוציא מהכלים' ומשגע את השמאל הישראלי, באשר הוא מסמן יותר מכל כי תנועת ההתנחלות היא-היא היורשת הטבעית של מפא"י ההיסטורית ושל תנועת העבודה על שלוחותיה, גם במעשה ההתיישבותי, גם בחקלאות ולמותר לציין, גם בביטחון.
מתנחלים היושבים ב'כולל' ולומדים תורה, זה בסדר ונתפס היטב במוח השמאלני, באשר עדיין ניתן לו לקטלגם לשיטתו כ'פרזיטים' המתקיימים מכספי הציבור וגוזלים בזאת משאבים שהיו יכולים לעבור לתמיכה בעיירות הפיתוח... ואולם מתנחלים העובדים בחקלאות, חורשים בשדה עם טרקטור, נוטעים כרמי ענבים וזיתים, בוצרים ומוסקים ועם זאת מוציאים לחמם מן הארץ, עניין שכזה כבר גדול מדי על המוח השמאלני שאינו מוכן לקבלו ולהסכים עמו.
כאן נכנס עמוק לתמונה המינהל האזרחי, כאשר הוא מונחה ע"י הפרקליטות הגזענית שדאגה מבעוד מועד לציידו בכמה חוות-דעת כאילו-משפטיות ובשם 'האפליה המתקנת', חוות-דעת מפוברקות משהו ומוטות פוליטית לצד שמאל, כלומר בשירות העניין הערבי, החל המינהל האזרחי במסע-צלב בלתי נגמר כנגד המתיישבים היהודים וראש החץ החקלאי שלהם. העיקרון המנחה של אנשי המינהל ופקחיו הסהרוריים אחד הוא: "במקום שאין ערבי, היה אתה ערבי", כלומר היכן שאין בנמצא ערבי שיתלונן כי יהודים פלשו לקרקע שלו, מתנדבים מיד אנשי המינהל לחפש איזה חטיאר ערבי תורן, לסדר לו ייצוג וסיוע משפטי מארגון כלשהו הנתמך כמובן ע"י הקרן החדשה לישראל ואזי להוציא צו בדבר 'שימוש מפריע במקרקעין' כנגד המחזיקים החוקיים בקרקע, דהיינו החקלאים היהודים, ועם זאת לפתוח בהליך משפטי על הקרקע שבו הסיכויים של הצד היהודי לזכות הינם אפסיים ולא משום שאין הוא מחזיק בקרקע בדין אלא משום העובדה הידועה כי כנופיית שלטון החוק פועלת בגלוי לפי עמדותיה הפוליטיות השמאלניות ובאופן גזעני כנגד ההתיישבות היהודית.
בחודשים האחרונים אנו עדים להחמרה מסוכנת במצב: נישאים על גל של מספר 'הצלחות' וכאשר 'רוח גבית' מנשבת בעורפם, החלו הטרוריסטים הערבים ושותפיהם לדרך בפרקליטות בכלל ובמינהל האזרחי בפרט, להרבות בעתירות ובצווים כנגד שכונות שלמות בתוך הישובים היהודיים, כולל שכונות ותיקות, במטרה גלויה ומובהקת לערער באופן משפטי על עצם חוקיותן של אותן שכונות וכך לשמוט את הקרקע החוקית מתחת כל מפעל ההתנחלות היהודית האדיר ביהודה ושומרון.
מה שלא הושג באמצעות הקלפי ובדרך דמוקרטית, ייעשה נסיון להשיגו דרך בית המשפט הפוליטי ובאמצעות כנופיית שלטון החוק.
ומה שיושג להם, חס וחלילה, למחבלים הערביים ולשותפיהם בפרקליטות ובמינהל ביהודה ושומרון, אין ספק כי בהמשך הדרך ישמש כתקדים וייעשה נסיון להעתיקו אל תחומי ישראל הקטנה, לגליל, לעמקים ולנגב, והרי ההתיישבות הותיקה באזורים אלה התמקמה לפי רוב על אדמות שעובדו לפנים ע"י ערבים...
ובכן, המינהל האזרחי ביהודה ושומרון בעידודה של הפרקליטות ובפעילותו החתרנית כנגד ההתיישבות היהודית, חצה את כל הקווים האדומים והפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלשתין.
מן הדין לפרקו ולהעבירו מן העולם לפני שהוא שומט את הבסיס החוקי של חזקת היהודים בקרקעות חקלאיות ביהודה ושומרון, לפני שהוא ממשיך ושומט את הבסיס החוקי של כל מפעל ההתנחלות ובתהליך זוחל גם של עצם קיומה של מדינת ישראל. מן הדין לפרק את המינהל האזרחי ולשלוח את עובדיו האזרחיים ואת חייליו, ובהזדמנות זו גם את אנשי הפרקליטות, להבראה נפשית ממושכת ועם זאת לחינוך מחדש. יש לרסן היטב את הכלבה פרקליטות ולפרק באופן מיידי את המינהל האזרחי באשר פעילותם החתרנית טומנת בחובה את זרע הפורענות של פירוק מדינת ישראל, ע"י הבג"צ כמובן...
1.כנראה לא מדברים על כך מספיק ולא נותנים לציבור לדעת. אם זו האמת אז צריך לטפל בנושא באופן דחוף ואפילו לפרק את המינהל האזרחי.
2.איך יתכן שמדינה מקימה ומקיימת גוף הפועל נגד קיומה?! רק במדינת ישראל עם הדמוקרטיה החלמאית שלה הדבר יתכן! והפלא הגדול: מדוע נתניהו לא עושה דבר?! באופן מיידי ניתן להקים גוף מקביל שיגבה וילווה את אחינו המתנחלים החלוצים, בהנחיית המשנה לראש הממשלה, האחראי על פיתוח הפריפריה. למה הבית היהודי לא דורש דרישה כל-כך פשוטה וצודקת?!
3.אכן, המנהל האזרחי ביהודה ושומרון פועל רק נגד היהודים. זהו גוף פושע שיש לבטלו מיד.
ליה
14.06.1412:48
1. תחקיר: המנהל האזרחי - מנגנון ההפעלהבתגובה להודעה מספר 0
מדהים לגלות כמה כוח יכול להיות לפקיד זוטר המתפקד כיועץ משפטי. מאמרה של סרן (מיל.) רונית לוין, מי שהועסקה עד לפני שנתיים כיועצת משפטית במנהל האזרחי באיו"ש, חושף את הפוליטיזציה שפשתה במנהל.
מקור ראשון חושף כיצד יועצים משפטיים המונעים מעמדות פוליטיות קיצוניות עושים כבשלהם בצווי המנהל האזרחי ומפלים לרעה את התושבים היהודים ביהודה ושומרון, המעבדים את קרקעותיהם במשך שנים.
ח"כים: "גורמים בשמאל הקיצוני משתמשים לרעה בסמכויות הניתנות להם כעובדי ציבור"
לפעמים יש בכוחו של גילויו של מסמך אחד לחשוף את שיטת הפעולה כולה, לסדר מארג גדול ומסועף של פרטי מידע ולאפשר לגלות את מבנה המערכת ואת מנגנון ההפעלה שלה. יש שצריך לנבור בתיקי ארכיון מאובקים כדי למצוא אותו ויש שהדלפה מגיעה מגורם בכיר המאפשר את חשיפתו בשל אינטרס אישי שיש לו בכך. אך לעִתים, בדומה למסמך שייחשף כאן, מונח המסמך בקרן זווית וממתין בסבלנות גדולה עד שמישהו מהעוברים ושבים יעיף בו מבט ויגלה את סודו.
כמו דרקון בטירתו
הוראות המנהל האזרחי וצווי האלוף, בכל הקשור להתיישבות יהודית, לסכסוכי קרקעות בין יהודים לפלשתינים ולרישום קרקעות, הניחתים בשנים האחרונות על ראשיהם של המתיישבים ביהודה ושומרון, הפכו בשנים האחרונות לשם דבר ולא בהקשר החיובי. בחינתם של ההוראות והצווים הללו העלתה מזה זמן רב חשד כי מטרתן של ההוראות, האמורות לדאוג ליישום חוקי מדינת ישראל ואכיפתם, היא לקדם מטרות זרות והן מהוות למעשה כלי ניגוח פוליטי בידי גורמים אינטרסנטיים.
בחלק מהוראות אלה קיימת הטיה ברורה כנגד הצד היהודי ורבות מהן מטילות עליו דרישות מחמירות הרבה יותר מאלה המוטלות על הצד הפלשתיני ומאלה שדורש החוק. לעִתים מדובר בחוסר שוויון ובאי צדק משווע, הממרר את חיי התושבים היהודים ומקשה עליהם לממש את זכותם לשבת על אדמתם. הבעיה היא שהמאבק בהוראות עתיד לנחול כישלון, בדרך כלל. בחוק לא צודק אפשר להאבק פוליטית ולהביא לשינויו; תקנה מפלה עשויה להתבטל על-ידי השר; אך פרשנות משפטית של יועצי המנהל האזרחי היא לעיתים עניין כה שרירותי עד שמרגע שנוצרה ההוראה ופורסמה, לא ניתן כמעט להתמודד איתה.
במנהל האזרחי אין גוף דמוקרטי המקבל את ההחלטה ברוב חברים ואין הנחיה ברורה לגבי צורת קבלתה ואופן קביעתה.
המשמעות שלה, לעומת זאת, מבחינת השפעתה על חיי התושבים, עשויה להיות גדולה אף מהוראות החוק ומפסיקות בית המשפט העליון.
שלטונו של ראש המנהל האזרחי במתרחש בשטחים, ובעיקר שלטון יועציו המשפטיים, חזק ומוחלט; דרקון על טירתו. אלא שגם דרקון עושה לעִתים טעויות. לעִתים, הרצון החזק להתהדר בכוח הרב ובעוצמה חסרת הגבולות גורם גם לגוף גדול וחזק לאבד את הראש יחד עם שיקול הדעת ולחשוף את עצמו על נקודות התורפה שלו. כמה רחוק ילך דרקון במטרה לשכנע בעוצמתו את העומד מולו?
באגדת הילדים המפורסמת תפס החתול במגפיים את הדרקון המכשף שבטירה הגדולה שעה שמתוך רצון להראות את כוחו הרב ללבוש צורה ולפשוט צורה התגלגל בדמותו של עכבר קטן.
בסיפורה של ההתיישבות ביו"ש ומאבקה בייעוץ המשפטי של המנהל האזרחי נראה שרצונה של יועצת משפטית, ששימשה כקצינה זוטרה בצה"ל, לשכנע את סביבתה בכוחה הרב, גרם לה לחשוף את עצמה ואת מערך הייעוץ המשפטי במנהל האזרחי כולו - בהערות שוליים בטיוטת מאמר אקדמי תמים למראה.
כוחה של יועצת
רונית לוין, כיום דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטה העברית ועד לפני כשנתיים קצינה בדרגת סרן במנהל האזרחי, עסקה במסגרת שירותה הצבאי במתן יעוץ משפטי ביועמ"ש איו"ש. גורמים ששוחחתי עימם לצורך הכנת הכתבה מספרים על הסבל הרב שנגרם להתיישבות בשל פעילותה של לוין בתקופת שירותה הצבאי. מאמר פרי עטה שעושה בימים אלה את דרכו לקראת פרסום באחד מכתבי העת המשפטיים חושף את שיטת העבודה שנקטה בעת שירותה הצבאי ואת העוצמה הגדולה שזוכים לה היועצים המשפטיים של המנהל; עוצמה שלעִתים מאיינת את חוקה הרשמי של מדינת ישראל.
במאמרה האקדמי "סכסוכי קרקעות בגדה המערבית - בין הפרטי לציבורי" מציעה לוין לשנות את הדין הנוהג בסוגיית סכסוכי הקרקעות ביהודה ושומרון ולקבוע בו חוקים חדשים והלכות חדשות.
המאמר חושף את יכולותיה המרשימות של לוין להוביל מהלכים בעלי משמעות מדינית מרחיקת לכת הניזונים מהשקפת עולם שמאלית ביותר, וזאת ללא כל אישור או בקרה של הדרג המדיני, ותוך שיתוף פעולה והתרת רסן מלאה מצדם של בכירים בפרקליטות המדינה ובצה"ל.
לוין חושפת במאמרה שיטה מנהלית שלמה שנבנתה נדבך על נדבך, בעקבות המלצותיה ותוך שיתוף פעולה של גורמים בפרקליטות המדינה, בפרקליטות הצבאית ובמינהל האזרחי, כשהמגמה הברורה שלה היא שלילת זכאותם של יהודים ליישב קרקעות פנויות בחבלי יהודה ושומרון.
לוין מודה בכך שלמרות שמדובר בסוגיה "פוליטית" (כהגדרתה) וב"המלצות מדיניות" (כלשונה-היא), בכל זאת חלק לא קטן מהצעדים שהומלצו על ידה כבר התבצעו בפועל, לאחר ש"קנו לבבות" אך ורק בקרב הפקידות הצבאית וגורמים בפרקליטות - ללא שום מעורבות של הדרג המדיני.
חלק מהמלצות אלה כוללות לדבריה "פרשנות עדכנית" (כלומר: חדשה לחלוטין) של החוק הקיים, ו"הקשחת עמדות" כלפי האוכלוסיה היהודית, בצד גמישות מקסימלית כלפי האוכלוסיה הערבית, שאינה נדרשת אפילו להוכיח זכות על קרקע כדי לזכות בה.
אג'נדה בהערות שוליים
קריאה של גוף המאמר אינה חושפת מיד את מקור ההמלצות ואת הבסיס הראשוני להתגבשותן. הקורא התמים עשוי להאמין שמדובר בנהלים שהתקבלו במסגרת עבודת המנהל האזרחי בדרך של התפתחות טבעית וללא כל יד מכוונת, אלא שכבר בהערת השוליים הראשונה במאמר, תמימותו של הקורא מתחילה להתערער כשלוין מציינת כי "חלק ניכר מהתובנות המוצעות כאן גובשו ומומשו במהלך שירותי במערך הייעוץ המשפטי מטעם צה"ל בגדה המערבית".
אם הדברים אינם מפורשים דיים, הרי שהתחקות אחר שלל הרמזים ששותלת לוין לאורך המאמר לגבי מרכזיות תפקידה כיועצת משפטית ביועמ"ש איו"ש, מספקת תשובה ברורה לשאלה מי אחראי באופן כמעט בלעדי לשינויים המרחיקים לכת שחלו בדין הנוהג בסוגיית הקרקעות ביהודה ושומרון.
כך לדוגמה, באשר לצו האלוף בעניין "שימוש מפריע" אשר מאפשר לסלק חקלאי יהודי משדהו גם אם עיבד אותו במשך מספר שנים וזאת ללא צורך בתלונה מצד מאן דהו המתלונן על גזילת השדה ומוכיח את בעלותו, מבקשת לוין להדגיש בהערת שוליים כי "היוזמה להתקנת הצו וניסוחו היא שלי. הוא נחקק על יסוד חוות דעתי מיום 1.9.2004".
ביחס לפרשנותו המשפטית של צו זה אשר הקשיחה את הדרישות שמועמדות בפני החקלאים היהודים, מעבר לאלה המופיעות שחור על גבי לבן בנוסח הצו, מבהירה לוין בהערת שוליים שניה כי "זוהי הפרשנות בה דגל הממונה (ראש המינהל האזרחי) כפי שבאה לידי ביטוי בערר 27/07 לסנס נ' ראש המינהל האזרחי (ניתן ביום10/3/2009). בתיק זה ייצגתי את המשיב".
בעניין עמדת המדינה בבג"ץ "עיבוד וחזקה" המבקש לראשונה לשלול מחקלאי יהודי המעבד שדה במשך עשר שנים את הזכות לרשום את שדהו בטאבו, מזכירה לוין בהערת שוליים שלישית כי "עיקרי הדברים להלן נוסחו על-ידי תחילה במסגרת תפקידי ביעוץ המשפטי בגדה" וכי העתירה בבג"ץ בנושא סעיף 78 לחוק הקרקעות "נכתבה על יסוד עבודתי וטיוטא שהוכנה על-ידי והוגשה על-ידי עו"ד אבי ליכט".
גם לגבי שורה ארוכה של דברי חקיקה שיצרו שינויים גדולים במצב המשפטי ביהודה ושומרון והרעו את מעמדם של התושבים היהודים לעומת שכניהם הפלשתינים ובהם צו בדבר תיקון חוק רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו; צו בדבר סדרי דין - התייצבות היועץ המשפטי; תקנות רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו - בקשות לרישום ותקנות רישום נכסי דלא ניידי אשר טרם נרשמו - סדרי דין בוועדת רישום, מציינת לוין בלקוניות בהערת שוליים רביעית כי "דברי החקיקה נוסחו וקודמו על ידי".
לוין ניסחה צווי אלוף, יזמה אותם, קידמה תזות שפיתחה בעצמה והפכה אותן לנהלי העבודה במנהל, ניסחה תיקוני חקיקה וקידמה אותם, והכל חלק ממה שהיא מגדירה בתחילת המאמר "המאבק הפוליטי" תוך שינוי המצב המשפטי לרעת היהודים וללא כל התייעצות עם הדרג המדיני שלכאורה הוא שאמור להיות הגורם המקבל החלטות בנושאים פוליטיים מסוג זה.
במקרה של לוין העניינים מתנהלים לגמרי אחרת. פתאום קם אדם בבוקר, מרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת.
סרן לוין, שאת האג'נדה המדינית שלה קשה מאוד לפספס בין השורות ולפעמים היא מופיעה במלואה בשורות עצמן, מחליפה לא רק את האלוף ואת ראש המנהל האזרחי שהיא משמשת להם לכאורה יועצת ולמעשה סמכות עליונה; הסרן מחליפה גם את בית המשפט ואת המחוקק.
משל הכרם
לוין אינה היחידה במערכה והבעיה אינה פרסונלית אלא מערכתית. מבחינה זו, ההיבריס של לוין עושה לציבור שירות טוב. גאוותה ביחס למידת תרומתה לשינוי המשפטי שהתחולל בשטח, שלא ממש נעים לפרט בגוף המאמר עצמו, מוצאת עצמה נאספת לתעלות הניקוז של המאמר - הערות השוליים.
שם היא מתקבצת בצורה מסודרת ועוזרת לנו בשלב מאוחר יותר לחשוף את מנגנון ההפעלה המדויק של המנהל האזרחי.
התמונה העגומה המצטיירת היא שחיי התושבים היהודים ביהודה ושומרון נשלטים בידי דרג זוטר של קצינים השטופים באג'נדה פוליטית קיצונית ומנותקים לחלוטין מערכים ציוניים. אלה קובעים את המדיניות "המשפטית" שתנהג בשטח, שעה שהדרג הבכיר מפקיר בידיהם את הזירה ונמנע מליטול אחריות על האזור הנשלט על ידם.
דוגמה לחוסר צדק המשווע שנגרם משינוי המדיניות המשפטית היא הסיפור של תושב סוסיא משה דויטש, שעיבד את שדהו במשך למעלה מחמש עשרה שנים עד ש"זכה" להיות החקלאי היהודי הראשון המקבל מאלוף פיקוד מרכז "צו שימוש מפריע בנכס" שנכנס לתוקפו במהלך שנת 2007.
הצו שהופעל מאז כנגד עשרות חקלאים נוספים הוא יוזמה אישית של רונית לוין.
למרות שהדין הנוהג מחוץ ליהודה ושומרון קובע שניתן לסלק פולש משטח אליו פלש במשך 30 יום בלבד, הרי שביחס ליהודים ביו"ש קבע הצו בתחילה כי ניתן לסלקם במשך שלוש שנים ובשלב מאוחר יותר עודכן הצו ונקבע כי ניתן לסלקם במשך חמש שנים. לצורך סילוקם אין צורך להוכיח כי השטח שייך לאחר והם מסולקים לאלתר מהאזור. "החידוש" שלוין חתומה עליו מתייחס ל"פלישה" היהודית לשטח לא בתור סוגיה קניינית, אלא בתור עניין המשפיע על "הסדר הציבורי". אלא שגם אם בפועל ה"פלישה" כלל אינה מפריעה לסדר הציבורי, ודאי שעניין זה לא ימנע מיועצי המנהל לקבוע כי ניתן לעשות שימוש בצו.
"משנת 93' אני בשטח", מספר דויטש, "ערבים לא ראיתי בו כל השנים ומדובר בשטח שמעולם לא היה לי עליו עימות. כל השנים זרעתי בו חיטה ושעורה ומעולם לא בא אלי איש בטענה כלשהי. כשירדתי לשטח בפעם הראשונה הוא אפילו לא היה מסוקל. אני הייתי הראשון שסיקל את השטח מאבנים. ככה התנהל הכל בשקט במשך שנים".
אלא שיום אחד החליט דויטש לשנות את סוג הגידולים ולעבור מגידול תבואה לגפן. "הגפן צורכת מעט מאוד מים ביחס לגידולים אחרים ומכיוון שהשדה שלי נמצא בגובה של 800 מטר מעל פני הים ואפשר לגדל שם גפנים מאוד איכותיים החלטתי בשלב מסוים לעבור לגידול גפנים. ברגע שהתחלתי לתקוע מוטות להקמת גדר כדי לטעת גפן בשדה - התחיל הבלגן".
פרשנות מחודשת
פרשנותו של הייעוץ המשפטי במנהל, או בשמו המלא - סרן רונית לוין, היתה כי סופרים את שלוש השנים שניתן לסלק בו את "הפולש" לא מזמן שהחקלאי יושב בחלקה ומעבד אותה, אלא מזמן ששינה את אופי הגידולים. אם גידל עשרים שנה אבטיחים ואז עבר, לצורך העניין, למשך שנתיים לגידול מלונים, הוא חשוף לסכנת צו "שימוש מפריע". המעבר של דויטש מתבואה לגפן הפעיל אפוא את יועצי המנהל שהוציאו צו כנגדו.
"באו ערבים שלא הכרתי אותם קודם", הוא מספר, "הם מעולם לא היו שם בשטח אבל באותו יום הם באו יחד עם סוללה של עורכי דין "שומרי משפט". זה שלנו הם אמרו לי. 'איפה הייתם כל השנים עד היום?', שאלתי אותם, והם הסבירו שתמיד היו שם ורק בשנתיים האחרונות מתנחלים לא נתנו להם להיכנס לשטח וירו עליהם ולכן לא עבדו בשדה. אחד מהם אפילו הרים את החולצה שלו כדי להוכיח לי שמתנחל ירה בו."
"בהמשך קיבלתי צו שאוסר עלי להיכנס לשטח שלי. אחריו הגיע צו שאפשר לי לעבוד בכרם שעה אחת בלבד ביום, אבל זה היה בלתי אפשרי מבחינתי להצליח להחזיק כרם בצורה כזו. אי-אפשר לתחזק כרם בעבודה של שעה ביום. אחר כך הגיע הצו של "שימוש מפריע" - זה אומר שאלוף הפיקוד חותם לפי המלצת היועצים המשפטיים שלו שהולכים לסלק את הכרם של היהודי. כנראה כרם של יהודי מפריעה לסדר הציבורי. אם היא של ערבי זה לא מפריע".
"אגיד את האמת, לדעתי הכוונה של הצו היא שיהודים ביו"ש זה משהו שמפריע לסדר הציבורי. אני אומר בוודאות שיש שם בייעוץ המשפטי אנשים עם אג'נדה.
לא הכרם שלי היא מה שמפריע להם - מפריע להם שמשהל'ה דויטש ועשרת ילדיו נמצאים בקרקע. אין כאן שום צדק ושום כלום. ביקשתי מהייעוץ המשפטי להכריע את עניין הבעלות בבית משפט אבל הם לא הסכימו ואני שואל - למה הייעוץ המשפטי הוא זה שקובע את גורלי? למה לא מגיעות לי הזכויות שלי בבית משפט כמו כל אזרח? למה לא נותנים לי להוכיח בעלות על הכרם"?
"התחננתי בפני המנהל 'חכו עם ההרס של הכרם', מעבר ל-200,000 ₪ שהשקענו יש כאן כרם שכבר נתן פירות כמה שנים - לא חבל? אבל במנהל לא הסכימו. באו לפנות בוקר כמו גנבים ועקרו מהכרם שלי 3,300 גפנים. ומה יקרה אם בבית המשפט השלום בו מתנהל הדיון על הבעלות שלי בכרם יתברר שאני הבעלים? מישהו יחזיר לי את הכרם שנעקר"?
ביטול הסעיף
להבדיל מהקרקעות שבתוך הקו הירוק, שביחס אליהן קיים מראש רישום מדויק של חלקות, ביהודה ושומרון רוב הקרקעות אינן רשומות. זה היה המצב עד 67' וישראל בחרה להקפיא אותו לאחר המלחמה בשל בעיות פוליטיות ומשפטיות הקשורות במשפט הבינלאומי ואולם, אדם רשאי לרשום קרקע ביהודה ושומרון על שמו, בהליך שייזום בעצמו, אם יש לו הוכחות לבעלות על חלקה.
סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני הנוהג עד היום ביהודה ושומרון קובע כי "אדמת מירי, או מוקופה, שעיבד והחזיק בה אדם במשך עשר שנים באין מפריע, תחשב זכות ההחזקה שלו כמוכחת בין אם היה ובין אם לא היה בידו מסמך בר תוקף". הסעיף המנוסח היטב קובע בצורה חד-משמעית כי דרך לגיטימית לזכות בה בקרקע היא החזקתה מעובדת במשך עשר שנים. לכאורה טוב הדבר גם כדי לרשום את הקרקע על שם המעבד בטאבו. אלא שלמרות בהירות לשון החוק החליטו במנהל (רונית לוין) כי אין להסתפק בסעיף זה כדי לרשום את בעלות המחזיק בקרקע בטאבו וכי על המעבד את הקרקע להמציא בנוסף מסמך המאשר את בעלותו עליה.
לוין מסבירה במאמרה כי חשוב לקבע בפסיקה את הנוהל הזה (אותו קבעה בעצמה), מכיוון שדרך זו לזכות בחלקת אדמה מעודדת השתלטות עליה וכן מכיוון שהסעיף מדבר על אדמות הפקר, אדמות שאינן כיום בנמצא בשטחי יהודה ושומרון (טענה שנדחתה בפסיקה הישראלית פעם אחר פעם).
נוסף לכך ואולי החשוב ביותר, מצב הלחימה השורר בשטח אינו מאפשר לתושבים, לטענת לוין, לדעת אם מישהו פלש לשדה שלהם, וכך לא יוכלו (במשך עשר שנים רצופות!) להגיש תביעה העוצרת את מרוץ הזמן.
כאן אולי המקום לציין כי רחוק הדבר שמסמך שכזה יימצא. פלשתיני שייתן שטר מכירה ליהודי על חלקת שדה ימצא את עצמו בתוך מספר שעות תלוי על עץ במרכז החלקה ולכן אחת הדרכים היחידות עבור היהודי לזכות בשדה היא לקנות אותו מהפלשתיני ואז לעבד אותו במשך עשר שנים ולרשום אותו לא מכח המכירה, אלא מכוח סעיף 78 לחוק העות'מאני. הקביעה אפוא של המנהל (סרן לוין) כי יש צורך במסמך נוסף משבשת למעשה את האפשרות של יהודים לקנות שדות מפלשתינים. אבל כמו שהסבירה לוין במאמרה - מדובר כאן בחלק מ"המאבק הפוליטי".
ניצלו בוועדה
סיפורו של בג"ץ "עיבוד וחזקה" הוא מצד אחד סיפורו האישי של החקלאי מייקל לסנס, אך מצד שני הוא גם סיפור המביא את המהפכה של המנהל לכדי אבסורד ברמתו הגבוהה ביותר.
מאז הגיעו ארצה עבד לסנס במשך כעשרים שנה במדרשת שומרון ושימש בה מורה במסגרת הפקולטה ללימודי ארץ ישראל. בהיותו בוגר ביה"ס החקלאי 'כנות', העיסוק בחקלאות תמיד בער בו ולקראת סוף שנות התשעים חיפש אדמת הפקר שאינה מעובדת ואין מי שטוען לחזקה עליה כדי לעסוק בעצמו בחקלאות. לסנס מצא חלקה כזו והחל לגדל בה אספסת ותירס. בתור מורה ללימודי ארץ ישראל נהג להביא לחלקה את תלמידיו מהמדרשה כדי שילמדו כיצד מגדלים שלחין בישראל. עם השנים נטע לסנס בחלקה גם בוסתן ובו עצי רימון, גפן וזית.
האידיליה הזו נמשכה עד שנת 2007, אז זרם התלמידים המגיע מהמדרשה לשדה של לסנס ללמוד על האספסת הגדלה בארץ הקודש החל להיחלש. "חבר נתן לי עצה", מספר לסנס, "להחליף את גידול המספוא בעצי זית. קיבלתי את העצה ונטעתי 1,300 עצי זית שהפכו למרכז הגידולים בחלקה. ואז 'שלום עכשיו' ו'יש דין' נכנסו לתמונה יחד עם מיכאל ספרד שדרבן את הערבים מהסביבה להתלונן עלי. יום אחד קיבלתי צו 'שימוש מפריע' שאוסר עלי להיכנס לשטח. אמרו לי במנהל שלא גידלתי זיתים שלוש שנים ואני עושה שימוש מפריע בנכס, וכל זה בשעה שאני מעבד את הקרקע בפועל למעלה מעשר שנים".
עד כאן העסק מוכר. זו הפרשנות שהמנהל נתן לצו שהוציא אלוף הפיקוד (ושאתם כבר יודעים מי ניסח ומי יזם). ההבדל היה שהפעם עו"ד דורון ניר צבי נכנס לתמונה והצליח לשכנע את ועדת הערר, המשמשת ערכאת ערעור להחלטות המנהל, שפרשנותו של המנהל לצו מעוותת.
החלטתה של ועדת העררים מרתקת בהקשר זה והיא חושפת את הפער העמוק שבין האסכולה הישנה של המשפטנים היושבים בדין להחלטות המנהל המתקבלות על-ידי הייעוץ המשפטי שלו.
המילואימניקים הוותיקים, המכירים את תחום הקרקעות ביו"ש לפני ולפנים במשך שנים רבות, משתייכים, ולא רק מפאת גילם, לזרם פחות אקטיביסטי של המשפט. בנוסף לכך הם אינם כפופים למוסדות הייעוץ המשפטי. יתכן שגם מסננת המילואים פועלת את פעולתה ומגיעים לשם רק אנשים שעוד נותר בהם זיק של ציונות. בפועל ועדת העררים טובה להתיישבות ופעם אחר פעם מוציאה החלטות שהופכות את החלטות המנהל הפוגעות בהתיישבות ומתנכלות לה.
ועדת העררים קבעה כי אין לעשות שימוש בצו שימוש מפריע בנכס כנגד לסנס בשעה שהוא הבעלים של השדה מכוח עיבודו של השדה במשך למעלה מעשר שנים.
הוועדה קבעה כי אין צורך בכל מסמך נוסף וכי הפרשנות של המנהל לפיה שימוש חדש מתחיל את הספירה מחדש הינה חידוש משפטי ביחס למסורת שהיתה נהוגה עד כה. הוועדה קבעה כי החלטתו של המנהל בנושאים אלה סוטה מההלכה שקבע בית המשפט העליון במספר תיקים וכי מדובר בפרשנות המרוקנת את סעיף החוק מתוכן ופוגעת "בתושבי האזור ובזכויותיהם לרכוש זכויות קנייניות באדמות המעובדות על ידם".
עקירה
אחד מחברי הוועדה לא התאפק ועקץ את יועציו המשפטיים של המנהל שעה שקבע בפסק דינו: "אכן, זכותו של כל אדם לטעון כי הפרשנות הנכונה יכולה להשתנות מעת לעת (אם כי מצויים אנו באזור שמירה קפדנית על הדינים הקיימים טרם תפיסתו, כידוע). יחד עם זאת, מצופה כי מי שיטען לשינויה של הפרשנות הנוהגת יטען כן בפה מלא ויתמודד לא רק עם השאלה הפרשנית עצמה אלא גם עם הקושי המתעורר משינויה".
גם הבג"ץ שהוגש על החלטת ועדת העררים לא הועיל ולסנס נשאר בשדה. אלא שאז החליטו בייעוץ המשפטי של המנהל להתחכם ולשנות את נוסח הצו. במקום שניתן יהיה לסלק פולשים במשך שלוש שנים - נקבע כי מעתה ניתן לסלק אותם במשך חמש שנים. כמו-כן נקבע, הפעם שחור על גבי לבן, כי שימוש חדש בנכס מתחיל את ספירת השנים מחדש. המנהל לא הסתפק בשינויים אלה לגבי מקרים עתידיים וביקש להחיל אותם גם רטרואקטיבית על המקרה של לסנס.
אבל הסאגה עוד רחוקה היתה מלהסתיים. בינתיים מונה ראש מנהל אזרחי חדש, תא"ל מוטי אלמוז, הזוכה מצד גורמים שונים לשבחים על הגינותו ביחס לקודמיו. אלמוז שביקש להימנע מעקירת עצי הזית של לסנס הלך במתווה של ועדת העררים והמתין עם העקירה. השיהוי הכל כך מתבקש הזה לא מצא חן בעיני מיכאל ספרד והוא הגיש בג"ץ נגד פסיקת ועדת העררים ונגד ראש המנהל האזרחי שאינו פועל כנדרש.
בתגובה הודיע ראש המנהל לבית המשפט שבכוונתו לעקור את עצי הזית של לסנס. זה בתורו הגיש בקשה לבית משפט השלום במטרה להוציא חזקה על השדה שלו. הפרקליטות שחששה שעניין זה יעכב את עקירת העצים שיגרה לבית המשפט העליון "הודעה דחופה", ללא ידיעתו של ראש המנהל, שמטרתה הברורה היתה לחשק את אלמוז. בהודעה צויין כי המדינה מתחייבת לעקור את עצי הזית בחלקה של לסנס במועד שנקבע.
תגובתו של עו"ד ניר צבי להודעת הפרקליטות תקפה את אופן ההתנהלות של הפרקליטות, המנסה לקבוע עובדות בשטח ולהפעיל את סמכויות בג"ץ באמצעות הודעה היוצאת בשמו של ראש המנהל האזרחי.
כה אצה דרכם של אנשי הפרקליטות לעקור את עצי הזית של לסנס שהם ניסו להביא לעקירתם עוד לפני שערכאת הדיון תקבע, על סמך ראיות במסגרת דיון הוכחות, למי שייכת החלקה. כנראה שלעיתים עקירת עצי זית בשומרון היא עניין של מה בכך. בית המשפט העליון נעתר לבקשתו של ניר צבי והוציא צו ביניים שאינו מאפשר לעקור את העצים עד לבירור בעלותו של לסנס בשדה.
נכון לעכשיו, הזיתים של לסנס קיבלו ארכה של מספר שבועות עד לדיון בתחילת ספטמבר. בקרוב עתיד היועץ המשפטי לממשלה למסור לבית המשפט העליון את עמדתו בנושא. אם היועץ יקבע שאין הוא מכיר בעיבוד החלקות שנעשה למעלה מעשר שנים אפילו לא במידה המונעת את סילוקם של החקלאים מהקרקע ואם בית המשפט יקבל את עמדתו, לסנס ואיתו עשרות חקלאים נוספים עתידים להיות מגורשים מחלקותיהם ואלפי דונמים מעובדים ירדו לטמיון.
תגובת רגבים
כבר כמה שנים שאנו מתריעים מפני השתלטותן של אג'נדות פוליטיות בכסות משפטית על המנהל האזרחי באיו"ש.
העובדה שקצינים זוטרים ובעלי השקפות עולם פוליטיות כדוגמת רונית לוין מתכסים באיצטלה דמו-משפטית וכופים מדיניות חד-צדדית על הקצינים והמפקדים היא מציאות בלתי נסבלת שהאחריות לקיומה מוטלת בראש ובראשונה על המפקדים ובכירי המערכת.
מצב זה התגבר בתקופתו של גדי שמני כאלוף הפיקוד, שמפחד השמאל הקיצוני המליך את היועמ"ש על פיקוד המרכז, והוא נמשך גם כעת. ראש המנהל האזרחי הנוכחי, תא"ל מוטי אלמוז, עשה כבר כמה צעדים חיוביים בכיוון הנכון אולם גם הוא עוד לא אזר אומץ להגיד ליועצים המשפטיים - 'לא'.
הגיע הזמן שאלוף הפיקוד וראש המנהל האזרחי יחזירו לעצמם את הסמכויות, יעמידו את היועמ"שים במקומם הטבעי ויפסיקו את העוול וההתעמרות במתיישבים שמובילה המערכת המשפטית בשנים האחרונות.
תגובת שדולת א"י בכנסת
אם היינו זקוקים להוכחה כיצד גורמים בשמאל הקיצוני משתמשים לרעה בסמכויות הניתנות להם כעובדי ציבור, מאמר זה מהווה הוכחה חדה וחלקה לתופעה חמורה זו.
שדולת ארץ ישראל סבורה שהחלטות הנוגעות לעתיד הקרקעות ביהודה ושומרון, כמו גם למעמדה המשפטי של ישראל באזורים אלה, צריכות להתקבל ע"י הדרג המדיני ובהתאם למדיניותה המוצהרת של הממשלה וכי לאור המדיניות השיטתית שנחשפת במאמר, על הדרג המדיני לבצע בדק-בית מקיף של כל הנהלים והצווים החוקתיים החדשים, על-מנת להבטיח הן את זכויות האזרח של תושבי יהודה ושומרון היהודים והן את המשך המפעל הציוני באזורים אלה.
תגובת ארגון זכויות אדם ביש"ע
המאמר הוא בבחינת זרקור המאיר באור בוהק וחסר-רחמים את בעיית המשילות במדינת ישראל וחושף כיצד פקידים ומשפטנים בעלי דעות שמאלניות קיצוניות ממשיכים להוביל את מדינת ישראל בהתאם לעמדותיהם, ללא שום קשר לתוצאות הבחירות ולמדיניותה המוצהרת של הממשלה.
יש לברך על פרסום המאמר, שלאחריו לא יוכלו חברי הדרג המדיני לאמר: "לא ידענו". באשר לגברת לוין - אין ספק שעל פועלה רב ההיקף היא זכאית לפרס על מפעל חיים מטעם המדינה הפלשתינית אותה היא מתאמצת להקים.
פורסם במקור: צדק, מוסף לדין, למשפט ולהלכה המצורף לעיתון מקור ראשון
1.רק אם תרוסק דיקטטורת הבג"ץ, יחזרו הפרקליטים למימדיהם הטבעיים. כי הפרקליטים הם רק יועצים. הם לא אמורים לקבוע מדיניות. אבל כל עוד האפסים ימשיכו לחמם כסאות בממשלת ישראל, מערכת המשפח תמשיך להשתולל. אבל לא לעולם חוסן.
2.איפה הממשלה איפה הח"כים של הימין?
3.אז מה עושים? כיצד נלחמים בהשתלטות העוינת של השמאל הקיצוני, באמצעות בג"ץ, הפרקליטות ושאר הפקידים המשפטיים על מדינת ישראל? כיצד מרסנים את תאוות הכח והגזל שלהם? הרי מדובר במדיניות אנטישמית מובהקת השואפת לשדוד מהיהודים את רכושם ואדמתם לטובת הטרור הערבי. מי יושיענו מפושעים אלו?
4.צמרת הצבא מורכבת מאנשים המזוהים עם השמאל. הרמטכ"ל אשכנזי היה מנכ"ל של עמיר פרץ (מערך, משרת אמון), לפני כניסתו לתפקיד. "באמצעות מינהל הסגל נעשה פיקוח מפלגתי על קציני צה"ל" כך לדברי ד"ר אורי מילשטיין.
5.טליה ששון שתלה את הזרעים והקצינה המשיכה את דרכה.
6.כפי שאני חוזר ואומר יש לכבוש את בית המשפט בכל העוצמה והכוח ולהשאיר אפילו את ההגינות מאחור.
7.פקידה מחוקקת! רק במדינה הזויה כישראל יכולה כל "כזאת כאילו" לעשות חוק לעצמה כמו עבריינית מהסוג הנחות ביותר. מה ההבדל בינה לבין בורר מהעולם התחתון? בדיוק כמו טליה ששון שהמציאה את החוק וכולם רעדו ופחדו ממנה...אם יש חוק אז אסור לעקוף אותו. עקיפה פירושה עברה על החוק ואם יש פירוש של פקידה, יש צורך בבדיקה נוספת. מדינת ישראל לא תהיה בקרוב מאד.
8.היכן הממשלה? איך היא נותנת לפשפשים האלה לטפס? הגיעה השעה לעשות שינוי משמעותי ולא קוסמטי בבית המשפט העליון, להוציא את כל הצואה החוצה ולמנות שופטים אמינים, טובים, ראויים ולא שמאלנים.
9.שמאלן מביא חבר + מסדר תקן קביעות ביהמ"ש + פרקליטות + אקדמיה + תקשורת. רשת חברתית צפופה, עובדים עם החברים לדעה.
10.מדינת ישראל נשלטת ע"י "האליטה הלבנה". מאז תחילת הציונות נשלטה המדינה ע"י "האליטה הלבנה" - אשכנזים, ליברלים, שמאלנים. ללא קשר לתוצאות הבחירות ממשיכה האליטה הלבנה לשלוט ע"י מניפולציות, באמצעות מרכזי הכוח שלה: העיתונות, בית המשפט, האקדמיה והעילית הכלכלית. המחשבה הרווחת בציבור "כאילו" יש כאן דמוקרטיה "שלטון העם, בידי העם, עבור העם" (כהגדרתו של לינקולן) אינה אלא אשליה המועצמת כל מספר שנים באמצעות תיאטרון האבסורד של מפלגות, בחירות וכנסת. הממשלה הנבחרת ממשיכה לשחק את המשחק כאילו היא שולטת, אבל בפועל מרחב התמרון של ראש הממשלה מצומצם יותר משל עקרת בית או נהג אוטובוס. זה עצוב אבל זו המציאות ולא נראה שהיא הולכת להשתנות בקרוב.
11.המנהל האזרחי - חלק ממערכת השלטון של בג''צ והשמאל.
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1413:36
2. מועצה איזורית מגילות: המינהל איבד כל דרך ארץ ופועל בניגוד לאג'נדות של המדינהבתגובה להודעה מספר 0
"הטמטום" של המנהל האזרחי
המינהל האזרחי מתקשה כבר יותר משנתיים וחצי לקבוע למי שייכות אדמות בצפון ים המלח. "צריך לוודא שלא היה שם כפר פלסטיני".
משפטני המנהל האזרחי מקשים זו תקופה ארוכה על המועצה אזורית מגילות בקביעת מעמדם של שטחים שונים בצפון ים המלח.
"הארץ" מדווח הבוקר כי הפרשה החלה לפני כשנתיים וחצי. בשנים האחרונות, כתוצאה מניצול יתר של מי הים, ים המלח הולך ונסוג. בקטעים מסוימים, הים נסוג בכחצי קילומטר מקו החוף שהופיע במפות הישנות. מלבד הבעיות האקולוגיות, שינוי זה מהווה גם בעיה לרשויות המתפעלות את הים, שקו המים הולך ומתרחק מהמקום שבו הוקמו בעבר החניות, החנויות והמלתחות.
מכיוון שחלקו הצפוני של ים המלח נמצא בשטחי יו"ש, אחראי המינהל האזרחי לאשר תוכניות בניה חדשות בחופים, המסדירות את המתקנים. לפני שנתיים וחצי, הגישה המועצה האזורית מגילות תוכנית בניין עיר (תב"ע) חדשה לחופי ים המלח, הבאה להתאים את מיקום המתקנים למצב הקרקע החדש.
כאן נכנסו לתמונה המשפטנים של המינהל האזרחי. הם טענו כי אי אפשר לאשר את תוכניות הבנייה, כי מעמד הקרקע "לא ברור" ושיש לערוך בדיקה מקיפה אם אפשר להכריז על האדמות כ"אדמות מדינה" ובכך לאפשר את שינוי התב"ע.
המשפטנים טענו כי "בשל הצורך בשקיפות וההשלכות המדיניות, יש לבצע את ההליך לפי הספר". לעומתם, ביקשו במועצה וקצינים בצה"ל לספח באופן אוטומטי את הקרקע שנחשפה לאדמות המדינה, כפי שנעשה בים התיכון.
על פי הדיווח, בשנתיים וחצי האחרונות, החלו במינהל האזרחי בבדיקה מעמיקה של הקרקעות. מודדים נשלחו למקום וביצעו חלוקה מחדש של הקרקע (פרצלציה). לאחר מכן נעשתה פנייה לממשל הירדני, כדי לבדוק אם יש ברשותו מסמכים המעידים על בעלות קודמת על קרקעות ים המלח.
בשיחות עם אנשי המועצה, נאמר כי "צריך לוודא שלא היה שם כפר פלסטיני" בטרם יוכרז המקום כאדמת מדינה. ההליכים עדיין מתעכבים, ובצבא ישנה ביקורת רבה על התנהלות המשפטנים בעניין. קצין בכיר בפיקוד מרכז אף כינה זאת "טמטום" והוסיף שהוא מתבייש.
ראש המועצה האזורית מגילות, מרדכי (מוצי) דהמן, מסר בתגובה כי "היועצים המשפטיים איבדו כל דרך ארץ בעניין ופועלים בניגוד לאג'נדות של המדינה. זה פשוט הזוי".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "בעקבות נסיגת ים המלח, עלתה שאלת המעמד הקרקעי של רצועת קרקע שנחשפת כתוצאה מן הנסיגה. שאלה זו חוזרת ועולה ביחס לכל רצועת קרקע אשר נחשפת (כפי שקורה לאחרונה), זאת מאחר שמקרקעין אלו אינם רשומים בספרי המקרקעין.
מטעמים של הגברת הוודאות המשפטית והצורך בשקיפות כלפי כלל האוכלוסייה, הוחלט לנקוט הליך של רישום המקרקעין שנחשפו. להליך זה משמעויות פרקטיות לעניין שימושים שונים בקרקע, והוא מגביר את השקיפות כלפי כלל האוכלוסיה. התמשכות ההליכים נובעת, בין היתר, מהיקפה המשמעותי של חטיבת המקרקעין וממדיניות הממונה בכל הנוגע לסדרי העדיפויות באשר לעיגון זכויות המדינה במקרקעין. נכון לעת הזאת לא ידוע לנו על בקשה לצרף מקרקעין נוספים לתחומי שיפוטה של המועצה האזורית".
9.כל הגוף הזה הוא טמטום אחד גדול ולא טמטום במרכאות.
10.המנהל מנוהל מתוך תפיסת עולם שמאלנית מובהקת. מקורות המידע של המנהל כוללים את ועדות המעקב הערביות, את שלום עכשיו שממציאים "מידע" כרצונם ולפחות פעם אחת קרה שבית נהרס מתוך מידע שגוי ומתעה לגבי הבעלות הפרטית שיש, כביכול, על הקרקע. קודם הורסים, תוך גירוש הורים וילדים קטנים באישון ליל, אח"כ (אולי) בודקים האם ההריסה היתה מוצדקת משפטית. בכל סכסוך קרקעות או סכסוך שכנים בין יהודים לבין ערבים, ידוע מראש באיזה צד יצדד המנהל. יש לסגור יחידה זו המושחתת עד היסוד ולבנות אותה מחדש עם צוות מקצועי, בלתי עויין, שיפעל מתוך שליחות ונאמנות לעקרונות המדינה היהודית.
11.שמעתי שגם הירדנים מחפשים בצד שלהם כפרים יהודים מימי בית שני כדי למסור שטחים אלה למדינת ישראל.
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1413:51
3. במנהל האזרחי שוקדים על תכניות להריסת מאות בתים ביהודה ושומרוןבתגובה להודעה מספר 0
כך הפך בג"ץ קרקעות נטושות – לאדמה פרטית ערבית
לפני מספר חודשים הודיעה מדינת ישראל, כי תהרוס את כל המאחזים ביו"ש שיושבים על "קרקע פרטית" של ערבים. משיחה עם עו"ד דורון ניר צבי מהקרן לגאולת קרקע עולה, כי קרקעות רבות אשר הוגדרו בבג"ץ כקרקע פרטית, אינן בבעלותו של איש.
לפני מספר חודשים הודיעה מדינת ישראל, בתשובה לבג"ץ, כי תהרוס את כל המאחזים ביו"ש שיושבים על "קרקע פרטית של ערבים", ואילו מאחזים הנמצאים על אדמות סקר או אדמות מדינה יוסדרו.
פנינו לעורך דין דורון ניר צבי, מ"הקרן לגאולת קרקע", המתמחה בכל הנוגע למעמד הקרקעות בארץ בכלל, וביו"ש בפרט, בנסיון להבין מה עומד מאחורי הביטוי "קרקע פרטית", מהי אדמת סקר, ואת מה בעצם המדינה החליטה להרוס.
"בעיקרון מה שקורה ביו"ש זה שיש קרקעות לא מוסדרות וקרקעות מוסדרות" פותח עו"ד ניר צבי. "כשמונים אחוזים מהקרקעות ביו"ש הן אינן מוסדרות, כלומר אין לגביהן טאבו. בעשרים האחוזים הנותרים ישנו רישום בטאבו. כלומר יש לגביהן רישום מוחלט של בעלויות, לפי גושים וחלקות ברמת המ"ר".
"בקרקע המוסדרת בטאבו אי אפשר לטעון כנגד הרישום. אם פלוני אלמוני רשום כבעלים בגוש וחלקה פלמונית, זוהי ראיה חלוטה לבעלותו בשטח".
"חלק מהקרקעות שאינן מוסדרת בטאבו, רשומות ברישום הנקרא מאלייה -ספר מס רכוש ירדני. זה ראיה לכאורית בלבד לגבי הבעלות, מאחר והרישום מאוד לא מדויק מחינת גודל השטח , וכן אין מפות המסמנות היכן השטחים המתוארים ברישום. אם בן אדם רשום בחלקה X בגוש Y, אז יש רק מפות של Y, אבל אי אפשר לדעת איפה החלקה נופלת בתוך הגוש", מסביר עו"ד ניר צבי.
הקרקע לא באמת "פרטית"
בין השנים התשל"ז – תשנ"ב, הובילה עו"ד פליאה אלבק ז"ל, מי שהייתה אז ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות, תהליך של מיפוי אזור יהודה ושומרון.
"בכל האזור העצום הזה של קרקע לא מוסדרת, הכריזה המדינה לאורך השנים על הקרקעות שלא היו מעובדות כאדמות מדינה, כלומר – המדינה רשמה אותן על שמה", מתאר עו"ד ניר צבי את הליך הרישום.
"לחילופין, במקומות שהמדינה לא הספיקה לרשום על שמה, ישנן אדמות סקר – אדמות שראויות להיות מוכרזות כאדמות מדינה כיון שהן לא מעובדות, אך הן לא סיימו עדיין את התהליך של ההכרזה, ונשארו בשלב הסקר – הבודק אם ישנם טוענים לבעלות על הקרקע".
"אולם פליאה אלבק הלכה בכל מקום לחומרה" אומר עו"ד ניר צבי. "כל קרקע שנראה היה לה כי עובדה אי פעם, מבלי לבדוק אם אכן יש לה בעלים רשמיים או לאו, היא כלל לא הכניסה להליך הרישום".
פליאה אלבק, השאירה בעצם שטחים נרחבים נטולי הגדרה. אולם בשנים האחרונות, לקח בג"ץ את הנושא צעד קדימה. כל קרקע שאינה אדמת מדינה או סקר, ואינה רשומה בטאבו, הוא החליט להגדיר כקרקע פרטית של ערבים.
לפי מה שאתה מתאר, ישנן קרקעות רבות שאין להן בעלים ובכל זאת הן מוגדרות כקרקע ערבית פרטית?
"נכון. הממסד המשפטי לדאבונינו החליט שכל מה שהוא לא אדמת מדינה מוכרזת הוא בחזקת אדמה פרטית" אומר ניר צבי ומדגיש את האבסורד. "במקום שיהיה להיפך, כמו שהדין הבינלאומי קובע, שכל אדמה שאין עליה טענה מוכחת של אדם פרטי שייכת למדינה".
מדוע עדיין יש אדמות סקר? מדוע לא מסיימים את התהליך ומכריזים עליהן כאדמות מדינה?
"מדינת ישראל לא מכריזה כבר שנים על אדמות מדינה מנימוקים פוליטיים" מסכם עו"ד ניר צבי. "במשך הרבה שנים לא בוצעו הכרזות, ובנתיים הערבים משתלטים על השטחים האלה ע"י עיבוד חקלאי שגורע מהאפשרות להכריז על השטחים האלה כאדמות מדינה".
בימים אלו, שוקדים במנהל האזרחי על תכניות להריסת מאות בתים ביהודה ושומרון. נראה כי להרחבתו של המושג "קרקע פרטית" בידי בג"ץ, עומד להיות מחיר כבד. לפחות עבור מאות המשפחות המאוימות כעת בגירוש.
4. המנהל משתף פעולה עם הרשות ועושה כל שביכולתו כדי למנוע מיהודים קניית קרקעותבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.06.14 בשעה 14:10 בברכה, ליה
כך גואלים אדמות ביהודה ושומרון
פעמים רבות הערבי מציע לך את הקרקע, כשהוא בעצם כבר מכר אותה מספר פעמים. גואל האדמות אליה זכמי, חושף את השיטה.
למרות התדמית שמנסים ליצור לערבים כאנשים שנצמדים לקרקע, אלה רק אגדות. ערבים מוכרים אדמות וכשמציעים להם כסף טוב הם יעשו את העסקה, אבל בסתר.
החוק הירדני
כבר החוק הירדני קבע שמי שמוכר קרקע ליהודי הוא בן מוות וגם כיום בעיתונות הפלשתינאית מתפרסמות כל הזמן מודעות המזהירות שמי שמוכר דירה ליהודי הוא בן מוות. הרשות הפלשתינאית הקימה יחידה גדולה לאיתור, תפיסה וחטיפה של מוכרי הקרקעות ליהודים, כולל עינויים וכליאה. היחידה הזו עוקבת אחרי כל הפרסומים לגבי רישום קרקעות ביהודה ושומרון, ומטפלת במוכרים בצורה אכזרית.
המנהל האזרחי
הבעיה היא שהמנהל האזרחי שלנו משתף פעולה עם הרשות ועושה כל שביכולתו כדי למנוע מיהודים קניית קרקעות ביו"ש. כדי שנוכל לרשום קרקע בטאבו מכריח אותנו המנהל לפרסם את שם המוכר בשני עיתונים ערביים שמופצים ביו”ש וגם לתלות שלטים מאירי עיניים המודיעים על רישום הקרקע - בתוך החלקה וגם במבואות הכפר.
כאשר אני חייב לפרסם את שם המוכר - אני בעצם דן אותו למוות, מה עוד שיש יחידה מיוחדת שהוקמה כדי לתפוס אותו - הסיכוי לרישום הגיוני ולמכירות קטן מאוד. אנחנו בכל זאת מצליחים לקנות בכל מיני דרכים, אבל המנהל האזרחי עושה כל שביכולתו להקשות עלינו. ידוע לי שיש ליחידה הזו גם תיק עלי.
אנחנו עוצרים עסקאות רבות כי היהודים לא רוצים לחשוף את המוכר כדי שלא ינזק. ערבי אחד שמכר לי, נזרק לשנתיים וחצי לכלא.
רישום הקרקעות ביו"שׁ
ערבים מעולם לא רשמו קרקעות בצורה מסודרת. ל- 67 אחוז מהקרקעות ביהודה ושומרון אין תעודת זהות ודאית וכמעט כל אדם יכול לטעון שהקרקע שייכת לו. אין הסדר מקרקעין שקובע למי שייכת הקרקע. הטורקים חילקו את הקרקעות חינם - כדי שישלמו להם מיסים בכל שנה עבור הקרקע. המקומיים חילקו את הקרקעות בינהם והם יודעים בעל פה איזו קרקע שייכת למי.
אני לא הראשון שגואל אדמות, עשו את זה הרבה לפני וקרקעות רבות נרכשו על ידי יהודים עוד לפני 48. הערבים יודעים בדיוק איפה הקרקעות של היהודים.
אני שומע חוקר ובודק וגיליתי שיש אדמות של יהודים כמעט בכל כפר ואיזור. הערבים מצביעים עליהן עם חצי חיוך שאומר: אבל לא תקבלו אותן לעולם. הם השתלטו על הקרקעות של היהודים. מחנות פליטים רבים הוקמו על קרקעות של יהודים בטאבו בכוונה תחילה על ידי המשטר הירדני. למשל מחנה הפליטים קלאנדיה.
עומדים בתור למכור
הערבים מוכרים כל יום אדמות. רבים מהם מעוניינים ורוצים למכור קרקעות ליהודים מסיבות רבות והם עומדים בתור כדי למכור אבל בעיקר מול אנשים שמשלמים באמת, כי יש הרבה נוכלים.
רכישת קרקעות ביהודה ושומרון היא לא פשוטה ויש בה רמה גבוהה של סיכון. פעמים רבות הערבי מציע לך את הקרקע, כשהוא בעצם כבר מכר אותה מספר פעמים, או מצביע על מיקום שבכלל לא שייך לו.
לפעמים הם מראים שטח גדול פי כמה וכמה מזה ששייך להם באמת, או מוכרים קרקע שרק חלק קטן ממנה שייך להם והשאר שייך למשפחה שכלל לא יודעת שאותו בן משפחה מוכר גם את החלקים שלה.
התפקיד שלנו - גואלי הקרקעות הוא לזהות את הרמאים ואת ניסיונות ההונאה. מבחינה מקצועית אנחנו יודעים לבדוק מספר אלמנטים בסיסים ואם העסקה לא מזוייפת, בנוסף משתדלים ללמוד איך לבדוק מסמכים אותנטיים, מפעילים הרבה מודיעין בתוך הכפרים לדעת אם הקרקע שייכת באמת לאותו אדם, ולאט לאט מבססים את העסקה. למרות זאת תמיד יש סכנה שנופתע.
עכשיו למשל יש לי מקרה שבו איש הקש שלי רכש קרקע עבורי באיזור גבעת זאב, ולאחר ששימוש בשטח למעלה מעשר שנים, הופיע פתאום אחד הבנים של הפלאח שמכר ואומר - אבי לא מכר. ואז מתחילות הוועדות. לצערי המצב היום במדינה רע מאוד ליהודים מבחינת סעד משפטי. אבל יש לי הוכחות ברורות שהאיש בודה דברים, כי קנינו את הקרקע, ויש לי מסמכים וחזקה. בנוסף - אני בשטח עשר שנים והוא לא בא בכלל.
על אדמות מגרון למשל, אין הוכחות ודאיות של בעלות
בשנים האחרונות נגזרו הרבה גזרות ותקנות חדשות שהובילו וניסחו אנשי שמאל מובהקים - יועצים משפטים שהתכלית שלהם היא להצר צעדיהם של יהודים שמנסים לרכוש קרקעות ביו"ש כדי לרפות את ידיהם ולהצר את צעדנו. אלה תקנות שנוגדות את חוק הרישום הירדני.
קרקעות רבות ביו"ש שמוגדרות כ'פרטיות' הן בעצם קרקעות נפקדים, אלה אנשים שברחו מכאן במלחמה, חלקם גרים בכווית או בירדן והקרקעות נשארו. הם במשך שנים ארוכות לא עשו בהן שימוש ולא דרשו אותן. ומה עושים ארגוני השמאל? הולכים ומחפשים אותם בפינצטה. ונתניהו גומר את ההלל ומוציא את הגירושים אל הפועל, כמו שראינו למשל במגרון שם אין בכלל הוכחות בעלות ודאיות. וכשהם נדרשו לתת - נסוגו.
על פי החוק, הממונה הישראלי על נכסי הנפקדים רשאי לתת את האדמות לשימוש ולשמור את הכסף על רכישת הקרקע ולתת לאותו נפקד אם יבוא לדרוש אותו. אבל המדיניות המוזרה והמפלה של בית המשפט היא שדורית ביניש קבעה על קרקעות רבות שהן 'פרטיות' גם אם איש כלל לא דורש אותן. אולי היא רצתה לחסוך לעצמה ולחבריה את המאמץ לחפש את אותם נפקדים בכווית או ירדן.
יש לדברים האלה פתרונות משפטיים - למשל אם הנפקד יבוא לדרוש את הקרקע - לתת לו פיצוי. אבל על פי המדיניות, נראה שהמדינה מעוניינת לנקות את כל האיזור מיהודים. אני לומד זאת גם על פי היתרי הבניה שאנחנו מקבלים. ההקפאה ממשיכה בכל השטח, לבד מגושי ההתיישבות ומכאן ניתן ללמוד על הכוונות של המשטר.
1.מאוד חשוב שחברי הכנסת ישמעו לפרטים את מעלליו של המנהל האזרחי ויפעלו בהתאם.
2.האם אנו תחת שלטון מוסלמי או נוצרי בימי הביניים?!
3.ממי ומתי קנו? מאז חורבן הבית היו כאן רק כיבושים. במשך כמעט אלפיים שנה לא היו אדונים לקרקעות! כך שלא היה ממי לקנות. התורכים, למשל, שכבשו את הארץ, עשו בה כבתוך שלהם ומכרו קושאנים לאדמות, שכלל לא היו שייכות להם. ואשר ל"פלשתינים", אלה מהגרים חדשים בארץ. אין דבר הרשום כאן לזכותם. זהו ערב רב מכל הארצות, ששנות השוד, בהן איש לא ניסה לסלק אותם מן האדמות השדודות, הקנו להם "חזקות". צריך לסלק את כולם מאדמות ישראל, בשני עברי הירדן! פשוט, לסלק! קבל עולם וברעש גדול - עם ישראל נוחל את ארצו, כי כך נאה וכך יאה וזה החוק, זה המוסר, זה הצדק וזו האמת!
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1414:51
5. המנהל האזרחי - הבן הממזר של צהל / בעז העצניבתגובה להודעה מספר 0
"שק החבטות של כולם" הגן יועז הנדל על המנהל האזרחי ביו"ש והילל את אנשיו במאמר שבו הציג אותם כמי שממלאים את הוראות הדרג המדיני בתום לב וחוטפים את הזעם הציבורי במקומו.
ואכן, אנשיו נראים כמו חיילים, מדים, דרגות, לכאורה חלק בלתי נפרד מכח המגן שלנו. בפועל, חלק ניכר מפעולות המנהל האזרחי הינו פוליטי, חד צדדי, ומוקדש כיום ברובו לדיכוי הנוכחות היהודית ביו"ש.
המנהל הוקם כגוף מסביר פנים של הממשל הצבאי ביו"ש, לניהול הפעילות האזרחית כלפי האוכלוסייה הערבית. כתוצאה מהסכמי אוסלו יצאו 97% מהערבים מתחום סמכותו, ועם התפתחות "התהליך המדיני" הוסב ל"טיפול" באוכלוסייה היהודית. הטיפול הינו מרושע ועוין, לא רק מתוקף ההוראות שהוא מקבל, כטענת הנדל, אלא גם מתוך מוטיבציה פנימית, מגמתית, של חלק מעובדיו של הארגון המשתמשים בסמכותם להשפיע על המדיניות בהתאם לדעותיהם האישיות, ואף להכתיב צעדים בשטח לדרג המדיני הרופס.
ברוכים הבאים ל"קן הקוקיה" ביו"ש, מרחב שבו אין דמוקרטיה, וחבורה קטנה של יועצים משפטיים ופקידים מנצלים חור שחור חוקי להתעלל באוכלוסיה היהודית, להחריב את בתיה ואת שדותיה, ולהצר את צעדיה ממניעים פוליטיים, לפעמים רק על דעת עצמם. מאז שהערבים, כאמור, עברו לניהול הרש"פ, ונוצר מצב קפקאי שרק האוכלוסייה היהודית נותרה תחת ממשל צבאי. המצב המעוות הזה הוליד כללי משחק מטורפים.
ביו"ש מתקיים "תהליך חקיקה" מעניין. היועצים המשפטיים ממליצים למפקד הצבאי, הוא כותב צו, וכך, ללא שום בקרה פרלמנטרית וציבורית, נולד חוק. ליהודים נותר רק לפנות לבג"ץ, שאפילו אם היה הוגן (והוא לא), אינו יכול לדון בראיות, אלא רק בסוגיות עקרוניות, כך שיכולת ערעור על חקיקה עריצה ביו"ש אינה באמת קיימת. התשתית הדיקטטורית הזו מנוצלת למסע דיכוי מקומם נגד ההתיישבות.
קשה היה לבוא בטענות לזרוע הביצוע, המנהל האזרחי, לו היה מסתפק רק בציות להוראות המדיניות. אלא שמי שמכתיב את המדיניות הם היועצים המשפטיים, ולדרג הפיקודי לא נותר אלא לבצע. דוגמאות? בבקשה. סרן רונית לוין, קצינת משפטים זוטרה במנהל, פרסמה לאחר שחרורה מאמר שממנו עולה שהיא זו שהמציאה את הצו בדבר "שימוש מפריע". הצו הזה, שכונה ע"י ועדת השופט לוי "דרקוני", מאפשר לדלג מעל ההגנות שיש לאזרח בפני עריצות שלטונית המנסה להסיר בניה ועיבוד חקלאי, שבעיניה אינה חוקית. לוין אף טירפדה פרויקטים ענקיים בבקעת הירדן של בניית שכונות ומאגרי מים על אדמות מדינה בתירוץ של בדיקה מחודשת של מעמד הקרקעות שהוכרזו לפני שנים, ובכך עיכבה, בלמה וטירפדה את הפיתוח. כך, בקלות בלתי נסבלת, איפשר הארגון המקולקל הזה יוזמה שערורייתית לניטרול שטח עצום מהישובים בבקעת הירדן.
ראש המנהל הקודם, תא"ל מוטי אלמוז, צדיק בסדום, העז לסרב בשלב מסוים להשתמש בצו הדרקוני, עד שקיבל מכתב איום מחוצף וברוטאלי מיועמ"ש פיקוד מרכז, והתקפל. בדו"חות פנימיים של המנהל שדלפו כתוב במפורש שהחל מתחילת 2008 פסקה כמעט האכיפה על הערבים ביו"ש. ב-2010, לרגל ההקפאה, הוכפל מספר הפקחים ורובם ככולם מופנים נגד ההתיישבות היהודית.
יש במנהל הוראה גורפת שבכל סכסוך קרקעות יש להעדיף את הערבים. היועמ"ש הנוכחי, אל"מ דורון בן ברק, שאינו מחמיץ הזדמנות לפגוע בהתיישבות, טירפד את הוראת ראש הממשלה למסור לרוכשים היהודים את בית המכפלה בהמציאו נוהל חדש הדוחה את המסירה לשנים ארוכות. קורסים בכירים של תיאום וקישור נוהלו ע"י ברוך שפיגל, חבר בעמותות שמאל קיצוני הממומנות ע"י האיחוד האירופי. מדריך בכיר שם היה שלמה גזית, חבר הנהלת "יש דין", שכתב בעבר כי הכיפות על ראשי חיילים מזכירים לו את צלב הקרס על סרטי השרוול של הנאצים.
לאחרונה היכה המנהל באזור קידה שבעמק שילה. כל המאחזים שם נמצאים באותו סטטוס - אדמת מדינה, בתוך "קו כחול" תכנוני להתיישבות עתידית, והמקבלים חשמל, מים ותשתיות ממדינת ישראל. באזור מאות בתים, שעל כולם תלוי צו הריסה פורמאלי, שברור שאין כוונה להפעיל, מתוך הבנה שהאזור עומד להיות מאושר בעתיד, בהתאם לרוח תשובת הממשלה לבג"ץ מלפני כ-3 שנים: "מה שעל קרקע ערבית פרטית יוסר, ומה שעל קרקע מדינה יאושר". הכל, פרט לאחד, ביתו של שגיא קייזלר, שמשום מה נהרס.
קייזלר הוא מנכ"ל ועד מתיישבי השומרון שיחד עם ארגונים נוספים חילקו כרוזים בטירת צבי שם גר הפקח רועי אורבך, המתעלל לאחרונה בישובי האזור. הפעולה הזו, החוקית לחלוטין, הובילה, לפי כל הסימנים, לנקמה של המנהל שהרס במחטף את ביתו של שגיא, על חלק מהרכוש שבתוכו, יתכן אף תוך הונאת שר הביטחון, בפעולה בעלת אופי מאפיונרי של חיסול חשבונות אישי. למה? ככה, כי הם יכולים.
מאוד מאכזב שיועז הנדל בחר להציג את המנהל כקרבן, "שק החבטות", ולא כארגון בעייתי, בלתי נשלט, השם ללעג את קובעי המדיניות. דבריו הבלתי בדוקים הם עיתונות מרושלת במקרה הטוב, או שבמקרה הרע מדובר בהעמדת פנים, חיפוי, והצטרפות לתעשיית ההכפשה התקשורתית המוכרת נגד ההתיישבות ביו"ש.
1.לפני כשנה נשאל נכדו של בן גוריון יריב בן אליעזר מה היה עושה סבו הגדול אילו היה היום ראש ממשלה. תשובתו היתה בת ארבע מילים: 'עורף ראשים ומנקה אורוות'. דומני שהיה מתחיל במנהל האזרחי העושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס.
2.יעלון העסיק עשרות פסיכולוגים בשטיפת מוח לחיילים כרמטכ"ל, לקח את החוק לידיים והכין את הצבא לגירוש לפני החלטת כנסת וטען ששה"ב מופז לא הבין אותו כשחשב שהוא נגד ה"התנתקות". מה פתאום?... זה יעלון. עם זאת, די לקרוא את ספרו של פרופ' דניאל פרידמן שהיה שר המשפטים, כדי לדעת שלשר ולר"מ אין כל השפעה ואת המדיניות מנהלים פקידים שאי אפשר לפטרם, ומערכת משפט שהחליטה שהיא המחוקק והיא גם מבטלת חוקים. לא אישיות רכיכה כיעלון ישנה מצב כזה. הגב' טליה ששון ממר"צ בשת"פ עם מערכת משפח ובשתיקת יושבי בית הכסא בירושלים, היא ששולטת עד היום, זמן רב אחרי שהתנדפה.
3.בוגי אשם. הוא יכול לטפל במנהל האזרחי ולא רוצה.
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1415:02
6. הגנה מן הצדק - מהלך משפטי לגזילת קרקעות יהודים יוצא לדרךבתגובה להודעה מספר 0
מהפכת הקרקעות הגדולה של הפרקליטות יוצאת לדרך.
המהלך הדרמטי של מייק בלאס – שיאפשר הפקעה של עשרות אלפי דונמים מחקלאים יהודים ביו"ש, ויסתום את הגולל על אפשרות רישום קרקעות שעובדו במשך עשרות שנים בידי יהודים – עומד לקבל אישרור מבג"ץ.
מסתמן שמזכיר הממשלה צביקה האוזר, השרים בוגי יעלון ובני ובגין וראש הממשלה נתניהו עומדים להרים ידיים ולהיכשל באחת ההזדמנויות ההיסטוריות להפרדת רשויות בישראל.
כשהיינו ילדים, הדודה ריימונד שלמדה לדוקטורט באוניברסיטת סורבון הייתה שולחת לנו במתנה פאזלים ענקיים. שלושת אלפים חלקים עם תמונות של מגדל אייפל, צילומים מהלובר וציורי נוף קסומים מפרובנס. אני זוכר בבהירות את תחושות התסכול והייאוש בהתחלה. אני ואחותי מתייבשים מול עשרות חתיכות של שמים בצבע זהה, כששום דבר כמעט לא מתחבר.
רק אחרי שעות ארוכות של ייאוש ודמעות של אכזבה התמונה היתה מתחילה להתבהר. היה הרגע הזה שבו אתה קולט סוף סוף שמאחורי כל הפרטים הללו יש איזשהו רציונל אסתטי. רק כשהצלחנו לראות בעיני רוחנו את הציור השלם התאפשר לנו לאחות את הפרטים.
אני נזכר בזה עכשיו, כשאני יושב על מול ערימות של דפים: פסק הדין של ועדת העררים, העתירה לבית משפט השלום, תצהיר היועץ המשפטי לממשלה, העתירה לבג"ץ, התמלולים הארוכים של שיחות הטלפון והפגישות, ועוד. אבל החוויה עכשיו היא הפוכה. התחושה היא שככל שהפרטים מתבהרים כך אני פחות ופחות מסוגל להבין את התמונה השלמה.
אני מנסה לדמיין איך זה קורה אבל לא ממש מצליח: מה יש בו באיש הזה, שגורם לראש הממשלה, למזכיר הממשלה ולשרים בכירים להחוויר ולרעוד?
איך הוא מצליח לגרום להם לשכוח את הערכים, את המטרות ואת היעדים המדיניים והפוליטיים שבשמם הם נבחרו, ובעבורם קיבלו אחריות וסמכות? מהו סוד הנסיך המקיוואלי שלו?
בדמות שלו יש אנרגיה מאגית, ללא ספק.
הוא מצליח לעמוד מול הגוף הביצועי החזק במדינה ולפרק אותו לגורמים.
השרים ומשרדי הממשלה הופכים ללגונות מבודדות, לאיים טרופים שתושביהם המיואשים כבר הפנימו שהסופה חזקה מהם. הם יושבים מולו, והמבט המצמית והסמכותי הניבט מעיניו משתק אותם.
הוא מחולל בהם שמות, מצליח לנתק אצלם בין הרצון לגוף, להפוך את נבחרי הציבור לאוסף של קרעים נפשיים הכלואים כל אחד בתוך עצמו, מבלי יכולת להתכנס ולהתגבש למהות אינטגרטיבית אחת.
מבלי יכולת למשול.
"אין מה לעשות, בסוף מי שמחליט זה מייק בלאס", כך התוודה גורם פוליטי בכיר בישיבה סגורה בשבוע שעבר.
מהפכה של איש אחד
זהו גם הסיפור של היומרנות והעזות הבלתי נתפסות: פקיד משפטי אחד מחליט להפוך את העולם, ומצליח.
כפי שהדברים נראים בנקודת הזמן הנוכחית, הוועדה הממשלתית שמונתה לטפל בצונאמי הזה הרימה ידיים והניפה דגל לבן. מזכיר הממשלה צביקה האוזר עשה כמיטב יכולתו אך לא סיפק תוצאות. השר בוגי יעלון מנסה. שר המשפטים נאמן נאלם. השר בני בגין 'שוכנע' וחצה את הקווים. ומעל כולם – ראש הממשלה בנימין נתניהו צופה באדישות במחזה העוועים ולא עושה דבר.
הסוגיה אמנם פשוטה בבסיסה, אבל הנוגעים בדבר השכילו לעטוף אותה בשכבות עבות של מלל ותצהירים, עם ארומה משפטית-מקצועית שאמורה להרתיע זרים מכניסה אל הקודש.
בשורות הבאות ננסה לפשט את הנושא ולערוך קצת סדר בדברים. את המהדרין שבינינו אני מזהיר מראש: הסיפור הזה לא יעשה לכם עונג שבת.
במלחמת ששת הימים שיחררה ישראל את שטחי יהודה ושומרון.
רוב האדמות באזורים אלו הן אדמות הפקר שאינן מעובדות, אינן רשומות על שם מאן דהוא ואינן שייכות לאיש. לאור זאת, מדובר למעשה באדמות מדינה. אלא שהחוק קובע שאם לא מכריזים על אדמות אלה כאדמות מדינה, ובא מישהו ומעבד אותן במשך עשר שנים ללא התנגדות של המדינה או של אדם אחר, אזי חל עליו סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני משנת 1858.
הכוהנת הגדולה והמיתולוגית של משרד המשפטים, פליאה אלבק, הסבירה את סעיף 78 בצורה פשוטה: "כמעט כל הקרקעות שהן בבעלות פרטית במדינת ישראל נרכשו מכוח סעיף זה.
מה מורה הסעיף?
שאם מישהו החזיק ועיבד קרקע במשך עשר שנים רצופות בלי התנגדות ובלי ערעור על זכויותיו – יש לו בה זכות חזקה של התיישנות, ונותנים לו שטר טאבו חינם" (אלבק, "דרכי רכישת זכויות במקרקעין", עמ' 209).
סעיף זה נוצל להסוואת קניינים כדי להציל חיי פלשתינים.
לדוגמה: דיאב אל-עלי מכר את השדה שלו ליהודי בטבין ותקילין, עם חוזה חתום ומתועד בווידאו. אלא שהכול יודעים שאם דבר המכירה יתפרסם, גופתו של דיאב תימצא תלויה על מנוף באחד הכפרים. אז מה עושים? פשוט מאוד: דיאב מסתלק בשקט מהשטח מבלי להודות במכירה. לאחר עשר שנים הרוכש מגיע אל המִנהל ודורש לרשום את הקרקע על שמו מכוח חוק העיבוד והחזקה.
המדינה נגד המדינה
הסאגה הנוכחית התחילה כך: 'הקרן ליד מדרשת ארץ ישראל' העוסקת בגאולת קרקעות בשומרון רכשה קרקע טרשים נטושה ליד היישוב אורנית, בצמוד לקו הירוק. לאחר הרכישה עובדה הקרקע במשך שנים ארוכות על ידי הבעלים היהודי.
כדי שלא לחשוף את זהות המוכר, ביקש עו"ד דורון ניר-צבי, המייצג את הקרן, לרשום אותה על בסיס חוק עיבוד וחזקה. בקשתו נדחתה והוא הגיש ערעור לוועדת העררים הצבאית, המתפקדת כעין בית משפט מחוזי ביהודה ושומרון.
השופטים פסקו שתביעת הקרן מוצדקת והורו לרשום את הקרקע על שם הקרן.
במקום אחר ובלי קשר, קיבל בבוקר בהיר אחד החקלאי משה מושקוביץ' משילה הודעה מטעם מח"ט הגזרה, המורה לו לפנות את השטחים החקלאיים שלו לקראת כניסתם של פלשתינים אליהם למחרת.
מושקוביץ' הנדהם לא הבין, הוא הרי מעבד את הקרקע הזו במשך שלושים שנה, ובה תלויה פרנסתו!
הוא חקר וגילה שראביי אריק אשרמן מארגון "רבנים למען זכויות אדם" התסיס את הפלשתינים מהכפר קריות הסמוך, והגיש בשמם תביעת בעלות על השדות של מושקוביץ'.
אשרמן הגיש לבית המשפט 'מאליה', מסמך ירדני המעיד על תשלום מס רכוש, ובו 'הוכחה' שהקרקע המדוברת היא חלק מגוש גדול של מאות דונמים, שעל חלקים לא ידועים מתוכו שילמו פלשתינים מס לשלטונות הכיבוש הירדני. בית המשפט דחה את טענות אשרמן והערבים מנימוקים רבים, כאשר העיקרי שבהם הוא הפרשנות המקובלת לסעיף 78, ולפיה מושקוביץ הוא בעל הזכויות בקרקע בהיותו זה שעיבד אותה במשך 30 שנה ללא עוררין.
שידוד מערכות כולל
כאן נכנס לתמונה מיודענו מייק בלאס.
בעקבות פרשת הקרקע שנרכשה ליד היישוב אורנית, זיהה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לייעוץ שיש כאן פוטנציאל לשידוד מערכות כולל, והחליט להגיש עתירה לבג"ץ כנגד החלטות ועדת העררים.
במילים אחרות, המדינה תבעה את עצמה.
לטענתו של בלאס, את סעיף 78 לחוק הקרקעות צריך לבטל מכול וכול, ולא לאפשר ליהודים לרשום קרקעות על שמם גם אם עיבדו אותן במשך עשר שנים.
העוקץ בעתירה הוא שבלאס מבקש לא רק למנוע מיהודים לרשום קרקעות על שמם, אלא גם לבטל רטרואקטיבית את כל רישומי הקרקעות שנעשו במהלך השנים מכוחו של סעיף 78.
המשמעות המיידית היא פתיחת פתח למבול של תביעות מצידם של ארגוני שמאל קיצוני בדרישה לסלק חקלאים יהודים מאדמותיהם.
את המהפכה הזו עושה בלאס לא בדרך של חקיקת חוק מסודרת או קביעת מדיניות מוצהרת, אלא בדרך של מחטף משפטי של פסיקת בג"ץ, ובאופן רטרואקטיבי.
מה שמדהים הוא מערכת ההנמקות המדורגת שהציג בלאס בעתירה:
"בעת הנוכחית - תפיסת מקרקעין - נתפסת כמעשה אסור ובלתי מוסרי, וכבסיס לאנרכיה" ("עמדת היועמ"ש" סעיף 34, הוגשה על ידי עו"ד עינב גיא הרמן).
עכשיו תשאלו מדוע תפיסת מקרקעין על ידי יהודים היא מעשה בלתי מוסרי?
מסביר בלאס:
"באיו"ש קיימים סכסוכי קרקעות רבים. סכסוכים אלו גולשים באופן תדיר לעימותים אלימים, לפגיעה בסדר הציבורי ולעתים לפגיעה בחיי אדם". מצב זה עשוי "להגביל את הגישה לקרקעות של התושבים הפלשתינים".
הבנתם?
על פי בלאס, נבואת הזעם של ישעיהו -"אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אכְלִים אתָהּ" – נתקיימה בפלשתינים.
איך לא ראינו את זה קודם?
האלימות הברברית של המתנחלים היא כה חמורה וקשה, עד שהפלשתינים האומללים לא מעיזים לתבוע את אדמותיהם גם לאחר שנים רבות. הם פשוט רועדים מפחד. אם ניתן ליהודים ביו"ש בעלות על הקרקעות יש חשש שמדובר בקרקע ששייכת לפלשתיני שכלל לא העז לתבוע אותה מה'יאהוד' מחשש לחייו.
מממש את זכות השיבה
חשבתם שזה השיא?
בלאס הוא קוסם-על שהארנבות בכובע שלו אף פעם לא נגמרות. אם חשבתם שרחמיו נכמרו רק על הפלשתינים המקומיים שסובלים מנחת ידם של המתנחלים, באה ההנמקה הבאה ומבהירה שכוונתו רחבה הרבה יותר:
"בעקבות מלחמת ששת הימים עזבו תושבים רבים את האזור. תושבים אלה נפקדים ויש מקום לפרש את החקיקה באופן המגן על זכויותיהם" (סעיף 53).
קראתם נכון.
מייק בלאס מכין את התשתית לזכות השיבה, לא פחות!
הוא דואג לזכויותיהם של הפלשתינים שנמלטו במלחמת ששת הימים.
עם פרוץ השלום בקרוב יחזרו המיליונים הללו ליהודה ושומרון, ויגלו לחרדתם מטעים וכרמים של יהודים על אדמותיהם הגזולות.
ובאמת, מה חשבתם?
איך אפשר לתת ליהודי קניין בקרקע כשיש סיכוי שפלשתיני ידרוש את זכות השיבה אל הקרקע הזו?
חושבים שראיתם הכול?
עכשיו קחו כוס מים.
הנה ההנמקה השלישית:
"אזור יהודה ושומרון מוחזק על ידי מדינת ישראל בדרך של תפיסה לוחמתית. בראש כללי המשפט הבינלאומי עומדות הוראותיהן של תקנות האג. מקובל לראות בהן ביטוי למשפט הבינלאומי גם בלא דבר חקיקה פנימי המאמצן".
ומכאן המסקנה המהפכנית:
"המשטר הצבאי בשטח התפוס בתפיסה לוחמתית הוא זמני מעצם טיבו. אין המפקד הצבאי יורשו של הריבון שניגף. אין הוא הריבון באזור המוחזק".
תפנימו, קורא לנו בלאס. שטחי יהודה ושומרון בכלל לא שייכים לכם! אתם זמניים פה, כל היישובים והחקלאות שלכם הם אפיזודה חולפת. אל תתבלבלו ממפעל החיים שבניתם, מהמטעים והכרמים שנטעתם. בלאס מזכיר לכם שאתם כלל לא "הריבון באזור המוחזק". טיעון מרשים. אסמאעיל הנייה לא היה מנסח את זה טוב יותר.
נזכיר, מדובר בעקירה של חוק קיים.
סעיף 78 לחוק הקרקעות אושרר בספרות המקצועית (למשל בספרם של סוכובולסקי, כהן וארליך: "יהודה ושומרון – זכויות במקרקעין והדין בישראל"), ובסדרה של פסיקות מאת שופטי בית המשפט העליון, כמו הנשיא משה לנדוי ז"ל (אחמד צאלח חיסוי נ' מדינת ישראל), הנשיא מאיר שמגר ייבל"א (צברי מחמוד אע'רייב נ' ועדת העררים) והשופט אברהם חלימה ז"ל, כמו גם בפסיקות של בתי משפט מחוזיים וועדות עררים בתיקים רבים.
ניצחון בנוק-אאוט
הימין הפרלמנטרי כולו נעמד על הרגליים האחוריות. הארגונים התאגדו והפעילו לחץ על אנשי ראש הממשלה בכדי לשכנע אותם לפעול. לטענתם, לא ייתכן שכל פקיד משפטי יקבע שבת לעצמו וינהל מדיניות באופן עצמאי. אבל בלאס היה נחוש לנצח. הוא הפעיל לחצים על השרים וטען בפניהם שהם נותנים לגיטימציה לעבריינות של ההתיישבות היהודית.
הוא אפילו שכנע את בני בגין שהמהפכה שלו חיונית לשמירה על הדמוקרטיה.
בייניש התלהבה גם היא מהמהלך, שנותן לה הזדמנות להטביע חותם לקראת פרישתה בשנה הבאה, והצהירה שהיא תיתן פסק דין בקרוב.
יו"ר הקואליציה זאב אלקין ויו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט דודו רותם התגייסו למאמץ והפעילו לחץ על הועדה שמינה נתניהו לפני מספר חודשים לטיפול בעתירות ביו"ש. חברי הועדה, הכוללים את השרים בוגי יעלון ובני בגין ואת מזכיר הממשלה צביקה האוזר, לא העלו בדעתם שהם יצטרכו להתמודד מול עתירות שהמדינה מגישה כנגד עצמה.
למחרת המימונה, התקיימה ישיבה במשרדו של צביקה האוזר. ישבו שם בוגי ובגין ובלאס, יחד עם ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות אסנת מנדל, היועץ הפוליטי של ראש הממשלה גבי קדוש ואיתן ברושי.
בלאס הזהיר אותם מהתערבות בהחלטה משפטית-מקצועית.
הפוליטיקאים מצידם חששו להתעמת עם הפרקליטות סביב עתירה קונקרטית, שכן הדבר עשוי להצטייר כפגיעה בשיקולים המקצועיים ובשלטון החוק.
הימין החוץ פרלמנטארי פעל בקדחתנות.
שבח שטרן מהמטה הלאומי בליכוד, יחד עם פעילי ארגון רגבים העלו הצעה יצירתית. הרעיון היה שהקרן לגאולת קרקע תציג בהליך הרישום את מסמכי רכישת הקרקע ולא תבסס את בקשת הרישום על עיבוד וחזקה בלבד, וכך למעשה לא יהיה עוד טעם בהתדיינות הספציפית סביב אותה חלקת קרקע שהגיעה להתדיינות בפני בג"ץ. המהלך נועד לשמוט את הקרקע מתחת לבג"ץ של בלאס, שהרי בג"ץ יכול לדון בו רק בהקשר של עתירה קונקרטית.
משיכת העתירה נועדה לאפשר לממשלה לשבת בצורה מסודרת ולדון בצורה מעמיקה ויסודית בחוק הקרקעות ובמשמעויות הרחבות שלו. שינויים, אם יתקבלו, יעברו בהחלטה מדינית דרך חקיקה מוסדרת, עם קביעת הוראות מעבר ושמירה על הזכויות של מי שרכש קרקעות בדרך זו עד כה.
בשלב זה התבקשו עורכי הדין של הקרן לגאולת קרקע לשלוח מכתב בו הם מודיעים על הסכמתם לרשום את הקרקע על בסיס מסמכי הרכישה, ולוותר על טענת ביסוס הרישום על עיבוד וחזקה בלבד, חרף החלטת ועדת העררים אשר מגבה זאת.
הפניה לעורכי הדין של הקרן העלתה ממצא מדהים: מסתבר, שכבר מזמן ביקש עו"ד גליק לרשום את הקרקעות הללו על בסיס מסמכי הרכישה, אבל נתקל בהתנגדות של עו"ד ענר הלמן מהפרקליטות, שהבהיר לו שהפרקליטות מעוניינת בפסק דין עקרוני.
המרצע יצא מן השק.
מצוידים בנתון מדהים זה שבו החוץ פרלמנטאריים אל מזכיר הממשלה.
חשפו את המניע
המהלך חשף את ערוותה של הפרקליטות.
כשמזכיר הממשלה הציג בישיבה את המכתב של עו"ד גליק, הפרקליטות הבינה שהיא קפצה גבוה מדי והודיעה שהיא מסכימה למשוך את העתירה. הארגונים החוץ פרלמנטריים נשמו לרווחה וב'מקור ראשון' פורסם שהפרשה הגיעה לסיומה. הסיכום היה שבעקבות הצגת מסמכי הרכישה על ידי עו"ד דורון ניר-צבי תגיש הפרקליטות הודעה משותפת לביטול התיק ולמחיקת העתירה.
אבל זו הייתה פאטה-מורגנה. כשהפרקליטות הגישה את הנוסח שלה, התברר שהיא תובעת פסק דין בהסכמה של הקרן לגאולת קרקע, שבו בג"ץ יקבע שהחלטת ועדת העררים מבוטלת ושאין אפשרות לרשום או להחזיק קרקע מכוח חוק עיבוד וחזקה. כלומר, היא רצתה את פסק הדין גם מבלי דיון, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. פחות מניצחון בנוק-אאוט לא התאים לפרקליטות.
צביקה האוזר ניסה לגשר. הוא הציע נוסח מרוכך שעל פיו ביטול החוק יהיה רק לגבי רישום חדש של קרקעות, אך לא לגבי החזקה שלהן.
המשמעות היא שהפרקליטות לא תוכל להפקיע רטרואקטיבית קרקעות מיהודים שהחזיקו בהן בהתאם לחוק שנהג עד כה.
מתברר שגם לזה הפרקליטות לא מסכימה.
היא דורשת להפקיע גם את החזקה, כך שמי שאין לו מקור חוקי לא יוכל להחזיק בקרקע גם אם עיבד אותה במשך שלושים שנה.
"אין מה לומר, הסתבכנו"
האוזר מנהל כרגע קרב מאסף. במערכה העיקרית הוא הרים ידיים, וברור לו שאין סיכוי לעמוד מול בלאס בסוגיית רישום הקרקעות. המאמץ כרגע הוא לשכנע את בלאס לוותר בסוגיית ההחזקה, ולהצהיר שהפרקליטות לא תדרוש לגרש את החקלאים היהודים שעיבדו את שדותיהם במשך עשרות שנים.
האוזר נשמע אומר שגם בתביעה הזו לא ברור לו שהוא יצליח לשכנע את בלאס.
שר בכיר בממשלה אמר בשיחה עם מקור ראשון: "הם הציגו מצג שממנו עלה לכאורה שהם דואגים גם ליהודים וגם לערבים, אבל כשהם הגישו את העתירה הבנו שיש כאן נסיון לקבל החלטת בג"ץ על נושאים שבסמכות הדרג המדיני. יש פה נושא מאד עקרוני, כי מנוסח העתירה עולה שהפרקליטות מנסה ליצור אפלייה מובנית לטובת הערבים. אין מה לומר, הסתבכנו"
יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, הוסיף: "יש כרגע מחלוקת על הנוסח שיופיע בהודעת המשיכה של העתירה לבג"ץ. לצערי יש פה תפיסה שנשתרשה, ולפיה במקום שהמערכת המשפטית תראה עצמה ככפופה ומייעצת היא רואה את עצמה כמנחה של הדרג הפוליטי.
זה לא רק מייק בלאס, אלא גם המשנה ליועמ"ש אבי ליכט, וגם פרקליט המדינה משה לדור, שבכלל התנגד למשיכת העתירה כי הוא חשב שהפרקליטות תנצח במאבק הזה. משרד המשפטים רתח מזעם כשהודעתי להם שאני מנתק מגע אם הם לא הולכים לקראתנו".
"הפקידים המשפטיים מנצלים את העובדה שהדרג הפוליטי לא מסוגל כרגע לספח את יהודה ושומרון, והופכים את המצב המשפטי שם לבלתי נסבל. הדבר רק מחמיר משנה לשנה. אנחנו פוחדים שאם תהיה פסיקה של בג"ץ שתשלול אפשרות לרישום בעלות, הפרקליטות תנצל את זה עד תום ותפרש את זה כלגיטימציה לפינוי יישובים ושטחים חקלאיים.
בשביל לשמור על הסטטוס קוו צריך למנוע פסק הצהרתי של ביהמ"ש העליון".
ח"כ אורי אריאל הוסיף: "הבעיה הגדולה היא שאמנם יש שופטים בירושלים, אך אין מנהיגים בירושלים. המצב הזה הוא תוצאה ישירה של החולשה הגדולה של הממשלה שלא מסוגלת לשלוט".
נסיים בשתי אנקדוטות: בשבוע שעבר ערך מנכ"ל משרד ראש הממשלה, איל גבאי, סיור בבנימין. במהלך ארוחת הבוקר במרכז המבקרים נחלת בנימין שוחחו ביניהם פקידים מהחטיבה להתיישבות על האנומליה שבה הפקידות המשפטית תוקעת את רוב הפעילות שלהם. אייל גבאי סיכם: "נו, עם היועצים המשפטים אין מה לעשות. בסוף הם קובעים את מה שקורה בשטח. אין מה לעשות, זה מעלינו".
ועל הפארסה הזו, שבה הממשלה מגלגלת את האחריות לפתחם של היועצים המשפטיים, מספר עו"ד ניר-צבי: "ח"כ דודו רותם סיפר לי את הסיפור הבא: 'בתחילת שנות השמונים לקוחות שלי קיבלו כתב אישום המאשים אותם שהם עלו להר הבית שלא כדין, שכן הר הבית מוחזק על ידי הוואקף. היות שמדובר בעבירת המרדה, על כתב האישום היה חתום היועץ המשפטי בעצמו, פרופ' יצחק זמיר. הלכתי מיד למזכיר הממשלה דן מרידור, ושאלתי אותו האם ראש הממשלה מנחם בגין מסכים עם הקביעה המקוממת הזו – שלפיה הוואקף מחזיק בהר הבית כדין. הוא הלך לברר, חזר ואמר לי: כן, הוא מסכים עם זה'. רותם רמז לכך שנוח לשרים ולגורמי השלטון הבכירים להפיל את התיק על הפרקליטות, אך מי שאחראי בסופו של יום למדיניות הוא הממשלה והעומד בראשה, ושלא יברחו מזה".
אינפוגרפיקה
מהפכת הקרקעות של הפרקליטות – התכנית המלאה:
הרס החקלאות היהודית ביו"ש: אובדן אדמות חקלאיות בהיקף של עשרות אלפי דונמים, תוך גירוש החקלאים שעיבדו אותן לאורך שנים, עקירת עצי-פרי וגידולי שדה ומסירת הקרקע לערבים.
שלילת זכויות רטרואקטיבית לחקלאים (זכות החזקה, והזכות לרישום בעלות על בסיס עיבוד וחזקה, שקיבלה בעבר אישור בג"צ), תוך מיטוט העסקים והפרנסה שלהם.
אפליה ממוסדת: קיבוע של בג"צ לנוהל המפלה של העדפת מעמד מסמך ה"מאליה" הירדני המפוקפק על פני מעמד העיבוד והחזקה לאורך-שנים שמציגים היהודים.
עימות וטראומה לאומית: פתיחת פתח לעשרות פינויים אלימים של יהודים מאדמותיהם בצעד יזום של הממשלה. בישול "עמונה 2".
השתלטות פלשתינית על אדמות "מירי" (אדמות נטושות): פסיקת בג"ץ תהווה פלטפורמה לקבלת תביעות על אדמות "מירי", ולאובדן קרקעות בהיקפים נרחבים מאד – כמחצית משטחי הקרקע ביו"ש (וכמחצית משטח C). עד היום נתפסו כמיליון דונם אדמות מירי ע"י פלשתינים, ועוד היד נטויה.
קיבוע מעמדה של ישראל כ"כובש" ביו"ש, בניגוד לעמדת ממשלות ישראל כולן. לעצם הצגת הטיעון ע"י המדינה, וכמובן לאישורו בבג"צ – השלכות מדיניות מרחיקות לכת, גם בספטמבר הקרוב באו"ם.
ממשלת צללים משפטית: עקיפת הדרג המדיני ויצירת ממשלת צללים של הפקידות המשפטית שמקבלת החלטות מדיניות במסווה של החלטות מקצועיות.
המשחק המלוכלך של הפרקליטות
כשועדת העררים הצבאית קיבלה את הערר של הקרן לגאולת קרקע, וקבעה שהחוק אכן מאפשר לרשום קרקע על בסיס עיבוד וחזקה בלבד, היא ציינה גם שבאפשרותה של המדינה לשנות מצב חוקי זה – באמצעות חקיקה כמובן. חקיקה ביהודה ושומרון אינה תהליך מסובך כמו בכנסת, בהינף קולמוס יכול אלוף הפיקוד לחתום על צו חקיקתי ולשנות את החוק. בכל זאת, בחרה הפרקליטות בדרך אחרת: היא בחרה לפנות לבג"צ, ולא לדרג המדיני שאליו היא מחוייבת.
ההליכה לבג"צ – טוענים המומחים – נועדה לייצר עבור הפרקלטות פסיקה, שמכאן ואילך "תחייב אותה". במילים אחרות, הפניה לבג"צ נועדה לייצר פסק דין שלא רק ישלול את האפשרות לרשום בעלות חדשה, אלא יאשרר בפועל את הנהלים הננקטים לאחרונה ע"י המינהל האזרחי והפרקליטות הצבאית, על מנת לפנות חקלאים מאדמות אותן הם מעבדים במשך שנים, ושעד עכשיו היו מחוסרי בסיס משפטי של ממש.
בכדי להשיג מטרה זו, יצרה הפרקליטות, בפרק העובדתי של העתירה, בלבול מכוון בין מושגי יסוד משפטיים:
בלבול בין זכות הרישום לבעלות ובין זכות החזקה: נעשה ניסיון להטעות ולהשתמש בצורך לשינוי החוק בתחום רישום הבעלות גם לשם שלילת זכות החזקה, וגירוש חקלאים מאדמותיהם.
בלבול בין השמירה על זכויות האוכלוסיה הפלשתינית כפרטים (שישראל קיבלה על עצמה וולונטרית מסיבות הומניטאריות), ובין השמירה על זכויות הלאום הפלשתיני, שהדרג המדיני בישראל מעולם לא קיבל.
בלבול בין הביטוי "נפקדים" (השמור לבעלי-קרקעות רשומות וחוקיות שאדמותיהם מנוהלות בקפדנות ע"י האפוטרופוס) ובין פלסטינים שמציגים דרישות על בסיס "מאליה" (אישור על תשלום מס לירדנים, שבתי המשפט לאורך עשרות שנים לא קיבלו כראיה לבעלות).
כל הבלבולים הללו נועדו לייצר פסיקה, שתחרוג הרבה מעבר לסוגיה של רישום בעלות על קרקע, ותהווה פלטפורמה משפטית לפינוי קרקעות בהיקף של כעשרת אלפים דונם, עקירת הגידולים החקלאיים הצומחים בהם, ומסירתם לערבים.
פורסם במקור: צדק – מוסף לדין, למשפט ולהלכה המצורף לעיתון מקור ראשון
7. ח''כ סטרוק: שמאל במסווה של שלטון החוק - המינהל האזרחי ודו''ח קרפבתגובה להודעה מספר 0
אורית סטרוק על אכיפת החוק ביו"ש:
העדה במשפטו של עבריין מורשע מהשמאל עומדת מאחורי דו"ח קרפ המגמתי והמוטה נגד המתנחלים.
ח"כ אורית סטרוק (הבית היהודי) התייחסה היום (שלישי) לדו"ח מבקר המדינה שחשף את אכיפת החוק הסלקטיבית ביהודה ושומרון.
בראיון לגלי צה"ל ציינה סטרוק כי דו"ח המבקר חשף כי המנהל האזרחי ורשויות החוק חוששים לפעול נגד פלסטינים המפרים באופן בוטה את החוק.
"אני שמחה שהמבקר חשף את חוסר האכיפה ביו"ש בשל הריבונות הצבאית ביהודה ושומרון וחוסר התיאום בין רשויות החוק", ציינה. סטרוק חשפה בראיון את האמת מאחורי הדו"ח של עו"ד יהודית קרפ שדאגה להציג בדו"חותיה את המתנחלים כפורעי חוק.
קרפ כיהנה במשך שנים רבות כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. לאחר פרישתה הצטרפה להנהלת האגודה לזכויות האזרח, חברה בקרן החדשה לישראל, וחברה בעמותת יש דין, הנלחמת בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
סטרוק גילתה כי "קרפ העידה במשפטו של עזרא נאווי, עבריין מורשע מהשמאל, שמותר לעבור על החוק אם זה למטרות אידיאולוגיות של השמאל- היא שכתבה את דו"ח קרפ המגמתי והמוטה עליו ניצב כל מגדל אכיפת החוק ביו"ש כ'מגדל פיזה'. היא וחבריה במשרד המשפטים הפכו במשך עשרות שנים את כל גורמי אכיפת החוק ביו"ש למכווני מטרה ל'דפוק' את המתנחלים ולהכפישם כ'פורעי חוק".
בראיון, ניסתה קרפ לטעון שגם דו"ח שמגר קבע שאין אכיפת חוק על ישראלים. סטרוק הגיבה לה, "זהו שקר. דו"ח שמגר קבע שיש בעיית אכיפה תוך שהוא מצטט את עדותו של יאיר ליאור מבית חגי על מאות ואלפי בקבוקי תבעירה ואבנים שספג על רכבו הפרטי. דו"ח שמגר המליץ על הקמת מחו"ז ש"י של המשטרה. אך כשהמחוז הוקם הוא הונחה על ידי חבריה של קרפ במשרד המשפטיםלהקצות את רוב משאביו לאכיפת יתר כלפי מתנחלים וממילא לא נשארו משאבים לשום דבר אחר כמעט".
ח"כ סטרוק הוסיפה "צריך לברך על כך שיש סוף סוף דו"ח אוביקטיבי- דו"ח מבקר המדינה שמצביע על אי אכיפת החוק בעיקר כלפי פלשתינים. עיקר האשמה מוטלת כמובן על ה'צוות לאכיפת החוק ביו"ש' שתפקידו המוצהר הוא תיאום בין גורמי האכיפה השונים. הצוות החליט על דעת עצמו להתמקד בעבריינות אידיאולוגית על המתנחלים תוך הזנחה פושעת של כל שאר התחומים".
1.הקמת מדינה מוסלמית נאצית בכל יו"ש תתרום לשלום ולעתיד ילדינו. ביבי, ליבני ויאיר למען שלום אמת.
2.דרך השמאל הקיצוני - סרטן בגוף המדינה. כל הכבוד לאורית סטרוק על ערנותה ועל נאמנותה לציבור היקר של המתנחלים.
3.יורה היועץ המשפטי הנכבד על הגשת כתב אישום כנגד חברתו הנכבדת/הנחבטת, הגב' קרפ ועל שאר נווטי הפרקליטות.
במדינה מתוקנת, קודם היו שמים אותם במעצר עד סוף ההליכים.
בישראל המקולקלת, היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות מחככים ידיהם בגיחוך...
4.איזה אמצעים יינקטי נגד קרפ וחבריה במינהל האזרחי ובמערכת המשפט על בוגדנותם ושקריהם? רק כליאתם לשנים רבות ופיטוריהם יסייעו לטיהור המערכות.
5.הגיע הזמן להשליך את שי ניצן "לפח האשפה של ההיסטוריה". פוליטיקאים יקרים - דאגו ששי ניצן ושות' יושלכו בבושת פנים מכל משרה ציבורית או כזו שנוגעת לתחום הציבורי.
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1415:21
8. דו''ח מבקר המדינה מצביע על אי אכיפת החוק בעיקר כלפי פלשתיניםבתגובה להודעה מספר 0
בעקבות פרסום במעריב של מאמר שכתבה ח"כ אורית סטרוק על דו"ח מבקר המדינה היא עלתה לראיון בגל"צ יחד עם יהודית קרפ, מי שהיתה ממתוות הדרך של צוות האכיפה המיוחד ליו"ש.
המבקר, שכותב בחריפות על אי האכיפה, מדגים כיצד התמקדותו של הצוות באכיפה אידאולוגית ימנית כשל בתפקידו ובשליחותו.
יהודית קרפ, שבעדותה על עבריין השמאל עזרא נאווי אמרה שמותר לעבור על החוק אם זה למטרות אידיאולוגיות של השמאל - היא שכתבה את דו"ח קרפ המגמתי והמוטה עליו ניצב כל מגדל אכיפת החוק ביו"ש כ"מגדל פיזה".
היא וחבריה במשרד המשפטים הפכו במשך עשרות שנים את כל גורמי אכיפת החוק ביו"ש למכווני מטרה ל'דפוק' את המתנחלים ולהכפישם כ"פורעי חוק".
צריך לברך על כך שיש סוף סוף דו"ח אובייקטיבי- דו"ח מבקר המדינה, שמצביע על אי אכיפת החוק בעיקר כלפי פלשתינים.
בראיון, מנסה קרפ לטעון שגם דו"ח שמגר קבע שאין אכיפת חוק על ישראלים.
שקר.
דו"ח שמגר קבע שיש בעיית אכיפה תוך שהוא מצטט את עדותו של יאיר ליאור מבית חגי על מאות ואלפי בקבוקי תבערה ואבנים שספג על רכבו הפרטי.
דו"ח שמגר המליץ על הקמת מחוז ש"י של המשטרה, אך כשהמחוז הוקם הוא הונחה על ידי חבריה של קרפ במשרד המשפטים להקצות את רוב משאביו לאכיפת יתר כלפי מתנחלים וממילא לא נשארו משאבים לשום דבר אחר כמעט...
עיקר האשמה מוטלת כמובן על ה"צוות לאכיפת החוק ביו"ש" שתפקידו המוצהר הוא תיאום בין גורמי האכיפה השונים.
הצוות הזה החליט על דעת עצמו להתמקד בעבריינות אידיאולוגית בקרב המתנחלים תוך הזנחה פושעת של כל שאר התחומים.
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1415:26
9. המינהל האזרחי יצר תקדים: אדמות שהופקעו יוחזרו לפלסטיניםבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1415:30
10. טליה ששון וציפעוני הפרקליטות מתוצרת הקרן החדשהבתגובה להודעה מספר 0
שוב אדומי הידיים / אהרון רול
מאז שנת 2002, מאז חובר דו"ח המאחזים על ידי טליה ששון מפרקליטות המדינה לפי בקשתו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, היווה דו"ח זה את האורים והתומים בנושא "המאחזים הבלתי מורשים" בשטחי יו"ש.
דבר אינו נקי ותוכו אינו כברו בחיבור דו"ח ששון.
אריאל שרון תיכנן באותה השנה טרנספר כולל ליהודי רצועת עזה יחדיו עם מתיישבי יו"ש, ובשלבים. גירוש גוש קטיף היה אך הצעד הראשון ביצירת איזור נקי מיהודים (יודן-ריין) בכל השטחים המוחזקים כתוצאה ממלחמת ששת הימים, והגשת שטח זה באורח חד-צדדי על מגש כסף לפלשתינים, כפרס על רצחנותם כלפינו.
שרון פנה לפתרון אידיאלי מבחינתו.
פרקליטות המדינה מהווה קן צפעונים בשרות "הקרן לישראל חדשה". עשרות מפרקליטיה הינם בוגרי הכשרת קאדרים של משפטנים אולטרא-שמאלנים רדיקלים, מטעם ובמימון "הקרן לישראל חדשה", שמאתרת מועמדים מתאימים מכל מחזור מסיימי לימודי עריכת דין, ושולחת אותם להשתלמות על חשבונה, בדרך כלל לאוניברסיטת ג'ורג'-טאון בארה"ב, הידועה לשמצה ודראון כבסיס האם של ציפעוני השמאל הרדיקלי המערבי.
באקלים אולטרה שמאלני זה צמחה גם טליה ששון, ונראה היה לשרון (אם לדייק, לאחיתופל שלו וויסגלס), אך כטבעי להטיל עליה, בהכירו את נטיותיה הנלוזות, לחבר את דו"ח המאחזים דאז.
ששון כמובן לא איכזבה. היא סיפקה את הסחורה בשלמות. הזרזיר הלך אצל העורב, והתוצאה היתה דו"ח הממליץ להחריב כ- 100 מאחזים ביו"ש, כמצוות שמאל רדיקלי מלומדה. ואכן, משסיימה ששון את שרותה בפרקליטות, היה זה אך טבעי כי תצטרף בעמדה בכירה למפלגת מר"צ, בה הינה מכישה עד היום.
משך כ- 10 שנים מלך בכיפה "דו"ח המאחזים" של טליה ששון ללא עירעור.
בחינת המצב המשפטי בשטחי יו"ש הינה מטלה סבוכה ביותר, ולא נמצאו הכוחות, הכשרונות, והאמצעים הדרושים, להעמיד את דו"ח ששון למבחן.
עד שהגיע בנימין נתניהו ועשה מעשה מתבקש, והוא בחינת קביעותיה של ששון ועימותן עם דעות שונות. נתניהו הטיל על שופט בית המשפט העליון הפורש אדמונד לוי, ועל עוד שני בכירי משפט ויחסי חוץ יחד עמו, לחבר דו"ח של בחינת חוקיות ההתיישבות היהודית בשטחי יו"ש.
אין ספק כי נתניהו קיווה לתוצאה מסויימת, אך אין ספק שלא הנחה את החוקרים להשגת תוצאה כלשהי. אין גם ספק כי במידה והיה נוהג כך, לא היה השופט העליון בדימוס אדמונד לוי, ואפשר כי גם עמיתיו לוועדה, מוכן להמשיך כראש וועדת הבדיקה להתיישבות היהודית.
אנו עיינו בדו"ח אדמונד לוי לועדת המאחזים לעומקו, מלה במלה (ראה הד"ח השלם בסימוכין). התרשמנו מהיקפו ורוחב אופקיו. התרשמנו מהאוביקטיביות הנחרצת של הדו"ח, ומההגיון הפשוט והמדוייק בו נערכו מסקנות הדו"ח.
הבדיקה ההשוואתית המשפטית והמדינית שנערכה על ידי מחברי הדו"ח משתרעת על פני 100 שנים, וכוללת יסודות מהמשפט הבינלאומי, הירדני, הטורקי והישראלי. הבדיקה התעמתה עם דעות אחרות, והביאה אותן בהרחבה, כולל ציטוטים רבים מדו"ח המאחזים הלעומתי של טליה ששון, ופסיקות רבות בעניין הנדון של בתי משפט בישראל, ובפרט בית המשפט העליון הישראלי.
ניכר מאמץ עליון לשמור על אובייקטיביות במבט מעל, לא מעורב ריגשית בכל ההתרחשויות במשך המאה העשרים, אשר עיצבו את המצב המשפטי והמדיני של שיטחי יו"ש במתכונתו היום.
לא נלאה את הקוראים בפרטי הדו"ח, אך למען הסדר הטוב נציין מספר נקודות המבדילות דו"ח זה מדו"ח ששון.
הדו"ח החדש קובע כי ישראל אינה כוח כובש בשטחי יו"ש, דהיינו, שהוריות הדין הבינלאומי לגבי שטחים כבושים אינן חלות עליהם, ומכאן שהשטח פתוח להתיישבות יהודית בכפוף לתנאי החוק הישראלי והירדני, דהיינו, התיישבות על אדמות פרטיות אסורה כמובן, ואך התיישבות על אדמות מדינה היא המותרת.
ההתיישבות חייבת להיערך במסגרת "המשבצת" ההתיישבותית שהוגדרה על ידי המוסדות המוסמכים.
אין חובה לפנות מתיישבים אשר בעבר התיישבו על אדמות פרטיות, וניתן לפצות את בעלי הקרקע (כנהוג במשפט הבינלאומי).
הדו"ח אינו מוציא מכלל אפשרות פינוי פיזי של התיישבות במידה ואינה עונה על הקריטריונים המוסמכים לעיל.
הדו"ח ממליץ להכשיר מאחזים אשר הכשרתם נתעכבה עקב תעלולי גופים לעומתיים כמשרד הביטחון והמנהל האזרחי בהכוונת אהוד ברק.
מאידך גיסא קובע הדו"ח כי בשטחי יו"ש התנהל "מערב פרוע", וגורס כי ימי "חומה ומגדל" נסתיימו. ישראל הינה מדינת חוק, והכאוס שאיפיין את ההתיישבות עד כה, חייב להיפסק ולענות על דרישות החוק הישראלי, ומכאן שלא תותר יותר התיישבות פיראטית, וכל כוונה להתיישבות חדשה, חייבת באישור המוסדות המוסמכים ובכפוף לתוכנית בנין ערים מוסדרת.
לא הופתענו גם למישמע מקהלת השרלטנים מהצד השמאלני של המפה הפוליטית, המגנים את הדו"ח אך משום שאינו עולה בקנה אחד עם השקפותיהם הפוליטיות. כמובן שהמתנגדים הביאו את "חיל הפרשים", את פעילת מר"צ טליה ששון, ואת החשודים המידיים מאמצעי התקשורת "הפבלובים" הידועים לשמצה: "הארץ", "ידיעות אחרונות", וערוץ-2, הידועים בהשקפותיהם האוטו-אנטישמיות המובהקות, לראיין ולצטט את טליה ששון המגנה כמובן את דו"ח אדמונד לוי. שהרי מניעיה ברורים.
אם דו"ח לוי הינו נכון ואותנטי (ולהתרשמותנו הישירה אכן הינו כזה), אזי טליה ששון שיקרה ביודעין וסיבכה את ישראל בקרבות מדיניים בינלאומיים ברמה הגבוהה ביותר.
טיעוני המתנגדים לדו"ח כי הוא יסבך אותנו עם הקהיליה הבינלאומית הינם העמדת פנים. קיים הבדל בין קבלת הדו"ח לאור האמת שבו, לבין התנהלות ישראל בשטחים לאור יחסיה עם הקהיליה הבנלאומית. ישראל חייבת לקבל את הדו"ח משום היותו אמין ועובדתי, ולשקול צעדיה בהתאם, גם אם לא יעלו בקנה אחד עם המלצות מחברי הדו"ח.
אולי המכשול הגדול העומד בפני קבלת הדו"ח ומסקנותיו הוא "היועץ המשפטי לממשלה" וינשטיין שמזה זמן רב אינו יועץ אלא "רועץ משפטי לממשלה", אשר לאור התנהלותו הלעומתית כנגד מעסיקתו הממשלה, חייב היה נתניהו לפטרו מזה זמן רב. אלא שנתניהו לא יפעל, מאחר ווינשטיין מחזיק לכאורה במספר תיקי חקירה פתוחים נגד נתניהו כשוט ל"התנהגות טובה" של ראש הממשלה (בעברית צחה ניקראת פעולה זו לכאורה – סחיטה).
ששון הובאה אמש על ידי לונדון וקירשנבאום בתוכניתם היומית, לשטוח את משנתה-הכפשתה כנגד הדו"ח החדש. החצופה הזו העזה להאשים את אדמונד לוי כי נטיה ימנית היא סיבת מסקנותיו בחיבור הדו"ח, בעודה מתעלמת בעזות מצח מהגיבנת השמאל-רדיקלית האדירה הנחה על גבה, הר כגיגית, כמחברת דו"ח המאחזים שלה.
איזו התחסדות, איזו דו-פרצופיות. כאשר מאזינים לטליה ששון ניתן להבין מדוע אין מצבו של השמאל הישראלי מזהיר בלשון המעטה, ומדוע מפלגת מר"צ מדשדשת בתחתית האלקטורלית הישראלית. וכי מדוע שניתמהה..."ששון את גלאון הוא מרשם לכישלון".
החצופה ששון עוד העזה להצביע על כשרות הדו"ח שלה משנת 2002 , בטענה כי זה נשען על פסיקות עשרת שופטי הבג"צ, כאשר היא כמובן אינה טורחת להזכיר לנו כי בית המשפט העליון הישראלי הינו חממת שמאל רדיקלי ממש כפרקליטות המדינה, ממש כטליה ששון עצמה, ואך ברור כי גם כאן הזרזיר הלך אצל העורב, ושניהם יצאו יחדיו במחול הקומבייה.
כמו לפי אות ממנצח תזמורת מוכשר, פצחה מקהלת כנופיית התקשורת במסע ההפחדה התיקני שלה. כל המתנבאים השוטים (מכונים לעיתים משום מה גם "עיתונאים"), החלו ביללות חורבן ואימה. הם כבר הבטיחו לנו כי במידה ותיתקבלנה מסקנות הדו"ח על ידי הממשלה, הרי שהשמים יפלו על ראשינו, כל העולם ייצא נגדנו, השלום ירחק עוד יותר, וכן הלאה כיד הדמיון האפוקליפטי הטובה עליהם. הללו מכוונים כמובן לחוליה החלשה בממשלה, הלא הוא בנימין נתניהו, אשר לעיתים דומה כי התקשורת היא המכווינה אותו, ולא צרכי האומה.
לא נעלם מעיניהם כמובן כי המדובר בהכשרת והסדרת ההתיישבות היהודית בשטחי יו"ש, אשר קיים לגביה קונצנזוס ישראלי ובינלאומי-חלקי, כי בכל הסדר קבע עם הפלשתתינים ישארו הללו בחזקת ישראל דרך הסדרים כאלו ואחרים, כך שקבלת ויישום מסקנות הדו"ח אינן עומדות לשנות מהותית את המצב בשטח.
אך עבור כנופיית התקשורת אשר חלקה הניכר הינו אוטו-אנטישמי ואשר חלק זה פועל ללא לאות להפיכת מדינת ישראל היהודית ל"מדינת כל אזרחיה הפלשתינים", עובדה זו אינה משנה דבר, הם כמובן בשלהם.
והנה כבר קפץ שוטם ישראל ותיק, הוא משרד החוץ האמריקני הבורש את דו"ח לוי הצידה (ללא מושג ירוק אמיתי מהאמור בו – זולת לכאורה "תרגום" עקמומי כהרגלו של המלשינון הקבוע, הוא עיתון "הארץ" בוודאי), בטענו כי "מתנגדים להכשת התנחלויות" ו-"מתנגדים לפעילות ישראל בשטחים". התנגדות שקל לעוקפה דרך הקונגרס האמריקני באמצעות הלובי "הציוני" שם. רצוי היה מאד ליזום הכרזת קונגרס בזכות דו"ח לוי.
הפקרת שטחי יו"ש לכאוס משפטי ומדיני הינה מהסיבות העיקריות לרבות מצרותיה של מדינת ישראל, משך שני העשורים החולפים. במידה ויוסדר מעמדו של השטח השנוי במחלוקת באופן סופי ונחרץ, יועלו כמובן התנגדויות בינלאומיות, אך אלה תישכחנה מאליהן כעבור זמן קצר, מאחר שההגיון ממהלך זה, יחדיו עם הסברה נאותה חובקת עולם, יחלחל במהירות להנהגות אומות העולם כצעד ראשון מעשי לקראת הסדר כולל ביחסי הפלשתינים וישראל.
כל אימת שאנו ממשיכים לתלות את עתיד השטח באוויר אנו מנציחים אותו כולו כשנוי במחלוקת. משיקבעו הדפוסים של חוק ישראלי בשלב ראשון, ולאחריו ריבונות ישראלית כשלב שני על שטחי ההתיישבות היהודית ביו"ש, סביר בהחלט כי בתוך זמן לא רב יזכו הסדרים אלה בברכת העולם המערבי.
כמובן שהעולם האיסלמיסטי ירים קול זעקה מרה, אבל הם אינם סופרים אותנו ממילא, מדוע עלינו להיות האווילים ולספור אותם? שיזעקו עד שיצרד גרונם. עלינו להפנים ולהשלים עם העובדה כי כל שנעשה יהיה מאוס ופסול על ידם, מאחר שלטעמם אין המדובר בהסדר כזה או אחר, אלא עצם קיומנו הוא לצנינים בעיניהם, ולכן, עלינו להניח לעולם האיסלמיסטי לעבור את השינויים במגרשו הוא, לפני שניתן יהיה לדבר עמו הגיון. אל נעצור נשימתנו. אפשר ותהליך זה לא יהיה קצר.
11. מי שביקש מששון להכין דו''ח ביקש מראש למחוק את ההתיישבות / דן מרגליתבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.06.14 בשעה 15:38 בברכה, ליה
מי שהטיל על טליה ששון, לימים מועמדת מטעם מר"צ לכנסת, לכתוב דו"ח על המאחזים ביהודה ובשומרון - הזמין מראש המלצה למחקם מעל פני האדמה; ומי שהטיל לאחר מכן על ועדה בראשות אדמונד לוי לסכם את סוגיית ההתנחלות - הזמין מראש המלצה למחוק את דו"ח ששון מעל פני האדמה. בשני המקרים מדובר במשפטנים ערכיים ונשואי פנים, שהמחלוקת ביניהם פחות מקצועית ויותר פוליטית-ערכית.
לוי הצטיין בבית המשפט העליון בפסיקותיו בנושאים פליליים, בצניעותו ובהיותו נחבא אל הכלים עד כי בהגיעו לגיל הפנסיה פרש ללא חגיגה. אך תפיסתו הפוליטית היתה שקופה, ובאה לביטוי בפסק הדין (בדעת מיעוט) אשר שלל את הנסיגה מגוש קטיף בהסתמך על פסוקי מקרקעין מן התורה.
בוועדתו כיהנו היועץ המשפטי לשעבר במשרד החוץ ד"ר אלן בייקר והשופטת בדימוס תחיה שפירא, בתו של הרב הראשי שלמה גורן. היא התכנסה במשך ארבעה חודשים במשרדים הרחוקים מעין הציבור ברחוב הנביאים בירושלים, והאזינה לעדים מכל צבעי הקשת המפלגתית, ולמייק בלאס מן הפרקליטות. היא קבעה כמה הלכות: יש בלאגן, כלשונו של בייקר, בנושא ההתנחלות. אך מעשה ההתיישבות מותר ומבורך, ואינו אסור כל עוד לא מדובר בהפקעת אדמות פרטיות של פלשתינים. מבחינה מעשית, רצוי להקים עוד ערכאה שיפוטית בדרך לבג"ץ. בפועל, זה ייתר כמעט לחלוטין את בג"ץ, שכן לפי תפיסת ועדת לוי, שטחי יהודה ושומרון אינם כבושים...
12. המנהל האזרחי מתעלם ומנהל בפועל מדיניות כפולה ליהודים ולערביםבתגובה להודעה מספר 0
הרשות גונבת את שטחי C בעזרת מערכת המשפט הישראלית
בעוד שבישראל מדברים על חידוש המשא ומתן, ברשות הפלשתינית קובעים עובדות בשטח. המטרה, שהפכה כבר מזמן למוצהרת, מדברת על השתלטות על שטחי C ויצירת רצפים טריטוריאליים. השיטה: הקמה ופיתוח של יישובים בדווים תוך סיוע כספי ומשפטי לתושבים, שהולכים ומזדהים עם רעיון המדינה הפלשתינית.
מאת גיל ברינגר / מקור ראשון
בפרקליטות עוצמים עין והמנהל האזרחי מתעלם ומנהל בפועל מדיניות כפולה ליהודים ולערבים.
הפלשתינים: "ירושלים היא השער לשמיים והבקעה היא השער לפלשתין"
הם יגיעו מנקודה כלשהי במרחב עם רכב ועוקב מים, יאטו ליד מחסום רימונים, יפנו לציר צדדי ויחנו לאחר כמה מטרים צמוד לתחנת השאיבה של מקורות. גבוה מעמדת התצפית, חייל במשמרת יצפה בהם ממלאים את העוקב באמצעות צינור מים הממתין להם במקום. איש מאנשי המוצב לא יעצור אותם. זה הנוהל וזו ההוראה. מכאן ימשיכו ברכבם הלאה. הם יחזרו למאחז הקטן שלהם היושב מתחת לאחד מעיקולי הדרך. במהלך הנסיעה על כביש ורד הנמתח בין רימונים ליריחו ינופפו לשלום לבן משפחה אחר בנתיב הנגדי. גם הוא יעשה את דרכו עם עוקב מים ריק נגרר מאחור. גם הוא בדרך לנקודת השאיבה. גם הוא יחזור למאחז הלא חוקי שהוא מתגורר בו עם מיכל מים שמולא באדיבות ממשלת ישראל. שגרה בממלכת בקעת הירדן.
מאחזי הבדווים המתפשטים במהירות באזור משוועים למים. בלעדיהם לא יוכלו להתקיים. עד לאחרונה נהגו השבטים לקדוח חור בצינורות של מקורות ולגנוב מים. לעתים, לחור שקדחו כלל לא טרחו לחבר צינור חדש שיוביל את המים למאהל. התוצאה הייתה זרימה בלתי פוסקת של מים שדלפו באין מפריע. ישראל, מסיבותיה שלה, בחרה שלא להילחם בתופעה ובמקום זאת החליטה לספק להתיישבות הבדווית הלא חוקית את המים הדרושים לה כדי להתפתח. תחנות השאיבה הפזורות במקומות שונים ביו"ש מספקות לבדווים את כל המים הדרושים להם, והכול באופן מוכר וחוקי. אלא שהדרך החדשה הזו להשיג מים, עם זאת שהיא פשוטה ומסודרת יותר ומאפשרת לבדווים את הרחבת גבול הפלישה לאדמות מרוחקות שמעולם לא עבר בהן צינור מקורות, דורשת מהבדווים ציוד שבאופן מסורתי לא קיים אצלם – מכלי ענק, דודי מים גדולים ועוקבים נגררים. אלא שיש מי שמעוניין בהתפשטות הבדווית ותפיסת השטחים החדשים. הגורם הזה מבין את הדרישה לציוד המים ועל כן מספק להם באופן סיטונאי את כל הנדרש. ההתחקות אחרי מקורות מכלי המים היא תחילתו של מסע בין תחנות לחשיפת השיטה, האמצעי והמטרה. מי עומד מאחורי ההתיישבות החדשה של הבדווים בבקעה?
תחנה ראשונה: כתובת על מכל
נסיעה מהירה על כבישי הבקעה והצצה מהירה לצדדים לכיוון המאחזים הרבים בצדי הדרך מספיקות לצייר את התמונה כולה. מאות מכלי מים זהים פוזרו לאחרונה באזור. אותו הצבע, אותו הגודל, אותה הצורה. ניכר בהם שיצאו מאותו המפעל וברור לכול שיד מכוונת אחת ניצחה על חלוקתם. ירידה משולי הדרך והצצה מקרוב מאפשרות לזהות בבירור את הכתובת בערבית המוטבעת על כל אחד מהמכלים: תכנית התמיכה של הבדווים. מימון: הרשות הפלשתינית. ביצוע: משרד השלטון המקומי.
לצד המכלים הצהובים המשמשים לאגירת המים, פזורים ברבים ממאחזי הבדווים בבקעה עוקבי מים מסוג אחר – מכליות כסופות על גלגלים. ושוב, התופעה חוזרת על עצמה – אותו עוקב בדיוק בכל אחד מהמאחזים שנבדקו. על כל אחד מהעוקבים מוטבע בבירור מספר הטלפון של היצרן 04-2468473. בשיחת טלפון שאנחנו מקיימים למספר עונה אחד העובדים ולאחר בקשתנו מעביר את הטלפון למר רושדי ראפת המציג את עצמו כבעלים של מסגריה ושמה "ברזליית חג' ראפת" מעראבה שבגליל. אני מציג את עצמי כמי שמתעניין בקנייה של מכלית נגררת ומבקש מרושדי ממליצים על העבודות האחרונות שלו באזור הבקעה. הוא מספר שאת המכליות הנגררות על ידי טרקטורים הוא ייצר בכמה הזדמנויות במשך השנים האחרונות וסופקו לאזור יריחו, תקוע, רמאללה, מישור-אדומים, למחצבה בדרך ענתות ועוד. יש לו כמה דגמים וצבעים. חלקם מגלוונים וחלקם לא. "הכל תלוי בכמה משלמים", הוא מסביר. חלק קטן מהמכליות הוזמנו בידי הצלב האדום אבל רוב המכליות שהכין הוזמנו מטעם הרשות הפלשתינית. ראפת מזמין אותנו לדבר איתם על העבודה הטובה שלו. המכליות מהסוג השני חולקו על ידו לבקשת הרשות באזור יריחו ומישור-אדומים, האזור שמרוכזים בו מאחזי הבדווים.
האחווה הזו שנוצרה בין הבדווים לרשות הפלשתינית מוזרה מאוד באוזני כל מי ששומע עליה. רבים במנהיגות הבדווית מתעבים את הרשות וטוענים במשך שנים להזנחה מצדה. גורם בכיר במגזר הבדווי שמשוחח איתנו מאשים את הרשות בשחיתות בכל הנוגע לטיפול בכספים העוברים אליה מגורמי חוץ המבקשים להשקיע אותם ברווחת הבדווים. אחיהם הדרומיים של הבדווים מהבקעה היושבים בנגב כלל לא שמעו על תמיכה של הרשות. שם לא תמצא מכלי מים מכל סוג, לא צהובים ולא כסופים. מה גורם לרשות הפלשתינית להקים תכנית תמיכה בבדווים באזור הבקעה?
תחנה שנייה: מבצע פסח
בערב פסח האחרון יצאו אנשי המנהל האזרחי כמו רוב אזרחי המדינה לחופשת פסח. הבדווים בני שבט הג'האלין, היושבים בוואדי אבו-הינדי מתחת לישוב קידר, המתינו מבעוד מועד לשעת הכושר הזו. בטכניקה המזכירה כמעט אחד לאחד את מבצעי חומה ומגדל הקימו הבדווים יישוב חדש מטרים ספורים מגבולו המזרחי של קידר. הבתים הראשונים קמו ממש מעבר לגדר. בשבעת הימים שבין החג הראשון לשני הגיעו משאיות של הרשות הפלשתינית מאזור דרום הר חברון. המשאיות פרקו את הציוד ויש מאין צצו שמונים מבני מגורים זהים על תא שטח עצום. פה שלושה, שם שבעה, בצד זה חמישה עשר ובפינה אחרת עשרה. בהמשך נבנו כעשרים יחידות נוספות ובשלב הבא הגיע מספר המבנים למאה ועשרים. העיר החדשה "אבו-הינדי" הייתה לעובדה מוגמרת.
גורם בכיר שהשתתף בסיור האחרון של ועדת חוץ וביטחון באזור מספר ל'מקור ראשון' שראש יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, מרקו בן-שבת, אישר שהמבנים הובאו למקום בידי אנשי הרשות הפלשתינית. מבט אחד במבנים שצמחו בן-לילה מתחת לקידר מספיק כדי לראות שלא מדובר ביזמה מקומית. כל מי שבחר להקים בית באבו-הינדי בימים שבין פסח לעצרת זכה בחבילת דיור הכוללת קרוואן כפול, שלצדו תא שירותים מחובר לצנרת ולידם דוד מים גדול. לא ממש הסטנדרטים הרגילים של התיישבות הבדווית המסורתית.
אנשי המנהל האזרחי המשתדלים להגיע עם הרשות הפלשתינית להבנות ולפעול בתיאום מלא ראו בפעולה הזו סטירת לחי מצלצלת והוציאו מיד צו הריסה למבנים. הבדווים מצדם היו מוכנים מראש עם בקשה לצו ביניים שימנע את ההריסה. אפשר רק לנחש שהגורם שסיפק את המים, את המשאיות, את המבנים ואת הציוד דאג גם לסיוע המשפטי. מה המניע של הרשות?
תחנה שלישית: השתלטות על הבקעה
באוגוסט 2009 הכריז ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד על תכניתו להקמת מדינה "מלמטה למעלה". תכנית פיאד כללה כמה עקרונות, ובהם פיתוח התשתיות, הפרדת רשויות, כלכלה חופשית ועוד. המטרה המוצהרת הייתה להקים מדינה פלשתינית דה-פאקטו, מתוך הנחה כי שיחות השלום מקרטעות ולא מובילות לשום מקום.
בתקופה המקבילה ניסה ראש הממשלה בנימין נתניהו להיתפס כמי שמקדם יזמת שלום, וזאת מבלי להיתפס כמי שמוכן לוותר על שטחים ביהודה ושומרון. המלכוד הזה הביא את נתניהו לקדם את תכנית "השלום הכלכלי", שבבסיסה הרעיון ששיפור כלכלתה של הרשות הפלשתינית הוא אינטרס ישראלי. הכלכלה הפורחת של הפלשתינים היא תנאי מקדים אשר יקרב את הצדדים למו"מ, טען נתניהו.
בתחילה נראה היה שהרעיון של נתניהו משתלב היטב בפיאדיזם הפלשתיני – התרכזות בבניית כלכלה ונטישה של יזמות שלום. אלא שהרעיון של תכנית נתניהו מסתיים בישיבה לשולחן המשא ומתן ואילו הרעיון של תכנית פיאד דוגל בהקמת של מדינה פלשתינית באופן חד-צדדי.
בשנת 2010 חל מפנה בתכנית פיאד והצד הפלשתיני החל ביזמות חדשות. הרעיון הפלשתיני החדש היה למסמס את חלוקת השטח המסורתית שנקבעה בהסכמי אוסלו לשטחי B ,A ו-C וזאת דרך יצירת רצפים טריטוריאליים של התיישבות ותשתיות.
בשטח A יושבות הערים הפלשתיניות הגדולות. השטח נתון בשליטה ביטחונית של הרשות המנהלת בו גם את התחום האזרחי. בשטחי B אחראית הרשות על הסוגיות האזרחיות, אך הביטחון הופקד בידי ישראל. שטחי C הם שטחים בשליטה ביטחונית ישראלית ובניהול המנהל האזרחי. שטחי C מהווים 60% משטח יהודה ושומרון, ויושבים בהם כשלוש מאות אלף יהודים. בנוסף יושבים באזור כמה עשרות אלפי פלשתינים המהווים כחמישה אחוזים מאוכלוסיית הרשות. משמעותם של שטחי C רבה מאוד לא רק בגלל גודלם, אלא בעיקר בגלל החיץ שהם מייצרים בין ריכוזי האוכלוסייה הפלשתינית.
בתחילת 2010 החל פיאד לפזר הצהרות שלפיהן הוא אינו יודע לקרוא את האות C וכי כל השטחים בגדה הם שטחי מדינה שהרשות בונה בהם. בפברואר באותה שנה פתחה הרשות סניף של משרד החקלאות מטעמה בכפר ג'יפתליק שבצפון בקעת הירדן, שטח C שעל פי הסכמי אוסלו אסור לרשות לפעול בו. המהלך הזה, שדומה מאוד מבחינת משמעותו האסטרטגית לפתיחתו של האוריינט-האוס בירושלים בשעתו, התקבל בשקט דומם.
באופן טבעי, משרד החקלאות הוא הגוף הממשלתי הראשון והעיקרי שאותם שישים אחוזים מיהודה ושומרון יעניינו אותו. "כל השטח החקלאי שלנו הוא שם", אמר איסמעיל דעיק, שר החקלאות הפלשתיני, בריאיון ל'הארץ' עם פתיחתו של הסניף. בדבריו התייחס לממשלות שקדמו לתקופתו של פיאד. "הן האמינו שבמשא ומתן יהיה אפשר להחזיר, ושזה יהיה קל. המציאות הוכיחה אחרת, ובישראל מתייחסים לשטח C כשטח ישראלי", צוטט דעיק באותו ריאיון.
באופן טבעי, הדגש עבר לבקעת הירדן - גם מכיוון שהיא מהווה כמעט שליש משטחי יהודה ושומרון וגם מכיוון שכתשעים אחוזים ממנה מוגדרים שטחי C. השלטים התלויים בכניסה למבנה משרד החקלאות בג'יפתליק מציינים כי "ירושלים היא השער לשמיים והבקעה היא השער לפלשתין". על שלט אחר שנתלה בקרבת מקום נכתב - "הבקעה היא גבול פלשתין עם האחות ירדן".
האסטרטגיה החדשה של משרד החקלאות הפלשתיני, המשמש כראש חץ למשרדי הממשלה האחרים, היא לתמוך בדרכים שונות במשפחות החקלאיות שבשטחי C, בעיקר באלה המתגוררות בבקעת הירדן. תפיסת השטח נעשית באופן הטוב ביותר כשהיא מתבססת על התיישבות חקלאית מקומית. הבדווים עונים היטב מבחינה זו על צורכי הרשות. הם מצויים בשטחי C בדרך ובאופן שאוכלוסיה פלשתינית אחרת אינה יכולה למלא במקומם.
עם הזמן החברה הבדווית עוברת תהליכי איסלמיזציה ופלשתיניזציה, והמרחק בין הקבוצה הפלשתינית לבדווית הולך ומצטמצם. מבחינת הרשות, אוכלוסיית הבדווים מייצרת עבורה את הרצף שהיא כל כך זקוקה לו בין רמאללה ליריחו וקובעת עבורה עובדות בשטח. הבדווים מצדם יודעים לגמול בחזרה בהזדהות הולכת וגדלה עם הרשות. דגלי פלשתין נתלים בעוד ועוד מאחזים בדוויים המממשים בפועל את המדיניות של פיאד.
תחנה רביעית: נציג הקרן
אזלת היד של הרשויות הישראליות במהלך הפלשתיני, שאינו מסתיר עצמו עוד ותכליתו לחטוף את כל מה שנשאר משטחי C, הפכה לעובדה. אף על פי שמדובר באסטרטגיה פלשתינית מוצהרת המנוגדת למדיניותה של ישראל, גורמי אכיפת החוק גוררים רגליים.
דוגמה בולטת לכך היא העתירות בנושא הישוב משואה. בשנת 2002 פלשו בדווים לשטחו הפרטי של מושב משואה שלמרגלות הר הסרטבה. הפלישה לאדמת המושב, שקם כהיאחזות נח"ל רביעית בבקעת הירדן בתחילת שנות השבעים ובזמן הקמתו הוגדר חלק מ"חומת המגן הרצופה של התיישבות העברית", מהווה כיום עוד סדק בחומת הריבונות הישראלית. משפחות הבדווים נצמדו לחממות המושב והחלו מעבדות את האדמה במקביל לקו החממות הישראלי.
בכל שלב של הרחבת הפלישה הבדווית למשואה הוציא המנהל האזרחי צו הריסה חדש על החלק שהתווסף בבנייה הלא חוקית. בכל פעם מחדש ביקשו הבדווים צו ביניים למניעת ההריסה באמצעות עו"ד תאופיק ג'בארין. בכל פעם זכו בצו המיוחל.
להבדיל משבט הבדווים שפלש לאדמות משואה, ג'בארין, בוגר תכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל, לא צץ משום מקום. העיתון אל-חיאת אל-ג'דידה פרסם בסוף ינואר האחרון ריאיון עם מרואן טובאסי, מושל טובאס, שבו ציין כי "הפלשתינים ימשיכו להיצמד לאדמתם וידאגו שכל התכניות של ישראל לייהוד הבקעה ייכשלו, שכן הצדדים במחוז התחילו לעבוד במרץ כדי להשיג צווים כדי למנוע את הריסת המבנים בפעילות המחוז והמשרד לענייני הגדר וההתנחלויות". העבודה נעשית, ציין טובאסי, "בשיתוף פעולה עם עורך הדין תאופיק ג'בארין האחראי מטעם הרשות הפלשתינית למעקב אחרי הריסות מבנים וייצוג האזרחים בבתי המשפט בישראל".
בהמשך סיפר טובאסי בגאווה כי הרשות הקימה קרן של מאות אלפי דולרים לפיצוי הבדווים במקרה של הריסת מבנים. לא תמיד אפשר לסמוך על ג'בארין שיספק את הסחורה – אז תמיד טוב שיהיה משהו בצד. הכיסוי הפלשתיני שניתן להתיישבות הבדווית מושלם. הוא כולל ציוד מים, מבנים, סיוע משפטי וכספי פיצוי.
ארבע הבקשות לצו הביניים שהוגשו על ידי ג'בארין התקבלו בבית המשפט העליון. לעומתן, נדחתה הבקשה היחידה שהגיש המושב לאיחוד תיקים כדי לדון בכל הנושא בבת אחת ולסיים את הסחבת. כך, הנושא תלוי ועומד במשך עשר שנים שבהן המאחז הולך ומתפתח לעיניהם המשתאות של תושבי משואה, המביטים בהתנהלות האטית עד כאב של הפרקליטות בטיפול בפולשים.
ההימרחות הלא נגמרת של ההליכים משדרת לרשות הפלשתינית את המסר הבלתי נמנע – ישראל לא באמת מתכוונת להיאבק בפלישה שלהם. עברו הימים שראו את ההתיישבות בבקעה כ"חומה עברית". לא פלא שלאחרונה הקימה הרשות על אדמות מדינת ישראל, בתוך שטחה של משואה, שלט מטעם משרד החקלאות הפלשתיני. על השלט נכתב באנגלית ובערבית – "שיקום מוצלח". עוד מיזם לתפארת מדינת פלשתין המתהווה.
אגב, כדי להשיג מים לחקלאות הפולשים הבדווים לא היו חייבים לגנוב מצינורות או להשתמש בעוקבים. אפשר לקדוח בקרקע באופן לא חוקי ולהשיג אותם במקום. בהיעדר אכיפה, הקימו הבדווים במאחז שקם מחוץ למושב משואה מפעל חקלאי הנהנה מחסותו של משרד החקלאות הפלשתיני, והחלו קודחים בשטח המושב.
תחנה חמישית: פרקליטות עצלה
עצימת העין של הרשויות הישראליות מול המהלך הפלשתיני המתוזמר חוזר על עצמו שוב ושוב. גם כאשר המנהל פועל ומוציא צווי הריסה, משהו בהתנהלות של הפרקליטות תקוע. אין זכר לחריצות וליעילות שהיא מפגינה מול ההתיישבות היהודית במגרון ובעמונה. גם במקרים הבודדים שהיא ממלא את חובתה, בתי המשפט תוקעים את המהלך.
לדוגמה, בעיר אבו-הינדי שקמה בתוך שבעה ימים מעבר לגדר היישוב קידר, ביקש המנהל האזרחי להרוס את המבנים והוציא צווי הריסה. שבט הג'האלין, שכאמור הגיש מיד בקשה לצו ביניים שהוכן עם המשאיות והציוד זמן רב מראש, היו אמורים להיתקל בבית המשפט בפרקליטות המדינה הנאבקת על דחיית הבקשה לצו ועל מימוש צווי ההריסה באופן הבהול ביותר.
מבחינת הפרקליטות מדובר היה במשימה פשוטה וקלה. אמנם עורך הדין לקר המייצג את הבדווים טען כי אלה ישבו במקום מאז ומעולם וכי המבנים שהובאו לפני כשנה לוואדי רק שיפרו את רמת הדיור שהתקיימה בשטח, אך צילומי האוויר מוכיחים כי הטענה מופרכת מן היסוד. השוואה בין שני צילומי אוויר של תא השטח המדויק בוואדי אבו-הינדי מוכיחה באופן ברור – המבנים החדשים הובאו למקום בשנת 2011
אלא שכאן חיכתה לג'האלין הפתעה נעימה ביותר. במשך כל השנה האחרונה ביקשה הפרקליטות שוב ושוב לדחות את הגשת תגובתה לנושא. לא פחות מחמש בקשות הגישה הפרקליטות לדחיית מועד לתגובה לבקשה להוציא צו ביניים.
השופט דנציגר, שלפניו בא התיק, העיר כי "יש להניח שהמבנים לא ייהרסו עד לדיון בצו הביניים". המנהל פירש את השערתו של השופט כקביעה מחייבת ולפיכך אין הוא מעז לממש צווי הריסה בעיר החדשה, למרות שצו ביניים בפועל לא הוצא. הפרקליטות מצדה מושכת את הזמן עוד ועוד עד שלאחרונה איים עליה בית המשפט כי הוא עלול שלא לאפשר לה לטעון נגד הוצאת צו ביניים שימנע את הריסת המבנים וזאת בשל "חוסר מעש בתיק". עד לרגע זה הפרקליטות לא מסרה ולו תגובה ראשונית בנושא.
חמש הפעמים שבהן ביקשה הפרקליטות הארכה בלי לעשות דבר בתיק אינן שיא מיוחד בכל הקשור להתנהלותה מול הבדווים באזור. לצורך הדוגמה, בתיק אחר – בג"ץ 1828/06 - ביקש המנהל להרוס סככות לא חוקיות שבנה שבט הג'האלין. לא פחות מ-17 החלטות ניתנו בתיק הזה – כולן הארכת מועד לבקשתה של הפרקליטות, מתוכן 13 החלטות שבהן קובע בית המשפט כי הפרקליטות מתנהלת בחוסר מעש. נכון ליום זה הפרקליטות טרם מסרה את עמדת המדינה לגופו של עניין.
תחנה שישית: יזמה פרטית
נקודת האור היחידה בכל הסיפור היא התנהלותה של תנועת 'רגבים', ששוב ושוב נכנסת לנעליה של המדינה במקומות שבהם היא הייתה צריכה לנהל את העניינים. רגבים מבקשת כעת להצטרף כידידת בית משפט בתיק אבו-הינדי.
"הסיפור הזה הוא דוגמה אחת מני-רבות לשיטתיות הסדורה והמחושבת לפרטי פרטים של ההתנהלות הפלשתינית במימוש תכנית פיאד, להקמת התשתית למדינה פלשתינית באופן חד-צדדי ותוך עקיפת הצורך במו"מ עם ישראל", טוען בצלאל סמוטריץ, מנכ"ל רגבים. "ההיערכות הלוגיסטית המרשימה, התזמון המדויק לימי חול המועד שיחידת הפיקוח אינה פועלת בהם, הביצוע המושלם של 'המבצע' להקמת בזק של עשרות מבנים ולבסוף הפניה לבג"ץ מיד בתום החג - כל אלו מלמדים כי מולנו ניצבת מכונה משומנת וממומנת היטב, שפועלת במקצועיות לקביעת עובדות בשטח ולהעמדת ישראל בפני עובדות מוגמרות שיצמצמו עד מאוד את יכולת התמרון המדינית שלה.
"אל מול הפעילות המסוכנת הזו מגיבות עדיין מרבית הרשויות הישראליות בחובבנות, שלא לומר ברשלנות פושעת. חוסר המעש הישראלי אל מול הפעלתנות ההיפר-אקטיבית של הפלשתינים הופך את הדיון הפוליטי המתקיים בישראל בשאלת הקמתה של מדינה פלשתינית לפארסה. המדינה הפלשתינית מוקמת מול עינינו והדרך חזרה הופכת קשה ומסובכת מיום ליום.
"בתוך כל הסיפור הזה משמש בג"ץ, במודע או שלא במודע, כלי למימוש שאיפותיהם המדיניות של הפלשתינים. בחסות היד הקלה על הדק צווי הביניים, ובחסות התנערותה של הפרקליטות מחובתה להגן על צווי ההריסה ולהגיב לעתירות באופן מידי, נקבעות עובדות מדיניות בשטח ואין פוצה פה ומצפצף".
לשאלותינו בנושא מסר משרד המשפטים את תגובתו וציין: "הפרקליטות טרם קיבלה את התייחסות צה"ל לעתירה. מוצע לפנות לדובר צה"ל".
תחנה שביעית: מעורבות זרה בשטח C
לפני כשנתיים החלה הרשות הפלשתינית לבקר את מדינות העולם התורמות סכומי עתק לרשות. האישום המרכזי שהופנה מצד הרשות כלפי המדינות התורמות היה מדיניותן של המדינות וסוכנויות הפיתוח הבינלאומיות, המפנות את רוב תרומותיהן לפרויקטים בשטחי A ו- B, ולא לשטח C. הדבר נבע מתוך כיבוד מסוים של הריבונות הישראלית בשטחי C על פי המוסכם בהסכמי אוסלו.
בריאיון נוסף שנתן דעיק לעיתון 'הארץ' הוא סיפר כי בפגישה עם סוכנויות פיתוח בינלאומיות שעוסקות בסיוע לחקלאות נאמר להן כי העבודה איתן לא תימשך אם יסרבו להשתתף במיזמים בשטחי C. המגמה העולמית הזו של התחמקות מסיוע באזור ה"אסור" נשברה לדבריו.
והמגמה הזו אכן נשברה, עד כדי כך מהפכה של ממש. על פי מסמך שהוכן במחלקת המחקר של מועצת יש"ע, הרשות מצליחה כיום לנתב את כספי התרומות המגיעים אליה דווקא לשטחי C, וזאת אף על פי שמרבית האוכלוסייה שלה יושבת בשטחי A ו-B. גם כאן רואה הרשות הפלשתינית בבדווים ובצורת התיישבותם במרחב את הדרך שלה לתפוס כמה שיותר תאי שטח.
תחנה שמינית: מאחז כבית ספר
בשנת 2009 הגישו תושבי כפר-אדומים עתירה נגד בנייתו של בית הספר האיטלקי האזורי שהלך ונבנה מתחת ליישובם ויועד לילדי השבטים הבדווים שהתיישבו במאחזים שונים באזור. בית הספר, הממוקם ממש מעל כביש 1, אינו משרת רק את אנשי המקום: הרשות הפלשתינית מסבסדת הסעה לתלמידים ממקומות מרוחקים יותר. נראה שגם פה הרשות מבקשת לקבוע עובדה בשטח דרך ההתיישבות הבדווית ומוכנה לצורך כך להוציא כספים. בית הספר שנבנה במקום אינו אמצעי – הוא מטרה כשלעצמה. זוהי הצהרת בעלות על השטח.
צו ההריסה שהוצא למקום לפני שנים לא מומש מעולם, וזאת למרות קרבתו של בית הספר לעורק התחבורה הראשי והימצאותו בשטחי אש, עובדות שהיו אמורות להקפיץ אותו לראש סדר העדיפויות של מימוש הצווים. אך אלה הן כמובן אותן העובדות בדיוק שבשלן מבקשת הרשות להשאיר את בית הספר על תלו.
בשנת 2010 קיבל בית המשפט את עמדת המנהל האזרחי שלפיה אין להרוס את בית הספר לפני סוף שנת הלימודים. זאת אף על פי שבקרבת מקום מצוי בית הספר באבו-דיס, אשר מסביבתו מסיעים יום-יום ילדים לאזור בית הספר בחאן אל-אחמר, ואשר ניתן לקלוט בו את תלמידי בית הספר כולם. בית המשפט קבע כי יש להמתין עד סוף יוני כדי להרוס את בית הספר.
יוני נגמר ויולי בא. גם אוגוסט ספטמבר חלפו עברו להם. שוב ושוב ביקשה הפרקליטות זמן נוסף כדי להשיג עוד אישורים לקראת הריסת בית הספר, אישורים שככל הנראה לא ניתן היה להשיג בזמן ההמתנה בחוסר המעש עד לסיומה של שנת הלימודים.
באוקטובר שוב ביקשה המדינה שלושים יום נוספים, וברקע חזרה להישמע המולת התלמידים אשר חזרו לשנת לימודים חדשה בבית הספר. בנובמבר הודיעה מפקדת תיאום הפעולות בשטחים כי הליך אישור ההריסה התקדם מאוד ולמעשה עבר את כל השלבים למעט חתימת שר הביטחון. השר עתיד לחתום על אישור ההריסה עד סוף 2011, הודיעה הפרקליטות לבית המשפט.
בפברואר 2012 הסבירו בפרקליטות שבשל "תקלה טכנית" המסמך לא הובא לחתימת שר הביטחון. הפרקליטות ביקשה 45 יום נוספים. ממש במקביל לבקשתה של הפרקליטות לדחייה נוספת כדי לתקן את "התקלה הטכנית", פרסם עיתון 'הארץ' שהאלוף דנגוט האחראי על תיאום הפעולות בשטחים ביקר במאחז חאן אל-אחמר והודיע לתושביו שאין בכוונתו להרוס את בית הספר. הדברים הללו עולים בקנה אחד עם מסרים שהועברו מאנשי המנהל לתושבי כפר-אדומים ששוחחו עם 'מקור ראשון' ולפיהם אין המנהל מעוניין להרוס את מבנה בית הספר הלא חוקי.
בשיחה עם דובר מתאם הפעולות בשטחים ביקשנו להבין כיצד תגובת הפרקליטות שלפיה רק "תקלה טכנית" עיכבה את חתימת שר הביטחון על אישור הריסת המבנה מתיישבת עם דבריו של דנגוט עצמו שלפי הפרסומים כלל אינו מעוניין להרוס את המבנה.
בשיחה בעל פה טען הדובר כי הפרטים שפורסמו באשר לדנגוט ב'הארץ' אינם מדויקים. ביקשנו לדעת מה בכל זאת אמר דנגוט לאנשי חאן אל-אחמר, וכאן ביקש מאיתנו הדובר לשלוח לו דוא"ל מסודר. הדוא"ל נשלח לכתובת הנכונה אך לא זכה למענה. הנחנו שכנראה מדובר ב"תקלה טכנית", עניין שנדמה שסובב את סוגיית חאן אל-אחמר. לבקשת הדובר נשלח הדוא"ל שנית ומאז לא נודעו עקבותיו. לא של הדוא"ל ולא של הדובר. אפשר רק לשער ש"תקלה טכנית" נוספת תקפה את העניין.
בינתיים, ברשות הפלשתינית אין תקלות טכניות. פיאד החליט כמובן לקחת חסות מלאה על בית הספר הבדווי, ובטקס הוקרה שנערך במאי האחרון הגיע פיאד למאחז לברך את אנשיו.
"אתם הבדווים שומרי האדמה", אמר פיאד לתושבים. "התעקשותכם ללמד את ילדיכם בבית ספר צנוע זה, שנבנה בידי ארגון איטלקי, הוא סימן לתקווה לכולנו. בביקור שלי בכפר יש מסר חזק למען החופש של העם שלי, ולכינונה של מדינה פלשתינית שזכויות עמנו יישמרו בה. בשם הרשות הפלשתינית, שמנסה להיות בקרוב המדינה הפלשתינית, אנו קוראים לרשויות ולארגונים הבינלאומיים להגן על הזכויות של הפלשתינים".
13. המנהל האזרחי מסייע לערבים להשתלט על אדמות בשטחי C שבשליטת ישראלבתגובה להודעה מספר 0
המנא"ז אישר לפלשתינים מאות פרוייקטים בשטחי C
בשנת 2011 קידם המתפ"ש 182 פרויקטים תשתיתיים של הרש"פ בשטחי C ביו"ש. הרש"פ פועלת להשתלט על שטחי C בגושי ההתיישבות.
המינהל-האזרחי מסייע לפלשתינים להשתלט על אדמות בשטחי C ביהודה ושומרון, אלו שעל פי הסכם אוסלו נמצאים בשליטה של מדינת ישראל.
על פי נתוני מתאם הפעולות בשטחים, במהלך שנת 2011 קידם משרד תיאום הפעולות בשטחים, באמצעות הקהילה הבין לאומית ומעורבות של הרשות הפלשתינית, 182 פרויקטים תשתיתיים בשטחי C ביהודה ושומרון, רובם בתחומי איכות הסביבה, המים והחשמל. לפני כחודשיים נחתם חוזה בין חברת חשמל ישראל לבין משרד האנרגיה ברשות הפלשתינית בתיאום ובתיווך של מתפ"ש, המאשר הקמתן של 4 תחנות משנה חדשות לייצור חשמל ביו"ש, כולם בשטחי C. פרויקט זה ממומן על ידי הבנק האירופאי ועלותו מוערכת במיליוני יורו.
ברשות הפלשתינית פועלים בחודשים האחרונים להשתלט על שטחים פתוחים בשטחי C, כדי לשבור את הרצף היהודי בין היישובים, בעיקר בגושי ההתיישבות.
ההשתלטות נעשית על פי תוכנית מסודרת, באמצעות הקמת פרוייקטים כלכליים ותשתיתיים. בחלק מהמקרים קיבלו הפלשתינים אישורים מהמינהל-האזרחי, בהוראת שר הביטחון אהוד ברק. את הבקשות הגישו בשם הפלשתינים מדינות מהאיחוד האירופאי, דבר שהקל עליהם לקבל את אישור מערכת הביטחון, החוששת מקרע עם הקהיליה הבינלאומית.
גם הכביש החדש לעיר הפלשתינית רוואבי הוא חלק מאותו מאמץ. לאחרונה הושלמה בניית כיכר מוארכת בכביש הכניסה לרוואבי, על כביש 465, המהווה חיבור יחיד מגוש יישובי מערב בנימין לכיוון ואדי חרמיה וכביש 60. ההחלטה על קידום הכביש התקבלה בלשכת שר-הביטחון, למרות התנגדות כל הגורמים המקצועיים במינהל-האזרחי.
מדובר לכאורה בכביש 'זמני'. על פי התוכנית המקורית אמור היה להיסלל מעבר תת קרקעי בכביש מרמאללה לרוואבי. אולם לפי שעה אין שום סימן לעבודות בכביש הקבע, והתנועה תתבסס על הכביש 'הזמני'. בניית הכיכר בין עטרת לביר-זית הושלמה עם תאורה. במקום הוצבו לפי שעה בטונדות עם שלטי אין כניסה, אולם למרות זאת כלי רכב פלשתינים עוקפים בקלות את הבטונדות בדרכם לרוואבי.
גם האמריקנים מעורבים בתוכניות הפלשתיניות. כך למשל אישר לפני שבועיים המינהל-האזרחי בנייתם מחדש של שני בתי ספר של אונר"א במחנה הפליטים ג'ילזון שליד בית-אל. לצורך הוצאתו של פרוייקט זה אל הפועל, דרש המינהל-האזרחי כי סוגיות הבטיחות הנוגעות לדרך המפרידה בין בתי הספר תזכינה אף הן להתייחסות. בכדי לפתור את הבעיה הזו, החל המנהל האזרחי, יחד עם הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID) בבנייתו של גשר להולכי רגל אשר יחבר בין שני צדי הדרך.
לפני כחודש הודיע המינהל האזרחי רשמית, כי הוא מקדם "פרוייקטים התורמים לרווחת האוכלוסייה ושיפור חייהם של האוכלוסייה הפלשתינית בשטחי C", באיזור גוש-עציון. בהודעת דובר המינהל-האזרחי נאמר כי "הפרוייקטים מתמקדים בעיקר בתחומי איכות הסביבה, שיפור הנגישות לכפרים ושיפור הכלכלה". בין הפרוייקטים שאושרו לפלשתינים: פרויקט ג'ורת א–שמעה - אישור לתכנית מתאר עבור כפר פלשתיני סמוך ליישוב אפרת, בלב גוש עציון. על פי תכנית המיתאר תורחב הבניה בכפר בתוספת של בתים, מוסדות ציבור ותשתיות נוספות. פרויקטים אלה, מסר דובר המינהל-האזרחי, מצטרפים לרשימה ארוכה ומכובדת של פרויקטים בשטח C בתחומים שונים בגזרת בית לחם.
*יש לסלק את העומדים בראש המינהל האזרחי שהם אנשי הקרן החדשה שחדרו לשם ומשרתים אג'נדות אנטי ישראליות!
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1415:59
14. חשד: עובד של המנהל האזרחי מכר מידע לפלסטינים עבור שוחדבתגובה להודעה מספר 0
מה קורה במנהל האזרחי?
עובד של המנהל האזרחי בחברון נעצר בחשד כי שימש כמודיע לעבריינים פלסטינים הכורים חצץ באופן לא חוקי. מעצרו הוארך בשישה ימים.
ישראלי תושב ירושלים, המשמש כפקח במנהל האזרחי באזור חברון, נעצר אתמול על ידי חוקרי מחלק התשאול של היחידה המרכזית במחוז ש"י של המשטרה, בחשד כי שימש כמודיע של עבריינים פלסטינים בתמורה לשוחד.
בחודשים האחרונים התקשו מאוד פקחי הבנייה הבלתי חוקית של המינהל האזרחי לתפוס פלסטינים שהקימו מחצבות לא חוקיות באזור חברון.
בשנים האחרונות צצו מחצבות רבות, בהן כרו פלסטינים חצץ באופן לא חוקי ולא בטיחותי על אדמות מדינה, אולם בכל פעם שהתארגן מבצע אכיפה נגד המחצבות, לא נמצא איש בשטח.
המקרים החוזרים ונשנים הללו עוררו את חשדם של חוקרי מחלק התשאול במחוז ש"י, ואלה החלו בחקירה סמויה במסגרתה גילו כי העובד מנהל קשרים ענפים עם בעלי המחצבות הפיראטיות ולקראת כל מבצע אכיפה הוא מעדכן אותם טלפונית, ובשל כך הם מספיקים להיערך ולעזוב את השטח בעצמם ולא להשאיר בו כלי עבודה.
שלשום נעצרו ארבעה פלסטינים שקשרו את עצמם לחשדות המיוחסים להם, ואתמול פשטו חוקרי ימ"ר ש"י על ביתו של החשוד ועצרו אותו.
גורם בימ"ר ש"י אמר אמש למעריב: "החשוד קשר את עצמו למעשים המיוחסים לו. החשד המרכזי נגדו הוא הפרת אמונים וקבלת שוחד של עשרות אלפי שקלים".
בבית משפט השלום הוארך אתמול מעצרו של החשוד בשישה ימים, ומעצרם של ארבעת הפלסטינים הוארך בארבעה ימים.
2.תגידו לא נראה לכם מדינה משוגעת? כל אחד שיש לו נגיעה שילטונית לוקח שוחד. לחלט את רכושו ולכלא .
3.לזרוק אותו לעזה .
4.טיפה בים...יש לחקור עוד הרבה מאד על הנעשה במנהל האזרחי.
5.הערבים משחיתים את האדמה כי היא לא שייכת להם וזו ההוכחה הכי טובה. שורפים, צדים עוקרים וממלאים בזבל, שלא לדבר על נושא המים.
***
*על המנהל האזרחי:
המנהל האזרחי מנהל מדיניות לעומתית תמוהה בנושאים שונים. מזה זמן נשמע משם דיסוננס בכל הנוגע למתיישבי יש"ע וזכויות היהודים. יחסו של המינהל ליהודים ולחוק, לא מובן.
תחקירים רבים נעשו בשל כך, והחשד המתגלה בחקירה זו יכול אולי לשפוך אור על הנעשה שם.
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1416:09
15. ועדי המתיישבים: לפרק המנהל האזרחיבתגובה להודעה מספר 0
ועדי המתיישבים בבנימין ובשומרון סבורים כי התבטאותו של ראש המנהל האזרחי חושפת בעיה עמוקה בהתנהלות הארגון, המופקד על ניהול חייהם האזרחיים של מתיישבי יו"ש, כמו גם של הפלסטינים המתגוררים בשטחי C הנמצאים בשליטת ישראל.
לטענתם, ההתבטאות הציפה בעיה עימה מתמודד כבר שנים רבות ציבור המתיישבים ביש"ע. הטענות על אכיפה המופנית כלפי יהודים בלבד קיבלה אישור נוסף כשנחשף המכתב בו כתב אלמוז: "הקייטנה נגמרה...אני מבקש לעצור את כל פעילות האכיפה מול הבניה הבלתי חוקית הפלשתינית. נחזור אליו כשנרגיש כשצריך".
בוועדי המתיישבים החליטו להפנות קריאה ברורה לממשלה לפרק את המנהל האזרחי ולהעביר את סמכויותיו למשרד הפנים.
יו"ר ועד מתיישבי השומרון, בני קצובר שהיה בעברו גם ראש המועצה האזורית שומרון, אמר כי "המנהל האזרחי פועל מאז הסכמי אוסלו תוך כדי התעמרות והתעללות במתיישבים היהודים. הוא אוכף את חוקי הבנייה באופן סלקטיבי וזה נחשף גם בהתבטאותו של אלמוז וגם בנתונים היבשים המוכיחים זאת".
יו"ר ועד המתיישבים בבנימין, סא"ל במיל' איציק שדמי אמר: "מעבר לדרישה המינימלית שלפיה צריך לפטר פקיד שמחליט לאכוף את חוקי המדינה בצורה גזענית כלפי יהודים בלבד, יש צורך עליון ששרי הממשלה יפעילו לחץ על ראש הממשלה להעביר את סמכויות המנהל האזרחי למשרד הפנים.
כמו שבמשרד החינוך בנימין שייכת למחוז ירושלים ושומרון למחוז מרכז יש לעשות כך במשרד השיכון לגבי סמכויות הבנייה. אנו לא שונים מאזרח שגר במועצה אזורית אשכול, או בעיריית ת"א. אנו מבקשים שהאכיפה תהיה מושפעת משמירה על החוק ולא ממניעים פוליטיים של שר כזה או אחר".
נציין כי הדברים אשר צוטטו בשם אלמוז סותרים דו"חות של המנהל האזרחי עצמו, אשר מעידים כי המצב בשטח שונה.
בדו"ח שכתב לפני שנתיים סיכם ראש יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, מרקו בן-שבת את הנתונים על האכיפה המפלה. לפי הדו"ח, המתייחס לאכיפת החוק כלפי פלסטינים וכלפי מתנחלים כתב: "שנת 2008 התאפיינה בהקפאה כמעט מוחלטת במימוש אכיפה בכל מה שקשור לבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית. הקפאת ההריסות ופעילויות אכיפה אחרות בתחומי התשתית משדרות מסר שלילי לאוכלוסייה ומאפשרת קביעת עובדות שיקשה עלינו להתמודד מולן בעתיד".
מהנתונים שהעלה בן שבת עולה כי 646 מבנים בלתי חוקיים איתרו פקחי המינהל במגזר הפלסטיני בשנת 2008. 111 מתוכם נהרסו באותה שנה. 293 מבנים בלתי חוקיים אותרו בגזרת המתנחלים בשנת 2008, ומתוכם נהרסו 105. במילים אחרות, בעוד ששליש מהבנייה הלא חוקית של המתנחלים נהרסה בפעילות של המינהל, רק שישית נהרסה אצל הפלסטינים. המדובר כמובן רק בבנייה פלסטינית בשטחי סי שהם בשליטה ישראלית.
את הדו"ח סיכם במילותיו בן שבת, "רמת הפיקוח על המגזר הישראלי הדוקה פי כמה מאשר על המגזר הפלסטיני, וזאת בעיקר בשל הרגישות הגבוהה ומדיניות האכיפה".
1.ע"פ כמה מאמרים במוסף "צדק", של מקור ראשון, המנהל האזרחי הוא סוכן של השמאל הקיצוני, לדעתי, של הקרן לישראל חדשה. פועלים שם משפטנים שללא ספק קבלו את הכשרתם מהקרן ונשלחו לעבוד במנהל. הם אכן תלמידים מעולים ועושים היטב מה שלימדו אותם.
את המאמרים כתב, כמדומני, מר יהודה יפרח. התנהלות המנהל על פי הכתבות מקומם עד מרתיח, אשר על כן יש לפרק את המוסד הזה מהר ככל האפשר.
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1416:15
16. ''המינהל האזרחי אימץ את דוקטרינת תג מחיר''בתגובה להודעה מספר 0
המטה המשותף של ארגוני הימין במתקפה חריפה על המדיניות החדשה של המינהל האזרחי, לפיה יבוצע הרס מואץ של בתים באזורים בהם היתה פעולות אלימות.
"המינהל האזרחי אימץ את דוקטרינת תג מחיר", אומרים במטה המשותף ומדגישים כי שימוש באמצעי אכיפה נגד אזרחים מהשורה בתגובה לפעולות אלימות של שכניהם ''זו פעולת תג מחיר''.
המדיניות החדשה, שכבר מיושמת בשטח, נועדה להפעיל לחץ על אוכלוסייה ממנה יצאו עשבים שוטים, מזכירים במטה המשותף. "בפועל היא פוגעת באזרחים מן השורה שלא ניתן להם הזדמנות לפעול משפטית נגד ההריסות".
"המדיניות מבית מדרשו של שר הביטחון בוגי יעלון, נובעת מחולשתה של המערכת", מוסיפים במטה, "מערכת אכיפת החוק ביהודה ושומרון לא מצליחה להתמודד מול קומץ צעירים שמרססים כתובות גרפיטי על מכוניות ובתים ובשל כך היא הורסת בתים של אזרחים מן השורה שכל חטאם הוא יישוב הארץ".
עם זאת, במטה המשותף קוראים למינהל לאכוף את המדיניות החדשה על כל תושבי יהודה ושומרון. "בערב החג נרצח נצ"מ ברוך מזרחי הי"ד ועקבות המרצחים הובילו לכפר אידנא. אנו סומכים על המינהל האזרחי כי הם כבר מיפו את עשרות הבתים הבלתי חוקיים בכפר וכבר בימים הקרובים הם יהרסו בחסות החשיכה".
במטה המשותף מזכירים כי האלימות שהופעלה בקידה כאשר נהרס ביתו של מנהל ועד מתיישבי השומרון - כפי שתיאר ראש המינהל האזרחי - הגיעה דווקא מפקחי המינהל שלא איפשרו לסגן ראש המועצה האזורית בנימין להגיש בג"צ ולמשפחה להוציא את הציוד מביתה.
1.הרס הבית בקידה היה תג מחיר וסיכול ממוקד מובהק של מנכ"ל וועד מתיישבי השומרון. הרס הבית ביצהר (עוד לפני ה"פינצ'ור) היה לתאבון. במדינה מתוקנת זה לא היה קורה!
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1416:29
17. אנשי המינהל האזרחי תימרנו צווים ונהלים בהתאם להשקפת עולם פוליטית שמאלניתבתגובה להודעה מספר 0
יהדות: והיה אם תוכרז מדינה פלסטינית
גם לשמאל הישראלי המכנה עצמו ציוני, ולכל שוחרי השלום המכנים עצמם ציונים, אין תשובה ואין דרך למנוע הכרזת מדינה פלסטינית בתמיכת האו"ם.
השורות הבאות נכתבות גם תחת רושם מיתקפת הלינץ' על שגרירות ישראל בקהיר. זו מוכיחה כמאה עדים כי שום הגיון איננו שולט ב'מרחב הערבי' התוסס שסביבנו, ושום הסכמי שלום לא יעמדו במבחן השנאה הערבית המפעפעת.
הכרזה חסרת מעצורים אני מנחש היום כי לקראת שבת הבאה, לעת קריאת השורות, נושא הכרת האו"ם במדינה פלסטינית יעסיק את דעת הקהל בישראל ובעולם. תמונת המצב בעת כתיבת השורות היא כי הפנייה הפלסטינית תזכה לרוב גדול, ויש אומרים גורף, אך ארצות הברית מבטיחה הטלת וטו במועצת הבטחון. לא ידוע מה מחיר 'וטו' זה, והאם ישראל שילמה/תשלם במטבע שוטף או עתידי.
גם אם 'נסיים את הכיבוש' ונתקפל לגבולות 67' או 48' או 47' לא נצליח למנוע מהפלסתינים לתבוע את מבוקשם באו"ם למדינה. אדרבה, כל הצטמקות שלנו רק תחזק את דרישתם למדינה פלסתינית, ותלווה ב'הוכחה' שגם אנחנו מודים בזכותם המדינית גם על השטח ש'פונה', בנוסף לחלקי א"י המוחזקים על ידם. אין לנו שום סיכוי לשום רווח כתוצאה מוותרנות. לוקה בעיוורון מי שמאמין שאם נשליך כמה עצמות שמנות לפלסתינים, בדמות ויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת, ניפטר מצרת הכרזת המדינה הפלסטינית. גם אם ניסחט לויתורים מדיניים מפליגים, המכונים 'שלום', בתמורה לדחיית פנייתם העכשווית לאו"ם יהיה ספטמבר גם בשנה הבאה, ואז תוגש התביעה למדינה. ויהיו עוד ספטמברים ואפרילים.
יש המנחמים כי הכרזת מדינה פלסטינית "איננה סוף העולם"; "זה לא משמעותי"; "זה הצהרתי בלבד"; "רק על הנייר" וכיוצא ב'הבהרות ניחומים' אלו. גם אם אמירות אלו נכונות - ההתמודדות המדינית העכשווית איננה הקמת מדינה פלסטינית או לא אלא נקודת הבוחן 'האם מדינת ישראל ניתנת לכיפוף בכח הלחץ הערבי'? בעיני הערבים האתגר העיקרי הוא בידודה של ישראל, וכפיית ויתורים בכח הבידוד. מנקודת מבט זו גם וטו אמריקני לא מספיק; ואכן, אמת ויציב, אנחנו בבידוד. נקודה.
גם לשמאל הישראלי המכנה עצמו ציוני, ולכל שוחרי השלום המכנים עצמם ציונים, אין תשובה ואין דרך למנוע הכרזת מדינה פלסטינית בתמיכת האו"ם (אלמלא הוטו האמריקני), פרט להימחקות מדינת ישראל. ויש מבני עמנו מרשיעי ברית בוגדנים המעודדים מהלך כזה, כמו הישראלית חדוה רדובניץ, סמנכ"ל הקרן לישראל חדשה לשעבר, המכריזה "כי אם מדינת ישראל תיעלם זו לא תהיה טרגדיה", והיא לא יחידה. הכרזות אופרטיביות שכנגד ויתורים לא יובילו, ולא יכולים להוביל, לשום תוצאה שתשפר את עתידנו כאן, על גדות הירקון. הדרך האלטרנטיבית היא ההיפך מויתורים - יוזמות חד-צדדיות שלנו. והנה כמה צעדים הנדרשים כתגובה מיידית על הכרזת מדינה פלסטינית. לפחות נרויח משהו מעצם רעיון הכרזה, גם אם לא תתממש בפועל בחסדי הדוד מאמריקה.
א. סיפוח מלא של שטחים נרחבים ביהודה ושומרון, בעיקר באיזורי הגושים הגדולים, שמעמדם יונצח בחוק כמו רמת הגולן. בתחומים אלו יוחל השלטון והחוק הישראלי במלוא היקפו, ללא הענקת אזרחות למי שאינם זכאי חוק השבות.
ב. חקיקת חוק יסוד 'מדינת הלאום היהודי'. חוק לאומי זה חייב להיות בעל משמעות אופרטיבית רחבה יותר מן החוק שהונח זה עתה על שלחן הכנסת ע"י ח"כ אבי דיכטר מקדימה. תפקידו בין השאר לנטרל את הבג"צ מלהיות אנטי-לאומי. חוק זה הוא תשובה ציונית הולמת ביותר לנסיון הפלסטיני להכרזת מדינה בתחומי ארץ ישראל.
ג. הסדרי חקיקה וצוים מתאימים המסדירים את מעמדם המשפטי של הקרקעות השנויות במחלוקת ביהודה ושומרון, ברוח מדינת הלאום היהודי. הכונה לקרקעות שלא עובדו בחמישים השנים האחרונות לפחות, והן בדר"כ אדמות טרשים. הן יופקעו חוקית לטובת הממשלה גם אם הפקידות הירדנית או הטורקית רשמה אותן טכנית ע"ש פלסטינים שלא שילמו עבורן גרוש או בישליק, ומעולם לא עיבדו ולא ניצלו זכויות מקרקעין אלו.
רק לאחרונה התפרסמו תחקירים ב'מקור ראשון' לפיהם מתברר כי אנשי המינהל האזרחי ב'שטחים' תימרנו צווים ונהלים בהתאם להשקפת עולם פוליטית שמאלנית. במסגרת 'התגובה הציונית ההולמת' ראוי להחליפם בבעלי השקפה מהופכת. במקביל, בהשראת חקיקה זו, הכרחי לנער את הפרקליטות ולכוונה לתלם הלאומי.
וטו על חלום
אלו הם חלומותיי לנוכח הפנייה הפלסטינית לאו"ם להכרזת מדינה. לפחות נרוויח משהו לאומי וציוני. אבל, אופס! התעוררתי מחלום! אותו וטו אמריקני שיוטל על הפלסטינים יוטל גם עלינו. הדוד הנ"ל מאמריקה לא יתן רשות!
טוב, אז לפחות נכריז שכך נעשה והיה אם וכאשר תוכרז מדינה פלסטינית. כך נרוויח 'מאזן אימה' של הכרזה כנגד הכרזה!
1.הריבונות הישראלית בוטלה מזמן כי מי שפועל למסירת שטחים ריבוניים, לא מוגדר כבוגד לפי ס' 97ב' - בטל דין בוגד ובטלה הריבונות.
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1416:37
18. ''שלום עכשיו'' תתנצל ותפצה מתנחליםבתגובה להודעה מספר 0
"שלום עכשיו" ושניים מפעיליה, חגית עפרן ודרור אטקס, יתנצלו בפני מתנחלים אותם הכפישו, ויפצו אותם כספית. כך נפסק היום בבימ"ש השלום בירושלים.
"שלום עכשיו" ושניים מפעיליה, חגית עפרן ודרור אטקס, יתנצלו בפני מתנחלים אותם הכפישו, ויפצו אותם כספית. כך נפסק היום (ה')בבית משפט השלום בירושלים, ע"י השופט יחזקאל ברקלי.
מדובר בדו"ח תחת הכותרת "עבירה גוררת עבירה" שפורסם ע"י שלום עכשיו לפני כשנתיים, ושהתיימר להוכיח שאדמות הישובים ביהודה ושומרון בחלקן הגדול הן אדמות פלשתיניות גזולות. בין היתר נכתב בדו"ח, כי הישוב רבבה (במרכז השומרון), יושב על קרקעות שבחלקן הגדול - 71.15% - הן אדמות פלשתיניות גזולות.
"הקרן לגאולת קרקע", שהיא בעלת הזכויות במלוא שטח הישוב רבבה, הן מתוקף רישום בטאבו ביחס למאות דונמים, והן מכח הקצאה של אדמות מדינה, דרשה תיקון של הדו"ח והתנצלות. היות ומחברי הדו"ח סרבו להתנצל, והתיקון שנעשה על ידם היה חלקי בלבד (כתבו שמדובר ב-22% אדמות פלשתיניות ולא 71%) תבעה הקרן – באמצעות עו"ד דורון ניר צבי – את תנועת שלום עכשיו ואת עורכי הדו"ח, חגית עופרן ודרור אטקס, שלושתם מיוצגים ע"י משרד צלי רשף, בתביעה בגין לשון הרע.
היום, כאמור, ניתן בבית המשפט פסק דין המחייב את הנתבעים לשלם לקרן סך של 20,000 ₪ + מע"מ, ולפרסם התנצלות בולטת במדורי החדשות של העיתונים מעריב והארץ.
עו"ד דורון ניר צבי אמר בתגובה להחלטת ביהמ"ש כי "הגיעה העת לשים קץ לשקרים הסדרתיים של ארגוני השמאל למיניהם, המפורסמים בתקשורת לעתים קרובות. הציבור בארץ צריך להטיל ספק בכל דו"ח שהם מוציאים תחת ידם", אמר עו"ד ניר צבי והוסיף כי "ציבור המתיישבים ביש"ע צריך ללמוד לעמוד על שמו הטוב".
במשך שנים עותר ארגון 'שלום עכשיו' לבג"ץ. הבעיה היא שכעת, כשנדרשים לשלם קנס, טוענים כי מבחינה משפטית אין דבר כזה 'שלום עכשיו'.
שמעון כהן
האם יתכן שבמשך שנים הונתה תנועת השמאל הקיצוני 'שלום עכשיו' את בית המשפט כשטענה שביכולתה לעתור לבג"ץ ולבית המשפט? ראש הלשכה לפניות הציבור לענייני מזרח ירושלים, אריה קינג, טוען בעתירה שהגיש היום לבג"ץ כי כאשר התבקשה התנועה לשלם לו פיצוי הודה בא כוחה עצמו כי מבחינה משפטית כלל אין דבר כזה 'שלום עכשיו' ולכן לא ניתן לתבוע אותה.
קינג מסתמך בעתירתו על תגובתו של נציג התנועה, עורך הדין צלי רשף, להחלטת בית המשפט להורות לתנועה לפצות את קינג בעל דברי דיבה שפרסמה נגדו. בתגובה להחלטת בית המשפט קבע עו"ד רשף כי התנועה אינה עמותה ועל כן אינה נחשבת יישות משפטית שניתן לחייבה בתשלום.
רשף הבהיר לבית המשפט כי לכאורה לא קיים מושג שניתן לעתור נגדו ושמו 'שלום עכשיו' שכן התנועה קיימת תחת המותג 'שלום עכשיו' - ש.ע.ל מפעלים חינוכיים"...
אפשרויות ניהול
ליה
14.06.1417:05
19. אל''מ בן ברק מאפשר לאיחוד האירופי גישה למרשמי הטאבו ומונע זאת מיהודיםבתגובה להודעה מספר 0
מכת ברק - התחקיר המלא על היועץ המשפטי של איזור יהודה ושומרון
הוא חייכן, מנומס ומתנסח היטב, אבל מתברר שמאחורי אל"מ דורון בן-ברק, היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון, מסתתרת אג'נדה שעוינת מאוד את ההתיישבות. אחרת, אין דרך להסביר מדוע הוא המציא נוהל חדש כדי לעכב את כניסת היהודים ל'בית המכפלה' לאחר שראש הממשלה הורה על יישובו, מדוע ערער לעליון נגד הוראת בית המשפט לחשוף את רישום המקרקעין ביהודה ושומרון וכיצד נטל לעצמו סמכות לנשל מתיישבים מאדמותיהם. שר הביטחון בוגי יעלון רואה הכול, שותק ונכנע.
חופש המידע הוא ללא ספק אחד הדגלים המשמעותיים שהניפה ציפי לבני עם כניסתה לתפקיד שרת המשפטים. רק השבוע פרסמו יועצות התקשורת שלה הודעה שלפיה בהנחיית "שרת המשפטים גובשו תקנות חדשות, שיוזילו את אגרות חופש מידע בשיעור של 80 אחוז. כמו כן יינתן פטור גורף מתשלום לשלוש קבוצות: נזקקים, ארגונים חברתיים וחוקרים אקדמיים".
הדוברות, מיה בנגל וארנת כהן, ציטטו את דברי לבני, שלפיהם "במדינה דמוקרטית מתוקנת כסף לא יהווה מחסום להשגת מידע שזכות הציבור לקבל". לא מדובר במדיניות חדשה, שכן כבר עם כניסתה לתפקיד הצהירה שרת המשפטים כי השקיפות היא "ערך יסוד" מבחינתה.
לאור זאת, העתירה שהגיש ארגון 'רגבים' לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים היתה אמורה להתקבל ללא התנגדות. ארגון 'רגבים', באמצעות בא כוחו עו"ד עמיר פישר, דרש לקבל – בהתאם לחוק חופש המידע – את נסחי הרישום בטאבו של חלקות הגובלות ביישוב פסגות שבבנימין.
שמירה על חיסיון
רקע קצרצר: רישום המקרקעין ביהודה ושומרון אינו נגיש לציבור. בניגוד למקובל בתחומי הקו הירוק, שבהם כל מאן דבעי יכול להיכנס לאתר האינטרנט של הטאבו ולהוציא באופן עצמאי את רישומי הבעלות בהליך פשוט וידידותי, הרי שביהודה ושומרון מדובר בסרט רע. חייבים להיות בעלים של הקרקע, מיופי כוח או להחזיק בקשרים עלומים במסדרונות המנהל האזרחי כדי לקבל את המידע, משום שאחרת אף פעם לא תהיה אפשרות לדעת על שם מי באמת רשומה הקרקע שאותה מעוניינים לרכוש.
האנומליה הזו פותחת פתח לאינספור ניסיונות הונאה ותרגילי עוקץ. רבים מאלו שניסו לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון גילו לאחר הרכישה והתשלום שהמוכר מסר להם אישורי בעלות מזויפים ושבמנהל רשומים בכלל בעלים אחרים. חוסר השקיפות יוצר כשל שוק מובנה, שבו אזרחים מן השורה אשר לא פיתחו קשרים אינטימיים עם גורמים במנהל האזרחי כמעט ואינם מסוגלים לרכוש קרקעות בעצמם, וזאת גם בתוך תחומי הקו הכחול של יישובים שבהם ניתן לקדם הליכי אישור בנייה. כך נחנק שוק הדיור סביב קרקעות המדינה הבודדות שנשארו בשטח, תחת שליטה מלאה של המנהל האזרחי ושל חברות בודדות שדלתות המנהל פתוחות בפניהן.
ארגוני שמאל העותרים בדרישה לעקירת יישובים לא מוכרים ביהודה ושומרון מרבים לחזור על הגרסה שלפיה יישובים אלו הוקמו על קרקעות פלשתיניות פרטיות שלא כחוק.
נקודה זו עמדה ביסוד עתירת ארגון 'רגבים', שמבקש להשתית את ההתיישבות על בסיס חוקי ולגיטימי. "האינטרס שבקבלת המידע הוא בכך שמדובר באדמות הנמצאות בתחום היישוב היהודי פסגות, והמידע דרוש כדי שניתן יהיה להרחיב את היישוב פסגות על ידי רכישת האדמות מבעליהן וכדי למנוע מעשי תרמית שעלולים להתבצע במידה והמידע לגבי זכות הבעלים הרשום לא יהיה מצוי בידי היישוב", ציין הארגון בעתירתו.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים ד"ר יגאל מרזל קיבל את העתירה, והורה למנהל האזרחי לחשוף את רישומי הקרקעות. השופט מרזל קבע כי לצד כללי המשפט הבינלאומי, הדין הירדני ותקנות המפקד הצבאי חלים ביהודה ושומרון גם עקרונות המשפט המנהלי הישראלי. לאור זאת דחה השופט את עמדת המנהל האזרחי, וקבע כי על פי הוראות חוק חופש המידע חלה חובה על "גילוי מידע שבידי רשות ציבורית" וכי אין היגיון בקביעה כי רישום המקרקעין יימסר רק ל"צד הנוגע בדבר".
אינטרס פלשתיני
פסק הדין ניתן, אך אל"מ דורון בן-ברק, היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון, יצא למלחמה כדי לערער עליו ולהפוך אותו. דרך אשת הקשר שלו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, המשנה ליועץ דינה זילבר, הוגש לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין של השופט מרזל. הערעור, שהגישה הפרקליטוּת באמצעות עו"ד אורי קידר, כולל כעשרים סעיפים הנפתחים כמעט כולם במילים "שגה בית המשפט קמא", ומה שמעניין בו הוא תוכן הטענות.
הערעור לא כולל שום התייחסות עניינית או מהותית לטענות הפשוטות של 'רגבים'. מה שדווקא יש בו הוא בעיקר זעזוע שהביעה הפרקליטוּת מעצם הרעיון של החלת חוק ישראלי בשטחי יהודה ושומרון. "שגה בית המשפט, שכן מעיון בפסק הדין עולה כי בית המשפט בחן את בקשת העותרת כאילו הייתה הבקשה מוגשת בישראל", נכתב בערעור. הפרקליטות מדגישה כי "מדובר בנושא שקשור בטבורו לאזור (יהודה ושומרון – י"י), וזיקתו לישראל חלשה ביותר - אם בכלל".
קראתם נכון: לטענת קצין צה"ל בן-ברק, הזיקה בין יהודה ושומרון למדינת ישראל חלשה ביותר - אם בכלל. לאור זאת אסור לבית המשפט לדון בעתירה כאילו מדובר בעתירה רגילה שהוגשה בתחומי במדינת ישראל.
בסעיף נוסף מחדד בן-ברק את הטיעון הפוליטי: "תוצאת פסק הדין מביאה לשינוי הדין הנוהג באזור, כאשר לא נערכה בדיקה אם הדבר עולה בקנה אחד עם דיני התפיסה הלוחמתית ואם הדבר מקדם את טובתה של האוכלוסייה המוגנת".
פירוש רש"י: אי אפשר להחיל שקיפות וחופש מידע ביהודה ושומרון מבלי שיוכח קודם לכן שהדבר מקדם את האינטרס הפלשתיני. הרמז כאן ברור למדי - קידום השקיפות יאפשר את פתיחת שוק הקרקעות ליזמים יהודים פרטיים, מה שיגדיל את הבנייה היהודית ביהודה ושומרון. ניתן רק להעריך כי האינטרס הפלשתיני, אליבא דבן-ברק, לא כולל את האינטרס של אלפי פועלי הבניין הפלשתינים שיקבלו עבודה ביישובים כתוצאה מפתיחת השוק, אלא רק את האינטרס של הרשות הפלשתינית, שמעוניינת למנוע כל נורמליזציה וסממנים של דו-קיום בשטח כדי להמשיך לסחוט את ישראל בזירה הפוליטית.
הערעור מתייחס גם לנקודה נוספת שעלתה בדיון במחוזי, והיא ההפליה בין ארגוני האיחוד האירופי, המזרימים מיליוני אירו בשביל להעמיק את האחיזה הפלשתינית בשטחי סי ואשר מקבלים גישה חופשית למרשמי הטאבו במנהל, אל מול היהודים, שמהם המידע נמנע. בן-ברק נימק את ההבדל בכך ש"מדובר במקרה ייחודי שנסיבותיו שונות, ואין בו ללמד גזרה שווה על בקשת העותרת". בשורה התחתונה, הפרקליטות מבקשת מבית המשפט העליון לבטל את החלטת המחוזי ולחייב את 'רגבים' בהוצאות משפט בשתי הערכאות.
בצלאל סמוטריץ' מארגון 'רגבים' טוען כי "לדורון בן-ברק יש מטרה אחת - להקשות על רכישות קרקע של יהודים ולמנוע את פיתוח ההתיישבות. כל עוד ההתיישבות מבוססת על אדמות מדינה, ההחלטה אם להקצות קרקעות בידיים שלו. ברגע שיש רכישות ומדובר בקניין פרטי, הרבה יותר קשה לאורך זמן למנוע תכנון ואישורי בנייה מסיבות פוליטיות".
את עיקר הביקורת מותח סמוטריץ' על הדרג המדיני: "לא יכולה להיות שום הצדקה לכניעה של שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והדרג המדיני בכלל לפקידונים במערכת המשפטית. יש הרי פסיקה של בית המשפט המחוזי שקובעת כי יש להעביר את פרטי המרשם, ובן-ברק הוא זה שמנסה כעת 'למצוא פתרונות משפטיים' כדי לעקוף את פסק הדין ולאפשר את המשך המדיניות שהוא בכלל לא מוסמך לקבוע".
רא"ל בדימוס יעלון מתכופף מול פקיד משפטי בדרגת אלוף-משנה?
"הבעיה עם דורון בן-ברק היא שהוא איש חריף מתוחכם ונעים הליכות, מה שמשווה לו חזות מאוד נעימה ועניינית, שמסתירה אג'נדה פוליטית מובהקת וכוחנות שתלטנית מסוכנת".
דורון, בן ברק הוא מהילדים של חורף שנת 73. בן ברק גדל ברמת השרון, הוסמך למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1995, מילא מאז מספר תפקידים בפרקליטות הצבאית שהאחרון שבהם היה סגן יועמ"ש איו"ש. לתפקיד היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון הוא מונה לפני שנה וחודשיים. הוא נשוי ואב לשני ילדים, חובב ריצה והופעות של להקות רוק איזוטריות.
דרישה ללא תקדים
מאבק נוסף שאליו יצא דורון בן-ברק היה נגד אכלוס 'בית המכפלה' בחברון.
כזכור, המתיישבים נכנסו לבית לאחר רכישתו לפני כשנה וחצי. קרובי משפחה של המוכרים, בני משפחת אבו-רג'ב מחברון, פנו ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בדרישה לפנות את הרוכשים, בעוד המוכרים עצמם נמקים בכלא הפלשתיני. הלה הורה לכוחות הביטחון לפנות את המתיישבים היהודים מהבית "משיקולים של שמירה על הסדר הציבורי". הנימוק שסיפקה הפרקליטות לתקשורת היה שלא ניתן היתר עסקה מראש המנהל האזרחי לרכישה, ושבהתאם לתחיקת הביטחון ביהודה ושומרון מספר 25 אין תוקף לעסקאות ללא היתר.
היתר העסקה הוא הליך פרוצדורלי טכני שנועד לוודא כי הרכישה נעשתה כדין, ללא הפעלת סחיטה או איומים. קצין מטה (קמ"ט) מקרקעין במנהל האזרחי, שאליו פנו הרוכשים לקבלת ההיתר, דחה את הבקשה וכתב למבקשים שהוא כלל לא מעלה את הבקשה ליועץ המשפטי שכן לטעמו "נפלו פגמים ברכישה". מי שמנע את מתן ההיתר מאחורי הקלעים היה דורון בן-ברק.
בא כוח הרוכשים, עו"ד דורון ניר-צבי, עתר לוועדת הערר הצבאית בטענה שקמ"ט מקרקעין ויועמ"ש איו"ש פעלו בניגוד לסמכותם. בערר נטען בין השאר כי סמכותו של קמ"ט מקרקעין מוגבלת לפיקוח טכני על הליך הרכישה וכי אין לו או ליועץ המשפטי כל סמכות שיפוטית לפסול או לאשר עסקאות מקרקעין בשרירות לב.
ועדת הערר, שהיא הגוף השיפוטי הרלוונטי לנושא בבית הדין הצבאי, דחתה את כל נימוקי בן-ברק ומתחה ביקורת על התנהלות קמ"ט המקרקעין. את פסק הדין המרכזי כתב פרופ' חיים זנדברג, מומחה בינלאומי לתחום. הוועדה החזירה את התיק לקמ"ט והורתה לו לבחון שוב - ובצורה עניינית - את מסמכי הרכישה, וזאת כדי לספק לרוכשים את האישור המיוחל.
תפנית בפרשה התרחשה בחול המועד סוכות האחרון, עם הירצחו של החייל גל קובי ליד מערת המכפלה בחברון. בעקבות הרצח הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו על אכלוסו המיידי של 'בית המכפלה'. בן-ברק, שנדרש למעשה לקיים את החלטת ועדת הערערים ולתת את אישור הרכישה, נקט באסטרטגיה מתוחכמת: בצעד משפטי תמוה הוא הנפיק את האישור האמור, אך הוסיף סעיף שבו נכתב כי למרות מתן אישור הרכישה הבעלים היהודים לא יוכלו לאכלס את הבית עד לרישומו בהליך רישום ראשון - הליך המקביל לרישום בטאבו. הליך זה, שיכול לקחת שנים ארוכות עד לסילוק כל ההתנגדויות, נועד לעכב עד כמה שניתן את אכלוס הנכס.
בא כוח הרוכשים, עו"ד דורון ניר-צבי, מסביר את האבסורד: "בכל עסקת מקרקעין נורמלית במדינה מתוקנת אתה משלם כסף, חותם על חוזה ומקבל את המפתח. העברת הטאבו נעשית לאחר מכן בזמנך החופשי, ואין שום התניה בין רישום בטאבו לבין הזכות שלך לגור בנכס שרכשת. במדינת ישראל ישנם אינספור אזרחים שגרים בבתים אשר אינם רשומים בטאבו. בייחוד בחברון, שבנויה על קרקעות לא מסודרות, אף פלשתיני כמעט לא רשם את הבית שלו ברישום ראשון. 'בית המכפלה' עצמו נרכש מבעלים שישבו 14 שנה בנכס מבלי לרשום אותו ברישום ראשון".
מה הסמכויות של קמ"ט מקרקעין?
"יש לו סמכויות עצומות, והוא למעשה רשם המקרקעין של יהודה ושומרון. אבל גם הוא, גם ראש המנהל האזרחי תא"ל מוטי אלמוז, וגם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון – כולם חותמת גומי של דורון בן-ברק. האחרון הוא דמות חייכנית, נחמדה וכריזמטית, אבל עוד מתפקידו כסגן היועץ המשפטי הקודם הוא מכיר היטב את המערכת ומצליח לקדם עמדות מופרכות מבחינה משפטית. יש לו אג'נדת שמאל מובהקת, והוא משליט אותה על המערכת. המצב שלנו קשה - 'עבדים משלו בנו ופורק אין מידם'".
ח"כ אורית סטרוק מסבירה כי "דורון בן-ברק הוא עוין התיישבות מאין כמותו. ההחלטה שלו לחייב רישום ראשון היא צפצוף אחד גדול על ראש הממשלה ושר הביטחון. ראש הממשלה קיבל החלטה ליישב את 'בית המכפלה', וכשהוא (בן-ברק – י"י) ראה שאין לו שום בסיס חוקי להתנגדות הוא הוציא את השפן הזה מהכובע".
האם יש איזשהו תקדים במקום אחר שבו דרשו רישום ראשון לפני אכלוס נכס שנרכש כדין?
"ממש לא. זוהי המצאה פרטית שלו ובאמצעותה הוא הפך את הוראת ראש הממשלה לבדיחה. ללא ספק זה אחד השיאים של השליטה המוחלטת של היועצים המשפטיים והכניעה הטוטלית של הדרג המדיני בפניהם".
גורם בהתיישבות, המכיר מקרוב את הדמויות הפועלות, מספר על קמ"ט המקרקעין: "הקמ"ט הנוכחי הוא בחור צעיר בשם תומר כרמי. הוא הוצנח למערכת למרות שאינו יודע מילה בערבית. הוא היה עוזר של מנכ"ל משרד המשפטים (גיא רוטקופף - י"י), והמנכ"ל החליט שהתנאי שצריך לדעת ערבית כנראה לא חשוב. בפועל הוא חותמת גומי של דורון בן-ברק, ובעצמו הוא אינו יודע בין ימינו לשמאלו. אני לא מתרשם שיש לו אג'נדה משלו. צריך לזכור שתפקיד קצין המטה הוא של מסמר בלי ראש. הקמ"ט הקודם (סמי גבאי - י"י) היה בתפקיד למעלה משלושים שנה ועשה לנו את המוות".
נוהל מומצא
אם פרשות חופש המידע ו'בית המכפלה' בחברון יכולות עוד להתפרש כהחלטות נקודתיות, האירוע המטריד ביותר בקריירה של בן-ברק הוא ללא ספק המצאת "נוהל לטיפול בסכסוכי קרקעות במקרקעין פרטיים" - נוהל אשר "שדרג" צו קודם בשם "נוהל שימוש מפריע". ירידה לפרטי הנוהל מלמדת כי בין המטרה המוצהרת - טיפול בסכסוכי קרקעות - לבין מטרתו האמיתית אין דבר וחצי דבר.
היריעה כאן קצרה מפירוט מלא של הנוהל והשלכותיו. בקליפת אגוז, בנוהל המדובר מסמיך יועמ"ש איו"ש את עצמו להכין חוות דעת לגבי זהות המחזיק בקרקע, ואף מקנה לעצמו סמכות לקבוע מיהו בעל הזכות להחזיק בקרקע ולהורות על פינויה. הנוהל קובע כי אם יועמ"ש איו"ש מחליט כי המחזיק בקרקע איננו "בעל הזכות", הרי שהגישה לקרקע תימנע משני הצדדים הטוענים לבעלות. בשלב זה אמור להתקיים הליך בירור, שבסיומו יועמ"ש איו"ש יהיה הבורר הבלעדי שיחליט מי הבעלים.
בנוהל הזה מינה בן-ברק את עצמו ללא כל סמכות לכאורה, לחוקר, שופט ותליין גם יחד.
יועץ משפטי איננו מוסמך לקבל החלטות מנהליות או שיפוטיות, שכן במהותו הוא יועץ של הרשות המנהלית ולא גוף שיפוטי.
מה שהחל בצו שימוש מפריע, שעליו נמתחה ביקורת חסרת תקדים בדו"ח ועדת לוי (ושסוקר בעבר בהרחבה במוסף 'צדק'), הפך לנוהל שערורייתי וחסר כל מעצורים העומד בסתירה לכל נורמה משפטית.
במציאות, הנוהל הזה משמש למטרה אחת ויחידה: נישול חקלאים יהודים מאדמות שאותן הם עיבדו כדין במשך עשרות שנים, וזאת בעקבות עתירות נטולות כל בסיס עובדתי או ראייתי שמגישים ארגוני שמאל בסיטונות.
קחו למשל את סיפורה דליה הר סיני מסוסיא. יאיר הר סיני הי"ד רכש ועיבד חלקות קרקע באזור סוסיא עד שנרצח על ידי פלשתינים בשנת 2001. דליה נכנסה לנעליו, ומאז היא מנהלת את המשק ואת החלקות שמעובדות למעלה מעשרים שנה ברציפות.
ארגוני שמאל גייסו פלשתיני שטען שהחלקות שייכות לו. האחרון לא הצליח להביא שום ראיה משפטית משמעותית, אך דורון בן-ברק הפעיל את הנוהל שהוא עצמו המציא ודרש מדליה לפנות את השטח ללא שום הליך משפטי של ניהול הוכחות. הר סיני טענה שיועץ משפטי, חשוב ככל שיהיה, איננו גוף שיפוטי המוסמך להכריע בסכסוך קרקעות, אך בן-ברק נקט בתרגיל פשוט: הוא החתים את ניצן אלון על צו אלוף המורה לדליה לפנות את הקרקע כביכול מטעמים ביטחוניים. אלון, בסמכותו כמפקד הצבאי של האזור, יכול לחתום על צו שכזה.
עו"ד עמיר פישר, שייצג את דליה ומכיר היטב את דורון בן-ברק, מעיד: "דורון חכם מאוד ונחמד ברמת ההתנהלות האישית. הוא נותן כבוד לבני שיחו, בקי מאוד בפרטים ומקבל מאחורי הקלעים את הגיבוי מניצן אלון. התכונות הללו מאפשרות לו לקבל החלטות במקום ראש המנהל ולנהל הלכה למעשה את מדיניות ישראל ביהודה ושומרון".
מהי תפיסת העולם המקצועית שלו?
"הוא רואה את עצמו כאוטוריטה בתחום, כבעל בית שלא בא לשרת בכלים משפטיים את הממונים עליו ולממש את מדיניות משרד הביטחון וממשלת ישראל אלא כסמכות עליונה שקבלת ההחלטות מתבצעת על ידה בלבד. בתפיסת העולם שלו הוא ממשיך את המשנה הקודם ליועץ המשפטי לממשלה מייק בלאס.
"המעורבות שלו בכל ההחלטות המשמעותיות היא טוטלית. הוא מעורב בכל תיק, בכל אישור תוכנית בניין עיר (תב"ע) או קו כחול. כל פעולה תכנונית שקשורה בקרקעות יהודה ושומרון - גם אם היא פורמלית ובסיסית - עוברת דרכו, וכמובן שגם כל סכסוכי הקרקעות. השילוב בין הכישורים, תפיסת העולם וחולשת הדרג המנהלי הופכים אותו לבעל הבית האמיתי ביהודה ושומרון".
אי אפשר לערער על ההחלטות שלו לבג"ץ?
"צריך להיות מציאותיים. במתכונתו הנוכחית, בבג"ץ אין סיכוי לבטל צו ביטחוני שהוציא אלוף הפיקוד נגד ישראלים, גם כאשר ברור שאין טעמים ביטחוניים אמיתיים להוצאת הצו".
עו"ד ניר-צבי יוצא נגד מיקוד הביקורת על הדרג המשפטי: "בסופו של יום הבעיה היא לא הפקידים אלא החולשה וחוסר האונים של הדרג הפוליטי. יעלון ודני דנון יושבים במשרד הביטחון ולא מסוגלים לשלוט בכפופים להם, הם באימפוטנציה מוחלטת. גם ההחלטות של לשכת ראש הממשלה ומזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט כאילו כתובות על הקרח. הדרג המדיני רועד מפחד, והתוצאה היא שהזנב מכשכש בכלב".
תגובת דובר צה"ל:
"יועמ"ש איו"ש מבצע את תפקידו בצורה מקצועית ועניינית. כלל ההחלטות מתקבלות לאחר קבלת עמדת הגורמים המוסמכים לכך, ובתיאום מלא עם משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה".
20. המינהל האזרחי נדרש לערוך רשימה של כל האירגונים המעודדים בניה לא חוקית ביו''שבתגובה להודעה מספר 0
יו"ר הועדה ח"כ יוגב, ביקש ממתאם הפעולות בשטחים שיציגו תכנית עבודה כולל לוחות הזמנים להסדרת ההתיישבות הבדואית תוך הפרדת הערבים הפלסטינים והשבתם לכפריהם. הועדה דרשה מגורמי המנהל האזרחי לערוך רשימה של כל הארגונים הבינ"ל ואלה מהם השותפים להפרת החוק, להפסיק לאלתר כל שיתוף פעולה עימהם, תוך הגשת תלונות משטרתיות כנגד אנשיהם.
ארגונים מחו"ל מעודדים ומממנים בניה לא חוקית ועדת המשנה לענייני יו"ש דרשה מהמנהל האזרחי לערוך רשימה של כל הארגונים הבינ"ל ואלה מהם השותפים להפרת חוק.
ועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון של ועדת חוץ וביטחון, בראשות חה"כ מוטי יוגב (אל"מ במיל'), דנה היום (ראשון) בבניה הבלתי חוקית בשטחי C.
היקף הבניה הבלתי חוקית של הפלסטינים בשטחי C נאמד ב-35,000 מבנים. בנייה בלתי חוקית זו מוכוונת על ידי הרשות הפלשתינית ומאורגנת וממומנת בעזרת ארגונים בין לאומיים.
לראשונה הופיע בועדה מתאם פעולות הממשלה בשטחים הנכנס, האלוף יואב (פולי) מרדכי, אשר סקר את פעילות המנהל האזרחי בנושא.
בתחילת הדיון הציג עו"ד בצלאל סמוטריץ', מנהל הפעילות בתנועת רגבים את המצב המשפטי כאשר למרות ההיתכנות המשפטית, המנהל האזרחי סירב לאכוף את החוק ואף שלח עדכונים לא מאומתים.
הדוגמה הבולטת שהוצגה בוועדה היתה בישוב משואה שבבקעת הירדן בה הוקם מאחז פלסטיני לא חוקי סמוך לגדר הישוב, אולם המנהל האזרחי לא הגיב לפניות בית המשפט ובפועל הבניה הלא חוקית נשארה ואף קיבלה גיבוי.
האלוף מרדכי הציג נתוני אכיפה כנגד הבנייה הבלתי חוקית לשנת 2013 לפיה ברחבי יו"ש אותרו 1646 מבנים לא חוקיים. אולם מכלל עשרות אלפי המבנים הלא חוקיים נהרסו 520 מבנים בלבד.
יו"ר הועדה ח"כ יוגב, ביקש ממתאם הפעולות בשטחים שיציגו תכנית עבודה כולל לוחות הזמנים להסדרת ההתיישבות הבדואית תוך הפרדת הערבים הפלסטינים והשבתם לכפריהם.
הועדה דרשה מגורמי המנהל האזרחי לערוך רשימה של כל הארגונים הבינ"ל ואלה מהם השותפים להפרת החוק, להפסיק לאלתר כל שיתוף פעולה עימהם, תוך הגשת תלונות משטרתיות כנגד אנשיהם.
כמו כן יתקיימו פגישות עם נציגי משרד החוץ ומשטרת ש"י לאכיפת החוק על הפעילים והארגונים הבינ"ל המממנים והמסיתים שהגיעו לארץ כגופים הומניטריים, אך בפועל הם המעוררים והמאפשרים את הפרת החוק.
פיקוד המרכז, משטרת ש"י ומגב עוטף ירושלים התבקשו לתת עדיפות למבצעים שיידרשו על ידי המנהל כנגד בנייה בלתי חוקית בשטח E1 וכן לפי סדרי עדיפויות במקומות בהם יש פגיעה אסטרטגית בשטח.
ישיבת המשך תזומן תוך כ-3 חודשים בפורום מצומצם עמוק ורחב יותר.
מתנועת 'רגבים' נמסר בתגובה כי "שוב ושוב עולה כי האכיפה ביהודה ושומרון מפלה לרעה את המתיישבים הישראלים. בעוד הפלסטינים בונים בניגוד לחוק בהיקפים גבוהים פי כמה הריסת המבנים מתרכזת בעיקר בישראלים. זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת והאחריות מוטלת לפתחו של שר הביטחון יעלון ואנו מצפים שהוא יפסיק מדיניות מפלה זו".
"מתברר שאכיפת החוק ביהודה ושומרון מתרכזת בעיקר אל מול הישראלים. האכיפה מול הפלסטינים מתמקדת בבורות, לולים וגרוטאות מכוניות. זה מצב בלתי נסבל והאחריות מוטלת לפתחם של רשויות אכיפת החוק ובראשם שר הביטחון משה יעלון. יותר מאי פעם, הביטוי 'שלטון החוק' מקבל משמעות פוליטית", הוסיפו ב'רגבים'.
יו"ר הועדה סיכם את הדיון ואמר: "אבו מאזן קובע עובדות בשטח בניגוד לחוק, עם או בלי מו"מ. על מדינת ישראל לקחת לידה את החוק ולעשות סדר גם באכיפת הבנייה הפלשתינית הפרועה והלא חוקית. הליכתו לאו"מ ולחמאס השבוע, זו שבירת כלים והזדמנות שאסור לפספסה, לשינוי אסטרטגי בחשיבה ובמעשה. אני מברך על הגעתו של מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי ומאחל לו הצלחה בתפקידו. אני מברך אותו גם על הנחייתו לסיים את הסדרת מעלה אדומים תוך ראיה כוללת של הסדרת התיישבות הבדואים במרחב".
"הועדה תקיים דיון המשך על הבנייה הבלתי חוקית של הפלשתינים בשטחים שבבעלות המדינה בדגש על שטח E1 להצגת תכניות עבודה למיגור תופעה זו", הוסיף מרדכי.
22. אנשי המינהל האזרחי: לא נשתתף בגיבוש סנקציות נגד הפלסטיניםבתגובה להודעה מספר 0
בישיבה בעקבות השבעת ממשלת האחדות הפלסטינית, אמר אחד מקציני המטה כי למנהל אין זכות קיום אם יטילו סנקציות על האוכלוסייה שתפקידם לשרתה
קציני מטה במינהל האזרחי סירבו להעלות הצעות לסנקציות שניתן להטיל על הפלסטינים בעקבות השבעת ממשלת האחדות בשבוע שעבר, וטענו כי הדבר נוגד את הבסיס עליו מושתת תפקידם.
בישיבה שהתקיימה ביום חמישי האחרון, בה נכחו נציגי הצבא וכל קציני המטה במינהל האזרחי, הם התבקשו להציע רעיונות לצעדי תגמול נגד הפלסטינים, מעבר לשיווק יחידות הדיור ולצעדים לקידום התכנון והבנייה בשטחים עליהם הוכרז בשבוע שעבר. הרעיונות היו אמורים לעלות לדיון בישיבה שייכנס היום ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
עם זאת, בדרג המדיני הופתעו לגלות כי לא הגיעו המלצות של ממש מהמינהל האזרחי. מבירור שנעשה עולה כי לאחר שהתבקשו לעלות הצעות, כל אחד בתחומו, לפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית, קם אחד מקציני המטה בישיבה ואמר כי אם המינהל האזרחי יטיל סנקציות נגד האזרחים הפלסטינים, אין להם (לקציני המטה) זכות קיום, כי תפקידם הוא לשרת את האוכלוסייה הזו. דבריו זכו לתמיכה ניכרת בקרב עמיתיו, שסירבו גם הם לשתף פעולה עם המהלך.
קציני המטה הם אזרחים עובדי צה"ל, שכל אחד מהם אחראי על תחום אחר במינהל: חשמל, מים, איכות סביבה, תחבורה, שמאות, קרקעות, רווחה, בריאות, ארכיאולוגיה, מסחר ותעשייה ועוד.
ההצעה היחידה שנכללה בסיכום הישיבה הוצעה על ידי קציני הצבא שנכחו בדיון, ועל פיה ישראל תגביל את תנועתם של בכירים פלסטינים בשטחי C. עם זאת, ספק אם מגבלה כזו תתקבל מבחינה משפטית.
חרף הדברים שנאמרו בישיבה, המינהל האזרחי מעכב את הטיפול ב–19 תוכניות מתאר שמטרתן הסדרת מעמדם של כפרים פלסטינים בשטחי C. התוכניות אושרו בזמן כהונתו של אהוד ברק כשר ביטחון, אך הוקפאו בעקבות בקשת ההצטרפות של הפלסטינים ל–14 אמנות בינלאומיות באפריל האחרון, וספק אם יופשרו בקרוב.
בשבוע שעבר החליט נתניהו להפשיר את הליכי התכנון של כ–1,800 יחידות דיור בהתנחלויות שהוקפאו בשלושת החודשים האחרונים, בתגובה להקמת ממשלת האחדות הפלסטינית. הפשרת הליכי התכנון נעשתה במקביל לפרסום מכרזים חדשים לבנייה מיידית של 1,500 יחידות דיור בהתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.
מדינות שונות במערב גינו בפומבי ובערוצים דיפלומטיים את החלטת נתניהו. שגריר הולנד בישראל, קספר ולדקאמפ, פנה לבכירים במשרד החוץ ובלשכת ראש הממשלה והבהיר כי הממשלה בהאג "מאוכזבת" מההחלטה לקדם את הבנייה. במקביל, שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, אמר בריאיון לגלי צה"ל כי ארה"ב "מתנגדת לבנייה בהתנחלויות והודעות לגבי בנייה כזו".
ההנהגה הפלסטינית תקפה גם היא בחריפות את ההחלטה לקדם בנייה בהתנחלויות. חברת הוועד הפועל של אש"ף, חנאן עשראווי, אמרה כי הפלסטינים יפנו למועצת הביטחון ולעצרת הכללית של האו"ם וידרשו לפעול נגד צעדיה של ישראל.
1.בעברית קוראים לדבר הזה מרד ובמדינה מתוקנת, הקצין הזה כבר היה בכלא.
2.מטורפי הסמול השתלטו על המינהל האזרחי כבר לפני שנים.
3.קציני צבא שמחליטים מה מותר לממשל לעשות זה פאשיזם.
4.שלטון הפקידים. אם זה היה מימין היתה קריאה לפטרם. המרצע יוצא מן השק. עכשיו ברור מדוע הם ששים אלי הריסה כל מבנה של יהודי. הם משרתים של המכונים "פלשתינים".
5.הרמטכ"ל כבר היה צריך להדיח את הקצין שמעז שלא לציית לדרג המדיני.
6.גוף ענק ומיותר שאוכל תקציבי ענק והפך לכלי שרת של הפלסטינים.
7.מי שמתעניין לגבי סיבות אפשריות - שיקרא כאן / לורקר
נראה שהמשאלה שהובעה אז בסוף הפוסט, לקתה בתמימות..ועדיין לא פותח הדבק המיוחד לייצוב חוט השדרה של בנימין נתניהו.
***
בראש אחד הקורסים החשובים ביותר בכל הקשור להכשרת קציני הצבא והמנהל האזרחי בשטחי יהודה ושומרון – עומד איש שמאל מובהק, יועצם של ביילין ופרס. עבד בקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF ), שהוקמה ע"י יוסי ביילין ונערי פרס ושממומנת ע"י האיחוד האירופי ומשרד החוץ האמריקאי. כמו כן פעיל ומקורב לחונטת "אנשי הבטחון" שקשורים להסכם ז'נבה והמועצה לשלום וביטחון.
שמו – תא"ל (מיל) ברוך שפיגל שעושה מילואים כמפקד קורס הבכירים של בית הספר לתיאום וקישור במפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים.
..בתאריך ה-15/05/2011 יצא לדרך מחזור ה' של קורס בכירים של יחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים. הקורס יימשך כחודש ומתקיים בבית הספר לתיאום וקישור. מפקד הקורס הוא תת אלוף (במילואים) ברוך שפיגל, לשעבר סגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים. הקורס מתרחש אחת לשנתיים ומיועד לקצינים בדרגת סגן אלוף ומעלה של היחידה, לקצינים בדרגות מקבילות בארגונים חיצוניים המשתפים פעולה עם היחידה,ולאזרחי היחידה. בקורס הנוכחי משתתפים כ-24 צוערים, קצינים מהיחידה, מכוחות הביטחון, משמר הגבול, משרד החוץ ורשות המעברים. הבכירים נחשפים בקורס לתכנים מרתקים בנושאים שונים הקשורים לביטחון לאומי כגון הגרעין האיראני, האסלאם, הזירה הפלסטינית, הזירה הבינלאומית והסכסוך הישראלי-פלסטיני. כלל ההרצאות מועברות על ידי דוקטורים ופרופסורים מומחים, גורמים בכירים בכוחות הביטחון, ונציגים בינלאומיים. כמו כן ניתנו הרצאות על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף איתן דנגוט, מתאם פעולות הממשלה בשטחים לשעבר,האלוף (במילואים) שלמה גזית, וראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, תת אלוף מוטי אלמוז...
שימו לב שמבין כל מתאמי הפעולות בעבר, בחרו להביא דווקא את איש השמאל הקיצוני – שלמה גזית. (סביר להניח שלשם איזון הפרופסורים והנציגים הבינלאומיים שמרצים, מגיעים מ"פרופסורים לחוסן כלכלי", "הפורום המשפטי למען א"י"..)
רקע על בית הספר וחשיבותו בעיצוב דרך הפעולה ואופן ההתנהגות של נציגי המדינה וצה"ל באיזורי יהודה ושומרון. ...בית הספר מכשיר קצינים באזורי יהודה, שומרון ועזה. בית הספר מקיים הכשרות והשתלמויות מקצועיות לסגל, ובנוסף מטמיע את המרכיב האזרחי בקורסי המפקדים בצה"ל ומשמר הגבול. תפקידי בית הספר כוללים ביצוע השלמה חילית לצוערים המיועדים לתפקידי קציני תיאום וקישור והכשרת חיילים לתפקידים ייעודיים במערך התיאום והקישור. בית הספר מתמחה במתן קורסים והשתלמויות ללימוד השפה הערבית לקציני וחיילי מערך התאום, ומעביר השתלמויות רענון לסגלי יחידות הממשל הפיקודיות. בנוסף, מכשיר בית הספר לוחמים בצה"ל בשפה הערבית המדוברת בהקשר לתפקידם ומשימותיהם. בית הספר אחראי גם על קורסי מש"קי התיאום והקישור, המכשיר את החיילים לקראת השתלבות ביחידה על ענפיה השונים. הקורס כולל העשרת ידע בדת האסלאם ומאפייני תרבות, למידת מרכיבי העימות הישראלי-פלסטיני, והכשרה לניהול שיחה בסיסית בערבית מדוברת. הקורס מעניק לחיילים יכולת להתמודד עם מצבים שונים בהם ייתקלו במהלך מילוי תפקידם ומחנך לקראת שירות עם הפנים לתושב הפלסטיני. כמו כן, בית הספר אחראי לקורסי קציני תיאום וממשל, הכשרה מקצועית של הצוערים במערך תיאום פעולות הממשלה בשטחים... קצת פרטים על ברוך שפיגל
... אבל לשפיגל יש גם נקודת תורפה שהימין מיהר לאתר: בשנים האחרונות הוא קשור, כיועץ, בפרויקטים של ECF, קרן לשיתוף פעולה כלכלי שמתמקדת בפרויקטים עם הפלשתינאים בשטחים, שעניינם חיזוק תהליך השלום. האיש המרכזי באי-סי-אף הוא יאיר הירשפלד, מהוגי תהליך אוסלו. קצינים בכירים במילואים הפועלים במסגרתה, כמו תא"ל שלמה ברום ואל"מ שאול אריאלי, מזוהים עם יוזמת ז'נווה. זה לא מקרי. בבניין אי-סי-אף, שבו עבד לפרקים שפיגל, יושב עמית מחקר של הקרן, יוסי ביילין. שפיגל מכחיש כל שיוך פוליטי, אבל עלו נגדו טענות גם על ניגודי אינטרסים - בגלל מעורבותו, כאיש עסקים, בחברות הסוחרות עם ירדן, בחברות שיש להן עניינים כלכליים בשטחים ואפילו בחברה המתמחה באספקת צילומי אוויר בשטחים...
הוא חתום על נייר עמדה יחד עם חונטת קציני שלום עכשיו והסכם ז'נבה
על נייר העמדה חתומים, בין השאר, האלופים במיל` שלמה גזית ואיל בן ראובן, תא`ל מיל` עמוס בן אברהם, ראשי המינהל האזרחי לשעבר תא`ל אילן פז ותא`ל דב צדקה; תת אלופים במיל` דוד אגמון ושלמה ברום, שהיה ראש חטיבת אסטרטגיה באמ`ן; תא`ל ברוך שפיגל, בעבר מתאם הפעולות; אל`מ מיל` שאול אריאלי, שהיה ראש מינהלת השלום ואל`מ מיל` יגאל שרון, בעבר מח`ט חברון, המפכ`ל לשעבר אסף חפץ, ניצב בדימוס אליק רון, מנכ`ל משרד החוץ לשעבר דוד קמחי וחגי אלון, שהיה יועץ שר הביטחון עמיר פרץ. את הקבוצה ריכז רן אדליסט, מהרדיו הישראלי-פלשתיני `כל השלום`.
ב- 2010 הוא השתתף יחד עם שני חבריו מחונטת קציני השמאל בפגישה חשאית עם אנשי אובמה על מנת להכינם מול בנימין נתניהו.
23. המנהל האזרחי התמהמה מלנקוט אמצעים נגד בניה לא חוקית בסמיכות לקאסר אל יהודבתגובה להודעה מספר 0
צו ביניים נגד בניה במנזר 'דיר חג'לה'
שופט העליון צבי זילברטל החליט לתת צו ביניים שמקפיא את הבניה הבלתי חוקית במנזר שבאזור יריחו.
הנוסעים בכביש 90 בחלק העובר בבקעת הירדן ודאי מזהים ממזרח את מנזר "דיר חג'לה". המנזר סמוך לאתר נוצרי נוסף "קאסר אל-יהוד" ונמצא בבעלות הפטריארכיה היוונית.
לפני מספר חודשים, בעקבות סיור שטח של רכז תנועת רגבים, עובד ארד, התגלה כי אנשי המנזר מרחיבים את אתר המבקרים ובונים בניגוד לחוק אמפיתיאטרון רחב היקף.
בעקבות כך, פנתה "רגבים" למנהל האזרחי בדרישה לנקיטת פעולות פיקוח ואכיפה כנגד הבניה הבלתי חוקית. אולם, לאחר שבמנהל האזרחי התמהמהו מלנקוט אמצעים של ממש כנגד האמפיתיאטרון, עתרה התנועה לבג"צ בדרישה שינחה את גורמי האכיפה להיכנס לעובי הקורה.
בתשובה לעתירה הודיעה המדינה בשם המנהל האזרחי כי המבנה אכן לא חוקי, ואף הוסיפה "כי כנגד המבנה נפתח הליך בניה בלתי חוקית אשר נמצא בסדר עדיפות גבוה".
אולם למרות ההצהרות הברורות תיעדו בתנועת רגבים את המשך בנייתו המואצת של האמפיתיאטרון באין מפריע ונדמה כי המבנה המפואר עומד על סף סיום בנייתו.
כאמור, שופט העליון צבי זילברטל החליט היום (שלישי) לתת צו ביניים שמקפיא את הבניה במקום. בנוסף הוא הנחה את נציגי המדינה והמנהל האזרחי לתעד את המתרחש במקום עוד השבוע לפני שהבניה תושלם.
מתנועת רגבים נמסר בתגובה, כי "הבניה הלא חוקית בשטחי C היא תופעה חמורה וחבל שצריך לערב את שופטי בג"צ על מנת שגורמי אכיפת החוק יכירו בתופעה ויפעלו במלוא המרץ לביצוע תפקידם. אנחנו מקווים שצו הביניים שניתן על ידי בית המשפט העליון יעביר את המסר לכל הנוגעים בדבר".
24. פרסום ראשון: המדינה (המינהל האזרחי) מעכבת את הפקעת הקרקעות בגוש עציוןבתגובה להודעה מספר 0
בסוף חודש אוגוסט, לאחר מבצע צוק איתן, המינהל האזרחי הכריז על 3,799 דונם בשטח של חמשה כפרים באזור בית לחם כאדמות מדינה. הכרזה זאת באה בתגובה לחטיפתם ולרציחתם של שלושת הנערים אייל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל־עד שעאר בגדה המערבית בחודש יוני האחרון.
בגוש עציון בירכו על ההחלטה וציינו שהקרקעות יוכלו לשמש להקמת עיר חדשה כדוגמת אפרת, אך מסתבר שהשמחה היתה מוקדמת מדי - 45 הימים שצריך להקצות עבור הגשת עררים מצד הפלסטינים הסתיימו כבר לפני שבועיים, ולמרות שאף ערר לא הוגש, המנהל האזרחי בכל זאת החליט להאריך את פרק הזמן בו ניתן להגיש התנגדויות.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "לראש המנהל האזרחי הוגשה בקשה לארכה של ארבעה חודשים. לאחר שבחן אותה הוא החליט לאפשר למבקשים ארכה של 30 יום כדי למצות את זכות הטיעון". מבקשי הארכה הם עורכי דין המייצגים את הפלסטינים שמעוניינים לתבוע בעלות על כל הקרקע או על חלקה.
מפת ההכרזה שהתקבלה בקבינט ב-25 באוגוסט כוללת שטחים נרחבים ממערב להתנחלויות בגוש עציון לכיוון בית שמש שנועדו ליצור רצף טריטוריאלי בין הקו הירוק להתנחלויות ביתר עילית, כפר עציון וגבעות.
ראש המועצה האזורית גוש עציון, דוידי פרל, אמר בתכניתנו "בוקר טוב ישראל" עם אסף ליברמן כי "זאת שיטה קבועה של הפלסטינים להתיש את המערכת, להגיע בזמן האחרון ולבקש הארכה ואז להגיש חומרים לא רלוונטים ולמשוך את הזמן". עוד אמר פרל: "אין באמת רצון לבנות, יש פחד מגורמים בינלאומים, אנחנו רואים הכרזות חוזרות ונשנות על בנייה ועוד פעם חוטפים מהקהילה הבינלאומית".
25. הועדה לביקורת המדינה חשפה: פלשתינים גונבים מדי שנה 5 מיליון קוב מיםבתגובה להודעה מספר 0
יו"ר הוועדה אמנון כהן: חייבים ליצור הרתעה משמעותית ע"י ענישה כלכלית ופלילית. על המינהל האזרחי למנוע זיהומי מים ומפגעי איכות הסביבה
מדי שנה גונבים פלשתינאים, ע"י חיבורים פיראטיים לצינורות חברת "מקורות", 5 מיליון קוב מים, זאת, בנוסף לגניבת מים ע"י קידוחים בלתי-חוקיים, הגורמים סכנה לאקוויפר ההר ומאגר המים התת-קרקעי, כך נחשף היום (שלישי) בוועדה לביקורת המדינה.
יו"ר הוועדה, ח"כ אמנון כהן (ש"ס) הדגיש כי סייר בשטח וראה מקרוב "את הבניה הבלתי-חוקית הערבית, את גניבות המים הרבות תוך התחברות פיראטית לצינורות והזיהום הרב הנשפך לנחלי האיזור תוך סכנה בריאותית חמורה.
חייבים ליצור הרתעה וענישה כלכלית חמורה כדי למנוע בזבוז משאבים ברדיפה אינסופית אחרי גנבי המים הפלשתינים".
בנוסף קרא כהן למשטרה, להגביר את האכיפה באיזור יהודה ושומרון למניעת תאונות דרכים, ולהקפיד לשלוח בוחני-תנועה גם לתאונות בין פלשתינים, כדי לתעד מקומות עלי סיכון תעבורתי.
אל"מ ראיד מנסור, סגן ראש המינהל האזרחי, אמר בדיון כי "הבנו שיש לנו בעיה ארגונית, קמ"ט המים הקודם עזב את תפקידו ומונה לו ממלא מקום עם צוות מתוגבר. ערכנו ארגון מחדש ביחידת המים, הוקמו ארבעה צוותי פיקוח ואכיפה עם כלי רכב וציוד.
בשנה האחרונה החרמנו 2000 משאבות בגשר אלנבי, כדי למנוע חיבורים לא-חוקיים ואנו עורכים דו"ח מעקב חודשי יחד עם רשות המים. כמו-כן צוותי מעקב ופיקוח של המשרד לאיכות הסביבה, הפועלים בליווי שלנו, החרימו יותר מ-180 משאיות עם ציוד אסור.
הצבנו מצלמות וחיישנים על קווי המים, המתריעות על נגיעה בקו המים – ושולחות למקום כוח התערבות". מנסור ציין כי החיבור הפיראטי איננו מגיע עד לבית או שטח מזוהה עם בעלות מוסדרת – שניתן לתבוע אותם.
רפ"ק מירב אטינגר, יועצת משפטית של מחוז ש"י הוסיפה כי בשנה האחרונה נחקרו 350 ערבים בגין גניבת מים, מהם 13 הועברו להליך משפטי. "בשלושה מקרים נתפסו חשודים בשעת מעשה, אך אינני יודעת מה נעשה בהם בתביעה הצבאית. ברור שצריך להחמיר בענישה על מעשים כאלו – אך אין אנו שולטים על הענישה. המינהל האזרחי אמור להקים יחידת אכיפה לעבירות איכות הסביבה".
בני אלבז, ממלא-מקום קמ"ט מים במינהל הדגיש כי בשלושת החודשים האחרונים נותקו מאות חיבורים בלתי-חוקיים, נמנעו מאות קידוחים, והוחרמו אלפי ק"מ של הצנרת.
ברוך נגר, ראש מינהלת המים והביוב ביו"ש, סיפר כי כמות המים הניתנת להפקה מאקוויפר ההר, היא 483 מיליון קוב לישראלים ו-196 מיליון קוב לפלשתינים. "בהשוואה היום נלקחים מהכנרת 200-150 מיליון קוב, ואילו מאקוויפר ההר נלקח יותר מפי שלושה ולכן חשיבותו הרבה למדינת ישראל. כחמישה מיליון קוב מים נגנבים מדי שנה ע"י הפלשתינים, אך הקידוחים הם המסוכנים הרבה יותר כי הם יכולים לגנוב כמות אדירה בהרבה. מרבית הקידוחים הבלתי-חוקיים בבקעת הירדן ובאיזור ג'נין".
ח"כ אורית סטרוק (הבית היהודי) ציינה כי "החרמת הציוד איננה ענישה מספקת, כי יש לתחשב את הרווח מהמים והחקלאות שהגנב הערבי הרוויח מהמים הגנובים. כל זמן שאין אכיפה מרתיעה, גניבות המים והקידוחים הפיראטיים יימשכו. דו"ח המבקר והמעקב אחרי הטיפול בו, חושפים עד כמה אי-אכיפת החוק ביו"ש מול הפלשתינים היא חמורה".
לדברי דני סופר, מנהל מרחב המרכז ב"מקורות", השנה נרשמה עלייה במספר הגניבות, ואילו ישראל גנץ, סגן ראש המועצה האזורית מטה בנימין, הדגיש כי ישובים ושטחים חקלאיים אינם מקבלים מים מספר שעות, בעיקר בקיץ – בגלל גניבות המים. הוא הוסיף כי שמורת הטבע עין-מבוע נסגרה לאחרונה למבקרים למשך שבוע, בגלל הזרמת שפכים פלשתינים.
26. דעה: צריך למצוא את הדרך על מנת לעצור את הפעילות המפלה והמקוממת של המנהל האזרחיבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.04.15 בשעה 23:01 בברכה, ליה
בית הכנסת חזון דוד שבקרית ארבע נבנה על שטח שנרכש באופן חוקי ומלא בכסף יהודי, אלא שבשל מדיניות גזענית ומפלה של המנהל האזרחי ביו"ש כלפי יהודים, אותה מדיניות בה נהגו הטורקים למשל שאסרו מכירת קרקעות ליהודים כחלק ממדיניות אנטישמית, זו מתנהלת כיום בידי המנהל האזרחי.
בשל מדיניות זאת, נוקט המנהל האזרחי סחבת ונמנע לרשום את הקרקע על שם בעליה.
מדיניות המנהל האזרחי מפלה יהודים ומבצעת אכיפה סלקטיבית מוצהרת, שלמשל מונעת מיהודים לעיין בספר הקרקעות או במרשם האדמות (טאבו) ביו"ש ולבדוק בעלויות של קרקעות, וזאת מחשש המנהל האזרחי כי יהודים ירכשו ח"ו קרקעות ביהודה ושומרון.
אותה מדיניות מפלה ומקוממת, מביאה לאכיפה מפלה ובוטה כנגד יהודים המעזים לבנות על קרקעות ביהודה ושומרון, בעוד ההפקרות של בנייה ערבית לא חוקית באזורים שעל פי ההסכמים הם מה שנקרא שטחי – C, משתוללת ללא כל אכיפה, מפלה המנהל האזרחי במדיניות אנטי יהודית מובהקת ואוכף את החוק רק על יהודים כי הם יהודים.
מדיניות זאת מבזה את שלטון החוק, מבזה את הצדק והיא ביזיון למובילי המדיניות המפלה והבוטה הזאת.
במהלך השנתיים האחרונות ובעיקר במהלך השנה החולפת, משקיע האיחוד האירופי בעשרות אלפי מבנים מסודרים - קרווילות שמחולקות חינם אין כסף לבדואים שבונים כך שכונות וישובים שלמים בכל וואדי ולצד כבישים ובשטחי מדינה ובקרקעות פרטיות, כשהם מצפצפים על החוק בריש גלי עם סמל האיחוד האירופי על המבנים, הכל תחת עיניהם העצומות לרווחה של אנשי המנהל האזרחי שלא רק שאינם נוקפים אצבע, אלא אף נמנעים מתיעוד ודיווח מלא על התופעה.
המנהל האזרחי עסוק בלפעול כנגד יהודים, והפך למעשה היום להיות זרוע מבצעת של הקיצונים ברשות הפלסטינית בפעילות כנגד ההתנחלויות.
אותו מנהל אזרחי בזוי שיכול בקלות להסדיר ולהכשיר את בית הכנסת שנבנה על קרקע פרטית יהודית, שאינו מפריע לאיש, שקיים במקום משך זמן רב, שנבנה על רקע פיגוע בו קיפחו יהודים את חייהם וכתשובה לטרור, החליט במקום זאת לצפצף על הצדק, ולהפגין התנהגות מפלה ובוטה באופן מתריס ולהחריב בית כנסת בשבוע בו חל יום השואה.
למנהל האזרחי יש בעל בית שנים. האחד מוכר כבר כחסר עמוד שדרה, שכוחו בדיבורים, אך אפס במעשים, הוא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שהסיבה היחידה שהימין נרתם לבחור בו היתה משום שהוא היה ברירת מחדל בין גרועים ממנו.
בעל הבית השני הינו סר הביטחון. סר ביטחון זה יבוא ביום מן הימים לבקש את אמון הציבור הימני בישראל, בעודו מפגין לכאורה דעות ימניות אך מעשיו המבישים של המנהל האזרחי שבאחריותו, יעמדו לו אז ב"ה לרועץ.
לא מר בוגי! מאתנו לא תקבל לא כתף ולא הושטת יד. אתה אצלנו גמרת. במשך תקופה ארוכה מבצע המנהל האזרחי תחת פיקודך ואחריותך רדיפה מתמדת של יהודים, מקפיד להרוס ולגדוע, מתעלם מסיכוני חיים של מבנים ערביים בלתי חוקיים, המאפשרים פעילות טרור מהאזורים אותם אתה מפקיר, נותן יד דפקטו לקביעת עובדות בשטח על ידי ערבים, ועסוק כל העת בלרדוף יהודים.
ציבור הימין ברובו הגדול שומר חוק, ואת החשבון הוא יערוך עמך בקלפי ובמסדרונות הדמוקרטיה.
אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה, וגם צוררים כמו המנהל האזרחי כבר עברנו, ואין דוגמא יותר טובה מלתאר את הפסוק " וככל אשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" מלתאר את ההתיישבות ביו"ש, וכן בשיחות הסלון של דורות העתיד בהתיישבות נספר גם על הצוררים מהמנהל האזרחי.
לצערנו המפלגה שאמורה לייצג את הציבור הנרדף בידי המנהל האזרחי, הצטמקה בכנסת זו, אך ב"ה אולי דווקא חכ"ים מבמפלגת השלטון יקימו זעקה. אנחנו בכל מקרה ננהל פנקס, ובבוא היום נבוא חשבון עם כל מי שידו במעל.
27. עתירה לבג''צ לאכיפת בניה בלתי חוקית של האיחוד האירופיבתגובה להודעה מספר 0
עתירה לבג"ץ: מדוע המדינה לא אוכפת את החוק נגד בניה לא חוקית שמבוצעת במימון וסיוע אירופיים בשטחי C באזור גוש אדומים.
הבניה האירופית
בשנים האחרונות בולטת התערבותם של גורמים מדיניים זרים, בעיקר האיחוד האירופי, בהקמת מאחזים לא חוקיים בשטחי C, במיוחד באזור גוש אדומים הנמצא ממזרח לירושלים.
למרות פניות רבות למשרד הביטחון ולמנהל האזרחי, הבניה הלא חוקית נמשכת ואכיפה רצינית לא נראית באופק.
בשל כך החליטו במזכירות הישוב כפר אדומים ובתנועת רגבים לפנות לבג"צ שיורה לראש הממשלה ולשר הביטחון לנמק מדוע לא נאכף החוק נגד הבניה הלא חוקית של האיחוד האירופי באותם אזורים שנמצאים באחריות מלאה של מדינת ישראל.
בעתירה שהוגשה אתמול (שני) מתואר המצב בשטח, בו האיחוד האירופי מספק לפלשתינים, במסווה של פעילות הומניטרית, מאות מבני קבע על מנת למקם אותם באופן בלתי חוקי על גבי אדמות מדינה, במטרה לסייע להם להשתלט ולגזול אדמות לא להם ולפעול בניגוד לחוק ובניגוד לדין הבינלאומי.
"העותרות מבקשות מבית המשפט הנכבד" כך נכתב בעתירה, "להוציא מלפניו צו ביניים המורה למשיבים לנקוט בפעולות מיידיות לשם הפסקת פעילות האיחוד האירופי ולדרוש מהאיחוד האירופי לחדול לאלתר מפעילותו הפוגענית והבלתי חוקית".
עוד נכתב בעתירה כי ראש הממשלה ושר הביטחון צריכים לנמק "מדוע לא נקטו ואינם נוקטים כיום בהליכים לשם הריסה מיידית של המבנים הבלתי חוקיים נשוא העתירה שנבנו ע"י ו/או בסיוע האיחוד האירופי".
לפני כחודשיים פרסמה תנועת רגבים את דו"ח המפרט את פעילות האיחוד האירופי בהקמת מאות מבנים בלתי חוקיים ברחבי שטחי C. מהדו"ח עולה כי בשנים האחרונות השקיע האיחוד האירופי עשרות מיליוני יורו בהקמת מאות מבני מגורים במאחזים הבדואיים הפזורים ברחבי שטחי C.
אזורים אלו כאמור, נמצאים בשליטה מלאה של מדינת ישראל, אולם האיחוד האירופי מבקש להקים שם בצורה חד צדדית את המדינה העתידית ופועל לספח אותם לשליטתה בנגיסה מתמשכת של השטח בעזרת אותם מאחזים בלתי חוקיים.
לסיכום אומרים ברגבים: "הפניה לבג"צ נעשתה בלית ברירה לאחר שהפניות הקודמות למשרד הביטחון ולמנהל האזרחי נותרו ללא מענה. אך במקביל, מוקמים כל העת מבנים חדשים באותם מאחזים פלשתיניים בלתי חוקיים".
לדבריהם, "לא יתכן שישות מדינית זרה מתערבת בצורה עבריינית בשטחים שבאחריות של מדינה אחרת. זה נוגד את החוק ואף את ההסכמים המדיניים של ישראל עם הרשות הפלשתינית ואף את הסכמי אוסלו. על ראש הממשלה ושר הביטחון, ישנה חובה להורות למנהל האזרחי לנקוט בצעדי אכיפה ופיקוח תוך הפסקת הפעילות הלא חוקית, השבת המצב לקדמותו ונקיטה של הליכים פליליים כנגד העבריינים".
28. בדרום הר חברון: בית ספר לא חוקי של האיחוד האירופיבתגובה להודעה מספר 0
האיחוד האירופי ומדינות זרות מלמדות את התלמידים הפלסטינים איך משתלטים על אדמות?
תנועת רגבים חשפה אתמול (יום ג') צילומים ראשונים של מספר מבנים חדשים שהוקמו באופן לא חוקי על שטחי C.
אחד המבנים אמור לשמש כבית ספר של הרשות, כדי לחזק את ההתיישבות הפלסטינית במרחב הר חברון.
"על פי מידע שהגיע לידנו, מדובר במבנים שנבנו במימון זר, בשטחים בהם האיחוד האירופי מעורב", אמר ל-nrg עובד ארד מתנועת רגבים.
מהמנהל האזרחי נמסר כי שמעו על המבנה רק שלשום וכי יבדקו את הנושא.
"במרחב הזה שבין אביגיל, מצפה יאיר וסוסיא בדרום הר חברון", המשיך וטען, "הוקמו באחרונה מספר מבנים בלתי חוקיים על ידי האיחוד האירופי בצורה גלויה, בחלק מהמקומות יש שלטים וסמלים של האיחוד האירופי שמצפצפים על החוק במדינת ישראל ובונים בצורה בלתי חוקית".
כבר באוקטובר 2014, נחשף לראשונה ב-nrg כי האיחוד האירופי הקים בית ספר לא חוקי באזור כביש 60, בין ירושלים ליישוב אדם. על המבנה נתלו דגלים של האיחוד האירופי ובמנהל האזרחי אישרו אז כי בניית בית הספר נעשתה באופן לא חוקי, מבלי לקבל היתר בנייה כנדרש.
לפני כשלושה שבועות, מתאם הפעולות בשטחים האלוף פולי מרדכי תקף בחריפות את האיחוד האירופי, והאשים אותו בבנייה לא חוקית בשטחי C ביהודה ושומרון – שטחים שנמצאים תחת שליטה ישראלית.
הדברים נאמרו במהלך דיון מיוחד שקיימה ועדת המשנה ליהודה ושומרון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. "אלו בעיקר המדינות עצמן שתומכות בבנייה לא חוקית, ולכן התחלנו ליצור קשר עם השגרירויות בארץ של אותן מדינות". מרדכי הוסיף והבהיר כי ישראל תפעל נגד הפרת הריבונות הישראלית. "ביחס לכל בנייה לא חוקית יינקטו פעולות אכיפה וכך אנחנו נוקטים", התחייב.
במסגרת הדיון הציג מתאם הפעולות בשטחים נתונים בנוגע לפעילות הלא חוקית של מדינות אירופה ביהודה ושומרון, וציין כי מאז חודש ינואר 2014, תיעדו אנשי המנהל האזרחי מעל 140 פעולות של בנייה לא חוקית מצד גורמים אירופאים. לדבריו, ביחס ל-85 מהן בוצעו על ידי המנהל האזרחי פעולות אכיפה, בעוד שנגד 40 מהן בוצעה הריסה של הבנייה.
חיזוק ההתיישבות הפלסטינית בשטחי C, מתבצעת על פי תוכניתו של ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר סלאם פיאד, והיא מוכרת במספר מקומות ביהודה ושומרון.
לדברי ארד, "המטרה של הרשות היא לתקוע טריז בתוך האזור הזה, כאשר ישנה תופעה של עידוד תושבים מהכפר יטא להגר למרחב שבו מעולם לא התגוררו, בין היתר באמצעות בניית מבנים לא חוקיים ותשתיות שממומנות על ידי האיחוד האירופי וגורמים זרים.
"כך לדוגמא, אפשר לראות במרחב טורבינות המייצרות חשמל באמצעות רוח, בשירותים עליהם ישנם סמלים של האיחוד האירופי בקרווילות ובבתי ספר שיעזרו למהגרים מיטא להתיישב במרחב. זהו עוד ניסיון של האיחוד האירופי והרשות הפלסטינית לשנות את המציאות בשטח".
29. ''לפטר את מתאם פעולות הממשלה בשטחים''בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.12.15 בשעה 12:03 בברכה, ליה
ביוזמת המתאם מקודמות תכניות של פלשתינים פורעי חוק, עבריינים, בו בזמן שתכניות של ישובי בקעת הירדן אינן מקודמות, מאשים אלחייני.
ראש המועצה האזורית בקעת הירדן, דוד אלחייני, שיגר השבוע מכתב לראש הממשלה בו הוא קורא להעביר מתפקידו את מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב מרדכי.
לדברי אלחייני, כפי שמובאים במכתב "פועל המתאם על דעת עצמו ובניגוד להנחיית הדרג המדיני, מקדם תוכניות לפלשתינים פורעי חוק בשטחי C, באדמות מדינה ובתחומי הישוב".
עוד כתב: "מידיעה, האלוף מרדכי מסרב לקבל את הקביעה כי הוא אמור לפעול על פי הנחיית הדרג המדיני והממשלה ולא ליזום מיזמים לפלשתינים, כולל הקמת ישובים חדשים לפלשתינים והרחבת שטחי B.
המתאם שם עצמו כמורם מעם - מעל לממשלת ישראל שבראשותך - פועל בלי ידיעת השרים וכמי שקובע את המעמד המדיני של שטחי C. ביוזמת המתאם מקודמות תוכניות של פלשתינים פורעי חוק, עבריינים, בו בזמן שתוכניות של ישובי בקעת הירדן אינן מקודמות.
המתאם פוגע במעמדה של בקעת הירדן כחגורת הביטחון של המדינה, בלי להביא לידי ביטוי את השיקולים המדיניים והביטחוניים, הנתונים בידי הממשלה בלבד.
סמכות זאת אינה בידו ויש להפקיעה לאלתר, כפי שנתבקש לעיל. במכתב שהופנה אליו על ידי מזכיר הממשלה מר אביחי מנדלביט ובהנחייתך, נתבקש המתאם להביא לידיעת הדרג המדיני ולאישורו כל תוכנית פלשתינית כפי שנעשה כלפי ההתיישבות היהודית, אך המתאם בחר להתעלם מהנחייתך ופועל על פי דעתו האישית, הפרטית, דבר שהינו אסור, ומעבר לכך - לא מכובד ולא ראוי. התנהלות כזו של קצין אינה הולמת ויש להוקיעה".
1.יואב פולי מרדכי שמאלן ידוע, אוהב ערבים ומעריץ גדול של אביב גפן.
2.השיטה הערבית היא להעביר מעטפות מלאות כספי שוחד. תבדקו זאת.
3.יש לרענן את שורת האלופים והתא"לים הרקובה. כולם שם שמאל.
4.סרטן השמאל הפך להיות איום על קיומנו. להעיף מצה"ל כל מי שמקדם פוליטיקה שמאלנית שמסכנת את המתיישבים היהודים! אם מדובר בהוראה מדרג מדיני, יש להפוך את המדינה עד שהדבר ההזוי הזה שמפקיר דם יהודי ימוגר מהשלטון!
5.לפניות ציבור במטה מתאם פעולות הממשלה בשטחים ובמנהל האזרחי - מספרי טלפון:
30. בעקבות פניית ערוץ 7: הופסקו עבודות הרש''פ לסלילת כביש בנבי סמואל במימון האיחוד האירופיבתגובה להודעה מספר 0
פרסום ראשון. האיחוד האירופי מימן והרשות הפלסטינית שיגרה טרקטורים לסלילת כביש בנבי סמואל, על אף שהכפר בשטח C. העבודות הופסקו.
הרשות הפלסטינית שיגרה בסוף השבוע טרקטורים שיסללו כביש בכפר נבי סמואל, לא הרחק מקבר שמואל הנביא שנמצא בסמוך לשכונת רמות בירושלים.
מי שמימן את סלילת הכביש הוא האיחוד האירופי, שהעביר תרומה לרשות הפלסטינית לצורך ביצוע העבודות. הכפר נמצא בשטח C ולרשות הפלסטינית אסור לפעול בו אלא באישור מראש על ידי המנהל האזרחי.
מבירור שביצענו בערוץ 7 עולה כי המנהל האזרחי לא נתן כל אישור והטרקטורים פעלו בניגוד לחוק. נציין כי עיקר עבודתם היתה במהלך בשבת, זמן בו פקחי המנהל האזרחי לא נמצאים בשטח ולא יכלו לעצור את סלילת הכביש.
בעקבות פניית ערוץ 7, פקחי המנהל יצאו הבוקר (ראשון) לשטח, עצרו את העבודות לסלילת הכביש והוציא צו הפסקת עבודה.
מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים, נמסר כי "במהלך סיור שגרתי של המנהל האזרחי שנערך היום בבוקר זוהו עבודות בלתי חוקיות לשיפוץ דרך קיימת לכפר נבי סמואל, אשר החלו היום ולא תואמו מראש. במקום נמסר צו הפסקת עבודה והמשך העבודות יתבצעו רק לאחר הגשת בקשה מסודרת ואישור הגורמים המוסמכים''.
32. ח''כ יוגב השתיק קצין בדרגת אל''מ במהלך דיון בוועדת החוץ והביטחוןבתגובה להודעה מספר 0
תקרית חריגה בוועדת החוץ והביטחון:
חבר הכנסת מוטי יוגב מהבית היהודי השתיק את נציג המנהל האזרחי בדיון - קצין צה"ל בדרגת אלוף משנה ואמר לו: "אני מבקש ממך לא לדבר. נתתי את רשות הדיבור לתת אלוף דב צדקה, כי ממך לא קיבלתי תשובות עד עכשיו, אז תשב בשקט. אני לא נוהג לדבר ככה לקציני צבא. אתה הראשון או השני מבין אלפים שאני בדרך כלל מאוד מכבד. יש פה הפקרות, חוסר עבודה ואוזלת יד".
33. דב צדקה השמאלן במינהל האזרחי שמתח ביקורת על הנוכחות של ישראל ביו''ש מונה על ידי בוגי יעלוןבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.02.16 בשעה 10:59 בברכה, ליה
ברשות מאיימים על הבדואים: אל תעזו לעזוב את הפחונים
ישראל השקיעה מיליונים במגרשים שיוענקו חינם לבדואים, אבל ברשות הפלסטינית מאיימים על מי שיעז לעזוב לבית קבע. בתנועת 'רגבים' מזהירים: תוכנית ההסדרה לבנייה הבלתי חוקית באזור מישור־אדומים האסטרטגי עשויה להישאר על הנייר
כעשרים פעילים אירופים מהארגון הכנסייתי EAPPI ולצדם נציגים בכירים מהאיחוד האירופי ומקונסוליות נורווגיה, שוודיה וצרפת, הופיעו לדיון שנערך בבג"ץ ביום שני שעבר בנושא הסדרת ההתיישבות הבדואית באזור מישור־אדומים. אוזניות שחולקו אפשרו להם לקבל תרגום סימולטני לדיון בין עורכי הדין והשופטים.
עצם הנוכחות המכובדת הזאת לצד שלוש העתירות הפלסטיניות נגד ההסדרה, מבהירה כמה חשיבות מעניקים ברשות הפלסטינית ובאיחוד האירופי לאותה התיישבות בדואית, וכיצד מדובר במאבק אסטרטגי שבו הבדואים הם רק כלי משחק.
אזור מישור־אדומים הוא נקודה מרכזית בניסיונות ליצירת רצף פלסטיני מג'נין, דרך שכם ורמאללה ושטח 1E, ומשם לשכונות ולכפרים הערביים סביב ירושלים. עד אמצע שנות התשעים היה האזור כמעט ריק מבדואים.
באותה תקופה החלו להופיע באזור עוד ועוד בדואים שהתיישבו במקום ללא כל אישור או הסדרה, ובשנים האחרונות התופעה הלכה והתרחבה. לא מדובר בצעד מקרי. לטענת אנשי תנועת 'רגבים', שקיבלה עתה חיזוק מתשובת המדינה לבג"ץ, הבדואים הובאו למקום על ידי אנשי הרשות הפלסטינית ובמימונה. האיחוד האירופי נרתם לשפר את תנאי החיים העלובים שנתנה הרש"פ לבדואים באזור, והציב במקום מבנים מטעמו שעליהם אף מתנוססים בגאון סמלי האיחוד האירופי. כל זאת כשמדובר כאמור בבנייה בלתי חוקית ללא כל היתר.
כל ההתיישבות הזו נעשתה בשטח C שבשליטה ישראלית מלאה - ביטחונית ואזרחית, כאשר לבדואים אין כל טענה לבעלות על הקרקע או היתר לבנות שם. אולם הרשויות בישראל כמעט לא נקפו אצבע, ואפשרו במחדל לעוד ועוד בדואים להגיע ולהתיישב במקום באופן בלתי חוקי.
מי שייסע בכבישים באזור מישור־אדומים יוכל אף להיתקל מדי פעם בעמודי התאורה בצד הכביש הפועלים גם בשעות היום. ההסבר לתופעה המוזרה פשוט מאוד: קווי החשמל לעמודים משמשים גם את הבדואים המתגוררים באזור, שמתחברים בגנבה לקווי החשמל של העמודים. כדי למנוע חבלה בעמודים בניסיון להשיג חשמל, מעדיפים בישראל להפעיל את התאורה לאורך כל היממה.
התערבות בוטה בריבונות
גם תושבי היישובים היהודיים שבאזור כביש 1, בין ירושלים לים המלח, מודאגים מהתופעה שהפכה כבר לסיכון ביטחוני, ולשם כך הקימו את 'פורום עוטף ירושלים' שבו פעילים תושבים מהאזור. "אנחנו חווים בתקופה האחרונה התגברות של האירועים הביטחוניים על הכביש הזה", מספר יניב אהרוני, אחד מחברי הפורום. "זה מתחיל בזריקות אבנים, ומגיע עד בקבוקי תבערה שמושלכים על הכביש שבין מעלה־אדומים לגבעה הצרפתית. הפיגועים מגיעים מתוך אותם מקבצים בלתי חוקיים שנמצאים בקרבה של מאות ולפעמים עשרות מטרים בודדים מהכביש, ויוצרים סכנה ביטחונית".
אהרוני וחבריו לפורום רואים לנגד עיניהם מדי יום את ההתרחבות של המקבצים הבדואים, ואת המבנים שהאיחוד האירופי תורם לטובת העניין: "מעבר לכך שיש פה התערבות בוטה בריבונות הישראלית, האיחוד האירופי פוגע למעשה בביטחון מדינת ישראל. זריקות האבנים האלה עלולות לגרום לכך שבעתיד הלא רחוק אנשים יימנעו מלנסוע בכביש מספר 1, בדומה למה שקורה בכביש 443. זו פגיעה קשה בנו התושבים שגרים פה באזור וגם בעם ישראל כולו, שעבורו זהו ציר הנסיעה המרכזי לים המלח - אחד מיעדי התיירות המשמעותיים של מדינת ישראל".
ב־2011 קיבל המנהל האזרחי ביו"ש אחריות על הטיפול בסוגיה, ובשנים האחרונות הוא מקדם את הקמתם של כמה יישובי קבע עבור הבדואים המתגוררים במקבצים בלתי חוקיים. פרויקט הדגל של הסדרת ההתיישבות הבדואית באזור הוא 'קיבוע אבו־דיס' - עשרות מגרשים שהכשיר המנהל האזרחי על אדמות מדינה עבור כשבעים משפחות בדואיות המתגוררות בכמה מקבצים בלתי חוקיים בתוך תחום השיפוט של העיר מעלה־אדומים. השכונה החדשה נמצאת במרחק קילומטר בלבד מהמקבצים הלא חוקיים, וכל משפחה תקבל מגרש של חצי דונם שיירשם על שמה בטאבו, כולל פיתוח וסידור הקרקע, חיבור לתשתיות חשמל ומים ועוד.
תושבי האזור ואנשי תנועות הימין בירכו על מהלך ההסדרה למרות מתנות החינם, אולם הרשות הפלסטינית המבקשת להעמיק את אחיזתה באזור האסטרטגי שבין ירושלים למעלה־אדומים, מאיימת על התושבים שלא יעברו לשכונה החדשה. אישור לכך שהבדואים בשטח משמשים רק כלי משחק בידי גורמים אחרים ניתן היה לראות בתשובת המדינה לעתירה, שבה נאמר כי "מהידברות עם נציגי הבדואים עולה כי אנשים רבים מעוניינים בהסדרה ומבקשים לקבל קרקע ולבנות בה בית קבע, וכי גורם מרכזי בהתנגדות להסדרה הוא הרשות הפלסטינית וגורמים אחרים, שהאינטרסים שלהם אינם זהים לאינטרסים של התושבים המתגוררים בשטח".
"בעוד שמדינת ישראל מקדמת עבור הבדואים פתרונות דיור הולמים בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים בתכנון ופיתוח, הרשות הפלסטינית לא רואה בהם יותר מחיילים על לוח משחק. היא לא דואגת לרווחת הבדואים אלא למטרות האסטרטגיות שלה", אומר עובד ארד, מנהל מחלקת השטח ב'רגבים'. "כל מי שנוסע על כביש ירושלים־ים המלח מבין שאם התופעה הזו לא תקבל מענה, הכביש החשוב הזה יהפוך להיות ואדי־ערה הבא. ככל שהזמן עובר, המצב יהפוך להרבה יותר מורכב. מדינת ישראל חייבת שהפרויקט הזה יצא לדרך עם לוח זמנים ברור ומהודק".
כחלק מהניסיון הפלסטיני להילחם בהעברת הבדואים ליישוב הקבע הוגשו לבג"ץ שלוש עתירות, שתיים מהן לכאורה בשם התושבים הבדואים הטוענים כי עצם המעבר יפגע בהם, ואחת נוספת בשם תושבי אבו־דיס שטוענים לבעלות על השטחים שבהם מתכוונת המדינה ליישב את הבדואים. במקביל הגישה תנועת 'רגבים' עתירה משלה, הדורשת מבג"ץ לקצוב למדינה לוח זמנים ליישום התוכנית.
במהלך הדיונים דחה בג"ץ את העתירה שטענה לבעלות על הקרקע שעליה תוקם השכונה העתידית. הנשיאה מרים נאור והשופטים אליקים רובינשטיין וסלים ג'ובראן קבעו כי אין חפיפה בין המפות שהציגו תובעי הבעלות ובין השטח שעליו תוקם השכונה, ואף ציינו כי אדמות אלו הוכרזו כאדמות מדינה לפני כ־35 שנים ולא ברור מדוע רק עכשיו נזכרו התובעים לטעון לבעלות על המקום.
במקביל, ערב לפני הדיון שנקבע חודשיים מראש, הודיע לפתע עורך הדין שמייצג את העותרים הבדואים מטעם הרשות הפלסטינית, כי אינו חש בטוב וכי לא יוכל להגיע לעתירה למחרת. הוא ביקש לדחות את הדיון, ככל הנראה בשאיפה שעקב לוח הזמנים העמוס של שופטי בג"ץ הדיון הבא יתקיים רק בעוד חצי שנה. למרות התנגדות המדינה, קיבלו השופטים את בקשתו אך קבעו את הדיון לתאריך קרוב יחסית במונחי בג"ץ - 11 באפריל. בתגובה לדברים ביקשו גם אנשי 'רגבים' לדחות את מועד הדיון בעתירתם, כדי ששתי העתירות יידונו במשותף.
גזרים ללא מקלות
למרות ההערכות שלפיהן בג"ץ צפוי לדחות גם את העתירות הנוספות נגד התוכנית לקיבוע האוכלוסייה הבדואית, גורמים שעוקבים אחר הנושא אינם אופטימיים באשר לסיכוי שהיא תיושם בקרוב. מתשובת המדינה לעתירת 'רגבים' עולה כי אף שהעבודות על הפרויקט הסתיימו בתחילת אוגוסט שעבר, התוכנית טרם עברה לפסים מעשיים. לדברי אותם גורמים, למרות רצון המנהל האזרחי לטפל בעניין, כל עוד מי שעומד בראש התוכנית הוא תא"ל במיל' דב צדקה (פופי), הסיכוי שהתוכנית תצא לפועל, נמוך.
צדקה נחשב לאיש שמאל שמכהן כחבר הנהלה ב'מועצה לשלום וביטחון', ארגון שמאל של יוצאי צבא. במהלך כהונתו כראש המנהל האזרחי בתחילת שנות האלפיים התראיין צדקה ל'במחנה', ומתח ביקורת חריפה על פעילות צה"ל בעזה באותה תקופה, ובכלל על הנוכחות הישראלית בשטחי יו"ש. בקטע מתוך הכתבה, שאף צוטט לאחר מכן בעיתון 'הארץ', נכתב: "צדקה מתבונן בפקק הארוך של המוניות התקועות במחסום שצה"ל הקים בצדי הכביש הראשי של גוש עציון. 'מדינת ישראל קבעה שרק אדוני הארץ ייסעו על הציר, הכובשים הנאורים', אומר צדקה. 'אני אסתכן ואגיד שזה לפעמים מביא אותי אפילו לידי תיעוב של אלה שלא נותנים להם (לנסוע על הציר").
מתשובת המדינה לבג"ץ עולה כי מאז שמונה לתפקיד לפני כשנה בידי שר הביטחון משה יעלון, קיים צדקה למעלה מ־20 פגישות מול ראשי האוכלוסייה הבדואית ועורכי דינם, אולם "בסופו של יום ההידברות לא נשאה פרי". לדברי גורמים שעוקבים אחר הסוגיה, הבעיה נעוצה בכך שהמדינה פועלת מול הבדואים רק בגישה של פיתויים חיוביים, זאת כשבצד השני הרשות הפלסטינית מפעילה על הבדואים לחצים כדי שימשיכו לתפוס את השטח.
"מציגים לבדואים רק את הגזרים ולא את המקלות", אומרים אותם גורמים. "אין בעיה עם זה שהמדינה מחפשת פתרונות ואפילו נותנת להם קרקע בחינם, אבל אם זה לא ילווה באמירה ברורה שבתאריך מסוים הבתים הבלתי חוקיים שקיימים עכשיו בשטח ייהרסו, שום דבר לא יקרה".
אחד החששות המרכזיים היא שהתושבים הבדואים יאמצו בסוף דפוסי פעולה שמוכרים גם מהדרום, כאשר חלק אחד של המשפחה אכן יעבור לשטח החדש שהמדינה הקצתה עבורם, אך במקביל חלק אחר ימשיך להתגורר בבתים הלא חוקיים הקיימים, והמדינה תמשיך להימנע מהריסות.
"לצערנו הבדואים כלואים במצב בלתי אפשרי", אומר עו"ד אברהם משה סגל, המייצג את תנועת 'רגבים' בבג"ץ. "הבדואים רוצים בכל מאודם לעבור לקיבוע שמדינת ישראל הכינה עבורם בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, אבל מול התערבות מסיבית ומאיימת של הרשות הפלסטינית ושלוחיה, הם אינם יכולים לעשות כרצונם. האינטרס של הרשות הוא שהם יישארו בעוניים, בתת־תנאים, באוהלים ובפחונים מרוטים. תנועת 'רגבים' סבורה שהמדינה חייבת לעשות כל שביכולתה כדי להעביר את הבדואים למתחם הקיבוע, מה שייטיב את מצבם ויביא לאכיפת החוק במדינת ישראל כפי שראוי להיות".
"המאחזים הבדואים המפוזרים במרחב האסטרטגי בין ירושלים לים המלח אינם עוד 'סתם' בנייה בלתי חוקית, אלא נשק אסטרטגי של הרשות הפלסטינית שאט־אט משתלטת על השטח בעזרת תקציבי ענק מהאיחוד האירופי ומגורמים זרים", אומר עובד ארד מ'רגבים'. "השכונה המיועדת באבו־דיס היא פרויקט הדגל של הסדרת הפזורה הבדואית הבלתי חוקית באזור ירושלים. תושבי שאר המקבצים מסתכלים בשבע עיניים על הסיפור הזה. אם זה יעבוד כאן, גדלים הסיכויים להסדרה של שאר המקבצים. אבל אם הבדואים יראו שהמדינה מהססת ולא פועלת בנחישות, ההסדרה הזאת עלולה להיכשל ולהפיל איתה את כל המהלך. לכן הסיפור הזה חייב לצאת לדרך עם לוח זמנים ברור. כי ככל שהזמן עובר, המצב יהפוך להרבה יותר מורכב".
1.בג"צ פוסק במדויק שמה שאסור לפי החוק - אסור. הבעיה עם בג"צ שהוא גם קובע שמה שלא אסור לפי החוק - מותר, ולפעמים אפילו חייבים לעשותו.
2.כמה הרהורים אחרי קריאת הכתבה:
א.לא זכור לי שנציגי ישראל יושבים עם תרגום סימולטני בדיוני בתי משפט בנורווגיה, שוודיה, צרפת ומדינות איחוד אירופי בנוגע לעתיד מיליוני הפליטים ששוטפים את אירופה, או שישראל מממנת את ישוב הפליטים באופן בלתי חוקי בפאתי פריז, אוסלו וסטוקהולם.
ב.כמו כל דבר אחר ממשלות (ימין וסמול-מלשון קטן באנגלית) הזניחו את הבעיה עוד כשהיה אפשר לטפל בה ביעילות. וכעת ה"תא החשוד" הפך לסרטן ממאיר, שאם לא יטופל, ימית את החולה - במקרה זה מדינת ישראל ואם יטופל, זה יהיה כרוך בהוצאה אדירה. כאב רב, סבל וכמובן אין ביטחון כלשהו שהטיפול יצליח והחולה לא ימות.
ג.שוב הפנים האמיתיות של הערבים (אין דבר כזה עם פלסטיני. זו המצאה של אמירה הס) מתגלות בשיא כיעורן ומוכח שחיי אדם לא שווים דבר עבורם.
3.קצת דחפורים, מעט חיילים, שיירת משאיות הובלה ותוך יום - כולם .כבר ישתכנו במגורי קבע. צריך רק החלטה ומנהיגות עם ביצים.
4.ובעוד 70 שנה יבואו בתלונות לעולם שישראל לא מקדמת אותם...אפרטהייד, "תיראו אנחנו 150 שנה בפחונים"...
5.כיוון שהבדואים ששם לא מוכיחים נאמנות למדינת ישראל ומתגוררים כעת על שטחים פרטיים ולא על שטחי מדינה, אז הנימוק שהם מהווים סכנה בטחונית בזריקת אבנים אינו תופס, כי תפקיד המדינה לוודא שמי שזורק אבנים יובל לכלא. המדינה לא חייבת כלום לאוכלוסיות שלא מצהירות נאמנות למדינת ישראל ואינן משרתות בצה"ל, לפיכך הרעיון הזדוני להשקיע כספים באדמות מדינה ולחלק אותן חינם לאוכלוסיות שלא הצהירו נאמנות למדינת ישראל אינו מקובל עלי ואת האדמות האלו יש לתת לחיילים יהודים, דרוזים, בדואים ונוצרים ששרתו בצה"ל ורק להם. למדתי מי אויבי ומי אוהבי.
6.ישראלי ילך לבית סוהר ובדואי יקבל קרקע ששווה מיליונים.
7.התגובה הראויה: לבנות מיד עיר בשטח E1 עבור יהודים.
8.זה פשוט מבחיל לגלות עד כמה ישראל מפחדת מהאיחוד ואירגוני השיטנה שלו.
9.מספיק עם המשחקים. טרנספר עכשיו!
10.מעולם לא היתה מדינה שפעלה להתאבדותה, באופן כה מדורג כמו ישראל.
11.האיחוד האירופאי והשמאל הישראלי נגד המדינה.
12.כל הכבוד לתנועת רגבים! חייבים לחשוף ולחשוף את תעלולי השמאל ולא רק לחשוף, אלא להיאבק בו.
13. מתשובת המדינה לעתירת 'רגבים' עולה כי אף שהעבודות על הפרויקט הסתיימו בתחילת אוגוסט שעבר, התוכנית טרם עברה לפסים מעשיים. לדברי אותם גורמים, למרות רצון המנהל האזרחי לטפל בעניין, כל עוד מי שעומד בראש התוכנית הוא תא"ל במיל' דב צדקה (פופי), הסיכוי שהתוכנית תצא לפועל, נמוך.
צדקה נחשב לאיש שמאל שמכהן כחבר הנהלה ב'מועצה לשלום וביטחון', ארגון שמאל של יוצאי צבא. במהלך כהונתו כראש המנהל האזרחי בתחילת שנות האלפיים התראיין צדקה ל'במחנה', ומתח ביקורת חריפה על פעילות צה"ל בעזה באותה תקופה, ובכלל על הנוכחות הישראלית בשטחי יו"ש. בקטע מתוך הכתבה, שאף צוטט לאחר מכן בעיתון 'הארץ', נכתב: "צדקה מתבונן בפקק הארוך של המוניות התקועות במחסום שצה"ל הקים בצדי הכביש הראשי של גוש עציון. 'מדינת ישראל קבעה שרק אדוני הארץ ייסעו על הציר, הכובשים הנאורים', אומר צדקה. 'אני אסתכן ואגיד שזה לפעמים מביא אותי אפילו לידי תיעוב של אלה שלא נותנים להם (לנסוע על הציר").
מתשובת המדינה לבג"ץ עולה כי מאז שמונה לתפקיד לפני כשנה בידי שר הביטחון משה יעלון, קיים צדקה למעלה מ־20 פגישות מול ראשי האוכלוסייה הבדואית ועורכי דינם, אולם "בסופו של יום ההידברות לא נשאה פרי". לדברי גורמים שעוקבים אחר הסוגיה, הבעיה נעוצה בכך שהמדינה פועלת מול הבדואים רק בגישה של פיתויים חיוביים, זאת כשבצד השני הרשות הפלסטינית מפעילה על הבדואים לחצים כדי שימשיכו לתפוס את השטח.
"מציגים לבדואים רק את הגזרים ולא את המקלות", אומרים אותם גורמים. "אין בעיה עם זה שהמדינה מחפשת פתרונות ואפילו נותנת להם קרקע בחינם, אבל אם זה לא ילווה באמירה ברורה שבתאריך מסוים הבתים הבלתי חוקיים שקיימים עכשיו בשטח ייהרסו, שום דבר לא יקרה".
*************
אפשרויות ניהול
Cosmo Kramer
18.03.1613:34
34. כל הכבוד לך.בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
ליה
31.03.1606:38
35. המנהל האזרחי יהרוס את בית הכנסת לזכר שלושת הנערים שנשרף ע''י פורעים פלסטיניםבתגובה להודעה מספר 0
המתחם ביישוב כרמי צור, שחולל לפני כחודשיים, נבנה מחדש באופן עמיד על מנת שלא יישרף שנית. על אף הגינויים מצד פוליטיקאים, צפוי המקום להיהרס שוב. התושבים: "התנהלות תמוהה"
המתחם ביישוב כרמי צור, שחולל לפני כחודשיים, נבנה מחדש באופן עמיד על מנת שלא יישרף שנית. על אף הגינויים מצד פוליטיקאים, צפוי המקום להיהרס שוב. התושבים: "התנהלות תמוהה" המנהל האזרחי צפוי להרוס בקרוב את בית הכנסת שבנו תושבי כרמי צור לזכרם של שלושת הנערים ושנשרף על ידי פלסטינים לפני כחודשיים. בית הכנסת, שנבנה בגבעה הסמוכה לישוב, גבעת שורק, צופה אל המקום בו נמצאו גופותיהם של שלושת הנערים גיל עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח שנחטפו ונרצחו לפני כשנה וחצי. לאחרונה החליטו תושבי כרמי צור כי המבנה ישמש כהנצחה גם לאליאב גלמן, תושב הישוב שנהרג מירי של חייל צה"ל בפיגוע שהיה בצומת הגוש לפני כחודש.
בית הכנסת חולל לפני כחודשיים והוצת על ידי פלסטינים. המבנה נשרף ויחד עימו נשרפו גם ספרי קודש וסידורים שהיו במקום. לאחר הצתת המבנה בנו תושבי כרמי צור את המבנה מחדש, בניית קבע ולא מבנה עראי כפי שהיה על מנת להבטיח שבית הכנסת לא יחולל שנית.
הצתת המבנה הזמני של בית הכנסת הביאה שלל גורמים מכל קצות הקשת הפוליטית לגנות את המעשה ולצאת נגדו בתקיפות. ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס להצתה ואמר כי על העולם לגנות את האירוע. "בית הכנסת הוצת בערב שבת בידי פלסטינים", כתב נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו לאחר האירוע. "נמצה את הדין עם האחראים לפשע שנאה זה. אני מצפה מהקהילה הבינלאומית לגנות את חילול בית הכנסת, שהוא תוצאה נוספת של ההסתה הפלסטינית הבלתי-פוסקת".
יהודה ולד תושב כרמי צור אמר ל-nrg "בימים האחרונים הבנו שמשרד הביטחון והמנהל האזרחי מתכוונים בימים הקרובים להרוס את המבנה. אחרי שבית הכנסת חולל ביקר פה שר הדתות וזירז אותנו להקים מחדש את בית הכנסת כמבנה קבע. אנחנו לא מתכוונים לקבוע עובדות ולהקים כאן שכונה חדשה בלי אישורים, כל מה שאנחנו מבקשים זה שבית הכנסת יישאר בבניינו ולא ייהרס. חשבנו שאחרי שבית הכנסת חולל יהיה פה הבנה שבית הכנסת לא ייהרס".
ולד מוסיף "עשינו בדיקות יסודיות וקיבלנו מסרים שבית הכנסת ייהרס. אבל הבנו שעד עכשיו ההרס נדחה כי לא רצו לעשות את זה בתוך ה'שלושים' של אליאב גלמן שנפל בצומת הגוש. ניסינו להפעיל הרבה לחץ כדי למנוע את זה, אבל זה לא ממש הולך. אני לא מבין את ההתנהלות הזאת מצד שר הביטחון, שבסוף זה החלטה שלו. זה מה שהכי חשוב כרגע? להרוס את בית הכנסת הזה בכרמי צור? יש כל כך הרבה מבנים בלתי חוקיים וזה המבנה שהכי חשוב להרוס. הרי רק לפני כמה שבועות ביבי ובוגי גינו את השריפה של בית הכנסת הזה, אז איזה מסר הם מעבירים עכשיו לפלסטינים - אל תטרחו לשרוף את בית הכנסת אנחנו כבר נהרוס אותו"
בכרמי צור מדגישים שבית הכנסת לא בנוי על קרקע פלסטינית פרטית אלא על אדמות סקר שבעתיד אמורות להיות חלק מהישוב כרמי צור. מהמנהל האזרחי נמסר כי מדובר במבנים בלתי חוקיים אשר כנגדם נמסרו צווי הריסה. אכיפה תבוצע בהתאם לשיקולים המקצועיים והמבצעים.
1.ב- 1937 ובמשך שנתיים וחצי – הקים היישוב היהודי הקטנטן בארץ-ישראל – 52 ישובי "חומה ומגדל". ישובי "חומה ומגדל" הוקמו דווקא הרחק ממרכזי האוכלוסיה היהודית באותו זמן. חניתה בין נהריה לצור. קבוץ עמיר מצפון לאגם החולה, קבוץ נגבה - היה אז הישוב הדרומי ביותר, הקיבוצים ניר-דוד, בית-אלפא, טירת-צבי, מסדה ועוד הוקמו במזרח עמק-יזרעאל ובקעת הירדן. הנהגת הישוב היהודי הקימה ישובי "חומה-ומגדל" כתשובה ציונית נחושה לפרעות המרד הערבי (1936-1939) וכתשובה ציונית נחושה לספר-הלבן הבריטי שאסר הרחבת הישוב היהודי. היו אז רק 350,000 יהודים, בלי צבא, בלי נשק, עם שלטון מנדט בריטי עויין. מתי הנהגת ישראל הנוכחית תלמד לפעול לפחות כמו הנהגת הישוב היהודי בשנים 1937-1939?
2.אלו לא אדמות של פלשתינים. אלו אדמות של שבט יהודה (איו"ש = "יהודה ושומרון") שנכבשו על ידי רומא, ואז נכבשו על ידי הטורקים, הבריטים, הירדנים ולבסוף הישראלים. אלא שהממשלות הישראליות החליטו לא להחיל ריבונות, וירדן וויתרה על כל בעלות על השטח. לכן איו"ש הינו שטח בשליטה ישראלית, כשחלק ממנו עם אוטונומיה פלסטינית אבל ללא שום בעלות.
3.ניצחון לטרור.
4.אם הם היו ערבים לא היו נוגעים בהם.
5.אם בארץ ישראל לא טוב ליהודים והורסים להם את בתי התפילה לאן נלך? איפה לא יעשו לנו לילות בדולח?
אפשרויות ניהול
ליה
06.04.1615:08
36. במדבר יהודה הולכת ונבנית עיר ערבית חדשה ובלתי חוקית. המנהל האזרחי נותן פרס לפורעי חוק!בתגובה להודעה מספר 0
במדבר יהודה הולכת ונבנית עיר ערבית חדשה ובלתי חוקית על פני עשרת אלפים דונם, בסיוע ומימון של האיחוד האירופי ומדינות המפרץ.
במהלך דיון שהתקיים הבוקר (רביעי) בועדת המשנה של ועדת חוץ ובטחון, חשפה תנועת רגבים נתונים מדאיגים לפיהם עיר ערבית חדשה מוקמת בפועל בספר המדבר, בתוך תחומי שטח אש בדרום הר חברון.
הבניה המואצת המתקיימת בימים אלו, מתפרשת על פני שטח כולל של עשרת אלפים דונם, וכוללת הקמה של מאות בתי מגורים, בתי ספר, מרפאות ומסגדים.
את הפיתוח הבלתי חוקי של תשתיות הדרכים והחשמל המתפרשות על פני עשרות קילומטרים, מממנים גורמים זרים, בהם האיחוד האירופי, איחוד האמירויות ואבו דאבי.
בשנות ה-80 גרו בשטח האש 917 מספר מצומצם של משפחות בדואיות במבנים ארעיים. במהלך הדיון טענו אנשי המנהל האזרחי, כי מדובר ב"מקבץ מבנים" הכולל שלושה תיחומים שהוכנו ברשויות התכנון של המנהל האזרחי במחצית שנות ה-80.
"התיחומים הללו נועדו לתת מענה לאוכלוסייה הבדואית המתגוררת במקום מזה עשרות שנים. הבנייה ברובה מתרכזת בתחום התיחומים לאורך 30 השנים האחרונות. אירעו מספר מקרים אשר חרגו מהסיכומים וכנגדם הוצאו כלל הצווים הנדרשים וננקטו פעולות הריסה והחרמה", אמרו אנשי המנהל.
בתנועת רגבים דוחים את הדברים ומציינים כי מעבר לעובדה התמוהה כי הבניה בתיחומים אלו זכתה להעלמת עין, למרות חסרונן של תכניות מתאר והיתרי בניה, כנדרש בחוק, הרי שמאז הלכה הבניה במקום והתרחבה, ובקצב הנוכחי יושלם רצף טריטוריאלי של עיר בהיקף כולל של 10,000 דונמים.
"מתחת לרדאר הציבורי של כלל תושבי מדינת ישראל המנהל האזרחי נותן פרס לפורעי החוק הפלשתינים, ומאשר להם בקריצת עין בנייה פרועה ובלתי חוקית של עיר ענקית, שאיננה עומדת באף קריטריון תכנוני וחוקי", אומר עובד ארד, מנהל מחלקת השטח בתנועת רגבים.
"מדובר בשערוריה הדורשת כי גורמי הביקורת הרשמיים במדינת ישראל יבצעו בדק בית עמוק בנידון. בכל מקרה, יש לעצור לאלתר את צמיחת העיר הפיראטית, וליישם מדיניות של אכיפת חוקי התכנון והבניה כפי שנדרש בכל מקום אחר", הוסיף ארד.
1.יעלון ייצא זכאי בהאג. מכניסים חייל שמילא את תפקידו לכלא, הורסים בתי יהודים ותומכים בבניית עיר ערבית חדשה לא חוקית במדינת ישראל.
2.לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין המינהל האזרחי החל במסע-צלב בלתי נגמר כנגד המתיישבים היהודים וראש החץ החקלאי שלהם. העיקרון המנחה של אנשי המינהל ופקחיו הסהרוריים. פירוק המינהל האזרחי והעברת סמכויותיו לגוף אחר, עדיף בהחלט ממשלתי, אבל אפשר גם צבאי, גוף אחר כלשהו שיוטל עליו לנהל את החיים האזרחיים ביהודה ושומרון, זו חייבת להיות היום אחת ממשימותיה של ממשלת ישראל לנוכח התנהלותו השערורייתית בשטח של המינהל האזרחי בעשר השנים האחרונות לערך.
37. יו''ר ועדת המשנה לאיו''ש ח''כ מוטי יוגב: תפיסת המינהל - תקום מדינה פלסטיניתבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.04.16 בשעה 10:09 בברכה, ליה
יו"ר ועדת המשנה לאיו"ש ח"כ מוטי יוגב דוחה את דברי מתאם פעולות הממשלה בשטחים וקובע: האכיפה כלפי יהודים משמעותית בהרבה.
בישיבה האחרונה של ועדת המשנה לאזור יהודה ושומרון בועדת החוץ והביטחון נדונה סוגיית האכיפה מול בנייה בלתי חוקית יהודית וערבית ביהודה ושומרון.
בדיון קבע מתאם פעולות הממשלה באיו"ש, האלוף יואב (פולי) מרדכי, כי רשויות האכיפה אוכפות את החוק מול פלסטינים באופן הדוק יותר מכפי שהן פועלות מול עבירות של יהודים.
על קביעותיו אלה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם יו"ר הועדה, חבר הכנסת מוטי יוגב.
נזכיר כי בדיון עצמו אמר האלוף מרדכי "עברתי על כל איתור וכל הריסה בשנתיים האחרונות, ואני אומר באחריות מלאה כי כל בנייה בלתי חוקית מקבלת צו וכי אנו מבצעים את ההריסות באופן שוויוני מבחינת היחס באחוזים, והיות שיש יותר בנייה בלתי חוקית אצל הפלסטינים, יש גם יותר הריסה. כן יודגש כי רוב האכיפה על מקרקעין פלסטיני, היא כנגד בנייה ללא היתר באדמות פרטיות פלסטיניות".
מנגד קבע חבר הכנסת יוגב כי "דו"ח מבקר המדינה בנושא מראה כי יש פי 3 בניה פלסטינית בלתי חוקית מאשר יהודית, אבל ההריסות אינן באותן כמויות, וכל זאת כשמדובר רק על מבנים להם הוצאו צווים, שזה רק כ-10% מכלל הבנייה הבלתי חוקית".
בשיחה עמו היום אומר חבר הכנסת יוגב כי אכן הוא חלוק על האלוף מרדכי ולעמדתו זו מצטרפים גם מומחים.
לטעמו של יוגב הבעיה המטרידה באמת היא שורשה של ההתנהלות הזו והיא התפיסה המדינית לפיה במקום תוקם מדינה פלסטינית, תפיסה המנוגדת לעמדות המוצהרות של ראש הממשלה ושר הביטחון המצהירים שוב ושוב ש'לא תהיה כאן מדינה פלסטינית', "ועם זאת אני מזהה יותר ויותר במנהל האזרחי ובתיאום הפעולות שהדירקטיבה שמנחה היא המדינה הפלסטינית, ולכן מקבצי בנייה באזור מעלה אדומים, דרום הר חברון וכו' אינם נאכפים".
ממשיך יוגב ומסביר כי על פי תפיסתו של היועץ המשפטי של המנהל האזרחי היא שאם יש לו מעל 1000 תיקים בתהליך משפטי כלשהו הוא מלבין אותם ומבצע סדרי עדיפויות, וכך ממשיך להיבנות ולהתקיים מסגד לצד כביש 1 היורד ממעלה אדומים וכך בית ספר בלתי חוקי ניצב בדרום הר חברון, וכך בעוד הרבה מקרים אחרים.
"הוא מחליט לעשות סדרי עדיפויות וכך את הקלים לא נאכוף ואת הקשים לא אוכפים ואז מלבינים אותם בדעה צלולה בייעוץ משפטי של המנהל האזרחי. זה דבר בלתי נסבל וחמור ביותר ואנחנו עוסקים בכך כבר שלוש שנים.
''משהו כבר מתחיל להשתפר בעניין וברור לי שהלחץ הזה צריך שיימשך, הגם שלכאורה בנתונים מספריים אוכפים מול הפלסטינים, אוכפים בעניינים פחות משמעותיים כמו אול פה, ברזל זווית שם או טרסה כזו או אחרת ולעומת זאת בשטחי A ו-B לא אוכפים לחלוטין כשהבנייה שם כל כך רבה עד שגם אם האכיפה שם רבה מספרית באחוזים הייתי אומר שהיא עד כדי 40 או שלושים וחמישה אחוזים מהאכיפה מול הבנייה היהודית".
עם זאת מוסיף ומציין חבר הכנסת יוגב כי הלחץ משפיע בכל זאת ומביא להפעלת יחידת האכיפה, כפי שמעידים ראשי מועצות המספרים כי כאשר היחידה נקרית היא עושה את עבודתה, אך עדיין קיים חוסר שליטה מוחלט כשנסללות תשתיות במימון אירופאי ואחר, כמו קטאר, אבו דאבי ואחרים, "אזי אין אכיפה בשטח. ואם מחרימים את הכלים, כשמתבקשים משחררים. אם היו מחרימים לצמיתות זה לא היה ממשיך. זה כלי משפטי שאני מתכוון לטפל גם בו כדי שלא תהיה הפקרות בשטח".
"הקרקעות הן המשאב החשוב ביותר. ארץ ישראל נקנית גם במאבקים משפטיים וזה חלק מתפקידה של הועדה, לדאוג לכך שקרקעות המדינה בשטחי סי לא יופקרו לטרור בנייה של הרש"פ במימון אירופאי ואחר אלא יהיו בשליטתה של ישראל".
כשנשאל אם ישראל אינה מוצאת את עצמה בכבלים מדיניים שאינם מאפשרים לה להתמודד עם פעולות אירופיות בלתי חוקיות אומר חבר הכנסת יוגב כי הבעיות המדיניות אכן מוכרות ומשום כך הוא תובע את הדברים בכתב ובעל פה מראש הממשלה המכהן כשר החוץ, מסגניתו וממנכ"ל המשרד. "הקרקע היא המשאב הגדול ביותר שיש וקרקעותיה של ישראל לא יימכרו בטרור בנייה לפלסטינים כאלה ואחרים וחובתנו לשמור עליהן.
''הייתי רוצה שנעבור מה'סור מרע' ל'עשה טוב' ונתיישב בהן, וגם זה יבוא, אבל ראשיתו של המאבק אינו מהיום. שותפים לו אנשי תנועת 'רגבים' שחושפת את הנתונים באופן מקצועי מאוד ואיתם גורמים נוספים כמו המועצות האזוריות".
חבר הכנסת יוגב מסכים לתחושה לפיה רק נתונים חד משמעיים וכאלה שאינם מותירים ברירה לרשויות האכיפה הישראליות מובילות בסופו של יום לאכיפה מול מבנים ומיזמים בלתי חוקיים במימון האיחוד האירופי, אך עם זאת הוא מוסיף שכיום יש כבר לפחות הבטחה עקרונית להתחיל ולטפל גם במבנים שכאלה.
לדברי יוגב מתשובות שקיבל מהגורמים הרלוונטיים הוברר שאכן לא נעשה דבר מול העבירות האירופיות, אך "במשרד הביטחון יש השתפרות מה, כמו הרס בתים שניסו לסגור על גדרות אחד מישובי דרום הר חברון. שם סוף סוף נאכף צו. בלמנו גם מתן היתר לבניית ישוב לא חוקי על אדמות שקד. דרוש כאן שינוי אסטראטגי מדיני ולא לאפשר לטרור הבנייה להיות ללא שליטה בשטח".
1.היא קמה כבר מזמן. קוראים לה מדינת ישראל. ישראל גם הקימה אותה!
2.לפי תפיסת המנהל = הקרן החדשה צריך לקדם ולעזור לערבים להקים כאן מדינה והמתנחלים מפריעים ולכן לעשות הכל למען הערבים ולהצר ולהפריע ליהודים כמה שאפשר, בכל האמצעים הדרושים לכך.
3.יש בשקרים נחמה פורתא
אני חי באזור עשרות שנים ורואה מול האף את היקף הבנייה הבלתי חוקית הערבית העצומה המתנהלת בהעלמת עין של המנהל האזרחי. אז איזה נחמה יש בשקרים הגסים של האלוף? תשובה: השקר הוא גילוי חולשה. סימן שאחיזתם של חורשי רעתנו במינהל האזרחי מתחילה להתרופף. עוד הדרך ארוכה אבל יש ממה להתעודד.
4.המנהל האזרחי הוא גוף עצמאי שאין לו קשר למדינת ישראל.
5.'תרבות השקר' הגיעה מהמשטרה וחדרה גם לאלופי צה"ל! הוא מ-ש-ק-ר האלוף הזה. כשם שמכילים את 'טרור הסכינים' כך מכילים את 'טרור הבנייה'! והסיבה, ממש כמו שאומר מוטי יוגב: הליכוד מ-ב-צ-ע בפועל את מדיניות הסמול של אוסלו! השאלה האמיתית: מה עושים?
6.מס שפתיים ותו לא.
אפשרויות ניהול
מגן13
11.04.1619:11
38. המינהל האזרחיבתגובה להודעה מספר 0
הוא לא ריבון יש לנו את אבינו שבשמיים הוא הריבון וכל מי שחושב להרע לעם ישראל הקדוש ברוך הוא ישלם לא כמיפעליו
אפשרויות ניהול
ליה
13.05.1613:54
39. התרחבות הבניה מטרים ספורים מהעורק הראשי בין ירושלים לים המלח, הינה הפקרות בטחוניתבתגובה להודעה מספר 0
ישראל הרסה האיחוד האירופי בונה מחדש
שלושה שבועות לאחר שהמנהל האזרחי הרס מבנה של האיחוד האירופי במאחז הערבי הבלתי חוקי סמוך ליישוב כפר אדומים, איתרו אתמול (חמישי) בפורום עוטף ירושלים מבנה חדש שהוקם על חורבות המבנה שנהרס. במהלך הסיור במקום של רכז הקרקעות יניב אהרוני, התגלה כי במתחם נבנה צריף למגורים אשר אליו מחובר שלד של מבנה נוסף שטרם הושלם, במטרה להרחיב את הצריף.
בפורום עוטף ירושלים תיעדו את העבירה ואף העבירו תלונה בנושא למינהל האזרחי והמשטרה בדרישה להרוס לאלתר את המבנה הבלתי חוקי ולא לאפשר את הרחבתו והמשך הצפצוף על החוק.
אהרוני מסר כי "הבניה הבלתי חוקית ממשיכה בצורה פרועה ותוך צפצוף מתמשך על החוק הישראלי. כאשר הם מחדשים בניה שנהרסה, זוהי הוכחה מצערת שאין שום הרתעה.
''הרתעה כזאת תיוצר רק אם כל בניה בלתי חוקית שכזו תהרס באופן מיידי. התרחבות הבניה מטרים ספורים מהעורק הראשי בין ירושלים לים המלח, הינה הפקרות בטחונית וחייבת להיעצר", הדגיש.
40. כמה ערבים חיים בישראל? לא יודעיםבתגובה להודעה מספר 0
בדיון בכנסת בנושא הנתונים הדמוגרפיים ביהודה שומרון התברר כי אף אחד לא יודע כמה ערבים חיים בשטחי C. "זה מביש. דרוש סקר רשמי".
ועדת המשנה לעניינים אזרחיים וביטחוניים ביו"ש דנה היום (שלישי) בנושא הנתונים הדמוגרפיים ביהודה שומרון. את הדיון יזם יו"ר הוועדה ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי).
קצין המנהל האזרחי סא"ל אייל זאבי הודה במהלך הדיון כי אין נתונים בדבר כמות הערבים החיים בשטחי C שבשליטת מדינת ישראל. נציג רשות ההגירה והאוכלוסין גילה כי "אין לנו נתונים בדבר יציאה לחוץ לארץ מתוך ערביי יהודה ושומרון בעשור האחרון".
יו"ר הועדה ח"כ יוגב הסביר כי מטרת הדיון הוא להבין מהם מספרי היהודים והערבים בשטחי יו"ש. ''חייבים לדעת זאת כדי להתאים את התשתיות, למשל, או מספר בתי הספר, למספרים האמיתיים.
"בהיותי מח"ט אפרים, האחראי על קלקיליה וטול כרם, ידענו בדיוק מה מספר התושבים. לקח לנו כמעט שנה אבל כל שבוע ספרנו אזור עד שגענו למספר מדויק. מפה ננסה לשער ולמנף וכך נדע את היחס בין היהודים והערבים".
סא"ל אייל זאבי הוסיף כי האחריות על מרשם האוכלוסין מוטלת על הרשות הפלסטינית גם בשטחי C, והרש''פ מעבירים למנהל האזרחי קובץ שלא מפלח בין השטחים ביו"ש. לפי נתוני הלמ"ס הפלסטיני ישנם כ-2.93 מיליון ערבים ביהודה ושומרון.
סא"ל זאבי הוסיף, "בקובץ שלנו אנו מתייחסים לאוכלוסייה הרשומה באיו"ש – שזה כל מי שהגיעו אלינו, אבל לא תמיד כולל את כל האוכלוסיה. לפי הנתונים בידינו 2.93 מיליון אוכלוסיה ערבית ביו"ש. כלומר בעלי ת.ז. פלסטיני, לא כולל ירושלים.
''דרך גשר אלנבי יש פער של 15,800 אלף יותר יוצאים מנכנסים. לאורך 15 השנה האחרונות יש פער של מעל 175 איש שיותר יצאו מאשר שנכנסו", הפתיע זאבי.
יורם אטינגר, לשעבר ציר בשגרירות ישראל בארצות הברית ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית, העיר בדיון כי "נציג מתאם הפעולות בשטחים לא הביא את הנתונים של הערבים שיוצאים מנתב"ג. זה חשוב ויש להם את זה".
סא"ל זאבי השיב, "יש לנו ונסנכרן מול רשות האוכלוסין ונעביר. אצל הפלסטינים אין גריעה מהקובץ גם אם עוזבים. הפלסטינים יכולים להגיע לרשום את הילדים ומיד לצאת, ואנו מעריכים שמדובר בכ-15 אלף לשנה.
''לגבי פילוח תמותה ונולדים - הרש"פ לא סופרת את אלו שנרשמו לבתי ספר פרטיים, או תושבי עוטף ירושלים שלומדים במערכת החינוך של ירושלים וגם הם לא נספרים, וכאמור יש את הילדים שנרשמו אבל מרכז חייהם בחו"ל", הסביר זאבי.
ח"כ חיליק בר מהמחנה הציוני בירך על הדיון והביע תמיהה על חוסר הנתונים. "מסתבר שכמעט ולא נעשה דבר בצורה נורמלית בעבר. עם כל ההערכה שיש לי למתפ"ש ולמנהל האוכלוסין, זה שמדינת ישראל לא יודעת כמה פלסטינים חיים בפועל בשטחי C, זה מביש.
"כמה אנשים יש לסורים אנחנו יודעים, אבל אזרחים באחריותנו אנחנו לא. אני מצטרף לקריאת היושב ראש מוטי יוגב לבצע פילוח וגם סקר אמיתי. יש פה את ההיבט הטכני של דאגה לתשתיות, חינוך, בינוי ועוד, ולדעת לתכנן בהתאם. יש גם את ההיבט המהותי, מאחר וראש הממשלה ושר החוץ הפכו למקדמי רעיון שתי המדינות, אני רוצה לדעת מכמה פלסטינים ניפרד או כמה אזרחים פוטנציאליים יהיו במדינה.
"אני קורא לוועדה הזו לברר את נתוני האמת וחושב שצריך לדרוש סקר רשמי של על תושבי שטחי C ולהמשיך ולעורר דיון ציבורי בעניין", הוסיף בר.
חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק הציעה, ''לדרוש את הנתונים בצורה המפורטת ביותר כולל גילאים ומצב אקונומי וצריך לדעת עליהם את הכל. מבחינתי, אפילו אליבא לנתוני דלה-פרגולה, הגענו לשלב שמבחינה מדינית מההיבט הדמוגרפי, המדינה יכולה להרשות לעצמה להחיל ריבונות על שטחי C.
ח"כ מוטי יוגב סיכם את הדיון ואמר, "אני מבקש התייחסות מקצועית ואמיתית לעניין, זו פעם שניה שאנו לא מקבלים תשובות מדויקות. וגם יותר בקרה וביקרות על הלמ"ס הפלסטיני. לא ייתכן שלמדינת ישראל לא יהיו נתונים דמוגרפיים מדוייקים ביהודה ושומרון – זה הבסיס לכל החלטת קבינט, לכל החלטה מדינית, הנתונים צריכים להיות על השולחן".
יוגב הוסיף, "אנו מבקשים לייצר סקר רשמי כולל פילוח לפי מיקום, גיל, פריון ומגמות, כדי שנדבר על נתונים אמיתיים ומבוססים. המל"ל צריך להוביל את הדבר הזה ונוודא שמשרד רה"מ מורה על זה. אני מבקש שפעם הבאה הלמ"ס יופיע פה ויביא את אותן תחזיות דמוגרפיות, גם בהקשר לישראל ובהקשר למה שיודעים להציג. נבקש מרשות ההגירה תשובות על כניסות ויציאות מכל המעברים".
ח"כ יוגב ביקש לקבל לידיו דו"ח ראשוני בתוך שבועיים עם הערכות של המנהל האזרחי ומתאם הפעולות בשטחים לביצוע סקר מקיף מלא ואמיתי.
1.איש המינהל האזרחי אינו יודע דבר על המתרחש בשטח ומסתמך על נתוני השקר של הרשות הפלסטינית. יורם אטינגר אומר בדקה האחרונה של הדיון שזאת בהוראת ממשלת ישראל משנת 1997 אז הורתה הממשלה ללמ"ס הישראלי להפסיק לבדוק נתונים בעצמו ולהסתמך על נתוני הלמ"ס הערבית שאינם נתוני אמת, על מנת לא להביך את הרשות הפלסטינית. מביש איזה אינטרסים עומדים מאחורי מעשי מדינת היהודים. תמיד לרעת עצמה ולטובת האויב.
אפשרויות ניהול
ליה
20.06.1613:38
41. מה הבעיה בהתנהלות המנהל האזרחי והיועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון?בתגובה להודעה מספר 0
"הבעיה היא שלמרות שאנשי המנהל עצמם מתארים את הבנייה הבלתי חוקית הערבית בשטחי C כפרויקט אסטרטגי מסוכן, הם ממשיכים לפעול נגדה באופן נקודתי ולא אסטרטגי, הורגים יתושים במקום לייבש את הביצה".
מה יכול להיות אסטרטגי או מסוכן בבנייה בלתי חוקית?
"הבנייה מתוקצבת בתקציבי עתק, ומבוצעת בהתאם ל'תוכנית פיאד', במטרה להשתלט על אזורים מסוימים, לחנוק את היישובים הישראליים, לייצר מציאות דמוגרפית, ובכך לכפות על ישראל את גבולות המדינה הפלשתינית".
למה התכוונת כשאמרת בכנסת "מדינה בתוך מדינה"?
"התכוונתי שבנושא זה, וגם בנושאים אחרים, מתאם פעולות הממשלה בשטחים ויועמ"ש איו"ש מכתיבים למנהל האזרחי מדיניות משפטית ומעשית שאינה תואמת את המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל".
זו לא האשמה חמורה מדי?
"זו מציאות חמורה מדי. היא מתבטאת בתחומים נוספים, למשל בשרטוט מפות נסיגה בעיצומו של גל טרור, בפיתוח שיטות לפגיעה בהתיישבות ועוד. הגיע הזמן להוקיע אותה".
מה צריך לעשות שר הביטחון?
"להכתיב מדיניות שהולמת את הבטחותיו לבוחר, ולדרוש מראש מתאם פעולות הממשלה בשטחים לייצר תוכניות התואמות אותה. ולא להפך".
מה עומד מאחורי גילוי הדעת של השדולה נגד יוזמת השלום הסעודית?
"דרישה חזקה שהגיעה דווקא מחברי הליכוד בשדולה, להבהיר שהם מתנגדים לקידום היוזמה הסעודית, ושאין לה סיכוי בקואליציה הנוכחית".
באיזו יוזמה מדינית השדולה כן תומכת?
"בהחלת ריבונות ישראלית, בשלב ראשון מעלה אדומים. היוזמה הסעודית - אאוט. היוזמה הישראלית - אין".
42. עימות בין ח''כ חיליק בר לאורית סטרוק שאמרה: ''המתפ''ש מתנהל כמו מדינה בתוך מדינה''בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 23.06.16 בשעה 13:13 בברכה, ליה
עימות בין ח"כ חיליק בר לאורית סטרוק שהאשימה את המנהל האזרחי ומתאם הפעולות בשטחים בניהול מדיניות מנוגדת לזו של הדרג המדיני. צפו
עימות קצר נרשם היום (שלישי) בין ח"כ חיליק בר (המחנה הציוני) לח"כ לשעבר אורית סטרוק בדיון של ועדת משנה לענייני יו"ש בנושא הבניה הבלתי חוקית הפלשתינית.
סטרוק תקפה את המנהל האזרחי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, "מתאם הפעולות ויועמ"ש איו"ש מנהלים מדיניות מעשית ומשפטית משלהם ללא קשר למדיניות הרשמית של הדרג המדיני הנבחר. המתפ"ש מתנהל כמו מדינה בתוך מדינה".
ח"כ חיליק בר קרא לעבר סטרוק, "את מאשימה את הצבא בחתירה. זה לא מקובל וזה מסוכן מאוד. הדברים שלך חמורים מאוד". חברת הכנסת לשעבר ענתה לו "אני אכן מאשימה ואני מסכימה איתך שהדברים חמורים".
ח"כ בר טען כי מעשיו של מתאם הפעולות בשטחים נובעים מהיעדר מדיניות ברורה של הממשלה. ''לפני שמאשימים את הצבא בחתירה צריכים ראש הממשלה ושר הביטחון להגיד את מדיניותם'', אמר.
43. התנועה למדינה יהודית נגד מינוי אלמוז לראש אכ''אבתגובה להודעה מספר 0
התנועה הודיעה כי תשקול עתירה לבג"צ אם המינוי של תא"ל מוטי אלמוז לתפקיד ראש אכ"א - לא יבוטל.
התנועה למדינה יהודית פנתה באמצעות עו"ד זיו מאור במכתב דחוף לשר הביטחון אביגדור ליברמן ולרמטכ"ל גדי איזנקוט, בדרישה שיבטלו את החלטתם למנות את תא"ל מוטי אלמוז, כיום דובר צה"ל, לתפקיד ראש אכ"א.
בפניית התנועה נכתב כי במסגרת תפקידו כדובר צה"ל, התנהל תא"ל אלמוז בחוסר מקצועיות, ובאופן שיש בו כדי להתסיס ולפגוע בחלקים גדולים בחברה הישראלית, זאת מתוך אג'נדה פוליטית קיצונית.
ביחס להודעה שפרסם דובר צה"ל לאחר אירוע הירי שבו היה מעורב החייל אלאור אזריה, כתב עו"ד מאור "כשם שאין להניח שחובש צבאי יפקיר חייל בשטח, לאחר שנפצע כשנהג בניגוד לפקודות – כך אין לקבל מצב שבו דובר צה"ל מפקיר את שמו הטוב של חייל צה"ל. מובן שקצין המפקיר חייל בשטח, בהיבט שבתחום סמכותו, פועל בניגוד לרוח צה"ל ולמצופה מחיילי צה"ל ומפקדיו".
ביחס להתבטאויותיו הקשות של תא"ל אלמוז על רבנים במסגרת נושאים הקשורים לפעילות אכ"א (זכותם של חיילים דתיים לגדל זקן, או שירות בנות בתפקידי לחימה בטנקים), נכתב "הלשון שבחר לנקוט תא"ל אלמוז מבטאת חוסר מקצועיות. כאשר דובר צה"ל מכנה דברי הלכה היוצאים מפיהם של גדולי דור "צווחות וחצרוצים", המשמעות היא שדברים בוטים אלו קיבלו את חותמו של צה"ל הרשמי".
הפניה למנוע את מינויו של תא"ל אלמוז לראש אכ"א התייחסה גם לכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות ב-5 באוגוסט 2016, בכותרת "המגדר יעבור לדום". במסגרת הכתבה רואיינו חיילים טרנסג'נדרים שהכפישו את הרב הראשי לצה"ל, תא"ל אייל קרים - שהיה קצין בכיר גם בעת פרסום הכתבה, כמו גם רבנים נוספים. בין השאר השתמשו החיילים במילים "תמיד יהיו אנשים שיגידו דברים גזעניים", או "לא כל הדתיים חושבים כמו הרבנים האלה". דברים שנאמרו על ידי מרואיינים שקיבלו היתר מדובר צה"ל להתראיין.
על כך כתב מאור "אין מנוס מן המסקנה שלפי תפיסתו של תא"ל אלמוז, הדרגות שעל כתפיהם של קצינים בכירים בתפקידים רבניים, שוות פחות מאלה שעל כתפי קצינים אחרים. ושוב: אם זו עמדתו של דובר צה"ל, המובעת באופן פומבי, הרי שזוהי עמדתו של צה"ל".
"עמדת מרשתי היא כי מינויו של תא"ל אלמוז לתפקיד ראש אכ"א לוקה בחוסר סבירות קיצונית. מרשתי מבקשת לבטל את ההחלטה על מינויו, ולהודיע על ביטול ההחלטה. ככל שלא יבוצע כאמור, תשקול מרשתי פנייה לערכאות כדי לסכל את המינוי".
בתנועה למדינה יהודית, הוסיפו, "הדרך שהתווה הרב גורן ובה הלכו מאות אלפי חיילים שומרי מצוות מאז הקמת צה"ל, ננטשה בחודשים האחרונים בעקבות התבטאויות של קצינים בכירים בצה"ל, ותא"ל מוטי אלמוז בתוכם. חיילים טובים יודעים לנווט גם בשבילים מטושטשים ואין מקום לחשש לירידה בגיוס של החיילים הדתיים, אבל את הדרך צריך לסלול מחדש, לפני שהקצינים הבכירים ילכו לאיבוד. קידומו של אלמוז, קצין כושל מבחינה מקצועית שהשתמש בתפקידיו כקרדום לחפור בו בורות פוליטיים, הוא סטירה בפניה של המדינה היהודית, והתנועה למדינה יהודית תילחם במינוי עד לביטולו".
"קידום של קצין כושל מבחינה מקצועית הוא מעשה בלתי סביר בצורה קיצונית. התנהלותו הכושלת של אלמוז כדובר צה"ל גלויה לעיני כל: קצין שהבאיש את ריחו של צה"ל במקום לקדם את תדמיתו; קצין שדיברר את צה"ל כגוף שמתנכר לחלקים גדולים באוכלוסיה, הוא קצין כושל מבחינה מקצועית בכל תפקיד - על אחת כמה וכמה כשמדובר בדובר צה"ל.
העקרונות שהתווה בג"צ בפרשת הרב קרים קובעים שעל משרד הביטחון להתחשב ברגשות הציבור בעת ביצוע מינויים בכירים. כשלונותיו המקצועיים של אלמוז היו למעשה התבטאויות קיצוניות ובזיוניות שפגעו ברגשותיהם של חלקים ניכרים מהציבור. מה שאסור לרב קרים, בוודאי אסור לקצין אלמוז. אנו משוכנעים ששר הביטחון והרמטכ"ל יתעשתו ויבטלו את המינוי. ככל שלא ייעשה כן, תשקול התנועה למדינה יהודית לעתור לבג"ץ לשם ביטול המינוי".
1.איש גס רוח, עילג ופוליטי. קשה להבין איך מונה בכלל לדובר צה"ל.
אפשרויות ניהול
ליה
16.06.1714:27
44. מדוע המנהל לא מונע פגיעה בסבסטיה?בתגובה להודעה מספר 0
'רגבים' פנתה למנהל האזרחי בבקשה למנוע בניה לא חוקית והרס עתיקות בסבסטיה. התשובה שהגיעה הפתיעה גם את אנשי העמותה המנוסים.
אנשי עמותת רגבים פנו שלוש פעמים בחצי השנה האחרונה למנהל האזרחי בבקשה למנוע בניה בלתי חוקית והרס עתיקות באתר הארכיאולוגי של תחנת הרכבת בסבסטיה.
במקום הולך ומוקם מבנה בלתי חוקי ונערכות פעולות להכשרת קרקע, תוך פגיעה באתר הארכיאולוגי, אך פקחי המנהל האזרחי אינם עושים דבר. לקריאת מכתב הפנייה השלישי לחצו כאן
מדובר באתר עתיקות מרכזי מאוד בשומרון, אשר כולל ממצאים ארכיאולוגיים מתקופות שונות לאורך ההיסטוריה, עד לעת החדשה.
בתגובה לשתי הפניות הראשונות ניתנה לרגבים תשובה קצרה ולאקונית מהמנהל האזרחי, לפיה במידת הצורך ינקטו הליכי פיקוח ואכיפה בהתאם לנהלים ולסדרי העדיפויות.
בתגובה לשתי תגובות אלו נשלח כאמור מכתב הפנייה השלישי מטעם "רגבים", במסגרתו מתבקשים אנשי המנהל האזרחי, "לעשות שימוש בסמכותכם ולעצור באופן מיידי את המשך הבניה הבלתי חוקית, הרס האתר הארכיאולוגי ושוד העתיקות, וכן להודיענו כיצד הנכם מתכוונים לדאוג לשיקום האתר הארכיאולוגי ולהשבת המצב לקדמותו. כמו כן, הנכם נדרשים להעביר למרשתנו באופן מיידי את פרטי העבריינים הנמצאים בידיכם".
בתנועה אף הבהירו, כי במידה שלא ינקטו הליכי אכיפה, יאלצו אנשי התנועה לפנות להליכים משפטיים.
השבוע הגיעה ל"רגבים" תשובת המנהל האזרחי למכתב הפנייה השלישי, ובה התבררה הסיבה האמיתית לחוסר המעש של המנהל האזרחי מול הרס העתיקות והפגיעה באתר. לקריאת תשובת המנהל האזרחי למכתב הפנייה השלישי לחצו כאן
מהמכתב, עליו חתום בר נאוראני, קצין פניות הציבור בלשכת ראש המנהל האזרחי, משתמע כי כוחות המנהל חוששים להגיע לסבסטיה כדי להרוס בניה בלתי חוקית לערבים, מחשש לפגיעה בכוחות.
"מדובר באתר אשר לאור המצב הביטחוני ובהתאם לנהלי החטיבה המרחבית, כל הגעה למקום מחייבת תיאום מראש ואבטחה צבאית, ולפיכך מורכבות ההגעה מקשה על נקיטת פעולות האכיפה והפיקוח במקום", נכתב.
"אדגיש ואומר כי המנהל האזרחי פועל ונוקט צעדי פיקוח ואכיפה נרחבים ככל הניתן, בהתאם לסדרי העדיפויות, לאמצעים העומדים לרשותנו, ובנוסף למצב הביטחוני", נאמר עוד במכתב.
"הרשות הפלשתינית מנסה בשנים האחרונות להשתלט בכל דרך אפשרית על המתחם ההיסטורי של תחנת הרכבת, החל מבניה בלתי חוקית, דרך סלילת כבישים ועד פגיעה במבנה ההיסטורי שהוקם בתקופה העות'מנית", אומר עובד ארד, רכז הפעילות של תנועת רגבים ביהודה ושומרון. "דווקא בגלל המגמה האסטרטגית הברורה מצד הרשות הפלשתינית, מדינת ישראל חייבת לפעול כאן בצורה מאוד נחושה, אך לצערנו הרשויות מגלות פה אזלת יד מוחלטת".
מהמנהל האזרחי נמסר בתגובה, "הגעה לאתר סבסטיה מחייבת מעבר בשטח B ועל כן כל הגעה אליו הינה בתיאום וליווי של כוחות הביטחון, בכפוף לשיקולים מבצעים. בהתאם לאמור מבצע המנהל האזרחי סיורי פיקוח בכדי לשמר את העתיקות במקום ולבצע אכיפה כנגד בנייה בלתי חוקית. יחידת שמורות הטבע של המנהל האזרחי וכוחות הביטחון פותחים את האתר לציבור הרחב בסוכות ובפסח, תוך השקעת מאמצים רבים ומתן מעטפת ביטחונית לנושא".
בעקבות הדברים פנה ראש מועצת שומרון יוסי דגן למנהל האזרחי וביקש לטפל בנושא בדחיפות ובמהירות "מדובר באתר בעל חשיבות היסטורית. עצירת בנייה לא חוקית במקום היא קריטית לשימור האתר. מצפים שיטופל בנחישות ובמהירות".
1.אין לנו ריבונות על דבר בארץ. 70 שנה לא על ירושלים, לא על תל אביב, לא בטבריה ובטח לא באיו"ש.
אפשרויות ניהול
ליה
06.07.1706:32
45. שוד המים הפלסטיני בבקעת הירדןבתגובה להודעה מספר 0
הפלסטינים קודחים באופן פירטי במי תהום, ותושבי הבקעה סובלים ממחסור במים. "אנחנו בדרך לקטסטרופה", מזהיר ראש מועצת הבקעה. ובינתיים: צה"ל מבצע "מחוות" לפלסטינים ומסיר מחסום בנקודה אסטרטגית
45 מעלות נמדדו השבוע במושב רועי שבצפון בקעת הירדן – אחד האזורים החמים ביותר בארץ באחת התקופות החמות ביותר של השנה. החום הכבד מגביר כמובן את הדרישה הבסיסית למים, אך התופעה הגוברת של גנבות מים על ידי פלסטינים מאיימת לפגוע באספקת המים ליישובי הבקעה.
הפגיעה המרכזית היא בתוצרת החקלאית – ענף הייצור המוביל בבקעה – אך במקרי קיצון המחסור מתבטא גם בירידת לחץ ואף הפסקת זרם המים הנועד לצריכה ביתית.
"אנחנו חיים במדינה בתוך מדינה, אין דין ואין דיין", אומר ראש מועצת בקעת הירדן דוד אלחייני. "מצד אחד המנהל האזרחי ובג"ץ מאפשרים לפלסטינים להתיישב באופן לא-חוקי בבקעה, מצד שני מכסת המים שנקבעת לבקעה לא 'סופרת' אותם פלסטינים לא חוקיים. אז מה שקורה בפועל זה שאין מספיק מים לכולם, הפלסטינים לא רוצים למות מצמא וגונבים ומנגד המנהל גורר רגליים בטיפול בתופעה עד שהמצב מגיע לכדי קטסטרופה. ישראבלוף קלאסי".
לאחרונה ביצע המנהל האזרחי, האמון על אכיפת החוק ביהודה ושומרון, פעולת אכיפה באזור הכפר ברדלה, הממוקם בצפון הבקעה, שהגנבות מצד תושביו הפלסטינים הובילו למשבר חמור באספקת המים לתושבי היישובים שדמות-מחולה ומחולה. כעת משבר המים נע מעט דרומה, כאשר הנפגעים העיקריים הם תושבי המושבים בקעות, חמרה ורועי הסמוכים לכפר הפלסטיני ג'יפטליק. באזור זה המנהל טרם שינס מותניו ותושבי האזור סובלים מאספקה לקויה של מים.
לפני כשבועיים למשל התעוררו כ-150 תושבי חמרה לבוקר שחון ממים בברזים. במקביל, חקלאי מושב בקעות הסמוך לא יכלו להשקות את מטעי הגפנים הגדלים בכרמי המושב והמשווקים ברחבי הארץ והעולם. "הפגיעה יכולה להיות הרסנית", אומר ל'מידה' חקלאי מהבקעה. "בחום המטורף הזה מספיק יום אחד שהגידולים שלנו לא יקבלו מים כדי להיהרס ולהיזרק לפח. הנזק יכול להגיע לאלפי דונמים ולמאות אלפי שקלים – אם לא למעלה מכך".
גורם בכיר בחברת 'מקורות' אמר ל'מידה' כי בשבועות האחרונים הגיעה התופעה של גנבות המים באזור הג'יפטליק לשיא חדש, כאשר לא פחות מ-38 אחוז מסך תצרוכת המים המסופקת לאזור נשדדת בידי פלסטינים המתגוררים במאחזים בלתי-חוקיים. היקף הגנבות נאמד לפחות ב-3 מיליון קוב מים.
כיצד "גונבים" מים? השיטה הנפוצה ביותר היא חיבור צינורות באופן פירטי למשאבות המים של 'מקורות' הפרוסות ברחבי הבקעה. מרבית ההתחברויות הלא-חוקיות מתבצעות בערב שבת, כאשר המנהל האזרחי האמון כאמור על אכיפת החוק אינו פעיל. לטענת אלחייני, לכך נוספו "הקלות" מיוחדות לכבוד הרמדאן, לפיהן המנהל נמנע מפעולות אכיפה במהלך החודש כולו.
'מקורות' מנסה להילחם בתופעה בעזרת שליחת צוותי עבודה המתקינים מערכות המנטרות גנבות מים וציפוי הצינורות תת-קרקעיים בשכבות הגנה. "אנחנו משחקים עם הפלסטינים בחתול ועכבר", מציין הבכיר ב'מקורות'. "הם כל הזמן בשטח ועבורם להשיג מים זו חובה, אז הם עושים הכל כדי לגנוב. אנחנו עסוקים בעיקר במזעור נזקים".
עובדים אחרים במקורות מספרים כי הרשויות מעדיפות לא לתת הד לתופעת גנבות המים בבקעה "כדי לא ליצור יותר נזק מתועלת".
דרך נוספת של הפלסטינים לגנוב מים היא באמצעות 'דרילר' – טרקטור הנושא עמו מקדחה – החופר עד למי התהום ושואב משם מים באופן לא-חוקי. ברגע שהדרילר מגיע למי התהום, הפלסטינים מתחברים ל'מקור המים' החדש באמצעות צינורות ומתחילים לשאוב. הקדיחה הפירטית והבלתי מפוקחת עלולה לייצר נזק בלתי הפיך בדמות המלחת מי התהום עקב שאיבת יתר.
כוחות צה"ל הפועלים באזור מחרימים לעתים את הדרילרים, אך מדובר בלא פחות מלעג לרש. הדרילרים מגיעים לידי המנהל האזרחי, אך הדרך לשחרורם בחזרה לבעליהם הפלסטינים קצרה מתמיד. חלק מהפלסטינים נדרשים לשלם סכום פעוט של כמה מאות שקלים, הכולל את עלות גרירת הטרקטור ואחסונו בידי המנהל האזרחי, כדי לקבל את הטרקטור בחזרה.
במקרים אחרים הפלסטינים אפילו לא טורחים להשיב לידיהם את הדרילר מכיוון ש"ארגונים הממומנים בידי האיחוד האירופי דואגים לספק עבורם טרקטור חדיש ומוכן לפעולה", כפי שמעיד ראש מועצת הבקעה. "תושבי הבקעה הם קורבן של פוליטיקה מכוערת"
גוף נוסף האמון על טיפול בגנבות מים מצד הפלסטינים הוא 'צוות פיקוח ואכיפה' (צפ"א) הכפוף לרשות המים. האות א' בצפ"א מהווה אמנם קיצור למילה "אכיפה" אך משיחות עם גורמים ברשות המים מסתבר כי בצפ"א עוסקים רק בעבודת ניטור של בארות מים ברחבי יו"ש – בעוד האכיפה על מי ששואב מים באופן בלתי חוקי היא באחריותו של המנהל האזרחי.
"צפ"א לא מבצעים אכיפה וטוב שכך", אומר גורם ברשות המים. "כרגע אנשי צפ"א לא נתפסים כגורם עוין ולכן הם יכולים להגיע גם לשטחי A ו-B כדי להצביע על נקודות בהן מתבצעות גנבות מים. ברגע שהם יבצעו גם פעולת אכיפה וייתפסו כחלק אינטגרלי מהמנהל נהיה בבעיה".
ברשות המים גם טוענים כי המטרה המרכזית של צפ"א היא הגנה על אקוויפר ההר, עוגן אסטרטגי של מדינת ישראל המספק 450 מיליוני קוב מים לכלל תושבי המדינה, "ולא להתעסק עכשיו בגנבות המסכנות ביו"ש" שלטענת רשות המים נאמדות ב-6 מיליון קוב. "אסור להיטפל לדברים הקטנים ולהזניח את המטרה האסטרטגית הגדולה", טוען הבכיר ברשות המים.
ראש מועצת הבקעה לא מוכן לקבל תירוצים מסוג זה: "אני מצוי בקשר קבוע עם אנשי רשות המים ומעניין שהם מעולם לא העזו לומר לי את הדברים האלה", טוען אלחייני. "הבעיה היא שגם על אקוויפר ההר לא מגנים כמו שצריך, ובכל מקרה לצפ"א אין באמת סמכות אכיפה. הם לא יכולים לזוז בלי המנהל".
לאחרונה נעשים ניסיונות להכפיף את צפ"א למנהל במה שראש מועצת הבקעה מתאר כ"פוליטיקה מכוערת שתושבי הבקעה הם הקורבן שלה. אם לא תתבצע אכיפה נוקשה נגד גנבי המים הולכת להיות פה קטסטרופה. אני מאשים את הממשלה שהפקירה את תושבי הבקעה בידי המנהל. אנשי צבא לא צריכים לעסוק בנושאים אזרחיים".
"פגיעה בביטחון כדי לרצות את הפלסטינים"
תושבי הבקעה זועמים גם על מה שהם מכנים "פגיעה בביטחון כדי לרצות את הפלסטינים" בעקבות החלטה של צה"ל להפחית דרמטית את נוכחות הצבא במחסום בקעות, הממוקם בין מחנה הפליטים פארה, הכפרים העוינים טאמון וטובאס והעיר שכם לבין יישובי הבקעה בואכה יישובי הגלבוע ועמק בית שאן.
בשנה וחצי האחרונות נעשו שלושה ניסיונות פיגוע במחסום בקעות: ניסיון דקירה של חיילים שהסתיים במותם של שני מחבלים; ירי לעבר חיילים שהסתיים במותו של המחבל בלי שאף אחד מהחיילים נפגע; סיכול פיגוע של מחבלת חמושה בסכין. יצוין כי מרבית היישובים בבקעה חוו חדירה של מחבלים, כאשר באירוע החמור ביותר, בפברואר 2002, נרצחו שלושה תושבי המושב בקעות, ביניהם ילדה בת 11, על ידי מחבל מהכפר טובאס שחדר ליישוב כשהוא לבוש מדי צה"ל.
עד לאחרונה אוייש מחסום בקעות לאורך כל שעות היממה, אך בחודשים האחרונים הוחלט בצה"ל לצמצם משמעותית את הפעילות בו לכדי שעות בודדות בלבד. ההחלטה התקבלה בזעם רב בקרב הרבש"צים של יישובי הבקעה. "אני לא מבין את ההחלטה הזו", אומר אחד הרבשצים ל'מידה', "המחסום יושב על נקודה אסטרטגית, בין השומרון למדינת ישראל. אנחנו בפירוש מרגישים פחות בטוחים בלי נוכחות החיילים במחסום".
ראש מועצת הבקעה תמה גם הוא על ההחלטה. "ביקשנו הסברים מהצבא ובין השורות הבנו שזה חלק מהמחוות לפלסטינים. סדר העדיפויות של הצבא פשוט מעוות", אומר אלחייני.
בקשת תגובה נשלחה למפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האחראית בין היתר על המנהל האזרחי. התגובה תתפרסם כשתתקבל.
46. המנהל האזרחי נטש את החוק, זו שערוריהבתגובה להודעה מספר 0
היועץ המשפטי של תנועת רגבים מוחה על התעלמות המנהל האזרחי מהבנייה הערבית הבלתי חוקית. "צריך לעשות רה-ארגון. המצב מקולקל".
היועץ המשפטי של תנועת רגבים, עו"ד בועז ארזי, קורא לבצע רה-ארגון משמעותי במנהל האזרחי, נוכח האפלייה נגד יהודים ואי הריסת בתי ערבים שנבנו בניגוד לחוק בכל שטחי יהודה ושומרון.
בראיון לערוץ 7 אמר ארזי כי ''בשטח אנחנו רואים אפלייה ברורה בין האכיפה כלפי מבנים שנבנו על ידי האוכלוסיה הישראלית ביו''ש לבין מבנים שנבנו על ידי ערבים''.
לדבריו המנהל האזרחי לא הורס מבנים בלתי חוקיים שנבנים בתחומי הכפרים הערביים. ''הם הצטברו במשך השנים והגיעו ל-20 אלף מבנים בלתי חוקיים בשטחי C, בכל יהודה ושומרון''.
''יש מקומות שבהם המצב קטסטרופלי", מתאר עו"ד ארזי, ''יש שטחי אש של צה''ל בדרום הר חברון שבהם המנהל האזרחי הודיע שהוא לא אוכף את הדין כלפי הבניה הבלתי חוקית. אנחנו מצפים שבית המשפט יגיד את דברו בעניין הזה ויעצור את המדיניות המפלה והלא הגיונית. לנטוש את החוק ולא לאכוף אותו כלפי אוכלוסיה שלמה זו פשוט שערורייה''.
עו"ד ארזי מתייחס גם להשתלטות של הבדואים על אדמות מדינה באזור כביש 1 ליד מעלה אדומים. ''שמה הרשות הפלסטינית מכוונת אותם עם ארגוני שמאל ועם ארגונים זרים מחו''ל, וגם שם יש התפרעות בשטח, בניה בלתי חוקית בחסות האיחוד האירופי.
''אתה נוסע שם ואתה לא מאמין - כל הדרך בנויה מימין ומשמאל, מאחזים שלמים של בדואים שנאחזו במקום לא שלהם בלי היתר'', הוא מספר.
היועמ"ש של תנועת רגבים מתייחס גם למבנים ביישוב שדה בועז בגוש עציון שעומדים בפני הריסה. הוא מאשים את המדינה בגרירת רגלים שהובילה למצב הנוכחי. ''אם המדינה לא היתה גוררת את הרגליים אז האדמות היו אדמות מדינה והיה אפשר לבנות שם כחוק. גרירת הרגלים מביאה לידי זה שהבתים שם נמצאים בסכנת הריסה''.
עו"ד ארזי קורא לבצע רה-ארגון, ואף יותר מזה, למנהל האזרחי ולנהלי העבודה שלו. ''יש מקרים שבהם ארגון מרצונו או שלא מרצונו נקלע לאופן עבודה מקולקל. לפעמים צריך לעשות רה-ארגון מאוד עמוק ולפעמים צריך להתחיל אותו מחדש. המצב הוא מקולקל וצריך לתקן אותו. התוצאה צריכה להיות טיפול נכון וטוב במקרקעין ביהודה ושומרון, ובוודאי בלי אפלייה''.
1.המינהל הערבי. הגיעה העת לסגור את המינהל האזרחי ולפטר את כל עובדיו מהיום למחר. אלה עובדים שפועלים בניגוד לחוק. יש להפעיל יד ברזל רק נגד הבניה הערבית הבלתי חוקית, הפשע הלאומני נגד החקלאים והחקלאות היהודית. אבל מי יעשה זאת, סגן השר שאמור להיות ממונה על המינהל האזרחי לפי ההסכם הקואליציוני?
2.המוסד הזה נלקח בשבי ע"י הקרן להשמדת ישראל.
אפשרויות ניהול
ליה
31.08.1720:17
47. קצין בכיר לשעבר במינהל האזרחי: המינהל מוטה לטובת הפלסטינים ומשרת אג'נדות שמאל / מידהבתגובה להודעה מספר 0
סא"ל יעקב סבג, בעל ותק של 21 שנים במינהל, מוציא ספר על חוויותיו: "אנחנו מתנהלים ברפיסות מול הפלסטינים ורק מעודדים את הקיצונים. אני מודאג". ראיון
עשרים ואחת שנים שירת סא"ל (מיל') יעקב סבג במינהל האזרחי, במהלכן למד להכיר מקרוב את ערביי עזה, יהודה ושומרון. לאחר שפשט את מדי הקבע, בסוף 2009, המשיך סבג לשרת במילואים כיועץ לענייני פלסטינים ביחידת הממשל של פיקוד מרכז. לפני כשנתיים הוא קיבל הודעה מפתיעה: שירות המילואים שלך במינהל הסתיים – בהוראה ישירה של אלוף יעקב (פולי) מרדכי, מפקד מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) – הגוף המנהל את החיים האזרחיים ביו"ש ושאליו כפוף המינהל האזרחי.
הסיבה להדחה של סבג מהמילואים היתה ביקורת פומבית שהעביר בזמנו על התנהלותם של המינהל והמתפ"ש, בדגש על טענות לאפליה נגד האוכלוסייה היהודית ביו"ש. "המינהל התנהל מולי בבריונות", מאשים סבג בראיון ל'מידה'. "המתפ"ש והמינהל ביקשו להעביר דרכי מסר מאיים לאחרים: אל תעבירו עלינו ביקורת, אפילו אם אתם כבר אזרחים". לדברי סבג, "ההדחה שלי מסמלת היטב את ההתנהלות הכללית של המינהל: קיבעון מחשבתי וחוסר סובלנות כלפי ביקורת".
כריכת הספר
במתפ"ש לא מכחישים את טענתו של סבג כי הודח משירות מילואים בעקבות ביקורת שהשמיע נגד היחידה בה שירת: "מצופה ונדרש מקצין בצה"ל להביע דעתו במסגרת הדיונים הפנימיים ובהתאם לאתיקה הנהוגה בצבא ולא בכלי התקשורת". כאמור, בזמן שהעביר את הביקורת סבג היה אזרח ששירת כקצין מילואים (התגובה המלאה של המתפ"ש בסוף הכתבה).
הדחתו מהמילואים החדירה בסבג מוטיבציה נוספת לתת ביטוי לתובנות שצבר במהלך למעלה משני עשורים במינהל. בחודשים הקרובים עתיד לצאת ספרו החדש – "זיכרונות 'אבו-יוסוף'" (על שם הכינוי שהצמידו לו הפלסטינים). בספר הוא מגולל את "מצעד האיוולת" של מנגנוני הביטחון, ובראשם המינהל האזרחי, בכל הנוגע לניהול שטחי יו"ש. קמפיין ה'הד סטארט' בו יצא סבג במטרה לממן את שיווק הספר מסתיים הלילה (חמישי) בחצות. עד כה הוא השיג מעל ל-95% מהסכום הנדרש.
"המינהל האזרחי הפך בשני העשורים האחרונים האחרונים לגוף שמשרת אג'נדת שמאל", טוען סבג. "הוא רואה ביהודים ביו"ש אוכלוסייה כובשת וקולוניאליסטית, ולעומת זאת את הפלסטינים כאוכלוסייה ילידית. אנחנו מתנהלים ברפיסות מול הפלסטינים ובדרך זו מעודדים דווקא את הקיצונים שם".
לדברי סבג, "המינהל פועל מתוך נקודת מוצא ששטחי יו"ש שאינם כלולים בגושי ההתיישבות בכל מקרה יהיו חלק ממדינה פלסטינית עתידית ולכן אין טעם להתאמץ ולאכוף שם בנייה פלסטינית בלתי חוקית. זה לא היה המצב כשהגעתי למינהל ב-1988. אבל מאז הסכמי אוסלו, ובעיקר ב-15 השנים האחרונות, התופעות המדאיגות הללו הפכו לחלק מה-DNA של הארגון".
סבג מתאר כיצד אנשי המינהל האזרחי מנהלים סדר יום 'מדיני' משלהם, במנותק מהחלטות הממשלה. "המינהל שותף לבנייתה בפועל של מדינה פלסטינית – בזמן שהדרג המדיני לא בדיוק החליט שזה הקו", הוא מספר. "זו הולכת שולל. התוצאה היא שהפלסטינים והאיחוד האירופי עושים צחוק מהריבונות הישראלית. מבנים פלסטינים לא חוקיים קמים בשטחי C כמו פטריות אחרי הגשם, לעתים קרובות במימון של האיחוד האירופי. אז נכון, המינהל הורס פה ושם מבנים פלסטינים, אבל זו טיפה בים. כולם יודעים שהרבה יותר קל למנוע מלכתחילה הקמת מבנים מאשר להרוס מבנים קיימים. זה כמו ההבדל בין להזיז סלע להזזת הר".
יש לך דוגמה קונקרטית ל"העלמת העין" של המינהל מבנייה פלסטינית לא-חוקית?
"הדוגמה הבולטת והצורמת ביותר היא ההתנהלות מול סלאם פיאד (ראש הממשלה הפלסטיני בשנים 2013-2007, ג"צ). אני מודה שפיאד היה עוף מוזר בנוף הפלסטיני. הוא היה אדם חרוץ, נעים הליכות, חרת על דגלו את המלחמה בשחיתות ובעיקר נלחם בחמאס ובהסתה. הבעיה היא שאצלנו ממהרים להתאהב בכל מי שמצטייר כ'מתון', ובמקרה הזה פולי מרדכי (ראש המינהל לשעבר ומפקד המתפ"ש כיום, ג"צ) 'התאהב' בפיאד יותר מדי והנחה את הגורמים השונים במערכת הביטחון לסייע לו ככל הניתן".
מה הבעיה במתן סיוע למנהיג פלסטיני שמשרת את האינטרס הישראלי?
"זו לא התמונה המלאה. פיאד עשה הרבה דברים טובים, אבל הוא גם היה זה שהעלה משמעותית את המשכורות והקצבאות למחבלים שרצחו יהודים בפיגועי טרור, כמו הרוצחים של משפחת פוגל באיתמר. אז מצד אחד הוא נלחם בחמאס אבל מצד שני הגביר את המוטיבציה אצל הפלסטינים לרצוח יהודים. בנוסף, פיאד הגה את תכנית 'המדינה שבדרך' או כמו שקראנו לה 'הסיפוח הזוחל' שהתכלית שלה הוא 'חומה ומגדל' פלסטיני בשטחי C. פיאד החליט שאם אין שלום על שולחן המו"מ, הוא יקבע עובדות בשטח ויקדם פרויקטים ענקיים של בניה בשטח C כדי שבמו"מ עתידי אותם שטחים ייחשבו פלסטינים".
והמינהל לא עצר אותו?
"להפך. פולי ידע בדיוק מה קורה בשטח. יחידת הפיקוח של המינהל הכירה כל מבנה פלסטיני לא חוקי שהוקם, אבל ההנחיה היתה שלא רוצים לריב עם פיאד ולתת אור ירוק ככל האפשר לבקשות שלו. זה כלל למשל מתן אישורים להעברת ציוד כבד ומתן היתרים בדיעבד למבנים שכנראה הוקמו בלי אישור. פולי היה מדבר מדי יום עם פיאד בטלפון ונפגש איתו לעתים תכופות. הוא גם הפגיש אותו עם כל הצמרת הביטחונית והאזרחית בישראל. ראו בו 'יקיר המערכת' ושמירת יחסים טובים איתו עמדה כמעט מעל לכל שיקול אחר".
המינהל ידע בזמן אמת על הכוונה של פיאד להקים מדינה פלסטינית דה-פקטו?
"כמובן. התכנית של פיאד פורסמה רשמית אמנם באוגוסט 2009 אבל הבסיס שלה הוצג כבר בדצמבר 2007 בפאריס בכנס ועידת המדינות התורמות לרשות. הכל היה מונח על השולחן, אבל בכל זאת הפלסטינים קיבלו אישורים לבנות בשטח C. רק כשהיו מקרים מאוד קיצוניים של בנייה חריגה פולי ביקש אישית מפיאד לטפל בבעיה. אבל גם אז, התחושה היתה שפיאד עושה לנו טובה, במקום שנבהיר לו שהוא פועל בניגוד מוחלט להסכמים ושאם הוא ימשיך בדרך זו הוא ישלם מחיר גבוה".
פיאד פרש מתפקידו לפני ארבע שנים. יצא לך לשרת במילואים גם בתקופה של ראש הממשלה הפלסטיני הנוכחי רמי חמדאללה. המצב השתנה מאז?
"השתנה קצת, כי היחסים בין הצבא לחמדאללה לא קרובים כפי שהיו עם פיאד, אבל קודם כל הנזק כבר נעשה ואת חלקו אי-אפשר כבר לתקן. דבר שני, בנייה פלסטינית בלתי חוקית בשטחי C ממשיכה גם היום ביתר שאת".
הדרג המדיני לא היה מודע לכל מה שאתה מתאר?
"בתקופתי לא, ולכן היתה פה הולכת שולל. לצערי היום המצב כנראה שונה. אלקין אמנם מאשים את המנהל שהוא מוליך את הממשלה באף, אבל נראה שהדרג המדיני הנוכחי 'יישר קו' עם המינהל. נתניהו וליברמן לא דופקים על השולחן כדי לעצור את 'הממשל העצמי' של המינהל ביו"ש. ליברמן אפילו מושפע מהמינהל ומחלק פרסים לפלסטינים – כמו תכנית הבנייה החדשה בקלקיליה. גם אלי בן דהן, סגן שר הביטחון, ישן בעמידה, ועכשיו 'מוכרים' לו את התכנית להכפלה ואזרוח של המינהל – שזה למעשה ביסוס וחיזוק של גוף שלא ממש משרת את האינטרסים של ההתיישבות, אם להתנסח בעדינות".
למה לא הזדעקת בזמן אמת על אוזלת היד של המינהל?
"קודם כל, זה לא היה בתחום האחריות שלי. לא הייתי איש פיקוח ולכן לא הייתי בעמדה להוציא צווי הריסה או ללחוץ להוציא כאלו. דבר שני, האמן לי שדפקתי על השולחן מהרגע הראשון, וזו גם הסיבה שמפקד המתפ"ש רצה להעיף אותי מצה"ל. עכשיו הוא הצליח להעיף אותי מהמילואים בגלל הביקורת שלי. לצערי, רס"ן אחד לא יכול להפוך מערכת צבאית נעולה".
בתגובתם לכתבה, הגדירו במתפ"ש את הטענות שלך "בליל אמירות, שמרביתן מחוסר תימוכין, הנובעות ממניעים שלא נפרט כדי לא לפגוע בצנעת הפרט". אולי הביקורת שלך באמת מוּנעת מנקמנות אישית?
"זו תגובה שמסמלת את האטימות של המערכת. אין בי טיפת טינה כלפי המינהל. להפך. נתתי עשרים ואחת משנותיי היפות ביותר למקום הזה ואני לא מתחרט לרגע. בניגוד למה שהם טוענים, הביקורת שלי בזמן אמת על המינהל היא זו שגרמה לי לעזוב, לא להפך".
אתה תושב עפרה ולא מסתיר את היותך איש ימין. יש שיגידו שהביקורת שלך נובעת מאג'נדה פוליטית ולא מתפיסה אובייקטיבית של המציאות.
"אני גר ב-13 השנים האחרונות בעפרה אבל גדלתי במושב תקומה שבנגב ולפני שעברתי ליו"ש התגוררתי במרכז שפירא ליד קרית מלאכי. אני לא מסתיר את הכיפה שלי, למרות שבמהלך שירותי היו קצינים בצה"ל שראו בה סדין אדום. אני גם מסרב להתבייש בתמיכה שלי בהתיישבות. בפעם האחרונה שבדקתי לא ראיתי שיש איסור על תושבי יו"ש להביע דעותיהם על הצבא. אפשר לבטל את הביקורת שלי ב'הוא סתם מתנחל', אבל גם במינהל האזרחי יודעים שכל מילה שאני אומר היא אמת לאמיתה, ועובדה שגם עמיתים שלי, שלא בהכרח מסכימים עם דעותיי הפוליטיות, תומכים בטענות שלי".
"השב"כ חסם מידע מהדרג המדיני"
סבג (54, נשוי + 7), שאביו נהרג במלחמת ההתשה, החל לשרת במינהל האזרחי בנובמבר 1988, חודשים ספורים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה. הערבית השגורה שבפיו נרכשה במהלך שירותו ביחידת המודיעין "חצב", ממנה הגיע למינהל. ברוב שנותיו במינהל שימש כיועץ לענייני ערבים, ובתפקידו האחרון כיהן כאחראי על המחקר בענף היועץ לענייני פלסטינים ביו"ש. בתקופת שירותו של סבג התחלפו שמונה שרי ביטחון והתרחשו מהלכים היסטוריים, כמו שתי האינתיפאדות, הסכם אוסלו, מותו של יאסר ערפאת, ההתנתקות והמלחמה המדינית שהכריזו הפלסטינים על ישראל.
"לא נמניתי עם דרג מקבלי ההחלטות, אלא רק עם הדרג שעקב אחר מימוש ההחלטות בשטח ובחינת השפעתן על הצד הפלסטיני", הוא מספר. "ניסיתי לייעץ ולהזהיר מפני מהלכים שגויים, מתוך היכרות אינטימית עם דרגי השטח, אך לרוב לא היה עם מי לדבר. השב"כ למשל היה חרד שמישהו יפגע לו במונופול על הידע ודאג לחסום מידע שלא היה נוח לו".
איזה מידע למשל?
"שני המקרים הבולטים ביותר היו אירועי מנהרת הכותל (ספטמבר 1996) והבחירות לפרלמנט של הרשות ב-2006. ב-96' השב"כ פיתח תלות שלדעתי היתה מוגזמת במנגנוני הביטחון של הרשות ולכן היה חשוב לשב"כ שנתניהו, ראש הממשלה באותה תקופה, ייצור קשר חם עם ערפאת. בחודשים שלפני פרוץ המהומות השב"כ בחר להתעלם מאזהרות מפורשות שלי ושל חבריי במינהל שערפאת נערך להסלמה ואפילו דוחק בחמאס לבצע פיגועים. השב"כ הורה לדרגי המודיעין להתעלם מהאזהרות שלנו, ולכן הן לא הגיעו לידיעת הדרג המדיני. לצערי התחזית של המינהל התממשה: האלימות פרצה ו-17 חיילים שלנו נהרגו בתוך 5 ימים – בעיקר מאש המשטרה הפלסטינית שהיתה כפופה ישירות לערפאת. לדעתי היה אפשר להיערך טוב יותר למהומות אם היו מקשיבים לנו. חמור מכך, אחרי המהומות לא רק שלא גבינו מחיר מהרשות על זה ששוטרים פלסטינים הרגו חיילים שלנו, אלא שנתניהו אף ערך מפגש חם עם ערפאת במחסום ארז והעביר מסר שהאלימות משתלמת.
"בבחירות ב-2006", ממשיך סבג, "הזהרנו שחמאס עומד לנצח בעזה ולכן אסור לאפשר לו להשתתף בבחירות. בשב"כ עמדו על דעתם שחמאס לא רוצה לנצח אלא רק לצבור כוח. הם אמרו לי 'זו לא הערכה אלא מודיעין', כשהכוונה היתה לומר מי אני בכלל שאגיד להם מה קורה בשטח ואיך אני מעז להתווכח איתם. אחרי הניצחון של חמאס וההפיכה שהגיעה בעקבותיה אף אחד לא התקשר להתנצל על הזלזול".
שב"כ חסם דיווחים על מעורבותו בטרור. יאסר ערפאת
בשב"כ לא הגיבו לטענות של סבג, אך במינהל האזרחי הגיבו בחריפות: "[סבג] מְשווה לעצמו מעמד והשפעה, אשר אינם תואמים את המציאות ואת פעילותו ביחידה ועל כן, הסתכלותו חד ממדית".
בניגוד לרוח התגובה של המינהל, בכירים לשעבר בארגון, שגם פיקדו על סבג, דווקא משבחים את פועלו. "בראייה לאחור אני יכול לומר שיעקב צדק ברוב ההערכות שלו", אומר אל"מ (מיל') דוד חכם, ששימש כיועץ לענייני ערבים של ראש המינהל ברצועת עזה ובמשרד הביטחון. חכם, ששירת יותר משלושים שנה בזרועות המינהל, מודה כי "בזמן אמת, חלק מההערכות של יעקב נראו לי מוגזמות ומרחיקות לכת, אבל בריחוק של הזמן אני רואה שהצדק היה איתו". לדבריו, סבג "בנה רשת מאוד מסועפת של מקורות. הוא ידע לעשות אינטגרציה של תמונת המצב בשטח, ועשה זאת בצורה מיטבית". תא"ל (מיל') שלום הררי, לשעבר ראש המחלקה לענייני ערבים במפקדת יהודה ושומרון ויועץ לענייני ערבים במשרד הביטחון, מחמיא גם הוא לסבג. "הסמל המסחרי של יעקב זו 'ערביסטיות' עמוקה והבנה גדולה מאוד של החברה הערבית", אומר הררי. "יש לו את היכולת לפרש נכון את המציאות ולקרוא את הערבים היטב בין השורות".
"תיעוב כלפי המתיישבים"
האשמותיו של סבג כלפי המינהל והמתפ"ש, על שהם מאפשרים לפלסטינים לעשות בשטח C ככל העולה על רוחם, זוכות לגיבוי גם מצד ראשי הרשויות ביו"ש. בראיון שהעניק ל'מידה' בפברואר האחרון הזהיר ראש מועצת בקעת הירדן, דוד אלחייני, כי "הפלסטינים מנצחים אותנו, אנחנו מאבדים את הבקעה". הגוף שעמד במוקד הביקורת של אלחייני היה המינהל האזרחי. "צריך לפרק את המינהל האזרחי", טען. "כשהתכנית של פיאד קרמה עור וגידים והבנייה הפלסטינית הלא חוקית החלה לתפוס תאוצה, במינהל האזרחי אמרו לי שאין מה לדאוג ושלא ייווצר ואקום אכיפתי מול האוכלוסייה הפלסטינית. זה הצחיק אותי אז, אבל היום, כשברור לכולם שיש ואקום עמוק, הפלסטינים הם אלו שצוחקים".
בתנועת 'רגבים', העוקבת אחר הבניה הפלסטינית הבלתי חוקית, העריכו לאחרונה כי מספר המבנים הפלסטינים הלא-מורשים בשטחי C חצה את ה-20 אלף. "בשטח אנחנו רואים אפליה ברורה בין האכיפה כלפי מבנים שנבנו על ידי האוכלוסייה הישראלית ביו"ש לבין מבנים שנבנו על ידי ערבים", אומר עו"ד בועז ארזי, יועמ"ש התנועה. "יש מקומות שבהם המצב קטסטרופלי. יש שטחי אש של צה"ל בדרום הר חברון שבהם המינהל האזרחי הודיע שהוא לא אוכף את הדין כלפי הבניה הבלתי חוקית".
סבג, אלחייני וארזי אינם הראשונים שטוענים להטיה מצד אנשי המינהל האזרחי לטובת הפלסטינים. בעבר הצהירו אנשי המינהל כי יסרבו להיות שותפים להטלת סנקציות על הפלסטינים בעקבות צירוף חמאס לממשלת האחדות הפלסטינית. לטענתם "למינהל אין זכות קיום אם יטילו סנקציות על האוכלוסייה שתפקידם לשרתה". בנוסף, במאמר שכתבה בכירה לשעבר בלשכת היועמ"ש של המינהל, סרן (מיל') רונית לוין, התברר כיצד פעל לכאורה המינהל כדי לשלול בשיטתיות את זכותם של יהודים ליישב אדמות פנויות בחבלי יהודה ושומרון, כחלק מ"המאבק הפוליטי".
זהות ראשי המינהל לשעבר יכולה להסביר מעט את המדיניות המפלה של הארגון: כמה מהם השמיעו במהלך שירותם אמירות פוליטיות חריפות המציבות אותם בקצוות השמאליים ביותר של המפה הפוליטית. תא"ל דב צדקה, ששימש כראש המינהל בשנים 2002-1998, כינה למשל את אוכלוסיית המתיישבים ביו"ש "אדוני הארץ" ו"הכובשים הנאורים" – בזמן שלבש מדים. צדקה אף הודה כי הוא חש לעתים "תיעוב" כלפי המתיישבים. במקביל, כראש המינהל נמנע צדקה כמעט לחלוטין מביצוע פעולות 'חישוף' ביו"ש ובעזה, שנועדו להגן על ביטחונם של החיילים והמתיישבים, מכיוון ש"זה לא הגון" ויגרור "שנאה והתלהמות" מצד הפלסטינים. בספטמבר 2002 הודח צדקה מהמינהל לאחר שהודה כי הדליף לעיתונאים פרטים מתוך פגישה סגורה בפיקוד מרכז, שבה הביע הרמטכ"ל בוגי יעלון תמיכה בגירוש ערפאת.
מחליפו של צדקה במינהל, תא"ל (מיל') אילן פז, היה קיצוני מקודמו. פז 'זכה' בזמנו על ידי המתיישבים ביו"ש לתואר "אחד האויבים הגדולים של ההתיישבות". לאחר פרישתו תיאר פז את ההתנחלויות כ"מפלצת". פז חבר כיום במועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל, התומכת בשלל ארגוני שמאל קיצוני, דוגמת בצלם, שוברים שתיקה והמוקד להגנת הפרט. הוא אף היה מוכן להעיד לטובת הבנק הערבי במסגרת משפט שהתנהל בניו יורק ושבסופו הוכח כי הבנק מימן את ארגון חמאס וסייע לביצוע פעולות טרור. במהלך מבצע 'צוק איתן' ביקר פז את היציאה למלחמה וטען כי "לא ראינו כל הוכחה לטענתו של ראש הממשלה כי חמאס יזם את פיגוע החטיפה והרצח" של שלושת הנערים בגוש עציון. לדברי פז, בעקבות 'צוק איתן' "הפכנו עשרות אלפי עזתים למחבלים בפוטנציה, צמאי נקם על אבדן קרוביהם החפים מפשע או על אובדן בתיהם ורכושם".
סבג מסמן את הכהונה של פז כרגע המכונן בו הפך המינהל לגוף שעוין את ההתיישבות ופועל בשם אג'נדת שמאל. "כשהגעתי למינהל ב-88' הוא היה גוף שנקט קו קשוח כלפי הפלסטינים ועמד לרשות ההתיישבות בכל מה שהיה צריך", הוא מספר. "סייענו להתיישבות בחבל עזה במפות ובאישורים, ובטח שלא באנו לשים לה רגליים. לגבי הפלסטינים שמנו דגש גדול על יחס הומני והוגן, אבל גם ידענו לא לאפשר הפקרות בשטח. כל ניסיון לבנייה בלתי חוקית נתקל בתגובה נחושה מצדנו".
איך שינוי הגישה בא לידי ביטוי בשטח?
"פז היה הגורם המרכזי שסייע לטליה ששון (כיום נשיאת הקרן החדשה לישראל, ג"צ) לחבר את 'דו"ח המאחזים' שנחשב לאחד המסמכים העוינים ביותר להתיישבות. הוא דאג לגייס את הבירוקרטיה של המינהל כדי להציק כמה שיותר להתיישבות, בדגש על המאחזים. האובססיה שלו כלפי ההתיישבות באה לפעמים על חשבון הטיפול בפלסטינים".
למה הכוונה?
"כשהייתי יועץ לענייני פלסטינים ב'מפקדת תיאום וקישור' (מת"ק) ברמאללה בעשור הקודם סבלנו מבעיה קשה של גניבות דלק על ידי הפלסטינים. מדובר היה בנזק אדיר לקופת המדינה – בסביבות 300 מיליון שקלים, מכיוון שאנחנו היינו אלו שצריכים 'להשלים' את החוסרים בדלק – אבל גם בסיכון בטחוני חמור. פז פשוט התעלם לחלוטין מהענין הזה, ובמקום לטפל בבעיה הוא אמר שמבחינתו המת"ק נכשל במשימה. ומה היתה המשימה? למנוע התפשטות של מאחזים. הבעיה המרכזית היתה מבחינתו עמונה – שם נבנו אז בתי הקבע. הוא ביקש לקבל בכל שבוע דו"ח מה קורה במאחזים ואם צריך להביא מידית משטרה למתיישבים". נכון לכתיבת שורות אלו לא ניתן היה להשיג תגובתו של פז לטענות.
פז סיים תפקידו במינהל ב-2005. מאז התחלפו בראשות המינהל שבעה אנשים, כולל זה הנוכחי (בן חור אחוות). אחד מראשי המינהל בעבר, מוטי אלמוז, אף זכה על ידי התקשורת לכינוי "החבר של המתנחלים". אתה לא קצת מפריז בהשפעה של פז על המינהל בתקופה הנוכחית?
"לצערי לא. העקרונות שהתווה פז ושהקשו מאוד על יהודים לרכוש קרקעות ביו"ש תקפים עד היום. הם נכנסו עמוק ל-DNA של המינהל והמתפ"ש".
מהם אותם "עקרונות" שהקשו על ההתיישבות?
"המכשול המרכזי הוא שאם אתה יהודי שרכש קרקע מפלסטיני ביו"ש, המינהל לא מאפשר לך מיד לרשום בטאבו 'הערת אזהרה' על הנכס. זה נוהל שבפירוש לא היה בעבר. המשמעות היא שגם אם רכשת נכס מפלסטיני, אתה יכול יום אחד להתעורר ולגלות שהנכס הועבר לפלסטיני אחר שפתאום יגיד שהעסקה לא מקובלת עליו. תוסיף לכך את העובדה שבמינהל האזרחי עובדים לא מעט פלסטינים, וברגע שהם שומעים שפלסטיני מכר קרקע ליהודי הם מיד מעבירים את המידע הלאה. כולנו ראינו את התחקיר בעובדה על הגורל שצפוי לפלסטינים שמוכרים קרקע ליהודים".
"במקביל", ממשיך סבג, "המינהל משחק יו-יו עם הרוכש ודורש ממנו להביא הר של טפסים ואישורים למיניהם כדי 'להוכיח' שהעסקה נעשתה כדין. הוא דורש מהמתיישב אישור של צוות 'קו כחול' (צוות של המנהל שנועד לסמן אדמות מדינה ביו"ש ושעליהן ניתן להקים יישובים, ג"צ) לכל תכנית בינוי. נכון שזה חשוב כדי למנוע טעויות והשתלטות על אדמות של פלסטינים, אבל המינהל עושה שימוש מניפולטיבי בדרישה הזו כדי לייצר צוואר בקבוק, שפוגע אנושות בקידום תכניות בניה בהתיישבות. נוצרת סחבת בירוקרטית קלאסית שנועדה לייקר את התהליך ולהתיש את הרוכש. בדרך כלל במלחמת ההתשה הזו מעורב היועמ"ש של יהודה ושומרון, שגם הוא איש צבא. התוצאה היא שיהודי שרוצה לרכוש קרקע מפלסטיני צריך לעבור שבעת מדורי גיהינום. הרוב מוותרים על התענוג, הקרקעות לא נרכשות והנזק המצטבר להתיישבות הוא עצום".
"פגיעה אנושה בריבונות"
הדוגמה העדכנית ביותר ל'סחבת' עליה מדבר סבג היא בית המכפלה בחברון, שנרכש ב-2012 על ידי מתיישבים מידי פלסטיני תושב חברון. הפלסטיני שמכר את בית המכפלה למתיישבים, מוחמד אבו שהלה, נמק בכלא הפלסטיני כבר חמש שנים ללא משפט, ואף חווה עינויים מצד מנגנוני הביטחון הפלסטינים – רק כי העז למכור את הנכס הפרטי שלו לידי יהודים.
הנכס אמנם נמכר לידי המתיישבים כבר ב-2012, אך עד כה לא הצליחו המתיישבים לרשום את הבית על שמם במינהל האזרחי, ועל כן הם מנועים מלאכלס את הבית. עו"ד דורון ניר צבי, המייצג את הרוכשים של בית המכפלה, טוען כי על אף שמבחינת אנשי משרד הביטחון והמשפטים "אין עוררין" כי הבתים נרכשו כדת וכדין, המינהל האזרחי בוחר "בצורה שערורייתית" לעכב את קבלת היתר העסקה, הכרוכה לטענתו בפרוצדורה מינהלית פשוטה. "לאחר קבלת היתר העסקה", אומר עו"ד ניר צבי, "המציא היועץ המשפטי איו"ש, אלוף משנה דורון בן ברק, תקדים משפטי חדש – ודרש רישום מלא של הבניין בטאבו כנגד קבלת היתר האכלוס. חשוב להזכיר שבזמן שאביחי מנדלבליט שימש כמזכיר הממשלה הוא ציין מפורשות כי אין כל צורך ברישום של הבניין בטאבו וכי היתר העסקה מספיק מבחינה משפטית לשם אכלוסו".
המתיישבים טוענים כי ההוראה לפיה הם מנועים להיכנס אל בית המכפלה עד לאחר שישלימו את הליך הרישום לא רק שאינה חוקית אלא גם יוצרת אפליה בינם ובין תושבי חברון הפלסטינים. "כל בתי חברון אינם רשומים בטאבו, כולל זכויותיהם של המתנגדים להליך הרישום, ובכל זאת כל הבתים בחברון מאוכלסים", נכתב בחוות הדעת שהגישו למדינה. "במה שונה דינו של בית המכפלה מיתר הבתים בעיר מלבד העובדה שתושביו יהודים?". טענה נוספת שמציגים המתיישבים היא כי גם בתוך מדינת ישראל קונה שרכש נכס ושילם את תמורתו למוכר יכול להיכנס אליו עוד בטרם העביר את זכויותיו על שמו.
מקרה דומה לזה של בית המכפלה מתרחש בימים אלו ביישוב שדה בועז שבגוש עציון. היישוב נבנה בשנת 2000, בעידודו של ראש הממשלה אריאל שרון. לטענת התושבים, היישוב נבנה על אדמות סקר (מדינה), אך המינהל האזרחי מעכב במכוון את ההכרזה עליהן כ'אדמות מדינה'. "המינהל האזרחי מתפקד כמו ממשלה שלא נבחרה בבחירות דמוקרטיות", אמרה עינת קורמן, סמנכ"לית 'הפורום המשפטי למען ישראל', הגוף המייצג את תושבי שדה בועז. "היועמ"שים של המינהל מטפלים בדברים לפי סדר העדיפויות שלהם. אבל מי קובע מהו סדר העדיפויות? הגיע הזמן לשים סוף למצב הזה".
במקביל לטענות מצד המתיישבים על יחס לא הוגן, המינהל האזרחי מסייע לפלסטינים. המינהל הוציא למשל היתר זמני לסלילת כביש לעיר הפלסטינית החדשה רוואבי, לכאורה בניגוד לחוק, שכן מדובר בקרקעות בבעלות פרטית של פלסטינים. עם זאת, המינהל זוכה לעתים לביקורת חריפה גם משמאל, על כך שהוא הורס בתי ספר ארעיים של פלסטינים שנבנו באופן בלתי חוקי.
רוואבי. המינהל נתן היתר בנייה לכביש הגישה, כנראה בניגוד לחוק
לדברי סבג, "המינהל מצוי בטראומה מהתקופה ששלטנו בעזה. בזמנו, רדפנו אחרי בדואים שניסו להשתלט על אדמות ברצועה ואחרי ההתנתקות ראינו שכל האזור הזה הפך לשכונת הווילות של בכירי הרשות, כולל אבו מאזן. אז אנשים אמרו לעצמם בשביל מה להם להתאמץ. ממילא מה שלא בגושי ההתיישבות לא יהיה שלנו, אז אין סיבה להילחם".
מהן ההשלכות של התנהלות שכזו?
"פגיעה אנושה בריבונות. אם בעבר האיחוד האירופי היה פועל להסתיר את המעורבות שלו בבניה פלסטינית לא חוקית בשטחי C, היום על הציר של מישור אדומים – אזור אסטרטגי מדרגה ראשונה – יש מבנים פלסטינים לא חוקיים שדגל האיחוד מתנוסס מעליהם בלי בושה. מדינות זרות שעל הנייר ידידותיות לישראל באות ועושות מה שהן רוצות בשטח המצוי בשליטה ישראלית מלאה, בלי לקבל מאתנו רשות. דמיין מה היה קורה אם היינו עושים במדינות אירופה עשירית האחוז ממה שהן עושות כאן. ההתרפסות שלנו בפני האירופים והפלסטינים מציירת אותנו כחלשים, ואם יש דבר שלמדתי מהיכרות אינטימית עם השטח הוא שלעולם אסור לנו להפגין חולשה".
"היועמ"ש מתערב בשיקולים צבאיים"
בשנותיו הרבות במינהל האזרחי יצר סבג קשרים אישיים עם פלסטינים רבים מרצועת עזה ויו"ש, כולל פעילי חמאס וג'יהאד אסלאמי. "הייתי בן בית בקרב לא מעט פלסטינים, בלי קשר לדעות שלהם לגבי ישראל", הוא מספר. "הסתובבתי המון בשטח, ובהתחלה עשיתי גם המון טעויות שלא אחת היו יכולות לעלות לי בחיים. היה חשוב לי שהם ירגישו בנוח להגיע אלי למשרד כדי לספר לי באמת מה הם חושבים ומרגישים. הם הכירו אותי בתור 'אבו-יוסוף' – כינוי שנתן לי שיח' מעזה שגם לימד אותי את הקוראן, כי בקוראן וגם בתורה יוסף הוא בנו המועדף של יעקב אבינו, שעל שמו אני נקרא. דאגתי ליצור קשרים עם כל שכבות האוכלוסייה הפלסטינית – מפשוטי העם, דרך עיתונאים ועד נציגי הציבור".
מה שמעת מהם?
"הדבר הכי חשוב הוא שאסור לנו לחיות באשליות. אני זוכר ששוחחתי פעם עם אסעד צפטאוי, אחד האנשים הקרובים ביותר לערפאת, שנרצח מאוחר יותר על ידי מוחמד דחלאן. צפטאוי היה שותפו של ערפאת לחדר במעונות הסטודנטים בקהיר, ולתא האחים המוסלמים שזכה בבחירות לאגודת הסטודנטים הפלסטינים במצרים בשנות החמישים. הוא גם היה מעורב בראשית המגעים המדיניים עם ישראל. 'מתון' בעגה של מערכת הביטחון. אבל אפילו הוא אמר לי שאין שליט ערבי או מוסלמי – ממרוקו ועד איראן – שאם תהיה לו הזדמנות לחסל את ישראל הוא לא יעשה זאת. הוא הזהיר אותי שאם אנחנו רוצים לשרוד פה אסור לנו לרגע להיות חלשים, אחרת יחסלו אותנו".
הפלסטינים מעוניינים בפתרון של שתי מדינות?
"אם יש משהו שהם לא רוצים זו מדינה בגבולות 67'. ברור להם שחמאס ישתלט בתוך רגע על מדינה כזו והפלסטינים ביו"ש ממש לא רוצים לגור בעזה. השר לשעבר לענייני אסירים זיאד אבו עין אמר לי פעם שהרשות הפלסטינית זו לשכת תעסוקה אחת גדולה. שורדים מלשלם משכורות. הוא הסביר לי שהמזל שלהם זה שהם בסכסוך איתנו ובגלל שכל העולם מתעניין ביהודים הוא שופך מיליארדים על הפלסטינים. בלי הכסף הזה הרשות היתה מתמוטטת, וזה עוד לפני שיש להם מדינה באופן רשמי".
רבים בימין מביעים תמיכה ב"שלום כלכלי". אתה חושב שזו נוסחה שיכולה לעבוד?
"זה תלוי. שתי האינתיפאדות התחילו דווקא בתקופות שבהן הרווחה הכלכלית של הפלסטינים היתה בשיאה. גם בטרור הסכינים הנוכחי ראינו מחבלים רבים שהגיעו ממשפחות עשירות. לא רק שטרור אינו נובע ממצוקה, במקרים רבים ההפך הוא הנכון – דווקא כשאתה עסוק בהישרדות אין לך זמן לחשוב על מאבקים לאומיים. אני חלילה לא בעד להשאיר את הפלסטינים בעוני, אבל חייבים כל הזמן להעביר את המסר שהסכמה שלנו לפרויקטים כלכליים משותפים מותנית במילוי חובות של הפלסטינים. להמחיש להם מי החזק פה ושיש להם הרבה מה להפסיד".
אנחנו מצטיירים מולם כחזקים?
"אין לאף אחד מהפלסטינים ספק לגבי העצמה הצבאית-קרבית שלנו. הענין הוא שבעידן הנוכחי הקרב לאו דווקא מוכרע בכמות הטנקים והמטוסים שיש לך, אלא בזירה התודעתית. ההתנהלות שלנו מול הפלסטינים משיגה את התוצאה ההפוכה ממה שאנחנו מקווים. אנחנו תמיד אומרים שצריך 'לעודד מתונים' אבל בפועל מה שקורה זה שאנחנו הופכים את המתונים לקיצונים ואת הקיצונים לעוד יותר קיצונים – עד לרמה שעכשיו מדברים על כך שיש לשמור על חמאס כי הוא מתון יחסית לאחרים".
איך אנחנו מחזקים את הקיצונים?
"מנסים להנדס את המציאות. צריך להבין משהו: ברגע שפולי והמינהל הופכים את פיאד ליקיר המערכת, הציבור הפלסטיני לא רואה את זה בעין יפה וקורא לאנשים כמו פיאד או אפילו אבו מאזן 'משת"פים'. ואז מה קורה? הם לא רוצים להמשיך להיתפס כמשת"פים ו'להישרף' סופית בציבור שלהם אז הם מקשיחים מולנו עמדות. ומה קורה בשטח? עשינו 'מחוות', ביצענו ויתורים ומה שקיבלנו בסוף זה פחות שיתוף פעולה וגם חיזקנו את חמאס או כל גורם קיצוני אחר. מה שנקרא, גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר".
אבל עובדה שאבו מאזן ממשיך את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל.
"זה כי הוא ראה את התמונות מההפיכה בעזה והבין שהאויב הכי גדול על השלטון שלו זה לא ישראל אלא חמאס. אנחנו לא נזרוק את פעילי הפת"ח מהגגות. להפך, אנחנו שומרים עליו. צריך להרחיב את התובנה הזו לתחומים נוספים. צריך להפסיק לדבר עם הפלסטינים בטון מתנצל של 'תעשו לנו טובה', אלא להבהיר להם שלכל אחד יש אינטרסים ואם הם לא ימלאו את חלקם בעסקה אנחנו נגרום להם לשלם מחיר. אם הם לא יפסיקו את הבנייה הבלתי חוקית בשטח C, את ההסתה או את גניבות המים אז הם צפויים לתגובה קשה. לנו יש מספיק מים, להם לא יישאר. הבעיה היא שכרגע אנחנו משדרים להם מסר שלא נעז 'להשתגע', והם מבינים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים".
במהלך שירותך חשת בשינוי תפיסה גם בדרג הלוחם?
"כן. הייתי נוכח באינספור הערכות מצב וחפ"קים לקראת מעצרי מבוקשים, סריקות אמל"ח או הפרות סדר. שמתי לב לתופעה מדאיגה: דומיננטיות הולכת וגוברת של יועמ"ש איו"ש בשיקולים מבצעיים. זה התחיל קצת אחרי חומת מגן, כשהתחלנו לייצב את השטח. פתאום בכל הערכת מצב נמצא נציג היועמ"ש שמשוחח עם הקצינים והחיילים מיד אחרי התדריך של המפקד הצבאי".
מה אמר נציג היועמ"ש ללוחמים?
"הוא נתן הנחיות מה מותר ואסור לעשות מבחינת החוק הבינלאומי. כל הזמן דיבר על להימנע ממשבר הומניטרי, זכר לטראומה מהקרב בג'נין בחומת מגן. כולם תהו מה קורה פה, כי עדיין היינו במצב מלחמה. פתאום ראית איך זה מחלחל. מח"טים ומפקדי אוגדות מתעסקים יותר במה מותר ומה אסור לעשות מאשר איך לבצע את המשימה. הם נותנים הוראות, ואז נציג היועמ"ש מדבר אחריהם ומשנה או אפילו מבטל את ההוראות שלהם".
זה הגיע למצב של סיכון חיי חיילים?
"לא הייתי מפקד אז אני לא יכול לאשר דבר שכזה".
"מגיע לעם ישראל לדעת את האמת"
סבג החליט לא לשמור בבטן את חוויותיו משני עשורים במינהל האזרחי והעלה את זיכרונותיו ותובנותיו על הכתב, בספרו "זיכרונות 'אבו יוסוף'". "לקח לי כמה שנים לעכל ולהבין מה חוויתי", מסביר סבג את הפער של שמונה השנים בין סיום תפקידו במינהל ליציאת ספרו. "בהתחלה כתבתי בשביל עצמי, למגירה, אבל פתאום הרגשתי שמתגבש כאן מסמך שעוד אנשים צריכים להיחשף אליו. המערכת הביטחונית מתנהלת לא נכון מול הפלסטינים, וזה משהו שצריך להדאיג כל ישראלי".
בחודשים האחרונים ניהל סבג מגעים עם מספר הוצאות ספרים על מנת לבחון הדפסת הספר דרכן. לאחרונה, פנה סבג לעזרת הציבור שיסייע לו לגייס 120 אלף שקלים לצורך שיווק הספר. "אני קרוב להשיג את המטרה וצריך עוד דחיפה קטנה מהציבור כדי לחצות את קו הסיום", אומר סבג. "ברור לי שהספר הזה ירגיז הרבה אנשים וגופים בכירים במדינה, וזו הסיבה שאני צריך לפנות לציבור כדי לגייס את הכסף. ברור לי שינסו לפגוע בשמי הטוב, אבל אני נכנס לקרב הזה בעיניים פקוחות. מדובר על נושאים שבנפשנו. מגיע לציבור הישראלי לדעת את האמת, שרבות נעשה להשתיק אותה".
תגובת המתפ"ש:
"מצער לראות שבליל אמירות, שמרביתן מחוסר תימוכין, הנובעות ממניעים שלא נפרט כדי לא לפגוע בצנעת הפרט, מקבל פומבי בכלי התקשורת, כחלק מקידום ספרו של הקצין במיל'. בשונה מהתיאורים המובאים בכתבה, מרבית אמירותיו לא מוכרות ואף מופרכות. היחידה על מפקדיה, קציניה, עובדיה וחייליה פועלת לילות כימים כחלק מהמאמץ הלאומי לשמירה על ביטחונה של מדינת ישראל ותושביה, וכנגזרת מדירקטיבה מדינית, המוגדרת על ידי ממשלת ישראל, על פי החוק והדין הנהוג במקום.
יחידת תיאום פעולות הממשלה בשטחים פועלת בכפוף להנחיות הדרג המדיני ובשקיפות מלאה וכל צעדיה מאושרים על ידי צמרת צה"ל והדרג המדיני. מצופה ונדרש מקצין בצה"ל להביע דעתו במסגרת הדיונים הפנימיים ובהתאם לאתיקה הנהוגה בצבא ולא בכלי התקשורת. נראה שהקצין משווה לעצמו מעמד והשפעה, אשר אינם תואמים את המציאות ואת פעילותו ביחידה ועל כן הסתכלותו חד מימדית, ואינה משקפת נאמנה את הנעשה בפועל ואת תרומתה של היחידה".
48. פקחי המנהל האזרחי הגיעו הבוקר ל'מעיין הכחול': ''שפת הכוח לא תייצר עובדות בשטח''בתגובה להודעה מספר 0
פקחי המנהל האזרחי הגיעו הבוקר ל"מעיין הכחול" והוציאו צו הריסה לערבים שניסו להשתלט על המקום
צו הריסה
פקחי המנהל האזרחי הגיעו הבוקר (שני) ל"מעיין הכחול" והוציאו צו הריסה לערבים שניסו להשתלט על המקום.
פעילות הפקחים באה בעקבות פנייתו של אבי נעים, ראש מועצת בית אריה.
מדובר בניסיון להשתלט על ה"מעיין הכחול" הסמוך לנחל שילה, למרגלות בית אריה ולו ספיקת המים הגדולה ביותר מכל מעיינות השומרון.
בנוסף הערבים שתלו עצים לאורך הערוץ שמוגדר כשמורת טבע ואחד מהם הקים לעצמו בוסתן פרטי.
"המאבק שלנו על גאולת ארץ ישראל לא צריך להצטמצם לגבולות הישובים היהודיים, המאבק הוא על המרחב ועל ערכי הטבע שהם אוניברסליים. הערבים צריכים להבין ששפת הכח לא תייצר עובדות בשטח. אשמח שהם ישקיעו את המשאבים שלהם בטיפוח שמורות הטבע במקום ליידות אבנים על יהודים חפים מפשע לאורך הצירים. אני מודה לראש המנהל האזרחי על מהירות התגובה אך באותה נשימה דורש שצו ההריסה ימומש בהקדם ולא ישאר כאיום תיאורטי באוויר כפי שלצערי קורה פעמים רבות", אמר נעים.
49. ח''כ סמוטריץ': ''המנהל האזרחי חייב 'לעלות על אזרחי' ויש לפרקו''בתגובה להודעה מספר 0
חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' חשף במושב "מרכז אדם ואדמה" את הצעת החוק שהגיש לפירוק המנהל האזרחי והכפפת אגפיו למשרדי הממשלה.
חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' (האיחוד הלאומי) חשף לראשונה את הצעת החוק שהגיש לשולחן הכנסת, הקובעת תאריך יעד לפירוק המנהל האזרחי.
"החיים האזרחיים של מאות אלפי תושבים ביהודה ושומרון מנוהלים בידי המנהל האזרחי, גוף כלאיים שחציו צבאי וחציו אזרחי", אמר סמוטריץ', "במנהל האזרחי יש אנשים טובים מאוד, אבל הDNA של המערכת הזו, לקח את החולאים הן מהמערכת הצבאית והן מהמערכת האזרחית".
את הדברים אמר סמוטריץ' במהלך המושב האקדמי של "מרכז אדם ואדמה", מכון המחקר מבית תנועת רגבים, במהלך כנס יהודה ושומרון שהתקיים היום (חמישי) באוניברסיטת יהודה ושומרון באריאל.
סמוטריץ' הדגיש כי החלטת הממשלה המקורית על הקמת המנהל האזרחי קבעה במפורש, כי המנהל האזרחי ממונה על חיי התושבים הערבים ביו"ש, ואילו התושבים היהודים יהיו תחת סמכות וטיפול ממשלת ישראל.
"למנהל האזרחי אין אתר אינטרנט נורמלי, אין נגישות לציבור", תקף סמוטריץ'. "המון מהטעויות שהובילו לחקיקת חוק ההסדרה, נגרמו בגלל מחסור במיחשוב ואמצעי מיפוי מודרניים". יש מעט מאוד זיכרון ארגוני במערכת המנהל האזרחי כי רבים מהם הם אנשי צבא שמחליפים תפקיד כל שנתיים. אם אני רוצה לקנות דירה בתל אביב, תוך 3 דקות ינחת במייל שלי אישור טאבו חתום. כדי למכור או לקנות בית ביו"ש, אני צריך להכנס לתוך בסיס צבאי, למערכת ארכאית עם פקיד וחצי שעובד עדיין עם קלסרים ולחכות שבועות לקבל נייר".
1.סמוטריץ' הוא אחד מחברי הכנסת המעולים. מהטובים ביותר. חכם, מדויק, רהוט, מכוון מטרה, סימפאטי.
2.איש אמיץ מול מערכת טרופה ומדושנת שמאל עד העצם.
3.סמוטריץ' נוגע בבעיות הרציניות ביותר, בזמן שכל השאר מתנערים מהן.
4.הימנהל האזרחי מאובן כי הערבים לא מבקשים ממנו אישורים ממילא ואת היהודים הוא רוצה לדפוק.
5.מהמבריקים והיצירתיים ביותר בין חברי הכנסת! הגיון בריא, חכם וחרוץ.
אפשרויות ניהול
ליה
01.09.1807:54
50. המינהל האזרחי מאמץ את עמדותיהם של אלה שנאבקים נגד המדינהבתגובה להודעה מספר 0
סימנים כחולים
באותה נשימה שבה הכשיר בית המשפט את 15 הבתים שנועדו להריסה, הוא התיר בפסיקתו הליכי תכנון ובנייה ביישוב מצפה כרמים בהיקפים של מאות מבנים חדשים.
שקד ומנדלבליט מביטים קדימה. הם תוהים כיצד הכלי המשפטי החדש ימנע הריסה של אלפי מבנים שמעמדם טרם התברר, המכונים "מבני הקו הכחול".
תחילת הסיפור ביוזמה של המינהל האזרחי. כשהוקמו היישובים ביהודה ושומרון, סומנו על גבי המפות הצה"ליות קווי הגבול של ההתנחלויות בקו כחול. גבולות היישובים קיבלו מעמד חוקי, ועל היישובים נאסר לחרוג מאותם קווים.
מאז הקווים טושטשו, המפות דהו, והמינהל האזרחי החליט לחדש את הקווים הכחולים באופן ממוחשב, כשהוצגה המפה החדשה לראשי מערכת הביטחון ולמתיישבים, חשכו עיניהם: התוכנית החדשה מוציאה אלפי בתים מחוץ לקו הכחול, ומעבירה אותם ממעמד חוקי וכשר למעמד הדומה לזה של מאחז לא מורשה. וצריך להזכיר: חלקם ניצבים על הקרקע כבר משנות ה־70.
לימים התברר כי צוות "קו כחול" של המינהל האזרחי לא רק שפעל על דעת עצמו, אלא עשה זאת בניגוד להנחיה מפורשת של המשנה ליועמ"ש דאז, מייק בלס, שהורה למינהל לא לעשות זאת ליישובים הוותיקים. עובדה זו התבררה בדו"ח המסכם שהגיש הצוות המקצועי להסדרת המאחזים ביו"ש, בראשות עו"ד ד"ר חיה זנדברג, שהניח את מסקנותיו על שולחנו של ראש הממשלה בפברואר השנה.
"ביום 28.2.2011 הנחה מר מלכיאל (מייק) בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, כי צוות קו כחול לא יבדוק את ההכרזות הוותיקות ולא ידייק את גבולותיהן במקום שמדובר במתחם מתוכנן שיש בו מבנים שהוקמו מכוחה של תוכנית תקפה שאושרה כדין על ידי המוסדות המוסמכים", נכתב בדו"ח, "מתברר שהנחיה זו לא חלחלה אל השטח, ועל כן לא פעלו על פיה.
התוצאה היתה שצוות 'קו כחול' בדק בניה מסודרת שניצבת על תילה זה שנים רבות במקומות שהוכרזו 'אדמות מדינה' כדין, ויש בהם תוכנית תקפה ומאושרת כדין. תוצאת הבדיקה - שנעשתה (בלי משים) בניגוד להנחייתו של מר בלס - היתה שבתים רבים שלכתחילה נכללו בגדר ה'הכרזה על אדמות מדינה', נגרעו מההכרזה".
מסקנות ועדת זנדברג הן כמו חותמת לטענות המתיישבים זה שנים נגד המינהל האזרחי. הקלות שבה מאמץ המינהל את עמדותיהם של אלה שנאבקים נגד המדינה - מקוממת. כל כביש גישה ביו"ש הופך בגללו לסאגה משפטית סבוכה; ובתים שנרכשים כדין בחברון ובמקומות אחרים עומדים שוממים - כי המינהל לא מאפשר לאכלסם בידי רוכשיהם החוקיים.
גם בתביעה הנוכחית ייצג המינהל האזרחי נאמנה את עמדת הערבים ועותרי השמאל הקיצוני.
אנשי צבא נחקרו בידי עורכי הדין של המינהל כאילו היו משתפי פעולה עם עבריינים.
השופט ארנון דראל אף נתן לכך ביטוי בפסק הדין, כאשר כתב כי "נוכח עמדתו הראשונית של המינהל האזרחי, שלפיה אין לתובעים זכויות במקרקעין תוך התכחשות למעשיהם של אנשי המינהל האזרחי והצבא במאה הקודמת, הרי מי שפעל להבאת גורמי המינהל האזרחי ולהבאת קציני הצבא לעדות היו התובעים ולא הפרקליטות.
אנשי הצבא לשעבר שהעידו, נחקרו נגדית על ידי באת כוח המינהל האזרחי כשלעיתים נדמה היה כי היא אינה חוקרת אנשי צבא ועובדי מדינה לשעבר, שפעלו במסגרת מילוי תפקידם עבור הצבא והמינהל האזרחי, אלא צדדים יריבים".
השופט אף פסק הוצאות משפט בסך 25 אלף שקלים נגד המינהל האזרחי ולטובת המתיישבים, תוך כדי שהוא מציין כי "בקביעת הסכום נתתי דעתי לאופן ניהול ההליך על ידי נתבע 4 (המינהל האזרחי; מ"ט), שהביא להארכת הדיון ולמורכבותו".
מהמינהל האזרחי נמסר כי "צר לנו לשמוע התבטאויות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות. קציני, חיילי ועובדי המינהל האזרחי פועלים לילות כימים, בראש ובראשונה לשמירה על ביטחון מדינת ישראל.
"המינהל האזרחי פועל בהתאם לחוק ולהנחיות הדרג המדיני.
כל סוגיה בעלת מורכבות משפטית עולה לטיפול הדרג המדיני ולהכרעת היועמ"ש במידת הצורך.
"עמדת המדינה המעודכנת התבססה על תצהירים שניתנו לפני כשנה על ידי אנשי המקצוע וכן על ידי אלוף הפיקוד דאז, משה יעלון. לאחר החלטתו העקרונית של היועמ"ש תשובת המדינה שונתה בהתאם והביאה לבסוף לפסיקה התקדימית של בית המשפט".
ספר מרתק שכולו רצוף עובדות, מראי מקומות, תאריכים ושמות בלי לכחד דבר מן האמת שנגלתה לעיני המספר. ועם עובדות לא ניתן להתווכח. גם אם הן לא נוחות ולא מתיישבות עם התמונה שניסה מי ממובילי העגלה הפוליטית להציג על מנת לתעתע באנשים. הספר ממחיש את האמרה ש "אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשקר לכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן" הגיע הזמן להביט במציאות נכוחה, כדי לא להמשיך לתעות ולא לשוב ולטעות.
2. 20 שנה היה יעקב סבג בלב המאפליה הפלסטינית כיועץ לענייני ערבים במנהל האזרחי שבלב עזה. הוא היה שם בשנות האינתיפאדה הראשונה, בימים שקדמו לאוסלו ובעלייתו העקובה מדם של ערפאת. ברמאללה, הוא היה עד לתהפוכות של שנות הטרור, חומת מגן ומותו של הראיס. הוא דובב, נשא ונתן ונכנס לראשם של רוכלים פלסטינים, אנשי חמאס נוטפי שנאה, משתפי פעולה ובכירים מושחתים מהפת"ח.
הוא רכש את אמונם וכבודם. הם כינו אותו אבו-יוסוף.
מעמדתו הייחודית של מי שהיה עד לדיונים בתוך הממשל הישראלי, ולנעשה בקרב הפלסטינים, ראה סבג איך התפורר השלטון הישראלי בעזה, איך הומלכה על הפלסטינאים כנופיה צמאת דם שהקימה ממלכה של שחיתות, גניבה, מונופולים ורצח בשיתוף פעולה שלנו.
עשרים שנה הקשיב יעקב סבג לקולות העולים מן הצד הפלסטיני. הנוכלים הערמומיים, קנאי הדת הלוהטים, אנשי המנגנונים שהשכירו שירותיהם לכל דורש, ובעיקר המוני הפלסטינים החפים מפשע שנקלעו למערבולת שקשה להיחלץ ממנה. ישראל הפקירה אותם שוב ושוב בידי שליטים חמדנים ומרושעים מבני עמם. עכשיו הוא מדבר. בקול צלול, בהיר ולא מתיימר מתאר סבג את שראו עיניו ושמעו אוזניו, ומציע לנו זווית חדשה ומכעיסה וגם תקווה חדשה לפתרון הסכסוך.
- מה היו המניעים האמיתיים לגירוש יהודי חבל עזה?
- כיצד פספסה ישראל את עלייתו של חמאס?
- כיצד יכולה מדיניות חדשה ומפוכחת להחזיר את השקט היחסי בין ישראל והפלסטינים?
52. בכירה במנהל האזרחי: להעניש את תושבי יצהרבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.12.18 בשעה 05:53 בברכה, ליה
קצינה במנהל מבקשת למנוע פיתוח תשתיות ביישוב בגלל התנהגות אלימה של מיעוט שולי. ראש המועצה יוסי דגן: "זו חוצפה, לפטר אותה לאלתר".
קצינה בכירה במנהל האזרחי דורשת להפסיק את הסיוע שמעניק פיקוד המרכז ליישוב יצהר בשומרון בשל העובדה שמיעוט שולי המתגורר במאחזי היישוב פוגע לעיתים רחוקות בכוחות הביטחון.
בדוח שחשפה כרמל דנגור בערוץ "כאן 11" והועבר לראש המנהל כותבת הקצינה כי "לא ניתן להמשיך לטפל ביישוב במוסר כפול: לקדם נושאים אזרחיים, לבחון בקשות חריגות ולמצוא פתרונות יצירתיים, לצד המשך פגיעה במשילות ובשלטון החוק מצד תושבי יצהר".
לדעת הקצינה, יש להתנות את המשך פיתוח יצהר בהפסקת האלימות מצד התושבים, "לא ייתכן שגורמי צה"ל הבכירים ביותר מבקשים להסדיר ולסייע, תוך התעלמות בוטה ממעשי תושבי המאחזים שכוללים פגיעה בכוחות הביטחון", נכתב בדוח.
הקצינה משמיעה ביקורת גם נגד אלוף פיקוד המרכז האלוף נדב פדן, שלדבריה דורש לסייע לבעיות האזרחיות ביישוב על אף האלימות שהופעלה נגד כוחות הביטחון.
מחברת המסמך מונה כ-30 אירועים בהם היו מעורבים לטענתה תושבי יצהר והמאחזים הסמוכים, כמו תקיפה של רועה צאן פלסטיני בחודש פברואר האחרון, זריקת אבנים לעבר כוחות מג"ב בחודש מארס האחרון שגרמו לפציעת מפקד במג"ב, וניסיון דקירה של מפעיל טרקטורון פלסטיני גם במארס האחרון.
סרטון מוטמע
כאן חדשות
במערכת הביטחון ישנה מחלוקת אם להפריד בין יצהר לבין המאחזים שסביבו, מהם יוצאים מקרי האלימות. בכירים טוענים שלמרות שהנהגת היישוב מגנה את האירועים - היא לא פועלת כדי למנוע אותם.
בתגובה למסמך דורש ח"כ בצלאל סמוטריץ' לסגור את המנהל האזרחי, "את המנהל האזרחי צריך לסגור, ועכשיו.
המסמך הזה משקף אג'נדה פוליטית העוינת את ההתיישבות והמתיישבים, שלמרבה הצער הולכת ומתרחבת בגוף המיותר הזה. אולם, לא פחות מכך, הוא משקף מוסר כפול: זה אותו מנהל אזרחי שכבר שנים דוחף, להבדיל אלף אלפי הבדלות, למדיניות של הפרדה בין מי שמעורב בטרור לבין האוכלוסיה הערבית כולה. עכשיו הוא נזכר פתאום להפעיל ענישה קולקטיבית כנגד המתיישבים".
"כבר שנים שתושבי יהודה ושומרון, שהם אזרחים שווי חובות שמשרתים בצבא ובמילואים ומשלמים מיסים, אינם שווי זכויות והם מקבלים שירות נחות מהמנהל האזרחי במקום לקבל שירות מיטבי ממשרדי הממשלה כמו כלל אזרחי ישראל. הגיעה העת לתקן את זה", מוסיף סמוטריץ'.
ראש מועצת דגן יוסי דגן דורש לפטר את הקצינה לאלתר ומעניק גיבוי לתושבי יצהר. "מדובר בחוצפה של פקידה במנהל האזרחי שחושבת שהיא חברת כנסת במר"צ.
גורמים במנהל האזרחי מטרפדים אישור של מרכיבי ביטחון שהיו יכולים למנוע פיגועים בישובים מאויימים כמו איתמר, וכן באיזור תעשייה ברקן לפני הפיגוע, ובאותה מידה מאמצים נרטיבים של הרשות הפלסטינית וארגוני שמאל קיצוני.
''זו דוגמא למנהל האזרחי הרע של פעם", הוסיף דגן.
''אני קורא לראש המנהל האזרחי להדיח את הפקידה מחברת הדו"ח שפועלת כמו פוליטיקאית ולא כפי שנדרש. הדו"ח הזה הוא שקר וכזב, הנהגת יצהר מושכת את הישוב לכיוון טוב וחיובי והדו"ח הזה אין בו דבר מלבד שקרים".
עוד הוסיף דגן: "מדובר באובדן עשתונות מוחלט של המנהל האזרחי.
בזמן שמחבלים רוצחים עם דם של ישראלים על הידיים, המנהל האזרחי נמנע מענישה למקורות הטרור מתוך אמירות שמדובר בענישה קולקטיבית, כעת רוצים לייצר ענישה קולקטיבית ליהודים על התנהגות.
תושבי יצהר הם לא תלמידים בכיתה של המנהל האזרחי. ראש המנהל האזרחי וסגן שר הביטחון צריכים לקרוא לפקידה הזו לשימוע לפני פיטורים".
תגובת היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים: ''המנהל האזרחי אמון בראש ובראשונה על שמירת היציבות הביטחונית באזור יהודה ושומרון במקביל לקידום איכות החיים באזור. נבהיר כי מדובר במסמך פנימי שמטרתו לשקף את תמונת המצב ואת הרגישות הביטחונית והאזרחית הקיימת באזור מסוים במרחב לגורמי המנהל האזרחי''.
1.עוד חלאה מהשמאל הישראלי שמשרת את החמאס מתוך צה"ל.
2.בכל מוקדי הכוח שולטים השמאלנים. תתעוררו ותתחילו לשלוט ולעשות סדר במדינה. הימין הוא הרוב.
3.למה לא אומרים איך קוראים לאנטישמית?
4.זו רדיפה אנטי יהודית.
5.עוד הוכחה למה יש לבטל את המינהל.
6.בתגובת המינהל אין כלום. פשוט כלום. הרגל חדש נהיה, שגופים שמישהו בהם פועל כנגד מה שהיה אמור להיות, מפרסמים תגובות שאין בהן שמץ התייחסות לבעיה.
7.יש לה כל התכונות הדרושות להגיע לפיקוד הבכיר בצה"ל.
8.העיקר שביטלו את נוהל שכן כי לא מענישים קולקטיבית. אבל זה נכון כנראה רק לערבים. יהודים מותר להעניש קולקטיבית. גזענות נגד יהודים כבר אמרנו?
9.הכפוף לשלטון, מורה לשלטון איך ומה לעשות.
אפשרויות ניהול
ליה
14.01.1909:32
53. ''המנהל האזרחי מתנכל ליהודים''בתגובה להודעה מספר 0
דוד אלחיאני תקף את התנהלות המנהל האזרחי ביו"ש: "איך יכול להיות שהמנהל מכין תב''ע לפורעי חוק פלסטינים שפלשו לאדמות מדינה"?
איש המועצה האזורית בקעת הירדן קרא היום (חמישי) לסגור את המנהל האזרחי שלדבריו מתנכל לאוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון.
''למה אני צריך ללכת למנהל האזרחי בנושאים של איכות הסביבה? יש שר לאיכות הסביבה. כשאני צריך חקלאות אני הולך לשר החקלאות. זה גוף שמנציח את הכיבוש ומתנכל לאוכלוסייה היהודית. צריך לפרק, לסגור את המנהל האזרחי", אמר אלחיאני שהשתתף באירוע "הלאומיאדה" באילת.
אלחיאני סיפר, ''פניתי למשרד הביטחון ושאלתי איך זה יכול להיות שהמנהל האזרחי מכין תב''ע לפורעי חוק פלסטינים שפלשו לאדמות מדינה, לתחום היישוב תומר, למקום שמשפחה בעתיד אמורה היתה לגור בו''.
עוזרת שר הביטחון, עו"ד רות בר, השיבה לאלחיאני כי מדובר ביוזמה פרטית של המנהל האזרחי.
אלחיאני תהה: "ממתי המנהל האזרחי מנהל את יהודה ושומרון? חברות וחברים - המנהל האזרחי פוגע ביהודים וצריך לסגור אותו".
''יש קושי בהחלת הריבונות? צריך להתחיל בצעדים הקטנים, להפסיק עם זה שאלוף הפיקוד הוא חלק מהריבונות, צעדים שישפרו את איכות החיים שלנו, שאיש צבא לא יקבל החלטות שקשורות לתושבים, זה הזוי לגמרי", תקף ראש מועצת בקעת הירדן.
1.אנשי המינהל צוחקים כל הדרך למשרדים שלהם, שם הם עושים מה שהם רוצים. עכשו בחירות. זה הזמן למעשים לא להצהרות.
2.כל מטרת ''המנהל האזרחי'' לחסל את המדינה הציונית.
3.המנהל האזרחי מתנהל כמאפיה. עושה ביו"ש כבשלו ומפר את כל הנורמות. מזמן היה צריך לסגור אותו. אם נתניהו לא עושה זאת לפני הבחירות - אין לו למה לצפות אחרי...
אפשרויות ניהול
ליה
16.09.1909:53
54. המנהל נותן חסינות לבניה פלסטינית בלתי חוקיתבתגובה להודעה מספר 0
המנהל נותן חסינות לבניה פלסטינית בלתי חוקית: העניק הלבנה בחסות פרשנות מרחיקת לכת לחוק ההסדרה שלו התנגד
המנהל האזרחי לא הרס מבנים בלתי חוקיים שבנתה הרשות הפלסטינית בשטחי C, והעניק להם הלבנה בחסות פרשנות מרחיקת לכת לחוק ההסדרה.
מבנה בית ספר לא חוקי שנבנה על ידי הרשות הפלסטינית על אדמות פרטיות בסמוך לכפר סמוע שבדרום הר חברון, זוכה להגנה משפטית בחסות פרשנות מעוותת לחוק ההסדרה.
בשנת 2017 הגישה תנועת רגבים עתירה ראשונה בדרישה להרוס את המבנה שהוקם בניגוד לחוק. המנהל האזרחי הצהיר בבג"ץ, כי המבנה נמצא בסדר עדיפות גבוה לאכיפה, ובעקבות כך דחה בית המשפט את העתירה, בקביעה שאין בה צורך.
כעשרה חודשים לאחר מכן, עם המשך הבניה במקום, הוציא בית המשפט צו ביניים שאסר את המשך העבודות. חרף הצו, נמשכה הבניה במקום. תנועת רגבים עתרה בשנית לבית המשפט, גם כאן דחה בית המשפט את העתירה בטענה שהוגשה מוקדם מדי ובסמיכות לעתירה הקודמת.
במהלך פברואר האחרון, שנה וחצי לאחר דחיית העתירה השניה, עדיין לא בוצעה שום אכיפה ובית הספר לא נהרס, פנתה רגבים אל המנהל האזרחי בבקשה לקבל סטטוס אכיפה. הפעם נענתה כי אין בכוונת המנהל האזרחי להרוס את המבנה מכיוון שהוא נמצא תחת חוק ההסדרה ועל המדינה להסדירו.
כזכור, חוק ההסדרה קובע כי במקרים בהם הוקמו מבנים על קרקעות פרטיות בתמיכת המדינה, או במקרים מובהקים של תום לב, הקרקע תיחכר על ידי המדינה והסכום ישולם לבעל הקרקע מבלי להרוס את המבנים שעליו.
בסעיפי החוק מצוין כי כדי שהוא יתממש על המדינה לקחת חלק בפעיל בהקמת המבנה הנ"ל "לרבות סיוע בהנחת תשתיות, תכנון תוכניות", או במידה אם "מצאו רשויות האזור כי בתקופה שקדמה ליום פרסומו של חוק זה נבנתה בתום לב התיישבות במקרקעין הטעונים הסדרה".
כזכור, בעקבות עתירות של ארגוני שמאל לבג"ץ נגד חוק ההסדרה, הוקפא יישום החוק עד להכרעת בג"ץ בעניינו, תוך קביעה כי עד אז לא תיאכף בניה העומדת במסגרת החוק, אלא שבמקרה דנן, מקימי המתחם המשיכו לבנותו למרות צווי הפסקת עבודה, דחיית עררים, ואפילו לאחר צו ביניים בבג"ץ.
בתנועת רגבים אומרים כי טענת המנהל האזרחי, לפיה המבנה חוסה תחת חוק ההסדרה, תוך התעלמות מלשון החוק, מהווה מניפולציה משפטית. זהו לא המקרה היחיד שהמדינה נתלית בצורה לא הגיונית בחוק ההסדרה, בתיקים דומים של בניה ערבית בלתי חוקית.
"יש פה מקרה מובהק של 'שלטון הפקידים'", טוענים ב'רגבים', "המנהל האזרחי התנגד לחוק ההסדרה, וכעת נתלה בו תוך פרשנות מעוותת, באופן שנראה כמו ניסיון מחושב להימנע מביצוע תפקידו".
1.אין משמעות לחוקים בישראל. המחוקק לא אשם כאן בכלום. ברגע שהחוק נאכף באופן סלקטיבי, ברגע שהחוק מפורש בצורה מסולפת בכוונה תחילה, הבעיה היא כבר לא במחוקק אלא בשופט. במדינת ישראל יש בעיה עם מערכת המשפט (והבעיה היא אג'נדה פוליטית) ולא עם החוקים, שהם ברובם טובים ונכונים.
2.המינהל הערבי - פושעי ישראל לכלא.
אפשרויות ניהול
ליה
10.10.1912:51
55. הערבים חיים בסרט והמינהל האזרחי הוא השופר שלהםבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.10.19 בשעה 13:38 בברכה, ליה
ציר התנגשות
אחרי שרה"מ נמנע מלהתחייב על הנגשת מערת המכפלה לנכים, התחילו השמועות על דיל שרוקם המינהל האזרחי עם עיריית חברון
"לא יכול להיות שחמישים ושתיים שנה אחרי מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל עדיין לא מוצאת את הכלים המשפטיים, בצורה ריבונית וממלכתית, לבצע הנגשה למקום התפילה השני בחשיבותו של העם היהודי.
ממשלת ישראל צריכה כל מיני הסכמות וויתורים לרשות הפלשתינית ולעיריית חברון כדי שייתנו פתרון לבניית מעלית קטנה במערת המכפלה"? כך תוהה הרב הלל הורוביץ, ראש מנהלת היישוב היהודי בחברון, בעקבות הפרסומים האחרונים לפיהם מתנהלים מגעים בין המינהל האזרחי לעיריית חברון באשר להסכמות על פתיחת צירי תנועה הסמוכים ליישוב היהודי, תמורת קבלת הסכמת העירייה לביצוע הנגשת המערה.
כל זאת על אף שמדובר בצירי תנועה שנסגרו לתנועת פלשתינים מסיבות ביטחוניות גרידא, ופתיחתם עלולה לסכן חלילה את חייהם של תושבי חברון היהודים.
כבר שנים רבות זועקת מערת המכפלה להנגשה. עשרות המדרגות שמובילות אליה מקשות לא רק על נכים ובעלי מוגבלות, אלא גם על אלפים רבים של אנשים מבוגרים שמגיעים לפקוד את המקום. חלקם נאלצים לוותר מראש על ההרפתקה ובוחרים שלא להגיע אליה כלל.
המקרה של מוטי אוחיון, איש בעל מוגבלות בכיסא גלגלים שעלה למקום לפני שנה ונפל בדרך, נחבל ונפטר, לא מוסיף למוטיבציה.
הסיבה היחידה לכך שעדיין לא הותקנה מעלית, דבר שכמעט אין לו אח ורע, היא שכדי לבצע את עבודות ההקמה יש צורך בהפקעה כפולה: הן של השטח שרשום על שם הווקף המוסלמי והן של סמכויות התכנון והבנייה שמסורות בידי עיריית חברון הערבית. קרוב לעשרים שנה נעשים ניסיונות להנגיש את המקום בתיאום עם הווקף, אך לכל אורך הדרך הוא מסרב בכל תוקף.
"שתי ההפקעות הללו הן פשוטות וקלות", מסבירה חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק.
"קודם כל, לא כתוב בתורה שהוואקף המוסלמי קנה את מערת המכפלה מעפרון החיתי בארבע מאות שקל כסף ולכן זה רשום על שמו. פשוט מאוד כשרשמו את הבעלות על הקרקעות, כל מקום דתי - כתוב עליו ווקף, דהיינו מקום בעל שימוש ציבורי-דתי. אין לזה משמעות שהוא בבעלות של ווקף כזה או אחר. תילי תילים של ניירות נכתבו בסוגיה הזאת, כולל יועמ"שים של המינהל האזרחי שגם הם קבעו שאין הכוונה לבעלות של הווקף המוסלמי, אלא הגדרת המקום כאתר ציבורי-דתי. ובכל זאת, מכיוון שהמערכת המשפטית שלנו מפרשת כל דבר לחומרא, הם דנים כאילו זה אכן שייך להם".
סטרוק מזכירה שמדובר בצורך הומניטרי וכי ההנגשה תועיל ליהודים וערבים כאחד. "יש לא מעט תקדימים שאפשר להפקיע שטח, אם זה לצורך תושבי האזור. אין שום בעיה להפקיע. עושים זאת השכם והערב. אין בעיה גם להפקיע את סמכויות התכנון והבנייה. הראיה - בכל פעם שבונים בחברון לטובת היהודים, כמו למשל רובע חזקיה, בית השישה, בית מנחם. בכל בניין כזה בחברון, הנוהל תמיד היה שמפקיעים את סמכויות התכנון והבנייה מעיריית חברון, כי הרי היא לא תבנה ליהודים ובונים. אין בזה שום אירוע חריג".
כבר לפני יותר משלוש שנים היועץ המשפטי לממשלה הכריז שמדובר במהלכים אפשריים. "הנקודה היחידה שתוקעת היא שלא רוצים להרגיז את הרשות הפלשתינית, את הווקף ואת עיריית חברון", היא מצביעה על הנקודה הבעייתית.
"אין בעיה משפטית. יש בעיה פחדנית. הם חוששים שהמזרח התיכון יבער אם תהיה הפקעה. לפני כמה שנים רצו להכניס ארון קודש למערת המכפלה, והארון המתין חודשים ארוכים מחוץ למערה כי חששו לתגובת הערבים. בסוף הארון נכנס ושום דבר לא קרה. אנחנו מגבילים את עצמנו בלי שום הצדקה".
סער: "הגיע הזמן שנהיה בעלי הבית"
על אף הלחץ הציבורי והפוליטי הגדול להנגשת המערה, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקר בחברון ערב הבחירות, הוא הקפיד לא להבטיח ולא להיענות לאף אחת מהבקשות שהופנו אליו - הנגשת המערה ובנייה במתחם השוק.
מי שאחראי לחלק גדול מהלחץ הוא שי גליק, מנכ"ל ארגון 'בצלמו' שחשף את הדיל המתרקם בין המינהל האזרחי לעיריית חברון, שמצידה מנצלת את ההזדמנות ומבקשת דברים שהיא לא יכולה לבקש בימים כתיקונם: פתיחת צירים שסגורים לתנועה של ערבים במשך שנים רבות מסיבות ביטחוניות.
במכתב ששיגר שי גליק, יו"ר 'בצלמו', ליו"ר ועדת החוץ והביטחון הנכנס ח"כ גבי אשכנזי (כחול לבן), דרש גליק להתנגד לניסיונותיה של עיריית חברון לקבל תמורה להסכמה להנגשת המערה בדמות ערעור ביטחונם של תושבי חברון היהודים: "אין כל הצדקה לסכן חיי אדם בתמורה להסכמתם להנגשת המערה, וגם לא לתשלום כלשהו לסרבני ההנגשה כבר עשרים שנה מהצד הערבי. אזכיר שוב שעמדת היועמ"ש שניתן כעת בהיבט המשפטי לבצע הפקעה. על מקבלי ההחלטות לבצע הפקעה זו מיידית, ובוודאי לא להמיר את הצעד החוקי של ההפקעה בצעדים מסוכנים או משפילים".
במכתבו ציין גליק כי מאז שנת 2000 נעשים ניסיונות לפעול להנגשת מערת המכפלה, אך הווקף המוסלמי מסרב בכל תוקף לאפשר זאת: "עניין ההנגשה הוא עניין הומניטרי לבני כל הדתות והלאומים, המקום קדוש לכולם וכלל בעלי מוגבלויות מנועי כניסה אל מקום התפילה". את דבריו סיכם בבקשה לכינוס דחוף ומיידי של הוועדה לדון בחוסר ההנגשה במקום, "ולפעול מיידית שהמקום יונגש ללא צורך באף גוף חיצוני שימשיך לאמלל נכים רבים. ההנגשה חייבת להתבצע ללא שום תנאי או דחייה". באופן מפתיע, אל מכתב הבקשה הצטרף בחתימתו גם איש השמאל יואל מרשק, רכז משימות התנועה הקיבוצית לשעבר.
"תמהתי לשמוע שמתקיים משא ומתן עם הרשות הפלשתינית כי זה מעניק לה מעמד שאין לה על פי ההסכמים", אמר ח"כ גדעון סער (הליכוד) בדיון מעקב בנושא הנגשת מערת המכפלה שנערך לפני כארבעה חודשים בוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון של הכנסת. "הרשות הפלשתינית עצמה פנתה לאונסק"ו כדי לקבוע שמערת המכפלה היא אתר מורשת פלשתינית, ושליהודים אין שם זכויות, אז משם בוודאי לא תבוא הישועה".
לדברי סער, צריך להבדיל בין הגורם המוניציפלי ובין הרשות, וזה נזק לקיים מול הרשות דיון.
"מערת המכפלה נמסרה לסמכות מדינת ישראל, עם כל המורכבויות של המתפללים משתי הדתות. ההיסטוריה והמורשת שלנו מחייבות יחס שונה לחלוטין למקום הזה. חמישים שנה מחידוש היישוב היהודי בחברון, הגיע הזמן שנתחיל להיות בעלי הבית. צריך לקרוא קריאה ברורה לראש הממשלה ושר הביטחון לפעול, תוך הסתייגות לעצם המשא ומתן עם הרשות, ולקבל החלטה בתוך חודש לכל היותר".
ביישוב היהודי בחברון עדיין לא יודעים אילו צירים מיועדים לפתיחה לתנועת ערבים, אך מבחינתם מדובר בסוגיה עקרונית. "כל הצירים בחברון שנחשבים צירים סטריליים, קרי שאין בהם מעבר לערבים, לא ניתנו בחסד לאוכלוסייה היהודית אלא נעשו סטריליים בעקבות אירועי טרור. לא אחד, אלא רבים", מסביר יוני בלייכברד, מאנשי הביטחון של היישוב היהודי בחברון.
"הערבים הגיעו לשחוט יהודים ובעקבות האירועים הצירים האלה נחסמו לגישה של ערבים, מתוך ההבנה הביטחונית שברגע שערבים יסתובבו בהם יהיה איום ממשי על תושבי היישוב היהודי, ועל מאות אלפי היהודים שמגיעים במהלך השנה לחברון".
בלייכברד מתאר מציאות ביטחונית יומיומית מורכבת. "ההתראות בחברון הן בלתי פוסקות, חמאס-עזה שולט ביד רמה בכל מיני תאים. בכל ערב הצבא יוצא לסיכולים והחרמות למיניהם, בין אם זה נשקים, מבוקשים או כספים. ברגע שיפתחו מחדש את הצירים האלה, זה יהווה איום ממשי. איזה מחיר אנחנו נדרשים עוד לשלם"? הוא תוהה.
"אנחנו רוויי פיגועים. מה עוד צריך לקרות כדי לשכנע את מקבלי ההחלטות שעד כאן? בתור אבא לילדים אעשה הכל כדי להרחיק את הסכנה. גם אם יש עשרים אחוזים שזה יקרה, ארחיק את הילד שלי. אני לא מוכן שישחקו בחיי אדם".
לטענתו, המינהל האזרחי פועל מתוך תפיסת עולם אחרת לחלוטין. "חלק מהתפקיד שלו זה לדאוג לרווחת תושבי חברון הערבים, אבל בסופו של דבר הוא מושפע מהלך הרוח ברחוב הערבי. בהעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, המינהל האזרחי קבע שזה יבעיר את המזרח התיכון. כזכור, לא מיניה ולא מקצתיה.
הערבים חיים בסרט והמינהל האזרחי הוא השופר שלהם.
צריך לזכור שמדובר על רצועות רחוב באורך קילומטר אחד בסך הכל ברדיוס של שלושה קילומטר, בעוד 97 אחוזים מהעיר נמצאים בשליטה ערבית. אז זה מה שיגרום להם לחירות מוחלטת"?
בלי שיח ובלי דיאלוג
"הערבים לא רוצים שאנחנו נחזק את המעמד שלנו במערת המכפלה", מחדד הרב הורוביץ, "הם מנהלים מלחמה עיקשת. אסור לנו לגמגם בזה. אנחנו בעלי הבית. אם יש קושי משפטי, אנחנו צריכים להתגבר עליו. הממשלה יודעת להפקיע לצורכי ציבור. בשום מצב לא נקבל ויתור כלפי הערבים שיגרום לנו לאיזושהי סכנה ביטחונית או ויתור ריבוני במרחב שלנו, רק כדי שהם יואילו בטובם לא להתנגד להנגשה".
"זאת הזיה. סאגת הנגשת המערה היא עוול שמתמשך שנים רבות", מאבחנת חברת הכנסת איילת שקד. עוד בתקופת כהונתה כשרת המשפטים, משרד המשפטים הכין חוות דעת שמאפשרת את ההנגשה, מבחינת ההיבט המשפטי. "זה היה תקוע הרבה שנים מבחינה משפטית, כמו גם מתחם השוק. אחרי הרבה מאמצים ולחץ על היועץ המשפטי לממשלה, בסופו של דבר ביחד עם משרד הביטחון פתרנו את שתי הבעיות. יש שתי חוות דעת, אחת שמאפשרת את ההפקעה ואחת שמאפשרת את הבנייה. שתי חוות הדעת הללו מוכנות, אך בשתיהן לא משתמשים. עכשיו זה עניין של החלטה מדינית. זה הכול. במילים אחרות: ראש הממשלה".
שקד לא מהססת למתוח ביקורת נוקבת על שיטת העבודה של המינהל האזרחי. "אין שום הצדקה לתת לעיריית חברון תשלום תמורת הנגשת המערה, היות שזה משרת גם ערבים וגם יהודים", היא מדגישה, "בטח ובטח לא לתת תשלום באמצעות פתיחת צירי תנועה שמהווים סכנה ביטחונית. אם רוצים לתת להם צ'ופר, אפשר לחשוב על זה. אני לא באופן גורף נגד, אבל בטח שלא דברים שעלולים לסכן מבחינה ביטחונית".
"ההתנהלות הזאת של מערכת הביטחון וראש הממשלה בסוגיית הנגשת מערת המכפלה היא פשוט שערורייה", קובל שר התחבורה בצלאל סמוטריץ', "אסור בשום פנים ואופן לנהל משא ומתן עם ראש עיריית חברון שהוא רוצח, טרוריסט מורשע שישב בכלא הישראלי. את מערת המכפלה צריך להנגיש כאן ועכשיו, בלי שום שיח או דיאלוג. יש לזה פתרון משפטי. אפשר וצריך להפקיע את מרכיב ההנגשה מהבעלות של הווקף, שהיא עצמה שערורייה. עצם העובדה שהווקף מחזיק בבעלות על מערת המכפלה, גם אחרי שסוף סוף זכינו לחזור למערה עצמה ולא להתפלל במדרגה השביעית, זאת בושה וחרפה. מערכת הביטחון צריכה באופן מיידי לבצע את ההפקעה ולבנות את המעלון ולהנגיש את המערה. זה הדבר הכי טריוויאלי בעולם".
מדוברות מתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר כי "הנושא נמצא בשיח ובטיפול מול עיריית חברון. ברגע שיהיה מה לעדכן, נעדכן".
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.12.19 בשעה 08:18 בברכה, ליה
תוכנית מהפכנית: שר הביטחון נפתלי בנט יוזם מהלך נוסף, שצפוי לחזק את השליטה האפקטיבית של ישראל בשטחי C ביהודה ושומרון.
לאחר הוצאתה לפועל של התוכנית למניעת ההשתלטות הפלשתינית באזורי ,C הנחה כעת בנט להעביר את רישום הקרקעות מהמינהל האזרחי למשרד המשפטים.
ל"ישראל היום" נודע כי בנט קיים בימים האחרונים סדרת דיונים עם גורמי המקצוע במשרדו, כדי לבצע שינוי מרחיק לכת בעבודת המינהל האזרחי ביהודה ושומרון.
על פי הנחייתו, יחול שינוי מהותי בעבודתו של קצין המטה (קמ"ט) לענייני קרקעות, כך שתושבי ההתיישבות יבצעו את רישומי הקרקעות בטאבו, במשרד המשפטים הישראלי.
בנט הנחה את אנשי לשכתו לבחון מנגנון משפטי שישנה את שיטת העבודה הנוכחית, כך שתושבי ההתיישבות יקבלו מענה בתחום הקרקעות בדומה לתושבים הישראלים שבתוך הקו הירוק.
כיום פועל במינהל האזרחי קצין מטה לענייני מקרקעין, אשר כפוף ברמה המנהלתית למשרד המשפטים, אך פועל באופן שוטף כחלק מהמינהל האזרחי, שהוא גוף צבאי הכפוף למתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש).
תושבים בשטחי C אשר רוצים להקים מבנים חדשים, נדרשים להגיש בקשה למשרד הקמ"ט, וזו מטופלת בהליכים פרוצדורליים הנמשכים לעיתים גם כמה שנים.
המהלך שבנט שוקד עליו כעת אמור להוביל לביטול שיטת העבודה הנוכחית של הקמ"ט, ולהכפפתו למדור הטאבו במשרד המשפטים.
מדובר בקיצור זמני ההמתנה בהגשת תוכניות בנייה לתושבי יו"ש, ובמתן מענה מיידי, בדומה למצב בשאר ערי ישראל.
בדיון שנערך בלשכתו בשבוע שעבר, הנחה בנט את הלשכה המשפטית במשרד הביטחון לבחון את הנושא בחיוב, ולהציג בפניו מנגנוני פעילות שיסדירו אותו.
"מדובר על החלת ריבונות פרוצדורלית.
אין סיבה שתושבי יו"ש ימשיכו להיות מופלים לרעה, הם צריכים לקבל אותם שירותים מהמדינה", אמר השר בנט. כמו כן, המהלך צפוי להוביל להקלה בהליכי לקיחת המשכנתאות ביהודה ושומרון, ואף להוזלתן.
1.המינהל האזרחי ינסה לטרפד את זה. בצמרת משרד הביטחון וצה''ל יושבים בוגרי קרן וקסנר והקרן לישראל חדשה. אנשי שמאל.
2.במינהל האזרחי ישרפו את המועדון ולא יתנו לזה לקרות.
3.במינהל האזרחי מתנהל היום מאבק קשה בין יו"ר הועד, לשאר עובדי הממשלה במינהל.
4.יו"ר הועד נמצא לקראת יציאה לפנסיה. בין השאר צריך להיחתם הסכם עובדים חדש אל מול האוצר. הוא עשה יד אחד עם הצבא, על מנת שהעובדים יהיו מנותקים ממשרדי האם שלהם ויהיו תחת פיקוד מלא של הצבא, זאת תמורת הפנסיה שלו.
כל מהלך כזה יגרום לפגיעה קשה בעובדים ובתושבים היהודים ביהודה ושומרון.
מרבית העובדים וביניהם חברי ועד, נאבקים ביד קשה כנגד המהלך המסוכן הזה שיש לו השלכות קשות על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
מהלך מבורך של השר בנט, שיכול למנוע את השליטה המסוכנת של הצבא בעניינים האזרחיים ביהודה ושומרון!
57. קצין במתאם הפעולות בשטחים הורה לישראלים למסור את נשקם לשוטרים פלסטינים. במתפ''ש מתחמקיםבתגובה להודעה מספר 0
ראש מועצת שומרון יוסי דגן:
תשובת המתפ"ש הזויה ומעידה על עומק הכשל
קצין במתפ"ש הורה לישראלים למסור את נשקם לשוטרים פלסטינים. במתפ"ש מתחמקים. ראש מועצת שומרון: ''אני לא אוותר''.
ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן תוקף בחריפות את תגובת מתאם פעולות הממשלה בשטחים לקריאתו של דגן לחקור קצין במתפ"ש שדרש מישראלים למסור את נשקם לשוטרי הרשות הפלסטינית שעצרו אותם בשטח C.
ביחידת מתאם הפעולות בשטחים נכתב כי "בניגוד לנטען, קצין המנהל האזרחי לא אמר, הנחה או ביקש ממנגנוני הביטחון הפלסטינים להחרים את הנשק של המבקרים באתר הארכיאולוגי".
דגן תקף את התגובה של המתפ"ש ואמר כי היא ''מעידה כאלף עדים על עומק הכשל. מדובר בהפקרות של חיי אדם. התגובה של המנהל האזרחי מעלה סימני שאלה קשים על שיקול הדעת, ואני לא אוותר בנקודה הזו.
''התגובה כלל לא מתייחסת לטענות הארכיאולוגים בשטח. בשום שלב לא נטען כי קצין המנהל האזרחי הנחה את 'השוטרים הפלסטינים' להחרים את הנשק של הארכיאולוגים, אלא שלאחר דרישת ה'שוטרים הפלסטינים' הקצין במנהל האזרחי גיבה אותם'', הוסיף ראש מועצת שומרון.
כאמור, שלושה ארכיאולוגים ישראלים יצאו הבוקר לחקור את איזור נרבתא בשומרון. בדרכם נתקלו במחסום של הרשות הפלסטינית - ככל הנראה בשל הקורונה - שם נדרשו למסור את נשקם.
לאחר שסירבו העלו השוטרים הפלסטינים על הקו קצין במת"ק מנשה של המנהל האזרחי וזה הורה להם למסור את נשקם לשוטרי הרשות הפלסטינית. רק לאחר התערבותו של ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן הם שוחררו עם נשקם.
58. כרמל דנגור: ייתכן שמידע במינהל האזרחי על עסקאות קרקע זלג. עובדים ערבים במינהל מאויימיםבתגובה להודעה מספר 0
מתוך דו"ח מבקר המדינה:
מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית עצרו וחקרו עובד פלסטיני במינהל האזרחי. העובד משמש כמפקח על עסקאות שקשורות בקרקעות ביהודה ושומרון. לפי המבקר: "המעצר והחקירות נמשכו לסירוגין כשנה".
קצין המטה, שאחראי על העובד הפלסטיני שנעצר ברשות, פנה למתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש המינהל האזרחי - וביקש לקבוע פגישה דחופה בנושא ולהביא לשחרורו של העובד. לפי המבקר, אף פגישה לא נקבעה.
יותר מזה: לפי המבקר, אף גורם ביטחוני או כל גורם אחר במינהל האזרחי לא בדק אם בחקירותיו של העובד זלג מידע לרשות הפלסטינית. אחרי ששוחרר, חזר העובד לתפקידו במינהל האזרחי, כמפקח על עסקאות שקשורות בקרקעות בשטחים.
בשנה שעברה כתבה ראש תחום תשתית במינהל האזרחי מסמך שהועבר לשב"כ.
במסמך היא טוענת שמידע שהובא לידיעתה מעלה חשד לפיו עובדים פלסטינים ביחידה לרישום קרקעות במינהל האזרחי, משתפים פעולה עם גורמי מודיעין פלסטינים.
המבקר:
מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש המינהל האזרחי צריכים למצוא פתרון למצב שבו עובדים פלסטינים של המנהא"ז חשופים לאיומים וחקירות מצד הרשות הפלסטינית.
תגובת צה"ל:
עובדים פלסטינים לא מטפלים בעסקאות מקרקעין שבהן מעורבים ישראלים. במינהל האזרחי בדקו מול גורמי ביטחון ברשות הפלסטינית, כדי לוודא שלא זלג כל מידע ממודר במהלך מעצרו וחקירותיו של אותו עובד פלסטיני.
7.ככה סתם זלג...לא שמאלני בוגד הזליף את המידע. צריך לפטר שמאלנים ולא להעסיקם במשרות ציבוריות, להדירם ממקומות חשובים ומשפיעים בצבא, בשב"כ ובמוסד ובמשטרה וכו׳.
8.במדינה מתוקנת זה היה נקרא בגידה! פה במדינה ההזויה הזאת קוראים לזה שמאלנים...
9.לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין
פירוק המינהל האזרחי והעברת סמכויותיו לגוף אחר, עדיף בהחלט ממשלתי, אבל אפשר גם צבאי, גוף אחר כלשהו שיוטל עליו לנהל את החיים האזרחיים ביהודה ושומרון, זו חייבת להיות היום אחת ממשימותיה של ממשלת ישראל לנוכח התנהלותו השערורייתית בשטח של המינהל האזרחי בעשר השנים האחרונות לערך...
יותר מכל, בולטת התגייסותו מרצון של המינהל לטובת הצד הערבי במאבק העיקש על הקרקעות...
המינהל האזרחי, כאשר הוא מונחה ע"י הפרקליטות הגזענית שדאגה מבעוד מועד לציידו בכמה חוות-דעת כאילו-משפטיות ובשם 'האפליה המתקנת', חוות-דעת מפוברקות משהו ומוטות פוליטית לצד שמאל, כלומר בשירות העניין הערבי, החל המינהל האזרחי במסע-צלב בלתי נגמר כנגד המתיישבים היהודים וראש החץ החקלאי שלהם.
העיקרון המנחה של אנשי המינהל ופקחיו הסהרוריים אחד הוא: "במקום שאין ערבי, היה אתה ערבי".
כלומר היכן שאין בנמצא ערבי שיתלונן כי יהודים פלשו לקרקע שלו, מתנדבים מיד אנשי המינהל לחפש איזה חטיאר ערבי תורן, לסדר לו ייצוג וסיוע משפטי מארגון כלשהו הנתמך כמובן ע"י הקרן החדשה לישראל ואזי להוציא צו בדבר 'שימוש מפריע במקרקעין' כנגד המחזיקים החוקיים בקרקע, דהיינו החקלאים היהודים, ועם זאת לפתוח בהליך משפטי על הקרקע שבו הסיכויים של הצד היהודי לזכות הינם אפסיים ולא משום שאין הוא מחזיק בקרקע בדין אלא משום העובדה הידועה כי כנופיית שלטון החוק פועלת בגלוי לפי עמדותיה הפוליטיות השמאלניות ובאופן גזעני כנגד ההתיישבות היהודית.
איך יתכן שמדינה מקימה ומקיימת גוף הפועל נגד קיומה?! רק במדינת ישראל עם הדמוקרטיה החלמאית שלה הדבר יתכן! והפלא הגדול: מדוע נתניהו לא עושה דבר?! באופן מיידי ניתן להקים גוף מקביל שיגבה וילווה את אחינו המתנחלים החלוצים, בהנחיית המשנה לראש הממשלה, האחראי על פיתוח הפריפריה. למה הבית היהודי לא דורש דרישה כל-כך פשוטה וצודקת?!
אכן, המינהל האזרחי ביהודה ושומרון פועל רק נגד היהודים. זהו גוף פושע שיש לבטלו מיד.
***
לעיון האשכול:
לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין
59. המינהל האזרחי אינו מקיים פיקוח ואכיפה של בנייה בלתי חוקית במאחז בדואי אשר השתלט בחלקו על אדמות מדינהבתגובה להודעה מספר 0
המאחז הבדואי ביו''ש גדל - בניגוד להתחייבות תושביו
לאחר שבתוך כשנה וחצי התווספו למאחז 30 מבנים חדשים, בתנועת רגבים החליטו להגיש בקרוב בג"צ נגד המינהל האזרחי, על כך שלא פיקחו על הבנייה
תנועת רגבים מתעתדת להגיש בימים הקרובים בג"צ נגד המינהל האזרחי על שאינו מקיים פיקוח ואכיפה על בנייה בלתי חוקית במאחז בדואי אשר השתלט בחלקו על אדמות מדינה ובחלקו על אדמות בתב"ע של היישוב נופי פרת.
ל"ישראל היום" נודע כי מתחת לאף של המינהל האזרחי, התווספו למאחז בתוך כשנה וחצי 30 מבנים חדשים וזאת על אף התחייבות התושבים הבדואים במקום שלא להמשיך בבנייה הבלתי חוקית.
כיום מונה המאחז 150 מבנים.
העתירה שתוגש היא למעשה השנייה העוסקת במאחז.
לפני כשנה וחצי, לאחר שהצדדים הגיעו להסכם, מחק בג"צ שתי עתירות, האחת של התושבים נגד צווי ההריסה אשר הוצאו למבנים והשניה של תנועת רגבים נגד אי מימוש צווי הריסה למבנים הבלתי חוקיים.
במסגרת ההסכם שנחתם אז בין המדינה לתושבים הבדואים, סוכם כי התושבים יגישו בתוך 45 ימים בקשה להסדרת המאחז ועיכוב ביצוע צווי ההריסה למקום. המדינה מצידה התחייבה לבחון את האפשרות של הסדרה.
כחלק מההסכם סוכם כי אם הסדרה לא תהיה אפשרית, תבחן המדינה אפשרות של חלופת מגורים במקום קרוב. עם זאת, הבדואים לא התחייבו להסכים להצעה שכזאת.
החודשים חלפו והתושבים לא הגישו שום בקשה להסדרת המאחז אלא אף הגדילו אותו.
מתנועת רגבים נמסר: "עברייני הבנייה הבינו כי אין דין ואין דיין ואיש הישר בעיניו יעשה".
1.אחרי אלפיים שנה של השמדת יהודים שיטתית בכל רחבי תבל, הצלחנו לחזור לארצנו ולהגשים את חלומם של אבותינו האומללים. עכשו, מבלי למצמץ ומבלי לחשוב פעמיים, אנחנו מאבדים אותה, רגב אחר רגב. דונם אחר דונם. חבל אחר חבל. לא חארם? אם לא נצליח להחזיק באדמתנו, סימן שמלכתחילה לא היינו ראויים לה. לא היינו ראויים לארץ הטובה והמקסימה הזאת. מדוע הציבור בישראל בוחר בימין ומקבל תמיד את עוכרי ישראל במקום? מתי נהיה כבר ילדים גדולים שיודעים לעמוד על דעתם? מתי זה כבר יקרה? כמה עלובה היא ממשלת היהודים.
2.לבטל את בג"צ תומך הטרור ומכשיר אוסלו.
3.לשלוח שופל וצבא, לישר את המקום ולגרש פורעי חוק בכל מקום בארץ.
4.בג"צ בוגדי ישראל.
5.כל יום אנחנו קוראים שהערבים גונבים בגדול את המדינה. מדוע אין פיקוח? מה קרה למדינה שלנו? מחסלים אותה ללא מלחמה.
6.בכל תפקידי האכיפה במדינת ישראל היום יושבים מינויים של...שבאו רק כדי לקבל את המשכורת.
7.לכל בר-דעת ברור מה הוא הסרטן הרב-גרורתי שמרקיב את המדינה ביסודיות, מבפנים.
8.אין דין ואין דיין ולכן כל אחד עושה מה שבראש שלו. השמאל שולט גם בבתי המשפט ולכן מה שמותר לשמאל ולערבים אסור ליהודים דתיים וציונים.
9.גונבים לנו את המדינה בשקט.
10.השופטים בבג"צ מחלקים מאדמות ישראל ומפקירים אותן לאויבים ואין פיקוח ואין צדק.
11.חזירי השמאל הישראלי וחזירי הקרן להשמדת ישראל הממומנים על ידי קרן פורד ושאר האנטישמים ברחבי העולם מממנים ודוחפים לבנייה ערבית לא חוקית והשתלטות על אדמות מולדתו של העם היהודי בלבד.
12.זה מזמן לא "המנהל האזרחי" אלא ה"מן-אללה, תקחו" לערבים הגזלנים ושת"פ הדוק עם ארגוני שמאל למיניהם.
13.לפקידי מדינת ישראל לא איכפת.
אפשרויות ניהול
ליה
15.11.2012:57
60. סוגרי שטחים: כך עובד הצוות שמונע בנייה ישראלית ביו''שבתגובה להודעה מספר 0
"צוות קו כחול" התחיל את דרכו כגוף אפרורי במנהל האזרחי שמתקן טעויות טכניות במפות. אחרי עשרים שנה של הרחבת סמכויות וקביעת נהלים דרקוניים, היחידה הזו מציבה איום אסטרטגי ממשי על ההתיישבות.
תחקיר מקור ראשון מגלה כיצד נוצרה אפליה בוטה לטובת פולשים פלסטינים, מדוע בתים שנבנו כדין הופכים בן לילה למאחזים בלתי חוקיים, ומהם הלחצים שגורמים לצוות לעשות הכול כדי למנוע בנייה ישראלית ביהודה ושומרון
ערב חם ולח בפלורנטין שבדרום תל־אביב. השולחן שלנו ממוקם בחוץ, בקצה הרחבה האפלולית של בית קפה שכונתי. ניחוח ג'וינטים חריף מיתמר מהשולחנות הסמוכים; כאן הלגליזציה היא עובדה שנקבעת בשטח. איזי (שם בדוי), איש שיחי, בא ממחוזות אחרים לגמרי. בתוקף תפקידי העבר שלו הוא מכיר היטב את המנהל האזרחי ואת יחידת המנהל המותקפת ביותר מימין בשנים האחרונות: צוות קו כחול. תפאורת המסעדה מספקת לו משל נאה לפתיחת שיחתנו.
"אתה רואה את המלצר הזה, שמסתובב פה כמו שריף? הוא אחראי המשמרת. הוא מכיר לעומק את כל המנות, זוכר על פה את המחירים, מרושת על כל הנהלים. תראה איך הוא עובר בין השולחנות ומוודא שכולם מרוצים, מחלק הוראות למלצרים האחרים. הוא נראה כמו בעל הבית, כולם עובדים אצלו.
"אבל זו אשליה. האמת היא שאחראי המשמרת לא קובע שום דבר. לא את המחירים ולא את הנהלים. אין לו שליטה על התפריט או על זמן ההמתנה של הלקוח. כמו כל האחרים פה, גם הוא שכיר שלא חורג במילימטר ממה שמכתיבים לו".
ולשיטתך גם אנשי צוות קו כחול הם מלצרים, ברגים קטנים במערכת?
"הם עובדי ציבור מסורים שבסך הכול ממלאים את תפקידם. בגדול, זה צוות מומחים לפענוח מפות ותצלומי אוויר. הם לא הכתובת לטענות. התוצרים של הצוות הם רק קצה השוט שחותך את ההתנחלויות, בזמן שהיד שמחזיקה את השוט מחוברת לחלונות הכי גבוהים. את המדיניות ואת הסקת המסקנות מעבודתם של המפענחים קובעים היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי באיו"ש. הם הכתובת, ולא אנשי הצוות.
"הקצינים הבכירים במנהל האזרחי עברו בתפקידי מטה שהכשירו אותם למשימה. כולם אנשים ציונים ואוהבי הארץ, מלח הארץ. ההורים שלי, אגב, הם ליכודניקים, ולמרות זאת 'השטחים' היו משהו שהכרתי רק מהחדשות. לולא התגלגלתי למסלול הספציפי שעברתי בצבא, ספק אם אי פעם הייתי עובר כאזרח את הקו הירוק. לאף אחד מאנשי הצוות שהכרתי לא הייתה איזו אג'נדה מיוחדת נגד המתנחלים. אלה אנשי ביצוע, שעובדים במערכת שיש בה הפרדה ברורה בין המוח וההכוונה ובין הביצוע".
והיכן נמצא המוח?
"הוא שייך למשפטנים. הרבה מהפרקליטים ביועמ"ש איו"ש הם חברה שלמדו בתיכון ליד"ה בירושלים או בתיכונים נחשבים בתל־אביב, התגייסו לעתודה, למדו משפטים באוניברסיטה העברית ונקלטו בפרקליטות הצבאית.
ולה יש די־אן־איי משלה, יש לה אתוס ומסורת ארגונית שנבנתה דור אחרי דור. בהקשר של השטחים היא רואה קודם כול את הדין הבינלאומי: מבחינתה צה"ל מחזיק את האזור באופן זמני, במה שנקרא 'תפיסה לוחמתית', והתפקיד שלה הוא להגן על הקניין הפלסטיני.
היועמ"שים אחראים ליישום של דיני הכיבוש, להנחלת הנורמות שקבע בג"ץ. גם אנשי יועמ"ש איו"ש לא פועלים על דעת עצמם: כל הכרזה על קרקע מדינה עוברת אישור פרטני של הפרקליט הצבאי הראשי, ומי שכתב את האלגוריתם הם היועץ המשפטי לממשלה והמשנים לו.
"כמו שהיועמ"שים מכתיבים את הוראות הפתיחה באש ואת אופי הטיפול במסתננים, כך הם קובעים את המדיניות בנושאי הקרקעות ביו"ש. בפועל הם מקבלי ההחלטות, לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון".
ראש צוות קו כחול כיום הוא דניאל ספירו. "הוא התחיל לעבוד ביחידת הפיקוח של המנהל לפני 12 שנים", מספר איזי. "הגיע ליחידה עם רקע מכובד, אחרי ששירת כקצין בצבא והיה בצוות שמאבטח את נתניהו ביחידה לאבטחת אישים. אחרי שלמד תכנון ערים הוא נקלט לתפקיד רכז בצוות קו כחול, עסק בפענוחי המפות ובדיקות הקרקע, ולאט־לאט התקדם. מי ששימש בתפקיד לפניו במשך כעשור וחצי ועיצב את היחידה היה גלעד פלמון, מתנחל מכפר־אדומים".
מתנחל עמד בראש הצוות שמהווה את האיום האסטרטגי הגדול ביותר על ההתיישבות?
"גם הוא משרת ציבור שעושה את המרב במסגרת כללי המשחק שהוכתבו לו. בטור שכתבת הפנית את האצבע לכיוון לא נכון. אתה צריך לשאול מי קבע את הכללים".
בטור שאיזי התייחס אליו סיפרתי על אישה שהתקשרה אליי בערב תשעה באב, בקול חנוק מדמעות. היא ובעלה מתגוררים שנים רבות במבנה טרומי ביישוב תקוע, וסוף־סוף החלו להגשים את חלומם – בניית בית למשפחה המתרחבת. בני הזוג זכו במכרז לשיווק מגרשים בשכונה החדשה, ושילמו סכום גבוה שהלך כולו לקבלן הפיתוח. הם חתמו על משכנתא, שכרו את שירותיהם של אדריכל ומהנדס בניין, השקיעו אינספור שעות בדילמות תכנוניות ועיצוביות, וחתמו על חוזים עם קבלן ומפקח. רגע לפני שהחלה חפירת היסודות, נחתה עליהם המכה בדמות מכתב שהגיע למועצה האזורית מאת הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, שבתוכו פועל צוות קו כחול. קו כחול, נציין, פירושו הגבולות הרשמיים והמוכרים של כל יישוב בישראל, שמגדירים את התחום שמותר לתכנן ולבנות בו. המכתב כלל את מפת תקוע, בתוספת כתמים אדומים גדולים המסמנים, לדעת אנשי צוות קו כחול, "קרקעות פלסטיניות פרטיות". עוד במעטפה: צו הקפאה מנהלי. מרגע הזה אסור למועצה לתת היתרי בנייה או לאפשר כל סוג של פיתוח ביישוב.
גורם במנהל האזרחי לשעבר: "רעיית צאן בשטח אמנם לא תיחשב ל'עיבוד', אבל מספיק שיש בתצ"א סימנים לכך שפלסטיני עבר בשטח עם חמור שרתומה אליו מחרשה.
אנשי הצוות מעוניינים להכריז על קרקעות כאדמות מדינה, אבל הם לא רוצים לחטוף על הראש מהיועמ"שים, שיצטרכו להתמודד עם עררים של פלסטינים. בסוף יצעקו עליהם: איך לא ראיתם שהשטח הזה היה מעובד?"
תקוע היה אחד היישובים הכי מסודרים ביו"ש. הוא שכן כולו על אדמות מדינה מוכרזות ומאושרות כדין, עד שצוות קו כחול שינה בדיעבד את מעמדם של חלקים עצומים ממנו. הצוות, שפעל במנותק לחלוטין מהמציאות בשטח, לקח את מפת היישוב והטיל עליה כתמי חומצה מכוערים וענקיים. המשמעות הייתה הקפאה מיידית של בניית השכונה החדשה, והפיכת עשרות בתים ותיקים ביישוב לבלתי חוקיים למפרע. בהינף קולמוס הפך היישוב הגדול ביותר בגוש עציון למאחז של פורעי חוק.
להחלטת הצוות נלווה מחיר כלכלי: במקרה של המשפחה הנזכרת לעיל, היו אלו 800 אלף שקלים שכבר שילמה והתחייבויות נוספות. היישוב לא יכול להחזיר לה את הסכום, כי הכסף הושקע בפיתוח הקרקע. בשביל בני זוג ששכרם קרוב לממוצע, הייתה זו מכה כלכלית אנושה שיידרשו עשרות שנים כדי להתאושש ממנה, אם בכלל.
ברגע אחד, המדינה גזרה עליהם חיי עוני ודלות. עשרות רבות של משפחות אחרות, שבנו את בתיהן על סמך היתרים כדין, מצאו עצמן מחזיקות בית לא חוקי שאי אפשר למכור אותו או להעביר את רישום הבעלות עליו.
בכיר בהתיישבות ששוחח עם התושבים ההמומים הסביר להם שאנשי צוות קו כחול מתחרים בינם לבין עצמם על משימה מרכזית אחת: לקחת כמה שיותר אדמות מדינה מוכרזות, ולהפוך אותן למפרע לקרקעות פלסטיניות פרטיות.
כשאני שואל את איזי איך בדיוק נוצרות המפות הללו, הוא משיב: "פנה לדובר של המנהל. אם הוא יסכים לתת לך תדרוך, אהלן וסהלן. אני לא מתכוון להיכנס לתוכן הפעילות".
אבל דובר רשמי, מטבע העניינים, לא היה יכול לספק לנו את המידע שקיבלנו לבסוף באמצעות רונית (שם בדוי), המקורבת לצד של הפרקליטות בסיפור.
בזכותה התוודענו לתיעוד מאלף, שמבהיר לא רק את הלוגיקה של פעילות צוות קו כחול כיום, אלא גם את אינפלציית הסמכויות שלו מאז הקמתו ב־1999 ועד ימינו אלה.
כשממקמים את פרטי המידע והתיעוד על ציר הזמן ובוחנים את ההתפתחויות שהם משקפים, מתקבלת תמונה מטלטלת.
אפשר ללמוד מהם כיצד הפך הצוות מקבוצה אפרורית של פקידים שעוסקים בעבודה טכנית לאיום ממשי על ההתיישבות היהודית ביו"ש. עוד אפשר ללמוד שאיזי צודק: כללי המשחק הזה נקבעים בחלונות גבוהים הרבה יותר.
הטוש היה עבה מדי
הקדמה קצרה להבנת הרקע המשפטי. מאז "פסק דין אלון־מורה" שניתן ב־1979, יישובים יהודיים ביו"ש מורשים לקום על אדמות מדינה בלבד, ולא על קרקעות פרטיות השייכות לפלסטינים. הגיוני: ארץ ישראל נקנית בייסורים, אבל לא בגזל. אלא שכפי שנראה מיד, המושג "קרקע פרטית" ביו"ש התנפח והפך למוטציה שרחוקה כרחוק מזרח ומערב מהתוכן של אותו מושג בישראל הקטנה או בכל מדינה מערבית נורמלית. קרקע פרטית, בעיני בג"ץ, היא כל שטח שאינו מוכר כקרקע מדינה – והרף להכרה כזו טיפס ועלה עד כדי כך שהכרזה על קרקעות מדינה חדשות היא כמעט בגדר נס.
מכיוון שישראל לא החילה את ריבונותה ביהודה ושומרון, הדין החל שם מבוסס על דיני המקרקעין העותמניים מ־1858. הטורקים הבחינו בין חמישה סוגי קרקעות: קרקעות הקדש דתי, שבנויים עליהן מסגדים וכדומה ("מווקפה"); קרקעות לשימוש ציבורי, כמו כביש או דרך עפר ("מתרוּכָּה"); קרקעות בבעלות פרטית הרשומות בטאבו ("מוּלכּ"); קרקע ממשלתית להחכרה ("מירי"); וקרקעות ממשלתיות "מתות" הרחוקות מאזורים מיושבים ואינן ראויות לעיבוד ("מָהוַות").
שלוש הראשונות לא מעוררות שאלות וספקות: הכבישים והדרכים שייכים לציבור כולו, ההקדשות שייכות לווקף, וקרקעות בבעלות פרטית הן רכושו של הבעלים הרשום בטאבו. אלא שרוב המקרקעין ביו"ש נמצאים בקטגוריה הרביעית והחמישית: הם היו שייכים למדינה והיא החכירה אותם לחקלאים בתמורה למס כלשהו, או נותרו בלתי מעובדות.
קרקעות המירי מתחלקות לשתי קבוצות. הראשונה כוללת אדמות שלכאורה הוחכרו בפועל לפלאחים. כאשר אדם מציג "מאליה", אישור על תשלום מס החכירה, ישראל מתייחסת אליו כמו אל בעלים פרטי של הקרקע. למעשה, רבים מהאישורים הללו אינם מתועדים בשום מאגר מרכזי, הם רשומים בכתב יד על דפים מצהיבים, ועשויים להיות מזויפים. בעיה נוספת היא שלאותן מאליות לא מצורפים מפה או תשריט, אלא רק שיוך כללי לגוש גדול מסוים, ופירוט גודל השטח. חלקן מתארות את גבולות החלקה באופן מילולי, המאפשר אינספור מניפולציות ורמאויות. מסמך כזה יכול לכלול תיאור כמו "מדרום לחלקה יש חארב (שטח לא מעובד – י"י), ממערב לו קיימת דרך וממזרח עצים". בחלוף השנים כבר לא יהיה שום קשר בין התיאור הזה למצב בשטח, אך זה לא יפריע ליועמ"שים לקבל את טענתו של פלסטיני שאומר "השדה שלי ממוקם פה".
את רוב העבודה של צוות קו כחול מספקת קבוצת ה"מירי" השנייה: קרקעות שלא הוחכרו לאיש, אבל פלאחים מקומיים פלשו אליהן במרוצת השנים באופן בלתי חוקי ונטעו בהן משהו. הטורקים, שרצו בשעתם לפתח את החקלאות בארץ ישראל השוממה, החליטו לנצל את התופעה במקום להילחם בה: הם קבעו בחוק כי מי שיעבד אדמות נטושות – יקבל עליהן חזקה של חוכר אם יוכיח שעבד בהן במשך 10 שנים רצופות, וישלם את המס הדרוש. החוק הזה, שמתמרץ פולשים וגנבים, נראה כיום אבסורדי ולא יעלה על הדעת במדינה מתוקנת במאה ה־21, אבל התאים למצוקה שארץ הקודש סבלה ממנה באמצע המאה ה־19. החוק גם כולל סעיף שיוצר איזון מסוים: מי שרכש חזקה על קרקע באמצעות השתלטות חד־צדדית, אולם נטש אותה לפרק זמן של שלוש שנים ("הוברה"), איבד את חזקתו.
באשר לקרקעות המהוות, קבע החוק הטורקי, גם מי שיטען כי עיבד אותן במשך עשור, לא יקבל עליהן חזקה. הטעם היה כפול: לא סביר שחקלאים יעבדו אדמות רחוקות, שהם לא יכולים לשמור עליהן; ולשלטון יהיה קשה מאוד לפקח ולגבות עליהן מס.
אם לחזור לימינו, לכאורה היה אפשר להכריז בקלות על אדמות כאלה כקרקעות מדינה ולאפשר בניית יישובים יהודיים בהן. אבל רק לכאורה. כפי שנראה בהמשך, היועמ"שים מחילים את החוק העותמאני ביו"ש באופן סלקטיבי לחלוטין: מאמצים את מה שפועל לטובת הפלסטינים, ודוחים את מה שפועל לטובת היהודים. היישוב תקוע, לדוגמה, נבנה על אדמות מהוות, אבל היועמ"שים מתייחסים לשטח כאל קרקעות מירי.
להחלטת הצוות בנושא היישוב תקוע נלווה מחיר כלכלי כבד, אחרי שמשפחות שילמו מאות אלפי שקלים כדי לבנות את ביתן. בכיר בהתיישבות ששוחח עם התושבים ההמומים הסביר להם שאנשי צוות קו כחול מתחרים בינם לבין עצמם על משימה מרכזית אחת: לקחת כמה שיותר אדמות מדינה מוכרזות, ולהפוך אותן למפרע לקרקעות פלסטיניות פרטיות
חמישים שנה אחרי שהטורקים עזבו את הארץ עברו חבלי יהודה ושומרון לידי מדינת ישראל. בשנות השמונים והתשעים נעשה מהלך של הכרזה על אדמות מדינה ביו"ש, בהתאם לחוות דעתה של פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. אלבק עסקה באיתור שיטתי של אדמות שלא היו מעובדות, או עובדו בעבר ללא אישור ואז "הוברו" וננטשו. היא אספה תצלומי אוויר, סיירה בשטח, העלתה מסוקים ושרטטה למעשה את גבולות ההתיישבות היהודית ביו"ש. בריאיון לעיתון הארץ הסבירה לימים אלבק את שליחותה: "התפקיד שהיה לי בעניין ההתנחלויות היה לבדוק שהקרקע שמבקשים להקים בה התנחלות היא אדמות מדינה, ושלא פוגעים באף אדם פרטי. הרעיון הזה מאוד דיבר אל ליבי והמדיניות הזאת מאוד קסמה לי. מצד אחד ליישב את ארץ ישראל, ואני גדלתי על ברכי הציונות בלי מירכאות, ומצד שני לא לפגוע באף אדם כשעושים את זה. להגן על הפרט ולתת למדינה אפשרות לבצע את תפקידה. יש למעלה ממאה יישובים שבנויים על חוות הדעת שלי. תמיד כשבאתי לבקר בהם הרגשתי שהם כמו ילדים שלי".
אלא שהיועמ"שים והפרקליטים שבאו אחריה לא אהבו את הגישה האוהדת להתיישבות, והחלו להטיל ספקות ופקפוקים במפעלה.
על רקע זה הוקם "צוות סטטוס מקרקעין", להלן צוות קו כחול. "המטרה הראשונית הייתה צנועה: לדייק את פליאה", מסבירה רונית. "היא עבדה על מפות בקנה מידה לא מפורט מספיק. העובי של קו הטוש יכול היה לכסות 150 מטר, שזו רצועה שאתה מכניס בה כרם. המשימה המוגדרת של הצוות הייתה לדייק את גבולות השטח המוכרז במקומות שאלבק סימנה באופן מטושטש, או כשהיא התבססה על צילומי אוויר שצולמו בזווית לא טובה, כך שקצה השטח 'נמרח' לתוך חלקה פרטית".
אל תגיד "גריעה"
השלב השני בהתפתחות הצוות הגיע עם כניסתו של מייק בלס לתפקיד המשנה ליועמ"ש (ייעוץ) בשנת 2004. על הלך הרוח של בלס אפשר ללמוד למשל מפסיקתו בעניין מסילת הרכבת החדשה מתל־אביב לירושלים: מכיוון שהתוואי חוצה את הקו הירוק למרחק 250 מטרים, כך קבע, על ישראל כמדינה כובשת לפצות את הפלסטינים באמצעות הנחת מסילת רכבת מרמאללה לעזה. חוות הדעת הזו תקעה את הפרויקט למשך שנים ארוכות, תוך פגיעה קשה בקופה הציבורית, לאחר שמיליארדי שקלים כבר הושקעו בשטח. לבסוף אישרה המדינה עקרונית את התוואי שבלס ביקש להקצות לפלסטינים. "כך ייסדנו את המעבר הבטוח", התגאה הפרקליט.
באשר לצוות קו כחול, בלס החליט שהעבודה שנעשתה עד 2004 אינה עומדת בסטנדרטים שלו, והכריז על רפורמה מקיפה. בתחילה הוא הגדיל את הצוות והוסיף לו קציני מטה, ואחר כך הנחה שכל תוכנית או הרשאה לתכנון חדש ביו"ש חייבת לעבור בדיקה של הצוות. "המסר הלא מפורש של בלס היה שכל התב"עות שנבנו על בסיס העבודה של פליאה אלבק פסולות, לא תקפות, וצריך להתחיל הכול מחדש", אומרת רונית.
הצוות החל לעבוד לפי הנהלים המעודכנים, אולם עם השנים התברר שהרפורמות יצרו עומס עצום. בשנת 2011 התקיים אצל בלס דיון מקיף בשאלת המפתח: האם כל פעולה במקרקעין ביו"ש דורשת פתיחה מחדש של ההכרזות הקיימות על אדמות המדינה. התשובה של בלס הייתה פחות או יותר חיובית: מפעל חייה של אלבק נמחק כלא היה, וכך גם כל עבודת צוות קו כחול "הישן".
המשנה ליועמ"ש קבע שפטור מבדיקה חדשה יינתן רק אם הצוות החדש שהחל לפעול בקדנציה שלו אישר את הקרקע. במקביל זרק בלס כמה עצמות קטנות להתיישבות. לדוגמה: שינויים נקודתיים בתכנון, במקום שכבר נבנו בו שכונות או נעשו עבודות פיתוח, יהיו פטורים מאישור הצוות. הקלה נוספת, שעתידה הייתה להתבטל בהמשך, נקראה "תחום הבאפר". מושג זה מתייחס למגרשים הנמצאים לפחות 25 מטרים "פנימה" מגבולות ההכרזה של צוות קו כחול הישן. אותם הותר לפתח גם ללא בדיקה מחודשת, בהנחה שהמרחק הזה מהווה מקדם בטיחות ואין לחשוש שמדובר בקרקע פלסטינית שהטוש סיפח.
מהתיעוד שהגיע לידינו עולה כי בשנים 2016־2019 עבר צוות קו כחול לשלב השלישי בהתפתחותו. בתקופה הזו נקבעו חומרות חדשות, שביטלו את ההקלות של בלס ושינו את כללי המשחק מקצה לקצה בסוגיות נוספות.
ראשית, ה"הוברה"
כאמור לעיל, החוק העותמאני אמנם מעניק חזקה לפולשים שעיבדו קרקעות במשך עשר שנים, אבל נוטל אותה מידיהם אם נטשו (הובירו) את הקרקע לתקופה של שלוש שנים. בהקשר הזה נתגלע ויכוח סוער בין יועמ"ש משרד הביטחון ובין המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ. הראשון תמה על נוהל מוזר שהתקבע: צוות קו כחול מבטל חזקה של פולשים פלסטינים רק אם הקרקע עמדה נטושה במשך עשר שנים. הוברה של שלוש שנים הפסיקה להיחשב כנטישה, למרות לשון החוק הברורה. מהוויכוח בין הצדדים לא ברור מי החליט להרחיב באופן פראי את זכויות הפולשים, ולגרוע אדמות מדינה רבות. כך או אחרת, קמיניץ דוחה את הטענות ומתעקש להמשיך בנוהל הזה. יש הטוענים כי החידוש הזה נהג עוד לפניו, וקמיניץ רק סירב להיצמד ללשון החוק ולבטל אותו.
מסמך מסוים מלמד על ויכוח מדהים בין היועצים המשפטיים. "מחלקת ייעוץ וחקיקה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה חיברה מסמך מקיף על תולדותיו של צוות קו כחול ועל נוהלי העבודה שלו", מספרת רונית. "היא שלחה אותו ליועמ"ש איו"ש, וקיבלה אותו בחזרה עם הערות הדוחפות אותו 'שמאלה' ככל האפשר".
אחד מסעיפי הוויכוח מתייחס למה שקרה בתקוע, כאשר יישוב קיים רוצה לבנות הרחבה. לפי מחבר המסמך, צוות קו כחול צריך לבדוק רק את השטח המיועד לבנייה במסגרת הפרויקט הזה, ולא לפתוח מחדש לבדיקה את כל קרקעות היישוב. יועמ"ש איו"ש לא מקבל זאת: "לא תמיד זה אפשרי (…) לא ניתן לצמצם את הבדיקה בדיוק לשטח הנבחן", הוא קובע. במילים אחרות, הצוות ינצל כל הזדמנות כדי לדון מחדש על מעמדו של כל יישוב קיים.
אגב, שוב ושוב מעיר יועמ"ש איו"ש שאסור להשתמש במונח "גריעת אדמות", מכיוון שזהו "ביטוי רגיש". במקומו יש לומר "דיוק אדמות המדינה".
"צריך להבין את המשמעות של הרחבת הבדיקה", מסבירה רונית.
"נניח שיישוב פלוני מעוניין להקים גן ילדים. לכאורה די בבדיקה קצרה ונקודתית לגבי המגרש המיועד לכך, הליך שיכול לארוך יום או יומיים. אלא שיועמ"ש איו"ש קובע שבמקרה כזה יש להכריז הקפאת בנייה כללית בכל היישוב, עד לרמה של סגירת מרפסות. הפיתוח יוקפא עד שצוות קו כחול יערוך בדיקה מקיפה ליישוב כולו, וזה כבר יכול להימשך שנים".
במסמך האמור התקבלו כמה החלטות מרעישות.
הראשונה, כאמור – כל יישוב שנבדק ייכנס להקפאת פיתוח מלאה. "בשטחים הטעונים בדיקת צוות קו כחול", כך נכתב, "לא תתאפשר כל פעולה במקרקעין, לרבות תכנון, רישוי או הקצאה, עד לסיום מלא של עבודת צוות קו כחול". כאן מוסיף יועמ"ש איו"ש: "לרבות סיום הליך השגות".
הליך ההשגות הוא הזמן שניתן לפלסטינים כדי להגיש ערעורים, כלומר – שנים של התמרחות ההליך בבתי המשפט.
לא נתקררה דעתם של הפרקליטים, ובמסמך אחר הם הרחיבו את הקפאת הבנייה בהתיישבות גם למקומות שטרם הוחלט שיש צורך בבדיקתם: "על מנת למנוע פעולות תכנון או הקצאה בניגוד לסיכום זה (…) יש להקפיא היתרים שניתנו מכוח תוכניות מאושרות החלות בתחום שטח ש(ייתכן כי) טעון בדיקה לפני הכללים בחוות דעת זו".
התיעוד מציף עוד ויכוח מדהים, והפעם בין יועמ"ש איו"ש ליועמ"ש משרד הביטחון.
אחת ה"הנחות" שהעניק בלס ליישובים הייתה פטור מבדיקת קו כחול במגרשים כלואים, כלומר כאלה הנמצאים בתוך שטח מבונה. כעת עלתה השאלה אם מרכיבי הביטחון – גדרות, דרכי ביטחון, תאורה וכיוצא באלה – נחשבים בכלל "שטח מבונה".
יועמ"ש איו"ש חותר כאן תחת האינטרס של צה"ל, שהוא אמור לייצג.
הוא מסביר שפטור מבדיקה "מעמיד את השטח בסיכון משפטי גבוה". יועמ"ש משרד הביטחון חולק עליו. מה החליט המשנה ליועמ"ש בוויכוח? לא קשה לנחש: קמיניץ הלך עם היועץ מאיו"ש, נגד משרד הביטחון ונגד ההתיישבות.
איך מודדים עץ
להבנת עבודתו של הצוות חשוב להכיר גם את המבנה הארגוני שבתוכו הוא משתלב. הריבון ביו"ש הוא אלוף פיקוד המרכז, אולם בסוגיית הקרקעות הוא רק חותמת גומי. השחקן החשוב הוא "הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש", שיושב בתוך המנהל האזרחי, ונקרא בקיצור "האפוטרופוס". זהו הגורם המקביל ביו"ש לרשות מקרקעי ישראל, ה"בעלים" של אדמות המדינה. במקביל לאפוטרופוס פועלת יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, ובתוכה צוות קו כחול. כל פעולה של הצוות חייבת לקבל אישור של יועמ"ש איו"ש – קצין בדרגת אלוף־משנה הכפוף לפרקליט הצבאי הראשי, שבעצמו כפוף ליועץ המשפטי לממשלה.
"לפני שהצוות מתחיל בכלל לעבוד, היועמ"שים בודקים אם יש רישומים או קושאנים שמלמדים שהקרקע פרטית", אומרת רונית. "בקרקעות כאלה הצוות בכלל לא מתעסק. רק אם אין שום רישום הצוות נכנס לפעולה. התפקיד שלו הוא לבדוק אם יש סיכוי שפלסטינים שפלשו לקרקע זכאים לחזקה מכוח עיבוד של עשר שנים. רכז של הצוות אוסף תצלומי אוויר מהעשור הרלוונטי. אם הוא בודק הכרזה של פליאה אלבק, הוא יחפש תצלומים משנות השבעים או השמונים. את התצ"א הוא מעלה על מחשב, מסמן קואורדינטות, מגדיל את הצילום ומתחיל לבדוק סנטימטר אחרי סנטימטר. אם הוא מגלה שלמעלה ממחצית החלקה הייתה מעובדת, הוא מגדיר אותה כקרקע פרטית וגורע אותה משטח קרקעות המדינה – כאמור, גם אם אין עליה שום רישום, והעיבוד נעשה בידי פולשים".
מתי הצוות מחליט ששטח מסוים עובד בידי פלסטיני, ולכן ייגרע מאדמות המדינה? מה מוגדר כעיבוד הקרקע?
"אני מכירה את ההנחיות שניתנות להם. בגדול, לא צריך הרבה. רעיית צאן אמנם לא מספיקה לצורך הגדרה כעיבוד, אבל מספיק שיש בתצ"א סימנים לכך שפלסטיני עבר בשטח עם חמור רתום למחרשה בעלת יתד אחת, גם אם הוא לא זרע כלום. לצורך העניין, גם אם הפלסטיני השקיע חצי יום עבודה – החלקה תיחשב כאילו עיבדו אותה במשך שנה שלמה.
אנשי הצוות מעוניינים להכריז על קרקעות כאדמות מדינה, אבל הם לא רוצים לחטוף על הראש מהיועמ"שים, שיצטרכו להתמודד עם עררים של פלסטינים. בסוף יצעקו עליהם: איך לא ראיתם שהשטח הזה היה מעובד?"
ממה שאני מבין, גם אחרי טיפול הצוות, אדמות המדינה מתכסחות לאט־לאט. הרכז של צוות קו כחול הוא רק הראשון שחותך אותן בשיטת הסלאמי.
"צריך להבין שהרכזים והאפוטרופוס עובדים מול קציני יועמ"ש איו"ש, ותמיד יש מתח בין הצדדים.
לפעמים רכז של הצוות חושב שחלקה מסוימת עובדה רק ב־30 אחוז, ולכן אפשר להכריז עליה כקרקע מדינה. הוא יגיע ליועמ"שים, ואלה יגידו לו: 'לא הסתכלת טוב, יש שטח מעובד ליד הסלעים ואיתו זה כבר מגיע לחמישים אחוז, תמחק את כל החלקה'.
מבחינה מנהלית זו סוגיה בעייתית. תאר לך שתובע במשפט תעבורה יורה לשוטר התנועה לדווח שהנהג נתפס ב־50 קמ"ש מעל המותר, למרות שהשוטר מדד רק 30 קמ"ש מעל המותר. אבל ביו"ש אף אחד לא רוצה לקחת סיכון.
"הרבה מחלוקות מתגלעות למשל בגלל עצים שנטועים בחלקה. הרכז יכול לטעון שהם תופסים שטח מצרפי קטן, אבל היועמ"ש לא יתייחס רק לעץ אלא גם לרדיוס של כמה מטרים סביבו, ואז מבחינתו כל השטח מעובד. אם הרכז לא רוצה להסתבך, הוא ימחק את החלקה בעצמו עוד לפני שהוא מגיע אליהם".
מפת הקו הכחול ביישוב תקוע
מכונת החיתוך השלישית היא יועמ"ש איו"ש.
"הוא עובר על כל העבודה ואומר להם, 'את זה תגרעו, על זה אני לא חותם'. ממנו זה עובר לפרקליט הצבאי הראשי – כיום זהו שרון אפק – וגם הוא יכול לחתוך ולפסול".
הפצ"ר בעצמו עובר על כל הכרזה?
"הוא עובר אישית על כל תצ"א ופוסל כל מה שנראה לו לא מספיק בטוח. הוא גם יכול להשאיר את התיק פתוח על השולחן שלו במשך חודשים ארוכים, ואף אחד לא יגיד לו מילה. בשורה התחתונה, המערכת בנתה מסננת סופר־צפופה, שלא מאפשרת להכריז על אדמות מדינה בלי שעשרה זוגות עיניים בדקו כל סנטימטר במיקרוסקופ. רק אחרי שכולם סיימו לגזור את שלהם, המפה מגיעה לאפוטרופוס, והוא מכריז על קרקע מדינה".
בלי משאיות ובאגרים
גם אחרי שהושלם ההליך המורכב הזה, הדרך להקמת בתים חדשים ביישוב עודנה ארוכה.
"בשנים האחרונות אין הכרזה בלי עררים שמארגנת הרשות הפלסטינית", אומרת רונית. יש קבוצה של עורכי דין ערבים־ישראלים שמישהו מממן אותם. הם חילקו ביניהם את איו"ש, ומגישים ערר אוטומטי על כל הכרזה. ברוב המקרים בית המשפט דוחה את טענותיהם, אבל כל ערר כזה הוא משפט שלם, עם כתב תביעה וכתב הגנה וחקירות עדים. באזור גוש עציון, למשל, יש הכרזות משנת 2014 שעדיין נידונות בערכאות.
"התוצאה היא עומס עצום על הצוות. הרכז צריך לבוא להעיד, וזה שורף לו כמה וכמה ימים. בזמן הזה הוא לא יכול לעבוד על יישובים חדשים, ויש לו דדליינים לעמוד בהם. תזכור שהצוות די קטן, יש להם בסך הכול חמישה רכזים וראש צוות. השופטים בתיקים האלה הם שופטים צבאיים, שלפעמים לא מבינים בכלל במקרקעין. הם אומרים לצדדים 'תגיעו לפשרה', וכך חותכים עוד".
גרי (שם בדוי) הוא משפטן בכיר העוסק בדיני המקרקעין ביו"ש. אני שואל אותו על החוק העותמאני המעניק חזקה לפולש שעיבד את הקרקע במשך עשר שנים: מדוע החוק הזה לא חל על יהודים? מדוע חקלאי מגוש שילה שעיבד קרקע במשך עשור, לא יקבל עליה חזקה? "המתנחלים יגידו שיש בזה עניין אנטישמי, שמחילים את החוק רק לטובת הפלסטינים ולא לטובת היהודים", הוא משיב. "אני לא נכנס לוויכוח הפוליטי. החוק העותמאני הוא בעייתי ורגיש, וקשה להפעיל אותו לטובת האזרחים של הצד הכובש. אבל בוא נשאל על הצד הפלסטיני: מדוע מחילים את החוק עליהם?
"מבחינה חוקית טהורה, אין כמעט אדמות מירי שהאנשים שעיבדו אותן זכאים לחזקה. החוק דורש קבלת אישור מהשלטון לעבד את הקרקע, ואף אחד מהפלסטינים שעותרים לבג"ץ לא מציג אישור כזה. בפרקליטות החליט מי שהחליט שהמאליה, האישור על תשלום המס, נחשב לאישור עיבוד. אבל מבחינה חוקית זה לא נכון, וזה גם לא מעשי, כי המאליה לא מפרטת את גבולות החלקה.
"יש עוד בעיות. החוק דורש עיבוד של עשר שנות רצף. מה זה רצף? אפשר להסכים שאם הייתה שנת בצורת, זו לא אשמת החקלאי שהוא לא עיבד. אבל אם הוא מספר לך שאבא שלו היה חולה ולכן הקרקע לא עובדה במשך כמה שנים, האם זה קוטע את הרצף? ואם הוא טוען שלא עיבד כי פחד מהמתנחלים, האם אתה מאמין לו או דורש הוכחות?
בפועל, הרשויות הישראליות מקבלות כמעט כל תירוץ של עותר פלסטיני. גם אם הוא ייתן את הגרסה הקלושה ביותר, הוא יקבל חזקה".
בתוך המנהל האזרחי, מסביר גרי, יש אינטרסים ארגוניים שמושכים לכיוונים שונים. "האפוטרופוס, יוסי סגל, הוא כמו בעל מכולת שיש לו קרקעות על המדפים. הוא רוצה להקצות את המוצרים שלו לרשויות: קחו קרקע ותבנו עליה בית ספר, קחו את זו ותפתחו עליה חקלאות. הוא גם מקבל תשלום מהיזמים על ההקצאות, ובפועל הוא זה שמכריז בסוף על קרקעות מדינה. לשם כך הוא קיים. כשיש עררים, רכזי קו כחול אמנם כותבים את חוות הדעת, אבל הוא זה שמשלם לעורכי הדין שייצגו את המדינה.
"הבעיה היא שליחידת הפיקוח יש אינטרס שונה לחלוטין. היחידה הזו היא כמו פקח חנייה: חשוב על הפקח שבבוקר אחד מפילים עליו עוד חמישה רחובות לבדוק. כך גם ביחידת הפיקוח – ככל שיש יותר עררים, מוטלת עליה יותר עבודה. האינטרס הארגוני שלה הוא שצוות קו כחול יעבוד כמה שפחות, כי הוא עושה לה כאב ראש, וכנראה היא מזניחה את הצוות, כדי שלא ייצור עוד שטחים לפיקוח. לכן מבחינה ארגונית, היה הרבה יותר הגיוני שצוות קו כחול יעבוד ישירות אצל האפוטרופוס. בשנים האחרונות היו פניות רבות לראש המנהל האזרחי לבצע את השינוי המבני הזה, אך הדבר לא נעשה והמצב נשאר מעוות.
"גורם נוסף הוא כמובן הקצינים של יועמ"ש איו"ש.
כמו כל ש"ג, יש להם אינטרס לא ליפול – שאף בית משפט לא יפסול להם אישור שהם נתנו, ולא ידרוש מהם להגן על החלטתם להכריז על שטח כאדמות מדינה. לכן הם תמיד ילכו כבית שמאי ויגרעו שטחים שיש עליהם ספק, אפילו הקטן ביותר".
מדוע הצוות לא עובד על הכרזה של שטחים חדשים?
"ראשי ההתיישבות מפעילים לחצים, אולם מה שמכתיב את סדר הטיפול בדברים הוא התהליכים המשפטיים. כאשר בג"ץ או ועדת הערר נותנים דד־ליין להגשת חומרים בתיק כלשהו, זה קופץ מיד לראש סדר העדיפויות. הצוות טובע בהליכים משפטיים, ולא נשאר לו זמן להכריז על קרקעות חדשות".
ובינתיים האיחוד האירופי יפלוש לשם כדי לקבוע עובדות בשטח ולמנוע הכרזה עתידית.
"זו אכן בעיה".
ומה לגבי תפקידה של יחידת הפיקוח במניעת פלישות של פלסטינים לקרקעות מדינה? אנחנו לא רואים שהיא עושה את זה.
"למפקחים קל לתת צו פינוי ל'פלישה טרייה', שאירעה לפני פחות מ־30 יום, כי לשם כך הם לא צריכים לעבור תהליך משפטי. אבל לאיחוד האירופי (שמקים בשטח פרויקטים שונים עבור הפלסטינים – י"י) יש שיטות, כמו לפלוש בתחילת תקופת החגים כשלא עובדים, והפקח יגיע רק אחרי חודש. במקרה כזה הפולש יגיש ערר על הצו, ויכניס את המערכת לסרט. הרכז יצטרך ללכת לבין הדין הצבאי במחנה עופר, לעבור ים של בירוקרטיה, ואם הוא יקבל צו פינוי אחרי שנה וחצי זה יהיה נס.
"הכי קשה להתמודד עם פלישות חקלאיות.
אם פלסטיני מקים בית על חצי דונם, אפשר לבוא לשם ולתת צו הפסקת עבודות לטרקטור. אבל מי שמפזר מאה שתילי זית תופס בלילה אחד כמה דונמים, וקשה מאוד לעצור אותו מיד. אתה לא רואה משאיות ומשאבות בטון, אתה לא שומע באגרים. אותו אדם יכול בקלות להחזיק שטח במשך עשר שנים בלי שאף אחד ישים לב, ואחרי כן לטעון לחזקה. לא אגיד לך שאין ליחידת הפיקוח רצון לבלום פולשים פלסטינים, אבל זה נמצא במקום נמוך מאוד בסדרי העדיפויות".
מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה:
"הכתבה מציגה באופן מטעה ומגמתי את פעילות 'צוות סטטוס מקרקעין', הפועל במנהל האזרחי. מטרת הצוות היא לבחון לעומקן הכרזות ישנות על אדמות מדינה, שהתעוררו ספקות כבדים ביחס למידת דיוקן. עבודת הצוות נועדה לאפשר קידום תהליכים תכנוניים בתחום היישובים, ואלמלא פעילותו, היה עשוי להידרש הליך הכרזה מחודש, על כל הכרוך בכך.
"בעבודת הצוות משולבים גורמי מקצוע ובהם משפטנים, הפועלים בצורה מקצועית, עניינית ואחראית, וכלל החלטותיהם נתונות לבחינה מתמדת של גורמי משרד המשפטים ובתי המשפט. בניגוד לנכתב, הצוות אינו מקדם אג'נדה כלשהי, אלא פועל אך ורק בהתאם לשיקולים מקצועיים ובהתאם לדין החל באיו"ש.
בניגוד למשתמע בכתבה, תוצרי הצוות אינם רק 'גורעים' אדמות מדינה מתחום ההכרזות הישנות, אלא גם מכלילים תאי שטח שהיו סימני שאלה ביחס להכללתם בהכרזה המקורית. כך היה למשל בהקשר ליישובים עלי, עמיחי ועדי־עד, וגם ביחס ליישוב תקוע, המוזכר במפורש בכתבה.
"עוד יובהר, כי בניגוד לנטען בכתבה, הצוות עורך בדיקות של מתחמים המובאים לפתחו על פי התוכניות המוגשות לגורמי המנהל האזרחי. הצוות אינו יוזם את הרחבת הבדיקה לשטחים אחרים, אלא אם מתקבלות בקשות לכך, בין היתר מצד ההתיישבות הישראלית. ההתייחסויות המשפטיות מגובשות במסגרת הצוות בלוחות זמנים קצרים ככל הניתן, לאחר קבלת הנתונים הנדרשים. מאז החלה עבודת הצוות הושלמו כבר עשרות בדיקות, שאפשרו את קידומן של תוכניות תכנון רבות.
"למען הסר ספק יובהר כי תוצרי צוות קו כחול אינם מועברים כלל לאישור הפצ"ר, וכי ביחס להכרזות חדשות, הן מטופלות תוך ימים ספורים בלשכת הפצ"ר. כנגד תוצרי הצוות הוגשו פניות ועתירות, בין כנגד החלטות בדבר גריעת שטחים ובין כנגד הוספת שטחים, ופעילותו ככלל עומדת לביקורת שיפוטית באופן שוטף.
"הצוות פועל וימשיך לפעול בצורה מקצועית ואובייקטיבית, בכפוף לחוק ולכללים המחייבים. יש להצטער על כך שהדרך שבה הוא מתואר בכתבה חוטאת לעשייתו ולפועלו האמיתיים".
ממשרד המשפטים נמסר:
"הכתבה רצופה הפניות וחלקי ציטוטים של דוברים, אשר לא ברור מה מקורם ואשר כלל אינם משקפים את עמדות המשרד, כפי שניתנו לאורך השנים, או שהם פרשנות שגויה שלהן. יש להצר על הלשון הפוגענית שהתחקיר נוקט כלפי עובדי מדינה במנהל האזרחי, יועמ"ש איו"ש ומשרד המשפטים, אשר עושים עבודתם נאמנה ובאופן חסר פניות.
"בניגוד לעולה מן הכתבה, לאור טעויות שנמצאו בהכרזות לאורך השנים, ובהתאם לקביעת בית המשפט העליון, הוקם צוות סטטוס מקרקעין שעבודתו נועדה לתרגם את הכרזותיה של גב' פליאה אלבק ז"ל, ואין בהן משום הכרזה חדשה על אדמות מדינה. הדיונים והליכי העבודה הלא מוגמרים בחלקם, שאליהם מתייחסת הכתבה, נועדו להגשים את הכרזותיה של גב' אלבק באופן מאוזן, תוך תיקון טעויות שנמצאו בהכרזות. תיקונים אלה משמרים הן את זכויות הקניין של הפרט הפלסטיני באזור והן את אלו של המתיישבים, והכול מתוך רצון להגיע לחקר האמת, ללא משוא פנים. ויודגש, לולא בוצעה עבודת תיקון זו, עלולה הייתה להיווצר סיטואציה שבה אמינות הליך ההכרזה על אדמות מדינה הייתה נפגעת.
"לטענות בעניין סוגיית המועדים הנבחנים לשם קביעת הוברת עיבודים – החלטת צוות קו כחול נשענת גם על האופן שבו התקבלו החלטותיה של גב' אלבק.
מבדיקה וחקר משמעותיים עולה כי על פי רוב, גב' אלבק בחנה את תקופת ההוברה במשך 10 שנים, ולא 3 שנים, וזאת ככל הנראה על מנת להגיע לוודאות מרבית שלא נעשה עיבוד במקום זמן רב לפני הבדיקה. צוות קו כחול בחן את תקופת ההוברה בהתאם לכך. יוער כי בניגוד לנטען, המשנה ליועמ"ש (משפט אזרחי) דווקא שינה והרחיב מן הנוהג שהיה נקוט, וקבע כי מקום בו גב' אלבק ציינה במפורש כי בחנה תקופה קצרה יותר של הוברה, למשל חמש שנים, יש להעמיד את חזקת תקינות החלטתה, ולבדוק אם היו עיבודים במשך תקופה של 5 שנים, ולא 10 כמקובל".
3.מה עם שר הביטחון בנט ושרת המשפטים שקד? מה הם עשו נגד הכנופייה שהתחקיר מדבר עליה שיושבת במשרד הביטחון והמשפטים?
4.ובביטול המנהל האזרחי וגרורותיו ננוחם. זה עדיף על כל דבר כולל הריבונות.
5.ימין מעלי אקספרס.
אפשרויות ניהול
ליה
02.12.2013:05
61. עודד רביבי לשר מיכאל ביטון : הפוך גוטה הפוך. את המנהל האזרחי צריך לסגור, לא להעביר לו מיליוניםבתגובה להודעה מספר 0
ראש המועצה המקומית אפרת עודד רביבי לשר מיכאל ביטון "הפוך גוטה הפוך. את המנהל האזרחי צריך לסגור, לא להעניק לו עשרות מיליונים"
ראש המועצה המקומית אפרת עודד רביבי התייחס לראיון שהעניק הבוקר בכאן ב' השר מיכאל ביטון ובו קרא להעביר תקציב של כ- 30 מיליון ש"ח לטובת המנהל האזרחי על מנת שזה יגייס כוח אדם שיאפשר לו לאשר בנייה והסדרה בקו כחול ולסייע במיקרים הומנטריים.
לדברי רביבי "קו המחשבה והיעד של המדינה צריך להשתנות. לא חיזוק המנהל אלא פעולות לסגירתו. ההתיישבות מונה כבר למעלה מחצי מיליון איש, המנהל האזרחי אינו יכול ואינו מסוגל לתת מענה לכלל הצרכים של האוכלוסיה בהתיישבות.
הפתרון אינו בפלסטר של עוד פקחים במנהל אלא אימוץ דו"ח השופט אדמונד לוי.
החלת החוק הישראלי בכלל הישובים בתחומי קו כחול, פעולות מדיניות וחוקיות להביא להסדרת הישובים הצעירים היכן שניתן ולהבטיח שתושבי יהודה ושומרון יהיו במעמד שווה לכלל אזרחי ישראל בכל דבר ועניין.
על כוונתו הטובה של השר ביטון יש לברך אולם להסביר לו הפוך גוטה הפוך".
5.פרופ' פינקלשטיין ושות' החליטו להתעלם מהמימצא המדהים הזה. לולא השרלטן הזה, המדינה היתה שומרת על המקום כמו על המגילות הגנוזות. השליטה בנכסי המדינה נמצאת בידי שרלטנים באקדמיה.
6.זה בגלל החונטה המשפטית בג"צ שתפסה את השלטון בכוח לא לה וללא בחירות, שמקעקעת את היותנו מדינה יהודית ומיישמת את מדיניות השמאל הקיצוני האנטי ציוני. חייבים לעשות רפורמות קיצוניות בבית המשפט העליון, אחרת הסוף של המדינה הזאת כמדינה יהודית קרוב.
7.לעיון האשכול:
לפרק את המינהל האזרחי שהפך למעשה לזרוע אקטיבית של הארגון לשחרור פלסטין
63. אלופי פיקוד המרכז בעבר - נגד המנהל האזרחי בעקבות הרס מזבח יהושע בן נון בהר עיבלבתגובה להודעה מספר 0
מצב הרוח
אפשרויות ניהול
ליה
09.03.2106:53
64. המינהל האזרחי הוציא צו הריסה לפרגולה בכפר אדומים בעקבות פניית תושבי חאן אל אחמרבתגובה להודעה מספר 0
בצלאל סמוטריץ':
אין בושה!
תושבי חאן אל אחמר נגד הפרגולה בכפר אדומים
"פירוק המנהל האזרחי ועצירת ההשתוללות בשטחי c זו משימה לאומית. הציבור לא יסלח למי שבגלל חרמות על נתניהו ייוותר על ממשלת ימין".
ברשומה בפייסבוק הסביר יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ' על המציאות האבסורדית המתרחשת בימים אלה בכפר אדומים וכתב:
"בכפר אדומים הקימו פרגולת תצפית מעל הנוף היפיפה של מדבר יהודה. תושבי חאן אל אחמר לא אוהבים את הפרגולה וכמובן שהמנהל האזרחי כבר הוציא צו הריסה לפרגולה.
כמה עובדות שחשוב להכיר:
חאן אל אחמר יושב בשטח כפר אדומים ואפילו בג"צ הכיר בכך. גם הפרגולה של הנוער בשטח כפר אדומים. הפולשים שפלשו לשטח, לא מסכימים שהנוער בנה פרגולה בשטח אליו הם פלשו.
פשוט חלם.
ההשתלטות על שטחי c על ידי הערבים במימון האיחוד האירופי כמו גם השלטון הצבאי של המנהל האזרחי הן אות קלון למדינת ישראל. פירוק המנהל האזרחי ועצירת ההשתוללות בשטחי c זו משימה לאומית.
הציבור לא יסלח אם יהיה מי שיוותר על הקמת ממשלת ימין ויוותר על ההזדמנות לבצע את התיקונים הכל כך קריטיים שיש לבצע בהתיישבות ובמערכת המשפט".
65. חשיפה: כך מצפצף המינהל האזרחי על החוק ועל צווי בית המשפט לטובת יזמי המחצבות הפלשתינייםבתגובה להודעה מספר 0
מפוררים את החוקים
חשיפה: כך מצפצף המינהל האזרחי על החוק ועל צווי בית המשפט לטובת יזמי המחצבות הפלשתיניים, שממשיכים לעבוד באין מפריע
למרות צו בית המשפט לאכוף את החוק, העבודות נמשכות ביתר שאת. מחצבת בית פג'ארצילום: תנועת רגבים
"ישנם נבחרי ציבור המרשים לעצמם לקרוא לאי כיבוד ואי ציות לפסקי דין שאינם לרוחם", שילהבה נשיאת העליון אסתר חיות את הקהל האוהד בכנס לשכת עורכי הדין באילת השבוע.
"בקריאות חסרות האחריות האלה טמונה סכנה גדולה אשר חשוב להתריע מפניה, ולומר באופן הברור ביותר – החתירה תחת הלגיטימיות של פסקי הדין חותרת תחת עקרון שלטון החוק, ומכאן ועד אנרכיה קצר המרחק".
הקהל המכובד מחא כפיים בהתלהבות רבה. הרמיזה היתה מובנת מאליה, כל הנוכחים חיברו את הדברים להנחיה שהעביר מוקדם יותר יו"ר הכנסת יריב לוין ליועמ"שית הכנסת, שלא לבקש דיון נוסף בעתירה על חוק יסוד משק המדינה כדי לא לתת לגיטימציה לפסק הדין. הצעד הקלוש והסמלי הזה זעזע את אנשי שלטון החוק, מה שלא ניתן לומר על הפרה בוטה ומתמשכת – כולל ברגעים בהם אתם קוראים את השורות שלפניכם – שמפרים המנהל האזרחי ומשרד הביטחון שני פסקי דין מפורשים של בית המשפט.
בעיית המחצבות הפיראטיות ביהודה ושומרון היא כבר חדשות ישנות. לפני מספר חודשים הבאנו כאן דו"ח חמור של הפורום לישראל ירוקה על התעצמות התופעה והנזקים הסביבתיים והביטחוניים שכרוכים בה. עתה אנחנו חושפים את אזלת היד המכוונת של המנהל האזרחי ורשויות האכיפה בשתיים מהמחצבות הגדולות באזור, תוך רמיסת צווי בית משפט והעלמת עין לטובת גורמים פלשתיניים שהמערכת חפצה ביקרם.
המשך חציבה בקצב מבהיל
מחצבת בית פג'אר נחשבת למחצבה הגדולה ביותר באזור יהודה ושומרון. שטחי הכרייה שלה מתחלקים בין אזורי B ו-C, כאשר גם השטחים שתחת שליטה ישראלית אינם מחזיקים בתכניות ברות תוקף והם יושבים על אדמות מדינה. בשנת 2012 עתרה עמותת רגבים לבית המשפט העליון נגד המנהל האזרחי ומשרד הביטחון, על מנת שיסבירו מדוע אינם אוכפים את החוק במחצבה. נכון לאותם ימים, הציגו באי כח המדינה עדויות לאכיפה שאמנם לא מיגרה את העבודות לחלוטין, כפי שהודו, אך מיעטו אותן בכמות מספקת. בית המשפט דחה את העתירה, אך התנה זאת בכך שהאכיפה תימשך לכל הפחות באותה רמה.
השנים חלפו, וכמובן שהאכיפה – שגם כך לא היתה הרמטית – פשוט נעלמה. 'רגבים' שבה ועתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בסוף השנה שעברה, כאשר הפעם המשיבים אפילו לא טרחו לייצר מצג של אכיפה. כל הצדדים הודו שהחל משנת 2016 לא היתה אכיפה במתחם, והעבודות אכלו במרץ את אדמות המדינה. "בארבע וחצי השנים האחרונות לא נעשה דבר", נזף השופט עודד שחם בנציגי המדינה. "במינימום הסבר לזה לא ראיתי. גם אם אניח שמנסים לקדם, המינימום שצריך לצפות לו הוא חזרה לדפוסי הפעולה שלפני 2016".
נציגי המדינה מיהרו להשיב שכך אכן יעשו, והאכיפה תשוב לרמה שבה פעלה בשנים 2012-2016. השופט שחם, מלומד במריחות, לא הסתפק באמירה הערטילאית וקבע בפסק הדין שלהתחייבות של באי כח המדינה יהיה תוקף של צו בית משפט לכל דבר ועניין. מה רבה היתה התמיהה, כאשר סיירי השטח של רגבים זיהו בשטח המחצבה ארבעה חודשים מאוחר יותר עסקים כרגיל, שלא לומר עסקים בקצב מוגבר.
"עד מועד זה לא רק שלא ננקטו על ידיכם כל פעולות אכיפה משמעותיות בשטח, אלא שהעבריינים מנצלים את אוזלת ידן של רשויות האכיפה במקום וממשיכים ביתר שאת בביצוע עבודות החציבה הבלתי חוקיות, תוך השתלטות והתרחבות ניכרת ונוספת לאדמות מדינה נוספות", כתב עורך הדין אבי סגל, המייצג את רגבים, במכתב התראה ששלח לשר הביטחון וראש המנהל האזרחי. תצלומי אוויר שהפיקו אנשי רגבים בהפרש של כמה חודשים גילו חציבה של שטחים חדשים בקצב מבהיל. בנוסף, באותו יום אקראי בו בוצע תצלום האוויר, נמצאו בשטח המחצבה לא פחות מ-79 כלים, בהם באגרים, משאיות, טנדרים ושופלים.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא קיבלו בתנועת רגבים תשובה מספקת, וגם לא נרשמה אכיפה משמעותית יותר במתחם. הפרת צו בית משפט, מסתבר, הוא עניין גמיש – תלוי מאוד למי הוא הוצא ובאיזה עניין.
הדרך הציבורית נחסמה
בגזרה צפונית יותר, מזרח בנימין, מצליחה מחצבה אחת לעורר סביבה מהומה באופן קבוע כבר כמה שנים. מוסטפא טריפי, יזם פלשתיני עתיר ממון וקשרים, החל לחצוב בשנת 2015 סמוך לישוב עפרה ולכפרים ביתין ודיר דיבוואן. המחצבה שלו פעלה, כנהוג באזור, ללא תכניות מופקדות ואישורים. אלא שאצל טריפי אירע טוויסט מעניין, ספק אם מקרי. השטח שרכש בשנות ה-90 ישב על שטחי C, ודרש תכניות ואישורים מהמנהל האזרחי. טריפי אכן התחיל בהליכים כאלה מול המנהל, אך בשנת 2000 העביר באורח פלא הסדר מדיני שנקבע במסגרת הסכמי אוסלו את השטח לשליטה אזרחית פלשתינית. הפלא, אם תהיתם, הוא היותו של טריפי אחיו של השר לעניינים אזרחיים באותם ימים ברשות הפלשתינית, ג'מאל טריפי, וגיסו של מחליפו בתפקיד חוסיין א-שייח'. וזה עוד בלי שהזכרנו את הקשר לבן הדוד זכריה מצלח, סגן ראש הביטחון המסכל ומפקד המודיעין הצבאי הפלשתיני.
השאלה היחידה שנותרה היא הדרך שמובילה אל אותה מחצבה. באופן פשוט, היות והמחצבה אינה בשטח שבשליטה ישראלית, אין זה מעניינה של המדינה לדאוג לטריפי לדרכי גישה וחיבור לצירים מרכזיים. אלא שכשמדובר בטריפי המצב שונה. למרות שהמחצבה נמצאת תחת שליטת הרשות, התחייבו במנהל האזרחי לטריפי כבר בראשית שנות האלפיים שיאפשרו לו גישה לציר 60 המרכזי. בשנת 2015 גם ביצעו את ההתחייבות והתירו לו לבנות אי תנועה וחיבור לציר שיוביל את המשאיות והכלים הכבדים אל עבר יעדי החלוקה. קבוצת תושבים מהאזור שעתרה בסיוע רגבים שמעה מפי המנהל האזרחי הודאה שהחיבור נעשה ללא היתר ותכניות, אך נטען כי הוא ב"תהליכי הסדרה".
לשביל המחבר בין המחצבה לכביש, שעובר בשטח C, נמצא פתרון משפטי אחר. הוא נסלל על תוואי של "מטרוקה" – דרך חקלאית עתיקה שעוברת בין החלקות הפרטיות ומופקעת לטובת שימוש הכלל – ומשכך יכול גם טריפי להשתמש בו לצורך משאיותיו. בג"ץ קיבל אז את עמדת המדינה ודחה את העתירה, אך התנה זאת בשני תנאים: שהדרך לא תורחב ותפלוש לשטחים פרטיים, ושלא תיחסם לתנועת כלל הציבור כפי היעוד המקורי שלה כ"מטרוקה".
"לפני מספר שבועות אני מסייר בגזרה, ומחליט להיכנס לאזור של טריפי", מספר בעז מלט, רכז שטח ברגבים. "אחרי כמה מאות מטרים שאני נוסע על השביל, אני רואה שער ברזל צהוב עם בטונדות, ומעליו מצלמות". על השער כיתוב בעברית ומספר טלפון, כביכול על מנת לאפשר פתיחה לנוסעים. מלט החליט לתת עוד צ'אנס. "אני מתקשר, ועונה לי איש של טריפי, אולי אפילו ישראלי כי לא היה לו מבטא. הוא שאל מה אני צריך, ועניתי שאני מטייל באזור. התשובה שלו היתה ברורה: 'רק מי ששייך למחצבה נכנס'".
מלט מתאר גם את השביל שמוביל אל המחצבה, שאולי יותר נכון לכנותו כביש רחב ידיים. "חלקים נרחבים ממנו סלולים, ולכל האורך יכולות לעבור ברווח שתי משאיות סמי-טריילר בשני נתיבים. זה בהכרח לא על התוואי של המטרוקה, שזו דרך חקלאית ישנה וצרה".
פליטת הפה שנעלה את הדיון
הדובדבן שבקצפת בחוכא ואטלולא שעושה טריפי מהחוק במדינת ישראל, התגלה דרך פליטת פה של נציג המנהל האזרחי. באמצע שנת 2018 פורסמה לצורך התנגדויות תכנית חריגה ביותר. אחרי 54 שנים ומאבקים עיקשים על הכרה, הושלמה כתיבת תכנית בת שני שלבים להקמת מחלף על ציר 60. אמנם כבר הוקם אחד כזה בסמוך לישוב אדם, אבל כאן מדובר על פרויקט בלב השטח שבמחלוקת, ומדובר בפריצת דרך של ממש. נציגי רגבים והפורום לישראל ירוקה נכנסו לעובי הקורה, ומה שגילו בתוך אותה תכנית הותיר אותם פעורי פה.
"זה דבר הזוי מאין כמותו", אומר עו"ד אבי סגל, "לכל אורך ציר 60, כולל צמתים מסוכנות שגבו חיי אדם כמו גבעת אסף ועפרה, לא עלה על דעת המדינה להקים מחלף. המקום היחיד שהדבר אושר זה בחיבור של מחצבת טריפי לציר 60, כדי שהמשאיות שלו יוכלו לצאת לשני הכיוונים בלי הפרעה. כבר בנו לו מפרידן, ורוצים לעבור לבניית המחלף. המדינה עושה כל מה שהיא יכולה כדי לסייע לו על חשבון התושבים שלה".
והתמיהה גדולה אפילו יותר. התכנית שהוצגה עטופה בשלב ב' חינני שמחבר את תושבי ביתין לציר 60 באמצעות המחלף, אולם בפועל השלב הזה כלל לא הוגש וכנראה שגם לא יוגש, והתכנית היחידה שמקודמת היא שלב א' – מחלף שהתועלת היחידה שלו ללא ספק היא עבור משאיות היוצאות ממחצבת טריפי.
עו"ד סגל ונציג הפורום לישראל ירוקה הגיעו לדיון בוועדת המשנה להתנגדויות במועצת התכנון העליונה ליו"ש, והעלו את ההתנגדויות המנומקות. מהפרוטוקול שהגיע לידינו, ניכר כי לנציגי המנהל והחברה המתכננת לא היה קל באותו דיון. אנשי הפורום לישראל ירוקה ורגבים הטיחו בהם טענות על כך שיש פה עבירות על מנהל התקין, ששלב ב' הוא פיברוק ושמדובר בפתח לעבירות בניה כמעט בהכרח. כנראה שבשלב הזה הלחץ על נציג קמ"ט אפוטרופוס במנהל האזרחי גבר, וברגע של חוסר תשומת לב הוא פלט: "את מי משרתת המחצבה? למי הוא מוכר את כל החומר? למדינת ישראל!".
"באותו רגע יצא המרצע מן השק", אומר עו"ד סגל. "מאחורי הקלעים הסיפור הוא שאדון טריפי מספק אבן לנמל החדש שנבנה באשדוד. לכן המדינה החליטה שהיא עושה כל מה שהיא יכולה כדי לסייע לו. יש כאן מניעים לא ענייניים בהתנהלות המדינה". מאותו רגע נאלם נציג המנהל האזרחי והוא נמנע מלהשיב לטענות הללו של המתנגדים. על פי התיעוד בפרוטוקול, תוך זמן קצר ננעל הדיון ונקבע כי החלטה תתקבל במועד אחר.
הדברים של סגל לגבי הקשר לנמל הדרום החדש שנבנה באשדוד נאמרו על פי "רמזים ופליטות פה", כלשונו, ששמע מאנשי המנהל האזרחי ומטריפי עצמו במהלך הדיונים. על פי פרסום של חברת נמלי ישראל, לצורך הפרויקט השאפתני באשדוד יידרשו שבעה מיליון טונות של אבן מחצבה. ניסינו לברר עם החברה האם טריפי הוא זה שמספק לה את האבן, אך נענינו שהבניה בפועל הוצאה למכרז שבו זכתה חברת PMEC הסינית. פנינו לנציג החברה בארץ עם אותה שאלה, אך הוא השיב שהחברה לא נוהגת לפרט את שמות הספקים והלקוחות שעובדים עימה.
למרות בקשות חוזרות ונשנות, במינהל האזרחי בחרו שלא להגיב לטענות שהובאו בכתבה.
1.נורא. הבוגדים הסמולנים השתלטו על כל חלקה טובה בארץ.
2.המינהל האזרחי זה גוף 0מאל רדיקלי בשירות הערב רב והם שלוחה של אהרון ברק ימ"ש שר"י כמו הפרקליטות, בג"צ, שב"כ ומשטרה.
3.בכביש הזה יפנה נפתלי בנט ישובים במסגרת ההסכם שלו עם עבאס. את המשפט "ההחלטה הקשה ביותר בחיי" שמענו כבר ממישהו אחר, שקרן ורמאי, וכנראה שבנט למד ממנו. כל הסרוגים שבוכים עכשיו ושהצביעו לכל מיני מפלגות שלא יבכו עכשיו. אם כל הסרוגים היו מצביעים יחד היו לנו היום 25 מנדטים וממשלה ימנית.
4.איו"ש מופקר לכיבוש ערבי כי אין שם אינטרס כלכלי שאפשר או כדאי להפריט. כנ"ל הנגב - שמופקר לבדואים כדי לצופף את היהודים ולפמפם את הספסרות באדמות מדינת תל אביב.
אפשרויות ניהול
ליה
14.10.2112:00
66. עובד (פלסטיני) בכיר במנהל האזרחי נחטף על ידי הרשות הפלשתינית עם מידע רגיש בידובתגובה להודעה מספר 0
למרות התרעות שב"כ ומבקר המדינה ומקרה דומה בעבר שבו נחטף ועונה, תחקיר של ארגון עד כאן, שפרטיו נבדקו ואושרו בידי "ישראל היום", חושף שבמנהל האזרחי קידמו אותו לתפקיד בכיר • 30 תיקי עסקאות נדל"ן הגיעו לידי הרשות הפלשתינית • מנכ"ל ארגון עד כאן:
"הביטחון המסכל שולט בעובדי המנהל האזרחי הפלשתיניים" • מלשכת מתפ"ש ביו"ש נמסר בתגובה: "לא קיים חשש לזליגת מידע הנוגע למכירת קרקעות לישראלים" אריאל כהנא
שב"כ התריע, מבקר המדינה הזהיר, אך עובד בכיר במנהל האזרחי שוב נחטף בידי הרשות הפלשתינית ועמו נלקח מידע רגיש שהיה בידיו. כך מעלה תחקיר של ארגון 'עד כאן' שפרטיו נבדקו ואושרו בידי "ישראל היום".
נידאל אל עטרי, פלשתיני המתגורר ליד שכם, הוא עובד משרד הביטחון של ישראל אשר תפקידו לבקר את כל עסקאות מקרקעין ביהודה ושומרון מטעם המינהל האזרחי ביו"ש. העסקאות מחייבות אישור של קצין המטה לרישום מקרקעין, תומר כרמי, שאל עטרי הוא יד ימינו.
לפני כשבועיים, אל עטרי ביקש מכרמי לקחת לביתו הפרטי 30 תיקי עסקאות, בנימוק שאינו מספיק להשלים את העבודה במשרד. כרמי אישר את הבקשה, אך למחרת אל עטרי נלקח למתקני החקירות של הרשות הפלשתינית ביריחו ומאז לא שב לעבודתו.
יחד אתו, תפסו הפלשתינים את 30 התיקים שהוציא באישור ממשרדי המנהל האזרחי. מאחר והמינהל עובד בכלים מיושנים, בכלל זה העדר מערכת ממוחשבת, התיקים לא צולמו ולא תועדו באופן דיגיטלי או אחר. משמעות הדבר כי הראיות לקיום העסקאות לא קיימות עוד במערכת הממשל הישראלית, מה שעשוי להביא להפסדים של עשרות מיליוני שקלים של הצדדים להסכמים, וחושף את משרד הביטחון לתביעות נזיקין של הצדדים לעסקות.
בנוסף, הימצאות שמותיהם של סוחרי הקרקעות שחלקם שיתפו פעולה עם ישראלים בידי הרשות הפלשתינית עלול להעמיד את חייהם בסכנה. הפלשתינים חקרו בעבר בעינויים סוחרי קרקעות שמכרו אדמות ליהודים, ובמקרים אחדים אף הרגו אותם. על פי החוק הפלשתיני, מכירת אדמות ליהודים דינה מוות.
כדי לעקוף את החוק, יהודים העוסקים ברכש קרקעות מקימים חברות שבראשן תושב פלשתיני, ובסוף התהליך מתגמלים אותו בסכום נאה ואף מסייעים לו לפתוח בחיים חדשים מחוץ לישראל. בנוסף, מתקיימות עסקאות נדל"ן בין הפלשתינים בלא קשר לסכסוך. כעת כל המידע הזה נמצא בידי הרשות הפלשתינית.
השב"כ ובמבקר המדינה התריעו, אך הבכיר קודם
מי שהתריעו בעבר מפני המצב הרגיש והשלכותיו המסוכנות הם שירות הביטחון הכללי ומבקר המדינה. גם במנהל האזרחי עצמו, על פי דו"ח מבקר המדינה מאוגוסט 2020, היו עובדים שהתריעו מפני המחדל. עם עשו זאת משום שאל עטרי כבר נחטף בעבר בידי הכוחות הפלשתינים, עונה על ידם ונעדר מתפקידו במשך חודשים.
אף שהיה ברור כי מסר מידע לרשות הפלשתינית, במנהל האזרחי החליטו לקדם אותו לתפקיד בכיר עוד יותר והוא שב לעבודתו כאילו לא היו דברים.
בעקבות החטיפה הראשונה, התריעו גם שב"כ וגם מבקר המדינה כי העמדה הרגישה שהוא אוחז בה והמידע שבידיו, הופכים אותו לאדם שמצוי בסכנת סחיטה.
כך כתב המבקר בדוח שלו לשנת 2020, "במאי 2017 המנגנונים ברשות הפלשתינית עצרו וחקרו את עובד היחידה לרישום מקרקעין, המשמש מבקר העסקאות של לשכת רישום מקרקעין ברמאללה. המעצר והחקירות נמשכו לסירוגין כשנה. יצוין כי בסיום המעצר שב העובד לעבודתו ביחידת רישום מקרקעין כמבקר עסקאות". המבקר ציין חטיפתו הראשונה של אל עטרי עוררה חרדה בקרב העובדים הפלשתינים הנוספים במנהל האזרחי, אשר חששו כי הרש"פ תחטוף ותענה גם אותם. בעקבות המקרה, דרש הממונה עליו ממפקדי המנהל האזרחי לגבש צעדים ולקבל החלטות שיתנו מענה לבעיה, אולם הדבר לא נעשה.
על פי המבקר, "על אף פנייתו של קצין המטה לרישום מקרקעין לרש המנהל האזרחי ולסגנו, בדרישה לדון באסטרטגיית הפעולה נוכח המשבר לא התקיימה כל פגישה בנושא זה. בביקורת עלה, כי אף שמבקר העסקאות - מכוח פעילותו בשבע הלשכות הנותנות שירות לאוכלוסייה הפלשתינית באיו"ש - נחשף למידע בדבר עסקאות המקרקעין באיו"ש, הרי ששום גורם במינהל האזרחי או גורם ביטחוני אחר, לא בחן את התוצאות וההשפעות הצפויות של מעצרו ואת האפשרות לזליגת מידע לרשות הפלשתינית".
גם גורמים נוספים במנהל התריעו כי אל עטרי יושב בצומת מידע רגיש ומסוכן. "במאי 2019 כתבה ראש תחום תשתית לשב"כ מסמך שכותרתו 'בחינת הקשר שבין עובדי המינהל הפלשתינים לבין גופי מודיעין פלשתינים'. בפנייתה היא מציינת כי ממידע שנמסר לה עולים חשדות לכאורה נגד עובדי משרד רישום מקרקעין המשתפים פעולה עם גורמי מודיעין פלשתינים", כותב המבקר. הוא מוסיף כי העובדת הבכירה ביקשה ששב"כ, "יבדוק אם יש קשר בין עובדי המנהל האזרחי הפלשתינים, לבין גופי המודיעין המסכל הפלשתינים, נוכח הרגישות הרבה הנוגעת לנושא המקרקעין באיו"ש. עלה חשש כי עובדים מקומיים נחשפים למידע ועלולים להעבירו לגורמים עוינים". בדיקת המבקר העלתה כי אכן היו מקרים שבהם הועבר מידע עסק רגיש על ידי אותם פלשתינים שמועסקים בידי ישראל.
שירות הביטחון הכללי, בתשובה לפניית מבקר המדינה, אישר כי "העסקת פלשתינים על ידי המנהל האזרחי, מייצרת מצב מובנה שבו המידע אליו נחשפים במסגרת העסקתם, עלול להיות מועבר בדרכים שונות לגורמים ברשות הפלשתינית. המענה למניעת זליגת מידע, נכון שייקבע במסגרת תהליכי עבודה ונהלים פנימיים, בדגש על כללי התנהגות, הגבלת גישה למידע ומידור", נאמר בתגובת שב"כ. אף שאזהרת השב"כ ודוח המבקר פורסמו לפני למעלה משנה, המנהל האזרחי המשיך להעסיק את אל עטרי בתפקיד הרגיש ששם אותו במצב מובנה של ניגוד עניינים. כפי שקרה, לפני ארבע שנים, הפקיד הפלשתיני הבכיר, שמועסק בידי ישראל, שוב נחטף על ידי הפלשתינים והפעם נלקחו אתו כאמור 30 תיקי עסקאות שתוכנם ככל הנראה ירד לטמיון.
גלעד אך, מנכ"ל ארגון "עד כאן" אשר חשף את מעורבות הביטחון המסכל הפלשתיני במנהל האזרחי מסר בתגובה כי: "ההפקרות במנהל האזרחי יצאה משליטה. החרמת מסמכים רגישים של המנהל על ידי הביטחון המסכל הפלשתיני היא שפל חדש בחוסר התפקוד של המנהל האזרחי. הגיע הזמן שמישהו ייתן על כך את הדין".
מלשכת מתאם פעולות הממשלה ביו"ש נמסר: "עם קבלת הטענה אודות מעצרו של עובד המנהל האזרחי, המועסק כמבקר עסקאות מקרקעין - בשטחי הרשות הפלשתינית, החל המנהל האזרחי בבדיקת המקרה. הנושא עדיין מצוי בבחינת גורמי המקצוע במנהל האזרחי למול הגורמים הרלוונטים ברשות הפלשתינית".
"נדגיש כי העובד אמון על עסקאות מקרקעין בין תושבים פלשתיניים, ואין לו כל מעורבות בעסקאות בהן מעורבים ישראלים. על כן, על אף מעצרו של העובד המקומי על ידי הרשות הפלשתינית - לא קיים חשש לזליגת מידע הנוגע למכירת קרקעות לישראלים", אמרו בלשכת מתפ"ש.
2.מעסיקים ערבים פלשתינים במוסד כה רגיש? מה אתם נורמלים? כל המדינה הזו רקובה מהראש הקרח עד אחרון הפקידים.
3.זיופים, השחרת מסמכים, שקרים, עבירות אישיות, תפירת תיקים והעיקר, ביצוע מדיניותה של תקשורת השמאל שמצידה מעניקה איתרוג.
4.בעידן הפרוגרסיבי ואירגוניו, כולם מצפצפים על השב"כ.
5.הרי ערבים רוצחים ערבים בלבנון. ערבים רוצחים ערבים בלוב. ערבים רוצחים ערבים בסוריה. ערבים רוצחים ערבים בתימן. ערבים רוצחים ערבים בעירק. ערבים רוצחים ערבים במצרים. ערבים רוצחים ערבים בסיני. ערבים רוצחים ערבים בישראל. ערבים רוצחים ערבים בעזה. ערבים רוצחים ערבים בתוניס. רשימה חלקית. ערבים רוצחים ערבים ומחריבים מדינות ערביות שלמות סביבינו. רוצחים ורוצחים בלי שום קשר ליהודים. תרבות ניהול סכסוכים שכזאת.
אשכול 27465
