החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
פורום גילוי מסמכים אשכול 27789

ליה 13.12.1511:45

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.12.15 בשעה 13:41 בברכה, ליה

השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...

יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

בכך יעסוק האשכול.

****

פרופ' מאוטנר:

*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.

*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.

*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.


ליה 13.12.1512:05
1. פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג''צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד... בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.12.15 בשעה 13:48 בברכה, ליה

פוליטיזציה של משפט

פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGO...

החל מדקה 16:26

להלן התמלול המלא:

קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

בג"צ הפך למוסד פוליטי.

זה חלק מתהליך.

בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.

זה ההסבר הראשון.

ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.

ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.

ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.

ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.

מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.

בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.

הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?

"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.

יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי - לוגיקה של "איים מבוצרים".

כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.

לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.

הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.



ליה 14.12.1514:41
2. שיא האקטיביזם זו ההחלטה שלפיה לבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים של הכנסת! בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 14.12.15 בשעה 15:10 בברכה, ליה

פרופ' מאוטנר

פוליטיזציה של משפט ומשפטיזציה של הפוליטיקה:

"בשלושת העשורים האחרונים חלו שינויים מרחיקי לכת ביותר בפסיקה של בית המשפט העליון והשינויים הם משלושה סוגים.

קודם כל צמיחתו של אקטיביזם גורף.

מושג האקטיביזם לקוח ממדע המדינה האמריקאי והוא מתאר מצב שבו בית המשפט העליון נכנס בהחלטותיו לתחומי החלטה של רשויות שלטון אחרות.

על פי המבחן הזה היה לנו בית משפט אקטיביסטי ביותר.

אקטיביזם מתבטא בסילוקן של עילות פרלימינריות להגשת עתירות לבג"צ, ביטול עניין זכות העמידה, הרחבת השפיטה באופן רחב מאד ומבחינה מהותית פיתוחה של עילת הסבירות כאמצעי בהא הידיעה לפיקוח על המינהל הציבורי והשיא של האקטיביזם זה ההחלטה בעניין בנק המזרחי, שלפיה לבית המשפט העליון יש סמכות לבטל חוקים של הכנסת. זו החלטה אקטיביסטית במיוחד משום שבישראל לא רק שאין הסמכה כזאת, אלא אין בכלל חוקה לישראל.

השינוי השני הוא שינוי בסגנון ההנמקה.

בית המשפט עבר מסגנון הנמקה טכני פורמליסטי, לסגנון הנמקה שחושף את המימד הערכי והחלוקתי בהחלטותיו.

השינוי השלישי מתייחס לתפיסה העצמית של בית המשפט. בית המשפט עבר מתפיסה בשלושים השנים הראשונות שלו על פיה תפקידו העיקרי להכריע בסכסוכים, לתפיסה אחרת לגמרי, שעל פיה הוא מוסד פוליטי שפועל כמו הכנסת, זאת אומרת קובע אילו ערכים ישררו בחיינו וגם כיצד תיעשה הקניית המשאבים המטריאליים במדינה.

השינויים מרחיקי הלכת האלה מעוררים חידה כפולה.

קודם כל איך זה שבתרבות מקצועית שבנויה על מסורת, זאת אומרת החלטה בהווה תוך מבט אל העבר, המסורת משתנה כל כך מהר? בתי משפט זה לא כמו פוליטיקה. פוליטיקה לא מחוייבת על ידי העבר בכלל. היא פועלת עם מבט לעתיד באילוצי ההווה. בית משפט פועל באילוצי המסורת של העבר שלו ובדרך כלל עם שינויים קטנים מאד של עקב בצד אגודל.

כאן יש לנו פתאום שורה נרחבת מאד של שינויים שקורים תוך זמן קצר, בניגוד לתרבות המקצועית של בתי משפט.

דבר שני, במשך זמן של כחמש עשרה שנה, למרות שבוצעו השינויים מרחיקי הלכת ביותר, הם לא זכו לשום ביקורת משום קבוצה. לא מהקבוצה המקצועית ולא משום קבוצה אחרת. הביקורת התחילה רק באמצע שנות התשעים למרות שהשינויים התחילו כבר בסוף שנות השבעים.

הוצעו כמה הסברים לדבר הגדול החידתי הזה.

אחד מתמקד בזה ששנות השמונים היו שנים של תיקו פוליטי וכיוון שהמערכת הפוליטית נכנסה לשיתוק, הבעיות הציבוריות תועלו ומצאו את עצמן מועברות לבית המשפט העליון. השני הוא טיעון שאומר שהיתה ירידה חריפה באמון הציבורי במערכת הפוליטית ולכן עברו למוסד שיש בו אמון יותר גבוה - בית המשפט העליון.

בעיני שני ההסברים האלה הם או במחוזות הנאיביות או במחוזות המטאפיזיקה ובמקומם אני רוצה להציע שני הסברים. אחד מתייחס לזה שבסוף שנות השבעים פרצה במלוא עוזה מלחמת התרבות בישראל ושני שמתייחס לכך שבשנות השמונים והתשעים אנחנו בתוך תפיסת עולם כלכלית חברתית ניאו ליברלית מהקיצוניות שקיימות בעולם.

אני אתחיל בהסבר הראשון. אני אתחיל במלחמת התרבות.

בשנות השבעים מתפרצת מלחמת התרבות שמלווה את העם היהודי מאז צמיחת תקופת ההשכלה במחצית השניה של המאה השמונה עשרה, אופציה ליברלית חילונית לעומת אופציה דתית הילכתית.

מי שמפורר את ההגמוניה זה בעצם גוש אמונים ובעקבות זה מתפרצת לגמרי ועולה על פני השטח השאלה איזה אופי תרבותי יהיה לישראל בעשורים הבאים, לאחר שלאורך כמעט כל המאה 20 נראה היה כאילו המאבק התרבותי הזה הוכרע באופן חד משמעי לטובת אופי תרבותי אחד, שהוא האופציה החילונית המערבית.

יש לנו מלחמת תרבות ויש לנו בפוליטיקה קבוצות חדשות רבות שלא היו בה קודם.

ההגמונים לשעבר צריכים עכשיו להתחלק עם הרבה מאד קבוצות בכוחם הפוליטי שהיה מוחלט בעבר ולכן הם מעתיקים את הפעילות הפוליטית שלהם מהפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון והופכים אותו למוסד בו הם מנהלים פוליטיקה.

בדקתי את כל 250 העתירות שהוגשו לבית המשפט העליון מאז 1977 ועד 2005 ולא הפתיע אותי שבראש העותרים נמצאים חברי הכנסת של מר"צ, מפלגת העבודה ושינוי והעתירות שלהם הן תמיד עתירות פוליטיות בנושאים פוליטיים. הימין גם מגיש עתירות אבל תמיד על פגיעה אישית בזכויות שלהם. לעולם כמעט לא על מאבקים פוליטיים.

בית המשפט העליון שיתף איתם פעולה. הברית בין הקבוצה הזו החילונית ליברלית לבין בית המשפט העליון היא ברית של אנשים בעלי תפיסת עולם זהה. כולם פועלים באופן של סינכרוניזציה מוחלטת.

בזה בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק לבית המשפט העליון. היא העבירה אותו מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, גם ליועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית, שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בה הרבה מאד כוח.

ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.

ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עויינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם.

הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'.

נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.

הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.

מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים, שזו אותה קבוצה, כלומר את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.

בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.

הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?

"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.

יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עויינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי - לוגיקה של "איים מבוצרים".

כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.

לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.

הדמוקרטיה הישראלית נמצאת במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאת במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים.

אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה, אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות".

פוליטיזציה של משפט

פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGO...

מדקה 16 עד דקה 32


ליה 14.12.1515:51
3. שרת המשפטים: תפיסת אהרון ברק - ניתוק מערכת המשפט מהיהדות בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 14.12.15 בשעה 16:46 בברכה, ליה

בכינוס משפטי מתחה השרה שקד ביקורת על המהפכה החוקתית של השופט אהרון ברק. "הפך את המושג מדינה יהודית לסמלי בלבד"

שרת המשפטים איילת שקד אמרה היום (ב') כי היא אינה רואה סתירה בין היותה של ישראל מדינה "יהודית" ו"דמוקרטית", וקראה להפיכתה של המסורת היהודית לחלק אינטגרלי מעולם המשפט הישראלי. "לפי הפרדיגמה המוטעת המקובלת כיום, קיבלנו את התורה בסיני ואת המדינה הדמוקרטית באירופה", הסבירה השרה.

"קבלת חוקי היסוד החדשים בשנות התשעים, היתה חלק מתפיסה שתפסה את העולם הדמוקרטי כמי שסותר את ערכי העולם היהודי, וזאת למרות שהמילה דמוקרטיה כלל לא הופיעה במגילת העצמאות", אמרה שקד ב"פורום ארוחת הבוקר" שנערך באוניברסיטת בר אילן לרגל הקמת המרכז למשפט יהודי ודמוקרטי, שעתיד להיחנך בסוף החודש הקרוב.

שקד התייחסה בדבריה למהפיכה החוקתית של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק, ואמרה כי זו ייצגה את הניתוק של מערכת המשפט מערכי היהדות.

"חוקי היסוד היו שיקוף של תפיסה של אלו שרצו להגן על הדמוקרטיה מפני שלטון הדת היהודית. ברק למעשה הפך באמצעות הפרשנות שלו לחוקי היסוד, את המושג 'מדינה יהודית' לעניין סמלי בלבד. עניין שיש לו משמעות רבה אבל רק כשהוא מיישר קו עם ערכי הדמוקרטיה", נימקה.

"איני מקבלת את התפיסה הדיכוטומית שמחייבת לבחור מה אני יותר – יהודית או דמוקרטית. אני מאמינה שככל שנהיה מדינה יהודית יותר, נהיה מדינה דמוקרטית יותר, ושנהיה מדינה דמוקרטית יותר ככל שנהיה מדינה יהודית יותר. הברירה בין ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי לבין ישראל כמדינה דו לאומית אינה אמיתית".

בכינוס נכחו עורכי דין בכירים ומשפטנים מעולם האקדמיה. "בעשורים האחרונים יש שתי קבוצות דומיננטיות בחברה הישראלית. האחת מגדירה את עצמה כקבוצה יהודית ומזהה את העולם היהודי כמנוגד לעולם הערכים הליברלים והמודרניזם. העולם השני רואה בדמוקרטיה את סמל הליברליות המגנה על זכויות האדם ורואה ביהדות תפיסה עולם שמנוגדת לכך", כך אמר פרופ' שחר ליפשיץ, דקאן הפקולטה למשפטים העומד מאחורי הקמת המרכז החדש.

"מרגע שבית המשפט העליון אימץ את השפה הליברלית בעיקר בנושאים של דת ומדינה, ההכרעות שלו התאימו לקבוצה ה'דמוקרטית' ונתפסו כמאיימות בעיני הקבוצה ה'יהודית'.

כך הוא איבד חלק גדול מהלגיטימציה שלו, וזה לא מפתיע", הוסיף. "כדי לפתור את המצב הזה צריך לכונן שיח בין המחנות השונים, שיכלול התחשבות ב'ציפורי הנפש', ה'ייהרג ובל יעבור' של כל צד".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

תגוביות:

1.ערכי הדמוקרטיה המערבים מבוססים על הנצרות. בעולם המערבי לא היתה נטישה של הנצרות והקמת מערכת ערכים שאינה קשורה אליה. כמעט כל הוגי הדעות החשובים של הליברליות במאות הקודמות היו נוצרים מאמינים, שאימצו חלקים נרחבים מדת זו ועל בסיסה הקימו את המדינה הדמוקרטית ליברלית. מה לעשות שאנחנו לא נוצרים אלא יהודים ולא כל מה שמתאים להם, מתאים לנו. הדמוקרטיה בישראל שנוסדה על ידי יהודים למען יהודים ראוי לה שתתבסס על היהדות. הרעיון הנואל שברגע שנעשה זאת תקום כאן מדינת הלכה, הוא רעיון מטופש, שנועד לקבע את הדיכוטומיה של נאור דמוקרטי ליברל מערבי (נוצרי) מול חשוך יהודי איש ההלכה.

2.כבר במקורותינו מופיע הכלל הדמוקרטי: אחרי רבים להטות. דהיינו הרוב קובע!

3.יש לצמצם את הסמכויות שבית המשפט לקח לעצמו שלא כחוק כגון: ביטול חוקי הכנסת, התערבות בנושאים ביטחוניים-צבאיים, מדיניים, כלכליים, חוץ, דת ומדינה ומינוי בכירים. כמו כן, נשיא בית המשפט העליון והשופטים צריכים להיבחר ע''י הפרלמנט כמו ברוב מדינות המערב.

4.רק משוב עם "שיניים" על מערכת המשפט יוכל למנוע את המהפכות הללו לדיקטטורה המנוגדת לרצון הציבור.


ליה 22.12.1512:08
4. פרופ' פוזנר מבכירי המשפט העולמי: אהרן ברק שודד-ים והחוק בשבילו הוא רק טיוטה בתגובה להודעה מספר 0
פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: ''אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ו''החוק בשבילו הוא רק טיוטה'' .

אילו היה גורם ישראל כלשהו המזוהה עם הצבור הדתי או הלאומי מכנה את הנשיא בדימוס של ביהמ''ש העליון, בתואר המבזה והמשפיל שודד ים משפטי, בוודאי היתה קמה עליו התקשורת ושאר יפי הנפש מהשמאל כדי להסות אותו, למחות על הפגיעה בכבודו של בית המשפט.

אולם מתברר שככל שעם ישראל מתרחק משתלטנותו ועריצותו של ברק, הולך ומתברר כי הוא פעל על פי מוסר חלול של הפיראטים, שדדו, גנבו, חמסו וגזלו ,והכל מפני שהאנושות התעצלה להלחם בהם.

ומשהחליטה לעשות זאת עלה בידיה לחסל את התופעה.

האם ברק הוא פיראט (שודד ים) ששדד, גנב, חמס וגזל מדינה שלמה?

פעם לא היינו מעזים להעלות על דל שפתנו אמירה שכזו.

אבל מסתבר שזה מה שחושבים עליו לא רק נתינים ישראלים נבערים מתבונה ודעת, בלתי נאורים בעליל, אלא בהחלט בכירי ונאורי המשפט העולמי.

קחו למשל אישיות משפטית בינלאומית בכירה כמו פרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים בארה''ב, מחשובי המשפטנים בעולם, שפרסם בימים אלה באחד מכתבי העת היוקרתיים בארה''ב, 'ניו ריפבליק', בקורת נוקבת על ספרו של ברק שהופיע במהדורה אמריקאית: ''שופט בחברה דמוקרטית'' והזהיר את מערכת המשפט האמריקאית שלא להיגרר למודל של ברק.

פוזנר קבע במאמרו כי ''ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ומי ש''החוק בשבילו הוא רק טיוטה''.

שמעתם?

האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ... אהרן ברק.

האיש שכולם רוממו וקילסו את ''חכמתו המשפטית''.

המלך, כמו בסיפור העם הידוע, הוא ערום.

אבל אף אחד בישראל הנאורה עדיין לא העז לומר זאת (פרט ל'נייטיבס', הילידים, ה"בלתי נאורים" ), עד שבא פרופ' פוזנר והסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.

במאמר הבקורתי החריף של פוזנר מזהיר המשפטן האמריקאי שאינו חשוד בהשתייכות לחוגים הדתיים ו/או הלאומיים בישראל: ''ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים.

כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס (יהירות, גאוה יצירה, בטחון עצמי מופרז) שיפוטי', זה היה קרוב מאד לאמת.

ברק יצר יש מאין, עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו''.

פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום המשפט והכלכלה, שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה כמרצה, לצד תפקידו כשופט.

בביקורתו כותב עוד פוזנר: ''לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.

שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח''כים בלבד''.

עוד כותב פוזנר: ''ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.

גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.

בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.

בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ''ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה''.

המשפטן האמריקאי טוען כי ברק ''פשוט הגדיר מחדש את הדמוקרטיה''

ומוסיף: ''ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;

ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ''ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;

והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;

ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ''ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;

ושביהמ''ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;

ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל...

רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו''.

לא רק את הדמוקרטיה הגדיר ברק מחדש.

גם את המונח המשפטי פרשנות.

הוא מרשה לעצמו, אומר פוזנר, ללכת לפרשנות מרחיקת לכת, הרבה מעבר לזו שאליה התכון המחוקק, בטענה ש''תפקיד המחוקק הוא לגשר על הפער בין הדין לחברה ותפקיד השופט בפרשנותו הוא לוודא שהחוק אכן מגשר בין הדין לבין החברה''.

מוסיף פוזנר: ''זה מוזר מאד. האם הוא רק מתווך בין הדין לבין החברה? נראה שברק מתכוון לכך, שכל חוק צריך לקבל פרשנות התואמת את רוח הערכים של מערכת המשפט.

במילים אחרות: מדובר במערכת אידיאית של השופט, שהרי במערכת המשפט אין מציאות של מיקשה אחת ומערכת ערכים משותפת ורוח אחידה''.

העובדה שברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל במרוצת שנות כהונתו באה לידי ביטוי על פי פוזנר גם בטענתו ששופט צריך לתת דעתו ל'תכלית האובייקטיבית... לממש את הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה'.

אמירה זו נותנת פתח רחב ביותר לשיקול הדעת של השופט, באופן שהוא אנטי תיזה למונח אובייקטיבי...

ביהמ''ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל, כשהוא משתמש בחוקים עצמם כדפי טיוטא ראשונית שאותם הוא חופשי לשכתב כרצונו''.

בלשון פחות נקיה מהתבטאויותיו של פוזנר, נאמר במאמר שלו שברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם.

פוזנר טוען גם שספרו של ברק רצוף שגיאות, כמו למשל עיוות שמו של פרופ' פוזנר, שאותו הוא מכנה בספרו פרופ' רוברט פוזנר.

http://www.shofar.net/site/ARDetile...

*****

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים פירסם ביקורת על ספרו של ברק ואמר כי הוא "שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי

נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ספג בימים האחרונים ביקורת חריפה על משנתו השיפוטית מצדו של אחד המשפטנים האמריקאים החשובים, הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט פדרלי לערעורים. בימים האחרונים פורסמה ביקורתו של פוזנר על המהדורה האנגלית של ספרו של ברק "שופט בחברה דמוקרטית", בכתב העת "ניו ריפבליק", ובה תוקף פוזנר את ברק במילים חריפות: "ברק שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי", כתב פוזנר, "הוא מעין שודד-ים משפטי".

לדברי פוזנר, "ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים. כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי', זה היה קרוב מאוד לאמת. ברק יצר יש מאין עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו.

רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".

פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום משפט וכלכלה שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו והוא עדיין משמש בה מרצה. הוא משמש שופט מ-1981...

בביקורתו על ספרו של ברק כתב פוזנר כי "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.

גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.

בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות שלה כיוונו מחברי דבר החקיקה. בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא משתמש בחוקים עצמם כטיוטה ראשונה שבית המשפט חופשי לשכתבה".

http://www.haaretz.co.il/misc/1.155...

http://news.walla.co.il/item/109840...

תגוביות:

1.האם טראומת ילדות של ילד הכלוא בין שני קירות צריכה להסב נזק לעם שלם? ההיסטוריה עוד תשפוט אותו, לא אנחנו! ומי יודע כמה דם יהודי נשפך בגלל חטא ההיבריס שהתערבב עם טראומת ילדות של מטורף אחד. דיקטטורה בהתגלמותה ומגלומניה במיטבה.

2.אהרן ברק, זמנך עבר

על 5 עמודים לא פחות, נמרח הראיון עם אהרון ברק, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון עד 2006, במוסף יום ששי של "ידיעות אחרונות", מהשבוע שעבר. אם סברנו שהשנים הרבות שברק הוא בבחינת גימלאי, אולי תרמו לתובנות של האיש ולראיה יותר כוללת, פרספקטיבה יותר רחבה שלו, לגבי ההוויה הישראלית המורכבת, בא הראיון הזה וטפח על פנינו. ברק היה ונשאר אותו ברק. הפעם הוא נעזר במראיינים הפוסעים מעדנות על בהונות רגליהם לידו, ומשתדלים מאד שלא להכביד עליו בשאלות מיותרות. כך לדוגמה נשמטה לחלוטין השאלה המתבקשת על הפסיקה האומללה של ביהמ"ש העליון לגבי מתקן חולות ופסילת הפתרונות שהוצעו על ידי הממשלה לפתרון בעיית מהגרי העבודה בדרום תל אביב. למעשה ביהמ"ש העליון נכנע לגורמי שמאל שונים וארגונים חוץ פרלמנטריים והעדיף באופן ברור את מהגרי העבודה על פני שלומם וביטחונם של תושבי דרום תל אביב.

לברק ניתן, בנדיבות רבה להגיד כל מה שעם לבו, אולם הוא לא נדרש לענות אף לא במילה אחת על אמירתו המפורסמת שסירסה את מערכות השלטון והחקיקה במדינה, האומרת כי "הכל שפיט". הוא גם טמן כזכור, מוקש רב עוצמה לניסיונה של שרת המשפטים דאז ציפי לבני, למנות את פרופ' רות גביזון, משפטנית מוערכת, לצוות ביהמ"ש. את סירובו נימק באמירה הדמוקרטית למופת, כי "יש לה, לגביזון אג'נדה שאינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון".

מדינת ישראל החמיצה הזדמנות אולי חד פעמית לצרף אושיה משפטית מוערכת ולרענן בכך את דימויו הפגום של המוסד המכובד. גביזון, שאיננה נמנית על הקאסטה הסגורה הזו, משום שדעותיה הפוליטיות והציבוריות שונות והיא שוללת את תפיסתו של ברק כי "הכל שפיט", לא ראויה לפיכך לשרת בקודש הקדשים של המשפט הישראלי. רק לבעלי האג'נדה של ברק מותר לכהן בקודש...

עוד אירוע שהכה גלים בקהיליה המשפטית ברחבי העולם ולא מצא ביטוי בראיון היא אמירתו של פרופ' ריצ'רד פוזנר, מרצה ידוע למשפטים המכהן כשופט פדרלי בארה"ב, שהשתמש בביטוי שודד ים לתאר את ברק, על שום הסמכויות שהוא נטל לעצמו בחוזק יד ממבני השלטון בישראל.

גם על כך לא נשאל ברק ולו מילה אחת.

אהרן ברק מפציע עכשיו מתוך ההריסות של הדמוקרטיה הישראלית והעדר המשילות הממאיר בישראל, שהוא במו ידיו ובמו פיו יצר.

מאבקו הנוכחי הוא לסכל את כוונותיה של שרת המשפטים איילת שקד וקבוצה גדולה של חברי כנסת להחזיר לכנסת את סמכויותיה כמחוקקת, שנגזלו ממנה על ידו ועל ידי החונטה שאורגנה על ידו במסגרת שליטתו במערכת המשפטית.

אהרן ברק, הצליח לעשות לתקשורת סיפוח זוחל. כשהמדיה מאמצת את דיברותיו, כאילו היה משה רבנו, אחת לאחת. האיש ששכנע את התקשורת לאמץ את תפיסתו המנפצת את התפיסה העקרונית של חלוקת הסמכויות במדינה, פתח עכשיו במערכה חדשה, הפעם נגד שרת המשפטים החדשה, על שום שהרהיבה עוז וכבר אמרה שתפעל לחיזוק הכנסת ולשיקום סמכויותיה כמחוקקת.

3.השופטים מושחתים, השרים מושחתים, אנרכיה. מה שנשאר זה לצאת לרחובות ולא בדממה, אלא בחורבן והרס. רק כך יבינו הורסי הדמוקרטיה, עושקי משאבי המדינה, מדכאי הציבור.

4.פרופסור פוזנר תודה מקרב לב על האמת!

5.ברק קבע שהכל שפיט - וכך כל איש ציבור ואיש צבא חייב ללכת עם עו"ד צמוד. כך אי אפשר לנהל מדינה והתוצאה תהיה ירידה ברמתם של אנשי ציבור והצבא.

6.כמה נכון. שופטים שעושים ככל העולה על רוחם ומדגימים את המשפט העגום: "טיפש זורק אבן לים ומאה חכמים לא יצליחו להוציא אותה".

7.אבוי לנו שאלו הם שופטינו. נמאס מבג"צ!

8.נמאס מהדיקטטורה של ביהמ"ש העליון.

9.אהרון ברק הוא מגדולי האויבים שקמו לעם ישראל. אסון משפטי.

10.הזהות היהודית גוברת על עקרון השוויון! ברק מה אתה עושה בארץ אם אתה לא מאמין ביהדות?

11.הגישה של ברק עוד תביא אותנו לאבדון. צריך לעצור את השתלטות מערכת המשפט על הדמוקרטיה.

12.סוף סוף מישהו אומר את האמת על ברק. נראה כמה עוד יעלה לנו הברק הזה?

13.ברק חבר כבוד בתנועה הרפורמית, שהיא הסכנה הגדולה לקיומנו הרוחני כעם.

14.אהרון ברק הוא סתם דיקטטור שעלה בתמיכת פושעי השמאל.

15.כל הכבוד לפוזנר שהוציא את האמת לאור.


ליה 03.06.1810:15
57. אהרן ברק: שקד מנסה למנות שופטים שחושבים כמוה גם אם הם לא 'מענטשים' בתגובה להודעה מספר 4
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אמר בשיחה עם סטודנטים "אני לא חיפשתי אף פעם מועמד שחושב כמוני" והתריע כי "אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד"

נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק מתח אתמול (שישי) ביקורת על שרת המשפטים איילת שקד, ואמר כי להערכתו היא מנסה למנות שופטים שמחזיקים בעמדות דומות לשלה, ולא בהכרח את המועמדים הטובים ביותר. עוד התריע כי מגמות של פגיעה בבתי המשפט ובדמוקרטיות הליברליות באירופה בשנים הארונות מתרחשות כעת גם בישראל, וש"הקרקע מתחילה לרעוד".

ברק התייחס לשאלת מינוי השופטים בשיחה עם סטודנטים למשפטים במכללת ספיר. "אני לא חיפשתי אף פעם מועמד שחושב כמוני, זה לא חלף בראשי. חיפשתי את המועמד הטוב ביותר, זה מה שחיפשתי", אמר והוסיף "אני יכול לתת לכם כמה דוגמאות של מועמדים שנבחרו ביודעי שהם לא חושבים כמוני. השופט חשין, אחד השופטים החשובים שלנו, גאון. דעותינו היו שונות לגמרי, אבל נלחמתי כדי שהוא ייכנס לבית המשפט העליון. השופט גרוניס. יכולתי לחוש את הדעות שלו אבל חשבתי שהוא שופט מצוין. הוא לא חושב כמוני, הוא לא 'מאנשינו', אבל ידעתי שהוא טוב ונלחמתי כארי שהוא יתקבל".

לדבריו, "יש לי תחושה שהשופטים שיושבים בוועדה לבחירת שופטים ממשיכים לחשוב ככה והם באמת מחפשים את המועמד 'המענטש' הטוב ביותר, בין אם הוא חושב כמוני ובין אם הוא לא חושב כמוני. לעומת זאת יש לי תחושה ששרת המשפטים למשל, היא מחפשת אם הוא חושב 'כמוני'. והיא מוכנה לדחוף אנשים שחושבים 'כמוני' גם אם הם לא 'המענטש'. אבל היא לא מצליחה אני מניח, אני בטוח שכל השופטים שלנו גם בתקופתה - אין לי טענות לגבי המינויים".

ברק השווה בין מגמות לא ליברליות בפולין ובהונגריה לבין המצב בישראל. "אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד", אמר. "מה שקרה באירופה בשנים האחרונות - קורה אצלנו עכשיו. אנחנו חשבנו שכבר ברור לגמרי שזכויות אדם הן חשובות, כן אפשר להגביל אותן אבל כשזה מידתי, ושאין סכנה לביקורת שיפוטית ושאין סכנה לבתי משפט וכו' וכו'. ולפתע פתאום אנחנו מגלים שהקרקע מתחילה לרעוד".

לדבריו, בית המשפט החוקתי של פולין היה "יוצא מן הכלל", אך היום הוא נהרס לחלוטין. "ההרס נעשה בחכמה. קודם כל מכניסים את האנשים שחושבים כמונו. יש מקום פנוי? כמונו. אחר כך מגבירים את הקצב ואומרים אתם יודעים מה, כל מי שהגיע לגיל X - החוצה. מכניסים חדשים. ואם יש צורך מגדילים את בית המשפט. ואז בסוף יש לנו בית משפט חוקתי 'שלנו', אין צורך בפסקת התגברות ואין צורך בכלום, משום שבית המשפט החוקתי שלנו יביא לכך שהחוקים שלנו יהיו חוקתיים. זו פולניה של היום. ולצערי הרב אני רואה את המגמה הזאת ממשיכה, היא תעבור למדינות אחרות".

ברק ציין שבית המשפט בישראל הצליח ליצור מערכות איזונים ראויות, וכי בית המשפט העליון שמר על רוח זו - אך כיום יש לה התנגדות. "הרוח הזאת (של בית המשפט, אב"ז) היא לא הרוח 'שלנו'. וכדי להתגבר עליה אנחנו צריכים לאפשר לרוח 'שלנו'", אמר נשיא העליון לשעבר. "אז איך עושים את זה? קודם כל ניקח את בית המשפט, נשתדל שהוא יהיה 'שלנו'. נמנה חברים 'שלנו'. אני חושב שהם לא הצליחו הפעם, המינויים אני לא חושב שהם מינויים 'שלנו', יאמר לזכותם של השופטים שהגנו עדיין על בית המשפט. אבל הסכנה הזאת קיימת, קודם כל נכניס את השופטים 'שלנו', אחר כך נוכל לקצץ בסמכויות של בית המשפט, ולאחר מכן לאחר שכולם 'שלנו' אנחנו נרחיב את הסמכויות האלה, והם יעבירו את כל החקיקה 'שלנו', וזו בעיה גדולה מאוד למעשה".

https://www.haaretz.co.il/news/law/...

תגוביות:

1.אתה בנאדם עלוב ומניפולטיבי. תתבייש.

2.אילו אהרון ברק היה מצליח לאשר בבג"צ את מה שמכונה באופן כוזב "איחוד משפחות" (שני ערבים שמתחתנים, צריכים לגור דווקא במדינה היהודית שהם והנהגתם רוצים בחיסולה), בעוד 50 שנה מספר הערבים בתוך הקו הירוק היה משתווה למספר היהודים, ואין יותר מדינה יהודית. למזלנו, התכנית הזדונית סוכלה. וגם אסתר חיות הצביעה בעד התוכנית לחיסול המדינה היהודית באמצעות איחוד משפחות של ערבים פה. אהרון ברק ואסתר חיות היו מגשימים את חזונו של עראפת: "ננצח אותם באמצעות הרחם של האשה הפלסטינית".

3.ואיך מונתה אשתו אלישבע לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה? האיש לא כזה תמים - זכור לנו כיצד הוא יצא מחדר הישיבות בעת שעמדה להיות הצבעה על ההחלטה המתבקשת מאליה בענין אלישבע...

4.וגם ברק רוצה שופטים שחושבים כמוהו. הגמל לא רואה את דבשתו.

5.ברק דאג תמיד שגם בזמנו וגם לאחריו יהיה רוב של שופטים שחושבים כמוהו. את זה השיג ברק לא רק בקדנציה שלו אלא גם אצל שתי היורשות שלו אחריו.

6.הוא עושה את עצמו הוא שהוא באמת טיפש? ואולי הוא חושב שאנחנו טיפשים? כנראה שהכל נכון. 18 דירות - כך אומרים.

7.תסלחו לזקן בן ה-82 על איבוד הזיכרון. שכח שפסל את פרופ' רות גביזון כי
"יש לה אג'נדה" ולא כזו כשלו.

שכח כי התעקש מול השופט שמגר למנות לעליון את האשה ה"מבריקה" (המענטש...), אשתו של העבריין, עו"ד יחזקאל בייניש. כמו כן את עדנה ארבל הרמאית, גוזלת כספי הציבור שלא כדין.

כל משובטיו שחייבים לו את מקומם בבית "העליון" שהפכו אותו למבצרם הפרטי - אידיאולוגי (חשין ה"מענטש").

גורלנו נחרץ בידי ילד גולה ושואה מתוסבך, שבמקום ללמוד מלחמה, למד 4 שנים משפטים, בעת שבני גילו נלחמו נגד הפדאיונים ובמלחמת סיני, וגם אח"כ שירת רק 3 שנים, ורק בעינייני כספים ומשפט, כאילו לא היו טובים ומבוגרים ממנו בצה"ל שהתאימו לשרת בפרקליטות הצבאית בעת ההיא.

אם לא לרחם עליו, אז לפחות לבוז לו.

8.אם אהרן ברק היה נשיא בית המשפט העליון בתקופתי אז ארצות הברית של אמריקה היתה עדיין קולוניה בריטית / אנדרו גק'סון.

9.ד"ש מרות רביזון. חחח...האיש כנראה במצוקה גדולה! הסכיתו ושימעו: הוא אף פעם לא חיפש מועמדים שחושבים כמוהו...אבל כמובן שחובה לזכור ש"בית המשפט העליון הוא כמו משפחה"...צריכה להיות הרמוניה...רות גביזון לא הרמונית, אבל שקד - מגזימה. איך אפשר למנות נון מענטש לעליון?! ח ח ח - האיש קורע!!!

10.המגלומן הזה, ברק, גרם נזק בלתי הפיך לישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית, וגרם לכפיית דעות מיעוט אנטגוניסטי על הרוב היהודי והציוני. היום ודאי היה כופה על ישראל כמו כל משובטיו שם - את המסתננים בנפש חפצה, כי יש לו אג'נדה: לקעקע את ישראל כמדינת היהודים.

11.מי אחראי למחדל האיחוד? אהרון ברק התעקש לאשר בבג"צ מה שמכונה "איחוד משפחות" (שני ערבים שמתחתנים צריכים לגור דווקא במדינה היהודית שהם רוצים בחיסולה). אילמלא נכשל ברק באובססיה שלו, היו מתאזרחים בישראל עוד חצי מיליון ערבים מהשטחים (כולל עזה) וממדינות ערב, והשמים הם הגבול. אבל האסון כבר קרה: 200 אלף (כן, 200 אלף) ערבים התיישבו והתאזרחו בישראל (וזה בלי צאצאיהם) במחדל הגדול ביותר בתולדות מדינת היהודים. נדרשת ועדת חקירה ממשלתית: מי אחראי למחדל הנורא.

12.כל מי שמצביע מר"צ תומך למעשה בזכות השיבה במסווה של איחוד משפחות. להזכיר, היתה זו מר"צ בראשות גלאון שהגישה שוב ושוב בג"צ בנושא הזה. חסידי מר"צ טענו שרק מעט יכנסו כך והם שיקרו כמובן.

13.יש לו אג'נדה, לדמוקטטור. מגלומניה לא עוברת.


ליה 23.12.1509:33
5. מכתב נדיר בחריפותו של נציבת הביקורת על הפרקליטות נגד פרקליט המדינה ניצן: ''אינו אומר אמת'' בתגובה להודעה מספר 0
מתקפה חסרת תקדים ויוצאת דופן על פרקליט המדינה שי ניצן.

המאשימה: נציבת הביקורת על הפרקליטות.

במכתב ששולחת הערב השופטת בדימוס הילה גרסטל ליועץ המשפטי לממשלה, היא טוענת שניצן העביר ליועץ דיווח רצוף סילופים ואי אמירת אמת בפרשת מינוי הפתולוגית שכתבה חוות דעת בתיק רצח תאיר ראדה

עד היום, השופטת בדימוס הילה גרסטל די החרישה אל מול המאבק שניהלו נגדה עובדי הפרקליטות, שאף פעם לא קיבלו את גוף הביקורת כלגיטימי. לא עוד.

מה ששינה את כללי המשחק הוא הרגע בו גם פרקליט המדינה, שי ניצן, עלה להתקפה אישית נגדה - נגד גרסטל. במכתב חריף ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין תוקפת גרסטל בחריפות את ניצן, ומאשימה אותו באי אמירת אמת ובחוסר תום לב.

מה שפוצץ הכל היה הדו"ח בו כתבה על הדרך בה ניהלה הפרקליטות את ההליך המשפטי נגד הפתולוגית ד"ר מאיה פורמן, לאחר שזו שנבחרה כדין במכרז לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית. הפרקליטות התנגדה בגלל ביקורת מקצועית קשה ביותר, שמתחו עליה השופטים בתיק זדורוב של תאיר ראדה; פורמן בזמנו סיפקה חוות דעת לסנגוריה לפיה בניגוד לעמדת התביעה, בזירת הרצח נמצאו ממצאים המעידים כי ראדה הותקפה בסכין משוננת ולא בסכין יפנית כפי שמתואר בכתב האישום. ביום רביעי, אגב, יכריע העליון בערעור על הרשעת זדורוב.

בדו"ח המיוחד, מותחת גרסטל ביקורת חריפה על הפרקליטות - זאת לאחר שנציגתה ביקשה לשנות תצהיר של ראש המכון חן קוגל שתמך בעמדת פורמן בתיק זדורוב, ובמינויה לתפקיד במכון.

נציגת הפרקליטות טענה שחוות דעתו היא שערוריה, שכן על המדינה לדבר בקול אחד; קוגל עמד על כך שהתצהיר יישאר כמו שהוא.

בעקבות הדו"ח של גרסטל כתב פרקליט המדינה כתב מכתב חריף ליועמ"ש, שבו טען כי ההכרעה של גרסטל ניתנה שלא כדין, ובניגוד לסמכותה. לדבריו, הפרקליטות פעלה מטעמו של היועמ"ש, שנמצא מחוץ לטווח הביקורת של גרסטל. אך כאמור, נפשה של גרסטל קצה ממסע ההשמצה הממושך והיא שלחה מכתב ליועץ שספק אם נשלח חריף ממנו במערכת המשפטית נגד פרקליט המדינה.

"המאמץ האדיר שמושקע על ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון", כתבה גרסטל, "אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

גוף הביקורת אינו אמור לעסוק בשיקול דעת משפטי של הפרקליטות אלא בתקינות הליכיה.

ניצן טוען במכתבו כי גרסטל חרגה מתפקידה, גם בכך שביקרה שיקול דעת משפטי של הפרקליטות.

על כך משיבה גרסטל: "אין מנוס מהמסקנה שמדובר בניסיון, אחד מני כמה, להימנע ולמנוע ביקורת. העלאת טענה של 'שיקול דעת משפטי', אך ורק כדי להימנע מביקורת בנסיבות אלו, נגועה בחוסר תום לב".

נזכור רק על מי נאמרות המילים הקשות הללו: על פרקליט המדינה.

על עצם הטענה כי המדינה צריכה לדבר בקול אחד, כותבת גרסטל כי הדברים מבוססים על שקר של פרקליט המדינה, לא פחות. לדבריה קוגל כלל לא היה עד מטעם המדינה. "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר... ד"ר קוגל לא היה עד מטעם המדינה, בא כוחה של ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".

גרסטל טוענת כי ניצן משחק משחק כפול: מצד אחד מתחבא מאחורי וינשטיין שנמצא כביכול מחוץ לתחום הביקורת, ומצד שני משתף פעולה עם פרקליטים שמחרימים את הגוף ובכך מפרים את הוראות היועמ"ש.

"ההסתתרות מאחורי גורמים שאינם מבוקרי נציבות הביקורת, מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת. הגיעה העת לומר באופן נחרץ כי אין זה סביר ואין זה מקובל שפרקליט המדינה יפנה מחד גיסא חדשות לבקרים ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים, בבקשות להגנה לכאורה מפני הנציבות, תוך נסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה שלא לומר למנוע את פעילותה כליל, ומאידך גיסא יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת של הפרקליטות מהוראות היועץ", כותבת גרסטל.

בקרוב תפרסם שרת המשפטים תזכיר חוק שמסדיר את גוף הביקורת על הפרקליטות. אלא שזה כבר יהיה אחרי שמקימת הגוף איבדה אמון - פשוטו כמשמעו - בפרקליט המדינה.

ארגון הפרקליטים: "גרסטל איבדה את העשתונות"

מארגון הפרקליטים נמסר בתגובה: "האופן בו בחרה הנציבה להשתלח בפרקליט המדינה ובפרקליטות כולה מצביעה לדעתנו על איבוד עשתונות מוחלט וחציית קוים מצד עובדת מדינה בכירה נגד מערכת שלטון החוק. ההתנצחויות וההתכתשויות שמנהלת הנציבה נגד הפרקליטות בחודשים האחרונים, כמו גם העוינות העולה בבירור ממכתב זה אינם מאפשרים לה להמשיך בתפקידה, הדורש אובייקטיביות ויחסי עבודה תקינים עם מבוקריה".

http://news.nana10.co.il/Article/?A...

תגוביות:

1.הפרקליטות קן שרצים ורמיה! כל הכבוד לגרסטל!

2.חשפה את מה שמתנהל שם שנים. הגיע הזמן להדק פיקוח על ההפקרות הזו. גרסטל היא משכמה ומעלה.

3.העובדה שהפרקליטות שונאת ומחבלת בעבודת גרסטל מוכיחה שגרסטל עושה עבודה מעולה.

4.פרקליטות מושחתת ומסואבת. רות דוד.

5.גרסטל - כל הכבוד על האומץ! גרסטל עושה את עבודת הביקורת בצורה מצוינת וישרה. המשיכי כך ואל תפחדי מאיש.

6.שי ניצן הוא פקיד אלוהי. אלוהים ישמור.

7.אחרי מה שעשו לזדורוב אין לי שום אמון יותר במערכת ה"חוק" במדינת ישראל. מזועזע.

8.כל הכבוד לגרטסל. לא יאמן מה עושה פרקליטות מושחתת כדי לתפור תיק בישראל בשנות ה-2000. מסכן זדורוב שירקב על לא על בכפו עד סוף ימיו בגלל מערכת מושחתת של שוטרים שסרחו וכיסו על מקורבים-פרקליטות-ושופט עבריין שהודח בינתיים.

9.היום כבר כולם יודעים. שי ניצן שקרן פתלוגי, רודף יהודים, במיוחד את אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון.

10.צריך להעניק לך תואר אשת השנה, אישה יקרה. חזקי ואמצי.

11.תעשו סקר ותראו שרוב העם תומך בגרסטל.

12. מטפסים על עצים כה גבוהים ובדרכים שאינן כשרות וזאת על מנת
ובכדי להשיג הרשעות של חפים מפשע ובכדי לרצות.

13.גרסטל אישה מדהימה ואולי היחידה שעוד אכפת לה ומאמינה בצדק. אנחנו כולנו מאחורייך! את פשוט מדהימה. תודה על הכל! העם איתך.

14.הפרקליטים פוחדים מביקורת. בושה.

15.גרסטל אמיצה ואבירת שלטון החוק. מדאיג ומטריד מה שחושפת גרסטל ובה בעת נותן תקווה שיש כמותה. ישרה, נקיית כפיים, לוחמת צדק אמיתית שלא פוחדת לומר כשרבים כל כך מחרישים. הראויה להיות היועצת המשפטית לממשלה!

16.שי ניצן שקרן מדופלם. אם תלכו לפרוטוקולים של משפט הנשיא קצב תגלו שגם שם הוא שיקר במצח נחושה.

17.המאבק נגד ביקורת על הפרקליטות מבייש אותה.

18.אם שי ניצן משקר - אז כבר עדיף לפרק את המדינה! אני נדהם מכך שגרסטל לא מפחדת ממנו! האישה הזאת היתה צריכה להיות היועץ המשפטי לממשלה!

19.כמובן שהפרקליטות לא תתייחס לביקורת בדו''ח ולא תענה עליה, אלא תדרוש את פיטורי המבקרת. מנטליות שמאלנית טיפוסית רק בלי החלק של הגדרת הביקורת כ"הסתה חמורה לרצח".

20.'עובדת מדינה בכירה' כאילו פקידה במשרד החינוך...להזכיר להם שמדובר במי שאמורה ומונתה על ידי ה'חוק' לפקח עליהם?

21.דרוש נהג D9 אמר איש ציבור ישר...

22.הסניף של חד''ש - חיזבאללה לא מוכן שיבקרו אותו.

23.עצם המינוי של ניצן לפרקליט המדינה נגוע בשחיתות. תזכורת: ניצן סיים את תפקידו הקודם לפני שהתפנה תפקיד פרקליט המדינה. אילו היה פורש היתה בעיה טכנית להחזירו למערכת, כיוון שיש צורך במכרז פנימי. מה עושים? יצרו תקן חדש, שהוא אייש אותו מספר חודשים, וכשהתפנה התפקיד ניצן קודם להיות פרקליט המדינה והתקן בוטל כמובן מיד עם עזיבתו של שי ניצן.




ליה 23.12.1510:01
6. בכירי הפרקליטות ליועמ''ש: בטל את נציבות הביקורת על הפרקליטות בתגובה להודעה מספר 0
בכירים בפרקליטות קוראים ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לבטל את נציבות הביקורת על הפרקליטות – כך עולה ממכתב ששלחו היום (שלישי) לווינשטיין המשנים לפרקליט המדינה, שי ניצן, ומנהלי המחלקות בפרקליטות המדינה. זוהי תגובה ראשונה למסכת הקשה שגוללה אתמול הנציבה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, נגד ניצן. זהו פרק נוסף בקרב שמתנהל בתקופה האחרונה בין הפרקליטות לבין הגוף שאמור לבקר אותה.

"אתמול התוודענו דרך התקשורת לכך שהנציבה הטילה ללא כל יסוד דופי של ממש בהתנהלות פרקליט המדינה", כתבו המשנים. "מדובר במענה שמנוסח בלשון משתלחת ובוטה, הנציבה אינה בוחלת בפגיעה אישית בפרקליט המדינה. הפגיעה בפרקליט המדינה פוגעת במערכת התביעה הכללית כולה". לדברי הפרקליטים, דבריה של גרסטל "פגעו באמון הציבור במערכת אכיפת החוק".

הפרקליטים תוקפים את גישתה של גרסטל, לפיה היועץ המשפטי לממשלה אינו חסין מביקורת הנציבות. "זאת, למרות שידוע לכל כי הנציבות הוקמה כ'ידו הארוכה של היועץ'. לא נוכל לקבלאת עמדת הנציבה, אשר קנתה לעצמה סמכות, מכוח פרשנות בלתי סבירה ומרחיקת לכת. אם תתקבל עמדת הנציבה, משמעות הדבר כי הגוף המבוקר וכן היועץ המשפטי לממשלה, איבדו מחירותם המקצועית".

בהמשך מצרים בכירי הפרקליטות, על כי גרסטל תקפה באופן אישי את פרקליט המדינה שי ניצן. "יש להצר על כך שהנציבה, האמורה לבקר באובייקטיביות את החתומים מטה ואת כלל פרקליטי המדינה, בחרה להתמקד בגופו של אדם ולא בגופו של עניין". לסיום הם כותבים: "אנו רואים קושי של ממש להמשיך בשיתוף פעולה מקצועי עמה כגורם מבקר".

"במקום לקבל ביקורת, שי ניצן בחר לתקוף"

מכתב חריף ביותר שיגרה שלשום נציבת הביקורת על הפרקליטות (נבת"ם), השופטת בדימוס הילה גרסטל, ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, בו היא תוקפת את פרקליט המדינה, שי ניצן, על התנהלותו בעקבות פרשת רצח הילדה תאיר ראדה ומשפטו של הרוצח, רומן זדורוב. במכתב שפורסם לראשונה אמש בערוץ 10, כתבה גרסטל כי "צר לי שבמקום לקבל את הביקורת, להפנים אותה ולהפיק ממנה לקחים, בחר פרקליט המדינה לתקוף את הכרעתי באופן שעשה, תוך שימוש באמירות לא ענייניות שמטרתן היחידה היא השפעה לא עניינית על שיקול דעתך בסוגיה".

תחילת הפרשה כאשר ראש המכון לרפואה משפטית התבקש להעיד בבית הדין לעבודה לטובתה של ד"ר מאיה פורמן. הדיון עסק בפיטוריה של פורמן מתפקיד בכיר במכון, לאחר שהעידה לטובתו של זדורוב בתיק הרצח, בניגוד לעמדת הפרקליטות. הפרקליטות ביקשה מקוגל להשמיט חלקים בעדותו שתומכים בחוות הדעת של פורמן בתיק זדורוב.

בתפקידה כעומדת בראש הנציבות, מצאה גרסטל פגמים בהתנהלות הפרקליטות. היא קבעה שתצהירו של ד"ר קוגל חתום וגמור, וכי שינוי בו מהווה התערבות בעדותו של עד. פרקליט המדינה ביקש מוינשטיין להתערב ולבטל את חוות דעתה של גרסטל, בטענה כי גרסטל חרגה מסמכותה, שכן המהלך היה המשנות ליועץ המשפטי לממשלה, שאינן נמצאות תחת ביקורת הנציבות.

בעקבות חוות הדעת, כתב פרקליט המדינה ליועץ כי גרסטל חרגה מסמכותה כשביקרה פרקליטה, שפעלה בשליחותו של היועץ, שאינו כפוף לביקורת הנציבות. אתמול התקבלה תגובתה הזועמת של גרסטל. על פי מכתבה, הטענה כי היעוץ אינו כפוף לביקורת "מסתמנת כאחת הטכניקות שאימץ פרקליט המדינה כדי להימנע מביקורת המאמץ האדיר שמושקע על ידי פרקליט המדינה בביטול הכרעתי שבנדון, אמור להדאיג את מי ששלטון החוק חשוב לו".

על הטיעון של הפרקליטות כי על התביעה לדבר "בקול אחד", כך שמי שעומד בראש המכון לרפואה משפטית אינו אמור להעיד אחרת מעמדת הפרקליטות, כותבת גרסטל כי "עמדה זו של פרקליט המדינה מדאיגה ביותר. היא מתעלמת מהעובדות הרלוונטיות לתיק. ד"ר קוגל לא היה עד מטעם המדינה, למרות שהיה משיב בהליך בבית הדין לעבודה, בא כוחה של ד"ר פורמן הוא שביקש זימונו להעיד".

בנוגע לד"ר פורמן כתבה גרסטל: "התנהלות הפרקליטות סביב כניסתה של ד"ר פורמן לעבודתה, לאחר שזכתה במכרז כדין מעוררת תהיות כבדות". לסיכום כתבה כי "אין זה סביר שפרקליט המדינה יפנה, מחד גיסא, חדשות לבקרים ליועץ המשפטי לממשלה ולשרת המשפטים, בבקשות להגנה, לכאורה, מפני נבת"ם, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להצר את צעדיה, ומאידך גיסא, יהיה שותף גם באופן אישי וגם כמנהל, להתעלמות בוטה, עקבית וממושכת, של הפרקליטות מהוראות היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים, אשר הקימו את נבת"ם".

http://www.maariv.co.il/news/law/Ar...

תגוביות:

1.תמיכה מלאה בנציבה: היא חושפת את הפרצוף האמיתי של הפרקליטות המתחסדת ומעמידת הפנים. יישר כוח לנציבה גרסטל.

2.לשקר אין רגליים. משפט זדורוב עומד על שקר ואין לו רגליים למרות שכל מערכת האכיפה העמידה פנים שהיא רואה רגליים. בדיוק כמו בסיפור המלך הוא עירום. גרסטל היא הילד שצועק שהילד הוא עירום. משפט זדורוב משמש כפצצה שנפלה על מערכת המשפט מכיוון לא צפוי בהחלט! השופטים כותבים דברים הזויים בפסק הדין העלוב הזה וטוענים שאכן יש טביעות נעלי ילדים בדם בשירותים, אך אין להם הסבר לכך ולא יימצא הסבר לכך לעולם. מה זאת אומרת אין לכך הסבר? יש לכך הסבר! חייב להיות הסבר. ההסבר הוא שהיה שם מישהו עם נעלי ספורט במידה של בני נוער שדרך שם בדם! אין בשירותים שום טביעת נעל של זדורוב ועל נעליו לא נמצאו עקבות דם כלשהם, למרות בדיקות מקיפות בכל השיטות הידועות. מכאן מובן שהוא רצח את תאיר בעודו מרחף באוויר, כאשר לצידו איזה נער או נערה שדורכים בשלוליות הדם העצומות. פסק דין שהוא בדיחה. חקירה משטרתית שהיא בדיחה. התנהלות של פרקליטות שהיא בדיחה. זו בדיחה מקברית והיא על חשבוננו!

כתבו אבותינו:

על דאטפך אטפוך! על שטיבעת טובעת!


ליה 25.12.1511:37
7. משפט זדורוב: פרקליט המדינה משנה עמדה בתגובה להודעה מספר 0
במכתב ששלח שי ניצן למנכ"ל משרד הבריאות כתב: "הוסרה העננה הכבדה" מעל ד"ר מאיה פורמן שהעידה מטעם ההגנה במשפט זדורוב

פרקליט המדינה, שי ניצן, שלח היום (יום ה') מכתב למנכ"ל משרד הבריאות, בו כתב "הוסרה העננה הכבדה" מעל ד"ר מאיה פורמן שהעידה מטעם ההגנה במשפט זדורוב. הפרשה עומדת במוקד הסערה שמעסיקה בשבועות האחרונים את הפרקליטות. מכתבו של ניצן נשלח בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בתיק, והוא נועד להבהיר כי יחסה של הפרקליטות לד"ר פורמן לא נבע משיקולים זרים והתבסס רק על החלטות בתי המשפט.

במכתב ששלח הערב למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, כתב ניצן כי פנייתו בעבר למנכ"ל הקודם פרופ' רוני גמזו, בה הביע את התנגדותו של ד"ר פורמן לתפקיד מנהלת היחידה לרפואה משפטית פתולוגית במכון הלאומי לרפואה משפטית, התבססה על הביקורת שהטיח בה בית המשפט המחוזי בנצרת במהלך משפט זדורוב.

ניצן דחה הערב את הטענות כי התנגדותו למינויה של פורמן לתפקיד נבעה מכך שהעידה לטובת זדורוב (לפני שהייתה עובדת מדינה, א.ס.). "כך כתבתי (למנכ"ל משרד הבריאות הקודם, א.ס.) ללא קשר לעמדת המדינה כמאשימה בפרשת זדורוב, אלא בהקשר של המדינה כמי שאמורה להסתייע בהליכים שונים בעדות מומחה, וקשה לה להסתמך על מומחה שנמתחה עליו ביקורת קשה, ואשר קיים סיכוי ממשי שבכל פעם שבה יעיד, יזכיר הצד שכנגד את הביקורת שמתח עליו בית המשפט", כתב.

בפסק הדין שניתן אתמול, קבעו שלושת שופטי בית המשפט העליון כי הם מקבלים את חוות הדעת של פורמן.

השופט יורם דנציגר, שכתב את דעת המיעוט, אף ביקר בחריפות את האופן שבו תוארה פורמן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת.

כזכור, פורמן העידה כמומחית מטעם ההגנה וקבעה כי החתך שנמצא על סנטרה של תאיר ראדה ז"ל לא בוצע על ידי סכין יפני כפי שנטען, אלא באמצעות שכנית משוננת. עדות זו הייתה אחד המרכיבים שעליהם התבסס הערעור שהגיש זדורוב לבית המשפט העליון.

"גישתה תוארה, בין היתר, כ'רשלנית', 'לקויה' ו'מגויסת לתוצאה'. חוות דעתה תוארה כ'מוטה', 'מגמתית' ו'מרובת כשלים מקצועיים וכשלי מהימנות'. אמירות אלה, שספק אם כולן היו נחוצות להכרעה, עלולות לפגוע בשמה הטוב של ד"ר פורמן ואף עשויות לפגוע בפרנסתה. לא זו רמת הזהירות והריסון המצופה מבית המשפט במקרים כגון אלו", כתב דנציגר.

גם שני השופטים הנוספים שישבו בהרכב שדן בערעור, יצחק עמית וצבי זילברטל, טענו כי חוות דעת של פורמן עדיפה על זו של העד מטעם המדינה ד"ר קונסטנטין זייצב.

ניצן טען כי השופטים הביעו "עמדות שונות" בנוגע לחוות דעתה של פורמן, אולם ציין את העובדה כי כולם היו שותפים לביקורת על הסגנון שבו נקט בית המשפט המחוזי בנצרת – אותו סגנון שעמד בבסיס טענתו כי אין למנות את פורמן לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית.

לדבריו, אם פורמן הייתה מקבלת את הצעתו המקורית, לפיה תוכל להתמנות לתפקיד זמני במכון לרפואה משפטית וזאת תחת הגבלות משמעותיות, היא הייתה יכולה להיכנס לתפקידה היום בדרך קבע וללא תנאי.

מכתבו של ניצן נועד לדבריו להבהיר את עמדת הפרקליטות לנוכח פסיקת בית המשפט העליון שהסירה את "'העננה הכבדה' שהטיל בית המשפט המחוזי על מקצועיותה ואמינותה" של פורמן.

ניצן לא התנצל על היחס שננקט כלפי פורמן ועל העובדה כי הפרקליטות ניסתה למנוע את מינויה, ואף פעלה לשינוי תצהירים של עדים מטעם המדינה לשם כך.

יש שיראו בדבריו התנצלות מרומזת, ויש שיראו בהם התחמקות מלקיחת אחריות על המדיניות שננקטה כלפי פורמן. "לקביעות אלו אין כיום משמעות מעשית, אולם בוודאי שיש להן חשיבות ציבורית, לבטח מבחינתה של ד"ר פורמן", חתם ניצן את מכתבו.

כזכור, נציבת הביקורת על הפרקליטות השופטת בדימוס הילה גרסטל, מתחה ביקורת חסרת תקדים על התנהלותו של ניצן בנוגע לפורמן, וטענה כי הוא ושתיים מהמשנות ליועץ המשפטי לממשלה פעלו שלא כדין כשניסו למנוע את מינויה. ניצן עצמו הגיב בחריפות רבה למכתבה של גרסטל וטען כי זו חרגה מסמכותה. מעמדה של הנציבות והמתיחות בינה לבין צמרת הפרקליטות עדיין לא הוכרעו.

פורמן העידה כמומחית מטעם ההגנה וקבעה כי החתך שנמצא על סנטרה של תאיר ראדה ז"ל לא בוצע על ידי סכין יפני כפי שנטען, אלא באמצעות שכנית משוננת. עדות זו הייתה אחד המרכיבים שעליהם התבסס הערעור שהגיש זדורוב לבית המשפט העליון.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

תגוביות:

1.הוא צריך ללכת הביתה.

2.ניצן המושחת חושב שכולם מטומטמים. מה לו ולמינויי רפואה במכון לרפואה משפטית?! ניהל נגדה מסע רצח אופי והביא להדחתה ביחד עם ה"שופט" המושחת, העבריין יצחק כהן (שהודח בינתיים בעצמו בלי קשר לזדורוב). חצה את כל הקווים האדומים ביחס לחושפת השחיתויות ד"ר מאיה פורמן היקרה. ולא רדף והשמיץ רק אותה אלא כל מומחה שטען למעשה שתפרתם תיק לזדורוב.

הוא "מתנצל" אחרי שבית הדין לעבודה החזיר אותה ואחרי שזה צייר אותו בעליון כמי שהוא - מושחת. כרגע הוא גם מנהל מסע רצח אופי ורדיפה נגד מי שממונה על הביקורת עליו ועל ה]פרקליטות - כבוד השופטת גרסטל, שחשפה אותו. הוא זה שהיה צריך להיות מודח. השחית את כל המידות. איזו "פרקליטות" זאת ולמה הוא הפך אותה? בושה!

א-ב-ל זו לא חוכמה מצד בית המשפט (שלא לדבר כבר על ה"התנצלות" עלאק שלו, אחרי שהמסע המכוער שלו כלפי ד"ר פורמן כשל).

זה שבית המשפט מנקה רופאה אמיצה זה חשוב אבל זה קל. בית המשפט ניקה בזה בעיקר את עצמו. את מי שהיה צריך לנקות, להתנצל בפני ילדיו על עשר שנים כמעט בכלא על לא עוול בכפו ולפצות במיליונים זה רומן זדורוב!!!

טייח פועל בניין פשוט מאוקראינה. לא רופאה בפרופיל גבוה ומעמד, שהשחרתה ממילא הבהירה לציבור עד כמה המערכת כולה רקובה.

עוף הביתה ניצן. עופו הביתה "שופטים" שמרשיעים אדם ללא בדל ראיה. עופו הביתה פרקליטים שקרנים ושוטרים מושחתים שמגינים על קרוביהם הרוצחים הצעירים.

3.הפרקליטות היא מוסד רקוב מהיסוד. אתמול בתכנית עובדה סופקו עובדות מזעזעות על התנהלות הפרקליטות, אבל זה היה הקטע הפחות חמור של התוכנית.

פרקליט מחוז תל אביב שהגיע לאולפן להגיב, הועמד מול הוכחות חותכות להתנהלות עבריינית של הפרקליטות וכנשאל ע"י המנחה אם בדעתו לתקן את הדורש תיקון, נתן מופע אימים של פסיכופט שחצן ונקמן.

זה החומר האנושי שמנהיג את הפרקליטות. הארגון הזה דורש ניקוי אורוות והבאת מנהל מבחוץ.

פרשת גל בק, הפרשה הנוספת שנחשפה וקשורה לקשר הבעייתי בין הפרקליטה פורר (מעריצת מכבי ת"א) והעו"ד מזרחי (בעלי מכבי ת"א), פרשת הרצח בואן גוך וההתנהלות העבריינית בעניין פורמן, כל אלה הינן קצה הקרחון.

4.שיעיפו כבר את החתן בר מצווה המושחת הזה.

5.התפרן הלאומי...לך הביתה וקח איתך את וינשטין, את זילבר ואת חצי מהפרקליטות. הפכתם את מערכת המשפט למיטת סדום שהאמת צריכה להיכנס לתוכה. אם היא קצרה מדי חותכים לה את הרגלים ואם היא ארוכה מדי מותחים אותה משני הצדדים. איש חוק ששכח מהו צדק.

6.כל הכבוד לד''ר פורמן. ניצחה מערכת ענקית וחזקה שניסתה להכפיש אותה על לא עוול בכפה. ניצן היה צריך להתנצל באמת.

7.מה זה אומר שמנהל המכון לרפואה משפטית מפחד מהפרקליטות? ד''ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, שנמצא בפועל בתפקיד משפיע יותר אפילו משופט בענייני רצח, חושש לבצע את תפקידו???

8.שי ניצן, אדם נכלולי ומניפולטיבי, בושה שהוא עומד בראש מנגנון צדק.

9.לא ברור אם ומתי תוסר העננה ממך, שי ניצן!


ליה 25.12.1519:50
8. מה הוציא את אהרון מהארון? / ד''ר גדי אשל בתגובה להודעה מספר 0
אהרון ברק יצא מהארון.

בנאום מטעם "הקרן החדשה לישראל" במרכז רבין בת"א ב-25.06.09, הודה אהרון שבמשך יותר מ-20 שנה, הוא התחזה לשופט העליון ברק. התחזה, כי מאחורי הגלימה המכובדת והפאסון השקול, עמד בשר ודם. אהרון הסמולן. סמולן, שבז ליהודים ("הם רוצים לזרוק את הערבים לים"); שנעול לקעקע את המדינה היהודית ולשים את מדינת - כל - אזרחיה תחתיה ("אני מאמין גדול במדינת כל אזרחיה") ושרגיש אך ורק לזכויות של ערבים, אך לא של יהודים, יהודים בכלל ומתנחלים בפרט. את דמם של אלו האחרונים הוא החל, שלא במפתיע, להתיר, בשלבים: "הם אולי שם בהפרת החוק", אם כי, דאג להרגיע בהמשך, 'לא כולם מפרי חוק'.

אמנם הפתעה של ממש אין כאן. הרי ברור כשמש ביום בהיר, שכבוד השופט העליון בגימלאות שכבש גם את שטחי התחיקה, החקיקה והפוליטיקה, הוא פוסט - ציוני מושבע. אנטי - ציוני שגייס את מערכת "שלטון החוק" להיות ראש החץ בסירוס ישראל, בהצלחה מרשימה.

אבל נשאלת השאלה, מה ראה כבודו לערטל דווקא עכשיו את נטיותיו/סטיותיו אלו, ודווקא בפרהסיא?

ובכן, לכך שתי השערות, שכל אחת מהן לכשלעצמה, מחייבת פעולה, פעולת תיקון. כי אין דומה הודאת גנב בגניבתו – גם אם זה שר אוצר, להודאת שופט עליון בנטייתו ובהטייתו את מערכת המשפט. כאן, במערכת המשפט, אנו נשארים עם ההטייה.

ובכן, ברור שלא במקרה יצא אהרון מהארון.

לא לטובת פרסום בעלמא. גם לא להכאה על חטא כמו שעשה השופט בדימוס מישאל חשין, כשהודה בגיוס הפוליטי של בג"צ לשמֵּר את האתרוג – שרון, כדי שתהיה התנתקות.

מישאל התוודה ב-25.06.06 לעיתון "הארץ" כדלקמן: "אני יכול רק לומר שכשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה. לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהיתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא היתה התנתקות". משהו שנראה כמו הרהור שני. אבל כאן זה לא המקרה.

כאן ברק מזדעק מול שתי ארכי-סכנות לאוליגרכיה הסמולנית השלטת: (א) הוועדה לבחירת שופטי בג"צ, ו-(ב) הסכנה שבעיגון מדינה יהודית. סכנה שעלתה לאחר הבחירות, ובמיוחד לאחר נאום נתניהו.

על הסכנה הראשונה מיותר להכביר מילים: ברק אכלס את בג"צ בבעלי השקפתו: דורית (בייניש) ואיילה (פרוקצ'יה) ודליה (דורנר) ועדנה (ארבל) וכד', ועיניו כלות מול הסכנה להשתלטות יהודית ("עויינת") על המערכת שלו. ומול סכנה כזו, גם איום שיגדע את היד, כבר לא עושה רושם.

אך את הנקודה השניה יש להבהיר.

למה דווקא הדגל הלבן של נתניהו מול ברק חוסיין אובמה בנאום בר-אילן, עורר את חמתו של אהרון ברק?

כזכור, קיפל נתניהו בבר-אילן את הדגל שעל בסיסו נבחר והכריז שהוא מוכן לחלוק את ריבונות האומה היהודית בארץ ישראל, עם "פלשתין". אבל, נתניהו מיקש כניעה זו באוסף סייגים, בתקווה שהפריץ יילך בטרם יוכל לחגוג על הכניעה. לא שבאמת אפשר להתכחש למילים שנאמרות קבל עם ועולם - ובוודאי לא בשם ישראל, אבל, במאמץ למצוא משהו לזכות נתניהו, אפשר לומר, שכנראה זו היתה כוונתו. אשר לטקטיקה, ידוע שזו דרכו, גם אם לרואים למרחוק ברור שהוא גם יאכל את הדגים המסריחים גם יגורש מהעיר.

בכל אופן, אחד הסייגים העיקריים שאמור לתקוע את רעיון העיוועים של "מדינה פלשתינית" בארץ ישראל המערבית, הוא: 'ישראל – מדינה יהודית'.

את העניין הטקטי הזה הבין אהרון ברק, ועל כך יצא קצפו ולא קצף בלבד, אלא מלחמת חורמה ברעיון. עד כדי כך שלא בחל בחסות הגלויה של "הקרן החדשה לישראל" – הגזבר של כ-40 ארגוני סמול וערבים עויינים, הפועלים להכחדת ישראל כ'מדינה יהודית'.

ולא זו בלבד:

אהרון ברק זיהה בדברי נתניהו איום קיומי על המורשת התחוקתית היסודית שלו: הקביעה שישראל מחזיקה את יהודה ושומרון "בתפיסה לוחמתית".

קביעה שהוא, אהרון ברק, יותר מכל אחד אחר, הכניס לישראל תרתי משמע.

ראשיתה בבג"צ "תמים" ב-1983. בג"צ 393/82. ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה, אגודה שיתופית לשיכון מורים חברי האגודה באזור יהודה ושומרון, תבעה את הממשל הצבאי על תכנון תחבורתי שמתנגש בתכנונה היא לבניית שיכון. תוך כדי הדיון ההוא, ובלי ששלומי ישראל צפו מה טמון במוקש, קבע אז אהרון ברק שבכיבוש עסקינן, וששלטון ישראל באיו"ש זמני וכו' וכו'. קבע והשאיר את המחוקק בהלם ובאלם.

סיפור נפרד הוא איך נוצר הוואקום ואיך מילא אותו אז אהרון ברק, כשלקח לעצמו את תפקיד מחוקק-העל, אך בדבר אחד אין ספק: זה הבסיס לכל בניין העל של האפליה כלפי היהודים באיזור איו"ש ולא זו בלבד. זה מה שמתדלק את התרסת אומות העולם נגד ישראל כיום: גזלנים אתם.

בפס"ד ה"התנתקות", כשדחו ברק וחבורתו את ערעור מועצת חוף עזה על הגירוש, הם נאחזו בקביעה זו כדי לטעון שחוקי כבוד האדם וחרותו, חופש העיסוק והקנין הפרטי, אינם חלים ב"שטחים". לכן, זה שנתניהו החל בנאום בר-אילן להזכיר את זכותנו על יהודה ושומרון (אמנם, עדיין רק "זכותנו". עוד לא: "חובתנו"!) וכרך את זה ביהודיות המדינה - גם אם בלית ברירה, זה איום קיומי על מפעל חייו של אהרון: שישראל כובשת שטחים לא לה. כי אם ישראל אינה מדינה של האומה היהודית, איזו זכות יש לה לתבוע את יהודה ושומרון – ערש האומה היהודית?

אבל, בהתקפתו זו חשף אהרון את עצמו.

לכן, אפשרי שדווקא מעז יצא מתוק: אמנם המצב בזירה המדינית כיום קשה יותר וכולם עסוקים בבלימה, אך אם יתחיל התהליך של בחינה מחדש של הקביעות הפוליטיות המוטות של אהרון ברק בתפקידו כשופט העל וכמחוקק העל המשולב של ישראל, עשוי להתחיל כדור השלג של התיקון. ובעצם, למה שזו לא תהיה ראשית הבלימה של התקפת בראכ חוסיין אובמה על ישראל?

http://www.inn.co.il/Articles/Artic...

תגוביות:

1.אדון אהרון ברק. צר לי שלא חיית בקרב עמך ועל כן אתה מרשה לעצמך לפגוע ברבים מעם ישראל ואני בתוכם, באמירה כל-כך אידיוטית :"הם רוצים לזרוק את הערבים לים". אינני יודע מה חלף במוחך ואיזה שד נכנס בך שהתבטאת כך ובכל זאת רציתי להודות לך על רעיון 'התשליך' המקורי שהענקת לכולנו. עד היום רצינו רק שיחזרו לארצות מהן באו כל אותם פולשים זרים, המכנים עצמם בשקר "העם הפלסטיני". כעת ובזכותך נפתחה בפנינו אופציה נוספת, "האופציה הים תיכונית". אתה שחינכת דורות רבים של משפטנים ושופטים מתנהג לעת זיקנה כתגרן בשוק מוסלמי בלונדון. אתה המלומד המבריק, הפכת למחרחר מלחמה, לאיש ריב ומדון, לגורם מפלג, המעמיק את הקרע בעם ישראל, כאילו לא היית חלק ממנו. ובכן הרשה לי לומר לך רק זאת: איננו אכזרים ועושי צדק לכאורה ואפילו איננו שונאים ערבים. אין לנו ולא היתה לנו כל כוונה לזרוק את הערבים לים, אך מכיוון שהעלת אופציה זאת, היינו שמחים לזרוק אותך ואת כל בית המשפט שעמדת בראשו הימה, אילו רק היה הדבר חוקי ואפשרי! כבר ביום כיפור בעת התשליך.

2.פסיקותיו של שונא ישראל זה, תוצרת כחול לבן, עלו לנו בדם. תמהיל עכור ומהביל של יוהרה, רשעות, סמולנות ובוז לעמו. בושה לנו, לעם ולמדינה שזהו הפרופיל של אחד המשפטנים ה"דגולים" שהשכלנו, או יותר נכון הסכלנו להעמיד. בא-רק לעקור אותנו מארצנו וזהותנו.

3.לאור עמדתו יש לפסול כל התקדימים המשפטיים שלו הן הנוגעים לענייני בטחון והן אלה הנוגעים לארץ ישראל במיוחד כל הנוגע להתנהלות צה"ל בשטחים מנוהל עצירת חשוד ועד לזכויות החיילים להוריד עצים לצרכי ביטחון .

יש לקבוע בחקיקה איסור לעשות שימוש בפסקי הדין שלו ו/או לקבוע שפסיקותיו אינן מחייבות. יאיר רבינוביץ עו"ד, טרומפלדור 63 פתח תקוה.

4.ברק בהפרעה. אילו האמינו הערבים שאנו מסוגלים לזרוק אותם לים הם היו
נוהגים בנו ביתר כבוד. הם הרימו ראש ושבו לחלומם עתיק היומין לזרוק אותנו לים רק בגלל שהם חשים שהחוכומה(השלטון והחוק) איתם. כך היה גם בתקופת המנדט. הערבים ידעו שהאנגלים מרשים להם לזרוק אותנו לים והפעילו טרור נגדנו. במלחמת ששת הימים הם למדו על בשרם שאת ישראל אי אפשר לזרוק לים ובמלחמה הם מפסידים והתנהגו אלינו בכבוד. עכשיו כשיש להם את אהרון ברק ושכמותו המוטיבציה שבה אליהם והם החליטו למחוק אותנו מהמפה בדרכי "שלום" ודמוקרטיה שמאלנית ובסיוע ביבי והליכוד ואת המחיר כמובן ישלמו קורבנות מערכת המשפט.

5."אומה מסוגלת לשרוד את כסיליה ואת תאבי השררה שבתוכה, אולם אין היא יכולה לשרוד את הבוגד שבקרבה. אויב בשער מסוכן פחות, ניתן לזהותו, שכן הוא נושא את דגלו בגלוי. אולם הבוגד מהלך חפשי בשערים, לחשו הערמומי רוחש במסדרונות, מתגלגל בחלונות הגבוהים. הבוגד מסתיר את פניו, הוא דובר בלשון המובנת לקורבנותיו, מופיע כמוהם ולובש את בגדיהם. הוא פורט על נימת השפלות הבזויה המצויה עמוק בלבו של כל אחד מהם. הוא משחית את נפש האומה. הוא פועל במסתרים, ממוטט אט אט בחשכת הלילה את אושיות האומה, הוא מזהם את הדרג הפוליטי עד שזה קורס לפניו. המרצח מסוכן פחות ממנו"! (מרקוס טוליוס קיקרו).

6.פס"ד ההתנתקות: 10 שופטים, נגד השופט אדמונד לוי, קבעו כדלקמן (ציטוט): "בית המשפט הגיע למסקנה כי חוק יישום ההתנתקות פוגע בזכויות האדם של הישראלים המפונים. במרכזן של הפגיעות עומדות הפגיעה בזכות לכבוד ולקניין. עם זאת, על רקע הפיצוי הראוי המובטח בחוק (בכפוף למספר תיקונים) ועל רקע זמניותה של התפיסה הלוחמתית, הפגיעה בזכויות הישראלים המפונים מקיימת את דרישותיה של פיסקת ההגבלה".

7.ברק והחונטה שלו היו אויבי הציונות והדמוקרטיה בארצנו. כל מי שמסתכל על החלטותיו ודעותיו יודה בכך. בשום דמוקרטיה בעולם לא קיימת מערכת משפטית היפראקטיבית ועל לאומית, כמו שברק בנה פה. בהבל החלטותיו הוא הרשה לעצמו לבטל חוקים שנבחרי העם העבירו, או לפרש אותם בצורה הנוחה לאידיאולוגיה שלו (חוק כבוד האדם וחירותו שבו תמכו בקושי 21 ח"כים הפך לחוק היסוד המשמעותי ביותר בחוק הישראלי!). מי נתן לו את הסמכות לעשות זאת? הוא לא נבחר ע"י אף אחד והוא לא ייצג אף אחד (מלבד את עצמו) ומעבר לזה הוא לא היה אחראי לתוצאות ההחלטות שלו. כשהוא אסר על הריסת בתים ששימשו למסתור לרוצחי ילדי חתואל ואימן לא עלה בדעתו להתנצל ולהכות על חטא. הוא דבק לכיסאו עד שנאלץ לצאת לגמלאות. הוא באופן שיטתי התעלם מהעובדה שערביי ישראל הם גייס חמישי בתוכנו, ולגביו היו להם רק זכויות ולא שום חובות.

רוב אם לא כל מה שד"ר אשל אמר כאן הוא אמת. ברק היה אחד האנשים ההרסניים ביותר לדמוקרטיה ולציונות. אגומאניאק ונכה מוסרית.

8.לא היה אוייב גדול יותר לעם ישראל שגרם לו נזקים אדירים יותר מכהן הבעל
אהרן ברק, וכוהנת העשתורת דורית בייניש ואותם משובטים בדמותם כצלמם,
ששופטי סדום צדיקים לעומתם. הם היוו שנים חוד החנית במלחמה בכל זיק של יהדות, בכל זיק של לאומיות יהודית, בכל זיק של יחס של ערגה למולדת.
רש"י כתב עליהם כבר לפני אלף שנה בפרושו לפרשת בחוקותי. ורדו בכם שונאיכם: שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם.

שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר (שופטים ו' ג' - ד') "והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג' ג') ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו.

9.זן חדש של ניצולי שואה מסוגם של ג'ורג' סורוס ואהרן ברק קם עלינו להכריתנו.

10.יש לבטל את כל פסיקותיו בעליון ובעיקר את פסק דין קעדן.

11.ד"ר גדי אשל חושף במאמרו החשוב את העובדה שמי שהיה השופט העליון שגרר את ישראל לפסיקות רבות בשנים האחרונות, לא היה, כפי שניסה להציג את עצמו, בעל דעה אובייקטיבית כלל, אלא פשוט אנטי יהודי. למעשה, ברק חושף באמירותיו את השקפתו לא רק לגבי הצדק, אלא לגבי היהודים בישראל. בעצם העובדה שהוא מציג אותם כמי שרוצה להיפטר מהערבים הוא מגלה שראייתו אותם קולקטיבית ומוטעית בו בזמן - אך הוא גם מנקה את הערבים משלל דוגמאות הקיים לאלימותם נגד היהודים. שווה לקחת ברצינות את דבריו של ברק, כפי שממליץ ד"ר אשל, ולהשתמש בהם כדי לבדוק מחדש את פסיקותיו הרבות לטובת הערבים בישראל.



נאום המחלוקת:

http://www.haaretz.co.il/news/law/1...


ליה 26.12.1511:36
9. בג''צ פועל נגד יהדותה של המדינה ובאופן לא חוקי מבטל חוקים של הכנסת כיוון שאין לו רשות לכך בתגובה להודעה מספר 0
עו"ד יורם שפטל:

"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, ברק 11 שנים ובייניש 6 שנים, יחד 17 שנים רצופות, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.

האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי-ציוני במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה, באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.

בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות הפסיקה שלו ולכן הוא כמעט וביטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל, דבר שהיה מציף את ישראל במאות אלפי ערבים. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג - 2003 הוא חוק ישראלי השולל הענקה של אזרחות ישראלית או תושבות בישראל, לפלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים.

5 שופטים הסכימו לבטל את החוק, מול 6 שלא הסכימו, כשברק ובייניש הובילו את המחנה שרצה לבטל את החוק וחתר תחת יהדותה של המדינה.

האבסורד הוא שהשמאל שטוען שהוא רוצה כביכול מדינה יהודית ולכן רוצה היפרדות מהערבים ביו"ש ובעזה באמצעות הקמת מדינה ערבית בלב הארץ, למרבה הפליאה לא מוחה על הצפת המדינה בערבים ובמוסלמים אפריקנים באמצעות פסיקות בג"צ".

סימוכין:

בג"ץ פסק: ישראל - מדינת כל מסתנניה

http://103fm.maariv.co.il/programs/...


ליה 26.12.1511:42
10. בג''צ פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך! בתגובה להודעה מספר 0
החוק אומר שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה לא רשאי לעשות שום פעולה, למעט פעולה שהחוק התיר לו אותה במפורש.

אין שום חוק במדינת ישראל שמאפשר לבג"צ לבטל חוק של הכנסת ולכן בג"צ חורג מסמכותו ותוך רמיסת החוק נתן לעצמו את הרשות לחבל בחוקים של הכנסת.

בעולם יש בתי משפט שמותר להם לפסול חוקים של הפרלמנט וזאת משום שהחוקה התירה להם לפסול חוקים של הפרלמנט.

כשבג"צ פסל את החוק נגד הסתננות, הוא הפך את ישראל למדינת כל מסתנניה, בה להם יש זכויות הגוברות על זכויות אזרחי ישראל.

מהו אותו חוק הסתננות שבג"צ פסל, מה אומרים שופטי בג"צ בפסק הדין שלהם ואיך מתגברים על בג"צ?

בפסק הדין ההזוי טוענים השופטים שלא ייתכן שנפגע בזכויותיו של המסתנן לחיי חברה פה, לחיי משפחה פה, לעבודה על חשבון ישראלי שיפוטר למענו ולבריאות על חשבון הציבור.

מאיפה לוקח בג"צ את הרשות להגיד דברים כאלה בכלל?

הזכויות עליהן מדברים השופטים הן אך ורק זכויות של אזרחי המדינה. כיצד זה מוקנה לשוהה לא חוקי שחדר למדינה באופן של ביצוע עבירה ובג"צ מקנה לו זכות לעבוד ולהנות מחיי חברה פה?

מבחינה משפטית יש להם רק זכות אחת והיא להיות מגורשים מהארץ למדינה שלישית שמוכנה לקבל אותם מרצונם. לא החוק כולא אותם כי אם הם עצמם.

בג"צ גם אומר בפסיקתו בנושא המסתננים, שיש לזכור שמאסר ללא קביעת אחריות פלילית צריך להתקיים רק במקרים נדירים, בעוד בג"צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה. מדובר בצביעות שלא תיאמן.

כל שנה נעצרים למעלה מ- 20.000 אנשים בטרם נקבעה אשמתם ובברכת בג"צ. במדינת ישראל בברכת בג"צ ועל פי פסיקתו נשלחים 20.000 אזרחי ישראל (ולא מסתננים לא חוקיים) למעצר, ללא קביעת אחריות פלילית, אבל זה מותר כי הם לא סודנים. שם בג"צ לא חושב שיש בכך פגיעה בחיי המשפחה ובצריכת חיי התרבות והפנאי שלהם. זה משמיעים לנו השופטים האלה בבג"צ רק כאשר מדובר בפולשים לא חוקיים מאפריקה.

עוד ממשיך בג"צ ואומר, שכליאתם היא פגיעה אנושה בזכויותיהם, בגופם ובנפשם ומגדיל ומתפלסף שהמסתנן אינו נכנס לארץ ומאבד את זכויותיו היסודיות.

אבל הרי המסתננים אינם אזרחים ולכן אין להם שום זכויות ואפילו לא זכות להיות כאן מבחינה משפטית. את המסתנן יש להכניס למעצר עד הרגע שיגורש.

אלה הן ההצדקות של בג"צ לביטול החוק נגד ההסתננות.

בג"צ משתמש ברטוריקה ליברלית שחוקה שמנותקת מחיי העם ותושבי השכונות אליהן פלשו המסתננים האלה. לא יכול להיות ששופטי בג"צ יאסרו בשם זכויות אדם על מדינת ישראל לכלוא מסתננים ולגרשם.

לא יכול להיות שזכויותיהם יקודשו וזכויות השכונות והעם היהודי בארץ יקופחו. זכותנו לשמור על ארצנו היהודית. ערב רב אפריקני בארץ ישמיד את המדינה היהודית ולנו יש זכות לשמור על מדינה יהודית. נימוקיו של בג"צ לפסילה הם שכאשר אנחנו שוללים את זכויותיו של המסתנן הוא לא יכול להנות משלל הבחירות שמציעים החיים החופשיים ותרבות פנאי.

בג"צ אומר לנו בפסק הדין ההזוי שלו, שלמסתנן, שאין לו בכלל זכות להיות פה, אם נכניס אותו לכלא נמנע ממנו את זכותו לעבוד כאן על חשבון אזרח ישראלי שיפוטר בגללו. כל מסתנן שיעבוד כאן הרי לוקח עבודה של ישראלי, כלומר בג"צ גם מעדיף לתת זכות עבודה לסודאני על חשבון הישראלי.

הרטוריקה הזו של בג"צ מושמעת רק כשמדובר בסוגיות קיומיות של המדינה, כדי לחתור תחת המדינה ולפגוע ביכולותיה להילחם על זכות הקיום שלה כמדינה יהודית.

בג"ץ פסק: ישראל - מדינת כל מסתנניה

http://103fm.maariv.co.il/programs/...


ליה 27.12.1517:37
11. בג''צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה בתגובה להודעה מספר 0
מדובר בצביעות שלא תיאמן.

כל שנה נעצרים למעלה מ- 20.000 אנשים בטרם נקבעה אשמתם ובברכת בג"צ.

במדינת ישראל בברכת בג"צ ועל פי פסיקתו נשלחים 20.000 אזרחי ישראל (ולא מסתננים לא חוקיים) למעצר ללא קביעת אחריות פלילית, אבל זה מותר כי הם לא סודנים. שם בג"צ לא חושב שיש בכך פגיעה בחיי המשפחה ובצריכת חיי התרבות והפנאי שלהם. זה משמיעים לנו השופטים האלה בבג"צ רק כאשר מדובר בפולשים לא חוקיים מאפריקה.

בג"צ הוא אוייב החרות בארץ בשל מדיניות המעצרים שלו ובשל פסיקותיו. הוא זה שמאפשר כליאתם של אלפים של נאשמים שמשפטם לא הסתיים בגלל השופטים שעוברים על החוק המחייבם לשפוט מיום ליום.

לא בארה"ב ולא באוסטרליה ניתן לעצור עד תום ההליכים. הן מקדימות את שופטי בג"צ בשנות אור. אנחנו בחשיכה שאין כמותה בשום מדינה דמוקרטית בעולם.

כאשר פרש מנהיג בג"צ ברק, הגענו למספר ההזוי של 99.9% הרשעות במשפטים פליליים. זו הירושה של הליברל הגדול לבית המשפט שלנו. חוקי אוסטרליה וארה"ב לעומת זאת מאפשרים מעצר לא מוגבל בזמן למסתננים ואפילו לפליטים.

האם שופטי בג"צ חושבים ברצינות שרגישותם לחרות גדולה יותר מזו של שופטי ארה"ב ואוסטרליה? הם רחוקים שנות אור מהם וחשוכים ביחס אליהם.

בג"ץ פסק: ישראל - מדינת כל מסתנניה

http://103fm.maariv.co.il/programs/...


ליה 27.12.1523:37
12. הלובי המשפטי / בן כספית בתגובה להודעה מספר 0
עם פירסום פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת השוטר היורה שחר מזרחי, קם קול המחאה. הוא בא מימין ומשמאל, מלמטה ומלמעלה.

כל מי שעיניים בראשו והגיון בקודקדו הבין שמשהו כאן לא בסדר.

מיד אחר-כך, נחלצו הלוביסטים הרבים של בית המשפט העליון לעזרה.

מישהו חיצרץ בחצוצרה והחברים הגיעו בדהרה.

אם צריך, אני בא, אמר פעם מי שאמר, וצדק. אין בישראל לובי חזק יותר מהלובי של בית המשפט העליון. איפא"ק? פראיירים על ידם.

הבכיר שבין הלוביסטים הבליח בטלויזיה והודיע שמסכנים החברים בעליון (אלה המילים שלי), לא היתה להם ברירה. ברגע שפרטי המקרה כפי שנקבעו במחוזי לא ניתנים לשינוי, אז בייניש וחבריה פשוט היו מוכרחים להחמיר את עונשו של מזרחי המסכן.

זה היה יכול להיות באמת עצוב מאוד, אם זה היה נכון. זה, כמובן, רחוק מלהיות נכון. ידיו של העליון לא כבולות.

בעצם, אם נחשוב על זה, העליון הוא המוסד היחיד במדינה שידיו לא כבולות לכלום. לא לחוק ולא לפסיקה. הוא עליון עליהם. ברצונו, יקבע שהחוק סותר משהו, ויצפצף עליו. ברצונו, ישנה פסיקה. כזה הוא בית המשפט העליון שלנו, מאז פרצה "המהפכה החוקתית" של המהפכן אהרן ברק, ונקבע במסגרתה שעם כל הכבוד לכנסת, ולממשלה, ולדמוקרטיה, ולציבור, ולנבחרי העם, יש מוסד אחד שבאמת מנהל כאן את העניינים.

הוא דווקא לא לגמרי נבחר, אבל מילא.

מאז, נמשך מסע ההגנה הדרמטי הזה על בית המשפט העליון ונמשך במלוא עוזו.

אתמול, למשל, הופיע באחד העיתונים הכלכליים טור נוסף מאת איזה עורך-דין, שלא נעניק לו כאן פרסומת חינם, שקבע שהיתה "דיסאינפורמציה במסע למען שחרור השוטר שחר מזרחי". הוא גם הדביק סימן שאלה בסוף המשפט הזה. אותו עורך דין התקשר אלי פעם והעיר לי, במלוא הרצינות, ששכחתי לתת לו קרדיט בטור שכתבתי בעניין הסרט "ג'נין ג'נין" ומאבקם המוצדק של המילואימניקים שלחמו שם במוחמד בכרי השארלטן. נו, טוב. בשביל קרדיט בעיתון צריך להלחם. בשביל השוטר שחר מזרחי, כנראה שלא.

היו גם קוראים נזעמים ששיגרו מיילים. רובם ככולם טוענים שכל מי שביקר את פסק הדין של העליון, שהכפיל את עונש המאסר בפועל של מזרחי, פשוט לא מכיר את העובדות, לא קרא את פסק הדין, מתעלם מקדושת החיים, וכן הלאה.

אז בואו נעשה קצת סדר בדברים.

1.קראתי את פסק הדין מיד עם הינתנו לכל אורכו (דווקא די קצר). לא רק שקראתי אותו, השתדלתי להבין אותו. אני אוחז בתואר ראשון במשפטים (אוניברסיטת תל-אביב), מה שמקנה לי ידע מסויים בתחום (אם כי אני חייב להודות שהייתי סטודנט נוראי).

2.תזכורת: אחרי פסק הדין במחוזי, כמעט ולא נשמעה ביקורת. המחוזי הרשיע את מזרחי ודן אותו לעונש מאסר ארוך בפועל. 15 חודשים בפנים, לשוטר במדים, שקרתה לו תקלה מבצעית ולא נתפס במזימת פשע או שחיתות, זה עונש כבד. ועדיין, לאור העובדות שנחשפו בפסק הדין, לא ראיתי לנכון לבקר אותו. כמוני, רוב האחרים. לא היה מסע תקשורתי והעסק עבר רגוע יחסית.

3.הביקורת פרצה אחרי שהעליון, שניסה להיות הרבה יותר צדיק מהאפיפיור, בא ועשה את המעשה האיום שעשה. מעשה שמתעלם מההקשרים, מהסביבה, מהמצב, מתקנת הציבור, מרמת הבטחון האישי ברחובות, ממצבם של השוטרים, מהעובדה שחבר של מזרחי שוכב בתרדמת בבית החולים אחרי חוויה דומה שנגמרה אחרת, וכו' וכו'.

4.לעצם העניין: נכון. מסקנת בית המשפט היתה שמזרחי לא ירה כדי להציל את עצמו ולא היה כאן אלמנט של הצלת חיים. המכונית של הגנבים נסעה לאט, מזרחי עמד לצידה ולא מולה, וירה מטווח קצר מאוד. אני לא חושב שצריך לדחות את המסקנה הזו, למרות שאישית נדמה לי שאין שופט שיכול להכנס לנעליו של השוטר במצב כזה. נעליים של שוטר שיודע מה קרה לחבר שלו בסיטואציה דומה. נעליים של שוטר שחצי דקה קודם אותו פורץ מנסה לפגוע בו במברג, מטיח בו שלל קללות ונכנס למכונית מילוט במהירות. נעליים של שוטר שניצב בלילה מול פורצים אלימים במיוחד. לך תדע מה עובר לו בראש באותו שבריר שניה. אני לא מאמין שאפשר לנסות לייצר את המציאות הזו בין כתליו הממוזגים של בית המשפט (אין שום נפקות לעובדה שהשופטים "ביקרו באתר האירוע". זה לעשות צחוק מהעבודה). כשאתה צריך להחליט תוך עשירית שניה, לפעמים אתה טועה. לפעמים גם אם המכונית זזה לאט, נדמה לך שזה מהר. הרי החיים שלך תלויים שם מנגד.

ועדיין, לא התקוממתי נגד ההרשעה. גם לא נגד העונש הקשה בערכאה הראשונה.

התקוממתי נגד האדנות, השחצנות והעיוורון של העליון כשבא ובהינף קולמוס מכפיל את העונש.

בעודי כותב את הפוסט הזה (ראשון בלילה), אני רואה באתרי האינטרנט את הסיפור הטרי מהחוף בחיפה: פאבל, סבטלנה, הבן שלהם ועוד ידידה חזרו מהחוף למכונית, נתקלו שם בקבוצת אנשים אלימים שהקיפה את הרכב, כנראה בנסיון לגנוב אותו. פאבל ביקש מהם להתרחק, בתמורה חטף מכות רצח, דקירת סכין, ואושפז ברמב"ם במצב קשה.

מזל שיש אינטרנט.

אתם יודעים כמה סיפורים מהסוג הזה קורים כאן בשבוע? ועוד לא שכחתי את

ענבל עמרם, שגנב מכוניות תמים כזה, מהסוג הלא מזיק לכאורה, שחט אותה במכונית שלה במהלך נסיון גניבה. הרי ברוב המקרים המשטרה בכלל לא מגיעה. למה שתגיע? הרי כבר הפסקנו להזעיק אותה. למה שנזעיק? כמה פעמים מתברר שהשוטרים באים ולא מסוגלים, כי אין להם כלים.

כן, רבותי, הדברים קשורים זה בזה. אין כאן בדל של פופוליזם. כי העליון יכול היה לבוא ולקבוע שהוא לא מקבל את הערעור של השוטר. שהוא משאיר את ההרשעה על כנה. שהוא רואה בקדושת החיים ערך עליון. אבל, מאידך, הוא גם לא מקבל את הערעור של המדינה. והוא לא מגדיל את העונש. כי הוא רואה גם את המצב ברחובות שלנו. את אבדן ערך החיים. את העבריינים שיורים אחד על השני אש תופת ובדרך הורגים אותנו, את הדירות הנפרצות בעזות מצח בלתי נתפסת, את האלימות הגוברת ברחובות, את אבדן הפחד של העבריינים מהמשטרה, את חוסר האונים של המשטרה המורעבת שלנו, נטולת האמצעים, דלת המשכורת, שנשלחת למשימה בלתי אפשרית כל לילה מחדש וחוטפת אש מכל הכיוונים.

העליון היה יכול להידרש לכל זה. תפקידו להידרש לכל זה.

הוא צריך להוכיח שהוא לא מבוצר שם במרומי מגדל השן הירושלמי אלא פועל כדי לקדם את שלטון החוק. זה חשוב לשלוח מסר לשוטרים, אבל אפשר להוסיף, לצידו, גם מסר לגנבים. כל מי שחי כאן יודע שהחיים הפכו בלתי נסבלים. שהמורא של העבריינים התפוגג. שהם כבר לא מפחדים. עכשיו, בהצהרה המהדהדת האחרונה של העליון, זה גם קיבל גושפנקא רשמית. עכשיו, תדע כל אם של גנב רכב אלים, שנעשה הכל כדי להחזיר את בנה בשלום הביתה. כל מה שהוא צריך לעשות זה להכנס לרכב, להניע ולנסוע. זה יכול להיות הרכב שלו, או המכונית הגנובה, מה שיבוא קודם.

לא, אני לא קורא לתת לשוטרים לירות בגנבים. אם זה היה המצב כאן, אפשר ופסק הדין היה הגיוני. אבל לא זה המצב כאן. אין בישראל גל של הריגת עבריינים על ידי שוטרים. ההיפך הוא הנכון.

משטרת ישראל נוקטת יד רכה, מימית, כמעט בלתי מורגשת.

מתי בפעם האחרונה נהרג פורץ? או גנב רכב? או שודד? העליון היה צריך להחמיר את העונש אם היינו בעיצומה של תופעה פסולה כזו. אבל חברים, התופעה היא הפוכה. אין בישראל גל של הריגת עבריינים, אלא גל גדול של הריגת אזרחים. זה מה שיש כאן. חיינו הם שהפכו למרמס. כל בריון ואלים מתפרע על הכביש, או בפארק, או על חוף הים, ואף אחד לא יכול לעשות לו שום דבר. למה? כי החוק מגן עליו.

אז זו הסיבה, רבותי הלוביסטים, שאני חושב שפסק הדין של בית המשפט העליון בעניינו של השוטר שחר מזרחי היה רע. אולי אפילו איום ונורא. כי העליון, בניגוד למה שנאמר, חופשי לעשות מה שהוא רואה לנכון. אם מצא לנכון לאמץ את העובדות שבפסק הדין של המחוזי, יכול היה גם לאמץ את גזר הדין.

בכדורגל קוראים לכלל המוזר הזה "חוק ההגיון", והוא החוק הכי רלוונטי ברוב המצבים. בסוף, צריך גם קצת הגיון בריא.

5.ואחרון חביב: לא, אין כאן "מסע להצלת שחר מזרחי". אין לי מושג מי זה שחר מזרחי ובחיים לא ראיתי או דיברתי איתו. המסע הזה הוא לא להצלת שחר מזרחי, אלא להצלתנו.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...

תגוביות:

1.הנושא עליו אתה כותב, מעצבן לא רק אותך, אלא את כלל הציבור הציוני בארץ.

2.את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו תובררנה עמדותיהם באשר לדגל המדינה, והמנון התקווה. מי שמשהו מאלה מפריע לו - לא יוכל לשמש שופט בבית המשפט העליון של המדינה היהודית.

3.אם הכל שפיט אז גם השופטים שפיטים!

4.דבריך נכונים בכל מה קשור למערכת המשפט בארץ בכלל ובית המשפט הגבוה לצדק הערבי בפרט. כמו כן אהבתי את חשיפתך את הקרן החדשה לישראל.

5.הגיע הזמן לגמור עם הדיקטטורה של ביהמ"ש העליון ולהחזיר את השלטון לעם. לגמור עם הדיקטטורה של אהרן ברק וממשיכי דרכו בבית המשפט העליון. במדינה דמוקרטית החוקים נקבעים ע"י העם ונציגיו בבית הנבחרים, ולא ע"י חבר אריסטוקרטים במינוי עצמי.

6.השוטר עשה טעות וירה בגנב ערבי. בזה חרץ את גזר דינו.

7.מפסיקה לפסיקה יורד ערכו של בית המשפט בכלל והעליון בפרט בעיני הציבור. גם אחרוני הדמוקרטים שהאמינו במערכת המשפט (כמוני למשל) איבדו עכשיו את האמון סופית. בית המשפט מנותק. לא שייך לכאן. למה להיות שוטר? למה להזמין משטרה? וגם להגיב לבד אסור - אחרת תגיע לכלא. בקיצור - ממלכת העבריינים בתמיכת בית המשפט העליון. וכמו שבן כספית אומר, ותודה לך שאתה אומר זאת בקול רם - הם בכלל לא נבחרו - הם מונו - והועדה הממנה - ממנה את עצמה. חבר מביא חבר. הם לא מייצגים כלום וזו אינה דמוקרטיה.

8.את ברק מעריכים לא בגלל גדולתו אלא בשל שמאלניותו.

9.ברק לא יודע מהי מדינה יהודית, כי לא יכולה להיות מדינת כל אזרחיה אבל יהודית, זה משפט סכום אפס. בעיני "להיות בסדר" זה להילחם בכל אמצעי, במי שרוצה להשמיד את מדינת ישראל ובמי שבאמת רוצה להשליך אותי לים, במיוחד כשלרשותו 22 מדינות שרק 15% מהן מאוכלסות וממני הם רוצים לגזול את כבשת הרש שלי. זה בעיני עוול זועק ואי צדק, ואם את זה לא מבין מי שהיה "שופט עליון" אז תמהני מי הוא.

10.הפחד של אהרון - מעבר ההגמוניה בעליון לימין. אלה ששם מחריבים את המדינה כמדינה יהודית והם מובילים אותנו לאבדון.

11.אהרון ברק חותר להפוך את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. על כך הוא נלחם כל עשרות השנים כשעטה גלימת צדק וקיבל משכורת מכספי כולנו. מי שנמצא שם היום הם שלוחיו של ברק.

12.העליון הוא משלחת מדעית של חוצנים שמצליחים להפעיל חוקים מהכוכב שלהם, על התנאים של כדור-הארץ. הם אולי נושמים חמצן, אבל פסקי הדין שלהם ריקים ממנו.

13.הבעיה היא שכל השופטים הם בסך הכל עורכי דין בעבר.

14.יש לאפשר לממשלה לשלוט ולא לדיקטטורה השיפוטית.

15.בג"צ ביצע הפיכת חצר - יש מה לעשות!

בג"צ הוא חוד החנית של השמאל הישראלי וזרוע הביצוע והפיקוח של הקרן החדשה לישמעאל והכל בגלל מסמר קטן - או אם תרצו סעיף קטן באופן בחירת השופטים - תקנו את הפגם והסדר ישוב לכנו:

הרכב הוועדה למינוי שופטים:

3 שופטים

3 חברי איגוד משפטנים

3 נבחרי ציבור

כלומר רוב מוחלט ואוטומטי לציבור המשפטנים, כלומר כ 100 אלף משפטפטנים שהם מיעוט זניח, הם אלו שקובעים למעשה את גורל המדינה וחורצים דין בכל נושא העולה על דעתם! יש לשנות את הרכב הוועדה כך שכל חברי הוועדה יהיו נבחרי ציבור - בהתאם לתוצאות הבחירות כך שישקפו את רצון הבוחרים!

אהרון ברק התייחס לנושא וטען כי ייצוגיות אינה תכונה הנדרשת מבג"צ. אז הוא אמר! הוא לא קובע. הכנסת שהיא בית המחוקקים והמוסד העליון במדינה היא זו שצריכה לקבוע והכנסת חייבת לשנות את הסעיף השגוי שהביא עלינו את שלטון המיעוט! ולוואי שנשוב לזכות בשופטים כמו שמגר בעלי השקפת עולם ציונית ואחראית!

16.מאחר והמערכת מושחתת מהיסוד, ויש לה לובי חזק, אין מי שיתעסק איתם. בן כספית, לצערי הרב לא תוכל לעשות הרבה נגד המערכת הזאת, כי כמות המושחתים זה כבר הרבה מעבר, אנשים בכל המערכות נהנים מזה והם לא יהיו מוכנים לוותר על החיים הטובים ככה סתם רק בגלל שהם מושחתים.

יש להם צאצאים ומקורבים ואת עצמם שהם רוצים לסדר וזה שהם מושחתים זה חלק מנורמה בישראל.

אולי אם אחמדינג'אד יזרוק עלינו פצצה אז 50% מאיתנו ימות אבל יכול להיות של-50% הנותרים תהיה הזדמנות לבנות הכל מחדש כמו שצריך, ולא בצורה הרקובה של היום.

17.בן כספית. המאבק בבית המשפט העליון ובקרן החדשה לישראל ייזקפו לזכותך.

18.שביהמ"ש העליון ימשיך כך עד שכבר כ-ו-ל-ם יבינו שאין משפט בישראל.

19.בג"צ הוא הזרוע המבצעית של הקרן "לישראל חדשה".

20.חייבים להציל את ישראל מהחונטה השמאלנית ביינישית שהשתלטה על העליון.
אלה הם הדיקטטורים מאחורי הקלעים של ישראל. הם, בהשראתו של השמאלן הארור השופט ונשיא העליון לשעבר ברק נטלו לידיהם עוצמת דיקטטורה משפטית מעל לראשיהם של המחוקקים החוקיים הבלבדיים, חברי כנסת ישראל.

21.יש לאפשר לממשלה לשלוט ולא לדיקטטורה השיפוטית.

22.בג"צ הוא מפלטו השלטוני העיקרי של השמאל הממאיר, אחרי שרשרת הכשלונות בקלפי. הזרוע השניה שלו - התקשורת, הפכה היום פחות יעילה מחוסר אמון הציבור. הציבור אף מזהה אותה כגוף עויין למדינה ולציונות, לרוב בצדק, עקב תעמולת יתר וחוצפת יתר.

צריך לזכור שבג"צ לא תמיד היה כזה.

אחרי המהפך של 1977 ועלייתו של הליכוד לשלטון, השמאל השורשי, ששלט כאן 30 שנה, החל בטיפוח בג"צ כגוף שלטוני חליפי לקלפי. ברור שהוחדרו אליו בעיקר (ואולי רק...) האנשים ה"נכונים" ובעלי הדעות ה"נכונות".

ובדרך קרתה להם תאונה - התהליך הפך את בג"צ לא לכלי שלטון חליפי עבור מפלגת ה"עבודה", אלא לכלי שלטון של השמאל הממאיר, האנטי-ציוני, האולטרא-ליברלי, תומך הערבים ואוהב ה"שלום" בכל מחיר (העיקר שיהיה גבוה למדינת ישראל). המפלצת אף קמה על יוצרה, בעודה מעיזה היום לבטל חוקים שנחקקו בידי אנשים הנבחרים בקלפי.

בריסוק שלטונו הממאיר של הבג"צ והחזרת ערך הדמוקרטיה כערך עליון נביא את ישראל להיות מקום טוב יותר לחיות בו. לנו, הישראלים הפשוטים, אין עניין במהפכות חברתיות גלובליות, אנטי-לאומיות ואולטרא-ליברליות של השמאל הממאיר.

אין לנו עניין להיות קורבנות ה"שלום", ואין לנו עניין להיפגע מפושעים שמסתובבים ברחובות רק כי לבג"צ חשוב "כבוד האדם וחירותו" אפילו שהוא עבריין, מחייהם ושלוותם של האזרחים הנורמטיביים.

ובריסוק השמאל הממאיר - ננוחם.


ליה 27.12.1523:41
13. בג''צ הוא מפלטו השלטוני העיקרי של השמאל הממאיר, אחרי שרשרת הכשלונות בקלפי בתגובה להודעה מספר 0
בג"צ הוא מפלטו השלטוני העיקרי של השמאל הממאיר, אחרי שרשרת הכשלונות בקלפי. הזרוע השניה שלו - התקשורת, הפכה היום פחות יעילה מחוסר אמון הציבור. הציבור אף מזהה אותה כגוף עויין למדינה ולציונות, לרוב בצדק, עקב תעמולת יתר וחוצפת יתר.

צריך לזכור שבג"צ לא תמיד היה כזה.

אחרי המהפך של 1977 ועלייתו של הליכוד לשלטון, השמאל השורשי, ששלט כאן 30 שנה, החל בטיפוח בג"צ כגוף שלטוני חליפי לקלפי. ברור שהוחדרו אליו בעיקר (ואולי רק...) האנשים ה"נכונים" ובעלי הדעות ה"נכונות".

ובדרך קרתה להם תאונה - התהליך הפך את בג"צ לא לכלי שלטון חליפי עבור מפלגת ה"עבודה", אלא לכלי שלטון של השמאל הממאיר, האנטי-ציוני, האולטרא-ליברלי, תומך הערבים ואוהב ה"שלום" בכל מחיר (העיקר שיהיה גבוה למדינת ישראל). המפלצת אף קמה על יוצרה, בעודה מעיזה היום לבטל חוקים שנחקקו בידי אנשים הנבחרים בקלפי.

בריסוק שלטונו הממאיר של הבג"צ והחזרת ערך הדמוקרטיה כערך עליון נביא את ישראל להיות מקום טוב יותר לחיות בו. לנו, הישראלים הפשוטים, אין עניין במהפכות חברתיות גלובליות, אנטי-לאומיות ואולטרא-ליברליות של השמאל הממאיר.

אין לנו עניין להיות קורבנות ה"שלום", ואין לנו עניין להיפגע מפושעים שמסתובבים ברחובות רק כי לבג"צ חשוב "כבוד האדם וחירותו" אפילו שהוא עבריין, מחייהם ושלוותם של האזרחים הנורמטיביים.

ובריסוק השמאל הממאיר - ננוחם.

תגובית לתגובית 9

הלובי המשפטי / בן כספית

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...


ליה 30.12.1515:50
14. עו''ד עידן אבוהב: יש לצמצם את כוחו של בג''צ! בתגובה להודעה מספר 0
בתוך המשחק הדמוקרטי חייב שיתקיים איזון והאיזון הזה הופר.

בג"צ פסל מעט מעל 20 חוקים של הכנסת והיו חוקים שכמעט בוטלו ואנחנו לא יודעים עד היום מה היה קורה אילו בג"צ היה מבטל אותם וכיצד זה היה משפיע על אופיה של מדינת ישראל.

למשל חוק איחוד משפחות.

בג"צ כמעט ביטל אותו ורק על קולו של שופט אחד החוק הזה אושר. מה היה קורה לנו אילו החוק היה מבוטל ועשרות אלפי ערבים היו נישאים לערביי ישראל? ניקח למשל את חוק ועדות הקבלה שגם הוא אושר בבג"צ שוב על חודו של קול של שופט אחד. זה הרי קשור ישירות להתיישבות יהודית בתוך הקו הירוק.

בג"צ נכנס לסוגיות קונטרוברסליות (שנויות במחלוקת) וברגע שהוא מבטל בצורה חד צדדית חקיקה של הכנסת, הוא רומס את סמכותה.

אתמול נפל דבר חמור יותר מכל המקרים שעלו כאן. בג"צ ביטל את חוק ההסתננות הראשון ב- 2011 . הכנסת והממשלה התחשבו בו וקבעו מנגנון מרוכך. בא בג"צ ואמר לכנסת: אני מתעלם מרצון הרשות המחוקקת ומרצון העם ואני מבטל לחלוטין את החוק בשנית.

מה אמרו גרוניס והנדל בתוך פסק הדין?

הם קבעו שהפגיעה של החוק במסתננים היא מידתית ואילו התערבות בית המשפט בחקיקה של הכנסת איננה מידתית. גרוניס אומר פה מילים קשות. הוא מדבר על כך שבית המשפט משתמש בנשק לא קונבנציונלי. נשיא בית המשפט העליון בישראל אומר שזוהי הטלת פצצת אטום על סמכויותיהן של הכנסת והממשלה.

לכן אין מה לדבר על ביטול חוקים אלא להסתכל לאמת בעיניים ולקבוע שבית המשפט העליון דורס את סמכות החקיקה וניהול המדינה של הכנסת והממשלה וצריך להתחיל להגביל את זה.

שאלת צמצום כוחו של בית המשפט העליון בישראל זה עניין שתומכים בו טובי המשפטנים בישראל שחושבים שאין לשמאל מונופול על הנכונות המשפטית ושצריך להתחיל לדבר בצורה מאוזנת היום, על הדמוקרטיה בישראל. לא מדובר בקבוצה קטנה, אלא בקבוצה גדולה מאד של משפטנים בכירים ביותר.

האופציות לעשות זאת הן:

א.לשנות את שיטת מינוי השופטים. בכל מדינות המערב, כאשר יש בית משפט לחוקה, נהוגה שיטה למינוי שופטים שבה באה לידי ביטוי עמדת המחוקק ועמדת הרשות המבצעת - הממשלה והכנסת של אותן מדינות. יש לנבחרי הציבור אפשרות להשפיע על מינוי השופטים וזה מהותי.

ב.אנחנו יכולים לתקן את חוק כבוד האדם וחרותו ולהוסיף בו פיסקה שנקראת "פסקת התגברות" שאומרת שיהיו חוקים מסויימים שאפילו אם הם פוגעים בזכויות יסוד, עדיין יעמדו בתוקפם, כמו שעשו את זה בחוק יסוד חופש העיסוק, כשרצו למנוע יבוא של בשר לא כשר לישראל.

אבל טיפול השורש האמיתי צריך יהיה לאמץ את הצעת החוק של פרופ' דניאל פרידמן שקודמה על ידי חברת הכנסת איילת שקד ויריב לוין ומשום מה נבלמה.

הצעת החוק אומרת את המנגנון הבא: בג"צ יכול לבטל חוק, החוק עובר בחזרה אל הכנסת כאשר הוא עומד בתוקפו חצי שנה, בה הכנסת תדון בחוק ותחליט שאו שהיא מתקנת אותו, או שהיא מבטלת אותו, או שהיא משאירה אותו על כנו ברוב די גדול של חברי כנסת, למשך 5 שנים נוספות ואז הוא יבוא שוב לביקורת הערכאה השיפוטית. זה איזון נכון. זה דיאלוג שצריך לקיים אותו במדינה שבה הסוגיות השנויות במחלוקת הן חמורות וקשות.

חוק ההסתננות שבוטל על ידי בג"צ אתמול עשוי להשפיע על מדינת ישראל. אתם רוצים שכל תקציבי הרווחה והבטחון של מדינת ישראל יופנו לאותם אנשים שאנסו את הגבול, נכנסו לכאן בכוח ועושים כאן מה שהם רוצים ובית המשפט קבע שאי אפשר לגרש אותם חזרה?

העיוות הוא שגם כמסתננים לא חוקיים, קובע בית המשפט העליון שאי אפשר להחזיר אותם. משפטני משרד המשפטים לקחו על עצמם את ההכרזה הזאת, שאני לא מבין את המקור לה, שאי אפשר להחזיר אותם, אלא אם כן הם חוזרים מרצונם.

אל תטעו פה במה שקורה. יש פה בלבול כי בהכרזה של משפטני משרד המשפטים הכריזה בעצם מדינת ישראל, בניגוד לארצות הברית, בניגוד לצרפת, בניגוד לאוסטרליה, שהיא עם ידיים קשורות, ושהיא לא מחזירה אותם.

באוסטרליה בית המשפט העליון קבע ששני סעיפי חוק שנוגעים להרחקה של מסתנן והחזקה שלו במתקן שהיה ללא הגבלת זמן עומדים בתנאי החוקה.

בארצות הברית, הנשיא הליברלי ביותר, אובמה, גירש בתקופת הממשל הראשונה שלו 1.900.000 מהגרים וכל יום נעצרים 30.000 מהגרים לא חוקיים. צרפת מגרשת את הצוענים שחדרו לשיטחה ומתנהגים באלימות ובפשיעה כלפי התושבים.

מכעיס אותי לשמוע שאנחנו כביכול לא מוסריים. מה זה אנחנו לא מוסריים? חיילי צה"ל נהרגים בגלל עקרון טוהר הנשק. ישראל מטפלת באלפי ילדים עזתיים. התפישה הזאת שכאילו אנחנו לא מוסריים היא תפישה שאין לה על מה להישען. בפועל אנחנו אחת המדינות ואחת החברות המוסריות ביותר שקיימות בעולם המערבי ובעולם בכלל.

עו"ד עידן אבוהב בתכנית הכל דיבורים - צמצום כוחו של בג"צ

https://www.youtube.com/watch?v=Div...

עו"ד עידן אבוהב בתכנית הכל דיבורים - צמצום כוחו של

בג"צ
ליה 30.12.1517:32
15. הפרקליטות יוצאת לקרב תקשורתי על שמה הטוב בתגובה להודעה מספר 0
שי ניצן שיגר מכתב לפרקליטים שבו התייחס לביקורת שהוטחה לאחרונה בגוף, בייחוד סביב פרשת רומן זדורוב: "אין בדעתי להשלים עם סילופים וחצאי אמיתות". הוא התחייב "לפעול בכל במה ראויה להציג לציבור את העובדות כהווייתן"

שבועות לא קלים עוברים על פרקליטות המדינה, וכעת נראה שברחוב צלאח א-דין מתכוננים להשיב מלחמה – בזירה התקשורתית. פרקליט המדינה שי ניצן שלח אמש (יום ג') מכתב לכל הפרקליטים במדינה, שבו התייחס לביקורת שהוטחה בפרקליטות בשבועות האחרונים. "נפעל גם נפעל בזירה התקשורתית בימים אלה בכל במה ראויה שתאפשר לנו הצגת עמדה כהלכתה", כתב ניצן.

"בימים אלה רבו המתקפות על הפרקליטות ועל הפרקליטים, בשל מאורעות התקופה וייחודה, וכפועל יוצא מכך מהיקף הסיקור התקשורתי לו זוכה הפרקליטות בעת האחרונה בהקשרים שונים. יש המתקיפים מזה, אך כמובן שיש גם המשבחים מזה", כתב ניצן והוסיף: "איני פוסל ביקורת כלל וכלל, אך אין בדעתי להשלים עם ביקורת משתלחת, שיסודה בסילופים וחצאי אמיתות, וכשתוצאה ממנה נגרמת פגיעה בפרקליטות בכלל, ופגיעה בפרקליטים מסוימים בפרט".

ניצן ציין כי הוא מתכונן "להציג לציבור את העובדות כהווייתן", הן בנוגע לפרשת רומן זדורוב והן בנוגע לפרשות אחרות. "ייתכן שפרקליט טעה, אולם כל עוד הוא פעל ביושר, בתום לב ובדרך מקובלת, הוא זכאי לגיבוי מלא", קבע ניצן.

מהמכתב ניכר שפרקליט המדינה נערך ליציאה למערכת תקשורתית על שמה הטוב של המוסד שבראשו הוא עומד. ביום שני הוא כינס ישיבת הנהלה עם צמרת הפרקליטות ודוברי הפרקליטות ומשרד המשפטים. "במסגרת הישיבה הקדשנו כמה שעות לדיון על חשיפת הפרקליטות בתקשורת", הוא שיתף. "בישיבה הועלו רעיונות שונים, חלקם חדשניים, בנוגע לאופן ההתמודדות עם המצב הנוכחי, ואני מניח שאלה עוד ילובנו בעת הקרובה. ללא ספק, אנו חייבים לדברר עצמנו באופן אפקטיבי יותר ובכוונתו לפעול לכך בשיתוף יחידת הדוברות".

ניצן הוסיף כי הוא ימשיך לפעול בשיתוף פעולה עם ארגון הפרקליטים, ואמר כי עמדותיו של הארגון יועברו לשרת המשפטים איילת שקד וליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. הוא הוסיף: "לא אכחד, הפרקליטות חוותה באחרונה ימים לא קלים, אך אל ייפול רוחכם בשל כך. יחד נעמוד מול ביקורת בלתי הוגנת ונספק לה מענה הולם, במישור המשפטי והציבורי".

הטריגר לשליחת המכתב היה תחקיר של התוכנית "עובדה" שבו נטען כי ד"ר קונסטנטין זייצב, פתולוג מהמכון לרפואה משפטית, מסר חוות דעת שמשרתות את עמדת הפרקליטות גם בתיקים שבהם הראיות הובילו למסקנות הפוכות.

התחקיר שודר יומיים לאחר פסק הדין שניתן בתיק זדורוב, שבמסגרתו ניתנה חוות דעת של זייצב. בית המשפט המחוזי בנצרת, שהרשיע את זדורוב ברציחתה של תאיר ראדה ב-2006, העדיף את חוות דעתו של זייצב על פני עמדתה של ד"ר מאיה פורמן, שהעידה לטובת ההגנה.

המחלוקת בין השניים עסקה בשאלה אם אחד החתכים שנמצאו על גופתה של ראדה בוצע באמצעות סכין יפנית (כפי שנטען על ידי המשטרה) או באמצעות סכין משוננת, דבר שעשוי היה ללמד על כך שזדורוב לא ביצע את המעשים. על אף שפסק הדין הסופי בעניין זדורוב דחה את הערעור שהגיש, נקבע כי חוות הדעת של ד"ר פורמן, שספגה ביקורת חריפה מבית המשפט המחוזי, ראויה, ואפילו עדיפה על פני זו של זייצב.

כאמור, יומיים לאחר מכן התפרסם תחקיר ב"עובדה" שבו נטען כי בשורה של מקרים, וביניהם תיק זדורוב, זייצב פעל כדי "ליישר קו" עם עמדת הפרקליטות. יצוין כי בישראל כמעט לא ניתן להשיג פתולוג פרטי מטעם ההגנה, כך שעמדתו של הפתולוג מטעם המדינה יכולה להיות מכריעה ביותר.

"משפטיזציית היתר פגעה בפרקליטות"

"שמו של אדם – כבודו", הוסיף ניצן במכתבו. "לפרקליטים שננקבו שמותיהם במסגרת תוכנית עובדה ובמסגרת תוכניות אחרות שמתחו ביקורת על הפרקליטות יש שם טוב בזכות יושרם ופועלם במשך שנות כהונתם בפרקליטות, וכתבה כזו או אחרת אינה יכול לשנות את העובדות במציאות".

הבוקר התייחסה השרה שקד להתנהלות הפרקליטות מול ד"ר פורמן, שתוארה בדוח נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל, וטענה כי זו הייתה מוטעית. "הפרקליטות טעתה בהתנגדות למינוי של פורמן. משפטיזציית היתר פגעה בה", אמרה שקד. "הפרקליטות היא גוף חזק ועצמאי וחיוני שכך תישאר. אך מכיוון שזהו גוף כה חזק ועוצמתי, נדרש גוף ביקורת שייתן מענה לאזרח ושאין לו סמכות להתערב באופן מעשי בסמכויות התביעה, מבלי שיטיל עליה סנקציות, אלא אך ורק להתריע על תקלות, מתוך אמון במערכות הקיימות שידעו לתקן את הדרוש תיקון".

בדבריה התייחסה שקד למחלוקת בנוגע למעמדה של הנציבות בראשות השופטת בדימוס גרסטל, וחזרה על כוונתה לפרסם תזכיר חוק בנושא בזמן הקרוב. "נכון שכרגע יש מחלוקות לא פשוטות במשרד המשפטים על אופן עבודת הנציבות", היא אמרה. "הלידה הייתה לא קלה, אך טוב וחשוב שבא הגוף הזה לעולם. אני שוקדת בימים אלו על תזכיר חוק שיסדיר את מעמדה של הנציבות. מדובר במהלך שיגביר את אמון הציבור בגוף החשוב הזה", הוסיפה השרה.

בצהריים שיגרו 32 אנשי אקדמיה, רובם מתחום המשפט, עצומה לשרה שקד וליועץ המשפטי לממשלה וינשטיין ובה הביעו תמיכה בפעילותה של נציבות הביקורת על הפרקליטות וקראו לעיגון מעמדו וסמכותו של מוסד זה בחוק. "חשיבותה הרבה של מערכת אכיפת חוק עצמאית, חזקה והוגנת לקיום שלטון החוק במדינה אינה זקוקה להסבר", כתבו החתומים, בהם פרופ' מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופ' יואב דותן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. "משום כך, נודעה חשיבות רבה לתקינות פעילותה ולאמון הציבור בה".

"דוחות של נציבות הביקורת על מערך התביעה בשנתיים האחרונות תרמו לכך על ידי גילוי מספר כשלים בעבודת הפרקליטות, כגון ליקויים ביישום חוק זכויות נפגעי עבירה", הם הוסיפו, והתייחסו גם לפרשת זדורוב: "בשבועות האחרונים גם העלתה הנציבה סימני שאלה באשר להתנהלות הפרקליטות בהליך שהתקיים בבית הדין לעבור בעניינה של ד"ר פורמן רזניק. כל זה לא היה נחשף ומתברר ללא פעילותה של נציבת הביקורת. יש בכך כדי להדגיש את חשיבות המשך קיומה ותפקודה של הנציבות".

לסיכום, הם התריעו: "פגיעה במעמדה או בסמכויותיה של הנציבות בעת הזאת עשויה לפגוע בפגיעה קשה וארוכת טווח באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. אנו קוראים לכם לפעול במהירות כדי לעגן בחקיקה את מעמדה של הנציבות כרשות המוסמכת לערוך ביקורת מערכתית, בכלל זה על איכות פעילותה של המערכת ולברר תלונות פרטניות על התביעה ועל מערך ייצוג המדינה בערכאות".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

תגוביות:

1.שמאל צבוע מתחבר היטב לפרקליטות שעבורה בחינת האמת זו רק המלצה. שמאל צבוע ואף חלקו גם מושחת, מגבה על פרקליטות שנוהגת בחוסר יושר במקרים רבים. הפרקליטות תומכת בשמאל, ובמוסר הצבוע שלה, היא מוכרת את המדינה.

2.הדג מסריח מהראש. להחליף את הקודקודים ובראש ובראשונה את שי ניצן.

3.ראינו את השם הטוב בפרשת ברנס, כנופיית מע''צ, פיליסיאן וכעת זדורוב.

4.שמה הטוב? אין לה שם טוב. נהפוך הוא. יהירים, תאבי כוח, דורסניים, מטים ומשבשים משפט. מהלכים אימים על הרופאה? דורשים באיומים לשנות עובדות מהותיות בתצהיר? מסתירים האזנות סתר? לא מגלים לסניגור חומר חקירה שעשוי לזכות? על איזה שם טוב אתה מדבר? הסתכל במראה: מכוער, תרתי משמע!

5.שם טוב? ממתי? יש לכם שם רע. שם רע מאד. לכם ולכל מערכת אכיפת החוק. משטרה, עורכי הדין, פרקליטות ובעיקר בתי המשפט ובג"צ. לכל הנמצאים בכנופיה הרעה הזאת.


ליה 03.01.1613:44
16. רשת הקשרים המקצועיים בין שופטי בית המשפט העליון בתגובה להודעה מספר 0
יש ביקוש אדיר של בוגרי בתי הספר למשפטים לתפקידי התמחות בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. איך קורה שכה רבים מילדיהם וקרוביהם של שופטים ובכירים אחרים במערכת המשפט זוכים בהתמחות הנכספת?

הטיעון הרשמי הוא, שכל אחד ואחת מהם התקבל בזכות ולא בחסד.

נניח שאותם השופטים נדרשו להכריע בתביעה נגד בכירים בחברת בנייה ממשלתית, שרבות מדירותיה נמסרו לקרוביהם. הייתכן שהיו מזכים את הנאשמים, בטיעון שכל מקבלי הדירות היו זכאים לדיור ממשלתי?

לאהרן ברק, מתברר, יש משפחה מוכשרת במיוחד.

אשתו התמחתה אצל נשיא בית המשפט העליון, יואל זוסמן, כשבעלה היה היועץ המשפטי לממשלה.

שניים מילדיהם התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון, בן אחד אצל פרקליטת המדינה דורית בייניש והבת הרביעית אצל השופטת המחוזית אילה פרוקצ'יה (ששתיהן קודמו מאז לבית המשפט העליון).

אגב, מועמדותה של בייניש לעליון נדחתה בשנת 93', בשל התנגדות הנשיא מאיר שמגר. היא התמנתה לתפקיד רק ב-95', אחרי שברק החליף את שמגר.

על העסקת קרובים בכלל נמסר בתגובת משרד המשפטים:

"שרת המשפטים וראשי המערכות השונות (הן במשרד המשפטים והן בהנהלת בתי המשפט) מודעים מזה זמן לבעייתיות שנוצרה בנוגע להעסקת קרובי משפחה, מבחינת מראית העין, באופן שמשפיע על תדמית המערכות ואמון הציבור בהן.

בשל כך ננקטו וננקטות פעולות למנוע הישנות של ניגודי עניינים ולו למראית עין.

כך, למשל, ביוזמת מנכ"ל משרד המשפטים ובגיבוי שרת המשפטים שונה לבלי הכר תהליך קליטת המתמחים במשרד המשפטים, אותו הליך המהווה את שער הכניסה למערכות המשפטיות הממלכתיות.

בהתאם ליוזמה, איתור המתמחים למשרד מתבצע בתהליך סינון ומיון באמצעות מכרז פומבי, וכולל מבחנים מקצועיים ומרכזי הערכה. בדרך זו ניתנת כיום הזדמנות שווה לכל מועמד להציג את מועמדותו.

"בנוסף ריענן מנכ"ל משרד המשפטים הנחייה קודמת, באופן שכיום חל איסור מוחלט על קליטת עובדים מכל סוג שהוא, שהינם קרובי משפחה, בכל סוג של קירבה משפחתית, של עובדים קיימים במערכת, אלא אם ניתן לכך אישור פרטני ובנסיבות מיוחדות, מאת המשנה למנכ"ל משרד המשפטים".

האם אין למשרד כל כוונה לנקוט צעדים כלשהם ביחס לבעלי התפקידים המכהנים כיום בניגודי עניינים?

"אין לנו מה להוסיף מעבר למה שנאמר".

ומה בדבר בתי המשפט?

"ככלל, עניין קרבת המשפחה הוסדר כך שכל העסקה של קרובי משפחה טעונה אישור", מוסרת בתגובה הנהלת בתי משפט.

"אין העסקות של עוזרים משפטיים שהם קרובי משפחה של שופטים. הגדרת קירבת משפחה הורחבה אף מעבר למה שנקבע בתקשי"ר, כמו גם הגדרת יחסי כפיפות. הצעה פורמלית בעניין זה נערכת עכשיו. במובן זה, המשטר בבתי המשפט הוא עכשיו הרבה יותר נוקשה מאשר בגופי ממשל אחרים, כפי שמצפים.

"בנוגע לדיונים והופעות של עורכי דין - חלים כללי הפסלות הרגילים, ככל שהם נוגעים לעניין. זהו נושא המוסדר בחוק, ועל השופטים לפעול על פי החוק ועל פי ההלכות בעניין זה.

"בכל הנוגע לבחירת שופטים - הסמכות היא של וועדת הבחירה. הוועדה צריכה להיות מודעת למכלול הנתונים ולפעול בהתאם לכך".

האם לדעת הנהלת בתי המשפט שופטים צריכים לפסול את עצמם במקרים של ניגוד עניינים?

"פסילה היא החלטה שיפוטית של השופט וניתן לערער עליה לנשיא בית המשפט העליון".

האם הנהלת בתי המשפט מרכזת מידע על קשרים חברתיים וכלכליים בין שופטים לגופים פרטיים?

"לא".

מלישכת עורכי הדין נמסרה תגובה כללית בלבד:

"הלשכה מתנגדת כמובן לכל מצב של ניגוד עניינים, וכשלעצמו מצב כזה הוא גם עבירה על כללי האתיקה של הלשכה.

עם זאת, לא כל מצב של קירבה משפחתית משמעותו ניגוד עניינים, ואין הצדקה למנוע מקרובי משפחה לעסוק באותו מקצוע ואפילו במערכות קרובות. חזקה על קרובי משפחה המשרתים באותה מערכת, שהבכיר בהם אינו עוסק בעניינים הנוגעים לזוטר שבהם אלא מעבירם לטיפול אחרים במערכת. במקרים שהדבר אינו ניתן לביצוע מן הראוי שאחד מן המעורבים יפרוש".

הקוראים מוזמנים להסיק בעצמם אם דברים אלה חלים גם על שופטים שקרובי משפחתם מועסקים בפרקליטות.

האתר של עזריאל שבתאי

http://azriel.co.il

http://www.azriel.co.il/modules.php...




ליה 16.01.1607:24
17. דיסקין: שופטי העליון זו אוליגרכיה כוחנית של בורים ועמי ארצות תאבי שלטון, המשבטת את עצמה בתגובה להודעה מספר 0
פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית מאשים את הליכוד על שהוא מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.

בביקורתו הוא קובע שאין זה ראוי שכך יהיה.

בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.

הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".

פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.

היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותינו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.

דיסקין בטח לא התכוון לכך, אבל אולי דווקא טוב שתהיה עכשיו הכרה בעוד אוניברסיטה. בשטחים. כי זו העברית, מהשטח המשוחרר שבהר הצופים, כבר שנים שלא החזירה לחברה הישראלית שום תמורה אינטלקטואלית אמיתית עבור הכסף האקדמי הרב הושקע בה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-...



פרופ' אבי דיסקין בתוכנית קפה הפוך, בנושא אקטיביזם שיפוטי, ינואר 2010

המכון לאסטרטגיה ציונית

http://www.izs.org.il/?catid=349
ליה 16.01.1611:00
18. על שימוש כמעט פלילי בעוצמת המשרה המשפטית כדי להתערב בהליכים פוליטיים ולחסל מועמדים להנהגה בתגובה להודעה מספר 0
מלכת הלבבות / אברהם פריד

בייניש המלכה הזקנה עוד מגינה על צאצאיה

דורית ביניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון ופרקליטת המדינה, מתנגדת לקיומה של נציבות הביקורת על הפרקליטות. ביניש היא אחד האנשים היחידים בישראל שמבין אישית את הנושא והתנגדותה מבוססת. כי לו היתה מוקמת נציבות כזו בימיה, בימים בהם היא מינתה את חברותיה לכל תפקיד אפשרי במערכת, ושיבצה את כל בנותיהן ובניהם לכל משרה וג'וב בפרקליטות, בבתי המשפט, בחברות הממשלתיות ובמשרדי הממשלה, ספק אם היא עצמה הייתה מגיעה לתפקידים שהתמנתה להם.

כל מי שזוכר את ימיה בפרקליטות, זוכר שחלק לא קטן מתהליך אובדן אמון הציבור בפרקליטות, שעכשיו דוהר ללא מעצורים, החל ונעוץ בה ובחברותיה המפורסמות כמו עדנה ארבל.

חוסר יושר אישי, תככים ציבוריים, נפוטיזם משפחתי ושימוש כמעט פלילי בעוצמת המשרה המשפטית כדי להתערב בהליכים פוליטיים ולחסל מועמדים ריאליים להנהגה - היו לחם חוקה של צמרת הפרקליטות.

מאז, השיטות עברו לכל השטח וכיום הן נחלת כל מחוזות הפרקליטות.

הנורמות של רות דוד ממחוז ת"א הן רק חלק קטן מהמתרחש. תשאלו את חיים רמון, שעוד לא מבין אפילו איך עשו לו את זה.

עיינו גם בפרשיות המדהימות - פרקליטת מחוז חיפה בזמנו, בפרקליטת מחוז צפון, ועוד.

לכן כשביניש מגינה על בנותיה, צאצאיה ומעשי ידיה, היא מגינה לא עליכם, ובטח לא על שלטון החוק. זוכרים את הביטוי הזה?

http://www.news1.co.il/Archive/003-...

תגוביות:

1.יש להסביר את המושג המוזר "שלטון החוק", המושמע באופן תדיר ע"י גנבי שלטון מקצועיים כמו שופטים, עיתונאים ושאר המלקקים לעגל הזהב של בד"צ מר"צ, המכונה בטעות בג"צ. אני חשבתי שבמדינה דמוקרטית, השלטון היחידי שקיים הוא "שלטון המחוקקים", שהם נבחרי הציבור בבחירות דמוקרטיות ושלוחיהם בממשלה ושהשופטים חייבים לפסוק לפי חוקים שחוקקה הכנסת ולא לפי גחמות ליבם באמצעות הפעלת "הלכת אפרופים" ההזויה - על חוקי הכנסת.

2.אהרון רול: "בכל אשר נפנה אנו חווים אנרכיה, חוסר משילות, כל ממזר מלך, איש הישר בעיניו יעשה, אין (אין, אפסו) שופטים בירושלים. הללו יצרו אמות מדת-שפיטה שונות לסקטורים שונים בהעדיפם אנשי שלומם האידאולוגיים תוך שמשנקים צוואר מתנגדיהם הפוליטים. התנהלות זו מובילה לניצני האנרכיה החברתית אותה אנו חווים כיום ולצערנו, זה הינו אך הקדימון החיוור לאשר עוד יבוא בעתיד.

מכירים את האמור לעיל לגבי מערכות המשפט ידוע היטב ובכל זאת "עיניהם עצומות לרווחה", הם מגבים את "שלטון החוק" דהיינו, שלטון השופטים, בעוד שחייבים הם לגבות את שלטון "מדינת החוק" דהיינו, שלטון נבחרי העם ואיזונם הראוי עם מערכת המשפט.

להערכתנו, קיימים נבחרי הציבור הנתונים לסחיטה מתמשכת ומתמדת מצד מערכת המשפט, פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל העורמת במרתפיה "תיקים באפלה" כנגד נבחרי ציבור תוך תאום-איומים עם אנשי פרקליטות המקבלים הוראותיהם משופטי בית המשפט העליון, להשמישם אם הנבחר לא יתנהג כיאות (לטעמם).

ואכן הללו "הושמשו" פעמים רבות בשני העשורים החולפים. "תפירת תיק" נקראו אלו.

שיטה זו הופכת את נבחרי הציבור (רבים מהם מושחתים – אך לא כולם), למריונטות, בובות מרקדות על חוט בידי השליטים האמיתיים על מדינת ישראל, מערכת המשפט, הפרקליטות, התקשורת, הפיקוד הצה"לי הבכיר ופיקוד משטרת ישראל.

אל הריק (וואקום) השלטוני הזה נכנסו בנפש חפצה שרלטנים משפטיים, בעיקר חברי בית המשפט העליון בראשות אהרון (שחור הזקן) ברק ודורית (הנרצעת) בייניש, אשר בעזות מצח, בציניות, בגישה אנטי דמוקרטית בנוסח בולשביקי להלל, נטלו לידיהם סמכויות שאינן שלהם בנוסח פיראטי (כתיוגו של השופט האמריקני פוזנר) וגרמו לאנרכיה המשפטית והחברתית הקיימת במדינת ישראל.

הללו היטו את הכף באופן פוליטי התואם את גחמותיהם, בעוד זכויות הציבור נרמסו במאות פסקי דין שיקריים, נכלולים, פוליטים למהדרין, עד עפר.

לא בכדי נוקטת מערכת המשפט בדרך זו. רמיסת זכויות הציבור (אשר השלטון הוא חלק אינטגרלי שלו ומטעמו) והענקת זכויות יתר, בלתי מידתיות לפרטים, מאפשרת לכוהני-המשפח מבית המשפט העליון לשלוט ללא עוררין על כלל הציבור הישראלי, על כנסת ישראל ועל דרכה על ממשלת ישראל.

ציבורים גדולים המשתייכים למילייה "הנכון" מתנהלים בנוסח "כל דאלים גבר" באשר סמוכים הם ובטוחים כי כל רע לא יאונה להם וכנופיות "שלטון (הצחוק) החוק" יגבו את מעשיהם יהיה אשר יהיה.

מדינת ישראל צועדת לעבר אנרכיה בהכוונתו הברורה של בית המשפט העליון הישראלי ומערכת המשפט כולה ובמיוחד פרקליטות המדינה הנותנות יד חפצה ועולצת לכל האנרכיה הזו.

לטעמם, ככל שיהיה לאזרחי ישראל רע יותר כך בסופו של יום יצאו כנופיות החוק והאליטה הישראלית נשכרות יותר, באשר ייקל עליהם למצב ולשמר שלטונן עלינו במרמה וצדיה.

3.שופטי העליון פסלו את הנוהל של סגן שר המכהן כשר בפועל בטיעון שהחוק לא מאפשר זאת בצורה מפורשת. מעניין באיזה חוק יסוד הם מצאו סמכות מפורשת לבטל חוקים שמחוקקת הכנסת? ההתנהלות הזאת מזכירה לי התנהלות של קצין פרויקט צה"לי, שדרש שמכשיר מפותח יבצע גם א, ב, ו- ג'. אמרו לו: אבל אין שום דרישה כזאת באפיון המבצעי שצה"ל הכין! ומה היתה תשובתו? (יכול היה להיות שופט מצוין בעליון). כתוב באפיון שתכונות א, ב, ו- ג לא יהיו?

4.החוק מתיר לסגן השר לפעול בשם השר ככל שיורנו השר. אלא שבית המשפט העליון בשם שלטון החוק החליט הפעם - כאשר הממשלה אינה לרוחו לפסול זאת. נודע שבפעם קודמת כאשר הממשלה היתה לרוחו דוקא צידד בזה.

אכן החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה, כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי, אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים!

הכנסת אינה ממלאה את יעודה כאשר אינה שמה לכך קץ באופן נחרץ. על הכנסת להודיע לבית המשפט שהוא פורע חוקים. אפשר לתת לו ארכה לשנות דרכיו - מה שבטוח לא יעשה ואז לפזרו - גם תוך שימוש בכוח.

5.למרבה הצער, כל זמן שהליכוד לא יפעל נגד שלטון בג"צ, אנו נידונים להתגברות שלטון הפקידים הממונים מבית מדרשו של מעסיק העובד הזר שלא כחוק. איזה מזל יש לוינשטיין שהוא נשוי לאשת חייל שמימנה מכספה הפרטי את העובד הזר, שהסתובב בין רגליו של הפרקליט עתיר הניסיון, מבלי שלרגע הוא תהה אם יש אישור חוקי להעסקת העובד הזה הזה. באנגליה, נתפס חבר פרלמנט בפשע נורא: הוא חייב את חשבון ההוצאות שלו בשימוש בצפייה בקלטת כחולה בבית מלון. הוא התפטר מיד מתפקידו. באנגליה בניגוד לישראל, יש דברים שלא נעשים ע"י אנשי ציבור. היכן הוא והיכן ראש התביעה וינשטיין?

6.בייניש חיפתה תחילה על שופטים. בתור נשיאת בית המשפט העליון בייניש היתה גם אחראית על הנהלת בית המשפט, האחראי על נציבות תלונות הציבור על שופטים. כך אכן פעלה הנציבות כולה. חיפוי על שופטים ללא שום רצון להגיע לאמת. תלונות על שופטים היו מתבררות מול השופטים הנלונים וקביעתם של אלו האחרונים היתה סופית.

לאחר שהמתלונן לא התנגד לפניה לשופט, התלונה נשלחת כלשונה אל השופט. הנציבות ממתינה בסבלנות לתגובתו כשיחפוץ ומשזו מגיעה, היא מתקבלת כלשונה, כאמת עובדתית המהוה את היסוד לתשובת הנציבות למתלונן. דרך פעולתה של הנציבות מונעת חקירה ובירור עובדתי, לא כל שכן מענה לבעיות.

מקובל שלמתלונן ניתנת הגנה תוך כדי בירור ובמיוחד אם מתקיימים יחסי תלות. הנציבות על עובדיה התגלתה כחסרת מצפון מוסרי ושיטת בירור הנציבות על ידי פניה אל שופטים היא ללא התחקות אחר התנהלותם וללא חקירה כלשהיא.

ה"בירור" הוא בקשת תגובתם של שופטים ותו לו. אחת מטרתה - לשמר את עריצותם של השופטים על חשבון הציבור הסובל. נציבות התלונות לא רק חסרת תועלת עם כל עלותה, אלא מזיקה מאוד בכך שמוכיחה לשופטים כי מותר להם לנהוג כאוות נפשם וכל אשר יטענו יתקבל.

במשך השנים בה פועלת הנציבות, בית המשפט התדרדר לתהומות שלא היה בהן. הנציבה הראשונה דאגה בהצלחה לכך שנציבות תלונות הציבור על שופטים לא תהיה בפיקוח מבקר המדינה.

7.בייניש מחפה עכשיו גם על תובעים. עקב העיוותים הרבים של גופי התביעה כמו הפרקליטות, והעוולות הנוראות הנשנות, חיוני גוף חיצוני שיפקח. אילו עשה בית המשפט את מלאכתו נאמנה לא היה כל כך חיוני גוף כזה.

הבעיה היא שבית המשפט פועל בתאום כמעט מלא עם התביעה. היועץ המשפטי לממשלה לא שש בלשון המעטה להקמת גוף כזה. יתרה מכך הוא מתנגד נמרצות למתן אפשרות לציבור להתלונן למרות שתפקידו לדאוג לאינטרס הציבורי. בפועל היועץ המשפטי לממשלה דואג לאינטרסים של הממסד המשפטי. הפיקוח הינו על כל גופי התביעה, תוך מתן אפשרות לציבור להגיש תלונות לאחר סיום ההליך המשפטי והמבקרים יהיו שופטים בדימוס. טוב שתהיה ביקורת על כל רשויות התביעה ולא רק על הפרקליטות שרק חלק קטן מהתביעות מוגשות באמצעותה. גם קבלת תלונות מהציבור – למרות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה, הינה הכרחית. אחרת אין משמעות לבקורת.

מועד הגשת התלונה יהיה על פי ההחלטה רק לאחר סיום המשפט. תובעים פורעים חוק לאורך כל הדרך. החל בהכנת כתב האישום שאינו נאמן לעובדות ותכופות הוא מיותר, דרך הסתרת חומר חקירה מעיני הנאשמים ובאי כוחם וגם מבית המשפט, עדויות שקר בעת המשפט, השתלחות והפרעה לעדות ההגנה.

שופטים אינם פוסלים התנהגויות פליליות מצד התביעה. בעת הדיון המשפטי הם אף משתפים פעולה. ערכאות ערעור אינם מתקנות זאת, היות וערכאות ערעור בדרך כלל מסרבות לעסוק בחומר ראיות, אלא עוסקות רק ב"טעויות משפטיות" תוך התעלמות גם מסתירות פנימיות בתוך הפרוטוקול. לעיתים אף מגדילים לעשות ומצדיקים את הפסיקה בתוספת מחזקת הרשעה שגם אינה מתאימה בשום דרך לפרוטוקול הערכאה הדיונית.

הגשת תלונה רק לאחר סיום המשפט, לאחר מעשה, מראש מונעת מעקב אחר כל אלו. בכך לא מסתיימת אי השפעת הפיקוח.

בית המשפט הוא הקובע וקביעתו נחשבת בעיני החקיקה הישראלית כמקודשת. כיון ששופטים הינם בדרך כלל מראש באופן בוטה לצד התביעה, לאחר שבית המשפט הרשיע גם אם לא בצדק ושיתף פעולה עם פשעי התביעה, שוב לא תיבדק התלונה אם בית המשפט צידד בתביעה ובמיוחד כאשר הממונים על פיקוח זה יהיו שופטים. נראה שהשרה קבעה את השלב להגשת התלונה בעצה אחת עם השופטים. זו עצת אחיתופל. מטרת הפיקוח היא לייצר דרך לגילוי ותיקון עיוותי דין ולא להנציח אותם. שופטים אינם חוששים כלל, כי אין בחינה של התיק כולו לאחר המשפט. שופטים קבעו, משמע כזה ראה וקדש. מצב זה חייב להשתנות כדי שהרמיה המשולבת תתגלה!

תלונות צריכות להתאפשר בכל שלב ובכל שלב יש לבדוק אותן. רצוי ביותר בזמן אמת ולגופן, באופן עצמאי בלא להתחשב בהחלטותיהם של גורמים אחרים. על שופטים כמו שאר יצורי אנוש, לדעת ששקרים ניתן לגלות כאשר גופים אחרים יבדקו את אותו הענין. עד כה החלטות שופטים מתגלות כעיוותים המאפשרים לתביעה להמשיך בסורה. הטלת התפקיד על שופטים בדימוס גרועה יותר מהמצב הנוכחי כיון שזה נותן הכשר נוסף. ברור שזו תוצאה של שילוב רמאויות - התביעה נוהגת בכל דרך מירמה ושופטים מאפשרים ומשתפים פעולה. פרופסור דניאל פרידמן כותב בספרו 'הארנק והחרב' אודות היחס הסמביוטי שבין הפרקליטות (וגם התביעה המשטרתית) לבית המשפט. אם גם שופטים הם אלה שמבקרים וגם רק אחרי המשפט אין תועלת בכך.

8.גם חלקה במניעת פסילת שופטים א':

"הבקרה העצמית" של בית המשפט – פסילת שופט. לפי בית המשפט אין בית המשפט זקוק לכל בקרה חיצונית והוא מפקח היטב על עצמו. אחת מדרכי הבקרה היא מנגנון פסילת שופט. סעיף 77א' לחוק בתי המשפט – עילות לפסלות שופט:
שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפט.

יש לשופט עניין או כספי או אישי בהליך או בתוצאותיו או בנפשות הפועלות בבעל הדין או במיצגו.

אם השופט היה קודם מעורב בעניין אם ישירות או בדרך של קירבה משפחתית של מי מהנפשות הפועלות לעניין הנדון. על פי תיקונים מהשנים 2002 ו- 2004 בהתקיים עילות אלו ואם היה מעורב בטרם מינויו לשופט, עליו לפסול את עצמו. ישנם תיקונים לסעיף - הסתייגות אם יש דחיפות יתרה, אם העברה לשופט אחר לא תשנה את המצב, בטלים האיסורים.

כל אלו הם מצבים אוביקטיביים אותם לכאורה אין בעיה מיוחדת להוכיח אם כי שופטים הסתירו גם נסיבות אלו.

גם התנהגות פסולה של שופט בתהליך ניהול המשפט מהוה עילה לפסילתו.
גיבוש דעה לפני תום ההליכים. דעה מוקדמת אם הוא מביע דעתו על מהימנות בעל הדין בשלב מוקדם של הדיון בזאת מירב האפשרות למשוא פנים. גם אם השופט בטוח ביכולתו להתעלם מהראיות שראה ושמע ומהתרשמותו השלילית בנוגע לאמינות הרי כבר הביע דעה שלילית על מהימנותו.

קבלת ראיה על התנהגות שלילית קודמת גם אם דומה ועוד יותר אם פלילית של הנאשם כקבילה, לפני הרשעתו. החריג לכלל זה סעיף 163 אם הנאשם מספר ומביא עדים לאופיו הטוב באם זה ענייני להאשמה.

מעורבות יתר בהבאת ראיות, התבטאויות שיפוטיות בשלב מוקדם יחסית, לפני שנשמעו כל עדי התביעה והסנגוריה.

לקיחת חלק בעניינו של אחד הצדדים ובזאת השופט הופך לפרקליטו של צד במקום לדון בטענות.

חוסר סבלנות וסובלנות. גילוי עוינות ואיבה, חוסר ריסון בהערות ובגערות מיותרות. השתלחות אישית בבעלי דין ובבאי כוחם. השמעת הערות פסולות, לשון בוטה, ביזוי והשפלה של בעל הדין או עורך דינו ובמיוחד פגיעה בנאשמים ו/או בנתבעים ובסנגוריהם שתוצאתה היא אך ורק יצירת אווירה עויינת והרגשת אי צדק. אם כי הסייג: לא כל הערה או גערה הן עילה לפסילה.

שלילת הזכויות הדיוניות במשפט...

את כל אלו וכתוצאה מהן את האפשרות הממשית למשוא פנים, יש להוכיח. הדרך היחידה להוכיח זאת היא אם הן ישתקפו בפרוטוקול. כיון שעל הפרוטוקול אחראי לא אחר מאשר השופט עצמו, התבטאותו כלפי בעלי הדין לעולם אינה משתקפת בפרוטוקול. הרי אף שופט לא יגלה את פשיעתו הוא.

9.חלקה במניעת פסילת שופטים ב':

התנהגות שופטים בפועל: באשר לדעה קדומה, דעתם של שופטים בדרך כלל קבועה מראש. אם מדובר במשפט פלילי, דעתם של שופטים בכמעט כל המקרים הינה לצד המדינה, כלומר לצד התביעה, עוד לפני ששמעו עדות כלשהי. שופטים לא רק שאינם שומרים על לשון מרוסנת, אלא שהם מרבים לפגוע בכבודם של הצדדים והפרקליטים במיוחד. שופטים במקום להתייחס לאישום בלבד, רומסים את כבודם וחומסים את זכויותיהם של בעלי הדין.

בבוטות לא ניתנת לבעלי הדין אפשרות הוגנת להציג את טיעוניהם, ובמשפט פלילי שופטים לא חדלים מלהפריע בדרכים שונות, בגסות רוח, בצרחות, בהעוויות פנים אל המעיד בשעת עדותו – כדי להראות עוינות ולהוציא מריכוז את מי שלא חפצים ביקרו, ואף להפסיק עדותם של נאשמים. לכל אלו כמובן שהם אינם נותנים ביטוי בפרוטוקול. את הפרעותיהם והתפרצויותיהם בשאלות אינם רושמים אלא רק את מענה בעל הדין. עקב כך עדותו נראית מבולבלת, עם אמירות לא ענייניות. גם הפסקת העדות אינה מתבטאת בפרוטוקול. נהפוך הוא, הם מומחים לעריכה מחודשת כך שייראה כאילו סיים כל דבריו. ההתנהגות החמורה מכל כדבר שבשגרה היא זיוף תוכן הפרוטוקולים לשם הטיית משפט, כך שהעדויות תיראנה כמתאימות לפסיקה שהם חפצים בה.

אופן פסילת שופט: בערכאה בה מוגשת הבקשה, השופט הנילון אותו מבקשים לפסול, הוא אשר מכריע בה. כלומר, השופט אותו מבקשים לפסול עקב התנהגותו הפסולה, שופט את עצמו. ערעור על החלטת אי הפסילה צריך להגיש אך ורק לבית המשפט העליון וזאת בתשלום – על המרגיש נפגע משופט לשלם על כך ובנוסף באי קבלת הערעור תיתכן גם הטלת קנס – כתאוות הקנסות של בית המשפט. גרוניס תמיד קונס. שם תגובת השופט מתבקשת לעיתים רחוקות וגם כאשר היא מתבקשת היא איננה מועברת לעיון הצד המערער. כל ערעורי הפסילה על שופטים נדונים אך ורק על ידי נשיא בית המשפט העליון ובכך קובעת השקפת עולמו/ה. תוכן הדיון בבקשות לפסילת שופט מוסתר מעיני המבקש. לא מתקיימת חקירת התנהגותו של שופט, אלא מסתמכים רק על הפרוטוקול.

קיימת נציבות תלונות הציבור על שופטים שתפקידה לחקור, אך תלונה לנציבות אינה קשורה לפסילת שופט, מה עוד שמי שהגיש בקשה לפסילת שופט, הנציבות אינה מטפלת בו, כיון שבקשה לפסילה היא בסמכות אחרת. זאת ועוד, הנציבות אמנם לפי החוק מורשית לחקור בכל דרך, אך היא כפופה להנהלת בתי המשפט, הכפופה לנשיאות בית המשפט העליון, הקובעת את דרכי פעולתה של הנציבות והתוצאה היא אי חקירה.

בעבר, בעקבות בקשה לפסילת שופט היה הדיון נעצר עד לסיום הבירור. בשנת 2011 הונהג תיקון לפיו הבקשה אינה גוררת עצירת דיון ואותו שופט שנגדו הוצאה בקשת פסילה ממשיך לדון בתיק, כלומר התנאים עוד הוחמרו.

עקרונית המערכת אינה אוהבת פסילות רבות שפוגעות באמינות וביציבות. לפי בית המשפט בין יולי 2003 ליולי 2008 הוגשו בתחום האזרחי לבית המשפט העליון 413 ערעורים על בקשות פסלות. 24 התקבלו ו- 321 נידחו ו-48 נמחקו. בתיקים פלילים נםתחו 398 תיקים, התקבלו 30 ערעורים, נידחו 336. בית המשפט מגן על כבודו ועל כוחו, על חשבון זכויות היסוד של הציבור, עליו מפעיל בית המשפט איומים וכוח. לפי דעת נשיאי בית המשפט העליון, אהרון ברק ודורית ביניש "הדמוקרטים", החלטות השופטים לפסול או לא לפסול את עצמם הן במרבית המקרים נכונות.

10.חלקה במניעת פסילת שופטים ג':

אהרון ברק למד אמירה אותה לא הוא המציא ש"השופט עצמו עומד למשפט". למען התדמית שלו ייחס אמירה זו לעצמו ואמר: "בכל יום בו אני יושב על כס המשפט אני עומד למשפט", אך בכל הנוגע לשמירה על התנהגות השופטים בפועל לא נהג כך.

הוא ביטל את תקנות האתיקה עליהן עמל השופט מאיר שמגר. אם נשיא בית המשפט העליון מבטל במעשיו את חשיבות תקנות האתיקה אזי מדוע ימשיכו ללמד זאת? כיום בבתי ספר למשפטים ובבתי משפט אין חינוך לאתיקה. לא במכון להשתלמות שופטים ולא בלישכת עורכי הדין.

על פי החוק "שופט שמאיים על נאשם שאם לא יודה יישא בתוצאות, לוקה במשוא פנים ויש לפסול אותו לפי חוק בתי המשפט".

שופט איים על נאשם בהטלת הוצאות אם לא יודה. הנאשם דרש ממנו לפסול עצמו ולאחר שבקשתו נדחתה, עירער לנשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק. ברק קבע שהערת השופט לא מקימה עילת פסלות. הערעור נדחה. במקרה קודם איים השופט שאם הנאשם לא יודה יחמיר בדינו. אלא שבאותו המקרה הנשיא זוסמן פסל את השופט וכתב: "אין ספק ששופט שמאיים על נאשם שאם לא יודה יישא בתוצאות, לוקה במשוא פנים ויש לפסול אותו לפי חוק בתי המשפט".

אהרון ברק גם קבע שמי שמבקש פסילת שופט, עליו חובת ההוכחה, כי השופט הנידון לא יפסול את עצמו כיוון שזו משימה בלתי אפשרית.

לפי בייניש: בקשה לפסילת שופט יש בה משום פקפוק ביסוד האובייקטיביות השיפוטית, לכן אין להגיש בקשה זו כדבר של מה בכך"...

כך היא ביקשה לשמור על התדמית של השופט האובייקטיבי והמודע לטוהר תפקידו שהוא להציג את שופטי ישראל כאילו הם ברמה מקצועית ואתית גבוהה ביותר וליצור מצג ששופטים אכן נענים לציפיות להתנהגות מקצועית ומוסרית.

דורית בייניש המשיכה את מסורת אהרון ברק למנוע פסילת שופטים. היא חיזקה את החומה הבצורה סביב שופטים, למניעת אפשרות להביע ביקורת נגדם במהלך משפט ולא בחלה באיומים על עורכי דין.

באותה הדרך בה מנעה מנציב תלונות הציבור על שופטים מלבצע את תפקידו כיאות.

זוהי הדרך בה בית המשפט מבקר את עצמו. כלומר בית המשפט עושה הכל כדי להתעלם מהבעיות בו, אבל הציבור הינו עד וגם קורבן להתנהגות השופטים ועל כן לא ניתן עד בלי די להונות אותו.





ליה 16.01.1613:00
19. במה שונה האיום והמעשה של פרקליט המדינה נגד ד''ר פורמן מאיום של אנשי העולם התחתון על עדים? בתגובה להודעה מספר 0
הסיפור העצוב על הדיסלקטיות של הפרקליט שי ניצן, מעיין הנעורים של הגימלאי גולדברג ועל טוהר המידות הציבורי / אברהם פריד

המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון, השופט אליקים רובינשטיין, שהיה בעברו היועץ המשפטי לממשלה וכל חייו שימש תמיד כעו"ד ויועץ בשירות המדינה (בלי שום רגע של נסיון חיים אמיתיים מחוץ למסגרת הציבורית המרופדת והמפנקת) מתנגד לביקורת על הפרקליטות. בעצם הוא מסכים שצריך ביקורת, אבל רק על הפרקליטות באופן תיאורטי ואמורפי, ולא על הפרקליטים שעובדים בה. בערך כמו לפתוח בחקירה תיאורטית על משפחות הפשע, אבל בלי לחקור את ראשיהן ואת האנשים הפעילים בהן.

לזכותו של רובינשטיין שהוא לא הסתיר את העובדה שגם אישתו עבדה בפרקליטות המדינה במשך 33 שנה. למזלם זה היה בימים שבכלל אי-אפשר היה להגיש תלונה כנגד מישהו בפרקליטות. אח, ימים מאושרים שחלפו ונגוזו. אז רובינשטיין רוצה להחזירם.

את עמדתו זו מסר רובינשטיין לחברו אליעזר גולדברג, שופט גמלאי מהעליון, שהיה מבקר המדינה ונציב הקבילות על השופטים וכיום בגמלאות, שאחרי שהוכיח אימפוטנטיות מוחלטת הן כמבקר המדינה והן כנציב קבילות, מונה על-ידי שרת המשפטים שלנו לבדוק אם צריך לקיים ביקורת על הפרקליטים. כזכור לכולנו, יש כבר במשרד המשפטים יחידת ביקורת פרקליטים, שהוקמה בגלל האיום שאם לא תהיה ביקורת פנימית אז הכנסת בעצמה תקים יחידה פלילית לחקירות פרקליטים, במיוחד לאור מה שהתגלה ומתגלה בכל בוקר מחדש על המתרחש בפרקליטות. זה לא מנע מהפרקליטים להחרים את היחידה הזו, לא לשתף עימה פעולה, מה שלא צריך להפתיע אתכם. גם ראשי וחיילי משפחות הפשע נאלמים ושומרים על זכות השתיקה כשנפתחת בעניינם חקירה.

מלכתחילה יש מקום לתמיהה מדוע מונה דווקא קשיש בן 84 לבחינת דברים רציניים הנוגעים לעתיד כולנו, שעה שהוא עצמו וכל חבריו השופטים לא התירו מעולם ואינם מתירים לשום אדם בגילו לשמש אפילו כמורה דרדקים בבית ספר יסודי, או כמרצה מן המניין באוניברסיטה או כסתם עובד במעבדה לבדיקות דם בקופת חולים. מעניין איפה נבדק ונמצא שהשופטים בישראל נולדו עם חסינות גנטית המונעת מהם אפשרות לשיטיון (אלצהיימר), לסניליות או לעייפות הגוף, המוח והנפש בכל גיל. אבל כעובדה, בישראל רק האזרחים הפשוטים מחויבים לפנות את מקומם בעבודה ולצאת לגמלאות בגיל 67. שופטים יוצאים לפנסיה בגיל 70 ורק אז מתחילים בקריירה האמיתית, בדרך כלל במינויים שהם מקבלים מטעם המדינה, עם תגמולים כספיים מדהימים שלא מתפרסמים לידיעת הציבור. תזכרו זאת בפעם הבאה שתנהלו בפניהם משפט או עתירה נגד משרד ממשלתי, וישפוט ביניכם שופט המצפה שבעוד שנה או שנתיים המשרד הממשלתי הזה ימנה אותו לתפקיד מתגמל כספית וציבורית. תבדקו כמה שופטים הוציאו פסק דין בסכסוך בין אזרח למשרד ממשלתי או רשות ציבורית ושנה אחרי זה קיבלו מהם עבודות ענק ואז תבינו את יסודות המשפט העברי. חביב מאוד, לא?

הסיבה ששרת המשפטים החדשה מינתה את גולדברג הקשיש לבדיקת הנושא הרגיש של הפרקליטות, היא רצונה שלא יהיה בעתיד מי שישיב לעיתונאים לשאלתם הצפויה מי סירס ושיתק את הביקורת על הפרקליטים ויספר בהוראת מי עשה זאת, שאלה שתעלה בציבור ביום שהכל יתפוצץ ותתגלה שוב עוד אחת מפרשיות המירמה והשקרים של בכירי הפרקליטות. לכן מונה גולדברג למשימה: הוא יודע לשתוק. בכלל, שופטים שהם בגמלאות מזה 20 שנה ויותר כבר לא עונים לשאלות הציבור. תנסו לשאול, למשל, את השופט בגמלאות צבי טל, לא על הבדיחה של החוק העלוב הנושא שמו, אלא גם למה הוא סידר ונתן לשופטת הילה כהן, זו שזייפה סדרה ארוכה של פרוטוקולים ופוטרה בשל כך, פנסיה ממלכתית לכל חייה, למרות שמלכתחילה לא הייתה זכאית בכלל לפנסיה, ובטח לא ממלכתית. תשאלו אותו. הוא לא ישיב לכם, כמו שלא השיב ולא הסביר איך הוא נתן בזמנו לעמותה בה כיהנה אשתו ולעמותות בהן כיהן עוזרו האישי, מיליוני שקלים מהוועדה לקביעת ייעודם של עזבונות לטובות מדינה שהוא עמד בראשה (כשופט בגמלאות כמובן). כמו כל שופט בגמלאות הוא מעולם לא ענה לשאלות הציבור. וכי מה תעשו לו? לכן גם מונה גולדברג.

אליקים רובינשטיין אמר לגולדברג שבימיו כיועץ משפטי לממשלה הוגשו בפניו בקושי 3 תלונות לשנה נגד פרקליטים (באופן אישי). לזאת הגיבה השופטת גרסטל, העומדת בראש יחידת הביקורת על הפרקליטים, שאם זה המצב, אז היחידה שלה בטח יכולה לטפל בתלונות הללו, כי זה לא מוסיף כל עומס עבודה. גרסטל בטח צחקה תחת השפם שאין לה, כי ברור שמוגשות ותוגשנה עשרות תלונות, כצפוי וכמתבקש נוכח המתרחש, אבל אם אליקים טוען שיש רק 3 - אז בבקשה...

הרקע כולו חמור יותר: פרקליטי המדינה מתנגדים לכך שתיעשה ביקורת על מעשיהם ויפורסמו שמות מי שסרחו. הם מוכנים לביקורת כללית, תיאורטית, אבל דורשים שהיא לא תוחל עליהם אישית. דהיינו, אם פרקליט יזייף מסמך, ישקר בבית המשפט, או יסגור תיק בגלל היכרות אישית עם החשוד (או היכרות כספית עם משפחתו. וגם זה קורה) אז הביקורת לא תבדוק זאת. נחמד. הם רוצים שהביקורת תוכל לכתוב דוח על זה שהקפה במזנון הפרקליטות לא טעים, או תוכל לבקר את הפרקליטות רק על ששכחה לשלוח לעיתונות דוח סטטיסטי על כמות מעצרי השווא השנה. יופי. והם מצפים שאנו נקנה זאת. באמצעות גולדברג הטייח.

ובעוד אליקים רובינשטיין מסביר לחברו הגמלאי הוותיק השופט גולדברג מדוע לא צריך לחקור תלונה אישית נגד פרקליטה שמעלימה מסמכים מתיק חקירה, שמוציאה ומשמידה בדיקות דנ"א שמוכיחות שהנאשם איננו הרוצח, או סוגרת בזריזות תיק חקירה של דורסת ילד (בלי קשר, כמובן, לקבלת תיקי גוצ'י, שעוני יוקרה או נסיעות לחו"ל), בו בזמן כתב שי ניצן, פרקליט המדינה, לשופטת הילה גרסטל, הממונה על חקירות פרקליטים, כי הוא בכלל לא התכוון לכך, כאשר כתב למנכ"ל משרד הבריאות, שלא לתת לרופאה ד"ר פורמן להיכנס לתפקיד שזכתה בו במכרז. וזה הסיפור:

ד"ר מאיה פורמן היא רופאה מהמכון הפתולוגי הממשלתי, שהעידה שחלק מהחתכים על גופתה של תאיר ראדה, התלמידה שנרצחה בבית הספר בקצרין, נעשו על-ידי סכין משוננת ולא בסכין יפנית, כפי שטענה התביעה. בעיית הפרקליטות הייתה שאם הרצח בוצע בסכין משוננת, ולא בסכין יפנית, אז רומן זדורוב, מי שכביכול "הודה" במשטרה שהוא רצח את תאיר באמצעות הסכין היפנית שלו, והודאתו היא ששימשה הבסיס להרשעתו, לא יכול להיות הרוצח. עדותה המקצועית של הפתולוגית פורמן סתרה את גרסת הפרקליטות. בסופו של יום, ביהמ"ש בנצרת לא קיבל את עדות פורמן והרשיע את זדורוב. קורה. בית המשפט לא חייב לקבל עדות כל מומחה, למרות שגם ראש המכון הפתולוגי של מדינת ישראל תמך בעמדת הפתולוגית פורמן וכתב מסמך ברור בנושא (והפרקליטות עשתה הכל כדי שביהמ"ש לא יידע על קיומה של חוות דעת זו).

בין לבין במהלך אירועי משפט זדורוב, זכתה ד"ר פורמן במכרז ממשלתי לניהול מחלקה במכון הפתולוגי. בשלב זה פנה פרקליט המדינה שי ניצן למנכ"ל משרד הבריאות, והתלונן בפניו איך ייתכן שרופאה פתולוגית שעובדת בשירות המדינה מוסרת בבית המשפט עדות המנוגדת לעמדה שמציגה לו פרקליטות המדינה, וניצן דרש ממנכ"ל משרד הבריאות למנוע ממנה מלהיכנס לעבודתה בתפקיד בו זכתה במכרז. משרד הבריאות נעתר לדרישה וד"ר פורמן הלכה לבית דין לעבודה ושם זכתה בפסק דין הקובע שזכייתה במכרז הייתה בדין ובצדק ובזכות כישוריה ושאין לאיש שום זכות או סמכות ליטול ממנה את התפקיד בגלל שעדותה המקצועית על ממצאי הנתיחה הפתולוגית של תאיר ראדה לא מתאימים לרצון ולאינטרסים של הפרקליטות. גם בשלב זה איש לא שם לב, או לא כתב מילה, על כך שמדובר בעצם בניסיון גס וברוטאלי של פרקליט המדינה ללחוץ, לאיים, להפחיד ולהשפיע על עדה מרכזית ביותר במשפט זדורוב, שעדיין התנהל באותם ימים בבית המשפט העליון. מה דעתכם על אדם שמוסר חוות דעת מקצועית וצריך להעיד ולהיחקר עליה מעל דוכן העדים, או שהיא משמשת ומונחת בפני בית המשפט העליון בדיון (שיכול להחזיר הנושא לדיון מחודש) ואז באמצע המשפט מודיעים לו שמישהו בעל עוצמה דורש מהמעסיק שלו לפטרו מהעבודה, לגזור חרפת רעב עליו ועל משפחתו וילדיו, בגלל שעדותו לא מתאימה לרצונות של מישהו? במה שונה האיום והמעשה של פרקליט המדינה נגד ד"ר פורמן מאיום של אנשי העולם התחתון על עדים לפני ובמהלך משפט?

הפעם הגיעה לנציבת התלונות נגד הפרקליטים תלונה קשה נגד שי ניצן ומעשיו, והנציבות ביקשה ממנו את הסבריו ושאלה מתוקף איזו זכות הוא פנה למנכ"ל משרד הבריאות ודרש לפטר את הרופאה פורמן מהמכון הפתולוגי הממשלתי. אגב, מנכ"ל משרד הבריאות עמד להישמע להוראת פרקליט המדינה, אלא שהשרה דאז, יעל גרמן, נעמדה על רגליה האחוריות והתנגדה לכך נמרצות ואף הבהירה כי מעשי שי ניצן הם מסוכנים ביותר, מפרים את החוק ומכילים השפעות הרסניות על כל המדינה. לזכותה של גרמן ייאמר שהיא הוכיחה שלפעמים דווקא נבחר הציבור הפוליטי, זה שאנו בזים לו תמיד, הוא שעשוי מחומרים הרבה יותר טובים ואיכותיים מאשר כל בכירי ה"סיביל סרוויס" שלנו, המתעטרים בנוצות מזויפות של שירות ציבורי נקי ומקצועי, אבל בעצם הם סתם פקידים חסרי כל עמוד שדרה מקצועי ומוסרי.

משדרשה הביקורת הסברים משי ניצן על סיבת רדיפתו את ד"ר פורמן ועל נסיונותיו לפטרה, הוא הבין שהפעם הוא נלכד בגלוי על מעשיו ושזה גלגל שעלול להיגמר בהדחתו ממשרתו. מיד ישב וכתב לשופטת גרסטל מנציבות התלונות שפתחה בחקירה נגדו, ש"לא הייתה לי כוונה במכתב זה להורות למנכ"ל שאסור לו לאשר את תחילת העסקתה (של ד"ר פורמן)... אם הובנתי אחרת, אבהיר כי לא זו הייתה כוונתי. בדיעבד, ייתכן שראוי היה לנסח את זאת בדרך אחרת".

מה לא הובן, שי ניצן? איזו כוונה בדיוק הייתה לך שהיה ראוי לנסחה אחרת? הרי כשפורמן הלכה לבית הדין לעבודה על שלאור מכתבך מנעתם ממנה להיכנס לתפקיד, אתה, כעומד בראש הפרקליטות, היית מי שהובלת והנחית את הפרקליטות לטעון ולהשיב לבית הדין שאין לתת לה להיכנס לתפקיד כי היא העזה להעיד נגד עמדת הפרקליטות. אז על מי אתה צוחק? וכי לא אתה הוא מי שכתב למנכ"ל משרד הבריאות כי (ציטוט): "אני פונה אליך בבקשה שלא לאפשר את התחלת העסקתה במכון, או לחלופין להשעות את תחילת העסקתה ולבחון אותה אחרי שינתן על-ידי העליון פסק הדין בערעור שהגיש רומן זדורוב". מה לא הובן במכתבך? וכי לא כתבת שיש למנוע את כניסתה לתפקיד בכלל, או לפחות עד גמר ההליכים המשפטיים בהם היא הייתה עדה? אתה חושב שכולנו מטומטמים ולא מבינים עברית?

אפשר, כמובן, להקל על שי ניצן ולטעון שאולי הוא דיסלקטי, ושכל מכתביו יוצאים לו הפוך ממה שהוא התכוון. זה קורה לו הרבה. עובדה: גם כשהוא הקריא ממסמך חסוי לבית המשפט העליון חלף זמן ואז נחשף המסמך והתגלה שהוא הקריא להם הכל הפוך לגמרי ממה שהיה כתוב שם. זה בהחלט קורה לו, למסכן. נכון שאי-אפשר לגנות אדם על דיסלקציה שיש לו, אבל בהחלט אפשר שלא למנות אחד כזה לפרקליט המדינה. כי אם זו לא דיסלקציה, אז תגובתו למבקרת היא פשוט היתממות, מצג שווא ושקר גס, וזה בהחלט מתאים אישית למי שעומד כיום בראש הפרקליטות וגם מתנגד שתהיה שם ביקורת.

וכאן עשתה גרסטל את הלא-ייאמן. היא קיבלה את הסברו של שי ניצן, שהוא לא התכוון, וסגרה את החקירה נגדו. אתם חושבים שגרסטל מאמינה לו? שהיא חושבת שהוא דיסלקטי ולא יודע לכתוב בעברית? אתם חושבים שהיא לא מבינה מה מתרחש, ואינה יודעת שניצן משקר מכף רגל עד ראש?

אבל גרסטל נמצאת עכשיו במאבק קשה נגד נסיון הפרקליטים למנוע החלת הביקורת עליהם. שי ניצן הוא בעל עמדת מפתח בקרב הזה, והוא שמלבה מאחורי הקלעים את מאבק הפרקליטים. גרסטל שיחררה כעת את צווארו מעניבת התלייה, כדי שהוא ירפה מהמאבק וישב בפינתו ולא ימשיך להמריד אותם. כאן היא טעתה. ובגדול.

לשי ניצן אין מושגים של הגינות במשחק. כמו לחלק מחבריו בפרקליטות. שי ניצן ימשיך להתסיס פרקליטים ולגבות את מאבקם נגד קיומה של ביקורת על מעשיהם. אם שי ניצן ודרכו (וחבריו) ינצחו, אנו עוד נתגעגע לימים שפרקליטות מחוז בכירות הסתפקו רק בבשמים ותיקי גוצ'י באלפי דולרים, וסגניותיהן רק העלימו והסתירו מסמכים מהנאשמים ובאי-כוחם. אם שיטות ניצן ינצחו, אנו נחזה בפרקליטות מדינה שתהיה זהה ומקבילה לפרקליטות המהוללת של עזה, או לתביעה של מצרים.

הקרב אם תהיה או לא תהיה ביקורת-אמת על פרקליטים בשירות הציבורי ומעשיהם מתחולל בימים אלה. בינתיים זה בידיים של גולדברג ושרת המשפטים, וזה לא מצביע על כיוון טוב. ייתכן שהכנסת תצטרך להתערב. נמתין ונעקוב. רק שבינתיים ועד אז, בכל מקרה שאתם מקבלים מכתב רשמי מהרשויות ומפרקליטות המדינה, לא יזיק אם תכתבו להן בחזרה שאתם מבקשים תחילה לדעת אם הם מתכוונים למה שכתוב במכתבם, או שאחרי שנה וחצי הם יכתבו ויטענו שהם בכלל לא התכוונו למה שהם כתבו. בדיוק כמו שעושה שי ניצן. המנהיג והמוביל של פרקליטי המדינה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-...

תגוביות:

1.לפטר את ניצן ולחקור אותו. אנו חייבים לדרוש את פיטורי שי ניצן ולפתוח נגדו בחקירה פלילית על עבירות שעשה או נתן להן גיבוי. בהתנהגותו הבריונית הוא מושחת לא פחות מרות דוד.


ליה 17.01.1611:40
20. ''נסיגה מדו''ח גולדברג תשבית את מערכת המשפט'' בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 17.01.16 בשעה 21:08 בברכה, ליה

במכתב לשרת המשפטים קרא ארגון הפרקליטים לאמץ את מסקנות דו"ח גולדברג ולבסס לפיו את מעמד נציבות הביקורת על הפרקליטות

ארגון הפרקליטים פנה במכתב לשרת המשפטים איילת שקד ובו קרא לה לאמץ את מסקנות דו"ח גולדברג ולבסס על פיו את מעמדה של נציבות הביקורת על הפרקליטות, וזאת בניגוד לעמדה המתגבשת במחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים. "הטיוטה איננה דומה ואף רחוקה מרחק רב מאוד ממה שנקבע על ידי כבוד השופט גולדברג", כתבו הפרקליטים במכתב שנשלח בשבוע שעבר. גורם בכיר בפרקליטות העריך כי נסיגה ממסקנות דו"ח גולדברג תוביל: "להשבתת מערכת המשפט".

הפרקליטים שהתנגדו בהתחלה לעיגון מעמד הנציבות בחקיקה, מקווים ששקד תאמץ את מסקנות הדו"ח שנועד להסדיר בחקיקה את פעילות הנציבות. השופט בדימוס אליעזר גולדברג קבע בדו"ח שהגיש לשקד בחודש אוקטובר האחרון כי יש להקים גוף ביקורת פנימי במשרד המשפטים שיבחן את התנהלותה המערכתית של הפרקליטות, וזאת בנפרד מגוף נציבות תלונות ציבור שלא יוכל לנקוט בהליכים משמעתיים. גולדברג אף קבע שורה של הגנות על מעמדם של פרקליטים שנגדם הוגשה תלונה ספציפית.

לאחר הגשת הדו"ח פנתה שקד למחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים וביקשה ממנה להכין תזכיר לחוק שיסדיר מחדש את מעמד נציבות הביקורת על הפרקליטות. במכתב שנשלח הבוקר, כתבו אנשי ארגון הפרקליטים כי הם עיינו בטיוטה לפני שזו הוצגה בפני שקד, וטענו כי היא "עומדת בסתירה לתכלית שעמדה בבסיס דו"ח גולדברג ולעקרונות החשובים שהותוו במסגרתו, כמו גם להגנות החיוניות שנכללו במסקנותיו".

הפרקליטים הוסיפו כי הם התנגדו מלכתחילה להקמת גוף ביקורת על הפרקליטות, וכי עצם נכונותם להסכים להשהות את העיצומים שנקטו נגד פעילותו הותנתה בפעילות השופט גולדברג וביישום מסקנות הדו"ח אותו כינו "פשרה משמעותית ולא פשוטה ביחס לעמדת ארגון הפרקליטים". לדבריהם, "סטייה מעקרונותיו וממסקנותיו (של הדו"ח – א.ס.) היא בעייתית ואף בלתי אפשרית עבורנו".

במכתב ששלחה יו"ר ארגון הפרקליטים עו"ד לימור פלד, התבקשה שקד "להתעלם מכל הלחצים ורעשי הרקע שמפעילים גורמים אינטרסנטיים, המנהלים מאבק עיקש ושיטתי בכל במה וזירה אפשרית לביטול ההחלטה לאמץ את מסקנות דו"ח גולדברג".

ככל הנראה מדובר ברמיזה לעבר תומכיה של נציבת הביקורת הנוכחית – השופטת בדימוס הילה גרסטל, שפרסמה מאז הקמת הנציבות מספר דו"חות חריפים המבקרים את פעילות הפרקליטות. בסביבתה של גרסטל מקווים כי מסקנות גולדברג לא יאומצו במלואן וכי גוף הביקורת לא יסופח למשרד המשפטים. בנוסף מקווים כי גוף הביקורת יאגד בתוכו הן את הביקורת המערכתית והן את הביקורת הפרטנית כלפי עבודת הפרקליטות והפרקליטים.

שקד עצמה אכן התבטאה בעבר כמי שמתכננת לאמץ את מסקנות הדו"ח וליישמן בחקיקה שתסדיר את מעמד הנציבות. "קראתי את דו"ח גולדברג עם היועץ המשפטי לממשלה, והחלטנו ליישם אותו בחקיקה. יש כבר תזכיר במשרד המשפטים שיפורסם בשבועות הקרובים, ואני מקווה שהחוק יאושר בעוד מספר חודשים. אני מקווה שיהיה מדובר בחוק מאוזן ושהגוף הזה לא יהפוך את הפרקליטות לרופסת, אלא למבוקרת יותר", אמרה שקד במהלך טקס חלוקת תואר "אביר איכות השלטון" מטעם התנועה לאיכות השלטון שנערך ב-16 לדצמבר בתל אביב.
"מתווה גולדברג הוא בעצמו פשרה כואבת של הפרקליטים"

אולם למרות הנאום, נראה כי שקד עדיין לא החליטה לדבוק בהמלצות הדו"ח. נראה שגם במערכת הפוליטית מופעל על שקד לחץ שלא לאמץ את מסקנותיו של גולדברג. בשבוע שעבר נרשמה הסכמה נדירה בכנסת, במהלך דיון שעסק בחוק נציבות הביקורת על הפרקליטות (הנבת"ם – א.ס.). בדיון במליאה אותו יזמה ח"כ ציפי לבני, הביעו חברי כנסת ממפלגות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, הבית היהודי ויש עתיד עמדה דומה, לפיה יש לדחות את המלצות השופט בדימוס אליעזר גולדברג שפרסם דו"ח ובו המלצות לגבי הסדרת מעמד הנציבות.

"פיצול של המערכת היום, גם אם הדבר מומלץ בדו"ח גולדברג, הוא דבר שיביא להריסתו של הגוף שהוקם. כל אזרח במדינה צריך לדעת שיש לו כתובת", כך אמרה ח"כ ציפי לבני, שהקימה את נציבות הביקורת בעת שכיהנה כשרת המשפטית בכנסת הקודמת. בדבריה היא פנתה לשרת המשפטים איילת שקד, וביקשה ממנה שלא לפצל את הנציבות, כפי שהציע גולדברג.

מנגד, העריך גורם בכיר בפרקליטות כי "אם בסופו של דבר הצעת החוק לא תהיה לפי מתווה גולדברג, ובמיוחד אם החלטה כזו תתקבל ללא הידברות, הפרקליטים ינקטו בצעדים הכי חמורים וקשים שיש שבהכרח יביאו להשבתת מערכת המשפט".

לדבריו, "מתווה גולדברג הוא בעצמו פשרה כואבת של הפרקליטים ובוודאי שאינו חלומם הוורוד. הנכונות של הפרקליטים לקבל אותו היא שעת כושר מצויינת להידברות וראשי המשרד יעשו טעות אם ינסו לכרסם מהדו"ח או לשנות אותו ובכך לדחוק את הפרקליטים למאבקים נוספים".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...


ליה 17.01.1621:30
21. משה פייגלין: זדורוב בכלא רק בגלל יוקרת מערכת המשפט. חייבים לתקן את מערכת המשפט! בתגובה להודעה מספר 0
הח"כ לשעבר התייחס ב-103FM לפרשת תאיר ראדה: "התיק מלא פגמים, יש ספק סביר וחבר מושבעים היה משחרר אותו. שופטי העליון לא מחויבים לציבור, חייבים לתקן את מערכת המשפט"

מאות בני אדם הפגינו אמש בתל אביב למען רומן זדורוב, שהורשע שלוש פעמים ברצח הנערה תאיר ראדה לפני תשע שנים.

ההפגנה התקיימה יומיים בלבד לאחר שאביה של ראדה הלך לעולמו.

משה פייגלין, חבר הכנסת לשעבר מטעם "הליכוד", היה איש הציבור היחיד שנכח בהפגנה ואף דיבר בה. "הלכתי להפגנה בגלל הרגשה קשה מאוד שהצדק לא נעשה", אמר פייגלין לגבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה 103FM".

"לפי הסקרים 30-40% מהציבור מאמינים שהאיש שיושב במאסר עולם, הוא חף מפשע. אישי ציבור ופוליטיקאים הולכים לאן שהציבור הולך ולכן הייתי מצפה לראות שם 10 חברי כנסת ומפורסמים שונים. העובדה שאף אחד לא הגיע מלבדי, אומרת שאנשי הציבור מפחדים ממערכת המשפט, כולל ראש הממשלה ושרי הממשלה".

"התעמקתי בסיפור של זדורוב ומצאתי בו המון פגמים", ציין פייגלין. "למשל, הניסיון המדהים למנוע מסגנית ראש המכון הפתולוגי לבוא ולהעיד את העדות שלה. זה דבר מדהים. המערכת מונעת מאשת מקצוע מתוך המערכת להעיד עדות, שעלולה לערער ולקעקע את ההכרעה. הצדק לא יכול להיעשות באופן שבו מערכת הצדק בישראל בנויה, בפרט באופן שבו התנהלו החקירה והתביעה בתיק של זדורוב. אני לא יודע אם זדורוב אשם או זכאי, אבל יש כאן למעלה מספק סביר. שום ציבור, שלא מחויב לאינטרסים זרים, לא היה משתכנע מעל לכל ספק סביר שזדורוב חייב בדין. חבר מושבעים היה משחרר אותו".

"אילו אותם שופטי בית המשפט העליון היו מחויבים לציבור הרחב, אין לי ספק שההכרעה היתה שונה", טען פייגלין.

"אבל כיוון שזו מערכת שממנה את עצמה, משבטת את עצמה ואת ערכיה, הרי במודע או שלא במודע, יוקרתה של המערכת עומדת לפני עשיית הצדק, וזו הסיבה שזדורוב עדיין בכלא.

כיוון שאין שימוע ציבורי כאשר בוחרים את השופטים, נוצרת מערכת שלא משקפת את הציבור הרחב ואת ערכיו, אלא שוב ושוב ושוב רק את עצמה.

המשך ההגמוניה של המערכת הוא האינטרס העליון שלה לפני עשיית הצדק. כשמדובר בתיקים שיוקרת המערכת נשענת עליהם, אין זיכויים. התיקון חייב להיות כזה שיוביל לכך, ששופטי העליון, שעומדים בראש הפירמידה ומקרינים למטה, גם על הפרקליטות והמשטרה, יהיו מחויבים לציבור ולא לעצמם".

http://www.maariv.co.il/news/israel...


ליה 06.02.1611:21
22. בדיון בעליון הציע מזוז להפקיע את הקרקע מבעליה היהודי על מנת להכשיר את הכפר הערבי הלא חוקי בתגובה להודעה מספר 0
ההצעה המפתיעה של השופט מזוז

בדיון בעליון על פינוי כפר בדואי שהוקם על קרקע יהודית פרטית, הציע מזוז להפקיע את הקרקע מבעליה על מנת להכשיר את הכפר הבלתי חוקי.

בבית המשפט העליון נידונה השבוע סוגיית הכפר אל זרנוג שבנגב. הכפר בו מתגוררים בני השבט הבדואי אבו-קווידר, נבנה על חלקת קרקע בבעלות יהודית פרטית שנרכשה לפני כ-85 שנה.

בני שבט אבו קוידר שהגיעו מרצועת עזה לישראל במהלך שנות ה-50, פלשו במהלך השנים לחלקה וכן לאדמות מדינה סמוכות ובנו במקום מעל שלוש-מאות בתים ללא היתר. למרבה האבסורד, גם מדינת ישראל בנתה לרווחת בני השבט מבני ציבור ללא היתר, בניגוד גמור לחוקי התכנון והבניה וליסוד החוקתי של זכות הקנין.

מאז שנות ה-80 ניהלה המדינה עם נציגי השבט משא ומתן בניסיון להעתיק את מגורי השבט למקום מוסדר, ובדצמבר 1998 חתמו המדינה וחלק מנציגי השבט הסדר מוסכם על פינוי השבט ליישוב רהט.

במסגרת ההסכם התחייבה המדינה למתן הטבות כלכליות נרחבות לבני השבט וכן התחייבה להימנע מלאכוף נגדם את דיני התכנון והבניה עד למועד המעבר, אולם במהלך 15 השנים האחרונות לא חלה כל התקדמות ממשית ביישום ההסדר, ובחסות ההסכם הוסיפו התושבים ובנו במקום עוד עשרות בתי מגורים.

יורשיהם של רוכשי הקרקע שבשנים האחרונות איתרו את החלקה שבבעלותם, גילו כי היא מוחזקת בידי פולשים ומאוכלסת במאות בתים. יחד עם תנועת רגבים הם עתרו בשנת 2012 כנגד המדינה שבנתה על גבי הקרקע שבבעלותם, ודרישתם לסילוק יד נענתה במלואה על ידי בית המשפט.

במקביל עתרו בעלי הקרקע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה כי המדינה תשלים את העברת בני השבט לרהט ותחזיר לידיה את החלקה שבבעלותם.

בית המשפט המחוזי דחה בינואר 2013 את העתירה, וקבע כי על המדינה להשלים את הליך התכנון בתוך שלוש שנים, ולאחר מכן ליישם את העברת השבט בתוך שלוש שנים נוספות. בעלי הקרקע ערערו לבית המשפט העליון מאחר וחלופת ההסדרה ליישוב בני השבט בעיר רהט, איננה ישימה לאור התנגדותה של העיר רהט כמו גם של חלק מבני השבט שפלשו לקרקע.

לאורך הדיון חזר השופט מני מזוז מספר פעמים על הרעיון לפיו על המדינה לשקול ברצינות את האפשרות להפקיע את הקרקע מידי בעליה היהודים ולהסדיר את היישוב הלא חוקי במקומו באופן של הלבנה למפרע.

"אני מבין כי המדינה לא רואה כפתרון הסדרה של ההתיישבות במקום עצמו", אמר מזוז לבא כח המדינה. "זאת לכאורה במובנים מסוימים האופציה הפשוטה ביותר, זה אומר להפקיע את השטחים הפרטיים ולתכנן את המקום. לעומת זאת יכולים להיות שיקולים אחרים למה לא. אני שואל אם יש במסגרת המחשבה הכוללת כל התכניות לפתרון או ליישוב מחדש של הבדואים בדרום, האם לשטח זה יש ייעוד מוגדר".

בתגובה לדברי עירית רהט המתנגדת להצעת המדינה ליישוב את בני השבט בשכונה חדשה שתבנה עבורם בעיר, ציין בא כוחם של בעלי הקרקע, כי גם בתוך שבט אבו קווידר לא כולם מוכנים לעבור לרהט - מה שהופך את עמדת המדינה ללא ריאלית. הוא הוסיף כי יש לזכור שמדובר בקרקע פרטית שנגזלה מדי בעליה, ולפיכך יש לשקול רעיונות הסדרה חלופיים שעלו בעבר – כגון על אדמות מדינה ביישוב ערערה.

"איש לא מינה את אדוני כגורם מוסמך, או כממשלה שיכול להחליט איך מתכננים את מדינת ישראל. לכם יש אינטרס מאוד נקודתי כבעלי זכויות בנכס. חלק מהאשם הוא שלכם, שנזכרתם עשרות שנים אחרי שהמבנים האלה קיימים", אמר השופט מזוז בתגובה לדברים. "מתי היתה הפעם האחרונה שפינו יישוב מקרקע פרטית? כמה בתים היו שם וכמה שנים זה לקח? ממתי פינו 3000 אנשים מקרקע פרטית? למדינה יש את האילוצים שלה והיא תפעל לפי זה. זה לא בהכרח הדבר בסדר העדיפות הראשון של המדינה לטפל בבעיות המערערים".

בתנועת רגבים מביעים הפתעה מאמירותיו של השופט מזוז. "השופט מזוז יצר אבחנה בין פרשת אל זרנוג בה הוא ממליץ למדינה לנקוט בסעד של הפקעת הקרקע מבעליה – על מנת למנוע את פינוי היישוב, לבין מקרים שנידונו אך לא מכבר בבג"ץ- היישובים היהודים עפרה, בית אל, מגרון ועמונה, בהם נטען כי רק חלק מסויים מקרקעות היישוב הן בבעלות פרטית. במגרון ועמונה לא זו בלבד שבג"ץ לא העלה את רעיון ההפקעה, אלא דחה את בקשות המדינה למתן אורכה לשם מציאת פתרונות והורה למדינה לפנות את היישובים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.וכך מתגלה השקר שלהם כאילו הם היו חוק וסדר...רק שקר ואנטי ציוניות בלבוש של מדינת חוק.

2.אני לא מבין מה הם עושים שם סולברג ורובינשטיין, בגוב האנטי דתי והאנטי ציוני.

3.שופטי סדום!

4.יְהִֽי־אַחֲרִית֥וֹ לְהַכְרִ֑ית בְּד֥וֹר אַ֝חֵ֗ר יִמַּ֥ח שְׁמָֽם׃

5.כמובן שיתנו להם פיצוי על כל השנים שבנו בניה בלתי חוקית.

6.עכשין אנו מבינים את מי הם משרתים. הם חלק מהשתולים.

7.הנה הפוליטיזציה הכי בוטה במערכת המשפט! עד מתי מזוזים יעלוזו!

8.הסתננו מעזה, פלשו לאדמות פרטיות, ובסוף גם יקבלו כסף מהמדינה.

9.מזוז ראוי בזכות גדולה לכהן כנשיא ביהמ"ש העליון הפלשתיני. ילך לרמאללה ובא לציון גואל.

10.רשע מרושע המזוז הזה. המשפחה שלו בזה לו!!!

11.אם ניכנסו לשטח ישראל בשנות ה-50 מעזה ללא אישור, החזירו אותם לעזה וחיסכו מיליונים למשלם המיסים.

12.מאוד מתאים לו ולא מפתיע בכלל. לו היה בא לטובת יהודים היה מפתיע.

13.המזוז הזה התקדם רק בגלל מוצאו. אבל תמיד היה חלש במשפטים. ראו את הכתבה עליו במעריב מיום 2.11.2011

14.לכאורה תקדים שיכול לסייע במקרים הפוכים.

15.בג"צ = בלד = שונאי ישראל.

16.זה שופט זה? שופך דמים ובוגד בעמו. נוהג איפה ואיפה למימוש האג'נדה השמאלנית אנטי יהודית שלו. לא זכור לי שהציע הפקעת שטחים בבעלות ערבית (כביכול) בעמונה, בית אל, גבעת זאב ועוד ועוד. חוק אחד לטובת ערבים וחוק אחר לרעת יהודים. הנחמה שלנו שזו ממש עקבתא דמשיחא, בית הועד היה לזנות, האמת נעדרת.

17.זו כלל לא הצעה מפתיעה. היינו מופתעים לולא המשיך לשרת את שתולי שונאי ישראל מאירופה - בשמאל הישראלי. ממש לא מפתיע.

18.מפחיד, מפחיד, מפחיד!

19.המנוול הזה עם הפרקליטות והבג"צ מגרש יהודים והורס בתים. אני לא מאמין. אני מרגיש שאני בגלות. כל המערכות הולכות עם האויבים שלנו. על אותם מעשים שעושים יהודים,, הם מגורשים והורסים להם בתים ובתי כנסת ועכשיו מפקיעים קרקעות של יהודים לטובת ערבים פולשים? מה השתגענו? הכל הפוך במדינה הזאת. איפה כל הדמוקרטים שאומרים וצועקים כל יום "חוק הוא חוק"? איפה יעלון? איפה מר"צ? איפה מפלגת העבודה - המחנה הציוני? איפה כולם? אני בהלם! אני לא מאמין שאני בישראל. מרגיש כמו בגרמניה בשנות השלושים, כמו בארגנטינה בשנות ה-70 וכמו ברוסיה בתחילת המאה הקודמת.

20.מזוז רשע מרושע. מרחם על אכזרים ומתאכזר לבני עמו.

21.פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ. בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית. החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום. באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/27118....

22.פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה. אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון וכדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/27789....

23.יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/27766....

24.שפטל: בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקותיו. ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

סימוכין:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

25.תחת שלטון הבג"צ מותר לגנוב מיהודים, מותר לגרש יהודים מביתם,
מותר להתעלל בנערים יהודים, מותר לזלזל בדת היהודית, מותר לסתום להם את הפה, ואוי ואבוי אם ניגע בקצה ציפורנו של ערבי שגונב ורוצח חופשי חופשי.

26.עם שופטים כאלה אפשר לסגור את המדינה.

27.מדינת אפרטהייד! יש פה חוק (טוב) לערבים וחוק (רע) ליהודים!

28.יש מאזוזים בירושלים! עיר הצדק!

29.איש נקלה.

30.תזכור ידידי מזוז מהיכן באת. בתוניס התנהגנו בדרך הישרה - קל וחומר בארץ חמדה...

31.שופטי עוול ונושאי פני רשעים. הוא זכור לנו מימי ממשלת רבין הזכורים לדיראון. הוא יחליט מהו צדק ומהו יושר?





ליה 09.02.1618:58
23. כשלראש הממשלה אין אמון במערכת המשפט בתגובה להודעה מספר 0
אם ניתן היה לסמוך על מערכת המשפט שלנו, ההצעה להשעיית ח"כים לא היה מועלה לאוויר. אך נתניהו סובר שקל יותר לגייס 90 ח"כים מאשר לגייס את השכל הישר של מערכת המשפט

ההצעה האחרונה מבית היוצר של הקואליציה, מדברת על אפשרות להשעות חברי כנסת מכהונתם ברוב של 90 חברי כנסת. ההצעה הזו, שיש לקוות שהיא רק בלון ניסוי, כבר זוכה להתנגדויות מכל עבר, מימין ומשמאל.

אני מקווה שאין צורך לומר את הברור מאליו, מדובר בהצעה לא דמוקרטית, שתאפשר לרוב של חברי הכנסת, וכרגע לא משנה מהו הרוב הנדרש, לרמוס לחלוטין את הזכות לבחור ולהיבחר, ותשתיק את קולו של מיעוט. אין כאן כל כוונה להגן על חברי הכנסת הערבים שהזדהו עם טרוריסטים רצחניים. אבל הטיפול בהם לא צריך להיעשות באמצעי שכזה.

קל יותר לגייס 90 ח"כים, מאשר לגייס את מערכות המשפט

אולם, השאלה המעניינת באמת היא מה הוביל להצעה שכזו? מדוע הופרח בלון ניסוי שכזה. התשובה היא, שלמרות ההצהרות הנרגשות של נתניהו על האמון בבית המשפט ובמערכות שלטון החוק, אין לו כל אמון בהן.

חוק העונשין קובע מספר איסורים פליליים, שניתן לעשות בהם שימוש במקרים שכאלה: ס' 144ד2 לחוק העונשין קובע כי "המפרסם... דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, דינו מאסר חמש שנים". זאת מלבד האיסורים על המרדה והעבירות לפי פקודת מניעת טרור או חוקים אחרים שעוסקים בעניין.

חוקים נוספים שהיו יכולים למנוע את המציאות אליה אנחנו נחשפים כיום, עוסקים במניעת התמודדות לכנסת של חברי כנסת ורשימות ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוק היסוד בעניין תוקן מספר רב של פעמים, אולם בית המשפט העליון, בלי טיפת כבוד למחוקק ולחוקי היסוד, מקור סמכותו, החליט "לפרש" את החוק באופן שמבטל אותו לחלוטין.

אם ניתן היה לסמוך על מערכת המשפט שלנו, שתפעל בהתאם להוראות החוק, בלון הניסוי של השעיית חברי הכנסת כלל לא היה מועלה לאוויר. היועץ המשפטי לממשלה היה מורה למשטרה לחקור, מגיש כתב אישום, בית המשפט היה פוסק על פי החוק עונש מאסר, וחברי הכנסת העבריינים היו מוצאים את עצמם מחוץ למשכן.

נתניהו סובר, שקל יותר לגייס 90 חברי כנסת, מאשר לגייס את השכל הישר של מערכות התביעה, האכיפה והמשפט.

השאלה היחידה שנשאלת היא, אם לנתניהו אין כל אמון במערכת המשפט, מדוע הוא מתייצב פעם אחר פעם כנגד חברי מפלגתו וחברי הקואליציה שלו, ומונע רפורמות בדרכי מינוי השופטים, בעילות הביקורת החוקתיות או במוסד היועץ המשפטי לממשלה.

ממה מפחד נתניהו? התשובה לשאלה הזו צריכה להפחיד את כולנו.

http://news.walla.co.il/item/293297...

תגוביות:

1.כאשר מדובר על בטחון המדינה ולא לתת לדמוקרטיה להפוך לאנרכיה, לא מתפקידה של מערכת המשפט לקבוע את הכללים. הראשות הנבחרת היא אחראית להשלכות.

2.לא רק לנתניהו אין אמון במערכת המשפט ההזויה והשמאלנית והפועלת נגד הרשות המחוקקת ומקדמת אג'נדות שמאלנית מוסלמיות...אלא כל העם מאס בשופטים של חבר מביא חבר...ובכנופיית שופטים המתעמרת בממשלה ובחוקיה...מקדמת פסיקות אשר הורסות את יסודות המדינה היהודית מבפנים...שופטי העליון אשר אוזניהם עיניהם וליבם ערל לכל דבר שמריח יהודי...פתוח ואדיב לכל מסתנן וגונב גבול ולכל ארגון עוכר ישראל, לכל ארגוני השתולים, לכל ערביי השטחים וישראל ולכל החלטה אנטי ממשלתית וצבאית. שופטים אלה לא נבחרו על ידי העם וקומץ השופטים האנרכים משנים ומחליטים במקום 70 אחוז מאזרחי מדינת ישראל שהצביעו בשביל הממשלה המכהנת. השיטה של מינוי שופטים חייבת להשתנות. או שהם יכהנו שנתיים ויעופו לפנסיה או שתהיה איזה מערכת בחירה שגם לאזרחי ישראל יהיה מה לומר בבחירת שופטים. המצב של היום לא יכול להימשך. אם בית המשפט הוא הריבון לביצוע מדיניות הממשלה אז מה לנו ולממשלה, מה לנו ולבחירות. ניתן לקליקה המשפטית לנהל את חיינו, או שהעם ימצא דרך מקורית גם הוא להתעמר בשיטות חוקיות ומתעמרות נגד כל שופטי הבג"צ...אנו נגיע אליהם הביתה אחד אחד, ובאופן חוקי נמרר להם את החיים הפרטיים המוגנים עד היום. נבקש חקירות על רכושם, נבקש את מצב חשבונותיהם ונבדוק את מענקי האתנן. נשחרר רשימות על חייהם הפרטיים, על בגידותיהם, על הזימה בבתי המשפט, על שמור לי ואשמור לך, על מעטפות, על משוא פנים והטיית משפט. הרשימה ארוכה ואם היא תיושם חיי השופטים אשר עד היום ישבו על זרי עלי דפנה יהפכו צורבים יותר מכבשני הגהינום...

אזרחי ישראל הגיעה העת לפעול נגד שופטי העליון והבג"צ. באופן חוקי אבל כואב....אם הם לא מכבדים אותנו ולא את הממשלה שבחרנו באופן דמוקרטי, אין שום סיבה בעולם שנכבד אותם או ניתן להם טיפת כבוד...

3.תתעסק עם מערכת המשפט ויפלילו אותך.

4.לראש הממשלה אין אמון במערכת המשפט. למי יש???

5.למרות מאמציה של איילת שקד לצמצם את כוחו של בג"ץ ולהחזירו לגודלו הטבעי, ביבי יחד עם כחלון (ימני עאלק) מצרים את צעדיה. שינוי משמעותי בשיטת בחירת השופטים דיו להשיג את זה.

6.לאף אחד אין אמון במערכת המשפט מלבד לקומץ אקדמאים מרקסיסטים. החוק הוא שקר אחד גדול. לעולם לא יתקיים רוב כזה. גם אם יתקיים רוב של 120 חברי כנסת, השלטון האמיתי : מערכת המשפט + קומץ פקידים ינטרלו אותו. תכלית קיומה של מערכת המשפט בישראל, ארה"ב ואירופה: שימור הרודנות הפיאודלית של כנופית האקדמאים המרקסיסטית וצאצאיה והמרת דתה בכפיה של כלל האוכלוסיה לקומוניזם-ליברליזם.

7.מערכת המשפט כבר הוכיחה שאי אפשר לבנות עליה. תודה לכותב.

8.ביבי יודע שנגד כל אחד שינסה יופעל תיק אפל. בישראל אין לנו מערכת משפטית אלא שלטון גנוב של השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ ולמערכת המשפט. כל המערכת הזו חייבת לעבור מהפיכה יסודית מהמסד והטפחות!




ליה 13.02.1618:26
24. היועצת המשפטית נגד החרמת כספי טרור בתגובה להודעה מספר 0
ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת דנה היום (שני) בהצעה להסמיך את שר הביטחון לחלט רכוש מחשודים בעבירות ביטחון המדינה. הנוסח המוצע הובא לדיון במסגרת הדיון בהצעת חוק המאבק בטרור.

היועצת המשפטית של הוועדה טענה בדיון כי ההחרמה המנהלית המוצעת הינה הליך שפוגע פגיעה מוחלטת באזרח באופן קשה ולכן זה צריך להיעשות בבית המשפט. "בנוסף, העילה שהוצעה, היא עבירה פלילית ולשר הביטחון אין מומחיות בקביעה של מי עבר עבירה. זו מומחיות של בית המשפט וגם ההכרעה בין ניצים על זכויות רכושיות, היא מומחיות של בית המשפט.

"להחרמה יש היבט עונשי וגם מן הטעם הזה, לא ראוי לקבוע זאת כהליך מנהלי עם ביקורת שיפוטית דלילה במקום בהליך שיפוטי. ההליך לא יפגע במלחמה בטרור כי תפיסה ראשונית ממילא אפשרית וכל השאלה היא איך שוללים את הרכוש הסופי".

לדבריה, ברוב המדינות נהוג הליך של חילוט בבית המשפט ואפילו בשיטה האמריקנית שהמדינה נאחזת בה, ברגע שיש התנגדות להליך המנהלי מאת צד שטוען לזכות ברכוש, ההליך עובר לבירור בבית המשפט.

''מאחר שאין פגיעה במלחמה בטרור בהליך שיפוטי. אין כאן אלא הבעת חוסר אמון בבית המשפט. התרגלו לעבוד לפי תקנות ההגנה ורוצים לשמר אותן בחוק חדש. זה הכל", אמרה היועצת המשפטית.

נציג שירותי הביטחון הכללי השיב בכעס ליועצת המשפטית של הוועדה, "כתבת חוות דעת שלמה בלי שהיו בפנייך נתונים. את לא יודעת על מה את מדברת! כל הליך, ייקח כמה שנים. הטרור הנוכחי, הוא של יחידים שמושפע מהרשתות החברתיות ואנו נאלצים לפגוע ברכושם הפרטי. מדובר על שקי כסף, חלקי גנרטורים, חומצות, אלקטרודות ועוד, זה מניעה וסיכול, זה רכוש טרור. ברוב המקרים, איש לא בא לבקש בחזרה את הרכוש שמאוד ברור מה מטרתו.

"בשב"כ סבורים כי על מנת להילחם בטרור, חשוב שההליך יהיה קצר ולא כתחנת ביניים. זה קריטי עבורנו, אם יתקבל מודל אחר, אני צופה פגיעה בביטחון המדינה. זה ירחיב את ההיקפים של ההליכים השיפוטיים שלא נעמוד בהם. זה יטביע את הארגון בהליכים שיפוטיים שלא נעמוד בהם", הזהיר.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד רז נזרי אמר "בעולם אידיאלי, היינו מעדיפים שחילוט ייעשה בפני בית משפט. מי שייפגע מהחילוט, יוכל לבקש לעתור לבית המשפט. הזכות לחירות חשובה יותר מזכות הקניין ועדיין אנחנו רואים שהחוק מאפשר לעצור אדם במעצר מנהלי''.

נציג השב"כ השיב כי "התהליך מורכב גם ככה. בתהליך של חילוט והחרמה נדרשות לא פחות משש אינסטנציות בתוך השב"כ וכן פיקוח של שני יועצים משפטיים פנימיים. אחרי זה פונים לפרקליטות המדינה ולמשרד הביטחון. להוסיף את המקל הזה של האישור הסופי של בית משפט כהחלטה אחרונה, לא נוכל לקבל אותו. זה המודל, ואנחנו עומדים על זה בצורה נחרצת. שר הביטחון מקבל החלטה על תפיסה לפי תמונת המודיעין, ומי שרוצה, שיעתור לבית המשפט".

ח"כ בני בגין (הליכוד) העיר "קשה לי הביטוי שנשמע כאן, 'נצטרך לרוץ לבתי משפט', מוצע כאן פגיעה בזכות אזרח".

היועמ"ש של משרד הביטחון עו"ד אחז בן ארי אמר "היו מקרים שהחזרנו טובין על סמך השגה. זה קורה לעיתים רחוקות כי המנגנון מקיים ביקורת שיפוטית בכל הגורמים שמאשרים אותו. היצרן הכי גדול של מקרים כאלה, הוא מסוף כרם שלום. שם יש מאמץ של החמאס להחדיר מוצרים דו שימושיים. בשנה האחרונה נתפסו כ-150 פריטים כאלה. רק 10 עתרו לבג"ץ. אנו מזמינים את האנשים שלקחו מהם את הטובין לשימוע, ולא כולם מגיעים לשימוע".

עו"ד איתן פינקלשטיין מפרקליטות המדינה אמר "כאשר יש מידע מודיעיני, אנו משתדלים לפתח אותו לראיות ואז נלך עם החומר להליך שיפוטי. מדובר על פעולות שלא מבשילות לראיות כיון שהן חסויות. הדיון פה הוא האם נחלט רכוש עפ"י ראיות חסויות. לא מענישים אדם עפ"י ראיות חסויות אלא רק לצורך מניעה''.

ח"כ ענת ברקו (הליכוד) הדגישה כי "המציאות מורכבת והחוק חייב לאפשר להגיב באופן אפקטיבי ומיידי על מנת להילחם בטרור, ובמקביל לשמור על האפשרות ללכת לבית המשפט. הפרוצדורות המשפטיות המוצעות, ינוצלו כנגדנו".

ח"כ מיכל רוזין (מרצ) טענה כי"כל דיון בהצעת החוק הזו מביא אותנו לאותה דילמה בין הרצון לסכל טרור לבין השמירה על גבולות ברורים של זכויות האזרח. אני תומכת בעמדת הייעוץ המשפטי של הוועדה שמתנגד להצעה''.

יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי) הגיב בחריפות, "תופסים נשק או כסף של ארגוני טרור, איזו ענישה יש בתפיסה הזו? זו מניעת טרור! זה כסף שנועד לביצוע פעולות טרור. אם על כל חילוט יזדקקו לרוץ לבתי המשפט, זה לא יגמר.

"ראיתי תיק אחד שנוהל ארבע שנים. כל המערכת תהיה עסוקה בהליך הזה. מוצע כאן תהליך שיעבור כמה אינסטנציות של גורמי משפט מתוך המערכת. נראה לך הגיוני שעל 5,000 ש''ח ינהלו תיק כמה שנים"?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.לבדוק על חשבון מי למדה בפקולטה למשפטים. מניח שזרועות הקרן מימנו אותה. גם כך בתי המשפט סתומים מעודף תיקים. אז דיון בנושא יקבע לעוד עשר שנים ולא יהיה רלוונטי בכלל, כמו שהריסת בתי מחבלים אחרי מספר שנים אינה רלוונטית ואינה מאושרת על פי רוב.

2.באירופה מחרימים רכוש גם מפליטים ולנו אסור לעשות אותו דבר לטרוריסטים.

3.אם יאפשרו, להחרים כספי טרור...התגובה המיידית תהיה אפקטיבית. תקטין את כח הטרור. זה לא כל כך רצוי למערכת המשפטית. מדוע? פשוט מאד! אם אתה נזקק למערכת המשפטית, בשביל לעשות פעילויות חיוניות לעם ולמדינה, אתה נותן למערכת כח וחשיבות. זה חשוב מאד לאנשים שנמצאים שם. כנראה שזו גם הסיבה שהם לא מאפשרים, מיד ובפשטות, דברים חיוניים. הם רוצים שירוצו אחריהם, וירגישו את כוחם. הם עושים זאת, גם במחיר פגיעה באינטרסים של המדינה, בטחונה, יהדותה ואולי עוד דברים שאיני בקי בהם.

4.עוד אחת משלטון השמאל שאיבד כוחו בכנסת כדברי מאוטנר והעתיק פעילותו לבג"צ ולמשפטפטנות. אנו במלחמה ומספיק עם כל האנשים האלה שתקועים בכל ועדה ודיון. הגיעו מים עד נפש. הממשלה צריכה לשלוט ולהחליט כיצד להילחם ולא לפחד וליפול מהרגליים של כל המשפטפטנים האלה. זה לא יכול להימשך עוד.

***

כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה - שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם. בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן - והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה - בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק - אבל בדיוק! - כמו מועצת האייאתוללות של איראן. ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן - מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

4.אם יתנו לבוגי סמכות לעשות את זה, נראה לכם שבאמת יעשה זאת? הרי היחידים שהוא יעז להחרים להם רכוש זה יהודים. אז עדיף שחוקים כאלו לא יעברו.

5.היא רק יועצת. צריך לומר לה תודה ולפעול לטובת הציבור והמדינה. פעם היו קוראים לזה בטחון המדינה.

6.המדינה גם ככה היום כבר על כרעי תרנגולת בגלל עודף משפטיזציה. אנחנו צריכים מנהיג חזק שיגיד לפרקליטים, עד כאן! אתם לא נבחרתם לנהל את המדינה ולהוביל אותה.

7.מי שואל את היועצת המשפטית כל דבר? טירוף מערכות! הגיע הזמן שלא תערבו את המשפט בכל החלטה בטחונית שלכם. תתחילו להילחם בטרור עם הצבא. לא בבתי משפט ולא בוועדות - אלא בשדה הקרב. ולא לשאול אותם כלל.

8.הם עסוקים בפלפולי זכויות ואזרחי ישראל משלמים את מחיר הטרור!

9.חוסר אמון בבית המשפט על תמיכה עיקשת ב"מיעוט" אלים. הם קנו זאת ביושר.

10.מגוחך. השמאל בשלטון, לא הימין.



ליה 15.02.1612:18
25. לישכת עורכי הדין: ''לבחון מחדש מועמדות השופט רוזן לעליון'' בתגובה להודעה מספר 0
"לבחון מחדש מועמדות השופט רוזן לעליון"

בלשכה שוקלים להתנגד למינויו של השופט רוזן בשנה הבאה, זאת לאחר שבית המשפט העליון הקל בעונשו של אהוד אולמרט וגזר עליו שנה וחצי מאסר, תוך כדי מתיחת ביקורת על רוזן שגזר על רה"מ לשעבר 6 שנות מאסר וכינה אותו בוגד

גורמים בלשכת עורכי הדין סבורים כי יש לבחון מחדש את התמיכה במועמדותו של השופט דוד רוזן לבית המשפט העליון, על רקע פסיקת העליון, ששינתה באופן מהותי את גזר דינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, תוך מתיחת ביקורת נוקבת על רוזן מכיוון שופטי ביהמ"ש העליון.

כזכור, השופט רוזן הרשיע את אולמרט בשתי עבירות שוחד וגזר עליו עונש מאסר ממושך של שש שנים בכלא, ועונש דומה נגזר גם על ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי. השופט רוזן כינה את הנאשמים בוגדים וציין לגבי אולמרט כי "מדובר בפושע שמרבית זמנו הוקדש לפועלו הציבורי". השופט רוזן תקף את הנאשמים בחריפות. "יש במעשיהם של הנאשמים לקעקע את אמון הציבור במנהיגיו. בעברת השוחד יש כדי לזהם את השירות הציבורי. עובד הציבור שקיבל שוחד ניפץ אבן פינה בעבודתו, והוא בבחינת בוגד ואיש מעל".

"הריקבון שגרמו במעשיהם לא נותר בשטח הסגור. ריקבון זה תסס והרקיב כאמור סביבתו, ועל כן ראויים המה לעונשים שלא רק יבטאו בקול רם וצלול גינוי ושאט נפש – אלא יהא בעונשים כדי לשרש את אותו נגע ממאיר שפשה, שכן הסכנה הטמונה באותו נגע אינה סכנה תיאורטית, כי אם סכנה קרובה ומוחשית", תקף רוזן.

עם זאת, בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בסוף חודש דצמבר האחרון זוכה אולמרט לחלוטין מאישום השוחד הנוגע לפרשת הולילנד, ועונשו הופחת לשנה וחצי של מאסר בפועל. עונשו של לופוליאנסקי קוצר באופן דרמטי ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות בלבד. השופט עמית כתב על הכרעתו של השופט רוזן כי "חלק מקביעותיו של בית המשפט המחוזי התבססו על עדותו של דכנר כנקודת מוצא, מבלי שנמצאו די ראיות חיצוניות לתמוך בהן".

בלשכת עורכי הדין, אמרו הגורמים, סבורים כי לאור העובדה שערעורם של אולמרט ונאשמים נוספים התקבלו, גם אם באופן חלקי, הרי שהדבר צריך להוות שיקול בסבב המינויים הבא לבית המשפט העליון שיתקיים בסוף שנת 2017. יש לציין כי עמדתה של לשכת עורכי הדין היא בעלת חשיבות משום שיש לה שני נציגים בוועדה לבחירת שופטים. שני הנציגים של הלשכה הינם עו"ד אילנה סקר ועו"ד חאלד חוסני זועבי.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

תגוביות:

1.כל הכנופיה עולה עכשיו לגרום נזק לרוזן כך שיפחד להזיק לאחד מחברי הכנופיה במשפט הבא. לכן כל יהודי צריך להתעורר ולתמוך ברוזן נגד הבריונים של אולמרט וכנופייתו.

2.הון שלטון עולם תחתון. אולמרט ופואד בגדו ומכרו את המדינה בשם העשיה הציבורית. איפה הצדק?

3.פסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניינו של אולמרט הוא הבדיחה הטובה
ביותר ששמעתי השנה. אמרות השפר שנזלו מפיותיהם על השופט רוזן זו נבזות ורשעות כאחד. אחת מהן: ספק אם אולמרט ידע שאחיו קיבל כסף מדכנר... חה חה חה.

4.רוזן איש הגון ללא מורא, התגובות כאן אומרות הכל. לישכת עו''ד אוהבת את העבריינים ואם ינקו את האורוות מאין תבוא פרנסתם? דוד רוזן יקר, אוהב אותך ואת פועלך האמיתי והאמיץ. מיכאל, מלשכת היועץ.

5.מערכת המשפט בישראל ועונשיהם המגוחכים עושים צחוק מהעבריינות הישראלית.

6.השופט רוזן מתאים לעליון יותר מרוב שופטי העליון דהיום! יש לו יושרה ויושר שאין להרבה שופטים...

7.הלישכה רוצה להנציח את השחיתות!!! השופט רוזן אדם חכם.

8.פסה''ד של העליון מוזר ביותר והוא נסיגה במלחמה בבני החושך.

9.ידוע שרק דעת רחביה חשובה, חכמה וצודקת.

10.מדינה שבה אולמרט יוצא בזול והשופט רוזן הוא זה שנפגע היא מדינה רקובה.

11.השופט רוזן - חזק ואמץ, אל תפחד ואל תוותר מול להקת המושחתים והחנפים הזו. ההתקפות עליך מראות עד כמה הריקבון עמוק. עד כמה רחוק יכולה להגיע נקמת המושחתים ומקורביהם. אנחנו צריכים אנשים אמיצים כמוך. אל תישבר.

12.צריך לדייק. הוא אמר: בוגד באמון הציבור ולא ''בוגד'' כפי שאוהבים לומר עליו.

13.צדק השופט שלא נבהל מסוללת ההגנה המשובחת שלקח הנתבע ופסק כפי הנדרש בחוק השווה לכווולם.

14.הוא לא מתאים לעליון כי הוא לא עושה הנחות ולא מחפש הסברים ותרוצים לזכוי מתחת לפנס. בית המשפט העליון משרתם של הקליקות החזקות = רוזן לא מתאים.

15.השחיתות היא מגפה, לא נלחמים בה במלים יפות. הקלו בה ראש וראו לאן היא הגיעה.

16.כרגיל - לחסום לוחם בשחיתות. מה חדש?

17.כל עוד החונטה המשפטית ממנה שופטים ברור שהשופטים החדשים שימונו יהיו משובטים כמו קודמיהם. שיטת מינוי השופטים בארץ הפכה ללעג בפי אישיות משפטית בארה''ב, ואני בטוחה שאיילת שקד מנסה לעשות ככל יכולתה כדי לשנות את שיטת המאפיה ''חבר מביא חבר'', אבל ביבי חוסם אותה וגם כחלון הימני עאלק. השופט רוזן ראוי וצודק, הלוואי וימונה, אבל נחיה ונראה איך תתנהג החונטה בנושא.

18.אם לא היה מדובר באולמרט איתם השופטים בילו במסיבות קוקטייל גם הם היו פוסקים 6 שנים. אדם מהשורה בוודאי לא היה זוכה מהעליון לשנה וחצי.

19.רוזן קיים את ''לא תגורו מפני איש''.

20.ממתי לישכת עורכי הדין ממנה שופטים? זוהי לישכת קן צרעות של מושחתים!

21.השופט רוזן צדיק יחידי בסדום. קראת למפלצת בשמה האמיתי. אולמרט אם היה נשפט במשפט צדק היה מגיע ליותר מ- 50 שנה.

22.חשיבה מושחתת של לשכת עורכי הדין. סוף סוף קם שופט אמיץ ורוצים להלקות את זה שמעז לקרוא למושחתים בשמם. בית המשפט העליון גם מזכה ומגלה הבנה לחברי כנסת תומכי טרור או לחבריהם מהפלג הצפוני היורקים ומקללים שוטרים ערבים. לקרוא לאולמרט מושחת זה נשמע למישהו הזוי? אולי לאלה שחיפשו בין השורות בבית המשפט העליון. תיקים פליליים כבדי משקל נהפכו לאבק לאחר הכתישה של בית המשפט העליון. מישהו(הם) התחלק(ו) על השכל, לכן המדינה שלנו נראית כמו שהיא נראית. זהו איתות לשופטים לתת לשחיתות לצמוח. ישראל הפכה כבר מזמן למדינת עולם שלישי.

23.רוזן שלא היה מעולם חלק מהקליקה, משלם את המחיר וחבל.

24.רוזן לא יגיע לעליון. מפחדים שם מאנשים ישרים.

25.מי ששולח ידו בשחיתות בוגד במדינה.

26.מי מפחד מהשופט רוזן? המושחתים ובית המשפח העליון.

27.התחילו להטיל מוראם על שופטים הגונים?

28.כל הכבוד לכבוד השופט דוד רוזן!!! הייתי שמח לראות הרבה שופטים כמוהו בעליון. אולי זה מה שיחזיר את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. לצערי הוא לא ייבחר לעליון כי מאדם כזה, משכמו ומעלה, המערכת עצמה פוחדת. יוצא שאין לחפש צדק בבתי המשפט שלנו.

29.השופטים זה חממה של שמאלנים אז לא בא להם טוב.

30.רוזן איש אמיץ ורודף צדק. רק איש כמוהו ישנה ויוסיף מעט כבוד לעליון.

31.חייב להיבחר. היחיד שאפשר להאמין ולסמוך עליו.

32.האם דחיית ערעורו של זדורוב, על תיקו המחורר מבחינת ראיות, באותו שבוע עם קבלת ערעורו של אולמרט מ''חוסר תשתית ראייתית'' אינה מעידה על אופיים החד צדדי של הפרקליטות ובית המשפט כשזה בא בפסיקות וסגירת תיקים למקורבים?

33.לישכה מושחתת. רוזן צדק בכל מילה.

34.אין מועמד ראוי יותר לעליון מכבוד השופט רוזן.

35.דווקא רוזן הוא זה שצדק. בית המשפט העליון הפך להיות מכבסת מוסר של חונטה שמאלנית קיצונית. רוזן ראוי יותר מכל אחד אחר בעליון לעמוד בראשו.


ליה 31.03.1606:06
26. ''הביקורת של מרים נאור- טענות הקוזאק הנגזל'' בתגובה להודעה מספר 0
שר התיירות יריב לוין תוקף בערוץ 7 את התערבות מערכת המשפט בניהול המדינה ומאשים את סיעת "כולנו" בהכשלת כל סיכוי לרפורמה בתחום.

בראיון לערוץ 7 שב השר יריב לוין ומביע את ביקורתו על התנהלות בג"ץ והתערבותו בסוגיות של משילות ושלטון.

זאת לנוכח התנגדות בג"ץ למתווה הגז ועל רקע דבריה של נשיאת בית המשפט העליון לפיהם לטעמה "חלק מהדברים שנשמעו, גם מטעם גורמים ברשות המבצעת וברשות המחוקקת, אינם מתאימים למדינה יהודית ודמוקרטית המכבדת את שלטון החוק ואת עצמאות הרשות השופטת".

דבריה של הנשיא נאור אינם מרתיעים את השר לוין, אחד האישים הבולטים בתביעה לרפורמה במערכת המשפט, שאומר כי הוא "מכבד מאוד את נשיאת בית המשפט העליון אבל קשה לי להשלים עם הטרוניות והטענות שלה בנושא.

''ראשית, האינסטינקט הבסיסי הזה שבו בכל פעם שמישהו מבקר את מערכת המשפט מיד הופכים את הביקורת הזו ללא לגיטימית ולהצמיד לה תארים חריפים ולהגדיר אותה כמנוגדת לערכיה של המדינה, אני חושב שזה לא מקובל לחלוטין. זה מעיד על היעדר הבנה בסיסית של מהי דמוקרטיה. בדמוקרטיה אפשר לבקר את הממשלה ואת הכנסת ואפשר וצריך לבקר גם את מערכת המשפט".

מוסיף השר לוין ואומר כי מעבר לכך גם לגופן של טענות הרי שמדובר ב"טענות הקוזאק הנגזל", כלשונו. "מה מבקשת נשיאת בית המשפט העליון לומר לנו? שביהמ"ש העליון יכול להתערב בתחומי הכנסת והממשלה, לרמוס את עקרון הפרדת הרשויות ברגל גסה וצריך לאפשר לו לעשות זאת באין מפריע ולכבד את החלטותיו ופסיקותיו מבלי לבקר אותם, בעוד כאשר הממשלה והכנסת פועלות על פי סמכותן בית המשפט אינו מכבד את הסמכות הזו ואינו מכבד את עקרון הפרדת הרשויות ובפסיקותיו רומס אותן פעם אחר פעם".

"אני חושב שההסתכלות הזו וההתייחסות הזו של נשיאת העליון מעידה על הלך הרוח שעומד ביסוד כל אותן פסיקות וביסוד המצב הבלתי תקין שאנחנו נמצאים בו", מחדד השר.

לנוכח העובדה שהחל מיומו הראשון בכנסת, ולמעשה מאז נאום הבכורה שלו כחבר כנסת, שב לוין וקורא לרפורמה נדרשת במערכת המשפט, נשאל כעת השר עד כמה התקדמה המערכת לקראת אותן רפורמות שהוא מדבר על נחיצותן וחשיבותן.

לדבריו עיקר ההתקדמות היא בהכרה הציבורית בצורך לקדם את הרפורמות הללו, אם כי בזירה הפוליטית תמיד ישנם מי ששמים מכשולים בקידום מהלכים משמעותיים בתחום זה. "עשינו התקדמות מאוד משמעותית בהבנה שהצלחנו להנחיל בחשיבות העצומה של הנושא הזה, ובעובדה שהשינויים הללו דרושים. יש חלקים נרחבים מאוד בכנסת ובציבור שתומכים בכך.

''צריך לזכור שלפני שבע שנים, בנקודת ההתחלה, דיברו גבוהה גבוהה בשבח המהפכה, או אם תרצה ההפיכה, שעשה נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק תחת הכותרת המוזרה לכשלעצמה 'המהפכה החוקתית' במדינה שבה אין חוקה.

''במישור הזה התקדמנו מאוד", הוא אומר וכאשר דבריו נקטעים בבקשה להתייחס לבחירתו במילה 'הפיכה' כדי לתאר את מהפכת 'הכול שפיט' של השופט ברק, הוא קובע כי "בהרבה מובנים זה המצב. כשקומץ אנשים תופס במוסרות השלטון ומכתיב את ערכיו ודרכו לציבור בניגוד להחלטות שמתקבלים על ידי הגופים הנבחרים, זה מצב שלא לא הולם התנהלות תקינה.

''זו לא התבטאות שלי. השתמשו בו רבים שרואים במהלך הזה היפוך היוצרות. ביהמ"ש העליון נוטל לעצמו סמכויות שאמורות להיות לרשויות אחרות".

לדברים הללו מוסיף כאמור השר לוין ומעיר כי בפועל הרפורמות המדוברות עדיין רחוקות והסיבה מסתבר היא תמיד פוליטית: "לצערי במישור הביצוע של השינויים עצמם, אנחנו רחוקים מהתקדמות ממשית. בכל פעם קמו לנו מכשולים אחרים. בכנסת ה-18 היו אלה השרים מרידור בגין ואיתן, בקדנציה הקודמת השרה לבני והפעם נתקלנו במכשול חדש בדמות סיעת 'כולנו' שהטילה וטו על חקיקה בתחום הזה".

על עמדתה זו של סיעת 'כולנו', סיעתו של שר האוצר משה כחלון, אותו מגדיר לוין כידידו הטוב, הוא אומר שאינו מבין את העומד מאחוריה ולהערכתו מצביעי 'כולנו' אינם רואים את המציאות הקיימת כחיובית ולא לבלימת רפורמות בתחום זה שלחו את נציגיהם לכנסת. "יש לנו הזדמנות לשינויים יסודיים ואני קורא לראשי 'כולנו' להסיר את הווטו ולהצטרף למהלכי השינוי הללו".

עם זאת מעריך לוין כי "בוודאות אני יכול לומר שאנחנו הולכים ומתקרבים למקום שבו השינויים הללו יתבצעו כשיהיה להם רוב גדול. ההבנה של הצורך בכך הולכת ומעמיקה. אין לי ספק שנראה שינויים בעניין הזה ומצב הרבה יותר טוב".

בניסיון להבין את מניעי הווטו של השר כחלון ומפלגתו נשאל לוין אם יתכן ומה שעומד מאחורי ההתנהלות הזו היא היותה של מפלגת 'כולנו' צעירה וככזו היא חוששת לפעול במהלכים דרמטיים הזוכים לביקורת נוקבת מצד רבים מאוד בתקשורת ובעיקר במערכת המשפט. לוין משיב ואומר שאינו בוחן כליות ולב, אך עד כה "לא שמעתי שום הסבר אמיתי לעניין, למרות ששאלתי לא פעם".

"בנאום הבכורה שלי עמדתי על העניין הזה כשהייתי קול בודד. היום יש קולות רבים מאוד. אני מאמין שאיש ציבור צריך להגיע לעשייה עם אומץ לב למאבק על הדברים שבעיניו הם חשובים ומי שמחפש מפלט באי עשייה כדי להימנע מהתמודדות אמיצה חוטא לשליחות שהוא נטל על עצמו, אבל אני לא יודע אם זו העמדה של 'כולנו'. אני רק יכול לומר שהעמדה שלהם מסכלת את היכולת לבצע מהלך בעל תמיכה ציבורית רחבה וגם רוב ברור בכנסת".

לקראת סיומה של השיחה עמו מתבקש השר לוין להציג בראשי פרקים את השינויים שאותם הוא רואה כנדרשים במבנה מערכת המשפט הנוכחית, והוא משיב: "הדבר הראשון והיסודי הוא שינוי שיטת בחירת השופטים – הבעיה היא לאו דווקא החקיקה שהיא דווקא בסדר, אלא היישום והפרשנות שלא פעם היא מעוותת, ואת זה אפשר לשנות בגיוון השופטים והכנסת אנשים בעלי עמדות שונות, והדרך להגיע לשם היא על ידי הוצאת השליטה של השופטים בהליכי הבחירה.

''השופטים לא רק מחזיקים בזכות וטו על כל החלטה בוועדה לבחירת שופטים, אלא שהם גם מחזיקים יחד עם נציגי לשכת עורכי הדין ברוב בוועדה והם יכולים להכתיב את המינויים שהם מבקשים לקדם. הוצאת השופטים מתהליך המינוי כפי שקורה ברוב הדמוקרטיות בעולם ובראשן ארה"ב היא מהלך חיוני ראשון".

בנוסף מציין השר לוין את הצורך בתיקונים בתחומים נוספים כמו בנושא זכות העמידה, תיקוני שקיפות בהליכי הדיונים בבג"ץ, תחימת מרחב הפעולה של בית המשפט בסוגיות בעלות השלכות מדיניות וכלכליות, הקמת בית משפט לענייני מקרקעים "שיפתור את המצב הבלתי נסבל שבו אנחנו נאלצים להתמודד לא רק עם בעיות בינלאומיות בנושאי ההתיישבות אלא גם בבעיות מלאכותיות מבית, והרשימה ארוכה אם כי הדגש הוא על נושא בחירת השופטים.

''לא מדובר בדברים מורכבים אלא בהחזרת המציאות למה שהיה בעבר וישימו אותנו במקום אחד וראוי עם דמוקרטיות מערביות אחרות ולמעשה יחזירו את הדמוקרטיה למקום שבו היא צריכה להיות".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.מאפיה שלמה של פמיניסטיות ממר"צ שולטות בבג"צ, בפרקליטות, בתקשורת. זו דמוקרטיה?

2.הרשות השופטת אינה נבחרת על ידי העם, הכנסת, הריבון. כלומר אין דמוקרטיה. דברי השופטת נאור מקוממים, מפחידים, אנטי דמוקרטים וסותמים פיות. לב העניין הוא שהרשות השופטת אינה נבחרת על ידי העם, הכנסת, הריבון. כלומר אין דמוקרטיה.

3.הגיע הזמן לתבוע את עלבונם של הדמוקרטיה והצדק ממערכת המשפט! יריב לוין היקר. רוב העם מאחוריך!

4.שיא השחיתות והשיפלות. ארבל ובייניש ניסו לתפור תיק פלילי לשר המשפטים כי רצה לעשות רפורמה במשרד...ובתמורה במקום להיזרק לרחוב הן מונו לעליון. מושחתות לכלא.

5.ואולי כחלון העאלק רפורמיסט יתחיל לעזור לציבור שמתוסכל מקומץ פמיניסטיות ממר"צ ששולטות ברוב העם באמצעות שליטה על בג"צ והפרקליטות. כחלון תפסיק להתעלל בנו ותן יד ליריב לוין. נמאס לנו מהמאפיה השמאלנית בבג"צ.

6.לאיזו רמה מוסרית שפלה הגיע השמאל שהוא גאה בבגידה תמורת כספים מהאנטישמים האירופים ומהאיסלם הפרו-נאצי. שהמטרה בשבילו מקדשת את האמצעים לחתור תחת השלטון בכל הדרכים האפשריות, לשתול בוגדים במערכת המשפט, התקשורת ובמשרדי הממשלה, בכדי לגבות את הבגידה. לתמוך ולסייע לרוצחים הפרו-נאצים הערבים ולסייע להם תמורת הרבה כסף. אם את נימנית על החבורה הזו את בשפלות מוסרית שאין כדוגמתה.

7.מדוע, כאשר תוקפים השכם והערב, ללא הפסק, את המשטרה, לדוגמה, אין בכך משום התקפה על שלטון החוק, וכאשר מבקרים את בתי המשפט, הרי הדבר מהווה התקפה על הדמוקרטיה? אותי לימדו, שאחת מזרועות החוק, ולא הפחות חשובה מבין כולן, היא הזרוע המבצעת, ומדוע התקפה עליה היא פחות חמורה מביקורת על בית המשפט? לעיונך, השופטת נאור.

8.הדמוקרטיה אצלנו זו המצאה ישראלית יחודית. העם מצביע ימין ומקבל
שמאל.

9.יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם. את השופטים תבחרנה כמו בכל העולם אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ולא ועדת דילים מסריחים בראשות השופטים. בג"צ ומערכת המשפט כדברי פרופ' מאוטנר הפכו למרכז השלטון הפוליטי של השמאל שאיבד כוחו בכנסת. כמו כן יש לומר לגברת נאור ולחבריה המשובטים כך: אינכם קדושים ואינכם חכמים או יודעי כל. אתם בסך הכל עורכי דין שעברו קורס בן שבוע והתמנו על ידי משובטים אחרים לשופטים. אתה שמאלני קיצוני פוסט ציוני, אתה תיבחר, זה הכל. לעם היהודי כל המשחק הצבוע הזה כבר לגמרי שקוף היום. מהפיכת נגד ומיד. יש לבטל את חוק כבוד האדם הערבי וחרותו של האפריקני הפולש למדינה לא לו בניגוד לחוק ובתמיכת וגיבוי בג"צ שמעז לבטל חוקים של הכנסת הנבחרת, למרות שאיש לא נתן לו רשות לכך!


ליה 02.04.1617:43
27. 'משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת' / מנחם מאוטנר בתגובה להודעה מספר 0
תכניות חדשות להגמוניה הישנה

במבט ראשון נדמה שמשפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת, מאת מנחם מאוטנר, הוא שני ספרים בכריכה אחת. הראשון מציע ביקורת נוקבת וכנה להדהים על בית המשפט העליון, מן הסוג שנדיר לשמוע מפי אדם השותף לעקרונות האידיאולוגיים של מוסד זה. השני מגולל הצעה כנה הרבה פחות לאכיפת העקרונות הללו על מדינת ישראל באמצעים לא־דמוקרטיים.

לזכותו של מאוטנר, אחד המאורות הגדולים בעולם המשפט בישראל, עומדת המומחיות ההולמת דיון בנושא כבד משקל זה.

הוא שימש כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, וכיום הוא מופקד בה על הקתדרה למשפט אזרחי השוואתי ולתורת המשפט.

מאוטנר לימד גם כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים בהרווארד, באוניברסיטת מישיגן ובאוניברסיטת ניו יורק. הוא גרף פרסים ואותות הצטיינות רבים, ואחד מספריו, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי, שראה אור ב־1993, הוא עדיין אחד החיבורים המצוטטים ביותר בספרות העוסקת בהתפתחות מערכת המשפט בישראל.

מאוטנר פעיל גם בענייני ציבור: הוא היה חבר בוועדה להכנת הקודקס האזרחי של מדינת ישראל, שבראשה עמד השופט אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון; הוא ישב בראש ועדה ציבורית לבחינת הזכויות של אמנים מבצעים; ושמו נזכר בעיתונות כמועמד אפשרי לבית המשפט העליון.

המוניטין המקצועי הזה מעניק משנה תוקף לניתוח שמציע מאוטנר. אולם מה שהופך את משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת לספר חשוב הוא הניתוח עצמו, והראיות שמגייס הכותב כדי לגבות את טיעוניו.

חיבורו של מאוטנר מראה כיצד הגיבה אליטה ישראלית בעלת השקפת עולם ליברלית למציאות פוליטית וחברתית חדשה, שנטעה בה את ההכרה שהדמוקרטיה כבר אינה משרתת את האינטרסים שלה.

המלצתו של מאוטנר עצמו לשנות את הגדרתה של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" מספקת לנו מושג מסוים, מטריד למדי, לגבי כיוון התפתחותה של תגובה זו בעתיד.

מאוטנר אינו חוסך את שבטו מבית המשפט העליון.

כבר בעמוד הראשון הוא מציין כי מוסד זה עבר בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים "שינויים חסרי תקדים" בהיקפם ובתוכנם, וכי "לא מעט מהשינויים אינם מוכרים באף שיטת משפט הידועה לנו".

שלושת השינויים החשובים ביותר שהוא מציין הם "עלייתו של אקטיביזם גורף"; מעבר מסגנון פסיקה פורמליסטי להנמקות המבוססות על טעמים ערכיים; והחלפת התפיסה של בית המשפט את עצמו כ"מוסד מקצועני, שעיקר תפקידו להכריע בסכסוכים" ב"תפיסה שעל פיה הוא מוסד פוליטי. קרי: מוסד הנוטל חלק לצד הכנסת בתהליכים שבהם נקבעים הערכים החלים במדינה ומחולקים המשאבים החומריים במדינה", או, כפי שמאוטנר מנסח זאת במקום אחר, גוף שאמור "להשתתף בקביעת תוכן המשפט החל במדינה".

בעמוד השני הוא מסביר כיצד התאפשרו תמורות אלו.

"המפתח להבנת [התמורות] הוא השינוי ההיסטורי הגדול שהתחולל בישראל בסוף שנות השבעים: ירידת ההגמוניה של תנועת העבודה", כותב מאוטנר. "ההגמונים לשעבר", כפי שהוא מכנה את האליטה השמאלנית והחילונית שהחזיקה במושכות בשלושים שנותיה הראשונות של המדינה, חשו מאוימים לנוכח ההשלכות האפשריות של אבדן השלטון הפוליטי ב־1977 על עתידם האישי ועל אופייה של המדינה שהקימו. הם השליכו אפוא את יהבם על הזרוע השלטונית היחידה שנותרה בידיהם - הרשות השופטת. ובתי המשפט, שהיו שותפים לערכים ולחששות של אותם הגמונים לשעבר, שיתפו פעולה ברצון.

מאוטנר מנתח ביסודיות את השיטות שנקטה הרשות השופטת כדי להגביר את עוצמתה ואת טווח ההשפעה שלה:

ביטול הדרישות המוקדמות לזכות העמידה; הרחבה מסיבית של השפיטות; השימוש במבחן ה"סבירות" ובמבחן ה"מידתיות"; יצירת זכויות ונורמות חדשות, לעתים יש מאין; וטענתו של בג"ץ כי מסורה לו הזכות לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, אף שהדין אינו מסמיך אותו מפורשות לעשות זאת.

כל השיטות האלה, טוען מאוטנר, נועדו בעצם להעביר כוח מידי נבחרי העם לידי ההגמונים לשעבר.

סילוק ההגבלות על זכות העמידה והשפיטות, לדוגמה, אִפשר לבית המשפט לפסוק בעניינים שנחשבו בעבר לחורגים מסמכותו; השימוש במבחני ה"מידתיות" וה"סבירות" נתן בידו את הכלים להכריע אילו החלטות פוליטיות ואדמיניסטרטיביות עומדות באמות מידה אלה ואילו לא, תוך התערבות בוטה בשיקול הדעת הלגיטימי של המינהל הציבורי; והמעבר מהנמקה פורמליסטית, הנצמדת ללשון החוק, להנמקה המבוססת על "ערכי יסוד" - שאותם קבע בית המשפט עצמו - אִפשר לו לאכוף את השקפת עולמו על פעילות הרשויות האחרות.

במהלך מחוכם ומתחכם, הכריז בית המשפט שהערכים היקרים ללבו הם "התכלית הכללית" של כל חוק, הגוברת על "התכלית הספציפית" שבשמה נחקק. בעקבות כל הצעדים הללו, המדיניות אינה נקבעת עוד אך ורק על ידי הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, אלא גם על ידי הרשות השופטת.

מאוטנר מספק מבוא מעולה לנושא, אבל גם מבקרים ותיקים של בית המשפט יֵצאו נשכרים מקריאת דבריו - ולו רק בזכות ההנאה הצרופה שיעוררו בהם טיעונים שרק "הגמון לשעבר" יכול להשמיעם: למשל, האמירה (המגובה בדוגמאות) שלא פעם אפשר לצפות מה יפסוק בית המשפט על פי קריאת עמוד המאמרים של עיתון הארץ: או הגילוי, בעקבות בדיקת כל העתירות שהגישו חברי כנסת בשנים 2005-1977, שעתירותיהם של פרלמנטרים ימנים, דתיים וערבים נסבות בדרך כלל על קובלנות אישיות, בעוד שאלה של חברי הכנסת מן השמאל עוסקות "כמעט ללא יוצא מן הכלל" בשאלות של מדיניות.

בפרפרזה על קביעתו המפורסמת של קלאוזביץ ניתן לומר שאותם חברי כנסת מן השמאל ראו בהתדיינות המשפטית את המשך המדיניות באמצעים אחרים - אמצעים שאפשרו להם להמיר תבוסה בממשלה או בכנסת בניצחון באולם בית הדין.

מאוטנר מספק גם שפע של פרטים היסטוריים מאלפים.

באחד הפרקים המרתקים בספר הוא מסביר כיצד הפך בית המשפט בישראל למבצר הליברליזם המערבי. בראשית המאה העשרים סברו משפטנים רבים כי שיטת המשפט של המדינה שבדרך צריכה לשאוב את השראתה מן ההלכה. הם לא רצו להקים תיאוקרטיה, אלא ליצור גרסה מתוקנת ומעודכנת של המשפט העברי, והם לא ראו בהלכה צו אלוהי, אלא דרך להעניק למערכת המשפט של המדינה החדשה את העומק ואת המסורת שנעדרו ממנה. כדי להפיץ את רעיונותיהם הם ייסדו כתבי עת ואפילו פקולטה למשפטים, והגישו הצעות לוועדה שהתבקשה, בשנת 1947, לנסח את חוקת המדינה שבדרך.

בסופו של דבר, טוען מאוטנר, הם נכשלו מסיבה אחת פשוטה: במשך שלושים שנה שלט בארץ המנדט, ובתי המשפט השתמשו אפוא במשפט הבריטי. מי שרצה להיות עורך דין או שופט צריך היה לפתח מומחיות בשיטה הזאת, בעוד שהיכרות עם ההלכה לא הועילה לו במאומה. משום כך, כמעט ללא יוצא מן הכלל, קברניטי המערכת המשפטית של המדינה החדשה היו בקיאים היטב במשפט המערבי, והרבה פחות מזה במשפט העברי.

יתר על כן, עזיבתה החפוזה של בריטניה את הארץ בשנת 1948 לא הותירה לוועדת החוקה די זמן להשלים את עבודתה; כדי למנוע היווצרות ריק לגאלי אימצה הכנסת הראשונה את המשפט המנדטורי על כרעיו וקרביו. כך אירע שלא רק פרשניו של החוק אלא גם דברי החקיקה עצמם נסמכו בכבדות על מסורת המשפט המערבי.

מאוטנר מצטט דברים שאמר בהקשר זה חבר הכנסת זרח ורהפטיג בשנת 1958: "אפילו החוקים המתקבלים פה בכנסת מתפרשים לאור המשפט האנגלי, ומבחינה זו נשארנו קולוניה אנגלית לכל דקדוקיה".

בפרק מרתק נוסף בוחן מאוטנר את ההיסטריה האפוקליפטית שפקדה את חוגי ההגמונים לשעבר לנוכח ניצחון הליכוד בבחירות ב־1977.

עשרה ימים אחרי אותו אירוע היסטורי פרסם העיתונאי דורון רוזנבלום מאמר בעיתון הארץ שבו גולל מונולוג דמיוני של "קול חרד", המתריע כי מדובר ב"תחילת הקץ של מדינת ישראל. לפחות - מדינת ישראל כפי שהכרנו אותה עד כה".

שש שנים לאחר מכן כתב רוזנבלום שהדור שלו "אינו מבין מה קורה למולדת שלו, הנשמטת מתחת לרגליו". ב־1985 הזהיר חוקר הספרות והתרבות דן מירון כי מירושלים "עלולה לפרוץ אש מלחמת האזרחים, שלקראתה אנו מתקדמים צעד אחר צעד… כאן, בעיר הפרלמנט והממשלה, מתלקטים הכוחות שינסו לדכא או לבטל את הדמוקרטיה הישראלית".

בשנת 1984 פרסם עמוס קינן את הרומן הדרך לעין חרוד, המנבא הפיכה צבאית ימנית, שבעקבותיה תעלה לשלטון חונטה אשר תרדוף את השמאלנים ותוציא אותם להורג ללא משפט, תגרש את כל ערביי ישראל ותביא את המזרח התיכון אל סף שואה גרעינית. באותה שנה ראה אור פונדקו של ירמיהו, רומן מאת בנימין תמוז, החוזה את הפיכתה של ישראל למדינה חרדית הרודפת את מיעוט היהודים החילונים שלא מיהרו לנטוש אותה. מאוטנר מזכיר שההגמונים לשעבר אף לא נרתעו מהשוואות חוזרות ונשנות בין ישראל של שנות השמונים ובין גרמניה, איטליה וספרד של שנות השלושים.

http://tchelet.org.il/article.php?i...


ליה 02.04.1618:08
28. כנסיית המשפט / פרופ' מאוטנר בתגובה להודעה מספר 0
בג"ץ תפס צד בוויכוח הפוליטי על דמות המדינה / פרופ' מנחם מאוטנר

"לפנים היתה הכנסייה לבדה שופטת מעשי אנוש, כותב הרמן בְּרוך ב'סהרורים', ואז ידע כל אדם כי חוטא הוא. כיום צריך החוטא להיות שופטו של רעהו החוטא, פן יתמוטטו הערכים ויגיעו לכלל אנרכיה, ותחת לבכות עמו אנוס האח לומר לאחיו: פעלת רע".

בציטוט זה, ולא במקרה דווקא מתוך יצירה ספרותית, בחר פרופ' מני מאוטנר לאבחן את המהפכה המשפטית שהוביל בזמנו פרופ' אהרן ברק בבית המשפט העליון. "אכן", ממשיך מאוטנר וכותב, "אלה המדגישים את התפקיד שממלא המשפט בהשלטתם של ערכים, טענו לא אחת כי בחברה חילונית ממלאים בתי המשפט, בתחום הקביעה וההשלטה של הערכים, תפקיד דומה לזה שממלאת הכנסייה בחברה הדתית. דימוי זה מתאים לתיאור התפיסה של בית המשפט העליון שלנו את תפקידו בשנות ה-80".

פרופ' מנחם (מני) מאוטנר (בן 56), לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ומומחה לדיני חוזים ולתחום המשפט והתרבות, הוא אחד המועמדים הרציניים לשבת בבית המשפט העליון בשנים הבאות. מספר פרופסורים למשפט הצטרפו למרוץ לבית המשפט העליון, ושמותיהם מתפרסמים לקראת כינוס הוועדה לבחירת שופטים. מועמדים נוספים הם: פרופ' מיגל דויטש (כבן 50) מאוניברסיטת תל-אביב, ופרופ' רון שפירא (בן 43) לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מועמדותו של פרופ' מאוטנר הוצעה על ידי שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן. דברי הביקורת הנוקבים שלו הדהדו מייד עם פרוץ מהפכת "הכול שפיט" של הנשיא ברק.

ב-1993 ראה אור ספרו המאלף על תולדות המשפט בישראל, ששמו מסגיר את תוכנו: "ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי" (הוצ' מעגלי דעת, 1993). היה זה החיבור הראשון שהתייחס בצורה רצינית לפוליטיזציה של בית המשפט העליון. מאז הופעתו, הספר הפך למצוטט ביותר בכתיבה על ההתפתחויות הנרחבות שאירעו במשפט הישראלי בשלושת העשורים האחרונים.

מאוטנר הצביע על תהליך מרתק של העברת הדגש בהנמקת פסקי הדין ובניסוחם, משיח של כללים לשיח של ערכים. הספר הוא אקדמי, ולכן התהליך מתואר באמצעות ניתוח הפסיקה ולא של אישים והשקפות. אבל ברור מי מוביל את המהלך שהספר מבקר: אהרן ברק, שבהרצאותיו מרבה לדבר על האבולוציה של המשפט לביטוי הנורמה של הערכים הראויים. "המשפט הוא ספוג ערכים", נוהג לומר ברק, "חשיבותו של המשפט כגורם ערכי תלך ותגדל". מאוטנר היה הראשון במשפט הישראלי שהציע המשגה זו, שצוטטה מאז במאות מאמרים אקדמיים ובעשרות מאמרים בעיתונות, שעסקו בפסיקתו של בית המשפט העליון.

שלטון האליטות

לדעת מאוטנר, האקטיביזם השיפוטי מתאר נכונה מגמות שהסתמנו בפסיקתו של בית המשפט העליון בשנות ה-80, אבל האקטיביזם המוגבר של בג"ץ היה רק מרכיב אחד במגמה רחבת היקף שהתפתחה בפסיקה, והיא מבטאת תפיסת עולם לא פורמלית המדגישה את הממד הערכי של המשפט ואת התפקיד שהמשפט ממלא במדינה ובחברה.

בבמה פחות אקדמית כתב מאוטנר דברים יותר מפורשים: "בית המשפט 'תפס צד' עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות", כתב מאוטנר במאמרו "המשפט הסמוי מן העין" (כתב עת "אלפיים", גיליון 16, 1998, עמ' 45).

מלבד ביטולה המעשי של זכות העמידה בבג"ץ ופתיחתו לכל דכפין, ברק חולל בתוך שנים ספורות שורה של מהפכות מפורסמות בתחומי משפט רבים. "מעטים הם בתי המשפט שבהיסטוריה שלהם ניתן לאתר עשור כל כך מהפכני, כמו זה של העליון שלנו בשנות ה-80", בדק ומצא מאוטנר בספרו, והצביע על הסבר סוציולוגי: הקבוצה ההגמונית, שמאז שנות ה-60 וה-70 הפכה ליברלית, איבדה הרבה מכוחה בפוליטיקה ובעיצוב תכני התרבות, ומכיוון שכך, העתיקה הרבה מהפעילות הפוליטית שלה לבית המשפט – מוסד המזוהה מאז קום המדינה יותר מכל מוסד אחר עם מערכת הערכים הליברלית. הקבוצה בעלת ההגמוניה התרבותית בישראל הישנה (של מפא"י) איבדה את כוחה האלקטורלי ב-1977, ומספר שנים לאחר מכן מצאה דרך לכפות מחדש את מרותה באמצעות הרשות השופטת.

האליטה "חוגים ליברליים מצאו עצמם נכשלים במשימתם לשוב לשלטון. בג"ץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון, במטרה לשבשם והבטיחו להם עולם ערכים בו ירגישו 'בבית'". הפכה את בג"ץ למין רשות-על, המסוגלת לאכוף את עצמה על האחרות, וביצרה את הרשות הזאת מפני השפעתן של שתי הרשויות הנבחרות – הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. כדי לקיים ולבצר את מעמד-העל שלהם, הם פיתחו השקפה האומרת שבדמוקרטיה ההכרעות לקידום התועלת הציבורית צריכות להיות של הפרלמנט, ואילו המימד הערכי של ההכרעות צריך להיקבע על ידי בתי המשפט, הפועלים במסגרת מסורת ארוכת שנים, בדומה לאופן שבו פועלים חכמי ההלכה במסגרת ההלכה.

מושג "האקטיביזם השיפוטי" לקוח ממדע המדינה האמריקאי, לפיו בית משפט עליון נחשב אקטיביסטי ככל שהוא מרבה להתערב בהחלטותיהן של רשויות שלטון אחרות; בית משפט נחשב מרוסן, ככל שהוא נוהג כבוד בהחלטות אלה.

מאוטנר מצא שעל פי אמת מידה זו – מאז שנות ה-70 היה בית המשפט הישראלי לאקטיביסטי ביותר. האקטיביזם שלו התבטא בפיתוח ובהפעלה של דוקטרינות המסדירות את הפנייה לבג"ץ (מתן זכות העמידה לעותר הציבורי; צמצום אי-השפיטות) ובפיתוח והפעלה של דוקטרינות של משפט מהותי (הפיכת הסבירות לאמת המידה העיקרית לפיקוח על המינהל הציבורי; פרשת בנק המזרחי, המאפשרת לבית המשפט ביטול חוקים של הכנסת).

מבין כל אלה, הבעייתיות העיקרית בעיני מאוטנר טמונה בצמצום אי-השפיטות. לטעמו, על בית המשפט להחזיר את הדוקטרינה למימדיה שלפני שנות ה-80, ולומר שענייני חוץ וביטחון של ישראל הם בלתי שפיטים. מאוטנר כשופט, ספק אם היה מתערב בפעילות צה"ל על פי "נוהל שכן"; ספק אם היה מורה להחזיר ללבנון את עובייד ודיראני; הוא היה דבק בפסק הדין הראשון של בג"ץ בנושא, שהורה על השארת השניים בישראל, ולא בפסק הדין השני בסוגיה, שהורה על החזרתם ללבנון.

אשר לזכות העמידה בבג"ץ, מאוטנר לא היה מונע לחלוטין מעותרים ציבוריים להגיש עתירות, אבל לשיטתו, הם לא יוכלו להיות העותר הראשוני. יהיה עליהם לאתר אזרח שנפגע באופן אישי מהמעשה המנהלי, ואם הוא ירצה לעתור בשם עצמו, הם יצרפו עצמם לעתירתו.

ההטיה הניאו-ליברלית

מאוטנר מבקר את הקו השליט במערכת המשפט גם מנקודת מבט חברתית. בספר "צדק חלוקתי בישראל" (קובץ מאמרים בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב, 448 עמ'), שמאוטנר היה העורך הראשי שלו, מוצגים מערכת המשפט הישראלית בכלל, וסדר היום של האקדמיה המשפטית בפרט, כסוכנים המרכזיים של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, וכמי שנותנים הכשר נורמטיבי ומשפטי להגדלת אי-השוויון החברתי בישראל. במבוא לקובץ מדגיש מאוטנר, שהשיח המשפטי הישראלי התעלם משאלות הקשורות לאי-שוויון כלכלי, ושלמרות האקטיביזם השיפוטי המאפיין את בית המשפט העליון, "שאלות הנוגעות בזכויות החברתיות של אזרחי המדינה לא נדונו כמעט בפסיקתו" (עמ' 34). מאוטנר מסביר תופעה זו בקשת שלמה של סיבות תחוקתיות, משפטיות, חברתיות וכלכליות.

מאוטנר מדגיש במבוא שמטרתו "להציב גם את שאלת הזכויות החברתיות על סדר היום של הקהילה המשפטנית" (עמ' 35), וזאת בניסיון "להיחלץ מסדר היום שהכתיבו פסקי הדין של בית המשפט העליון" (עמ' 34) ומן האקטיביזם השיפוטי על ההטיה הניאו-ליברלית המאפיינת אותו. באקטיביזם השיפוטי, כפי שפירש במקומות אחרים, רואה מאוטנר מעשה פוליטי לא פחות מאשר משפטי: מאז שנות ה-80 הוא משמש בידי "הציבור הנאור" – שהשופט ברק עשה עצמו לדוברו ולשופרו – אמצעי לשימור ההגמוניה התרבותית שלו, גם לאחר ששינויים דמוגרפיים ותרבותיים ערערו את הבסיס הפוליטי לשלטונו.

רן ברץ, דוקטורנט באוניברסיטה העברית שמרצה במרכז שלם על האקטיביזם השיפוטי של ברק, חולק עליו. "דבר אחד קיבל ברק מן המשפט האמריקאי, וזהו הריסון בנושא 'הארנק'. אמנם הצהיר כי הוא לא מתערב בענייני 'ארנק וחרב' (כך במקור), אך בפועל רק בענייני הארנק לא התערב. ועד שסוף-סוף מפגין ברק ריסון שיפוטי בנושא אחד בלבד, באים אנשי השמאל הכלכלי, ומבקשים לתפוס בעורמה את הגה השלטון הכלכלי דרך בית המשפט?", מתרעם ברץ. "הרי בכלכלה אינם מבינים, ובסוגיות מוסר וצדק הם גרועים מאחרון הרוכלים, שהרי הם לוקחים את פרי עבודתו של האחד ומוסרים אותו כפרס לעצלות האחר. כך שהכלכלה המנוונת שמנסה מאוטנר לכפות על ישראל, בניגוד לרצון הציבור, לא רק שתהווה עוד שלב מעוול באוזורפציה המשפטית הקיימת, אלא גם תביא את אזרחי ישראל עדי עוני ורעב אמיתיים, ולא מדומיינים כפי שיש היום".

הביקורת החברתית של מאוטנר על תפיסת ברק באה לידי ביטוי בולט בפולמוס סביב "הלכת אפרופים", שהיא הפסיקה המפורסמת של ברק ששינתה מן היסוד את דיני החוזים. מאוטנר, כאחד מחשובי החוקרים והמורים בתחום החוזים, מצא בה פרדוקס וסבר שפסיקת ברק נותנת יותר מדי משקל לנסיבות, ופחות מדי משקל ללשון החוזה, במסגרת פרשנות החוזה. אך מעבר לזה, "האקטיביזם של בית המשפט", הסביר בזמנו בראיון ל'מקור ראשון', "מנסה לרסן את חוסר ההגינות ואת האינדיבידואליזם של הצדדים לחוזה". ואולם, במקום שהריסון יופנה אל אותם חברות ובעלי עסקים שמניעים את עיקר הפעילות הכלכלית, מי שחשים את זרועו הארוכה הם השחקנים הקטנים שנפגעים מהחברות הגדולות. "עולם העסקים בעולם ובישראל מדיר את רגליו מבתי המשפט. השחקנים הגדולים מתכננים היטב את העסקאות ומלווים בייעוץ משפטי טוב. רוב העסקאות עובדות כהלכה לא מפחד בית המשפט, אלא מחשש לפגיעה במוניטין. זהו השוט האמיתי ולא הסעד של בית המשפט. הליכה לבית המשפט כרוכה בעלויות רבות: הוצאות על עורכי דין, בזבוז זמנם של המנהלים העסקיים ועוד. אנשי העסקים לא מגיעים לבתי המשפט, וכשהם מגיעים הם כמעט תמיד מתפשרים ולא מגיעים לדיון עצמו", אמר אז מאוטנר.

עוד מאירות אבחנותיו של מאוטנר באופן מרתק את זרמי העומק של מערכת המשפט הישראלית, שהושפעה רבות מתורת המשפט הגרמנית. על "גרמניותם" של בית המשפט העליון הישראלי כבר מהקמתו, ושל תורת המשפט הישראלית בכלל, עמדו גם חוקרים ישראלים אחדים.

במעט המאמרים שפרסם בעיתונות בעשור האחרון שם דגש על עבירת סוביודיצה – המבקשת לצמצם את הסיקור התקשורתי של הליכים משפטיים לדיווח ענייני והוגן – שהפכה מזמן לאות מתה בספר החוקים. גם לדעתו לא ניתן עוד להחזיר את המצב לקדמותו. "כל שניתן לעשות הוא לקרוא לשופטים העוסקים בדיני נפשות להזהיר עצמם מאוד מפני היגררות אחר התקשורת ודעת הקהל", סיכם במאמר ב"ידיעות אחרונות" ("דרשוביזציה של המשפט", 4.2.04).

רקורד של הצטיינות

מאוטנר השלים את התואר הראשון שלו בהצטיינות ואת התואר השני בהצטיינות יתירה באוניברסיטת תל-אביב, ואז נסע להשלים תואר שני נוסף ודוקטורט באוניברסיטת ייל היוקרתית בארה"ב. היה חבר הוועדה להכנת הקודקס האזרחי בישראל (בראשות ברק), יו"ר הוועדה הציבורית לבחינת הזכויות של אמנים מבצעים, ויו"ר ועדת המומחים של משרד המשפטים לרביזיה של דיני הבטוחות בישראל. במשך שנתיים היה פרופסור אורח בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מישיגן. ב-1996 נמנה עם הקבוצה של 20 המלומדים הראשונים מכל העולם שהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ניו-יורק צירפה לסגל שלה במסגרת תכנית ה-Global Law School. כמו כן, היה חוקר אורח במשך שנה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד.

בדרך קטף רשימה מכובדת של פרסים: בתקופת לימודיו בתל-אביב זכה בפרס מערכת כתב העת "עיוני משפט" על פרסום המאמר המבטיח ביותר על ידי משפטן צעיר, בפרס גולדשטיין על הצטיינות בלימודים, בפרס ספיר של מפעל הפיס על עבודת המוסמך הטובה ביותר, לקראת לימודיו בארה"ב זכה במילגת פולברייט, ובהיותו סטודנט למשפטים בייל זכה במלגת מקדוגל היוקרתית. עם שובו לאוניברסיטת תל- אביב נקלט כחבר סגל באוניברסיטה במסגרת מלגת אלון היוקרתית וקשת הקבלה (מקבלים אותה מדי שנה 10 מרצים צעירים בלבד מכל האוניברסיטאות בישראל). לימים זכה בפרס רקטור האוניברסיטה על הצטיינות בהוראה, ובפרס צלטנר למצוינות במשפט.

מאוטנר ערך ארבעה ספרי משפט, ופרסם (בינתיים) שני ספרים ומאות מאמרים בארץ ובעולם, בין השאר בכתבי העת המשפטיים של אוניברסיטאות ייל ומישיגן. יחסי הגומלין שבין המערכת המשפטית למוקדי כוח אחרים בחברה הישראלית יעמדו במרכז ספרו החדש של מאוטנר, "משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21", שייצא לאור בפברואר בהוצאות אוניברסיטת תל אביב ו'עם עובד'. מאוטנר סוקר בספר את השפעת הפסיקות המשפטיות על עולם התרבות בארץ ומותח ביקורת על חלק מגילויי האקטיביזם השיפוטי של המהפכה השיפוטית של הנשיא ברק. ספרו הנוסף על "משפט ותרבות", עומד להופיע השנה בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, במסגרת המחלקה שבה הוא מלמד פרשנות. כל אחד מהספרים הללו מכיל כ-400 עמודים.

סוציאל-דמוקרט נאה דורש ומקיים

עם רקורד משפטי כזה, עיוני ויישומי, סביר להניח שחברי הוועדה לבחירת שופטים יתקשו לדחות את הצעתו של שר המשפטים פרידמן למנות את מאוטנר לכס העליון.

מאוטנר פועל מאידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית בצורה עקבית. באחד ממאמריו תיאר את החברה הישראלית, ואת השדה המשפטי שבשנות ה-80 כהגמוניות הישנות המנסות לשמר את כוחן ולהשליט ערכים ליברליים באמצעות בתי המשפט. האליטות מתנערות כליל מערכים סוציאליסטיים מבית מדרשה של תנועת העבודה, פרשן מאוטנר. האינטלקטואלים עסוקים בשאלות של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני ובמאבקים מול הדתיים. למרות שידוע שהאינפלציה פגעה בשכבות החלשות, אין דיון בבעיות של עוני וחלוקת הכנסות. לדבריו, השינוי הוא גם בערכים שהכלכלנים בישראל אוחזים בהם: מערכים בעלי אופי סוציאל-דמוקרטי לערכים ניאו-ליברליים. כלומר, ישנה התאמה בין התיאוריות השולטות בשדה המדעי ובין מה שמקובל על האליטות בחברה הישראלית.

מאוטנר היה מהראשונים באקדמיה הישראלית שהצביעו על בעיות של צדק חברתי הנוצרות בעקבות השתלטות החשיבה הניאו-ליברלית. הכנס שערך בשנת 1998, ואשר שימש בסיס לספרו "צדק חלוקתי בישראל", נחשב ציון דרך בתהליך שבו הכירה החשיבה החברתית-כלכלית בישראל בקיומה של בעיית הפערים החברתיים.

עם זאת, מאוטנר היה האיש שבחרו ראשי הבנקים הגדולים, לאומי ופועלים, כשביקשו חוות דעת משפטית נגד הרפורמה של ד"ר יוסי בכר בשוק ההון ובמערכת הבנקאית. מאוטנר טען שמסקנות ועדת בכר אינן חוקתיות ואמר בישיבת הוועדה ש"אינן עומדות במבחן המידתיות. כפייה להיפרד מנכס היא פגיעה לא מידתית ולא חוקתית". מאוטנר כפר בכך שגופים לא-בנקאיים מסוגלים להניב עבור לקוחותיהם תשואות גדולות יותר מאשר גופים בנקאיים. לעומת זאת, ראה בניהול כספי הציבור על ידי הבנקים דרך להבטחת החסכונות של "האדם הקטן", על שום מנגנוני הפיקוח ההדוקים המופעלים במערכת הבנקאית ובגלל התרבות הארגונית השמרנית הנהוגה בבנקים.

חבריו מספרים שהאיש נאה דורש ונאה מקיים. כמרצה בכיר למשפטים, יזם את תכנית "הקבלה המיוחדת", תוכנית לקבלה ללימודים בפקולטה של תלמידים משכבות מצוקה, שאומצה מאוחר יותר על ידי כל הפקולטות האחרות בתל-אביב, ועל ידי שאר האוניברסיטאות בישראל. כמו כן, יזם את תכנית "מבואות משפט" להוראת משפטים על ידי סטודנטים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, תוך דגש על בתי ספר באזורי מצוקה. מאוטנר גדל אמנם במשפחה אמידה ברמת אביב, אבל הוא מנהל את חייו בצנעה. הוא אינו משתמש ברכב פרטי, אלא צועד ברגל לאוניברסיטה כשספריו בתרמיל על גבו. בדרך הוא שוחה מדי יום, גם בחודשי החורף, משך שעה בבריכה הפתוחה של האוניברסיטה.

מאוטנר משתדל לנהוג שוויון גם בהליכות ביתו. הוא מפורסם בכך שמשך שנים היה לוקח את ילדיו מהגן בצהריים, מאכילם, ושומר עליהם עד שעות הערב, כדי לאפשר לאשתו להשלים את חוק לימודיה.

הוא גם ישראלי ויהודי הגאה בזהותו. לא פעם הביע את הסתייגותו מהאופנה המתפשטת בקרב אנשי האקדמיה בישראל להתכתב ולפרסם מאמרים באנגלית. חלקם כבר לא מחזיקים יותר מקלדת עברית במחשביהם. בהרצאותיו מביע מאוטנר גאווה על הזכות שנפלה בחלקו לפרסם את מאמריו וכתביו דווקא בעברית. רגע המפנה בהתפתחותו היה בראשית שנות התשעים, כאשר שב משנתיים באוניברסיטת מישיגן. אז החליט להתמסר להבנת המשפט והחברה של ישראל, ומאז הוא מקדיש כמעט את כל מאמציו לכתיבה בעברית.

משפט וקולנוע

כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב התגלה מאוטנר כמנהיג אקדמי כריזמטי שידע לסחוף אחריו את הדור הצעיר בפקולטה. השינוי הייחודי שהיו עדים לו בתקופת כהונתו התבטא בהחלפת מערכת הלימודים הנוקשה במערכת גמישה מבחינת בחירת תכני הלימודים, צוות המרצים והשנה שבה נלמדים המקצועות. השינוי שהנהיג נתן מרחב מחייה לטעמים האינדיבידואליים של הסטודנטים. ביצועו המעשי של השינוי, שעבר בצורה חלקה ללא קשיים מנהליים או אקדמיים, היווה הצלחה מרשימה בפני עצמה.

בניגוד למקובל, דלת חדרו היתה תמיד פתוחה בפני כלל הסטודנטים ובפרט בפני נציגיהם. תלמידיו מספרים על מורה כריזמטי, אנושי וחכם. עבור רבים מהם היווה דמות לחיקוי, כאדם וכמחנך. מאוטנר הציג בפניהם תחומי עניין ומחקר חדשים שעניינם משפט ותרבות. הוא טוען שהספרות, הקולנוע והטלוויזיה מפיצים דימויים על דרכי הפעולה של המשפט, ובסופו של דבר משפיעים על הנעשה במסגרתו. תלמידיו מספרים על החזון שמאוטנר ביקש להנחיל להם – עיצוב המשפטן כאיש העולם הגדול, רחב ידיעה, משכיל ורב-תחומי המסוגל להיקשים מכל תחום ותחום.

אבל האם ניתן לדעת כיצד יתפקד כשופט? הלא גם אם רמת ההוראה שלו מעולה, השפיטה היא תחום שונה לחלוטין, הדורש מזג שיפוטי. תשובה לשאלה הזאת ניתן אולי למצוא במאמרו של מאוטנר, שבו נדרש למכתבו של השופט פרנקפורטר מ-1954 לילד בן 12, שביקש לדעת מהי הדרך הטובה ביותר שבה יוכל להכשיר עצמו לעסוק במשפט לכשיגדל. השופט הציע לילד לקרוא הרבה. כיצד ניתן להצדיק את הצורך של משפטנים בקריאה נרחבת של ספרות וספרי היסטוריה ובצפייה במחזות ובקולנוע? ובכן, "מי שחי בעולם המשפט, ומתרגל לחשוב על שאלות אנושיות וחברתיות רק באמצעות החומרים של המשפט" כותב מאוטנר, "מפתח תפיסה רזה ודלה של הקיום האנושי. קיים פער נורא בין המורכבות של הקיום האנושי ועושר המשמעות של חיי בני האדם ובין היכולת של המשפט לתפוס את הקיום האנושי ולתת משמעות לקיום האנושי. קריאה של ספרות יפה וספרי היסטוריה, וצפייה במחזות ובסרטים – חשובות למשפטנים כדי לשוב ולהזכיר להם שהמצבים האנושיים שהם עוסקים בהם מורכבים הרבה יותר ממה שניתן להעלות על הדעת באמצעות החשיבה המקובלת במשפט".

https://uripaz.wordpress.com/2007/1...

מאוטנר: "בית המשפט 'תפס צד' עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות. חוגים ליברליים מצאו עצמם נכשלים במשימתם לשוב לשלטון. בג"ץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון, במטרה לשבשם. הקבוצה בעלת ההגמוניה התרבותית בישראל הישנה (של מפא"י) איבדה את כוחה האלקטורלי ב-1977, ומספר שנים לאחר מכן מצאה דרך לכפות מחדש את מרותה באמצעות הרשות השופטת. האליטה הפכה את בג"ץ למין רשות-על, המסוגלת לאכוף את עצמה על האחרות, וביצרה את הרשות הזאת מפני השפעתן של שתי הרשויות הנבחרות – הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. כדי לקיים ולבצר את מעמד-העל שלהם, הם פיתחו השקפה האומרת שבדמוקרטיה ההכרעות לקידום התועלת הציבורית צריכות להיות של הפרלמנט, ואילו המימד הערכי של ההכרעות צריך להיקבע על ידי בתי המשפט, הפועלים במסגרת מסורת ארוכת שנים, בדומה לאופן שבו פועלים חכמי ההלכה במסגרת ההלכה.

באקטיביזם השיפוטי רואה מאוטנר מעשה פוליטי לא פחות מאשר משפטי: מאז שנות ה-80 הוא משמש בידי "הציבור הנאור" – שהשופט ברק עשה עצמו לדוברו ולשופרו – אמצעי לשימור ההגמוניה התרבותית שלו, גם לאחר ששינויים דמוגרפיים ותרבותיים ערערו את הבסיס הפוליטי לשלטונו.



ליה 04.04.1610:13
29. השופטים פוגעים ברשות המחוקקת והמבצעת ומנטרלים אותן מלמלא את תפקידיהן בתגובה להודעה מספר 0
ויהי בימי שלוט השופטים

שוב, הרשות השופטת חדרה לתחומי פעילותן של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת, עד כדי פגיעה ביכולתן למלא את תפקידיהן.

החלטת בג"ץ בעניין מתווה הגז מהווה שלב נוסף בהתרחקותה של מדינת ישראל מן המתכונת של בלמים ואיזונים בין רשויות השלטון, שהיא כה חיונית לתפקודו של משטר דמוקרטי תקין.

הבלמים והאיזונים בין שלוש הרשויות – השופטת, המחוקקת והמבצעת – חיוניים לקיומו של משטר דמוקרטי, אבל הם אמורים לבלום ולאזן את שלוש הרשויות, ובהן גם הרשות השופטת. כאשר רשות זו חודרת לתחומי האחריות של אחיותיה, לא רק הרשויות האחיות נפגעות, אלא גם הרשות השופטת עצמה. חדירה חוזרת מסוג זה שוחקת את אמון הציבור ברשות השופטת, בשיקוליה ובהשקפותיה, אמון שהוא הבסיס לקיומה. אין פלא שככל שעולות התדירות והעוצמה של הפרת הבלמים והאיזונים על-ידי הרשות השופטת, כך מתעצמת הביקורת הציבורית עליה.

בתקשורת, שלפעמים מתנהגת כמי שרואה בעצמה רשות-על, מעל שלוש הרשויות הנ"ל, נהוג לתקוף ביקורת ציבורית ו/או פרלמנטרית מסוג זה, בין השאר באמצעות הביטוי השגוי והשחוק "חוף עוקף בג"ץ". חשוב לציין שאין חוק עוקף בג"ץ אלא בג"ץ עוקף כנסת, וככל שפעלתנות היתר של בג"ץ תפסול יותר חוקים של הכנסת, כך תידחק הכנסת לבצע את תפקידה וחובתה – חקיקה – לרבות בחינה ואף אישור מחדש של חוקים שאישרה בעבר, אף אם לא מצאו חן בעיני בג"ץ. הכנסת היא היא נציג הריבון, העם.

בהקשר הנוכחי – מתווה הגז – נשמעה פרשנות שפסלה את סעיף היציבות בטענה שאין ממשלה יכולה לחייב בהחלטותיה את הממשלות והכנסות העתידיות, למשל בעוד 10 שנים. דווקא זו היא נקודת האור בהחלטת בג"ץ, בבחינת מעז יצא מתוק. אם בתחום הכלכלי אין ממשלה רשאית להכתיב מציאות לטווח של 10 שנים, קל וחומר שאינה רשאית לעשות זאת לטווח של דורות בהקשר של ויתור על לב ארץ ישראל וגירוש מאות אלפי יהודים מיהודה ושומרון למען "שלום" או אפילו שלום, החלטה שהיא גורלית הרבה יותר.

http://www.inn.co.il/Articles/Artic...

תגוביות:

1.הציבור חייב לדרוש מנציגיו בכנסת להגדיר מחדש יחסים בין הרשויות. במשטר דמוקרטי הגוף הנבחר הוא הריבון ולא יכול להיות מצב שקבוצה חזקה, שצברה כוח בלתי מוגבל שהחוק לא הקנה לה, מכתיבה לו את המדיניות ומבטלת את החלטותיו הלגיטימיות.


ליה 26.04.1609:26
30. הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית היא שבישראל לא קיימים בלמים למערכת המשפט בתגובה להודעה מספר 0
הביקורת של שקד על מערכת המשפט היא לא רק לגיטימית, אלא הכרחית כדי לשמור על איזונים ובלמים בין הרשויות. בארצות הברית, איש לא הרים גבה כשהתובע הכללי הטיח דברים זהים בבית המשפט העליון

הביקורת שמתחה שרת המשפטים איילת שקד על החלטת בית המשפט העליון בנושא מתווה הגז, העלתה את השאלה אם ראוי לחברי ממשלה למתוח ביקורת על החלטות שיפוטיות. למתבונן האמריקני ברור כי הניסיון לאסור ביקורת פוליטית על בית המשפט מסכן את הדמוקרטיה והופך את שלטון החוק לשלטון השופטים.

הלגיטימציה לביקורת מסוג זה ברורה מהאופן שבו נוצרות ההחלטות השיפוטיות. כאשר בתי משפט במדינות בעלות מסורות משפטיות אנגלו-אמריקניות פוסקות - גם בתיקים שגרתיים - הם נדרשים לתת הסברים בכתב.

השופטים נדרשים לנמק בצורה מפורטת את פסיקת בית המשפט.

מדוע זה נחוץ? אחרי הכול, הצדדים השונים כבר הציגו באריכות את עמדותיהם. מדוע שבית המשפט לא יסתפק בקביעת זהותו של הצד הצודק?

הסיבה לכך היא בגלל שכוחה של קביעת בית המשפט נובע מההיגיון שבה ומהנימוקים. מהיכולת להראות שהיא תואמת פסיקות קודמות ואת החוק הקיים.

ההנמקות מתפרסמות כיוון שהממשלה והציבור אינם אמורים לקבל את ההכרעות בהכנעה.

הדרישה לחשוף את ההנמקות מניחה מראש שיש לגיטימציה לבקר את החלטות בית המשפט על סמך ההיגיון או אי ההיגיון שלהן.

כל זה רלוונטי אף יותר לבית המשפט העליון בישראל, שלקח לעצמו את הכוח לפסול את פעולותיהן של ממשלות נבחרות - אפילו בהיעדר חוקה ובהתבסס על עקרונות כללים כמו "סבירות".

בדמוקרטיות מערביות אחרות עצמאות בתי המשפט היא חלק ממערכת של איזונים ובלמים: בתי המשפט בולמים את הענפים הפוליטיים, ולהפך. בלמים כאלה כוללים את הדוקטרינה של ריבונות פרלמנטרית, המונעת מבתי המשפט פסילת חוקים מסוימים, וכן את סמכות הממשלה למנות את השופטים.

בישראל לא קיים אף אחד מבלמים אלו.

למעשה, ביקורת פוליטית מילולית היא אולי הבלם היחיד שנותר, וגם הוא זניח ולא מאוד יעיל.

בארצות הברית, לעומת זאת, ביקורת על בית המשפט אינה רק לגיטימית, היא ממלאת תפקיד משמעותי בשיח הפוליטי.

בנאום השנתי החשוב ביותר שלו, נאום מצב האומה, ביקר הנשיא ברק אובמה את החלטת בית המשפט העליון בנושא מימון בחירות, וזאת בפני השופטים הישובים לפניו. סגן הנשיא ג'ו ביידן כינה את החלטתם "שערורייתית" ו"שגויה לחלוטין". הנשיא אובמה אף הרחיק לכת וקרא לשינוי החוקה על מנת להתגבר על החלטות בית המשפט העליון.

התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית תקף אף הוא את בית המשפט העליון. אחרי הפסד בהחלטה שנגעה לחוקי הצבעה, פרסם אריק הולדר הודעה בה הוא טוען שההחלטה מוטעית, שזהו "צעד אחורה" ושההחלטה "מנוגדת לערכינו הבסיסיים".

איש בארצות הברית לא חשב שהתבטאויות חריפות אלה סיכנו את שלטון החוק.

שלטון השופטים

אם כן, הביקורת על שרת המשפטים שביקרה את בית המשפט, דווקא היא זו שמסכנת את מה שנותר מהאיזונים והבלמים במערכת בישראל.

אין מקום יותר מוצדק לביקורת על בית המשפט מאשר לאחר ההחלטה על הגז. אין שום חוק ישראלי האוסר הסדרים מסחריים ארוכי טווח. יתרה מזו, הסכמי יציבות מחיר ארוכים פי שניים ושלושה מזה של מתווה הגז נפוצים בקרב מדינות בעלות משאבים פוסיליים.

בית המשפט עורר תובנה כללית – כלומר כזו שהוא המציא – שהממשלה אינה רשאית לחייב מסלול פעולה עתידי שלמעשה יגביל את האפשרויות של הממשלות הבאות, זאת למרות שזו המשמעות של רוב הסכמים הבינלאומיים. אפילו החלטות שגרתיות לגבי עובדי ממשל מגבילות את יכולת ההחלטה של ממשלות עתידיות.

התפיסה של בית המשפט בפסק הדין מהווה "גילוי" בדיוק כמו הגז הטבעי שמתחת לפני הים, אלא שהערך שלה הוא שלילי.

http://news.walla.co.il/item/295279...

תגוביות:

1.בג"צ התערב מספר פעמים באופן בוטה בהחלטות פוליטיות של הממשלה ולקח על עצמו להיות הריבון כאשר לא היה שום עניין משפטי. כמו ההחלטה על הגז, גדר ההפרדה והמסתננים. ככה אי-אפשר לנהל מדינה דמוקרטית. בקשר להחלטה על הגז איך אפשר לנהל מדיניות אם בג"צ יכול לפסול התקשרויות ארוכות טווח? כל פרוייקט במימדים גדולים יהיה אך ורק בהתקשרויות ארוכות טווח. כביש 6 (התקשרות 25 שנים), הרכבת התחתית, מתקני ההתפלה, עסקאות נשק עם מדינות רבות. כל התקשרות כזו היא ארוכת טווח ואף ממשלה שתיבחר לא יכולה להפסיק את ההתקשרויות ולכן החלטת בג"צ היא שערורייתית ומגוחכת. הדבר המגוחך ביותר הוא שבג"צ אומר שזה מונע מהממשלות הבאות לקבל החלטה אחרת.

2.השופטים הם ממשלת על, אפילו יותר מאשר נשיא ארה"ב. הכניעה מפניהם זו הסכנה האמיתית לדמוקרטיה והנשיא ריבלין הוא הנשיא הקטן, המזיק והטיפש ביותר שהיה לנו מאז יציאת מצרים.

3.בג"צ ממציא חוקים חדשים או שעובר על החוק.

4.נשיא המדינה מדבר שטויות, הוא רוצה להפגין נוכחות, תפקידו מיותר, יש לסגור את בית הנשיא, זה מוסד מיותר ובזבזני אין צורך במוסד זה.

5.בבית המשפט העליון יושבים מספר זקנים שחלקם תלוש קצת מהמציאות ומחליטים בכל נושא שבעולם, כולל בנושאים שאין להם מידע או נסיון. איש לא בחר בהם, הם התמנו על בסיס פוליטי, חברתי, עדתי וכו'. הממשלה הנבחרת (כל ממשלה!) חייבת לחוקק חוקים שבמקרים שבית המשפט טועה יש לבטל את פסיקת בג"צ ומותר בהחלט למתוח ביקורת במדינה דמוקרטית גם על בג"צ.

6.השמאל מגיע מהקומוניזם, אז ברור שיתמוך בדיקטטורות...

7.במדינה דמוקרטית החוק הוא בבואה של אורח החיים שרוצה רוב האוכלוסיה. בדיקטטורה, החוק הוא בבואה של אורח החיים שרוצה הקבוצה השלטת. מערכת המשפט של ישראל קיימת למען 2 מטרות: שימור הרודנות הפיאודלית המפלצתית של שכבת האקדמאים המרקסיסטית וצאצאיה. המרת דתה בכפייה של כל האוכלוסיה לקומוניזם-ליברליזם.

8.מדהים כמה שהשמאל מוכן לתמוך בדיקטטורה מתוצרת אהרון ברק, ממציא האקטיביזם השיפוטי החצוף והמתנשא, שהחליט ללא כל סמכות שהוא יקבע מי יהיו השחקנים, ומה תהיה התוצאה ואם לא הוא ישרוף את המועדון. אין גבול לחוצפתם של השופטים.

9.בג"צ אינו בית משפט לחוקה לכן אין לו שום סמכות להתערב במדיניות הממשלה והכנסת (אי שפיטות). תפקידו הוא לשפוט וליישב סכסוכים כלומר צריכה להיות זכות עמידה לבעלי אינטרס אישי בלבד וכמובן שצריך להפסיק את הנפוטיזם בהליך בחירת השופטים שממנים את עצמם בכך שבחירת נשיא בית המשפט העליון ומשנהו תעשה ע"י הכנסת כמו נשיא המדינה ולא בשיטת הסניוריטי.



ליה 15.05.1617:03
31. דו''ח ארגון חותם: בג''צ מוביל את הפגיעה בזהות היהודית בישראל בתגובה להודעה מספר 0
דו"ח ארגון חותם הסוקר את סיכום שנת הפעילות של הכנסת אל מול פסיקות בג"צ מראה מגמה ברורה: בכנסת שנבחרת בידי האזרחים נבלמת חקיקה אנטי דתית, בעוד בג"צ - גוף שלא נבחר בידי הציבור פועל באופן הפוך.

היום מציינים שנה להקמת הממשלה ותחילת פעילות הכנסת ה-20 ובארגון חותם –יהדות על סדר היום, מסכמים שנה ביחס לפעילות הכנסת בכל הנוגע לנושאי דת ומדינה.

בחותם מציינים כי בכנסת הנוכחית ישנה מגמת בלימה של חוקים אנטי דתיים או כאלו אשר פוגעים במעמד הרבנות הראשית וזהותה היהודית של המדינה, וכי אף אחד מתוך עשרות חוקים אלה לא עבר בקריאה טרומית.

יחד עם זאת אומרים בחותם כי אין די יוזמות חקיקה להגברת הזהות היהודית של המדינה וחלק ניכר מהחוקים שכן מקודמים הם רק חוקי בלימה עוקפי בג"צ.

הנקודה המרכזית העולה מן הדו"ח היא ההבדל במגמה בין מה שמתרחש בכנסת, המבטאת את רצון הציבור, לבין הליך הפוך הקורה בבג"צ, שאינו גוף נבחר.

בעוד שבכנסת כאמור אינם מקודמים חוקים אנטי דתיים, בבג"צ ישנה התערבות בוטה ומגמה לשינוי סדרי עולם בכל הנוגע לנושאי דת ומדינה.

כך מציינים בחותם את פסיקות בג"צ בנוגע לבתי הדין הפרטיים לגיור, סערת המקוואות, הרס בית הכנסת בגבעת זאב וההחלטה כי הרב הראשי אינו צד בהליך ועוד.

חלק מהניסיונות לעקוף את החלטות בג"צ באמצעות חקיקה נתקלו בהתנגדות מצד הגורמים בגזרת היועץ המשפטי לממשלה וביועץ המשפטי לכנסת, שהודיעו כי לא יוכלו להגן על החוקים בבג"צ.

מקור: http://www.srugim.co.il/148086-%D7%...


ליה 08.06.1618:03
32. גביזון: בדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית בתגובה להודעה מספר 0
בואו נדבר קצת על שרה נתניהו ועל העובדה שהתקשורת – ברובה הגדול - עוסקת בתביעות בעניינה כמוצאת שלל רב ועכשיו גם מבקרת את עורך הדין שלה ש"מהלך אימים" על בית המשפט, גם מפי הנהלת בתי המשפט, נשיאת בית המשפט העליון, ושרת המשפטים.

אני מקווה שאיני צריכה לומר שאני נגד השתלחות בשופטים ובבתי משפט וגם נגד התעמרות בעובדים ונגד שימוש לרעה בכספי ציבור.

ממש נגד.

גם בדף הזה אני כבר "על הרקורד" בעניינים האלה.

אבל תחושת אי-הצדק שלי לפעמים מתקוממת במיוחד כלפי מה שנראה פגיעה באדם באמצעות מערכת המשפט משיקולים שלפחות אצל חלק מהשחקנים המרכזיים נראים לא ענייניים ולא הוגנים. כאשר תחושה כזו מצטרפת להתנהגות שנראית שוברת את כל העקרונות הגדולים של המערכת בהקשרים אחרים - אני נהיית מודאגת. מאוד.

לכן מה שאני חושבת – ואומרת – הוא שאנחנו משלמים עכשיו מחיר גבוה מאוד על כך שבאמת אין אמון ביושרה המקצועית של כל המערכות הרלבנטיות, שמזינות זו את זו – תקשורת, פוליטיקה וגם, נורא ואיום – משפט.

לא מפני שרוב השחקנים רעים או מושחתים, אלא מפני שהשיח והמטרות הפוליטיות משתלטים עלינו, וממש בלי משים אנחנו רותמים את כל הכלים להשגת המטרות שנראות חשובות, בלי קשר לשאלה אם נוכל אחר כך לעשות שימוש אמין בכלים האלה, שכל כך חיוניים לחוסננו כחברה וכמדינה.

בעניין של שרה נתניהו והתביעות המנוהלות בבית הדין לעבודה על ידי עובדים במעון ראש הממשלה יש לטעמי לא מעט קושיות.

אני עצמי אינני מבינה את התמונה הכללית, אבל גם לא עקבתי אחרי ראיות. אבל ההתנהלות סביב הפרשות האלה היא שוב עניין של "טובים" ושל "רעים".

הגב' נתניהו כאן היא ה"רע" התורן.

אז הנה שלוש נקודות שמפריעות לי מאוד:

1.נקבעים ממצאים עובדתיים קשים מאוד וגורפים מאוד, נגד הגב' נתניהו.

כתוצאה מהם המדינה מחוייבת לשלם סכומי פיצויים גבוהים על העסקה פוגענית. אבל מכיוון שהגב' נתניהו (אומרים לנו שהיא כך החליטה. אז מה?) אינה צד פורמלי למשפט, לא שומעים לה כאשר היא מבקשת לערער על ממצאים הפוגעים בה ובשמה הטוב, או לפסול שופטת מלדון בתביעה על העסקה פוגענית על ידי עובד שני, מיד לאחר שפסקה לטובת עובד אחר באותה עילה.

קראתי את הנימוקים לדחות את בקשת הפסילה ואת בקשת הערעור.

אני מכבדת את ההחלטות שניתנו.

אבל לא שוכנעתי.

נראה לי שההחלטות האלה מגלות עיוורון להקשר של התביעות ולתפקיד הציבורי והפוליטי שהן ממלאות. אי-הסכמה עם החלטות שיפוטיות אינה סיבה או הצדקה להשתלח. אולם לא חשבתי שההתייחסות הייתה במיוחד משתלחת ואני שמחה שעורך דינה של נתניהו התנצל.

עכשיו אני מבקשת לבדוק האם נכון להניח למציאות שבה גב' נתניהו היא הנאשמת הלא רשמית בהליך שמתנהל נגדה בעיקר על מנת לפגוע בהמשך כהונתו של בעלה כראש הממשלה הנבחר של המדינה?

2.מתנהלת חקירה דקדקנית נגד היבטים של התנהגותה של נתניהו שבוודאי אינם נעימים אבל די ברור שהם לא פליליים, וגם השאלה אם הם העסקה פוגענית תלויה הרבה מאוד באווירה הכללית של העבודה במעון ראש הממשלה.

מדובר באנשים מבוגרים ויש דרכים מקובלות יותר לסיים קשר עבודה לא מתאים מאשר מאבק מתוקשר במעסיקים שהם במקרה גם ראש הממשלה – שברור לגמרי שאינו מעורב בדפוסי ההעסקה האלה – ורעייתו.

יתירה מזו - ניסיון להעלות טענות כלפי אחד מהעובדים והתנהגותו שלו נדחה על הסף. טורד יותר – למרות שחלק מהתלונות כלפיו הן על הטרדה מינית – סוג תלונה שבדרך כלל זוכה ליחס מאוד אוהד מהתקשורת והפוליטיקאים - תלונה זו אינה נחקרת כמעט כלל?

לא אוכל לתת פירוט טוב יותר לקושי הזה משעושה קלמן ליבסקינד כאן:

http://www.maariv.co.il/journali…...

3.גב' נתניהו זוכה לתקשורת מקוטבת כבר זמן רב.

אמנם יש גם עיתונאים שחשבו שיש לה קסם רב, אבל לפי הרבה מאוד תיאורים היא אינה אישה קלה בלשון המעטה. אבל יש בעולם המון אנשים לא קלים. ויש גם לא מעט בני זוג לא קלים של מדינאים בכירים, שמשפיעים בצורה זו או אחרת על תפקודם.

בעיני, בעיות התנהגות או אישיות של אשת ראש הממשלה אינן טעם טוב להדיח אותו מכהונתו.

לעומת זאת, כמו שטוען ליבסקינד, נראה שחלק גדול מההתנהלות סביב משפטי המעון וההתנהלות של גב' נתניהו נועדו להגביר את תחושת המיאוס מ"הזוג המלכותי".

די לקרוא את עמדתה העניינית של אבירמה גולן

http://www.haaretz.co.il/opinions/....

אבל גם את התגובות על הכתבה. או את רוב העיתונות בנושא, כדי לראות שהמטרה מאחורי גב' נתניהו היא בעלה, ראש הממשלה.

היא מעניינת אותנו רק כי פגיעה בה יכולה להיות הדרך להגיע סוף-סוף לתוצאה הפוליטית הרצויה בעיני אחדים של להחליף אותו.

שרה נתניהו אינה מעל לחוק. לא צריך לתת לה להתעמר בעובדיה. אבל אני מבקשת ממערכת אכיפת החוק לא להסתפק בפורמליזם ולנסות לתת משקל גם לעובדה שחלק מהתלונות הם לא נגד המעסיקה שהיא אולי פוגענית אלא נגד ראש ממשלת ישראל. הדבר דורש תבונה ושימוש נכון בכלים משפטיים. ובעיקר הוא דורש מדה רבה של אמון הציבור – אבל זה בדיוק מה שנהיה כל כך חסר בגלל ההתנהלות של השנים האחרונות.

אז גם לי יש בקשה מהמערכת המשפטית: נא לקבל החלטות מקצועיות זהירות.

קל יותר לנהל חקירה ולנהל משפט נגד דמויות ציבוריות, בעיקר כאלה שיש להם כוח וקשה לסלקם בדרך פוליטית, מאשר לסגור אותם. אבל חובתכם המקצועית והציבורית היא לא להשתמש בכלים פליליים בזוטי דברים. לפעול מהר וביעילות ובדיסקרטיות. להתמודד עם סוגיות בדרך שתהיה פחות גורפת ופחות פוגענית.

גם ליכולתו של ראש ממשלה נבחר להתנהל ולנהל את ענייני המדינה יש חשיבות וכך גם למסר הברור שבדמוקרטיה מוחלפים ראשי ממשלה בבחירות או בהליכים פוליטיים ולא באמצעות מלחמת התשה משפטית-ציבורית.

זה טוב לדמוקרטיה וזה טוב גם לחברה.

קשה עכשיו לדעת אם התקשורת או משפחת נתניהו עצמה יצרה את ההזמנה להציץ ברשות ובסמכות לפרטים האינטימיים של חייהם בביתם. אבל הגיע הזמן לחזור לכמה מהמנהגים הבריאים יותר של פעם. מותר לפעמים להסיט מבט גם כאשר מדובר בראש ממשלה שממשיך להיבחר מול תסכול גובר של אלה שמתנגדים לו עצמו או למדיניותו
.
מקור - דף הפייסבוק שלה

**

ואתם רוקדים? / אבירמה גולן

כמה צפוי זה היה. וכמה מקומם. איזו שמחה לאיד התפרצה והציפה את הרשתות החברתיות. סוף סוף ילכדו את הפושעת המסוכנת, האשה שמוטטה את הדמוקרטיה הישראלית, שסיחררה את ראשו של ראש הממשלה החלש והאומלל, ששיכנעה אותו לקנות רהיטי גן וגלידת פיסטוק ואלכוהול בלי די, שהביאה לו את מושיק גלאמין שיבכה על הטיח המתקלף והשטיח המוכתם, שהניסה אותו מהמכונית המשוריינת, שאלוהים יודע מה עוד היא עושה כשאנחנו לא מסתכלים.

סילחו לי על השאלה, אבל מה אתם רוקדים? ועל הדם של מי אתם רוקדים? מדובר באשת ראש הממשלה, שנבחר כאן בהליך דמוקרטי. מסריח, נגוע בגזענות, דוחה, אבל דמוקרטי. לפי כל הכללים. והיא אשתו. לא המפעיל הסודי שלו. אינכם סובלים אותה? באמת? מי אמר שצריך גם לאהוב ולחבק אשת ראש ממשלה? ואתם משוכנעים שהיא מנהלת אותו? אה. אז זאת הבעיה.

ובכן, אם מישהו באמת חושב ששרה נתניהו, ולא בנימין נתניהו, מנהלת את המדינה, צר לי עליו. בעצם לא כל כך צר כי מיזוגניה היא תכונה נבזית, וגם נשים לוקות בה לפעמים. כמה קל להיטפל ל"רעייתו". ולא בפעם הראשונה. זוכרים את גברת ברק וגברת וינשטיין, ששכרו עובדות זרות למשק הבית? מה, הבעלים שלהן חירשים אילמים? לא כשירים להעמדה לדין?

הנה החדשות המצערות: מי שמנהל את המדינה הזאת הוא בנימין נתניהו. ראש הממשלה. יותר מזה: הוא, ולא היא, האחראי לטירוף הפרנואידי שיוצא מהבית הזה ומהממשלה הזאת ומהמדינה הזאת כבר די הרבה זמן. הוא מוביל אותו. הוא יוזם אותו. הוא עמל ושוקד על הפרנויה כמוטיב מרכזי במדיניות הפנים ובמדיניות החוץ. זה מה שהופך אותו למנהיג מסוכן. אבל גם בזה הוא לא לבד.

ממשלת ישראל כולה והקואליציה כולה וחלקים לא מבוטלים באופוזיציה (ע"ע יצחק הרצוג) מונעים על ידי אותו תסביך רדיפה. כל העולם נגדנו, וכל מי שמותח ביקורת על המדינה משתף פעולה עם BDS, ו"שוברים שתיקה" בוגדים, והערבים נוהרים, והשמאל — אמר שלשום יו"ר הקואליציה חבר הכנסת, דוד ביטן, ברשת ב' בתגובה על הפגנת השמאל — השמאל מסית נגד הימין! השמאל מסוכן!

לטירוף הפרנואידי הזה יש תפקיד: באמצעותו מצליחים נתניהו ואנשיו להסית את כולם נגד כולם, בכל התחומים, מהתקשורת ועד לצבא. וכשכולם שונאים את כולם ומתחרים בכולם וכשמעמד הביניים קורס, העניים זוחלים ורק קבוצה קטנה של פיאודלים שבעים המתחככים בשלטון נהנית מכל הזכויות — ה"משילות" עובדת, והדמוקרטיה הולכת לעזאזל. איש לא מרים ראש, והפחד משתיק ומשתק.

עכשיו, או ששרה נתניהו תועמד לדין ובעלה (הספרדי) יזעק את זעקת הקוזק הנגזל וההמון ירחם עליו ובסוף לא ייצא מזה דבר, או שהיא לא תועמד לדין ונתניהו יזעק שהשמאל אשם, ונפתלי בנט ואביגדור ליברמן ובצלאל סמוטריץ' ימשיכו בשלהם, עם תג מחיר ותג שנאה ותג חורבן, ואתם רוקדים?

http://www.haaretz.co.il/opinions/....

תגוביות:

1.מה שיפה כאן זה שאתם הלבנים השמאלנים תמשיכו להתעסק עם שרה במקום לראות היכן אתם עומדים וכך תמיד נהיה בשלטון ונמשיך לדכא את האליטה האשכנזית השלטת.

2.אבירמה את לא קוראת עיתונים? את לא רואה את הפגישות השבועיות עם שרים, נשיאים וראשי ממשלה שעולים לרגל לירושלים? את לא שמעת על הסכמים שנחתמים בירושלים עם מדינות כמו יפן וסין? תמשיכי לטמון ראשך בחול ולדמיין את משאלות ליבך שהן משאלות השמאל - שיהיה כאן כמה שיותר רע ואז אולי יקרה משהו, אולי הפיכה צבאית שמאלנית, כפי שמיחלים בעיתון הזה? אז תפנימי את וחבריך: הממשלה הזאת היא ממשלה נבחרת במשטר דמוקרטי לעילא. הרדיפה אחרי נתניהו ואחרי שרה נתניהו לא תעזור לכם. העם תומך בו וגם בשרה נתניהו. אף אחד לא קונה את השקרים וההשמצות של רביב דרוקר וחבריו.

3.רַק שִׁנּוּי קָטָן מִתְחַיֵּב - אֶת הַמָּגֵן דָּוִד לִצְבֹּעַ בְּאָדֹם... הוּרָה! הוּרָה! הוּרָה! הָרִימוּ כּוֹס ווֹדְקָה, קַנְּחוּ בְּקַוְיָאר הַדְלִיקוּ נֵרוֹת עַל קִבְרוֹ שֶׁל הַצָּאר, הוֹסִיפוּ בָּצָל לַכְּנֵסִיָּה בַּכִּכָּר הַשֶּׁבַח לְמַרְקְס - יֵשׁ לָנוּ שַׂר! הוּרָה! הוּרָה! הוּרָה! הַוּוֹלְגָה הֵצִיפָה יַרְדֵּן וְקִישׁוֹן, הַדְנֶיְפֵּר בָּלַע אַיָּלוֹן וְיַרְקוֹן, אֶת הַמָּגֵן- דָּוִד צָבַעְנוּ אָדֹם "סַבְיוֹנֵי מוֹסְקְבָה" קָמָה בִּסְדוֹם. הוּרָה! הוּרָה! אוֹי וֵי! כִּי פָאִינָה וּסְבֶטְלָנָה יַחְלְצוּ לָנוּ שַׁד, קָזָצ'וֹק נִרְקֹד וְיִהְיֶה נֶחְמָד, גַּם סְנִיף שֶׁל סִיבִּיר נָקִים בַּמַּכְתֵּשׁ, עָדִיף קְצָת שֶׁלֶג, אֲבָל זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ. הוּרָה! אוֹי וֵי! אוֹי וֵי! כִּי אֱלֹהִים כְּבָר אָמַר לְג' אֲבוֹת חֲסַל סֵדֶר בַּרְדָּק, וַחֲדַל הַבְּדִיחוֹת מִקֶּדֶם עַד יָם וּמִדָּן עַד אֵילַת ק.ג.ב, נ.ק.וָו.ד. יִכָּנְסוּ עוֹד מְעַט. אוֹי וֵי ! אוֹי וֵי! אוֹי וֵי! אָז קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֶכָה הַתְחִילוּ לִכְתֹּב עוֹד מְגִלַּת אֵיכָה, כִּי מוֹטַטְנוּ עַד יְסוֹד עוֹלָם מְזֻיָּן וְהִכְנַסְנוּ צֶלֶם לְתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן.

4.איפה השמאל החברתי, הסוציאליסטי שמדבר על בעיות סוציאליות בחברה?
כותבים רק על איך להפיל את ביבי בכל דרך. זה יפתור את כל הבעיות שנצברו במשך 70 שנה?


ליה 08.06.1619:10
33. היועמ''ש לא יכול לסתום למדינה את הפה / פרופ' דניאל פרידמן בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 08.06.16 בשעה 20:12 בברכה, ליה

פרופ' דניאל פרידמן: היועמ"ש לא יכול לקבוע למדינה מה החוק, לסתום למדינה את הפה, ולא לאפשר לה לומר את דעתה. זה לא קיים בעולם.

ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, המשיכה היום (רביעי) לדון בהצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות.

שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן אמר כי "לא יכול להיות שהיועץ המשפטי לממשלה יאמר 'המדינה זה אני'.

הוא לא יכול לקבוע למדינה מה החוק, לסתום למדינה את הפה, ולא לאפשר לה לומר את דעתה. זה לא קיים באף מקום בעולם. זה נקבע בבג"ץ ולא מעוגן באף חוק".

פרידמן תומך בעצמאות הנציב ובאי תלותו ביועץ המשפטי לממשלה, לרבות בעת ייצוג הנציב בערכאות.

"אינני רואה בהצעה הממשלתית את עצמאות גוף הביקורת. ראינו מה קרה בעניין הנציבה גרסטל שלא אפשרו לה ייצוג עצמאי".

בניגוד לדעת השופט גולדברג, פרידמן תומך בנציבות ביקורת אחת.

יו"ר התנועה לאיכות השלטון עו"ד אליעד שרגא אמר כי "סמכות - שווה אחריות וביקורת. כגודל הסמכות, כך גודל האחריות והביקורת. אין אף פקיד במערכת הממשלתית, שיש לו כ"כ הרבה כוח בידיים. הלכה למעשה, לפרקליט, יש כוח לשלול חירות של אדם, ואת הכוח הזה צריך לרסן ולבקר.

"לאחר שהביקורת נכפתה על הפרקליטים, הם מנסים לפורר את מערך הביקורת באמצעות פיזור הביקורת המערכתית והפרטנית. אין שני רמטכ"לים ואין שני מבקרי מדינה. המהלך נועד לפגוע בביקורת. שרת המשפטים מדברת על משילות, אולם ברגע האמת היא מביאה הצעת חוק שגורמת לכך שלא תמומש ביקורת אפקטיבית", הוסיף שרגא.

שרגא תהה, "למה מדירים את הנציבה גרסטל מהדיונים פה? למה לא מרשים לה להגיע לדיון פה? אם אתה רוצה שתצא הצעת חוק ראויה, אתה חייב לזמן אותה לדיונים פה". יו"ר הוועדה השיב לשרגא כי גרסטל זומנה לדיון.

ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) אמרה "בלי להטיל דופי בפרופ' פרידמן או בח"כ לבני, אני מבקשת להזכיר מתי נולד הרעיון להקים גוף ביקורת. היה זה בזמן שראש הממשלה היה תחת חקירה פלילית. היה עליהום על כל גורמי אכיפת החוק. אנו רוצים פרקליטות חזקה".

לדבריה, הדיון נגוע בתום לב, משום שהמשטרה הוחרגה מהצעת החוק. ''כ-90% מכתבי האישום שנוגעים לפשוטי עם, הוחרגו מההצעה, ולכן במידה רבה הביקורת נועדה לפרקליטות שדנה באנשים החשובים. האם דווקא על הפרקליטות צריך נציבות מיוחדת. למה לא צריך נציבות על רשות המיסים? האם אין כוח לרשות המיסים למוטט אדם מבחינה כלכלית? כי זה נוגע לדלי העם!

''דווקא בגוף הנוגע באנשים החשובים בעם, מקימים גוף ביקורת''. יחימוביץ' אמרה כי היא מתנגדת לכך "ששרים שנגועים באינטרסים של הון ושלטון, ישכרו שירותים משפטיים חיצוניים".

ח"כ רויטל סויד (המחנה הציוני) אמרה כי הפרקליטות ומערכת המשפט נותרו שומרי הסף האחרונים שלנו. "אולם גם אמון הציבור חשוב לנו, והציבור מאבד אמון בפרקליטות שובתת שלא משתפת פעולה עם ביקורת".

סויד פנתה לנציגות הפרקליטות ואמרה להן "תפסיקו לדבר על פרקליטות חלשה, אנחנו פה בשביל לשמור עליכן ועל הפרקליטות חזקה, ביקורת לא משתקת. בואו נעבוד תכל'ס, ולא בסיסמאות". לדבריה, על אף ששבעה גופי ביקורת מבקרים את עבודת הפרקליטות, עד היום לא הייתה ביקורת אמיתית".

נציגת ארגון הפרקליטים עו"ד לימור פלד אמרה "יש פה גופים רבים בעלי אינטרסים, והם באים להחליש אותנו. לאף גוף ממשלתי אין ביקורת מערכתית. מה אנחנו ארגון פשיעה"?

גם חברתה לארגון עו"ד גלי חדד אמרה "אם הרעיונות שהוצעו פה יתקבלו, האינטרס הציבורי יפגע באופן משמעותי ולא נוכל להגן עליו וגם לא על הממשלה. יש גבול למה שאנו מוכנים לספוג. לא נוכל לקבל את זה שיתערבו לנו בשיקול הדעת".

פרקליטות מחוז ירושלים עו"ד כוכבית נצח דולב אמרה "הדיון פה החל בפגיעה ביועץ המשפטי לממשלה ובאמירות דמגוגיות ופוגעניות כנגד הפרקליטות".

יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי סיכם את הדיון, "נדרש מאיתנו לקבל החלטות קשות. אני מניח שנמצא את הדרך לקבל החלטות נכונות, מתוך מטרה להשיג פרקליטות חזקה ומבוקרת. המצב הנוכחי לא טוב".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.אזרחי ישראל אנחנו חייבים להתעורר. לא הטרור ולא הכלכלה ושום נושא אחר לא הופכים אותנו למדינת עולם שלישי כמו מערכת החוק שיש לנו.

לראשונה במדינה התחילה להיווצר ביקורת על הפרקליטות המושחתת שתופרת תיקים וגרסטל עמדה לפרסם את הדו"ח נגד הפרקליטות כשהוא אמור לחשוף שהפרקליטות מושחתת מהשורש, ואנשיה מזייפים ראיות ותופרים תיקים, אז הפרקליטות עשתה שביתה ועתרה לבג"ץ כדי שהדו"ח עליה לא יתפרסם, עד שהילה גרסטל, נציבת הביקורת עליהם, התפטרה!

מישהו שכח לספר להם שאנחנו כבר לא בימי הביניים.

אנחנו לא מבינים עד כמה זה חמור. יש לנו מערכת חוק יותר מושחתת מבהודו ובאיראן.

הפכו אותנו למדינת עולם רביעי עם הסיאוב והשחיתות של הפרקליטות ושל משטרת ישראל שתופרים לאנשים תיקים בקצב מסחרי רק כי הם בררה של אנשי מקצוע בלי יכולות לתפוס אשמים אמיתיים, אז הם מציגים מצגי שווא של תפיסת פושעים ע"י כך שתפרו תיקים במשך עשרות שנים וכיום בין 5 ל-10 אחוז מהיושבים בבתי הכלא פשוט חפים מפשע.

הם הפושעים האמיתיים ועם ישראל החליט לשים סוף לחגיגת השחיתות שלהם.

ויותר מזה אומר. יש כבר מאות אלפים אם לא מיליונים שלא ינוחו עד שנקיא אותם מתוכנו והם יישבו בכלא על מה שעוללו לישראל שנים.

אני חושב שהתכנית "דיני נפשות" היא המסמר האחרון בארון הקבורה של האשליה שאנחנו חיים במדינה טובה מתוקנת ומפותחת.

תפנימו טוב טוב. אנחנו חיים במדינת עולם שלישי עם תפאורה מקרטון של מדינה מתוקנת.

לפני חצי שנה התחלתי להתעמק בפרשת זדורוב וגיליתי עד כמה מושחתת מערכת החוק בישראל, עבור דרך המשטרה והפרקליטות שאי אפשר להפריז בעומק השחיתות שם ועד השופטים והיועץ המשפטי לממשלה וינשטיין שזיכה את חברתו המושחתת רות דוד.

הכל וכולם מושחתים יותר מבאירן ובלוב. זו האמת לאמיתה.

תיראו ביוטיוב את הסרט "לתפור חף מפשע", תיראו את הסרט "הסנגור עברית" ותבינו איפה אנחנו חיים.

אם לא נתעורר וננקה מהיסוד את המערכות האלה והדרך היא לפטר את כל הבכירים והראשים שם וממש לבנות את מערכת החוק מחדש, הדרך לאבדון סלולה לנו. מהעצלנות והחומר האנושי שם הם ירשיעו חפים מפשע (שלום עובדיה, עמוס ברנס, רומן זדורוב ועוד מאות אם לא אלפים)וישחררו אשמים (פרשת גל בק, רות דוד, איתן רוב, המשנה לפרקליט המדינה ועוד מאות אם לא אלפים), הכל לפי צורכי השעה וביודעין שהם פועלים כך.

מדובר באלפים, אבל מה כבר אפשר לצפות מכזאת מערכת חוק, שמעל 98 אחוז מהנשפטים נמצאים אשמים? למלאכים יש אחוזי סטיה יותר גדולים מזה, או, שתופרים תיקים בקצב מסחרי, ואתם יודעים מה הראיה שהמערכות האלה עדיין כ"כ מושחתות?

תראו מה קורה בסוף לכל חושף שחיתויות במשטרה, כמו קרמשניט, או ברשות המיסים כמו רפי רותם, או בין השופטים, כמו שלי טימן שפרש כי לא יכול היה לשאת עוד את שחיתות בתי המשפט, או שוקי משעול וד"ר מיה פורמן מהמכון לטיוח משפטי ועוד הרבה חושפי שחיתויות.

מה שקורה הוא שחלק מהאנשים האלה מוצאים מהמערכת ונרדפים ע"י מערכות החוק עד היום והאירגונים המושחתים ממשיכים להשחית ממש עד רגע זה.

זה מראה ששום דבר לא השתנה ולאף אחד לא איכפת במערכת, כי היא והם מושחתים ורקובים מהשורש.

אנחנו לא זכינו, אבל אם אנחנו רוצים לפחות שלילדינו תהיה מערכת חוק של מדינה שכדאי לחיות בה אנחנו חייבים לעשות מעשה.





ליה 13.06.1609:57
34. סמוטריץ': ''בג''צ נתן רוח גבית לארגוני השמאל הקיצוני'' בתגובה להודעה מספר 0
ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) תוקף את החלטת שופטי בג"צ להגביל את שעות הכניסה של צעדת ריקוד הדגלים לאזור שער שכם ורחוב הגיא.

"מצער שבמדינה יהודית, יהודים אינם יכולים לחגוג בשלמות את יום חגה של ירושלים בירתנו המאוחדת", אמר סמוטריץ'.

"אני מצר על כך שבית המשפט בחר להתערב בהסדר מאוזן שהושג בין המארגנים למשטרה ובכך נתן רוח גבית לארגוני השמאל הקיצוני הפועלים לחלוקת ירושלים".

http://www.inn.co.il/News/Flash.asp...


ליה 11.07.1615:20
35. לא נסכים ששופטים ינהלו את המדינה בתגובה להודעה מספר 0
ח"כ ישראל אייכלר תקף את מתנגדי "חוק קיש" המבקש להגביל את יכולתם של ח"כים לעתור לבג"צ: "בית המשפט איננו המקום לדיונים ציבוריים".

בועדת הכנסת נערך הבוקר (שני) דיון סוער על הצעת החוק של ח"כ יואב קיש (ליכוד) המבקשת למנוע מחברי כנסת לעתור לבג"ץ.

ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) ניצל את זכות הדיבור שלו והביע תמיכה בקבלת הצעת החוק, בטענה שהעברת קבלת ההחלטות לבג"צ היא דיקטטורה, כלשונו.

לדבריו על חברי הכנסת לדאוג לשימור כוחה של הכנסת כי היא המקום היחיד בו מיוצגים כל המגזרים והציבורים בישראל.

בפתח הדיון אמר קיש, "פרסום הצעת חוק בג"צ גרר הצפה של ביקורת שעיקרה נובע מחוסר הבנה של הצעת החוק. מדובר בהצעה שתשמור על כבוד הכנסת ועל מעמדה".

לדבריו, "יש למתוח קו ברור שיגדיר כללי משחק הוגנים מחד, וימנע ניצול וביזוי מעמד הכנסת מאידך. אי אפשר לחוקק חוקים, ובאותה נשימה לעתור לבג"צ עליהם. אי אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. אשים סוף לפוליטיקה של עתירות".

לצפיה בדיון:

העברת הדיון הציבורי וקבלת החלטות לבג"צ - דיקטטורה

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 05.09.1612:06
36. המתח גואה לקראת הכרעת העליון בעניין – ''הסכם המדינה השלישית'' בתגובה להודעה מספר 0
קרוב לעשר שנים שמדינת ישראל נאלצת להתמודד עם גלי הגירה מאפריקה דרך גבולה הדרומי עם מצרים.

יותר מ-3 פעמים עתרו ארגוני הסיוע למסתננים לבית המשפט העליון כנגד חוק ההסתננות שיזמה הממשלה ובכל הערכאות הייתה ידם של הארגונים על העליונה והוכנסו בחוק שינויים.

במקביל בנתה ממשלת נתניהו גדר הפרדה מאסיבית שצמצמה אך לא לחלוטין את אפשרות המעבר בגבול.

כחודש מהיום, ביום ראשון ה-9/10/16 ידון בית המשפט העליון ב-"הסכם המדינה השלישית" אותו השיגה מדינת ישראל וגם עליו החליטו ארגוני הסיוע לערער (זו הערכאה השנייה הדנה בהסכם).

לא רבים מודעים לכך אולם ככל הנראה דיון בית המשפט העליון המתקרב בסוגיית "הסכם המדינה השלישית" ופסק הדין שיבוא בעקבותיו, עשויים מחד להוות פתח גדול של תקווה לתושבי דרום תל-אביב אולם מאידך עלולים להוות מכה נוספת ואולי אף אנושה לשארית התקווה שעדיין נשארה בלבם.

החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 אנו עדים תופעת ההסתננות האפריקאית לישראל כאשר התופעה אף הלכה והתרחבה במידה ניכרת החל משנת 2007.

לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לאפריל 2013, נכנסו לישראל כ-65,000 אנשים באורח בלתי חוקי דרך גבול ישראל-מצרים, ומתוכם היו בישראל בשנת 2013 כ-55,000 בני אדם.

כ-17,000 מתוכם הסתננו בשנת 2011.

כיום הערכות מדברות על קרוב לכ-100,000 איש השוהים במדינה כתוצאה מגלי הסתננות אלה וקצב הילודה הגדול של אותה אוכלוסיה.

נכון לשנת 2013 מהווים האריתראים כשני שליש והסודאנים (צפון סודן) כרבע מאוכלוסיית המסתננים בישראל, כאשר מרבית האוכלוסיה כאמור מתגוררת בדרום ת"א.

ממשלת ישראל אמנם רואה בהסתננות בעיה חמורה ומסוכנת אולם נמנעת מגירוש אזרחיהן של שתי מדינות אלו או מהחזרתם למצרים (כפי שנהגה בעבר הרחוק במסגרת "נוהל החזרה חמה" אותו הפסיקה ב-2011 בעקבות לחץ ציבורי מצד ארגוני הסיוע והחשש מבג"צ). במקביל וככל הנראה מאותן הסיבות בוטלו גם נוהל "חדרה-גדרה" ואיסור ההעסקה הגורף.

כצעדי מנע וטיפול ממשלת ישראל הקימה גדר בגבול ישראל-מצרים, יזמה את התיקונים לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) ובנתה את מתקן חולות – מתקן שהייה למסתננים בסמוך לבית סוהר קציעות שבנגב.

המכשול הפיזי בגבול, בשילוב החקיקה שהפחיתה מעוצמת המניע העיקרי להגירה לטענת הממשלה – עבודה ששכרה בצדה (רובם המכריע של המסתננים הם גברים בגילאי העבודה), הביאו במידה רבה לבלימתה של התופעה בסוף 2012 אולם זרם המסתננים לא פסק וקיים חשש שאף יגבר בעקבות חוסר יכולת הממשלה לעמוד איתן ובצורה נחושה כנגד התופעה.

נכון לימים אלה אין מספר מדויק של כמות המסתננים ודור ההמשך שלהם בישראל, אולם ההערכות מדברות על עשרות אלפים ויש הטוענים כי המספר אף חצה את רף ה-100 אלף, וזאת אף בהתחשב בקצב הילודה הגבוה שמזמן חצה את רף ה-1000 לידות בשנה.

חוק ההסתננות – עתירות לבג"צ – ביטולי החוק – עדכונים ועתירות נוספות – ביטולים – וחקיקה מחדש

3 פעמים עתרו לבג"צ ארגוני הסיוע למסתננים כנגד "חוק ההסתננות" אשר יזמה ממשלת ישראל.

3 פעמים נטו שופטי בג"צ לעמוד לצידם של העותרים וכנגד ממשלת ישראל וגרמו בכך להביא לשינוי משמעותי ומהותי בחוק ובעצם לעקר בכך את תוכנו ואת מנוף הלחץ שהיה אמור לייצר למניעת התופעה.

בפעם הראשונה בוטל החוק כיוון שביקש להלין המסתננים שלא יסכימו לעזוב את ישראל במתקן סגור ולמשך 3 שנים.

בפעם השנייה ניסתה הממשלה להלין במתקן סגור למשך שנה ובמתקן פתוח למשך 3 שנים את המסרבים לעזוב את גבולותיה ושוב היו אלה שופטי בג"צ שביטלו את החוק.

בפעם השלישית ביקשה הממשלה לקצר את התקופות ל-3 חודשים למתקן סגור ו-20 חודשים במתקן פתוח, ושוב שופטי בג"צ הביעו את התנגדותם.

לבסוף נחקק החוק מחדש (בתחילת 2016) ובו נעשה שינוי נוסף במסגרתו עומדות התקופות על 3 חודשים במתקן סגור ו-12 חודשים במתקן פתוח, כאשר עד כה נראה שארגוני הסיוע לא יגישו עתירה שכנגד ומוכנים לבלוע זמנית את הצפרדע… (לכתבה - לחצו כאן).

במקביל היו מי שטענו כי החוק החדש מנוסח בהתאם לפסיקת בג"ץ ובשל כך הפך בעצם למוגבל ביותר תוך הטלת ספק רב אם יש בו כדי לתת מענה לסוגיית ההסתננות הבלתי חוקית לישראל ובמיוחד לאור ההתגברות בזרם המסתננים אשר החלה בחודשים האחרונים לפני חקיקתו מחדש.

לכולם היה ברור כי החוק לבדו לא יביא את הישועה למיגור התופעה וכי רק צעדים משלימים שיכללו הוצאה לפועל של הסדרים עם מדינות שלישיות והגבלות כלכליות על העסקת מסתננים עשויים לתת מענה אפקטיבי.

הסכם מדינה שלישית – ערעור – אישור – ושוב עתירה לעליון

ממשלת ישראל שנמנעה מגירוש המסתננים בחזרה למדינות מוצאם חתרה תקופה ארוכה במגעים סודיים ליצירת הסכם עם מדינה שלישית שתסכים לקלוט את מסתנני אפריקה השוהים בישראל וזאת בתמורה למענקים כספיים וסיוע נוסף.

באוגוסט 2013 חשף שר הפנים דאז גדעון סער במסגרת דיון בוועדת הפנים, כי היועמ"ש חתם על הסכם שהושג עם מדינה שלישית, ממזרח אפריקה, לפיו בתמורה לקליטת אריתראים וסודאנים, ישראל תספק ידע חקלאי וכסף.

במסגרת התכנית הרב-שלבית עליה הודיע השר סער, בכל אחד מהשלבים תוגדר אוכלוסיית מסתננים שיהיה עליה לעזוב את המדינה תוך פרק זמן מוגדר, אשר לאחר מכן תבוטל אשרת השהייה של אותם נתינים זרים.

סער אף ציין באותו המעמד כי התכנית הוצגה לראש הממשלה נתניהו, וכי בשלב הראשון היא תתרכז בהגברת המודעות והסברה בקהילת המסתננים, תוך סיוע להסדרת עזיבתם שיכלול גם דמי התארגנות, מענק עזיבה בסך 3500 דולר, דאגה לרכושם ואף תשלום בגין הנסיעה.

לדבריו, השלב השני אמור היה להתבצע לקראת סוף 2013 ובמהלכו תוגדר האוכלוסייה הראשונה שיהיה עליה לצאת למדינה השלישית תוך פרק זמן שיוגדר מראש. כאשר לאחר מכן ייאכף האיסור על מבקשי המקלט לעבוד וכן האיסור על מעסיקים להעביד אותם. במקביל המדינה תלין מסתננים שיסרבו לעזוב מרצון במתקן שהיה לתקופה בלתי מוגבלת וזאת מכוח חוק אחר הנוגע להסגת גבול וכניסה לא חוקית לישראל.

מרבית פרטי ההסכם כאמור חוסים תחת חיסיון ויש מניעה מלפרסם, כאשר בהמשך ככל הנראה אף נחתם הסכם דומה עם מדינה אפריקאית נוספת.

מדינת ישראל החלה ביישומו של ההסכם עליו טרחה זמן רב, והחל מהלך של העברתם של מסתננים למדינה השלישית, אולם בזאת לא הסתיימה המלאכה וארגוני הסיוע עתרו שוב לבית המשפט והפעם כנגד ההסכם ואופן ביצועו הכולל כאמור מעצר של מסתננים אשר יסרבו למלא את חלקם בהסכם.

פעמיים דחה בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע את עתירת ארגוני הסיוע כנגד ההסכם והמתווה. בראשונה הייתה זאת השופטת רחל ברקאי, אשר דחתה בקשתם של מסתננים (ועותרים נוספים) להוציא צו ביניים האוסר על השמתם במשמורת במסגרת המתווה של ביצוע ההסכם.

בהמשך שוב דחה אותו בית המשפט ערעור נוסף וקבע בעצם כי המדיניות לפיה מסתננים שמסרבים לעזוב את ישראל למדינה שלישית יולנו במתקן היא מדיניות חוקית.

בפסק הדין אף נקבע כי ההסכמים שעניינם העברת המסתננים ממדינה אחת לאחרת אפשריים לפי המשפט הבינלאומי, ובלבד שהם מבטיחים למורחקים זכויות בסיסיות ולאור מבחן זה, בית המשפט לא מצא פגם בהסכמים שחתמה המדינה ואף נתן להם גושפנקה חוקית וחד משמעית.

באותו מעמד שרת המשפטים איילת שקד ושר הפנים דאז, סילבן שלום, בירכו על החלטת בית המשפט לאשר את מתווה המדינות השלישיות.

השרה שקד אף הגיבה באומרה כי "מזה תקופה היו ידיה של מדינת ישראל כבולות בכל הנוגע לפתרון בעיית ההסתננות הקשה. הגענו היום לפריצת דרך אשר תאפשר למדינת ישראל לפעול בדרך המלך ולהעביר מסתננים למדינות שלישיות. זוהי החלטה הגונה וצודקת המאושרת על פי הדין הבינלאומי. אני מברכת על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע".

והשר שלום הוסיף אף הוא ואמר כי "אני שמח שבית המשפט דחה את העתירה בקבעו כי המתווה החדש, לאחר התיקונים שנעשו בו בכל הנוגע להליכי המעקב והפיקוח על יישומם של ההסדרים על ידי המדינות השלישיות, עומד במבחן התקינות ואני מברך על כך".

השר שלום אף ציין כי "אישור הרחקתם של המסתננים למדינות השלישיות, הוא הפתרון ההומני והצודק, אשר מבטיח את שלומם וביטחונם של תושבי מדינת ישראל מחד והמסתננים לישראל מאידך. אני מאמין כי זרם המסתננים, אשר יעזוב את ישראל כעת ילך ויגבר ויאפשר למדינת ישראל, להחזיר את השקט לשכונות ותושבי הפריפריה" (דברי השרים כפי שנרשמו באתר ערוץ 7).

לאחרונה אף חשפו פעילי ארגון איתן ב"ידיעות אחרונות", כי משלחת רשמית של משרד הפנים הבריטי נפגשה באריתראה עם 30 מסתננים שעזבו מרצון את ישראל ומדווחת כי לא אונה להם כל רע.

במסגרת הכתבה בידיעות דווח כי כל המרואיינים מספרים כי עזבו את אריתראה ממניעים כלכליים ובחרו לחזור לארצם כאשר סיימו לחסוך כסף או כאשר נדרשו להגיע למתקן חולות. לדברי פעילי איתן "הדו"ח מחזק את מה שאנו אומרים במשך שנים, שלמרבית האריתראים לא נשקפת כל סכנה בארצם ואם ימנעו מהם לחלוטין את התמריץ הכלכלי להישאר הם יעזבו את ישראל".

יונתן יעקובוביץ מ"המרכז למדיניות הגירה ישראלית" (איתן) אף הוסיף ואמר: "ידוע לנו גם ממקורות בשוויץ, דנמרק ונורבגיה על מהגרים אריתראים רבים שחוזרים בבטחה לארצם, אך זו הפעם הראשונה שיש דיווח רשמי ומקצועי על ראיונות שנעשו עם החוזרים מישראל. על מדינת ישראל לפעול מול ממשלת אריתריאה על מנת לקדם החזרה מהירה ובטוחה של המסתננים השוהים בישראל".

לפני יותר משנה הסתבר כי אף בריטניה החלה לדחות את מרבית בקשות המקלט של מסתננים מאריתראה.

במרץ 2015 פרסמה מחלקת המחקר היוקרתית של משרד הפנים הבריטי שני דו"חות בנוגע למצב באריתראה. הדו"חות התבססו על מחקר של משרד הפנים של דנמרק, ועל ממצאיה של משלחת בריטית שנשלחה לאסמרה בירת אריתראה. הדו"ח הראשון, העוסק בשרות בצבא האריתראי, קובע כי מרבית המגויסים משרתים לתקופה שאינה עולה על כארבע שנים וחלקם אף משרתים בשרות לאומי אזרחי. עוד קובע הדו"ח כי למעט מתנגדי משטר פעילים, עריקים או משתמטים מהצבא שיתפסו אינם צפויים לענישה משמעותית למעט החזרה לשירות פעיל. (לכתבה בנושא - לחצו כאן)

במקביל פורסם לאחרונה בתקשורת דוח חמור של מרכז המידע והמחקר של הכנסת לגבי שהיית מסתננים בשכונות דרום תל-אביב שחשף את הקטסטרופה בכל הקשור למחדל המסתננים ברמה הלאומית בכלל והשלכותיה ההרסניות על שכונות דרום תל-אביב בפרט.

במסגרת הדוח נמצא כי קיים גידול חד בקצב הילודה של המסתננים, בו בעת שאלפי ישראלים נטשו את דרום תל אביב בשנים האחרונות, וכאשר במקביל גובר העומס על שירותי החינוך והרווחה בדרום העיר.

לקריאת הכתבה על הדוח והדוח במלואו - לחצו כאן.

אך בפועל מסתבר ששוב שופטי בית המשפט העליון הם שיחרצו גורלות…

לפני יותר משנה ערערו ארגוני הסיוע על אותו פסק הדין ופנו שוב לבית המשפט בדרישה לביטול ההסכם.

בעקבות העתירה לעליון הוקפא הנוהל החל מדצמבר 2015 וזאת עד לדיון שהיה צפוי להתקיים תוך 45 יום אך נדחה ליוני 2016 וכאמור נדחה בשנית ויתקיים לבסוף ב-9/10/16. כאשר פסה"ד צפוי להתפרסם ככל הנראה לקראת תחילת 2017.

יש שיאמרו שאישור ההסכם ודחיית עתירות הארגונים יביא למהלך ראוי של ממשלת ישראל להוצאתם של עשרות אלפי מסתננים למדינה השלישית בשנים הקרובות ובמקביל לשיקומן של שכונות רבות בישראל שנפגעו מהתופעה.

מצד שני לאור מקרי העבר והחלטות שופטי בג"צ קיים חשש בקרב תושבי דרום ת"א כי גם תקוותם האחרונה עלולה להיגנז וכי החלטה שכנגד ההסכם עשויה להוות מכת מוות על מאבקם להשבת השכונות לחיקם.

כאמור ב-9/10 יערך הדיון בבית המשפט העליון והכרעת הדין ככל הנראה תינתן לקראת תחילת שנת 2017.

תגובות

ביקשנו את דעתם של הבאים לגבי ההסכם והדיון בבית המשפט העליון:

שרת המשפטים איילת שקד:

"מדינה שלישית זה פתרון נכון וראוי שאושר בבית המשפט המחוזי. אחרי ריכוך חוק ההסתננות, פתרון המדינה השלישית הוא הפתרון האפקטיבי ביותר העומד בפני הממשלה".

חבר מועצת העיר חיים גורן, ויו"ר ועדת הביטחון בעיריית ת"א:

"בימים אלו, אנו רואים בצורה ברורה וחד משמעית את משמעותה של כמות המסתננים בשכונות.

מזה זמן רב התרענו על כך שההסתננות לארץ לא באמת פסקה. אחוזי הילודה בקרב אוכלוסיית המסתננים גבוהים באופן קיצוני ולמרות עצימת העיניים של הרשויות בעניין - הילדים האלו לא נעלמו. ליהפך - בשכונות יש כיום אלפי ילדים זרים ועקב כך העירייה נדרשת לבנות להם עשרות כיתות גן ואף בתי ספר. מי שחושב שהדבר לא חייב לבוא על חשבון הילדים הישראלים בשכונות – טועה ומטעה.

אתמול זה מבני ציבור שנלקחו מהקהילה לטובת כיתות גן, היום זה בתי ספר שנלקחים לטובת אוכלוסיה זו, ומחר מי יודע?

אנחנו תושבי השכונות חיים במציאות קשה מאד, ואת זה לצערי כל גורמי השלטון לא מבינים או לא רוצים להבין.

הפתרון היחידי הוא מהלך לאומי להוצאת אוכלוסיית הזרים מהשכונות, כולל פתרון להוצאת משפחות.

אנחנו יכולים לצעוק ולמחות עוד שנים, אבל כל עוד זה לא יקרה, לצערי הרב נראה עוד ועוד דברים שנלקחים מהתושבים הותיקים, אזרחי ישראל, לטובת אוכלוסיית הזרים.

לכן, חשוב כל כך לאפשר למדינה להוציא למדינה שלישית את אוכלוסיית הזרים, ועל המדינה לעשות את מירב המאמצים כדי לאפשר להוציא גם משפחות."

ארגון איתן – מדיניות הגירה ישראלית (באמצעות יונתן יעקובוביץ):

"ההחלטה של בית המשפט העליון בנוגע לעתיד ההרחקה למדינות שלישיות בטוחות של מסתננים שאין להם עילת מקלט, היא אחת ההחלטות המשפטיות החשובות ביותר בהיסטוריה השיפוטית של מדינת ישראל.

דחיית העתירה, שבערכאה הקודמת הושלכה מכל המדרגות על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, תביא ליציאה של אלפי ואף עשרות אלפי מסתננים לא חוקיים ממדינת ישראל תוך זמן קצר.

מדובר בבשורה של ממש לתושבי דרום תל אביב ושכונות רבות נוספות ברחבי הארץ, כמו גם לכל אזרח הדואג לעתידה של מדינת ישראל.

הנוהל, העוסק במסתננים שלא הגישו בקשת מקלט או שבקשתם נדחתה, מספק הסדר למעבר בטוח למדינה שלישית בטוחה שאיתה יש למדינת ישראל הסכמים והוא אושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה הקודם, עו"ד יהודה וינשטיין.

קבלת העתירה של אותם ארגונים לא ממשלתיים כפייתיים, שלא סיפקו כל בסיס עובדתי בנוגע לסכנה אפשרית שנשקפת למורחקים באותן מדינות, עלול להביא להשתקעותה הבלתי הפיכה של אוכלוסיית המסתננים בישראל ואף להביא לחידוש זרם ההסתננות לישראל.

אנו מקווים כי בית המשפט העליון יעמיד בראש מעייניו את טובתם אל אזרחי המדינה הזו ויאשר את הנוהל המאוזן, שמבטיח גם את שלומם של המורחקים והולם את כל עקרונות המשפט הבינלאומי".

ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי:

"העירייה מברכת על כל לקיחת אחריות ממשלתית ודאגה לפתרונות למצוקה הקשה שנוצרה עקב הגעת רבבות הזרים שנשלחו לעיר. יחד עם זאת, הצעות והבטחות לפתרון מהיר הועלו פעמים רבות בעבר ובינתיים השנים חולפות".

כך כתבה שפי פז ממובילות מאבק התושבים בדף הפייסבוק שלה (8/2016):

" על העתירה העומדת כעת בבג"ץ…

ב-28 באוגוסט 2013 דיווח שר הפנים דאז גדעון סער שישראל חתמה על הסכם עם מדינה שלישית שתקלוט מסתננים ומבקשי מקלט מסודאן ואריתראה. נאמר שמשרד הפנים יפעיל תכנית-רב שלבית להוצאת המסתננים מישראל שתתחיל כנראה לאחר החגים. כולנו יודעים מה פירוש "לאחר החגים".

ב-31 במרץ 2015 (בזמן שחוק ההסתננות גסס) הודיעה סוף סוף רשות האוכלוסין וההגירה על הפעלת הנוהל החדש, שלפיו כל מסתנן שלא הגיש בקשת מקלט או שהגיש ובקשתו נדחתה יועמד בפני הברירה לצאת לאוגנדה או לרואנדה או להישלח לכלא סהרונים. בבסיס המדיניות הזאת עומדת התפיסה (במילים של יוכי גינסין) כי "אדם שמוצעת לו הרחקה למדינה שאיננה מעמידה אותו בסכנת חיים או חירות – אין לו זכות וטו". יסרב, יישב בסהרונים ללא הגבלת זמן.

תגובת הארגונים היתה מיידית.

בסוף אפריל 2015 הגישו שישה ארגוני "זכויות אדם" עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (פלוס בקשה לצו ביניים) בדרישה לבטל את המדיניות החדשה.
בנובמבר 2015 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את העתירה. הארגונים הגישו ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור הוגשה שוב בקשה לצו ביניים שניתן ב-30.12.2015.

הדיון התקיים ב-15.3.16, ובסופו נדרשה המדינה לתת לשופטים תשובות ונקבע שהדיון הבא והמסכם יתקיים תוך 45 יום. בסופו של דבר נקבע מועד לדיון ב-5.6.16. ואז, כשבוע לפני המועד, הוא נדחה לבקשת המדינה ל-9 באוקטובר 2016.

האם ביבי רצה לחשק את ההסכמים לפני הדיון בבג"ץ? נקווה.

במידה ולא יהיו דחיות נוספות, ובמידה שפסק הדין יינתן כשלושה חודשים לאחר הדיון, הסאגה הזאת עד ינואר 2017.

מה מוטל על כף המאזניים? בעיקרון, הכול.

עד היום מי שבקשתו נבדקה ונדחתה פשוט נשאר בדרום תל אביב כי לא הייתה דרך לגרש אותו. נוהל הגירוש פותח סוף סוף ערוץ אמיתי להרחקה מישראל ונותן טעם לבדוק בקשות מקלט. ברגע שהנוהל ייכנס לתוקף, תיפתח דרך חוקית ומסודרת לגירוש כל מי שלא קיבל מעמד של פליט.

מה הציפיות מהבג"ץ? יש לנו 3 תרחישים.

1. הבג"ץ ידחה את העתירה של הארגונים ויאשר את נוהל ההרחקה למדינה שלישית או מאסר ללא מגבלת זמן. במקרה הזה יתחיל גירוש מסודר (ואנחנו מקווים שגם מזורז).

2. הבג"ץ יאשר את העתירה ויפסול את נוהל הגירוש. במקרה הזה יישברו כל הכלים בדרום תל אביב.

3. הבג"ץ ידחה את העתירה ויאשר את הנוהל בתנאים מגבילים שיסרסו את מדיניות הגירוש. במקרה הזה לא ישתנה כלום. ואז נשאלת רק השאלה מה יחולל הייאוש.

לדעתי, זו העתירה החשובה ביותר בנושא המסתננים מאז הבג"ץ על ההחזרה החמה.

עד הכרעת הדין מוטלת על כולנו החובה לשמור את דרום תל אביב בעין הציבור.

תשתפו פוסטים וסרטונים, תכתבו עלינו, תדברו עם הח"כים שלכם, תבואו לאירועים, תציפו בכל מקום אפשרי. הארגונים מנסים להרדים את השטח. אנחנו מעירים אותו."

מקור: האתר הקהילתי של שכונות דרום ת"א

לכתבה במלואה + השתתפות בסקר של האתר בנושא ההסכם היכנסו ללינק:

http://www.south-tlv.co.il/article1...

תגוביות:

1. 99.99% ששופטי בג"צ ישתפו פעולה עם הארגונים שמטרתם השמדת ישראל כמדינה יהודית.

2.נראה לי שהגיעה השעה להסיר את הכפפות, לאחוז בנשק ולהגן על מולדתנו ועמנו מפני הסרטן הבג"צי וגרורותיו מן הקרן לישראל חדשה.

3.בג"צ מנותק מהעם. אליטה אשכנזית עם פנסיה תקציבית אסטרונומית. מה איכפת להם מהציבור ומהמסכנים הסובלים.

4.יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים! יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים - שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה - שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

https://rotter.net/forum/gil/27766....

5.פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ! לדבריו הליכוד מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.
אין זה ראוי שכך יהיה.

זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.

אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.

הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.

על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

אי אפשר להשאיר את המצב בו בג"צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.

לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

לדבריו חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה, בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.

צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.

יש לכנסת כלים לכך.

כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.

לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.

בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית.

החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.

יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.

גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P1...

https://rotter.net/forum/gil/27118....

6.פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...

יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

https://rotter.net/forum/gil/27789....

7.בג''צ והיועץ המשפטי - ממשלת העל השרשורית של ישראל

באשכול זה אציג את האנשים שהשתחלו והשחילו את חבריהם למוסדות השפיטה שלנו, את מעשיהם ותוצאות מעשיהם למדינה, ואת מערכת השפיטה שבינה לבין הציבור הרחב בישראל הולך ומתרחב פער שלא ניתן לגישור עוד בשום דרך.

אציג את הפער וחוסר האמון המוצדק של הציבור היהודי - ציוני בישראל, במערכת המשפט הנוכחית, שאינה מייצגת ציבור זה בשום דרך ובשום אופן.

אציג מעשים חמורים ואף לא חוקיים (כדברי פרופ' פוזנר) שביצע אהרון ברק, שמצא דרך לעקוף את הפרדת הרשויות הדמוקרטית ולהשתלט בעקיפין על השלטון במדינה, שהפנתה עורף לשמאל בבחירות.

אציג את השיטה המתקיימת בישראל בה השופטים בוחרים שופטים, ולא השלטון בוחר שופטים, כפי שזה נהוג במדינות הדמוקרטיות האחרות, ואת תוצאות הליכים מזעזעים אלה.

התוצאה מחייבת אותנו לעריכת בדק בית ומהפיכה יסודית.

התהליך המעוות שבאמצעותו הפך בג"צ משופט העם, לשליט העל הקובע מה תעשה המדינה היהודית וממשלתה הנבחרת, מאיים להכחיד את המדינה היהודית, וחובתנו הראשונה במעלה היא לברר כיצד נחטף בית המשפט העליון שלנו על ידי שופטים המכישים את ישראל, ולהסיק את המסקנות הנדרשות על מנת לחסל את הסטייה החמורה הזו מעקרון הפרדת הרשויות.

על כל אזרחי המדינה היהודים, שהמדינה היהודית יקרה לליבם להתגייס ולדרוש לקיים הפרדת רשויות מיד. יש לעקר את בג"צ מתפקיד ממשלת העל שהוא ניכס לעצמו שלא כחוק, ולהחזירו לגודלו הטבעי ולתפקידו היחידי - שפיטה ותו לא!

איש לא בחר את השופטים בבחירות דמוקרטיות המבטאות את רצון העם על מנת שינהלו את המדינה.

https://rotter.net/forum/gil/24319....

8.בג''צ והיועץ המשפטי - ממשלת העל השרשורית של ישראל

לא מתקיימת דמוקרטיה באמת.

זוהי רק פאסדה חיצונית שתחתיה מסתתרת אמת מפחידה ביותר.

לא מתקיימת דמוקרטיה באמת.זוהי רק פאסדה חיצונית שתחתיה מסתתרת אמת מפחידה ביותר. השלטון בישראל ממש חטוף ונתון בתוך אחיזת צבת של כוחות אחרים לחלוטין מאלה שנבחרים בבחירות על ידי העם.

העם באמת בוחר בנציגיו בצורה דמוקרטית, אך נציגיו אלה, משהם מגיעים לעמדות השליטה, אינם יכולים להוציא אל הפועל את תוכניותיהם הפוליטיות, היות והשמאל שאיבד את השלטון ב- 1977 עקף את הדמוקרטיה, וחטף את השלטון במדינה באמצעות פטנטים וטריקים סמויים וכוחניים, שאין להם דוגמה בשום מקום דמוקרטי בעולם כולו.

אבקשכם לקרוא את התיאור הבא של המצב:

הקדמה

שרשור

שרשור האדם אחד המינים הנפוצים והמזיקים ביותר הוא שרשור האדם. מין של תולעת טפילית הנימנית עם העלוקות ועם תולעי הריסים. זו תולעת ארוכה מאד, מעל מטר אחד, המתמקמת במעי האדם בעזרת ראשה שגדלו כגודל ראש סיכה, ובו ארבעה כפתורי היצמדות וזר של קרסים, שבעזרתם נצמד השרשור לדופן המעי של האדם. פרקי גופו של השרשור, שמספרם יותר מאלף, אינם מכילים מעיים או איברי עיכול, שכן השרשור הטפיל סופג מן המעיים של האדם את המזון המעוכל בכל שטח גופו. גם איברי נשימה ומערכת דם אין לו, שכן בתוך מעי האדם אין אויר, והשרשור אינו נושם, אלא מפיק את האנרגיה שהוא זקוק לה באמצעות תהליכים ביוכימיים מסובכים .

מתקיימות 2 מדינות ישראל.

אחת שרואים, ובתוכה מתקיימת אחת שלא רואים.

יש אחת שנבחרת על ידי הציבור, ואחת שמתקיימת כטפיל סמוי, והיא הממשלה האמיתית ששולטת בפועל במדינה.

מתקיימות במציאות שתי מדינות ישראל. ישנה אחת שאנו בוחרים בממשלתה, וישנה עוד אחת שאת ממשלתה אנו לא בוחרים, והיא הקימה לה מוסדות מקבילים וסמויים, המתפקדים בצורה מקבילה למוסדות המדינה הגלוייה.

המדינה הסמוייה הטפילית שוכנת כמו שרשור ענק, חבוייה מעיני הציבור בתוך מעיה של המדינה הפונדקאית - היא המדינה האמיתית.

למדינה הטפילית יש כל הנדרש לניהול המדינה האמיתית בפועל, על פי צרכיה ודרכה.

היא מאפשרת למדינה האמיתית לתפקד כאילו היא המדינה היחידה, אך פועלת בעצם כמדינה היחידה הקיימת בפועל.

איך פועלת המדינה הטפילית הסמוייה?

כפי שלמדנו לדעת, ממשלת העל של מדינת ישראל הוא הבג"צ על שופטיו הנוכחיים, המחליטים מה תעשה ומה לא תעשה ממשלת ישראל.

ממשלת העל הבג"צית פועלת באמצעות שלוחתה הישירה בתוך קרבי הממשלה - היועץ המשפטי לממשלה, שהוראותיו מחייבות את הממשלה הנבחרת בישראל, ולשירותה של הממשלה הטפילית עומדים כל המוסדות המשפטיים הקיימים במדינה האמיתית, כאשר בתוך הפרקליטות ובכל המסדרונות הנחוצים לשם שליטה בפועל, מוברגים אנשי שלומה של ממשלת השרשור.

על מנת להוציא לפועל את מדיניותה של ממשלת השרשור, הוקמו אירגונים לא ממשלתיים רבים מספור, המתפקדים כמוציאים לפועל, והם מבצעים את החלטות ממשלת השרשור, והוקם המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון על הסטת המדינה האמיתית ממסלולה.

בראש מוסדות ממשלת השרשור עומדת הקרן לישראל החדשה, שנועדה לממן ולתמוך באירגוני הממשלה הטפילית.

הקרן לישראל החדשה הקימה אירגון ביצוע משלה הנקרא "שתי"ל", המנחה ומארגן את כל הזרועות של מוסדות הממשלה הטפילית הסמוייה.

ראשית כל במימון מאסיבי המתקבל כאיסוף תרומות עצום ממדים מגורמים עולמיים עויינים ובעלי אינטרס.

שנית, משמש אירגון שתי"ל זרוע ביצועית המנצחת על כל הפעילויות הנדרשות לממשלת העל הסמוייה, ולמדינה הטפילית שהיא מנהלת.

אירגון שתי"ל הוא הכתובת לכל האירגונים הלא ממשלתיים, בכל נושא שנעלה על דעתנו.

הוא הקים את כל הרשת הענקית של אירגונים, המטפלים בעינייני דת, חינוך, הגירה לא חוקית, בדואים, אירגוני נשים פמיניסטיים שהשראה קומוניסטית עומדת מאחוריהם, ועוד...

אלה האירגונים העובדים בשקט, בביטחה ובאין מפריע, על שינוי פני המדינה וחיסולה כמדינה יהודית.

אם יימשך המצב המתנהל כרגע, נקום בוקר אחד ונגלה שהמדינה נגנבה מאיתנו על ידי המדינה הטפילית.

המדינה הטפילית, שוכנת בתוך המעיים של המדינה האמיתית, ומוצצת את לשדה וכוחה מבפנים, מבלי שהמדינה האמיתית שבמעיה נמצא השרשור, יכולה לפגוע בשרשור החבוי במעיה.

כיוון שהמדינה הטפילית פועלת במרץ על מנת להקים מדינה פלשתינית נוספת על זו שהוקמה ב-1922 בירדן, הפעם - בשטח בין הים והירדן, וכיוון שהמדינה האמיתית אינה מעוניינת בהקמת מדינה כזו, בשל ניסיונה המר בעשרים השנים האחרונות, החליטה המדינה השרשורית לפעול על דעת עצמה למרות שאינה מייצגת איש במדינה האמיתית.

על מנת להתגבר על אי המוכנות והרצון של המדינה האמיתית לבצע מהלך בלתי הפיך והרסני זה, החליטה המדינה הטפילית לפעול בעורמה, ולהקים מדינה זו על אפה וחמתה של המדינה המתנגדת, תוך שימוש באמצעים לא מקובלים.

דהיינו, הפעלת כוחות חיצוניים חזקים ואלימים על המדינה האמיתית, תוך הדרכתם המדוייקת כיצד לפעול מבחוץ, ובו זמנית מפעילה המדינה הטפילית כוחות פנימיים שונים, המדריכים את הערבים בבניית מדינה, כלכלה, מוסדות לאומיים, צבא מאומן ומיומן, ומשטרה.

המוח מאחורי הקמת המדינה הערבית ביהודה ושומרון בניגוד לרצון המדינה האמיתית, הוא של המנהיגים היהודים של המדינה הטפילית.

למדינה טפילית זו צבאות משלה, כמו אירגוני שלום עכשיו, קו לעובד, האנרכיסטים ודומיהם המבצעים את פקודותיה ונלחמים על הוצאה לפועל של מטרותיה, וכמובן כמו מכון השלום של פרס, אהוד ברק, ואנשים רבים המאיישים נקודות שליטה במדינה הפונדקאית.

המדינה הסמוייה הטפילית, כופה אם כך דה פקטו את מדיניותה המדינה האמיתית, מדיניות השואפת להקמת מדינה ערבית שתשב על על הרי שומרון ויהודה, בלב השטח, ותתצפת עלינו.

הכל מתבצע באמצעות הפעלת העולם כמכשיר לחץ וכפיה סדיסטיים על המדיניות של המדינה האמיתית.

לשם כך הקימה המדינה הטפילית מנגנוני חו"ל - כמו ג'יסטריט למשל, הקורא יום ולילה להקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש, והמעביר ביקורת הרסנית על מדינת ישראל היהודית, וקורא לכל העולם לעשות כך, וגם לפעול כך באמצעות חרמות שונים ומשונים.

ג'יסטריט קורא לכוחות חיצוניים לפעול בשיטות שונות ובדרכים מגוונות ו"חדשניות" כביכול, על מנת לכפות על המדינה האמיתית את החלטתם הנחושה של מנהיגי המדינה הטפילית, שהוציאו כבר לדרך את הקמת המדינה הערבית בקירבה של מדינת ישראל.

הנה איך מתנהלות 2 מדינות ישראל, שהן דבר והיפוכו.

שתי אוייבות בנפש.

קיומה ורווחתה של מדינת השרשור, תהרוג את מדינת ישראל הפונדקאית.

כמו שרשור החי בתוך גוף חי, זולל את המזון של הגוף החי, ומצמית אותו לאט, מפריש בתוכו רעלים וצואה, הורס את הגוף החי המארח, אך נסתר מן העין, כך מסתתרת ומתקיימת בעוז לא נתפש בתוך מדינת ישראל הרשמית כביכול, מדינת ישראל שניה, עיקרית,מחליטה, מלאה, מתפקדת, וטפילית והרסנית לחלוטין לפונדקאי שלה.

מדינת ישראל חייבת לחסל את השרשור אם היא רוצה להמשיך לחיות.

או הוא או היא.

נ.ב.

הציצו בקישוריות ושימו ליבכם לעובדה שאין נושא שאינו מטופל בצורה יסודית על ידי אירגון שתי"ל .(הקרן לישראל החדשה).

היכנסו וראו את החוברת החדשה של אירגון שתי"ל / הקרן לישראל החדשה, ופעילויותיה.

מדובר במתחרה לממשלת ישראל למשרדיה ולמוסדותיה - בפועל, מדינה בתוך מדינה.

לא יאומן שהמדינה האמיתית מאפשרת זאת!

ממש מדינה עם אג'נדה משלה בתוך מדינת ישראל.

האג'נדה של המדינה שבתוך המדינה הפוכה לזו של המדינה היהודית האמיתית.

רוצים לדעת מה עושה הקרן החדשה ושתי"ל?

עיינו בחוברת המומחים שנערכה והופקה על ידי המרכז לשינוי מדיניות בשתי"ל:

מרכז מדיניות ההגירה של ישראל, קהילות מהגרי עבודה בישראל, ילדי מהגרי תחום מומחיות: ..... מטרת הארגון היא החדרת ערכי שמירה וטיפוח. לסביבה במגזר החרדי להגשמת תכנית פיתוח ..... חברתי וסביבתי בעיקר עבור הקהילה הבדואית. העמותה פועלת מזה כעשור תוך עידוד ...

http://www.shatil.org.il/files/expe...

https://rotter.net/forum/gil/20101....

9.מי שיואשם בכך שלא ניתן יהיה להילחם בתופעת ההסתננות ובכיבוש מדינת היהודים על ידי המוסלמים והנוצרים האפריקנים האלה שיש להם מדינות משלהם ומקומם ממש לא בארצנו - הוא באופן בלעדי וישיר כחלון, שר האוצר, אחד הצבועים הכי גדולים במדינת ישראל. זה שמגן על בג"צ בתואנת השקר והשווא שבג"צ מגן על החלש. על איזה חלש מגן בג"צ כחלון? על המסתנן האפריקני שחדר לכאן באופן לא חוקי ושהוא פושע אפריקני, כיוון שרק לפושע אפריקני ייתכן שיהיו 5000 דולר לצורך חדירה למדינה לא לו!!! זה שמביא לכאן נשים מאריתריאה שמגיעות לנתב"ג כאילו הן תיירות נעלמות בשכונות הכבושות של דרום תל אביב ומיד נכנסות להריון ומולידות כאן מסתננים חדשים על חשבוננו וחשבון ילדינו ועתיד מדינת יהודינו.

כחלון אשם במצב ההסתננות בישראל בכך שאינו מאפשר לחוקק חוקים שינטרלו את בג"צ - הקרן החדשה מניהול המדינה בניגוד לחוק!!!

ליה 11.09.1611:26
37. כמו פלסטלינה: שופטי ביהמ''ש העליון לוחצים ומגמישים את החוקים כראות עיניהם בתגובה להודעה מספר 0
כמו פלסטלינה: שופטי ביהמ"ש העליון לוחצים ומגמישים את החוקים כראות עיניהם

מי שעדיין מאמין שבבית המשפט העליון נוהגים עקרונות של חוק, של צדק ושל אמות מידה אחידות לכל אזרח, מוטב לו שישפוך על עצמו מים ויתעורר.

בבית המשפט יושבים אנשים, בשר ודם, שמושפעים כמו כולנו מעולם הערכים שלהם, מתפיסות העולם שלהם וכן, גם מהאג'נדות הפוליטיות שלהם.

את הפער בין הפסיקות שלהם הנוגעות להרס בתי יהודים, לבין הפסיקות הנוגעות להרס בתי ערבים, אין שום דרך אחרת להסביר.

אם צריך ללכת לשורה הנלעגת ביותר בפסק דינה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בהחלטתה להרוס 17 בתים בשכונת נתיב האבות שבגוש עציון, זו השורה הקובעת ש"הקו המנחה הוא חובתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה".

למה נלעגת?

כי נאור וחבריה מלהטטים ומשחקים בחוקים הללו כאילו היו פלסטלינה. פעם לוחצים אותם לפה, פעם מגמישים אותם לשם. אין כללים אחידים, אין פסיקה שווה, שופט הישר בעיניו יעשה.

איפה שבא לה נאור נלחמת, איפה שלא בא לה היא מוותרת. כאן היא ממהרת להרוס, שם היא מגלה סבלנות אין קץ. ואולי בכלל השורה המדויקת ביותר בפסק דינה של נאור, היא זו שבה היא קובעת ש"כל מקרה מוכרע לפי נסיבותיו הפרטניות". משפט נפלא שמאפשר לשלוף בכל הליך סט ערכים שונה.

בשבוע שעבר קיבל בג"ץ עתירה של שלום עכשיו ושל כמה פלסטינים והורה להרוס בתוך שנה וחצי 17 בתים בשכונת נתיב האבות. מדובר בשכונה שהוקמה לפני כ-15 שנה סמוך ליישוב אלעזר שבגוש עציון. אין ויכוח על כך שהבתים נבנו ללא היתר. אין גם ויכוח על כך שהמדינה העניקה לשכונה רוח גבית ואף מימנה חלק מהתשתיות. כך או כך, בשום שלב לא הוכיח איש מהפלסטינים שטוענים לבעלות הקרקע, שאכן מדובר באדמה שלו.

לפני כמה שנים ערכה המדינה סקר קרקעות, שבסופו הכריזה על חלק מהשטח כעל אדמת מדינה. שבעה בתים נותרו מחוץ לשטח הזה. עשרה בתוכו. אלא שצילומי אוויר מלפני שנים הראו כי את עשרת הבתים הללו מפלחות שתי רצועות אדמה דקות, שרוחבן בין מטר לארבעה מטרים, ואשר עובדו בעבר על ידי ערבים.

אצל אחד עוברת רצועה של מטר בסלון. אצל השני רצועה של שניים וחצי מטר במטבח. המדינה, חשוב לומר, עושה כבר תקופה ארוכה מאמצים להכשיר את הבתים, שכן המחשבה שיהיה צורך להרוס אותם - כשאין פלסטיני שהוכיח בעלות על השטח, כשיש סיכוי טוב לרשום את הקרקע כולה על שם המדינה, כשהמקום הוקם בתמיכה של הרשויות, כשמדובר בבתי מידות ולא בקראוונים, וכשבסך הכל מדובר ברצועה צרה שרצה לאורך הבתים - נראתה קיצונית.

בסיבוב האחרון ביקשה המדינה להתחיל הליך של "רישום ראשון".

מדובר בהליך שבו נבדק ומוכרע סופית של מי הקרקע, כשהחוק קובע שכדי לרשום בעלות צריך אדם להוכיח שעיבד במשך עשר שנים לפחות שטח שהוא גדול ממחצית החלקה. ההצעה הייתה פשוטה. אם יתברר שדין הרצועות להירשם על שם המדינה, כפי שסבור היועץ המשפטי לממשלה שיקרה, ניתן יהיה להכשיר בקלות את הבתים. אם לא - לא. מה שבטוח זה שאין הגיון להרוס את הבתים לפני הבדיקה.

אלא שלהרכב, בראשותה של הנשיאה נאור, לא הייתה סבלנות לכל הרעיונות הללו. "הקו המנחה הוא חובתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה", כתבה, וגם הסבירה שאין טעם לחכות לבדיקת הבעלות של המדינה ולעכב את הריסת הבתים, מכמה סיבות.

האחת, משום שהבתים ממילא נבנו בלי היתר, ו"אי חוקיות זו עומדת על כנה בין אם הקרקע פרטית ובין אם ציבורית". השנייה, שההליך של "רישום ראשון" יכול לארוך זמן רב, ובכלל לא בטוח שהוא יסתיים בתוצאה שהמדינה חושבת שהוא יסתיים.

נו, תשאלו, אז מה הבעיה לחכות? הרי כמו שאפשר להרוס היום, אפשר יהיה להרוס גם בעוד ארבע שנים, לא? מה, עדיף להרוס בתים שבהם מתגוררות משפחות כבר שנים, בלי לבדוק? אבל לנאור, קצרת הרוח, לא בא לחכות. "יש לציין כי הליך הרישום הראשון אינו תחום בזמן, ולאחריו קיימת אפשרות להגשת ערר ולבסוף עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק", נימקה. "קיים קושי לעכב עד אין קץ את מימוש צווי ההריסה".

רגע לפני שהורתה על הריסה, לנאור היה חשוב לעשות שריר, באמירה שתכף נראה עד כמה היא ריקה. "לא ניתן עוד להשלים עם הפרת החוק המתמשכת. יש לזכור כי הפגיעה בשלטון החוק הולכת וגדלה עם חלוף הזמן שבו אי החוקיות נותרת על כנה".

***

עכשיו בואו נראה מה קורה במקום שבו "שלטון החוק" מטריד את מרים נאור קצת פחות. אצל הבדואים, לדוגמה.

ובכן, שלושה יהודים - אשר אורנשטיין ואריה ואברהם גולובנצ'יץ' - רכשו ב-1971 יחד עם אחרים שטח של 2,000 דונם בנגב.

מתישהו, בשנות ה-90, התיישבו באזור הסמוך לחלקות שלהם בדואים משבט אלעזאזמה וכעבור כמה שנים, ב-2003, החליטה הממשלה להקים להם יישוב, ביר הדאג' שמו. המדינה השקיעה עשרות מיליוני שקלים בתשתיות ובעבודות לפיתוח מאות מגרשים לבנייה, אלא שהבדואים לא הסתפקו בכך, וחלק מהם פלשו לתוך השטח הפרטי הסמוך של היהודים. פלשו, אמרנו? מאות מבנים בלתי חוקיים הם בנו על השטח הזה.

בצר להם, פנו אורנשטיין והגולובנצ'יצ'ים לרשויות וביקשו שיאכפו את החוק. בדצמבר 2012 השיב להם מנהל היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במכתב מרגיע: "יחידת הפיקוח מחוז דרום מבצעת אכיפה נחושה ואינטנסיבית בכל מרחב המחוז ובכלל זה באזור ביר הדאג'". זה היה משפט מנחם, אבל מאחוריו לא עמד כלום. בשטח של בעלי הקרקע היהודים לא בוצעה שום אכיפה, לא לפני המכתב הזה וגם לא אחריו.

בלית ברירה החליטו בעלי הקרקע לעתור לבית המשפט. הדרישות שלהם היו צנועות. אנחנו מוכנים לחכות, הבהירו. אנחנו מבינים שזה לא פשוט להוציא מכאן כל כך הרבה פולשים. אין לנו בעיה שזה יארך אפילו חמש שנים. רק בקשה אחת יש לנו מבית המשפט. שיקבע מועד. שיסמן למדינה תאריך יעד, שבו היא מסיימת לאכוף את החוק על העבריינים ומחזירה לנו את האדמה שנגזלה.

למדינה היו נימוקים משלה. אנחנו בדיוק עסוקים בהסדרת היישוב הבדואי החדש הסמוך, הסבירו נציגיה, ואנחנו מניחים שכשנסיים לבנות לבדואים יישוב, יהיה להם כל כך טוב, עד שהם יעזבו מרצונם החופשי את מה שהם בנו באורח לא חוקי על השטח שלכם. ומתי תסיים המדינה להסדיר את היישוב החדש, ביקשו בעלי הקרקע היהודים לברר. "לא ניתן להצביע, לעת הזו, על מועד סופי", כתבה השופטת שרה דברת בפסק הדין שדחה את עתירתם.

בניגוד לשכונת נתיב האבות, שם אף פלסטיני לא הוכיח מעולם בעלות, בביר הדאג' אין שום מחלוקת על כך שהקרקע שרשומה בטאבו על שמם של אורנשטיין וגולובנצ'יץ', שייכת להם. אז איך זה שדווקא שם המדינה נמנעת מלפנות את הפולשים? גם אורנשטיין וגולובנצ'יץ' לא הבינו, ולכן - בסיוע עמותת רגבים - הם ערערו לעליון.

אלא שבעלי הקרקע גילו מהר מאוד שהמנה העיקרית עוד לפניהם, כשמצאו מולם הרכב שופטים בראשות הנשיאה מרים נאור, שעושה הכל כדי לשכנע אותם שהדרישה שלהם לאכוף את חוקי המדינה בנגב, לא סבירה.

פתאום התברר שכששופטי העליון רוצים, יש להם סבלנות של בדואי. פתאום התברר שמה שפסקה בשבוע שעבר הנשיאה נאור בפרשת נתיב האבות, ש"הפגיעה בשלטון החוק הולכת וגדלה עם חלוף הזמן שבו אי החוקיות נותרת על כנה", הוא סתם טקסט חסר משמעות.

פרקליטם, עו"ד עמיר פישר, ניסה להסביר לשופטים שהוא לא לוחץ. אנחנו מוכנים לחכות גם כמה שנים, הבהיר, רק תקבעו בבקשה תאריך ברור לאכיפה. שנדע מתי נוכל לקבל בחזרה את הקרקע שהבדואים פלשו אליה ובנו עליה.

"יש מתווה מוגדר של הסדרה שהמדינה לא יודעת להגיד ולהתחייב לזמן", הסביר לו מני מזוז. "לא ניתן לקחת את קרקע העותרים ולשים אותה, עם כל הכבוד, במרכז החיים", נזפה הנשיאה נאור בבעלי הקרקע המסכנים, "אני מציעה לאדוני למחוק את הערעור". "אתם מבינים שהפתרון לא יבוא מאכיפה פרטנית", הוכיח אותם שוב מזוז, "זה מאבק סיזיפי שלא ייפתר בדרך של אכיפה בלבד".

הבנתם?

לא? אז קחו עוד סיפור, שכבר הוזכר כאן בעבר. בתחילת שנות ה-80 פלשה חבורת בדואים לשטח סמוך לכביש ירוחם-דימונה והתיישבה בו. ב-1990, אחרי ניסיונות כושלים לפנות אותם, הגיש מנהל מקרקעי ישראל תביעת פינוי נגד 82 בעלי משפחות. ב-1997 ניתן פסק הדין שקבע שהבדואים משקרים, שהסיפורים שלהם על אבות אבותיהם שישבו במקום מצוצים מהאצבע, ושבתוך חצי שנה הם חייבים לפנות את השטח. הבדואים ערערו לבית המשפט המחוזי והפסידו שוב.

התחנה הבאה הייתה בבית המשפט העליון, בהרכב שבו ישבה גם השופטת נאור. "אין הצדקה לדון בפרשה זו בגלגול שלישי", קבעו השופטים, אבל גילו שכשהם רוצים יש להם הרבה סבלנות. "לא מיהרנו להסיר את הבקשה מסדר יומנו", כתבו 17 שנה אחרי תחילת ההליכים וחצי יובל אחרי הפלישה. "נעתרנו פעם אחר פעם לבקשות דחייה, והכל מתוך כוונה לתרום בכך להשגת פתרון מוסכם".

סליחה? פתרון מוסכם? מה בדיוק יש להסכים כאן, כשהסיפור כל כך פשוט ועניינו עבריינים שפלשו לשטח מדינה והפסידו בכל הליך אפשרי? אז זהו, שמסתבר שלעתים נושבת על השופטים רוח פייסנית שיודעת לחבק גם עבריינים.

"נוכח מורכבותו של הסכסוך מבחינה ציבורית ואנושית, ועל מנת לאפשר לצדדים למצות את המגעים להסדר, אנו מוסיפים ומורים כי ביצוע צווי הפינוי יעוכב לפרק זמן נוסף של 18 חודשים", קבעו. וכי למה צריך כאן הסדר? ואיזה מסר משדרת השופטת נאור כשהיא מציעה ללכת להסדר עם מי שבנו בלי היתר על שטח שלא שלהם, לפני, תוך כדי ואחרי ההליך המשפטי?

***

את סיפור המאחז המפונה במגרון אתם בטח זוכרים, נכון? גם שם ישבה נאור בהרכב. גם שם התושבים והמדינה ביקשו ארכה לפני ההריסה. זה מה שענו להם נאור ועמיתיה בפסק הדין: "עמדתנו היא כי בשים לב למשך הזמן הארוך, ארוך עד מאוד, בו נוקבים הצדדים בבקשה להארכת מועד...ולמשך הזמן בו הייתה העתירה תלויה ועומדת, וכן לארכה שכבר ניתנה בפסק הדין - אין להיעתר לבקשה... האינטרס הציבורי באכיפת החוק צריך לבוא לידי ביטוי וכך גם שלטון החוק וכיבוד החוק... הכל כפופים לחוק והגיעה שעת האמת". עם יד על הלב, לא בא לכם לצחוק?

עכשיו תשמעו את הקטע הכי מעניין בסיפור. זוכרים את הבדואים מכביש ירוחם-דימונה? אלה שנאור נתנה להם ב-2007 שנה וחצי להתפנות? ובכן, הם עדיין שם. לא סתם שם. מדינת ישראל שכרה את שירותיו של משרד מתכננים והיא עומדת להקים להם יישוב חדש. כן, באותו מקום שבו הוצאו להם ב-1990 צווי הריסה. באותו מקום שממנו שלוש ערכאות קבעו שהם צריכים להתפנות. עכשיו בואי, הגברת נאור, וספרי לנו עוד קצת - כמו שסיפרת בשבוע שעבר לתושבי נתיב האבות - על "חובתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה".

עוד דוגמה? בבקשה.

ב-1935 רכש שלמה איסמעילוף, יהודי ציוני שנמנה עם קהילת "אנוסי משהד" בפרס - קהילה שהצטוותה לקבל על עצמה את דת האסלאם - 150 דונם בנגב תמורת 891 לירות. תשע שנים אחר כך הלך איסמעילוף לעולמו והיום מחזיק בבעלות משותפת בקרקע נכדו מארק, בעבר היועץ המשפטי של הסוכנות היהודית. במשך שנים עמדה הקרקע ריקה. בשנות ה-80 התיישבו בה בני משפחת אבו קווידר, שהגיעו מעזה, והחלו להקים עליה מבנים. המבנים הלכו והתרבו, ממש כמו המשפחה, והיום ניצב במקום כפר בלתי חוקי המונה למעלה מ־300 בתי קבע. לזכותם של הבדואים ייאמר שהם לא טענו מעולם שהקרקע שלהם. "ארד אל-יהוד" הם מכנים אותה. האדמה של היהודים.

ב-1999 באה אליהם מנהלת הבדואים עם הצעה נדיבה. אתם, מצדכם, תעברו לרהט. המדינה, מצדה, תעניק לכם מגרשים בחינם וגם תפצה אתכם על הרצון הטוב. הבדואים הסכימו, ההסכם נחתם, אלא שאז התברר שלעיריית רהט אין שום כוונה לאפשר למשפחת אבו קווידר להצטרף אליה. בינתיים הזמן עבר, הכפר התרחב והמדינה, שחשה מחויבת לדאוג לרווחתם של הבדואים, בנתה על השטח הפרטי של איסמעילוף וחבריו בית ספר וגני ילדים. את הפרשה הזו חשפו בזמנו אנשי עמותת רגבים, שדרשו בשמו של איסמעילוף שהמדינה תואיל להרוס את הכפר הבלתי חוקי, בדיוק כפי שנעשה במגרון.

כששום דבר לא קרה - מעבר להבטחה של המדינה משנת 2009 שבתוך חמש שנים יפנו הבדואים את השטח - פנה איסמעילוף לבית המשפט המחוזי וביקש לבצע את צווי ההריסה שהוצאו למבנים בעבר. "הנושא סבוך", הבהיר בית המשפט, אלא שאת איסמעילוף לא עניינו הבדואים וגם לא מצבם הסבוך.

עניינה אותו הקרקע שרשומה על שמו בטאבו ושהמדינה לא מוכנה לסייע לסלק ממנה את הפולשים. איסמעילוף, איש עדין, ערער לעליון והודיע שהוא לא לוחץ. רק תנו לי תאריך יעד, ביקש מבית המשפט. אבל בית המשפט סירב. השופט יצחק עמית הסביר שלמדינה יש בעיות. יש לה משאבי אכיפה מוגבלים. יש לה "אינטרסים לאומיים רחבים שמדינה רשאית לשקול כשהיא מפעילה שיקולי אכיפה". יש לה סמכות "לבחור איך לפעול במקרה קונקרטי מתוך מספר אופציות סבירות".

מה בשורה התחתונה? בשורה התחתונה מארק איסמעילוף נאלץ לראות את הבדואים ממשיכים לבנות באופן בלתי חוקי על השטח שלו גם בימים אלה ממש, ונאלץ גם להבין שמבחינתו של השופט יצחק עמית הכל בסדר, בסך הכל. "נחה דעתנו כי המדינה פועלת לבלימת בנייה חדשה על הקרקע", כתב, כשהוא מסרב לקצוב למדינה מועד שבו תפנה את הפולשים. "לצד חובתה של המדינה להגן על קניינם של המערערים, חלות על המדינה חובות נוספות, לרבות מתן מענה לצורכי בני השבט... לצד זכותם החשובה של המערערים לקניין, על המדינה לקחת בחשבון במסגרת סדרי העדיפויות לאכיפה גם את זכותם של בני השבט לכבוד".

זוכרים לצרכיו ולכבודו של מי דואג בית המשפט העליון, נכון? לצרכיו של שבט שבונה כבר עשרות שנים באופן בלתי חוקי על הקרקע הפרטית שרשם סבא של מארק איסמעילוף בטאבו לפני יותר מ־80 שנה.

אז עשו לי רק טובה קטנה.

כשהשופלים יהרסו את בתיהם של תושבי נתיב האבות, בגלל רצועה של מטר שעוברת להם בסלון, רצועה שאף פלסטיני לא הוכיח עד היום שהיא שלו, תזכרו שמרים נאור, הנשיאה ששלחה אותם, מאפשרת למאות בדואים להמשיך לבנות בנגב על קרקע פרטית של יהודים.

וכשתשמעו את נאור מדברת על שלטון החוק, תדעו שהכל חרטא. שיש מרים נאור א' ויש מרים נאור ב', ושתי אלה לא פגשו מעולם זו את זו.

[email protected]

http://m.maariv.co.il/journalists/A...

תגוביות:

1.בממשלת הימין הנוכחית יש שרת משפטים ורבים אחרים שהיו עושים את המוטל עליהם ועורכים רפורמות במערכת המשפט הרקובה, אלא שיש בה אדם אחד שמונע זאת בכוח. כחלון. הוא שיהיה בעתיד האחראי היחיד למה שיקרה עם הפסיקה בנושא המסתננים הצפויה בתשיעי לאוקטובר ובכל שאר הנושאים.


ליה 04.10.1610:08
38. המשנה ליועץ המשפטי זילבר הנפיקה חוות דעת שמתבססות על הלכות בג"צ שאינן קיימות / ליבסקינד בתגובה להודעה מספר 0
תקדימי זילבר: מה עושה המשנה ליועמ"ש כשהאג'נדה שלה מתנגשת עם זו של הממשלה?

דינה זילבר הנפיקה בשנה האחרונה חוות דעת מנומקות שמתבססות על הלכות משפטיות של ביהמ"ש העליון, שכלל אינן קיימות, במטרה לשכנע את הממשלה לפעול לפי השקפתה.

מה הייתם אומרים לו היה מתברר שסגן הרמטכ"ל מתדרך את הממשלה או את הקבינט, ומוסר להם מהזירה הביטחונית דיווחים על אירועים שלא היו ולא נבראו?

מה הייתם אומרים לו המשנה לנגידת בנק ישראל היה מגיש לממשלה או לבית המשפט חוות דעת כלכלית שמבוססת על נתונים מצוצים מהאצבע?

ובכן, זה בערך מה שעשתה לאחרונה אחת הפרקליטות הבכירות במשרד המשפטים, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר.

הטור הזה מלווה את התנהלותה של זילבר כמעט מהרגע שבו נכנסה לתפקידה לפני כארבע שנים. הבוס שלה, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הגדיר בנאום שנשא השבוע בוועידת "כלכליסט" את הדרך שבה הוא רואה את תפקיד משרדו. "שלטון החוק אין משמעו שלטונו של היועץ המשפטי", הסביר, "הדרג המדיני הוא הדרג הנבחר, הוא בעל הסמכות לקביעת מדיניות הממשלה והוא גם זה שנושא באחריות להחלטותיו".

זילבר, מס' 2 של היועץ מנדלבליט, תופסת את תפקידה באופן הפוך לגמרי.

במקרה הטוב היא רואה את עצמה כחלק מקובעי המדיניות, במקרה הפחות טוב כמי שנשלחה לסנדל אותם כשהם פועלים בניגוד לאופן שבו היא היתה פועלת לו היתה יושבת שם במקומם.

פעם אחר פעם האג'נדה הפוליטית שלה מתנגשת בזו של הממשלה, של ארגונים שמזוהים עם הימין, או של מפעל ההתיישבות. פעם אחר פעם היא מנסה לטרפד מהלכים ויוזמות שאינם לרוחה.

ואחרי כל זה, נראה שכל מה שפורסם עד היום בעניינה של דינה זילבר מחוויר לעומת הסיפור שייחשף כאן בשורות הבאות.

זילבר, כך מסתבר, הנפיקה בשנה האחרונה בשתי הזדמנויות חוות דעת מנומקות שמתבססות בין השאר על הלכות משפטיות של בית המשפט העליון, שכלל אינן קיימות, במטרה לשכנע את הממשלה לפעול לפי השקפתה.

בפעם הראשונה מדובר היה בחוות דעת שניסתה למנוע העברה של קרקע בעיר העתיקה בירושלים לניהולה של עמותת אלע"ד. בפעם השניה זה קרה כחלק מניסיון של זילבר לעצור את החוק המסדיר את פעילותה של החטיבה להתיישבות.

ההלכה שלא היתה

החטיבה להתיישבות פועלת כגוף ביצועי שעוסק ביישום מדיניות הממשלה ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב. בפברואר 2015, אחרי שנים שבהן היתה החטיבה מושא להתקפות קשות מצדו של כל מי שמתנגד לבנייה ביהודה ושומרון, פרסמה זילבר חוות דעת משפטית שעסקה בקשר שבין הממשלה לחטיבה. השורה התחתונה של חוות הדעת הזאת קבעה, בין היתר, שהממשלה מאצילה לחטיבה באופן פסול סמכויות ביצוע שלפי החוק מוקנות רק לה עצמה, ומכיוון שכך היא הורתה למדינה להפסיק מיידית העברת תקציבים לחטיבה.

ביולי 2015, כשוועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ', שנועדה לאפשר את המשך פעילותה של החטיבה תוך הכנסת כמה שיפורים בדרכי הפעולה שלה, זילבר התקשתה להסתיר את מורת רוחה.

לקראת הדיון שנערך כמה ימים אחר כך במליאה, כאילו היתה חברת אופוזיציה מן המניין, זילבר העבירה לח"כ מרב מיכאלי חומרים שיסייעו לה לעמוד על הדוכן ולהסביר למה החוק - זה שהממשלה מנסה לקדם - הוא חוק רע. זו היתה התערבות פוליטית גסה וזילבר ננזפה בעקבותיה על ידי שרת המשפטים איילת שקד.

בדצמבר האחרון הושלמה חקיקת החוק ובשבועות האחרונים, אחרי תקופה ארוכה שבה זילבר שמה מקלות בגלגלים, הוכנה במשרדי הממשלה טיוטה להחלטת ממשלה ("הצעת מחליטים") שתקבע מתווה ליישום החוק. המועד לדיון בסוגיה במשרד המשפטים נקבע ל־15 באוגוסט. יום קודם לכן העבירה זילבר ליועץ המשפטי מנדלבליט חוות דעת מנומקת המסבירה את הסתייגויותיה מהחוק. לא ניכנס כאן לכל ההסתייגויות של זילבר, רק נאמר שהקו שניסתה לקדם אמור היה לחנוק את החטיבה, בניגוד גמור לרוח החוק שעבר בכנסת בשלוש קריאות. זילבר הסבירה בעיקר שיש בעיה עם העובדה שהממשלה מאצילה סמכויות חשובות לחטיבה להתיישבות. "עמדתנו היא כי יש לצמצם את היקף ומגוון הסמכויות המועברות לחטיבה...", כתבה.

כאן אנחנו מגיעים לסיפור עצמו.

זילבר, בניסיון להוכיח שהפסיקה הנוהגת בבית המשפט העליון מונעת אפשרות להאציל סמכויות מהממשלה לחטיבה, כמו שקובע החוק החדש, בחרה להישען על הלכה שקבעה לכאורה הנשיאה לשעבר דורית ביניש, בפסק הדין שבו פסלה ניסיון להקים בית סוהר פרטי בישראל.

זילבר מצטטת מדבריה של ביניש: "...אנו נוטים לפרש את הוראת סעיף 1 לחוק יסוד: הממשלה (סעיף הקובע כי "הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה" - ק"ל) באופן המעגן ברמה החוקתית את קיומו של 'גרעין קשה' של סמכויות שלטוניות, אותן הממשלה כרשות המבצעת של המדינה חייבת לבצע בעצמה ואסור לה להעבירן או להאצילן לידי גורמים פרטיים". זילבר גם מסבירה בחוות דעתה, "בפסק דין בתי הסוהר האמור, נדונה השאלה האם סעיף 1 לחוק יסוד הממשלה הוא סעיף הצהרתי בלבד, או שהוא נושא אף משמעות אופרטיבית. המדינה טענה כי מדובר בסעיף הצהרתי בלבד, אולם בית המשפט דחה עמדה זו, במסגרת הציטוט שהובא...".

קריאה פשוטה של פסק הדין הזה מגלה שזילבר, תוך השמטה גסה של הציטוטים שלא נוחים לה, המציאה הלכה שלא היתה ולא נבראה.

ביניש אכן תהתה אם ישנו גרעין קשה של פעולות שאותן הממשלה לא יכולה להעביר לביצוע של אף אחד אחר. תהתה ומיד הבהירה במפורש שהיא לא נדרשת לפסוק הלכה בנושא, משום שאת העתירה נגד הפרטת בתי הסוהר היא קיבלה מטעמים אחרים לגמרי.

ביניש גם מסבירה שאם היא תקבע שאכן יש "גרעין קשה" של פעולות שלא ניתנות להעברה מהממשלה לגוף אחר, היא תידרש להכריע היכן בדיוק עובר הגבול. אילו סמכויות בדיוק מותר להאציל ואילו לא. היא אפילו מדגישה שיש מקרים שבהם "ניתן להניח כי אין מניעה חוקתית מפני הפרטת חלק מכריע מהשירותים שמספקת המדינה", ואז היא מניחה את השורה התחתונה החשובה שאותה בחרה זילבר להשמיט: "...עניין זה מצוי בעיקרו במתחם שיקול הדעת של הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. מכל מקום, נוכח התוצאה אליה הגענו איננו נדרשים לקבוע מסמרות... וניתן להותיר סוגיה זו בצריך עיון".

מה השורה התחתונה?

שההלכה שציטטה זילבר לא היתה, לא נבראה ולא משל היתה.

שבניגוד לקביעה של זילבר בחוות הדעת שלה - שלפיה בג"צ דחה את עמדת המדינה, שקבעה שמותר להאציל סמכויות לגוף פרטי - בית המשפט אפילו לא היה קרוב לדחות את העמדה הזאת. ובעיקר, שקשה לייחס תום לב ל"טעות" הזאת של זילבר, שכן צריך להיות סנגור גדול מאוד שלה כדי להאמין שנסתרה מעיניה האמירה המאוד ברורה של ביניש שלפיה היא לא קובעת הלכה ולא פוסקת בעניין משום ש"איננו נדרשים לקבוע מסמרות... וניתן להותיר סוגיה זו בצריך עיון".

אגב, כמה שנים אחר כך חזר גם הנשיא הבא, אשר גרוניס, והבהיר שביניש לא קבעה שום הלכה בנושא הזה.

גרוניס, שדן בעתירה בעניין היקף יצוא הגז הטבעי מישראל, הזכיר את אמירתה ההיא של ביניש שצוטטה באופן חלקי על ידי זילבר, וציין כי ביניש העלתה את הנושא "בלא לטעת מסמרות".

בקיצור, זילבר לקחה קטע שבו מהרהרת ביניש בקול כיצד היה ראוי לפסוק, הכריזה עליה כעל הלכה מחייבת וגם קבעה שטענות המדינה בסוגיה הזאת נדחו בפסק הדין, קביעה שהיא פרי דמיון פרוע שבינו לבין האמור בפסק הדין אין ולא כלום, כל זה במטרה למנוע מהממשלה לקדם את מדיניות ההתיישבות שלה.

כדי להשלים את התמונה, נספר רק שבדיון שהתקיים במשרד המשפטים, למחרת הנפקת המסמך הזה של זילבר, היו מי שהעירו לה שחוות הדעת שלה נשענת על הלכה שאינה בנמצא. זילבר לא הגיבה.

דרורי נגד זילבר

אם היה מדובר באירוע חד־פעמי, אולי היה אפשר לפטור אותו בהסבר מתחכם כזה או אחר. כשזה קורה פעמיים, ובשתיהן מדובר בחוות דעת שיש מאחוריה עמדה פוליטית, זה כבר מתחיל להיות חשוד.

ברקע הפרשה השניה עומד חוזה שנחתם בין החברה לשיקום הרובע היהודי לבין עמותת אלע"ד, חוזה שמעניק לאלע"ד את הזכות להפעיל את הגן הארכיאולוגי שבעיר העתיקה בירושלים, גן המצוי בשטח שבין שער האשפות לכותל הדרומי של הר הבית. עמותת אלע"ד מפעילה כבר שנים רבות עבור רשות הטבע והגנים את הגן הלאומי עיר דוד, הממוקם בסמוך, ונמצאת באופן מתמיד על הכוונת של שורת ארגוני שמאל שמנהלים נגדה ונגד פעילותה בירושלים העתיקה מלחמת חורמה.

במרץ 2014 הגישה זילבר למנדלבליט, אז מזכיר הממשלה, חוות דעת משפטית שמסבירה מדוע אסור לממשלה לאשר לעמותת אלע"ד לקבל את הזכויות במתחם. "עמדתנו היא כי מתחם הכותל המערבי והגן הארכיאולוגי הסמוך לו חייב להיות מנוהל ומופעל על ידי גורם ממשלתי ולא על ידי עמותה פרטית", כתבה. זילבר גם הסבירה למזכיר הממשלה כי העברת המתחם לתפעול של עמותה פרטית עומד בסתירה לעקרון יסוד "שניתן לו ביטוי בין היתר בפסיקת בית המשפט העליון".

בהמשך המסמך זילבר גם מפנה את מנדלבליט להלכה שקבע לכאורה בית המשפט העליון בבג"צ אברמוביץ'.

מדובר בתיק שעסק בסיפור דומה, לכאורה, של העברת זכויות בשני מתחמים בעיר העתיקה מידיה של החברה לשיקום הרובע היהודי, אחד לישיבת "אש התורה" והשני לעמותת "נר לרחל ובניה". שופטי בג"צ, בראשותה של השופטת אילה פרוקצ'יה, דנו אז בעתירה שהגישו תושבים ברובע היהודי נגד העברת הזכויות לישיבה, דחו את העתירה ואישרו את העברת הזכויות.

זילבר, בניסיונה לשכנע את מנדלבליט לא להעביר את הזכויות בגן הארכיאולוגי לעמותת אלע"ד, כתבה בחוות הדעת שהגישה לו, שבבג"צ אברמוביץ' המדובר ישנה קביעה יסודית של השופטת פרוקצ'יה, "לפיה מתחמי קרקע בעלי ייחוד היסטורי, ארכיאולוגי, תרבותי, דתי או לאומי, צריכים להישאר בידיה של הרשות הציבורית".

העמדה הזאת הביאה את בית משפט השלום לבטל את ההסכם עם עמותת אלע"ד, ואז הגיע הדיון בערעור להרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בראשותו של הנשיא, דוד חשין. את מה שעולל לחוות הדעת של זילבר סגן הנשיא, משה דרורי, שניסח את פסק הדין, מומלץ בחום לקרוא.

זילבר יוצאת ממנו רע מאוד, כמי שהמציאה הלכה משפטית שאפילו בבית המשפט העליון לא שמעו עליה. גם כאן, כמו בסיפור הקודם, מסתבר, השמיע בית המשפט העליון כמה הרהורים. גם כאן, כמו בסיפור הקודם, ניסתה זילבר למכור את ההרהורים הבלתי מחייבים הללו כהלכה פסוקה.

"כאשר קראתי את טיעוני המדינה, ושמעתי ברוב קשב את הדברים של סגנית פרקליט המחוז, בשתי ישיבות, שבהם חזרה הטענה כי יש 'הלכת אברמוביץ'', עורר הדבר אצלי שאלה מיידית", כתב דרורי. "כמי שטורח להתעדכן בפסיקת בית המשפט העליון, לא היתה זכורה לי הלכה כזו". דרורי מסביר כיצד יש להתייחס להערות של בית המשפט שעליהן בנתה זילבר את עמדתה. "משנדחו טענות היועץ המשפטי לממשלה, וכך גם נקבע בסיום פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה... כל הנאמר לאחר מכן הינו בגדר 'אמרת אגב'... ערבוב אמרת אגב של בית משפט, כאשר בטעם הפסק נקבע ההפך, והזכרת אמרת האגב, כאילו היא ההלכה - כל אלה אינם מתקבלים על הדעת, בטיעון משפטי סדור".

דרורי גם ממשיך ומסביר למה אם כבר אפשר להסיק משהו מעמדת שופטי העליון, זה את ההפך הגמור ממה שכתבה זילבר: "בית המשפט העליון, בדעת הרוב, קבע בצורה ברורה וחד־משמעית, כי החברה לפיתוח הרובע רשאית, גם מבחינת הסמכות וגם מבחינת הסבירות, להחכיר קרקעות לישיבה ולעמותה...".

דרורי לא הרפה מזילבר ומחוות הדעת שלה.

"כאשר זאת תמונת המצב של בג"צ אברמוביץ'... ניצבת השאלה הבאה, כיצד אפשר לטעון - בשם המדינה - כי נקבעה 'הלכת אברמוביץ'', וכי הלכה זו, לשיטת המדינה, מחייבת את בית המשפט לא להכיר בהסכם שבין החברה לפיתוח הרובע לבין עמותת אלעד"?

שופטי המחוזי גם מזכירים לזילבר שהמדינה ערערה על פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה בבג"צ אברמוביץ' וביקשה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב, הליך ששמור למקרים שבהם אכן נפסקת הלכה חדשה בעלת משמעות רחבה, אלא שהשופט אליעזר ריבלין לא מצא שום הלכה חדשה. "אין מדובר כאן בהלכה חדשה בעלת השלכות רוחב שיצאה תחת ידו של בית משפט זה...", כתב המשנה לנשיאה ודחה את בקשת המדינה.

אז מאיפה בדיוק הבינה זילבר שבג"צ אברמוביץ' יצר הלכה, ושההלכה הזאת משרתת את עמדתה? לא ברור.

אבל השופט דרורי לא עצר כאן.

"ושמא שגיתי, ולא הבנתי - כפי שהבינו טוב ממני הפרקליטות המלומדות המייצגות את המדינה - את בג"צ אברמוביץ' ואולי גם שגגה נפלה עת המשנה לנשיאה תיאר את בג"צ אברמוביץ' כפי שתיאר, ראיתי לנכון לבדוק כיצד נהגו שופטים בשש השנים שחלפו מאז בג"צ אברמוביץ'; שמא, מי מהם ראה בבג"צ אברמוביץ' את אותה הלכה שניסו באי כוחה של המדינה לשכנעני כי זוהי ההלכה.

עיון בפסיקה המזכירה את בג"צ אברמוביץ', מגלה כי אף אחד מפסקי הדין שבהם מאוזכר פסק דין זה, אינו רומז אפילו לאותה הלכה, שבה דגלה המדינה, ואשר אותה הציגה בפנינו בתיק זה, כ'הלכת אברמוביץ''... אין כל בסיס לראות בפסק הדין אברמוביץ' 'הלכה' ולא כל שכן הלכה יסודית של המשפט המינהלי, שאסור לסטות ממנה, ורק המדינה היא זו שמגלה לנו את 'סדרי בראשית על כנם'".

***

בשנת 1993 עמד שר המשפטים דוד ליבאי על דוכן הכנסת, וכה אמר בעניינה של מנהלת המחלקה האזרחית דאז, פליאה אלבק, לפני שהדיח אותה מתפקידה: "כממונה על המשרד מוטל עלי לשקול מה פשר התקלות החוזרות ונשנות בהתנהגותה של הפרקליטה גברת אלבק. התרשמתי מהמקרה הנוכחי, ולאחר עיון בתיקה האישי גם ממקרים קודמים וכן מהופעתה בפני ומההסברים שנתנה לנו, כי הגברת אלבק אינה מבחינה בין מתן חוות דעת משפטית מקצועית ובין נקיטת עמדה משיקולים שבתפיסת עולם, ואולי אף בגלל דעה מוצקה או קדומה שלה בעניין מסוים - דעה שהיא שיקול זר לחלוטין. מה שמטריד והטריד אותי אינו השקפה פוליטית או רמתה המקצועית המעולה של גברת אלבק, אלא התופעות החוזרות ונשנות אצלה של כושר הבנה פגום, שיקול דעת לקוי בנושאים מסוימים. דעותיה הפרטיות מקלקלות את שורת ההיגיון ואת נימוקיה, שאמורים להיות משפטיים וענייניים. בנסיבות אלו נבצר ממני, מהסיבות שנתתי, לשאת באחריות להחלטות שתקבל או לחוות דעת מקצועיות שהיא אמורה לתת...".

מעניין מה עוד צריכה דינה זילבר לעשות כדי ששרת המשפטים, איילת שקד, תתייצב על דוכן הכנסת ותישא נאום דומה.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "המשותף לשני הנושאים המוזכרים הוא העמדה המשפטית, שלפיה סמכויות שלטוניות מהותיות ומובהקות צריכות להיות ממומשות בידי הממשלה ולא לזלוג לגורמים פרטיים שאינם מייצגים בהכרח את האינטרס הציבורי הממלכתי.

"במסגרת המסמך המוזכר, נבחנה הצעת המחליטים בעניינה של החטיבה להתיישבות. בו הובהר כי יש לפרש את 'חוק החטיבה' בזהירות המתחייבת, מאחר שהוא מייצר מנגנון רחב לאצילת סמכויות שלטוניות מהותיות בתחום ליבה - תחום ההתיישבות, לגורם שאיננו ממשלתי, וכי הדבר עלול לעלות כדי סתירה לחוק יסוד הממשלה. בעניין זה הובאו דברי הנשיאה (בדימ') ביניש בפסק הדין המוזכר ביחס לפרשנות הוראות חוק זה. פרשנות זו, אשר בשונה מהמוצג, לא נשללה בפסיקה מאוחרת. כמו כן, הודגש במסמך כי הבעייתיות האמורה מקבלת משנה תוקף נוכח היעדרם מהחוק של מנגנוני פיקוח ובקרה ממשלתיים על פעולות החטיבה. יצוין, כי ההכרעה בדבר אופן הסדרת פעילות החטיבה להתיישבות במסגרת הצעת המחליטים האמורה, צפויה להתקבל על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

“בדומה לכך, בעקבות החלטת החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים להעביר את אתר הגן הארכיאולוגי שבמתחם הכותל המערבי לתפעול עמותה פרטית, עמותת אלע"ד, ניתנה חוות דעת מטעמה של גב' זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ), המבהירה כי מתחם הכותל המערבי והגן הארכיאולוגי הסמוך לו חייב להיות מנוהל ומופעל על ידי גורם ממשלתי, ולא על ידי עמותה פרטית או גורם פרטי אחר. זאת, בהתחשב בעובדת היותו אתר בעל אופי לאומי וציבורי מובהק מהמעלה הראשונה, וכן בהתחשב ברגישות התרבותית, הדתית והמדינית המאפיינת את המתחם.

"חוות הדעת התייחסה לפגמים שונים שנפלו בהחלטת החברה לשיקום הרובע היהודי, לטעמים המשפטיים המובילים למסקנה שלפיה אתר זה צריך להיות מנוהל ומופעל על ידי גורם ממשלתי ולאמצעים שבהם ניתן לנקוט נוכח החלטת החברה לשיקום הרובע. חוות הדעת אושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה הקודם ונשלחה על דעתו.

"לאחר הוצאת חוות הדעת ונוכח כוונת החברה לשיקום הרובע לממש את החלטתה בדבר העברת השטח לתפעול עמותת אלע"ד, שהינה עמותה פרטית, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למתן צו מניעה שימנע את העברת השטח המתוכננת. בית משפט השלום קיבל את בקשת המדינה. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי החליט לא לקבל את פרשנות המדינה ביחס לפסק הדין בעניין אברמוביץ' וביחס להיבטים אחרים שנכללו בטיעוני המדינה. המדינה סברה כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל כן הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ממנו מצטט הכתב) ועל קיום דיון בבקשת המדינה. הדיון בבקשת רשות הערעור טרם התקיים.

"יודגש, כי חוות הדעת שאושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה הקודם התייחסה להלכות שיצאו מלפני בית המשפט. גם אם בית המשפט המחוזי החליט לא לקבל את פרשנות המדינה ביחס להלכות אלו, וכאמור בעניין זה תלוי ועומד הליך בבית המשפט העליון, הטענה כי בחוות הדעת צוטטו הלכות שאינן קיימות היא מחוסרת כל בסיס ומטעה"

http://www.maariv.co.il/journalists...

https://rotter.net/forum/scoops1/34...

תגוביות:

1.בית המשפט לא דן בסמכות אבל דן ולכן יש לו לכאורה סמכות. זו שיטה מאוד בעייתית שעובדת רק במחוזותינו.

2.הגברת זילבר ידועה כממשיכת דרכה של הגברת טליה ששון.

3.מדובר בפקידים ממונים שצריכים לבצע את סדר היום של הנבחרים. אם הם לא מבצעים, צריך לשלוח אותם הביתה. חוסר המשילות הזה הוא הרעה החולה.

4.השאלה הגדולה היא עד כמה יחניף מנדלבליט לכנופיית הפרקליטות!

5.מנדלבליט הוא חלק אינטגרלי מחבורה זו והוא מקווה להיבחר על ידה לביהמ''ש העליון בעתיד.

6.נראה שזילבר גם כתבה את התגובה של משרד המשפטים...איפה שקד? איפה הימין?

7.מזכיר לי את מסמך טליה ששון שוועדת אדמוד לוי שמטה את כל הבסיס המשפטי של אותו מסמך.

8.פורסם בזמנו שלשרת המשפטים אין שליטה על דובר המשרד והוא כפוף לפרקליטות בלבד. זה הגיע למצב מגוחך שבו דובר משרד המשפטים תקף את השרה שקד שנאלצה להגיב באמצעות העוזר שלה. דובר היא לא משרת אמון? שרה שהדובר לא כפוף לסמכותה צריכה לשנות את הדברים.

9.רק לי נראה שבעצם אין דין ואין דיין וכל משפטן נוהג כראות עיניו בלי קשר לחוק? ותודה לאהרון ברק.

10.׳התקלות׳ שלה חוזרות ונשנות פעם אחר פעם. איילת שקד, תתחילי לנקות אורוות במשרד המשפטים, עם המלצה חמה להתחיל בגב׳ זילבר!

11.לפטר אותה. עובדת מדינה שסרחה בתפקידה.

12.יש לנקוט צעדים נגד מי שקידמו אותה כל השנים ואולי אף לבדוק את מי שנתן לה את התואר. היא צריכה לפנות את כסאה בשל חוסר עמידה ברף המקצועי הנדרש.

13.חשבתם שהשמאל נשאר חייב לשופט דרורי? אז חשבתם. השופט דרורי, בעל הדעות הלאומיות, היה אמור להתמנות לבית השפט העליון ואז צצה פרשת "האברך הדורס" והמינוי בוטל. למי שלא זוכר: אברך ביקש לצאת מחניון וגילה שאין לו כסף מזומן לתשלום, לאחר דין ודברים עם שומרת החניון היא "מורידה" לו כאפה והוא מאבד את העשתונות ונוסע כאשר היא נצמדת למכסה מנוע שלו. המקרה מגיע לבית משפט והשופט דרורי מציע/מגיע לפשרה במקרה הזה (הפשרה מאפיינת את פסיקתו של דרורי) והמקרה נסגר. לאחר מספר חודשים, כאשר השופט דרורי היה אמור להתמנות לבג"צ פתאום התעורר המקרה ועורר סערה בטענה שכאילו שומרת החניון האתיופית הופלתה ו/או נפגעה כתוצאה מהפשרה ונרמז כאילו שקיבלה יחס לא ראוי בגלל מוצאה. המינוי של השופט דרורי בוטל.

עוד פרט קטן - מי שייצג וכנראה גם עורר את המקרה בפעם השניה, היה עורך דין מאירגון טבקה שאמור לקדם את העדה האתיופית. האירגון הוקם וממומן ע"י...קרן הרשעה לישראל חדשה.


ליה 15.10.1612:36
39. יחסו של בן גוריון לשלטון החוק ולמערכת המשפטית בתגובה להודעה מספר 0
לימודי המשפטים בטורקיה ניכרו לאורך השנים במחשבתו ובתפיסת העולם של בן-גוריון.

הוא האמין במרכזיות שלטון החוק כתנאי לקיום חברה צודקת ומתפקדת.

את מגילת העצמאות ראה כמסמך בעל תוקף משפטי, עירב בכתיבתה משפטנים מומחים ועיצב את נוסחה הסופי בתבנית זו.

אחרי הקמת המדינה התנגד לחקיקת חוקה כתובה, בעיקר משום שגרס, ששיטת המשפט הבריטית מתאימה יותר לאומה, למדינה ולמערכת משפט בהתהוות ובהתעצבות...

הוא העדיף את שיטת המשפט הבריטית משום שהסתייג מהמודל האמריקני של הפיקוח המשפטי על השלטון.

לטעמו, שיטת "האיזונים והבלמים" האמריקנית היתה מושתתת לעתים קרובות על ערכים קיצוניים, המאיימים על יכולתן של מערכות שלטוניות ופוליטיות לתפקד כהלכה.

הוא לא חשב שמערכת המשפט יכולה או צריכה להחליף את המערכת הפוליטית בעיצוב החברה, אך תמך בעקרון עצמאות מערכת המשפט.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...


ליה 06.12.1608:30
40. אהרן ברק: בית המשפט העליון הוא משפחה. אי־אפשר להכניס מישהו שאיננו חלק ממנה / מידה בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 06.12.16 בשעה 08:55 בברכה, ליה

אהרן ברק שוב מאיים על נבחרי ציבור, וקורא לשופטים להתפטר

בנאום תוקפני בשבוע שעבר חצה נשיא העליון לשעבר אהרן ברק את כל הגבולות וקרא לשופטים להתפטר אם שיטת בחירת השופטים תשונה: "בית המשפט העליון הוא משפחה, אי־אפשר להכניס מישהו שאיננו חלק ממנה"

בסוף השבוע שעבר השמיע נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק נאום מעורר מחלוקת בכנס השנתי של ה'עמותה למשפט ציבורי'. כפי שדווח באתר 'News1', ברק אמר בין היתר כך:

צריך להבין שבית המשפט העליון הוא משפחה אחת, גם אם יש דעות שונות. טובתה של המדינה היא שיהיה בית משפט קוהרנטי, שהיחסים בו יהיו כמו במשפחה, עם כל חילוקי הדעות. אי־אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה.

ברק הוסיף ופנה לשרת המשפטים איילת שקד שנכחה במקום, והצהיר כי כשופט הוא היה נאבק ללא מעצורים נגד ההצעה לבטל את הווטו של שופטי בית המשפט העליון בוועדה למינוי שופטים:

אם היית עושה לי את האיום הזה, הייתי מתפטר והייתי אומר לכל שופטי בית המשפט העליון להתפטר. אם יהיו איומים, כולנו יוצאים לגמלאות, ואציע את זה לכל חברי.

קשה להגזים בחומרת הדברים. מי שעמד שנים רבות בראש מערכת המשפט בישראל, מכריז מלחמה נגד נבחרי הציבור ומאיים בהשבתת המערכת. כל זאת בגלל שינוי טכני לכאורה בוועדה, שאיננו פוגע ברוב המוצק והאוטומטי שממילא יש לשופטים בדרך כלל בוועדה.

התבטאויות מסוג זה מתאימות לאבי משפחת סופרנו, לא לאבי "הציבור הנאור".

"חבריו השופטים" של ברק שאליהם הוא פונה, בהחלט פועלים ברוח זו. רק לפני כחודשיים כינתה נשיאת העליון מרים נאור את הצעת החוק המדוברת "אקדח טעון" המונח על השולחן במטרה לאיים על השופטים. בעבר התגייסה מערכת המשפט לחרם על לשכת עורכי הדין שהנהיגה משוב לשופטים. כשנזכרים גם באמירותיו של השופט המנוח מישאל חשין, כי "יגדע את ידו" של מי שינסה לשנות את מבנה מערכת המשפט, קשה שלא להגיע למסקנה כי בכל הנוגע לביקורת, שקיפות, מתינות וסובלנות – שופטי ישראל מתקשים ליישם את שהם דורשים מאחרים.

האקדח מהמערכה הראשונה

אף שהשופט ברק פרש משיפוט בשנת 2005, משנתו ורוחו ובעיקר הכוח המופרז שהצליח להנחיל לבית המשפט העליון עודם איתנו, וקשה לראות כיצד ישתנו בקרוב.

כוחו של ברק לא התבטא רק בנטילת סמכויות נוספות לעצמו ולחבריו בבית המשפט העליון, אלא בעמידתו המתמדת על המשמר בכל פעם שמי "מנתיני הממלכה" ניסה "להתמרד" כנגד "המהפכה השיפוטית". כמי שכישוריו הפוליטיים לא נפלו מכישוריו המשפטיים, ברק השכיל להבין שהמסד התיאורטי שהניח לביצור כוחו האדיר של בית המשפט העליון לא יחזיק מעמד כאשר הקבוצה היריבה תעלה גם היא לשחק למגרש, ושתי הגישות – אקטיביזם שיפוטי מול שמרנות וריסון – יתמודדו זו מול זו כשווים מול שווים.

כך נעמד ברק על רגליו האחוריות כאשר עלתה מועמדותה של המשפטנית פרופ' רות גביזון לכהונה בעליון, ופסל אותה משום ש"יש לה אג'נדה". במקביל הוא דאג למנות את בני טיפוחיו וממשיכי דרכו, שופט אחר שופט. בתחילת שנות האלפיים, כשעלתה "סכנה" מסוג אחר בדמות הקמת בית משפט לחוקה, ירד ברק מהאולימפוס וכיתת בעצמו את רגליו בכנסת כאחרון הלוביסטים כדי לשכנע חברי כנסת להתנגד להצעה שהייתה מפצלת את כוחו של בית המשפט העליון. מאמציו צלחו וההצעה נגנזה.

גם כאשר שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, משפטן בעל שיעור קומה עולמי כשלעצמו, פעל לקידום רפורמות מסוימות במערכת המשפט, היה זה הנשיא בדימוס ברק שהתייצב בראש מחנה המתנגדים. גם אז, בראיון ל'הארץ', עשה ברק שימוש ברטוריקה קיצונית עם דימויי אקדוחנים מהמערב הפרוע:

הרי כבר עכשיו בא שר המשפטים ואומר לבית המשפט כך: קח את האקדח, שים אותו ליד הרקה שלך. אם אתה מחליט כמוני, כמו שאני רוצה, האקדח לא יירה. אבל אם תחליט לא כמו שאני רוצה, האקדח יורה והסמכות שלך נופלת.
אלה רק חלק מהדרכים שבהן פעל בית המשפט העליון לביצור כוחו. במבחן התוצאה, השיטה עובדת. גם לאחר פרישתו של ברק, בית המשפט העליון הופך להיות אקטיביסטי יותר ויותר. עם פרישתם של הנשיאים גרוניס ונאור (הנחשבים בכל זאת לשמרנים במידת מה) מגמה זו צפויה להימשך, ושינוי לא נראה באופק.

שולטים על המגרש

ברק מבין היטב מה שרבים בחוגי המחנה הלאומי אינם מבינים או מסרבים להפנים. כל זמן שיחס הכוחות בין שופטים שמרנים לשופטים פרוגרסיבים הוא מוחץ לטובת האחרונים, גם אם פה ושם יתמנה שופט שמרן, התמונה הכללית לא תשתנה. בדיוק כמו שקבוצת כדורגל עם 11 שחקנים תמיד תנצח קבוצה עם 3 שחקנים. סוד שימור הכוח המופרז של בית המשפט העליון טמון באופן בחירת השופטים, אותה ועדה מסדרת שבה השופטים מחזיקים בגוש של 3 אצבעות מתוך 9. ברק מבין כי כל שינוי שייעשה בהתנהלות הועדה עשוי לטרוף את הקלפים ולהביא למינויים חדשים ולקץ ההגמוניה.

לא בכדי כינה המשפטן האמריקני הבכיר ריצ'רד פוזנר את ברק "רודן נאור", ותיאר אותו כשודד ים משפטי שניצל בתחכום ואקום פוליטי ומשפטי כדי לבצר את סמכותו.

ברק וחבריו אינם מעוניינים במצטרפים חדשים למשפחה, כאלה שאינם חושבים כמותם, שמעמידים בספק את עצם המהפכה השיפוטית, ושדוגלים בשמרנות ובריסון משפטי. ברק וחבריו רוצים להמשיך לשחק במגרש ריק, בלי קבוצה יריבה בכלל.

לא מעניינת אותם גם העובדה שברוב המדינות המערביות שיטת מינוי השופטים מעניקה דומיננטיות לרשות המחוקקת, כפי שהראה ד"ר אביעד בקשי. לא מעניין אותם לתת לציבור הרחב לקבוע לעצמו את שופטיו ואת היקף התערבותם בחוקיו. הם לא באו לשחק הוגן, הם באו לנצח.

http://mida.org.il/2016/12/05/%d7%9...

תגוביות:

1.הוא כל כך אטום שהוא לא מבין שהגדיר את בית המשפט העליון בתור משפחת פשע. בדיוק כמו כל מאפיה. הלוואי ואוכלי החינם האלה יתפטרו בלי פיצויים ובלי פנסיה.

הצמד חמד אולמרט ופרידמן היה בדרך לטפל בכל מערכת המשפט ואז הפרקליטות עשתה לאולמרט סיכול ממוקד.

זה לא שאולמרט צדיק והוא הרוויח ביושר את ישיבתו בכלא, אבל היציאה של הפרקליטות למלחמה נגדו, היתה בבחינת מלחמת הכנה על הבית שהם עצמם גזלו אותו במירמה.

2.השמאל בישראל איבד את כוחו בכנסת אך לא השלים עם החלטה דמוקרטית זו של הבוחר הישראלי ובשיטות אפלות השתלט על בית המשפט העליון ועל כל מערכת המשפט על ידי החדרת אנשיו בלבד לשם ומשם הוא מנהל את הפעילות הפוליטית שלו, עוקפת הממשלה והעם.

את תהליך הפיכת בג"צ והמערכת המשפטית כולה על כל זרועותיה השונות למרכז פעילות של השמאל החל אהרון ברק לבצע משהתמנה לשופט בבית המשפט העליון.

אהרון ברק הוא אדם ערמומי וחסר עכבות, שפרופסורים ומומחים למשפט בעלי שם עולמי עמדו על שיפלותו ועל חוסר המוסריות וחוסר כיבוד החוק שלו.

פרופ' פוזנר דייק וכינה אותו דיקטטור ואדם שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר והישווה בינו לבין נפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניח אותו על ראשו. הוא מצא בו היבריס וחוצפה חסרת גבולות המעידה על זלזולו בעם בישראל ובתוצאות הבחירות והזהיר את מערכת המשפט האמריקנית מללמוד ממעשים נוראים אלה.

אהרון ברק הוא ניצול שואה ובשל חוויה משפילה ומזעזעת זו יכול להיות שראיית עולמו עוצבה באופן מעוות ובלתי הפיך ואם זה המקרה הרי שזו נכות נפשית.

ההלכה היהודית אוסרת למנות מי שהוא נכה פיזית או נפשית לעמוד בראש מערכת ציבורית כלשהי, שכן נכות נפשית או פיזית משבשות את התנהלות האדם והוא עלול לפגוע בהחלטותיו ומעשיו בטובת הכלל.

אהרון ברק הוא דוגמא מצויינת לכך שההלכה פועלת נכון, שכן הוא אחראי על הרס הפרדת הרשויות במדינת ישראל על ידי הפיכתה של מערכת המשפט לממשלת על באמצעות המהפיכה החוקתית השיקרית שביצע ללא רשות או סמכות מהכנסת.

אהרון ברק הרס את מערכת המשפט והפך אותה למרכז פעילותו הפוליטית של השמאל.

מצד אחד של המתרס עומדים אירגוני השמאל הממומנים במימון זר, פראי ופושע ללא שום פיקוח ממשלתי או אחר יחד עם מפלגות השמאל שעותרות ללא הרף בנושאים פוליטיים ומצידו השני של המתרס עומדת מערכת משפט פוליטית של השמאל ופוסקת פסקי דין לטובתם של אותם גורמים עלומים אלה שמטרתם חיסול המדינה היהודית וזכותה הגוברת על כל זכות אחרת - להתקיים!

סימוכין:

פרופ' פוזנר הסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.

פרופ' פוזנר : "אהרן ברק שודד-ים משפטי והחוק בשבילו הוא רק טיוטה. אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית. הוא האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר. בביקורתו כותב פוזנר: לישראל אין חוקה, רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר מחדש ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

מדובר ברעיון מדהים.

תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק כלשהו ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס, שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד. ברק אינו מנסה להגן על גישתו השיפוטית כי אם לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת המשפט בישראל הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של הגורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת בעצם את הדמוקרטיה.

בית המשפט בישראל הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, בית המשפט, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא חופשי לשכתבה.

ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' בעיניו ובעיני בית המשפט היא גם מטבעה בלתי חוקית. כך הוא קבע שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית; והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום; ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי; ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל...

רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לביקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו. ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל.

ברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה".

http://www.shofar.net/site/ARDetile...

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

http://www.haaretz.co.il/misc/1.155...

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/20101....

לעיון האשכול:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118....




ליה 20.03.1700:36
41. כתב אישום: בג''צ נגד הדמוקרטיה הישראלית / יורם שפטל וד''ר אלדד קולנשר בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 20.03.17 בשעה 00:52 בברכה, ליה

מדינת ישראל היא לכאורה דמוקרטית לעילא ולעילא; יש בה בחירות חופשיות, חופש ביטוי, חופש התארגנות ועוד. למרות זאת, כפי שנראה, בישראל נוהג משטר ייחודי שאין דומה לו בשום מקום בעולם, קרי, דיקטטורה של בג"ץ.

נעמוד על ההבדלים הבסיסיים שבין המאפיינים של דמוקרטיה לאלה של דיקטטורה ונראה כי מאפייני התנהלות בג"ץ תואמים את מאפייני הדיקטטורה ועומדים בסתירה מוחלטת לעקרונות המשפט ולתפישת הדמוקרטיה הפרלמנטרית על פי מדעי המדינה.

נתאר את שליטת בג"ץ ונעמוד על הכלים שבג"ץ פיתח כדי ליטול לעצמו סמכויות לא לו ולאכוף את ה"אקטיביזם השיפוטי" וליתר דיוק "האימפריאליזם השיפוטי" מבית מדרשו.

נציין את השלכותיה החמורות של דיקטטורת בג"ץ בתחום המשטר הדמוקרטי, יכולת המשילות, הזהות היהודית-ציונית, הביטחון הלאומי, ההתיישבות, המתחים החברתיים וזכויות האדם.

בנוסף על הביקורת, נתווה דרכים להחזרת ישראל לדמוקרטיה פרלמנטרית, כפי שהייתה עד תחילת שנות ה-80 בהנהגתם של נשיאי בית המשפט העליון אגרנט, זוסמן, לנדוי ויצחק כהן.

לבסוף, נתייחס ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות כמרכיבים בסיסיים בדיקטטורה המשפטית ונציע דרכים כיצד להפוך את הפרקליטות מגוף הקובע מדיניות לגוף המייעץ על פי שיקולים מקצועיים טהורים.

שער ראשון:

דיקטטורה משפטית כהיפוכה של דמוקרטיה

בשער זה נדון בעקרונות היסוד של משטר דמוקרטי אל מול מאפייני הדיקטטורה. נדגיש במיוחד את הפרדת הרשויות ואת האיזונים והבלמים שחייבים להתקיים על מנת למנוע עריצות. לאחר הדיון התיאורטי נתאר תהליך הדרגתי של כרסום האיזון בין רשויות השלטון. נפרט את שלושת העקרונות שפותחו על ידי אבירי האקטיביזם השיפוטי כדי לאפשר לבג"ץ לדון בכל עניין שמועלה על ידי כל אחד, לרבות ובמיוחד בנושאים פוליטיים מובהקים, ולהחליט כראות עיניו על פי שיקולים סובייקטיביים. בהמשך נתאר כיצד בג"ץ משתמש בכלים נוספים על מנת להפוך ל"בית מחוקקים עליון."

-1-

רקע: המאפיינים המרכזיים של דמוקרטיה ושל דיקטטורה

"מֵעוָֹלָם לֹא נִבְחַרְִתִּי אַךְ מֵֹרֹבֹ כַֹּחַ שִׁכּוֹ"

מאפייני הדמוקרטיה: העיקרון הבסיסי הוא שהריבון מייצג את הציבור, נבחר ישירות על ידי הציבור, וכהונתו מוגבלת לתקופה שבה אמון הציבור נתון לו ;בדמוקרטיה פרלמנטרית הרשות המחוקקת היא הריבון (בישראל, הכנסת).

עיקרון בסיסי נוסף – הפרדת רשויות – הוגדר בתחילת המאה ה-18 על ידי מונטסקיה, פילוסוף צרפתי שרצה למנוע את עריצות המשטר כלפי האזרחים. כוונתו הייתה לחלק את עוגת השלטון בין שלוש רשויות נפרדות ותלויות זו בזו: המחוקקת, המבצעת (הממשלה) והשופטת, כשלכל רשות סמכויות ייחודיות המוגדרות על פי חוק ותוחמות את מעורבותה ברשויות האחרות. בדרך זו הרשויות אמורות לנטרל ולרסן זו את רצונה ושאיפותיה של זו, כך שיושג מאזן כוחות בין גופי שלטון.

מנסחי החוקה האמריקנית בסוף המאה ה-18 הדגישו במיוחד את חשיבות הפרדת הרשויות וכתבו: "אין כל חירות אם לא תופרד סמכות השפיטה מסמכויות החקיקה והביצוע". לדברי מונטסקיה, "אילו חוברה הסמכות לשפוט עם סמכות החקיקה, היו חייו וחירותו של הנתין נתונים לפיקוח שרירותי, שהרי אז היה השופט גם המחוקק". ברוח עיקרון זה נטבע המשפט "הכוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט."

על פי מונטסקיה, הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה ו"החלשה ביותר, לאין ערוך", בין הרשויות, שכן אין היא שואבת את סמכותה מהציבור, כלומר אינה נבחרת על ידו.

נחיתותה אמורה לבוא לידי ביטוי בעיקר בכל הנוגע לריסון הביקורת שלה על שתי הרשויות האחרות שנבחרות על ידי הציבור (בישראל, הממשלה חייבת לקבל את אמון הכנסת), ובפרט על הרשות המחוקקת.

לשם כך פותחו בעולם דוקטרינות שיפוטיות שמגדירות את הריסון הזה, לרבות נושאים שבהם אין הרשות השופטת אמורה לעסוק כלל, ובפרט נושאים מדיניים וביטחוניים.

מאפיינים נוספים של דמוקרטיה הם: לכל אדם מותר לעשות כל מה שלא נאסר בחוק, ולכל גוף שלטוני מותר לעשות אך ורק מה שהחוק מתיר במפורש; לרשות השופטת מוקנית עצמאות מוחלטת, בהיותה כפופה לחוק בלבד; לה בלבד יש סמכות למנוע את החופש מאדם, או לפגוע בו כלכלית, והדבר מחייב אותה לרגישות יתר ולמניעת איפה ואיפה; הרשות המחוקקת אמורה לעסוק בחקיקה ובפיקוח על פעולות הממשלה, הרשות המבצעת מתווה עקרונות וסדרי עדיפויות לפעילות השלטון בתחומי המדיניות, הביטחון, הכלכלה והחברה – ומבצעת אותן; הרשות השופטת אמורה לפסוק בסכסוכים; הפיקוח על המעשה הפוליטי נתון בידי אזרחי המדינה באמצעות גופים פוליטיים ותקשורתיים ופתק הבוחר.

מאפייני הדיקטטורה: הריבון אינו מייצג את הציבור ואינו נבחר על ידו, אלא הוא בבחינת רודן שנטל על עצמו סמכויות מוחלטות בכוח או בערמה; הרודן אינו כפוף לחוק ובוודאי לא לביקורת ציבורית או לסמכות שלטונית אחרת; הרודן פוסק בכל עניין משמעותי, וזאת על פי ערכיו האישיים ולעתים קרובות בניגוד לערכים הרווחים בקרב הציבור; הרודן משכפל את עצמו, כלומר מעביר את סמכויותיו ליורשיו, הנקבעים על ידו; משטר דיקטטורי נוטה להפוך עם הזמן למושחת, עריץ וכוחני; על מנת להבטיח את כוחו המשטר הדיקטטורי מושתת על אליטה מצומצמת והומוגנית, המופלית לטובה מבחינה חוקית, משפטית וכלכלית. 

-2-

בית המשפט העליון כדיקטטור

"מַחְלִיִטִים בְּעַצְָמָם מָה מָֻתָּר, ָמָה אָסוּר; מִשְתַּמְִּשִׁים בְּטְִשְׁטוּש לִיבֵּרִָלִי"

הרשות השופטת מונחית על ידי בית המשפט העליון שפסיקותיו מחייבות על פי חוק את בתי המשפט הנמוכים ממנו.

בית המשפט העליון מהווה ערכאת ערעור על החלטות של מערכת המשפט וכן בית דין גבוה לצדק (בג"ץ) הדן כערכאה ראשונה ואחרונה בעתירות נגד רשויות המדינה השונות, לרבות גופים סטטוטוריים (גופים ציבוריים הפועלים על פי חוק).

החל מתחילת שנות ה-80, בהובלת שופט בית המשפט העליון אהרון ברק עוד בטרם מונה לנשיאו, כמו גם תחת נשיאותם של מאיר שמגר 1983-1995 שהצטרף לדרכו של ברק, אהרון ברק 2006-1995, ודורית ביניש שהמשיכה את דרכו 2006-2012 שונה צביונו של בית המשפט העליון ללא הכר.

תחת דגל "האקטיביזם השיפוטי" שפותח על ידי השופט ברק, נדרס ברגל גסה עקרון היסוד הדמוקרטי של הפרדת רשויות, ונרמסה התפיסה שהכנסת כנציגה נבחרת של הציבור היא המכריעה בסוגיות ציבוריות מהותיות.

בג"ץ מכריע בסוגיות שבכל מדינה דמוקרטית נתונות לסמכותן הבלעדית של הרשות המחוקקת והמבצעת; זאת אף שבניגוד לבג"ץ רשויות אלה נבחרו על ידי הציבור ויש להן אחריות ישירה כלפי הציבור שיכול בבוא העת להחליף את נבחריו. בג"ץ, לעומת זאת, אינו נושא באחריות ציבורית לפסיקותיו וחבריו הם בעלי הכשרה לשפוט, לא לשלוט.

באצטלה משפטית המכסה על מניעים פוליטיים, נטל לעצמו בית המשפט העליון, באופן שכונה "פיראטיות משפטית", סמכויות שאינן מוקנות לו בחוק ואינן מקובלות בשום מדינה מתוקנת.

הוא משתמש בסמכויות נרחבות אלה באופן מתנשא ויומרני כדי לכפות על כלל הציבור את עמדותיו הפוליטיות של "הציבור הנאור" – מילת קוד לקבוצה הומוגנית קטנה, השולטת ללא מיצרים בכלכלה ובתקשורת, רואה עצמה כאליטה ונוטה לעמדות פוסט-ציוניות. זאת ועוד, בית המשפט העליון מכתיב במידה רבה את בחירת חבריו כך שיישמר אופיו הכיתתי.

כך למשל נפסלה מועמדותה של פרופסור רות גביזון, כלת פרס ישראל בתחום המשפטים (תשע"א) ומראשי האגודה לזכויות האזרח, על ידי נשיא בית המשפט העליון הקודם אהרון ברק בגין אי-התאמה כיתתית.

התנהלותו של בג"ץ עונה אפוא לכל המאפיינים של דיקטטורה.

באמצעות "הדיקטטורה של בג"ץ" מרכז בית המשפט העליון כוח מוחלט ושולט בשתי רשויות השלטון האחרות והנבחרות ללא שום פיקוח ציבורי. 

-3-

עקרונות היסוד המקיימים את הדיקטטורה של בג"ץ

"ִאִישׁ מְמֻשְָׁק חִֵּסור, מַמְִצִיא חִֻקִּים"

כדי לאפשר שלטון מוחלט בכל שטחי החיים, הומצאו שלשה "עקרונות "מופרכים הסותרים את יסודות המשפט ואינם מקובלים בשום שיטת משפט דמוקרטית:

א. ביטול עקרון השפיטות: המצאת עיקרון חדש – "הכול שפיט" – העומד בניגוד לדוקטרינת השפיטות, אשר דוגלת בריסון ההתערבות השיפוטית ומקובלת בכל בית משפט הפועל במשטר דמוקרטי בעולם.

עיקרון זה שולל ביקורת שיפוטית על החלטות בנושאים פוליטיים מובהקים השמורים לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת. ה"אימפריאליזם השיפוטי" בא לידי ביטוי בצורתו הקיצונית ביותר בדברי השופט ברק בבג"ץ 910/86 (זוג הספרות הימני במספר מציין את השנה): "כל פעולה נתפסת בעולם המשפט. על-כן, אינה מקובלת עלי גישתו של השופט זילברג בבג”ץ 222/68 ... המכירה בקיומן של פעולות שאינן ניתנות 'להיכלא' במסגרת משפטית. כל פעולה ניתנת 'להיכלא' במסגרת המשפט". וכן, "המשפט משתרע על כל הפעולות. לעתים הוא אוסר, לעתים הוא מתיר, תוך שהוא יוצר לעתים הנחה של היתר ('הכול מותר לפרט, אלא אם כן נאסר'), או של איסור ('הכול אסור לשלטון אלא אם כן הותר')".

ולבסוף, "לא ייתכן כלל מצב שבו אין נורמה משפטית חלה על פעולה; לעניין זה אין נפקא מינה מהי אותה פעולה ... כל פעולה, ותהא פוליטית או עניין למדיניות ככל שתהא, נתפשת בעולם המשפט... הפוליטיות של הפעולה לא שוללת את המשפטיות שלה". כך מבטיח בית המשפט העליון יכולת לדון ולהכריע בכל פעולה של הרשות המבצעת והמחוקקת.

ב. ביטול עקרון "זכות העמידה:" המצאת עיקרון חדש – "זכות העמידה לכול.

"בית המשפט לא נועד לקיים דיונים בנושאים תיאורטיים ובהשקפות עולם, אלא לפתור סכסוכים; כאשר צד א' מקפח זכות חוקית של צד ב' וגורם לו נזק, יש לצד ב' זכות עמידה, ואז ורק אז בית המשפט יכול להתערב.

עד תחילת שנות ה-80, בג"ץ היה כה מרוסן עד שנמנע מלהתערב גם אם נגרם נזק, כשהיה מדובר בנושא ציבורי שיש בו נפגעים רבים. לעומת זאת, על פי ה"אימפריאליזם השיפוטי", בג"ץ נגיש לכל אחד, גם אם לא נגרם לעותר נזק כלשהו, בניגוד לעקרון זכות העמידה המקובל בעולם. בבג"ץ 243/82 נאמר: "כאשר העניין המועלה בעתירה הנו ציבורי... כי אז נסוג בפניה עקרון זכות העמידה".

כך מבטיח בית המשפט העליון שכל הנושאים שבהם הוא מעוניין להכריע יגיעו אליו; זאת גם כשאין מדובר בסכסוך, היינו כאשר העותר אינו יכול להצביע על נזק ממשי, כמובנו המשפטי, שנגרם לו בגלל הפעולה השלטונית (של הרשות המבצעת או המחוקקת) שנגדה הוא עותר לבג"ץ.

בפרט אִיפשר בכך בג"ץ לארגונים פוליטיים הפועלים בשם "זכויות האדם" לעתור נגד הממשלה ללא שום מגבלות, ולמעשה בג"ץ "מזמין" עתירות כאלה. לדעת פרופסור גביזון 5, "צריך לקיים דיון מחודש בדוקטרינות של זכות עמידה ואי-שפיטות, להבהיר את תפקידיהן החיוניים, ולקבוע מבחנים שיגבילו את הגישה להליך שיפוטי בעניינים ציבוריים שאין בהם 'סכסוך משפטי.'

החלפת עקרון "החוקיות" בעקרונות "הסבירות" ו"המידתיות:" הסייג היסודי ביותר המרסן את הרשות השופטת במדינה דמוקרטית הוא עקרון "החוקיות". בית המשפט כפוף לחוק ופסיקותיו מקבלות את תוקפן המוסרי מהעובדה שהן משקפות את כוונת המחוקק.

עיקרון זה נכון במיוחד עבור נושאים פוליטיים וערכיים, ובמידה רבה עקרון השפיטות נגזר ממנו. מטרת עקרון החוקיות הוא ליצור שוויון בפני החוק, למנוע משוא פנים ולרסן עד כמה שניתן את הנטייה האנושית של השופט לערב שיקולים וערכים אישיים בהחלטות שיפוטיות.

על פי עקרון החוקיות, בעולם וגם במקומותינו, עד סוף שנות השבעים – מועד כניסתו של ברק לבית המשפט העליון – היו מקובלים ארבעה תנאים מחמירים מאוד, שרק בהינתן אחד מהם רשאי בית המשפט להתערב בענייני הרשות המבצעת ואלה הם: חוסר חוקיות הפעולה; חריגה מסמכות; מטרה זרה או שיקולים זרים, כגון הפליה; התנהלות בניגוד ל"כללי הצדק הטבעי", היינו, אין לשלול מאדם זכות מבלי לנמק זאת בפני הניזוק ולאפשר לו זכות טיעון.

רות גביזון, מרדכי קרמניצר, יואב דותן – "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד: מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית"

עם החלפת עקרון החוקיות בעקרונות "הסבירות" ו"המידתיות", בוטלו למעשה ארבע מגבלות חמורות אלה להתערבות בג"ץ ונפרץ הסכר האחרון. בג"ץ נטל לעצמו סמכות, שאינה מוקנית לו בחוק ואינה מקובלת בשום שיטת משפט דמוקרטית, להכריע בכל עניין כרצונו, באופן סופי ומחייב. בכלל זה אִפשר לעצמו בג"ץ לפסוק בעתירות נגד הרשויות האחרות על פי שיקול דעתו וללא כל סייגים חוקיים.

עתירות כאלה החלו להגיע בכמויות לאחר שנפרצו הסכרים של שני העקרונות הקודמים, שכן כל בעיה וכל עותר יכולים להגיע לבג"ץ.

למרות העיקרון המשפטי שכל מה שאינו בלתי חוקי הוא חוקי, נטל בג"ץ לעצמו סמכות לפסוק על פי מה שבעיניו נתפס "סביר" בראיית "האדם הסביר", לרבות ובמיוחד "עובד ציבור סביר".

בפסק דין של השופט ברק בג"ץ 389/80 נאמר:"השאלה היא אם כן אם עובד ציבור סביר... היה עשוי לקבל בנסיבות העניין אותה החלטה". ויודגש, המחליט מה היה עובד ציבור סביר מחליט הוא בג"ץ!

בפרפראזה על דברי לואי הארבעה עשר, החליט השופט ברק "האדם הסביר הוא אני".

גם כאשר כל השיקולים הרלוונטיים נלקחו בחשבון ולא נלקחו בחשבון שיקולים בלתי רלוונטיים, עדיין בג"ץ מרשה לעצמו לפסול החלטה של רשות שלטונית בטענה שהמשקל היחסי שניתן לשיקולים השונים אינו נכון לדעתו, או שההחלטה אינה "מידתית".

כדברי השופט ברק בבג"ץ פנחסי 4267/93: "עצם העובדה שהרשות השלטונית לקחה בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים ושיקולים אלה בלבד, אין בכך כדי להבטיח את סבירות ההחלטה. החלטה המתחשבת בכל השיקולים הרלוונטיים תהא בלתי סבירה אם היא לא נתנה משקל ראוי לשיקולים השונים". דוגמאות מאפיינות לגישה זו של "איזון אינטרסים" יובאו בהמשך.

החלפת עקרון החוקיות בעקרונות "הסבירות" ו"המידתיות" ולעיתים אף "הנאורות" מאפשרת לבג"ץ לפסוק על פי שיקול דעתו הבלעדי והבלתי מוגבל בכל עניין ועניין הנראה לו.

בפועל, עקרונות אלה מאפשרים לבג"ץ לשלול כל החלטה שלטונית, גם כשאין בה שום דופי חוקי, רק משום שאינה נראית לבית המשפט העליון. כדברי פרופסור גביזון, "גישת איזון האינטרסים נותנת כוח לבג"ץ בכך שהיא מעבירה החלטות מן הרשות המוסמכת אליו".

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מנחם אֵלון, תקף אף הוא את עקרון הסבירות במישור העקרוני. לדבריו ,בבג"ץ ז'רז'בסקי 1635/90, "ההרחבה המופלגת ביישום עקרון הסבירות מביאה את חבריי לקביעתו, כי לעניין כל נושא באשר הוא קיימות אמות מידה משפטיות לבחינת סבירותו, וממילא הוא שפיט. לדעתי, אין הדבר כך... אין בידי בית המשפט קני מידה משפטיים לבדיקת סבירותן של פעולות מדיניות וצבאיות... דברים אלה יפים הם, מכוח קל וחומר, לעניין בדיקת סבירותן של הסכמים פוליטיים".

יתרה מכך, השופט אֵלון הוסיף הסתייגות מהותית וכתב כי "עקרון הסבירות... אין מקומו בגלריה הערכית של מערכת המשפט, ואין מקומו בתפיסות תרבות ומוסר; עיקרון זה אינו נמנה עם משפחת הצדק, היושר, החירות והשלום, ואף אינו קרוב רחוק של עקרונות יסוד של המערכת המשפטית".

באמצעות עקרון "הסבירות" יצר השופט ברק מבנה משפטי שמאפשר לבג"ץ לדון בכל עניין שמועלה על ידי כל אחד ולהחליט כראות עיניו על פי עקרון הסבירות.

חמישה עשר שופטי בג"ץ שנבחרים על ידי תשעה חברי הוועדה לבחירת שופטים, שמתוכם שלושה הם שופטי בג"ץ, הגיעו בדרך זו לשלטון מוחלט, ללא מיצרים, בכל סוגיה שלטונית-ציבורית שנראית להם, תוך ביטול דעתם של מיליוני אזרחי המדינה, המיוצגים על ידי הכנסת הנבחרת והממשלה שזכתה לאמון הכנסת. ואולם, אפילו בכך לא היה די והשופט ברק נקט צעדים נוספים לביצור שלטונו ההגמוני המוחלט של בג"ץ.

-4-כלים ההופכים את בג"ץ ל"בית מחוקקים עליון"

"ָכָּל שִׁיָטָה לֶגִיטִיִמִית, ָכָּל דֶּרֶך כְּשֵָׁר"

א. פרשנות תכליתית של החוקים, שלא על פי לשון החוק ואף בהתעלם ממנה.

אין חולק כי מערכת המשפט חייבת להיות עצמאית ואסור שתקבל הנחיות מגורם כלשהו מלבד חוקי המדינה. ואכן, לפי חוק יסוד השפיטה, "לא תחול על שופט מרות מלבד מרות החוק".

אולם כידוע, עריצים אינם מוכנים לשום מגבלה על כוחם ולכן נטל לעצמו בג"ץ את הסמכות להגדיר בעצמו את תכלית החוק, גם בהתעלם ממשמעותו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בלשון החוק.

כשהדבר נראה לו, בג"ץ משתמש בדברי ההסבר לחוק המייצגים רק את עמדת מציע החוק, אף שלעיתים הם אינם משקפים כלל את לשון החוק שהתקבל או התעדכן. במקרים אחרים, בג"ץ משתמש בפרוטוקול הדיון בכנסת שבו ההשתתפות לעיתים דלילה מאוד, והוא אינו מייצג בהכרח את עמדת חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק ולא השתתפו כלל בדיון. ברצונו, ימצא אפוא בג"ץ ניסוח תכלית כזה שירוקן את החוק מתוכנו המוגדר ויתאים לרצון בג"ץ.

בדרך זו שִחרר את עצמו בג"ץ למעשה מכפיפות לחוק וממגבלה כלשהי בדרכו להחליט ככל העולה על רוחו. כך ,למשל, פירש בג"ץ את המונח "בן זוג", המקנה לבן זוג של נפטר זכאות לגִמלת הנפטר, כמכוון גם לבני זוג מאותו מין, אף שברור כי לא זו היא כוונת המונח. בג"ץ 721/94.

ב. מתן מעמד-על לחוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק." כדי להשלים סופית את מעמדו ההגמוני המוחלט חתר בג"ץ ליכולת לפסול חוקים של הכנסת, אף שאין בנמצא חוק המסמיך אותו לעשות כן. הפתרון לכך נמצא בהמצאה צינית של "מהפכה חוקתית" שמעולם לא הייתה.

בערעור אזרחי 6821/93 כתב השופט ברק: "עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו התרחשה מהפכה חוקתית במעמדן של זכויות האדם בישראל. מספר זכויות הפכו לזכויות חוקתיות-על-חוקיות. הפוליטיקה הישראלית הפכה, בכל הנוגע לזכויות האדם, לפוליטיקה חוקתית. התרחשה קונסטיטוציונליזציה של המשפט הישראלי". באותו ערעור הוסיף השופט ברק כי "המהפכה החוקתית התחוללה בכנסת במרץ 1992. הכנסת העניקה למדינת ישראל מגילת זכויות אדם חוקתית. מהפכה זו היא פרי התפתחות רבת שנים ותהליך חוקתי רב-ממדים".

ואולם, לדברים אלה אין שחר, שכן לחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" לא קדם שום תהליך חוקתי רב-ממדי וגם לא שום חוק יסוד העוסק בזכויות אדם, מה עוד שהחוק התקבל בהצבעה שבה השתתפו פחות ממחצית הח"כים. לדעת ברק "המושג כבוד האדם וחירותו... יש ליתן לו אותו תוכן אשר ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית מעניקים אובייקטיבית למושג 'כבוד האדם וחירותו'.

מהותו תיקבע על פי תפישת היסוד של הציבור הנאור בישראל.

על כן, יש לכלול במסגרת 'כבוד האדם וחירותו' את השוויון, חופש הביטוי, חופש האמונה והדת, חופש היצירה, האסיפה וההתאגדות, כל אלה הם ביטוי לכבוד האדם וחירותו במדינה יהודית ודמוקרטית."

ואולם, בכך מפרש השופט ברק את החוק כך שיתאים לדעתו של מיעוט קטן מאוד, ומכוון לתפישת העולם שלו עצמו. זאת ועוד, הפרשנות של ברק לחוקי היסוד הנ"ל כוללת זכויות שאינן נזכרות כלל בלשון החוק ,לרבות חופש הביטוי! חמור מכך, החוק טורח לציין זכויות שונות, כמו זכות הקניין או הזכות לפרטיות, ופירוט הזכויות הכלולות בחוק מעיד, על פי עקרונות היסוד של פרשנות משפטית, כי המחוקק התכוון לזכויות שציין במפורש ולא לשום זכויות אחרות.

זכויות אדם אמורות להיות מוגדרות בנפרד ובאופן מפורט במסגרת חוקים ספציפיים כמקובל בעולם.

עשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקנית, הידועים בכינוי "מגילת הזכויות "והמקנים בין השאר את הזכות לחופש הביטוי, זכות השתיקה והזכות לחירות, הם דוגמה מובהקת לאופן שבו זכויות כגון דא נוצרות בעולם המשפט. זכויות כאלה אינן יכולות אפוא להיות פרי חקיקה שיפוטית.

מדובר בנורמות משפטיות מהותיות המעצבות את התנהלות המדינה והחברה.

בדמוקרטיה נורמות כאלה נקבעות על ידי המחוקק בלבד כנציגו של הציבור כולו. הדעת אינה סובלת שבג"ץ באופן שרירותי, תוך שימוש בפרשנות מלאכותית ומאולצת, יקבע נורמות שכאלה כדי להגיע בעתיד ועל יסודן לתוצאה הרצויה לו משפטית, על פי השקפת עולמו הפוליטית.

אהרון ברק, "זכויות האדם מוגנות: ההיקף וההגבלות", משפט וממשל א', תשנ"ב, נ"ג ,253, 162.

בג"ץ הפך אפוא את חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" לאבן יסוד ב"מהפכה החוקתית" שיזם. הוא משתמש בו, בניגוד לסמכותו, כחוק-על העומד מעל חוקי הכנסת וכצידוק לפסילת חוקים שאינם עומדים לדעת בג"ץ בקריטריונים שהגדיר בפרשנותו המנותקת לחלוטין מלשון חוק היסוד. זהו ביטוי מובהק להתנהלות פוליטית של צבירת כוח מוחלט במסווה משפטי, תוך דחיקת מעמדה של הכנסת כמחוקק.

על כך שבג"ץ כגוף שלטוני חרג מסמכותו לעשות רק מה שהחוק מתיר כתבה פרופסור גביזון : "אין תקדים בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד-על לחוקי יסוד ונוטל לעצמו סמכות של ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, ללא קיומו של מסמך חוקתי שלם וללא הוראה מפורשת".

זאת ועוד, מתן כסות חוקית למכוונות בלעדית לזכויות הפרט, בהשפעת תרבות המערב, יוצר ניכור כלפי האחר. שיח זכויות האדם אינו חזות הכול. בהעדר איזון, הוא בא על חשבון אחריות לחברה, בבחינת "כל ישראל ערבים זה לזה", וברוח זו התבטא לאחרונה שופט בית המשפט העליון נעם סולברג. בנוסף, שיח שליט זה הממוקד בפרט חותר תחת "עקרון הרוב" העומד ביסוד הדמוקרטיה ומכרסם בתפישות הציוניות שביסוד הקמת המדינה. השימוש המעוות של בג"ץ בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו פגע באינטרסים לאומיים יסודיים, כמפורט בהמשך, והתניע תהליך של הפיכת ישראל למדינה דו-לאומית.

שער שני:

התנהלותו של בית המשפט העליון כדיקטטור

בשער זה נפרט כיצד משתמש בית המשפט העליון בסמכויות הנרחבות שניכס לעצמו.

נציג שורה של פסיקות שמפרות את האיזון בין הרשויות, תוך פגיעה בסמכויות הייחודיות של הכנסת, הממשלה, צה"ל, השב"כ, היועץ המשפטי לממשלה ורשויות הדת.

בהמשך נפרט החלטות פוליטיות של בג"ץ המבטלות את יכולתו של הציבור לקבוע את ערכי היסוד של המדינה .

נראה כי בג"ץ עושה שימוש בכוח שצבר על מנת לקדם מהלכים פוליטיים שנושאים חן בעיניו מחד, ולעצור מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם התפיסה הפוליטית שלו מאידך.

-5-תוצאות התערבות בג"ץ בתפקוד הרשות המבצעת והמחוקקת

"ִכִּיס קָטָן בַּגְּלִיָמָה מִֵכִיל עַד מֵָאָה וְעֶשְִֹרֹים" ח"כים

א. התערבות בחקיקה

בית המשפט העליון הציב עצמו בפועל מעל לחוק וכמי שמוסמך לפסול חוקים של הכנסת. פסילת החוק שמכשיר את השידורים של מספר תחנות רדיו בג"ץ 1201/99 הוא בבחינת מעט המחזיק את המרובה.

בג"ץ מפרש את חוקי הכנסת באופן שלעיתים מנותק מתוכנם ואף סותר את תוכנם ועושה בו שימוש שרירותי, לפי הנסיבות, זאת כדי להשיג את התוצאה הרצויה מבחינתו, בידיעה שאין כל אפשרות לערער על פסיקותיו.

יתרה מכך, בית המשפט העליון אינו נרתע מחקיקה שיפוטית כדי לכפות את דעתו. דוגמה מובהקת לחקיקה שיפוטית מרחיקת לכת היא כאמור קביעתן של זכויות מהותיות ככאלה המוקנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אף כי זכרן לא בא בלשון החוק, וזאת על יסוד "פרשנות" חסרת מעצורים של צמד המלים "כבוד האדם".

דוגמה מובהקת לפרשנות מעוותת של חוק היסוד האמור שהביאה לפסילה של כעשרה חוקים עד כה היא פסק הדין בבג"ץ 7146/12, אשר חושף במלואה את החתירה של בג"ץ תחת עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית .

פסק הדין פוסל את "חוק המסתננים" המתיר למדינה להחזיק במעצר במשך שלוש שנים את מי שהסתנן באופן בלתי חוקי לישראל, או עד למועד גירושו מן המדינה, לפי המועד הקצר יותר. החוק נפסל בראש ובראשונה כי לשיטת בג"ץ "כליאת המסתננים ושלילת חירותם לתקופה ארוכה היא פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויותיהם, בגופם ובנפשם", וזאת בטרם נקבעה אחריותם הפלילית. פסיקה זו של בג"ץ הינה בבחינת אחיזת עיניים מובהקת היות וברי לחלוטין שכל מסתנן, מעצם כניסתו הבלתי חוקית ארצה, הנו עבריין פלילי לכל דבר ועניין.

בפסק הדין, שהתקבל פה אחד על ידי תשעה שופטים, בג"ץ עושה שימוש ציני ברטוריקה ליברלית של זכויות אדם המנותקת לחלוטין ממציאות החיים של הסתננות בלתי חוקית ארצה ובניגוד לעיקרון של "עניי עירך קודמים, שהרי כחמישים אלף סודנים הפכו את חייהם של תושבי שכונות רבות בישראל, ובמיוחד בדרום תל אביב, לבלתי נסבלים. זאת כאשר במדינות מתוקנות להפליא כמו אוסטרליה וארצות הברית אין כל הגבלה חוקית על משך מעצרם של מסתננים, לרבות ילדיהם, אפילו כשמדובר בפליטים ולא רק במסתננים מחפשי עבודה, כמו המסתננים הסודנים.

האמירה בהקשר למעצרם של המסתננים כי "שלילת חירותו של אדם היא פגיעה קשה" וכי יש בכך פגיעה בכבוד האדם היא זריית חול בעיניים.

כפי שידוע היטב לשופטי בג"ץ, לישראל יש הסכם עם שתי מדינות באפריקה, לפיו הן מוכנות לקלוט את המסתננים שיסכימו להיות מגורשים אליהן. הנה כי כן מפתח תא המעצר מצוי בידיו של המסתנן, אם אך יאות להיות מגורש לאותן מדינות אפריקניות, כך שהמסתנן הוא הבוחר במעצרו.

הצביעות בשימוש בטיעון של זכויות אדם בהקשר למסתננים זועקת לשמיים, הן נוכח ההתעלמות ממצוקתם של תושבי דרום תל אביב ושכונות נוספות, והן נוכח רמיסת החירות של אזרחי ישראל שאין כמותה בשום מדינה דמוקרטית.

הרוב המכריע של הנאשמים בבתי המשפט המחוזיים בישראל מוצאים את עצמם קודם כל מאחורי סורג ובריח. כמוהם, לא מעטים מן הנאשמים בבתי משפט השלום, שם העבירות הרבה פחות חמורות. התנהלות זו של בית המשפט העליון גורמת למעצרם של אלפים רבים מדי שנה, וזאת מבלי שנקבעה אחריותם הפלילית לפני מעצרם. ויודגש, לא מעט מן העצורים הללו מוצאים את עצמם מאחורי סורג ובריח במשך שנתיים ואף שלוש, ורק אחר כך מבררים שופטי ישראל, בגיבוי בג"ץ, אם אשמים הם אם לאו.

מעל לכול, בכוונת מכוון מעודד בג"ץ את תופעת ההסתננות ומעמיד את המדינה במצב של חוסר אונים גמור, באשר ליכולתה לבלום את הסתננותם הצפויה והבלתי חוקית של המוני מסתננים בעתיד. מאחר ששופטי בג"ץ מודעים היטב למשמעות ולתוצאות של פסק דינם, אין מנוס מהמסקנה כי בפסק הדין האמור יש משום ערעור, שלא לומר הכרזת מלחמה, על עצם המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, והוא בבחינת מתכון להפיכת ישראל למדינת "כל מסתנניה."

בכך לא תמה מסכת ההתקפות של בג"ץ על ריבונות הכנסת ועקרון הפרדת הרשויות. לאחר שהממשלה והכנסת נעתרו לדרישת בג"ץ ותיקנו את חוק המסתננים תיקון מספר 4 התדרדר בג"ץ לשפל המדרגה מבחינה ציונית ודמוקרטית ותוך שנה פסל שוב את החוק בג"צים 7385/13, 8425/13.

הרכב מורחב של 9 שופטים קבע ברוב דעות כי גם קיצור תקופת המשמורת המרבית לשנה ומתקן השהייה, להבדיל מכלא, "חולות" בנגב – שנועד למסתננים שטרם נוצרה אפשרות להרחיקם מהארץ – פוגעים בכבוד האדם וחירותו ואינם חוקתיים. בכך רמס בג"ץ ברגל גסה את הצרכים החיוניים של המדינה, תוך שהוא משתמש בתירוץ של כבוד המסתננים ומתעלם בפועל מכבודם ורווחתם של תושבי דרום תל-אביב .

ב. התערבות בעבודת הכנסת

להלן שתי דוגמאות מייצגות לחריגה מעקרון הפרדת הרשויות מול נציג הריבון במדינה דמוקרטית, דהיינו הכנסת:

e. ביטול החלטה של ועדת הכנסת בעניין פגיעה בזכויותיו של ח"כ פלטו שרון בטענה שחרגה מסמכותה, בג"ץ פלטו שרון ,306/81. בג"ץ שם עצמו אפוא למעין יו"ר-על של הכנסת.

e פסילת נהלים פנימיים של עבודת הכנסת בנושא הצעות חוק פרטיות והצעות אי-אמון בממשלה, בג"ץ יוסי שריד 652/81 וכפיית נהלים חדשים.

ביודעו שהתערבות בוטה זו חורגת מסמכותו, נתן בג"ץ הסבר להחלטתו שיש בו משום ניסיון לרבע את המעגל, ניסיון הנדון מראש לכישלון: "סדרי העבודה של בית הנבחרים הם עניין פנימי שלו ... ומן הראוי הוא כי הרשות השופטת תמשוך ידה ממנו, לכן בג"ץ יתערב רק כאשר הכנסת פועלת תוך פגיעה מהותית במרקם החיים הפרלמנטריים ו/או בערכים מהותיים של משטרנו החוקתי". האומנם סדרי עבודת הכנסת פגעו מהותית במשטר החוקתי? בניגוד למס השפתיים שצוטט לעיל, התערבות זו של בג"ץ היא המערערת את יסודות המשטר הדמוקרטי שלנו.

על כך כתב ד"ר דותן :

"דומה שלהתערבות בג"ץ בשיטות העבודה של הכנסת אין אח ורע בשיטות הממשל הדמוקרטי המוכרות לנו, והיא מעוררת שאלות נכבדות."

ג. התערבות במדיניות הממשלה ופעילותה

e פסילת המינוי של פקידים בכירים למשרות ציבוריות, אף שבוצע כחוק .בבג"ץ אייזנברג 6163/92 פסל בג"ץ את מינויו של מנכ"ל משרד השיכון על ידי שר השיכון בטענה שאינו סביר, אף שלא חרג מהוראות החוק. מנימוקים דומים נפסל גם מינויו של אהוד יתום ליועץ ראש הממשלה לענייני טרור בג"ץ 10/8664.

e התערבות בהרכב הממשלה: בבג"ץ דרעי 394/93 מנע בג"ץ את המשך כהונתו של השר דאז אריה דרעי בממשלה, בגין הגשת כתב אישום נגדו. כל זאת אף שחוק יסוד: הממשלה, כנוסחו אז, לא חייב זאת ואף שמינוי שרים על ידי ראש הממשלה הוא עניין פוליטי מובהק.

התערבות זהה הייתה בבג"ץ סגן השר פנחסי 4267/93. בין נימוקי פסק הדין מציין בג"ץ כי בהחלטתה שלא לפטר את פנחסי, הרשות המוסמכת' ראש הממשלה, לא איזנה כראוי בין השיקולים השונים, אף כי לקחה בחשבון את כל השיקולים הדרושים ואותם בלבד.

האם קיימת ולו ערכאה שיפוטית אחת בעולם הדמוקרטי שפסקה כי על ראש הממשלה לפטר שר וסגן שר בטענה אבסורדית שכזו? ויודגש, זה אינו אלא תירוץ משפטי שסלל את דרכו של בג"ץ, כמייצג "הציבור הנאור", להדיח מהממשלה שר וסגן שר שהשקפתם שונה משלו.

e התערבות בנושאי מדיניות כלכלית: פסיקת בג"ץ 244/00 לבטל את ההחלטה לגבי גובה הפיצויים לחקלאים והתמשכות הדיון מ-2000 עד 2011 גרמו לכך שלא היה הסדר עם החקלאים ולכן לא שוחררו אדמות חקלאיות לבנייה. הדבר השפיע לרעה על מחירי הדיור והחריף את משבר הדיור.

ד. התערבות במדיניות ובפעילות של צה"ל ומערכת הביטחון

בית המשפט העליון מתיר לעצמו לפסול מדיניות מקצועית של צה"ל ולכבול את ידו במלחמתו בטרור, למשל באמצעות:

e כפיית שינוי התוואי של גדר הביטחון בניגוד לשיקולים ביטחוניים ולעמדת מערכת הביטחון וחרף העלויות הכבדות. זאת תוך העדפה מפורשת של הנגישות הנוחה של פלאחים ערביים לשדותיהם על פני "הזכות" של אזרחי ישראל לביטחון מרבי, בג"ץ 40/6502.

e צמצום ניכר מאוד של יכולתם הלכה למעשה של כוחות הביטחון לגרש מחבלים-רוצחים מתחומי יהודה ושומרון ולהרוס את בתיהם, בג"ץ 7015/02, 7019/02. כך למשל, טלי חטואל וארבעת בנותיה נרצחו ב-2.5.04 מירי של מחבלים מתוך צריף שבג"ץ אסר על צה"ל להרוס.

e איסור "נוהל שכן" שעיקרו שליחת שכן לבית מחבלים כדי להבהיר להם שאם לא ייצאו הבניין ייהרס עליהם. בג"ץ פסל את הנוהל כבלתי סביר בג"ץ 3799/02, אף שהנוהל צמצם מאוד את הסיכון לחיילי צה"ל וגם חסך חיי מחבלים.

11. ראיון עם פרופסור דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, יהודה יפרח וליאת נטוביץ קושיצקי, "כתב אישום"

e במהלך מבצע חומת מגן 2002, שנועד לעצור את גל הטרור אשר בו נרצחו מאות רבות של ישראלים, הוציא בג"ץ לא פחות מעשרה פסקי דין. קצינים בכירים נאלצו להתייצב בבית המשפט תוך כדי לחימה כדי לתת הסברים לבג"ץ, שהפך ל"מפקח העליון על הכוחות בשטח". כך למשל, התערב בג"ץ בשיקולי ניהול הלחימה במחנה הפליטים בג'נין, בסוגיית פינוי גופות פלסטינים, בג"צים 3114-6/02. ראוי לציין כי ביטול החובה להראות זכות העמידה כלומר, להראות שנגרם לעותר נזק, מאפשר למדינות זרות להפריע לצה"ל תוך כדי לחימה. זאת על ידי ייזום עתירות לבג"ץ, כמו במקרה דנן, מטעם ארגונים אנטי-ציוניים שהן מממנות.

e פסק הדין בבג"ץ 769/02 הציב בפני צה"ל רף שלא הוצב מעולם על ידי שום בית משפט בפני צבא כלשהו, קרי רף המידתיות בכל הנוגע לביצוע סיכולים ממוקדים.

e חרף ירי הטילים על ישראל, לרבות על תחנת הכוח באשקלון, חייב בג"ץ 9132/07) את המדינה לספק חשמל ודלק למדינת חמסטאן שברצועת עזה בכמות שתענה על צרכים הומניטריים.

e לדברי פרופסור פרידמן, שר המשפטים לשעבר, המזוהה עם מפלגות ד"ש ושינוי וחתן פרס ישראל למשפטים) 1991, דו"ח גולדסטון השתמש בפסקי דין של בג"ץ כדי לתקוף מהלכים מבצעיים של צה"ל.

ה. התערבות בעבודת שירות הביטחון הכללי

נציין להלן שתי דוגמאות בולטות:

e איסור להפעיל "כוח פיזי מתון" כגון טלטולים גם בחקירת מחבל שהוא פצצה מתקתקת, בג"ץ 1049/99. בכך דחה בג"ץ נוהל המתיר זאת שהומלץ בשנת 1987 על ידי ועדת חקירה בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט לנדאו.

e פסילת החלטת שר הביטחון לאסור על נציגי הצלב האדום לבקר את המחבלים הבכירים מתנועות החיזבאללה ואל-עמל, עובייד ודיראני.

החלטת השר הייתה משקל נגד לאיסור חיזבאללה על ביקורים כאלה אצל רון ארד וחיילים אחרים, אשר החיזבאללה סירב למסור פרט כלשהו עליהם לאחר חטיפתם.

בכך נטל לעצמו בג"ץ סמכויות של שר ביטחון-על ,בנימוק של חוסר סבירות שלא לנהוג בחמלה והומניות גם כלפי הגרועים שבאויבים, כל זאת מבלי שבג"ץ נושא באחריות כלשהי לתוצאות החלטותיו בג"ץ 794/98. בפרשה אחרת שעניינה גם כן עובייד ודיראני דיון נוסף, פלילי, 7048/97, החליט בית המשפט העליון לשחרר אותם ממעצרם בישראל. על כך כתב השופט חשין בדעת מיעוט: "הכך נוכל
להילחם באויבינו, שהם יחזיקו באנשינו ואנו לא נוָּתָר להחזיק באנשיהם"?

התערבות בוטה זו של בג"ץ בעבודת מערכת הביטחון – שחודרת אפילו עד פרטי הפעילות המבצעית ברמה הטקטית14 – פוגעת קשות בכוחה של המערכת להילחם בטרור.

הפגיעה אינה מצטמצמת למישור הפיזי אלא נוגעת גם למישור המוסרי.

בג"ץ חותר להטמיע נורמות צדקניות ובלתי מציאותיות המכרסמות בתחושה של צדקת הדרך במאבק בטרור הרצחני ומצמצמות באופן חריף את היכולת לפגוע במחבלים. זאת אף על פי שהאסטרטגיה הבסיסית של המחבלים היא להסתתר מאחרי נשים וילדים ולרצוח ללא הבחנה אזרחים חפים מפשע במספר גדול ככל האפשר.

בכך מגביל בג"ץ באופן חמור את יכולת ההגנה של ישראל ומסכן את חיי אזרחיה .מהמקורות ידוע כי "המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים"; ואכן, החלת הנורמות הצדקניות במאבק מול החמאס, למשל, הייתה גורם מרכזי להפקרה מתמשכת של תושבי הדרום לטילים הנורים מעזה.

ו. התערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה

בבג"ץ שפטל 223/88 כפה בג"ץ לראשונה, באופן תקדימי, על היועץ המשפטי להורות למשטרה על פתיחת חקירה פלילית נגד עורך "ידיעות אחרונות" וכתב של העיתון. זאת לאחר שהיועץ סירב לעשות כן בטענה שאין זה אינטרס של הציבור. בבג"ץ 935/89 ביטל בית המשפט את החלטת היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את הצמרת הניהולית של הבנקים בעקבות קריסת מניות הבנקים. פסקי דין כגון דא אינם בנמצא במדינות מתוקנות כלשהן.

14. פרופ' סטיוארט כהן ופרופ' עמיחי כהן, יורים ושופטים: ביטחון ומשפט בישראל, הוצאת ידיעות אחרונות ,4102.

ז. התערבות בנושא דת והלכה

בבג"ץ 465/89 פסל בית המשפט החלטה של מועצה דתית שלא להעניק תעודת כשרות לאולמי שמחה. בג"ץ לא נרתע אפוא מלכרסם באוטונומיה של גופים דתיים בנושאים הלכתיים, אף שמדובר במונח הלכתי מובהק הנתון לפרשנות בלעדית על פי כללי ההלכה בלבד.

ח. התערבות בהליך הפוליטי

בבג"ץ 1601/90, 1064 החיל בית המשפט חובת פרסום של הסכמים קואליציוניים, אף שלא היה שום חוק המחייב זאת ואף שכדברי פרופסור גביזון "גם בשיטות שיש בהן חוקה נוקשה אין ביקורת שיפוטית על ההליך הפוליטי", עמ' 95 לדבריה, "פוליטיקאים המרגישים כי אינם משיגים את חפצם בפורומים הפוליטיים פונים, לפני הניסיון, אחריו או במהלכו, ומבקשים הכרעה שיפוטית". הנה כי כן האקטיביזם השיפוטי יוצר משפטיזציה של הפוליטיקה ופוליטיזציה של המשפט.

בג"ץ) 4921/13 חייב שני ראשי ערים, רמת השרון ונצרת עילית שהוגש נגדם כתב אישום, להתפטר, ובכך המיר את "אמון הציבור", שהוא כה בסיסי בדמוקרטיה, באמון הבג"ץ. יחד עם זאת, הותר להם להתמודד בבחירות שנערכו חודשיים אחר כך. בבחירות אלה הציבור הביע בהם אמון והם נבחרו מחדש. מדובר בפסק דין הלוקה בסתירה פנימית, שכן אם נאשמים ראויים להתמודד בבחירות, ודאי שהם רשאים לכהן בתפקיד שהם נבחרו לו. מעל לכול, ההדחה, חודשיים לפני הבחירות, מהווה התערבות גסה בהליך הדמוקרטי.

ט. התערבות הפוגעת בחירויות האזרח

תמצית מהותו של מוסד בג"ץ בעולם, מאז היווסדו בשלהי המאה ה-17 באנגליה, הייתה הגנה על חירותו של האזרח ממעצר שרירותי בידי הרשות השלטונית. זאת באמצעות צווי "הביאס קורפוס", קרי, צווים המורים לשלטון לנמק בבית המשפט את חוקיותו של צו מעצר שהוציא נגד העותר.

הפסיקה נטולת הריסון של בג"ץ הביאה אותו בשנים האחרונות לכך שהפך לבית משפט המחזיר לכלא את מי שהרשות המבצעת, שירות בתי הסוהר באמצעות ועדת השחרורים, מצאה לנכון לשחרר בתום ריצוי שני שלישים מעונשו. זאת על יסוד עתירות לבג"ץ של גורמים נטולי כל אינטרס ממשי שנפגע עקב השחרור.

אפילו פרופסור קרמניצר, הידוע כחסיד של האימפריאליזם השיפוטי, התקומם נגד מגמה זו: "בפנינו מהפך שלם, מבית משפט שהוא מגנו של האזרח, לבית משפט שהוא זרוע שלטונית העוסקת בחבישת אנשים בבית האסורים; מבית משפט שהוא כתובת לעותרים בפניו על כליאה או מעצר שווא, לבית משפט המחזיר לכלא את מי שכבר נפטר לביתו". הציטוט לקוח מחוות דעת שכתב קרמניצר בעקבות בג"ץ 706/94 פסק הדין ניתן בשנת 1999 שבו הורה הבג"ץ לבטל חנינה שניתנה על ידי נשיא המדינה ולהחזיר לכלא את מקבל החנינה, לאחר שחלפו יותר מחמש שנים מאז שוחרר ממאסרו עקב החנינה שקיבל. 

-6-

פסיקה בעלת גוון פוליטי של בג"ץ

א. פסיקה שנועדה להכתיב מדיניות המקובלת על בג"ץ

בית המשפט העליון מקבל החלטות אנטי ציוניות כגון אלה:

e מתן גיבוי ל"חוק שבות" ערבי באמצעות חתונות עם ערבים בעלי אזרחות או תושבות ישראלית בעקבותיו קיבלו 130 אלף ערבים אזרחות או תושבות בשנים 2002-1994. במקביל, נרשם ניסיון לבטל את "חוק האזרחות והכניסה לישראל" האוסר זאת, חוק שאותו חוקקה הכנסת באיחור רב. במענה לעתירה נגד חוק האזרחות פסקו שישה מתוך אחד עשר שופטי ההרכב בבג"ץ כי החוק אינו חוקתי וסותר את "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו", אם כי בסופו של דבר העתירה נדחתה בנימוק טכני, בג"ץ 7052/03.

e בבג"ץ קעאדן 6698/95 הטיל בית המשפט חובה על היישוב היהודי קציר לקלוט אליו ערבים בנימוק שאין למנוע מערבים לרכוש בית ביישוב שִמִנהל מקרקעי ישראל הועיד בפועל להתיישבות יהודית. כל זאת גם אם מדובר באדמות שהיו במקורן אדמות הקרן הקיימת לישראל, שנקנו בכספי העם היהודי כדי לשמש כקרקעות הלאום.

בג"ץ הוכיח שמדובר בסטנדרט כפול בכך שדחה שבע שנים קודם לכן עתירה מקבילה של קצין משטרה שביקש לקנות אדמה ביישוב בדואי בג"ץ 528/88. פסק הדין נומק בטענה כי מדובר ביישוב הומוגני, ויש לשמור על הלכידות החברתית שבו.

e בית המשפט העליון אישר לרשימות הערביות בל"ד ורע"מ-תע"ל להשתתף בבחירות לכנסת בשנת 2003 חרף חוק האוסר השתתפות רשימה המתנגדת לאופייה היהודי של ישראל, חוק המעוגן הן בהצהרת העצמאות והן בחוקי היסוד בג"ץ 651/03.

כידוע, כל הרשימות הערביות מתנגדות בגלוי לאופייה היהודי של המדינה ופועלות בגלוי לביטולו. אחד מחברי הכנסת שנבחרו בחסות פסיקת בג"ץ הוא עזמי בשארה, שנחשד בריגול ובשיתוף פעולה עם ארגון חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה – ונמלט למדינת אויב ערבית. החלטה זו חזרה על עצמה כאשר ב-21.1.09 ביטל בג"ץ 561/09 את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול מפלגות

e המפלגה היחידה שפסילתה אושררה בבג"ץ הייתה רשימת "כך" של הרב מאיר כהנא בכנסת ה-12, בבחירות 1988.

e בית המשפט העליון דורש שוויון מוחלט ואף אפליה מתקנת בקבלה למשרות ממשלתיות וציבוריות. זאת חרף מודעותו לכך שמרבית ערביי ישראל מצביעים בעד מפלגות הפועלות לביטול מהותה של ישראל כמדינה יהודית. ראו לעניין זה את הפסיקה המחייבת אפליה מתקנת במינוי ערבים לדירקטורים בחברות ממשלתיות בג"ץ 10026/01, או חיוב העדפה מתקנת בקביעת תקנים בתחום החינוך במגזר הערבי הבדואי בנגב בג"ץ 30/1766.

e בניגוד לדגל השוויון, בית המשפט העליון עוסק במניעת שחרור בני ישיבות מצה"ל, אך דוחה על הסף עתירות באשר לגיוס ערבים לשירות לאומי. בשנת 1997 הוגשה עתירה בדרישה להורות למדינה לבטל את הסדר "תורתו אומנותו" ולגייס את צעירי החרדים לצבא. בתוך שנה 1998 פסק הרכב בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, כי ההסדר אינו שוויוני ולכן אינו חוקי, והורה לשר הביטחון לבטל את האי-גיוס הגורף של תלמידי ישיבות במסגרת "תורתו אומנותו", וקבע כי המחוקק בלבד הוא המוסמך, אם בכלל, ליתן פטור כזה.

בעקבות זאת חוקק חוק טל, וכידוע גם הוא נפסל על ידי בג"ץ בגין היותו בלתי שוויוני בג"ץ 6298/07 שפורסם בפברואר 2012. עו"ד ד"ר שמואל סעדיה הביך את בג"ץ בעתירה מקבילה 1452/00 שדרשה לגייס גם את הצעירים הערבים. חרף פסק הדין המבטל את הפטור מגיוס בחורי ישיבה, בג"ץ לא פסק שאי-גיוס ערבים הוא בלתי חוקתי מאותה סיבה של פגיעה בשוויון.

בסתירה גמורה לסיסמת "שלטון החוק" של המצדדים באימפריאליזם השיפוטי, בית המשפט העליון מיישם אפוא מדיניות של אי-שוויון בפני החוק, מקבע את מרביתו של המגזר הערבי כגיס חמישי חוקתי הנהנה מכל הזכויות ומשוחרר מכל החובות, ושוחק בהדרגה את אופייה היהודי של המדינה. לדברי פרופסור דניאל פרידמן, "בעלי הברית של בית המשפט העליון הם מרצ והערבים".

16 . דניאל פרידמן, "מגדל פורח באוויר", ידיעות אחרונות ,80.4.01.

ב. פסיקה שנועדה לסכל מדיניות שאינה מקובלת על בג"ץ

לעומת הפתיחה האוהדת של שערי בג"ץ בפני ערביי ארץ ישראל משני צדי הקו הירוק והפסיקה התכופה המשרתת את עניינם, כאשר העותרים הם מתיישבי יש"ע או כאלה שעתירותיהם הן בעלות תכנים לאומיים-ציוניים, בולטת ידו הקפוצה של בג"ץ:

e בג"ץ אטם את אוזניו למצוקתם של מתיישבי חבל עזה וצפון השומרון ודחה עתירה לעצירת פינוים הכפוי מביתם, אף שלא היו בידי המדינה שום ראיות לעבודת מטה מקצועית שבחנה את ההשלכות הצפויות מהמהלך. במילים אחרות, המדינה לא הגישה שום תצהירים המאמתים את טענותיה לגבי הצדקת ההתנתקות, דהיינו, שיפור במצב הביטחוני, הקטנת מצבת צה"ל באזור, שיפור במצב המדיני וכן תועלת דמוגרפית. למרות זאת, בג"ץ לא דחה את העתירה על הסף בהיות הנושא פוליטי ונכנס לסוגיה חרף העובדה שכבר קובעה בחוק של הכנסת.

בהחלטתו כותב בג"ץ: "התכניות המדיניות הלאומיות והביטחוניות שעליהן מבוססת תכנית ההתנתקות הן כבדות משקל. הן נועדו להגשים צורך חיוני ומהותי שיש בו כדי להצדיק פגיעה בזכויות האדם של הישראלים המפונים ... השגת ... הישגים שמונחים ביסוד חוק יישום ההתנתקות היא ביסוד הקיום הלאומי".

במילים אחרות, עשרה מתוך אחד עשר שופטי בג"ץ פסקו על פי השקפת עולמם הפוליטית שתמכה בהתנתקות. השופט היחיד שפסק כי יש לעצור את ההתנתקות, אדמונד לוי, בא מקרב הציבור הציוני-דתי, ולכן פסק גם כן על פי השקפת עולמו בג"ץ 1661/05. הניגוד המוחלט שבין אטימות הלב של בג"ץ לסבל המפונים שנשלחו לחבל עזה על ידי כל ממשלות ישראל לבין החיבוק של ערביי הכפר בית סוריק שגדר הביטחון פגעה בנגישותם הנוחה לשדותיהם – הוא מקומם ומשווע.

בכל שנות המדינה לא נדרש בג"ץ להתייחס לפגיעה כה אנושה בזכויות אדם, שהן לכאורה בבת עינו. בכל זאת הכשיר בג"ץ ללא היסוס פינוי כפוי של קרוב לרבבת יהודים מבתיהם, לרבות ילדים שנולדו בהם כדור שלישי.

e בג"ץ דחה עתירה להנחות את ממשלת המעבר של אהוד ברק להפסיק את המגעים עם אש"ף להשגת הסדר, אף שנוהלו גם שבוע לפני הבחירות של תשס"א 2001. זאת אף שלא היה לממשלה רוב בכנסת ואף שמקובל בדמוקרטיה כי ממשלת מעבר שאיבדה את אמון הכנסת עוסקת רק ב"תחזוקה" ונמנעת מהחלטות מהותיות. ויודגש, המגעים עם אש"ף כללו ויתורים מפליגים וחסרי תקדים, לרבות בנושא "זכות השיבה" ושלמות ירושלים; שופטי בג"ץ, שרובם רצו בהמשך המשא ומתן, חיפשו נימוק שיאפשר זאת. לשם כך העלו מהאוב את עקרון השפיטות, שאותו ביטלו עשור קדם לכן, ודחו את העתירה בטענה שהיא נוגעת לנושאים מדיניים מובהקים. ההחלטה סתרה פסיקה קודמת של בג"ץ שגרסה כי בסמכותו לדון בנושאים אלה. ההחלטה התקבלה על ידי שבעה שופטים, בראשות ברק וזמיר. בדעת מיעוט היה השופט טירקל, שבא מקרב הציבור הציוני-דתי בג"ץ 9607/00. כל שבעת השופטים פסקו אפוא על פי השקפתם הפוליטית, וזו דוגמה נוספת לכך שאסור לבג"ץ להתערב בנושאים פוליטיים.

e פסיקות שנועדו להצר את רגליהם של מתיישבי יהודה ושומרון:

בג"ץ כופר בעיקרון יסוד משפטי, קרי עקרון התחולה הטריטוריאלית.

במקומה, הוא דוגל ב"תפישה לוחמתית" שהחלתה על יהודה ושומרון היא חסרת שחר. בחסות תפישה זו מקבל בג"ץ החלטות המפלות לרעה את המתיישבים היהודים בשטחים שלא סופחו למדינת ישראל.

בין השאר הוא פותח את שעריו גם בפני אנשי כנופיות רצח, אף שאינם אזרחי ישראל ואינם מתגוררים בשטחה הריבוני של המדינה. זכות הקניין קדושה בעיני בג"ץ כשמדובר בערבים, אך נרמסת ברגל גסה כשמדובר ביהודים. ביהודה ושומרון יש עשרות אלפי דונמים של קרקעות שנרכשו על ידי יהודים לפני 1948, רובן בשטחי C. בצעד חריג דחה בג"ץ את הפסיקה של ועדת ערר צבאית של שלושה משפטנים בראשות פרופסור אוריאל רייכמן שיש להחזיר ליהודים את אדמותיהם. בנימוקיו להחלטה בג"ץ שכטר ,1285/93 הגדיר השופט ברק את אזרחי ישראל כאויבים מבחינת החוק הירדני; ככאלה, נכון לדעתו שהאפוטרופוס מטעם המנהל האזרחי יחזיק בנכסיהם ולא ישחרר אותם לבעליהם. פסק דין בלתי נסבל זה מתעלם מהסכם השלום עם ירדן שנחתם קודם לו, שמכוחו אפילו החוק הירדני אינו רואה עוד את אזרחי ישראל כאזרחי האויב. בפסק דין נוסף בג"ץ ולירו 3103/06 נקבע שעמדה

17 . התפישה הלוחמתית נסתרת על ידי ועדת מומחים למשפט בינלאומי בראשות השופט העליון אדמונד לוי שמינתה ממשלת ישראל. הוועדה פרסמה במהלך 2012 "דו"ח על מעמד הבנייה באזור יהודה ושומרון" וקבעה שההתנחלויות ביהודה ושומרון חוקיות גם על פי המשפט הבינלאומי.

זו תיבחן מחדש רק לאחר הסכם שלום עם הפלסטינים. פסיקה זו של בג"ץ עומדת בניגוד מוחלט למנשר מיום 7.6.67 הקובע את יסודות הממשל הצבאי ביהודה ושומרון; מנשר הקובע שכל חוק ירדני הסותר את מהותו של ממשל צבאי ישראלי לא יהיה בר תוקף. נציין כי מנשר זה נוסח על ידי נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר בהיותו הפרקליט הצבאי הראשי, שנים לפני שחרור שטחי יהודה ושומרון מכיבוש ירדני.

לדברי פרופסור מני מאוטנר , לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, משנת 1977 – שנת המהפך ועליית הליכוד לשלטון – עד שנת 2005 שלט השמאל בכנסת פחות משש שנים. לפיכך, משאיבד את ההגמוניה שלו, הסיט השמאל חלק חשוב מפעילותו הפוליטית מהכנסת לבית המשפט העליון, השותף לאותה השקפת עולם פוליטית. קבוצת "ההגמונים לשעבר", כדבריו, שמקובל לזהותה עם מפא"י, פיתחה "כלים להגבלת כוח החקיקה של הכנסת" כדי לפצות על הירידה במעמדה ובהשפעתה. "בית המשפט שיתף עם הקבוצה פעולה. הוא העניק לה כוח שיפוטי במקום הכוח הפוליטי שאבד". בדיקת העובדות העלתה כי כ-%50 מהעתירות לבג"ץ בשנים אלה הוגשו, בליווי תקשורתי נרחב, על ידי חברי הכנסת של מרצ, העבודה ושינוי, ורק %13 על ידי חברי כנסת מהליכוד.

ג. פסיקה שנועדה לשמר את מעמדו של בג"ץ

כמתואר לעיל, בג"ץ חותר לבצר את מעמדו כגוף השלטוני היחיד הראוי לאמון הציבור. לפיכך, יש לו עניין רב להציג בפסיקותיו את הפוליטיקאים בממשלה ובכנסת כמושחתים.

בנוסף, הוא פועל לפסילת המינוי של מועמדים העלולים לפעול להחזרת בג"ץ לממדיו הטבעיים. פסילת מועמדותה של פרופסור רות גביזון על ידי השופט ברק לכהונה בבית המשפט העליון היא מעט המחזיק את המרובה.

תומכיו הפוליטיים של בג"ץ בתקשורת דואגים לרומם את מעמדו בעיני הציבור כמי שפועל על פי החוק מטעמים טהורים גרידא ואינו מושפע משום רגש, תפישת עולם או הלכי רוח חולפים. אין כמובן אדם שאינו מושפע מהלכי רוח, תפיסת עולם ורגשות. ואכן, כמפורט לעיל, בפסקי דין לא מעטים באה לביטוי תפישת עולם פוסט-ציונית, כאשר במיעוט נמצאים שופטים בעלי תפיסת עולם ציונית. מאמר זה מדגים מניה וביה עד כמה בג"ץ רחוק מהאופן הצדקני והטהרני שבו הוא ועושי דברו מנסים להציגו, ועד כמה הוא מייצג גישה פוליטית שהשפעתה הרבה נשענת על מעמדו.

ד. פסיקה המגלמת מדיניות של איפה ואיפה

בג"ץ הסכים לדון בעתירה שהגישו רופאים מתמחים בשנת 2011 נגד בית הדין לעבודה בג"ץ 5627/11, אף שהרופאים הפרו צו של בית הדין. עיקרון יסוד בבג"ץ קובע כי על העותר לבוא וידיו נקיות, שאם לא כן אין זה ראוי שבית המשפט יפתח בפניו את שעריו.

לעומת זאת, בג"ץ מקפיד הקפדה יתרה לדחות על הסף כל עתירה של מתיישבים מיהודה ושומרון המבקשים על פי חוק למנוע את פינוים בכוח משטח שאליו נכנסו יותר משלושים יום קודם לכן באופן שלטענת המדינה הוא בלתי חוקי, בנימוק של העדר ידיים נקיות. האין בכך משום הפליה על רקע פוליטי?

ה. פסיקה המתעלמת ממצוות המחוקק לתת ביטוי למשפט העברי

על פי חוק יסודות המשפט תש"ם 1980, כשיש חֶסֶר = לקונה משפטית יש לפנות למקור המשפטי של "עקרונות החירות הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל".

בפועל, לאור השקפת עולמם החילונית המובהקת של מרבית שופטיו בראשות הנשיא ברק, בג"ץ מתנכר למורשתו של המשפט העברי ונמנע ככל האפשר משימוש בה.

המשפט העברי מגלם את ערכיה היהודיים של מדינת ישראל. הוא התפתח והוסיף נדבך על גבי נדבך במשך יותר מאלפיים שנה. בסוגיות רבות הוא מצטיין בחשיבה משפטית עמוקה וייחודית שאינה בנמצא בשיטות משפט מערביות.

אילו אומצו חלק מעקרונותיו של המשפט העברי, לעולם לא הייתה מערכת המשפט הישראלית מידרדרת למצב שבו 99.9% מהנאשמים בעבירות פליליות היו מורשעים בדין – אחוז דרקוני המאפיין את האפלים שבמשטרים. ויודגש ,נתון זה קרם עור וגידים דווקא במהלך התקופה שבה הכריז השופט ברק על "המהפכה החוקתית" מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היינו החל משנת תשנ"ג 1992; קודם לכן עמד אחוז ההרשעות על כ-%93.

ברור כי העמדה האנטי-דתית של בג"ץ מקוממת את הציבור האמוני במדינה ומעמיקה את המתחים בחברה הישראלית. אין פלא כי ההפגנה הגדולה ביותר שנערכה בישראל מאז הקמתה הייתה של הציבור החרדי נגד בית המשפט העליון; השתתפו בה קרוב לחצי מיליון איש והיא נערכה בירושלים ב-14.2.99.

ו. קוצר רוח כלפי ביקורת

בג"ץ תובע אמות מידה מחמירות מכולי עלמא, בפסיקותיו הוא אינו חוסך את שבטי ביקורתו משום גורם ומציג עצמו כאביר חופש הביטוי, כל עוד הביקורת אינה מופנית כלפיו.

ואולם, בג"ץ אטום לחלוטין לביקורת, מתקומם בחריפות כנגד כל ביקורת המופנית כלפיו ומאשים את מי שמבקר אותו כאויב הדמוקרטיה. כדברי פרופסור גביזון : "מצב שבו הרשות השופטת 'שומרת על השומרים' – אינה מבוקרת בעצמה אך מעבירה תחת שבט ביקורתה את כל ההחלטות של הרשויות האחרות – אינו נשמע כביטוי משכנע לרעיון של מערכת מורכבת של איזונים ובלמים".

כמו כל דיקטטור, השופט ברק לא היה מוכן להכיל ביקורת. אפילו את ביקורתה המנומסת והמנומקת להפליא של גביזון על בג"ץ לא יכול היה ברק לשאת וטען כי לגביזון "יש אג'נדה" ולכן היא לא תהיה שופטת בבית המשפט העליון. ואכן, הוא מנע את מינויה. כל זאת כאשר ברי כי אין שופט שקידם "אג'נדה" בצורה כה בוטה ואנטי-דמוקרטית כמו השופט ברק עצמו.

באשר לחוסר יכולתם של שופטי בג"ץ להכיל ביקורת כלשהי, נזכיר כי השופט ברק ושופטי בג"ץ נוספים התנגדו בתקופתו של שר המשפטים מאיר שטרית למינוי נציב קבילות הציבור למערכת המשפט וחלקם אף פנה בנדון לחברי כנסת. קל וחומר, השופט ברק לא יכול היה לשאת את ביקורתו הנוקבת אם כי העניינית להפליא של שר המשפטים, דניאל פרידמן, על בג"ץ. לפיכך כתב השופט ברק: "הדמוקרטיה הישראלית נפגעת שעה-שעה על ידי פעולתו של שר המשפטים. התנהלותו אינה ראויה".

ז. התנהלותו הפוליטית של בג"ץ

נשיאי בית המשפט העליון שמגר וברק הריחו את החולשה של הדרג הפוליטי ועשו הכול על מנת לנצל את ההזדמנות ולנכס למערכת המשפטית כמה שיותר כוח וסמכויות.

היבט אחד של התופעה הוא בחירת העיתוי הפוליטי למהלכיו המשמעותיים של בג"ץ.

כדי לצבור כוח מבלי לעורר ביקורת ציבורית, פעל בג"ץ בדרך פוליטית מובהקת של התערבות בנושאים שבהם הייתה לפסיקתו תמיכה ציבורית רחבה, ראו למשל פסיקותיו בעניינם של דרעי ופנחסי. הציבור והתקשורת התעלמו מכך שההתערבות יצרה תקדימים עקרוניים שאותם ניצל בג"ץ בהמשך כדי להגיע למעמד של רודן העושה ככל העולה על רוחו.

היבט נוסף של התופעה הוא השפעה ישירה ופסולה על הכנסת.

לדברי שר המשפטים פרידמן, "שופטים בדימוס או מקורבי בית המשפט מנהלים לובי פעיל בבית המחוקקים, מופיעים בתקשורת השכם והערב". ואולם, אין מדובר רק בשופטים בדימוס; במחצית שנות ה-2000 הוביל השופט ברק משלחת של שופטי בג"ץ שפעלה בגלוי בתוככי משכן הכנסת לסכל את חקיקתו של חוק המכונן בית משפט לענייני חוקה, תרחיש שלא ייתכן בשום דמוקרטיה. את המהלך האנטי-דמוקרטי שהוביל הצדיק ברק באמירה "את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן".

חלק חשוב ומהותי בבחינת מצב בית המשפט בישראל הוא בירור החלופות במדינות העולם הדמוקרטיות. על כן, נציג בקצרה השוואה בין ישראל ובין מספר רב של מדינות דמוקרטיות מובילות בעולם. ההשוואה תתמקד במידת המעורבות של שופטים בתהליך בחירת שופטים ורמת "האקטיביזם השיפוטי" או, במילים אחרות, בחינת המידה שבה קובע בית המשפט מדיניות בסוגיות ציבוריות.

א. הליך בחירת שופטים

מידת מעורבותם של שופטים בתהליך בחירת שופטים בארץ היא ייחודית ואינה מקובלת בעולם המערבי. בסקירה כללית של מדינות המערב עולה כי ישראל היא המדינה היחידה שבה לרשות השופטת ולנציגי לשכת עורכי הדין יש רוב בוועדה למינוי שופטים. בחלק מהמדינות השופטים מעורבים בייעוץ והמלצה, בחלקן הם גם לוקחים חלק בהחלטה על מינוי השופטים, אך בשום מדינה אין לשופטים דריסת רגל בסמכות למינוי שופטים כשם שיש במדינת ישראל. המודל היחיד שניתן לומר עליו שהוא דומה למצב בישראל, שלפיו השופטים הם אשר בפועל ממנים את עצמם, הוא המודל של בית המשפט העליון בהודו. ואולם, בניגוד לישראל, הסמכות למינוי שופטים אינה נתונה בידם, אלא בידי נשיא הודו.

מהסקירה הכללית עולה כי ישנן מדינות אשר בהן לרשות השופטת אין כל סמכות בהליך בחירת השופטים. באוסטרליה, ביפן, באירלנד, בשבדיה ,בדרום אפריקה ובגרמניה(בבית המשפט לערכאות העליונות) הרשות המבצעת היא הממנה את השופטים. בליטא ובבית המשפט לחוקה בגרמניה הסמכות למינוי שופטים נתונה בידי הרשות המחוקקת. בארצות הברית ישנה סמכות משותפת לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת, אך עיקר הכוח נמצא אצל הרשות המבצעת – הנשיא.

ישנן מדינות שבהן למערכת המשפט יש סמכות מוגבלת ומצומצמת בהליך בחירת השופטים. באירלנד, בשבדיה, בדרום אפריקה ובגרמניה ישנה מעורבות של הרשות השופטת בתהליך המינוי, אשר באה לידי ביטוי בהצעת מועמדים ובמתן חוות דעת על מועמדים שהוצעו, אך נבחרי הציבור הם הממנים את השופטים בסופו של דבר. בספרד, בפורטוגל ובצרפת בחירת השופטים נעשית בידי גוף בוחר. ישנן מועצות לעניינים שיפוטיים אשר חברים בהן נציגים מהרשות השופטת, אולם באופן כללי הם בוחרים רק חלק קטן משופטי בין המשפט לחוקה, ואילו רוב המשקל בהצבעה ניתן בידי נבחרי הציבור. בבריטניה, לעומת שאר המדינות, הוסמכו בתקופה האחרונה אנשי משפט להשתתף בגוף הבוחר שופטים, והם אינם מהווים בו רוב. כמו כן, יודגש כי הרשות המבצעת היא בעלת ההשפעה המכרעת בתהליך.

בסיכום סקירה כללית של הליך מינוי שופטים בעולם, ניתן לראות שישנו אינטרס דמוקרטי לשנות את שיטת בחירת השופטים בישראל כך שתדמה להליכי המינוי המקובלים בעולם המערבי.

ב. מידת האקטיביזם השיפוטי

אמת המידה השנייה שנסקרה היא האקטיביזם השיפוטי.

מדובר באמת מידה סובייקטיבית יותר, אך עם זאת היא כוללת בתוכה שני סימנים מוסכמים המאפיינים אקטיביזם שיפוטי: הראשון הוא ביטול חוקים, והשני – קביעת נורמות מחייבות שלא על יסוד חקיקה. כמו כן, חשוב להדגיש שקיימות מדינות שבהן רשאי בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית, לרבות ביטול חוקים, מכוח הסדר חוקי.

למרות זאת, בית משפט כזה הוגדר במיפוי כבית משפט בעל אקטיביזם שיפוטי ברמה גבוהה אם הוא נוטה לנצל סמכות חוקית זו.

בישראל, לעומת זאת, אין חוק המסמיך את השופטים לעסוק בביטול חוקים ובקביעת נורמות, אך הדבר נעשה בפועל, ולכן רמת האקטיביזם השיפוטי בה גבוהה ביותר. החלת הסדרים חוקיים להתערבות בג"ץ בקטגוריה של אקטיביזם שיפוטי יוצרת תמונת מצב חמורה יחסית של האקטיביזם השיפוטי בעולם ומערפלת את העובדה שהמצב בישראל, בהעדר הסדר חוקי, חמור בהרבה ממה שמשתמע מהמיפוי.

ג. מיפוי האקטיביזם השיפוטי מול מעורבות שופטים במינויים

מהמיפוי עולה כי במדינות שבהן קיימת רמה גבוהה של אקטיביזם שיפוטי יש נטייה לאזן את התמונה על ידי צמצום המעורבות של שופטים במינוי שופטי בית המשפט העליון.

בישראל אין איזון כזה.

שיטת מינוי שופטים אשר אינה משקפת את ערכי הציבור ואשר משולבת עם אקטיביזם שיפוטי נדיר בעוצמתו ובהיקפו, בצירוף סמכויות חוקתיות שמעניק בית המשפט לעצמו מול המחוקק, יוצרת פגיעה קשה בדמוקרטיה כשלטון העם בישראל.

תרשים 1 המוצג להלן הוא ניסיון להבין את מצבה של ישראל לעומת שאר מדינות המערב. התרשים מסווג מערכות משפט ברחבי העולם לארבעה רבעונים:

e הרבעון הימני-תחתון כולל מערכות משפט המתאפיינות ברמת אקטיביזם גבוהה ומעורבות נמוכה של שופטים בתהליך המינוי.

e הרבעון השמאלי-עליון כולל מערכות משפט המתאפיינות במעורבות גבוהה של שופטים בתהליך המינוי, אך הן בעלות השלטון ברמת אקטיביזם נמוכה.

e הרבעון השמאלי-תחתון כולל מערכות משפט שבהן רמת האקטיביזם נמוכה והמעורבות במינוי שופטים מוגבלת.

e הרבעון הימני-עליון כולל מערכות משפט המתאפיינות ברמת אקטיביזם גבוהה ובמעורבות רבה של שופטים בתהליך המינוי. ברבעון זה קיימות שתי נקודות בלבד – האחת מייצגת את ישראל והשנייה את בית המשפט העליון של הודו. ואולם, מעבר להבדל במעורבות במינוי שופטים, גם סמכויותיו של בית המשפט העליון בהודו מצומצמות יחסית לסמכויות שנטל לעצמו בג"ץ בישראל, והכרעות מדיניות-ביטחוניות אסטרטגיות אינן מתקבלות בו.

ברור אפוא כי המצב בישראל, שבו, מחד, השופטים יחד עם נציגי לשכת עורכי הדין ממנים בפועל את השופטים, ומאידך, רמת האקטיביזם השיפוטי היא הגבוהה בעולם, הוא ייחודי בעולם הדמוקרטיות.

תרשים 1: אקטיביזם שיפוטי ומעורבות שופטים במינוי שופטים

28 . יצחק קליין ומשה קופל, "לקראת איזון: מאזן סמכויות רשויות השלטון בישראל ושיטת מינוי השופטים) "2003;

שער שלישי:

טיעונים בעד

האקטיביזם השיפוטי ונגדו

נביא להלן את טיעוניהם של תומכי האקטיביזם השיפוטי ונעמת אותם עם דברי הביקורת של אנשי מקצוע. נציין את היומרה של בג"ץ לגיבוש אורחות חיים ונטייתו להתערב בסוגיות פוליטיות רגישות, במנותק, לכאורה, מהשקפות עולם אישיות. נעמוד על החתירה של בג"ץ לבצר את מעמדו כפוסק הסופי בסוגיות לאומיות-קיומיות, למרות ששופטי בג"ץ לא נבחרו ולא הוכשרו לכך, ואינם נושאים באחריות ציבורית להחלטותיהם.

-8-

הצדקה "אידיאולוגית" לדיקטטורה של בג"ץ על ידי דובריו – והפרכתה

"ממְצִיִאִים מוסר אוִּניבֶרְסִָלִי"

השופט יצחק זמיר, יד ימינו של ברק בכינון הדיקטטורה של בג"ץ, הגדיר במאמר את מאפייני "השופט הפעלתן" כך: "הוא חש באופן ברור את הצורך בתיקון הדין... אינו מוכן להמתין עד שהדין יתוקן, אם יתוקן, על ידי אחרים והוא מוכן ליטול על עצמו את האחריות הכרוכה בתיקון מודע ומפורש של הדין באמצעות הפסיקה... נטייה לדומיננטיות, כוונה לקבוע אורחות חיים חדשים ונכונות לשאת באחריות לתוצאות של החדשנות".

דבריו של השופט זמיר אינם משאירים מקום לספק לגבי תפקודו של "השופט הפעלתן "כ"פוליטיקאי בגלימה".

ואולם, בג"ץ לא נבחר על ידי הציבור ואינו מופקד על גיבוש אורחות החיים; קביעתן של נורמות מוסריות וערכיות מחייבות נתונה בלעדית בידי הכנסת.

תפקיד השופט אינו לשנות את הדין אלא לפסוק על פיו. גם הטענה שבג"ץ נושא באחריות למעשיו היא ריקה מתוכן, שהרי על פי העיקרון של עצמאות השופט אין עליו מרות ואין עליו לתת דין וחשבון בפני איש. איזו אחריות לקחו על עצמם שופטי בג"ץ שתמכו משפטית, על יסוד השקפתם הפוליטית, בתכנית ההתנתקות. קל וחומר, כשנימקו זאת על יסוד טיעונים שהוכחו כמופרכים, שלא לומר נלעגים, כמו שיפור המצב הביטחוני, קידום השלום ושדרוג מעמדה המדיני של ישראל?

פוליטיקאי לוקח אחריות למעשיו בכך שניתן לסלקו בבחירות הקרובות. שופט לא ניתן לסלק; רק הגעתו לגיל 70 מפסיקה את כהונתו.

השופט ברק נזקק להצדקה אחרת להפיכה השיפוטית שיזם; בבג"ץ ז'רז'בסקי) 1635/90 הוא מצייר את השופט כמעין אדם עליון שראוי, ככזה, לקבל הכרעות קיומיות.

לדבריו, "כשופטים איננו פועלים על פי השקפותינו הפוליטיות, כוכב הצפון המדריך אותנו הוא המשפט... חינוכנו המשפטי, ניסיוננו השיפוטי ונאמנותנו למשפט מאפשרים לנו לדון ביישוב הדעת גם כאשר הרגשות סביבנו סוערים".

לנאמנות לכאורה לעקרונות המשפט כבר התייחסנו, באשר לנימוק השני נצטט את השופט אֵלון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שהסתייג לחלוטין מיכולתו של השופט להתעלות מעל לחולשות אנוש וכתב באותו פסק דין: "אני מקנא בחברי שזכה לכך כפי שהוא מעיד על עצמו, אך מה אעשה ואני הדל שבאלפי מנשה אינני חצוב כסלע ובמקצת חשוף אני גם לרגשות ולכוחות השעה הפוליטיים, ועם כל רצוני ומאמצי חש אני בהם גם ביושבי בדין".

29 . יצחק זמיר, עיוני משפט, "אקטיביזם שיפוטי: החלטה להחליט", בעריכת ד"ר אריאל פורת .

-9-ביקורת של אנשי מקצוע על בג"ץ

גם אם הכוח האבסולוטי שהקנה לעצמו בג"ץ אינו משחית במובן שאינו משפיע כמלוא הנימה על שיקול דעתו ואינו גורם לו, כדרכם של שליטים, להתבשם מכוחו ולשאוף לצבור כוח נוסף ולבצר את מעמדו; וגם אם רודנותו של בג"ץ אינה לשמה, אלא אך ורק לצורך קידום השקפתם הפוליטית של שופטיו, תוך עקיפת סמכותם החוקית של הכנסת והממשלה – עדיין היא גורמת פגיעה אנושה במרקם החיים שלנו ומכרסמת בסופו של דבר באמון ולכן גם בלגיטימיות של בית המשפט.

בכדי לשנות זאת יש לחזור למדיניות שאותה נקט בג"ץ החל מִקום המדינה ועד תחילת שנות ה-80. השופט לנדאו, נשיא בית המשפט העליון, כתב בבג"ץ שליט 68/58 שדן בנושא מיהו יהודי:

"מכיוון שטרם הושגה הסכמה כללית... בשאלות הנוקבות הללו... בית המשפט נוטש את מקומו הראוי לו מעל למחלוקת המפלגת את הציבור ושופטיו יורדים בעצמם אל תוך הזירה... בית המשפט הופך אז לבית שופטים הנעשים ברי פלוגתא במחלוקת הציבורית... ולכן דעתי היא שעלינו להימנע בכל כוחנו מלהיגרר לדרך זו... חובתנו היא זאת לנהוג התאפקות בכגון אלה".

במילים אחרות, לדעת השופט לנדאו על בג"ץ לרסן את עצמו, להימנע מלדון בסוגיות פוליטיות שבהן ההכרעה תלויה במידה רבה בהשקפות אישיות בבחינת "בית שופטים", ולהותיר להכרעת הכנסת את כל הסוגיות הפוליטיות והציבוריות המהותיות.

בראיון לעיתון "הארץ" באוקטובר 2000 הוסיף השופט לנדאו: "בית המשפט נכנס לתוך מים עמוקים מדי, לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות, והדבר מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא מחריף את השסעים החברתיים. מסוכן לבית המשפט מפני שבכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האמון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות", וכן: "כבר היום יש מגזרים שלמים בציבור שממש שונאים את בית המשפט העליון והתהליך הזה חותר תחת היסודות, תחת אושיות הרשות השופטת". על דברים חמורים אלה הוסיף השופט לנדאו ואמר כי בג"ץ "מגלה התנשאות ויומרנות... השופטים מקבלים על עצמם תפקיד שהם לא מסוגלים למלא, שהם לא הוכשרו למלא .הם הוכשרו לשפוט, לא לשלוט. אבל מעבר לכך יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון. יש פה הצבה של בית המשפט מעל הפרלמנט"5 .

לדעת פרופסור גביזון, "בג"ץ הנוקט עמדות חילוניות ליברליות בנושאים שנויים במחלוקת, או השם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, זוכה לתמיכת מי ששמח בתוצאות החלטותיו ולהתנגדות מי שנפגע מהן", וכן: "הכרעות על האופי הציבורי של החיים בישראל שלא תהיינה מקובלות על חלקים ניכרים בציבור תבאנה בהכרח, לא בלי הצדקה, לאובדן הלגיטימיות של בג"ץ בחברה". אלה דברים כדרבנות שהתאמתו לחלוטין.

מאחר שהשופט ברק השליך אחרי גוו את גישתו המרסנת של השופט לנדאו, איבד בית המשפט העליון את הלגיטימיות שלו בעיני חלקים הולכים וגדלים של הציבור, תרחיש המאפיין את יחס הציבור לכל שליט הרודה בו, תוך התעלמות מנציגיו הנבחרים. לעומת אמון בלתי מסויג של כל שכבות הציבור בבית המשפט העליון מקום המדינה ועד תחילת שנות ה-80, כיום פחות ממחצית מהציבור עדיין חש אמון בבג"ץ, וזהו האחוז הנמוך ביותר מאז קום המדינה. על פי סקר של "מאגר מוחות" שנערך בשבוע של 10-6 בנובמבר 2011 בניהולו של פרופסור יצחק כץ, לדעת 75% מהנשאלים בית המשפט העליון מוטה פוליטית.

נדרש אפוא להציל את בג"ץ מידי עצמו ולעצור את הידרדרותו על ידי תיחום ברור של סמכויותיו.

לדעת שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן, "ברק הקים מגדל אינטלקטואלי מרהיב, אבל כזה שאין לו יסודות: הוא פורח באוויר", וכן:

"יש גבול לכוחות שבית המשפט העליון יכול להעניק לעצמו... בית המשפט העליון הוצב מעל הכנסת והממשלה". עוד הוסיף פרידמן כי יש "להבטיח שיהיה בבית המשפט מגוון דעות המשקף את הגישות המרכזיות השוררות בציבור", ואולם "אין בית משפט לחוקה בעולם המערבי שיש לשופטיו שליטה כה מרכזית במינוי שופטים כפי שיש אצלנו לבית המשפט העליון".

לדברי פרופסור מני מאוטנר, "עד שנות ה-80 בית המשפט תפס עצמו כמוסד מקצועני, שעיקר תפקידו הכרעה בסכסוכים. החל משנות ה-80 בית המשפט תופס עצמו כמוסד פוליטי, המשתתף בקביעת הערכים".

30 . רות גביזון, מרדכי קרמניצר, יואב דותן – "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד: מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית ,"ידיעות אחרונות והוצאת מאגנס ,2000. עמודים 106, 501.

31 . פרופסור דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, "מגדל פורח באוויר", ידיעות אחרונות ,80.4.01.

32 . פרופסור דניאל פרידמן, מגדל פורח באוויר, ידיעות אחרונות ,80.4.01.

התהליך הגיע לשיאו בשנת 1995 "כשבית המשפט נטל לעצמו את הסמכות לפסול חוקים של הכנסת", וזאת בשעה ש"גם בבית המשפט, לצד מערכת הנורמות הרשמית... קיימת מערכת נורמות פוליטית".

מאוטנר תקף את בג"ץ על הרכבו המונוליטי: "ברור לכול שהמינויים לעליון נעשו כמעט תמיד מתוך קבוצה חברתית מוגדרת". הוא מתח ביקורת על כך שבשל הרכבו בג"ץ "מגלה אקטיביזם בטיפול בזכויות כמו חופש הדיבור, הקניין וההפגנה, אך מגלה פסיביות כלפי זכויות חברתיות". כך למשל, כבודם של חשודים ונאשמים "נרמס בעיתונות והחירות שלהם נפגעת קשות בבתי המשפט, משום שחזקת החפות והצורך להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר נשחקו עד דק", זאת מאחר שזכויותיהם אינן נשמרות.

יתרה מכך, מאוטנר טען בתוקף כי "הצירוף של בית משפט שתובע כל כך הרבה מאחרים ותובע פחות מדי מעצמו – הוא קטלני. בית המשפט צריך לגלות פתיחות לביקורת שמושמעת נגדו". ויודגש, בית המשפט העליון במדינת ישראל הוא למעשה האויב הגדול ביותר של חירותו של האזרח. אין הכוונה לעצם היותו של בג"ץ רודן ,אלא בראש ובראשונה ש"אביר החירות" הנשיא ברק, עם פרישתו מתפקידו בשנת 2006, הביא בהנהגתו את מערכת המשפט הישראלית למציאות מבישה וריאקציונית המתבטאת ב-99.9 אחוזי הרשעות במשפטים פליליים.

שער רביעי:

כיצד ניתן לבטל את הדיקטטורה המשפטית

בשער זה נביא את החלופות לאקטיביזם השיפוטי.

מההשוואה שהוצגה בין ישראל למדינות דמוקרטיות אחרות עולה כי ישראל היא מקרה ייחודי בעולם המערבי בכל הנוגע לסמכויות הבלתי-מוגבלות של מערכת המשפט.

לפיכך, נביא להלן הצעת חוק שנועדה לשנות את המצב בצורה שתשמור על תפקידו החשוב של בית המשפט העליון, אך תטיל איזונים ובלמים ראויים על דרך פעולתו.

בכך אין די, שכן יש צורך להתייחס גם לפרקליטות כמרכיב מרכזי בממסד המשפטי הפוגע ביכולת המשילות של נבחרי ציבור.

נתאר כיצד משתלטת הפרקליטות באמצעות יועצים משפטיים על משרדי הממשלה ואינה מהססת לקיים מדיניות הסותרת את מדיניות הממשלה. לבסוף, נציע דרכים שיעוגנו בחקיקה לקיום פיקוח ציבורי על עבודת הפרקליטות.

-01-הצעת חוק יסוד להסדרת סמכויותיו של בג"ץ

"תִּתְעוֵֹרֵר! אוַּלַי זֶה יַסְִפִּיק"?

חיוני להחזיר את בג"ץ לממדים המקובלים בכל מדינה דמוקרטית.

מאחר שאין סיכוי שבג"ץ יתנדב לקצץ בעוצמה שצבר, יש לחוקק חוק יסוד שיתחם את סמכותו של בג"ץ במסגרת הפרדת רשויות.

החוק חייב להיות חוק יסוד כדי שבג"ץ לא יוכל לבטלו או לקצץ בנטיעותיו.

החוק יעגן מחדש את העקרונות המשפטיים המקובלים בעולם ובישראל עד תחילת שנות ה-80; עקרון השפיטות המחייב ריסון של בג"ץ בהתערבותו בנושאים פוליטיים הנתונים לסמכות הכנסת והממשלה ועקרון זכות העמידה הפותח את שערי בג"ץ רק בפני מי שנפגע מסכסוך – חייבים להיות מעמודי התווך של החוק .

החוק יבטל את עקרון הסבירות המקנה לבג"ץ כוח מוחלט לשלול כל החלטה שלטונית שאינה נושאת חן מלפניו.

החוק יחייב פרשנות של החוקים על פי לשון החוק בלבד, ולא על פי שרירות לבם של שופטי בג"ץ באשר לכוונותיו הנסתרות שלא באות לידי ביטוי במילותיו.

כמו כן, יבטל החוק את יכולתו של בג"ץ לפסול חוקים בתירוצים מופרכים כגון היותם סותרים לכאורה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך שימוש בחקיקה שיפוטית בוטה הכותבת לתוכו של חוק זה את אשר הכנסת לא מצאה לנכון לכתוב בו .

הצעת חוק כזו – חוק יסוד: הפרדת הרשויות - סמכויות בתי המשפט במשפט הציבורי, התשס"ב ,2002 – מצורפת כנספח למאמר והונחה על שולחן הכנסת בשנת 2003, אך נדחתה בהעדר תמיכה מספקת בכנסת.

ההצעה נועדה לסתום את עיקר הפרצות שיצר השופט ברק ולפתור את הבעיות המרכזיות של הדיקטטורה של בג"ץ מבית מדרשו.

ראוי להרחיב אותה לכדי חוק יסוד שמעבר למגננה יתווה מבנה ודרך פעולה ראויים של בית המשפט העליון בראייה אסטרטגית ארוכת טווח.

בכלל זה, למשל, על החוק למנוע יכולת לפרש חוק על יסוד הנחות של בתי המשפט באשר לכוונות המחוקק בעת ניסוחו, כוונות הסותרות את לשון החוק או שאינן עולות ממנו.

לפיכך, חיוני לשוב ולהעלות את הנושא לדיון ציבורי נוקב, כפי שיו"ר הכנסת ניסה לעשות בשנת 2003. זאת במטרה ליצור תמיכה ציבורית רחבה לביטול העריצות של בג"ץ ולכינונו מחדש של משטר דמוקרטי אמיתי בישראל, ועל מנת להפעיל לחץ על חברי הכנסת לקדם חוק יסוד שיבטיח זאת.

שלושה נושאים נוספים שראוי לעגן בחקיקה נוגעים למינוי שופטים.

הראשון, לא ימונה שופט שלא שירת בצה"ל. אין מניעה גם מבעלי מגבלה גופנית לשרת בפרקליטות הצבאית.

שנית, בטקס השבעתו השופט יישבע אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

שלישית, באשר לוועדה למינוי שופטים, מספר שופטי העליון בוועדה צריך לרדת לשופט אחד או לכל היותר שניים, ובמקומם צריך להיות מינוי נוסף מהממשלה או מהאקדמיה.

בנוסף, שני הנציגים של לשכת עורכי הדין בוועדה ייצגו את עמדת הרוב. כיום יש למחוז תל אביב והמרכז רק רבע מהקולות, אף על פי ששני שלישים מעורכי הדין רשומים בו.

ועם זאת, חקיקה כזו אינה חזות הכול: שום חוק אינו הרמטי ואינו יכול להוות פתרון מוחלט לבעיה של סמכות שניטלה בניגוד לחוק.

הממשלה נועדה למשול, ואם היא חוששת להשתמש בסמכויות הנתונות בידה, שום חוק לא יעזור: בהינתן רִיק שלטוני עלולה להימצא דרך לעקוף את החוקים החדשים, כפי שפעולתו של השופט ברק הוכיחה, למשל באמצעות פרשנות שרירותית שלהם.

הממשלה אינה משותקת כפי שמרבית חבריה סבורים או משותקים מפחד התקשורת. כך למשל, הממשלה יכולה וחייבת לאתר מקרה קיצוני שבו בג"ץ חרג מסמכותו ולדאוג לחקיקה זריזה של חוק נקודתי שיבטל את התוצאות המעשיות של פסק דין שכזה. דוגמה ראויה לכך יכולה להיות פסיקה בתחום הביטחוני שפוגעת בביטחון אזרחי המדינה. פעולה אקטיבית שכזו תתרום ככל הנראה להחזרת שיווי המשקל למערכת ולהפרדת רשויות יותר מכל מגננה חוקתית שחשוב לקדם במקביל. כדי לעודד את הממשלה לעשות זאת, חשוב לבנות תמיכה ציבורית רחבה בהחזרת בג"ץ לממדיו הראויים.

34 . ראיון עם פרופסור דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, יהודה יפרח וליאת נטוביץ קושיצקי, "כתב אישום"

-11

היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות כנדבכים מרכזיים בדיקטטורה השיפוטית

"ִאִם הוּא חָשׁוּד, הוּא אֵָשֵׁם"

א. הכפפת הממשלה ליועץ המשפטי שלה

בשולי הדיון על בית המשפט העליון אי-אפשר להתעלם מהפרקליטות, שהיא חלק בלתי-נפרד מהממסד המשפטי, קרי מהעריצות של בג"ץ ,ולכן נתייחס אליה בקצרה.

בהעדר פיקוח ציבורי, אפילו לרבות מצד שר המשפטים, הפרקליטות אינה נרתעת מהצגת עמדות הנוגדות את עמדת משרד המשפטים שאליו היא כפופה לכאורה, שלא לומר סותרות את עמדת הממשלה.

"כך התערערה יכולת המשילות של הממשלה... והכוח עבר לפקידות הבכירה וליועץ המשפטי" . דוגמה אופיינית לכך היא פרשת ההדחה של דרעי ופנחסי, שבמהלכה הציגה הפרקליטות בפני בג"ץ עמדה הפוכה לעמדתו של ראש הממשלה רבין וקיבלה גיבוי מלא של בג"ץ, הגם שמדובר בנושא פוליטי לחלוטין.

השימוש של בג"ץ בפרקליטות כבזרוע ביצועית התעצם נוכח "'הסימביוזה' שבין המערכות. אנשי תביעה בהיקף עצום מונו לבתי המשפט, כך שנוסף על קשרים אישיים התקיימה בין המערכות גם קירבה רעיונית" .

נדגים זאת באופן קביעת מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כמפקח-על שלה.

בפסק דין המכרסם באופן חמור ביכולתה של הממשלה לפעול בג"ץ פנחסי 4267/93 קבע השופט ברק כי המלצות היועץ המשפטי מחייבות את הממשלה וכי זכותו לסרב לייצג את המדינה בבג"ץ.

השופט ברק השתמש בנימוק חסר שחר של מסורת חוקתית שלא רק שלא הייתה מעולם, אלא שהיא סותרת החלטת ממשלה משנת 1962 לאמץ את המלצות ועדה בראשות השופט העליון אגרנט שקבעה את ההיפך הגמור מפסיקתו.

משמעות הפסיקה היא כי ליועץ יש סמכות להטיל וטו על החלטות הממשלה לפי שיקול דעתו ובלי שיהיה ניתן לערער על כך, שכן אין לממשלה זכות לייצוג משפטי שלא על ידו.

זהו יישום מלא של הרודנות של בג"ץ, תוך הסתייעות בדוקטרינת "הכול שפיט" שבה בג"ץ מכוון את החלטות הממשלה ומונע ממנה לתפקד כרצונה.

זאת ועוד, התפישה שהחדיר ברק היא שהיועץ המשפטי לממשלה אחראי לקיום החוק ואינו עורך הדין של הממשלה.

בניגוד לכל אזרח פשוט, אין אפוא לממשלה ייצוג משפטי והיא עלולה להיות מותקפת משפטית ללא יכולת הגנה. אותו דין חל כמובן גם על היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, ומכאן חוסר המשילות שלה.

היבט נוסף של עוצמת היועץ המשפטי היא דרך בחירתו.

בעקבות פרשת בראון-חברון ינואר 1997 איבדה הממשלה, בלחץ חקירה מגמתית של הפרקליטות נגד ראש הממשלה ושר המשפטים, את השליטה שלה במינוי חיוני זה לתפקודה. הסמכות הועברה לוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר שמגר, שבה יש לבית המשפט העליון יותר מדריסת רגל 38.

גם ההחלטה לגבי מינוי פרקליט המדינה הופקעה מהממשלה לטובת ועדה בשליטת הממסד המשפטי. הוועדה ממליצה על מועמד יחיד, כך שלממשלה אין שום יכולת בחירה.

ב. ביטול מינויים פוליטיים על סמך האשמות שווא

בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, שהוא גם ראש התביעה, הפרקליטות מכוונת את המשטרה, מגדירה מה לחקור ופוסקת כיצד לנהוג בממצאי החקירה.

במקרים לא מעטים פועלת הפרקליטות בהשראת מניעים פוליטיים המאפילים על השיקולים המקצועיים-משפטיים.

בכלל זה הפרקליטות משמשת מכשיר לביטול מינויים פוליטיים הנראים בעיניה בלתי-ראויים פוליטית ומפעילה את המשטרה באמצעות חקירות מגמתיות וחסרות כל יסוד.

כך למשל, "זמן קצר לאחר מינויו של ברק לנשיא בית המשפט העליון ובחירתו של נתניהו לראשות הממשלה בקדנציה הראשונה שלו, פרץ גל חקירות ומשפטים פליליים נגד אישים מרכזיים בהנהגה הפוליטית, בממדים שספק אם ניתן למצוא דוגמתם בדמוקרטיה כלשהי" 39. במסגרת זו בולטות החקירות נגד ראש הממשלה נתניהו, נגד השר אביגדור קהלני ונגד רפאל איתן - רפול, שכולם נחקרו ושני האחרונים גם הואשמו באשמות שווא, לרבות כדי לטרפד את מינויו של רפול לשר לביטחון פנים 6991.

במקרים אחרים פעלה הפרקליטות לסכל מינויים שנראו לה כמסכנים את מעמדה. ראו לדוגמה עניינו של פרופסור יעקב נאמן שנחקר והואשם באשמת שווא - 1996 - כדי לטרפד את מינויו לשר המשפטים, בידיעה שהוא מתעתד להחליף את היועץ המשפטי לממשלה. דוגמה אחרת היא ראובן ריבלין שהפרקליטות מנעה את מינויו לשר משפטים 2001 באשמות שווא.

39. פרופסור פרידמן, "הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושיברה", הוצאת ידיעות אחרונות ,2013. עמוד 582.

נגד חיים רמון שהודיע על כוונתו כשר המשפטים המיועד לערוך רפורמה במערכת המשפטית 2007 הוגש כתב אישום, לאחר שהופעל לחץ כבד על קצינה להתלונן נגדו בגין מעשה מגונה קל-ערך. גם ראש לשכת עורכי הדין, דרור חוטר ישי שמתח ביקורת נוקבת על הדיקטטורה של בג"ץ הואשם בעבירת מס חסרת שחר שבה זוכה.

ג. הרתעת נבחרי ציבור מלפעול על פי צו מצפונם

העוצמה של היועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה והנכונות של הפרקליטות להגיש כתבי אישום מפוברקים נגד ראשי ממשלה ושרים "הגיעו לממדים ששיבשו לחלוטין את הליכי המינויים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי", כותב פרידמן, ומתייחס לכך כ"טכניקת סיכול ממוקד של מינויים שפותחה בפרקליטות" .

"חקירות ומשפטים אלה ערערו לחלוטין את השלטון המרכזי. הממשלה פעלה לא פעם בתחושת אימה וחרדה, וכאשר הצטרף לכך שימוש נרחב בעבירה המפוקפקת של 'הפרת אמונים' מצאו את עצמם לפתע שרים חשודים בפלילים".

מדובר בעבירה מעורפלת שגורמת לענישה רטרואקטיבית כשבשעת מעשה האדם כלל לא ידע שהוא עובר עבירה. פעמים רבות הורחב המושג "ניגוד עניינים" מעבר לכל היגיון ולמעשה התבטלה החסינות הפרלמנטרית.

"התפתחות זו העניקה כוח אדיר לבתי המשפט, ובעיקר לעליון, ליועץ המשפטי ולפרקליטות" .

עובדה היא כי יוסף טומי לפיד, צחי הנגבי ויעקב נאמן, שנודעו כמתנגדי האקטיביזם השיפוטי, הבינו את המסר ו"יישרו קו" עם הפרקליטות במהלך תפקידם כשרי המשפטים. גם נתניהו הפיק את הלקח, וכשחזר לראשות הממשלה נמנע מלהתעמת עם המערכת המשפטית. כמוהם כמתנגדים רבים אחרים הבוחרים לשתוק ולא להצביע בעד הצעות שהפרקליטות מתנגדת להן כדי לא להסתכן בחקירות מגמתיות מופרכות. כך למשל, בדצמבר 2013 הצביעו שרי ממשלה בעד מינויו של שי ניצן לפרקליט המדינה אף על פי שקודם לכן הביעו התנגדות למינוי.

ד. מדיניות של איפה ואיפה

לעומת ההתנכלות לנבחרי ציבור שאינם מקובלים עליה, הפרקליטות מגנה על פוליטיקאים הקרובים להשקפתה הפוליטית ונמנעת ככל האפשר מהגשת תיקים פליליים נגדם.

כך, למשל, התעלמה הפרקליטות לפני הבחירות של 1999 מתחקירים של העיתונאי קלמן ליבסקינד על עמותות אהוד ברק שהזרימו כסף למטה הבחירות שלו תוך הפרת חוק מימון הבחירות.

באותו אופן היועץ המשפטי לממשלה התייחס לשרון בתחילת 2005 כ"אתרוג" שיש לשמור עליו כדי שיובטח ביצוע ההתנתקות, ותיק "האי היווני" נסגר. על פי אותה מדיניות התעלמה הפרקליטות גם מתחקירים נוקבים של העיתונאי יואב יצחק על פרשות שחיתות של אולמרט לפני הבחירות של 2006, כדי שלא לסכל את הבטחתו לקדם כראש ממשלה את תוכנית "ההתכנסות" שלו.

ההטיה הפוליטית של הפרקליטות נובעת במידה רבה מהרכבה האנושי.

באופן שאינו מקרי, חלק ניכר מן הנושאים במשרות בכירות בהווה ובעבר הלא רחוק דוגלים בהשקפת עולם שמאלנית מובהקת.

כך למשל, הצליחה "הקרן החדשה לישראל" – התומכת בארגוני שמאל קיצוני אנטי-ציוני שמשתתף במסע הדה-לגיטימציה והחרם נגד ישראל, וכן בארגונים ערביים הפועלים לביטול עצם קיום המדינה – להחדיר לתוך הפרקליטות בשנים האחרונות כמה וכמה עורכי דין בוגרי תוכנית המשפטנים שלה.

מתוכם, שלושה מונו עם הזמן לשופטים ואחד הגיע לעמדת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

אחת מהן מונתה לאחת מן האחראים על התשובות מטעם מדינת ישראל לבג"ץ, לרבות, כמובן, בג"צים שהגישו הארגונים הנתמכים על ידי הקרן. כך למשל היא ייצגה את המדינה בעתירה שהגיש חסן ג'בארין – אף הוא בוגר הקרן, ממרכז עדאללה האנטי-ציוני – נגד פסילת הרשימות הערביות בבחירות האחרונות. התוצאות של עיוות חמור זה בהליך המשפטי ברורות כמובן: הרשימות אושרו.

אחת מבוגרות התוכנית עבדה בפרקליטות, התקדמה במערכת המשפט ומונתה לשופטת מחוזית ודנה, בין השאר, בתביעות של ארגונים הנתמכים על ידי הקרן.

אותה שופטת הוציאה צו ביניים שמונע את שליחתם של 13 מסתננים למתקן השהייה 'חולות', תוך התעלמות מהעובדה שהחוק מתיר לעשות זאת, כשהיא מיישמת בכך את תלמודה מתכנית המשפטנים של הקרן.

גורמים במשרד הפנים ציינו כי גם כשהיתה בבית משפט השלום השופטת פסקה באופן דומה והגדירו אותה "אוהדת מסתננים" ו"מזיקה".

דוגמאות ל"הישגים" אנטי-ציוניים נוספים של הקרן במסווה של דאגה לזכויות אדם הם פסק דין קעדאן 2005, שבו הורה בג"ץ למנהל מקרקעי ישראל שלא להקצות קרקע לגופים כמו הסוכנות היהודית המחכירים קרקע ליהודים בלבד; פסק דין תקדימי שחייב את צה"ל לשנות את תוואי גדר הביטחון 2004; וצו ביניים שעצר זמנית את גירושם של 415 מחבלי חמאס ללבנון 1992.

ה. מדיניות של אכיפת יתר בררנית

דוגמה חמורה במיוחד לאי-שוויון בפני החוק המוסתרת מהציבור היא מדיניות אכיפת יתר מפלה כלפי המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון. המדינה מתייחסת אליהם במסגרת נהלים מיוחדים כאוכלוסייה עבריינית שיש לרסנה, ובמקביל, מקיימת תת-אכיפה כלפי התושבים הערבים ופעילי שמאל הפועלים ביהודה ושומרון. הכול תוך שימוש בנהלים שהיו במשך שנים סודיים והוסתרו אף מידיעת הממשלה.

כדי להמחיש את חומרתה של המדיניות הנקוטה בידי הפרקליטות נציין כמה עובדות סטטיסטיות.

המשטרה משקיעה ביו"ש פי ארבעה שוטרים לאלף תושבים מאשר למשל בנפת נתניה, שבה הפשע גואה. אחוז התיקים שבהם מוגש כתב אישום הוא 38% ביו"ש לעומת ממוצע ארצי של 14% בלבד, דהיינו פי 2.5.

אחוז גבוה זה ביו"ש נובע מהגשה שיטתית של כתבי אישום חסרי שחר. הראיה לכך היא חד-משמעית: אחוז ההרשעות בתיקים פליליים ביו"ש הוא 75% לעומת ממוצע ארצי של 99.9%, דהיינו פי 250 זיכויים ביו"ש 25% לעומת 0.1% וזאת כאשר כל התיקים נדונים באותה מערכת משפט שכן אין ביו"ש בתי משפט.

בתחום הבנייה הבלתי חוקית, בצד ה"פלסטיני "מדובר על 20% מהמבנים ואילו במגזר היהודי על 1.5% בלבד, ובכל זאת האכיפה במגזר היהודי חמורה יותר בצורה משמעותית 50. נתונים מדהימים אלה מוכיחים באופן ברור כי הפרקליטות והמשטרה עושים שימוש לרעה בכוחם עד כדי התעללות ביהודי יו"ש.

כדי להחמיר עוד יותר את האפליה נגד יהודים ננקטת כלפי האוכלוסייה הערבית בשטחי C מדיניות הפוכה לחלוטין.

על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, כל הגשת כתב אישום נגד ערבי מחייבת אישור שלו! זאת ועוד, על פי הנחיית הפרקליט הצבאי הראשי יש לסגור בטענה של חוסר עניין לציבור כל תיק שאינו עוסק בעבירות ביטחון חמורות!

במילים אחרות, קיים היתר גורף לערבים להתנהג באופן פרוע ולדרוס את החוק ברגל גסה, לרבות עבירות ביטחון שאינן חמורות. התוצאה היא שכאשר מתגלה ריב בין יהודי לערבי על רקע תקיפת יהודי או רכושו על ידי ערבי – דוגמאות אופייניות הן הצתת שדה קוצים סמוך ליישוב יהודי, התנכלות למטעים או זריקת אבנים – יוגש כתב אישום אוטומטית רק נגד היהודי. ואכן, בפסקי דין לא מעטים מתרעמים שופטים על הטיפול המפלה של המשטרה והפרקליטות, אשר מתעלמות מהתקיפות של הצד הערבי וחותרות להעניש את היהודי המתגונן.

ברור שיש בכך כדי לעודד את הצד הערבי לפגוע ברכושם ובגופם של יהודים ביודעם שהחוק מגן עליהם. קשה להאמין כי התעמרות זו ביהודים, שלא תיתכן בשום מדינה במערב, היא הנוהגת במדינת היהודים בחסות החוק.

בפסק דין בתיק פלילי 40507-01-11 קובעת השופטת נאוה בכור כי אכן קיימת אכיפה בררנית של הפרקליטות. לדבריה, "מקבץ ראיות ההגנה על ציר הזמן שבין אוקטובר 2008 לבין אוגוסט 2010 משקף התייחסות תמוהה של רשות האכיפה הרלוונטית כלפי גילויי/פרסום אלימות קיצוניים, מסוכנים ומסיתים, לאלימות/טרור/גזענות, כלפי חיילים, יהודים ואף שר בממשלת ישראל".

לעומת זאת "הוצגו ראיות מספקות בדבר אכיפה בררנית כלפי הנאשם". השופטת מפנה בנדון אצבע מאשימה כלפי פרקליט המדינה עצמו; לדבריה, "תשובה ומענה למגישי התלונות אליו ע"י שי ניצן ניתנו בדרך כלל כעבור חודשים, ובדרך כלל תוך קביעה כללית בדבר אי התקיימות "אפשרות ממשית" לאלימות, ותו לא, ופעמים תוך אי פתיחתה של חקירה פלילית כלל ועיקר". והשופטת מוסיפה, "ברי כי יש בראיות ההגנה כדי להצביע על התייחסות תורתית, כללית, וכמעט נגועה באוטומטיזם, בכל הנוגע לשלילת התקיימות רכיב האפשרות הממשית בעבירת ההסתה. כך, כיצד קריאות המוניות ל'מוות ליהודים', 'סירוס המתנחלים' ו'הרג חיילים' אינם יכולים להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ"ל"?

50 . איתמר פליישמן, "אכיפה לא שוויונית נגד יהודים ביו"ש בתחום הריסת הבתים" הנתונים לקוחים מהמנהל

אכיפת היתר הבררנית שתוארה היא בעצם רדיפה של יהודים וכך היינו מתייחסים אליה אילו התקיימה במדינה אחרת כלשהי. היא פוגעת אנושות בזכויות היסוד של המתיישבים היהודים, מערערת את ביטחון חייהם ורכושם, ומקוממת מבחינת הצדק והשוויון בפני החוק. כל זאת תוך שימוש בזרועות השלטון כמכשיר פוליטי במסווה משפטי – והכול בברכת בג"ץ.

משמוסדה ביו"ש מדיניות מפלה בין יהודים לערבים, היא כמובן לא נעצרה שם אלא זלגה והתפשטה גם בתוך הקו הירוק. גניבת עדרים, השחתת יבולים וחבלה בציוד חקלאי הפכו למכת מדינה גם בגליל ובנגב, עד כדי מצב של איום ממשי על כל השטחים הפתוחים במדינה.

זרועות החוק הפקירו את החקלאים, הותירו אותם בודדים במערכה ואילצו אותם לחזור מאה שנה לאחור לימים של טרום המדינה ולהקים מחדש את ארגון השומר החדש.

פרסומי הארגון – לצד פרסומים נוספים, כמו למשל בפרשת שי דרומי – מצביעים על הממדים החמורים של התופעה. הדבר מוכיח כי מי שמשלים עם רמיסת זכויות האדם של יהודים ביו"ש, מנימוקים כאלה או אחרים, מקבל בסופו של דבר רדיפת יהודים גם בתוך הקו הירוק.

ו. קביעת מדיניות על ידי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה

כדי להעצים את כוחה ולהרחיב את השפעתה על כל זרועות השלטון, לרבות הממשלה עצמה, מובילה הפרקליטות מהלך מסוכן שבמסגרתו הופכים היועצים המשפטיים למקבלי החלטות שלטוניות; זאת אף שאין להם שום הכשרה לכך ואף שאינם נושאים באחריות להחלטות שהם מקבלים.

מהלך זה נשען על עוצמתו חסרת הגבולות של בג"ץ: מחד, שרים ופקידים בכירים נרתעים מקבלת החלטות בניגוד לדעת יועציהם המשפטיים מחשש שההחלטות יבוטלו בבג"ץ, ומאידך, היועצים המשפטיים מקצינים את עמדותיהם בשל צלו המאיים של בג"ץ וכדי להבטיח שיעברו את מבחן בג"ץ.

היועצים המשפטיים מחליפים אפוא מנכ"לים ופקידים בכירים, אשר התמנו לתפקידם כדי לנהל את גופי השלטון בראיית התמונה הכוללת. כדברי השר נאמן: "יש לנו בעיה קשה מאוד כאשר שרים, מנכ"לים ופקידים בכירים לא מוכנים לקחת אחריות ונתלים ביועצים משפטיים כדי לא לעשות דברים" 52.

המצב הנוכחי "מעמיד את היועץ המשפטי מעל הממשלה והוא הדין לגבי היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה" 53.

בכך מעקרת מערכת המשפט את יכולת המשילות של נבחרי ציבור ויוצרת קיפאון שלטוני וחוסר יכולת לקבל ולבצע את ההחלטות המתחייבות, הכול כדי לאיין את כוחה של המערכת הפוליטית ולמסד את רודנותו של בג"ץ.

ז. טרפוד חקיקה על ידי היועצים המשפטיים של הכנסת וּועדותיה

מעבר לשליטה במשרדי הממשלה, הפרקליטות שולחת את זרועותיה הארוכות גם לכנסת, שאמורה להיות הריבון, באמצעות מינוי יועצים משפטיים לכנסת ולוועדותיה.

יועצים אלה נכפים על ראשי הוועדות ומשתמשים בכוחם כדי לרוקן מתוכנן הצעות חוק שאינן נושאות חן בעיני הפרקליטות, בנימוקים כמו פגיעה בדמוקרטיה או אי יכולת להגן על החוק בבג"ץ. כך למשל, רוקנה מתוכנה, בשנת 2011, הצעת חוק למיסוי תרומות מממשלות זרות, כדי למנוע את העברתן לארגונים ציבוריים פוסט-ציוניים, אשר משתמשים בתרומות לכרסום מדיניות הממשלה ולמסע דה-לגיטימציה נגד ישראל 54. הצעת החוק שהצליחה בכל זאת לעבור את המשוכה של היועצים המשפטיים בכנסת או הוגשה בניגוד לדעתם ואינה נושאת חן בעיני הפרקליטות מטורפדת בוועדת השרים לענייני חקיקה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. כך למשל טורפדה, בשנת 2013, הצעת חוק למיסוי תרומות מישות מדינית זרה 55. בדרך זו, יועצים משפטיים משתלטים בפועל על פעילות החקיקה של נבחרי ציבור בניגוד מוחלט לעיקרי הדמוקרטיה.

52. פרופסור יעקב נאמן, ראיון עם ליטל דוברוביצקי, ידיעות אחרונות, 80.1.9.

53. השר גלעד ארדן בראיון עם סופיה רון-מוריה, פורסם במקור ראשון 21.11.61.

54. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה מיסוי הכנסה למוסדות ציבוריים המקבלים תרומה מישות מדינית זרה

55. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה תמיכה של ישות מדינית זרה בעמותות בישראל התשע"ג – 2013

-12-

כיצד להפוך את הפרקליטות לגוף מקצועי המפוקח ציבורית

"שׁוֵֹלֵט עַל עוֹלְָמְךָ מִמִּשְׂרִָדִי הָאָֹפֹרֹ"

להלן נפרט כמה שיפורים הכרחיים שיעוגנו בחקיקה.

מושכל ראשון, כדי להבטיח פיקוח ציבורי יעיל על הפרקליטות יש צורך חיוני בחוק שיסדיר את הקמתו של גוף ביקורת עצמאי, חיצוני למשרד המשפטים.

החוק יקנה לגוף המבקר סמכויות ביקורת נרחבות הן בהיבט מערכתי לרבות בדיקה פרטנית של תיקים והן בהיבט של בדיקת תלונות נגד התנהלותם של פרקליטים בהליכים בבתי משפט לרבות החלטות לגבי הגשתם או אי-הגשתם של כתבי אישום ולגבי התנגדות או אי-התנגדות לקבל עתירות בבג"ץ.

יצוין כי הגוף שקם סוף-סוף במאי 2014, לאחר התנגדות עיקשת של היועץ המשפטי והפרקליטות, אינו עונה על הצורך.

גוף הביקורת לא הוקם מכוח חוק, ולא רק שאינו חיצוני למשרד המשפטים – הוא חלק מהפרקליטות עצמה; גם לא ברור לחלוטין עד כמה רחבות סמכויותיו.

מושכל שני, להקנות לשר המשפטים כמייצג הציבור כמה סמכויות שהעדרן מאפשר כיום את פריקת העול של הפרקליטות.

ראשית, סמכות לפקח על עבודת הפרקליטות, כמקובל בכל מקום אחר בעולם.

שנית, סמכות מוחלטת בכל הנוגע לתהליכי המינוי של כל המשרות הבכירות בפרקליטות, לרבות משרת היועץ המשפטי לממשלה ומשרת התובע הכללי פרקליט המדינה שאמור לנהל את הפרקליטות.

שתי המשרות הללו יופרדו, והמינוי להן יובא לאישור הממשלה על פי המלצת שר המשפטים. הממשלה בהמלצת שר המשפטים תהיה מוסמכת לפטר נושאי משרות אלה, וכל שר יהיה מוסמך חוקית להדיח את היועץ המשפטי של משרדו.

שלישית, שר המשפטים יקבל סמכות לפטר כל פרקליט מחוז וכל משנה בכיר לפרקליט מחוז. בהקשר זה, הדלפה לתקשורת באשר להליכי חקירה תשמש כעילה קבילה לפיטורי פרקליט מחוז, בהיותה גם עבירה פלילית של שיבוש הליכי חקירה ומשפט.

במסגרת החקיקה לפיצול תפקידו של היועץ המשפטי, יוסדר מעמדו ויוגבלו סמכויותיו.

הממשלה לא תהיה כפופה לחוות דעת משפטיות שיסכלו את כוונתה לפעול, בפרט בנושאי ביטחון, כלכלה, התיישבות ביהודה ושומרון ומדיניות חוץ.

במקרים כגון דא, יהיו הממשלה וכן כל שר הנוגע לעניין רשאים לבחון את קיומה של חלופה משפטית לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. במקרה שקיימת חלופה שכזו, יהיו הממשלה או השר הנוגע לעניין רשאים לאמץ את הפרשנות המשפטית של החלופה המאפשרת את ביצוע מדיניות הממשלה.

אם יהיה דיון בבג"ץ, המשפטן שהציע את החלופה המשפטית יהיה רשאי לייצג את המדינה בדיון.

בדומה לכך, יו"ר הכנסת וראשי ועדות הכנסת יהיו רשאים לקבל חוות דעת משפטית חיצונית במקרה שחוות הדעת של היועץ המשפטי שלהם אינה נראית להם .

לדברי הפרופסור גביזון, "המציאות המשפטית הנוכחית, והחדשה, שבה היועץ המשפטי מחייב את הממשלה לפעול לפי 'עצתו' עוד לפני פסיקת בית המשפט, תוך שהוא רשאי לאיים כי לא ייצגה בבית המשפט – אינה קבילה.

ההסדר הרצוי רחוק מלזלזל בשלטון החוק, שכן ממשלה ושרים יהססו מאוד לפעול בניגוד ל'עצה' של יועצם המשפטי המוערך. במקרים הנדירים שבהם ממשלה תרצה לפעול בניגוד לדעת היועץ – זכותה וחובתה להחליט על פי שיקול דעתה, ובית המשפט יכריע" 56. המצב הנוכחי הוא לדבריה "הזוי ,אנומלי, ופוגע פגיעה קשה בזכות אלמנטרית של הממשלה" 57.

"המעמד האימפריאליסטי של היועץ המשפטי לממשלה", כהגדרתה של גביזון 58, התפשט באמצעות הפרקליטות לכל משרדי הממשלה והוא יוצר משפטיזציה של השירות הציבורי.

לדברי השופט נעם סולברג, "עורך הדין של המדינה תופס את מקומו של הפקיד המקצועי בטרם עת, וזאת שלא בטובת העניין. עלינו לזכור ולהזכיר כי המשפטן הוא שחקן המשנה.

השחקן המרכזי הוא הפקיד המקצועי הנוגע בדבר. עליו לפעול כמובן כדין ...אבל אל לו להיאלם דום, ואל לו – לעורך הדין – לבוא בנעליו.

איננו חפצים בפקידים נרפים, כאלה שמשליכים אחרי גוום ומעבירים את ערמת התיקים שעל שולחנם היישר אל שולחנו של היועץ המשפטי או הפרקליט. אנחנו חפצים בפקיד 'ראש גדול', מקצועי, חושב, מתייעץ ומחליט כדין" 59 .

בדיוק בשל עמדתו זו, הנשיאה בייניש, נציגה מובהקת של הדיקטטורה של בג"ץ, התנגדה בשצף קצף למינויו של השופט סולברג לבית המשפט העליון, מינוי שנכפה עליה על ידי שר המשפטים יעקב נאמן.

כדי לבלום את האימפריאליזם המשפטי של היועץ המשפטי לממשלה יש לנתק את היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה ושל הכנסת מהכפיפות אליו. כך יבוא לקצו המצב האבסורדי שבו מינוי יועצים משפטיים נכפה על השרים ועל הכנסת וראשי ועדותיה ללא שום התחשבות בדעתם, גם כשאין להם שום אמון ביועץ המוכתב להם. 

58. רות גביזון: "עמדתו של בנט בעניין הסרבנות הגיונית וקוהרנטית", מקור ראשון, מאמר של יהודה יפרח, 81. 3.

59. איתמר לוין, "סולברג נגד המשפטיזציה של השירות הציבור", מחלקה ראשונה, 21.01.91.

-31-סיכום

"נהִָלִים וחִֻקִּים תַּעְתּוַּעַ מוָּזָר; הַצֶּדֶק יָכוֹל לְַחַכּוֹת לְמָחָר"

הדיקטטורה של בג"ץ התפתחה בישראל בתהליך של עשרות שנים, ונושא הדגל שלה הוא אהרון ברק, שהחל לכהן כשופט בבית המשפט העליון כשנה אחרי המהפך של שנת 1977.

הדיקטטורה של בג"ץ נועדה לאפשר לתפיסת העולם של שכבת אליטה – בעיני עצמה – מצומצמת להכתיב את מהלכיה של מדינת ישראל גם כשהמחנה הלאומי-ציוני בשלטון.

בזכות גאוניותו המשפטית של השופט ברק, המהלך המדהים הזה צלח, בראיית יוזמיו, מעל ומעבר לצפוי, והוא נושא פירות באושים, בראיית מדינת ישראל.

בית המשפט העליון לקח מהממשלה את היכולת למשול.

כדברי שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן, "המהפכה המשפטית... שיבשה את מערכי השלטון, הגבירה את הבירוקרטיה והמשפטיזציה ופגעה בדמוקרטיה עצמה. הפיקוח על הממשלה והכנסת... העניק... שליטה על הממשלה ובעניינים אחדים גם על הכנסת ...

ואת התוצאה הקשה מסכמים כיום בשתי מילים 'חוסר משילות" '60.

כל ההחלטות הפוליטיות-ביטחוניות המשמעותיות בעשרים השנים האחרונות לא התקבלו על ידי נבחרי הציבור, אלא על ידי קבוצת שופטים שהשקפת עולמם מייצגת ציבור קטן מאוד והמנותקת מהערכים הרווחים בעם.

זאת תוך נקיטת אימפריאליזם שיפוטי, רמיסת הדמוקרטיה, ביטול הפרדת רשויות, התעלמות ממגבלות החוק, התערבות בכל דבר ועניין שנראים לבג"ץ, ושכפול עצמי של חברי בית המשפט העליון.

הדיקטטורה של בג"ץ ניתקה את הקשר החיוני בין סמכות לבין אחריות.

האחריות חלה על נבחרי העם אך הסמכות בפועל הועברה בדרך בלתי חוקית לבג"ץ ולפרקליטות.

שופטי בג"ץ והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה מקבלים החלטות בנושאים שלא הוכשרו לטפל בהם ואינם נושאים בשום אחריות ציבורית לתוצאות.

בנתחה את האקטיביזם השיפוטי מגיעה הפרופסור גביזון 61 למסקנה כי "איני סבורה כי ניתן יהיה להצדיק לאורך זמן את המצב שבו קבוצה הומוגנית למדי הכוונה לשופטי בית המשפט העליון מפעילה קני מידה המרחיבים את גבולות המשפט והשפיטות ומגיעה לפתרונות 'אובייקטיביים' הנגזרים מתפיסת עולמה וערכיה הייחודיים".

60. דניאל פרידמן, "הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושיברה", הוצאת ידיעות אחרונות ,2013, עמוד 485.

61. רות גביזון, מרדכי קרמניצר, יואב דותן – "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד: מקומו של בג"ץ בחברה הישראלית, "ידיעות אחרונות והוצאת מאגנס ,2000, עמ '641.

אבירי האקטיביזם השיפוטי מנסים להציג את עצמם כמגני הדמוקרטיה, אך למעשה הם מנצלים אותה ככלי תעמולתי לניגוח המחנה הלאומי.

לדברי שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, "מה שמסתתר פה איננו מאבק על שלטון החוק. זהו קרב על השלטון עצמו".

בפועל, אליטת המיעוט מבצרת את השפעתה על המדינה באמצעים אנטי-דמוקרטיים, והדיקטטורה של בג"ץ היא ראש וראשון בהם. התנהלותו הרודנית של בג"ץ מחריפה את המתחים החברתיים, בפרט בין חילוניים לדתיים, פוגעת בזהותה היהודית של ישראל ומחבלת בחוסן הלאומי ובאמון של הציבור במערכת המשפט.

יתרה מכך, התערבות בג"ץ בתחומי הביטחון הלאומי פגעה קשות ביכולתה של מדינת ישראל להתמודד עם איום הטרור ולספק לתושביה ביטחון.

למען שרידותה של מדינת ישראל, על הכנסת לשים קץ למצב בלתי נסבל זה.

כדי להחזיר את המדינה לפסים דמוקרטיים המקובלים בעולם, יש בראש ובראשונה להתעשת ולהגדיר בחוק יסוד – כדוגמת החוק שבנספח – את סמכויותיו של בג"ץ, כך שיחזור לממדיו הטבעיים כפי שהיו עד תחילת שנות ה-80, תקופה שבה אמון הציבור בו הגיע לכ- 95%.

בנוסף, כפי שפורט, יש להסדיר בחקיקה את סוגיית מינוי השופטים לבית המשפט העליון כך שייצגו בראש ובראשונה את ערכי היסוד של ישראל כמדינה יהודית שמשטרה דמוקרטי.

במקביל, קיים צורך חיוני בטיפול שורש בפרקליטות שימנע את השתלטותה על השירות הציבורי. זאת באמצעות מתן סמכות חוקית לשר המשפטים לפקח על הפרקליטות, למנות בעלי משרות בכירות בה ולפטרם בהתאם לשיקול דעתו.

כמו כן, יש לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ליועץ מחד ולעומד בראש התביעה הכללית מאידך. בנוסף, יש לאפשר לממשלה ולכל גוף סטטוטורי לאמץ חוות דעת משפטית חלופית לזו של היועץ ולהקנות לכל שר סמכות לפטר יועצים משפטיים במשרדו. יועצים אלה יהיו עצמאיים ולא כפופים ליועץ המשפטי לממשלה.

מעל ומעבר למגננה חקיקתית באמצעות הכנסת, חיוני שהממשלה תמשול ולא תחשוש להפעיל את הסמכויות שהחוק מקנה לה.

חריגה של בג"ץ מסמכויות המוקנות לו בחוק ומכללי היסוד של הדמוקרטיה צריכה לקבל מענה גם בתגובה שקולה ומדודה של הממשלה והכנסת באמצעות חקיקה נקודתית כמענה לפסק דין שהן אינן יכולות לקבלו.

תגובה כזו תחזיר את המערכת לשיווי המשקל המקובל בכל מדינה דמוקרטית בעולם.

לאור התמיכה הנחרצת והבלתי מסויגת של התקשורת בבג"ץ על רקע פוליטי, חשוב לבנות תמיכה ציבורית רחבה בהחזרת בג"ץ לצביון ולתפישה הראויים של הפרדת רשויות ושל ריסון הביקורת השיפוטית על הרשויות האחרות, שהיו מקובלים עד תחילת שנות ה-80.

אלה העובדות לגבי דרכו של בג"ץ ולגבי הפרקליטות כזרוע ביצועית שלו. הכול נעשה לאור היום ומתועד בפסקי דין. ציטטנו את ביקורתם הנוקבת של ארבעה פרופסורים ידועי-שם למשפטים מקצוות שונים של הקשת הפוליטית, שמתוכם שניים שימשו כשרי משפטים ושניים זכו בפרס ישראל בתחום המשפטים.

מי שעדיין לא השתכנע מוזמן לקרוא בעצמו את שלושת הספרים החריפים שכתבו על האקטיביזם השיפוטי.

השרים וראש הממשלה מפחדים מכוחו המאיים של בג"ץ ואינם פועלים לצמצומו.

לפיכך, נותרה רק דעת הקהל שיכולה ללחוץ על חברי הכנסת לעשות את שינויי החקיקה המתבקשים כדי שנחזור להיות עם חופשי החי במדינה דמוקרטית.

ואולם, עם כל חשיבותן של הפרדת רשויות ושל הפקדת השלטון בידי נבחרי ציבור ולא פקידים ממונים – על המדוכה נמצא לא רק אופי המשטר במדינה אלא עצם קיומה בסביבה עוינת.

כמפורט במאמר, הדיקטטורה של בג"ץ מעקרת את יכולת המשילות של נבחרי הצבור ותופסת את מקומם על מנת לקדם את השקפת העולם המהפכנית והפוסט-ציונית של קומץ קטן בשולי החברה.

באמצעות מחיקת זהותה היהודית-ציונית של ישראל, ערעור חוסנה הלאומי וביטול יכולתה להגן על עצמה חותר בג"ץ לפגוע בהתיישבות היהודית שמחוץ לשפלת החוף ולהפוך את ישראל בעל כורחה ל"מדינת כל אזרחיה". התוצאה ההכרחית של מדיניות זו היא העצמת כוחו של המגזר הערבי במדינה שבסופו של דבר ישלוט במוסדותיה. אין מדובר אפוא במחלוקת על דעות והעדפות, או במציאות שאפשר להשלים עמה לאורך זמן. מדובר בעצם קיומה של ישראל. אם חפצי חיים אנו, על אזרחי ישראל להתעשת וליצור לחץ על נבחרי הציבור כדי שיפעלו לאלתר להחזרת ישראל למשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית.

לוט: הצעת חוק יסוד: הפרדת הרשויות – סמכויות בתי המשפט במשפט

הצעת חוק יסוד הפרדת הרשויות

סמכויות בתי המשפט במשפט הציבורי תשס"ב 2002

1. ה דרות: "בתי משפט" כאמור בסעיף 1 לחוק יסוד: השפיטה התשמ"ד

1984. "דין": לרבות חוק יסוד ופסק דין של בית משפט.

"אזרח חוץ": כל מי שאינו אזרח ישראלי ו/או תושב קבע השוהה כחוק במדינת ישראל. "רשויות המדינה": לרבות רשויות מקומיות ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין.

2. הכנסת: על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לכנסת, ליושב ראש הכנסת ולוועדה מוועדותיה, ולכל מוסד אחר ממוסדות הכנסת, בין במישרין בין בעקיפין.

3. חקיקת הכנסת: על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יצהירו על בטלותו של חוק ו/או יפגעו בכל דרך בתוקפו, למעט חוק הסותר סעיף בחוק יסוד המשוריין ברוב מיוחד.

4. צווים לרשויות המדינה:

א. על אף האמור בכל דין, בתי המשפט יוציאו צווים לרשויות המדינה אך ורק על יסוד מעשה בניגוד לחוק ו/או החורג מסמכות ו/או שיש בו משוא פנים ו/או שיש בו מטרות זרות ו/או תוך הפרת זכות הטיעון ובכפוף לסעיף 8.

ב. על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה על יסוד בחינת סבירות ו/או מידתיות ו/או הוגנות מעשיהם.

לעניין סעיף זה "סבירות", לרבות איזון בין אינטרסים.

5. צווים בעניין מינויים ברשויות המדינה: על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה לגבי תוקפם של מינויים ו/או תוקף בחירתם ו/או תוקף פיטוריהם של נושאי משרות ברשויות המדינה למעט על יסוד מינוי או בחירה או פיטורין בניגוד לחוק המסדיר את מינויו ו/או בחירתו ו/או פיטוריו של נושא משרה, ובכפוף לסעיף 8.

6. צווים לטובתו של אזרח חוץ: על אף האמור בכל דין, בתי המשפט לא יוציאו צווים לרשויות המדינה במשפט הציבורי, לטובתו של אזרח חוץ מרשויות המדינה.

עו"ד יורם שפטל • ד"ר אלדד קולנשר

עורך: ד"ר שחר גולן

עיצוב גרפי: יהודית זולוטרבסקי

האיורים בכריכה הקדמית והאחורית:

נדב נחמני, מתוך הקליפ "שלושה עותקים" של "קולנשר והיונים" ביו-טיוב.

הכותרת הראשית של המאמר וכותרות המשנה של הפרקים:

מתן ארז קולנשר, מתוך ספר השירים "תל אבסורד", הוצאת גוונים, 2011.

הודפס בישראל, תשע"ה (2014).

נייר עמדה

מדינה בשלטון הבג"ץ

כתב אישום: בג"ץ נגד הדמוקרטיה הישראלית

Israel under the Supreme Court rule

Indictment: The Supreme Court against Israeli democracy

תרמו ל"אם תרצו" וסייעו להמשך הפעילות:

www.imti.org.il :באתר

בהמחאה באמצעות הדואר: ת.ד. 53204 ירושלים 91561

בהפקדה ישירה לחשבון ע"ש "אם תרצו ציונות להיות או לחדול", בנק לאומי / (10) סניף 785 חשבון 02890590 או 2890590

(ע"ר) מס' 580471662 | טל. 072-2146237 פקס. 02-5323002

http://www.opinions-news.com/פול...


ליה 09.04.1709:26
42. תלונה: זילבר פעלה בניגוד לתקשי''ר בתגובה להודעה מספר 0
המשנה ליועמ"ש דינה זילבר מתחה ביקורת נוקבת על הממשלה בכנס פומבי. בתנועה למשילות ודמוקרטיה פנו לשרת המשפטים וליועמ"ש.

המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר נתנה בשבוע שעבר הרצאה בכנס פומבי בתל אביב, אשר עוררה לא מעט הדים בתקשורת.

בדבריה התריעה זילבר מפני המתקפות על המשפטנים בשירות הציבורי והביע התנגדות נחרצת לצעדי הממשלה בסוגיית תאגיד השידור הציבורי.

זילבר אמרה בהרצאתה בין היתר, "הפיצול של מערכת החדשות מגוף השידור יביא לתוצאות שליליות. גם במתכונת המאוחדת של התאגיד, העשייה שלו לא טריוויאלית ומאותגרת. פיצול והחלשה לא יעשו טוב, לא לתאגיד ולא למדינה".

הדברים הללו נאמרו על אף שקודם לכן הגיעו ראש הממשלה ושר האוצר לסיכום ומתווה פשרה בנוגע להסדרת התאגיד.

בתנועה למשילות ודמוקרטיה אומרים כי בדבריה פעלה עורכת הדין זילבר בניגוד מוחלט לתקנון שירות המדינה (התקשי"ר) המחייב כל עובד ציבור.

בתלונה שהוגשה לשרת המשפטים, ליועץ המשפטי לממשלה ולנציב שירות המדינה כותבים בתנועה כי הדברים שנאמרו הינם הצגת עמדה לעומתית לתפיסת הממשלה ולעבודתה.

"הבעת עמדה זו, אם בהרצאה פומבית, אם בהעברת הדברים לכלי התקשורת, מהווה עבירת משמעת, ועומדת בניגוד להוראות תקנון שירות המדינה ולהוראות היועץ המשפטי לממשלה" נכתב.

תקנון שירות המדינה (פסקה 42.537) קובע כי: "אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לבקר את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה מדיניותם, במסיבת עיתונאים, בראיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר".

בתנועה למשילות ודמוקרטיה אף טוענים כי זילבר התבטאה בניגוד לעקרונות הקבועים בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שקבע הגבלות על עובד ציבור להשמיע בפומבי עמדה המנוגדת לעמדת הממשלה.

בהנחיית היועץ נקבע כי "עובד במשרד ממשלתי אינו רשאי להביא בפני ועדה מועדות הכנסת עמדה שיש בה משום התנגדות להצעת חוק ממשלתית או סטיה מהותית ממנה... אין זה מתיישב עם עקרונות המשפט ועם סדרי ממשל תקינים שנציג הממשלה יחלוק על עמדת הממשלה בפני ועדה של הכנסת".

בתנועה כתבו לסיום: "נבקש כי תעשו שימוש בסמכותכם בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (משמעת) ולתקנון שירות המדינה".

מנהל התנועה למשילות ודמוקרטיה יהודה עמרני אומר כי "כאשר הפקידים הבכירים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, האמונים על שלטון החוק והמנהל תקין פועלים בניגוד לתקנון שירות המדינה ולהנחיות היועמ"ש, הדבר פוגע באמון הציבור ובמנהל התקין במערכת אכיפת החוק".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...

תגוביות:

1.החונטה חושבת שהיא נמצאת מעל חוקי יסוד, מה זה בשבילם התקשי''ר?

2.במדינה מתוקנת היא מזמן היתה בלשכת התעסוקה.

3.מדובר בשור מועד שכבר שנים עושה חוכא ואטלולא מתפקידה.


ש-עצמון 12.04.1720:06
43. יש הרבה טרוניות לבית משפט עליון בתגובה להודעה מספר 0
חלקן אפילו מוצדקות. ויש גם הטייה מסוימת לשמאל ולליברליזם מופרז. אבל מדובר במוסד חשוב מאין כמוהו ששומר על הדמוקרטיה.
גם אני כימין לא מתון מתרעם לא פעם על פסקי דין קלים מדי למחבלים,על בגצ שמונע או מעכב הריסת בתי מחבלים.
אבל מה האלטרנטיבה?
ואגב השופט ברק שיש עליו ביקורת בגין העמדות הסופר ליברליות שלו אינו עוכר ישראל. ההיפך,הוא פטריוט ישראלי שעשה רבות למען המדינה בצורה הכי מכובדת.
אפשר ,כמובן,לחלוק עליו ועל חבריו השופטים.
אבל יש לנהוג בהם כבוד!
ליה 24.05.1710:09
44. השרה שקד מאשימה: הכוח הפוליטי עבר לידי הפקידים בתגובה להודעה מספר 0
שרת המשפטים איילת שקד בנאום בכנס לשכת עורכי הדין: "פקידים מנהלים סדר יום פוליטי במסווה של ניטרליות ומקצועיות". תוקפת את דרג הפקידים.

שרת המשפטים איילת שקד נאמה הערב (שני) בכנס לשכת עורכי הדין באילת נאום הפורש את משנתה לגבי דרג הפקידות בישראל.

השרה פתחה בציטוט מספר ואמרה כי "הרשות המחוקקת נתפסת בטעות כרשות המרכזית ביותר וכמי שאחראית לקביעת סדרי העדיפות הלאומיים. לטענתי, המנהל הציבורי ירש את הבכורה והפך לרשות המרכזת בידיה כוחות וסמכויות אין ספור, ואילו הרשות המחוקקת הפכה לבלתי רלוונטית בתחומי חיים נרחבים בכל הנוגע לקביעת המדיניות בפועל והגשמתה הלכה למעשה".

"אמנם, הרשות המחוקקת אמורה ליהנות מבסיס הלגיטימציה הרחב ביותר, שכן היא נבחרת ישירות על ידי הציבור ומשקפת בהרכבה את ההשתתפות הציבורית, ואולם המימרה העממית "מי שמצביע - משפיע" אינה בהכרח נכונה עוד. בכל אופן גלומה בה אשליה.

עיקר ההחלטות המכריעות לגבי חלוקת המשאבים בחברה וגיבוש המדיניות הציבורית נעשים יום יום, שעה שעה, על ידי המינהל הציבורי במסווה של ניטרליות וחוסר פניות, על ידי אנשי מקצוע בירוקרטיים הנתפסים כמנותקים ממוקדי המאבק בין קבוצות האינטרס המגוונות", הוסיפה השרה לצטט.

היא אמרה, "עד כאן הציטוט שאני מקווה שגרם לכולכם לנוע בחוסר נחת בכיסא. הוא לקוח מתוך הספר 'ביורוקרטיה כפוליטיקה' שיצא בשנת 2006, ושעליו חתומה גב' דינה זילבר, היום משנה ליועץ המשפטי לממשלה, ואז פרקליטה במחלקת הבג"צים.

בתקופה בה שיטת הפעולה ודרך קבלת ההחלטות על ידי הפקידות מביאות אותנו למצב שבו 'מי שמצביע אינו משפיע', כפי שמציינת זאת זילבר, פעמוני האזהרה של המבנה הדמוקרטי שלנו אמורים לצלצל בעוצמה".

שקד אמרה כי מדובר במצב בעייתי.

"בשנת 2017 אנחנו רואים לא פעם כיצד פקידים מנהלים סדר יום פוליטי במסווה של ניטרליות ומקצועיות, ובשם ערכים אלה נאבקים לא פעם לסיכול יוזמות הממשלה, משל ישבו בספסלי האופוזיציה וביקשו לייצר אלטרנטיבה שלטונית.

יש מהם, אף כאלה הפונים אל הציבור על מנת לרתום אותו למאבקיהם. הם עושים את זה באמצעות תדרוך עיתונאים, הדלפות ומכתבים ולאחרונה אף בהופעות פומביות".

השרה הוכיחה את טיעונה דרך בחינה של הקוד האתי של נציבות שירות המדינה.

"אין דרך מוצלחת יותר להדגים את חוסר המחויבות של הפקידות לשרת את מדיניות הדרג הנבחר, ואין דרך מוצלחת יותר להדגים את העומד בבסיס תפיסתה החדשה של הפקידות, מאשר לבחון את הקוד האתי שנציבות שירות המדינה פירסמה בינואר האחרון.

קורא תמים שיקרא את החזון כנראה יאמין שלא קיימת ממשלה בישראל. מי שמתייחס לחזון הזה ברצינות הראויה לו עלול להסיק שתפקיד הפקידות הוא אכן לשמש כנאמנה של הציבור ולפעול ישירות מטעמו תוך דילוג על ראשי השרים ונבחרי הציבור.

חזון הפקידות מודל 2017 מוציא את הדרג המדיני מחוץ לתמונה. מי שהציבור בחר בהם וביקש לראותם כקובעי המדיניות מטעמו - כלל אינם רלוונטיים בחזון הפקידים".

"בכל פעם שהקוד האתי רומז לכך שקיימת לדרג הפקידותי מחויבות, ואפילו מסוימת, לפעול לקידום מדיניות השר - המסמך דואג מיד להדגיש כי העניין צריך להיעשות תוך 'כיבוד החוק'.

מדוע?

נראה שהתשובה ברורה: הפוליטיקאי הישראלי, על פי הקוד האתי, חשוד באופן אוטומטי ועד שלא תוכח חפותו, בכך שהוא מבקש לקדם מדיניות שלא כחוק", האשימה שקד.

היא הוסיפה כי "קידום מדיניות השרים היא הערך המופיע במקום החמישה עשר מתוך עשרים ושלושה ערכים שמפורטים במסמך. אגב, המיקום הזה מציב את הסיוע לקידום מדיניות השר רק מעט לפני הערכים: 'עבודת צוות', 'שירותיות' ו'אדיבות'. זאת אומרת שקצת לפני חיוך ללקוח, כדאי, לפי הקוד האתי החדש, לקדם גם את מדיניות הדרג הנבחר".

שרת המשפטים ציינה כי "הפער, שקיים בישראל, בין הערך הראשון של הנאמנות הישירה לציבור לבין הערך האחרון של סיוע לקידום מדיניות הדרג הנבחר הוא בדיוק הסכנה: דילוג על נבחרי הציבור הוא דילוג על הציבור עצמו; התעלמות מנבחרי הציבור היא התעלמות מהציבור עצמו. הניסיון הפקידותי לזהות את האינטרס הציבורי, ללא התיווך של מי שהציבור בחר בו בקלפי (בדיוק לצורך הזה), לעולם יסתיים בשיקוף של ה'אני מאמין' הפקידותי והשלכה שלו על "הציבור" שכאילו בשמו הוא פועל".

"בעוד שבועיים", הוסיפה השרה, "תצביע הממשלה בעד החלטת הממשלה שאושרה אתמול בועדת שירות המדינה ושאותה הובלתי יחד עם חברי, השר יריב לוין.

ההחלטה היא צעד ראשון להחזרת המטוטלת השלטונית לכיוון שליטת הדרג המדיני בקביעת מדיניות משרדי הממשלה; צמצום ועדות האיתור במשרות הבכירות בשירות המדינה לשלושה חברים ומעורבות יותר חזקה של נציגי השר בהליך הבחירה שלהם, כפי שועדת השירות אישרה אתמול, כמו גם מינוי משנים למנכ"לי המשרדים הממשלתיים כמשרות אמון - מחזקים מאוד את האפשרות של השרים להוציא לפועל את המדיניות שבשמה נבחרו ושהציבור ששלח אותם למשרדים מעוניין היה לראותה מיושמת".

השרה סיימה את נאומה ואמרה, "חיזוק נבחרי הציבור הוא חיזוק מנגנון הבחירה בהם, וחיזוק מנגנון הבחירה בהם הוא חיזוק הציבור עצמו. אני מאחלת לעצמנו שבשנת המשפט הקרובה נהיה אנחנו, נבחרי הציבור, אמיצים דיינו להחזיר לציבור ששלח אותנו את כל מה ששייך לו ונלקח ממנו במהלך השנים".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx...


ליה 01.06.1715:48
45. שלטון המשפטנים: סכנת עריצות המיעוט בתגובה להודעה מספר 0
הציבור בישראל כבר יודע לזהות שמאחורי זעקות השבר של המשפטנים מסתתרת דאגה לאובדן הכוח העצום שבידיהם

לפי צמרת המערכת המשפטית בישראל, מתחלק העולם לשניים: יש הדואגים לשלטון החוק, ויש הדוחפים לעריצות הרוב.

החלוקה הדיכוטומית הזו היא אבן יסוד בטיעונים שעולים תדיר בנאומי נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, והיא עלתה גם בשבוע שעבר בדבריהם בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין.

נאור השתמשה ב"שלטון החוק" כדי לקרוא שוב לעצמאות הרשות השופטת, ומנדלבליט תקף באמצעות הקוד הזה שלוש הצעות חוק משמעותיות מאוד הנידונות כיום בשלבים שונים בכנסת.

לא פחות מ-19 פעמים השתמש היועץ בשתי המילים הללו, "שלטון החוק", בנאומו. אין צורך לנמק, ואין עניין להסביר - ההתנגדות האוטומטית של המשפטנים הבכירים לכל הצעה שתגרע מעט מהכוח המופרז וחסר התקדים שבידיהם מוצדקת בפשטות באמירה "הכרעת הרוב עלולה להפוך לעריצות הרוב".

ספק אם המצלצלים בפעמוני האזעקה של שלטון החוק מבינים את הנזק הרב שהם גורמים לבית המשפט העליון.

בנאום שנשא היועץ המשפטי לממשלה בכנס הוא מנה כמה הצעות חוק שבעיניו מהוות סכנה לשלטון החוק. האם מדובר בהצעות הפוגעות במיעוטים? האם הן מפקיעות רכוש, או פוגעות בחופש הביטוי? האם יש להן נגיעה לזכויות אדם? התשובה לכל השאלות הללו שלילית.

הצעות אלה עוסקות ביחסי הכוחות שבין מערכת המשפט לבין הממשלה, והן מבקשות לתקן את המצב הלא נורמלי שקיים במדינת ישראל ולהשוות אותו למה שנהוג בעולם, או למה שהיה נהוג במדינת ישראל רק לפני שנים אחדות.

כך למשל, הצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' מבקשת למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה להציג בבית המשפט עמדה הפוכה מזו של הממשלה. זו הצעה מוצדקת וברורה מאליה בכל משטר דמוקרטי המאמין בשלטון החוק, אולם מנדלבליט הסביר כי היועץ חייב לייצג בכל מקרה את דעתו האישית - כי "אין דרך אחרת להבטיח את שלטון החוק במדינה".

מובן שזכותו ואף חובתו של היועץ המשפטי להציג בפני הממשלה את התנגדותו להצעות על פי מיטב שיקול דעתו המקצועי, אולם האם ניתן להציג את העניין כסותר את שלטון החוק?

באיזו מדינה שומרת חוק נוספת דעתו של גורם בלתי נבחר היא החוק והעמדה היחידה שיכולה להיות מוצגת מטעם המדינה בבית המשפט? רק במדינת ישראל יש שלטון חוק?

הצעת חוק נוספת שלפי מנדלבליט מהווה איום על שלטון החוק היא זו של ח"כ אמיר אוחנה, הקובעת ששרים יוכלו למנות את היועצים המשפטיים של משרדיהם. גם הצעה הגיונית וסבירה זו, שכמוה נהוג במדינות רבות בעולם, ואשר אינה מבקשת לשנות את הכפיפות לחוק ואפילו לא את הכפיפות המקצועית של יועצי המשרדים ליועץ המשפטי לממשלה, נתקלה בהתקפה חריפה שנגררה למחוזות הצורך ב"הגנה על זכויות היסוד של הקבוצות החלשות בחברה".

לקינוח יצא מנדלבליט גם נגד הצעת החוק ולפיה בעתירות שבהן אין לעותרים אינטרס אישי לא יידונו בבג"ץ, בנוסח שנהג בפסיקת בית המשפט העליון במשך עשרות שנים ונוהג כיום בכל מדינה מתוקנת כמעט ללא יוצא מן הכלל.

הפרדת הרשויות הפשוטה שגורסת כי אדם הנפגע מרשויות השלטון יוכל לעתור לבג"ץ, ואילו אדם החותר לשנות מדיניות או לקדם ערכים יוכל לפנות לכנסת או לציבור ולשכנעם בצדקת עמדותיו, הפכה בפיו של היועץ המשפטי לפגיעה בשלטון החוק.

ישראל אינה המדינה היחידה בעולם שיש בה שלטון חוק, ואינה המדינה היחידה המתנהלת לפי כללים משפטיים. עם זאת, היא בהחלט המדינה היחידה בעולם שיש בה שלטון מוחלט של משפטנים, והיא המדינה היחידה בעולם שבה גורמים בלתי נבחרים הם הפוסקים הראשונים והאחרונים בכל שאלה - החל מהוראות מבצעיות בזמן לחימה, וכלה במינוי של שרים בממשלה.

ספק אם המצלצלים בפעמוני האזעקה של שלטון החוק מבינים את הנזק הרב שהם גורמים לבית המשפט העליון, לפרקליטות ולמוסד היועץ המשפטי לממשלה.

הציבור הישראלי כבר יודע לזהות מאחורי זעקות השבר את הרצון להגן על הכוח המופרז ועל המשפחה השיפוטית.

שיעור אובדן האמון הציבורי ברשויות הללו מגיע למספרים מבהילים, והעיסוק של המשפטנים בסוגיות הפוליטיות והמדיניות רק משכנע עוד ועוד אנשים שאין מדובר בייעוץ משפטי אובייקטיבי, אלא בפוליטיקה במסווה משפטי.

הסכנה בעריצות הרוב קיימת, אך הסכנה של עריצות המיעוט גדולה הרבה יותר.

רק הפרדה קנאית בין סוגיות משפטיות לבין סוגיות שבמדיניות או שבשיקול דעת יכולה להשיב את האמון בין נבחרי הציבור והציבור לבין היועצים המשפטיים ובית המשפט.

ההצעות המונחות על שולחן הכנסת יחזקו אמון זה. מצד שני, ההתנגדות להן מצד בית המשפט, היועץ המשפטי ושאר האליטה המשפטית מחזקת בציבור את ההבנה שמדובר בממסד ישן שמבקש לשמור לא על שלטון החוק, אלא על השלטון שנטל לעצמו ללא סמכות בחוק וללא אחריות ציבורית.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

תגוביות:

1.זאת כבר לא רק סכנה. זאת עובדה מוגמרת. לא רק שהפרקליטות, בתי המשפט ובג"צ לוקחים לעצמם סמכויות לא להם, ולא רק שהרשות השופטת פתאום הפכה לזאת שגם מחוקקת ותיכף גם מבצעת, הם החליטו גם שהם לא צריכים שום בקרה והתוצאה שהמבקרת של הפרקליטות פשוט התפטרה מכיוון שהאיומים שקיבלה היו פשוט יותר מדי.

מדובר כבר על קבוצה שפועלת כמו מאפייה סיציליאנית שמפעילה איומים, טרור ועושה ככל העולה על רוחה מתוך ידיעה שיש הכוח בידיה.

עד שלא נטהר את מערכת המשפט בארץ מהפושעים שהשתלטו עליה, ולא, אין כל שום "איזונים ובלמים", מדובר בחבורה שפועלת בדרכי המאפייה ולא יותר.

2.יש לצמצם בחוק את כוחם, ולהגביל סמכויותיהם, באופן שאינו יכול להתפרש אחרת. רק שחור על גבי לבן ובשפה המובנת לכל הדיוט ואידיוט.

3.יש כאלה שלקחו סמכויות לא להם כאשר היה וואקום במנהיגות המדינה. לכן יש לקצץ את סמכויותיהם בהתאם להגדרת תפקידם. האם יועצת בביה"ס היא המחליטה הבלעדית על ילדיכם? ממש לא, הרי יש את המנהלת, מרכזת השכבה, המחנכת, והמורה המקצועי. ולא תמיד דעתה של היועצת בכלל מתקבלת. אני לא אומר שצריך להרוס הכל ולהתחיל מחדש - כפי שנאמר על ישובים/ערים שנבנו ללא תכנון, וכעת הם נראים כפי שנראים. אבל יש לעשות "סדר חדש" במערכת, את הסדר החדש יעשו, אני מקווה, בדחיפות חברי הכנסת והשרים.

4.כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים. של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג"ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים. ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה - שלטון המשפטפטנים, ע"י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים. המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.

בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג"ץ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר "הישראלית", כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן - והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה - בג"ץ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע"י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק - אבל בדיוק! - כמו מועצת האייאתוללות של איראן.

ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן. אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים: האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן - מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור. מי הרשה לחולרות האלה להעניק "זכויות" לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית.

https://rotter.net/forum/gil/27118....


ליה 27.08.1719:21
46. ההפגנה ליד ביתה של נאור: ''אין שופטים בירושלים, יש מסתננים בדרום ת''א'' בתגובה להודעה מספר 0
תושבי דרום ת"א הפגינו לראשונה מול ביתה של נשיאת העליון במחאה על הסחבת בפסיקה על סוגיית המסתננים: "נחזור כבר במוצ"ש הקרוב להפגנה נוספת"

"אין שופטים בירושלים, יש מסתננים בדרום תל אביב". כך זעקו כ-200 מפגינים שהתכנסו אמש (מוצ"ש) בירושלים מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון העליון מרים נאור. "מטרת ההפגנה היתה להבהיר כי הכרעות על מדיניות הגירה בישראל הן של הריבון", אומרת ל'מידה' יוזמת ההפגנה שפי פז. "במדינה דמוקרטית הריבון הוא העם, לא בג"ץ".

בהפגנה הונפו שלטים דוגמת "בג"ץ נגד העם, העם נגד בג"ץ"; "תושבי דרום ת"א שבויים של בג"ץ"; "שופטים אינם מעל החוק, שופטים אינם חסינים מביקורת" ו"עינוי דין זה לא נאור". המפגינים דרשו מנאור "פסיקה עכשיו" בסוגיית הרחקת מסתננים למדינה שלישית וזעקו סיסמאות בדמות "הכנסת מחוקקת, מרים נאור פוסלת", "מרים נאור עושה לנו טרור", "העם דורש בג"ץ ישראלי", "מדינה שלישית, ישראל חופשית" ו"ילדים וילדות בשכונה רוצים לחיות".

המפגינים דרשו צדק לא רק לדרום לת"א אלא גם לאזורים נוספים בארץ בהם מתגוררת אוכלוסייה גדולה של מסתננים, דוגמת פתח תקוה וערד. הם גם מחו נגד ארגונים הממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל, שכונו בהפגנה "ארגוני השתולים", האחראים על הגשה סיטונית של עתירות לבג"ץ השמות מקלות בגלגלי החלטות הממשלה בסוגיית המסתננים.

בהפגנה השתתפו תושבים מדרום תל אביב, כמו גם תושבי ירושלים שהגיעו להזדהות עם מחאת תושבי השכונות ופעילי 'אם תרצו'. "זו הפגנה שרלוונטית לכל המדינה, לא רק לתושבי דרום תל אביב", אומרת תושבת שכונת נחלאות בירושלים שהגיעה לתמוך בפז וחבריה. "גם אצלי בשכונה יש תופעה של מסתננים והסיפורים של תושבי דרום תל אביב על ההשפעה של המסתננים על אופי השכונה מוכרים לי. אני מקווה שהפגנות מסוג זה יגרמו לאנשים בכל הארץ להתעורר ולקחת את הריבונות משופטי בית המשפט העליון בחזרה לידיים שלנו".

"לעמוד עם הצודקים"

הסופרות עירית לינור וגלית דיסטל אטבריאן הגיעו גם הן לתמוך במפגינים. "באתי לעמוד עם הצודקים", אומרת לינור. "תושבי שכונות דרום תל אביב מחכים כמעט שנתיים שבג"ץ יחליט מה עושים עם נוהל החזרת מסתננים למדינה שלישית. לא התרשמתי שיש להם אג'נדה של צדק כללי או סיסמאות פוטוגניות, וגם אין להם את מני נפתלי, הקדוש החדש, ולא את אלדד יניב, שכבר קרא לא פעם לאלימות בשירות הדמוקרטיה. הם פשוט משלמים יום יום את מחיר ההתכתשות בין מדינת ישראל הריבונית, שחושבת משום מה שיש לה זכות לקבוע מדיניות הגירה כמו כל מדינה ריבונית אחרת; לבין ארגוני זכויות אדם ממומנים היטב, חלקם על ידי מדינות זרות, שמגישים עתירה אחר עתירה לבג"ץ כדי לבטל ולשנות את מדיניות ההגירה של ישראל".

"בג"ץ פסק עד עתה נגד מדיניות הממשלה" ממשיכה לינור, "הוא הרחיב את מושג 'זכויות אדם' ואף קבע פעם שלמסתננים יש זכות לפתח תחביבים ולהכיר בנות זוג. אז עכשיו תושבי דרום מפגינים מול ביתה של הנשיאה נאור כדי להזכיר שדמוקרטיה היא שלטון נבחרי הציבור ולא של הפקידים או השופטים".

דיסטל אטבריאן הוסיפה כי מדובר "באחת ההפגנות הכי מוצדקות שהיו אי פעם במדינת ישראל", ושבניגוד ל'פמניסטיות' מהשמאל ה"מזניחות את האחיות שלהן שגרות בדרום תל אביב" ההפגנה אמש היתה "למען כל הנשים שסובלות כבר שנים מעול המסתננים".

תושבי דרום ת"א מוחים על ה"סחבת" של שופטי בג"ץ בפסיקה על גירוש מסתננים מאריתראה וסודאן למדינה שלישית (רואנדה או אוגנדה). העתירה הראשונה של ארגוני השמאל נגד נוהל הרחקה למדינה שלישית הוגשה באפריל 2015, ובסוף דצמבר אותה שנה הגיע הדיון לפתחו של בג"צ. הדיון האחרון בנושא התקיים באוקטובר 2016. מאז חלפו 10 חודשים, אך בג"ץ ממאן לקבל החלטה בנושא. רק לשם השוואה, בבג"ץ מתווה הגז, הנחשב לנושא מורכב פי כמה מסוגיית המסתננים, עברו פחות מחודשיים בין הדיון הראשון ועד פסק הדין. בבג"ץ דירה שלישית ניתנה הכרעה על ידי השופטים בתוך פחות משלושה חודשים.

ההפגנה נערכה אמנם ללא רישיון, אך בידיעתה של המשטרה, שהקצתה למפגינים מתחם בו הורשו להביע מחאתם. כוחות משטרה ומג"ב אבטחו את ההפגנה, שהסתיימה באופן שקט, ללא כל אירועים חריגים. במשטרה ערוכים לקיומן של הפגנות נוספות של תושבי דרום ת"א מול ביתה של נשיאת העליון. "אחרי ההפגנה צעקנו במגפון ליד ביתה של נאור 'אנחנו עוד נחזור'", אומרת פז, "ואנחנו אכן נחזור, כבר במוצ"ש הקרוב".

http://mida.org.il/2017/08/27/הה�...

תגוביות:

1.המטרה של שופטי בג''צ ומערכת המשפט והצבוע כחלון היא שהאפריקנים הפושעים לא יסולקו לארצותיהם

הם שהחליטו את כל ההחלטות ההרסניות למדינה עד רגע זה והם גם אלה שמונעים מהממשלה לסלק מפה את הפושעים האלה עם פסקי דין הזויים ומרושעים מהראשון ועד האחרון שאין שום הסבר להם אלא אם כן מטרתם הרס המדינה הציונית יהודית שלנו.

כל האפריקנים שנמצאים פה בגין פלישה אינם אלא פושעים אפריקנים שכן רק לפושע אפריקני יש 5000 דולר לצורך פלישה לא חוקית למדינה לא לו.

כל השופטים האלה בבג"צ שהחליטו את כל ההחלטות הנוראיות האלה עבורנו - הציבור הרחב היהודי ציוני - התעלמו כליל מהחוק הבינלאומי שקובע שפליט הינו אך ורק מי שברח למדינה הגובלת עם ארצו.

כל השופטים האלה יודעים טוב מאד שבמצרים ישנם מחנות או"ם המיועדים לשלושה מיליוני "פליטים" כאלה ושמקומם שם לפי החוק הזה. מצרים גובלת בארצותיהם. המדינה היתה צריכה להעמיסם על אניות ולהשיטם לאלכסנדריה ולפרוק אותם לידי נציגי האו"ם במצרים משם חדרו לפה בניגוד לחוק.

כל השופטים האלה טענו טענות הזויות לחלוטין כפי שהראה שפטל בתוכניתו ברדיו. טענות מומצאות על חיי חברה ושטויות מרושעות נוספות שפוגעות במדינה שלנו ושאינן קשורות לשום חוק ישראלי או אחר.

כל השופטים האלה יודעים היטב שאירופה - האיחוד האירופי ומדינות שונות שם החליטו וקבעו לאחר בדיקה יסודית שכל האריתראים עד האחרון שבהם יכולים לשוב לארצם ושום דבר לא מסכן אותם. הם כמובן מתעלמים מכך בכוונה תחילה.

כל השופטים האלה מחכים עם החלטותיהם שנים על גבי שנים כדי שהפושעים האפריקנים ימשיכו להביא לכאן בטיסות ישירות עוד ועוד נשים אפריקניות מארצותיהם, שיישארו פה באופן לא חוקי וייעלמו מנתב"ג ישר למיטה איפשהו כדי להיכנס להריון על חשבון ילדינו ועתידנו פה - יולידו פה עוד ועוד ילדים ואחר כך יספרו את סיפורי הרמאות של השמאל, שהם נורא מסכנים ויודעים רק עברית.

הביתה.

יש להם בית. שם שישנו ויילחמו נגד כל מה שלא מתאים להם. זה תפקידו של כל אדם לעשות בארצו!

אנחנו מדינה במלחמה. אז שלא יספרו לנו השרלטנים האלה שהם בורחים ממלחמה ובוחרים לבוא למדינה שלנו שהיא בעצמה במלחמה. רמאים ושקרנים ומוליכי שולל המודרכים ע"י אירגוני הקרן הזרה במימון זר ופושע של כל אויבינו.

שלוש שנים מחכים מרים נאור ושאר חבריה שם, אלה שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת דילים אפלים - עם החלטה פשוטה ביותר: להעבירם למדינה אפריקנית שלישית ומשם ברור שהם כולם יחזרו הביתה לאמא ואבא סבא וסבתא וכל השבט.

אבל מה פתאום - השופטים האלה רוצים שהשבטים האפריקנים עד האחרון שבהם יבקשו הודות להם איחוד משפחות פה במדינת הסנטימטר שאין בה כבר מים ואוויר ומקום לבנות בשבילנו היהודים.

זה מה שהשופטים האלה רוצים ומובילים אליו כבר מעל לעשור - וזה ברור לכל הציבור היהודי הציוני הרחב שיודע כבר מיהו בדיוק בג"צ. אין שופטים בירושלים. לא מדובר בשופטים אלא באנשי שמאל בדיוק כמו אנשי הקרן החדשה.

כי כפי שאמר פרופ' מאוטנר המלמד באוניברסיטאות בארץ:

השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג"צ ומשם מנהל את המדינה ומנטרל את הממשלות ואת חוקי הכנסת.

וכפי שאמר שפטל:

"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש".

*

פסיקות הרסניות ומסוכנות לעמנו שמקוממות את רוב ציבור בארץ שיביאו על עתידנו פה כלייה.

מי יציל אותנו מציפורני אלה?

שפי עלי והצליחי! חייבים לנצח את השמאל ולהפסיק את מעשיו המזעזעים כלפינו.

וכל זה קורה אך ורק בגלל כחלון הצבוע והדו פרצופי שמגן על בג"צ שעושה את המעשים האלה. כחלון הוא שמונע בכל כוחו מהממשלה והקואליציה לחוקק את החוקים שיחזירו לכנסת את כוח החקיקה ולממשלה את היכולת למשול ולפעול ולפתור בעיות.

בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בחרו את עצמם בעצמם הוא הבעיה המרכזית של מדינת ישראל. יש לחסלו במתכונתו זו ולחוקק שאת השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות בדיוק כמו בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם ואך ורק לאחר שימוע עומק בכנסת.

בפקולטות למשפטים מלמדים רק את שטיפות המוח של שודד הים המשפטי שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר, הדיקטטור כהגדרת פרופ' פוזנר את אהרון ברק.

יש להקים ועדה שתבדוק את חומרי הלימוד בפקולטות למשפט בישראל. הדיקטטור מרוויח כסף והספרים מייצרים לנו עגלים מלומדים שטופי מוח שימשיכו את מורשתו האיומה מאות שנים אם לא ננקה את האקדמיה.

על הכנסת לבטל את חוק כבוד האדם (הערבי והמסתנן) וחרותו (של המחבל הרוצח) ולבטל את כל הררי הפסיקות ההזויות שנובעות מהחוק המחורר כגבינה שוויצרית, שלחורים שלה דוחפים השופטים האלה שבחרו את עצמם בעצמם כל מה שבא להם בלי קשר לכלום.

מערכת המשפט בישראל היא הרוסה לחלוטין ויש לערוך בה מהפיכה מהיסוד ועד הטפחות על מנת שתתפקד כמערכת משפט ולא כמרכז פוליטי של השמאל עוד.


ליה 29.08.1708:43
47. ההפגנה ליד ביתה של נאור: ''אין שופטים בירושלים, יש מסתננים בדרום ת''א'' / גלעד צוויק בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.08.17 בשעה 09:00 בברכה, ליה

תושבי דרום ת"א הפגינו לראשונה מול ביתה של נשיאת העליון במחאה על הסחבת בפסיקה על סוגיית המסתננים: "נחזור כבר במוצ"ש הקרוב להפגנה נוספת"

"אין שופטים בירושלים, יש מסתננים בדרום תל אביב". כך זעקו כ-200 מפגינים שהתכנסו אמש (מוצ"ש) בירושלים מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור. "מטרת ההפגנה היתה להבהיר כי הכרעות על מדיניות הגירה בישראל הן של הריבון", אומרת ל'מידה' יוזמת ההפגנה שפי פז. "במדינה דמוקרטית הריבון הוא העם, לא בג"ץ".

בהפגנה הונפו שלטים דוגמת "בג"ץ נגד העם, העם נגד בג"ץ"; "תושבי דרום ת"א שבויים של בג"ץ"; "שופטים אינם מעל החוק, שופטים אינם חסינים מביקורת" ו"עינוי דין זה לא נאור". המפגינים דרשו מנאור "פסיקה עכשיו" בסוגיית הרחקת מסתננים למדינה שלישית וזעקו סיסמאות בדמות "הכנסת מחוקקת, מרים נאור פוסלת", "מרים נאור עושה לנו טרור", "העם דורש בג"ץ ישראלי", "מדינה שלישית, ישראל חופשית" ו"ילדים וילדות בשכונה רוצים לחיות".

המפגינים דרשו צדק לא רק לדרום לת"א אלא גם לאזורים נוספים בארץ בהם מתגוררת אוכלוסייה גדולה של מסתננים, דוגמת פתח תקוה וערד. הם גם מחו נגד ארגונים הממומנים על ידי הקרן החדשה לישראל, שכונו בהפגנה "ארגוני השתולים", האחראים על הגשה סיטונית של עתירות לבג"ץ השמות מקלות בגלגלי החלטות הממשלה בסוגיית המסתננים.

בהפגנה השתתפו תושבים מדרום תל אביב, כמו גם תושבי ירושלים שהגיעו להזדהות עם מחאת תושבי השכונות ופעילי 'אם תרצו'. "זו הפגנה שרלוונטית לכל המדינה, לא רק לתושבי דרום תל אביב", אומרת תושבת שכונת נחלאות בירושלים שהגיעה לתמוך בפז וחבריה. "גם אצלי בשכונה יש תופעה של מסתננים והסיפורים של תושבי דרום תל אביב על ההשפעה של המסתננים על אופי השכונה מוכרים לי. אני מקווה שהפגנות מסוג זה יגרמו לאנשים בכל הארץ להתעורר ולקחת את הריבונות משופטי בית המשפט העליון בחזרה לידיים שלנו

"לעמוד עם הצודקים"

הסופרות עירית לינור וגלית דיסטל אטבריאן הגיעו גם הן לתמוך במפגינים. "באתי לעמוד עם הצודקים", אומרת לינור. "תושבי שכונות דרום תל אביב מחכים כמעט שנתיים שבג"ץ יחליט מה עושים עם נוהל החזרת מסתננים למדינה שלישית. לא התרשמתי שיש להם אג'נדה של צדק כללי או סיסמאות פוטוגניות, וגם אין להם את מני נפתלי, הקדוש החדש, ולא את אלדד יניב, שכבר קרא לא פעם לאלימות בשירות הדמוקרטיה. הם פשוט משלמים יום יום את מחיר ההתכתשות בין מדינת ישראל הריבונית, שחושבת משום מה שיש לה זכות לקבוע מדיניות הגירה כמו כל מדינה ריבונית אחרת; לבין ארגוני זכויות אדם ממומנים היטב, חלקם על ידי מדינות זרות, שמגישים עתירה אחר עתירה לבג"ץ כדי לבטל ולשנות את מדיניות ההגירה של ישראל".

"בג"ץ פסק עד עתה נגד מדיניות הממשלה" ממשיכה לינור, "הוא הרחיב את מושג 'זכויות אדם' ואף קבע פעם שלמסתננים יש זכות לפתח תחביבים ולהכיר בנות זוג. אז עכשיו תושבי דרום מפגינים מול ביתה של הנשיאה נאור כדי להזכיר שדמוקרטיה היא שלטון נבחרי הציבור ולא של הפקידים או השופטים".

דיסטל אטבריאן הוסיפה כי מדובר "באחת ההפגנות הכי מוצדקות שהיו אי פעם במדינת ישראל", ושבניגוד ל'פמניסטיות' מהשמאל ה"מזניחות את האחיות שלהן שגרות בדרום תל אביב" ההפגנה אמש היתה "למען כל הנשים שסובלות כבר שנים מעול המסתננים".

תושבי דרום ת"א מוחים על ה"סחבת" של שופטי בג"ץ בפסיקה על גירוש מסתננים מאריתראה וסודאן למדינה שלישית (רואנדה או אוגנדה). העתירה הראשונה של ארגוני השמאל נגד נוהל הרחקה למדינה שלישית הוגשה באפריל 2015, ובסוף דצמבר אותה שנה הגיע הדיון לפתחו של בג"צ. הדיון האחרון בנושא התקיים באוקטובר 2016. מאז חלפו 10 חודשים, אך בג"ץ ממאן לקבל החלטה בנושא. רק לשם השוואה, בבג"ץ מתווה הגז, הנחשב לנושא מורכב פי כמה מסוגיית המסתננים, עברו פחות מחודשיים בין הדיון הראשון ועד פסק הדין. בבג"ץ דירה שלישית ניתנה הכרעה על ידי השופטים בתוך פחות משלושה חודשים.

ההפגנה נערכה אמנם ללא רישיון, אך בידיעתה של המשטרה, שהקצתה למפגינים מתחם בו הורשו להביע מחאתם. כוחות משטרה ומג"ב אבטחו את ההפגנה, שהסתיימה באופן שקט, ללא כל אירועים חריגים. במשטרה ערוכים לקיומן של הפגנות נוספות של תושבי דרום ת"א מול ביתה של נשיאת העליון. "אחרי ההפגנה צעקנו במגפון ליד ביתה של נאור 'אנחנו עוד נחזור'", אומרת פז, "ואנחנו אכן נחזור, כבר במוצ"ש הקרוב".

http://mida.org.il/2017/08/27/%d7%9...

תגוביות:

1.המטרה של שופטי בג''צ השמאלנים ומערכת המשפט והצבוע כחלון היא שהאפריקנים הפושעים לא יסולקו לארצותיהם. השופטים האלה שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת דילים אפלים – הם שהחליטו את כל ההחלטות ההרסניות למדינה עד רגע זה והם גם אלה שמונעים מהממשלה לסלק מפה את הפושעים האפריקנים האלה, עם פסקי דין הזויים ומרושעים מהראשון ועד האחרון, שאין שום הסבר להם, אלא אם כן מטרתם הרס המדינה הציונית יהודית שלנו.

כל האפריקנים שנמצאים פה בגין פלישה אינם אלא פושעים אפריקנים, שכן רק לפושע אפריקני יש 5000 דולר לצורך פלישה לא חוקית למדינה לא לו.

כל השופטים האלה בבג"צ שהחליטו את כל ההחלטות הנוראיות האלה עבורנו – הציבור הרחב היהודי ציוני – התעלמו כליל מהחוק שקובע שפליט הינו אך ורק מי שעבר וברח למדינה הגובלת עם ארצו.

כל השופטים האלה יודעים טוב מאד שבמצרים ישנם מחנות או"ם המיועדים לשלושה מיליוני "פליטים" כאלה ושמקומם שם לפי החוק הזה. מצרים גובלת בארצותיהם. המדינה היתה צריכה להעמיסם על אניות ולהשיטם לאלכסנדריה ולפרוק אותם לידי נציגי האו"ם במצרים משם חדרו לפה בניגוד לחוק.

כל השופטים האלה טענו טענות הזויות לחלוטין כפי שהראה שפטל בתוכניתו ברדיו. טענות מומצאות שאינן קשורות לשום חוק ישראלי או אחר.

כל השופטים האלה יודעים היטב שאירופה – האיחוד האירופי ומדינות שונות שם החליטו וקבעו לאחר בדיקה יסודית, שכל האריתראים עד האחרון שבהם יכולים לשוב לארצם ושום דבר לא מסכן אותם. הם כמובן מתעלמים מכך בכוונה תחילה.

כל השופטים האלה מחכים עם החלטותיהם שנים על גבי שנים, כדי שהפושעים האפריקנים ימשיכו להביא לכאן בטיסות ישירות עוד ועוד נשים אפריקניות מארצותיהם שיישארו פה באופן לא חוקי וייעלמו מנתב"ג ישר למיטה איפשהו כדי להיכנס להריון על חשבון ילדינו ועתידנו פה – יולידו פה עוד ועוד ילדים ואחר כך יספרו את סיפורי הרמאות של השמאל, שהם נורא מסכנים ויודעים רק עברית. השמאלנים מחפשים בוחרים בבחירות ומקווים שהאפריקנים האלה יהוו משקל נגד ליהודים בישראל שבוחרים בימין.

הביתה.

יש להם בית. שם שישנו ויילחמו נגד כל מה שלא מתאים להם.

אנחנו מדינה במלחמה. שלא יספרו לנו השרלטנים האלה שהם בורחים ממלחמה למלחמה אחרת. רמאים ושקרנים ומוליכי שולל המודרכים ע"י אירגוני הקרן הזרה במימון זר ופושע של כל אויבינו.

שלוש שנים מחכים מרים נאור ושאר חבריה שם, אלה שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת דילים אפלים – עם החלטה פשוטה ביותר: להעבירם למדינה אפריקנית שלישית ומשם ברור שכולם יחזרו הביתה לאמא ואבא סבא וסבתא וכל השבט.

אבל מה פתאום – השופטים האלה רוצים שהשבטים האפריקנים עד האחרון שבהם יבקשו עוד מעט והודות להם איחוד משפחות פה במדינת הסנטימטר שאין בה כבר מים ואוויר ומקום לבנות בשבילנו היהודים.

זה מה שהשופטים האלה רוצים ומובילים אליו – וזה ברור לכל הציבור היהודי הציוני הרחב שיודע כבר מיהו בג"צ.

כי כפי שאמר פרופ' מאוטנר המלמד באוניברסיטאות בארץ:

השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג"צ ומשם מנהל את המדינה ומנטרל את הממשלות ואת חוקי הכנסת.

וכפי שאמר שפטל:

"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש".

*

פסיקות הרסניות ומסוכנות לנו שמקוממות את רוב הציבור בארץ שיביאו על עתידנו פה כלייה.

מי יציל אותנו מציפורני אלה?

שפי עלי והצליחי! חייבים לנצח את השמאל ולהפסיק את מעשיו המזעזעים כלפינו.

וכל זה, ממש הכל הכל – קורה אך ורק בגלל כחלון הצבוע והדו פרצופי שמגן על בג"צ שעושה את המעשים האלה ומונע בכל כוחו וכוחו של רועי פולקמן יו"ר כולנו הכחלונית – שעבד בארגון של הקרן החדשה פעולה נגד בג"צ באמצעות חקיקה בכנסת. כחלון מונע מהממשלה והקואליציה לחוקק את החוקים שיחזירו לכנסת את כוח החקיקה ולממשלה את היכולת למשול ולפעול ולפתור בעיות.

בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בחרו את עצמם בעצמם הוא הבעיה המרכזית של מדינת ישראל. יש לחסלו במתכונתו הנוכחית בה הם בחרו את עצמם בעצמם – ולחוקק שאת השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות כמו בכל הדמוקרטיות הנאורות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת.

בפקולטות למשפטים מלמדים רק את שטיפות המוח של שודד הים המשפטי אהרון ברק שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר, הדיקטטור כהגדרת פרופ פוזנר. יש להקים ועדה שתבדוק את חומר הלימוד בפקולטות למשפט בישראל. אהרון ברק הדיקטטור מרוויח הרבה מאד כסף, כי לומדים רק מהספרים שלו שמייצרים לנו עגלים מלומדים שטופי מוח שימשיכו את מורשתו האיומה שנים אם לא ננקה את האקדמיה משטיפות המוח האלה.

על הכנסת לבטל את חוק כבוד האדם (הערבי והמסתנן) וחרותו (של המחבל הרוצח) ולבטל את כל הררי הפסיקות ההזויות שנובעות מהחוק המחורר כגבינה שוויצרית, שלחורים שלה דוחפים השופטים האלה שבחרו את עצמם בעצמם כל מה שבא להם בלי קשר לכלום. (כיתבו בגוגל: חוק כבוד האדם וקיראו את החוק המחורר וההזוי הזה, שלא מוגדר בו כלום, סתם ערימת שטויות כדי לאפשר לשופטים השמאלנים לפרשן מה שמתחשק להם ומה שמתחשק להם לא עולה לעולם בקנה אחד עם האינטרסים של העם היהודי והמדינה היהודית כמובן).

ותמיד עלינו לזכור שכל השופטים האלה שחושבים שהם בני אלים לא בני אלים ולא נעליים. הם בסך הכל לא יותר מאשר עורכי דין וכולנו יודעים שהם כולם עורכי דין שמאלנים ותו לא. שופט הוא בסך הכל עורך דין!!!

לעיון:

פרופ' מאוטנר: בג"צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

https://rotter.net/forum/gil/27789....

השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה…

יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

בכך יעסוק האשכול.

פרופ' מאוטנר:

*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.

*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.

*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.

https://rotter.net/forum/gil/27789....

2.מסתננים בתל אביב (וידאו) מרגישים שהמדינה שייכת להם הגיב:

המסתננים מרגישים שהמדינה שייכת להם (וידאו) כשמאחוריהם עומדים אירגוני זכויות האדם יוצאים לרחובות המוני מסתננים זקופי קומה גאים ונועזים ,הם דורשים עוד ועוד זכויות , וזוהי רק ההתחלה.
מסתננים בתל אביב 2010 חלק חמישי

http://www.youtube.com/watch?v=QBMx...

2.מסתננים בתל אביב 2010 חלק שלישי

http://www.youtube.com/watch?v=FJ7Q...

3.מסתננים בתל אביב 2010 חלק רביעי

http://www.youtube.com/watch?v=_k0U...

4.מסתננים בתל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=8zbI...

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...

3.כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - כל הפרקים:

האשכול יציג סידרת כתבות על השמאל שהשתלט על בג"צ ומערכת המשפט ומנהל משם את הפעילות הפוליטית שלו אחרי שאיבד את כוחו בכנסת.
כך מסכם עו"ד יורם שפטל את הסכנה שמהווה בג"צ במתכונתו הנוכחית להמשך קיומה של מדינה יהודית:

"ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.

בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!

ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.

האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.

כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש".

סידרת הכתבות באשכול תציג את הבעיה ובהמשך גם את הפתרונות.

בג"ץ פסק: ישראל – מדינת כל מסתנניה

http://103fm.maariv.co.il/programs/...

לעיון האש/כול:

https://rotter.net/forum/gil/27344....

4.שפטל: בג"ץ פסק: ישראל - מדינת כל מסתנניה הגיב:

http://103fm.maariv.co.il/programs/...

5.בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!

https://rotter.net/forum/gil/27344....


ליה 12.09.1714:31
48. דמוקרטיה הוגדרה כשלטון של העם באמצעות העם למען העם. בישראל שופטים שולטים בלי שהם נבחרים בתגובה להודעה מספר 0
שלטון דמוקרטי הוגדר כשלטון של העם באמצעות העם למען העם. כדי להבטיח זאת הוגדרו לדמוקרטיה שלושה עקרונות מהותיים שבלעדיהם אין היא מתקיימת: שלטון העם, הפרדת הרשויות, והאיזונים והבלמים המופעלים על כל רשות והשניים האחרונים נועדו להבטיח שלא תשתלט רשות אחת ותבטל את רצון העם.

בנגוד לכך, בישראל שופטים שולטים בלי שהם נבחרים. בית המשפט העליון פלש לתחום החקיקה ואף רצה להעניק זכות זו לכל בתי המשפט תחתיו בטיעון הצבוע של "שמירה על זכויות".

כמו כן פלש בג"צ לתחום הוראות הביצוע וכך הפך עצמו לרשות על שהיא גם השופטת, גם המחוקקת וגם המבצעת ועיקרון הפרדת הרשויות בוטל.

בית המשפט, עוד מתחילת דרכו, דאג שלא תהיה שום רשות שבסמכותה לרסן ולבלום את כוחו שלו בכך שכבר בהתחלה שופטים בחרו את עצמם וזה אף נעשה בסודיות.

נוסף על כך גם הובטח חוסר פיקוח רשות אחרת על בית המשפט באמצעות חוקים שונים שקידם, כמו חסינותם המוחלטת של השופטים או איסור בחינה ע"י כל רשות אחרת לדוגמא בחוק מבקר המדינה.

יותר מכך, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק הסכים להקמת נציבות תלונות על שופטים רק אם זו תהיה בפיקוח נשיא בית המשפט העליון כשהוא, בכיסוי הועדה לבחירת שופטים, בוחר את הנציב.

כך לא העם שולט אלא השופטים. בכך בית המשפט פגע בכל שלושת העקרונות המהותיים גם יחד.

ביטול כל אחד מעקרונות אלו הינו חמור דיו והורס את הדמוקרטיה.

שופטים שנבחרים על ידי נציגי העם אך בידיהם הכוח גם לשפוט וגם לחוקק הינם רודנים, לא כל שכן המצב בישראל בה שופטים ממנים את עצמם וגם אין כל רשות המגבילה אותם.

ועדת אגרנט, בהשפעת הכובש האנגלי, בשנת 1962 אימצה את הדגם המרכז סמכויות יעוץ ותביעה יחדיו עבור מישרת היועץ המשפטי לממשלה. אלו הם שני תפקידים שמתקיים ביניהם ניגוד עניינים מהותי. למותר לציין כי באנגליה עצמה אין דגם זה מתקיים.

השופט אגרנט אף החליט להכפיף את התפקיד לבית המשפט. גם בכך לא די.

מאוחר יותר, בעקבות פרשת בראון-חברון, הסמכות לבחור את היועץ המשפטי הופקעה מידי הממשלה והועברה לידי ועדת משפטנים הנמנית עם הקליקה המשפטית.

זו אף לאחרונה לא טרחה להציג כמה מועמדים לבחירת הממשלה אלא כפתה עליה אדם אחד – יהודה וינשטיין והממשלה כלל לא נשאלה אם הוא לטעמה להיות לה איש אמונה. אך גם בכך לא די.

בנוסף בית המשפט קבע שוב ללא כל סמכות שאסור לממשלה להשתמש בשירותי יועץ אחר...

כך הועברו החקיקה והביצוע לגופים שאינם נבחרים אלא ממנים את עצמם ואין עליהם אחריות כלשהי. משטר זה איננו דמוקרטי כל עיקר אלא אוטוקרטי משפטני.

הפרדת הרשויות היא לב ליבה של הדמוקרטיה ואל לה לרשות אחת להיות גם מחוקקת וגם שופטת.

על פי שרל מונטסקייה: "אילו חוברה הסמכות לשפוט עם סמכות החקיקה, היו חייו וחירותו של הנתין נתונים לפיקוח שרירותי, שהרי אז היה השופט גם המחוקק" ואלכסנדר המילטון טען: "אין כל חירות אם לא תופרד סמכות השפיטה מסמכויות החקיקה והביצוע".

במדינת ישראל בית המשפט העליון מתערב וקובע את החקיקה ואת המדיניות ובכך רומס את הדמוקרטיה מהיסוד.

30.יש לה פנים של חולת נפש.

31.המחנה ממנו הגיעו גדולי הבוגדים כמו ענת קם, מרקוס קלינברג, אודי אדיב, ואנונו, טדי קולק, סנה, מאיר דגן...

32.מדינה ציונית יש אחת. מדינות אנטיציוניות יש המון. שיעשו את המהפכה הפוסט-ציונית בכל מדינה אנטישמית שיבחרו. לא כאן.

33.האם טליה ששון ועמוס שוקן הם אוטו-אנטישמים-סלקטיבית או בוגדים סייעני חמאס? שניהם! השאלה האם שילמו להם עבור ההתבטאויות הללו?

מדוע לא תובעים אותם בעוון עלילת דם נגד מדינת ישראל והתרת דמו של עם ישראל?

***

סמוטריץ': ''מטרת הקרן החדשה היא לבצע הפיכה פוסט-ציונית''

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

תגובית




ליה 02.10.1716:55
49. כך הפך כחלון לשכפ''ץ של מחריבי הדמוקרטיה הישראלית בתגובה להודעה מספר 0
הדבר היחיד שמונע את הצלתה של הדמוקרטיה הישראלית מחרב שופטי העליון הוא משה כחלון

אחרי התאדות נסיכי הליכוד, ועמם ואחרוני המתחסדים הנאיביים והעבדים הנרצעים משורות הליכוד והימין, נותר מחסום פוליטי אחד להצלת הדמוקרטיה הישראלית: משה כחלון ומפלגתו 'כולנו'.

המתמטיקה פשוטה.

אם לפני 25 שנים תמכו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו 10 ח"כים מהליכוד ויצחק לוי מהמפד"ל, הרי שהיום נותר בימין בני בגין כשריד אחרון לדור העבדים שמעולם לא ייצגו את בוחריהם והקדישו עשרות שנים בפוליטיקה על מנת לזכות בהכרה מאליטות השמאל. עבור בגין, זו הקדנציה האחרונה. הוא שנוא בקרב המתפקדים ונתניהו לא ישריין אותו שוב מכיוון שאינו מביא שום תועלת אלקטורלית.

ישנם גם צחי הנגבי וגילה גמליאל שמשחררים מדי פעם אמירות חלולות בזכות ביהמ"ש העליון, אך אלו אינם האנשים שיחסלו את עצמם פוליטית כדי להגן על עוצמת היתר של החונטה השיפוטית.

בעשור האחרון נעשה בימין חריש עמוק שחשף את המאפיינים האנטי-דמוקרטיים של המהפכה השיפוטית. שורת ספרים, מאות מאמרים, אינספור פגישות ומערכה ציבורית מתמשכת של ארגונים, פובליציסטיים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת, לצד ההשתוללות שלוחת הרסן של השופטים והיועצים המשפטיים, שינו מהיסוד את עמדות נבחרי הציבור, המתפקדים והציבור הימני בכללותו ביחס למהפכה השיפוטית.

אבירי מסדר האקטיביזם ממשיכים להשליך לכל עבר קלישאות על כך שתפקיד בית המשפט להבטיח את זכויות הפרט והמיעוט ולהגן על הדמוקרטיה המהותית מפני עריצות הרוב, אולם הם מעולם לא התייצבו לדיון ענייני ולא סיפקו תשובה משכנעת מהו המנגנון הדמוקרטי שאמור לשיטתם למנוע את עריצות המיעוט.

הימין, ומצדדי הליברליזם הקלאסי מעולם לא הכחישו שבדמוקרטיה ישנה סכנה לניצול כוח השלטון על ידי הרוב, אלא שהפתרון של אהרון ברק – כוח בלתי מוגבל לקבוצת מיעוט המחזיקה ביכולת למנות את חבריה ויורשיה – הוא החלפת הסיכון התאורטי בהרס מעשי ודאי ומיידי. הפתרון הליברלי למתחים הקיימים במשטר הדמוקרטי הוא שונה: הגבלת כוח השלטון מלכתחילה באמצעות צמצום מעורבות הממשלה בחיי האזרחים, וחלוקת אותו כוח מוגבל לשלוש רשויות מופרדות המאזנות ובולמות זו את זו.

בשיטה הפרלמנטרית הנהוגה בישראל ישנה שורה של איזונים, בלמים ומגבלות על הממשלה והכנסת: הם כפופים לאמון הציבור ומתייצבים בפני אזרחי המדינה אחת לשנתיים, שלוש או ארבע כאשר בכל רגע נתון במהלך כהונתם הם קשובים לאזרחים על מנת לזכות שוב באמונם.

בנוסף, הקמת קואליציה במערכת רב מפלגתית דורשת תהליך מתמיד של סחר מכר ופשרות בין מפלגות, אינטרסים, אידיאולוגיות וכוחות שונים. לא רק שהממשלה והכנסת נבחרות על ידי הציבור ומבקשות את טובתו, הן סובלות גם מפיצול אינהרנטי ועל כן גם הכוח המוענק להן מחולק בין כוחות שונים בחברה. עיקרון הנשיאה באחריות גורם לכך שנבחרי ציבור שישתמשו בזדון בכוחם לרעה יתנו על כך את הדין, אך לא רק הם – גם כאלו שפשוט יתנהלו באופן כושל או לקוי לדעת בוחריהם.

התקשורת מנגד, הרשות הרביעית, עוסקת בשיטתיות בביקורת על הממשלה ועל הכנסת, ביקורת שהורידה את האמון הציבור בפוליטיקאים – שהוא המקור האמיתי לכוחם – לשפל. ולצד כל אלה קיימת גם הרשות השופטת, שתפקידה להבטיח שרשויות המדינה לא יפרו את חוקי ונהלי המדינה, לא ינהגו באפליה כלפי פרטים או קבוצות וששלטון החוק ייאכף בצורה שוויונית ועניינית.

שורת האיזונים והבלמים הזו גורמת לכך שתרחיש שבו הרוב ירמוס פרטים או מיעוטים הינו תרחיש קיצון שהתממשותו דורשת שילוב נסיבות נדיר. למרות זאת, הימין מוכן לקבל את העיקרון של ביקורת שיפוטית שתפקידה להתמודד ולבלום את התממשות תרחיש הקיצון הזה. מכיוון שמדובר במהלך מרחיק לכת שמעניק לרשות השופטת כוח עצום, התפיסה הליברלית מחייבת הצבת מנגנוני איזונים ובלמים על הרשות השופטת שיבטיחו שלא תשתמש בכוח האדיר שהוענק לה לרעה. אלו המצדדים בביקורת שיפוטית ומתיימרים להיות דמוקרטיים צריכים לתמוך יותר מכל אחד אחר בהצבת בקרות ומגבלות על סמכותם ועוצמתם של השופטים.

איבדו כל רסן

בארה"ב, שהיא המודל שעל בסיסו בנה אהרון ברק את מניפולציית המהפכה השיפוטית, נהוגים שני מנגנונים עיקריים להגבלת הרשות השופטת: ראשית, שופטי ביהמ"ש העליון כפופים ללשון החוקה שהתקבלה בהסכמה, מייצגת את ערכי העם והמדינה ומבקשת לאזן ולשקלל בין האינטרסים והשיקולים השונים בחיי האומה. שנית, וחשוב יותר, השופטים נבחרים על ידי הנשיא בכפוף לשימוע בסנאט. מכיוון שהשופטים בארה"ב עוסקים בסוגיות ערכיות ופוליטיות, הרי שהם נבחרים על ידי הדרג הפוליטי. ומכיוון שהם אחראים ומחזיקים בסמכות לפרש את ערכי העם היסודיים כפי שהם מתבטאים בחוקה, עליהם לייצג את ערכי העם, ואין דרך אחרת לעשות זאת מלבד לייצג את העם – כלומר להיבחר או על ידי העם או על ידי נבחריו.

אין אף מקבילה עולמית שבה קבוצת מיעוט המחזיקה בסמכות לבחור ולמנות את יורשיה מחזיקה בסמכות לפרש את החוק כרצונה על סמך פסבדו-חוקה חלקית שהתקבלה במחטף ואינה מייצגת את ערכי העם.

גם לשיטת בחירת השופטים הנוהגת בישראל אין כל מקבילה בעולם.

בשנת 2011 פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית מחקר משווה שכתב ד"ר אביעד בקשי, הבוחן את שיטת מינוי השופטים ב־14 דמוקרטיות מלבד ישראל.

הממצאים הברורים היו חד־משמעיים: באף מדינה אין לבית המשפט העליון סמכות כה גורפת לפסילת חוקים כמו בישראל. באף מדינה, מלבד הודו, לא נהוג ששופטי בית המשפט העליון מחזיקים למעשה ביכולת לבחור את עצמם.

על פי המחקר, בשמונה מדינות מרכזיות (ארצות הברית, גרמניה, הולנד, יפן, צרפת, קנדה, אוסטריה ואוסטרליה) אין לרשות השופטת דריסת רגל כלשהי במינוי השופטים לבית המשפט העליון. בשוודיה ובדרום אפריקה השופטים רשאים להמליץ על מועמדים, אך הבחירה והמינוי נעשים על ידי נבחרי ציבור. בספרד ובפורטוגל השופטים בוחרים חלק קטן משופטי בית המשפט לחוקה, אך הרוב המכריע של השופטים נבחר על ידי נבחרי ציבור. לעומת 12 מדינות אלו, בבריטניה הוסמכו אנשי משפט "מקצועיים" לבחור שופטים, אך גם כאן הרשות המבצעת מעורבת בהליך. בית המשפט העליון בבריטניה איננו מוסמך לפסול חוקים, כך שזכות המילה האחרונה בנושא החקיקה שמורה ממילא למחוקק. על פי המחקר, "המודל היחיד שבאמת דומה למודל הישראלי, בו למעשה שופטים ממנים שופטים, הוא המודל ההודי".

העיקרון הדמוקרטי הקובע כי רשויות הממשל לא ימנו את עצמן וייבחרו בהתאם לעיקרון הייצוגיות, מנחה אם כן את מרבית המדינות הדמוקרטיות.

תומכי המהפכה השיפוטית לא השיבו מעולם תשובה רצינית לשאלה מהם המנגנונים שימנעו משופטי העליון להשתמש בכוחם לרעה ולהפוך למיעוט הומוגני המנצל את בית המשפט כמכשיר לכפיית תפיסה עולמו, כפי שאכן מתרחש שוב ושוב.

הסיבה לכך היא שאהרון ברק, מרים נאור, בני בגין, דן מרידור, דן מרגלית או כל אחד אחר מבני האור בעיני עצמם הללו לא מסוגל לספק תשובה מניחה את הדעת לבעיית עריצות המיעוט.

ולא, המנטרה "בגין אמר שיש שופטים בירושלים" איננה תשובה מניחה את הדעת.

לשיטת תומכי המהפכה השיפוטית, פשוט לא אמורים להיות מנגנוני פיקוח ובקרה על השופטים.

כשנדחק לפינה בראיון שערכנו עמו ב'גלי ישראל' אף הודה אוריאל לין – יו"ר ועדת החוקה וח"כ מטעם הליכוד בעת חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – כי לשיטתו יש לסמוך על כך ששופטי העליון יגבילו וירסנו את עצמם.

מאות שנות הגות דמוקרטית וליברלית, והמסקנה של בני האור היא שצריך לתת לחתול לשמור על השמנת. כפי שכתב זאב ז'בוטינסקי, זהו אינו ליברליזם כי אם ריאקציה אנטי-ליברלית ברורה וחשופה.

השכפ"ץ של העריצים

כעת קפץ משה כחלון – השכפ"צ החדש של הרודנות השיפוטית – ובפיו טיעון חדש להגנת עוצמת היתר של מערכת המשפט. לשיטתו "בית המשפט העליון הוא המעוז האחרון של החלשים".

הטיעון המצחיק הזה שובר שיאים של קשקשת וחוסר הגיון.

בניגוד לחברי הכנסת ולשרים שנבחרים על ידי הציבור ועל כן קשובים לבקשותיו, לזכויותיו ולאינטרסים שלו, שופטי העליון ממונים עד פרישתם בגיל 70, אינם נדרשים לתת דין וחשבון בפני הציבור, אינם מבקשים את אמון האזרחים אחת לכמה שנים ואינם נושאים בשום אחריות להשלכות פסיקותיהם.

הם יושבים במגדל השן על משכורות בסיס של כ-45 אלף שקל בחודש, ועוד עשיריה מצטרפת כבונוסים. הם מתגוררים בשכונות יוקרה, נעים בין בית המשפט לכנסים במכון ואן ליר ובבתי משפט אירופיים, ומתנהלים בגלימות ובאולמות בצורה שמזכירה יותר את חיי האצולה האירופית במאה ה-17 מאשר את החיים היומיומיים של אזרחי ישראל.

טעימה מיחסם לאזרחי ישראל החלשים להם הם אמורים לדאוג לשיטת כחלון זכינו לקבל לאחרונה עם פרסום הספר 'ללא גלימה' בו חשפו את ההתנשאות והבוז שהם חשים כלפי הציבור. יחס שנובע ישירות מהעובדה שההצדקה שהם מספקים לסמכויות היתר שלהם היא שתפקידם להציל את ההמון הנבער והברברי מפני עצמו.

רשימת החלשים להם דאגו שופטי העליון מרשימה ומגוונת.

היא כוללת את האזרחים המוחלשים עזמי בשארה וחנין זועבי, את ארבעת חברי החמאס המוחלשים ממזרח-ירושלים ובהם מיודענו מוחמד אבו-טיר, עשרות עמותות הממומנות בעשרות מיליונים על ידי ממשלות זרות וזוכות לדלת פתוחה למאות עתירות במטרה להגן על זכויותיהם של מחבלים ובני משפחותיהם, וכן את עשרות אלפי המסתננים גנבי הגבול שהפכו את חייהם של תושבי השכונות לחרפה.

תושבי השכונות, כמו רובם המכריע של אזרחי ישראל בסוגיות אחרות, דווקא לא זוכים לדלת פתוחה ולאוזן קשבת אצל שופטי העליון, שכן טרם נמצאה הממשלה האירופית שתממן להם בג"צים או תתקצב ארגון שידאג לזכויותיהם.

בקיצור, כמו יתר טיעוני הקש, גם הטיעון החדש של כחלון הוא לא יותר מקלישאה שאינה מחזיקה מים.

מבחינה רעיונית ועניינית, הוויכוח הציבורי בדבר המהפכה השיפוטית הוכרע מזמן.

כל שנשאר הוא שחקנים פוליטיים במרכז המפה הפוליטית שמפנים עורף לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית, לאזרחי ישראל ולבוחריהם ומשרתים את סמכויות היתר של האוליגרכיה השיפוטית ואליטות השמאל.

מצביעי כחלון הם חולשתו הגדולה

מבחינה פוליטית השורה התחתונה פשוטה. יש היום כ-55 חברי קואליציה שצפויים לתמוך בחקיקה לצמצום סמכויות היתר של מערכת המשפט.

משה כחלון, אופורטוניסט חסר תקנה שהתחיל את הקריירה כסנצ'ו-פנשה של עוזי לנדאו ובנה את עיקר מעמדו כשהתחזה לאידיאולוג בתור אחד ממורדי הליכוד, חשף בשנים האחרונות את פרצופו האמיתי כעבד נרצע של אליטות השמאל.

הוא מפנה עורף בשיטתיות לבוחרי הימין ומציב את כל כובד משקלו כלשון המאזניים הפוליטי לשימור עוצמתה המופרזת של הרודנות השיפוטית. כפי שראינו לאחרונה בפרשת התאגיד, הוא נוהג כך גם בשירות ההגמוניה של השמאל בתקשורת.

טיעוני הקש המצחיקים של כחלון לא מחזיקים מים ולא הם המקור להתייצבותו הפתאומית לשירות מרים נאור ועוזי פוגלמן.

המקור להתנהלותו של כחלון הוא פחד.

כפי שציין שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, הפרקליטות מחזיקה ברזומה ארוך של חקירות וכתבי אישום מופרכים נגד אנשי ציבור ופוליטיקאים שהעזו לערער על עוצמת מערכת המשפט.

המהירות והשיטתיות שבה כחלון הפך מאחד ממורדי הליכוד לעבד נרצע של מרים נאור ודורית בייניש, מובילים למסקנה שכחלון הבין את המסר והתיישר בהתאם.

בהתנהלותו ובתקיפות שבה כחלון ממהר להבהיר שיבלום כל חקיקה להגבלת מערכת המשפט מעוררת את הרושם שכחלון מתנהל פחות כמנהיג ויותר כנפגע טראומה אחוז בעתה.

יתכן שכחלון עצמו יודע על מה הוא עשוי למצוא את עצמו בחדר החקירות ועל כן הוא נשבע אמונים לשירות האוליגרכיה השיפוטית בכל פעם שהסוגיה עולה לסדר היום.

המקור השני המטיל את אימתו על כחלון הוא התקשורת.

'כולנו' היא לא יותר ממפלגת אוירה.

קיומה תלוי בפופולריות של פוליטיקאי אפרורי וחסר כריזמה שמינף הישג מינורי של הורדת מחירי הסלולר לפופולריות חסרת פרופורציה.

מבחינה תקשורתית כחלון הוא טרף קל.

כמה חודשים של עליהום תקשורתי על כישלונו בהורדת מחירי הדיור ירסקו את מעמדו הציבורי ויורידו את 'כולנו' אל מתחת לאחוז החסימה.

העובדה הזו הופכת את כחלון לפגיע במיוחד מבחינה תקשורתית ולפלסטלינה שמנונית ורכה שהברנז'ה יכולה ללוש ולעצב כרצונה.

כחלון הפך לגורם היחיד המונע את החזרת מערכת המשפט לגודלה הטבעי.

בתגובה, הימין צריך לנקוט בשלוש פעולות פשוטות:

הראשונה היא להפעיל לחץ ציבורי בלתי פוסק על כחלון במטרה להשפיע על התנהלותו כבר בקדנציה הנוכחית. מכיוון שרובם המכריע של מצביעי 'כולנו' הם אנשי ימין הרי שקמפיין ממוקד מכיוון הפוליטיקאים, אנשי התקשורת והארגונים החוץ-פרלמנטריים הימנים יחייב את כחלון לשקול את נחישות התגייסותו לשמאל.

הדבר השני הוא לפעול לריסוק פוליטי של 'כולנו' וכחלון עד הבחירות הקרובות. המטרה צריכה להחזיר את בוחרי כחלון הביתה, לחשוף את הבלוף, את הסיסמאות החלולות ואת היותו פיון בידי אליטות השמאל, להוריד את כולנו אל מתחת לאחוז החסימה ולגבש רוב ימני אמיתי בכנסת הבאה.

הדבר השלישי חיוני והכרחי לא רק להשפעה על התנהלות כחלון אלא לטווח ארוך ולהשפעה על כל הפוליטיקאים ומפלגות הימין מעתה והלאה.

בעשור האחרון פיתח הימין מערך של כלי תקשורת וארגונים חוץ-פרלמנטריים שהגדילו לאין שיעור את עוצמת מחנה הימין.

כעת חייב הימין להציב לעצמו כיעד אסטרטגי בנייה וטיפוח של ערוץ טלוויזיה, תחנת רדיו ואתרי אינטרנט בעלי עוצמה דומה לזו של כלי התקשורת הגדולים. מכיוון שרוב הציבור ימני האתגר העומד בפנינו פשוט: הקמת מערך של כלי תקשורת וארגונים חוץ פרלמנטריים שייצרו חפיפה בין העמדות והאינטרסים של בוחרי הימין לאלו של נבחריו.

ימי הנסיכים הנרצעים, הכחלונים והמרידורים עומדים לחלוף מהעולם ולאחריהם תכווץ ותרוסן גם האוליגרכיה השיפוטית.

http://mida.org.il/2017/09/30/%d7%9...

תגוביות:

1.המיעוט ששולט זמנו קצוב. לעיתים הזמן נראה נצחי אבל הנפילה בלתי נמנעת.
לפעמים המיעוט שולט ללא שום דרך חלופית אבל אז בשיא גדולתו וכוחו הוא מתרסק, מתפורר, נמוג ונעלם. השמאל איבד את השלטון ב- 77. את כוחו הוא יאבד בתקופה יותר מאוחרת. אולי ב- 2027 בעוד עשור כנראה. אבל מה שבטוח שכוחו יותש ושלטון העם ינצח וזה בטוח לגמרי. זה לא קורה ביום. זה תהליך שמתהווה ונבנה ועל הימין להציב אלטרנטיבה שתתפקד בבוא היום.

2.מהנחיות הקרן החדשה לישראל לטוקבקיסטים שלה: הכו בנתניהו והחלישו את מדינת היהודים. לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לאנשי ימין כשאתם מטקבקים (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם פועלים מטעם יריבי מדינת היהודים). שמענו עליכם, נביאי הזעם המתחפשים ל"ימין אמיתי", המציגים את נתניהו כאויב ישראל ואת המדיניות המחושבת שלו, כאסון – כדי לדחוף אותנו לתמוך במשה פייגלין, ברוך מרזל, איתמר בן-גביר ושאר תואמי אבישי רביב, וכך לסייע לממשלת אוסלו ב' לעלות לשלטון.

3.השיטה של ימין אמיתי אינה להקים כלי תקשורת ימניים אלא להפוך את התקשורת לחופשית לכל דורש, כמו עיתון. אינך יכול להכות את השמאל בשיטות של השמאל אלא אך ורק בשיטה של הימין, חופש! האמירה שבית המשפט הוא מגן לחלשים, היא לעג לרש והכותב יכול להעיד על כך מניסיון אישי. הנשיאה נאור רומסת את זכויות האדם הרגיל.

4.צריך למחוק את כחלון פוליטית בבחירות הבאות. ההצעה של בנט ושקד היא גרועה מאוד. היא נותנת לבג"צ סמכות מפורשת לפסול חוקים מבלי להעביר במקביל את מינוי השופטים לידי נבחרי הציבור, כמו ביתר מדינות המערב.

5.החקירות הבלתי פוסקות כנגד נתניהו מסנדלות אותו. אם יפעל כנגד בית המשפט לא רק שיוגדר כאויב הדמוקרטיה, אלא שיסובבו את זה איכשהו ויהפכו זאת לסוג של עניין אישי, לאור החקירות נגדו.

6.זה קורה כאשר איש עילג חסר כישורים, ספוג רגשי נחיתות ככחלון זוכה בגלל טמטום של ציבור מסוים, בעשרה מנדטים.

7.כחלון פשוט מושחת. אולי לא הוא, אז אחיו, והוא מגן עליו. ראינו כבר את כנופית שלטון החוק עוצרת את אחיו של קצב על אונס לכאורה, יום אחרי מה שהם כינו ׳נאום הבלהות׳ של קצב. כחלון מודע למצב הזה, ולכן מיקם את עצמו כך.

8.כחלון טיפס על 2 עצים חסרי חשיבות מבחינת הבוחרים שלו. זה לא קליקת התאגיד או קליקת בית המשפט העליון.

חבל שהקואליציה לא מעמידה אותו במקומו – אם אתה רוצה שנצביע בעד החוקים שלך שחשובים לך, תצביע בעד מהלכים שחשובים לנו.

9.לכחלון יש אח בשם קובי. ישנן שמועות שהוא הסתבך וכחלון נסחט כדי שלא יועמד לדין. משה כחלון הדו-פרצופי הפך לשנוא בקרב הימי. אדם עלוב ומושחת.

10.בעוד כחודש, אמור להתקיים טקס מינוי השופטת חיות "כיורשת" במונרכיה של השופטת נאור, לפי שיטת "הסניוריטי" האווילית. אין צל של ספק ששיטה זאת נמצאת בליבה של מחלוקת פוליטית קשה, בין השמאל שתומך בה והימין שמתנגד לה ורואה בה דרך של השמאל לקיים את שליטתו בבג"צ ,מה שנכון.
היכן העותר הציבורי, שיפנה לבג"צ בדרישה לאסור על שופטי העליון, כולל השופטת חיות, בהסתמך על "פסק הדין" האחרון נגד השתתפות באירוע שנמצא בלב מחלוקת פוליטית חריפה?

11.יש רק דרך אחת לנטרל את כחלון ומפלגתו והיא לגרום למפלתו בבחירות הבאות לכנסת. צריך בכל דרך אפשרית לחשוף לפני הציבור את פרצופו האמתי של האיש.

12.מיהו דן מרידור? דן מרידור לא נבחר מטעם הליכוד והוא מאוד מתוסכל ומשמיץ את ישראל בניכר, חוזר על דבריו של האנטישמי ג'ימי קרטר שהמציא על ישראל את שקר האפרטהייד. שקר זה אינו לעניין בקשר לסכסוך שהרי הוא טען בו זמנית להגדרה עצמית מדינית לערבים תושבי הגדה שאינם חלק ממדינתנו ובו זמנית לאפרטהייד. באותה מידה ביטוי זה אינו לעניין בעניין האפריקאים הפולשים ומשתלטים על מדינתנו – שכן אין לעם ישראל יכולת ולא התחיבות לפתור את בעיות יבשת אפריקה כפי שהוא רוצה.

דן מרידור הינו תופעה!

בל נשכח שדן מרידור העלה לגדולה את דורית בייניש בנימוק שהתרשם ממנה מאוד! לדעת משפטנים רבים בייניש משפטנית גרועה, חוץ מהיותה בלתי מוסרית ועבריינית סדרתית.

בעודו יושב על תקן של פוליטיקאי וכמי שאמור לייצג את הציבור, הקדיש את מירב זמנו לפגישות עם החונטה המשפטית מתוך כוונה לקדם קריירה ציבורית שניה של שופט בבית המשפט העליון. לצורך כך הכתיר עצמו בתואר "משפטן בכיר" – ומלבדו איש אינו מבין על סמך מה. בהיותו נבחר ציבור דאג לאינטרסים של החונטה המשפטית, המשתלטת, העריצה, האנטי דמוקרטית.

בהיותו שר המשפטים וגם לאחר כהונתו, היות והיו לו מהלכים במשרד המשפטים, דאג לחוסר צדק ולהתעמרות באזרח. הוא ייבא לבית הדין לתעבורה את שיטת "ההקראות", שיטה בה הנאשמים נקראים להתייצב "לדיון המשפטי" בו הם רק נשאלים אם מודים או לא ואף פעם לא מקריאים לנאשם מהו כתב האישום. נאשמים שאינם מודים, מוכנסים למכבש לחצים כדי שיודו ואם עדיין אינם מודים, מזומנים לדיון למועד אחר. הוא גם יישם את שיטת העיכובים כמו שוטר שאינו מופיע וכל דבר שיעכב את הימשכות ההליכים כדי לשבור את רוח הנאשמים על מנת שיודו. כמו כן הכניס את 'תא הנאשמים' כדי להשפיל ולבזות.

בכל אלו עודד את בית המשפט להרשיע תמיד ואת המשטרה להמשיך להגיש תביעות שוא!

הוא בין האנשים הצבועים ביותר שניתן להעלות על הדעת!

הוא גם איים לעזוב את הממשלה אם הכנסת תעביר חוק שהכנסת ממנה את השופטים ולא כפי שנהוג שהם עצמם נבחרים על ידי עצמם. את כל זאת צרח בשם הדמוקרטיה!

מרוב דמוקרטיותו אינו יודע לקבל את דין הבוחר בתוך המפלגה, רוב שלא בחר בו – ואינו יודע לקבל את כללי המשחק הדמוקרטי.

דן מרידור מלא בטענות ונימוקים חסרי שחר ונותן דרור למניעים פסולים ולמרירותו ומראה עד כמה אופיו שלילי ומעוות.

דן מרידור נותן ציון למפלגה ממנה סולק וככל שהוא משמיץ יותר כך רואים כמה האגו הנפוח שלו נפגע ואיזה איש קטן הינו.

13.הליכוד חייב לרסק את כחלון בבחירות הבאות. האפס הזה משום מה הצליח לגנוב את קולות הימין ומבצע שמאל חזק.

14.יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה! הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט באמצעות תפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט. תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטיקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור היענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים לייצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עוולות ואי צדק יש למצוא שעת כושר ולפזר את בית המשפט! חייבים גם לדאוג להפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. שמי שבוחר בקריירה של תובע לעולם לא יוכל להיות שופט ויש לעבור לשיטת חבר המושבעים.

15.רק כחלון אשם ולא אף אדם אחר בכל המתרחש עם בג''צ ועם המסתננים האפריקנים שפלשו לישראל

רק כחלון אשם ולא אף אדם אחר בכל המתרחש עם בג"צ הפוסט ציוני ועם המסתננים האפריקנים שפלשו לפה ללא רשות.
שפטל:

ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

כל הדיבורים מיותרים כל עוד הצבוע תומך הבג"צ כחלון תוקע את המדינה ואת הממשלה והכנסת מלשנות את המצב.

הצבוע הזה טוען שהוא מגן על בג"צ כי בג"צ מגן על החלש.

אולי יראיין אותו אחד מהצבועים בתקשורת, שמאתרגים את מתרפס השמאל הזה וישאל אותו על איזה חלשים מגן בג"צ? על אומללי וחלשי מדינת היהודים או על פושעים חצופים שפלשו לכאן בניגוד לחוק והם אזרחי מדינות אחרות בכלל?

וגם:

1.מדוע הוא מונע סילוק המסתננים האפריקנים הפושעים (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה למדינה לא לו בניגוד לחוק) מישראל בכך שהוא מונע מהממשלה ומהכנסת לפעול, בלי ששופטי בג"צ שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים האפלים בראשות שלשה מהשופטים האלה שבחרו את עצמם בעצמם – מלגרשם מישראל ומיד???

2.מדוע הוא גורם למצב שכשר אוצר הוא מממן על חשבון הציבור את עשרות אלפי הפושעים האפריקנים, האלה שיולדים פה בכמות מפחידה עשרות אלפי מסתננים חדשים? אנחנו משלמים את החשבון שהוא על סך מיליארדים. כחלון, זה תקין??? לא ראוי לחסוך את המיליארדים העצומים האלה ולמנוע את הנזק לעתיד למדינה היהודית?

3.כחלון מחפש דיור והרי עשרות אלפי דירות מושכרות לפושעים האפריקנים האלה. האם לא כדאי שהם יוחזרו לארצם שם לא נשקפת להם שום סכנה והדירות תתפנינה עבור אזרחינו ומחירי השכירות ירדו?

4.כחלון מאתרג עצמו באמצעות התרפסות בפני השמאל ובג"צ, שזה אותו דבר בדיוק כדברי פרופ' מאוטנר. האם לא הגיעה העת להשיב את כל הג'ובים לידי יהודים וערבים המתגוררים פה ולא לדאוג לאזרחי מדינות זרות?

די עם העמדת הפנים של כחלון.

כחלון הוא האשם בממשלה הנוכחית שיכלה לשנות ולחוקק מה שדרוש להצלת המדינה היהודית והוא מונע זאת. הוא אשם במצב הנורא שנקלענו אליו שהוא גם מסוכן מאד לעתיד המדינה.

כשישראל הוקמה נותרו בה 150.000 ערבים והיום הם כמעט שני מיליון.

דמיינו אם הפושעים האפריקנים יישארו כאן חלילה כמו שבג"צ עושה הכל שיקרה – מה יהיה פה בעוד מספר שנים.

אין פה במדינה הפצפונת הזאת כבר מקום, אוויר ומים עבורנו.

מקומם בארצם.

יש להם ארצות רחבות ידיים ושם שישנו מה שבא להם וכל מי שתומך בהם ומרחם עליהם, כולל שופטי הבג"צ שבחרו את עצמם בעצמם ודואגים לחיי החברה של הפושעים האלה ולא לחיי החברה של היהודים שניטלו ונרמסו ע"י הפולשים הפושעים האלה – מוזמנים להצטרף אליהם במסעם הביתה לארצם ולתמוך בהם שם כפי שראוי לטובי לב כאלה וטהרנים כה גדולים.

איזו צביעות הזועקת לשמים.

יידע כל מי שיצביע כחלון שהוא מצביע עבור תקיעת המסתננים האפריקנים והאחרים במדינת ישראל האומללה ועבור המשך שלטון שופטי בג"צ השמאלנים על המדינה בה בוחרים ימין ומקבלים שמאל.

העליונים מכים שוב: מאיימים לבטל חוק יסוד

http://mida.org.il/2017/09/06/%d7%9...

16.שופטים הם בסך הכל עורכי דין שמינו את עצמם ונתמכים ע"י כחלון המאתרג עצמו באמצעות ליקוק לשמאל

פסיקת בג"ץ המסתננים מהווה התנקשות אלימה וחצופה, ביעדיה ובחזונה של המדינה היהודית, בידי אנשים אטומים ומנותקים.
לקרוא ולא להאמין: "בית המשפט העליון התבלבל ושכח שהשופטים ממונים ולא נבחרים (…) אור גדול נגלה, וגילה שניתן לנהל את המדינה באמצעות זכות העמידה. העליון ברא א-לוהים חדש, 'האדם הסביר', והחל להתפלל אליו. ומי הוא 'האדם הסביר'? שופט בעליון. הוא ולא אחר. מהפכה דתית באופיה".

מי לדעתכם כתב השבוע שורות חתרניות אלה, שמתמצתות את מחשבותיהם של רבים וטובים בישראל? רמז: לא נאמני המחנה הלאומי שמבחינתם הפך בג"ץ מנכס, לנטל כבד על צווארה וציוניותה של המדינה. גם לא שרת המשפטים איילת שקד, שהשמיעה רק בשבוע שעבר רעיונות דומים, בנאומה המזהיר בפתיחת שנת המשפט, בו התייחסה לאימפריאליזם האקטיביסטי של הבג"ץ, על רקע פסק דינו המתיר למסתננים האיסלמיסטים להשתקע בארץ לדורי דורות, תוך פגיעה אנושה ברעיון הציוני ובאופיה היהודי של המדינה.

שקד: "לא רק שהם יודעים לזהות זכויות יסוד קיימות (…) גם לזהות זכויות יסוד שאינן קיימות. הם מזהים זכויות יסוד גם כשבית המחוקקים (…) החליט מסיבותיו שלו, וכתוצאה מתהליך שקילה ארוך, שלא להעניק אותן בשלב זה. לעומת יכולות זיהוי אלה, ביחס לזכויות הפרט, יש למערכת המשפט בישראל שטחים מתים, אזורים שלמים שבהם אין היא מסוגלת לזהות דבר".

מי אם כן חתום על השורות החושפות את ערוות הבג"ץ? לא תאמינו – אמנון אברמוביץ, המאתרג הלאומי. גם הוא מבין סוף סוף שבג"ץ חורג מן המנדט שלו, עד כדי תפיסתו את עצמו כממשלת-על. אמנם הם לא נבחרו מעולם לקבל החלטות הרות גורל, המתנקשות בצביונה היהודי והציוני של המדינה. אבל מה איכפת להם? הם הרי בני אלים, הגזע העליון.

2.בפס"ד המסתננים, שעיקרו מתן היתר בג"צי לעבריינים איסלמיסטים להתנחל בארץ לעולם ועד, תוך פגיעה אנושה ברעיון הציוני ובאופיה היהודי של המדינה, ושלילת זכותה לגרש פורעי חוק אלה, הלך הבג"ץ כיברת דרך נוספת במסע האטימות שלו להתנתקות מן העם ומן הציונות, ולהתבצרותו במרומי האולימפוס האוּטוֹפי. ou-topia, להזכירכם, היא מונח יווני שמשמעותו ביוונית 'לא מקום'; מונח שאומץ בחדווה בידי ההוגה הבריטי תומאס מוֹר, לפני 501 שנה. המדינה שהיתה הכי קרובה למצב אוּטוֹפי, היתה בריה"מ הקומוניסטית, וסופה מעיד על תחילתה: היא קרסה אל מותה, כעבור 70 שנות אוּטוֹפיה.

ללא שום דיון ציבורי בכנסת ובבימות לגיטימיות אחרות, העניק הבג"ץ לעבריינים, רובם מאריתריאה, מעמד של 'הגנה קבוצתית', פטוֹר סיטוני מעונש, וממתן דין וחשבון; הלבנה כללית של כל שובל העבירות שנקשר מאחורי גוום: על תקנות הכניסה לישראל, חוקי העבודה, תשלומי ארנונה, רישוי עסקים, מיסוי וכדומה. הבג"ץ העדיף על פני זכויותיה האזרחיות של האוכלוסיה המוחלשת בדרום ת"א, את טובתם של אזרחי מדינה זרה, שהמלחמה האחרונה בארצם תמה ב-1993, ועל פי כל חווֹת הדעת האירופיות, לא נשקפת סכנה לאזרחיה. מהגרי עבודה, ותו לא. בטוח ללא שום עילת פליטוּת.

3.הבג"ץ, למרות התבודדותו באולימפוס, ותחושתו ש'אלוקים לשלטון בחרתנו', מודע לעובדות. אז למה הוא ממשיך להתבלבל, כהגדרת אברמוביץ?

הנה ההסבר של שרת המשפטים איילת שקד, כפי שהושמע בנאומה בפתח שנת המשפט: "יש מילים שנכתבו בשעתן, באופן כל כך מדוייק וכל כך מלוטש, שגם השנים שעוברות מאז התפרסמו לראשונה, לא פוגמות ברלוונטיות שלהן, והזמן לא מצליח לכסות אותן בחולותיו הנודדים".

ומכאן ציטטה שקד את דבריו המבריקים של השופט מישאל חשין ז"ל, בבג"ץ איחוד משפחות מחבלים, 2006: "משהונחה בפנַי חוות דעתו של חברי הנשיא ברק, נתתי ידי בידו, והנחתי לו להובילני בדרכו. עלינו הרים שבפסגותיהם זכויות יסוד, עברנו על פניהן של דוקטרינות, ירדנו אל כללי משפט פרטיקולריים, ובדרכנו ליוו אותנו כל העת הצדק, האמת, היושר והשכל הישר.

"לקראת סופו של המסע עלינו על אנייה, והגענו אל אי באמצע האוקיאנוס. ירדנו מן האנייה, ועל המזח הקביל את פנינו איש נשוא פנים.

'ברוכים הבאים', ברכנו במאור פנים.

'ברוכים הנמצאים', השיבונו. 'אנו מישראל, מבית-המשפט העליון של ישראל. ומי אדוני?', שאלנו.

'שמי הוא תומאס, תומאס מוֹר'.

'נעים מאוד. ומהו המקום שאנו נמצאים בו?', שאלנו.

'אתם נמצאם במדינת אוּטוֹפְּיָה', השיב האיש.

'ומהי שיטת המשפט השוררת באוטופיה? האם דומה היא לשיטת המשפט שבישראל?'.

מר מוֹר חייך והשיב: 'צר לי, אך יש הבדלים עמוקים בין שתי שיטות המשפט, ויעבור זמן רב עד שישראל תגיע למדרגת אוּטוֹפְּיָה. לעת הזו אתם נלחמים על חייכם, על קיומה של המדינה, על יכולתו של העם היהודי לנהל חיי קהילה ומדינה ככל העמים. דיני אוּטוֹפְּיָה – במצבכם כהיום הזה – לא לכם הם. עדיין לא. שימרו על עצמכם, עשו כמיטבכם, וחיו'.

כך אמר האיש ולא יסף. ואיקץ, והנה חלום". עד כאן המשל של השופט חשין, שהציל את המדינה ב-2006 משאיפתם של חבריו לאפשר איחוד משפחות לכל דורש ערבי. הבג"ץ החליט אז, ברוב של 5 מול ארבעה, ובהם השופט חשין, שלא לאמץ את חוק איחוד המשפחות, אשר עלול היה להמיט אסון על המדינה ולהחדיר לתוכה מחבלים אכולי משטמה.

אגב, בדיעבד התברר, כך אמרה השבוע שרת המשפטים, כי גם ללא איחוד משפחות סיטוני, ועם מהלכים הומניטריים נקודתיים של איחוד משפחות, הפך התהליך לבית חרושת לפיגועים. לדבריה, רבים מהפיגועים בארץ, בוצעו בידי מחבלים שנקלטו כאן במסגרת איחוד משפחות הומניטרי, ו/או ע"י ילדיהם שגדלו כאן וינקו עם חלב אימם את מצוות 'אידבח אל יאהוד'.

4.אחת עשרה שנה אחרי שהשופט חשין ז"ל הזכיר לנו שאיננו חיים במדינת אוּטוֹפְּיָה, מוכיחים שופטי העליון, בפסיקתם בבג"ץ המסתננים האנטי יהודי האנטי מוסרי והלא אנושי, שהם כבר מזמן חיים בבועת אוּטוֹפְּיָה. המדינה היהודית, חזונה, יעדיה, יהודיה, כל אלה ממש לא מעניינים את הפוסט ציונים שחותרים להפוך את מדינת 'לא מקום' הדמיונית, הבלתי יישומית, למציאות מרה, כאן ועכשיו.

http://www.inn.co.il/Articles/Artic...

תגוביות:

1.הימין כל הזמן בוכה ולא עושה כלום. הם תקועים ולא מסוגלים להזיז שום דבר. שילמדו מהשמאל אם הם לא יודעים.

2.כחלון הוא האשם הגדול בפסק הדין המעוות, כמו כל שאר פסקי הדין המעוותים מתוצרת הפקידים הממונים האלה, שממנים את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים האפלים בראשות שלושה מהשופטים הממונים ע"י עצמם בעצמם.

יכולנו לשנות זאת בממשלה הנוכחית עם שקד אילו הצבוע הדו פרצופי שמלקק למנותקי בג"צ היה מאפשר לממשלה לשים קץ לשלטון המאוס הזה. אבל כחלון מעדיף את אתרוגו העצמי באמצעות הגנה על בג"צ ושלטון השמאל משם. מי שיצביע כחלון יצביע בעד אי סילוק המסתננים האפריקנים הפושעים (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה למדינה לא לו בניגוד לחוק).

כחלון מממן כשר האוצר את מיליארדי השקלים שהפושעים האלה עולים לנו כל יום וכל רגע בעודם מתרבים פה על חשבוננו באמצעות הבאת נשים אריתראיות דרך נתב"ג שרצות מיד למיטה ולהריון כדי להוליד לנו פה עוד ועוד אלפי יורשים למדינתנו הקטנה בה אין כבר מקום לנו ולילדינו.

האפריקנים הפולשים הלא חוקיים האלה תופסים עשרות אלפי דירות על חשבון אזרחינו. הם תופסים עבודות שקודם עבדו בהן יהודים וערבים כי הם עובדים בתמורה לפחות כסף כך שיהודי או ערבי מקומי לא היו יכולים להסתדר עם זה ואת זה מעודד כחלון בכך שהוא תומך בבג"צ ובביטול החוקים שלו.

יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית ואת השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל לאחר שימוע עומק בכנסת. שודדי ים משפטיים החוצה מחיינו! Out. עכשיו ומיד.


ליה 04.11.1712:55
50. מתחת לרדאר בג''צ ממשיך לממש את זכות השיבה ומאלץ את המדינה להעניק מעמד לאלפי ערבים בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 04.11.17 בשעה 16:12 בברכה, ליה

בשנת 2005 אילץ בג"צ את המדינה לשנות את הוראת השעה המקורית ולתת אזרחות או הקלות משמעותיות ל-16 אלף זוגות, תוך החרגת גברים מעל גיל 35 ונשים מעל גיל 25 על מנת שיקבלו ת.ז כחולה באופן מיידי, העניק אזרחות לכל מי שמתחת לגיל 14, הרחיב באופן משמעותי מתן תעודת זהות כחולה לנערים מגיל 14 עד 18, חייב את המדינה לחלק היתרים למטרות זמניות (שכיום מזכים בביטוח בריאות ועוד), אילץ את הממשלה לאפשר הכנסה לישראל של "מכסה שנתית הומניטרית" בשנת 2007, הוסיף בפס"ד גלאון פרשנויות מטעמו והקלות נוספות, ובאמצעות פסקי דין (דופש, דג'אני ועוד) החדיר באופן לקוני אלפי הקלות ואישורי אזרחות בישראל, כולל מתן ת.ז. כחולה ל- 2104 בני זוג נוספים לאיחוד משפחות בישראל בשנה שעברה, ע"י דרעי המפוחד שחרב החקירות מונחת על צווארו, הגדיל בג"צ לעשות לפני שבוע ובאין פוצה פה ומצפצף, והורה ש"ריכוך הוראת השעה הוא צו השעה" וכך, בדרך אגב כביכול, הוא מציע למדינה לבחון הענקת אזרחות לקטינים ותוך כדי כך לבחון האם עשרות אלפי הפלסטינים שמחזיקים אישור זמני במשך שנים (והואילו בטובם לא לשחוט יהודי כלשהו), זכאים כבר לקבל אזרחות מלאה.

זוהי צביעות השמאל שזועק בצביעות נגד איבוד הרוב היהודי ובו זמנית עושה הכל באמצעות עמותות במימון זר, קרנות זרות, לחץ תקשורתי, ופסקי דין והחלטות בג"צ - להכניס למדינה כמה שיותר ערבים בלי שום דאגה לרוב היהודי בארץ.

ונשאלת השאלה איפה הממשלה הימנית ומדוע היא מאפשרת לשמאלני בג"צ לממש את זכות השיבה דה פקטו, בלי לפעול?

http://www.conspil.com/2017/10/acti...

תגוביות:

1.על אקטיביזם שיפוטי והכחדת המדינה היהודית:

שלום לך אסתר חיות. רוצה לדעת מה זה אקטיביזם מכחיד? הנה.
גרמתם נזקים בלתי יאומנו בכל תחום ועם המסתננים ועכשיו אתם רוצים לקבור אותנו עם הגירה פלסטינית.

מי שם את השופט עמית לקבוע שצו השעה זה לרכך?

מי הוא בכלל?

מי בחר בו?

מי מכיר אותו?

באיזה אחריות הוא יישא לתוצאות?

בהגות הדמוקרטית בית המשפט הוא מוסד שולי, הוא אנטי דמוקרטי ביסודו, לכן חשוב שסמכותו תוגבל יותר מכל מוסד אחר.

הנה, שוב החלטתם היום לגבי המרכולים ברוב של 5 מול 2, מה זה אם לא קלפי של 7 אנשים במקום קלפי של מיליונים?

הרי אם אין הסכמה ביניכם זה סימן מוחץ שהוויכוח צריך להיות מוכרע בציבור.





סימוכין:

1.עע"ם 8849/03 - דופש ואח' נ' מנהל מינהל האוכלוסין בירושלים פסק דין בעירעור עתירה מנהלית

פסיקה | 8849/03 | 2.6.2008

פסק דין בערעור המוקד להגנת הפרט על החלטת ביהמ"ש לעניינים מינהליים לדחות את בקשת שדרוג מעמדו של בן זוגה של תושבת ירושלים למעמד תושב ארעי. במסגרת הדיון בערעור הסכים משרד הפנים, בעקבות הערות ביהמ"ש, כי אם יתברר שאי השדרוג מקורו בטעות או בעיכוב לא מוצדק מצדו, הוא ישקול את השדרוג אף לאחר המועד הקובע. ביהמ"ש החזיר אפוא את ההליך לביהמ"ש לעניינים מינהליים, לבחינת זכאות המערער לשדרוג מתוך התחשבות בזכותו לטיפול מזורז בעניינו ולערעור על פסיקה עתידית ככל שיידרש. במסגרת הדיון בביהמ"ש לעניינים מינהליים שודרג מעמדו של בן הזוג כמבוקש.

http://www.hamoked.org.il/Document....



2.עע"ם 6407/11 - דג'אני ואח' נגד משרד הפנים – רשות האוכלוסין פסק דין
פסיקה | 6407/11 | 20.5.2013

פסק דין בערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי שלא להורות למשרד הפנים לשדרג את מעמדו של פלסטיני הנשוי לתושבת ירושלים המזרחית ומתגורר עמה בישראל מאז שנת 1999.

בית המשפט מקבל את הערעור ומורה על שדרוג מעמדו של הבעל לתושבות ארעית, בהתאם להלכת דופש. השופטים אף מוסיפים הערה כללית בנושא אי-שדרוג מעמדם של מי שהחלו בהליך המדורג לפני החלטת הממשלה משנת 2002, וקוראים למחוקק לשקול התייחסות שונה לקבוצת אנשים זו, על רקע חלוף הזמן.

עדכונים

עדכונים 7.7.2014

המוקד להגנת הפרט לבג"ץ: יש להורות על מתן מעמד בישראל לפלסטינים, החיים בישראל שנים ארוכות במסגרת הליך לאיחוד משפחות

עדכונים 19.4.2016

בתגובה להחלטת שר הפנים, לתת מעמד ארעי בישראל לכ-2000 פלסטינים החיים בה במסגרת הליך לאיחוד משפחות, דורש המוקד: יש להחיל עיקרון אחיד, המתייחס לתקופת חיים ממושכת בישראל, על כל בני הזוג הפלסטינים וילדיהם.

http://www.hamoked.org.il/Document....



******

כל המעשים הללו של בג"צ נעשים למרות פסק דין גלאון שקבע שאין לבצע איחוד משפחות בישראל.

להלן פסק הדין לעיון:

בג"ץ 466/07, 5030/07 - ח"כ זהבה גלאון ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' פסק דין

פסיקה | 5030/07 | 11.1.2012

פסק דין בארבע עתירות, ביניהן עתירת המוקד להגנת הפרט, נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), המונע מישראלים איחוד משפחות עם בני משפחותיהם מהגדה המערבית ומרצועת עזה.

בג"ץ דוחה את העתירה ברוב של שישה שופטים מול חמישה.

שופטי הרוב מכירים אמנם בקיומה של זכות חוקתית לחיי משפחה, הנגזרת מן הזכות לכבוד האדם, אך קובעים כי אין הכרח לממש זכות זו דווקא בשטח ישראל.

עוד קובעים השופטים כי גם אם החוק פוגע בזכויות חוקתיות, ובהן הזכות לשוויון, הפגיעה "מידתית", ועל כן החוק הינו חוקתי ואין לבטלו.

עדכונים 19.1.2012

בג"ץ דחה את העתירות נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה): פסק הדין מכשיר חוק מביש, הפוגע בזכות לשוויון ובזכות לחיי משפחה

http://www.hamoked.org.il/Document....



*****

3."זכות שיבה" באמצעות בג"ץ/ בן דרור ימיני

מאחורי העתירה נגד החוק מסתתר הניסיון המאורגן ביותר למימוש שיבה פלסטינית זוחלת. קוראים לזה, כמובן, בשם המכובס "זכויות אדם".

שלושת אחיה הם אנשי הג'יהאד העולמי והחמאס, והיא עצמה רחוקה מלהיות תמימה. בג"ץ העניק לה אישור שהייה בישראל. זהו סימן מבשר רעות לקראת ביטול חוק האזרחות והכרה, למעשה, בשיבה פלסטינית

קוראים לה מנאר ראשד דקה. היא נולדה בסוריה, הגיעה עם משפחתה לשטחים באמצע שנות התשעים, התחתנה עם ערבי-ישראלי, וביקשה לעבור לישראל, במסלול של איחוד משפחות. בשנת 1988 היא קיבלה אישור זמני.

עם בוא האינתיפאדה, התגברות הטרור ושינוי המדיניות, האישור בוטל. היא עתרה לבג"ץ. בין לבין היא נותרה בארץ. ככה זה אצלנו. די להגיש עתירה, שהדיון בעניינה יימשך שנים, כדי לקבוע עובדות.

המשפחה התרחבה. הילדים זכו לאזרחות.

שיבה לכל דבר ועניין.

היא גם עברה קורס למנהיגות קהילתית במסגרת שתי"ל, קבלן משנה של הקרן החדשה לישראל.

פעילות פה ושם, וזהו. היא כבר בפנים. הדיון בעניינה של דקה הוכרע לפני ימים אחדים.

דקה היא מקרה פרטי.

הסיפור הגדול, שנוגע לעשרות אלפים, הוא חוק האזרחות, שדיון בעניינו התקיים בבג"ץ ביום שלישי האחרון.

מאחורי העתירה נגד החוק מסתתר הניסיון המאורגן ביותר למימוש שיבה פלסטינית זוחלת. קוראים לזה, כמובן, בשם המכובס "זכויות אדם".

בכל התהליכים המדיניים בין ישראל לפלסטינים היה קו אדום אחד שלא נחצה: אין שיבה פלסטינית.

אולמרט פרץ את המחסום, והציע לפלסטינים משהו סמלי.

את הפלסטינים זה לא סיפק. הם יודעים שיש פרצה: "איחוד משפחות" באמצעות נישואים. ייבוא המוני של כלות וחתנים מהשטחים. אם מדובר ב-2,000 בשנה, עם ממוצע של חמישה ילדים למשפחה, התוצאה היא מאה אלף בעשור. אם יבוטל החוק, הזרימה תהיה גדולה הרבה יותר. יעיל ומהיר יותר מהצעת אולמרט.

אין צורך בהסכם עם ישראל. יש צורך בהחלטת בג"ץ.

יש סיכון ביטחוני. אז מה?

בעקבות האינתיפאדה עבר חוק האזרחות הראשון, שנועד למנוע התאזרחות של פלסטינים מהשטחים בישראל.

בהמשך, בשנת 2005, החוק עבר שינויים, ובכלל זה מתן אפשרות לחריגים. בג"ץ קיבל החלטה הדוחה את העתירה. אך למעשה, אהרן ברק גיבש רוב לפסילתו, והפסילה נדחתה כדי לתת ארכה לממשלה.

לאחר פסיקת בג"ץ תוקן החוק שוב, הפך לאוניברסלי יותר, והוא מאפשר איחוד משפחות, לאחר בירור ובדיקה, במקרים חריגים.

חקיקה דומה ומחמירה יותר קיימת במדינות מתוקנות. אין זכות אוטומטית להתאזרחות בעקבות נישואים. יש מבחני סף. ואין מדינה בעולם, פשוט אין, שמעניקה זכות אוטומטית כזאת לאזרחי מדינות אויב. לא לכלות מסוריה ולא לכלות מקהילות של מעריצי חמאס או הג‘יהאד העולמי.

בשנת 2007 הוגשה עתירה נוספת, נגד החוק המתוקן.

מה יקרה בבג"ץ, שאותו הגישו זהבה גלאון ועדאלה?

רמז לכך ניתן לפני ימים אחדים, כאשר בג"ץ קיבל החלטה בעניין דקה.

נקדים ונאמר שמדובר בבת למשפחה ייחודית. האב כיהן כבכיר במשטרה הפלסטינית, בעידן שזו הפכה לזרוע בטרור נגד מדינת ישראל. שלושת האחים הם אנשי טרור מובהקים. שניים עברו אימונים באפגניסטן, אחד מהם מקורב לאלקאעידה, נשאר באחת ממדינות המפרץ. אחד חזר לשטחים. גם השלישי איש חמאס, שהיה עצור על מעורבות בטרור. משפחת ג‘יהאד לכל דבר ועניין. מורשת משפחתית למופת.

גם הרכב ליברלי במיוחד של שופטי בג"ץ, ביניש, פרוקצ‘יה, ג‘ובראן, היה אמור להגיע למסקנה ששיקולי הביטחון גוברים, גם בלי להיזקק לעניין הדמוגרפי, שמשום מה נעדר לחלוטין מהדיון.

ל"מעריב" הגיע מידע לפיו במהלך שהותה בישראל, קיבלה העותרת עבודה בבית הדין השרעי (הכפוף למשרד המשפטים), על סמך מצג שווא של תעודת זהות שלא הייתה לה. בנוסף, יש חשש כי היא ניסתה לחבל באיסוף מידע של השב"כ בנוגע לבני משפחתה.

יש סיכון ביטחוני, קובעים שופטי בג"ץ, אך הנשיאה ביניש מבהירה: "אין לקבל טענה בדבר צורך ביטחוני "ככזה ראה וקדש" ויש לבחון אותה היטב לגופה בהתאם למכלול הנתונים הפרטניים".

הנה לנו משפט מחוזי שיפה לכל עת ולכל שעה לצורך רמיסה ברגל גסה של כל החלטה ביטחונית או מדינית.

אין כאן ביטול של דעת מומחי הביטחון, אך יש כאן מסלול עוקף ורומס.

בג"ץ קיבל את העתירה. התוצאה השיפוטית היא, שזה נכון שיש סכנה במי שמשפחתה שקועה כולה בטרור ובג‘יהאד, בשטחים ובעולם, אך הסכנה הזאת, אליבא דשופטי בג"ץ, אינה מצדיקה פגיעה באינטרס של המבקשת להקים משפחה בישראל. דווקא בישראל.

שיח הזכויות, פעם נוספת, שיבש לחלוטין את דעתם של שופטי בג"ץ.

אהבה ודמוגרפיה

כל הדיון הזה הופך להזוי משהו. משום שבמדינה שפויה ומתוקנת, גם אילו הייתה דקה מגיעה ממשפחה של אחיות רחמניות שפעילות בסניף יריחו של אמא תרזה, למדינת ישראל הייתה זכות, ולמעשה חובה, למנוע את השיבה שלה לישראל, אם מדינה חפצת חיים היא, משום שמדובר במאבק קיומי ודמוגרפי. משום שבדיוק כשם שאין הצדקה להתרחבות יהודית בתוככי אוכלוסייה פלסטינית, אין הצדקה, ובוודאי לא זכות מוקנית, להתרחבות אוכלוסייה פלסטינית, באמצעות שיבה, בתוככי מדינה יהודית.

לעצם העניין, זכותה של כל מאוהבת לממש את אהבתה. אבל למה בישראל?

הרי מדובר בפלסטיני (כך מגדירים את עצמם רוב ערביי ישראל) ובפלסטינית. אף אחד לא מונע מהם לממש את אהבתם. הם יכולים לעשות זאת בג‘נין, ברמאללה או ביריחו. זו זכותם המלאה. לישראלית שמתחתנת עם אזרח דנמרק או הולנד אין זכות אוטומטית להתאזרחות, ואפילו לא לתושבות. ואם ישראל הייתה במצב מלחמה עם דנמרק או הולנד, לא היה אפילו מסלול להגשת בקשה. ורק ישראל, מכל מדינות העולם, מתעקשת על התאבדות זוחלת, כשהיא כפופה לגרסה המטורפת ביותר של "שיח הזכויות".

התקדים של עבדול עזיז

ישראל אינה הראשונה שמתמודדת עם מצב דומה. עבדול-עזיז (Abdulaziz), איש אמיתי, התאהב בבת זוגו, תושבת חוקית לחלוטין של אנגליה, הידועה כמדינה דמוקרטית. הוא מאוד רצה להגר למדינה שבה גרה בת זוגו. הוא גם התחתן איתה, והיא הפכה לגב‘ עבדול-עזיז. הוא היה משוכנע שהחתונה תעניק לו את זכותו לחיות עם אהובתו. אלא שהמדינה הדמוקרטית החליטה שעבדולעזיז יכול לממש את אהבתו, וגם את נישואיו, אבל במדינה אחרת. תתכבד אהובתו ותעבור למדינתו של המאוהב.

זה לא מצא חן בעיני עבדול-עזיז. הוא ניסה כל דרך משפטית כדי לממש את זכותו הבסיסית לחיי משפחה, כמתחייב מסעיף 8 לאמנה האירופית לזכויות אדם. הוא כמובן פנה גם לערכאות משפטיות. הוא אפילו הגיע לגבוהה שבהן. לא סתם בג"ץ, אלא בג"ץ על-מדינתי - בית המשפט האירופי לזכויות אדם. זה לא עזר לו. בית המשפט האירופי הכיר בזכותה של המדינה לקבוע הגבלות על הגירה אליה.

עברו למעלה משני עשורים מאז אותו פסק דין מכונן.

ברוב מדינות אירופה הורחבו ההגבלות.

גם אזרחים אינם רשאים לייבא כלות או חתנים, אלא במגבלות. מיותר לציין שאם עבדול-עזיז היה בא ממדינה או אוכלוסייה או קהילה שמצויה במצב מלחמה עם אנגליה, הוא אפילו לא היה חולם על הגשת עתירה לערכאה שיפוטית כלשהי. ומיותר לציין שעבדול-עזיז לא בא מתוך קהילה שרוצה לחסל או להחריב את אנגליה. ועבדולעזיז לא שייך לקהילה שמכריזה שיש לה "זכות שיבה" לאנגליה, במטרה לחסל את אנגליה. ולעבדול-עזיז לא היו אחיות או אחים בטליבאן או באל-קאעידה. ממש לא. שהרי אם היה משהו מכל אלה, היו זורקים אותו מהמדרגות עוד לפני שהיה מתקרב לכניסה.

עיתון "הארץ" טען במאמר מערכת, ב-29.11.07, שהתרחבות משפחות, מקרב המתנחלים, צריכה להיעשות בצד שבו הן מהוות רוב לאומי. גם במחיר יציאה מהיישוב שבהן נולדו. טענה ראויה. בזכות הלאומיות. בזכות הגבלת ההגירה. הבעיה היא שעיתון "הארץ" נגד התרחבות משפחות יהודיות בצד ההוא של הקו הירוק. אבל הוא בעד התרחבות פלסטינית בצד הזה של הקו הירוק. הוא מכיר רק באתוס הפלסטיני. לא הישראלי. הרי זה היה מו"ל "הארץ" שהציע הגירה חופשית וערבוב אוכלוסיות, גם באמצעות נישואים.

הקואליצה של עדאלה-גלאון-שוקן

ההחלטה בעניין דקה היא הרבה יותר מנורית אזהרה. היא מבשרת את הצפוי בעניין חוק האזרחות.

בהסתמך על הנהוג בעולם, על תקדימים משפטיים ואמנות בינלאומיות, יש במדינת ישראל רוב מוצק ומוצדק נגד הגירה חופשית ובוודאי שנגד שיבה פלסטינית.

הרוב הזה כולל את המרכז ואת רוב השמאל. הרוב הזה אינו גזעני. הוא נסמך על הנהוג בעולם, על תקדימים משפטיים ואמנות בינלאומיות. זו הייתה מפלגת העבודה שתמכה בחוק האזרחות, וזו הייתה ציפי לבני שהבהירה, וטוב שהבהירה: "יש הצדקה להטלת מגבלות על התאזרחות של בני זוג של ישראלים".

גם ועדה שהקים מי שהיה שר הפנים, אופיר פינס, בראשות פרופ' אמנון רובינשטיין, הגישה מסקנות חד-משמעיות, העולות בקנה אחד עם חוק האזרחות.

מול הרוב המוחלט הזה ניצבת קואליציה של גלאון-עדאלה-שוקן. כוחה רב בתקשורת ובאקדמיה, גם אם היא מייצגת אחוזים בודדים באוכלוסייה.

החשש הגדול הוא שהקואליציה הזאת עלולה לנצח גם בבג"ץ.

זה יהיה מקרה מובהק של רמיסת רצון הרוב ועקרון המדינה היהודית.

בג"ץ לא רק מתקרב לקו האדום, של סיוע לחזון השיבה האנטי-ציוני. הוא מתחיל לחצות אותו.

זה קרה לפני ימים אחדים בעניינה של דקה והתקדים הזה מבשר פסילה אפשרית של חוק האזרחות ומתן אור ירוק לשיבה המונית.

שופטי בג"ץ, יש להדגיש, רחוקים מלהיות אנטי-ציונים. אלא שהם שבויים בשיח הזכויות, בגרסתו הרדיקלית. כוונתם ראויה. התוצאה היא תהליך זוחל של "זכות השיבה". אם התהליך הזה לא ייעצר, לא תהיה מדינת ישראל.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...

תגוביות:

1.הגיע הזמן לאמר את האמת בלי כפפות של משי. השמאל פועל להחרבת ישראל משתמש בשיח הזכויות השיקרי שלו כדי להשתיק את המתנגדים.

2.השמאלנים מנסים לפרק את המדינה בכל הדרכים: אפריקאים, נישואי תערובת, ביטול חוק האזרחות שיאפשר למעשה זכות שיבה ושהיהודים ילכו לעזאזל.

3.מוכרחים להילחם במיסיון הבריטי!!!
הגיע הזמן לספר את האמת הכואבת ולומר כי בריטניה היא אבי אבות הטומאה האנטישמית. יותר מגרמניה.

היא הציבה בישראל את בית הפשע והרשע העליון כנציב של המדינה של היהודים, והכנופיה מרחביה בשאיפתה להתבולל בין הגויים מודעת לכך שבית הפשע והרשע העליון פועל מטעם המיסיון הבריטי.

עד שהכנופיה מהעליון לא תהפוך את שארית הפליטה מהצורר הנאצי לנוצרים, היא לא תשקוט ולא תירגע.

מה עושים?

הנה הפתרון:

נוכל כולנו להשתחרר מעול המיסיון הבריטי הנוצרי ע"י סילוק וגירוש שני חוקי הפשע והרשע עד כדי קירוב לחוקי נירנברג.

חוק יסוד נירנברג: האדם הפאשיסט וחירותו לרדות ביהודי ולהפוך אותו לנוצרי

וחוק יסוד נירנברג: חופש העיסוק בטרור בכוונת מכוון לאיים על היהודי לקיים את חוק היסוד הראשון.

אזרחים יקרים, אל תחששו מהקמת תנועה לגירוש חוקי הזוועה מהכנסת, שרק בגירושם יסולק המיסיון הכובש הבריטי מהארץ!

4.משפטנית שמופיעה בבג"צ: מדובר בחבורת שופטים שרובם אנטיציוניים.

השופטים הללו המונהגים על ידי דורית ביניש, אשר ליקטה אותם (ביחד עם ברק) רק בשל הדעות השמאלניות האנטיציוניות שלהם (עוזי פוגלמן, ג'ובראן, איילה פרוקצ'יה, אסתר חיות ועדנה ארבל) שמו להם למטרה ליצור מדינה דו לאומית. הם אינם מאמינים בציונות. ההרצל שלהם הוא אהרן ברק - אדם מגלומן שהמציא תורה הנוגדת את הציונות והמכונה "מדינת כל אזרחיה". אם לא תוגבל סמכותם לאלתר להתערב בנושאים של הגירה וביטחון - אנחנו מחוסלים. אני חוזרת מ-ח-ו-ס-ל-י-ם!!!

5.בג"ץ הוא פארסה מסוכנת ביותר עבור המדינה היהודית.

6. שופטים שנבחרו בלה לה לנד - לא בישראל.

7.בבחירות הבאות רק חברי כנסת שיפעלו להגבלת בג"צ...כנופית שלטון החוק הפכה את חיינו לגהינום.

8.עצם קביעת הרכב השופטים מראה שהמשחק היה מכור מראש.

9.הכל אבוד. מאוחר כבר. הבג"ץ נכבש ע"י הקרן לישראל חדשה. כולם שם בבג"ץ משפחה אחת, בוגרי הקרן לישראל חדשה והם הקובעים. ראש הממשלה סתם בובה וחברי הכנסת הם סתם ג'ובנקים שמקבלים משכורות והפרדוקס יהיה בעוד מספר שנים, כאשר יהיה רוב ערבי והם יפילו את אליטת בג"ץ ויראו ליהודים מה זה זכויות אדם.

10.מבחינתי בג"ץ הוא כלי משחית נגד מדינת ישראל ויש לסוגרו.

11.בשנת 2030 יחלו פוגרומים ביהודים, מחנות ריכוז ליהודים בשנת 2050. בשנת 2080 אחרוני היהודים התאסלמו והאחרים שלא רצו - מצאו עצמם בים!

12.שהאחרון יכבה את האור.

13.בג"צ שהתיר לפנות בכוח אזרחים מביתם, איבד כל סמכות מוסרית ושופטיו עברו על החוק הבינ"ל והישראלי של כבוד האדם וחירותו האוסר לפנות אדם בכוח מביתו בניגוד להסכמתו.

14.שוקן כתב בהארץ שמטרתו היא מדינה בה יהודים וערבים יתחתנו אלה עם אלה וירדנים ומצרים יוכלו להגר לכאן חופשי. ברור שכשישיג את מטרתו הנלוזה הוא מזמן יהיה כבר בגרמניה, כור מחצבתו, כמו רוב השמאל הישראלי, האשכנזי, הלבן, שיודע לדבר יפה על זכויות, אבל לא בקיבוציו או בצפון תל אביב.

15.צריך לצאת להפגנות נגד בג"צ. אני מעונין להשתתף לפחות פעם בשבוע בהפגנת קבע נגד בג"צ. נמאס לי לראות אותם הורסים לי את המדינה. שיילכו לכל הרוחות הם והמשפט שלהם. לא מעונין בסוג כזה של משפט בארץ ויכולים להגיד עלי מה שרוצים. עקרונות מוסריים לא נחשבים כשלמדינה שלך יש אויבים והם מצליחים להרוס אותה.

16.מי הם כלבי השמירה של בג"צ בתקשורת?

בג"צ מצליח לשמור על כוחו בשל ההגנה המוחלטת שמספקים לו מספר אנשי תקשורת מרכזיים, ההולכים באופן עיוור אחרי כל החלטה של בג"צ - הזויה ואנטי ציונית ככל שתהיה.

ואלו הם אנשי התקשורת עליהם מבסס בית המשפט הגבוה לצדק (של הפלשתינים), את כוחו:

1.דן מרגלית

2.אילנה דיין

3.משה הנגבי

4.עיתונאי הארץ - כולם

5.ערוץ 2 - כולו (וביחוד ארץ נהדרת)

6.שלח, דרוקר וברוך קרא מערוץ 10

7.אמנון אברמוביץ' - גם ערוץ 2

8.עורכי התוכניות בכל הערוצים

9.עיתנאים מתחנת גלי צה''ל המייצגים את השמאל הקיצוני ומגנים על בג''צ
כולל כל הרשתות שהציבור מממן.

זו החבורה המגבה באופן עיוור את דורית ביניש ומאפשרת את השערוריה של אובדן מדינת ישראל לדעת ויש עוד רבים שלא הזכרתי. כדאי שהעיתונאים הללו יבינו - שלהיות עיתונאי זה לדווח על המציאות ולא לדווח על הדעות האישיות שלהם במסווה של דיווח על המציאות. כי הנה התוצאה. דיקטטורה שיפוטית נוראה שעומדת לחסל את המדינה שלנו ולסכן אותנו ואת ילדינו!!!

17.הגיע הזמן לצאת לרחובות - מתי ההפגנה נגד בג"צ?

18.משפטן צמרת: בן דרור צדקת כמעט בכל חוץ מבדבר אחד! הנשיאה ביניש ושופטים נוספים הם פוסט ציונים בהשקפתם. הם לא ציונים וכוונתם לא ראויה. הם ממששים את חזונו של אהרן ברק שהגה את האנטיתזה לציונות - "מדינת כל אזרחיה".

דורית ביניש היא תלמידתו הנאמנה. היא רוצה מדינה דו לאומית. היא בכלל לא מכירה בציונות!

דורית ביניש קבעה את ההרכב לאחר שעם שבעה שופטים היא לא הצליחה לבטל את חוק האזרחות ולכן הרחיבה את ההרכב ל- 11 שופםים על ידי צירוף 3 שופטים שתומכים בדעתה (ארבל, מלצר ואסתר חיות) ורק אחד שהתנגד לה - רובינשטיין. העובדה שנשיא העליון יכול לקבוע הרכב כרצונו היא בעיה בפני עצמה, שכן הוא מברר את העמדות של השופטים האחרים ובונה לו הרכב שיקבל את ההחלטה שהוא רוצה.

19.השמאל מסוכן למדינת ישראל. אנו הולכים לאבד את המדינה וכולם שותקים.

20.בית המשפט מבצע בנו ובחלום הציוני התאבדות כפויה. אין פלא שמישהו כינה את השופטים "חמורים גדולים". כל מה שבנו הורינו וסבינו עבור ניצולי השואה יורד לטמיון ע"י חבורת שופטים מושחתים ומדושנים ששכחו מה קרה ליהדות העולם לפני קום המדינה. זה עניין שלא קשור להחזרת שטחים או אי החזרת שטחים. כל יהודי ישראלי או שמתגורר מחוצה לה, צריך להיבהל מכך שנפתחה הדרך להקמת מדינה מוסלמית בשטח מדינת ישראל.

21.ימיני בטוח ששופטי בג" לא אנטי-ציונים. אני כבר לא. לשם מה טרחו להכניס רק את מי שדעותיו זהות לשלהם לבית המשפט העליון? החטא הקדמון הוא באופן מינוי השופטים לבית המשפט העליון, המאפשר לנשיא בית המשפט העליון ולו בלבד לקבוע ולכפות את דעתו - בנוגע למי יתקבל ומי לא.

22.בג"צ חטף את המדינה מאזרחיה. ממש דיקטטורה.

23.שופטי בג"ץ כן רוצים להרוס את ישראל כמדינה יהודית. מדינת לאום יהודית לא יכולה להיות דמוקרטית עד הסוף וחיי היהודים שזה מקלטם היחיד בעולם, חשובים יותר מהדמוקרטיה המוחלטת אליה שואפים שופטי בג"צ. רק הזויים ומדושנים ומושחתים ומנוכרים יכולים להגיע לרעיון של הקמת דמוקרטיה מוסלמית במקום מדינת ישראל. אין מדינה ערבית אחת בעולם שאינה מושחתת, שאינה אלימה ומדכאת ולמרות זאת שואפים שופטינו המרוממים לעשות את הנסיון על חשבוננו. הגיע הזמן שנבחרי העם, בשם העם, יעיפו את הבג"צ לכל הרוחות, לפני שיהיה מאוחר עבור המדינה.

24.נמאס! לא נושיט צווארנו בהתנדבות לחבל התליה. לא עברנו את השואה ואת המלחמות כדי שחונטת "שלטון החוק" תחסל את החזון הציוני, תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי המדינה היהודית, תשמוט את הקרקע מתחת לעצם קיומנו הפיזי ממש וללא כל התנגדות. עם ישראל לרחובות, למחאה, לזעקה.

אל תידומי ארצי אל מול הנבלים האונסים אותך למותך בפלישה פלשתינית זוחלת. פרוייקט השיבה של בג"צ לא יעבור.

25.איפה היית ימיני כשהנשיא חיים הרצוג תקף את ברק בכל התוקף? איפה הייתם כולכם? מעריב אפילו לא נתן לו, לחיים הרצוג ז"ל להתבטא, כי הגנו על ברק. לא איפשרו לו לומר שברק ביטל את הכלל הבסיסי שכל המשפט עומד עליו, שאדם זכאי כל עוד לא הורשע. כולם תמכו ורוממו את בעל הדעות השטניות, הפסיכופתיות, בגלל שנתפס כשונא דת.

26.מעיפים את בג"צ ומביאים שופטים שאיכפת להם מהעם ולא מהעולם. די מתחיל להימאס מהם ומהדת החדשה שלהם הנקראת "זכויות האדם". זה כלי מפלצתי שקם על יוצרו.

27.שנים שבג"צ מוציא הלכות לא אנושיות וכל התקשורת מוחאת כפיים. עכשיו נזכרתם? איפה הייתם כשברק ביטל מוסכמות החלות על האנושות משחר הבריאה? לא התרעמתם, אלא צהלתם. עודדתם ח"כים להגיש עתירות נגד הכנסת תוך רמיסת עקרון הפרדת הרשויות. תמכתם באינטגרציה שהביאה על תלמידינו פיגור ואלימות. אז עכשיו נזכרתם?


ליה 16.12.1713:03
51. יומני השופטים נחשפו. אסתר חיות בחשה במינוי השופטים בתגובה להודעה מספר 0
כשהייתה שופטת מן המניין, הצטרפה חיות לפחות 12 פעמים לדיוני הוועדה לבחירת שופטים - אף שלא הייתה חברה בה

מפרסום יומניהם של שופטי בית המשפט העליון עולה התנהלות בעייתית של נשיאת בית המשפט העליון חיות בנושא מינוי שופטים, בתקופתה כשופטת מן המניין.

ביומניהם של השופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים - נאור, רובינשטיין וג'ובראן, וביומנה של אסתר חיות שלא היתה חברת ועדה, מתועדות לא פחות מ-12 ישיבות של הארבעה המוגדרות כישיבות הכנה והתייעצות לקראת כינוס הועדה לבחירת שופטים הממנה מועמדים לבתי המשפט.

מצב שכזה מעורר בעיה חוקית שכן חוק בתי המשפט קובע כי על החברים בוועדה לבחירת שופטים לפעול שלא בשם הגוף ממנו הם מונו אלא בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי.

מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "סעיף 6א' לחוק בתי המשפט קובע כי על חברי הוועדה לבחירת שופטים להצביע לפי שיקול דעתם, וחזקה על כל חברי הוועדה שכך פעלו. הסעיף אינו אוסר על חברי הוועדה לקיים התייעצות.

"השופטת חיות, כמי שהיתה מועמדת לכהן כנשיאה עם פרישתה של הנשיאה נאור, התבקשה להשתתף בחלק מאותן התייעצויות וכך עשתה. הנשיאה חיות אינה רואה כל מניעה למסור את שמות אנשי התקשורת שעימם נפגשה, ככל שהדבר תלוי בה".

לצפייה ביומנים: מרים נאור, אסתר חיות

בתנועה למשילות ודמוקרטיה בירכו על מסירת יומני השופטים ואמרו כי "זהו צעד ראשון לשקיפות הראויה גם בבית המשפט, שעד היום נמנע בעקביות מלהיחשף לאור השמש ולהחיל על עצמו את הסטנדרטים המתחייבים מרשות שלטונית".

היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה עו"ד שמחה רוטמן אומר בתגובה למידע שעולה מלוחות הזמנים כי "ישיבות ההכנה והתיאום בין השופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים יחד עם הנשיאה העתידה, חיות, מעידים על כך שאין פלורליזם בבית המשפט העליון ששופטיו פועלים בתאום מלא וכאיש אחד".

לדברי רוטמן "מציאות כזו מלמדת שנכון להוציא את השופטים מהליך המינוי ובכך להצטרף לשאר המדינות הדמוקרטיות בהן מינוי שופטים נעשה על ידי נבחרי הציבור בהליך פומבי ושקוף".

https://www.inn.co.il/News/News.asp...



ליה 20.01.1812:27
52. גוף אמריקאי מממן סרבנות בישראל והפרקליטות לא מבצעת את חובתה ומעלימה עין/ימיני בתגובה להודעה מספר 0
עמותת שמאל קיצוני מריצה את "מכתב השמיניסטים"

עמותת "מסרבות" נמצאת בקצה הכי שמאלי של המפה. גם הקרן החדשה מסרבת לתרום לה • בסוף השבוע נכתב באתר העמותה כי "המכתב התארגן במסגרת הרשת שלנו" • מאחורי העמותה עומד גוף מממן אמריקאי שמצהיר: "אנו מעניקים בסיס תמיכה לסרבני שירות בצבא הישראלי"

הצלילים מוכרים: "ממשלה גזענית...אידיאולוגיה מיליטריסטית...מערכת קפיטליסטית". זה הפזמון החוזר של השמאל הקיצוני. הכי קיצוני. התוצאה היא "מכתב השמיניסטים 2017", שזכה לפרסום אדיר ביום חמישי האחרון. ישראל היא דמוקרטיה. יש בה התפלגות דעות שמאפיינת כל חברה דמוקרטית. וזה כולל שמאל קיצוני ואנטי־ציוני.

"המכתב התארגן במסגרת רשת מסרבות", נכתב באתר עמותת "מסרבות". מדובר בעמותה שמצויה בקצה הכל כך שמאלי, שאפילו הקרן החדשה לישראל לא תורמת לגוף הזה. יש לנו קווים אדומים, אמר לי מיקי גיצין, מנכ"ל הקרן.

לפי המכתב, חומת ההפרדה משסעת את הגדה המערבית כבר 50 שנה. 50 שנה? הרי הגדר הוקמה כדי לעצור את גל הטרור הגדול ביותר שחוותה ישראל בעשור הקודם. גדרות הפרדה יש גם באירופה ובאמריקה ומכל הגדרות, זו שבין ישראל לפלסטינים היא המוצדקת ביותר. אבל אצל חסידי הסרבנות, גם גדר להצלת חיים הופכת לפשע.

יש עוד הרבה הבלים במכתב, שמאשים את ישראל בהנצחת הסכסוך. הרי ישראל הציעה לפלסטינים מדינה על גבולות 67, עם חילופי שטחים. הם סירבו בשנת 2000 ופתחו באינתיפאדה רצחנית. הם סירבו שוב ב־2008 להצעה של אולמרט. והם סירבו שוב להצעת ג'ון קרי וברק אובמה במארס 2014. אבל ישראל אשמה. ישראל יצאה מהרצועה. ובמקום רווחה ושגשוג העדיף שלטון החמאס לייצר מנהרות מוות ותעשיית רקטות. אבל לדידם של החותמים, הבעיה היא ישראל.

כדי לייצר את שטיפת המוח יש צורך במימון. גוף אמריקאי בשם Refuser Solidarity Network) RSN), שמצהיר שהוא "מעניק בסיס תמיכה אמריקאי לסרבני שירות בצבא הישראלי". חברי ההנהלה שייכים, כמובן, לקצה השמאלי של קשת הדעות בארה"ב. כך, למשל, ג'ודית קולוקוף, חברת הנהלה, היא גם חברה ב־JVP (קול יהודים לשלום), מהגופים התומכים בחרם, והיא גם פעילה ביוזמות חרם שונות. הגוף הזה פועל בקהילות יהודיות והוא מתגאה בהעברת 300,000 דולר לגופים תומכי סרבנות בישראל, ובכלל זה לעמותת "מסרבות". ומה שחמור הוא, שתרומות לגוף הזה מוכרות לצורכי מס, על ידי הממשל האמריקאי, וה־RSN מציג לראווה את טופס הפטור באתר שלו.

לפי סעיף 109 בחוק העונשין, "מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזוין שלא ישרת בו, או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו מאסר חמש שנים".

אפשר להניח וצריך להניח שמי שנתן את הפטור ל־RSN לא היה מודע לעניין. זו הסיבה שעמית דרי, יו"ר "מילואימניקים בחזית", שיגר כבר אתמול מכתבים דחופים הן לשגריר ארה"ב בישראל, הן לשגריר ישראל בארה"ב, והן למשרד החוץ האמריקאי, כדי שיפעלו לביטול הפטור ולהפסקת העברת הכספים.

דרי ציין ש"לא עולה על דעתנו כי גוף ישראלי יממן סרבנות בצבא האמריקאי", כך שלא ברור מדוע גוף אמריקאי מממן סרבנות בישראל, ועוד בעידוד הממשל האמריקאי.

...הסרבנות של חותמי המכתב..., היא פועל יוצא של תעמולת שקרים אנטי־ישראלית, שבדרך כלל גם שוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל להתקיים כבית לאומי לעם היהודי. ייתכן שלא לכך התכוונו חלק מהחותמים. אבל הם הפכו לכלי שרת של אותה תעמולה אנטי־ישראלית.

הכדור מצוי עכשיו גם בידי הפרקליטות.

עד עכשיו התירוץ לאי־נקיטת אמצעים נגד גוף כמו "מסרבות" היה שמדובר בתמיכה בסרבנים ולא בעידוד לסרבנות. זה היה תירוץ מפוקפק ומאולץ.

נדמה שההודאה המפורשת שהתארגנות למכתב הסרבנות הייתה במסגרת העמותה, ופרסום קריאה בנוסח "די לרצח ‑ סרבו", הם עדות ברורה לעידוד לסרבנות. ומשרד התקשורת, בכבודו ובעצמו, ממשיך לממן את "הטלוויזיה החברתית", שהיא השופר של גופי השמאל הקיצוני והסרבנות. כך שצריך לפנות לממשל האמריקאי. אבל עוד לפני כן, יש צורך בפעולה של הממשל הישראלי.

https://www.yediot.co.il/articles/0...


ליה 24.01.1812:07
53. מה קורה כששופטים בבג''ץ יושבים בהרכב עם הנשיאה חיות ולא מתיישרים עם עמדתה? בתגובה להודעה מספר 0
או במילים אחרות: כך סולקו השופטים סולברג ומינץ מאחד התיקים העקרוניים והחשובים ביותר בשנים האחרונות, והוחלפו בשופטים בעלי השקפת עולם "נכונה".

על מנת להגיע לנקודה החשובה נקצר בתיאור הרקע: (למתעניינים ישנה הרחבה בתגובות).

מדובר על עתירה עקרונית שהגישה המדינה נגד קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה, שהרחיב בצורה חסרת תקדים את זכות השביתה של ההסתדרות.

הדיון נקבע בפני הרכב של השופטת חיות והשופטים סולברג ומינץ.

בתחילת הדיון היה נראה שחיות מצדדת בעובדים.

מצד שני, השופטים סולברג ומינץ צידדו בעמדת המדינה.

ההסתדרות שרגילה תמיד להיות בצד המנצח, הבינה שהיא עומדת להפסיד ורצתה לסגת ללא פסק דין שישמש תקדים נגדה וניסנקורן ניסה לסגור עם כחלון שהמדינה תמשוך את העתירה.

נתניהו, בגיבוי של מנדלבליט, סירב למשוך את העתירה והמדינה מבקשת לקבל פסק דין.

כעת הגענו לסיפור עצמו:

השופטת חיות, שבינתיים מונתה לנשיאת העליון, נתנה החלטה בכובעה כראש ההרכב, שקובעת שהדיון בעתירה יתקיים במהלך חודש מרץ.

בדרך כלל הנוהג בבג"צ הוא שבמקרה של דיון נוסף, יש השתדלות לקבוע אותו בפני אותו הרכב, או לפחות שרוב ההרכב יהיה זהה.

וכאן מגיעה ההפתעה:

הדיון נקבע בפני הרכב אחר לגמרי של שופטים: פוגלמן, מזוז וברון, ב-12 במרץ.

מה שאומר שבאורח חסר תקדים הוחלפו כל שופטי ההרכב, והפלא ופלא, כל השופטים החדשים הם, איך נאמר בעדינות, בעלי השקפת עולם דומה לשל הנשיאה, או במקרה של השופטת ברון, חברה קרובה של הנשיאה.

עכשיו הגענו שלב התירוצים האפשריים:

אולי היו אילוצים שלא איפשרו לשופטים סולברג ומינץ לשבת יחד בדיון?

אז זהו שבאותו יום בדיוק, ה-12 במרץ, השופטים סולברג ומינץ יושבים יחד בהרכב (יחד עם השופטת ברק-ארז).

אז אולי היומן שלהם היה עמוס באותו יום ולכן נקבע הרכב אחר?

נתקדם עוד יום אחד, ה-13 במרץ שם נמצא את השופטים סולברג ומינץ יושבים שוב יחד בדיון (עם המשנה לנשיאה מלצר), ושם נכון לרגע זה נקבע רק תיק אחד, לעומת זאת בהרכב שנקבע (כמובן, על ידי המזכירות, בצורה אקראית ממש) יש 6 תיקים נוספים לאותו יום.

בקיצור, המסקנה היא ברורה, גם אם איילת שקד תמנה עוד 10 שופטים שמרנים לבית המשפט העליון, שום דבר לא ישתנה, עד שתילקח הסמכות של נשיאת העליון לקבוע הרכבים באופן שרירותי, בלא נימוקים, סמכות שאין לה אח ורע בשום מדינה בעולם.

מקור:

https://m.facebook.com/HakolShafit/...

תגוביות:

1.התנהגות המשובטת לא מביישת משפחת פשע.

2.מאפיה לכל דבר.

3.הפרה חמורה של כללי יסוד.

4.איך נותנים לדבר כזה לקרות?

5.חיות צריכה להתפטר - קלונה התגלה ברבים.

6.זו היא דיקטטורה שיפוטית.


ליה 06.05.1812:51
54. מלחמת העצמאות / דרור אידר בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 06.05.18 בשעה 13:14 בברכה, ליה

הופר האיזון המפורסם בין שלוש הרשויות

1.כך, בחסות המלחמה על ארץ ישראל, נרדמנו בשמירה, ובוקר אחד התעוררנו
למדינה ששלטונה הלגיטימי נבחר באופן דמוקרטי, אבל המשחק נמכר עוד קודם שהחלה ספירת הקלפיות. זאת משום שעוגת השלטון מתחלקת בינינו לבין קבוצה קטנה שהתבצרה בבית המשפט העליון, ומשם כופה עלינו חוקה בלתי כתובה שערכיה תואמים ישראל מדומיינת, שנהגתה בראשם של מעטים שהציבור מעולם לא בחר.

הם מינו את עצמם לשמש לא רק בלם ורסן בפני הרשות המחוקקת והממשלה, אלא רשות עליונה, שבכוח פרשנותה המשפטית הפקיעה מהמחוקק את ריבונותו, והשתמשה בחוקים שחוקק כחומר ראשוני בלבד לצקת לתוכו את ערכיה המסוימים.
כמעט משחר קיומו, עסוק העם היהודי בפרשנות טקסטים. פיתחו דף תלמוד או תנ"ך עם מפרשים - הטקסט העיקרי נמצא במרכז וסביבו חגים כלוויינים פרשנים ראשונים ואחרונים, ומנהלים רב־שיח על־זמני על המילים הכתובות.

זר כי ייקלע לבית מדרש יהודי כלשהו, גם אם לא יבין את הסוגיה הנלמדת, יוכל לשמוע שהפעלים נהגים בזמן הווה: ר' עקיבא דורש, רש"י מבאר, הרמב"ם פוסק, החכם בספר משלי אומר. פעלים, המבהירים שעבור היהודי, הטקסטים העתיקים מעולם לא הושלכו למדף מאובק במוזיאון, אלא מקיפים אותו כאן ועכשיו ותובעים ממנו התייחסות. והוא אכן משוחח איתם, ושב ומפרש ומבאר ודורש ומתפלפל ומיישב ומגדיר ומגלה שכבות עומק נוספות, דור אחר דור.

2.אנחנו בית הספר הגבוה ביותר בעולם לפרשנות. באמצעות האגודל המתעגל ידענו לסובב עולמות שלמים, ועוד לפני אלפיים שנה ויותר העזנו לקבוע "לא בשמים היא", אלא בכוח תבונתנו לפרש (מתוך ענווה!) את הטקסטים העתיקים, קבענו חוקים ותקנות ומנהגים וסדרי שלטון ומשפט. אז מה זה עבורנו חוק של הכנסת? מהו כתב מינוי של משרד ממשלתי? מהי החלטת הציבור בכוח בחירתו? טקסט ככל הטקסטים, שאפשר לדרוש בו תלי תלים של הלכות מחודשות.
אדם לא יכול לברוח מהאופק התרבותי שלו. שעה שהוא ניגש לקרוא טקסט, הוא יוצק את עולמו לתוכו. זה טוב לפרשנות וליצירה; זה בעייתי בחברה רבת דעות שעולמם התרבותי של השופטים הוא רק זווית פרשנית אחת מני רבות לעולם, למציאות וללשון החוק. השופטים הגיעו אל המשפט עם עולם ערכים מוצק, שקנו בבית הגידול הרעיוני והחברתי שגדלו בו, אולם רבים בציבור אינם שותפים לו.

3.בשעה שחוקקו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חברי הכנסת - כנראה כולם - לא העלו על דעתם, שבבית המשפט יהפוך אהרן ברק את לשון החוק לחוקה בפועל. הוא הרחיב את תחולת החוק והלביש אותו על מכלול נושאים שהמחוקקים לא כיוונו אליהם, ולבטח לא רצו למסמס את כוחה של הכנסת כריבון המוסמך לחוקק חוקים. אבל מה זה משנה? חישבו על שלוש המילים הללו: מהו כבוד, מהו אדם ומהי חירות? אפשר להעמיס עליהן הכל. וכיצד זה מתיישב עם זכותו של עַם להחליט על גורלו אחרת ממה שנתפס בפרשנות היצירתית של שופטי העליון כעקרון־על הגובר על כל פרשנות אחרת?

ברגע מסוים בהיסטוריה הקצרה שלנו כמדינה, בזמן חילופי המשמרות הפוליטיים בתקופת המהפך בסוף שנות ה־70, לקחו על עצמם שופטי העליון את תפקיד שומרי הסף - לא על הדמוקרטיה הישראלית, אלא על ההגמוניה של אותה קבוצה שאיבדה את ההובלה הבלעדית של הספינה הציונית.

מדובר במחנה פוליטי מוגדר, שיש לו פרשנות לגיטימית בשאלות דת ומדינה, כלכלה וחברה, תרבות, מוסר וצבא ועוד - אבל לא פרשנות בלעדית. אך בחסות פלפול משפטי ותפיסות דמוקרטיות שנויות במחלוקת - ובעיקר בכוח ההחלטה, שפרשנות השופט חשובה וקובעת יותר מכוונת המחוקק - נגזלו מהאזרחים היכולת והזכות להכריע על חייהם.

4.אל תתייחסו ברצינות לתעמולת "סוף הדמוקרטיה" ו"עריצות הרוב" ו"פגיעה בזכויות האדם" ושלל המונחים שנועדו לסמא את עינינו מלראות את העובדה הפשוטה: בעשורים האחרונים הופר האיזון המפורסם בין שלוש הרשויות. חברי הכנסת והממשלה הפקירו את כוחם ומסרו את רצון בוחריהם לרשות השופטת שמתַפקדת ללא ריסון ובקרה, כמעין רשות־עַל המשליטה עלינו, באמצעות פרשנותה, עולם ערכים חלקי ושנוי במחלוקת.

המערכה על פסקת ההתגברות היא כנראה החשובה ביותר שידענו מאז קום המדינה.

מדובר בהחזרת כללי המשחק הדמוקרטי לשפיותם, בהשבת האיזון הבריא בין שלוש הרשויות ובהחזרת הרעיון הציוני הבסיסי, של מדינת הלאום של העם היהודי, אל לב השיח המשפטי כרעיון לגיטימי. המערכה לריסון בית המשפט נועדה לעצור את הסחף ארוך השנים לכיוון "מדינת כל אזרחיה" שפירושה היותר נכון הוא "מדינת כל לאומיה". השפיות המבוקשת היא לחזור אל הראשונות ביחס לזכות העמידה של העותרים לבג"ץ. רק מי שנפגע ישירות יכול לבקש סעד מבית המשפט, ולא כל מי שעניין כלשהו לא מסתדר עם ערכיו - שהוא החליט שהם אוניברסליים ולכן גוברים על כל ערך אחר - יעתור לבית המשפט, וזה יחליט לשמש עבורנו פילוסוף ומורה דרך לחיים, ולא מוסד השופט בהתאם לחוק.

ככלל, הביטוי "בהתאם לחוק" משעמם את שופטי העליון.

למעשה, במצב הנוכחי - כל עוד לא יוחזר הכוח לרשות המחוקקת - כל חוק שהיא תחוקק, גם אם ינסה לתקן פסיקת בית משפט, אין לו ערך רב; משום שהשופט יוכל לכוון אותו בכוח פרשנותו כסותר את אחד מחוקי היסוד, וכך יפסול אותו שוב.

5.ואם חשבתם שהדברים הם רק ניתוח בדיעבד של המציאות, שימו לב לדברים המדהימים שאמר ב־92' ח"כ אוריאל לין, מיוזמי החוק, לפני ההצבעה הגורלית: "רבותיי חברי הכנסת, כל החששות שהובעו כאן במהלך הדיון היו ידועים היטב לוועדה, ואנחנו התייחסנו אליהם במהלך הדיון בוועדה. לאחר 44 שנים, הבה נאמר לעם ישראל: כן אנחנו מעזים לתת לכם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

"על אף ההיסוסים, על אף הבעיות, אנחנו רוצים באיזו נקודת זמן לשים את הגבול ולומר: לא נאמר לכם עוד שזה בלתי אפשרי. נאמר לכם: כן, אנחנו מוכנים לנסות לעשות את זה. ואני אומר לחברי הבית: בואו נעשה את הניסיון. הכוח לא הועבר למערכת בתי המשפט; הכוח נשאר בבית הזה. ואם חלילה יסתבר מהניסיון עם החוק הזה, שאנחנו טעינו - והפרשנות הניתנת לחוק אינה על פי כוונתו האמיתית של המחוקק - יש בידי הכנסת הכוח לשנות את החוק".

אתם מבינים? חיזרו וקיראו את כוונת המחוקק, ואז תבינו מדוע המלומדים משמאל משקרים לנו. הם מבינים היטב: פסקת ההתגברות פירושה התמוטטות הבסטיליה שהקים השמאל הישראלי כדי לשלוט בעקיפין בהמון הנבערים שמשום מה, פעם אחר פעם, בוחרים ממשלה אחרת.

המערכה על בית המשפט היא הקרב החשוב ביותר מאז קום המדינה: הקרב על עצמאותה של החברה הישראלית להחליט בעצמה על חייה ועתידה.

http://www.israelhayom.co.il/opinio...

תגוביות:

1.זהו מבחנו הפוליטי גורלי של רה"מ נתניהו והליכוד. אם חלילה יתפשר על העברת החוק גם ב-32 תומכים - כשווה בין שווים - כפי שהועבר החוק לזכויות פרא האדם וחירותו להצדיק כל רצח יהודי - שבעוכרי הדמוקרטיה ועם ישראל.
רוב העם דורש עכשיו את העברת פסקת ההתגברות!

בדיקטטורת הבג"צ הבולשביקי מאז קום המדינה - יש לטפל כחוק ויפה שעה אחת קודם.

רובי ריבלין ב-2003: "לא תהיה ברירה אלא לגדור את בית המשפט בסייגים ברורים אשר יגבילו את סמכותם ויקצצו בכנפיו". האדמה היתה רועדת, אילו רק היינו מזכירים היום את תגובתם של אנשי "שלטון החוק", כל הקרמניצרים והזהבות למיניהם לדבריו של ריבלין כיו"ר הכנסת...

יצחק רבין 'הממלכתי': "אם הבג"צ לא יאשר את הגירוש (המחבלים ללבנון) שילכו הם ויסבירו לעם למה אין גירוש. שכל יפי הנפש האלה שלא מוכנים להתייצב לפני הציבור, שהם יסבירו עכשיו למה לא מגרשים. בבית המשפט רק מפריעים לי. איך אני יכול להבטיח ביטחון למדינה הזאת כשיש לי על הראש בית משפט כזה. נראה את הגיבור הזה ברק, נראה אותו פעם מסביר משהו לציבור, שיסביר למה הוא לא מאפשר לגרש".

מיותר לציין שאם נתניהו הממלכתי-יתר על המידה, היה מתבטא עשירית מאיך שהשתלח רבין באלוהי השמאל ברק ובאותו הבג"צ - מפלצות השמאל וסייעניהם בתשקורת היו טורפות אותו בשידור חי, בלי מלח, מה שלא העזו בצביעותם לצייץ כלפי המשתלח - בצדק - יצחק רבין.

2.מאמר פשוט, ברור ומצוין, שאפו! נקווה שנתניהו יתפוס אותו בשתי ידיים. כי אם לא, זה מה שיכרסם בכוחו של הליכוד.

3.הפתרון הוא פשוט וקל. שני תיקוני חקיקה קלים וההפיכה הדיקטטורית של אהרון ברק היא היסטוריה: החזרת זכות העמידה וחוק ההתגברות הבריטי המונע מבג"צ להתערב בחקיקה. שתי הצעות החוק הללו נמצאות על שולחן הכנסת כבר זמן רב, אבל נתניהו מעולם לא נלחם להעבירן ויש לו סיבה טובה. הוא מפחד מהמערכת המשפטית.

4.מנהיג, גדול ככל שיהיה הוא בסוף רק בן אדם, עם מאוויים קטנים ואגו גדול ונתניהו יודע שגורלו תלוי בחונטה הזו. בעיה.

5.מהפכות מתחילות כאשר העם סבור שזכותו הטבעית להחליט על גורלו נגזלת ממנו. בג"צ עבר את נקודת האל חזור. רוב מוחלט של הציבור מבין את זה כבר. עצה לשופטי העליון שבחרו את עצמם ומאיימים על נבחרי הציבור שפועלים לאזן בחזרה את המטוטלת: או שתגיעו במהירות להסכמה עם הריבון העליון שהוא העם באמצעות נציגיו שנבחרו בצורה דמוקרטית, או שהעם יכפה את דעתו ישירות וישפוט את גנבי הדמוקרטיה הללו ממגדל השן בבג"צ. העם הוא הריבון.

6.מדוע המשכורות של המזיקים האלה כל כך גבוהות?

7.זאת מלחמת העצמאות השניה של מדינת ישראל!

8.יש להוסיף לבג"צ, כלומר לבית המשפט העליון, עוד 15 שופטים "שמרניים" כדי לדלל את הדעות האחידות של חבר מביא חבר.

9.עם ישראל צריך מעשים ולא חוקים. קראתי שכחלון התייעץ עם ברק עשרים פעם. מה? לא להאמין. כחלון התייעץ עם האלוהים של המדינה. כאילו המדינה שלו ורכושו.

ישראל כולה לא מתפקדת. משהו בה לא בסדר. אין תיפקוד באף מקום. לא במשטרה, לא במשפט ולא בכנסת. בג"צ שולט פה שככה שום דבר לא מתפקד. האם עוקבים פה אחרי מיליוני אזרחים? האם רישתו את המדינה באמצעי ריגול ועוקבים אחרי אזרחי המדינה? ממש משטרת מחשבות. האליטות מכרו נישמתן לשטן ואותנו גם. אין מוסר, אין יושר, אין דוגמא אישית.

10.בג"צ סולל הדרך למלחמת אזרחים! היינו מאד קרובים לזה בימי אוסלו.


ליה 19.05.1813:02
55. בג''ץ שיבש לחלוטין את מדיניות ישראל בתגובה להודעה מספר 0
התנועה למשילות ודמוקרטיה: אין מדינה דמוקרטית שבה קבוצת משפטנים שלא נבחרה מעולם קובעת את מדיניות ההגירה, החוץ והביטחון של המדינה

בתנועה למשילות ודמוקרטיה תוקפים בחריפות את בג''ץ ומזהירים כי בית המשפט העליון שיבש לחלוטין את מדיניות ישראל בכל הנודע למסתננים.

''לא פחות מ-3 פעמים ביטל בג"ץ את חוקי הכנסת להרחקת המסתננים, בחודש האחרון חיבלו שופטי בג"ץ במתווה הגירוש למדינה שלישית ולמעשה ארגונים חוץ פרלמנטריים נטלו חלק פעיל בקמפיין נגד מדיניות הכנסת והממשלה.

''הטיפול בסוגיית המסתננים הוא סימפטום לבעיה עמוקה של היעדר משילות. האחריות מוטלת על כתפי נתניהו וראשי סיעות הקואליציה", אמרו בתנועה.

אנשי התנועה למשילות מסבירים כי ממשלת ישראל לא היתה חזקה מספיק כדי לעמוד במפולת שגילגל עליה בג"ץ, כלשונם, ונכנעה למציאות החדשה שיצרו השופטים.

''ראש הממשלה מצוי כעת בחוסר אונים ושוקל באיזו ברירה רעה עליו לבחור. כך בג"ץ שיבש את מדיניות ההגירה של ישראל, ללא סמכות וללא אחריות.

''לצד זאת, נבחרי הציבור וראש הממשלה לא יכולים לגלגל עיניים. ביכולתם להציב לבית המשפט העליון גבולות ברורים. נתניהו מסרב להעלות לועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק שקידמה התנועה למשילות ודמוקרטיה, שתשיב את זכות העמידה, ותמנע מבית המשפט לעסוק בהכרעות ערכיות ופוליטיות.

''אם רק בעלי זכות עמידה היו יכולים לעתור לבג"ץ, בג"ץ לא היה יכול לפסול את מתווה ההרחקה, אלא רק לדון בטענה של מסתנן מסוים. וודאי שהוא לא היה יכול לפסול את נוהל ההחזרה החמה, או שלבים מוקדמים יותר''.

בתנועה למשילות הדגישו, ''אין אף מדינה דמוקרטית שבה קבוצת משפטנים שלא נבחרה מעולם קובעת את מדיניות ההגירה, החוץ והביטחון של המדינה. המצב הזה חייב להיפסק''.

https://www.inn.co.il/News/News.asp...

תגוביות:

1.בעזה מחפשים נשיאה לעליון שלהם וגם 14 שופטים עליונים, שונאי ישראל, לעבודה מיידית.

2.השמאל הוא איום קיומי. אנשים דמגוגים ומסוכנים אלה הם הסיבה לכך שהביטחון האישי בארץ ירד ל-0. אין משילות אמיתית ויש תחושת אנרכיה, הפדאיון הערבי חזר לטרור החקלאי ומאיים להשמיד את אחד מבסיסי העשייה של ההתיישבות ואיך לא, התגברות השחיתות היא בעיקר בגלל מתחסדים צבועים ומתקרנפים מהשמאל. אנשים אלה צבועים, עיוורים ומקובעים ומאבדים את הלגיטימיות בחברה הישראלית. לאט לאט, אבל בביטחה.

3.הגיע הזמן לקצץ לבג"צ את כנפי העורב שלו, להגביל אותם ולהרחיק אותם מפוליטיקה. חוץ מחוק ומשפט שממילא אינו חוק יהודי, אין צורך לתת להם כוח ושליטה בהחלטות גורליות למדינה.

4.אל תראו את הפרצוף הרע שלה.

5.שופטי בג"צ שאין מאחוריהם כלום משגעים מדינה שלמה. אפסים חסרי אהבת ישראל ומורשתו.

6.בין משילות ממשלת ישראל לבין הכוח הכל יכול של בג"צ, עומד משה כחלון. התרופה - סילוקו מן הכנסת.

7.כל מי שרוצה להפיל את הממשלה בוחר לפנות לבג"צ ושופטי בג"צ יודעים זאת ובמקום לגלגל אותם מכל המדרגות, הם מקבלים את עתירותיהם.

8.בג"צ סולל את הדרך למלחמת אזרחים.

9.מתי בחרנו שופטים? העם לא בחר שופטים. העם בחר מפלגות.

10.המשולש להשמדת ישראל: ארגוני השמאלנים, התקשורת השמאלנית, מערכת המשפט השמאלנית.

11.האו"ם, האיחוד האירופי, ממשלות אירופה הם המממנים של ארגוני השמאל. שמתפרנסים מלהפוך את מדינת ישראל למדינה ללא לאום.

12.הגיע הזמן להעמיד במקום את בג"ב. עם כל הכבוד, הם לא נבחרי הציבור. הם עובדי מדינה והם לא יכולים לבטל או להתערב בענייני המדינה.

13.מי שיוצר את חוסר היכולת לטפל בבעיות, להחמרת המצב ולשיתוק מוחלט של נבחרי העם, אלה שופטי בג"צ. חייבים לשים סוף לדיקטטורת בג"צ.

14.בג''צ זו מחלה ממארת. צריך לטפל בה לפני שהיא הורגת את כל הגוף.

15.בג"צ צריך לפעול במסגרת החוק. הוא לא מעליו.


ליה 20.05.1815:38
56. שלטון החוק ומצקצקי הצחוק / מנחם רהט בתגובה להודעה מספר 0
הבג"ץ שהתעקש להרוס במיידי את מגרון, מחמת קדושת לוח הזמנים, מצא את כל הזמן שבעולם, כדי לחמוק ממחויבותו לשלטון החוק, ומחובתו לסכל פשע פלשתיני בלתי הפיך כנגד הציוויליזציה העולמית

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה וראש מחלקת בג"צים ביקרו בבתים המיועדים להריסה על-פי הודעת הפרקליטות לבית המשפט העליון * חלק מן הבתים אמורים להיהרס עד לסוף השבוע הבא * גורמים בפרקליטות הביעו תמיהה כיצד ניתנו משכנתאות לתושבים המתגוררים בבתים לא חוקיים * באגף הניצי של הימין קוראים להתנגדות 'נוסח עמונה' לפינוי מגרון * "מי שמקבל הוא מי שמשתולל"

כל מי שקרא בעיון את החלטתו הצינית של הבג"ץ בעניין ההסכם שהשיג השר בני בגין עם מתיישבי מגרון, מבין שהבג"ץ לא פסל את עצם ההסכם, אלא רק את לוח הזמנים לביצועו. הבג"ץ מחה על גרירת מועד פינוי מגרון לשנת 2015 ודרש לבצעו עד ה-1 באוגוסט השנה (צחוק הגורל המר: ביום זה, י"ג באב, בוצע בשנת 2005 הגירוש העיקרי של מתיישבי גוש קטיף).

למעשה אימץ הבג"ץ רשמית את מורשתו של חבר הרכב מגרון, השופט סלים ג'ובראן, זה שאינו מוכן להזדהות עם המנונה של המדינה, שטען ברוב צדקנות בעת הדיון בהסכם שהונח בפניו על-ידי השר בגין: "אתם אומרים שהמאחז ייהרס בתוך שלוש שנים, אבל בתוך עמנו אנו חיים. שלוש שנים ייהפכו לשמונה".

אלא שהמדהים הוא, שהטענה בדבר קדושתו של הלו"ז, שהייתה מן הנימוקים שהכריעו את הכף, עולה רק כאשר מתגייסת המערכת ליישום המאוויים הפלשתינים להרס המדינה.

אותו בג"ץ ממש, התחכם לדחות דיון בעתירה שהונחה בפניו, לסיכול פשעים פלשתינים כנגד הציוויליזציה העולמית, אף שלבג"ץ היה כמובן ברור שכל יום של דחייה רק מחריף את הפשע. והבג"ץ התחמק. כשמדובר בקרימינליות פלשתינית כנגד התרבות העולמית, יש פתאום לבג"ץ כל הזמן שבעולם, על-מנת לדחות ולמסמס את הדיון בעצירת העבריינות.

מיותר לציין שכל ארגוני השמאל הקיצוני, ואבירי שלטון החוק שדואגים כל-כך ליושרה ולצדק, לכבודו ולמעמדו, של הבג"ץ, לא פצו פה כנגד הסחבת הזדונית שניהל הבג"ץ מול הגנגסטריזם הפלשתיני.

ונדליזם לאור השמש

במה דברים אמורים? היה זה בקיץ 2007. פורעי הוואקף המוסלמי פתחו אז את שערי הרמה המרכזית של הר הבית, בו ניצבו שני בתי המקדש, בפני בולדוזר וכלים מכניים נוספים. בחוסר רגישות משווע נגסו באדמת ההר תעלה שאורכה 80 מטר ועומקה מטר, כדי להטמין כבל חשמלי. מובן מאליו שהרשויות המופקדות על שמירת החוק בהר הבית: המשטרה, העירייה, רשות העתיקות ומשרד המשפטים, התעלמו בזדון מן הפגיעה המכוונת והמזלזלת בערכים ארכיאולוגיים בעלי חשיבות עולמית חסרת-תקדים, שבמתחם הארכיאולוגי החשוב בעולם.

שלא תהיה טעות לשוחרי שלטון החוק: על-פי חוק, המתחם כולו כפוף לחוקי המדינה, מכוח צו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), התשכ"ז-1967, המחיל בהר הבית את כל חוקי המדינה.

אבל החוק היה לצחוק. פורעי הוואקף המורגלים בצפצוף על החוק, חזרו וביצעו באוגוסט אותה שנה פשע נוסף, כשמלתעות הפלדה שוב פצעו את האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בעולם, והפעם במימדים שגם הפשע הקודם מחוויר לעומתם: הבולדוזר חפר תעלה חדשה, באורך 400 מטר ובעומק 1.5 מטר.

גם הפעם התעלמה המדינה מן הפשע המתועב. עצימת העין עודדה את גורמי הוואקף (בתמיכתם, אגב, של גורמים מקרב ערביי ישראל), להמשיך בפשע הלא יסולח. הם עקרו מן המתחם המקודש ביותר לעם ישראל, מיליוני מ"ק של אדמה, באמצעות אלפי משאיות שהובילו ללא הרף, יומם ולילה, את שרידיהם המנותצים של ממצאים שאין ערוך לחשיבותם. 2,780 שנה, מאז בנה שלמה המלך את הבית הראשון בהר המוריה, הצליחו השרידים הללו להשתמר, כפי שהשתמרו בקרקע למעלה מאלפיים שנה שרידי בית שני, ודווקא תחת שלטונה של מדינת ישראל נמחצו ורוסקו ונטחנו עד דק והפכו לאבק פורח.

היש פשע חמור מזה? היש מעוות לא יוכל לִתְּקוֹן נורא מזה? היש פגיעה אנושה יותר בממצאים בעלי חשיבות עליונה לעם היהודי ולציוויליזציה העולמית?

שוחרי הר הבית (ובהם, יש לומר, לא רק ארכיאולוגים ולא רק שומרי מצוות, אלא גם יהודים חילוניים שמכירים בייחודו של הר הבית בתולדות האומה הישראלית), שנרעשו מן ההרס, נזעקו לבג"ץ, בהיוודע דבר הפשע, עם עתירה לצו ביניים, שיפסיק את ההשמדה השיטתית.

אבל הבג"ץ – כמה צפוי! – דחה את ההתעסקות בעתירה, אף שהיה ברור שמדובר בפשע בינלאומי שאין לו תקנה, כפי שאישר זאת לאחר מעשה מבקר המדינה (ראו להלן). הבג"ץ, שהיום כל-כך חרד לקדושת הלו"ז, ניכס לעצמו אז את כל הזמן שבעולם, כדי לחמוק מן העתירה. וכשהגיעה העתירה לבסוף לדיון, הסתבר שהפשע הסתיים והדיון התייתר, ובמרס 2010 מחק אותה.

הבנתם את זה, יקירי הבג"ץ ומצקצקי שלטון החוק? כשכבודם רוצים להתעלם מפשיעה חמורה שנעשית באופן מתמשך לעין השמש, מתאיינות כל סיסמאות שלטון החוק וחשיבות העמידה בלו"ז (שני אלמנטים אלה עמדו בבסיס פסיקת מגרון). אין דין ואין דיין, ואין בג"ץ, ואין צדק.

להנחיל לדורות הבאים

בצר להם פנו העותרים למבקר המדינה. אלא שהמבקר, כמו המבקר, פועל כמי השילוח ההולכים לאט. שנים חלפו עד שהושלם הדוח, אשר חשף כשלים כל-כך מזעזעים של הרשויות בסוגיית הר הבית, עד שהממשלה, בעצה אחת עם המבקר והוועדה לביקורת של הכנסת, הטילה עליו חיסיון ואסרה פרסומו ברבים.

כדי להבין את חומרת הוונדליזם, שהבג"ץ נמנע ביודעין מלסכלו, די לקרוא את שורות הסיכום שהותרו לפרסום:

"במשך השנים עשה הווקף עבודות רחבות היקף בהר הבית, ובעיקר באורוות שלמה. ליקויים משמעותיים נמצאו בביצוע הפיקוח על רוב העבודות שנעשו בשנים שבהן התמקדה הביקורת (2001-2007). העבודות לא תואמו עם הרשויות העוסקות באכיפת החוק בהר הבית ולא קיבלו אישורים והיתרים כנדרש. חלקן אף בוצעו באמצעות כלים מכניים, ולמרבה הצער תוך פגיעה במימצאים ארכיאולוגיים... הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, משנת 1988, לפיהן יש לקיים פיקוח שוטף על ההר, לא מולאו במלואן, וליועהמ"ש לא הייתה תמונה שלמה בנושא הפרות החוק בהר הבית...

"השמירה על עתיקות הר הבית ומניעת הריסתן היא משימה ציבורית מן המעלה העליונה. חשוב להדגיש כי כל עבודה וחפירה בהר הבית יש לבצע בכפוף לאופיו של המקום, בקבלת ההיתרים הנדרשים ובעמידה בכל הכללים הארכיאולוגיים. ככלל יש להתנות את אישור ביצוען של העבודות המצריכות חפירה באתר באי הפעלת כלים כבדים.

"שמירת עתיקות בהר הבית, שהוא מקום מקודש ביותר עולה בקנה אחד עם עיקרון השמירה על המורשת הדתית והתרבותית ומאפשרת להנחיל לדורות הבאים את ערכי המורשת הקשורים לאתר"...

איפה היו אז כל המתחסדים והמתיפייפים שנופפו בקדושת שלטון החוק? ובכלל, האם כבודם לא עובדים עלינו בעיניים, כשהם מצדיקים את דורסנותם והרסנותם כלפי מתיישבי מגרון, באמירה הכל-כך מופרכת ושקרית, שהטמיעו בפס"ד מגרון: "הכל כפופים לחוק והגיעה שעת האמת".

באמת, כבודכם? הכל כפופים? גם הפלשתינים? גם הבנייה הפרועה של ערביי ישראל? גם הבדואים בנגב הבונים על אדמה רשומה בטאבו בבעלות יהודית? טעה ד"ר אביעד הכהן שכתב השבוע, כי הבג"ץ הוכיח שאינו בית המשפט 'מטעם'. המציאות מוכיחה שהוא בהחלט 'מטעם' – מטעם השמאל הקיצוני ושלום אך-שווא.

אכן, יש שופטים בירושלים, אבל צדק אין.

http://www.news1.co.il/Archive/003-...

תגוביות:

1.בג"צ הוא סניף של הליגה הערבית.


ליה 03.07.1818:07
58. כשבג''ץ יוצא מנקודת הנחה שיו''ש לא שלנו, אין לו עניין לעסוק בבניה הבלתי חוקית הפלסטינית בתגובה להודעה מספר 0
קלמן ליבסקינד

מחקר של עמותת "רגבים" ממחיש את ההבדל בין היחס לעתירות מימין, שמבקשות להרוס בנייה בלתי חוקית ערבית, לעתירות משמאל, שמבקשות להרוס בנייה בלתי חוקית של יהודים.

לפני שבועיים הרסה המדינה בתים בשכונת נתיב האבות. בסמוך לכך נהרסו בתים גם בתפוח מערב. קודם לכן זה קרה במגרון ובעמונה, ובמקומות נוספים. המשותף לכל ההריסות הללו הוא שהן בוצעו בהוראת בג"ץ. בעבר הראינו כאן יותר מפעם אחת איך אותה מדינה ואותו בג"ץ גוררים רגליים כשהם צריכים להחליט להרוס בתים בלתי חוקיים של פלסטינים, ולכל הפחות להסביר שהמקרים אינם דומים זה לזה.

בתנועת "רגבים", שמגישה לא מעט עתירות להריסת בתים פלסטיניים, החליטו לבדוק לפי מבחנים אובייקטיביים שונים האם יש הבדל בין היחס של שופטי בג"ץ לעתירות מימין שמבקשות להרוס בנייה בלתי חוקית ערבית לעתירות משמאל שמבקשות להרוס בנייה בלתי חוקית של יהודים. המחקר, שממצאיו מתפרסמים כאן לראשונה, בדקו את כל הפסיקות בתחום בין השנים 2005־2017. בסך הכל מדובר ב־113 עתירות: 50 משמאל, 63 מימין.

כדי לבצע את הבדיקה, בחרו ב"רגבים" להשוות תיקים שנשענים על אותה תשתית עובדתית ומעוררים אותן שאלות משפטיות, משני הצדדים. בכל המקרים שנבדקו מדובר בעתירות שהוגשו בעניינם של מבנים בלתי חוקיים, וכוונו נגד גורמי אכיפת החוק בטענה שאלה לא מבצעים את מלאכתם. בכוונת מכוון בחרו ב"רגבים" לא לבחון את השורה התחתונה, כלומר את פסק הדין, אלא להתמקד בהליכים הפרוצדורליים שהובילו אליה, בעיקר כאלה שמתקיימים עוד בטרם בחינת העתירה לעומק והכרעה בה, ולפיכך יכולים ללמד על היחס המוקדם של השופטים אל העתירות השונות.

התוצאות, צריך לומר, חד־משמעיות וברורות. הפרמטר הראשון שנבדק היה מספר הימים שקוצב בית המשפט למשיבים, ובראשם המדינה, להגיש תגובה מקדמית לטענות העותרים. המספר הזה מלמד בדרך כלל על תחושת החשיבות והדחיפות שמייחס השופט התורן לעתירה. בעתירות השמאל עמד ממוצע הימים לתגובה מקדמית על 18.5 ימים. בעתירות הימין על 30.5. אחרי השלב הזה, מגיע השלב שבו בית המשפט צריך לקבל החלטה אם להוציא צו ביניים בעקבות העתירה, אם לאו. מתוך 38 עתירות מטעם ארגוני השמאל שבהן ביקשו העותרים צו ביניים, נעתרו השופטים והורו על מתן צו ב־32 עתירות (84%). מנגד, מתוך 61 עתירות הימין, שבהן ביקשו העותרים צו ביניים, נעתרו השופטים והורו על מתן צו בשמונה עתירות (13%) בלבד.

הלאה. בעתירות בעלות חשיבות, בוחרים הנשיאים למנות הרכב בכיר שהם מתייצבים בראשו. בעתירות הימין, כך מלמדים הנתונים, ישבו הנשיאים בראש ההרכב ב־21% מהעתירות בלבד (13 מתוך 63). בעתירות השמאל, מנגד, הם ישבו בראש ההרכב ב־58% מהעתירות (29 מתוך 50). בעתירות הימין עוברים 342 ימים בממוצע עד לדיון הראשון בעתירה. בעתירות השמאל 248 יום; פער של יותר משלושה חודשים. בעתירות השמאל, מתוך 43 עתירות שהתבקש בהן צו על תנאי, העניקו אותו השופטים ב־19 מקרים (44%). מנגד, מתוך 61 עתירות הימין, שהתבקש בהן צו על תנאי, העניקו שופטי בג"ץ צו כזה בעתירה אחת בלבד (1.7%). בעתירות השמאל קיימו השופטים בממוצע 2.64 דיונים לכל עתירה. בעתירות הימין, עמד ממוצע הדיונים על 1.06 בלבד.

אם מדובר היה במבחן אחד או שניים, שבו יש בבג"ץ יתרון לעתירות השמאל, ניתן היה לומר שמדובר בהבדל נקודתי וחסר משמעות. המשפט איננו מדע מדויק, וסטיות לכאן או לכאן סבירות בנסיבות הללו. אבל כשהפער ניכר ובולט כל כך, כשהוא עובר כחוט השני לכל אורך הקו בכל הפרמטרים, וכשהוא עוסק בפרוצדורות שסובבות את ההליך ומלמדות על היחס המקדמי של השופט לעתירה, זה כבר סיפור אחר.

אפשר לטעון שוב ושוב שלבית המשפט אין תפיסת עולם. זה לא רציני. בית המשפט מורכב משופטים שהם בני אדם, וכל אחד מהם מגיע לתפקיד עם אג'נדה משלו. וכשהאג'נדה יוצאת מנקודת הנחה שיהודה ושומרון הם שטחים כבושים שיום אחד תקום עליהם מדינה פלסטינית, הדרך קצרה לתובנה שלפיה אין טעם – אם כך – לעסוק בבנייה הבלתי חוקית של מה שממילא לא שלנו היום ולא יהיה שלנו מחר.

הדוח הראשון של "רגבים" בהקשר הזה, שפורסם לפני שמונה שנים, זכה לתגובה חריפה של השופטים. מנהל בתי המשפט דאז, משה גל, טען שמדובר ב"מסמך הלוקה בפרשנות מוטה וחסרת בסיס", והתחייב שהכל במערכת שלו נעשה "באופן ענייני, על פי אמות מידה מקצועיות". במסמך שהם מפרסמים קוראים אנשי "רגבים" לשופטי בג"ץ "לעשות חשבון נפש ובדק בית נוסף, בנוגע להתנהלותם". ניסיון העבר מלמד שזה כנראה לא יקרה. מי שלא סבור שיש אצלו בעיה, לא נוהג לתקן אותה.

http://www.maariv.co.il/journalists...

תגוביות:

1.קלמן יקירנו, אתה לא מחדש. אנחנו עם ימני, רק שהשמאל הנאלח תפס את נקודות המפתח. חייבת להיות הפיכה בבתי המשפט ובתשקורת מעטים הם הקולות שלך שמקבלים במה. עצוב, עצוב ועוד עצוב!

2.מדובר במועצת אייתולות כמו באירן שעושה כל דבר העולה על רוחה בלי להתחשב באזרחים ושהדבר היחיד שמעניין אותה זה לדאוג לאנשי שלומה. אפילו באירן לאנשים נמאס והם יוצאים להפגנות נגד האייתולות ורק בישראל לאייתולות יש כל כך הרבה כוח ואיש לא מעז למחות כנגדם.

3.האייטולות הם הדיקטטורים במשקפיים עם משנה אנטישמית סדורה בשם דת השקר, דת הסמאל, כסף כסף ושקר תרדוף.

4.קלמן ליבסקינד הוא קרן האור הענקית המאירה על החושך שמגלם בג"צ.
חושך אותו יצר בשקדנות אהרון ברק אשר הרס את המערכת השיפוטית.


ליה 07.09.1807:38
59. שקד: ''אין לעם כל רלוונטיות במבנה החוקתי החדש שמעצב בית המשפט העליון'' בתגובה להודעה מספר 0
שרת המשפטים איילת שקד הביעה ביקורת על האפשרות שבית המשפט העליון יפסול חוקי יסוד.

חששה של שקד מאפשרות פסילת חוקים אלו התעצם נוכח העובדה ששופטי בג"ץ לא פסלו על הסף את העתירות שהוגשו נגד חוק יסוד הלאום.

"במידה ובית המשפט יקבל את התיזה, לפיה ניתן לפסול את חוקי היסוד, נוכל סוף סוף לענות על שאלתו של חשין מפסק דין בנק המזרחי – והעם היכן הוא? נענה לו מיד - בשום מקום", אמרה שקד. "אין לעם כל רלוונטיות במבנה החוקתי החדש שמעצב בית המשפט העליון".

שקד תיארה בנאומה כיצד שר המשפטים מטעם הליכוד, דן מרידור, ביקש כבר בשנות ה- 90 להתפרק מסמכויותיה של הכנסת ולהעביר את יכולת קבלת ההחלטות לבג"ץ. "מה שברק הרהר לגביו באופן תיאורטי במסגרת דעת מיעוט ביקש מרידור לקבוע במסגרת חוק יסוד".

לדברי שקד, "עמעום דמותו של העם בפסקי הדין של בית המשפט העליון הוא סופו של תהליך ארוך. תהליך העובר בעשורים האחרונים על מדינת ישראל ומשנה את משטרה ללא הכר. מהשיטה המוכרת של דמוקרטיה ייצוגית, בה העם הוא הריבון המעצב את הסדריו באמצעות נציגיו, עוברת ישראל לשיטה אחרת. שיטה זו מטשטשת את ריבונותו של העם, וגבולותיה טרם שורטטו באופן סופי".

שקד תקפה את העובדה לפיה, "השופטים החלו, שלב אחרי שלב, לנתק עצמם מהדין המצוי והחלו רואים עצמם כמעצביו של הדין הרצוי.

מהממונה על פרשנות הדין הפך עצמו בית המשפט לממונה על המדיניות.

אם יקבע בית המשפט כי גם חוקי היסוד אינם חסינים מביקורת שיפוטית, תישלל מהעם האפשרות להשפיע על יצירת ההסדרים החוקתיים באמצעות נציגיו, והפעם כאסיפה מכוננת.

בכך יסיים העם את תפקידו במה שהיה עד כה שיטתנו הדמוקרטית. מעתה ייקבעו הנורמות שלא באמצעות העם. עם היעלמותו של העם נעלמים גם ערכיו הלאומיים".

"משמעות הכתרת עקרונות יסוד שהציבור מעולם לא עיגן, במעמד על-חוקתי שבכוחו לפסול חוקי יסוד שיצרו נציגי העם, הינה מעבר מדמוקרטיה ייצוגית לשלטון הפילוסופים. משלטון העם לשלטון מועצת חכמי המשפט.

פסילת החוקים בישראל שנשענה עד היום על טיעון דמוקרטי, לפיו מדובר בסך הכל ביישום ערכיו של המחוקק כפי שנקבעו בחוקי היסוד, עלולה להשלים את ניתוקה מהעם והפעם באופן סופי ומוחלט. למעשה מדובר בהשלטה מוחלטת של בית המשפט העליון על מרחב קביעת הנורמות כולו, וזאת תוך הוצאתה של סמכות זו מידיהם של נבחרי הציבור.

"שלילת סמכות העם לקבוע את אופי מדינתו בשם עקרונותיו המופשטים של "הציבור הנאור", שומטת את בסיסו של ההליך הדמוקרטי.

סופם של הקרבת היסודות הלאומיים על מזבח הערכים האוניברסליים, בהקרבת הערכים הדמוקרטיים עצמם.

ביקורת שיפוטית על חוק יסוד היא רעידת אדמה. לא רק משפטית, אלא גם פוליטית. זוהי רעידת אדמה משטרית".

את נאומה סיימה שקד בהצהרה כי, "כמי שמאמינה בדמוקרטיה בכל לבה לא אוותר על מקומו של העם. לא אוותר על מקומם של נציגיו. לא אוותר על הדמוקרטיה. כנסת של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ".

https://www.inn.co.il/News/News.asp...

תגוביות:

1.הדיקטטורים מדברים על דמוקרטיה? בייניש, אהרון ברק ושופטים נוספים מבית המשפט לאי צדק צריכים להיות מאחורי סוגר ובריח על פגיעה בבטחון המדינה, פגיעה בחוסן החברתי במדינת ישראל ועוד שלא בתום לב. הקשרים שלהם עם הקרן לחיסול מדינת היהודים דורשים חקירה מעמיקה. היו צריכים מזמן להיות בכלא על חבלה במדינה ופעילות נגד המדינה ועם ישראל.

2.איילת שקד אלופה. הלוואי שתהיה ראש ממשלה...

3.כלל בידך: כאשר שמאלנים מדברים על דמוקרטיה הם לא מתכוונים לשלטון על ידי העם, אלא לשמאלוקרטיה - שלטון על ידי השמאל.

4.השמאל נפל בקלפי ולכן השמאל מחליף את השלטון הנבחר ע"י בג"צ.

5.אין בהשכלה של דורית ביניש שום מרכיב שהופך אותה למבינה יותר גדולה מכל אחד אחר מה היא דמוקרטיה...שופטים הם לא אנשים שמבינים יותר בכל דבר מכל אחד אחר.

6.עקרונות הדמוקרטיה של השמאלנים ושל שופטי בג"צ זה שבית המשפט צריך לעשות מה שבא לו - ושהמחוקק לא יגיד לו מה לעשות, אלא להיפך. זה שבית המשפט יגיד למחוקק מה ואיך לחוקק, וגם לממשלה מה היא החלטה "סבירה" ומה היא החלטה "מידתית".

7.דורית בייניש - דיקטטורית עלובה, גאוותנית ומתנשאת החושבת את עצמה לממלאת מקום הא-לוהים (בהיעדרו...) עלי אדמות. היא וחבר מרעיה רועדים מפחד שמא יקום העם ויאמר: "עד כאן! ערכיכם אינם ערכינו! עם ישראל, ארצו וערכיו הנצחיים חשובים לנו מהאוניבסליות הנאורה והמזוייפת שלכם המתייחסת לכל מה שקשור לייחודו של עמנו, לאומיותו ותורתו כאל שרידים מפגרים של ילידים פרימיטיביים. לכו להיות שופטים בבית הדין הבינ"ל בהאג. שם מקומכם"! איילת שקד, בשקט ובצניעות, ללא כל התלהמות, מחזירה את השפיות ואת ערכי הצדק האמיתיים לארצנו. תבורכי ואל תחששי!

8.בייניש אמרה שאסור להתבטא בקשר לחוק בזמן שיש עתירה לבג"צ. איפה היא היתה כששר הבטחון והרמטכ"ל חרצו את דינו של אלאור עזריה לפני המשפט?

9.השמאלנים רק צריכים להגיד: פאשיסט, גזען, משטרים אפלים, תהליכים אפלים שצריך לעצור וזהו, הם ניצחו (לדעתם) בויכוח ויש להם (בדמיונם) הילה זוהרת מעל הראש. אין דיקטטורה גדולה בישראל של 2018 מבית המשפט העליון.
וכמו כל דיקטטורה דורסנית - היא מזינה את עצמה, מטפחת, מגדלת ואוהבת את עצמה נורא נורא.

10.יישר כוח גדול לדברי שרת המשפטים שקד שהטיבה לתאר את המציאות העגומה שבין הרשות המחוקקת לשופטת ולמבצעת ודורית בייניש וכל יתר חבריה המשפטנים המהוללים בפועל ובדימוס כבר מזמן ויתרו על הדמוקרטיה הישראלית בתמורה ל"ממשלת המשפטנים" הבלתי נבחרת, שהפכה את הכנסת לחוטבי עצים ושואבי מים לעת מצוא.

זו המציאות אותה עיגן וייסד הנשיא לשעבר אהרון ברק - את המשוואה הפרוגרסיבית ש"הכל שפיט ולמשפט בחרתנו" שהרי לתפיסתם הכנסת על נבחריה ומוסדותיה תפלים בהשוואה "לנאורותם" של שופטי העליון, שהמירו את מעמדם וכבודם בנזיד "נאורות" אוניברסליסטי מנותק וחסר גבולות ואם אכן חלילה הבג"צ יעז לבטל "חוקי יסוד" ללא חוקה המאשרת זאת במפורש הוא באמת עלול לגרום למהומה ומבולקה בקרב אזרחי הארץ הטובה על פלגיה ועדותיה. הגיעה העת להחזיר את השד המשפטי למקומו ע"י חקיקה שתקבע גבולות גיזרה לבג"צ ולתת לדמוקרטיה הישראלית לפעול באמצעות הכנסת ונבחריה, שהרי לשם כך אנו הולכים לבחירות בכל מספר שנים ולא ע"י עריצי שופטיה הלא נבחרים. בהצלחה לעם ישראל.

11.יש לנטרל את כחלון נוכלון שגם את תוכנית הדגל שלו למסתכן ניהל ברמיה וללא חוק. שופטי הגלימה השחורה יזכרו לו חסד נעורים ויזכו את האיש הכושל לדורותיו. היעד בבחירות הבאות: רק לא נוכלון מתחזה ימין ופועל 00מאל ובכך מנציח את השיטה של שמור לי ואשמור לך, בצורה הבוטה והנבזית של יהודי שומר מסורת נבזית.

12.בייניש נגד איילת שקד: "חוסר הבנה מהי דמוקרטיה". הרי כל בעל דעת נאור יודע שדמוקרטיה היא שלטון השמאל הקיצוני האנטישמי.

13.שרה עם רמת אינטליגנציה גבוהה ביותר שאומרת את האמת שקשה לצד השחיתותי לקבל אותה. שנה טובה לך השרה היקרה שקד. ללא פחד וללא מורא.

14.פנסיה תקציבית חודשית בסכום עתק של 100 אלף שקלים אשר מומנה מקופת הציבור ללא השתתפות החלק היחסי הניגבה חודש בחודשו מתלוש המשכורת. הטבות אין סוף הזועקות לשמים. די לשחיתות של הגלימות השחורות שתרומתם לעם ולמדינת היהודים הוא 0.

15.לנקות את קן הצרעות שהשתלט על בג"צ.

16.אני כל פעם נדהם מחדש מההנבה העמוקה והראיה לרחוק של האבות המייסדים של ארה"ב ושל מייסדי הליברליזם הקלאסי.

תומס ג׳פרסון חזה והזהיר מפני התעצמותה של הרשות השופטת, ממציאות שבה זו תהפוך לרשות העליונה על פני יתר רשויות השלטון.

ג'פרסון:

"זה זמן רב שאני מחזיק בדעה - ומעולם לא היססתי להביעה… שזרע חורבנה של הממשלה הפדרלית שלנו טמון במבנה של רשות המשפט הפדרלית. זה גוף שאינו אחראי בפני איש וכמו כוח המשיכה, גם הגוף הזה פועל בלא הפוגה, יום וליל, ומגביר את כוחו טיפין-טיפין, קצת היום ועוד קצת מחר, מתקדם כגנב בצעדי חשאין ומתפרס על פני כל שדה השלטון, עד אשר תיגזלנה כל סמכויות המדינות".

ג'פרסון ממשיך:

אם לאחר מכן ישובו השופטים ויאמצו את תורות הכפירה הללו, אז נרשיע ונדיח את כל החבורה… וכי לשם מה פוצל השלטון לשלושה ענפים, אם לא כדי שכל ענף ישגיח על הענפים האחרים, ויתנגד לגזל הסמכויות שהם מבצעים?


ליה 09.09.1810:23
60. הנהלת בתי המשפט אינה מוכנה לחשוף את פעילותה להסרת תכנים מרשת האינטרנט בתגובה להודעה מספר 0
הנהלת בתי המשפט פועלת באופן מערכתי להסיר מרשת האינטרנט תוכן ביקורתי כנגד מערכת המשפט, אך אינה מוכנה להשיב על בקשת מידע שהוגשה בנושא.

ארגון לביא: אם הנהלת בתי המשפט לא תחשוף את המידע המלא כנדרש על פי חוק, אנו נגיש עתירה לבית המשפט

לפני כשלושה חודשים פרסם יואב אליאסי פוסט המבקר את התנהלותה של סגנית נשיא בית משפט המחוזי מרכז, השופטת וורדה מרוז, עקב החלטתה שלא לשלול את אזרחותו של מחבל שהניח מטען חבלה באוטובוס בתל אביב, והביא לפציעתם של 26 ישראלים.

זמן קצר לאחר מכן, קיבל הצל הודעה מ'הנהלת בתי המשפט' ובה נכתב "לדידנו, מדובר בהפרה בוטה וחמורה של חוק העונשין התשל"ז-1977 … נבקש בזאת להסיר את הפוסט לאלתר".

בדיון שנערך לאחר מכן בוועדת החוקה של הכנסת, בתאריך י"ב תמוז התשע"ח (25.6.18) אישר יועמ"ש הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, כי הנהלת בתי המשפט אכן פנתה לצל בדרישה להוריד את הפוסט המבקר את השופטת ורדה מרוז, וכי הדבר נעשה בהתאם לנוהל שהתגבש בהנהלת בתי המשפט בדבר הסרת תכנים מרשת האינטרנט.

עוד הוסיף עו"ד לייזר בדיון בוועדת החוקה, ואמר: "אנחנו עושים שימוש בכלים שהאינטרנט מאפשר לגולשים באופן שוטף … בהתאם לתנאי השירות שמוגדרים באתרים ומסבים תשומת לב לפרסומים הבעייתיים". לדברי עו"ד לייזר: "לא בכל המקרים ניתן לזהות את זהות הכותב" והוסיף "ברוב המקרים שאנחנו פונים למפרסמים הם לא מוכנים להסיר כי הפרסום נעשה על-פי אג'נדה בכוונה תחילה", ולדברי יועמ"ש הנהלת בתי המשפט "כל 5 דקות נרשמת קללה בפייסבוק ויש 230 אלף קריאות בשנה נגד מערכת המשפט".

דבריו של יועמ"ש הנהלת בתי המשפט מוכיחים שהנהלת בתי המשפט פועלת באופן מערכתי להסרת תכנים מאתרי האינטרנט ומהרשתות החברתיות. פעילות זאת הכוללת נסיונות התחקות של הנהלת בתי המשפט אחר כותבי פוסטים ושליחת הודעות מאיימות, הביאה את ארגון לביא לפנות להנהלת בתי המשפט בדרישה על פי חוק חופש המידע, לחשוף את פעילות הנהלת בתי המשפט בנושא זה, לרבות מעורבותה ככל שהייתה מעורבות כזו בהסרת הפרופיל של 'אדם גולד' שביקר לא פעם את מערכת המשפט.

הארגון דרש מהנהלת בתי המשפט לחשוף את היקף המשאבים שהוקצו בשנה האחרונה כדי לאתר קריאות ופרסומים בעייתיים ו/או לטפל בפרסומים בעייתיים, לרבות תקציב כספי וכח אדם, וכן את שמותיהם ותפקידיהם, של הגורמים העוסקים באיתור וטיפול בפרסומים בעייתיים, והכלים האפליקציות שבהם משתמשת הנהלת בתי המשפט כדי לאתר את זהותם של כותבי הפרסומים. עוד דרש הארגון מהנהלת בתי המשפט לחשוף האם היא משתמשת בפרופילים מזוייפים ברשתות החברתיות, ומה הם שמות הפרופילים הללו.

את הבקשה הגיש ארגון לביא ביום 28.6.18, וביום 29.7.18 הודיעה הנהלת בתי המשפט על הארכת המענה "בגלל העומס המוטל בימים אלה על היחידה לחופש המידע", תוך הבטחה לשוב ולהודיע את ההחלטה בבקשה בהקדם.

הזמן שחלף לא הקל ככל הנראה על העומס בהנהלת בתי המשפט, וגם בחלוף 30 ימים נוספים שבהם נדרשת רשות ציבורית להגיב על פי חוק חופש המידע, לא שלחה הנהלת בתי המשפט את המידע הנדרש על פי חוק חופש המידע.

משכך, בחלוף למעלה משלושים ימים נוספים, שלח ארגון לביא התראה להנהלת בתי המשפט, ולפיה ככל שלא תשיב הנהלת בתי המשפט בתוך עשרה ימים על בקשת המידע, יגיש הארגון עתירה לחייב את הנהלת בתי המשפט לפעול על פי חוק.

http://www.lavi.org.il/%D7%94%D7%A0...

תגוביות:

1.כל הכבוד על היוזמה. הגיע הזמן שהימין יתחיל להראות נוכחות ולהוכיח בפועל מי אמור להיות בעל הבית כאן. וזה לא ערוצי התקשורת של מר"צ ולא בג"צ ומערכת המשפט של הרשימה המשותפת.

צריך לצאת במבצע מימון המונים של ציונים שחיים כאן, על מנת להקים גוף שיתאם, ידריך וישווק את כל פעילות ארגוני הימין שקמו בשנים האחרונות.

2.החונטה עושה שימוש בכלים דורסניים ומצמצמת חופש ביטוי כשזה פוגע ומבקר אותה.

3.ממש דיקטטורה. ממה הם כל כך מפחדים?

4.הם כבר ממש לא מורמים מעם ובטח לא "הנאורים" וזה לא קל להם לעיכול.

5.התנהלות הנהלת בתי המשפט היא יותר כמו של מאפיה ולא כשל קבוצה שוחרת חוק. יש לפנות לשרת המשפטים כי בתי המשפט לא עוסקים בצדק ובפועל גם לא ממש עוסקים בחוק אז מהם לא תבוא הישועה. שקיפות בנושא היא חובה.

6.גוגל מפרסמת כמה בקשות כל מדינה מגישה להם לצנזר או למחוק מידע:

למשל כאן אפשר לראות את ההוראות של ישראל

https://transparencyreport.google.c...

גם פייסבוק מפרסמת את הבקשות של המדינות למחוק או לצנזר מידע:

ניתן לראות כאן את כל המדינות

https://transparency.facebook.com/g...

וגם פה

https://transparency.facebook.com/

והנה של ישראל

https://transparency.facebook.com/g...

7.ככה מתחילה דיקטטורה. כנראה שמסירים רק מה שלא נוח להם שיפורסם, שום דבר כבר לא מפתיע.

8.שיטות מאפיה סיציליאנית!!! חונטה זה כבר פאסה...





https://rotter.net/forum/scoops1/50...

http://www.lavi.org.il/%D7%94%D7%A0...


ליה 08.11.1809:50
61. שפל: שיא שלילי באמון הציבור במערכת המשפט בתגובה להודעה מספר 0
לפי בדיקה שנערכה באוניברסיטת חיפה, רמת האמון של הציבור הישראלי במערכת המשפטית היא הנמוכה ביותר מזה 17 שנה...

שפל חדש במערכת המשפט: המדד לביצועי המגזר הציבורי של אוניברסיטת חיפה חושף כי אמון הציבור במערכת המשפט הגיעה לנקודה הנמוכה ביותר, מאז פורסם לראשונה ב-2001. רק כ-18% מהציבור מביעים כיום אמון גבוה במערכת המשפט, לעומת 33% שמביעים אמון נמוך כשהשאר ניטרליים או לא מאמינים כלל.

הנתונים מתפרסמים לקראת כנס חיפה למשפט שיתקיים באוניברסיטת חיפה ביום חמישי הקרוב ה-8.11.18...

המדד, אשר נערך זו השנה ה-18 ע"י פרופ' מזרחי, ד"ר רותם מילר, מור אטיאס וד"ר ניסים כהן, ראש המרכז לניהול ומדיניות בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, בוחן את אמון הציבור במוסדות ומשרתי ציבור. מדד זה הוא היחידי שמסוגל לספק זווית ראיה מקיפה ולאורך שנים על הקשר שבין הציבור לממשל בישראל. במדד הנוכחי השתתפו 666 אזרחים המהווים מדגם המייצג את כל גווני האוכלוסייה הבוגרת בישראל כולל יהודים ולא יהודים.

יומיים לפני פתיחתו של כנס חיפה למשפט באוניברסיטת חיפה, בו תשתתף צמרת מערכת המשפט הישראלי כולל שרת המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה, מתפרסמים נתוני אמון הציבור במערכת המשפט של המדד השנתי לביצועי המגזר הציבורי לשנת 2018. כאמור, רמת האמון במערכת המשפט נמצאת בירידה חדה ובשפל של 17 שנה, והיא עומדת על ציון של 2.65 (במדד של 1-5; 1 רמת אמון נמוכה מאוד – 5 רמת אמון גבוהה מאוד) לעומת רמת האמון הגבוהה ביותר שנמדדה בשנת 2016 ועמדה על 3.25.

גם בית המשפט העליון שנמצא בעין הסערה בשנים האחרונות, נמצא בשפל מבחינת רמת האמון לו הוא זוכה מהציבור, כשרמת האמון עומדת על 2.76, הנמוכה ביותר מאז החלו למדוד רמה זו במדד (החל משנת 2008). בסך הכול כ-26% מהציבור מביעים רמת אמון גבוהה בבית המשפט העליון לעומת 33.5% שמביעים בו רמת אמון נמוכה.

גם שני הגופים הנוספים שנמצאים בעין הסערה, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, נמצאים בשפל מאז החלו מדידות גופים אלו במדד בשנת 2008. רמת האמון כלפי היועץ המשפטי לממשלה רשמה ירידה חדה ומוסד זה זוכה לרמת אמון של 2.59 לעומת רמת השיא שנמדדה בשנת 2016 ועמדה על 3.05. בסה"כ רק 15% מהציבור מביע רמת אמון גבוהה ביועץ המשפטי כש-33% מביעים בו רמת אמון נמוכה.

פרקליטות המדינה רושמת אף היא ירידה חדה ברמת האמון שעומדת על 2.55 לעומת רמת השיא שנרשמה בשנת 2016 ועמדה על 3.11. בסך הכל כ-15% מביעים בפרקליטות אמון גבוה לעומת כ-35% שמביעים אמון נמוך.

https://www.makorrishon.co.il/news/...

תגוביות:

1.הציבור הישראלי איבד אמון במערכת החוק, אבל בג'יהאד הפלסטיני דווקא מעריכים מאוד את בית המשפט הישראלי ובעיקר את הפרקליטות...

2.התעוררות הציבור נגד שוד המשילות והחקיקה ע"י מערכת המשפט ובג"צ היא תופעה מבורכת ביותר. זה הסיכוי היחיד להגיע לשינויים.

תמיד אתהה איך יצא רוב העם לרחובות במחאה על קוטג' ואיך עוברות בשתיקה כל הפסיקות ההזויות של שופטי ישראל שבבירור הינן נגד היהודים ולטובת הערבים.

סוף סוף מבין רוב הציבור שלמעשה אין לנו ממשלה וכנסת ומערכת המשפט המעוותת על כל שלוחותיה, מובילה את המדינה באף ומוטה פוליטית חזק שמאלה, כאשר רוב העם בחר ימין.

ומי הכריז על עצמו כשכפ"ץ של בג"צ? כחלון.

3.יש מדינות שכאשר נבחרת ממשלה חדשה או ממשל חדש כל הפקידות הבכירה מתפטרת או מפוטרת. זה כולל גם את היועצים המשפטיים. זה נוהג מקובל שם ואף אחד לא מצייץ כנגדו.

לדוגמא בארה"ב, כי מבינים שם שהפקידות הבכירה היא "משרת אמון". רק פה בימין, במיוחד מנחם בגין כשעלה לשלטון בשנת 77 סירב לעשות זאת. מאז ועד היום הפקידות הבכירה אצלנו לכאורה מנהלת את המדינה. חובה לעשות סוף לגישה זו, ולהחליף דיסקט!!!

כבר שמענו על שופט עליון שמדבר על "האינטואיציה של השופט". אין צורך בחוקים ותקדימים, יש "אינטואיציה" של השופט. תשאלו את כבוד השופט מזוז.

מה קרה? הפכתם את עצמכם לחצי היושב במרומים, התחלתם לקרוא גם כליות ולב?

ראינו בארה"ב ניסיון למנוע כהונה של שופט לביהמ"ש העליון תוך אי כיבוד של "חזקת החפות" לפני משפט והוכחות.

חצופים נמאסתם!!!

פתאום שכחתם את עקרונות הדמוקרטיה? הם עשו לינץ' לשופט ולבני משפחתו, וכל זאת לפני משפט והוכחות, העיקר לשמור על האג'נדה שלהם. לא ברור איך הגענו למצב הזה?

אני לא מחפש אשמים. קדימה להתחיל לשנות. הכנסת ומשרד המשפטים, יש כעת הזדמנות פז, במיוחד אחרי כל כך הרבה החלטות הזויות לכאורה של שופטי בג"צ!!!

די, די, די. אין כוחות נפש לקרוא את ההחלטות ההזויות לכאורה שלהם.

רק להזכיר שחוק "כבוד האדם וחרותו" התקבל רק ברוב של 32 לעומת 16 מתנגדים וכעת לא ניתן להזיז אותו ממקומו.

מקווה שהאדם שעשה את המהפכה השיפוטית עוד יספיק לראות במו עיניו את התרסקות המורשת שלו, הנזק לכאורה שעשה למדינת ישראל הוא כנראה בלתי הפיך, ימים יגידו.

מה שקורה היום במערכת זו הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה שלנו – 15 איש שלא נבחרו כלל על ידי האזרחים מנהלים לנו את החיים.

4.עד שלא יפתחו את סיפורי רות דויד ויעשו ניקוי אורוות, אמון הציבור במערכת המשפט והפרקליטות ימשיך להתדרדר.

5.במידה ותקום מפלגה חדשה שתצהיר שהפעולה הראשונה שלה בכנסת תהיה לחוקק חוק שימנע מבג"צ להתערב במספר נושאים, שאחד מהם התערבות בנושא ביטחון וחוץ, כולל בנושא מסתננים ופליטים, כולל פינוי ישובים ומסירתם לאויב, כולל מניעת גזל אדמות מדינה בגליל ובנגב, כולל שקיפות בנושא בחירת שופטים, כולל הכנסת 20 שופטים לביהמ"ש העליון וחיסול החונטה המשפטית שהיא סגורה ומסוגרת, כולל איסור על הזזת התנחלויות ופירוקן, חיוב המדינה בטיפול בפצועים ערבים מעזה, כולל השארת הסטודנטית ללמוד באונ' ירושלים, ועוד אתמוך בה. אחד השופטים בהחלטתו בנושא המסתננים הגדיל לעשות כשטען לכאורה שגם המסתננים צריכים למצוא בת זוג ולפתח משפחה פה במדינת ישראל. דברים איומים.

אנשים אלה מנותקים מהעם. הם כלל לא נבחרו על ידי העם ולקחו לכאורה סמכויות לא להם, ומחליטים החלטות מוזרות. לא הכל שפיט! ולא הכל מידתיות!

הגדיל לעשות השופט מזוז שטען שלא הכל רשום בחוק ויש ענין של תחושות ואינטואיציה. תגידו אלה הם שופטי ישראל שאמורים להחליט רק על פי החוק ובוודאי שלא על פי אינטואיציה??? מה זה "חוק יסוד האינטואיציה"?

הם יוצאים בגיל 70 לפנסיה, לא כמונו פשוטי העם, מקבלים סכום של 95,000 ש"ח לחודש. ניתוק מוחלט מהעם.

6.פלא שיש עוד אנשים שמאמינים למנוולים בבית המשפט והפרקליטות.


ליה 10.11.1820:03
62. מרד היועמ”שים: המשפטנים החליטו לקחת את החוק לידיים / מידה בתגובה להודעה מספר 0
כל עובד ציבור שמתנגד באופן פומבי לעמדת הממשלה היה עומד בפני הליך משמעתי – בהנחיית היועמ”ש עצמו. אבל כאשר מדובר בפקידי משרד המשפטים אין דין ואין דיין

במדינת ישראל מתרחש בחודשים האחרונים ניסיון הפיכה שכמעט והצליח. ההפיכה הזו לא נעשית על ידי גנרלים המלווים בטנקים ומטוסים, אבל תוצאותיה זהות – לקיחת השלטון מידי נבחרי הציבור לידי דרג פקידות לא-נבחר.

הטריגר לניסיון ההפיכה היה “חוק היועמשי”ם” שהגיש ח”כ אמיר אוחנה יחד עם התנועה למשילות ודמוקרטיה, ובמקביל אליו הצעת חוק ממשלתית של השרה איילת שקד בנוסח מרוכך יותר. הרעיון העיקרי של הצעות החוק היה לשנות במעט את אופן בחירת היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, כך שלשר המכהן תהיה אמירה משמעותית לגבי זהות היועץ המשפטי שלו. כך היו יכולים השרים, שהם נבחרי הציבור, ליישם טוב יותר את המדיניות לשמה נבחרו.

מיד עם הגשת הצעות החוק החלה תסיסה בתוך מערכת המשפט. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט תקף את הרעיון, גם לאחר שהממשלה באמצעות ועדת השרים לחקיקה החליטה לאמץ את היוזמה. עצם המחשבה על אבדן השליטה המוחלטת שיש כיום ליועץ על משרדי הממשלה הביאה אותו אף להשתתף בהפגנה פומבית של ועד המשפטנים מול הכנסת. מנדלבליט טען לאחר מכן שרק עבר שם להגיד שלום.

כאשר נשאל היועץ כיצד הוא יכול כעובד ציבור להתנגד להצעת חוק ממשלתית, בניגוד גמור להנחייה האוסרת על עובדי ציבור להתבטא נגד עמדת הממשלה בכנסת, השיב: “צריך לזכור שיועץ משפטי לממשלה הוא פקיד, אבל לא סתם פקיד, אלא כזה שהממשלה מינתה כדי שיהיה אמון על שמירת החוק”.

הסכר נפרץ

האבחנה הצבועה בין נורמות הציות לשלטון החוק שעשה מנדלבליט הובנה היטב במסדרונות משרד המשפטים, והסכר נפרץ.

מאז חודש יוני החלו במשרד היועמ”ש להתנהל כאילו לא מדובר במשרד המשפטים של מדינת ישראל, אלא בארגון מגזר שלישי אופוזיציוני. המשנה ליועמ”ש דינה זילבר נשלחה לחזית המערכה בוועדת הכנסת והתנגדה לשורת הצעות חוק אותן אישרה הממשלה.

המסר שיצא ממוסד היועץ המשפטי לממשלה נקלט לא רק בקרב בכירי משרדו.

ביום ה-18 באוקטובר שלחו 22 יועצים משפטיים של משרדי הממשלה מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, שהודלף השבוע באופן עלום לתקשורת. במכתב הביעו היועצים את התנגדותם להצעת החוק הממשלתית ואף הפצירו במנדלבליט “לנקוט בכל הפעולות הנדרשות על מנת שההצעה לא תקודם”.

קשה להמעיט בחומרת האירוע הזה – יועצים משפטיים של משרדי הממשלה, מי שתפקידם לייעץ לשרים ולאפשר להם לקדם את המדיניות עבורה בחרו בהם אזרחי ישראל, יוצאים פומבי נגד ניסיון חקיקה של הממשלה.

חשוב להדגיש לא מדובר על התנגדות למהלך מנהלי כלשהו, שייתכן ואינו חוקי. במקרה כזה ניתן אולי להצדיק התנגדות של היועץ המשפטי אם לדעתו קיימים קשיים משפטיים. כאן מדובר במהלך חקיקה שהוא ניסיון של המחוקק לקבוע את הנורמה החוקית והמסגרת שצריכה לחייב כל אזרח, ובטח את היועצים המשפטיים.

מה שחמור עוד יותר היא ההתעלמות המוחלטת של אותם “שומרי הסף” מהחוק עצמו.

חוק שירות המדינה קובע כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את עובדי המדינה, והנחיית היועמ”ש לכלל עובדי המדינה הינה לא להתנגד בפומבי להצעות חוק ממשלתיות. יתר על כן, סעיף 87 לתקנון הממשלה קובע כי “שרים או נציגיהם המוזמנים להופיע בוועדה מוועדות הכנסת יביעו את עמדת הממשלה”.

אין דין ואין דיין

כל עובד ציבור אחר שהיה מתייצב ומתנגד באופן פומבי לעמדת הממשלה היה מוצא את עצמו עומד בפני הליך משמעתי – בהנחיית היועמ”ש עצמו. אבל כאשר מדובר בפקידי משרד המשפטים ואנשי הייעוץ המשפטי אין דין ואין דיין. כל אחד עושה ככל העולה על רוחו תוך צפצוף גמור על החוק ועל כל נורמות העבודה הבסיסיות בשירות הציבורי.

עד כה הבליגה שרת המשפטים על התקפות חוזרות ונשנות מצד הייעוץ המשפטי בכלל, והמשנה ליועמ”ש זילבר בפרט. תוצאות ההבלגה הזו נראות כעת בהשתוללות של היועצים המשפטיים. הסבלנות והמערכתיות של שקד פקעו לאחר שזילבר הגדישה את הסאה, ונראה כי מדיניות ההבלגה הגיעה לסיומה.

האחריות להצלת הדמוקרטיה הישראלית מניסיון ההפיכה הפקידותי מוטל כולו על כתפי שרת המשפטים וחבריה לממשלה ולכנסת. אם היא תמצמץ ראשונה תהיה זו בכייה לדורות. המשפטנים הבהירו היטב את עמדתם, כעת הכדור בידיים של שקד.

https://mida.org.il/2018/11/07/%D7%...

תגוביות:

1.הבעיה היא שכל סערה שמעורר השמאל, כל סערה! בגלל איזושהי דרישה ימנית, הוא בסוף מנצח. לא בגלל שהוא צודק אלא בגלל שהימין חוטף מיד פיק ברכיים, מרים ידיים וממסמס כל מה שדרש. לזה, בין השאר, אנחנו קוראים חוסר משילות, או חולשת המשילות. היועמ”שים וכל כנופית שלטון החוק, גונבים זכויות בלתי מתקבלות על הדעת, אפילו מהמקפצה, והממשלה לאורך השנים נכנעת או חסרת אונים. לא יאומן! לשמאל זה לא היה קורה אם הימין היה גונב זכויות שלטוניות.

2.אין זה תפקידם של פקידים להתנגד למהלך ממניעים פוליטיים.

3.אין כאן דמוקרטיה כבר שנים, אלא שלטון של משפטנים שעברו כל גבול ושלא נבחרו כלל! די להשתוללותם. אלא שבממשלה הנוכחית יש שותף קואליציוני שהוא סוס טרויאני (משה כחלון) שמונע מהממשלה לתקן בחוקים את המחטפים של בית המשפט העליון.

4.משך ארבעים שנות קיומה של הקרן הזדונית הצליחה הקרן לממן לימודיהם של אלפי נערים ונערות שנמצאו מתאימים לקו הבולשביקי שמובילה הקרן, בני ישובי מצוקה וערי פיתוח הנושאים מחלב אמם את התסכול המתמשך מאז התעללות מפא”י… והם תיעלו זאת לבולשביזם ואנטי ציונות. לא זאת בלבד אלא שהקרן הצליחה לשתול את אלפי הבוגרים הללו כפקידי מדינה, פרקליטים, שופטים ועוד… אלה קובעים עבורנו היום את סדר היום ולא מניחים לשלטון למשול.

הם סוס טרויאני בתוך מסדרונות השלטון ותפקידם לגרום לאנרכיה עד שמדינת הלאום היהודי תתפרק ותהפוך למדינת כל אזרחיה.

לך תדע כיום מי לאויבינו ומי איתנו, הם שתולים בכל מקום...אין אדם במדינה המבין את העוולות שגורמת הקרן לאזרחיה הנאמנים של המדינה

https://www.facebook.com/notes/%D7%...

5.מתוך ספרה של דינה זילבר: “המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני, ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר, לדרג הפקידותי הממונה”.

למען האמת צריך היה לעשות הרבה מעבר לסילוקה של סוכנת אחת של החונטה.

היועצים המשפטיים הפכו מזמן לדיקטטורים משפטיים שמכתיבים לדרג הניבחר מעליהם את שעליהם לעשות. צריך לשים לכל זה קץ, לא בסילוק סוררת אחת כי אם במיגור כל השיטה, לחוקק את חוק היועץ המשפטי לממשלה ולהגדיר בברור את תפקידו כיועץ. כמו כן לחוקק את חוק התובע הראשי של המדינה, שתהיה משרה נפרדת לגמרי אחרת אליה ייבחר התובע. משמעו פיצול משרת היועץ שכיום משמש גם כסנגור של הממשלה וגם כקטגור לכל אחד משריה וראשה, דבר שסותר את כל שיטת המשפט שלנו ובכלל.

6.משרד המשפטים כולל היועץ הפכו לקן צרעות.

7.פרופ' פרידמן המשמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל לחקר המשפט מאשים את בג"צ ומערכת המשפט בכך שיצרו מצב חוסר משילות בישראל על ידי הפרת איזון שלטונית יוצאת דופן שלא קיימת בשום מקום בעולם.

הבעיה נוצרה כשהשתלטה הרשות השופטת באמצעות בית המשפט העליון ובסיועם של מוסד הייעוץ המשפטי והפרקליטות על תפקידי הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות המחוקקת (הכנסת), שיתקה אותן והחלה לבצע את תפקידיהן במקומן.

פרופ' פרידמן:

בג"צ ניכס לעצמו את תפקיד שומר המוסר על ידי הגבלת יכולת התפקוד של אלה שנבחרו לשלוט.

בג"צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה.

בג”צ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת.

בג"צ פסק שבחירת המועמדים תתבצע אך ורק על ידי ועדה (בראשות משפטנים) לאיתור מועמדים למינויים. ועדה זו חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.

סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה.

הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי סבירה בעיני יועציו המשפטיים.

שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה, מסתכן בפנייה לבג"צ בטענה שהוא פועל באופן בלתי סביר. קרה אפילו שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד.

בג”צ פוסל פעמים רבות וללא שום בסיס חוקי, מינויי מנכ”לים למשרדים ממשלתים או מינויים בכירים אחרים, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון.

מעורבות זו של בית המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי המשפט, כיוון שמעורבות בית המשפט נעשית מטעמים שאינם קשורים לחוק כלשהו.

"משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול", כותב פרידמן בספרו הארנק והחרב בעמוד 482.

שופט בית המשפט האמריקני לערעורים, ריצ'רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית המשפט של אהרן ברק שלרעיון "שכל החלטה של הממשלה הנחשבת לא סבירה בעיני בג"צ היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני".

פרופ' פרידמן מוסיף וקובע שבהתנהגותו הזו "בית המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים" ומדגיש כי "אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת".

לספרו קורא פרידמן הארנק והחרב על מנת להבהיר שמערכת המשפט אינה יכולה לקנות את אמון הציבור בכסף או באמצעות חרב. מי שלא זוכה לאמון הציבור הודות לתפקודו - אבוד.

אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לכך ש-36% בלבד נותנים בה אמון.

סימוכין:

1.http://mida.org.il/?p=22357



2.על פי סקר של אוניברסיטת חיפה רק 36% הביעו אמון ברשות השופטת בישראל / מ. גילת

"רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013 לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים".

http://www.israelhayom.co.il/articl...



לעיון האשכולות:

פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118....

בג''צ והיועץ המשפטי - ממשלת העל השרשורית של ישראל 2

https://rotter.net/forum/gil/24319....



ליה 14.11.1813:20
63. אייכלר דורש: לקצוב חקירות חשודים בתגובה להודעה מספר 0
עוד הוסיף כי "השימוש בחקירות לסיכולים פוליטיים מזכיר את משטר הצאר ברוסיה"

בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת על שיטת ניהול החקירה נגד המועמד לתפקיד המפכ"ל תא"ל גל הירש ובכירים נוספים תקף ח"כ ישראל אייכלר בחריפות את השיטה לפיה קציני מודיעין וחקירות אוגרים חומר אנונימי נגד נחקרים ואנשי ציבור כדי להרתיע ולסכל מועמדים משיקולים פוליטיים – דפוס פעולה שנחשף במהלך דיוני הוועדה.

"השיטות הללו מזכירות את המשטר ברוסיה של תקופת הצאר.

כדי לחסוך מקרים כאלה יש לקצוב את תקופת החקירות על אדם בזמן. לא יתכן שיסחבו חקירה במשך שנים רבות כל כך ויגרמו עוול נוראי. יש חקירות מורכבות שמצדיקות חודש או שנה, ויש מקרים חמורים יותר. אבל לא יתכן שמדינה דמוקרטית תחזיק אלפי נחקרים חפים מפשע תלויים ועומדים בעינוי דין מתמשך שנים רבות", אמר אייכלר.

אייכלר סיפר ש"ברוסיה של תקופת הצאר מונה רב לעיר מוסקבה. הרב זומן מיד אחר המינוי לחקירה לקצין המשטרה החשאית. החוקר מצביע על השולחן העמוס ואומר: יש כאן ערימה של תלונות נגדך, אני לא שואל אותך על התלונות נגדך, אני אשאל אותך שאלה אחרת, אם התשובה לא תניח את דעתי אשלח אותך לסיביר. וזו השאלה: למה יש אצלכם על כך הרבה מעלילים ומלשינים אחד על השני".

"בימים האחרונים, מאז שהעליתי את העניין של גל הירש במליאת הכנסת, אני מקבל תגובות רבות על נחקרים שהרסו להם את החיים.

תא"ל גל הירש כבר זוכה בתיק אחד, וכולם מבינים שהיה כאן סיכול ממוקד.

הוא עדיין מצפה לגזר הדין בתיק השני שתלוי ועומד נגדו שלוש שנים.

זה עוול גדול בשבילו ועוול גדול בשביל אזרחים אחרים שנאנקים תחת סחבת החקירות, יש לחוקק ולקצוב בזמן את תקופת החקירה. לא יתכן שיחקרו בן אדם כל כך הרבה זמן ויענו את דינו", חתם את דבריו.

https://www.inn.co.il/News/News.asp...


ליה 22.12.1820:07
64. שפטל: מנדלבליט, הוא ולא אחר, אחראי לחקירה העבריינית והמושחתת נגד נתניהו!!! בתגובה להודעה מספר 0
שפטל עצבני

על מנדלבליט:

למה שפטל טוען שהחקירה נגד הזוג נתניהו היא מושחתת מיסודה?

שפטל: "כשאני אומר שהחקירה נגד נתניהו היא חקירה עבריינית וחקירה מושחתת, אני שם בראש ובראשונה את האצבע על היועץ המשפטי - הוא ולא אחר - כאחראי למעשה העבירה המושחת הזה מכף רגל ועד ראש. כי הפסיקה של בית המשפט העליון אומרת שאסור לאיש שלטון, וראש יחידה חשובה במשטרה עונה להגדרה - איש שלטון - לעסוק בעניין כלשהו תוך ניגוד עניינים.

מי שעומד בראש היחידה שביצעה את חקירות נתניהו זה לא אחר מאשר ניצב ריטמן. אותו ניצב ריטמן כותב מכתב ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ואומר לו כהאי לישנה: נתניהו, באמצעות אשתו העליל עלי עלילת דם. נתניהו שלח שוטרת, קצינה במשטרה, לומר שהטרדתי אותה מינית. זה דבר שלא היה ולא נברא.

זאת אומרת שריטמן אמנם לא מחליט על החקירה, אבל הוא מנהל אותה, הוא ממנה את החוקרים, הם מדווחים לו על התקדמות החקירה והוא נותן להם הוראות כיצד להמשיך ולבצע את החקירה.

זוהי חקירה שבראשה בפועל עומד אדון ריטמן תוך ניגוד עיניינים עברייני קיצוני ביותר עם הנחקר נתניהו - אותו הוא מאשים שהעליל עליו באופן אישי עלילת דם בלשונו השיקרית של אדון ריטמן.

לכן החקירה נגד נתניהו היא חקירה עבריינית מושחתת. היא נגועה מכף רגל ועד ראש בניגוד עיניינים הכי קיצוני שיכול להיות ולא יכול להיות ניגוד עיניינים קיצוני ממנו.

https://103fm.maariv.co.il/programs...


ליה 23.12.1807:30
65. מנדלבליט, התבלבלת: שלטון החוק אינו שלטון היועמ”ש / מידה בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 23.12.18 בשעה 07:36 בברכה, ליה

למרות שמעמדו מעולם לא הוסדר בחוק, לסמכויות הנתונות בידי היועץ המשפטי לממשלה בישראל אין אח ורע בשום מדינה דמוקרטית בעולם

נאומו של היועץ המשפטי לממשלה עו”ד אביחי מנדלבליט הבוקר בוועידת גלובס, נראה כאילו יצא ישר מתוך ספרו המפורסם של ג’ורג’ אורוול, ‘1984’.

בעולמו הדיסטופי של אורוול אמת היא שקר ומלחמה היא שלום ובדומה לכך, על פי מנדלבליט המתקפות נגדו הן מתקפות נגד “שלטון החוק”, שהוא כמובן שלטונו של היועץ המשפטי לממשלה.

כפיפותם של כל גורמי המדינה לחוק היא דבר מובן מאליו ואין כל צורך לציין אותו. אולם רק במדינת ישראל, ורק בתודעתם הכוזבת של בכירי מערכת המשפט שלה, נוצר סימן שוויון בין “שלטון החוק” לבין “שלטון המשפטן”.

אז מנדלבליט מסביר לכולנו שהיועמ"ש הוא לא מעל החוק אבל כל מי שיוצא נגד חוות דעת משפטית היא פעולה נגד החוק. כלומר היועמ"שים הם החוק.

והוא דואג להסביר שאת התפקיד הזה הוא קיבל משופט ולא מהמחוקק.

גם אם נניח (ואין סיבה לעשות זאת) שלאחר פסק דין של בית משפט עליון נוצרת הלכה מחייבת הכובלת את שיקול הדעת המשפטי והפרשני של כל רשויות השלטון, הרי שמדובר בגוף שהוסמך בחוק לתת פסקי דין, בדיון פומבי, בסוגיה בה ניתן היה להציג בפניו עמדות שונות ותפיסות שונות. פסקי הדין שלו גם כפופים לביקורת ציבורית מהאקדמיה, מהתקשורת, מהציבור הרחב ומנבחרי הציבור.

לעומת בית המשפט, סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לתת חוות דעת, לא כל שכן חוות דעת מחייבות, אינה כתובה בשום דבר חקיקה.

מרביתן של חוות הדעת ניתנות בהיחבא או בסתר, ללא יכולת של ממש לאתגר אותן מול דעות אחרות או בהליך משפטי.

על כל אלה יש להוסיף שגם לו היה שר בממשלה מעוניין לתקוף חוות דעת שגויה של היועץ המשפטי לממשלה בבג”ץ, הוא היה נתקל בבעיה, שכן המונופול על הייצוג נתון בידיו של היועץ המשפטי לממשלה. למעשה, כל הסמכויות המדהימות הללו נמצאות בידיה של הרשות השלטונית היחידה שמעמדה לא מוסדר בחוק.

ללא אח ורע

העובדה שבמדינת ישראל אין חוק המסדיר את מעמד היועץ המשפטי לממשלה איננה נובעת מתקלה או משכחה. יושבי משרד המשפטים יודעים היטב שאם הכנסת תעסוק בסמכויותיו של הקיסר מרחוב צלאח א-דין ותשווה אותן לנהוג בעולם, הרי שהכוח הנתון כיום בידיהם, שאין לו אח ורע במדינות הדמוקרטיות, יפוצל לשלוש משרות שונות לפחות כדי למנוע את ריכוז העוצמה הזה.

תפקיד התובע הכללי והיועץ המשפטי לממשלה הינם תפקידים שונים ולעתים סותרים.

הוסיפו לכך את המונופול שנלקח על ייצוגה של הממשלה, כולל היכולת למנוע ממנה את הזכות הבסיסית (השמורה לכל אנס או רוצח) של ייצוג משפטי, ואת העובדה שלאחרונה התווסף לארסנל הכלים הבלתי נדלה של מנדלבליט צעצוע חדש – היכולת להיות מעל המחוקק.

שלטון החוק, אליבא דמנדלבליט, מאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להתעלם מחוקי הכנסת מפני שחברי הכנסת בחרו לחוקק הוראות ללא רשות מנציגיו. כך קרה למשל בכל הנוגע לחוק המטיל סנקציות על מי שמבצע נישואין פרטיים ולא רושם אותם, שלא נאכף מסיבה זו.

היועמ”ש ואנשיו מגיעים לדיונים בכנסת בשם הממשלה, אך פעמים רבות הם מציגים עמדה הסותרת את זו של הממשלה ואף עמדות פוליטיות, דבר שנאסר במפורש בחוק בתקנון שירות המדינה ואפילו בהנחיות היועמ”ש עצמו.

אותו יועץ שאסר על שרים בממשלה להגיע לוועדה בכנסת ולהביע עמדה המנוגדת לעמדת הממשלה, בשם העיקרון לפיו המדינה מדברת בקול אחד, החליט שהכללים הללו מדברים רק על בני תמותה.

היועמ”ש? הוא נמצא מעל הזוטות הללו.

כל שר בממשלה שהיה פועל בדרך זו, היה מפוטר כמעט מיד; כל עובד מדינה היה מועמד לדין משמעתי; אבל במשרד המשפטים הכל הולך.

הצטברות המקרים בהם מרשים לעצמם היועמ”ש ואנשיו להטיף, לבקר את הממשלה ואת מדיניותה, או לצפצף על חוקי הכנסת, מראה שנאומו הבוקר של מנדלבליט לא היה הכרזה על הפיכה, אלא רק הודעת עדכון מסכמת. ההפיכה התרחשה כבר מזמן.

הגיע הזמן להפיכת נגד!

https://mida.org.il/2018/12/20/%D7%...

תגוביות:

1.בני האלים לא יכולים לטעות לעולם ומנדלבליט הוא ללא ספק אחד מהם!

2.מי שעיניו בראשו אולי שם לב לכך שכל צעד וכל מהלך מצד הממשלה והח”כים לעשות סדר בעניין נתקלו בחסימה של כחלון. פעם אחר פעם.

3.אין צורך בשום תיאוריית קונספירציה לגבי ההפיכה ותפיסת השלטון בידי החונטה המשפטית.

דינה זילבר, גיבורת התרבות של השמאל הצבוע, מגלה לנו הכל במילים ברורות. גם השונא הגדול ביותר של כנופיית היועמ”שים לא היה מנסח את זה טוב יותר.

בספרה “ביורוקרטיה כפוליטיקה” כותבת דינה זילבר:

“טענתי היא כי במדינה המינהלית חשיבותו של המינהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים.

המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה.

תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי”.

שמענו נכון: “במסווה של נייטרליות...תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו”.

את זאת כתבה זו שמאשימה את מתנגדיה בהרס הדמוקרטיה!

וכן: “מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב [על כך] שגורלו נקבע בדרג הפקידותי”.

זו לא תיאוריית קונספירציה. זו קונספירציה. זו מזימה לפוטש נגד נבחרי הציבור בידי אלה שאף אחד לא בחר בהם.

ומוסיפה הגב’ זילבר:

“התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית.

לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשרת המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות.

קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות”.

פשוט לא ייאמן. הדברים הללו צריכים להיות כתובים על הקיר אצל כל אזרח ישראלי שהדמוקרטיה חשובה לו, ואצל כל חבר כנסת ושר בממשלה. אם זה מה שהיועמ”שים מכריזים בקול מהמקפצה, אפשר רק לדמיין איזה נכלולים ותחבולות רמייה הם מתכננים בינם לבין עצמם בחדרי חדרים.

יש כמובן להוסיף שמנדלבליט, ואיתו כל היועמ”שים כאיש אחד, תומכים בגברת.

4."סבירות" ו"מידתיות" זה לא יותר מהמצאות מופרכות, כדי לא לקיים את החוק ואף לסתור אותו כאשר החוק אינו מוצא חן בעיני המשפטנים.

5.השאלה היא איך קורה שדברים מפורשים אלה מצד דינה זילבר, שמשמשת בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט ציבורי-מינהלי, לא עולים לדיון הציבורי בתקשורת?

הרי במדינה מתוקנת היינו מצפים שהדבר יעורר דיון ציבורי סוער.

לפנינו הצהרה מפורשת המדברת על חובת הדרג הפקידותי-משפטי להשתלט על הרשות המבצעת תוך דילוג על הממשלה הנבחרת ועל רוב הציבור שבחר בה בבחירות דמוקרטיות וכל זאת תוך הצהרה שקרית ש”היא לא מוכנה להיות קונסיליירי, אלא היא כאן כדי לייצג את האינטרס הציבורי”...

האינטרס הציבורי של הציבור שבחר בממשלה הוא מסתבר בכלל לא האינטרס הציבורי ה”נכון”… ומי קובע מהו ומיהו אותו ציבור “נכון” ואותו אינטרס ציבורי “נכון”?

אלה אנשי הנומנקלטורה ממש עפ”י המודל שנוסה ב”הצלחה” מירבית בדמוקרטיה נוסח ברית המועצות והדיקטטורה של הפרולטריון, שם הדיקטטורה לא היתה בידי הפרולטריון אלא בידי המנגנון הפקידותי ממש כמו בישראל. דינה זילבר ממש משתוקקת לשוב לשם ובדרך לקחת את כולנו איתה.

ושאלה נוספת:

האם הפוליטיקאים בישראל הם שמסכימים הסכמה מלאה שכוחם יועבר ויימסר לידי הפקידים והמשפטנים וזאת על מנת להסתתר מאחורי גבם?

הספר "ביורוקרטיה כפוליטיקה" פורסם ב-2006 ורק ד”ר יהודה יפרח מ”מקור ראשון” הרים את הכפפה לאחרונה, בעקבות כנס פנימי לפרקליטים תחת הכותרת ‘דמות המשפטן הציבורי’ שאירגנה הגברת דינה זילבר, אליו היא הזמינה לדיון את עו”ד מיכאל ספרד ואת גיל ברינגר עוזר השרה שקד.

https://www.makorrishon.co.il/opini...

6.תתפקדו ותפקדו עוד 30 אנשים לליכוד כדי שמפלגת השלטון תוכל להילחם בפקידות המשפטית.

7.אין ספק שאנו מקבלים כבר טעימות חנק משלטון הפקידים. היועמ”ש מבסס את תפקידו הרחק מעל כנסת ישראל, אך בלא שנבחר ובלא שהוסמך לכך למעט על ידי חבריו המשפטנים.

בג”צ עושה בחוק כבשלו ולאף אחד בכנסת אסור לבקר לא אותו ולא את היועמ”ש.
הנה ממהר אחריהם מפכ”ל המשטרה היוצא, זה שהדליף ככל יכולתו ופגע בכל משטר תקין רק כדי לפגוע בנבחרי ציבור, וקורא לועדה מסדרת שתמנה את מחליפו. הכל רק כדי לא לתת את הכוח הזה בידי העם, כלומר, בידי נבחריו.

כולם לא סומכים על העם ועל נציגיו בשם שלטון ערטילאי של פקידים.

1984? אורוול?

למה ללכת לאפיזודה דמיונית? אפשר לקרוא לילד בשמו – סין.

8.התופעה המכוערת של שלטון הפקידים היא תוצאה של הוואקום השלטוני שיצרה התנהגותן הרופסת של מפלגות הימין. אפשר לכנות את ההתנהגות הנפסדת הזו “בגיניזם” – על שם מייסדה - מנחם בגין העלוב.

9.שפטל: מנדלבליט, הוא ולא אחר, אחראי לחקירה העבריינית והמושחתת נגד נתניהו!!!

למה שפטל טוען שהחקירה נגד הזוג נתניהו היא מושחתת מיסודה?

שפטל: “כשאני אומר שהחקירה נגד נתניהו היא חקירה עבריינית וחקירה מושחתת, אני שם בראש ובראשונה את האצבע על היועץ המשפטי – הוא ולא אחר – כאחראי למעשה העבירה המושחת הזה מכף רגל ועד ראש. כי הפסיקה של בית המשפט העליון אומרת שאסור לאיש שלטון, וראש יחידה חשובה במשטרה עונה להגדרה – איש שלטון – לעסוק בעניין כלשהו תוך ניגוד עניינים.

מי שעומד בראש היחידה שביצעה את חקירות נתניהו זה לא אחר מאשר ניצב ריטמן. אותו ניצב ריטמן כותב מכתב ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ואומר לו כהאי לישנה: נתניהו, באמצעות אשתו העליל עלי עלילת דם. נתניהו שלח שוטרת, קצינה במשטרה, לומר שהטרדתי אותה מינית. זה דבר שלא היה ולא נברא.

זאת אומרת שריטמן אמנם לא מחליט על החקירה, אבל הוא מנהל אותה, הוא ממנה את החוקרים, הם מדווחים לו על התקדמות החקירה והוא נותן להם הוראות כיצד להמשיך ולבצע את החקירה.

זוהי חקירה שבראשה בפועל עומד אדון ריטמן תוך ניגוד עיניינים עברייני קיצוני ביותר עם הנחקר נתניהו – אותו הוא מאשים שהעליל עליו באופן אישי עלילת דם בלשונו השיקרית של אדון ריטמן.

לכן החקירה נגד נתניהו היא חקירה עבריינית מושחתת. היא נגועה מכף רגל ועד ראש בניגוד עיניינים הכי קיצוני שיכול להיות ולא יכול להיות ניגוד עיניינים קיצוני ממנו.

https://103fm.maariv.co.il/programs...

https://rotter.net/forum/gil/27789....

10.את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993. אז איך גנבו להן את התפקיד ומי?

במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג”צ.

מאז לדברי פרופ’ פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.

אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.

זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג”צ.

אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.

אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג”צ בקרבי הממשלה.

ברק עשה זאת באמצעות “חקיקה” מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.

כך זה מתואר בויקיפדיה:

“בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג”צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד”.

מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.

ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי “חקיקת” בג”צ – “לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד”…

השמאל בבג”צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.

בספרו “הארנק והחרב” מתאר פרופ’ פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.

הנה כך מתאר פרופ’ פרידמן את המהלך הזה:

“המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות”…

“המאבק היה על כוח”, מסביר פרידמן. “ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש”.

את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!

סימוכין:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95...
‏‏
לעיון האשכול:

פרופ’ דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג”צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118....

**

כל עוד הנבלה כחלון קיים בפוליטיקה ומאתרג עצמו באמצעות התרפסות לשמאל ו"הגנה" על בג”צ אין לנו יכולת לשנות כלום בכנסת כי חסרות 2 אצבעות לצורך חקיקה מתקנת. לא להצביע כחלון בבחירות. להגדיל את הליכוד והבית היהודי ולהימנע ממפלגות קיקיוניות שמחלישות את הימין ומחזקות את השמאל.

תלמדו לקח!!!

תנו לליכוד ולבית היהודי 55 מנדטים ויותר. או אז נשנה את הכל בחקיקה בכנסת!

אחרת השלימו עם שלטון מדינת העומק של השמאל והפקידים מטעמו!

11.מנדלבליט מסדר לעצמו את תפקידו הבא כשופט בעליון. מערכת משפטנים חסרת יושר.

פרופ’ דיסקין: החוק לא משחק במדינת ישראל. מה שמשחק זה מה שבא לבית המשפט העליון

פרופ’ דיסקין:”חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.

במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.

אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.

המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.

…בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית. היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו. לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו”.

אראל סג”ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?

פרופ’ דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר – לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני”.

https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A...

לעיון האשכול

פרופ’ דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג”צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118....

12.ועכשיו לעובדות: משנת 1997 (פרשת בראון-חברון) הממשלה אינה זו הבוחרת ביועץ המשפטי לממשלה. יש ועדת איתור של פקידים (בעיקר מהממסד המשפטי) המגישה לממשלה שם אחד, של האדם המתאים לדעתם להיות היועץ המשפטי לממשלה.

הפרשה הביאה להקמתה של ועדת שמגר שהמליצה על שינוי אופן מינויו של היועץ המשפטי לממשלה. ההמלצה יושמה וכיום ממונה היועץ המשפטי על ידי הממשלה, לאחר קבלת המלצה מוועדה בלתי תלויה בראשותו של שופט בית המשפט העליון לשעבר.


ליה 25.12.1811:50
66. המשנה ליועמ''ש נגד הנהלת בתיהמ''ש: ''איסוף נתונים על מי שמותחים ביקורת - בעייתי''! בתגובה להודעה מספר 0
המשנה ליועמ"ש, עו"ד רז נזרי, סבור שהמאגר של הנהלת בתי המשפט, המכיל נתונים אישיים על אזרחים הכותבים פוסטים ברשתות החברתיות נגד שופטים, הוא "בעייתי ומעלה קשיים שונים", כך עולה ממכתב ששלח עוזרו של נזרי לתנועה למשילות ודמוקרטיה.

כזכור, לאחרונה נחשף כי הנהלת בתי המשפט אוספת למאגר את נתוניהם האישיים של אזרחים הכותבים פוסטים נגד שופטים ועובדי מערכת המשפט, שלדעת אנשי הנהלת בתי המשפט חורגים מביקורת לגיטימית וחופש הביטוי.

התנועה למשילות ודמוקרטיה ביקשה למחוק את המאגר, אולם הנהלת בתי המשפט סירבה, בטענה שהמטרה היא הסרת התכנים הפוגעניים החורגים מגדר ביקורת לגיטימית, אולם לטענת התנועה למשילות ודמוקרטיה, מדובר במאגר אישי שאחזקתו מנוגדת לחוק הגנת הפרטיות, הדורש רישום על פי חוק.

https://www.maariv.co.il/breaking-n...


ליה 29.12.1810:14
67. דמוקרטיה תחת אש / גדי טאוב בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.12.18 בשעה 11:11 בברכה, ליה





https://www.makorrishon.co.il/nrg/o...

תגוביות:

1.המצוקה ברורה. לא ייתכן שמדינה תסתור את עצמה כל הזמן. הפרדת הרשויות חשובה לשם מערכת איזונים ובלמים, אך אינה אמורה להוביל למאבק מתמיד ועקרוני בין הרשויות.

כיצד יכולה הממשלה להוביל את המדינה עם אג'נדה כלשהי, כאשר זו נבלמת שוב ושוב ע''י בג''צ?

מכיוון שהממשלה והכנסת לא צפויות לשנות את דעותיהן בקרוב, יש לשנות את סמכויות בג''צ, באופן שתישמר זכותה של הממשלה להחליט החלטות שפוגעות בזכויות הפרט (מכורח המציאות) על מנת לשמור על זכויות אחרות (בטחון האזרחים).

2.בג''צ: אליטה מתנשאת שרוצה לכפות את סדר יומה מתוך זלזול בדמוקרטיה.

3.גם דיקטטורה של ביהמ''ש היא דיקטטורה.

4.מעניין מה היו אומרים כל אותם "נאורים" התומכים באקטיביזם של בית המשפט אילו השופטים היו ימניים או דתיים למשל. או אז הייתם שומעים את זעקות השבר שלהם על החוצפה של בית המשפט לכפות וכו'. הוא אשר אמרנו. הם לא רואים אחרים ממטר.

5.מאז פריצתו של בית המשפט לתחומים שאינם בתחומו, האמון בבית המשפט צנח. ברגע שבית המשפט לא שפט עפ"י החוק אלא עפ"י המוסר הפרטי והראיה הפוליטית הפרטית של השופטים תואמי אהרון ברק, הלך עליו! על זה טוענים אנשים בצדק נגד הדיקטטורה של בית המשפט העליון.

6.כל העובדות וכל הטענות החכמות ביותר, נופלות על אזניהם הערלות של סמולניים זדוניים.

יש דבר אחד שאיתו לא ניתן להתווכח. בדמוקרטיה כולם שווים. הפרשנות של א' לא יותר טובה מהפרשנות של ב' ולכן כולם זכאים לבחור, שהרי הבחירות הן לב ליבה של הדמוקרטיה.

אלא שבא ברק וקבע שאין דבר כזה ''אדם סביר'' אלא יש ''אדם נאור'', וכשמפרשים את החוק, צריך לעשות זאת לפי ''האדם הנאור'', וכך גם כשמחוקקים אותו. כלומר, אין שוויון. יש נאורים ואלו נמצאים בבג"צ ובמערכת המשפט והם אינם תלויים במאום בהחלטת הבוחר, שהוא, לכל היותר ''האדם הסביר''.

''האדם הסביר'', משלם מיסים, עומד לדין על עבירת התנועה ולו הפעוטה ביותר ואילו ''האדם הנאור'', זה שברק כתב עליו באופן רשמי שהוא המפרש האמיתי של החוק ולאורו צריך לפסוק (''אדם נאור'' הוא כל מי ששייך לפרומיל האחוז העשיר, האשכנזי, החילוני והשמאלני ביותר באוכלוסיה) הוא זה שפוסק לחיים או למיתה.

כך יצר ברק חברה "דמוקרטית" שהאזרחים שיש להם בה זכות בחירה אמיתית, הם רק אלו שמוגדרים כ''נאורים''. לכל השאר נותנים להצביע בפתקים שבפועל שווים כמו פתקים ריקים, ממש כמו שנותנים לילד קטן אקדח טעון בקפצונים.

7.סמולנים אל תחששו. שיטת חבר מביא חבר עדיין בתוקף במינוי שופטים. אין סכנה ש''אחרים'' ישלטו בבית המשפט. זה המשלט הדיקטטורי שלכם בלבד.

8.יש לחקור את הקשר בין בית משפט העליון, הפרקליטות (תביעה כללית)
ואלמנטים במשטרה(בעבר מזרחי ושו''ת).

רמז, זהו בעצם גוף אחד עם אג'נדה מוסכמת. ממש כת מסונית!

9.מדינה היא הבית של העם אז העם יחליט. זה מבוסס על רעיון האוטונומיה של הפרט ולא על היות כל האזרחים שווים.

10.דמוקרטיה = שלטון הרוב. בדמוקרטיה, בניגוד לעריצות דיקטטורית = (שלטון מיעוט) הרוב קובע והרוב מחליט.

זכויותיו של המיעוט חשובות, אבל זכויותיו של הרוב, והחלטותיו, חשובות יותר.

הרוב יכול לקבוע מיהו אזרח, הרוב יכול לקבוע את זכויותיו של המיעוט, והרוב יכול לשלול את זכויותיו של המיעוט לגמרי - זו המשמעות של שלטון רוב. קבוצת הרוב היא הקובעת, היא השולטת.

כך זה עובד בכל העולם מאז שישנה דמוקרטיה, והרוב והמיעוט מגיעים לאיזושהי הבנה לטובת הכלל.

אבל בשום מקום בעולם חוץ מבישראל באמצעות בג"צ - הרוב אינו מכפיף את עצמו מרצונו למיעוט, ומציב את זכויות המיעוט מעל לזכויותיו.

בזה פשע הבג''צ בשפיטותיו...הוא העדיף את חייהם הנוחים של הפושעים, על ניהול חיים שלווים של הרוב המשלם לשופטים את שכרם, וזו טעותם הבסיסית, ועל כך גם יש לפטר אותם, ולהחליפם בשופטים המבינים היכן הם חיים. (תגובית 25). גודעי הידיים ומי שרגיל לקחת סמכויות לא לו, יצטרכו שיתמנה גוף שתפקידו הברור לאזן אותם. כפי שאף מוקד כוח אחר במדינה לא יכול לפעול ללא ביקורת - כך גם המוקד השיפוטי.

11.בשלוש מילים: די לדיקטטורה השיפוטית כמו בימי הביניים בהם חוג אוליגרכי שחשב שהוא יותר נאור ומתורבת החליט בשביל כלל האוכלוסיה הפרימיטיבית. מה שקורה בישראל זה לא עריצות הרוב, אפילו לא שלטון הרוב, אלא עריצות המיעוט הסמולני קיצוני על כל הציבור. אין בכך כל קשר לליברליזם או לזכויות אדם. פשוט תפיסת עולם שמאלנית קיצונית שכופה את עצמה על רוב הציבור בנימוקים פסאודו ליברליים, שמשמעותם האמיתית היא תמיכה במדיניות האנטישמית של הערבים ואיסור על ישראל להגן על עצמה ולשמור על האינטרסים הביטחוניים והקיומיים שלה.

12.זכות לקיום, היא מעל הליברליזם. הזכות להגן על עצמך היא מעל הליברליזם. הזכות לשבור את ידיו של למי שמרים יד עליך, היא מעל הליברליזם. הזכות, לבצע חלוקה מחדש של העושר הלאומי, היא מעל לכל פסבדו ליברליזם. ליברליזם לאפשר אך ורק למתי מעט להתעשר ע''ח הרוב ולנצלם בשם הליברליזם הוא פשע ועל כן אינו דמוקרטי ויש לעקרו מן השורש. ליברליזם, כשהוא עניין של גחמה של מומחים לצקצוק, הוא אף סכנה קיומית. יש רק אדון אחד והוא ריבונות העם ללא סייג, כל דבר אחר הוא פיקציה!

13.בית המשפט בישראל מייצג את עצמו בלבד. הכוח משחית. מושחתים נמאסתם!

14.בית המשפט מגן על המיעוט נגד עריצות הרוב? הצחקתני. מי עודד, תמך והכשיר גירוש היהודים מגוש קטיף? מי אם לא בית המשפט? מערכת המשפט שלנו הוכיחה את היותה מוטה וסופר-פוליטית, כשאישרה את הגירוש מגוש קטיף. בג''צ גם קבע שהפינוי הכרחי, כי הוא יוביל לשלום עם הפלסטינים, לא פחות. כלומר, בית המשפט לקח לעצמו סמכות להתערב בנושאים פוליטיים שמעבר להגדרת החוק.

15.ההגנה מ''עריצות הרוב'' לא מצדיקה את ההתנהלות השערורייתית של בג''צ.
לא הכל שפיט ולא הכל בגיץ. יש ממשלה נבחרת.

16.בית המשפט לא שואב את כוחו מאמון הציבור. רק בארה''ב שופטים נבחרים וזה נכון לומר. בישראל, וברוב מדינות המערב הנוצריות האחרות, מערכת המשפט היא כמו הכנסיה באירופה של ימי הביניים. מדינה בתוך מדינה. גוף שמשליט בכוח הזרוע את הפוסט קומוניזם המכונה ליברליזם ללא שום קשר לתוצאות הבחירות.

לא משנה מה בוחרים העמים במערב הנוצרי, הם יקבלו פוסט קומוניזם שייכפה עליהםבאמצעות התקשורת, מערכת המשפט ותכני הלימוד שעל כולם שולטים הפוסט קומוניסטים ללא עוררין.

המערב הנוצרי וגם ישראל צועדים לעבר עידן של מהפכות ומלחמות אזרחים עקובות מדם כדי לחסל את האריסטוקרטיה הפוסט קומוניסטית ששולטת כיום במערב הנוצרי וכופה את ערכיה ואורח חייה על הרוב ללא קשר לתוצאות הבחירות.

מי שחושב שאפשר לנשל אריסטוקרטיות פיאודליות מזכויות היתר שלהן בדרך אחרת מאשר אלימות פיזית קיצונית, חי בסרט.

מי בעצם קבע שישראל צריכה להיות מדינה מערבית-ליברלית-נוצרית?

ישראל קמה כדי להיות מדינת לאום יהודית. היא לא יכולה להיות כזו וגם להיות מערבית או ליברלית.

יש פה סתירה שלא ניתן ליישב. סמולנים לבנים כמו אהרון ברק ושותפיו - הלכו על האופציה המערבית-ליברלית ולמעשה חיסלו את ההצדקה לקיומה של ישראל שהיא כיום ממלכת הצלבנים ה- 3 והולכת לגמור בדיוק כמו 2 קודמותיה ומאותן סיבות בדיוק.

אין שום קשר בין לוק לליברליזם. הליברליזם הוא תוצר לוואי של הקומוניזם ולא התקיים עד לשנות ה- 60 כאשר כל הקומוניסטים של מערב אירופה החלו להיחשף למה שקורה באמת מאחורי מסך הברזל. האידיאולוגיה שלהם קרסה והם מצאו נגזרת של הקומניזם, שעברה אדפטציות קלות וקראו לה ''ליברליזם''.
כל מי שתמך בזה, היה קומוניסט קודם לכן וזה לא מקרי. הדמיון בין 2 האידיאולוגיות הוא כמעט מוחלט.

זכויות הפרט מעולם לא ערערו על הנחת היסוד בבסיסן של כל המסגרות האנושיות - לפיהן הקולקטיב חשוב מהפרט. את הערעור על ההנחה הזו, עשו הפוסט קומוניסטים שמכונים ליברלים והם למעשה נקמתו של הקומוניזם במערב.

הקומוניזם בברה''מ אולי קרס, אבל צאצאיו, הליברליזם לסוגיו, עתידים למוטט את המערב מבפנים. מעין גירסא קומוניסטית למה שעשה שמשון לפלישתים כאקט התאבדות אחרון.


(תגוביות 11 ו- 13).

גדי טאוב טוען שהוויכוח בין השר פרידמן לבייניש הינו מאבק בין ריבונות העם לאלה שבזים לה

יריביו של שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, עוקפים את הוויכוח המהותי כאשר הם מסכמים את המחלוקת כך: מצד אחד, ישנם מגני זכויות האדם (התומכים בנשיאת בית שמשפט העליון‭,(‬ מצד שני, ישנם המזלזלים בזכויות אדם (התומכים בפרידמן‭.(‬ הם עושים לעצמם חיים ממש קלים, כאשר הם מחלקים את הוויכוח באופן עוד יותר פשוט, כפי שעשה, למשל, אודי אשרי ‭")‬טוקבקיסט ימני מצוי‭,"‬ הארץ, ‭,(24.8‬ בין "טוקבקיסטים ימנים" שונאי-ערבים (כמו פרידמן ותומכיו‭,(‬ לבין ליברלים נאורים (כמו ביניש ועיתון הארץ, כנראה‭.(‬

אבל בין המבקשים למתן את כוחו של בית המשפט, ולחזק את השפעת ההליך הדמוקרטי, יש רבים שרואים לנגד עיניהם ערכים ליברליים. דווקא מי שתומך בעמידה על זכויות אדם צריך להיות מודאג מכך שהליברליזם (שעיקרו זכויות הפרט) הולך ונפרד מן הדמוקרטיה (שעיקרה ריבונות האזרחים‭.(‬ הניסיון של האליטה החדשה, ובית המשפט בראשה, להנחית השקפת עולם ליברלית רק מלמעלה, במנותק מן ההליך הדמוקרטי, הוא קצר ראייה, והוא פורם את קשר התלות ההדדית בין ליברליזם לדמוקרטיה.

אבי ההשקפה הליברלית, ג'ון לוק, לא בדיוק היה דמוקרט. אבל אפילו לוק, במאה ה‭,17-‬ הגיע למסקנה שזכויות היחיד יימצאו בסכנה אם לציבור לא תהיה זכות למרוד בשלטון. ממשיכיו הדמוקרטים הוסיפו לזכות "לפטר" את הממשלה בשעת חירום, את הזכות למנות אותה בימי שגרה. וזה ליבה של הדמוקרטיה המודרנית: הריבונות האפקטיבית היא של כלל האזרחים, באמצעות נציגיהם הנבחרים.

אהרן ברק, בניגוד לרבים מחסידיו, לא הרשה לעצמו להתעלם משאלות כאלה, לפחות בכובע החוקר שלו. לכן הוא כתב שלדמוקרטיה שני "אדנים‭,"‬ שהראשון בהם הוא "ריבונות העם" ‭")‬שופט בחברה דמוקרטית".‭
ליה 29.12.1811:23
68. תגוביות נוספות: בתגובה להודעה מספר 67
17.אג'נדה יש רק לנבחרי ציבור ולא לפקידים. לפחות אמורה להיות.
מה פתאום שפקידים כמו זליכה או בייניש יעשו מה שמתחשק להם? יש היררכיה והם אמורים לציית לשרים הממונים עליהם בדיוק כמו שחייל אמור לציית למפקדו הנותן לו פקודה לא סימפטית.

פעם, מבקר המדינה היה מתעסק ביישום החלטות הממשלה ומופיע פעם בשנה בעת הגשת הדו"ח. הליצן לינדנשטראוס לא רק מופיע בתקשורת פעמיים בשבוע, כל שבוע, אלא מתעסק במה הממשלה היתה צריכה לעשות (לפי השקפת עולמו כמובן). לינדנשטראוס לא עושה את תפקידו כי הוא בכלל לא מבין את תפקידו. הוא חושב, כמו שופטי בג''צ שהוא למעשה ראש הממשלה האמיתי.

18.שופטי בג''צ לא נבחרו, אז מי שם אותם להיות הריבון בפועל, במקומה של ממשלה נבחרת? הם לא נבחרו, אלא מונו במחשכים, בחדרי חדרים, אז איזו זכות יש להם להכריע בעניינים שלטוניים?

19.דמוקרטיה היא שיטת ממשל. ליברליזם הוא ערך תרבותי, כזה שחברה יכולה לקבל או לדחות. הליברליזם הוא ערך תרבותי שהתלבש על הדמוקרטיה.

בהולנד ובגרמניה הזנות ממוסדת, פועל יוצא של הערכים הליברליים מינית של חברות אלו, בישראל יש למיסוד הזנות התנגדות רבה-יש שיאמרו שאנו לא דמוקרטים-אבל אלו הם ליברלים מתנשאים ומזוייפים המרוכזים אך ורק בעצמם.

גם מוסר הוא ערך חברתי, ולא פעם הוא מתנגש קשות עם ליברליזם, דמוקרטיה המבוססת על ליברליזם, כמו הדמוקרטיות האירופאיות הצבועות, תקבע כי עינוי מחבלים כדי להציל חיי יהודים הוא פשע חמור.

דמוקרטיה שמבוססת יותר על המוסר (אם כי עדיין רחוקה אף היא ממנו), כמו הדמוקרטיה האמריקנית, תטען כי עינוי מחבלים כדי להציל חיי אדם הוא הכרחי וכי רוצחי תינוקות וילדים ללא הבחנה דינם מוות.

הליברליזם מפיץ את עצמו דרך פופוליזם ודמגוגיה - נטיעת האמונה בקרב פשוטי העם המנסים להאמין בכל כוחם כי אינם כאלו (כי הרי הם בורגנים), כי המוסר מנוגד לליברליזם ולכן מנוגד לשכל ולכן אדם שאינו ליברלי אינו נאור...

אני איני ליברלי, ואני רואה את עצמי יותר מואר מאהרון ברק מיליון פעם.

20.נמאס כבר מהדיקטטורה של בג''צ. דמוקרטיה זה שלטון העם ואף אחד לא מוסמך לקבוע שהוא יותר נאור מאחרים ולהחליט לבטל לפיכך את החלטות הרוב.

21.אליטה מתנשאת שתנסה לכפות את סדר היום שלה, מתוך זלזול בדמוקרטיה, תיתקל בסופו של דבר בתגובת נגד. דמוקרטיה היא כאשר המדינה מתנהלת ע''י העם, דהיינו העם בוחר בכל ארבע שנים, ולא ע''י אנשים שמתמנים ע''י חבריהם לשלוט עשרות שנים ללא אפשרות לפטר אותם.

22.כן שטחים - דעה לגיטימית (ימנית).

לא שטחים - דעה לגיטימית (שמלאנית).

לפיכך ל- 2 הדעות יש זכות להתקיים, במישור הדמוקרטי.

אם יוצאים מתוך הנחה שאחת ההשקפות הכל כך קרדינליות (יציאה מהשטחים) אין לה זכות קיום, מה יש לדבר על דמוקרטיה בכלל.

דמוקרטיה תחת אש /גדי טאוב

https://www.makorrishon.co.il/nrg/o...
ליה 03.01.1914:31
69. התהליך המטריד באמת: כך כשלו שומרי הסף של רפובליקת ויימאר / מידה בתגובה להודעה מספר 0
אם יש לקח רלוונטי מגרמניה שבין מלחמות העולם לישראל של ימינו הוא הזהירות מקבוצות אליטה קטנות שמנסות לצבור כוח בלתי סביר

דמוקרטיות מודרניות מכילות בדרך כלל סוג של מערכת המכונה “איזונים ובלמים“. זהו נושא סביבו מתנהל כיום ויכוח ציבורי נרחב, בעולם וגם בישראל. אם נערטל את הוויכוח מן ההקשרים הספציפיים שלו, כמו החלטות של שופטים או פקידים העומדות בניגוד למדיניות שמנסה לקדם הממשלה הנבחרת, מה שנשאר הוא שאלת איזון האיזונים ובלימת הבלמים.

אמנם אין ויכוח על הנחיצות בקיומו של מנגנון ממשל המכיל זרועות שונות להן יש מידה של עצמאות, אך בהחלט ישנו ויכוח עד כמה ניתנת אוטונומיה לאותם גופים, במקום בו החלטותיהם מתנגשות עם קווי מדיניות עיקריים של הממשלה.

בהקשר זה נשמעת לא פעם הטענה לפיה “דמוקרטיה ללא איזונים היא שני זאבים וכבשה המצביעים על ארוחת הצהריים”. לעתים קרובות, הטוענים בזכות בתי המשפט וסייעניהם שוכחים את חוק גודווין ומזכירים לנו בפירוש ש”גם היטלר עלה לשלטון באופן דמוקרטי”, תיאור היסטורי שיש בו מן האמת. לאחרונה התבררו לי כמה עובדות מעניינות ביחס לטיעון האחרון, ובמאמר זה ברצוני לנצל את הצגתן כדי לדון בבעיה באופן כללי.

כלכלנים אחראיים ושופטים נאורים

לפני מאה שנים, כמעט במדויק, הסתיימה מלחמת העולם הראשונה בה גרמניה, אוסטריה-הונגריה והאימפריה העותומאנית הפסידו; בריטניה, צרפת וארצות הברית היו בצד המנצח. בגרמניה הוחלף המשטר: הקייזר – שהיה שליט בעל סמכויות נרחבות מאד – נמלט, ובמקום המלוכה הוקמה רפובליקת ויימאר שנציגיה הם אלו שנשאו ונתנו בפריז על תנאי השלום.

אחת ממטרות המנצחים הייתה לייצב את הרפובליקה ולמנוע את שובו של משטר אוטוקרטי. כישלונם במשימה זו הביא את העולם לסבב נוסף, מזוויע הרבה יותר, של אלימות ודם כמה שנים מאוחר יותר. ובכן – מה ניתן ללמוד מכישלון זה?

דומה כי אין חולק על כך שהכישלון הכלכלי וחוסר היכולת להבטיח מזון ודיור לאזרחים, היה גורם מרכזי בהתמוטטותה של רפובליקת ויימאר ובעלית הנאצים לשלטון. הבריטים, שחששו בדיוק מכך, רצו להבטיח שהפוליטיקאים הלא מנוסים שניהלו את גרמניה לא יתפתו לבזבז כספים בלי חשבון, ולכן הכריחו את הגרמנים לחוקק את חוק האוטונומיה של הרייכסבנק.

חוק זה הבטיח כי נשיא הרייכסבנק, רודולף פון האפנשטיין, יוכל לנהל את המדיניות המוניטרית של גרמניה כראות עיניו ויהיה חסין מפני פיטורין. האפנשטיין היה מועמד ללא דופי: בנקאי מנוסה ואזרח מכובד, איש סימפטי וישר כסרגל שבימי הרעב של המלחמה סרב לקנות מנות מזון בשוק השחור ותרם חלק מבולי המזון שלו לעניים. שומר סף מסדר גודל כזה, חשבו לעצמם הבריטים, הוא הרבה יותר אמין מחברי הרייכסטג הוולגריים והמושחתים אותם בוחר הציבור הנבער.

אלא שבמהלך שנת 1922, האפנשטיין ירד מהפסים. מסיבות שאינן מובנות היטב עד היום הוא החל להדפיס כסף בלי חשבון ויצר את מכת ההיפר-אינפלציה הגרועה ביותר שהכתה אי-פעם בכלכלתה של מדינה מפותחת.

תוך זמן קצר ירד שער החליפין של המארק הגרמני מ-65 מארק לדולר ל-11 טריליון (11 אלף מיליארדים) מארק לדולר. שטרות הכסף הפכו לאשפה ואנשים הפסידו את חסכונות חייהם. האבטלה זינקה, הקומוניסטים בסקסוניה איימו בפרישה והימין בבוואריה קרא למרד.

הרשויות לא יכלו לפטר את האפנשטיין, שהמשיך להדפיס מדי יום טריליונים על גבי טריליונים בניירות שאיבדו את ערכם תוך כמה שעות. כאשר בסופו של דבר החליטה הממשלה לנסות ולצאת מהמשבר, לא הייתה לה ברירה אלא להנפיק מטעמה מטבע חדש, הרנטנמארק, שהתחרה עם הרייכסמארקים של האפנשטיין. שתי זרועות עצמאיות ומתחרות של הממשל הנפיקו שטרות כסף שונים ששניהם היו הילך חוקי במדינה, וכל זאת מפני שלשומר הסף הייתה קביעות.

ומה לגבי משפטנים? תודה ששאלתם. בשנים 1922-1919 סבלה גרמניה מאי-יציבות שהובילה למספר רב של מעשי רצח על רקע פוליטי. הרוצחים הגיעו בחלקם מהימין הקיצוני (המפלגה הנאצית העוברית הייתה באותן שנים רק חלקיק זעיר ולא חשוב של המחנה הזה), ובחלקם מהשמאל הקיצוני, קומוניסטים ומקורביהם.

שני הצדדים לא היו מציאה גדולה, אבל בתי המשפט הפלו ביניהם באופן בוטה. המתמטיקאי היהודי אמיל גומבל, פרופסור באוניברסיטת היידלברג, טרח וכימת את התופעה. לפי החישובים שפרסם בספרו “ארבע שנים של רצח פוליטי” (1922), רוצח ממוצע מן השמאל נשפט ל 11.2 שנות מאסר, בעוד ידידו הרוצח הימני הממוצע חטף שלושה חדשים (וקנס ממוצע של שני מרק) בלבד.

כך למשל, רוצחו של איש השמאל וראש הממשלה הזמנית של בוואריה קורט אייזנר, בילה רק חמש שנים בכלא (במקרה זה גם הרוצח וגם הנרצח היו יהודים). אחד החיילים שהיכו למוות את האנרכיסט גוסטב לנדאואר נשפט ונקנס – על כך ששם בכליו את מצית הסיגריות של הנרצח ללא רשות.

חיל החינוך של הרפובליקה

כמובן שאין לשכוח את מעורבות המערכת המשפטית והאליטות האינטלקטואליות בקריירה הפוליטית של הפיהרר עצמו. כאשר הסתיימה המלחמה, פחדו הרשויות פחד גדול (ומוצדק) מפני הקומוניזם. כדי לחסן אידאולוגית את החיילים המשתחררים הם הקימו מעין “חיל חינוך” שנועד לתת להם קורסים פוליטיים בטרם יצאו לאזרחות.

קצין החינוך של אזור מינכן, הסרן קרל מאייר, חיפש בנרות מש”קים בעלי כושר שכנוע שיוכלו להעביר סמינריונים מתאימים, וגילה עד מהרה שהכישרוני שבהם הוא פלוני אדולף היטלר. מאייר הוא זה ששלח את המדריך הכריזמטי למפגש של מפלגת הפועלים הנציונל-סוציאליסטית במרתף הבירה שטרנקרנברוי, והשאר – היסטוריה.

לא זו בלבד. בשנת 1923 עמד היטלר בראש ניסיון הפיכה כושל בבוואריה, נתפס ונכלא. הוא הורשע בבגידה במולדת, מעשה שעונש המינימום עליו היה חמש שנות מאסר, אך ישב בקושי שנה.

השופטים העריצו אותו (עיתונאי טען ששמע אחד מהם אומר “איזה בחור נפלא ההיטלר הזה”), אפשרו לו להפוך את המשפט לזירת תעמולה פוליטית ולא הפעילו עונש על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. קציני שרות בתי הסוהר יצאו מגדרם כדי לתת לו תנאים אידיאליים, הוא קיבל אורחים בתאו ושם גם כתב את ‘מיין קאמפף’. כולם עשו ככל שביכולתם להשיג עבורו קיצור של העונש באמצעות חוות דעת על התנהגות טובה.

בין פרוצדורות לאנלוגיות

מה ניתן ללמוד מכל זה? שבני אדם הם בני אדם, הם עלולים לעשות טעויות ולהיכשל בעוולות גם אם הם כלכלנים או שופטים או פרופסורים.

אין, וכנראה גם לא תהיה, מערכת ממשל בה כללי המשחק והאיזון בין רשויות שונות יבטיחו צדק או יושר או שוויון.

אין שומרי סף שמבטיחים חסינות מוחלטת מפני שגיאות נוראיות ואפילו מפני עוולות מפלצתיות.

הוויכוח הציבורי לגבי הנושאים הבוערים העומדים על הפרק הוא מה שהוא, ואין טעם לנסות להמיר אותו בוויכוח על כללי משחק שכביכול יפתרו את בעיות השעה מעצמן. לא קיים פתרון פרוצדורלי לבעיות מהותיות.

כמה עקרונות של הגיון ישר נראים, לי לפחות, מובנים מאליהם: אין שום טעם לנסות ולהתגונן מפני האפשרות של דיקטטורה, על ידי העברת יותר ויותר כוח וסמכויות לגופים לא נבחרים.

אין שום סיבה לחשוב שרק משפטנים – אנשים שמקצועם הוא השעיית השיפוט המוסרי תמורת תשלום – הם הראויים לשבת כערכאה המוסרית העליונה של החברה. מצב בו שופטים נוטלים לעצמם חירות פרשנית ביחס ללשון החוק, גם אם כוונותיהם טובות וראויות, הוא הפיכה דה-פאקטו שיש להתנגד לה בכל דרך.

אבל מעבר לכך, יש לטפל בשאלת האיזונים והבלמים הראויים באופן זהיר ובצעדים קטנים ומדודים על מנת לנסות להשיג איזשהו שיווי משקל שיתאים לקונצנזוס הציבורי, ולהיזהר ממצב בו קבוצות אליטה קטנות ומשתחצות מנסות לצבור כוח לא פרופורציונלי.

התחביב הנפוץ של “זיהוי תהליכים” והצגת אנלוגיות בין ישראל של היום וגרמניה של שנות השלושים הוא במקרה הטוב חובבנות היסטורית משעשעת. מתוך המגוון האינסופי של תנאים ומצבים המאפיינים חברה מסוימת ניתן תמיד למצוא כמה פרטים שניתן לזהות גם בחברה אחרת או בתקופה שונה, בדיוק כפי שניתן למצוא אספקטים שיהיו שונים לגמרי. כשם שהטיעונים הפרוצדורליים הם פניה כוזבת אל השכל, האנלוגיות ההיסטוריות הן פניה כוזבת אל הרגש. הניחו לפרוצדורות, הניחו לאנלוגיות, בואו נתווכח על השאלות העומדות בפנינו כאן ועכשיו.

https://mida.org.il/2018/10/20/%D7%...

תגוביות:

1.ארצנו כבושה כבר ע"י הערבים בעזרת עוזריהם הסמאלנים הארורים.

מדינה יהודית כבר לא בנמצא. מדובר על מדינה אומללה וחטופה ע"י כוחות השחור השמאלנים והערבים. בכל אשר נפנה אנו רואים כיצד הערבים חיים בארץ כמלכים, בבתי פאר ענקיים, עם ארוחות של כבשים בדבש יום יום, בשעה שהציבור היהודי גם עני הרבה יותר וגם מנוטרל לחלוטין וחסר יכולת לקבוע את עתידו היהודי במדינה היהודית.

בג"צ וה- BDS התאחדו ולנו לא נותר דבר ממה שהוקם פה עבורנו על ידי הורינו ואבותינו.

הכל הלך ונמחק וזו כבר לא מדינת היהודים.

בג"צ מחק הכל. את כל הזכויות שלנו ושל ילדינו ושל עתידנו.

הוא אסר עלינו לבנות ולהיבנות בארצנו.

2.הסכם אוסלו הוא דוגמא נוספת לתהליך הזה. קבוצה שכללה את שמעון פרס ויוסי ביילין חשבה שצריך לתת לאויב משהו ללא תמורה ממשית חוץ מאשר נייר כלשהו. יחד עם זה היתה עיתונות שעזרה ולא בדקה וכך, בגלל שהיו כמה אנשים בצומת מסויימת שחשבו שצריך לעשות משהו ללא בקשת רשות מהציבור, את התוצאה רואים גם היום. גם כאן היתה עיתונות מגמתית שעזרה לתהליך.

אז כאמור דברים כאלו קורים וגם אם “האיזונים והבלמים” קיימים הם לא מסוגלים לבלום או לאזן יחידים בצמתים חשובים.

3.בשלב הראשון, השודד המשפטי אהרון ברק ומשובטיו בעליון, הפכו חוק יסוד שנחקק ברוב מגוחך של כרבע מחברי הכנסת לחוקה בפועל, שמתירה ל”עליון” לפסול חקיקה רגילה של הכנסת, ללא שום הסמכה מפורשת בחוק לסמכות כזאת. באיזו מדינה דמוקרטית מוכרזת “חוקה” בקולות כרבע מחברי הפרלמנט?
ועכשיו הגענו לשלב השני שהוא בעיני לא שונה מהפיכה צבאית: בית המשפט העליון חושב שבסמכותו לא רק לפרש את “החוקה” שהמציא, אלא גם לקבוע את תוכנה, כלומר 15 משפטנים, שחושבים שבכל נושא עלי אדמות הם מבינים טוב יותר מכל מומחה ובעל הסמכות בנושא, חבורה שהמציאה קריטריונים הזויים, סובייקטיביים בעליל לפסיקות בהתנהלות שלטונית כמו: “מידתיות”, ”סבירות”, ”אמת לשעתה”, ”מסה קריטית של ראיות”, ”הלכת אפרופים”, חושבים שבסמכותם לקבוע את החוקה. אז בשביל מה צריך בחירות, ממשלה, כנסת, כאשר 15 “עליונים” חושבים שבסמכותם להמציא חוקה ולקבוע את תוכנה?

3.בבתי המשפט בישראל יושבים סמאלנים שמנטרלים את העם משליטה על גורלו
והם ולא אף אחד אחר אשמים יהיו במרד שיהיה פה בעתיד – כתנועת נגד למעשיהם הנלוזים!


ליה 11.02.1909:29
70. שקד נגד בג''צ: ''המשטר השתנה משלטון העם לשלטון מועצת חכמי המשפט'' בתגובה להודעה מספר 0
שרת המשפטים תקפה את בג"צ על כך שלא דחה על הסף את העתירות נגד חוק הלאום. היא הוסיפה כי התערבות בחוקי היסוד תגרום לכך ש"העם יסיים את תפקידו"

שרת המשפטים איילת שקד מתחה הערב (ג') ביקורת חריפה על כך שהעתירות לבג"צ נגד חוק הלאום (שהוא חוק יסוד) לא נדחו על הסף. לטענתה, המהפכה החוקתית גרמה לכך שהמשטר בישראל השתנה "משלטון העם לשלטון מועצת חכמי המשפט".

בנאומה בכנס פתיחת שנת המשפט של לשכת עורכי הדין אמרה שקד כי בשורה של פסיקות שינתה הרשות השופטת את פניה של הדמוקרטיה בישראל והפכה את בית המשפט למי שרואה עצמו כמעצב פני החברה הישראלית. "מהממונה על פרשנות הדין הפך עצמו בית המשפט לממונה על המדיניות", הוסיפה.

שקד הזכירה שאחת מפסיקות העליון בשנה האחרונה קבעה שייתכן מאוד שבעתיד הקרוב בית המשפט יקבע כי חקיקת חוק יסוד עלולה להיות בלתי חוקתית.

"הפעם לא החוקים הרגילים על הכוונת, אלא חוקי היסוד הם שעומדים במוקד", אמרה שקד. "לאחרונה הוגשו כמה עתירות נגד חוק יסוד הלאום שמבקשות להביא לפסילתו. למרבה הצער, אף לא אחת מהן נדחתה על הסף בשל העובדה שהיא מבקשת לפסול חוק יסוד".

לדבריה, המהלך הזה מביא את המערכת המשפטית לתסיסה ו"יש מי שמבקשים לנצל את ההזדמנות הזו כדי להעלות באוב את דעת המיעוט של ברק מ-1990. האם יקבע הפעם בית המשפט בעתירה הנוכחית שניתן לפסול חוק יסוד מכוח 'עקרונות היסוד של השיטה'"?

שקד הזהירה בנאומה כי אין להשלים עם התערבות כזו שתגרום לעם להיות לא רלוונטי. "בכך יסיים העם את תפקידו במה שהיה לפנים שיטתנו הדמוקרטית. מעתה ייקבעו הנורמות שלא באמצעות העם"...

מנדלבליט התייחס להתלהמות נגד בתי המשפט והפרקליטות, כפי שבאה לידי ביטוי נגד החלטת העליון להתיר כניסת קרובי משפחה מדרגה ראשונה של פעילי חמאס לטיפולים רפואיים בישראל. "נשמעו התבטאויות בוטות ובלתי ראויות, שאין מקום לקבלן, גם כלפי שופטי בית המשפט העליון, כאילו הם פוגעים בביטחון המדינה, מפריעים למאבק בטרור או מתערבים בנושאים לא להם".

הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק, התייחס בנאומו בכנס לביקורות שהוטלו על החלטותיו שלא לפתוח בחקירה פלילית על אירועי הקרב ברפיח במבצע צוק איתן וכן על החלטתו לפתוח בחקירה במקרים שעלה החשד שבוצעה עבירה על כללי הפתיחה באש.

"במקום שיש חשד סביר להפרת כללי הפתיחה באש חובה עלינו לחקור", אמר אפק. "לא נפתח בחקירה ביד קלה או כבדה אלא ביד אחראית שבוחנת כל מקרה לגופו. נמשיך בדרכנו ללא מורא באופן ענייני, מקצועי ועצמאי".

https://www.ynet.co.il/articles/0,7...

תגוביות:

1.רוב הציבור נגד בג"צ כיוון שהוא נוקט במדיניות אנטי ישראלית ומפריע לממשלה הנבחרת למשול מתוקף בחירת העם בבחירות דמוקרטיות. בג"צ מעולם לא נבחר על ידי העם אלא מתמנה באמצעות חבר שמביא חבר. בג"צ יצא בפסיקות אנטי ישראליות ונדמה כאילו השופטים שם לא שייכים לעם ישראל.

2.העליון ביצע כאן מעין "הפיכה צבאית" בלי שנורתה יריה אחת. למעשה הוא הריבון והמחליט הבלעדי. יש לפרקו לאלתר על כך שהשתלט על ההנהגה על המדינה וכמו שבהפיכה צבאית מעמידים לדין את הקצינים שהובילו להפיכה, כך יש להעמיד לדין את שופטי בג"צ על ההפיכה שביצעו, למען יראו וייראו שאין לשופט זכות להפוך שלטון דמוקרטי לשלטון מלוכה, ואם הוא ביצע זאת יש להעמידו לדין ככל אזרח.

3.שמאלנים טיפשים מקימים לכם פה מדינה איראנית ואתם שמחים. חוקי היסוד היו הכסות המשפטית שבעזרתה עשה ברק את המהפכה החוקתית שלו - לכאורה חוקי היסוד גוברים על החוקים הרגילים וכך נותנים לבג"צ אפשרות לפסול חוקים.
פסילת חוק יסוד על ידי בג"צ קובעת למעשה שלבג"צ זכות ביקורת מוחלטת על הרשות המחוקקת - כלומר בג"צ קובע את החוקים בלי אפילו העמדת פנים של דמוקרטיה. אין אף מדינה דמוקרטית שבה יש לבית המשפט זכות מוחלטת לפסילה של חוקים ולשינוי החוקה בלי שום יכולת לעם או לנציגיו לומר מילה. זה למעשה שיכפול של המודל האיראני. אתם בכלל לא מבינים מה המשמעות של זה.

4.השמאלנים הם סרטן בגוף האומה.

5.בחרנו ממשלה וקיבלנו בג"צ שמאלני.

6.בג"צ עצר גירוש המסתננים והביא לחורבן דרום ת"א ומדיניות המדינה.

7.בג"צ הפך אמת לשקר. להעיף אותם ולסגור את בית המשפט. אלה מהרסיך ומחרביך יצאו ממך.

8.בין עריצות הרוב, לדיקטטורה של המיעוט, בדמוקרטיה נקבע שהרוב קובע.

9.בסך הכל מנסה סוף סוף לצמצם את ממדי הפיכת החצר של כבוד נשיא בית המשפט בדימוס פרופסור אהרון ברק.

10.הכי טובה. הכי חכמה ועם העוצמה למנוע אלטלנה 2. אנחנו רבע שעה משם. חבורה בלתי קדושה, קידשה אוסף קשקושים משפטיים לאג'נדה פרטית, ברוח המורה הבינוני ומאוד לא נחשב לדיני שטרות באוניברסיטה העברית 1970. סוג של עולם שלישי? כנראה. רק איילת תחזיר על כנה את הדמוקרטיה המחוללת.

11.אם חוק שעבר ברוב של יותר מ-61 קולות במתכונת של חוק יסוד ובג"צ לא דוחה את העתירה על הסף, הוא מבצע הפיכה שלטונית. טרור משפטי. בג"צ מפעיל טרור.

12.במשך השנים שבענו מההחלטות ההזויות, שבג"צ החליט/קבע, משמע שאין מחוקק ובג"צ הסמכות העליונה!?

מה ההבדל בין בג"צ מדינת ישראל לבין בג"צ מדינות דמוקרטיות בעולם, ששם בג"צ לא מבטל חוקי המחוקק?

13.עריצות שמאל במערומיה...לסגור את מוסד השינאה.


ליה 02.03.1915:14
71. יורם שפטל: הפרקליטות - הגוף הכי שמאלני במדינה בתגובה להודעה מספר 0
עו"ד יורם שפטל נגד דינה זילבר: "המחבלים בתקשורת וחברי כנסת מהשמאל הקיצוני הזדעקו להגנתה כי היא דיברה מפיהם''.

ההתבטאות של דינה זילבר איננה יוצאת דופן ובדבריה היא משקפת את עמדתם של מרבית הפרקליטים הבכירים בפרקליטות המדינה.

היא אחות תאומה של פרקליטה מאד בכירה בפרקליטות המדינה בדימוס, שזמן קצר לאחר שסיימה לייצג את מדינת ישראל, לאסונה של מדינת ישראל, הפכה להיות נשיאת הקרן לישראל חדשה, המתקראת באופן רמאי בעברית, הקרן החדשה לישראל.

כל מילה שאמרה דינה זילבר היתה אומרת באותה הזדמנות גם הגברת טליה ששון.

למעשה פרקליטות המדינה היא הגוף השמאלני הכי מובהק במדינת ישראל והביטוי הוא בדברים שאמרה הגברת דינה זילבר, שאין להם דבר ונגיעה כלשהי למשפט.

זוהי פוליטיקה שמאלנית קיצונית, פנאטית, פוסט יהודית ופוסט ציונית מובהקת.

ולכן כל הכנופיות המחבליות תיקשורתיות וחברי הכנסת מהשמאל הקיצוני הפנאטי, כלומר מפלגת העבודה ומר"צ ביחד, הזדעקו להגנתה, משום שהיא דיברה למעשה מפיהם.

מה שהם אמרו, כל דברי הבלע שהם אמרו על חוק הנאמנות, שזה בכלל לא שמו, צימצמה ואמרה פוליטית בלי שום נגיעה משפטית משום סוג שהוא, הגברת זילבר.

חבורה שלמה של פרקליטים הזדרזה לכנס כינוס ולהביע בגברת דינה זילבר תמיכה, כי לא יכול להיות שימתחו עליה פוליטיקאים שממונים עליה למעשה - ביקורת על התנהגות פרועה ובלתי חוקית כזאת.

מעניין שכולם ללא יוצא מן הכלל מילאו את פיהם מים כאשר איש השמאל הקיצוני שבקיצוני מבחינה פוליטית, דוד ליבאי, פיטר פרקליטה שהיתה ראש מחלקה אזרחית בפרקליטות המדינה, על התבטאות שלה מצד ימין של המפה הפוליטית.

כלומר, לדעת הפרקליטים השמאלנים הקיצוניים, הפוסט ציוניים של הפרקליטות, מותר וזה בסדר גמור לסלק פרקליטה בכירה ביותר, ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, אם היא מצד ימין תוקפת פוליטית את פלוני.

אבל כאשר מהצד השמאלני נאמרים דברי בלע חסרי כל קשר לנפקות משפטית לא מפטרים אותה, רק נוזפים בה, ואז באה חבורה של פרקליטים שמאלנים קיצוניים, פנאטיים להתייצב להגנתה.

אין כמו ההבדל בין השניים שמראה מהו פרצופה הפוליטי השמאלני הקיצוני, הפוסט ציוני, הפנאטי של פרקליטות המדינה.

אני אומר שכאשר טליה ששון, אשת השמאל הקיצוני הפוליטי פירסמה את דו"ח המאחזים המפורסם שלה, מבלי כל הכרות מוקדמת שלה, אני מיד אמרתי שדו"ח כזה יכול להתפרסם רק ע"י איש שמאל קיצוני שבקיצוניים ואכן תוך זמן קצר נחשף לעיני כל הפרצוף השמאלני הקיצוני של טליה ששון שהתמנתה לנשיאת הקרן האנטישמית, הפנאטית, הפוסט ציונית והפוסט יהודית, הקרן לישראל החדשה.

קודם לכן דרך אגב היא היתה במקום שביעי ברשימת השמאל הקיצוני הכי פנאטי שהיה פה מאז קום המדינה - הכוונה למר"צ. טליה ששון - היתה במקום שביעי ברשימת מר"צ באחת ממערכות הבחירות.

אני לא אתפלא אם במערכת הבחירות הבאה, או הבאה לאחריה את המקום השביעי ברשימת מר"צ או קצת אחורה או קצת קדימה תאייש הגברת זילבר, כי מה שהיא אמרה הוא בהחלט כרטיס ביקור מובהק לרשימת מר"צ לכנסת.

אני חושב שלבנימין נתניהו יש סמכות מלאה להורות על סילוקה של הגברת זילבר מישיבות ממשלה.

אי אפשר להיכנס לישיבות ממשלה אלא אם כן הדבר נעשה בהיתר של ראש הממשלה שמנהל את הישיבה ולכן לדעתי צריך להבהיר לבנימין נתניהו, שלא רק שהם (נפתלי בנט ואיילת שקד) לא יהיו נוכחים בישיבת ממשלה שהגברת זילבר תהיה נוכחת בה, אלא שבמידה ונתניהו לא יורה על כך שהיא מנועה להבא מלהיכנס לישיבות הממשלה ולהיות נוכחת בהן, אז אין לנתניהו קואליציה. חד וחלק. כי יש לו סמכות לקבוע מי ישב ומי לא ישב בישיבות הממשלה ויש להבהיר לו שיפעיל את סמכותו ויבהיר שהגברת זילבר לא תיכנס לישיבות הממשלה כי אז אין ממשלה.

https://www.inn.co.il/News/News.asp...

תגוביות:

1.השופטת גרסטל: "בפרקליטות יש משהו חולה. שי ניצן אינו מתאים לתפקיד פרקליט המדינה".

2.הפרקליטות לא הגוף הכי שמאלני ומושחת במדינה. בתי המשפט הגוף הכי שמאלני והכי מושחת במדינה, וכל אותם פרקליטים רוצים להיות שופטי בג"צ ולכן מתיישרים את האג'נדה של השופטים.

3.בתי המשפט מלאים בשופטים שבאו מהפרקליטות בשיטת חבר מביא חבר.

4.השמאל הקיצוני הורס את העולם. משחית ללא רסן. חובה לקחת ברצינות את המושכות ולנטרל את מרוץ השמאל. הם מביאים שואה עולמית על כולם. ההתנגחות של השמאל הורסת את דור העתיד.

5.הצרה שכאשר הליכוד עלה לשלטון הוא לא ניקה את האורוות ופקידות מפא"י נשארה ואז הונהגה בכל המוסדות ומערכות המשפט והמדינה השיטה הפשוטה של חבר מביא חבר וכך השמאל הפך את בג"צ לסניף מר"צ. זו הסיבה מדוע לציבור אין אמון בבג"צ.

6.אילומינטי.

7.כחלון מתחזה לימין ומתנהג כסמאלן קיצוני ביותר ומונע שינוי. אריה דרעי לא פחות גרוע ממנו אם לא יותר.

8.אסתר חיות ואהרון ברק כבר ימותו מזיקנה. הם כבר לא יהיו פה, אבל מיליוני אפריקנים יכבשו את ישראל בגללם. כבר כיום יש 11 אלף ילדי מסתננים. מיליוני שקלים נשפכים בחודש כדי להקים להם גני ילדים ובתי ספר. זה בג"צ ומעשיו ותוצאותיהם.





ליה 15.03.1922:44
72. המחטף השקט: מיועצים משפטיים ל''שומרי סף'' / גיל ברינגר בתגובה להודעה מספר 0
במסווה של שמירה על האינטרס הציבורי התפתח במערך הייעוץ המשפטי אתוס של בלימת הממשלה הנבחרת, וצמח מן האין מיתוס של שומרי סף

דוד בן-גוריון סיפר לשריו כי קרא לא פחות משלוש פעמים את מסקנות ועדת אגרנט בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה בטרם הביאן להחלטת הממשלה. לדיאלוג שנערך בישיבת הממשלה ב-28 באוקטובר 1962 בין ראש הממשלה בן-גוריון לגדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה, חשיבות היסטורית. הוא מכייל את המערכות. הוא מאפשר לנו הצצה אותנטית לעמדת היועץ המשפטי לממשלה בנקודת האפס המדויקת. הנקודה שבה ביקשו לראשונה הממשלה ויועצה המשפטי לכונן את היחסים המוסדיים ביניהם.

ראש הממשלה ביקש לדעת אם מסקנתה של ועדת אגרנט, שלפיה הממשלה איננה מחויבת לפעול על פי חוות דעתו של היועץ, מקובלת על האוזנר. הלה השיב במילים פשוטות:

מעולם לא התיימרתי להכתיב לממשלה פסקים או לקבוע בשבילה את דרכה, ואני מצטער אם מישהו הבין כך את דבריי. הודעתי זאת גם אז.

אין לי יומרה, והיא תהיה מגוחכת אם אנקוט עמדה זו.

אם הממשלה שואלת דעתי, הרי תקבל חוות דעתי כבסיס לדיון שכך הוא החוק, אבל מכאן ואילך חופשית היא להכריע כשיקול דעתה.

אם הממשלה שואלת מה הוא החוק, הרי בשביל זה יש לה יועץ משפטי, שיבוא ויגיד לפי סעיפים אלה ואלה ולפי התקדימים זהו החוק. זאת מקבלת הממשלה מפיו.

אפשר על יסוד זה להגיע להחלטה מסוימת ואפשר להגיע גם להחלטה אחרת.

האוזנר, שריב הסמכויות בינו לבין שר המשפטים, דב יוסף, הוא שהוביל להקמת ועדת המשפטנים בראשות השופט אגרנט, הביע שאט נפש של ממש מכך שיוסף ביקש לייחס לו טענה אחרת:

אני רואה בדאגה רבה אם שר המשפטים אומר שאני מעמיד עצמי מעל לממשלה ומעל לשר ורואה את עצמי כאיזה אוראקל.

הדברים מכוונים להעמיד אותי באור קריקאטוראלי, מעולם לא היו דברים כאלה דעתי, ולא הבעתי זאת ואין לי יומרה לכך. אני מבקש מהממשלה גם בעניין זה להחליט לפי הצעות ראש הממשלה.[1]

האוזנר, אחד היועצים המשפטיים החזקים ביותר שידעה ישראל, ראה את עצמו, כפי שקל להבחין, כמסייע לעבודת הממשלה. מבחינתו, תפקיד היועץ משפטי לממשלה לשמש עורך דינה של הממשלה, לא אורקל היושב ברחוב צלאח א-דין 29 בירושלים ומוסר לשריה חוות דעת מחייבות ישירות מפי האלים.

כל תפיסה אחרת של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה היתה מבחינתו של האוזנר ניסיון לצייר את דמותו של היועץ כקריקטורה. לא פחות מכך.

אלא שכידוע, בעולם שאנו חיים בו העובדות אינן עקשניות. הן שבריריות, צייתניות וגמישות. אפשר להתאימן לכל טעם ולקפלן על פי קוויה של כל דוֹגמה.

הדבר נכון גם ביחס למוסד היועץ המשפטי לממשלה.

השנים שעברו סדקו את התפיסה המקורית באשר לתפקידו של מוסד חשוב זה.

את מקומה של האמת ההיסטורית והמשפטית שהאוזנר מייצגן באופן הטוב ביותר דחק מיתוס; מיתוס הטוען למסורת שונה בתכלית. על פי מסורת מדומה זו, תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשמש שומר סף לממשלה: הבלם המרכזי לשאיפותיה וכוח מאזן לעוצמתה. לצד מיתוס זה ומכוחו פיתחו משפטני השירות הציבורי אתוס פעולה פנימי המכתיב להם יחסים מסוג מסוים, וכפי שנראה לאו דווקא מחייב, עם מה שמקובל היה לחשוב עליו בתור הלקוח המרכזי שלהם: הממשלה.

האתוס

במאמר שפרסמה לאחרונה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, העוסק בזיכרונותיה משש-עשרה שנות שירותה כפרקליטה במחלקת הבג"צים, היא מתייחסת לשאלה העומדת בבסיס הסדרת היחסים שבין הממשלה לייעוץ המשפטי שלה, ואוחזת את השור בקרניו:

שאלת היסוד שקובעת את כל מתכונת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה ושלוחיו, הנכונה לגבי כל משפטן ציבורי שהוא, היא האם מדובר בפרקליט השלטון או בפרקליט הציבור.[2]

שאלת היסוד אינה נותרת ללא מענה.

בפרק שבו זילבר משרטטת את קווי המתאר של האתוס הפנימי של מחלקת הבג"צים, שאפיין (לדעתה) את "פעולת משרד המשפטים מימיו הראשונים ולאורך הדורות וכל היועצים המשפטיים לממשלה כיוונו פעולתם על פי אמת מידה זו", היא מכריזה:

הערכים שלאורם פועלים וכן שיטות העבודה נותרו כשהיו ולא השתנו. משרתי ציבור ולא קונסיליירי של השלטון… שליחות ציבורית ועשייה מתוך תפיסת נאמנות של הציבור בכללו ולא שיקוף אינטרס נקודתי גרידא של שר, מנכ"ל וכו'.[3]

לכאורה הדברים פשוטים וברורים. מי יחלוק על הטענה כי מגמת פניו של הייעוץ המשפטי לממשלה הינה בראש ובראשונה כלל הציבור? מיהו זה ואיזה הוא שימלאו ליבו לבחור בדגם של ייעוץ משפטי המשמש לשרי הממשלה קונסיליירי, עורך דין המייצג ארגון פשיעה, ולא בדגם של יעוץ משפטי המתרכז במתן שירות לציבור? היש מי שיעדיף ייעוץ משפטי לממשלה הדוגל בשיקוף אינטרס נקודתי גרידא של שר או מנכ"ל על פני נאמנות לציבור בכללו? אך דווקא בשל העובדה שהדברים פשוטים כל כך, ללב מתגנב חשד שיותר משפשוטים הם – פשטניים הם.

הרטוריקה הקלילה שבה מוצגת הדילמה הכבדה מעלימה מאיתנו מקטע מרכזי של היחסים המתקיימים בין שרי הממשלה לייעוץ המשפטי לממשלה; המקטע שבו הייעוץ המשפטי לממשלה אינו פועל כשכיר חרב משפטי, המבקש לפעול בתחום האפור-שחור מטעם שר משרי הממשלה על מנת להצילו מאימת הדין, אלא מסייע לו לקדם מדיניות ממלכתית לגיטימית שהוא מוביל בעבור הציבור כולו.

למעשה, המדיניות שהשרים מובילים היא-היא הסיבה לכך שבראש המשרד עומד נבחר ציבור, בעל תפיסה פוליטית ורצון לקדם עניין כזה על פני עניין אחר, ולא פקיד מקצועי.

המקטע החשוב הזה נעלם בדרך הצגת הדברים על ידי זילבר.

היא בוחרת להציג את פעולת הסיוע לממשלה כמה שעשוי להידמות להגשת סיוע משפטי לחברי ארגון פשע.

הבחירה מוצגת כהכרעה בין מתן שירות משפטי אישי ולא לגיטימי לשר מושחת – לבין הפניית עורף לממשלה ובחירה בציבור כלקוח. דיכוטומיה זו מחדדת את המתח שבין "הציבור" לבין "הממשלה".

לציבור אינטרס רחב, ואילו "הממשלה" היא כביכול בעלת אינטרס נקודתי צר, פוליטי, אישי אפילו, המנוגד לו. אלא שהעלמת הדרג המקצועי-פקידותי מן המשוואה, כאילו הוא מזוהה אוטומטית עם "הציבור", מוליכה שולל.

בדמוקרטיה ייצוגית, מנגנון השלטון שבחרנו בו, הן הדרג הפוליטי הן הדרג המקצועי עובדים למען הציבור. אלא שהדרג הפוליטי מקבל את המנדט ישירות מן הציבור שעשוי לבחור בו ועשוי אף להדיחו; ואילו ביחס לפקידים נכון יותר יהיה לומר כי גם בשעה שעבודתם נעשית למען הציבור אין היא נעשית בניהולו של הציבור.

הממשלה היא הממונה על הפקידים, היא המנהלת אותם והיא המתווכת להם את האינטרס הציבורי שבשמו פועלת המערכת כולה.

התפיסה הרואה בציבור כולו את "הלקוח האמיתי" של היועץ המשפטי לממשלה פורמת את הקשר המחייב והרגיל המתקיים בין לקוח לעורך דינו, אשר אמור היה להתקיים גם במקרה הפרטי של היחסים שבין הממשלה והייעוץ המשפטי לממשלה.

זילבר אינה הראשונה מבין בכירי משרד המשפטים המכריזה על תפיסה עקרונית זו בריש גלי – גם אם הרחיקה לכת מקודמיה בכך שהטילה דופי בחברי הממשלה ורמזה באופן די ברור להיותם פושעים פוטנציאליים. קדם לה למשל השופט בדימוס יצחק זמיר שקבע:

הרשות הציבורית, יהיה זה שר או משרד ממשלתי או אפילו הממשלה, אינה הלקוח האמיתי של היועץ המשפטי בשירות הציבורי. הלקוח האמיתי, כפי שמתבקש מיחס של נאמנות, הוא הציבור. הציבור פועל באמצעות רשויות וממלאי תפקידים שונים, וכל אחד מהם בתחום שהוקצה לו ובמגבלות שהוטלו עליו על ידי הציבור. כך הממשלה, כך כל אחד מהשרים, וכך גם היועץ המשפטי … משרתים, כל אחד בדרכו ובתחומו, אותו לקוח עצמו.[4]

מה שבכתיבה מאוחרת עתיד היה להצטייר כ"אתוס מכונן" היה בימיו של זמיר תרועת חצוצרה ראשונית בלבד.

הבעייתיות שבה נחזתה כבר אז, וכדי להבינה נכון לעיין בכתיבתה של פרופ' רות גביזון מן הימים ההם.

במאמר שהתפרסם באמצע שנות התשעים, ובו התייחסה לקולות החדשים שהחלו להתגבר במשרד המשפטים עם הכרזתה של המהפכה החוקתית, קבעה כך:

יש כאלה הטוענים כי "הלקוח" של היועץ המשפטי לממשלה אינו הרשות כלל, אלא החוק, שלטון־החוק או הציבור כולו. אני מציעה לראות התבטאויות אלה כמטפורות בלבד. השאלה מהם גבולות המחויבות של היועץ המשפטי ושל משפטנים בשירות הציבור לרשויות הינה שאלה נורמטיבית מרכזית וחשובה, אולם הדימוי של הציבור כלקוח מטעה. הוא עלול לרמז כי המחויבות היחידה של יועצים משפטיים בשירות המדינה היא ללקוח דיפוזי, שאינו ניתן לזיהוי, במקום לטעון שהמחויבות לאינטרס הציבורי ולנורמות של יושרה מקצועית מגבילה את מחויבותו של משפטן בשירות הציבור לרשות.[5]

קל להבחין בביטול היחסי שבו מתייחסת גביזון לטענות החדשות דאז, אותן טענות שזילבר עתידה היתה להדהד כעבור שני עשורים וקצת ולהציגן כמסורת עתיקה.

גביזון רואה בתפיסת הציבור כלקוח מטאפורה בלבד, ביטוי לקו הגבול המשרטט את חובתם של משפטני המגזר הציבורי לנהוג ביושרה אישית. הא ותו לא. לו היו הדברים יותר מאשר מטאפורה, לא ברור כיצד ניתן היה לשרת "לקוח" ציבורי מסוג כזה: לקוח ללא פנים וללא שם; "לקוח דיפוזי" כהגדרתה של גביזון. זהותו של לקוח זה חמקמקה ואינה ממשית, ועל כן בלי תיווכו של המנגנון הפוליטי אין לדעת מה רצונו.

לא במקרה יש הרואים בבקשה לקשור את הייעוץ המשפטי לממשלה במחויבות חדשה כלפי "הלקוח האמיתי" ניסיון ברור להתרת קשר המחויבות שבינו לבין הלקוח המקורי שלו – ממשלת ישראל.

ניסוח הטענה בשפה של מחויבות ישירה ללקוח חדש מחפה על מהות העניין:

התנערות מהשיטה הדמוקרטית שבמסגרתה קובעת המערכת הפוליטית הנבחרת את כל הקשור בקביעת ההסדרים הנוגעים לאזרח.[6]

גביזון הוסיפה והזהירה מפני המהלך של יצירת יחסי עו"ד-לקוח עם הלקוח החדש. היא טענה שדווקא הרצון לראות בציבור את "הלקוח האמיתי", על הבלבול הקיים בהגדרת לקוח שכזו, יביא לפגיעה באינטרס של אותו לקוח עצמו:

צריך לזכור שיש לנו אינטרס ציבורי רציני בפעילות יעילה של הרשויות. פעילות יעילה כזאת תובעת ייעוץ מקצועי מיומן ובעל מחויבות, ותהיה זו טעות להשכיח יסוד זה רק על מנת להדגיש את העובדה שיועץ משפטי אינו "חרב להשכיר" בשירות הממשלה.

*****

אחת ההשלכות המעשיות והישירות הרבות שיש לשאלת זיהוי "הלקוח האמיתי" היא ההשפעה שיש לזיהוי זה על מידת המוטיבציה שיש לייעוץ המשפטי לממשלה להגן על עמדות הממשלה.

בנושא זה התקיימה במחלקת הבג"צים פעילות חינוכית של ממש; כך מספרת דינה זילבר במאמרה הנזכר, בפרק שעניינו "הגינות דיונית":

הדברים באים לידי ביטוי למשל בחינוך לכך שהניצחון הוא לא חזות הכל ואינו המטרה. נקודה זו מודגשת כל הזמן, גם ברטוריקה וגם בהכוונה לדברים שהאתוס המחלקתי שם עליהם את הדגש. פרקליט צעיר שהיה חוזר מבית המשפט ובשיחות מסדרון מספר "ניצחתי היום את התיק", היה זוכה להערות של מנהלת המחלקה שלא נכון להציג זאת במונחים כאלו – "לא ניצחתי" אלא "העתירה נדחתה". החזרה המתמדת על התפיסה הזאת מקבעת אותה כטבע שני אצל פרקליטי המחלקה.[7]

נשים לב כי הדוגמה שנבחרה אינה של סתם פרקליט, אלא דווקא של פרקליט צעיר. דמותו מעוצבת ככזו שטרם הפנימה את חוסר התוחלת שבניצחון המדינה. נראה שמבחינת האתוס המחלקתי יש משהו כמעט גס, ודאי לא בשל, בשאיפה של הפרקליט הצעיר להשיג ניצחון לרשות מרשויות המדינה שהוא מייצג. על אחת כמה אין מקום לשמחתו המופגנת. "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה".

האתוס הזה הונחל לא על ידי מנהלת מסוימת ויחידה של המחלקה. הוא הפך חלק משיטת ההפעלה הכללית.

בזיכרונותיו של השופט (בדימוס) מישאל חשין, אף הוא מנהל מחלקת הבג"צים לשעבר, הוא תיאר את ימיו כפרקליט כך:

כשהייתי מפסיד תיק הרגשתי רע מאוד. אך יצרתי לעצמי מין סלוגן כזה – אני פרקליט מדינה. פרקליט מדינה מופיע למען הצדק. לכן אני תמיד זוכה. אין תיק שאני מפסיד בו. כשאני זוכה – אז זכיתי. כשאני מפסיד – הצדק ניצח. ואני הרי בעד הצדק – אז שוב זכיתי. לכן אני תמיד זוכה.[8]

נראה שרק דבר אחד חסר לנו על מנת שנשתכנע כי יש מקום לשמחתו של חשין: שביעות רצון מצד הלקוח. חשין כלל אינו טורח לבדוק את שביעות רצונו של הלקוח שהוא לכאורה מייצג. האם שביעות הרצון של הממשלה מההחלטה שהתקבלה בתיק רלוונטית בכלל מבחינת מחלקתו של חשין? האם לא היינו מצפים ששמחתו של הפרקליט תבטא את מידת שביעות רצונו של הלקוח?

אלא שהאתוס המורה על סירוסה של שמחת הפרקליט הצעיר לאחר ניצחון בתיק הוא אותו אתוס המוביל לשמחתו המופרזת של חשין גם במקרה של הפסד בתיק.

משעה שהייעוץ המשפטי לממשלה אינו רואה עצמו מחויב לקידום האינטרס של לקוחו המקורי, הממשלה, נפתח השער לטאוטולוגיה משפטית. שכן ברמה הפילוסופית כל תוצאה שתתקבל בבית המשפט תשקף בדיעבד את הדין, ומשכך תגדיר מחדש את "האינטרס הציבורי" באופן המדויק ביותר.

נבחרי הציבור הגדירו את "האינטרס הציבורי" כעמדת המדינה בדיון המשפטי: העמדה שהם ביקשו לקדם כממונים על תחום מיניסטריאלי מסוים, וכמי שהציבור בחר בהם לעצב בשבילו את ההסדרים באותו תחום.

אינטרס ציבורי זה נפגע קשות בשעה שהמדינה הפסידה במשפט.

אולם משעה שהלקוח הממשי אינו "הלקוח", והציבור המופשט הוא "הלקוח האמיתי", כל תוצאה מתקבלת בברכה. נדמה שמאז המעבר מהלקוח הממשי (הממשלה) ללקוח החדש והמופשט ("הציבור"), לקוח שאיש לא ראה ואיש לא שמע, עבודתם של משפטני השירות הציבורי עם "הלקוח" נעשתה הרבה יותר נוחה. השמועות מספרות שהלקוח החדש לעולם אינו מתלונן.

אין להסיק מכך שהפרקליטות פשוט אימצה אתוס צמחוני, נטול תאוות ניצחון. לצד הפציפיזם שהיא מפגינה במאבקה הלא-מאוד-עיקש למען הלקוח הממשי שלה, יש לה, בזירת קרבות אחרת, יצר-מאבק תוסס:

כשראשי המערכת, היועצים המשפטיים לממשלה לדורותיהם, שידרו מחויבות לאתוס הפעולה המסורתי שמאפיין את פעולתו של מערך הייעוץ המשפטי הציבורי, ואף היו מוכנים באותם מקרים המחייבים זאת להתעמת עם המערכת הפוליטית לשם שימורו, היווה הדבר את האקט החינוכי האולטימטיבי להנחלת האתוס לאורך כל שדרת ההנהגה המשפטית עד לרמת הפרקליט הבודד. הלה יודע שיקבל גיבוי גם כשיבקש להיאבק על שימורו של אותו אתוס במקרה הפרטני המתעורר בתיק הספציפי שעל ייצוגו הוא מופקד.[9]

אמור מעתה, מערך הייעוץ המשפטי לממשלה לא איבד את לוחמנותו; הוא רק תיעל אותה באופן שונה.

בעידן הקודם היה זה מאבק לטובת הלקוח; כעת – נגדו.

זהו האתוס שלאורו יש לחנך את הפרקליטים, צעירים ומבוגרים.

באדיבות bigstock

***

ניתוק הייעוץ המשפטי לממשלה מלקוחו המקורי, הלא הוא הממשלה, מציף ביתר שאת את שאלת הגדרתו של "האינטרס הציבורי", שכן גם בעבודה עם לקוח דיפוזי מהדגם החדש חייבת להימצא דרך לקבוע את מפת האינטרסים המוגנים. כפל הסוגיות הבעייתיות – זהות לקוחו של היועץ המשפטי, וזיהוי האינטרס הציבורי – הופך את העניין למורכב במיוחד. נתחקה תחילה אחרי הבעיה הפרקטית שהחלה להיווצר בעשורים האחרונים כתוצאה מחוסר הבהירות הקיימת בהגדרת "האינטרס הציבורי" – ואז נפנה לשאלה העקרונית שבעיה זו משקפת.

במאמרה "על עבודת הפרקליט במחלקת הבג"צים" מבחינה אסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים לשעבר, בין שתי גישות. הראשונה:

גישה מקובלת גורסת שהחוקים, התקנות ופסיקת בית המשפט מגבשים ערכים ציבוריים מוגדרים הניתנים לאיתור פשוט וברור. גישה זו, שיש לה הדים בפסיקה העוסקת במשפט הציבורי, מניחה שקיים גרעין קשה של ערכים משותפים, המקובל על ציבור רחב ומקבל ביטוי בדין על רבדיו השונים. לפי גישה זו, חשיפת האינטרס הציבורי בעניין קונקרטי תהיה פשוטה יחסית – כמעט נגלית מאליה – ולא תחייב התלבטות רבה.[10]

לעומת גישה זו ניצבת גישתה של האסכולה הביקורתית, שמאמרה של מנדל מבהיר כי היא המקובלת כיום במחלקת הבג"צים. זו גורסת כי –

האינטרס הציבורי יהיה לעולם תלוי בנסיבות ובנקודת ראות. התפיסות השונות בדבר האינטרס הציבורי בעניין נתון מתחרות ביניהן, וההכרעה בתחרות זו מחייבת לעתים הליך של תיווך ופישור.

נוכח מהותם של האינטרסים הציבוריים כנתונים לשינוי מתמיד בהתייחס לנסיבות משתנות, תוטל על הפרקליט לא רק מלאכת איתורם של האינטרסים הציבוריים אלא גם מלאכת הגדרתם…

על הפרקליט לסייע לגופים השונים לגבש ולהגדיר את האינטרסים הציבוריים באותו עניין… ויאפשר הצגת עמדה אחידה העונה במידה סבירה על כלל השיקולים והאינטרסים הצריכים לעניין. על פי מודל זה לא יוכל הפרקליט לאתר בקלות את האינטרסים הציבוריים הרלוונטיים … על הפרקליט … למצוא את מנגנון ההכרעה הראוי בין כל אלה לבין האינטרס של הפרט, המשקף גם הוא אינטרס ציבורי ראוי להגנה.[11]

הטענה של מנדל לא פחות ממדהימה.

מודל איתור האינטרס הציבורי, שהכרנוהו במשך שנים רבות, איבד את תוקפו בעידן החדש; מעתה מחליפו מודל הגדרת האינטרס הציבורי. ומכיוון שכך, "האינטרס הציבורי" אינו עוד בהכרח האינטרס של הציבור.

בשלב הראשון דילג הייעוץ המשפטי מעל ראשיהם של נבחרי הציבור והשרים ונפרד מדגם "הלקוח הממשי" לטובת דגם "הלקוח האמיתי", אך עדיין עשה זאת לצורך איתור "האינטרס הציבורי" ולא לצורך הגדרתו. בשלב השני של התפתחות האתוס הדילוג נעשה גדול שבעתיים. אין אנו מדלגים עוד אך ורק מעל ראשיהם של נבחרי הציבור: כעת מדלגים אנו מעל הציבור עצמו. לא הוא שיגדיר לעצמו את האינטרס הציבורי, כי אם הייעוץ המשפטי.

הנסיגה מהקונקרטי אל המופשט מתקדמת במצב דברים זה לשלב המתבקש שבו הציבור הקונקרטי, על "האינטרסים הציבוריים הקונקרטיים" שלו, מוחלף בציבור מופשט. האינטרסים הציבוריים אינם עוד כאלה שמלאכת הפרקליט מצטמצמת אך ורק לאיתורם ולזיהויים (וזאת כממלא-מקום נבחר-הציבור); כעת האינטרסים הציבוריים המופשטים מוגדרים על ידי הפרקליט. אין מדובר עוד באינטרס ציבורי אותנטי שחשיפתו "כמעט נגלית מאליה" כפי שהיה בעידן הישן; מעתה מדובר בעיצוב והגדרה מחודשת שלו, והפעם לא על ידי הציבור, או נציגיו האותנטיים, כי אם על ידי הפרקליט. וכמובן – רק לאחר שאובחן על ידו כאינטרס ציבורי "ראוי להגנה".

******

על בסיס האתוס הרעוע והבעייתי הזה נבנית הקומה הבאה.

שכן הפערים בין הדרג הפוליטי לזה המקצועי-משפטי אינם מסתכמים באלה המתגלעים במסגרת ויכוחים בדבר חוקיותה של פעולה מנהלית מסוימת; בעידן החדש, רבות מהפעולות המנהליות מעלות נוסף על שאלת חוקיותן גם שאלה בדבר סבירותן. חמקמקותו של מושג הסבירות, והקביעה המקובלת כיום כי מדובר ברף אובייקטיבי המשקף את הסטנדרט הרצוי ולא את הממוצע החברתי או המקובל בנסיבות דומות, מכשירות בקלות וביעילות את החלפת שיקול הדעת של נבחר הציבור בשיקול דעתו של נציג הייעוץ המשפטי.

בשנות השבעים היו פיתוח מושג הסבירות, יחד עם הגישה המרחיבה לתפקידו של המשפטן בשירות המדינה, מזוהים עם היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק.

"כמשפטנים, איננו מוגבלים לפירושו ולהפעלתו של הדין הקיים. אנחנו חוד החנית של השאיפה לדין רצוי יותר וטוב יותר", אמר, בהיותו היועץ המשפטי לממשלה, בהרצאה לשופטים בשנת 1976. והוא הוסיף: "אנחנו הארכיטקטים של השינוי החברתי. לנו הכישורים לבנות שיטה משפטית טובה יותר, צודקת יותר. אנחנו איננו רואים את תפקידנו כמוגבל לטכנאות המשפטית; אנחנו רואים את תפקידנו ככולל את המדינאות המשפטית".[12]

כיום, משהיתה גישה זו ללחם חוקם של אנשי המשפט הציבורי, לאתוס של המערכת, איש אינו זוכר עוד את דברי האזהרה של נשיא בית המשפט העליון בימים ההם משה לנדוי משנת 1980. נבואה נזרקה בו בשעה שיצא נגד תפיסתו המתגבשת והולכת של ברק בעניין הסבירות:

הסכנה העיקרית שאני רואה היא שהמונח "סבירות" משמש תדיר כדי להגדיר קנה מידה אובייקטיבי… מכאן קצרה הדרך להגדרה דומה גם בשטח המשפט המנהלי, אם החלטתו של עובד הציבור תעמוד לבחינה על ידי בית המשפט על פי מבחן אובייקטיבי של מה שנראה לו, לבית המשפט, כעומד במבחן הסבירות בכל הנסיבות שבהן נתקבלה ההחלטה המנהלית. בדרך זו נגיע עד מהרה לבחינה עניינית של ההחלטה מחדש (de novo), כאילו מקיים בית המשפט דיון חוזר בנכונות ההחלטה.[13]

חששותיו של לנדוי התאמתו במלואם, כדי כך שדבריה של אסנת מנדל, המציגה את הפער המובנה שבין הסביר בעיני הדרג הפוליטי לבין הסביר בעיני הייעוץ המשפטי, נראים עתה כמעט מתבקשים מאליהם:

יש פער מובנה בין פרשנות משפטית למונחי פעולה כמו סבירות, רציונליות ומידתיות לבין הפרשנות הניתנת למונחים אלה בדיסציפלינות מקצועיות שאינן משפטיות. בעל הסמכות הבטוח בכל לבו כי הוא פועל בסבירות ומידתיות עשוי לשנות את עמדתו לאחר שנחשף לפרשנותם של מונחים אלה בהקשרם המשפטי. השיג והשיח והעלאת האידך-גיסא סביב שולחן דיונים משותף תחת הפריזמה המשפטית עשויים לשכנע את בעל הסמכות כי הסביר והמידתי בעיניו הם לאו דווקא כאלה.[14]

כתבתי "נראים עתה כמעט מתבקשים מאליהם", שכן מתברר שהקבלה הטבעית שלהם, כאילו מדובר רק בהנגשה מקצועית הדורשת מומחיות מיוחדת, היא מסווה מלאכותי משהו.

את זאת מבהירה לנו דווקא זילבר, בספרה 'בירוקרטיה כפוליטיקה'. לדבריה, מטרתה של קבוצת המשפטנים המתווכת לדרג הפוליטי את מושג הסבירות שונה מזו הנטענת בגלוי וכוללת הרבה יותר מאשר הנגשה של מושג משפטי. לא ניסיון לקלוע לעמדתו של בית המשפט לפנינו, כי אם ניצול פערי המומחיות לצורך השלטת סדר יום המותאם לתפיסת הפקידות; סדר יום השונה לחלוטין מזה שאמור היה להיות מוכתב על ידי הדרג הנבחר המייצג את הציבור:

חשובה הסרת הלוט מעל פניו של הדרג המנהלי-פקידותי והכרה בקיומו ובכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. חשוב גם זיהוי המגמה של העתקת מרכז הכוח השלטוני וההכרעה המעשית בשאלות שבמדיניות מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלה מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, ובלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע על ידיו של הדרג הפקידותי.[15]

שפת המומחים אליבא דזילבר אינה רק שפה העושה שימוש במושגים אובייקטיביים באופן המכוון לתוצאה שתהיה מקובלת על בית המשפט. הניטרליות והאובייקטיביות כלפי חוץ הן כלים בידי הייעוץ המשפטי לקידום סדר יום שונה מזה של הדרג הפוליטי. כך באשר לפקידות המשפטית, וכך בקרב סוגים אחרים של פקידוּת. זו דרכו של הפקיד לאצור כוח נוסף.

הלוט שזילבר מסירה מוסר למעשה מעל כתיבתם של מנדל ובכירים אחרים במשרד, וחושף אותנו לשאלה המתבקשת לגבי מונחים מתוך שפת המומחים המשפטית – הסבירות והמידתיות. האם מטרתו הבלעדית של השימוש במונחים הללו היא אכן חינוכו של בעל הסמכות כי "הסביר והמידתי בעיניו הם לאו דווקא כאלה", או שמא יש כאן מטרה נוספת? התשובה מגיעה מיד בהמשך:

המומחים מהווים קהילה סגורה, בעלת שפה מקצועית המוכרת רק ליודעי המקצוע, כמו בוגרים של איזו כת סודית שההשתייכות לשורותיה כרוכה במסלול מיון קפדני. מסלול זה כולל הכשרה ספציפית, עמידה במבחנים מסוימים ואינדוקטרינציה שוטפת ובלתי מודעת שעוברים בוגריה בדרך אל ההכרה המיוחלת להיחשב כ"מומחה". עיצוב המומחים בהתאם לדגם הרצוי נעשה באופנים מגוונים, עם אלה ניתן למנות רכישת שפה מיוחדת ועולם מונחים המובנים רק לחברי הקבוצה.

זילבר אינה מותירה מקום לספק בדבר השתייכותם של משפטני השירות הציבורי לאותה קבוצת מומחים שעמדתה מובילה את הדרג הפוליטי לקראת התוצאה הידועה מראש:

גם התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום הדובר שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו, אך עדיין השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות … הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית שלאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים בתחומים מרכזיים של קבלת החלטות.[16]

בנקודה זו של הסרת המסווה מובן לחלוטין מדוע זילבר בוחרת להגדיר את ההתנהלות מהסוג שסקרנו כ"עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו". אלו אינן מילים קלות. ואת המילים הקשות הללו אומרת מי שאינה מבקשת להזיק בהן למערכת. זילבר אינה אויבת מערכת. היא מוסרת לנו עדות מומחה מתוככיה. דווקא בשל כך מוכרחים לקחת את דבריה ברצינות גמורה.

המיתוס

מודל הממשלה כלקוח של הייעוץ המשפטי לממשלה קרס.

לתוך החלל שנפער עם היעלמו של הלקוח נכנסו נורמות חדשות הממלאות אותו; אתוס משפטי חדש. אולם האתוס הזה, המאפיין בשני העשורים האחרונים את דרך פעולתם וחינוכם המקצועי של חלק נכבד ממשפטני המגזר הציבורי, לא נוצר בחלל הפנוי. הוא נוצק לתוך תבנית אידאולוגית שהחלה להתגבש קודם לכן, והיא המזינה אותו בכל יום שבו הוא מוסיף להתקיים. תבנית זו, אשר בבסיסה טענות משפטיות-היסטוריות, יצרה את מיתוס המשפטן הציבורי כ"שומר סף" המשמש בשנים האחרונות כמקור משמעותי להצדקת האתוס ונגזרותיו.

***

בחודש מאי האחרון הודיע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, על פרישה מוקדמת. פרישתו של ליכט, איש מקצוע מעולה ומשפטן מבריק לכל הדעות, הביאה את עיתון דה-מרקר לפרסם קינה מרירה על המתרחש במשרד המשפטים ועל הגורל הצפוי מעתה לאינטרס הציבורי:

הדרג המקצועי של משרד המשפטים – שהיה עמוד האש של משרדי הממשלה כבלם ואיזון לדרג הפוליטי – מאבד את עצמאותו ואת יכולתו להגן על האינטרס הציבורי מול הגחמות הפוליטיות של הממשלה. פרישתו של ליכט אינה נקודת שבר, אלא סדק גדול נוסף בסכר שקורס.[17]

התיאור הזה, הממקם בפינה האחת של הזירה דרג פוליטי גחמני המבקש לפגוע באינטרס הציבורי ובפינה הנגדית ייעוץ משפטי שתפקידו המרכזי לבלום אותו (כלומר לבלום את נבחרי הציבור ובכך להגן על האינטרס הציבורי), הפך שכיח מאוד בכתיבה העיתונאית. למעשה, בשנים האחרונות היוצרות התבלבלו עד כדי כך שנדמה כי תפקידו העיקרי של הייעוץ המשפטי לממשלה אינו סיוע לממשלה בקידום מדיניותה אלא הפעלת כוח מאזן לשאיפותיו של הדרג הפוליטי, משל היה רשות רביעית שתפקידה להתמודד עם שלוש הרשויות האחרות.[18]

פתיחתו של 'בשם החוק', ספרה ההיסטורי של דינה זילבר העוסק במוסד היועץ המשפטי לממשלה, נותנת ביטוי מדויק לתפיסה זו הרואה ערך חיובי בעימות בין היועץ המשפטי לממשלה ללקוחותיו הישירים, שרי הממשלה.

על אחד הקירות במשרד המשפטים תלויה שורה של פורטרטים. אלו הם אחד עשר היועצים המשפטיים של הממשלה שכיהנו בתפקיד מאז הקמת המדינה. התמונות שצולמו בשחור-לבן הולכות ומאפירות בחלוף השנים. הולכות ודוהות. במבט בוחן, לא כל הפורטרטים מסגירים את טיבם של המצולמים ואת שיעור קומתם. חלקם נראים פקידים שוחרי טוב ונעימי הליכות. אבל אין לטעות בהם, באנשים האלה: כל אחד מהם, ברגע נתון, קם על רגליו ואמר לראשי השלטון: עד כאן! הרגעים האלה שבהם התרחש העימות בין היועצים המשפטיים לממשלה ובין הדרגים הפוליטיים שמינו אותם לתפקיד היו רגעים מכוננים בתולדות המדינה… כל אחד מהם אחראי באופן ישיר לכך שהזרוע המבצעת ערכה היכרות עם מגבלות כוחה. מכך נגזר שישראל היא מדינת חוק.[19]

מעבר לשגב המוגזם שיש בתיאור זה, ההופך עימותי-עבר בין עורכי הדין של הממשלה ללקוחותיהם ממקרים מצערים לאירועים מכוננים, מאפיין אותו עניין נוסף.

לזילבר חשוב להדגיש שבלימת הדרג הפוליטי היא מסורת עתיקה; כמעט מקדמת דנא. לשיטתה, כל שרשרת היועצים התעמתה עם הדרג המדיני, שמה לו גבולות ובכך הפכה אותנו למדינה טובה יותר. על פי המסורת הזו, מימים ימימה היה אחד מתפקידיו המרכזיים של כל יועץ משפטי במשרד ממשלתי לשמש שומר סף מפני הדרג הפוליטי ולהיות "המופקד על שלטון החוק ועל האינטרס הציבורי".[20]

אלא שכאמור מדובר במיתוס; אומנם מיתוס שצבר בשנים האחרונות תאוצה עד שהגבול שבין אמת לבדיה החל להיטשטש, ועדיין – מיתוס.

כיצד נוצר המיתוס?

נקודת ההתחלה היא הנקודה שבה צויד "שומר הסף" בכלי רב עוצמה: הטלת החובה על הממשלה לנהוג על פי דעתו של היועץ המשפטי שלה.[21] המסע שלנו מתחיל באגרנט.

בעקבות מחלוקת חריפה שנתגלעה בתחילת שנות השישים בין היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, לבין שר המשפטים, דב יוסף, הוקמה ועדה מיוחדת בראשות השופט שמעון אגרנט. מטרתה של הוועדה היתה הבהרת סמכויותיו ומעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. ארבע מתוך חמש מסקנותיה של הוועדה נגעו באופן ספציפי לשאלות מן התחום הפלילי; ואילו מסקנתה החמישית התמקדה בשאלה שונה לחלוטין: האם חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה? זה לשונָה – וכדאי מאוד לדייק במילותיה, מפני שכעבור עשרות שנים נעשה בה שימוש מעוות:

אם אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה, ושלו הכשרה של שופט בית המשפט העליון, כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים.

אלא שהוועדה לא הסתפקה בכך ומיד הוסיפה:

עם זאת רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול דעתה שלה.[22]

עמדתה זו של ועדת אגרנט, אשר מסקנותיה עוגנו בהחלטת ממשלה מחייבת, יצרה מעין פשרה בין היועץ המשפטי לממשלה לבין שר המשפטים, שכן בכך הפכה את הממשלה ליוצאת דופן ביחס לכל הרשויות המנהליות האחרות. לגבי שאר הרשויות נקבע כי חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה מחייבת ואין הן רשאיות לסטות מעמדתו; ואילו הממשלה שונה מכל רשות אחרת ורשאית לסטות מחוות דעתו של היועץ לפי שיקול דעתה.

הדברים פשוטים ובהירים, מבוססים על "הסדר הטוב במדינה" ועל חוכמה פוליטית רבה המאפשרת לממשלה לפעול כראות עיניה כדי להוציא את מדיניותה אל הפועל (ובלבד שבית המשפט לא פסק אחרת), ואף היו מקובלים לחלוטין על היועץ המשפטי לממשלה באותה עת.[23] אך למרות בהירותם של הדברים היה מי שהתעקש שלא להבינם כפי נמסרו. בהרצאה שנשא בשנת 1986, לאחר פרשת קו 300, ציין היועמ"ש היוצא יצחק זמיר כך:

כלל ראשון, שגם הוא מצא ביטוי בדו"ח ועדת אגרנט ולאחר מכן אף נתחזק, אומר שחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה בשאלה משפטית משקפת מבחינת הממשלה את המצב המשפטי. כיון שמקובל על הכל כי הממשלה צריכה לנהוג על פי החוק, יוצא שהממשלה צריכה לנהוג, בכל הנוגע להיבט המשפטי, על פי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה… כלל זה מתחזק על ידי כלל שני הקובע כי הייצוג של המדינה בבתי המשפט מופקד כולו בידי היועץ המשפטי לממשלה בלבד. מכאן שאם רשות ממשלתית היתה מסרבת לפעול על פי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה לא היה מי שיגן על עמדתה בבית המשפט.[24]

*זמיר היה אפוא הראשון לעוות מכל וכל את הכלל הפשוט שנקבע באגרנט ולטעון שעיוות זה מייצג לא רק את הנכון בעיניו כי אם את הנאמר באגרנט.

במקום שיקול דעת מלא של הממשלה לסטות מחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה – זמיר ציין כי מדובר בחובה גמורה לנהוג על פי חוות דעתו של היועץ ללא כל אפשרות לסטות ממנה.

שבע שנים לאחר מכן, בשנת 1993, ערך זמיר את 'ספר קלינגהופר: על המשפט הציבורי ובו פרסם לציבור לראשונה את מסקנות ועדת אגרנט. בהערת עורך, ביחס לשאלת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמסמך מחייב, כתב כי "משמעות הדברים, בהקשר בו נאמרו, אינה ברורה לגמרי". בהמשך דבריו הוסיף וציין כי "משום מה גם הבחינה הוועדה לעניין זה בין הממשלה לבין יתר הרשויות המנהליות". בכך הודה למעשה שגם בעיניו ברור הדבר כי אגרנט הבדיל בין חירותה של הממשלה לסטות מחוות דעתו של היועץ לבין חובתה של כל רשות אחרת לנהוג על פיה.

רוצה לומר – זמיר של שנת 1993 בוודאי ידע כי זמיר של 1986 לא הציג נכונה את מסקנות אגרנט בהרצאה שנשא. אלא שמיתוס אינו זקוק לגרעין של אמת כדי להתפתח. בדיוק בגלל זה הוא מיתוס.

זמיר של 1986 היה הראשון, אך ממש לא האחרון, לשאת לשווא את שמה של ועדת אגרנט ואת שם מסקנותיה.

מיתוס שומר הסף, כפי שנראה, ילך ויתפתח במרחב שבין טעות להטעיה. זמיר סילף את המסקנה הברורה של הוועדה במסגרת הרצאה, והנה בא השופט אהרן ברק ועיוות אותה במסגרת פסק דין בבית המשפט העליון.

ב-1993, שבעה חודשים לאחר שזמיר פרסם את דו"ח אגרנט ואת הערת העורך שלו, פרסם בית המשפט העליון את פסק דינו בפרשת סגן השר רפאל פנחסי. פסק דין זה עסק בעתירה נגד ראש הממשלה רבין שביקש להימנע מפיטורי פנחסי, בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש שעמד על חובתו של רבין לפטר את סגן השר.

*במסגרת עתירה נגד רבין וסירובו לפטר את פנחסי קבע ברק את הדברים האלה:

אמת, עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה שונה היתה מעמדתו של ראש הממשלה. הם ביקשו לשכנע זה את זה, אך הדבר לא עלה בידם. במצב דברים זה, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג לפנינו את ראש הממשלה על פי תפישתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. הטעם העומד ביסוד גישה זו נעוץ בהשקפה כי היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת… השקפה זו יונקת חיותה מהמסורת החוקתית שלנו. מסורת זו גובשה בדו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה (1962) [דו"ח ועדת אגרנט; ג"ב]. מאז היא הפכה לחלק מהמשפט הנוהג בישראל.[25]

*ברק הפך לחלוטין את מסקנות הוועדה, הציג היפוך זה כחלק מהמשפט הנוהג בישראל ופסק על פיו.

*ועדת אגרנט קבעה כי הממשלה איננה חייבת לקבל את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה – ואילו ברק פסק שהיא חייבת גם חייבת, ובכך ריסק את עצמאות הממשלה והכפיף אותה לחוות דעתו של היועץ.[26]

מדהימה העובדה שברק חותם קטע זה בפסק דינו תוך שהוא תומך את חידושו, הסוטה לחלוטין מהמקובל מזה שלושים ואחת שנים, בהפניה למקור משפטי מתאים המוכיח כי פרשנותו ביחס לאגרנט היא המשכה של מסורת פרשנית מוכרת: הוא מסביר שדבריו מסתמכים על הרצאה משנת 1986 בנושא "היועץ המשפטי לממשלה והמאבק על חוקיות השלטון". מדובר בלא אחרת מאשר הרצאתו של זמיר; כאמור, זו ההרצאה שבה עיוות זמיר את מסקנות ועדת אגרנט, ואשר ברי לכל כי חזר מטענתו המרכזית בה בספר שפרסם שבעה חודשים לפני פרסום פסק דינו של ברק בעניין פנחסי.

אלא שאת הנעשה אין להשיב, ומיתוס שומר הסף התקדם שלב נוסף.

כעת הוא מגבש גרעין קשה ראשון שלא ניתן יהיה עוד להכחישו, ועל אף העובדה שבשקר יסודו – יחייב את הממשלה בכל עניין ובכל נושא לפעול לפי חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. מכאן לא תהיה עוד חזרה.[27]

*****

השלב הבא בהתפתחות מיתוס שומר הסף היה העמדתו של היועץ המשפטי לממשלה כמשקל נגד לכוחם הפוליטי של השרים וכמי שאמור להגן מפניהם על שלטון החוק ועל האינטרס הציבורי.

השלב הזה הגיע בשנת 2008, עם פרסום מסקנותיו של הצוות הבין-משרדי לבחינת מערך הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה בראשות מנכ"ל משרד החוץ, אהרן אברמוביץ.

אם בשלב הקודם ברור היה כי נאמנותו של היועץ המשפטי היא ללקוחותיו בממשלה וחוות דעתו מחייבת אותם אך ורק כדי "להצילם" מפגיעה בחוק, הנה בשלב השני, שנפתח עם פרסום מסקנות ועדת אברמוביץ, מתגלה כי חובת הנאמנות המרכזית של היועץ המשפטי כלל אינה לממשלה. שולחו האמיתי הוא גורם אחר לגמרי:

שולחו של היועץ המשפטי למשרד הממשלתי הוא הציבור כולו. כלל תושבי המדינה, המהווים את ציבור משלמי המיסים הנזקק לשירותיו, הם הלקוח האמיתי של עורך הדין הציבורי.

על פי אברמוביץ, תשלום המיסים על ידי האזרחים גוזר את החלפת חובת הנאמנות של היועץ מהממשלה אל הציבור. חובתו של היועץ המשפטי, מסכים אברמוביץ, היא גם ללקוח המשנה שלו, הממשלה; אלא שכאן מחכה לנו הפתעה.

לחובה לסייע לממשלה יתלווה מעתה והלאה צל מאיים:

המשפטן הציבורי חייב לפעול כיועץ ומסייע לגיבוש המדיניות של השר והמנכ"ל ולעשות ככל הניתן ליישומה, ובמקביל עליו לשמש כשומר הסף מפני הפרת החוק ופגיעה בשלטון החוק. חובתו של המשפטן הציבורי היא לחוות דעה מקצועית, כנה ומבוססת, לפי מיטב שיקול דעתו, וללא מורא מן הדרג הנבחר והממונה.[28]

הוועדה מזהירה אפוא כל יועץ משפטי בשירות הציבורי לבל ייקח חלק בהפרת החוק ופגיעה בשלטון החוק במסגרת שיתוף פעולה אפשרי בינו לבין לקוח המשנה שלו, הלא הוא השר הממונה עליו.

ניסוח זה הופך את השרים לחשודים עד שתוכח חפותם.

מיתוס היועץ המשפטי כשומר סף הולך ומתפתח, והפעם באווירה די נוחה: הוא בן האור היחיד בארצם של בני החושך.

*שר המשפטים באותה עת, דניאל פרידמן, הבין מה מתרקם לנגד עיניו והוציא מיד מכתב שבו הסתייג בחריפות מהקביעה שלפיה הציבור הוא שולחו האמיתי של היועץ המשפטי:

הדברים שנאמרו לגבי היועץ המשפטי כשליח הציבור כולו, ששכרו משולם מכספי המיסים, כוחם יפה באותה מידה לכל עובדי הציבור מן הראשון ועד האחרון שבהם. המשמעות המעשית של האמירה ששולחו של היועץ המשפטי למשרד ממשלתי הוא הציבור כולו היא שאין לו שולח כלל. הציבור כולו איננו מקיים איתו דו-שיח, איננו נותן לו הוראות ולמעשה אין לו קשר איתו. הציבור כולו פועל באמצעות הממשלה שהיא אחראית הן על הייעוץ המשפטי והן על יתר העובדים.

פרידמן התנער במכתבו גם מהקביעה כי היועץ משפטי משמש שומר סף מפני השר הממונה עליו:

האמירה אשר לפיה על היועץ המשפטי לשמש "שומר סף" מדגישה את תפקידו כבלם, כאילו הממשלה ושריה ואולי עובדים נוספים במשרד צפויים בכל רגע לעבור על החוק, בבחינת לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". הביטוי "שומר סף" הוא אכן נפוץ בהקשר הזה, אולם הוא מעביר את הדגש לתפקיד הבלם ומעמיד בצל את תפקידו המרכזי של היועץ, היינו לקדם ביעילות את מדיניות המשרד בהתאם לחוק.[29]

וכאן הדברים פונים לסוג התנהלות שכלל וכלל אינו מוכר בשירות הציבורי.

*בדיון שהתקיים בלשכת ראש הממשלה בסוף שנת 2008, בהשתתפות חברי ועדת אברמוביץ וגורמים נוספים, הציג שר המשפטים בפני המשתתפים את הסתייגויותיו, והוחלט לקבלן במסגרת גרסה מתוקנת של הדו"ח שתוגש לממשלה.[30] אלא שוועדת אברמוביץ מעולם לא טרחה להגיש דו"ח שכזה, ומסקנות הדו"ח נותרו כשהיו בגרסתם הראשונית; זו שהוחלט שלא לקבלה.

ארבעה חודשים לאחר מכן התכנסה הממשלה על מנת לאמץ את מסקנות דו"ח אברמוביץ. הממשלה החליטה שלא להמתין לגרסה מתוקנת של הדו"ח, שמעולם לא הוגשה לה – ואישרה נוסח החלטה המפנים לחלוטין את הערותיו של פרידמן כפי שהתקבלו בדיון בראשות ראש הממשלה. למעשה היו אלה מסקנותיה של ועדה ליישום הדו"ח, שהוקמה לצורך תיקון הכשלים האמורים שנפלו בו, ושנראה היה באותה עת כי היא תחליף מוצלח לתיקון הדו"ח עצמו. הביטוי "שומר סף" נעלם במסגרת החלטת הממשלה, ותיאורו של היועץ המשפטי כשליחו של הציבור המהווה את לקוחו האמיתי נגוז.

במקום כל אלה קבעה הממשלה, בתמונת ראי מושלמת לדו"ח אברמוביץ המקורי, כי

"המשפטן הציבורי חייב [ההדגשה במקור. ג"ב] לפעול כיועץ ומסייע לגיבוש המדיניות של השר והמנכ"ל ולעשות כל הניתן ליישומה במהירות וביעילות במסגרת החוק".[31]

לכאורה, ניצחון בולט לעמדתו של פרידמן הרואה את היועצים המשפטיים כמי שתפקידם לסייע בידי שרי הממשלה לקדם את מדיניותם. לכאורה, ניצחון גם לעמדה המסרבת לראות בשרי הממשלה חשודים פוטנציאליים ש"שומר הסף" אמור להציל את הציבור מפניהם.

אלא שלכאורה בלבד. המיתוס לא מתבלבל וממשיך להתגלגל.

חצי שנה לאחר שהממשלה דחתה דחייה מוחלטת את הניסיון של אברמוביץ לקדם את תיאור תפקידו של היועץ המשפטי כ"שומר סף", פרסם היועץ המשפטי לממשלה הנחיה נוגדת.

ההנחיה, שמספרה 9.1000, דורשת מכל יועץ "להקפיד להיות 'שומר סף' כדי להבטיח כי פעילות המשרד ונושאי המשרד בו תתבצע בו על פי הדין וכללי המנהל התקין. על היועץ המשפטי למשרד לפעול לשם קיומו וחיזוקו של שלטון החוק".[32] במכתב שהוציא מייק בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לכל היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה בעניינה של הנחיה זו הוא קבע כי ההנחיה "מיישמת את המלצות הצוות הבינמשרדי… אשר אומצו בהחלטת ממשלה".[33]

בכך הכתים בלס את קובץ הנחיות היועץ בכתם נורא.

הנחיה 9.1000 כוללת הרבה דברים, אבל בוודאי שהיא אינה מיישמת את החלטת הממשלה בנקודה שבה התגלה הפער הידוע שבין הוועדה לממשלה. להפך: היא הופכת אותה על פיה.

מה היה לנו כאן?

הממשלה החליטה החלטה מסוימת, מנוגדת להחלטה המקורית של ועדת אברמוביץ; היועץ המשפטי לממשלה הנחה את יועצי המשרדים הנחיה הפוכה, החוזרת להחלטה המקורית של הוועדה; והמשנה ליועץ, בלס, שהיה בעצמו חבר מרכזי בוועדה, הרהיב עוז והציג את הנחייתו של היועץ המשפטי כתואמת את החלטת הממשלה, בהיפוך גמור מן האמת. וכאן הבן כמובן שואל: האם רק שגגה נפלה פה?

שגגה או זדון – למיתוס זה לא אכפת.

הוא ממשיך לצמוח.

משלב זה והלאה מתקבע ברמה הציבורית כי יועץ משפטי בממשלה הוא "שומר הסף" של הממשלה, וכן מתקבעת "העובדה" שטענה זו אומצה על ידי הממשלה. הדוח שלא תוקן, אף שנקבע כי יתוקן, זמין לכל קורא במרשתת – והחלטת הממשלה זוכה כאמור להתעלמות בנקודה הקריטית. הנחיית היועץ שהועברה ליועצים המשפטיים בשירות הממשלה, תוך מסירת מידע לא-מדויק עד כוזב, עדיין בתוקף ונחזית להיות על דעת הממשלה.[34]

***

כדרכם של מיתוסים, גם מיתוס "שומר הסף" מנסח את עצמו בפי דובריו הרבים באופן א-היסטורי: כאילו מאז ומעולם היה תפקידם של היועצים המשפטיים לשמש שומרי סף. נציע לו כאן הפרכה משולשת באמצעות ניתוח סטטיסטי, ניתוח משפטי וניתוח התיאוריה הפוליטית. ההפרכה הסטטיסטית היא הפשוטה ביותר: איתור הזמן שבו הופיע המיתוס לראשונה בכתיבה המשפטית ישמיט את הקרקע מתחת לטענת הא-היסטוריות שלו.

קצת קשה להאמין, אבל עד העשור הקודם בתי המשפט בישראל מעולם לא הכירו ביועץ המשפטי כשומר סף.

אין זאת משום שהביטוי הזה לא היה שגור על לשונם: בתי המשפט ידעו עוד קודם לכן לזהות בעלי תפקידים אחרים ככאלה הנושאים גם במשימה של שמירת הסף. כך למשל ראו בתי המשפט בשרי הממשלה שומרי סף ביחס לתחום אחריותם,[35] ואת עצמם ראו כשומרי סף של הדמוקרטיה וחזרו על אבחנה זו שוב ושוב.

דווקא את היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה הם לא תפסו ככאלה עד העשור הקודם.

חיפוש קל בכל מאגר משפטי יוכיח זאת.

אין ולו החלטה שיפוטית אחת שבה הגדיר בית המשפט שלפני העשור הקודם את היועצים המשפטיים כשומרי סף.

יותר מכך, עד העשור הקודם היועץ המשפטי לממשלה עצמו לא תפס את תפקידו כשומר סף. את זאת יוכיח חיפוש בקובץ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה. המסמך הראשון של קובץ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה שבו בוחר המוסד הזה להגדיר את עצמו כשומר סף מופיע אך ורק במהלך העשור הקודם; בהנחיה 9.1000 הנזכרת לעיל, זו שביקשה בשנת 2009 לשוב ולסמוך את עצמה על אותה קביעה בדו"ח אברמוביץ שהממשלה דחתה. עד אליה לא ניתן למצוא בקובץ הנחיות היועץ כל התייחסות להיותו שומר סף.

הסטטיסטיקה, אם כן, עוזרת לנו להעריך באופן גס את התקופה שבה החל המיתוס להתרקם. אבל רק בחינה משפטית דקדקנית תועיל לנו לדקור באופן מדויק את הנקודה על ציר הזמן של העשור הקודם שבה נולד המיתוס.

שנת 2002 היא שנת מפנה במשפט האמריקני בהקשר למעמדם של יועצים משפטיים בתחום המסחרי. במהלך שנה זו החליט המחוקק הפדרלי לחוקק את חוק סרבֵּיינס-אוֹקסלי[36] בעקבות פרשיית השחיתות שהתגלתה בחברת אנרון שיועציה המשפטיים לא בלמו. החוק החדשני קבע לראשונה מעמד של "שומר סף" (Gatekeeper) ליועצים משפטיים בחברה ציבורית (חברה המנפיקה מניות), כדי לשמור על זכויותיהם הקנייניות של בעלי המניות. החוק האמריקני מחייב את עורכי הדין של החברה, בניגוד לכל מה שהיה מקובל עד אותה עת, לדווח על הפרות חוק ועל פגיעה בחובת האמונים ואפילו לגלות מידע חסוי שבידיהם, וכל זאת כדי למנוע פגיעה כלכלית בחברה.

לפני התיקון של 2002 המשפט האמריקני לא הכיר בשום סוג של יועץ משפטי כשומר סף; וגם אחרי התיקון הזה, מ-2002 ועד היום, לא הורחבה החובה לשמש שומר סף ליועצים משפטיים מסוגים אחרים – אלה שאינם פועלים במסגרת חברה בעלת מניות. מדובר במקרה יחיד ומיוחד בחקיקה האמריקנית. לא המחוקק מבקש להרחיבו, וגם לא הכתיבה האקדמית המרכזית.

בתחילת העשור הקודם, סמוך להשלמת החקיקה האמריקנית, נטענה לראשונה בבתי המשפט הישראליים טענת "שומר סף" ביחס ליועצים המשפטיים.

בתי המשפט הכירו בה, וקבעו ביחס ליועץ משפטי בחברה חובה לנהוג כשומר סף ולהגן על בעלי המניות. בכל הפעמים, וללא כל יוצא מן הכלל, שבהן בתי המשפט בישראל בעשור הקודם הכירו בהיותו של יועץ משפטי שומר סף, הם עשו זאת אך ורק ביחס ליועץ משפטי בחברה בעלת מניות, ולא ביחס לשום סוג אחר של יועץ משפטי.

נראה אם כן שגם אם הביטוי "שומר סף" התחדש כבר במהלך העשור הקודם, הרי באותה תקופה הוא כלל לא התייחס ליועץ משפטי במגזר הציבורי. הביטוי נולד בארה"ב בשנת 2002 בהקשר צר ביותר, עלה לישראל דרך בתי המשפט המחוזיים כנוגע אך ורק לעורכי דין בחברות בעלות מניות, ניסה לחדור באמצעות דו"ח אברמוביץ גם לתחום הייעוץ המשפטי לממשלה ונבלם באופן ברור בידי הממשלה.[37] באותה תקופה רק אינסטנציה אחת הכירה במעמד היועץ המשפטי כשומר סף: היועץ המשפטי עצמו – באותה הנחיה מפורסמת, הנחזית לכזו המיישמת את החלטת הממשלה בנושא אך למעשה הופכת אותה ומסלפת אותה. השילוב המוכר של חתול, שמנת וחובת שמירה מעולם לא הוליד תוצאות גרועות כל כך.

****

מאז מחטף דו"ח אברמוביץ ופרסומה של הנחיית היועץ משנת 2009, הגדרתו החדשה של היועץ כשומר סף חלחלה לכל המערכות והן הפנימו אותה בתוך שנים אחדות.

*רוח גבית תקשורתית[38] תרמה רבות למהלך שגובה מיד באמצעות כוח פוליטי מאותו צד בפרלמנט שרוב הציבור התמיד שלא לבחור בו; כוח המרוצה מאוד מהגבלת כוחו של הרוב, ומבקש להעתיק את מרכז הכוח השלטוני וההכרעה המעשית בשאלות שבמדיניות מהשדה הפוליטי, שבו הוא ניגף שוב שוב, אל השדה הפקידותי הממונה שבו סיכוייו גדולים בהרבה.

גם כאן הבדיקה הסטטיסטית מאירת עיניים.

כדי להבין עד כמה מושג זניח ושולי שמעולם לא זכה לתשומת לב ציבורית נעשה מרכזי כל כך בשיח הפוליטי, ובאיזו מהירות זה קרה, אפשר להתרשם ממספר הופעותיו של הביטוי "שומר סף" בדיוני הכנסת. לא נרחיק עדותנו עד לדיוני הוועדות השונות, ונסתפק במסגרת זו בנתונים המבוססים על סקירת דיוני מליאת הכנסת בלבד. בכנסת ה-17, ה-18 וה-19 הביטוי "שומר סף" מופיע בממוצע במהלך חמישה דיוני מליאה בכל קדנציה. לעומת זאת, בכנסת הנוכחית, הכנסת ה-20 (2015 ואילך), הביטוי חוזר ביותר משישים דיונים שונים של מליאת הכנסת, ובמאות רבות של הופעות שונות. מדובר בזינוק של יותר מ-1,100 אחוזים.

קל להבחין כי שנים אלה הן בדיוק התקופה שמושג שומר הסף עובר מטמורפוזה.

לא רק מבחינת הנכחתו והיקף השימוש בו במסגרת השיח הפוליטי, אלא גם מבחינת הפרשנות שבית המשפט העליון יוצק לראשונה למושג זה: פרשנות המיישרת קו באופן מלא עם התפיסה של ועדת אברמוביץ שנדחתה, ומבססת עצמה על דברי יצחק זמיר, שכפי שראינו חזר מהם, ועל הנחיית היועץ שעל אף סטייתה מהחלטת הממשלה בנושא מציגה עצמה כמיישמת אותה.

התנפחותו של מושג "שומר הסף" בבית המשפט העליון לאורך השנים 2015–2017 מרהיבה ממש.

הנה למשל פסק דינו של השופט אליקים רובינשטיין שניתן לפני כשנתיים, ובו הוא מרחיב את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה ומזהה בין היותו "שומר הסף של הממשלה" להיותו שומר האינטרס הציבורי:[39]

אחד ה'כובעים' שלראש היועץ המשפטי הוא אינטרס הציבור, הבא לכלל ביטוי בשימוש בפקודת ההתייצבות. זו לשונו של סעיף 1 לפקודה: ראה היועץ המשפטי לממשלה, כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או עניין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט או לפני פקיד מסדר כמשמעותו בפקודת הקרקעות (סידור זכות הקניין), רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו.

*אליקים רובינשטיין מבצע קפיצה משפטית אדירה ותולה הררים בשערה.

מהעובדה שהמחוקק נתן בידיו של היועץ המשפטי לממשלה רשות להתייצב לדיון משפטי, על אף שהמדינה אינה אחד הצדדים בתיק, וזאת במקרה שעניין ציבורי נפגע, מסיק רובינשטיין את המסקנה הלא מתבקשת לפיה היועץ אחראי על האינטרס הציבורי.

מה שהיה בדו"ח שמגר לאחריות על האינטרס הציבורי בכל הנוגע להליך הפלילי ולכמה עניינים נוספים שעוגנו בדברי חקיקה ספציפיים, הופך כעת במחי יד שיפוטי לאחריות על מכלול האינטרסים הציבוריים במדינת ישראל.

מקריאה זהירה בדברי רובינשטיין, המבקש להרחיב אחריות זו על האינטרס הציבורי ככל שרק ניתן, כלל לא ברור מדוע נדרשת ממשלה בישראל:

הלשון רחבה מאוד, ודומה כי היא משקפת כוונה ברורה מאוד של המחוקק ל'שיק פתוח' של התייצבות היועץ… כביכול 'השמים הם הגבול'. ומכאן לטעמי ככל שירבה היועץ בשימוש בכך, לשם האינטרס הציבורי הרחב, הריהו משובח.

פסק דינה של השופטת ענת ברון באותה עתירה מהווה אף הוא דוגמה מוצלחת להרחבת המושג בשנים האחרונות:

הלכה מושרשת היא שהיועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי רשויות המנהל וחוות דעתו מחייבת אותן… אכן, היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם נציגיו במשרדי הממשלה השונים, הם שומרי הסף של שלטון החוק ופעילותם ככזו חיונית בכל רשות מרשויות המדינה. פירושו של דבר שהיועמ"ש, בפרשנותו את הדין הקיים, איננו רק "מייעץ"; הוא גם "מפקח" על הממשלה (זמיר כרך א', בעמוד 106), משמש עבורה כ"כלב שמירה" של שלטון החוק (זמיר – חוקיות השלטון, בעמוד 412).[40]

ברון מותחת קשת מלאכותית בין שתי נקודות שאין ביניהן כל קשר, ובכל זאת החיבור ביניהן נראה כמעט טבעי. היא מדלגת בין פסק דין פנחסי הקובע כי חוות דעתו של היועץ מחייבת את הממשלה לבין קביעה חדשה מאוד שלפיה היועץ המשפטי משמש שומר הסף של הממשלה.

הקשת המלאכותית שנוצרה מכשירה את הקרקע להגדרת שומר סף הנדרש לשמש "מפקחה" של הממשלה ו"כלב השמירה" שלה – של לקוחתו הישירה! – לקראת הרחבת סמכויות חדשות תחת כנפיו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה.

בשתי פסיקות נוספות (המצטרפות בסך הכל לשלוש היחידות שבהן הכתיר העליון את היועץ בכתר חדש זה) שב בית המשפט וקבע כי היועץ המשפטי לממשלה הוא שומר הסף של הממשלה.

המיתוס התגבש כעת באופן שלם וסופי.

ממיתוס לאתוס

עם הענקת הגושפנקה השיפוטית מצד בית המשפט העליון לרעיון המיתי של היועץ המשפטי לממשלה כ"שומר הסף", אנו מגיעים אל נקודת הזמן הנוכחית.

זוהי נקודת הזמן שבה, על בסיס המיתוס שהתפתח, סופח תפקידו החדש של היועץ המשפטי לממשלה תחומי אחריות שמעולם לא היו לו.

האתוס הבעייתי שסקרנו בחלק הראשון התפתח בתוך תבנית המיתוס שהכשירה אותו, אשר סקרנו בחלק השני. האתוס מתרחב והולך – ושב ונוצק לתוך תבניות אידאולוגיות חדשות שיכשירו בתורן את המהלך הבא.

הדבר בא לידי ביטוי בתיקוני חקיקה חדשים מהשנים האחרונות, שאך מתבקשים מעצם הגדרת היועץ המשפטי לממשלה כשומר סף, בכתיבה האקדמית, ובפסיקה השותפה לעיצובו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה ומשקפת את התפתחותו.

מה מזמן לנו העתיד הקרוב? הניצנים כבר נראים בארץ.

בתחום החקיקה מבקש לאחרונה מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה, כיאה לנגזר מעצם תפקידו החדש, להיכנס שוב ושוב למשבצת משגיח הכשרות של הממשלה.

אין מדובר עוד בנורמה שהתחדשה בשנות התשעים ולפיה חוות דעתו של היועץ מחייבת את הממשלה בסופו של התהליך.

כעת מדובר בבלימת תהליך העבודה הממשלתי עוד בתחילתו, ובשל עילות חדשות לחלוטין. נדמה שרק לעיתים רחוקות מצליחה הכנסת לראות את הנעשה בתמונה רחבה ולדחות את ניסיונות התרחבותו של מוסד היועץ.

כך, למשל, במסגרת תיקון לחוק השבת נכסים של נספי השואה שתוקן בכנסת ה-20, נקבע כי הממשלה חייבת להתייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה לפני חלוקת כספים לצורך הנצחה. ברור לחלוטין כי התפיסה העומדת מאחורי יצירת המעמד החדש והתקדימי היא שבכל הנוגע לחלוקת כספים (ולא רק כספי תמיכות כפי שעולה מחוק יסודות התקציב) לא ראוי שהממשלה תפעל ללא פיקוחו של "שומר הסף" שלה.

דוגמה נוספת היא חוק השירות האזרחי שתוקן בשנה שעברה. חובת ההתייעצות מתגלגלת בחוק זה לגרסה משודרגת: עתה החובה היא לא רק "להתייעץ" אלא גם לקבל את הסכמתו המלאה של היועץ המשפטי לפני הקצאת תקן מתנדב בשירות לאומי לאחת המטרות שתקנים אלה מיועדים להן. ההנחה היא, שוב, שחלוקה של משאב ציבורי חייבת לעבור את אישורו של היועץ. ללא פיקוח ייעוצי אין לדעת מה יעוללו השרים.

לצד הצלחותיו של הייעוץ המשפטי בכנסת האחרונה להביא לידי ביטוי במסגרת החקיקה החדשה את היותו שומר הסף של הממשלה, במקרים שהדגמנו ובמקרים נוספים, היו גם ניסיונות שנבלמו בזכות חברי הכנסת. בלימה זו אינה מעידה על ריסון שאיפתו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה להתרחב ולתפוס שטחים חדשים. היא פשוט מעידה על כך שהכנסת לעתים מתעשתת, נכנסת לעובי הקורה ומצליחה להבחין ביער המתעצב לנגד עיניה באמצעות שתילה שיטתית של עץ אחרי עץ.

דוגמה מוצלחת לכך, מהשנה האחרונה אף היא, היא ניסיונו של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה לגזור מתפיסת "שומר הסף" את חובתו של שר הפנים לקבל את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה בטרם יעשה שימוש בסמכותו לשלול את תושבותם של מחבלים מורשעים.

ניסיון זה נבלם במסגרת הדיונים בוועדת הפנים של הכנסת.[41] ניסיון נוסף להכפפה גורפת של החלטות שר ליועץ המשפט התרחש אך לאחרונה במסגרת דיוני ההכנה של חוק הקולנוע, לגבי חלוקת כספי הקרנות, ואף הוא נגדע באיבו.

לצד ניסיונות ברורים אלה להתרחבותו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, הממשיכים להיעשות ברוח האתוס והמיתוס שצמחו בשנות העבר ומכשירים פעולות אלו, משהו ברמת הרטוריקה החל להשתנות בשנים האחרונות.

היועץ המשפטי הנוכחי, ד"ר אביחי מנדלבליט, מביע מדי פעם בפעם עמדה שונה מזו שהיתה מקובלת על חלק מיועצי העבר, ומבקש להבהיר כי תפקידו העיקרי של יועץ משפטי לממשלה הוא לסייע לממשלה לקדם את מדיניותה. דוגמה לכך היא התבטאותו בנאומו בכנס לשכת עורכי הדין באילת ב-4 באפריל 2016:

נקודת המוצא לבחינה המשפטית היתה התפיסה הבסיסית בה אני אוחז, שבאה לידי ביטוי גם בדו"ח שמגר הנוגע למוסד היועץ המשפטי לממשלה, ולפיה תפקידו של היועץ המשפטי הוא לסייע לממשלה ולרשויות המדינה לממש את מדיניותן, ככל שהדבר הוא אפשרי בגבולות החוק. על פי תפיסה זו, גם באותם מקרים שבהם נדרשתי לקבוע כי קיימת מניעה משפטית מנקיטת צעד שלטוני מסוים, פעלתי בשיתוף הדרג הנבחר על מנת למצוא דרך פעולה חלופית, אשר מגשימה ככל הניתן – וגם אם לא באופן מלא – את המדיניות המבוקשת, תוך עמידה בדרישות החוק.

*רטוריקה רעננה זו, שנראה כי אינה מחלחלת לדרגי הייעוץ המשפטי בשדרתם הרחבה, אינה מייתרת כהוא זה את חובתן של הממשלה והכנסת לנצח במאבקן החדש במסגרת חוק היועצים המשפטיים שמובילה שרת המשפטים איילת שקד.

החוק מבקש לקבוע כי מעתה היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה ימונו באמצעות ועדת איתור שתגיש את המלצותיה לשר, והשר יהיה זה הממנה אותם.

עד היום מונו היועצים המשפטיים למשרדים באמצעות ועדת מכרזים – הליך המשאיר את הלקוח המרכזי ללא אפשרות להכריע בשאלת נציגו.

הצעת החוק של שקד תרכז במושב הקרוב של הכנסת תשומת לב ציבורית בשאלות היסוד שנגענו בהן, ושאלת לקוחו של הייעוץ המשפטי לממשלה צפויה להגיע לנקודת הכרעה, שלא לומר נקודת רתיחה. זו יכולה להיות שעתה היפה של הכנסת בהיפוך המגמה שסקרנו.

הפסיקה, החקיקה והכתיבה האקדמית והעיתונאית מובילות למקום ברור.

הכיוון נבחר באופן מודע, ואין לקבל טענה כאילו מדובר בצירוף מקרי של אירועים מצטברים.

בנקודה זו אין כמו המלומדים כדי לזהות נכוחה את מגמת הדברים, את התמונה הכללית המתקבלת מצירופם הנוקדני של צו לצו וקו לקו.

לא המשך פיתוחה הטבעי של מסורת רבת שנים לפנינו, כי אם בחירה מודעת לנטוש את המסורת ארוכת השנים שאפיינה את יחסי הממשלה ועורך דינה ולאמץ מודל חדש, וזאת על מנת להתמודד עם שינויו של "האקלים הפוליטי".

את הביטוי האחרון נטלתי מדבריו הברורים של יצחק גלנור בספרו משנת 2013. דברים שהם דוגמה מצוינת לעניין שלפנינו:

לדעתנו, באקלים הפוליטי השורר בשנות ה-2000 ובמצב העגום של שלטון החוק, מומלץ לאמץ גישה רחבה הרואה ביועץ המשפטי לממשלה "שומר סף" של הדמוקרטיה.[42]

*האקדמיה מזהה את תהליך העומק בשעה שחברי הכנסת והממשלה נתונים בחלקם במרוץ היומיומי אל הטווח הקרוב. מה שנבחרי הציבור ראו לא פעם כתיקוני חקיקה נקודתיים מצטרף לתמונה רחבה יותר של החלטה מודעת לבנות את מוסד היועץ המשפטי לממשלה כמוסד הנושא בתפקיד "שומר הסף" במדינת ישראל.

******

אבקש לסכם את דבריי במילותיו העצובות של אלקסיס דה-טוקוויל.

במקורן הן מתייחסות לאשר נגלה לעיניו בביקורו בארה"ב של המאה ה-19, אך דומה שאין מדויקות מהן לסכם את הבעיה של ישראל במאה ה-21 שהצגנו פה.

האתוס של המשפטן הציבורי בישראל, והמיתוס של שומר הסף שהוא יונק ממנו, מרחיקים את נבחרי הציבור מכל אפשרות ממשית לעצב את ההסדרים המשפטיים והפוליטיים בדרך שהציבור הישראלי ביקש מהם לעצב בשליחותו:

*אין המשפטנים מבקשים למגר את השלטון שהקימה לה הדמוקרטיה, אך משתדלים הם בלי הרף להנחותה במגמה שאיננה מגמתה, באמצעים הזרים לה מעיקרם.[43]

המשפטנים הם כוח שכמעט ואין חוששים מפניו, שבדוחק מבחינים בקיומו, שאין לו דגל משלו, שבגמישות מרובה הוא מסתגל לדרישות הזמן ומתאים עצמו בלי התנגדות לכל תפניותיה של החברה. אבל כוח זה אופף את החברה כולה, חודר לכל המעמדות הכלולים בה, משפיע עליה בחשאי, לש אותה בלי הפסק בלי ידיעתה, עד הוא מעצב אותה לפי רוחו.[44]

[1] בעמוד 51 בפרוטוקול ישיבת הממשלה מיום 28.10.1962, הזמין באתר ארכיון המדינה במרשתת.

[2] דינה זילבר, "'המון דברים יפים ראו עיניי': מחלקת הבג"צים כאתר של חינוך משפטי", מעשי משפט, ט (1), 2017, עמ' 157.

[3] שם, עמ' 158.

[4] יצחק זמיר, "היועץ המשפטי לממשלה: משרת הציבור ולא משרת הממשלה", בתוך יצחק זמיר (עורך), ספר קלינגהופר: על המשפט הציבורי, ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1993, עמ' 542.

[5] רות גביזון, "היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות", פלילים ה (2), תשנ"ז, עמ' 42.

[6] בתי המשפט בארה"ב קבעו כי הגוף הממשלתי הוא הלקוח של עורך-הדין הממשלתי (ועם זאת הדגישו, כפי שהדגשנו גם אנו, כי על עורך-דין המייצג לקוח ממשלתי לפעול כדי לקדם את האינטרס הציבורי ולא את האינטרסים המפלגתיים או האישיים של הגוף). לסקירה מוצלחת בעניין ראו ממ"מ (מחלקת המחקר של הכנסת), "מעמדם ותפקידם של יועצים משפטיים במשרדי ממשלה – סקירה משווה", 2011, עמ' 3, הערה 6.

[7] זילבר, "המון דברים יפים", עמ' 162.

[8] שם, עמ' 163.

[9] שם, עמ' 168.

[10] אסנת מנדל, "על עבודת הפרקליט במחלקת הבג"צים", מעשי משפט, ב (2009), עמ' 61.

[11] שם.

[12] אהרן ברק, "שלטון החוק", בתוך שמעון שטרית (עורך), חידושים והתפתחויות בחקיקה ובמשפט: קובץ ההרצאות בימי העיון לשופטים תשל"ו, ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1977, עמ' 25.

[13] בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור פ"ד לה (1) 421, 432.

[14] מנדל, "על עבודת הפרקליט", עמ' 63.

[15] דינה זילבר, ביורוקרטיה כפוליטיקה, שריגים-ליאון: נבו, תשס"ז, עמ' 99.

[16] שם, עמ' 176 ועמ' 181.

[17] עידו באום, "'מי שמכם': התפטרותו של אבי ליכט – סדק בסכר לקראת קריסה", TheMarker, 14.5.2018.

[18] בעניין זה ראו את דבריו היפים של השופט נעם סולברג במסגרת בג"ץ 43/16, תנועת אומ"ץ – אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל, בעניין מינויו של ד"ר אביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה. סולברג מבקש להבחין בין תפקידו העיקרי של היועץ לבין סיטואציה חריגה העשויה להתעורר מעת לעת: "אין לכחד ולא להתעלם מ'כובעיו' השונים של היועץ המשפטי לממשלה ומתפקידיו המגוונים, גם בתחום אכיפת החוק, המחייבים אותו לעמוד בפרץ, לעיתים גם לנקוט גישה לעומתית. ישנם מצבי קיצון שבהם נאלץ היועץ המשפטי לממשלה להתמודד חזיתית אל מול גורמי ממשל ונושאי משרה, מגדולם ועד קטנם, הפועלים שלא כדין… ברם, אין לתת לפתולוגיה להשתלט על הנורמה, ולא החריג יקבע את הכלל. הכלל איננו לעומתי, אלא שיתוף פעולה פורה בין הממשלה לבין היועץ המשפטי לממשלה בישום מדיניותה כדין".

[19] דינה זילבר, בשם החוק: היועץ המשפטי לממשלה והפרשות שטלטלו את המדינה, אור-יהודה: דביר, תשע"ג, עמ' 11.

[20] מתוך הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 6.1007, "הגשת עדויות על דרך תצהיר בהליכים אזרחיים מטעם המדינה" (זמינה באתר משרד המשפטים). הנה מלוא סעיף 2ב שממנו נטלנו את הציטוט: "מאפייני הייצוג על ידי מייצג המדינה – מייצג המדינה בערכאות הוא גורם מקצועי, המשמש גם כ'שומר סף' והמופקד על שמירה על שלטון החוק ועל האינטרס הציבורי. בכלל זה מחובתו של מייצג המדינה להביא בפני בית המשפט את מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית, בין אם היא נוחה ובין אם אינה נוחה לעמדת המדינה".

[21] למחקרים המצביעים על ייחודיותו של המקרה הישראלי בכל הנוגע לחובתה של הממשלה לנהוג על פי חוות דעתו המחייבת של היועץ המשפטי לממשלה ראו איתן לבונטין ורות גביזון, "עמדתו 'המחייבת' של היועץ המשפטי לממשלה", ספר שמגר: מאמרים, תל-אביב, לשכת עורכי הדין: 2003, א, עמ' 6, וכן אביעד בקשי, הייעוץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות, ירושלים: פורום קהלת, תשע"ה, עמ' 10–14. זמין במרשתת.

[22] הדו"ח המלא מופיע בספר קלינגהופר: על המשפט הציבורי, עמ' 421–449.הקטע המצוטט – בעמ' 448.

[23] פרוטוקול ישיבת הממשלה 28.10.1962.

[24] יצחק זמיר, "היועץ המשפטי לממשלה והמאבק על חוקיות השלטון", עיוני משפט יא (3), תשמ"ו, עמ' 417.

[25] בג"ץ 4287/93 אמיתי – אזרחים למען מנהל תקין וטוהר המידות נ' יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, עמ' 473.

[26] משה בן זאב, שהיה היועץ משפטי לממשלה במהלך שנות השישים, ביקר את פסק דין פנחסי וטען כי על אף העובדה שברק ביקש לתאר את פסיקתו כהמשכה של מסורת ותיקה פסק דינו סוטה ממנה סטייה חמורה: "התרחש כאן עיוות קונסטיטוציוני. אומנם כיוון שבג"ץ פסק כפי שפסק, הדין הוא כפי שפסק. אולם כשמגרדים את השטח רואים שזהו דין התלוי על בלימה. בגץ דיבר בשמה של מסורת חוקתית שגובשה בדו"ח המשפטנים, אולם הוא לא כיבד את אותה מסורת אלא הקצין אותה. בעשותו כן הוא לא פעל בשם ערכי יסוד של החברה הישראלית או בשם עקרונות חוקתיים חשובים. בסך הכול, כפי שציינה זאת ועדת המשפטנים זה 'עניין של סדר טוב במדינה'. וכך בפרופורציות אלה צריך היה להשאירו". מתוך מאמרו של בן-זאב "היועץ של המדינה או של הממשלה", ספר בן זאב: מבחר כתבים, עמ' 632– 633; מובא אצל זילבר, בשם החוק, עמ' 142.

[27] לצד העובדה שבתי המשפט מעולם לא חזרו בהם מקביעתו של ברק בפסק דין פנחסי, חשוב לציין כי עמדתה של "הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו", בראשות השופט שמגר, שהתפרסמה חמש שנים לאחר פסק הדין בעניין פנחסי, הייתה שונה לחלוטין. ועדת שמגר שבה וצידדה בעמדת דו"ח אגרנט שלפיה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה מחייבת את הממשלה וציינה כי "לא ראינו לחלוק על ההבחנות הנשענות על הגדרתה של האחריות הממלכתית הכוללת אשר בה נושאת הממשלה. היא אינה גורעת כמובן, כשלעצמה, מן האחריות המשפטית, הפרלמנטרית והציבורית של הממשלה" (עמ' 44). יש לציין כי השופט שמגר היה חלק מהרכב השופטים שדנו בעניינו של פנחסי. אף כי שמגר לא חלק על ברק במסגרת פסק הדין עצמו, חמש שנים לאחר פרסום פסק הדין הוא הבהיר שעמדתו שונה לחלוטין.

[28] דו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת סוגיות הנוגעות למערך הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה, עמ' 6 ועמ' 8. זמין במרשתת (חיפוש "דוח אברמוביץ" יוביל אליו).

[29] שר המשפטים דניאל פרידמן, מכתב אל מנכ"ל משרד החוץ אהרן אברמוביץ בעניין דו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת סוגיות הנוגעות למערך הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה, 13.11.2008. זמין בארכיון המדינה.

[30] סיכום דיון בראשות ראש הממשלה בנושא המלצות הצוות הבינמשרדי לבחינת מערך הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה שהתקיים בלשכת ראש הממשלה ביום 17.12.2008. זמין בארכיון המדינה.

[31] החלטת ממשלה 4528 מיום 1.3.2009.

[32] הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 9.1000

[33] מכתבו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מלכיאל בלס, אל היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה מיום 27.10.2009 בעניין הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס' 9.1000 ומס' 9.1001.

[34] לניסוחה של הנחייה 9.1000 בשנת 2009 קדם נוסח המופיע לראשונה כבר בשנת 2002. אומנם הביטוי "שומר סף" מופיע בו, אלא שנוסח זה מעולם לא נחזה להיות כזה המקובל על הממשלה כפי שהדבר הוצג בנוסח החדש בשנת 2009. למעשה, לנוסח לא קדם שום דיון ציבורי, שכן כפי שמיד ניווכח – העשור הקודם מתאפיין בשימוש ראשוני במושג זה, אלא שמשמעותו במסגרת פסיקת בתי המשפט באותה תקופה הייתה שונה מזו המקובלת בשנים האחרונות.

גם אם נניח בצד את השאלה הכללית בדבר מקור סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לפרסם הנחיות מסוג זה, ולא נשאל כיצד מתיישבת פעולתו של היועץ המשפט כמחוקק, בלי שאיש הסמיכו לכך, עם הכלל שלרשות מנהלית יש רק הסמכויות שהוקנו לה, מה שקרה בשנת 2009 הוא יוצא דופן וחריג אפילו ביחס לאנומליה הרגילה המלווה את מוסד הנחיות היועץ. משעה ששאלת היותו של היועץ המשפטי "שומר סף", מושג שלא היה מוכר עד אותה עת ומשמעותו נותרה עמומה, חודדה לראשונה, וזאת ברמה הגבוהה ביותר, ונדחתה על ידי הממשלה – לא ניתן היה עוד להפטיר כאשתקד; ובוודאי שאסור היה באיסור חמור להציג את נוסחה החדשה של ההנחיה כאילו הוא על דעת הממשלה ובכך לראשונה להעניק לגיטימציה להנחיית היועץ.

[35] ראו לדוגמה בג"ץ 8093/03 סרגיי ארטמייב נ' משרד הפנים ואח', פ"ד נט (4) 577.

[36] ראו פסקה 307 לחוק: https://www.gpo.gov/fdsys/pkg/BILLS...

[37] טענתו של אברמוביץ כי תשלום המיסים על ידי הציבור גוזר חובת נאמנות ישירה של הייעוץ המשפטי לממשלה לציבור, וזאת שלא באמצעות תיווכו של הדרג הפוליטי, היא למעשה ניסיון קיצוני להחיל את המודל התאגידי האמריקני על מודל מנהלי ישראלי. הטענה מבקשת לראות במשלם המיסים מעין בעל מניה במדינה, ומכך לגזור את ניתוקו של הייעוץ המשפטי לממשלה מלקוחו הישיר, הממשלה. בהקשר זה צריך לומר שהמודל האמריקני מצומצם ביותר, ומעולם לא הורחב לתחם המנהלי; עוד צריך לומר כי הוא מצטמצם למקרים של ביצוע עבירות, ולא לשום עניין אחר הקשור בהגדרה רחבה של האינטרס הציבורי; ולבסוף צריך לומר שהציבור הכללי הוא ציבור שאינו מסוים, ומכך נגזרות בעיות רבות בכל הקשור בגיבוש עמדתו ועמידה על רצונו המדויק. עניין זה אינו מאפשר לפעול כלפיו באופן אפקטיבי בדרך דומה לפעולה אפשרית כלפי ציבור בעלי מניות בחברה ציבורית.

[38] לדוגמאות מייצגות: עידו באום, "שומרי הסף של שלטון החוק: מחלקות משפטיות במשרדי ממשלה מיובשות מבחינה תקציבית", TheMarker, 16.7.2009; זאב סגל, "חיזוק שומרי הסף", הארץ, 23.11.2009.

[39] דו"ח שמגר עמד על היותו של היועץ המשפטי לממשלה "שומר האינטרס הציבורי", אלא שצמצם זאת לתחום הפלילי, בכובעו של היועץ כראש מערך התביעה, ולעוד עניינים מוגדרים אחרים שעוגנו בדברי חקיקה ספציפיים. אלא שלאורך השנים ניתן להבחין בזליגה בעייתית בכל הנוגע לסמכויות היועץ מהתחום הפלילי לשאר התחומים. תפיסת היועץ כשומר האינטרס הציבורי כעניין שניתן להצדיקו בתחום הפלילי, אך בשום אופן לא את זליגתו לתחום האזרחי, היא רק אחת מהן. דוגמה נוספת לזליגה זו היא קובץ הנחיות היועץ; קובץ שראשיתו בהנחיית התובעים מטעם המדינה, וסופו בהנחיות העוסקות כמעט בכל נושא ועניין, קטן כגדול. קובץ הנחיות נתפס ככזה הנהנה ממעמד של "דין" המחייב את רשויות המדינה.

[40] בג"ץ 5134/14, התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' מועצת מקרקעי ישראל.

[41] עידן יוסף, "קיש: לא אסכים שליועמ"ש יהיה וטו על החלטות שר", News1 (חדשות מחלקה ראשונה), 28.2.2018.

[42] יצחק גל־נור ודנה בלאנדר, המערכת הפוליטית בישראל: שנים ראשונות, מבנה מוסדי, התנהגות פוליטית, בעיות לא פתורות, הדמוקרטיה בישראל, תל-אביב: עם עובד, 2013; עמ' 355.

[43] אלקסיס דה-טוקוויל, הדמוקרטיה באמריקה, מאנגלית: אהרן אמיר, ירושלים: שלם, תשס"ח, עמ' 280.

[44] שם, עמ' 284.

https://hashiloach.org.il/%D7%94%D7...

תגוביות:

1.אחת משתיים: או שזמיר לא הבין את מסקנות ועדת אגרנט או שסילף אותן במתכוון. כל אחת מהחלופות אינן מחמיאות והופכת את זמיר לאישיות שאינה אמינה וגם לא מקצועית.

גם ברק יוצא מוזר. האם לא בדק כשופט מה באמת קבעה ועדת אגרנט? או, וגם זה לא לזכותו – התבסס על עמדה שידע שהיא לא נכונה, ואפילו שקרית.

2.היועמ"ש הוא אחת הזרועות הארוכות של חונטה עליונה ולא נבחרת ציבור ולמעשה דיקטטורית. החונטה שולחת זרועותיה באמצעות ידה הבוחשת הנקראת "היועץ המשפטי".

3.יועץ משפטי (כשמו כן הוא), אמור להיות לעזר הממשלה ולא כנגדה. אמור לעזור לה להעביר את חוקיה באופן שלא יסתור חוקים אחרים אבל כן ימצה את העקרונות אותם החוק בא לקדם.

משום מה, אנשים החליטו שהם לוקחים את החוק לידיים פשוטו כמשמעו, וקובעים עבור הציבור אילו חוקים יחוקקו ואילו לא. אנשים שלא את ולא אני בחרנו. וכי זה "המנגנון הנבחר" הראוי?

4.ראיה היסטורית ועובדתית שעליה לעצב את תודעת חברי הכנסת והשרים, בתקווה שזה יבוא לידי ביטוי הן בחקיקה והן בתיקוני השקרים וגניבת השלטון שמחולל כאן מיעוט מתנשא ודיקטטורי.

5.הנקודה העיקרית מהמאמר היא באיזו קלות גורמים משפטיים בישראל נוטלים לעצמם סמכויות לא להם.

סילוף מקורות עבר, התעלמות מהחלטות ממשלה, סיווג "חידושים" כהלכות מימים ימימה.

מה שחשוב הוא איך לחסל את המהפכה המשפטית שנוצרה כאן על ידי אנשים שלא מבינים את התפקיד שלהם ומתנהלים כמו "משפטנים שיש להם מדינה".

6.מאמר מונומנטלי. לפנתיאון. מעריץ את גיל ברינגר על הסבלנות לפריסה כה רחבה של טיעון מובן מאליו, כאשר כנגדו חבר אוזורפטורים, פיראטים, שקרנים ואינטרסנטים, המתקראים צמרת מערכת המשפט הישראלית.


ליה 30.04.1910:11
73. מי בעד שלטון החוק / יואב יצחק בתגובה להודעה מספר 0
המערכת המשפטית וכלי התקשורת נקלעו למצוקה. הם מבינים היטב: תוצאות הבחירות והחוק הקיים מאפשרים לנתניהו להמשיך ולכהן כראש ממשלה עוד שנים רבות. אם כך, כיצד שוברים את נתניהו? פוצחים באיומים, במקביל, מנסים לסרסו, כדי שלא יוכל לעסוק במינויים הגדולים העומדים על הפרק: פרקליט המדינה, מבקר המדינה, מפכ"ל המשטרה.

▪ ▪ ▪

תוצאות הבחירות איכזבו רבים בכלי התקשורת ובמערכת המשפטית. בנימין נתניהו ניצח, ובגדול. החשבון אינו רק כמה מנדטים קיבלו שתי הרשימות הגדולות - 35 לליכוד, 35 לכחול לבן. החשבון האמיתי הוא כל אותם קולות שהצביעו עבור מפלגות גוש הימין (ש"ס, יהדות התורה, איחוד מפלגות הימין, ישראל ביתנו, כולנו, הימין החדש), בתוך כוונה, ומראש, שראשי אותן מפלגות ימליצו על נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה.

המדובר, בחשבון הכולל, ב-2,271,520 קולות שהצביעו עבור נתניהו (52.33% מכלל המצביעים). עבור בני גנץ לראש ממשלה הצביעו (כולל לעבודה ומרצ) 1,473,224 קולות (33.94%). תוצאות אלה מבטאות את רחשי הלב של הציבור, הרואה בנתניהו - למרות החשדות נגדו - איש מתאים להוביל את מדינת ישראל לפחות בארבע השנים הבאות. כל זאת, בכפוף, כמובן, להוראות החוק - המאפשר לנתניהו לכהן כראש ממשלה, אלא אם הורשע בפסק דין חלוט (סופי) בעבירה שיש עימה קלון.

תוצאות הבחירות אמורות לחייב את המערכת הפוליטית, כמו גם את המערכת המשפטית. אחרי הכל, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית - כך לפחות מספרים לנו אותם שופטים בירושלים ואותם משפטנים בכירים בצ'אלח א-דין - שבה הריבון הוא העם. אף-על-פי-כן, כבר בשלב זה נראה כי גורמים שונים פוצחים, באמצעות כמה כלי תקשורת, בניסיון לבצע מרי אזרחי. לא פחות:

1) ניסיון סחיטה באיומים - כמה כלי תקשורת פרסמו איומים נגד נתניהו, מפיהם, כביכול, של משפטנים ו/או שופטים בכירים, בדרישה למנוע מנתניהו למנות את חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ו/או יריב לוין לתפקידים: השר לביטחון פנים ו/או שר המשפטים. אם אכן ימנה אחד מהם, נטען, יבולע לו. יבואו איתו חשבון בתיקיו הפתוחים (תיק 1000, תיק 2000 ותיק 4000). המדובר בחשד לעבירה פלילית של ניסיון לסחיטה באיומים. במדינה מתוקנת, אמור היה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להורות על פתיחת חקירה פלילית. אלא שכרגיל, מנדלבליט לא ממלא את חובתו. דמו של נתניהו מותר;

2) כופרים בהוראות החוק - העם/הריבון אמר את דברו: בעד ממשלה בראשות נתניהו. הבחירות התקיימו, כידוע, כאשר העם/הריבון יודע היטב את כתב החשדות שפרסם היועמ"ש בעניינו של נתניהו. החוק עומד גם הוא לצדו של נתניהו. החוק קובע ארבע משוכות עד להדחה אפשרית: נתניהו זכאי לשימוע בפני היועמ"ש, בעיצומו יוכל להעלות את טיעוניו; אם ייכשל, יכול נתניהו לבקש מוועדת הכנסת למנוע הסרת חסינותו (בנימוק לאכיפה בררנית ו/או נוכח האינטרס הציבורי בהמשך כהונתו); לאחר מכן זכאי-הוא להתמודד ולהוכיח חפותו בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני שלושה שופטים; ואם ייכשל, הוא זכאי לערער בפני בית המשפט העליון. רק אם לא יצלח את כל ארבע המשוכות הנ"ל ויורשע בפסק דין חלוט בעבירה שיש עימה קלון, תופסק כהונתו. זה החוק, כאמור, ואין-בלתו.

למרות כל זאת, גורמים משפטיים שונים, ובהם אליקים רובינשטיין - מי שכיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולאחר מכן בתפקיד שופט בית המשפט העליון, אצים-רצים להתראיין ולדרוש הפסקת כהונת נתניהו, כאשר יכריע היועמ"ש מנדלבליט בעד הגשת כתב אישום נגדו. בפועל, רובינשטיין, שהוא ללא ספק אחד המשפטנים הבכירים בישראל, קורא/דורש לסטות מהוראות החוק ובכך הוא מבקש לסכל את רצון הריבון. זו התנהגות תמוהה ביותר, במיוחד כאשר היא נעשית מצד אדם במעמדו של רובינשטיין;

3) סירוס ראש הממשלה - הממשלה ובראשה נתניהו יידרשו לפעול בתקופה הקרובה למינוי מפכ"ל משטרה חדש, במקום רוני אלשיך שסיים תפקידו בנובמבר 2018, וכן פרקליט מדינה ומבקר המדינה, במקום שי ניצן ויוסף שפירא המסיימים בקרוב את תפקידם. דא-עקא, כבר בשלב זה פועלים גורמים שונים, ואף נעשו פניות בנושא אל היועמ"ש מנדלבליט, שתכליתן: למנוע מנתניהו לעסוק במינויים אלה, בשל זאת שגופים אלה עוסקים בתיקיו של נתניהו. גם דרישה זו נוגדת את החוק, שכן, מטרתה אינה מניעת פגיעה בטוהר מידות, אלא ניסיון לכפות על נתניהו להימנע מיישום מדיניות ממשלתו, ולסכל מינוי אישים טובים וראויים שיובילו שאת השינויים הדרושים במערכת המשפטית, כולל פיצול כפל תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה.

נתניהו ניצח בבחירות לכנסת ה-21 ברוב גדול (52.33% לעומת 33.94%). הוא ירכיב, קרוב לוודאי, את הממשלה הבאה. דא-עקא, המאבק הגדול עוד לפנינו. רבים וחזקים, ובראשם כלי התקשורת, פועלים גם בגלוי וגם במחתרת, כולל בדרכים בלתי חוקיות, כדי למנוע מממשלה לגיטימית ליישם את מדיניותה. הצונאמי הגדול עוד לפנינו. נתניהו ואנשיו ופרקליטיו יצטרכו לנהל בתקופה הקרובה מאבק חריף ואגרסיבי כדי להדוף את השקרים והמתקפות שבפתח.

היועמ"ש מנדלבליט - הנתון כפי שחשפנו כאן לסחיטה מצד גורמים בפרקליטות ובמשטרה - אמור לפעול כדי לשמור על שלטון החוק, לפחות עד שיקבל הכרעה סופית בעניינו של נתניהו. אלא שמנדלבליט מתנהל כ"עלה נידף" ובשתיקתו הוא מאפשר לשרלטנים לפגוע באושיות הדמוקרטיה בישראל.

https://www.news1.co.il/Archive/003...

תגוביות:

1.נתניהו השם ישמרהו ויחייהו נבחר רק לאחרונה, והפעם (מס'5) ע"י 60% מהמצביעים (כל גוש הימין) שמאמינים שהפרקליטות, כמו גם כל אסכולת השיפוט הרקובה, כולם סמולנים חולי נפש מרוב שנאה, זאת כאשר ראשי סיעות הימין מפצירים בו (לפני ואחרי בחירות) שימשיך בראשות הממשלה.

2.מעגל הקסמים

כבר נאמר פעמים רבות שהתיקים שתפרו לנתניהו במשך השנים מטרתם היא לא בהכרח להכניסו לכלא, אלא יותר כדי למנוע ממנו ליישם את מדיניותו, לבצע רפורמות ולאייש את המערכת באנשי ימין מובהקים כפי שמתבקש על פי תוצאות הבחירות.

עדיף כבר ראש ממשלה מסונדל מהימין מאשר ראש ממשלה חדש מהימין, אותו נצטרך להתחיל לסנדל מחדש, כך הם אומרים.

את אותם גורמים בעולם הגדול הרוצים לראות את מדינת ישראל מתפרקת ונעלמת, נתניהו האיש לא ממש מעניין ואין הם שונאים אותו כמו אנשי השמאל בארץ. הם שונאים את "נצח ישראל" והם אלה שעומדים מאחורי האליטות הוותיקות, מזרימים להן כספים, משחדים אותן בשלל צורות כשהעיקר הוא לא לתת למדיניות הימין להיות מיושמת, באמצעות צל חקירות ואיומים הנמצא תמיד מעל לראשם של נתניהו ושריו.

כמו שהימין ממתין לשעת הכושר בה הוא יוכל להקים עוד מאה ישובים ולהזרים עוד מאות אלפי יהודים אל תוך יהודה ושומרון, כך ממתינים אותם גורמים בעולם לשעת הכושר בה הם יוכלו לתת מכה מכרעת למדינת ישראל ולפרק אותה לחלוטין.

זה שם המשחק - קיומה של מדינת ישראל!!!

ומליצי היושר מהשמאל, כולל השופט אליקים רובינשטיין, אפילו לא מודעים לכך ונדמה להם שבערכים עסקינן. כמה עיוורים יכולים להיות בני אדם שבעיקרון אין להם בעיות בעיניים, פשוט נפלא מבינתי.

לכן, חייבים לשבור את מעגל הקסמים הזה שנתניהו והשרים צועדים בו מחקירה לחקירה, מתיק לתיק ומאיום לאיום.

די ברור שהמעגל הזה בסוף יישבר, משום שהתהליך ההיסטורי נמצא היום רק באמתחתו של הימין, כי השמאל זנח אותו, חייב להימשך, כי הוא תהליך היסטורי ואם התהליך ההיסטורי חייב להימשך ויש מעגל קסמים שמונע ממנו להימשך, הרי שברור לכל ילד שמעגל הקסמים הזה יישבר כך או כך.

ושבר זה שבר על כל מה שמשתמע ממנו.

3.אם חיות תלך נגד החוק שאומר שראש ממשלה מתפטר רק אחרי פסק דין חלוט, הרי שהיא מרימה להנחתה לימין ולא בטוח שהיא תהיה כל כך נעימה ואף אחד גם לא יודע באיזה פורמט ההנחתה הזו תבוא. זו תהיה כבר הכרזת מלחמה על הימין ולא כדאי להגיע לשם.

4.נתניהו ראש הממשלה הכי ישר מאז ומתמיד.

הוא נרדף על ידי המושחתים בגלל מלחמתו בשחיתות.

רק מושחתים בזכות עצמם יכולים לטעון שנתניהו מושחת:

בתיק 1000 הוא קיבל מתנה מחבר, איזו תמורה הוא נתן למילצ'ן על המתנה?

בתיק 2000 היתה לו פגישה עם נוני מוזס, מה יצא ממנה? אימפריית ידיעות אחרונות על כל אמצעי התשקורת שלה תוקפת אותו ומלכלכת עליו 7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה.

בתיק 4000 יש עדות של יפעת בן חי שגב, יו"ר מועצת הכבלים: "ההמלצה לאשר לאלוביץ את מיזוג בזק-יס היתה מקצועית נטו".

ביבי שנוא על ידי בעלי ההון בישראל.

לא תמצא אצלו רשימה של יבואני הרכב בישראל שמעמידים לו ערבות או תורמים לו. לכן הם יוצאים נגדו בשיתוף פעולה עם חובבי הערבים: יש כאן ברית הדוקה בין מתנגדי חוק הלאום לבין הטייקונים המושחתים שלא מצליחים לחלוב את המדינה.

ביבי – אם כל כך הרבה מושחתים אומרים שאתה מושחת, סימן שאתה בסדר! הם רוצים ראש ממשלה מושחת כמוהם.

5.כל הקמפיין הזה של השמאל כאילו נתניהו מושחת לא באמת נועד להיאבק בשחיתות, לגלות את האמת או לעשות צדק אלא יש לו מטרה אחת בלבד: לנטרל את נתניהו, בתקווה שהימין יתרסק והשמאל ישתלט על המדינה, כי השמאל לא מצליח לזכות בשלטון בדרך דמוקרטית.

התוצאה העתידית של החקירות וההאשמות נגד נתניהו לא חשובה לשמאל בכלל – חשוב לו רק להעיף את נתניהו מהזירה עכשיו, כדי להשיג את השלטון עכשיו.

אם השמאל יצליח במזימה הזאת – אף ראש ממשלה אחר מהימין לא יצליח למשול, כי הוא תמיד יהיה מאוים שלא לחרוג ממדיניות שהשמאל יאשר לו ושלא להיאבק בחונטה ששולטת כאן מאחורי הקלעים באופן אנטי-דמוקרטי. הרי תמיד אפשר למצוא משהו על כל אחד ולנפח את זה וגם אם לא מוצאים – אפשר להמציא. ועד שמתבררת האמת – החיסול בוצע.

5.ה0מולנים באטרף. הם לא מאמינים שאחרי 42 שנות נצחון כמעט רצוף בבחירות, הימין עושה קולות שהוא גם מתכוון למשול. מקווה שיסגרו את בית הזונות המכונה בימ"ש עליון, יסלקו את המושחתים מהפרקליטות, מהתקשורת ומהמשטרה, יעמידו לדין את כל הקושרים ואת מעלילי עלילות הדם נגד הימין ונגד ביבי...יסלקו את כל בוגרי מערכות ההסתה של הקרן הארורה ממערכות המדינה השונות ומצה"ל. כל זה נקרא להתחיל לבצע את רצון העם שבא לידי ביטוי בבחירות, למרות שמושחתי ה0מול גנבו לימין מספר מנדטים.


ליה 14.05.1920:25
74. השופטים מתגוננים: ''אנחנו פטריוטים דמוקרטים'' / טובה צימוקי בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 14.05.19 בשעה 20:42 בברכה, ליה

בעקבות הדיווחים על הכוונות לחוקק מחדש חוקים שנפסלו בבג"ץ, אומרים שופטים בכירים כי הידיעות "מדירות שינה מעינינו. אין לנו כל כוונה להשתלט או לסכל החלטות ממשלה וכנסת"

מאז היוודע תוצאות הבחירות צופים בבית המשפט העליון בדאגה ובחשש עמוק בהכרזות שמשמעותן פגיעה אנושה בעצמאות הרשות השופטת. לחשש הזה התווסף איום להצר את צעדי בתי המשפט ולחוקק מחדש חוקים שנפסלו בעבר. עם זאת, בשל הזהירות הנדרשת אל מול הפוליטיקה והפוליטיקאים ומדיניות של אי-תגובה על תוכניות פוליטיות, לא נשמעה כל עמדה רשמית מפי נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.

שופטים בכירים אומרים לנוכח הההצעות להצר את צעדי מערכת המשפט, כי "אין ספק שהידיעות המגיעות אלינו על הרצון לעקור את לבו הפועם של בית המשפט העליון והדמוקרטיה מדירות שינה מעינינו. אנו רגילים לשנים רבות של הסתה נגד תפקידנו ושליחותנו בחברה הישראלית הפוגעת באמון הציבור בנו".

עוד אמרו כי "העובדה שאנו מנועים מתגובה לדבריהם המסלפים של פוליטיקאים, גורמת לנו כל הזמן שלא לעמוד מול האשמות חסרות שחר.

שופטי העליון הם פטריוטים דמוקרטים שהחברה הישראלית, רווחתה שגשוגה וביטחונה חשובים לה לא פחות מכל ח"כ. הרי בקרב עמנו אנו יושבים ופועלים. אנו מכירים וחיים את המציאות הישראלית ואת צרכיה, ואין לנו כל כוונה להשתלט או לסכל החלטות ממשלה וכנסת".

הדוברים ציינו שעד כה ביטא ראש הממשלה בנימין נתניהו מחויבות לעצמאות בית המשפט העליון ולפסיקותיו ודאג תמיד לציין שבג"ץ קנה לעצמו שם עולמי המעצים את כבודה של ישראל בעולם.

הם הביעו חשש מכניסתו של שר משפטים שבמקום להגן על המערכת, ישאף לנטרל את כוחה ולהתנגש בה.

מוקדם יותר כתב ראש הממשלה בנימין נתניהו בחשבון הטוויטר שלו: "המדיניות שלי תמיד היתה לשמור על בית משפט חזק ועצמאי - אך אין זה אומר בית משפט שהוא כל-יכול". נתניהו אמר כי יעביר את חוק גירוש משפחות מחבלים, עונש מוות למחבלים וחוק להוצאת מסתננים. "בתקשורת מתפרסמות הדלפות מגמתיות ופרשנויות מעוותות שכוללות הצעות לא נכונות. כל זה נעשה כדי לזרוע פחד ולמנוע שינויים כלשהם, במטרה לבלום את השבת האיזון הדרוש בין הרשויות בישראל", אמר נתניהו.

לדברי ראש הממשלה, "האיזון הזה דרוש כדי להעביר חוקים שנפסלו או עוכבו בעבר. אלה חוקים שהציבור מצפה מאיתנו להעביר: גירוש משפחות מחבלים, עונש מוות למחבלים וחוק להוצאת מסתננים. אני נחוש לפעול ללא מורא למענכם, אזרחי ישראל. זאת הסיבה שבחרתם בי".

דבריו הגיעו אחרי שהבוקר דווח ב-ynet על התחייבות להעביר חוקים שנפסלו בידי בג"ץ. ב-ynet פורסם הבוקר כי במסגרת המו"מ הקואליציוני, הוחלט בליכוד להכניס לנספח המשפטי שני חוקים שנפסלו בעבר על-ידי בית המשפט העליון: חוק גירוש משפחות מחבלים ואת חוק המסתננים. נתניהו דורש לחייב את כל השותפות הקואליציוניות לתמוך בחוקים אלה - שיאושרו לבסוף באמצעות חוק "פסקת ההתגברות" המורחבת.

בספטמבר 2013 בג"ץ פסל את חוק המסתננים בהרכב מורחב של תשעה שופטים, לאחר שקבע כי "התיקון לחוק למניעת הסתננות המאפשר להחזיק במעצר שוהים לא חוקיים למשך עד 3 שנים אינו חוקתי ודינו להתבטל". בג"ץ קבע כי מדובר בפגיעה לא מידתית בזכות החוקתית לחירות.

גם חוק גירוש משפחות מחבלים שאושר בכנסת לא המשיך להליכי חקיקה סופיים מתוך חשש כי בג"ץ יפסול אותו. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט התנגד בחריפות לחוק ואמר כי "קידום החוק לגירוש משפחות מחבלים הוא פגיעה של ממש במדינת ישראל".

https://rotter.net/forum/scoops1/55...

תגוביות:

1.הביתה. אוהבי ערבים ושמאלנים, אנטי דתיים ואנשי ימין. הגוף הלא דמוקרטי היחיד בכל העולם החופשי זה אתם. עופו נמאסתם. ביבי בשביל זה נבחרת. קדימה מהר! החוק הראשון בכנסת - לקצץ להם את הסמכויות הגנובות שאיש לא נתן להם.

2.המשפט האומלל של השופט ברק "הכל שפיט" אינו חזק יותר מהמשפט "הכל חקיק" . השופט הנכבד שכח את עקרון הפרדת הרשויות וחשב שיש "שווים יותר" וזאת פגיעה אמיתית בדמוקרטיה. כל שיטת הבחירה של השופטים לקויה והתוצאה: ניתוק מהעם.

3.כל עוד המסתננים מוגנים ע"י בג"צ ברור שלא אכפת להם מהעם. כאן זה לא אירופה.

4.עצוב שהם לא מבינים איזה נזק הם עשו.

5.את שופטי בג"צ מעניינים רק מסתננים פושעים פולשים לא חוקיים שיש להם מדינות משלהם ומקומם לא כאן ואיחוד משפחות של ערבים דווקא במדינת היהודים.

6.גם בלי בג"צ היינו דמוקרטיה ובלי בג"צ נמשיך להיות דמוקרטיה.

7.להעמיד לדין את שופטי בג"צ על שנים של דיקטטורה אפלה ובראש ובראשונה להעמיד את הדיקטטור אהרון ברק לדין!

8.שיפסיקו לנפנף בפגיעה בדמוקרטיה. הם אלה שפגעו בדמוקרטיה. כל שעושים עכשיו זה להחזיר את בית המשפט למתכונתו טרם ימי המגלומן אהרון ברק. כך תישמר הדמוקרטיה וכל רשות תבצע את תפקידה.

9.את אמון הציבור איבדתם מזמן בזכות מעשיכם ולא בגלל אמירות של פוליטיקאים. אתם מושחתים והבעיה היא שעליכם אין פיקוח. אתם עושים דין לעצמכם ויוצרים מאגר מידע לא חוקי על אנשים שמבקרים אתכם. אתם חונטה ללא פיקוח. מאפיה שעכשיו חוששת שיצרו את רגליה. הגיע הזמן.

10.הגיע הזמן שהעם ינהל את המדינה ולא בג"צ! להיות עם חופשי!

11.בג"צ זו דיקטטורה של האליטות הישנות.

12.איבדתם את האמון של העם.

13.שקר מוחלט של בג"צ. חוק המסתננים בוטל בגלל חוק כבוד האדם וחירותו. חירות למסתננים הפושעים לחזור לת"א, לרצוח, לאנוס ולגנוב כמו שהם רגילים בארצם ותושבי דרום ת"א יחיו בעוצר במדינתם. הבנתם? בג"צ מעדיף חירות למסתננים ואי חירות לתושבי המדינה. פשוט בושה . שופטי בג"צ לא גרים בדרום ת"א אלא בבית מוגן עם מאבטחים.

14.כדי להבין את גודל הבעיה יש לקרוא את הספר המדהים של פרופסור דניאל פרידמן.

15.איך יכול להיות שחוקים והחלטות שמתקבלים בהחלטה דמוקרטית בכנסת מתבטלים או משתנים ע"י החלטה של אנשים שלא העם שם בתפקידם?! מה דמוקרטיה בזה? העם בחר את הממשלה שלו. העם הרכיב את הכנסת שלו. מה שמתקבל שם זה מה שצריך להיות! בג"צ זה ההיפך הגמור מדמוקרטיה ואני עוד לא מבין איך הם הגוף החזק בארץ ללא עוררין.

16.לא פטריוטים. אתם דואגים כל הזמן לזכויות האזרח וחירותו של כל מי שאינו אזרח ישראלי או לאזרחי ישראל שבחרו להיות מחבלים וכך אתם פוגעים באזרחי ישראל. דוגמאות: זכויות המסתננים, זכויות של משפחות פלסטיניות, זכויות של חברי כנסת שתומכים בטרור, סוגיית הריסת בתים ועוד. אתם ממש לא פטריוטים, להיפך אתם פוגעים באינטרס של אזרחי ישראל. הגיע הזמן שתחזרו למימדים הטבעיים שלכם ותפסיקו להתערב בכל דבר.

17.הממשלה בעיני בית המשפט היא אינה רלוונטית. הפכנו למדינה בה 9 שופטים מקבלים את מלוא ההחלטות. הפכנו למדינה שהכל שפיט בה וזה לאחר אהרון ברק שהרס את הדמוקרטיה.

18.הם לא רוצים להתערב? אז בואו נעזור להם לא להתערב.

19.הם מפחדים.

20.חונטה שמאלנית קיצונית. מי שבתוך המערכת יודע איזו זוהמה יש שם. הדיבורים היפים האלו הם שקר וכזב. זכיתם ביושר בבוז שרוחשים לכם.


ליה 24.05.1919:52
75. ''כבוד האדם וחירותו'' פגע בדמוקרטיה בתגובה להודעה מספר 0
שתי מהפכות קונסטיטוציוניות חוללו את המשבר שאליו נקלעה הדמוקרטיה הישראלית: מהפכת "הכל שפיט" וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

מהפכת "הכל שפיט" הפכה את השיח הפוליטי, שמאז העלייה השנייה היה אידיאולוגי־מוסרי, לשיח טכני של דין ומשפט.

השיח המשפטי מחק מהדמוקרטיה הישראלית דיון על אתיקה ומצפון, חיסל את האתוס, הכבוד והבושה, העלים מההנהגה אנשי חזון ורוח ומילא את המדינה בעורכי דין כחול שעל שפת הים.

אולם את המכה הקשה ביותר הנחיתה על הדמוקרטיה הישראלית דווקא מהפכת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

החוק נחקק בהשפעת תפיסת "האחר" האירופית, שנהגתה על ידי הפילוסוף עמנואל לוינס, מתוך כוונה למנוע התנכלות ל"אחר" שאיננו "כמונו", שסללה את הדרך לשואה.

לוינס לא חזה את הסכנה ההפוכה.

כבמחלות אוטואימוניות, מתן העדיפות ל"אחר" לפני ה"אני" רק בשל היותו שונה, נרדף, עני או חלש - גם אם הוא פושע או אפילו טרוריסט נתעב - הפך לסמל מוסרה של אירופה.

ביהדות מגולם היחס לאחר ב"ואהבת לרעך כמוך" וב"ואהבת לו, אותו [הגר והאזרח] כמוך". כמו ערכי המוסר האחרים ביהדות, גם חובת האהבה לאחר נובעת מאלטרואיזם שקיים גם בטבע, ושמטרתו להגן לא רק על המסתייע, אלא גם על המסייע.

הגרסה האירופית של היחס ל"אחר" הפכה את הסיוע התועלתני והמתגמל לאלטרואיזם המאיים על קיומו של הנותן; לכן הוא אובדני - ובלתי מוסרי. אחד המתנגדים לדגם זה של אלטרואיזם היה אחד העם, שטען ש"אין לי רשות להרוס חיי בשביל חייו של אחר".

מראשית המפעל הציוני זורם בעורקיה של הדמוקרטיה הישראלית המוסר היהודי.

"הדמוקרטיה המערבית לא מספיקה... יש לנו תוכן יהודי מיוחד - שצריך להיות נחלת העולם", טען בן־גוריון. "ערך החיים וחירות האדם עמוקים אצלנו, לפי תורת הנביאים, [יותר] מאשר בדמוקרטיה המערבית", קבע.

חוק "כבוד האדם" עירה לעורקיה של הדמוקרטיה הישראלית את תפיסת המוסר האירופי.

כמו כל גוף חי הנקלע למצוקה כשהוא מקבל עירוי דם שגוי, כך גם לדמוקרטיה הישראלית גרם העירוי הזר שבר גדול.

השבר המוסרי הזה עומד ביסוד הנתק שבין בג"צ והאליטות התומכות בו לבין רבים מאזרחי המדינה.

"האזרח הפשוט" חש שהמוסר העולה מתוך תפיסת "כבוד האדם" מנוגדת לתפיסת "האמת מארץ תצמח", שממנה "צדק משמיים נשקף". מסיבה זו, התיקון למשבר לא יכול להצטמצם רק לתיקוני חוק כאלה ואחרים.

את נזקי המשבר יש לתקן במישור המוסרי, באמצעות חידושו של שיח דמוקרטי אידיאולוגי, שיהפוך את "ההשקפה" שלאורה פוסקים שופטי העליון - לשקופה. את "השקפתם" הערטילאית הנוכחית יש להמיר, ככוונת מכונני הדמוקרטיה הישראלית, במוסר היהודי, שעל בסיסו יפעלו מחוקקים ושופטים כאחד.

לצורך הובלת הדיון הדמוקרטי על ערכיו של מוסר זה והתאמתו לחוק העכשווי, דרושים אישי ציבור ואנשי רוח אמיצים וביקורתיים, דוגמת הדמויות שגיבשו את "אמנת כנרת". מוטב היה לעשות זאת לפני רפורמות חוקתיות, שהתיקון המוסרי עשוי לייתר.

https://www.israelhayom.co.il/opini...

תגוביות:

1.חנן שי טועה אם הוא חושב שהדיקטטורה של הבג"צ השמאלני, תוותר על כוחה המונופוליסטי מיוזמתה. אף דיקטטורה לא ויתרה. יש להכריח אותה בעזרת 2 הרשויות האחרות (המבצעת+המחוקקת).

2.חוק כבוד האדם וחירותו גרוע בפני עצמו ופוגע בדמוקרטיה לא רק בגלל הערכים המעוותים של "זכויות אדם" שהוא מייצג (שמתנקזים בסוף תמיד לרוצחים, עבריינים וטרוריסטים) אלא גם מעצם הניסוח שלו, שלמעשה אומר בערך כלום על שום דבר, ולכן מאפשר מרווח פרשנות אינסופי לשופטים.

מהו כבוד האדם ומהי חירותו? כל דבר אפשרי, בתנאי שהשופט יקבע אותו לפי דעתו הסובייקטיבית. מהי הפרה סבירה או מידתית? כל הפרה שהשופט יקבע, שוב לפי דעתו הסובייקטיבית.

אין זה מקרה שהחוק הועבר במחטף, באישון לילה וברוב של 32 כנגד 21. חוק יסוד כבוד האדם הוא החטא הקדמון, שבו אהרן ברק ביצע מניפולציה מבחילה וערמומית ושיכנע כמה חברי כנסת לבצע פעולה שתביא למחיקת הרשות המחוקקת ככזו והעברת סמכויותיה בפועל (ואפילו במוצהר) לידי בית המשפט העליון. כל עוד החרפה הזו לא תבוטל בידי הכנסת, שופטי בג"צ ימשיכו להשתין על כולנו. מהמקפצה.

3.יש לפזר, ומיד, את החונטה הגריאטרית המשובטת מרחביה. שייבחרו, המנוולים, ע"י נציגי העם, הריבון היחיד. זאת, לאחר מעבר מבחנים מחמירים.

4.נאומה של חיות הוא הביטוי המובהק של רמיסת הדמוקרטיה, בגלל אובדן האמון בבני האדם. לטיפול והשגחה רפואית.

5.יש להוסיף את ההתעלמות הפושעת משלושת הכללים היהודיים: עניי עירך קודמים, אין כופים על הציבור גזרות שאינו יכול לעמוד בהן, ואהבת לרעך כמוך (תושבי דרום ת"א)!

6.מדויק ונכון! חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הוא רחב מדי ונתון לפרשנויות כאלה ואחרות, על פי ראות עיניו של כל זב-חוטם שעבר את מבחן לשכת עורכי הדין.

7.החזרת החסינות באה עקב הרדיפה האישית של נתניהו, שהואשם בפשע שלא נשמע עד כה. כמה פוליטיקאים הורשעו על קבלת כתבות אוהדות?


ליה 24.05.1920:04
76. מי הריבון: העם או השופטים? בתגובה להודעה מספר 0
על סדר היום עומדות שתי סוגיות, שלכאורה אין ביניהן כל קשר: הסדר חוקי לדחיית הליך פלילי כנגד ראש ממשלה עד לתום כהונתו, ואיזון היחסים בין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת.

ביחס לשתיהן עולות קריאות נרגשות על "קץ הדמוקרטיה" ו"עיר מקלט לעבריינים". האומנם כצעקתה, או שמא מדובר בזעקות שבר מדומות מצד המחנה שהפסיד בבחירות, המצפה מרשויות החוק להעניק לו את שכשל להשיג במישור הפוליטי?

נתחיל בהסדר לדחיית ההליך הפלילי לאחר תום כהונת ראש הממשלה. בעניין זה מונחים לפנינו שני אינטרסים; מצד אחד מימוש רצון העם כפי שבא לידי ביטוי בבחירות, ומצד שני מימוש ההליך הפלילי בהקדם. לכאורה אין סתירה, כי לפי החוק גם אם יוגש כתב אישום, רה"מ רשאי להמשיך בכהונתו עד לפסק דין חלוט.

כאן בדיוק מופיעה הציפייה שבית המשפט העליון יפעל להפסקת כהונתו של רה"מ אם יוגש כתב אישום. רמז לכך ניתן השבוע מפיו של שופט העליון (בדימוס) אליקים רובינשטיין ביחס להמשך כהונת רה"מ מכוח הוראת החוק, כשהעיר: "אף אחד לא חשב שנגיע למצב הזה".

כך הגענו לסוגיית הסדרת היחסים בין הרשויות וקביעת גבולות ההתערבות של ביהמ"ש העליון בעבודת הרשות המחוקקת והמבצעת, ויכולתן של הכנסת והממשלה לומר את "המילה האחרונה". למעשה, זהו שורש המחלוקת: מיהו הריבון? העם - בהתאם ללב ליבה של הדמוקרטיה - או הרשות השופטת?

מי שמכיר בכך שהעם הוא הריבון, מבין את ההיגיון המונח בבסיס ההסדרים החוקיים הנוגעים לדחיית ההליך המשפטי, שיכול להידחות לתום הקדנציה כדי לאפשר לנבחר הציבור למלא את השליחות שהריבון הטיל עליו. אמנם, בהסדרים אלו נקבעים סייגים למקרי פשע חמורים, אך זה לא המקרה בחשדות נגד נתניהו, שלפי שי ניצן (בראיון שנתן ל"מקור ראשון") יש בהן תקדים. אגב, במדינות מערביות רבות קיימים הסדרים דומים ואף קיצוניים מאלו הנוהגים אצלנו, כפי שסוקר כאן אלדד בק.

ההכרה בריבונות העם מבססת את הצורך להסדיר את גבול ההתערבות של הרשות השופטת, שאינה נבחרת על ידי הריבון, בעבודת הכנסת והממשלה, שנבחרות באופן דמוקרטי. זהו תחום פרוץ, הנתון להתפתחות אינפלציונית שראשיתה בימי נשיא העליון ברק, ושיאיה האבסורדיים מתחוללים בימינו (מתווה הגז, חוק המסתננים, מיסוי דירה שלישית ועוד).

מתנגדי ההסדרה טוענים שה"תהליכים" מוליכים לדיקטטורה, ונפוצה ההשוואה לחוקי הרייך השלישי. השימוש הרטורי בגרמניה הנאצית מעורר חלחלה, ואף שגוי עובדתית: הניסיון ההיסטורי של רפובליקת ויימאר מוכיח כי לעת מבחן לא עמדה הרשות השופטת בפני הדיקטטורה הנאציונל־סוציאליסטית, אלא הצטרפה אליה.

דומה שהייאוש מתוצאות הבחירות ומהשיטה הדמוקרטית - שאת אחד מביטויו הראשונים טבע יצחק בן אהרן לאחר מהפך 77' ("עם כל הכבוד להכרעת העם... אינני מוכן לכבד אותה") - הוליד את השאיפה להמליך עלינו את הרשות השופטת "במקום הפוליטיקאים המושחתים".

זהו המבוא האמיתי לדיקטטורה.

ניתן בהחלט לתפוס את שלטון החוק מפרספקטיבה צרה של מיצוי ההליך המשפטי כאן ועכשיו, ללא התייחסות לרצון הבוחר ולמנדט שקיבל נתניהו לכהן כראש ממשלה. אבל מי שמבין ששלטון החוק שואב את עוצמתו בראש ובראשונה מאמון הציבור, אינו יכול להתעלם מהתהליך ההרסני שנובע מהיסחפות המערכת המשפטית לתוך הקלחת הפוליטית. תחילתה של היסחפות זו בהחלטה התמוהה לפרסם את כתבי החשדות בסמיכות רבה לבחירות, והמשכה הנוכחי בזעקות השבר הפוליטיות (במסווה משפטי דקיק) הקוראות ליועמ"ש ולבית המשפט העליון "להושיע את שלטון החוק".

מדובר בתהליכים מסוכנים ביותר שכבר גובים את מחירם בהידרדרות ניכרת במידת האמון שרוחש הציבור למערכת המשפט. מצחיק שעדיין צריך לומר את המובן מאליו: שלטון מחליפים בקלפי, לא בחקירות משטרה ולא בבתי משפט.

https://www.israelhayom.co.il/opini...

תגוביות:

1.באנגליה, הפרלמנט נמצא מעל הרשויות האחרות, ובית המשפט לא יכול לפסול חוקים. הפרלמנט גם יכול לפטר שופטים.

2.ש לבטל מיד את מעמד היועצים המשפטיים, חייליה הנאמנים של החונטה.
יש לפצל מיד את תפקיד היועץ המשפטי ל-3 הפונקציות המנוגדות שלו, כמו בכל מדינה מתוקנת. אז, ורק אז, תושב הדמוקרטיה למדינת ישראל, אותה גזל הפיראט המנוול ב-92.


ליה 31.05.1911:20
77. צפו: הראיון המלא עם השופט בדימוס ברק / תוכנית המקור בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 31.05.19 בשעה 11:41 בברכה, ליה



https://www.youtube.com/watch?time_...

תגוביות:

1.האטימות המחרידה. אפס חשבון הנפש. אין בכלל שאלה של אולי אנחנו טועים, אולי אנחנו מתנשאים.

2.האיש מאמין שכוח שכלו הוא מעבר לשל בני האדם הרגילים. נותן תשובה כלאחר יד במין פטרונות מובנית שיש לו. אומר משהו ואפילו לא חושב שצריך בכלל להמשיך לאחר האמירה הסתמית שלו. תוכנית ללא שום ערך מוסף חוץ מפולחן אישיות של ברוך קרא ושל שי ניצן שבוהים בו כמו ילד שבוהה בנועה קירל כשהיא שרה.

3.קראתי לא מעט מפסקיו. חלקם ברמת טיעונים של ילד בכיתה יב'. כולם אומרים שהוא גאון. אני מצאתי אדם בינוני לגמרי עם רמת טיעונים מאוד בינונית. אפילו להגיד שהוא שומר על זכויות אדם זה לא נכון ואני יכול להראות את זה בפסיקה שלו על נוהל שכן. יש פה איזה קיבעון תודעתי שלו. רצון להיראות פרוגרסיבי ולא יותר.

4.הקבעון שלו נובע מזה שהוא ניצול שואה ולא מסוגל בכלל להתחבר למציאות. אדם הזוי, שיטחי וממש לא חכם. ראינו אדם טיפש וחסר משמעות שהפך את המדינה לדיקטטורה שיפוטית בגלל צרות אופקים ואי הבנת המציאות בעליל וחולשת חברי הכנסת.

5.פרופ' דיסקין: הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם. כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל. הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

https://rotter.net/forum/gil/27118....

6.פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ!

...רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית...

מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

https://rotter.net/forum/gil/27118....

7.כדי לגנוב את השלטון מהעם השמאל השתלט על בג''צ והמציא שיטות עורמה נמוכות. זה בדיוק כמו הסיפור על בגדי המלך החדשים. הולך סתם מלך עירום וכל הצבועים מהללים את בגדיו.

ברק ושותפיו הם לא יותר ממלך עירום והמהללים הם צבועי השמאל שיודעים שרק כך יוכלו להמשיך לשלוט במדינה ולמנוע מהעם שלטון כפי שהוא בוחר.

אמרו כבר את הכל - ואפילו אנשים מתוך מחנה השמאל - על הרמאות וגניבת השלטון הערמומית - ולא מסתתר פה שום גאון - אלא איש נלוז וערמומי שפעל לגניבת שלטון והקמת דיקטטורה שיפוטית.

תו לא!!!

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...

יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

בכך יעסוק האשכול.

****

פרופ' מאוטנר:

*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.

*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.

*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.

https://rotter.net/forum/gil/27789....

8.אדם גולד בתגובה לסרט התעמולה:

1.כמו תמיד, מפעים לראות את המגלומניה של אהרן ברק שלא נח לרגע:
בונה מגדלים, ממציא סיפורים, מעצב קונסטרוקציות, מפשיט עקרונות, משחית מילים, לוחש לחשים, מפריח תיאוריות, יורה חצים ומסמן סביבם מטרות, בונה עולמות חוקתיים ומחריבם.

הכל הכל סביב מטרה אחת בלבד – לכפות את עולם הערכים של 'הציבור הנאור' על הבבונים מימין.

2.כי אצל ברק המשפט הוא סוג של משחק. פוקר חוקתי שמשוחק בלי כללים נוקשים, בלי עקרונות ברורים. במוח צלול בלבד, כיאה לעם הספר. אצל ברק, כמו בויכוח עם ילד מתבגר, לא משנה מה 'היד' או הטיעון, אלא רק באיזו יצירתיות ושכנוע עצמי עמוק אתה מציג אותם. בפוקר חוקתי לעולם יהיה מנצח אחד - אהרון ברק.

3.ואלוהים, כמה היבריס. איזו לוגיקה שברירית. בלי קוהרנטיות, גבולות גזרה או הגיון כולל. ללא עיגון או סמכות. לא משנה מה אומר החוק, הכנסת, הציבור, העבר או אפילו בית המשפט עצמו.

4.ברק הוא לא עוד מלומד. ברק הוא ההוגה, היוצר, המפרש, האדמו"ר והשופט.
ברק נעלב (ממש כך!) כשמישהו מעז להטיל ספק בקביעה שיפוטית שלו שפעולה חוק או עקרון הם לא מידתיים. כמו כל דיקטטור שמכבד את עצמו, ברק הוא עצמו החוקה.

5.ואחרי הכל, כשרואים את ברק, רואים אדם מובס. מהפכת המידע סדקה את חומת המגן שהתקשורת והאקדמיה הקימו כדי לשמר את המבצר שבנה ברק. ברק כבר הפנים שההיסטוריה תשפוט אותו כעריץ הרסני שבז לציבור וערכיו ושנלחם בזכות האזרח לעצב את חייו וכנוכל מתוחכם שניצל אוסף של נציגי ציבור אימפוטנטים וחידלי אישים, כדי לגנוב הפיכה שיפוטית בלי סמכות או לגיטימציה.

(ולמרות שזה מבוים ומופק כתשדיר שירות חנפני ולמרות שברוך קרא נמנע באופן כמעט מוחלט משאלות קשות או עמוקות, ולמרות שבכל 'הראיון' קרא נוהג כחסיד מול רבו - ביראה ממש - ולא מנסה לערער לשנייה את התזה הבסיסית,
למרות הכל אני ממליץ לראות את תוכנית המקור.

תיראו אותה! יש משהו משחרר, אמיתי, נטול פילטרים בלראות אדם מבוגר מתאר בחופשיות את מפעל חייו ההרסני. הכל, תוך נסיונות גמלוניים לייפות את מעשיו, אך כמעט בלי להתאמץ להסתיר את האמת מאחורי המגמה האמיתית שלו - לשנות את המדינה בהתאם לערכיו, תפיסותיו ואמונתו האישית).

9.ראיתי בתדהמה איך איש ממש לא חכם, צר אופקים ומקובע על מנטרה ריקה, עשה פה אנדרלמוסיה! מה שמראה באיזו אנדרלמוסיה שרוי המוח שלו וכמה אנחנו חלשים מול מניפולטורים ערמומיים ואגרסיביים.

אין לו טיפת שכל וחיבור למציאות. הכל דיבורי קשקשנות ריקים.

כל הדיבורים על איש מבריק וגאון משאירים אותי בהלם.

לא גאון ולא נעליים, לא מבריק, לא חכם, לא טוב. כלום!

פשוט מניפולטור ערמומי ותו לא.

אין בו כלום.

10.מי שקורא את הפסיקות שלו מבין את זה מיד. רמת טיעונים של ילד בגיל 17. הגאונות שלו באה ממקום אחר. הוא יצר כלי לאיים עימו על חברי הכנסת וזה תיקון עבירת הפרת אמונים. זה הכלי שנתן לו את הכוח לאיים עליהם כך שייפחדו לשנות את המהפכה שלו ולכן חוק החסינות הוא מהותי כדי לשנות את הטרלול "החוקתי".

https://rotter.net/forum/scoops1/55...












בול טרייר 11.06.1923:19
78. צריך לשאול כמה שאלות אודות התנהלותו של האיש מס' 2 בבית המשפט העליון-חנן מלצר בתגובה להודעה מספר 0


צריך לשאול כמה שאלות אודות התנהלותו של האיש מס' 2 בבית המשפט העליון

קודם התעקש השופט חנן מלצר לחקור צייצני טוויטר ימניים אודות ציוציהם. עכשיו הוא עושה הכל כדי להפריע לניסיונות הליכוד לקבל את המנדט ה- 36, בעקבות טעויות בספירת הקולות

קלמן ליבסקינד 01/06/2019 20:52 13 דק' קריאה



רק לעתים נדירות מזדמן לנו להציץ אל עולמם ואל אופן התנהלותם של שופטי בית המשפט העליון בכל מה שהוא מעבר לפסקי הדין שלהם. מה שראינו בתקופה האחרונה, שבה נחשפנו אל המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט חנן מלצר, היה מדאיג למדי.

לפני כשבועיים, וזה דווקא כן היה בין כותלי בית המשפט, הציג המשנה לנשיאה תפיסת עולם מנותקת של מי שחופש הביטוי זר לו לחלוטין. זה קרה כשבמהלך דיון בעתירה של מי שביקשו לעלות להר הבית ביום ירושלים נזף מלצר בפרקליטם של העותרים על שהתראיין ברדיו, ואף הבהיר לו שהראיון הזה לבדו היה יכול לשמש בסיס להחלטה לדחות את עתירתו. יותר מחודש קודם לכן חזינו כולנו בפארסה שהוביל מלצר בהיותו יו"ר ועדת הבחירות: יומיים אחרי פרסום "תחקיר הבוטים" ב"ידיעות אחרונות" כינס השופט את הוועדה, הושיב מולו צייצני טוויטר והחל לחקור אותם על אודות הציוצים שלהם, באירוע שנראה כלקוח ממדינות רחוקות בתקופות רחוקות. למלצר, היה אפשר לראות בנקל, אין מושג ירוק מה עושים שם ברשתות החברתיות ואיך הן פועלות.

זמן קצר אחרי הדיון ההוא בוועדת הבחירות התראיין השופט ל"מקור ראשון" וסיפר לשירית אביטן־כהן ולנטעאל בנדל מה הביא אותו לכלל הבנה שיש מי שמפעיל את צייצני הטוויטר שאותם חקר בוועדה. מלצר סיפר על אדם שנחקר אצלו בוועדה אחרי שצייץ בטוויטר נגד הגוש החוסם שמתכננים להקים נגד הליכוד: "שאלתי אותו 'מה זה גוש חוסם?', והוא אמר 'אני לא יודע'. שאלתי 'אז מניין הגעת לכתוב על כך?', והוא ענה 'וואלה, מישהו אמר לי, עזוב אותך'. כלומר מישהו הכתיב לו את ההודעה הזו. ואז שאלתי אם המישהו הזה שילם לו, והוא אמר 'אפשר לקבל כסף, אבל אני לא קיבלתי'". שלשום פניתי למלצר, סיפרתי לו שצפיתי בכל הדיון שנערך אצלו, וששום שיח שדומה לזה שהוא תיאר בראיון לא התקיים במציאות. מלצר בחר שלא להשיב לי. אבל זה לא הכל. ממש כמו בראיון ל"מקור ראשון", כך גם בהחלטה שפרסם בזמנו, המשנה לנשיאת העליון קבע כי אותו עד שהעיד לפניו, יצחק חדאד שמו, מי שהוצג כראש הרשת הליכודית בטוויטר, אמר לו שהוא לא יודע מה זה גוש חוסם. מלצר נשען על עובדה זו כדי להסביר שאם האיש צייץ נגד גוש חוסם אף שאין לו מושג מהו אותו גוש חוסם, זו ההוכחה שמישהו הכתיב לו את הציוץ. אלא מה? מלצר הגה ממוחו הקודח את הסיפור הזה. גם בראיון לעיתון וגם בהחלטה השיפוטית. אותו חדאד, תלמיד כולל מאשדוד, לא אמר שהוא לא יודע מה זה גוש חוסם, אלא דווקא הסביר: "גוש חוסם במובן של ימין ושמאל נניח, למי שיש יותר בצד שלו, מעל 60 ומשהו, מי שיכול להרכיב". זה אולי לא הניסוח המופיע בספרי הפקולטה למדעי המדינה, אבל מי ששמע את העד מסביר כך מהו גוש חוסם, וכותב בעקבות זה בהחלטה שיפוטית שהעד "לא ידע להסביר מהו גוש חוסם", ומסביר ל"מקור ראשון": "שאלתי אותו 'מה זה גוש חוסם?', והוא אמר 'אני לא יודע'", לא ממש אומר את האמת.

185 קולות נוספים

זה כמה שבועות מתנהל בפרופיל נמוך מאבק שיכריע אם הליכוד יקבל את המנדט ה־36 שלו על חשבון המנדט השמיני של יהדות התורה, אם לאו. מלצר, שבע מרורים מהתפקיד שלו בוועדת הבחירות, היה אמור למלא במאבק הזה תפקיד כמעט פסיבי, שכן התיק נמצא עכשיו על שולחנו של בית המשפט המחוזי ולא של הוועדה שלו. אלא שמעקב אחרי הסיפור הזה מגלה התנהלות מעוררת סימני שאלה של מלצר, העושה ככל יכולתו כדי להקשות על אנשי הליכוד לקבל משחק משפטי הוגן. יובהר, השאלה אם בכנסת ה־21, המסיימת את ימיה, יכהנו עמית הלוי מהליכוד או יצחק פינדרוס מיהדות התורה, איננה חשובה. השאלה החשובה היא מה הפרשה מלמדת על האיש מס' 2 בבית המשפט העליון. עם פרסום תוצאות הבחירות מצאו עצמן יהדות התורה והליכוד נלחמות על המנדט האחרון בהפרש קולות קטנטן. לליכוד היה הסכם עודפים עם איחוד מפלגות הימין. ליהדות התורה היה הסכם עודפים עם ש"ס. חישוב הקולות, לפי חוק בדר־עופר, לימד שכדי לקבל מנדט נוסף צריכים בליכוד 180 קולות נוספים, שייתוספו להם או לאיחוד מפלגות הימין, או לחלופין להפחית 71 קולות מיהדות התורה או ש"ס.

עמית הלוי, מקום 36 ברשימת הליכוד, עבר על התוצאות, תחקר חברי ועדות קלפי והגיש לוועדת הבחירות רשימה של קלפיות שבכולן היה נראה כי איכשהו, במהלך ההקלדה או העתקת התוצאות, נשמטו קולות של הליכוד או של איחוד מפלגות הימין, שכאמור בשל הסכם העודפים אמורים להיכנס לאותו מאגר קולות. אנשי המקצוע בוועדת הבחירות עשו מאמצים לבדוק במהירות את נכונות הטענות, מתוך ידיעה שלכל מי שמבקש לערער לבית המשפט על התוצאות מוקצבים בדיוק 14 יום לטובת העניין.



בזו אחר זו קיבל הלוי הודעות מהיועץ המשפטי של הוועדה על עוד ועוד קלפיות שהוועדה אישרה כי אומנם נפלה טעות בספירתן. בוועדה הסבירו להלוי שאין טעם שיערער על קלפיות שהוועדה לא אישרה לו רשמית כי נפלה בהן טעות, וכך הוא אכן עשה. רבע שעה לפני המועד האחרון הצליח הלוי לחצות את קו 180 הקולות, ובאמצעות עו"ד שמחה רוטמן הגיש למחוזי ערעור בחירות, ובו פירוט 185 קולות של מצביעים שהצביעו לטובת הליכוד או איחוד מפלגות הימין אולם מסיבות כאלה או אחרות נשמטו קולותיהם בחישוב, וכן קול אחד שנרשם בטעות לזכות יהדות התורה. שלוש קלפיות מתל אביב, קלפי מחולון, קלפי מיבנה, קלפי מפתח תקווה, קלפי מהכפר ניין ועוד. פעמיים נרשמו קולות של איחוד הימין בטעות על שם מפלגת האזרחים הוותיקים; פעם אחת על מפלגתו של אורן חזן. במקרים אחרים זכו מפלגות אחרות ליהנות מהשגגה. נוכח האישור שהיה לו מוועדת הבחירות באשר לכל הקולות שפירט בערעורו, היה הלוי משוכנע שסיכוייו להיכנס לכנסת גדולים. הוא גם הקפיד להבהיר לבית המשפט המחוזי שיש בידו מידע על עוד קלפיות שבהן חשד לטעויות שטרם נבדקו, כאלה שיגדילו עוד יותר את הפער לטובתו, אלא שאותן לא צירף לערעור משתי סיבות. האחת, משום שסד הזמנים להגשת ערעור היה קצר ביותר; השנייה, משום שכאמור בוועדת הבחירות הנחו אותו שלא לכלול בערעור קלפיות שהוועדה לא הספיקה לערוך בעניינן בדיקה חוזרת ולקבוע שנפלה בהן טעות.

הראשון שערער

השופט אהרן פרקש, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קיבל לטיפולו את הערעור של הלוי. עוד לפני שקבע הרכב שידון בו, ביקש מהשופט מלצר להגיש בתוך עשרה ימים תגובה מקדמית לערעור. מלצר, חשוב להבין, לא היה אמור למלא בהליך הזה את תפקיד השופט, וגם לא לקבוע אם לקבל את הערעור או לא. את זה אמורים לקבוע שלושת שופטי המחוזי שימונו לדון בתיק. מלצר נתבקש על ידי השופט פרקש להתייחס בעיקר לטענה של הלוי בערעור, שלפיה ועדת הבחירות בראשותו אומנם אישרה להלוי שאותם 185 קולות אבודים אכן נמצאו על ידי הלוי. לכאורה, עניין פשוט. אלא שכאן החליט מלצר להתחיל לערום על הלוי ועל הליכוד קשיים. הדבר האחרון שמלצר היה צריך עכשיו, עם תום מערכת בחירות שבה ספג ביקורת קשה על כל צעד ושעל, היה שיתגלה שספירת הקולות הייתה שגויה, ושאת המנדטים צריך לחלק אחרת. זה התחיל בהחלטה נדיבה של מלצר לאפשר ליהדות התורה לעיין בפרוטוקולים של קלפיות רבות, כאלה שעליהן כלל לא ערער עמית הלוי, כדי שיוכלו גם הם להציג לבית המשפט קולות שלטענתם נגזלו מהם. כשהלוי הודיע שהוא מתכוון לבקש לעיין בעוד קלפיות, התחילו הבעיות. "לכאורה, מעמדו של מי שכבר הגיש ערעור בחירות, והיה עליו למצות ראיותיו וטענותיו עד ועם הגשת הערעור, או שהוא אינו צפוי להיפגע במישרין מערעור הבחירות - שונה ממעמדו של מי שמתגונן מפני קבלת ערעור כאמור", קבע מלצר. הלוי לא הבין למה מלצר לא יאפשר לו מה שהוא מאפשר ליהדות התורה. הרי אם הדיון מתמקד רק בקלפיות שעליהן ערער הלוי, זה עניין אחד. אבל אם יהדות התורה מקבלת הזדמנות לחטט עכשיו בעשרות קלפיות חדשות נוספות, למה לא תינתן להלוי ההזדמנות הזו להרחיב גם הוא את החיפושים? הלוי הסביר שלא יכול להיות שמלצר יקשור כעת את ידיו, רק משום שהוא היה הראשון שערער. ראשית, טען, הבהרתי כבר במועד הגשת הערעור שיש לי עוד רשימת קלפיות חשודות. שנית, בוועדה של מלצר אמרו לי שלא להגיש עוד קלפיות לבדיקה, משום שאין להם יכולת לבדוק יותר. שלישית, טען, בוועדה של מלצר אמרו לי שלא לערער על קלפיות שהוועדה לא אישרה לי שהן אכן מוטעות. רביעית, את כל זה הייתי חייב לעשות בסד זמנים לוחץ, כפי שמחייב החוק, ואילו יהדות התורה מקבלת עכשיו את כל הזמן שבעולם. זו הייתה החלטה שערורייתית שהפכה את המאבק לבלתי שוויוני, כשצד אחד מקבל סיוע מהשופט בעוד ידיו של הצד השני קשורות. אבל זה לא נגמר כאן. לכולם היה ברור שערעורי בחירות הן עניין שיש לסיים את הטיפול בו במהירות. גם משום שמספר המנדטים שמקבלת כל מפלגה יכול להשפיע על כוחה במו"מ הקואליציוני, גם משום שאין שום סיבה שהכנסת תתחיל לעבוד בהרכב מסוים, וחודשים ארוכים אחר כך, אחרי שכבר תתקבלנה החלטות ויונחו על שולחנה חוקים, יתברר שצריך לגרוע מנדט ממפלגה אחת ולהוסיפו לאחרת. אבל מלצר החליט עכשיו לשחק על זמן. הוא המתין עד ליום האחרון שבו היה אמור להגיש את תגובתו לבית המשפט המחוזי, וכשזה הגיע הודיע שהוא צריך ארכה של שבועיים וחצי נוספים. למה? בעיקר, הסביר מלצר, משום שנתתי בימים האחרונים זכות עיון בפרוטוקולים למפלגות נוספות, וטוב יהיה אם נמתין לקבל את ממצאי הבדיקות שלהן כדי לתת לבית המשפט תמונת מצב מלאה. לעניין הזה עוד נחזור. בינתיים, מלצר - שכאמור לא היה אמור להיות צד בהליך הזה אלא להתמקד בתשובה על השאלה אם המסד העובדתי שהציג הלוי נכון או לא - החליט להיכנס למאבק אישי מול מועמד הליכוד. באותה בקשת דחייה ששלח לשופט פרקש, זרק מלצר הערה עוקצנית בכיוונו של הלוי. על הדרך, אחרי שבחר שלא להשיב על השאלה אם אומנם נמצאו בוועדה עוד 185 קולות שיכולים לסייע להלוי, הוא מצא לנכון לספר לשופט שבערעור של הלוי התגלו "מספר אי־דיוקים וחוסרים עובדתיים".



הלוי, סיפר מלצר, לא טרח לספר לבית המשפט שבשתיים מהקלפיות שאותן ביקש מהוועדה לבדוק, נתגלו אי־התאמות הפועלות נגדו. בקלפי אחת שנבדקה נמצא שצריך להוריד קול אחד לליכוד. בקלפי אחרת צריך להוסיף שלושה קולות לש"ס וליהדות התורה. בשביל הלוי זה היה יותר מדי. גם משום שהמידע שהיה לו על הקלפיות הללו לימד אחרת, וגם משום שהמידע שבחר השופט מלצר עצמו להסתיר מבית המשפט היה משמעותי הרבה יותר.

סיפורה של קלפי בעכו

נחזור טיפה אחורה. ב־11 באפריל, יומיים בלבד אחרי הבחירות, פנה עו"ד אלי שמואליאן, בא כוח איחוד מפלגות הימין, אל השופט מלצר במכתב דחוף תחת הכותרת "טעויות בספירה". שמואליאן הציג שמונה קלפיות שבהן, ככל הנראה בעקבות טעויות הקלדה, נגרעו קולות ממפלגתו. אחת הקלפיות שפורטה במכתב הייתה קלפי מספר 49 בעכו. "באתר הוועדה מופיעים 0 קולות למרשתי", כתב. "המשקיף מטעם מרשתי אומר כי בפרוטוקול ועדת הקלפי צוינו 93 קולות למרשתי". מלצר, מוזר ככל שזה יישמע, אפילו לא טרח להשיב. חשוב להבין שכאשר לליכוד חסרים 180 קולות למנדט נוסף, סיפורה של הקלפי הזו בעכו הופך למשמעותי מאוד. ב־8 במאי - בעקבות בקשת יהדות התורה לעיין בפרוטוקולים, ובעקבות התנגדות אנשי איחוד מפלגות הימין שהזכירו למלצר שמוזר שליהדות התורה הוא נענה במהירות כזו בעוד לפנייה שלהם מלפני חודש אין הוא טורח לענות - השיב מלצר בהחלטה שיפוטית מסודרת. מלצר הודה כי אכן "סמוך לאחר הבחירות" ביקשה מפלגת איחוד הימין לבדוק את התוצאות בכמה קלפיות, "וכפי שנמסר לי, בקשתה נבחנה במסגרת הבדיקות שערכה ועדת הבחירות המרכזית לכל הסיעות שפנו באותו הזמן, כאשר בחלק מהמקרים נמצא כי יש לקבל את ההשגות... (ובחלק אחר מהן לא נמצאו פגמים בתוצאות שנרשמו), אך בכל המקרים פניות אלו נבחנו כדבעי...". במילים אחרות, בדקנו כמו שצריך, תיקנו מה שהיה טעון תיקון, ואם התוצאות בקלפי בעכו לא תוקנו - כנראה הכל שם היה בסדר. לפני כמה שבועות עלה יאיר קראוס, עיתונאי "מקור ראשון", על הסיפור הזה בעכו, והחל לבדוק אותו. בין השאר, הוא שוחח עם חבר ועדת קלפי שהעיד כי בקלפי הזו אומנם נספרו 93 קולות לאיחוד הימין. קראוס פנה לוועדת הבחירות של מלצר וביקש לדעת מה קרה עם הקלפי הזו ועם התלונה שהוגשה בעניינה על ידי איחוד הימין - וכאן נפתח סלט של גרסאות סותרות. תחילה נמסר לו שבוועדה אין מכירים שום תלונה שכזו. זו הייתה תגובה מעט מוזרה נוכח העובדה ששבוע קודם לכן הרגיע מלצר את אנשי איחוד הימין שתלונתם נבחנה "כדבעי". כשקראוס שלח לאנשיו של מלצר את עותק התלונה שקיבל מלצר עצמו יומיים אחרי הבחירות, מיהרו בוועדה לרקום גרסה חדשה. דווקא כן בדקנו את הקלפי הזו שנית, טענו עכשיו, והכל בה בסדר. או במילותיה של הוועדה: "מובהר כי בעת זו, התוצאות כפי שהוקלדו למחשב ומפורסמות באתר הוועדה תואמות את התוצאות הרשומות בפרוטוקול ועדת הקלפי". קראוס ידע שאין סיכוי שהתשובה של הוועדה נכונה, משום שגם עיוור שהיה מעיין בפרוטוקול היה מבין שמשהו שם עקום. בפרוטוקול אפשר לראות כיצד סיכמו חברי הוועדה את מספר המצביעים הכשרים, וציינו "490". בדף אחר, כשמילאו את מספר הקולות שקיבלה כל מפלגה, נשמטו משום מה קולות איחוד הימין, מה שהביא את סכום הקולות ל־397 בלבד. מה עשו? מישהו סימן איקס על ה־"490" וכתב במקומו "397". האם יכול להיות שבבדיקה של ועדת הבחירות מישהו לא ראה את זה? לא סביר. כך או אחרת, בסופו של דבר הכירו בוועדת הבחירות בטעות - וזה, כאמור, רק אחרי ששחררו סדרה של גרסאות סותרות. למה הסיפור הזה חשוב כל כך? גם משום שלכמות קולות כזו יש פוטנציאל להעניק לליכוד מנדט נוסף. אבל לא רק בגלל זה. זוכרים את הנזיפה של מלצר וטענתו כי עמית הלוי לא סיפר לבית המשפט כל מה שהוא יודע? ובכן, מתברר שבמועד שבו מסר מלצר את תשובתו זו לבית המשפט המחוזי, בוועדה שלו כבר ידעו שהקלפיות השגויות שעליהן ערער הלוי הן רק חלק מהסיפור, ושהקלפי מעכו על 93 הקולות שלה לוקחת את הלוי אל מחוזות ה־270 קולות שצריכים להיתוסף לטובתו, הרבה מעבר למה שהוא צריך כדי לקבל עוד מנדט. מלצר, לפחות עד כה, לא טרח לעדכן בזה את בית המשפט. באופן תמוה למדי, כאילו מדובר בסודות הגרעין, הוא גם סירב אתמול לבקשתי לאשר מה עלה בבדיקת הקלפי בעכו.

דחייה ועוד דחייה

בינתיים, במקום להגיב למחוזי כמבוקש ולאפשר לו לנהל את התיק, מלצר מתאמץ ככל יכולתו להותיר את התיק וגם את ההכרעה בידיו. כך, לדוגמה, משאִפשר לאיחוד הימין לעיין בפרוטוקולים - אחרי שאלה הראו לו שהוא התעלם מהבקשה שהפנו אליו מיד אחרי הבחירות - החל מלצר, באופן מוזר למדי, לערום עליהם קשיים. בעוד הוא נענה בחיוב לשתי בקשות עיון רחבות מטעם יהדות התורה, המתייחסות למספר רב של קלפיות, ובעוד הוא מאפשר להם, במענה לבקשה שלישית מידם, לעיין גם בחומר הרגיש - קרי בפתקים עצמם - החליט מלצר להציב לאיחוד הימין גבולות. סמוך למועד שבו ביקשו ביהדות התורה לעיין בעוד פרוטוקולים, הגישו גם באיחוד הימין בקשה זהה. יהדות התורה קיבלה אור ירוק. מאיחוד הימין דרש מלצר לנמק לו, לגבי כל קלפי וקלפי, מדוע הם מבקשים לעיין בה רק כעת, אילו ליקויים הם חושדים שיש בקלפי, ואילו ראיות יש להם בעניין הליקויים הללו. ערימת המכשולים הזו סותרת את "כללי הבחירות לכנסת (עיון בחומרים) התשע"ח־2018", הקובעים כי בדיקת גיליונות ההצבעה אינה דורשת שום הסברים ונימוקים מהסוג שמבקש עכשיו מלצר. הכללים הללו חוברו, אגב, על ידי המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר בכבודו ובעצמו, ואמורים להיות מחייבים על פי חוק הבחירות. רק כדי להשלים את התמונה, אתמול הודיע מלצר שוב לבית המשפט שהוא מבקש לדחות את הגשת תגובתו עד לאמצע השבוע הבא. יש לו זמן. תגובת ועדת הבחירות: "ערעורו של עמית הלוי תלוי ועומד בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, ומשכך תיכלל תגובת הוועדה במסגרת תשובתה לבית המשפט. עם זאת, יש לדחות את האמור והנטען בפנייה על כל חלקיה. החלטות יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית בנושא העיון בחומרי הבחירות מעוגנות בדין ובפסיקה, והתבססו על עקרונות של שקיפות ושוויון כלפי כל הצדדים".

[email protected]

מקור:
https://www.maariv.co.il/journalist...

בול טרייר 11.06.1923:29
79. ביהמ''ש העליון הקל בענשו של מחבל שהודה בדקירת יהודי בתגובה להודעה מספר 0


ביהמ"ש העליון הקל בענשו של מחבל שהודה בדקירת יהודי

אחמד עשאייר הורשע בביצוע פיגוע ובהשתתפות בהפגנה אלימה בה היה ניסיון דקירה נוסף, ונגזרו עליו שבע וחצי שנות מאסר. אלא שבערעור לעליון, הפחיתו השופטים את עונשו בשנה וחצי. השופט מזוז: " יש פה סדרת נתונים של הקלה"

מאת נטעאל בנדל ב׳ בסיון ה׳תשע"ט (06/05/2019)

אוגוסט 2016: בחור בן 18, חסיד סלונים, נסע ברכב הסעות מהר הזיתים וביקש לעצור לקנות לו ארטיק. כאשר יצא מן החנות, תקף אותו אחמד עשאייר, תושב שכונת א-טור הסמוכה באמצעות מקל חד באורך 30 ס"מ, ודקר אותו בעורף, בשכם, ובעמוד השדרה. לאחר ביצוע הפיגוע נמלט המחבל מן המקום אך נעצר כעבור כמה ימים על ידי השב"כ.

עשאייר הודה בביצוע הפיגוע ארבע פעמים בארבע חקירות שונות. במהלכן סיפר כי "עברתי ליד מתנחל, הוא הסתכל עלי והתגרה בי. שאלתי אותו אם הכול טוב ענה לי 'הכול בסדר'. אני המשכתי להסתובב. כשחזרתי הוא יצא מהחנות, הסתכל עלי עוד פעם והתגרה בי. שאל אותי אם יש בעיות, הרמתי מקל ותקפתי את המתנחל. נתתי לו שלוש מכות והוא גם התחיל להרביץ בחזרה. נתתי לו מכות בראש ודקרתי אותו בגב במקל". כאשר נשאל מדוע תקף השיב, "כי הוא יהודי – מה הוא בא לעשות פה".



מתברר כי המחבל מוכר היטב לכוחות הביטחון, ואף הורשע בעבר. ב-2014 השליך מגג בניין בלוק, ופגע בראשו של שוטר אשר ביצע בשכונה מעצר של סוחרי סמים. הוא הורשע וריצה שמונה חודשי מאסר.


הפרקליטות הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המחבל, אליו הוסיפה אירוע נוסף. אל האישום בפיגוע נוסף אישום על השתתפות בהפגנות אלימות שהתרחשו שנה קודם לכן, בעקבות מותו של תושב השכונה עת שניסה לדקור שוטר.

שופט המחוזי בירושלים אברהם רובין הרשיע את המחבל בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בעיקר בשל ההודאות שמסר. בנוסף, בחקירות מסר פרטים מוכמנים, תיאור מדויק של מיקום הדקירות וגם תיאר בפני החוקרים שאותו יהודי אחז גלידה בידו. תיאור הגלידה עלה גם מעדות היהודי וגם מבעל החנות. על כך קבע השופט, "אין הסבר של ממש כיצד הגיעה לידיעת הנאשם אלא אם היה מעורב באירוע". בנוגע להתפרעויות בסעיף האישום השני הורשע גם כן בניסיון חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון תקיפת שוט בנסיבות מחמירות והשתתפות בהתפרעות.

תסקיר המבחן שבדק פסיכולוגית את הבחור החרדי שנפגע קבע כי הפיגוע הביא אותו לקריסה נפשית. "האירוע בו נדקר הנפגע מהווה מבחינתו אירוע טראומתי, אשר הותיר בו את חותמו המשמעותי בהיבט הנפשי. האירוע ייתן את אותותיו בנפגע עוד זמן רב אולי אף לצמיתות".

הפרקליטות דרשה לגזור על המחבל עונש במתחם ענישה שנע בין תשע ל-15 שנות מאסר על הפיגוע, ועל ההתפרעות בין שלוש לשש שנות מאסר, כאשר טענו לגזר דין בחלק העליון של המתחם והחמור יותר. בא כוחו של המחבל טען כי מדובר בכלל בקטטה ולא בפיגוע, וכן שהתוצאות היו פציעות לא חמורות.



השופט רובין קבע כי מתחם הענישה לפיגוע בסדר גודל כזה הוא בין ארבע לשמונה שנות מאסר. מלבד המניע הלאומני, הפגיעה הנפשית בבחור החרדי וכי המחבל לא נטל אחריות וחרטה שהם נסיבות מחמירות, השופט קבע כי ישנן גם נסיבות מקלות כמו היעדר תכנון מראש לפיגוע. "הנזק שנגרם בפועל חמור מאוד, אך הוא איננו בדרגת החמורה הקיצוניות ביותר ולא סיכנו חייו". בנוסף, מצבה הכלכלי של המשפחה היה קשה, הוריו התגרשו ולאחר מכן אביו מת. בסופו של דבר גזרו עליו שבע וחצי שנות מאסר על שתי העבירות.

עורך דינו של המחבל הגיש ערעור לבית המשפט העליון נגד ההרשעה וגזר הדין. במהלך הדיון נסוג מן הערעור על ההרשעה, אך בנוגע לעונש שנגזר נערך דיון סוער.

"השאלה האם בית המשפט לא נקט בגישה מחמירה מדי לאירוע מסוג זה", מיקד השופט מני מזוז את הדיון וכבר רמז לבאות. "הרושם הוא שהעונש חורג מרמת הענישה בתיקים כאלה. הרושם שננקטה פה יד קשה באופן חריג. אינכם סבורים שיש מקום להקלה מסוימת, לאחר שהמערער חזר בו מהערעור על הכרעת הדין?" פנה אל נציגת הפרקליטות בדיון.

"לעמדתנו לא מדובר בעונש חמור, יש שסברו אצלנו שהעונש קל ושהיה מקום לערער וזה לא נעשה" ניסתה להתגונן עו"ד מירי קולומבוס מהמחלקה הפלילית בפרקליטות. "יש פה פיגוע דקירה, נגרם נזק ממשי לנפגע העבירה".

השופט מזוז השיב "ברור שהאירוע חמור, אירוע דקירה, אין מחלוקת כי ראוי עונש ממשי אבל צריך לזכור, זה אירוע די מאולתר, לא מתוכנן, להבדיל מתיקים אחרים. אירוע אחד, של בחור צעיר והשאלה אם זה התיק למצות את העונש בקצה הכי חמור".

גם השופט אלכס שטיין הצטרף: "בית המשפט אומר שזה לא מקרה של סכינאות. לא הוכחתם גם שהייתה סכין, מדובר היה במקל, כך הוכחתם, באמצעותו נעשתה דקירה".

"אנו יוצאים מתוך הנחה שכל אדם שנדקר וודאי סובל מטראומה או פגיעה נפשית אחרת, זה ברור ומובנה", המשיך השופט מזוז, "יש פה סדרת נתונים של הקלה, אם בתיק כזה גוזרים לחמש וחצי שנות מאסר, בכל דקירה היינו מגיעים למספרים דו ספרתיים. אתם צריכים להיות קצת פרופורציונליים ולהפעיל שיקול דעת".



הפרקליטה ניסתה שוב: "המרכיב המחמיר הוא המניע האידיאולוגיה. כאן קיבל בית משפט קמא (המחוזי, נ"ב) כי המניע הוא לאומני בשל כך שהמתלונן בעל חזות יהודית דתית". היא התייחסה בדבריה גם על אידוי האבנים על השוטרים, סעיף האישום השני, ורמזה כי בית המשפט כבר הקל עליו והוא חזר לפגע "לא מדובר על אבן בודדת, פוטנציאל הנזק הרב ומדובר על מכת עיר בירושלים שמצדיקה ענישה מרתיעה. מציינת את עברו הפלילי, למערער הרשעה מ-2014 בעבירה זהה, חבלה בכוונה מחמירה, הוא זרק לבנה מראש הגג לראשו של שוטר, פצע אותו. שם בית המשפט הלך לקראתו והוא נדון ל-18 חודשים, עבירה מאותו סוג ממניעים לאומניים מלמדת שהמערער לא הורתע ולא למד לקח ולכן יש צורך בהתרעה אישית".

בסופו של דבר, החליטו מני מזוז אלכז שטיין וג'ורג' קרא להקל בעונשו של המחבל ולהפחית לו שנה וחצי וכך קבעו: "בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה שמדובר באירוע ספונטני ללא תכנון מראש, ללא שימוש בסכין ופגיעה לא חמורה במתלונן – החלטנו להעמיד את עונשו של המערער על שש שנות מאסר בפועל חלף העונש של שבע וחצי שנות מאסר שגזר עליו בית משפט קמא".

מקור:
https://www.makorrishon.co.il/news/...


ליה 16.06.1908:45
80. התנהלות השופט חנן מלצר, יושב ראש ועדת הבחירות, ממשיכה לעורר שאלות / ליבסקינד בתגובה להודעה מספר 0
עדויות נוספות אודות תרגיליו של המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון, שלא מאפשר לבדוק את הטעויות בספירת הקולות, ובתוצאות הבחירות שעליהן הכריז. וגם: המצאות נוספות של השופט בדיון שנערך בעניין "תחקיר הבוטים"

1.לפני שבועיים סיפרתי כאן על הקרב המתנהל מאז הבחירות בסוגיית ספירת קולות המצביעים, קרב שיכריע אם הליכוד יקבל מנדט נוסף על חשבון יהדות התורה. צריך להדגיש, בעיקר על רקע ההחלטה לפזר את הכנסת: העניין החשוב כאן איננו אם יישב בכנסת עמית הלוי, מקום 36 בליכוד, או יצחק פינדרוס, מקום 8 ביהדות התורה. העניין החשוב כאן טמון בהזדמנות לעקוב אחרי התנהלותו המקוממת של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, שמונה השבוע לתפקיד גם במערכת הבחירות הקרובה.

מלצר, שספג ביקורת קשה על התנהלותו במערכת הבחירות, עושה כל מה שהוא יכול - וזה כולל תרגילים, תירוצים, מריחת זמן ושימוש בכל תכסיס אפשרי - כדי לא לאפשר לליכוד לנהל בהגינות את המאבק הזה. ההשוואה בין היחס שהוא מעניק ליהדות התורה, שנלחמת להותיר על כנן את התוצאות שעליהן הכריז מלצר עם תום הבחירות, ליחס שהוא מעניק לליכוד - מעוררת מחשבות נוגות על מה שמתרחש אצלו כשהוא יושב בבית המשפט העליון ודן בסתם תיקים שאנחנו לא שומעים עליהם.

תזכורת קטנה: לליכוד היה בבחירות האחרונות הסכם עודפים עם איחוד מפלגות הימין. ליהדות התורה היה הסכם כזה עם ש"ס. חישוב חלוקת הקולות, לפי חוק באדר עופר, לימד שכדי להעביר את מנדט המחלוקת מיהדות התורה לליכוד, צריכים בליכוד להוכיח שמגיעים להם או לאיחוד הימין עוד 179 קולות, או לחילופין להוכיח שיש לגרוע מחשבונן של יהדות התורה או ש"ס 71 קולות.

עמית הלוי, שהחוק העניק לו בסך הכל 14 יום כדי להגיש ערעור על התוצאות, מצא שורה של קלפיות שבדיקה ראשונה שלהן לימדה שיש חשש שקולות שנספרו בהן לטובת הליכוד או איחוד הימין נרשמו בטעות לטובת מפלגות אחרות. הלוי העביר את פרטיה של כל קלפי "חשודה" כזו לבדיקתה של ועדת הבחירות. בדקה התשעים - לפי הנחיה שקיבל מהוועדה עצמה - ערער רק על קלפיות שהוועדה אישרה לו שבדקה אותן בשנית ומצאה בהן טעויות הקלדה.

בערעור, שהוגש לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד שמחה רוטמן, פירט הלוי 185 קולות שוועדת הבחירות אישרה לו, שאמורים להיות מוסטים בחזרה לליכוד או לאיחוד הימין בגלל טעויות. הלוי הבהיר לבית המשפט שיש לו מידע על קלפיות נוספות שיש חשש שגם בהן אירעו טעויות הקלדה, ושאותן לא צירף גם משום סד הזמנים הלוחץ, וגם משום שוועדת הבחירות הנחתה אותו במפורש לא להגיש ערעור על קלפיות שהוועדה טרם הספיקה לבדוק, ולאשר שאכן היו בהן טעויות.

מרגע שהוגש הערעור הזה לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, התגייס מלצר כדי לעשות כל שביכולתו להביא לדחייתו.

אני שומע לאחרונה כל מיני טענות שמייחסות את ההתנהגות הזו של המשנה לנשיאה לעברו הפוליטי במפלגת העבודה. נדמה לי שהסיפור פשוט בהרבה. הדבר האחרון שהיה צריך עכשיו מלצר, שכאמור ספג הערות רבות על תפקודו במהלך מערכת הבחירות, זה שבית המשפט יקבע שחלוקת המנדטים שלו לא היתה נכונה ושהספירה שהוא היה ממונה עליה התנהלה באופן עקום.

כך או כך, זה התחיל בבקשה של השופט אהרון פרקש, נשיא המחוזי בירושלים, שמלצר יעביר לו בתוך עשרה ימים תגובה מקדמית לערעור. מלצר, שלא אמור לתפקד בהליך הזה כשופט אלא כמי שאחראי על בסיס הנתונים, היה אמור לעשות דבר פשוט. לא לקבוע מי צודק. לא להחליט אם יש או אין לקבל את הערעור. גם לא לפסוק למי יוענק המנדט האחרון. לטובת ההכרעות הללו ציווה המחוקק להושיב הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי. מלצר היה אמור להתייחס בעיקר לטענות העובדתיות הבסיסיות שבערעור, ולאשר אם אותם 185 קולות אכן נרשמו בטעות ומגיעים לליכוד ולבית היהודי.

שלוש פעמים ביקש מלצר לדחות את מועד הגשת התשובה המאוד בסיסית ופשוטה הזו. 40 יום בסך הכל הוא מרח את הגשת התשובה, בטענה שהלוי אינו היחיד בסיפור ושעוד מפלגות פנו וביקשו לבדוק קלפיות חשודות. במהלך 40 הימים הללו הוא הערים קשיים על אנשי איחוד הימין, איפשר להם לערוך בדיקה אחת ומנע מהם את השניה, שבה ביקשו שיבדוק 42 קלפיות חשודות, כשבמקביל הוא פותח את הדלת ומאפשר לאנשי יהדות התורה לעיין בכל הקלפיות שרק ביקשו.

תזוזה של מאות קולות

לפני כמה ימים, כשהואיל בטובו להגיש את התשובה, כאמור אחרי 40 יום - בהליך שלכולם ברור שנוכח נסיבותיו אמור היה להתנהל במהירות - פתח מלצר כשהוא מסביר לשופטי הערכאה שמתחתיו שלדעתו "דין הערעור להידחות".

מלצר, כאמור, לא אמור בכלל לשמש כשופט בהליך הזה, ואיש לא שאל אותו איך לדעתו ההליך הזה במחוזי אמור להסתיים. זו היתה התערבות שמטרתה להשפיע על שופטי המחוזי ולהבהיר להם מה היה המשנה לנשיאת העליון פוסק, לו היה יושב בכיסאם. אבל זה עוד כלום.

ההסבר הראשון שלו לסיבת דחיית הערעור היה מדהים. "נוכח חקיקת חוק התפזרות הכנסת העשרים ואחת... וקביעת מועד לבחירות ה־22, ייתכן וההליכים דנן הפכו עיוניים ויש לדחותם בהתאם לעילה זו בלבד".

אתם הבנתם?

מלצר, כמו ההוא שרצח את הוריו וביקש רחמים משום שהוא יתום, טרח לדחות שוב ושוב את מתן התשובה לשאלה הפשוטה של בית המשפט, ועכשיו הוא מבקש מהשופטים לא לדון בה כי ממילא הכנסת התפזרה בינתיים והסיפור לא רלוונטי.

לטענת מלצר הספירה הנכונה, גם אחרי תיקון הטעויות שנמצאו בעקבות הערעור והבדיקות הנוספות, מובילה להענקת המנדט הנוסף ליהדות התורה ולא לליכוד. אלא שכשמבינים שלפי החישוב שלו המנדט הזה הולך ליהדות התורה בעקבות פער של ארבעה־עשרה קולות בין הצדדים - ההיתר שהעניק לאנשי יהדות התורה לעיין בקלפיות שחשודות כמוטעות בעיניהם, והתשובה השלילית שהעניק לבקשה של אנשי איחוד הימין לעיין ב־42 קלפיות שחשודות כמוטעות בעיניהם, נראים מקוממים. הם מקוממים בעיקר בגלל אחד התירוצים שבהם השתמש מלצר מול איחוד הימין.

"כל עיון מבוקש... מצריך עבודה רבה והעסקת צוות מיוחד של ועדת הבחירות המרכזית, ועד כה נעניתי לכך במידת האפשר... אולם עתה, כאשר על ועדת הבחירות המרכזית להיערך לבחירות לכנסת ה־22 - הדבר איננו אפשרי ומעשי עוד".

אתם הבנתם?

יושבים עובדי מדינה שכל עבודתם לדאוג לטוהר הבחירות, הם צריכים לסרוק משהו כמו שני ניירות בכל אחת מ־42 הקלפיות החשודות ככאלה שאירעו בהן טעויות הקלדה, ושעשויות להביא לשינוי במפת המנדטים, והמשנה לנשיאת בית המשפט העליון מסביר שאין להם זמן.

בשביל מה אנחנו משלמים לאנשים האלה, אם לא כדי שיוודאו שהתוצאות של הבחירות נכונות? כמה מסובך זה לסרוק כמה עשרות ניירות?

ומכיוון שמלצר נשען על ערימה של עניינים פרוצדורליים במלחמתו נגד ניסיונו של עמית הלוי להביא לספירה הגונה של הקלפיות, צריך להגיד משהו על הגישה הזו של השופט, לפני שנציג כמה דוגמאות.

מהשופט מלצר, כנאמן מטעם הציבור על ניהול תקין של הבחירות, היינו מצפים רק לדבר אחד, במיוחד כשהטעויות - והוא מודה שהיו לא מעט כאלה - נעשו במשמרת שלו, לדבוק באמת ובעובדות ולא לנסות להטות את התוצאות בטענות פרוצדורליות.

טענות כאלה - לגיטימי שיועלו על ידי יהדות התורה, כמי שעלולה להיפגע מההחלטה ולא על ידי יו"ר ועדת הבחירות.

וכשאתה רואה את מלצר מתעקש בכל כוחו לא לאפשר לבית המשפט להתיר את ספירת הקלפיות שהלוי ואיחוד הימין טוענים שיש בהן טעויות הקלדה, אתה שואל: רגע, מי שומר פה על האינטרס שלנו, הציבור? הרי אנחנו, האזרחים, כבוד השופט מלצר, נתנו לך בידיים את האחריות לדאוג לניהולן התקין של הבחירות. סמכנו עליך שאתה תעמוד על המשמר ותוודא שמה ששלשלנו לקלפי זה בדיוק מה שייספר בסוף. הקול שלנו - אצלך ביד. אז איך זה שאתה נלחם נגד בדיקת קלפיות, שיש חשש כי יש בהן טעויות? ואיך אתה עושה את זה אחרי שאתה בעצמך נוכחת שקלפיות שהלוי ואחרים הצביעו עליהן כבעייתיות, אכן הניבו תזוזה של מאות קולות? ואיך אתה מרשה לעצמך לעשות את זה כשהשאלה מי יקבל את המנדט האחרון תלויה בארבעה, חמישה או עשרה קולות?

לקדש את הפרוצדורה

רוצים להבין מה הן טענות פרוצדורליות מטופשות? הנה דוגמה.

מלצר ניסה לשכנע את בית המשפט לא לקבל את טענתו של הלוי, שלפיה ועדת הבחירות של מלצר אישרה לו שיש ליקויים בספירת הקלפיות. וזו טענה מוזרה. משום שהלוי מחזיק ביד אישור של הוועדה לכל טענה של טעות בכל קלפי שהגיש בערעור. נכון, אומר מלצר, אבל כשפנית אלינו, לוועדה, היית צריך לפנות בהליך אחר עם טופס אחר.

תגיד, מר מלצר, אתה רציני?

הרי הוועדה שלך היא שאישרה להלוי שיש טעויות. הרי אתה בעצמך כתבת בהחלטה מפורשת שאתה הנחית את אנשי הוועדה לבדוק עבורו את הקלפיות החשודות. אז איך זה שלא אמרת לו, ולו פעם אחת, שיש בעיה פרוצדורלית עם האופן שבו הוא פונה אליכם?

ובכלל, אנשי הוועדה שלך - ויש לו הוכחה כתובה על זה - הנחו את הלוי שלא להגיש ערעור על שום קלפי מעבר למה שהם אישרו לו. אז מה הוא אמור להבין מזה?

אבל עיזבו את זה. נניח שצריך לקדש פה את הפרוצדורה.

איזה עניין לעזאזל יש לממונה על ניקיון הבחירות שלנו לדחוף להכרעה שתביא תוצאה שונה מזו שעבורה הצבענו בקלפי? וכשהוא יודע שיש טעויות, שהרי הוא עצמו מצא אותן, איזה אינטרס יש לו לטעון שלא צריך להתחשב בהן כי הלוי חתם על הטופס הלא נכון? ונניח שהלוי בכלל לא היה מגיש ערעור למחוזי. ונניח שהכנסת לא מעניינת אותו יותר. האם לא היינו מצפים שמלצר עצמו יהפוך עולמות וימצא את הדרך להביא לתיקון התוצאות?

הלאה. עוד דוגמה.

מלצר טען בבית המשפט שהערעור של הלוי צריך להימחק בשל חוסר ניקיון כפיים. הוא דאג להטיח את הרפש הזה בהלוי פעם אחר פעם, במסמך אחר מסמך. על מה ולמה?

ובכן, מלצר טען שבקלפיות שנבדקו עבור הלוי לא נמצאו רק 185 קולות לטובתו, אלא גם שלושה קולות שאמורים היו להיתוסף ליהדות התורה, וקול אחד שהיה אמור להיגרע מהליכוד, ועליהם הלוי לא דיווח לבית המשפט.

להלוי היתה תשובה מוכנה לעניין הזה. באחת משתי הקלפיות הללו, הקלפי בנתניה, נערכו שלוש ספירות: אחת על ידי ועדת הקלפי, אחת על ידי אנשיו של מלצר, ואחת ככל הנראה על ידי השופטת המחוזית בוועדת הבחירות האזורית. כל אחת הניבה תוצאה אחרת. ומכיוון שספירה אחת העניקה לו קול, וספירה אחרת גרעה ממנו קול, הוא החליט לא להתייחס כלל בערעור לקלפי הזו.

בקלפי השניה, בביתר עלית, אפילו מלצר הודה בכתב שהספירה החוזרת, זו שמעניקה ליהדות התורה עוד שלושה קולות, מגלה גם שאין התאמה בין מספר הפתקים למספר המצביעים והמעטפות. ומכיוון שלאף אחד לא ברור כמה כשרה הקלפי, הסביר הלוי, שמתי אותה בצד, ואף שלחתי לוועדה עדויות מוקלטות על אי־הסדרים שהיו בה.

אבל יודעים מה? נגיד שהלוי לא היה בסדר. נגיד שהוא היה חייב לדווח על הכל. אבל תראו מה אנשי יהדות התורה העלימו מבית המשפט: מתברר שבספירה חוזרת שנערכה עבורם ולבקשתם, התגלו באחת הקלפיות ברעננה ארבעה קולות שמגיעים לליכוד, וגם הם – איכשהו – לא סיפרו על זה לבית המשפט.

ולמה זה יותר חמור מהמקרה של הלוי? כי בניגוד להלוי, שרק קיבל דיווח מרחוק על הקלפיות, אנשי יהדות התורה היו נוכחים פיזית במעמד הספירה במשרדי ועדת הבחירות. הם ראו את הקולות של הליכוד ולא טרחו לספר עליהם בערעור שהגישו לבית המשפט.

רגע, זה לא הכל.

מתברר שהיה מקרה חמור בהרבה. בקלפי בכפר יונה נמצאה סתירה בין כמה טפסים. בטופס אחד דווח על 17 קולות ליהדות התורה. בטופס הסיכום, בפרוטוקול ובתוצאות האמת - לא. מלצר בדק את הקלפי הזו, והבהיר לאנשי יהדות התורה שלדעתו לא מגיעים להם עוד קולות. מה עשו אנשי יהדות התורה? הכלילו את 17 הקולות הללו בערעור שלהם, כאילו לא אמר להם מלצר דבר, וגם לא טרחו לספר לבית המשפט שעמדתו של מלצר היתה שאי אפשר להוסיף להם את הקולות.

נו, ומה אתם חושבים קרה? לא תאמינו. כלום.

אותם, בניגוד להתקפות הבוטות שלו נגד הלוי, מלצר לא טרח להאשים בחוסר ניקיון כפיים. את הערעור שהם הגישו, בניגוד למה שדרש אצל הלוי, מלצר לא דרש לפסול בנימוק הזה.

אין לי מושג מה היה קורה אם מלצר היה מאפשר לבדוק את כל הקלפיות החשודות. אולי מנדט אחד היה נוסע לליכוד. אולי לא. אבל כפי שכתבתי למעלה, הסיפור הזה חשוב, לא רק מפני שכל מנדט שווה משהו כמו מיליון וחצי שקל מימון בחירות, ולא רק בגלל המחשבה שאולי יושב בכנסת מישהו שנואם ומצביע ומגיש הצעות חוק, והוא בכלל לא אמור להיות שם.

הוא חשוב רק בגלל התחושה הקשה שהאיש השני בחשיבותו בבית המשפט העליון עושה הכל כדי שהדבר הכי בסיסי בדמוקרטיה - הקולות שלנו - יעלו אבק במחסני ועדת הבחירות, ולא ייספרו כראוי.

2.עסקנו פה כבר פעמיים, ובהרחבה, בעניינו של אותו דיון הזוי שניהל מלצר כמה שבועות לפני הבחירות, בעקבות פרסום "תחקיר הבוטים" ב"ידיעות אחרונות". מלצר חקר אז ארוכות צייצנים ימניים בטוויטר על אודות הציוצים שלהם, במחזה שעורר מחשבות נוגות על האיום שיוצא דווקא מבית המשפט העליון על חופש הביטוי.

לפני שבועיים הבאתי כאן דוגמה לקטע בהחלטה שפרסם השופט מלצר בעקבות אותו דיון, ושאותו המציא מדמיונו. מלצר רצה אז להוכיח שאותם צייצנים מימין לא באמת הוגים בעצמם את ציוציהם, אלא ישנו גורם עלום שמכתיב להם מה לפרסם ברשת. היתה לו גם הוכחה. הן בראיונות עיתונאיים, והן בהחלטה שפרסם נשען מלצר על העדות שהעיד בפניו יצחק חדאד, תלמיד כולל, פעיל ש"ס, אב ל־12 ילדים מאשדוד, שב"ידיעות אחרונות" הוצג באופן מעורר גיחוך כראש הרשת שמפעיל הליכוד.

מלצר סיפר שכאשר חקר את אותו חדאד בעניין ציוץ שצייץ נגד הגוש החוסם שמתכננים בכחול לבן להעמיד מול נתניהו, חדאד השיב לו שאיננו יודע כלל מהו גוש חוסם.

תמליל הדיון שהבאתי כאן לימד שבניגוד לדברים של מלצר, חדאד דווקא כן הסביר לו מהו גוש חוסם. ובכן, מסתבר שזה לא המקרה היחיד שבו פרסם מלצר החלטות שחלקים בהן אינם אלא המצאות שלו, שאינן מבוססות על דבר.

הנה דוגמה נוספת.

בכחול לבן ניסו להוכיח שאותה רשת צייצנים של הליכוד ידעה להגיב ברשת החברתית על אירועים עוד לפני שאלה התרחשו במציאות. רוצה לומר: מישהו תדרך אותם מראש מאחורי הקלעים. אלא מה? ב"דוח הבוטים", אותו "מחקר" שעליו נשענה כל העתירה לוועדת הבחירות, היתה רק דוגמה אחת למקרה שנחשד ככזה.

לפי הדוגמה הזו, חיים אלקסלסי, איש ימין הפעיל בטוויטר, צייץ בתגובה לחשיפת עמית סגל בחדשות 12 על הפריצה לטלפון של בני גנץ כבר בשעה 11:09 בבוקר, תשע שעות לפני המהדורה שבה נחשף הסיפור. אלקסלסי הגיע להעיד בוועדה, והסביר לשופט מלצר שמדובר בשקר. צייצתי בשעה 20:03, שלוש דקות אחרי פתיחת המהדורה, טען, כשהוא מניף את ידו עם מכשיר הטלפון הסלולרי שלו ומציג את ההוכחה. "אני יכול להראות את זה לכבוד השופט", אמר. מלצר לא רצה. "אמרת את זה, זה בסדר", ענה. אלקסלסי רצה להיות בטוח שהוא שיכנע. "בסדר? אתה מאמין לי"? שאל את השופט. "כן", השיב מלצר.

קודם לכן העיד יצחק חדאד. גם ממנו ניסה מלצר להוציא משהו בעניין. "יש לך חוש נבואי"?, שאל לפתע את חדאד. "לא", השיב העד. "ואם אני אומר לך שהיו אירועים שאתה הקדמת את האירוע בכמה דקות, אז מה אתה תאמר לי על זה"? "זה לא יכול להיות", השיב חדאד.

עברתי על החומר שהוגש בהליך הזה. מדובר, כך נראה, בעוד המצאה של מלצר.

נגד חדאד אין בשום מקום טענה שלפיה צייץ על אודות איזשהו אירוע לפני שזה התרחש, כפי שהטיח בו השופט. פשוט כלום. לא ב"דוח הבוטים". גם לא בעתירה של כחול לבן. אבל זה מילא.

בהחלטה הסופית שלו בסוגיה, עם תום הדיון, כתב השופט את המשפט הבא: "במיוחד יש לתמוה על ציוצים אחדים שהקדימו לכאורה התרחשויות שפורסמו בכלי התקשורת ההמוניים, ודמו לדליפה של 'מידע פנים' בתחום דיני ניירות ערך".

רגע, מר מלצר, איפה בדיוק ראית ציוצים כאלה?

הרי בכל ההליך שהתנהל אצלך לא הובאה ולו ראיה אחת שדבר כזה התרחש. היחיד שנגדו נטען הדבר היה אלקסלסי, והוא כזכור העיד לפניך, הציע לך להיווכח שמדובר בשטויות, הושיט לך את מכשיר הסלולר שלו, אמרת לו שאין צורך ואף הוספת שאתה מאמין לו. אז מאיפה המשפט הזה הקובע שיש ציוצים שהקדימו את ההתרחשויות שאליהן התייחסו?

הוצא מהקשרו

והנה עוד סיפור תמוה.

אחרי שאותו חדאד הוצג כראש הרשת הליכודית, הגיע לעדות בפני מלצר החוקר הפרטי שנשלח לנהל עם חדאד סדרת שיחות וגם פגישה אחת, כדי להוכיח את הקשר שלו לליכוד. החוקר, כך התברר, לא שמע מחדאד את שמו של איש ליכוד אחד, וגם לא חילץ ממנו עדות ולו לשקל אחד שמישהו משלם למישהו. יתרה מכך, עדותו של החוקר העלתה את החשד שלפיו חדאד בכלל דיבר איתו בעיקר על קשריו בש"ס, אלא שליוזמי הדוח נגד הליכוד היה נוח לצטט מתוך השעות המוקלטות משפט אחד שקשור דווקא לליכוד.

חדאד חזר וטען בפני מלצר שאם הוא יטרח להאזין לשיחה המוקלטת, הוא יתרשם בקלות שמדובר בשיחה שכולה צחוק וקלות ראש. "הוללות", בלשונו. מכיוון שבאמת מוזר לנהל שעות של דיונים לגבי הקלטה שמישהו אמר שהיא קיימת, בלי להציג אותה ובלי לאפשר לצדדים לשמוע אותה ולהיווכח מה יש בה, הורה מלצר להעביר את כל ההקלטות לוועדה עוד באותו ערב, ואת התמלולים שלהן עד למחרת בבוקר.

כשעורך הדין של הליכוד, אבי הלוי, ביקש שהחומר יועבר גם לצדדים, אישר מלצר: "ודאי, ודאי, גם לצדדים".

השבוע צלצלתי לצדדים לשאול אם קיבלו את החומר הזה, לפי הוראת השופט.

התשובה שהתקבלה מכולם היתה שלילית. עו"ד דוד אלבז, פרקליטו של יצחק חדאד - שנפגע קשה מהפרסום השלילי שקיבל בעקבות הפרשה הזו, וביקש להוכיח שהכל קשקוש מקושקש - גם הראה לי מייל ששלח לוועדה של מלצר עוד לפני הבחירות, ובו תהה למה לא קיבל את החומר.

עו"ד אלבז, כמו האחרים, לא קיבל עד היום שום נייר או הקלטה שיסייעו לו להבין על מה ולמה הפילו את התיק על הלקוח שלו. מעבר לכך, צריך להודות שהסיטואציה שבה השופט מלצר מנהל דיון שבו מוטחות בליכוד ובסתם אזרחים טענות קשות, שמבוססות כולן על חומר שלא הוצג לאיש, די בעייתית.

מלצר, באמצעות דוברות הוועדה, אישר לי השבוע שההקלטות אומנם הגיעו אליו, אבל לא הסביר למה לא העביר אותן לצדדים. חזרתי אליו וביקשתי לדעת אם מעבר לעובדה שקיבל את ההקלטות, שאולי היו יכולות להציג באור האמיתי את הניסיון להפיל את התיק הזה על הליכוד ועל חדאד, הוא גם טרח להאזין להן. "ההקלטות נשמעו למטרת גיבוש ההחלטה בעתירה, ככל שנדרש לכך. פרט לכך אין לנו להוסיף על תגובתנו הקודמת", הגיעה התשובה.

חזרתי והתעקשתי. מה זאת אומרת "ככל שנדרש"? האם יכול להיות שהשופט חשב שזה לא נדרש, ולכן לא האזין? תשובה לשאלה הזו לא קיבלתי. גם לא לשאלה איך זה יכול להיות שלמרות החלטת השופט, התיק התנהל מהתחלה ועד הסוף בלי שהצדדים ראו את החומר שעליו הוא התבסס, ועד היום לא קיבלו כלום.

תגובת השופט חנן מלצר באמצעות דובר ועדת הבחירות המרכזית:

"א.ההקלטות בנושא החלטת יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, כב' המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט ח' מלצר, המוזכרת בפנייתך, הועברו למזכירות הוועדה עוד ביום הדיון. נוכח העובדה שההחלטה הסופית בעתירה דנן ניתנה בסמוך למועד הדיון (יומיים לאחר מכן), לא נדרשו לצורך גיבוש ההחלטה תמלילי ההקלטות, מעבר לשמיעת ההקלטות.

ב.לא נמצאה במזכירות הוועדה פנייתו של עו"ד אלבז מתאריך 5 באפריל בבקשת הפרוטוקול, וככל שזו אכן נשלחה, לא אותרה אצלנו כל בקשה חוזרת או תזכורת בנושא מאז, ומִמֵּילָא פנייה כאמור לא הועברה אל יושב ראש הוועדה.

ג.יוזכר כי בהחלטה הסופית, שבה דחה כב' השופט מלצר את העתירה כולה, הוא נתן דגש לחשיבות השמירה על חופש הביטוי, תוך הבהרה כי רק פעילות תעמולתית אנונימית מכוונת או ממומנת, מטעם מפלגה או מתמודד בבחירות, היא אסורה, והעותרים לא הרימו את נטל ההוכחה להראות כי אכן היתה התארגנות שכזו.

ד.לא נהוג להסביר את האמור בהחלטה המדברת בעד עצמה וחלוטה".

https://www.maariv.co.il/journalist...

https://rotter.net/forum/scoops1/55...

תגוביות:

1.כמו תמיד: הפקידים היחידים בארץ שלא יתנו לעולם דין וחשבון על מעשיהם החמורים הם השופטים.

2.ואיפה מר מלצר הנימוקים שבגינם פסלת את בן ארי? מדוע אתה מסרב מלפרסם אותם? בעעע. בא להקיא.

3.חייבים לרסק כבר את המהפיכה השיפוטית של אהרון ברק. לנתץ אותה לרסיסים למען הדמוקרטיה. אהרון ברק הרס את הדמוקרטיה במדינת ישראל.

4.מדהים. הכל הצגה. פשוט לא ייאמן שזה קרה ושהוא קיבל את המנדט שוב. ליבסקינד אמיץ וחד.

5.מלצר רץ בזמנו בפריימריז של מפלגת העבודה. הוא שמאלן, איש מפלגה, עם אג'נדה ברורה ובוטה של שמאל "פרוגרסיבי".

6.הוא מונה ע"י ועדה שמורכבת רק משופטים. תוצאות הבחירות הושפעו באופן כל כך קיצוני מתפקודו של השופט מלצר ואילו הבחירות היו מתנהלות באופן תקין, גוש הימין היה מצליח להקים ממשלת רוב אפילו בלי ליברמן. מלצר כנראה ידע שהעובדה שהצליח להטות את תוצאות הבחירות ולמנוע מנתניהו להרכיב ממשלה, תיחשב לו כהישג בקרב חברי הוועדה שאמורים לבחור בו שוב והוא לא הכזיב וסיפק את הסחורה.

הוא עשה זאת בלי לנסות אפילו להסוות את מעשיו, כמו אותו שוחה בבריכה ציבורית שלא יכול להתאפק מלהטיל את מימיו, אך במקום לעשות זאת בתוך בגד הים שלו כשהוא במעמקי הבריכה, הוא מעדיף לעלות למקפצה ולשלוף את אברו ולהטיל את מימיו על ראשי השוחים.

7.יש כאן קטע מדהים שמטיל ספק בכל פסק דין שיצא עד כה מידי מלצר ואולי מידי כל שופטי העליון.

"...בהחלטה הסופית שלו בסוגיה, עם תום הדיון, כתב השופט את המשפט הבא: "במיוחד יש לתמוה על ציוצים אחדים שהקדימו לכאורה התרחשויות שפורסמו בכלי התקשורת ההמוניים, ודמו לדליפה של 'מידע פנים' בתחום דיני ניירות ערך".

רגע, מר מלצר, איפה בדיוק ראית ציוצים כאלה? הרי בכל ההליך שהתנהל אצלך לא הובאה ולו ראיה אחת שדבר כזה התרחש. היחיד שנגדו נטען הדבר היה אלקסלסי, והוא כזכור העיד לפניך, הציע לך להיווכח שמדובר בשטויות, הושיט לך את מכשיר הסלולר שלו. אמרת לו שאין צורך, ואף הוספת שאתה מאמין לו. אז מאיפה המשפט הזה הקובע שיש ציוצים שהקדימו את ההתרחשויות שאליהן התייחסו?...".

8.מלצר הוא אחד האנשים הבזויים, המגמתיים, הפוליטיים והשקריים.

9.בסוף אורלי עדס מסדרת את המספרים.

10.ואח''כ ישאלו למה צריך לכבד את החלטות ביהמ''ש...

11.קלמן ליבסקינד הוא נכון להיום העיתונאי היחיד בישראל .

12.ככל שהחונטה תנהג כפי שנהגה עם מינויו של מלצר כך מתקרב היום למהפכה שתרסן אותה. החונטה יודעת זאת. ברם, כמו במשל הצפרדע והעקרב, החונטה לא מסוגלת להתאפק...

13.השופט שנשלח ע''י החונטה לפקח על גניבת הבחירות.

14.מי לעזאזל יחקור את המקרה ויעשה צדק...? איך אפשר לקיים מדינה אשר לאזרחיה אין אמון במערכת המשפט?

15.התנהגותו של מלצר מטילה צל כבד על התנהלותו כשופט בבית המשפט העליון.

16.אחרי שקוראים את הכתבה של מר קלמן, שבעיניי הוא איש אמין ורציני, מבינים למה האמון במערכת המשפט היום הוא בשפל המדרגה. בנוסף מבינים למה צריך את חוק ההתגברות. המינוי של שר המשפטים אוחנה הוא ראוי בהחלט!!!

17.הבחירות מיותרות. מלצר מקליד נתונים איך שמתחשק לו...

18.מלצר לכלא. חנן מלצר שהיה מועמד מפלגת העבודה לכנסת ב- 96 ונכשל הוא עבריין סדרתי. מקומו של מלצר מאחורי סורג ובריח.

19.העובדות בכתבה חייבות להיבדק ואם הן אכן נכונות הרי שמקומו של "כבוד" השופט אינו בבית המשפט ויש להדיחו מהמערכת כולה.

20.אנחנו חיים בברית המועצות הישראלי.

21. כל השופטים בבג"צ הם עם אותה דעה פוליטית כמוהו. מי שלא תבחר - תיפול על סמולני...

22.אסור שהוא יהיה יו"ר ועדת הבחירות. שלא נצטער שוב ש-"חסרים" אלף פתקים ורוב החיילים "הצביעו" בל"ד ועזרו לה לעבור את אחוז החסימה. איך רק על הבדיחה הזאת שמאות חיילים כביכול הצביעו "בל"ד" לא יצאנו לרחובות לשרוף את המועדון הסגור של מלצר?

23.מדובר בעבריין סדרתי. לא במקרה הכנופייה מינתה דווקא אותו שוב להיות יו"ר ועדת הבחירות הקרובות. פושע ידאג שהימין לא ינצח.

23.זה שופט עליון שיש להרחיקו ולבדוק תיקים בהם היה מעורב.

24.חמור מאוד כל מה שמתרחש בוועדת הבחירות. האם כאן זה סוריה? מדוע תוצאות הבחירות אינן משקפות את רצון הציבור בקלפי? חייבים להעביר את השופט מלצר מתפקיד יו"ר וועדת הבחירות לכנסת ה- 22 . אין לציבור אמון בוועדה הזאת. הצבעת הציבור אינה משתקפת בחלוקת המנדטים בכנסת. אלה לא בחירות אמיתיות.

25.מדוע כל אלה שהוכפשו כבוטים לא תובעים את ידיעות אחרונות ואת אלה שהכפישו אותם?

26.פשוט מזעזע כל מה שקורה במערכת המשפט והפרקליטות. אין מילים לתאר את פשעיהם. כמעט כולם צריכים לתת את הדין.

27.כבר ידוע שבג"צ פועל נגד העם היהודי.

28.העולה מהכתבה הוא שהשופט מלצר שקרן. מעניין כמה עוד גועל נפש מסתובב שם בבית המספח העליון. צריך מהפכה בהקדם.

29.מה קורה פה? השופט מלצר מקומו במעצר עד סיומן של הבחירות הבאות. סכנה לציבור ולדמוקרטיה. השופטת חיות. אם תיתני יד לפשע, את תהיי אחראית להתקוממות נגדכם. מספיק כבר!!! זו דמוקרטיה? זה שופט? זו אמת? זו יושרה? זה הלכלוך בהתגלמותו!!!

30.מלצר נוכל שמאלני. אסתר חיות מצפצפת על כולנו צפצוף ארוך.

31.אח"כ מנדלבליט טוען שרשויות החוק פועלות בצורות עינייניות ואל תבלבלו אותו עם עובדות.

32.הדבר החשוב ביותר בכתבות כמו אלה של קלמן ליבסקינד הוא ההוכחה שהזיופים בבחירות מנוצלים כיום על ידי ועדת הבחירות המרכזית כדי למנוע הקמת ממשלה נוספת בראשות נתניהו. אני בטוח שמר מלצר יזם בין השאר מחיקות של קולות של הימין החדש כדי שלא יעברו את אחוז החסימה והוספת קולות לליברמן שהבטיח לאנשי אהרן ברק שלא ייכנס לממשלה עם נתניהו - כנראה בתמורה לסגירת התיקים שהתנהלו נגדו.

33.כעת ברור מדוע הימין החדש לא "עבר". כי מלצר לא העביר...!!!

34.לא יאומן! הימין החדש היה נכנס עם 4 מושבים ומעיף את ליברמן, אבל המשקיפים הוצאו ומר"צ והערבים קיבלו את קולות החיילים.

35.פשוט מדהים. גם משתינים למים מהמקפצה וגם מספרים לנו שאסור לנגוע בביהמ"ש העליון...


ליה 16.06.1913:01
81. מאחורי הפסאדה של בג''ץ / גדי טאוב בתגובה להודעה מספר 0
פרופ' מרדכי קרמניצר, מתומכיו הנלהבים ביותר של האקטיביזם השיפוטי, סבור, בניגוד לדעתם של פרופ' רות גביזון וד"ר אור בסוק ("הארץ", 8.5) שעל בג"ץ לפסול את חוק יסוד: הלאום ("הארץ", 20.5).

אחת ההצדקות שמעלה קרמניצר להצבת בג"ץ לא רק מעל הרשות המחוקקת אלא גם מעל האסיפה המכוננת, נוגעת ליחסו של המשטר הדמוקרטי למיעוטים. "הכל מסכימים", קובע קרמניצר, "על כך שבית המשפט מחויב במיוחד להגן על המיעוט מפני רוב דורסני, וכך לתת מענה לבעיה ששלטון הרוב יוצר ואינו יכול לפתור". אבל האם הנחה זו, שהפכה למובנת מאליה בדיון הציבורי שלנו, אכן מתבססת על התנהלותו של בג"ץ בפועל?

למיעוט החרדי, למשל, אין סיבה לחשוב כך. בג"ץ האקטיביסטי הפך את עקרון השוויון לכלי העיקרי לכפיית עריצות הרוב על מיעוט זה. בג"ץ פסל את שני החוקים שחוקקה הכנסת על מנת להסדיר את גיוסם של תלמידי ישיבות אשר "תורתם אומנותם". חוקים אלו נחקקו כפשרה פוליטית בין רצון הרוב לצורכי המיעוט. בג"ץ פסל גם שני חוקים שהבטיחו גמלת הכנסה לתלמידי ישיבה. פעם אחר פעם נמנע בג"ץ מלהגן "על זכויות המיעוט החרדי", כפי שהעיר ישראל כהן בצדק רב, ובמקום זאת ביקש לכפות על מיעוט זה "את ערכיו החילוניים והליברליים" ("הארץ", 27.5). אפשר לתמוך בהחלטות בג"ץ בנושא הזה או להתנגד להן, אבל דבר אחד ודאי שאי אפשר לומר עליהן — שיש בהן משום הגנה על המיעוט. ביחסיה של המדינה עם החרדים, הכנסת היא שהגנה על המיעוט ובג"ץ הוא זה שאכף את עריצות הרוב.

רבות כבר נכתב ונאמר על ליקוי המאורות המוסרי של הרשות השופטת בתקופת ההתנתקות.

באשר לבג"ץ, הרי ההכשר המשפטי שנתן לרשות המבצעת, למשטרה ולצבא לרמוס את זכויות המוחים נגד ההתנתקות, והדוגמה העלובה ששימש לפרקליטות ולרשות השופטת שהתגייסו להכשיר את השרץ, היו ועודם כתם בל יימחה על המוניטין של מוסד זה כמגן המיעוטים.

כאשר אירגנה תנועת המחאה נגד ההתנתקות את "צעדת ההתחברות", שהיתה אמורה לצאת מנתיבות לכיוון גוש קטיף ב–18 במאי 2005, עיכבה המשטרה באופן לא חוקי כ–320 אוטובוסים ורכבי הסעה בכל רחבי הארץ ("הארץ", 19.7.2005). כל זאת כדי למנוע מעשרות אלפי מפגינים מקרית שמונה, טבריה, חיפה, זכרון יעקב, בני ברק, תל אביב, בת ים ורחובות להגיע לנתיבות ולהצטרף לצעדה.

עתירות נגד הפרה בוטה זו של זכויות האדם וזכויות האזרח של המפגינים הוגשו לבג"ץ. אבל נשיא בית המשפט העליון באותה עת, פרופ' אהרן ברק, בחר להתעלם מהפגיעה בחופש הביטוי, בזכות ההפגנה ובחופש התנועה, ולא עשה דבר כדי לעצור את הצעד הלא חוקי של המשטרה, המזכיר משטרים אוטוריטריים. את הדיון בעתירה הצליח ברק למשוך עד 21 ביולי, אז כבר הסתיימה צעדת ההתחברות והעתירה התייתרה מאליה (בג"ץ 6951/05).

יותר משבג"ץ של ברק ויורשיו מגן על מיעוטים, הוא מגן על האג'נדה של "הציבור הנאור", שהוא קבוצת ההתייחסות של מרבית השופטים

הרכב בראשות ברק גם אישר את חוקיותו של צו אלוף פיקוד שהפך את אזור עוטף עזה — שטח המצוי בתוך גבולות ישראל — לשטח סגור, על מנת למנוע הפגנות וצעדות כה סמוך לרצועת עזה עצמה (בג"ץ 6893/05).

בעתירה אחרת התיר הרכב בראשות ברק לממשלה להשתמש בחיילי צה"ל נגד אזרחים בתוך גבולות מדינת ישראל, כדי למנוע כניסה שלא כדין של מפגינים לרצועת עזה.

ברק אף אישר לממשלה להפעיל את הצבא נגד אזרחים הנעים לעבר רצועת עזה מכל מקום בישראל ובכל מקום בישראל, ממטולה ועד אילת. את השימוש בחיילי צה"ל לפגיעה בזכות המחאה של אזרחי ישראל ובחופש התנועה שלהם בכל רחבי המדינה הצדיק ברק בהיותו דרוש "לשם השגת יעדיה הביטחוניים־לאומיים של תוכנית ההתנתקות" (בג"ץ 7455/05).

לנוכח כל זאת, אולי אין זה מפתיע שדווקא מיעוטים נוטים לרחוש פחות אמון כלפי בג"ץ, ולא יותר אמון.

רוב מוחלט של חרדים אשכנזים, של חרדים ספרדים, של בני הציונות הדתית, של עולים מרוסיה ולמרבה ההפתעה גם כמחצית ממצביעי הרשימה המשותפת ב–2015 תומכים בשלילת זכות הביקורת השיפוטית מבג"ץ.

קרמניצר אמור להכיר נתונים אלו היטב, שכן הם לקוחים מדו"חות המכון הישראלי לדמוקרטיה.

קשה להתעלם מן העובדה שיותר משבג"ץ של ברק ויורשיו מגן על מיעוטים, הוא מגן על אג'נדה — האג'נדה של "הציבור הנאור", שהוא קבוצת ההתייחסות של מרבית השופטים.

כאשר מיעוט הוא אופנתי דיו כדי לקבל את חסותם של הנאורים, הם משלבים אותו באג'נדה שלהם ומגוננים עליו מפני הכרעת הרוב.

כשמדובר במיעוט שהנאורים אינם חפצים ביקרו, הם מתגייסים בלהט להגן דווקא על "עריצות הרוב".

במלים אחרות, מאחורי הפסאדה של בג"ץ כמגן המיעוטים מפני הרוב הדורסני מסתתרת תפישה עוקפת דמוקרטיה של מיעוט פרוגרסיבי, שאינו מצליח לנצח בבחירות אך נחוש לכפות את האג'נדה שלו באמצעים משפטיים.

אז אולי הגיע הזמן להסיט את הפרגוד של הקוסמים מרחביה ולראות נכוחה את מה שיש מאחוריו — ניסיון של מיעוט אליטיסטי שמאס בדמוקרטיה לכפות את עריצותו עליה, בתואנה של הגנה מפני עריצות הרוב.

https://www.haaretz.co.il/opinions/...

תגוביות:

1.מעריצי בג"ץ שמלקקים את אבק רגליהם של השופטים, התלהבו קצת פחות לא מזמן, כאשר שופט העליון, אלכס שטיין, דחה עירעור על פסיקת בית-הדין הרבני, שלפיו אשה שבגדה בבן-זוגה הפסידה את חלקה בבית. נראה, אם כן, שמי שתובעים לקבל ללא הירהורי כפירה את פסיקת האפיפיורית אסתר חיות, וכל שמותר להם הוא לעפעף בעיניהם בהערצה להוד קדושתה, לא מיישמים כלפי עצמם את מה שהם תובעים מאחרים: הדתיים והימניים נתבעים לכבד את פסיקות בג"ץ שאינן לרוחם, אבל הנאורים בעיני עצמם משוחררים מהתביעה הזו. כך יישמר הסדר הקיים.

2.לגבי מעצר האוטובוסים, בג"ץ אישר למשטרה לעצור אוטובוסים שנמצאו עליהם חובשי כיפות וצעירות בחצאיות, מהחשש שהם בדרכם להפגנה (החוקית והלא-אלימה) בכפר מימון. מאז אני וכל מי שבסביבתי (עמק חפר) לא מאמינים למילה אחת מהמילים הגבוהות של בג"ץ. אותם שופטים שמוכנים להגן על אדמה פרטית של פלשתינים (בהסתמך על אמירה בלבד "זה שלי", וללא כל רישום) מסבירים שאין צורך לאכוף את החוק כאשר בדואים משתלטים על אדמה פרטית של יהודים שרשומה בטאבו. יום אחד יימאס להמונים מהדיקטטורה והם יסתערו על הבסטיליה של הדיקטטורה בירושלים ואסתר חיות תגלגל עיניים כהרגלה ותייבב על ה"אנרכיה".

3."הציבור הנאור" אינו זקוק להגנת בג"ץ אבל עמדותיו התבוסתניות עד בוגדניות בהחלט זקוקות להגנת בג"ץ.

4.בג"צ צריך לפסוק אך ורק לפי החוק! לא לפי "המידתיות" או ה"סבירות", כי אלה מדדים סובייקטיביים ואם בג"צ פוסק לפי מדדים סובייקטיביים, לא יתכן שבבג"צ יהיה רוב לשופטים בעלי ערכים סובייקטיביים זהים, כלומר אג׳נדה זהה. ה

פסיקה המנוגדת של בג"צ בעניין שני מועמדים קיצוניים (באותה מידה) לריצה לכנסת, שאת האחד הוא פסל (בן ארי, באיזה נימוקים?) ואת השני אישר (עופר כסיף, באיזה נימוקים?) הוכיחה שלבג"צ יש אג׳נדה בעד לאומנות פלשתינית, ונגד לאומנות יהודית. האם פסיקות אלה של בג"צ תואמות את החוק? מסופקתני...

לפי איזה סרגל בג"צ מדד את ה"מסוכנות" של כל אחד מהמועמדים? כלומר, שורש הבעיה הוא הרכב השופטים בבג"צ, שצריך להיות מגוון, וכדי לאזן בין הרשויות אסור לתת לבג"צ (כמו גם לרשויות האחרות), כוח בלתי מוגבל. במקום פיסקת ההתגברות יש לחוקק חוק, שביטול חוקים של הכנסת יידון רק בהרכב כל השופטים של בג"צ ובהחלטה פה אחד.

5.מי שלא חושב כמו הסמול הסרטני הבולשביקו-פשיסטי, שגרורותיו חונקות כל חלק בחיינו, הוא לא אינטלקטואל. תוסיפו פחד, צ׳חצ׳ח, מנשק מזוזות ועוד כאלה אמירות גזעניות ותבינו למה השמאל בדרך החוצה ויפה שעה אחת קודם.

6.גדי טאוב, הענק מול הגמד אהרון ברק. אין מה להוסיף. מה שעשתה מערכת המשפט בגירוש יהודי קטיף מוכיח שאכן יש סכנה ממשית לדמוקרטיה. מנהיגי הציונות הדתית גילו איפוק מופתי וחרקו שיניים כמו האצל באלטלנה בראשות בגין. מסתבר שהימין יותר אחראי, כי הם יודעים שהמאבק פה יהיה ארוך ומתיש שיעיף את השמאל גם ממערכת המשפט.

7.לא רק שמנעו אלא הפעילו מעצרים מנהליים דרקוניים ואהרון ברק בכבודו ובעצמו דחה עתירות נגד הארכות מעצר חסרות כל ביסוס.

8.זה הרבה יותר חמור. בג"צ וכל המערכת המשפטית לא באמת מגינה גם על חלכאים ונדכאים פרטיים, שלא נהנים מהגנת עמותות פוליטיות של השמאל. תביעות של מקופחי ביטוח לאומי, עיריות, משרדים ממשלתיים, רשויות שילטוניות נדחות בדרך כלל. אפשר לחפש במאגרים משפטיים. גם לפי הניסוחים של בתי המשפט ניתן לראות שהם רואים עצמם כחלק של השלטון. אכן, רק כאשר מדובר בתביעות הקשורות לאידיאולוגיה של "הציבור הנאור" יש סיכוי לתביעה נגד הרשויות.

9..שרון לקח שוחד אמיתי ואותרג בשידור חי, ריבלין "כנופיית שלטון החוק" הפך להיות "בני עמי בחרו בטרור" ומנדלבליט "תפרו לי תיק" הפך עורו. קהלני, נאמן, פרידמן, ניר, חוסלו פוליטית ויצאו זכאים. נו...זה לא מספיק בשביל לעשות מהפכה במערכת המשפט?


ליה 07.07.1909:21
82. מהמפטי דמפטי ועד מלחמת אהרן ברק בנתניהו בתגובה להודעה מספר 0
עו"ד ברק קדם עושה סדר ומסביר על המהפכה השיפוטית שחולל פה אהרון ברק ולאיזה שיאים היא מנסה להגיע סביב חקירות נתניהו.

שנת 1871. לואיס קרול כותב את 'מבעד למראה ומה אליס מצאה שם', ספר ילדים. המפטי דמפטי הגאה מבין כי מי שמפרש את המילים, מי שכופה עליהן את המובן שהוא בחר להן – הוא האדון.

"כשאני משתמש במילה", אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, "מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה – לא פחות ולא יותר". "השאלה היא", אמרה אליס, "אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים". "השאלה היא", אמר המפטי דמפטי, "מי כאן האדון – זה הכל".

השופט אהרן ברק הבין היטב את סוד כוחו של המפטי דמפטי, סוד כוחה של האדנות, וכתב שישה כרכים עבי כרס אודות פרשנות מילים. לקורא תם נראה כי יש כאן מחקר אינטלקטואלי חף מפניות אודות פרשנות. להמפטי דמפטי ברור כי בכל דף ודף מדפי ספריו בונה ברק לעצמו מדרגה נוספת אל כס השלטון, שלטון-על של פקיד בלתי נבחר.

מדינות פועלות באמצעות חוקים הקובעים כללי התנהגות לאזרחים ולשלטון. במדינה דמוקרטית העם הוא הריבון, לכן החוקים נקבעים רק על ידי אלו שנבחרו על ידי העם על מנת לחוקק – חברי הפרלמנט. כל ניסיון של גוף אחר, זולת הפרלמנט, לחוקק חוק הוא חתירה תחת שלטון העם.

שישה כרכים עבי כרס ומאות פסקי דין הקדיש אהרן ברק על מנת לנתץ אמת פשוטה זו.

בכתיבתו, הוא יצר מסד המאפשר לבית המשפט לפרש כל טקסט כרצונו. לא על פי כוונת המחוקק, אלא על פי "עקרונות היסוד של השיטה" – הערכים הנכונים לדעתו של בית המשפט.

תפקידו של בית המשפט הוא אחד ויחיד, ליישם את החוק על מקרים פרטניים הבאים בפניו. כדי ליישם את החוק, צריך בית המשפט לפרש אותו כדי לקבוע האם חוק פלוני חל על המקרה הפרטני שבפניו. בבואו לפרש את החוק לשם תכלית זו, ישאל השופט את עצמו למה התכוון המחוקק הריבון.

שישה כרכים עבי כרס ומאות פסקי דין הקדיש אהרן ברק על מנת לנתץ אמת פשוטה זו. בכתיבתו, הוא יצר מסד המאפשר לבית המשפט לפרש כל טקסט כרצונו. לא על פי כוונת המחוקק, אלא על פי "עקרונות היסוד של השיטה" – הערכים הנכונים לדעתו של בית המשפט.

בעבר כתב השופט חיים כהן כי "השופט מפרש ומבצע את החוק כפי שהוא מוצאו, לא כפי שהוא היה רוצה לחוקקו".

אך לאחר ששת כרכי המהפכה של ברק "עם חקיקתו של החוק הוא ניתק מהמחוקק. יש לו חיים משלו". ומי נופח בו חיים חדשים? בית המשפט. ומאן דנפח מדיליה נפח (כלומר הנופח נופח מפנימיותו - השופט יוצק תוכן כפי שנראה לו ולא כפי שהתכוון החוק).

מעתה החוק יתפרש על ידי בית המשפט על פי "יסוד אובייקטיבי שאינו קשור כלל לכוונה של יוצר הטקסט", כותב ברק. "החוק יתפרש על פי תכליתו האובייקטיבית. תכלית זו עניינה העקרונות הכלליים של המשפט". עקרונות אלה לא משקפים חלילה רק את הערכים של ברק השונים מערכים של קבוצות אחרות בחברה, אלא הם ערכי אמת ונצח – נשמת היקום. "העקרונות ממלאים את היקום הנורמטיבי. הם הנשמה האופפת את הגוף". לכן באמצעותם "מתפרשים כל הטקסטים המשפטיים כולם".

הנה כי כן, כל הטקסטים כולם כחומר ביד היוצר בידי בית המשפט. ברצותו מרחיב, ברצותו מקצר וברצותו מכתת. כשחוק הכנסת לא יאה בעיניו – הוא יעקר אותו באמצעות לוליינות פילולוגית בלתי אפשרית, וכשראוי לדעתו להרחיב חוק אל מעבר לגבולותיו – תימצא הדרך הפרשנית למתוח אותו כגוץ על מיטת סדום.

ואולם, לפעמים שום פרשנות לא תועיל לשנות את החוק המצוי אל החוק הרצוי בעיני ברק וחבורתו. למשל חוק יסוד הממשלה קובע כי ראש ממשלה יועבר מתפקידו רק לאחר שהורשע על ידי הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי, ולאחר שההרשעה עמדה במבחן ערכאת הערעור.

אהרן ברק חושב אחרת מנבחרי העם – מכונני חוק היסוד.

אהרן ברק – אביר זכויות האדם – חושב כי ראוי לסלק ראש ממשלה מתפקידו לאחר החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום, החלטה פקידותית שלא עמדה למבחן שיפוטי. חשיבה מוזרה – לאור חזקת החפות, מזכויות האדם החשובות ביותר – אך ברק סבור כי היא נכונה יותר מהחלטת נציגי העם.

איך ברק יתמודד עם קוצר ידה של הפרשנות? פשוט מאוד. "עובד ציבור בכל רמה, לרבות ראש הממשלה, אם מוגש נגדו כתב אישום – הוא חייב להתפטר, נקודה", אמר ברק בהרצאה שנשא בעניין חקירות נתניהו.

"יכול להיות שיש בחוק איזשהו סעיף שאומר אחרת. אבל אם אני הולך לפי ההיגיון... אם שינו את החוק וקבעו שבמצב כזה צריך להישאר, צריך לבדוק את החוקתיות שלו. השאלה היא לא מה החוק מחייב, אלא מה עובד הציבור צריך לעשות".

תרגום: כאשר לא ניתן לטפס על ששת כרכי הפרשנות שכתב ברק על מנת להעפיל אל התוצאה הרצויה, ניתן לוותר על התחפושת הפרשנית, להשיל את הגלימה של החוקר הפילולוגי ולהגיע אל התוצאה כי ככה. כי "הוא חייב להתפטר – נקודה".

לאחר שקבע – בניגוד לחוק היסוד – כי הגשת כתב אישום מחייבת התפטרות, דואג ברק להחיש את אותה התפטרות. הוא משגר אל היועץ המשפטי לממשלה איום אם לא יגיש כתב אישום: "אני משוכנע שהוא לא יבייש לא את שמגר ולא אותי" אמר ברק על היועץ, תוך הפעלת לחץ פסול. אם לא תגיש כתב אישום, רומז ברק, ה'משפחה' תוודא כי לעולם לא תמונה לבית המשפט העליון, אליו אתה נושא את עיניך.

המלחמה של אהרן ברק בנתניהו והמאבק שלו בחוקי הכנסת על ידי סירוסם באמצעים פרשניים מפולפלים, מכוונים אל אותה תכלית – כס השלטון.

נתניהו וחוקי הכנסת הם תוצר של 'שלטון העם'. ברק וחבורתו מעדיפים משטר של 'שלטון החכמים' – האנינים, נקיי הדעת, המשכילים.

המלחמה בנתניהו ובחוקי הכנסת היא מלחמת אדנות של הניאו ליברלים על המון העם, מלחמת חוג קוראי צ'כוב באספסוף.

"השאלה היא לא מה החוק מחייב", אמר אהרן ברק, "הוא חייב להתפטר – נקודה". "השאלה היא", אמר המפטי דמפטי, "מי כאן האדון – זה הכל".

https://www.inn.co.il/Articles/Arti...

תגוביות:

1.אהרן ברק ייסד חונטה משפטית, מועצת אייטולות של המשפט, שנטלה לעצמה בגסות ובברוטליות את השלטון תוך שהיא מנצלת עד תום את תחושות הכבוד (המוגזם כנראה) שפעם רחשו לה בעם וברשויות השלטון. הנאורים בעיני עצמם מסתכלים על הציבור הרחב כעל חבורת מטומטמים (ראה הציטוט מספרה של דינה זילבר בויקיפדיה) ועל עצמם כעל נציגי אלוהים עלי אדמות, אם לא כהירארכיה האלוהית עצמה. בטרמינולוגיה אורווליאנית צינית הם קוראים לעצמם "שלטון החוק", למרות שהם בדיוק ההפך (אהרן ברק ביטל הלכה למעשה את תקפותם של החוקים והציב מעליהם את ה"ערכים" של חברי החונטה שהמליכה את עצמה).

ישראל היא היום לא דמוקרטיה אלא משפטוקרטיה, דיקטטורה של פקידים שאיש לא בחר אותם. האייטולות של הנאורות המזוייפת רק לא לוקחים בחשבון דבר אחד: המוסד הראשון שיתמוטט בתהליך הרס הדמוקרטיה שהם מובילים, יהיה בית המשפט העליון עצמו. הנכס היחיד של מערכת משפטית הוא אמון הציבור, ואת הנכס הזה העליונים איבדו כבר מזמן.

בסקרים רוב הציבור אינו נותן אמון במערכת המשפט. בגאוותנות האופיינית להם שמים שופטי העליון פס על מה חושב עליהם הציבור - וזה יעלה להם ביוקר. הרעיון של D9 כבר נשמע יותר ויותר כפתרון הרצוי והקביל.

2.פרופסור פרידמן: "בג"צ עובר על החוק". במקום מתוקן עבריינים יושבים מאחורי סורג ובריח ובמדינת היהודים?

3.ביבי חשב שאם יגן על הפרקליטות ובג"צ מפני איילת שקד, לא יוגש כתב אישום נגדו. מה שקרה שבפועל ביבי ירה לעצמו ברגל והפרקליטות החליטה שהיא קובעת את החוקים ומי יהיה ראש ממשלה ודיר באלק אם לא תשבור את ההגה חזק שמאלה. נקווה שהעם לא מטומטם ויראה לפרקליטים את הדלת החוצה ונקווה שהפעם ביבי למד את הלקח וישלח את כל פרקליטי המדינה לחפש להם מקום עבודה אחר, בדיוק כפי שיצחק רבין עשה ובדיוק כפי שנשיאנו האהוב דונלד טראמפ עשה.

4.לאיש הבזוי אהרון ברק חסרים ערכים דמוקרטים והוא מנהל בהצלחה גם אחרי לכתו חונטה שיפוטית לא חוקתית. רוחו מרחפת מעל הפרקליטות ובתי המשפט. רוח רעה של קבוצת לחץ שרוצה לכפות את דעתה על העם ועל המחוקק. יום אחד ברק יצטרך לשלם את המחיר.

5.סוף גנב לתלייה וזה בדיוק מה שיקרה ל"עליונים" המפרשים את החוקים כרצונם ולא כרצון המחוקקים. תיראו מה עושה היועמ"ש בעת האחרונה ותבינו שכל רצונו הוא להגיע לביהמ"ש העליון ואנו תקוה שרצונו זה יתבדה.


ליה 28.08.1909:54
83. נציבות שירות המדינה מסרבת למסור פרטים על המכרז של ליאת בן-ארי / מידה בתגובה להודעה מספר 0
בנציבות דחו את בקשת ארגון ‘לביא’ לחשוף את המועמדים הנוספים לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה ואת זהות מנסחי המכרז, בטענה כי מדובר ב”מידע פנימי”

נציבות שירות המדינה מסרבת למסור פרטים לגבי המכרז לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לענייני אכיפה כלכלית, בטענה כי מדובר ב”מידע פנימי”. סירוב הנציבות התקבל כתשובה לבקשת חופש מידע שהגיש ארגון ‘לביא’ לפני כחודשיים, לאחר שנודע על הקפאת המכרז בעקבות מכתב אנונימי ששלחו פרקליטים לנציב שירות המדינה.

באותו מכתב נטען כי הוועדה בנציבות שהתכנסה כדי לבחור את המועמד לתפקיד היא “מחטף לקידום ליאת בן-ארי”, אשר לדברי הכותבים היא “המועמדת המועדפת על פרקליט המדינה שי ניצן” בשל “הקו התקיף שנקטה בתיקי ראש הממשלה”. עוד נטען כי ניצן ניסה לקדם את בן-ארי לתפקיד שאינו מאויש יותר משנה, תוך ניסיון לקבוע עובדות בשטח בתקופת הזמן שבין חילופי שרי המשפטים והבחירות לכנסת, ובטרם הסיום הקרוב של כהונתו כפרקליט המדינה.

בהמשך פורסם כי בנציבות שירות המדינה דרשו הבהרות ממשרד המשפטים לגבי הטענות שעלו נגד המכרז, וכי תשובת מנכ”ל המשרד היוצאת אמי פלמור לפיה “לא נפל פגם בהחלטה” לא הניחה את דעתו של הנציב דניאל הרשקוביץ. לשם כך הוקם בנציבות צוות מיוחד לבחינת התהליך למינוי בן-ארי, אך כעת בנציבות עצמה מסרבים למסור פרטים מהותיים לגביו.

אחת הטענות המרכזיות נגד המכרז הייתה כי הוא נתפר עבור זכייתה של בן-ארי, אך כאשר בארגון ‘לביא’ ביקשו לדעת את שמות המועמדים הנוספים במכרז, בנציבות טענו כי הם אינם נוהגים למסור את השמות “מפאת צנעת הפרט”. בנציבות סירבו גם למסור את שמות מנסחי מסמכי המכרז או את הנהלים לפיהם מוגדרים הקריטריונים למכרז, וזאת בטענה כי מדובר ב”מידע הנוגע לניהול פנימי בתוך אגפי הנציבות”. בארגון ‘לביא’ הפנו שאלות דומות גם למשרד המשפטים, ובמשרד טענו בתשובה כי המידע המבוקש נמצא בידי נציבות שירות המדינה.

בתשובה לפניית ‘מידה’ בעניין אמרו בנציבות שירות המדינה כי “המכרז אכן הוקפא בזמנו לצורך בירורים, ובתום הבדיקה המכרז הופשר. בעקבות זאת החל הטיפול בקיומו, ועתידה להתקיים ועדת בוחנים במהלך חודש ספטמבר”. בנציבות אישרו כי התקבלו הבהרות בעניין ממשרד המשפטים אך סרבו לפרסם אותן בטענה שמדובר ב”התכתבות פנימית בין משרדים”.

עו”ד יצחק בם ממשרד בם דבורין כהן המתמחה במשפט מנהלי אמר בשיחה עם ‘מידה’ כי לנוכח העניין הציבורי הרב במכרז ופרסומים בדבר תפירתו, ברור שהמידע אודותיו הוא בעל חשיבות ציבורית רבה וחייב בפרסום. “אם התפקיד לא היה מאויש במשך שנה הרי שלמועד עריכת מסמכי המכרז ופרסומם יש חשיבות רבה, ואם החשש הוא כי שי ניצן בחש לכאורה במכרז, השאלה מיהם עובדי המדינה שעסקו בו היא בעלת חשיבות ויש בה עניין לציבור”, הסביר.

לדברי עו”ד בם, “נציבות שירות המדינה ומשרד המשפטים לא יכולים להסתתר מאחורי התואנה של ‘מידע הנוגע לניהול פנימי’, מכיוון שהניסיון להסתיר את המידע רק מגביר את החשד כי המכרז אכן נתפר למידותיה של בן-ארי ועיתוי פרסומו לא היה מקרי”.

מה הם מסתירים?

עו”ד ליאת בן-ארי כיהנה בשנים האחרונות בראש פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), אשר בתחום אחריותה כלולים בין השאר המאבק בעברות הקשורות להלבנת הון, ניירות ערך ושחיתות. בן-ארי וצוותה ליוו את החקירות במספר תיקים מרכזיים, בין השאר בתיקי ראש הממשלה נתניהו ובתיק ‘הולילנד’ של אהוד אולמרט. בפרופיל שפורסם אודותיה בעיתון ‘דה-מרקר’ תוארה בן-ארי כ”פרקליטה לוחמנית במיוחד בתחום השחיתות הציבורית”, והיא נחשבת למי שהובילה קו מחמיר יותר בחקירות נתניהו.

בנציבות שירות המדינה סיפקו לבקשת ארגון ‘לביא’ את נוסח המכרז בו פורטו התנאים להגשת מועמדות לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה הכוללים בין השאר השכלה אקדמית, רישיון לעריכת דין, ידע בתחומי המשפט האזרחי והמנהלי, ניסיון בניהול כוח אדם וניסיון של שמונה שנים לפחות בעבודה משפטית. אם אכן הייתה בן-ארי זוכה במכרז, המשמעות הייתה מינויה לתקופה של שמונה שנים לתפקיד בכיר הכולל סיוע לפרקליט המדינה בתחום האכיפה הכלכלית ושותפות בהחלטות לגבי תיקים בתחום. בסיום תקופה זו תוכל בן-ארי להתמודד על תפקיד פרקליט המדינה, מינוי שנראה כרגע בלתי סביר בשל הנסיבות הפוליטיות.

על פי דיווח של חן מענית ב’גלובס’ מחודש יולי, בן-ארי נחשבת למועמדת המועדפת על שי ניצן, שגם צפוי לשבת בוועדת המכרז. לדברי מענית, גורמים המעורים בנעשה במכרז אמרו כי “ליאת בן-ארי הבהירה כי שי ניצן ביקש ממנה להתמודד לתפקיד והמשמעות היא ברורה לכל שאר הפרקליטים: הם מבינים שאין להם סיכוי בהתמודדות הזאת”.

כפי שדיווחנו ב’מידה’ בהרחבה, בשנה האחרונה נרשמו מספר מקרים בולטים בהם רשויות הממשלה סירבו למסור מידע הנוגע להתנהלותן, במיוחד בכל הנוגע למשרד המשפטים, תוך התחמקות מן האמור בחוק חופש המידע. כך למשל, בחודש מאי האחרון סירבו במשרד המשפטים לענות לשאלה האם היועמ”ש מנדלבליט נפגש עם העיתונאית דנה ויס בטרם הריאיון עמו ששודר בחדשות 12 בחודש ינואר, בטענה כי המידע “עלול לפגוע בעבודת הרשות”.

במקרה אחר לפני מספר חודשים, חשף גלעד צוויק ב’מידה’ את סירוב משרד המשפטים למסור את יומנה של אביטל שטרנברג, בכירה במחלקת הייעוץ המשפטי העוסקת בין השאר בסוגיית המסתננים, בתואנה כי היא “אינה נושאת בתפקיד בכיר מספיק” וכי מדובר במידע ש”אין לו נגיעה או חשיבות לציבור”.


https://mida.org.il/2019/08/27/%D7%...

תגוביות:

1.למי שיש ספק שמדובר בחונטה פלילית, מידע זה מבהיר סופית את המצב.

2.חונטה סמולנית מסוכנת ביותר. חייבים לפרק את הפרקליטות והבג”צ כפי שהוא היום ולהקים פרקליטות ובג”צ חדשים שייצגו את ערכי רוב העם היהודי בישראל ולא את “ערכי המיעוט” של הסמולנים והערבים!

3.למה בכל מכרז יש מועמד 1?

4.אין שום סמכות לפקידים מכל דרג שהוא לקבוע שאין עניין לציבור בהחלטות הנוגעות לציבור ואשר מתקיימות בגוף ציבורי או ממשלתי. במקביל יש להגיש תלונה במשטרה על חשד לשוחד והפרת אמונים מצד שי ניצן והפרקליטות, או כל סעיף רלוונטי אחר.

5.צוחקים עלינו.

ליה 15.09.1907:54
84. נתניהו דורש: דיון חירום עם השופט חנן מלצר בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 15.09.19 בשעה 08:29 בברכה, ליה

בעקבות כתבתו של העיתונאי קלמן ליבסקינד ביקש ראש הממשלה לקיים דיון חירום עם יו"ר ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר, מיד עם צאת השבת

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כינס הבוקר (שבת) ישיבת חירום בעקבות כתבתו של העיתונאי קלמן ליבסקינד שפורסמה בעיתון "מעריב", ולפיה המשטרה חקרה רק 2 מתוך 82 קלפיות שבהן דיווחו חברי קלפיות על זיופים, רובן בקלפיות בישובים ערביים.

בעקבות הישיבה הודיע הליכוד כי ראש הממשלה מבקש פגישה דחופה עם יו"ר ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר, מיד עם צאת השבת.

מהליכוד נמסר כי "התחקיר המטלטל חושף שהמשטרה פנתה רק ל-2 מתוך 82 חברי וועדות קלפי שדיווחו על זיופים, שבזכותן בל"ד עברה את אחוז החסימה והליכוד איבד שני מנדטים. אם תלונות הליכוד היו נבדקות בזמן ישראל לא היתה נמצאת כעת בסבב הבחירות הנוכחי".

מטעם דובר ועדת הבחירות המרכזית נמסר: "לועדת הבחירות המרכזית או ליו"ר שלה, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, לא הגיעה במהלך השבת כל דרישה מטעם ראש הממשלה, להיפגש עם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

"אם וכאשר תגיע פנייה, היא תובא בפני נשיאות הוועדה המורכבת מיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, וארבעת סגניו מקרב ארבעת הסיעות הגדולות בכנסת".

https://www.inn.co.il/News/News.asp...

תגוביות:

1.סמאלים עליך נתניהו.

בית המספח - סמאאל.

משטטת ישראל - אירגון פשע הכפוף לבית המספח.

עובדי השירות הציבורי - משתפי"ם של החונטה המשפטית.

אם תאב חיים נתניהו, עליו לערוך טיהור יסודי באורוות, במיידי.

2.ההתנגדות למצלמות באה ממקום של שחיתות. כל מי שהתנגד למצלמות העיד על עצמו שהוא מושחת, המבקש לחפות על השחיתות ולהנות ממנה.

3.לא מבין למה רק נתניהו פועל וצריך לפעול את כל הפעולות, הגדולות והקטנות? איפה חברי הכנסת האחרים מהליכוד, כל אלה שנכנסים לכנסת על הגב של נתניהו, דיכטר, שטייניץ, וכו' ואיפה ארדן שר המשטרה?

4.מוסלמים ושמאלנים - אסון ושואה לישראל!

5.שופטים לא מחפשים אמת שלא נוחה להם. אילו היה זיוף לטובת היהודים הם היו חוקרים ודורשים עד להגעה לתוצאות המקווות. הלאה העליונים. די לנו מכם. רק רע כל היום.

6.את מי שצריך להעמיד לדין הוא באותה חבורה של רמאים. שופטי הבג"צ, הפרקליטות והמשטרה. כולם חוברים להפלת שלטון העם - ימין וכל האמצעים כשרים.

7.צריך לעצור את הבחירות החוזרות עד בדיקת הקלפיות עם הזיופים ולא לסמוך על המשטרה, אלא לעשות את הבדיקות בפני נציגים של המפלגות שהפסידו מנדטים בגלל הזיופים המושחתים הללו. זה לא ייאמן איך קודש הקודשים של הדמוקרטיה, נותן יד לשחיתות.

8.בקיצור, מערכת משומנת של "משפט צדק". בדיוק כמו אצל הבולשביקים...

9.כיצד מרשה לעצמו החצוף גנץ לדרוש לא להיענות לדרישה? מושחת ושקוף מהי המטרה של דרישה חצופה זו.

10.התלונות הוגשו למשטרה. ארדן ישן בשמירה. בשביל לתפוס גנב טלפון עם תמונות פורנו של דוגמנית ארדן הרים את כל המשטרה.

11.ידוע שהשופטים אנרכיסטים. הגיע הזמן להחליף את השופטים. מערכת המשפט חייבת להיות לא מוטה.

12.צריך לפטר את השופטים השמאלנים שהם הגיס החמישי של השמאל הישראלי והערבים. הם הבוגדים הכי קשים, כולל המשטרה הפועלת תחתם. הם מטים לעדות שקר, הם מכריחים אנשים ומסיתים אנשים לעדות שקר, אך כשצריך לחקור דברים אמיתיים כמו זיופים בקלפיות, כמו גנבות, רצח ואיומים, אז הם נעלמים. כשצריך לשפוט יהודי על פגיעה בערבים הם שופטים אותו לחומרה. לעומת זאת ערבים רוצחי יהודים הם שופטים לקולא. אלה הם השופטים במדינת ישראל.

לכן יהודים מימין, שמדינת ישראל, העם היהודי והדת היהודית חשובים להם חייבים לצאת בהמוניהם ולבחור ליכוד וימין שבראשם נתניהו. כך ננצח את השמאל הבוגד את הערבים ואת השופטים הבוגדים מטי המשפט ומסיתי עדות שקר.

13.ועדת הבחירות של מלצר היא מריחה וזיוף אחד גדול.

14.מלצר מושחת. עובד בשירות השמאל!

15.גניבת בחירות פלילית ושערורייתית. מלצר מעל בתפקידו. יש להחליף אותו מיד, אחרת העם לא יאמין לתוצאות.

16.בכתבה של ליבסקינד יש 82 עובדות שצריך להתייחס אליהן אחת לאחת ובאופן ענייני. הוא משכנע ואם זה נכון, השמאל אכן השתלט על המדינה. זה לא דמוקרטיה. מי מפחד מהבדיקה? אדון מלצר חייב להשיב. אין אמון במלצר ובעוזרתו "הצדקנית".

17.הדמוקרטיה בנויה ראשית על טוהר הבחירות. בלי בחירות שקופות והוגנות אין שום דמוקרטיה.

18.קלמן כתב ישר כמו סרגל. כל מה שהוא כותב בדוק. הוא גם לא אוהב את נתניהו. המשטרה ומלצר מעלימים עין מהזיופים במגזר הערבי כי מפחדים מהם וכי זה טוב לשמאל.

19.גונבים את הבחירות!

20.מלצר איך הוא יו"ר?! הוא לוחם בעד טיוחים ומתנגד לכל חדשנות שתסייע לטוהר בחירות.

21.הדיפ סטייט במיטבו.

22.בזיון. הפרקליטות ומלצר נתפסו על חם משקרים את הציבור. רשויות חוק שמרמות ומזייפות?

23.רמאות. מי מנע חקירה? מלצר ופרקליט המדינה. ומי מנע את חוק המצלמות? מלצר והיועץ המשפטי.

24.הקלפי היחידה שנחקרה היא זאת שהליכוד השתתף בחגיגה. בשאר הקלפיות שהיו בהן זיופים, הזוכים היו המשותפת ומר"צ אז אין צורך לחקור.

25.בקלפי אחת מתוך 82 שקלמן קיבל תצהירים של חברי ועדה - אילו בל"ד היתה מאבדת 1,500 קולות - ימינה היו נכנסים במקומם. אבל למה לבלבל שמאלנים עם עובדות?

26.השופט מלצר היה עד 2004 מועמד מפלגת העבודה לכנסת וב-2007 מונה לשופט עליון. הוא עושה הכל בכדי לפגוע בליכוד. איך חבר מפלגת העבודה בכלל מונה לשופט עליוו? איך? כי ב- 2007 מי שמינתה אותו היתה ציפי ליבני.

https://www.globes.co.il/news/artic...


ליה 07.10.1911:21
85. ראש מפלג חקירות בדימוס: המשטרה והפרקליטות רוצות להפיל את שלטון הימין בתגובה להודעה מספר 0
סנ”צ בועז גוטמן, בכיר לשעבר ביאח”ה, לא ממהר להספיד את נתניהו: “כדאי לחכות עם החגיגות. המשטרה והפרקליטות כבר נפלו עם עדי מדינה”. המשטרה והפרקליטות: “הטענות מופרכות”. ראיון

עשרים ואחת שנים שירת סגן-ניצב בועז גוטמן ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח”ה). הוא עשה את צעדיו הראשונים כקצין מודיעין זוטר, התקדם בהמשך לתפקיד ראש צוות, וטיפס עד לתפקיד הבכיר של ראש מפלג החקירות ביאח”ה, היחידה המנהלת בימים אלה את החקירות שבהן מעורב גם ראש הממשלה. במהלך שירותו במשטרה סיים גוטמן לימודי משפטים, והתמחה אצל פרקליטת מחוז תל אביב. באוקטובר 2000 פרש גוטמן מהמשטרה, וכיום הוא משמש כעורך דין בשוק הפרטי.

בשנותיו הארוכות ביאח”ה הזדמן לגוטמן לפגוש עשרות עדי מדינה, לנהל או להיות מעורב במאות חקירות, לחקור אלפי עדים, ובעיקר – להכיר לפרטי פרטים, באופן האינטימי ביותר, את אופן התנהלותן של המשטרה והפרקליטות כאשר על כיסא הנחקר יושב איש ציבור ממדרגה ראשונה. כעת, בעיצומן של החקירות בתיקים 1000 ו-2000, לגוטמן יש כמה תובנות חשובות שאינן מתיישבות בהכרח עם הדיווחים בכלי התקשורת המרכזיים.

“אני ממליץ להמתין עם חגיגות הפרישה של נתניהו, מוקדם מאוד לחרוץ את דינו”, אומר גוטמן, שבמהלך שירותו ביאח”ה התנהלו שתי חקירות נגד נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה – בר-און-חברון (1997), ופרשת קבלן ההובלות עמדי (2000-1999). לדברי גוטמן, “בכירים רבים במשטרה ובפרקליטות סובלים משנאה פתולוגית לימין באופן כללי, ולנתניהו בפרט. הם שייכים ברובם לאסכולה שצריך להפיל ראש ממשלה מהימין”.

יש לך דוגמה שתוכיח את טענותיך?

“כמובן. בתקופת החקירות בפרשת בר-און-חברון הייתי חלק מצוות החקירה של אביגדור ליברמן, שהיה אז מנכ”ל משרד ראש הממשלה. כבר בשלבים הראשונים היה ברור שהכול בלוף ושאין קייס. הודעתי מיד ליועמ”ש במשרד ראש הממשלה שצריך לסגור את החקירה מחוסר אשמה. ביום ראשון שלאחר מכן מגיע אלי קצין בכיר מאוד ביחידה, ואומר לי במילים אלה: ‘בגללך העבודה לא תעלה לשלטון’. הוא אמנם היה בכיר ממני בשתי דרגות, אבל אמרתי לו שאעיף לו את הדרגות מהכתפיים אם עוד פעם אשמע ממנו דבר כזה”.

יהיו מי שיגידו שאתה מפיץ תיאוריות קונספירציה.

“זה טיעון מגוחך. הייתי הכי בפנים שאפשר להיות. ראיתי הכול בעיניים. בבר-און-חברון, ראש אגף החקירות סנדו מזור מיהר להמליץ להעמיד לדין את נתניהו. בסוף ליועמ”ש (אליקים) רובינשטיין לא נותרה ברירה אלא לסגור את התיק. סיפור דומה היה בפרשת עמדי. רשימת המתנות שביבי קיבל לכאורה בניגוד לחוק היתה אצלי על השולחן. ידעתי מיד שאין שם כלום. בתיק על ההובלות היו רסיסי ראיות שהיה אפשר לעבוד איתן, אבל בהחלט לא משהו שיספיק להגשת כתב אישום. וזה עוד אחרי שחתמו עם עמדי על הסדר עד מדינה, כמו שחתמו עכשיו עם הרו”.

“אמרתי אז למירי גולן, ראש יאח”ה, שלא יצא כלום מהפרשה”, ממשיך גוטמן. “לא הקשיבו לי, וגולן הלכה לדובר והכתיבה לו הודעה לתקשורת על המלצה להגיש כתב אישום נגד ביבי ושרה. זו היתה הודעה על ריק שנועדה רק לשמח את העיתונאים. במהלך החקירה, כשבכירים ביאח”ה הלכו לבצע חיפוש הקשור בביבי, ליווה אותם צוות צילום של ערוץ 1. איך ערוץ 1 ידע בדיוק היכן ומתי יגיעו? אני יכול להעיד ממקור ראשון שבאותה תקופה עיתונאים היו מגיעים לקצינים בכירים ביחידה ומקיימים פגישות בחדרים סגורים למספר שעות, לא פעם ולא פעמיים. הכול מול העיניים שלי. מכל הפסטיבל הזה לא יצא כלום, ואחרי חצי שנה היועמ”ש שוב נאלץ לסגור את התיק נגד נתניהו, מחוסר ראיות מספיקות”.

אם ההדלפות הפריעו לך, מדוע לא פנית באותה תקופה לבכירים במשטרה, אולי אפילו למפכ”ל?

“משטרה זה גוף היררכי. אני הייתי רב-פקד, לא הייתי יכול פשוט לקום ולהגיד שבכירים ביאח”ה נפגשים כל יום עם עיתונאים. כמה שנים קודם לכן, בישיבה שהתקיימה עם המפכ”ל לשעבר דוד קראוס בנושא הדלפות, הוא איים על כולם בפוליגרף. שמחתי, אבל במציאות לא קרה כלום. חוץ מזה, אני לא חוקר במח”ש ולא מודיע, אלא חוקר שבא להתעסק בעבירות צווארון לבן”.

“ראש ממשלה מחליפים בקלפי”. גוטמן בתקופת כהונתו במשטרה

גוטמן מכיר מקרוב את נושא ההדלפות של קציני משטרה. בתקופה שבה שימש כחוקר ביאח”ה הוא ניצח בתביעה שהגיש נגד עיתונאי שניסה לסחוט ממנו מידע. העיתונאי, משה ליכטמן, הורשע בסחיטה באיומים של גוטמן וקצין משטרה נוסף. “אתה חושב שהיום יהיה קצין משטרה שידווח לממונים עליו על עיתונאי שמנסה לסחוט אותו”? תוהה גוטמן.

ההדלפות נובעות גם ממניעים פוליטיים?

“כמובן. ההדלפות נועדו לייצר תנועה ועניין בחקירה, ואם הנחקר הוא איש ימין – מה טוב. המשטרה אוהבת פרסום, אז יש ריטואל קבוע שלקראת סוף השבוע, כשהעיתונים גדולים ויש אולפן שישי בטלוויזיה, מדליפים לעיתונאים או יוצאים בהודעות לתקשורת, כמו שהיה למשל בחמישי האחרון. הציבור לא מבין עד כמה לעיתונאים אין מושג מה קורה בחדרי חדרים. הם ניזונים רק מהדלפות מגמתיות או מתדריכים של הדוברים. כעיתונאי, אין לך יכולת לדעת מתי המידע שמוסרים לך מדויק ומתי עושים עליך מניפולציה”.

בתקופתך ביאח”ה יצא לך לשחרר חומרים מגמתיים?

“בוא נאמר שהיתה לי האפשרות לספר משהו לעיתונאי, ויום אחרי זה לראות מה שאמרתי לו מרוח בכותרת ענק על השער של עיתון יום שישי. כולם מכירים את כללי המשחק, אבל כותרות מפוצצות מביאות רייטינג, אז לאף אחד לא ממש אכפת שלפעמים אין קשר בין מה שכתוב למה שקורה בפועל. אין לי ספק שזה קורה גם עכשיו בכתבות על ביבי”.

עברו קרוב ל-20 שנה מאז שהיית ביאח”ה. אולי דברים השתנו מאז?

“לא השתנה כמעט כלום. עובדה שראש יאח”ה לשעבר אפרים ברכה הדליף פרטים מחקירתה של שרה נתניהו בפרשת המעונות; וראש אגף החקירות יואב סגלוביץ’ והמפכ”ל דודי כהן הדליפו לגבי אשכנזי בפרשת הרפז. אנשים לא אידיוטים. האליטה אותה אליטה, המשטרה אותה משטרה והתקשורת אותה תקשורת. גם היום ההדלפות מגמתיות, ואין אמצעי לאמת ולבדוק מה שקורה בחדרי החקירות. הבעיה היא שלעתים ההשפעה הפוכה, וגם מי שבסוד העניינים עלול להיות מושפע מהרעש מבחוץ”.

אתה מתכוון להפגנות ליד ביתו של היועמ”ש?

“בין השאר. הלחץ משפיע. אחרת איך אפשר להסביר את ההודעה ההזויה והמטורפת של מנדלבליט שהוא ‘שוקל’ לשחרר את תמלילי השיחות בין נתניהו לנוני מוזס. אם כך, אולי נבקש לשחרר לציבור את פרטי התיק נגד מנדלבליט בפרשת הרפז שנסגר מחוסר ראיות? בזה אין עניין ציבורי”?

יגידו שאתה איש ימין ושהביקורת שלך מונעת מאג’נדה.

“אני לא איש ימין. הצבעתי בעבר למרצ, ותמכתי גם באלדד יניב כשהקים את ‘ארץ חדשה’ וצילם את סרטוני ‘השיטה’. אני גם חושב שבמידה מסוימת נתניהו הביא את הצרות על עצמו בגלל סגנון חיים מנקר עיניים. פוליטיקה לא מעניינת אותי, אלא מנהל תקין ושקיפות”.

יש הטוענים כי אם המשטרה תמליץ להעמיד לדין את נתניהו, הוא יצטרך להתפטר.

“אני אוטוריטה מוסמכת לומר שלהמלצות המשטרה יש אפס משמעות. כל ההמלצות האלה נועדו בעיקר לגרום לקצינים הבכירים להרגיש טוב עם עצמם. אף פרקליט שמכבד את עצמו לא מסתמך על ההמלצות של המשטרה כדי להכריע האם להגיש כתב אישום. מה שחשוב זה חומר הראיות, והתפקיד של השוטרים זה להגיש לפרקליטות את החומרים בצורה מסודרת עם גרפים, תרשימים והפניות”.

“הקצינים אוהבים להצטלם ולהתחבב על העיתונאים”

במהלך 21 שנותיו ביאח”ה הספיק גוטמן לחקור עשרות פוליטיקאים, כחשודים וכעדים כאחד. בין היתר הוא היה חבר בצוות החקירה של יו”ר ש”ס אריה דרעי בקדנציה הראשונה שלו כשר פנים. כזכור, דרעי הורשע בשוחד ובעבירות נוספות, ונשלח לשלוש שנות מאסר. קודם לכן, בשלהי שנות השמונים, שימש גוטמן ראש צוות החקירה ב’הונאת הקיבוצים הגדולה’ – אחד התיקים הכלכליים המורכבים ביותר שידעה המשטרה ושבמרכזו עמד דוד בלאס, איש עסקים מפוקפק שתרם בין היתר סכומים נכבדים למפלגת העבודה לקראת בחירות 1984. בלאס, שכונה ‘מלך השוק האפור’, הורשע ב-19 עבירות מרמה בעשרות מיליוני דולרים ונשלח לשנתיים וחצי מאסר בפועל.

לקראת סוף שירותו ביאח”ה היה גוטמן בין האחראים למעצרו של ‘האנלייזר’ אהוד טננבאום, האקר שפרץ למחשבי נאס”א, הפנטגון, הצבא האמריקני והכנסת. היתה זו חקירה בינלאומית מקיפה, וגוטמן שיתף פעולה באופן הדוק עם ראשי יחידות המחשבים של נאס”א, ה-FBI וגורמים אמריקנים בכירים נוספים. חקירה זו פתחה לגוטמן דלתות רבות בתחום עבירות המחשב, ולאחר פרישתו מהמשטרה הקים עם שותף אמריקני חברה בינלאומית שפעלה בתחום. במקביל הוזמן גוטמן להרצות בנושא בפני צמרת הפנטגון, והחל לשמש כחבר צוות של האינטרפול לפיתוח תורת לחימה בעבירות מחשב. בארץ היה גוטמן מרצה לדיני מחשבים במרכז האקדמי רופין, ושימש במקביל סנגור פלילי בתחומי עבירות מחשב.

מאז פרישתו, גוטמן אינו הדמות האהודה ביותר במשטרה, בלשון המעטה. “לא מתים עליי שם”, הוא אומר בחיוך. “קצינים צריכים מישהו קונפורמיסט. אבל בשורה התחתונה מעולם לא היה זיכוי בתיק שהמלצתי להעמיד עליו לדין, ומצד שני כשאמרתי שאין ראיות מספיקות, אף אדם שפוי בפרקליטות לא העז להפוך את ההמלצה שלי”.

בתחילת העשור הנוכחי הגיע העימות שלו עם המשטרה לשיא, כאשר הואשם בהחזקת מסמכים סודיים בניגוד לחוק בפרשת האונס בגן העיר – מתוקף תפקידו כעורך דין. “זה היה מעצר נקמה”, הוא מעיד. גוטמן זוּכה בתחילה בנימוק של חוסר ראיות, אלא שהוא לא הסתפק בכך ודרש כי התיק נגדו ייסגר מחוסר אשמה. הוא טען כי המשטרה והפרקליטות מתנכלות לו, וכי נגד בכירים ממנו שהחזיקו חומרים האסורים בפרסום לא נפתחה כל חקירה. בדצמבר 2012 קיבל גוטמן את מבוקשו, כאשר הפרקליטות שלחה לו מכתב שבו נאמר כי תיק החקירה נגדו נסגר מחוסר אשמה. “כמו שאמרתי מלכתחילה, לא היה בתיק כלום ושום דבר”, אומר גוטמן בסיפוק.

במשטרה יטענו שיש לך בטן מלאה עליהם ולכן אתה תוקף אותם.

“קודם כול, אני השגתי את מבוקשי כשזוכיתי מחוסר אשמה. דבר שני, אין לי טענה וחצי טענה ליאח”ה. עד היום אני בקשר מצוין עם עמיתים ופקודים שלי, חלקם משרתים גם היום ביחידה. לאחרונה גם השתתפתי בצילום סרט על מורשת יאח”ה. הטענות שלי היו נגד הריקבון שפשה במשטרה בתקופה שבה יוחנן דנינו שימש כמפכ”ל, ונגד תרבות ההדלפות באופן כללי”.

אתה מכיר את החוקרים בפרשות 1000 ו-2000?

“חלקם הגדול כן. מדובר באנשים מצוינים, סיירת מטכ”ל של המשטרה”.

אז אפשר להיות רגועים?

“לא בטוח, כי מי שמקבלים את ההחלטות הם לאו דווקא החוקרים בשטח אלא האנשים הבכירים יותר, שהשיקולים שלהם לפעמים קצת פחות ענייניים. אין תמיד קשר בין חומר החקירה להמלצות המשטרה”.

לדברי גוטמן, המניעים של מערכות החוק להפלת שלטון הימין מתחלקים לשניים: תועלתני ואידאולוגי. “במשטרה לרוב המניע הוא יותר תועלתני”, הוא אומר. “קציני המשטרה אוהבים להצטלם ולקבל חשיפה חיובית, והדרך הטובה ביותר להשיג את זה היא לרצות את העיתונאים. כל קצין משטרה יודע מהי נוסחת הקסם להתחבב על עיתונאים: לסמן אנשי ליכוד וימין. אם תפתח בחקירה נגד ימנים, אתה לוקח על עצמך סיכון מינימלי; אם החקירה תצליח, יעלו אותך על כפיים. אם תיכשל, אף אחד לא יזכור לך את זה ולא יבואו איתך חשבון. מצד שני, אם תעז לבחון מעשים פליליים של אנשי שמאל יקראו לך פשיסט וסותם פיות”.

“במקביל”, ממשיך גוטמן, “יש את האידאולוגים. אלה שמשוכנעים שהימין גנב להם את המדינה, ושעל כתפיהם מונחת המשימה ‘להחזיר עטרה ליושנה’. יש כמה קציני משטרה שמחזיקים בתפיסת עולם זו, אך היא שלטת בעיקר בפרקליטות. ליאורה גלט-ברקוביץ’, שהדליפה מחקירות שרון, היתה דוגמה קיצונית לאותה אסכולה, אבל היא בסך הכול ייצגה את הלך הרוח שם. בפרקליטות מתעבים לא רק את הימין אלא גם את נתניהו, שמעז לנצח פעם אחר פעם את הסקרים ואת האליטה ולהישאר על כיסא ראש הממשלה”.

בינואר האחרון פרסם ארז תדמור ב’מידה’ מאמר בשם “שלטון החוק: היסטוריית החיסולים הפוליטיים של פרקליטות המדינה“, המתמקד בסוגיה שאליה מכוון גוטמן.

במאמר ניתח תדמור כיצד המשטרה והפרקליטות פעלו להגשת כתבי אישום נטולי יסוד, כדי לפגוע במינויים או לנטרל פעילות של פוליטיקאים מהימין ובכירים במערכת המשפט שסירבו להתיישר עם האג’נדה הפרוגרסיבית של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק והיועמ”ש מיכאל בן יאיר.

הקורבנות העיקריים שסבלו מנחת זרוען של המשטרה והפרקליטות באותה תקופה היו השרים לשעבר יעקב נאמן, אביגדור קהלני, רפאל איתן וראובן ריבלין, וכן עו”ד דרור חוטר ישי, ראש לשכת עורכי הדין בדימוס ומתנגד חריף ל’אקטיביזם השיפוטי’ של הנשיא ברק.

“סממני פשיזם”

גוטמן מעיד כי הזהיר בזמן אמת מפני אותה מגמה, אך במשטרה ובפרקליטות התייחסו לאזהרותיו כמטרד ובחרו להתעלם ממנו.

“יש סממני פשיזם במשטרה ובפרקליטות נגד מי שלא מתאים להם”, אומר גוטמן.

הדוגמה המובהקת ביותר למגמה זו היא המקרה של יעקב נאמן, שמונה ביוני 1996 לשר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה. חודשיים בלבד לאחר המינוי הודיע היועמ”ש בן יאיר כי החליט לפתוח בחקירת משטרה נגד נאמן, בחשד שמסר תצהיר כוזב ועדות שקר. במקרה או שלא, יממה אחת בלבד לפני ההודעה בישר נאמן לבן יאיר על כוונתו להחליפו בתפקיד היועמ”ש. בעקבות החקירה מיהר נאמן להתפטר ממשרד המשפטים, והוגש נגדו כתב אישום. הדיווחים התקשורתיים על פרשת נאמן תיארו אותו כשר משפטים מפוקפק שחטא בשחיתות חמורה.

האיש שהופקד במשטרה על חקירתו של נאמן היה תנ”צ יעקב גרוסמן. לדברי גוטמן, “גרוסמן אמר ש’יש לי תחושת בטן’ לגבי החקירה. קצינה אחרת ביחידה שהיתה גם עורכת דין ונחשפה לחומרים, השיבה לו שמתחושות בטן מקבלים שלשול ושמדובר בקשקוש”. החקירה אכן העלתה חרס, ובמאי 1997 זוכה נאמן מכל אשמה לאחר שהוכח כי פעל בתום לב. “נאמן זוכה, אבל בינתיים דפקו לו את התפקיד של שר המשפטים והשחירו את שמו”, אומר גוטמן. “זו שיטת החיסולים של מערכת אכיפת החוק”.

גוטמן משוכנע כי גם חקירותיו של עו”ד חוטר-ישי התנהלו שלא בתום לב. “הסתכלתי על החומרים נגד חוטר-ישי וראיתי שאין בהם דבר”, הוא משחזר, “אבל זה לא הפריע למירי גולן להמליץ על העמדתו לדין. איך זה נגמר? הגישו כתב אישום ומיד חזרו בהם”. חוטר-ישי הועמד לדין לא פחות משלוש פעמים, ובכל המקרים זוכה או שהפרקליטות הסכימה למחיקת כתב האישום.

אתה לא מעוניין במשטרה ופרקליטות שלהוטות לחקור ולמצות דין עם אנשי ציבור?

“חשוב שתהיה משטרה חזקה, וחשוב שנבחרי ציבור יחששו לעבור על החוק. אבל לעצם הפתיחה בחקירה יש השלכות הרסניות על נבחר ציבור, אפילו אם הוא ייצא בסופו של דבר צח כשלג. אתה חורץ פה גורלות של אנשים, ומוכרח לחשוב עשר פעמים לפני שאתה פותח בחקירה”.

אולי המשטרה חוטאת באופן כללי בסימון פוליטיקאים כדי לזכות בפרסום, ללא קשר לעמדתם הפוליטית?

“אז איך יכול להיות שלא פתחו בחקירה נגד הח”כים שיזמו את ‘חוק ישראל היום’? הרי ציפי לבני הודתה שהיא שוחחה עם נוני מוזס לפני שקידמה את החוק בוועדת השרים. יש לכאורה יחסי קח-תן מובהקים. אותו סיפור גם עם שיתוף הפעולה לכאורה בין אנשי הרצוג לבין אתר ‘ynet’ בבחירות האחרונות. חוץ מזה, למה היה צריך להאיץ בפרקליטות לבדוק חשדות לזיופים בפריימריז של קדימה ב-2008? למה היה צריך לדחוף את המשטרה לקדם את החקירה נגד מני נפתלי? איך יכול להיות שבפרשת העמותות המשטרה פתאום לא ממהרת לסמן ראש ממשלה ולא ממליצה להעמיד לדין את אהוד ברק”?

הירשזון ואולמרט נכנסו לכלא על עבירות שביצעו בזמן שהיו אנשי ליכוד. אולי אתה קצת נמהר בטענה שלך ל”רדיפה” של אנשי ימין?

“אף אחד לא טוען שאין שחיתות בליכוד, ואם יוכח שנתניהו עבר עבירות שחיתות הוא צריך לתת על כך את הדין. אבל כל זה לא משנה את העובדה שיש רדיפה נגד אנשי ימין על לא עוול בכפם, באמצעות חקירות סרק והגשת כתבי אישום חסרי בסיס”.

אז איך אתה מסביר את כתבי האישום שהוגשו נגד חיים רמון בפרשת הנשיקה, וכמובן נגד אולמרט אחרי שהפך כבר לאיש שמאל?

“שניהם הורשעו בבית משפט. פה אנחנו מדברים על חקירות שהסתיימו בכלום ושום דבר. גם אם נתניהו יימצא אשם, העונש על עבירות שכאלו הוא קנס, לא מאסר. זה יהיה רציני רק אם באמת יהיה אפשר להוכיח שהוא ביצע עבירות שוחד”.

“הפריית אמונים”

ההתפתחות האחרונה והמשמעותית ביותר בחקירות נתניהו היא גיוסו של ראש הסגל לשעבר של ראש הממשלה, ארי הרו, כעד מדינה בתיקים 1000 ו-2000. התקשורת הישראלית ממהרת לקשור כתרים למשטרה ולפרקליטות, אך גוטמן מצנן את ההתלהבות. “אי אפשר להיתלות רק בדבריו של עד המדינה”, מדגיש גוטמן. “מה שהוא יגיד זה טוב ויפה, אבל אם אין ראיות חיצוניות שמחזקות את דבריו, כמו מסמכים או חפצים, יהיה קשה מאוד לבסס תיק. בדיוק כמו שהיה בפרשת עמדי. בכל מקרה, שאף אחד לא יחשוב שדברים יקרו מהיום למחר. זה ייקח לפחות שנה”.

גוטמן גם טוען כי החתימה עם ראש הסגל לשעבר על הסכם עד מדינה אינה מעידה בהכרח על התחזקות התיק נגד נתניהו. “אני לא מכיר את הרו אישית ולא יודע מה טיב העדות שלו”, הוא אומר. “הוא היה ראש סגל של נתניהו, אז ברור שהוא מכיר אותו מקרוב. מצד שני, זה יהיה הזוי ומטורף אם גייסו אותו כעד מדינה רק על עבירות כמו סיגרים ומתנות. אם חתמו איתו על הסדר, זה חייב להיות בשביל עבירת שוחד בסגנון שולה זקן ואולמרט”.

בניגוד לדיווחים בכלי התקשורת השונים, כרגע אין סימנים לכך שנתניהו חשוד אישית בעבירת שוחד. בהודעת המשטרה מיום חמישי האחרון נכתב כי החשדות הכלליים בפרשות 1000 ו-2000 הן של “שוחד ומרמה הפרת אמונים”, אך לא צוין כי דווקא נתניהו הוא שחשוד בהן. “המסמך של המשטרה זה קשקוש, לא היה בו שום דבר חדש”, מבהיר גוטמן. לדבריו, “חלק מעודף המוטיבציה של המשטרה והפרקליטות בא לידי ביטוי לפעמים גם בגיוסם של עדי מדינה בעלי רמת אמינות מפוקפקת. המשטרה והפרקליטות מתגלחות על הזיכרון הקצר של העיתונאים והציבור בנושא. אני מדבר כמובן על תופעה כללית, ולא רוצה להטיל דופי אישי בהרו”.

לדברי גוטמן, בתקופה שבה שירת ביאח”ה הוא טרפד את גיוסם של מספר עדי מדינה, כשהוכיח את אי-אמינותם. “בסוף שנות השמונים נעשה ניסיון להעליל על מהנדס מחוז חיפה באותה תקופה, איתמר ינוביץ’, שהוא עבר לכאורה עבירת שוחד”, הוא משחזר. “המשטרה מיהרה להפוך את מי שבדה את הסיפור, חיים לוין, לעד מדינה ולבטל לו תיקי הוצאה לפועל. לי זה הריח מוזר, וגררתי את לוין לעימות אחד על אחד עם ינוביץ’. אמרתי להם שמישהו משניכם הולך היום לאבו כביר. ינוביץ’ ביקש מלוין לתאר לו איך נראה המשרד שלו מבחינת ריהוט והכול, ללוין לא היה מושג ותוך חמש דקות נגמר הסיפור. לקחתי את לוין, עצרתי אותו והוא ישב שלוש שנים בכלא על עדות שקר. אם לא הייתי פועל, המשטרה והפרקליטות היו ממשיכות להסתמך על לוין ואז נופלות איתו במשפט. בינתיים השם של ינוביץ’ כבר היה נהרס, אבל זה כבר לא היה מעניין אף אחד”.

במקרה אחר חתמה פרקליטת מחוז חיפה הסדר עד מדינה עם תושב ירכא, סלימאן סלימאן, שהיה אמור להיות מורשע בעבירות של שוחד והברחות. “הלכתי לפרקליטת המדינה בזמנו, דורית ביניש, ואחרי לא מעט ריבים וצעקות הצלחתי לשכנע אותה שמדובר בעבריין העיקרי ושלא ייתכן שהוא יקבל מעמד של עד מדינה”, משחזר גוטמן. בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון צוין כי הנאשם הודה בפני גוטמן כי “עבד על אנשי המכס” כאשר הציע להם להפוך לעד מדינה, מבלי שבפועל התכוון לכך.

גוטמן מציין גם את המקרה המפורסם של ישראל גוטליב, ראש עיריית בני ברק לשעבר ששימש ב-1981 כעד מדינה במשפטו של שר הדתות לשעבר אהרון אבוחצירה. ברגע האמת, גוטליב התמוטט על דוכן העדים. “תשובות השקר שלו הן שגרמו לתשישותו במהלך החקירות על ידי הסנגוריה”, קבע השופט יהודה כהן, נשיא ההרכב. השופטים זיכו את אבוחצירה מחמת הספק.

המקרה העדכני והידוע ביותר של גיוס עד מדינה שהתברר כלא-אמין היה בפרשת הרצח בבר-נוער. המדינה גייסה אז עד מדינה שנועד להפליל את חגי פליסיאן ברצח, אך בסופו של דבר התברר כי פליסיאן אינו הרוצח, ונגד עד המדינה נגזרו בהסדר טיעון חמש וחצי שנות מאסר. פליסיאן פוצה ב-2.2 מיליון שקלים על ידי המדינה. הרצח טרם פוענח.

גוטמן מסרב להעריך כיצד יסתיימו החקירות שבהן מעורב גם ראש הממשלה. “זה יהיה מגוחך להמר על חקירה שאני לא מצוי בפרטיה”, הוא מבהיר. “אני רוצה שהדין ימוצה אם אכן נעברו עבירות, אבל אני חושש שגם אם לא יהיה אפשר לבסס שוחד – המערכת תדביק לנתניהו את העונש של מרמה והפרת אמונים. אנחנו היינו מכנים את העבירה הזו ‘הפריית אמונים’, כי באישום המגוחך הזה אפשר להפיל כל פוליטיקאי ולחסל לו את הקריירה. במדינה דמוקרטית מורידים ראש ממשלה בקלפי, לא בחקירות והדלפות”.

תגובות

ממשטרת ישראל נמסר: “מדובר בטענות מופרכות ובאמירה בלתי ראויה שמעידה על הנורמות הפסולות שאולי היו נהוגות בתקופתו וחבל אם בחר בעת כהונתו כקצין במשטרה להדליף מחקירות רגישות. מדבריו ניתן להסיק באופן ברור שאין הוא מחובר כלל ועיקר לנורמות המשטרה כיום, המקפידות על טוהר החקירה ועל מידע שלא יוצא מחדרי החקירות.

כל מי שמתיימר להבין דבר וחצי דבר בתחום החקירות יודע כי המשטרה פותחת בחקירה ככל שעולה חשד סביר לביצוע עבירה ובהתאם לחומר הראיות. הניסיון להטיל דופי בצוותי החקירה הפועלים ביושרה ובמקצועיות, לא ירפו את ידיה של משטרת ישראל להמשיך בתפקידה וזאת מתוך מטרה להגיע לחקר האמת ולמיצוי כלל תיקי החקירה ביושר ובהגינות הראויים”.

ממשרד המשפטים נמסר: “הדברים המופרכים ואינם ראויים להתייחסות כלשהי מטעמנו”.

https://mida.org.il/2017/08/08/%d7%...

תגוביות:

1.בתור מי שנחשף קצת לקרן החדשה לישראל ולציניות ולחתרנות שם, לא אתפלא אם הם, או אחת מהגרורות שלהם, פיברקו את ההאשמות נגד נתניהו ושמדובר בקמפיין מתוזמר היטב וציני להחריד להפיל את נתניהו כדי שאחריו יעלה מנהיג שימסור שטחים.

המטרה בסופו של דבר היא לגרום לריסוק מבפנים ואנרכיה.

2.אם משטרת ישראל כיום מקפידה על נורמות שלא מדליפים מחדר החקירות,
מהיכן כל המידע שמתפרסם חדשות לבקרים בעיתונות?

3.נתניהו מאיץ את ישראל לעוצמה כלכלית ומדינית, שהיא מנוף לעוצמה ביטחונית. בשנים האחרונות הוא הצליח לחולל תמורה מהפכנית ביחסי החוץ של ישראל: תיאום ביטחוני עם רוסיה בנוגע לסוריה שמנע הסתבכות מיותרת של ישראל במלחמה, קשרים הדוקים עם הודו, קשרים עם מדינות אפריקה (שהעדיפו להזמין לוועידתם את ראש ממשלת ישראל על פני מלך מרוקו). כל המהלכים הללו מכוונים למנוע ממדינות זרות להכתיב לישראל תנאי הסדרים עם הערבים אשר יסכנו את קיומה. וזו בדיוק הנקודה שאותה רוצים לטרפד על-ידי הפלתו. אותם גורמים שרוצים להפיל את ראש הממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות, מעוניינים ליצור מצב שבו מדינות זרות יוכלו להכתיב לנו את תנאי ההסדר ולאלץ אותנו להסכים לו למרות האיום הקיומי שהוא ימיט עלינו.

4.אם זה מה שנהיה מהמשטרה אז אבדה המדינה.

5.משטרה מושחתת מסוכנת לציבור!!!

6.מה יש לדבר. אנשי המחנה הנאור מחסלים את הדמוקרטיה, כדי להציל את הדמוקרטיה. או לפחות זה התירוץ שלהם. אכן, מחזה משובב נפש.

7.מעניין אם אחרי כל הפארסה הזאת נגד נתניהו יתבע נתניהו את המדינה (משטרה ופרקליטות), כמו שחגי פליסיאן תבע, ויקבל לקופתו הפרטית כמה מיליוני שקלים הגונים?

8.השמאל פועל להפלת ביבי. ביבי שפועל למען המדינה מוצג כפושע ע"י מי שמסכן את כולנו.

במדינת ישראל השמאל הרמאי שולט בכל ובעשרים השנה האחרונות מחסל כל אדם מהימין. הקרן החדשה בוחשת בכל באמצעות קניית אנשים במימון זר ועויין לצורך חיסול המדינה היהודית והקמת מדינה לא יהודית שתהפוך למדינה ערבית. המערב מצטער שאירגן מדינה יהודית ופועל לחיסולה בעורמה בעזרת משת"פים מתוכה והכל כבר ברור לציבור.

בג"צ כבר מזמן אינו בית משפט בכלל אלא כדברי מאוטנר מרכז פעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת ומנטרל מבג"צ את רצון ובחירת העם. הכל מכור בארץ והכל רקוב ומסריח עד השמים ואם לא תהיה מהפיכה במערכת המשפט הרקובה הנוכחית המדינה בסכנת הכחדה מבפנים.

אין תקווה ללא שינוי יסודי בבג"צ והאשמה כולה במנוול כחלון ועוזרו פולקמן שעבד באירגון של הקרן החדשה – שמונעים חקיקה נגד המצב המשפטי המעוות לחלוטין בישראל.

יש לנקות את הפקולטות למשפטים מספריו של שודד הים והדיקטטור אהרון ברק בהם מלעיטים דורות של כבשי דולי שלומדים שם את השטויות ההזויות שלו. יש לבטל את חוק כבוד האדם (הערבי והמסתנן) וחרותו(של המחבל) שהפך לכלי משחית בידי שודד הים ברק וחבר תואמיו בבג"צ, שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת דילים אפלים ומסריחים בראשות השופטים עצמם. ממש בדיחה מקברית על חשבון עם ישראל האומלל, שמחסלים לו את המדינה והיהדות, באמצעות מימון זר ומערכת משפט המגבה קרנות חדשות ואירגוניהן המזעזעים.

9.שמעון פרס עם הבזבוז, החגיגה הבלתי נגמרת של היומולדת, הקאדילק לריקה זראי, לאן נעלמו המליונים של משכן הנשיא?

ציפי לבני וקופת השרצים: 34 מיליון ש”ח מהמדינה, 1.8 מיליון ש”ח מפורז, הפגישות החשאיות עם מוזס.

אהוד ברק והפלקון, הצוללות, אולמרט ושולה זקן.

אשכנזי,

רות דוד,

עמוס שוקן (פרשת הריגול של ענת קם),

נוני מוזס - מי הציע לנתניהו שלמונים?

אבי גבאי ו- 52 מיליון ש"ח ועוד רבים.

מדוע הם זכו ללטיפה האוהבת, להבנה האין סופית ולקריצה של התקשורת האומרת: ‘בכם לא ניגע. אתם מחוסנים’?

מדוע הם לא זכו לבדיקה לפחות, אם לא לחקירה המתבקשת ולו רק כדי לנקות את עצמם?

התשובה?

הם מהשמאל או לפחות מקבוצת המקורבים אליו. הם מה”פוליטיקלי קורקט.

משקלם בקלפי? אפס. משקלם במערכת המשפטית ובתקשורת? מיליון.

ומנגד לכל אלה ניצב מדינאי שישראל חבה לו כל כך הרבה, אבל מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים מקיזה שוב ושוב ושוב את דמו.

10.משטרת סדום שמובילים אותה חוקרי וקציני עמורה, שתופרים תיקים לאנשים חפים מפשע ואין שום סנקציות נגדם והם מגובים על ידי פרקליטות מושחתת ושופטים מושחתים, אנטישמים יש”ו.

11.מה שברור לחלוטין הוא שהחונטה הנפשעת של המשפטוקרטיה ביניהם גם יאח”ה, הפרקליטות וגם הדיקטטור המשפטי של הממשלה שמשום מה קרוי יועץ, עם רוח גבית של הפייק ניוז, הם גורמי השחיתות, הבוגדנות, הגייס החמישי ואויבי העם ויהיה יום אחד צורך לבוא אתם חשבון נוקב ויהיה על בכירי החונטה הנפשעת לשלם מחיר יקר על פשעיהם, פשעים שדוחפים במהירות את מדינת הלאום היהודי אל חורבנה.

12.זה כל הסיפור! לא סיגרים, לא שמפניות, לא שוחד ולא נעליים – רדיפה פוליטית ופוטש משטרתי נגד נתניהו!

13.החונטה המשפטית דואגת לפתוח תיק פלילי לכל מי שמנסה להיאבק בה. ברגע שנפתח תיק כזה, כל ניסיון לחשוף את המניע האמיתי לפתיחתו עובר טוויסט תקשורתי ומוצג כניסיון למנוע משפט “צדק”. בדמוקרטיה טמונות סכנות אבל תמיד עדיפים 120 אנשים שנבחרים ע”י הציבור, נותנים לו דין וחשבון על מעשיהם ונושאים באחריות להחלטותיהם על פני חונטה משפטית שלא עונה על אף אחד משלושת הקריטריונים האלה.


ליה 07.10.1911:29
86. יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית שהורסת את המדינה. את השופטים תבחרנה אך ורק בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 07.10.19 בשעה 11:37 בברכה, ליה

ממשלות ישראל המתחלפות כמו בכל העולם הדמוקרטי ולא ועדה אפלה בראשות 3 אפלים שבחרו את עצמם בעצמם.
כל מערכת המשפט בישראל היא רקבון מוחלט ובעצם אינה מתפקדת כלל כמערכת משפט - אלא אך ורק כמערכת פוליטית לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק את פעילותו למערכת המשפט - הפרקליטות, צמרת המשטרה, וכמובן בג"צ וידו הבוחשת בקרבי הממשלות הנקראת - יועץ משפטי לממשלה.

הוא מזמן לא יועץ אלא מזמן הפך בשל פסיקה של שודד הים המשפטי הדיקטטור הנודע לשימצה - אהרון ברק - שהרס את המערכת הזו - וחטף אותה לשימוש פוליטי של השמאל - בה הוא קבע שהיועץ המשפטי הוא ראש הממשלה בפועל.

ישראל אינה מדינה דמוקרטית כלל.

מי שמע על מדינה שבכל מהדורת חדשות שומעים: בג"צ, פרקליטות, יועץ משפטי לממשלה, וכו'. מי?

אין בישראל שופטים - והם כולם דמויות פוליטיות בגלימות שחורות המתחזות לשופטים.

המערכת הזו מגעילה את העם והציבור הרחב.

חייבים להקים מערכת שפיטה חדשה שמטרתה לשפוט ובשום אופן לא תוכל למשול פה בשיטות עורמה ובאמצעות שני חוקי יסוד עלובים שעברו באמצעות רבע מקולות חברי הכנסת ונחטפו ע"י הדיקטטור הערמומי אהרון ברק שהפך אותם לחוקה כביכול!

בישראל אין שופטים.

בישראל אין פיקוח על הפרקליטות.

בישראל השמאל שולט בגלל כסילותו העמוקה של בגין שאיפשר זאת ואף עודד זאת בגלל עיוורונו המוחלט בפוליטיקה. פשוט אהבל.

היום המצב ממש בלתי אפשרי ומדינת ישראל ונבחריה הם בדיוק כמו גוליבר שהגמדים קשרו אותו עם חוטים דקים עד שנוטרל.

נבחרינו מנטרלים לחלוטין ואין לנו שום דרך להשתחרר מלפיתת המוות של המערכת המשפטית בישראל.

יש להאשים בכך עכשיו את המנוול כחלון שלא איפשר בכוחנות עלובה הנובעת מלקקנותו המבחילה לשמאל - במשך 4 שנים מלאות וארוכות - לשחרר אותנו ואת המדינה היהודית מבג"צ פוסט ציוני המתפקד כממשלה שמאלנית סמאלנית סמולנית - ולא כמערכת למשפט.

כחלון אז ואילו עכשיו יש להאשים את המנוול והנוכל הפוליטי - ליברמן - שמנע זאת בעצם סיכול ממשלת ימין לאומית שהיתה לבטח פועלת לשם הצלת המדינה מציפורני מערכת "המשפט" הפוליטית.

**

סימוכין:

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...

יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

בכך יעסוק האשכול.

****

פרופ' מאוטנר:

*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.

*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.

*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.

*

פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג''צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד...

פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

http://www.youtube.com/watch?v=MaGO...

החל מדקה 16:26

להלן התמלול המלא:

קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

בג"צ הפך למוסד פוליטי.

זה חלק מתהליך.

בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/27789....

**

פרופ' דיסקין: החוק לא משחק במדינת ישראל. מה שמשחק זה מה שבא לבית המשפט העליון

פרופ' דיסקין:

"חוק חרוט אין לו משמעות במדינת ישראל לכאן או לכאן.

במדינת ישראל לא חשוב בכלל מה כתוב בחוק. בית המשפט בישראל בכלל לא מתייחס אל החוק. בית המשפט קבע הלכה שבעצם כשהוגש כתב אישום אדם לא יכול להמשיך לכהן בתפקידו. מה שכתוב בחוק בכלל לא רלוונטי. בתי המשפט בכלל לא מקיימים את החוק.

אנחנו לא חיים במדינה שמתקיים בה שלטון החוק. שלטון החוק פירושו שלטון החוק החרוט שיש בו הגיון כלשהו. שלטון החוק הוא כקליפת השום בעיני מי שמופקד על שלטון החוק.

המשטרה, היועץ המשפטי ובראש ובראשונה בית המשפט העליון לא שומרים על שלטון החוק. הם עושים כטוב בעיניהם. מה שמשחק במדינת ישראל זה לא החוק אלא מה שבא לבית המשפט העליון. לכן מדובר במצב מאד מאד חמור.

לדעת אחדים נתניהו תחת רדיפה מאז שהוא נבחר על לא עוול בכפו. יכול להיות שהוא אדם שחטא, אינני יודע. אני לא רוצה לחרוץ דין בעניין הזה. אבל חוק אמסלם שעולה עכשיו גם אם הוא יתקבל אז בית המשפט יגיד שזה נוגד איזשהו עקרון-על, איזשהו חוק יסוד שלא כתוב בו דבר כזה, ולכן בעצם אנחנו נמצאים במדינה שבמידה רבה היא לא מדינה דמוקרטית. היא נתונה בשלטון ובהחלטות סופיות של איזשהו גוף אוליגרכי שכמו שאנחנו יודעים גם בוחר את עצמו ושלטון החוק לא חשוב בעיניו. לא חשוב מה יהיה כתוב בחוק. החוק לא משנה בכלל. בית המשפט לא יחשיב את החוק. אין חשיבות בכלל מה כתוב בחוק. החוק גם הוא יפעל קדימה וגם אם הוא יפעל רטרואקטיבית זה לא משנה בכלל. החוק לא נחשב בעיני בית המשפט העליון לרבות נשיאיו".

אראל סג"ל: אני רואה שאתה לא מפחד מזרועות בית המשפט שיפעל נגדך על דבריך אלה?

פרופ' דיסקין: יש סיבה לפחד. בהחלט יש סיבה לפחד ויש גם סיבה טובה יותר - לומר את האמת, בפרט אם מגיעים לגיל מתקדם כמוני".

https://glz.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A...

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/27118....

******

יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!

יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים - שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה - שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/27766....

****

"אהרן ברק שודד-ים" ו"החוק בשבילו הוא רק טיוטה"

פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: ''אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ו''החוק בשבילו הוא רק טיוטה'' .

...מתברר שככל שעם ישראל מתרחק משתלטנותו ועריצותו של ברק, הולך ומתברר כי הוא פעל על פי מוסר חלול של הפיראטים, שדדו, גנבו, חמסו וגזלו ,והכל מפני שהאנושות התעצלה להלחם בהם.

ומשהחליטה לעשות זאת עלה בידיה לחסל את התופעה.

האם ברק הוא פיראט (שודד ים) ששדד, גנב, חמס וגזל מדינה שלמה?...

...מסתבר שזה מה שחושבים עליו לא רק נתינים ישראלים נבערים מתבונה ודעת, בלתי נאורים בעליל, אלא בהחלט בכירי ונאורי המשפט העולמי.

קחו למשל אישיות משפטית בינלאומית בכירה כמו פרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים בארה''ב, מחשובי המשפטנים בעולם, שפרסם בימים אלה באחד מכתבי העת היוקרתיים בארה''ב, 'ניו ריפבליק', בקורת נוקבת על ספרו של ברק שהופיע במהדורה אמריקאית: ''שופט בחברה דמוקרטית'' והזהיר את מערכת המשפט האמריקאית שלא להיגרר למודל של ברק.

פוזנר קבע במאמרו כי ''ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית'' ומי ש''החוק בשבילו הוא רק טיוטה''.

שמעתם?

האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ... אהרן ברק.

...המלך, כמו בסיפור העם הידוע, הוא ערום.

במאמר הבקורתי החריף של פוזנר מזהיר המשפטן האמריקאי שאינו חשוד בהשתייכות לחוגים הדתיים ו/או הלאומיים בישראל: ''ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים.

כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס (יהירות, גאוה יצירה, בטחון עצמי מופרז) שיפוטי', זה היה קרוב מאד לאמת.

ברק יצר יש מאין, עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיביים ביותר שלנו''...

בביקורתו כותב עוד פוזנר: ''לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.

שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח''כים בלבד''.

עוד כותב פוזנר: ''ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.

גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.

בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.

בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ''ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה''.

המשפטן האמריקאי טוען כי ברק ''פשוט הגדיר מחדש את הדמוקרטיה''

ומוסיף: ''ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שלא המחוקק אלא רק שופטים אחרים יכולים להעביר שופט מתפקידו;

ושכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' היא גם מטבעה בלתי חוקית; שביהמ''ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית;

והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום;

ובשם 'כבוד האדם' יכול ביהמ''ש לפעול להפחתת העוני ולמען מחוסרי הדיור;

ושביהמ''ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי;

ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל...

רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לבקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו''.

לא רק את הדמוקרטיה הגדיר ברק מחדש.

גם את המונח המשפטי פרשנות.

הוא מרשה לעצמו, אומר פוזנר, ללכת לפרשנות מרחיקת לכת, הרבה מעבר לזו שאליה התכוון המחוקק...

...ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל במרוצת שנות כהונתו...

...ביהמ''ש הוא אם כן זה שמחוקק את החוקים בישראל, כשהוא משתמש בחוקים עצמם כדפי טיוטא ראשונית שאותם הוא חופשי לשכתב כרצונו''.

בלשון פחות נקיה מהתבטאויותיו של פוזנר, נאמר במאמר שלו שברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה, מה באמת טוב להם...

פוזנר טוען גם שספרו של ברק רצוף שגיאות...

http://www.shofar.net/site/ARDetile...

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

http://www.haaretz.co.il/misc/1.155...

פרופסור פוזנר, שופט פדראלי בכיר ומחשובי המשפטנים בארה"ב, תוקף בחריפות את דרכו המשפטית של ברק. שלטון השופט.

http://www.news1.co.il/Archive/003-...

שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטי

http://www.bhol.co.il/forum/topic.a...

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936), שימש נשיא בית המשפט העליון (2006-1995). ...השתמשו במילים חריפות, למשל שהוא הנהיג "דיקטטורה שיפוטית" או "נהג כשודד ים".

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...

* Richard Posner, A review of "The Judge in a Democracy", The New Republic, April 23, 2007

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/24319....

****

התהליך המעוות שבאמצעותו הפך בג"צ משופט העם, לשליט העל הקובע מה תעשה המדינה היהודית וממשלתה הנבחרת, מאיים להכחיד את המדינה היהודית, וחובתנו הראשונה במעלה היא לברר כיצד נחטף בית המשפט העליון שלנו על ידי שופטים המכישים את ישראל, ולהסיק את המסקנות הנדרשות על מנת לחסל את הסטייה החמורה הזו מעקרון הפרדת הרשויות.

על כל אזרחי המדינה היהודים, שהמדינה היהודית יקרה לליבם להתגייס ולדרוש לקיים הפרדת רשויות מיד. יש לעקר את בג"צ מתפקיד ממשלת העל שהוא ניכס לעצמו שלא כחוק, ולהחזירו לגודלו הטבעי ולתפקידו היחידי - שפיטה ותו לא!

איש לא בחר את השופטים בבחירות דמוקרטיות המבטאות את רצון העם על מנת שינהלו את המדינה.

**

לא מתקיימת דמוקרטיה באמת.

זוהי רק פאסדה חיצונית שתחתיה מסתתרת אמת מפחידה ביותר.

לא מתקיימת דמוקרטיה באמת.זוהי רק פאסדה חיצונית שתחתיה מסתתרת אמת מפחידה ביותר. השלטון בישראל ממש חטוף ונתון בתוך אחיזת צבת של כוחות אחרים לחלוטין מאלה שנבחרים בבחירות על ידי העם.

העם באמת בוחר בנציגיו בצורה דמוקרטית, אך נציגיו אלה, משהם מגיעים לעמדות השליטה, אינם יכולים להוציא אל הפועל את תוכניותיהם הפוליטיות, היות והשמאל שאיבד את השלטון ב- 1977 עקף את הדמוקרטיה, וחטף את השלטון במדינה באמצעות פטנטים וטריקים סמויים וכוחניים, שאין להם דוגמה בשום מקום דמוקרטי בעולם כולו.

אבקשכם לקרוא את התיאור הבא של המצב:

הקדמה

שרשור

שרשור האדם אחד המינים הנפוצים והמזיקים ביותר הוא שרשור האדם. מין של תולעת טפילית הנימנית עם העלוקות ועם תולעי הריסים. זו תולעת ארוכה מאד, מעל מטר אחד, המתמקמת במעי האדם בעזרת ראשה שגדלו כגודל ראש סיכה, ובו ארבעה כפתורי היצמדות וזר של קרסים, שבעזרתם נצמד השרשור לדופן המעי של האדם. פרקי גופו של השרשור, שמספרם יותר מאלף, אינם מכילים מעיים או איברי עיכול, שכן השרשור הטפיל סופג מן המעיים של האדם את המזון המעוכל בכל שטח גופו. גם איברי נשימה ומערכת דם אין לו, שכן בתוך מעי האדם אין אויר, והשרשור אינו נושם, אלא מפיק את האנרגיה שהוא זקוק לה באמצעות תהליכים ביוכימיים מסובכים .

מתקיימות 2 מדינות ישראל.

אחת שרואים, ובתוכה מתקיימת אחת שלא רואים.

יש אחת שנבחרת על ידי הציבור, ואחת שמתקיימת כטפיל סמוי, והיא הממשלה האמיתית ששולטת בפועל במדינה.

מתקיימות במציאות שתי מדינות ישראל. ישנה אחת שאנו בוחרים בממשלתה, וישנה עוד אחת שאת ממשלתה אנו לא בוחרים, והיא הקימה לה מוסדות מקבילים וסמויים, המתפקדים בצורה מקבילה למוסדות המדינה הגלוייה.

המדינה הסמוייה הטפילית שוכנת כמו שרשור ענק, חבוייה מעיני הציבור בתוך מעיה של המדינה הפונדקאית - היא המדינה האמיתית.

למדינה הטפילית יש כל הנדרש לניהול המדינה האמיתית בפועל, על פי צרכיה ודרכה.

היא מאפשרת למדינה האמיתית לתפקד כאילו היא המדינה היחידה, אך פועלת בעצם כמדינה היחידה הקיימת בפועל.

איך פועלת המדינה הטפילית הסמוייה?

כפי שלמדנו לדעת, ממשלת העל של מדינת ישראל הוא הבג"צ על שופטיו הנוכחיים, המחליטים מה תעשה ומה לא תעשה ממשלת ישראל.

ממשלת העל הבג"צית פועלת באמצעות שלוחתה הישירה בתוך קרבי הממשלה - היועץ המשפטי לממשלה, שהוראותיו מחייבות את הממשלה הנבחרת בישראל, ולשירותה של הממשלה הטפילית עומדים כל המוסדות המשפטיים הקיימים במדינה האמיתית, כאשר בתוך הפרקליטות ובכל המסדרונות הנחוצים לשם שליטה בפועל, מוברגים אנשי שלומה של ממשלת השרשור.

על מנת להוציא לפועל את מדיניותה של ממשלת השרשור, הוקמו אירגונים לא ממשלתיים רבים מספור, המתפקדים כמוציאים לפועל, והם מבצעים את החלטות ממשלת השרשור, והוקם המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון על הסטת המדינה האמיתית ממסלולה.

בראש מוסדות ממשלת השרשור עומדת הקרן לישראל החדשה, שנועדה לממן ולתמוך באירגוני הממשלה הטפילית.

הקרן לישראל החדשה הקימה אירגון ביצוע משלה הנקרא "שתי"ל", המנחה ומארגן את כל הזרועות של מוסדות הממשלה הטפילית הסמוייה.

ראשית כל במימון מאסיבי המתקבל כאיסוף תרומות עצום ממדים מגורמים עולמיים עויינים ובעלי אינטרס.

שנית, משמש אירגון שתי"ל זרוע ביצועית המנצחת על כל הפעילויות הנדרשות לממשלת העל הסמוייה, ולמדינה הטפילית שהיא מנהלת.

אירגון שתי"ל הוא הכתובת לכל האירגונים הלא ממשלתיים, בכל נושא שנעלה על דעתנו.

הוא הקים את כל הרשת הענקית של אירגונים, המטפלים בעינייני דת, חינוך, הגירה לא חוקית, בדואים, אירגוני נשים פמיניסטיים שהשראה קומוניסטית עומדת מאחוריהם, ועוד...

אלה האירגונים העובדים בשקט, בביטחה ובאין מפריע, על שינוי פני המדינה וחיסולה כמדינה יהודית.

אם יימשך המצב המתנהל כרגע, נקום בוקר אחד ונגלה שהמדינה נגנבה מאיתנו על ידי המדינה הטפילית.

המדינה הטפילית, שוכנת בתוך המעיים של המדינה האמיתית, ומוצצת את לשדה וכוחה מבפנים, מבלי שהמדינה האמיתית שבמעיה נמצא השרשור, יכולה לפגוע בשרשור החבוי במעיה.

כיוון שהמדינה הטפילית פועלת במרץ על מנת להקים מדינה פלשתינית נוספת על זו שהוקמה ב-1922 בירדן, הפעם - בשטח בין הים והירדן, וכיוון שהמדינה האמיתית אינה מעוניינת בהקמת מדינה כזו, בשל ניסיונה המר בעשרים השנים האחרונות, החליטה המדינה השרשורית לפעול על דעת עצמה למרות שאינה מייצגת איש במדינה האמיתית.

על מנת להתגבר על אי המוכנות והרצון של המדינה האמיתית לבצע מהלך בלתי הפיך והרסני זה, החליטה המדינה הטפילית לפעול בעורמה, ולהקים מדינה זו על אפה וחמתה של המדינה המתנגדת, תוך שימוש באמצעים לא מקובלים.

דהיינו, הפעלת כוחות חיצוניים חזקים ואלימים על המדינה האמיתית, תוך הדרכתם המדוייקת כיצד לפעול מבחוץ, ובו זמנית מפעילה המדינה הטפילית כוחות פנימיים שונים, המדריכים את הערבים בבניית מדינה, כלכלה, מוסדות לאומיים, צבא מאומן ומיומן, ומשטרה.

המוח מאחורי הקמת המדינה הערבית ביהודה ושומרון בניגוד לרצון המדינה האמיתית, הוא של המנהיגים היהודים של המדינה הטפילית.

למדינה טפילית זו צבאות משלה, כמו אירגוני שלום עכשיו, קו לעובד, האנרכיסטים ודומיהם המבצעים את פקודותיה ונלחמים על הוצאה לפועל של מטרותיה, וכמובן כמו מכון השלום של פרס, אהוד ברק, ואנשים רבים המאיישים נקודות שליטה במדינה הפונדקאית.

המדינה הסמוייה הטפילית, כופה אם כך דה פקטו את מדיניותה המדינה האמיתית, מדיניות השואפת להקמת מדינה ערבית שתשב על על הרי שומרון ויהודה, בלב השטח, ותתצפת עלינו.

הכל מתבצע באמצעות הפעלת העולם כמכשיר לחץ וכפיה סדיסטיים על המדיניות של המדינה האמיתית.

לשם כך הקימה המדינה הטפילית מנגנוני חו"ל - כמו ג'יסטריט למשל, הקורא יום ולילה להקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש, והמעביר ביקורת הרסנית על מדינת ישראל היהודית, וקורא לכל העולם לעשות כך, וגם לפעול כך באמצעות חרמות שונים ומשונים.

ג'יסטריט קורא לכוחות חיצוניים לפעול בשיטות שונות ובדרכים מגוונות ו"חדשניות" כביכול, על מנת לכפות על המדינה האמיתית את החלטתם הנחושה של מנהיגי המדינה הטפילית, שהוציאו כבר לדרך את הקמת המדינה הערבית בקירבה של מדינת ישראל.

הנה איך מתנהלות 2 מדינות ישראל, שהן דבר והיפוכו.

שתי אוייבות בנפש.

קיומה ורווחתה של מדינת השרשור, תהרוג את מדינת ישראל הפונדקאית.

כמו שרשור החי בתוך גוף חי, זולל את המזון של הגוף החי, ומצמית אותו לאט, מפריש בתוכו רעלים וצואה, הורס את הגוף החי המארח, אך נסתר מן העין, כך מסתתרת ומתקיימת בעוז לא נתפש בתוך מדינת ישראל הרשמית כביכול, מדינת ישראל שניה, עיקרית,מחליטה, מלאה, מתפקדת, וטפילית והרסנית לחלוטין לפונדקאי שלה.

מדינת ישראל חייבת לחסל את השרשור אם היא רוצה להמשיך לחיות.

או הוא או היא.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/24319....

https://rotter.net/forum/scoops1/57...
ליה 06.11.1908:11
87. שפטל: ''למערכת החוק יש שוט רב עוצמה נגד מנדלבליט'' בתגובה להודעה מספר 0
הפרסום לפיו היועץ המשפטי לממשלה מוחזק תחת חשש כי קלטות שלו ייחשפו, יגרום לו בסופו של דבר להחליט רק בכיוון אחד במקרה נתניהו, וזה לא אמור להפתיע אתכם. צריך לפעול בהקדם

אני רוצה לדבר על החקירות המושחתות שמנהל הממסד המשפטי נגד בנימין נתניהו, ואני רוצה לגעת בנקודה חשובה ביותר, שהתקשורת, כלומר, הכנופיות המחבלו תקשורתיות, שהם האנשים הכי מושחתים והכי רקובים במדינה לפחות דור שלם, מעלימה אותה חרף העובדה שהיא פורסמה ע"י העיתונאי יואב יצחק.

הוא מגלה לנו שהיועמ"ש נתון בסוג של איום לאו דווקא מההיבט הפלילי, אלא המעשי, בסוג של סחיטה באיומים מהפרקליטות והמשטרה כדי לאלץ אותו להעמיד לדין את נתניהו.

מסתבר שישנן שלוש קלטות בהi הוקלט מי שהוא היום היועמ"ש, ואז היה הפצ"ר בדרגת אלוף, אביחי מנדלבליט, כשהוא מעביר לאשכנזי חומרי חקירה מובהרים, אליהם הוא נחשף בשיחות עם היועמ"ש הקודם, והוא העביר חומרים לאשכנזי, שהיה כבר חשוד סביב כל הפוטש שהוא ניסה לעשות למי שהיה אז שר הביטחון במדינת ישראל, אהוד ברק.

בכך יש משום לא רק מעשים שלא ייעשו, אלא, לכאורה, שיבוש הליכי חקירה מובהק על ידי היועמ"ש.

הקלטות בידי המשטרה והפרקליטות, והן משמשות שוט מעל ראשו של מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו.

זהו מצב בלתי נסבל, והוא מחייב את פרסום התמלילים המלאים של הקלטות האלו, על מנת שהציבור יידע מי זה שעומד להחליט על נתניהו.

פרסום הקלטות יביא לסיום הקריירה של מנדלבליט באופן מיידי, ואז יצטרכו לפתוח את כל עניין החקירות נגד נתניהו מההתחלה, דבר שהוא תרחיש אימים מבחינתו של הממסד שמנהל את החקירות נגדו, את הפוטש נגדו, ולכן התקשורת כולה, ללא יוצא מן הכלל, דואגת לכך שאזרחי ישראל לא יידעו דבר על הקלטות הללו, על מה שידוע, על תוכנן, ועל מצב עניינים כזה.

יש שוט רב עוצמה נגד מנדלבליט ויש משום לחץ ברור עליו בתיק נתניהו כרצון הפוטשיטסים למיניהם, לתת חותמת סופית על ידי הגשת כתב אישום, לא חשוב במה, לא חשוב איך.

https://www.maariv.co.il/journalist...


ליה 06.11.1914:38
88. שפטל: ראש הנחש זה מנדלבליט. ראש הנחש זה שי ניצן. הצמד הזה זה ראש הנחש בתגובה להודעה מספר 0
אין בור תחתית, עמוק ככל שיהיה, שהפרקליטות לא תרד אליו במהלך הפוטש ( "פּוּטְשׁ") היא החלפת הקבוצה השלטת במדינה שלא על פי הכללים הקיימים לחילופי שלטון - ויקיפדיה) שמתנהל במסווה של הפקרות חקירתית ממדרגה ראשונה.

אבל אני רוצה לחזור ולומר את הדבר הבא: הילד הרע, ראש הנחש זה לא חוקר המשטרה, בכיר ככל שיהיה, גם אם הוא ניצב. זה לא חוקר משטרה.

ראש הנחש זה מנדלבליט. ראש הנחש זה שי ניצן. הצמד הזה זה ראש הנחש.

חוקר לא מתנהג בצורה כזאת אלא אם כן הוא יודע שיש לו או גיבוי, או ולדעתי זה מה שקרה - הוראה לעשות את זה. הוראה להוציא את ניר חפץ עד מדינה בכל מחיר - כי יש פה פוטש - הפיכה שלטונית.

אין מחיר שלא ישלמו על מנת ליצור עדי מדינה שהם עדי שקר. הם עדי שקר - כי הם חייבים להיות עדי שקר משום ש:

א.כמה כתבות אוהדות כשמולן יש פי ארבע, פי חמש אולי פי עשר כתבות עוינות זה אף פעם, בשום מדינה, בשום מקום בעולם, לא נחקר כחשד לשוחד.

ב:אין מתת. ביום האחרון שלו כשר התקשורת, בידיעה ובעידוד נתניהו שלמחרת מתמנה כשר תקשורת בעצמו, חותם גלעד ארדן על המהפיכה התקשורתית של הרפורמה בתקשורת סיטונאית, שפירושה לאפשר למתחרים של בזק להשתמש בתשתיות של בזק כדי להתחרות בבזק. התוצאה מכך שבזק מפסידה 75% מערך המניה ואלוביץ' פושט רגל. אז אין מתת של נתניהו ואין קבלה מבחינתו, כי כמה כתבות אוהדות זה לעולם לא שוחד ולכן עדי המדינה חייבים לרמות.

עוד דבר: הקטע של הרמיה שלהם הוא הטענה שכל העסק לא כשר. שכאילו ההוראה של נתניהו להסכים למיזוג בין בזק ליס זה ענין לא כשר ופסול. זאת ליבת העדות של עדי המדינה.

זה שקר מתועב וזה חייב להיות שקר מתועב. מדוע. כי כל המאסדרים (הרגולטורים) הרלוונטיים במשק, כולל היועצים המשפטיים שלהם, כולל פרקליטות המדינה, אישרו את הענין באופן מוחלט ללא שום הסתייגות אחת ולכן מייצרים כאן לא רק עדי מדינה אלא מייצרים עדי מדינה בידיעה ברורה שהם יעידו עדות שקר.

ואם נתניהו שהוא איש בעל עוצמות אדירות יכול להיות קורבן לפוטש כזה מתועב, מה אנחנו האזרחים הפשוטים.

אין אף אדם בישראל היום שיכול להיות בטוח שהוא הולך לישון כחף מפשע גמור והוא יקום בבוקר באותה מיטה ולא באבו כביר.

האולפן הפתוח יום ג' 5.11 – התכנית המלאה

החל מדקה 6:00

https://www.20il.co.il/%d7%aa%d7%95...


ליה 17.11.1910:22
89. פרסום ראשון: שי ניצן גייס שופטים ופרקליטים לטובת מאבק בביקורת / ליבסקינד בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 17.11.19 בשעה 10:29 בברכה, ליה

פרקליט המדינה שלח לקבוצה של שופטים ופרקליטים בכירים מכתב, ובו כתב "ביקשתי מכל מי שמוכן להסכים לכך להופיע בתקשורת בנושא"

פרקליט המדינה, שי ניצן, שלח שלשום לרשימת מכותבים בדואר האלקטרוני, מכתב חסר תקדים ובו הוא מעדכן אותם בסוגיות שבהן זוכה הפרקליטות לביקורת בתקופה האחרונה, בעיקר בהקשר של תיקי ראש הממשלה, ומבקש לגייס אותם להגנתה. בין המכותבים שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, בעבר בכיר בפרקליטות המדינה, וכן כמה שופטים בבית המשפט המחוזי, בהם גם מי שעשויים לעסוק בהמשך בתיקי ראש הממשלה, אם יוגש נגדו כתב אישום.

ניצן שלח את המכתב, בין השאר, גם לפרקליטים שהועסקו בעבר בפרקליטות, והיום פועלים מולה כמייצגים של לקוחות וארגונים שונים. "ביקשתי מכל מי שמוכן להסכים לכך להופיע בתקשורת בנושא", כתב ניצן. את המכתב שנשלח, כאמור, שלשום, קיבלה גם נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש, שאתמול תקפה במילים קשות את שר המשפטים, אמיר אוחנה, בעקבות ביקורתו על הפרקליטות.

במסמך ששלח פרקליט המדינה נכתב: "ביום ראשון קיימתי פגישה עם כמה מנהלים לשעבר, כדי להתייעץ עימם בנושא המתקפות התקשורתיות על הפרקליטות, שרבו לצערנו לאחרונה, תוך שביקשתי מכל מי שמוכן להסכים לכך להופיע בתקשורת כאשר עולה הנושא".

עוד כתב ניצן: "בהמשך להצעות שעלו בישיבה, בכוונתנו להעביר אליכם מידע רלוונטי בזמן אמת, הרלוונטי לדיון הציבורי על הפרקליטות. עשינו זאת בעבר מעת לעת, אך בכוונתנו לעשות זאת בתדירות גבוהה יותר". למכתב צורפו כמה מסמכים, שיסייעו למכותבים להדוף את הביקורת על הפרקליטות, אם וכאשר יתראיינו בנושא, בהם החלטת היועמ"ש בעניין רות דוד ומכתב מאת היועמ"ש הדוחה את בקשת פרקליטי נתניהו לפתוח בחקירת ההדלפות מתיקי החקירה".

מדוברות הרשות השופטת נמסר בתגובה: "מכתבו של פרקליט המדינה הכולל מידע פומבי "הרלוונטי לדיון הציבורי על הפרקליטות" נשלח ברשימות תפוצה של מנהלים לשעבר בפרקליטות המדינה ובהם ארבעה שופטים מכהנים. בשיחה שקיימה נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות עם פרקליט המדינה הבוקר הבהירה כי אין מקום להכללת שמותיהם של שופטים מכהנים ברשימות התפוצה וביקשה לפעול להסרת שמות השופטים המכהנים מרשימות התפוצה. פרקליט המדינה הסביר כי מדובר בתקלה והשופטים המכהנים יוסרו מרשימת התפוצה".

הפרקליטות פרסמה הבהרה בתגובה לדברים: "הנהלת הפרקליטות נוהגת מזה שנים לשמור על קשר עם פורום יוצאי הנהלת הפרקליטות, ובמסגרת זו לקיים גם מפגשים וכן להעביר לידיהם מעת לעת עדכונים והודעות שמפרסמת הפרקליטות לציבור ולתקשורת, על מנת שיכירו את הדברים. יובהר כי שופטים מכהנים ממילא אינם מתראיינים בתקשורת בענייני הפרקליטות או בכלל, וגם אינם מגיעים למפגשים אלה.

"אתמול הוציא פרקליט המדינה מייל עדכון לכל יוצאי הנהלת הפרקליטות בעבר המעדכן אותם כי הוא נפגש עם כמה מנהלים לשעבר כדי להתייעץ עמם בנושא המתקפות התקשורתיות על הפרקליטות שרבו לאחרונה, וביקש ממשתתפי הישיבה כי יסכימו להופיע בתקשורת כאשר עולה נושא הפרקליטות.

"המייל נשלח לרשימת תפוצה של כל המנהלים לשעבר, המונה עשרות מנהלים, ובכלל זאת הופץ בטעות גם לארבעה מנהלים לשעבר המכהנים כיום כשופטים, שנכללו ברשימת התפוצה הגנרית. מובן מאליו כי לפגישה לא הוזמנו שופטים מכהנים ואיש לא העלה בדעתו לבקש משופטים מכהנים להופיע בתקשורת".

בעקבות איתור התקלה הורה פרקליט המדינה להשמיט את ארבעת השופטים המכהנים מיידית מרשימת התפוצה. עוד יודגש כי המידע שהועבר למנהלים לשעבר היה מידע פומבי וגלוי ומעולם לא הופץ אליהם שום מידע שאינו פומבי. עדכון על כך נמסר הבוקר לנשיאת ביהמ"ש העליון. צר לנו שטעות זו שאירעה בתום לב נוצלה להעלאת טיעונים מופרכים בדבר "תדרוכים פסולים" כביכול של פרקליט המדינה לשופטים מכהנים.

במסגרת המייל כאמור לא נשלח דבר שלא פורסם בהודעות דוברות רשמיות ואין פגם בעדכונם ובשיתופם של יוצאי הפרקליטות באתגרים הברורים בימים אלה, כנהוג וכמקובל בארגונים רבים אחרים.

https://www.maariv.co.il/news/law/A...

תגוביות:

1.אני בעד הדחת ניצן מתפקידו. בטרם יהפוך (או מחליפו בקרוב) ל"שופט דרד" - שוטר, חוקר, חבר מושבעים, שופט ותליין- כולם באדם אחד. ולברק אני אומר - נמאס מהפרשנויות שלך. ה"לא סביר" שמשתמשים בו בסיטונות לפסול חוקים וכעת פרשנות לחוק בדבר כהונת ראש ממשלה עד להרשעתו המוחלטת. אל תגנוב את החוק ואני לא רוצה שהפרקליטות תנהיג את המדינה, לא בחרתי בה.

2.שי ניצן ודינה זילבר גורמים נזק בלתי הפיך ליסוד מערכת המשפט שהוא בפשטות אמון הציבור בכנות מעשי העושים במלאכה. בלי אמון הציבור במערכת משפטית הגונה ונטולת פניות, אין מערכת משפט!

3.למה לא מוקמת ועדת בדיקה ממשלתית?

4.המכתב המדהים הזה מכתים את שמם של שלושה שופטים - עוזי פוגלמן בבית המשפט העליון, אלי אברבנאל וחיה זנדברג בבית המשפט המחוזי בירושלים. אני אצטט מה שכתב יואב יצחק על החשיפה המדהימה הזו - כל מילה - זהב:

"לניצן יש ערוץ תקשורת ישיר וחסוי אל שופטים הדנים דרך קבע בתיקים בהם הפרקליטות היא צד. לפרקליט המדינה יש ערוץ ישיר, הנעלם מעיני הציבור, אל שלושה שופטים, כולל אחד בבית המשפט העליון. אנחנו לא יודעים מה עוד עבר בערוץ הזה, אבל ברור מדבריו של ניצן עצמו, שהשופטים קיבלו מידע שהיה נוח לפרקליטות שיקבלו".

"יש מקום לדרוש שניצן יחשוף את כל התכתבויות הדוא"ל שלו עם שופטים אלו (ואולי גם עם אחרים בעבר), גם אם מדובר בחלק מקבוצה גדולה בהרבה. מאחר שהוא מן הסתם לא יעשה זאת, הדרישה הזאת מופנית אל פוגלמן, אברבנאל וזנדברג: תראו לנו שאין סיבה לחשוש או חלילה לחשוד, כי כפי שאמרנו, כאן מתחיל אמון הציבור. אין לנו שום אמון בשי ניצן; אל תערערו את האמון שלנו בכם".

5.די בעובדה שעוזי פוגלמן הוא בוגר תוכנית המשפטנים של הקרן לישראל חדשה. נשיאי ביהמ"ש העליון בקדנציות האחרונות, ידעו תמיד לשבץ אותו בהרכב בג"צ בהתאם לפונים מימין.

6.שי ניצן הוא העבריין שכיסת"ח לליאת בן ארי עדות שקר בבית משפט.

7.גם אלוהים לא יעזור לך שי. אתה איש מושחת.

8.בגלל הנבל מנדלבליט.

9.בדרום אמריקה חונטה צבאית! בישראל חונטה משפטית!

10.ניצן! טפל ברות דוד ובדוק שנית את כל התיקים שטיפלה בהם. טפל בתיק זדורוב ובפרקליטה שזייפה והעלימה נתונים מבית המשפט.

11.רק הציבור יפיל את הדיפ סטייט. רק הציבור ישמור על הדמוקרטיה מפני שומרי הסף! חייבים ללכת להפגנות!

12.פרקליט עבריין שצריך לשבת בכלא.

13.דורית בייניש שלקחה וקיבלה שוחד בהיותה שופטת וקיבלה טובות הנאה לה ולמשפחתה, כמו סידור העבודה שהבת שלה קיבלה במשלחת בניו יורק, זה שסידר לבת שלה את התפקיד, זכה להקלות עצומות כאשר הועמד לדין בעצמו באשמה אחרת בכלל (שמעון שבס). לדורית בייניש יש סיבה טובה מאוד לשקט תעשייתי. היא נגועה בשחיתות וגלימתה מוכתמת - בושה!

14.כל החששות, כל הפחדים, כל השמועות וכל הספקות שהדפנו בשתי ידים כי לא רצינו לראות, לשמוע ולהאמין, קמים לנו מול העיניים ומכים בנו במייל אחד מושחת. יש קליקה ויש תאום. אי אפשר להסתיר יותר. השופטים מקבלים הנחיות מפרקליט המדינה, נציג התביעה ועובד מדינה מהצד הפוליטי הנכון. מכהנים ולשעברים מתבקשים להתגייס למערכת הדוברות ויחסי הציבור של הפרקליטות. אין לכם מה להגיש תביעה נגד המדינה אצל השופטים האלה. כולם נגועים. איפה עצמאות הרשות השופטת? איפה הפרדת הרשויות ואיפה אי התלות של מערכת המשפט? כנראה הם חלק מהאגדות האורבניות שמכרו לנו בבית הספר בשיעורי האזרחות.

תחשבו על עצמכם, קוראים יקרים; אם לכם היו בעיות בעבודה והיו מגיעות למנהלים שלכם תלונות על התנהלותכם לכאורה בשחיתות ובמשוא פנים בעבודה, למי הייתם מעיזים לשלוח מייל בקשה שיצאו לתקשורת וידבר בזכותכם? ממי הייתם מבקשים שיצא לעיתונות ויסביר כמה אתם צחים כשלג?

איזה טיב של קשרים הייתם בהכרח צריכים לנהל עם המכותבים האלה לפני ששלחתם להם מכתב במייל? יחסי מרות? יחסי חברות? יחסי תן וקח?

כולם קשרים מהסוג שאנחנו ממש אבל ממש לא רוצים ששופטים ינהלו עם עובדי מדינה מכל סוג.
התעוזה והחוצפה של שי ניצן אומרים דרשני.

ככה לא מטהרים את הפרקליטות, ככה מוכיחים שהפרקליטות נגועה.

ליה 06.12.1910:14
90. נתניהו שיתף הודעה של אדם גולד המוכיחה שכתב האישום ב- 4000 מכיל שקרים עובדתיים בתגובה להודעה מספר 0
בערוץ הטלגרם של נתניהו: https://t.me/bnetanyahu

כבר המלצתי לכם על אדם גולד?

ראשומון

1.טוב, זה מדהים.

במשך שנתיים קראנו ושמענו בכל פינה, כולל בכתב האישום, שהנוקאאוט הראייתי של הפרקליטות בתיק 4000 זה סרטון "הערבים נוהרים" שנתניהו הצליח לדחוף לוואלה ביום הבחירות.

2.והיום אני רואה בפעם הראשונה, במסגרת כתבה במקור ראשון, תמלול בלתי נתפס שבו עורך וואלה באותה תקופה, אבי אלקלעי, מודה בעצמו במהלך החקירה שלמעשה לא רק שוואלה לא תיעדף את נתניהו אלא שבפועל וואלה ואלקלעי אפילו עיכבו את ההעלאה כדי שזה לא ישרת את נתניהו ולמעשה, כך אלקלעי בעצמו, רק בסוף "לאחר שזה עלה בכל האתרים - זה עלה גם בוואלה".

3.רגע, עיזבו שוחד. כשחושבים על זה, איך זה שעורך כלי תקשורת מוותר על אייטם כל כך חם רק כדי לדפוק את נתניהו? ובכן מהכתבה אפשר ללמוד באופן די מדהים - גם זה בפעם הראשונה למיטב ידיעתי - שאלקלעי עורך וואלה (שמונה בשיא 'תקופת השוחד', כן?) היה שמאלני רדיקלי באופן כמעט בלתי נתפס.

כך, מהתמלילים עולה כי אלקלעי הודה בעצמו כי כעורך האתר הוא פמפם במערכת ובעובדים תחושת ומאבק בנתניהו ("המוטו שלי היה במערכת שביבי הורס את המפעל הציוני") כולל איבה ושנאה אישית (כינה את נתניהו ומשפחתו "כלבים מתועבים") ומאבק פוליטי ערכי של בני האור ובני החושך (הגדיר את ממשלת הימין בתור "שלטון הרשע").

4.ושוב, אלקלעי מונה ב- 2015 וכיהן עד סוף 2016, תקופת השיא בעסקת השוחד הנטענת. האם המינוי של עורך ששונא את נתניהו, משפחתו והימין היה לשיטת הפרקליטות חלק מ'שוחד המיליארדים' נטול הראיות?

איך לעזאזל הפרטים האלה מתיישבים עם התזה הבסיסית של כתב האישום?

5.אבל זה לא נגמר. מהתמליל המפורט שם, מסתבר שחפץ הודה שהאינטנסיביות של נתניהו מול אלוביץ' בבחירות - שהוצגה ע"י מדבררי הפרקליטות כאקט מובהק של עסקת שוחד - היתה אקט רגיל לגמרי מבחינת נתניהו. בניגוד לנטען, חפץ מספר בעדותו שהיחס הזה לאלוביץ' - שלדברי הפרקליטות ביטא יחס שוחדי - "לא שונה בכלום מאחרים". למעשה מהתמלילים מוכח שבתקופת בחירות נתניהו פנה בלי סוף ובלי אבחנה לבוסים הגדולים מכל הערוצים: לאלי עזור ממעריב, לקשת, לחדשות 2, למוזס, לישראל היום ולכל מי שזז. בלי סנטימנטים, ובלי קשר לרגולציה.

6.אז לסיום, קחו לכם תרגיל מחשבתי:

קיראו את פיסקה 32 בכתב האישום (מצ"ב). פיסקה מרכזית שעוסקת בשוחד הבחירות בעיסקת וואלה ומתארת בדרמטיות איך "הנחה הנאשם נתניהו ואת חפץ להעביר לנאשם אלוביץ' וישועה סרטון" (הטעות התחבירית במקור. עד כדי כך כתב האישום רשלני) וכמה ההנחיה הזו חריגה ודרמטית.

ממליץ לקרוא את זה דרך עיניים נורמטיביות של איש שמאל שבתוך תוכו די רוצה להאמין שביבי מושחת אפלולי שלקח שוחד.

די משכנע, לא?

7.ורגע אחרי שמסיימים את הפיסקה בכתב אישום, קיראו אותה שוב, אבל כעת עם הקשר מלא של כל הראיות והתמלילים שתיראו כאן למטה, ששופכים אור שונה לגמרי על המודעות של נתניהו. (נתניהו פנה לכל הבוסים ולא רק לאלוביץ', היה צריך לדחוף במיוחד כי עורך וואלה שמאלן קיצוני, בפועל הפרסום עוכב דווקא, כדי לא לסייע לנתניהו, בסוף הועלה רק בלית ברירה ורק אחרי שכבר עלה אצל כל המתחרים וכו').

8.אז אני שוב שואל, יש בנאדם אחד - מימין או משמאל - שיכול להסביר לי באיזה עולם אני אמור להאמין אנשים שניסחו וחתמו במודע כתב אישום כל כך מניפולטיבי ומטעה (שלא לומר שקרי) - מבקשים בכנות את האמת והצדק? באיזה עולם אפשר להצדיק ניסוח כל כך מטעה באישום 'סטרילי' שחתום עליו היועץ המשפטי לממשלה?

(נ.ב. - זה שאנחנו רואים את כל התמלילים האלה פעם ראשונה, אחרי שנתיים של הדלפות מדי ערב, זה כי פרקליטי נתניהו הם אלו שהדליפו את הכל, כן?)

***
קישוריות, מקורות וסימוכין מתוך הערוץ של אדם גולד:

https://t.me/Adam_Gold

1.ההודאה של אלקלעי כי הוא עיכב בכוונה את הפרסום של הסרטון כדי לא להשפיע לטובת נתניהו ושחרר אותו רק בשלב מאוחר



2.לשלל הקללות של אלקלעי והמלחמה שלו בנתניהו מתוך המערכת

https://www.makorrishon.co.il/magaz...

3.והנה חפץ מספר שבזה שהוא התקשר לאלוביץ' זה היה כמו שהתקשר לכולם:

שוקן, קשת, רשת, ורטהיים, מוזס (ולפני זה מובאים עזור ממעריב ו-103, ברץ ממידה, ישראל היום וכו')



44.וזו פיסקה 32 מכתב האישום לשם התרגיל המחשבתי.

אגב, באמת שלא יודע מה יותר מופרע. זה שכתב האישום הכי חשוב בתולדות המדינה לא עבר הגהה, או זה שהוא מציין 'עובדות' בצורה כה מטעה ומניפולטיבית (גם אם נניח שטמקא, כשונאי נתניהו, אכן לא העלו את הסרטון, אי אפשר לסיביל סרבנט (עובד ציבור) לנסח כתב אישום, כשהעורך מצהיר שכל המתחרים שלו העלו לפניו).



5.ובשולי הדברים, העובדה שהציבור הישראלי נחשף בפעם הראשונה לתמלילים הדרמטיים האלה - וגם זה באופן לא בולט, במוסף 'דיוקן' של מקור ראשון - רק *אחרי* שהוגש כתב האישום, ואחרי עשרות פעמים שהתזה של הפרקליטות נפרשה על גבי המסכים ללא שום הפרעה - היא לא פחות ממחדל של הצוות המשפטי של נתניהו.

https://rotter.net/forum/scoops1/59...


ליה 09.12.1917:30
91. רמון: ''אהרון ברק שדד את הדמוקרטיה הפרלמנטרית'' בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 09.12.19 בשעה 17:42 בברכה, ליה

שר המשפטים לשעבר תקף את נשיא בית המשפט העליון לשעבר בכנס של תנועת "אם תרצו" • ביחס לתיקי נתניהו אמר: "אני 'ביביסט' בעיני כל השמאל"

הכנס הציוני לזכויות האדם ה-7 של תנועת "אם תרצו" התקיים אמש (ראשון) בבית ציוני אמריקה בתל אביב, שהתקיים בסימן מערכת המשפט הישראלית והשלכותיה על זכויות האדם בישראל.

בכנס השתתף חיים רמון, שר המשפטים וחבר כנסת לשעבר, שהתייחס לחוק המאפשר לראש הממשלה לכהן תחת כתב אישום ואמר: "אחת הבעיות היא שתפקיד היועץ המשפטי לממשלה לא מפוצל. שום מקום בעולם זה לא קיים. ריצ'רד פוזנר כינה את ברק 'פיראט משפטי', ואכן אהרון ברק הוא 'פיראט משפטי' - כי הוא שדד את הדמוקרטיה הפרלמנטרית והעביר אותה למשטר ייחודי".

עוד הוסיף רמון "יש חוק. אי אפשר לפרש אותו. פתאום יש חוק מהותי, ומי קובע אותו? הם - השופטים. שר המשפטים מעדיף אדם שהוא עם 30 שנה ותק בפרקליטות המדינה לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה. זה הדבר הכי בעייתי. החוק הוא המלצה אפילו לא מחייבת מבחינת כל מערכת המשפט".

נתניהו לאחר החלטת היועמ"ש: "ניסיון הפיכה נגד השלטון בישראל"

באשר לתיקי רה"מ נתניהו אמר רמון: "כאשר אנחנו טועים זה תמיד בזדון. הם, אנשי הפרקליטות, עושים זאת 'בתום לב'. אני ביביסט בעיני כל השמאל".

https://www.israelhayom.co.il/artic...

תגוביות:

1.סוף סוף קם אחד מבית המדרש של השמאל ומכריז בריש - גלי שיש פה שוד. זה הזמן לכל אנשי השמאל ללכת עם היושר הפנימי ולעשות מעשה. עד מתי תמשיכו לחיות בשקר שאין אחד שיודע יותר טוב מכם. פולנים מסכנים שתמיד רע להם, קר להם, חשוך להם, לבד להם, יקר להם, מר להם ותן להם ליילל רק על מה "קשה להם" ולקטר ולהתלונן. ברוך שעשאני שחור פחם, בבון, צ'חצ'ח וכל כינוי אחר שתמצאו, העיקר לא להיות אתם.

2.שי ניצן הוא עבריין.

3.רמון יותר מצודק - בכל מילה!

4.אהרון ברק הוא אבי אבות הטומאה. פוליטיקאי נכלולי שהפך לשופט ובדרכים ערמומיות, ניכס לעצמו זכויות וכוח שאף אחד לא נתן לו והכל בדרכי תחבולה ומירמה. כך הוא מנסה לבטל את הדמוקרטיה ואת הפרדת הרשויות שהיא מהות הדמוקרטיה.

5.החלטות מקוממות עד מתי? אחרי הבחירות, אחת מהפעולות הראשונות של הממשלה צריכה להיות חקיקת חוק שימנע מבג"צ להתערב במספר נושאים, שאחד מהם התערבות בנושא ביטחון וחוץ, כולל בנושא מסתננים ופליטים, כולל פינוי ישובים ומסירתם לאויב, כולל מניעת גזל אדמות מדינה בגליל ובנגב, כולל שקיפות בנושא בחירת שופטים, כולל הכנסת 20 שופטים לביהמ"ש העליון ומניעת החונטה המשפטית שהיא סגורה ומסוגרת, כולל איסור על הזזת התנחלויות ופירוקן. הזוי לחייב את המדינה בטיפול בפצועים ערבים מעזה, הזוי לכאורה השארת הסטודנטית ללמוד באונ' ירושלים ועוד. די! אין כוחות נפשיים לשמוע את ההחלטות ההזויות לכאורה של השופטים האלה שבחרו את עצמם בעצמם.

כל אדם פשוט כמוני מבין שזה הזוי. (גם כל ילד). מעניין היה לראות אם לאחד מהשופטים הנ"ל היה לכאורה ילד או נכד בידי החמאס בעזה, מה היתה תגובתו לעניין. כמו שמעניין היה לראות אם שכניו של אותו שופט, בירושלים, ת"א או בצהלה, היה למשל מסתנן/מהגר עבודה ומה היתה תגובתו לעניין.

אחד השופטים בהחלטתו בנושא המסתננים הגדיל לעשות כשטען לכאורה שגם המסתננים צריכים למצוא בת זוג ולפתח משפחה פה במדינת ישראל. דברים הזויים לכאורה!!! לצערי אנשים אלה חושבים שהם סגנים של היושב במרומים. לצערי הם מנותקים מהעם. הם כלל לא נבחרו על ידי העם. לקחו לכאורה סמכויות לא להם ולכאורה מחליטים החלטות מוזרות. לא הכל שפיט! ולא הכל מידתיות! הגדיל לעשות השופט מזוז שטען שלא הכל רשום בחוק אלא יש נושא של תחושות ואינטואיציה. תגידו אלה הם שופטי ישראל שאמורים להחליט רק על פי החוק ובוודאי שלא על פי אינטואיציה? "חוק יסוד האינטואיציה". כזכור, הם יוצאים בגיל 70 לפנסיה, לא כמונו פשוטי העם, הם מקבלים סכום של 95,000 ש"ח לחודש. ניתוק מוחלט מהעם.

6.זוכרים? "חבר מביא חבר". "קליקה סגורה", "95,000 ש"ח פנסיה", "יציאה לפנסיה בגיל 70", "הם חצי מהיושב במרומים", "הם קוראים כליות ולב". מנותקים מהעם שכלל לא נבחרו על ידי העם. די נמאס מהם!!!

הפכנו למדינת משפטנים. לכל מקום צריך ללכת עם עו"ד, כולל בצה"ל - החיילים שלנו שצריכים עו"ד צמוד שיאמר להם מתי ואיך הם צריכים לירות. וחסר להם שהם ישמחו על שפגעו במטרה. כל יועץ משפטי הפך להיות מלך והוא המחליט והמוציא לפועל, אבל אין עליו שום אחריות והטעויות הן של אחרים ולא שלו עצמו.

עם כל הכבוד תזכרו שהיועץ הוא רק יועץ ואפשר לקבל את דעתו ואפשר שלא. האחריות היא על המנהל, על השר, על המנכ"ל וכו'. כמו יועצת בביה"ס אפשר לקבל את דעתה ואפשר שלא, אבל האחריות בסופו של דבר היא על מנהלת ביה"ס.

מי שלא רוצה לייצג את המדינה שיתפטר!!! אשמח שיפרסמו את שמות אותם פרקליטים שמסרבים לייצג את המדינה בפני בג"צ. אם טוענים שיש עומס רב והשופטים לא נותנים בזמן החלטות, בהזדמנות זו יש להכניס עוד 20 שופטים לביהמ"ש העליון וזאת על מנת למנוע "קול אחיד" בתזמורת.

המצב הנוכחי הוא הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה.

כעת יש הזדמנות פז לתקן בצורה משמעותית את "המהפכה השיפוטית".

לפיכך היה חשוב לחוקק את "חוק הלאום" גם במתכונתו החלבית והמרוככת.

מצער שאין לכאורה צדק בבתי המשפט ושכל שופט נותן את החלטתו לכאורה בהתאם לאג'נדה הפוליטית שלו. אפשר לציין את כבוד השופט מזוז שדיבר גם על אינטואיציה של השופט - לאן עוד יגיעו הדברים ההזויים והמקוממים? הרי השופטים אמורים לשפוט רק על פי חוקים ותקדימים, ולא על פי רגשות, אג'נדה ואינטואיציה.

כעת מסתבר לכאורה שהכל מכור.

7.כל הכבוד רמון. אמרת את האמת.

8.שלטון המשפטנים יגיע לקיצו.

9.מנדלבלוף הגיש כתב אישום שהוא שקר! תיק 4000 זהו השקר הגדול בהיסטוריה!!! כןןןן! ביבי קיבל טונות של כתבות סיקור אוהד בוואלה מאמיר אורן, טל שלו, אורן נהרי, בוחבוט, יששכרוף...!!! שמאל דפוק בטירוף!!!

10.אמת נדירה בשורות השמאל. רמון הוא כנראה השמאל הישן. השמאל החדש הוא גוש של שקר, רוע, טמטום וצביעות. בדיוק כמו רוב כתבי התקשורת.

11.חובה לפטר את כל השופטים למיניהם. אפשר חבר מושבעים בכל דבר. זו המשמעות של הדמוקרטיה. השופטים טועים, או מקבלים שוחד, או מושפעים פוליטית, או מושפעים מהצורה של האדם שמולם. הסיכוי שקבוצה של אנשים תטעה יותר קטן. אם העם רוצה משהו, יש לכבד את רצונו. הראיות נגד ביבי צריכות להיות ציבוריות והעם יחליט ולא קבוצה של אנשים שנבחרו לפי הנטיה הפוליטית שלהם. ברור שהנטיה הפוליטית תקבע את גזר הדין. ואם הנטיה הפוליטית קובעת אז זה לא משפט צדק.

12.רמון תמיד היה איש אמת. גם אז בזמנו.

13.אין ספק. מדינת ישראל היא לא מדינה דמוקרטית!

14.גדי טאוב: בפעם הבאה שמישהו אומר לכם: "אבל בג"צ פסל רק 18 חוקים", דעו מה תענו מפי שי ניצן: אין לכם מושג כמה חוקים יירט בג"צ באמצעות שלוחיו במחלקת בג"צים, לפני שיש להם צ'אנס להיוולד". בג"צוקרטיה.

https://twitter.com/netaelbandel/st...

נטעאל בנדל

@netaelbandel

פרקליט המדינה שי ניצן: "אין לכם מושג כמה עתירות חוסכים פרקליטי מחלקת הבג"צים לשופטים כאשר הם אומרים למדינה - על זה אנחנו לא נגן".

15.ישראל זהו גיהנום דיקטטורי. השמאל, התקשורת, המשפטנים ומערכת המשפט ביטלו את הדמוקרטיה. מחקו את החרות שלנו וביטלו את החופש שלנו. רק הפיכה שתבצע הכנסת ותקבע בחקיקה את נוהל בחירת הרשות השופטת על ידי העם, הריבון, הכנסת ונבחרינו, יחזיר את הדמוקרטיה, החופש והחרות לחיינו.

עד אז - אנחנו בגיהנום של המשפטנים האלה. הברקים, הניצנים, היועמ"שים והזילברים. כל אלה שאיש לא בחר בהם.

16.יישר כוח חיים רמון שיש לך האומץ לדבר נגד המפלצת הזה אהרון ברק, שייזכר לדיראון עולם כאסון לאומי!


ליה 28.12.1916:01
92. צפו: תובע פדרלי ושופט מחוזי בארה''ב קוברים את כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בתגובה להודעה מספר 0
ארתון פרגוסון עבר על כל אות, על כל התיקים ויחד עם מארק לוין קבעו:

גיבובי שטויות. נראה כמו ניסיון הפיכה.

פרגוסון הוא מומחה ויועץ בכיר בפירמת עורכי דין ענקית בארה"ב. היה שופט מחוזי, פקיד לנשיא בית המשפט העליון בארה"ב וורן ברגר, תובע פדרלי ואזרחי וכן סנגור.

לוין: "ניסיון להפיכה של ראש ממשלה מכהן".

פרגוסון: "כמות עצומה של גיבובי דברים שאינם שום דבר".

https://www.0404.co.il/?p=517590

ליה 26.03.2013:44
93. בית המשפט העליון בישראל הוא אנומליה בכל דברי ימי הדמוקרטיה / גדי טאוב בתגובה להודעה מספר 0
מי שהפר את הכללים זה בג"צ. אדלשטיין רק הגיב. בואו לא נתבלבל.

בשום דמוקרטיה שפויה אין רשות אחת שאין שום גבול לסמכותה, ואין מולה לא בלם ולא איזון. רק אצלנו יש.

בית המשפט העליון בישראל הוא אנומליה בכל דברי ימי הדמוקרטיה.

והוא הולך ונעשה יהיר בהתנהלותו הבריונית, שמתעלמת מחוקים ומעקרונות היסוד של השיטה לפי האג'נדה שאותה חשקה נפשו לקדם - אהרן ברק קרא לה עמדת "הציבור הנאור".

אז מה הם חשבו שיקרה?

שהם ירמסו את החוק שוב ושוב, יפרו בלי למצמץ את עקרון הפרדת הרשויות שוב ושוב, יכתיבו לישראל מדיניות הגירה בניגוד לרצון הציבור, יתנו צווי ביניים שמבטלים בפועל את מעשי ידיהן של הרשויות האחרות, יאיימו על שרים וחברי כנסת שישנו את דרכם או ש...

ומה? זה יימשך לנצח?

אז יולי אדלשטיין, בינינו, לא עשה הרבה חוץ מלמחות ולפנות את מקומו.

הוא לא הכשיל את מדיניות בג"צ, שבעריצותו רצה להראות לכולם שהוא הבוס גם במקום שהוא בפרוש, על פי חוק יסוד הכנסת לא אמור להיות הבוס.

אז זו בסך הכל מחאה קטנה שלא באמת שיבשה את רצון כבודם והם ממש בהלם, שם. ואביעד גליקמן נכנס לאוברדרייב ממה שקורה בשיחות סגורות, שהן כל כך סגורות שמיד שלחו אותו אדוניו לספר לנו כמה הם בשוק. לא יודעים את נפשם. אבוי לנו! מישהו סרב להשתחוות אפיים ארצה! חוצפה שאין כמוה!

אז אני מזכיר לכם שבדמוקרטיות נורמליות, עם בתי משפט הרבה יותר מרוסנים ועם מערכת שלמה של בלמים ואיזונים, למשל הדמוקרטיה האמריקאית, קרה כמה וכמה פעמים שהנשיאים איימו על בתי המשפט שזה ייגמר בהרבה יותר מאי ציות.

ג'פרסון איים על ג'ון מרשל, נשיא העליון, שהוא יפתח נגדו בהליך הדחה (אימפיצ'מנט) והרהר בקול רם שמרשל אולי יצא מדעתו. מרשל מיד הבין את הרמז והתיישר.

ורק אצלנו האנשים האלה בגלימות, שבמשך שנים שלטו בשכפול עצמם על ידי בחירת שופטים בצלמם, חושבים בשיא הרצינות שהם יכולים לרמוס את רצון הריבון, הציבור, משום שהם הריבון האמיתי, האפטרופוסים שלנו, שיודעים טוב מאיתנו מה טוב בשבילנו.

ולכן הם עכשיו בהלם.

מפני שהם לא הבינו את עובדות היסוד של משטר דמוקרטי: בתי משפט נשענים על אמון. ומערכת שמצפצפת על אמון הציבור, מאבדת את בסיס הכוח האמיתי שלה.

וככה זה יתבטא יום אחד. מישהו יעשה יותר מאדלשטיין ויגיד לבית המשפט את מה שמיוחס לנשיא אנדרו ג'קסון: "מרשל החליט? טוב. שמרשל יבצע".

אני מאד מקווה שנחזיר בקרוב את האיזון בין רשויות ולא נגיע לשם. כבר שנים אני כותב שצריך להציל את בית המשפט מההיבריס של עצמו, מפני שדמוקרטיה זקוקה לבית משפט. אבל אם הם חושבים שעם הלחש: "עקרונות היסוד של השיטה", שלא כתובים בשום מקום, הם ימשיכו לבטל את רצון הציבור, את כללי המשחק ואת החוק, אז זה לא יעבוד לנצח.

ובמקום שבו כל הצדדים לא מרסנים את עצמם, זה בסוף יקרה. אבל בואו לא נתבלבל, לא אדלשטיין, אלא בית המשפט הוא זה שהפר את הכללים.

#בגצוקרטיה

https://rotter.net/forum/scoops1/61...



ליה 28.05.2011:22
94. השופט מני מזוז: הקמת ממשלה על ידי נאשם בפלילים - כשל מוסרי בתגובה להודעה מספר 0
פורסמו נימוקי השופטים בפסק הדין שהכריע כי אין מניעה שראש הממשלה בנימין נתניהו ירכיב את ממשלת האחדות.

בית המשפט העליון פרסם הערב (רביעי) את פסק הדין המלא בו החליטו 11 שופטי ההרכב כי אין מניעה שראש ממשלה הנאשם בפלילים ירכיב ממשלה.

השופט מני מזוז היה החריף ביותר מבין שופטי ההרכב וטען כי "המציאות בה נאשם בפלילים בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות מקים ממשלה ועומד בראשה, מעוררת קושי ציבורי-מוסרי שקשה להפריז בעוצמתו".

"מציאות כזו משקפת משבר חברתי וכשל מוסרי של החברה ושל המערכת הפוליטית בישראל", טען מזוז.

לקריאת פסק הדין המלא - לחצו כאן

השופט יצחק עמית נימק את החלטתו וקבע כי "התערבות בהחלטה המכוננת את הרשות המבצעת כמוה כהתנגשות חזיתית עם רצון הבוחר כפי שבא לידי ביטוי בהצבעת נציגיו בכנסת. משמעה, הלכה למעשה, הדחה על ידי בית המשפט של מי שזכה להיבחר כראש ממשלה על פי רוב קולות חברי הכנסת, חלום בלהות חוקתי שעלול לקלוע את בית המשפט לעין הסערה הפוליטית".

השופט סולברג יישר קו עם ההחלטה הסופית. "מסכים עם התוצאה, ומשהגיעו אליה כל חברי ההרכב למסקנה לפיה דין העתירות להידחות, דיינו בכך, ואיני רואה יתרון בליטוש הנמקות, בחידוד הבדלים, ובהכרזות עתידיות".

בליכוד הגיבו לנימוקים של השופט מזוז. "אזרחי ישראל בחרו בראש הממשלה נתניהו ברוב עצום, כשהליכוד קיבלה את מספר הקולות הגדול ביותר שקיבלה מפלגה בתולדות המדינה. זה היה ניצחון ענק למנהיג הימין והבעת אמון חד משמעית בו".

"בדמוקרטיה האזרחים מצביעים בקלפי ובוחרים את ראש הממשלה. מי שרוצה להחליף את ראש הממשלה יכול בוודאי להתמודד בבחירות ולתת לאזרחים להחליט בעצמם", אמרו במפלגה.

https://www.inn.co.il/News/News.asp...

תגוביות:

1.ביוב משפטי:

בימים אלה פורסם שמזוז שקרן. שיקר ממש.
חוץ מזה, הנה האמת - לא הבנתם כלום.
החורבן של מערכת המשפט, הפרקליטות, היועמ"ש, חוסר האמון בה והדברים הנוראים שקורים פה, מקורם אחד. השמאל, התקשורת, המשפטנים והעיתונאים מונעים מהעם, הריבון, הפרלמנט, הכנסת, לבחור את הרשות השופטת.
איש לא בחר באסתי.
ולא בבג"צ.
ולא בעליונים.
איש לא בחר רשות שופטת.
השופטים לא "חייבים" כלום לריבון. כלום. רק לעצמם.
ערכיהם אינם ערכינו.
המוסר שלהם אינו שלנו.
תרבותם אינה תרבותנו.
הציונות שלהם אינה הציונות שלנו.
אלוהיהם אינו אלוהינו.
הרי אף אחד לא בחר באסתי.
הרי אף אחד לא בחר בבג"צ.
הרי אף אחד לא בחר בעליונים.
אף אחד.
אנשים פרטיים שאיש לא בחר, בוחרים רשות שופטת בשיטת חבר מביא חבר במרצ.
נמחקה הדמוקרטיה.
בוטלה חירותנו.
נהרס החופש שלנו ונמחקה חירותנו.
עם שלם נמחק, עקפו אותו לגמרי.

2.מי שלא החזיר 100,000 ש"ח שהגיעו אליו בטעות וסירב להחזיר לקופת המדינה - וסגר את תיקי שרון כדי לאפשר לו לעשות את ההתנתקות, שלא יטיף מוסר! שלא יטיף מוסר לאחרים!

3.הכשל המוסרי עליו מדבר מזוז הוא של אזרחי ישראל שהצביעו בהמוניהם לבנימין נתניהו. הכשל המוסרי של מזוז הוא שהוא דן את הציבור מבלי שהציבור ישטח את טענותיו בפניו, מה שהופך את בית המשפט העליון לבית דין שדה. אז רק בשביל הפרוטוקול, הציבור בישראל לא תומך בשחיתות, הציבור בישראל פשוט איבד את אמונו במערכת המשפט בגלל שהיא נגועה בשחיתות. הרשת מלאה בסיפורי מקורבים. שופטים בכירים שמעבירים תיקי גישור עתירי ממון לחבריהם, שופטים שהתעשרו מרכישת נכסים שחולטו מאזרחים בהליכים משפטיים, מינויי קרובים, חסינות משפטים ועוד ועוד.

4.תפקידו של שופט עליון וכל שופט אחר הוא לפרש את החוק שחוקק על ידי נבחרי העם ולפי רוחם. אין זה מתפקידו של שופט להטיף מוסר ולהחליט מה מוסרי ומה לא. אלא מה חוקי ומה לא לפי הבנתו את כוונת המחוקק.

אבל כאן צמחו לנו נביאים ופילוסופים על כיסאות השופטים. הם בזים למחוקקים כי הם לא לפי טעמם ורוחם ולכן גם בזים לחוקים. ובמקום לפרש את החוק הם זורים פרש על פרצופם של האזרחים שהעזו לבחור מנהיגים שלא לפי טעמם האישי.

הגיע הזמן לפרק את כל מערכת המשפט עד היסוד ולבנות מחדש. להרוס עד היסוד. הכל שם מזוהם ורקוב מהמסד ועד הטפחות. רק אז ניתן למנות שופטים שעוסקים בפרשנות החוק שחוקקו נבחרי העם, מתוך ענווה וכבוד לבחירה של העם ולנבחריו.

5.שמני מזוז המושחת והפושע לא ילמד אותנו על כשלים מוסריים לפני שהוא שומט את קופת השרצים שבידיו.

6.איזו שחצנות רדודה: "כשל מוסרי של החברה"...

בא לו איזה מישהו שיושב בבהמ"ש - כמובן עם כיוון פוליטי ברור למדי - ונותן "ציון" לרובה המכריע של החברה בישראל, כולל אנשים חכמים, מוסריים, ערכיים וישרים ממנו בהרבה.

זה הכשל המוסרי - שלו, ושל המוסד אליו הצליח להיבחר בשיטת חבר מביא חבר, שנקוה שתיפסק.

7.להזכירכם. זה גם אותו מזוז הפתטי והאינפנטילי שטען בזמנו כלפי פרקליטת המדינה הגברת עדנה ארבל שהיא סימנה מטרה מראש, להאשים את שרון האב המושחת והרמאי כשלעצמו בפרשיית האי היווני, שגם נסגרה על ידו בסופו של דבר, באותה החלטה שנויה במחלוקת שלו דאז, מבלי שאיש בה עמד לדין על מעשיו ומעלליו.

8.מזוז הוא שקרן.

9.בקיצר. מזוז רוצה להחליף את העם. השאלה החשובה היא איך העם מחליף את מזוז. פה נטוע המשבר האמיתי.

10.מני מזוז. כשל מוסרי זה לתת להיבא יזבק לשבת בכנסת ישראל אחרי הבעת תמיכה במרצץ גולגולת של תינוקת בת שנתיים. יש לך עוד הרבה מה ללמוד על מוסר.

11.כשל מוסרי = מני מזוז - כאשר שימש יועץ משפטי סגר את כל כתבי האישום שחיכו בפרקליטות נגד אריק_שרון על כמה וכמה עינינים... הוא סגר לו את כל התיקים = "פרס" על חורבן גוש קטיף ועקירת יושביו.

12.קשקוש בלבוש. רק מי שנמצא אשם לא יכול להיות מנהיג. מי שהתלוננו עליו יכול גם יכול. אחרת יתלוננו על כל מי שלא רוצים ויעשו לו סיכול ממוקד.

13."עליון" שמתנהג כתחתון.

14.השופט תלוש מן המציאות. העם בוחר וקובע. אם לא מוצא חן בעיניו שיתפטר ויתלה את הגלימה.

15. מזוז. 10 שופטים אחרים אומרים אחרת. אין לו בושה. שחצן.

16.הכשל המוסרי האמיתי הוא ששופטי העליון שלא נבחרו על ידי העם מחליטים בשבילו כל החלטה כולל חיים ומוות.

17.המושחת שסגר את כל התיקים של משפחת שרון מדבר על שחיתות...

18.זה שהעליון לא נותן לצה"ל להיפטר ממחבלים שמסכנים אותנו, בזה אין כשל מוסרי, כי מזוז לא קבע את זה...

19.לוט: גם אצלנו היו שופטים כמוהו! אתם יודעים איך זה נגמר.

20.לא כי מערכת המשפט שלנו נקיה מכל רבב. אין בכלל יישור קו כדי לקבל ג'ובים. אין בכלל פרוטקציות. ממש מערכת ישרה וזכה. קודם כל שמערכת המשפט תבדוק את הכשל המוסרי שלה שהולך וגדל מיום ליום, ואח"כ תטיף לציבור שמשלם לה!

21.תודה מני. "אין שמחה כהתרת הספקות". האמת שעד עכשיו אמרתי בלבי, אולי בכל זאת יש משהו בהאשמות נגד ראש הממשלה...שנים של חקירות שעלו למשק יותר מכל הקורונה, שמות כאלה מפוצצים לתיקי החקירה כמו ארבעת אלפים וחמשת אלפים, חמגשיות, צוללות ושמפניה ושרה שביקשה בלי בושה מהעוזרת לשטוף ידיים לפני העבודה! מה הכל סתם עלילה? ושלא נשכח. מדובר פה ב"כתב אישום חמור ביותר" כמו שלימדו אותנו רזי ורינו חמורי הסבר, בגלי צה"ל. הוא הרי מואשם שקיבל "סיקור אוהד" ר"ל, לא פחות...! אבל ברגע שהנבלה הכי גדולה בחדר, מגלגל עיניים לשמיים וצווח "תיפסו את האשם!" נחה דעתי והתחזק בטחוני שהכל עלילה ושקר...

22.שהמערכת תתקן את הכשל המוסרי שלה בעצמה ואח"כ תטיף לנו הציבור שמשלם לה מכספי המיסים.

23.מזוז. למה לא הטפת מוסר לאותם מדליפים? לאותם המסיתים יום יום? למה לא נשמע קולך? למה לא הטפת מוסר לאלה שפוסלים מחצית העם עם כל הכינויים המעליבים והגזעניים? איפה היית מר מזוז נכבד? שוב רואים ושומעים איך בג"צ הפך להיות מפלגת בג"צ. מעט בושה ואמת לא תזיק לך!

24.השופטים נותנים ציון למוסריות של העם ומגדיל לעשות מר מזוז, שסגר לשרון תיקים פליליים תמורת התנתקות ומחפה על מנדלבליט שמסתיר מן הציבור את תוכן הקלטות שלו ושל אשכנזי.

25.כדאי לו להחליף את העם שלו שכשל מוסרית!


ליה 29.05.2013:27
95. הפוליטיקאים בגלימה בהיכל הצדק: שופטי בג''צ ממשיכים לשכשך בבריכה הפוליטית בתגובה להודעה מספר 0
רגע לפני חג השבועות, החליטו שופטי בית המשפט העליון לפרסם את המניפסט הפוליטי שלהם ולהטיף מוסר למיליוני אזרחי ישראל שהצביעו עבור נתניהו • ההחלטה לספק את האמירה המשפטית שאין מניעה שנתניהו יקים ממשלה רק לאחרונה, היא גם ביזיון, שלו שותף היועמ"ש •

בתחילת החודש החליטו 11 שופטי בג"צ לדחות פה אחד העתירות הנוגעות להטלת מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בנימין נתניהו העומד לדין. הנשיאה חיות והמשנה מלצר ממשיכים כדרכם לשכשך בבריכה הפוליטית תוך בחירת העיתוי המדויק, ערב חג השבועות, לקראת סוף שבוע ארוך, לפרסם מניפסט פוליטי של חברי המסדר הקדוש שבו מפורטים, לאורך 78 עמודים, הגיגים מתחום מדעי המדינה והמוסר.

יושבים שופטי בג"צ ומשקיעים שעות עבודה רבות להטיף מוסר למיליוני אזרחי ישראל שהחליטו להצביע עבור הליכוד בראשות בנימין נתניהו. פסקי הדין וההחלטות באלפי התיקים המונחים על שולחנם יחכו, וכך גם המזור והצדק לאזרחים שתיקם ממתין שנים לדיון ולהכרעה.

שופטי העליון צפו בשלוש מערכות הבחירות והזמינו דה־פקטו, פעם אחר פעם, את העותרים ממחנה "רק־לא־ביבי" לשוב להיכל הצדק בגבעת רם. השופטים טרחו להדגיש כי מדובר בסוגיה חשובה ועקרונית. בסופו של יום, לאחר הפעם הרביעית, החליטו 11 שופטים לדחות העתירה כי אין לה בסיס חוקי ומשפטי. החלטה כה מהדהדת היתה חייבת להינתן כבר במערכת הבחירות הראשונה, בדחיית העתירה הראשונה תוך קביעת הוצאות על העותרים.

לביזיון זה שותף מלא היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, שבחר גם הוא להימנע מקביעה ברורה לגבי כשירותו של נתניהו לשמש ראש ממשלה, עד שלא היתה לו ברירה במערכה הרביעית.

השופט עמית היטיב לחדד את הקשר ההדוק בין העותרים הסדרתיים לבין בג"צ, ותיאר זאת במילים: "חלפו דקות ספורות מההכרזה על חתימת ההסכם הקואליציוני, וכבר נזדרזו ובאו להן העתירות והניחו עצמן בשעת ערב מאוחרת על מפתנו של בית המשפט העליון". זו דרכם של שופטי בג"צ ומנדלבליט להתמיד עם החרב מעל ראשם של נבחרי הציבור, ברשות המבצעת ובמחוקקת.

הטפת המוסר וההגיגים באו לעטוף את השימוש לרעה בכוח משרתם במערכות הבחירות האחרונות. יש להצטער ששופטי העליון לא היטו אוזן לאמירתו של השופט סולברג בפסק הדין: "משהסכמנו - כל חברי המותב - על התוצאה, דיינו בכך וטוב שכך; אינני רואה יתרון בליטוש הנמקות, בחידוד הבדלים ובהכרזות עתידיות".

השופטים בחרו לנהל דיאלוג חוקתי בין רשויות השלטון, כאשר הדיון שזור עד בלי הפרד בשאלות ערכיות המצויות במחלוקת בזירה הציבורית בישראל.

אך שופטי העליון חייבים להמשיך לתת רוח גבית למחנה "רק־לא־ביבי", כדי שלא יתייאשו. וכך פותחת הנשיאה חיות במתן הוראות ליו"ר הכנסת החדש, יריב לוין, בדבר הצורך להסדיר לעתיד לבוא בחקיקה מתאימה את הסוגיה הנוגעת להטלת מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת הנאשם בעבירות.

טוב יעשו שופטי בג"צ אם יאמצו את שכתבו לגבי ראש הממשלה נתניהו, בעניינו של היועץ מנדלבליט. ההלכה הקובעת שבדין המנהלי, גם חשדות ומידע מודיעיני יכולים לשמש ראיה מנהלית.

אלה משמשים אותנו מעשה של יום ביומו בנושאים שונים ומגוונים.

החשדות נגד היועץ המשפטי לממשלה, והקלטות הקבורות היטב בכספות ברחוב צלאח א־דין, חייבים להביא להדחתו מתפקיד ראש מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.

https://www.israelhayom.co.il/artic...

תגוביות:

1.מדובר על מיליארדי שקלים לקופת חולים של ההסתדרות, לנמלים של ההסתדרות, לקיבוצים המיליארדרים שקונים את המדינה כי אין להם מה לעשות עם הכסף. הם מפחדים מהרפורמה שביבי הולך לעשות. שיבנה נמל מתחרה והם לא יוכלו לשלם 70,000 שקל לפקיד בטלן מושחת משלהם. הם מפחדים ולכן משלמים מיליונים לפיון שלהם גנץ על שלטי חוצות עם תעמולת בחירות. אז גם השופטים מקבלים מהצד והמשטרה לא תחקור את זה מעולם. ברגע שיהיה חוק פוליגרף אני אולי אאמין לשופטים. עד אז הם פושעים כמו כל פושע.

2.האייטולות בגלימות השחורות ממשיכות להחריב את הדמוקרטיה צעד אחר צעד, ללא מורא וללא בושה.

3.אחרי 3 חודשים עו"ד דן אלדד החליט לפרוש עקב לחץ עצום עליו. היועץ החליט להיות גם פרקליט המדינה. טירוף מוחלט של המערכת! והשאלה למי יהיה הכוח כעת לבצע הלכה למעשה שינויים משמעותיים במערכת אכיפת החוק? לעשות סדר בבלגן ולהחזיר קצת את אמון הציבור.

למשל להורות על פתיחת חקירה בנושא "הממד החמישי". בנושא זה היו מעורבים ח"כ בני גנץ, ח"כ בן ברק, לכאורה מפכ"ל המשטרה לשעבר אלשיך וצמרת המשטרה.

לפתוח בחקירה כנגד רות דוד ובירור מה היו האינטרסים של שי ניצן בפרשה זו.

לפתוח בחקירה בנושא קלטות מנדלבליט ולפרסם את תוכנן לציבור. ח"כ אשכנזי היה מעורב בהן כמו שח"כ סגלוביץ היה מעורב בפרשת הרפז/אשכנזי.

ח"כ אשכנזי מעורב בנושא הרצת מניות שמן והטעיית המשקיעים. בנוסף בנושא לכאורה הדלפת חומר מסווג כסודי ביותר לעיתונאים, כנראה מבצע של המוסד וארגונים נוספים עוד בטרם ביצועו. תארו לעצמכם שזה היה דולף לאויב והיו נהרגים אנשי המוסד ו/או אחרים. לי זה מזכיר את דבריו של גנץ על סיכון חיילי גולני עבור פלסטינים.

להורות על פתיחת חקירה בנושא ישראל היום שבה היו מעורבים: כבל, לבני, היועצים המשפטיים של ידיעות אחרונות, מוזס ועוד גורמים.

להורות על חקירה בנושא המפגשים של ח"כ לפיד עם מוזס ומילצ'ן והסתרת המפגשים מעיני הציבור.

ח"כ אורנה ברביביי היתה ראש אכ"א. בתקופתה לכאורה צה"ל שיקר בנושא גיוס החרדים.

ח"כ מאיר כהן עם תחקיר "עובדה".

מהרשימה החלקית הזו אני מוצא את עצמי כותב על חברי כנסת מהשמאל. פתאום יורד לי האסימון שהם אלה שמדברים על שחיתויות של הימין, המציגים את עצמם כנקיים משחיתויות ולכאורה הם בעצם חלק מבעיית השחיתויות במדינה. מעניין שהם ניסו לשנות את התודעה לאזרחים. אך לא עוד, המשחק נגמר! הקלפים כבר נפתחו. לא נשכח ולא נסלח!


ליה 13.06.2009:42
96. זוהר: בג''צ קבע כי נתניהו יכול לכהן כי חשש מבחירות: ''ברור לי מאיפה הגיעה ההחלטה'' בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.06.20 בשעה 09:49 בברכה, ליה

"במדינה מתוקנת דרוקר היה יושב בכלא".

זוהר טען כי "אם דרוקר קיבל הדלפה, אז אפשר להסיק בצורה מוחלטת שעורכי הדין של נתניהו לא העבירו לו את חומר הראיות. זה אומר שרק גורם אחד הדליף לו את החומר. מי שעשה זאת עובר על החוק וגם דרוקר עובר על החוק בכך שהוא מפרסם אותו ולכן זו שאלה שבאמת צריכה להישאל. דרוקר נחשף לחומר ראיות שלא כדין בדרך של הדלפה ואחר כך מפרסם אותו בכלי התקשורת השונים, זה בעיניי חמור ומצריך בדיקה".

זוהר הוסיף: "מי נתן לרביב דרוקר את ההקלטות האלה? מי העביר לו את החומר? זו לא שאלה שמטרידה אפילו כל עיתונאי באשר הוא"? לדבריו, "יש אנשים שדואגים לקבוע את גזר הדין או את פסק הדין של ראש הממשלה עוד לפני שהמשפט התחיל, ודרוקר משמש כשופר שלהם. הוא מקבל אינפורמציה שהוא מציף אותה אחר כך בערוצי החדשות וזה חמור".

יו"ר הקואליציה התייחס להקלטות שהובאו בתוכנית בנוגע לתיק 4000, ואמר כי "התיק כלל לא מבוסס, אלא על כך שתפסו על חם יועץ תקשורת שפועל באופן פלילי, והחליט להציל את עורו אחרי שהכניסו לחדר החקירות שלו מישהי מעברו ואמרו לו שאם הוא לא יחשוף את מה שהם רוצים שהם יחשוף, זאת אומרת שיעיד בדיוק מה שהם יבקשו שיעיד, הם יכניסו אותו לכלא ויחשפו את עברו לציבור. לכן הוא החליט לומר את המשפט שהם ביקשו שהוא יאמר, שראש הממשלה שלח אותו. זה שקרי לחלוטין, אין שום עדות לכך בשום מקום".

זוהר מתח ביקורת קשה על בג"צ, שפסל השבוע את חוק ההסדרה. "אין החלטה אחת בבית משפט שהיא ימנית, כל ההחלטות שם הן החלטות שמאל. זה משהו שאנחנו מכירים מבג"צ כבר הרבה מאוד זמן".

נתניהו אושר על ידי 11 שופטים של בג"צ ונקבע כי הוא יכול לכהן.

"באמת תודה רבה לשופטים שכיבדו את החוק. אני אגלה לך סוד, שאני לא יודע אם תופתע ממנו. אם לא היה מצב בו החלטת בג"צ היתה גוררת אותנו לבחירות, יש סיכוי גבוה מאוד שההחלטה היתה שונה. כנראה שבג"צ ראה שבחירות עומדות בפתח אם וכאשר הוא יקבל החלטה נגד נתניהו, וראה ששר המשפטים כבר לא יהיה אבי ניסנקורן אם הוא יקבל החלטה נגד נתניהו. ברור לי לפחות למה ומאין הגיעה ההחלטה".

-זה באמת מה שאתה רוצה שהציבור הישראלי יחשוב? שהשופטים עושים קומבינות?

"זה מה שאני אומר. בית המשפט העליון, לצערי הרב, נוטה שמאלה, אלו העובדות וצריך להתמודד איתן. השוני בינינו לבין כחול לבן, מבחינת הרצון להגן על בית המשפט", הוסיף זוהר, "זה שאנחנו רוצים להגן עליו בכך שאנחנו רוצים שהאמון של הציבור יגבר. כחול לבן רוצים לחזק את מערכת המשפט בכך שהם מגבים את בית המשפט באופן עיוור ללא שום ביקורת. זה רק יקטין את אמון הציבור. ההתנהלות של בית המשפט חצתה את כל הגבולות והאקטיביזם השיפוטי. אנשים צריכים להבין מדוע הציבור מפסיק להאמין במערכת הזו".

https://www.ynet.co.il/articles/0,7...

תגוביות:

1.זה לא בג"צ זה טריבונל. (בית דין שמורכב מאנשים שאינם אנשי משפט, ועם זאת סמכוּתו גבוהה).

2.בתי המשפט והבג"צ מסוכנים. הם מייצרים הרס היהדות והמדינה. סכנה ליהדות ולישראל כולה.

3.זוהר צודק ב- 100 אחוז. דרוקר הוא מחבל תקשורתי כמו רינה כישלון, פלג ויונית ההזויה.


ליה 03.08.2012:30
97. אלי ציפורי: ראש צוות השופטים של נתניהו מקושרת למשרד עו''ד גדול שבו שותף נדב ויסמן, מתנגד חריף של נתניהו בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 03.08.20 בשעה 12:43 בברכה, ליה

ראש צוות השופטים של נתניהו מקושרת למשרד עו"ד גדול שבו שותף נדב ויסמן, מתנגד חריף של נתניהו ותומך במחאת הדגלים השחורים; שני שותפים בכירים נוספים במשרד תקפו בעבר במילים קשות את אמיר אוחנה

****

ראש צוות השופטים במשפט נתניהו, רבקה פרידמן-פלדמן, מקושרת בצורה כלשהי לאחד ממשרדי עורכי דין הגדולים בארץ – משרד מיתר, ליקוורניק, לשם, גבע.

על-פי רשימת ההימנעויות הדי ארוכה שלה (מ-2016, הימנעות שנעלמה לפתע ברשימה מ-2019), פרידמן-פלדמן לא יכולה לדון בעניינים הנוגעים למשרד ומטבע הדברים לעורכי דינו כאשר לא מפורטת סיבת ההימנעות.

מה שמעניין מאוד הוא שעו"ד נדב ויסמן, לשעבר התובע במשפט אלאור עזריה, ש"קנה" את פרסומו בעקבות המשפט הזה, הוא מתנגד מאוד חריף וקולני של נתניהו ואחד התומכים העיקריים במחאת הדגלים השחורים. ויסמן משמש כשותף במחלקת הליטיגציה של המשרד.

ויסמן התנגד להצטרפות גנץ לממשלה, כפי שהגדיר, "שבראשה עומד נאשם בשוחד" וביקר אותה במילים קשות ביותר.

על עמית סגל הוא כתב בזמנו: "שומע את עמית סגל מסביר שזו שערורייה שבג"צ בכלל דן באפשרות פסילת נתניהו, שהרי החוק כ"כ ברור.

אם החוק היה ברור, נתניהו וסגל היו שמחים על הדיון ולא מפגינים היסטריה. האמת היא שהמצב המשפטי פתוח לגמרי והכנסת לא טרחה להבהיר אותו. נאשם בשוחד אף פעם לא היה כאן מועמד לראש ממשלה. נקווה שלא יהיה"

(ויסמן כמובן טעה והעתירה בעניין נדחתה).

סגל כתב עליו בעקבות דבריו "וזה עורך דין בכיר. ללמדכם שהשנאה מקלקלת את השורה. שיתמקד בתהילתו המקצועית העיקרית בשבתו כמילואימניק – הרשעה בטוחה של חייל בן 19".

ישראל (רלי) לשם ודן גבע, שני שותפים בכירים נוספים במשרד תקפו בעבר את אמיר אוחנה, שר המשפטים לשעבר ואמרו ש"את המסע הזה (של ההתקפות על מערכת המשפט לדבריהם) מוביל שר המשפטים, והתחושה היא שהוא מונה בידי ראש הממשלה במטרה לייצר אווירה של דה־לגיטימציה במטרה להחריב".

השופטת פרידמן-פלדמן התחילה את הקריירה שלה במערכת המשפט כמנהלת מדור ערעורים אזרחיים בבית המשפט העליון ואחר כך עבדה כ-8 שנים בפרקליטות המדינה לפני שמונתה לשופטת בשלום ואחר כך במחוזי.

https://www.facebook.com/photo/?fbi...

תגוביות:

1.אין שום סיכוי שנתניהו יקבל משפט צדק. זאת אמרה רות גביזון, כלת פרס ישראל.

2.וזאת הסיבה, שמחוקקי החוקה האמריקאית ב-1770, החליטו שאישום נגד נשיא מכהן לא יכול להיות מוגש בבית משפט, אלא על ידי בית הנבחרים; והוא לא יישפט על ידי שופטים, אלא על חברי הסנאט. בדיוק בגלל החשש שמתנגדי נשיא (כלשהו) ישתלטו על הפרקליטות.

3.מהפכת הפקידים בעיצומה.

4.משחק מזוייף, מכור ואנטי דמוקרטי.

5.השבט הלבן מכוער הבלורית והטוהר שלא קיים...

6.הכל שפיט - רק בישראל!

העמדה לדין של פוליטיקאי על קשר לעיתונאים - רק בישראל!

אכיפה בררנית - רק בישראל!

דרקר עושה משפט בטלביזיה, ערב לפני - רק בישראל!

הכל הצגה שמאלנית אחת גדולה!

7.אין אמונה בבית המשפט. הכל מכור מראש.

ליה 03.08.2015:57
98. דעה: כוח עליון משפטי מכתיב את מדיניות ההגירה של ישראל בתגובה להודעה מספר 0
מתחת לרדאר הציבורי פרסם לאחרונה ד"ר עמרי בן-צבי מאמר הקורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית • מה שחריג כאן הוא שהכותב הוא הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה, ומאמרו מספק לנו אשנב לעמדותיו האישיות

לצד הביקורת הציבורית המוצדקת שהושמעה על פסק דינו של בג"צ אשר ביטל לאחרונה את חוק הפיקדון, החוק היחיד שנותר בארסנל המדינה לתמרץ מסתננים לעזוב את ישראל, חשוב לשרטט את מפת ההשפעה של ביטול החוק על המדיניות בשלמותה.

מתחת לרדאר הציבורי פרסם לאחרונה ד"ר עמרי בן-צבי מאמר אקדמי אשר קורא להכיר בזרים השוהים בישראל כחלק מ"הקהילה החוקתית" הישראלית ולהעניק להם, עקרונית, את מלוא זכויות היסוד גם אם הסתננו לכאן בניגוד לדין וללא הצדקה.

התרגלנו כבר לדרישות מישראל לאמץ סטנדרטים שלא נוהגים בשום מקום אחר אבל מה שחריג כאן הוא שהכותב אינו פעיל בעמותה למען המסתננים, אלא הרפרנט האחראי על תחום האוכלוסין וההגירה בייעוץ המשפטי לממשלה, ומאמרו מספק לנו אשנב לעמדותיו האישיות.

תפקידם של אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה הוא הדרכת משרדי הממשלה ביישום החוק ובהטמעה משפטית של המדיניות שקובעים נבחרי הציבור.

כך דמוקרטיה מתפקדת - נבחרי הציבור מחוקקים וקובעים מדיניות ועובדי המדינה מיישמים. אכן, תיאוריה נאה.

אך המאמר מזכה אותנו בהצצה אל מאחורי הפרגוד - עובד מדינה אשר אמון על יישום מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל מפרסם במקביל מאמר בעל השלכות מרחיקות לכת אשר מבקש להכיר בחובה קונספטואלית של מדינת הלאום היהודית כלפי מין ההומו-סאפיינס בכללותו.

והכל תוך התעלמות מן החוק וממדיניותם של נבחרי הציבור וערעור על מושג הריבונות.

המאמר קורא להכרה חוקתית בזכויותיהם של שוהים בלתי-חוקיים אשר שוהים במדינה פרקי זמן ארוכים וזאת אף אם המדינה חפצה בהרחקתם.

מוצגת בו התזה כאילו לכל בני האדם על פני כדור הארץ יש בעלות שווה כלפי המשאבים הבסיסיים בו. וישראל, ככל המדינות, היא אך ורק "נאמן" שרירותי, מטעם האנושות, המופקד על זכויותיהם של השוהים בשטחה. אומנם המאמר מציע להבחין בין השוהים בישראל לזמן קצר של עד כמה חודשים לבין השוהים פרק זמן ממושך יותר כאשר לראשונים יוענקו זכויות שאינן תלויות במשך השהייה ולאחרונים תוענקנה כל זכויות היסוד באשר הן.

אך בן-צבי מתעלם מהעובדה שהשוהים הבלתי חוקיים הם, ובכן, בלתי חוקיים.

הוא פוטר את עצמו מן האחריות על ההשלכות מרחיקות הלכת של דבריו בכך שהוא דן במישור ה"חוקתי" בלבד ועל השופטים מוטלת האחריות לבחון את המידתיות של הפגיעה בזכויותיהם של הזרים בכל מקרה לגופו.

עמדות רדיקליות אלה אינן נותרות במישור ה"חופש האקדמי", אלא מונחלות לעובדי משרד המשפטים.

על פי יומנה של דינה זילבר ניתן להיווכח כי ביום 21.8.2018 בן-צבי הירצה בנושא מאמרו (שעוד לא פורסם אז) לעובדי משרד המשפטים.

כלומר פקיד מדינה האמון על אכיפה, מרצה תיזה אקדמית הסותרת את החוק לחבריו, אנשי החוק והאכיפה.

התמונה של יחסי הכוח בישראל ברורה.

יש בייעוץ המשפטי לממשלה גם מי שמבקשים לא רק לפרוס את עמדתם בפני נבחרי הציבור אלא אף להציג, יש מאין, חוקה חדשה.

חוקת המשפטנים.

בשם תיזה זו, עלול הייעוץ המשפטי לסכל הליכי חקיקה באיבם, ואם זה לא יצלח אז בהמשך עלולים בתי המשפט גם לפסול את החקיקה ללא היסוס מכוח "עקרונות חוקתיים" שנכתבו במשרד המשפטים.

הוא רק מציג עמדה

בן-צבי מכיר במפורש במאמרו בכך שדבריו אינם מתיישבים עם העקרונות הדמוקרטיים המוכרים לפיכך הוא פונה לנימוקים כגון "בעלות משותפת של בני האדם על כדור הארץ".

במסלול האינטלקטואלי הפתלתל של המאמר כלל לא מוזכר החוק הרלוונטי - חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

הסמכות נובעת מהגותו ומערכיו האישיים והיא גוברת בעיניו כך נראה על חקיקת נבחרי הציבור. על פי בן-צבי יש "לשים את האדם במרכז ולא לתת לשיח הפורמליסטי המסתמך רק על מעמדו האזרחי בפועל (של השוהה) לתפוס את מקומם של השיקולים הנורמטיביים עצמם".

אך אם האדם באשר הוא אדם במרכז, מי מוסט הצידה? החוק כמובן.

וכשהחוק מוסט הצידה מי במרכז? האנרכיה כמובן והמשפטן.

https://www.globes.co.il/news/artic...

תגוביות:

1.לפטר מיד את עורך הדין הנלוז, על חתירה כנגד מדיניות ההגירה של ישראל המעוגנת בחוק השבות. הגירה לישראל של יהודים, כן. הגירה כנגד החוק של אפריקנים, לא. סילוק מיידי של כל הארחי פרחי האפריקני.

2.משרד המשפטים, מעוז של השמאל הפך את תורת זכויות האדם לסוג של עבודה זרה. בשם עבודה זרה זו הם התנתקו מכל ערך לאומי (לא כל שכן יהודי). הדבר הרבה יותר ממטריד - הוא מפחיד!!!

3.האזרחים מצביעים והפקידים מתעלמים - יש רוב בקרב אזרחי ישראל (גם בימין וגם בשמאל) להחזיר מהגרי עבודה לא חוקיים חזרה למדינתם או למדינה שלישית בטוחה.
באריתראה אין מלחמה מאז סוף שנות ה- 90 וגם בסודן אין שום מלחמה (אולי משהו נקודתי בדרפור- אבל זה מיעוט שבמיעוט מקרב כלל המהגרים). כל העולם המערבי מחזיר לאריתראה ורק בישראל יש סטנדרט "משפטי".

4.הפרוגרסיבים הישראלים בעזרתן של מדינות וארגונים מאירופה וארה''ב דוחפים את ישראל להפוך למדינת כל אזרחיה והאידיוטים השימושיים לא מבינים וכשיפול להם האסימון זה יהיה מאוחר מדי ויהיה אפשר להגיד קדיש על הציונות או על ההרוגים הרבים שיהיו כשתפרוץ כאן מלחמת אזרחים.

ליה 03.11.2015:31
99. כדי למצוא את האחראי לפגיעה במערכת המשפט, אהרן ברק צריך להביט במראה / מידה בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 03.11.20 בשעה 16:11 בברכה, ליה

נשיא העליון לשעבר קונן בסדרת ראיונות על מעמדו הרעוע של ביהמ”ש בעיני הציבור ונבחריו, אלא שהוא עצמו נושא באחריות ישירה לאובדן האמון ולמחלוקת

ביום רביעי שעבר ערך פרופ’ אהרן ברק ראיון במסגרת כנס של ‘המכון הישראלי לדמוקרטיה’, ולמחרת ראיון נוסף ברשת ב’. הדברים שאמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר בשני הראיונות משלימים אחד את השני, ושופכים אור על חוסר יכולתו להבין את האחריות האישית שלו לזעזועים שעוברת הדמוקרטיה הליברלית בישראל בעשורים האחרונים.

במילותיו שלו

בראיון מטעם ‘המכון הישראלי לדמוקרטיה’ ציין ברק כי “בית המשפט לא צריך להיכנס לבונקר. יש פה התקפה על בית המשפט, מפגיזים את בית המשפט”. במקום אחר בראיון אמר ברק כי “יש מקום לשיח… אבל זה צריך להיות שיח מתוך כיבוד הדדי… לא שיח כוחני”.

בכאן ב’, ברק אמר את הדברים הבאים: “אני רואה בזה אגב גְּדוּלָּה של נשיא של בית משפט שמצליח להביא את כל השופטים להגיע לפה אחד. כשאני הייתי נשיא עשיתי כל מאמץ להגיע להסכמה של פה אחד”.

ברק יצא גם להגן על היועץ המשפטי לממשלה והסביר כי “חוות הדעת שלו מחייבת, לא משום שהוא אומר את זה, אלא משום שהחוק אומר את זה ומשום שבית המשפט העליון אמר את זה”.

באשר ליחסים בין שלוש הרשויות ציין ברק כי “השולטים במדינה אלו הן הרשויות הפוליטיות. לבית המשפט אין דיביזיות משלו, כל מה שיש לו… לא ארנק ולא חרב, יש לו שיקול דעת. ולשיקול הדעת הזה, הוא זה שנותן אמון בבית המשפט”.

אמון

שילוב הדברים שאמר בשני הראיונות מלמד כי פרופ’ ברק לא מצליח להבין שה-"התקפה" על בית המשפט העליון היא נרחבת הרבה יותר מהמישור הפוליטי ושותפים לה רבים מעולם המשפט, מהאקדמיה ומכלל הציבור. ברק מסרב להפנים שכיום לחלקים גדולים מהציבור אין יותר "אמון" בשיקול הדעת של בית המשפט העליון, ובעיקר ברק לא מבין שהוא האשם המרכזי בירידה באמון הציבור במוסד חשוב זה.

זמן קצר לאחר שמונה לשופט עליון החל ברק להגדיל באופן נחוש ועקבי את כוחו של בית המשפט, ועשה זאת למרות שלא היה בשיטת המשטר הישראלית מנגנון בלמים ואיזונים נאות שיכול לרסן כוח יתר של בית המשפט העליון.

יתרה מזו, ברק עשה את הדברים ב-"שיח כוחני" מאין כמוהו, שכן הוא עצמו ריסק את המסורת המשפטית שהיתה קיימת עד תקופתו, ובמקומה המציא לבית המשפט סמכויות יש מאין שלא ניתנו לו בחקיקה והפכו בהדרגה את שופטי העליון למלכים-פילוסופים המושלים על הרשויות הנבחרות.

אדנות

אפילו ההתקפה על אביחי מנדלבליט בכל הקשור לתפקידו כיועץ משפטי לממשלה היא במידה רבה אשמתו של ברק. יחד עם השופט אליהו מצא, ברק הוא זה שהפך את עצת היועץ לעצה שמחייבת את הממשלה. לא זו בלבד, ברק גם העניק ליועמ"ש את הכוח לשלול מהממשלה את זכות הייצוג שלה, ובאמצעות דוקטרינות העצה המחייבת ומונופול הייצוג הפך את היועמ”ש למוצב הקדמי של בג"צ בתוך הרשות המבצעת פנימה.

ברק מתרעם עתה על כך שחברי ממשלה לא מוכנים יותר לקבל את אדנות היועמ”ש עליהם, אך שוב הוא לא מבין שהמרי של השרים נובע מהתנגדות של חלקים נרחבים בציבור (ועוד קודם לכן באקדמיה) לשררה שמפעיל היועמ”ש על נבחרי הציבור.

ברק מלין על כך שהשרים לא מוכנים לקבל את דוקטרינת העצה המחייבת. הוא אומר בראיון בכאן ב’ בפסקנות שחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת, לא משום שהיועמ”ש אומר את זה, אלא “משום שהחוק אומר את זה ומשום שבית המשפט העליון אמר את זה”. אלא שכשברק אומר “בית המשפט העליון” הוא מתכוון לעצמו, וכשהוא אומר “חוק” הוא מתכוון למרות אותה העניק ליועמ”ש לשלוט ברשות המבצעת דרך “פרשנות” החוק.

גְּדוּלָּה

להצליח “להביא את כל השופטים להגיע לפה אחד” זו גְּדוּלָּה של נשיא בית משפט בעיניו של ברק. אבל הגְּדוּלָּה של ברק גְּדוֹלָה יותר משום שכאשר כיהן כנשיא בית המשפט העליון הוא לא רק עשה “כל מאמץ להגיע להסכמה של פה אחד” אלא גם להסכמה לקול אחד – קולו שלו.

כפי שפירטו בהרחבה בספריהם פרופ’ דניאל פרידמן ונעמי לויצקי, 11 מתוך 12 שופטים שמונו בתקופת ברק היו בחירה שלו (גם השופט ה-12 היה חלק מ-“דיל” של ברק עם שר המשפטים מאיר שטרית). יתרה מזו, ברק עשה כל שביכולתו כדי למנוע את מינוי אוטוריטות משפטיות לבית המשפט העליון, שהיו יכולות ליצור, רחמנא ליצלן, יותר מקול אחד במקהלה. ידוע מכל סיפורה של פרופ’ רות גביזון ז”ל שברק הפעיל את כל כוחו כדי לסכל את מינויה וטען:

רות היא מועמדת שיש לה אג’נדה. היא כבר באה לעליון עם אג’נדה, וזה כשלעצמו לא טוב. זו לא השיטה שלנו. אני לא רוצה שמועמדים ינקטו עמדה לגבי האג’נדה. אבל רותי אונסת אותי שלא מרצוני לנקוט עמדה נגד האג’נדה שלה, והאג’נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון”

במונח “אג’נדה” התכוון ברק לאג’נדה שונה משלו, ובמילים “לא טובה לבית המשפט העליון” התכוון ברק לכך שהעצמאות המחשבתית והעוצמה האינטלקטואלית של גביזון עשויות לסכל את תכניתו להותיר אחריו בית משפט בצלמו ובדמותו. ציפי לבני, כמו שרי משפטים אחרים שהתמודדו עם ברק, הפסידה לפוליטיקאי טוב ממנה.

אג’נדה

בהרצאה שנשא בשנת 1976, עוד בטרם התמנה לבית המשפט העליון, אהרן ברק אמר את הדברים הבאים:

כמשפטנים, איננו מוגבלים לפירושו ולהפעלתו של הדין הקיים. אנחנו חוד החנית של השאיפה לדין רצוי יותר וטוב יותר”. ולמי שלא הבין את מהות הגישה הרדיקלית שלו הוסיף ברק והבהיר “אנחנו הארכיטקטים של השינוי החברתי. לנו הכישורים לבנות שיטה משפטית טובה יותר, צודקת יותר. אנחנו איננו רואים את תפקידנו כמוגבל לטכנאות המשפטית; אנחנו רואים את תפקידנו ככולל את המדינאות המשפטית”.

ברק לא הבין אז, ומתוך העולה משני הראיונות בשבוע שעבר כנראה גם לא מבין היום, את ההשלכות של מעשיו כשופט בבית המשפט העליון וכנשיאו.

ברק לא ראה עצמו מוגבל לפירושו ולהפעלתו של הדין הקיים, ולא היסס להחריב את המסורת המשפטית שהיתה קיימת בבית המשפט העליון עד לתקופתו. אבל זה לא הספיק לו. בזכות כלים מכלים שונים, ובעיקר כלי “התכלית האובייקטיבית” ביטל ברק גם את הכפיפות של בית המשפט העליון לשלטון החוק.

“לנו הכישורים לבנות שיטה משפטית טובה יותר, צודקת יותר” אמר, והתכוון בכך לעצמו. אבל מוכשר ככל שיהיה, אהרן ברק יצר שיטה משפטית חדשה רעועה יותר מקודמתה. שיטה שהביאה לאובדן אמון של חלקים רבים מהציבור בבית המשפט העליון.

אחריות

המדינאות המשפטית של אהרן ברק ערערה את יסודות הדמוקרטיה הליברלית הישראלית. הוא פגע באופן אנוש בעיקרון הפרדת הרשויות, שמטרתו העיקרית היא שאף רשות שלטונית – כולל הרשות השופטת – לא תצבור יותר מדי כוח. שלטון החוק ושלטון העם היו גם הם לא יותר מאסקופה נדרסת בדרכו של ברק להגשים את חלומו, וליצור את הסיוט המשטרי שכולנו סובלים ממנו מאז.

במקום דמוקרטיה ליברלית של פשרות פוליטיות ואיזונים ובלמים, החליט ברק לכונן “דמוקרטיה מהותית” בה מלכים-פילוסופים שולטים ללא עוררין ומחליטים מה טוב בשביל הנתינים. ברק לא הבין שמגדל “הדמוקרטיה המהותית” אולי מפואר וייחודי, אבל בנוי על יסודות רעועים, בניגוד למבנה הלא-ייחודי אך יציב של הדמוקרטיה הליברלית. ולמרות שחלקים מהמגדל קורסים על ראשנו זה ארבעה עשורים, הארכיטקט של השינוי החברתי עדיין לא מכיר באחריותו לקריסה.

https://mida.org.il/2020/11/02/%d7%...

תגוביות:

1.הדבר היחיד שברק עשה, זו חציית הסף אל הפוליטיקה.

בשלילת זכות הייצוג ובעיקר, בשורת פסקי דין (הבולט שבהם הוא “הבנק המזרחי”), ניכס לעצמו השודד ברק, את הזכות לקבוע במחלוקות עקרוניות – בהם במשטר דמוקרטי, רשאית לקבוע רק הרשות הנבחרת.

ועכשיו הנרקיסיסט ברק מעמיד פנים - אינני יודע מדוע אומרים שאני לא שופט אלא פוליטיקאי ועוד, מהזן הנחות ביותר (כמו אלה שתמורת תשלום מאיראן, מספרים לאירופאים שקרים בדו"ח גולדסטון – בשביל להתהלך ולספר לכולם, כמה הם “מוארים”).

הגנב ברק (שכן, הוא גנב זכות זו מהרשות הנבחרת), עשה זאת מטעם

א.שערכיו נעלים לכל שאר האדם (עוד תורת גזע – כל גזען מאמין, שערכיו ואופן ביצועם – שאלת הביצוע היא זו שבמחלוקת רוב הפעמים, לא הערכים עצמם – הם עליונים לשאר האנשים) ולכן זו חובתו, לקבוע לפשוטי העם – איך וכיצד לעשות מה. כל קורא פסיקותיו, קרא את עמדותיו על חינוך מחדש של האוכלוסיה.

ב.אמונתו הטיפשית והעיוורת, שמי שכנופיית הגלימות קיבלה אותו/ה אל שורותיה (דיעותיו ומעשיו של ברק, למנוע גיוון מחשבתי בקרב בתי משפט – ידועה מאוד לשמצה) – לעולם לא טועה. הוא כמובן ניסח זאת במשפט שנמשך על כמה עשרות עמודים עם אלפי פסיקים (איך הצליחו לכתוב לפני הרודן ברק, פסקי דין שאינם נמשכים על אלפי עמודים? ובעמוד 1700, אף קורא לא יכול לזכור מה ברק שיקר בעמוד 300), אך ידועות כמה אימרות למשל, של מישאל חשין, שדיבר על להבדיל מחבריו, הוא מבין שמדי פעם הוא טועה. זו היתה תגובתו, לעוד אמירה נרקיסיסטית של הרודן ברק.

אז הנרקיסיסט ברק, כמובן שאינו מסוגל להבין את פשעיו, בהכנסת הפוליטיקה אל בית המשפט (נרקיסיסט לא מסוגל להבין את טעויותיו) ואכן, הדיקטטור המשפטי ברק – הוא הסיבה היחידה, לפגיעה במעמדו של בית המשפט. הגנב ברק, יכול לבוא בטענות רק לעצמו.

עזרה לסמולן א: אם נחה עליך סמולניותך ואינך מסוגל לקבל את טענותיו ורוצה בכל נפשך, לשלול את דבריי. בבקשה – עשה זאת באמצעות תשובה לשאלה פשוטה וקצרה אחת – מהם הבלמים, מתוך הבלמים והאיזונים הידועים של הדמוקרטיה (במדעי המדינה, לרוב זה נקרא בשם שונה), שיש כלפי הרשות השופטת?

עזרה לסמולן ב: כפי הידוע לכל סטונדט שנה א’ למדעי המדינה או המשפטים, בלם במשטר דמוקרטי, נמצא בהגדרה בידי רשות שלטונית *אחרת* מזו, שאותה מאזנים. לפיכך, דעתו הפרטית של שופט, את מי הוא יכול או לא יכול לשפוט או, באיזה נושא הוא יכול ובאיזה נושא אינו יכול להכריע – אינה בלם.

עזרה לסמולן ג: שקר שנשמע טוב (כמו כל פרופגנדה של נוכלי הסמול) אך נטול כל קשר למציאות ולהיגיון, זו הטענה לפיה הליך מינוי השופטים, הוא הבלם כלפי הרשות השופטת. זו טענה מטופשת מאוד (מי אמר שסמולנים חכמים?). לא רק שהליך המינוי מתרחש הרבה לפני פסק דין איתו פלש הגנב ברק אל תחום אחריותה של רשות אחרת, לא רק שהבעיה אינה אישית (אף אחד מהאיזונים האחרים אינו אישי, אינו קורא לפטר מישהו/י למעט הליך הבחירות, האיזונים הם תמיד כלפי ***פעולה*** מסוימת) לא עם השופט אלא עם החלטה/פסק דין כלשהם שלו/ה. אלא בעיקר, זהה טענה מטופשת זו לטענה, לפיה פושע שהורשע בביצוע בפשע מסוים –לא נכניס אותו/ה למאסר בגלל מעשיו אלא נכניס את הוריו אל בית הסהר – בבחינת, הם הביאו אותו הנה. מטופש, כמו כל שקר סמולני.

2.ללא ספק, אחד החוקים הראשונים שנבחרינו צריכים לקדם על מנת להילחם בהפיכה הזו הוא הגבלה על מספר העמודים בפסקי דין.

3.אנחנו צריכים חברי כנסת אמיצים שיצילו את מערכת המשפט ואת הפרקליטות מאלה שהרסו אותה.

4.מיתמם...מבין מצויין. האשמאי מזהה התעוררות בעם ויוצא לקרב האחרון לגנוב את המדינה. הפך את בג"צ לערכאה ראשונה ואחרונה - ללא ערכאת בירור העובדות. גם הרפורמה הצפויה במערכת המשפט היא חלק מהותי מגניבת זכויות האזרח ועוד נבכה שהתעוררנו מאוחר.
ממש לא איכפת לו שכל המדינה סובלת בינתיים. אם היה איכפת - יכול היה להשפיע לתיקון מהיר. המנוול מספיק חכם לצפות את כשלונו בעתיד, ומכאן שהוא רשע מרושע שמכניס את המדינה לכאוס מיותר. זיכרו יהיה לדראון עולם.

5.על ראש הגנב בוער הכובע. אהרון ברק יצר את כל אי האמון במערכת המשפט ובעקיפין פגע בביטחון המדינה.

6.חוצפתו לדרוש מגברת גביזון להתיישר על פי סדר יומו שלו אחרת אין לה מקום בבית המשפח שלו.

7.פרופ' פוזנר: רק בישראל שופטים פועלים ללא הסמכה

רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו”.

8.שפטל: ארבעת היסודות של דיקטטורת בג''צ

ביטול זכות העמידה, ביטול עיקרון אי השפיטות, עיקרון הסבירות וה”סמכות” לפסול חוקים, הם לדעת עו”ד שפטל יסודות הדיקטטורה של בג”צ.

תנועת “אם תרצו” מפרסמת היום (חמישי) סרטון נוסף בסדרת סרטוני “על סדר היום” של התנועה, בו מפרט עו”ד יורם שפטל את מה שהוא מכנה “ארבעת היסודות של דיקטטורת בג”צ”.

היסודות אותם מציין עו”ד שפטל הם ביטול זכות העמידה, ביטול עיקרון אי השפיטות, עיקרון הסבירות וה”סמכות” שנטל לעצמו בית המשפט לפסול חוקים.

“ארבעת היסודות הללו יצרו את בג”צ כשליט עליון בלעדי במדינה, והשלטון הזה לא בא כדי להשליט את שלטון החוק אלא את שלטון בג”צ המנוגד לשלטון החוק וכך בג”צ קובע בכל דבר ועניין, קטן כגדול”, ציין שפטל.

כדוגמה לשלטון המוחלט של בג”צ ציין שפטל את ההחלטה, בניגוד לעמדת שר האוצר, להטיל מס על מכירת טבק בתפזורת.

דוגמה נוספת, “בעניין הרבה יותר רציני”, כהגדרת שפטל, היא ההחלטה שאילצה את ראש הממשלה בנימין נתניהו להיפטר מכמה מהתיקים שבהם החזיק.

כפתרון מציע שפטל לחוקק חוק יסוד שיקרא “חוק יסוד הפרדת הרשויות:

“סמכויות בתי המשפט במשפט הציבורי”, אשר יאיין את ארבעת יסודות הדיקטטורה של בג”צ באמצעות חקיקה ישירה וברורה, “כך ישראל תחזור להיות דמוקרטיה”.

https://www.inn.co.il/News/News.asp...

תגוביות:

1.פשוט והגיוני. היות ובג”צ לא ייסוג ללא קרב יש להוסיף סנקציות לאותו חוק יסוד השפיטה. שופט שיפסוק בניגוד לחוק, או שיבטל חוק, או שיקרא לביטול חוק, או שיערער על מעשה שלטוני בעילת חוסר סבירות, או שינסה לדון בעיניינים פוליטיים ייראה כמי שהתפטר לאלתר מתפקידו כשופט ויאבד את זכויות הפנסיה שצבר. במקרים קיצוניים תיבדק האפשרות להעמידו לדין בגין המרדה. מי ישפוט את השופטים? הריבון, העם, באמצעות נציגיו בכנסת.

2.אם בג”צ יסרב להחזיר את סמכויותיו – הוא מזמין עליו הפיכה אזרחית.

https://rotter.net/forum/gil/24319....

9.הנשיא אברהם לינקולן הוקיע את האקטיביזם של בית המשפט בנאום ההשבעה הראשון שלו, בשנת 1861: 1.(2) הנשיא אברהם לינקולן הוקיע את האקטיביזם של בית המשפט בנאום ההשבעה הראשון שלו, בשנת 1861: “האזרח הישר חייב להודות שאם מדיניות הממשל בשאלות חיוניות המשפיעות על כל העם תיקבע באופן בלתי הפיך על ידי הכרעות של בית המשפט העליון המתקבלות במסגרת התדיינות רגילה בין צדדים בתביעות אישיות, יחדל העם להיות שליט על עצמו, שכן הוא יוותר בפועל על השלטון לטובת השופטים
המכובדים”.(3)

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet...

10."היהירות המתנשאת שבקביעות משפטיות אלה מדגישה את הסכנה הטמונה במתן הרשאה לבתי משפט לקבוע מדיניות חברתית, כשהם מתעלמים מבתי מחוקקים וממשאלי עם, על סמך האינטואיציות הפילוסופיות שלהם עצמם (שפעמים נובעות מתובנה לקויה)”, כתבו הסנטור אורן האץ’, יושב ראש ועדת הסנאט למשפט, הנרי הייד, יושב ראש ועדת המשפט של בית הנבחרים, וצ’רלס קנאדי, יושב ראש ועדת המשנה לחוקה של בית הנבחרים, בסיכום שהוגש לבית המשפט העליון לפני שנה במסגרת הערעור על פסקי הדין הללו.(6)

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet...

11.מאז ומתמיד היית דיקטטור כלפי נבחרי ציבור וכלפי חבריך השופטים בעליון. מי העז לצייץ נגדך? מי העז להביע את דעתו ולפסוק? פסק דין שונה ממך? מי שרק גמגם ורצה להביע דעה שונה משלך, ירית בו מבט מזרה אימה והוא מיד יישר קו איתך. בושה וחרפה. אתה מגן על בית המשפט? אתה? קיעקעת את יסודות המשפט. החרבת חוקים בשם הסבירות והפרשנות המעוותת שלך כשאין לך שום סמכות חוקית לזה והכל בשם הנאורות הדיקטטורית היקית שלך. אוי לנו משופטים כמוך. מה שיצרת זה חלום בלהות.

12.ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה

כך מסכם עו”ד יורם שפטל את הסכנה שמהווה בג”צ במתכונתו הנוכחית להמשך קיומה של מדינה יהודית:

“ברק ובייניש שעמדו בראש בג”צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.

בג”צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!

ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.

האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג”צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.

כמו כן פועל בג”צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש”.

סידרת הכתבות באשכול תציג את הבעיה ובהמשך גם את הפתרונות.

http://www.103.fm/programs/Media.as...

13.אהרון ברק לא דמוקרט. הוא מגלומן מאליטה בעיני עצמה ובעל מחשבה צרה. כאשר הכריז שהכל שפיט זה הצביע על חשיבה יומרנית, לא הגיונית ולא מציאותית. מחשבה שהוא אדם עליון. לקח את בית המשפט לאג’נדה שלו הוא לא שירת את המשפט אלא הרס את מערכת המשפט בכוח ולא בחוכמה.

14.האשם העקרי הוא כנסת ישראל שראתה כיצד 3 עשורים ואף יותר ביהמ”ש ממציא רעיונות “יש מאין” כמו ביטול חוקים.

היכן בספר החוקים מותר לביהמ”ש לפסול חוק? היכן בספר החוקים יש הרשאה לדון בחוק יסוד? הרי חוק כבוד האדם וחירותו התקבל ברוב של 32 כנגד 21 בשעת לילה מאוחרת ועל בסיסו בוטלו חוקים רבים ועוד רבים יותר לא נחקקו מאימת: “לא יעמוד במבחן בג”צ”.

הכיצד הם בכלל מרשים לעצמם לדון בחוק יסוד כמו “חוק הלאום” שהתקבל ברוב של 62 ח”כים? האם יכתבו כי הכנסת החליטה החלטה לא סבירה וכעת הם משנים את ההחלטה “המהותית” שהכנסת היתה צריכה לקבל? אם לא, מה יש בכלל לדון? הכיצד העתירה לא נפסלה מיידית על הסף עם הוצאות כבדות לעותרים?

ובכלל, חוק יסוד מאוחר מודע לחוק יסוד קדום ובא לפתור מצב משפטי מסויים שהכנסת חשבה כי הוא דורש תיקון. מה מובן מעצם הדיון בחוק יסוד שהתקבל ברב של 62 והוא חוק מאוחר האם בשם חוק יסוד ישן ניתן לבטל חוק יסוד מאוחר או בכלל לדון בו?

ברק לדבריו בנה בימ”ש של שופטים עפ"י האג'נדה שלו וחלילה שפרופ' רות גביזון ז”ל תאתגר אותו.

על כן:

חובה לשנות את אופן בחירת השופטים – שר המשפטים יחד עם כנסת ישראל תמנה את השופטים. שופט\ת שפס”ד שלו בוטל ע”י הכנסת נניח 3 פעמים, יאולץ לפרוש לאלתר.

יש לשנות את חוק יסוד השפיטה כך שיאמר במפורש כי כנסת ישראל תפקידה בין היתר להגן על הממשלה מאת הפירטיות המשפטית של הרשות השופטת. הורה\תה שופט\ת על צו מניעה \ צו עשה כנגד החלטה ממשלתית, כנסת ישראל תהיה רשאית ברוב רגיל לבטל את ההחלטה ולזמן את השופט\ת לשימוע לפני סיום העסקתו.

יש לשנות את חוק יסוד השפיטה כך שלא יעתור אדם שלא נפגע אישית מהעניין. 70% מהזמן, ביהמ”ש העליון, במימון הקופה הציבורית, מבקר את מדיניות הממשלה ביו”ש. רוצים השופטים לנהל מדיניות אחרת ביו”ש יואילו ויתמודדו בבחירות. נראה אם אחוז התומכים בהם גדול משל מר"צ..

לעניין יעוץ משפטי, חובה לחוקק חוק כי יועץ הוא יועץ הוא יועץ, הוא משרת אמון של השר או של הממשלה או הכנסת – הם יכהנו כל עוד הם נהנים מאמונם של השר או הממשלה או יו”ר הכנסת. מבלי לנמק, כל אחד מאלו רשאי לסיים את העסקתם. תפקידם ליישם את מדיניות הדרג הפוליטי. עצותיהם הם עצות בלבד ולא מחייבות. יועץ משפטי שלא הגן על מדיניות הממשלה בביהמ”ש יפוטר לאלתר.

במקביל ליועץ יהיה תפקיד של תובע מדינתי שימונה ע”י הכנסת אחת לתקופה נניח אחת ל- 4 שנים. כמו שופט, שר המשפטים ימליץ אבל כנסת ישראל תהיה חייבת לאשר את המינוי.

מדינת ישראל במצבה הנוכחי היא דיקטטורה כמו אירן. גם באירן יש לובשי גלימות שחורות שמקבלים את ההחלטות המהותיות. יש בחירות, יש פרלמנט אבל את ההחלטות החשובות מקבלים האיטולות. לפחות כל תושבי אירן מודעים לכך שהם חיים בדיקטטורה. ללא שינוי באופן בחירת השופטים יימשך המצב כי לבחירות אין משמעות. נבחרי הציבור הם “ילדת בת מצווש שלובשת שמלה יפה ומחייכת יפה למצלמה”. את ההחלטות החשובות יקבלו המבוגרים.

כל עוד הממשלה והכנסת מסכימות להיות אותה ילדת “בת מצווש” תימשך האנומליה הזו שנמשכת מזה כמעט 40 שנה.

15.ברק נמאסת יחד עם השמאל ותומכי הירור, שכולם חוסים תחת המטריה שלך.

16.ראיתי את כל הראיון איתו ונגעלתי לראות עד כמה הוא עיוור וערמומי. אין ספק שהיהדות צודקת במאת האחוזים כשהיא אומרת שאין לתת לאדם שהוא פגוע פיזית או נפשית שום תפקיד ציבורי כי הוא עלול להזיק לציבור.

אהרון ברק הוא ניצול שואה ולכאורה כל אדם שחווה את מוראות השואה והמוות שהביאה עימה הוא פגוע נפשית באופן הכי עמוק שיש.

אדם כמותו אסור היה לו לכאורה להנהיג שום ציבור בשום ענין.

כששומעים את דבריו מבינים עד כמה מחשבתו מעוותת, עמדתו מעוותת, תפישת עולמו מעוותת, ראיית המציאות שלו מעוותת, תחושת הצדק היהודי שלו מעוותת.

בקיצור - אהרון ברק אדם שמסיק מסקנות מאד עקומות ולא בריאות כנראה בגלל חוויית השואה שלו.

כל האסון שנחת על ראש המדינה היהודית והעם היהודי במדינתו הינו בגלל האדם הזה.

כל תשובותיו הן תמצית החשיבה הדיקטטורית המתחפשת למשהו אינטלקטואלי עלאק. ממש דיקטטור צר אופקים ותו לא.



https://www.youtube.com/watch?v=awQ...

ליה 18.11.2011:02
100. חידה חוקתית ופשרה המוזר / אמנון רובינשטיין בתגובה להודעה מספר 0
בכנסת הקודמת, הכנסת ה-13, אירע משהו יוצא דופן. ועדת החוקה בראשות ח"כ דדי צוקר הכניסה שינוי מהותי בשני חוקי היסוד שחוללו מהפיכה חוקתית בכנסת ה-12: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. לסעיף 1 בשניהם הוכנסה הגדרה מרחיקת לכת, שבעבר לא ניתן היה להעבירה בכנסת. וזו לשון הסעיף: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

כך במחי יד אחת נכנס בדלת הראשית עקרון השוויון, הנטוע בלב לבה של הכרזת העצמאות, עיקרון שבעבר לא היה אפשר לחוקקו. לאחר שהכנסת הצביעה בעדו קמה זעקת שוד ושבר: ש"ס טענה, כי החוק הועבר במחטף חשאי - כאילו ניתן בכלל לחטוף העברת חוק - ולכן, כך לפחות טענה, לא תחזור לממשלת רבין עד שלא יבוטל המחטף.

ח"כ הרב יצחק לוי תמך בתיקון. על ח"כ לוי לא ניתן לומר שהוא לא היה מודע למשמעות החוקתית של צעדו, שכן מדובר באחד מחברי הכנסת המלומדים והמבריקים ביותר.

היתה כאן איפוא חידה. כיצד נציג המפד"ל, זו שנלחמה תמיד נגד כל שריון חוקתי של דיני השוויון, מסכימה להכניסם בעד השער הראשי של הכרזת העצמאות ומלווה אותם גם בהכרה מפורשת בעקרונות הנעלים ביותר של חירות האדם? פשר החידה מצוי בפרוטוקולים של ועדת החוקה והובא גם בכתבתה של דליה שחורי ("הארץ", 19.6). כך אמר מי שמכהן היום כשר התחבורה: "חשבתי שחשוב להגן על חוק השבות באיזושהי צורה. חששתי, ואני חושש עד היום, שבג"ץ יכול לבטל את חוק השבות, כי חוק זה מטבעו אינו חוק שוויוני אלא חוק שיש בו אלמנטים גזעניים, ויכול להיות שמישהו יטען שהוא סתר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. במגילת העצמאות נקבע שישראל היא מדינת היהודים, שתהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".

ומכיוון שבית המשפט העליון, כדברי שר החינוך זבולון המר, משקף את עמדות השמאל הקיצוני, יוחסה, במקום אחר, גם למרצ כוונה לבטל בעתיד את חוק השבות. אם מישהו היה זקוק להוכחה עד כמה גדול הניתוק בין מה שקרוי "שמאל" למחנה הדתי, הרי זו מונחת לפניו.

אין חבר כנסת אחד של מרצ הכופר בצדקתו של חוק השבות, וחלק מאתנו היה שמח להופכו לחוק יסוד משוריין. יתר על כן, אין שום סתירה בין חוק השבות לבין עקרונות השוויון של מדינה נאורה ובת תרבות. לכל מדינה יש זכות להסדיר את עניין ההגירה של עצמה ואת ההתאזרחות של הבאים בשעריה. האמנה הבינלאומית לחיסול כל צורות האפליה הגזעית מתירה הבחנה מסוג זה. איני רשאי לדבר בשם בית המשפט העליון, אך מקריאת פסקי הדין ומהכרת האישים ברור הדבר, כי אין בקרב שופטיו צל צלו של רצון או כוונה לבטל את חוק השבות בשל היותו סותר את חוקי היסוד. להיפך, חוק השבות נראה כחוק יסודי, המבטא את תכלית קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

מה פשר הפער בין עמדותיו של השמאל הציוני לבין הכוונות האנטי-ציוניות המיוחסות לו? עמדתו של השמאל הציוני - ואולי גם של בית המשפט העליון - נשפטת לא לעצמה אלא על פי רעיונות פוסט-ציוניים שקיבלו תהודה רבה באקדמיה ובעיתונות.ומכיוון שרעיונותיה של מרצ מיוחסים, בטעות או ברשעות, גם לבית המשפט העליון, המותקף יותר ויותר על ידי הסיעות הדתיות והחרדיות, ניתן אולי להבין את פשר הטעות שהולידה את יוזמת השר לוי.

שתי מסקנות מהחידה ופשרה: ראשית, לפעמים באמת יוצא מתוק מעז. מדבריהם של אלה שתקפו את חוק השבות קם לישראל - בשל חשש השווא של איש המפד"ל - חוק יסוד מהמתקדמים בעולם, הכולל עקרונות שוויון נעלים. שנית, כעת חובה על אנשי הציונות שבשמאל להשמיע עמדתם בגלוי. מוטלת עליהם חובה להזכיר, מדי פעם, מה מפריד בין המחנה שלהם לבין קבוצה קטנה, המנסה לשווא לקעקע את האתוס הציוני.

http://amnonrubinstein.com/%D7%97%D...

ליה 19.11.2009:44
101. לאטמה - ממשלת בג''צ בתגובה להודעה מספר 0
עדכון להמנון הצרפתי ואילנה דיין חושפת מזימה

http://www.youtube.com/watch?v=m35k...

עם תרגום לאנגלית:

Adjustments to the French national anthem and Ilana Dayan uncovers a plot

http://www.youtube.com/watch?v=yFNJ...

החל מדקה 7:30


ליה 12.03.2110:21
102. מנדלבליט מחבל בעבודת ממשלת ישראל, מחבל במערכת אכיפת החוק, מחבל במערכת הפוליטית ומחבל במערכת המשפט - נקודה!!! בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 12.03.21 בשעה 10:26 בברכה, ליה

החל מדקה 34:00

עורך הדין דניאל כהן, לשעבר היועץ המשפטי של מפלגת העבודה בראיון אצל מתי טוכפלד ב- 11.03.2021 בגלי ישראל:

עורך הדין דניאל כהן:

"כדרכו בקודש, היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט (בחודשים האחרונים, זה הקודש, כן?!) חייב להמשיך ולייצר איום על נתניהו במסגרת מסע הציד שלו אחרי נתניהו ולכן הוא עקבי ביצירת חוסר ודאות, מבוכה ובוקה ומבולקה במערכת הפוליטית במדינת ישראל.

מה שקורה כרגע זה שהיועץ המשפטי מנדלבליט מחבל בעבודת ממשלת ישראל, מחבל במערכת אכיפת החוק, מחבל במערכת הפוליטית ומחבל במערכת המשפט - נקודה!!! זו תהיה מורשתו של מנדלבליט.

https://soundcloud.com/galey-israel

Galey Israel - גלי ישראל

יומן הצהריים עם מתי טוכפלד 11.3.21


ליה 14.03.2113:15
103. "המניעה המשפטית": כיצד השתלט היועמ"ש על הרשות המבצעת / מידה בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 14.03.21 בשעה 13:27 בברכה, ליה

המשבר בין הממשלה לבין יועצה המשפטי נזקף "לזכותו" של אביחי מנדלבליט, שמאז כניסתו לתפקיד ביצע במו ידיו רפורמות אקטיביסטיות נטולות כל בסיס חוקי

א.מניעה משפטית או קרעכצן?

במהלך הסגר הכללי שהוטל בתחילת שנת 2021 כדי לבלום את נגיף הקורונה, ולאחר שעלה חשש כי המשך הכניסה החופשית מנתב"ג יוביל להתפשטות מוטציות אלימות של הנגיף בישראל, הוחלפו בין שר הבריאות לייעוץ המשפטי האשמות בשאלת האחריות למחדל.

חברי הממשלה טענו כי סברו, עקב יעוץ משפטי שקיבלו, כי קיימת “מניעה משפטית” על קביעת מגבלה לכניסה חופשית של ישראלים לישראל. היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, התנער פומבית מהצגת עמדה משפטית שאוסרת את המהלך והדגיש כי מעולם לא נשאל בנושא. הוא גם התקומם נגד הניסיון לייחס לו עמדה כזאת. גורמים משפטיים שליוו מטעם היועמ"ש את המאבק בקורונה ציינו כי אף אחד לא פנה אליהם וכי לכל היותר אחד מאנשיהם “עשה איזה קרעכצן”, היינו עיקם את האף ונאנח כשנשאל בנושא.

שיח זה מעורר שאלות בקרב מי שלא מכיר את דרכי העבודה של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה בישראל. האם יתכן שממשלת ישראל תלך שולל אחרי יועץ משפטי זוטר שאמר משהו עמום, ובשל כך יידחה יישומה של מדיניות ממשלתית בנושא כה חשוב? ומהי בכלל “מניעה משפטית” שהיועמ"ש יכול לקבוע ולבלום באמצעותה מדיניות ממשלתית?

אינני יודע מה היו חילופי הדברים בין שר הבריאות וראש הממשלה לבין יועציהם המשפטיים בשאלת סגירת נתב"ג, וכיצד השפיע ה”קרעכצן” של גורם משפטי על המדיניות שגובשה, אך במאמר זה אבקש להסביר כיצד שיטות העבודה שהוטמעו במערך הייעוץ המשפטי לממשלה בשנים האחרונות עלולות לשמש קרקע פורייה לעמימות ומצע להתפתחותן של טעויות מהסוג הזה.

בחלק הראשון אציג את העמימות בדבר מעמד חוות דעתו של היועמ"ש. לאחר מכן אבחן את הרפורמה שהוביל היועמ"ש הנוכחי ב׳מדריך הפנימי לעבודת ייעוץ וחקיקה׳ שעיגן את המניעה המשפטית כחלק משיטת העבודה של המשפטנים בשרות המדינה. לבסוף אבחן באופן ביקורתי את ההשלכות של הרפורמה ואת השפעתה על יחסי היועמ"ש והממשלה.

ב.העמימות בדבר המצב החוקי הקיים

כידוע, סמכויות היועץ המשפטי לממשלה בתחומי הייעוץ והייצוג מעולם לא עוגנו בחקיקה. חרף זאת עמדת היועמ"ש, שיוסדה על כמה אמירות-אגב בפסיקה, היא כי פרשנותו לחוק מחייבת את הממשלה.

למרות שהמסקנה החד משמעית של עיקרון החוקיות היא שגוף ציבורי מנוע מלפעול במקום שהחוק לא הסמיך אותו, העמדה שהשתרשה בקרב היועצים המשפטיים בעשורים האחרונים היא כי הם מחזיקים בזכות וטו להורות לממשלה כיצד לפעול מכוח היותם "הפרשן המוסמך של הדין".

פסק הדין האחרון בדבר מונופול הייעוץ של היועמ"ש ניתן בעניין חיסוני הקורונה לאסירים ומדגים את העמימות היטב. למרות שהעתירה נמחקה, שלושת שופטי ההרכב בחרו לכתוב חוות דעת אגבית ארוכה, בה הסתייגו בחריפות מהעמדה שהציג שר הפנים לגופה, וביחס לעצם הפעולה בניגוד לעמדת היועמ"ש, תוך שהם חלוקים אודות המצב המשפטי הקיים בדבר מעמד חוות דעתו של היועמ"ש במקרים בהם לא מתגלה אי חוקיות ברורה.

האנומליה שבשילובן של אמירות אגב סותרות והיעדר חקיקה מסמיכה יצרה סביבת עבודה עמומה. בעשור האחרון היו במשרד המשפטים מי שביקשו להציג את היועמ"ש כמי שמוסמך לקבוע "מניעה משפטית" שאוסרת על הממשלה לפעול בניגוד לעמדתו. לשיטתם, עמדתו מחייבת את הממשלה ולא רק מנחה אותה בכובעו כיועץ המשפטי של הממשלה. כלומר, הוא לא משקף לממשלה את הדין כמו עורך דין פרטי המעניק חוות דעת ובה הוא מציג את הדין.

לטענתם, לחוות דעתו מעמד עצמאי שמונע מהממשלה את היכולת לפעול בניגוד לעמדתו. זאת כאשר מנגד, עמדתן המסורתית של ממשלות ישראל היא כי מלבד היעדר העיגון החוקי, גם אין היגיון דמוקרטי ומשטרי לתמיכה בהפקדת סמכות להגבלת הממשלה ללא צו שיפוטי.

למרות המחלוקת והעיסוק האקדמי והציבורי הער בסוגיה, בפועל, הנטייה של נבחרי הציבור והיועמ"שים עד לאחרונה היתה להימנע מהתנגשויות עקרוניות.

הגורמים הממשלתיים ניסו בדרך כלל להימנע מעימותים ישירים ולקדם את המדיניות שרצו גם אם נאלצו להטמיע הערות של יועמ"שים. הניסיון שלא למתוח את החבל ולחדד את המחלוקת העקרונית הותיר עמימות סביב שאלת מעמדה העקרוני של חוות דעתו של היועמ"ש שלא הוכרעה. לא הובהר בחוק ובפסיקה מה משמעות קביעה כזאת על חופש הפעולה של הממשלה: האם מדובר ב"וטו" ששולל מהממשלה את הסמכות לקדם החלטה בניגוד לעמדת היועמ"ש בדומה לצו שיפוטי, או שהממשלה שומרת על ריבונותה והיועמ"ש רק מנחה אותה בעוד היא חשופה להתערבות של בית המשפט במידה ותסטה מהנחייתו.

מכיוון שסמכות היועמ"ש לא עוגנה בחוק או בפסיקה, גם לשיטת מי שסבור שחוות דעתו של היועמ"ש מחייבת, לא הובהר באילו מקרים ועל בסיס אילו עילות יוכל היועמ"ש לקבוע כי יש להימנע מקידום מדיניות ממשלתית.

לכן גם כאשר שופט או גורם משפטי קובע כי מעמד חוות הדעת מחייב, כוונתו נותרת עמומה. לא ברור האם לשיטתו עמדת היועמ"ש מחייבת רק כאשר המדיניות מנוגדת חזיתית לחוק מפורש – אי חוקיות ברורה וגלויה – כלשונה של ועדת שמגר, או שהסמכות בידיו של היועמ"ש והוא יכול להחליט על קיומה של מניעה משפטית מכל סיבה שהיא, גם כאשר איננה מיוסדת על חקיקה ברורה. למרות עיקרון שלטון החוק יש מי שאוחזים בעמדה לפיה היועמ"ש רשאי להכריז על מניעה משפטית אפילו שלא מכוח החוק. כך לדוגמה ציין השופט מזוז:

יועץ משפטי צריך להיות מספיק זהיר ומספיק צנוע כדי לא להתיימר לקבוע דברים נחרצים כשאין לו בסיס איתן לכך. אבל יחד עם זאת, אני חושב שהוא לא צריך להיות זהיר מדי, כי אני חושב שליועץ המשפטי אין מנוס. הוא נתקל בדברים לא מעטים, שבהם למרות שאין תשובה ברורה, האינטואיציה המשפטית שלו אומרת לו שזה דבר לא חוקי, ולמרות שהוא לא יכול להצביע על חוק או על פסק דין שמבסס את זה, הוא צריך לעמוד מאחורי אמירה כזו, גם אם היא לא סגורה בפסיקה או בחקיקה”.

עמדה רדיקלית זו מלמדת על עוצמתה האפשרית של חוות דעת היועמ"ש.

ככל שפרשנותו של היועמ"ש לדין משתרעת גם על מישורי הסבירות והמידתיות, מחזיק היועמ"ש בעוצמה שלטונית כמעט בלתי מוגבלת לקבוע כי פעולות מסוימות אינן סבירות בעיניו, ועל כן כביכול אינן חוקיות, מבלי להציג נימוק חד משמעי. חסרונותיה של עילת הסבירות ידועים, וכאשר יכול היועמ"ש להורות לממשלה כי פעולותיה אינן סבירות הוא למעשה נוטל לעצמו את היכולת לקבוע את מדיניות הרשות המבצעת כולה. זאת לאור השילוב בין האופי העמום והכללי של עילת הסבירות, הניתנת על פניו להחלה על כל פעולה מנהלית-ממשלתית באשר היא, לבין ה"מניעה המשפטית" הנובעת כביכול מהכרעת היועמ"ש כי הפעולה "אינה סבירה". היעדר הכרעה שיפוטית ועיגון חוקי הביאו אפוא להצגת מעמדה של חוות דעת היועמ"ש כשנויה במחלוקת ועמומה תוך שחלק מהמשפטנים מייחסים לה מעמד משפטי חריג.

העמימות והתפיסות השונות בדבר מעמדה של חוות הדעת, אינן תאורטיות. חרף הנטייה של שרי הממשלה שלא לחדד את המחלוקות מטעמים פרקטיים, מפעם לפעם מתפתח עיסוק ישיר בשאלת גבולות מעמדה המחייב של חוות הדעת של היועמ"ש בפסיקה, אך גם הוא לא נערך באופן סדור. במקרה יוצא דופן, כאשר היועמ"ש קבע כי “הממשלה אינה רשאית, מבחינה משפטית” למנות מועמד לראשות מנהל מקרקעי ישראל בשל התבטאויות פוגעניות שלו והוסיף כי אין להעלות את מועמדותו לדיון בממשלה והעניין הגיע להכרעת בג"צ, קבעה השופטת בייניש כי היועמ"ש חרג מסמכותו ואינו מוסמך להורות לממשלה כיצד לנהוג אופרטיבית. אולם גם אז נמנעה מלהבהיר את משמעותו של המעמד המחייב:

עמדה זו מעוררת קושי ניכר. עקרון יסוד במשפט הציבורי הינו כי החובה והאחריות להחליט, מוטלת על מי שסמכות ההכרעה נתונה בידיו כדין. על דרך הכלל, ולמעט במקרים חריגים ויוצאי דופן שלא כאן המקום לעמוד על טיבם, הצבת "מחסום" מראש בפני הרשות המוסמכת בנסיבות בהן קיימת מניעה משפטית לקבלת החלטה או לעשיית מעשה, ראוי שתתבצע בדרך של מתן חוות-דעת משפטית הקובעת כי ההחלטה או המעשה הינם בלתי חוקיים או אסורים לפי דין. חוות-דעת משפטית זו תונח בפני הגוף המוסמך, ותחייב אותו בקבלת ההחלטה שהסמכות לה מסורה בידיו. ככלל, החובה והאחריות לפעול בהתאם לחוות-הדעת האמורה מוטלת על הרשות המוסמכת, ואל ליועץ המשפטי לאכוף בעצמו את חוות-דעתו שניתנה בכובעו הייעוצי-פרשני… קביעתו של היועץ המשפטי בנסיבות העניין שלפנינו ולפיה הממשלה מנועה מלדון במועמדותו של העותר, יצרה מצב בלתי רצוי שבו לא ניתנה לרשות המוסמכת ההזדמנות להפעיל בעצמה את סמכות ההחלטה המסורה בידיה”.

הנה כי כן, הבהירה השופטת בייניש כי היועמ"ש לא יכול להציב מחסום בפני הממשלה מכוח חוות דעתו, אולם גם בדבריה לא הובהר עד תום מה המשמעות של חוות דעתו המחייבת.

ג.אכיפת עמדת היועמ"ש באמצעות סמכויות הייצוג

גם במקרים שהתגלתה מחלוקת בין השרים ליועציה המשפטיים, עשו האחרונים שימוש בהליך המשפטי הצפוי והודיעו כי יתקשו להגן על מהלכים ממשלתיים – אפילו על חקיקה ממשלתית – אם יוגשו עתירות נגד הממשלה. כתוצאה מכך, מעמדה המחייב של חוות דעת היועמ"ש לא זכה לפיתוח והכרעה כשלעצמו, שכן ממילא לרוב היועמ"ש יכול היה לאלץ את הממשלה לפעול לפי עמדתו ללא ליבון סוגיית הסמכות בבית המשפט, לאור יכולתו למנוע מהממשלה ייצוג ממשי בהליכים משפטיים נגדה. במקרים קיצוניים נעשה שימוש ישיר אפילו במונופול הייצוג לו טוען היועמ"ש, כדי להבטיח כי בית המשפט יקבל את עמדת היועמ"ש, עניין בעייתי כשלעצמו שנעדר גם הוא כל עיגון חוקי. אך העימותים הללו היו נדירים והתבססו על תפיסה שרואה את בית המשפט כבעל הסמכות לבלום מדיניות בניגוד לעמדת הממשלה. במקרים אלו היועמ"ש לא הציג את עצמו כבעל הסמכות לאכוף את עמדתו על הממשלה, ומקרי עימות הסתיימו בדרך כלל לאחר שהממשלה הבינה כי מבחינה מעשית מוטב לה לקבל את עמדת היועמ"ש בטרם יכפה אותה בית המשפט.

כך לדוגמא הודיע היועמ"ש הקודם יהודה וינשטיין כי לא יוכל להגן בבג"צ על מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל לאחר שהתפרסם כי פלש לקרקעות מדינה, והממשלה היא זו שהחליטה שלא למנותו.

וינשטיין גם גרם לממשלה להטמיע שינויים בנוסח הסופי של ׳חוק העמותות׳ שרצתה לקדם וכך גם ב׳חוק החרם׳, אך נמנע מלהציג את עמדתו כמחייבת כשלעצמה. אדרבה, בכירים במערך הייעוץ המשפטי לממשלה אפילו הסבירו כי הם מרגישים בנוח לנסות ולקדם את תפיסת עולמם הערכית והפוליטית במסגרת ליווי משפטי שהעניקו לממשלה, דווקא בשל העובדה שידעו שהגורם המכריע הוא הדרג המדיני.

כך, המשמעות המעשית של מעמדו של היועמ”ש כפרשן המוסמך של החוק לא חודדה מבחינה מעשית ולא הגיעה לידי הכרעה חד משמעית, לא בפסיקה, לא בחקיקה ולא בפרקטיקה.

ד.רפורמת הרמזור ועיגון בהנחיות היועמ”ש

בשנים האחרונות, עם התפתחותו של שיח המשילות בישראל, הפכה שאלת סמכויות היועמ"ש העקרונית לשאלה ציבורית בוערת. כך הציג היועמ"ש את הדברים בנאום שנשא לאחרונה:

אחד הנושאים המרכזיים שעמד על הפרק בשנים האחרונות בתחום המשפט הציבורי… הוא סוגיית המשילות, והטענה כי גורמי המשפט – הן הייעוץ המשפטי לממשלה והן הערכאות השיפוטיות – פוגעים כביכול ביכולתו של הדרג הנבחר לממש את מדיניותו. השיח בנושא זה התמקד בעיקרו ביחסי הכוחות בין השחקנים המרכזיים במערכת הציבורית במדינת ישראל…

“בתקופה האחרונה, אני מזהה שתי מגמות מסוכנות ביותר, שמחליפות את שיח המשילות, תוך שהן מבקשות למעשה לקעקע את עקרונות היסוד המקובלים הללו. אני מכנה את המגמות האלו בשמות: שיח הנאמנות, ושיח הסמכות המוחלטת…

“מדובר על מצבים שבהם גורם פוליטי מחליט להתנער לחלוטין מהמגבלות החוקיות החלות עליו, ובאופן מודע ומכוון, ולעיתים אף מוצהר, פועל בניגוד לחוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, המשקפת את הדין עבור הרשות המבצעת”.

כעת, לאחר שהמחלוקת העקרונית התעוררה במלוא עוזה, התברר כי לצד העיסוק האקדמי והציבורי בנושא, החלו גורמים בייעוץ המשפטי ובאקדמיה לקדם את העמדה מרחיקת הלכת ויש לומר אף הקיצונית, לפיה חוות דעתו המחייבת של היועמ"ש מחייבת במובן ה"חזק", כך שכביכול פעולה בניגוד לעמדתו הינה פעולה בניגוד לחוק.

יתרה מכך, החלו להישמע קולות לפיהם פעולה בניגוד לעמדתו המחייבת של היועמ"ש מאיינת את תוקף הפעולה מבחינה משפטית (void) בכל נושא ומכל עילה. כלומר, הפעולה אינה עוד "כנגד דעתו החולקת" של היועמ"ש, אלא היא נעדרת תוקף משפטי והיא כאילו לא בוצעה.

על פי התפיסה החדשה, תוקפה של עמדת היועמ"ש מספיק לה כדי להכריז על מניעה משפטית, ואין צורך בצו בית משפט שיאכוף את האיסור.

כפועל יוצא מכך, חָווֹת דעת היועמ"ש החלו לכלול גם הוראות אופרטיביות לגורמים במשרדי הממשלה במטרה לאכוף את עמדתו, כאשר היועצים המשפטיים פונים באופן ישיר לעובדי ציבור ומורים להם לאפשר פעולות או לשלול כספים.

חוות דעתו של היועמ"ש החלה לשמש לא רק לאזהרה ולמניעה אלא גם כצו עשה בפועל הנוטל לעצמו את החרב והארנק.

מיד עם כניסתו ללשכת היועמ"ש ביקש אביחי מנדלבליט לבסס את תפיסה רחבה זו בדבר מעמדו העצמאי המחייב של היועמ"ש.

הוא החל למסד הבחנה בין "מניעה משפטית" – מקרה שבו הוא אוסר על קידום הפעולה השלטונית – לבין מקרים של "קשיים משפטיים". הבחנה זו היתה קיימת גם קודם לכן אך לא היתה חלק מובנה משיטת העבודה של מערך הייעוץ המשפטי. כפי שראינו, גם שררה עמימות ביחס לעילות ולנושאים שלגביהם יכולה להיקבע מניעה משפטית, כאשר גם הקביעה שנזכרה בפסיקה לפיה היועמ"ש הוא “הפרשן המוסמך של הדין” לא הבהירה מה מרחב הפעולה של היועמ"ש. האם הוא יכול להנחות את הממשלה רק במקרים בהם המחלוקת נובעת מפרשנותו של סעיף חוק ברור, כפי שהציעה ועדת שמגר, או שמא מדובר על פרשנות הדין במובן הרחב הכולל את סבירותה של כל החלטה שלטונית?

על פי המסגור החדש שאומץ, היועמ"ש יכול להכריז על מניעה משפטית שמעקרת את הפעולה מבחינה משפטית ושאוסרת על סטייה מעמדתו, בכל נושא ובכלל זה קידום חקיקה, כאשר עילת ההתערבות יכולה להיות פרשנות של הדין, שיקולי סבירות או אפילו עקרונות היסוד של השיטה.

כתוצאה מכך נטל לעצמו היועמ"ש את הסמכות לקבוע מה תהיה החקיקה הממשלתית שתקודם, ובכך הוא למעשה חולש לא רק על פעילות הממשלה אלא גם על הכנסת, שמרבית החקיקה שמתקבלת בה היא חקיקה ממשלתית.

למעשה, היועמ"ש מנדלבליט אימץ את העמדה הקיצונית ביותר בדבר מעמדה המחייב של חוות דעתו וביקש לעגן אותה בשיטות העבודה של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה כולו.

שיטת העבודה החדשה כונתה "רמזור", והיא ביקשה להבנות את סדרי העבודה של היועץ המשפטי לממשלה. המתודה ביקשה לדחות את העמימות שנהגה עד כה. על פי ה"רמזור", יועץ משפטי שמלווה החלטה שלטונית צריך לחדד האם הפעולה כשירה מבחינה משפטית (אור ירוק) או שמא קיימים קשיים משפטיים בקידום המדיניות. הרמזור דורש הבחנה מוצהרת בין מקרים של "אור אדום", שבהם קיימת אליבא דמנדלבליט "מניעה משפטית" שאוסרת על קידום המדיניות; לבין מקרים של "אור כתום" בהם מתעוררים קשיים משפטיים שמוטב לפתור, כשההחלטה האם לקדם את המדיניות מבלי לפתור את הקשיים נותרת בידי הגורם המדיני, והחלטתו צפויה לעמוד למבחן בג"צ. אלא שבפועל, הגביר הרמזור את המתח בין היועמ"ש והממשלה, שכן מתודה זו מבנה את הצורך לבחון בכל מקרה ומקרה האם קיימת "מניעה משפטית" נוקשה, כלומר האם היועמ"ש יכול לבלום לחלוטין את המדיניות, ועל כן היא מגבילה מאוד את יכולתם של הממשלה והיועמ"ש להגיע להסכמות במקרה שהוכרזה "מניעה משפטית".

כך הוצגה הרפורמה בביקורו הראשון של מנדלבליט כיועמ"ש בוועדת חוקה, חוק ומשפט ביולי 2016:

אחרי שיש מדיניות עולות שאלות משפטיות. בשאלות המשפטיות צריך להבחין בין מה שנקרא "קשיים משפטיים" לבין "מניעה משפטית"… בסוף-בסוף, כשאני אגיע למקום שאני אגיד "מניעה משפטית", אני אגיד את זה בצורה ברורה וגלויה, ציבורית אם צריך, אבל זה לא דבר שאני מגיע אליו בנקל. קשה לי להגיע למקומות האלה, אני מקווה לא להגיע אליהם. אני מקווה לפתור בדיאלוג את הבעיות… כשאני מגלה מניעה משפטית אני חייב לשקף את זה לדרג המדיני, ואם צריך, לשקף גם לציבור שזאת עמדתי, והמשמעות היא שלא ניתן לקדם את הדבר הזה. לעומת זאת, כשיש קשיים משפטיים, אני מציף אותם, שם את סימני השאלה והאזהרה. דרך אגב, יכול מאוד להיות שאני אגיד "קשיים משפטיים", ובית המשפט, שהוא זה שקובע, יגיד: טעית, אין קשיים משפטיים, זו מניעה משפטית… במקום שיש קשיים משפטיים "בלבד", בוודאי שהדרג המדיני רשאי לקבל כל החלטה שהוא ימצא לנכון, ואין מה לעשות, ההחלטה נמצאת בידיו”.

שנה לאחר מכן עוגנה דוקטרינת הרמזור ב׳מדריך הפנימי לעבודת ייעוץ וחקיקה׳ שנכתב על ידי המשנה ליועמ"ש אבי ליכט.

שרת המשפטים סירבה לסמוך את ידיה על המדריך לאחר שהבינה שהמדריך מאמץ את העמדות הרדיקליות ביותר בנוגע לסמכויות היועמ"ש, ואינו מסתפק בהנחיה כיצד להפעיל סמכויות אלא מבקש ליצור סמכויות יש מאין. לסירובה של שקד לחתום על המדריך לא היתה משמעות אופרטיבית אלא פוליטית בלבד, שכן ממילא אין למדריך מעמד משפטי עצמאי וממילא הסכמתה למסמך לא היתה נחוצה בכדי להעניק לו תוקף.

בפועל, מבנה המדריך את שיטת העבודה של מערך הייעוץ המשפטי לממשלה וחולש דרכו על התנהלות הרשות המבצעת כולה ואפילו על החקיקה הממשלתית בכנסת. המדריך עיגן בכתב את תפיסות ההפעלה של מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, תוך הכרעה בין גישות שנויות במחלוקת בקרב בכירי מערך הייעוץ המשפטי לממשלה ותוך אימוץ עמדה אקטיביסטית מוצהרת.

מאחר שהוא נעדר מעמד רשמי, מיהר היועמ"ש ופרסם ב-2018 הנחיית יועמ"ש בנוגע לטיפול בהצעות חוק ממשלתיות, שעיגנה את הרמזור ואת היכולת לקבוע מניעה משפטית על קידום חקיקה גם בהנחיה רשמית, ובכך ביקש ליטול לידיו את הסמכויות שמעולם לא הוענקו לו בחקיקה.

למעשה עשה היועמ"ש שימוש בסמכותו להנחות את הכפופים לו כדי ליצור סמכויות חדשות שזכרן לא בא בחקיקה, זאת לכתחילה ללא כל סמכות.

שיטת הרמזור הוצגה ככלי העבודה שלאורו נדרשים גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה לפעול. על פי המדריך, יועץ משפטי יוכל להכריז על מניעה משפטית אפילו בהליכי חקיקה כאשר המשפטן סבור שהחוק מנוגד לחוקי היסוד (למשל – בלתי מידתי על פי המבחן הצר, כלומר פגיעתו בזכויות עולה על תועלתו) או שהחוק מנוגד לעקרונות היסוד של השיטה, או אפילו אם המשפטן סבור שהליך החקיקה סובל מפגמים. המדריך קובע כי במקרים של פעולה שלטונית ניתן להכריז על מניעה משפטית בהיעדר סמכות או סתירה להוראות חוק, בשל הליך לא תקין ואפילו בשל פגמים בשיקול הדעת של הגורם השלטוני. על פי המדריך, יועמ"ש יכול להכריז על מניעה משפטית אפילו מטעמים ערכיים מבלי לפרש את החוק, אם יסבור כי המדיניות המוצעת פוגעת בטוהר המידות או שאינה סבירה.

מלבד המניעה המשפטית קובע המדריך כי יועצים משפטיים יתריעו על קשיים משפטיים משלל טעמים. במקרים שהם סבורים כי יתכן ובית המשפט יפסול את החקיקה, ואפילו כאשר המשפטן סבור כי החקיקה אינה מתיישבת מבחינה מהותית עם חקיקה אחרת בנושא, או כאשר היועץ סבור כי קיימת עילה משפטית כלשהי שמקשה על קבלת ההחלטה המנהלית – בכל המקרים הללו יוכל היועמ"ש, או יועצים משפטיים שכפופים לו, להצביע על קושי משפטי ולדרוש עיון ודיון נוסף עם הגורם המדיני.

בפועל, ההכרזה על קשיים משפטיים הספיקה במקרים רבים כדי למנוע יישום של מדיניות ממשלתית. כך לדוגמא נדחה ניסיונה של שרת התרבות מירי רגב לשלול תמיכה ממשלתית של תקציבי תרבות מתומכי טרור: תחילה היועמ"ש עצר את ניסיונה לקידום מדיניות זו על סמך החקיקה הקיימת בטענה של מניעה משפטית שמחייבת תיקון חקיקה; ולאחר מכן נבלמה הצעת חוק ממשלתית בעניין, בטענה לקושי משפטי בחקיקה.

למרות שהמדריך דורש כי תוצג הבחנה ברורה בין מקרים של קושי משפטי לבין מקרים של מניעה משפטית או הערות מדיניות, המדריך מדגיש כי במקרים רבים לא ניתן לזהות בשלבי הטיפול הראשוניים האם מדובר בקושי משפטי או במניעה משפטית וכי על כן ניתן להציג קשיים משפטיים בעלי משקל משתנה. המשמעות המעשית היא שיועמ"ש תמיד יוכל להכריז על קיומו של קושי משפטי, ויוכל להתעכב בהכרעה האם לפניו קושי משפטי או מניעה משפטית. עיכוב שכזה עשוי לשכנע את הרשות לשנות את המדיניות מטעמים מעשיים.

יתרה מכך, בפועל ולאור התפתחותה של עילת הסבירות החריגה בישראל אין הבחנה אנליטית אובייקטיבית בין הקטגוריות השונות. לצד הרטוריקה הדורשת הבחנה בין מניעה לקושי משפטי, המדריך גם מסמיך את המשפטנים לקבוע כי קושי משפטי יהפוך למניעה משפטית במקרים בהם סבור הגורם המלווה בייעוץ וחקיקה כי השיח שנערך עמו אודות הקשיים אינו "בלב פתוח ונפש חפצה". למרות הניסיון המוצהר ליצוק ודאות, בסופו של יום, המדריך מאפשר הכרזה על מניעה משפטית משלל טעמים ומדגיש את טשטוש ההבחנה האובייקטיבית בין התחומים.

ה.המניעה המשפטית והרמזור – ביקורת והערכה

כהונתו של מנדלבליט כיועמ"ש רצופה בהתנגשויות בינו לבין הממשלה ושריה.

לאחרונה אף דווח על עימות בין היועמ"ש לראש הממשלה בשאלת מעמד חוות דעתו של היועמ"ש במהלך ישיבת ממשלה בה התקיימה הצבעה בנוגע לפתיחת סגר הקורונה.

היועמ"ש עשה שימוש רחב בהכרזה על מניעה משפטית ביחס להצעות חוק ממשלתיות. הוא הורה על מניעה משפטית לקדם חוק שיאסור על טבילה שאינה על פי הוראות הרבנות הראשית לישראל במקוואות ציבוריים אחרי שבג"צ פסל פרקטיקה קיימת; הכריז על מניעה משפטית לקידום חוק ההסדרה, שקודם לבסוף כהצעת חוק פרטית; ואף הכריז על מניעה משפטית לקידום חוק המצלמות שמפלגת ׳הליכוד׳ רצתה לקדם כמענה לטענות על זיופים לפני הבחירות. במקרה של חוק המצלמות החליטה הממשלה לקדם את הצעת החוק בניגוד לדעתו.

גם החלטות ממשלה נתקלו בהכרזה בדבר מניעה משפטית לקידומן.

חלק מההחלטות קודמו למרות המניעה המשפטית שהכריז היועמ"ש. כך היה כאשר קבע כי קיימת מניעה משפטית לקדם את העלאת בני הפלאשמורה מאתיופיה בשל קבלת ההחלטה בתקופת בחירות, או כאשר ביקש למנוע את הקמתה של ועדת בדיקה לבחינת המחלקה לחקירות שופטים במשרד המשפטים. במקרה הראשון ההצעה עברה על אף עמדתו והעולים הגיעו לארץ, ואילו ועדת מח"ש נבלמה באמצעות צו-ביניים של בית המשפט לאחר שהממשלה התעלמה מעמדת היועמ"ש והקימה את הוועדה.

במקרים אחרים הודיע היועמ"ש לשרים כי החלטות שקיבלו אינן בתוקף, בשל מניעה משפטית שעליה הכריז. כך לדוגמא ביקש היועמ"ש להפוך את החלטתו של שר המדע אקוניס שסרב למנות את הפרופ׳ יעל אמיתי לתפקיד ייצוגי בשל תמיכתה בסרבנות בצה"ל, חרף עמדה משפטית שקבעה כי סירובו של השר אינו סביר. היועמ"ש גם עשה שימוש במונופול הייצוג בשביל למנוע מאקוניס ייצוג משפטי בעתירה, אך אקוניס בחר להגיע לדיון. השופטים הקשיבו לטענותיו ואפשרו לו להגיש עמדה כתובה לדיון, תוך דחיית טענות היועמ"ש בדבר קיומו של מונופול על הייצוג. היועמ"ש נדרש בחלק מהמקרים גם לסגת מהכרזה על מניעה חוקתית בשל ביקורת ציבורית או לחץ מהממשלה. כך היה כאשר החליטה הממשלה להכריז על הקמתו הרשמית של ישוב חדש בבקעת הירדן, לאחר שהיועמ"ש הבין שהממשלה תתעלם מהחלטתו אם ידבוק בהכרזתו על קיומה של מניעה המשפטית.

במדיניות המניעה המשפטית מנסה היועמ"ש ליטול לעצמו עוצמה פוליטית שעולה על עוצמתו של בית המשפט. בית המשפט יכול להוציא צווים שיפוטיים ולקבל עתירות רק לאחר הליך אדברסרי, ולהעניק סעד רק לאחר שהוצא צו בעתירה, וגם זה בהרכב ולאחר הליך דו-שלבי פומבי של דיונים, וגם אז הוא מחויב לפרסם פסק דין פומבי ומנומק.

היועמ"ש לעומת זאת מבקש לבטל החלטות שלטוניות ללא כל דיון ולאכוף אותן רק מכוח מעמדו, לעיתים אפילו ללא הנמקה או מסמך כתוב.

מ"הנחיה" ו"ייעוץ" הפכה עמדתו לצו מניעה, ואפילו צו עשה, שניתן על פי שיקול דעתו הרחב בלא סמכות ובניגוד לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, הזכות להליך הוגן, ותפיסות יסוד בדבר הרציונל שבהליך אדברסרי והפרדת רשויות.

הניסיון לבלום אפילו חקיקה בשם היותו “הפרשן המוסמך של הדין” מדגישה את הדיסוננס המשטרי שנוצר.

היועמ"ש, שתפקידו לסייע לממשלה לקדם את מדיניותה על פי הדין, מבקש למנוע חקיקה שתקבע מהו הדין, ואת כל זה הוא עושה "בדן יחיד" ובלי דיון סדור, עוד בטרם באה החקיקה לעולם.

בניגוד להמלצות ועדת שמגר, היועמ"ש מוכן לפסול מדיניות ממשלתית בשל פגמים בשיקול הדעת של הממשלה ושריה ובכללם היעדר סבירות ואפילו מטעמים של עקרונות יסוד עמומים ואינטואיציה אישית. הטשטוש המובנה בשיטת המשפט הישראלי בין פעולה בניגוד לסמכות לבין יועמ"ש שסבור כי החוק לא סביר, רק מחמיר את הבעיה. יתרה מכך, היועמ"ש גם הבהיר כי גורמים משפטיים הכפופים לו יכולים להכריז על מניעה משפטית וכך הרחיב עוד יותר את הקושי.

מקרים שבהם קבע מנדלבליט כי קיימת מניעה משפטית בשל חוסר סבירות הדגישו את הבעייתיות שבהפקדת עוצמה שלטונית כה משמעותית בידי אדם אחד.

כך לדוגמא ספג מנדלבליט ביקורת קשה על קביעתו לפיה שר המשפטים אוחנה היה מנוע מלמנות כל מועמד לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה, זולת המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר, שמתחם הסבירות למינוי כלל רק אותו.

מנדלבליט מיהר לשנות את עמדתו בעקבות הביקורת וצמצם את המניעה המשפטית תוך קביעה מעודכנת בדבר מועמדים נוספים שיכולים להיכנס בדוחק למתחם הסבירות המצומצם, שעתה התרחב באורח פלא. אולם הפרשה הזאת הדגישה שוב את הכשלים שבייחוס מעמד משפטי מחייב לכל חוות דעת שמונפקת מטעם היועץ המשפטי לממשלה.

ו.סיכום

אם נבקש להציע סיכום ביניים לרפורמה שהטמיעו מנדלבליט וליכט במערכת, הרי שמאז פרסומו של מדריך החקיקה, משבר האמון החריף ותכפו ההתנגשויות בין הממשלה ליועצה המשפטי.

אני סבור כי ריבוי העימותים נוצר כתוצאה מהשימוש התכוף ב"מניעות משפטיות" ועיגונן בתכנית הרמזור תוך קביעה כי ניתן להכריז על מניעה משפטית גם ביחס לחקיקה וגם מטעמים שאינם פרשנות מובהקת של הדין, לצד ניסיון לייחס ליועמ"ש כוח עצמאי חזק שיכול לבטל פעולות שלטוניות בלי צו של בית המשפט. ההחלטה להציג את היועמ"ש כמחזיק בכוח מוחלט להורות לממשלה כיצד לפעול הביאה להתנגשויות עקרוניות ולהרחבת העימותים בין היועמ"ש והממשלה.

רפורמת הרמזור שעליה הכריז מנדלבליט עם כניסתו לתפקיד ביקשה להפיג את העמימות סביב מעמד חוות דעתו של היועמ"ש ולהבהיר לכל מי שנוגע בדבר כי עמדתו מחייבת כאשר הוא קובע זאת במפורש.

אך היא נכשלה גם בכך, שהרי העמימות לא הופגה בעקבות רפורמת הרמזור. הממשלה התרגלה לפעול למרות "מניעות משפטיות" וגורמי ממשל עדיין לא יודעים מתי יוכלו לקדם מדיניות, שכן גם לשיטת "המדריך הפנימי" קיים טשטוש מובנה בין קושי משפטי לבין מניעה משפטית בשלבי עיצוב המדיניות. אשר על כן בפועל הרמזור לא נכנס לפעולה עד לשלב מתקדם בעיצוב המדיניות. כפועל יוצא מכך ונכון לעת הזאת נראה כי רפורמת הרמזור תרמה בעיקר להגברת המתח, העוינות וההתנגשויות בין היועצים המשפטיים לבין מקדמי המדיניות.

בניגוד לאופן שבו מציג היועמ"ש את המניעה המשפטית כאירוע חד פעמי ונדיר, הניסיון מראה כי גורמים זוטרים בייעוץ המשפטי לממשלה יכולים להצביע על קושי משפטי ולהדגיש את הבעייתיות שעלולה להתפתח גם בנושאי ליבה שהממשלה מבקשת לקדם.

חלק מהשרים החלו להתעמת עם היועמ"ש בנוגע למעמדה העקרוני של חוות דעתו. בה בעת חלק מהשרים שביקשו לקדם מדיניות מול גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה עלולים לוותר על מדיניות רק בשל "הערת אזהרה" של יועמ"ש, בדיוק כפי שקרה לטענת שר הבריאות בשאלת סגירת נתב"ג.

לכן, גם היום עלולה להיווצר מציאות בה ממשלה המבקשת לקדם מדיניות ולא להתעמת עם היועמ"ש תשנה את מדיניותה לאור הערות (לרבות הערות אגביות) של גורמים משפטיים שמלווים פעילות ממשלתית, גם כאשר מדובר בגורם משפטי שאינו בכיר וגם כאשר לא ברור האם מדובר בקושי או במניעה משפטית.

אכן, השרים אינם יכולים להתנער מהאחריות המוטלת עליהם – למרות שהעמימות מקשה על קידום מדיניות, ממשלת ישראל מחזיקה בסמכות וממילא באחריות על פעולותיה ולכן שרי הממשלה נושאים באחריות לפעולות שבתחום סמכותם. הם אינם יכולים להטיל את האחריות על היועצים המשפטיים שמכריזים על בעיות משפטיות שמגבילות את יכולת הממשלה לקדם את מדיניותה. אלא שכאן המפתח להסברת אירועי אי-הבנה שבהם שר מוותר על מדיניות, ואפילו בנושא כה מרכזי וחשוב.

חשוב לחזור אל הראשונות: עם כל הרצון הטוב והניסיון להבטיח כי הממשלה תפעל במסגרת הדין, היועמ"ש אינו מחזיק בסמכות לקבוע נוהל שכזה, וגם בית המשפט לא יכול לקבוע הסדר שכזה יש מאין. ישנם טעמים כבדי משקל לדחות את העקרונות שעמדו ביסוד הרפורמה גם אם זו היתה נקבעת ברשות ובסמכות בידי המחוקק.

בראש ובראשונה יש לחזור אל מושכלות היסוד ואל עיקרון שלטון החוק שקובע כי החוק הוא שמנחה את הממשלה ולא שלטון היועמ"ש, בדומה לביטוי המוכר – "a government of laws and not of men", אך אין צורך לתור אחר טעמים עלומים.

קידומה של הרפורמה בניגוד לעיקרון החוקיות יחד עם ניסיונו של היועמ"ש לקבוע כי הוא עומד בראש מערכת השלטון בישראל, הם משוללי סמכות, ראויים לבלימה, ומדגישים את דחיפות הסדרת סמכויות היועמ”ש בחקיקה ראשית בהקדם.

https://mida.org.il/2021/03/10/%d7%...

תגוביות:

1.מנדלבליט מחבל בעבודת ממשלת ישראל, מחבל במערכת אכיפת החוק, מחבל במערכת הפוליטית ומחבל במערכת המשפט - נקודה!!!

החל מדקה 34:00

עורך הדין דניאל כהן, לשעבר היועץ המשפטי של מפלגת העבודה בראיון אצל מתי טוכפלד ב- 11.03.2021 בגלי ישראל:

עורך הדין דניאל כהן:

“כדרכו בקודש, היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט (בחודשים האחרונים, זה הקודש, כן?!) חייב להמשיך ולייצר איום על נתניהו במסגרת מסע הציד שלו אחרי נתניהו ולכן הוא עקבי ביצירת חוסר ודאות, מבוכה ובוקה ומבולקה במערכת הפוליטית במדינת ישראל.

מה שקורה כרגע זה שהיועץ המשפטי מנדלבליט מחבל בעבודת ממשלת ישראל, מחבל במערכת אכיפת החוק, מחבל במערכת הפוליטית ומחבל במערכת המשפט – נקודה!!! זו תהיה מורשתו של מנדלבליט.

https://soundcloud.com/galey-israel

Galey Israel – גלי ישראל

יומן הצהריים עם מתי טוכפלד 11.3.21

https://rotter.net/forum/gil/27789....

2.כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 3

את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993.

במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג”צ.

מאז לדברי פרופ’ פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.

אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.

זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג”צ.

אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.

אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג”צ בקרבי הממשלה.

ברק עשה זאת באמצעות “חקיקה” מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.

כך זה מתואר בויקיפדיה:

“בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג”צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד”.

מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.

ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי “חקיקת” בג”צ – “לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד”…

השמאל בבג”צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.

בספרו “הארנק והחרב” מתאר פרופ’ פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.

הנה כך מתאר פרופ’ פרידמן את המהלך הזה:

“המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות”…

“המאבק היה על כוח”, מסביר פרידמן. “ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש”.

את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!

סימוכין:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...

ראה: ועדת שמגר ויקיפדיה

לעיון האשכול:

פרופ’ דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג”צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118....

3.כך השתלט השמאל על בג''צ ומערכת המשפט - פרק 4

פרופ’ פרידמן המשמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל לחקר המשפט מאשים את בג”צ ומערכת המשפט בכך שיצרו מצב חוסר משילות בישראל על ידי הפרת איזון שלטונית יוצאת דופן שלא קיימת בשום מקום בעולם.

הבעיה נוצרה כשהשתלטה הרשות השופטת באמצעות בית המשפט העליון ובסיועם של מוסד הייעוץ המשפטי והפרקליטות על תפקידי הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות המחוקקת (הכנסת), שיתקה אותן והחלה לבצע את תפקידיהן במקומן.

פרופ’ פרידמן:

בג”צ ניכס לעצמו את תפקיד שומר המוסר על ידי הגבלת יכולת התפקוד של אלה שנבחרו לשלוט.

בג”צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה.

בג”צ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת.

בג”צ פסק שבחירת המועמדים תתבצע אך ורק על ידי ועדה (בראשות משפטנים) לאיתור מועמדים למינויים. ועדה זו חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.

סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה.

הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי סבירה בעיני יועציו המשפטיים.

שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה, מסתכן בפנייה לבג”צ בטענה שהוא פועל באופן בלתי סביר. קרה אפילו שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד.

בג”צ פוסל פעמים רבות וללא שום בסיס חוקי, מינויי מנכ”לים למשרדים ממשלתים או מינויים בכירים אחרים, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון.

מעורבות זו של בית המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי המשפט, כיוון שמעורבות בית המשפט נעשית מטעמים שאינם קשורים לחוק כלשהו.

“משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול”, כותב פרידמן בספרו הארנק והחרב בעמוד 482.

שופט בית המשפט האמריקני לערעורים, ריצ’רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית המשפט של אהרן ברק שלרעיון “שכל החלטה של הממשלה הנחשבת לא סבירה בעיני בג”צ היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני”.

פרופ’ פרידמן מוסיף וקובע שבהתנהגותו הזו “בית המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים” ומדגיש כי “אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת”.

לספרו קורא פרידמן הארנק והחרב על מנת להבהיר שמערכת המשפט אינה יכולה לקנות את אמון הציבור בכסף או באמצעות חרב. מי שלא זוכה לאמון הציבור הודות לתפקודו – אבוד.

אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לכך ש-36% בלבד נותנים בה אמון.

סימוכין:

1.https://mida.org.il/?p=22357

2.על פי סקר של אוניברסיטת חיפה רק 36% הביעו אמון ברשות השופטת בישראל / מ. גילת

“רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013 לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים”.

http://www.israelhayom.co.il/articl...

לעיון האשכולות:

פרופ’ דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג”צ!

https://rotter.net/forum/gil/27118....

בג”צ והיועץ המשפטי – ממשלת העל השרשורית של ישראל 2

https://rotter.net/forum/gil/24319....

https://rotter.net/forum/gil/27344....

4.כל הרעות החולות במדינה הן תוצאה של שלטון המשפטפטנים

של ההפיכה המשפטפטנית האלימה, שהפכה ב-30 השנים האחרונות את ישראל לבג”ציסטאן, מדינת כל משפטפטניה, כל שופטיה וכל רועציה המשפטפטיים.

ישראל הפכה מדמוקרטיה למשפטפטוקרטיה – שלטון המשפטפטנים, ע”י המשפטפטנים, למען המשפטפטנים.

המשפטפטוקרטיה הראשונה והיחידה בעולם.

בראש פירמידת הטירוף וההפקרות עומדת כנופיית בג”צ, שהיא המקבילה המקומית (לא רוצה לומר “הישראלית”, כי הכנופיה הזו אינה ישראלית בכלל) למועצת האייאתוללות של איראן – והנה ההסבר, לטובת האהבלים, הפתיים-תמימים והשקרנים (מחקו את המיותר) שעדיין תומכים באייאתוללות האלה –

בג”צ הוא התופעה הכי איראנית בישראל: קבוצת אנשים שלא נבחרים ע”י הציבור, שלא נושאים באחריות לשום דבר ובפני אף אחד ושלא ניתן להעבירם מתפקידיהם במקרה של פאשלות, ושהפכו את עצמם לפוסקים האחרונים והעליונים בכל סוגיה ציבורית, פוליטית וערכית. בדיוק – אבל בדיוק! – כמו מועצת האייאתוללות של איראן.

ועוד לא אמרתי כלום על הגלימות השחורות, שמשותפות לאייאתוללות שלנו ולאייאתוללות של איראן.

אולי בכל זאת יש הבדל אחד, דווקא לטובת האייאתוללות האיראניים:

האייאתוללות של איראן לפחות דואגים לאיראן – מה שממש לא ניתן לומר על האייאתוללות שלנו, שהם סייעני אויב ותומכי טרור.

מי הרשה לחולרות האלה להעניק “זכויות” לפולשים זרים, על חשבון בעלי הבית?

5.יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים!

יש לחסל את בג”צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.

את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג”צ קובע.

יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג”צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

ממשלת “ימין” ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ”ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/27766....





ליה 23.04.2110:33
104. פרופ' מאוטנר מזהיר: העליון הוא כת סגורה. הפרקליטות מקולקלת בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 23.04.21 בשעה 11:32 בברכה, ליה

מצד אחד: נתניהו יכול להמשיך לכהן גם כשיעמוד לדין, אהרון ברק הרס את מערכת המשפט וחייבים להקים ועדת חקירה לבדיקת מחדלי הפרקליטות

פרופסור מנחם מאוטנר לא רואה מניעה שבנימין נתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה גם כשתלויים נגדו שלושה כתבי אישום פליליים חמורים, כל עוד לא הורשע בבית המשפט.

"זה בדיוק הכלל במשפט האמריקאי, שכולנו רוצים להעתיק ממנו: אי אפשר לפגוע באדם כל עוד הוא לא הורשע בבית משפט", הוא אומר. "זו העמדה שלי, וביטאתי אותה כבר בספר משנת 2008. פגיעה באדם תיתכן רק לאחר שבית משפט הרשיע אותו".

כלומר, אם נתניהו מצליח להקים קואליציה אחרי הבחירות, עם או בלי חסינות, מבחינתך הוא יכול להמשיך ולכהן כראש ממשלה?

"כן. וזה גם בדיוק מה שאומר סעיף 18 לחוק יסוד: הממשלה, שממנו עולה שכל עוד שלא ניתן נגד ראש הממשלה פסק דין הקובע שהיה בהתנהגותו קלון, הוא רשאי להמשיך בכהונתו".

אני מנחש שאת הדברים האלה אתה אומר כמי מעולם לא תמך בבנימין נתניהו לראשות הממשלה.

"נכון. לא הצבעתי מימי למפלגה שנמצאת ימינה ממר"צ, ואני מתנגד לכל פן במדיניות של נתניהו".

"בית המשפט הכריז שניתנה לנו חוקה"

מאוטנר הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובתחילת העשור הקודם אף כיהן כדיקן הפקולטה. כיום הוא מלמד דיני חוזים, אך מחקריו וספריו, עליהם זכה בשורה ארוכה ומפוארת של פרסים מכובדים, עוסקים במגוון תחומי המשפט האזרחי ובניתוח מגמות שונות במשפט הישראלי – ובכלל זה התפתחות המהפכה החוקתית בישראל.

פסקה מספרו מ-2008, "משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21", מצוטטת בשנים האחרונות שוב ושוב על ידי אנשי ימין, כראיה לטענותיהם שהמשפטנים הבכירים בישראל מנסים לחולל הפיכה פוליטית באמצעים לא דמוקרטים.

"באמצעות השינויים הנרחבים שחולל בית המשפט בפסיקתו בשנות השמונים והתשעים, הוא הפך עצמו לזירה חשובה למאבקיהם של ההגמונים לשעבר בעידן החדש שהחל בשנות השבעים", כתב מאוטנר, בהתייחסו למהפך הפוליטי של 1977.

"קבוצה חברתית שמצאה עצמה מאותגרת פוליטית ותרבותית הפכה את בית המשפט העליון – במקום הכנסת, שבו איבדה חלק משמעותי מכוחה – לאתר החשוב לפעילות הפוליטית שלה, תוך שהיא מצמצמת את עצמה לקידום ענייניה… ונמנעת מפעילות פוליטית של ממש בקרב הקבוצות החברתיות האחרות".

"שיהיה ברור – אני רוצה שישראל תמשיך להיות דמוקרטיה ליברלית", אומר מאוטנר השבוע, בביתו. "אבל לטענתי, הסוכן מספר אחת של החדרת ערכים ליברליים לתרבות הפוליטית של המדינה – בית המשפט העליון – עשה ועושה טעויות מאז שנות השמונים, ואינו מגן מספיק טוב על הפרויקט הליברלי של המדינה. התחלתי לכתוב על זה עוד בסוף שנות התשעים. אני לא חושב שהייתי הראשון שיצא נגד המהלכים של אהרון ברק ובית המשפט, אבל הייתי בין הראשונים".

כשחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נחקק ב-1992, הבנת שמדובר באירוע מכונן בתולדות המשפט הישראלי?

"לא. אף אחד לא הבין. אף אחד לא חשב שזה היה אירוע מכונן. אהרון ברק הפך את זה לאירוע מכונן כאשר כמה חודשים אחר כך (בפסק הדין 'המזרחי' – א.ב.ד) הוא הכריז שעברה עלינו 'מהפכה חוקתית' וגם שיש לנו 'חוקה'. לדעתי שני הדברים האלה היו לא פחות מטעות היסטורית.

"תמיד חשבתי, וגם כתבתי, שבית המשפט העליון הצליח לפתח משפט חוקתי מפואר החל מקום המדינה על גבו של המשפט המנהלי. איך פיתחו את המשפט החוקתי שלנו? הגישו עתירות נגד בירוקרטים של המדינה. זה דבר אחד כשבית משפט נדרש לפסול מעשה של בירוקרט מדינתי וזה דבר אחר לגמרי כשבית משפט נדרש לפסול חוק של הכנסת. אני נגד העלאת המפלס של הדיון החוקתי מרמת הפקידות המיישמת את החוקים לרמת הכנסת שמחוקקת את החוקים.

"זה מה שעשה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו – ובעיקר: זה מה שעשה הדיבור על 'מהפיכה חוקתית' ועל 'חוקה'. וזה מה שעשה מיד אחר כך בית המשפט כשהוא מילא בתכנים עשירים את המושג 'כבוד האדם' בחוק כבוד האדם וחירותו, כי התוצאה של כל זה היתה שנוצר הרושם שבהתחלה בית המשפט העליון הכריז שניתנה לנו חוקה, ואחר כך הסתבר שהוא זה שכותב את התכנים של החוקה, ולא העם באמצעות נציגיו, באספה מכוננת, למשל".

אתה יצאת נגד המהלכים האלה כבר בהתחלה. עוד בסוף שנות התשעים. ואז היית כמעט לבד במערכה הזו.

"כן, אבל לא הייתי לבד לגמרי. היו לצידי אנשים רציניים כמו פרופ'רות גביזון, למשל. ולפניה היתה מיכל שקד, שהיתה מתמחה של השופט משה לנדוי, וכבר בשלב מוקדם למדי כתבה מאמר נגד דוקטרינת הסבירות של אהרון ברק".

שילמת על העמדות האלה מחיר?

"לדעתי לא. בכלל לא".

יכולת להיות שופט בעליון והמינוי שלך טורפד.

"תראה, ברגע מסוים נעניתי ללחצים והסכמתי להיות מועמד לעליון. כל מיני אנשים לחצו עלי אז, לא אמנה את שמותיהם. שר המשפטים היה פרופ'דניאל פרידמן, והוא רשם את שמי כמועמד לבית המשפט העליון. למזלי הטוב – ואני אומר את זה באחריות – היה מי שיירט את המינוי שלי".

בוא נקרא למיירט בשמו: אהרון ברק.

"אני אמרתי את זה כמו שאמרתי".

אי פעם דיברתם על כל זה?

"יש לי מאות אם לא אלפי שעות עם אהרון ברק בכל מיני ועדות, אירועים חברתיים, וכולי. אבל בירור עמוק של הביקורת שלי על המהלכים שלו מעולם לא נעשה".

איך אתה מסביר את זה?

"לא לכל אדם יש פתיחות גבוהה לביקורת".

חומוס נתניהו

הביקורת של מאוטנר לא נעצרה במשך השנים רק בבית המשפט העליון – הוא היה ממובילי הביקורת על פרקליטות המדינה ואופן הטיפול בנבחרי ציבור שהועמדו לדין, ונותר מאמין גדול בחזקת החפות. מה שמחזיר אותנו אל הנאשם נתניהו והשאלה האם ראש ממשלה העומד בפני כתב אישום על שוחד באמת יכול להמשיך בתפקידו.

"שופטים מקבלים את החלטותיהם בשאלות של אשם וחפות לאחר שהנאשמים הנידונים על ידם נהנו מארבע הערובות של המשפט הפלילי: חזקת החפות; הצורך להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר; זכות הנאשם לייצוג על ידי עורך דין; והכרעת הדין בידי שופט הפועל באי משוא פנים", מאוטנר פורש את משנתו.

"בעיני, בגלל הכוח המשחית העצום שבידי המדינה בכלל ובידי התביעה בפרט, ארבעת הערובות האלה הן הדבר הכי מקודש במשפט, ורק כשאדם הורשע בדינו לאחר שהוא נהנה מארבע הערובות האלה, יש מקום להסקת מסקנות לגבי המשך פעילותו ותפקודו הציבוריים. ולהיפך, בחברה מתוקנת הכלל צריך להיות שכל עוד אדם לא הורשע בדינו אחרי שהוא נהנה מארבע הערובות האמורות, אין מקום לפגוע בהמשך פעילותו ותפקודו הציבוריים".

איך אדם יכול לנהל את ענייני המדינה ובמקביל לנהל משפט פלילי מסובך?

"זו כבר שאלה פרגמטית, לא שאלה עקרונית. ברמה העקרונית – אסור לפגוע באדם עד שלא הוכרעה שאלת האשם שלו אחרי שהוא נהנה מארבעת הערובות של המשפט הפלילי. אני לא רוצה לחיות בעולם שבו הפרקליטות חורצת את גורלו של אדם. לפי המשפט הנהוג אצלנו, אם מחר יחליטו להעמיד לדין את נשיא האוניברסיטה שלי, הוא חייב להתפטר מתפקידו מיד. למה? רק כי מישהו בפרקליטות החליט להעמיד אותו לדין?"

גננת פוגעת בילדי גן ומוגש נגדה כתב אישום. לשיטתך היא יכולה להמשיך לנהל את הגן עד שמשפטה יסתיים?

"לכלל שאני מציג יש חריג אחד. אם יש ראיות ברורות שאדם עבר עבירה פלילית, אפשר לפגוע בו עוד לפני שהוא הורשע בבית משפט. אם אדם מודה, או אם נניח יש תיעוד וידיאו שהוא ביצע את העבירה, מותר לפגוע בו עוד לפני שהמשפט החל".

אז אם נמשיך את הדוגמה שלי – אין הוכחות מצולמות והגננת מכחישה. יש רק עדויות רבות של ילדים, של רופאים, של פסיכולוגים, ומוגש כתב אישום. תסכים שגננת כזו תמשיך בינתיים לנהל גן ילדים? תסכים שנכדיך ילכו לגן כזה?

"אני חושב שצריך להבחין בין שני הקשרים: ההקשר של השוק וההקשר שלנו כבני אדם שחיים בחברה המנוהלת על ידי מוסדות מדינה. בהקשר של השוק, מותר להורים להוציא את ילדיהם מגן, אם הם סבורים שילדיהם חשופים בו לסכנות. כשם שהם בחרו בגן מסוים עבור ילדיהם לקראת שנת הלימודים, מותר להם להוציא את ילדיהם מהגן בכל רגע במהלך שנת הלימודים, ותהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה. למשל שמועות שאינן נתמכות בראיות.

"בהקשר שלנו כאזרחים החיים יחדיו בחברה, מתעוררת השאלה אם מותר למדינה לשלול רישיון לניהול גן רק בגלל שמועות לגבי דברים שנעשים בו. בוא נחשוב על מצב אנלוגי. מופץ שהחומוס של חברה מסוימת הנמכר במרכולים עשיר בקוליפורמים. מי שרוצה להסתמך על מידע כזה ולהימנע בעקבותיו מקניית החומוס, יכול לעשות את זה. אבל האם משרד הבריאות יכול לשלול מיצרנית החומוס את האפשרות למכור את החומוס שלה במרכולים רק בגלל שמועות? ברור שהתשובה שלילית.

"כעת, נניח שמשרד הבריאות פתח בהליך נגד יצרנית החומוס. האם רק בגלל שהמשרד פתח בהליך הוא רשאי לשלול ממנה את האפשרות למכור את החומוס שלה? אני חושב שלא. על המשרד לקיים הליך שימוע, הליך בדיקה, וכולי, שבו ניתנת ליצרנית החומוס האפשרות להציג את עמדתה שלה. רק לאחר שקילת העמדה הזאת יוכל המשרד לשלול מיצרנית החומוס את האפשרות למכור את המוצר שלה."

הדוגמה של מאוטנר בעייתית: משרד הבריאות דווקא מהיר להוציא צו מנהלי בכל מקרה של חשד לזיהום, ורק אחרי שמתברר כי אין זיהום הוא מסיר את הצו, ולא להיפך. בכל אופן, המסר ברור: מאוטנר הוא חסיד גדול של חזקת החפות המשפטית בכל מצב.

"עצם זה שהמדינה פתחה בהליכים פליליים נגד אדם מסוים לא יכול להוביל לדעתי לתוצאה שכבר בשלב המקדמי הזה עליו לסיים תפקיד פוליטי, ניהולי וכו'", הוא מסביר. "מכיוון שהמדובר בהליך פלילי, כלומר בהליך שתוצאותיו עשויות להיות קשות, יש לאפשר לו להתגונן במסגרת ארבע הערובות הפרוצדורליות הגדולות של המשפט הפלילי.

"בעיני, חברה המענישה בני אדם בלי שקודם לכן התקיימו ארבע הערובות האלה אינה חברה ראויה. וכל זה עוד לפני שהבאנו בחשבון שיקולים שהם חיצוניים לקו החשיבה הזה, היינו שיקולים בדבר הצורך להשאיר הכרעות דמוקרטיות בידי האזרחים, כשהמדובר בנבחרי ציבור".

רות דוד כועסת

מאוטנר מתראיין עתה אחרי שפרסם שני ספרים בחודשים האחרונים – האוטופיה הספרותית "הן אפשר", שבה הוא מנסה להיכנס לנעליו הגדולות של תיאודור הרצל מימי "אלטנוילנד" ולתאר כיצד יראה המפעל הציוני בעוד כמה עשרות שנים; וספר העיון רחב ההיקף "הליברליזם בישראל – תולדותיו, בעיותיו, עתידותיו", שבו מאוטנר מנתח את מערכת המשפט הישראלית, ואת המשבר החמור שנקלעה אליה בשנים האחרונות.

באפילוג לפרק הראשון בספרו "הליברליזם בישראל" )הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2019), כשהוא מתאר את מלחמת התרבות שמתחוללת בישראל סביב בית המשפט העליון, נזקק מאוטנר ל"גן הדובדבנים", המחזה האחרון שכתב אנטון צ'כוב, יקירה של שרת התרבות מירי רגב, ובו תיאר את שקיעתה של משפחת אצולה רוסית בסוף המאה ה-19.

המשפחה המבוססת והמנותקת, אטומה לשינויים המתרחשים סביבה, ממאנת להקשיב לכל הצעה הגיונית וטובה באשר לדרכים שבהן תוכל לשמר את מעמדה ההולך ומידרדר. הסוחר לופאחין מציע לבעלת האחוזה, ליובוב אנדרייבה, למכור לו את האחוזה ולכרות את גן הדובדבנים והיא משיבה לו "לכרות? יקירי, סלח לי, אינך מבין כלום. אם יש בכל הפלך כולו משהו מעניין, אפילו נפלא, הרי זה רק גן הדובדבנים שלנו".

בסופו של דבר נמכר גן הדובדבנים בהליכים של הוצאה לפועל ללופאחין. כשהליך הרכישה מושלם הוא אומר בנהמת ליבו "קניתי אחוזה שבה היו אבי וסבי עבדים. שבה אפילו לחדר המבשלים לא הניחום להיכנס". ליובוב אנדרייבה, האצילה המתנשאת שירדה מנכסיה, נאלצת לעקור, מרוששת לחלוטין, לפריז, לחיים של דלות ונדודים.

האנלוגיה ברורה, ומאוטנר מנסח אותה בספרו בלי הנחות:

"בית המשפט הוזהר. הצביעו בפניו על השינויים העמוקים המתחוללים בחברה הישראלית, הסביבה שבה הוא פועל. התריעו בפניו על הסכנות המאיימות עליו בתנאים המשתנים האלה. אבל בית המשפט אטם את אוזניו ומאן לשמוע. כל מי שהזהיר, והתריע, והציע הצעות, זכה להציג את דבריו בפתיחות ובחופשיות בכל פורום אקדמי בארץ, וגם בעולם, ודבריו נשמעו תמיד מתוך כבוד וברוב קשב, אבל על ידי בית המשפט הוא תויג מיד כאויב.

"ולא רק כאויב של בית המשפט, אלא קודם כל כאויב אישי של השופטים, כאילו היה מדובר כאן במין סכסוך פרטי על מקום חניה למשל, ולא בוויכוח לגיטימי, חרד, על לא פחות מאשר הדרכים שבהן יש לפעול כדי להציל את הדמוקרטיה הליברלית של ישראל מאבדון".

מה זה אומר להיות משפטן בכיר שמתויג כאויב של שופטי בית המשפט העליון? החרימו אותך?

"מעולם לא הרגשתי מוחרם. דחוי? אולי כן, אבל מוחרם אף פעם לא. נדמה לי שאני אדם בר מזל עד מאוד, משום שבכל חיי שופטי העליון היו הראשונים, וגם היחידים, שהעניקו לי חוויה של דחייה. אבל זה ממש לא היה נורא. היו לי באקדמיה חיים יותר ממעולים. וב-12 השנים מאז שנדחתה הצעת המינוי שלי לעליון פרסמתי שלושה ספרים, פרסמתי עשרות מאמרים בארץ ובעולם, ערכתי ספרים, לימדתי מאות רבות של סטודנטים בקורסים ובסמינרים, השתתפתי בעשרות כנסים אקדמיים בארץ ובעולם, כתבתי עשרות מאמרים בעיתונות, הצלחתי לקרוא המון ולהתפתח. אפשר לבקש יותר מזה?

"אז בבית המשפט העליון לא רצו להקשיב לי. בסדר. ושופטי בית המשפט העליון הם לא חברים שלי. לא נורא. כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי חברים אחרים שהם יקרים לי מאוד. הכל בסדר. אין שום תלונות".

איך אתה מסביר את היחס הזה של שופטי העליון לביקורת?

"המון שנים הם התנהגו כמו כת אטומה וסגורה, כת שחבריה אומרים אחד לשני את הדברים שהם רוצים לשמוע, במקום להיות פתוחים אינטלקטואלית ולהקשיב לעמדות אחרות, וגם להיות מאותגרים על ידי עמדות אחרות, ואולי גם לשנות את דעותיהם".

אלה בדיוק הטענות שאנשי ימין ותומכי נתניהו מטיחים היום במערכת המשפט.

"אם זה מה שהם אומרים, הם צודקים. אני צריך להזכיר שהביקורת שלי באה מהכוונות הכי טובות והכי נאצלות? הרי זו ביקורת פנימית, ביקורת של ליברל כמוהם, ששואל עצמו איך מצליחים לשמר ולבצר את הליברליזם הישראלי, שפועל בתנאים לא פשוטים, שאני דן בהם בהרחבה בספר 'הליברליזם בישראל'. הביקורת שלי היא לא ביקורת חיצונית של אחד שמתנגד לעצם הפרויקט הליברלי של בית המשפט ושל המדינה! ייתכן שאם היתה שם יותר פתיחות הם היו נוהגים אחרת ומצבו של בית המשפט היה טוב יותר".

אני שומע עלבון בקול שלך.

"אין שום עלבון. ממש כלום. זה ששופטי בית המשפט העליון לא היו פתוחים לדברים שלי ושל אחרים מצער אותי, כי הם היו יכולים להימנע מטעויות, ואז מצבו של בית המשפט היה טוב יותר ממצבו כעת, וגם מצב הליברליזם בישראל היה טוב יותר. אבל זה ממש לא מתסכל אותי באופן אישי. כל מי שמכיר אותי יודע איזה חיים מעולים היו לי באקדמיה".

ולנוכח מה שאנחנו רואים שקורה היום – אין בך בכלל צורך להגיד 'אמרתי לכם'? 'למה לא הקשבתם לי'?

"אחרים אולי אומרים להם את זה. הם אומרים להם’ 'למה לא הקשבתם למאוטנר ולאחרים, שאמרו לכם את זה כבר לפני עשרים שנה'. אני לא אומר את זה".

נוח לך עם השימוש הנרחב שעושים בציטוטים שלך במתקפות על העליון ועל הפרקליטות, כביסוס לעמדות שהן בעצם הפוכות משלך?

"זה מצער אותי, אבל זו לא סיבה לשתוק. ככל הנראה, אידיאל האמת לא היה חשוב כמו בעידן הנוכחי, שבו השקר מופץ בלא הרף על ידי פוליטיקאים, דוברי התאגידים, ופעילי הרשתות החברתיות. ומלבד זאת, אנחנו חיים בעולם של ריבוי קולות גדול, ואין בי לא את היוהרה ולא את היומרה להניח שהקול האחד שאני משמיע הוא כל כך חשוב עד כי הוא יהרוס מוסדות.

"ועם זאת, מצער אותי כמובן שמתנגדיו של בית המשפט העליון משתמשים בביקורת שלי לניגוח בית המשפט. מצער אותי משום שבעוד שהביקורת שלי היא פנימית, ביקורת של 'נאמנים פצעי אוהב', ביקורתו של ליברל, הפועל במסגרת הערך הליברלי של חופש הביטוי, ומבקש לחזק את המוסד הליברלי הראשון במעלה שלנו בדרך של הצבעה על טעויות שהוא מאתר בהתנהגות המוסד; חלק מאלה המשתמשים בדעותיי אינם ליברלים כלל, או שהם מעוניינים לכונן משטר שהוא שונה מהותית מזה שאני מאמין בו".

תרבות ארגונית קלוקלת

גם כשהשיחה מגיעה לוויכוח הנוכחי סביב פרקליטות המדינה, מאוטנר נותר נחרץ: "הפרקליטות זה גוף עם תרבות ארגונית קלוקלת. אין שום סיכוי שהפרקליטות תתוקן מבפנים, ולכן לדעתי צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית, או ועדת חקירה ממשלתית, או ועדת בדיקה מקצועית, כדי לבנות מחדש את התרבות הארגונית של הפרקליטות. אני עוקב אחרי הפרקליטות הרבה מאוד שנים, ובעיני זה הגוף הכי בעייתי במערכת המשפט".

היית מעורב בניסיון להקים גוף ביקורת כזה לפרקליטות, בראשות הילה גרסטל. ניסיון שיורט באיבו.

"נכון. גוף הביקורת על הפרקליטות הוקם בעקבות יוזמה של אמנון רובינשטיין ושלי. אמנון ואני אכלנו יום אחד ארוחת צהריים, והוא התחיל לספר לי את הסיפורים שלו על מה שהפרקליטות עשתה לבני אדם, וכמה זה בעייתי. למשל מה שהיא עשתה ליעקב נאמן, לרפאל איתן, לרובי ריבלין. זה עוד היה לפני מה שהם עשו לחיים רמון.

"הוא סיפר לי את זה, ואני סיפרתי לו שאני שמעתי במו אוזני את יעקב נאמן מדבר בגלי צה"ל על מה שהפרקליטות עשתה לו ופורץ בבכי, וגם סיפרתי לו על מה שהפרקליטות עשתה לאחד מחבריי הקרובים, האיש הכי ישר וטהור שנתקלתי בו בכל חיי, ואחרי חמש שנים של החרבת חייו, הכל נגמר בכלום, פשוט בכלום, כי הפרקליטות חזרה בה מהכל, אבל לאורך חמש השנים האלה היו אליה אין ספור פניות לשנות את עמדתה, והיא הקשתה את ליבה ואטמה את מוחה ומיאנה לעשות את מה שבסופו של דבר, אחרי סבל רב שהיא גרמה לאדם, היא עשתה.

"ואז אמנון אמר: צריך להקים גוף שיבקר אותם. וכך קם גוף הביקורת על הפרקליטות שבראשו עמדה הילה גרסטל, שאותה הם יירטו אחר כך במסע שהדהים רבים מאוד בתוקפנות ובנחישות שלו. הילה היא אדם נבון, מנוסה, וחזק, ובכל זאת המסע שלהם הצליח לסלק אותה מתפקידה".

רובינשטיין ומאוטנר הציגו את הרעיון בפני ועדת המשפט הפלילי של לשכת עורכי הדין. "ישבו שם עשרים עורכי הדין הפליליים הכי גדולים בתל אביב ואמנון שטח בפניהם את הרעיון", מספר מאוטנר. "הוא קיבל תגובת נגד קשה מאוד, כמעט אלימה מילולית, מצד מי? מצד רות דוד שישבה בחדר. אני זוכר את הביטוי שהיא אמרה 'מה שאתה מציע לנו זה אפלה בצהריים'. להגיד דבר כזה לאמנון, שהוא האב המייסד של הליברליזם הישראלי באקדמיה ובעיתונות? האיש שהוא מר משפט חוקתי של ישראל? זה היה מחזה קשה, ולא רק לי, גם לאחרים שנכחו בחדר.

"גם מה שהם עשו עכשיו לאורלי בן-ארי גינצבורג (שהיתה מועמדת למ"מ פרקליטת המדינה מטעם שר המשפטים אמיר אוחנה, א.ב.ד) זה סיכול ממוקד, שהוא פרק ב' אחרי מה שהם עשו קודם לכן להילה גרסטל. אחד מתלמידיי, שסיים את לימודיו לפני 18 שנה, עבד כמה שנים טובות עם אורלי בן-ארי גינצבורג. וכל השנים – הרבה לפני שהפרשה האחרונה התפוצצה – הוא היה אומר לי עליה שהיא משפטנית בחסד עליון, שהיא מנהלת צוותים בחסד עליון, שהיא פרקליטה בעלת איכויות נדירות.

"כשהתפוצצה פרשת המינוי שלה, התקשרתי אליו. אמרתי לו: בטח יש לה בעיה ביחסי אנוש. הוא אמר לי: יש לה יחסי אנוש ממש טובים. הבעיה שלה היא אחרת: היא פשוט לא בקליקה. היא לא מתרועעת איתם. היא לא הולכת לכנסים שלהם. היא לא מתערבבת איתם. היא לא משלהם. מה שחשוב לה זה המשפחה שלה והעבודה שלה.

"והכי נורא שהם השמיצו את הרקורד המקצועי שלה. הרי כשערן שנדר ושי ניצן מונו לתפקיד פרקליט המדינה היה להם גם ניסיון וגם כישורים פחותים בהרבה משלה! העיתונאי יהודה יפרח הראה את זה במאמר מפורט ב'מקור ראשון'. היירוט שלה לא היה קשור לניסיון ולכישורים שלה. היא יותר מעשרים שנה פרקליטה פלילית. והיא ניהלה את התיקים הכי כבדים והכי מסובכים שיש. אז איך אפשר היה לטעון שאין לה ניסיון?"

אז אתה מצדיק את האנשים שטוענים היום שהפרקליטות מנסה ליירט את ראש הממשלה, ובעצם ליירט את הבחירה הפוליטית שלהם?

"אני לא מצדיק אותם אבל אחרי מה שהפרקליטות עשתה ליעקב נאמן, לרפול, לרובי ריבלין ולחיים רמון אני יכול להבין אותם...

"ועם זאת, איך אפשר להסביר את זה שאך לפני שנים ספורות, בעקבות פרשת מסמך הרפז, אביחי מנדלבליט עצמו, הוא ולא אחר, התלונן על כך שהפרקליטות תופרת לו תיק? כל הדברים האלה הם שמאפשרים את הטענות של ראש הממשלה ואנשיו...

אתה מזכיר את מקרה חיים רמון כמקרה שבו הפרקליטות "תפרה תיק". איזה תיק בדיוק נתפר לשר שהורשע שדחף את לשונו לפיה של חיילת ללא הסכמתה?

"לא אמרתי שתפרו לחיים רמון תיק, למרות שקרוב לוודאי שאפשר היה לומר זאת. פרשת רמון סבוכה ביותר, ולצערי עשירה באירועים נוראים מצד הפרקליטות – למשל, זה ששלוש פעמים הסתירו מהסניגור שלו שיש להם חומר נוסף שטרם הועבר אליו, החומר שהושג בהאזנות הסתר, ורק בסוף הם הודו בכך, והחומר הזה היה יכול להיות בעל חשיבות רבה לניהול ההגנה של רמון"...

https://www.zman.co.il/76890/




ליה 24.04.2111:45
105. פרופ' מאוטנר מזהיר: העליון הוא כת סגורה. הפרקליטות מקולקלת בתגובה להודעה מספר 0
“בית המשפט הוזהר.

הצביעו בפניו על השינויים העמוקים המתחוללים בחברה הישראלית, הסביבה שבה הוא פועל.

התריעו בפניו על הסכנות המאיימות עליו בתנאים המשתנים האלה.

אבל בית המשפט אטם את אוזניו ומאן לשמוע.

כל מי שהזהיר, והתריע, והציע הצעות, זכה להציג את דבריו בפתיחות ובחופשיות בכל פורום אקדמי בארץ, וגם בעולם, ודבריו נשמעו תמיד מתוך כבוד וברוב קשב, אבל על ידי בית המשפט הוא תויג מיד כאויב.

“ולא רק כאויב של בית המשפט, אלא קודם כל כאויב אישי של השופטים, כאילו היה מדובר כאן במין סכסוך פרטי על מקום חניה למשל, ולא בוויכוח לגיטימי, חרד, על לא פחות מאשר הדרכים שבהן יש לפעול כדי להציל את הדמוקרטיה הליברלית של ישראל מאבדון”.

https://www.zman.co.il/76890/

ליה 04.11.2109:58
106. רוב האזרחים לא סומכים על הרשות השופטת: אמון הציבור בשפל חסר תקדים בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 04.11.21 בשעה 10:09 בברכה, ליה

על פי מחקר של אוניברסיטת חיפה, 7% בלבד מהציבור בישראל נותנים אמון רב במערכת המשפט, לעומת 30% שכמעט אינם מאמינים בה. ירידה חדה ברמת האמון הציבורי נרשמה ביחס לעליון, לפרקליטות המדינה וליועץ המשפטי לממשלה

ירידה משמעותית ברמת אמון הציבור במערכת המשפטית בכללותה, בבית המשפט העליון, ביועץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה. כך על פי מחקר של אוניברסיטת חיפה, ממנו עולה שאמון הציבור הישראלי במערכת המשפט שלו נמצא ברמה הנמוכה ביותר מאז 2008.

הנתונים נאספו באמצעות מדד שפועל מ-2008 ובוחן את תפיסות הציבור בסולם של בין אחת לשש: 2-1 - אמון נמוך מאוד עד נמוך; 4-3 - אמון בינוני; 6-5 - אמון גבוה עד גבוה מאוד. על פי הנתונים, 30% מהציבור מביעים אמון נמוך מאוד עד נמוך במערכת המשפט בישראל, לעומת 7% בלבד שהביעו בה אמון גבוה עד גבוה מאוד.

בבדיקת רמת האמון במערכת המשפט הישראלית בכללותה נרשמה ירידה לעומת המדגם של השנה שעברה: ב-2019 נרשמה עלייה ברמת האמון לעומת השנה שקדמה לה, והיא עמדה על 2.87. ב-2020 צנחה רמת האמון מחדש, עד ל-2.67.

ב-2016 נרשמה הרמה הגבוהה ביותר של אמון הציבור במערכת והיא עמדה על 3.25. בתוך ארבע שנים היא הידרדרה משמעותית עד לשפל הנוכחי של 2.67. גם רמת האמון בבית המשפט העליון, בפרקליטות המדינה וביועץ המשפטי לממשלה, שנמצאים בעין הסערה בשנים האחרונות, הגיעה השנה לשפל. רמת האמון בבית המשפט העליון (2.75) היא הנמוכה ביותר מאז 2008. בעוד ש-52% מהציבור הביעו אמון נמוך מאוד עד נמוך בבית המשפט העליון, היו רק 25% שהביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד.

ביועץ המשפטי לממשלה הביעו 61.5% מהציבור רמות אמון נמוכות מאוד עד נמוכות, ורק 6% הביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד. נתונים קשים דומים נרשמו גם לגבי רמת האמון בפרקליטות המדינה: 62.5% הביעו בה אמון נמוך מאוד עד נמוך, לעומת 5% בלבד שהביעו בה אמון גבוה או גבוה מאוד.

"ממצאים אלו מצביעים על מגמה מדאיגה מאוד, משום שלגיטימציה ציבורית למערכת המשפט הינה אחת מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי.

נדרשת בחינה מעמיקה של התהליכים שמובילים למגמה זו ושידוד מערכות יסודי כדי לתקן את הנתיב בו צועדת הדמוקרטיה הישראלית", אמר פרופ' שלמה מזרחי, ראש המרכז לניהול ומדיניות ציבורית בבית הספר למדעי המדינה של אוניברסיטת חיפה, שערך את המדד הנוכחי לצד פרופ' ערן ויגודה-גדות ופרופ' ניסים כהן, מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטה.

https://www.ynet.co.il/news/article...

תגוביות:

1.בג"צ איכזב בכל הזדמנות. בעיקר אל מול גזירות הקורונה. אבל יש עוד נושאים כמו למשל פינוי בינוי לזכות המיעוט בנושא הזה. גם המאגר הביומטרי. בג"צ לא באמת נותן הגנה ברגעי המשבר.

2.איך יהיה אמון? כשרואים איך נרמסות זכויות אדם וחוקי יסוד לא שווים את הנייר עליו הם כתובים.

3.מערכת מושחתת שהורסת את המדינה. להחליף את כולם. אבל הם בטח יקדמו את הרעיון
ש"מסיתים נגדם" וש"צריך למנוע את ההשתלחות בהם". שמאלנים צבועים ודוחים.

4.מנדלבליט. הכל מתחיל מהראש. היועץ המשפטי הוא שהחמיר את המצב שהציבור לא מעריך את מערכת המשפט והפרקליטות עם תפירת התיקים שלהם כאשר הם לא מוכנים להודות בכישלון שלהם. בושה למערכת כזו ולעומדים בראשה.

5.לחוקק חוק מושבעים במשפט הישראלי כמו בכל מדינה מתוקנת.

6.ברור. כשבתי המשפט עובדים בשביל האויב למה אפשר לצפות? הציבור מתחיל להבין שהם מקדמים רק את אנשי שלומם ובועטים בכל מי שחושב ימינה או לא מיישר קו...

7.הכל שפיט = שלטון ושליטה. בתי המשפט "הרוויחו" ביושר את חוסר האמון. האמנתי במערכת בתמימותי שנים. עד שקם הנשיא ברק והנחיל שליטתו בעזרת הטעיות לוגיות, ליברליות ונאורות. הטעייה שחצתה את הגבול לתחום הכאוס המוחלט והביאה למצב בו שופט הוא "אלוהים" וניצב מרומם מעם ומאדם.

8.לנתניהו לא היו מעולם 61 אצבעות לשם כך. תמיד היה את הכחלון הנאלח שישכב על הגדר עבור הנוכלים האלה תמורת משהו סודי מאחורי הקלעים. אולי אי פתיחה בחקירות, אולי תמיכה בדבר אסור?!

מי יודע? הכל מושחת בישראל. הכל. בגלל השמאל.

כמו למשל הימנעות מחקירת סיפור פריצת הטלפון של גנץ, אחריותו בנושא המימד החמישי. אי חקירת תומכי חוק ישראל היום, אי חקירות שמאלנים מתועבים ומעשיהם ואיתרוג פוליטי שפל.

כמו למשל אי הזמנת ליברמן לחקירה בנושאי הכספים שקירשנבאום הלכה ל- 10 שנים לכלא בגללם - כי הוא שונא את ביבי. מדוע ליברמן לא נחקר? יש למישהו הסבר?

תיק ליברמן / על החשדות החמורים והמאפיונר שברח

הנציב בודק: מדוע ליברמן לא נחקר למרות עדות - חצי מיליון ש"ח שוחד

https://www.news1.co.il/Archive/002...

או כל מה שנאמר על שי ניצן כולל דברי הילה גרסטל? מה זה פה? מדינת עולם שלישי של רמאים ונוכלים ופושעים ששולטים מאחורי הקלעים.

TheMarker | משפט

הילה גרסטל: "בפרקליטות יש משהו חולה, שי ניצן לא ראוי לתפקיד פרקליט המדינה"

https://www.themarker.com/law/1.342...

זו מערכת משפט בישראל?

בישראל אין מערכת משפט כפי שאמר פרופ' מאוטנר איש השמאל הישר:

פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת!

השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.

אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה...

יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

בכך יעסוק האשכול.

****

פרופ' מאוטנר:

*באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

*מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.

*הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.

*היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.

לעיון האשכול:

https://rotter.net/forum/gil/27789....

**

הבנתם?

זו איננה מערכת משפט.

ואם לא יעצרו את הפארסה העלובה והמעליבה את האינטליגנציה של עם ישראל המכונה בשקר: משפט נתניהו - המצב יתדרדר עוד.

כבר עכשיו מבינים שזו תפירת תיק למנהיג הימין כדי לסלקו ולימין כולו כדי לרסק את המדינה הזו. ראינו מה צווחו כל השמאלנים ביום הזכרון לרבין. שמענו הכל. אך הם שכחו כנראה שחכמינו זיכרם לברכה אמרו:

על דאטפך אטפוך! על שטיבעת - טובעת!

מי שירה ביהודים - יירה על ידי יהודי. זה צדק קוסמי. זה סידור הצדק של אלוהים. אין לברוח מכך. מי שיורה עם תותח על יהודים ומכנה אותו תותח קדוש - לא פלא שהאל מסדר לו תותח קדוש אישי. זה הכל מלמעלה.

השם הנכלולי שמפיץ השמאל הנלחם על הפיכת ישראל למדינה לא של היהודים - מדינת כל אזרחיה עלאק, הוא הסתרת האמת. מערכת השמאל הפוליטי, הקיצוני, הנכלולי, הרמאי, גנב השלטון, היושב בצמרות המדינה ומוסדותיה, כולל מערכת המשפט ובעיקר בג"צ כפי שמסביר לנו פרופ' מאוטנר, פועל בכל כוחו בעזרת ממששת צבועה ומסוכנת להפיכת המדינה למדינה ערבית. אין דבר כזה מדינת כל אזרחיה. מה זה השקר הזה? מדובר בהפיכת ישראל למדינה ערבית נוספת על ה- 22 שיש.

כולם יודעים שביום שזו כבר לא תהיה מדינת היהודים - כולנו נברח מפה לא חשוב לאן - העיקר לא למדינה של ערבים פראי אדם, מוסלמים, רוצחים מסוכנים כפי שהגדיר אותם ירון לונדון. הם רוצחים גם אחד את השני.

ירון לונדון אמר בשידור: "ערבים הם פראי אדם, רוצחים גם את עצמם"

https://www.ynet.co.il/articles/0,7...


העבר לפורום אחר
העבר לפורום:
סיבה:
מזג אשכול
מזג עם פוסט מספר:
סיבה:
תגובה חדשה
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג
עריכת אשכול
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג